שאלה - CROIRE APRES LA SHOAH

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.or2‬‬
‫ע י חיים תשס ח‬
‫‪1 S U‬‬
‫ש א ל ו ת‬
‫ו ת ש ו ב ו ת‬
‫ממעמקים‬
‫מכיל כתוכו שאלות ותשובות וענינימ שעמדו על הפרי‪,‬‬
‫כימי הרג ואכדן דח״ל של שנות תש״א־תש״ה בגיטו‬
‫קובנה ע״י חיל המרצחים של היטלר ימ״ש‬
‫ר ש מ ת י אז ב י מ י הזועה ראשי ד ב ר י ם א ל ה למען י ע מ ד ו לזכרון‬
‫והי יראה בעני ע מ ו ולא נוסיף לדאבה עוד‪.‬‬
‫נספח לו שמות מרנן ורבנן ראשי הישיבות ותלמידי הישיבות הקדושות‪,‬‬
‫הקדושים והטהורים‪ ,‬ממדינת ליטא‪ ,‬שנהרגו על קידוש השם‪,‬‬
‫ד׳ ינקום דמם‪.‬‬
‫מ א ת‬
‫אפרים‬
‫בלא״א מוה״ר דוב ד ל‬
‫אשרי‬
‫רב ואב״ד בבית המדרש הגדול‪ ,‬נוא יארק‬
‫מח״ם ״דברי אפרים״‬
‫‪ rrnao‬ע״ ש התזב״ט‬
‫תל־אביב‬
‫שנת תשי״מ לפי׳ק‪ ,‬ניו־יורק‬
» • © • • •• a * ® • •
• •
ft
ft
+•» • ® • • •• • • ® * • «
‫בס״ד‬
‫רק ונעבד ע״י‬0‫ספר זה נ‬
."‫"יודאיקה אימג' אוצרות התורה בע״מ‬
"‫ " שע״י חיים רוזנברג‬0 ‫ניתנת רשות ל״היברא ב ו ק‬
.‫להכניסו לאתר ולהפיצו לצורך שימוש אישי בלבד‬
‫וזאת למודעי‬
‫אין רשות לאף אחד להדפיסו או להעתיקו‬
‫בכל אופן שהוא או בכל אמצעי שהוא‬
‫בין בחינם בין בשכר בין ליחיד בין לרבים‬
‫ניתן להשיג עותק מספר זה ועוד ספרים‬
‫ המשולבת‬v v
1
(• ‫אוצר הפוסק‬
‫וכן התוכנה‬
‫)בשלוב‬
:‫אצל‬
‫בית ספריית מורגנשסרן‬
‫ אשדוד‬3620 .‫ד‬.‫ ת‬14 ‫רחוב רבא‬
0 8 - 8 6 6 - 5 0 5 9 ‫ פקס‬08-866-0821 ‫טלפון‬
OTZROT HATORAH
THE MORGENSTERN L I B R A R Y
14 R A V A H STREET
P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEL
Email- kidosheypolin@bezeqint.net
This sefer has been provided by
Judaica Image O T Z R O T H A T O R A H for individual use only.
A l l rights reserved by Judaica Image O T Z R O T H A T O R A H .
Permission is only granted to Hebrew Books O r g .
No Permission is granted (in any form to distribute these books)
to anyone else even if they don't sell them.
‫‪Copyright 1959, by‬‬
‫‪Rabbi Ephraim Oshry‬‬
‫אסור להדפיס הספר הזה‪ ,‬כמו שהוא או חלק ממנו‪,‬‬
‫מבלי רשותי או של בא כחי‪.‬‬
‫תודתי נתונה לנאמני קרן התרבות של הועד לשילומי תביעות היהודים מאת גרמנ‬
‫מרדכי יובילר ולמר שלמה טרשנסקי על עזרתם הכספית לסדור חבור זה‪.‬‬
‫סודר ונדפס ע״י‬
‫‪3‬גזגדרן‬
‫ליעאב\־יי‬
‫‪.sm$\2‬‬
‫‪Printed in the United States of America by‬‬
‫‪M O D E R N LINOTYPE CO.‬‬
‫‪1527 St. Johns PL, Brooklyn 13, N . Y .‬‬
‫ממעמסיפ‪...‬‬
‫קראתיך ד ׳‬
‫ממעמקים‬
‫)תהלים ק״ל(‬
‫ב מ ס ת ר י ם ת ב כ ה נ פ ש י על ע ם ה ׳ א ש ר נ פ ל ב ח ר ב ה ש מ ד ו ה כ ל י ו ן‬
‫שעה‬
‫ש נ מ ס ר ב י ד צ ר ש פ ר ש ידו על מ ח מ ד י י ש ר א ל ‪ ,‬ה ר ג ו ל א ח מ ל‬
‫על נ ע ר וזקן‪ ,‬עוללי ט פ ו ה י ם ו י ו נ ק י ש ד י ם ע ם א מ ו ת ם י ח ד א ו מ ל ל ו ‪,‬‬
‫ש ל י ש מ ע מ נ ו נ ס פ ה ללא ע ת ו מ ב צ ר י ת ו ר ת ו הוסגרו ב י ד א ו י ב להרוג‬
‫ו ל א ב ד ב כ ל מ י ת ה מ ש ו נ ה ב מ ש ר פ ו ת א ש ו ת א י גז כ א י ל ו ח ס ו ש ל ו ם‬
‫א ב ד נצחוננו ותוחלתנו מה׳‪.‬‬
‫מ ש ו ש לבי מאז ר א י ת י א ת עני ע מ י כשגאוניו וצדיקיו‬
‫שבת‬
‫ה ו צ א ו ל ה ו ר ג ו כ ע ו ל ו ת ת מ י מ ו ת ה ו ע ל ו על ה מ ו ק ד ו נ פ ש ם י צ א ה ב ״ א ח ד ״‬
‫״‬
‫תוך‬
‫דביקות נפלאה‪ ,‬הם קיימו ב מ צ י א ו ת א ת דברי ח ז ל ש א מ ר ו ‪:‬‬
‫בכל‬
‫נ פ ש ך — אפילו נוטל א ת נפשך‪ ,‬ומאז לא אוכל ש כ ו ח א ת כל‬
‫האימים‬
‫אחרי‬
‫ו ה ב ה ל ו ת ש ה ז ו עיני‪ ,‬גש‬
‫עכשיו‬
‫כשסר מר‬
‫המות‬
‫מאתנו‬
‫ש ד ה ש א י ר אותנו לפליטה‪ ,‬עדיין יבעתוני מצרי שאול הגיטו‬
‫ה צ ר ה והיגון ה ש ו ד ו ה ש ב ר ‪ . , .‬ו ב ה ת ע ט ף עלי נ פ ש י ב ש ם ה ׳ א ק ר א‬
‫ואומר א ה ה ה׳ אלקים ע ד מ ת י קץ הפלאות‪ ,‬ה ל א ע ב ר ה עלינו ע ת צ ר ה‬
‫‪,‬‬
‫א ש ר ל א נ ה י ת ה מ ה י ו ת גוי ע ד ה ע ת ה ה י א ו ע ד י י ן נ ם ת ם ח ז ו ן מ א ת ה ״ ‪.‬‬
‫ובעת‬
‫ה ה י א ואני בגיא ה ה ר י ג ה בגיטו קובנו מלבד ש ה י י ת י‬
‫א ח ל צ ר ת א ח י ב ע ב ו ד ת הכפיר‪ .‬ש ע ב ד ת י א ת ם ב י ח ד ‪ ,‬ז כ י ת י ג ם ל ה י ו ת‬
‫ממצדיקי‬
‫הרבים‬
‫ובתוך‬
‫השרת‬
‫החושך‬
‫ואפילת‬
‫הצרות‬
‫המשכתי‬
‫להרביץ ת ו ר ה ב ב י ת מ ד ר ש י ש ה י ה מפורסם וידוע ב ש ם ״ א ב א יחזקאל׳ם‬
‫ק ל ו י ז ׳ ‪ /‬וגם א ח ר כ ך כ ש ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם נ ט ו ק ו על ב י ת ה מ ד ר ש ה ז ה‬
‫ש ח ת ו והרסו אותו ועשו א ו ת ו ל ב י ת םוהר‪ ,‬גם אז ב מ ק ה ל ו ת ב ר כ ת י‬
‫את‬
‫ה ‪ /‬ל מ ד ת י ת ו ר ה ב ת ו ך עם ו ע ד ה ״ ב ה ל ו י ת ה מ ת קלויז״ ב ב י ת‬
‫גאפאנאוויץ שברחוב וויטענא‪ ,‬ב ב י ת ה כ נ ס ת של חיים ש א פ י ר ש ב ר ח ו ב‬
‫ווארענא‬
‫ו ב י ח ו ד ה ת מ ס ר ת י מ ד י יום ב י ו ם ל ל מ ו ד ב ח ב ר ת ״ ת פ א ר ת‬
‫ה ק ד מ ה‬
‫בחורים״ ולחזק ב ר כ י ם כושלות ונכאי רוח של צעירי ישראל והמוני‬
‫ע ם ל ל מ ד ם ב י נ ה ל ד ע ת ש כ ש ם ש מ ב ר כ י ם ע ל ה ט ו ב ה כ ך מ ב ר כ י ם על‬
‫ה ר ע ה כ י ט ו ב ה ׳ לקוו ו ל מ י ח ל י ם ל ח ס ד ו ועל כ ן ג ם ע ל י נ ו ל ה ו ח י ל ד ו מ ם‬
‫ה ‪ /‬להזדיין ב א מ ו נ ה‬
‫לתשועת‬
‫ובטחון‬
‫ב ש מ ח ה כי‬
‫ל ש א ת עול‬
‫יש‬
‫תקוה‪...‬‬
‫אלקים טרם יכבה‬
‫ונר‬
‫ב ע ת ההיא‪ ,‬הגאון ר‬
‫‪,‬‬
‫אברהם כהנא‬
‫ש פ י ר א ר ב ה ש ל ק ו ב נ ו ע ד י י ן ב ח י י ם ה י ת ה ח י י ת ו ו א ם כי כ ב ר ה י ה ח ו ל ה‬
‫א נ ו ש ו מ ו ט ל על ע ר ש דוי‪ ,‬ר ב י ם ה י ו ה פ ו נ י ם א ל י ו ל ב ק ש ת ו ר ה מ פ י ה ו‬
‫ש י ו ר ם כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת ‪ ,‬כי ל ר ג ל י פ ג ע י ה ז מ ן ה נ ו ר א צ פ ו עלו ש א ל ו ת‬
‫ש ה ז מ ן ג ר מ ם ו ש ב ז מ נ י ם כ ת ק ו נ ם א י א פ ש ר ה י ה ל ה ע ל ו ת ם על ה ד ע ת ‪,‬‬
‫וכל ה ש א ל ו ת ה ל ל ו ש ל א א ח ת ס כ נ ת נ פ ש ה י ת ד ‪ ,‬כ ר ו כ ה ב ע ק ב ו ת י ה ן‬
‫דרשו‬
‫א ת פתרונן המידי‪ ,‬ומכיון ש ה י י ת י מ ב א י ב י ת ו ת מ י ד‬
‫ממש‬
‫כבן בית‪ ,‬ה י ה מ ב ק ש מ מ נ י לעיין ב ש א ל ו ת הללו ולחוות עליהן א ת דעתי‪.‬‬
‫הצטברו‬
‫וכך‬
‫אצלי‬
‫תשובות‬
‫על‬
‫שאלות‬
‫משאלות‬
‫שונות‬
‫ה א ו פ י נ י ו ת ל ז מ ן ה מ י ו ח ד ש נ ש א ל ו ו ר ש מ ת י א ו ת ן א ז ל ה י ו ת לי ל מ ש מ ר ת ‪,‬‬
‫סבל ויםורים עוני ו ת ל א ה ל ה י ו ת א ו ת ו מ ו פ ת עולם לחרב‬
‫למזכרת‬
‫ה ח ד ה ש ה י ת ר ‪ ,‬מ ו נ ח ת על צ ו א ר ע ם ע ו ל ם ואןת על פ י כן ה ו א ח י א ת‬
‫ח י י ו ב ק ד ו ש ה ו ט ה ר ה ו מ ק י י ם א ת ת ו ר ת ו ש נ מ ס ר ה לו‪ ,‬ב כ ל נ פ ש ך —‬
‫אפילו‬
‫נוטל א ת נ פ ש ך ‪. . .‬‬
‫והנה‬
‫הללו‪,‬‬
‫עכשיו כעבור פדו ש נ ה מאז‬
‫שרשמתי‬
‫את‬
‫התשובות‬
‫ע ב ר ת י בין ה ב ת ר י ם ‪ ,‬ב ת ר י פ ם ו ת הניר ש ה ז מ ן נ ת ן ב ה ן א ת‬
‫שניו והתחיל ל ע ש ו ת בהן שמות‪ ,‬וראיתי שאצור בהן חומר היסטורי‬
‫ר ב ע ר ך ו י ו צ א מ ן ה כ ל ל ‪ ,‬ח ו מ ר ה נ ו ת ן לנו ת מ ו נ ה מ ק י פ ה ע ל ה ח י י ם‬
‫ה ר ו ח נ י י ם ש ל כ ל ו א י ה ג י ט ו על ר ק ע מ ל ח מ ת ק י ו ם יום יומי‪ ,‬ו א מ ר ת י‬
‫אל לבי מ א ת ה ׳ היתר‪ ,‬ז א ת לרשום א ת ה ת ש ו ב ו ת הללו ו ל ה צ י ב ב ה ן‬
‫יד ושם לישרים ו ה ת מ י מ י ם שקידשו ש ם שמים בחייהם ובמותם ולהיות‬
‫זכר‬
‫ו ש א ר י ת ליהדות מ ד י נ ת ליטא‪ ,‬יהדות שהיתר‪ ,‬מ ו ש ר ש ת ב ת ו ך‬
‫ישיבותיה‬
‫ה מ פ ו א ר ו ת רבניה וגדוליה‪.‬‬
‫ה ק ד מ ה‬
‫ה ל ״ א ת ש ו ב ו ת הללו ה נ י ת נ ו ת כאן הן רק מ ע ט מזעיר מ ה נ מ צ א ו ת‬
‫ת ח ת י ד י ש נ ש א ל ת י ע ל י ה ן ו ש ר ש מ ת י אז ב י מ י ה ז ו ע ה ב ר א ש י פ ר ק י ם‬
‫למען יעמדו ימים רבים‪.‬‬
‫ע כ ש י ו ס ד ר ת י א ו ת ן ב ס ד ר נכון ולא ה ו ס פ ת י‬
‫מחמת‬
‫עליהן כלום א ל א ש ה ר ה ב ת י א ת ה ד ב ר י ם זעיר פ ה זעיר שם‪.‬‬
‫ר ב ו י ה ו צ א ת ה ד פ ו ם א י א פ ש ר לי ל ע מ ו ד ב ע ו מ ס ה ד פ ס ת ה ח ו מ ר ה ר ב‬
‫ה א צ ו ר א ת י ‪ ,‬א ב ל ב ר צ ו ת ה ׳ א ת ד ר כ י כ ש א ע ל ה על מ כ ב ש ה ד פ ו ם א ת‬
‫ס פ ר י ״ א מ ר י א פ ר י ם ״ על מ ס ׳ ב ״ ק ‪ ,‬ב ״ מ ו ב ״ ב ו ש א ר מ ם ׳ ה מ ס ו ד ר ו מ ו כ ן‬
‫אצלי לדפוס‪ ,‬אני מ ק ו ה שאוכל ל ה ד פ י ס ש ם עוד חלק מ ה ת ש ו ב ו ת הללו‬
‫נוםן! על א י ל ו ה נ י ת נ ו ת כ א ן ‪.‬‬
‫ו ל ב ס ו ף ע ל י ל ג מ ו ל ת ו ד ה ל ה ׳ על ח ס ד ו ה ג ד ו ל ש ה ש א י ר א ו ת י‬
‫ל ה י ו ת אוד מוצל מ א ש כדי ל ה ו ד ו ת ולהלל א ת ש מ ו הגדול‪,‬‬
‫לפליטה‬
‫לאזור כ ח וחיל און ו ע צ מ ה ל ח ר ו ט ב ע ט ברזל ו ע ו פ ר ת א ת פ ג ע י ע מ ו‬
‫וצרותיו‬
‫מדינת‬
‫א ת עוז ר ו ח ו ו ג ו ד ל נ פ ש ו ו ל ס פ ר ל ד ו ר‬
‫יהדות‬
‫א ח ר ו ן על‬
‫ליטא חייה ומותה‪.‬‬
‫ו ר א י ת י לראוי ל ה ק י ם כ א ן מ צ ב ת זכרון גל־עד ל י ש י ב ו ת ה ג ד ו ל ו ת‬
‫של‬
‫מדינת‬
‫ישיבותיהן‬
‫ליטא‪:‬‬
‫טלז‪,‬‬
‫םלבודקה‪,‬‬
‫פאנעוועזש‬
‫וקלם‪,‬‬
‫ראשי‬
‫על‬
‫ותלמידיהן‪ ,‬יזכרם אלקינו ל ט ו ב ה עם ש א ר צדיקי עולם‬
‫וינקום נ ק מ ת דם עבדיו השפוך‪.‬‬
‫ו ז א ת למודעי כי יתכן שנפלו פ ה ושם ט ע ו י ו ת ב ר ש י מ ת הקדושים‬
‫ב נ ו ג ע לגיל‪ ,‬ת א ר י ך ו כ ד ו מ ה ‪ ,‬ש ג י א ו ת מ י י ב י ן ו ה י ה ט ו ב י כ פ ר ב ע ד נ ו ‪.‬‬
‫ובהזדמנות‬
‫וקברניטי‬
‫זו‬
‫הריני‬
‫מוצא‬
‫לנכון‬
‫להביע‬
‫למנהיגי‬
‫הערכתי‬
‫ב י ת ה מ ד ר ש הגדול א ש ר בניו־יורק‪ ,‬א ש ר ש ם אני שוכן‬
‫כבוד ומכהן פאר זה כ ש מ י ט ה שנים בתור רב ואב״ד‪.‬‬
‫יהי נועם ה׳‬
‫מנת‬
‫תמיד‪,‬‬
‫עליהם‬
‫ועל‬
‫ישאו‬
‫ברכה‬
‫כל‬
‫עדתם‪,‬‬
‫מאת‬
‫ה׳‬
‫אך‬
‫ובכל‬
‫טוב‬
‫מעשי‬
‫ואושר‬
‫ידיהם‬
‫יהיו‬
‫חלקם‬
‫י צ ל י ח ו ‪ .‬ירוו‬
‫רוב‬
‫נחת‬
‫ועונג ויזכו ל ה מ ש י ך ל ע ב ו ד ב מ ס י ר ו ת ל ה ר מ ת קרן ה ת ו ר ה ו ה י ה ד ו ת‬
‫וזכות ה ת ו ר ה יעמוד להם לעד למגן ו מ ח ס ה ב ע ד ם ובעד ביתם‪.‬‬
‫המחבר‬
‫ב״ה‪,‬‬
‫שבט תשי״ט‬
‫ב ר כ ת‬
‫גז \ ד א ‪n‬‬
‫טרם אכלה את דברי הנני מת! הודאה לד׳ שברוב רחמיו שמדיו‬
‫העבירני דרך אש התופת‪ ,‬הציל את נפשי וזכני להקים בית בישראל‪.‬‬
‫תהא‬
‫רעיתי‬
‫הרבנית‪ ,‬העדינה‬
‫וטובת‬
‫הלב‪ ,‬אוד מוצל מאש‬
‫ברוכה‬
‫אוישוויץ‪,‬‬
‫מרת פ ר י י ד א תחיי בתו של א;ותו צדיק וגאון ‪ 1‬׳ ג ז ש \ ז ג ר י ב צ ו ו י י ג ה׳י״ד‪,‬‬
‫הגאב״ד דליפשע‪ .‬ואח כפי אני פורש השמימה בתפלת‪ :‬אנא השם‬
‫זעו‬
‫לגדל את בנינו ובנותינו לחיים טובים ארוכים‪ .‬אנא שלח ברכתך ממרום‬
‫לבנינו ועוללינו‪:‬‬
‫ואת‬
‫בנותינו‬
‫‪,TWM‬‬
‫‪W‬‬
‫הילדות‪\X\T\ :‬‬
‫‪ a n‬י צ ‪ \ 2‬ב ב ת ך ‪ ^ ,‬ש י גג^ליג נ״י‪,‬‬
‫גחיי׳ תחיי‪.‬‬
‫יהי‬
‫רצון שאזכה‬
‫יחד‬
‫עם‬
‫רעיתי הרבנית תחי׳ להכניסם לתורה‪ ,‬לחופה ולמעשים טובים ושוכן מעונה‬
‫לא יעזוב את חסדו ואמיתו מאתנו כל הימים‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫׳‪11‬‬
‫;‬
‫י‬
‫א‬
‫ב‬
‫סיטי א׳‬
‫ע‬
‫בדין רוצחים שאנסו ישראל‪ ,‬לסרוע ספר תורה‬
‫בידים ולבזותו‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫ב י ו ם ד ׳ א ל ו ל ת ש ״ א ע ש ו ה ג ר מ נ י ם צ י ד על ח י ו ת מ ש ו ט ט ו ת‬
‫כ ג ו ן כ ל ב י ם ו ח ת ו ל י ם ו א ם פ ו א ו ת ם ל ב י ת ה מ ד ר ש ה ח ד ש )די‬
‫נ י י ע קלויז‪ ,‬ם ל ב ו ד ק ה ( ו ה מ י ת ו א ו ת ם ב מ י ת ת י ר י ה ‪.‬‬
‫הזדים‬
‫אולם ד ע ת ם של‬
‫הארורים י מ ״ ש לא נ ת ק ר ר ה בזה שחיללו א ת הקודש והפכו‬
‫מקום תורה ותפלה לבית מ ט ב ח י ם של כלבים וחתולים ולמדמנה של‬
‫סרוחות‪,‬‬
‫נבלות‬
‫אלא שכינסו‬
‫המוני‬
‫יהודים‬
‫שיראו‬
‫בחילול‬
‫מקום‬
‫מ ק ד ש ם ‪ ,‬ולא עוד א ל א ש ה כ ר י ח ו יהודים א ח ד י ם ש י ק ר ע ו ב מ ו י ד י ה ם‬
‫ספר‬
‫ת ו ר ה ובידיעותיו יכסו א ת נבלות ה ח י ו ת ההרוגות‪ ,‬והנה א ל ה‬
‫היהודים‬
‫לגזרים‪,‬‬
‫שהכריחו‬
‫א ו ת ם לחזות בבזיון‬
‫ספר‬
‫התורה‬
‫איך‬
‫שנקרע‬
‫ו ה מ כ ת ב מ כ ת ב אלקים מגואל בדם ט מ א של נבלות ומעופר‬
‫בעפר הארץ‪ .‬באו ב ש א ל ה לפני הגאב׳׳ד דקובנה זצ״ל ש י ת ק ן ת ש ו ב ה‬
‫על כל ה א נ ש י ם ש ה י ו ב א ו ת ו מ ע מ ד איום ו ב פ ר ט על ה א נ ש י ם ש ה כ ר י ח ו ם‬
‫ל ב ז ו ת ב מ ו י ד י ה ם א ת ה ת ו ר ה ‪ ,‬ל ק ו ר ע ה ולעולל ב ע פ ר ק ר נ ה ‪ ,‬ו כ ן ע ל‬
‫כל ת ו ש ב י ה ג י ט ו ש ל א ז נ י ה ם ה ג י ע ה ה ש מ ו ע ה ל א ט ו ב ה ע ל ב ז י ו ן ת ו ר ת‬
‫ד ת י ו מ י ם ‪ ,‬כ י ה ק ה ל ר א ה ב ז ה א ו ת מ ן ה ש מ י ם ש י צ א ה ק צ ף ע ל כל‬
‫העדה‬
‫ולכן מן ה ר א ו י ש כ ו ל ם יקבלו ע ל י ה ם ת ע נ י ת ו ת ש ו ב ה ויפילו‬
‫ת ח י נ ת ם לפני שוכן מ ע ו נ ה ש י ר ח ם על עמו‪ ,‬י א מ ר ל ש ט ן הרף ו ל מ ש ח י ת‬
‫י א מ ר די‪,‬‬
‫ו ה י ו ת ש א ז ת ק פ ה על ה ג א ב ״ ד ד ק ו ב נ ה מ ח ל ת ו ה ט י ל ע ל י‬
‫לעיין ב ד ב ר ולאחר העיון ל ה ח ל י ט כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת בכל ה נ ו ג ע לתיקון‬
‫התשובה‬
‫והכרזת‬
‫הנדכאים‬
‫והמעונים יושבי הגיטו‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫התענית‬
‫לאמץ‬
‫כדי‬
‫ברכים‬
‫כ ו ש ל ו ת ולאמץ לב‬
‫במס׳ מועד קטן דף כ״ו ע״א גרםינן‪ ,‬אמר ר׳ חלבו אמר רב הונא‬
‫הרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות אחד על הגויל ואחד‬
‫ז‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ט‬
‫הדבר אלא ש מ ע מ פ י אחרים אינו ח י י ב לקרוע מאחר שהוא עצמו לא ראה‬
‫את בזיון התורה אלא ש ש מ ע על כך מפי אחרים‪ ,‬וכן מ ש מ ע מלשון פירוש‬
‫רש״י על הרי״ף שם במס׳ מועד קטן שכתב שם וז״ל‪:‬‬
‫לא אמרו לקרוע על‬
‫ספר אלא בזרוע שרואה בעיניו ששורפין אותו‪ ,‬ומשמע מלשון זה שעיקר‬
‫החיוב אינו אלא היכא שהוא ״רואה בעיניו״‪ ,‬אבל היכא שהוא רק שמע מפי‬
‫אחרים ולא ראה בעיניו אינו חייב לקרוע‪.‬‬
‫ובחכם‬
‫צבי סימן י״ז כתב בהדיא כן דכל עיקר חיוב של קריעה אינו אלא‬
‫לעומד ורואה באותו פרק ובאותו מקום כמעשה שהיה במלך יהודה אבל‬
‫שמיעה או ידיעה בלא ראיה לא‪ ,‬וכן כתב באגודה במס׳ מועד קטן שאם‪,‬‬
‫נשרף באונס או ששמע ולא ראה אינו קורע‪.‬‬
‫וכל‬
‫זה לענין קריעה אבל ב ת ע נ י ת ודאי נראה שיש לחייב את כל אלה שראו‬
‫את המעשה הרע הזה דלא גרע מהיכא שהוא רואה ספר תורה שנפל‬
‫שהוא חייב להתענות וכל שכן בנידון דידן שראו זלזול נורא ואיום כזה‬
‫שנעשה על ידי הזדים הארורים‪ ,‬וכבר נשאל בשו״ת חיים שאל ח״א סי׳ י׳יב‬
‫מהו‬
‫להתענות הרואה ספר תורה שנפל שכתב וזה לשונו‪ :‬ע ד שאתה‬
‫שואלני אם הרואה חייב להתענות‪ ,‬אעיקרא דדינא הא ד פ ש י ט א לד ולכל‬
‫המון ישראל שמי שהי׳ בידו ספר תורה ונפל שחייב להתענות‪ ,‬אינו מפורש‬
‫בש״ס‬
‫ובראשונים‪ ,‬אמנם מנהג ישראל שגם‪ ,‬אשר יפלו מידו התפילין‬
‫מתענה‪ ,‬וכ״ש מ י שיפלו מ י ד ו ספר תורה‪ ,‬ובשגם סברא היא שצריך כפרה‬
‫מפני שבא זלזול לס״ת על ידו‪ ,‬אבל בש״ס ופוסקים לא נתבאר הדבר‪ ,‬ורק‬
‫בספר מ ש פ ט י שמואל סי׳ י״ב ישנו בנ״ט למנהג התפילין ששייך בהם זלזול‪,‬‬
‫וארז״ל מ״ק כ״ו שתפילין שנשרפו בזרוע צריך לקרוע כמו בס״ת ומכיון‬
‫שהם כס״ת וכי יסתפק אדם שמי שנפל ס״ת מידו לא יתענה‪.‬‬
‫ובדברי‬
‫חיים יו״ד סי׳ נ״ט כ ת ב בפשיטות ש ב ע י ק ר הדבר שנוהגין אנו בני‬
‫אשכנז להתענות בנפל ס״ת או תפילין אין לו שוב רמז בש״ס‬
‫ומסקנתו היא שאף על פי כן יש לגזור ת ע נ י ו ת בה״ב על הרואים בנפילת‬
‫ס״ת עפמ״ש בתענית ט״ז שמוציאין התיבה לרחובה של עיר לומר כלי צנוע‬
‫היה לנו ונתבזה בעונותינו‪ ,‬וה״נ העונות גרמו לבזיון התורה עיי״ש בכל‬
‫דבריו וכן כתב בתשובת ב י ת היוצר‪.‬‬
‫ט‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ה ד ב ר אלא ש מ ע מ פ י אחרים אינו ח י י ב לקרוע מאחר שהוא עצמו לא ראה‬
‫א ת בזיון התורה אלא ש ש מ ע על כך מפי אחרים‪ ,‬וכן מ ש מ ע מלשון פירוש‬
‫רש״י על הרי״ף שם במם׳ מועד קטן שכתב שם וז״ל‪:‬‬
‫לא אמרו לקרוע על‬
‫ספר אלא בזרוע שרואה בעיניו ששורפין אותו‪ ,‬ומשמע מלשון זה שעיקר‬
‫החיוב אינו אלא היכא שהוא ״רואה בעיניו״‪ ,‬אבל היבא שהוא רק ש מ ע מפי‬
‫אחרים ולא ראה בעיניו אינו חייב לקרוע‪.‬‬
‫ובחכם‬
‫צבי סימן י״ז כ ת ב בהדיא כן דכל עיקר חיוב של קריעה אינו אלא‬
‫לעומד ורואה באותו פרק ובאותו מקום כמעשה שהיה במלר יהודה אבל‬
‫שמיעה או ידיעה בלא ראיה לא‪ ,‬וכן כתב באגודה במס׳ מועד קטן שאם‪,‬‬
‫נשרף באונס או ש ש מ ע ולא ראה אינו קורע‪.‬‬
‫וכל‬
‫זה לענין קריעה אבל ב ת ע נ י ת ודאי נראה ש י ש לחייב את כל אלה שראו‬
‫א ת המעשה הרע הזה דלא גרע מהיכא שהוא רואה ספר תורה שנפל‬
‫שהוא חייב להתענות וכל שכן בנידון דידן שראו זלזול נורא ואיום כזה‬
‫ש נ ע ש ה על ידי הזדים הארורים‪ ,‬וכבר נשאל בשו״ת חיים שאל ח״א סי׳ י״ב‬
‫מהו‬
‫להתענות הרואה ספר תורה שנפל ש כ ת ב וזה לשונו‪ :‬ע ד שאתה‬
‫שואלני אם הרואה ח י י ב להתענות‪ ,‬אעיקרא דדינא הא דפשיטא לך ולכל‬
‫המון ישראל ש מ י שהי׳ בידו ספר תורה ונפל שחייב להתענות‪ ,‬אינו מפורש‬
‫בש״ס‬
‫ובראשונים‪ ,‬אמנם מ נ ה ג ישראל שגם‪ ,‬אשר יפלו מידו התפילין‬
‫מתענה‪ ,‬וכ״ש מי שיפלו מ י ד ו ספר תורה‪ ,‬ובשגם סברא היא שצריך כפרה‬
‫מפני שבא זלזול לם״ת על ידו‪ ,‬אבל בש״ם ופוסקים לא נתבאר הדבר‪ ,‬ורק‬
‫בספר מ ש פ ט י שמואל סי׳ י״ב ישנו בנ״ט למנהג התפילין ששייך בהם זלזול‪,‬‬
‫וארז״ל מ״ק כ״ו שתפילין שנשרפו בזרוע צריך לקרוע כמו בס״ת ומכיון‬
‫שהם כס״ת וכי יסתפק אדם שמי שנפל ס״ת מידו לא יתענה‪,‬‬
‫ובדברי‬
‫חיים יו״ד סי׳ נ״ט כ ת ב בפשיטות שבעיקר ה ד ב ר שנוהגין אנו בני‬
‫אשכנז להתענות בנפל ס״ת או תפילין אין לו שוב רמז בש״ס‬
‫ומסקנתו היא שאף על פי כן יש לגזור ת ע נ י ו ת בה״ב על הרואים בנפילת‬
‫ס״ת עפמ״ש ב ת ע נ י ת ט״ז שמוציאין ה ת י ב ה לרחובה של ע י ר לומר כלי צנוע‬
‫היה לנו ונתבזה בעונותינו‪ ,‬וה״נ העונות גרמו לבזיון התורה ע י י ״ ש בכל‬
‫דבריו וכן כתב בתשובת ב י ת היוצר‪.‬‬
‫י‬
‫וגם‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫הכפות ת מ ר י ם בסוכה מ״א כתב רמז ל ת ע נ י ת מהא דסוכה ע י י ״ ש ד י ל י ף‬
‫מש״ס שכשנופלים התפילין הוי זלזול ונהגו להתענות לכפר העון‪,‬‬
‫ובדברי חיים דחה את דברי הכפות ת מ ר י ם וכתב שאכתי אין רמז בזה‬
‫להתענות‪ ,‬אמנם יש סמך לזה מירושלמי סוטה פ״ז ה״ד דאיתא שם׳ ארור‬
‫אשר לא יקים א ת דברי התורה הזאת וכי יש תורה נופלת‪ ,‬שמעון בן יקים‬
‫אומר זה החזן שהוא עומד ופי׳ הרמב״ן על התורה )כי תבוא כ״ז‪ ,‬כ״ו( דר״ל‬
‫זה החזן שאינו מקים את ספרי התורה להעמידנן כתיקונן שלא יפלו עיי״ש‪.‬‬
‫גם התום׳ בסוטה ל״ז הביאו את ד ב ר י הירושלמי הנ״ל עיי״ש‪ ,‬ומכיון שהחזן‬
‫הוא אחראי לדבר זה מן הראוי להתענות כדי שיצא מכלל ארור ויהיה בכלל‬
‫ברוך‪ ,‬ועיין עוד בשו״ת ד ב ר מ ש ה תאומים‪ ,‬סי׳ צ״א ובשו״ת אמרי אש או״ח‬
‫סי׳ י׳ ובשו״ת רב פעלים ח״ד או״ח סי׳ כ״ח‪ ,‬וכל זה שייך רק למי שיצאה‬
‫התקלה מ ת ח ת ידו‪ ,‬אבל לקהל הרואים לא מצאנו סמך לזה‪ ,‬ואף הרואה‬
‫ס״ת שנשרף שחייב לקרוע לא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה עיי״ש בגמרא‬
‫מו״ק כ״ו וביו״ד סי׳ ש ״ מ סעי׳ ל״ז וכן הוא בשו״ת חכם צ ב י סי׳ י״ז ובשו״ת‬
‫שבות יעקב ח״א סי׳ פ״ד עיי״ש‪.‬‬
‫ובירושלמי‬
‫פ״ג דמו״ק ה״ז איתא הרואה ת״ח ש מ ת כרואה ם״ת שנשרף‪,‬‬
‫א״ר אבהו יבא עלי אם ט ע מ ת י כלום כל אותו היום‪ ,‬ר׳ יונה הוד‪,‬‬
‫בצור כד ש מ ע ד ד מ ק בדיה דר׳ אבוד‪ .‬וכו׳ אםקיה צום לההוא יומא עיי״ש‪,‬‬
‫אבל כל זה ב ש ר י פ ת ס״ת בזרוע וכמעשה שהיה‪ ,‬אבל בנפילת ס״ת מנלן‬
‫שצריכים להתענות‪ ,‬ואפילו בכילוי ס״ת שלא בשריפה כגון שנמחק בזרוע‬
‫פסק הב״י ביו״ד שא״צ לקרוע ועיי״ש בט״ז‪ ,‬וכ״ש ב נ פ י ל ת ס״ת ובאונס‬
‫הא ודאי לא מצינו חיוב לקרוע או להתענות‪ ,‬ומהירושלמי הנ״ל מבואר‬
‫ד ת ע נ י ת הויא חסידות אפילו בת״ח ש מ ת וס״ת שנשרף‪.‬‬
‫ובש״ע‬
‫או״ח סי׳ רפ״ח ס״ק ה׳ איתא שעל ג׳ חלומות מ ת ע נ י ן בשבת ואלו הן‬
‫הרואה ס״ת שנשרף או יוהכ״פ ב ש ע ת נעילה או קורות ביתו או שניו‬
‫שנפלו‪ ,‬ובספר מ ג י ד מ ש ד י ם )פ׳ ויקהל( א״ל ה מ ג י ד למדן יפה הוריתא שלא‬
‫להתענות בשבת על שחלם שנפל ס״ת‪ ,‬ועיי׳ במטה יהודה סק״ו אלמא אין‬
‫שום דמיון מ ש ר י פ ת ס״ת לרואה ס״ת שנפל‪ ,‬ועיי׳ באגרות הרמ״ז סי׳ ל״ו‬
‫ש מ י שנפל ס״ת מ י ד ו י ת ע נ ה ג׳ הפסקות וכר‪ ,‬כל כי חני ד מ ר מילי דחסידותא‬
‫וכו׳ ועכ״פ הרואים אין לחייבם בתענית‪ ,‬שהרי גבי הרואה ס״ת ש נ ש ר ף לא‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫יא‬
‫אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה וכר ונהי ש מ י שנפל הם״ת מ י ד ו טוב‬
‫ש י ת ע נ ה ומה גס‪ .‬שהמנהג הוא להתענות אפילו נפלו תפילין מידו׳ אבל‬
‫הרואה ם ׳ ת אין לחייבו ת ע נ י ת מן הדין וכר׳ ונראה עוד שמכיון שלא נזכר‬
‫בש״ס ובפוסקים שמי שנפלו תפילין מ י ד ו שיתענה׳ יש להקל לתשושי כח‬
‫שבמקום ת ע נ י ת יתנו צ ד ק ה לכפרתם ולא אכחד כי באיזה מקום נפל ם״ת מיד‬
‫הנושאו וגזר הרב ת ע נ י ת בה״ב לכל הקהל‪ ,‬ואיברא שרב המקום לפי ראות‬
‫עיניו יגזור ויתקן כדי שיזהרו לעתיד והכל לפי מקומו ושעתו עכ״ד ספר‬
‫חיים שאל‪.‬‬
‫וגם‬
‫בבברכי יוסף בשיורי ברכה סי׳ ד פ ״ ב םק״ד דפוס שאלוניקי כתב שמן‬
‫הדין אין הרואה צריך להתענות עיי״ש‪ ,‬הן אמת כי בספר נהר שלום סי׳‬
‫תקס״ו כתב‪ ,‬מעשה בקהל א׳ שנפל הם״ת לארץ בשעת הוצאתו וגזרו החכמים‬
‫ת ע נ י ת בה״ ב על אותם שנמצאו בבהכ״נ‪ ,‬אפשר דהוראת שעה היתה‪.‬‬
‫ובספר‬
‫פרי השדה ח״ב סי׳ ע״ב הביא סמך שיתענו כל אלו שראו בנפילת‬
‫ס״ת מהא דאיתא בברכות ל״ד המתפלל וטעה סימן רע לו ואם ש״ץ‬
‫הוא סימן רע לשולחיו ולכן כולם מחוייבים להתענות‪ ,‬עיי״ש בשו״ת כרם שלמה‬
‫סי׳ ל״ה בשם גדול אחד שראה כן בחלום‪ ,‬ואפשר שזהו רק בש״ץ שהוא‬
‫שליח לכל הקהל אבל לא בשכל המעשה היה באונם‪.‬‬
‫ל ע י ׳ במג״א סי׳ מ״ד סק״ה שהביא ג״כ בשם שו״ת משפטי שמואל סי׳ י״ב‬
‫שמי שנפלו מידו תפילין שצריך להתענות וכמש״כ חז״ל שהרואה‬
‫תפילין שנשרפו בזרוע ח י י ב לקרוע כדין ספר תורה שנשרף ומכיון שהם‬
‫כס״ת וכי יסתפק אדם שמי שנפל מידו ס״ת לא יתענה‪ ,‬וקצת ראיה מ מ י ש‬
‫שהרואה בחלום ס״ת שנשרף חייב להתענות אפילו בשבת ע״כ‪.‬‬
‫ובשו״ת‬
‫שדה הארץ ח״ג או״ח סי׳ י״א כ ת ב על זה‪ ,‬שמתוך ראיתו מ ש מ ע‬
‫דה״ה לרואה ם״ת או תפילין שנפלו ש י ת ע נ ה שכיון שכ׳ ששניהם שוים‬
‫לענין שריפתם בזרוע וכן ה״ה לרואה בחלום תפילין שנשרפו ש מ ת ע נ ה ת ע נ י ת‬
‫חלום בשבת‪ ,‬כדין רואה בחלום ם״ת שנשרף וכמ״ש המג״א סימן רפ״ח סק״ח‬
‫עיי״ש‪ .‬א״כ רואה ס״ת או תפילין שנפלו צריך להתענות מפני שראה בזלזול‬
‫כתבי הקודש‪ ,‬אולם בספר מ ר א י ת העין הובא בליקוטים להחיד״א םימז י״ח‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫יב‬
‫אות ב׳ דחה את דברי ש ד ה הארץ בזה‪ ,‬שהרי אפילו בס״ת אין הרואה חייב‬
‫בתענית וכמ״ש בשו״ת חיים‪ ,‬שאל‪.‬‬
‫אבל ביד אליעזר סי׳ קכ״ו כתב ש נ ש ת ר ב‬
‫המנהג שמתענין כל הצבור שראו ספר תורה שנפל לארץ דכל הקהל שייכו ביה‬
‫ולכולם שהיו באותו מ ע מ ד ודאו את הדבר הראו מן השמים שצריכים תשובה‪.‬‬
‫אמנם בתשובת זכר יהוסף או״ח סי׳ ל״א כתב דאין בכך כלום דבדבר דלא‬
‫שכיח לא שייך מנהג עיי״ש‪.‬‬
‫הווילה‬
‫מכל המובא דבנידון דידן ודאי כל האנשים שהיו באותו מ ע מ ד אם‬
‫הדבר אפשרי להם צריכים הם להתענות‪ ,‬שהרי הנהי רבוותא שהבאתי‬
‫סבירא להו שאפילו ראו ספר תורה שנפל צריכים כל הרואים להתענות וכל‬
‫שכן בנידון ד י ה כשראו ספר תורה שנקרע‪ ,‬אבל אם הדבר אינו אפשרי‬
‫להם‪ .‬מ ח מ ת חולשת גופם מפני הרעב והצרות המתחדשות בגיטו כל יום אין‬
‫לחייבם בתענית‪ .‬אבל אותם האנשים שקרעו את ספר התורה בידיהם בודאי‬
‫שהם צריכים להתענות אף שעשו את הדבר מ ח מ ת אונס של נפשות‪ ,‬אבל יתר‬
‫יושבי הגיטו שלא היו באותו מ ע מ ד איום ורק שמעו על הדבר הזה מפי‬
‫אחרים‪ ,‬על האנשים האלה אין להטיל ת ע נ י ת וכמו שהבאתי לעיל‪ ,‬דמלשון‬
‫הגמרא משמע דדין הקריעה הוא רק ברואה אבל לא בשומע מפי אחרים‪,‬‬
‫ואפילו על הרואים אין להטיל עליהם חובת קריעה מכיון שלפי ד ע ת הירושלמי‬
‫האלפס והרא״ש חיוב זה הוא רק ברואה ספר תורה שנשרף ולא ברואה ספר‬
‫תורה שנקרע‪ ,‬אבל בתענית ודאי דהרואים מחויבים‪.‬‬
‫ואןש על פי כן הוריתי לכל אלה ששמעו על הדבר אף שאינם מחויבים ב ת ע נ י ת‬
‫שיתנו צדקה כל אחד לפי יכלתו והשגת ידו‪ ,‬ובש״ק שלאחר זה‬
‫עוררתי את הקהל בדברי כיבושין שיפשפשו במעשיהם וישובו בתשובה‪,‬‬
‫ושיהיו מאד זהירים בקדושת כבוד ס״ת ואחת כמה וכמה בכבודם של ת ל מ י ד י‬
‫חכמים לומדי תורת ה ‪ /‬וה׳ הטוב יסלח לנו והוא רחום יכפר עוץ‪ ,‬והגאון‬
‫הגאב״ד דקובנה הסכים ע״ז‪.‬‬
‫סימן ב׳‬
‫בדין פקוח נ פ ש לאחר זמן‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫ביום כ״ז אלול ת ש ״ א ה ו ט ל על יהודי גיטו ק ו ב נ ה ל ע ב ו ד‬
‫ב ב נ י ן ש ד ה ת ע ו פ ה על י ד ה ע י ר ‪ ,‬ו נ י ת ן ה צ ו ע ל י ד י ה ג ר מ נ י ם‬
‫ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם י מ ״ ש ש ע ל י ה ו ד י ה ג י ט ו ל ש ל ו ח מ ד י יום ב י ו מ ו מ כ ס ה‬
‫ש ל א ל ף א י ש ש י ע ב ד ו ב ש ד ה ה ת ע ו פ ה ‪ ,‬לכל א ח ד ו א ח ד מ ע ו ב ד י ה כ פ י ח‬
‫נ י ת ן ב ת ו ר מזון צ ל ח ת של מרק פיגול ורבים מ ה ם לא רצו כ מ ו ב ן ל ט מ א‬
‫א ת עצמם‪ ,‬ל ה ת ג א ל ולטעום מ מ ר ק זה‪ .‬אולם מכיון ש ה ם נחלשו מ ר ע ב‬
‫מעוני ומרוב עבודה‪ ,‬ב א ו אלי בין כ ס ה לעשור ש נ ת ת ש ״ ב מ ם פ ר א נ ש י ם‬
‫ונפשם לשאול הגיעה‪ ,‬אם מ ו ת ר להם לאכול א ת המרק‪ ,‬ה י ו ת כי יש‬
‫בזה משום ס כ נ ת נפשות באם ימשיכו ברעבונם‪.‬‬
‫ותוכן‬
‫שאלתם הוא ‪:‬‬
‫מכיון ש ע כ ש י ו אין כאן משום פקוח‬
‫נפש‬
‫ש י ד ח ה א ת ה א י ס ו ר אף ש ל א ח ר זמן יוחלשו ויבואו לידי ם כ נ ת‬
‫נפשות‬
‫מכל מקום ב ת ר ה ש ת א אזלינן‪ ,‬ו ה ש ת א אין כאן פ ק ו ח נ פ ש‬
‫שידחה‬
‫א ת האיסור‪ ,‬או דילמא אף ש ע כ ש י ו אין כאן מ ש ו ם ס כ נ ת‬
‫נ פ ש ו ת אבל מכיון ש ב ו ד א י ל א ח ר זמן יבואו לכלל ס כ נ ת נ פ ש מ ח מ ת‬
‫חולשה‪ ,‬מ ו ת ר להם כבר עכשיו לטעום ולאכול מן ה מ ר ק כדי להנצל‬
‫מ ס כ נ ת נ פ ש ו ת ש ת ב ו א א ל י ה ם ל א ח ר זמן‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫במס׳ יומא פ״ג ע״א ג ר ס י נ ן ‪ :‬חולה מאכילין אותו על פי בקיאין‪,‬‬
‫אמר ר ינאי חולה אומר צ ר י ד ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה‬
‫מאי טעמא לב יודע מ ר ת נפשו‪ .‬פ ש י ט א מהו ד ת י מ א רופא קים ליה טפי קמ״ל‪,‬‬
‫רופא אומר צריד וחולה אומר אינו צריד שומעין לרופא מאי ט ע מ א תונבא‬
‫הוא ד נ ק י ט ליה‪.‬‬
‫וכתב‬
‫הרא״ש ז״ל שם‪ ,‬ויש ספרים שכתוב בהן מ י ל ת א דר׳ ינאי פשיטא ספק‬
‫נפשות להקל מהוא ד ת י מ א האי דקאמר חולה צריך אני בעותי הוא דקא‬
‫יג‬
‫יד‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫מ ב ע י ת סבר אי לא אכילנא מ י ת נ א קמ״ל‪ ,‬אלמא דוקא משום ספק מיתה מאכילין‬
‫אותו ע״כ‪.‬‬
‫ונראה‬
‫לי דחומרה גדולה היא זאת בספק דאין לך רופא שיאמר אם לא יאכל‬
‫שמא ימות‪ ,‬אלא הרופא דרכו לומר אם לא יאכל אפשר ש י כ ב י ד הליו‬
‫ויסתכן‪ ,‬ואפילו לספרים שכתוב בהן אי לא אכילנא מיתנא אין ללמוד מזה‬
‫דדוקא על ספק מ י ת ה מאכילין עיי״ש‪.‬‬
‫ודיל‬
‫הטור בסימן תרי״ח‪ ,‬חולה שצריך לאכול אם יש שם רופא בקי שאומר אם‬
‫לא יתנו לו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן מאכילין אותו על‬
‫פיו ואין צריך שיאמר שמא ימות‪ ,‬ולמדנו מדבריו שאין צריך שיאמר הרופא‬
‫שאם לא יאכל ימות‪ ,‬אלא אפילו אמר ש י כ ב ד עליו החולי ויסתכן ממילא עי״ז‬
‫מאכילין אותו‪ ,‬ואף שאינו אומר בהחלט שיסתכן אלא הוא אומר ״אפשר״‬
‫שיכבד עליו החולי גם כן מאכילין אותו דכלל גדול הוא בתורה ספק נפשות‬
‫להקל‪.‬‬
‫העולה‬
‫לנו מהמובא‪ ,‬שדין של פקוח נפש אינו נ מ ד ד עם אותה שעד‪ .‬שהחולה‬
‫עומד בה‪ ,‬אלא אף שבאותה שעה אין עדיין משום פקוח נפש‪ ,‬מכל‬
‫מקום מכיון שלאחר זמן אפשר ש י כ ב ד עליו החולי‪ ,‬אז מ י ד יש עליו דין של‬
‫פקוח נפש ומאכילין אותו ביום הכפורים ‪.‬‬
‫ולפי״ז‬
‫בנדון דידן יש להתיר להם לאכול את המרק משום פקוח נפש‪ ,‬אף‬
‫שבאותה השעה עדיין אין סכנת נפש‪ ,‬מכל מקום מכיון שיוחלשו לאחר‬
‫זמן ויבאו לכלל סכנה מותר להם לאכול ממרק הפיגולים‪ ,‬ובפרט שלפי ד ע ת‬
‫רופאים מומחים אי אפשר לו לאדם לחיות ולהתקיים בתנאים כאלה שחיו‬
‫גהם היהודים אז‪ ,‬בודאי יש בזה משום סכנת נפשות שהרי רעב קשה ממות‬
‫וחרב כדילפינן במס׳ בבא בתרא ח׳ ע״ב מהא דכתיב והיה כי יאמרו אליך‬
‫אנא נצא ואמרת אלהים כה אמר ד׳ אשר למות למות ואשר לחרב לחרב‬
‫ואשר לרעב לרעב וגו׳ )ירמיה ט״ו( וא״ר יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה‬
‫מחבירו עיי״ש‪.‬‬
‫אולם‬
‫אפשר לדחות דכל האמור הוא דוקא בחולה אבל בנידון דידן מ נ י ו ן‬
‫שכעת הם אינם חולים‪ ,‬רק מדין של פקוח נפש אתינן עלה‪ ,‬יש לומר‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫טו‬
‫דמכיון שבשעה זו אין בה עדיין משום פקוח נפש אף שלאחר זמן יכולים‬
‫עובדי הכפיר‪ ,‬לבוא לכלל סכנה‪ ,‬מכל מקום בתר השתא אזלינן ואסור להם‬
‫לאכול את המרק שהרי אין כאן בשעת האכילה פקוח נפש שידחה את האיסור‪.‬‬
‫אמנם‬
‫עדיין יכולים אנו להביא ראיה לנידון דידן מהא דגרסינן במס׳ ש ב ת‬
‫ס״ט ע״ב‪ ,‬אמר רב הונא היה מהלך ב מ ד ב ר ואינו יודע א י מ ת י שבת‬
‫מונה ששה ימים‪ .‬ומשמר יום אחד וכו׳ אמר רבא בכל יום ויום עושה לו כדי‬
‫פרנסתו בר מהמוא יומא‪ ,‬ופרכינן וההוא יומא לימות ואסקינן שם‪ ,‬אלא כל יום‬
‫ויום עושה לו פרנסתו אפילו ההוא יומא‪ ,‬וההוא יומא במאי מינכר ליה‬
‫בקידושא ואבדלתא‪ ,‬וכן פסק הרמב״ם בפ״ב מהל׳ ש ב ת הל׳ כ״ב‪.‬‬
‫ובשו״ע‬
‫סי׳ ש מ ״ ד סעי׳ א׳ פסק‪ ,‬ההולך ב מ ד ב ר ואינו יודע מתי הוא ש ב ת‬
‫מונה שבעה ימים וכו׳ ואם יש לו ממה להתפרנס אסור לו לעשות‬
‫מלאכה כלל ע ד שיכלה מה שיש לו ואז יעשה מלאכה בכל יום אפילו ביום‬
‫ש מ ק ד ש בו כדי פרנסתו‪ ,‬ועי׳ בספר תו״ש שכתב דאם הוא יכול להתענות‬
‫יום אחד בלי סכנה אסור לו לעשות מלאכה באותו יום דאין כאן פקוח נפש‪.‬‬
‫אולם בספר בגדי ישע חלק עליו‪ ,‬וכתב דאינו צריך לסגף עצמו בתענית‪,‬‬
‫אף על פי שהוא אינו מסתכן עי״ז‪ ,‬מכל מקום הרי עליו למהר לצאת מן המדבר‬
‫עיי״ש‪ ,‬ומבואר מדבריו שאף שכעת אין כאן חשש של פקוח נפש מכל מקום‬
‫מכיון שעליו למהר לצאת מן ה מ ד ב ר כי אחרת הוא יסתכן‪ ,‬אף שהסכנה ת ה י ׳‬
‫לאחר זמן אין עליו לסגף את עצמו כעת‪ ,‬כי מאחר שאחר כך יסתכן בסכנת‬
‫נפש‪ ,‬כבר מעכשיו מותר לו לאכול‪ ,‬ואם כן הוא הדין בנידון ד י ד ן מותר להם‬
‫לאכול מ י ד כיון שלאחר זמן יבואו לכלל סכנת נפש‪.‬‬
‫ויש‬
‫להביא עוד ראיה לזה מהתוספתא ד ש ב ת פרק ט״ז הלכה י״ג וז״ל ר״א‬
‫אומר מילה דוחין עליה ה ש ב ת מפני מ ה מפני שחייבין עליה כרת‬
‫לאחר זמן והרי דברים ק״ו ומה אם על אבר אחד ממנו דוחה את ה ש ב ת‬
‫דין הוא שידחה את ה ש ב ת על כולו וכו׳ וכן הוא ברש״י יומא פ״ה ע״ב‬
‫בד״ה ומה מילה שהיא תיקון מאיבריו של אדם דוחה את ה ש ב ת לפי שחייבין‬
‫עליה כרת לאחר זמן‪ .‬הרי נראה מזה שאם החלול ש ב ת היום והסכנה הוא‬
‫לאחר זמן נדחה מפני סכנת נפשות‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫טז‬
‫וגם‬
‫הגאב״ד דקובנה הגאון ר׳ אברהם‪ ,‬דובער כהנא שפירא זצ״ל הסכים על‬
‫זה להיתר‪.‬‬
‫אחרי‬
‫השחרור מאפלה לאורה הראני ידידי ש״ב הרב הגאון ר׳ אשר באבד‬
‫שליט״א את הריטב״א שבת דף ם״ט ע״ב ד״ה בהאי יומא לימות וא״ת‬
‫וכי מפני שמתענה יום ימות וי״ל דמאן דאכל מאתמול טובא אין הכי נמי‬
‫דמשום יום אחד לא מאית אבל האי כשעשה כל יום ויום כדי פרנסתו אינו‬
‫עושה אותה אלא כדי שיוכל לחיות בה אותו יום בצמצום שלא הותר לו‬
‫אלא מפני פקוח נפש בלבד בכל האי גונא אילו ע ב י ד בהאי יומי מאית ע״כ‪.‬‬
‫נראה מזה ברור שגם עכשיו מותר לאכול מן המרק כי זה נקרא עכשיו פקוח‬
‫נפש‪.‬‬
‫סימן ג׳‬
‫דין בגדיהם של הסדושים שנהרגו הי״ד‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫ב ע ר ב ר א ש ה ש נ ה ש נ ת ת ש ״ ב לרגל ה י ו ם ה ק ד ו ש ה מ מ ש מ ש‬
‫ובא‪ ,‬לא מילאו היהודים יושבי ה ג י ט ו מ י כ ס ת ה א נ ש י ם ש ה י ה‬
‫עליהם ל ה מ צ י א ל ע ב ו ד ת הכפיה‪ ,‬ש ה ג ר מ נ י ם הארורים הטילו על היהודים‬
‫יושבי גיטו קובנה‪.‬‬
‫כ י מ ד י יום ב י ו מ ו ה י ה מ ו ט ל ע ל ה י ה ו ד י ם ל ה מ צ י א‬
‫כאלף איש לעבודת הכפיה‪ ,‬בבנין ש ד ה ה ת ע ו פ ה שעל יד העיר‪.‬‬
‫וכראות‬
‫הזדים הארורים שהיהודים לא מילאו א ת ה מ י כ ם ה ש ה ו ט ל ה‬
‫עליהם‪ ,‬ב ע ר ה ב ה ם כ א ש ח מ ת ם ו פ ש ט ו על ה ג י ט ו ב ר א ש ו ת‬
‫היעפרייטער‬
‫שניתנה‬
‫נוימאן ימ״ש‪ ,‬לתפום יהודים‬
‫לעבודת הכפיה‪ ,‬ומכיון‬
‫ה ר ש ו ת ל מ ש ח י ת החל הנגף בבני ישראל והרוצחים הרגו‬
‫ולא ח מ ל ו י ה ו ד י ם ש ה ש כ י מ ו ל ח ל ו ת פני שוכן מ ע ו נ ה ש י ש כ ך מ ה ם כ ע ס‬
‫וחיטה‪ ,‬ובבכי ו ת ח נ ו נ י ם ל ב ק ש מלפניו ש י ח ו ס וירחם על ש ה פזורה‬
‫י ש ר א ל ‪ ,‬ו י ש ת י ק קול מ ח ר פ י ם ו ד ו ב ר י נ ב ל ו ת על ע מ ו ש ה ו כ ר ע ל ט ב ח ‪,‬‬
‫ששופט‬
‫ה א ר ץ י ש י ב גמול על גאים‪ ,‬י א מ ר ל מ ש ח י ת ה ר ף וינקום ד ם‬
‫עבדיו השפוך‪.‬‬
‫ואז‬
‫ב ש ע ה ט ר ו פ ה זו ב ע ר ב יום ה ק ד ו ש נ פ ל ו מ י ר י ו ת ה ר ו צ ח י ם ר ׳ י צ ח ק‬
‫בוים בעל ח נ ו ת ברזל ב ר ח ו ב לינקעווע בםלבודקה‪ ,‬כ ש ב י ד ו‬
‫המחזור‬
‫ל ר א ש ה ש נ ה ובערל מענדעלעוויץ‬
‫והרוצחים‬
‫הי״ה‬
‫ל א ח ר שכילו א ת מ ע ש ה ה ר צ ח ש ל ה ם ציוו על ה י ה ו ד י ם‬
‫ש י כ ר ו בור לקבור א ת החללים ו ש י פ ש י ט ו א ת ה ב ג ד י ם העליונים של‬
‫ההרוגים לפני שיקברו א ו ת ם ויתנו א ו ת ם ליהודים הקוברים‪ ,‬והבגדים‬
‫הללו לא היו מלוכלכים בדם‪ ,‬ו נ ש א ל ת י אם ה ב ג ד י ם ה א ל ה מ ו ת ר י ם ה ם‬
‫ב ה נ א ה או לא ?‬
‫י״ז‬
‫יח‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫תשובה‪:‬‬
‫בשו״ע יו״ד סי׳ שס״ד ד׳ פסק וז״ל אם מצאו ישראל הרוג‬
‫יקברוהו כמו שמצאוהו בלא תכריכין ולא יחלצו בו אפילו מנעליו‪,‬‬
‫והוסיף על זה הרמ״א‪ ,‬וכן עושין ליולדת ש מ ת ה או למי שנפל ומת‪.‬‬
‫ובש״ך‬
‫ס״ק י״א כתב וז״ל‪ ,‬במהרי״ל כתוב דאם דם יצא; ממנו אז אין לטהר‬
‫כי הדם יסתלק ממנו אך יקברוהו במלבושיו‪ ,‬וכתב הב״ח ונראה דהיינו‬
‫דוקא ש מ ת במלבושיו‪ ,‬אבל בנפל ולא מת אלא לאחר כמה ימים שכבר פשט‬
‫מלבושיו וגם אין דם יוצא ממנו שכבר פסק ומת על מטתו מכח אותו נפילה‬
‫אז ודאי מטהרין אותו‪ ,‬ועושין לו תכריבין כשאר בני אדם שמתין על מ ט ת ם‬
‫ובדבר הזה יש חילוק בין נפל מן הגג להרוג דאילו בהרוג בידי עכו״ם אע״פ‬
‫ש ב ש ע ה שמצאוהו כבר פסק הדם‪ ,‬קוברים אותו‪ ,‬כשאר נמצא‪ ,‬כדי להעלות‬
‫חימה ולנקום נקם‪ ,‬וזה אין שייך בנפל מן הגג וכן ביולדת ש מ ת ה ודם יוצא‬
‫ממנה אין לטהרה אלא קוברים אותה בלבושיה אבל אם לא מתה אלא לאחר‬
‫כמה ימים ושבועות וכבר פסק הדם נוהגין עמה כמו בשאר מתים לטהרה‬
‫ולעשות לה תכריכין‪ .‬שוב מצאתי כ ת ו ב ש מ ע ת י הטעם גבי הרוג דהרי כבר‬
‫יצאו כל הדמים ממנו והם מובלעים בבגדיו‪ ,‬וחיישינן שמא נבלע בתוכן‬
‫ה ר ב י ע י ת דם שהנפש יוצאת בו ע״כ יקברוהו כמו שמצאוהו ולא יחלצו אפילו‬
‫מנעליו דשמא הדמים שיצאו עם יציאת הנפש הם‪ .‬בתוך המנעלים וע״כ‬
‫נוהגין בהרוג לחפור ולחתור במרא וחצינא בקרקע במקום‪ .‬שנמצא שם ההרוג‪,‬‬
‫וכן כל דמו שיצא ממנו במקום קרוב לו וקוברין אותו עפר שנבלע בו דמו‬
‫עם ההרוג‪ ,‬ד ש מ א באותו הדם יצא דם הנפש‪ .‬ומזה הטעם גם כן במי שנפל‬
‫מן הגג ומת או נפל עליו ה ב י ת ומת ונעשה בגופו פצעים וחבורות שיוצא‬
‫מהם דם‪ ,‬וזה גם כן טעם היולדת דרובם אינן מתות אלא מ ח מ ת שנעשה‬
‫באיברים הפנימיים שלה פצעים כשכורעת לילד‪ ,‬ועל ידי זה יצא ממנה‬
‫דם הרבה ונבלעו בכתונת שעל גופה ובשאר בגדים שעליה והדמים שיצאו‬
‫עם‪ ,‬י צ י א ת הנפש נבלעו בתוכם‪ ,‬משא״כ כשאין שם פצעים ולא יצא מהם‬
‫דם דאז אין קוברין אותם‪ .‬בבגדיהם אלא בתכריכים כשאר מתים ומטהרין‬
‫אותם‪ .‬ולפי״ז מי ש מ ת בדרך בקור גדול ושלג נראה דפושטין מלבושיו‬
‫ומטהרין ומלבישין אותו בתכריכין כיון שאין בו פצעים ולא יצא ממנו דם‪.‬‬
‫וכן מי שנטבע במים בבגדיו דפושטין בגדיו ומטהרין אותו ומלבישין אותו‬
‫תכריכין וכמ״ש בסוף ספר מהרי״ל ע״כ ואני ראיתי בהרבה קהלות נוהגין‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫יט‬
‫לטהר כל יולדת ולהלבישה תכריכיו ולהלבישה ב ג ד י ה למעלה מ ה ת כ ר י כ ץ‬
‫ולמעלה מהם הסדין‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ועי׳ בשמש צדקה סי׳ ס ‪ /‬בט״ז ובה״ט סי׳ ש ס ״ ד‬
‫ובפתחי תשובה‪.‬‬
‫ומכל זה‬
‫נראה שבנידון דידן מאחר שאין על ה ב ג ד י ם העליונים שום דם ולא‬
‫שייך לחוש שיש דם הנפש ב ה ב ג ד י ם הללו‪ ,‬בודאי שמותר להשתמש‬
‫ע ם הבגדים ואין צ ר י ו לקוברם עם החללים׳ אבל לפי הטעם שהובא שיש‬
‫לקבור את ההרוג בידי עכו״ם עם הבגדים כדי להעלות חימה‪ ,‬אם כן נם‬
‫בנידון דידן יש לקבור א ת ההרוגים עם בגדיהם‪ ,‬כדי להעלות חימה‪.‬‬
‫והנה‬
‫בתשובות הב״ח הישנות סימן קי״ב כתב על דבר בגד של מ ת שהפשיטו‬
‫עכו״ם מגופו של מ ת ומכרו אותו ואח״כ פ ד ה היורש א ת ה ב ג ד אם‬
‫מותר בהנאה? ומסיק דאסור בהנאה‪ ,‬ועוד נראה‪ ,‬לי ל ה ב י א ראיה מיו״ד סי׳‬
‫ש ס ״ ד סעיף ד׳ דאיתא שם החוצב קבר לאביו וקברו במקום אחר דלא יקבר‬
‫בו עולמית משום כבוד אביו‪ ,‬ויש שפוסקים כרשב״ג דאף החוצב אבנים‬
‫לאביו דג׳יכ לא יבנה מהם קבר מפני כבוד אביו‪ ,‬ובספר ש י ב ת ציון סי׳ גיןן‬
‫פסק באחד שהזמין מ צ ב ת אבן ל ה ע מ י ד על קבר אביו ולא איסתייע מ י ל ת א‬
‫להוליך המצבה לשם‪ .‬ופסק דאסורה ה מ צ ב ה בהנאה משום כבוד אביו ומכש״כ‬
‫בנידון זה בבגדים שלבשוהו לקוברו בהם אף שלא נקבר בהם שאסורים‬
‫בהנאה מפני כבוד אביהם‪ ,‬ובברכי יוסף יו״ד סי׳ שמ״ט ס״ק ה׳ כתב‪ ,‬אם‬
‫הלבישו תכריכין למת ומיראת העכו״ם הפשיטוהו מותר לתנם ל מ ת אחר‪,‬‬
‫משמע דרק ל מ ת אחר מותר לתנם‪ ,‬אבל לחיים אסור‪.‬‬
‫ונראה‬
‫דבנידון דידן לא שייכי הני ט ע מ י כלל‪ ,‬דכל עיקר מה שנפסק ביו״ד‬
‫סי׳ ש ס ״ ד סעיף ד׳ לענין החוצב קבר לאביו במקום אחר דלא‬
‫יקבר בו עולמית מ ח מ ת כבוד אביו‪ ,‬וכן מ ה ש כ ת ב בספר ש י ב ת ציון לענין‬
‫אחד שהזמין מצבה ל ה ע מ י ד על קבר אביו ולא איםתייע מ י ל ת א להוליך‬
‫ה מ צ ב ה לשם דאםורה המצבה בהנאה משום כבוד אביו‪ ,‬כ ל זה לא שייך כאן‬
‫כלל דכל עיקר הטעם שאסור משום כבוד נאמר רק בזמנים כתיקונם‪ ,‬אבל‬
‫בשעה קשה וטרופה זו של נידון שאלתנו שבחוץ תשכל חרב ובחדרים אימה׳‬
‫בודאי שאין לך נחת רוח גדול מזה לקדושים הללו אם בניהם שנשארו בחיים‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫כ‬
‫יוכלו להשתמש עם בגדים הללו לחמם א ת בשרם‪ ,‬או בשביל למכרם כדי‬
‫לקנות אוכל להשיב את נפשם‪ ,‬בודאי רצונו של ההרוג הוא וזהו כבודו‬
‫שיתנו הבגדים לבניו כדי שיוכלו בהם לסעד את גופם ולהחזיק את נ ש מ ת ם‬
‫בקרבם למען לא ימחק שמו ושם זרעו וישאר לו שם ושארית בקרב ישראל‬
‫על אפם וחמתם של הרוצחים הארורים‪ ,‬ימ״ש שרצחוהו כדי לקיים את זממם‬
‫הרע להכחידו שלא יזכר שמו ושם ישראל עוד‪.‬‬
‫וגם מ ט ע ם שכתב הברכי יוסף ביו״ד סי׳ שמ״ט סק״ה לא שייך לאסור כאן‪ ,‬דכל‬
‫עיקר האיסור ל ת ת את בגדי ה מ ת לחיים הוא משום שהוזמנו למת‬
‫והזמנה מילתא היא‪ ,‬ולכך אסורים בגדי ה מ ת לחיים‪ ,‬אבל בנידון דידן הלא‬
‫הבגדים‪ ,‬לא הוזמנו לכתחילה כדי לקבור בהם א ת החללים‪ ,‬אלא היו אלה‬
‫בגדים שההרוגים לבשו אותם בהיות בחיים חייתם ולא היתד‪ .‬כאן הזמנה‬
‫כלל להשתמש עם הבגדים בשביל ההרוגים לאחר שנהרגו‪ ,‬כי מ י ד שנהרגו‬
‫על ידי הזדים הארורים אסור היה לישראל לעשות עם‪ ,‬החללים כרצונם‬
‫אלא היה עליהם מ י ד למלא את פקודת הרוצחים הארורים שציוום לכרות‬
‫בור ולהשליך בתוכו רק את גופות החללים בלי בגדיהם העליונים ולכך‬
‫בודאי אין לאסור כאן משום הזמנה כי לא היתה כאן אף פעם הזמנה למת‪,‬‬
‫ודומה‬
‫לזה ראיתי אחרי השחרור באפלה לאור שהעלה בספר שואל כענין‬
‫)מהגאון רש״א יפה זצ״ל שהיה רב ואב״ד ב ב י ת ה מ ד ר ש הגדול בנוא יארק‬
‫שכעת אני מכהן פאר ב ב י ת ה מ ד ר ש הגדול זה כרב ואב״ד( שנשאל ש ם‬
‫אודות המנהג הרע בכפרים‪ .‬ובעירות הקטנות שבאמריקה שבני ישראל בהם‬
‫מעט ואין להם ב י ת קברות משלהם ולכן אם יקרה להם לפעמים מת הם‬
‫שולחים אותו לאיזה כרך שיש בו בית קברות מיוחד לישראל כדי לקוברו‬
‫שם‪ ,‬ומחסרון ידיעה הם שמים את ה מ ת בארון כמו ארונות הגויים המחושקים‬
‫בחשוקי ברזל ונחושת ומלבישים‪ ,‬את המת בבגדים יקרים הראויים ללכת‬
‫בהם למחול משחקים‪ ,‬וכה הם שולחים אותו לערי ישראל ששם מטהרים את‬
‫המת ומלבישים אותו תכריכים ושמים אותו בארון כפי מנהגי ישראל‪ ,‬ונשאל‬
‫כ ד ת מה לעשות עם הארון הקודם שנשלח בו ועם הבגדים‪ ,‬היקרים שהלבישוהו‬
‫אם מותרים הם בהנאה או לא‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫עוד‬
‫כא‬
‫נשאל שם על היהודים הנמצאים בחבורה אחת עם‪ ,‬גוים )לשכת אחים‬
‫הנקראת לאדז׳( ומתנאים החברה לתת להמתים שהם חבריהם כל צרכי‬
‫הקבורה ארון ותכריכים וכר‪ ,‬ומכיון שרוב חברי החבורה הזאת גויס המה‪,‬‬
‫הם עושים עם מ ת י ישראל כדרך שהם עושים עם מתי גוים׳ שמים אותו‬
‫בארון שהגוים נוהגים לקבור בו את מתיהם ומלבישים אותו בגדים יקרים‬
‫כנ״ל וכה שולחים אותו להקבר בקברי ישראל‪ ,‬ונשאל כנ״ל מה ד י נ ם של‬
‫הארון והבגדים הראשונים הללו אם מותרים בהנאה או לא כנ״ל‪,‬‬
‫ועי׳‬
‫שם שהעלה להיתר על פי ד ב ר י הפמ״א שהובאו בפ״ת סי׳ ש ס ״ ד סק״ו‬
‫שכתב‪ ,‬שאם נתנו מ ת בארון שלא היה לפי מדתו מותר הארון בהנאה‪,‬‬
‫כי הארון הזה מאחר שלא היה לפי מדתו אינו נאסר מכיון שאינו ראוי‬
‫להקבר בו‪ ,‬והכי נמי לא שנא מאחר שהארון והבגדים העשויים כמנהגי הגוים‬
‫אינם ראויים ש ה מ ת יקבר בהם לפי ד י נ י ישראל ממילא לא נאסרו בהנאה‬
‫כי מעולם לא הוזמנו לקבורת ה מ ת מכיון ש ה מ ת אינו ראוי להקבר בהם‪,‬‬
‫ועי׳ שם עוד במה שהאריך בדיני הזמנה‪ ,‬וכן הביא א ת ה ד ב ר בספר אח לצרה‪.‬‬
‫והרי‬
‫גם בנידון דידן לא היתה שום הזמנה לבגדים האלה בשביל ההרוגים‬
‫וכמו שביארנו לעיל לכן בודאי נראה ש י ש להתיר להשתמש עם‬
‫ה ב ג ד י ם הללו כדי להחיות בהם את בני ביתם‪ ,‬ונראה דגם לפי הטעם של‬
‫כדי להעלות חימה גם כן יש להתיר מטעם זה‪ ,‬דבנידון דידן בודאי עדיפא‬
‫להו לחללים הקדושים הללו ענין החיית נפשות בניהם להצילם מ ח ר פ ת‬
‫רעב מענין העלאת חימה על הרוצחים הארורים וכמו שביארנו‪.‬‬
‫ולכן‬
‫ה ת ר ת י להשתמש עם הבגדים הללו לצורך בניהם של הקדושים הללו‬
‫והי הטוב יראה א ת עניינו ואת לחצנו וינקום לעינינו נ ק מ ת דם עבדיו‬
‫השפוך ככתוב בתורת משה איש האלהים‪ ,‬הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו‬
‫ינקום ונקם ישיב לצריו‪.‬‬
‫‪j‬‬
‫‪:.-‬־•‪:‬־‪1.*::‬‬
‫‪ a‬ל׳ ‪• jui‬ב‬
‫סימן ד׳‬
‫בדין ס פ ס פסוח נ פ ש על ידי לפני עור‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫ב י ו ם י׳׳ב ת ש ר י ת ש ״ ב ע ב ר ה ה ש מ ו ע ה ל א ט ו ב ה ב מ ח נ ח‬
‫בלואי ה ג י ט ו ש ה ר ו צ ח י ם הגרמנים‪ ,‬ה ח ל י ט ו ש מ א ח ר ש מ ם פ ר‬
‫הנשים‬
‫בגיטו‬
‫עולה על‬
‫מספר‬
‫האנשים‬
‫שהרי‬
‫בפעולות‬
‫הקודמות‬
‫)אקציעם( הוצאו להורג והוברעו ל ט ב ת ראשי מ ש פ ח ה רבים ונשותיהם‬
‫נשארו‬
‫א ל מ נ ו ת ו ב נ י ה ם י ת ו מ י ם ‪ ,‬לכן י ש ל ה ו צ י א ל ה ו ר ג א ת כ ל א ל ו‬
‫הנשים‬
‫א ת אותן הנשים‬
‫ה ש ו מ מ ו ת מבעליהן ולהשאיר בחיים רק‬
‫ש י ש להן עדיין בעלים ו ח י ו ת חיי מ ש פ ח ה ‪.‬‬
‫כ ת ו צ א ה מקלא דלא פםיק‬
‫זה ה ת א מ צ ו רבות מ ה נ ש י ם הפנויות להנשא כדי להנצל מ מ ר המות‪,‬‬
‫הן מ צ א ו להן א נ ש י ם ש ה י ו מוכנים ל ק ח ת ן ופנו לרבנים ש י ס ד ר ו להם‬
‫קידושין כ ד ת מ ש ה וישראל‪.‬‬
‫אולם‬
‫מ כ י ו ן ש ב ג י ט ו ל א היד‪ .‬מ ק ו ה ט ה ר ה ‪ ,‬צ פ ת ה ע ל ת ה ל פ נ י ה ר ב נ י ם‬
‫ה ש א ל ה אם מותר להם להזקק ל ב ק ש ת ן של נשים אומללות‪,‬‬
‫א ל ו ה נ מ צ א ו ת ב צ ל ה מ ו ת ו א ם ל א י ע ב ר ו על ה ל א ו ש ל ל פ נ י ע ו ר ל א‬
‫ת ת ן מכשול‪ ,‬ש ה ר י על ידי זה ש י ס ד ר ו ל ה ם קידושין ישימו ל ה ם מ כ ש ו ל‬
‫ל ע ב ו ר ע ל א י ס ו ר נ ד ה ה ח מ ו ר ו י ג ר מ ו ל נ ש י ם א ו מ ל ל ו ת א ל ו ליפול מ ן‬
‫הבור אל ה פ ח ת ‪ ,‬ש א ף ש י ת כ ן ש ת נ צ ל נ ה מ ה ח ר ב ה מ ת ה פ כ ת ש ה צ ר‬
‫ה צ ו ר ר ה נ י ף מ ע ל ל ר א ש ן על י ד י נ י ש ו א י ן אלו‪ ,‬מ כ ל מ ק ו ם ה ר י י ל כ ד ו‬
‫ב ר ש ת איסור כ ר ת של ע ר י ו ת ולא הן ב ל ב ד א ל א ש ג ם בעליהן ש י ק ח ו‬
‫ל ע צ מ ן ה ר י י ע ב ר ו ע ל א י ס ו ר ח מ ו ר זה‪ ,‬ו ב פ ר ט ש כ ל ע י ק ר ו ש ל ק ל א‬
‫דלא פסיק זה מוצאו לא ידוע ואין א ף א ח ד שיוכל ל ה ע י ד ולומר ב פ ח‬
‫מ ל א ש א מ נ ם כן ה ו א ‪ ,‬ש א ם ה נ ש י ם ה א ל ו ת נ ש א י נ ה ל א נ ש י ם ה ן ת נ צ ל נ ח‬
‫מ מ ו ת וכליון‪ ,‬ו מ י י ת ן לנו ע ר ו ב ה ש א כ ן כ ן ה ו א ה ד ב ר ‪ ,‬ו א ף א ם מיי‬
‫שהוא‬
‫ש מ ע כן מ פ ו ר ש מ פ י ה ר ו צ ח י ם ה א ר ו ר י ם א י ן ב כ ך כ ל ו ם ש ה ר י‬
‫אנו מסורים בידם כצאן ט ב ח ה ‪ ,‬ואין מי ש י א מ ר להם מ ה ת ע ש ו ובכל‬
‫יום ת מ י ד ה ם מ ח ד ש י ם א ת נ ז י ר ו ת י ה ם ח ד ש י ם ל ב ק ר י ם ‪ ,‬ו ל כ ן גם ב נ י ד ו ן‬
‫כב‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫כג‬
‫זה אין שום ב ט ח ו ן ו י ת כ ן ש א ף א ם נ ש י ם אלו ת נ ש א י נ ה לאנשים‪ ,‬בכל‬
‫ז א ת יוכרעו ל ט ב ח הן ו ב ע ל י ה ן א ש ר לקחו להן גם יחד‪.‬‬
‫הן א מ ת ש נ ש י ם אלו ב ר ו ב ב ה י ל ו ת ן עלולות ל ל כ ת אל ל ש כ ת‬
‫אכן‬
‫ה מ ש ט ר ה היהודית שבגיטו ולהתחתן בנישואין אזרחיים‪ ,‬והמשטרה‬
‫׳‬
‫ה י ת ה ר ו ש מ ת בפספורטים ש ה י ת ה מוציאה ליושבי הגיטו לאחר נישואין‬
‫כ א ל ה ש ה ז ו ג ה ו א בעל ו א ש ה ‪ ,‬ו מ מ י ל א היו גם ה ג ר מ נ י ם מ כ י ר י ם בנישואין‬
‫כ א ל ו ‪ ,‬ו א ז עלול ל צ א ת מ ז ה מ כ ש ו ל גדול מ כ י ו ן ש ה מ ש ט ר ה ה ז א ת ל א‬
‫מ ר ב ה ב ח ק י ר ו ת ו ד ר י ש ו ת ‪ ,‬ו כ ל זוג ש ה י ה ב א ל ה ת ח ת ן א צ ל ם‬
‫היתה‬
‫בנישואין אזרחיים היו מיד רושמים א ו ת ם כבעל ואשה‪ ,‬מבלי לבדוק‬
‫א ו ל י ה א ש ה ה י א א ש ת א י ש ש ב ע ל ה ל ו ק ח מ מ נ ה ו ע ו ד נ ו חי‪ ,‬א ו ש ב ר ח‬
‫נ פ ש ו ת להציל‬
‫מחמת‬
‫כאשתו‬
‫א ת נפשו‪ ,‬ו מ ת ו ך‬
‫שאשה זאת‬
‫ת ה א רשומה‬
‫של א י ש א ח ר עלולה ה י א ל ה ת ק ר ב עם ה א י ש ולחיות א ת ו‬
‫ח י י א י ש ו ת ‪ ,‬א ו א ו ל י א ש ה זו ז ק ו ק ה ה י א ל י ב ו ם ו כ ד ו מ ה ‪ ,‬ו א ם כ ן ל פ י‬
‫זה א ם ה ר ב נ י ם לא יםדרו קידושין לנשים אומללות אלו ת ה א ה מ כ ש ל ה‬
‫ה ג ד ו ל ה ת ח ת ידם ש ה ר י א ם ילכו ל מ ש ט ר ה ל ה נ ש א ב נ ש ו א י ן א ז ר ח י י ם‬
‫י ת ר ב ו ע ו ב ר י א י ס ו ר י ע ר י ו ת ב י ש ר א ל ויולידו מ מ ז ר י ם ופגומים‪ ,‬ולכן‬
‫אולי‬
‫יותר כ ד א י שיענו ל ב ק ש ת ה נ ש י ם האלו ויסדרו להן קידושין‬
‫ואז ה ל א ב ו ד א י יחקרו ה ר ב נ י ם א ח ר י ה נ ש י ם ה מ ב ק ש ו ת ל ה נ ש א ש ל א‬
‫י ה י ו נ ש ו א י ן א ל ו נ ש ו א י ע ר י ו ת ‪ ,‬ז ה ו ת ו כ ן ה ש א ל ה ש ע ל ת ה אז‪ ,‬ה א ם י ש‬
‫ל ה מ נ ע מ ל ם ד ר קידושין לנשים אלו בגלל ה ח ש ש ש ה ר ב ה מ ס ד ר יעבור‬
‫על הלאו של לפני עור לא ת ת ן מכשול‪ ,‬או ש א י ן למנוע מ ה ן א ת סידור‬
‫הקידושין ש ה ר י א ד ר ב ה מ ת ו ך שיסדרו להן קידושין י ת ח ת נ ו כ ד ת מ ש ה‬
‫ו י ש ר א ל ו ל א על י ד י נ ש ו א י ן א ז ר ח י י ם ש ע ל ו ל י ם ל צ א ת מ ה ן מ כ ש ו ל י ם‬
‫נ ד ו ל י ם ו ע צ ו מ י ם ‪ ,‬ו נ ת ב ק ש ת י א ז על י ד י מ ר ן ה ג א ו ן ר ׳ א ב ר ה ם ד ו ב ע ר‬
‫כהנא‬
‫ש א פ י ר א זצ״ל ה ג א ב ״ ד דקובנה לעיין ב ש א ל ה ז ג‬
‫תשובה‬
‫ן‬
‫בריש מס׳ עבודה זרה תנן לפני אידיהן של עכו״ם שלשה ימים‬
‫אסור לשאת ו ל ת ת עמהם‪ ,‬ובגמרא ד ף ו׳ ע״א גרסינן‪ ,‬איבעיא להו משום‬
‫הרווחה או דילמא משום ולפני עור לא תתן מכשול למאי נפקא מינה ד א י ת‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫כד‬
‫ליה בהמה לדידיה אי א מ ר ת משום הרווחה הא קא מרווח ליה אי אמרת משום‬
‫לפני עור לא תתן מכשול הא אית ליה לדידיה‪ ,‬וכי אית ליה לא עבר משום‬
‫לפני עור לא תתן מכשול והתניא אמר רבי נתן מנין שלא יושיט אדם כוס‬
‫של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת״ל ולפני עור לא תתן מכשול והא הכא‬
‫דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו וקעבר משום‪ ,‬לפני עור לא תתן מכשול‬
‫הכא במאי עסקינן דקאי בתרי עברי נהרא דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא‬
‫קתני לא יתן ש״מ‪.‬‬
‫ובתוס׳‬
‫ד״ה מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר כ ת ב ו ‪ :‬נראה דה״ה בכל שאר‬
‫איסורין אלא להכי נקט כוס יין לנזיר משום ד מ ס ת מ א למישתי קא‬
‫בעי ליה כיון דכ״ע חמרא שתו ושמא שכח נזירותו‪ ,‬אבל ישראל שאמר הושיט‬
‫לי נבלה או חזיר או שום איסור אין לחושדו מלהושיט לו אבל אם ידוע לו‬
‫שרוצה לאכלו אסור להושיט לו ואפילו היא שלו מדקאמר אי לא יהיב ליה‬
‫שקיל ליה איהו‪ ,‬ולפי זה אסור להושיט למומרים דבר איסור אע״פ שהוא‬
‫שלהם כי הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר להם דכישראל גמור חשבינן‬
‫ליה ומיידי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה וכדמסיק‬
‫דקאי בתרי עברי נהרא‪ ,‬עכ״ל וכ״כ הרא״ש‪ ,‬המרדכי והאור זרוע‪,‬‬
‫ומשמע‬
‫מדבריהם דהיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא איסורא כלל של‬
‫לפני עור לא תתן מכשול ואפילו איסורא דרבנן ליכא שהרי כ ת ב ו ‪:‬‬
‫״ומיידי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה וכדמסיק דקאי‬
‫בתרי עברי דנהרא״‪ ,‬ואי נימא דאפילו היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא‬
‫אף דליכא איםורא דאורייתא מכל מקום איסורא דרבנן איכא‪ ,‬אמאי כתבו‬
‫שאסור להושיט למומרים דבר איסור רק היכא דקאי בתרי עברי דנהרא‪.‬‬
‫הרי אפילו היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא דליכא לאו של לפני עור לא‬
‫תתן מכשול אבל איםורא דרבנן הרי איכא ואם כן אמאי מותר להושיט‬
‫למומרים‬
‫היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא‪ ,‬אלא ודאי התום׳‪ ,‬הרא״ש‪,‬‬
‫המרדכי והאור זרוע כולהו סבירא להו דהיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא‬
‫אפילו איסורא דרבנן ליכא‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫וכן‬
‫כה‬
‫ראיתי למאירי שכתב שם ב ז ה ״ ל ‪ :‬כל מה שנאסר לנו משום לפני עור לא‬
‫תתן מכשול אם הוא רשאי ליקה מאותו דבר מזולתינו מותר לנו‬
‫למכור לו שהרי אין המכשול בא בשלנו‪ ,‬מ ע ת ה מותר לנו למכור דבר האסור‬
‫לו אע״פ שלוקחו לאכילה הואיל והוא מוצא לקנות מזולתינו‪ ,‬ומ״מ אסור ליתן‬
‫לו‪ ,‬ואם הוא מוצא במזומן בלא קנין אף נתינתו מותרת‪ ,‬וכ״ש אם היה מאותו‬
‫דבר בידו‪ ,‬ואף על פי שמ״מ גורם להרבות באיסור אין בזו נתינת מכשול‪,‬‬
‫ומ״מ ראוי להמנע מסרך מסייע ידי עוברי עבירה‪ ,‬וכן מ״מ אם אינו מוצא‬
‫אלא בטורח אסור להמציא לו בהזמנה‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬
‫ומשמע בהדיא שגם הוא סובר‬
‫דליכא איסורא דרבנן כלל להיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא שהרי כ ת ב ‪:‬‬
‫״ומ״מ ראוי להמנע מסרך מסייע י ד י עוברי עבירה״ ולמה לא כתב דאיכא‬
‫איסורא דרבנן‪ ,‬אלא מ ש מ ע דליכא בזה איסורא דרבנן כלל מאחר דלא קאי‬
‫בתרי עברי דנהרא והוא יכול ליקח בעצמו‪.‬‬
‫ומעתה‬
‫בנידון דידן מאחר שהנשים הללו יכולות ללכת למשטרה היהודית‬
‫ולהנשא על ידי נישואין אזרחיים‪ ,‬הרי זה דומה מ מ ש להיכא דלא‬
‫קאי בתרי עברי דנהרא דליכא על המושיט לא רק לאו של לפני עור אלא‬
‫אפילו איסורא דרבנן נמי ליכא וכמו ש מ ש מ ע מהני רבוותא ה ת ו ם ‪ /‬הרא״ש‪,‬‬
‫המרדכי ואור זרוע אשר מ מ י מ י ה ם אנו שותים‪ ,‬ואם כן לכאורה לפי זה מותר‬
‫לרבנים לסדר להן קידושין דלא קעברי אלפני עור כלל וגם מדרבנן מותר‬
‫וכמו שביררנו מאחר שזה דומה ממש להיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא‬
‫שהרי יכולות הן להנשא על ידי נישואין אזרחיים במשטרה היהודית‪.‬‬
‫אולם‬
‫לכאורה יש לשדות נרגא בהאי התירא שהרי ה מ ש נ ה למלך בפרק ד׳‬
‫מהלכות מלוה ולוה הלכה ב׳ כתב וזה לשונו‪ :‬כתב הר״ב פ״מ ח״ב סי׳‬
‫ק״ה דהיכא דהלוה הוה חזי דהמלוה הוה מוזיף ב ר ב י ת הני ד מ י ם גופייהו‬
‫לאינש אחרינא ליכא משום ולפני עור כההיא דאמרינן בפ״ק דע״ז ד מ ו ש י ט‬
‫כוס יין לנזיר דלא מיחייב משום ולפני עור אלא אי קאי בתרי עברי דנהרא‬
‫אבל אי לא קאי בתרי עברי דנהרא לא ע ב ר ה מ ו ש י ט אלפני עור ע״כ‪ .‬ותימה‬
‫דל״ד לנזיר דשאני התם דהאיסור דלפני עור לא היה נעשה אם לא היה‬
‫מושיט זה הכוס ולפי זה אף אם הושיט‬
‫אינו עובר אבל גבי ר ב י ת דאם לא‬
‫הי׳ לוה זה הי׳ הלוה האחר עובר אלפני עור בשביל שלוה זה לא נפטר מלפני‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫כו‬
‫עור ודכוותיה גבי נזיר נמי אם הי׳ מושיט לו אחר כוס יין בתרי עברי ובא‬
‫אחר והושיט לו ׳פשיטא דעובר עכ״ל עיי״ש שהאריך בזה‪.‬‬
‫ולפי‬
‫זה הרי לא הועלנו כלום במה שהנשים הללו יכולות ללכת למשטרה‬
‫היהודית להנשא בנשואין אזרחיים‪ ,‬שהרי אם‪ .‬המשטרה היהודית ת ס ד ר‬
‫בשבילן נישואין אזרחיים‪ ,‬הרי השוטרים והפקידים היהודים שיעשו את הדבר‬
‫יעברו אז אלפני עור לא תתן מכשול׳ ואם כן הרי גם הרבנים שיסדרו להן‬
‫קידושין לא ינצלו מאיסור זה שהרי זה דומה ממש לנידון שהובא במשנה‬
‫למלך היכא שהמלוה יכול להוזיף הני דמים‪ ,‬גופייהו לאינש אחרינא שהעלה‬
‫המשנה למלך שאין בזה כלום והלוה ממנו יעבור על לפגי עור לא תתן‬
‫מכשול דבזה שהוא יכול להוזיף א ת מעותיו לאינש אחרינא לא ינצל הלוה‬
‫מהאיסור של לפני עור ולא דמי להיכא דלא קאי בתרי‬
‫עברי דנהרא שהרי‬
‫בכאן יעבור אינש אחרינא על איסור זה‪ ,‬ואם כן הבא נמי לא שנא‪ ,‬ואין‬
‫לרבנים מסדרי הקידושין ארוכה כלל בזה שהנשים האומללות הללו יכולות‬
‫ללכת למשטרה היהודית‪ ,‬שהרי אם ילכו יעברו השוטרים והפקידים היהודים‬
‫שיסדרו להם את הדבר על הלאו של לפני עור‪.‬‬
‫ואפילו‬
‫אם נתפוס דלא כ ד ע ת המשנה למלך אלא כדעת הר״ב פ״מ דאפילו‬
‫היכא שאם לא יושיט לו ואינש אחרינא יעבור אלפני עור לא תתן‬
‫מכשול מכל מקום אין המושיט עובר אלפני עור דמאחר שסוף כל סוף איש‬
‫אחר יושט לו הוי כדלא קאי בתרי עברי דנהרא‪ ,‬ואם כן גם‪ ,‬בנידון דידן אין‬
‫הרבנים המסדרים להן את הקידושין עוברין על לאו של לפני עור לא ת ת ן‬
‫מכשול מאחר שהן יכולות ללכת למשטרה היהודית ולהנשא בנישואין אזרחיים‪,‬‬
‫מכל מקום לכאורה נראה שאסור להם לרבנים לסדר להן קידושין‪.‬‬
‫שהרי‬
‫בריש מס׳ שבת תנן פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל‬
‫ה ב י ת או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעל ה ב י ת פטור וכתבו‬
‫בתוס׳ שם דף ג׳ ע״א ד״ה בבא דרישא פטור ומותר‪:‬‬
‫וא״ת והא קא עבר‬
‫אלפני עור לא תתן מכשול ואפילו מיידי שהיה יכול ליטלו אפילו לא היה בידו‬
‫דלא עבר משום לפני עור דמושיט כוס יין לנזיר מוקי לה בפ״ק דמס׳ עבודת‬
‫כוכבים דקאי בתרי עברי דנהרא מ״מ איסור דרבנן מיהא איכא שחייב‬
‫להפרישו מאיסור וכו׳ עיי״ש‪ ,‬הרי שהתוס׳ כתבו בהדיא שאף היכא דלא קאי‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫כז‬
‫בתרי עברי דנהרא דלא קא עבר אלפני עור לא תתן מכשול מכל מקום‬
‫איסורא דרבנן מיהא איכא‪ ,‬וכן כ ת ב שם הרא״ש‪ ,‬ואם‪ .‬כן לפי זד‪ .‬אף אם‬
‫נתפוס כסברת הר״ב פ״מ מכל מקום בנידון דידן אסור לסדר להן קידושין‬
‫שאף הן יכולות ללכת למשטרה היהודית והוי כדלא קאי בתרי עברי דנהרא‬
‫שאין על הרבנים המסדרים הלאו של לפני עור‪ ,‬מכל מקום אסור להם‪ ,‬לעשות‬
‫כן שהרי איסורא דרבנן מיהא איכא דחייבים הם להפרישן מאיםורין וכמו‬
‫שכתבו התום׳ והרא״ש בשבת‪.‬‬
‫הן‬
‫אמת שיש לתמוה טובא על דברי התוס׳ והרא״ש שהרי דבריהם סותרים‬
‫אלו את אלו‪ ,‬דמה שהעלו במם׳ ש ב ת דאיםורא דרבנן מיהא איכא‬
‫אף בדלא קאי בתרי עברי דנהרא סותר למה שנראה מדבריהם שכתבו בעבודה‬
‫זרה דף ו׳ שהיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא איסורא כלל אפילו‬
‫מדרבנן‪ ,‬ועי׳ בר״ן בע״ז שם שגם‪ .‬הוא םבירא ליה שאף היכא דלא קאי בתרי‬
‫עברי דנהרא איסורא דרבנן מיהא איכא שהרי מחויב הוא להפרישו מאיסור‬
‫והאיר יסייע ידי עוברי עבירה‪.‬‬
‫והנה‬
‫הרמ״א ביו״ד סימן קנ״א ס״ה כתב ‪:‬‬
‫י״א הא דאסור למכור להם דברים‬
‫השייכים לעבודת ע״ז היינו דוקא אם אין להם אחרים כיו״ב או שלא‬
‫יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור‬
‫כל דבר ויש מחמירין )ר״ן שם ותום׳ והרא״ש פ״ק דשבת( ונהגו להקל‬
‫כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫שם‪ .‬כ ת ב ‪:‬‬
‫אולם הש״ך בם״ק ו׳‬
‫שנ״ל דלא פליגי הפוסקים וכ״ע מודים להמרדכי דבעכו״ס או‬
‫מומר שרי היכא דלא קאי בתע״ד‪ ,‬ומ״ש התום׳ והרא״ש בפ״ק ד ש ב ת‬
‫לאסור‬
‫מדרבנן בזה‪ ,‬מיירי בישראל שחייבים להפרישו מאיסור משא״כ בעכו״ם‬
‫וישראל מומר שאינו חייב להפרישו‪ ,‬תדע דאל״כ יהיו דברי הרא״ש בע״ז‬
‫ושבת סותרים זה את זה‪ ,‬וכן ר׳ ירוחם נתיב י״ז כתב כדברי התוס׳ פ״ק דע״ז‬
‫והוא עצמו ב נ ת י ב י״ב כתב כדברי התום׳ פ״ק דשבת‪ ,‬אלא ודאי כ ד פ י ר י ש י ת‬
‫ע״כ‪.‬‬
‫וממה‬
‫שהרמ״א כ ת ב ‪ :‬ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש י ח מ י ר‬
‫לעצמו‪ ,‬נראה ברור שהרמ״א תופס שאמנם ש י ט ו ת חלוקות הן ה י כ א‬
‫דלא קאי בתרי עברי דנהרא אי מותר לגמרי או דאיסורא דרבנן מיהא איכא‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫כח‬
‫וכתב שנהגו להקל היינו כאותה שיטה שליכא איסורא דרבנן אלא שבעל‬
‫נפש יחמיר לעצמו ויחוש לשיטה הסוברת דאיסורא דרבנן מיהא איכא‪ ,‬אולם‬
‫בשו״ת הרדב״ז ח״ג סי׳ תקל״ה פסק בפשיטות להקל‪ ,‬אבל הב״י בשו״ע או״ח‬
‫סימן שמ״ז פ ס ק ‪:‬‬
‫פשט ידו לפנים וחפץ בידו והניחו לתוך יד חבירו העומד‬
‫בפנים וכו׳ הוא חייב וחבירו פטור אבל אסור‪ ,‬וכתבו ע״ז הט״ז והמג״א בס״ק‬
‫ד׳ שם‪ ,‬דהיינו מדרבנן משום שמסייעו בעבירה‪ ,‬אע״ג דלא קעבר משום לפני‬
‫עור דלא קאי בתרי עברי דנהרא‪ ,‬ועי׳ בביאורי הגר״א יו״ד סי׳ קנ״א םק״ה‬
‫שכתב בישראל אסור לסייעו עיי״ש‪.‬‬
‫ועל‬
‫כל פנים לכאורה העולה מהמובא הוא דבנידון דידן ודאי שעל הרבנים‬
‫להמנע מלסדר קידושין לנשים אומללות אלו מ ט ע מ י ם א ל ו ‪ :‬א( עליהם‬
‫לחוש לסברת המשנה למלד שהבאנו לעיל‪,‬‬
‫ב( ואפילו אם נתפוס כסברת‬
‫הר״ב פ״מ מכל מקום יש לחוש ל ש י ט ת התום׳ והרא״ש במם׳ שבת שהעלו‬
‫דאיםורא דרבנן מיהא איכא אף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא‪.‬‬
‫ג( יש‬
‫לחוש לדעת הש״ך דס״ל דבישראל כולי עלמא לא פליגי דאיסורא דרבנן‬
‫מיהא איכא ואפילו ש י ט ת התוס׳ והרא״ש מודו בזה‪.‬‬
‫ד( אפילו הרמ״א דס״ל‬
‫דשיטות חלוקות יש בזה מכל מקום הרי העלה שכל בעל נפש יחמיר לעצמו‪.‬‬
‫אולם‬
‫עדיין יש לתהות בזד‪ ,‬טובא‪ ,‬שהרי בקידושין דף נ״ה ע״ב גרסינן ת״ר‬
