לומון

‫לומון‬
‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪1 | 2012‬‬
‫לומון‬
‫חדשות העמותה‬
‫תמי בן‪-‬אור יו”ר העמותה‬
‫הפעם אתחיל את חדשות העמותה בברכה חמה‪ ,‬אחר של הנערות והנערים‪ ,‬כך שהזדמן לקבוצה‬
‫מפרגנת ואוהבת מאד לחברנו דב פלד אשר זכה מכובדת להיפגש עם השורדים‪ .‬כן ירבו משנה לשנה‬
‫לאות הוקרה “ איש השנה “ מטעם מועדון ליונס יוזמות יפות ומחבקות‪.‬‬
‫כפר‪-‬סבא על התנדבותו מזה שנים רבות‪ ,‬בהתמדה‬
‫נדירה‪ ,‬עוד בטרם עלייתו ארצה ועד עצם היום הזה בשבוע שחל ב ‪ 17.2.13‬נערך שבוע הנוער‪ .‬קאמי זיסמן‬
‫בעמותת “ אלומה “‪ .‬התנדבותו ארוכת השנים הייתה תלמידת יב’ בתיכון רבין ויו”ר מועצת הנוער בכפר‪-‬‬
‫מופנית בראשית דרכו עוד בגולה‪ ,‬להגנה על המדינה סבא‪ ,‬פנתה אלינו‪ ,‬לקיום שיתוף פעולה במסגרת‬
‫ובמשך הזמן לקשר בין עברנו לעתידנו‪ ,‬כשורדי שואה‪ .‬שבוע הנוער‪ ,‬להקדיש יום אחד לתשומת לב ותרומה‬
‫דב איש נעים הליכות‪ ,‬צנוע‪ ,‬שקט‪ ,‬עקבי‪ ,‬נחוש לשורדי שואה‪ .‬במסגרת זו נמסרה רשימה של שורדי‬
‫בדעותיו‪ ,‬בעל יוזמה‪ ,‬שהגה את רעיון הנצחת ניספים שואה שישמחו לארח בביתם נוער נפלא זה ולחלוק‬
‫בעירנו‪ .‬כך התחברו יוזמותינו שהולידו את הקמת ולהחליף דעות בנושאים שונים‪ .‬כמו כן שוחחנו על‬
‫העמותה‪ .‬כולנו מאחלים לדב‪ ,‬בריאות לרוב‪ ,‬עוד יוזמות נוספות שנוכל לקיים בהמשך השנה‪.‬‬
‫שנים רבות של פעילות ותרומה‪ .‬בהערכה והוקרה בהזדמנות זו נברך את קאמי זיסמן וחבריה במועצת‬
‫רבה‪ .‬תודה שאתה עמנו‪.‬‬
‫התלמידים שמצמיחים מנהיגים לעתיד מקרב הנוער ‪,‬‬
‫וכן מברכים את קאמי על היותה ראש העיר ליום‬
‫אמשיך בשמחות‪ ,‬ואציין שנה לקיום הביטאון שלנו אחד‪.‬‬
‫במתכונתו המקצועית יותר‪ .‬אתי בורשטין חברתנו‬
‫היקרה‪ ,‬שהגיעה אלינו לפני שנה בערך‪ ,‬כאשר קידום מטרות העמותה‪ ,‬פעילות ועדת פרויקט ‪-‬‬
‫פרסמנו בעזרת “צוות” ‪ ,‬שאנו מחפשים מתנדבים בפגישות שנערכו עם נציגת העירייה נסיה שטרבורג‬
‫לעמותה‪ .‬כבר בראשית פגישתנו‪ ,‬אתי ציינה‪ ,‬שהיא – מנהלת פרויקטים ביום ‪ 9.1.13‬בהשתתפות‪ ,‬נסיה‪,‬‬
‫מעוניינת לתרום בעשייה ממשית‪ ,‬אך בדרך השקטה דב פלד‪ ,‬זאביק בונה ותמי בן‪-‬אור הועלתה השאלה‬
‫ועלומה‪ .‬חברי הוועד שלנו טרם ראו פנים אל פנים וכן ההמלצה לבדוק מחדש את ביצוע הפרויקט תוך‬
‫את אתי‪ ,‬אך פרי עמלה ‪ ,‬צובר מחמאות לאחר כל הקמת מבנה על קרקע מוקצה מהעירייה או לקצר‬
‫רבעון‪ ,‬שיוצא לאור‪ .‬גב’ טובה גלר‪ ,‬אם המתנדבים התהליך ולהוזיל את הפרויקט על ידי שפוץ מבנה‬
‫של כפר‪-‬סבא מביעה את התפעלותה וכותבת לנו מתאים לפרויקט‪ .‬התנהל דיון ברוח טובה ותוך הבעת‬
‫מכתבים מחממי לב על הביטאון ופעילות העמותה‪ .‬רצון לקדם את הפרויקט ככל האפשר טוב ומהר יותר‪.‬‬
‫אתי כאדם יסודי דאגה שהביטאון יהווה גם חלון לאחר דיון פנימי של חברינו‪ ,‬דב יו”ר ועדת הפרויקט‪,‬‬
‫ראווה לעמותה‪ ,‬על כן שדכה לנו את רווית דורפזאון פנה לגב’ רינה פז לזמן פגישה עם מר אשל ארמוני‬
‫הגרפיקאית ‪ ,‬שהעמידה את הביטאון על רמה ראויה מנכ”ל העירייה על מנת לקדם הנושא בהתאם‬
‫לצפיות והדרישות של ועדת הקצאת קרקע של‬
‫לציון ‪.‬‬
‫פרץ ויינרייך העיתונאי והקריקטוריסט המוכר והפעיל העירייה שנקבעה לפני כ ‪ 11‬חודש‪.‬‬
‫בכפר‪-‬סבא בכלל ובעיקר בעמותה שלנו‪ ,‬איש יצירתי אכן נפגשנו ביום ‪ 19.2.13‬עם צוות העירייה מר אשל‬
‫חי את עמו‪ ,‬סבלו‪ ,‬ושמחותיו‪ ,‬הצטרף לצוות המערכת‪ .‬ארמוני‪ ,‬עו”ד איילה זיו – מנהלת נכסי העיר‪ ,‬גב’‬
‫פרץ אייר את דף הפתיח של הביטאון ואיוריו מלווים נסיה שטרסבורג‪ ,‬גב’ רינה פז – מקשרת בין העמותה‬
‫את התכנים בכל רבעון‪ .‬על כך תודתנו לצוות הנפלא לעירייה‪ ,‬דב פלד‪ ,‬ותמי בן אור‪.‬‬
‫המנכ”ל ציין באופן מיוחד את טיב ורמת נייר העבודה‬
‫הזה‪.‬‬
‫שהוגש‪ ,‬ואת רצונם העז לשתף פעולה במימוש‬
‫שיתוף הפעולה בין מחלקת הנוער והעמותה מעמיקה הפרויקט שלנו‪ .‬לאור רצון העירייה לזרז באמת‬
‫מיום ליום‪ ,‬ומביאה עמה פעילויות המקשרות את ולהתחיל להפעיל באופן אופרטיבי את הקמת המרכז‬
‫שורדי השואה והנוער בתחומים ובאופנים שונים‪ .‬בחג הלימודי ואתר ההנצחה‪ ,‬מבקש לבדוק אפשרות של‬
‫החנוכה התנדבו נערים ונערות מבתי הנוער בלוויי קשר עם יזם העומד להקים פרויקט עכשווי בכפר‪-‬‬
‫מדריכיהם וחברינו מהעמותה‪ ,‬לבקר בבתי שורדים סבא‪.‬‬
‫ולהדליק נרות חנוכה יחד‪ .‬לשמח לבב אנוש‪ ,‬ליצור לאור ישיבת ועד העמותה התקבלה החלטה לפנות‬
‫קשר ולאפשר היכרות ודו שיח בינדורי אוהב‪ .‬ביקרנו חזרה למנכ”ל ולבקש לקיים את תוכנית‬
‫אצל שלוש משפחות‪ ,‬כל משפחה בערב אחר ובהרכב ההתקדמות כפי שנקבע‪ ,‬ולא לדחות‬
‫‪ | 2‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬
‫חדשות העמותה‬
‫יותר את ההחלטות‪ ,‬בכל יום עשויות להופיע רעיונות‬
‫ואפשרויות נוספות הדוחות את התהליך‪ .‬אנו מייחלים‬
‫לצעד משמעותי‪.‬‬
‫בעלי תפקידים מתחלפים‪ .‬יו”ר ועדת הביקורת שלנו‬
‫יצחק פרינץ המלווה אותנו למעלה משנה וחברי ועדת‬
‫הביקורת אספו חומרים‪ ,‬דיווחים ובצעו בקרות שהיוו‬
‫את הבסיס להצגת העמותה שתהיה ראויה לקבלת‬
‫הניהול התקין‪ .‬לצערנו בעקבות בעיות בריאות יצחק‬
‫בקש להעביר את תפקיד היו”ר לחבר אחר‪ ,‬אך ימשיך‬
‫לתפקד כחבר מן המניין בעמותה ובועדת הביקורת‪.‬‬
‫כמו כן יצחק המליץ על חברנו החדש בעמותה‪ ,‬חיים‬
‫ליסטק בעל ניסיון רב בתפקיד זה‪ ,‬לקבל על עצמו את‬
‫תפקיד היו”ר‪ .‬בישיבת הועד שהתקיימה ביום ‪19.2.13‬‬
‫החליט ועד העמותה לאשר את מינויו של חיים ליסטק‬
‫‪ .‬אנו מאחלים רפואה שלמה ליצחק ולהמשיך לפעול‬
‫בעמותה ככול יכולתו ומודים על תרומתו עד כה‪.‬‬
‫מאחלים הצלחה לחיים ליסטק ומודים על הצטרפותו‬
‫אלינו‪.‬‬
‫בת‪-‬שבע בולבה שהתנדבה והצטרפה לעמותה‪,‬‬
‫הצליחה לבסס את נהלי הגזברות וקבעה דרכי‬
