ישראל לכלל שבת עלון לשולחן מסביב כי תשא שבת שיבנה

‫בס"ד‬
‫מסביב לשולחן עלון שבת לכלל ישראל‬
‫שבת כי תשא‬
‫ת"א ירושלים חיפה באר שבע‬
‫כניסת שבת ‪17:17 17:55 16:59 17:11‬‬
‫יציאת שבת ‪18:15 18:11 18:11 18:11‬‬
‫שיבנה בית המקדש במהרה בימינו‬
‫אנו פונים בבקשת סיוע לאחד מחברינו שנקלע למצוקה כלכלית קשה‪.‬‬
‫תרומות תתקבלנה בברכה לחשבון ‪ 6510651‬בנק לאומי סניף ‪ 259-‬נתניה‪,‬‬
‫הרצל – שד' בנימין‪.‬‬
‫תזכו למצוות!‬
‫קדיש בעברית ‪ /‬הרב עידו פכטר‬
‫מסתבר שהנוסח הארמי של הקדיש ועוד תפילות נועד כדי שעמי הארצות יבינו את מה‬
‫שנאמר‪ .‬האם לא ראוי בימינו לשנות זאת לעברית?‬
‫על אף שהקדיש הינו תקנה מאוחרת ומקורותיו אינם ברורים‪ ,‬בתודעה הציבורית הוא זכה למעמד גבוה ביותר‪.‬‬
‫האבלים רואים באמירתו את המעשה החשוב ביותר שבו הם מבטאים את אבלותם ואולי גם מועילים בכך‬
‫לנשמת הנפטר‪ .‬ואמנם‪ ,‬תוכנו של הקדיש אכן עוסק בעניינים נשגבים ומרוממים – גדולתו וקדושתו של הקב"ה‪,‬‬
‫ייחוד שמו ורוממותו ובקשת שלום על ישראל‪.‬‬
‫דא עקא‪ ,‬שרוב ככל מי שאומר קדיש – כולל אלו שרגילים בו – לא תמיד מבין מה הוא אומר‪ .‬סקר קטן שערכתי‬
‫בקרב הציבור הרחב גילה שרבים אינם יודעים מה פירוש המילים "כרעותיה" או "בעגלא"‪ ,‬ובכלל לא ידעו לענות‬
‫על השאלה מהו תוכנו של הקדיש‪ ,‬מבלי להתחיל לנגן אותו בעל פה‪ .‬הסיבה לכך פשוטה‪ :‬השפה הארמית‪,‬‬
‫שפתו של הקדיש‪ ,‬אינה שגורה על פיהם של רבים‪ .‬אנשים מתייחסים אליו כטקסט קדוש ובעל משמעות אבל‬
‫לא באמת מבינים למה ומדוע‪ .‬הבעיה עוד יותר מחריפה אצל ציבור שאיננו בעל רקע דתי‪ .‬מביך לעתים לראות‬
‫כיצד אבלים מסתבכים עם המילים הארמיות הלא‪-‬מוכרות ומשקיעים יותר מאמץ בלהגות אותן נכון (דבר שלרוב‬
‫לא קורה) מאשר להבין מה הם אומרים‪.‬‬
‫מאליה צומחת אפוא התהייה‪ :‬האם לא הגיעה העת לתרגם את הקדיש לעברית?‬
‫תקנה לקטנים‬
‫כאמור‪ ,‬מקורו של הקדיש לא לגמרי ברור‪ .‬בתלמוד הבבלי מוזכר במספר מקומות מעלת אמירת המשפט "יהא‬
‫שמיה רבה וגו'" (ראה ברכות נז‪ ,‬א; שבת קיט‪ ,‬ב; סוכה לט‪ ,‬א; ועוד)‪ ,‬אך המונח קדיש או נוסחו המלא אינם‬
‫מוזכרים‪ .‬במסכת סופרים (כא‪ ,‬ו; חיבור מתקופת הגאונים) הוא מוזכר כמי שנאמר לאחר קריאת התורה‪ ,‬ובבבלי‬
‫סוטה (מט‪ ,‬א) מוזכר שהוא נאמר לאחר דברי אגדה‪ .‬כנראה שדרכו אל התפילה כך היתה‪ :‬בתחילה היה נהוג‬
‫לאמרו רק לאחר דברי אגדה‪ ,‬ועם הזמן הוא נכנס אל סדר התפילה כטקסט המפריד בין חלקיה‪ .‬את הופעתו‬
‫המלאה כחלק מסדר התפילה אנו מוצאים לראשונה בסידורו של רב עמרם גאון מהמאה התשיעית לספירה‪.‬‬
‫וכיצד הגיע הקדיש אל האבלים? כאן מדובר על תהליך יותר מאוחר‪ .‬לא התלמוד‪ ,‬לא הרמב"ם‪ ,‬ואף לא ר' יוסף‬
‫קארו בשולחן ערוך קושרים את הקדיש אל האבלים‪ .‬קשר זה נעשה רק על ידי מקצת חכמי ימי הביניים‬
‫ומקובלים שונים‪ ,‬שבעקבות מקורות אגדיים כתבו שבאמירת הקדיש מעלה ומתקן היתום את נשמת אביו הנפטר‪.‬‬
‫הרמ"א הזכיר זאת להלכה (יורה דעה שעו‪ ,‬ד)‪:‬‬
‫ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב‪ ...‬וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים‪ ,‬פודה אביו ואמו מן הגיהנם‪...‬‬
‫והאבלים אומרים קדיש אפילו בשבת ויו"ט אבל לא נהגו להתפלל‪ ...‬אבל בימות החול‪ ,‬מי שיודע להתפלל‪,‬‬
‫יתפלל ויותר מועיל מקדיש יתום שלא נתקן אלא לקטנים‪.‬‬
‫שני דברים חשובים יש ללמוד מכאן‪ :‬א‪ .‬הקדיש הוא לא הדבר החשוב באבילות‪ .‬עדיף לשמש כחזן מאשר‬
‫לאמרו‪ .‬ב‪ .‬הקדיש יתום לא נתקן מלכתחילה אלא לקטנים‪ .‬מהנתון השני עולה שכוונת המשורר היתה שנוסח‬
‫הקדיש יהיה בשפה המדוברת‪ ,‬הידועה לקטנים‪ .‬בימינו‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬השפה המדוברת היא עברית‪.‬‬