‫אין לוקחין בהמה במעות מעשר שני ואם לקח בשוגג יחזרו דמים‬
‫למקומם במזיד תעלה ותאכל במקום אמר רבי יהודה במה דברים אמורים‬
‫במתכוין ולקח תחילה לשם לשמים אבל במתכוין להוציא מעות מעשר שני‬
‫לחולין בין שוגג בין מזיד יחזרו דמים למקומם והאנן תנן רבי יהודה אומר‬
‫במזיד קידש אמר רבי אלעזר אשה יודעת שאין מעות מעשר שני מתחללין‬
‫על ידה ועולה ואוכלתו בירושלים ופירש רש״י ז״ל‪ ,‬אמר ר׳ אלעזר מ ת נ י ת י ן‬
‫ליכא למיקנםיה כלל דאשה יודעת כו׳ ולא נתכוונה להוציאו לחולין אבל‬
‫מוכר זה יודע שהמעות מתחללות על הבהמה וחולין הן בידו ועבר על לפני‬
‫עור לא תתן מכשול דיודע שהלוקח מתכוין לאוכלה בעירו‪.‬‬
‫ובתוס׳‬
‫ד״ה אבל הקשו על פרש״י וז״ל קשה מאי לפני עור לא תתן מכשול‬
‫איכא הכא הלא אם לא יקח ממנו יקח מאדם אחר ולא שייך לפני עור‬
‫אלא דוקא דקאי בתרי עברי נהרא כגון מושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫כט‬
‫לבני נח כדאמרינן פ״ק ד מ ס כ ת ע״ז‪ ,‬ע״כ‪ ,‬ודברי התום׳ קשים מאד במה‬
‫שהקשו על רש״י שהרי התום׳ והרא״ש במס׳ ש ב ת והר״ן במס׳ ע״ז העלו‬
‫דאף היכא דליכא איםורא דאוריתא של לפני עור כגון היכא דלא קאי בתרי‬
‫עברי דנהרא מכל מקום איסורא דרבנן מיהא איכא‪ ,‬אם כן מה הקשו על רש״י‪,‬‬
‫ואין לומר שכונת התום׳ בקושיתם היא דמאחר ש א י נ ו אסור אלא מדרבנן‬
‫לא הוי לן למיקנסיה למוכר ולומר שיחזרו דמים למקומם‪ ,‬דרק היכא שהמוכר‬
‫קא עבר אדאורייתא אז שייך למקנסיה מ ה שאין היכא דלא קא עבר אלא‬
‫אדרבנן‪ ,‬זה אינו שהרי בגיטין דף נ״ג ע״ב גרסינן המטמא והמדמע והמנסך‬
‫אחד שוגג ואחד מזיד חייב דברי רבי מאיר ר׳ יהודה אומר בשוגג פטור‬
‫במזיד חייב‪ ,‬ומוקמינן לה בגמרא דבקנסו שוגג אטו מזיד קאמיפלגי דר׳ מאיר‬
‫קנים שוגג אטו מזיד ור׳ יהודה לא קניס שוגג אטו מזיד‪.‬‬
‫ורמי‬
‫דר׳ מאיר אדר׳ מאיר ורמי דר׳ יהודה אדר׳ יהודה ד ת נ י א המבשל ב ש ב ת‬
‫בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר בשוגג‬
‫יאכל למוצאי ש ב ת במזיד לא יאכל עולמית וכו׳‪ ,‬קשיא דר׳ מאיר אדר׳ מאיר‬
‫קשיא דר׳ יהודה אדר׳ יהודה‪ ,‬דר׳ מאיר אדר׳ מאיר לא קשיא כי קניס‬
‫בדרבנן בדאורייתא לא קנים‪ ,‬וכו׳‪ ,‬דר׳ יהודה אדר׳ יהודה לא קשיא כי לא‬
‫קניס בדרבנן בדאורייתא קניס‪ ,‬הרי חזינן בהדיא דר׳ יהודה הא דלא קנים‬
‫בדרבנן זהו דוקא שוגג אטו מזיד‪ ,‬אבל מזיד עצמו קנים אף בדרבנן‪ ,‬אם גם‬
‫הכא מאחר שאיסורא דרבנן מיהא איכא אף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא‬
‫ש פ י ר קאמר ר׳ יהודה דבמזיד יחזרו דמים למקומם‪.‬‬
‫ואם בן מה הקשו על‬
‫רש״י‪ ,‬ובשלמא ל ד ע ת הרמ״א ד ש י ט ו ת חלוקות הן בזה אי איכא איסורא‬
‫דרבנן אי לא אתי שפיר דנוכל לומר דהתוס׳ בקידושין אזלי ב ש י ט ת התום׳‬
‫והרא״ש בפ״ק דע״ז‪ ,‬המרדכי והאור זרוע דס״ל דהיכא דלא קאי בתרי עברי‬
‫דנהרא אף איסורא דרבנן ליכא‪ ,‬ולכך הקשו על רש״י‪ ,‬אבל לדעת הש״ך‬
‫דס״ל דלא פליגי הפוסקים בזה וכולי עלמא מודים‪ .‬דבישראל איכא איסורא‬
‫דרבנן‪ ,‬והרי שם בקידושין בישראל מיירי ואם כן מה הקשו על רש״י‪.‬‬
‫ןעי׳‬
‫בשו״ת לבושי מרדכי ח״א סי׳ מ״ג וכן בשו״ת יהודה יעלה למהר״י אסאד‬
‫חיו״ד סי׳ קע״ז ש ע מ ד ג״כ ע״ז‪ ,‬וכתב לישב דהתוס׳ בקידושין ס״ל‬
‫לחלק בין היכא דאמר ליה לסתמא להיכא ד א מ ר ליה מפורש‪ ,‬דרק היכא‬
‫דאומר לו מפורש הוא דאיכא איסורא דרבנן אף היכא דלא קאי בתרי עברי‬
‫ל‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫דנהרא כגון נזיר שאומר לו מפורש הושיט לי כוס יין כדי שאשתה ורק באופן‬
‫זח הוא דאיכא איסורא דרבנן‪ ,‬ומשום שם בשבת שהעני עומד ברשות הרבים‬
‫ופושט את ידו לפנים וברור לבעל ה ב י ת שכשיתן לידו יוציאו לרשות הרבים‬
‫הרי זה כאילו העני אמר לו מפורש שכונתו הוא להוציא ולכך שפיר כתבו‬
‫התוס׳ שם בשבת דאפילו אם מיידי שהיה יכול ליטלו אפילו לא היה בידו‬
‫דלא עבר משום לפני עור דמושיט כוס יין לנזיר מוקי לה בפ״ק דע״ז דקאי‬
‫בתרי עברי דנהרא מ״מ איסור דרבנן מיהא איכא שחייב להפרישו מאיסור‪,‬‬
‫מה שאין כן בההיא ד מ ס ׳ קידושין שאף שהמוכר יודע שהלוקח מתכוין‬
‫לאכול את הבהמה בעירו כמו שכתב רש״י שם בקידושין‪ ,‬מכל מקום מאחר‬
‫שהלוקח לא אמר לו מפורש בשעת המכירה שכונתו לאכול חוץ לירושלים‪,‬‬
‫מאחר שאם לא יקח ממנו מאדם אחר‪ ,‬דהוי דומיא היכא דלא קאי בתרי‬
‫עברי דנהרא וליכא משום לפני עור לא תתן מכשול גם איסורא דרבנן ליכא‪.‬‬
‫דאף שהמוכר יודע שהוא מתכוין לאוכלה בעירו מכל מקום מי יימא לן‬
‫שאמנם יוציא א ת זממו לפועל אולי בכל זאת הוא יאכל אותה דוקא בירושלים‪,‬‬
‫ולכד מכיון דליכא משום לפני עור גם איםורא דרבנן ליכא בכהאי גונא ולכך‬
‫הקשו שפיר על רש״י‪.‬‬
‫ולפי‬
‫זה בנידון דידן מאחר שהנשים האומללות הללו כשהן באות לפני הרב‬
‫שיסדר להן קידשין הן אינן אומרות מפורש שלא ילכו לטבול את עצמן‬
‫במקוה טהרה מותר לרב לסדר להן קידושין‪ ,‬שהרי אין כאן איסור דאורייתא‬
‫של לפני עור לא תתן מכשול מכיון שהן יכולות ללכת למשטרה היהודית‬
‫להנשא בנשואין אזרחיים‪ ,‬לפיכך גם איסורא דרבנן נמי ליכא מאחר שאינן‬
‫אומרות מפורש שאין בדעתן לטבול את עצמן במקוה טהרה‪ ,‬ואף שהרב‬
‫מסדר הקידושין יודע שאין בגיטו מקוד‪ ,‬טהרה‪ ,‬מכל מקום אינו דומה לההיא‬
‫דריש מסכת שבת‪ ,‬ששם מאחר שהעני עומד בחוץ ברשות הרבים ומושיט‬
‫את ידו הרי ברור לו לבעל הבית שהושיט את ידו לשם הוצאה ושהוא יוציא‬
‫לרשות הרבים‪ ,‬מה שאין כן בנידון דידן מאחר שהן אינן אומרות מפורש‬
‫שלא יטבלו את עצמן הלא יתכן מאוד שהן ילכו לטבול את עצמן במי הנהר‬
‫ולכך שפיר יש להתיר בנידון דידן בפרט ש י ש כאן סכנה וספק פיקוח נפש‬
‫וקימ״ל שגם על ספק פיקוח נפש מיפקחין א ת הגל בשבת‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ואן‪8‬‬
‫לא‬
‫שיש פלוגתא ומחלוקות בין הפוסקים אי מותר לטבול בנהר ואם נתפוס‬
‫שאסור לטבול בנהר הרי אין ל ה ת י ר בנידון דידן דמאחר שאין מקוה‬
‫טהרה בגיטו ובנהר אסור לטבול הרי זה דומה כאילו אמרו מפורש שאין‬
‫בדעתן לטבול דאז איכא איסורא דרבנן אף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא‪,‬‬
‫מכל מקום נראה דבנידון דידן ודאי יש לנו להקל ולסמוך על הפוסקים במקילים‬
‫בזה‪.‬‬
‫ומל(‪1‬דו‬
‫טהור של ענין זה אי מותר לטבול בנהרות אי לא הוא במס׳ שבת דף‬
‫ס״ה ע״א דגרסינן שם‪ ,‬אבוה דשמואל לא שביק להר לבנתיה דנפקו‬
‫בחוטין ולא שביק להר גניאן גבי ה ד ד י ועביד להוי מקואות ביומי ניסן ומפצי‬
‫ביומי תשרי ו כ ו ‪ /‬ושם בע״ב איתא ועביד להו מקוד! ביומי ניסן מסייע ליה‬
‫לרב דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת סבר שלא ירבו לנוטפין על‬
‫הזוחלין ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיברד ופליגא ד י ד י ה‬
‫א ד י ד י ד ה דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי ת ש ר י‬
‫בלבד‪.‬‬
‫ובת‪1‬ס׳‬
‫ד״ה דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיברך כתבו לפרש וז״ל ממקומו‬
‫ומסלעו סלע מתרגם כיפיה מנביעתו מתבריך ולא ממי גשמים‬
‫וא״ת והא קא חזינן ש מ ח מ ת הגשמים הם גדילים וי״ל כדאמר במסכת ת ע נ י ת‬
‫דף כ״ה ע״ב שאין לך טפח יורד מלמעלה שאין טפחיים עולים כנגדו מלמטה‬
‫ואור״ת דהילכתא כוותיה דשמואל ומייתי ראיה מפ׳ בתרא דבכורות דף כ״ה ע״ב‬
‫דתניא ר׳ מאיר אומר לא פרת שמו אלא יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת‬
‫ש מ י מ י ו פרין ורבין ולאו דוקא נקט פרת דה״ה לכל נהרות והא ד נ ק ט פ ר ת‬
‫משום‪ ,‬שהוא גדול מכל נהרות ולפי שהוא מא״י וקאמר התם מסייע ליה‬
‫דשמואל דאמר נהרא מכיפיה מ ת ב ר י ד ועל זה אנו סומכין לטבול בנהרות‬
‫אפילו אם גדלו מאוד‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בר״ן נדרים ד ף מ ׳ ע״ב ש כ ת ב וז״ל‪ :‬ולענין הלכה פסק ר״ת כשמואל‬
‫דאמר נהרא מכיפיה מ ב ר י ד דאע״ג דרב פליג עליה ורב ושמואל‬
‫הלכה כרב באיסורי ועוד דאבוה דשמואל נמי סבירא ליה כרב ואידך דשמואל‬
‫נמי פליגא א ד י ד י ה אפ״ה קי״ל כשמואל וכוי‪ ,‬ומ״מ נ״ל שאף הוא ז״ל לא‬
‫אמרה אלא בנהרות שאין מכזבין אבל מכזבין ליכא למימר בהו ד»ברכי‬
‫לב‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫מכיפייהו אבל ר״ח והרב אלפסי ז״ל פסקו כרב ובאבוד‪ ,‬דשמואל דאין המים‬
‫מטהרין בזוחלין אלא פ ר ת ביומא תשרי בלבד וקא יהיב הרמב״ן טעמא‬
‫למילתייהו‬
‫דאע״ג דאמר שמואל נהרא מיכיפה מבריך לא דחינן מימרא‬
‫דאיפורא דהוו נהיגין בה הלכה למעשה כאבוה דשמואל ד ע ב ד לבנתיה‬
‫מקוואות משום מימרא דאגדתא וכו׳ עיי״ש היטב כל ד ב ר י הר״ן‪.‬‬
‫ולדעת‬
‫רבנו ת ם הסכימו הר״ש וספר התרומה והסמ״ג‪ ,‬אבל רבנו חננאל‬
‫מחלק בין דבזמן ריבוי הגשמים אין לטבול בנהרות‪ ,‬והטור בסי׳ ר״א‬
‫הביא פלוגתא זו ונראה שדעתו נוטה להחמיר׳ וכן פסק הב״י בםעי׳ שם‬
‫בשו״ע‪ ,‬אולם הרמ״א כתב להקל כדעת המקילים וז״ל‪:‬‬
‫ונכון להורות להחמיר‬
‫כלומר כהאוסרים לטבול בנהרות כל השנה אף בשעת הגשמים והפשרת‬
‫שלגים וריבוי הנוטפים על הזוחלין משום‪ .‬דעיקר גידול הנהר הוא ממקום‬
‫מקורו וכן נהגו ברוב המקומות שאין מקוד‪.,‬‬
‫וכתב‬
‫בערוך השולחן ע״ז בסי׳ ר״א סעי׳ מ״ב‪ ,‬וז״ל‪ :‬ועל זה סומכוס בנות‬
‫ישראל שבכפרים או במקומות שאין מקוד‪ ,‬וטובלות בקיץ בנהרות ובימי‬
‫הגשמים בלא״ה אי אפשר לטבול בנהרות מפני הקור‪ ,‬ל ב ד מה שאסור לדעת‬
‫המחמירין‪ ,‬אמנם הנשים שיש להן כח לשאת הקור מותר להן לטבול ת מ י ד‬
‫במקום שאין מקוד‪ ,‬ולסמוך על ד ע ת המקילין כפסקו שלהרמ״א‪.‬‬
‫ולפי‬
‫זה בשעת חירום כזו שעברה על יושבי הגיטו בודאי שיש להקל לענין‬
‫טבילה בנהרות ולסמוך על המקילין בזה ולהורות שמותר לטבול בנהר‬
‫הניעמאן הגדול שמימיו אין מכזבין‪ ,‬ולכן בנידון דידן מאחר שאינן אומרות‬
‫מפורש שאין דעתן לטבול אף שאין בגיטו מקוה טהרה יכולין אנו לסמור‬
‫שיטבלו בנהר הניעמאן‪ ,‬בפרט שהגרמנים ימ״ש היו מרשים לעובדי הבפיה‬
‫להתרחץ בנהר הניעמאן אחרי העבודה‪ ,‬לזאת ליכא איםורא דרבנן ומותר לסדר‬
‫להן קידושין‪.‬‬
‫וראיתי‬
‫עוד בס׳ בנין ציון סי׳ ט״ו שכתב בנידון הנותן ספר להדפיסו אצל‬
‫בעל ב י ת דפוס גוי שיש לו פועלים ישראלים שיש לחוש שהפועלים‬
‫הישראלים ידפיםוהו בשבת אם הוא עובר על לפני עוד לא ת ת ן מכשול‪,‬‬
‫והביא סתירת דברי התוס׳ והרא״ש מע״ז לשבת‪ ,‬וכתב ליישב דהא דכתבו‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫לג‬
‫התוס׳ בע״ז דף ו׳ להתיר היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא הוא רק באופן‬
‫שמושים את האיסור להעובר עליו טרם עשיית האיסור בזה הוא דכתבו‬
‫להתיר‪ ,‬אבל אם בשעת עשיית האיסור הוא יכול להפרישו על ידי שלא‬
‫יושיט לו את האיסור‪ ,‬באופן זה ודאי שאסור הוא מדרבנן הואיל ואסור לסייע‬
‫לידי עוברי עבירה כדתנן בע״ז דף נ״ה ע״ב ישראל שהוא עושה בטומאה‬
‫לא דורכין ולא בוצרין עמו אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן‬
‫הגת‪ ,‬נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכים‬
‫עמו פת לפלטר עיי״ש‪ ,‬הרי לנו בהדיא ד ב ש ע ת העבירה ממש אסור לסייעו‪,‬‬
‫ולכן ב ש ב ת דמיירי בשעת העבירה ממש העלו התוס׳ לאסור מדרבנן אף‬
‫היכא דלא קאי עברי דנהרא‪ ,‬אבל בפ״ק דע״ז מיירי רק שהוא מושיט לו את‬
‫האיסור ד ב ה ו ש ט ת האיסור אין איסור‪ ,‬שהרי הוא מושיט לו לפני עשיית‬
‫העבירה היינו לפני האכילה לכן כתבו שהדבר מותר לגמרי ליכא אפילו‬
‫איםורא דרבנן‪ ,‬אבל אין הכי נמי אם היה מושיט לו לפיו ממש היינו שהוא‬
‫מסייעו בשעת העבירה ממש בזה ודאי שהיה אסור מדרבנן וגם התוס׳ בע״ז‬
‫היו מודין בזה‪ ,‬ועי׳ ג״כ בשו״ת כתב סופר חיו״ד סי׳ פ״ג‪ ,‬שכתב ג״כ כך‬
‫ובמהר״ם שיק בספר המצוות מצוד׳ רל״ג שכ״כ בשם האחרונים‪ ,‬ועי׳ ג״כ‬
‫בשו״ת משיב דבר ח״ב סי׳ ל״א — ל״ב שכתב להתיר לסדר קידושין לנשים‬
‫שאין הולכות למקוה מטעם זה שהקידושין הם לפני עשיית העבירה שעל‬
‫איסור נדה יעברו רק בשעת הביאה ובפרט שאין אומרין בפירוש שיבעלו‬
‫כשהן נדות יש להתיר היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא‪.‬‬
‫ומעתה‬
‫יש לפי זה ליישב גם‪ .‬כן את התום׳ בקידושין דף נ״ו ע״א במה שכתבו‬
‫להקשות‬
‫על רש״י שכתב שהמוכר עובר על לפני עוד והקשו‬
‫מאי לפני עור לא תתן מכשול איכא הכא הלא אם לא יקח ממנו יקח מאדם‬
‫אחר ולא שייך לפני עור אלא דוקא בתרי עברי נהרא‪ ,‬ותמהני לעיל על דבריהם‬
‫הרי התום׳ בשבת העלו דאיסורא דרבנן מיהא איכא אף היכא דלא קאי‬
‫בתרי עברי דנהרא ואם כן מה הקשו על רש״י‪ ,‬ולפי האמור אתי שפיר שהרי‬
‫בכאן הסיוע הוא שלא בשעת עשיית העבירה דהסיוע הוא עכשיו בשעת‬
‫המכירה והעבירה תהיה רק אחר כשיאכל את הבהמה בעירו‪.‬‬
‫וגם‬
‫המהרש״ם בח״ב סי״ צ״ז כ ת ב סברה זו שהתיר למנהל בית חולים‬
‫יר״ש להניח את פנקס החולים מ ע ״ ש לפני רופא ישראל שכותב בו‬
‫לד‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫בשבת שמות החולים ורפואתם מטעם הנ״ל הואיל ואין הסיוע בשעת העבירה‬
‫לכן אין בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה‪ ,‬ועי׳ ג״כ ביד מלאכי כלל שס״ה‬
‫ובספר לב שומע אות מ״א‪ ,‬ובספר שו״ת מנחת שמואל חלק או״ח סי׳ כיד‪.‬‬
‫וראה‬
‫באו״ח סי׳ קס״ט שפסק הב״י לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך‬
‫ויש מקילין אם נותן בתורת צדקה‪ ,‬וכתב ע״ז הב״ח דוקא ב נ ט י ל ת‬
‫ידים אסור דתיכף בשעה שנותן לידו כדי לאכול עובר משום לפני עור‪ ,‬אבל‬
‫בברכה בשעה שנותן לידו אינו עובר ואם אח״כ לא יברד עלינו מה לעשות‪,‬‬
‫ובזה מתורץ קושית הב״י שהקשה והא לשמש נמי מצוד׳ היא ואפילו הכי אין‬
‫ליתן לו אלא אם כן נטל ידיו‪ ,‬ולפי דברי הב״ח אתי שפיר דגבי שמש נותן‬
‫לו לאכול תיכף ולכך שייד לפני עור אבל לגבי אורח שהוא יכול לאכול אח״כ‬
‫לא שייך לפני עור‪ ,‬ומבואר שגם הב׳׳ח נחית להאי סברא לחלק בין אם הוא‬
‫נותן לו בשעת עשיית העבירה או לפני עשיית העבירה‪ ,‬אלא שהוא מוסיף‬
‫סברה זו לא רק לענין איםורא דרבנן אלא אפילו לענין הלאו של לפני עור‪,‬‬
‫דכל עיקר הלאו אינו אלא כשהוא שם לפניו את המכשול תיכף בשעת עשיית‬
‫העבירה אבל אם הוא שם לפניו את המכשול לפני עשיית העבירה אינו עובר‬
‫על לפני עור לא תתן מכשול‪.‬‬
‫ולכאורה‬
‫יש להביא ראיה לסברת הב״ח דאפילו בנוגע הלאו של לפני עור‬
‫שייכת סברא זו‪ ,‬דאימתי הוא עובר על לפני עור זהו דוקא כשהוא שם‬
‫לפניו את המכשול מ י ד בשעת עשיית העבירה‪ ,‬אבל אם שם לפניו את המכשול‬
‫לפני ש ע ת עשיית העבירה אינו עובר משום לפני עור‪ ,‬ד ב מ פ ׳ שבועות דף‬
‫מ י ז ע״ב ג ר ס י נ ן ‪:‬‬
‫שמעון בן טרפון אומר אזהרה לעוקב אחר נואף מנין‬
‫ת ״ ל לא תנאף לא תנאיף‪ ,‬ופירש רש״י ז ל ‪:‬‬
‫אפוטרופוס להרגיל לו נשים לניאוף ע״כ‪.‬‬
‫לעוקב אחר המנאף‪ ,‬נעשה לו‬
‫ולכאורה קשה למה לי קרא דלא‬
‫תנאף על זה תיפוק ליה שאסור להרגיל לו נשים לניאוף משום לפני עור לא‬
‫תתן מכשול‪ ,‬אלא ע״כ דלא שייך כאן לפני עור משום ד ב ש ע ה שהוא מוסר לו‬
‫את הנשים לניאוף אז עדיין הנואף אינו עושה את מעשה נאפופיו לכן לא שייך‬
‫שהאיש המרגיל לו נשים יעבור משום לפני עור ועל מעשה הניאוף של אחר‬
‫כך מה עלינו לעשות כמו שכתב הב״ח לענין ברכה‪ ,‬אולם ראיה זו אפשר‬
‫לדחות דנוכל לומר דמיירי כאן שהנואף עצמו יכול להשיג את הנשים לניאוף‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫לה‬
‫ולכך לא שייך על המרגיל הלאו של לפני עור דהוי כדלא קאי בתרי עברי‬
‫דנהרא דלא שייך לפני עור ולכך איצטריך קרא דלא תנאף‪.‬‬
‫תבנא‬
‫לדינא דמכל האמור יש להתיר לסדר קידושין לנשים אומללות אלו‬
‫כדי להציל א ת נפשן מ ח מ ת ה מ ש ח י ת י ם הארורים אשר ישיתו עצות‬
‫בנפשם לשפוך דם נקי ולהרבות חללי עם קדוש‪ ,‬ואף שאין מקוה ט ה ר ה בגיטו‪.‬‬
‫ושמעתי בשם רבנו החפץ חיים‪ ,‬זצ״ל שאסור לשדך זוג שאינו נזהר במצות‬
‫טבילה נדה משום לאו דלא תנאף דאיסור נדה גם כן כלול הוא בלאו של כל‬
‫העריות כגון איסור אשת איש וכדומה‪ ,‬ואם כן אילולי הרב המסדר יתכן‬
‫שלא יעברו על איסור נדה ועי׳ בספר שלחן העזר ח״ב סימן ח׳ אות ז׳ ובחכמת‬
‫ש ל מ ה אהע״ז סימן כ״א סעאף א׳ ש כ ת ב דאסור להיות סרסור‪ ,‬מכל מקום‬
‫נראה דבנידון דידן אינו עובר הרב המסדר שום איסור כלל‪ ,‬מ ט ע מ י ם דלהלן ז‬
‫א( משום שבנידון דידן הוי כדלא קאי בתרי עברי דנהרא שהרי הן יכולות‬
‫ללכת למשטרה היהודית ולהנשא בנשואין אזרחיים ולכן אין ה ר ב‬
‫המסדר הקידושין עובר על לפני עור לא תתן מכשול‪ ,‬וגם איסורא דרבנן ליכא‬
‫ל ש י ט ת התוס׳ והרא״ש בע״ז‪ ,‬ה מ ר ד כ י והאור זרוע וכדעת הרמ״א ש ש י ט ו ת‬
‫חלוקות הן בדבר זה‪ ,‬וכדאי לנו בנידון זה לסמוך על ה ש י ט ו ת של המקילים‪.‬‬
‫ב( אפילו אם נתפוס כ ד ע ת הש״ך דבזה כולי עלמא מודו דבישראל איכא מיהא‬
‫איסורא דרבנן אף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא‪ ,‬מכל מקום‬
‫יש להתיר בנידון דידן וכמו שהעליתי לעיל לחלק בין היכא שאמר מפורש‬
‫שהוא הולך לעבור את האיסור לבין היכא שלא אמר בפירוש‪ ,‬דרק היכא‬
‫שהוא אומר מפורש איכא איסורא דרבנן אף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא‬
‫מה שאין כן בנידון דידן שלא אמרו מפורש שאין בדעתן לטבול ולהטהר‬
‫מ ט ו מ א ת נדתן‪ ,‬ליכא אפילו איסורא דרבנן שהרי יתכן שהן ילכו לטבול א ת‬
‫עצמן בנהר ניעמאן ש מ י מ י ו לא יכזבו ולכן אף שידוע לרב ה מ ס ד ר שאין בגיטו‬
‫מקוד‪ ,‬טהרה אין זה כאילו אמרו מפורש שאין בדעתן לטבול ולהטהר לבעליהן‬
‫וכההיא ד ר י ש מס׳ שבת לענין עני‪ ,‬ובשעת הדחק כזה בודאי שיש לנו לסמוך‬
‫על אלו הפוסקים‪ ,‬המתירין לטבול בנהרות וכמו שביררנו‪.‬‬
‫ג( ואף אם נימא שכל עיקרה של סברה זו אינו אלא היכא דליכא לאו של לפני‬
‫עור כגון היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא‪ ,‬ודק איסורא דרבנן‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫לו‬
‫הוא דאיכא בזה יש לומר דאינו אסור מדרבנן אלא היכא שהוא אומר מפורש‬
‫שהוא מתכוין לעשות את האיסור‪ ,‬אבל היכא דקאי בתרי עברי דנהרא דאיכא‬
‫לאו דאוריתא של לפני עור הרי בודאי איכא איסורא עליה אפילו אם לא‬
‫יאמר מפורש שהוא מתכוין לעבור את האיסור‪ ,‬ולפי זה הניחא אם נתפוס‬
‫כדעת הר״ב פ״מ שהביא המשנה למלך לכן בנידון דידן מאחר שהן יכולות‬
‫ללכת למשטרה היהודית ולהנשא בנישואין אזרחיים וליכא על הרב המסדר‬
‫איםורא דאוריתא אלא איסורא דרבנן לכן אפשר להתיר מטעם סברה זו‬
‫שהבאנו דמאחר שאינן אומרות מפורש שאין בדעתן להטהר לבעליהן אין כאן‬
‫אפי׳ איסורא דרבנן‪.‬‬
‫אבל‬
‫אם נתפוס כדעת המשנה למלך דאף היכא שהוא יכול לעשות את העבירה‬
‫לא על ידי האיש הזה אלא על ידי איש אחר כגון במלוה שיכול‬
‫להלוות את מעותיו לאחרים אף אם הלוה הזה לא ילדה אצלו מכל מקום לא‬
‫הוי זה כדלא קאי בתרי עברי דנהרא מאחר שאפילו אם הלוה הזה לא יעבור‬
‫על לפני עור‪ ,‬יעבור על איסור זה יהודי אחר‪ ,‬ולכך גם זה לוה זה אינו ניצל‬
‫מהלאו הזה ויש עליו לאו דאוריתא אם הוא לוה אצלו ברבית‪ ,‬אם כן מה יועיל‬
‫לנו שהן יכולות ללכת למשטרה היהודית ולהנשא בנשואין אזרחיים‪ ,,‬מכל‬
‫מקום הרי אז יעברו השוטרים והפקידים היהודים על לאו של לפני עור‪,‬‬
‫וממילא לא הוי כדלא קאי בתרי עברי דנהרא וגם הרב המסדר להן קידושין‬
‫לא ינצל מלאו זה‪ ,‬ומאחר שיש על הרב המסדר הלאו של לפני עור לא תתן‬
‫מכשול מה יועיל ומה יתן לנו מה שהן אינן אומרות מפורש שאין בדעתן‬
‫להטהר לבעליהן‪.‬‬
‫מכל‬
‫מקום‪ ,‬נראה דאף על פי כן יש להתיר להן קידושין‪ ,‬שהרי אפילו אם‬
‫נתפוס כדעת המשנה למלך בכל זאת נוכל לצרף בתורת סניף להיתר‬
‫את סברת הב״ח שאפילו את הלאו של לפני עור דאוריתא אינו עובר כשהוא‬
‫שם לפניו את המכשול בשעת עשיית העבירה ממש‪ ,‬אבל בנידון דידן ש ב ש ע ת‬
‫סידור הקידושין עדיין לא נעשית העבירה כלל בודאי אפשר להתיר לסדר‬
‫להן קידושין‪ ,‬ואם אחר כך יעברו על איסור נדה עלינו מה לעשות‪ ,‬וכמו‬
‫שכתב הב״ח לענין ברכה‪.‬‬
‫ומכל‬
‫הלין טעמין פסקתי להתיר לסדר להן קידושין‪ ,‬דרק לאלו הנשים המבזות‬
‫את המצות בשאט נפש ואינן טובלות אף שיש במקומן מקוה טהרה‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫לז‬
‫רק לאלו אסור לסדר קידושין וכמו שהבאתי לעיל בשם רבנו בעל החפץ חיים‬
‫והחכמת שלמה‪ ,‬אבל בנידון דידן של הנשים האומללות הללו הנתונות בצל‬
‫המות ורוצות להציל את נפשן על ידי שתנשאינה לאנשים‪ ,‬בודאי נשים אלו‬
‫יש להעמידן על חזקתן שרוצות הן לשמור על דיני הטהרה ומוכנות הן לטבול‬
‫את עצמן במי טהרה‪ ,‬אלא שאנו חוששים הואיל ולא נמצא בגיטו מקוד‪ .‬טהרה‬
‫אולי לא ילכו להטבל בנהר והרב ה מ ס ד ר יעבור על ידי כך על הלאו של לפני‬
‫עור לא תתן מכשול‪ ,‬לזאת נראה מכיון ש י ש כאן חשש של סכנת נפשות‬
‫אם הרב לא יסדר להן את הקידושין ובפרט שאולי ילכו לטבול את עצמן בנהר‬
‫לכן יש להתיר לסדר להן קידושין מכל הלין ט ע מ י ן שהזכרתי‪ ,‬כי אחרת הן‬
‫עלולות באמת ללכת ולהנשא במשטרה היהודית על ידי נישואין אזרחיים‬
‫ועלולים לצאת מזה מכשולים גדולים ועצומים בעניני עריות החמורים‪.‬‬
‫אלא!‬
‫שעל הרב להזהירם שאסור להם לחיות ב י ח ד חיי איש ואשד‪ .‬בגלל איסור‬
‫נדה החמור אם הן לא תלכנה לטבול את עצמן בנהר כ ד ת וכדין ואז‬
‫מותר לו לרב לסדר קידושין כי נחזיק אותם בחזקתם‪ ,‬חזקת כשרות ויהדות‬
‫שהם ישמרו את הדין שאסור לבעול לפני שהאשה ת ט ה ר מנדתה‪ ,‬ולפסק זה‬
‫הסכים אתי הגאב״ד דקובנה זצ״ל‪.‬‬
‫כשסדרתי את הספר לדפוס הראה לי ידידי הנכבד הרב המופלג ומושלם החכם‬
‫הכולל מוה״ר שלמה טרשנסקי שליט״א מש״כ הר״מ בפירושו בפ״ו של מם׳ תרומות מ״ג‬
‫בענין לפני עור וז״ל שם‪ :‬והעושה עבירה בעצמו מלקין אותו והמתעה אותו או מכשילו‬
‫או מצווה עליו או המםייעו לדבר עבירה בשום פנים ממיני הסיוע ואפילו בדבורו הקל הוא‬
‫נענש מהשם יתברך כפי שעשה באותו הסיוע או ההכנה אבל אינו חייב משום מלקות מן‬
‫הנזכרים בתורה אבל הוא עובר על הכתוב שאמר ולפני עור לא תתן מכשול אם היה הוא‬
‫סבה לעבור העבירה או עובר על הכתוב שאמר אל תשת ידך עם רשע אם סייע לאותו‬
‫עובר‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫והקשה הרב הנ״ל מאין זה המציא הרמב״ם לומר שהקרא של ״אל תשת ידך עם‬
‫רשע בא להזהיר שלא יסייע את חבית לאיסור י‬
‫והנה אף שהרב הנ״ל פיו פתח בחכמה להעיר על פירוש הר״מ במם׳ תרומות אבל‬
‫האמת הוא שרבינו הרמב״ם ז״ל תנא ושנה דין זה גם בידו החזקה דזה לשונו בפ׳׳י מהלכות‬
‫עדות הלכה א׳‪ :‬הרשעים פסולים לעדות מן התורה שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫לח‬
‫עד חמס מפי השמועה למדו אל תשת רשע עד ואפילו עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע‬
‫ואין הדייגין מכירין רשעו אסור לו להעיד עמו אף על פי שהיא עדות אמת מפני שמצטי־ף‬
‫עמו ונמצא זה הכשר השית ידו עם הרשע עד שנתקבלה עדותו ואין צריך לומר עד כשר‬
‫שהוא יודע בעדות לחבירו וידע שהעד השני עמו עד שקר שאסור לו להעיד שנאמר אל‬
‫תשת ידך עם רשע‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫הן אמת שמקרא זה דאל תשת ידך עם רשע הובא בש״ס רק כאזהרה לבי״ד שלא‬
‫יקבלו עדתו של רשע כדאיתא במם׳ סנהדרין דף כ״ז ע״א‪ ,‬עד זומם וכוי אביי אמר למפרע‬
‫הוא נפסל מעידנא דאםהיד רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע אל תשת רשע‬
‫עד‪ ,‬וכן הוא במס׳ ב״ק דף ע״ב עיי״ש‪ ,‬ופשוט דהרמב״ם למד את דינו מכאן וסבירא ליה‬
‫דכמו שמקרא זה אזהרה הוא על הבי״ד שלא ישיתו רשע עד דאם לא כן הם יעברו על הלאו‬
‫של אל תשת ידך עם רשע‪ ,‬הוא הדין שהוא אזהרה לכל אדם שלא ישית ידו עם רשע‪.‬‬
‫ונמצא שמקורו של הרמב״ם טהור הוא‪ ,‬ודבריו בפירושו על מם׳ תרומות ובידו החזקה‬
‫עולים בקנה אחד‪.‬‬
‫ואף שהכסף משנה שם על הרמב״ם וז״ל‪ :‬ואפילו וכו׳ בפי שבועות העדות מנין‬
‫לעד שיודע בחבירו שהוא גזלן שלא יצטרף עמו ת״ל מדבר שקר תרחק וכו׳ וצריך עיון‬
‫אמאי לא מייתי רבינו הא דיודע בחבירו שהוא גזלן שלא יצטרף עמו מהיכא דמייתי לי׳‬
‫בגמרא דהיינו מדבר שקר תרחק‪ ,‬ע״כ‪ .‬מ״מ עיין בלחם משנה שמיישב זאת ועי׳ ג״כ‬
‫במלבי״ם שכתב דפשט הפסוק משמע כן‪ .‬וכן כתב לי ידידי מנעורי הגאון ר׳ אליעזר‬
‫פלצינסקי שליט״א‪ ,‬ר״מ בירושלים‪.‬‬
‫•«ךי ע״ט הרמטמ‬
‫ח‬
‫ז‪7‬ד*כיב‬
‫סימן ה׳‬
‫דין בישול בשבת בתוך הגיטו‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫א ל ה א ז כ ר ה ונפשי עלי א ש פ כ ה כי ב י מ י ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם לא‬
‫היתה‬
‫מאלף‬
‫למעלה‬
‫לנו‬
‫איש‬
‫ת ק ו מ ה ו מ ד י יום ב י ו מ ו ה י ו‬
‫כדי‬
‫להעבידם בפרך‬
‫בשדה‬
‫מוציאים‬
‫התעופה‬
‫מהגיטו‬
‫ולענותם‬
‫בםבלותם‪ ,‬והנה ב א לפני ת ל מ י ד י מר י ע ק ב ה י ״ ד ונפשו ב ש א ל ת ו ה י ו ת‬
‫שיש‬
‫ה א פ ש ר ו ת להכנם‬
‫לו‬
‫לעבודה‬
‫במטבח‬
‫במקום בישול‬
‫״המרק‬
‫ה ש ח ו ר ״ ש ה י ה עשוי מ ש ע ו ע י ת ש ה ג ר מ נ י ם היו מחלקים ליהודים ב י ח ד‬
‫ע ם מ א ה ג ר ם ש ל ל ח ם ליום‪ ,‬א ו ל ם ד א ע ק א ש ש ם י ה י ה נ א ל ץ ו מ ו כ ר ח‬
‫ל ע ב ו ד ב מ ל א כ ת ה ב י ש ו ל גם ב ש ב ת אולם מ א ח ר ש ע ל ידי כ ך ה ו א ינצל‬
‫מעבודת הכפיה הקשה שבשדה התעופה המכלה א ת הנפש ושוברת‬
‫א ת הגוף אולי יש ב ז ה גם מ ש ו ם פ י ק ו ח נ פ ש כי מ א ח ר ש י נ צ ל מ ע ב ו ד ה‬
‫ק ש ה ו מ פ ר כ ת ויוכל ל א כ ו ל ו ל ה ש ב י ע א ת נ פ ש ו ה ר ע ב ה ״ ב מ ר ק ה ש ח ו ר ״‬
‫ככל‬
‫א ו ת נ פ ש ו וגופו י ע ש ה על י ד י כ ך י ו ת ר מ ח ו ס ן ויוכל ל ה ח ז י ק‬
‫מ ע מ ד ל ב ל י ב ו ל ע לו מ ה ר ע ב ה כ ל ל י ה ש ו ר ר ב ג י ט ו ‪ ,‬ו ע ו ד ה ו א ש ו א ל א ם‬
‫מ ו ת ר לו ל א כ ו ל ב ע צ מ ו ב י ו ם ה ש ב ת ״ מ ה מ ר ק ה ש ח ו ר ״ ש ה ו א מ ב ש ל‬
‫בשבת‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫בחולין דף ט״ו ע״א גרסינן‪ ,‬תנץ המבשל בשבת בשוגג יאכל‬
‫במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשוגג יאכל‬
‫במוצאי ש ב ת במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל‬
‫למוצאי ש ב ת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים‪.‬‬
‫והרמב״ם‬
‫בפ״ו מהלכות ש ב ת הל׳ כ״ג פסק‪ ,‬י ש ר א ל ש ע ש ה מלאכה בשבת‬
‫אם עבר ועשאה בזדון אסור לו ליהנות באותה מלאכה לעולם ושאר‬
‫ישראל מותר להם ליהנות בה במו״ש מ י ד שנאמר ושמרתם את ה ש ב ת כי‬
‫קדש היא לכם היא קדש ואין מעשיה קדש כיצד ישראל שבשל בשבת במזיד‬
‫לט‬
‫מ‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫כמו״ש יאכל לאחרים אבל לו לא יאכל עולמית ואם בשל בשגגה למו״ש יאכל‬
‫בין הוא בין לאחרים מיד‪ ,‬דהרמב״ם פסק כר״י‪.‬‬
‫אבל‬
‫הטור בסימן שי״ח פסק בשם ד״י בעל התוס׳ דבשוגג מותר אפילו‬
‫לו לבו ביום ובמזיד אסור בו ביום‪ .‬אפילו לאחרים ולערב מותר גם‬
‫לו והיינו שהוא פסק כר״מ‪ ,‬והרמב״ן הכריע כדברי הרמב״ם וכן פסקו הגאונים‪.‬‬
‫וגם בשו״ע פסק כן עיי״ש בסי׳ שי״ח שכתב המבשל בשבת במזיד אסור לו‬
‫לעולם ולאחרים מותר מ י ד למו״ש ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים‪.‬‬
‫והנה‬
‫כל הני רבבתא אינם מזכירים אפילו לאסור בכדי שיעשה וזהו דלא‬
‫כ ש י ט ת רש״י ז״ל שהוא אוסר בכדי שיעשה כמו שכתב שם בד״ה‬
‫רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי שבת ולא בשבת וה״ה לאחריני דאע״ג‬
‫דבשוגג חיוב סקילה ליכא עבירה מיהא איכא ובעינן בכדי שיעשה דלא‬
‫נ י מ ט י ה הנאה מ ע ב י ר ה עיי״ש‪.‬‬
‫ובבא‬
‫קמא דף ע״א ע״א איתא‪ ,‬מאי טעמא דר׳ יוחנן הסנדלר כדריש רבי‬
‫חייא אפיתחא דבי נשיאה ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם‪ .‬מה‬
‫קדש אסור באכילה אף מעשה ש ב ת אסורין באכילה אי מה קדש אסור בהנאה‬
‫אף מעשה שבת אסור בהנאה ת״ל לכם שלכם יהא יכול אפילו בשוגג ת״ל‬
‫מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג פליגי בה רב אחא ורבינא‬
‫ח ד אמר מעשה ש ב ת דאורייתא וחד אמר מעשה שבת דרבנן מ״ד דאורייתא‬
‫כדאמרן ומ״ד דרבנן אמר קרא קדש הוא קדש ואין מעשיו קדש עיי״ש‪.‬‬
‫והנה‬
‫הריטב״א במס׳ כתובות דף ל״ד ע״א כתב וז״ל‪:‬‬
‫והא דאמר ר׳ יהודה‬
‫במזיד לא יאכל עולמית היינו שלא יאכל הוא דליכא מאן דאםר מעשה‬
‫ש ב ת לכל העולם אלא ר׳יוחנן הסנדלר בלחוד כדאיתא בשמעתין נמצאת אתה‬
‫לומר שוגג דר׳ יהודה כמזיד דר״מ ושוגג דר׳ יוחנן הסנדלר כמזיד דר׳ יהודה‬
‫ואמרינן מעשה ש ב ת פליגי בה רב אחא ורבינא וכן םוגיין מוכחא בהדיא‬
‫דאליבא דר׳ יוחנן הסנדלר פליגי דאיהו הוא דאמר מעשה שבת‪ ,‬ומיהו אין‬
‫להביא ראיה מכאן שיהא הלכה כמותו דהא אמרינן בפ״ק דחולין דרב הוא‬
‫מורה לתלמידו כר״מ ודריש בפירקא כר׳ יהודה ומי לנו גדול רב לפסוק‬
‫הלכה ואי משום דסוגיין דהכא אליבא דרבי יוחנן אפליגו ולדידייהו לא סבירא‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫מא‬
‫לה ומשום דאוקי לברייתא לעיל כר׳ יוחנן אצטריכא לאפושי טעמא ד י ד י ה‬
‫ואתא נמי דפליגי עלה דרב אחא ורבינא משום הא דבאי למפרך על אוקימתא‬
‫דלמ״ד מ ע ש ה ש ב ת דרבנן נמי מ׳ט דרבנן דפרי׳ והוא הנכון עכ״ל עיי״ש‪,‬‬
‫ומבואר בהדיא מדברי הריטב״א דס״ל דר׳ מאיר ור׳ יהודה תרוייהו סבירא‬
‫להו שאין איסור עולם על מעשה ש ב ת וגם רב אחא ורבינא רק אליבא ר׳‬
‫יוחנן הסנדלר הוא דפליגי אבל לדידהו לא סבירה להם כוותיה לאסור מעשה‬
‫שבת לעולם‪.‬‬
‫אמנם‬
‫במג״א סי׳ שי״ח סק״ב ראיתי שכתב וז״ל דלמי ש נ ת ב ש ל בשבילו‬
‫הוי ג״כ דינו כמו הוא עצמו כמ״ש ביור״ד סי׳ צ״ט ס״ה לענין עבר‬
‫וביטל איסור לכתחילה אסור לו ולמי ש נ ת ב ט ל בשבילו הכא נמי ט ע מ א‬
‫משום קנסא‪ ,‬ומיהו מדברי הב״י שם מ ש מ ע דדוקא התם‪ .‬חיישינן שיאמר‬
‫לעכו״ם לבטלו אבל הכא הא בלא״ה צריך להמתין בכדי שיעשה כשבישלו‬
‫עכו״ם ולישראל לא חיישינן דאין אדם חוטא ולא לו‪ ,‬ועל כל פנים מתבאר‬
‫מזה ד י ש לאסור לבשל ב ש ב ת בשביל ישראל דמי ש נ ת ב ש ל בשבילו הוי‬
‫ג״כ דינו כמו הוא עצמו כמ״ש המג״א‪ ,‬וא״כ בנידון דידן לכאורה יש לאסור‬
‫לו לבשל ואם יעבור ויבשל יהא המרק אסור לישראל מכיון שכל עבודת‬
‫הבישול במטבח זה הוא בשביל היהודים הנתונים בצרה ובשביה במכלאת‬
‫הגיטו‪.‬‬
‫אולם‬
‫בספר ראש יוסף במס׳ ש ב ת דף ע״ב כתב במי שאונסין אותו שיבחור‬
‫לו ד ב ר אחד או לחלל ש ב ת או לאכול מאכל של איסור נבלה יבחר‬
‫לו חילול שבת דחילול שבת הוא באונם והווה מלאכה שאינה צריכה לגופא‬
‫והוא רק מדרבנן מה שאין כן אם יאכל נבילה הרי יעבור איסור דאורייתא‬
‫שהרי הוא נהנה מאכילה זו‪ ,‬ועוד מביא שם בראש יוסף שהפ״י חולק על דברי‬
‫התום׳ שם שכתבו דהעובד בשבת מ ח מ ת יסורים חייב וס״ל להפ״י ד מ ח מ ת‬
‫יסורים‪ .‬וכדומה הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכן הביא מש״כ המהרש״א‬
‫בב״ב קי״ט גבי מקושש דלשם שמים נתכוון דהוי מלאכה שאינה צריכה‬
‫לגופה‪.‬‬
‫ומכח‬
‫ד ב ר י הראש יוסף הנ״ל כתב המהרש״ם באורחות חיים בהל׳ ש ב ת‬
‫סי׳ רע״ח ד י ש למצוא זכות להיהודים אנשי הצבא דמלאכתם היא‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫מב‬
‫מדרבנן כיון שהם עושים מחמת אונס‪ ,‬והביא כן מדברי המהרי״ק שכתב‬
‫בשורש קל״ז בהאי ד י ב מ ו ת דף קכ״ב ע״ב דא״ל נכרי לא ליקטלי לך כדקלי‬
‫לפלניא דא״ל בשל קדירה בשבת דל״ה רק איסור דרבנן בבישול הלז כיון‬
‫דעשה כן בשביל שלא ימיתנו העכו״ם הוי ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה‬
‫וכן כתב שם מהא דאמר הש״ס בסנהדרין ע״ד דקטל אספסתא ושדי לחיותא‬
‫דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה‪ ,‬ועי׳ בשו״ת בית יצחק חלק או״ח סי׳‬
‫ל״ד שכתב לבאר אמאי הוי כאן מלאכה שאינה צריכה לגופה‪.‬‬
‫אמנם‬
‫לכאורה יש לדקדק על זה מהא דאיתא בירושלמי פ״ב דחגיגה הלכה‬
‫א׳ ד ב ש ע ת הגזירה שגזרו על היהודים לחלל שבת כשהיו האויבים‬
‫מטעינים עליהם משאות בשבת‪ ,‬היו היהודים מכוונים‪ ,‬שיהיו שנים נושאין‬
‫משא אחד כדי שלא יעברו על איסור שבת דשנים שעשו מלאכה בשבת‬
‫פטורין‪ ,‬ואע״ג דהא דשנים שעשו מלאכה פטורין זהו מדאורייתא אבל מכל‬
‫מקום אסור מדרבנן לעשות כן כמבואר במס׳ שבת דף ג׳ ודף ד׳ ואם כן מה‬
‫הועילו היהודים בזה שהיו נושאין משא אחד בשנים‪ ,‬מכל מקום עשו כן כדי‬
‫להנצל מאיסור דאורייתא כמ״ש הפ״מ והק״ע שם‪,‬‬
‫והשתא‬
‫אם איתא להך דינא דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כשהעכו״ם‬
‫מכריחים אותו לחלל שבת‪ ,‬אם‪ .‬כן הדרא קושיא לדוכתא אמאי‬
‫הוצרכו היהודים לכוון שיהיו שנים נושאין משא א ח ד כדי להנצל מאיסור‬
‫דאורייתא הלא אפילו אם כל אחד ואחד יטעון לבדו את המשא גם כן לא‬
‫יעבור על איסור דאורייתא דמאחר שהעכו״ם מכריחים אותו לעשות כן אם‬
‫כן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דאינה אסורה מדאורייתא‪ ,‬ואמאי כתב‬
‫בירושלמי הנ״ל שהיהודים היו מכוונים שיהיו שנים נושאין משא אחד כדי‬
‫להנצל מאיסור דאורייתא‪ ,‬והרי דין של מלאכה שאינה צריכה לגופה ישנו גם‬
‫במלאכת הוצאה כמבואר בשבת דף ד׳ עיי״ש ואם כן לכאורה קשה מהירושלמי‬
‫הנ״ל על סברא זו‪.‬‬
‫אמנם‬
‫זה אינו דאפשר לומר דהיהודים האלה שיכלו א ת מעשיהם כדי שלא‬
‫יעברו על איסור דאורייתא אליבא דכולי עלמא שהרי במלאכה שאינה‬
‫צריכה לגופה פליגי בה ר״י ור״ש דר״ש אומר מלאכה שאינה צריכה לגופה‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫מג‬
‫פטור ור״י אומר חייב‪ ,‬וכן יש פלוגתא בין ר״מ ור׳ יהודה בשנים שעשו‬
‫מלאכה בשבת דר״מ ס״ל דחייבין ור״י ס״ל דפטורין‪.‬‬
‫כן לפי זה ש פ י ר עולים דברי הירושלמי במה ש כ ת ב שהיהודים היו‬
‫‪DM‬‬
‫מכוונים‬
‫שיהיו שנים נושאין משא אחד‪ ,‬ד מ מ ״ נ הם ינצלו בזה‬
‫מאיסור דאורייתא אליבא דכולי עלמא‪ ,‬דאפילו לר׳ מאיר דםבירא ליה דשנים‬
‫שעשו מלאכה בשבת חייבין מכל מקום יהיו פטורין שהרי ר׳ מאיר סבירא‬
‫ליה כר״ש דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ואם כן מאחר שהעכו״ם‬
‫מכריחים‪ ,‬אותם לעשות את המלאכה בשבת הם פטורין מטעם מלאכה שאינה‬
‫צריכה לגופה כסברה הנ״ל‪ ,‬ואפילו לר״י דםבירא ליה מלאכה שאינה צריכה‬
‫לגופה חייב מכל מקום מצאו עצה שיהיו פטורין שהרי ר״י סבירא ליה דשנים‬
‫שעשו מלאכה בשבת פטורין הם‪ ,‬ולכן בכוונה כיוונו שיהיו שנים נושאין‬
‫משא אחד כדי שיהיו פטורין אליבא דכולי עלמא בין למ״ד מלאכה שאינה‬
‫צריכה לגופה פ ט ו ר ובין למ״ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ודו״ק‪.‬‬
‫וגם‬
‫במהרי״ק סי׳ קצ״ג ובפמ״ג סי׳ שכ״ח סק״ד מ״ז ובשו״ת חוות יאיר‬
‫סי׳ קפ״ג ראיתי שהעלו דמחלל שבת באונם הוי מלאכה שאינה‬
‫צריכה לגופה ואינו אסור אלא מדרבנן עיי״ש‪ ,‬ואונס זה שהני רבבתא מיירו‬
‫בו הוי רק אונס הגוף שהיו מכריחים אותם לעבוד ע ב ו ד ת המלך ואף על פי‬
‫כן הם העלו דאינו אסור אלא מדרבנן משום דהוי מלאכה שאינה צריכה‬
‫לגופה‪,‬‬
‫ואם‬
‫לפי זה בנידון דידן שהזדים‪ ,‬הארורים היו מכריחים א ת היהודים‬
‫לעבוד בכל מיני עבודת פרך בשבת ואם לא היו נשמעים‪ .‬להם היו‬
‫מ מ י ת י ם אותם בכל מיני מ י ת ו ת ועינויים הרי בודאי אונס זה הוא אונס של‬
‫מ י ת ה ובודאי שיש להתיר לאומללים הללו לחלל א ת ה ש ב ת כ י אונס רחמנא‬
‫פטריה ועל אחת כמה וכמה שיש כאן אנוס של נפשות ממש‪ ,‬וגדולה מזו‬
‫ראיתי בשו״ת י ד שלום סי׳ נ״ז ש כ ת ב דמי שהוא אנוס מטעם הממשלה‬
‫לחלל את השבת באיסור דאורייתא יש ל צ ד ד להתיר לו א ת ה ד ב ר מכח מש״כ‬
‫המרי״ק בסי׳ קל״ז ואם כן קל וחומר בן בנו של קל וחומר שבנידון דידן‬
‫שהאונס הוא אונס של נפשות שיש להתיר להם לחלל א ת השבת‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫מד‬
‫תבנא‬
‫לדינא‪ ,‬דמכל הנ״ל נראה לי שיש להתיר לנשאל לעבוד במלאכת‬
‫הבישול בשבת במטבח‪ ,‬שהרי בין כך ובין כך הזדים הארורים יכריחו‬
‫אותו לעבוד בעבודת הכפיה בשדה התעופה בשבת‪ ,‬ואם כן מאי נפקא לן‬
‫באיזה עבודה הוא יהא מוכרח לחלל את השבת אם בעבודה אחרת אם במלאכת‬
‫הבישול‪ ,‬והלא בין כך ובין כך לא יעבור על איסור דאורייתא דמאחר שהוא‬
‫מחלל את ה ש ב ת מ ח מ ת אנוס הוי מלאכה שאינה צריכה לגופא דאינה אסורה‬
‫אלא מדרבנן‪ ,‬ובנידון דידן גם מדרבנן אינו אסור בגלל סכנת הנפשות‬
‫הכרוכה בדבר‪.‬‬
‫ולכן‬
‫בודאי נראה שמותר לו לעבוד במלאכת הבישול בשבת שהרי על ידי‬
‫כד יהיה לו גם מעט אוכל להשיב את נפשו‪ ,‬וכן אין כאן שום איסור‬
‫עליו מלאכול את ״המרק השחור״ שהוא מבשל בשבת דבכהאי גוונא לכולי‬
‫עלמא אינו אסור מעשה שבת שהרי יש באכילה זו משום פיקוח נפש ועל‬
‫אחת כמה וכמה שמותר ליהודים אחרים לאכול את המרק הזה שהוא מבשל‬
‫בשבת מטעם הנ״ל כי גדול פיקוח נפש שהוא דוחה את השבת‪ ,‬כי כח הסבל‬
‫של המסכנים הללו כבר כשל לגמרי והם נמקים ממש מרעב ומחסור לכן‬
‫בודאי שמותר להם להשיב את נפשם הרעבה במרק הזה אף שנתבשל בשבת‪.‬‬
‫וה׳‬
‫הטוב יצילנו משגיאות ויאמר למשחית די ויוציאנו מאפלה לאורה‬
‫ומשעבוד לגאולה במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫סימן ף‬
‫דין המאבד עצמו לדעת כדי שיבא‬
‫לסבר ישראל‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫ב י ו ם ו׳ מ ר ח ש ו ן ש נ ת ת ש ״ ב י ו מ י ם ל פ נ י ה ח ו ר ב ן ה נ ו ר א‬
‫של ניטו קובנה‪ ,‬ש ע ה שלעינינו הובלו כ ע ש ר ת אלפים איש‪,‬‬
‫א נ ש י ם נ ש י ם ו ט ף ל ה כ ר י ע ם ל ט ב ח וכל א ח ד מ י ו ש ב י ה ג י ט ו צ י פ ה ל ק ץ‬
‫המר‬
‫ע ת שזרוע ה ר ש ע של ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם ת ו נ ף עליו ב א כ ז ר י ו ת‬
‫ותכריתו‬
‫מ א ר ץ ה ח י י ם ‪ ,‬א ז ב ש ע ה ט ר ו פ ה זו ב א א ל י ב ע ה י ׳ ב א ח ד‬
‫מנכבדי‬
‫ה ע י ר ינוע ב א נ ח ת ו ו ד מ ע ת ו על לחיו וברוב ש י ח ו א מ ר לי‬
‫בי נ פ ש ו ה י א ב ש א ל ת ו ‪ ,‬כ י א י כ כ ה יוכל ל ר א ו ת ב ר ע ה א ש ר י מ צ א א ת‬
‫משפחתו‪,‬‬
‫א ש ת ו ו ב נ י ו ו ב נ י בניו‪ ,‬ש י ת כ ן מ א ד ש י ו ט ב ח ו ל נ ג ד ע י נ י ו‬
‫כ ד י ל ה ג ד י ל א ת צ ע ר ו ויםוריו‪ ,‬ש ה ר י ה ר ו צ ח י ם ה ג ר מ נ י ם מ נ ה ג ם ה י ה‬
‫ל ה ת ע נ ג על ה י ם ו ר י ם ו ה צ ע ר ש ל ק ר ב נ ו ת י ה ם ו ל כ ן ה י ו נ ו ה ג י ם ל ה ר ו ג‬
‫א ת ה ב נ י ם לעיני א ב ו ת י ה ם ו א ת ה נ ש י ם לעיני ב ע ל י ה ם ורק א ח ר י ש ה י ו‬
‫משביעים‬
‫א ת זעפת‬
‫ח מ ת הרצח שבתוכם‬
‫ש ר ת ח ה בקרבם ונפשם‬
‫ה ת ע נ ג ה על ז ע ק ת ה מ ע ו נ י ם ו ה מ ו מ ת י ם ‪ ,‬רק אז היו שולחים י ד ב ר א ש י‬
‫ה מ ש פ ח ה ‪ ,‬ולכן מ כ י ו ן ש א י ן ב כ ח ו ל ע מ ו ד ב פ נ י י ס ו ר י ה נ פ ש ו ת ה א ה ו ב ו ת‬
‫ו ה י ק ר ו ת לו מ כ ל יקר‪ ,‬ו ב ל י ס פ ק ש ל ב ו י ת פ ל ץ ב ק ר ב ו ו נ פ ש ו ת צ א מ מ נ ו‬
‫ב ר א ו ת ו ז א ת ‪ ,‬ל ז א ת ש א ל ת ו ה י א א ם מ ו ת ר לו ל ק ר ב א ת ק צ ו ו ל ש ל ו ח‬
‫יד בנפשו א ש ר לא כ ד ת ובלבד ש ל א יראה בעיניו באבדן בני ביתו‪.‬‬
‫ונוםף ל ז ה ה ו א ע צ מ ו ל א י ו מ ת ב מ י ת ה מ ש ו נ ה ת ו ך י ס ו ר י ם ג ד ו ל י ם ע ל‬
‫י ד י ה ר ו צ ח י ם ה א ר ו ר י ם י מ ח ש מ ם וגם י ז כ ה ל ב ו א ל ק ב ר י ש ר א ל ב ב י ת‬
‫הקברות‬
‫שבגיטו קובנה‪.‬‬
‫תשובה‪.‬׳ ההורג את עצמו בשעה שדעתו מ י ו ש ב ת עליו ד ב ר זה אסור הוא‬
‫מדאורייתא כ ד כ ת י ב ואך א ת דמכם לנפשותיכם אדרוש‪ ,‬ועי׳ ב ב ״ ד‬
‫מה‬
‫מו‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫פל״ד דקרא זה קאי לא דק על השופך דם עצמו אלא א ף על החונק א ת‬
‫עצמו אע״פ שאין יוצא ממנו דם‪,‬‬
‫וכן‬
‫מוכח מ מ ה דאיתא בב״ק צ״א ע״ב‪ ,‬אלא תנאי היא דאיכא למ״ד אין אדם‬
‫רשאי לחבל בעצמו ואיכא כ ד ד א ד ם רשאי לחבל בעצמו מאן ת נ א‬
‫ד ש מ ע י ת ליה ד א מ ר אין אדם רשאי לחבל בעצמו אילימא האי ת נ א הוא ד ת נ י א‬
‫ואד א ת דמכם‪ .‬לנפשותיכם אדרוש ר ב י אלעזר אומר מ י ד נפשותיכם אדרוש‬
‫א ת דמכם דילמא קטלא שאני ע״כ‪ ,‬הרי מוכח מ ה ד י א שאסור לאדם להרוג א ת‬
‫עצמו וכן פסק הרמב״ם בפ״ה מהל׳ חובל ומזיק ה״א‪,‬‬
‫ובמהרי״ט‬
‫הביא ראיה מהא דאיתא בכתובות ד ף ק״ג ע״ב‪ ,‬ההוא יומא‬
‫דאשכתביה דרבי גפקא ב ת קלא ואמרה כל דחוה באכבתיה ד ר ב י מזומן‬
‫הוא לחיי העולם ה ב א ההוא כובס כל יומא הוה א ת י ק מ י ה ההוא יומא לא אתא‬
‫כיון ד ש מ ע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית יצתה בת קול ו א מ ד ה אף‬
‫ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא‪ ,‬ומשמע מזה שאם לא ה י ת ה יוצאת‬
‫ה ב ת קול היינו אומרים שאין לו חלק לעולם הבא וטעמא מ א י משום ש א י ב ד‬
‫עצמו לדעת‪.‬‬
‫ובל״מ‬
‫פ י ׳ ש מ ״ ה הביא ד ע ת המורי״ל ד ל א הוי מ א ב ד עצמו לדעת אלא היכא‬
‫שהתרו בו וקיבל התראה‪ ,‬אז יש עליו חיוב דין של מ א ב ד ע צ מ ו לדעת‬
‫מכיון ש י ד ע שזוהי עבירה חמורה ואמר א ף על פ י כן‪ ,‬אבל בלי ה ת ר א ה אין‬
‫עליו דין של מ א ב ד עצמו לדעת‪ ,‬ועי׳ בשד״ח סי׳ י״ז שהעיר ע״ז‪ ,‬ואפי׳‬
‫ת ״ ח אסור לו למסדר עצמו למות אפילו ע ל ד ב ר י תורה כמבואר בב״ק ס״א‬
‫ע״א‪ ,‬ד א י ת א שם‪ ,‬מאי לא א ב ה ד ו ד לשתותם ד ל א אמרינהו משמייהו א מ ר בך‬
‫מקובלני מ ב י ת דינו ש ל שמואל ה ר מ ת י כל המוסר עצמו למות על ד ב ר י תורה‬
‫אין אומרים ד ב ר הלכה משמו‪.‬‬
‫ובטור‬
‫יו״ד סי׳ שמ״ח הובא ש כ מ ה פוסקים םבירא להו‪ ,‬ש ה מ א ב ד עצמו‬
‫ל ד ע ת אפילו ע ש ה תשובה לפני מותו אין ת ש ו ב ת ו מועלת לו‪ ,‬שהרי‬
‫הוא הרג א ת עצמו לאחר ש ע ש ה תשובה והוא דומה לטובל ושרץ ביד‪,‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫והמאבד‬
‫מז‬
‫עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא כדמוכח מהא דתנן בסנהדרין‬
‫צ׳ ע״א‪ ,‬ארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא ואחד מהם‬
‫הוא אחיתופל שחנק את עצמו‪ ,‬והחיד״א ז״ל בספרו נחל קדומים מצא רמז‬
‫לזה בתורה מהא דכתיב‪ ,‬ונפש כי ת ח ט א ומעלה מעל )ויקרא ד׳( ״ מ ע ל ״ ר ״ ת‬
‫ע צ מ ו ל ד ע ת ‪ ,‬וגם ה מ ר י ״ ט הביא שאין לו חלק לעולם הבא מהאי‬
‫מאבד‬
‫עובדא דכובס הנ״ל‪.‬‬
‫ולענין‬
‫דינא פסק הרמב״ם בפ״א מהלכות אבל הלכה י״א‪ ,‬המאבד עצמו לדעת‬
‫אין מתעסקין עמו לכל ד ב ר ואין מתאבלין עליו‪ ,‬ואין מ ס פ י ד י ם‬
‫אותו אבל עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא‬
‫כבוד לחיים‪ ,‬וכן פסק בשו״ע יו״ד סי׳ שמ״ה ס״א‪ ,‬וכתב הכ״מ שמקור דברי‬
‫הרמב״ם הוא באבל ר ב ת י סובר רבנו שאבילות אינו מ ד ב ר י ם של כבוד החיים‬
‫ולכן כתב ג״כ שאין מתאבלין עליו והרמב״ן חולק בדבר‪ ,‬וכ״כ בספר האשכול‬
‫ח״ב עמוד ק״ע שאין מתאבלין‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בשו״ת חת״ם סי׳ שכ״ו אות ב׳ שכתב ליישב ד ב ר י הרמב״ן ומ״מ סיים‬
‫שם בתשובה הנ״ל שלהלכה ולמעשה מי ירים ראש להורות נ ג ד הוראות‬
‫הב״י עיי״ש‪ ,‬וכן הוא בשו״ת האלף לך שלמה סי׳ ש״א‪.‬‬
‫והנה‬
‫תכריכין וקבורה לא מנעו מ מ א ב ד עצמו ל ד ע ת כמבואר בתשובת‬
‫הרשב״א סי׳ ת ש ס ״ ג עיי״ש‪ ,‬אבל נהגו שלא לקברו בשורת קברים‬
‫של אלו שמתו על מ ט ת ם אלא קוברים אותו רחוק מהם ומן ה צ ד במקום‬
‫מיוחד דומיא דנהרגין ע״פ בי״ד כדתנן בסנהדרין מ״ו ע״א עיי״ש‪ ,‬וכן היו‬
‫נוהגים בליטא ובאשכנז‪.‬‬
‫אולם‬
‫על קידוש השם יש לו לאדם למסור עצמו למות כמבואר בסנהדרין ט״ו‬
‫ע״א‪ ,‬א״ר יוחנן משום ר״ש בן יהוצדק נימנו וגמרו בעליית ב י ת נתזה‬
‫בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרנ‬
‫חוץ מעכו״ם וגילוי עריות ושפיכות דמים‪ ,‬ובפ״א דע״ז כ ת ב הריטב״א בשם‬
‫ר״ת וז״ל!‬
‫ובן ישראל הירא שמא יכריחוהו לעבור על ד ת וחובל בעצמו‬
‫אין מונעין ממנו שם דבר‪ ,‬ומטעם זה בשעת הגזירות שחטו אבות את ילדיהם‬
‫בידיהם‪ .‬ובשבות יעקב ח״ב סי׳ קי״א כ ת ב שכך הוא הדין גם מי שמקבל על‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫מח‬
‫עצמו מ י ת ה בידי אדם על איזה איסור חמור שעבר עליו שאין מונעין ממנו‬
‫שום‪ .‬דבר‪.‬‬
‫וראיתי‬
‫בספר בשמים ראש המיוחס להרא״ש בסי׳ שמ״ה שנשאל‪ ,‬באדם‬
‫אחד חסר לחם וחשוף שת‪ ,‬שאמר בפני שנים שמאס בחייו ואיבד‬
‫עצמו לדעת‪ ,‬אם רשאים קרוביו להתאבל עליו‪ ,‬והשיב שחלילה לדון את האיש‬
‫הזה לרעה‪ ,‬וכבר אמרו במד״ר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש‪ ,‬יכול כשאול‬
‫בן קיש ת״ל אד‪ ,‬ושאול היה רק מתירא פן יתעללו בו הפלשתים‪ ,‬ולא ת א מ ר‬
‫דוקא התם שהיה ירא שישלחוהו ב מ י ו ן גדול להתקלס בישראל ויהיה חילול‬
‫ה׳ בדבר‪ ,‬לא כי אלא כל שעשה מריבוי צרותיו דאגות ויסורין או עוני גמור‪,‬‬
‫אין כאן מיחוש‪ ,‬אדרבה גינו חז״ל את צדקיהו מלך יהודה ואמרו שהיה לו‬
‫להטיח עצמו בכותל וימות ולא יראה בשחיטת בניו לעינו וגם מנו חז״ל‬
‫אחיתופל בכלל ג׳ הדיוטות לפי ש מ ר ד במלכות דוד לא היה אחיתופל מאבד‬
‫עצמו לדעת‪ ,‬וענין המאע״ל הוא שבועט בטובה ושונא את העולם כמקצת‬
‫פילוסופים‪ .‬שעושים כן להמרות פני עליון וכו׳ אבל בצרת נפשו כי לא יוכל‬
‫שאת‪ ,‬ואף כי זה שעשה לשמור עצמן מן החטא‪ ,‬שכל הצרות והעוני מעבירים‬
‫את האדם על דעתו ועל ד ע ת קונו אין בזה איסור ע״כ‪.‬‬
‫וראיתי‬
‫בבדק ה ב י ת סימן קנ״ז שהביא דברי המדרש הנ״ל ופי׳ יכול אפילו‬
‫כשאול בן קיש‪ ,‬שאם ירא שמא יעשו לו יםורים קשים שלא יוכל‬
‫לעמוד בנםיון שיוכל למסור א״ע למיתה ת״ל אך‪ ,‬ומכאן מביאים ראיה‬
‫השוחטים התינוקות בשעת ה ש מ ד ויש אוסרים ומפרשים ת״ל אך‪ ,‬שאינו יכול‬
‫להרוג עצמו‪.‬‬
‫וחנניה מישאל ועזריה מסרו ביד אחרים אבל הם לא פגעו‬
‫בעצמן ושאול בן קיש שלא ברצון חכמים עשה ע״כ‪.‬‬
‫ונראה‬
‫מזה שיש מפרשים המדרש לאסור ושאול עשה שלא כדין‪ ,‬ופירש זה‬
‫תמוה שהרי ״אך מיעוטא״ הוא והמדרש מ מ ע ט כגון שאול בין קיש דלא‬
‫הוי בכלל מאע״ל‪ ,‬וגם‪ .‬יש להביא ראיה ע״ז מיבמות ע״ח ע״ב שנעשו על‬
‫שאול שלא נספד כהלכה‪ ,‬אלמא דלא הוי בכלל מאע״ל‪.‬‬
‫)ועיין בפי׳ בעלי‬
‫התוספות על התורה פרשת נח שהביא ג״כ דברי הי״מ(‪.‬‬
‫וכ״כ הרמב״ן‬
‫בתורת האדם‪ ,‬ז״ל‪ ,‬וכן מצינו בגדול שאע״ל מפני האונס כדון שאול מלד‬
‫ישדאל שהיה האיבוד מותר לו וכדאמרינן בב״ר אך את דמכם וכו׳ יכול‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫מט‬
‫אפילו נרדף כשאול ת״ל אך‪ ,‬לפיכך לא היה בכלל מאבד עצמו לדעת‪ ,‬ונענשו‬
‫עליו כשלא הספידוהו כראוי ע״כ‪ ,‬ועיי׳ ברא״ש פ״ג דמם׳ מועד קטן סי׳ צ״ד‪,‬‬
‫וכן פסק בשו״י סימן שמ״ה סכ״ג גדול המאע״ל והוא אנוס כשאול המלך אין‬
‫מונעים ממנו כל דבר‪.‬‬
‫ל ב י ם של שלמה פרק החובל סי׳ נ״ט ראיתי שהביא בשם הריטב״א וז״ל{‬
‫מצאתי כתוב בשם‪ .‬ה ד י ט ב ״ א הא דאמרינן ע״ז י״ח דר׳ יוחנן בן‬
‫תרדיון‪ ,‬מוטב שיטלנה מי שנתנה ולא יחבול בעצמו‪ ,‬כתוב בגליוני התוס׳‬
‫שהיה אומר ר״ת‪ ,‬דהיכא ש מ ת י ר א שלא יכריחוהו לעבור על ד ת מותר לחבל‬
‫בעצמו‪ ,‬והכי איתא במדרש אך את דמכם אדרוש יכול אפילו כשאול ת״ל‬
‫אך פי׳ שחיבל בעצמו מפני שהיה מ ת י י ר א שמא יעבידוהו על ד ת דבכה״ג‬
‫שרי ומכאן לומדים לשחוט התינוקות בגזרות מפני העברת ד ת ע״כ מצאתי‬
‫בגליוני התוס׳ והם דברים שצריכים ת ל מ ו ד ועיון‪ ,‬אלא שכבר הודה זקן‬
‫ושמענו בשם גדולי צרפת שהתירו הלכה למעשה עכ״ל הריטב״א‬
‫והים‬
‫של שלמה מסיק ש ם ‪:‬‬
‫אבל כבר מוכח מ ד ע ת ר״י שאינו‪ ,‬שכתב אסור‬
‫להרוג את עצמו מפני שירא‪ ,‬ומדכתב סתם שירא משמע אפילו מיראת‬
‫שמים שלא יעבידוהו על דת‪ ,‬וכן הרא״ש לא ה ת י ר אלא להניח עצמו ליהרג‬
‫וזה אינו קרוי חובל בעצמו‪ ,‬אבל לא שיחבול בעצמו‪ ,‬וגם דעת שאול לא היה‬
‫כן כמו שכתב‪ ,‬דא״כ לא היה רוצה לקיים המקרא בכל לבבך ובכל נפשך כמו‬
‫ר׳ עקיבא שהיה מ צ ט ע ר על זה וגם לישנא דקרא לא מ ש מ ע כלל משום‬
‫שיעבירוהו על דת‪ ,‬אלא שלא יתעללו בו לצערו ולענות אותו כמו שנאמר פן‬
‫יבואו הערלים ויתעללו בי‪ ,‬ואפשר שהוא מפרש יתעלל בי על עבירת ועל‬
‫זה היה מתיירא‪ ,‬הלא אמר ודקרוני וזה ענין מיתה וכן תךגום יהונתן וקטלוני‬
‫אלא הוא מ ט ע מ א שכתבתי ע״כ‪ ,‬אולם בב״ח סימן קנ״ז הובאה הגהת סמ״ק‬
‫שפי׳ שהיה ירא שלא יעבידוהו על ד ת כמ״ש הריטב״א בשם ר״ת ועי׳ בתשובת‬
‫חיים שאל סימן מ״ו מש״כ ע״ז‪.‬‬
‫והנה‬
‫מהאמור נראה שלא עשה כן שאול אלא מיראה פן יענוהו להעבירו על‬
‫דת‪ ,‬ולכן אין ראיה משאול שיהי׳ מותר לאדם לאבד את עצמו מ ח מ ת עוני‬
‫ויסורין‪ ,‬ואף על פ י שהעניות מעבירה את האדם‪ ,‬על דעתו ועל דעת קונו‬
‫כמ״ש בגמרא עירובין מ״א‪ ,‬מ״מ איבעי ליה לכוין דעתו ולא לבעט ביסורין‬
‫נ‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫זדו‪ ,‬ונידון דידן לא דמי להכא כי עינוי הבא בידי אדנו שאני כדמוכח בגמרא‬
‫בכתובות ל״ג דאלמלי נגדוה לחנניא מישאל ועזריה הוו פלחו לצלמא‪ ,‬והנה‬
‫התום׳ שם כתבו דהצלם לא הי׳ ע״ז מ מ ש אבל במדרש רבה שיר השירים‬
‫פרשה ז׳ פירש דהצלם היה ע״ז ממש‪.‬‬
‫ל ע י ׳ בתום׳ גיטין נ״ז גבי ת׳ הילדים שנשבו לקלון שקפצו כולם ונפלו אל‬
‫הים‪ ,‬וראי׳ מצדקיהו שהרי כשנשבה היה ידוע לו כבר ש י ת ע ל ל בו‬
‫נבוכדנצר והוא קרוב ל מ י ת ה מן החיים כדמוכח מבבא בתרא דף ח׳ דבםתם‬
‫שבוי כולהו מות‪ ,‬חרב ורעב איתניהו ביה‪ ,‬וכן נראה מילקוט מלכים‪ ,‬שא״ל‬
‫צדקיהו לנבוכדנצר הרגני ראשון שלא אראה בדם עשרה בני ובניו אומרים‬
‫הרגנו תחילה שלא נראה דם‪ ,‬אבינו שפוך על הארץ וכן עשה להם עיי״ש‪ ,‬ולכן‬
‫נראה מכל האמור דבנידון דידן שהוא מ מ ש כמו שהיה אצל צדקיהו כמבואר‬
‫בילקוט הנ״ל שלא רצה לראות בדם בניו נראה לי דמותר‪.‬‬
‫והנה‬
‫על מה שהעלה בספר בשמים ראש המיוחם להרא״ש‪ ,‬דאינו נקרא מ א ב ד‬
‫עצמו ל ד ע ת בל שעשה כן מרבוי צרותיו ודאגת יסורים‪ .‬או עוני‪ ,‬ראיתי‬
‫שבספר נהר אבל פי׳ י״ח כ ת ב ע״ז וז״ל ‪s‬‬
‫והריני נשבע חי ה׳ צבאות כי לא‬
‫יצאו דברים כאלו מפה קדוש‪ ,‬והאחרונים כתבו כי המו״ל כתב את כל הספר‬
‫הזה בעצמו כידוע‪ ,‬ועי׳ ביד דוד ובפ״ת סי׳ שמ״ה סק״ב ובטוב טעם ודעת‬
‫מ ה ד ר ״ ג סי׳ כ״ב‪ ,‬וגם החת״ס בתשובה הנ״ל סי׳ שכ״ו כינה את התשובה‬
‫הזאת בשם ״כזבי הרא״ש״‪.‬‬
‫אולם‬
‫הגאון חיד״א בספרו שם הגדולים כתב וז״ל‪ :‬ואהני׳ לספר בשמים‬
‫ראש סהדותא דפוס ברתא דליקו בבחירתא‪ ,‬וגם‪ ,‬הגאון מוה״ר צבי‬
‫אב״ד‬
‫בערלין העיר בעדות ברורה שראה הכתב יד של בנו וגם‪ ,‬מתוך‬
‫התשובות עצמן מוכח שאחד מן הראשונים כ ת ב ם ‪ :‬א( ש מ ב י א ד ב ר בשם מורי‬
‫רבנו מאיר ב( מ ב י א פירוש בשם הגאון כנראה הוא רב האי גאון למתני׳‬
‫דפ״ב דנגעים‪ .‬ג( מ ב י א פירוש בשם רבנו יצחק בתום׳ נזיר שלא נמצא‬
‫בתום׳ שלפנינו כמו שהעיר עליו ר׳ יצחק די מולינאן שהי׳ חי בימי ב״י‬
‫ובידו היה הכ״י של בשמים ראש‪.‬‬
‫ד( מה שכתבו תום׳ בשבועות דף ג׳‬
‫ע״א בסתם מובא בתשובה זאת בשם ריב״ן ובאריכות יותר באופן שמתורץ‬
‫מ ה שהקשו כמה אחרונים על תום׳ הנ״ל׳ ה י א ד כתבו דהמצורע יגלח ע״י נכרי‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫הא מפורש בת״כ דבעי גלוח ע״י כהן‪.‬‬
‫נא‬
‫וקשה להאמין שכל הנ״ל נעשה ע״י‬
‫זיוף וכיון שגם הב״י הביא יש שהיו מתירין ע״י נכרי אין לנו טעם להחזיק‬
‫בשקר אם נמצא כתוב ד י ע ה זו עוד ב ש ם קדמון‪ ,‬ועי׳ בס׳ מ ל מ ד להועיל סי‬
‫ס ״ ה ועי׳ בשו״ת כרך של רומי סימן י״ד שהאריך ל ה ע מ י ד א ת ה ב ש מ י ם‬
‫ראש‪ ,‬בסימן ו׳ חתם את עצמו ״אשר ב״ר יחיאל״‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫עוד בשו״ת מהרש״ם חלק ו׳ סי׳ מ ״ ט שנשאל אודות אנשים רמי מעלת‬
‫שאיבדו א״ע ל ד ע ת בכדי להפטר מ צ ע ר ויסורין עוני ובזיון והשיב‬
‫שכל שעושה כן מחמת יסורין אינו בכלל מאע״ל וכמ״ש הבשמים ראש‪ ,‬וכ״כ‬
‫בשו״ת רב פעלים ח״ג מיו״ד סי׳ כ״ט עיי״ש שהביא בשם ״ ת ש ו ב ת כרך של‬
‫רומי״‪ ,‬ומסיק כדברי הבשמים ראש שאם עשה כן מתוך צרות ויסורין אינו‬
‫נידון כמאע״ל‪.‬‬
‫ובראה‬
‫מכל הנ״ל שאם איבד את עצמו מ ח מ ת יסורין וצער מותר להתאבל עליו‬
‫ברם ד ב ר אם היה האיש ש א י ב ד עצמו לדעת יר״ש וחרד לדבר ד׳ בזה‬
‫דוקא יש מקום לדונו לכף זכות שעשה כן בשגגה אבל לא לאלו שלמדו מן‬
‫הגוים שעל כל ד ב ר קטן מאע״ל‪ ,‬בהיות שאין להם אמונה בהשי״ת שהוא זן‬
‫ומפרנס לכל ואינם מודים בהשארת הנפש‪.‬‬
‫וביריד‬
‫סי׳ שמ״ה נפסק הדין ש מ י שהוא אנוס כשאול המלך אין מונעין ממנו‬
‫דבר‪ ,‬ועי׳ בח״ס יו״ד סי׳ שכ״ו‪ ,‬ועי׳ ג״כ בפרשת מרדכי סי׳ כ״ה — כ״ו‬
‫במי שנמצא חנוק בבית הסוהר שיש לתלות שלא שעה כן מ ח מ ת רשעות אלא‬
‫מ ח מ ת פחדו מעונש ערכאות או מיסורי הכאות או מעונש מ י ת ה שיוטל עליו‪,‬‬
‫או מ ח מ ת שחשש שידונו אותו להיות חבש במבצר‪ ,‬וחשב שכדי להציל עצמו‬
‫מכל אלו מותר לו להמית את עצמו‪ ,‬צריכים להתאבל עליו ולומר ק ד י ש‬
‫עיי״ש‪ ,‬ועי׳ בלחם יהודה ש כ ת ב שאם מ מ י ת עצמו בפני ש מ ת י ר א שלא יבוא‬
‫לידי ענויים קשים לא מיקרי מאבד עצמו לדעת‪.‬‬
‫ומכל‬
‫הנ״ל למדנו שכ״ש בנידון דידן שבודאי יתעללו בו כמו אצל שאול‬
‫המלך והצוררים ימ״ש יעשו לו יסורים נוראים נראה שמותר לו לאבד‬
‫עצמו לדעת‪ ,‬אולם בספר חיים שאל סי׳ מ״ו כתב שדוקא מפחד ש מ א יעבידוהו‬
‫על ד ת מותר לו לאבד ע צ מ ו ל ד ע ת אבל מ פ ח ד יסורים אחרים אסור והביא‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫נב‬
‫ראיה מדברי הריטב״א הנ״ל ש מ ש מ ע מדבריו דהא דאין מונעין ממנו שום‬
‫דבר זהו דוקא בפני שהוא ירא שמא יכריחוהו לעבור על דת‪ ,‬ועי׳ בספר זכור‬
‫לאברהם אות מ׳ אם מותר להמית עצמו לכפרת עונותיו עיי״ש היטב׳ ורוב‬
‫הפוסקים פסקו לאסור‪ ,‬ולפי״ז בנידון דידן אף שטעמו הוא מפני שהוא רוצה‬
‫להקבר בקבר ישראל מ״מ אסור לו לאבד את עצמו‪.‬‬
‫והחתי׳ם‬
‫סי׳ שכ״ו כתב להביא ראי׳ שאסור לאבד עצמו בגלל שינצל מיסורים‬
‫מהא דאיתא בע״ז י״ח ע״א‪ ,‬מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה‬
‫יושב ועוסק בתורה מקהיל קהילות ברבים וס״ת מונח לו בחיקו הביאוהו‬
‫וכרכוהו בם״ת והקיפוה בחבילי זמורות והציתו בהן את האור וכו׳ אמרו לו‬
‫תלמידיו אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה‬
‫ואל יחבל הוא בעצמו‪ ,‬ואין לך מיצר יותר ממי שנשרף חיים ואף על פי כן‬
‫לא רצה רחב״ת לפתוח את פיו ולקרב את מיתתו אלמא שאסור לאבד את‬
‫עצמו כדי להנצל מיסורים‪.‬‬
‫אולם‬
‫אפשר לומר שרחב״ת החמיר על עצמו ביותר ע״פ מ ד ת חסידות‪ ,‬אבל‬
‫באמת בכהאי גוונא לא מיקרי מאבד עצמו לדעת‪ ,‬ושאול המלך יוכיח‬
‫שנפל על חניתו לקרב את מיתתו בטרם שהפלשתים הישגוהו‪ ,‬ולכן יתכן‬
‫שבנידון דידן מותר לו לאבד את עצמו ואין מונעין ממנו שום דבר‪.‬‬
‫ובכל‬
‫זאת נראה לי שלפרסם ברבים כפסק הלכה שבנידון דידן מותר לו‬
‫לאדם לאבד עצמו לדעת‪ ,‬בודאי אסור‪ ,‬כי בזה היינו נותנים יד לפושעים‬
‫הצוררים ימ״ש‪ ,‬כי כמה פעמים טענו כלפי היהודים על שאינם מאבדים‬
‫עצמם‪ .‬לדעת כמו שעשו יהודי ברלין‪ ,‬ודבר זה יש בו משום חילול השם‪,‬‬
‫מפני שזה היה מראה כאילו אין ליהודים בטחון בחסדי ה׳ שיצילם מידיהם‬
‫הטמאות והארורות של הצוררים ימ״ש‪ ,‬וכל רצונם של הרוצחים היה להכניס‬
‫בקרב היהודים אדרלמוסיא של יאוש כדי לעקור מלבם כל תקוה ותוחלת‬
‫לישועת ה׳‪.‬‬
‫ואמנם‬
‫יש לציין כאן בגאון כי לא היו בגיטו קובנה מקרי איבד ולדעת זולת‬
‫שלושה אנשים שרוחם נפלה בקרבם‪ ,‬אבל יתר יושבי הגיטו האמינו‬
‫באמונה שלימה כי לא יטוש ה׳ את עמו ויאמר למשחית די‪ ,‬כולם האמינו‬
‫בביאת המשיח ובכל יום חיכו לו שיבוא‪.‬‬
‫סימן ז׳‬
‫בדין ברכת הגומל לשארית פליטת הרג רב‬
‫)״אסציע״ ר״ל>‬
‫שאלה‪:‬‬
‫שנת‬
‫ביום מר ונמהר ע ב ר ה וזעם ו מ ש ל ח ת מ ל א כ י ם ר ע י ם של‬
‫הצורר‬
‫ה ג ר מ נ י י מ ״ ש ‪ ,‬ה ל א ה ו א יום י ״ ג ל ח ו ד ש מ ר ח ש ו ן ש ל‬
‫תש״ב‪,‬‬
‫״ א ק צ י ע ״ בלע״ז‪ ,‬של‬
‫בעת‬
‫העברת הפעולה‬
‫הגדולה‬
‫הובלת למעלה מ ע ש ר ת אלפים איש כצאן ט ב ח ה ל ש ח י ט ה ובהם נער‬
‫וזקן ט ף ו נ ש י ם ע ו ל ל י ם ו י ו נ ק י ם ‪ ,‬ו כ ו ל ם ה ו ש מ ד ו ו נ ה ר ג ו ב כ ל מ י נ י מ י ת ו ת ‪,‬‬
‫ל א ח ר ש ע ו נ ו ע נ ו י י גוף ו י ם ו ר י נ פ ש ע ל י ד י ר ב י‬
‫משונות‬
‫הטבחים‬
‫האכזרים‬
‫ש ל א ידעו רחם‪ ,‬ובכל ז א ת לא הורווה עדיין צ מ א ם של‬
‫הרוצחים‬
‫ה ש פ ל י ם לדם נקיים וחפים מ פ ש ע ‪ ,‬דם‬
‫אחינו ואחיותינו‬
‫הקדושים‬
‫שנמסרו בידם ל ע ש ו ת ב ה ם כ ט ו ב בעיניהם‪ ,‬ועוד ידם של‬
‫הרוצחים ה י ת ה נטויה ו ח מ ת ם לא ש כ כ ה א ל א רצו ל ע ש ו ת כליה ע ם‬
‫ש א ר י ת י ע ק ב ל ה כ ח י ד ו מגוי כדי ש ל א יזכר ש ם י ש ר א ל עוד‪.‬‬
‫נשאלתי‬
‫אז בזמן‬
‫ההוא‬
‫מהשרידים‬
‫האומללים‬
‫שנשארו‬
‫בחיים‬
‫כ א ו ד י ם מוצלים מ א ש וניצלו מ פ ע ו ל ת ה ה ש מ ד ה ה ג ד ו ל ה ה ז א ת‬
‫של ה ״ א ק צ י ע ״ הנ״ל‪ ,‬ה א ם מ ו ט ל ת עליהם ה ח ו ב ה לברך ב ר כ ת הנומל‬
‫על ה ח ס ד י ם ה ט ו ב י ם ש ג מ ל א ת ם ה א ל ‪ ,‬ל ה צ י ל ם מ פ ע ו ל ת ה ש מ ד ה זו‪ ,‬א ו‬
‫מכיון‬
‫שעדיין לא ח ל פ ה מעליהם ה ס כ נ ה ונפשם תלויה להם מנגד‬
‫מ א ח ר שעדיין לא נ ח ל צ ה מ צ ר ה נ פ ש ם ויושבים ה ם כ א ס י ר י עני וברזל‬
‫סגורים ומסוגרים ב ת ו ך ח ו מ ו ת הגיטו המוקף מלבד ז א ת בגדר של תיל‬
‫מ ח ו ש מ ל ‪ ,‬ואין יוצא ואין בא‪ ,‬כי מ ל ב ד כל ז א ת ה ש כ י ן ה א ו י ב בכל ש ע ר י‬
‫ומבואי הגיטו שומרים מזוינים במכונות יריח לשמור א ת דרך הגיטי‬
‫וכל ה ק ר ב א ל ג ד ר ה ת י ל מ י ד ה י ה מ ו מ ת ב י ד י ה ש ו מ ר י ם ‪ ,‬ו א ם כ ן ל פ י‬
‫זה דינם של ה ש ר י ד י ם ה א ו מ ל ל י ם הללו ה ו א כדין יושבי ב י ת ה א ס ו ר י ם‬
‫ש ע ד י י ן לא נושעו מ מ צ ו ק ת ם ולא נפדו מ ר ד ת ש ח ת ‪.‬‬
‫נג‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫נד‬
‫ולפי זה בודאי שאין מוטלת על הניצולים שום חובה לברך ברכת‬
‫‪.‬הגומל כל זמן שהם מסורים עדיין בידי אויבים לעשות בהם‬
‫כטוב בעיניהם ובכל עת ובכל שעה הם יכולים להתפם ולהמסר למיתה‪,‬‬
‫או דילמא מכיון שסוף כל סוף ניצלו עכשיו ממיתה בעוד שאלפים‬
‫הוצאו להורג חייבים הם בברכת הגומל אף שעדיין ישועתם האמיתית‬
‫והצלתם הממשית היא מהם והלאה‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫במס׳ ברכות דף נ״ד ע״ב גרסינן‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב ארבעה‬
‫צריכין להודות יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפה‬
‫ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא עיי״ש בכל הסוגיא‪ .‬ולכאורה יש לדקדק‬
‫בזה דמאי שנא חולה ונתרפה ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא שחייבין‬
‫להודות רק לאחר שניצלו מהסכנה שהיתר‪ ,‬מ ר ח פ ת עליהם‪ ,‬היינו חולה צריך‬
‫להודות רק לאחר ״שנתרפא״ וכן מי ש ה י ה חבוש בבית האסורים חייב להודות‬
‫רק לאחר ״שיצא״‪ ,‬ואילו בחיוב המוטלת על יורדי הים והולכי מדברות‬
‫לא הוזכר כלל שכל עיקרו של חיוב זה אינו אלא לאחר שחלפה הסכנה‬
‫מעליהם‪ ,‬היינו יורדי הים לאחר שעלו ליבשה והולכי מדברות לאחר שהגיעו‬
‫לישוב אבל כל זמן שיורדי הים לא עלו ליבשה והולכי מדברות לא הגיעו‬
‫לישוב אין מוטל עליהם חיוב הודאה‪ ,‬ומאי שנא חולה וחבוש ב ב י ת האסורים‬
‫שצריכים להודות רק כשניצלו מהסכנה מיורדי הים והולכי מדברות שחייבים‬
‫להודות אפילו אם הם לא ניצלו לגמרי מהסכנה‪.‬‬
‫הן‬
‫אמת שהרמב״ם בפ״י מהלכות ברכות הלכה ח׳ פסק וז״ל‪ :‬ארבעה‬
‫צריכים להודות חולה שנתרפא‪ ,‬וחבוש שיצא מ ב י ת האסורים‪ ,‬ויורדי‬
‫הים כשעלו ליבשה והולכי דרכים‪ ,‬כשיגיעו לישוב‪ .‬וכן פסק המחבר בשו״ע‬
‫או״ח סי׳ רי״ט סעי׳ א׳ כמו שפסק הרמב״ם דיורדי הים חייבים להודות כשעלו‬
‫ממנו והולכי מדברות כשיגיעו לישוב‪ .‬ולפי זה אין הבדל כלל בין מי שהיה‬
‫חולה ומי שהיה חבוש בבית האסורים לבין יורדי הים והולכי מדברות‬
‫דבכולם כל עיקר חיוב ההודאה חל רק לאחר שניצלו מהסכנה‪ ,‬אבל מלשון‬