‫התנהלות שמובילים את העמותה גם לשנים הבאות‬
‫בדרך מקצוענית‪.‬‬
‫בת‪-‬שבע החלה לעבוד שוב לאחר פרישתה‪ ,‬ונבצר‬
‫ממנה להמשיך לתפקד כגזברית‪ .‬אנו מודים לה‬
‫על התפקוד הרציני‪ ,‬המקצועי והדייקני שנקטה בו‪.‬‬
‫מאחלים לה הצלחה בדרכה החדשה‪ ,‬הרבה בריאות‬
‫ונחת בכל עשייתה‪.‬‬
‫בימים הקרובים יערך קונצרט על ידי גב’ מרגוט ריכטר‬
‫ פסנתרנית שהביעה את רצונה להופיע בפני שורדי‬‫שואה ולהנעים לשוחרי המוזיקה שביניהם‪ .‬מרגוט‬
‫ריכטר הגיעה אלינו דרך ורדה פז חברה במועצת‬
‫ארגוני המתנדבים‪ .‬אנו מודים מקרב לב למרגוט וגם‬
‫לוורדה‪ .‬לאור המחווה הנפלא פניתי לגב’ מרי הרצוג‬
‫שוחרת מוזיקה וגם מנגנת בעצמה‪ ,‬שתארח אותנו‬
‫בביתה לקיום האירוע התרבותי המיוחד‪ .‬אנו מודים‬
‫מראש ליוזמה‪ ,‬לאירוח ומקווים להנאה גדולה‪.‬‬
‫לפנינה חברתנו היקרה‪ ,‬שאנו נהנים מפעילותה‬
‫המסורה עם תלמידי תיכון המתעדים סיפורי חיים‬
‫של שורדים‪ ,‬המתפרסמים בכל ביטאון שלנו‪ ,‬ובאתר‬
‫העמותה‪ .‬כמו כן כאשר נגיע למספר המצדיק להוציא‬
‫לאור עוד ספר על שורדי שואה של העיר‪ ,‬נעשה זאת‪.‬‬
‫פנינה עברה תקופה קשה מאד לאחרונה באובדן‬
‫בעלה היקר ז”ל שהלך לעולמו ובטרם התאוששה‪,‬‬
‫אבדה את אחיה ז”ל‪.‬‬
‫פנינה‪ ,‬כולנו משתתפים בצערך העמוק והקשה‪,‬‬
‫שנאלצת להיפרד משני יקירייך בתקופה כה קצרה‪.‬‬
‫אין זמן או גיל מתאים עבורנו לפרידה מיקירנו‪ ,‬זה‬
‫תמיד מוקדם מידי ‪ ,‬אך בהיכרותי אותך מזה שנים‪,‬‬
‫אני יודעת שתמצאי את תמצית חייך בקרב הנשארים‬
‫איתך‪ ,‬ילדייך‪ ,‬נכדייך ומשפחתך הנרחבת‪ ,‬חבריך‬
‫ואותנו האוהבים ומחכים לשובך לפעילות‪ .‬שלא תדעי‬
‫עוד צער‪.‬‬
‫חברים הנכם מתבקשים לשלם דמי חבר לשנת ‪ 2013‬סך‬
‫‪ 120‬שח’ נתן בדרכים הבאות‪:‬‬
‫לשלוח בדואר לתמי בן‪-‬אור המחאה הכרמל ‪7/11‬‬
‫כפר‪-‬סבא ‪ 44214‬או לתאם ולשלם ישירות‪.‬‬
‫לשלוח בדואר לרון פרלמן המחאה רח’ בקעת יריחו‬
‫‪/3‬ג כפר‪-‬סבא‬
‫בקרו באתר האינטרנט‬
‫החדש שלנו‬
‫עמותת אלומה העלתה לאוויר את אתר האינטרנט‬
‫שלה בכתובת‬
‫‪www.alumash.org.il‬‬
‫האתר נבנה בהתנדבות ע"י חברים הרואים‬
‫ומבינים את חשיבות העמותה ומטרותיה‪.‬‬
‫שעות רבות הושקעו בחשיבה‪ ,‬ועבודה רבה על‬
‫תכניו ועיצובו‪ ,‬האתר עדיין בחיתוליו ויש עוד חומר‬
‫רב שיוכנס בקרוב‪ .‬נשמח לקבל חומרים נוספים‬
‫‪ ,‬נודה על רעיונות עצות ותגובות ונשמח לעזרה‬
‫בתרגום האתר לאנגלית‪.‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪3 | 2012‬‬
‫לומון‬
‫דור שני בצל השואה‬
‫דור שני ואולי דור ראשון?‬
‫מאת‪ :‬נאווה סלומון‬
‫אימי דבורה לבית פוקס ז”ל נולדה ב‪ 1921-‬בעיירה‬
‫דונסרדהיי‪ ,‬אשר בצ’כוסלבקיה (היום סלובקיה)‪,‬‬
‫למשפחה דתית ולה ‪ 7‬ילדים (סבתי הרתה ‪ 11‬פעמים)‪,‬‬
‫ילדותה עברה עליה באושר לא בעושר‪ ,‬אך כדבריה‬
‫“היה טוב עד שהתחילו הצורס”‪.‬‬
‫אבי יהודה לבית אשכנזי ז”ל נולד ב‪ 1919-‬בבודפשט‬
‫בירת הונגריה‪ .‬סבי‪ ,‬שמוצאו מפולין‪ ,‬התאהב בעיר‬
‫בעת שירותו במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬הביא לשם‬
‫את אשתו ושם הקים משפחה בת ‪ 7‬נפשות‪ .‬לימים‬
‫עובדה זו תציל את חייהם‪.‬‬
‫דרכיהם כמעט והצטלבו בשנת ‪ 1939‬השנה בה עלתה‬
‫משפחתו של אבי על האוניה “המלכה אליזבט” ועליה‬
‫‪ 1,200‬יהודים מהונגריה וצ’כוסלובקיה‪ ,‬פליטים שעשו‬
‫דרכם לפלסטין‪ .‬לאימא היו מסמכים להיות על אותה‬
‫אוניה‪ ,‬היא מאוד רצתה לעלות לארץ הקודש‪ ,‬אך‬
‫אימא שלה אסרה עליה‪“ -‬ילדים צריכים להישאר עם‬
‫הוריהם”‪ ,‬אמרה‪.‬‬
‫למשפחת אבי לא הייתה אזרחות הונגרית‪ .‬אחיו שלום‬
‫שהיה אלוף הונגריה באגרוף‪ ,‬והיה אף אמור להשתתף‬
‫באולימפיאדה‪ ,‬גורש עוד ב‪ 1938-‬ונסע לפלסטין‪ .‬דין‬
‫המשפחה היה להישלח לפולין‪ ,‬ובעזרת פעילים ציוניים‬
‫נסעה המשפחה‪ 6 ,‬אחים סבא וסבתא‪ ,‬במשך שלושה‬
‫חודשים לאורך הדנובה עד לים השחור‪ ,‬שם עלו על‬
‫אוניה בשם “נעמי יוליה”‪ .‬בספטמבר ‪ 1939‬יום כיפור‬
‫עגנה האוניה בנמל חיפה‪ .‬הנציב הבריטי העליון נתן‬
‫אישור מיוחד לאוניה לעגון‪ ,‬והטיעון היה שהאנשים לא‬
‫שילמו על הנסיעה‪( .‬שילמו עוד הרבה שנים‪)...‬‬
‫לימים הגיע לידי הסרט “האקסודוס של הדנובה”‪,‬‬
‫שצילם קפטן האוניה‪ ,‬ובו מתוארים חיי היום יום‬
‫בהפלגה הארוכה והממושכת לארץ‪ ,‬מלווה ברגעי‬
‫רעב‪ ,‬צמא סכנות ובעיקר פחד מהלא נודע‪ .‬משפחת‬
‫אבי לא הוכרה כשורדת שואה בגלל התאריך בו יצאו‬
‫את הונגריה‪ ,‬אך אבי עד יומו האחרון חווה את השואה‬
‫והכה על חטא איך הוא ניצל ואחרים לא‪ .‬לא היה סרט‬
‫או סדרת טלוויזיה שדיברו על השואה אותה לא ראה‪.‬‬
‫הוא שירת בצבא הבריטי ובכך נקם את נקמתו בדרכו‪.‬‬
‫הוא הכיר את אימא‪ ,‬הקימו משפחה‪ ,‬נולדו להם ‪ 2‬בנות‪,‬‬
‫עבדו קשה וב‪ 20‬אצבעות הגיעו למשק במושב בצרה‪.‬‬
‫מזלה של משפחתה של אימא לא שפר עליה‪ .‬אף‬
‫שסבא שמואל ישב בגטו וענד את המדליות אותם קיבל‬
‫כשלחם במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬אזרח צ’כי גאה‪,‬‬
‫נלקחו בני המשפחה כמו כל תושבי העיירה למחנות‬
‫‪ | 4‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬
‫ההשמדה‪ .‬כשירדו מהרכבת פגש אותם מנגלה‪ ,‬אימי‬
‫החזיקה בידה את אחיינה בן ‪ 10‬החודשים כדי לעזור‬
‫לאחותה שכרסה בין שיניה‪ .‬מנגלה‪ ,‬שדיבר את השפה‬
‫ההונגרית‪ ,‬ביקש ממנה לתת את הילד לאמו ואמר‪:‬‬
‫“מחר תפגשו”‪.‬‬
‫אמי הצטרפה ביחד עם אחותה לחברותיה‪ ,‬צחקו‬
‫ביניהן לאיזה בית משוגעים הביאו אותם? לימים סיפרה‬
‫שמה שזכור לה‪ ,‬שראתה את אביה ודמעות בעיניו‬
‫הולך שמאלה לאלה שנדונו למוות ומלמל ביידיש‪:‬‬
‫“נכדי היקר האם עוד אראה אותך?‪ ,”.....‬וכששאלו איפה‬
‫המשפחה שלהם אחרי ששבעה ימים ישבו (היא תמיד‬
‫אמרה ישבנו שבעה בלי שידענו) בחדרון צפוף‪ ,‬אמרו‬