‫בשביל עמי הארצות‬
‫השאלה המרכזית בענייננו היא מדוע הקדיש מנוסח מלכתחילה בלשון הארמית‪ .‬האגדה הראשונה בתלמוד‬
‫הבבלי (ברכות ג‪ ,‬א) מספרת כי "בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול‬
‫מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר‪ :‬אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך"‪ .‬כאן המשפט 'יהא שמיה‬
‫רבה' מובא בחלקו בלשון עברית ואולי הדבר מעיד על נוסח מקורי עברי של הקדיש‪ .‬בשאר המקומות בבבלי‬
‫שצוינו לעיל משפט זה מופיע כולו בארמית וייתכן שזהו תרגום מאוחר שלו‪.‬‬
‫אך מדוע שיתורגם הקדיש לארמית? תוספות (ברכות שם) מביאים הסבר שהיה נפוץ בימיהם ולפיו לשון התרגום‬
‫נועדה שהמלאכים לא יבינו תפילה נאה זו ולא יתקנאו בנו (על פי האמונה שאין מלאכי השרת מבינים בלשון‬
‫ארמית; ראה סוטה לג‪ ,‬א)‪ .‬אך ר"י דוחה הסבר זה בטענה "שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי"‪ .‬לכן הוא‬
‫מביא הסבר פשוט יותר‪ ,‬ולפיו לפי "שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים‬
‫כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם"‪.‬‬
‫קל לראות שההסבר האחרון הפוך לחלוטין מזה הראשון‪ .‬בעוד שלפי הראשון הקדיש נאמר בארמית בגלל‬
‫מעלתו הגבוהה‪ ,‬לפי האחרון אמירתו בארמית נועדה שדווקא עמי הארצות‪ ,‬שזוהי שפתם‪ ,‬יבינו אותו‪ .‬מה אם כן‬
‫עלינו לומר בעידן שבו הארמית כבר מזמן איננה השפה המדוברת ואילו לשון הקודש היא הרווחת בקרב הציבור?‬
‫האם אין זה ראוי להחזיר את הקדיש ללשון העברית?‬
‫כמדומה שלגבי הקדיש הנאמר בתפילה‪ ,‬הצורך פחות דחוף‪ ,‬שכן בדרך כלל הקדיש שם שגור על לשון החזן‬
‫ולרוב גם בעל התפילה מבין מה הוא אומר בו‪ .‬אבל אצל האבלים העניין שונה‪ .‬שם רבים מהציבור הכללי‬
‫אומרים אותו ‪ ,‬וכאמור‪ ,‬לא רק שאין הם מבינים מה הם אומרים‪ ,‬הם גם שוברים שיניים כדי להוציא את המילים‬
‫בצורה נכונה‪ .‬האם לא היה יותר טוב לו היו כולם אומרים זאת בעברית‪ ,‬וכך אולי גם מזדהים לפחות במקצת עם‬
‫מה שהם אומרים? וכיצד אפשר בכלל לדבר על עלייה לנשמות או תיקונן מבלי שאפילו האבל מצליח להגות את‬
‫המילים באופן נכון?‬
‫ביטול בכוונה‬
‫אם כבר הגענו לכאן‪ ,‬הרי שמן הראוי לדבר על עניין נוסף הנושק לנושא הקדיש‪ ,‬אך בהרבה יותר חמור ממנו ‪-‬‬
‫נוסח ביטול חמץ ‪ .‬כל בעל בית ממוצע העומד בערב פסח ומקריא את נוסח ביטול חמץ מן הסידור או מן ההגדה‬
‫שבידיו‪ ,‬מש תמש מן הסתם בנוסח הארמי‪" :‬כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי‪ ,‬דחזיתיה ודלא חזיתיה‪ ,‬דביערתיה‬
‫ודלא ביערתיה‪ ,‬ליבטל ולהווי הפקר כעפרא דארעא"‪ .‬אך האם באמת רוב העולם מבין מה הוא אומר כאן? כמה‬
‫אנשים יודעים באמת מה זה "חמיעא"?‬
‫חשוב לציין שכאן העניין בהרבה יותר חמור מקדיש‪ .‬שכן בעוד קדיש יסודו במנהג‪ ,‬כאן מדובר בביטול חמץ‬
‫שיסודו במצווה מדאורייתא‪ .‬ומי שאינו אומר את הביטול בלב שלם ובכוונה הראויה עלול לעבור על איסור חמץ‬
‫בפסח‪ .‬וכיצד משפט כה חשוב נאמר על ידי רבים בשפה שאינה מובנת להם?‬
‫גם כאן‪ ,‬מסתבר‪ ,‬שעמי הארץ היו הגורם לניסוח הביטול בשפה הארמית‪ .‬הנה‪ ,‬כך מביא ר' משה איסרליש‬
‫בדרכי משה (אורח חיים תלד‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫כתב הכל בו בכל לשון שיאמר הביטול מועיל‪ ,‬ומה"ר ישראל ברי"ן כתב דעדיף טפי לומר בלשון‬
‫שמבין‪ ...‬והפוסקים כתבו בלשון תרגום כי לקחוהו מדברי הגאונים שתיקנוהו בבבל משום עמי הארץ‬
‫והוא הדין בכל לשון ולשון יאמרו כל אדם בלשון שמבין‪.‬‬
‫כך פוסק הרמ"א גם להלכה‪ ,‬שיאמר הביטול בכל לשון שמבין‪ ,‬ומעיר המשנה ברורה (שם‪ ,‬ס"ק ט) שאם אינו‬
‫מבין מה הוא אומר אין הביטול מועיל‪" .‬על כן"‪ ,‬הוא טוען‪" ,‬טוב ללמוד לעמי הארצות שאינם מבינים בלשון‬
