גליון 19

‫ביטאון ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל‬
‫קהילות יוון‬
‫ערב השואה‬
‫חברים רוקדים ושמחים‬
‫במסיבת יום העצמאות‬
‫(ראה כתבה בעמ’ ‪)17‬‬
‫חברים בביקור במרכז למורשת‬
‫יהדות שאלוניקי ויוון‬
‫(ראה כתבה בעמ’ ‪)16‬‬
‫גליון מס' ‪ # 19‬שנה עשירית‬
‫‪#‬‬
‫ראש השנה תשע”ג‬
‫‪#‬‬
‫ספטמבר ‪2012‬‬
‫דבר היו”ר‬
‫חברים‪ ,‬אוהדים וקוראים יקרים‬
‫גיליון זה של ביטאוננו יגיע לידיכם‬
‫ערב פרוס השנה החדשה תשי”ג‪.‬‬
‫לרגל זאת ולרגל מועדי ישראל‬
‫שבהמשך‪ ,‬אני פותח את דבריי‬
‫בדברי ברכה אלה‪:‬‬
‫שנה טובה ומבורכת‪ ,‬לכם ולבני‬
‫משפחותיכם‪ ,‬שנת בריאות‪ ,‬ביטחון‬
‫ושלום‪ ,‬הצלחה ואריכות ימים‪ ,‬וגמר‬
‫חתימה טובה וחג שמח!‬
‫במחצית השנה שחלפה‪ ,‬מאז הופעת הגיליון הקודם‪ ,‬גיליון‬
‫מס’ ‪ ,18‬המשכנו בפעילותנו השוטפת בטיפול במכלול‬
‫הנושאים הנוגעים לחברינו ניצולי השואה בכל הנוגע‬
‫לפניותיהם למוסדות השונים המטפלים בענייניהם‪.‬‬
‫תחום אחר נגע בארגון ובקיום כנסים ואירועים אחרים הן‬
‫בתחום ההנצחה‪ ,‬הזיכרון והשמירה על מורשת יהדות יוון‪,‬‬
‫וכן להידוק הקשרים בין חברי הארגון הניצולים ודורות‬
‫הממשיכים‪ ,‬בין הוותיקים לבין החדשים‪ .‬עליי לציין כי בחלק‬
‫מן האירועים היענות החברים הייתה קטנה מן הצפוי‪ ,‬דבר‬
‫מצער כשלעצמו‪ .‬יש לזכור גם‪ ,‬כי במקרה של השתתפות‬
‫מופחתת חלק מן ההוצאות‪ ,‬שהארגון מתחייב כלפי גורמי‬
‫חוץ לא מנוצלים עד תום‪.‬‬
‫הגברנו את המאמצים לגיוס חברים חדשים לארגון‪ ,‬וגם‬
‫אוהדים‪ ,‬מבני דורות הממשיכים‪ .‬מתברר בכל פעם מחדש‪,‬‬
‫שיש רבים מבני יוצאי יוון בארץ‪ ,‬שטרם הגענו אליהם‪ .‬כאן‬
‫חברות וחברים אני פונה שוב אליכם ומבקשכם שתירתמו‬
‫למשימה זו המאוד חשובה‪ .‬ראשית כל פעלו לרישום בני‬
‫משפחותיכם‪ ,‬קרוביכם ומכריכם‪ .‬ככל שירבו החברים‬
‫והחברות בארגון‪ ,‬כן ייטב‪.‬‬
‫נקודה נוספת שאני מבקש להעלות בפניכם היא תשלום‬
‫דמי החבר השנתיים‪ .‬בוודאי ידוע לכל אחד מכם‪ ,‬כי גוף‬
‫שאינו יכול לגייס את האמצעים הדרושים לקיום פעילויותיו‪,‬‬
‫חדל להתקיים במוקדם או במאוחר‪ .‬בתחום התקציב תלוי‬
‫ארגוננו בקבלת תרומות ובעיקר בדמי החבר‪ .‬לכן חברות‬
‫וחברים‪ ,‬אנא הקפידו בתשלום דמי החבר בזמן‪ .‬לאחרונה‪,‬‬
‫וכדי להקל עליכם חברות וחברים‪ ,‬הנהגנו דרך נוספת לגבייה‬
‫באמצעות כרטיסי אשראי‪ ,‬דרך הטלפון‪.‬‬
‫לפני מספר ימים נפרדנו בצער רב מחברנו בני פארן ז”ל‪,‬‬
‫שהיה חבר ההנהלה במשך מספר שנים‪.‬‬
‫לסיום אני מאחל לכולכם‪ ,‬גם בשם כל חברי הנהלת הארגון‬
‫שנה טובה ומבורכת!‬
‫בברכת חברים‪,‬‬
‫משה העליון‬
‫יושב ראש הארגון‬
‫הרמת כוסית לקראת ראש השנה‬
‫חברי הארגון מוזמנים להרמת כוסית לקראת ראש השנה‪ ,‬שתתקיים במועדון הארגון‪,‬‬
‫ביום ד’‪ ,‬כ”ה באלול תשע”ב‪ 12 ,‬בספטמבר ‪ ,2012‬בשעה ‪10:00‬‬
‫חברים ואוהדים יקרים‪,‬‬
‫הנהלת ארגון ניצולי מחנות ההשמדה‬
‫יוצאי יוון בישראל‪ ,‬ומערכת “קול הניצולים”‬
‫מברכים אתכם הקוראים‪,‬‬
‫חברי הארגון הוותיקים והחדשים‪,‬‬
‫האוהדים‪ ,‬ובני משפחותיהם‪,‬‬
‫בברכת שנה טובה ומתוקה‪,‬‬
‫שנת שלום וביטחון‪ ,‬שנת בריאות‪,‬‬
‫אריכות ימים והגשמת כל השאיפות‪.‬‬
‫קול הניצולים‬
‫‪2‬‬
‫דבר המערכת‬
‫חברים וחברות‪ ,‬קוראות וקוראים יקרים‪,‬‬
‫השנה החדשה תשע”ג‪ ,‬כבר בפתח‪ .‬גיליון מספר ‪ 19‬של ביטאוננו‬
‫“קול הניצולים” פותח את השנה העשירית לתחילת הופעתו‪ .‬אנו‬
‫מקווים שתיהנו גם הפעם לקרוא את מגוון הכתבות המופיעות‬
‫בגיליון‪ .‬מערכת הביטאון משקיעה עבודה רבה באיסוף החומרים‬
‫ומיונם‪ .‬ביטאוננו הפך למקור חשוב ביותר להפצת תולדות קהילות‬
‫יוון השונות ומורשתן‪ .‬ההתעניינות בו גוברת‪ ,‬והוא מופץ בארץ‬
‫בנוסף לחברי הארגון הוותיקים ולמצטרפים החדשים‪ ,‬גם לספריות‪,‬‬
‫למוסדות ולארגונים שונים‪ ,‬כן מופץ הביטאון ברחבי העולם‪,‬‬
‫לספריות ואוניברסיטאות שונות‪.‬‬
‫בגיליון הנוכחי שזה עתה הגיע לידיכם‪ ,‬מופיעים המדורים המוכרים‪:‬‬
‫במדור חדשות והודעות הארגון תמצאו הודעות בעניינים שוטפים‪,‬‬
‫ביניהם שמות החברים החדשים שהצטרפו לשורותינו במחצית‬
‫השנה האחרונה; במדור קהילות יוון ערב השואה ‪ -‬הפעם על‬
‫קהילת לנגדה; פינת הלאדינו עוסקת הפעם בנושא המשרד‬
‫ותכולתו; במדור יוונים חסידי אומות העולם מסופר על משפחת‬
‫פאנוס מיכלופולוס שנתנה מחסה למשפחת טבוך ומשפחת‬
‫קרונאוס שנתנה מחסה למשפחתה של מרתה רוסו חסיד; במדור‬
‫מורשת הפעם על ד”ר יוסף שם‪-‬טוב יליד העיר סרס‪ ,‬שהיה‬
‫הווטרינר הראשון בארץ ישראל‪ ,‬וסיפורו של הטייס אליעזר חזן ז”ל‬
‫יליד שאלוניקי‪ ,‬שהיה טייס בחיל האוויר הישראלי וכן זיכרונותיו‬
‫של אלי חסיד ממשחקי הילדות בשאלוניקי; במדור אירועים‬
‫דיווחים על אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית הכנסת “היכל‬
‫יהודה” וליד הגלעד בבית העלמין‪ ,‬על “לכל קהילה יש שם” בהיכל‬
‫ווהלין בגבעתיים‪ ,‬על ביקור במרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון‪,‬‬
‫על מסיבת יום העצמאות שמחה ומוצלחת באולם “גאלרי פאלאס”‬
‫בתל‪-‬אביב ועוד‪.‬‬
‫המערכת שמחה על היענות החברים לקריאה לשלוח חומר הנוגע‬
‫לעליית יהודים מקהילות יוון לארץ ישראל בשנות ה‪ 30-‬של המאה‬
‫הקודמת‪ .‬הפעם סיפורו של בני פארן על אביו שמואל פארנטי‪ ,‬פעיל‬
‫ציוני משאלוניקי‪ ,‬שעלה ארצה בשנת ‪ .1933‬משהו בנימה אישית‪.‬‬
‫בני פארן‪ ,‬נפטר לפני מספר שבועות אחרי מחלה קשה‪ .‬בני ז”ל היה‬
‫חבר במערכת של ביטאוננו “קול הניצולים” החל מראשית הופעתו‬
‫בספטמבר ‪ 2003‬ולאחר מכן שימש כראש המערכת‪ ,‬והיה שותף‬
‫לעיצוב המדורים המופיעים בו‪.‬‬
‫במדור תרבות תמצאו הפעם שיר נוסף מפרי עטו של ד”ר אבנר פרץ‪,‬‬
‫תחזית מזג האוויר למאה הזאת‪ ,‬בעברית ובלאדינו‪ ,‬וכן סקירה על‬
‫ספרים מפרי עטם של חברי ארגוננו‪ .‬במדור נר זיכרון אנו מביאים‬
‫את שמותיהם של החברים שהלכו לעולמם וכן הספד לבני פארן ז”ל‪.‬‬
‫המערכת שבה ופונה לחברינו‪ ,‬ניצולי השואה‪ ,‬לספר את סיפוריהם‬
‫לבני משפחותיהם‪ .‬חובה עלינו להמשיך במלאכת התיעוד והפצה ‪-‬‬
‫ממקור ראשון ‪ -‬של קורותיהם של הניצולים‪ ,‬דור ההולך ופוחת‪ ,‬וכן‬
‫של תולדות ‪ 33‬הקהילות המפוארות שהיו ביוון ערב השואה‪ .‬על כל‬
‫חבר ארגוננו לראות כחובה אישית לצרף לארגוננו כל יוצא יוון החי‬
‫בארץ‪ .‬החברים המצטרפים אלינו‪ ,‬הופכים לשגרירים של קהילת‬
‫יוצאי יוון הקטנה אך החשובה שלנו ‪ -‬כי כוחנו במספרנו!‬
‫המערכת פונה לחברים‪ ,‬להקדים לשלוח כתבות וסיפורים לגיליון‬
‫הבא‪ ,‬ה‪ 20-‬במספר‪ ,‬שיופיע לקראת חג הפסח‪ ,‬עד לסוף חודש‬
‫פברואר ‪.2013‬‬
‫ולסיום‪ ,‬חברות וחברים יקרים‪ ,‬המערכת מברכת אתכם ואת בני‬
‫משפחותיכם‪ ,‬בברכת שנה טובה ומתוקה‪ ,‬בריאות ואריכות ימים‪.‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫רחל העליון‪-‬מזריץ‬
‫תוכן העניינים‬
‫חדשות והודעות הארגון‬
‫פינת הלאדינו‬
‫אירועים‬
‫קהילות יוון ערב השואה‬
‫יוונים חסידי אומות העולם‬
‫עדויות ניצולים‬
‫מורשת‬
‫נר זיכרון‬
‫מדור תרבות‬
‫ממטבחה של אמא יווניה‬
‫‪4‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪18‬‬
‫‪27‬‬
‫‪29‬‬
‫‪31‬‬
‫קול הניצולים‬
‫ביטאון ארגון ניצולי מחנות‬
‫ההשמדה יוצאי יוון בישראל‬
‫ראש המערכת‪:‬‬
‫חברי המערכת‪:‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫עיצוב והפקה‪:‬‬
‫‬
‫כתובת המערכת‪:‬‬
‫‬
‫טלפון‪:‬‬
‫טלפקס‪:‬‬
‫אתר הארגון‪:‬‬
‫דואר אלקטרוני‪:‬‬
‫רחל העליון‪-‬מזריץ‬
‫רחל לוי‬
‫שרונה לזר‬
‫יעקב מאסטרו‬
‫שמואל מסוט‬
‫משה מצא‬
‫אברהם קוב’ו‬
‫אלפא סיגמא תעשיות דפוס בע”מ‬
‫טל’ ‪03-6915361‬‬
‫רחוב לוינסקי ‪,68‬‬
‫תל אביב ‪66855‬‬
‫‪03-6884928‬‬
‫‪03-6881930‬‬
‫‪www.ighs.co.il‬‬
‫‪nitsoleyavan@gmail.com‬‬
‫המערכת אינה מתחייבת לפרסם את כל החומר‬
‫הנשלח אליה ואינה מחזירה כתבי יד‪.‬‬
‫ראש המערכת‬
‫‪3‬‬
‫קול הניצולים‬
‫חדשות והודעות הארגון‬
‫דמי חבר‬
‫חדש ‪ -‬ניתן לשלם באמצעות כרטיס אשראי בטלפון‬
‫הננו פונים לחברות ולחברים‪ ,‬שטרם שילמו את דמי החבר לשנים ‪ ,2012-2011‬להסדיר התשלום בהקדם‪.‬‬
‫לנוחיותכם הסדרנו אפשרות תשלום באמצעות כרטיס אשראי בטלפון‪.‬‬
‫להזכירכם דמי החבר לשנה הם‪ :‬לבני זוג ‪ 150 -‬ש”ח‪ ,‬ליחיד ‪ 150 -‬ש”ח‪,‬‬
‫לסטודנטים לתואר ראשון ‪ 100 -‬ש”ח‪ .‬חיילים בשירות חובה ‪ -‬פטורים מתשלום‪.‬‬
‫דמי החבר הם המקור העיקרי‪ ,‬המאפשר לארגון להתקיים‪ ,‬לקיים את פעילויותיו ולתמוך בחבריו הנצרכים‪.‬‬
‫קבלת קהל במשרדי הארגון‬
‫ימי קבלת קהל במשרדי הארגון הינם‪ :‬בימים א’‪ ,‬ג’‪ ,‬ד’ ו‪-‬ה’‪ ,‬בין השעות ‪.13:00 - 09:30‬‬
‫מענה טלפוני‪ ,‬בימים א’‪ ,‬ג’‪ ,‬ד’ ו‪-‬ה‪ ,‬בין השעות ‪.13:00 - 10:30‬‬
‫מענה טלפוני ביום ב’‪ ,‬בין השעות ‪,13:00-11:00‬‬
‫בימי ב’ לא תהיה קבלת קהל‬
‫כדי שניתן יהיה לטפל בענייני החברים אצל המוסדות השונים‪.‬‬
‫שליחת כתבות למערכת “קול הניצולים”‬
‫חברים שבידיהם חומר וכתבות לגיליון ‪ ,20‬מתבקשים להעבירן למערכת עד ‪ 24‬בפברואר ‪.2013‬‬
‫את הכתבות ניתן להעביר ב‪ ,CD-‬בצרוף תצלומים הקשורים בה‪ ,‬למשרדי הארגון‪,‬‬
‫או בדואר אלקטרוני לכתובת‪nitsoleyavan@gmail.com :‬‬
‫צרוף חברים חדשים לארגון‬
‫אנו ממשיכים ופונים בקריאה לחברי ארגוננו‪,‬‬
‫לצרף את בניהם ובנותיהם‪ ,‬נכדיהם ונכדותיהם כחברים בארגון‪.‬‬
‫ולבני דורות הממשיכים‪ ,‬אנו קוראים לעשות כן לגבי חבריהם‪ ,‬בני משפחות של יוצאי יוון‪.‬‬
‫טפסי הצטרפות ניתן להזמין במשרדי הארגון בטל’ ‪03-6881930 ,03-6884928‬‬
‫או במייל לכתובת‪nitsoleyavan@gmail.com :‬‬
‫ממשיכים ללמוד יוונית‬
‫במטרה להמשיך לחשוף ולקרב את החברים‪,‬‬
‫בני דורות הממשיכים‪ ,‬לשפת הילדות של הוריהם‪,‬‬
‫גם השנה אנו ממשיכים להפעיל כיתות ללימוד יוונית‬
‫עם המורה רולה קלפעזרא‪.‬‬
‫כיתה חדשה למתחיליםֿ‪ ,‬תיפתח בחודש ינואר ‪.2013‬‬
‫המעוניינים להצטרף‪ ,‬יפנה לרכזת פניות החברים‬