‫םוגית הגמרא הרי לא משמע כן וכמו שכתבנו‪ ,‬אלא רק בחולה וחבוש בבית‬
‫האסורים מוטל החיוב לאחר ההצלה לגמרי מה שאין כן ביורדי הים והולכי‬
‫מדברות‪ ,‬שאם אירע להם איזו סכנה כ ל זמן שהם נמצאים בתוך הים ובמדבר‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫נה‬
‫צריכים להודות כשניצלו ממנה אף שהם נמצאים עדיין בתוך הים ובתוך‬
‫המדבר ולא חלפה מהם הסכנה לגמרי‪ ,‬ולכן מדויק מאד מה שלא הוזכר בלשון‬
‫סוגית הגמרא יורדי הים ״שעלו ממנו״ והולכי מדברות ״ ש ה ג י ע ו לישוב״‬
‫דיורדי הים חייבים להודות אפילו לפני שעלו מן הים אם‪ .‬רק היו בסכנה‬
‫וניצלו מ מ נ ה והוא הדין בהולכי מדברות שצריכים להודות אפילו לפני שהגיעו‬
‫לישוב אם רק ניצלו מסכנה בהיותם במדבר‪ ,‬אבל אם לא אירע שום סכנה‬
‫אחרת בהיותם בתוך הים ובתוך ה מ ד ב ר הם גם כן חייבים להודות לאחר‬
‫שעלו ליבשה והגיעו לישוב‪.‬‬
‫אמנם‬
‫בספר י ד המלך על הרמב״ם ראיתי שהעלה דיורדי הים והולכי מדברות‬
‫אין צריכין להודות רק אם א י ר ע בדרכם איזו סכנה וניצלו ממנה‪ ,‬ואז‬
‫הם מחוייבים בהודאה מ י ד אף שהם עדיין בים או במדבר‪ ,‬אבל אם לא אירע‬
‫בדרכם שום סכנה אין חייבים להודות אף כשעלו ליבשה והגיעו לישוב כן‬
‫מ ש מ ע מדבריו‪ ,‬וזה הוא לא כמו שכתבנו‪ ,‬אולם באלי׳ רבה סימן ר י ״ ט סק״א‬
‫ראיתי שהוא חולק בזה על הספר י ד המלך וכתב שאפילו איתרחיש ליה ניסא‬
‫במקום אחד ב י ם אין צריך לברך מ י ד אלא ימתין ע ד שיעלה מן הים ליבשה‪,‬‬
‫והוא הדין להולכי מדברות שאיתרחיש להם נס ב מ ד ב ר אין צריכין לברך‬
‫מ י ד אלא ימתינו ע ד ש י ג י ע ו לישוב‪.‬‬
‫ולפי‬
‫דברי הספר י ד המלך מדוקדק מ א ד לשון םוגית ה ג מ ר א במה דנקטינן‬
‫ביורדי הים והולכי מ ד ב ר ו ת לשון הוה וכדאמרינן‪ ,‬ארבעה צריכין‬
‫להודות יורדי הים‪ ,‬הולכי מדברות‪ ,‬ולא נקטינן לשון עבר היינו מ י ש ח י ה‬
‫יורד בים‪ ,‬מי שהיה הולד במדבר‪ ,‬כדנקטינן בסיפא דהך מ י מ ר א ״ומי שהיה‬
‫חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש ב ב י ת האסורים ויצא״ דהיינו לשון עבר‪,‬‬
‫דסוגית הגמרא שכלה את לשונה בזה שנקטה ברישא דהר מימרא לשון הוה‪,‬‬
‫כ י באה בזה להשמיענו דיורדי מדברות צריכים להודות אפילו בהיותם‬
‫ב מ ד ב ר אם א י ת ר ח י ש להם נס וניצלו מן ה ס כ נ ה שאירע להם בהיותם בים‬
‫ובמדבר‪ ,‬כי ברכת ההודאה באה על ה צ ל ת ם מן הסכנה ש ר י ח פ ה עליהם ולא‬
‫על עברם בים ו ב מ ד ב ר בלי פגע‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בספר ש ד י ח מ ד א ס י פ ״ ד מערכת ה״ה סי׳ ל״ח ובספר ארחות חיים סי׳‬
‫רי״ט שהם חולקים על ספר י ד ה מ ל ך בזה‪ .‬ובמשנה ברורה בסי׳ רי״ט‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫נו‬
‫ראיתי שכתב שם בביאור הלכה ש כ ת ב וז״לו ודע עוד דפשוט דלכולי עלמא‬
‫בין בים ובין במדבר מברכין אפילו לא קרה לו שום סכנה עיי״ש‪ ,‬וא״כ הא‬
‫ד נ ק ט ‪ .‬״ י ו ר ד י הים״ ולא נקט מי ש י ר ד בים לשון עבר וכן ״הולכי מדברות׳‪/‬‬
‫ע״כ להורות דגם יורדי הים להפליג ת ד י ר צריכים לברך‪ ,‬ומהאי טעמא גופא לא‬
‫יורדי‬
‫קאמר‬
‫הים‬
‫״שעלו״‪,‬‬
‫דאז‬
‫היינו‬
‫מפרשים‬
‫דמיירי‬
‫במי‬
‫שנזדמן‬
‫להם ל ר ד ת פעם בים שצריכים לברך כשעלו‪ ,‬אחרי שאין בדעתם ואינם‬
‫עומדים לחזור ולהפליג היום או מחר‪ ,‬משא״כ יורדי הים המפליגים ת מ י ד‬
‫לא יצטרכו לברך אף אם עלו מן הים לפי שעה‪ ,‬כיון ש ד ע ת ם לחזור ולהפליג‬
‫היום או מחר ע״כ נקט יורדי הים והשמיט ״עלו״ להורות דגם אם עדיין שם‬
‫יורדי הים והולכי מדברות עליהם שעדיין עומדים להפליג מ״מ צריכים לברך‪.‬‬
‫והא״ר‬
‫סי׳ ר י ״ ט כתב ההולך בספינה ופעמים שמתעכבים באיזה נמל יום‬
‫או יומים א״צ לברך ע ד שיצא מן הצרה לגמרי‪ ,‬וכן כתב בספר ארחות‬
‫חיים סי׳ רי״ט‪ ,‬ועי׳ ג״כ בספר עטרת זקנים סי׳ רי״ט שכתב דאין לברך רק‬
‫ע ד לאחר שנגמרה הטובה והיא שלימה ומה״ט תיקנו לומר ״גמלנו כל טוב״‪,‬‬
‫ובספר לב ח״ג סי׳ נ״ד כ ת ב במי שנוסע שספינה ובאיזה עיירות עומדת אצל‬
‫הנמל ויוצאים לתוך העיר ואח״כ נוסעים הלאה דאין מברכים ע ד שיגיעו למחוז‬
‫חפצם‪ .‬וכן כתב בספר ברכי יוסף או״ח סי׳ רי״ט אות ג ‪ /‬דההולך ממקום‬
‫למקום ודרך הילוכו עובר בעיירות גדולות לא יברך שם הגומל עד שילך‬
‫למחוז חפצו‪ ,‬וכן הוא ג״כ ספר מאור ושמש פ׳ ויצא עיי״ש‪ ,‬במש״כ על הפסוק‬
‫הפעם אודה את ה׳ שהביא בשם הה״ק מלובלין זצ״ל דארבעה הצריכין להודות‬
‫הוא דוקא לאחר שיצאו מן הצער לגמרי‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫עוד שם בביאור הלכה הנ״ל שכתב בשם המג״א דמי שהיה חבוש בבית‬
‫האסורים‪ ,‬מיירי שהיה חבוש על עסקי נפשות‪ ,‬ונראה מדבריו בזה דגם‬
‫חבוש אינו מחויב להודות אלא מ ח מ ת שהוא בסכנה מ ח מ ת חיבושו וכו׳ אם‬
‫לא ש ה י ש י ב ה גופא היא סכנה כמו שידוע עיי״ש‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בשדי ח מ ד מערכת ברכות אסיפת דינים סימן ל״ח שהביא בשם פתח‬
‫ה ד ב י ר ח״ב סי׳ רי״ט אות ג׳ אם יברך הגומל כיון שניצול מהחולי או‬
‫לא נתחייב להודות כיון שעדיין מסוכן הוא והוי כלא נתרפא‪ ,‬עיי״ש דמםיק‬
‫וז״ל ומידי םפיקא לא נפיק דעל כל דבר מהנ״ל יש מחלוקת בין הפוסקים‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫גז‬
‫הדרינן לכללין שם ואל ת ע ש ה עדיף ואין להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה‪,‬‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫תבנא‪.‬‬
‫לדינא מכל הנ׳יל דבנידון דידן אין צריכין לברך ברכת הגומל‬
‫כל אלה שנשארו בחיים מפעולת ההשמדה הגדולה הנ״ל‪ ,‬מאחר שהסכנה‬
‫לא חלפה מהם עדיין והכורת עדיין מונף על ראשם כי נתונים הם עדיין בידי‬
‫שונאיהם ומנדיהם הארורים להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה וגם ע צ ם הישיבה‬
‫בתוך חומות הגיטו סכנה כרוכה בה כי מי יודע מה שמתרחש בלבם הרע‬
‫המלא תועבות ומזימות רצח‪ ,‬כי יתכן מאד שהרוצחים האכזרים כבר חרצו‬
‫את דינם של כל הנשארים מפעולת ההשמדה הגדולה הנ״ל גם הם ל מ י ת ה‬
‫ואבדון ומה שהשאירו אותם לעת ע ת ה לפליטה הוא משום שכך הוא דרכם‬
‫של הרוצחים המתועבים הללו לעשות את מעשיהם קמעה קמעה כדי לבלבל‬
‫את היהודים להומם ולאבדם על ידי תקוות שוא ומדוחים להדאיב עוד יותר‬
‫את נפשם‪.‬‬
‫כי‬
‫מדי פעם בפעם היו מוליכים שולל א ת יושבי הגיטו בכל מיני שמועות‬
‫של ישועה והצלה כדי להכניס בלבם תקוה ובטחון שנאמר למשחית די‪,‬‬
‫וכשהיו מובילים את הכלואים להוציאם להורג היו מפיחים בהם תקוה כי רק‬
‫מעבירים אותם ממקום למקום כדי שלא יתאמצו למלט את עצמם ולעמוד על‬
‫נפשם‪.‬‬
‫לכן‬
‫בודאי אין להורות להם שיברכו ברכת הגומל לאחר פעולת ה ה ש מ ד ה‬
‫הגדולה הנ״ל‪ ,‬כי על ידי זה שיברכו ברכת הגומל יתחילו השרידים‬
‫האומללים הללו לדמות בנפשם כי אכן סר מר המות וקרובה היא ישועתם‬
‫לבוא‪ ,‬ובזה נסייע לרוצחים הארורים במזימתם השפלה ונקל עליהם את‬
‫המלאכה הנמבזה של ה ש מ ד ת אחינו ואחיותינו ח״ו‪.‬‬
‫לכן‬
‫פסקתי למעשה שלא לברך ברכת הגומל אפילו בלי שם ומלכות‪ ,‬ואפילו‬
‫אלה שניצלו מכמה וכמה פעולות השמדה כאלו‪ ,‬מכל מקום כ ל זמן‬
‫שעדיין לא נחלצו מן המיצר והם כלואים בתוך חומות הגיטו אף שיש כאן‬
‫מעין הצלה פורתא מאחר שנשארו בחיים לאחר פעולות ״ ה א ק צ י ו ך מכל מקום‬
‫אין זו עדיין הצלה מ מ ש י ת שיהא מוטל לברך על זה ברכת הגומל כמו שביארנו‪,‬‬
‫נח‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫כי כל זמן שבחוץ מ ש כ ל ת עדיין חרב ובחדרים שוררת אימה הרי נתונים הם‬
‫עדיין בסכנת מות ואבדון עד אשר קדוש ישראל ירעים קולו ויאמר ל מ ש ח י ת‬
‫הרף‪ ,‬י ח י ש פדות לעמו הנתון בצרה ובשביה להוציאם מ ש ע ב ו ד לגאולה ומאפלה‬
‫לאור גדול‪.‬‬
‫סימן ח׳‬
‫בדין ברית טילה על ידי עברין‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫מ ש פ ח ה א ח ת ה י ת ה ב ק ו ב נ ה ש נ ט מ ע ה ב י ן הגויים ולא היה‬
‫ב י נ ם ל ב י ן ה ע כ ו ״ ם ו ל א כלום‪ ,‬כ י ל מ ד ו ב ד ר כ י ה ם ו ה ת נ ה ג ו כ מ נ ה ג ם‬
‫ו ל א ע ו ד א ל א א פ י ל ו א ת מ צ ו ת ב ר י ת ו ש ל א ב ר ה ם א ב י נ ו ‪ ,‬ח ו ת ם זרע‬
‫קודש ה פ ר ו ו ל א מ ל ו א ת בנם שנולד להם‪ ,‬כי בכל מאמץ התאמצו‬
‫ל נ ת ק כ ל ח ו ט ו ק ש ר ו כ ל י ח ם ע ם צור מ ח צ ב ת ם ‪ ,‬ו ל כ ן ה ת כ ח ש ו לעמם‬
‫ו ה פ כ ו לו ע ו ר ף ו כ ל מ ג מ ת ם ה י ת ה ל ה ד מ ו ת אל הגויים ש כ נ י ה ם ‪ ,‬אולם‬
‫ע ם ג ב ו ר ה צ ר ו ת ב ש נ ת ת ש ״ א ע ת י ד ו פ ר ש צ ר ל ה כ ר י ת זרע יעקב‬
‫ו ל ה ש מ י ד ם מ ת ח ת ש מ י ה ‪ /‬כ ש י צ א ה ה ג ז י ר ה מ ל פ נ י ה צ ו ר ר י ם האכזרים‬
‫ש ע ל כ ל ה י ה ו ד י ם ש נ ש א ר ו ע ד י י ן ב ח י י ם מ ו ט ל ל ע ז ו ב א ת העיר קובנה‬
‫ו ל ה ת כ נ ס ‪ ,‬ל ה ס ת ג ר ב ג י ט ו ש ה ק צ ו ל ש ם ז ה ב ש ט ח ע י ר ם ל ב ו ד ק ה ‪ ,‬אז נם‬
‫ע ל מ ש פ ח ה זו ע ב ר כ ו ס ה י מ נ י ם ו נ ו ר ל ם נ ק ב ע ל ה י ו ת כ ג ו ר ל אחיהם‬
‫ה א ו מ ל ל י ם ‪ ,‬ג ם מ ש פ ח ה זו נ ח ש ב ה כ צ א ן ל ט ב ח יובל ל ה ר ו ג ו ל א ב ד‬
‫ו ל מ כ ה ו ל ח ר פ ה ‪ ,‬ו ל א ה ו ע י ל ו ל ה ם ר ש ע ‪ ,‬ט מ י ע ה ו ה ת כ ח ש ו ת ביום עברה‪,‬‬
‫ראש ה מ ש פ ח ה נ ה ר ג ב א כ ז ר י ו ת ע ל י ד י ה ר ו צ ח י ם ה א ר ו ר י ם ‪ ,‬ואשתו‬
‫ו י ו צ א י ח ל צ י ו ה ו כ ר ח ו ל ש ב ו ע ל ע נ ה ו מ ר ו ר י ם ב ת ו ך ח ו מ ו ת ה ג י ט ו כמו‬
‫י ת ר היהודים שהיו כלואים‪ ,‬סגורים ומסוגרים בלי יוצא ובא‪.‬‬
‫גורל‬
‫ה מ ש פ ח ה ה ז א ת ש ל ק ת ה בכפלים על אף עזבם א ת ע מ ם ונאצם א ת‬
‫ק ד ו ש י ש ר א ל ה י ה נורא כי ש א ל ו א ת ע צ מ ם — על מ ה ת ו כ ו ? ה ר י‬
‫כ כ ל ה ג ו י י ם ה נ נ ו ‪ ,‬ה ם ל א יכלו ל ה ב י ן ש ב ע י נ י ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם כ ל א ש ר‬
‫ב ש ם י ש ר א ל י כ ו נ ה ‪ ,‬כ ל ש ה ו ר ת ו ו ל י ד ת ו ב ק ו ד ש מ ז ר ע ישראל א ח ת‬
‫ד ת ו ה ו א ל ה ש מ ד ו ל ה ר ג ‪ .‬גורל ז ה ג ר ם ש ב נ ם ה ע ר ל ת ת ע ט ף ע ל י ו נ פ ש ו ‪,‬‬
‫יתגברו בלבו רגשי א ה ב ה וחיבה לעמו האומלל‪ ,‬ויגבר בו הרצון להיות‬
‫כ א ח ד מבני עמו‪ ,‬ב מ ח ו נקרה ה ש א ל ה ‪:‬‬
‫א ם ב מ ו ת י א י נ י נ פ ר ד מעטי‬
‫וגורלי עלול ל ה י ו ת כ ג ו ר ל כולם‪ ,‬ל מ ה א ה י ה נ פ ר ד מ ה ם בחיים ולא‬
‫נט‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ם‬
‫י ה י ה על ב ש ר י ח ו ת ם א ו ת ב ר י ת ק ו ד ש ? ל מ ה א ה י ה כ א ח ד ה ע ר ל י ם‬
‫ה ט מ א י ם האלה האוכלים א ת עמי ועושים ל ש מ ה א ת נויהם נאות יעקב ?‬
‫ה ר ה ו ר י ם א ל ה גרמו ש ג מ ל אצלו הרצון למול כ ד ת וכדין ולהיות בכל‬
‫כ א ח ד מהמון ב י ת ישראל‪.‬‬
‫אולם‬
‫מ כ י ו ן ש ב נ י ט ו ל א ה י ה נ מ צ א מ ו ה ל י ר א ש מ י ם ש י ה א יכול ל מ ו ל‬
‫את‬
‫מחלל‬
‫ה ב ח ו ר ה ז ה ש ה י ה כ ב ן כי׳ז‪ ,‬א ל א ש נ מ צ א ר ו פ א י ה ו ד י‬
‫ש ב ת ב פ ר ה ס י א ולזאת נ ש א ל ת י אם א פ ש ר ל ה ת י ר שרופא זה‬
‫ימול א ת ה ב ח ו ר הנ׳׳ל מכיון ש ה ש ע ה ה י א ד ח ו ק ה ב י ו ת ר ש א י ן מוהל‬
‫א ח ר והבחור מ א י ץ ב ת ו ק ף ש י מ ה ר ו להכניסו ב ב ר י ת ו של א ב ר ה ם אבינו‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫הרמב״ם מהל׳ מילה פ״ב הל׳ א׳ כתב אבל עכו״ם לא ימול כלל‬
‫ואם מל אינו צ ר י ד לחזור ולמול שנייה‪.‬‬
‫וכן פסק הב״י ביו״ד סימן‬
‫רס״ד סעיף א׳ אבל עכו״ם אפילו הוא מהול לא ימול כלל ואם מל אין צריך‬
‫לחזור ולמול פעם שנית‪.‬‬
‫נראה‬
‫מזה דאין צריך להטפת דם ברית‪ ,‬דאי אפשר לומר דאין צריך לחתוך‬
‫עוד הפעם כי אין שום סברה שיחתוך עצם הגיד ולעשות כרות‬
‫וכן כתב הב״ח דמלשון זה מ ש מ ע דהרמב״ם סבירא ליה דאין צריך‬
‫שפחה‪.‬‬
‫הטפת דם ברית‪.‬‬
‫אבל‬
‫הטור והסמ״ג פסקו דצריך ל ה ט פ ת דם ברית‪ .‬והרמ״א ש ם וי״א דחייבים‬
‫לחזור ולהטיף דם ברית‪.‬‬
‫ומשמע מזה דהרמ״א סובר ד ל ד ע ת הרמב״ם‬
‫אין צריד הטפת דם ברית מדכתב זה בשם יש אומרים משמע שהוא אינו‬
‫סובר כן‪.‬‬
‫הש״ך בס״ק ג׳ שם כתב ד ד ע ת הב״י דגם הרמב״ם סבר דצריך‬
‫ה ט פ ת דם בדית‪.‬‬
‫ולפי״ז‬
‫צריכים להבין כוונת הב״י בש״ע מה שכתב דאין צריד לחזור ולמול‪.‬‬
‫ונראה לי דמשמע מזה דהב״י בש״ע חזר מ מ ה שכתב בכוונת הרמב״ם‬
‫בב״י דצריך ה ט פ ת דם ברית מדלא כתב כן בש״ע‪ ,‬נראה מזה דלדעת הרמב״ם‬
‫אין צריך ה ט פ ת דם ברית‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ובספר‬
‫סא‬
‫גט פשוט סימן קכ״ג כתב בכוונת הרמב״ם דצריך ה ט פ ת דם ברית‪,‬‬
‫ומה שכתב הרמב״ם דאין צריך לחזור ולמול היינו שאין צריך לחזור‬
‫ולחתוך מעט כי אם להטיף דם‪ .‬ב ר י ת םגי עיי״ש‪.‬‬
‫ומכל‬
‫הנ״ל נראה שיש פלוגתא בכוונת הרמב״ם אם מילה כשרה בעכו״ם‪.‬‬
‫ודעת הגר״א כ ש י ט ת הטור והסמ״ג‪.‬‬
‫ולענין‬
‫דינו אם מומר כשר למול‪ .‬הרמ״א ביו״ד סימן רס״ד ס״ק א׳ פסק‪,‬‬
‫מומר לכל התורה או שהוא מומר לערלות דינו כעובד כוכבים ‪,‬וכ״מ‬
‫בש״ס פ״ב דע״ז ובטור וב״י‪ ,‬וא״כ אם מל מומר כזה חייב לחזור ולהטיף ממנו‬
‫דם ברית‪ ,‬ובספר אבן העוזר כתב וז״ל‪ ,‬ובא״ח סימן קפ״ט בררתי דמומר‬
‫שהוא נימול כשר למול לדעת הש״ע וכו׳ ומסקנתו דמומר ע ד י ף מאשה עיי״ש‪,‬‬
‫ועיין בפתחי תשובה שם‪.‬‬
‫ובחידושי‬
‫רע״א על יו״ד שם האריך בזה ומבאר בדברי הרמ״א דמומר‬
‫לכל התורה דינו כעכו״ם‪ ,‬ומביא ש י ט ת התוס׳ דכשר ומסיק בזה״ל‪.‬‬
‫א״כ עכ״פ ב ד י ע ב ד יש לסמוך ע״ז במומר‪ ,‬ואפשר דגם הרמ״א )מודה דלא‬
‫צריך ד״ב( מדלא כתב תחילה מומר לכה״ת דינו כעובד כוכבים‪ .‬ואח״כ וי״א‬
‫דחייבין לחזור ולהטיף דם ברית דלא מכרעת להרמ״א כן במומר‪ ,‬ומ״ש דינו‬
‫כעובד כוכבים היינו במה דעובד כוכבים לכ״ע פסול אבל לענין עבר ומל לא‬
‫נראה מזה דלא מ י ב ע י במומר שמל דא״צ להטיף דם ברית אלא‬
‫וצ״ע‪,‬‬
‫ד ב ש ע ת הדחק מותר למול על ידי מומר לכתחילה‪.‬‬
‫וגס נראה מ ש י ט ת התום׳‬
‫שמבאר הגרע״א מומר לכל התורה כולה מילתו כשרה דלא צריך ה ט פ ת דם‬
‫ברית‪.‬‬
‫וכן‬
‫כתב בתשובות חתם סופר ביריד סימן א׳ וז״ל נ״ל דמומר לע׳יז הוה‬
‫שפיר בעל ב ר י ת מילה עכ״פ שהרי הוא נימול עכ״פ ונהי כ ב ר י ת‬
‫תורה ליתא מ״מ בברית מילה איתא ולא אימעט מואתם את בריתי תשמור‬
‫ולכן הן בכלל ברית מ י ל ה וכשר למול ועיי״ש בתשובות ח״ם חו״מ סי׳ ק ל ״ ד‬
‫שהסכים ל ד ע ת אבן העזר הנ״ל‪.‬‬
‫כשר למול‪.‬‬
‫והרופא הנ״ל אינו מומר לערלות ולכן הוא‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫םב‬
‫אולם‬
‫בספר ארחות ח י י ם סי׳ של״א אות י׳ ראיתי שהוא חולק על זד״״ וכן‬
‫ראיתי‬
‫בעוד אחרונים המחמירים בדבר‪ ,‬ובכל זאת לענין הלכה‬
‫ל מ ע ש ה נראה דלא שייר בזה לומר דניזיל לחומרא וניחוש לדעת האחרונים‬
‫המחמירים‪ ,‬שהרי האי חומרא אתי לידי קולא‪ ,‬שאם נחמיר כדעתם נבא ל י ד י‬
‫קולא ונבטל את מצות עשה של ביום השמיני ימול דדוחה אפילו ש ב ת היכא‬
‫שלא יהיה מוהל אחר אלא מומר‪ ,‬אלא ודאי שאם אין מוהל אחר אין לאחר‬
‫את ה מ י ל ה ולבטל את מצות העשה של ביום השמיני ימול כיון ד ל ד ע ת אבן‬
‫העוזר ולדעת הרגע״א יכול מומר למול ב ש ע ת הדחק‪.‬‬
‫ובתשובות‬
‫רע״א סי׳ ר ם ״ ד כתב‪ ,‬ראיתי בם׳ זכרון ברית לראשונים צ ד‬
‫נ״ב‪ ,‬ע״ד מוהל מ ו מ ח ה שמפורסם לחלל ש ב ת בפרהסיא אם הוא כשר‬
‫למול‪ ,‬וכתב שם במה שמפורסם שמחלל ש ב ת בפרהסיא אפשר ע״י שיש א‬
‫חנות פתוחה ונוסע לדרך ובאלו דהוי רק איסורי מדרבנן לא הוי מומר לכל‬
‫התורה כולה‪ ,‬ואף דאפשר דכותב גם כן ושותה טיטון )מעשן( מכל מקום מאן‬
‫יימר דעושה כן בפני עשרה מישראל כשרים‪ ,‬דנראה דבפני י׳ מ ו מ ר י ם אין‬
‫זה בכלל בפרהסיא‪ ,‬וסיים דראוי לירא ד׳ שלא לכבד לאיש כזה למול בנו‪,‬‬
‫אבל למחות דלא ימול אם אין מוהל אחר בעיר או באיזה ענין דחק לא‪ ,‬ואפשר‬
‫דלענין מחללי ש ב ת בפרהסיא מקרי דחק שלא לעשות ריבות וקטטות‪ ,‬ועכ״פ‬
‫אין מהחיוב לחקור ולברר אם חילל ש ב ת במלאכה דאורייתא בפני י׳ מישראל‬
‫ואת צנועים חכמה עכ״ל‪.‬‬
‫והנה‬
‫בשו״ת מחנה חיים ח״ב סי׳ כ׳ כתב לדחות את דברי אבן העוזר והעלה‬
‫דמחלל ש ב ת בפרהסיא פסול למול עיי״ש ומסיים בכל זאת אם אירע‬
‫שלא ימצא מוהל רק מחלל ש ב ת בפרהסיא לא אקבל הערבות לבטל מצות‬
‫מילה‪ ,‬וכנראה לא ראה את דברי הגרע״א הנ״ל‪.‬‬
‫העולה‬
‫מכל זאת שבנידון שאלתנו בודאי יש להתיר שהרופא ימול א ת‬
‫הבחור הנ״ל‪ ,‬כי אין לך ש ע ת הדחק גדול מזה‪ ,‬שהרי מ ד י יום‬
‫ביומו מוצאים להורג על ידי הרוצחים הארורים ימ״ש מאות מאחינו בני‬
‫ישראל‪ ,‬והבחור הזה בוכה ב ד מ ע ו ת ש ל י ש וצועק ככרוכיא כי אם נגזר עליו‬
‫למות בידי האכזרים הוא רוצה למות מות ישרים כיתר אחיו הקדושים‬
‫והטהורים המוסרים נפשם על קידוש השם‪ ,‬ולהיות כאחד מהם ש ב ח י י ה ם‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫סג‬
‫ובמותם לא נפרדו‪ ,‬ולכך התרתי שתינוק זה שהיד! שבוי בין העכו״מ ושב‬
‫לעמו בכל לבו ימול על ידי הרופא מפיון שאין מוהל אחר‪ ,‬ולאתי למיסדך‬
‫ליכא למיחש בשעת הדחק שהכל יודעים לו הי׳ מוהל ירא ד׳ הי׳ הוא המוהל‪,‬‬
‫ולא עוד אלא ש ה ת ר ת י לפרוע על ידי זוג כי קשה ה י ה לפרוע בצפורן‪ ,‬וכמו‬
‫ש כ ת ב ה מ י ן ציון סי׳ פ״ח ש ב ג ר גדול שהערלה קשה מותר לחתוך בזוג‪.‬‬
‫סימן ט׳‬
‫בדין זכין לאדם ש ל א בפניו בפדיון הבן‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫כשהיינו נתונים בצרה‬
‫ובשביה‬
‫בגיטו קובנה‬
‫כשבחוץ‬
‫ש י כ ל ה ח ר ב ובחדרים אימה‪ ,‬ב א אלי ביום ב ״ ה ט ב ת תש׳׳ב‪,‬‬
‫אחד‬
‫מ נ כ ב ד י ויקירי ה ע י ר ונפשו מ ר ה עליו ב ש א ל ת ו ‪ ,‬ה י ו ת ש ב ת ו‬
‫ה י ח י ד ה ה ר ת ה לזנונים וילדה בן ו ה מ פ ת ה ח מ ק ע ב ר ומקומו לא ידוע‬
‫א י ה ו ‪ ,‬ו י ת כ ן גם י ת כ ן ש נ ת פ ס ו נ ה ר ג ב י ד י ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם י מ ״ ש ולכן‬
‫נפשו י ו צ א ה ל ד ע ת כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת ב נ ו ג ע ל מ צ ו ת פדיון הבן‪ ,‬א ם מ צ ו ה‬
‫ה י א על א ח ר י ם ל פ ד ו ת א ו ת ו ‪ ,‬א ו עב׳יפ נ ת ו נ ה ה י א על כ ך לכל מ א ן ד ב ע י‬
‫מטעם‬
‫שלא‬
‫דזכין לאדם ש ל א בפניו‪ ,‬ואף שאפילו ה י ה ה א ב לפנינו יתכן‬
‫היה‬
‫פודה‬
‫א ת בנו‪.‬‬
‫כי‬
‫היה‬
‫בוש‬
‫לגלות‬
‫את‬
‫רוב‬
‫נ ב ל ן ת ו ב ר ב י ם ו ה י ה מ כ ח י ש א ת ד ב ר י ה נ ע ר ה ה א ו מ ר ת ש ה ו א אביו‪,‬‬
‫מ כ ל מ ק ו ם ב ו ד א י נ י ח א ל י ה ש י ה א ב נ ו פ ד ו י ב א ו פ ן ש ל א י ג ל ה קלונו‬
‫ב ר ב י ם ו ל א י ו ו ד ע ש ה ו א א ב י ו ‪ ,‬ולכן ב ו ד א י נ י ח א לו ש י פ ד ו ה ו א ח ר י ם ‪,‬‬
‫כ מ ו כן י ש ל ב ר ר ב נ ו ג ע ה ב ר כ ה א ם ה א ח ר י ם ה פ ו ד י ם י כ ו ל י ם ל ב ר ך‬
‫ב ר כ ת שהחיינו‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫המחבר ביורה ד ע ה סי׳ ש״ה ס״ק ט״ו כתב‪ ,‬עבר האב ולא פדה‬
‫את בנו כשיגדיל חייב לפדות את עצמו‪ ,‬והרמ״א כתב‪ ,‬ויש מי שכתב‬
‫דכותבין לו על טס של כסף שאינו נפדה ותולין לו בצוארו כדי ש י ד ע לפדות‬
‫עצמו כשיגדיל‪ ,‬וכתב על זה הש״ך בס״ק כ׳ דלפי מ״ש לעיל ד ה ב י ״ ד יכולים‬
‫לפדותו א׳‪-‬׳צ לטס של כסף וגם רוב פעמים שהטם של כסף ילך לאיבוד על‬
‫כן יותר טוב שהבי״ד יפדוהו כשהוא קטן‪.‬‬
‫והנה‬
‫הרמ״א הביא בשם הריב״ש שאין האב יכול לפדות על ידי שליח‪ ,‬אמנם‬
‫הש״ך כתב בשם כמה גדולי הפוסקים שהעלו להלכה שהאב יכול‬
‫לפדות על ידי שליח‪ ,‬ואם עבר האב ולא פדאו או אם מ ת קודם שנפדה יכולים‬
‫סד‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫םה‬
‫בית דין לפדותו‪ ,‬אולם הט״ז שם כתב דכל זמן שהאב חי הוא יכול לעשות‬
‫שליח לפדותו משלו במקומו‪ ,‬ומטעם זה אבי אביו הרי הוא כאביו‪ ,‬וכן אחר‬
‫יכול לתת משלו במקום האב ולפדות את הבכור דהוה כשלוחו‪ ,‬אבל אם מ ת‬
‫האב לא י פ ד ה ע ד ש י ג ד י ל וכן איתא במהרי׳׳ל‪ ,‬ובנקודות הכסף האריך להשיג‬
‫על דברי הט״ז ולבסוף הסיק כמו ש כ ת ב בש״ך דאם מת יכולים ב י ת דין‬
‫לפדותו‪ ,‬וכן כתב בשער המלך בפ״ו בהלכות אישות והביא ראיה מסוגיא‬
‫דפ״ק דקדושין עיי״ש בכל דבריו ובחדושי רע״א יו״ד ש״ה םק״י עיי״ש מה‬
‫שמתרץ קושית השער המלך וראה גם כן בגליון מהרש״א שדחה ראיה זו‪,‬‬
‫וראה גם כן מ ה ש ה ב י א הש״ך בס״ק י״א בשם הר״ן בפ׳ כל שעה דיכול לפדות‬
‫ע׳י שליח‪ ,‬וכן בספר צדה לדרך העלה שיכול לפדות על י ד י שליח ועי׳ ג״כ‬
‫בפתחי תשובה‪.‬‬
‫ובמחני אפרים הל׳ זכייה ומתנה סי׳ ז׳ כתב דהפודה בנו‬
‫של חבירו בנו פדוי דהוי כמו פורע חובו של חבירו דלא צריך לשליחות כלל‪.‬‬
‫ומכל האמור מבואר ד ל ד ע ת הש״ך יכולים בית דין לפדותו אף אם האב לא‬
‫עשה שליח‪ ,‬ולדעת הט״ז יכולים לפדותו כל אדם לא רק ב י ת דין כל זמן שהאב‬
‫חי‪ ,‬ולכאורה טעמא בעי איך אפשר לפדותו בעל כרחו של אב הרי קיימא‬
‫לן ששליחות צריכה להיות מ ד ע ת המשלח‪ ,‬ואם כן איך אחרים יכולים‪.‬‬
‫לפדותו אולי האב אינו רוצה שיפדוהו ואיך אפשר להעשות שלוחו בעל בדחו‪,‬‬
‫וצריך לומר דמכיון שהאחרים נותנים א ת דמי הפדיון משלהם אף שיתכן‬
‫שהאב אינו רוצה לפדותו מפני שאינו רוצה לתת דמי הפדיון או שאינו רוצה‬
‫ש י ת ג ל ה קלונו ברבים כשפנויה נתעברה ממנו וילדה‪ ,‬מכל מקום מכיון שאחרים‬
‫נותנים א ת דמי הפדיון משלהם ואין מודיעים ברבים שבן הפנויה הוא בנו‪,‬‬
‫אמרינן בודאי שניחא ליה שיהא בנו פדוי וזכות הוא לו‪,‬ולכך ש פ י ר העלה‬
‫הש״ד ש ה ב י ת דין יכולים לפדותו‪ ,‬והט״ז שאפילו כל אדם יכול לפדותו‪ ,‬שהרי‬
‫זכין לו לאדם שלא בפניו‪.‬‬
‫והנה‬
‫מ ה שהעלה הש״ך דרק בית דין יכולים לפדותו ולא איש אחר‪ ,‬בתשובות‬
‫יד אליהו סי׳ ע״ח השיג עליו והעלה דאין חילוק דכמו ש ב י ת דין‬
‫יכולים לפדותו הוא הדין אחרים שאינם ב י ת דין‪ ,‬דמכיון דהדין הוא שהוא‬
‫יכול לפדות על ידי שליח בודאי שהדין הוא דאחרים גם כן יכולים לפדותו‪,‬‬
‫שהרי זכין לאדם שלא בפניו ובנידון זה דומה פדיון הבן לפדיון פטר חמור‪,‬‬
‫דקיימא לן שהפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי‪ ,‬ומתוד זה כתב ה י ד‬
‫אליהו להקשות על כל הני פוסקים דסבירא להו דיכולים לפדות את הבכור‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫סו‬
‫על ידי שליח‪ ,‬ולדבריהם למה לא פסקו בהדיא שהפודה בנו של חבירו פדיונו‬
‫פדוי‪ ,‬שהרי הא בהא תליא כדאיתא בנדרים דף ל״ו‪ ,‬דמטעם זה אמרינן‬
‫דהתורם משלו על חבירו תרומתו תרומה משום דהוי כמו שלוחו דכמו שהוא‬
‫יכול לתרום על ידי שליחות כשבעל הכרי עשה אותו שליח לתרום כמו כן‬
‫יכול לתרום משלו על של חבירו מטעם זכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬ואם כן למה‬
‫פסקו כל הני פוסקים כמו שנפסק הדין בסימן שכ״א סק״ז דהפודה פטר חמור‬
‫של חבירו פדיונו פדוי‪ ,‬והלבוש כתב שם דלא דמי לבכור אדם משום‬
‫דבפטר חמור לא כתיב פטר חמורך עיי״ש‪ ,‬והרי אדרבה גם בפודה בכור אדם‬
‫של אחרים פדיונו פדוי להגי פוסקים דסבירה להר דמצי לפדות על ידי שליח‪,‬‬
‫ואם כן קשה באמת למה סתמו הני פוסקים ולא פסוק מפורש דהפודה בנו‬
‫של חבירו פדיונו פדוי ועיי״ש היטב ביד אליהו‪.‬‬
‫והנה‬
‫בספר מהר״י אסאד סי׳ רם״ד הביא בשם הגאון ר׳ מרדכי בנעט דבבן‬
‫פנויה אין אבי הבן חייב לפדותו אלא שבית דין דמתא מחוייבין‬
‫לפדותו‪ ,‬ובסי׳ רס״ה הסיק ל ד ^ ^ ל ^ ״ ^ ־ י ו מ ו ת הם בי״ד לענין זה‪ ,‬ולא עוד‬
‫אלא דחד נמי כשר‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והמהר״ם שי״ק בסי׳ ש״ד העלה דאפילו למ״ד‬
‫שהוא יכול לפדות ע״י שליח בכל זאת אינו יכול לפדות אותו שלא מדעתו‪,‬‬
‫דבודאי ניחא ליה לאב לפדות את בנו בעצמו אם לא בגוונא שאחרים פוטרים‬
‫אותו מזה כדי שלא יתבייש ברבים כגון בנידון דידן‪ .‬ובסי׳ ש״ט כתב דהאחר‬
‫יזכה את החמשת שקלים לאב דאז נחשב הדבר כאילו האב פודה אותו‪ ,‬ובאופן‬
‫זה ודאי זכות הוא לו לאב אבל אם לא זיכה חמשת השקלים לאב וגם האב לא‬
‫עשאו שליח לפדות את בנו אין מועיל הפדיון‪ ,‬אולם בתשובות משיב דבר‬
‫ח״ב סי׳ פ״ז העלה שלא כדבריו אלא פדיונו פדוי אפילו אם האחר נותן‬
‫משלו ופודה מבלי שיזכה את הכסף לאב‪.‬‬
‫ללענין‬
‫הברכה ראיתי בח״ס סי׳ רצ״ח שכתב דאם הוא פודה את בנו על ידי‬
‫שליח יכול השליח לברך גם את ברכת שהחיינו וכן הביא בשם הגהת‬
‫פרישה‪ ,‬אולם האחרונים חלקו עליו וכתבו דהשליח אינו יכול לברך ברכת‬
‫שהחיינו אלא רק אקב״ו על פדיון הבכור‪ ,‬ומכל מקום מסקנת הח״ס שם שיותר‬
‫טוב הוא שיקח השליח פרי חדש ויברך עליו ברכת שהחיינו ויכוון גם על‬
‫הפדיון‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫והנה‬
‫םז‬
‫בנוגע לנידון שאלתנו נראה לי‪ ,‬דמכיון שרוב האנשים שהצליחו להמלט‬
‫מתוך הגיטו שהיה סגור ומסוגר על ידי הזדים הארורים‪ ,‬רובם נתפסו‬
‫ונהרגו על ידי הרוצחים‪ ,‬והיכא דאיכא רוב גמור אפילו בממון אזלינן בתריה‬
‫כדמוכח מ מ ה שכתבו התום׳ בסנהדרין דף ג׳‪ ,‬והכי נמי לענין פדיון‪ ,‬ה ד ב ר‬
‫ברור הוא דאזלינן בתר רובא‪ ,‬דאי לא ת י מ א הכי ניחוש שמא טריפה הוא‬
‫ופטור הוא מפדיון‪ ,‬אלא ודאי דאזלינן לענין פדיון בתר רוב ואפילו לאפוקי‬
‫ממונא מאבי הבן ולכד כל אחד חייב לפדות את בנו ולא חיישינן דילמא‬
‫טריפה הוא‪ ,‬ומכיון דלענין פדיון אזלינן בתר רוב בודאי שיש לנו למיזל בתר‬
‫רוב ולהניח שבודאי המפתה אבי הבן נהרג‪ ,‬והיכא שהאב מת הרי העלה הש״ך‬
‫להלכה ש ה ב י ת דין יכולים לפדותו‪ ,‬ואין ספק שלענין זה כל ת ל מ י ד חכם‬
‫ד ר מ י א עליה מילי ד מ ת א דינו כבית דין והוא יכול לצרף אליו עוד שנים‬
‫אפילו הדיוטות שאפילו ג׳ הדיוטות הם בי״ד לענין זה וכמו שכתב מהר״י‬
‫אסאד כמו ש ה ב א ת י לעיל‪.‬‬
‫ואפילו‬
‫אם נאמר שמא חי הוא מכל מקום יכולים אחרים לפדותו היכא‬
‫שהם נותנים את דמי הפדיון מ ש ל ה ם וכמו שביארנו דכאן בודאי‬
‫ניחא ליה לאב שיפדוהו אחרים ואף שאם היה לפנינו בודאי ש ה י ה מכחיש‬
‫שהוא בנו ולא היה מסכים לפדותו כדי שלא יתגלה קלונו ברבים‪ ,‬שהרי הוא‬
‫בודאי יתבייש להודות שבנו הוא‪ ,‬מכל מקום כשאחרים יפדוהו בודאי ניחא‬
‫ליה יהא בנו פדוי‪ ,‬ולכן מ מ ה נפשך יכולים לפדותו בין אם הוא חי או אם הוא‬
‫מת‪ ,‬ולענין הברכה‪ ,‬מכיון שבגיטו אי אפשר היה להשיג שום פרי ח ד ש או‬
‫בגד חדש כדי לעשות ברכת שהחיינו ולכוון גם על הפדיון‪ ,‬לכן ה פ ו ד י ם אותו‬
‫צריכים לברך רק ברכת אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן בלי ברכת‬
‫שהחיינו כדי לחוש ל ד ע ת האחרונים החולקים על החתם סופר וסוברים‬
‫שהיכא שהשליח פודה את הבן אין לברך ברכת שהחיינו‪.‬‬
‫סימן י׳‬
‫בדין בשר ש ל א נמלח ובשר של נבלה‬
‫בתוך הגיטו‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫ב ש נ ת ת ש ״ ב הצליחו בלואי ה ג י ט ו להשיג ב ה מ ה ו ל ש ח ו ט‬
‫א ו ת ה כ ד ת וכדין‪ ,‬ה ש ו ח ט ה י ה ה ר ״ ר צ ב י ג א ל ד ב ע ר ג הי׳יד ש ה י ה‬
‫בזמנו שו״ב בקובנה‪ ,‬וקשה ה י ה ל ד ע ת אם דבר ה כ נ ס ת ה ב ה מ ה לגיטו‬
‫היה ב א מ ת ש ל א ל ד ע ת הגרמנים הארורים ימ״ש שלא הצליחו לגלות‬
‫א ת ה ד ב ר ‪ ,‬או ש ה ם ה ע ל י מ ו עין ב כ ו נ ה מ ה ד ב ר ה ז ה כדי ל ה ש ל ו ת א ת‬
‫היהודים‬
‫ה כ ל ו א י ם ב ג י ט ו ולהכניס ב ל ב ם על ידי זה‬
‫את המחשבה‬
‫שעדיין לא א פ ס ה תקוה‪ ,‬ויתכן ל ה מ ש י ך א ת ה ח י י ם העלובים גם בגיטו‪,‬‬
‫כפי‬
‫שנהגו‬
‫במקומות‬
‫אחרים‬
‫לרמות‬
‫את‬
‫היהודים‬
‫שוא‬
‫בתקוות‬
‫ומדוחים‪ ,‬ולעודד א ת רוחם על ידי ע ו ב ד ו ת ש ו נ ו ת של ה ס ב ר ת פנים‪,‬‬
‫כונה שהיהודים לא ידעו להזהר‬
‫מתוך‬
‫מ ה ם ולגלות‬
‫את‬
‫התועבה‬
‫ה ג ד ו ל ה ה מ ק נ נ ת ב ל ב ם ל ה ש מ י ד ו ל ה ר ו ג א ת כל ה י ה ו ד י ם ל מ ע ן ל א י ו כ ל ו‬
‫ב ע ו ד מ ו ע ד ל ח פ ש מ פ ל ט לנפשם‪ ,‬כמו כן י ת כ ן ש ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם נ ה ג ו‬
‫ב ז ה כ ה נ י לודאי שחז׳יל א מ ר ו ע ל י ה ם ב ג י ט י ן מ״ז ע׳׳ב ״גמירי ד י ו מ א‬
‫כל ד ב ע י מ י נ י י ה ו ע ב ד י ליה כי ח י כ י דליחול א ד מ י ה ״ ‪.‬‬
‫בתרא‬
‫מ כ י ו ן ש ה מ ל ח ה י ה ב י ו ק ר גדול ע ד ש כ מ ע ט ה י ה מ ן ה נ מ נ ע ל ה ש י ג‬
‫אבל‬
‫מ ל ח כ ד י ל מ ל ו ח א ת ה ב ש ר כ פ י ד י ן ת ו ר ת נ ו ‪ ,‬נ ש א ל ת י על י ד י‬
‫רבים‬
‫מכלואי הגיטו ה א ם אין למצוא איזה ה י ת ר שיוכלו לבשל א ת‬
‫הבשר‬
‫בלי מ ל י ח ה כי א ח ר ת לא ידעו א י ך ל ש י ת ע צ ה ב נ פ ש ם כדי‬
‫שיובלו ל י ה נ ו ת מן הבשר‪ ,‬כי מ ז מ ן ש נ כ ל א ו ב ג י ט ו נ פ ש ם י ב ש ה ואין‬
‫כל‪ ,‬ב ל ת י מ נ ו ת ה מ ז ו ן ה ע ל ו ב ו ת ש ה ג ר מ נ י ם ה י ו מ ח ל ק י ם מ ז מ ן לזמן‪,‬‬
‫ומכיון‬
‫שהרבה‬
‫מכלואי‬
‫הגיטו‬
‫ה ם חולים וזקנים‬
‫מ ר ו ב יגון‬
‫אנחה‬
‫וסבל‪ ,‬ח ו ש ב י ם ה ם ש כ ע ת ל א ח ר ש נ ש ח ט ה ה ב ה מ ה י מ צ א ו ב מ ה ל ה ש י ב‬
‫א ת נ פ ש ם ה י ב ש ה ‪ ,‬כי יאכלו א ת מרק ה ב ש ר ש י ב ר י א א ת גופם ויחזק‬
‫את‬
‫רוחם וכך‬
‫ת ה א ל ה ם ר פ ו א ה לכל‬
‫תחלואיהם‪,‬‬
‫ולזאת‬
‫הם‬
‫לא‬
‫ה ס ת פ ק ו ב מ ה ש נ י ת נ ה להם ה א פ ש ר ו ת לאכול ב ש ר כ א ו ת נ פ ש ם ב ת נ א י‬
‫סח‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫םט‬
‫שיצלו א ו ת ו על ה א ש ‪ ,‬כי ה ם ח ש ב ו ש א ם ה ב ש ר לא י ה א ב ש ל מ ב ו ש ל‬
‫ב מ י ם כ י א ם צ ל י א ש ‪ ,‬ל א יוכלו ב ו ל ה ש י ב א ת נ פ ש ם כ א מ ו ר ‪ ,‬ו ל ז א ת‬
‫גם א י ו ת ה נ פ ש ם ש א מ צ א ל ה ם ה י ת ר כדי שיוכלו לבשל א ת‬
‫כלתה‬
‫ה ב ש ר כ ב ש נ י ם ק ד מ ו נ י ו ת ט ר ם ש ב א ה ע ל י ה ם ה ש ו א ה על י ד י ה ג ר מ נ י ם‬
‫ה א ר ו ר י ם ‪ ,‬ה י י נ ו ש י ו כ ל ו ייבשל א ת ה ב ש ר כ ד ר כ ו ל מ ע ן יוכלו ל י ה נ ו ת‬
‫ל א ר ק מ ן ה ב ש ר א ל א גם מ ן ה מ ר ק ש ה ב ש ר נ ת ב ש ל בו‪.‬‬
‫עוד נשאלתי‪:‬‬
‫בדבר מנות ב ש ר הנבלה שהגרמנים חילקו ליושבי‬
‫הגיטו‪ ,‬ר ב ע פ ו נ ט לגולגולת‪ ,‬ואם כי ש א י א פ ש ר הי׳ ש ל א ל ה ת ג א ל‬
‫ב ב ש ר פיגול זה מ ט ע ם של פיקוח נ פ ש ש ה י ה קשור בזה‪ ,‬כי בלעדי‬
‫ז א ת לא ה י ה א פ ש ר לכלואי ה ג י ט ו ל ה ח י ו ת א ת נ פ ש ם וגופם‪ ,‬א ב ל מכיון‬
‫שמלבד‬
‫הרי‬
‫ה א י ס ו ר של נבלה ש י ש נ ו על ה ב ש ר ה ז ה ש ה ג ר מ נ י ם חילקו‪,‬‬
‫י ש ב ב ש ר ז ה ג ס א י ס ו ר ש ם דם‪ ,‬ש ה ר י א י ס ו ר ד ם ה ו א א י ס ו ר‬
‫ו א י ס ו ר מ ו ס י ף ח ל על נ ב ל ה ‪,‬‬
‫מוסיף‬
‫מהלכות‬
‫כמבואר‬
‫ב ר מ ב ״ ם פ״ו הל׳ א׳‬
‫מ א כ ל ו ת אסורות‪ .‬ומכיון ש מ ן ה נ מ נ ע הוא להשיג מלח כדי‬
‫למלוח א ת ב ש ר ה נ ב ל ה כאמור‪ ,‬ה א ם אין ע צ ה וצד ה י ת ר ב ד ב ר ש ל א‬
‫י ע ב ר ו ב א כ י ל ת ו על א י ס ו ר דם‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫בשו״ע יו״ד סימן ס״ט סעיף י״א א י ת א ‪:‬‬
‫בשר שנתבשל בלי‬
‫מליחה צריך שיהיה בהתבשיל ששים כנגד כל אותו הבשר ואז‬
‫מותר הכל‪.‬‬
‫והרמ״א כתב שם בהג״ה על ז ה ‪:‬‬
‫ויש אוסרין אותה חתיכה‬
‫אפילו בדאיכא ס׳ נגד החתיכה )טור בשם י״א והגהות מיימוני בשם סמ״ג(‬
‫והכי נהגו אם לא לצורך כגון לכבוד שבת או לכבוד אורחים דאז יש לסמוך‬
‫על דברי המקילין )ב״י בשם או״ח וד״ע ע״ב עיי״ש( ובש״ך בסי׳ מ״ז הוסיף‬
‫על דברי הרמ״א שכתב דלצורך כגון לכבוד ש ב ת או לכבוד אורחים דיש‬
‫לסמוך על המקילין דגם במקום הפסד מרובה כמו בעני דיש לסמוך על‬
‫המקילין‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫והנה‬
‫מה שהמחבר כתב שאם יש כאן ששים דגם הבשר מותר‪ ,‬לא שייך‬
‫בזה לומר חתיכה עצמה נ ע ש י ת נבילה‪ ,‬דהא הבשר עדיין לא נאסר‬
‫מעולם‪ ,‬ואין לומר הרי הבשר נ ת ב ש ל בדמו ‪,‬דאינו כן דהדם ש נ פ ל ט מ ה ב ש ר‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ע‬
‫לתוך ה מ י ם נ ת ב ט ל בהמים והדם שלא יצא מהבשר הוה דם האברים שלא‬
‫פירש‪ ,‬ואין לומר דאולי הדם התעורר לצאת ממקומו ולא נפלט להמים והוד‪.‬‬
‫פירש ממקום‪ ,‬למקום ואסור‪ ,‬דאינו כן ד מ ס ת מ א הדם שנתעורר על ידי הבישול‬
‫לצאת מסתמא יצא לחוץ דמי יעכבהו ואותו שלא יצא בודאי גם לא נתעורר‬
‫לצאת‪.‬‬
‫ולדבר‬
‫הזה נתכוון הט״ז שכתב בס״ק כ״ז!‬
‫דמה שיצא נ ת ב ט ל בס׳ ומה‬
‫שנשאר בו הוי דם האיברים שלא פירש וכו׳ ולק״מ דהכא בבישול‬
‫כל מה שפירש יוצא לחוץ וכל מה שלא יצא לחוץ אינו פורש כלל עיי״ש‪,‬‬
‫וגם‬
‫מה שכתב הש״ך בס״ק מ״ז דהוא הדין בהפסד מרובה כמו בעני יש‬
‫לסמוך על המקילין‪ ,‬הטעם הוא גם כן‪ ,‬משום דאמרינן דמה שהתחיל‬
‫לפרוש יצא לחוץ ונתבטל בששים ומה שלא יצא ונשאר הוי דם האברים שלא‬
‫פירש‪ ,‬דעיקר הטעם דאגו קייל״ן להתיר גם אותה חתיכה במקום‪ ,‬הפסד‬
‫מרובה הוא משום דאנו תולין דמה שהתחיל לפרוש יצא לקדירה ונתבטל‬
‫דבודאי אם היינו חוששין שמה שנפרש בתוכו לא יצא לקדירה ולא נתבטל‬
‫בודאי היה אסור‪ ,‬אך עיקר ההיתר הוא משום דאמרינן דמה שנפרש יצא‬
‫הכל לקדירה ונתבטל ומה שלא יצא לא נתעורר לצאת כנ״ל‪.‬‬
‫ומכל‬
‫המובא נראה דבנידון דידן הרי הוי גם כן לצורך גדול ולא גרע ממה‬
‫שכתב הרמ״א והש״ך דבצורך גדול יש לסמוך על המקילין דגם‬
‫הבשר מותר כגון לכבוד ש ב ת או לכבוד אורחים או במקום הפסד מרובה‬
‫כמו בעני‪ ,‬שהרי בודאי אין לך צורך יותר גדול מלהחיות המוני נפשות‬
‫אומללות של כלואי הגיטו הנתונים בצרה ובשביה‪ ,‬וכבר אמרו חז״ל בבבא‬
‫בתרא דף ח׳ ע״ב ״ ש ב י קשה מכולם דכולהו איתנהו ביה״‪.‬‬
‫ולכן‬
‫נראה דבנידון דידן יש לחתוך את הבשר לחתיכות קטנות כדי שיהיה‬
‫ששים בתבשיל נגד הבשר ואז יהיה מותר הכל‪ ,‬ובאם יבשל חתיכה‬
‫בשר יותר גדולה יש לדייק להרבות במים שהבשר יתבשל בו כדי שיהיה‬
‫בודאי ששים‪ ,‬ובאופן זה נוכל לסמוך על ש י ט ת המחבר דלצורך גדול נוכל‬
‫לסמוך על ש י ט ה זו וכמו שפסק הרמ״א והש״ך שהבאנו לעיל‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫אולם‬
‫עא‬
‫עדיין אין נידון שאלתנו דומה לפסק הרמ״א‪ ,‬דהרמ״א הרי פסק‬
‫דהיכא שהוא צורך גדול ש י ש לסמור על ש י ט ת המקילין רק ב ד י ע ב ד‬
‫וכמו שהובא שם בשו״ע יו״ד סי׳ ס״ט סעיף י״א ״ ב ש ר ש נ ת ב ש ל בלא מליחה׳•׳‬
‫דהיינו בדיעבד‪ ,‬מה שאין כן בנידון שאלתנו מנא ת י ת י לן להתיר‪ ,‬הרי קיימא‬
‫לן דאין מבטלין איסור לכתחילה‪ ,‬ואם כן הרי בודאי לכאורה אין להורות‬
‫לכתחילה ה י ת ר לבשל בשר בלי מליחה‪ ,‬יהיה הצורך מה שיהיה‪ ,‬כי אין מבטלין‬
‫איסור לכתחילה‪.‬‬
‫ה ן אמת שהפרי מגדים בפתיחתו להלכות מליחה רצה להעלות סברה חדשה‬
‫בהד‬
‫דאין מבטלין איסור לכתחילה‪ ,‬דהא דאין מבטלין איסור‬
‫לכתחילה אינו אלא היכא ד י ש לפנינו דבר האסור לפני הביטול מה שאין כן‬
‫בחתיכה של בשר דלפני הרי אין כאן איסור כלל וכל החתיכה מותרת דכל‬
‫זמן שלא פירש עדיין הדם‪ ,‬הרי כל החתיכה ה י ת ר הוא לכן לא שייך כאן‬
‫הכלל של אין מבטלין איסור לכתחילה‪ ,‬ולפי סברה זו בודאי שבנידון דין‬
‫נוכל להורות לבשל הבשר לכתחילה ולסמוך על ש י ט ת המחבר וכמו שפסק‬
‫הרמ״א דצורך גדול יש לסמוך על שיטה זו‪,‬‬
‫אבל‬
‫סברה זו אינה והפרי מ ג ד י ם עצמו חזר ממנה שם והורה דגם בכהאי‬
‫גוונא אסור לעשות כן לכתחילה והביא ראיה לזה ממה שאין אנו‬
‫מבטלין חמץ לפני שעת איסורו מטעם שאין מבטלין איסור לכתחילה אף שלפני‬
‫ש ע ת איסורו החמץ היתר היה‪ ,‬אלא מוכרח מזה דגם בכהאי גוונא אין מבטלין‬
‫איסור לכתחילה הואיל ובשעת האיסור יהא הדבר אסור בלי הטעם של ביטול‬
‫ברוב כגון חמץ לאחר ש ע ת איסורו לא איכפת לן כלל מה ש ב ש ע ת הביטול‬
‫ה י ת ר היה‪ ,‬ואם כן גם בחתיכה של בשר גם כן לא שנא‪ ,‬דמכיון שסוף כל סוף‬
‫לכשיתחיל הבשר להתבשל והדם יתעורר לצאת מכלי ט ע מ א דביטול יהא כאן‬
‫איסור‪ ,‬לא איכפת לן כלל מה שבשעה שהוא זורק את הבשר לתוך המים‬
‫אין בבשר שום איסור כלל‪ ,‬דמכל מקום מאחר דלכשיתחיל להתבשל יהא‬
‫כאן איסור אי לאו טעמא דביטול ברוב‪ ,‬גם על זה שייך אין מבטלין איסור‬
‫לכתחילה‪ ,‬ואסור לכתחילה לשים את הבשר שלא נמלח במים ולסמוך על‬
‫הביטול דגם על זה יש הכלל של אין מבטלין איסור לכתחילה‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫עב‬
‫אולם‬
‫נראה דבנידון דידן יש למצוא צ ד ה י ת ר מ ט ע ם אחר‪ ,‬דהנה מ ד י נ א‬
‫ד ה ג מ ר א בחולין קי״א ע״א יוצא דמותר לחלוט ברותחין להצמית‬
‫הדם אלא שהגאונים גזרו על זה לומר שאין אנו בקיאין בחליטה כמ״ש‬
‫הרי״ף בפרק כל הבשר‪ ,‬והנה בערוך השולחן על יו״ד סימן ס״ט ס״ק ם״ח‬
‫כ ת ב לבאר א ת הדבר וז״ל‪:‬‬
‫ויש להבין למה החמירו הגאונים מפני העדר‬
‫בקיאות איזה חשש יש בזה דמ״מ הדם שיתעורר לצאת י ת ב ט ל בהמים ומה‬
‫שלא יתעורר לצאת הוה דם אברים שלא פירש‪ ,‬ונהי דלעגין המים שפיר יש‬
‫לאסור דהוה כ מ ב ט ל איסור לכתחילה אף כשיש ששים נגד הבשר אבל אם‬
‫ירצה דק לאכול הבשר ולהשליך ה מ י ם חוצה למה אסרו אלא ודאי ד י ש חשש‬
‫ג״כ ש מ א יפליט הדם ויחזור ויבלענו ומ״מ ד ע ה ראשונה עיקר להלכה ולכן‬
‫לצורך מותר עיי״ש‪.‬‬
‫הרי‬
‫שהערוך השולחן התיר לצורך גדול לחלוט בשר שלא נמלח אם כן‬
‫בנידון דידן שהצורך והדוחק הוא גדול ע ד מאד ויש בזה משום פיקוח‬
‫נפש ממש בודאי ש י ש להתיר את הבשר הזה על ידי חליטה‪ ,‬ועי׳ במה ש כ ת ב‬
‫הב״י בטור סימן ס״ט וז״ל ובאו״ח כתוב על בשר שנתנוהו בקדירה בלא מליחה‬
‫וע״ש היה והתירוהו משום דוחק מתרי טעמי חדא שהיו המים רותחים וה״ל‬
‫כחליטה ועוד שכתב הראב״ד דבשר שלא נמלח במאי דנפק מיניה משערין‬
‫אפילו אין ה מ י ם רותחים ד ד ב ר מועט הוא ובטל בס׳ ע״כ‪.‬‬
‫ומזה‬
‫נראה גם כן דבכל מקום ש י ש דוחק מותר לסמוך על חליטה לכן‬
‫בנידון דידן גם כן יש להורות לעשות חליטה בבשר זה‪ ,‬ואף דכל‬
‫זה אינו אלא ב ד י ע ב ד שהבשר כבר נתבשל ולכן התירו לסמוך על חליטה‬
‫כגון התם ד ע ר ב שבת היה והדוחק היה גדול‪ ,‬אבל מהיכא ת י ת י לן להתיר‬
‫לסמוך על חליטה לכתחילה כגון בנידון שאלתנו‪ ,‬מכל מקום נראה דגם בנידון‬
‫ד י ד ן יש להתיר על ידי חליטה‪ ,‬דגידון דידן יש לו כמו בדיעבד‪.‬‬
‫שהרי‬
‫השבו״י בח״ג סי׳ ק״י כתב וז״ל‪:‬‬
‫שהיה נראה מ מ ״ ש המפוסקים‬
‫ש ע ת הדחק בדיעבד דמי בכ״ף הדמיון ואינו השוואה גמורה אך‬
‫אינו כן אלא אדרבה ש ע ת הדחק ע ד י ף מ ד י ע ב ד עיי״ש‪.‬‬
‫ומעתה‬
‫הרי ג ם נידון דידן עדיף אפילו מ ד י ע ב ד מכיון שהוא שעת הדחק‬
‫שאי אפשר בשום אופן להשיג מלח כדי למלוח את הבשר כדת‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫עג‬
‫וכדין והצורך הוא מרובה וגדול מאוד להחיות נפשות אומללות הנמקות ברעב‬
‫בשבי האויב האכזרי‪ ,‬לכן בודאי שיש להתיר לסמוך על חליטה בשר זה‪.‬‬
‫ואפילו‬
‫ל ד ע ת רש״י ד ס ב י ר א ליה דדם שבישלו אסור הוא מ ן התורה‬
‫ובכל דבר שאיסורו הוא מן התורה אסור להוסיף ולבטל לכתחילה‬
‫אפילו בשעת הדחק וכמו ש כ ת ב הרשב״א‪ ,‬מכל מקום נראה דבנידון דידן כולי‬
‫עלמא מודים שמותר מ ח מ ת הדוחק לבטל מכיון שהרמ״א שהבאנו דבריו לעיל‬
‫פוסק ד ב ש ע ת הדחק יש לנו לסמוך על ד ע ת המחבר דבדאיכא ס׳ אותה‬
‫חתיכה ג ם כן מותרת‪ ,‬ואין לך ש ע ת הדחק גדול מזה וכמו שביארנו‪.‬‬
‫וגם‬
‫התבשיל מותר הוא דהנה בדת תורה סימן ס״ט אות קפ״ה כתב בשם‬
‫האחרונים שהסכימו לסמוך על ד ע ת הראב״ד ד ב ש ע ת הדחק גדל‬
‫ש י ש בידינו לשער כמה ד מ א נפיק עיי״ש‪ ,‬וביחד עם החליטה ברותחים בודאי‬
‫שיש להתיר‪.‬‬
‫ומכל‬
‫זאת הוריתי למעשה לעשות כן להרתיח מקודם את הקדירה ה י ט ב‬
‫עד דסליק עמודא ממש ואחר כך לשים בתוכה את הבשר בשיעור‬
‫כזה ע ד שיהיה על כל פנים ששים נגד הפליטה‪ ,‬היינו לחתוך את הבשר‬
‫לחתיכות קטנות ולדייק שעל כל חצי פונט בשר יהיו ששה כוסות מים‬
‫דבשיעור זה בודאי יש ששים כנגד כל החתיכה‪.‬‬
‫ודבר‬
‫זה לא ה ת ר ת י אלא לאלו שאי אפשר להם בשום אופן להשיג מלח‬
‫כדי למלוח בו את הבשר לפני הבישול‪ ,‬אבל א ו ת ם האנשים שיש‬
‫באפשרותם להשיג מלח אין להם שום ה י ת ר לעשות כן‪ ,‬אלא מוטלת עליהם‬
‫החובה למלוח את הבשר כדין תורה המוחזק אצלנו מדור דור ורק אחר כך‬
‫יוכלו לבשלו וליהנות ממנו ומתבשילו‪.‬‬
‫והוא!‬
‫הדין לאלו המנות של בשר הנבילה שהגרמנים הארורים היו מחלקים‬
‫לכלואי הגיטו‪ ,‬גם בזה הוריתי שמי שיש לו אפשרות להשיג מלח‬
‫אין שום ה י ת ר להשתמש בבשר הנבילה מבלי שימלח אותו תחילה‪ ,‬שאף‬
‫ש מ ח מ ת פיקוח נפש הותר לאכול בשר נבלה זה מכל מקום מה דמצינן ל מ י ע ב ד‬
‫כדי לצאת מ י ד י איסור החובה עלינו לעשות כן‪ ,‬ואיסור דם איסור מוסיף הוא‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫עד‬
‫שחל על איסור נבילה וכמו שהבאנו לעיל‪ ,‬לכן בודאי כל ש ב י ד ו לתקן איסור‬
‫זה של דם החובה עליו לתקן לבלי שיעבור על איסור דם החמור ולזאת אם‬
‫יש באפשרותו להשיג מלח החובה עליו למלוח את בשר נבילה לפני שיבשל‬
‫אותו כדי להנצל מאיסור דם‪.‬‬
‫ואין‬
‫לחשוש על ידי זה שתצא הוראה למלוח בשר נבילה יבואו תועים‬
‫לטעות כאילו יש חס ושלום היתר לאכול בשר פיגול נבילות וטריפות‪,‬‬
‫אין לחוש לזה כי הכל יודעים ש ט ע ם היתר זה הוא מ ח מ ת שאנו סגורים‬
‫ומסוגרים בין חומות הגיטו ששונאינו ומנדינו סגרו אותנו כדי לכלותינו‪,‬‬
‫ורק בכלל זה הותר הדבר להשתמש לאכול בשר נבילה וטריפה כדי שיהיה‬
‫במה‬
‫להחיות נפשות אומללות אלו שהאויב האכזרי אומר לכלותם‪ ,‬אבל‬
‫בזמנים כתיקונם בודאי אף אחד לא יטעה שיש להתיר נבילות וטריפות בגלל‬
‫זה שהתירו מכללם באותו הזמן שהיינו נתונים בצרה ובשביה‪ ,‬ועם‪ .‬ישראל‬
‫קדושים הם וקא פרשי מאיסורא‪.‬‬
‫ה׳‬
‫הטוב יצילנו משגיאות ולא נוסיף לדאבה עוד‪.‬‬
‫סימן י״א‬
‫בדין נר של שבת על ידי ח ש מ ל בשעת הגזירה‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫בשנת ת ש ב נשאלתי מאנשים בניטו קובנה א ם יכולים ה ם‬
‫״‬
‫לקיים מצות הדלקת נרות של ש ב ת ע ל חשמל )עלעקטרי(‬
‫ולברך על ז ה ברכת להדליק נ ר ש ל שבת‪ ,‬כי כ ל ימיהם היו נזהרים‬
‫במצוה זו ועכשיו מלבד שאין להם כסף כדי לקנות נרות לכבוד שבת‪,‬‬
‫מן הנמנע הוא להשיגם מ פ א ת היותם סגורים ומסוגרים בתוך עמק‬
‫הבכא ש ל הגיטו‪ ,‬בעוד שאור חשמל נתנו הרשעים ימ״ש בחנם‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫בשו״ת בית יצחק יו״ד סי׳ ק״כ אות ד׳—ה׳ כתב ש מ ו ת ר להדליק‬
‫ח ש מ ל לנר ש ב ת ולברך עליו‪ ,‬וכן פסק אורחות חיים סי׳ ר ס ״ ד סעיף‬
‫ג׳‪ ,‬ולכן בנידון דידן שאי אפשר בשום אופן להשיג נרות לכבוד שבת בודאי‬
‫מותר לברך על אור חשמל‪ ,‬וכן מותר לברך במוצאי ש ב ת בהבדלה ברכת‬
‫בורא מאורי האש על חשמל‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בספר אור חדש מהגראז״ה זצ״ל מווילנא שפסק גם כן שמותר לברך‪,‬‬
‫וכן כתב בספר שו״ת מחזה אברהם סי׳ מ״א‪ ,‬אולם בספר מאורי האש‬
‫פ״ה העלה לחלק ד א י מ ת י מותר לברך על חשמל זהו רק אם המנורות הן‬
‫שקופות ואור ש ל ה ב ת החשמל נראה מתוכן אבל מנורות חשמל העשויות‬
‫מזכוכית כהה שאין אור השלהבת נראה ומשתקף מהן אין לברך עליהן‪ .‬והנה‬
‫מנורות החשמל בגיטו לא היו כהות אלא שקופות והשלהבת ה י ת ה נראית מהן‬
‫לזאת נראה דיש להתיר לברך עליהן בין ברכת להדליק נר של ש ב ת בין ברכת‬
‫מאורי האש בהבדלה במוצאי שבת‪.‬‬
‫אחרי‬
‫השחרור מאפלה לאור ראיתי בשו״ת מ ש פ ט י עוזיאל ח ׳ או״ח סימן ז ‪/‬‬
‫נשאל בנ״ד וכתב לתלות ד ב ר זה במחלוקת הרמב״ם פ״ה מהל׳ ש ב ת‬
‫אחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק עיי״ש‪ ,‬והר״ת )בתום׳‬
‫עה‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫עו‬
‫ש ב ת כ״ה ע״ב( לפי ד ב ר י הרמב״ם ש כ ת ב חייבים להיות בבתיהם נר דלוק‪,‬‬
‫דמוכח שאין חובה מיוחדת בהדלקת נר לשבת אלא חובת המצוד‪ ,‬היא שיהיה‬
‫נר דולק ב ב י ת ואף היה הנר דלוק מאתמול או שהדליקו עכו״ם וחש״ו‬
‫מתקיימת חובה זו ולפי״ז יוצאים י״ח אף בהדלקת נר החשמל שהרי הנר מצוי‬
‫בבית מלא אורה‪.‬‬
‫אבל לדברי הר״ת שסובר שמצות שבת היא ההדלקה ולכן‬
‫אם היה הנר דלוק ועומד צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו אינו יוצא בנר‬
‫חשמל י״ח הדלקה הואיל ואין ה נ ע ת הכפתור עושה הדלקה שהרי אש החשמלי‬
‫עצור ואצור הוא בחוטי החשמלי‪ ,‬והנעת הכפתור אינה אלא להמשיך את‬
‫הזרם או לעצור אותו ועד שהפתילה אינה נדלקת אלא מ ת ח מ מ ת ונעשית‬
‫גחלת ומאירה בגחלתה ואין באן הדלקה ומש״ה אין לברך על הדלקה זו‪ .‬והכי‬
‫מסתברא כד׳ ר״ת ועייי׳יש‪.‬‬
‫גם‬
‫ראיתי בשו״ת ציץ אלעזר ח״א בסימן כ׳ פרק י״א שכותב ג״כ בדברי‬
‫הרמב״ם הנ״ל שאין עצם‪ ,‬ההדלקה מן המצוה אלא עיקר המצוד‪ ,‬שיהיה‬
‫לו נר דלוק בביתו עיי״ש‪ ,‬ומסיק ד ח ש י ב ש פ י ר הדלקה‪ ,‬ואפילו לר״ת ש פ י ר‬
‫יוצא בו י״ח בנר חשמל עיי״ש‪.‬‬
‫אם‬
‫יוצאים י״ח נר חנוכה ע״י אור העלקטריק ראיתי בשו״ת לבושי מרדכי‬
‫ת ל י א ת ה חלק או״ח סימן נ״ט‪.‬‬
‫עלקטריק לענ״ד דבר פשוט שאינו יוצא‪.‬‬
‫אם יוצאים י״ח נר חנוכה ע״י אור‬
‫שאם כי יוצא בכל השמנים בין‬
‫בנר שבת בין בנר חנוכה מ״מ צ״ל דומיא דשמן‪.‬‬
‫אבל דבר שדולק יפה מבלי‬
‫שמנונית‪ ,‬וכי ס״ד שהמדליק עצים דקים וקסמין שיוצא י״ח נר ש ב ת ונר‬
‫חנוכה?‬
‫וה״נ אור החשמל שאין בו ש מ נ ו נ י ת ועיי״ש בשבת כ׳ ע״ב שוכא‬
‫דארזא עץ בעלמא הוא ופרש״י ופשיטא דלא חזי לפתילה אלא למדורה‪ ,‬וה״נ‬
‫כיריב ואינו יוצא בו י״ח הדלקה עיי״ש‪.‬‬
‫וכן ראיתי בשרית בית יצחק יו״ד‬
‫סימן ק״כ דאינו יוצא לא בנר עלקטריק ולא בנר גאזי וכן הוא בשו״ת‬
‫פקודת אלעזר סימן כ״ג שאין יוצאין מצות נר חנוכה בנר עלקטריק משום‬
‫ד ב ש ע ת ההדלקה בעי שיעור כמש״כ בש״ע סימן תרע״ח סעיף ב׳ והשיעור‬
‫אין כאן לפניו דאפשר שיסגרו הכלי מכונה ועיי״ש בספר מאורי האש פייה‬
‫שהאריך בזה וסיים בצ״ע‪.‬‬
‫סימן י״ב‬
‫בדין מצות ציצית בצמר שנגנב מהרוצחים ימ״ש‪.‬‬
‫בימי‬
‫הזועה והמגור כשהיינו כלואים ב מ כ ל א ת הגיטו‪ ,‬כשבחוץ שיכלה‬
‫ח ר ב ו ב ח ד ר י ם א י מ ה ‪ ,‬ב כ ל ז א ת ג ם א ז ל א נ ד ם קול ה ת ו ר ה‬
‫וקולו ש ל י ע ק ב נ ש מ ע ג ם א ז ‪ ,‬א ם כ י ב ם ת ר ה מ ד ר ג ה ל ב ל י ב ו ל ע ל ל ו מ ד י ם‬
‫מידיו של עשו ה מ ל א ו ת דמים ש א ח ת גמר אומר לעשות כליה בשונאיהן‬
‫של‬
‫ישראל‪ ,‬וגם‬
‫חברת‬
‫״תפארת‬
‫בחורים״‬
‫הגבירה‬
‫חילים‬
‫ללמוד‬
‫ת ו ר ה ב ח ב ו ר ה ו ל ה ש ת ע ש ע ב ד ת יומים‪.‬‬
‫ןאז‬
‫ב א ל פ נ י א ה ד מ ת ל מ י ד י ח ב ר ה זו מ ר מ א י ר א ב ע ל א ו ו ה י ״ ד ו ש א ל‬
‫ממני כ ד ת מה לעשות‪ ,‬כדי לאפשר לתלמידי ח ב ר ת ״ ת פ א ר ת‬
‫בחורים״ לקיים מ צ ו ת צ י צ י ת ו ל ה ת כ ס ו ת ב ט ל י ת בעולם ה ז ה כדי שיזכו‬
‫ל ט ל י ת נ א ה ל ע ו ל ם ה ב א ב ג ן עדן‪ ,‬כ י א ו ל י על י ד י מ צ ו ת צ י צ י ת ת נ צ ל‬
‫נ פ ש ם ורוחם‪ ,‬ו ה ט ל י ת יפרוש כנפיו עליהם ויצילם כ נ ש ר יעיר קנו על‬
‫גוזליו י ר ח ף ‪ ,‬מ י ד ם ש ל ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם י מ ״ ש ה מ כ ל י ם א ת כ ר ם ה ׳‬
‫צבאות‪.‬‬
‫אולם‬
‫ד א ע ק א כי א פ ס ו א ז ל ו ת ש מ י ש י ה ק ד ו ש ה ב ג י ט ו ו א ל ה ש ה י ו ב ל ו‬
‫מ ר ו ב ש י מ ו ש ויושן‪ ,‬ו מ פ א ת ה י ו ת נ ו ס ג ו ר י ם ו מ ס ו ג ר י ם ב מ כ ל א ת‬
‫ה ג י ט ו אין שום א פ ש ר ו ת ל ה ש י ג צ י צ י ת מ מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם ש ה ר י נ ו ת ק‬
‫כל ק ש ר ב י ן י ו ש ב י ה ג י ט ו ל י ה ו ד י ם ה י ו ש ב י ם ב מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם וכל מ י‬
‫שנתפס‬
‫ש י ש לו א י ז ה ק ש ר כ ל ש ה ו א ע ם י ה ו ד י ם מ מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם‬
‫אחת‬
‫דתו להמית‪.‬‬
‫אבל‬
‫ה ו א מ צ א ע צ ה ו ת ח ב ו ל ה א י ך ל ה ש י ג צ י צ י ת לכל ה פ ח ו ת ב ש ב י ל‬
‫ח ב ר י ו א נ ש י ח ב ר ת ״ ת פ א ר ת ב ח ו ר י ם ״ ו א ז יוכלו ל ק י י ם מ צ ו ת‬
‫צ י צ י ת ו ל א ל ה י ו ת ע ר ו מ י ם מ ק י ו ם מצוד‪ .‬ר ב ה זו‪ ,‬ו ה ע צ ה ה י ע ו צ ה ה י א ‪,‬‬
‫ש ה י ו ת ש ה ו א עובד במקום שעובדי ה כ פ י ה של הגרמנים עובדים ש ם‬
‫עז‬
‫עח‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫בפרך‪ ,‬ובמקום הזה נמצא צמר למכביר‪ ,‬אם כי הדבר כרוך בסכנת‬
‫נפש בכל זאת באפשרתו לשלוח יד בקצת מהצמר הזה ולהעבירו‬
‫בחשאי לגיטו כדי לטוות ממנו חוטים שיהיו כשרים לציצית ולכן נפשו‬
‫בשאלתו‪:‬‬
‫א( אם אפשר יהיה לקיים מצות ציצית בציצית שייעשו מהצמד‬
‫הזה מאחר שגנוב וגזול הוא אתו הצמר הזה וגם מצד החשש‬
‫של מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬או שאין לחוש לזה ומותר לטוות ציצית מצמר‬
‫זה וגם עוטפי טלית מצויצית בציצית אלו‪ ,‬גם בשבילם ת ה א חשובח‬
‫מצות ציצית לפני הקב״ה כאילו קיםוה בכל פרטיה ודקדוקיה‬
‫וכונותיה ותרי״ג מצות התלוים בה‪.‬‬
‫ב( מאחר שאי אפשר להשיג איזה אריג שהוא כדי לתפור ממנו‬
‫טליתות קטנים אם כן מה יועילו ומה יתנו להם הציצית האלו‬
‫שיטוו מן הצמר אם אין להם טליתות קטנים במה להטילם‪ ,‬לכן‬
‫שאלתו היא אם מותר להשתמש לשם זה בטלית גדול‪ ,‬לחותכו לשנים‬
‫ולעשות ממנו שני טליתות קטנים‪ ,‬אם יש כאן משום הורדת קדושה‬
‫והרי קיימא לן מעלין בקודש ולא מורידין‪ ,‬או שאין לחוש לזה ומותר‬
‫לעשות כן בלי שום חשש ופקפוק‪.‬‬
‫ומכירן שצעירי ״תפארת בחורים״ לא רק שנפשם לוהטת ויוקדת‬
‫באש קודש לקיים מצות ציצית כתיקונה בדומה ליתר מצות‬
‫התורה‪ ,‬חביבה עליהם מצוה זו ביותר כי הס אינם יודעים א ת עתם‪,‬‬
‫מאחר שהגרמנים הארורים ימי׳ש מכריעים לטבח מדי יום ביום נקיים‬
‫ותמימים ושופכים דמם כמים‪ ,‬ומי יודע אם לא יעלה עליהם הגורל‬
‫ביום מן הימים לקדש א ת שמו הגדול יתברך שמו ולהיות מובלים כצאן‬
‫לטבח להרוג ולאבד‪ ,‬לכן כלתה ואיוותה נפשם להיות גופם עטוף‬
‫ציצית בכל ע ת ובכל שעה‪ ,‬כדי שאם חס ושלום יוצאו להורג שיזכו‬
‫להקבר כשהם עטופים ציצית כמנהג ישראל מדור דור‪.‬‬
‫וזהו‬
‫מ ה ש ה ע ל ת ה מצודתי‬
‫על שאלה‬
‫א‪ :‬ב מ ס כ ת סוכה דף ט ׳ ע״א תנן‪,‬‬
‫סוכה ישנה ב י ת שמאי פוסלין ו ב י ת הלל מכשירין‪ ,‬ומפרשין בגמרא‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫עט‬
‫ד ט ע מ ה ד ב י ת שמאי הוא משום דםוכה העשויה לשם חג בעינן‪ ,‬ופרכינן בגמרא‪,‬‬
‫ובית הלל לית לחו דרב יהודה אמר רב ד א מ ר רב יהודה אמר רב עשאה מן‬
‫הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה מן הסיסין כשרה כי אמריתה קמיה‬
‫דשמואל אמר לי אף מן הסיסין נמי פסולה דבעינן טוייה לשמה ה״נ ניבעי‬
‫סוכה עשויה לשמה‪ ,‬שאני ה ת ם דאמר קרא גדילים ת ע ש ה לך לך לשם חובך‪,‬‬
‫הכא נמי חג הסוכות תעשה לך לך לשם חובך‪ ,‬ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה‪,‬‬
‫התם נמי מיבעי ליה למעוטי גזולה‪ ,‬התם כתיב קרא אחרינא ועשו להם‬
‫משלהם‪ ,‬ע׳יכ‪.‬‬
‫והרמב״ם‬
‫בפ״א מהלכות צ י צ י ת הלכה י״א פסק וז״ל‪ :‬ואין עושין אותן מ צ מ ר‬
‫הגזול‪ ,‬וכתב על זה הכסף משנה וז״ל בפ״ק דסוכה דף ט ׳ מ מ ע ט גזול‬
‫מ ד כ ת י ב ועשו להם משלהם‪ ,‬וכתב נמוקי יוסף דלא מפסיל אלא בשגזל חוטין‬
‫ממש אבל אם גזל צמר ועשאה חוטין כשרה דקניוה ביאוש ושינוי הגוף אבל‬
‫לכתחילה אסור משום שונא גזל בעולה‪ ,‬ורבינו שכתב מ צ מ ר הגזול פסול‪,‬‬
‫נראה דמיירי קודם יאוש אי נמי אפילו אחר יאוש לא קני דהוי שנוי החוזר‬
‫לברייתו‪ ,‬וכן כתב בב״י על מ ה שכתב הטור באו״ח סי׳ י״א׳ עשאה מצמר‬
‫גזול פסולה כמו שכתב בכסף משנה עיי״ש‪.‬‬
‫ובשר׳ע‬
‫או״ח סי׳ י״א סעי׳ ו׳ כתב ה מ ח ב ר אם עשאם מ צ מ ר גזול פסולים‬
‫ד כ ת י ב ועשו להם משלהם‪ ,‬וכתב עליו הרמ״א‪ ,‬ודוקא שגזל החוטין‬
‫אבל גזל צמר ועשאן חוטין כשרים מיהו לכתחילה אסור לעשותן‪,‬‬
‫ובמגן‬
‫אברהם ס״ק י׳ כתב על מה שכתב הרמ״א אבל גזל צ מ ר ועשאן חוטין‬
‫כשרים‪ ,‬וז״ל ‪ :‬מ ש מ ע דקנאן בשינוי מ ע ש ה ומדסתם רמ״א מ ש מ ע‬
‫דס״ל דאפילו קודם יאוש כשר וכ״ה ר״ם תרמ״ט‪ ,‬אבל בנ״י דקניא ביאוש‬
‫ושינוי הגוף ואפשר דס״ל דהוי שינוי החוזר לברייתו וכמ״ש ב״י ולהכי לא‬
‫קנה אלא עם יאוש וכמ״ש בח״מ סי׳ שנ״ג ס״ב דקני בכה״ג וע״ש סי׳ ש״ם‬
‫דהוי שינוי גמור‪.‬‬
‫א ו ל ם בט״ז ס״ק ה׳ כתב על מה שכתב הרמ״א ודוקא אם גזל צמר ועשאן‬
‫חוטין כשרים‪ ,‬וז״ל‪:‬‬
‫זהו ד ע ת נ״י דמביא ב״י דס״ל דקניא ביאוש‬
‫ושינוי הגוף ונ״ל דהך שינוי הגוף ר״ל שינוי השם דמעיקרא צמר והשתא‬
‫פ‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫חוטין ובזה מתורץ מ ה שקשה הא קי״ל בח״מ סי׳ שס״א דיאוש בלא שינוי‬
‫רשות לא קנה אלא ע״כ הכא משום‪ .‬שינוי השם קנה וכתב ב״י ע״ז והרמב״ם‬
‫ש כ ת ב פסול בצמר גזול אפשר דמיירי קודם יאוש אי נמי אפילו אחר יאוש‬
‫לא קנה משום דהוי שינוי החוזר לברייתו עכ״ל ותמהתי על פ ה קדוש ד ש נ י‬
‫התירוצים הם תמוהים ד ה ת י ׳ הא׳ שמיירי קרא דעשו להם משלהם לאפוקי‬
‫גזל בלפני יאוש פשיטא ל״ל קרא דה״פ בב״ק דף ס״ז קרבנו ולא הגזול א י מ ת‬
‫אי לימא לפני יאוש פשיטא ועל תי׳ הב׳ קשה מ ת ל מ ו ד ערוך ריש הגוזל קמא‬
‫דאמרינן גזל צמר ועשאן בגדים היינו שגזל צמר ועשה מהם מטוה דאז לא‬
‫ליבנם מקודם אבל אם עשה מהם בגד ע״כ ליבנם מקודם וקנאם כבר בשינוי‬
‫דליבון ואביי אמר שם דמיירי שגזל צמר טווי ועשה ממנו בגד דהיינו גם בזה‬
‫לא עשה הגזלן שינוי דליבון אלא היה קודם הגזילה קודם שטוה אותם‪ .‬הנגזל‬
‫וליבון הוי שינוי שאינו חוזר כדאיתא התם ואם כן זה שגזל צמר ועשה מהם‬
‫צ י צ י ת ע״כ כבר ליבנם דבלא ליבן השייך לו תחלה אי אפשר לעשות ממנו‬
‫חוטין כדמוכח התם‪ .‬ע״ש א״כ ודאי לא הוי שינוי החוזר לברייתו מ ח מ ת‬
‫הליבון ובודאי א י ש ת מ י ט ת י ה אז להרב״י סוגיא זאת ע״כ נ״ל ד ה ר מ ב ״ ם‬
‫ס״ל כמ״ש התוס׳ בב״ק דף ם״ז ד״ה אמר עולא בשם ר״ת לעולם דיאוש בכ״מ‬
‫קני לבד מהקרבה משום דמצוה הבאה בעבירה היא וכתבו התוספות ר״פ לולב‬
‫הגזול דכל מצוה דאורייתא הווין כקרבן לענין זה מ״ה לענין צ י צ י ת נמי לא‬
‫מהני יאוש ושינוי השם מ ט ע ם זה ומלבד זה היא עכ״פ מאיס ט פ י הך מצוה‬
‫הבאה בעבירה מהך מלתא ש כ ת ב הש״ע לפני זה לפסולה מ ט ע ם ביזוי מצוה‬
‫וכבר הוכחנו שם לאפילו ב ד י ע ב ל פסולה ק״ו בהנך ע״כ נלע״ל לאין לסמוך‬
‫על פסק זה של נ״י להכשיר בעשאן חוטין אלא גזול בכל גווני פסול כמשמעות‬
‫ל ב ר י הרמב״ם ותמהתי על רמ״א שפוסק כנ״י כאן נגל לברי הרמב״ם באיסור‬
‫לאורייתא ובפרט שהנ״י לא הביא ל ב ר י רמב״ם כלל‪.‬‬
‫והנה‬
‫מה ש כ ת ב הט״ז על הב״י וז״ל ״ ו ת מ ה ת י על פה קלוש״‪ ,‬יש אלרבה‬
‫לתמוה על פה קלוש של הט״ז ש ה ש י ג בזה על הב״י‪ ,‬שהרי מ ה ש ת מ ה‬
‫על תירוצו הראשון של הב״י שכתב רמה שהרמב״ם כתב לאם עשה צ י צ י ת‬
‫מ צ מ ר הגזול פסול מיירי קודם יאוש‪ ,‬ותמה ע״ז הט״ז דאי מיירי קודם יאוש‬
‫פשיטא כדפרכינן בב״ק דף ס״ז על הא דאמרינן שם קרבנו ולא הגזול‪ ,‬אימת‬
‫אי לימא לפני יאוש פשיטא‪ ,‬ו ת מ י ה ת הט״ז על הב״י היא תמוהה מאל‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫שהרי‬
‫פא‬
‫ב מ ס ׳ סוכה דף כ״ט ע״ב תנן‪ ,‬לולב הגזול והיבש פסול‪ ,‬וקאמרינן‬
‫בגמרא קא פסיק ותני לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום‬
‫טוב שני בשלמא יבש הדר בעינן וליכא אלא גזול בשלמא יום טוב ראשון‬
‫ד כ ת י ב לכם משלכם אלא ביום טוב שני אמאי לא אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון‬
‫בן יוחי משום דהוה ליה מצוד׳ הבאה בעבירה שנאמר והבאתם גזול ואת‬
‫הפסח ואת החולד׳ גזול דומיא דפסח מה פסח לית ליה ת ק נ ת א אף גזול לית‬
‫ליה ת ק נ ת א לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש בשלמא לפני יאוש אדם‬
‫כי יקריב מכם אמר רחמנא ולאו ד י ד י ה הוא אלא לאחר יאוש הא קנייה ביאוש‬
‫אלא לאו משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה‪.‬‬
‫ובתו׳‬
‫שם ד״ף ל׳ ע״א ד״ה כי יקריב הקשו וז״ל‪ ,‬ת י מ א ד ב מ ר ו ב ה מ מ ע ט גזול‬
‫מ ד כ ת י ב קרבנו והכא מ מ ע ט ליה מ ד כ י ב מכם וכו׳ ועוד קשה ד ה ת ם מ ש מ ע‬
‫דלפני יאוש לא צ ר י ד קרא ד ד ר י ש קרבנו ולא הגזול וקאמר ה״ד אילימא לפני‬
‫יאוש למה לי קרא‪ ,‬ועוד קשה דהא מכם דרשינן פ״ק דחולין מכם ולא כולכם‬
‫להוציא את המומר מכם בכם חלקתי ולא באומות וכוי‪ ,‬וי״ל דהא ד ק א מ ר‬
‫במרובה לפני יאוש למה לי קרא משום דלפני יאוש אין יכול להקדיש והרי‬
‫הוא חולין כדאמרינן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדיש‬
‫דאיש כי י ק ד י ש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו ברשותו כ ד א י ת א במרובה‬
‫ואפילו מאן דפליג לא פליג אלא בבעלים אבל בגזלן גופיה מודה דאין יכול‬
‫להקדיש והא ד מ י ת י קרא דמכם אע״ג ד מ ב י ת ו נפקא אורחא דגמרא בהכי‬
‫דמייתי מכם משום דאי לא כתיב ביתו הוד׳ מוקמינן מ כ ם להך דרשא אבל‬
‫השתא‬
‫ד כ ת י ב י הני קראי אייתר ליה מכם‬
‫להוציא את המומר ולבכם‬
‫חלקתי‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ואם‬
‫כן הרי מבואר בתוס׳ דכל עיקר מה דפרכינן בב״ק דף ס״ז א י מ ת אי‬
‫לימא לפני יאוש פשיטא‪ ,‬כל עיקרה של קושיא זו אינה מכח סברה‬
‫בעלמא אלא מכח הקרא של איש כי י ק ד י ש את ביתו‪ ,‬ואם כן ה ד ב ר פשוט‬
‫שקושיא זו מה דפרכינן שם אי לימא לפני יאוש פשיטא היא רק בנוגע קרבן‬
‫דדרשינן קרבנו ולא הגזול ועל זד׳ הוא דפרכינן אי לימא לפני יאוש פשיטא‪.‬‬
‫כלומר למה לי הך דרשא של קרבנו ולא הגזול הרי מאיש כי י ק ד י ש את ביתו‬
‫נפקא לן דין זה דקרבן הגזול פסול‪ ,‬אבל בנוגע מצות צ י צ י ת ש פ י ר הוא‬
‫ד א י צ ט ר י ד בסוכה דף ט ׳ הך קרא של ועשו להם משלהם למילף מ י נ י ה דאם‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫פב‬
‫גזל צמר ועשה ממנו צ י צ י ת דהוא פסול לפני יאוש‪ ,‬דבלי הך קרא הוי אמינא‬
‫דלעולם צמר הגזול כשר הוא לעשות ממנו צ י צ י ת דמהיכי ת י ת י לן למיפסל‪,‬‬
‫ומכח סברא לא שייך למיפרך כלל אי לימא לפני יאוש פשיטא לפי ש י ט ת‬
‫התום׳ שהבאתי׳ ואם כן לפי זה שפיר כתב הב״י דהרמב״ם ש כ ת ב ואין עושין‬
‫אותן מצמר הגזול מיידי קודם יאוש בכדי להתאים‪ ,‬ש י ט ת הרמב״ם עם ש י ט ת‬
‫הנמוקי יוסף דכל היכא דאפשר למעט במחלוקת ממעטינן׳ ותמיהתו של הט״ז‬
‫על הב״י בזה צע״ג דלפי מה שביארנו אין כאן ת מ י ה א כלל ודבריו בזה הם‬
‫פשוטים וברורים‪.‬‬
‫וכן‬
‫יש להעיר ב מ ה שהעלה הט״ז דהרמב״ם ס״ל כמ״ש התום׳ בב״ק ד ף ס״ז‬
‫בשם ר״ת דיאוש לעולם בכ״מ ק נ י לבר מהקרבה משום דמצוה‬
‫הבאה בעבירה היא והתום׳ בר״פ לולב הגזול כתבו דכל מצוה דאורייתא הווין‬
‫כקרבן לענין זה דמשום הכי העלה הט״ז דגם לענין צ י צ י ת נ מ י לא מהני יאוש‬
‫ושינוי השם מטעם‪ ,‬זה‪ ,‬הנה ד ע ת ה מ ג י ד משנה אינו כן‪.‬‬
‫שהרי‬
‫הרמב״ם בפ״ו מהלכות חמץ ומצה ה״ז כ ת ב ‪ :‬אין אדם יוצא ידי חובות‬
‫באכילת מצה ש ה י א אסורה לו כגון שאכל טבל או מ ע ש ר ראשון שלא‬
‫נ ט ל ה תרומות או שגזלה‪ ,‬וכתב על זה ה מ ג י ד משנה וז״ל‪:‬‬
‫מ״ש או שגזלה‬
‫הוא בירושלמי דתני מצה גזולה אסור לברך ע ל י ה א״ר אושעי׳ על שם ובוצע‬
‫ברך נאץ ה׳ הדא ד ת י מ א בתחלה אבל בסוף ד מ י ם הוא ח י ב לו ר״י אמר אין‬
‫ע ב י ר ה מצוה רבי יוסי אמר אין מצוה ע ב י ר ה א״ר אילא אלה המצות אם‬
‫עשיתן כמצותן הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות ע״כ אבל ראיתי מי שכתב‬
‫מ מ ה שאמרו אבל בסוף ד מ י ם הוא חייב לו ש״מ גזולה יוצא בה ב ד י ע ב ד דהא‬
‫לא כתיב מצתכם ע ד כאן סוף הירושלמי אינו נראה כן אלא לא יוצא והוא‬
‫שגזל מצה אבל גזל חטים או קמח ועשאו פת ודאי יוצא שקנאן בשנוי ודמים‬
‫ל ב ד הוא ח י י ב לו כך נ״ל‪ ,‬הרי דברי הרב ה מ ג י ד ברור מללו דגם לענין מצוה‬
‫מהני שינוי‪ ,‬והוא להפך מ מ ה ש ה ע ל ה הט״ז בשם התום׳‪ ,‬ועי׳ בערוך השולחן‬
‫סי׳ י״א סעי׳ כ״ד‪.‬‬
‫הן א מ ת שעל מה שכתב הב״י בתירוצו השני על הרמב״ם ש כ ת ב ‪:‬‬