‫הקודש או אשה מבטלת שתאמר בלשון שמבין"‪ .‬אגב‪ ,‬בהלכות חמץ ומצה לרמב"ם‪ ,‬נוסח הביטול מופיע בלשון‬
‫עברית (ג‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫מכאן עולה בבירור שאת נוסח ביטול חמץ יש לומר כיום בלשון עברית‪ ,‬כדי שכולם יבינו את הנאמר בו ויכוונו‬
‫לכך‪ .‬ומי שאינו דובר את לשון הקודש שיאמר זאת בלשון שמבין‪ .‬כמו כן‪ ,‬ראוי שהמדפיסים והמוציאים לאור‬
‫יוציאו את הנוסח הארמי מן ההגדות ויכניסו במקומו את הנוסח העברי‪ .‬אין שום תועלת בשימור נוסח שתוקן‬
‫לעמי הארצות של למעלה מאלף שנה‪.‬‬
‫הרב עידו פכטר עורך העלון‪ .‬מכהן כרב קהילת ישראל הצעיר ברמת פולג נתניה ומרבני‬
‫צוהר ועורך העלון‪.‬‬
‫הפטרת כי תשא‪ /‬ד"ר ניצה דורי‬
‫הפטרת "כי תשא" לקוחה מספר מלכים א'‪ .‬לאחר שאיזבל הורגת את נביאי ה'‪ ,‬עובדיהו‪ ,‬יד ימינו של אחאב‪,‬‬
‫מסתיר נביאים במערה ומכלכל אותם‪ .‬עובדיהו ואליהו הנביא נפגשים‪ ,‬אליהו מנחה את עובדיהו לקראת פגישתו‬
‫עם אחאב‪ .‬עובדיהו ואחאב מתעמתים מילולית‪ .‬המסר בהפטרה זו‪ :‬לא לפחד לומר את הצדק ואת האמת‪ .‬אצל‬
‫הספרדים מתחילים בנס של אליהו ונביאי הבעל על הר הכרמל עם המים‪ .‬במקרא מצטייר אליהו כדמות קפדנית‬
‫הפועלת בנחישות‪ ,‬ללא חשש מהמלך או שיקולים פרטיים כלשהם; הקו המנחה אותו לאורך כל הדרך הוא‬
‫שהנס והצדק צריכים גם להיראות‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬ההפטרה באה תמיד לרמוז על נושא הנזכר בפרשה עצמה‪ .‬מהו הנס הגלוי בפרשת כי תישא? הרב‬
‫אלקנה שרלו מציין‪ ,‬ש אחד מהניסים הגלויים‪ ,‬שחולל הקב"ה בחסדו הגדול לבני ישראל בעת לכתם אחריו‬
‫במדבר בארץ לא זרועה‪ ,‬הוא נס המן‪ .‬בשפתו הציורית של המזמור בתהילים מתואר נס זה כך (תהילים עח‪ ,‬כג‪-‬‬
‫אִּבִירִ ים כָכַל אִיש‬
‫על ֵיהֶם מָן לֶאֱכל ּודְ גַן שָ מַי ִם נ ָתַ ן לָמֹו‪ :‬לֶחֶם ַ‬
‫מטֵר ֲ‬
‫מעַל ו ְדַ לְתֵי שָ מַי ִם פָתָ ח‪ :‬ו ַי ַ ְ‬
‫מ ָ‬
‫חקִים ִ‬
‫כה) ‪" :‬ו ַיְצַו שְ ָ‬
‫צֵידָ ה שָ לַח לָהֶם לָׂשבַע"‪ .‬איזכורים נוספים של חסדי ה' בנס המן נמצאים גם במקומות אחרים בכתובים (תהלים‬
‫קה‪ ,‬מ; נחמיה ט‪ ,‬טו‪-‬כ)‪.‬‬
‫בפשט הדברים‪ ,‬נס המן בוודאי בא לענות על צורך ענייני ומיידי ‪ -‬שליחת צידה להשבעת רעבו של עם נודד על‬
‫טפו ומקנהו‪ .‬אך למעלה מסיבתו ה'טכנית'‪ ,‬נדמה שנס המן משתתף בעיצוב דמותו ומהותו של מסע דור המדבר‪.‬‬
‫כך עולה מהפסוקים התולים את נס המן בחוויית תקופת המדבר‪:‬‬
‫ְּנָעַן‪.‬‬
‫צה אֶרֶ ץ ְ‬
‫ק ֵ‬
‫המָן כָכְלּו עַד ִּבֹּכָם אֶל ְ‬
‫ִּבעִים שָ נ ָה עַד ִּבֹּכָם אֶל א ֶֶרץ נֹושָ בֶת אֶת ַ‬
‫המָן ַארְ ָ‬
‫בנ ֵי י ִׂשְ ָראֵל כָכְלּו אֶת ַ‬
‫ּו ְ‬
‫(שמות טז‪ ,‬לה)‬
‫כל ְָך‬
‫א ִ‬
‫מ ֲ‬
‫ה ַ‬
‫חָָּמִיש‪ַ :‬‬
‫ה ַ‬
‫מוּצּור ַ‬
‫צמָאֹון אֲשֶ ר אֵין מָי ִם הַמֹוצִיא ל ְָך מַי ִם ִ‬
‫ק ָרב ו ְ ִ‬
‫ע ְ‬
‫ַּנֹורא נָחָש ׂשָ ָרף ו ְ ַ‬
‫הגָדֹּל וְה ָ‬
‫ִּבמִדְ ִּבָר ַ‬
‫הַמֹול ִיכֲָך ַ‬
‫(דברים ח‪ ,‬טו‪-‬טז)‬
‫ִּבמִדְ ִּבָר אֲשֶ ר ֹלא י ָדְ עּון אֲבֹּתֶיָך‪...‬‬
‫מָן ַ‬
‫ְּנַעַן ִּבַשָ נ ָה‬
‫ארֶ ץ ְ‬
‫מתְבּוַאת ֶ‬
‫בנ ֵי י ִׂשְ ָראֵל מָן ו ַיֹּאכְלּו ִ‬
‫מעֲבּור הָכָרֶ ץ ו ְֹלא הָי ָה עֹוד ל ִ ְ‬
‫כלָם ֵ‬
‫מח ֳָרת ִּבְכָ ְ‬
‫מ ָ‬
‫המָן ִ‬
‫ו ַי ִשְ ִּבֹּת ַ‬
‫ההִיא‪( .‬יהושע ה‪ ,‬יב)‬
‫ַ‬
‫בפסוקים אלו ואחרים מופיע נ ס המן כמאפיין את דרך הנהגת ה' את ישראל במדבר‪ ,‬ובמדבר דווקא‪ .‬הנהגה זו‬
‫עיקרה ניסית‪ -‬פלאית (שהרי ההנהגה הטבעית מוציאה לחם מן הארץ ולא מן השמים) גם במה שנוגע לקיום‬
‫הפרטי היום‪-‬יומי כמזון‪ ,‬שתייה וביטחון (שיר השירים רבה ד)‪:‬‬
‫ר' יוסי אומר‪" :‬שלשה פרנסין טובים עמדו ל ישראל‪ ,‬ואלו הן‪ :‬משה ואהרן ומרים‪ .‬ובזכותן נתנו להם שלש מתנות‬