‫במשרדי הארגון‪ ,‬בטלפון‪03-6884928 :‬‬
‫או בדוא”ל לכתובת ‪.nitsoleyavan@gmail.com‬‬
‫הוצאת דרכון יווני‬
‫כל המעוניין וזכאי להוציא דרכון יווני‪,‬‬
‫יפנה ישירות לשגרירות יוון בישראל‪ ,‬לגב’ ויקי ספיחה‪,‬‬
‫בטלפון‪ 03-6953060 :‬שלוחה ‪104‬‬
‫קול הניצולים‬
‫‪4‬‬
‫עליית יהודים מקהילות יוון‬
‫לארץ ישראל בשנות ה‪30-‬‬
‫של המאה הקודמת‬
‫אנו שבים ופונים לחברים לשלוח למערכת‬
‫“קול הניצולים” חומרים הקשורים לעליית היהודים‬
‫מקהילות יוון השונות לארץ ישראל‪,‬‬
‫מתחילת שנות ה‪ 30-‬של המאה הקודמת‪.‬‬
‫עזרו לנו להביא לידיעת הרבים את הפסיפס הנפלא של‬
‫סיפוריהם ותרומתם לבניין הארץ והחברה‪.‬‬
‫רצוי לשלוח בדוא”ל לכתובת‪:‬‬
‫‪nitsoleyavan@gmail.com‬‬
‫או למשרדי הארגון על גבי ‪CD‬‬
‫מלווה בתצלומים ובמסמכי תיעוד‪.‬‬
‫חדשות והודעות הארגון‬
‫הצטרפו לארגון כחברים מ‪ 1 -‬במרס ‪ 2012‬עד ‪ 31‬ביולי ‪2012‬‬
‫מס’‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫מגורים‬
‫רמת גן‬
‫תל אביב‬
‫תל אביב‬
‫ראשון לציון‬
‫קרית אתא‬
‫עין הבשור‬
‫בת ים‬
‫תל אביב‬
‫קרית חיים‬
‫ראש העין‬
‫נס ציונה‬
‫בת ים‬
‫חולון‬
‫ניר בנים‬
‫גבעת שמואל‬
‫הולנד‬
‫רעננה‬
‫שם משפחה ושם פרט י‬
‫אלוש עמליה ‬
‫אקוניס לוסטיג ‬
‫אקוניס מנחם ‬
‫‬
‫ארוך עידו‬
‫‬
‫אריה ג’נט‬
‫ארנלדס יוסי ‬
‫‬
‫בללי מרדכי‬
‫בן יהושע אלגרה ‬
‫בן עוזיאל יוסף ‬
‫‬
‫בן קנז הניה‬
‫‬
‫בר עליזה‬
‫‬
‫ברזילי שרה‬
‫‬
‫גניס אליהו‬
‫דניאלי שולמית ‬
‫‬
‫המאירי רחל‬
‫ואן רויאן סימה ‬
‫חגואל דניאל ‬
‫מס’‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫שם משפחה ושם פרט י‬
‫‬
‫יאיר עדי‬
‫יום‪-‬טוב רבקה ‬
‫‬
‫ינאי שרה‬
‫‬
‫כהן אידה‬
‫‬
‫כהן ברזלי‬
‫‬
‫כהן חדווה‬
‫‬
‫לוי משה‬
‫‬
‫לזר שי‬
‫‬
‫מירון אורלי‬
‫‬
‫מנו רוני‬
‫‬
‫נגרין דניאל‬
‫נחמני כוכבה ‬
‫‬
‫נניש אסתר‬
‫‬
‫צבי יוסף‬
‫‬
‫קלמרו שבתאי (סבי)‬
‫‬
‫קרן רונית‬
‫מגורים‬
‫גן יבנה‬
‫רמת גן‬
‫רמת השרון‬
‫גבעת אבני‬
‫חולון‬
‫חולון‬
‫רמת גן‬
‫רמת גן‬
‫אלקנה‬
‫רמת השרון‬
‫רמת גן‬
‫ירושלים‬
‫בת ים‬
‫יודפת‬
‫ארה”ב‬
‫מודיעין רעות‬
‫ערב סליחות בנוסח יהודי שאלוניקי‬
‫בהשתתפות‬
‫החזן משה שוחמי‬
‫יתקיים אי”ה בבית הכנסת‬
‫“בית תפילה לזכר יהודי שאלוניקי”‬
‫ברח’ מקור חיים ‪ ,47‬שכונת שפירא‪ ,‬תל‪-‬אביב‬
‫ביום ג’‪ ,‬כ”ד באלול תשע”ב (‪ 11‬בספטמבר ‪)2012‬‬
‫בשעה ‪.20:30‬‬
‫יוגש כיבוד קל‪.‬‬
‫החברים מוזמנים להשתתף!‬
‫‪5‬‬
‫קול הניצולים‬
‫חדשות והודעות הארגון‬
‫אסיפה כללית ‪2011‬‬
‫מאת שרונה לזר‬
‫ביום ‪ ,16.5.2012‬בשעה ‪ ,16:30‬התקיימה במועדון הארגון‪,‬‬
‫האסיפה הכללית השנתית‪ .‬כיו”ר האסיפה נבחר משה העליון‬
‫וכמזכירת האסיפה‪ ,‬שרונה לזר‪.‬‬
‫האסיפה נפתחה בדיווח של משה העליון על פעילויות הארגון‬
‫בשנת ‪ ,2011‬תוך כדי התמקדות בשני נושאים עיקריים‪ ,‬האחד‪,‬‬
‫צמצום תמיכתה של קהילת שאלוניקי בארגון‪ ,‬והשני‪ ,‬הפסקת‬
‫קבלת הקצבה ממשרד האוצר לתמיכה בחברים ניצולים‬
‫נצרכים החל משנת ‪ ,2012‬עקב החלטה ביורוקרטית‪.‬‬
‫הדו”חות הכספיים הוצגו בפני חברי הארגון ע”י גזבר הארגון‪,‬‬
‫אברהם אשכנזי‪ .‬לאחר מכן הציג חבר ועדת הביקורת‪ ,‬דוד‬
‫(דריו) צבי‪ ,‬את דו”ח ועדת הביקורת ואת המלצותיה‪.‬‬
‫באסיפה נכחו יועץ המס ומנהל החשבונות‪ ,‬רוני שמעוני‪ ,‬וכן‬
‫רואה החשבון‪ ,‬רותם עטר‪.‬‬
‫האסיפה אישרה הן את הדו”ח המילולי והן את הדו”חות‬
‫הכספיים פה אחד‪ ,‬וללא התנגדות‪.‬‬
‫בסעיף “שונות” הביע דריו את תקוותו ושאיפתו לכך שבאסיפה‬
‫הבאה יהיה מועדון הארגון מלא עד אפס מקום‪.‬‬
‫החברים באסיפה הכללית‬
‫יו”ר חדש במרכז הארגונים‬
‫של ניצולי השואה בישראל‬
‫הגב’ קולט אביטל‪ ,‬ח”כ‬
‫לשעבר‪ ,‬נבחרה ליושבת‬
‫הראש של מרכז הארגונים‬
‫של ניצולי השואה בישראל‪,‬‬
‫עם פרישתו של משה זנבר‪.‬‬
‫ארגוננו מאחל לגב’ קולט‬
‫אביטל הצלחה בתפקידה‬
‫החדש והמשך שיתוף‬
‫פעולה פורה עם ארגוננו‪.‬‬
‫אתר חדש למען ניצולי שואה‪:‬‬
‫כך תדעו מהן הזכויות שלכם‬
‫כדי לסייע לניצולי השואה למצות את מלוא זכויותיהם‪,‬‬
‫השיקה עמותת “המשפט בשירות הזקנה” מודל זכויות‬
‫ממוחשב‪ .‬המודל פשוט ונוח לשימוש והוא כולל שאלות‬
‫שהתשובות עליהן מובילות את הניצולים אל דפי מידע ואל‬
‫טפסים רלוונטיים שיכולים לעזור להם לקבל את כלל הזכויות‬
‫וההטבות המגיעות להם‪ .‬המודל הוקם במימון ובתמיכה של‬
‫החברה לאיתור ולהשבת נכסים של הנספים בשואה‪.‬‬
‫כתובת האתר‪www.elderlaw.org.il :‬‬
‫קול הניצולים‬
‫‪6‬‬
‫מנהל מוזיאון דוד המלך‪ ,‬מר ערן כץ‪ ,‬יצר קשר עם ארגוננו ואנו‬
‫מתכבדים לפרסם את הזמנתו לארח את חברי ארגוננו במשכן‬
‫החדש בתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫דוד המלך מוזיאון פרטי ומרכז מחקר בע”מ‬
‫מתכבד להזמין את חברי ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי‬
‫יוון בישראל ובני משפחותיהם לביקור במוזיאון החדש‬
‫ברחוב ברנר ‪ ,5‬בתל‪-‬אביב‪ ,‬טלפון‪03-7741776 :‬‬
‫המוזיאון ידידותי ונגיש‪.‬‬
‫המבקרים מוזמנים לקבל מבט חטוף על דוד המלך‪ ,‬הן בהיבט‬
‫התנכ”י והן בהיבט ההיסטורי‪ .‬בנוסף נחשפים המבקרים למרכז‬
‫מחקר ייחודי ובלעדי המציג את אילן היוחסין של דוד המלך‪.‬‬
‫במוזיאון ‪ -‬מרכז אודיו‪ ,‬ממצאים ארכיאולוגים‪ ,‬תמונות‪ ,‬ספרים‬
‫ומוסיקת רקע הלוקחת את המטייל לעולם תנכ”י קסום עם צלילי‬
‫נבל עתיקים‪ .‬כמו כן‪ ,‬במוזיאון חנות מתנות בהשראה תנכ”ית‪.‬‬
‫המוזיאון ממוקם בקרבת מקום לשוק הכרמל ‪ -‬המהווה פתרון‬
‫טוב לחניית אוטובוסים והזדמנות לסיור בשוק‪.‬‬
‫ניתן להגיע בכל יום בימים‪ ,‬א’‪-‬ה’ בין השעות ‪18:00-11:00‬‬
‫ולקבל סיור הדרכה‪ .‬סיור יכול להיות בין חצי שעה לשעתיים‬
‫הכולל זמן קניות בחנות המוזיאון‪.‬‬
‫הכניסה ללא תשלום‪ .‬המוזיאון נגיש לבעלי מוגבלויות‪.‬‬
‫פינת הלאדינו‬
‫מאת משה העליון‬
‫‪7‬‬
‫קול הניצולים‬
‫אירועים‬
‫לקט מאת המערכת‬
‫הרמת כוסית לקראת חג הפסח במועדון הארגון‬
‫הרמת הכוסית המסורתית לקראת חג הפסח‪ ,‬התקיימה ביום‬
‫ד’‪ 4 ,‬באפריל ‪ ,2012‬במועדון הארגון‪ .‬החברים הרבים שהגיעו‬
‫לאירוע‪ ,‬התיישבו סביב שולחנות ערוכים‪ ,‬עמוסים בכיבוד‬
‫ויין‪ ,‬במצב רוח מרומם‪ .‬משה העליון‪ ,‬יו”ר הארגון‪ ,‬פתח דבריו‬
‫בציינו בפני החברים את הנוהג הקיים מזה שנים רבות‪ ,‬להתכנס‬
‫ולהרים כוסית פעמיים בשנה‪ ,‬לקראת חג הפסח ולקראת ראש‬
‫השנה‪ .‬משה דיווח‪ ,‬שהארגון ממשיך לפעול במרץ למען החברים‪,‬‬
‫אמר שהוא שמח לפגוש את החברים שהגיעו‪ ,‬אך ממשיך לייחל‬
‫שבאירועים הבאים ישתתפו יותר חברים‪ ,‬בעיקר מקרב הניצולים‬
‫ודורות הממשיכים‪ .‬השתתפותם של האחרונים משמחת את‬
‫הניצולים‪ ,‬מרחיבה את לבם וגורמת לקירוב הלבבות‪ .‬משה‬
‫איחל לכל החברים ובני משפחותיהם‪ ,‬ילדיהם‪ ,‬נכדיהם וניניהם‪,‬‬
‫חג פסח כשר‪ ,‬בריאות טובה ואריכות ימים‪ .‬כתוספת למפגש‬
‫עצמו‪ ,‬הכיבוד הטעים והיין‪ ,‬רוממו את רוחם של החברים והם‬
‫נשארו ישובים בחברותא סביב השולחנות‪ ,‬ניהלו ביניהם שיחות‬
‫ערות‪ ,‬העלו זיכרונות על מנהגי החג ביוון והצטרפו לאיחוליו של‬
‫משה העליון‪ ,‬כשהם מתבלים בברכות בלאדינו‪.‬‬
‫חברים במפגש הרמת הכוסית‬
‫ביקור וחלוקת שי לחברי הארגון השוהים בבתי אבות‬
‫מאת אברהם קוב’ו‬
‫כמדי שנה‪ ,‬ובעצם פעמיים בשנה בחגים‪ ,‬התקיימה גם השנה‪,‬‬
‫לקראת חג הפסח‪ ,‬המסורת היפה של ביקור אצל חברי הארגון‬
‫השוהים בבתי האבות‪ .‬השנה‪ ,‬מלבד חלוקת השי בבית האבות‬
‫רקנאטי בפתח תקווה‪ ,‬חולק השי גם לחברים השוהים בבתי‬
‫אבות אחרים‪ ,‬על פי מיטב ידיעתנו‪ .‬מספר ימים לפני ערב חג‬
‫הפסח תשע”ב‪ ,‬ביום ד’‪ ,4.6.12 ,‬נסענו שרונה לזר וכותב שורות‬
‫אלו לבית האבות לחלוקת השי‪ .‬הפעם נבחר עבור החברים שי‬
‫נאה במיוחד עם מבחר שוקולדים ממולאים בתוספת תליון‬
‫סמלים בעיצוב מהודר‪ .‬כשרשימת החברים בידנו‪ ,‬התחלנו‬
‫את הביקור במקום יחד עם הגב’ אירית‪ ,‬העובדת הסוציאלית‬
‫של בית האבות‪ .‬התחלנו את הסיור בבנין הדיירים המטופלים‬
‫ולאחר מכן עברנו לחדר האוכל‪ .‬החברים‪ ,‬שרבים מהם אני‬
‫מכיר מביקורים קודמים במקום‪ ,‬שמחו מאוד מהמפגש איתנו‪,‬‬
‫ובמיוחד מההתעניינות במצבם‪ .‬הם הודו מקרב לב על השי והיו‬
‫שבעי רצון שהברכות שברכנו אותם והשיחות שניהלנו היו בשפת‬
‫הלאדינו‪ .‬צביטה קטנה בלב הייתה על מספר החברים הפוחת‪.‬‬
‫במשך הביקור ניכר היה הטיפול המסור שמקבלים החברים‬
‫מצוות עובדי בית האבות‪ ,‬והיחס הטוב והחם לו הם זוכים‪.‬‬
‫בתום המפגש עם החברים סיירנו ברחבת הכניסה לבית האבות‪,‬‬
‫קול הניצולים‬
‫‪8‬‬
‫בה מונצחים על הקיר שמות המייסדים‪ ,‬התורמים והנדבנים‬
‫יוצאי יוון שהקימו את בית האבות על שם ליאון רקנאטי‪ ,‬במטרה‬
‫לדאוג ליוצאי הקהילה לעת זקנתם‪ .‬נפרדנו בלבביות ממנהל בית‬
‫האבות‪ ,‬מר רוני ארניה‪ ,‬וממזכירתו‪ ,‬הגב’ ויוי כהן בברכת חג פסח‬
‫שמח וכשר‪.‬‬
‫במקביל לביקור זה חילקו רחל העליון‪-‬מזריץ ושמואל מסוט‬
‫שי לחברים המתגוררים בבתי אבות שונים בחולון‪ ,‬בבת‪-‬ים‪,‬‬
‫בגבעתיים ובתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫משמאל לימין‪ :‬חיים רפאל‪ ,‬אברהם קוב’ו ושלמה ביבס‬
‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬
‫טקס ההתייחדות בבית הכנסת היכל יהודה‬
‫טקס ההתייחדות המסורתי לזכר קורבנות השואה‪ ,‬שמקיים‬
‫ארגוננו מידי שנה‪ ,‬בבית הכנסת “היכל יהודה”‪ ,‬לזכר יהדות‬
‫שאלוניקי בתל‪-‬אביב‪ ,‬התקיים השנה ביום רביעי‪ ,‬ליל כ”ז בניסן‬
‫תשע”ב‪.18.4.2012 ,‬‬
‫שעה ארוכה לפני פתיחת טקס ההתייחדות‪ ,‬החל הקהל להגיע‬
‫לבית הכנסת‪ :‬ניצולי השואה מלווים בבני משפחה‪ ,‬בנים‪ ,‬נכדים‬
‫ונינים‪ ,‬וקהל רב‪ .‬הרחבה שלפני הכניסה לבית הכנסת הייתה‬
‫מלאה מפה לפה‪.‬‬
‫השונות‪ .‬בשאלוניקי חיו כ‪ 55,000-‬יהודים שניהלו עד אז חיי‬
‫קהילה שלווים ומגוונים‪ .‬קצרה היריעה מלהזכיר את הגיהינום‬
‫שגרמו הצוררים הגרמנים‪-‬הנאצים ליהודי אירופה וליהודי יוון‪.‬‬