‫להם ‪ -‬תסתכלו על הארובה אתם רואים את העשן שם‬
‫המשפחה שלכם‪.....‬‬
‫אימא תמיד שיתפה אותנו בסיפורי הזוועות‪ ,‬נתנה‬
‫עדויות ב”יד ושם”‪ ,‬ובבתי ספר‪ ,‬השתתפה בכתיבת ספר‬
‫בו גוללה את סיפור משפחתה‪ ,‬הנכדים עשו עבודות‬
‫שורשים על קורותיה וחלקם אף נסעו לפולין ומצאו‬
‫את הבלוק בו שהתה‪.‬‬
‫את השואה שרדו ‪ 2‬אחיה ואחותה איתם נפגשה אחרי‬
‫המלחמה‪.‬‬
‫אחותי ואני גדלנו בצל השואה אך הבית תמיד‬
‫היה מלא שמחה‪ ,‬לא חסר לנו דבר אף שלא תמיד‬
‫התאפשר והורינו עבדו קשה‪ .‬המספר על ידה של‬
‫אימא ‪ A17320‬מעולם לא הוסתר מעיננו לאחר מותה‬
‫אף כתבנו אותו על מצבתה‪( .‬הלא זה היה שמה במשך‬
‫שהותה באוושויץ)‪ .‬לחם היה קדוש ואסור לזרוק‪ ,‬כמובן‬
‫שלא זורקים אוכל‪.‬‬
‫כל יום שואה היה מאכל קבוע בבית שנקרא “לאגר‬
‫גולש”‪ ,‬מן תבשיל תפוחי אדמה עם פסטה ונקניק אותו‬
‫הכינו בימי ראשון כשהשומרות לא עבדו ונתנו לבנות‬
‫לבשל להם מה שרצו‪ .‬המתכון עבר וילדיי מכינים אותו‬
‫בבתיהם‪.‬‬
‫אף שלא סיימה בית ספר תיכון על אף רצונה ללמוד‬
‫רפואה‪ ,‬כינתה את עצמה אימא “יש לי בי איי “‬
‫כשכוונתה בוגרת אושוויץ‪.‬‬
‫כילדה זכורות לי פגישות עם חברה שעברה איתה‬
‫את השואה‪ ,‬ותמיד לא הבנתי איך הן מספרות את‬
‫הסיפורים של אותה תקופה‪ ,‬צוחקות ואחרי כמה דקות‬
‫בוכות‪ .‬כנראה שזו הייתה דרכן להתמודד‪.‬‬
‫ניצחונם הגדול של הוריי‪ ,‬שזכו לנכדים ואף לנינים‬
‫ונפטרו בשיבה טובה‪ .‬הם השאירו משפחות עם מורשת‬
‫וזיכרונות כואבים‪ ,‬אך גם הרבה זיכרונות יפים וטובים‪.‬‬
‫כבת לשורדי שואה גם אני עוסקת בהנצחת השואה‪.‬‬
‫בעבודתי בעמותה למען הקשיש בכפר סבא אני‬
‫מרכזת מועדון לשורדי שואה “מפגש בכפר” המקיים‬
‫דור שני‬
‫המשך‬
‫פעילות פעם בשבוע בימי שלישי‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2007‬התקיים “תיאטרון עדות” פרויקט של אשל‬
‫גוינט והעמותה בשיתוף תלמידי חטיבת הביניים בעיר‬
‫בליווי של עזרא ועירית דגן‪.‬‬
‫לאחר שעזרתי לאימי במיצוי זכויותיה כניצולת שואה‪,‬‬
‫למדתי את הנושא‪ ,‬והיום אני עוזרת בהתנדבות לכל‬
‫מי שפונה אלי‪ .‬מגיעים אלי פניות מכל הארץ‪ ,‬ויש‬
‫רבים שעדיין לא מקבלים את המגיע להם‪.‬‬
‫הסרט שמנציח את הגעתה של משפחת אבי לארץ‪,‬‬
‫הפך לתוכנת מחשב בה מספר אבי ואחיותיו על‬
‫תלאותיהם בליווי צילומים ותמונות ונשאר למזכרת‬
‫לדורות הבאים‪ .‬העברתי עותקים ממנו למוזיאון‬
‫למורשת דוברי ההונגרית בצפת ול”יד ושם”‪.‬‬
‫לאחר מותה של אימי נסעתי עם אחותי ובני לאושוויץ‪.‬‬
‫עטופה בדגל ישראל הסתובבתי כשבאזני אני שומעת‬
‫את הסיפורים‪ .‬הייתי שם‪ ,‬ראיתי שמעתי אך עדיין‬
‫לא יכולה לתפוס‪ .‬אימי בכל יום שואה הייתה צופה‬
‫בתכניות הטלוויזיה‪ .‬הייתי אומרת לה‪“ ,‬בשביל מה את‬
‫צריכה לראות את זה הרי את היית שם”‪.‬‬
‫ותשובתה ‪“ :‬גם אני לא מצליחה להאמין שהייתי שם”‪.‬‬
‫היום‪ ,‬כשאני סבתא לנכדים אני חושבת על הסיטואציה‬
‫ואני נחרדת‪ .‬נחמתי במדינתנו‪ ,‬בצבא שלנו ובעם שלנו‪,‬‬
‫ולכן אני רואה חשיבות בהעברת הלפיד והסיפורים‬
‫לדורות הבאים‪ ,‬לבל תחזור זוועה כזו על עמנו‪.‬‬
‫אלמוג שעיבי כותב את סיפורה של יפה אהרון‬
‫רומניה הייתה מדינה גזענית מאוד‪ ,‬ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היו בה גילויי אנטישמיות‬
‫כלפי היהודים‪ .‬הרומנים שיתפו פעולה עם הגרמנים והותירו להם להיכנס לגבולות המדינה ללא מלחמה‬
‫או מאבק‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1930‬היו בגבולות רומניה כ‪ 756,930 -‬יהודים‪ .‬ועדת ההיסטוריונים שהוקמה על ידי ממשלת רומניה‬
‫ציינה שמספרם המדויק של היהודים שנרצחו אינו ידוע‪ ,‬אך כי מספרם נע בין ‪ 280,000‬ובין ‪. 380,000‬‬
‫בשנת ‪ 1942‬נשארו ברומניה כ‪ 257,068 -‬יהודים‪.‬‬
‫שמי הוא יפה אהרון‪ ,‬נולדתי בעיר ליפצ’יק שברומניה בשנת ‪ .1935‬אבי היה בעל חנות “אטליז” והחנות‬
‫הייתה חלק מביתנו‪.‬‬
‫סיפורי הוא סיפור של נדודים מעיר לעיר ולא של מחנות השמדה‪ .‬לא נשלחנו למחנות בזכות מלכנו‪,‬‬
‫מלך רומני בשם מיכאל‪ ,‬אשר עשירי היהודים ניגשו אליו בבקשת עזרה וביקשו שיעניק להם הגנה תמורת‬
‫כל דבר שידרוש‪ ,‬מיכאל ביקש זהב‪ .‬היהודים אספו את כל הזהב שעמד לרשותם‪ ,‬משעונים ועד עגילים‬
‫ושרשראות‪.‬‬
‫הרוסים אשר כבשו את רומניה בתום המלחמה ושמעו אודות ההגנה שהעניק לנו מלכנו כעסו מאוד‪ ,‬הם‬
‫גירשו את מיכאל על שלקח מאיתנו זהב תמורת הגנתו והוא חי עד היום באוסטרליה‪.‬‬
‫בטרם פרוץ המלחמה אני זוכרת שהלכתי לגן עם התלבושת האחידה וכי אהבתי מאוד לשחק ולהשתובב‬
‫עם אבי‪ .‬יום אחד ראיתי את אבי לבוש טלית והוא עצוב מאוד‪ ,‬בקושי רצה לאחוז בידי‪ .‬לאחר מכן‬
‫התבררה לי הסיבה למצב רוחו הירוד‪ ,‬נמסר כי על כל היהודים לבוא למחרת‪ ,‬ביום שבת‪ ,‬לכיכר הגדולה‬
‫שבשוק‪ .‬נמסר לנו כי אנו עוזבים את העיר לא לזמן רב‪ ,‬לשבועיים בלבד‪ ,‬וכי עלינו לארוז מעט בגדים‪,‬‬
‫כסף ורכוש‪ .‬אני זוכרת שלקחנו עימנו את ספר החשבונות של חנות האטליז של אבי‪ .‬באותה תקופה‬
‫עבדו הגרמנים בעיצוב זכוכית‪ ,‬במשך כל החודש הגיעו הגרמנים לחנות של אבי‪ ,‬קנו בשר ובסוף החודש‬
‫כאשר קיבלו את כספם שילמו את חובם המצטבר‪.‬‬
‫הגרמנים לקחו לנו את ספר החשבונות של החנות‪ ,‬והיהודים כולם גורשו מהעיר‪ .‬נאמר כי גברים בגילאי‬
‫שמונה עשרה ועד שישים מחויבים להישלח למחנות העבודה‪ ,‬אבי היה אז בן חמישים ונשלח גם הוא‪ ,‬אך‬
‫אחי הגדול ניצל מכיוון והיה רק בן שבע עשרה‪ .‬אף על פי שנאמר כי נסיעתנו תארך שבועיים בלבד‪ ,‬עד‬
‫היום עוד לא ראיתי את ביתי הישן‪.‬‬
‫רב אחד אמר כי הוא ידאג ליהודים‪ ,‬וכי יש לשלוח אותם אליו‪ .‬מכיוון שלא היינו רצויים בשום מקום נסענו‬
‫אליו בעגלות‪ .‬היו שואלים את אימי כמה שדים יש לה‪ ,‬כלומר כמה ילדים היא מגדלת‪ ,‬היינו שישה אחים‬