‫טובות‪ :‬הבאר‪ ,‬המן וענני כבוד‪ .‬המן בזכות משה‪ ,‬הבאר בזכות מרים‪ ,‬בזכות אהרן ענני הכבוד"‬
‫לחיזוק רעיון המן כמבטא דרך הנהגה מדברית‪ ,‬נביא מדבריו התמציתיים של ה"שפת אמת" (יהודה אריה ליב‬
‫אלתר‪ ,7091 – 7481 ,‬בשלח תרס"ב‪-‬תרס"ג)‪:‬‬
‫"ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא‪ :‬ויאמר אליהם משה הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה" ‪ -‬זה‬
‫עצמו שלא ידעו מה הוא‪ ,‬הוא הלחם אשר צוה ה'‪ .‬כי תכלית הידיעה שלא נדע‪ .‬שכך היתה כל תהלוכת בני‬
‫ישראל במדבר‪ .‬ועל זה אמרו כבהמה נמשכנו אחריך‪ .‬אדם ובהמה תושיע ‪ -‬דרשו חז"ל‪ :‬ערומים בדעת כאדם‬
‫ומשימין עצמם כבהמה"‪.‬‬
‫ד"ר ניצה דורי ‪ -‬ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית הדתית שאנן בחיפה ועורכת‬
‫המשנה של העלון‪.‬‬
‫בין המן לעגל‪ /‬הרב ד"ר רונן לוביץ‬
‫בין המגילה לבין חטא העגל‬
‫לכאורה אין כל קשר וכל דמיון בין מגילת אסתר שקראנו אתמול לפרשת 'כי‪-‬תשא' שנקרא מחר‪ .‬אולם‬
‫בהתבוננות נוספת נראה שיש בין סיפור המגילה לסיפור המרכזי של הפרשה דמיון מדהים‪ .‬בשני מאורעות עם‬
‫ישראל עומד בפני סכנת הכחדה‪ :‬במגילת אסתר בגלל גזרת המן‪ ,‬ובפרשת כי תשא בגלל גזרת ה'‪ .‬בעקבות חטא‬
‫תָך ל ְגֹוי גָדֹול" (שמות לב‪ ,‬י)‪.‬‬
‫אעֱׂשֶ ה אֹו ְ‬
‫כָּ ֵם ו ְ ֶ‬
‫א ַ‬
‫בהֶם ו ַ ֲ‬
‫אפִי ָ‬
‫הּנ ִיחָה ָּ ִי ו ְיִחַר ַ‬
‫העגל‪ ,‬אמר ה' למשה‪" :‬וְעַתָ ה ַ‬
‫אלו הם למעשה שני המקרים היחידים בהיסטוריה שבהם עם ישראל עמד בפני סכנה של הכחדה גמורה‪.‬‬
‫בתקופות אחרות היו גזירות קשות‪ ,‬היו חורבנות ופוגרומים‪ ,‬אך לא נשקפה סכנה של השמדה טוטאלית‪ .‬אף‬
‫בתקופות שלפני החורבנות של שני בתי המקדש‪ ,‬הסכנות היו‪ :‬גלות‪ ,‬חורבן המקדש וחורבן ארץ ישראל‪ ,‬אך לא‬
‫היה כל איום בהשמדה‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬לא רק עצם עננת ההכחדה המרחפת דומה בשני האירועים‪ ,‬גם הגורם להם‪ .‬בחטא העגל מדובר בחטא‬
‫שעל פניו היה עבודה זרה‪ .‬לדברי חז"ל‪ ,‬זו בדיוק היתה סיבת הגזרה גם בסיפור מגילת אסתר‪ .‬חכמים שאלו‪:‬‬
‫"מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה? ותשובתם היא‪" :‬מפני שהשתחוו לצלם" (מגילה יב‪ ,‬א)‪.‬‬
‫הדמיון בין שני המקרים נמשך בהיבט נוסף‪ ,‬והוא שבשניהם לא מדובר בעבודה זרה גמורה אלא למראית עין‬
‫בלבד‪ .‬בפורים כפי שחז"ל הגדירו זאת‪" :‬הם לא עשו אלא לפנים"‪ ,‬כלומר לא השתחוו לעבודה זרה מתוך אמונה‬
‫וכוונה‪ ,‬אלא רק העמידו פנים כלפי חוץ מפחד המלכות‪ .‬גם בחטא העגל – ניתנו לו הסברים מהסברים שונים‪,‬‬
‫אולם ברור שלא מדובר בעבודה זרה של ממש‪ ,‬שהרי לא מתקבל על הדעת שאנשים שחוו רק לפני זמן קצר את‬
‫האותות והמופתים במצרים‪ ,‬את קריעת ים סוף ואת מעמד מתן תורה בהר סיני‪ ,‬יינטשו באחת את אמונתם באלוהי‬
‫ישראל‪ ,‬ויאמינו בעגל‪.‬‬
‫במאמר מוסגר נזכיר שהשוואה בין תיאור השמחה בחטא העגל ושמחת פורים יכולה אף היא ליצור קשרים‬
‫אסוציאטיביים ביניהם‪ ,.‬שכן גם במעשה העגל העם ישב לאכול ולשתות‪ ,‬ויקומו לצחק ואפילו "מסכה" עשו להם‬
‫(שמות לב‪ ,‬ו)‪ ,‬ביטויים שמעוררים בתודעתנו זיקה לחגיגת פורים‪.‬‬
‫שלוש תמיהות על חטא העגל‬
‫ברם‪ ,‬היה הבדל גדול ורב משמעות בין סיפור המגילה לחטא העגל‪ .‬על מנת לעמוד על הבדל זה‪ ,‬נתרכז לרגע‬
‫בחטא העגל‪ ,‬ונעלה כמה תמיהות לגבי מה שהתרחש לאחריו‪:‬‬
‫א‪ .‬התמיהה הראשונה היא שלפי המסופק משה התפלל ל‪-‬ה'‪ ,‬וה' סלח לעמו על החטא‪ ,‬אך למרות זאת משה‬
‫עמְָך‬
‫חוזר לבקש את סליחת ה' פעם נוספת‪ .‬הפרשה מספרת שמיד אחרי החטא ה' אומר למשה‪" :‬ל ְֶך רֵ ד ְִּי שִ חֵת ַ‬
‫תחֲוּו לֹו‪ ." ...‬כשמשה שומע זאת הוא פונה אל ה' בתפילה‬
‫עגֶל מַסֵ כָה ו ַי ִשְ ַ‬