‫ואין עושין‬
‫אותן מ צ מ ר הגזול‪ ,‬שהרמב״ם ס״ל דאפילו אחר יאוש לא קני דהוי שנוי‬
‫החוזר לברייתו‪ ,‬יש להעיר על זה ממה שפסק המחבר בשו״ע חו״מ סי׳ שס״א‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫פג‬
‫סעי׳ ב׳ ו ז ״ ל ‪ :‬יאוש עם שינוי השם גרוע שחוזר ל ב ר י י ת ו י״א שקונה ואינו צריך‬
‫להחזיר אלא דמיה‪ ,‬והוא דלא כדברי הב״י הנ״ל‪ ,‬ועי׳ שם בט״ז ובדרישה‪.‬‬
‫אמנם‬
‫לכאורה י ש להעיר גם על ש י ט ת הנמוקי יוסף הנ״ל שכתב‪ ,‬שאש‬
‫גזל צמר ועשאה חוטין כשרה דקניוה ביאוש ושינוי הגוף‪ ,‬הרי צ י צ י ת‬
‫בעינן טוויה לשמן ומאחר ש ה צ מ ר אינו שלו איך אפשר לו לטוות את ה צ י צ י ת‬
‫לשמן‪ ,‬אבל ב א מ ת לא קשה מידי שהרי בב״ק ם״ז ע״א איתא הגנב והגזלן‬
‫והאנס הקדישן הקדש ותרומתן ת ר ו מ ה ומעשדותן מעשר‪ ,‬ומפרשינן לה‪ ,‬משום‬
‫דהתם איכא שינוי השם דמעיקרא ט י ב ל א והשתא ת ר ו מ ה ה ק ד ש מעיקרא‬
‫חולין והשתא הקדש‪ ,‬ועי׳ שם בשמ״ק שמבואר דהטעם הוא משום ד ה ת ר ו מ ה‬
‫או ההקדש והקנין באין כאחד‪ ,‬ולפי זה גם בנוגע צ י צ י ת איכא למימר כן‬
‫שהטוויה לשמן של ה צ י צ י ת והקנין באין כאחד ופשוט‪.‬‬
‫והנה‬
‫בנידון דידן לא מ י ב ע י ל ד ע ת הנמוקי יוסף ודאי ד מ ש ר י שרי‪ ,‬אלא‬
‫אפילו לתירוץ ב׳ ש ל הכ״מ והב״י ש כ ת ב ד ה ר מ ב ״ ם ס״ל דאפילו אחר‬
‫יאוש לא קני דהוי שנוי החוזר לברייתו‪ ,‬מכל מקום בנידון דידן נראה ד ש ר י‬
‫אליבא דכולי עלמא‪.‬‬
‫שהרי‬
‫בסוכה דף ל׳ ע״א איתא»‬
‫אמר להו רב הונא להנהו אונכדי כי זבניתו‬
‫אםא מעכו״ם לא תגזזו אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו מאי ט ע מ א‬
‫סתם עכו״ם גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת הלכך לגזזוה אינהו כי‬
‫היכי דליהוי יאוש בעלים בידייהו דידהו ושינוי הרשות בידייכו וכוי‪ ,‬ופירש׳׳י‬
‫ז״ל ז‬
‫מ ״ ט סתם עכו״ם גזלי ארעתא מישראל נינהו ושמא אותו קרקע מישראל‬
‫הוה׳ וקרקע אינה נגזלת כלומד אינה קנויה לגזלן בשום יאוש דלעולם בחזקת‬
‫בעליה היא דמקראי נפקה לן בהגוזל ב ת ר א )קי״ז ע״ב( בניזקין‪ ,‬אבל מ ש נ ת ל ש‬
‫הפרי הוי גזל והתולשו הוא גוזלו הלכך לגזזוה הן מן המחובר ו י ת מ ה לכם שיהיו‬
‫הן הגזלנין ואתם לוקחין אותה מהם והבעלים‬
‫נתייאשו כבר מכל חפירות‬
‫והוי יאוש אצלם ואחר כך הוא מ ש ת נ ה מרשותן לרשותכם וקםבר יאוש גרידא‬
‫לא קני אבל יאוש ושינוי רשות קני ואי נמי קני מצוה הבאה בעבירה הוי אם‬
‫אתם תחתכוה מן המחובר תהיו אתם גוזלים ע״כ‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫פד‬
‫ו א ם כן בנידון דידן שהצמר הזה לא היה ממה שהזדים הארורים הביאו‬
‫מגרמניה אלא היה ממה שגזלו מן היהודים או מן העכו״ם ושמוהו‬
‫באוצרם שהיה במקום שעובדי הכפיה עבדו שם‪ ,‬והרי בודאי מ י ד שהגרמנים‬
‫גזלו את הצמר הזה מיד בעליהם‪ ,‬הם התיאשו ממנו כי מי יאמר לגרמנים‬
‫הארורים מה יעשו‪ ,‬הם גזלו גנבו וחמסו באין מפריע והנגזלים אף פעם לא‬
‫קוו להציל ולהוציא את הגזלה מ ת ח ת י ד ם הקשה‪ ,‬כי כל רצונם של אחינו‬
‫בני ישראל שהיו נתונים בצרה ובשביה היה רק שישאירו אותם הצוררים‬
‫בחיים ואפילו העכו״ם שהיו כבושים תחת י ד ם גם הם היתה נפשם תלויה‬
‫להם מנגד וכשהגרמנים גזלו מהם איזה דבר בודאי שהתיאשו‪ ,‬ונמצא שאם‬
‫מישהו ישלח ידו בצמר הזה בודאי שיהיה כאן יאוש ושינוי רשות וגם שם‬
‫הבעלים נשכח מהצמר מזמן‪ ,‬אם כן הרי זה דומה ממש להא דאמר רב הונא‬
‫להנהו אוונכרי‪.‬‬
‫ואפילו‬
‫אם נימא שהגרמנים הביאו את הצמר הזה מגרמניה נראה גם כן שאין‬
‫לחוש כאן מלעשות צ י צ י ת מהצמד הזה‪ ,‬שהרי הגרמנים הארורים‬
‫בודאי‬
‫שדין רודפים‬
‫היה‬
‫להם‬
‫שהרי‬
‫הם‬
‫רדפו להרוג והרגו‬
‫את כל‬
‫אחד ואחד אשר בשם ישראל יכונה ואין כל ספק שבכל רגע ורגע היה עליהם‬
‫דין של רודפים שעל כל דבר קטן היו ממהרים לרצוח רצח ולשפוך דם נקיים‬
‫ותמימים כמים‪ ,‬ובסנהדרין ע״ג ע״א תנן‪ ,‬ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף‬
‫אחר חבירו להורגו‪ ,‬וכן פסק הרמב״ם להלכה בפ״א מהלכות רוצח ושמירת‬
‫נפש וכן בשו״ע חו״מ סי׳ תכ״א סעי׳ א ‪ /‬ועל אחת כמה וכמה שעכו״מ הרודף‬
‫אחר ישראל שמותר להורגו‪ ,‬וכל היכא שמותר להורגו הרי גם ממונו מותר‪,‬‬
‫לכן אין על הצמר הזה בכלל דין של גזל שהרי הותר ממונם של הגרמנים‬
‫הארורים מדינא דרודף‪ ,‬וממילא דלא שייך כאן גם כן מה שהעלה הט״ז דלא‬
‫מהני משום מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬וגם לברך מותר על ה צ י צ י ת הללו שעשאו‬
‫מ ה צ מ ד הזה‪ ,‬ועי׳ במג״א סי׳ רמ״ט שהוכיח מההיא דאוונכרי שמותר לברך‪,‬‬
‫ועי׳ ג״כ מש״כ בביאור הלכה בסי׳ י״א סעי׳ ו׳ ומה שהביא בשם הגר״א‬
‫לענין ברכה על צ י צ י ת שעשאן מצמר הגזול ואינו ענין לנידון שלנו‪ ,‬כי‬
‫בנידון דידן נראה שבודאי מותר לברך על הצצית הללו‪.‬‬
‫ומכל‬
‫הנ״ל הוריתי למעשה שמותר להם להני בחורי ח מ ד מחברת ׳תפארת‬
‫בחורים״ להשתמש עם הצמר הזה לשם עשיית צ י צ י ת וכן עשו‪ ,‬ואמו‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫פה‬
‫ה ר ב נ י ת של מר מאיר אבעלאוו הי״ד טוותה ועשתה צ י צ י ת מ צ מ ר זה ב ש ב י ל‬
‫כל חברה ״ ת פ א ר ת בחורים״ ועוד יהודים‪.‬‬
‫ועל שאלה ב׳‬
‫ראיתי ל ה ש י ב על פי מ ה דגרסינן במס׳ ערכין דף ו׳ ע״ב תנו‬
‫רבנן ישראל ש ה ת נ ד ב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה סבר‬
‫ר׳ חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה א״ל רב‬
‫אמי הכי א״ר יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה‬
‫מדא״ר אםי א״ר עכו״ם ש ה ת נ ד ב מנורה או נר ל ב י ת הכנסת ע ד שלא נ ש ת ק ע‬
‫שם בעליה אסור לשנותה מ ש נ ש ת ק ע שם בעליה מותר לשנותה למאי אילימא‬
‫לדבר הרשות מאי איריא עכו״ם אפילו ישראל נמי אלא לדבר מצוד‪ .‬וטעמא‬
‫דעכו״ם הוא דפעי אבל ישראל דלא פעי שפיר דמי‪.‬‬
‫וכתב‬
‫המרדכי בפ״ק ד ב ב א בתרא אות תצ״ב וז״ל‪ ,‬ת״ר ישראל ש ה ת נ ד ב‬
‫מנורה או נר לביהכ״נ אסור לשנותה פ׳ רבנו מאיר דצ״ל שכבר‬
‫נשתמש בהן והדליקו בבהכ״נ דאי לא הדליקו בהן אפילו לדבר הרשות מותר‬
‫לשנות דקי״ל כרבא דאמר פ׳ נגמר הדין הזמנה לאו מילתא היא וכו׳ ומשנתנו‬
‫לביהכ״נ רשאין הציבור לשנות אפילו לדבר הדשות אבל מ ש נ ש ת מ ש בה‪ ,‬ד ב ר‬
‫מצוד‪ .‬אסור לשנותה לדבר הרשות‪ ,‬אבל לדבר מצוה מותר לשנותה אפילו לדבר‬
‫מצוד‪ .‬דפחיתה מיניה ודוקא גבי ת ש מ י ש קדושה אמרינן מעלין בקודש ולא‬
‫מורידין ולא לגבי ת ש מ י ש י מצוה‪.‬‬
‫ומכי‪1‬ץ‬
‫ד צ י צ י ת ת ש מ י ש י מצוד‪ .‬נינהו כדאמרינן במס׳ מגילה דף כ״ו ע״ב‬
‫תנו רבנן ת ש מ י ש י מצוד‪ .‬נזרקין ת ש מ י ש י קדושה נגנזין ואלו הן‬
‫ת ש מ י ש י מצוד‪ .‬סוכה לולב שופר צ י צ י ת ואלו הן ת ש מ י ש י קדושה דלוסקמי‬
‫ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ס״ת ונרתיק של תפילין ורצועותיהן‪ ,‬ובמנחות‬
‫דף ל״ה ע״ב נמי אמרינן גרדומי תכלת וגרדומי אזוב בשירית ד ת ש מ י ש י מצוד‪.‬‬
‫נינהו‪ ,‬ואם כן לפי זה ודאי אף דחשיבא הורדה במה שהוא משנה ועושה מ ט ל י ת‬
‫גדול וטלית קטן מכל מקום מישרא שרי הואיל וציצית רק ת ש מ י ש י מצוד‪ .‬הן‬
‫ולא ת ש מ י ש י קדושה ו ב ת ש מ י ש י מצוד‪ .‬מותר לשנותה אפילו לדבר ד פ ח י ת ה‬
‫מיניה כמו שכתב המרדכי‪,.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫פו‬
‫וראיתי‬
‫במהרי״ק סי׳ קכ״ח אות ד׳ שכתב שלא יוכל שום פוסק לחלוק ע״ז‬
‫וכדמובח בערכין ו׳ ע״ב דת״ר ישראל ש ה ת נ ד ב מנורה לבהכ״נ אסור‬
‫לשנותה ואמר ר׳ יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר‬
‫לשנותה‪ ,‬מ ש מ ע בהדיא דכל לדבר מצור! מותר אפילו פחותה מ מ נ ה דאי לא‬
‫ת י מ א הכי לפלוג ולתני כולה בדבר מצוה דלדבר מצוה דגריעא מיניה לא‬
‫אלא ודאי דלדבר מצוה שרי בכל גוונא‪ ,‬ואע״ג דהרשב״א והרא״ש כתבו‬
‫דמעות צדקה מותר לשנותם לעילוי מצוד‪ .‬דוקא אבל למצוד‪ .‬שאין ב ה עילוי‬
‫לא‪ ,‬נלענ״ד דהתם בדלא ספקי הקהל לתרווייהו עיי״ש‪.‬‬
‫והנה‬
‫הב״י ביו״ד סי׳ רנ״ט הביא דברי המרדכי בשם מהר״ם ד ב ת ש מ י ש י‬
‫מצוה לא אמרינן מעלין בקודש ולא מורידין‪ ,‬וכתב ע״ז הרמ״א‬
‫בדרכי משה דהרא״ש והרשב״א פליגי ע״ז עיי״ש‪ ,‬ועי׳ בש״ך שם בס״ק י״א‬
‫מדברי מהרי״ק הנ״ל שכתב שאין שום סתירה מ ד ב ר י הרא״ש והרשב״א על‬
‫המרדכי‪ ,‬עי׳ שם שהביא כן גם מ ד ב ר י הדרישה ואף להב״ח שם דינא י ת י ב‬
‫דבכל ת ש מ י ש י מצוד‪ .‬לא חיישינן להורדה עיי״ש‪ ,‬ומבואר מכל זה ש ד ב ר י‬
‫המרדכי נכונים הם לדינא וכן הוא ד ע ת גדולי האחרונים עי׳ בפרמ״ג ס״ס‬
‫קנ״ג ובמחנה אפרים הלכות צדקה סי׳ י׳ וכן בשו״ת מהרש״ם ח ״ ב סי׳ ל״ט‬
‫שכתב שאע״פ שהמגן אברהם בסימן ח׳ סק״ו הביא דברי השל״ה גבי ט ל י ת‬
‫ד י ל י ף מ ק ד ש י המשכן הוא רק מ מ ד ת חסידות עיי״ש‪.‬‬
‫מ כ ל זה נראה דבנידון דידן ודאי דמותר לשנות ולחתוך ט ל י ת גדול ל ש נ י ם‬
‫כדי לעשות ממנו שני ט ל י ת ו ת קטנים ואין לחשוש משום הורדת‬
‫קדושה כלל שהרי צ י צ י ת ת ש מ י ש י מצוד‪ .‬הוא דהוי כמו שנתבאר ובתשמישי‬
‫מצוד‪ .‬לא אמרינן מעלין בקודש ולא מורידין כמו שכתב המרדכי‪.‬‬
‫ובפרט‬
‫בנידון דידן שאין שום אפשרות להשיג מטווה ואריג אחר כדי לעשות‬
‫ממנו טליתות קטנים ויש כאן משום ביטול מצות צ י צ י ת לגמרי בודאי‬
‫שיש לנו לסמוך על ד ע ת המרדכי אפילו אם נתפוש כ ש י ט ת הרמ״א שהרשב״א‬
‫והרא״ש פליגי עליו‪ ,‬כי אין לך ש ע ת הדחק גדולה מזו ואפילו לכתחילה מותר‬
‫לעשות כן‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫פז‬
‫ל כ ן התרתי לעשות כן ולעשות ט ל י ת ו ת קטנים מ ט ל י ת גדול‪ ,‬וגדולה ה י ת ה‬
‫השמחה במעונם של חברי חברת ״ ת פ א ר ת בחורים״ שאופשרה להם קיומה‬
‫של מצוד‪ ,‬גדולה וחשובה זו‪ ,‬מצוד‪ .‬שהכתוב תלה את קיומן של כל המצוות‬
‫כולן כמו שנאמר‪ ,‬וראיתם אותו וזכרתם א ת כל מצות ה׳ ועשיתם אותם‪,‬‬
‫ורבותינו ז״ל גם כן אמרו‪ ,‬שהזהיר במצות צ י צ י ת זוכה ורואה פני השכינה‪,‬‬
‫וה׳ הטוב יזכנו ברוב רחמיו לשמור ולעשות לקיים את כל ד ב ר י ת ל מ ו ד תורתו‬
‫באהבה מתוך הרחבה וכל פועלי און יסורו ממנו‪ ,‬יבושו ויבהלו מאד כל אויבינו‬
‫ישובו יבושו רגע‪.‬‬
‫מ ר י ח עיש‬
‫חליאביב‬
‫ה‬
‫ת‬
‫!‬
‫מ‬
‫סימן י״ג‬
‫בדין אם יושבי חושך וצלמות הגיטו‬
‫מחויבים במזוזה‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫בימי ה ר ע ה והמצור בהיותנו כלואים בגיטו קובנה ושום‬
‫קשר‬
‫ל א ה י ה לנו ע ם ה ח ו ץ א פ ס ו א ז ל ו לנו ב ג ל ל כ ך כ ל‬
‫ת ש מ י ש י ק ד ו ש ה ש א י א פ ש ר ה י ה ל ה ש י ג ם ב ש ו ם אופן‪ ,‬ו ה נ ה ב א ו ל פ נ י‬
‫מםפר‬
‫א נ ש י ם ו ד מ ע ת ם על ל ח י י ם ו ש א ל ו נ י כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת ‪ ,‬מ א ח ר‬
‫ש מ ז ו ז ו ת י ה ן נ פ ס ל ו ו א י א פ ש ר ל ה ש י ג מ ז ו ז ו ת א ח ר ו ת כ ד י ל ק ו ב ע ן על‬
‫פתחיהם‪.‬‬
‫ותוכן‬
‫שאלתם היא‬
‫אם‬
‫ד י ר ו ת י ה ם ב ג י ט ו ח י י ב ו ת הן במזוזה‪ ,‬או‬
‫דילמא מ א ח ר ש ה ג י ט ו ה ו א סגור ומסוגר אין יוצא ואין ב א‬
‫וכולו‬
‫מוקף הוא‪ ,‬ב ג ד ר של חוטי ברזל מ ח ו ש מ ל וצריחים ומגדלים‬
‫ש ע ל י ה ם ה ו פ ק ד ו ש ו מ ר י ם ל ש מ ו ר לבל י ג ש ו ו י ת ק ר ב ו י ו ש ב י ה ג י ט ו א ל‬
‫ה ג ד ר וכל ה ק ר ב א ל ה ג ד ר ה י ה נ ה ר ג מ י ד ב מ כ ו נ ו ת ה י ר י ה ש ה י ו ב י ד י‬
‫ה ש ו מ ר י ם ‪ ,‬ו א ם כן ד י נ ם ש ל י ו ש ב י ה ג י ט ו כ ד י ן י ו ש ב י ב י ת ה א ס ו ר י ם ‪ ,‬ו י ש‬
‫לדעת אם ב י ת אסורים חייב הוא במזוזה דגם ב י ת האסורים לדירה‬
‫י ח ש ב או ד ל מ א‬
‫תשובה‪:‬‬
‫ב י ת אסורים פטור הוא ממזוזה‪.‬‬
‫הרמב״ם בפ״ו מהלכות מזוזה הלכה א׳ פסק וז״ל עשרה תנאין יש‬
‫בבית ואחר כד יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה ואם חסר תנאי אחד‬
‫מהן פטור מן המזוזה ואלו הן שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר‬
‫ושתהיינה לו שתי מזוזות ויהיה לו משקוף ותהיה לו תקרה ויהיו לו דלתות‬
‫ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר ויהיה הבית חול ויהיה עשוי‬
‫ל ד י ר ת אדם ועשוי ל ד י ר ת כבוד ועשוי ל ד י ר ת קבע‪.‬‬
‫שם בהלכה ט׳ כתב‬
‫בית הכסא ובית המרחץ ובית הטבילה ובית הבורסקי וכיוצא בהם פטורין‬
‫פח‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫פט‬
‫מן המזוזה לפי שאינן עשויין ל ד י ר ת כבוד סוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין‬
‫מן המזוזה לפי שאינן עשויין ל ד י ר ת קבע‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫והנה‬
‫לכאורה מדלא הזכיר הרמב״ם ד ב י ת האסורים פטור הוא ממזוזה מ ש מ ע‬
‫ש ב י ת האסורים הוי ככל דירה וחייב הוא במזוזה‪ ,‬אולם יש לומר‬
‫מאחר שהרמב״ם מ נ ה בין תנאי ה ב י ת שהוא חייב במזוזה ש י ה א עשוי ל ד י ר ת‬
‫כבוד ולכן כתב שם בהלכה ט׳ ד ב י ת הכסא ובית המרחץ ובית הטבילה ובית‬
‫הבורסקי וכיוצא בהם פטורין מן המזוזה‪ ,‬ואם כן לפי זה הרי בית האסורים‬
‫גם כן אינו עשוי ל ד י ר ת כבוד ולזאת צריך להיות פטור ממזוזה ככל הנ״ל‪,‬‬
‫ואם כן גם יושבי הגיטו פטורין הן ממזוזה‪.‬‬
‫ובר‬
‫מן דין הרי אחד מהתנאים ש מ נ ה הרמב״ם הוא ש י ה א עשוי ל ד י ר ת‬
‫קבע ולכן כתב שם בהלכה ט׳ שסוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין‬
‫מן המזוזה לפי שאינן עשויין ל ד י ר ת קבע‪ ,‬ומאחר שגם בית האסורים אינו‬
‫עשוי ל ד י ר ת קבע שהרי החבוש ב ב י ת האסורים בכל יום ויום עיניו מיחלות‬
‫ומצפות‬
‫לרגע שיצא ממאסרו לחופש ולדרור בודאי שפטור הוא ממזוזה‬
‫כמו סוכת חג בחג ובית שבספינה‪.‬‬
‫לאם‬
‫כ ן בנידון דידן גם כן לא נחשבו דירותיהם של כלואי הגיטו כ ד י ר ת‬
‫קבע שהרי בכל חדר וחדר גרו יותר אנשים מ מ ה שהחדר היה‬
‫יכול להכיל והיו האנשים מ ס ד ר י ם את מטותיהם זו על גבי זו והדוחק היה‬
‫בחדרים ע ד לאין שיעור ואם כן בודאי ד י ר ה כזאת אין עליה דין ש ל ד י ר ת‬
‫קבע ופטורה היא מן המזוזה שהרי בההזדמנות הראשונה בודאי האנשים‬
‫יעזבו את החדרים הצרים הללו כדי לחפש להם מקום ד י ר ה יותר טוב‬
‫ומרווח‪.‬‬
‫ועוד‬
‫שהרי הגרמנים הארורים היו מוצאים את האנשים כלואי הגיטו בכל‬
‫יום‬
‫עתו‬
‫ויום‬
‫ושעתו ובכל‬
‫להורג‬
‫וכל‬
‫אחד‬
‫ואחד‬
‫יום ויום היו האנשים‬
‫לא‬
‫היה‬
‫יודע‬
‫נפרדים אחד‬
‫מתי‬
‫מהשני‬
‫תגיע‬
‫בברכת‬
‫להתראות בעולם האמת כי היו חוששים שמא לא יתרמי להם עוד להתראות‬
‫בעולם הזה כי היום או מחר יוציאום להורג‪ ,‬ומרגלא בפומא ד א י נ ש י היה אז‬
‫לומד שאנו ״ מ ת י ם בחופשה״‪ ,‬ע ד כדי כך לא היה כל אחד ואחד בטוח בחייו‪,‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫צ‬
‫ואם כן בודאי לפי זה יש על הדירות שבגיטו ד י ן של ד י ר ת ארעי ולא של‬
‫ד י ר ת קבע כדי לחייבן במזוזה‪.‬‬
‫אויברא‬
‫שדין זה אם בית האסורים ח י י ב הוא במזוזה או לא לכאורה תלוי‬
‫בהא דגרסינן במס׳ יומא דף י׳ ע״א‪ ,‬תנו רבנן כל הלשכות שהיו‬
‫במקדש לא היו להן מזוזה חוץ מלשכת פרהדריא שהיה בה בית דירה לכהן‬
‫גדול אמר ר׳ יהודה והלא כמה לשכות היו במקדש שהיה לן בית דירה ולא‬
‫ה י ה להן מזוזה אלא לשכת פרהדרין גזירה היתה‪ ,‬ומםקינן בגמרא דרבנן‬
‫סברי דירה בעל ברחה שמה ד י ר ה ור׳ יהודה סבר דירה בעל כרחה לא ש מ י ה‬
‫ד י ר ה ומדרבנן הוא דתקינו לה שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורין‬
‫וקיימא לן כחכמים שדירה בעל כרחה שמה דירה‪ ,‬ואם כן לפי זה הרי גם בית‬
‫האסורים הוא ד י ר ה בעל כרחו ומאחר שקיימא לן כרבנן שדירה בעל כרחה‬
‫שמה דירה וחייבת במזוזה גם בית האסורים ח י י ב הוא במזוזה‪ ,‬ואם כן הוא‬
‫הדין בנידון דידן חייבים כלואי הגיטו במזוזה‪.‬‬
‫אולם‬
‫יש לומר דשאני ב י ת אסורים מלשכת פרהדרין דנהי דרבנן סברי שדירה‬
‫בעל כרחה שמה ד י ר ה וחייבת היא במזוזה זהו דוקא בלשכת פרהדרין‬
‫ו ד מ ו ת ה ש ה י א עשויה ל ד י ר ת כבוד אלא שהדר בה דר בעל ברחו אבל ב ב י ת‬
‫האסורים שאינו עשוי לכבוד איכא למימר שגם ח כ מ י ם מודו שהוא פטור‬
‫ממזוזה‪ ,‬וראיה לדבר מ ד ר ׳ יהודה שהוא סובר ש ד י ר ה בעל ברחה לאו ש מ י ה‬
‫ד י ר ה ואף על פ י כן ח י י ב ת לשכת פרהדרין במזוזה מ ת ק נ ת חכמים כדי שלא‬
‫יאמרו כהן גדול חבוש ב ב י ת האסורים‪ ,‬כלומר שאם ת ה י ה מזוזה בלשכת‬
‫פרהדרין יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים והא ראיה שאין מזוזה בלשכת‬
‫פרהדרין ש מ ע מינה ד ב י ת אסורים היא‪ ,‬לכך תיקנו שלשכת פרהדרין חייבת‬
‫במזוזה כדי להראות שהיא אינה בית אסורים‪ ,‬הרי משמע בהדיא דר׳ יהודא‬
‫סבירא ליה ד ב י ת האסורים פטור הוא ממזוזה ומדר׳ יהודה נשמע לרבנן ד ה ם‬
‫לא פליגי בזה אלא כל עיקר סברתם היא דאפילו אם לא תהיה מזוזה בלשכת‬
‫פרהדרין גם כן לא שייך לחוש שיאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים דאינשי‬
‫לא מיחליף להו לשכת פרהדרין ב ב י ת האסורין ולא שייכת גזירה זו לגמרי‬
‫אלא דסבירה לחו ש ד י ר ה בעל כרחה ש מ ה דירה ורק לכך לשכת פרהדרין‬
‫חייבת במזוזה‪ ,‬אבל ב י ת האסורים מ מ ש גם רבנן םבירא להד דפטור הוא מן‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫צא‬
‫המזוזה מפני שאינו עשוי לכבוד והוא דומה ל ב י ת הכסא ו ב י ת המרחץ ו ב י ת‬
‫הטבילה ובית הבורסקי וכיוצא בהם שהם פטורין לפי שאינם עשויים לכבוד‬
‫והוא הדין לבית האסורים‪.‬‬
‫אמנם‬
‫אי נימא ש ב י ת האסורים פ ט ו ר הוא ממזוזה מפני שהוא אינו עשוי‬
‫לכבוד והוא דומה לבית הכסא ובית המרחץ ו כ ו ‪ /‬אם‪ .‬כן לפי זה‬
‫בתי ערי מקלט גם כן יהיו פטורים ממזוזה שהרי הלכה היא שאם רוצים‬
‫לכבדו מוטל עליו לומר רוצח אני ומאחר שאין בתי ערי מ ק ל ט עשויים לכבוד‬
‫לפי זה האם יהיו פטורין מן המזוזה‪ ,‬איתמהא‪,‬‬
‫אלא‬
‫בעל כרחד צריך לומר דשאני ב ת י ערי מקלט מ ב י ת הכסא ובית המרחץ‬
‫וכדומה שכל עיקרם אינם נעשים לכבוד ומאוסים הם אבל ב ת י ערי‬
‫מקלט הרי הדירה מ צ ד ע צ מ ה עשויה היא לכבוד ככל הדירות כי כלום נ ש ת נ ת ה‬
‫הדירה בגלל זה שהוא רוצח‪ ,‬הרי חן המקום על יושביו הוא‪ ,‬והוא הדין ב ב י ת‬
‫האסורים‪ .‬הדירה היא ד י ר ה ככל הדירות ורק אסיר בא על ענשו ל ש ב ת שם‬
‫זמן ידוע כפי שנפסק עליו‪ ,‬והרי נהוג עכשיו בזמנינו שלפעמים מכריזים‬
‫על‬
‫עוצר ב י ת והאנשים‬
‫מוכרחים‬
‫להשאר כלואים בבתיהם‪ ,‬האם נ י מ א‬
‫ש ב ש ע ת העוצר פטור ביתם ממזוזה בגלל כך‪ ,‬הרי ה ב י ת לא נ ש ת נ ה בכלום‬
‫וכמו שהדר בו מחוייב בכל המצוות הוא הדין שהוא מחוייב במזוזה דמזוזה‬
‫חובת ה ד ר היא‪ ,‬ולפי זה ב י ת אסורים ודאי ש ח י י ב הוא במזוזה ואי משום‬
‫ש ד י ר ת ב י ת האסורים אינה ד י ר ת קבע והדי הרמב״ם מנה בין תנאי חיוב‬
‫המזוזה שיהא עשוי ל ד י ר ת קבע‪ ,‬ג ם זה אינו שהרי ישנם כמה אסורים שהושמו‬
‫ב ב י ת הסוהר לחדשים ושנים ואם כן לגבי ד י ד ם ודאי ב י ת האסורים ד י ר ת‬
‫קבע מיקרי שהרי גם כשאדם שוכר ד י ר ה הוא שוכר אותה לזמן קבוע מראש‬
‫ואף על פי כן ח י י ב הוא במזוזה ואין אנו אומרים שאינה ד י ר ת קבע אם כן‬
‫גם ב י ת האסורים לא שנא‪,‬‬
‫מאי‬
‫איכא למימר ש ב י ת האסורים פטור הוא ממזוזה משום דהוי ד י ר ה בעל‬
‫כרחה הרי קיימא לן כחכמים‪ .‬דםבירא להו שדירה בעל כרחה שמה‬
‫דירה‪ ,‬וגם ד׳רמב״ם לא מ נ ה תנאי חיוב המזוזה בפ״ו מהלכות מזוזה הלכה‬
‫א׳ שלא ת ה א הדירה בעל ברחו ש מ ע מינה דזה אינו מעכב מחיוב המזוזה‪,‬‬
‫ומכל האמור נראה ש ב י ת האסורים ח י י ב הוא במזוזה‪.‬‬
‫צב‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ו ע י ׳ בברכי יוסף סי׳ רפ״ו אות ג׳ שדן שם אי ב י ת האסורים של יהודים‬
‫ח י י ב הוא במזוזה או לא‪ ,‬עיי״ש שהביא בשם הרב בית הלל לפטור‬
‫ולמד זה מש״ס יומא הנ״ל וגם בשו״ת שער אפרים סי׳ פ״ג דעתו לפטור ב י ת‬
‫אסורים ממזוזה אולם בהגה״ה שם דעתו לחיוב וכן העלה הברכי יוסף שם‪,‬‬
‫ואף על פי כן דעתו היא ש ב י ת האסורים שיושבים שם רק כשני חדשים ולא‬
‫יותר שהוא פטור משום דהוי ד י ר ת ארעי עיי״ש‪ ,‬אחרי השחרור ראיתי מש״כ‬
‫בספר מ ש פ ט י עוזיאל בחיו״ד בעגין זה‪.‬‬
‫תראה‬
‫לי דבנידון דידן עוד יותר גרוע ממה שהעלה הברבי יוסף לפטור‬
‫ב י ת האסורים שיושבים שם רק כשני חדשים משום דהוי כ ד י ר ת‬
‫ארעי‪ ,‬שהרי בלואי הגיטו יושבי עמק הבכא עיפה נפשם להורגים ומדי יום‬
‫ביומו מוציאים הרשעים הארורים א נ ש י ם לעשרות ולמאות להורג ואין מי‬
‫שיאמר להם מה תעשו ואם כן בודאי דירות האנשים הללו יש עליהן דין ד י ר ת‬
‫ארעי שהרי בכל יום ויום נפש הכלואים תלויה היא להם מנגד ומוכנים הם‬
‫לקדש שם ש מ י ם בכל יום ויום מאחר ש ה ד ת יצאה מ א ת הצורר ימ״ש וזכרו‬
‫להשמיד ולהרוג את כל היהודים וכל כלואי הגיטו דין מ י ת ה יש עליהם‪ ,‬לכן‬
‫בודאי נראה ש ב י ת ם ודירתם היא בשבילם רק ד י ר ת ארעי ופטורין הם ממזוזה‬
‫מאחר שבכל יום ויום יתכן שהם יוכרעו לטבח על ידי האויב האכזר‪.‬‬
‫אולם‬
‫אף על פי כן מי שיש לו מזוזה והוא רוצה לקובעה על פתחו כדי‬
‫שתזכיר לו את יחודו של הקב״ה יתברך שמו בודאי מצוה הוא עושה‬
‫וכמו שאמרו רבותינו ז״ל במנחות דף מ״ג ע״ב כל מי שיש לו תפילין בראשו‬
‫ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא שנאמר והחוט‬
‫המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם‪ ,‬וכל‬
‫הזהיר במצות מזוזה מאריכין לו ימיו ושנותיו שנאמר למען ירבו ימיכם וימי‬
‫בניכם כדאיתא במס׳ ש ב ת דף ל״ב ע״ב עיי״ש‪ ,‬ולזאת אלו הקובעין מזוזות‬
‫בפתחיהן בגיטו מצוד‪ .‬גדולה ה ם עושים‪ ,‬אולם עליהם לקובעה בלי ברכה‬
‫מאחר שמן הדין פטורין הן וכמו שהעלינו ואלו שאין להם מזוזה אין להם לחוש‬
‫ולדאוג כלל‪ ,‬וה׳ הטוב ישלח לנו‪.‬את עזרתו מקודש ונזכה בשוב ה׳ את שבות‬
‫עמו לציון ברנה ולירושלים בית מקדשו בשמחת עולם במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫סימן י״ד‬
‫בדין אם מותר ללמוד תורה עם הרוצחים‬
‫ימ׳יש על ידי כפיה‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫ב י ו ם א ׳ א ד ר ת ש ״ ב נ י ת ן ה צ ו על י ד י ה צ ו ר ר י ם ה א ר ו ר י ם‬
‫ש ע ל ה י ה ו ד י ם י ו ש ב י ה ג י ט ו ל מ ס ו ר מ י ד א ת כל ה ס פ ר י ם ה נ מ צ א י ם‬
‫ת ח ת ידם ה ן ספרי ק ו ד ש כגון ספרי ש ״ ס ‪ ,‬ר א ש ו נ י ם ו א ח ר ו נ י ם והן םפרי‬
‫חול ל מ ח ס ן ס פ ר י ם מרכזי ש י ה א נתון ל ר ש ו ת ו של מ ט ה ו של ח ״ מ ו מ ח ח ״‬
‫ה ג ר מ נ י ל ע נ י נ י י ה ו ד י ם ו ת ר ב ו ת ם ה צ ו ר ר ה י ד ו ע א ל פ ר ד ר ו ז נ ב ר ג ימ׳יש‪,‬‬
‫ל ש ם כ ך נ ש ל ח ש ל י ח מ י ו ח ד מ מ ט ה ו ש ל ר ו ז נ ב ר ג דר‪ .‬ב נ ק ר ד ה י ה ש מ ו‬
‫להוציא לפועל א ת הצו הזה‪.‬‬
‫ומכירן‬
‫ש א נ י ה י י ת י ה מ מ ו נ ה ע ל מ ח ס ן ה ס פ ר י ם ש ב ג י ט ו פ נ ה א ל י דר‪.‬‬
‫בנקרד הנ״ל ביחד עם מפקד הגיטו יארדאן ימ״ש ש א מ צ י א‬
‫להם ג מ ר א י ש נ ה של ש ״ ם ישן כי ב ר צ ו נ ם ל ד ע ת מ ה כ ת ו ב שם‪ ,‬כ מ ו כן‬
‫ה ם פנו לחרב א ב ר ה ם גערשטיין ה י ״ ד ש י ק ר י א ויסביר לפניהם א ת‬
‫ה ד ף ה ר א ש ו ן של ה ג מ ר א ש נ ת ת י להם‪ ,‬ה י ת ה ז א ת מם׳ זבחים‪ ,‬ו נ ש א ל ת י‬
‫א ז על ידו א ם מ ו ת ר לו ל ק י י ם א ת מ ב ו ק ש ת ה צ ו ר ר י ם ו ל ל מ ד ם ת ו ר ה ‪,‬‬
‫כ י א ף ש ה י ה יכול ל ה ת ח מ ק מ ל מ ל א א ת ב ק ש ת ם ב כ ל ז א ת ל א ב ק ל ו ת‬
‫ה י ה יכול ל ה ת ח מ ק מ ה ם ‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫במס׳ חגיגה דף י״ג ע״א גרסינן‪ ,‬ואמר ר׳ אמי אין מוסרין ד ב ר י‬
‫תורה לכותי שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום‪ ,‬ובתוס׳‬
‫שם ד״ה אין מוסרין כתבו היה קשה להר״ר אלחנן תיפוק ליה דכותי העוסק‬
‫בתורה חייב מ י ת ה כדאמר ביפ״ד מ י ת ו ת )סנהדרין נ״ט‪ (.‬עובד כוכבים העוסק‬
‫בתורה ח י י ב מיתה והמלמדו עובר אלפני עור לא תתן מכשול וכי ת י מ א בז׳ מצות‬
‫דידהו דאינו ח י י ב מיתה כדאמר הש״ס ה ת ם והא מצוה איכא למוסרם להם‬
‫צג‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫צד‬
‫ו נ פ ק א לן מהאי קרא אשר עשה האדם וחי בהם כהן ולוי נאמר אלא אדם שאפילו‬
‫עכו״ם ועוסק בתורה ו כ ו ‪ /‬ויש לומר דהכא מיידי אפילו היכא דאיכא עכו״ם‬
‫א ח ר שרוצה ללמדו דליכא לפני עור כדאמרינן בע״ז המושיט כוס יין לנזיר עובר‬
‫אלפני עור והני מילי דקאי אתרי עברא דנהרא שבלאו נתינתו א״א להביאו‬
‫אליו אבל אי לאו הכי אינו עובר אלפני עור הכא נמי אפילו במקום שעכו״ם‬
‫אחר רוצה ללמדו דליכא לפני עור מ״מ אסור משום מ ג י ד דבריו ליעקב ו ג ו ‪/‬‬
‫הרי מבואר שהתוס׳ ס״ל שאסור ללמד תורה לגוי‪ ,‬והמלמדו עובר על‬
‫עכ״ל‪.‬‬
‫לפני עור לא ת ת ן מכשול‪ ,‬ואפילו היכא דליכא משום לפני עור כגון היכא דלא‬
‫קאי בתרי עברי דנהרא מכל מקום אסור ללמדו‪ ,‬והמלמדו עובר משום מ ג י ד‬
‫דבריו ליעקב‪.‬‬
‫ובמס׳‬
‫סוטה דף ל״ה ע״ב א י ת א ‪:‬‬
‫ת ״ ר כיצד כתבו ישראל א ת התורה רבי‬
‫יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנאמר וכתבת על האבנים את‬
‫כל דברי התורה הזאת ו ג ו ‪ /‬ואח״כ סדו אותן בסיד אמר לו ר׳ שמעון לדבריך‬
‫האיך למדו אומות של אותו הזמן תורה אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב״ה‬
‫ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה ועל דבר זה נתחתם גזר דינם‬
‫לבאר שחת שהיה להן ללמוד ולא למדו‪.‬‬
‫ובמהרי״ץ‬
‫חיות שם כתב וז״ל!‬
‫לדבריך איך למדו אומות של אותו הזמן‬
‫תורה‪ ,‬נ״ב אע״ג דקיי״ל חגיגה י״ג ע״א אסור למסור דבר תורה‬
‫לעובד כוכבים שנאמר לא עשה כן לכל גוי‪ ,‬הנה כבר חלקו הפוסקים בין‬
‫תורה ש ב ע ״ פ דאסור אבל תורה ש ב כ ת ב שרי‪ ,‬ועיקר הא דלא נתנו תורה‬
‫שבע״פ בכתב כדי שלא יאמרו האומות ישראלים אנחנו ו כ ו ‪ /‬ועוד בדוקא נקט‬
‫עובד כוכבים שלאותו הזמן דלהם‪ .‬הותרה מטעם שהביא רש״י כאן שלא‬
‫יהא להם פתחון פה לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ועל‬
‫דברי מהרי״ץ חיות יש לתמוה לכאורה‪ ,‬ד מ א י מ ק ש ה על ההיא דסוטה‬
‫מההיא‬
‫דחגיגה‪ ,‬עדיפא הוה ליה לאקושויי אההיא דסוטה מהא‬
‫דאמרינן בסנהדרין דף נ״ט דגוי העוסק בתורה חייב מ י ת ה והמלמדו עובר‬
‫אלפני עור‪ ,‬אלא בע״כ צ״ל דאז אכתי לא נצטוו על כך שאין זה אלא מ ד ב ר י‬
‫קבלה‪ ,‬ולכך ש פ י ר קאמר ר׳ שמעון בסוטה האיך למדו אומות של אותו הזמן‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫צח‬
‫תורה‪ ,‬וא״כ מאי קשיא ל י ה למהרי״ץ מההיא ד ח ג י ג ה הלא ב ש ע ת כ ת י ב ת‬
‫האבנים‪ ,‬אכתי לא נצטוו על כך‪.‬‬
‫והנה‬
‫מ ה ש כ ת ב המהרי״ץ חיות דהפוםקים חלקו בין תורה ש ב כ ת ב לתורה‬
‫ש ב ע ״ פ כונתו להריא״ז שהובא בשלטי הגבוהים בספ״ב דע״ז וז״ל‬
‫שם ‪5‬‬
‫ונראה בעיני שישראל ה מ ל מ ד לעכו״ם ת ו ר ה עובר על לפ״ע ולא נ א מ ד‬
‫כל זה אלא בתורת מ ש ה ומצוותיה שנצטוו בהן ישראל‪ ,‬אבל נביאים וכתובים‬
‫נראה בעיני שמותר ללמדו שרואה בהן נ ח מ ו ת האמורים לישראל עכ״ל‪ ,‬ומובן‬
‫דלפי זה אין סתירה כלל בין הגמ׳ דםוטה למה דגרסינן במס׳ חגיגה‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫במהרי״ץ חיות במם׳ חגיגה שם שכתב«‬
‫ועי׳ ש י ט ה מ ק ו ב צ ת ספ״ב‬
‫דכתובות דמחלק ג״כ בין תורה שבכתב לתורה שבע״פ‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וכוונתו‬
‫למה שכתב הש״מ על הא דגרסינן במס׳ כתובות ד ף כ״ח ע״א ?‬
‫ואלו נאמנין‬
‫ל ה ע י ד בגודלן מ ה שראו בקוטנן וכו׳ ושהיה א י ש פלוני יוצא מ ב י ת הספר‬
‫לטבול לאכול בתרומה‪ ,‬ופרכינן על זה בגמרא‪ ,‬ודלמא ע ב ד כהן הוא מסייע‬
‫ליה לד׳ יהושע בן לוי דא״ר יהושע בן לוי אסור לאדם ש י ל מ ד את עבדו‬
‫תורה‪ ,‬ולא והתניא לוה הימנו רבו וכו׳ או שהניח ת פ י ל י ן בפני רבו או שקרא‬
‫שלשה פסוקים ב ב י ת הכנסת הרי זה לא יצא לחירות ה ת ם דאיקרי ע ב ד מ ד ע ת ו‬
‫כי קאמרינן דקא נהיג ביה מנהג בנים‪.‬‬
‫וכתב‬
‫על זה בשיטה מקובצת ש ם ו ז ״ ל ז‬
‫ולא והתניא וכו׳‪ ,‬פי׳ ובלא זה‬
‫לרבי יהושע בן לוי בלחודיה לא ת ק ש י ולא מ י ד י דהוה יכילנא‬
‫לשנויי דשאני בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה וכמו שחילק ה ר מ ב ״ ם ז״ל‬
‫בה׳ ת ״ ת לגבי לימוד ה ב ת דהויא לה כאילו מ ל מ ד ה תפלות‪ ,‬ומיהו ב מ ת נ י ׳‬
‫ד ק ת נ י יוצא מ ב י ת ה ס פ ר ד ס ת מ ו היינו ת ו ר ה ש ב כ ת ב ה ל כ ד קשיא כנ״ל‪,‬‬
‫ולדברי ש י ט ה מקובצת אלו נתכון המהרי״ץ חיות‪ .‬אולם ב א מ ת יש ק צ ת‬
‫לתמוה עליו דמלשונו מ ש מ ע ש ה ש י ט ה מקובצת באמת מחלק בין תורה ש ב כ ת ב‬
‫לתורה שבעל פה‪ ,‬ואינו כן‪ ,‬ד א ד ר ב ה ה ש י ט ה מקובצת רק קאמר ״דהוה יכילנא‬
‫לשנויי דשאני בין ת ו ר ה שבכתב לתורה שבעל פה״‪ ,‬אבל א ל י ב א ד א מ ת ד ע ת‬
‫ה ש י ט ה מקובצת שאין לחלק בזה וכמו שמסיק דלכך פ ר כ י נ ן ״ מ מ ת נ י ת י ן ד ק ת נ י‬
‫יוצא מ ב י ת הספר דםתמו היינו תורה שבכתב״‪ ,‬וזה ברור לכל מעיין‪ ,‬ואם בן‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫צו‬
‫אדרבה מדברי השיטה מקובצת מ ש מ ע דס״ל דבין תורה שבכתב ובין תורה‬
‫שבעל פה אסור ללמד לגוי ולעבד‪.‬‬
‫והנה‬
‫בספר אהבת יהונתן חילק גם כן לענין זה בין תורה שבכתב לתודה‬
‫שבעל פה‪ ,‬עי׳ במה שכתב בהפטורה לפ׳ שלח עלה פסוק שמעו‬
‫מלכים‪.‬‬
‫וגם בשו״ת יהודה י ע ל ה למהר״י אםאד חלק או״ח ס״ס ד׳ ראיתי‬
‫שם הגה״ה מבן המחבר דהא דאסור ללמד תורה לעכו״ם היינו דוקא תורה‬
‫שבעל פה שנמסרה לישראל מ פ ה לאוזן אבל תורה שבכתב נמסרה לכל‪ ,‬ועי׳‬
‫בט״ז או״ח סי׳ מ״ו שכתב לענין ברכת אשר קדשנו במצותיו וציונו לעסוק‬
‫בדברי תורה‪ ,‬דעוםק היינו ביגיעה ופלפול משא ומתן בהלכות התורה עיי״ש‪,‬‬
‫ומהאי טעמא אמר ר׳ יוחנן גוי העוסק בתורה חייב מיתה ולא אמר הלומד‬
‫בדברי תורה שעסק הוא על תורה שבעל פה‪.‬‬
‫וכן כתב במשיב דבר חלק‬
‫יו״ד סי׳ ע״ז‪ ,‬שאין איסור ללמד תורה שבכתב לעכו״ם שהרי ה׳ ציוה ליהושע‬
‫לכתוב התורה בשבעים לשון בשביל אומות העולם‪.‬‬
‫ובספר‬
‫מאור ושמש פ׳ חוקת כ ת ב גם כן לחלק בין תורה שבכתב לתורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬וכן ראיתי בתשובות באר שבע בקונטרס מ י ם חיים סי׳‬
‫י״ד שרצה בתחילה לחלק בכך‪ ,‬עי׳ שם שכתב להעיר ע״מ שקצת רבנים‬
‫לומדים תורה עם עכו״ם ופה היפר ממ״ש בחגיגה‪ ,‬עיי״ש שכתב‪ ,‬ועוד נ״ל‬
‫דאף ר׳ אמי עצמו לא אסר אלא למסור לעכו״ם ד ״ ת עם טעמן ונימוקן‬
‫וסודותיה ודבר הלמד מענינו הוא דבהכי מיירי כל הסוגיא בחגיגה שם‪,‬‬
‫וכן מדויק הלשון שאמר ר׳ אמי אין מוסרין דברי תורה‪ ,‬ולא אמר אין מלמדין‬
‫ד״ת והוא כמש״כ‪ ,‬ועכ״ז אני אומר שומר נפשו ירחק מלמוד עמהם ד ״ ת עכ״ל‪.‬‬
‫ומשמע מלשון זה ש ל מ ע ש ה ס״ל שאסור ללמד תורה עם העכו״ם אפילו תורה‬
‫שבכתב‪ ,‬וזהו מה שסיים ״שומר נפשו ירחק מללמוד ע מ ה ם ד״ת״‪ ,‬כלומר אפילו‬
‫תורה שבכתב‪.‬‬
‫תם‬
‫המהרש״א ז״ל נראה שדעתו היא שאפילו תורה שבכתב אסור ללמד‬
‫לעכו״ם‪ ,‬שהוא כתב על הא דאיתא במס׳ שבת דף ל״א ע ״ א ‪ :‬שוב‬
‫מ ע ש ה בעכו״ם אחד שהיה עובר אחורי ב י ת הכנסת ושמע קול סופר שהיה‬
‫אומר ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד אמר הללו למי אמרו לו לכהן‬
‫גדול אמר אותו עכו״ם בעצמו אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול בא‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫צז‬
‫לפני שמאי אמר ליה גיירני על מ נ ת ש ת ש י מ נ י כהן גדול דחפו באמת הבנין‬
‫שבידו בא לפני הלל גייריה אמר לו כלום מ ע מ י ד י ן מלך אלא מי שיודע‬
‫תכסיסי מלכות לך למוד טכסיסי מלכות הלך וקרא כיון ש ה ג י ע והזר הקרב‬
‫יומת א״ל מקרא זה על מי נאמר א״ל אפילו על דוד מלך ישראל נשא אותו‬
‫גר קל וחומר בעצמו ומה שישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם‬
‫קרא להם בני בכורי ישראל כתיב עליהן והזר הקרב יומת גר הקל שבא‬
‫במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה וכו׳ עיי״ש‪.‬‬
‫וכתב‬
‫המהרש״א וז״ל‪:‬‬
‫ק״ק הא אין מ ק ב ל י ם גרים משום שולחן מלכים‬
‫ולא משום אישות ולא ע ד י ף האי שנתגייר ללבוש בגדי כהן גדול‪,‬‬
‫וצ״ל הא דקאמר אתא גבי הלל וגייריה וכו׳ לאו דוקא הוא דלא גייריה ע ד‬
‫לבתר הכי ש י ד ע שגר אסור בכהונה‪ ,‬ולא קאמר דגייריה אלא שקיבל עליו‬
‫לגייר ומתוך שלא ל ש מ ה בא לשמה‪ ,‬ואין להקשות דאם כן האיד לימדו תורה‬
‫קודם שנתגייר‪ ,‬הא עכו״ם שעוסק בתורה חייב מ י ת ה די״ל דהכא כיון שבא‬
‫להתגייר שרי ללמוד תורה עכ״ל‪.‬‬
‫והרי הכא בתורה ש ב כ ת ב מיידי ואפילו‬
‫הכי פ ש י ט א ליה למהרש״א להקשות ״האיך למדו תורה קודם שנתגייר״‪ ,‬ומשמע‬
‫מזה דהמרש״א ס״ל שאין לחלק לענין איסור לימוד תורה לעכו״ם בין תורה‬
‫שבכתב לתורה שבעל פה‪.‬‬
‫ברם‬
‫מדברי המאירי מ ש מ ע שהאיסור הוא רק על תורה שבעל פה‪ ,‬עי׳‬
‫בחידושיו לחגיגה שם ש כ ת ב ‪:‬‬
‫אין מוםרין סתרי תורה אלא לאדם‬
‫הגון‪ ,‬ואין מוסרין סתרי תורה לגוי והוא מי שעובד ע״ז שמאחר שהוא כופר‬
‫בעיקר האיך אנו מ ל מ ד י ן אותו תורה וע״ז נאמר מ ג י ד דברי ליעקב עיי״ש‪,‬‬
‫ומשמע מדבריו שהאיסור הוא רק על תורה שבעל פה‪.‬‬
‫אולם‬
‫בס׳ יפה ללב ח״ג סי׳ רמ״ו ס״ק כ״א העלה שאין חילוק לענין איסור‬
‫זה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה‪ ,‬עי׳ בדבריו שם שהביא את‬
‫דברי מהרי״ץ חיות הנ״ל מש״כ בסוטה ל״ה והסכים לתירוצו השני שכתב‪,‬‬
‫שדוקא לגוים של אותו הותרה התורה ללמוד וללמד להם כדי שלא יהיה להם‬
‫פתחון פה לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד‪ ,‬אבל לגוים בדורות שלאחר כד אין‬
‫דילוק בזה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה ואסור ללמדם‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫צח‬
‫וגם‬
‫בספר שו״ת ד ב יששכר חלק יו״ד סימן צ״ו ד א י ת י שכתב להשיג על‬
‫תירוצו הראשון של מהרי״ץ חיות שרצה לדייק ולהוכיח מהגמרא‬
‫להתיר ללמד להם תורה שבכתב‪ ,‬והשיג עליו שאין מכאן ראיה כלל דהתם קאי‬
‫על ז׳ מצות דידהו ולכך שרי ללמדם‪.‬‬
‫וגם בשו״ת קרית חנה דוד ח״ב יו״ד‬
‫סי׳ י״ג העלה שאף תורה שבכתב אסור ללמד לגוי‪.‬‬
‫ולפי‬
‫האמור לכאורה נראה שבנידון שאלתנו ודאי שאין להתיר ללמוד תורה‬
‫שבעל פה עם הרוצחים הארורים ימ״ש שהרי רצונם היה שילמדו‬
‫אתם גמרא ותורה שבעל פ ה הרי לכולי עלמא אסור ללמד לעכו״ם אפילו‬
‫לאלה הסוברים שאין איסור ללמדם‪ .‬תורה שבכתב‪.‬‬
‫אולם‬
‫לאחר העיון נראה שיש להתיר ללמוד אתם אפילו תורה שבעל פה‪,‬‬
‫והוא על פי דברי הטורי אבן בחידושיו לחגיגה שם שכתב להקשות‬
‫על הא דגרסינן ב מ ת נ י ת י ן דמס׳ עבודה זרה דף מ״ד ע״ב שאל פרוקלום‬
‫בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר ליה‬
‫כתוב בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מ ה אתה רוחץ במרחץ‬
‫של אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא אמר לו אני לא באתי‬
‫בגבולה היא באה בגבולי אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא נעשה‬
‫אפרודיטי נוי למרחץ דבר אחר אם נותנים לד ממון הרבה אי אתה נכנס‬
‫לעכו״ם שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה זו עומדת ע״פ הביב וכל העם‬
‫משתינין לפניה לא נאמר אלא אלהיהם את שנוהג בו משום אלוה אסור את‬
‫שאינו נוהג בו משום אלוה מותר‪.‬‬
‫והל!שה‬
‫הטורי אבן היאך השיבו בדברי תורה הרי אמר ר׳ אמי דאין מוסרין‬
‫דברי תורה לעכו״ם‪ ,‬ותירץ דהא דאין מוסרין דברי תורה לעכו״ם‬
‫אסמכתא בעלמא היא ומדרבנן וכיון שאין זה דרך קבע רק דרך עראי ויש בו‬
‫משום דרכי שלום משום הכי לא גזרו רבנן‪ ,‬וכדברי הטורי אבן מ ש מ ע‬
‫מדברי השיטה מקובצת בכתובות דף כ״ח ע״א שכתב על דקאמרה הגמרא שם‬
‫מסייע ליה לר׳ יהושע בן לוי דא״ר יהושע בן לוי אסור לאדם שילמד את‬
‫עבדו תורה׳ וז״ל!‬
‫והילכך הכא נמי כיון ש מ ע י ד שהיה יוצא מ ב י ת הספר‬
‫לטבול ודאי מוכחא מילתא שכן בדין שאם היה ע ב ד לא מניחו רבו ללמוד‬
‫תורה בקביעות עם מ ל מ ד דאסור לאדם ש י ל מ ד א ת עבדו תורה עכ״ל עיי״ש‪,‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫צט‬
‫ומשמע בהדיא מדבריו כדברי הטורי אבן שהרי כתב ״לא מניחו רבו ללמוד‬
‫תורה בקביעות וכר ״‪ ,‬דמזה מ ש מ ע דכל האיסור אינו אלא כשהוא לומד אתו‬
‫בקביעות אבל כשהוא מלמדו דרך עראי ל י ת לן בה וברור‪.‬‬
‫ומעתה‬
‫לפי ד ב ר י הטורי אבן ודאי שאין לאסור מללמוד עם הצוררים‬
‫האלה תורה שבעל פה מאחר שכל זה היה רק דרך עראי ולא בקביעות‬
‫וכמו שהטורי אבן העלה להתיר שהיכא דיש בו משום דרכי שלום מותר למסור‬
‫דברי תורה לגוי מאחר שכל האיסור למסור דברי תורה לגוי אינו אלא‬
‫מדרבנן והיכא דאיכא משום דרכי שלום לא גזרו ביה רבנן‪ ,‬אם כן הכי נמי‬
‫דכוותיה מאחר שאם לא ימלאו את בקשת הצוררים שביקשו שילמדו אאם‬
‫ויבארו להם דף אחד מדברי התלמוד‪ ,‬בודאי שיש לחוש לסכנת נפשות‪,‬‬
‫בכהאי גוונא היכא דאיכא חשש של סכנת נפשות לא גזרו רבנן וכמו שהעלה‬
‫הטורי אבן לענין למסור להם דברי תורה משום דרכי שלום וה״נ דכוותיה‪.‬‬
‫ועוד‬
‫יש להביא ראיה שהיכא דאיכא חשש סכנה בודאי שמותר למסור ד ב ר י‬
‫תורה לעכו״ם מהא דגרסינן במס׳ בבא קמא דף ל״ח ע ״ א ‪:‬‬
‫תנו‬
‫רבנן וכבר שלחה מלכות רומי שני םרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו‬
‫תורתכם קראו ושנו ושלשו בשעת פ ט י ר ת ן אמרו להם דקדקנו בכל תורתכם‬
‫ואמת היא חוץ מ ד ב ר זה שאתם אומרים וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ובתום׳ ד״ה קראו‪ ,‬כתבו ן‬
‫וא״ת והא אמרינן בחגיגה המלמד תורה לעובד כוכבים עובר בעשה ד מ ג י ד‬
‫דבריו ליעקב ויש לומר דבע״כ עשו על פי דברי המושל ולא נתחייבו למסור‬
‫עצמן עכ״ל‪ ,‬הרי לנו בהדיא דהיכא דאיכא משום חשש של סכנת נפשות‬
‫מותר למסור להנם ד ב ר י תורה‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בתשובות מעשה איש חלק יו״ד סי׳ ז׳ שהביא דברי השל״ה בשם מהר״ם‬
‫גבאי שאין ללמד לעכו״ם אפילו אל״ף ב י ״ ת וכמו שכ׳ בזוה״ק חלק‬
‫ג׳‪ ,‬אולם בם׳ ויאמר יצחק בחלק או״ח סי׳ כ״א כ ת ב שמותר ללמד לעכו״ם‬
‫הלשון ופירוש המלות ואין קפידא בזה שהרי קודם דור הפלגה היו מ ד ב ר י ם‬
‫בלשון הקודש כמו שכתוב ויהי כל הארץ שפה אחת‪.‬‬
‫לבתשלבות‬
‫מהרי״ץ ח י ו ת סי״ ל״ב ה ש י ב עליו שאין להתיר שהרי על ידי‬
‫שהעכו״ם ילמוד לשון הקודש יוכל ללמוד גם ד ב ר י תורה ואיכא‬
‫ק‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫בהכי משום לפני עור‪ ,‬והא דאמרינן בסוטה דף ל״ו ע״ב ‪ :‬אמרו איצטגניני‬
‫פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות‬
‫אני רואה בו אמרו ליה אם כן יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו‬
‫שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב״ה ולמד שנאמר‬
‫עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה‬
‫ב ה ד י ה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר‪,‬‬
‫א מ ד ליה אגמריה ולא גמר אמר ליה א י ש ת ב ע לי דלא מגלית אישתבע לו‬
‫עיי״ש‪ ,‬הרי חזינן דמותר ללמד לעכו״ם לשון הקודש דאם לא כך היאך רצה‬
‫יוסף ללמד לשון הקודש לפרעה׳ ותירץ על זה המהרי״ץ חיות שם‪ ,‬ד א י ב ע י ת‬
‫אימא שאני התם דאיכא אימת מלכות וכמש״כ התוס׳ בב״ק דף ל״ח ע״א‬
‫ואיבעית אימא אין למדין מקודם מתן תורה שלא היה מכשול‪ ,‬וכמובן שלפי‬
‫תירוצו האחרון של המהרי״ץ חיות יורדת ממילא גם ראיתו של בעל ספר‬
‫״ויאמר יצחק״ מדור הפלגה שהיו מדברים בלשון הקודש שמותר ללמד לעכו״ם‬
‫לשון הקודש‪ ,‬דשאני דור הפלגה שהיו קודם מתן תורה אבל אחר מתן תורה‬
‫לעולם אסור ללמדם הלשון דשמא על ידי כך יבואו ללמוד תורה‪.‬‬
‫על‬
‫כל פנים לשינויא קמא דמהרי״ץ חיות שתירץ דמשום א י מ ת מלכות‬
‫מותר ללמדם וכההיא שכתבו בתום׳ ב״ק הנ״ל‪ ,‬בודאי שבנידון דידן‬
‫כשהיינו נתונים בצרה ובשביה בידי הצוררים הארורים ימ״ש ונחשבנו כצאן‬
‫לטבח יובל להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה׳ והרוצחים האלה על כל דבר קל‬
‫היו הורגים ורוצחים כי רק תואנה היו מבקשים עלינו כדי לשפוך דם נקיים‬
‫ובהאי דאיתא במדרש איכה רבה סוף פרשה ג׳ אות מ״א!‬
‫חד יהודאי עבר‬
‫קדם אדריאנוס ושאיל בשלמיה א״ל מאן את א״ל יהודאי‪ ,‬א״ל ואית יהודאי‬
‫עבר קדם אדריאנוס ושאיל בשלמיה אמר איזילו וסבו ראשיה‪ ,‬עבר אוחרן חמא‬
‫מה א י ע ב י ד בקדמייא ולא שאל בשלמיה א״ל מאן את א״ל יהודאי א״ל ואית‬
‫יהודאי עבר קדם אדריאנום ולא שאל בשלמיה א״ל איזילו וסבו רישיה‪ ,‬א״ל‬
‫סנקליטין שלו לית אנן ידעין מה אילין עובדי דאת עביד דשאיל בשלמך‬
‫מתקטיל דלא שאיל בשלמך מתקטיל‪ ,‬א״ל ואתון בעיין מלכי יתי איך אנא‬
‫בעי למקטלה בשנאי עיי״ש במדרש‪ ,‬וגם הגרמנים הרשעים היו נוהגים כמנהגו‬
‫של אדריאנוס שחיק עצמות ע ם כלואי הגיטו האומללים ברצותם טובחים‬
‫וברצותם הורגים ושורפים‪ ,‬ולכן בודאי סכנה היתד‪ ,‬כרוכה עם כל סירוב‬
‫למלא מבוקשם שביקשו ולזאת במצב איום זה שהיינו נמצאים בו לא מ י ב ע י‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קא‬
‫תורה שבכתב שמותר ללמדם אם ביקשו שהרי לכמה דעות שהבאנו לעיל‬
‫אין איסור ללמד תורה שבכתב לעכו״ם אלא אפילו תורה שבעל פ ה שלכולי‬
‫עלמא אסור למסור לגוי‪ ,‬גם כן אין לאסור מללמדם בגלל הסכנה ש ה י ת ה‬
‫כרוכה בזה עם‪ .‬יסרבו להם וכמו שהעלו התוס׳ בב״ק הנ״ל דהיכא דאיכא‬
‫משום חשש סכנת נפשות מותר למסור להם דברי תורה‪ ,‬ובפרט שכל זה‬
‫היה רק בדרך ארעי ולא בדרך קביעות‪ ,‬ואין לאסור למסור להם דברי תורה‬
‫בדרך ארעי וכמו שהעלה הטורי אבן ש ה ב א ת י לעיל‪.‬‬
‫וגם‬
‫אני הגבר ראה עני בשבט עברתו‪ ,‬אותי שאלו הזדים אז‪ ,‬מאחר שהייתי‬
‫הממונה על מחסן הספרים‪ ,‬להסביר להם א ת הגהותיו של הגאון רבנו‬
‫יצחק אלחנן זצ״ל שהיו רשומות על בשולי ד פ י הגמרא על הש״ס שלו שגם‬
‫הוא ביחד עם כל ספריו שהיו לו הוכנס לתוך הגיטו וניתן בתוך מחסן הספרים‬
‫המרכזי שהוקם על פי צו הצוררים‪ ,‬וכן בקשוני להקריא ולהסביר לפניהם‬
‫שאלה תשובה אחת של רבנו הגאון שהיתה כרוכה ב י ח ד עם מסכת ברכות‬
‫של הש״ס שלו‪ ,‬בדבר העגונה רחל בת אברהם מעיר יעזנע שרבנו נשאל‬
‫להתירה‪ ,‬כמו כן נ ת ב ק ש ת י לקרוא בספרי התורה שגם הם נמצאו במחסן‬
‫ספרים זה‪ ,‬ובגלל הסכנה נאלצתי למלא א ת בקשתם של הצוררים האלה‪ ,‬כי‬
‫לפי מה ש ה ע ל י ת י מכל הלין טעמי אין איסור למסור לעכו״ם דברי תורה‬
‫במצב זה שהיינו נתונים בו‪ ,‬וה׳ הטוב ישלח לנו עזרתו מקודש ומציון יסעדנו‪,‬‬
‫יעננו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו יצמיח לנו צדקה ותקלה נגד כל הגוים‪,‬‬
‫יאמר לבת ציון הנה ישעך באה לאסוף נדחי ישראל ולקבץ נפוצות יהודה‬
‫להביאם אל מקומם ולהניחם על אדמתם‪ ,‬א ד מ ת ה׳ הר ציון וירושלים במהרה‬
‫בימינו אמן‪.‬‬
‫סימן טי׳ו‬
‫בדין הצלת עצמו על ידי תעודת עכו״ם‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫ב י ו ם א ׳ ניםן ת ש ״ ב נ ש א ל ת י ב ג י ט ו ק ו ב נ ה א ם מ ו ת ר לו‬
‫ל א ד ם ל ה צ י ל א ת עצמו על ידי קנית תעודת התנצרות )טויפ־‬
‫שיין( ועל י ד י ז ה ת ה י ה לו ה א פ ש ר ו ת לברוח ל י ע ר ו ת ו ל צ ט ר ף ל פ ר ט י ­‬
‫זנים‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫דבר זה אסור שהרי כתב הרמב״ם בספר המצות וז״ל‪:‬‬
‫מצוד‪.‬‬
‫ד ׳ היא שצונו לקדש את שמו והוא ממה שנאמר ונתקדשתי בתוך‬
‫בני ישראל‪ ,‬וענין זאת המצוד‪ .‬אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת‬
‫ה א מ ת י ת בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק‪ ,‬ואע״פ שבא עלינו מכריח לבקש‬
‫ממנו לכפותינו שלא נשמע אליו‪ ,‬אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב‬
‫שכפרנו אע״פ שלבותינו מאמינים בו י ת ע ל ה עכ״ל הטהור‪.‬‬
‫ומזה‬
‫נראה שחייב אדם למסור עצמו ל מ י ת ה ואסור לו להתעות א ת הגוי‬
‫שיחשוב שכפר ח״ו באלקי ישראל אף שבלבו הוא מאמין בהשם‬
‫יתברך שמו‪ ,‬וכמו ש כ ת ב הרמב״ם בלשונו הטהור ״אבל נמסור עצמנו למיתה‬
‫ולא נתעהו לחשוב שכפרנו‪ ,‬ועי׳ בתום׳ ע״ז נ״ה‪.‬‬
‫והנה‬
‫בנידון דידן כל עיקר תעודת ההתנצרות באה כדי להתעות את הגוים‬
‫שיחשבו שהוא יהודי‪ ,‬והלא ד ב ר זה הוא בכלל המצוד׳ של קידוש‬
‫השם לפי ד ע ת הרמב״ם שהבאתי‪ ,‬וישנו בכלל יהרג ואל יעבור‪.‬‬
‫ולא!‬
‫דמי למה שכתב הנמוקי יוסף בפרק הגוזל דאע״ג דאסור לו לומר שהוא‬
‫עכו״ם מ״מ אם הישראל יכוון לדבר אחר היינו שהוא יכול להתעותם‬
‫שיהו סבורים שהוא עכו״ם והוא מתכוון באמירתו לדבר אחר שרי‪ ,‬וכן פסק‬
‫הרמ״א ביו״ד סי׳ קנ״ז‪ ,‬דהתם כל הטעם של ההיתר הוא מפני שהוא אומר‬
‫קב‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קג‬
‫ד ב ר ש מ ש ת מ ע לשני פנים‪ ,‬כלומר שהוא אומר ד ב ר הסובל שני פירושים לכן‬
‫מותר לו לומר א ת הדבר‪ ,‬דאף שהגוי חושב ש מ ש מ ע ו ת דבריו הם‪ .‬שהוא גוי‪,‬‬
‫מכל מקום‪ .‬מכיון שדבריו סובלים גם מ ש מ ע ו ת אחרת והיהודי מכוון בלבו לא‬
‫למשמעות שהגוי חושב אלא למשמעות של היתר‪ ,‬שרי לו לומר דבר זה כדי‬
‫להציל את עצמו‪,‬‬
‫אבל‬
‫בנידון דידן אינו כן‪ ,‬שהרי מ ש מ ע ו ת אחת יש לתעודת ההתנצרות‪,‬‬
‫והיא שבעל התעודה עזב ח״ו את צור מחצבתו והתכחש לעמו‬
‫בהם בחר לו יה לסגולתו‪ ,‬ד ב ר זה בודאי אסור אף שבלבו הוא מאמין באמונה‬
‫שלימה בצור ישראל וגואלו‪ ,‬מכל מקום מצווה הוא על קידוש השם וכמו‬
‫שהבאתי בשם הרמב״ם‪ ,‬ומצות למסור עצמו למיתה ולא להתעות את הגוים‬
‫שהוא כפר ח״ו באלקי ישראל‪,‬‬
‫וראה‬
‫גם ראה מה ש כ ת ב מרן בעל החפץ חיים זצ״ל בספרו נדחי ישראל‬
‫פרק ו׳ דאפילו על ע צ ם האמירה לומר שהוא אינו יהודי יש לו‬
‫למסור את נפשו אפילו בשעת הסכנה כל שכן בנידון דידן שאפילו אם ירכוש‬
‫לו תעודת התנצרות כזאת אין בה משום הצלה ודאית שהרי הוא עלול למות‬
‫בחרב וברעב אפילו לכשיגיע ליערות‪.‬‬
‫תבנא!‬
‫לדינא שאין שום ה י ת ר כלל בנידון דידן לרכוש ת ע ו ד ת התנצרות‬
‫ושמד אף שהוא חושב שעל ידי זה יצליח להנצל‪ ,‬אלא מצווה הוא‬
‫ייקדש את שם השם וכמו שנאמר ונתקדשתי בתוף בני ישראל‪.‬‬
‫םימן ט״ז‬
‫דין אמירת סדיש על עוללים ויונסים‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬אחרי שהגרמנים הארורים ימ״ש הוציאו לפועל בימים של‬
‫ג׳ ודי ניםן ת ש ״ ד א ת הרצח ההמוני על ילדי ישראל שקראו‬
‫אותו בשם ״קינדער א ק צ י א ך והשמידו כאלף ומאתים ילדים עוללים‬
‫ויונקים שגזלום מחיק אמותיהם והכריעום לטבח‪ ,‬הרג ושריפה‪,‬‬
‫נשאלתי על ידי ההורים האומללים אם מוטלת עליהם חובת אמירת‬
‫קדיש על ילדיהם הקטנים‪ ,‬ואם לא עד כמה הוא שיעור קטנותם ?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫הנה בא״ז ה׳ ש ב ת בכל בו סימן קי״ד בריב״ש סימן קט״ו‪.‬‬
‫וברמ״א יו״ד סימן שע״ו סעי׳ ד ׳ ונמצא במדרשות לומר קדיש על‬
‫אב )כל בו וריב״ש בשם תנחומה וספרי ובחיי בשם מסכת כלה וב״י בשם‬
‫הזוהר ובא״ז בשם ת נ א ד ב י אליהו רבא( וצ״ל ע״י הרב קירגיל בשם ר״ע‬
‫ולפי גירסא אחרת בשם ריב״ז‪ ,‬ע״כ נהגו לומר על אב‪ :‬ואם קדיש בתרא י״ב ח ד ש‬
‫וכן נהגו להפטיר בנביא ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין‬
‫הנשמות לגיהנם וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים פודה אביו ואמו מן הגיהנם‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫נראה‬
‫מזה שהענין הקדיש הוא להציל מעונשין וקטן לאו בר עונשין הוא‬
‫כמבואר במס׳ ש ב ת פ״ט ע״ב גרסינן‪ ,‬כמה שנותיו של אדם ע׳ שנה‬
‫דל עשרין דלא ענשת עלייהו‪ ,‬עיי״ש הרי לנו בהדיא ד ע ד עשרים אין אדם‬
‫נענש בידי ש מ י ם דלענין עונשין נחשב הוא לקטן‪ ,‬וכן איתא בירושלמי רפ״ב‬
‫דבכורים דאיתא שם‪ ,‬ר׳ אבין בר׳ תנחום ש מ ע לה מן הכא ד כ ת י ב י מ י שנותינו‬
‫בהם שבעים שנה יצא מהן עשרים שנה שאין ב״ד של מעלה עונשין וכורתין‪,‬‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫ועי׳ עוד בירושלמי סנהדרין פ׳ הנחנקין ה״ז ובמס׳ מועד קטן כ״ח‪.‬‬
‫בתוס׳ ד״ה מת‪ ,‬ובן בפירוש המשניות להרמב״ם בפ״ז דסנהדרין שכתב‪ ,‬אבל מפי‬
‫קד‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫‪np‬‬
‫השמועה למדנו שהקב״ה לא י ע נ י ש החיוב כרת אלא אחר עשרים שנה ואין‬
‫הפרש בין זכרים לנקבות‪.‬‬
‫אולם‬
‫בחכם צבי סימן מ ״ ט כ ת ב דבן י״ג שנה בר עונשין הוא דכבר נ ת ח י י ב‬
‫במצוות‪ ,‬וכן כתב בנודע יהודה או״ח סי׳ ח׳ דבן י״ג שהביא שתי‬
‫שערות נענש על אחד מל״ו חיובי כרת‪ ,‬ועי׳ שם בסי׳ קם״ד שהוסיף לכתוב‬
‫ש י ש ח ר ד ת הדין גם על קטן ש ה ג י ע ל ח י נ ו ך‬
‫וצריך‬
‫לומר דהא דגרסינן בבלי ובירושלמי דבן ע ש ר י ם אינו בר עונשין‪,‬‬
‫הביאור הוא שאין מ ע נ י ש י ן אותו כ ל זמן היותו בחיים‪ ,‬אבל לאחר‬
‫ש י מ ו ת נענש הוא על כל מעשיו אפילו על אלה שעשאם משהגיע לעונת‬
‫הפעוטות שהרי מזמן זה יודע הוא ומכיר שזוהי עבירה‪.‬‬
‫ודבר‬
‫זה למדנו מ מ ה דגרסינן בסנהדרין נ״ה ע״ב‪ ,‬בת ג׳ שנים ויום אחד‬
‫מ ת ק ד ש ת בביאה כו׳ וחייבין עליה משום אשת איש כו׳ ואם בא‬
‫עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה והיא פטורה‪ ,‬א ח ד‬
‫מכל עריות ואפילו בהמה והא הכא דקלון איכא תקלה ליכא וקתני מומתין‬
‫על ידה‪ ,‬כיון ד מ ז י ד ה היא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עלה‪ ,‬עלה ד י ד ה‬
‫חם אבהמה לא חס ע״כ‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ומשמע מזה שקטנה הנרבעת במזיד אף שאינה‬
‫בת עונשין מכל מקום איסור הוא דקאעבדה‪ ,‬אלא דמחיים חס רחמנה עלה אבל‬
‫לאחר ש ת מ ו ת ת י ע נ ש מכיון ד ע ב ד ה איסור‪.‬‬
‫אמנם‬
‫לכאורה לא יצאנו עדיין ידי חובת ביאור ד מ מ ה נפשך‪ ,‬אם נחשב‬
‫מ ע ש ה קטן למעשה איסור יש להענישו אפילו בעודו בחיים חיתו‬
‫דומיא דגדול העושה איסור‪ ,‬ואם אין עונשין אותו בחייו אם כן לכאורה‬
‫מוכח ש מ ע ש ה קטן לא נחשב למעשה איסור א ם כן למה מענישין אותו על‬
‫מ ע ש ה זה לאחר מותו‪.‬‬
‫והנראה‬
‫בזה הוא‪ ,‬דמדחזינן שהבורא ית״ש ציונו להמנע מ ע ש י ת ד ב ר י ם‬
‫אסורים כגון אכילת דברים אסורים‪ ,‬הביאה על עריות וכיוצא בהם‪,‬‬
‫הרי ברור שרצונו של הבורא הוא שלא יעשו מעשים כאלה על י ד י זרע ישראל‬
‫עבדו מטעם הכמוס עמו ד ט ע מ י המצות והאיסורין הם מהדברים שכיסה אותם‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קו‬
‫עתיק יומין‪ ,‬ולזאת הזהירנו בתורתנו שנתן לנו עלי ידי נאמן ביתו להמנע‬
‫מעשיית כל הדברים האלה‪ ,‬והעובר על מצותיו ועושה נ ג ד רצונו ב״ה הרי‬
‫הוא עובר על ד ע ת קונו שלא יבא לקרבו כל ד ב ר טמא ופיגול שהרי בן ישראל‬
‫הוא שמשחתו בו‪ ,‬וכן בנוגע ליתר דברים האסורים כגון איסור העריות‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫א ל א ! שבפועל לא נצטווה הקטן על הרבדים האלה אלא הגדול‪ ,‬כי ענין העונש‬
‫בפועל תלוי הוא בציווי‪ ,‬ובפועל ציווה הקב״ה רק על הגדולים‬
‫שהגיעו לכלל ד ע ה ובינה‪ ,‬אבל הקטנים ש מ ב ח י נ ת הבינה וההשכל לא הגיעו‬
‫לכלל צלילות ה ד ע ת לזאת לא מענישים אותם בחיים על מעשיהם כי מה‬
‫שעברו נחשב שעברו שלא מדעת‪ ,‬אבל בנוגע המעשה גם מעשה קטן נחשב‬
‫למעשה איסור לזאת ש פ י ר מ ע נ י ש י ם אותו לאחר מותו‪ ,‬כי העונש של אחר‬
‫מיתה תלוי הוא ב י ד י ע ת האיסור ומכיון שגם קטן יודע ומכיר שהמעשה‬
‫שהוא עושה הוא מעשה עבירה לכן נענש עליו לאחר מותו‪ ,‬אבל מה שמענישין‬
‫על האיסורים בהיותו בחיים‪ ,‬זה תלוי בדעה של בינה ודעה של קטן אינה‬
‫נחשבת לדעה של בינה‪.‬‬
‫ומעתה‬
‫אין לסתור דברי החכם צבי והנוב״י מדברי הבבלי והירושלמי‬
‫שכתבו ש ע ד כ׳ אין מענישין אותו‪ ,‬דשני התלמודים מיירו לענין‬
‫להענישו בחיים ולזאת שפיר‬
‫קאמרי‪ ,‬דל עשרים שנה דאין מענישין עליהן‪,‬‬
‫אבל החכם צבי והנוב״י מיירו לענין להענישו לאחר מ י ת ה לזאת שפיר העלו‬
‫ד י ש ח ר ד ת הדין גם על קטן שהגיע לחינוך‪.‬‬
‫שוב‬
‫ראיתי מ ב ע ל י תום׳ ד ע ת זקנים )פ׳ וישב( כתב ב ש ם הרבי יהודא ח ס י ד‬
‫ז״ל דאין הדבר תלוי אלא בדעת ובמחשבה כי יש פחות מי״ג שנה‬
‫ערום בדעת ובמחשבה לרעה או לטובה ועל זה נאמר כי כל לבבות דורש ד׳‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫ובס׳‬
‫ט״ה כתב בשם ספר ח״ל דמה שנראה מזוה״ק פ׳ בלק ש י ש דין‬
‫גיהנם אפילו פחות מכ׳ שנה לפי ש י ש ב׳ מיני גיהנם העליון הוא‬
‫של נשמה שהוא קשה מאד וע״ז אמרו שאין נידון בו אלא מכ׳ ש נ ה שהוא‬
‫נידון העליון‪,‬‬
‫אמנם יש גיהנם שהוא לרוח ונפש ובזה נידון אפילו קטן לפי‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫שכלו‪.‬‬
‫קז‬
‫ועיי״ש בזוה״ק פ׳ שלח ש כ ת ב שם ש ע נ ש ו לתינוק בגן עדן עיי״ש‪.‬‬
‫ועי׳ מ ט ה אפרים דיני קדיש‪.‬‬
‫ולענין‬
‫נראה מזה כפי שדברנו‪.‬‬
‫א מ י ר ת קדיש על הקטנים כתב השד״ח אבלות קנ׳׳א‪ ,‬ומנהג בכל‬
‫מקום שאין אומרים קדיש על פחות מכ׳ שנה׳ אולם בספר ישורי‬
‫טהרה מע׳ ק׳ אות ע״ד כתב שהמקובלים הורו לומר קדיש גם על פחות מבן‬
‫עשרים וטעמו של דבר הוא‪ ,‬שהקדיש מועיל להעלותו למדרגה יותר גבוהה‬
‫ואם כן אפילו על תינוק בן שלושים יום אם רק י צ א מכלל נפל צריך לומר‬
‫עליו קדיש‪.‬‬
‫וכן‬
‫יש להוכיח מ מ ה ד א י ת א בספר האורה לרש״י )הוצאת בובר ד ף ‪ ,225‬סי׳‬
‫קמ״ז( והובא גם כן באיסור והיתר סימן קל״ט‪ ,‬במחזור וויטרי ד ף‬
‫רמ״ה ובאו״ז הל׳ אבלות סימן תכ״ח‪ ,‬בתינוק ש מ ת ד׳ ימים אחרי שנימול‬
‫ונולד לתשעה חדשים לטבילתה‪ ,‬ופטר רבי א ת אביו מלהתאבל עליו זבן‬
‫לקבל עליו הבראה ותנחומין ומלומד ק ד י ש עיי״ש‪ ,‬ו מ ש מ ע מזה דאם התינוק‬
‫היה מת לאחר ל׳ בודאי שהיו מחויבים לומר עליו קדיש‪,‬‬
‫והנה‬
‫בשו״ע לא נזכר ענין א מ י ר ת קדיש על קטן‪ ,‬אמנם ממה שפסק ביו״ד‬
‫סי׳ רם״ג סעי׳ ה׳ נראה להביא ראיה שגם על קטן יש לומר קדיש‪,‬‬
‫שהוא פסק שם‪ ,‬תינוק ש מ ת קודם ש י ג י ע להיות בן ח׳ מלין אותו על קברו‬
‫בצור או בקנה ואין מברכין על המילה אבל מ ש י מ י ם לו ש ם לזכר שירחמוהו‬
‫מן השמים ויחיה ב ת ח י ת המתים‪ ,‬ומזה יש להביא ראיה דהוא הדין לענין קדיש‬
‫דמאי שנא‪ ,‬דבודאי יש לומר דכמו שמלין אותו לזכר שירחמוהו מן השמים‬
‫כמו כן יש לומר עליו קדיש וגם כן מאותו הטעם‪ ,‬והוא כדי ש ה ק ד י ש יהיה‬
‫לו לזכר שירחמוהו מן השמים‪ ,‬אולם לפי ד ע ת הלבוש דם״ל ש ה ט ע ם שמלין‬
‫אותו אחר מותו הוא כדי להסיר ממנו חרפתו ודאי שאין ראיה ממילה על‬
‫א מ י ר ת קדיש‪ ,‬אבל לפי ד ע ת השו״ע דס״ל שהטעם שמלין אותו לאחר מ י ת ה‬
‫הוא כדי שיהיה לו זכר שירחמוהו מן השמים ודאי נראה כמו שכתבתי‪ .‬וראיתי‬
‫בשו״ת ״ כ נ ס ת יחזקאל״ שאלה מ״ד שפסק שאפילו אם התינוק כבר נקבר‬
‫פותחין את קברו איזה ימים אחר מותו כדי למולו‪ ,‬ואף שהנוב״י מ ד ״ ת‬
‫ח י ״ ד סי׳ קס״ד חולק עליו‪ ,‬מכל מ ק ו ם אם לא קברו אותו גם הוא ס״ל ד י ש‬
‫למולו וא״כ הוא הדין לענין א מ י ר ת קדיש‪.‬‬
‫קח‬
‫ומכל‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫הנ״ל הוריתי להורים האומללים ששיכלו א ת בניהם מחמל נפשם‪,‬‬
‫לומר קדיש על הקטנים שנהרגו על ידי הזדים הארורים לאחר ל׳‬
‫יום ללידתם‪ ,‬כי על קטנים שמתו לאחר ל׳ לכו״ע יש לומר קדיש ואפילו‬
‫ל ד ע ת ספר האורה ובמו שהעליתי לעיל‪.‬‬
‫סימן י״ז‬
‫בדין ח מ ץ בפסח בתור הגיפו‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫בפרום חג ה פ ס ח נשאלו בגיטו כ מ ה ש א ל ו ת כ ד ת מ ה לעשות‬
‫כדי שלא להכשל באיסור חמץ החמור ב ש ע ה ש ה ר ע ב מ ת נ ב ר‬
‫ב כ ל יום ו י ו ם ו א י ן ב נ מ צ א א פ י ל ו כ ז י ת מ צ ה ל מ צ ת מ צ ו ה ‪ ,‬ו א ל ו ה ן ‪:‬‬
‫א( א ם מ ו ת ר ל א כ ו ל ק ט נ י ו ת ) א ר ב ע ס ( ש ח ו ר ו ת ב פ ס ח ש ה צ ר ה צ ו ר ר‬
‫היה מחלק ?‬
‫ב(‬
‫היו א נ ש י ם ש ה צ ל י ח ו ל ה ש י ג ב מ ק ו מ ו ת ע ב ו ד ת ה כ פ י ה ‪ ,‬ק ל י פ ו ת‬
‫מלוכלכות של ת פ ו ח י א ד מ ה ‪ ,‬והם רצו לערב א ת ה ק ל י פ ו ת‬
‫האלה‬
‫אם מ ע ט ק מ ח ש ה י ה להם ולאפות מ ז ה עוגות מ צ ו ת ולאכלן‬
‫בפסח‪,‬‬
‫מחמיצים‪ ,‬אולם‬
‫ודבר זה י ה א מ ו ת ר כדין מי פירות אינם‬
‫מכיון שמן ה ה כ ר ח ה י ה לנקות א ת הקליפות מן הלכלוך לפני האפיה‪,‬‬
‫ואם ירחצון ב מ י ם כדי לנקותן הרי אז יהיו כ א ן מ י ם ב י ח ד עם מי‬
‫חפירות‪ ,‬ומים ב י ח ד עם מי ח פ י ר ו ת מ מ ה ר י ם ל ה ח מ י ץ ביותר כמבואר‬
‫במם׳‬
‫פ ס ח י ם ל ״ ה וכן נ פ ס ק ל ה ל כ ה ב ש ו ״ ע א ו ״ ח ס י ׳ ת ם ״ ב ‪ ,‬א מ נ ם‬
‫ד ב ר זה ב מ ח ל ו ק ת שנוי‪ ,‬ד ר ״ ת ו ש א ר פ ו ס ק י ם ס ב י ר א לחו ד מ י פ י ר ו ת‬
‫ביחד עם מים אינו אלא ח מ ץ נוקשה‪ ,‬ד ח מ ץ גמור אינו אלא מ מ י ם‬
‫בלבד‪,‬‬
‫ו ה ר מ ב ״ ם ו ד ע מ י ׳ ם ב י ר א להו דהוי ח מ ץ גמור‪ ,‬ו ה פ ר י מ ג ד י ם‬
‫ה ע ל ה ד ע י ק ר מ ח ל ו ק ת ם ה י א ד ו ק א ב מ י ע ו ט מים‪ ,‬א ב ל ב ר ו ב מ י ם לכולי‬
‫ע ל מ א הוי ח מ ו ץ נמור וחייבין עליו כרת‪ ,‬ו נ ש א ל ה ה ש א ל ה ‪ ,‬א ם י ש א י ז ה‬
‫דרך ה י ת ר לזה?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫א( בח״ס או״ח סי׳ קכ״ב מבואר שאי אפשר להתיר קטניות‬
‫בפסח אלא בקיבוץ גדול של כח חכמי אשכנז או רובם‪ ,‬אולם אם‬
‫השעה היא ש ע ת דחק גדול‪ ,‬והיא ממש ש ע ה של פקוח נפש‪ ,‬אז יש להתיר‬
‫קטניות בפסח על ידי חליטה‪ ,‬והח״ס עצמו ה ת י ר שם קטניות לאנשי צבא‬
‫קט‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קי‬
‫ע״י חליטה‪ ,‬ואם כן כל שכן בנידון דידן ש י ש להתיר‪ ,‬כי אין לך שעת‬
‫הדחק גדולה מזו‪.‬‬
‫וכן‬
‫כ ת ב בספר עמודי אש והובא בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סי׳ ו׳ אות‬
‫א ‪ /‬שאם באים בכלל לעקור את המנהג של איסור קטניות בפסח‪,‬‬
‫ד ב ר זה אי אפשר לעשות אפילו לצורך שעה‪ ,‬אולם לבטל מקצתו לצודד שעה‬
‫ש פ י ר דמי‪ ,‬וכן הוא בתשובת מהרש״ל סי׳ ס״ה בשם האור זרוע‪.‬‬
‫ועוד‬
‫הובא שם בשדי ח מ ד שמוהר״י מבריסק התיר קטניות בפסח בשנה‬
‫דחוקה לעניים ולעשירים‪ ,‬כי זהו צורך גדול‪ ,‬ולצורך גדול של השעה‬
‫אפשר לבטל קצת מזה מנהג שנהגו שלא לאכול קטניות בפסח‪ ,‬וכן התיר‬
‫ב ש ע ת הדחק הדברי מלכיאל סי׳ פ״ח עיי״ש‪.‬‬
‫ומכל‬
‫הנ״ל נראה‪ ,‬ש ב מ צ ב הקשה והנורא שנמצאו בו היהודים בגיטו‪ ,‬מותר‬
‫להם לאכול קטניות בפסח על ידי חליטה ואם אי אפשר להם בחליטה‪,‬‬
‫מותרים הם לאכול גם בלי זה‪.‬‬
‫ב(‬
‫ובנוגע‬
‫איך לנהוג עם קליפות תפוחי האדמה המלוכלכות‪ ,‬הורה בזה‬
‫הגאון ר׳ אברהם דובער כהנא שפירא זצ״ל‪ ,‬שיש לנקות א ת הלכלוך‬
‫מהקליפות על ידי סמרטוט או בגד‪ ,‬אבל אין לנקותן בשום אופן על ידי‬
‫רחיצה ושטיפה במים‪ ,‬כי מים ביחד עם מי פירות מחמיצים ביותר כמבואר‬
‫במס׳ פסחים ל״ה ובפוסקים הנ״ל שהבאנו‪ ,‬ולאחר שינקו א ת הקליפות על‬
‫י ד י בגד מותר לערב אותן ע ם מ ע ט קמח ולאפותן עוגות מצות אפילו בפסח‪,‬‬
‫אולם לפני האפיה יש לנקות את העוגות במזלג ולעשות בהן נקבים נקבים‬
‫כדי שלא יעלו אבעבועות‪.‬‬
‫ל א ת פרטי נוהג זה ציוה הגאון הנ״ל זצ״ל להכריז ברבים כדי שיפורסם‬
‫שאיך לנהוג אחרת‪.‬‬
‫סימן י״ח‬
‫בדין תשמיש במוך בסכנת הגיטו‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על שבר‬
‫ב ת עמי הגדול כים אין אונים בידי ועוז בימיני לתאר א ת‬
‫כל מ נ ת היגון וחיסורים שסבלנו מידי אויבינו ומנדינו הגרמנים‬
‫הארורים ימ״ש ולהעלותם על מגילת ספר למען יסופר לדור אחרון‬
‫א ת אשר עוללו לנו הרשעים הטמאים‪ ,‬הושיבונו במחשכים כמתי‬
‫עולם וגדרו בעדינו לבל נצא מחומות הגיטו הסגורות ומסוגרות‪ ,‬ולא‬
‫עוד אלא שחידשו עלינו יום יום גזירות חדשות ומשונות כדי להכחידנו‬
‫מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד‪.‬‬