‫“בתקופת השואה השמידו הגרמנים‪-‬הנאצים באירופה ‪6‬‬
‫מיליונים מבני עמנו במחנות המוות ובאתרי השמדה באכזריות‪,‬‬
‫בדרכים בלתי אנושיות‪ ,‬וזאת לאחר שלילת חירותם והחרמת‬
‫רכושם ובתיהם‪ ,‬אותם נאלצו למסור‪ ,‬כדי לפנות מקום‬
‫למגוריהם של הקלגסים ותכולתם נבזזה [‪ .]...‬בנוסף להשפלתם‬
‫והשמדתם יש להוסיף את השמדת התרבות היהודית‪ .‬עם‬
‫כניסתם לשאלוניקי בשנת ‪ ,1941‬הורו הגרמנים להחרים את‬
‫נכסי התרבות היהודית בעיר‪ .‬הוחרמו ספרי תורה‪ ,‬מחזורי‬
‫תפילה‪ ,‬כלי קודש ועבודות אמנות מדהימים‪ ,‬כלי כסף וזהב‬
‫מלאכת מחשבת ועבודות יודאיקה‪ ,‬מעשה ידי אומנים וצורפים‬
‫יהודים בעיר ובאירופה‪ .‬הוחרמו אוספים רבים לרבות ספריות‬
‫שבהן ספרי קודש‪ ,‬פילוסופיה והגות‪ .‬ארכיונים ייחודיים‪ ,‬שנאספו‬
‫בקהילת שאלוניקי במשך מאות בשנים‪ ,‬והיו מקור ייחודי לחקר‬
‫ההיסטוריה וחיי הרוח של היהדות מגירוש וגלות ספרד עוד‬
‫מ‪ ,1492-‬נארזו ונשלחו לגרמניה‪ .‬רוב החומר אבד [‪.]...‬‬
‫הקהל בבית הכנסת‬
‫בשעה ‪ 19:30‬בדיוק‪ ,‬החל טקס ההתייחדות בתפילת ערבית‪ ,‬מפי‬
‫החזן מר אבי כהן עבדן‪ .‬עם סיום התפילה‪ ,‬פתח יו”ר הארגון‪,‬‬
‫משה העליון‪ ,‬את החלק הטקסי‪“ :‬אנו מתחילים את הטקס‪,‬‬
‫בהדלקת נרות לזכר ‪ 6‬מיליונים של בני עמנו‪ ,‬שנספו בשואה‪,‬‬
‫וביניהם גם בני קהילות יוון”‪ .‬ששה מחברי הארגון‪ ,‬ניצולי שואה‬
‫ובני משפחה של ניצולות שואה‪ ,‬עלו נרגשים והדליקו נרות לזכר‬
‫הקורבנות‪ .‬לאחר קריאת פרקי תהלים ע”י החזן‪ ,‬הוזמנו שני‬
‫חברי הארגון בתורם‪ :‬אלי נחמיאס בשם הניצולים‪ ,‬ונציג דורות‬
‫הממשיכים‪ ,‬ח”כ וסגן יו”ר הכנסת‪ ,‬אופיר אקוניס‪ ,‬לשאת דברים‬
‫בענייני דיומא‪.‬‬
‫קצרה היריעה מלהזכיר את הגיהינום‬
‫שגרמו הגרמנים‬
‫אלי נחמיאס פנה נרגשות לקהל‪ ,‬ואמר בראשית דבריו‪“ :‬התכנסנו‬
‫היום בבית הכנסת זה‪“ ,‬היכל יהודה” כדי לזכור ולהזכיר את‬
‫הזוועות שחוו על בשרם יהודי אירופה הכבושה ויהודי יוון‬
‫בפרט‪ .‬שואת יהודי יוון מתקשרת לתודעה ולזיכרון היהודי‪,‬‬
‫עם הטרגדיה של יהודי שאלוניקי בפרט‪ ,‬והאיים‪ :‬קורפו‪ ,‬רודוס‬
‫וכרתים וכן שאר קהילות יוון‪ 33 ,‬במספר‪ .‬לפי אומדנים שונים‪,‬‬
‫חיו באותה תקופה כ‪ 80,000-‬יהודים‪ ,‬נשים‪ ,‬גברים וטף בקהילות‬
‫בעזרת הנשים‬
‫“לאחר השואה‪ ,‬עלו הניצולים‪ ,‬שרידי השואה לארץ ולאחר‬
‫מלחמה קשה הוקמה המדינה‪ .‬ואולם מאז ועד לתוך המאה‬
‫ה‪ ,21-‬נגזר על העם היהודי בארץ ובעולם‪ ,‬להילחם על קיומו‬
‫[‪ .]...‬לאחר השואה התגלתה תופעה‪ ,‬שחשבנו שתיעלם מהעולם‬
‫לאחר הכנעתה של גרמניה‪ ,‬האנטישמיות‪ .‬הדוגמא הבולטת‬
‫והקיצונית האחרונה לפריחת האנטישמיות‪ ,‬היא השתלחותו‬
‫של הסופר הגרמני גינטר גראס‪ ,‬חתן פרס נובל‪ ,‬ששירת בעברו‬
‫ב‪ ,SS-‬נגד מדינת ישראל‪ .‬עלינו להזכיר גם את הרצח הנתעב של‬
‫בני עמנו מהעיר טולוז בצרפת‪ ,‬רק בשל היותם יהודים‪ ,‬וכן את‬
‫הצורר האיראני‪ ,‬המכריז השכם והערב‪ ,‬על רצונו להשמיד את‬
‫מדינת ישראל”‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫קול הניצולים‬
‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬
‫“לא לשכוח ולספר”‬
‫“אנו יודעים שמדינת ישראל היא מדינה חזקה‪ .‬המלחמה‬
‫באנטישמיות היא מלחמה יומיומית הנוגעת לכולנו‪ ,‬כפי שכתוב‬
‫בתורה‪“ :‬זכור את עשה לך עמלק”‪ .‬עלינו לדאוג להנחיל את זיכרון‬
‫קורבנות השואה לדורות הבאים‪ .‬אנו מקיימים את הצוואה של‬
‫רבים מהקורבנות‪“ :‬לא לשכוח ולספר”‪.‬‬
‫יהא זכרם של הנספים בשואה ברוך!‬
‫אנטישמיות שלא הייתה קיצונית ממנה‬
‫בכל הדורות‬
‫חה”כ וסגן יו”ר הכנסת‪ ,‬אופיר אקוניס‪ ,‬נציג דורות הממשיכים‪,‬‬
‫אמר בתחילת דבריו‪“ :‬הפשע הגדול ביותר‪ ,‬שאין דוגמתו בתולדות‬
‫האנושות כולה‪ ,‬ההשמדה השיטתית‪ ,‬המתוכננת והמובנית‪ ,‬שלא‬
‫הייתה קיצונית ממנה בכל הדורות‪ ,‬הסתיימה בהשמדתם של ‪6‬‬
‫מיליון יהודים מהם מיליון וחצי ילדים‪.‬‬
‫האם יש משהו נפשע כזה בתולדות האנושות המשתווה לו? לא‬
‫היה ולא יהיה [‪ ]...‬את זכרם של ‪ 6‬מיליוני היהודים‪ ,‬מנציח העם‬
‫היהודי בארץ ובעולם”‪.‬‬
‫ח”כ אקוניס הזכיר את המנהיג זאב ז’בוטינסקי‪ ,‬שזיהה את‬
‫הסכנה בזמן‪ ,‬ובנאום שנשא בבית הכנסת הגדול בערב ט’‬
‫באב‪ ,‬שנה לפני תחילת המלחמה אמר‪“ :‬אני מזהיר אתכם‬
‫שהקטסטרופה מתקרבת‪ ,‬אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל‬
‫לפלוט את אש ההשמדה”‪ .‬והמשיך ח”כ אקוניס‪“ :‬לדאבון הלב‪,‬‬
‫הרוב היהודי החליט להישאר באירופה והושמד ע”י הצורר הנאצי‬
‫יימח שמו [‪.]...‬‬
‫“קהילת יהודי יוון הייתה מהמפוארות ביותר‪ ,‬המסורתיות ביותר‬
‫והעתיקות ביותר של העם היהודי [‪.]...‬‬
‫למעשה‪ ,‬קהילת יהודי יוון‪ ,‬משקפת את תולדותיו של העם היהודי‬
‫מחורבן בית שני‪ ,‬דרך גירוש ספרד‪ ,‬עד ימי התנועה הציונית‪,‬‬
‫שיבת ציון ועד לשואה [‪.]...‬‬
‫חבר כנסת אופיר אקוניס נציג דורות הממשיכים‬
‫קול הניצולים‬
‫‪10‬‬
‫“בשנות ההשמדה השיטתית ב‪ ,1945-1942-‬נרצחו גם יהודי יוון‬
‫ובתוכם כ‪ 50,000-‬יהודי שאלוניקי [‪.]...‬‬
‫“ב‪ 64-‬השנים מאז הקמתה‪ ,‬נאבקת מדינת ישראל על קיומה‪.‬‬
‫למדנו מההיסטוריה‪ ,‬שכאשר מנהיג מדינה כלשהי אומר שיש‬
‫להשמיד את מדינת ישראל‪ ,‬צריך להאמין לו‪ .‬יש לנו מדינה‬
‫מפוארת‪ ,‬שתעשה הכול כדי להגן על העם היהודי‪ ,‬צבא מפואר‬
‫ויכולת להגן על עצמנו במדינה ריבונית‪ .‬שנים רבות לא היה‬
‫ליוצאי יוון נציג בכנסת וגם לא צוינה קהילה זו בטקסים‪ .‬בטקס‬
‫“לכל איש יש שם” המתקיים בכנסת ביום השואה‪ ,‬אעלה על‬
‫נס את פועלם והיעלמותם של יוצאי יוון ואקרא את שמות בני‬
‫משפחתי שנספו בשואה [‪.]...‬‬
‫“ערב יום השואה תשע”ב‪ ,‬כנציגה של מדינת ישראל אומר‪:‬‬
‫לא נשכח‪ ,‬לא נסלח‪ ,‬לעולם לא עוד!”‪.‬‬
‫המשך הטקס וסיומו‬
‫מר דוד רקנאטי‪ ,‬מגבאי בית הכנסת‪ ,‬קרא את הפרק “אמר רבי‬
‫אבא”‪ .‬לאחר מכן נאמרה תפילת “אל מלא רחמים” על ידי החזן‬
‫מר בני כהן עבדן‪ ,‬וקדיש דרבנן על‪-‬ידי כל הקהל‪.‬‬
‫לקראת סיום הטקס ציין יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬את שביעות‬
‫רצונו מכך שבית הכנסת היה מלא עד אפס מקום‪ ,‬ושהחברים‬
‫והחברות ניצולי השואה הגיעו מלווים בבני משפחותיהם‪ ,‬בני‬
‫דורות הממשיכים‪ ,‬המגיעים בכל שנה לכבד את זכר קורבנות‬
‫השואה בנוכחותם‪.‬‬
‫הוא קרא לבני דורות הממשיכים להצטרף כחברים בארגון‪ ,‬כדי‬
‫שהארגון יוכל להמשיך במפעל החשוב כל כך של שימור הזיכרון‪,‬‬
‫ההנצחה והמסורת של יהדות יוון‪.‬‬
‫הטקס ננעל בשירת “התקווה” בפי כל הנוכחים בבית הכנסת‪.‬‬
‫הקהל שיצא מבית הכנסת לאחר סיום הטקס‪ ,‬לא מיהר להתפזר‬
‫ומראה החברים המתחבקים‪ ,‬השמחים לפגוש את מכריהם היה‬
‫מרגש‪.‬‬
‫מר‬
‫מדליק נר זיכרון לידו משה העליון‪ ,‬יו”ר הארגון‬
‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬
‫טקס ההתייחדות ליד הגלעד בבית העלמין בחולון‬
‫במשך זמן ארוך מדי ההורים לא דיברו‬
‫על השואה‬
‫טקס ההתייחדות לזכר קורבנות השואה אותו מקיים ארגוננו‬
‫מידי שנה‪ ,‬נערך ביום הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬כ”ז בניסן תשע”ב‪,‬‬
‫‪ 19.4.2012‬בשעה ‪ ,16:00‬ליד הגלעד לזכר ‪ 33‬קהילות יוון שחרבו‬
‫בשואה‪ ,‬בבית העלמין בחולון‪ .‬הבאים לטקס ראו כבר מרחוק “נס גדול קרה למשפחתי הקרובה שכולנו ניצלנו‪ ,‬אך בני המשפחה‬
‫את דגלי ישראל המתנוססים מעל הגלעד‪ .‬שעה ארוכה לפני שהתגוררה בשאלוניקי ובקסטוריה‪ ,‬הושמדו‪ .‬בשל תושייתו של‬
‫תחילת הטקס‪ ,‬החלו להתקבץ ברחבה שליד הגלעד חברי הארגון אבי ובשל אנושיותם וטוב ליבם של יוונים שעזרו לנו בהגיענו‬
‫לכפר סיכיה‪ ,‬ניצלה‬
‫ניצולי השואה‪ ,‬מלווים בבני‬
‫משפחתנו על ידי אנשים‬
‫משפחה‪ ,‬ילדים‪ ,‬נכדים‬
‫שלאחרונה הוכרו כחסידי‬
‫ונינים‪ ,‬שהגיעו מכל קצוות‬
‫אומות העולם‪ .‬במשך‬
‫הארץ‪ ,‬כדי להשתתף‬
‫זמן ארוך מדי ההורים‬
‫בטקס‪ .‬שגריר יוון בישראל‪,‬‬
‫לא דיברו על השואה וכך‬
‫מר קיריאקוס לוקאקיס‬
‫גם אני‪ .‬החברה מסביב‪,‬‬
‫כיבד את הטקס בנוכחותו‪.‬‬
‫הצברים‪ ,‬נתנו לי להרגיש‬
‫יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪,‬‬
‫שלא מדברים על זה‪ ,‬כי‬
‫פתח את הטקס בברכו את‬
‫זה מבייש ולא מביא כבוד‪.‬‬
‫המשתתפים והזמין את‬
‫הייתה שתיקה רועמת‬
‫החזן‪ ,‬מר יצחק צפון‪ ,‬לקרוא‬
‫בנושא‪ .‬לא צריך לדבר על‬
‫פרקי תהילים (ט”ז‪ ,‬פ”ג)‪.‬‬
‫העבר‪ ,‬במיוחד כשמדובר‬
‫לאחר מכן הוזמנו לשאת‬
‫בארץ יוון‪ .‬שם לא קרה‬
‫דברים בענייני דיומא‬
‫אסון‪ .‬בעשור האחרון‪,‬‬
‫חברות הארגון‪ ,‬ניצולת‬
‫אני מעורה היטב בנושא‪,‬‬
‫השואה‪ ,‬רחל פנקס‪ ,‬ונציגת‬
‫טובה ריבייר נציגת דורות הממשיכים נושאת דברים‬
‫מדברת ומחפשת חומר‬
‫דורות הממשיכים‪ ,‬טובה‬
‫על מה שעברתי בשנות‬
‫ריבייר‪.‬‬
‫ילדותי‪ ,‬שהשפיעו על מהלך כל חיי‪ .‬חובה עלינו לזכור כי גם‬
‫בימינו אנו‪ ,‬האנטישמיות שרירה וקיימת ואויבי העם היהודי‬
‫לי ולאחי התינוק אסור היה לבכות‬
‫ממשיכים לאיים על קיומו ועל קיום מדינתו‪ ,‬היא מדינת ישראל‪.‬‬
‫רחל‪ ,‬ילידת ווריה שבמקדוניה‪ ,‬היא ילדת שואה‪“ :‬כבכל שנה‪ ,‬אנו אי לכך עלינו להיות כל הזמן על המשמר‪ ,‬להילחם נגד הגזענים‬
‫מתאספים ליד האנדרטה‪ ,‬כדי לזכור ולהזכיר את שואת יוצאי והאנטישמים בעולם‪ ,‬ולסכל את מזימות אויבינו”‪.‬‬
‫יוון על כל קהילותיהם‪ .‬נולדתי כחצי שנה לפני פרוץ המלחמה‬
‫בכייה החרישי של אימי היה נשמע‬
‫בשנת ‪ .1939‬כשפלשו היוונים ליוון הייתי רכה בשנים‪ ,‬אך יודעת‬
‫לאורך שעות‬
‫שבתקופה זו הנאצים הטילו מגבלות רבות על היהודים והקשו‬
‫על חייהם‪ ,‬ובתחילת אפריל ‪ ,1943‬הגרמנים כיתרו את השכונה‬
‫היהודית‪ ,‬כינסו את היהודים לפני בית הכנסת‪ ,‬העלו אותם על טובה ריבייר‪ ,‬נציגת דורות הממשיכים‪ ,‬פנתה במילים נרגשות‬
‫המשאיות‪ ,‬ושלחו אותם למחנות ההשמדה‪ .‬אף אחד מהם לא לקהל‪“ :‬ברצוני להזכיר כי גורל יהדות יוון‪ ,‬שרבים אינם מודעים‬