‫והתגוררנו בבית של יהודים שגרו בעיר‪ ,‬שבעה נפשות בחדר‪ -‬אני‪ ,‬חמשת אחיי ואחיותיי ואימי‪ .‬גרנו שם‬
‫שנה בלבד‪ .‬אימי מכרה דברים שונים שלקחה עימה מביתנו‪ ,‬מעיל פרווה‪ ,‬סרוויס מפורצלן וכדומה בכדי‬
‫לקנות בכסף מזון בשבילנו‪ ,‬כך בא אוכל לפינו‪.‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪5 | 2012‬‬
‫לומון‬
‫לאחר מכן עברנו לעיר אחרת ששמה פלטיצ’ן‪ ,‬עברנו לשם בעשרים ואחת ביוני ‪ 1941‬והתגוררנו שם במשך‬
‫שנתיים וחצי‪.‬‬
‫באותו זמן הוצאה פקודה לפיה על כל היהודים לגשת אל מטה המשטרה בכדי להנפיק אישור שיאפשר לנו‬
‫בתור יהודים להסתובב ברחובות העיר‪.‬‬
‫דודתי שהייתה אחותה של אימי גרה עם דודי ובנה בעיר ששמה יאג’יק‪ .‬דודי אמר לדודתי כי הוא הולך למטה‬
‫המשטרה להוציא אישור‪ ,‬הוא לקח עימו מעט כסף‪ ,‬שאם יתקל באיזה שוטר שונא יהודים יוכל לשחדו ולהציל‬
‫עצמו ממוות‪.‬‬
‫שעות רבות חלפו ודודי לא חזר‪ ,‬דודתי אשר החלה לדאוג שלחה את בנה‪ ,‬מילו‪ ,‬שעוד לא מלאו לו שמונה‬
‫עשרה לחפשו‪ ,‬עברו שעות רבות ואיש מהם עוד לא חזר הביתה‪ .‬דודתי‪ ,‬אשר כמעט נטרפה דעתה מדאגה‪,‬‬
‫יצאה לחפשם ברחובות‪ .‬הם לא נמצאו‪ ,‬ולכן שיערה כי נתפסו ונשלחו למחנות העבודה‪ .‬דודתי המודאגת‬
‫שלחה מכתב לאימי שתכתוב לאבי שהיה במחנה העבודה כדי שיתור אחריהם‪ ,‬אך גם אבי לא מצא אותם‪.‬‬
‫מאוחר יותר התברר כי כל היהודים אשר נתפסו ברחוב באותו היום הועמדו מול קיר במטה המשטרה ונורו‬
‫למוות על ידי אקדח גלגלת שיורה בצרורות‪ .‬האנשים שהצליחו להימלט מטבח היריות נתפסו‪ ,‬הושמו בקרון‬
‫והיטלטלו במשך ימים רבים ללא אוכל או מים עד שלבסוף מתו‪.‬‬
‫בני‪ ,‬דודי האחר היה בעל מסעדה‪ ,‬שוטר אדיב שהיה חברו התריע בפניו על הטבח שעושים ביהודים והמליץ‬
‫לו להימלט‪ .‬דודי שמע בעצת חברו ונס על נפשו חזרה לביתו‪ ,‬אך שוטרים אחרים תפסהו בדרכו והכהו עד‬
‫שאיבד את הכרתו‪ ,‬במשך יומיים שלמים שכב ברחוב מחוסר הכרה עד שלבסוף התעורר וחזר פצוע הביתה‪.‬‬
‫כשהיינו בפלטיצ’ן אחותי הגדולה נפטרה כשהייתה בת תשע עשרה בלבד‪ .‬בינקותה נפלה על ראשה וסבלה‬
‫מנזק מוחי‪ ,‬היא בילתה את חייה במצב “צמח”‪.‬‬
‫בערך בשנת ‪ 1942‬נאמר לנו כי עלינו לענוד את הטלאי הצהוב שעליו צויר מגן דוד‪ ,‬הסמל להיותנו יהודים‪.‬‬
‫זכור לי שביום מן הימים‪ ,‬באחת הערים בהן עברנו במסעותינו‪ ,‬אימי החליטה ללכת לשוק ואני ואחותי‬
‫התלווינו אליה‪ .‬באותה תקופה ליהודים היה מותר לגשת לחנויות רק לאחר עשר בבוקר‪ ,‬כשהגויים סיימו‬
‫לקנות את מצרכיהם‪.‬‬
‫לאחר שיצאנו מביתנו נזכרה אחותי כי שכחה את הטלאי הצהוב על השמלה אותה לבשה קודם לכן‪ ,‬היא‬
‫החלה לזעוק ולהשתולל‪ ,‬ללא הטלאי היא חשה פגיעה‪ ,‬בלתי מוגנת ורצתה לחזור הביתה ולקחת אותו‪.‬‬
‫התבוננתי בה וראיתי שאכן הסמל אינו על בגדיה‪ ,‬נבהלתי מאוד מצעקותיה והצעתי לה לקחת את הסמל‬
‫שלי‪ .‬אחותי המשיכה להשתולל ולא רצתה להמשיך ללכת‪ ,‬לבסוף הצעתי לאימי שתסחב אותה על הידיים‪.‬‬
‫אחותי הייתה בת חמש וחצי או שש‪ ,‬לבסוף שמעה אימי לדברי וכך השלמנו את הקניות‪.‬‬
‫כיום אני יודעת שהתוכנית מאחורי ענידת הסמלים הייתה בכדי שיוכלו לזהותנו בקלות בתור יהודים‪ ,‬ובמקרה‬
‫הצורך לאגד אותנו ולקחת אותנו הרחק משם‪.‬‬
‫בעבר טעינו לחשוב שהסמל נועד לביטחוננו ולא הסבירו לנו אחרת‪.‬‬
‫אחיי הלכו ללמוד‪ ,‬ואבי היה במחנות העבודה‪ ,‬אינני זוכרת מתי חזר אך לבסוף כשחזר עסק בעבודת כפיים‪.‬‬
‫פעם אחת יצאה אימי לקנות חלב לפני השעה עשר‪ ,‬שוטרים תפסו אותה ולקחו אותה למאסר על שקנתה‬
‫בשעה מוקדמת ובמקום אסור‪ ,‬היא קנתה מאישה גויה שמכרה ליהודים במקום אחר‪.‬‬
‫אני הייתי אז בת שש וחצי‪ ,‬חסרת אונים‪ .‬במהלך המאסר סיפרה אימי כי יש לה ילדה חולה בבית ושאם‬
‫לא תאכיל אותה היא תמות‪ .‬המשטרה שלחה שוטר שיבדוק האם אימי דוברת אמת‪ .‬כשהתברר שהיא אכן‬
‫אומרת את האמת שיחררו אותה לביתה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1943‬כשהייתי בת שמונה התחלתי את לימודי בבית הכנסת שסימל מעין התמקמות בעיר שבה שכנו‬
‫שנתיים וחצי‪.‬‬
‫פעם לפני חג הפסח הגיעו העירה שני חיילים רוסים נושאי נשק אשר דיברו יידיש עם אבי‪ ,‬לאחר מספר ימים‬
‫ניגשו אלינו חיילים אחרים וטענו כי עלינו לעזוב את העיר כי המלחמה קרובה מאוד ומכיוון ואנו גרים ליד‬
‫נהר וגשר‪ ,‬מרחפת מעלינו סכנת מוות משום שיש סכנה שיפוצצו את הגשר ושנמות‪.‬‬
‫הפחד מהמוות העניק לנו כוח להמשיך בנדודינו‪.‬‬
‫העיר הבאה אליה הגענו הייתה עיר גרמנית למראה‪ ,‬סוצ’אבה‪ .‬בעיר הזו סבלנו מגילויי האנטישמיות של‬
‫האוקראינים והתושבים המקומיים והייתה זו סכנת נפשות להסתובב ברחובות‪ .‬באותה תקופה גרנו בבית גדול‬
‫יחסית‪ ,‬ואבי הורה לנו להישאר בתוכו במשך רוב שעות היממה‪ .‬אבי פתח חנות “אטליז” חדשה‪ ,‬הוא מכר בשר‬
‫כשר שנשחט בידי שוחט‪ .‬הוא פתח את החנות בחנות נטושה שהייתה במקום‪ .‬העיר הייתה ריקה מיהודים‬
‫‪ | 6‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬
‫מכיוון והם גורשו למחנות עבודה‪.‬‬
‫לאחר שחזרו היהודים שגרו בעיר‪ ,‬הגיע אדם שהציג עצמו כבעל החנות וטען שהיא שייכת לו‪ .‬אבי אשר לא‬
‫רצה להתווכח עמו ויתר על החנות‪ .‬לאחר שנלקחה החנות רצה אבי לעבור לגור ליד אחיו ששכן בעיר בוטושאן‬
‫שבמולדובה‪ .‬בעיר הזו הצטרפה אלינו אחותו הרווקה של אבי‪.‬‬
‫לאחר מכן עברנו דירה אך נשארנו בעיר זו‪ ,‬בגיל שמונה וחצי התחלתי את כיתה א’‪ ,‬בני גילי המקומיים היו‬
‫בכיתות גבוהות יותר‪ ,‬אך בגלל נדודינו מעיר לעיר לא היה לי זמן ללמוד לימודים סדירים באופן קבוע‪ ,‬וכך נוצר‬
‫פער בהשכלתי‪ .‬למדתי במשך ארבע כיתות אך בגלל הפרש הגילאים לא יכולתי להמשיך למרות היותי תלמידה‬
‫מצטיינת‪.‬‬
‫אמי שלחה אותי לתופרת כדי שתלמד אותי תפירה בכדי שיהיה לי לכל הפחות מקצוע‪ .‬למדתי אצלה במשך‬