‫והנה ביום כ׳ אייר ש נ ת ת ש ״ ב פרסמו הרשעים גזירה שאם ימצאו‬
‫אשד‪ .‬יהודית כשהיא מעוברת ימיתו אותה יחד עם עוברה‪,‬‬
‫ונשאלתי אם מותר לנשי ישראל הכלואות בגיטו לשמש במוך כדי‬
‫למנוע מעצמן א ת ההריון ולהנצל על ידי כך מסכנת נפשות‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫במס׳ יבמות דף י״ב ע״ב גרסינן‪ ,‬ת נ י רב ביבי קמיד‪ ,‬דר״ג‬
‫שלוש‬
‫נשים מ ש מ ש ו ת במוך קטנה מ ע ו ב ר ת ומניקה קטנה ש מ א‬
‫ת ת ע ב ר ושמא ת מ ו ת מעוברת שמא ת ע ש ה עוברה סנדל מניקה ש מ א תגמול‬
‫בנה וימות‪ ,‬ופירש רש״י ז״ל‪ ,‬מ ש מ ש ו ת במוך מותרות ל ת ת מוך במקום‬
‫ת ש מ י ש כשהז מ ש מ ש ו ת כדי שלא יתעברו‪ ,‬ובתוספות ד״ה שלוש כתבו וז״ל!‬
‫פי׳ הקונטרס מותר לשמש במור א ב ל שאר נשים אסור משום ה ש ח ת זרע‬
‫אף על גב דלא מ י פ ק ד א א פ ר י ה ורביד‪ ,‬וכו׳ ור״ת אומר דלפני ת ש מ י ש ודאי‬
‫אסור ליתן ש ם מור דאין דרך ת ש מ י ש בכד והרי הוא כ מ ט י ל זרע על העצים‬
‫ועל האבנים כשמטיל על המוך אבל אם נותנת מוך אחר תשנ^ש אין נראה‬
‫לאסור דהאי גברא כי אורחיה מ ש מ ש מ י ד י דהוד‪ ,‬אקטנה ואילונית דלא איתסרו‬
‫ב ת ש מ י ש מ ש ו ם דלאו בני בנים נינהו והאשה שנותנת אחר כך מוך לא הוזהרה‬
‫קיא‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קיב‬
‫אהשחתת זרע כיון דלא מיפקדא אפריה ורביה ומשמשות במוך דקתני הבא‬
‫היינו צריכות לשמש במוך‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ובתוספות‬
‫כתובות דף ל׳ט ע״א ד״ה כ ת ב ו ‪:‬‬
‫ולר״י נראה לקיים פי׳‬
‫שהמוך‬
‫שעה‬
‫הקונטרס‬
‫דבריש‬
‫משמע‬
‫נדה‬
‫הוא‬
‫במעיה‬
‫כל‬
‫והוי כמשמש על האבנים ולא דמי למשמש קטנה ואיילונית ועוד אפילו היתה‬
‫נותנת מוך אחר ת ש מ י ש אסורה דאף על פי שאינה מצווה על פריה ורביה‬
‫מכל מקום אסורה ה י א להשחית זרע כ ד מ ש מ ע בנדה דתנן כל היד המרבה‬
‫לבדוק בנשים משובחת באנשים ת י ק צ ץ ומפרש בגמרא משום דגשים לאו‬
‫בנות הרגשה נינהו מ ש מ ע דאם היו בנות הרגשה הוו אסירי ויש לדחות‬
‫דלאו בנות איסור הרגשה נינהו קאמר‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫בשיטה‬
‫מקובצת בכתובות שם הובאה ד ע ת הריטב״א דםבירא ליה גם כן‬
‫דאשה אסורה להשחית זרע בין ב ש ע ת ת ש מ י ש בין לאחר ת ש מ י ש‬
‫אבל משום‪ .‬סכנה מותרת ולכך התירו בג׳ נשים‪ ,‬וחכמים דפליגו שם אר״מ‬
‫וסבירא להו אחת זו ואחת זו מ ש מ ש ת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו‬
‫משום שנאמר שומר פתאים ה׳‪ ,‬היינו שאינן צריכות לשמש במוך‪ ,‬ועיי״ש‬
‫עוד בשיטה מקובצת שהובא בשם הרא״ש ורבינו יונה ותלמידי הרשב״א‬
‫שאשה אסורה להשחית זרע ורק משום סכנה כגון בג׳ נשים הללו מותרות‬
‫לשמש במוך אלא שיש מתירים לתת מוך קודם ת ש מ י ש ויש ש מ ת י ר י ם ל ת ת‬
‫מוך דוקא לאחר תשמיש‪.‬‬
‫והנה‬
‫מפירוש רש״י שהבאנו לעיל מ ש מ ע בהדיא ד ס ב י ר א ליה ד כ ש י ש‬
‫חשש של סכנה כגון בהנך ג׳ נשים מותר ל ת ת מיד קודם ת ש מ י ש‬
‫וכן משמע בנדה דף מ״ה ע״ב‪ ,‬אבל ככתובות ל״ז ע״א לענין מזנה לא מ ש מ ע‬
‫כן עיי׳׳ש‪ ,‬ועי׳ ברא״ש בנדרים דף ל״ה ע״ב שכתב בהדיא שהנר נשים‬
‫‪,‬‬
‫מותרות ל ת ת מוך לכתחילה ו ע י ג״כ בר״ן שם‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בתוס׳ הרא״ש בנדה דף ג׳ ע״ב בד״ה מ ש מ ש ת במוך שכתב וז״ל‪:‬‬
‫אע״ג‬
‫ד נ ק ט מ ש מ ש ת במוך לא שנותנין המוך משעת ת ש מ י ש דהא ודאי‬
‫אסור אפילו לג׳ נשים דמשמשות במוך משום השחתת זרע האיש דהוי כזורע‬
‫על העצים ואל האבנים אלא נותנהו לאחר ת ש מ י ש כדי ש ת ש א י ב ה הזרע שלא‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קיג‬
‫ת ת ע ב ר ע״כ‪ ,‬ומכל זה מבואר שנחלקו בזה רבבתא רבותינו הראשונים ז״ל‬
‫אם ג׳ נשים הללו מותרות ל ת ת את המוך קודם ת ש מ י ש או רק לאחר תשמים‪.‬‬
‫ועל‬
‫מדוכה זו ישבו גם רבותינו האחרונים ז״ל‪ ,‬דהים של שלמה בפ״ק‬
‫ד י ב מ ו ת סי׳ ח׳ העלה להקל וכתב שזהו גם כן דרך ת ש מ י ש כיון‬
‫שנהנה גוף מגוף והוא כפרש״י דמותר ל ת ת מוך קודם תשמיש‪ ,‬ועי׳ בח״ס‬
‫יו״ד סי׳ קע״ב שכתב וז״ל‪ ,‬וצ״ל לרש״י דמוך אחר ת ש מ י ש אין רפואתו בדוקה‬
‫דאין סמא בידה דלמא לא תקנח יפה דאלת״ה מ״ט דר״מ להתיר מוך בשעת‬
‫ת ש מ י ש דהוא אסור שהבעל מ ש ח י ת הזרע תיסגי לה בקינוח אחר ת ש מ י ש‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בתשובות רדב״ז סימן אלף כ״ב )תקצ״ו( ש כ ת ב ח״ל‪ ,‬וג׳ נ ש י ם ב מ ש מ ו ת‬
‫כדרכן ואם יראות שאין להן זכות רשאות לשמש במוך כיון דאיכא‬
‫פיקוח נפש‪ -‬ועי׳ בפתחי תשובה אה״ע סי׳ כ״ג סק״ב מה שהביא‪.‬‬
‫אבל‬
‫החת״ס ביו״ד סי׳ קע״ב העלה ד ב ש ע ת ת ש מ י ש אסור ש י ה י ה מוך אבל‬
‫לאחר ת ש מ י ש אפשר שיש להתיר ברצון הבעל‪ ,‬והבית מאיר בסי׳‬
‫כ״ג העלה לאסור בכל אופן בין בשעת ת ש מ י ש ובין לאחר ת ש מ י ש וגם‬
‫הגרע״א בתשובותיו יו״ד סי׳ ע״א מחמיר לאסור אפילו לאחר ת ש מ י ש ועי״ש‬
‫בסי׳ ע״ב במה ש צ י ד ד להתיר לאחר תשמיש‪ ,‬ובם׳ נ ט ע שורק סי׳ ט׳ מסיק‬
‫גם כן לאיסור‪.‬‬
‫אבל‬
‫ה ח מ ד ת שלמה בסי׳ מ״ו מסיק ש מ ח מ ת סכנה מותר בכל עגין‪ ,‬ו ג ם‬
‫בשו״ת מחנה חיים סי׳ נ״ג ושו״ת אהל אברהם סי׳ צ׳ מ ת י ר י ם לשים‬
‫מוך במקום סכנה‪ ,‬וכן כתב בשו״ת אחיעזר להגאון ר׳ חיים עוזר זצ״ל בחלק‬
‫אה״ע סי׳ כ״ג שיש להתיר במקום סכנה‪ ,‬אולם במהר״מ שי״ק חלק חו״מ‬
‫סי׳ נ״ד ובספר בני ציון סי׳ קל״ז והמהר״י אסאד בסי׳ רכ״ב נוטים להחמיר‪.‬‬
‫והצמח‬
‫צדק אבה״ע סי׳ פ״ט והטיב גיטין ח״א בסי׳ נ״ח דעתם היא להתיר‬
‫במקום סכנה‪ ,‬וכן כתב בדברי מלכיאל סי׳ ע׳ ובדברי אלי׳ להגאב״ד‬
‫דלובלין עיי״ש‪ ,‬ועי׳ בשו״ת יד יצחק ח״ג סי׳ ט׳ ובשו״ת ב י ת יצחק אה״ע‬
‫חלק א׳ סי׳ צ״א ושו״ת פרי השדה ח״ב ובספר זכרון יהודא אה״ע בסי׳ ג׳‪.‬‬
‫קיד‬
‫וראיתי‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ג״כ בתשובות מהרש״ם מהד״ק סי׳ נ״ח שהעלה להלכה להתיר‬
‫אף ב ש ע ת ת ש מ י ש במקום סכנה‪ ,‬ועי׳ מ ה ש כ ת ב בספר אמרי יושר‬
‫טי׳ כ״א שאפשר לשים קורט של סם באותו מקום להשחית הזרע וטוב שתכסה‬
‫המקור המיוחד לזה‪ ,‬ובודאי שבמקום סכנה יש להתיר עיי״ש‪.‬‬
‫תבנא‬
‫לדינא מכל הנ״ל שבנידון דידן מכיון שיש סכנת נפשות ודאית‬
‫בדבר שהרי אם יוודע לרוצחים הטמאים ימ״ש שיהא מעוברת ימיתו‬
‫אותה יחד עם עוברה‪ ,‬והרי מבואר מדברי הראשונים הוא בשמ״ק בכתובות‬
‫ל״ט ע״א בשם ת ל מ י ד י הרשב״א ז״ל‪ ,‬דמה שפרש״י אינו נכון דאי כרבנן‬
‫דקאמרי מ ש מ ש כדרכה והולכת ומן ה ש מ י ם ירחמו‪ ,‬ומפני מה נאסור אותן‬
‫אחר שאין כאן ה ש ח ת ת ת זרע דלא אמרינן השחתת זרע אלא כשהוא ראוי‬
‫להזריע וזה כיון שאינו במקום שראוי להזריע לא קרינן ליה ה ש ח ת ת זרע‬
‫אלא חייבות לשמש במוך קאמר משום סכנה ע״כ הרי מפורש מזה דאין‬
‫איסור להשחית זרע כ״א מה שראוי להוליד‪ ,‬אבל זרע שלא תצא ממנה ולד‬
‫בר קיימא אין איסור להשחיתו‪ ,‬ולא עוד שיכול לצאת מזה הקצף על כל העדה‬
‫בודאי שהכל מודים שמותר לשמש במוך ולתת א ת המוך קודם התשמיש‪,‬‬
‫סימן יי׳ט‬
‫בדין גלוח הזקן בסכנת הגיטו‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫כ ש ה י י נ ו נ ת ו נ י ם ב צ ר ה ו ב ש ב י ה ו מ ו ש מ י ם ל ל ע ג וקלם על י ד י‬
‫הגרמנים‬
‫הארורים‬
‫ימ״ש‬
‫ש ה ת נ כ ל ו ל ג ר ו ם לנו י ס ו ר י גוף‬
‫ו נ פ ש על י ד י ג ז י ר ו ת י ה ם ש ה י ו מ ח ד ש י ם ע ל י נ ו ב כ ל יום‪ ,‬ה י ת ד ! א ח ת‬
‫שגוללו‬
‫התואנות‬
‫עלינו‬
‫אנחנו‬
‫שמזוהמים‬
‫חלאה‬
‫ומלאים‬
‫ולכלוך‬
‫ו ג ו ר מ י ם על י ד י כ ך ל ה פ צ ת ן ש ל כ ל מ י נ י מ ח ל ו ת מ ד ב ק ו ת ‪.‬‬
‫ביהוד‬
‫ש פ כ ו א ת ז ע מ ם ו ה ע י ר ו א ת כ ל ח מ ת ם על כל י ה ו ד י מ ג ד ל ז ק ן‬
‫כ ד ר כ ם של ה ח ר ד י ם לדבר ה ׳ ע ד ש ה י ת ה מ מ ש ם כ נ ת נ פ ש לכל‬
‫ב ע ל זקן ל ה ר א ו ת ב ח ו צ ו ת הגיטו‪ ,‬ו ב ר א ו ת ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם יהודי ב ע ל‬
‫זקן‬
‫מוצג‬
‫היה‬
‫מיד‬
‫מות‪,‬‬
‫לםכנת‬
‫לכן‬
‫הורידו‬
‫יושבי‬
‫כל‬
‫הגיטו‬
‫א ת זקנם‪ ,‬ונם ה ר ב נ י ם וגדולי י ש ר א ל ש ה י ו נ מ צ א י ם ש ם נאלצו ל ע ש ו ת‬
‫כן‬
‫שראו‬
‫אחרי‬
‫שבמםתרים‬
‫אי‬
‫אפשרות‬
‫גמורה‬
‫להשאר‬
‫בזקנם‬
‫המגודל‬
‫אף‬
‫ב כ ת ה עליהם נ פ ש ם ולבם כ א ב ו ד א ב עליהם על ד מ ו ת‬
‫דיוקנם ש ה ו ר ד ה מ ע ל י ה ם וצלם אלק׳ ש נ ש ח ת מעל פניהם‪ ,‬ונדולי י ש ר א ל‬
‫ל ע ש ו ת כ ן מ ל ב ד ה ס כ נ ה הנ׳׳ל‪ ,‬ג ם ב ג ל ל ה ע ו ב ד ה ש ה ג ר מ נ י ם‬
‫נאלצו‬
‫ה י ו מ מ ה ר י ם ל ש פ ו ך א ת ד מ ם ש ל גדולי י ש ר א ל ב ר צ ו נ ם ל ה ש ח י ת ו ל ח ב ל‬
‫ע ד כ מ ה ש א פ ש ר י ו ת ר א ת כ ר ם ב י ת י ש ר א ל ‪ ,‬לכן פ ג ע ו ב ר א ש ו ב ר א ש ו נ ה‬
‫במנהיגי‬
‫ישראל‪ ,‬ומפני כן‬
‫ה ת א מ צ ו גדולי‬
‫ישראל‬
‫שנמצאו בגיטו‬
‫ל ע ש ו ת ה כ ל לבל י כ י ר ו ם ה ז ד י ם ה ר ו צ ח י ם כ י ר ב נ י ם ה מ ה ל ז א ת ג ם‬
‫בגלל‬
‫זה מוכרחים היו להוריד א ת הודם מ ע ל י ה ם ולנלח‬
‫א ת זקנם‬
‫כדי שיהיו דומים בכל ליתר יושבי הגיטו ולא י ת ב ל ט ו כרבנים ומנהיגים‬
‫בישראל‪.‬‬
‫רק‬
‫ש נ י ם ה י ו ב י ן כל י ו ש ב י ה ג י ט ו ש ש מ ר ו ע ל‬
‫ה ד ר ת פניהם ולא‬
‫הורידו א ת זקנם‪ ,‬ה א ח ד ה י ה ה ג א ב ״ ד ד ק ו ב נ ה מרן ר׳ א ב ר ה ם‬
‫דובר ש פ י ר א זצ״ל‪ ,‬ה ו א לא ה ו ר י ד א ת זקנו בגלל ה ע ו ב ד ה ש ה י ה ידוע‬
‫קטו‬
‫קטז‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫למדי לפריצי הגיםטפו שידעו ש ה ו א ה נ ה ו ה ר ב ה ר א ש י של‬
‫ומוכר‬
‫קובנה‪ ,‬מנהיג ורועה נאמן לעדתו‪ ,‬ולזאת לא ה י ת ה ב ה ו ר ד ת הזקן אף‬
‫משום ה צ ל ה פ ו ר ת א בשבילו‪ ,‬ומלבד ז א ת ש מ ר על כבודו כבוד ישראל‬
‫לבל י פ ו ל ש ב ע פ ר על י ד י ה ר ו צ ח י ם י מ ״ ש ‪.‬‬
‫והשני‬
‫ה י ה א ח ד מ ב ע ל י ה ב ת י ם ה ח ש ו ב י ם ב ק ו ב נ ה מ ח ס י ד י חבי׳ד ר׳‬
‫פיבל‬
‫זוסמן ה י ה ש מ ו שסיכן‬
‫א ת ע צ מ ו ל מ ר ו ת ש ה ו ז ה ר על‬
‫ה ס כ נ ה ה כ ר ו כ ה ב ד ב ר ו ל א ה ו ר י ד א ת זקנו‪ ,‬ו ב מ ש ך ז מ ן נ י כ ר ה צ ל י ח‬
‫ל ש מ ו ר על ה ו ד ו ו ה ד ר ו ד י ו ק נ א ד י ה ו ד א ה ‪ ,‬א ב ל ב ס ו פ ו ש ל ד ב ר נ ת פ ס‬
‫בעת‬
‫״ פ ע ו ל ת ה י ל ד י ם ״ ) ק י נ ד ע ר א ק צ י א ן ב ל ע ״ ז ( ב י מ י ם ג׳ ודי נ י ס ן‬
‫ת ש ״ ד ש ח י פ ש ו ב ח ו ר י ן ו ב ם ד ק י ן ב מ ח י ל ו ת ע פ ר ו ב ע ל י ו ת גג א ח ר י ילדי‬
‫האומללים ש נ ת פ ס ו להרוג ולאבד ה׳ ינקום ד מ ם ה ק ד ו ש ו ה ט ה ו ר כ כ ת ו ב‬
‫על ידי ע ב ד י ו ה נ ב י א י ם לאמור‪ ,‬ו נ ק י ת י ד מ ם לא נ ק י ת י ‪.‬‬
‫והנה‬
‫אז ב י מ י ם ט ר ו פ י ם אלו ב א לפני א ח ד ש ה י ה נתון ב מ ח נ ה ש ב ו י י ם‬
‫ושאל אותי כ ד ת מ ה לעשות היות שאין בנמצא במחנה שהוא‬
‫נתון ש ם שום מ כ ש י ר א ח ר ש א פ ש ר בו להוריד א ת הזקן מ ל ב ד תער‪,‬‬
‫ל ז א ת נ פ ש ו ב ש א ל ת ו א ם מ ו ת ר לו ל ה ש ח י ת א ת ז ק נ ו ב ת ע ר ב ג ל ל ה ס כ נ ה ‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫במס׳ מכות דף כ׳ ע״ב גרםינן‪ ,‬ת נ י תנא קמיה ד ר ב חסדא אחד‬
‫המקיף ואחד הניקף לוקה אמר ליה מאן דאכיל ת מ ר י בארבילא לקי‬
‫דאמר לד מני ר׳ יהודה היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו רבא אמר‬
‫במקיף לעצמו ודברי הכל רב אשי אומר במסייע ודברי הכל‪.‬‬
‫והרמב״ם‬
‫בפי״ב מהלכות עבודה זרה הלכה א׳ כתב‪ ,‬אין מגלחין פאתי הראש‬
‫כמו שהיו עושין עכו״ם‪ .‬שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם וכו׳ במה‬
‫דברים אמורים באיש המגלח אבל איש המתגלח אינו לוקה אלא אם כן סייע‬
‫למגלח‪ ,‬והשיג עליו הראב״ד‪ ,‬א״א אף על פי שאינו לוקה כיון ש מ ד ע ת ו עשה‬
‫עובר בלאו‪ ,‬וכתב על זה הכסף משנה וז״ל‪ ,‬ויותר נ״ל דלא שייך לומר שהוא‬
‫עובר בלאו כיון דלא עבד מעשה בלל ואפילו אם אמר לו להקיף לו פאת‬
‫ראשו אין שליח לדבר עבירה עכ״ל‪ ,‬אולם בספר סדר משנה ראיתי שדחה‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קיז‬
‫את דברי הכסף משנה והעלה דהרמב״ם מודה להראב״ד דאיכא איסור לאו‬
‫אף בלי מסייע והראב״ד ג״כ לא בא לחלוק אלא לפרש את דברי הרמב״ם‪.‬‬
‫והנה‬
‫במנין המצות להרמב״ם ז״ל‪ ,‬מצות לא תעשה מ ״ ג כתב‪ ,‬שלא להקיף‬
‫פאת ראש ככומרי עכו״ם שנאמר ולא תקיפו פאת ראשכם‪ ,‬והשיג‬
‫עליו הראב״ד שם וז״ל‪ ,‬א״א לאו למקיף ולא לניקף לאו למשחית ולא לנשחת‬
‫עכ״ל‪ ,‬ובתשובת הגאון קארו זצ״ל )בעל כסף משנה( במנין המצות של הרמב״ם‬
‫ז״ל כתב וז״ל‪ ,‬כתב הראב״ד אמר אברהם‪ .‬לאו למקיף ולא לניקף לאו למשחית‬
‫ולא לנשחת עכ״ל ואני אומר שיש לתמוה למה כ ת ב כן על ד ב ר י רבינו פה‬
‫שרבינו לא נחת הכא אלא למנות המצות לבד לא לומר אם הניקף ח י י ב או‬
‫פטור‪ ,‬ובפ׳ י״ב מהלכות עכו״ם כ ת ב רבינו שהניקף הוא פטור אלא אם כן‬
‫סייע׳ וכתב שם הראב״ד אף על פי שאינו לוקה כיון ש מ ד ע ת ו עשה עובר‬
‫בלאו עכ״ל ויש לתמוה כיון שכשמסייע לוקה וכשאינו מסייע ל ד ע ת הראב״ד‬
‫אף על פי שאינו לוקה עובר בלאו למה כ ת ב כאן ולא לניקף‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫אולם‬
‫בספר סדר משנה ראיתי שהוא מגיה ב ד ב ר י הראב״ד שצ״ל‪ ,‬אמר‬
‫אברהם לאו למקיף ולאו לניקף לאו ל מ ש ח י ת ולאו לנשחת‪ ,‬ור״ל שלא‬
‫ת ט ע ה בפני שכתב הרמב״ם שדרך כומרי ע״ז כן ובודאי דרך כומרי ע״ז להיות‬
‫ניקף ואם לפי זה לאו דקרא קאי רק על הניקף ולא על המקיף וזה אינו אלא‬
‫דגם על המקיף יש לאו עיי״ש‪ ,‬וכן ראיתי שבספרי הרמב״ם מהדפוסים החדשים‬
‫ציונה למטה הגה״ה כהגהת בעל ספר סדר משנה‪.‬‬
‫והנה‬
‫במס׳ נזיר דף נ״ז ע״ב איתא׳ אמר רב הונא המקיף את הקטן הרי‬
‫הוא חייב אמר ליה רב א ד א בר אהבה לרב הונא ודידך מאן מגלח‬
‫להון אמר ליה חובה‪ ,‬אמר ליה רב אדא תקברינון חובה לבני׳ כולהו שני ד ר ב‬
‫אדא בר אהבה לא אקיים ליה זרעא לרב הונא‪ ,‬מכדי תרוייהו םבירא ה ק פ ת‬
‫כ ל הראש שמה הקפה במאי קמיפלגי רב הונא סבר לא תקיפו פאת ראשכם‬
‫ולא ת ש ח י ת פאת זקנך כל שיש לו השחתה יש לו הקפה והני נשי הואיל‬
‫וליתנהו בהשחתה ליתנהו נ מ י בהקפה ורב אדא בר אהבה סבר אחד המקיף‬
‫ואחד הניקף במשמע ואיתקש מקיף לניקף כל היכא דניקף מיחייב מקיף נ מ י‬
‫מיחייב והאי קטן הואיל והוא גופיה לאו בר עונשין הוא דמיחייב מ ק י ף נמי‬
‫לא מיחייב‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קיח‬
‫ובתום׳‬
‫ד״ה ורב אדא בר אהבא סבר א ח ד המקיף ואחד הניקף במשמע כתבו‬
‫וז״ל‪ ,‬פשטיה דקרא ודאי לניקף אזהר רחמנא דהא פאת ראשכם‬
‫כתיב דהיינו הניקף ומיהו מדקאמר לא תקיפו ולא כתיב ולא תוקפו הוסב‬
‫הלאו גם על המקיף כדי להקיש מקיף לניקף כלומר כל היכא דניקף בר חיובא‬
‫הוא מקיף נמי בר חיובא הוא וההוא קטן הואיל וגופיה לאו בר עונשין הוא‬
‫דלא מיחייב מקיף ליה נ מ י לא מיחייב ואפילו א י ש שרי לאקופי לקטן עיי״ש‪,‬‬
‫אמנם‬
‫הריטב״א במס׳ מכות דף כ ׳ ע״ב פ י ר ש ח״ל‪ ,‬ת נ י ת נ א קמיה דרב חסדא‬
‫א ח ד המקיף ואחד הניקף‪ ,‬לוקה פירושא כפירושין וכן פי׳ ה ר ב ר׳‬
‫אברהם אב״ד ז״ל משום דכתיב בלשון רבים לא תקיפו את פ א ת ראשכם‬
‫ואע״ג דאורחיה דקרא דזימנין ד כ ת ב בלשון רבים שאני הכא דהדר כתב‬
‫בלשון יחיד ולא ת ש ח י ת א ת פ א ת זקנך‪ ,‬ולפיכך יש לפרש דדוקא לענין‬
‫הקפה חייב הניקף כמקיף אבל בהשחתת זקן אין הנשחת לוקה אבל מצינו‬
‫בתוס׳ דקתני האי דינא גבי השחתה ושריטה וקרחה‪ ,‬וי״ל ד ל ב ת ר דשני קרא‬
‫וכתב אל תקיפו בלשון רבים לחייב גם א ת הניקף הדר יליף השחתה מהקפה‬
‫בהיקש ויליף קרחה מהשחתה בהיקש דכתיב בכהנים לא יקרחו ולא יגלחו‬
‫ושריטה מקרחה בהיקש דלא תתגודדו ולא תשימו קרחה‪ ,‬אבל ליכא למימר‬
‫דדיינינן בקרחה ושריטה מדכתיב בלשון רבים דשאני ה ת ם דכל הפרשה‬
‫כולה בלשון רבים אלא ודאי כדאמרן‪ ,‬ועוד פי׳ הרב ר״א אב״ד ז״ל ד ט ע מ א‬
‫דניקף נפקא לן מ ד כ ת י ב לא תקיפו ד מ ש מ ע לא תניחו להקיף וכן לא תשחית‬
‫לא תביא להשחית ולפי׳ זה קרחה ושריטה נפקא לן מטעמא דהקישא דאמרינן‬
‫לעיל‪ ,‬ומסתברא דלגבי הקפה צריכין אנו לצרף שני הפירושין דאמר לא‬
‫תקיפו בלשון רבים לחייב גם הניקף ומשמעותו משום דדרשינן לא תקיפו‬
‫בשניהם לא תקיף ממש ולא תניח להקיף‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ולפי זה אפשר לומר שאין צורך להגיה בדברי הראב״ד כמו שרצה להגיה‬
‫בעל ספר סדר משנה אלא דהרמב״ם והראב״ד פליגי בפלוגתת התוס׳‬
‫דנזיר הנ״ל והרב ר׳ אברהם אב״ד שהובא בריטב״א הנ״ל‪ ,‬דהרמב״ם סבירא‬
‫ליה כשיטת התוס׳ דעיקר שהוא עושה הקפה כחוקי כומרי העכו״ם וכמו‬
‫שעיקר האיסור הוא משום שהוא עושה הקפה כחוקי כומרי העכו״ם וכמו‬
‫ש כ ת ב בלשונו‪ ,‬שלא להקיף פ א ת ראש ככומרי עכו״ם ש נ א מ ד ולא תקיפו‬
‫פ א ת ראשכם‪ ,‬ועל זה השיגו הראב״ד דאינו כן ועיקר הלאו אינו משום הניקף‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קיט‬
‫אלא אדרבה עיקר הלאו מיירי במקיף וכפי הלשון של ההשגה שלפנינו וז״ל‪,‬‬
‫א״א לאו למקיף ולא לניקף לאו ל מ ש ח י ת ולא לנשחת‪ ,‬ומה ש י ש לאו גם על‬
‫הניקף אינו אלא משום שנאמר לא תקיפו בלשון רבים כפי הפירוש הראשון‬
‫של הרב ר׳ אברהם‪ .‬אב״ד ז״ל‪ ,‬או כפירושו השני ד מ ד כ ת י ב לא תקיפו משמעו‬
‫הוא‪ ,‬לא תניחו להקיף‪ ,‬או כ ד מ ס י ק ה ר י ט ב ״ א שם ד מ ס ת ב ר א שאנו צריכין‬
‫לצרף את שני הפירושים של הרב ר׳ אברהם אב״ד ז״ל יחד‪ ,‬ואם כן אין‬
‫הטעם הוא כמו שכתב הרמב״ם שכל עיקר איסור ההקפה הוא משום ש ע י ק ר‬
‫קרא מיירי בניקף וטעם האיסור הוא משום שהוא עושה כחוק כומרי העכו״ם‪,‬‬
‫וזהו מה שהראב״ד השיגו‪ ,‬ואם כן אין צורך להגיה את ההשגה הזאת כמו‬
‫שעשה הרב בעל ס פ ד סדר משנה‪,‬‬
‫ועל‬
‫פי האמור יש לבאר גם כן באופן דומה א ת דברי הרמב״ם והראב״ד‬
‫בפי״ב מהלכות עכו״ם הלכה א׳‪ ,‬דהרמב״ם ל ש י ט ת י ה אזיל ד ס ב י ר א‬
‫ליה כ ד ע ת התום׳ בנזיר ד ע י ק ר הקרא מיידי לאזהרת ניקף שילקה ואם כן‬
‫בודאי מיידי כגון ד ע ב י ד מ ע ש ה והיינו שהקיף לעצמו או שמסייע למקיף‬
‫דמהיכי ת י ת י שיעבור על בלי מעשה‪ ,‬וזהו שכתב הרמב״ם שם‪ ,‬אין מגלחין‬
‫פאתי הראש כמו שהיו עושין עכו״ם שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם ו כ ד‬
‫במה דברים אמורים באיש המגלח אבל איש המגלח אינו לוקה אלא אם‬
‫כן סייע למגלח‪.‬‬
‫ועל‬
‫זה השיגו הראב״ד‪ ,‬א״א אף על פי שאינו לוקה כיון ש מ ד ע ת ו עשה עובר‬
‫בלאו‪,‬‬
‫וכונתו להשיג דהעיקר הוא לא כהרמב״ם דס״ל ד ע י ק ר‬
‫הכתוב מיירי באזהרת ניקף‪ ,‬אלא א ד ר ב ה עיקר הכתוב מיידי באזהרת ה מ ק י ף‬
‫ואינו משום חוק כומרי עכו״ם‪ ,‬אלא דמאחר ד כ ת י ב לא ת ק י פ ו בלשון רבים‬
‫כלשון הראשון ש ל ר׳ אברהם א ב ״ ד ז״ל או כלשון השני שלו ד מ ש מ ע ו ת הקרא‬
‫משמעו גם כן לא תניחו להקיף‪ ,‬לכך ישנו לאו גם על הניקף‪ ,‬אם כן לפי זה‬
‫עובר הניקף אף על פי שלא סייע דעיקר האיסור על הניקף הוא משום ש ה מ ק י ף‬
‫ע ש ה מ ד ע ת ו ש ל הניקף‪ ,‬אבל עכ״פ עיקר הקרא לא מיידי במסייע כלל‪.‬‬
‫וזהו‬
‫כ מ ו שהעלה הכסף משנה שם שהבאתיו לעיל דלהרמב״ם אמ הניקף לא‬
‫סייע ל מ ק י ף אינו עובר בלאו ודלא כמו שהעלה בעל ספר סדר משנה‬
‫דהרמב״ם מודה להראב״ד דאיכא איסור לאו אף בלי מסייע והראב״ד אינו‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קכ‬
‫בא אלא לפרש את דברי הרמב״ם‪ ,‬ולפי מה שכתבתי אינו כן אלא שהרמב״ם‬
‫ס״ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו בלא מסייע כיון דלא ע ב י ד מעשה‬
‫וכמו שכתב הכסף משנה‪ ,‬ומכל מקום יתכן שאיםורא דאורייתא מיהא איכא‬
‫על הניקף אף בלי מסייע גם אליבא דהכסף משנה בדעת הרמב״ם‪ ,‬דרק על‬
‫לאו לא שייך לומר שיעבור בלי שיסייע אבל איסורא בעלמא מיהא איכא‪ ,‬ומיהו‬
‫אפשר לומר דאינו כן דכיון דלאו דקרא לא מיירי אלא במסייע אם כן מהיכי‬
‫ת י ת י לן שיעבור באיסורא דאוריתא היכא שלא סייע למקיף‪ ,‬ומכל מקום‬
‫איסורא דרבנן ודאי מיהא איכא‪ ,‬איברא ראיתי בכמה מפרשים שהם חולקים‬
‫בזה על הכסף משנה וסבירא להו מפורש להלכה דהניקף עובר בלאו אף בלי‬
‫סיוע‪ ,‬ועי׳ בשו״ת בית א פ ר י ם חיו״ד סי׳ ס׳׳ב שכתב שם בסוגיא דב״מ דף י׳‬
‫ע״ב עיי״ש‪.‬‬
‫והנה‬
‫לפי ד ע ת הרמב״ם אליבא דהראב״ד והכסף משנה‪ ,‬אי נימא דאיכא‬
‫איסורא בעלמא אף היכא שהניקף לא סייע למקיף ודאי שאפילו היכא‬
‫שהוא ניקף על ידי נכרי גם כן איכא איםורא‪ ,‬ואפילו אם נימא דליכא איסורא‬
‫דאוריתא בלי סיוע אלא איסורא דרבנן מכל מקום ודאי נראה שגם היכא‬
‫שהוא ניקף על ידי נכרי יעבור הניקף על איסורא דרבנן‪.‬‬
‫והנה‬
‫הרמב״ם בפ״ה מהלכות יסודי התורה הלכה ח׳ כתב‪ ,‬במה דברים‬
‫אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורים לא במקום סכנה בזמן שהן‬
‫דרך הנאתן כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או‬
‫שמאכילין אותו ביום הכפורים אבל שלא דרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה‬
‫או מלוגמא מחמץ או מערלה או שמשקין אותו דברים ש י ש בהם מר מעורב‬
‫עם אסורי מאכל שהרי אין בהן הנאה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום‬
‫סכנה חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שהן אסורים אפילו שלא דרך הנאתן‬
‫לפיכך אין מתרפאין מהן אפילו שלא דרך הנאתן אלא במקום סכנה‪.‬‬
‫ומקורו‬
‫של הרמב״ם טהור מהא דגרסינן במס׳ פסחים דף כ״ה ע״ב‪ ,‬מר בר‬
‫רב אשי אשכחיה לרבינא דשייך לה לברתיה בגוהרקי דערלה אמר‬
‫ליה אימור דאמור רבנן בשעת הסכנה שלא בשעת הסכנה מי אמור אמר ליה‬
‫האי אישתא צמירתא נמי כשעת הסכנה ד מ י א איכא דאמרי אמר ליה מ י ד י‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קבא‬
‫דרך הנאה קא עבידנא‪ ,‬ומבואר בהדיא לפי האיכא דאמרי דשלא כדרך הנאתן‬
‫מותר לחולה אף היכא דליכא סכנה‪ ,‬ועי׳ בכסף משנה שם‪,‬‬
‫ובמשנה‬
‫למלך שם כ ת ב וז״ל‪ ,‬ודע שעדייין אני נבוך בסברת רבינו דמ״ש‬
‫שעושין לו רטי׳ בחמץ או מלוגמא הטאם הוא משום דכל ד ב ר הראוי‬
‫לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה ואם כן הוא הדין לסך בשמן של‬
‫ערלה ד מ י ק ר י שלא כדרך הנאתו וכמו שנראה מ ד ב ר י ה״ה ז״ל ד ט ע מ א דרבינא‬
‫לפי שהיה סיכה ולא אכילה וכיון שראוי לאכילה כל שסך ולא אכל מ י ק ר י‬
‫שלא כדרך הנאתו ושרי בחולי שאין בו סכנה‪ ,‬בזה אני ת מ י ה דנהי ד מ כ ר‬
‫או נתן איסורי הנאה אינו לוקה מכל מקום אין ספק שאיסורו מן התורה‬
‫מ ד א צ ט ר י ך רחמנא למשרי בנבלה ואם כן הוא הדין לשאר הנאות כגון הסך‬
‫בשמן של ערלה דלא יתכן שיהא חמור נותן לכלבו מסך בשמן וכיון דאיסורו‬
‫מן התורה איך התירו בחולי שאין בו סכנה וכי ת י מ א דכיון דאין בו לאו‬
‫או עשה אף שאיסורו מן התורה שרי בחולי שאין בו סכנה הא ליתא שהרי‬
‫חצי שיעור דומה להנאת האיסורין וכמ״ש ה״ה ז״ל ולא מצינו בשום מקום‬
‫שיתירו חצי שיעור בחולי שאין בו סכנה ואדרבא בחולי של סכנה אמרינן‬
‫שיתנו לו פחות מכשיעור ואם כן יש לתמוה דהאיך התירו שלא כדרך הנאתו‬
‫בחולי שאין בו סכנה‪ ,‬ומיהו היה אפשר לחלק ולומר ד ה ח מ י ר ו בחצי שיעור‬
‫אף שאין בו לאו מ ש ו ם דחזי לאצטרופי וכדאיתא בריש פרק בתרא דיומא‬
‫אבל שלא כדרך הנאתו דלעולם לא אתי לידי איסור לאו שרי בחולי שאין בו‬
‫סכנה אף שאיסורו מן התורה‪ ,‬ולפי זה סברת רבינו ז״ל היא נגד סברת‬
‫הראשונים ז״ל שכולם הסכימו שלא התירו בחולי שאין בו סכנה כי אם איסור‬
‫דרבנן אבל איסור תורה לא אף שאין בו לאו ומדברי מרן בפרקין נראה דס״ל‬
‫דגם לרבינו לא התירו כי אם משום דאיסורו מדרבנן‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ואם‬
‫כן לפי ד ע ת המשנה למלד שהעלה ד ה ר מ ב ״ ם סבירא ליה דבחולה שאין‬
‫בו סכנה שרי איםורא שאין בו איסור לאו אלא איםורא בעלמא‪,‬‬
‫אם כן לפי זה בנידון דידן ודאי ש י ש לכל אלה הנמצאים במחנה השבוים דין‬
‫חולה שאין בו סכנה על כל פנים‪ ,‬ואם כן יתנו לנכרי שיגלח א ת פאת ראשם‬
‫ופאת זקנם ולא יסייע לו‪ ,‬ודאי שאין עליהם איסור כלל אפילו אם נימא דאיכא‬
‫איסור תורה על הניקף אפילו אם לא סייע ל ד ע ת הרמב״ם ד ס ב י ר א ליה שאין‬
‫על הניקף איסור לאו בלי סיוע‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה אם נ י מ א ד ל ד ע ת‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קבב‬
‫הרמב״ם בלי סיוע‪ ,‬גם איסור תורה ליכא‪ ,‬ודאי שאם השבויים האומללים האלה‬
‫יכולים למצוא איזה נכרי שיסכים להקיפם מבלי שהם יסייעו לו ודאי שמותר‬
‫להם לתת לו שיקיף פאת ראשם ושישחית את פאת זקנם בתער‪ ,‬שהרי‬
‫האומללים האלה ודאי דלא גרעי מחולה שאין בו סכנה‪ ,‬דאיסורא דרבנן הרי‬
‫כל הראשונים הסכימו להתיר בחולה שאין בו סכנה וכמו שכתב המשנה‬
‫למלך בסוף דבריו‪.‬‬
‫הן‬
‫אמת דאי נימא דאיכא איסורא דאורייתא על הניקף אף אם לא סייע‬
‫ל ד ע ת הרמב״ם דאף שאין עליו איסור לאו מכל מקום איסורא בעלמא‬
‫איכא‪ ,‬אם כן לכאורה יש לאסור בנידון דידן הקפה על ידי נכרי אף בלי‬
‫סיוע הניקף אפילו ל ד ע ת המשנה למלד שהבאתי לעיל שהעלה ש ל ד ע ת‬
‫הרמב״ם‪ ,‬דהיכא דאיכא רק איסור תורה בעלמא בלי איסור לאו מותר בחולה‬
‫שאין בו סכנה‪ ,‬ובעובדא דידן הרי זה לא גרע מחולה שאין בו סכנה‪ ,‬מכל‬
‫מקום ה ר י התוספות בב״מ דף ע״א ע״ב ד״ה בשלמא‪ ,‬העלו דלחומרא אמרינן‬
‫ד י ש שליחות לנכרי עיי״ש‪ ,‬ואם כן לפי זה הוי הנכרי המקיף שלוחו של הניקף‪,‬‬
‫ואם כן לכאורה יש לאסור הקפה אפילו על י ד י נכרי‪.‬‬
‫אמנם‬
‫זה אינו‪ ,‬חדא ד מ ה שכתבו התום׳ דלחומרא אמרינן דיש שליחות‬
‫לנכרי‪ ,‬דין זה אינו אלא מדרבנן וכמו ש כ ת ב ה ש י ט ה מקובצת שם‬
‫בב״מ בשם הריטבא‪ ,‬ואם כן ודאי דבמקום חולי לא גזרו רבנן למימר ש י ה א‬
‫שליחות לנכדי‪ ,‬ועוד הרי קיימא לן דאין שליח לדבר עבירה ואם כן ודאי‬
‫דלא שייך למימר דנכרי המקיף הוא שליחו של הניקף‪ ,‬ואף דאמר רבינא‬
‫בב״מ דף י׳ ע״ב דהיכא אמרינן דאין שליח לדבר עבירה היכא דשליח בר‬
‫תיובא אבל היכא דשליח לאו בר חיובא הוא אמרינן יש שליח לדבר עבירה‬
‫ואם כן מכיון שהנכרי המקיפו איננו בר חיובא ולא שייך למימר גביה אין‬
‫שליח לדבר עבירה‪ ,‬שוב שייך למימר כאן דלחומרא יש שליחות לנכרי‪ ,‬אבל‬
‫הש״ך בחו״מ סי׳ קפ״ב העלה דקיימא לן להלכה כאידך מאן דאמר בב״מ שם‪,‬‬
‫דהיכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דאי בעי ע ב י ד ואי בעי לא ע ב י ד‬
‫לאפוקי היכא ד ב ע ל כורחיה קא עביד‪ ,‬ולפי זה הרי גם בנכרי הניקף שייך אי‬
‫בעי ע ב י ד ואי בעי לא ע ב י ה ואם כן אפילו אם נימא דלחומרא אמרינן ד י ש‬
‫שליחות לנכרי מכל מקום היכא דאיכא עבירה אמרינן אין שליח לדבר‬
‫עבירה‪ ,‬ושפיר יש לנו להתיר בנידון דידן הקפה על ידי נכרי‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫אמנם‬
‫קכג‬
‫במשנה למלך פ״ה מהלכות מלוה ולוה הלכה י״ד העלה כתב‪ ,‬דנראה‬
‫דבעכו׳׳ם לא שייך שליח ל ד ב ר עבירה אליבא דכולי עלמא משום ד ע ד‬
‫כאן לא קאמר רב סמא אלא גבי כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשד‪ ,‬גרושה‬
‫או איש דאמר לאשר‪ ,‬אקפי לי קטן דאף שאין השליח בר חיובא הרי הם‬
‫יודעים שמשלחם מוזהר בזה וסבור המשלח שלא יעשה השליח משום ד ד ב ר י‬
‫הרב ודברי ה ת ל מ י ד דברי מי שומעין ומשום הכי אין שליח לדבר עבירה‪.‬‬
‫אבל גבי עכו״ם לא שייך האי טעמא שהרי אינו יודע שהישראל עושה איסור‬
‫ולא שייך בזה דברי הרב ודברי ה ת ל מ י ד ד ב ר י מי שומעין‪ ,‬וגדולה מזו‬
‫כתבו התוספות בפרק מרובה ד ף ע״ט דהיכא שהשליח הוא שוגג יש שליח‬
‫לדבר עבירה אליבא דכולי עלמא ואף לסברת החולקים על התוספות וסבירא‬
‫להו דאפילו היכא שהשליח הוא שוגג אמרינן אין שליח לדבר ע ב י ר ה מודו‬
‫הכא גבי עכו״ם דשאני שוגג דשייך ביה דברי הרב ודברי ה ת ל מ י ד אבל גבי‬
‫עכו״ם לא שייך ביה דברי הרב והרי זה דומה לחצר דבעל כרחיה מ ו ת י ב‬
‫ביה ולא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ומשום הכי אי אמרינן ד י ש שליחות‬
‫לעכו״ם לחומרא אסור לומר לעכו״ם צא ולוה לי מעות ב ר ב י ת מישראל דלא‬
‫שייך בזה אין שליח לדבר עבירה‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ולפי‬
‫דבריו גם לענין הקפה כן הוא‪ ,‬דאי אמרינן ד י ש שליחות לעכו״ם‬
‫לחומרא אסור למימר לעכו״ם שיקיפו אף אם אינו מסייע ש ה ד י‬
‫העכו״ם המקיף הרי הוא כשלוחו של הניקף‪ ,‬אבל דברי המשנה למלך נסתרים‬
‫מדברי התוספות בשבועות דף ג׳ ע״א ד״ה ועל ע י י ״ ש שהקשו אהא דקאמרה‬
‫הגמרא בבבא מציעא שם‪ ,‬דאיכא בינייהו בין הני תרי לישני כהן דאמר‬
‫לו לישראל צא וקדש לי אשד‪ ,‬גרושה אי נמי איש דאמר לה לאשה אקפי‬
‫לי קטן להך לישנא דאמרת כל היכא דשליח לאו בר חיובא שולחו הני נמי כיון‬
‫דלאו בני חיובא נינהו מיחייב שולחן‪ ,‬ואמאי לא קאמרה הגמרא דאיכא בינייהו‬
‫ד א מ ר לקטן או לנכרי אקיף לי גדול והוכיחו מזה דאינו פטור אלא היכא דניקף‬
‫לאו בר חיובא הוא כגון קטן אבל היכא דהניקף בר חיובא הוא אע״ג דהמקיף‬
‫לאו בר חיובא הוא לא פטר‪ ,‬ואם א י ת א דסברא להו להתוספות כהמשנה למלך‬
‫מאי הקשו מנכרי הרי א ם השליח הוא נכרי לכולי עלמא אמרינן דחייב ד י ש‬
‫שליח ל ד ב ר עבירה אפילו לרב סמא‪ ,‬אלא ודאי דהתוספות לא סבירא להו‬
‫כ ה מ ש נ ה למלך‪ ,‬וסבירא לתו ד ל ר ב ס מ א דאית ליה דאף היכא דהשליח אינו‬
‫בר חיובא אמרינן דאין שליח ל ד ב ר עבירה זהו לא רק בכהן ד א מ ר ל י ה‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫לישראל צא וקדש לי אשה גרושה או איש דאמר לאשה אקפי לי קטן׳ אלא‬
‫הוא הדין אפילו גבי שליח נכרי אמרינן דאין שליח לדבר עבירה ולכך הקשו‬
‫שפיר‪ ,‬ועי׳ בשו״ת רע״א סימן צ״ו שכתב דניקף על ידי נכרי ספיקא דרבוותא‬
‫הוא עיי״ש‪ ,‬ועל כל פנים לפי מה שעלה בידינו נראה דבנידון דידן דלא גרע‬
‫מחולי שאין בו סכנה ודאי ד י ש להתיר הקפה על ידי נכרי וכמו שביארנו‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בשו״ת בשמים ראש סימן י״ח שהעלה שמי שיש לו פצעים ואבעבועות‬
‫בלחי ומוכרח הוא על פי פקודת הרופאים לגלח את השער בתער‬
‫דוקא ולא בסם‪ ,‬שיש לו לגלח קודם במספרים ע ד שלא יניח שערות שיהא‬
‫בהן כדי לכוף ראשון לעיקרן ואחר כך יכול הוא לגלח בתער ולא יהיה איסור‬
‫בדבר‪ ,‬ועי׳ ג״כ בנודע ביהודה מהדו״ת סימן פ׳ אם יש ה י ת ר ליקח תחילה‬
‫על ידי מספרים ע ד שלא ישאר השיעור המפורש בנידה נ״ב ע״ב ואח״כ‬
‫ישחית בתער הנותר באופן שיהא בפעם הראשונה גילוח בלי השחתה ובפעם‬
‫השניה השחתה בלי גילוח‪ ,‬עיי״ש בנוב״י שדחה זה‪ ,‬ועי׳ בחתם סופר חלק‬
‫או״ח סימן קנ״ד שכתב שהנוב״י לא מצא תשובה מספקת לשואל שם‪ ,‬ודעתי‬
‫ש ב א מ ת יש מקום להיתר זה‪ ,‬ובספר הכתב והקבלה על התורה פ׳ קדושים‬
‫ראיתי שדחה את דברי תשובת בשמים ראש‪ ,‬אולם בשו״ת מטה לוי סימן ו׳‬
‫העלה את הדבר להיתר‪.‬‬
‫ובנידון‬
‫דידן נראה ד י ש ה י ת ר גמור להתיר אפילו בפעם הראשונה בתער‪,‬‬
‫דרק בנידון של הבשמים ראש שהנידון היה בסתם חולה לכן לא‬
‫ה ת י ר רק אם יגלח קודם במספרים‪ ,‬אבל בנידון דידן שיש גם חשש של סכנת‬
‫נפשות ואין בנמצא במחנה השבויים לא מספרים ולא כלי אחר מלבד תער‬
‫בודאי ש י ש להתיר לגלח אפילו ב פ ע ם הראשונה בתער‪.‬‬
‫ואין? שהחתם סופר כתב שמה שמגלח קודם במספרים לא מעלה ולא מוריד‬
‫דממה נפשך אי נימא שהשערות הנשארות אחר גילוח הזוג הוי כמאן‬
‫דליתניהו הרי השחית וגילח‪ ,‬ואי נימא דמה שנשאר אחר כך‪ ,‬שם שער עליו‬
‫אם כן כשבא עליו תער הרי השחית בזה‪ ,‬ועי׳ בספר שאול שאל סי׳ ק״ו‬
‫ובספר אבן יקרה חיו״ד סי׳ ז׳ שצידדו גם כן להחמיר מאחר שאין שם סכנת‬
‫הגוף‪ ,‬אבל בנידון דידן שבודאי יש כאן סכנת הגוף והנפש אליבא דכולי עלמא‬
‫נראה דשרי להשחית את הזקן בתער כדי להנצל מסכנת נפשות‪ ,‬הואיל ואי‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קכה‬
‫אפשר להשיג במחנה השבויים שום מספרים כדי להעביר בהם קודם את השער‪,‬‬
‫וגם אין שם‪ .‬בנמצא עכו״ם שיגלח את היהודים כדי שנוכל להתיר על פי‬
‫ה י ת ר הראשון שכתבנו‪ ,‬כי במחנה ההסגר לא היה שום עכו״ם בנמצא ובפרט‬
‫שהזדים הארורים ימ״ש אסרו על העכו״ם לעשות שום ד ב ר בשביל ישראל‪,‬‬
‫לכן נראה שיש להתיר להם להשחית את הזקן בתער‪ ,‬שהרי מ ח מ ת סכנת‬
‫נפשות נגעינן ביה‪.‬‬
‫סימן כ׳‬
‫בדין הצלת עצמה על ידי‬
‫הפלה מלאכותית בגיטו‪.‬‬
‫נשאלתי‬
‫ב י ו ם כי׳ז מ נ ח ם א ב ת ש ״ ב ‪ ,‬א ש ה ש נ ת ע ב ר ה ב ג י ט ו א ם מ ו ת ר‬
‫לה ל ע ש ו ת ה פ ל ה מ ל א כ ו ת י ת ) א ב א ר ט ( כדי לבטל א ת ההריון‪,‬‬
‫ש ה ר י גזרו ה ט מ א י ם ש כ ל א ש ה י ה ו ד י ת ש ת ת ע ב ר י ה ר ג ו א ו ת ה ו א ת‬
‫ע ו ב ר ה ואם כן י ש ב ז ה ב ש ו ם ם כ נ ת נפש‪.‬‬
‫תשובת‬
‫באהלות פרק ז׳ מ״ו תנן האשד״ שהיא מקשה ללדת מחתכין‬
‫א ת הולד במעיה ומוציאין אותו אברים מפני שחייה קודמין לחייו‪.‬‬
‫ונפסק בש״ע ח״מ סי׳ תכ״ה ס״ב לפיכך העוברת שהיא מקשה לילד מותר‬
‫לחתוך העובר במיעה בין בסם בין ב י ד מפני שהוא כרודף אחריה להרגה‪.‬‬
‫ובפתחי תשובה שם לכאורה הוא תמוה עי׳ בה״ט סק״ג ע ד שכל שלא יצא‬
‫לאויר העולם אין ש ם נפש עליו‪ ,‬ובתשובת חו״י סימן ל״א שכתב לישב זה‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫והנה‬
‫בתום׳ רע״א הביא בשם פנים מאירות ח״ג סימן ה׳ דמותר בכה״ג‬
‫דאם ידוע ששניהם ימותו מותר להציל את האשה אך כתב שצריך‬
‫להתישב‬
‫בדבר‪ ,‬אמנם בפי׳ הארוך של תפארת ישראל בחלק בועז כתב‬
‫בפשיטות דבכה״ג דמא דידה סומק טפי ומותר עכ״פ להציל נפש אחת מישראל‪,‬‬
‫וכ״כ בבית יצחק יו״ד ח״ב סימן קס״ב‪ ,‬ובשו״ת מהר״ם שיק יו״ד קנ״ה‪,‬‬
‫ובספר מחנה חיים חו״מ ח״ב סי׳ נ׳ דאם שניהם ימותו ברי הדבר שהוא‬
‫מותר‪.‬‬
‫ובייל‬
‫דלא מיבעי לדעת ר׳ יוחנן ד א י ת ה בתוספתא דתרומות פ״ז וכן בירושלמי‬
‫פ״ח דתרומות׳ וכן הובא בב״י סי׳ קנ״ז‪ ,‬סיעות בני אדם שהיו מהלכין‬
‫בדרך פגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי‬
‫קכו‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קכז‬
‫אנו הורגים את כולכם אפי׳ כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל‪ ,‬אבל‬
‫א ם יחדוהו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל ייהרגו אמר רשב״ל‬
‫והוא שיהיה ח י י ב מ י ת ה כ ש ב ע בן בכרי ור׳ יוחנן אמר אע״פ שאינו חייב‬
‫מ י ת ה כשבע בן בכרי‪ ,‬דאם יחדו אחד מהן מותר למסור אותו להריגה כדי‬
‫להציל אחרים מכש״כ כאן דמותר ל ה מ י ת הולד כדי להציל האשה‪ ,‬אלא‬
‫אפילו לר״ל דפסק הרמב״ם כוותי׳ בהל׳ יסודי התורה פ״ה ה״ה כר״ל דאפילו‬
‫יחדוהו אל ימסרוהו אא״כ חייב מ י ת ה כ ש ב ע בן בכרי‪) .‬ובספרי ״ ד ב ר י אפרים״‬
‫בקונטרס עמק הבכא כ ת ב ת י ליישב א ת ד ב ר י הרמב״ם הנ״ל עיי״ש(‪ .‬מ״מ‬
‫בעניננו דהולד עדיין ספק של נפל לרשב״ג יש להקל להציל עכ״פ האשה‪.‬‬
‫ולפי‬
‫זה בנידון דידן שגם כן הוא ברי הוא ה ד ב ר ששניהם ימותו בודאי‬
‫יש להתיר לעשות הפלה מלאכותית כדי להציל א ת האשה‪.‬‬
‫סימן כ״א‬
‫בדין קול שופר בטחנה קאשעדאר‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫ב ע ר ב ר ״ ה ש נ ת ת ש ״ ג נ ש א ל ת י מ מ ח נ ה ה ה ס ג ר ש ה י ה ידוע‬
‫ב ש ם ״ ק א ש ע ד א ר ע ר ל א ג ע ר ״ א ם יצאו ידי ח ו ב ת ש מ י ע ת ש ו פ ר‬
‫א ם י ת ק ע ו ב ש ו פ ר ש נ ס ד ק ב מ ק צ ת ‪ ,‬ב ק צ ה ו ה ר ח ב ל א ר כ ו ‪ ,‬בי א י א פ ש ר‬
‫ל ה ם ל ה ש י ג ש ו פ ר א ח ר ל צ א ת בו ידי ח ו ב ת ם ‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫במם׳ ר״ה כ״ז ע״א תבן‪ ,‬שופר שנסדק ודבקו פסול דיבק שברי‬
‫שופרו פסול עיי״ש היטב‪.‬‬
‫ושם ע״ב גרסינן נמי בברייתא‪ ,‬נסדק‬
‫לארכו פסול‪ ,‬והנה כל הנביאים מתנבאים בסגנון אחד‪ ,‬התום׳‪ ,‬הרשב״א‪,‬‬
‫הריטב״א המרדכי‪ ,‬האגודה והרוקח‪ ,‬דהא דתנן במתניתין שופר שנסדק היינו‬
‫שנסדק כולו ולהכי קתני בברייתא נסדק לארכו פסול ולא קתני כמו דתבן‬
‫במתניתין נסדק ודבקו פסול‪ ,‬משום דנסדק לחודיה גם כן פסול והא דנקט‬
‫במתניתין בסדק ודבקו רבותא אשמעינן‪ ,‬עיי״ש היטב בר״ן ובריטב״א‪.‬‬
‫וכן‬
‫איתא בשבלי הלקט סי׳ רצ״ז‪ ,‬ובתניא רבתי סי׳ ע״ו בשם ר׳ ישעי׳‪,‬‬
‫וכן הא ד ע ת האו״ז סי׳ רנ״ט‪ ,‬הסמ״ק והמ״ט בפ״א מהל׳ שופר‪ ,‬דרק‬
‫בנםדק כולו או רובו פסול אבל נסדק מיעוטו כשר‪ ,‬וכן העלו הרבה מן‬
‫המפרשים והפוסקים‪ ,‬וכן היא גם כן ד ע ת האר״ח והכלבו‪ ,‬וכן פסק באליהו‬
‫זוטא םי׳ תקפ״ו‪.‬‬
‫לכן‬
‫נראה מכל הנ״ל דכל שכן הוא ד ש ר י בנידון דידן דאין לך ש ע ת הדחק‬
‫גדולה מזו‪ ,‬שהרי אין להם האפשרות להשיג שופר אחר‪ ,‬בפרט שהם רוצים‬
‫לקיים מצוה זו כל זמן שהם בחיים חייתם ומי יודע מה ילד יום‪,‬׳ ואם יזכו‬
‫לקיים אי פעם מצוה גדולה זו מחמת הקטב והרצח האוכל של הרשעים‬
‫הארורים ימ״ש‪ ,‬לכן נראה ברור שיכולים הם לקיים מצות שופר בשופר‬
‫שנסדק מיעוטו כמו בנידון דידן‪.‬‬
‫קבה‬
‫סימן כ״ב‬
‫בדין ח ט ץ שעבר עליו הפסח בתוך הגיטו‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫בפרום ה פ ס ח של ש נ ת ת ש ״ ג שלחו הגרמנים ימ״ש לגיטו‬
‫קובנה א ת מ כ ם ת ה ל ח ם שהיו נוהגים לחלק ליהודים ב א מ צ ע ו ת‬
‫ה ״ ע ל ט ם ט ע ן ר א ט ״ ‪ ,‬מ כ ס ה זו ה י ת ה ל מ ש ך ש ל ש ב ו ע י י ם ו נ ש א ל ת י כ ד ת‬
‫מ ה ל ע ש ו ת בנידון ה א י ס ו ר של ח מ ץ ש ע ב ר עליו ה פ ס ח ‪ ,‬כי בגלל ס כ נ ת‬
‫ש ה י ת ה כרוכה ב ד ב ר אי א פ ש ר ה י ה למכור א ת ה ח מ ץ לפני‬
‫הנפשות‬
‫ה פ ס ח לעכו׳׳ם‪ ,‬ד מ ל ב ד ש ה י ה ו ד י ם פ ח ד ו לדבר עם ע כ ו ״ ם ולבוא א ת ם‬
‫כ ד ב ר י ם ‪ ,‬ח ש ש ו ג ם כ ן ש ל א י ו ד ע ל ג ו י י ם על ה ל ח ם ש י ש נ ו ל י ה ו ד י ם ‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫בשו״ע או״ח סי׳ תמ״ח סעי׳ ה׳ פסק‪ ,‬חמץ שנמצא בבית ישראל‬
‫אחר הפסח אסור אף על פי שביטל‪ ,‬והמ״א וש״א פירשו דמש״כ‬
‫בשו״ע ״אף על פי ש ב י ט ל ״ דהוא הדין אם הפקירו‪ ,‬והחמץ אסור אפילו בהנאה‬
‫וכן פסקו הפר״ח‪ ,‬המטה יהודה והגר״ז‪ ,‬ואע״ג דכשביטלו אינו עובר בב״י‬
‫מכל מקום חששו חכמים‪ .‬שאם נתירו כשביטלו‪ ,‬יש לחוש שכל אדם יניח‬
‫את חמצו עד לאחר הפסח ויאמר שהפקירו קודם הפסח כדי שנתירו לו‪.‬‬
‫והנה‬
‫בספר תורת השלמים סי׳ ו׳ כתב בנידון אחד שהיה בתפיסה בערב‬
‫פסח והיה לו בביתו יין שרף של חמץ אם היין שרף מותר לאחר‬
‫הפסח‪ ,‬ועי׳ שם שמסיק דאם בזמנו ביטל את החמץ מותר היין שרף אחר הפסח‬
‫על כל פנים בהנאה‪ ,‬שהרי בנידון זה לא שייך ערמה מכיון שהיה חבוש ב ב י ת‬
‫האסורים‪ ,‬וכן היא ד ע ת מהר״מ מרקנטי‪ ,‬הכנה״ג והעולת שבת‪ ,‬וכן פסק בשו״ת‬
‫גבעת פנחס סימן מ״ז עיי״ש‪ ,‬אולם הנוב״י בח״א סי״ט כתב שאפילו באונס‬
‫י‪-‬מור נמי אסור וכן פסקו הגרע״א בסי׳ כ״ג ובשו״ת חת״ם סי׳ קי״ד עיי״ש‪,‬‬
‫ועי׳ בשדה חמד מ ע ר כ ת חו״מ סי׳ ח׳ שהביא את כל הדעות בזה‪.‬‬
‫וראיתי‬
‫שהמשנה ברורה בסי׳ תמ״ח ס״ק כ״ה העלה דבהפסד מרובה יש‬
‫לסמוך על המקילין‪ ,‬ובביאור הלכה ס״ג ד״ה אפילו‪ ,‬הרחיב את‬
‫קכט‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קל‬
‫הדיבור בזה‪.‬‬
‫ועוד ראיתי בשו״ת אבני נזר סי׳ של״ט שכתב‪ ,‬באחד שהיה‬
‫מוכר יין שרף שלא כדת הממשלה‪ ,‬ומכר את היין שרף לעכו״ם כנהוג‪ ,‬ונסתפק‬
‫השואל אם מהני מכירתו או לא‪ ,‬והשיב לו ד מ מ ״ נ הוא אינו עובר אחר הפסח‬
‫על חמץ זה‪ ,‬דאם היי״ש זה יש לו דין כאילו הוא אינו שלו בודאי אינו עובר‬
‫עליו‪ ,‬ואם יש ליי״ש דין כאילו הוא שלו הרי מהני מכירתו מה שמכר לפני‬
‫הפסח‪ ,‬ובפרט שעל פי דינא דמלכותא היי״ש הזה תיכף משיתפסו אותו‬
‫השוטרים‪ .‬שייך הוא לממשלה לזאת אין להחמיר בזה אחר הפסח‪.‬‬
‫העולה‬
‫מכל האמור דבנידון דידן כל שכן דאין להחמיר אחר הפסח‪ ,‬שהרי‬
‫מדין הגרמנים הארורים ימ״ש כל מה שישנו אצל היהודים שלהם‬
‫הוא‪ ,‬הם חמסו ולקחו ואין מציל מידם כי הם שמרו את הגיטו בשמירה מעולה‬
‫אין יוצא ואין בא זולתם‪ ,‬ובפרט שהלחם הזה שלהם היה והם מסרוהו בידי‬
‫ה״עלטסטען ראט״ רק על מנת לחלקו ולא שיהא של היהודים׳ ואם היו תופסים‪.‬‬
‫מי ששלח ידו בלחם זה אחת דינו למיתה‪ ,‬לכן נראה דבנידון כזה בודאי‬
‫גם הנוב״י‪ ,‬רע״א והחת״ם לא יחלקו בזה שאם בטלו אותו קודם הפסח בודאי‬
‫יהא מותר לאחר הפסח שהרי מדאוריתא בביטול סגי‪ ,‬ומכיון שהיו אנוסים‬
‫מ ח מ ת נפשות שלא יכלו לעשות שטר מכירה בודאי לא שייך בזה קנס חכמים‬
‫שקנסו בענין זהו גם חשש של הערמה לא שייך כאן מכיון שהיו אנוסים‪.‬‬
‫לזאת‬
‫הוריתי להם למעשה שיבטלו לפני הפסח את החמץ שלא הספיקו‬
‫לאוכלו כי מדאורייתא בביטול סגי ולאחר הפסח מותר להם חמץ‬
‫זה שהרי אנוסים היו מ ח מ ת נפשות במה שלא מכרוהו לעכר׳ם‪ .‬לפני הפסח‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואוצרי׳ ה ‪ u .v‬ך‪.‬״׳‪•:‬׳ _‪.‬׳‪)..::‬‬
‫םימן כ״ג‬
‫בדין קבורת עצמות ודם הסדושים הי ד‪.‬‬
‫שאלה‬
‫‪ :‬לאחר ש ה ע י ר קובנה ש ו ח ר ר ה מעול הגרמנים י מ ״ ש כשיצאנו‬
‫ממחבואנו‬
‫נתגלתה‬
‫תמונה‬
‫לעינינו‬
‫מחרידה‪,‬‬
‫אדם‪,‬‬
‫שלדי‬
‫גולגלות‪ ,‬ע צ מ ו ת ו א ב ר י א ד ם היו מ ו ט ל י ם — מ ו ש ל כ י ם בכל פ נ ה ועבר‬
‫״קאוונער‬
‫במקום שם ה י ה מקודם מ ה נ ה הריכוז ש ה י ה ידוע ב ש ם ‪:‬‬
‫ק א צ ע ט ‪-‬לאגער״‪ ,‬מ ת ח ת לחורבות ה ב ת י ם השרופים שהגרמנים ה צ י ת י‬
‫שהיהודים‬
‫כדי‬
‫שהיו‬
‫מתחבאים‬
‫תחתיהם‬
‫וםרתפים‬
‫במחילות עפר‬
‫י ו מ ת ו ב א ש ו ה מ ר ו ת ע ש ן ‪ ,‬ב ל ט ו פ ה ו ש ם ידי ורגלי א ד ם ח ר ו כ י ם ‪ ,‬ם י מ ן‬
‫כאן מחבוא ו״מלינה״‬
‫שהיה‬
‫ה מ ת ח ב א י ם נדונו‬
‫והאומללים‬
‫ש ר י פ ה וחנק כ א ח ת ‪ ,‬גם ב מ ק ו ם ש ה י ה ידוע ב ש ם ‪:‬‬
‫שבו‬
‫במיתת‬
‫״המבצר התשיעי״‬
‫ה ו ש מ ד ו כ א ר ב ע ע ש ר אלף יהודים ש ה ו ב א ו ב מ י ו ח ד לזה מכל‬
‫פ נ ו ת א י ר ו פ ה ‪ ,‬ה י ו מ ו ט ל י ם ע ר מ ו ת מ ת י ש על מ ו ק ד י ע צ י ם ר ו ו י י ם ה מ ר י‬
‫דלק ש ה ג ר מ נ י ם לא ה ס פ י ק ו לשורפם‪ ,‬ובכל מקום ש ח פ ר נ ו ב א ד מ ה ה ע ל ה‬
‫ה מ ע ד ר ע צ מ ו ת א ד ם ו א ב ר י ם ‪ ,‬ואז ע ל ת ה ל פ נ י נ ו ה ש א ל ה ‪:‬‬
‫א(‬
‫אם מ ו ט ל ת ע ל י נ ו ה ח ו ב ה ל פ נ ו ת מ כ א ן א ת ה ע צ מ ו ת ו ל ה ב י א ם ל ק ב ר‬
‫י ש ר א ל ב ב י ת ה ק ב ר ו ת ש ב ג י ט ו א ו לא‪ ,‬מ י נ י מ א ש ד י נ ם כ ד י ן‬
‫מ ת מצוד‪ .‬ש ק נ ה מ ק ו מ ו ש ז ה ו א ה ד מ ע ש ר ת ה ת נ א י ם ש ה ת נ ה י ה ו ש ע‬
‫כ מ ב ו א ר ב ב ב א ק מ א פ ״ א ‪ .‬א ו ד י ל מ א מכירן ש ה ם מ ו ט ל י ם כ ב ז י ו ן כ ד ו מ ן‬
‫על פני ה א ר ץ ו נ י ת נ י ם ל מ א כ ל לעוף‬
‫לכשיקברו‬
‫ב מ ק ו ם בו‬
‫נ מ צ א ו יהיו‬
‫שדרכן‬
‫לחפור ולנקר‬
‫קבורה‬
‫קבוע של ישראל‪.‬‬
‫ב(‬
‫ה ש מ י ם ולחית הארץ‪ ,‬ואפילו‬
‫ניתנים‬
‫ב א ד מ ה ‪ ,‬א ם כן‬
‫יותר‬
‫ל מ א כ ל לכל‬
‫טוב‬
‫מיני‬
‫להעבירם‬
‫חיות‬
‫למקום‬
‫מה ה ד י ן ל ע נ י ן ת ב ו ס ת ה מ ת ‪ ,‬ה א ם מ ו ט ל ת ה ח ו ב ה ל ה פ ו ר ו ל ה ו צ י א‬
‫סביבם‬
‫התכופה‬
‫ג׳‬
‫א צ ב ע ו ת עפר כדין‬
‫תבוסת‬
‫ב י ח ד עש ה מ ת י ש ב מ ק ו ם ש י ו ע ב ר ו ל ש ם ‪.‬‬
‫קלא‬
‫המת‬
‫ולקבור‬
‫את‬
‫קלב‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫תשובה‪:‬‬
‫בפרק ט״ז דאהלות מ׳׳ה תנן ‪s‬‬
‫שדה שנהרגו בה הרוגים מלקט‬
‫עצם עצם והכל טהור‪ ,‬ופירש ה ר ״ ש ;‬
‫כדקאמר גבי בור עכ״ל‪.‬‬
‫והכל טהור דאין להם תבוסה‬
‫ובפרק קמא דעירובין דף י״ז‪ .‬גרסינן?‬
‫תנו רבנן‬
‫מחנה היוצאת למלחמת הרשות מותרין בגזל עצים יבשות ר׳ יהודה בן תימא‬
‫אומר אף חונין בכל מקום ובמקום שנהרגו שם נקברים‪.‬‬
‫ובגמרא פרכינן‪,‬‬
‫עלה פשיטא מת מצוד‪ .‬הוא ומת מצוה קנה מקומו‪ ,‬ומשנינן‪ ,‬לא צריכא אף‬
‫על גב ד א י ת ליה קוברין דתניא איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברים קורין‬
‫ואחרים עונין אותו אין זה מ ת מצוה‪.‬‬
‫ומשמע‬
‫מברייתא זו דנהרגים‪ .‬אסור להזיזם ממקומם וזה סותר מה דתנן במס׳‬
‫אהלות ששדה שנהרגו בה הרוגים מלקט עצם עצם והכל טהור‪,‬‬
‫והיינו דמותר להזיזם ממקומם‪.‬‬
‫וקושיא זו הקשה בתפארת ישראל ותירץ‬
‫דבעירובין מיידי במלחמת מצוה שערכוה בשדה של אחרים ברצון המלך‬
‫שהוא פורץ גדר ועושה לו דרך‪ ,‬אבל באהלות מיירי במלחמה שעשו יחידים‬
‫ברצון עצמם‪.‬‬
‫וקושיא זו הקשה גם בסדרי טהרה ותירץ בענין אחר‪ ,‬והוא‬
‫מסיק שם ד ב מ ת י ם גלויים אין בהם דין של תבוסה‪.‬‬
‫וראייתי‬
‫בדברי מלכיאל ח״ד סי׳ צ״ה שהעלה‪ ,‬דעיקר הטעם‪ .‬שהתנה יהושע‬
‫ש מ ת מצוד‪ ,‬קנה מקומו‪ ,‬הוא כדי שלא יצטרכו לבזותו ולחפש‬
‫בשבילו מקום קבורה שהרי זה שנהרג שלא בדין‪ ,‬יש לו דין צדיק כ ד א י ת א‬
‫בסנהדרין מ ״ ז ‪:‬‬
‫דהרוגי מלכות כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא להו כפרה‪,‬‬
‫ולכן התנה שיקנה מקומו‪ ,‬ומכיון שכל עיקר תקנת יהושע היתד‪ ,‬לטובת ה מ ת‬
‫מצוד‪ ,‬שלא יצטרכו לבזותו ולחפש בשבילו מקום קבורה‪ ,‬אם כן ברור הוא‬
‫שאם המת מצוה נמצא במקום גרוע שיכול לבוא בו לידי בזיון בודאי ש י ש‬
‫לדאוג לכבודו שלא יתבזה‪ .‬וכל המביאו לקבר ישראל מצוד‪ ,‬גדול הוא עושה‪.‬‬
‫והנה בחוץ לארץ אין בזה ת ק נ ת יהושע כמו שכתב הב״ח בחו״מ סי׳ רע״ד‪,‬‬
‫דהא דמנו להר לכל י״א תנאים שהתנה יהושע‪ ,‬לאורויי דבארץ כופין עליהם‬
‫לקיימם‪ ,‬אלא דבחו״ל ליכא אלא עשרה שאינן אלא מנהג והרשות בידו מדינא‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫והמהרש״ל בב״ק כתב‪ ,‬דכל השדות עכשיו הן של עכו״ם ולא חל‬
‫עליהן דין ת ק נ ת יהושע‪ ,‬ובמצאו מת מצוד״ מצוה להביאו לקבר ישראל‪ ,‬וכן‬
‫הוא במשנה ה׳ בפ״ח דמסכת עדיות דאיתא ש ם ‪:‬‬
‫העיד ר׳ יהושע על עצמות‬
‫שנמצאו ב ד י ר ת העצים שהם טמאים אמרו ח כ מ י ם מלקט עצם עצם והכל טהור‪,‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קלג‬
‫ופירש הראב״ד ז״ל יש מפרשים מפני כי היו משליכים שם עצמות הקדשים‬
‫ונמצאו שם עצמות אדם בין עצמות לכך מלקט עצם עצם כלומר בורר עצמות‬
‫האדם בין עצמות הקדשים והשאר הכל טהור‪ ,‬ומבואר דמכיון ד ב ד י ר אין‬
‫המקום מקום קבורה ולזאת מלקטים את העצמות‪ ,‬והכי נמי דכוותיה במשנה‬
‫דאהלות הנ״ל עיי״ש‪,‬‬
‫והנה‬
‫ממה שאמרו חכמים במשנה ד ע ד י ו ת הנ״ל‪ ,‬מלקט עצם עצם והכל‬
‫טהור‪ ,‬מ ש מ ע דאין על עצמות ה מ ת דין של תבוסה‪ ,‬וכן העלה בפסקו‬
‫הגאון ר׳ דוד פרידמאן זצ״ל מקרלין‪ ,‬עי׳ באבני צדק יו״ד סי׳ קמ״ו שהביא‬
‫ת ש ו ב ת הגאון הנ״ל‪ ,‬וכן מוכח בהדיא מ מ ה דגרסינן במם׳ נזיר נ״א ע״ב תני‬
‫עולא בר חנינא מת שחסר אין לו רקב ולא תפוסה ולא שכונת קברות‪ ,‬ופירש‬
‫רש״י ז״ל‪ ,‬מ ת שחסר אבר כל שהוא אין לו תורת רקב ולא תפוסה עיי״ש‪,‬‬
‫ובמסכת נ ד ה כ״ז ע״ב גרסינן‪ ,‬ולא אמרו רקב א ל א ל מ ת בלבד למעוטי הרוג דלא‪,‬‬
‫ופירש רש״י ז״ל לפי שיצא דמו וחסר וקייל״ן במסכת נזיר נ״א ע״א מ ת שחסר‬
‫אין לו רקב‪ ,‬וכן פסק הרמב״ם בפ״ג מהלכות טומאת מ ת ה״ד‪.‬‬
‫תבנא‬
‫לדינא‪ ,‬מכל האמור שבודאי מצוד‪ .‬גדולה היתד‪ .‬לאסוף את עצמות‬
‫הקדושים שנהרגו על קידוש השם ולהעבירם למנוחת עולמים בין‬
‫קברות ישראל‪ ,‬אולם לענין תבוסה היה נראה מכיון שהם נהרגו אין להם‬
‫תבוסה וכמו שמוכח מכל המקומות הנ״ל דבהרוג אין תבוסה מכיון שיצא‬
‫דמו וחסר ומת שחסר אין לו רקב ותבוסה‪ ,‬ואף אותם שנמצאו מ ת י ם ת ח ת‬
‫מפולת הבתים השרופים גם הם לא נמצאו שלמים‪ .‬ולזאת מן הדין אין להם‬
‫תבוסה‪.‬‬
‫אולם‬
‫למעשה צויתי למתעסקים עם ההרוגים שהיו מונחים ת ח ת מפולת‬
‫הבתים שיקחו גם כן את העפר התיחוח שעל יד ה מ ת שבודאי‬
‫מעורב בעפר זה דם ובשר ההרוגים‪ ,‬דהנה ד א י ת י בתוספתא דאהלות פ ״ ד‬
‫דאיתא שם‪ ,‬תבוסה ש נ מ צ א בקבר ואינו יודע מה ט י ב ה זהו עפר קברות‬
‫מלא תרווד ועוד‪ ,‬ופירש על זה הגר״א ז״ל בפ״ב דאהלות באליהו רבא ח ״ ל‬
‫מלא תרווד ועוד עפר קברות טמא ולא גרסינן רקב והכא ב מ ת שנקבר בכסותו‬
‫או בארון של עץ ש נ ת ע ר ב בו עפר אחר עם עפר גופו של מ ת ואין לו דין רקב‬
‫אלא דין עפר קברות ד צ ר י ד מלא תרווד ועוד‪ ,‬והכי תניא בתוספתא איזהו‬
‫קלד‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫מ ת שיש לו רקב הנקבר ערום בארון של שיש‪ ,‬אבל הנקבר בכסותו ובארון‬
‫של עץ ע״ג עפר אין לו רקב‪ ,‬והנוטל עפר מתחתיו זה הוא עפר קברות‪ ,‬מלא‬
‫תרווד ועוד‪ ,‬נמצא עפר ואינו יודע מה טיבו פירש ר׳ אליעזר בן צדוק בורר‬
‫את הצרורות ואת הקיסמים נוטל את הודאי ומניח את הספק זהו עפר קברות‬
‫מלא תרווד ועוד‪ ,‬פירוש שהספק הזה הוא עפר קברות דצריך מ ל א תרווד‬
‫ועוד‪ ,‬וש״מ מהא דנקבר בכסות וכיוצא בזה שיש עפר אחר בו הוא עפר‬
‫הקברות ומטמא במלא תרווד ועוד‪.‬‬
‫‪ D'OftVH‬בפרק ג׳ מהלכות טומאת מ ת ה״ח כתב‪ ,‬מלא חפנים ועוד מעפר‬
‫הנמצא תחת המת או בעפר הנמצא בקבר ואין ידוע מה טיבו אם‬
‫הוא רקב ש מ ט מ א באוהל או אינו אלא עפר שנתלכלך בנצל המת ודמו הרי‬
‫זה מטמא במשא ובאוהל שהרי יש במלא חפנים ועוד מלא חפנים רקב‪ ,‬ויראה‬
‫לי שאף זו טומאה מדברי סופרים ע״כ‪.‬‬
‫ועי׳ שם בכסף משנה שכתב ונראה‬
‫לי דמיירי במת שנקבר ערום בארון של שיש וכן פירש רבנו שמשון ופשוט‬
‫הוא דאם לא כן אין לו רקב‪.‬‬
‫ונראה‬
‫מזה שעפר ב י ת הקברות במלא תרווד ועוד טמא גם בהרוג דלא גרע‬
‫משאר עפר בית הקברות‪ ,‬ומה ששנינו שהרוג אין לו דין רקב זהו‬
‫דוקא כשנקבר ערום בארון של שיש ששיעור הרקב הוא כמלא תרווד‪ ,‬בזה‬
‫דוקא הוא אין להרוג דין רקב‪ ,‬אבל בנקבר בארון של עץ וברקב ששיעורו‬
‫במלא תרווד ועוד גם בהרוג טמא‪.‬‬
‫ולזאת‬
‫כשמפנים מת בין אם הוא שלם בין אם הוא הרוג שבודאי יש עליו‬
‫דין חסר לפי שיצא דמו וחסר וכמו ש כ ת ב רש״י בנדה כ״ז מההיא‬
‫דנזיר נ״א ע״א בכל זאת יש לו תבוסה מכיון ש מ ט מ א ואנו באים לטהר את‬
‫השדה מכל מקום כשהוא מפנה א ת ה מ ת ממקום למקום צריך הוא ליטול‬
‫מה ששיך למת וכמו שכתב הרמב״ם בפרק ט״ז דאהלות‪ ,‬וזה העפר יקרא‬
‫תבוסה שנתערב חומרו שם‪ ,‬ולפי זה גם בהרוג כשמפנים אותו צריך לקחת‬
‫עמו כדי תבוסתו כיון שהתבוםה שייכת לההרוג וחלק מגופו היא‪.‬‬
‫ולכן‬
‫צויתי בנידון דידן למתעסקים עם ההרוגים שנמצאו תחת חורבות‬
‫הבתים השרופים שיקחו ביחד עם ההרוגים גם את העפר התיחוח‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קלה‬
‫שעל ידם‪ ,‬מכיון שבודאי מערוב בעפר דם ובשר ההרוגים שהיו מוטלים‬
‫בבגדיהם‪ ,‬שהרי הם היו מוטלים זמן רב ת ח ת המפולת ואין ספק ש ב ע פ ר שעל‬
‫יד ההרוגים נתערבה הרקבובית של ההרוגים‪.‬‬
‫והיות‬
‫שהשרידים המועטים שנשארו בחיים היו כאודים מוצלים מאש‪,‬‬
‫הם היו חלושי גוף ותשושי כח‪ ,‬לא עצרו און בגופם לשאת לבדם‬
‫את נטל העסק עם אלפי גופות הקדושים ולהביאם לקבר ישראל‪ ,‬עלה בידי עם‪,‬‬
‫השרידים המעטים‪ ,‬לקבל את עזרת הממשלה ש ה ע מ י ד ה לרשותם מספר של‬
‫שבויים גרמנים שיעזרו על ידם לחפש אחרי החללים הקדושים ולהובילם‬
‫למנוחת עולמים ב ב י ת הקברות של הגיטו שהיה על יד סלבודקה‪.‬‬
‫כמו‬
‫כן עברנו ממקום למקום ואספנו את עצמות הקדושים והטהורים האלה‬
‫שהיו מתגוללים בראש חוצות כדומן על פני האדמה במבצר ה ת ש י ע י‬
‫הידוע לשמצה‪ ,‬וביתר המקומות וקברנו א ו ת ם בקבר אחים אחד וקויים בעצמות‬
‫הקדושות האלה מה שנאמר הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו‪.‬‬
‫ו א ן ‪ 5‬שהפרישה בסי׳ ת״נ כ ת ב ‪:‬‬
‫יזהרו שלא לערב עצמות שני מתים אבל‬
‫אין צריך הרחקת ו׳ טפחים‪ ,‬ובחתם סופר יו״ד סי׳ שנ״ב גם כן‬
‫כתב שיזהרו לעשות הפסק שלא יתערבו העצמות וכן כתב המהר״ם שי״ק יו״ד‬
‫סי׳ שנ״ו‪ ,‬וזהו לא כדעת הרדב״ז בח״ב סי׳ תרי״א שהעלה שמותר לערב‬
‫עצמות של מתים רבים‪ ,‬וכבר נחלקו עליו האחרונים בזה‪ ,‬עי׳ בשו״ת שאגת‬
‫ארי׳ החדשות ובשיבת ציון סוף סי׳ ס״ג שהעלו שאסור לערב‪ ,‬מכל מקום‬
‫בנידון דידן שאני‪ ,‬ד ש ם מיירי שהכירו את עצמות ה מ ת י ם וידעו לאיזה‬
‫מת הם שייכים לזאת כתבו שאסור לערב את העצמות‪ ,‬מה שאין כן בנידון‬
‫דידן שהעצמות היו מושלכים על פני האדמה ולא היה ניכר לאיזה מ ת הם‬
‫שייכים אלא היו מוטלים בערבוביא‪ ,‬לזאת קברנו אותם בקבר אחים אחד‪.‬‬
‫אבל‬
‫אותם ההרוגים שהוצאנו מ ת ח ת מפולת הבתים השרופים‪ ,‬אותם צויתי‬
‫לקבור כל אחד ואחד בפני עצמו בריחוק של ו׳ טפחים אחד מחבירו‬
‫עם מלבושיהם שנמצאו עליהם כדין הרוגים ביחד עם עפר התיחוח שהיה‬
‫על ידם וכמו שכתבתי לעיל‪.‬‬
‫קלו‬
‫וכך‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קיימנו את המצוה הגדולה הזאת והבאנו לקברות במשך זמן של ששה‬
‫שבועות מט״ו מנ״א ע ד כ״ח אלול ת ש ״ ד כשלושת אלפים איש‪ ,‬יהי‬
‫זכרם ברוך כי דורש דמים אותם‪ .‬יזכור ונקם ישיב לצריו‪.‬‬
‫סימן כ״ד‬
‫בדין פרוכת לחופת שריריי חרב‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫״‬
‫ביום י נ מנחם א ב תש׳׳ד יצאו ש א ר י ת עם קדוש מבין‬
‫חומות הגיטו אחרי שהמקום ריחם עליהם והוציאם מצרה‬
‫לרוחה‪,‬‬
‫ואם כי מר‬
‫ה מ ו ת םר‬
‫מאתנו‬
‫נבהלה‬
‫נ פ ש נ ו ב ר א ו ת נ ו כל‬
‫קודש למרמם‪ ,‬ב ת י ה כ נ ם ת ובתי ה מ ד ר ש הרבים שהיו בקובנה רובם‬
‫נ ה ר ס ו עד ה י ס ו ד ואלה ה מ ע ט ש נ ש א ר ו ה פ כ ו למקום מ ש ל ח י רגל הסוס‬
‫לאורוות ולרפתים‪ ,‬לא היו‬
‫והחמור‪,‬‬
‫ב נ מ צ א ספרי תורה‬
‫ותשמישי‬
‫קדושה‬
‫לצרכי הצבור מלבד ספר ה ת ו ר ה ה ק ט ן שלי ש ש מ ר ת י ו מכל‬
‫משמר‬
‫איזה‬
‫ולכל‬
‫שבועות‬
‫מקום שהלכתי‬
‫מאז‬
‫היה‬
‫מונח‬
‫שהשתחררנו היתה צריכה‬
‫בחיקי‪,‬‬
‫והנה כעבור‬
‫להתקיים‬
‫ח ת ו נ ה ש ל זוג‬
‫ש ר י ד י ח ר ב וזעם‪ ,‬ומכיון ש ל א נ מ צ א ה מ פ ה של ח ו פ ת ח ת נ י ם נ ש א ל ת י‬
‫א ם א פ ש ר ל ה ש ת מ ש ב פ ר ו כ ת ש מ צ א נ ו ב ע ל י ת ב י ת ה מ ד ר ש של קלויז‬
‫הויםמן ולעשות מ מ נ ה חופה‪.‬‬
‫תשובה!‬
‫באו״ח סי׳ קנ״ד ס״ק ג׳ כתב הב״י‪ ,‬ת ש מ י ש י קדושה כגון תיק‬
‫של ספרים ומזוזות ורצועות‪ ,‬תפילין וארגז שנותנין בו ס״ת או חומש‬
‫וכסא שנותנין עליו ס״ת‪ ,‬ווילון שתולין לפני ההיכל יש בהן קדושה וצריד‬
‫לגונזן‪.‬‬
‫והמשנה ברורה שם ס״ק י״א כתב לבאר וז״ל‪ ,‬ווילון שתולין הוא‬
‫הפרוכת והיינו למנהג התלמוד שהיו לפעמים מניחין ס״ת עליה או שהיו‬
‫מכסין בה ס״ת‪) ,‬ונראה שהיה זה ד ב ר מצוי בזמנם דאל״כ הו״ל ת ש מ י ש‬
‫של אקראי בעלמא ואין ע״ז שם ת ש מ י ש קדושה( אבל האידנא דלא נהגינן‬
‫הכי הו״ל רק ת ש מ י ש ד ת ש מ י ש וזהו מה שהוגה הרמ״א לקמן בס״ו בהגה״ה‪,‬‬
‫וכן כתב הט״ז וכן מוכח מדברי הר״ן בפרק בני העיר בד״ה הלוחות‪ ,‬ומ״מ‬
‫ודאי קדושת ב י ת הכנסת אית ביה והשתא הוי הורדה לעשות ממנו חופה‬
‫ד ת ש מ י ש הדיוט הוא עיי״ש‪.‬‬
‫וגם בתשובות הב״ח סי׳ י״ז אוסר לעשות‬
‫חופה מפרוכת דהוי הורדה מקדושה עיי״ש‪.‬‬
‫קלז‬
‫אולם המג״א בסי׳ קנ״ד ס״ק‬
‫קלח‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫י״ג כתב דאפשר דמותר משוס דלב בית דין עליהן וכן כתב האלי׳ רבה בס׳י׳ק‬
‫י״א דנוהגין להתיר‪.‬‬
‫ובשדי‬
‫ח מ ד מערכת ביהכ״נ סי׳ ל״ט ראיתי שכתב וז״ל‪:‬‬
‫בעה״ק ירושת״ו‬
‫שמה פרוכת שתולין לפני היכלי הקודש בבכ״נ לוקחין גדולי העיר‬
‫והרבנים בחג הסוכות ופורסין אותן בכותלי סוכותיהן‪ ,‬וכן פורסין פרוכת‬
‫על גבי כסא של אליהו והסנדק יושב עליו‪ ,‬וחקר ע״ז הרב מוהראב״ס נר״ו‬
‫הובא בספר בני בנימין ת ״ ר סי׳ ל״ח אי ארוך ל מ י ע ב ד הכי להשתמש הדיוט‬
‫ב ת ש מ י ש י קודש וכן על מה שנהגו שם לפרוס פרוכת הקודש על חופת חתנים‬
‫ונשא ונתן בזה בדברי הפוסקים מענין לענין באותו ענין‪ ,‬וזה הלכה העלה‬
‫דאין בזה שום חשש פקפוק דכל המקדיש אדעתא דחבר העיר הוא מקדיש‬
‫ולב ב״ד מתנה עליהן וכו׳ והסכים על ידו הרב הגדול רב״ד מקודש יש״א‬
‫ברכה נר״ו בסי׳ ל״ט כוותיה וכטעמיה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ו ל כ ן גם אני ה ת ר ת י בנידון דידן לעשות חופת חתנים מהפרוכת הנ״ל מכיון‬
‫שהשעה ה י א ש ע ת הדחק שאין לנו ש ו ם מפה בדי לעשות ממנה‬
‫חופה אחרת כדאין הן כל הנך רבוותא שהבאתי המתירים את הדבר לסמוך‬
‫עליהם‪ ,‬ואב הרחמים הוא ירחם על עמוסי צרה ויגון‪ ,‬יפרם י ר ב ם ויברכם עד‬
‫בלי די‪.‬‬
‫סימן כ״ה‬
‫בדין פנוי עצמות ישראלית ש נ ט מ ע ה בין הגויים‬
‫לקבר ישראל‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫אחרי השחרור ע ת שיושבי חושך וצלמות הגיטו נושעו‬
‫ממצוקותיהם ובחמלת ה׳ עליהם עם הגיעם עד שערי מות‬
‫נותקו‬
‫מוםרותיהם והוצאו מ א פ ל ה לאורה‪ ,‬ב א ה אלי מ ר ת גולדברג‬
‫מווילקובישק‬
‫ונפשה‬
‫מרה‬
‫עליה‬
‫בשאלתה‪.‬‬
‫היות‬
‫שבימי‬
‫השואה‬
‫ו ה ז ע ם נ מ ל ט ה ב ת ה לבין ה ע כ ו ״ ם ש י נ ת ה א ת ט ע מ ה ו ה ת ח פ ש ה ל ה י ו ת‬
‫כ א ח ת מ ה ם כדי להנצל מ ר ד ת ש ח ת ‪ ,‬ובדומה להם ע ש ת ה א ת מ ע ש י ה ם‬
‫זר מ ע ש י ה ם ‪ ,‬ה ל כ ה ל ב י ת י ר א ת ם ‪ ,‬ע נ ד ה א ת א ו ת ש ת י ו ע ר ב על ל ב ה ‪,‬‬
‫אכלה‬
‫א ת מאכליהם‬
‫ושתתה‬
‫מ ש ת י ה ם ו ה ת נ ה ג ה ב נ כ ר י ת לכל‬
‫את‬
‫דבריה‪ ,‬ואחר כך ח ל ת ה א ת חליה ש מ ת ה בזה ונקברה בקבורתם קברות‬
‫עכו״ם‪ ,‬ו כ ע ת חזק רצונה של א מ ה להעבירה מ ש ם ולקוברה ב ק ב ר ו ת‬
‫י ש ר א ל ‪ ,‬ה א ם מ ו ת ר ל פ נ ו ת ה ל ק ב ר י ש ר א ל א ו לא‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫נראה דודאי מותר לפנותה לקבר ישראל ועובדא כהאי שריותא‬
‫היא‪ ,‬דזה דומה למה שכתב הח״צ בסימן מ״ז וז״ל‪:‬‬
‫מי שנקבר בשגגה‬
‫בקרקעית הגוי ואין הערל רוצה למכור מקום הקבורה בשום אופן כי אם‬
‫להניחו קבור בתנאי שיחרוש ויזרע על גביו ואף גם זאת ברצוי כסף אם‬
‫יכולים לפנותו ל ב י ת קברות ישראל‪.‬‬
‫נראה שמצוה לפנותו כיון שהגוי רוצה‬
‫לחרוש ולזרוע על גביו אין לך בזיון גדול מזה‪ ,‬ואפיל בלא הכי מ ק ר ק ע י ת‬
‫הגוי לשכונת קבורת ישראל עדיף משל אחרים לתיד שלו דשרינן אפילו‬
‫ממכובד למבוזה עכ״ל‪.‬‬
‫הרי‬
‫מבואר לנו בהדיא דהיכא שמקום קבורתו ב י ן ה מ י ם בזיון הוא למת‪,‬‬
‫בודאי‬
‫שמותר לפנותו לקברות ישראל הכשרים‪ ,‬ואם כן בנידון‬
‫דידן נמי מכיון ש א ת ‪ .‬כ ל מ ע ש י ה זר מעשיה‪ ,‬עשתה רק כדי שיסור מ ע ל י ה מ ר‬
‫קלט‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קם‬
‫המות שעשה שמות באחיה ואחיותיה הקדושים הי״ד‪ ,‬בודאי אין לך בזיון‬
‫גדול מזה שתהא קבורה בין העכו״ם שיתכן שגם הם היו מאלה ששלחו ידם‬
‫בחסידים‪ ,‬ישרים ו ת מ י מ י ם שמסרו נפשם על קדושת השם‪ ,‬ולכן אין ספק‬
‫שמותר לפנותה לקבר ישראל‪ ,‬וגם בבכ״י סי׳ שס״ג כ ת ב ‪:‬‬
‫מי שנקבר בטעות‬
‫בקבר אחר מותר לפנותו‪ ,‬והרי גם בנידון דידן מה שנקברה בין קברות‬
‫העכו״ם הרי זה היה בטעות לזאת בודאי מותר לפנותה ולקוברה בקברות‬
‫ישראל‪.‬‬
‫וכן‬
‫ראיתי ש כ ת ב המהרש״ם ח״ג סי׳ ר״ב באשה ש מ ת ה בכפר שאין שם ביה״ק‬
‫ונקברה בחצירה‪ ,‬ואחר זמן נמלכו בניה ורוצים לפנותה ולהוליכה‬
‫לעיר ולקוברה בביה״ק והתיר הגאון הנ״ל דבכפר קרוב הדבר שישלטו במקום‬
‫ההוא ידי נכרים והוי כקבר שאינו משתמר‪ ,‬וכן ראיתי בלבושי מרדכי תנינא‬
‫סי׳ קל״ו בנדון ישראל שנקבר בגן של שר אחד והתיר לפנותו עפ״י דברי‬
‫הח״ם יו״ד סי׳ של״א ותשובת יהודה יעלה סי׳ שנ״ח‪ .‬וגם בפ״ת סי׳ שס״ג‬
‫סק״א הביא בשם התפארת צבי יו״ד סי׳ נ״ט וז״ל‪:‬‬
‫אין למנוע לאלו הרוצים‪,‬‬
‫להקבר בקבר חדש עבור שימשך עי״ז בזיון להמתים הקבורים בביה״ק הישן‬
‫וכו׳ ואין מחויב לסבול אף בזיון מועט בשביל חבירו‪.‬‬
‫ומבואר‬
‫מכל המובא גם כן שם שאם מקום הקבורה הנוכחי הוא בזיון למת‬
‫מותר לפנותו לקבר אחר‪ ,‬והנה גם בנידון דידן קרוב לודאי הוא שישלטו‬
‫בקברה י ד י נכרים‪ ,‬וכמו שכתב המהרש״ם ז״ל‪ ,‬שהרי לכשיודע לנכרים שאשת‬
‫זאת שחשבוה לנכרית באמת ישראלית היא יחטטו בקברה ויטלטלו אותה‬