‫מצ ְָרי ִם‪ ...‬עָׂשּו לָהֶם ֵ‬
‫מאֶרֶ ץ ִ‬
‫על ֵיתָ ֵ‬
‫ה ֱ‬
‫אֲשֶ ר ֶ‬
‫אפֶָך‬
‫מחֲרֹון ַ‬
‫עמֶָך‪ ...‬שּוב ֵ‬
‫ִּב ַ‬
‫אפְָך ְ‬
‫פנ ֵי י ְקֹּו ָק אֱֹלהָיו ו ַיֹּאמֶר לָמָה י ְקֹּו ָק יֶחֱרֶ ה ַ‬
‫באופן מיד י‪ ,‬כדברי הכתוב‪" :‬ו ַיְחַל מֹּשֶ ה אֶת ְ‬
‫עמֹו"‪ .‬כתוב כאן‬
‫עמֶָך"‪ .‬בעקבות תפילת משה נאמר‪" :‬ו ַיִּנָחֶם י ְקֹּו ָק עַל ה ָָרעָה אֲשֶ ר דִ ִּבֶר לַעֲׂשֹות ל ְ ַ‬
‫הּנָחֵם עַל ה ָָרעָה ל ְ ַ‬
‫וְ ִ‬
‫אפוא במפורש שעוד לפני שמשה ירד מהר סיני והגיע אל העם כבר ניחם ה' על הרעה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬אחרי כן‪ ,‬כאשר משה מגיע אל עם ישראל‪ ,‬הוא שובר את הלוחות‪ ,‬מנהל דו‪-‬שיח עם אהרון‪ ,‬בו אהרון‬
‫מתנצל‪ ,‬וסופג ממשה תוכחה‪ ,‬ושבט לוי הורג בעובדי העגל שלושת אלפים איש‪ .‬אחרי כל זה מכריז משה שהוא‬
‫על ֶה אֶל י ְקֹּו ָק אּולַי‬
‫א ֱ‬
‫אתֶם חֲטָ אתֶם חֲטָ כָה גְדֹּלָה וְעַתָ ה ֶ‬
‫העָם ַ‬
‫מח ֳָרת ו ַיֹּאמֶר מֹּשֶ ה אֶל ָ‬
‫מ ָ‬
‫צריך לבקש כפרה מ‪ -‬ה'‪" :‬ו ַיְהִי ִ‬
‫תכֶם"‪ ,‬ואז שב משה ומתפלל פעם נוספת אל ה' שיסלח לעם ישראל (לב‪ ,‬ל')‪.‬‬
‫ִּבעַד חַטַ א ְ‬
‫כפ ְָרה ְ‬
‫א ַ‬
‫ֲ‬
‫נשאלת השאלה מה קורה כאן‪ ,‬הרי לכאורה ה' כבר סלח מזמן‪ ,‬עוד לפני רדת משה מהר סיני?‬
‫שתי שאלות נוספות מתעוררות למקרא סיפור העגל‪:‬‬
‫ב‪ .‬לדור המדבר היו כידוע שני חטאים ראשיים‪ :‬חטא העגל וחטא המרגלים‪ .‬והנה כאשר אנו משווים את התגובות‬
‫להם‪ ,‬אנו מגלים שני הבדלים בולטים‪ :‬על חטא המרגלים נאמר שרק אנשי אותו דור נענשו‪ ,‬ואילו על חטא העגל‬
‫נאמר שהוא חטא לדורות‪ ,‬שעתידים כל הדורות לספוג מעט מעונש אותו חטא‪ .‬מה הסיבה לכך? מדוע משה לא‬
‫הצליח לקבל סליחה גמורה על החטא?‬
‫ג‪ .‬בתפילת משה אחרי חטא המרגלים הוא מזכיר את י"ג מידות הרחמים‪ ,‬ומדגיש את ההשפעה של המתת עם‬
‫ישראל על התדמית של אלוהי ישראל בעולם‪ :‬מצרים ישמעו‪ ,‬ויאמרו‪" :‬מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל‬
‫הארץ‪ ...‬וישחטם במדבר"‪ .‬הוא לא אומר דבר על זכות אבות‪ .‬משה מצליח להשיג את סליחת ה' מבלי להשתמש‬
‫בפרוטקציה שבני ישראל הם בני אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ .‬בחטא העגל לעומת זאת‪ ,‬משה נדרש לזכות אבות‪" :‬ז ְכֹּר‬
‫ִּבעְתָ לָהֶם ִּבְָך‪( "...‬שם‪ ,‬יג)‪ .‬נראה שבלי השימוש בזכות זו‪ ,‬הסליחה לא‬
‫עבָדֶ יָך אֲשֶ ר נ ִשְ ַ‬
‫צחָק ּול ְי ִׂשְ ָראֵל ֲ‬
‫ל ְַאב ְָרהָם ל ְי ִ ְ‬
‫היתה מושגת‪ ,‬והשאלה היא כמובן מדוע?‬
‫שלוש השאלות הללו מדגישות כולן את הקושי המיוחד שהיה בהשגת סליחה של ה' על חטא העגל‪ .‬הסיבה‬
‫לקושי זה מצוי לדעתי בעובדה מדהימה אחת‪ ,‬שבדרך כלל לא ערים לה‪ :‬לא מוזכר בשום מקום בתורה שאחרי‬
‫חטא העגל עם ישראל עשה תשובה‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬אף כאשר ה' אומר לעם ישראל שבעקבות החטא הוא לא יוביל את העם כמתוכנן‪ ,‬אלא ישלח מלאך‬
‫מלְאְָך‪ְִּ ...‬י ֹלא‬
‫פנ ֶיָך ַ‬
‫חתִי ל ְ ָ‬
‫במקומו‪ ,‬עם ישראל לא מגיב בעשיית תשובה‪ ,‬אלא רק באבל‪ .‬ה' אומר לעם‪" :‬ו ְשָ לַ ְ‬
‫אִּבָלּו ו ְֹלא שָ תּו‬
‫ת ַ‬
‫הז ֶה ו ַי ִ ְ‬
‫העָם אֶת הַדָ בָר ה ָָרע ַ‬
‫קשֵ ה עֹּרֶ ף"‪ ,‬ותגובת העם ‪ -‬אבל גדול‪" :‬ו ַי ִשְ מַע ָ‬
‫ִּבקִרְ ִּבְָך ְִּי עַם ְ‬
‫על ֶה ְ‬
‫א ֱ‬
‫ֶ‬
‫עלָיו" (שמות לג‪ ,‬ב‪-‬ד)‪.‬‬
‫אִיש עֶדְ יֹו ָ‬
‫הם מאוד הצטערו לשמוע על העונש‪ ,‬שבוודאי גרם להם לדאגה רבה‪ ,‬אולם לא כתוב שהם הביעו חרטה כלשהי‪,‬‬
‫לא מופיע שהם התוודו עליו וקיבלו על עצמם לא לעבור את העבירה להבא‪ .‬אין במקרא כל אזכור להתעוררות‬
‫רוחנית בעם ישראל בעקבות חטא העגל‪ .‬אפשר שזו הסיבה לכך שמשה טרח לטחון את העגל עד דק ולפזר את‬