‫חזר‪ .‬אבי שראה את הנולד‪ ,‬הצליח להבריח את המשפחה שמנתה לה‪ ,‬לא היה שונה מזה של היהודים ביתר חלקי אירופה וסופר‬
‫‪ 10‬ילדים וההורים‪ ,‬בעזרת יווני טוב וממון לא מבוטל‪ ,‬לכפר יווני עליה מעט‪ .‬שואת יהודי יוון הייתה שונה מהיבטים רבים‪ ,‬משואת‬
‫בסביבת העיר ווריה‪ ,‬עוד לפני כיתור השכונה‪ ...‬כשנתיים נדדנו יתר תפוצות ישראל‪ .‬היא הייתה מהירה ואכזרית‪ ,‬התחילה‬
‫והושלמה תוך שנה והיקפה היה הרחב ביותר‪ ,‬פרט אולי לשואת‬
‫מכפר לכפר‪ ,‬היינו עם הפרטיזנים‪ ,‬התחבאנו ביערות [‪.]...‬‬
‫“לא תמיד היינו יחד‪ .‬סבלנו מפחד‪ ,‬מרעב‪ ,‬ממלריה‪ ,‬מכינמת יהודי פולין‪ .‬עצם המאורעות שקרו ביוון‪ ,‬ידיעתם לא הופצה‪.‬‬
‫ומדלקת ריאות‪ .‬הפחד שלט בכל‪ .‬לי כילדה קטנה ולאחי התינוק‪ ,‬ניצולי המחנות שריפאו את פצעיהם הפיסיים והנפשיים בשקט‪,‬‬
‫אסור היה לבכות‪ ,‬כדי לא לגלות את מקומנו‪ ,‬לה להיחשף‪ .‬בחזרנו לא התפנו כדי להעיד על קורותיהם‪ ,‬על סבלם‪ ,‬גבורתם ועל גורל‬
‫לביתנו בדצמבר ‪ ,1945‬גילינו שאנשים פלשו לביתנו ומתגוררים משפחותיהם‪ .‬לצערי‪ ,‬מרובה הנסתר על הגלוי‪ ,‬אם מפאת מיעוט‬
‫השיחות על השואה שניהלנו עם הורינו ז”ל‪ ,‬ואם מפאת אובדן‬
‫שם”‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫קול הניצולים‬
‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬
‫המקורות והדיווחים‪ .‬במשך כל שנות נעורי‪ ,‬מעולם לא דיברנו‬
‫בבית על משפחתה של אימי‪ ,‬שכולם נספו בשואה‪ .‬מעולם לא‬
‫העזנו לדבר על כך בגלוי‪ .‬זה היה מעין “טאבו”‪ ,‬הסכם שבשתיקה‪,‬‬
‫כאילו חששנו להכאיב עוד לאימי [‪ ]...‬אולי אפילו קצת התביישנו‪.‬‬
‫אני זוכרת שבימי הזיכרון‪ ,‬האווירה בבית הייתה כבדה‪ .‬לא הדליקו‬
‫אורות‪ .‬בכייה החרישי של אימי היה נשמע לאורך שעות‪ ,‬אווירה‬
‫של אבל‪ .‬בחלוף השנים‪ ,‬עם התבגרותנו‪ ,‬הבנו שאסור לשתוק‪,‬‬
‫צריך לשאול‪ ,‬לחקור‪ ,‬לדעת ולהנחיל הלאה לדורות הבאים את‬
‫ההיסטוריה המרה של משפחתנו ושל בני עמנו”‪.‬‬
‫עייפים עד מוות‪ ,‬רעבים ללחם וצמאים‬
‫לטיפת מים‪ ,‬אך ישועה אין‬
‫טובה עמדה בדבריה על גורל מקדוניה המזרחית ותראקיה‪ ,‬בה‬
‫שוכנת העיר קומוטיני‪ ,‬מקום הולדת אמה‪ ,‬מרים לבית שיבי‬
‫ז”ל‪ ,‬שנכבשה על ידי הגרמנים‪ ,‬שמסרו אותה לידי הבולגרים‪,‬‬
‫בני בריתם‪“ :‬רדיפת היהודים הייתה זהה‪ ,‬הם אולצו לענוד‬
‫את הטלאי הצהוב‪ ,‬לסמן את החנויות והבתים‪ ,‬להפסיק את‬
‫הלימודים ועוד‪ .‬בבוקרו של ‪ ,3.3.1943‬הוצאו היהודים מבתיהם‪,‬‬
‫תוך שימוש בצעקות ובאיומים והוליכו אותם למתקן כליאה‬
‫באחד ממפעלי הטבק‪ .‬לאחר מספר ימים נלקחו מהעיר‬
‫והועמסו על רכבות משא דחוסות‪ ,‬בקרונות פתוחים‪ ,‬שלושה‬
‫ימים ולילות קרים וגשומים‪ ,‬דרך בולגריה‪ ,‬עד גדות הדנובה‪.‬‬
‫עייפים עד מוות‪ ,‬רעבים ללחם וצמאים לטיפת מים‪ ,‬אך ישועה‬
‫אין! משם הובלו על ספינות לוינה‪ ,‬על נהר הדנובה‪ ,‬משם הובלו‬
‫לפולין‪ ,‬לקטוביץ‪ ,‬טרבלינקה ואושוויץ‪ .‬כל יהודי קומוטיני נרצחו‬
‫בטרבלינקה [‪ ]...‬גם גורל יהודי קוואלה‪ ,‬מקום הולדתו של אביה‪,‬‬
‫אלברט לבית אברביה ז”ל‪ ,‬נחרץ והם הובלו לאושוויץ [‪ ]...‬היום‪,‬‬
‫כשהאנטישמיות בעולם עולה וגואה [‪ ]...‬מוטלת עלינו החובה‬
‫לעמוד איתן‪ ,‬ולהנחיל לדורות הבאים את ההיסטוריה המרה של‬
‫עמנו‪ .‬לזכור ולא לשכוח! בשנת ‪ 2007‬השתתפתי ב”מצעד החיים”‪,‬‬
‫הלכתי בשבילי מחנות המוות בגאון ובגאווה [‪ ]...‬נושאת בידי את‬
‫דגל מולדתי‪ ,‬ובליבי‪ ,‬את גבורת בני משפחתי‪ ,‬לה אני עדות עולם‬
‫[‪ ]...‬בכל טקס ועם כל שם שהוקרא‪ ,‬נוספה עוד קריעה על לוח‬
‫ליבנו [‪ ]...‬ואנו כולנו הוכחה חיה וניצחת כי לא יכלו לנו ולעמנו‪.‬‬
‫כי אבותינו‪ ,‬ברוח אפם הקלושה ובכוח רצון הישרדותם‪ ,‬שבו‬
‫והקימו מדינה לתפארת”‪.‬‬
‫דברי שגריר יוון מר קיריאקוס לוקאקיס‬
‫יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬הזמין את שגריר יוון בישראל‪ ,‬מר‬
‫קיריאקוס לוקאקיס לשאת דברים‪ .‬השגריר מלווה בג’וש‬
‫שתרגם את דבריו‪ ,‬הודה על ההזמנה לטקס הנערך מידי שנה‪:‬‬
‫“הכבוד הוא לי‪ ,‬לחלוק אתכם את כל רגשות הזעם‪ ,‬הייאוש‬
‫הקהל בטקס ההתייחדות ליד הגלעד‬
‫קול הניצולים‬
‫‪12‬‬
‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬
‫וחוסר האונים‪ ,‬על הפשע המתועב שחרץ את ההיסטוריה‬
‫העולמית [‪ ]...‬לחלוק אתכם את השאלות למה זה קרה‪ ,‬איך זה‬
‫קרה‪ ,‬ואת ההתחייבות שדבר כזה לא יקרה שוב‪ ,‬יחד עם חובתנו‬
‫לזכור גם את אלה שהביאו את התקווה‪ .‬עלי לציין‪ ,‬שיוון שילמה‬
‫מחיר כבד על הקורבנות בשואה [‪ ]...‬ואלה שניצלו בנס במחנות‬
‫ההשמדה‪ ,‬או אלה שהתחברו לפרטיזנים‪ ,‬או בגלל טוב ליבם‬
‫של יוונים שעזרו להם להסתתר”‪ .‬מר קיריאקוס הזכיר שכ‪300-‬‬
‫אנשים הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם‪ ,‬ונתן לדוגמא‬
‫‪ 2‬מקרים‪ :‬בזקינתוס שבה הצילו ראש העיר והארכיבישוף את כל‬
‫‪ 275‬תושבי האי‪ ,‬ובאתונה‪ ,‬שבהן הארכיבישוף דמסקינוס הציל‬
‫יהודים רבים‪“ .‬חובתנו לזכור הרבה אנשים אלמונים‪ ,‬שאני מכנה‬
‫אותם התקווה [‪ ]...‬אבקשכם עם כל הכאב על האובדן הקשה‬
‫שלכם‪ ,‬לשמור את התקווה‪ .‬מאחל לכם ולבני משפחותיכם‬
‫בריאות טובה ואריכות ימים”‪.‬‬
‫האנדרטה יצרו מראה צבעוני מרהיב‪ .‬הטקס הסתיים בשירת‬
‫ההמנון הלאומי “התקווה” בפי כל הנוכחים‪ .‬יו”ר הארגון‪ ,‬משה‬
‫העליון‪ ,‬הודה לקהל הרב שהגיע והביע פעם נוספת את תקוותו‬
‫להצטרפותם של בני דורות הממשיכים לארגוננו‪ .‬חברים‬
‫רבים מהקהל הרב שמילא את הרחבה‪ ,‬ניגשו לשגריר יוון‪ ,‬מר‬
‫קיריאקוס ושוחחו איתו בלבביות‪ .‬ראוי לציין שלקראת הטקס‬
‫ביום הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬הצבנו לצד הגלעד מתקן להדלקת‬
‫נרות נשמה‪.‬‬
‫המשך הטקס וסיומו‬
‫יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬הזמין את החזן מר יצחק צפון לקרוא‬
‫את “חזון העצמות היבשות” שבספר יחזקאל‪ ,‬בהמשך נישאה‬
‫תפילת “אל מלא רחמים”‪ ,‬והגברים שבקהל אמרו קדיש דרבנן‪.‬‬
‫לאחר מכן נערך הטקס המסורתי של הנחת הזרים למרגלות‬
‫הגלעד‪ ,‬בראשם הונח זר ארגוננו‪ ,‬זר שגרירות יוון ובהמשך‬
‫זרים בשם הקהילות השונות של יוצאי יוון‪ .‬הזרים שעטפו את‬
‫מימין‪ :‬משה העליון יו”ר הארגון‪ ,‬שגריר יוון בישראל מר לוקאקיס‬
‫וג’וש מהשגרירות היוונית בישראל‬
‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע”ב ‪ -‬הטקס ב”יד ושם”‬
‫מאת אברהם קוב’ו‬
‫במסגרת אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬מתקיים מידי‬
‫שנה טקס ב”יד ושם”‪ ,‬בכיכר גטו ורשה‪ .‬השנה ייצגו את ארגוננו‬
‫בטקס זה אברהם קזז‪ ,‬ניצול השואה‪ ,‬שרונה לזר וכותב שורות‬
‫אלה‪ ,‬מדורות הממשיכים‪ .‬ראשי המדינה ביניהם נשיא המדינה‪,‬‬
‫מר שמעון פרס‪ ,‬ראש הממשלה‪ ,‬מר בנימין נתניהו‪ ,‬סגן יו”ר‬
‫הכנסת‪ ,‬ח”כ אופיר אקוניס‪ ,‬נשיא בית המשפט העליון‪ ,‬מר אשר‬
‫גרוניס‪ ,‬יו”ר הסוכנות היהודית‪ ,‬מר נתן שרנסקי‪ ,‬הרמטכ”ל‬
‫רא”ל בני גנץ ונכבדים נוספים כיבדו את המעמד לצד קהל רב‬
‫של נציגי ארגוני ניצולים‪ ,‬ארגוני לוחמים‪ ,‬ומשלחות מרחבי‬
‫הארץ ומחו”ל‪ .‬קבוצה ססגונית במיוחד הייתה קבוצת נציגי‬
‫הווטרנים‪ ,‬ממלחמת העולם השנייה‪ ,‬מפקדים במדי קצונה‬
‫של הצבא הרוסי‪ ,‬מכוסים ממש במדליות ובעיטורים צבעוניים‪.‬‬
‫מחזה מרהיב‪ .‬עצרת הזיכרון נפתחה בשעה ‪ 10.00‬בהשמעת‬
‫צפירת דומייה בת שתי דקות‪ .‬הקריין הידוע והוותיק מר בני‬
‫הנדל‪ ,‬פתח את הטקס בקריאת “יזכור” בנוסח מיוחד לחללי‬
‫השואה‪ .‬לאחר מכן נשאו דברים נשיא המדינה‪ ,‬ראש הממשלה‪,‬‬
‫הרמטכ”ל ועוד מספר נכבדים‪.‬‬
‫טקס הנחת הזרים נפתח‪ ,‬כאשר כל אחד מהנכבדים מלווה‬
‫בצמד חיילות‪ ,‬עלה להניח ברחבה את הזר בשם המוסד‬
‫שבראשו הוא עומד‪ .‬לאחר מכן הניחו זרים ראשי ונציגי‬
‫הארגונים השונים‪ .‬אנחנו‪ ,‬נציגי ארגוננו‪ ,‬נשאנו בהתרגשות את‬
‫הזר כשאברהם קזז באמצע ושרונה ואנוכי מצדדיו‪ ,‬הנחנוהו‬
‫במקום המיועד ועמדנו דקה בדומיה כשכל אחד נושא תפילה‬
‫בליבו‪.‬‬
‫אירוע נוסף התקיים בהמשך ב”אוהל יזכור” שב”יד ושם”‬
‫תחת השם “לכל איש יש שם”‪ .‬זהו מפעל להנצחת קורבנות‬
‫השואה‪ ,‬שבמהלכו מוקראים שמות הנספים בשואה ע”י‬
‫קרובי משפחתם‪ .‬בטכס שבתוך אהל “יזכור” שררה אווירה‬
‫כבדה של קדרות ואפלוליות‪ ,‬ומתוך האפלוליות בצבץ רק פס‬
‫צר של אור שחדר ל”אוהל”‪ ,‬מבעד משקוף המבנה‪ .‬על רצפת‬
‫ה”אוהל” בערה “אש התמיד”‪ .‬המבנה כולו צבוע בצבע שחור‬
‫ואף הריצוף הוא בצבע שחור‪ ,‬למעט אותן המרצפות שעליהן‬
‫מוטבעים שמות של מחנות ההשמדה השונים באותיות לבנות‬
‫בעברית ובלועזית‪ .‬כל מי שעלה להנציח ולהקריא את שמות‬
‫יקיריו‪ ,‬קיבל פרח בצבע לבן‪ .‬בתום הקראת השמות הונח הפרח‬
‫על המרצפת שעליה רשום שם מחנה ההשמדה בו נספו קרוביו‪.‬‬
‫אני הקראתי את שמות כל בני משפחתי מצד אימי ואבי‪ ,‬דודים‪,‬‬
‫דודות ובני דודים‪ ,‬ילידי שאלוניקי‪ ,‬שנספו בשואה‪ .‬היה זה‬
‫מעמד מרגש מאוד‪ .‬חשתי שעם הקראת שמותיהם מלאתי חוב‬
‫של כבוד לבני משפחתי שלא זכיתי להכיר‪ .‬יהי זכרם ברוך!‬
‫‪13‬‬
‫קול הניצולים‬
‫אירועים‬
‫“לכל קהילה יש שם”‬
‫ערב ההתייחדות עם הקהילות הספרדיות של ארצות הבלקן‬
‫שהוכחדו בשואה‪“ ,‬לכל קהילה יש שם”‪ ,‬שאותו מקיים ארגוננו‬
‫מזה מספר שנים בשיתוף פעולה עם יד ושם‪ ,‬התאחדות עולי‬
‫יוגוסלביה לשעבר‪ ,‬ועמותת דור ההמשך של יהודי מקדוניה‪,‬‬
‫התאפשר גם השנה בסיועה של הרשות הלאומית לתרבות‬
‫הלאדינו‪ ,‬הפדרציה העולמית של הקהילות הספרדיות בישראל‬
‫ומרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‪.‬‬
‫הערב נערך ביום ג’‪ ,‬א’ בסיוון תשע”ב‪ ,22.5.2012 ,‬ב”היכל יהדות‬
‫ווהלין”‪ ,‬שלוחה של בית הספר המרכזי להוראת השואה של יד‬
‫ושם‪ ,‬בגבעתיים‪.‬‬
‫לפני תחילת האירוע‪ ,‬בשלב ההתכנסות מפגש החברים הוגש‬
‫לבאים כיבוד קל‪ .‬בתחילת העצרת באולם המרכזי הוקרא‬