‫טלטלה ויגרם לה בזיון לזאת לא רק שמותר אלא מצוה היא לפנותה‪.‬‬
‫א!מנם‬
‫לכאורה יש לשדות נרגא בהאי התירא שהרי בשו״ת יהודה יעלה‬
‫יו״ד סי׳ שנ״ה כתב‪ ,‬איש ישראל קל שבקלים שהיה מושכר אצל‬
‫אומן חייט במקום שבנ״י מועטים ונחלה ונתנוהו לבית החולים שלהם ומת‬
‫וקברוהו הנכרים בביה״ק שלהם באמרם כי טרם מותו ביקש החולה להמיר‬
‫את דתו ומילאו את רצונו‪ ,‬אם מחוייבים אבותיו או בני ישראל להשתדל‬
‫בהוצאת ממון לפנותו ולקוברו בקבר ישראל‪ ,‬כתב הגאון הנ״ל ד פ ש י ט א דלכולהו‬
‫טעמי דקבורה בסנהדרין ד ף מ״ו ע״ב או משום‪ ,‬בזיונא או משום כפרה המ״ע‬
‫היא שיהא נקבר בקרקע בכ״מ שהוא ופירש רש״י ז״ל שם שלא יתבזה לעין‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קמא‬
‫כל שיראו אותו מ ת ונרקב ונבקע עיי״ש והיינו בזיון גדול הנראה לחיים ע״ז‬
‫קפדה התורה ד כ ת י ב קבור תקברנו‪ ,‬ואם כן אחר שכבר נקבר אף שנקבר‬
‫במקום מבוזה כגון בין הנכרים ועל ידיהם בביה״ק שלהם‪ ,‬כבר חלפה עברה‬
‫המצוה דאורייתא‪ ,‬אלא משום כבודו שרי לפנותו מקברות הנכרים ולקוברו‬
‫בקברות ישראל דמיקרי לתוך שלו ועיין במג״א סימן תקל״ה‪ ,‬היינו בסתם‬
‫ישראל שהוא בחזקת כשרות אבל בנ״ד שהי׳ מושכר אצל מומר וחילל שבת‬
‫בפרהסיא במלאכות דאורייתא ואכל מאכלות אסורות במשך זמן בריאותו ע ד‬
‫שבא בין הנכרים ומת ונקבר אצלם כה״ג אמרינן‪ ,‬הוא עצמו לא חם ולא חשש‬
‫לכבודו בחייו מלהטמא בין הנכרים‪ ,‬מכ״ש שאין אנו אחראין לחוש לכבודו‬
‫אחרי מותו בהוצאת ממון ולא יהיה טוב מותו מחיי ע״כ נראה מכל הנ״ל‬
‫שאין לפנותו משם‪.‬‬
‫ולפי‬
‫זה לכאורה גם בנידון שאלתנו אין לפנותה שהרי גם היא לא חששה‬
‫בחייה לכבודה מלהטמא בין הנכרים‪ ,‬חיללה שבת במלאכות דאורייתא‬
‫ואכלה מאכלות אסורות ולכן אין לפנותה שהרי זה דומה ממש לנידון התשובה‬
‫הנ״ל ביהודה יעלה‪.‬‬
‫אולם כד דייקינן נראה שנידון שאלתנו אינו דומה כלל‬
‫לנידון מה שכתב בתשובת יהודה יעלה הנ״ל׳ דבנידון דהתם הרי עשה את‬
‫כל מעשיו במזיד ובזדון להכעיס את יוצרו וקונו‪ .‬לבן ש פ י ר העלה בתשובה‬
‫הנ״ל שמכיון שהוא עצמו לא חשש בחייו על כבודו מלהטמא בין העכו״ם‬
‫לזאת גם לאחר מותו אין לנו לחשוש לכבודו‪ ,‬מה שאין כן בנידון שאלתנו‪,‬‬
‫אף שחיללה את ה ש ב ת במלאכות דאורייתא וגאלה את נפשה במאכלות אסורות‬
‫מכל מקום הרי עשתה את המעשים הרעים האלה לא בזדון כדי להכעיס את‬
‫קונה אלא עשתה את כל הנ״ל רק כדי להציל ולהחיות א ת נפשה‪ ,‬בודאי‬
‫נחשב הדבר לאונס ואונס רחמנא פטריה‪ ,‬לזאת ודאי אין לנו לחושבה כעוברת‬
‫על ד ת ישראל וכמומרת שהרי אנוסה היתה ולכן בודאי מותר לפנותה מבין‬
‫קברות הנכרים ולהעבירה לקבר ישראל‪.‬‬
‫וראה‬
‫ג ם ראה מה שכתב הרמב״ם ז״ל בפ״ה בהלכות יסודי התורה ה״ד»‬
‫וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל‬
‫השם וכו׳ ואעפ״כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין‬
‫ממיתין אותו בי״ד אפילו הרג באונם‪ ,‬שאין מלקין וממיתין אלא לעובר‬
‫ברצונו וכו׳ ובעדיות הוא אומר ולנערה לא ת ע ש ה ד ב ר עיי״ש היטב‪ ,‬ועי׳‬
‫קמב‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫עוד מה שכתב בפ״כ מהלכות סנהדרין ה״ד»‬
‫ואעפ״י שהיה מצוה שיהרג ואל‬
‫יעבור אעפ״י שחילל את השם והוא אנוס אינו נהרג שנאמר ולנערה לא תעשה‬
‫דבר אזהרה לבית דין שלא יענשו את האנוס‪ ,‬והוא מסוגית הגמרא בע״ז‬
‫״‬
‫דף נ״ד‪ ,‬וכ״כ התום׳ ר פ הבא על י ב מ ת ו ובריטב״א עיי״ש וכן בתשובות‬
‫הריב״ש סימן ד ‪ /‬ומבואר מכל הנ״ל דאף שעבר על אחד מהדברים שהדין‬
‫בהם הוא יהרג ואל יעבור מכל מקום אין להעניש אותו על כך‪ ,‬מפני שהוא‬
‫כעובר רק על מצות עשה של ונקדשתי וכאנוס גמור חשבינן ליה‪ ,‬ולפי״ז‬
‫גם בנידון שאלתנו לא שנא ולזאת בודאי שמותר לפנותה לקבר ישראל‪.‬‬
‫אולם‬
‫לכאורה עדיין צ״ע בזה שהרי במנחת חינוך מצוד! רצ״ו העלה דאימתי‬
‫אמרינן שהוא נחשב כאנוס אף שעבר על אחד מהדברים שנאמר‬
‫בהם יהרוג ואל יעבור‪ ,‬זהו רק היכא שאנסוהו דוקא לעבוד ע״ז או להרוג‬
‫את הנפש או לבוא על ה ע ת ה לזאת אף שעל ג׳ דברים הללו נאמר יהרג ואל‬
‫יעבור והוא עבר ולא נהרג‪ ,‬בכל זאת חשבינן ליה כאנוס אף שעבר על מצות‬
‫עשה של ונקדשתי ופטור הוא מעונש‪,‬‬
‫אבל היכא שהיה נתון בסתם סכנה‬
‫והוא רצה להנצל מהסכנה על ידי זה שיעבוד עבודה זרה‪ ,‬באופן זה אין הוא‬
‫חשוב לאנוס כדי שיהא פטור על מה ש ע ב ד עבודה זרה שהרי האונס לא היה‬
‫על עבודה זרה עיי״ש בכל דבריו‪ ,‬וכן מבואר בחו״מ סימן ר׳ דאם האונס היה‬
‫באופן שהוא בחר בזה כדי להפטר מאונס אחר לא מקרי אונס ועי׳ היטב‬
‫בריש כתובות ד ף ג‪ .‬בסוגיא ולדרוש להו דאונס שרי במה שכתב בשיטה‬
‫מקובצת שם ובמהרש״א וכן בספרי דברי אפרים בקונטרס מעמק הבכא שאלה‬
‫ג׳‪ ,‬ולפי זה בנידון דידן לכאורה אי אפשר לנו להחשיבה לאנוסה שהרי האונס‬
‫לא היה דוקא ש ת ע ב ו ד עבודה זרה אלא היא עצמה בחרה לעשות את כל‬
‫מעשיה כדי להנצל מהסכנה שריחפה עליה ואם כן לכאורה אין לפנותה בגלל‬
‫זה לקבר ישראל‪ ,‬מאחר שאת כל מ ע ש י ה עשתה בפרהסיא ועברה על לאו של‬
‫לא תחללו שעל מצות עשה של ונקדשתי ודומה ממש למה שכתב בתשובת‬
‫יהודה יעלה הנ״ל שמאחר שהיא עצמה לא חששה על כבודה מלעשות את‬
‫מעשיה זר מעשיה‪ ,‬בחייה גם אנו אין לנו לחוש לכבודה לאחר מותה ולפנותה‬
‫ממקום קבורתה שבין הנכרים‪.‬‬
‫אבל‬
‫לאחר העיון נראה שאין שני הנידונים עולים בקנה אחד ולא דמיאן‬
‫להדדי כלל‪ ,‬דבנידון דידן אף ש ע ש ת ה את כל הדברים שהזכרנו לעיל‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫בתוכן השאלה מכל מקום לא נחשב כאילו שעברה עליהם בפרהסיא‪ ,‬כי‬
‫עבירה בפרהסיא נקרא רק היכא שעוברין בפני עשרה מישראל וכמו שכתב‬
‫הרמב״ם ז״ל בפרק ה׳ מהלכות יסודי התורה הלכה ב׳ וז״ל אם היה בינו לבין‬
‫עצמו ואין שם עשרה מישראל יעבור ואל יהרג‪ ,‬ומדנקט ״ ע ש ר ה מישראל״‬
‫נראה דמפרהסיא הוה רק היכא דעבר בפני עשרה מישראל ממש‪ ,‬וגם‪ .‬יתר‬
‫הפוסקים נקטו לשון זה‪ ,‬ולכן בנידון דידן מכיון שלא היו שם‪ .‬עשרה מישראל‬
‫בשעה שהלכה לבית יראתם ועשתה את כל המעשים האלה שהזכרנו נחשב‬
‫הדבר כאילו עברה על הדברים האלה רק בצנעה ובודאי שאין להענישה על‬
‫כך מכיון שלא עשתה את כל זאת מרצונה הטוב ובזדון ולא חיללה שם שמים‬
‫בפרהסיא בפני עשרה מישראל אלא עשתה את מעשיה בין העכו״ם מ ח מ ת‬
‫אונסה והצלת נפשה‪ ,‬ואף שגם עכו״ם מוזהרים על קידוש השם מכל מקום‬
‫מה שעברה בפניהם לא מיקרי בפרהסיא שהרי לא היו שם‪ ,‬עשרה מישראל‪,‬‬
‫וממילא לא עברה על הלאו של לא תחללו ולא על המצות עשה של ונקדשתי‪,‬‬
‫דמה שעברה נחשב רק כאילו עברה בצנעה וכמו שביארנו‪ ,‬ואף שעברה‬
‫על מצות עשה של ואהבת את ד ‪ /‬דמחמת מצות עשה זו כל אחד מחויב‬
‫למסור את נפשו על קדושת שמו יתברך עי׳ במנחת חינוך מצוה הנ״ל‪ ,‬מכל‬
‫מקום נראה שאין לקונסה בגלל מה שעברה על מצות עשה זו עד כדי כך שלא‬
‫לפנות את עצמותיה מבין קברות הנכרים שהוא לבזיון לה ולהעבירה לקבר‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ה ן אמת שמה שכתב הרמב״ם ויתר הפוסקים ״אם היה בינו לבין עצמו ואין‬
‫שם עשרה מישראל״ אין הפירוש ש צ ר י כ י ם להיות עומדים שם‬
‫עשרה מישראל ממש בשעה שהוא עובר את העבירה ורק אז נחשב הדבר‬
‫לפרהסיא‪ ,‬אלא אפילו הוא עובר בינו לבין עצמו מכיון שעשרה מישראל‬
‫יודעים מזה גם באופן זה נחשב הדבר לפרהסיא‪ ,‬וראיה לדבר מדפרכינן‬
‫בסנהדרין דף ע״ד והא אסתר בפרהסיא הואי‪ ,‬ואי נימא דמפרהסיא מיקרי‬
‫רק היכא שעומדים עשרה מישראל ממש בשעת מעשה מאי פריך הרי בודאי‬
‫לא עמדו שם בביתו של אחשורוש בשעת מ ע ש ה עשרה מישראל‪ ,‬ובמס׳‬
‫מגילה דף י״ג ע״א אמר ר׳ יוחנן מתוך גנותו של אותו רשע למדנו שבחו‬
‫שלא שימש מיטתו ביום‪ ,‬ואם בודאי שהיה נזהר מלעשות את מעשהו בפני‬
‫עין כל רואים ובודאי שלא נמצאו עשרה מישראל עומדים על ידו בשעת‬
‫מעשה‪ ,‬אלא בע״כ דלא בעינן שיהיו עומדים עשרה מישראל בשעת מ ע ש ה‬
‫קמד‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫כדי שיהא נחשב לפרהסיא אלא כל שעשרה מישראל יודעים מזה נחשב הדבר‬
‫לפרהסיא ולכן פריך שפיר שם בגמרא והא אסתר בפרהסיא הואי‪ ,‬וכן כתב‬
‫בש״ך יו״ד סימן קנ״ז סק״ד‪ ,‬וגם בשו״ת הרדב״ז חלק ד׳ סימן צ״ב כ ת ב ‪:‬‬
‫ופי׳ בפרהסיא כדון ד י ד ע י עשרה מישראל בדבר ואע״ג דלא הוו בשעת מעשה‬
‫ע״כ׳ וכן כתב בכו״פ סי׳ י״א בפלתי ס״ק ב׳ דאין צריך שיראו עשרה בני א ד ם‬
‫לענין בפרהסיא רק שיהיה הדבר בפרסום דהיינו שידעו עשרה בני אדם עיי״ש‪.‬‬
‫ולפי‬
‫זה בנידון דידן אף שלא היו שם עשרה מישראל בשעת מעשה כשעברה‬
‫על כל האיסורים החמורים הללו מכל מקום הרי ידעו מזה ישראל‬
‫וגם זה נחשב לפרהםיא וכמו שהבאנו מכל הנ״ל אם כן לכאורה יש להחשיבה‬
‫כמחללת שם שמים בפרהסיא והיא דומה ממש לנידון מה שהעלה בתשובת‬
‫יהודה יעלה הנ״ל שמכיון שהיא עצמה לא חששה בחייה לכבודה מלהטמא בין‬
‫העכו״ם מכש״כ שאין אנו מחויבים לחוש לכבודה ולזאת לכאורה אין לחוש‬
‫לבזיונה מה שהיא קבורה בין העכו״ם ואין עלינו החובה לפנותה הקבר ישראל‪.‬‬
‫א כ ן האמת יורה דרכו שאין נידון שאלתנו דומה כלל לנידון בתשובת יהודה‬
‫יעלה הג״ל‪ ,‬ד ש ם האיש עבר על גופי תורה ברצונו הטוב ולא נתקררה‬
‫דעתו עד שהמיר את דתו לפני שובו אל עפרו‪ ,‬ולזאת מכיון שבחייו ה ת מ ה‬
‫ע ד כדי כך ולא חשש לכבודו כבוד ישראל‪ ,‬גם אנו לא מחוייבין לחוש לאחר‬
‫מותו לכבודו וכדברי שו״ת הנ״ל‪ ,‬ואף שלא היו שם עשרה מישראל כשעבר‬
‫את העבירות הללו מכל מקום נחשב הדבר לפרהסיא דלא בעינן שיעמדו‬
‫העשרה מישראל שם ב ש ע ת ע ב י ר ת ה ע ב י ר ה אלא כל שידעו עשרה מישראל‬
‫שהוא עובר עבירות סגי כדי למיחשביה לפרהסיא‪ ,‬אבל בנידון שאלתנו שכל‬
‫מ ג מ ת ה ה י ת ה רק להנצל ממות ורק כדי להחיות את נפשה הלכה לבין הנכרים‬
‫שינתה את טעמה והתחפשה להיות כאחת מהם‪ ,‬ואין ספק שעשתה את הכל‬
‫כדי שלא יודע לאף אחד מהנכרים שהיא מזרע ישראל ובגלל כן לא גילתה‬
‫את סודה אף לישראל‪ ,‬ואף אם אחד ממשפחתה ומקרוביה ידע על הדבר‬
‫הזה‪ ,‬מכל מקום גם הוא לא פרסם את הדבר ולא סיפר על זה אף לאחד כדי‬
‫שלא יבולע לה כי חשש שיכול הדבר להיודע לנכרים ואז רע ומר יהיה גורלה‬
‫כי הגויים היו מוסרים אותה מ י ד למיתה להגרמנים הארורים ימ״ש‪ ,‬ולזאת ודאי‬
‫שבנידון שאלתנו לא היו אפילו עשרה מישראל שידעו שהיא נמצאת בין‬
‫הנכרים וממילא לא נחשב שעברה א ת העבירות בפרהסיא אלא בצנעה וכמו‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קמה‬
‫שהעלינו לעיל ולכן נ ח ש ב ת היא לאנוסה גמורה ושפיר יש לנו לחוש לכבודה‬
‫שלא תתבזה בקברות הנכרים והחובה מוטלת עלינו לפנותה משם ולהעבירה‬
‫למקום קבורת ישראל הקדושים שתנוח שם בין כל הקדושים והטהורים‬
‫שנהרגו על קדושת שמו יתברך עד ש ת ע מ ו ד עמהם יחד לגורלם לקץ הימין‪.‬‬
‫סימן כ״ו‬
‫בדין חציצה לתפילין לכסות בה כתובת ק ע ק ע‬
‫שתי וערב בזרוע‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫מדרכם של‬
‫הרוצחים‬
‫הארורים‬
‫את‬
‫י מ ״ ש ה י ה להוביל‬
‫היהודים שהיו נ ת פ ש י ם ל ע ב ו ד ת הכפיה‪ ,‬באישון לילה לפני‬
‫עלות ה ש ח ר לעבודת הכפיה כך שלא ה י ת ה להם ה א פ ש ר ו ת להניח‬
‫ת פ י ל י ן ל פ נ י ל כ ת ם ל ע ב ו ד ה )ועי׳ ב ס פ ר י ד ב ר י א פ ר י ם ב ק ו נ ט ר ס ע מ ק‬
‫ה ב כ א ש א ל ה ב׳ מ ש ״ כ ב ז ה איך שינהגו בנוגע ל ה נ ח ת תפילין(‪ ,‬ו ב מ ש ך‬
‫כל היום היו מ ע ב י ד י ם א ו ת ם ב ע ב ו ד ת פ ר ך ע ד ש ע ה מ א ו ח ר ת בלילה‪.‬‬
‫והנה‬
‫ה י ו ב י ן ע ו ב ד י הכפיר‪ ,‬כ א ל ה ש א ז ר ו עוז ל ה נ י ח ת פ י ל י ן ב ה ח ב א‬
‫בעת‬
‫המקרה‬
‫בעת‬
‫הליכתם‬
‫לעבודה‬
‫תיכף‬
‫משהאיר‬
‫היום‪,‬‬
‫אולם‬
‫קרח‬
‫שהגרמנים תפסו א ת אחד מהעובדים כשהוא מניח תפילין‬
‫ה ל י כ ת ו ולאחר שעינוהו בכל מיני עינויים לא נ ת ק ר ר ה ד ע ת ם‬
‫ע ד ש ח ר ט ו ע ל ידו ה ש מ א ל י ת ב ק י ב ו ר ת מ ק ו ם ה ת פ י ל י ן ש ת י ו ע ר ב כ ך‬
‫שאי‬
‫א פ ש ר ה י ה לו ל ג ל ו ת א ת ידו ל ש ם ה נ ח ת ת פ י ל י ן מ ב ל י ש י ר א ו‬
‫את‬
‫הרואים‬
‫ונשאלתי‬
‫א ו ת הקלון‬
‫הזה‬
‫שהזדים‬
‫הארורים‬
‫חרטו‬
‫על‬
‫בשרו‪,‬‬
‫א ם מ ו ת ר לו ל ש י ם ר ט י ה על א ו ת קלון ז ה ו ל ה נ י ח ת פ י ל י ן‬
‫על ג ב י ה ר ט י ה כ ד י ש י ח ש ב ו ה ר ו א י ם ש י ש לו מ כ ה על ה ק י ב ו ר ת ב מ ק ו ם‬
‫הנחת‬
‫ה ת פ י ל י ן ‪ ,‬ה א ם י ש ב ז ה מ ש ו ם ח צ י צ ה א ו ש א י ן ל ח ו ש לזה‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫במס׳ ערכין דף ג׳ ע״ב גרסינן‪ ,‬הכל חייבין בתפילין כהנים לוים‬
‫וישראלים פשיטא כהנימ איצטריך ליה סד״א הואיל וכתב וקשרתם‬
‫לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך כל דאיתיה במצוד‪ ,‬דיד איתיה במצוה‬
‫דראש והני כהנים הואיל וליתנהו במצוד‪ ,‬ד י ד דכתיב ילבש על בשרו שלא‬
‫יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו קמ״ל‬
‫קמו‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קמז‬
‫דלא מעכבי אהדדי כדתנן ת פ ל ה של יד אינה מ ע כ ב ת של ראש ושל ראש אינה‬
‫מעכבת של יד‪ ,‬ופירש ברש״י ז״ל שלא יהא דבר חוצץ בין בגדי כהונה‬
‫לבשרו ותפילין על בשרו בעינן ת ח ת בגדיו בקיבורת אצל הכתף כדאמר‬
‫במנחות בהקומץ רבה ד ת ח ת בגדיו בעינן דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים‬
‫לאות עכ״ל‪ ,‬וכן פירש רש״י במגילה דף כ״ד ע״ב גבי הא דתנן ציפן זהב‬
‫ונתנן על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים ופירש רש״י ז״ל׳ על בית‬
‫אונקלי על ב י ת יד לבושו מבחוץ‪ ,‬הרי זה דרך חיצונים‪ ,‬בני אדם ההולכים‬
‫אחרי דעתם חוץ מ ד ע ת חכמים דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות‪ ,‬וכן‬
‫פירשו התום׳ בערכין שם ד״ה שלא וז״ל שלא יהא ד ב ר חוצץ בין בגדי כהונה‬
‫לבשרו ותפילין על בשרו בעינן דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות‪,‬‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫ו מ ש מ ע מ ד ב ר י ה ם דמשום חציצה לא איכפת לן אם הבגד מפסיק בין‬
‫בשרו לתפילין רק כל עיקר האיסור הוא משום דכתיב והיה לך לאות דבעינן‬
‫שיהא לך לאות ולא לאחרים לאות ולכך אסור להניח את התפילין על באופן‬
‫שיהיו מגולים ולא מכוסים‪.‬‬
‫אולם‬
‫הרא״ש םבירא ליה ד מ ה דאסור להניח תפילין על גבי ה ב ג ד הוא‬
‫משום חציצה ולא משום והיה לך לאות ולא לאחרים לאות‪ ,‬וכמו‬
‫ד א י ת א בתשובות הרא״ש כלל ג׳ סי׳ ד׳ דחציצה פוסלת בתפילין משום ד כ ת י ב‬
‫לאות על ידך שלא יהא דבר חוצץ בין התפילין לידו כ ד ד ר ש י נ ן בזבחים דף‬
‫י״ט ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו‪ ,‬ומשמע מדבריו דכל‬
‫ע י ק ר האיסור הוא משום חציצה‪.‬‬
‫ובשר׳ת‬
‫עונג יו״ט או״ח סי׳ ח׳ כ ת ב וז״ל‪ ,‬ולא זכיתי להבין דברי הרא״ש‬
‫ז״ל דלא מצינו דחציצה פוסלת אלא היכא ד כ ת י ב בשרו כמו גבי‬
‫ט ב י ל ה דכתיב את בשרו במים או בגדי כהונה ד כ ת י ב ילבש על בשרו אבל‬
‫גבי תפילין ד כ ת י ב י ד אין חציצה פוסלת‪ ,‬והרי גבי חליצה ד כ ת ב מעל רגלו‬
‫ולא פסלינן אלא מעל ד מ ע ל אבל חציצה אינה פוסלת דהא מ י ב ע י א לן ביבמות‬
‫דף ק״ב שני מנעלים זה על גב זה מהו דפריך אלימא ד ש ל פ ת י ה לעילאי וקאי‬
‫תתאי‬
‫מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל אלמא דאע״ג ד כ ת י ב מעל רגלו‬
‫אפילו הכי לא מ י פ ס ל מ ט ע ם ח צ י צ ה אלא משום דהוי מ ע ל דמעל‪ ,‬והמרדכי‬
‫ש כ ת ב ד נ ה ג ו לרחוץ הרגל שלא יהא ט י ט דבוק ברגליו הביאו בשו״ע אה״ע‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קמח‬
‫סימן קם״ט כתב שם הגר״א דהוי רק חומרא בעלמא אבל מדינא אין צריך‬
‫עיי״ש‪ ,‬וע״כ דכיון דלא כתיב בשרו אין חציצה פוסלת‪.‬‬
‫ועוד‬
‫קשה טובא דהא בזבחים י״ט מיבעי לן תפילין מהו שיחוצו בבגדי‬
‫כהונה אליבא דמ״ד לילה לאו זמן תפילין הוא לא ת ב ע י לך כיון‬
‫דלילה חייצי יום נמי חייצי כי ת ב ע י א לך למ״ד לילה זמן תפילין מאי מצוה‬
‫דגופיה חייץ או לא חייץ עכ״ל הגמרא‪ ,‬ואם נימא דבתפילין פוסלת חציצה‬
‫ובעינן שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו איך אפשר לומר דתפילין לא‬
‫חייצי בין בשרו לבגדי כהונה והא בבגדי כהונה ודאי דפוסלת חציצה ד כ ת י ב‬
‫בהו ילבש על בשרו ואם מניח תפילין ת ח ת בגדי כהונה אם אתה אומר‬
‫דהתפילין בעינן שיהא על בשרו א״כ ממילא הא אין הבגדי כהונה על בשרו‬
‫ואיך אפשר לומר שיחשב בשניהם כאילו מונחים על בשרו‪ ,‬ובשלמא אם‬
‫בתפילין אין חציצה פוסלת אתי שפיר הא דבעי למימר דתפילין לא חייצי‬
‫ובמה שלובש הבגדי כהונה על התפילין דומה כאילו לובשם על בשרו דמצוה‬
‫דגופו כגופו דמי‪ ,‬אבל אם תפילין יש בהם‪ .‬תנאי שיהיו דבוקים בבשרו ולא‬
‫יחוץ ביניהם שום דבר א״כ ודאי דהוי חציצה לגבי בגדי כהונה וא״כ‬
‫לכאורה מוכח מזה דאין חציצה פוסלת בתפילין של יד ע״כ דברי העויו״ט‪,‬‬
‫ועי׳‬
‫מה שכתב השאגת ארי׳ בסי׳ ל״ו בביאור דברי הסוגיות דזבחים‬
‫וערכין הנ״ל‪.‬‬
‫ובשו״ע‬
‫או״ח סימן כ״ז סעי׳ ה׳ כ ת ב ‪ :‬אדם שהוא עלול לנזילות ואם‬
‫יצטרך להניח תפילה של ראש על בשרו לא יניחם כלל יש להתיר‬
‫לו להניח תפילה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש ויכסה מפני הרואים‬
‫והוסיף על זה הרמ״א והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש רק יברך‬
‫על של יד להניח‪.‬‬
‫וכתב‬
‫על זה המג״א בס״ק ו׳‪ ,‬עי׳ בב״י דכולם נקטו של ראש דוקא אבל‬
‫אם יש לו מכה ביד אסור להניח על הבגד משום לך לאות ולא‬
‫לאחרים לאות כמש״כ סו״ם זה כנ״ל דלא כהב״ח‪ ,‬ומהאי טעמא נראה דמותר‬
‫להניחו על הסמרטוטין שע״ג המכה אם לא סגי בלא״ה דהא לבוש בגד אחר‬
‫ע״ג‪ ,‬והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הכתונת היינו משום דלא היו רשאין‬
‫ללבוש בגד אחר ע״ג עכ״ל‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ונראה‬
‫קמט‬
‫מדברי המג״א שהוא ס״ל החציצה אינה פוסלת בתפילין ומשום‬
‫הכי מותר להניח תפילין ע ל גבי הםמרטוטין המונחים על גבי המכה‬
‫והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הבגדי כהונה לאו משום איסור חציצה‬
‫הוא דהוי אלא משום דבעינן שהתפילין של יד יהיו מכוסים משום לך לאות‬
‫ולא לאחרים לאות ואם יניח התפילין על הכתונת הרי יהיו התפילין מגולים‬
‫ולשים בגד אחר ע ל י ה ם אי אפשר משום יתור בגדים‪ ,‬ועי׳ מש״כ במחצית‬
‫השקל ובפמ׳׳ג שם‪.‬‬
‫אולם‬
‫ד ע ת הב״ח היא ש מ ט ע ם חציצה אסור ש י ה י ה שום הפסק בין בשרו‬
‫והתפילין‬
‫ע י י ״ ש בדבריו בסי׳ כ״ז שהביא דברי הר״ן והריב״ש‬
‫שכתבו שלא יהא ד ב ר חוצץ בין תפילין ליד וכן היא גם ד ע ת הלבוש ש כ ת ב‬
‫בסי׳ כ״ז ס״ד דקפידא דחציצה אינה ברצועות ומיהו מקפידין גם במה ששייך‬
‫לקשירה בין בראש בין ב י ד אבל על הקיבורת בודאי יש חציצה‪ ,‬וכן מ ש מ ע‬
‫מ מ ה ש כ ת ב הרשב״א בתשובותיו סי׳ תתכ״ז עיי״ש‪.‬‬
‫וראיתי‬
‫להחיד״א בברכ״י סי׳ כ״ז סק״א ש ה ב י א מש״כ המל״מ בפ״ב מה׳‬
‫יוהכ״פ גבי י ר ד וטבל עלה ונסתפג דמה שהיה הכה״ג מסתפג זהו מפני‬
‫המים דלא גרע מרוח דבעי רבא בזבחים דף י״ט ע״א אי חייץ משום דעל‬
‫בשרו בעינן וליכא‪ ,‬וכתב הברכ״י דלפי זה ה״נ בתפילין לפי ש י ט ת הרא״ש‬
‫דס״ל ד כ ב ג ד י כהונה דמו ובעינן על בשרו ממש א ם כן אפילו מים חוצצין‪.‬‬
‫אולם‬
‫בפ״ת יו״ד סי׳ קצ״ח ס״ק כ״ב הביא בשם תשובת פני אריה שהעלה׳‬
‫דאבק דק )פודרא( העשוי לנוי אינו חוצץ לתפילין שכל לנאותו אינו‬
‫חוצץ‪ ,‬וזהו שלא כדברי הברכ״י שהעלה דאפילו אויר פוסל כמו בבגדי כהונה‬
‫אם כן על אחת כמה וכמה ש ד ב ר העשוי לנוי יפסול דהוי עכ״פ כאויר‪ ,‬ב ר ם‬
‫החיד״א עצמו הרגיש בזה שהדבריו הם שלא כדברי הפני אריה‪ ,‬עי׳ מה‬
‫ש כ ת ב בספרו עבודת הקודש )קשר גודל ס״ס ג׳( וז״ל בשו״ת פני אריה סי׳‬
‫ו׳ כתב דאבק לבן שמפזרין כיון שהוא לנוי אינו חוצץ‪ ,‬ואני אמרתי ד י ש‬
‫להשיב ממש״כ בברכ״י סי׳ כ״ז שאפילו ד ב ר שאינו חוצץ יש להקפיד דבעינן‬
‫על בשרו ממש כבגדי כהונה עיי״ש‪.‬‬
‫עי׳‬
‫ב מ ש נ ה ברורה סי׳ כ״ז ס״ק ט״ז ש כ ת ב בשם אחרונים שאם יש לו‬
‫מכה‬
‫במקום הקשר ש ס ב י ב ידו מותר להניח היקף הקשר ע״ג‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קנ‬
‫התחבושת ״ולברך״ רק שיזהר לכסות למעלה לקיים לך לאות ולא לאחרים‬
‫לאות והיינו דוקא ברצועות משא״כ בקציצה ממש עי״ש‪.‬‬
‫בערוך השולחן ראיתי שהעלה כן עיין מה שכתב בסימן כ״ז ס״ק י״ג‬
‫וגם‬
‫וז״ל‪:‬‬
‫ולכן תמיהני על מי שרוצה להקל בשל י ד כשיש לו מכה‬
‫על הקיבורת ומונחים סמרטוטים על המכה שיכול להניחו עליהם מטעם דבזה‬
‫לא שייך ולא לאחרים לאות כיון שהוא לבוש בגד אחר על גביו )וזוהי דעת‬
‫המג״א בס״ק וי(‪ ,‬דזהו לטעם‪ ,‬של רש״י ומה״ט מסתפק הרשב״א בשל ראש‬
‫אבל אנן קיל״ן כהרא״ש שלא יהא ד ב ר חוצץ בין התפילין לידו ודאי שאסור‬
‫עכ״ל‪.‬‬
‫תבנא‬
‫לדינא‪ ,‬מאחר שנחלקו בזה עמודי עולם אי בתפילין פוסלת חציצה‬
‫או לא לכן נראה לי‪ ,‬מכיון שחסידים ואנשי מעשה נוהגים להניח‬
‫א ת התפילין ב ב י ת וללכת כך בפארם לבית הכנסת ולבית המדרש‪ ,‬לזאת גם‬
‫בנידון דידן יש לנו להורות לעשות כן‪ ,‬היינו שיניח את התפילין בביתו‬
‫לפני לכתו לבית הכנסת להתפלל‪ ,‬ובביתו הרי אין לו להתביש בגלל זה שאות‬
‫קלון של שתי וערב חקוק על קיבורת ידו שהרי אין זר לא תשורנו שם‪ ,‬וכן‬
‫לאחר שיגמור א ת תפילתו יכול הוא אפילו לסלק בבית המדרש את התפילה‬
‫של ראש ולכשיבוא לביתו יסלק א ת התפילה של יד‪.‬‬
‫אולם‬
‫אם קשה לו לעשות כדבר הזה נראה לי שיש להתירו להניח תפילין‬
‫של יד על שרוול חלוקו הדק‪ ,‬דיכולים אנו לסמוך על הני אשלי‬
‫רברבי המתירין להניח את התפילין על גבי סמרטוטין שיש לו על גבי מכתו‬
‫ואינם חוששים בתפילין לחציצה‪ ,‬אבל בכל זאת יניח על ידו בלי ברכה‬
‫וכשיניח על הראש יברך שתים‪ ,‬ועי׳ מש״כ באו״ח סי׳ כ״ז בהגהת מהרש״ם‪.‬‬
‫כן‬
‫נראה לי לדינא בגלל הדוחק הגדול שיש בדבר‪ ,‬וד׳ יראה בעני עמו‬
‫ויקיים‪ ,‬בנו מה שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך‬
‫ויראו ממך‪.‬‬
‫סימן כ״ז‬
‫דין נשים שנאנסו לבושת על ידי הרוצחים‪.‬‬
‫שאלה‬
‫‪:‬‬
‫מ י ד ל א ח ר ה ש ח ר ו ר מ מ כ ל א ת ה ג י ט ו נ ש א ל ת י ש א ל ה גדולה‬
‫ו נ ו ר א ה ש ה י ת ה נ ו ג ע ת לא רק לנידון זה ש ב א לפני א ל א גם ל מ ס פ ר‬
‫רב של בנות ישראל א ח ר ו ת שזכו להשאר בחיים א ח ר ה מ א ו ר ע ו ת‬
‫ה א י ו מ ו ת ש ע ב ר ו ע ל י ה ן כ ש ה י ו ת פ ו ש ו ת ב י ד י ה צ ר ה צ ו ר ר ש פ ר ש ידו‬
‫ע ל כל מ ח מ ד י ה ן ו מ ס ר ן לקלון ו ל ב ו ש ת כ ד י ש פ ר י צ י ה ח י ו ת ו ח ז י ר י ה י ע ר ‪,‬‬
‫קלגסי ה ג ר מ נ י ם י מ ״ ש יתעללו בגופן וכבודן‪.‬‬
‫וזהו‬
‫תוכן ה ש א ל ה ‪:‬‬
‫א ש ה א ח ת צעירה לימים ובת טובים מ א ח ת‬
‫ה מ ש פ ח ו ת ה נ כ ב ד ו ת ש ב ק ו ב נ ה ב א ה לפני ובכה ת ב כ ה מבלי‬
‫ו ד מ ע ת ה על לחיה‪ ,‬כי ה י א מ ר לה ואין לה מ נ ח ם ו נ פ ש ה‬
‫הפוגה‪,‬‬
‫ב ש א ל ת ה ‪ ,‬ה י ו ת ש ג ם ה י א כ ר ב ו ת מ א ח י ו ת י ה ה א ו מ ל ל ו ת נ ת פ ס ה על י ד י‬
‫הגרמנים‬
‫הארורים ונמסרה לבושת ומלבד שהזדים התעללו בגופה‬
‫ה ט ה ו ר ע ו ד ח ק ק ו על ז ר ו ע ה ב כ ת ו ב ת ק ע ק ע א ת ה מ ל י ם ‪ :‬״ ז ו נ ה ב ש ב י ל‬
‫חיילי היטלר״‪.‬‬
‫והנה‬
‫ל א ח ר ה ש ח ר ו ר ה צ ל י ח ה למצוא גם א ת ב ע ל ה ב ח י י ם ו ש נ י ה ם‬
‫ה ת כ ו נ נ ו ל ה ק י ם מ ח ד ש א ת ב י ת ם ה ה ר ו ס ש י ה י ה ב נ ו י על א ד נ י‬
‫ה ט ה ר ה והקדושה כראוי לבית נאמן בישראל‪ ,‬ולהבנות בזרע של קיימא‬
‫מאחר‬
‫ראה‬
‫שכל ילדיהם ש ה י ו להם נספו בידי הגרמנים‪ ,‬אולם כ ש ב ע ל ה‬
‫א ת ה כ ת ו ב ת ה א י ו מ ה ה ח ק ו ק ה בגופה נ ר ת ע לאחוריו באמרו כי‬
‫ע ל י ה ם ל ב ר ר מ ק ו ד ם א ם מ ו ת ר ת ה י א לו ע ד י י ן מ ן ה ד י ן ו א ם ה י א ל א‬
‫א ס ו ר ה עליו מ א ח ר ש ה י ת ה ת פ ו ש ה בידי ה צ ו ר ר י ם ל ע ש ו ת ב ה כרצונם‪,‬‬
‫אולי נ ב ע ל ה ל ה ם ברצון‪ ,‬ו ל ז א ת ה י א ב א ה לפני לשאול כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת‬
‫לשברה הגדול כים ועיניה תלויות לרחמים להוציא כאור מ ש פ ט ה ‪.‬‬
‫תשובה־‬
‫הרמב״ם בפ׳יא מהלכות נערה בתולה הלכה ב׳ כ ת ב‬
‫ז‬
‫ואי זה‬
‫הוא מפתה ואי זה הוא אונס‪ ,‬מפתה לרצונה אונס שבא עליה בעל‬
‫קנא‬
‫קנב‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫כרחה‪ ,‬כל הנבעלת בשדה הרי זו בחזקת אנוסה ודנין אותה בדין אגוםה ע ד‬
‫שיעידו העדים שברצונה נבעלה‪ ,‬וכן נבעלת ב ע י ר הרי זה בחזקת מפותה‬
‫מפני שלא זעקה ע ד שיעידו העדים שהיא אנוסה כגון ששלך לה חרב ואמר‬
‫לה אם תזעקי אהרוג אותך‪ ,‬ובהשגות שם א י ת א ־ כ ת ב ה ר א ב ״ ד ז״ל חיי‬
‫ראשי חזקה זו איני יודע מה תועלת יש בה אם יש שם עדים יבואו ויעידו‬
‫ואם אין שם עדים קנס אין שם‪ .‬ואם לענין ג׳ דברים אם יש טענה ביניהם‬
‫זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה והעיר והשדה שווה הם עכ״ל‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫שם במגדל עוז ש כ ת ב בא״ד וז״ל והא נמי מפריקנה לה דתיקו׳ חזקה‬
‫במקום עדים ושניהם מודים בבעילה או שיש עדים שראוה נבעלה‬
‫ממקום רחוק אבל לא ידעו ולא ראו אם באונם אם ברצון היא אומרת אנוסה‬
‫הייתי ויש לי צער והוא אומר מפותה היית אין לך צער כו׳ עיי״ש‪ ,‬ועי׳‬
‫גם כן בכסף משנה שכתב וז״ל י״ל כמו שכתב בעל מגדל עוז שאם ראו‬
‫העדים מרחוק ששכב עמה ולא ידע אם באונס אם ברצון א ם היה בעיר חזקה‬
‫שהיא מפותה אם לא צעקה ולא העידו העדים ששלך וכו׳ ואם היה בשדה‬
‫חזקה שהיא אנוסה‪ ,‬ועי׳ ג״כ בב״י ובב״ח סי׳ קע״ז שהעלו כן וכן ברמב״ן‬
‫על התורה פ׳ כי תצא שגם מדבריו מ ש מ ע כן‪.‬‬
‫ולפי‬
‫זה בנידון דידן אף שזה היה בעיר ואם כן הרי יש לנו להעמידה בחזקת‬
‫שנבעלה ברצון מאחר שלא זעקה‪ ,‬מכל מקום מכיון שכולם יודעים‬
‫שלהט החרב הצוררים ה י ת ה מ ת ה פ כ ת בכל ע ת ובכל שעה על כל אחד‬
‫ואחד אשר ב ש ם ישראל יכונה ולא היתד‪ .‬שום תועלת לזעוק ולצעוק כי מי‬
‫יאמר להם מה תעשו ומכיון שאבד מנוס מכל האומללות האלו שהיו נתונות‬
‫בידי הזדים הארורים ואין מ י ד ם מציל‪ ,‬ודאי שזוהי עדיפא עוד ממה שכתב‬
‫הרמב״ם שגם בעיר אם העדים מ ע י ד י ם ששלף לה חרב הרי היא אנוסה‪,‬‬
‫שהרי בנידון דידן אנן םהדי שהחרב היתד‪ .‬שלופה ת מ י ד על ראש האומללות‬
‫האלו וכל המסרבת להם אחת דתה להמית‪ ,‬אם כן בודאי עניה זו מותרת‬
‫היא לבעלה מי אין לחשוש כלל וכלל ש מ א נ ת פ ת ת ה להם ברצון‪ ,‬מאחר שגם‬
‫ה י א ראתה מה שהם עוללו ליהודים אנשים נשים וטף הרגו ולא חמלו טבחו‬
‫ולא ריחמו‪ ,‬אם כן בודאי הצוררים האלה ה י ו מאוסים משוקצים ומתועבים‬
‫בעיניה בכדי להתפתות להם להבעל ברצון‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ועי׳‬
‫קע‬
‫בנוב״י מהד״ת ס״ס ר״א שכתב שאם האשה אומרת שנלחמה עם הבועל‬
‫והיתה סבורה שיהיה בכוחה למנעו עד שבעל מותרת לבעלה ואינו‬
‫מגדע מה שלא צעקה בעיר‪ ,‬ולפי דברי הנוב״י בנידון דידן פשוט הוא ש מ ו ת ר ת‬
‫שהרי ת מ י ד האשה נ א מ נ ת היא לומר שבאנוס היה הדבר אפילו כשזה היה‬
‫בעיר‪ ,‬אולם עיין בפתחי תשובה ש כ ת ב להעיר מ מ ״ ש מהר״מ אלשקר בשם‬
‫כמה ראשונים שהנבעלת בעיר אינה נאמנת לומר שנאנסה‪ ,‬ועיי״ש ש כ ת ב‬
‫שאילו ש מ ע ליה להנוב״י היה מקבל עיי״ש‪.‬‬
‫אימנם‬
‫עי׳ בשו״ת הר המור ובשו״ת תפארת צבי חלק אה״ע סי׳ נ״ג שהעלו‬
‫ג״כ כהנובי״ להתיר אף ש ה נ ב ע ל ת בעיר בחזקת רצון היא מכל מקום‬
‫נאמנת היא לומר שנאנסה‪ ,‬וכן בשו״ת כתב סופר חאה״ע סי׳ י״ז האריך‬
‫לקיים דברי הנוב״י הנ״ל וכתב להוכיח זאת מדברי המל״מ ושכתב שכן נראה‬
‫מ ס ת י מ ת הראשונים שכתבו ד נ א מ נ ת לומר נאנסתי ולא כתבו דדוקא נאנסתי‬
‫בשדה‪ ,‬אלמא דאפילו אומרת נאנסתי בעיר היא גם כן נאמנת‪ ,‬וכן ראיתי בשו״ת‬
‫משה האיש חאה״ע סי׳ ב׳ דק״ט ע״ב שאסף כ ע מ י ר גורנה דברי האחרונים‬
‫המקילים בזה דאף בעיר נאמנת היא לומר נאנסתי‪ ,‬וגם בשו״ת מ ש פ ט י עוזיאל‬
‫חאה״ע סי׳ כ״ג העלה דנאמנה‪.‬‬
‫העולה‬
‫מכל האמור שבנידון דידן ודאי ש נ א מ נ ת היא לומר נאנסתי ד מ ל ב ד‬
‫מה שהעליתי לעיל דכאן עדיפא עוד מ מ ה שכתב הרמב״ם שהרי‬
‫אנן סהדי שהחרב ה י ת ה שלופה עליהן‪ ,‬הרי כל הני רבבתא שהבאתי סבירא‬
‫להו דגם בעיר נאמנת אשד‪ ,‬לומר נאנסתי וכפי שהעלה הנוב״י‪.‬‬
‫והנה‬
‫באבן העוזר סי׳ ז׳ סעיף א׳ כ ת ב ‪:‬‬
‫שבויה ש נ ש ב י ת והיא בת ג׳ שנים‬
‫ויום אחד או יותר אסורה לכהן‪ ,‬ולכן השבויה בידם ה י א בחזקה‬
‫שזינו עמה והיא אסורה לכהן דאחרי שהיא בידם מי יעכב על ידם שלא‬
‫יאנסוה ולכן אע״פ שאין אשה נאסרת על בעלה על פ י עדים ש ה ע י ד ו‬
‫שזינתה או על ידי קינוי וסתירה מכל מקום השבויה נאסרת לכהן אבל לא‬
‫לישראל דברצון ודאי לא זינתה ואף על פי שכשהיא מסורה בידם‪ .‬להרג‬
‫יכול להיות ש ת ת ר צ ה להם ואין זה אונס דאונם לא מקרי אלא כשהיא' אנוסה‬
‫על עצם הבעילה אבל לא כשהיא אנוסה על ידי ד ב ר אחר ו מ ת ר צ י ת לבעילה‬
‫דזהו רצון גמור ולמה אינה אסורה לבעלה ישראל׳ אד מפני שהשבאים רובם‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קנד‬
‫ככולם עיקר כוונתם על דמי הפדיון והנשים יודעות זאת ואינן פוחדות ש מ א‬
‫ימיתום לפיכד לישראל מותרת‪ ,‬עיי״ש ובערוך השולחן חאה״ע סימן ז׳‪.‬‬
‫ולפי‬
‫דברי האבן העוזר הרי קם וגם נצב בנידון ד י ד ן החשש שמא נ ת ר צ ת ה‬
‫להבעל להצוררים ברצון מ ח מ ת החשש שלא ימיתוה‪ ,‬והרי בכאן לא‬
‫כסף פדיון היו עיני ה צ ו ר ר י ם ולא שייך כאן כלל הטעם שכתב שהן אינן‬
‫פוחדות שמא ימיתון‪ ,‬ואם כן בנידון דידן הרי אפשר לומר שנבעלה ברצון‬
‫כי חששה שבאם לא ת ת ר צ ה להם יהרגוה‪.‬‬
‫ברם‬
‫לאחר העיון נראה שבנידון ד י ד ן אין לחשוש כלל שמא נבעלה ברצון‬
‫כדי להציל את נפשה שהרי הזדים הארורים ימ״ש היו נוהגים להרוג‬
‫את האומללות הללו זמן מה לאחר שהיו מתעללים בהן ומטילין את זוהמתן‬
‫בגופן הטהור כמו שפסק הרא״ש בסימן ל״ב היכא שידעו שלא יואיל הרצוי‬
‫אין אנו חוששין עליו‪ .‬וכל זה היה ידוע למדי לאומללות הללו ואם כן בודאי שלא‬
‫היה עולה על דעתן ש ע ל ידי שיבעלו להם ברצון יצילו את נפשן‪ ,‬ובפרט שהנוהג‬
‫היה החתימן באות הקלון הנ״ל שהיו חוקקים על זרוען מ י ד לאחר שהיו‬
‫נתפסות ונמסרות לבושת כדי להשאירן מאוסות ומשוקצות ע ד עולם למען‬
‫ידוע כולם שאשה זו זונה היא‪ ,‬לזאת בודאי אין לחשוש כלל שנבעלה ברצון‬
‫לארורים אלו מתוך תקוה שישאירוה בחיים על ידי זה‪.‬‬
‫ומה‬
‫שנתיחדה עם הצוררים לא איבדה על ידי כך את חזקת כשרותה דאפילו‬
‫לדעת‬
‫רבינו שמחה שהובא במרדכי בפ״ב דכתובות דם״ל דאם‬
‫נתיחדה עם הגוים אבדה את חזקת כשרותה‪ ,‬מכל מקום הרי גם הוא מודה‬
‫דעל כל פנים עדי יחוד בעינן‪ ,‬ועי׳ בשו״ת הרדב״ז ח״א סי׳ קכ״א שכתב‬
‫וז״ל‪:‬‬
‫שאלת ממני אודיעד ד ע ת י בענין היחוד אשר הזכירו חכמים בכל‬
‫מקום‪ ,‬אם צריך שיהי׳ פתח הבית או החדר סגור או אפילו פתוח וכו׳ תשובה‬
‫כבר נשאלתי על כיוצא בזה פעם אחרת והעליתי שגדר היחוד הוא שיהוא‬
‫ש נ י ה ם במקום אחד שאם ירצה לבעול לא יראה אותם אדם עיי״ש שהביא‬
‫מש״כ הרשב״א בתשובה סי׳ תרנ״א וז״ל» והגיפת דלתות ש א מ ר ה אין יחוד‬
‫ע ד שיהיה בית נעול דתרעא טריק בירושלמי שער נעול במנעול מ ש מ ע‬
‫וטעמא דכל שאינו במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות עיי״ש‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ועי׳‬
‫גם כן בספר ב ר י ת יעקב חלק אבה״ע סימן נ״ה ש כ ת ב וז״ל‪:‬‬
‫קנה‬
‫ועוד כיון‬
‫דנשי לא דינא גמירי כמ״ש הרבי״ה במרדכי וביותר בדורנו שאין‬
‫נזהרים בזה קלקלתן לא א ב ד ה חזקת כשרות ד י ד ה ע״כ‪ ,‬ועם כן מכל הנ״ל‬
‫נראה דגם בנידון שלפנינו לא א ב ד ה חזקת כשרותה על ידי מ ה ש נ ת י ח ד ה‬
‫עמהם‪.‬‬
‫ואפילו‬
‫אם נימא דבנידון דידן מיגרע גרע שהרי היתד‪ ,‬מ י ו ח ד ת אתם במקום‬
‫הנועד לזנות ואם הרי זה כאילו יש עדים ש ה ת י ח ד ה אתם בחדר‬
‫סגור ונעול‪ ,‬מכל מקום הרי אנן סהדי ש ה י א לא ה ת י ח ד ה עמהם מרצונה הטוב‬
‫אלא שנתפסה ב י ד ם בחוזקת ה י ד ל ב י ת הקלון ודמי מ מ ש למה ש כ ת ב הרמב״ם‬
‫שהבאתיו לעיל שאם שלף לה חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותר‪ ,‬שאין‬
‫כאן ב י ת מיחוש כלל שהיא מ ו ת ר ת והכי נמי דכוותה שהרי אנן סהדי שהחרב‬
‫האוכלת היתד‪ ,‬ת מ י ד שלופה על האומללות הללו וצל ה מ ו ת לא י ר ד מעל ראשן‬
‫אף לרגע‪ ,‬לכן בודאי לא שייך כלל לומר שאבדה א ת חזקת כשרותה על ידי כך‪.‬‬
‫תבנא‬
‫לדיגא שעלובד‪ ,‬זו וכן כל אחיותיה האומללות שמר גורלן גרם שיתפסו‬
‫לקלון ולבושת‪ ,‬מותרות הן לבעליהן אם ישראל הם ורק אם בעליהן‬
‫כהנים הם שאפילו באונס נאסרות עליהם‪ ,‬הן אסורות אבל אם בעליהן‬
‫ישראל אין כאן שום ב י ת מיחוש כלל לאוסרן על בעליהן‪ ,‬דהאם כזונות נ ע ש ה‬
‫את אחיותינו האומללות וכי גרועות הן מ ר ח ב הזונה שנשאת ליהושע בן נון ז‬
‫ובתנא ד ב י אליהו איתא והובא גם בילקוט ערך יהושע‪ ,‬שאמרה רחב לפני‬
‫ה ק ב ״ ה ר ב ש ״ ע בשלוש חטאתי לפניד»‬
‫בנדה‪ ,‬בחלה ובהדלקת הנר‪ ,‬בשלוש‬
‫מחול לי בחבל‪ ,‬בחלון ובחומה‪ ,‬ומה שכר נ ט ל ה ? רבי אליעזר אומר זכתה‬
‫ויצאו מ מ נ ה שמונה נביאים כהנים‪ ,‬ירמיה‪ ,‬חלקיה‪ ,‬שריה‪ ,‬מעשיה‪ ,‬ברוד בן‬
‫נריה‪ ,‬חנמאל‪ ,‬שלום‪ ,‬ר׳ יהודה אומר אף חולדה הנביאה‪.‬‬
‫ואם‬
‫כן בודאי אחיותינו היקרות האלו הנעלבות ואינן עולבות ששתו לדויד‪,‬‬
‫א ת קובעת מ נ ת היגונים מ י ד י חזירי י ע ר ופריצי חיות שעוללו‬
‫בעפר קרנן וכבודן הרעו והשחיתו תומתן וטהרתן בודאי שעליהן הכתוב אומר‬
‫ואוהביו כצאת השמש בגבורתו‪ ,‬ועד יזרח להן ש מ ש ההצלחה ותזכינה שירום‬
‫קרנן וכבודן בה׳ ובישועתו ת ש מ ח נ ה להקים א ת הריסות ביתן כמקדם‪,‬‬
‫ובדומה ל ד י נ ה ב ת יעקב בחיר האבות ש נ ע ש ה בה מ ע ש ה חמור לטמאותה‪,‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קנו‬
‫ואף שבשעת מעשה גדולה היתה חרפתה ובושתה קשתה וכמו שנאמר )בראשית‬
‫ל״ד( ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי‬
‫נבלה עשה בישראל לשכב אם בת יעקב וכן לא יעשה‪ ,‬בכל זאת הקב״ה‬
‫בכבודו ובעצמו ת ב ע את עלבונה והשיב לה את כבודה כבראשונה וכמו דאיתא‬
‫במדרש תלפיות ענף דינה‪ ,‬שהיא נשאת לשמעון אחיה שהיה אחד משבטי יה‬
‫וחתנה היה יוסף הצדיק ש פ ט פ ט ביצרו‪ ,‬עצמותיה הועלו לארץ ישראל ואחד‬
‫מן הזוגות של מקבלי ומוסרי התורה זכה להקבר על ידה‪.‬‬
‫ולזאת‬
‫חס מלהזכיר להוציא לעז על בנות ישראל כשרות אלו אלא אדרבה‬
‫מצות לפרסם את גודל מתן שכרן שיזכו מהשומע צעקת אביונים‬
‫שבודאי ירפא לשבר לבן של אומללות אלו ויחבש לעצבותן לברכן מברכותיו‬
‫שתבורכנה מנשים כיעל אשת חבר הקיני שהרי טובתן של רשעים רעה היא‬
‫אצל צדיקים וכדאיתא ביבמות דף ק״ג עיי״ש‪ ,‬ועל ידי כך למנוע מהן עגמת‬
‫נפש וצער וכמו שקרה לאחדות מהן שבעליהן גירשו אותן בכלל כך‪ ,‬אוי לנו‬
‫שכך עלתה לנו בימינו‪.‬‬
‫ומהאי‬
‫ט ע מ א לדעתי אין להן שום‪ .‬צורך כלל להתאמץ להרחיק על י ד י‬
‫ניתוק את הכתובת המנאצת הנ״ל מעל גופיהן‪ ,‬אלא אדרבה יש‬
‫לשמור על כתובת זו ולראותה לא כאות קלון ובושת אלא כסמל של כבוד‬
‫וגבורה להראות שעל קדושת שמו יתברך הורגנו כל היום ודורש ד מ י ם אותם‬
‫זכר‪ ,‬לא שכח צעקת ענוים‪ ,‬כי כתובת זו שבאמצעותה רבו הרוצחים לנאץ‬
‫ולשקץ את בנות ישראל הישרות והתמימות ולהמיט עליהן קלון עולם‪ ,‬כתובת‬
‫זו היא לכבוד להן ולעמנו ולאות עולם שעוד נזכה לראות בפגרי האנשים‬
‫הפושעים האלה שיהיו לדראון עולם‪ ,‬הפושעים האלה שכל צלם אנושי נמחה‬
‫מעל פניהם ונדמו לחיתי יער ולזאבי טרף ומיהרו לשפוך דם נקיים ולהמית‬
‫חסידים וישרים‪ ,‬כתובת זו שהזדים חקקו על זרועות נפשות תמות וטהורות‬
‫תזכיר אותנו ת מ י ד על הכתוב בתורת משה איש האלהים‪ ,‬הרנינו גוים עמו‬
‫כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו‪.‬‬
‫סימן כ״ח‬
‫דין מצבת קודש לקברים הרוסים‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫אני הגבר ר א ה עני ב ש ב ט ע ב ר ת ו א ש ר הוגה ה׳ ביום‬
‫חרון אפו‪ ,‬ב ל ע ה ׳ ולא ח מ ל א ת כל נ א ו ת י ע ק ב ה ר ם ב ע ב ר ת ו‬
‫ב ת יהודה במדינות אירופה והסגיר ביד אויב א ת עם םנולתו‬
‫מבצרי‬
‫א ש ר ב ח ר בו להרוג ו ל א ב ד ו ל מ כ ה ולחרפה‪ ,‬ו ב מ ס ת ר י ם ת ב כ ה נ פ ש י‬
‫‪,‬‬
‫על ע ם ה א ש ר נפל ב י ד י א כ ז ר י ם ש ה ש מ י ד ו כ ש ל י ש מ מ נ ו בלי ר ח ם ‪.‬‬
‫והנה‬
‫א ח ר י א ש ר ע ז ר לנו א ל ה י י ש ע נ ו ל א ח ר ש ד ל ו נ ו מ א ד ו ר ב ש ב ע נ ו‬
‫בוז ו ה ו צ י א נ ו מיגון ל ש מ ח ה ו מ א פ ל ה לאור גדול י צ א ת י לנדוד‬
‫בערים ה ח ר ב ו ת של מ ד י נ ת ליטא לחפש ולבקש א ת שרידי אחי ואחיותי‬
‫שנשארו‬
‫ורק‬
‫כאודים מוצלים מאש‪ ,‬א ח ד מעיר ושנים מ מ ש פ ח ה ‪.‬‬
‫א ז נ ת ג ל ה ל פ נ י גודל ה ח ו ר ב ן וכל נ ו ר א ו ת י ו ‪ ,‬כ י ר א י ת י ב ע י נ י א ת‬
‫ההרג‬
‫ישראל‬
‫הרב והחורבן‬
‫שהזדים הארורים‬
‫עשו‬
‫בכל‬
‫קהלות‬
‫ו מ ק ר ב ל ב ה ו מ ה ו כ ו א ב נ ת פ ר צ ה מ מ נ י ה ק ר י א ה ‪ ,‬א ו י לנו כ י‬
‫נדמינו‪ ,‬ה ז א ת ה י א מ ד י נ ת ליטא ר ב ת י ב י ש י ב ו ת ו ש ר ת י בתורה‪ ,‬האלו‬
‫הן‬
‫קהלות הקודש שהיו מפורסמים לשם ו ל ת פ א ר ת בישראל‪ ,‬ו ע ת ה‬
‫כולן ה ן מ ל א ו ת ק ב ר י ם ק ב ר י ם ‪ ,‬ו נ ד מ ה ה י ה לי א ז ש א נ י ש ו מ ע א ת קול‬
‫דמי אחינו צועקים אלינו מן ה א ד מ ה ה ז א ת ש נ ע ש ת ה כ ב ק ע ה מ ל א ה‬
‫עצמות‪,‬‬
‫ו ק ו ר א י ם לנו ל נ ק ו ם‬
‫ומשרתיהם‬
‫ראיתי‬
‫את‬
‫נקמתם‬
‫מידי‬
‫הגרמנים‬
‫הארורים‬
‫הליטאים עושי דברם ימ״ש‪.‬‬
‫א ז ש ה צ ר ה א ו י ב ל א ר ק ש ה ר ג ו ל א ח מ ל ע ל נ ע ר וזקן ו י ב ע ר‬
‫ביעקב‬
‫כ א ש להבה אכלה סביב‪ ,‬אלא הוא‬
‫ש ח ת גם‬
‫את‬
‫מ ו ע ד ו ו ש ל ח א ת ידו ה ט מ א ה ב ב ת י מ ו ע ד ל כ ל ח י מ ק ו ם מ נ ו ח ת ה ג א ו נ י ם‬
‫ו ה צ ד י ק י ם מ ה ד ו ר ו ת שקדמו‪ ,‬כ מ ע ט בכל ערי ל י ט א ציון ש ד ה ת ח ר ש ‪,‬‬
‫ציוני הקברים נעקרו ממקומן ואבני הקודש של ה מ צ ב ו ת ת ש ת פ כ נ ה‬
‫קנז‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קנח‬
‫ב ר א ש כל ח ו צ ו ת ‪ ,‬כ ך ע ש ה ה א ו י ב כ מ ע ט ב כ ל ע ר י ל י ט א ה ו א ע ק ר‬
‫את‬
‫ה מ צ ב ו ת והרם א ת ה ק ב ר י ם ע ד ש ל א נודע מ ק ו מ ם אל נכון כמו‬
‫בעיר‬
‫ק ו פ י ש א ק עיר מ ו ל ד ת י מ ק ו ם מ נ ו ח ת ו של הגאון ר׳ א ל כ ס נ ד ר‬
‫סנדר‬
‫מ ח ב ר ה ס פ ר ״שלמי נדרים״ ש ק ב ר ו נהרס ולא נודע מקומו‪,‬‬
‫וכן‬
‫ב י ת ר ה ע ר י ם כ מ ו פ א נ ע ו ו ע ז ש ועוד‪.‬‬
‫והנה‬
‫ב א לפני מר סגל א ח ד משרידי ה ח ר ב ש נ ש א ר ו לפליטה ונפשו‬
‫ב ש א ל ת ו ‪ ,‬ה י ו ת ו ה ו ר י ו זכו ל מ ו ת מ ו ת י ש ר י ם ע ו ד ל פ נ י י מ י ה ז ע ם‬
‫והחורבן ובאו אל מ נ ו ח ת ם ב ב י ת ה ק ב ר ו ת העירוני ב פ א נ ע ו ו ע ז ש אבל‬
‫ש ה ז ד י ם ה ט מ א י ם י מ ״ ש חיללו א ת ה ק ו ד ש עקרו א ת ה מ צ ב ו ת‬
‫מאחר‬
‫והרסו א ת ה ק ב ר י ם ולא נודע כ ע ת מקום ק ב ו ר ת א ב ו ת י ו בדיוק איהו‪,‬‬
‫ו פ נ ק ס ה ח ב ר ה ק ד י ש א נ א ב ד ו א י נ נ ו ‪ ,‬לכן ה ו א ש ו א ל א ם מ ו ת ר לו ל ה ק י ם‬
‫א ב ן על ש ם א ב ו ת י ו ב ב י ת ה ק ב ר ו ת ב א י ז ה מ ק ו ם ש ה ו א כ ד י‬
‫מצבת‬
‫להקים להם יד ושם‪ ,‬מ א ח ר ש א י נ נ ו יודע בדיוק מקום ק ב ו ר ת א ב ו ת י ו‬
‫שיוכל ל ה ע מ י ד עליו א ת ה מ צ ב ה ‪.‬‬
‫תשובה ‪$‬‬
‫במס׳ מועד קטן דף ה׳ ע״א גרסינן‪ ,‬אמר ר״ש בן פזי רמז לציון‬
‫קברות מן התורה מניין תלמוד לומר וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון‪,‬‬
‫ועי׳ בנדה דף נ״ז ובתום׳ ד״ה ובנה‪.‬‬
‫ובפרק ב׳ דמס׳ שקלים משנה ה׳ תנן‪,‬‬
‫מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו רבי מאיר אומר מותר המת יהא‬
‫מונח עד שיבא אליהו רבי נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו‪ ,‬ועי׳‬
‫ברבנו עובדיה מברטנורה שפירש דבונים לו מצבה על קברו‪ ,‬ובן הוא בספר‬
‫חסידים תשל״ח שהנפש פירושו מצבה על קברו‪ ,‬אולם שם הוא הטעם משום‬
‫טומאת כהנים‪.‬‬
‫אימנם‬
‫בהגהות אשרי בפרק אין מגלחין סוף סימן מ״ט כתב בשם‪ .‬או״ז שמצבה‬
‫היא לצורך המת ולכבוד המת‪ ,‬וכן איתא ביו״ד סימן שמ״ח סעיף ב׳‪,‬‬
‫מוציאין מיורשיו כל צרכי קבורתו בעל כרחם וכן כל מה שרגילין לעשות‬
‫לבני משפחתו ואפילו האבן שנותנין על הקבר‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ועי׳‬
‫קנט‬
‫גם כן בתשובות הרא״ש כלל י״ג ש כ ת ב וז״ל‪ ,‬ומה ששאל על האבן‬
‫שנותנים על הקבר אם הוא מצרכי קבורה‪ ,‬תשובה האבן מצרכי‬
‫קבורה הוא‪ ,‬וראה גם כן בעיקרי ה ד ״ ט יו״ד ל״ה אות י״ט ש כ ת ב ד מ ה שאמרו‬
‫שאין עושין נפשות ל צ ד י ק י ם היינו שאין עושין בנין מפואר אבל אבן פשוט‬
‫יש להעמיד על קברי הצדיקים ג״כ‪ ,‬ובתשובות הרשב״א סי׳ נ״ו כתב ד ה ב ע ל‬
‫מחויב לעשות מצבה לקבר אשתו ואף שאין מנהג בני משפחתה כן מכל מקום‬
‫אם היה מנהג בני משפחתו כן מחויב לעשות לה מצבה‪ ,‬ולפי דבריו עושים‬
‫זאת לכבוד בעלמא‪ ,‬ועי׳ ברשב״א סי׳ רצ״ו ובתשובות מנחם עזריה סי׳ נ״ו‪.‬‬
‫ובספר‬
‫י ד יצחק חלק ג׳ סי׳ ל״ח ראיתי שכתב שמה שמקיימין מצבה בזמן‬
‫הזה נעשה גם לצרכי החיים כדי שידעו איה מקום‪ .‬אבותיהם ויוכלו‬
‫להשתטח על קברם ולהתפלל‪ ,‬אם כן לפי זה נעשה בשביל החיים והמתים‪,‬‬
‫וכן הוא בתשובות כתב סופר חיו״ד סי׳ קפ״ד‪.‬‬
‫ומכל‬
‫הנ״ל הוריתי לשואל שהוא יכול ל ה ע מ י ד מצבה לאבותיו על בית‬
‫הקברות אף שאינו יודע מקום קבורתם בדיוק איהו‪ ,‬ועל המצבה‬
‫יש לכתוב כ ד ל ה ל ן ‪:‬‬
‫ב ב י ת הקברות זה נטמנו אבי ואבי וכו׳ ש ב ע ת י ם של‬
‫הזדים הארורים ימ״ש נ א ב ד מקום קברם‪.‬‬
‫ועל‬
‫ידי כך תהיה גם מצבה זו בשביל המתים והחיים‪ ,‬כי העיקר מה‬
‫ש מ ע מ י ד י ם מצבה בשביל המתים הוא כדי שלא יאבד זכר ה מ ת‬
‫מן החיים‪ ,‬ולכן ודאי שאין חילוק בדבר אם הוא מ ע מ י ד את ה מ צ ב ה על מקום‬
‫הקבר ממש או בריחוק מקום ממנו‪ ,‬ואדרבה באופן זה יזכר יותר כי כל‬
‫העובר יראה שמצבה זו משונה היא ממצבות אחרות שהרי היא עומדת‬
‫לא על מקום הקבר‪ ,‬וכל ד ב ר שיש בו שינוי משיחין בו בני אדם יותר מ ב ד ב ר‬
‫שאין בו שינוי‪ ,‬לכן בודאי אם השואל יקים מצבה זו בבית הקברות י ק י ם‬
‫בזה י ד ושם לאבותיו ויעשה שזכרם אל ימוש מן החיים‪.‬‬
‫והרי‬
‫ידוע ש ב י מ י האפלה של י מ י ה כ י נ י ם כשאחינו בני ישראל נרדפו על‬
‫צואר עונו ויוסרו בגזירות קשות ומרות שלמות היו על מלכי‬
‫ורוזני הארץ נדונים לגירש ממקום מושבותיהם‪ ,‬היו אחינו הגולים נוהגים‬
‫לקחת אתם לגולה את מצבות אבותיהם‪ ,‬ולא אחת היו משאירים אחריהם‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קם‬
‫את הונם ורכושם כי לא היו יכולים לשאתו יחד עם אבני המצבות‪ ,‬כך נהגו‬
‫אבותינו בגירוש ספרד ובגירושים השונים שגורשו בגרמניה‪ ,‬וזו היא ראיה‬
‫למה שהעלינו‪.‬‬
‫וגם‬
‫בשביל החיים יהיה בהקמת מצבה זו משום תועלת שהרי מאחר שהמצבה‬
‫הזאת תהיה על ב י ת הקברות‪ ,‬הם יוכלו להתפלל על יד המצבה‬
‫הזאת אף על פי שהיא אינה על מקום הקבר ממש‪ ,‬כי אפשר להתפלל אפילו‬
‫שלא על מקום הקבר ממש‪ ,‬וראיה לדבר מדברי הירושלמי שקלים‪ .‬פרק ב׳‬
‫שכתב‪ ,‬אין עושין נפשות לצדיקים דבריהן הן הן זכרונם‪ ,‬וכן פסק הרמב״ם‬
‫בהלכות אבל פרק ד׳ הלכה ד ‪ /‬וז״ל‪ ,‬והצדיקים אין בונים להם נפש על‬
‫קברותיהם שדבריהם הם זכרונם עיי״ש‪ ,‬וזכרון זה של דברי תורה הרי ודאי‬
‫שאינו על מקום הקבר ממש שהרי אסור שם בתלמוד תורה‪ ,‬ומוכח דהעיקר‬
‫הוא לעשות זכר למת שיהא זכרו חיים‪ .‬אפילו אם אין עושה את הזכר על‬
‫הקבר כמו דברי המת‪ ,‬לכן ודאי גם על ידי ציון מצבה כזאת יהיה בזה‬
‫משום עושה זכר ל מ ת שיהא זכרו קיים‪.‬‬
‫סימן כ״ט‬
‫בדין אי מותר לקחת אילנות מבית הקברות כדיי‬
‫לגדור בהם סביב קברות הקדושים‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫לאחר ש נ מ ל א ה ס א ת היגון והימורים של כלואי ע מ ק ה ב כ א‬
‫בגיא‬
‫צ ל מ ו ת ו ה ר י ג ה ו א ל ה י י ש ע נ ו ע ז ר לנו ל א ח ר כ י דלונו‬
‫מ א ד ו נ ש א ר נ ו מ ע ט מ ה ר ב ה א ח ד ב ע י ר ושנים ב מ ש פ ח ה ‪ ,‬ש ב ע י בוז‬
‫ס ב ל ו מ ר ו ר י ם ‪ ,‬ה ו א ה ת ר צ ה לנו ב ר ח מ י ם ‪ ,‬ה ת ר צ ה ו ה ת פ י ס ל ד ו ר ע נ י‬
‫כי ל א ה י ה לנו עוזר ו ה ו א ע ש ה לנו צ ד ק ה ו ח ס ד והושיענו ב ר ו ב חסדיו‪,‬‬
‫הוציאנו‬
‫מיגון‬
‫לשמחה‬
‫ומאפלה‬
‫לאור‬
‫גדול‬
‫בנפול‬
‫שונאנו‬
‫אויבנו‬
‫ומנדנו הגדול ימ״ש‪ ,‬שערי הגיטו נ פ ת ח ו ופותחו חרצובות אסירי עני‬
‫וברזל‪ ,‬נ ו ת ק ו מ ו ס ד ו ת י ה ם ו נ א מ ר ל ה ם דרור‪.‬‬
‫אז‬
‫י צ א ת י לנדוד בערים‬
‫החרבות של‬
‫מדינת‬
‫ליטא‬
‫מקום‬
‫קהלות‬
‫ה ק ו ד ש של ח ס י ד י ם ישרים ו ת מ י מ י ם ש מ ס ר ו נ פ ש ם על ק ד ו ש ת‬
‫השם‪ ,‬כדי ל ח פ ש ולגלות א ת מקום ק ב ו ר ת אחינו ואחיותינו הקדושים‬
‫ש נ ס פ ו על ידי ה ט מ א י ם ה א ר ו ר י ם ש ה ר ג ו ולא חמלו‪ ,‬עינו ולא ידעו‬
‫ר ח מ י ם על עוללים ויונקים נערים וזקנים‪ ,‬ובכל מ ק ו ם ש ב א ת י ה ר א ו‬
‫לי ה ל י ט א י ם י מ ״ ש א ת ק ב ר י ה א ח י ם ה ג ד ו ל י ם ש ל ת ו כ ם ה ו ש ל כ ו ע ל י ד י‬
‫הרוצחים‬
‫גופות קדושינו וטהורינו לאחר שרצחום בכל מיני מ י ת ו ת‬
‫משונות‪ ,‬והיו מ ק ו מ ו ת ש ב ה ם נשלכו ה ק ד ו ש י ם ל ת ו ך ה ב ו ר ו ת ב ע ו ד ם‬
‫חיים וכוסו על ידי ה ז ד י ם ב ע פ ר ב ע ו ד ש פ ת ו ת י ה ם ד ו ב ב ו ת ת פ ל ה ל א ל ה י‬
‫מרום שינקום נ ק מ ת דם עבדיו השפוך‪.‬‬
‫ראיתי‬
‫שרוב קברי הקדושים נמצאים ב ש ד ו ת מ ר ע ה ותבואה‪ ,‬וכדי‬
‫שבעלי‬
‫ה ש ד ה לא י ח ר ש ו א ת ה ק ב ר י ם כ ש י צ א ו לזרוע א ת‬
‫ש ד ו ת י ה ם כדי לנדל ב ה ן ת ב ו א ה ע ד כי לא יוכר ויוודע ב מ ש ך ה ז מ ן‬
‫מקומם‪ ,‬וגם ב ש ד ו ת ה מ ר ע ה כדי ש ל א י ש ל ח ו ב ה ן א ת רגל‬
‫חשוד‬
‫ו ה ח מ ו ר ש י ר מ ם ו על הקברים‪ ,‬ידושו ב ה ם ו י ש ח י ת ו א ו ת ם לבלי הכר‪,‬‬
‫קםא‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קסב‬
‫רציתי לגדור א ת הקברים הללו בכל מקום שהם בגדר של עץ כדי‬
‫שמקומם ישאר ניכר לבל יורעו ויושחתו ומנוחת קדושינו תהיה כבוד‪.‬‬
‫אולם מכיון שלא היתה שום אפשרות להשיג קרשי עץ כדי לעשות‬
‫מהם גדר‪ ,‬מ ח מ ת חסרון כים‪ ,‬נשאלתי אם מותר להשתמש‬
‫לצורך זה בעצים ואילנות שהיו גדלים בבית הקברות היהודי‪ ,‬לעשות‬
‫מהם קרשים ולגדור בהם א ת קברות קדושינו הפזורים על פני השדות‬
‫השייכים לנכרים כדי שגופות קדושינו לא יהיו מוטלים במקומם‬
‫כבזיון כשעל גבם חורשים והם נידשים ברגלי אדם ובהמה‪.‬‬
‫תשובה!‬
‫במם׳ מגילה ד ף כ״ט ע״א‪ ,‬תנו רבנן בית הקברות אין נוהגין‬
‫בהן קלות ראש אין מרעין בהן בהמה ואין מוליכין בהן אמת המים‬
‫ואין מלקטין בהן עשבים ואם ליקט שורפן במקומן מפני כבוד מתים אהייא‬
‫אילימא אסיפא כיון ששורפן במקומן מאי כבוד מ ת י ם איכא אלא ארישא‪.‬‬
‫ובתוספות ד״ה אין מרעין בהן בהמות כתבו וז״ל‪ ,‬משום כבודן של מתים‬
‫אבל האילנות שגוטעין בהן מותרין ואין בהם משום כבודן של מתים‪ ,‬אחרי‬
‫שאינן על הקברים עצמן עכ״ל‪.‬‬
‫ולפי‬
‫זה נראה דבנידון דינן אם מותר לקחת א ת העצים והאילנות הגדלים‬
‫ב י ת הקברות ולעשות מהם קרשים ולגדור בהם א ת קברות קדושינו‬
‫הפזורים על פני שדות הנכרים‪ ,‬או לא‪ ,‬ספיקא הוא דהוי‪ ,‬דמכיון שהתוס׳‬
‫העלו דהאילנות הגדלים‪ ,‬על ב י ת הקברות מותרין ואין בהם משום כבודן של‬
‫מ ת י ם אחרי שאינן על הקברים עצמן‪ ,‬אם כן נראה לומר דמכיון שהזדים‬
‫הארורים ימ״ש החריבו א ת בתי הקברות היהודים‪ ,‬הרסו א ת הקברים ושברו‬
‫א ת המצבות ע ד לבלי הכיר אם האילנות ש ב ב י ת הקברות גדלו וצמחו על‬
‫קברים מ מ ש או שגדלו וצמחו על י ד הקברים‪ ,‬ואת הדבר הזה אי אפשר‬
‫בשום אופן לברר כי הקברים‪ ,‬על ב י ת הקברות הם הרוסים חרבים ומוחרבים‬
‫כאמור‪ ,‬אם כן הרי מידי ספיקא לא נפקא כי אפילו אם נימא ש ת ח ת האילן‬
‫היה קבר מכל מקום מאן לימא לן שהאילן עלה על הקבר מ מ ש אולי הוא עלה‬
‫וגדל על י ד הקבר‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ואפילו‬
‫קסג‬
‫אם נתפוס שהאילן עלה גדל וצמח על קבר ממש‪ ,‬נראה שגם כן‬
‫מותר ל ה ש ת מ ש בו לצורך כה חשוב כמו בנידון שאלתנו‪ ,‬על פי מה‬
‫שכתב הרמ״א ביו״ד סי׳ שס״ח סעיף א י ‪:‬‬
‫וכן אין ליקח מקרקע עולם על‬
‫קבר אף על גב דמותר בהנאה וכל זה אינו אלא משום כבוד המתים ולכן אם‬
‫צריך אותו לרפואה שרי‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ואפשר לומר גם למצוד‪ .‬מותר‪ ,‬ולפי זה בנידון‬
‫דידן שהוא מצוד‪ ,‬דרבים כדי להציל א ת ה מ ת י ם הקדושים מבזיונן שלא ידרסו‬
‫עליהם בהמות וחיות כשהן רועות בשדה וכדי שלא יחרשו ויזרעו על גביהם‬
‫תבואה וירקות‪ ,‬בודאי שמותר להשתמש עם האילנות העצים הללו שגדלו על‬
‫בית הקברות לצורך גדול וקדוש כזה של הצלת המתים הקדושים הללו מבזיון‪,‬‬
‫ובפרט שהגדר הזה הרי יהיה לא רק להצלת הקדושים מבזיון אלא גם לכבודם‬
‫כדי שיהא ניכר לדורות מקום קבורתם‪ ,‬בודאי שמותר להשתמש באילנות‬
‫הללו לצורך כח גדול וחשוב דלא גרע אם צריך את זה לרפואה או למצוד‪ ,‬דשרי‪.‬‬
‫ועוד‬
‫כתב הרמ״א שם‪ ,‬וכן מותר ליהנות מ ה ע ש ב י ם שעל הקברות או פירות‬
‫אילנות שעליהם לצורך הקברות כגון המושל עובד כוכבים מ ר ע ה‬
‫בהמות על הקברים וא״א למחות בידו כי אם בהוצאה מרובה ואין י ד הקהל‬
‫מ ש ג ת מוכרים דברים אלו כדי להציל הקברות מ י ד עובד כוכבים שזהו‬
‫כבוד המתים )ת״ד‪ ,‬סימן רפ״ד ומהרי״ו סימן ג׳(‪.‬‬
‫הרי‬
‫שהרמ״א סובר שמותר ליהנות מהעשבים שעל הקברות ואם כן הוא‬
‫הדין באילנות הגדלים על הקבר ואם כן בנידון שאלתנו בודאי‬
‫שמותר להשתמש באילנות הללו מאחר שזהו צורך גדול וחשוב מאד וכמו‬
‫שכתבנו ובודאי לא גרע הדבר מהעובדא שהזכיר הרמ״א דהיינו למכור את‬
‫העשבים או את הפירות לצורך המושל עובד כוכבים‪.‬‬
‫והנה‬
‫בסימן שס״ד ביו״ד בסעיף א׳ א י ת א ז‬
‫קבר של בנין אסור בהנאה‬
‫אבל קרקע עולם של קבר אינו נאסר‪ ,‬וברמ״א שם כתב»‬
‫וי״א‬
‫דהקרקע שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו דהוי תלוש ולבסוף חברו אסור‬
‫בהנאה‪ ,‬טור ב ש ם הר״ר ישעיה‪ ,‬ויש אוסרים עוד לישב על האבן שנותנין על‬
‫חקבר למצבה‪ ,‬ויש חולקים ומתירין‪ ,‬טור בשם הרא״ש‪ ,‬ע״ה‪.‬‬
‫קםד‬
‫ועי׳‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫בחת״ס יו״ד סי׳ של״ד ש כ ת ב ‪:‬‬
‫ואמנם בטור יו״ד סי׳ שס״ד מייתי‬
‫דרבינו ישעיה ס״ל דעפר הנתלש עכ״פ הוה כתלוש ולבסוף חברו‬
‫וכו׳ ואמנם הטור פליג מדלא משכח בש״ס פירוקא אלא קבר בנין ולא משני‬
‫בשהחזירו העפר הנתלש‪ ,‬וכתב הרב״י שכן ד ע ת רי״ף ורמב״ם ורא״ש‪ ,‬וכתב‬
‫הב״ח שכן מ ש מ ע מיתור לשון הרי״ף וכן העתיק הרא״ש וכוי‪ ,‬מ״מ ראי׳ הטור‬
‫מש״ס מוכרחת מדדחיק בקבר בנין ולא מוקי כשהחזיר עפרו לתוכו ע״כ‬
‫ולכן הרמ״א שכתב בסימן שס״ח דמותר ליהנות מהעשבים שעל הקברים‪,‬‬
‫סובר כ ש י ט ת הטור דמותרין גבי תלוש ולבסוף חברו דאל״כ מדוע העשבים‬
‫מותרין בהנאה‪ ,‬ועיי״ש בח״ם בסימן שכ״ז‪,‬‬
‫ולפי‬
‫זה אם נתפוש שהאילנות הללו ש ב ב ת י הקברות עלו וגדלו על הקברים‬
‫ממש יהא תלוי במחלוקת הר״ר ישעיה והטור אם מותר להשתמש‬
‫בהם בנידון דידן‪ ,‬דלפי ש י ט ת הר״ר ישעיה שאוסר הקרקע שלקחו מן הקבר‬
‫וחזרו ונתנו עליו דהוי תלוש ולבסוף חברו שהוא אסור בהנאה אם כן הרי‬
‫כל מה שגדל על הקבר כגון עשבים ואילנות אסורין שהרי הם גדלו בקרקע‬
‫שהיה תלוש ולבסוף חיברו שהוא אסור‪ ,‬ואם כן בודאי שאסור בנידון דידן‬
‫להשתמש עם האילנות והעצים הללו אפילו לצורך גדול כזה כמו ע ש י י ת‬
‫גדר בשביל קברות קדושינו הפזורים על פני שדות הנכרים‪ ,,‬אבל ל ש י ט ת‬
‫הטור ויתר ר ב ב ת א ד ע י מ י ה היינו הרי״ף הרמב״ם והרא״ש וכמו שהביא הב״י‬
‫וכן ל ש י ט ת הרמ״א דס״ל כ ש י ט ת הטור וכמו שהרמ״א פסק בהדיא שמותר‬
‫ליהנות מעשבים שעל הקברות או חפירות שעליהם בודאי שמותר להשתמש‬
‫בנידון דינן עם האילנות הללו לצורך עשיית גדר בשביל קברות קדושינו‬
‫הפזורים על פני שדות הנכרים‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בשו״ת מהר״י ווייל סימן צ״ד שנשאל מק״ק ווירצבורג כדת מה לעשות‪,‬‬
‫שכשנגרשו היהודים משם‪ ,‬לקח ההגמון מהם‪ ,‬את ב י ת הקברות ומכר‬
‫אותו לנכרים וכששבו בני ישראל לווירצבורג נדבה רוחם לחזור ולקנותו‪.‬‬
‫ושאלו אם מותרים‪ ,‬למכור את הגפנים והאילנות מ ב י ת הקברות‪ ,‬והשיב להם‪,‬‬
‫דלא מיבעי אותם האילנות הרחוקים ד׳ אמות מהקברים שמותר למוכרם‪,‬‬
‫אלא אפילו אותם שהם על הקברים ממש גם כן מותר למוכרם לכבוד המתים‬
‫וראיה לדבר שלקחו מקברו של רב עפרא לאישתא בת יומא לרפואה )סנהדרין‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קמו‪,‬‬
‫״‬
‫מ״ז ע ב(‪ ,‬וכל שכן שלכבוד המתים מותר‪ ,‬והרמ״א בסימן שס״ח הביא דבריו‬
‫להלכה‪.‬‬
‫והיינו‬
‫טעמא שהרמ״א לשיטתיה אזיל שהוא סובר כ ש י ט ת הטור וכמו שהוא‬
‫פסק‬
‫מחפירות‬
‫בהדיא‬
‫שמותר ליהנות‬
‫מ ה ע ש ב י ם שעל‬
‫גבי‬
‫הקברות או‬
‫שעליהם‪ ,‬אבל ל ש י ט ת הר״ר ישעיה שאוסר הקרקע שלקחו מן‬
‫הקבר וחזרו ונתנו עליו דהוי תלוש ולבסוף חיבור שהוא אסור בהנאה אם‬
‫כן הרי כל מה שגדל על הקבר כגון עשבים ואילנות אםורין שהרי הם גדלו‬
‫בקרקע שהיה תלוש ולבסוף חיברו שהוא אסור׳ ולכן בודאי שאסור להשתמש‬
‫עם העצים והאילנות שגדלו על הקברות וכמו שכתבנו לעיל‪.‬‬
‫אולם‬
‫אחר העין נראה דאפילו ל ש י ט ת הר״ר ישעיה יש להתיר להשתמש‬
‫באילנות‪ ,‬דהנה בספר פרי השדה סי׳ צ״ח ראיתי שדייק מדברי‬
‫הרמ״א הנ״ל ש ה ת י ר ליהנות מהעשבים הגדילים על הקבר שהוא הדין שמותר‬
‫ליהנות מאילנות הגדילים על ה ק י ר דלמה יגרע גוף האילן לאסור מגוף‬
‫העשבים ואדרבה גוף העשבים יש סברה טפי לאסור מאילנות‪ ,‬דהא העשבים‬
‫כל עיקר גידולן הוא מן האיסור מה שאין כן האילנות‪ ,‬שהרי ה נ ט י ע ה ה י ת ה‬
‫של היתר והו״ל זה וזה גורם שהוא מותר‪ ,‬ועי׳ שם שסיים ד פ ש י ט דגוף‬
‫האילן גם כן מותר כמו העשבים‪.‬‬
‫ולפי‬
‫זה יוצא לנו דאפילו ל ש י ט ת הר״ר ישעיה שסובר הקרקע שלקחו מן‬
‫הקבר וחזרו ונתנו עליו משום דהוי תלוש ולבסוף חיבר‪ ,‬מכל מקום‬
‫האילנות שגדלו על הקבר מותרים‪ ,‬דאף על גב דהאילנות גדלו בקרקע שהיה‬
‫תלוש ולבסוף חיברו שהוא אסור בהנאה ל ש י ט ת הר״ר ישעיה‪ ,‬מכל מקום‬
‫מכיון ש ה נ ט י ע ה היתד‪ .‬של ה י ת ר הו״ל זה וזה גורם שהוא מותר‪ ,‬וגם ל ש י ט ת‬
‫הר״ר ישעיה מותר לנו להשתמש באילנות שגדלו על הקברים‪.‬‬
‫אמנם‬
‫לכאורה עדיין יש להסס בזה‪ ,‬שהרי כל זה שייך אם ידוע לנו שהאילנות‬
‫הללו והעצים הנמצאים על הקברים לא עלו מאיליהן אלא שנוטעו‬
‫שם על ידי נטיעות של היתר שהובאו ונטעו על הקברים‪ ,‬אבל מאן יימר לן‬
‫שהאילנות הללו ת ח י ל ת גידולן על הקברות היה על נ ט י ע ו ת של ה י ת ר שמובאו‬
‫לשם‪ ,‬דילמא כל האילנות הללו עלו מאליהן על הקברים ואם כן לא שייך כאן‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קםו‬
‫האי טעמא של זה וזה גורם דמאחר שהן עלו מאליהם בקרקע שהיה תלוש‬
‫ולבסוף חיבר שהוא אסור בהנאת ל ש י ט ת הר״ר י ש ע י ה אם כן אסורין הן‬
‫בהנאה‪ ,‬ואם כן שוב מיתלא תלי האי התירא במחלוקת הר״ר ישעיה וכל‬
‫הני רבבתא שהבאנו לעיל‪.‬‬
‫ברם׳‬
‫קושטא ד מ י ל ת א הוא דבנידון דידן אפילו לשיטת הר״ר ישעיה אתי‬
‫שפיר‪ ,‬שהרי בנידון דידן כל הקברים ש ב ב י ת הקברות הרוסים‬
‫הם על הפריצים שבאו וחיללו את מנוחת המתים‪ ,‬עד שמקום הקברים ש ב ב י ת‬
‫הקברות לא ניכר כלל‪ ,‬ואם כן בנידון דידן ספק ספיקא הוא דהוי‪ ,‬דמאן‬
‫יימר לן שהאילנות הללו ש ב ב י ת הקברות גדילים על הקברים אולי מקום‬
‫גידולם הוא בריחוק ד׳ אמות מן הקברים שאז בודאי מותרים הם וכמו שהזכיר‬
‫מהר״י ווייל בתשובה הנ״ל שהבאנו שאותם העצים והאילנות שהם בריחוק‬
‫ד׳ אמות מן הקבר שבודאי מותרים הם׳ ואפילו אם תמצא לומר שהאילנות‬
‫נטועים הם על הקבר ממש‪ ,‬מכל מקום מאן יימר לן שהאילנות הללו גדלו‬
‫מאליהם על הקברים דילמא תחילת גידולם היה מנטיעות של היתר שהובאו‬
‫לשם ממקום אחר דהוי ליה זה וזה גורם שהוא מותר‪ ,‬ומכיון ד מ י ד י ספק‬
‫ספיקא לא נפקא בנידון דידן וכמו שביארנו בודאי גם ל ש י ט ת הר״ר ישעיה‬
‫מותר להשתמש ע ם האילנות הללו הנמצאים בבית הקברות לצורך עשיית‬
‫גדר על קברות קדושינו הפזורים בשדות נכרים‪.‬‬
‫וביותר‬
‫נראה לומר דאפילו אם נתפוס שהאילנות הללו ש ב ב י ת הקברות‬
‫גדלו מאליהם על הקברים ולא היה תחילת גידולם מנטיעות אחרות‬
‫שהובאו ל ש ם בכל זאת מ י ד י ספק ספיקא לא נפקא‪ ,‬שהרי איכא למימר‬
‫שהאילנות הללו עלו על הקברים‪ ,‬בגלל זה שהרוח הביא גרעין זריעת אילן‬
‫ממקום אחר וזרקו על עפר הקבר לאחר שהחזירו את העפר התלוש לתוך‬
‫הקבר באופן שלא הגרעין הזה לא נאסר ביחד ע ם העפר שנאסר כשהוחזר‬
‫לקבר מטעם תלוש ולבסוף חיברו לשיטת הר״ר ישעיה‪.‬‬
‫ולפי‬
‫זה שוב הוי לן כאן ספק ספיקא‪ ,‬ספק אחד דילמא האילנות הללו אינם‬
‫נטועים בכלל על הקברים אלא בריחוק ד׳ אמות מהקברים שבודאי‬
‫מותרים הם‪ ,‬שהרי הקברים שבבתי הקברות הרוסים הם ע ד שאי אפשר להכיר‬
‫שום צורה של קבר בבית הקברות‪ ,‬ואפילו אם ת מ צ א לומר שהאילנות הללו‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קסז‬
‫נטועים ועומדים על הקברים ממש‪ ,‬מכל מקום הרי איכא כאן ספק נוסף‪,‬‬
‫שהרי איכא למימר שהם‪ .‬עלו מגרעינים שהרוח הביא וזרקם על הקברים‬
‫אחר כך‪ ,‬היינו לאחר שהוחזר העפר התלוש לתוך הקבר‪ ,‬דאף על גב שהעפר‬
‫הזה נאסר מטעם תלוש ולבסוף חיברו ל ש י ט ת הר״ר ישעיה מכל מקום‬
‫הגרעינים הללו לא נאסרו שהרי לא היו עדיין שם בשעה שהוחזר העפר‬
‫ולא נאסרו ביחד עם העפר הזה‪ ,‬ואם כן שוב הוי לן זה וזה גורם שהוא מותר‬
‫וכמו שביארנו‪ ,‬ומעתה לפי זה שרי לן להשתמש עם האילנות הללו אפילו ל ש י ט ת‬
‫הר״ר ישעיהה נ״ל ודוק‪.‬‬
‫א מ נ ם בשו״ת ר״י אסאד ביור״ד סי׳ שס״ג ראיתי שהעלה דעשבים הגדילים‬
‫על הקברים מ מ ש בודאי שיש איסור טפי מאילנות אמנם כל זה‬
‫רק בנוגע להנאה אבל לעקרם פ ש י ט א שבאילנות יש לחוש יותר דילמא נגעו‬
‫שרשיו בעפר ה מ ת משא״כ בעשבים‪.‬‬
‫אולם‬
‫בשו״ת ש א י ל ת שלום ת נ י נ א סימן רע״ג ראיתי ש ה ת י ר לקצוץ אילן‬
‫העומד על הקבר כשהוא צריך למקומו דהיינו שיהא אפשר להשתטח‬
‫על קברי אבות ש ד ב ר זה הוא בכלל כבוד המתים‪ ,‬ולפי זה גם בנידון דידן יש‬
‫להתיר שאין לך כבוד ה מ ת י ם גדול מזה שיקחו את האילנות הללו לשם ע ש י י ת‬
‫גדר סביבות קברות קדושינו ההרוגים הפזורים על פני שדות נכרים ונתונים‬
‫למרמס רגל השוד והחמור‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בספר דודאי השדה בסימן ם״ד שנשאל מקהלה אחת ש י ש לה בית‬
‫הקברות בלי חומה עם הרבה אילנות ועצי פרי‪ ,‬והאילנות הללו‬
‫מעכבים את הדרך וגם‪ .‬נכרים באים לגנוב מפרי העצים ועל ידי כך הם‬
‫משחיתים ושוברים את המצבות‪ ,‬ונשאל‪ ,‬אם מותר לקצוץ את האילנות הללו‬
‫ולעשות מהם גדר לבית הקברות והעצים הנשארים י ש ת ש מ ו בהם להיסק‬
‫בבית המדרש של לומדי תורה‪ ,‬עי׳ שם שהביא מה ש כ ת ב הגאון ר׳ יוסף‬
‫שאול נאטנזון בהגהותיו ליור״ד סי׳ שס״ח שהוא בפקפק להתיר להשתמש‬
‫עם האילנות הללו אפילו לשם צורך ב י ת הקברות עצמו‪ ,‬וכן פקפק בדבר‬
‫בספרו יוסף ד ע ת סימן שס״ה עיי״ש‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קםח‬
‫ואן?‬
‫על פי כן הכריע ש י ש להתיר מאחר שכבר נהגו בזה להתיר‪ ,‬ולמעשה‬
‫פסק שאותן האילנות שאינם עומדים על הקברים‪ .‬יעקרו אותם עם‬
‫העפר ויטעו אותם במקום אחר אבל באותן אילנות העומדים על הקברים‬