‫אפרו על פני המים (שמות לב‪ ,‬כ)‪ ,‬ולא הסתפק בהשלכתו לפח האשפה של המדבר וההיסטוריה‪ .‬כשמשה ראה‬
‫שהעם אינו קורא בקול גדול‪" :‬חטאנו"‪ ,‬ולא מכריז‪" :‬לעולם לא נשוב עוד לחטא העגל"‪ ,‬הוא אומר לעצמו שכדאי‬
‫לכתוש אותו לאבק‪ .‬מה שבטוח – בטוח!‬
‫לאור הנתון הזה של היעדר תשובה‪ ,‬אנו יכולים להבין מדוע משה היה צריך לשוב ולהתפלל אל ה'‪ .‬בתפילתו‬
‫הראשונה הוא יצא מהנחה שכאשר יגיע אל בני ישראל ויוכיח אותם‪ ,‬הם יחזרו בתשובה גדולה‪ ,‬אולם זה לא קרה‪.‬‬
‫לכן קינן בקרבו חשש‪ ,‬שסליחת ה' תתבטל‪ ,‬והוא נאלץ להתפלל שוב‪ .‬עתה מבינים אנו מדוע חטא העגל הוא‬
‫חטא לדורות‪ ,‬בניגוד לחטא המרגלים‪ ,‬שכן בלי עשיית תשובה החטא נותר תלוי ועומד‪ ,‬וכך גם העונש‪ ,‬אמנם‬
‫הומתק‪ ,‬אך לא התבטל לגמרי‪ .‬כמו כן אנו ברור כעת מדוע בחטא העגל נדרש משה להשתמש בזכות אבות‪ ,‬שכן‬
‫עם שלא עושה תשובה על חטאו‪ ,‬אינו יכול לזכות לסליחה בזכות עצמו‪ ,‬אלא רק בזכות אבותיו‪.‬‬
‫איום ההכחדה ואיום ההשמדה‬
‫בשלב זה נחזור להשוואה בין חטא העגל לפורים‪ ,‬ומאליו יזדקר ההבדל הגדול ביניהם‪:‬‬
‫חטא העגל לא הניב התעוררות רוחנית גדולה‪ ,‬ואף לא שינוי כיוון דרמטי‪ .‬עם ישראל עזב כמובן את העגל‪ ,‬אך לא‬
‫מעבר לכך לא הרבה השתנה‪ .‬במגילת אסתר לעומת זאת מצאנו התעוררות אדירה בעם ישראל‪ .‬היהודים שנאלצו‬
‫להשתחוות לצלם‪ ,‬חזרו ליהדותם במלוא מובן המילה‪ .‬העם שהיה מפוזר ומפורד‪ ,‬הפך להיות עם מאוחד ומלוכד‪.‬‬
‫הם אפילו לא חיכו לשלב בו החרב החדה היתה מונחת על צווארם‪ ,‬אלא פתחו בתהליכי תשובה עצומים מיד עם‬
‫היוודע גזירת המן‪ .‬בכל מדינה ומדינה פותחים היהודים בצום ובכי ומספד‪ ,‬ולובשים שק ואפר (אסתר‪ ,‬ד‪ ,‬ג)‪,.‬‬
‫ובשושן מתכנסים כל היהודים‪ ,‬כנראה לתפילה‪ ,‬תוך שהם צמים ברציפות שלושה ימים ושלושה לילות (ד‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫התכנסות הע ם‪ ,‬שהיה מפוזר ומפורד קודם לכן‪ ,‬משקפת את התפנית הגדולה שחלה בקרבו בתחום שבין אדם‬
‫לחברו‪ .‬הצום והתפילות ממחישים את השיבה המלאה אל הקב"ה‪ .‬תהליכים אלה המשיכו גם לאחר שתרחש נס‬
‫פורים‪ ,‬כאשר העם היהודי בחר לחגוג אותו בחיזוק האחדות והאהבה ביניהם‪ ,‬ובקבלת מצוות שהיהודים קיבלו על‬
‫מחָה‬
‫עצמם מרצונם החופשי בעקבות ההצלה‪ .‬הם הסכימו והתחייבו לַעֲׂשֹות את ימי הפורים "יְמֵי מִשְ תֶה ו ְׂשִ ְ‬
‫אבְיֹונ ִים" (אסתר פרק ט)‪.‬‬
‫ח מָנֹות אִיש ל ְרֵ עֵהּו ּומַתָ נֹות לָ ֶ‬
‫ּומִשְ לֹו ַ‬
‫עתה יכולים אנו לסכם מדוע איום ההכחדה של עם ישראל שהיה בחטא העגל לא הניב שום חג‪ ,‬למרות‬
‫שההכחדה בטלה‪ .‬אדרבה‪ ,‬חטא העגל נותר כבכיה לדורות‪ ,‬שיש לשלם עליה בתשלומים בלתי פוסקים‪ .‬לעומת‬
‫זאת איום ההשמדה שהיה בסיפור מגילת אסתר הביא לחג של שמחה גדולה לדורות‪.‬‬
‫איום ההשמדה המגיע מחצרות השליטים בפרס לא התפוגג כידוע‪ ,‬אלא רק החליף צורה‪ ,‬והוא שריר ותקף גם‬
‫בזמננו‪ .‬בעודנו מצויים כיום תחת עננה קודרת של איומי השמדה אלה ודומיהם‪ ,‬שומה עלינו להגיב כמו בפורים‬
‫ולא כמו בחטא העגל‪ .‬עלינו לראות באיום זרז ממשי ליצירת אחדות ולהתעוררות גדולה הן בשיבה אל ה'‪ ,‬והן‬
‫בשיפור היחסים שבין אדם לחברו‪.‬‬
‫הרב ד"ר רונן לוביץ' מכהן כרב היישוב ניר עציון‪ ,‬מרבני צוהר ומראשי ארגון רבני בית הלל‬
‫על קצה הלשון לפרשת כי תשא ‪ /‬משה אוסי‬
‫‪' .6‬כופר נפש' ו'כופר תיבת נח'‬
‫שרש 'כפר' פירושו לכסות‪ ,‬למנוע ולהגן; נֹּח כָפר את התיבה – כיסה אותה בזפת להגנה מפני המים; הכפורת – מִכסה‬
‫המצפה את הארון; הכפור – מכסה את האדמה; הכפיר – הוא הארי‪ ,‬המנהיג האורב במסתרים לטרפו‪ ,‬והוא המגן על‬
‫הלהקה; הכְפר – מכוסה באוהלים ונבנה ביסודו כדי להגן על האיכרים‪ .‬ומכאן בהשאלה 'לכפר על עוון'‪ ,‬לכסות על‬