‫“יזכור” לזכר הקורבנות‪ .‬לאחר מכן הוקרן סרט קצר על הגב’‬
‫ארטמיס מירון‪ ,‬ילידת ינינה‪ ,‬שהייתה השנה אחת משישה מדליקי‬
‫המשואות בטקס שנערך בליל יום השואה והגבורה ביד ושם‪.‬‬
‫יֹוסיף‪-‬פֵ ּּפֹו בטיש נולדה בשנת‬
‫ארטמיס מירון בת ֵאפְ ִטיכִ ָיאה ִוא ִ‬
‫‪ 1928‬בינינה שביוון‪ .‬לארטמיס היה אח צעיר ממנה בשש שנים‪,‬‬
‫סולומון‪-‬מ ִקיס‪ .‬בקיץ ‪ 1943‬נכנסו הגרמנים לינינה‪ .‬באחד‬
‫ָ‬
‫הלילות באוגוסט ‪ 1943‬פרצו אנשי אס‪-‬אס לביתה של ארטמיס‪,‬‬
‫שדדו כסף ועצרו את אביה‪ .‬אביה וסבה נסים הוסעו לבית‬
‫לו‪-‬מלָ ה בשאלוניקי ולאחר שבועיים הוצאו להורג‬
‫הסוהר פָ ּבְ ֵ‬
‫בירי‪ ,‬נקמה על פעילות המחתרת היוונית‪ .‬בליל ‪ 24‬במרץ ‪1944‬‬
‫הצטוו היהודים להגיע בשמונה בבוקר למחרת לנקודת איסוף‪.‬‬
‫באותו יום ירד שלג כבד‪ .‬אמה של ארטמיס צררה לכל ילד תיק‪,‬‬
‫ובו בגדים ומזון‪ .‬הם גורשו ללריסה ולאחר שמונה ימי מעצר‬
‫הועלו לרכבת והוסעו בקרונות דחוסים ללא אוכל במשך שמונה‬
‫ימים‪ .‬שלוש פעמים עצרו בשדות לרוקן את דלי השפכים‪ ,‬למלא‬
‫מים לשתייה ולהעביר את גוויות הנספים לקרון הגוויות‪ .‬ב‪11-‬‬
‫באפריל ‪ 1944‬לפנות ערב הגיעו ארטמיס‪ ,‬אמה ואחיה לאושוויץ‪.‬‬
‫האם הלבישה על כתפיה של ארטמיס מעיל פרווה בגלל השלג‬
‫הכבד שירד באותה עת‪ .‬בזכות המעיל נראתה ארטמיס מבוגרת‬
‫מגילה‪ .‬הרופא שעשה את הסלקצייה‪ ,‬הכה במקלו על כתפה של‬
‫ארטמיס והורה לה להיכנס לטור הנשים הצעירות‪ .‬ארטמיס‬
‫נופפה לשלום לאמה ולאחיה‪ ,‬והם הועלו למכוניות ונעלמו‪.‬‬
‫בבירקנאו הופשטו הנשים‪ ,‬שערן נגזז ובזרוען הוטבע מספר‪ .‬הן‬
‫הובלו למקלחת וקיבלו שמלה שהוטבע בה מספר זהה למספר‬
‫שעל הזרוע‪ .‬עוד קיבלו גרביים‪ ,‬תחתונים‪ ,‬מטפחת ראש ונעליים‬
‫שסולייתן עשויה עץ‪ .‬ארטמיס עבדה תחת כיפת השמים‪ ,‬בגשם‬
‫ובשלג‪ .‬כשתהו היווניות היכן יקיריהן שהגיעו אתן ברכבת‪,‬‬
‫הסבירו להן האסירות הוותיקות כי הם נלקחו לתאי הגזים‪.‬‬
‫רגשותיה של ארטמיס נעו בין ייאוש לתקווה‪ :‬היא לא רצתה‬
‫להמשיך לחיות אך קיוותה שאביה עדיין חי‪ .‬בינואר ‪ 1945‬גורשה‬
‫בצעדת מוות לגרמניה והגיעה למחנה רוונסברוק‪ ,‬ומשם נשלחה‬
‫לעבוד בבית חרושת לנשק ליד מלכוב‪.‬‬
‫בתחילת מאי ‪ 1945‬שחררו בעלות הברית את ארטמיס‪ ,‬והיא‬
‫שבה ליוון בעזרת הג’וינט‪ .‬בהגיעה לאתונה גילתה שהגרמנים‬
‫ירו באביה עוד לפני גירושה לאושוויץ‪ .‬היא התגוררה אצל דודּה‬
‫מצד אביה והמשיכה את לימודיה בתיכון‪ .‬ארטמיס עלתה ארצה‬
‫הקהל באירוע‬
‫קול הניצולים‬
‫‪14‬‬
‫אירועים‬
‫ב‪ 1946-‬באניית המעפילים “חביבה רייק” ונשלחה לעתלית‪ .‬עם‬
‫קבלת הסרטיפיקט נסעה לירושלים‪ ,‬לדודּה מצד אמה‪ .‬היא‬
‫הוסמכה לשמש מורת דרך‪ ,‬עבדה בעבודות מנהליות והייתה‬
‫מורת דרך בעברית וביוונית עד פרישתה לגמלאות‪ .‬ארטמיס‬
‫מתנדבת ביד ושם בתרגום מיוונית לעברית‪ ,‬והיא אשת עדות‬
‫בבתי ספר‪ ,‬במתנ”סים ובצבא‪ .‬היא מילאה ‪ 1,838‬דפי עד לזכר‬
‫בני קהילת ינינה שנספו בשואה‪ .‬לארטמיס ולבעלה יוסף שלושה‬
‫ילדים‪ ,‬עשרה נכדים ונינה אחת‪.‬‬
‫לאחר מכן נערך טקס הדלקת נרות הזיכרון לזכר הקהילות‬
‫שחרבו‪ ,‬על ידי נציגים ממקדוניה‪ ,‬מיוגוסלביה ומיוון על‪-‬ידי‬
‫שישה נציגים מארגוננו‪ ,‬כשברקע הקריא יו”ר הארגון‪ ,‬משה‬
‫העליון את שמות ‪ 33‬הקהילות‪.‬‬
‫בני הנדל‪ ,‬מנחה הערב‪ ,‬הזמין את הגב’ אורנה שטיינפלד‪ ,‬מנהלת‬
‫מחלקת חסידי אומות העולם‬
‫ביד ושם‪ ,‬שברכה בשם יושב‬
‫ראש יד ושם‪ ,‬מר אבנר שלו‪.‬‬
‫מבין דבריה‪“ :‬ביום הניצחון על‬
‫גרמניה הנאצית‪ ,‬העולם חגג‬
‫את תבוסת הגרמנים‪ ,‬אך העם‬
‫היהודי‪ ,‬החל את המסע לחיים‪.‬‬
‫אני נרגשת מהעובדה שהניצולים‬
‫מצליחים להוציא מסר חיובי‪,‬‬
‫למרות החורבן והאובדן‪ .‬אתם‬
‫אוספים‪ ,‬מתעדים‪ ,‬מחנכים‬
‫ובונים‪ .‬מחברים את החוליות‬
‫בשרשרת”‪.‬‬
‫הייתה אתנחתא עם יוסף‬
‫המספר שהביא סיפורים‬
‫מעניינים ומשעשעים‪ .‬אחריו‬
‫עלו לבמה הזמרת שולי נתן יחד‬
‫עם הזמר לוליק‪.‬‬
‫לבמה הוזמנה הגב’ מרים בן אביעזר‪ ,‬יושבת ראש התאחדות‬
‫עולי יוגוסלביה לשעבר‪ ,‬שדיברה בשם הארגונים‪“ :‬התכנסנו‬
‫כאן הערב כבכל שנה‪ ,‬לערב התייחדות עם הקהילות הספרדיות‬
‫של ארצות הבלקן שהוכחדו בשואה‪ .‬כאחיהם היהודים בשאר‬
‫ארצות הכיבוש הנאצי‪ ,‬סבלו יהודי הבלקן מרדיפות‪ ,‬השפלות‪,‬‬
‫שוד מאורגן וגזירות קשות‪ .‬רובם הגדול נרצח בייסורים קשים‬
‫ובאכזריות‪ .‬קהילות מפוארות‪ ,‬עשירות ברוח וביצירה‪ ,‬נמחו‬
‫מעל פני האדמה‪ ,‬ואולם מורשתן לא אבדה והעשייה התרבותית‬
‫הענפה והמרשימה‪ ,‬ממשיכה ותמשיך לנבוע ממנה”‪.‬‬
‫בהמשך הערב שרו שולי נתן יחד עם לוליק שירים בלאדינו‬
‫ובעברית וריגשו את הקהל‪ ,‬שאף הצטרף לשירה‪ ,‬הדבר ניכר‬
‫במיוחד בעת ששרה את השיר “ירושלים של זהב”‪.‬‬
‫הערב ננעל בשירת “התקווה”‪.‬‬
‫הקהל באירוע‬
‫אלי נחמיאס מדליק נר בטקס‬
‫רחל פינקס מדליקה נר בטקס‬
‫‪15‬‬
‫קול הניצולים‬
‫ביקור חברי הארגון במרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון‬
‫כחלק מפעילות הארגון לחיזוק הקשר עם החברים ולהכרת‬
‫המורשת‪ ,‬ביקרו חברי הארגון במרכז למורשת יהדות שאלוניקי‬
‫ויוון‪ .‬הביקור הראשון התקיים ב‪ 18.7.2012-‬והביקור השני‬
‫ב‪ .1.8.2012-‬את פנינו קיבלו בלבביות שרון סלע‪ ,‬מנהלת המרכז‬
‫למורשת ורוני ארניה‪ ,‬מנהל בית האבות ליאון רקנאטי‪ ,‬שבתחומו‬
‫ממוקם המרכז למורשת‪ .‬לאחר תדרוך קצר התכבדו החברים‬
‫בארוחת בוקר טעימה ולאחריה התכנסו באודיטוריום‪ ,‬שם‬
‫הוקרן לחברים סרט על תולדות קהילת שאלוניקי‪ .‬לאחר מכן‬
‫עברה הפעילות למרכז למורשת עצמו‪ ,‬שם העבירה ד”ר גילה‬
‫הדר סקירה על תולדות קהילת שאלוניקי‪ ,‬כשהיא מתמקדת‬
‫בשמות המשפחה של הנוכחים והשתייכותם לקהילה מסוימת‪,‬‬
‫אחת מ‪ 37-‬קהילות שהיו בעיר‪ .‬לאחר מכן סיירו החברים‬
‫באופן עצמאי במרכז למורשת‪ ,‬ויכלו להתרשם ממגוון המוצגים‬
‫במקום‪ .‬מספר חברים שחפצו בכך‪ ,‬ערכו סיור בבית האבות ליאון‬
‫רקנאטי להתרשמות מהמקום‪.‬‬
‫החברים התכנסו שנית באודיטוריום שם פגשה את מספרת‬
‫הסיפורים מתילדה כהן‪-‬סראנו שסיפרה בכישרון רב מסיפורי‬
‫ג’וחה‪ ,‬אגדות עם ופתגמים בעברית מתובלת בלאדינו‪ .‬ההנאה‬
‫הייתה רבה‪.‬‬
‫לאחר מכן הופיעו לפני החברים הזמרת דגנית דדו מלווה בבעלה‬
‫הפסנתרן‪ ,‬ההנאה הייתה סוחפת‪ .‬דגנית זמרת בעלת קול ערב‪,‬‬
‫שרה את השירים המוכרים לכולם בלאדינו‪ ,‬המשיכה בשירים‬
‫בעברית וביוונית וחלק מהחברים קמו לרקוד לצלילי המוסיקה‬
‫הנפלאה והצטרפו לשירה יחד איתה‪.‬‬
‫בגמר המופע הוזמנו החברים לחדר האוכל לארוחת צהריים‬
‫טעימה‪ .‬צוות בית האבות לא חסך במאמציו לגרום לכולם הנאה‬
‫ועל כך נתונה להם תודתנו‪ .‬לסיום קיבל כל חבר שי‪ ,‬את הספר‬
‫המגדל הלבן‪ ,‬מחיי היהודים בקהילת שאלוניקי‪ ,‬נשמתה של‬
‫קהילה‪ ,‬מאת המחבר יוסף בן פנחס עוזיאל‪ .‬החברים התפזרו‬
‫לבתיהם מלאי חוויות והנאה מבוקר גדוש בתוכנית מעניינת‪.‬‬
‫זה המקום להודות גם למרכז הארגונים של ניצולי השואה‬
‫ששיתף פעולה עם ארגוננו‪ ,‬תמך ועזר בקיום האירוע‪.‬‬
‫חברים במרכז למורשת עם דר’ גילה הדר‬
‫חברים במרכז למורשת מתבוננים במוצגים‬
‫חברים במרכז למורשת באודיטוריום‬
‫חברים במרכז למורשת במפגש עם מתילדה כהן‪-‬סראנו‬
‫קול הניצולים‬
‫‪16‬‬
‫אירועים‬
‫מסיבת יום העצמאות ‪2012‬‬
‫מאת שרונה לזר‬
‫המסיבה השנתית לחברי הארגון‪ ,‬לרגל יום העצמאות של‬
‫מדינתנו התקיימה השנה בתאריך ‪ 5‬ביוני ‪ ,2012‬באולמי גאלרי‬
‫פאלאס‪ ,‬בתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫בשעה ‪ 19:00‬החלו להגיע חברי הארגון והתקבלו בלבביות‬
‫ובמאור פנים על ידי צוות קבלת הפנים‪ ,‬שייצג את הנהלת‬
‫הארגון‪ ,‬אברהם קובו‪ ,‬רחל לוי וכותבת שורות אלה‪ .‬החברים‬
‫נכנסו לתוך האולם והתיישבו סביב שולחנות ערוכים ומסודרים‪,‬‬
‫עם שפע של מאכלים‪.‬‬
‫את הערב פתח יושב ראש הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬שברך את‬
‫הנוכחים ואיחל להם ערב שמח ומהנה‪ .‬כמו כן ברך את המזכיר‬
‫הראשון של שגרירות יוון‪ ,‬מר קונסטאנטינוס אלכסנדיס‪ ,‬שמילא‬
‫את מקומו של שגריר יוון‪ ,‬מר קיריאקוס לוקאקיס‪ ,‬שנבצר ממנו‬
‫להשתתף באירוע‪.‬‬
‫בהמשך הביא עו”ד אהוד מוזס בפני חברי הארגון את החידושים‬
‫בנושא הזכויות לניצולי השואה ואף שוחח עם ניצולים שפנו אליו‬
‫באופן אישי‪.‬‬
‫הזמרים קובי זרקו ואסי יחיאל‪ ,‬בליווי חבר נגנים‪ ,‬הנעימו במיטב‬
‫השירים המוכרים והאהובים ביוונית ובלאדינו ואף תיבלו בשירים‬
‫בעברית‪ ,‬והלהיבו את החוגגים‪ .‬האווירה באולם הייתה שמחה‬
‫ותוססת‪ ,‬ואי אפשר היה שלא להתפעל מחברי הארגון שמילאו‬
‫את הרחבה בריקודים סוערים כמיטב המסורת היוונית‪.‬‬
‫לקראת סיום האירוע נערכה הגרלת פרסים בין המשתתפים‬
‫בהנחייתו החיננית של קובי זרקו ולהנאת החברים‪ ,‬ובמיוחד הזוכים‪.‬‬
‫יו”ר הארגון מצא את ההזדמנות להודות להנהלת מרכז הארגונים‬
‫של ניצולי השואה בישראל‪ ,‬על הסיוע הרב בקיום האירוע‪.‬‬
‫כמו כן הודה לחברי הנהלת הארגון שעמלו בארגון ובהוצאה אל‬
‫הפועל של הערב‪.‬‬
‫כמו כן ברך את הנהלת אולמי גאלרי פאלאס‪ ,‬שלא חסכה‬
‫במאמצים וללא ספק תרמה רבות להצלחת האירוע ‪ .‬הארוחה‬
‫שהוגשה הייתה טעימה ובשפע והשירות היה טוב מאוד‪.‬‬
‫החברים שהשתתפו במסיבה הביעו שביעות רצון מהערב וחזרו‬
‫לבתיהם שמחים‪.‬‬
‫חברים במסיבה‬
‫הפלגה באוניה “גולדן איריס” של חברת מנו ספנות‬
‫לקראת סוף חודש מאי השנה‪ ,‬פנתה לארגוננו חברת מנו ספנות‪ ,‬והציעה לצרף חברים ניצולים מארגוננו‪ ,‬במחיר מיוחד‪ ,‬להפלגת‬
‫תענוגות באוניה “גולדן איריס” לאי קפריסין‪ .‬בתאריך ‪ 28‬במאי ‪ ,2012‬יצאה קבוצה של כ‪ 50-‬חברים‪ ,‬שנענו בשמחה להזמנה‪ ,‬להפלגה‬
‫בת שלושה ימים באנייה שיצאה מנמל חיפה‪ .‬החברים נהנו מאירוח למופת‪ ,‬האווירה הייתה שמחה‪ ,‬מצב הרוח היה מרומם לאורך כל‬
‫ההפלגה‪ .‬כשעגנה האנייה בנמל לימסול‪ ,‬הצטרפו חברים רבים לטיולים באי היפה קפריסין‪ .‬ראוי לציין שכבר לפני מספר שנים‪ ,‬ארחה‬