‫שנתיים פחות או יותר בזמן שהניירות שאישרו את שהותנו בעיירה עברו בעירייה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1951‬כשהייתי בת שש עשרה משפחתי ואני החלטנו לעלות ארצה‪ ,‬אחיי התאומים שהיו אז בני שמונה‬
‫עשרה יכלו לעלות לארץ לבדם מכיוון שהיה להם דרכון משלהם‪ .‬הם עלו לארץ ואני עליתי יחד עם שאר‬
‫משפחתי ארצה שבוע אחריהם‪.‬‬
‫אחיי התגוררו באוהלים בפרדס חנה והתגייסו לצבא‪ ,‬ואילו אנחנו הגענו לחיפה והתגוררנו שם במשך שלושה‬
‫שבועות‪ .‬לאחר תקופת זמן זו עברנו לרעננה‪.‬‬
‫היום אני מאושרת ‪ -‬יש לי ילדים ונכדים לתפארת שבאים לבקר אותי בשבתות‪.‬‬
‫יש לי משפחה חמה אוהבת‪ ,‬בדיוק כמו זו שתמיד חלמתי להקים‪.‬‬
‫השואה התרחשה במשך שנים רבות ובמדינות רבות בעולם התעלמו מהזוועות‪ ,‬חובתנו כיהודים היא לא לשכוח‬
‫ולהעביר את הסיפורים לדורות הבאים כדי שהם לא ישכחו וייעלמו בין דפי ההיסטוריה‪.‬‬
‫זו דרכו של דוד רזיאל‬
‫משה רזיאל‬
‫משה רזיאל‬
‫זו הדרך שלי סיפור חיי‬
‫זו הדרך שלי סיפור חיי‬
‫משה רזיאל (רוזדג’יאל) תושב כפר‬
‫סבא‪ ,‬ברח יחד עם הוריו אחיו ואחיותיו‬
‫מביתו שבעיירה פרושוביץ ליד העיר‬
‫קראקוב בפולין בעת שהגרמנים שרפו‬
‫את בתי העיירה‪.‬‬
‫בן שש עשרה היה משה עת הופרד‬
‫ממשפחתו אשר נשלחה למחנה בלז’ץ‬
‫שם נרצחה על ידי הגרמנים‪.‬‬
‫משה כתב לאורך חייו עשרות יומני‬
‫חיים בהם רשם זיכרונות‪ ,‬הרהורים‬
‫ודעות‪ ,‬ולאחרונה הוציא לאור ספר –‬
‫“זו הדרך שלי‪”.‬‬
‫“בארוני נאספו יותר ממאה חוברות‬
‫עמוסות בכתב ידי ובסיפור חיי‪ ”.‬מספר‬
‫משה‪“ ,‬ספרי זה הינו תקציר אירועי חיי‪,‬‬
‫והחלטתי להוציאו לאור בעיקר למען‬
‫נכדיי וניניי כי אסור לשכוח‪ ,‬בבחינת‬
‫‘דע מאין באת ולאן אתה הולך‪ ’.‬חשוב‬
‫לי לציין כי למרות התופת שעברתי‬
‫ואובדן משפחתי בשואה‪ ,‬אני מאושר‬
‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪7 | 2012‬‬
‫לומון‬
‫בכך שעליתי ארצה‪ ,‬תרמתי לבנייתה של מולדתנו‪,‬‬
‫ובעיקר הקמתי כאן משפחה לתפארת אותה אני אוהב‬
‫ובה אני גאה‪.‬‬
‫בשואה עברתי הרבה מאד מחנות עבודה במשך שש‬
‫שנים‪ .‬יותר נכון היה לכנות אותם מחנות השמדה‬
‫באמצעות עבודה‪.‬‬
‫שרדתי את התופת‪ ,‬ונשארתי עם צלם אנוש על אף כל‬
‫מה שעיניי ראו‪.‬‬
‫מקווה אני שמדינה זו שלנו תהיה התקווה‪ ,‬כשם ההמנון‬
‫שלנו‪ ,‬לעמנו‪ .‬שנדע שאסור לקבל שום דבר כמובן‬
‫מאליו‪ ,‬וצריך לשמור ולהגן על זכות קיומנו‪”.‬‬
‫בשנת ‪ 1946‬עלה משה ארצה על ספינת המעפילים תל‬
‫חי‪ ,‬שאורגנה על ידי הבריגדה היהודית‪ ,‬ויחד עם חבריו‬
‫מ”קבוצת בוכנוולד” הצטרף לקיבוץ אפיקים‪.‬‬
‫לאחר שעזב את הקיבוץ עבד כנהג טרקטור‪ ,‬וסלל‬
‫את כביש מעלה‪-‬עקרבים בנגב ואת כביש הדסה עין‪-‬‬
‫‪ | 8‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬
‫כרם בירושלים‪ .‬לאחר שירותו הצבאי גר ברעננה ועבד‬
‫כבורסקאי במפעל לעורות “מעלה” בכפר‪-‬סבא‪.‬‬
‫משה הקים משפחה עם רעייתו חנה‪ ,‬אף היא ניצולת‬
‫שואה מרומניה‪ ,‬וכך רשם ביומנו בתאריך ‪: 12.2.10‬‬
‫“אני לא פעם חולם על אחי פנחס‪ .‬אם הוא היה חי‬
‫היום הוא היה בן אדם גדול‪ .‬אבל מה אפשר לעשות?‬
‫זה גורלה של המשפחה שלי‪ ,‬וכל המשפחות שלא זכו‬
‫להישאר בחיים‪.‬‬
‫לי היה מזל או גורל להישאר בחיים‪ ,‬ואני שמח שזכיתי‬
‫להקים משפחה נהדרת עם ילדים טובים‪ ,‬נכדים ועכשיו‬
‫גם נינה חמודה‪ .‬כל שאני רוצה הוא לעזור להם בכל‬
‫כוחי ונפשי‪.‬‬
‫כמה מדורי סבל צריך אדם לעבור? מן הצורך הוא‬
‫שנאזור כוח לעמוד בפני הסבל ונמשיך הלאה‪ ,‬כי מה‬
‫שאינו הורג‪ ,‬מחזק‪”.‬‬
‫טוסקה מתה באור!‬
‫יוסי שריד‬
‫מדוע תרצה אישה יהודיה ניצולת שואה‪ ,‬ישראלית‬
‫מקרית חיים בת ‪ 96‬להיקבר בבית העלמין הנוצרי‬
‫בחיפה‪ .‬גם למותה היא בקשה לתת משמעות‪.‬‬
‫היא נולדה וגדלה בלבוב‪ -‬לפנים בפולניה‪ ,‬לימים‬
‫באוקראינה‪ .‬למדה מוסיקה בקונסרבטוריון ופילולוגיה‬
‫גרמנית באוניברסיטה‪ .‬גם נסטור זנון סניאדנקו למד‬
‫איתה‪,‬וגם החותנת שלי‪,‬פניה ורבין לבית טאובה הייתה‬
‫חברתה לספסל בגימנסיה‪ .‬פניה עלתה לארץ לפני‬
‫המלחמה‪ ,‬החברה נשארה ונלכדה (שם )‪ .‬משפחתה‬
‫נרצחה‪ ,‬רק היא אנטוניה גרובר שרדה‪.‬‬
‫אנטוניה ‪ ,‬שהכרתי אותה כטוסקה‪ ,‬חייבת את חייה‬
‫לגוי אוקראיני‪ -‬אז בן ‪ 24‬ששמו נסטור זנון סניאדנקו‪-‬‬
‫מה יותר אוקראיני מזה‪ .‬כשהנאצים הגיעו ללבוב‬
‫וסגרו על היהודים בגטו‪ ,‬היה נסטור מסתנן ומביא‬
‫לה אוכל‪.‬עד שעמד הגטו בפני חיסול ואז לקח‬
‫נסטור את טוסקה וחברים יהודים נוספים‪ ,‬החביא‬
‫אותם שנתיים בדירתו בת חדר‪.‬אפילו הוריו לא ידעו‪,‬‬
‫כשהתארחו מעת לעת – הארון היה למסתור‪ .‬הכלבים‬
‫הגרמנים היו יותר מסוכנים‪ ,‬הם אולפו לרחרח אנשים‬
‫שמתחבאים‪.‬‬
‫טוסקה ונסטור‪ -‬סטודנטים לשעבר ועכשיו נאהבים‪-‬‬
‫נישאו לאחר המלחמה ויחד עשו את דרכם למחנה‬
‫העקורים ברוזנהיים ‪ ,‬בוואריה‪ .‬ב‪ 1947 -‬נולד בנם‬
‫יחידם פרדי‪ ,‬כעבור שנה עלו ארצה‪ .‬פרדי הוא פרדי‬
‫גרובר‪ ,‬השם הזה נשמע לכולם מוכר‪ :‬הכתובת שלו‬
‫בערוץ ‪ 1‬על נופי אנוש וטבע הן עדיין הדבר הכי טוב‬
‫שהערוץ הזה מציע‪.‬‬
‫“גרובר” זה שם משפחתם‪ ,‬כי ניסטור זנון סניאדנקו פורסם בעיתון “הארץ” ב‪ 30-‬במרץ ‪2012‬‬
‫מעליו את שמו‬
‫השיל‬
‫אוקראיני וקבל על עצמו‬
‫את שם הנעורים של אשתו‪.‬‬
‫מכאן ולהבא קוראים לו יוסף‪,‬‬
‫גרובר יוסף‪.‬את שמו החליף אך‬
‫בזהותו החזיק‪ ,‬למרות שהיה‬
‫בכלל אתיאיסט‪ .‬הוא נשאר‬
‫איש נוצרי בישראל‪ ,‬פקיד‬
‫בחברת “פז”‪ .‬אלמלא היגר‬
‫לכאן‪ ,‬בוודאי היה פרופסור‬
‫לפילולוגיה במקום אחר‪.‬‬
‫יוסף מת לפני ‪ 33‬שנים‪ ,‬האח‬
‫דניאל רופאייזן* ספד לו‪.‬‬
‫רק לפני שש שנים קבל את‬
‫התעודה מ “יד ושם “‪ “ :‬על‬
‫יסוד עדויות שהובאו לפנייה‬