‫מ מ ש אין לנגוע‪ ,‬ולפי זה בנידון דידן יהא אסור להשתמש עם האילנות שהרי‬
‫ספוקי מספקא לן דילמא עומדים הם על הקברות מ מ ש ואז אין לנגוע בהם‬
‫כלל ואפילו אם היינו יודעים שהם אינם עומדים על הקברים ממש‪ ,‬מכל מקום‬
‫הרי פסק שגם האילנות הללו מותר לנגוע בהם רק באופן שיעקרו אותם עם‬
‫העפר ויטעו אותם במקום אחר‪ ,‬וכל זה מטעם‪ .‬דילמא נגעו השרשים בעפר המת‪.‬‬
‫אמנם‬
‫בתשובות הגרע״א סימן בדד‪ ,‬ראיתי שהעלה שאם יש עפר אחר עליו‬
‫באופן שיש לתלות שהעפר האסור נתבטל ברוב העפר המותר אף‬
‫אם אינו בבירור שיעור ביטול מותר לדרוס עליו‪ ,‬ועי׳ שם‪ ,‬שכתב ע ו ד ‪ :‬לולא‬
‫דמסתפינא הייתי אומר דמ״ש הטור בשם ר׳ ישעיה שהעפר שמכסין בו את‬
‫ה מ ת שהוא אסור‪ ,‬היינו דוקא כשיעור כסוי פני ה מ ת שזהו לכבוד המת‪,‬‬
‫אבל מה שהוא למעלה מזה י״ל שעושים זה רק כדי שיהא הקרקע שוה שלא‬
‫יפול הנופל עיי״ש‪.‬‬
‫והשתא!‬
‫לפי דברי הגרע״א בודאי שהאילנות הללו מותרין אפילו לדעת‬
‫ה ד ״ ר ישעיה שהרי בודאי העפר הזה הנתון על פני ה מ ת נתבטל‬
‫בשאר העפר האחר ובפרט דאיכא כאן ספיקא דילמא האילנות הללו אינם‬
‫עומדים על הקברים כלל הרי בודאי דלא נפקינן מידי ספק ספיקא בנידון‬
‫דידן‪ ,‬מאחר שיש להסתפק דילמא האילנות אינם‪ ,‬עומדים על הקברים ואפילו‬
‫עומדים על הקברים כלל הרי בודאי דלא נפקינן מידי ספק ספיקא בנידון‬
‫ה מ ת ובפרט שלדברי הגרע״א גם‪ ,‬אותו עפר נתבטל ברוב העפר הנתון עליו‬
‫והוא מותר‪.‬‬
‫וראיתי‬
‫עוד שבספר שרית חבל בנעימים ח״ב סי׳ ע״ד נשאל על האילנות‬
‫הנטועים בבית החיים ויש ביניהם אילנות נושאי פרי תפוחי חורף‬
‫ונערי הערלים עולים על הגדר ומקרקרים קיר ומשליכים אבנים ת מ י ד על‬
‫האילנות למען ינשרו סירותיהם ובגלל זה נהרס גדר האבנים שהיה שם‪,‬‬
‫ומבקשים הגבאים‪ .‬שיתירו להם על פי ד ת תוה״ק לקצוץ את העצים ולמוכרם‬
‫כדי שהמעות יהיו לצודד תיקון הגדר עיי״ש‪ ,‬שלאחר שהביא ש י ט ת הר״ר‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קסט‬
‫ישעיה שהובאה בטור יו״ד סי׳ ש ס ״ ד דאפילו העפר אסור הוא בהנאה הוא‬
‫פוסק להלכה‪ ,‬דאותם האילנות שאינם על הקברים מ מ ש שלכולי עלמא אין‬
‫בהם אלא משום כבוד ה מ ת י ם ופשיטא דמותר לקוצצם כיון שהם גורמים‬
‫בזיון למתים ש ע ל ידי זה מ ת ק ב צ י ם נערי הערלים להשליך אבנים‪ .‬על הקברים‪,‬‬
‫ואפילו אותם האילנות שספק הוא אם הם עומדים על הקבר ממש גם כן יש‬
‫לומר דשרי דהוי ספק ספיקא שמא אינם עומדים על הקבר ממש ואם ת מ צ א‬
‫לומר שהם עומדים על הקבר מ מ ש דילמא אין הלכה כהר״ר ישעי׳ ש י ש‬
‫כאן איסור מ צ ד הדין אלא ההלכה היא כ י ת ר הני ר ב ב ת א שאין כאן איסור‬
‫מ צ ד הדין אלא מטעם‪ .‬כבוד המתים‪ ,‬ואם כן בודאי ש י ש להתיר לקוצצן‬
‫שהרי זה לכבוד הוא‪ ,‬כדי למנוע א ת נערי הערלים מלהרוס א ת הקברים שהרי‬
‫הם באים לשם רק כדי לקחת מפרי העצים וכשלא יהיו עצים לא יבאו לשם‪,‬‬
‫ועוד ש נ ש ת מ ש עם הכסף לצורך תיקון גדר ב י ת הקברות ולא גרע זה מ מ ה‬
‫ש ה ת י ר הרמ״א בסימן שס״ח ליהנות מהעשבים שעל הקברות עצמן והוא‬
‫הדין ש י ש להתיר לקצות א ת האילנות עיי״ש בתשובה הנ״ל מ ה שהאריך‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫עוד בירחון המאסף תרע״א ח״ב סי׳ ל״ח על השאלה שנשאלה אודות‬
‫אילנות‬
‫ש ב ב י ת הקברות אשר קברים תחתיהם וגופם נוטה חוץ‬
‫לגדר ב י ת הקברות באופן ש מ א ה י ל י ם על העוברים שם ובאותן ענפים עצמם‬
‫נ מ צ א קבר תחתיהם‪ .‬ורוב בני הישוב הם כהנים‪ ,‬ויען שהם רגילים ללכת‬
‫לכל הפחות ע ד החומה בזמנים הקבועים‪ ,‬שבני ישראל הולכים לשתטח על‬
‫קברות אבותיהם כגון בחודש אלול וכדומה‪ ,‬ואם כן הרי הענפים הנוטים חוץ‬
‫לחומת ב י ת הקברות מאהילים על ה כ ה נ י ם ההולכים סמוך לקברות אבותיהם‬
‫ע ד החומה‪ ,‬אם מותר לקצוץ האילנות הללו או לכל הפחות א ת הענפים*‬
‫עי׳‬
‫שם בתשובה לשאלה הזאת שכתב המשיב‪ ,‬דאם אפשר לעקור את‬
‫האילנות עם השרשים ולנטוע אותם לפנים שלא במקום קבר בוודאי‬
‫לית ט ב מ י נ י ה ואם אי אפשר מפני גודלן וכבדם )ודבר זה קשה הוא לעשותו‬
‫שאי אפשר לעקור השרשים שהרי הם נוגעים במתים ובעפר( אז יש לקצוץ‬
‫על כל פנים א ת הענפים היוצאים חוץ לחומה ואין כאן חשש פגיעה בכבוד‬
‫ה מ ת י ם כי מ ה שפוגם באלו הוא משביח באחרים והרי הקציצה ה י א לצורך‪,‬‬
‫ולצורך שהוא מותר‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קע‬
‫ועי׳‬
‫עוד בס׳ תשובה מאהבה ח״א פ״ט ש כ ת ב ע״ד האילנות הגדילים בהר‬
‫קברות נפלים ו ה ע נ פ י ם מסבכים ע ד חלוני בית הכנסת וכו׳ עי״ש‬
‫שכתב ומד‪ .‬לנו להקל בדבר אשר אבותינו ואבות אבותינו קצצו הענפים‬
‫הללו גם י ד ע ת י שנידון זה הודיעו כמה פעמים למורי הגאון נוב״י נ״ע‬
‫שלח ת י כ ף לקצצן״‪.‬‬
‫תבנא‬
‫לדינא מכל המובא‪ ,‬שיש להתיר להשתמש עם האילנות הללו בנידון‬
‫דידן‬
‫הפזורים‬
‫לשם ע ש י י ת גדר מהם סביבות קברות קדושינו ההרוגים‬
‫בשדות זרים ונתונים למרמס רגלי אדם ובהמה‪ ,‬אולם למעשה‬
‫הוריתי להשתמש לצודד זה דוקא באותן האילנות העומדים על י ד גדר בית‬
‫הקברות שקרוב לודאי הוא שהאילנות הללו לא עמדו על הקברים שהרי הם‬
‫סמוכים לגדר בית הקברות‪ ,‬וגם את האילנות הללו הוריתי שאין לעוקרם יחד‬
‫עם השרשים אלא שיש לגדוע אותם סמור לגזעם הנתון בתוך האדמה ובזה‬
‫יצאנו מ י ד י החשש דילמא נגעו השרשים םעפר הקבר כיון שאין אנו נוגעים‬
‫בהשרשים כלל ומשאירים אותם בתוך האדמה‪ ,‬ורק אנו גורעים את העצים‬
‫מעל גזעם הנתונים בתוך האדמה‪ ,‬ובאופן זה בודאי שיש להתיר להשתמש‬
‫באילנות הללו לצורך ע ש י י ת גדר לקברות קדושינו ההרוגים וכמו שביררנו‬
‫מכל הני ר ב ב ת א שהבאנו‪.‬‬
‫וכפי‬
‫פסק הדין הזה שפסקתי עשו בכמה וכמה עיירות ש ב מ ד י נ ת ליטא‬
‫ש ה ש ת מ ש ו עם האילנות שהיו בבתי הקברות לעשות מהם גדר‬
‫לקברות אחינו ואחיותינו ה ק ד ו ש י ם והטהורים שנהרגו על קידוש השם‪.‬‬
‫אולם‬
‫כל זאת לא ע מ ד לנו כי באו פ ר י צ י ם וחללום‪ ,‬הליטאים האכזרים שגם‬
‫ידם ה י ת ה במעל הזה של רצח אחינו ואחיותינו בהיותם עוזרים‬
‫ע ל ידי רבי־הטבחים הגרמנים ימ״ש‪ ,‬הם הרוצחים הללו הרסו שברו והחריבו‬
‫את הגדרים הללו שהוקמו ברוב עמל ויגיעה על קברות קדושינו הפזורים על‬
‫פני ה ש ד ו ת כדי למחות א ת זכר מעשיהם הרעים והמתועבים שעוללו לעמנו‪,‬‬
‫למען יוכלו למחות פיהם ולומר לא פעלנו און‪.‬‬
‫וכגורל‬
‫קברי האחים הללו שהיו פזורים על פני השדות ה י ה גם גורל‬
‫המגרש הידוע לשמצה במבצר ה ת ש י ע י שעל ידי סלבודקה‪ ,‬מקום‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קעא‬
‫שנהרגו בו ונקברו כארבעים אלף יהודימ מליטא‪ ,‬גרמניא‪ ,‬אוסטריה וצרפת‬
‫שהובאו לשם למען כלותם ברעה‪ ,‬ג ם ה מ ג ר ש הזה נחרש כולו לשדה תפוחי‬
‫אדמה ותבואה‪ ,‬ויבול המגרש הזה הרווי דם אחינו ואחיותינו הקדושים נאכל‬
‫על ידי עם הארץ הליטאים הרוצחים האכזרים ש ב י ח ד עם הגרמנים הארורים‬
‫ימ״ש הרגו ורצחו א ת רבבות קדושינו וחמסו וגזלו א ת רכושם‪.‬‬
‫זכור‬
‫ד׳ מה היה לנו ונקום לעינינו את בקמת דם קדושינו השפוך ככתוב‬
‫בתורת מ ש ה איש האלהים הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו ינקום וגר‪.‬‬
‫יי•‬
‫‪u‬‬
‫יי••• נז־ב״ת‬
‫סימן ל׳‬
‫בדין דברי תורה שבדפוס שגויים מ ש ת מ ש י ם‬
‫בהם לתשמישי חול‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬לאחר שאלהי ישענו עזר לנו ברוב חסדיו כשהשטן ה מ ש ח י ת‬
‫הנאצי כרע ונפל שדוד יצאו אסירי עני וברזל משעבוד‬
‫לגאולה‪ ,‬ומאפלה לאור גדול לאחר היותם כלואים ומסוגרים בין חומות‬
‫הגיטו שהאויב האכזרי ימ״ש הקים כדי לכלות ברעה א ת עם בני‬
‫ישראל זרע קודש בם בחר לו יה לסגולתו‪ ,‬והנה כשאך יצאנו מבין‬
‫החומות וראינו א ת גודל החורבן והשואה שהאויב המיט על קהלות‬
‫הקודש בארץ ליטא‪ ,‬חשכו עינינו ודאב לבנו למראה השממה וההרס‬
‫שהוא גרם לערים ואמהות בישראל שהיו מפורסמות בכל העולם‬
‫כמקומות תורה ששלחו א ת מעינותיהם חוצה לכל תפוצות ישראל‪,‬‬
‫ומפינו התפרצה ה ז ע ק ה ‪ :‬אוי לנו כי נדמינו‪ ,‬כי נשארנו עתה מעט‬
‫מהרבה בעוד שארזי הלבנון אדירי התורה נדם קולם כשהוכרעו‬
‫לטבח‪ ,‬אהה ה׳ אלהים על מה עוללת לנו ככה ?‬
‫והאודים המוצלים מאש שנשארו בחיים בחמלת ה׳ עליהם‬
‫כשהתקרבו אחד אל אחד מתוך רצון לקומם א ת הריסות בית‬
‫היינו נוכחו עד מהרה לדעת כי כל המקודש מחבירו חרב יותר‪ ,‬מפני‬
‫שידו פרש צר על כל מחמדינו וכילה א ת חמתו וחרון אפו‪ ,‬לא רק‬
‫בגופות המוני בית ישראל להמיתם בכל מיני מיתות משונות‪ ,‬אלא‬
‫הוא שלח א ת עברתו גם בחיי רוחנו בשרפו ובהאבידו א ת ספרי‬
‫קדשינו עד כי לא היה נמצא במציאות שום ספר מספרי הקודש‪,‬‬
‫בכל העיר קובנה‪ ,‬אי אפשר היה להשיג בשום אופן לא גמרא ולא סידור‬
‫לא חומש ולא נ ך בשעת השיחרור‪.‬‬
‫״‬
‫אולם‬
‫כעבור איזה שבועות הצלחתי למצוא אחרי חיפוש ממושך‬
‫ארגזים מלאים עם ספרים במחסן בית המכס‪ ,‬הספרים הללו‬
‫קעב‬
‫קעג‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫היו שייכים אי פ ע ם ליהודי המבורג כי כ ש ה ג ר מ נ י ם הארורים י מ ״ ש‬
‫גירשו א ת יהודי המבורג ממקום ש י ש ב ו ב מ ש ך דורות ה ם באו אליהם‬
‫ב מ ר מ ה כדרכם ואמרו להם ש ה ם מובילים א ו ת ם ליישב אותם במדינות‬
‫ה מ ז ר ח כגון ל י ט א ו כ ו ‪ /‬ולכן ע ל י ה ם ל ק ח ת א ת ם א ת כל מ ט ל ט ל י ה ם ‪,‬‬
‫והיהודים ה א ו מ ל ל י ם הללו ה א מ י נ ו ל ת ו מ ם לדברי הרוצחים‪ ,‬וארזו א ת‬
‫כל‬
‫ח פ צ י ה ם ו מ ט ל ט ל י ה ם ובין ה י ת ר‬
‫א ת ספרי ה ק ו ד ש ש ה י ו להם‪.‬‬
‫ושמו לדרך הגלות א ת פעמיהם יחד עם מטלטליהם‪ ,‬אבל עד מ ה ר ה‬
‫נוכחו ל ד ע ת כי ה ג ר מ נ י ם ה א כ ז ר י ם א ך ת ו א נ ה ה י ת ה ב פ י ה ם ב ש ק ר ם‬
‫להם‪ ,‬כי כולם הובלו ל מ ב צ ר ה ת ש י ע י ש ע ל יד ק ו ב נ ה ה י ד ו ע ל ש מ צ ה‬
‫כמקום שבו שפכו ה א כ ז ר י ם א ת דם אחינו ואחיותינו הקדושים כמים‪,‬‬
‫ו ב מ ק ו ם ה ז ה ש י ש א ר לדראון עולם כ מ ז כ י ר ח ט א ת ועון לעם ה ר ו צ ח י ם‬
‫ה ו ש מ ד ו גם יהודי ה מ ב ו ר ג הי׳יד כ י ת ר א ח י ה ם ה ק ד ו ש י ם‬
‫הגרמנים‪,‬‬
‫שהובאו‬
‫הביאו‬
‫לשם ממקומות אחרים‪ ,‬ובעוד‬
‫ש א ת כל‬
‫מטלטליהם‬
‫שהם‬
‫א ת ם בוזזו ה ר ו צ ח י ם הרי א ת ס פ ר י ה ק ו ד ש ש ה ם ה ב י א ו ש מ ו‬
‫הרוצחים‬
‫מובן‬
‫למשמרת ב ב י ת המכס שלהם‪.‬‬
‫מאליו כ ש מ צ א ת י א ת ה ס פ ר י ם הללו של יהודי ה מ ב ו ר ג ש מ ח ת י‬
‫עליהם‬
‫כ מ ו צ א ש ל ל רב‪ ,‬ו ה כ נ ס ת י א ו ת ם ל ב י ת ה מ ד ר ש ש ל‬
‫ה ו י ם מ א ן ‪ ,‬ל מ ע ן י ע מ ד ו ש מ ה ו י ה י ו מ צ ו י י ם לכל ד ו ר ש ‪ ,‬ו ה נ ה א ז ב ש ע ה‬
‫שהכנסתי‬
‫המדרש‬
‫א ת הספרים לבית ה מ ד ר ש הנ״ל ב א אלי ה ש מ ש של ב י ת‬
‫ר ׳ ר א ו ב ן ו ס י פ ר לי ב ד מ ע ו ת ש ל י ש א י ך ש ר א ה ב מ ו ע י נ י ו‬
‫ש ה ג ו י ם כ ו ר כ י ם ב ש ו ק ה ד ג י ם ‪ ,‬ד ג י ם מ ל ו ח י ם וכל מ י נ י ד ב ר י ם א ח ר י ם‬
‫בדפים של ספרי קודש שםי״ן ורמב״ם טור ושולחן ערוך ועוד שהובאו‬
‫לשם‬
‫מ ה מ ח ס ן של דפוס ראם בווילנא‪.‬‬
‫ונשאלה‬
‫ה ש א ל ה ה א ם מ ו ט ל ת עלינו ה ח ו ב ה לגאול א ת דפי ה ס פ ר י ם‬
‫ה ל ל ו מ י ד י ה ע כ ו ״ ם כ ד י ש ל א י נ ה ג ו ב ה ם מ נ ה ג בזיון‪ ,‬ו א ם נ ג א ו ל‬
‫א ו ת ם כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת ע ם ה ד פ י ם הללו‪ ,‬כ י ל ש י מ ו ש ה ם א י נ ם ר א ו י י ם‬
‫מ א ח ר ש ה ם ד פ י ם בודדים ו ב ל ת י מ ס ו ד ר י ם ב ס פ ר י ם ולא יצלחו ללימוד‪,‬‬
‫ה א ם עלינו לגנוז א ו ת ם ‪ ,‬ו מ ה ו םדר ה ג נ י ז ה ‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קעד‬
‫תשובה‪:‬‬
‫במסכת ש ב ת דף קט״ו ע״ב תנן‪ ,‬כל כתבי הקדש מצילין אותן‬
‫מפני הדליקה בין שקורין בהם ובין שאין קורין בהן ואף על פי‬
‫שכתובים בכל לשון טעונים גניזה‪ ,‬וברא״ש שם כ ת ב וז״ל הלכך האידנא‬
‫שאנו כותבין תורה שבעל פה משום עת לעשות כולם הם פירושי המצות‬
‫ועיקרי תורה ומצילין אותן מפני הדליקה ע״כ‪.‬‬
‫וכן‬
‫הוא הדין להלכה בשו״ע או״ח סי׳ של״ד סעיף י״ב עיי״ש שפסק כל‬
‫כתבי הקודש מצילין האידנא מפני הדליקה וקורין בהם אפילו‬
‫כתובים בכל לשון ואפילו כתובים בסם ובסיקרא וכו׳ מצילין אותם מן‬
‫הדליקה ומכל מקום התורפה‪) ,‬יפי׳ מקום מגולה הפקר(‪ ,‬עי״ש באו״ח סי׳‬
‫קנ״ד סעי׳ ט׳ שכתב ספר תורה וה״ה ספרים והוסיף על זה במג״א וז״ל‬
‫וגם בכל לשון דהא הש״ס הוא בלשון ארמי‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ומבואר‬
‫מזה שלא רק בספר תורה הוא הדין הזה אלא בכל הספרים ובודאי‬
‫שמה שהדפים הללו נמצאים בידי הגוים והם עושים בהם כל מידי‬
‫דברי בזיון‪ ,‬בודאי שאין לך ״מקום התורפה״ גדול מזה‪ ,‬ולכן בודאי שמוטלת‬
‫החובה עלינו להציל את ה ד פ י ם הללו מ י ד י טמאים שלא ינהגו בהם מנהג‬
‫בזיון ומוטל עלינו לעשות הכל כדי לגאול את הדפים הללו מידיהם‪.‬‬
‫אמנם‬
‫כ ד ת מה לעשות עם הדפים הללו מאחר שהם לא יצלחו ללימוד‬
‫בהיותם בלתי מסודרים לספרים שהחסר מרובה מן ה נ מ צ א ?‬
‫גם‬
‫הדבר הזה הוא פשוט שלאחר הגאולה מ י ד הגוים החובה עלינו לגנוז את‬
‫הדפים הללו‪ ,‬ומקור הדין הוא ברמב״ם פ״ו מהלכות יסודי התורה הלכה א׳‬
‫שכתב‬
‫כל‬
‫המאבד‬
‫שם‬
‫משמות‬
‫הקדושים‬
‫לוקה‬
‫מן‬
‫התורה‪,‬‬
‫ובהלכה‬
‫ח׳ כתב‪ ,‬וכן כתבי הקודש שבלו‪ ,‬או שכתבן עכו״ם יגנזו ע״כ‪ ,‬וכן כתב‬
‫רש״י בשבת ד׳ ע״א שכל דבר קודש טעון גניזה‪ ,‬ומבואר מזה שכל עיקר‬
‫יסוד הגניזה הוא מ ח מ ת השמות הקדושים הכתובים בספרים שאסור למוחקם‬
‫ומכיון שאנו חוששים שהשמות יבואו לידי מחק לכן החובה היא לגנזם‪.‬‬
‫ואןז‬
‫שהש״ך ביו׳ד סי׳ רע״ו ם״ק י״ב כתב דאם לא נתכון לקדש את השם‬
‫אין בו קדושה‪ ,‬בכל זאת גם אליבא ד י ד י ה אין היתר למחוק את‬
‫השם אפילו אם הוא לא נ ת ק ד ש אלא לצורך תיקון ומדרבנן מיהא אסור‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קעה‬
‫לאבד‪ ,‬ולכן ב ס פ ר י ם הנדפסים שלנו אף ד מ ס ת מ א לא נתקדשו השמות בהם‪,‬‬
‫מכל מקום מעונין הם גניזה ואסור לאבדן ד מ ס ת מ א יש אזכרות בכל הספרים‬
‫ולכן ספרים שבלו צריכין גניזה בקרקע‪ ,‬ועי׳ בספר מ ל מ ד להועיל‪ ,‬ובשו״ת‬
‫משיב דבר ח״ב סי׳ פ׳ שהעלה דבסידורין וחומשין סתמא בקדושה קיימי‪.‬‬
‫והנה‬
‫בשו״ת בית אפרים חלק יו״ד סי׳ ס״א כתב דגרם מחיקה שרי דעיקר‬
‫האיסור של מחיקת השם אינו אלא אם הוא דרך השחתה וראיתו‬
‫היא מהא דירושלמי סוטה פ״ג ה״ב‪ ,‬דאיתא שם אם ע ד שלא נמחקה המגילה‬
‫אמרה איני שותה מגילתה נגנזת‪ ,‬והגניזה היתה ת ח ת צירו של היכל כדי‬
‫לשחקה עיי״ש והקשה בקרבן עדה איך מותר לתת אותה תחת הציר לשחקה‬
‫הא הוי כמאבד בידים‪ ,‬אלא ודאי משום דהוי רק גרמא שרי‪ ,‬ועי׳ בס׳ מנחת‬
‫פתים יו״ד סי׳ רע״ו סעיף ט׳ שכתב ש מ ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם גם כן מ ש מ ע שגרמא‬
‫מותר שהרי הרמב״ם כתב דכל כתבי הקודש אסור לאבד בידים‪ ,‬ומזה מ ש מ ע‬
‫דרק בידים אסור אבל גרמא מותר‪,‬‬
‫אמנם‬
‫בתשובות אבני נזר חלק יו״ד ח״ב סי׳ ש״ע הביא ראיה בשם הגאון‬
‫מבעלזא ז״ל ד מ ח י ק ת השם גם על ידי גרמא אסור מהא ד א י ת א בסוכה‬
‫נ״ג ע״ב דהוי מספקא ליה לדוד אי שרי למיכתב שם אחספא ומשדי אתהומא‪,‬‬
‫ואייתי אחיתופל ראיה מהשקאת סוטה ש א מ ר ה בשביל ל ה ט י ל שלום בין איש‬
‫לאשתו ששם שנכתב בקדושה ימחה על המים‪ ,‬ו מ ש מ ע דכל עיקר ספיקו של‬
‫דוד היה משום איסור מ ח י ק ת השם אף דאינו אלא גרמא כמו בטובל וכתבו‬
‫ש ם על בשרו דחשיב גרמא עיי״ש‪.‬‬
‫ובגליון‬
‫אפרים שעל הירושלמי ראיתי דסבירא ליה בפירוש הירושלמי‬
‫שהוא סובר שאסור למחוק א ת השם גם על ידי גרמא ודלא כפירוש‬
‫בעל קרבן ע ד ה הנ״ל‪ ,‬שהוא מפרש א ת הירושלמי הנ״ל באופן זה‪ ,‬ת נ י מ ג י ל ת ה‬
‫נגנזת ת ח ת צירו של היכל ופריך למה בשביל לשחקה‪ ,‬ב ת מ י ה הרי ע״כ‬
‫תשחק על ידי ס ב י ב ת הציר וכי מותר לגרום מ ח י ק ת השם ומשני לול קטן‬
‫היה ש ם כלומר‪ ,‬ש ה י ה לול ת ח ת הציר ושם ה י ת ה נגנזת ולא נשחקת‪ ,‬ועי׳‬
‫בספר ״ ע י ן התכלת״ ובספר פרי יהושע שהוא מ ב י א את זה‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קעו‬
‫ועי׳‬
‫עוד בתשובות הגאון ר׳ אליעזר גורדון זצ״ל סי׳ י״ב שכתב דהלבוש‬
‫הרגיש בקושית הגאון מוהר״ש לאנדא זצ״ל בנו״ב מ ״ ת חלק א׳ סי׳ י״ז‬
‫ש ת מ ה על הטור ושו״ע למה השמיטו הך דינא דמותר לגרום מחיקת השם‪,‬‬
‫וכתב דס״ל להנך פוסקים דמכיון דאיתא במגילה ס״ת שבלה גונזין אותו‬
‫בכלי חרם‪ ,‬מוכח מזה שאסור לגרום מחיקת השם דמה שהצריכו לתת אותו‬
‫בכלי חרס דוקא הוא כדי שלא ירקב כ״כ במהרה דאע״ג דבודאי סוף כל‬
‫סוף ירקב בקרקע מ״מ עושין כן כדי שלא ירקב מהרה ושלא יהיה כאילו‬
‫הוא מוחקו בידים‪.‬‬
‫הרי‬
‫מבואר מכל המובא דאפילו על ידי גרמא אסור למחוק את השם׳ ומהאי‬
‫טעמא אנו נוד׳גין לגנות את השמות וכמו שמבואר בשו״ת כנסת יחזקאל‬
‫סי׳ ל״ז דגם הספרים הנדפסים טעונים גניזה׳ ועי׳ עוד בספר שואל ומשיב‬
‫מהדורה תליתאה חלק ג׳ סי׳ ט״ו שכתב גם כן דנוהגים בלבוב לגנוז את‬
‫הספרים הנדפסים הקרועים אצל ת״ח כדין ספר תורה הטעון גניזה‪ ,‬וכל זה‬
‫מחמת שלא יבואו לידי מחיקת השם כמבואר‪.‬‬
‫ולכן‬
‫בנידון דידן בודאי החובה מוטלת עלינו לגנוז את הדפים הללו לאחר‬
‫גאולתם מידי הנכרים‪ ,‬כדי למנוע מהם מחיקת השם אפילו על ידי‬
‫גרמא‪ ,‬ובני ישראל קדושים הם‪ ,,‬כי לאחר שהוריתי שמצוה לגאול את הדפים‬
‫הללו מ י ד י העכו״ם חשכו השרידים ניצולי הגיטו אוכל מפיהם‪ ,‬ובפרוטותיהם‬
‫האחרונות פדו את הדפים הללו מידי הגוים כדי לגונזן כדין‪.‬‬
‫ובנוגע‬
‫לסדר הגניזה הוריתי לנהוג כפי המנהג הנהוג במדינת ליטא מקדמת‬
‫דנא על פי הוראתו של רשכבה״ג מרן הגאון ר׳ יצחה אלחנן זצ״ל‪,‬‬
‫שאת כל הספרים הכלואים והקרועים מ ב ת י הכנסת ומשאר המקומות יש‬
‫לשימם‪ .‬בשקים ולהובילם לבית הקברות ושם לקבור אותם בקרקע‪ ,‬בתוך‬
‫קבר העשוי מקרשים כמו תיבה‪.‬‬
‫וכן‬
‫ראיתי בשו״ת זרע א מ ת בעקרי הר״ט או״ח סי׳ ח׳ אות י״ב שהתיר‬
‫לקבור את השמות בשקים והעלה שאין צריך לקוברם בעומק של ג׳‬
‫טפחים אלא גם בעומק טפח א ח ד סגי‪ ,‬ועי׳ מש״כ בשאילת יעב״ץ ח״ב סי׳‬
‫ק״מ ובאוצר דינים ומנהגים ערד גניזה‪.‬‬
‫סימן ל״א‬
‫בדין הכניסה לבית טומאה ל ס פ ק הצלת נפשות‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬כשהיינו נתונים בצרה ובשביה סגורים ומסוגרים בגיטו של‬
‫קובנה ועינינו רואות וכלות למראה אחינו ואחיותינו‬
‫המובלים לטבח כצאן‪ ,‬במחנות ההשמדה וביחוד כאב ודאב לבנו על‬
‫העוללים ויונקים‪ ,‬שמפיהם יסד צורנו עוז לישראל‪ ,‬ועתה מוכרעים‬
‫הם לטבח בידי אויב אכזרי אשר לא ידע רחם‪ ,‬לכן כדי שלא ת כ ב ה‬
‫גחלת ישראל‪ ,‬וישאר לנו שם ושארית‪ ,‬נחלצו רבים להציל א ת הילדים‬
‫הקטנים מידי רבי הטבחים זובחי האדם‪ ,‬ועל ידי עצות ותחבולות‬
‫שונות עלה בידם להוציא מספר ילדים מן הגיטו ולמסור אותם ביד‬
‫נכרים שישמרו אותם וישגיחו עליהם עד ע ת בוא מועד שבעל הרחמים‬
‫ירחם על עמו‪ ,‬ויאמר למשחית הרף ולצרותינו יאמר די‪.‬‬
‫כמו כן נמסרו רבים מילדינו לכומרים נוצרים‪ ,‬להחזיק אותם בבתי‬
‫יראתם ומנזריהם מתוך תקוה שיעלה בידם לצוד א ת הנפשות‬
‫הרכות האלה בחרמם ולחנכם בחיק דתם‪ ,‬והנה מיד לאחר השחרור‬
‫שמנו א ת לבנו לעוללינו וטפינו‪ ,‬והתאמצנו לגאול אותם מיד הנכרים‬
‫כדי להשיבם לדת מורשת אבותם‪ ,‬למען לא יתנכרו לצור מחצבתם‪,‬‬
‫אבל מכיון שרבים מהילדים האלה נמצאו בידי הכומרים כאמור‪,‬‬
‫נתגלה הצורך ללכת אל הכומרים האלה לביתם ולבית יראתם כדי‬
‫להשפיע עליהם שישיבו לעמם א ת הילדים הללו‪.‬‬
‫ואז נשאלתי אם מותר ללכת ולהכנס לבית יראתם‪ ,‬לראות אם יש שם‬
‫ילדי ישראל‪ ,‬כי ברבים מן המקרים הם כיחשו ואמרו שלא‬
‫נמצאים אצלם כלל ילדי ישראל‪ ,‬ואלה הילדים שנמסרו לידם הם לא‬
‫יודעים מה היה להם‪ ,‬ואם כן יש כאן ספק אולי א מ ת הוא הדבר ואין‬
‫שם ילדים‪ ,‬ואם כן אולי ב א מ ת יש לאסור א ת הכניסה לבית היראה‬
‫שהרי אםור להכנם לבית פולחנם ויראתם‪ ,‬וכמו כן נשאלתי אולי יש‬
‫איסור כניסה לא רק לבית יראתם לשם מטרה זו‪ ,‬אלא אפילו לביתו‬
‫קעז‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קעח‬
‫ש ל ה כ ו מ ר גם כן אמור ל ה כ נ ם כדי לדבר א ת ו ‪ ,‬ש ה ר י לפי מ נ ה ג י ה ם‬
‫בית‬
‫ה כ ו מ ר י ם ה ו א ס מ ו ך ל ב י ת י ר א ת ם וגם ב ב י ת ה כ ו מ ר נ מ צ א י ם‬
‫ופסיליהם‬
‫צלמיהם‬
‫ולפעמים‬
‫גם‬
‫שם‬
‫הם‬
‫מקטירים‬
‫לתלוי‬
‫עובדים‬
‫ו ס ו ג ד י ם לו ב פ ו ל ח נ ם ‪ ,‬ו ב פ ר ט ב ב י ת ו ה י ה ה כ ו מ ר ל ו מ ד ע ם ה ת י נ ו ק ו ת‬
‫ה ל ל ו ש נ ש ב ו ב י ד ם א ת ח ו ק י י ר א ת ם ו מ ח נ ך א ו ת ם ל ד ת ם ‪ ,‬לכן נ ש א ל ת י‬
‫א ם מ ו ת ר ל ה כ נ ם ש ם ‪ ,‬מ פ נ י ה ס פ ק א ו ל י א פ ש ר י ה י ה ל ה צ י ל ילדי י ש ר א ל‬
‫מכליון השמד‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫במם׳ עבודה זרה ד ף י״ב ע״א ג ר ס י נ ן ‪:‬‬
‫תנו רבנן עיר שיש‬
‫בה עבודת כוכבים אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת‬
‫ד ב ר י ר׳ מאיר וחכמים אומרים כל זמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור‬
‫אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר‪ ,‬ישב לו קוץ בפני ע״א לא ישהה‬
‫ויטלנה מפני שנראה כמשתחוה לע״א ואם אינו נראה מותר נתפזרו לו מעותיו‬
‫בפני ע״א לא ישחה ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לע״א ואם אינו נראה‬
‫מותר‪ ,‬מעיין המושד לפני ע״א לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה‬
‫לעכו״ם‪ ,‬ואם אינו נראה מותר פרצופות המקלחין מים לכרכין לא יניח פיו על‬
‫פיהם וישתה‪ ,‬מפני שנראה כמנשק לע״א‪ ,‬כיוצא בו לא יניח פיו על סילון‬
‫וישתה‪ ,‬מפני הסכנה מאי אינו נראה אילימא דלא מתחזי והאמר ר׳ יהודא‬
‫א״א כל מקום שאסרו חכמים מפני מ ר א י ת העין אפילו בחדרי חדרים אסור‬
‫אלא אימא אם אינו נראה כמשתחוה לע״א מותר‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ועוד‬
‫גרסינן שם ד ף ט״ז ע״ב תנו רבנן כשנתפס ר״א למינות העלהו לגרדום‬
‫לידון אמר לו אותו הגמון זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו‬
‫אמר לו נאמן עלי הדיין כסבור אותו הגמון עליו הוא אומר והוא לא אמר‬
‫אלא כנגד אביו שבשמים‪ ,‬אמר לו הואיל והאמנת עליך דימום פטור אתה‪,‬‬
‫כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומים‪ ,‬אמר לו‬
‫ר״ע רבי תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני‪ ,‬א״ל רבי שמא מינות‬
‫בא לידד והנאך ועליו נתפסת‪ ,‬אמר לו עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי‬
‫מד׳לר בשוק העליון של ציפורי ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו‬
‫אמר לי כתוב בתורתכם לא ת ב י א אתנן זונה וגו׳ מהו לעשות הימנו בה״כ‬
‫לכ״ג ולא אמרתי לו כלום אמר לי כך לימדני כי מאתנן זונה קבצה ועד‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קעט‬
‫אתנן זונה ישובו ממקום הטינופת באו למקום הטינופת ילכו והנאני הדבר‬
‫על ידי זה נ ת פ ס ת י למינות ועברתי על מה שכתוב בתורה הרחק מעליה‬
‫דרכך זו מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה וכמה אמר רב חסדא ארבע‬
‫אמות‪ ,‬ע״כ‪ .‬וכן נפסק להלכה בשו״ע יו״ד סימן ק״ן סעיף א׳ מצוה להתרחק‬
‫מדרך אלילים ד׳ אמות‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בשו״ת חיים ביד סימן נ״ו ש כ ת ב להוכיח דכל שכן הוא שאסור להכנס‬
‫לבית שיש שם ע״ז שזהו בודאי אסור‪ ,‬ואע״ג דבזמן הזה ליכא עובדי‬
‫ע״ז כ מ ״ ש הפוסקים לענין כמה דברים‪ ,‬זהו רק לגבי הגוים שבזמן הזה שרק‬
‫מעשה אבותיהם בידיהם‪ ,‬לכן אין עליהם דין של עובדי ע״ז‪ ,‬אבל בית יראתם‪,‬‬
‫מקום שהם מקטרגים לעצביהם ועובדים את עבודתם זכר לע״ז של הגוים‬
‫הקדמונים‪ ,‬בודאי ש י ש דין ב י ת ע״ז על ה ב י ת הזה‪ ,‬ואף א ם נתפוס שגם‬
‫בית יראתם אין עליו דין של בית עבודה זרה מ מ ש מכל מקום בודאי סרך‬
‫טומאה מסט״א יש על ה ב י ת הזה‪ ,‬לכן העלה שבהאי עובדה ש כ מ ה ישראלים‬
‫נכנסו לבית יראתם לכבוד השררה‪ ,‬שבודאי אלה היהודים ע ש ו שלא כתורה‬
‫ועברו בזה על ד ת יהודית‪ ,‬לכן צריכים הם טבילה וכדי שתהיה להם כפרה‬
‫עליהם לקבל מלקות ולחלק את כל מלבושיהם שהיו לבושים בהם כשנכנסו‬
‫שמה לעניים מרודים‪ ,‬ועי׳ בדרכי תשובה שם‪ ,‬ומכל זה נראה שבודאי אסור‬
‫להכנסת ל ב י ת יראתם‪.‬‬
‫והנה‬
‫בנוגע ה ב י ת הסמוך לע״ז שהעכו״ם באים שם להתיעץ על עניני יראתם‬
‫אם יש על ה ב י ת הזה דין של ע״ז‪ ,‬נראה ד י ה א תלוי במחלוקת של‬
‫רש״י ותוספות‪ ,‬דהנה במס׳ ע״ז דף ט״ז ע״א תנן‪ ,‬אין מוכרין להם וכו׳ אין‬
‫בונין עמהם בסילקי גרדום א י צ ט ד י י א ובימה אבל בונין עמהם בימסיאות‬
‫ובית מרחצאות‪ ,‬ופרש״י ז״ל‪ ,‬בימוסיאות גרסינן בנין שאינו לצורך עכו״ם‬
‫ומפרש לקמן פ׳ ר׳ ישמעאל וקורין לו אלטר דקתני בימוסיאות של עכו״ם‬
‫מותרין‬
‫ומאי בימוס בימה של אבן אחת ומקריב‬
‫ד ת ש מ י ש לעכו״ם ע״כ‪.‬‬
‫זבחים‬
‫דהוי‬
‫תשמיש‬
‫ובתום׳ שם ע״ב ד״ה בימוסיאות כתבו ח ״ ל פירש‬
‫הקונטרס בימה של אבן וכו׳ ולהכי שרי דלא הוו אלא ת ש מ י ש ל ת ש מ י ש י‬
‫עכו״ם קשיא ד ל א מ ש ת מ י ט דקרי לבימוס מ ש מ ש ל מ ש מ ש י ה אלא מ ש מ ש‬
‫לעכו״ם עצמה קרי בימוס כדתנן לקמן פרק כל הצלמים אבן שחצבה תחלה‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫לבימוס ופ״ה לשם מקום מושב עכו״ם עצמה ואמר נמי בימוסיאות של‬
‫מלכים אסורין מפני ש מ ע מ י ד י ן ע ל י ה ם עכו״ם בשעה שהמלכים עוברין‪ ,‬אלמא‬
‫ממש ת ש מ י ש י עכו״ם עצמה הוא‪ .‬ועד דנהי נמי שהוא מ ש מ ש למשמשי עכו״ם‬
‫אמאי מותר לבנות עמהן‪ ,‬וכי הוא סברא להתיר לבנות עמהם מקום שיקטירו‬
‫עליו במחתה לעכו״ם‪ ,‬לכך נראה לר״י כגירסת הערוך שפירש דימוסיאות‬
‫בדל״ת והוא לשון מרחצאות וכו ע״כ‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫מה שנפסק ביו״ד סי׳ קמ״ג ם״א מי שהיה ביתו סמוך לבית ע״ז ונפל‬
‫אסור לבנותו‪ ,‬ומקורו של דין זה הוא מתניתין דתנן במס׳ ע״ז‬
‫ד ף מ״ז ע״א‪ ,‬מי שהיה ביתו סמוך לעכו״ם ונפל אסור לבנותו‪ ,‬ולכאורה קשה‬
‫איך בנה לכתחילה ביתו סמוך ע״ז וי״ל דמיירי כשמתחילה כשבנאו היה בונה‬
‫בהיתר שלא היה שם ע״ז אצל הכותל ואח״כ הכניס העכו״ם הע״ז לתוך‬
‫הבית‪ ,‬ועיי״ש בד״ת‪ ,‬ועי׳ ג״כ בש״ך שם שכתב ד מ ד ב ר י הטור והמחבר משמע‬
‫שאפילו אם אין הבית עצמו נעבד אסור לבנות כותל ל ה ב י ת כיון ש מ ה נ ה‬
‫לע״ז וכן מ ש מ ע בש״ס וברש״י‪ ,‬ודלא כהב״ח ש מ ת י ר אם ה ב י ת עצמו אינו‬
‫נ ע ב ד ורק ש ה ע מ י ד ו בו עבודת כוכבים דלא נקרא מהנה לעבודת כוכבים‬
‫בבנין הכותל‪ ,‬ועיי״ש בש״ך שכתב עליו ולא ירדתי לסוף דעתו עיי״ש‪.‬‬
‫והנה‬
‫לענין הבית שהכומר גר בו והוא גם כן נחשב ל ת ש מ י ש י ע״ז בודאי‬
‫שיש איסור ע״ז על הבית הזה כמבואר ברמ״א סימן קמ״ה סי׳ ג׳‬
‫עיי״ש שכתב‪ ,‬ודוקא שלא הוקצה הבית לכך אבל הוקצה לכך אינו מותר אלא‬
‫א״כ הוציאה משם דרך ביטול דהיינו שלא להכניס עוד שם )טור בשם רש״י(‪,‬‬
‫ומדברי הרמ״א אלו נראה שהוא חולק על ש י ט ת הראב״ד שהובאה בחדושי‬
‫הרמב״ן בשמו במס׳ ע״ז על המשנה דתנן שם דף מ״ז ע״ב‪ ,‬שלשה בתים הן‬
‫בית שבנוי מתחלה לע״א הרי זה אסור סיידו וכיידו לע״א וחידש נוטל מה‬
‫שחידש הכניס לתוכה ע״א והוציאה הרי זה מותר‪.‬‬
‫וכתב‬
‫הרמב״ן שם הכניס לתוכה ע״ז והוציאה ישראל מותר לפי שאינו‬
‫נאסר בהכנסה‪ ,‬לפי שאינו נאסר מטעם ת ש מ י ש יען דקרקע עולם הוה‬
‫ורק בשעה שע״ז שם אסור בדרבנן‪ ,‬אבל היכא שהוציאה ליכא שום איסור‪,‬‬
‫ולפי הטעם הזה של הראב״ד ודאי הדין הוא אפילו אם הוקצה ה ב י ת הזה‬
‫לע״ז ג ם כן מותר כשהוציאו הע״ז משם מאחר שמן התורה אין כאן איסור‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קפא‬
‫כלל ד ה ב י ת לא נאסר מ ט ע ם ת ש מ י ש יען דקרקע עולם הוה כמ״ש הרמב״ן בשם‬
‫הראב״ד‪ ,‬אלא עיקר האיסור הוא מ ד ר ב נ ן לכך מ ו ת ר ה ב י ת מ י ד כשהוציאו הע״ז‬
‫משם‪.‬‬
‫תהו‬
‫לא כ ש י ט ת רש״י ש פ י ר ש שם ב מ ת נ י ת י ן וז״ל‪ ,‬הכניס לתוכו ע״ז‪ ,‬ואת‬
‫ה ב י ת עצמו לא נתכוין לעבוד ולא הקצהו ל ת ש מ י ש ע״ז אלא לפי‬
‫ש ע ה הכניס לתוכו ע״ז‪ ,‬מ ש מ ע מ ד ב ר י ו שם הקצהו לע״ז באמת נאסר ה ב י ת‬
‫ולא יהני מ ה שיוציאו הע״ז ממנו‪ ,‬וזהו מ ה ש כ ת ב ה ר מ ״ א הנ״ל‪ ,‬ודוקא שלא‬
‫הוקצה ה ב י ת לכך אבל הוקצה לכך אינו מותר אלא א״כ הוציאה משם דרך‬
‫ביטול דהיינו שלא להכניס עוד שם‪.‬‬
‫ולפי‬
‫זה בודאי בנידון דידן יש על ה ב י ת שהכומר גר בו דין ת ש מ י ש י ע״ז‬
‫מאחר שיש ע׳ז ב ב י ת הכומר ו ה ב י ת הוקצה לכך בודאי ש ה ב י ת נאסר‬
‫וכמו שפסק הרמ״א על פי ש י ט ת רש״י הנ״ל‪ ,‬א ם כן לפי זה כמו ש י ש איסור‬
‫כניסה ל ב י ת יראתם‪ ,‬כמו כן יש איסור כניסה ל ב י ת הכומר‪ ,‬שהרי ב י ת הכומר‬
‫יש לו דין של מ ש מ ש י ע״ז כאמור‪ ,‬ו ש י ט ת הראב״ד הנ״ל לא הוזכרה כלל‬
‫בשו״ע לכן לכאורה אין לסמוך עליה כלל ולהתיר הכניסה לשם מ ה ט ע ם‬
‫שכתב שאין לאסור את ה ב י ת משום דקרקע עולם הוא‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫במס׳ ע״ז ד ף נ״א ע״ב ד ת נ י א שם‪ ,‬אבד תאבדון את כל המקומות אשר‬
‫עבדו שם הגוים בכלים ש נ ש ת מ ש ו בהן לע״א הכתוב מדבר וכוי‪.‬‬
‫אמר מר בכלים ש נ ש ת מ ש ו בהן לע״א הכתוב מ ד ב ר הא מקומות כ ת י ב אם‬
‫אינו ענין למקומות דלא מ י ת ס ר י ד כ ת י ב אלהיהם על ההרים ולא ההרים‬
‫אלהיהם תנהו עניין לכלים וכו׳ עיי״ש‪.‬‬
‫אולם‬
‫בחידושי הרמב״ן הביא א ת דברי הספרי שהוא מ פ ר ש דהכתוב של‬
‫אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים קאי על ב י ת‬
‫שבנאו מתחילה לע״ז וכו׳ הכניס לתוכה ע״ז והוציאה הרי זה מותר ש נ א מ ר‬
‫ו א ב ד ת ם שמם מן המקום ההוא‪ ,‬וזהו לא כהש״ס שהבאנו דקרא זה קאי על‬
‫כלים ש נ ש ת מ ש ו בהן לע״ז‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קפב‬
‫והרמביץ‬
‫כ ת ב להקשות על הספרי הנ״ל וז״ל‪ ,‬וצ״ע ד מ ש מ ע דמן התורה‬
‫הוא דצריך להוציאה וכיון דאסור הוא היאך מוציאה הישראל ממקומה‬
‫שאתה קורא בה ואבדהם שמם וי״ל דהכי קאמר כיון שאין הכתוב מ ק פ י ד‬
‫אלא על איבוד שמם מן המקום ההוא ממילא נלמד ש א ם הוציאה עכו״ם מותר‪,‬‬
‫עכ״ל‪.‬‬
‫ועל כל פנים מבואר מזה דכל זמן שהעבודה זרה נמצאת בבית אסור‬
‫לו לישראל להכנס לבית זה שהרי הרמב״ן הקשה על הספרי ״וכיון דאסור‬
‫הוא היאך מוציאה הישראל ממקומה‪,‬״ הרי מוכח מדבריו בפשיטות שאסור‬
‫להכנס לבית זה שיש בו עבודה זרה‪ ,‬אמנם כבר כתבנו שהש״ס דילן פליג‬
‫על הספרי‪ ,‬והוא מפרש להאי של א ב ד תאבדון וכר שהכתוב מ ד ב ר בכלים‬
‫ש נ ש ת מ ש ו בהן לעכו״ם ולא על בית שבנאו מתחילה לעכו״ם כמו שכתב‬
‫הספרי‪.‬‬
‫ולכאורה‬
‫יש לתמוה על דברי הרמב״ן אלו במה שהקשה עלה ספרי‪ ,‬דהנה‬
‫במס׳ ש ב ת דף קט״ז ע״ב גרסינן‪ ,‬גופא הגליונים וספרי ה צ ד ו ק י ם אין‬
‫מצילין אותם מפני הדליקה רבי יוסי אומר בחול קודר א ת האזכרות שבהן‬
‫וגונזן והשאר שורפן אמר ר׳ טרפון אקפח את בני שאם יבואו ל י ד י שאני‬
‫אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש‬
‫רץ להכישו נכנם לבית עבודת כוכבים ואין נכנס לבתיהן של אלו שהללו‬
‫מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין וכו׳ עיי״ש‪ ,‬וכן נפסק הדין להלכה‬
‫בשו״ע יו״ד סימן קנ״ז סעיף ג׳‪ ,‬מי ש נ ת ח י י ב מיתה מותר לברוח ל ב י ת‬
‫עבודת כוכבים ולהציל את עצמו‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ועי׳ ברמ״א שם שכתב‪ ,‬י״א דכל‬
‫שאינו אסור אלא מפני מ ר א י ת העין כגון בדין זה אם יש סכנה בדבר כגון‬
‫אם ימות אם לא ישתה מותר לשתות‪.‬‬
‫ובדרישה‬
‫שם הקשה וז״ל ואע״ג דלעיל וכו׳ כתב הרשב״א דמשום חשדא‬
‫אסור לשתות מ מ ע י ן שלפני האליל אפילו על פיקוח נפש יש לחלק‪,‬‬
‫דשאני ה ת ם הרואה אינו יודע שמשום פיקוח נפש הוא נכנס שם שהוא צמא‬
‫מה שאין כן שרואין שרודפים אחריו להרגו ובהאי גוונא מותר‪ ,‬וגם אינו דומה‬
‫למ״ש בסימן קנ״ה דאסור להתרפאות באליל דשאני התם דסבר שיש באליל‬
‫איזו ממשות מה שאין כן בזה דהכל יודעים דאין האליל מ צ י ל אותו‪ ,‬רק‬
‫שעשו נימוס שהבא להציל נפשו יכנס שם עיי״ש‪.‬‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫ואם‬
‫קפג‬
‫כן יש לכאורה לתמוה על הרמב״ן שהקשה על הספרי‪ ,‬״וכיון דאסור הוא‬
‫היאך‬
‫מוציאה הישראל ממקומה״‪ ,‬הרי ממה שהבאנו את דברי‬
‫דרישה מוכח דהיכא שהוא ניכר שהישראל הולך לשם כדי להציל את נפשו‬
‫מותר לו להיכנס לבית עבודה זרה‪ ,‬אם כן גם הכא הרי כולם יודעים שמה‬
‫שהישראל נכנס ל ב י ת הזה הוא רק כדי להוציא את העבודה זרה משם‪,‬‬
‫אם כן מה הקשה על הספרי‪ ,‬וצריך לומר דמה ש ה ת י ר הדרישה להציל את‬
‫עצמו ע ל ידי זה שיכנס ל ב י ת עבודה זרה הוא רק כשישנם שני תנאים‪ .‬בדבר׳‬
‫האחד ש י ש כאן ענין של פיקוח נפש ועוד שהכל רואין ש ר ו ד פ י ם אחריו‬
‫להורגו וניכר ה ד ב ר שכל ע י ק ר כניסתו אינה אלא כדי להציל את נפשו‪,‬‬
‫אבל לצורך אחר ודאי שאסור להיכנס לבית שיש בו עבודה זרה אפילו כדי‬
‫להוציא את העבודה זרה מן הבית ולכן ש פ י ר הקשה הרמב״ן על הספרי‬
‫״היאך מוציאה הישראל ממקומה״ ואפילו היכא ש י ש משום פיקוח נפש אם‬
‫אינו ניכר ה ד ב ר גם כן אסור להיכנס ל ב י ת עבודה זרה כמו ש כ ת ב ה ד ר י ש ה‬
‫עצמו בשם ה ר ש ב ״ א דאסור לשתות ממעין שלפני האליל אפילו על פיקוח‬
‫נפש משום חשדא דהרואה אינו יודע שמשום פיקוח נפש הוא נכנס שם שהוא‬
‫צמא‪.‬‬
‫על‬
‫כל פנים מ ד ב ר י ה ד ר י ש ה הללו מוכח שהיכא ש י ש ענין של פיקוח נפש‬
‫מותר להיכנס ל ב י ת עבודה זרה היכא שהכל יודעין שכל עיקר‬
‫הכניסה הוא כדי להציל א ת נפשו מ י ד הרודפים אחריו‪ ,‬אם כן בנידון ד י ד ן‬
‫ודאי שמותר להיכנס ל ב י ת י ר א ת ם כדי להציל נפשות התינוקות הללו שנשבו‬
‫בין העכו״ם‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה שמותר להיכנס ל ב י ת הכומר ולבית הועד‬
‫שלהם הסמוך ל ב י ת היראה‪ ,‬כי בזה יכולין אנו לצרף גם א ת ד ע ת הראב״ד‬
‫שהביא הרמב״ן הסובר שאפילו אם הוקצה ה ב י ת הזה לע״ז גם כן מותר‬
‫מדאורייתא‪ ,‬ד ה ב י ת לא נאסר משום תשמיש‪ ,‬יען ד ק ר ק ע עולם הוא‪ ,‬ורק מ ד ר ב נ ן‬
‫הוא ד י ש לאסור את הכניסה אבל היכא ש י ש כאן משום פיקוח נפשות כגון‬
‫בעובדא ד י ד ן בודאי לא אסרו רבנן בכגון דא‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בט״ז‬
‫שם‬
‫בתירוצו‬
‫וז״ל‪,‬‬
‫ששאני‬
‫התם‬
‫שהולך‬
‫שם‬
‫לעשות‬
‫מ ע ש ה ש ת ה א לו תועלת‪ ,‬דהיינו כגון ל ד ב ר עם ה ש ר או כיוצא בו‬
‫ועל זה אסרו ש ם מה שאין כן כאן ש י ה י ׳ ש ב ואל ת ע ש ה אין זה אלא הרחקת‬
‫הנזק ומותר בפיקווח נפש עיי״ש‪ ,‬אם כן גם הוא סבירא ליה דהיכא ד י ש‬
‫קפד‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫משום פיקוח נפש ודאי דמותר להכנס לבית עבודה זרה‪ ,‬אם כן על אחת‬
‫כמה וכמה שיש להתיר בנידון דדין הכניסה לבית יראתם כדי להציל נפשות‬
‫ת מ ו ת ו ת מ י מ ו ת מ ש מ ד וכליון‪ ,‬שהרי הכומרים‪ ,‬עטו על התינוקות הללו לטמא‬
‫את נפשותיהם הטהורות בחלאת עבודה זרה‪ ,‬כדי להעבירם על דתם ולהרחיקם‬
‫ממקור מחצבתם שיתכחשו לשם ישראל אשר בו יתפאר צורנו וגואלנו‪ ,‬ובודאי‬
‫שחובה כפולה ומכופלת עלינו לבדוק בכל החורין והסדקים ש ב ב י ת יראתם שבהם‬
‫הסתירו ציידי נפשות אלו‪ ,‬את זרע ישראל בני אל חי‪ ,‬כדי תינוקות שלא‬
‫טעמו טעם‪ .‬חטא לפני שנפלו בידי שוביהם‪ ,‬על מ נ ת לחנכם להיות אדוקים‬
‫בעבודה זרה ולאבד על ידי כך א ת עולמם‪.‬‬
‫ואו?‬
‫ש ב ה ג ה ת פרישה שם כתב וז״ל ולפי מה דקיי״ל דכל ד ב ר שאסור משום‬
‫מ ר א י ת העין אפילו בחדרי חדרים אסור וה״ה כאן אפילו אין שום‬
‫אדם‪ ,‬רואהו אסור‪ ,‬ועי׳ באו״ח סי׳ ש״א סמ״ה וסי׳ ש״ה םי״א‪ ,‬אם כן בנידון‬
‫דידן הרי יש לאסור את הכניסה ל ב י ת היראה על כל פנים משום מ ר א י ת‬
‫העין‪ ,‬אבל הרי כבר כתב הרמ״א בשם י״א דכל שהוא משום מראית העין‬
‫אין צריך למסור את נפשו במקום ש י ש סכנה‪ ,‬אם כן לפי״ז בנידון דידן‬
‫ליבא למיחש משום מ ר א י ת העין‪ ,‬שהרי זה דומה למקום שיש סבנה כי אין‬
‫לך סכנה לנפש הישראלית גדולה מזו אם הילדים האלה ישארו בין העכו״ם‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫בכתב סופר חלק יו״ד סי׳ פ״ד שהביא שם כמה פוסקים ד ס ב י ר א להו‬
‫ד י ש למסור את נפשו אפילו היכא ש י ש רק מ ר א י ת העין של עבודה‬
‫זרה‪ ,‬ואם כן לפי זה הרי מן הדין להחמיר בנידון דידן ולחוש לכל הני‬
‫רבבתא‪ ,‬ד ס ב י ר א שבנוגע לעבודה זרה יש לחוש ל מ ר א י ת העין אפילו ש י ש ענין‬
‫של פיקוח נפש וכמו ד ס ב י ר א להר דהחובה מ ו ט ל ת על האדם אפילו למסור‬
‫את נפשו ולא לבוא לידי מ ר א י ת העין של עבודה זרה‪ ,‬אבל הרי הכתב סופר‬
‫עצמו הרי העלה שהיכא שהכל מכירין ש ה י ש ר א ל עושה את מעשהו רק משום‬
‫כפיה ואונס אין בו משום מ ר א י ת העין כלל‪ ,‬כגון בנידון שאלתו שהכל יודעים‬
‫שהנכרים מ ק פ י ד י ם על זה ומכריחים בעל כרחם להדליק הנרות והכל יודעים‪.‬‬
‫שאין מדליקין לכבוד העבודה זרה‪ ,‬ואף על פי שלכתחילה יש לו למסור את‬
‫נפשו גם על ה ד ב ר הזה ולא להדליק א ת הנרות הללו‪ ,‬מכל מקום מי שאינו‬
‫מוסר את נפשו והוא מדליק א ת הנרות על י ד י הכפיה והאונס לא נחשב‬
‫כעובד עבורה זרה אף על פי שהוא עובר על מצות של ״ונקדשתם״‪ ,‬מכל‬
‫שאלות ותשובות ממעמקים‬
‫קפה‬
‫מקום מי שרואה‪ ,‬הנרות הללו דולקות לא יחשוד אותו שהוא עשה זה לשם עבודה‬
‫זרה חם ושלום כי בודאי לא נחשד בזה‪ ,‬רק שהוא עבר ולא עשה כמצוה עליו‬
‫למסור את נפשו גם על מצות עשה של ״ונקדשתם״‪ ,‬ועי׳ בשו״ת מהר״י אסאד‬
‫חיו״ד סי׳ ק״ע‪.‬‬
‫אם‬
‫כן בנידון דין ודאי הכל יודעים שכל עיקר כונת היהודים הללו בכניסתם‬
‫לבית היראה של הגוים הוא כדי להציל נפשות מישראל שלא יהיו‬
‫מחונכים להיות אדוקים בעבודת כוכבים‪ ,‬אבל בודאי לא יעלה על ה ד ע ת של‬
‫מישהו לחשוד חס ושלום שהיהודים הללו נכנסים לבית יראתם כדי לעבוד‬
‫שם עבודה זרה‪ ,‬אם כן בודאי אין כאן משום מ ר א י ת העין כלל וכלל ושפיר‬
‫יש‬
‫להורות להם שישתדלו בכל מיני‬
‫השתדלויות להכנם‬
‫לבית היראה‬
‫לחפש אחרי הילדים‪ .‬האלה כדי להשיבם למורשת אבותם ד ת ישראל שעליה‬
‫הורגנו כל היום‪.‬‬
‫וגם‬
‫אנא עבידנא עובדא בנפשאי ובעצמי הלכתי אל הכומר הליטאי ובע״ה‬
‫הצלחתי להציל כ מ ה וכמה ילדים שלא יאבדו מקהל ישראל והם‬
‫נמצאים כעת בארץ ישראל ומתנהגים כיהודים שומרי תורה ומצוה לכל דבר‪,‬‬
‫וכן עשו רבים וגם שלמים שאזרו עוז להציל את הילדים השבויים בין‬
‫העכו״ם להשיבם לחיק עמם‪ ,‬ויהי רצון שיקויים בנו מה שנאמר והשיב לב‬
‫בנים וגר‪,‬‬
‫מכתבים‬
‫ממסדשי‬
‫השם‬
‫אץ עושץ נפשות לצדיקים דבריהם המ זכדונם‬
‫)ירושלמי פ״ב דשקלים(‬
‫י‬
<$€
* f o
ft?,)
y J J
JJJJ
/ f j A i e
'**'/‫יי‬
( j f
fain//
fa,
^
7
J A M
frj
0'<^‫׳‬
J ?
rr)^
'<<‫ ר‬p
J**y
r
/
r 1*1 ,
• A ^ ) J/^ ^‫׳׳‬/‫^׳‬
Mb
fp
a & j
f t
^Joft
‫ע‬
/
r
t
f
/
j s/Wi
)
*
</> j >
t / b >
J/‫׳‬14p
r
r
v / ^ j / ^ / 4 < 4 % l
'nijf^jrjjf)
j * /
‫׳‬
r{3 c<
f,f l
t
-/^//-^//-;/0/7^V
. / ‫ ; א‬/ ‫ *?ץ ד‬-‫״‬/*‫״‬/*‫ י‬/ />3‫׳ו‬,‫ י‬/>2‫׳~ ?נ‬/‫ז‬1^ / ^ / ^
tW'ffy*
4*?1
•
(>ny?<YH
?
(
4
•*m
‫כ‬
#
4
X p r
Jd)
‫׳״‬.
f
< 0 (‫׳‬3
^
v
-/‫וין׳‬
0
‫׳‬
4
"
<‫**י‬y*
+
f J P * "
1 1 4 si/4f/
A > 1 J i f
j!y)J
‫׳‬ff‫׳‬ljj\
1 ‫י‬
n
1\‫ץ‬J
V
f t
(
*/'ft sthlf
«/f
/
• (‫ י‬4
<r*<
‫)׳?}׳‬
v
‫׳‬J‫׳‬
<j»Jl/<1f
a‫ ׳‬1 :•
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫קצג‬
‫בע״ה א׳ ש מ ו ת ת ר צ ״ ג מארימפאל‬
‫בך י ב ר ד ישראל י ש י מ ך א ׳ כאפרים ה״נ הבחור הר׳ החו״ב נבון ומשכיל‬
‫חרוץ ומופלג זית רענן כש״ת מו״ה א פ ר י ם אשרי נ״י אחדשה״ט‪.‬‬
‫את מכתבו קבלתי ובנוגע לדברי תורה אשר במכתבו‪ .‬הנה אליבא דרש״ל‬
‫פ ש י ט א דמותר כמו שכתב‪ ,‬אבל אליבא דנקה״כ שכתב על ד ב ר י הרש״ל שצ״ע‬
‫״ ד ה ס ב ר א נ ו ת נ ת הכי ד ה ב ש ר פולט מ ע ט ״ יש לחקור אם נ א מ ר ד ה ב ש ר פולט‬
‫מ ע ט אם אוסר שאר הבשר‪ ,‬ועיין חוות ד ע ת מה ש כ ת ב על דברי הט״ז לתרץ‬
‫קושית ד מ ״ י כיון דבכשא״מ אינו פולט ובולע מ ה ד ם ש ב ח ת י כ ה ששהה ג׳‬
‫ימים א״כ ה״נ‪ .‬ועוד יש להעיר לפי סברת הנה״כ בפולט מעט‪ .‬אם נימא‬
‫דהמליחה פועלת בשהה ג׳ ימים לפרוש ה ד ם ממקום למקום ולכן במליחה‬
‫ש נ י ת שוב פורש ויוצא א״כ כבר נעשה ה ח ת י כ ה נבילה במליחה ראשונה ושוב‬
‫אוסרת הבשר ב מ ל י ח ה שני׳ כדין בשר נבילה שנמלח עם כשירה‪ ,‬עיין סעיף‬
‫י״ח ובש״ך ס״ק ע ״ ד וגליון מ ה ר ש ״ א שם‪ .‬אולם זה אי אפשר לומר‪ ,‬כי אם‬
‫נאמר כן הי׳ יוצא ד ב ש ר ש ש ה ה ג׳ ימים אם נמלח הי׳ אסור אף בצלי כדין‬
‫הגאון ר׳ אברהם הלוי הלו־ הגאב״ד דמרימפול הי״ד‪ ,‬נולד בשנת תרמ״ו בהלוםק‪.‬‬
‫למד בכולל קובנה ואח״כ נתקבל לרב בעיר זידיק ומשם עבר לשמש כאב״ד במרימפולה‪ .‬הוא‬
‫היה גאון גדול וחידושיו מםלאים הם בפז‪ ,‬היה כמעין המתגבר בחריפות ובקיאות בש״ס‬
‫ראשונים ואחרונים‪ ,‬היה מחונן בהגיון וסברה ישרה והם שימשו לו יסוד ועיקר במשא‬
‫ומתן הלכתי‪.‬‬
‫פרסם הרבה חידושי תורה בקובצים תורניים כגון‪ :‬״בית ישראל״‪ ,‬״כנסת ישראל״‬
‫ועוד‪ ,‬ספרו הגדול על הרמב״ם שהי׳ לו בכ״י נאבד בימי השואה האיומה שבאה על יהדות‬
‫ליטא‪.‬‬
‫מלבד זאת היה נואם בחסד עליון‪ ,‬לשונו היתד• חדה חריפה וקולעת ובלהט נפשי‬
‫של אש קדושה שהיתר‪ .‬עצורה בנשמתו היה לוחם מלחמת התורה והדת‪ ,‬מאמריו הרבים שהי׳‬
‫מפרסם בעברית ובאידיש הבריקו בחן של פקחות ורבות פעל להרים מכשול מדרך עמו‬
‫ולהבטיח חינוך חרדי לבני ישראל‪.‬‬
‫נהרג כשהוא עטוף טלית בחודש אלול תש״א עם עדתו‪.‬‬
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫קצד‬
‫דם שפירש ממקום למקום‪ .‬אע״כ צ״ל דהפירוש הוא מ ד ב מ ל י ח ה ראשונה פלט‬
‫מ ע ט דם ובמליחה ש נ י ׳ פלט ג״כ דם וכל דם שפורש יוצא‪ .‬לבן מ ו ת ר אח״כ‬
‫ע״י צלי ובמילא לא שייך לקרותה ח ת י כ ה ש נ ע ש ה נבילה ד ה א ע ו מ ד ת להיות‬
‫מ ו ת ר ת ע״י צלי ואין אסור בה רק ה ד ם אבל בכל זאת הדם היוצא ע״י מליחה‬
‫מ ק ר י דם רותח‪ .‬ונופל על ה ח ת י כ ה ש נ מ צ א ת בכלי שא״מ הי׳ מקום לומר‬
‫דנאסרת‪ .‬אבל בכל זאת כיון דהרש״ל והט״ז מ ת י ר י ם והנקה״כ רק מ ס ת פ ק יש‬
‫ל ה ת י ר כנ״ל‪.‬‬
‫ומה ש ה ק ש ה על הט״ז מדין ם׳ דרבנן‪ .‬אם נ ע ש ה ס׳ אם בשהה מועלת‬
‫מליחה א״כ בכל בשר ש ש ה ה ג׳ ימים אם נמלח נתיר בלא צלי מ ט ע ם ס׳‬
‫דרבנן‪ .‬ש מ א יצא כל דמו והבשר שנמלח אצלה נ ת י ר מטעם ס׳ דרבנן ש מ א‬
‫נ ת ק ש ה ולא יצא דמו והוי תרי קולי ד ס ת ר י א ה ד ד י כמו ש כ ת ב ו התום׳ בב״ק‬
‫י״א ובכלל אין להיות פזרן ב ע ש י ת ספק דרבנן כמו שכתב הש״ך בכללי ספק‪,‬‬
‫כי לפי דברי הגאונים אין ספק דהדם מ ת ק ש ה ואינו יוצא ע״י מליחה ובכל‬
‫זאת לא נקטינן סברתם רק לחומרא ולא לקולא ואיכמלה״א‪) ,‬ואין כאן מקומו‬
‫להאריך‪(.‬‬
‫בנוגע לתירוצו על הרמב״ם יפה כיון וכך ת י ר ץ הלב ארי׳ על חולין עיין‬
‫שם ותמצא ד ב ר י ם נחמדים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בנוגע לקושיתו באו״ח סי׳ תרמ״ט‪ ,‬אינה ק ו ש י כלל ד ב ס ע י ף ב׳ איירי‬
‫ביום ראשון דבעינן לכם לכן כשאסור הנאה לא מקרי לכם‪ .‬אבל בסעיף ג׳‬
‫מיירי מיום ראשון ואילך דלא בעינן לכם׳ ורק לענין ה י ת ר אכילה ד ב ע י נ ן כל‬
‫ז׳ כשאינו ראוי לאכילה פסול כל ש ב ע ה אמרינן כיון דאלו מ ת ב ט ל ראוי‬
‫לאכילה כשר כמו לענין ד מ א י כיון ד י ש אפשרות ה מ ת י ר ו לאכילה ראוי‬
‫לאכילה קרינן בי׳ אבל מה שנוגע לדין לכם לא יועיל אי ב ע י מ ת ש י ל או א ם‬
‫נ ת ב ט ל הי׳ מותר‪.‬‬
‫ואין צורך לפי זה בחלוקים של הפרי מ ג ד י ם ולבושי ש ר ד בין מ ו ד ד‬
‫הנאה לע״ז דהתם לא מצוד‪ .‬לאתשולי ובע״ז מצוה לבטולי‪ .‬דביום ראשון גם‬
‫בע״ז פסול כל זמן שלא ביטל כמו ש כ ת ב ת י דלענין לכם ל א ־ מ ה נ י מקלי ורק‬
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫קצה‬
‫לענין לחשבי׳ פרי הראוי לאכילה מהני מקלי והוא הדין דגם במודר הנאה‬
‫בשאר ימים מלבד יום ראשון כשר מצד דאי בעי הוא מיתשיל עלי׳‪.‬‬
‫ובזה אומר שלו׳ וברכת למע״כ‪.‬‬
‫כברכת אברהם זאב הלוי הלר‬
^
ffil
*fart
‫׳‬w
^
,
(
^ J 1)£17)
j
^•^^ ‫׳‬
f
u$
<
^
‫׳‬
f
c
f
)
f j f ‫} ׳ ת‬
)
A
1 ‫ ״ ׳‬/
ufh
\ v / " s / ^ , (
/‫״^׳‬/‫כ‬j ^
r
/
\ f t ? ] ? M t
^
. ‫א‬/‫"נ‬
,
)
r
f
- ) f i
\
:
‫׳׳׳)ף׳‬n\<0*'
‫׳׳‬/‫כ‬
^J\f1(tf\•</
/
^\^/~1
o
^<111[‫״‬J^o‫ [ ^{{ך‬l ^ r
^
if^tf
p h r f t f
f
f ))<?)Q i O
- A *‫*׳־י‬
^‫׳‬
‫)״‬
‫א־׳׳‬
•
?
.‫;ן‬
J°3
Ptori3A100J4)/ ° / f < ‫ י ו‬1
'
‫ן‬
?rf*\ft£
{
)
)
,
?})^;
A
A l i o (t
t
y
0
(
1
/
t)U
r>y
Afiif
r*5
h d } f /A'
f(* J/fi
fit
4
cfj},]
A'tfj)
M
^
A
s
^
ff ‫^ ׳‬W)A *AJ f
A/All/
r
fat
^U1 .(/j]
fn
y
1
(
)
i/o/4<
( f t ^
u
\
^
fyii
C (
1*1
^
•*W
{'O
^*
/ $~‫׳‬
V//?
(
10)f
r
£ fc(y< ‫יי‬
P'fO(
C
n
r
A/"^/Ur
‫?^׳׳ל׳‬
-\J*1
Hy‫׳‬Ujif
£l\fl<Vl
($*4 /W
‫ז‬34jv j 1 } ( ) /
f)Jl)(
f
Mf*0
fit*
1 i
,
<)h\M)
/WJM
H •)^‫^ י‬
‫׳‬
>W0/
^\ji(|7>
\ ) t j //‫ )׳׳‬two
'/J
^^^J}[^
f*;><1<o
j s t ^ ^ o ‫ל־‬///‫׳ן‬
0/‫׳‬1/^0(‫•׳ ׳‬//‫!״ ג׳‬//
t
<
<A
t //
z^oWi
r
-U/«71 */J
‫׳‬//‫;׳‬
y
!
yf/^0i
/
fif'i
f)f\
Uro inr< (j p i ^ f !;‫׳‬11
"tfjl
r i
tl4/‫׳‬s
J i f
J‫׳‬$jJ
N (
i f y
‫*'׳;׳‬
‫וי‬.•*‫?׳‬
M
/J'wtf ‫׳ ^ ׳‬
*•((ji/£&
4
f
/
•
‫;׳‬-‫׳‬/fA/ y 7 ^ ‫ ׳‬y y
1‫׳‬fi
M
/‫?״‬
1°//!>)
ft‫׳‬/!f/i1
#n
(
,
|‫׳ן‬
‫׳‬j<‫׳‬
j
)
k
1
J ^ ' J i
I ' f t i i / l
‫?א‬/, ‫ ׳ ץ‬/ '
•‫?׳‬,‫ ;׳‬M 7^‫׳‬
1
^ [
l
)
{
]
-
/7^//A;J?J
^ i i ‫ךי•׳‬4‫י‬1
114(1
J
-
/ ‫ ׳‬# ^ * ‫׳‬
f‫׳‬r<
,
' ' " f i
,
- l y f ] f t
1
f
h
4
% 0
Ufa
My)4J 1J)< JJJJO jdbxiwjj*
j/f/?/
'
" S '
1
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫ר‬
‫‪•! 0‬ט י‬
‫בע״ה מוצש״ק בשלח תרצ״ג‬
‫כבוד‬
‫הבחור המופלא ומופלג בתורה חו״ב מו״ה אפרים אשרי נ״י‪.‬‬
‫את מכתבו קבלתי ויסלח נא לי כי לא השבתי ע ד הנה כי טרדות שונות עצרוני‪,‬‬
‫לאחר שקבלתי ע ת ה מכתבו השני אמרתי להשיב על שניהם יחד‪.‬‬
‫והנה בנוגע לתירוצו על קושיתי בתום׳ סוכה ג׳ דמקום דלא מקרי דירה‬
‫לכן פסולה מדאורייתא‪.‬‬
‫נראה לי דליכא למימר הכי‪ ,‬דהנה בגמרא שם ברכות י״א אמרינן כללא‬
‫עשה כב״ש לא עשה ולא כלום ומייתי כל זה מסוכה‪ ,‬ואם נאמר דלא עשה ולא‬
‫כלום בסוכה הוא משום דירה מאי ראי׳ מייתי לענין אחר שלא בענין סוכה‬
‫דלא עשה ולא כלום‪ .‬אלא ע״כ צ״ל דלא הוי חסרון בדירה‪ ,‬והטעם צ״ל ד י ש‬
‫כח ביד ח כ מ י ם לעקור דבר מן התורה ומטעם גזירה פטרו אותו מלקיים‬
‫מצותו סוכה‪ ,‬בסוכה זו אף שאם אין לו סוכה אחרת וא״כ גם כשיושב לא קיים‬
‫מצוה סוכה‪ ,‬אולם אם אכל בסוכה זו אם יהי׳ דינו כאוכל ב ב י ת להיות עובר‬
‫על מצות סוכה או לא‪ ,‬נראה דלא עבר ועיין מ נ ח ת חינוך במצות סוכה מה‬
‫שחדש בענין מצוד׳ הבאה בעבירה בסוכה לתרץ קושית התוס׳ דף ט׳‪ .‬אבל‬
‫גם לא קיים המצוד׳ והוי כמו שלא אכל בסוכה כל ימי החג וגם לא אכל חוץ‬
‫לסוכה‪ .‬וכן לענין ק״ש חכמים פטרו אותו מלקרות ק״ש מ צ ד גזירה או סיג‬
‫לאחר חצות עיין רבינו יונה ריש ברכות‪ ,‬אם יכולים רבנן לפטרו מלקרות‬
‫שמע ולבטלו ממצות עשה משום תקנה דרבנן דיכולים לעקור ד ב ר מן התורה‬
‫ועיין תוס׳ ברכות י״א דנראה דפליגי אתוס׳ סוכה ג׳ ואולי תלוי בשתי ד ע ו ת‬
‫בענין ק״ש שהובא ברבינו יונה הנ״ל‪.‬‬
‫ולפי״ז אינו שייך הסברא רק היבא דהחסרון אינו בהסוכה רק באופן‬
‫י ש י ב ת סוכה היינו לפטרו אותו למנע אותו מלישב בסוכה משום גזירה אבל‬
‫אם הפסול דרבנן הוא על ע ש י ת הסוכה ואם כבר נעשה הסוכה אין כאן ע ת ה‬
‫אפילו גזירה דרבנן •למנעו מלישב בסוכה‪ ,‬אלא דמדרבנן פסלו סכך כזה לכן‬
‫אמרינן ד מ ד ר ב נ ן היא סוכה פסולה ומדאורייתא היא סוכה כשרה‪ ,‬לכן מתורץ‪,‬‬
‫ובנוגע לדף כ״ג אדרבה קושיתי מדף י״ב‪ .‬משם ראי׳ דהנה שם אמרינן דלר״מ‬
‫פסול אם עשאה דופן לסוכה ומשמע לגמרי אף מדאורייתא כמו על גבי בהמה‬
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫רא‬
‫דר׳ יהודה פוסל לגמרי אף מדאורייתא‪ ,‬משום כיון דרבנן מ ר ו ד ל א יכנס‬
‫בסוכה שאפשר ש ת ב ט ל ע״י שתפול הבהמה‪ ,‬והוי כמו גזירת ש מ א ימשך אחר‬
‫שולחנו ונמצא שלא ישב כלל בסוכה לכן פסול לגמרי אבל בסוכה על גבי‬
‫בהמה או אילן המחלוקת היא בענין אחר‪ ,‬דהנה ע ת ה בחוהמ״ע כש״כ לישב‬
‫אין כאן שום גזירה דרבנן המונעתו מלישב אלא השאלה היא על עצם כשרות‬
‫הסוכה אם מקרי ראוי לשבעה ולר״י כיון דישנה סיבה איזו ש ה י א המנעתו‬
‫ביומ״ט ליכנס לסוכה מקרי אינה ראוי׳ לשבעה מדאורייתא אבל מ ה שאינה‬
‫ראוי׳ בדרבנן לא הוי א י נ ה ראוי׳ מן התורה ואינה ראוי׳ מ ד ר ב נ ן ליכא כי‬
‫אין שום ת ק נ ת חכמים או גזירה דרבנן על אינה ראוי׳ לשבעה כי א ם כשרה‬
‫מדאורייתא היא כשרה גם מדרבנן‪ .‬ולר״י מה שאינה ראוי׳ מ ד ר ב נ ן הוי פסולה‬
‫מדאורייתא לא מ צ ד גזירה דרבנן אלא יהי׳ מאיזה סיבה ש ה י א אבל כיון ש י ש‬
‫איזו מ נ י ע ה להשתמש בה ביומ״ט הוי אינה ראוי׳ לשבעה‪.‬‬
‫ולפי״ז אפשר ש י ש לישב גם הקושי׳ מתום׳ דף ט ׳ )בלאו הכי לא קשה‬
‫מידי מתוס׳ דף ט׳ דהתוס׳ מקשים ל מ ה לי קרא ת י פ י ק לי׳ משום מצוה‬
‫הבב״ע ותרצו דמצוה הבב״ע דרבנן ולכך צריך קרא קודם שגזרו רבנן‪ ,‬אבל‬
‫אין ה״נ לאחר שגזרו רבנן הוי פסולה מן התורה‪.‬‬
‫בנוגע לקושית הפנ״י בסוכה ל״ו‪ .‬אין הפנ״י כ ע ת תח״י אבל נראה לי‬
‫לפי מה שכתבו האחרונים )עיין מ נ ח ת חנוך מצוה ק״ל( דבגזל עכו״ם אפילו‬
‫לדברי האוסר אבל מצות השבה אין כאן ובכל זאת מחויב להחזיר משום ד ב מ ה‬
‫קנה ואינו שלו ושייך להנכרי אבל אם הי׳ לאחר יאוש ש פ י ר קנה ומתורץ‬
‫קושית הפנ״י‪.‬‬
‫ועל קושיתו בשבועות ד ף ל׳‪ ,‬נראה לי‪ ,‬דהנה צריך לקיים הקרא כ ד כ ת י ב‬
‫ש י ע מ ד ו שני האנשים‪ ,‬ו א ם איירי ב ב ע ״ ד ש פ י ר מיידי אפילו בדין נ ש י ם‬
‫ויתקיים ועמדו שני האנשים כשלוחיהם אבל אי מיירי ב ע ד ו ת איך יתקיים‬
‫ועמדו שני האנשים ב ע ד ו ת אשה מ מ ״ נ אם הנשים יעמדו ב ב ״ ד לא קרינן‬
‫ועמדו האנשים‪ ,‬ואם ישלחו כ ת י ב י ה ם אין כאן ועמדו כלל‪.‬‬
‫מ ה ש כ ת ב לתרץ ד ב ר י הלבוש יעיין נא בסי׳ לב ארי׳ וימצא שם בתירוצו‬
‫ועוד ביתר ש א ת יתורץ על פיו הקושי׳ על הלבוש‪.‬‬
‫רב‬
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫תירוצו על הרי״ף בביצה עולה ליפה עפ׳י קושית הדז״ה אבל קושית‬
‫הים של שלמה מתורצת בדוחק‪.‬‬
‫ואומר בזה שלד וברכה‬
‫כברבת אברהם זאב הלוי הלר‬
/<?V
7/2
jy)pm
}Jjf/
*fy
?^‫*יו‬
Y
**tip J ^ p f rd\f J^C ‫׳״‬v Aj/tj fjA^j
‫׳‬/‫׳‬/<<
f^fy'
V*
^
‫ ׳‬6 J ) M ( / t t
‫׳‬
|V*
(p$t? /fx ‫\׳‬t / "p ‫יי‬
)‫׳‬1yrf<
?
*
r<j^>fa
M\p P\ (f ; p u f i
/ j xf7 ,V• /
r
tfftys**(°fair*!
f a
-ay\•
<{3
>i(%lA
‫ר‬
‫(ן‬a;1fO/c4
,g
**tip
'ftp.4
f
1? M
hlp%
/<‫*׳‬:/‫׳‬r,/ .U)4j J)* 10v1l
?*A**
f
t?0
((>)
< w ON* jj[/
p f a ‫^ י׳‬
^
‫ ^ ׳‬f
‫׳‬vr«
‫׳‬vr‫ ׳‬i ? (f ‫ ז<״‬. ‫ ע ׳׳‬, p/f*
P /
f/?,!,?,‫ ו‬/1
f
ftfif
‫ע‬
U
V f ' H ^ P K '‫יי‬
^riojA
0^
c
fi
0
fief*(/,
J
A7
^
‫־‬
err
h
-0
‫׳‬
V
^ 2 7
)
2/6
*M/>
})ft Pit/ { 1 4 *
M b ' r * ^J~< ^
^)4
i
y
jffo
(j°‫^׳‬
f«J/(/
f
^
‫ין‬
_
^
‫״‬
f
<
,
^<[r*(jj,
fa*
'eJt
rt00
/J‫׳‬
!
) ‫ר‬
j
J
1
h
A^)
^
‫״‬
‫ן‬6‫׳‬//;‫(! ר‬ft(HJ
r
p
‫ג‬
/
'
?^VzJ'J j
pjpv
‫נר‬
*•iff{‫י‬0,J^p)fj -^H
1
^Jj
J f ( p
f
‫\׳‬
^‫<יי׳‬
;ffifa
J
/.?/
u X/
^
J
</)<
^J^Jw‫<׳‬fp
'JJ)trtOJ W f/ftJ
fit.
< ‫ ) ' } ר‬f y ^
W
p
‫׳‬
l
£H>0
)
0
r
t<fiJyfo‫׳‬j$)!J‫ ׳‬/fa'-*4
W^f//
p f t
f
U
J ) V ( j & f >
/4s
f-U< r</ J)P J ) ( * /
m
°I^V
'fa
f
Q/
>3J
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫רז‬
‫בע״ה ג׳ תשא תרצ״ג‪ ,‬מארימפאל‬
‫כבוד הבחור המופלא ומופלג בתורה חו״ב סוע״ה מו״ד‪ .‬אפרים אשרי נ״י‪.‬‬
‫מכתבו קבלתי מה שכתב מעלתו לתרץ קושיתו שבועות רף ל׳ לא אבין למה‬
‫חזר וכתב אלי תירוצו אשר כתבתי לו במכתבי הקודם‪ ,‬וכנראה לא קרא‬
‫מכתבי‪.‬‬
‫על שאלתו היכן מצינו בלב ארי׳ תירוץ על קושית הט״ז על הלבוש‪,‬‬
‫יעיין נא בלב ארי׳ ריש פ׳ כסוי הדם דף פ״ג ד״ה ״ובד״ה שחט חי׳״ ובדיה‬
‫״ואולם״ ובד״ר‪ .‬״ובזה יש ליתן״ וימצא שצדק הלבוש‪,‬‬
‫ובנוגע לתירוצו על קושית הכו״פ‪ ,‬לדעתי אין התירוץ עולה יפה‪ .‬כי לשון‬
‫רש״י מפורש ״מקום שנגע בתנור שנתבשל שם מחום התנור ולא צלי אש הוא״‬
‫ובתום׳ דף מ׳ ד״ה תנן כ ת ם אם נימא בחרס צונן ״וה״ה לאחר שהותם מעט‬
‫מבשל בפסח כדי קליפה״ מפורש שהחסרון הוא שנתבשלה הקליפה בפסח‪.‬‬
‫ומה שהעיר מדין זוז״ג‪ ,‬הנה איתא בתום׳ דף ע״ה בד״ה וגרפו קושית‬
‫הירושלמי על הא דאמרינן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה‬
‫צלי אש א״כ כשפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו הלא חום התנור ג״כ‬
‫מבשלו והוי צלי מחמת דבר אחר עיי״ש ובירושלמי מה שתירצו ואי נימא‬
‫דשייך כאן דין זוז״ג מהא קושי׳ נהי דחום התנור ג״כ מבשל אבל הגחלים‬
‫מבשלים לא פחות מהתנור והוי זוז״ג ומותר דהא לפי דברי כבודו משמע‬
‫ממתני׳ דזוז״ג מותר‪ ,‬אלא ע״כ צ״ל דלא שייך כאן לומר זוז״ג דהכתוב אומר‬
‫״כי אם צלי אש״ והקפידא היא שלא יהי׳ הפסח מבושל ע״י דבר אחר על ידי‬
‫צלי אש לבדו בלי סיוע דבר אחר‪ .‬ולולי דכח האש נוצת כח התנור הי׳ אסור‬
‫אף בתנור ע״י גחלים‪ .‬והטעם דלא שייך לומר זוז״ג אלא לענין בטול אסור לומר‬
‫שאין האיסור מתקיים בדבר ההיתר שנולד משני גורמים אבל כאן אין בשול או‬
‫צלי מחמת דבר אחר עצם של איסור בפני עצמו‪ ,‬אלא דין הוא דהפסח נדרש‬
‫לו הכשר צלית אש לאכילתו‪ ,‬היינו דין הוא בפסח שלא יצלה או שלא יתבשל‬
‫בלי צלי אש‪ .‬והצלי מחמת דבר פוסלת את הפסח והרי זה דומה כישראל ועכו״ם‬
‫ששחטו ביחד שהשחיטה פסולה ולא נאמר זוז״ג‪ .‬ואפילו להפוסקים דמכשירים‬
‫היינו דוקא בסכין אחד דלדידהו העכו״ם לא הוי גם גורם‪ .‬אבל בב׳ סכינים‬
‫רה‬
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫ד״ה פסול׳ משום‪ .‬דבהכשר לא שייך דין זוז״ג דהגורם הפסול כבר פסל את‬
‫הדבר‪.‬‬
‫ובנוגע לקושית הכו״פ‪ ,‬אולי יש לתרץ כן דהנה התום׳ כתבו דכח האש‬
‫נוצת כח התנור רק מה שנוגע ממש לחרס התנור נוצת התנור‪) ,‬עיין מלא‬
‫הרועים על פסחים שם בענין( ויש לומר דרק הנגיעה ממש היינו צד החצונה‬
‫של הקליפה מתבשל ע״י החרם‪ ,‬אבל צד הפנימי של הקליפה שלא היתה‬
‫נוגעת ממש אינה מתבשלת ע״י החרס אלא ע״י האש ונמצא בקליפה אחת‬
‫יוצא די חובת שתי קליפות ורוטב אין בקליפה כמו שכתבו בתום׳ לכן קולף‬
‫את מקומו ודיו‪.‬‬
‫בנוגע לתירוצו על הרמב״ם שבנה יסודו על הקושי׳ הקודמת לשיטת‬
‫ר״ת‪ ,‬לא אבין‪ ,‬אחר כי הקושי׳ מתורצת בפשטות כמו שביאר כבודו בעצמו‬
‫ברוחה‪ ,‬איך נבנה עלי׳ פירוש אחר בגמרא בהוא בפני עצמו לדעתי דחוק ואינו‬
‫עולה דשמעתתא‪ .‬ובכלל הפירוש אינו מובן לי אולי לא הביע היטב מחשבתו‬
‫וכוונתו‪.‬‬
‫ובזה אומר שלו׳ וברכה לכבודו‬
‫כברכת אברהם זאב הלוי הלר‬
‫<ז‪9‬ריח ע״ש וזתזב״גז‬
‫מל־אביב‬
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫ריא‬
‫בעיה‬
‫כבוד הבחור המופלג בתורה הרה״ג החו״ב כו׳ מהור״ר אפרים‪ .‬אשרי נ״י‪.‬‬
‫מכתבו גלויותו קבלתי ע״ד שאלתו אם מי שחלה ואין יכול לאכול דרך‬
‫הושט ר״ל ועשו בצנור נקב ומכניסים דרך שם אם חייב לברך עיין במג״א‬
‫סימן ר״י סק״ט כשחוזר ופולט דלא מקרי הנאה אלא בתוך מעיו ואם כן הוא‬
‫הדין לועס ופולט ובאותם שמעשנים טובאק נסתפק אם דומה לריח או לטועם‬
‫ופולט ומשם משמע דעיקר הברכה על הנאת מעיו ועיקר הגמרא דברכות‬
‫מטעמת אין צריכה ברכה דשם נסתפק אם משום הנאה הוא וליכא עיין ברכות‬
‫)יד( בענין תענית ומסיק דאין איסור ומביא ממה דאין צריך ברכה ותום׳ שם‬
‫כתבו דכשחוזר ופולט לא חשיב הנאה מן הטעימה ולכאורה הא הגמרא אמרה‬
‫דמשום הנאה איכא אבל נלע״ד בזה דהכונד‪ .‬כמוש״כ המג״א סימן רי״ו סק״א‬
‫והא דאין מברכין על רחיצה וסיכה צריך לומר כיון דאין נכנסין לגוף כדאמרינן‬
‫ברכות )דף נז( עכ״ל אם כן פשוט דהיינו נמי טעמא דאין מברכין על טעימה‬
‫אף דהנאה דטעימה אית ליה כיון שאין נכנס לגוף אם כן בנדון דידן דנכנס‬
‫לגוף צריך לברך‪.‬‬
‫הגאון ר׳ יוסף זוםמנוביץ )הירושלמי( הגאב״ד דוילקומיר הי״ד‪ ,‬נולד בשנת תרנ״ה‪,‬‬
‫במינסק לאביו הרב ר׳ אשר דוב מגזע משפחת די ליאון‪ .‬הגר״י זוסמנוביץ היד‪ .‬חתן הגאון‬
‫האמיתי מרן ר׳ משה מרדכי עפשטיין אב״ד ור״מ בםלבודקה וחברון‪.‬‬
‫לפני שנתמנה לאב״ד דוילקומיר שימש כרב בסלבודקה‪ .‬ספריו הם‪ :‬״חלקו של יוסף״‬
‫על הרמב״ם‪ ,‬״דברי חיים״‪ ,‬״משפט הירושה״ ו״תרועת מלך״ על מס׳ ר״ה‪.‬‬
‫הוא היה גאון נורא בתורה בחריפות ובקיאות בבבלי וירושלמי‪ ,‬ספרא ספרי ותוסתא‬
‫וברוחב שכלו ועומק תבונתו היה כמעין המתגבר בפלפולי דאורייתא‪ ,‬להמציא שבילים‬
‫חדשים ונתיבי אורח בהם הלך במישור אחרי פירוק סלעים וישור הדורים‪ ,‬בחידושיו‬
‫הראה אור חדש והם מאירים כספירים לפנח כל נעלם בתורה‪.‬‬
‫נהרג בחודש מנחם אב תש״א עם עדתו‪.‬‬
‫ריב‬
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫אך יש לכאורה לומר דמטעמת שם רק הנאת פיו אבל אם הנאת מעיו‬
‫לבד אין חייב לברך אבל עיין הג״א פ״א דברכות שאין מברך הברכה קודמת‬
‫אחר אכילה דחייב ברכה אחרונה אבל כיון שהוא קודם ואין חיוב ברבה‬
‫אחרונה אף על הנאת מעיו מברך‪.‬‬
‫והגאון פירש דשותה מים לצמאו מברך דצריך הנאה אף דלכאורה הוי‬
‫הנאת מעיו צריך לומר דאם שלא לצמאו אין התכלית הנאה ועיין חידושי‬
‫רמב״ם ריש אלו דברים דעיקר תלוי בהניות הגוף ומה שנסתפק מג״א בלעוס‬
‫אם דין מטעמת יש לו עיין ירושלמי פ״ח דתרומות דלעום כבלוע מחלוקת‬
‫ר״א ורבנן‪.‬‬
‫וברכת ריח דנפיק מכל הגשמה פשוט דשם הוא משום דעיקר גדר איסור‬
‫ליהנות בלא ברכה כמו מעילה כמבואר בגמרא וכיון דקול מראה וריח אין‬
‫משום מעילה אין מעילה אבל יש חידוש דכל הנשמה ולכך קול יש הנאה ואין‬
‫מברך‪.‬‬
‫אלא דיש לעיין דהא ריח רק לאחר שתעלה תמרתו אין מעילה ויש לנו‬
‫אריכות בזה עיין כריתות ) ‪ 0‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫ולענין איסורים הרמב״ם פסק פי״ד ממאכלות אסורות דאף אם נכוה‬
‫גרונו פטור אף שיש הנאת מעיו ועיין גם כן במ״ל שהביא הירושלמי דאם‬
‫בלע בסיב פטור ועיין דשב״ם פסחים )קטו( רש״י שם דכרד בסיב רק חציצה‬
‫הוי ואף הנאת מעיו יש אעפי״כ פטור ועיין חולין )קג( תחלקו אם מצריך גם‬
‫הנאת מעיו אבל הנאת גרונו פשוט דצריך ויש להאריך בכל פרט אך מחמת‬
‫רוב טרדה אקצר ואומר שלוי‪.‬‬
‫יוסף זוסמאנאוויץ‬
Rabi
as
"
S. F e i n z i l b e r i s
Kidalnlal (Lithuania)
‫ ה ל ו ׳‬,‫שלמד‬
‫פיינזילבער‬
(‫״‬,‫ל‬, , . ‫״‬
‫דן‬
/
r » J
fi •1‫ תד‬Jijiy
p f i
q/n>*?
ttnfr*
ids,/!
(>
‫ י‬J5)?'*
k
M l
0
ffi,
*
‫"ן‬9
,)
^ ‫'י י‬
,‫ ל ) ל>ר‬V
p
J
!
r
9>Srf* M
‫ן‬
,sfJ/J?*
p
/
,
pa‫ג‬
&
6
f j
‫ך‬
m
‫׳‬,?6v fr/s/GJj//
f J> j > , u ^
f / j
J y l ' f j H j )
sK } /
}J?**
p9
sJj*!
»‫־‬£
//
7)‫׳‬j>
O J OS
-,//{
) J p j r j
/////
f
»JS
}
*
/
>?>‫־‬
‫<ל‬
1
1
y
, * j
AI)
>n
fy?
J/fr6^-
‫ע‬41<jJntYSn
f
f , f i } f r tjJ/LAS *S'p-V?
< f a / U
J
>
M
J
J^sSs-fj?
*>&/‫כמ׳‬,‫ר‬U
‫׳‬
, / W / ‫׳‬
^
£ OsJnJJsM//L>-y
%
?*///
)/^r>j? <
->MIJJJ>
/*
H
j j J & f
*?/
(}//‫י‬
Ujy?
s s f a
tyr>f
4
!}r>p?7G,V
A
,/f/r'
Ufie*?*r>j*P
$
>
‫׳‬
* / ' * ‫י י‬
>
Cp
‫<י׳^־ר‬
M t o
<s‫׳‬jsjf/f'n
‫נ‬
/</;<{?