‫חברת מנו ספנות חברים‪ ,‬ניצולי שואה מארגוננו‪ ,‬בהפלגה בת שבועיים לאיטליה‪ ,‬יוון וטורקיה‪ .‬ארגוננו מודה לחברת מנו ספנות על‬
‫שהעניק לחברינו חופשה מהנה‪.‬‬
‫האחיות לבית ניצחון בארוחת בוקר‬
‫חברים בטיול בהרים בקפריסין‬
‫במסיבה באוניה בערב היציאה להפלגה‬
‫‪17‬‬
‫קול הניצולים‬
‫קהילות יוון ערב השואה‬
‫קהילת ַלנְ ּגָ ָדה*‬
‫מאת משה העליון‬
‫לנגדה היא עיר קטנה במחוז שאלוניקי‪ ,‬והיא ידועה במרחצאות‬
‫החמים המצויים בה‪ .‬בפי יהודי שאלוניקי נקראה לנגזדה‪.‬‬
‫בלנגדה התארגנה לראשונה קהילה יהודית בסוף שנות המאה‬
‫ה‪ .19-‬ב‪ 1893-‬התקבל אישור מהשלטונות בקושטא להקים‬
‫בית כנסת‪ .‬בניין בית הכנסת נועד לכלול גם בית ספר ומעון לרב‬
‫הקהילה‪ .‬למימון ההקמה של מבנה בית הכנסת‪ ,‬בית הכנסת‬
‫פנו אנשי הקהילה לרבה הראשי של צרפת‪ ,‬צדוק כהן‪ ,‬לברון‬
‫רוטשילד‪ ,‬לברון הירש‪ ,‬לרב הראשי של לונדון ועוד‪.‬‬
‫הקהילה לא יכלה לספק את מלוא השרותים לחבריה‪ ,‬וכך‬
‫במקרה הצורך הובא מוהל משאלוניקי‪ ,‬ובאין בית קברות יהודי‬
‫בה‪ ,‬הועברו הנפטרים לקבורה באותה העיר‪.‬‬
‫בתחילת המאה ה‪ 20-‬הוקם במקום ועד קהילה‪ ,‬שהיה מדווח‬
‫לרב הראשי של שאלוניקי‪ ,‬יעקב קובו‪.‬‬
‫ב‪ 1912-‬עבר המקום לשלטון יוון‪ ,‬כמו כל שטחי מקדוניה‬
‫ותראקיה‪ .‬לאחר הדלקה הגדולה בשאלוניקי בשנת ‪ ,1917‬עברו‬
‫מספר יהודי שאלוניקי לגור בלנגדה‪ .‬בשנת ‪ 1928‬התגוררו בה‬
‫‪ 161‬יהודים‪ .‬בשנים שלאחר מכן פחת מספר היהודים בה‪ ,‬ובשנת‬
‫‪ 1940‬נמצאו בה רק ‪ 50‬נפשות‪.‬‬
‫בעת הכיבוש הגרמני המשיכו להתגורר בה יהודים‪ .‬אלה שולחו‬
‫לאושוויץ עם המשלוח הראשון שיצא משאלוניקי ב‪ 15-‬במרס‬
‫‪ .1943‬איש מהם לא שרד‪.‬‬
‫מפת קהילות יוון ערב השואה‬
‫__________________‬
‫* מתוך “פנקס הקהילות – יוון” בהוצאת יד ושם‪ ,‬באדיבות יד ושם‪ ,‬והשלמות‬
‫מתוך הספר ‪( Ελληνικές Εβραïκές Κοινότητες‬קהילות יהודיות של יוון)‪ ,‬וולוס ‪.2006‬‬
‫קול הניצולים‬
‫‪18‬‬
‫חסידי אומות העולם מיוון*‬
‫משפחת מיכלופולוס‬
‫משפחת קורונאוס‬
‫תרגם מאנגלית‪ :‬משה העליון‬
‫מאת מרתה רוסו חסיד‬
‫פאנוס מיכלופולוס הישיש התגורר עם אשתו ועם בתו קולה‬
‫בת העשרים בכפר ההררי המרוחק פרדיקובריסי‪ ,‬קרוב‬
‫לנאוופאקטוס‪ ,‬שם נתנו מחסה למשפחת ָטּבוׂך‪ .‬מרקוס (מרדכי‪,‬‬
‫יליד ‪ ,)1924‬אחותו (ילידת ‪ )1928‬והוריהם עברו מקסאנתי‬
‫לשכונת פאגראטי באתונה‪ ,‬לפני המלחמה‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ ,1943‬כאשר הגרמנים נכנסו לאתונה‪ ,‬אביו של‬
‫מרקוס זומן למשרדו של ראש משטרת פאגראטי‪ .‬שם נאמר לו‪,‬‬
‫כי התקבלו הוראות מלמעלה (הכוונה למפקד משטרת אתונה‬
‫אנגלוס אוורט) שיש לנפק תעודות זהות מזויפות לבני משפחתו‪.‬‬
‫הוצע לו לעזוב את ביתו מוקדם ככל האפשר ולמצוא מקלט אצל‬
‫חברים יוונים‪.‬‬
‫האב של מרקוס פנה מיד לאחד מחבריו‪ ,‬קונסטנטינוס‬
‫מיכלופולוס‪ ,‬וזה נתן לו מכתב‪ ,‬המופנה לאביו פאנוס‪ ,‬שהתגורר‬
‫בכפר פרדיקובריסי‪ .‬במכתב הבן ביקש מאביו לסייע למשפחת‬
‫טבוך‪ ,‬שהייתה זקוקה למקום מסתור‪.‬‬
‫באוקטובר ‪ 1943‬האב והבן הגיעו בשלום לכפר הנזכר‪ ,‬לאחר‬
‫שהצליחו לעבור דרך תחנות המשמר הגרמניות בסיוע‬
‫תעודות הזהות המזויפות‪ .‬האימא והבת הגיעו בנפרד‪ ,‬משפחת‬
‫מיכלופולוס קיבלו בחמימות את משפחת טבוך‪ ,‬והעמידו‬
‫לרשותם את הקומה הראשונה של ביתם הצנוע‪ .‬הם חילקו עימם‬
‫את מזונם ולעולם לא ביקשו כל תשלום או תמורה‪.‬‬
‫מיכלופולוס נתן למרקוס ספרים לקריאה‪ ,‬ולקח אותו למסעות‬
‫ציד‪ .‬הכפריים ידעו שהם יהודים‪ ,‬אך שמרו על הסוד‪.‬‬
‫לאחר המלחמה מרקוס טבוך הפך להיות אישיות חשובה‬
‫בקהילה היהודית של אתונה‪ ,‬והמשיך את הידידות החמה עם‬
‫משפחת מיכלופולוס‪.‬‬
‫ב‪ 11-‬במאי ‪ 1987‬הכירה יד ושם בפאנוס מיכלופולוס‪ ,‬אשתו‬
‫ובתם קולה כחסידי אומות העולם‪.‬‬
‫עם נפילת איטליה בסוף ‪ ,1943‬כבשו הגרמנים את אתונה ואנו‪,‬‬
‫משפחה בת שבע נפשות‪ ,‬נאלצנו לברוח מהעיר‪ .‬מצאנו מסתור‬
‫אצל משפחת קורונאוס‪ ,‬אשר התגוררה בפרבר של אתונה‪,‬‬
‫ריסטרי‪ ,‬בחדר קטן בחצר פנימית‪.‬‬
‫ֶ‬
‫ּפֶ‬
‫עם הזמן‪ ,‬בני הבית‪ ,‬האב תאסוס‪ ,‬האם תאוני והבן פטרוס‬
‫ומשפחתנו‪ ,‬חיינו כבני משפחה אחת‪ .‬אנו הצגנו את עצמנו‬
‫כפליטים מצפון יוון‪ ,‬בעלי שמות נוצריים‪.‬‬
‫התקיימנו ממנות אוכל שחולקו לעובדי הרכבת (אבי עבד כפקיד‬
‫ברכבת)‪ .‬את מנות האוכל חילקנו בצורה שווה ומדי פעם זכיתי‬
‫בתוספת‪ ,‬כי התייחסו אליי כילדה הקטנה במשפחה‪ .‬מפחד‬
‫הגרמנים‪ ,‬לא יצאנו מחוץ לחצר‪ ,‬רק אחת האחיות נהגה לצאת‬
‫ברגל למרכז אתונה כדי להביא לנו את מצרכי האוכל הנדרש‪.‬‬
‫ממכירת תכשיטי זהב של אמי‪ ,‬רכשנו דברי מזון כדי להשתיק‬
‫את הרעב‪ .‬בעלת הבית נהגה לצאת לשדות ללקט שיחים יבשים‬
‫כדי להסיק אש לבישול‪.‬‬
‫כאשר הגרמנים פרסמו שכל יווני נוצרי אשר ייתן מחסה ליהודים‬
‫יוצא להורג‪ ,‬הודיע אבי לבעל הבית תאסוס‪ ,‬שאנו יהודים‪.‬‬
‫תגובתו הייתה‪“ :‬ידעתי שאתם יהודים ואתם נשארים כאן‪ ,‬קודם‬
‫הגרמנים יהרגו אותי ואחר כך אתכם”‪ .‬כעבור כמה חודשים נפטר‬
‫תאסוס‪ ,‬זאת הייתה עבורנו אבידה גדולה‪ .‬בנו‪ ,‬פטרוס‪ ,‬המשיך‬
‫את התנהגותו האנושית של אביו וגרנו תחת חסותו עד גמר‬
‫הכיבוש הגרמני‪ .‬מאז אנו ביחסי ידידות חמים‪ ,‬וכפי שפטרוס‬
‫אומר “אנו בני משפחה אחת”‪.‬‬
‫פנינו ליד ושם בבקשה להכיר במשפחת קרונאוס שהצילה‬
‫את משפחתנו כ”חסידי אומות העולם”‪ .‬בשנת ‪ 1999‬הוכרו בני‬
‫משפחת קורונאוס כ”חסידי אומות העולם”‪.‬‬
‫* באדיבות יד ושם‪.‬‬
‫גאורגיוס ופנגיוטה לנרס ונסטורס קרמיטסופולוס‬
‫בגיליון מספר ‪ 18‬פרסמנו שבני הזוג גאורגיוס ופנגיוטה לנרס‬
‫ונסטורס קרמיטסופולוס הוכרו כ”חסידי אומות העולם” על ידי‬
‫“יד ושם”‪ .‬בתחילת חודש יולי ‪ 2012‬נערך טקס בעיר וריה במעמד‬
‫שגריר ישראל ביוון‪ ,‬מר אריה מקל‪ ,‬וראש הקהילה היהודית ביוון‪,‬‬
‫מר דוד שאלתיאל‪ ,‬נציגי משפחת דניאלי‪ ,‬המתגוררים בארץ‪,‬‬
‫וקהל רב‪ ,‬שבו הוענק התואר “חסידי אומות העולם” לצאצאי‬
‫המצילים‪ .‬התקשורת ביוון דיווחה בהרחבה על הטקס‪ ,‬שאף‬
‫הוצג כתשובה הולמת לעליית המפלגה הניאו‪-‬נאצית ביוון‪.‬‬
‫השגריר מקל אמר בטקס‪“ :‬באנו לכאן כדי להדגיש את האופי‬
‫האמיתי של האדם היווני‪ ,‬שמוכן לסכן את חייו וחיי משפחתו כדי‬
‫להציל אדם אחר‪ ,‬שהוא יהודי”‪ .‬המצילים קיבלו תעודה מ”יד‬
‫ושם” וכן מדליה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫קול הניצולים‬
‫מורשת‬
‫זיכרונות ילדות משאלוניקי‬
‫מאת אלי חסיד‬
‫לעומת משחקי הילדים של ימינו‪ ,‬אני זוכר במה שיחקנו‬
‫בשנים המוקדמות של שנות ה‪ 30-‬במאה הקודמת‪.‬‬
‫קאשארטה (‪ - )Kashareta‬כלי המשחק היה עצם הברך‬
‫של כבש או פרה שאותו גלגלנו על הרצפה ולפי עמדתו צברנו‬
‫נקודות בהתאם לארבע צורות האפשריות‪.‬‬
‫קאליסטאס (‪ - )Kalista‬הכנסנו בספר בין הדפים‪ ,‬ציורים‬
‫שונים וגזורים‪ ,‬של דמויות או חפצים בגודל ‪ 2-3‬ס”מ‪ ,‬ולפי מספר‬
‫הדף שנקב השואל‪ ,‬דפדף הקופאי‪ ,‬ואם נמצאה קאליסטא‪,‬‬
‫השואל זכה בנקודה‪ .‬לרוב היו תמונות של (‪ )Angelikos‬בני‬
‫מלאכים‪.‬‬
‫גלישה (לא באינטרנט) על מעקה מדרגות ‪ -‬רכבנו בראש‬
‫המעקה של המדרגה העליונה עד למטה ‪ .‬גם התחרינו מי יקפוץ‬
‫מהמדרגה הכי גבוהה‪.‬‬
‫קפיצה לגובה מעל חבל מתוח ‪ -‬שני ילדים החזיקו בקצוות‬
‫החבל והאחרים התחרו מי יקפוץ יותר גבוהה ‪.‬‬
‫הגלגלון (‪ - )El Karriko‬גלגלנו על הקרקע חגורת פח של חבית‬
‫ורצנו אתו בעזרת הכאה עם מקל או תיל עבה‪.‬‬
‫כפוף ועבור (‪ - )Passar i abokar‬ילד כפף את גבו‬
‫במקביל לקרקע וייצב את עצמו באחיזת ידיו על ברכיו‪ .‬החברים‬
‫רצו וקפצו מעליו‪.‬‬
‫אתון ארוך ׁׁ(ביוונית מאקריה גַ יידּורה) ‪ -‬ילד עמד עם‬
‫רגלים פשוקות‪ ,‬ילד שני הכניס ראשו בין רגליו של הראשון תוך‬
‫כיפוף גבו ‪ .‬השלישי שם ראשו בין רגליו של השני והרביעי שם‬
‫ראשו בין רגליו של השלישי‪ .‬שאר הילדים קפצו בתור עליהם עד‬
‫שהתמוטטו ‪.‬‬
‫קרש נע ‪ -‬הנחנו קרש שאורכו מטר ורוחבו ‪ 20‬ס”מ על מדרגה‬
‫ארוכה של כניסה לבית‪ ,‬ונסענו באיטיות על ידי מתניע‪ ,‬מוט‬
‫ברזל עבה מתחת לקרש‪.‬‬
‫חפץ קשור לחוט ‪ -‬בקופסת קרטון של נעלים שמנו כמה‬
‫אבנים קטנות ועיתונים ישנים ועטפנו את הקופסה בנייר של‬
‫מתנות עם סרט צבעוני נאה‪ .‬הנחנו אותה על המדרכה‪ ,‬קשרנו‬
‫אותה בחוט ארוך לבן בלתי נראה‪ ,‬והחזקנו את קצהו כשאנחנו‬
‫מסתתרים מאחורי הדלת‪ .‬חיכינו לעובר אורח שיתכופף לבדוק‬
‫את המציאה ולהפתעתו הקופסה התרחקה ממנו‪.‬‬
‫‪ - Chilika choumaka‬בעזרת מקל באורך של כ‪ 40-‬ס”מ‪,‬‬
‫הקפצנו מהקרקע מקלון מחודד באורך כ‪ 25-‬ס”מ‪ ,‬שהיכינו‬
‫בחוזקה להרחיקו רחוק עד כמה שניתן‪.‬‬
‫ספינה קטנה (‪ - )Vaporiko‬על מיכל מים רחב ידיים מלא‬
‫במים‪ ,‬הנחנו חצי אטב כביסה מעץ השט כספינה עם כמה נמלים‬
‫קטנות כמלחים ונמלה גדולה כרב חובל‪.‬‬
‫‪ - Diabolo‬שני מקלות באורך כ‪ 30-‬ס”מ‪ ,‬קשורים בחוט‪ ,‬עליו‬
‫הנחנו גליל גדול וגלגלנו אותו מימין לשמאל ולהיפך תוך הקפצה‬
‫באוויר‪.‬‬
‫כדורגל ‪ -‬שיחקנו עם כדור עשוי מבדים‪.‬‬
‫קביים ‪ -‬במועדון הספורט הלכו על קביים עשויים מזוג‬
‫כלונסאות גבוהים ועליהם בליטה מעץ לאחיזת הרגל‪ .‬אנו‬
‫הילדים יצרנו תחליף‪ .‬על שתי קופסאות שימורים ריקות קשרנו‬
‫חוט משני הצדדים‪ ,‬החזקנו בידיים וצעדנו‪.‬‬
‫טלפון ‪ -‬על שתי קצוות חוט קשרנו קופסה ריקה של גפרורים‬
‫או סיגריות ודיברנו ממרחק מסוים‪.‬‬
‫פסלים ‪ -‬ילד עמד עם הפנים אל הקיר וספר עד שלוש‪ .‬יתר‬
‫הילדים מאחוריו זזו צעד קדימה בפוזה של רקדן ‪ .‬מי שנתפס זז‬
‫בתום הספירה היה מחליף את הילד על הקיר‪.‬‬
‫בינגו של ימינו (‪ - )Tombola‬היה כייף לשמוע את ההורים‬
‫מכריזים על מספר‪ ,‬בצירוף ביטוים הומוריסטיים‪ .‬למשל‪:‬‬
‫‪ - Kuatro pachas del gato= 4‬ארבע רגלי החתול ‪.‬‬