‫חטא ולנקות מאשם; בתהלים פעם כתוב‪" :‬פשעינו אתה תכפר ם" (ס"ח ד')‪ ,‬ופעם‪" :‬כסית כל חטאתם" (פ"ה ג')‪ .‬יום‬
‫הכיפורים‪ ,‬אם כן‪ ,‬מגן על האדם ומונע מן החטא להשפיע‪ .‬החוטא המחלל את הקודש מותיר אחריו חלל‪ ,‬ויש צורך‬
‫בכופר‪ ,‬בזפת ובטיח כדי לכסות את החלל שנפער; וכשמשלמים 'כופר נפש'‪ ,‬מבקשים לכפר ולכסות את החטא ע"י‬
‫תשלום חומרי‪ .‬ובפרשתנו 'כסף הכיפורים' – מחצית השקל – הוא "כופר נפש לה' "‪ ,‬תרומה סמלית שתמנע את הנגף‪.‬‬
‫ומסכם רש"י יפה בפירושו לפס'‪" :‬אכפרה בעד חטאתכם" (ל"ב ל')‪' :‬אשים כופר וקינוח וסתימה לנגד חטאתכם‪ ,‬להבדיל‬
‫ביניכם ובין החטא '‪ .‬ויש מדרש האומר שמשה מסר נפשו על ישראל‪ ,‬ואמר 'אכפרה' – הנני כפרה בעדכם‪ ,‬כפי שיאמר‬
‫אח"כ‪" :‬מחני נא מספרך"‪.‬‬
‫‪ .9‬קרני הוד וקרני שור‬
‫ריבוי המשמעויות של השורש 'קרן' גרם למתרגמי התנ"ך ליוונית וללטינית שלא להבין כהלכה את הכתוב‪ְִּ" :‬י קָ רַ ן עֹור‬
‫פנ ֵי משֶ ה"; ופירשו את הנאמר כקרניים ממש‪ ,‬והבינו כאילו כתוב; 'קָ רן ראשו '‪ ,‬צמחו לו קרניים; ובעקבות אי הבנה זו פיסל‬
‫ְ‬
‫האומן מיכאל אנג'לו שתי קרניים לראשו של משה ‪ .‬ומסופר על יהודי שביקר לפני מספר שנים בכפר נידח באירופה‪,‬‬
‫ותושביו לא האמינו שהוא יהודי‪ ,‬שהרי אין לו ‪...‬קרניים‪.‬‬
‫'קרן' – ברוב הכתובים בתנ"ך פירושה זיז גרמי מכוסה קרנית שבראש בעל חיים – קרן איל‪/‬שופר‪/‬שמן‪ /‬וכד'; ובהשאלה‬
‫סמל לכח‪" :‬מגני וקרן ישעי" (שמ"ב כ"ב ג')‪' .‬קרן' היא גם זיז ובליטה‪ ,‬כמו קרן המזבח‪ .‬במעט כתובים משמעה 'קרן אור'‪.‬‬
‫בלשון חז"ל נוספו הוראות כמו‪ :‬קרן=פינה‪ ,‬קרן רחוב ‪ ,‬קרן קיימת‪ ,‬יושבי קרנות‪ ,‬כתיבה על קרן הצבי ועוד‪ .‬בימינו נוספו‬
‫מלים מהמשמעות של 'אלומת אור'‪ ,‬כמו‪ :‬הקרנה‪ ,‬מקרֵ ן‪ ,‬קרנית ועוד‪.‬‬
‫רש"י בפירושו לפסוקנו מקשר יפה בין שתי המשמעויות של 'קרן'‪' :‬שהאור בולט ומבהיק כמין קרן'‪ .‬המדרשים והפרשנים‬
‫מסבירים את מקור 'קירון האור' שעל פני משה; ואומרים חז"ל‪" :‬בשעה שהקב"ה היה מלמדו תורה‪ ,‬מניצוצות שיצאו מפי‬
‫השכינה נטל קרני ההוד"; ועוד מוסיפים‪ ,‬שכאשר היה משה במערה בנקרת הצור‪ ,‬נתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר‪:‬‬
‫''וׂשכותי כפי'' (ל"ג כ"ב)‪ .‬תרגום 'יונתן'‪' :‬ומשה לא ידע כי התבהר זיו איקונין של פניו'‪ .‬והרמב"ן מסביר מדוע פחד העם‬
‫מלגשת אל משה‪ ' :‬כי בצאת כל ישראל לראותו ראו קרני ההוד (ו)פחדו מגשת אליו וחזרו אחורנית‪ ,‬אולי חשבו שהיה שם‬
‫כבוד ה'‪ ,‬או מלאכי עליון עמדו ופחדו פן יפרוץ בהם ה' '‪ .‬לעומתו רבי חיים בן עטר מסביר‪ ,‬שכאשר ציווה ה' את משה‬
‫לכתוב בתור ה שהוא "עניו מאוד"‪ ,‬הלך משה וכתב "ענו" חסר יו"ד‪ ,‬מרוב ענוותנותו; וכיוון שחסך אות אחת נותרה טיפת‬
‫דיו בקולמוס‪ ,‬ומזה זכה ל"קרני הוד" מחמת ענוותנותו היתירה‪ .‬ר' סעדיה גאון מדגיש‪ ,‬כי האור לא סר מפניו עד יום מותו‪,‬‬
‫על כן "לא כהתה עינו ולא נס לחיו"‪.‬‬
‫‪ .3‬על מֶ לח‪ ,‬מַ לח וממולח‬
‫מָָּח טָ הֹור ק ֹּדֶ ש"(ל' ל"ה) – מה פירוש ממולח? לכאורה‪ ,‬השאלה מיותרת‪ ,‬שהרי‬
‫מ ֻ‬
‫ח ְ‬
‫ק ַ‬
‫מעֲׂשֵ ה רֹו ֵ‬
‫"וְעָׂשִ יתָ אֹּתָ ּה קְ טֹּרֶ ת רֹּקַ ח ַ‬
‫רואים בעליל את השורש 'מלח'‪ .‬ואולם ישנה מחלוקת בין רש"י לרמב"ן בדבר הבנת המלה‪ .‬ומפרש הרמב"ן‪' :‬ממולח‬
‫טהור קודש שיהא מלוח במלח סדומית כמו שאמרו [במסכת] כריתות (ו' ע"א) מלח סדומית רובע'‪ .‬לעומתו מקבל רש"י‬
‫את פרשנותו של אונקלוס המתרגם‪' :‬מעורב‪ ,‬שיערֵ ב שחיקתן יפה יפה זה עם זה'‪ .‬ומסביר רש"י שהחובלים נקראים‬
‫מלחים‪' ,‬ע"ש שמהפכין את המים במשוטות‪ ,‬כשמנהיגים את הספינה‪ ,‬כאדם המהפך בכף ביצים טרופות לערבן עם‬
‫המים'‪ .‬מצד שני מסביר הרמב"ן‪ ,‬שחכמי הספנים נקראים מלחים 'בעבור שהם יודעים טעם הים כאילו הם המרגישים‬