‫החליטה הוועדה לתת כבוד לנסטור זנון סניאנדקו‬
‫גרובר על אשר בשנות השואה באירופה שם נפשו‬
‫בכפו להצלת יהודים נרדפים ולהעניק לו את‬
‫המדליה לחסידי אומות העולם “‬
‫טוסקה האריכה חיים‪ ,‬לימדה מוסיקה בקונסרבטוריון‬
‫של חיפה ובשפרעם‪ .‬קנתה פסנתר על חשבונה‪,‬‬
‫נסעה בשני אוטובוסים‪ ,‬כדי ללמד תלמידים ערבים‪:‬‬
‫“ כשהייתי חלשה” אמרה‪“ ,‬מישהו נחלץ לחזק אותי‪.‬‬
‫עכשיו כשאני חזקה‪ ,‬גם לי יש מחויבויות “‬
‫לקראת הסוף טוסקה התעוורה‪ .‬היא לא רצתה‬
‫למות עיוורת ושכנעה את הרופאים להסיר את‬
‫הקטרקט על אף גילה‪ .‬לפני חודש הוסרו התחבושות‬
‫ועיניה אורו‪ .‬מהחלון השקיפה על הים ועל הפרחים‬
‫במרפסת‪ .‬לפרדי היא אמרה “ רזית‪ ,‬בני‪,‬וגם הצווארון‬
‫שלך מקומט “‪ .‬כל חברותיה לקומה השלישית בבית‬
‫האבות והאמהות – שמחו ובכו‪.‬‬
‫לפני שבועיים מתה ‪ ,‬פיקחת‪ ,‬משאירה את הכתובת‬
‫על מצבתה‪ “ :‬אנטוניה גרובר‪,‬ניצלה על ידי נסטור‬
‫סניאדנקו‪ ,‬חסיד אומות העולם” לבקשתה נטמנה‬
‫בבית הקברות של הכנסייה הקטולית בחיפה לידו‪.‬‬
‫‪ 12‬אנשים ליוו אותה ‪ ,‬גם הכומר והנזירה היו שם‪ .‬לא‬
‫הוא הלך אחרי בחיי‪ ,‬ואני הולכת‬
‫נישאו תפילה‪.‬‬
‫אחריו במותי “‪ .‬הסבירה את משאלתה האחרונה‪.‬‬
‫מה יפית טוסקה‪ ,‬מה יפית נסטור‪ ,‬כמה יפים הם בני‬
‫האדם‪ ,‬כשאנשי פוליטיקה ודת לא מצליחים להפריד‬
‫ביניהם‪ ,‬בחייהם ובמותם‪.‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪9 | 2012‬‬
‫לומון‬
‫מדור ספרים‬
‫‪ | 10‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬
‫מילים על פנינה אוסט לבית לרנר‬
‫‬
‫פנינה נולדה בשנת ‪ 1931‬בעיירה חוטין על שפת הדנייסטר‪ ,‬אשר בחבל בסרביה‪.‬‬
‫העיירה נכבשה על ידי הגרמנים בשנת ‪ .1941‬סבה של פנינה נהרג בקרב רוסיה יפן בשנת ‪,1904‬‬
‫סבתה נספתה בעת הגירוש הנאצי לטרנסניסטריה ‪.1941‬‬
‫ביתם היה פתוח ברוחב לב‪ ,‬שהצטיינה בהכנסת אורחים‪ .‬אך בימות הגירוש‪ ,‬אותם אנשים חסודים‬
‫ונעימים סרבו ולא עזרו למשפחה‪.‬‬
‫הרוע הגיע אליהם בשנת ‪ ,1941‬בעקבות הנסיגה של הסובייטים‪ ,‬הגרמנים וגם הסוביטים הפגיזו קשות‬
‫את העיירה שבעקבותיה פשטה שריפה והעיירה נשרפה עד תום‪ .‬הגרמנים כבשו אותה בסערה‪.‬‬
‫לפתע קבלו פקודה להתאסף במבנה הגימנסיה ‪ ,‬שם הגרמנים ערכו סלקציה‪ ,‬בחפשם רופאים‪,‬‬
‫עורכי‪-‬דין‪ ,‬רבנים ופוליטיקאים והוציאו אותם להורג‪ .‬הנותרים גורשו מהעיר לעבר אזור טרנסניסטריה‪,‬‬
‫שבאוקראינה‪ ,‬במטרת השמדה‪ .‬הדרך הייתה קשה לאין תיאור‪ ,‬החורף הקשה‪ ,‬מגפות ‪ ,‬מחלות ומוות‪.‬‬
‫הילדים נלקחו לבית יתומים במוגילב‪ ,‬בינואר ‪ .1944‬לאחר מספר חודשים נודע לפנינה ואחיותיה‬
‫‪,‬כי אמם נפטרה‪ .‬שעות ישבה פנינה בוהה וממתינה בחוסר אונים משווע‪ .‬אך אספו כוחות והמשיכו‬
‫לקוות ולקחת אחריות על גופם ונפשם‪.‬‬
‫תלאות האירועים הביאו עמם עליות ומורדות‪ ,‬שמחות ועצב‪ .‬פנינה עלתה עם עליית הנוער ביולי‬
‫‪ 1944‬לארץ‪.‬‬
‫מילים על משה אוסט‪.‬‬
‫משה יליד ‪ 1926‬בעיר לנצוט‪.‬‬
‫ב ‪ 1.9.1939‬פלשו צבאות גרמניה הנאצית לפולין‪ .‬כעבור שבועיים ריכזו הגרמנים את כל יהודי העיירה‪.‬‬
‫המשפחה נדדה רגלית לעבר אוקראינה עם ששת ילדיהם‪ .‬הסובייטים חשדו ביהודים כמשתפי‬
‫פעולה עם הנאצים וכמרגלים‪ .‬משה נותר לבדו בביתם וניצל בדרך נס‪ ,‬מירי של חייל גרמני‪ .‬תחנוני‬
‫ההורים שיאפשרו להם לשוב לביתם לא הועילו‪.‬‬
‫לאחר מכן משה ומשפחתו הוגלו לרוע מזלם לסיביר‪.‬יהודים רבים מתו שם‪ .‬משה ואחיו אפרים יצאו‬
‫לעבודה למחייתם‪ .‬בשנת ‪ 1942‬נחתם הסכם בין ממשלת פולין הגולה וממשלת ברית המועצות ‪ ,‬לפיו‬
‫פליטים פולנים יגויסו לצבא‪ .‬בשנת ‪ 1943‬גויסו משה ואפרים לצבא הסובייטי‪ .‬בשנת ‪ 1946‬משה ‪ ,‬ששת‬
‫אחיו והאב הגיעו לצ’צ’ין ‪,‬שבפולין‪ .‬משאלתם היחידה הייתה להגיע לארץ ישראל‪.‬‬
‫משה עלה ארצה מנמל בנדל שבצרפת‪ ,‬כפעיל בעלייה‪ ,‬בלתי חוקי עם אביו מאיר ואחיו אפרים‪ ,‬באוניה‬
‫“ עלייה” ‪ .‬למזלם הספיקו לרדת מהאוניה בטרם גילו אותם הבריטים‪ .‬העולים פוזרו בקבוצי הסביבה‪,‬‬
‫משה ובני משפחתו הגיעו לקבוץ יחיעם ביום ‪.15.11.1947‬‬
‫משה לימים הצטרף למשמר הים בעכו‪ .‬התגייס לצבא ושרת עד סוף ‪ .1949‬שרת בגדוד ‪ 13‬גדוד של‬
‫הקיבוצניקים השייך לגולני‪ .‬לחם בבית שאן‪ ,‬השתתף בשחרור הגליל המערבי‪ ,‬ב ‪ 1948‬הגדוד כבש את‬
‫נין ליד כפר תבור‪ ,‬נצרת וציפורי‪ .‬אחר מכן משה עבר למבצע “עין” שכבש את צאלים ונמנה על כובשי‬
‫עיר אום רשרש‪ ,‬הלוא היא אילת ‪ .‬ביום ‪ 10.3.1949‬בשעה ‪ 15.00‬הניף אברהם אדן‪ -‬ברן מפקד פלוגה‬
‫בחטיבת הנגב את דגל הדיו המאולתר מעל משטרת אום רשרש‪.‬‬
‫למשה היה הכבוד להיות נוכח במעמד מרגש של הנפת הדגל לראש התורן‪.‬‬
‫משה עבר לגור ברמתיים ‪ ,‬שם התגורר בן משפחתו‪ ,‬משפחת קורנבלו ושם פגש את פנינה רעייתו‬
‫לעתיד‪ .‬זיק של אהבה נוצר בין השניים שהוביל לחופה‪.‬‬
‫משה הלך לעולמו ביום ‪ 21.7.2010‬יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪11 | 2012‬‬
‫לומון‬
‫פסח בשואה‬
‫הגדת הפסח‬
‫“הגדת הפסח” נכתבה ע”י טובי טרקלטאוב שנולדה‬
‫בעיר מונקטאש שבהרי הקרפטים‪ ,‬עם הכיבוש נשלחה‬
‫לאושוויץ ומשם הועברה למחנה “לנצינג” (מחנה בת של‬
‫“מאוטהוזן”)שבאוסטריה‪.‬‬
‫לקראת סיום המלחמה באמצע שנת ‪ 1944‬הגיעו למחנה‬
‫מאוטהואזן כ‪ 6,000 -‬יהודים שעברו את הסלקציה‬
‫ב”אושוויץ”‪ .‬אליהם הצטרפו ‪ 4,600‬יהודים ממחנה “פלשוב”‬
‫ויחדיו הם הועסקו בעבודת פרך‪ ,‬בכריית מנהרות למפעלי‬
‫תעשיית הנשק‪.‬‬
‫העבודה התנהלה בשלוש משמרות‪ ,‬בקצב מזורז מאוד‪,‬‬
‫כשכל יום נופלים ומתים עשרות ואף מאות מהם‪ .‬מדי‬
‫חודש השלימו הגרמנים את מספר העובדים בעזרת‬
‫משלוחים חדשים שהגיעו‪.‬‬
‫מחנה הבת של מאוטהואזן ‪“ -‬לנצינג” שהוקם ב‪3.11.41-‬‬