‫‪ - Una duzena de bovos = 12‬תריסר טיפשים ‪.‬‬
‫‪ - Dos ermanikas ke se van a la eskolika= 66‬שתי‬
‫אחיות הולכות לבית הספר‬
‫‪ - La balta kon el klavo = 71‬גרזן ומסמר ‪.‬‬
‫וביטוים אחרים ‪.‬‬
‫לבטח היו עוד משחקים שנמחקו מזיכרוני ‪.‬‬
‫הנהלת המרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון‬
‫מזמינה את חברי הארגון ובני משפחותיהם לבקר במקום‪.‬‬
‫יש לתאם את הביקורים בטלפון‪.03-9185707 :‬‬
‫קול הניצולים‬
‫‪20‬‬
‫מורשת‬
‫הרופא הווטרינרי הראשון בארץ ‪ -‬ד”ר שם טוב יוסף‬
‫ריכזה רחל העליון‪-‬מזריץ‬
‫שמו של ד”ר שם‪-‬טוב עלה לראשונה בעקבות פנייתו של פרופ’‬
‫ארנון שמשוני‪ ,‬לשעבר מנהל השירותים הווטרינריים בישראל‪,‬‬
‫בדואר אלקטרוני‪ ,‬שבה הוא ביקש לדעת אם ידועים פרטים על‬
‫גורל משפחתו של ד”ר יוסף שם‪-‬טוב מהעיר סרס שביוון‪ .‬פרופ’‬
‫ארנון שמשוני העביר אליי את הסיפור המעניין והמרגש של ד”ר‬
‫שם‪-‬טוב והוא מובא לפניכם‪.‬‬
‫הוטל עליו לעצור את מגפת דבר הבקר‬
‫שם‪-‬טוב (סינטו) בן יצחק למשפחת יוסף‪ ,‬נולד ביום א’ של חג‬
‫השבועות תרל”ט (‪ )1879‬בעיר סרס שבצפון‪-‬מזרח יוון‪ .‬הוא היה‬
‫בן זקונים במשפחה שכללה עוד ‪ 11‬אחים ואחיות‪ ,‬שהקדימוהו‪.‬‬
‫לימים התחלפו שמו הפרטי ושם משפחתו והוא היה ליוסף שם‪-‬‬
‫טוב‪ ,‬השם המופיע על מצבת קברו בתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫ב‪ ,1896-‬לאחר סיום בית הספר היסודי בעיר הולדתו ואת‬
‫הגימנסיה בעיר המחוז שאלוניקי‪ ,‬נתקבל שם‪-‬טוב (סינטו)‬
‫ללימודים בבית הספר הממלכתי הגבוה לווטרינריה באיסטנבול‪.‬‬
‫הוא ו‪ 11-‬חבריו למחזור ח’‪ ,‬נבחרו מתוך מועמדים מכל רחבי‬
‫הממלכה העותומאנית; הממשלה מימנה את שכר הלימוד‬
‫והמחיה שלהם במשך ארבע השנים‪ ,‬בתנאי פנימייה‪ ,‬והבטיחה‬
‫העסקתם בהמשך‪ .‬הרופא הטרי הוצב לעבודה בערי השדה ‪-‬‬
‫תחילה‪ ,‬למחצית השנה באדריאנופול‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬למשך כשלוש‬
‫שנים‪ ,‬בנפת סמירנה‪ .‬הוטל עליו לעצור את מגיפת דבר הבקר‬
‫שהשתוללה באנתוליה‪ .‬חיש התבלט סינטו בכישרונותיו‪ :‬כאשר‬
‫נתקל במקרי מחלה שלא הגיבו לטיפול המקובל‪ ,‬ניסה מינונים‬
‫שונים של הנסיוב‪ ,‬עד להצלחת הריפוי‪ .‬את ממצאיו סיכם ופרסם‬
‫בצרפתית‪ ,‬אחת משש השפות בהן שלט‪ .‬פרטים על תולדותיו של‬
‫שם‪-‬טוב‪ ,‬השכלתו ועבודתו‪ ,‬מופיעים ברשימה “הרופא הוטרינרי‬
‫הראשון בא”י‪ ,‬אשר נתפרסמה בירחון “השדה” ביוני ‪ .1934‬את‬
‫הרשימה חיבר “אפיאטרוס*”‪.‬‬
‫הממשלתי מדמשק ולעזרתו גם הרופא הווטרינרי הממשלתי‬
‫תופיק ביי‪ .‬עבודת שני הרופאים האלה לא נשאה פרי והם הוחזרו‬
‫לאחוזותיהם‪ .‬אז הוחלט לשלוח את הד”ר שם‪-‬טוב לחקור את‬
‫מקור המחלה‪ ,‬התפשטותה ודרכי הטיפול בה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1904‬בא הד”ר שם‪-‬טוב לארץ”‪ .‬הרופא בן ה‪ ,25-‬הגיע‬
‫לירושלים ברכיבה‪ ,‬עם עוזרו הטורקי‪ .‬בדרכו למלון אמדורסקי‬
‫שליד שער יפו‪ ,‬על סוסו‪ ,‬תרבושו ושפמו המטופח‪ ,‬שמע את‬
‫אחת הכובסות היהודיות ברחוב לוחשת לחברתה “מירה‪,‬‬
‫מירה‪ ,‬אל פחה ארמוזו” (בלאדינו‪ :‬תראי‪ ,‬תראי איזה פחה יפה)‪.‬‬
‫דממה קידמה את פניו כשנכנס‪ ,‬בערב שבת‪ ,‬לבית הכנסת‪ .‬גם‬
‫המתפללים חשבוהו לטורקי‪ ,‬עד שהצליח לשכנעם‪ ,‬בעברית‪,‬‬
‫ביהדותו‪ .‬השמועה על בואו של שם‪-‬טוב לארץ עשתה לה‬
‫כנפיים‪ .‬הצלחתו המקצועית הרשימה‪ ,‬גם הודות להצלחתו‬
‫במלחמה בדבר הבקר‪ ,‬מחלה שנחשבה עד אז חשוכת מרפא‪.‬‬
‫מוכתר היישוב היהודי בירושלים‪ ,‬אלטר ברנבלום‪ ,‬פרסם בגיליון‬
‫יום שישי‪ 3 ,‬ביוני ‪ 1904‬של “השקפה”‪ ,‬עיתונו של אליעזר בן‬
‫יהודה‪ ,‬את המודעה הבאה‪“ :‬תודה‪ .‬אני חושב לחובה לי להגות‬
‫את תודתי והכרת טובה להאדונים ד”ר שם‪-‬טוב יוסף וד”ר עלי‬
‫ראסיס‪ ,‬רופאי בהמות‪ ,‬שטרחו והשתדלו לרפא את בהמותי‬
‫שנחלו ממחלת הדבר של הבהמות ויצילו אחת עשרה בהמות‪.‬‬
‫ברגשי כבוד‪ ,‬אלטר ברנבלום”‪ .‬דא עקא‪ :‬השימוש המוצלח‬
‫במינון הגבוה של הנסיוב הביא לקושי ביורוקרטי‪ .‬בלשונו‬
‫של “אפיאטרוס”‪“ :‬לפי הוראות מיניסטריון החקלאות צריך‬
‫היה להזריק נסיוב באותה הכמות שהזריקו באדריאנופול‪,‬‬
‫בואו של ד”ר שם טוב לירושלים‬
‫על בואו של שם‪-‬טוב לארץ‪-‬ישראל הוא מספר‪“ :‬בשנת ‪,1903‬‬
‫פרץ דבר הבקר בארץ‪-‬ישראל ובמשך זמן קצר התפשט בכל‬
‫הארץ והפיל חללים רבים‪ .‬כל זמן שלא נגעה המחלה בבקר‬
‫השולטן עבדול חמיד (בשלוש חוות)‪ ,‬לא שמו השלטונות לב‬
‫למגיפה‪ ,‬אך כשנגעה בבקר השולטן‪ ,‬נשלח הפקיד הווטרינרי‬
‫צילום מהירחון “השדה” מיוני ‪ :1934‬הד”ר שם טוב זורק נסיוב נגד דבר‬
‫הבקר בסביבות ירושלים בשנת ‪1904‬‬
‫__________________‬
‫*שם העט של ד”ר שי‪-‬ישעיה גור‪ ,‬בנו של המורה‪-‬המילונאי יהודה גור‪-‬גרזובסקי‪ ,‬ולימים מנהל השירותים הווטרינריים של מדינת‬
‫ישראל‬
‫‪21‬‬
‫קול הניצולים‬
‫מורשת‬
‫כ‪ 25-‬סמ”ק לכל ראש בקר‪ ,‬ואילו ד”ר שם‪-‬טוב מצא שיש‬
‫להעלות את הכמות עד ‪ 100‬סמ”ק כדי שתועיל‪ .‬הדרישות‬
‫לכמויות גדולות של נסיוב היו חשודות בעיני פקידי המחלקה‬
‫בקושטא והם דרשו דינים וחשבונות מדויקים”‪.‬‬
‫עצר את התפשטות מחלת הדבר‬
‫באמצעות הסגרים ובידוד‬
‫להנחת דעתם‪ ,‬סיכם ד”ר שם‪-‬טוב את ממצאיו בכתב‪ ,‬צירף‬
‫קטע מעיתון צרפתי‪ ,‬שבו הופיעו ממצאים דומים מאת החוקר‬
‫הגרמני הידוע רוברט קוך‪ ,‬על סמך תצפיותיו בסודן ובמצרים‪,‬‬
‫ושיגר כל זאת במכתב להנהלה בקושטא (איסטנבול)‪“ .‬לא עבר‬
‫זמן רב ופקודה באה לשלטונות הארץ לתת חופש גמור לד”ר שם‬
‫טוב במלחמתו בדבר הבקר”‪ ,‬כותב אפיאטרוס‪ ,‬ומצרף למאמרו‬
‫צילום‪ ,‬שכותרתו‪“ :‬הד”ר שם‪-‬טוב זרק נסיוב נגד דבר הבקר‬
‫בסביבות ירושלים בשנת ‪ .”1904‬בעלי הבקר בארץ ידעו מימים‬
‫ימימה‪ ,‬כי דבר הבקר היא מחלה ממיתה וחשוכת מרפא‪ .‬צריך‬
‫היה לשכנעם כי לא תמיד הדבר כך‪ .‬עדרי השולטאן‪ ,‬העילה‬
‫העיקרית לשיגורו של שם‪-‬טוב לארץ‪ ,‬נמצאו בסביבות חברון‬
‫ועזה‪ .‬בגלל מרחקם מירושלים‪ ,‬חיפש שם‪-‬טוב מקום מגורים‬
‫בחברון‪ .‬הוא שכר חדר בביתם של אלתר אשר אנשיל ריבלין‬
‫(יליד רוסיה‪ ,‬מנכבדי העדה האשכנזית‪ ,‬נציג היהודים במועצת‬
‫העיר חברון) ואשתו חאשע ליפשה חסיה ריבלין (ילידת חברון)‪.‬‬
‫ב”השקפה” מ‪ 16-‬באוגוסט ‪ ,1904‬הופיעה ידיעה בחתימתו של‬
‫“בן חברון”‪“ :‬הא’ שם‪-‬טוב יוסף רופא הבהמות מקושטא בא‬
‫לעירנו‪ ,‬ברוך הבא”‪ .‬מחברון יצא שם‪-‬טוב על סוסו למסעותיו‬
‫לעדרי השולטאן ולכפרים הנגועים‪.‬‬
‫הוא עצר את התפשטות המחלה באמצעות הטלת הסגרים ובידוד‬
‫בהמות חולות‪ ,‬על פי כללי תורת האפידמיולוגיה‪ .‬בבהמות יקרות‬
‫ערך טיפל באמצעות הנסיוב‪ .‬ובין לבין‪ ,‬נבט ופרח סיפור אהבה‬
‫בין הדייר לבין בתו בת ה‪ 17-‬של בעל הבית‪ ,‬ססיליה (זיסל)‪.‬‬
‫בתוך כשלוש שנים הושלמה הדברת המחלה באזור‪.‬‬
‫בעקבות ההצלחה התמנה ד”ר שם‪-‬טוב על ידי הממשלה‬
‫לתפקיד הרופא הווטרינר הנפתי‪ .‬הד”ר שם‪-‬טוב נישא לססיליה‬
‫ועבר לבירת הנפה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬שם נולדו ילדיהם‪ .‬אז נהפך שם‪-‬טוב‬
‫(סינטו) יוסף ליוסף שם‪-‬טוב (סינטו)‪ .‬מביתו שברחוב החבשים‪,‬‬
‫יצא שם‪-‬טוב ברכיבה לכפרים שבתחום אחריותו‪.‬‬
‫בחזרתו מאחד מביקוריו‪ ,‬בכפר צור‪-‬באהר‪ ,‬עבר באותו מקום‬
‫שרוח צחה מנשבת בו‪ ,‬אווירו טוב‪ ,‬וממנו רואים הן את הר הבית‬
‫והן את ים המלח‪ .‬המקום שבה את לבו והוא חזר לשם מדי פעם‪.‬‬
‫לימים רכש פיסת קרקע זו‪ ,‬הקים עליה סוכת קיץ‪ ,‬נטע שקדים‪,‬‬
‫ולעיתים הביא עמו לשם את אשתו הצעירה ואת ילדיו הרכים‪.‬‬
‫היכרות עם הסופר שי עגנון‬
‫בינתיים היה לאחד ממייסדי חברת צער בעלי חיים בירושלים‪.‬‬
‫בין הנושאים שהיו בתחום עיסוקו‪ :‬הפיקוח על השחיטה (היגיינה‬
‫קול הניצולים‬
‫‪22‬‬
‫של בשר) ומניעת מחלת הכלבת‪ ,‬אשר בשנים מסוימות‪ ,‬למשל‬
‫ב‪ ,1912-‬הגיעה לממדי מגיפה‪ .‬ב‪ 1915-‬גויס שם‪-‬טוב בן ה‪36-‬‬
‫לצבא הטורקי ושירת כקצין וטרינר הממונה על תחזוקת מערך‬
‫התחבורה הצבאית‪ ,‬סוסי רכיבה‪ ,‬בהמות משא וגמלים‪ ,‬בכמה‬
‫מחזיתות ארץ‪-‬ישראל ובגליפולי‪.‬‬
‫עם תום המלחמה חזר לירושלים‪ ,‬והתחדש מינויו‪ ,‬תחת השלטון‬
‫החדש‪ ,‬הבריטי‪ ,‬כרופא וטרינר ממשלתי‪.‬‬
‫הוא שיקם את מטע שקדיו שנהרס במלחמה‪ ,‬ופנה לבניית ביתו‬
‫בתלפיות‪ ,‬השכונה הדשה‪ .‬עמיתיו למקצוע הכירו בבכירותו‬
‫וכיבדוהו‪ ,‬אף שברח מפני הכבוד‪ .‬ביולי ‪ 1922‬השתתף ד”ר‬
‫שם‪-‬טוב באסיפת היסוד של הסתדרות הרופאים הווטרינרים‬
‫העבריים‪ ,‬שנערכה בביתו של ד”ר יצחק סמסונוב בבת‪-‬גלים‪.‬‬
‫מספר המשתתפים באותה אסיפה היה ארבעה‪ .‬ד”ר שם טוב‪,‬‬
‫הכיר היטב את הסופר ש”י עגנון‪ .‬היכרותם החלה עוד בתקופת‬
‫שהותו הראשונה של עגנון בארץ בשנים ‪ ,1912-1908‬כאשר‬
‫ביישוב היהודי הקטן היה ד”ר שם‪-‬טוב הרופא הווטרינר היהודי‬
‫היחיד‪ .‬אחת התופעות שבהם נתקל עגנון באותן שנים הייתה‬
‫מחלת הכלבת‪ ,‬שהפילה קורבנות לא מעטים‪ ,‬בעיקר בירושלים‪.‬‬
‫שמו של ד”ר שם‪-‬טוב נזכר בעיתונות תכופות בקשר לטיפול‬
‫באירועי המחלה ומניעתה‪ ,‬במיוחד ב‪ ,1912-‬השנה שבה התגורר‬
‫עגנון בירושלים‪ .‬אותה מגיפת כלבת‪ ,‬המיתה שניים מגיבוריו‬
‫של עגנון‪ ,‬יצחק קומר והכלב בלק‪“ .‬תמול שלשום” עוסק בדיוק‬
‫באותן שנים‪ ,‬ויש בו תיאורי מחלה‪ ,‬באדם ובכלב‪ ,‬אשר ללא ספק‬
‫נסמכו על עצת מומחה‪.‬‬
‫ההיכרות העמיקה לאחר שובו של עגנון לירושלים ב‪.1924-‬‬
‫בעקבות רעש האדמה בירושלים‪ ,‬עברה משפחת עגנון להתגורר‬
‫בתלפיות‪ ,‬במרחק כמאה מטר מבית משפחת שם‪-‬טוב‪ ,‬העומד‬
‫ברחוב בית”ר ‪ .15‬למעשה ד”ר שם‪-‬טוב היה ממקימי שכונת‬
‫תלפיות‪.‬‬
‫ד”ר שם‪-‬טוב יליד יוון‪ ,‬דובר הלאדינו השורשי‪ ,‬נהג לרכוב על‬
‫סוס או חמור‪ ,‬ועד יומו האחרון לא נהג במכונית‪ .‬רק בשנת ‪,1945‬‬
‫נודע בארץ ישראל‪ ,‬גם למשפחת שם‪-‬טוב‪ ,‬על גורלה המר של‬
‫משפחתו שנותרה ביוון‪ 476 .‬בני קהילת סרס העתיקה נלכדו‪,‬‬