/"<<? % ‫ < ״‬T .
ty)°J
7
‫נוק‬
.‫קיידוון‬
ju^
//</<
‫׳‬
~* ^
vittj,tt../).Qv
‫ק ק‬
*1*1'‫ג‬/,^
t U J ' t t
sJ>J/
-**jj7,pj
‫׳‬g/*r/#0l/&‫׳‬
,W6
‫ג‬4<*34<‫*״‬
H / hJ"Cp/w1^fwCf O ' t M Z
/
j
y
l
/
/
,s•tj>j\t/)j/
fl//
, //‫״‬,
//p
1/j)Sj>
/ / <
H^3M
/JM>//pji
!JJ<*J*AJ/
V i ak&'
{ > 4 J Y,‫יי‬
‫ ק‬/jj.? p / 7 / j > 3 s
0
J
>
;
6
<
*
7
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫רטו‬
‫בע״ה ית״ש קיידאן‪ ,‬יום ה׳ כ״ה לחדש שבט שנת תרצ״ח‬
‫כבוד הרב החוב״ק מד אפרים נ״י אשרי‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת‬
‫מכתבו קבלתי‪ ,‬והנה חקר בהלכה זו של מקור מקומו טהור או טמא‬
‫והלכה זו עמומה מאוד שכבר תמהו התום׳ שהלא טומאה בלועה אינו מטמא‬
‫וכתבו שהוא הלמ״מ‪ .‬והנה בס״ט עמד על סתירת הרמב״ם ז״ל ומ״ש משום‬
‫דכשיש מכה אז אמרינן דלא ממקור אתאי‪ .‬שפיר כתב דהלא כן מפורש בגמרא‬
‫שרבותינו התירו בדם מחמת מכה דלא ממקור אתיא‪ .‬אבל מה שתירץ בדם‬
‫ירוק משום דספק הוא אם הוא מן המקור וספק של הלמ״מ להקל קשה מאוד‬
‫דהלא פשוט הוא בכמה דוכתי שספק הלמ״מ לחומרא ומה שהביא מדברי‬
‫הרמב״ם בדרוסה כבר תמהו ד״ט״ז סי׳ כ״ט ועוד כמה אחרונים וגם הב״י‬
‫שם והט״ז כונת הרמב״מ להחמיר בס״ם בדרוםה אבל בספק גם בכל מיני‬
‫טריפות שהוא הלמ״מ הוא לחומרא ומה שכתב כבודו שהרמב״ם אינו מפרש‬
‫כפירש״י ותום׳ בודאי שאי אפשר לפרש פירוש אחר דכן מוכח בגמרא וגם‬
‫לא הועיל כלום דהלא עכ״פ קשה הך דמקור שהזיע אמאי פסק שם הרמב״ם‬
‫הגאון ר׳ שלמה הלוי פיינזילבער הי״ד הגאב״ד דק״ק קיידאן‪ ,‬הי״ד נולד בשנת‬
‫תרל״א בעיר ברזה־קרטוזה בפלך גרודנה‪ ,‬לאביו הרב ר׳ אהרן יוסף אב״ד ביאלובקה‪,‬‬
‫מחבר ספר ״עבודת אהדך‪ .‬סבו היה הרב ר׳ אריה מוולקוביסק מחבר ספר ״פני אריה״‪.‬‬
‫לפני כן היה רב בעיר מוריק‪ ,‬פלך ווילנה‪ ,‬בפרוזובה פלך גרודנה ואח״ב בוקשנה‬
‫פלך קובנה‪ .‬משם עבר לקיידאן‪ .‬במשך הרבה שנים שימש כנשיא אגודת הרבנים בליטא‪.‬‬
‫הגאון האמיתי הזה חיבר את הספדים‪ :‬״נשמת חיים״‪ ,‬״השלמת המדות״ ו״יריעות‬
‫שלמה״ על הרמב״ם הלכות קדשים‪.‬‬
‫בקיאותו בשני התלמודים הימה להפליא והיה מתמיד גדול ושקדן בתורה שאין‬
‫כמוהו‪ ,‬זכרונו היה פינומינלי ממט‪ ,‬צדיק וחסיד היה בכל מעשיו ותמיד היה עסקן נלהב‬
‫ופעל גדולות עבור הפרט והכלל‪.‬‬
‫נהרג בחודש מנחם אב תש״א עם עדתו‪.‬‬
‫רטז‬
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫שהוא טמא ומה שכתב דמקור שהזיע הוא כמקור גופא לא ניתן להאמר דהלא‬
‫זיעה בכל הטמאים הוא טהור וגם בזב אע״ג דקיי״ל דמעינותיו טמאין אעפי״כ‬
‫זיעתו טהורה וכמ״ש הרמב״ם פ״א מהל׳ מטמא מומ״ש הל׳ ט״ז וא״כ אי‬
‫אפשר לומר דהזיעה של המקור הוא טמא כהמקור ובפרט שטומאת המקור‬
‫אינו אלא טומאת ערב‪ ,‬אבל לענ״ד נראה שמקורו של הרמב״ם שטיהר בירוק‬
‫הוא מהך דר״ל במקור שהזיע שבאמת קשה למה נקט כי האי לישנא כיון‬
‫דירוק טמא הול״ל אשה שראתה כמין שתי טיפי מרגליות טמאה וע״כ שר״ל‬
‫אשמועינן דוקא היכי שידעינן שמן המקור בא אבל אשד‪ ,‬שראתה דם ירוק‬
‫אינו טמאה שהלמ״מ נאמרה רק היפי דידעינן שהמקור הזיע‪ ,‬ועכ״פ יש‬
‫לפסקו של הרמב״ם שטיהר בדם ירוק מקור בגמרא‪ .‬ומה שהקשה שהלא‬
‫הולד נטמא ומה תועלת הי׳ שהי׳ מגדלין אותן להביא מי חטאת האמת‬
‫שהתוס׳ הקשו דעדיף מימיו שהלא נטמאו בנדה אמנם לעצם הדין י״ל שהלמ״מ‬
‫לא היה רק על הדם ולא על האדם ועוד אפשר שאינו נוגע בלידתו במקור‬
‫ומה שחקר אם יש טומאה על אדם ומת אם אזדא טומאתו כבר כתבתי מזה‬
‫בסי׳ י״ש יעו״ש בפ״ד מהל׳ ביאת המקדש הל״ב ועמדתי שם על הא‬
‫דילפינן דמת מותר להמס במחנה לוי׳ ממה דכתיב ויקח משה עצמות‬
‫יוסף עמו ולמה לא חשש מרע״ה דילמא יוסף בעל קרי הי׳ קודם מותו‬
‫ובע״ק משתלח חוץ לב׳ מחנות יעוי״ש‪ ,‬וד׳ יחזק וחילו לאורייתא המברכו‬
‫בברכת התורה ומצפה לישיעת ד׳‪.‬‬
‫שלמה הלוי פיינזילבער‬
‫‪man‬‬
‫ז‬
‫ע ש הרמב־מ‬
‫מל־*ביב‬
‫עקרות תראה‬
‫ארץ על תכסי דמם‪ ,‬ואל יהי מקום‬
‫לזעקתם‪ ,‬עד ישקיף וירא ה׳ משמים‬
‫וינקום נקמתו ונקמת עמו ונקמת‬
‫תורתו ונקמת דפ עבדיו אשר שפכו‬
‫דמם כמים‪.. .‬‬
‫)סליחות ערב ר״ה(‬
‫ואלה שמות‬
‫מרנן ראשי הישיבות ותלמידי הישיבות‬
‫ההדושות‪ ,‬הסדושים והטהורים‬
‫ממדינת ליטא‪ ,‬שנהרגו על חידוש השם‬
‫ד ינסום דמם‬
‫הישרים והתמימים‪ ,‬ארזי הלבנון‪ ,‬אדירי התורה‪,‬‬
‫אשר המיתו עצמם באהלה של תורה ושמו לילות‬
‫כימים בלימודה‪ ,‬מנשרים סלו ומאריות גברו‬
‫לעשות רצון קונם וחפץ צורם‪ ,‬שנהרגו‪ ,‬נטבחו‬
‫ונשרפו על קדושת שמו יתברך‪.‬‬
‫בדור יתום זה שבעוה׳׳ר נאבד רוב בנין ורוב מנין‬
‫של אחינו באירופה וכמעט שזכרם הולך ונשכח‬
‫אמרתי‪ ,‬אני שהייתי ביניהם וכפשע היה ביני‬
‫וביניהם‪ ,‬ות׳׳ל שבדרך נס הצלתי‪ ,‬עלי להקים‬
‫לפחות מצבת זכרון בםפרי לזכרון גדולינו‪ ,‬מאורינו‬
‫ותלמידינו‪ ,‬קדושי עליון שמסרו נפשם על‬
‫קידוש השם‪ ,‬הי׳׳ד‪.‬‬
‫ממעמקים‬
‫רכא‬
‫שמות ראשי ותלמידי הישיבה הקדושה‬
‫״כנסת ישראל״ כס לבודקה‬
‫שנהרגו על קידוש השפ‬
‫ה׳ ינקופ דמפ‬
‫הרב ר׳ אברהם גרודזינםקי‬
‫מנהל ישיבת םלבודקה‬
‫הרב ר׳ שרגא פייוול הלוי הורוויץ‬
‫ר ״ מ כ י ש י ב ת סלבודקה‬
‫נולד תרמ״ג בווארשא‬
‫נולד תרנ״ח‪ ,‬אלעקשאט‬
‫נשרף‬
‫החולים‬
‫בבית‬
‫בגיטו‬
‫כ״ב תמוז תש״ד‬
‫נהרג ר״ח תמוז תש״א‬
‫הרב ר׳ יעקב שלמה הורוויץ‬
‫מזכיר הישיבה‬
‫יליד קליםצעל )פולי‪0‬‬
‫נולד תרנ״ב‪ ,‬במינסק‪.‬‬
‫בן מ״ה שנה‬
‫נהרג ט׳ מרחשון תש״ב‬
‫נהרג מנחם אב תש״ד‬
‫תלמידי‬
‫אבדהפ פייוועלזאן‬
‫נ‬
‫מ‬
‫'ליי ׳ ‪ 5‬א ק‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫םט‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫)למד בטלז ואח״כ בםלבודקה(‬
‫הרב אברהם באראן‬
‫הישיבה‬
‫אברהס ברענעד‬
‫יליד סאלאק‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫אברהם גערשטיין‬
‫אברהם באר‬
‫יליד נאווארדאק )פולין(‬
‫יליד פענזא )רוםיא(‬
‫נהרג תמוז תש״ד‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רכב‬
‫אברחפ יהודה שאטניק‬
‫יליד זאםלע‬
‫ב‬
‫כ‬
‫ו ״‬
‫א‬
‫ש נ ה‬
‫אידל גינזגורג‬
‫יליד קייד‪$‬ן‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫אכרהפ זאגאן‬
‫יליד קאוונע‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫אהרן חיים קלאץ‬
‫יליד ראסיין‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫אברהם צגי וויינכערג‬
‫יליד פילווישאק‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג ט׳ מרחשון תש״ב‬
‫אהרן לאנג‬
‫יליד ראקישאק‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫אברהם יצחק זאקפ‬
‫יליד מינסק )רוסיא(‬
‫בן כ״ד שנד‪.‬‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫)למד בטעלז ואח״כ בסלובודקה(‬
‫אביגדור שאקין‬
‫אהרן רייז‬
‫יליד זעזמער‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫הרב אהרן רייכמאן‬
‫יליד רומשישאק‬
‫יליד וזעוויע‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫בן ל״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג השרי תש״ב‬
‫ממעמקים‬
‫אחין צץ‬
‫אליהו כמן‬
‫יליד טירקשלע‬
‫יליד יאנעוזע‬
‫י ״‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫כ‬
‫ב‬
‫ש נ ה‬
‫ו‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יליד ווילנא‬
‫יליד בירז‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫בן ל״ב שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫א י י‬
‫י‬
‫י י א ל פ ם א ן‬
‫ח‬
‫אליעזר חייקער‬
‫קאוונע‬
‫יליד מאוונ‬
‫‪9‬יליד‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫‪r‬‬
‫‪r‬‬
‫יליד ציטעוזי‪»$‬ן‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫אייזיק ויאלו* *ודליק‬
‫אליהו גימעלפארב‬
‫יליד זאסלע‬
‫יליד שירווינט‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫בן כ״ו שנד‪.‬‬
‫נ ה ר ג‬
‫א ל ו ל‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫א‬
‫אלחנן ראגאלסקי‬
‫‪r‬‬
‫י‬
‫י‬
‫יליד סודארג‬
‫יליד שודעקםבע‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫בן כ״ז שני׳‬
‫מת בגיטו קובנה י״ג כסלו‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫תש״ב‬
‫ממעמקים‬
‫רכד‬
‫אליעזר זעליקםאן‬
‫בנימין צאדיקאוו‬
‫יליד דוםיאט‬
‫יליד רומשישאק‬
‫ב ן‬
‫נ ה ר ג‬
‫כ‬
‫׳‬
‫מ נ ח ם‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫ש נ ה‬
‫א ב‬
‫ת ש ״ א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫אליעזר פארטמאן‬
‫בנימין דוביאנפקי‬
‫יליד שוועקםנע‬
‫יליד קיידאן‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫א ל י ה ו‬
‫ק א ג א ן‬
‫יליד ווילקאווישק‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫אי^דונן וואלף שופטער‬
‫יליד םואווענישקי‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫מ‬
‫י‬
‫מ‬
‫ץ‬
‫ל י י ן ן י ק‬
‫יליד ראקישאק‬
‫בן כ ״‬
‫ח‬
‫ש נ ה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג טבת תש״ד‬
‫בנימין גריז‬
‫יליד קאשעדאר‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫בנימין שאלץ‬
‫יליד דויג‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב בנימין זאב תרשיש‬
‫י ל י ד‬
‫ל‬
‫ל ס‬
‫יע‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫מ נ‪ :‬ע מ ק י ם‬
‫הרב דוב בערל דאנםקי‬
‫רכ‬
‫הרב כרוך שטראז‬
‫יליד קארונע‬
‫יליד רינזעווע‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫בן ל״ח שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫למד בטלז ואח״כ בסלבודקה‬
‫דוב בערל זילבער‬
‫יליד ווילקאמיר‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫ברוד דוב פאקעלנישקי‬
‫יליד‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫קאוונע‬
‫שנה‬
‫י״ ט‬
‫נהרג ט׳ חשון‬
‫תש״ב‬
‫דוב בערל לעווין‬
‫יליד‬
‫ב ן‬
‫פאנעמונעק‬
‫כ‬
‫״‬
‫ג‬
‫ש‬
‫נ‬
‫ה‬
‫נהרג מנחם אב תש׳׳א‬
‫דוב בערל מינפטער‬
‫יליד סלבודקה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫ברוך נארמאן‬
‫יליד ווארנע‬
‫ב ו‬
‫כ‬
‫ג‬
‫ש‬
‫נ‬
‫ה‬
‫״‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫בילד גראלמאן‬
‫יליד‬
‫לוקניק‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫נהרג מנחם אב תשי׳א‬
‫בצלאל כירגער‬
‫הרב דוב קור‬
‫יליד קראק‬
‫יליד עזשערןינע‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫הרב דוד כץ‬
‫הירש קאנציפאוויץ‬
‫יליד קופישאק‬
‫יליד אוואנטע‬
‫בן כ״א שנה‬
‫בן ל״א שנה‬
‫נהרג המוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫דוד מרגלית‬
‫חנוך הענאף איציקסאן‬
‫יליד יאנעווע‬
‫יליד אוואנטע‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫דניאל מער‬
‫זיםל ליפקאוויץ‬
‫יליד בכפר פאמושע ע״י לינקובה‪.‬‬
‫בן כ״ט שני׳‬
‫ג ה ר ג‬
‫ד נ י א ל‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ת ש‬
‫יליד לייפאלינגע‬
‫בן י״ח שנה‬
‫״‬
‫א‬
‫ייר‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫זיפל שפירא‬
‫יליד ראקישאק‬
‫יליד טעלז‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫כ‬
‫א‬
‫ש נ‬
‫י׳‬
‫מ ״‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫העשל פוהן‬
‫יליד טרישקי‬
‫זלמן תרשיש‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫יליד קעלם‬
‫למד ב ט א ואח״כ בםלבודקה‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫זעליג טאבאקין‬
‫חיים ראובן איציקםאן‬
‫יליד בירז‬
‫יליד טאראנין‬
‫בן כ״א שנה‬
‫בן ל״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב חיים םיצקוס‬
‫חיים כהן‬
‫יליד באלבירישאק‬
‫יליד קיידאן‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫חיים שלמה כענהארט‬
‫חיים ליטווין‬
‫בן כ״א שנה‬
‫יליד עזשערענע‬
‫יליד ווילקאוושק‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫חייט‬
‫כ‬
‫עיאלאוייץ‬
‫הרב חיים לופט‬
‫יליד ניישטאט ע״י טאוזדיק‬
‫יליד אוטיאן‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫בן ל״א שנה‬
‫נהרג ט׳ חשון חש״ב‬
‫נהרג תמוז תש׳יא‬
‫הרב חיים גראז‬
‫חיים מירוויש‬
‫יליד אוזשוזענט‬
‫יליד ניישטאט‬
‫בן ל״ב שנה‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נז מ ע מ ק י ם‬
‫חיים סטאלעד‬
‫יליד‬
‫באלבירישאק‬
‫בן כ׳׳ו שנה‬
‫יהושע הענקין‬
‫יליד ווילייקע )פולין(‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫טוביה אדאנאוויץ‬
‫יליד קאוונע‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יהושע ו״ראפ‬
‫יליד אוזשווענט‬
‫בן כ״ד‪ ,‬שנה‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש>׳א‬
‫טוביה לאנג‬
‫יהושע כלעכעד‬
‫יליד ראקישאק‬
‫יליד וועוויע‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן כ׳יז שנה‬
‫א ל ן ל‬
‫נ ה ר ג‬
‫ת‬
‫ש‬
‫״‬
‫א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫הרב יהודה ליב דוכיאנהקי‬
‫יהושע צירט‬
‫יליד טאווריק‬
‫יליד נייצונישאק מחוז ראקישאק‬
‫בן ל׳ שנד‪.‬‬
‫בן ב״ ו שנה‬
‫נהרג טבת תש״ר‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫הרב יהודה ליב דארפמאן‬
‫יודל פינקעלשטיין‬
‫יליד שקודוויל‬
‫יליד זיים‬
‫בן‬
‫ל״ב‬
‫שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רכט‬
‫יודל לעווין‬
‫יוסף שטעפנער‬
‫יליד ראקישאק‬
‫יליד לייפאליעע‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫יופף גאלדפארכ‬
‫הרב יחיאל כעליצקי‬
‫יליד יעזנע‬
‫יליד באלניק‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יחיאל שלוט כרוידע‬
‫‪¥‬‬
‫יליד מעמעל‬
‫בן כ׳יז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫הרב יחיאל דזימיטראוופקי‬
‫יליד יאנישאק‬
‫בן ל״ב שנה‬
‫יוסה ברוך אכראמאזויץ‬
‫‪1‬‬
‫יליד קעלם‬
‫‪1‬‬
‫בן כ׳׳ה שנה‬
‫נהרג תמוז תש״ד‬
‫‪ .‬יוסף אביר‬
‫יליד מאריופאל )רוםיא(‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יחיאל מאלאך‬
‫הרב יופף קעקסט‬
‫יליד סלאנים )פוליו(‬
‫יליד מאזשייק‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן ב״ח שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫‪1‬‬
‫ממעמקים‬
‫הרב יוסף געלמאן‬
‫‪,‬ל‪,‬‬
‫‪p‬‬
‫ל‬
‫ו ו י‬
‫ד‬
‫״‬
‫ג‬
‫ל‬
‫נ א‬
‫ש נ ה‬
‫יעקב בורשטיין‬
‫יליד ווילקאמיר‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫י ו פ י‬
‫ל א ‪ 5‬ג מ א ן‬
‫יליד יאנעווע‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יעקב כלאך‬
‫יליד שילעל‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יעקב כעקער‬
‫יליד ראסיין‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫הרב יעקכ שער‬
‫יליד גירטאגאלע‬
‫בן ל״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ש‬
‫‪W‬‬
‫י ל י י‬
‫ב ו‬
‫נ ה י ג‬
‫פ‬
‫י‬
‫י‬
‫א‬
‫מ ע מ ז ‪ 5‬ל‬
‫כ‬
‫״‬
‫ב‬
‫א ל ו ל‬
‫ש נ ה‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫י‬
‫יעקב גינזכורג‬
‫יליד קאוונןי‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יעקב ליכ מרגלית‬
‫יעקב גרוזאוופקי‬
‫יליד יאנעווע‬
‫יליד סלבודקה‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫בן י״ז שנד‪.‬‬
‫נהרג ט׳ חשון תש״ב‬
‫נהוג מנחם אב תש״א‬
‫רלא‬
‫ממעמקים‬
‫הרב יעקב גאלדשטיין‬
‫יצחק פיטינפקי‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫יליד פילווישאק‬
‫בן ל״א שנה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג טבת תש״ב‬
‫יעקכ אהרן שופטער‬
‫יצחק יעקב ראפייקא‬
‫יליד זעזמער‬
‫יליד יאםווען‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יעקכ אליהו פארטמאן‬
‫יצחק ראבינאוויץ‬
‫יליד שוועקסנע‬
‫יליד גודלעווןי‬
‫ב‬
‫י‬
‫י‬
‫״‬
‫ח‬
‫ש נ ה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫יעקב מינפטער‬
‫יליד וויטעבסק )רוסיא(‬
‫בן כ״ שנה‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫יצחק מילנער‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יצחק יעקב זיפלאוו‬
‫יליד לאזדיי‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫יצחק זאק‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד בירז‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫יצחק געלמאן‬
‫הרב יצחק שור‬
‫יליד ריטעווע‬
‫בן‬
‫יליד‬
‫ל׳ שנד׳‬
‫נהרג חשיז‬
‫ת ש‬
‫בן כ׳יב שנה‬
‫"‬
‫ד‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יצחק זילבער‬
‫יצחק גליקמאן‬
‫יליד קופישאק‬
‫יליד זאםלע‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫בן‬
‫נהרג תמוז תש״ד‬
‫נהרג‬
‫יצחק ל!ל«ץ‬
‫כ‬
‫ן‬
‫ב‬
‫״‬
‫ש‬
‫כ״א שנה‬
‫אלול‬
‫תש״א‬
‫יצחק כץ‬
‫יליד יאסייו‬
‫נ‬
‫פאנעוועזש‬
‫יליד‬
‫ה‬
‫ב‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫קאוונע‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫הרב יצחי'י״יאל‬
‫יליד‬
‫ב ן‬
‫? א ט ל ע‬
‫י‬
‫יצחק לא«‬
‫בירז‬
‫ל ‪/‬‬
‫מ‬
‫נ‬
‫י‬
‫ה‬
‫יליד ראלוישאלו‬
‫בו‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג‬
‫כ‬
‫׳‬
‫אלול‬
‫ש‬
‫נ‬
‫ה‬
‫תש״א‬
‫יצחק זדה גערשאן‬
‫יליד בכפר קאלבוטישקיס‬
‫יקותיאל קושעלעווםקי‬
‫ע׳יי ראקישאק‬
‫יליד מאליאט‬
‫בן‬
‫כ״ח‬
‫שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫ירחמיאל כאראן‬
‫ישראל שימענסקיפ‬
‫יליד יעזנע‬
‫יליד ניישטאט‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ירמיהו קאפלאן‬
‫הרב ישראל סעגאל‬
‫יליד בייםאגאלע‬
‫יליד פאזעלווע‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן ל״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ישעיהו מאוושאוויץ‬
‫יליד שוועקסנע‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ישראל גרודזינפקי‬
‫יליד סלבודקה‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫מת כ׳ טבת תש״ה‬
‫במחנה ההסגר בדאכו‬
‫ישראל פיימאן‬
‫י ל י ד‬
‫‪p‬‬
‫י ״ ח‬
‫ט ע ל ז‬
‫ש נ ה‬
‫ישעיהו קושעלעוופקי‬
‫יליד מאליאט‬
‫בן כ׳׳ה שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ישראל שוואצבלאט‬
‫יליד יעזנע‬
‫ש נ ה‬
‫בן כ״ז‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫‪,‬‬
‫ישראל מרדכי וויינעד‬
‫‪,‬‬
‫יליד םואווינישאק‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫ממעמקים‬
‫הרכ ליפמאן גאלינפקי‬
‫ליכ איציקפאן‬
‫יליד יאנעווע‬
‫יליד דויג‬
‫בן ל״ד שנה‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ליכ ארלינפקי‬
‫הרב לוי יאקושאק‬
‫יליד וואבאלניק‬
‫יליד זשיימעל‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫בן ל״א שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג טבת תש״ד‬
‫ליכ בראווא‬
‫הרב ליב יאוונעלעוויץ‬
‫לאק‬
‫יליד ווייגעווע‬
‫יליד‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנזןם אב תש״א‬
‫הרב ליכ באפ‬
‫ליכ יאקוכפאן‬
‫יליד נעמאקשט‬
‫יליד קאוונע‬
‫בן ל״א שנה‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫ס א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫לייזער וואלף טאבאקין‬
‫יליד בירז‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ליב נח כץ‬
‫יליד ראזאליע‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫בן כ״ד‪ .‬שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫רלה‬
‫ממעמקים‬
‫ליכ רייז‬
‫הרב נחומ אלשוואנג‬
‫יליד יאנישאק‬
‫יליד לוקניק‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג תשרי תש״א‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫)למד בטעלז ואח״כ בסלבודקד‪(.‬‬
‫ליג זוכאוויצקי‬
‫נחום דאטבלאט‬
‫יליד באלבירישאק‬
‫יליד שאט‬
‫בן כ״ז שנד‪.‬‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בן כ״ח שנד‪.‬‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נחמן כערמאן‬
‫נחום שווארץ‬
‫יליד שידלעוו?‬
‫בן כ״ן‬
‫ש נ ה‬
‫נ ה ך ג‬
‫מ נ ן ן ם‬
‫א ב‬
‫ת‬
‫ש‬
‫״‬
‫א‬
‫יליד זעזמער‬
‫בן כ״א שנד‪.‬‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נחומ כץ‬
‫יליד פאנידעל‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג מנחם אב‪ ,‬תש״א‬
‫נחום זכייה‬
‫יליד שאווליאן‬
‫בן כיד שנד‪.‬‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נחום לעווין‬
‫הרב עזריאל מייראוויץ‬
‫יליד אנושישאק‬
‫יליד ראםיין‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג חשון תש״ב‬
‫ממעמקים‬
‫מאיר כענדער‬
‫מנשה גלאזמאן‬
‫יליד ציטעוויאן‬
‫יליד וועוויע‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫‪,‬נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫מאנע זעליקאוויץ‬
‫מרדכי זילבער‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫יליד קופישאק‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫מיכאל פישער‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב מרדכי הלל פלאקפ‬
‫יליד יאנישקי‬
‫יליד ציטעוויאן‬
‫בן ל״ב שנה‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫מיכל לייזעראוויץ‬
‫יליד טאווריק‬
‫בן ל׳ שנד‪.‬‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫רב מנשה איידעלמאן‬
‫יליד טאראגין‬
‫בן ל״ב שנה‬
‫נהרג אלול‬
‫תש׳׳א‬
‫נהרג מנחם אב תש׳׳א‬
‫מרדכי געלמאן‬
‫יליד ראדווילישאק‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫מרדכי ליב קאראז‬
‫יליד ווענדזיגאלע‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫משה קאגאן‬
‫מרדפי פין‬
‫יליד גירטעגאלע‬
‫יליד בירז‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫משה פפה בערנע‬
‫הרב משה שער‬
‫יליד ניישטאט‬
‫יליד לוקניק‬
‫בן נ״ה שנה‬
‫בן כ׳׳ח שנה‬
‫נהרג תמוז תש׳׳א‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫למד בטלז ואח״כ בסלבודקה‬
‫משה קרופניק‬
‫ליי‬
‫'‬
‫ע ז ש ע ח ‪ 5‬נ ע‬
‫משה כרייטיניצקי‬
‫יליך וועוויע‬
‫בן כ״א שנה‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫משה לעווין‬
‫משה שלמה עליאשעוו‬
‫יליד זאסלע‬
‫כ ״ ך‬
‫ב ן‬
‫יליד יורבורג‬
‫ש נ ה‬
‫ב‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫י ״‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫משה פאקעלנישקי‬
‫י*‬
‫‪1‬‬
‫י ל י ד‬
‫ב‬
‫ק‬
‫כ‬
‫א‬
‫ח‬
‫ו ו נ ע‬
‫ש נ ה‬
‫‪ 1‬״‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ש נ ה‬
‫‪.‬‬
‫משה געלפער‬
‫יליד קאוונע‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫רלח‬
‫ממעמקים‬
‫הרב משה גאדציכעפ‬
‫יליד נאוזארדאק‬
‫בן מ״א שנה‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫משה ביוד שפיץ‬
‫יליד פלונגיאן‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫מתתיהו גאנדלער‬
‫יליד עזשערענע‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫מייוול גארפינקעל‬
‫יליד לאזדיי‬
‫בן ל״ב שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫למד בטלז ואח״כ בםלבודקד‪.‬‬
‫פייוול הירש לוריע‬
‫משה אברהם שפירא‬
‫יליד ציטעוויאן‬
‫יליד טעלז‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫פייוול שגיצער‬
‫משח טודרום שאלאמאוויץ‬
‫יליד קאוונע‬
‫בן כ״ד שנד‪.‬‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫משולם שמולאוויץ‬
‫יליד שאדאווע‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫צגי הירש בעדקאוויץ‬
‫יליד טעלז‬
‫יליד פאציגעל‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫רלט‬
‫ממעמקים‬
‫צבי חירש עליאשעוו‬
‫קאפל גאלוכקין‬
‫יליד יורבורג‬
‫יליד שאוול‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג המוז תש״א‬
‫למד בטלז ואח״כ בסלבודקד•‬
‫צבי מרגלית‬
‫יליד שאווליאן‬
‫ראובן מאוושאוויץ‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫יליד לויקעווע‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫צבי שופגיצקי‬
‫יליד קאלוואריע‬
‫ראובן שפירא‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫יליד יעלאק‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב צבי הירש קאגאן‬
‫יליד בריינסק )פולין(‬
‫הרב רפאל גראפמאן‬
‫בן ל״ח שנה‬
‫יליד קאסאווע )פולין(‬
‫נהרג טבת תש״ד‬
‫הרב קאפעל פינטיםקי‬
‫יליד פילוזישןןק‬
‫בן מ״ד שנה‬
‫נהרג טבת תש״ד‬
‫רפאל ליב וויינער‬
‫יליד סואוזינישאק‬
‫בן ל״א שנד‪.‬‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג טבת תש״ב‬
‫נהרג חשון תש״ב‬
‫ממעמקים‬
‫הרב שכנה לעווין‬
‫שלמה בעקער‬
‫יליד זשידיק‬
‫יליד םלבודקה‬
‫בן ל״ד שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫מת בגיטו קאוונע חשון תש״ב‬
‫נהרג תמוז תש׳יא‬
‫למד בטלז ואח״כ בסלבודקה‬
‫שלמה אהרן שניידער‬
‫שלמה אגולניק‬
‫יליד סלבודקה‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ש‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ט י י ץ‬
‫ה‬
‫יליד ראםיץ‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫שמואל סטאבסקי‬
‫י ל י ד‬
‫יליד טאראגין‬
‫״‬
‫קאיינע‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫שלמה קאפלאן‬
‫שמואל איידעלמאן‬
‫יליד יאנעווע‬
‫יליד טאראגין‬
‫ב ן‬
‫כ‬
‫ז‬
‫ש נ ה‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב שלמה כערמאן‬
‫הרב שמואל דור ראלכע‬
‫יליד שידלעווע‬
‫יליד מלבודקה‬
‫בן ל״א שנה‬
‫בן מ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רמא‬
‫הרב שמריהו מילנער‬
‫שמעון כידער‬
‫יליד ראקישאק‬
‫יליד שאט‬
‫בן נדד שנה‬
‫בן כ״ח שגד‪.‬‬
‫נהרג אלול תש״ד‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב שמעון פענפטער‬
‫שמעון פארטמאן‬
‫יליד קאוונןי‬
‫יליד שוועקםגע‬
‫בן ל ״‬
‫] ה ו ג‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ח‬
‫בן כ״א שנה‬
‫ש נ ה‬
‫ת ש ״ א‬
‫ח מ ן ן‬
‫ש מ ו א ל‬
‫ע ר ל י ך‬
‫יליד בריסק )פולין(‬
‫ב ן‬
‫ל ״ ן‬
‫שמואל זאגארי‬
‫י ל י י‬
‫סלגייל‬
‫׳י־‬
‫בן י״ט שנד‪.‬‬
‫ש נ ה‬
‫נהרג המוז תש״א‬
‫שמעון יפה‬
‫נהרג המוז תש״א‬
‫שניאור כרענער‬
‫יליד ווילקאמיר‬
‫יליד סאלאק‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫נהרג תשרי תש״‬
‫נהרג אלול הש״א‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫ב‬
‫נהרג תמוז תש׳׳ד‬
‫ממעמקים‬
‫רמב‬
‫חכרי כולל קאוונע המאוחד עפ כולל‬
‫כית ישראל כפ לבודקה‪.‬‬
‫שנהרגו על קידוש השפ‬
‫ה׳ ינקופ דמפ‬
‫חרב ר׳ זלמן פערמוט‬
‫מנהל הכולל‬
‫יליד שמילאוויץ )רוסיא(‬
‫נולד תרמ״ח בקוברין )פולין(‬
‫בן מ׳ שנד‪.‬‬
‫נהרג מרחשון תש״ד בדאכו‬
‫נהרג ט׳ חשון תש״ב‬
‫הרכ ר' בנימין אזינפקי‬
‫הרכ ר׳ חייט שמשון מארקאוויץ‬
‫יליד קורקלע ‪.‬‬
‫יליד דובינאק‬
‫בן נ ״‬
‫ג ן ז ף ג‬
‫ב‬
‫בן כ״ד שנד‪.‬‬
‫ש נ ה‬
‫ת מ ו ז‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ן ‪ 1‬ש ״ ד‬
‫חרפ ר׳ דוד כן ציון עזראחאוויץ‬
‫‪,‬לי‬
‫ד‬
‫בן ל״ד‬
‫ך‪,‬‬
‫נהרג ט׳ חשון תש״‬
‫חרפ ד׳ יהודא אםובפקי‬
‫יליד גדינקישאק‬
‫ב י ר ז‬
‫ש נ‬
‫ח ר ג ד׳ זלמן שטיין‬
‫בן ל׳ שגה‬
‫ב‬
‫נהרג כ״זז סיון תש״א‬
‫הרפ ר׳ דוד שווארץ‬
‫הרכ ד׳ יהודא לייכ שימשאוויץ‬
‫יליד טלז‬
‫יליד לעבעדאווע )פולין(‬
‫בן ל״ד שנה‬
‫נהרג ט׳ חשון תש״ב‬
‫בן מ״ב שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫הרב ד׳ יוסף שלאכטעד‬
‫רטנ‬
‫הרה ר׳ משה בענדער מינפטער‬
‫יליד בדיסק )פולין(‬
‫בן ל״ה שנה‬
‫נהרג ט׳ חשון תש״ב‬
‫יליד מאזשייק‬
‫בן נ״ו שנד‪.‬‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫הרב ר׳ יעקב גאלדשלאג‬
‫יליד םינטשיווע )פולין(‬
‫בן ל״ה שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫הרב ר׳ שמעון דוביאנסקי‬
‫הרב ר׳ ליפע זילבער‬
‫יליד קופישאק‬
‫בן מ״ג שנה‬
‫נהרג כ״ט סיון תש״א‬
‫יליד קריצאווא )רוםיא(‬
‫נהרג חשון תש״ד בדאכו‬
‫בן נ״ב שנה‬
‫שמות ראשי ותלמידי הישיבה הסדושה כטלז‬
‫ממדינת ליפא שנהרגו על הדוש השפ‬
‫ה׳ ינסופ דמפ‬
‫הרב ר׳ אברהם יצחק כליף‬
‫אב״ד ור״מ דטלז‬
‫נולד תר״ן בטל‬
‫ז‬
‫הרב ר׳ עזריאל רכינוכיץ‬
‫ר״מ בישיבת טלז‬
‫נולד תרס״ה בטלז‬
‫ז‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א בטל •‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫הרב ר׳ זלמן בלוד‬
‫י י‬
‫י‬
‫ל יי‬
‫‪,‬‬
‫הרב ר׳ משה אלשבנג‬
‫משגיח ישיבת טלז‬
‫מ נ ה‬
‫ח ; י‬
‫ת ר מ‬
‫נילי‬
‫ג ה ר ג‬
‫י ש י כ ת‬
‫כ‬
‫׳‬
‫״‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ז‬
‫ט ל ז‬
‫ב ט ל ז‬
‫״‬
‫ב ט ל ז‬
‫נולד תרם״ב כלוקניק‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫הרב ר׳ ישראל אורדמן‬
‫הרב ר׳ פנחס חלפן‬
‫ר״מ כישיבת טלז ‪.‬‬
‫מזכיר הישיבה‬
‫נולד תרע״ג בטאווריק‬
‫נולד תרם״ב בטלז‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫נהרג כ׳ חמוז תש״א‪ ,‬בטלז‪.‬‬
‫תלמידי‬
‫א‬
‫כ‬
‫א‬
‫ז א כ‬
‫מ‬
‫ץ‬
‫הישיבה‬
‫אבא פאקעלבאף‬
‫יליד אוטיאן‬
‫יליד שוקיאן‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג מנחם אב‪ ,‬תש״א‬
‫נהרג מנחפ אב‪ ,‬תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רמה‬
‫אבא שער‬
‫אברהם גאלדכערג‬
‫יליד פלונגיאן‬
‫יליד פלוגגיאן‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נהרג תמוז חש״א‬
‫נהרג תמוז״ תש״א‬
‫אביגדור אופין‬
‫אברהם גאלדשמיד‬
‫יליד סלז‬
‫יליד קראק‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז‪ ,‬תש״א‬
‫נהרג מנחם אב‪ ,‬תש״א‬
‫אברהם בידערמאן‬
‫אברהכ חיים קאפעלאוויץ‬
‫יליד טיקטין )פולין(‬
‫יליד שקאפישאק‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נהרג כ״ט סיון ביאנעווע‬
‫נהרג‬
‫אלול תש״א‬
‫אברהם בלוף‬
‫אברהם יאכעלאוויץ‬
‫יליד שאיל‬
‫יליד פלאטעל‬
‫בן כ״א שנד׳‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫מת במחנה הסגר באשכנז קיץ תש״ה‬
‫נהרג תמוז‪ ,‬תש״א‬
‫אכדחפ גאלדכערג‬
‫אכרחפ יוסף חן‬
‫יליד פלאסל‬
‫יליד קורשאן‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נהרג תמוז‪ ,‬תש״א‬
‫נהרג תמוז חש״א בווילקאמיר‬
‫ממעמקים‬
‫רמו‬
‫אברהם כהן‬
‫‪....‬‬
‫הרב אהרן יוםף ווערכילאוו‬
‫יליד דראביאן‬
‫יליד קרעטינגע‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג כ׳ תמוז הש״א בטלז‬
‫אברהם מענדעלםאן‬
‫אהרן משנה‬
‫יליד מאסיאד‬
‫יליד לובלין )פולין(‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג תמוז‪ ,‬תש״א‬
‫נהרג בקיידאן תש״א‬
‫הרב אברהם מעזעאל‬
‫אהרן קראוויצקי‬
‫יליד נאוועראן‬
‫יליד לוקניק‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג תמוז‪ ,‬תש״א‬
‫נהרג מנחם אב‪ ,‬תש״א‬
‫אברחמ משח חייט‬
‫אלחנן יצחק פורמאן‬
‫יליד אוטיאן‬
‫יליד ווייגעווע‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג מנחם אב‪ ,‬תש״א‬
‫נהרג מנחם אב‪ ,‬תש״א‬
‫הרב אברחמ קאזארנאווסקי‬
‫אלחנן משה בעקער‬
‫יליד ריגע )לאטוויע(‬
‫יליד לעלון‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז‪ ,‬תש״א‬
‫גהרג מנחם אב‪ #‬תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫אלחנן משה טאכאקין‬
‫יליד בירז‬
‫רמז‬
‫אליהו דוב פערעלמאן‬
‫נהרג תמוז‪ ,‬תש״א‬
‫יליד שקודוויל‬
‫בן כ׳ שנד‪.‬‬
‫נהרג תמוז‪ ,‬תש״א‬
‫אלחנן צימרין‬
‫אליהו יאנקעלעוויץ‬
‫יליד שוקיאן‬
‫יליד טלז‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א ביאנעתע‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א בטלז‬
‫אליהו כרוידע‬
‫הרב אליהו מרדכי לעוויטע‬
‫יליד ק?לס‬
‫בן כ״א שנד‪,‬‬
‫יליד לויקעווע‬
‫בן ל׳ שנר‪.‬‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‪ ,‬בטאווריק‬
‫הרב אליהו דוד כאק‬
‫אליהו פגל‬
‫יליד טאדאגין‬
‫יליד וזילנע‬
‫בן כ״ו שנד‪,‬‬
‫בן י״ז שגה‬
‫נהרג ה׳ אלול‪ ,‬תש״א‬
‫אליחי דיג אסטעי ‪-‬‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫אליהו פינעם‬
‫יליד קאווארסק‬
‫יליד שאווליאן‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א בווילקאמיר‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫אליעזר אכרהפ צפתמאן‬
‫אליקופ דוד זשאגער‬
‫יליד סלבודקה‬
‫יליד דאגץווע‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג אלול וזש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫אליעזר בעדלץ‬
‫אליעזר כערקאל‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד וויזשון‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫אליעזר ווייס‬
‫אלתר לעוו‬
‫יליד יאנישאק‬
‫יליד קראק‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫בן י״ח שנד‪.‬‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫אליעזר פאקליכאק‬
‫אפרים זאמעלאן‬
‫יליד ש י א ן‬
‫יליד סיאד‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן כ״ג שנד‪.‬‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬ב ט א‬
‫נהרג מנחם אב‪ ,‬תש״א‬
‫אליעזר שלאכט‬
‫אפריפ לעקסאנדעראוויץ‬
‫יליד ווילקאמיר‬
‫יליד ליבעק )אשכנז(‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫וק‬
‫ממעמקים‬
‫רמט‬
‫אפריט קאזארנאוופקי‬
‫אריה ליב גליקמאן‬
‫יליד ריגע )לאטוויע(‬
‫יליד יעלאק‬
‫בן כ׳ שנדי‬
‫בן ט״ז שנד‪.‬‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב חש״א‬
‫אריה ליכ האדן‬
‫אפריט קירפ‬
‫‪.‬‬
‫יליד לייפציג‬
‫יליד יעלאק‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן כ״ד‪ .‬שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫אפריט כהן‬
‫אייזיק כרוצקופ‬
‫יליד ווילקאמיר‬
‫בן כ״א שנה‬
‫יליד דראביאן‬
‫נעלם ריש תש״ד‬
‫בן כ״ב שנד‪.‬‬
‫בשדה המלחמה‪ .‬ע׳׳י האמעל‬
‫נפטר שלהי קיץ תש״ב בגולת רוסיא‬
‫בצבא הגדוד ליטא‪.‬‬
‫בסווערדלאוו‪ ,‬ע״י בוכארא‬
‫אפריט אהרן פרידמאן‬
‫אריח כאיי‪,‬‬
‫יליד ווערזבלאווע )ווירבאלן(‬
‫יליד גארזד‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נפטר שלהי קיץ חש׳׳‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫ב‬
‫נהרג תמוז חש״א‬
‫בגלות רוסי׳ בסווערדלאוו‪ ,‬ע״י בוכארא‬
‫אדיה ליכ גאלדכערג‬
‫יליד פלאטל‬
‫‪,‬״‬
‫ב ן‬
‫‪n‬‬
‫ש ג ה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב אריה קראו־‬
‫י ל י י‬
‫ט ל ז‬
‫בן מ״ב שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א בטלז‬
‫ממעמקים‬
‫רנ‬
‫הרב אריה ליכ ווערכילאוו‬
‫אריה ליה מיגץ‬
‫יליד קרעטינגע‬
‫יליד קאוונע‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג תמוז‪ ,‬תש״א‬
‫נהרג חשון תש״ב בקאוונע‬
‫אריח לים קיטאיוויץ‬
‫אריה לים וויםטאוו‬
‫יליד סאלאנט‬
‫יליד קרעטינגע‬
‫ט״ז שנה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נפטר דיש סתיו תש״ג‬
‫נהרג תמוז‪ ,‬תש״א‬
‫בגלות רוסי׳ בבוכארא‬
‫הרב אריה לים זאקם‬
‫י ל י ד‬
‫י״ל*‬
‫ש נ ה‬
‫בן כ״י‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫א ף י ח‬
‫ל י ג‬
‫פ‬
‫ר‬
‫ע‬
‫ם‬
‫יליד לוקניק‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נאבד בשנות המלחמה‪ ,‬בשדה המערכה‬
‫בשרתו בצבא גדוד הלטאי‬
‫אריח ליה זעליגמאן‬
‫‪,‬ל‬
‫י ד‬
‫ג ן‬
‫ש י‬
‫ט ״ ז‬
‫ל‬
‫ע ל‬
‫ש ג ה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫אריה ליה שטעדז‬
‫* •‬
‫י ל י ד‬
‫‪P‬‬
‫ק ע ל ם‬
‫ט‬
‫״י‬
‫ש נ ה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫אשר מייזעל‬
‫יליד דראבי‪8‬ן‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫הגימין רעזניקאוויץ‬
‫יליד פאנעוזעזש‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נהרג אלול‪ ,‬תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רנא‬
‫בנימין כינוש יעכץ‬
‫כן ציון חעםם‬
‫יליד ווילקאמיר‬
‫יליד מעמל‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלו‬
‫בנימין חייכעל‬
‫בן ציון הירשאוויץ‬
‫יליד שקודוויל‬
‫יליד ריטעווע‬
‫בן ט״ז שני׳‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫בנימין דעזניל!‬
‫בן ציון יופעלעווםקי‬
‫יליד קאלינקאוויץ )פיליז(‬
‫יליד מעמל‬
‫בן י״ד שני׳‬
‫נ ה ר ג‬
‫ח מ ו ז‬
‫ת ש‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫״‬
‫א‬
‫ברוד מאיר בר׳ משה באראן‬
‫נהרג ז׳ אלול תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫בן ציון מארגעניק‬
‫יליד טאוזריק‬
‫בן כ׳׳ה שנה‬
‫נפטר ג׳ ניסן תש״ג‪ ,‬בגלות רוסי׳‬
‫בסווערדלאוז ע״י בוכארא‪.‬‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫כן ציון באלאן‬
‫בצלאל זילכערמאן‬
‫יליד םאלאנט‬
‫יליד םאלאנם‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אכ תש״א‬
‫נהרג מנתם אב תשיא‬
‫יליד דראביןגן‬
‫בן י״ד שנה‬
‫ממעמקים‬
‫רנב‬
‫בצלאל צייטעל‬
‫הרב גוטמאן שבתי יאפעלעוויץ‬
‫יליד דיאביאז‬
‫יליד טווער‬
‫י‬
‫מ ״‬
‫ז‬
‫שנד‬
‫בן ל״ד שנה‬
‫־‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ביוד טויב‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫יליד ווארבע‬
‫‪.‬‬
‫גרשון מענדעל פאמאנאוו‬
‫‪1‬‬
‫‪0‬‬
‫נהרג מנחם אב תש׳יא‬
‫*‬
‫יליד טאלשין )לאטוויע(‬
‫נהרג בשנות המלחמה‬
‫כיור יהודא לעוויגפאן‬
‫הרב גרשון כלעכמאן‬
‫יליד ריטעווע‬
‫יליד טלז‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫גדליהו ראזענכערג‬
‫דוב בער העלפעד‬
‫יליד יאנישאק‬
‫יליד סיאד‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫מטמאן שניידער‬
‫הרב דוב בער האמכורג‬
‫יליד וועווערזשאן‬
‫יליד טאראגין‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג ה׳ אלול תש״א‬
‫ב ן‬
‫ט ״ ז‬
‫ש נ ה‬
‫מ ט ע פ ק י ס‬
‫דוב בער חייט‬
‫יליד ראסיין‬
‫דוב בער ראבינאוויץ‬
‫יליד ריטעווע‬
‫בן י״ז שנה‬
‫כן ט״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫דוב בער יפה‬
‫דוב בערל דאט‬
‫יליד טלז‬
‫יליד קעלם‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫דוב בער נאחאמקין‬
‫דוב כערל ניסן‬
‫יליד רעזיצע )לאטוויע(‬
‫יליד לאמזשע )פולין(‬
‫בן כ״ה שני׳‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫דוב בער קאפעלושניק‬
‫דוד כרויזעד‬
‫יליד ריגע )לאטוויע(‬
‫יליד םאלאנט‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן ם״ז שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫דוב בער פייוויש‬
‫דוד זלמן לעווין‬
‫יליד דראביאן‬
‫יליד טלז‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫ממעמקים‬
‫דוד זאלצמאן‬
‫דוד פורת‬
‫יליד זשידיק‬
‫יליד ריטעווע‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן י״ז שנד‪.‬‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ד י ד‬
‫דוד פייוועל געלמאן‬
‫י ל י ד‬
‫יליד שציול‬
‫ק ע ל ם‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נ ך ר ג‬
‫א ל י ל‬
‫ת‬
‫ג י י ז ד‬
‫ז‬
‫ש‬
‫״‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫כ‬
‫ש נ ד‬
‫׳‬
‫י ״י׳‬
‫מת בביה״ח‪ ,‬שילהי תש״ג מפצעיו שנפצע‬
‫בשדה המערכה‪ ,‬ע״י האמעל בשרתו‬
‫בצבא הגדוד הלטאי‬
‫דוד קליין‬
‫ג א ת ד‬
‫'ליי‬
‫‪P‬‬
‫נ ה ר ג‬
‫ט‬
‫הלל דארפמאן‬
‫ש ג ה‬
‫״י‬
‫א ל ו ל‬
‫ת‬
‫ש‬
‫יליד דראביאן‬
‫״‬
‫א‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫דוד יייוקיו‬
‫הרב הערץ יאכנין‬
‫יליד שקודוויל‬
‫״‬
‫יליד קעלם‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נפטר ריש קיץ תש״ב‬
‫ב ן‬
‫י‬
‫‪m‬‬
‫ש נ ה‬
‫ח‬
‫ת מ ן ז‬
‫ן ן ש‬
‫״‬
‫א‬
‫בגלות רוסי* בסווערדלאוו ע״י בוכארא‪.‬‬
‫דוד שחור‬
‫הענאך פורמאן‬
‫י ל י י‬
‫מ ע מ ל‬
‫ש נ ה‬
‫בן י״ט‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יליד שוקיאן‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רנה‬
‫הענאף קרוק‬
‫זאפ פקוקאוויץ‬
‫יליד ראקישאק‬
‫יליד שאוזל‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן ס״ו שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הערץ ניימאן‬
‫זאכ צימעדמאן‬
‫יליד ווארנע‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יליד פלוגגיאן‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫חרב הערץ קליאצקא‬
‫זיפעל זיסמאן‬
‫יליד זאגער‬
‫יליד דראביאן‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫זאב גרודזינפקי‬
‫זלמן בנימין הארצין‬
‫יליד סלאבאדקע‬
‫יליד קראזש‬
‫בן ס״ז שנה‬
‫בן כ״ב שנד‪.‬‬
‫נהרג י״א תמוז תש״א‬
‫במבצר התשיעי בםלבודקה‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫זאכ טאקעד‬
‫זלמן פופלאן‬
‫יליד יאנישאק‬
‫יליד סיאד‬
‫בן ייח שנה‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהרג מנחם א נ תש״א‬
‫נהוג מנתם אב תשיא‬
‫ממעמקים‬
‫דנו‬
‫זלמן םווירפקי‬
‫זעליג כערנשטיין‬
‫יליד אוזשפאל‬
‫יליד אמסטיוועווע‪) ,‬פולין(‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אכ תש״א‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫זרח גאוואראווטשיק‬
‫י‬
‫ט ל ו צ‬
‫י'‬
‫יליד סוחאוואלע‪) ,‬פולי](‬
‫בז ט״ו שנה‬
‫׳‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫‪u‬‬
‫‪J‬‬
‫‪,‬‬
‫ז‬
‫ל‬
‫יליד‪) ,‬פולין(‬
‫ש נ ה‬
‫ב ן‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫זאב תלם‬
‫‪B‬‬
‫מ‬
‫י »** ‪»P‬‬
‫יליד ראקישאק‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בו‬
‫נהרגי אלול תש״א‬
‫יליד טאויריק‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג י״ב אדר תש״ג‪,‬‬
‫בשדה המלחמה ע״י האמעל‪,‬‬
‫בהלחמו בצבא הגדוד הליטאי‪.‬‬
‫זלמן קאפלאן‬
‫י ל י ד‬
‫ב‬
‫ל‬
‫י‬
‫נ‬
‫יק יק‬
‫ז‬
‫ש נ י‬
‫־‬
‫ו "‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב חייפ אפיהם קלאץ‬
‫יליד םלונגיאן‬
‫ל״‬
‫ב ן‬
‫ג‬
‫ש נ ה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫זעליג קירזשנער‬
‫יליד לוקניק‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫חייפ אליהו פיג‬
‫מת בביה״ח שילהי שנת תש״ג‬
‫יליד ריטעווע‬
‫בפצעיו שנפצע בשדה המערכה‪ ,‬ע״י האמעל‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בשרתו בצבא הגדוד הליטאי‪.‬‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫חיים כישקא‬
‫יליד ווילקאמיר‬
‫רנז‬
‫חיים זלמן עפטערמאן‬
‫יליד סיאד‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫חיים זעליג זכאר‬
‫חיים שלאמאוויץ‬
‫יליד ווארשע )פולין(‬
‫יליד סלז‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫חיים יצחק יפה‬
‫הרב יהודה גנערמאן‬
‫יליד מעמל‬
‫יליד דראביאן‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫נהרג במחנה הסגר בדאכו תש״ד‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫חיים מרדכי לעוו‬
‫יליד קראזש‬
‫בן י׳׳ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יהושע גורוויץ‬
‫יליד וויםאקא דוואר‬
‫בן י״ח שנד‪.‬‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫חיימ פיאנקא‬
‫יחיאל מיכל שמוקלעד‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד זעזמער‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫ממעמקים‬
‫רנח‬
‫הרב יונה גערצאוויץ‬
‫יוסף זאקוטע‬
‫יליד םלז‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫יליד אוזשווענט‬
‫בן י״ז שגה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יונה דאט‬
‫יוםף יונג‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד יעלאק‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אכ תש״א‬
‫יוםף אלפענכערג‬
‫יוסף מילנער‬
‫יליד נעמאצין )פולין(‬
‫יליד לינקעווע‬
‫בן י״ד שנה‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫יוםף בורשטיין‬
‫יוסף נאיק‬
‫יליד מעמעל‬
‫יליד לוקניק‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫יוסף חעפם‬
‫יליד‬
‫קעניגסבערג )אשכנז(‬
‫יוסף קאפלאן‬
‫יליד יעלאק‬
‫בן י״ד שנה‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫יוסף קאפלאן‬
‫רנט‬
‫יחזקאל לעווין‬
‫יליד ווארנע‬
‫יליד סיאד‬
‫בן ‪2‬״ר שנה‬
‫בן ס״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יו&ף‪ .‬ראכינאוויץ‬
‫יעקב גאיעד‬
‫יליד ראסיין‬
‫יליד שאווליאן‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יואל שלום גריקשט‬
‫יעקב גן ציון קאץ‬
‫יליד ריטעווע‬
‫יליד שילעל‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן כ״ב שגה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יחזקאל א י נ י‬
‫יעקכ גראםגארד‬
‫יליד ראסיין‬
‫יליד פאנןיוועזש‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יחזקאל כצלאל ראכינאוויץ‬
‫הרב יעקכ דרוק‬
‫יליד נעמאקסט‬
‫יליד םלז‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן ב״ט שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש׳׳א‪ ,‬בטלז‬
‫ממעמקים‬
‫יעקב ווארייעפ‬
‫יעקב נאחומאוויץ‬
‫יליד טלז‬
‫יליד יאנישאק‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יעקב זאלצמאן‬
‫יעקכ דוד קקפמ‬
‫יליד ריטעווע‬
‫יליד מאזשייק‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג תמוז‪ ,‬תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יעקב האנעד‬
‫יעקב פידרער‬
‫יליד געלדואן‬
‫יליד ראקישאק‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫יעקב כהנהמן‬
‫הרב יעקב פמושקאוויץ‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫יליד דראביאן‬
‫ב ן‬
‫כ‬
‫״‬
‫ב‬
‫נהרג אלול‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫ש נ ה‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א‬
‫נהרג מנחם אב‪ ,‬תש״א‬
‫יעקב ליטווין‬
‫יעקב פאזערעץ‬
‫יליד לינקעווע‬
‫יליד טלז‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫ממעמקים‬
‫רםא‬
‫הרב יעקב פוהן‬
‫יעקב ראקאוו‬
‫יליד טרישקי‬
‫יליד וואלקערסהיים )אשכנז(‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יעקב קאטץ‬
‫יעקב שפירה‬
‫יליד ריגע )לאטוויע(‬
‫יליד דובראוונע‪) ,‬פולין(‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יעקב פאקמאר‬
‫יעקב שמערל פפיוואק‬
‫יליד אלסיאד‬
‫יליד דווינסק )לאטוויע(‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נעלם בשנת תש״ג בגלות רוסי׳‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יעקב קאפלאן‬
‫יעקב שניידער‬
‫יליד בייסאגאלע‬
‫יליד טרישאק‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יעקמ משה אלשוואן‬
‫הרב יצחק אייזיק קליאצקא‬
‫יליד ריטעווע‬
‫יליד זאגער‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫בן ל״א שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א בפילווישאק‬
‫מ מ ע מקים‬
‫רםב‬
‫הרב יצחק גאלדשטיץ‬
‫יצחק העפנער‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫יליד קעלם‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יצחק גליק‬
‫הרב יצחק טאנקעל‬
‫יליד פאסוואל‬
‫יליד זאגער‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫הרב יצחק גמזו‬
‫יצחק לאנדאן‬
‫‪,‬ל‪,‬‬
‫ב ן‬
‫ד‬
‫פ ל ו ג‬
‫ל״א‬
‫‪,‬‬
‫א ן‬
‫יליד מאיסאד‬
‫כ‬
‫ש נ ה‬
‫בז ׳‬
‫ש נ י‬
‫׳‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יצחק גארשטיין‬
‫יליד פלוגיאן‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג מנחמ אב תש״א‬
‫יצחק מאיר נעקופ‬
‫יליד וויינוטע‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫מת במחנה הסגר באשכנז בשנת תש‬
‫יצחק יפה‬
‫יצחק דוד גליקמאן‬
‫יליד סלבודקה‬
‫יליד יעלאק‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נפטר בשנת תש״ג‪,‬‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בגולת רוסי׳ ״בקאלחאז״ ע״י סאמארקאנט‬
‫ממעמקים‬
‫רםג‬
‫יצחק נטע עיליד‬
‫יצחק פיווארניק‬
‫יליד בדיסק׳ )פיליו(‬
‫יליד ווארבע‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יצחק הגל‬
‫יצחק פלערסהיים‬
‫יליד אלסיאי‬
‫יליד פולדא )אשכנז(‬
‫ב‬
‫נ ה ר ג‬
‫י '״‬
‫ז‬
‫מ נ ח ם‬
‫ש נ‬
‫י׳‬
‫א ב‬
‫בן כ״א שנה‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א‬
‫יצחק מאיר גירזאן‬
‫יליד פלונגיאן‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג תש״ג בגולת רוסי׳‪.‬‬
‫יצחק פאקליהאק‬
‫יליד שוקיאן‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫צחק פורפעלעד‬
‫"׳יי‬
‫ג י ל ז‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יצחק קושעלעווסק‬
‫יליד קעלם‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יצחק שלמה קאמענעצק‬
‫יליד זשידיק‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫יצחק שלמה פינקעלשטיין‬
‫יליד ווארשא‬
‫בן ט״ז שני׳‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫־סד‬
‫יצחק רוכיגשטיין‬
‫ישעיהו אכעלםאן‬
‫יליד זאגער‬
‫יליד קעלם‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב יצהק שטיינזאלץ‬
‫ישראל טייץ‬
‫יליד קיעלץ‪) ,‬פולין(‬
‫יליד ראסיין‬
‫בן ל״ז שנה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ירחמיאל זימאן‬
‫ישראל מלמד‬
‫יליי‬
‫מן‬
‫מ‬
‫‪' 5‬׳‬
‫יליד שילצל‬
‫בן כ״א שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫מת ברעב במחנה הסגר‪ ,‬באשכנז שנת תש׳•׳"‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ישראל זעגאר‬
‫ישראל מנחפ ווייפ‬
‫יליד יאנעווע‬
‫יליד בריסעל‪) ,‬בלגי׳(‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש׳״א‬
‫ישראל צפי יאנקאלאוו‬
‫יליד קעלם‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נפטר ריש קיץ תש״ב בגלות רוסיא‬
‫בסווערדלאוו‪ ,‬ע״י בוכארא‪.‬‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג בשנות המלחמה בבלגי׳‬
‫ישראל ראזענפערג‬
‫יליד קוטנע‪) ,‬פולין(‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫ממעמקים‬
‫מאיר אליהו קאפלאן‬
‫י ל י ל‬
‫ב ו‬
‫נ ה י ג‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ע‬
‫ב‬
‫״‬
‫מ א י ר‬
‫י ל י י‬
‫ת ש‬
‫י‬
‫ב ו‬
‫בן י״ח שנה‬
‫״‬
‫עיי‪1‬‬
‫י ו י ז ש י‬
‫ג‬
‫מאיר יוסעלאוופקי‬
‫יליד מעמל‬
‫ש נ ה‬
‫ת מ י ז‬
‫ב‬
‫מ ל‬
‫רםה‬
‫א‬
‫אל‬
‫ו‬
‫ש נ ה‬
‫"‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג ז׳ אליל תש״א‪ ,‬ב ט א‬
‫מאיר יוסף‬
‫יליד פולין‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫מאיר מעדקין‬
‫מ א י‬
‫הרב‬
‫י‬
‫י ל י ד‬
‫ב‬
‫ה‬
‫לל‬
‫ט א ו ו י א‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ש נ ד‬
‫׳‬
‫י "‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫•ליד לייפציג )אשכנז(‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫מאנדעל גארדאן‬
‫מאיד וואלפיאנסקי‬
‫י ל י ד‬
‫ב‬
‫א ו מ י א‬
‫י‬
‫ש נ ה‬
‫ו‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫מ א י ף‬
‫י ל י ד‬
‫״‬
‫ט‬
‫ו‬
‫ז א מ ע ע ק י‬
‫ש ק ו ד ו ו י ל‬
‫יליד תיח‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫מארקול שלאמאוויץ‬
‫יליד גארזד‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫מיכאל כלומענטאל‬
‫מישאל קראם‬
‫יליד םולדא )אשכנז(‬
‫יליד שקודוויל‬
‫בן י״ז שנד‪.‬‬
‫בן ט״ו שנד‪,‬‬
‫‪ .‬נהרג תמוז‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א‬
‫נפטר סידן תש״ב‬
‫בגלות רוסי׳ בבוכארא‬
‫מיכל זעף‬
‫י ל י ד‬
‫מנחמ מעכדעל קאצענעלנכויגן‬
‫ק ו א ן ש‬
‫י ל י‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נאבד בגלות רוסי׳‬
‫ל י ם א‬
‫מ י ב א ל‬
‫י‬
‫‪P‬‬
‫י‬
‫ג ה ר ג‬
‫"‬
‫ת מ ו ז‬
‫יליד ריגע )לאטוויע(‬
‫ש נ ה‬
‫ת ש‬
‫בן כ״א שנה‬
‫_‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫מענדעל וויטענבערג‬
‫יליי יואישא‬
‫ח‬
‫* ‪W W‬‬
‫בן ט״ז שגה‬
‫״‬
‫א‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫מיכאל םליווקין‬
‫יליד ריגע )לאטוויע(‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫מענדעל וויניק‬
‫יליד קרעטינגע‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫מיכאל שמוקלער‬
‫מענדעל ליפאן‬
‫יליד זעזמעף‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫ב ן‬
‫י‬
‫״‬
‫ט‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫ש ג ה‬
‫נהרג תשרי תש״‬
‫ב‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫מענדעל ראכינאוויץ‬
‫מרדכי‪,‬כאדאוויק‬
‫יליד סלז‬
‫יליד אבעל‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול‪ ,‬תש״א‬
‫מענדעל ריטאוו‬
‫מרדכי זאבלאצקי‬
‫יליד פלוגגיאן‬
‫יליד מעזריטש )פולין(‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫מרדכי יופף פייוועלזאן‬
‫מרדכי כרויזער‬
‫יליד נעמאקסט‬
‫יליד נעמאקסט‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב מרדכי ליכ ריווקין‬
‫מרדכי דארפמאן‬
‫‪1‬‬
‫יליד דראביאן‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נ ה ר ג‬
‫מ ף ד כ י‬
‫ת מ ו ן‬
‫מ‬
‫ע‬
‫נ‬
‫ד‬
‫ת ש‬
‫^‬
‫״‬
‫א‬
‫א ן פ י ן‬
‫יליד שוועקםנע‬
‫בן ל״א שנה‬
‫י‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫מרדכ ם דער‬
‫יליד פלאטל‬
‫יליד ראקישאק‬
‫בן כ״א שנה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫מרדכי עפעל‬
‫הרב משה גריז‬
‫יליד טלז‬
‫יליד אבעל‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫מרדכי שטיק‬
‫משח דוד שפיצמאן‬
‫יליד גארזד‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יליד לוצק‪) ,‬פולין(‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫משה כעניאט‬
‫משה זאק‬
‫ל ם‬
‫יליד לודז )פולין(‬
‫י ל י ד‬
‫ש ג ה‬
‫ו "י‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫‪,‬‬
‫הרב משה כצלאל לוריע‬
‫משח יו&ה כרונזניק‬
‫י‬
‫ב‬
‫כ‬
‫?ע‬
‫יליד טלז‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫‪1‬‬
‫יליד יאנעווע‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫משה גארדאן‬
‫משח יפה‬
‫יליד ווילקאמיר‬
‫יליד יעלאק‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫משח חיים שור‬
‫רסט‬
‫הרב משה ריף‬
‫יליד ריטעווע‬
‫יליד זאגער‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫בן ל״ב שגה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫הרב משה ליכ גרוידע‬
‫משה שער‬
‫יליד פלאטל‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יליד דויג‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫משה ליטווין‬
‫משה שיף‬
‫יליד לינקעווע‬
‫יליד טלז‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫בן כ׳׳ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫משה פייוועל מינץ‬
‫משה שמעון לאזאנובפקי‬
‫יליד קאוזנע‬
‫יליד פולין‬
‫בן ט׳׳ז שנד‪.‬‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫משח קאגאלפקי‬
‫משה שמעון פין‬
‫יליד ווילקאווישק‬
‫יליד שקודוויל‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בסלז‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫ממעמקים‬
‫משה מעלאמעדאוויץ‬
‫הרב ניםן נדאז‬
‫יליד שידלעווע‬
‫יליד אוזשווענט‬
‫בן ב״ב ‪,‬שנה‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫נאבד ברוסיה‬
‫נהוג מנחם אב תש״א‬
‫משולם ארדמאן‬
‫־נפתלי זעליקאוויץ‬
‫יליד שאוול‬
‫יליד סיאד‬
‫בן כ״א שנה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהוג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נחום כערלין‬
‫נתן כערלין‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד ויגע )לאטוויע(‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהוג מנחם אב תש״א‬
‫נהוג תמוז תש״א‬
‫נחום לאזאווםקי‬
‫נתן נטע ווייער‬
‫ילי קייךאן‬
‫יליד חוסט‪) ,‬טשעכאסלאוואקיע(‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נאבד בליטא בשנות המלחמה‬
‫הרב נחום ליפא חנניה‬
‫הרב נתן טאנקעל‬
‫יליד דראביאן‬
‫יליד זאגער‬
‫ד‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫בן‬
‫ל׳‬
‫שנה‬
‫נהרג תשרי תש״ב‬
‫מ מ ע מק י ם‬
‫עופדיה נערצאוויץ‬
‫י י‬
‫ל‬
‫‪p‬‬
‫ט‬
‫ד‬
‫י ״ ח‬
‫ל‬
‫עקיפא נאחומאוופקי‬
‫יליד שאוול‬
‫ז‬
‫בן כ״ב‬
‫ש נ ה‬
‫ש נ ה‬
‫נהרג כ׳ ״מוז תש״א ב ט א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫עזרא גערצאוויץ‬
‫עקיפא עפעלפלאט‬
‫י ל י ד‬
‫ב ן‬
‫נ ה ר ג‬
‫כ‬
‫‪,‬‬
‫כ‬
‫״‬
‫ת מ ו ז‬
‫יליד ביאליםטאק )פולין(‬
‫ט ל ן‬
‫א‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫ש נ ה‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א ׳‬
‫ב ט ל ז‬
‫הרב עזריאל קוליקאווםקי‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫יליד לוקניק‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫פ י י ן ן ל‬
‫ז י ן ו‬
‫יליד טלז‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ה י נ פייייל כהן‬
‫‪,‬‬
‫יליד מעמל‬
‫י‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫יליד קרעטיגגע‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫עמנואל לעדו‬
‫פייוול מילקער‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫יליד זאגער‬
‫בן י״ ח שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג תשרי תש״א‬
‫רעב‬
‫ממעמקים‬
‫פייוועל שמידט‬
‫פנהפ יפה‬
‫יליד זידיק‬
‫יליד פושעלאט‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫פגחפ מאוושא‬
‫פייוול תקיף‬
‫יליד יעלאק‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יליד בירז‬
‫בן ם״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫פנחם ווערכילאוו‬
‫פנחפ םגל‬
‫יליד קרעטינגע‬
‫יליד טעלז‬
‫בז‬
‫נ ה י ג‬
‫כ‬
‫כ‬
‫״‬
‫ת מ י ז‬
‫׳‬
‫פ נ ח פ‬
‫ג‬
‫ש נ ה‬
‫ת ש‬
‫בן י״ח שנה‬
‫ב ט ל ז‬
‫א‬
‫״ '‬
‫י י ז י ד א‬
‫י‬
‫יליד קעלם‬
‫א ז‬
‫נ ה ר ג‬
‫מ נ ח ם‬
‫א ב‬
‫פםח גאלדפיץ‬
‫יליד ווייגעוזע‬
‫״‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫‪y‬‬
‫בן י״ח שנה‬
‫ת ש‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א בטלו‬
‫״‬
‫א‬
‫פנחפ כדוידע‬
‫יליד שקודוויל‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫פסח ה א מ ב ו ת‬
‫יליד טאראגין‬
‫נפטר כ״ג אדר תש״ב‪,‬‬
‫בן י״ז שנה‬
‫‪:‬גולת רוסי׳ בסווערדלאוז‪ ,‬ד״י בוכארא‪.‬‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫ר‬
‫פפה סגל‬
‫הרב צבי הירש לעדריו‬
‫יליד שוועקםנע‬
‫יליד ראסיין‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן ל״א שגה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫צבי האמכורג‬
‫צכי הירש לעווין‬
‫יליד טאראגין‬
‫יליד םלאבאדקע‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫צבי הירש אשכנזי‬
‫צבי הירש מיכעל‬
‫יליד ראקישאק‬
‫יליד שוקיאן‬
‫בן כ״א שנה‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב צבי הירש כרלין‬
‫צבי הירש נאוועראן‪....‬‬
‫יליד מאליאט‬
‫יליד ריטעווע‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נהרג חשון תש״ב בקובנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫צכי הירש וואראבייציק‬
‫צפי נייבערגער‬
‫יליד פולין‬
‫יליד בעדלין )אשכנז(‬
‫בן ט״ז שגה‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫נהרג בשנות המלחמה בהולנד‬
‫ממעמקים‬
‫רעד‬
‫צפי ריכקינד‬
‫הרב צכי מעגדל דארפמאן‬
‫יליד שקודוויל‬
‫יליד שקודוויל‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן ל״ד שנה‬
‫מת בביה״ח שילהי‪.‬שנת תש״ג‪,‬‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫מפצעיו שנפצע בשדה המערכה ע״י האמעל‬
‫בשרתו בצבא הגדוד הליטאי‪.‬‬
‫צפי קאפלינםקי‬
‫צבי הירש צעטיפקע‬
‫יליד ראקישאק‬
‫יליד לויקעווע‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫צמח ליכ קאף‬
‫יליד קעלם‬
‫צפי חירש קאצין‬
‫בן כ״א שנה‬
‫יליד יעלאק‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ראובן חוויידאן‬
‫צבי זאקוטע‬
‫יליד קעלם‬
‫בן י״ח שנה‬
‫י‬
‫‪ P‬״‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יליד אוזשווענט‬
‫כ‬
‫א‬
‫ש נ ד‬
‫ראובן מרגלית‬
‫הרב צבי לאפיאן‬
‫יליד יאנעווע‬
‫יליד קעלם‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫‪ 1‬ה ר ג‬
‫מ ג ח פ‬
‫א ב‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רעה‬
‫ראובן מערקין‬
‫שאול גפן‬
‫יליד לייפציג )אשכנז(‬
‫יליד אלסיאד‬
‫בן ט׳׳ז שנה‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נהרג ז׳ אלול תש״א בסלז‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ראובן משה עפעלמאן‬
‫שאול ליפמאן‬
‫יליד טעלז‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫יליד מעמל‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫רפאל גיאץ‬
‫שלום באר‬
‫יליד וזילקןןמיר‬
‫יליד ראקישאק‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫רפאל סגל‬
‫שלום דובאוו‬
‫יליד טלז‬
‫יליד רוםיא‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א״ בטלז‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫רפאל ראבינאוויץ‬
‫שלום וויינער‬
‫יליד יעלאק‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫יליד יאנישאק‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫הרב שלום זאקש‬
‫שלמה איידעלמאן‬
‫יליד ריטעווע‬
‫יליד ריטעווע‬
‫בן ל׳י׳ג שנה‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫שלום מאוושא‬
‫שלמה ארדמאן‬
‫יליד קדאקינאוזע‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יליד טעלז‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫שלום נייהויז‬
‫שלמה יפה‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד שילעל‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ש ל י מ‬
‫ש ט י י‬
‫ו‬
‫שלמה לאזארפקי‬
‫יליד שקידיויל‬
‫יליד פולין‬
‫י׳‬
‫ז‪ .‬״י‬
‫נהרג תמוז תש״א‪ ,‬בשקודוויל‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫ב‬
‫ש נ‬
‫כ‬
‫הרב שלמה אכא ז א ק‬
‫יליד ריטעווע‬
‫ב ן‬
‫נ ה ר ג‬
‫ל״א‬
‫ת מ ו ז‬
‫יליד יןילאק‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫ש נ ה‬
‫ת ש‬
‫ם‬
‫שלמה ליב בערענשטיין‬
‫״‬
‫א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫׳שלמה לעדרי‬
‫שמואל בער פאקס‬
‫יליד פולין‬
‫בן כ״ה שני׳‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫יליד דווינםק‪) ,‬לאטוויע(‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫שלמה לעדדיטע‬
‫יליד לויקעווע‬
‫שמואל דוד לאנדא‬
‫בן י״ח שנה‬
‫יליד סיאד‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫שלמה מילונציק‬
‫יליד טאראגין‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג ה אלול‪ ,‬תש״א‬
‫שמואל זלמן שטיין‬
‫יליד שקודוויל‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫שלמה פוקסמאן‬
‫יליד פולין‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫שמואל זעליג איציקזאהן‬
‫יליד םאראגין‬
‫שלמה פישמאן‬
‫יליד פולין‬
‫כן כיב שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫שמדאל אכיגדדד וואלפע‬
‫שמואל מאדמערשטיין‬
‫יליד אוזשווענט‬
‫יליד טלונגיאן‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫שמואל משה האכבערג‬
‫שמואל קליין‬
‫יליד פולין‬
‫יליד שטראסבורג )צרפת(‬
‫בן כ׳יד שנה‬
‫בן כ״ד‪ .‬שנה‬
‫נאבד בשנות המלחמה‬
‫קצין ״בצבא המחתרת״ בפאריז‬
‫נהרג ״בימי הפלישה״ בצרפת‬
‫שמואל ניבן לעסין‬
‫יליד ניישטאט־טבריק‬
‫שמואל ראובן ימח‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫יליד טןילז‬
‫נהרג ד׳ תמוז תש״א‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫שמואל גיפעלעיייץ‬
‫ילי‬
‫ד‬
‫י ״ ח‬
‫ב ן‬
‫ש נ ה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫שמואל עליאשעוו‬
‫*‬
‫‪0‬‬
‫יליד טעלז‬
‫ב‬
‫י‬
‫ט‬
‫ש נ ה‬
‫י ״‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫הרב שמואל בער שור‬
‫יליד ריטעווע‬
‫בן ל״ד שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫שמעון זאגאר‬
‫‪.‬‬
‫יליד ראגעווע‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫שמואל קאפלאן‬
‫שמעון יאנקעלעוויץ‬
‫יליד לוקניק‬
‫יליד לויקעתע‬
‫בן י״ח שנה‬
‫בן ס״ז שנד‪.‬‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחפ אב תשיא‬
‫ממעמקים‬
‫הרב שרגא פייוול האבאל‬
‫יליד סקאדוטשישןןק‬
‫גן ל״ד‪ .‬שנה‬
‫נהרג אלול מש״א‬
‫ש מ ע ץ יחודא באיי‬
‫יליד ווארנע‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בסלז‬
‫תנחום צאל‬
‫יליד קעלם‬
‫כן כ״ב שנה‬
‫נהרג כ׳ תמת תש״א‪ #‬בםלז‪.‬‬
‫רעט‬
‫ממעמקים‬
‫רפ‬
‫חברי כולל הרבנים שע״י הישיבה הקדושה‬
‫כטלז‪ ,‬שנהרגו על קדוש השם‬
‫ר ינקום דמם‬
‫הרג אברחמ יויעניץ‬
‫חרג זונדעל רעזני?‬
‫יליד שח־עקסנע‬
‫בן ל״ה שנה‬
‫בן נ׳ שנה‬
‫יליד טאתריק‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫נהרג כ׳ תפוז תש״א‪ .‬בסלז‬
‫חרב אריח ליג וואםערמאן‬
‫ה ר ג יופן‪ 5‬ליב גרודניק‬
‫יליד מינסק‪) ,‬רוםיא(‬
‫יליד שאדעווע‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג בי תפוז תשיא‪ ,‬בטלז‬
‫הרב דוד קמחי‬
‫חרב יחיאל טולמאן‬
‫יליד גראדנע‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א בטלז‬
‫יליד ויטעוון‬
‫בן ל״ד שנה‬
‫נהרג ב׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫חרב זאב גחן‬
‫הרב יצחק בהן‬
‫בן ל״ח שנה‬
‫י ל י ד‬
‫ב ן‬
‫פ ל א ט‬
‫ל ״ ח‬
‫ל‬
‫ש ג ר ו‬
‫נהרג תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫יליד וועגער )לאטוויע(‬
‫בן ל׳ שנר׳‬
‫נהרג כ׳ תמוז תש״א‪ ,‬בטלז‬
‫מ מ ע מ ק י ם‬
‫דורג מאיר שמיינבאן•‬
‫יליד טאווריק‬
‫רפא‬
‫הרב שלום שילאנפקי‬
‫*׳ליי וזאתע‬
‫בן מ״ו שגה‬
‫בן ל״ב שגה‬
‫נהדג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫חרב נפתלי וואסערמאן‬
‫יליד בדיסק‬
‫בן ל״ב שנד‪.‬‬
‫נהרג סי חשון תש״ב בגיטו קובנא‬
‫חרב שמואל לעווינפאן‬
‫יליד ריטעווע‬
‫בן מ״ג שגה‬
‫נהרג אלול תש״א בטלז‬
‫ממעמקים‬
‫רפב‬
‫שמות ראשי ותלמידי הישיבה הסדושה‬
‫״ישיבת פאנעוועזש״ ממדינת ליםא‬
‫ה׳ ינסדם דמם‬
‫חרב ר׳ אשד קלמן באראן‬
‫ר״מ ישיבת ‪.‬פאנעוועזש‬
‫הדם ד׳ משה דוב כעד צפאםמאי‬
‫מנהל ישיבת פאנעוועזש‬
‫נולד תרמ״ז‪ ,‬בטראק‬
‫נולד תרנ״ד בפעטריקאוו‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫תלמידי‬
‫הישיבה‬
‫אברהם אשעראוויץ‬
‫אברהם ווין‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫יליד קופישאק‬
‫בן ב״ח שנה‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫אברהם מיפל בורשטיין‬
‫יליד אםטראוו־מאזעוועצק )פולין(‬
‫בן ב״ח שנה‬
‫אברהם מאיר לוריע‬
‫יליד ציטעוויאן‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫אברהם יאקובםאן‬
‫אברהם לאזוריק‬
‫יליד געגיזיבע‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫בן כ״ג‬
‫ג ה ר ג‬
‫ת מ ו ז‬
‫ש נ ד‬
‫׳‬
‫ת ש‬
‫בן י״ט שנה‬
‫״‬
‫א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫אבא קעפעל‪.‬‬
‫רפג‬
‫אליהו ליב שגיידער‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד נעמאקשט‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫אהרן קרעמשמער‬
‫אליעזר אזכאנד‬
‫יליד טאראנםק )רוסיא(‬
‫יליד לאבאנאר‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫אהרן יעקב שטארק‬
‫אליעזר קאספער‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד קדפישאק‬
‫בן כ״א שנה‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫אליהו משה קאגאן‬
‫אליהו שאפאוו‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫יליד ליגעם‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫אליעזר מאנולעוויץ‬
‫אשר אלפעראוויץ‬
‫יליד פאנעתעזש‬
‫יליד טאוויאן‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן ל׳ שגה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רפד‬
‫הרב כערל גלעזער‬
‫כן ציון אלעמפיין‬
‫יליד טראשקון‬
‫יליד דווינסק )לאטוויע(‬
‫בן ב״ח שנה‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג אלול תש׳׳א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫כערל דאווידאוויץ‬
‫בנימין קרעמער‬
‫יליד אניקשט‬
‫יליד יאנישקעל‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן כ״א שנד‪,‬‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בנימין שווארץ‬
‫בנימין אלפיאן‬
‫יליד קופישאק‬
‫יליד דווינסק )לאטוויע(‬
‫־‬
‫י "‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫י‬
‫ב‬
‫ט‬
‫ש נ ד‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫״ י מ י ן ויישענעיופמי‬
‫נישי! דודמאן‬
‫יליד נעמאקשט‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫בז י״ט שנה‬
‫‪1‬‬
‫ג‬
‫י׳י‬
‫ג‬
‫בן כ״א שנה‬
‫מ נ ח ם‬
‫א ב‬
‫ת ש‬
‫"‬
‫א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫בן ציון קומימקער‬
‫גרשון ראפאפארט‬
‫יליד גארזי‬
‫יליד אוטיאן‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רפה‬
‫דוד פעפערמאן‬
‫חירש קלינגכערג‬
‫יליד סואוואלק ))פיליו(‬
‫יליד כפר געגוזינע‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג אלול חש׳׳א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫דוד ראפאפארט‬
‫הענאך ליכטארניק‬
‫יליד ווילקאמיר‬
‫יליד סובאטש‬
‫ב‬
‫ו‬
‫י‬
‫״‬
‫ש נ ה‬
‫ט‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫הרב הירש קופערשטיין‬
‫הערצל זילכער‬
‫יליי‬
‫ס א‬
‫א‬
‫יליד קאמאי‬
‫ל ק‬
‫בן ל״ד שנה‬
‫נהרג אלול‬
‫ת ש‬
‫בן כ״א שנה‬
‫״‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫א‬
‫חידש כץ‬
‫זאכ דואלף קרעמער‬
‫יליד זשידיק‬
‫יליד פאלאגק )רוסיא(‬
‫בן כ׳‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫ש נ ה‬
‫נהרג מנחם אב‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫הירש ליפע נעל‬
‫הרב זאב וואף געל‬
‫יליד ראגעווע‬
‫יליד ראזאליע‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן מ״ח שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רפו‬
‫הרב זכריה לים זעלעוויצקי‬
‫הרב חיים אזבאנד‬
‫יליד פאנעדעל‬
‫יליד לאבאנאר‬
‫בן ל״ה שנה‬
‫בן ל״א שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫זלמן יוסף זעלאוויצקי‬
‫חיים ליכ זאגער‬
‫יליד פאנעדעל‬
‫יליד אגיקשט‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן י״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב ;תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫הרב זלמן סטאלער‬
‫חיים חירש קראק‬
‫יליד סאלאק‬
‫ילידסקאפישאק‬
‫ב ן‬
‫ל‪-‬‬
‫נהרג אלול‬
‫בן י״ט שנה‬
‫ש נ ה‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫זעליג הירש חאצקעל‬
‫חיים אשעראוויץ‬
‫יליד פאנעדעל‬
‫יליד שקודוויל‬
‫בן י״ט שגה‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב חיים שלמה גירשאוויץ‬
‫חיים שטיימאן‬
‫יליד אניקשט‬
‫יליד סקאפישאק‬
‫בן ל״ב שנה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫טוביה קוטשנער‬
‫יליד גארזד‬
‫רפ‬
‫יודל ברעסקין‬
‫יליד סלאנים )פולין(‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫גן כ״א שנה‬
‫נהרג תמוז תש׳׳א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫יחזקאל יעקב קאפלאן‬
‫יוסף פוהן‬
‫יליד ציטעוויאן‬
‫יליד סלבודקה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן ט״ו שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אג תש״א‬
‫יונח מייראוויץ‬
‫יוסף קאראכעלניק‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד אניקשט‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫גן כ״ד שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫יוסף שופטער‬
‫יוסף סגל‬
‫יליד ראקישאק‬
‫יליד וזישינטע‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫יוסף קליכאנםקי‬
‫יוסף שמעון שטיינפעלד‬
‫יליד מינסק )רוסיא(‬
‫יליד רעמיגאלע‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רפח‬
‫הרב יעקכ גלעזער‬
‫יעקב צויזמער‬
‫יליד טראשקון‬
‫יליד פאלאנגע‬
‫בן ל״א שנה‬
‫בן כ״ח שגה‬
‫גהדג אלול תש״א‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫הרב יעקב מיאדלער‬
‫יצחק זיםקינד‬
‫ע‬
‫בן ל״ז שנה‬
‫יליד קאווארסק‬
‫י ל י ד‬
‫ו ו י ל נ‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יצחה דאט‬
‫‪1‬‬
‫הרב יעקכ דרוזין‬
‫יליד כוויידאן‬
‫יליד קןילם‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫י ע ק ב‬
‫יצחק ניםעלעוויץ‬
‫ז י ן ן‬
‫ילי‬
‫יליד אייראגאלע‬
‫ן י״ ש‬
‫י ייייגעייע‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ב‬
‫ט‬
‫נ ה‬
‫יצחק פישער‬
‫יליד אוזשפאל‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רפט‬
‫יצחק גענדעל‬
‫הרב ישראל צעכנאוויצקי‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫יליד מינסק )רוסיא(‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן ל״ז שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫יצחק יאםמאן‬
‫ישראל גלעזער‬
‫יליד נעצונישאק מחוז ראקישאק‬
‫יליד פאזעלווע‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יצחק זיוו‬
‫ישעיהו משה כהן‬
‫יליד פאנעדעל‬
‫יליד קעלם‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אכ תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ירחמיאל ישראל כץ‬
‫יליד‬
‫בידז‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב ישעיהו יודל פין‬
‫ליכ כערל חן‬
‫יליד ראקישאק‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ליכ מאנענזאן‬
‫יליד אניקשט‬
‫יליד פאגיר‬
‫בן ל״ב שנה‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫מאיר מאיץ‬
‫מיכל ראכמאן‬
‫יליד דאבייק‬
‫יליד אניקשט‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בן כ״ו שני׳‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫מאיר ענדעש‬
‫י ל י ד‬
‫ב ן‬
‫ג ה ד ג‬
‫מלך פאלאווייטשיק‬
‫פ א נ ע ד ע ל‬
‫כ‬
‫״‬
‫ג‬
‫מ נ ח ם‬
‫יליד דאבייק‬
‫ש נ ה‬
‫ת ש‬
‫א ב‬
‫״‬
‫א‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫מאיר כץ‬
‫י ל י ד‬
‫מענדל פטאראזינפקי‬
‫פ א נ ע ד ע ל‬
‫ייליד ווענדזיגאלע‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫א ל ו ל‬
‫נ ה ר ג‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א‬
‫בן כ״א שני׳‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫מאנע זעליג וואלפע‬
‫י ל י ד‬
‫ב ן‬
‫נ ה ר ג‬
‫ג ע מ א ק ש ט‬
‫כ ״ ה‬
‫מ נ ן ז ם‬
‫יליד פאסוואל‬
‫ש נ ה‬
‫א ב‬
‫מענדל בער מילנער‬
‫ת ש ״ א‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫מיכל דאנולעוויץ‬
‫מרדכי טייטעלמאן‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד טשערקאם )רוסיא(‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רצא‬
‫מרדכי שער‬
‫משה איפערליפ‬
‫יליד ווייגעווע‬
‫יליד קעלפ‬
‫בן כ״ז שגה‬
‫בן כיה שגה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מגחם אב תש״א‬
‫משה דוכינאווסמי‬
‫משה חיים פערעלמאן‬
‫יליד אניקשס‬
‫יליד שקודוויל‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש׳׳א‬
‫משה ליכמארגיק‬
‫י ל י ו‬
‫משה אהרן מעל‬
‫א נ י ק ש ט‬
‫יליד קעלס‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בו‪:‬ן כ״ט שנד‬
‫שנה‬
‫׳‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫משח פארטגוי‬
‫‪,‬‬
‫הרב משה פליישמאו‬
‫י‬
‫יליד םוויאדאטץ‬
‫בן י״ט שנה‬
‫ג ד‬
‫־י‬
‫ג‬
‫מ נ ח ם‬
‫א ב‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א‬
‫משה כגימיי לייי‬
‫ש‬
‫יליד וויזשין‬
‫בן ל״ז שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫משה קאוואן‬
‫יליד פלוגגיאן‬
‫יליד קעלם‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן ב״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫י‬
‫ממעמקים‬
‫וצב‬
‫הרב משה מארגולין‬
‫מרדכי זילבער‬
‫יליד קרעמעצוג )רוםיא(‬
‫יליד קאמאי‬
‫בן ל״א שנה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אכ תשיא‬
‫משה פעגאל‬
‫נחמן פורמאן‬
‫יליד וועשינטע‬
‫יליד אופינע‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫משה הירש פאלאווייטשיק‬
‫נחמיה גינקץ‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד עזשןירנע‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג מנחם אב חש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫הרב משה אראנפאן‬
‫נחום הירש לאץ‬
‫יליד ביאליסטאק )פולין(‬
‫יליד פאנעדעל‬
‫בן מ׳ שנה‬
‫בן י״ט שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫מ י ד כ י‬
‫‪ W‬י‬
‫ע ז נ י ק א י י‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נחום לייבאוו‬
‫יליד קוסיש&ק‬
‫יליד שאווליאן‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫בן י״ט שגה‬
‫גהרב אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫‪1‬‬
‫* • ‪s‬‬
‫ממעמקים‬
‫רצג‬
‫נחום זאקשטיץ‬
‫פייוול אליעזר מער‬
‫יליד ראקישאק‬
‫יליד ציטעוויאן‬
‫בן י״ט שנה‬
‫בן י״ח שגה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ם י‬
‫נחים ייאלי*‬
‫י‬
‫' י‬
‫יליד קעלם‬
‫בן כ״ב שנה‬
‫נח שטיינפעלד‬
‫יליד רעמיגאלןי‬
‫פפה לעוויט‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫עיי? ייאליי‬
‫צדוק מארקום‬
‫יליד ליונעבורג )אשכנז(‬
‫נ ה ר ג‬
‫בן ל״א שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫יליד כפר דזידיאל‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫ב‬
‫יו‬
‫יליד אניקשט‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ו‬
‫הרב פלטיאל זאריניה‬
‫כ ״ א‬
‫ש נ ה‬
‫א ל י ל‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫יל‪,‬‬
‫ד‬
‫א ו ס‬
‫‪ ,‬ן‬
‫א‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫הרב פייוועל פנחפ שאפאמקיו‬
‫ראוכן וויידעלמאן‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫יליד רימשאן‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג אלול ת ״‬
‫ש‬
‫א‬
‫נהרג אלול חש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רצד‬
‫ראובן מאגילניק‬
‫שמעדן זלמן דעזגיקאוו‬
‫יליד פאנעוועזש‬
‫בן י״ז שנה‬
‫יליד ראגעווע‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫י א ו כ‬
‫מ ר ג ל י ת‬
‫י‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫שמואל לעשץ‬
‫יליד סקאפישאק‬
‫יליד טאווריק‬
‫בן כ׳ שנה‬
‫נהרג אלול תש׳׳א‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫‪',‬‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫רפאל אוושעניק‬
‫שמחה יוסף כץ‬
‫יליד ציטעוויאן‬
‫יליד זשידיק‬
‫בן כ״א‬
‫נ ה ו ג‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ש נ ה‬
‫א ל ו ל‬
‫נ‬
‫א‬
‫ג‬
‫י ל י ך‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א‬
‫ג י ף ש‬
‫שמעון ליכ כיינארט‬
‫״‬
‫יליד ווילקאווישק‬
‫י‬
‫כ‬
‫בן כ ״ שנה‬
‫ג‬
‫נ ה ר ג‬
‫ש ל י פ‬
‫א ל ו ל‬
‫בן י״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש׳׳א‬
‫ת ש‬
‫״‬
‫א‬
‫ק א ן ן א ל ם ק י‬
‫יליד וויזשון‬
‫ש נ ד‬
‫׳‬
‫בז ׳‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫הרב שמריהו קאקאסיצקי‬
‫י ל י ד‬
‫‪1‬‬
‫יייל *‬
‫בן י״ז שנה‬
‫בן ל״ח שנה‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫נהרג אלול תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫שמריהו יוזינט‬
‫יליד •טראשקון‬
‫בן ט״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫דצה‬
‫ממעמקים‬
‫רצו‬
‫שמות ראשי ותלמידי ״התלמוד תורה״‬
‫בקעלם‪ ,‬ממדינת ליטא‬
‫ה׳ ינקום דמם שנהרגו על קידוש השם‬
‫הרג ר׳ דניאל מוכשוכיץ‬
‫ר״מ ומנהל ״תלמוד תורה״ דקעלם‬
‫נולד‬
‫הרג ר׳ גרשון מיאדניק‬
‫מנהל ״תלמוד תורה״ דקעלם‬
‫נולד תרמ״זז לוניגעץ‬
‫תר״מ דובראווע‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫תלמידי‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫״תלמוד‬
‫תו ר ה ״‬
‫הרב אגרחפ קאמלינםקי‬
‫הרב אליהו נטע לעוויטעם‬
‫יליד לריקעווע‬
‫יליד לויקעווע‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫בן ב״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫אליעזר לעווין‬
‫אברהם גארדאן‬
‫יליד שאוול‬
‫יליד מאליאט‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫בן כ״י׳‬
‫ש נ ה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב אברהם יצחק חאנאלאוויץ‬
‫אליעזר ווערכלאוו‬
‫יליד אנושאק‬
‫יליד קרעטינגע‬
‫בן ל״ח שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫רצז‬
‫הרב אריה התם‬
‫ז א ה‬
‫יליד קעלם‬
‫י ל י ד‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫בצלאל קרעניץ‬
‫יליד קעלם‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫בן כ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ה‬
‫י‬
‫כ‬
‫י‬
‫יליד האמבורג‬
‫ק ע ל ם‬
‫זבולון איצקאוויץ‬
‫יליד טעלז‬
‫י י‬
‫י'יי‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫י‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫־ ה‬
‫ם‬
‫י‬
‫הרב זיסעל לעווין‬
‫בז‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫יליד שקודוויל‬
‫בן ל״ה שנה‬
‫נהרג תמוז תש״א‬
‫דוד שאפקאווסקי‬
‫הרב זעליג עבדים‬
‫יליד ארטעמאנםק )רוסיא(‬
‫יליד רוסי׳‬
‫בן כ״ה שנה‬
‫בן ל״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫העשל שמואל נאיק‬
‫הרב ז ע ל ע זאלצבערג‬
‫יליד ווייגעווע‬
‫יליד מאזשייק‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫בן כ״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫כ‬
‫״‬
‫ט‬
‫ש נ ה‬
‫ממעמקים‬
‫רצח‬
‫הרב חייפ דרושקאוויץ‬
‫הרב יעקב קראוועץ‬
‫יליד שאט‬
‫יליד שאדעווע‬
‫בן ל״א שנה‬
‫בן מ״א שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב חייפ יפה‬
‫הרב ר׳ יצחק פקיר‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד זאסלע‬
‫בן ל״ו שנה‬
‫נולד תרל״מ‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫חיים פיאנקא‬
‫חרפ ר׳ יצחק פאדאוופקי‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד לויקעווע‬
‫בן כ״ד שנה‬
‫נולד תרל״ח‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב יהודא ליפ נעמזעריפ‬
‫יליד געלוואן‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב יצחק גאפאנאוויץ‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יליד מאזשייק‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב יחזקאל גאלדמאן‬
‫חרב ישראל פצלאל כרוידע‬
‫יליד ווילקאמיר‬
‫יליד שקודוויל‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫בן ל״ג שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש׳׳א‬
‫בן כ״ח שנה‬
‫ממעמקים‬
‫רצט‬
‫מאיר פארטמאן‬
‫הרב משה אליעזר קאף‬
‫יליד ניישטאט־קודירקא‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫יליד קעלם‬
‫גן מ״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב מיכה יהודה שטיין‬
‫הרב נטע אבראמפאן‬
‫יליד געדרעוויץ‬
‫יליד פאיורע‬
‫בן מ״א שנד‪.‬‬
‫בן ל״ז שנה‬
‫בן כ״ג שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב מאיר צפי ריכקא‬
‫פייוועל הירש שאפער‬
‫יליד לויקעווע‬
‫יליד קעלם‬
‫בן ל׳ שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב מענדל לעווינסקי‬
‫יליד לאמזשע )פולין(‬
‫בן מ״ט שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב מרדכי לעווין‬
‫יליד מינסק )רוסיא(‬
‫בן כ״ו שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב פנחפ כעליצקי‬
‫יליד קןןוונע‬
‫בן ל״ח שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב צפי פערדמאן‬
‫יליד פינסק )פולין(‬
‫בן ל״ה שנה‬
‫בן ל״ה שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״זו‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ממעמקים‬
‫ש‬
‫הרב צבי רעב‬
‫הרב ר׳ שלמה פיאגקא‬
‫יליד סאלאק‬
‫יליד לאמזע )פולין(‬
‫בן ל״ב שגי־‬
‫נולד תרמ״ו‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫צבי פיאנקא‬
‫הרב שמואל רויטגין‬
‫י ל י ד‬
‫‪3‬‬
‫^‬
‫כ ״ ז‬
‫יליד טאבריק‬
‫ש נ ה‬
‫בן ל״ד שנה‬
‫י‬
‫הרג מנחם אב תשיא‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫ראובן ברוידע‬
‫שמשון אבראמאוויץ‬
‫יליד קעלם‬
‫יליד קעלם‬
‫בן כ״ט שנה‬
‫בן ב״ז שנה‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הרב שלמה דעיפט‬
‫הרב שמעון בליאכער‬
‫יליד גאסטינאי )לאטוויע(‬
‫יליד סוחאוואלע )פולין(‬
‫בן ל״ד שנה‬
‫בן מ״ה שנה‬
‫נהרג מחם אם תש״א‬
‫נהרג מנחם אב תש״א‬
‫הערה‬
‫רשימת השמות היא רק של ישיבות ליטא‪ ,‬ואם כי גם הישיבות של ליטא הפולנית‬
‫נמלטו לליטא בחדשים האחרונים שלפני החורבן הגדול כגון‪ :‬ישיבות מיר‪ ,‬ראדין‪,‬‬
‫קאמיניעץ‪ ,‬קלעצק וישיבות נאוואהראדוק‪ ,‬וחלק ממנהליהן ותלמידיהן נספו בליטא‪ ,‬בכל‬
‫זאת לא הכנסתי את שמותיהם‪ ,‬כי לצערי הרב לא היתד‪ ,‬לי האפשרות להשיג רשימה מלאה‬
‫של שמות הקדושים הללו וכן פרטי תולדותיהם‪ .‬תקותי היא שאלה ששמותיהם ותולדותיהם‬
‫ידועים להם בודאי ינציחו את שמם וזכרם במצבת זכרון מתאימה וראויה‪.‬‬
‫תוכן‬
‫הע ני ני ם‬
‫דף‬
‫סימן‬
‫בדין רוצחים שאנסו ישראל‪ ,‬לקרוע םפר תורה בידים‬
‫א׳‬
‫ולבזותו‬
‫בדין פקוח נפש לאחר זמן‬
‫ב׳‬
‫דין בגדיהם של הקדושים שנהרגו הי״ד‬
‫ג׳‬
‫ד׳ בדין םפק פקוח נפש על ידי לפני עור‬
‫דין בישול ב ש ב ת בתוך הגיטו‬
‫ח׳‬
‫דין המאבד עצמו לדעת כדי שיבא לקבר ישראל‬
‫ו׳‬
‫בדין ברכת הגומל לשארית פליטת הרג רב‬
‫ז׳‬
‫)״אקציע״ ר״ל(‬
‫בדין ברית מילה על ידי עברין‬
‫ח׳‬
‫בדין זכין לאדם שלא בפניו בפדיון הבן‬
‫ט׳‬
‫בדין בשר שלא נמלח ובשר של נבלה בתוך הגיטו‬
‫י׳‬
‫י״א בדין נר של ש ב ת על ידי חשמל ב ש ע ת הגזירה‬
‫י״ב בדין מצות ציצית בצמר שנגנב מהרוצחים ימ״ש‬
‫י״ג בדין אם יושבי חושך וצלמות הביטו מחויבים במזוזה‬
‫י״ד בדין אם מותר ללמוד תורה עם הרוצחים ימ״ש‬
‫על ידי כפיה‬
‫ט״ו בדין הצלת עצמו על ידי תעודת עכו״ם‬
‫ט״ז דין אמירת קדיש על עוללים ויונקים‬
‫י״ז בדין חמץ בפסח בתוך הגיטו‬
‫י״ח בדין תשמיש במוך בסכנת הגיטו‬
‫י״ט בדין גלוח הזקן בסכנת הגיטו‬
‫בדין הצלת עצמה על ידי הפלה מלאכותית‬
‫כ׳‬
‫כ״א בדין קול שופר במחנה קאשעדאר‬
‫כ״ב בדין חמץ שעבר עליו הפסח בתוך הגיטו‬
‫ו‬
‫יג‬
‫יז‬
‫כב‬
‫לט‬
‫מה‬
‫נג‬
‫נט‬
‫סד‬
‫םח‬
‫עה‬
‫עז‬
‫פח‬
‫צג‬
‫קב‬
‫קד‬
‫קט‬
‫קיא‬
‫קטו‬
‫קכו‬
‫קכח‬
‫קכט‬
‫כ״ג‬
‫בדין קבורת עצמות ודם הקדושים הי״ד‬
‫קלא‬
‫כ״ד‬
‫בדין פרוכת לחופת שרידי חרב‬
‫קלז‬
‫תוכן הענינים‬
‫כ״ה בדין פנוי עצמות ישראלית שנטמעה בין הגוים‬
‫לקבר ישראל‬
‫כ״ו בדין חציצה לתפילין לכסות בה כתובת קעקע‬
‫שתי וערב בזרוע‬
‫כ״ז דין נשים שנאנסו לבושת על ידי הרוצחים‬
‫כ״ח דין מצבות קודש לקברים הרוסים‬
‫כ״ט בדין אי מותר לקחת אילנות מבית הקברות כדי לגדור‬
‫בהם םביב קברות הקדושים‬
‫בדין דברי תורה שבדפוס שגויים משתמשים בהם‬
‫ל׳‬
‫לתשמישי חול‬
‫ל״א בדין הכניסה לבית טומאה לספק הצלת נפשות‬
‫מכתבים ממקדשי השם‬
‫ואלו שמות מרנן ראשי הישיבות ותלמידי הישיבות הקדושות‪,‬‬
‫ממדינת ליטא‪ ,‬שנהרגו על קדוש השם‪ ,‬ד ינקום דמם‬
‫םלבודקה‬
‫חברי כולל קאוונע המאוחד עם כולל בית ישראל בסלבודקה‬
‫טלז‬
‫חברי כולל הרבנים שע״י הישיבה הקדושה‬
‫פאנעוועזש‬
‫קעדם‬
‫קלט‬
‫קמו‬
‫קנא‬
‫קנז‬
‫קםא‬
‫קעב‬
‫קעז‬
‫קפז‬
‫ריז‬
‫רכא‬
‫רמב‬
‫רמד‬
‫רפ‬
‫רפב‬
‫רצו‬
‫ציון‬
‫לנפשות‬
‫י סרות‬
‫ובני מ ש פ ח ת י שנרצחו ע׳׳י זדים הארורים ימ״ש‬
‫ביום שנכפלו בו צרות לישראל‪ ,‬ת ש ע ה באב ת ש ״ א‬
‫בעיר קופישאק‪ ,‬ליטא‬
‫ה ״ ה אמי היקרה מ נ ב ״ ת‬
‫מרת חייה ב ת הרבני המופלג מו״ר אברהם הכהן‬
‫הי״ד‬
‫שגדלה וחנכה אותי על ברכי התורה ותמיד דאגה עבורי‬
‫שלא אדע כל מחסור בכדי שאוכל לשקוד‬
‫על דלתי התורה במנוחה‪.‬‬
‫אחותי היקרה והמצוינת‬
‫מרת איטא‬
‫ובעלה היקר והנכבד מוה״ר איסר ב״ר ניסן הכהן‬
‫אחותי היקרה והמצוינת הבתולה בילה‬
‫ומשפחתם‪ ,‬ה‬
‫הי״ד‬
‫הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו‪.‬‬
‫ת ה א נשמתם צרורה כצרור החיים והשם ינקום דמם השפוד‪.‬‬
‫תודה‬
‫וברכה‬
‫לידידי הנכבד רחים ומוקיר רבנן‬
‫מו׳׳ה ש מ ח ה ב ״ ר יצחס געלעס נ‬
‫לזפרון נשמת אמו היקרה‬
‫ימרת ליבע בת ר' ישעיהו ע ״ ה‬
‫נפטרה א׳ דחוי׳ה סוכות‪ ,‬ת ש י ״ ט‬
‫תודה‬
‫וברכה‬
‫להנכבד גדול המעשה ר׳ צבי וואללןאוו‬
‫ולהרבני הנכבד מ‪ .‬י‪ .‬אבראמאוויץ‪,‬‬
‫שסייעו להדפסת ספרי‬
‫שו״ב‬
‫דודי היקר והנכבד‬
‫ר׳ נ ת ן אשרי‬
‫ורעי תו‬
‫היא דודתי החשובה מרת מינא תחי׳‬
‫שתרמו מהונם להדפסת םפרי‬
‫לזכר‬
‫נשמת‬
‫אבותיהם‬
‫ה״ה זקני הרבני המופלג בהפלגת חכמים ויא״ב‬
‫מוה״ר משה בן הרבני מוה״ר צבי ארי‪ /‬זצ׳יל‬
‫נפטר כ״ז תמוז‪ ,‬ת ר פ ״ ט‬
‫וזקנתי החשובה והצנועה מ נ ב ״ ת‬
‫מרת נעכע ב ת הרבני המופלג מוה״ר יוסן‪ ,8‬ז״ל‬
‫נפטרה י״ד םיוץ תר״פ‬
‫ר׳‬
‫אברהם‬
‫ב״ר‬
‫צבי‬
‫נפטר ג׳ אלול‪ ,‬תרע״ג‬
‫האשה ניטע בת ר׳ מנחם מענדל‬
‫נפטרה ג׳ אלול‪ ,‬תרצ״ג‬
‫ת נ צ ב״ ה‬
‫אלו‬
‫יעמדו‬
‫על‬
‫הברכה‬
‫ידידי מנעורי הרב ר׳ יונה כהן‬
‫נ׳׳י‪ ,‬םברוקלין‬
‫ואחיו ר׳ נתן כהן נ״י‪ ,‬רחובות )ישראל(‬
‫בעד נדבת לבם הטוב לסייע לי בהדפסת בפרי‬
‫והציבו בזה שם עולם לזכר נ ש מ ת אביהם היקר והנכבד ויא״ב‬
‫ר׳ יהודה אליהו ב״ר משה הכהן‬
‫נפטר י׳ תמוז‪ ,‬תרח״צ‬
‫ולזכר נ ש מ ת אמם‪ ,‬היקרה והחשובה‬
‫מרת עטל בת ר׳ שמואל הענאך הכהן‬
‫נפטרה ד׳ ט ב ת תר״פ‬
‫ולזכר נשמות אחיהם ואחיותיהם הקדושים והטהורים‬
‫ר׳ דוב בערל ב״ר יהודה אליהו הכהן ומשפחתם‬
‫העשל ב״ר יהודה אליהו הכהן מקופישאק‬
‫איידא ובעלה יחיאל פענסין ומשפחתם‪ ,‬משקאפישאק‬
‫בלומע ובעלה אליהו בער פאגרונד ומשפחתם‪ ,‬מאבעל‬
‫שנהרגו על קדוש השם‬
‫מנחם אב תש׳יא‬
‫תהא נשמתם צרורה כצרור החיים וה ינקום דמם השפוך‬
‫‪,‬‬
‫הכרת‬
‫תודה‬
‫לש׳׳ב ה א ש ה החשובה והנדיבה הנכבדה‬
‫מרת חנה רכסה כת ר גרשון וואפץ‬
‫אם בנה אסקאר וחתנה מאודים פליישמאן ומשפחתם‬
‫שסייעו להדפסת ספרי‬
‫לעי״נ אביה וזקנם‬
‫הרבני ר׳ גרשון בן הרבני רחים ומוקיר רבנן ר׳ אליהו ז״ל‬
‫תודה‬
‫וברכה‬
‫לידידי הרב המצוין ר׳ דוד סטבסקי‬
‫שליטי׳א‬
‫רב בבית הכנסת ״בית יעקב״ בקלומבום‪ ,‬אהייא‬
‫בעד עזרתו שהשיג מבית הכנסת ״בית יעקב״‬
‫לסיוע לספרי‬
‫ברכה‬
‫ותודה‬
‫לידידי הנכבד מר משה מיכלעס‬
‫בעד עזרתו להדפסת ספרי‬
‫לזכר נ ש מ ת אמו החשובה‬
‫מרת לאה יהודית ב ת ר׳ עוזר הי״ד‬
‫נהרגה על קדוש השם ט׳ מרחשון תש״ב‪ ,‬בםלבודקה‬
‫בסיוע להדפסת ספרי‪ ,‬מוקדש בזה ציון לנשמת‬
‫הנכבד והיקר‬
‫ר׳ שמואל ב׳יר משה דוד ברוידע‬
‫נפטר ה׳ שבט‪ ,‬תשי״ח‬
‫מאת‬
‫אשתו מאלע‪ ,‬ובנו חיים‬
‫בתו חסיד‪ ,‬כהן‬
‫ובתו שרה שטראוס‬
‫תודה‬
‫וברכה‬
‫לידידי הנכבד מר חנא הלארלו‬
‫לזכר נ ש מ ת אביו‬
‫היקר והנכבד רודף צדקה וחסד‬
‫ר׳ צבי ב״ר חנא קלארס ע״ה‬
‫תנצכ״ה ‪,‬‬
‫תודה‬
‫וברכה‬
‫לידידי הנכבד הרב המצוין והנעלה‬
‫מר‬
‫שמעון‬
‫סגל‬
‫נ״ י‬
‫אשר תרם להדפסת הספר‬
‫לזכר נ ש מ ת אמו‬
‫היקרה והנכבדה מרת ניטל בת ד שלמה מאיר‬
‫ה‬
‫נהרגה על קדוש השם‬
‫ה׳ שבט‪ ,‬תש ״ד‬
‫לידידי הנכבדים האחים‬
‫ר׳ יוסח מרדכי ולד׳ חיים משה לפידות‬
‫שסייעו להדפסת ספרי‬
‫לזכר נשמת הוריהם היקרים והנכבדים‬
‫ר׳ ישראל זאב ב״ר יוסח מרדכי‪ ,‬ע״ה‬
‫נפטר כ׳ אדר בי‪ ,‬תשי״א‬
‫ומרת הינדא מלכה ב ת ר׳ נפתלי צבי הלר‬
‫נפטרה ל׳ ניסן‪ ,‬ת ש י ״ ב‬
‫הכרת‬
‫טובה‬
‫לידידי הנכבד גדול המעש‬
‫דר‪ .‬טוביה ב״ר נחופ לואיס‬
‫עבור עזרתו להדפסת ספרי‪,‬‬
‫ואלה‬
‫יעמדו‬
‫על‬
‫הברכה‬
‫הנדיבים הנכבדים שסייע בהדפסת ספרי‪.‬‬
‫הרב מנחם ראקמאן‬
‫דר‪ .‬דזשוליום מארק‬
‫מר‪ .‬איםאק שטערן‬
‫דר‪ .‬לואים נייטענםאן‬
‫רבי אללאן שטיינבאך‬
‫מר‪ .‬יוסף ל‪ .‬גרינבערג‬
‫רבי לואים י‪ .‬נוימאן‬
‫רבי האררי האלפערן‬
‫מר‪ .‬דוד ראזען‬
‫מר‪ .‬םעמועל םיגעל‬
‫דר‪ .‬האררי ה‪ .‬ווייס‬
‫רבי פילציק‬
‫רבי ראבערט גארדים‬
‫רבי עדווארד ם‪ .‬םענדראו‬
‫מר‪ .‬בנימין גוטערמאן‬
‫מר‪ .‬םעמועל ראכעלםאן‬
‫מר‪ .‬םעם אונגער‬
‫רבי דוד גאלאווענםקי‬
‫רבי מאריס גאלדבערג‬