‫ושימש כמחנה נשים‪ ,‬היו בו כ‪ 565-‬אסירות שחיו בתנאים‬
‫קשים ומחפירים‪ .‬במחנה זה שהתה טובי טרקלטאוב‬
‫גם בפסח ‪ 1945‬ורגע לפני השחרור ובתנאים לא תנאים‬
‫כתבה את ההגדה של פסח שהיא מכנה אותה “הגדת‬
‫השואה”‪.‬‬
‫טובי מסרה את ההגדה לחברתה עליזה קליין‪ ,‬שעלתה‬
‫לארץ לאחר המלחמה‪ .‬בשנות ה‪ 80 -‬עברה עליזה קליין‬
‫ניתוח קשה ועל כן הפקידה את ההגדה במכוננו‪.‬‬
‫ההגדה מכילה ‪ 5‬עמודים בגודל ממוצע של קופסת‬
‫גפרורים‪ .‬לדברי עליזה קליין‪ ,‬דף הכריכה נעשה‬
‫מסמרטוט כחול‪ ,‬שעליו רקמה טובי את מפת ארץ‬
‫ישראל והמילה ציון בצידה הימני העליון של הכריכה‪ .‬את‬
‫חוטי הרקמה פרמה טובי משמלתה‪ .‬דפי הנייר שעליהם‬
‫נכתבה ההגדה עשויים מנייר טואלט או מנייר ישן נושן‪.‬‬
‫עליזה מספרת שטובי ואחיותיה הכירו היטב את לוח‬
‫השנה העברי‪ ,‬הן היו דתיות וחשוב היה להן מאוד לשמור‬
‫על השבתות והחגים למרות ואולי אף בגלל התנאים‬
‫הקשים ששררו במחנה‪ .‬לכן ידעה טובי לציין את ‪5705‬‬
‫לבריאת העולם ב”הגדה” שכתבה‪.‬‬
‫“אנחנו רוצים לחגג” כותבת טובי ב”הגדה”‪ ,‬אבל לא ניתן‬
‫לה לקיים את חג הפסח כהלכתו‪.‬‬
‫טובי מסיימת את ההגדה הקצרה בתפילה ציבורית‪ :‬ואם‬
‫ה’ גאל את אבותינו ממצרים יציל גם אותנו מעבדותנו‬
‫המרה וישיבינו לארץ אבותינו”‪.‬‬
‫מסמך זה מבטא בשיא התמציתיות את עיקר הגדת פסח‪,‬‬
‫יש בו את זיכרון יציאת מצרים‪ ,‬יום שבו נהפכנו לעם‪ ,‬יום‬
‫שבו קיבלנו את החירות הלאומית והזהות היהודית‪.‬‬
‫הועתק מאתר המכון ללימודי השואה ע”ש חדוה אייבשיץ‪ ‬‬
‫‪ | 12‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬
‫יעקב ברזילי על שירו‬
‫“בעקבות הזמן האבוד”‬
‫השיר הוא תוצאה של מחשבה על‬
‫תוקף ויזה של משורר בגילי‪ ,‬שביום‬
‫מן הימים הלא רחוקים‪ ,‬עומד לפוג‪.‬‬
‫משחזר אהבת נעורים גדולה שאולי‬
‫תחזור על עצמה בגלגול הבא‪.‬‬
‫השיר כלול בספרי “קשוב לגלים“‬
‫הולחן על ידי המלחינה מושר בקולה‬
‫של הזמרת הסופרן הבינלאומית‬
‫סטלה לרנר‪ -‬זמיר‪.‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪13 | 2012‬‬
‫לומון‬
‫על ההתנהלות הפסולה של מדינות‬
‫העולם בטרגדיה של העם היהודי‬
‫בתקופת השואה‪.‬‬
‫מאת דב פלד‬
‫נכון שהמדינות החופשיות והעם היהודי חייבים להודות‬
‫לכוחות בנות הברית שהצילו אותם מהנאצים אשר‬
‫רצו להשליט משטר אפל על העולם‪ .‬אבל בהתנהגות‬
‫של נציגי בנות הברית כלפי הטרגדיה היהודית יש כתם‬
‫שחור גדול‪ .‬שהעם היהודי לא יכול לשכוח לנאצים‪.‬‬
‫בתחילת דרכם לא היו תוכניות של הפיתרון הסופי‪ .‬הם‬
‫פשוט לא רצו את היהודים והחליטו לגרש אותם‪ .‬ואז‬
‫התברר שאף מדינה לא רצתה לקבל אותם‪ .‬שערי הארץ‬
‫היו סגורים בגלל הספר הלבן של הבריטים אשר פורסם‬
‫ב‪ ,1939‬ארצות הברית עם הבדלנות‪ ,‬שהשתלטה עליה‬
‫מאז המשבר הכלכלי של שנות העשרים המאוחרות‪,‬‬
‫עטפה את עצמה בחוקים דרקוניים בעניין ההגירה‬
‫ובשום אופן לא הייתה מוכנה לפתוח את שעריה עבור‬
‫פליטים אשר ניסו לברוח מאירופה‪ .‬יותר מכך הבדלנות‬
‫הזאת השפיעה גם על המנהיגים של המדינות החופשיות‬
‫באירופה‪ ,‬אשר לא עשו שום צעד על מנת לעצור את‬
‫התפשטות הפשיזם הארסי עוד בראשיתו‪ .‬הם לא הגיבו‬
‫על האנשלוס עם אוסטריה‪ ,‬בהסכם מינכן בשנת ‪38‬‬
‫נכנעו לדרישותיו של היטלר ומסרו לו את חבל הסודטים‬
‫מבלי לשאול את צ’כיה וכל זה בגלל רצונם העז למנוע‬
‫מלחמה‪.‬‬
‫יש תמונה מפורסמת של צ’מברלין שמגיע לשדה התעופה‬
‫של לונדון ומחזיק בידו את פיסת הנייר אשר עליו נחתם‬
‫ההסכם עם היטלר ומכריז בפני קהל רב ועיתונאים‪,‬‬
‫“הישגנו שלום בימינו”‪ .‬מעטים התנגדו להסכם‪ ,‬בבריטניה‬
‫וצרפת נשמו לרוחה כי ניצלו מסיוט המלחמה‪ ,‬אבל זה‬
‫נמשך רק מספר חודשים‪ ,‬כאשר במרס ‪ 1939‬הושלם‬
‫כיבוש צ’כיה ללא קרב‪ ,‬וזה הטה את מאזן הכוחות‬
‫לטובת גרמניה‪ .‬היטלר הבהיר למדינאי המערב שהדרך‬
‫למלחמה ודאית‪ ,‬הוא זכה במדינה עם ערים מפותחות‪,‬‬
‫אוצרות טבע‪ ,‬ותעשיה צבאית מהמפותחות ביותר‬
‫באירופה‪ ,‬והמערב איבד בעל ברית עם חיל אוויר של‬
‫‪ 2000‬מטוסים ועם צבא מעולה של ‪ 35‬דיוויזיות מצוידות‬
‫היטב וכמיליון וחצי חיילים‪ .‬לאחר מכן הגיע תרגיל‬
‫הרמאות של היטלר לברית המועצות‪ .‬על מנת לנטרל‬
‫אותם שלא יצטרפו למלחמה נגדו‪ ,‬שבוע לפני הפלישה‬
‫לפולין נחתם הסכם ריבנטרופ מולוטוב‪ ,‬בו הוחלט על אי‬
‫התקפה בין ברית המועצות וגרמניה למשך עשר שנים‪.‬‬
‫‪ | 14‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬
‫הם חילקו ביניהם את פולין‪ ,‬ברית המועצות לקחה גם‬
‫מרומניה את בסרביה ובוקובינה‪ ,‬וניתן לה להשתלט על‬
‫הארצות הבלטיות‪ ,‬והוא היה חופשי עם כל הכוחות שלו‬
‫לתקוף את ארצות המערב‪ .‬ובהתקפת בזק כבש את‬
‫כולן כולל את צרפת‪ ,‬וחיל האוויר שלו פתח בהתקפה‬
‫אגרסיבית על בריטניה‪ ,‬בשנת ‪ 1941‬כאשר תוכניתו‬
‫לתקוף את ברית המועצות היתה כבר מוכנה‪ ,‬ומסרים‬
‫אמינים הגיעו לסטלין הוא בחר לא להאמין שהיטלר‬
‫יפר את ההסכם‪ ,‬התפיסה השגויה הזאת עלתה לברית‬
‫המועצות בכ‪ 24 ..‬מליון חללים‪ .‬עם תחילת כיבוש השטחים‬
‫של ברית המועצות‪ ,‬החלה לפעול מכונת ההשמדה של‬
‫היהודים‪ ,‬תחילה על ידי האינזצגרופן ומשתפי פעולה‬
‫של עמי אירופה על ידי ירי‪ ,‬ולאחר מכן הוקמו מחנות‬
‫המוות‪ .‬הדבר נודע לעולם אבל הוא שתק‪ ,‬ולא ניסה‬
‫לעשות משהו על מנת לעצור או להפחית את הזוועות‬
‫האלה‪ .‬במדינות הכבושות‪ ,‬שבהם התנהל הרצח חלקם‬
‫שיתפו פעולה עם המרצחים ויתרם עמדו מהצד ולא‬
‫היה איכפת להם להיפטר מהיהודים‪ .‬הבודדים אשר רצו‬
‫לעזור פחדו מהאיום של הנאצים‪ ,‬אשר הודיעו שכל מי‪,‬‬
‫שיעזור ליהודים דינו מוות‪ .‬בתחילת המלחמה הקונגרס‬
‫הבדלני של ארצות הברית לא אישר הצטרפות אליה‪,‬‬
‫הם אישרו אספקה חומרית למדינות אשר לחמו נגד‬
‫כוחות הציר ועל ידי כך הבטיחו את בטחונה והמפלגות‬