‫במליחותו ובמתיקותו‪ ,‬כלומר היודעים מתי יהיה מתוק ונאות להולכי הים‪ ,‬או מתי הוא רע ומר להם'‪ .‬יוצא שהרמב"ן עומד‬
‫בדעת ו כי "ממולח" כוונתו מלח‪ ,‬והיינו המלח שהיו מוסיפים בקטורת‪ ,‬ולא כפירוש אונקלוס ורש"י שהמרקחת נימוחה עד‬
‫מלח' יסודה בשפה השומרית ופירושה 'מי‬
‫שלא יוכר הסם המעורב עם הסימנים האחרים‪ .‬חוקרי הלשון מצאו שהמלה ' ַ‬
‫אנ ָשִ ים לְהָשִ יב אֶל‪-‬הַיִַּבָשָ ה ו ְֹלא י ָכֹּלּו" (א' י"ג) – חותרים ע"י‬
‫ה ֲ‬
‫תרּו ָ‬
‫ח ְ‬
‫שמניע את האונייה'‪ .‬והוכחה יש לכך בסיפור יונה‪" :‬ו ַי ַ ְ‬
‫שמנערים במשוט ו'מערבבים' את המים; יוצא שאין לה קשר למֶלח הנמצא במי הים‪ .‬בערבית המלה 'מליח' פירושה טוב‪,‬‬
‫יפה ונאה; ולמשפחה טובה הדביקו את השם – אלמליח ('גודמן')‪ .‬ואולי הכינוי 'ממולח' – לאיש פיקח ושנון – בא לו‪ ,‬כי‬
‫חכמתו 'מעורבבת'‪ ,‬רוצה לומר‪ ,‬שלמד ממספר מורים במוסדות שונים‪ ,‬ושמע דעות נוגדות; שקרא מגוון חומרים‪ ,‬ביקר‬
‫במקומות אחדים ופגש טיפוסים שונים‪ ,‬ולא רק חכמים מאסכולה אחת‪ .‬נחשוב על דמותו של יעקב אבינו ועל כל‬
‫התהפוכות (שינויים ו'ערבובים') בחייו – הוא ה'ממולח' בה"א הידיעה! ולכן הוא ׂשר א‪-‬ל'‪ ,‬ואנו‪' ,‬עם ממולח'‪ ,‬נקראים על‬
‫שמו‪.‬‬
‫ב‪ .‬מדרשים על מעשה העגל‬
‫‪ .6‬רבי נחמיה אמר‪ :‬בשעה שעשו ישראל אותו מעשה‪ ,‬עמד לו משה מפייס את האלהים‪.‬‬
‫אמר‪ :‬רבון העולם! עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם?! העגל הזה שעשו‪ ,‬יהיה מסייעך‪ ,‬אתה מזריח את החמה‪,‬‬
‫הלבנה‪.‬‬
‫והוא‬
‫אתה הכוכבים‪ ,‬והוא המזלות‪ .‬אתה מוריד את הטל‪ ,‬והוא משיב רוחות‪ .‬אתה מוריד גשמים‪ ,‬והוא מגדל צמחים‪ .‬אמר‬
‫הקב"ה‪ :‬משה! אף אתה טועה כמותם‪ ,‬והלא אין בו ממש?! אמר לו‪ :‬א"כ למה אתה כועס על בניך?! "למה ה' יחרה‬
‫אפך בעמך"?!‬
‫‪ .9‬למה מזכיר את שלושת אבות?‬
‫"ז ְכֹר לְַאב ְָרהָ ם ל ְיִצְחָ ק ּולְי ִשְ ָראֵ ל עֲ בָדֶ יָך" (ל"ב י"ג)‪.‬‬
‫למה מזכיר מרע"ה את שלשות אבות? אמרין רבנן‪ :‬אמר משה‪ :‬אם שריפה הם חייבים‪ ,‬זכור לאברהם‪ ,‬שנתן נפשו‬
‫לכבשן האש לישרף על שמך‪ ,‬ותצא שריפתו לשריפת בניו‪ .‬ואם הריגה הם חייבים‪ ,‬זכור ליצחק אביהם‪ ,‬שפשט‬
‫צו וארו ע"ג המזבח לישחט על שמך‪ ,‬ותצא הריגתו להריגת בניו‪ .‬ואם גלות הם חייבין‪ ,‬זכור ליעקב אביהן‪ ,‬שגלה‬
‫מבית אביו לחרן‪ ,‬ויצאו אלו באלו‪[ .‬לפיכך אמר] "זכור לאברהם ליצחק ולישראל"‪.‬‬
‫‪" .3‬פְסָ ל‪-‬לְָך שְ נ ֵי‪-‬ל ֻחֹת" (ל"ד א')‬
‫הפסולת שלך היא ומשָ ם העשיר משה‪ .‬אמר הקב"ה‪ :‬דין הוא שיטֹול אותן פסולת – משה‪ .‬למה?‬
‫אלא‪ ,‬ישראל שלא נתעסקו במצוות‪ ,‬נתתי להן כל טוב ארץ מצרים‪ ,‬שנאמר (שמות י"ב)‪" :‬וה' נתן את חן העם"‪,‬‬
‫והעשירו‪ ,‬ומשה שעסק בעצמותיו של יוסף‪ ,‬יהא עני?! אתן לו את הפסולת שיעשיר‪.‬‬
‫חברותא – מפגשי חוויה ותרבות‬
‫שיעורים בעברית ובערבית לכל‬
‫הרמות‪.‬‬
‫שיחות ודרשות לשבתות ולחגים‪.‬‬
‫יהדות ספרד – פיוטים‪ ,‬שירים‬
‫וסיפורים בליווי מצגות וסרטים‪.‬‬
‫מגוון נושאים לוועדים‪,‬‬
‫לשבת‪/‬תרבות‪/‬חתן‪.‬‬
‫שעשועונים‪ ,‬חידות וחידודים‪.‬‬
‫כתיבה מוזמנת‪ ,‬עריכה‪ ,‬ניקוד והגהה‪.‬‬
‫חונכות של תלמידים הזקוקים‬
‫להעשרה‪.‬‬
‫נא לפנות למשה אוסי — ‪09-8335016‬‬
‫‪mosheossi@gmail.com‬‬
‫מסע אל יהדות ספרד‬
‫הרצאה‪/‬הרצאות בליווי מצגת וסרטים‬
‫מבין הנושאים ‪:‬ספרד תחת הכיבוש הערבי;‬
‫משוררים ב"תור הזהב"; שירת החול והקודש;‬
‫האינקוויזיצציה והגירוש; מטולדו לצפת;‬
‫הלאדינו‪ ,‬הפלמנקו והמוסיקה האנדלוסית;‬
‫זמרים חוזרים אל שירת ספרד‪ ,‬ועוד‪....‬‬
‫פרטים ‪ -‬משה אוסי ‪09-6005338‬‬
‫"והגדת לבנך" – שיחה על‬
‫האביב‪ ,‬חודש ניסן‪ ,‬פסח והגדה‬
‫עם סיפורים וחידה‪.‬‬
‫משה אוסי ‪90-6005938‬‬