‫הימניות והאנטישמיות האשימו את היהודים‪ ,‬שמנסים‬
‫לגרור את ארצות הברית למלחמה‪ ,‬כתוצאה מהאווירה‬
‫הזאת הם לא הכינו את עצמם למלחמה כזאת‪ ,‬למזלו‬
‫של העולם החופשי מתוך כמה שגיאות‪ ,‬שהיטלר עשה‪,‬‬
‫כמו השגיאה הפטאלית ביותר כאשר בניגוד לדעתו‬
‫של משרד החוץ שלו‪ ,‬הוא הכריז מלחמה על ארצות‬
‫הברית לאחר שהם הכריזו מלחמה על יפן‪ ,‬כתגובה על‬
‫תקיפת פרל הרבור‪ .‬לאחר ההכרזה של היטלר‪ ,‬לא‬
‫נותרה להם ברירה אלא להצטרף אליה‪ ,‬ואז חלק גדול‬
‫מהמשאבים האדירים שלהם הופנו למאמץ המלחמתי‪.‬‬
‫היה צורך ליצר עשרות אלפים של טנקים ומטוסים‪,‬‬
‫כמויות אדירות של תחמושת ופצצות מכל הסוגים‪,‬‬
‫ולחדש מלאי של מיליוני טונות של אוניות אשר טובעו‬
‫בים על ידי היפנים והצוללות הגרמניות‪ .‬כמו כן הצטרכו‬
‫לגייס מיליוני חיילים אשר השתתפו בקרבות‪ .‬אומנם זה‬
‫לקח כשנה עד שתוצאותיה נראו בשטח‪ .‬זה התבטא‬
‫לאבא‪ ,‬סבא משה היקר‬
‫“ עמוד האש “ –ידעתי שזו המתנה שחיפשתי‪ .‬כמו הספר‬
‫המתאר את קורות עם ישראל במאה הקודמת‪ ,‬גם סיפור‬
‫חייך מזוהה להפליא עם “ עמוד האש “‪.‬‬
‫תלאות האומה היהודית המתוארת משנות העשרים של‬
‫המאה הקודמת ועד תקומת המדינה‪ ,‬גלות ממושכת‪,‬‬
‫פרעות ביהודים‪ ,‬שואה‪ ,‬הישרדות בתנאים אל אנושיים‪,‬‬
‫העפלה לארץ וקוממיות המדינה‪ .‬כל אלה הם לא פחות‬
‫מכך גם חלקך ועברך‪.‬‬
‫גם לך למרות כול הקשיים ‪ -‬ילדות לא קלה בבית קשה‬
‫יום‪ ,‬דרך השואה‪ ,‬העפלה לארץ והשתתפות במלחמת‬
‫השחרור‪ .‬הצלחת לעמוד בכול אלה ולהקים בית בישראל‬
‫בדומה להקמתה של המדינה‪.‬‬
‫התא המשפחתי גדל‪ ,‬נולדו לך ולאימא שלושה צאצאים‬
‫והם גמלו לכם בריבוע‪ ,‬תשעה נכדים מקסימים‪ .‬נקווה‬
‫שגם אלה ישלישו לפחות את מספר הנינים‪.‬‬
‫אבא אתה עמוד של משפחתנו‪ ,‬עמוד בטון יצוק‪ -‬חזק‪,‬‬
‫תומך ועומד איתן כמו אותן עבודות אבן שבנית במו‬
‫ידיך לפני יובל שנים‪ ,‬שעדיין ניצבות על תילן עד היום‪.‬‬
‫היום כשאנו חוגגים את יום הולדתך ה‪ 80 -‬איננו יכולים‬
‫שלא לזכור את כל פועליך הגדול והנפלא‪.‬‬
‫אנו רוצים לשמור אותך כך הלאה‪ -‬איתן ובריא לשנים‬
‫ארוכות לא פחות מ ‪ ,120‬שתזכה לראות את הדורות‬
‫הבאים – נינים וגם בני נינים‪...‬‬
‫אוהבים אתכם מאד מאחלים לך ולאימא המון בריאות‬
‫ונחת‪ ,‬שיתגשמו כל משאלותיכם ושיהיה לכם רק טוב‪,‬‬
‫שלכם‪:‬‬
‫חוה‪ ,‬יוסי ודורון‪.‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪15 | 2012‬‬
‫לומון‬
‫עמותת "אלומה" בעלי תפקידים ומתנדבים ‪2012-13‬‬
‫ש ם ומשפחה‬
‫רעיה שמואלי‬
‫מזכירת העמותה חברת הועד‬
‫תמי בן‪-‬אור‬
‫יו”ר העמותה חברת הנהלה‬
‫יו”ר ו‪.‬ארגון‬
‫דב פלד‬
‫מזכ”ל עמותה יו”ר ו‪ .‬פרויקט‬
‫חבר הנהלה‬
‫בני ברינדט‬
‫ס‪/‬יו”ר העמותה ו‪.‬ארגון‬
‫חבר הנהלה אחראי האתר‬
‫זאביק בונה‬
‫חבר הנהלה ו‪ .‬פרויקט‬
‫דנה ברינדט‬
‫מקשרת דור שלישי‬
‫רון פרלמן‬
‫יו”ר ו‪ .‬כספים‬
‫עמנואל גורביץ‬
‫חבר ו‪ .‬ארגון‬
‫שמעון רייצפלד‬
‫חבר ו‪.‬ביקורת‬
‫סשה מייזליק‬
‫חבר ו‪ .‬ביקורת‬
‫יצחק פרינץ‬
‫ויו”ר ו‪.‬ביקורת חבר הנהלה‬
‫חיים ליסטק‬
‫יו”ר ו‪ .‬ביקורת חבר הנהלה‬
‫בנצי מילר‬
‫חבר ו‪.‬חינוך‬
‫רז רונן‬
‫מקשרת דור שלישי‬
‫דודי רונן‬
‫חבר ו‪ .‬העמותה‬
‫פרץ ויינרייך‬
‫קריקטוריסט “אלומון “‬
‫אתי בורשטיין‬
‫עורכת “אלומון”‬
‫רווית דורפזאון‬
‫גרפיקאית “אלומון “‬
‫רנה פז‬
‫מקשרת העמותה‪-‬עירייה‬
‫יעקב דנאי‬
‫יועץ משפטי‬
‫בית‬
‫דרור ישראלי‬
‫רו”ח‬
‫משה‬
‫אתר העמותה‬
‫עיצוב‪ :‬רוית | ‪052-6551216‬‬
‫‪ | 16‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬
‫טלפון‪/‬נייד‬
‫כתובת‬
‫דואר אלקטרוני‪/‬פקס‬
‫‪09-7422414‬‬
‫‪052-3747119‬‬
‫רח’ חבצלת השרון‬
‫‪ 8‬כ”ס‬
‫‪alumaorgks@gmail.com‬‬
‫‪09-7658059‬‬
‫‪054-6880944‬‬
‫רח’ הכרמל ‪7/11‬‬
‫כ”ס ‪4421411‬‬
‫‪tbenor1@gmail.com‬‬
‫‪054-8118743‬‬
‫‪09-7658421‬‬
‫רח’ בן‪-‬גוריון ‪32/7‬‬
‫כ”ס‬
‫‪peled200@zahav.net.il‬‬
‫‪09-7454588‬‬
‫‪052-6966574‬‬
‫מורדי הגטאות‪ 2‬כ”ס‬
‫‪bennybr3@walla.co.il‬‬
‫‪09-7459888‬‬
‫‪054-9877005‬‬
‫‪09-7454588‬‬
‫‪052-4399224‬‬
‫‪09-7651349‬‬
‫‪052-2580329‬‬
‫‪054-4433195‬‬
‫‪09-7663576‬‬
‫‪09-7410139‬‬
‫‪050-9110765‬‬
‫‪09-7435131‬‬
‫‪050-5256054‬‬
‫‪03-5745606‬‬
‫‪052-3556125‬‬
‫‪03-6056064‬‬
‫‪054-5892095‬‬
‫‪09-7672596‬‬
‫‪054-4203141‬‬
‫‪09-7665444‬‬
‫‪054-4666915‬‬
‫‪09-7665444‬‬
‫‪054-5773311‬‬
‫‪09-7422414‬‬
‫רח’ סתיו ‪9/34‬‬
‫הוד‪-‬השרון ‪45295‬‬
‫‪zboneh@013.net‬‬
‫מורדי הגטאות‪ 2‬כ”ס‬
‫‪dana1350@walla.com‬‬
‫רח’בקעת יריחו ‪/3‬ג‬
‫כ”ס‬
‫רי’ התחיה ‪15/10‬‬
‫כ”ס ‪44250‬‬
‫רח’ משאבים ‪40/4‬‬
‫הוד השרון‬
‫‪ronpe@clalit.org.il‬‬
‫‪09-7663576‬‬
‫‪Zipi76@014.net.il‬‬
‫רח’ מרכוס ‪ 8‬כ”ס‬
‫‪s29925@netvision.net.il‬‬
‫הגאון אליהו ‪12‬‬
‫רמת‪-‬גן‬
‫יהושוע בן‪ -‬נון ‪70‬‬
‫תל‪-‬אביב‬
‫‪printz-35@outlook.com‬‬
‫‪03-5746734‬‬
‫‪listek.fam@gmail.com‬‬
‫רח’ בר‪-‬אילן ‪ 19‬כ”ס‬
‫‪benzi@gomiller.com‬‬
‫אלתרמן ‪15/10‬‬
‫כ”ס ‪44228‬‬
‫אלתרמן ‪15/10‬‬
‫כ”ס ‪44228‬‬
‫רח’ חבצלת השרון‬
‫‪ 8‬כ”ס‬
‫‪razronen11@walla.com‬‬
‫‪dudi@almog-ronen.co.il‬‬
‫‪alumaorgks@gmail.com‬‬
‫‪09-7925085‬‬
‫‪054-4603238‬‬
‫אלפי מנשה‬
‫‪burs@zahav.net.il‬‬
‫‪052-6551216‬‬
‫אלפי מנשה‬
‫‪ravit13@gmail.com‬‬
‫‪09-7650361‬‬
‫‪054-9176476‬‬
‫רח’ עיט ‪ 9/3‬כ”ס‬
‫‪09-7666596‬‬
‫‪03-5621112‬‬
‫‪050-5575633‬‬
‫‪09-7672292‬‬
‫‪09-7652913‬‬
‫‪054-7757230‬‬
‫‪050-560975‬‬
‫עמינדב ‪ 17‬ת‪.‬א‪.‬‬
‫רח’ עמק עירון ‪/3‬א‬
‫כ”ס‬
‫‪office@danaylaw.co.il‬‬
‫‪03-5624554‬‬
‫רח’ ויצמן ‪140‬‬
‫כ “ס ‪44203‬‬
‫‪drorisca@012.net.il‬‬
‫‪09-7656575‬‬
‫‪www.alumash.org.il‬‬