‫נכלאו ונשלחו לדרכם האחרונה בלילה שבין ‪ 3‬ל‪ 4-‬במרס ‪.1943‬‬
‫רק שלושה מהם שרדו‪.‬‬
‫ד”ר יוסף שם טוב נפטר בשנת ‪ ,1967‬והובא לקבורה בבית‬
‫העלמין בקריית שאול‪.‬‬
‫נכדו של שם‪-‬טוב‪ ,‬יורם נחמיאס‪ ,‬יליד ‪ ,1939‬בנה של רבקה בת‬
‫יוסף שם‪-‬טוב‪ ,‬שנולדה ב‪ ,1911-‬חי בארץ בעיר רמת גן‪.‬‬
‫לפני מספר ימים נחנך שלט זיכרון של המועצה לשימור אתרים‬
‫היסטוריים ועיריית חיפה‪ ,‬בחזית הבית בבת‪-‬גלים‪ ,‬בו התקיימה‬
‫אסיפת היסוד של הסתדרות הרופאים הווטרינריים בארץ ‪-‬‬
‫בדיוק לפני ‪ 90‬שנה‪.‬‬
‫מורשת‬
‫הטייס אליעזר חזן ז”ל‬
‫אליעזר חזן‪ ,‬בן מרדכי ויהודית ז”ל‪ ,‬נולד בשאלוניקי שביוון בי”ג נמוך מעל לכפר סירקין‪ .‬תוך כדי פנייה‪ ,‬הטייסים היו אמורים‬
‫בכסלו תרצ”ג‪ .12.12.32 ,‬בהיותו בן חצי שנה‪ ,‬עלתה המשפחה להתניע את המנוע ולהמשיך לטוס‪ .‬במהלך הפנייה‪ ,‬ביצע עזרא‬
‫ארצה והתיישבה בתל‪-‬אביב‪ .‬אליעזר למד בבית ספר היסודי אטלס‪ ,‬המכונאי שטס עם חזן‪ ,‬טעות גורלית‪ .‬במקום להניע את‬
‫“השחר”‪ ,‬שם התגלו כישרונותיו בנגינה‪ ,‬בהלחנה ובציור‪ .‬למי המנוע הסגור‪ ,‬הוא סגר את ברז הדלק של המנוע הפועל‪ ,‬וכיבה‬
‫רות שכתב ביד שמאל‪ ,‬היה מסוגל לצייר בשתי ידיו‪ ,‬ובין היתר אותו‪ .‬שניות ספורות לאחר מכן המטוס התרסק אל הקרקע‪ .‬חזן‬
‫סייע למורתו לציור‪ ,‬הגב’ ג’ניה ברגר‪ ,‬לצייר תפאורות להצגות והמכונאי נהרגו במקום‪ .‬חזן הובא למנוחות בבית הקברות בקי‬
‫לתיאטרון “האוהל” בתל‪-‬אביב‪ .‬את לימודיו התיכוניים עשה ריית שאול‪ .‬חברו‪ ,‬אורי‪ ,‬שדיבר איתו דקות לפני עלותו למטוס‬
‫בביה”ס המקצועי “שבח” ובו גם התגייס לשורות ארגון האצ”ל‪ .‬לטיסתו האחרונה‪ ,‬הספיד אותו‪ ,‬בין היתר בדברים אלו‪:‬‬
‫“חזנצ’יק”‪ ,‬כפי שכונה בפי חבריו‪ ,‬הפך לחובב רדיו‪ ,‬בנה משדר “חבר המשווע לסדר‪ ,‬אדם שאפר או בדל סיגריה על ריצי‬
‫רדיו ויצר קשר עם חובבי רדיו רבים בחו”ל‪ .‬הוא גם היה בין הראי פת החדר‪ ,‬דיים לקלקל לו את מצב רוחו למשך מחצית השעה‬
‫שונים שנרשמו למועדון קלוב התעופה בתל‪-‬אביב‪ ,‬והיה ל”אלוף הבאה‪ .‬אדם שחוש הסימטריות‪ ,‬הסדר והניקיון המופתי היו‬
‫ישראל” בתחרות הארצית לבניית והטסת טיסנים‪ .‬לאחר מספר טבועים עמוק באופיו‪ .‬בחברה בחדר הלימודים‪ ,‬אם היית בקי‬
‫שנים גם מונה למדריך במועדון התעופה‪ .‬לפני גיוסו‪ ,‬עסק כחרט רבתו‪ ,‬מובטחת הייתה לך עזרה תיאורטית מבוססת על ידיעה‬
‫וכחשמלאי לצרכי תחביביו‪ .‬כשהתגייס לצה”ל צורף לחיל האוויר בחומר‪ .‬לרוב היה מתובל בחוש הומור המיוחד לו המורכב גם‬
‫ובשנ ת ‪ 1952‬סיים קורס טיס מס’ ‪ ,6‬שנערך בבסיס סירקין‪ .‬אל�י הוא משמות והגהיים החרוזים לרוב במבטא צרפתי לתוספת”‪.‬‬
‫עזר סיים את הקורס בשנת ‪ 1952‬וחתם לשירות בקבע למשך בני משפחתו‪ ,‬הוריו ואחותו‪ ,‬ממרום גאוותם ואושרם התרסי‬
‫שנתיים‪ .‬הוריו‪ ,‬שקיבלו בשורות רעות על בני משפחותיהם שני קו עם לכתו‪ .‬ההורים החליטו להקים לזכרו גל‪-‬עד‪ .‬הם קיבלו‬
‫ספו בשואה כמה שנים לפני כן‪ ,‬התעודדו בראותם את בנם עם מעיריית תל‪-‬אביב מקום בקרייה כדי להקים בו מועדון על שמו‪,‬‬
‫כנפי הטיס במדינת ישראל‪ ,‬זו הייתה נחמתם‪ ,‬הם היו גאים בו‪.‬‬
‫והשקיעו כספים לריהוטו ולהכנתו של המועדון לקליטת חניכים‬
‫צעירים‪ .‬המועדון נחנך ברוב כבוד‪ ,‬עם תמונתו המתנוססת מעל‪,‬‬
‫נסיבות נפילתו‬
‫שלט המציין את שמו ופועלו‪ ,‬וכן גביע נודד‪ .‬חברו‪ ,‬חובב רדיו‬
‫מקפריסין ששמע על המקרה‪ ,‬הגיע מיוון והביא אתו גביע נוסף‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1953‬הוחלט במטה חיל האוויר‪ ,‬כי חשוב להפגין בפני שני הגביעים נמסרו מידי שנה על ידי האם לאחד מהתלמידים‬
‫פרחי הטיס של החיל את יכולותיו ורמות הביצוע של מטוס הפעילים במועדון שהצטיין באותה שנה‪.‬‬
‫באחד מביקורי האחות חוה חן‪ ,‬במוי‬
‫“המוסקיטו”‪ ,‬כיוון שבחייל נפוצו שמוי‬
‫עדון בקרייה היא נדהמה לגלות שפיי‬
‫עות שמטוסי “המוסקיטו”‪ ,‬העשויים‬
‫נת ההנצחה שהוקמה לזכרו של אחיה‬
‫מעץ‪ ,‬שאך הגיעו מצרפת‪ ,‬שם נרכשו‪,‬‬
‫אינה קיימת עוד‪ ,‬אך בעזרת מדריכה‬
‫אינם אמינים ויכולים להתפרק באוויר‪.‬‬
‫שהייתה במקום עם מספר תלמידים‪,‬‬
‫המוראל היה נמוך עקב תאונות רבות‪,‬‬
‫הופנתה למחסן של העירייה ובו מצאה‬
‫ופרחי הטיס והנווטים סירבו להיות‬
‫את השלט הנעלם (בינתיים נהרס הבי‬
‫מוצבים בטייסות ה”מוסקיטו”‪.‬‬
‫ניין לצרכי נדל”ן)‪ .‬התמונה והגביעים‬
‫ביום כ’ כסלו תשי”ד ‪ ,27.11.53‬לקראת‬
‫על שמו של אליעזר חזן ז”ל לא נמצאו‬
‫מסדר הכנפיים‪ ,‬התקיימה בבית הספר‬
‫עד היום‪ .‬נעשו פניות לעיריית תל‪-‬‬
‫לטיסה בכפר סירקין‪ ,‬תצוגה אווירית‬
‫אביב‪ ,‬למפקד חיל האוויר וליד לבנים‬
‫בה השתתפו גם מטוסי ה”מוסקיטו”‪,‬‬
‫אך דבר לא נשא פרי‪ .‬הסיפור פורסם‬
‫כשהכוונה הייתה להציג את ייחודו‬
‫בביטאון חיל האוויר ובאינטרנט ובו‬
‫הבולט של המטוס‪ :‬עובדת היותו דו‪-‬‬
‫בקשה שהאדם שבידו הגביעים על‬
‫מנועי‪ .‬בתצוגה השתתפו ארבעה מטוי‬
‫שמו של אליעזר חזן ז”ל‪ ,‬לפחות גביע‬
‫סים של טייסת העמק‪ ,‬שטסו במבנה‬
‫אחד מהשניים שהיו מוצבים במועדון‪,‬‬
‫מכונס‪ .‬את המבנה הוביל הוגו מרום‪,‬‬
‫ישיבו למשפחה‪ .‬גם פה לא הייתה היעי‬
‫ובו היה דוד אורלי‪ ,‬זאב תבור ואליעזר‬
‫נות‪ .‬הגביעים הללו שייכים למשפחה‬
‫חזן‪ .‬לפי התוכנית‪ ,‬אחרי כמה שניות‪,‬‬
‫שתשמח לקבלם חזרה‪.‬‬
‫סגר כל טייס מנוע אחד והניע את המי‬
‫הטייס אליעזר חזן ז”ל ליד מטוס “המוסקיטו”‬
‫יהי זכרו ברוך!‬
‫דחף‪ .‬המבנה עבר מצפון לדרום ובגובה‬
‫‪23‬‬
‫קול הניצולים‬
‫מורשת‬
‫עליית יהודים מקהילות יוון לארץ ישראל בשנות ה‪ 30-‬של המאה הקודמת‬
‫שמואל פארנטי ‪ -‬פעיל ציוני בשאלוניקי‬
‫מאת בני פארן‬
‫אבי‪ ,‬שמואל פארנטי‪ ,‬בן שמואל ואסתר לבין אוויו‪ ,‬נולד (נינה)‪ .‬בארץ נולדו זמירה‪ ,‬שלמה‪ ,‬ותאומים‪ ,‬בנימין ורחל‪.‬‬
‫בשאלוניקי בשנת ‪ .1904‬בילדותו למד מספר שנים “בחדר” לאבי‪ ,‬שמואל‪ ,‬הייתה אחות צעירה בלה‪ ,‬אותה ביקש להשיא‬
‫ומאוחר יותר בבית ספר‬
‫בשידוך‪ ,‬כנהוג באותם ימים‪.‬‬
‫“אליאנס”‪ .‬הוא שלט בשפות‬
‫הוא הפעיל קשרים אצל שתי‬
‫צרפתית‪ ,‬עברית ולאדינו‪,‬‬
‫שדכניות האחת מיפו והשנייה‬
‫השפה השגורה בפי היהודים‬
‫שבמצרים‪.‬‬
‫מאלכסנדריה‬
‫מגורשי ספרד ואף בטורקית‬
‫במשפחה מספרים‪ ,‬שהוא‬
‫ויוונית‪ .‬בשנות העשרים‬
‫לקח על עצמו אחריות לשתי‬
‫לחייו היה חבר פעיל באגודה‬
‫משימות נוספות בטרם‬
‫הציונית “מקס נורדאו”‬
‫בואו לארץ ישראל‪ .‬האחת‪,‬‬
‫בשאלוניקי‪ ,‬לקח על עצמו‬
‫להשיא את אחותי הצעירה‬
‫תפקידים ארגוניים שונים‬
‫בלה‪ ,‬אותה שלח ליפו בלוית‬
‫בתנועה‪ ,‬והפך להיות בה‬
‫הוריו‪ .‬הוא ניצל את הנסיעה‬
‫בוגר פעיל‪ .‬בהיותו בן ‪30‬‬
‫על מנת לשכור דירה או‬
‫היה אף נשיא אגודת “דגל‬
‫לפחות חדר עבור המשפחה‬
‫ציון”‪ .‬באותה תקופה הגיעו‬
‫ביפו‪ .‬המשימה הצליחה‬
‫לשאלוניקי מהגרים‪/‬פליטים‬
‫ואחותו נישאה‪ ,‬בהסכמת‬
‫מפולין שנקלטו בקהילה‬
‫שתי המשפחות‪ ,‬ליצחק סלם‬
‫לזמן קצר‪ .‬מאוחר יותר צוידו‬
‫(לימים שלום)‪ ,‬והוריו שלמה‬
‫בסרטיפיקטים‬
‫הפליטים‬
‫ואסתר שכרו חדר בבית‬
‫(הרשאות כניסה לארץ‪-‬‬
‫ערבים ביפו‪ .‬בינתיים דאג‬
‫ישראל)‪ .‬אבי היה מעורב‬
‫אבי להכנת סרטיפיקטים‬
‫בפעילות מבורכת זו עד‬
‫עבור כל המשפחה‪ :‬הוריו‪,‬‬
‫עלייתו לארץ‪-‬ישראל‪ .‬אחד‬
‫אשתו‪ ,‬בתו ואחותו‪ .‬בסוף‬
‫התפקידים הנוספים שלקח‬
‫שנת ‪ 1933‬המשפחה מגיעה‬
‫על עצמו היה שליחת נערות‬
‫ליפו‪ .‬הם השתכנו בבית ערבי‪.‬‬
‫יהודיות לבית הספר החקלאי‬
‫אבי‪ ,‬עסק לפרנסת המשפחה‬
‫שמואל וריטה פארנטי ביום נישואיהם‬
‫“נהלל”‪ .‬ב‪ 10.1.1931-‬מועצת‬
‫כרוכל במיני סדקית‪ .‬שלוש‬
‫הקהילה של שאלוניקי‪,‬‬
‫שנים לאחר הגעת המשפחה‬
‫מינתה את אבי לחבר הועד המנהל של הרובע “הברון הירש”‪ .‬ליפו‪ ,‬החלה השתוללותם של המתפרעים הערבים‪ ,‬מאורעות‬
‫ב‪ ,23.6.1931-‬נבחר אבי כחבר המשלחת המכינה לקונגרס הציוני ‪ ,1936‬בעקבותיה נאלצה המשפחה לברוח בחשכת הלילה‬
‫מטעם ההסתדרות הציונית ביוון‪ .‬בנוסף היה חבר בהנהלת למקלט של הסוכנות היהודית בנווה שלום‪ ,‬על גבול תל‪-‬‬
‫קבוצת הכדורגל “מכבי” בשאלוניקי‪.‬‬
‫אביב‪ .‬מאוחר יותר עברה המשפחה להתגורר בשכונת שובע‪,‬‬
‫שבה התגוררו עולים משאלוניקי‪ ,‬ואשר שכנה בקרבת מקום‬
‫ההכנות לעליית המשפחה לארץ‪-‬ישראל‬
‫לשכונת יד אליהו ולוואדי מוסררה‪ ,‬וסבלה משטפונות‪ .‬לאחר‬
‫מספר מקרים עברה המשפחה להתגורר בתל‪-‬אביב‪ .‬אבי שעסק‬
‫במסגרת הפעילות באגודת “מקס נורדאו”‪ ,‬בה היו לאבי חברים ברוכלות‪ ,‬הצליח לרכוש עגלה ולאחר מכן רכש חנות בשוק‬
‫רבים‪ ,‬הכיר את ריטה בת בורלא ושבתאי כהן‪ ,‬שנולדה בשנת הכרמל לממכר צעצועים‪ .‬אמי‪ ,‬ריטה‪ ,‬נפטרה בשנת ‪ ,1987‬ואבי‪,‬‬
‫‪ ,1902‬בעיר שאלוניקי‪ ,‬והם הפכו לזוג‪ .‬ב‪ 11.1.1931-‬נישאו שמואל‪ ,‬נפטר בשנת ‪.1990‬‬
‫שמואל וריטה ושנה לאחר מכן ב‪ 1932-‬נולדה להם בת‪ ,‬אסתר‬
‫קול הניצולים‬
‫‪24‬‬
‫מורשת‬
‫שמואל פארנטי מסומן בחץ ‪ -‬חבר בהנהלת קבוצת הכדורגל “מכבי” בשאלוניקי‬
‫‪25‬‬
‫קול הניצולים‬
‫נר זיכרון‬
‫חברים שהלכו לעולמם מ‪ 1-‬במרס ‪ 2012‬עד ‪ 15‬באוגוסט ‪2012‬‬
‫שם פרטי ‬
‫שם משפחה ‬
‫‬
‫אלגרה‬
‫מספר על הזרוע שמות המחנות או המקום בה שהה בזמן השואה‬
‫‬
‫אקוניס‬
‫‬
‫‪45058‬‬
‫בירקנאו‪ ,‬ברגן בלזן‬
‫שרינה‬
‫‬
‫‬
‫בילו‬
‫‬
‫‪76948‬‬
‫אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ ,‬ברגן בלזן‬
‫יוסף‬
‫‬
‫‬
‫זקר‬
‫‬
‫‪182739‬‬
‫אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ ,‬מאוטהאוזן‪ ,‬מלק‪ ,‬אבנזה‬
‫שמואל‬
‫‬
‫‬
‫חבר‬
‫משה ‬
‫‬
‫‬
‫חלגואה‬
‫‬
‫‪137032‬‬
‫אסתר‬
‫‬
‫‬
‫כהן‬
‫אלמנת ניצול‬
‫מרים‬
‫‬
‫‬
‫לז’ה‬
‫מוסתרת‬
‫‬
‫מלליס‬
‫מוסתר‬
‫חיים‬
‫‬
‫‬
‫‪8732‬‬
‫יליד יוון‪ ,‬עלה לארץ לפני המלחמה‬
‫אושוויץ‪ ,‬בירקנאו‪ ,‬דכאו‪ ,‬ורשה‪ ,‬מילדורף‪ ,‬ברגן בלזן‬
‫בירקנאו‪ ,‬ברגן בלזן‪ ,‬מאוטהאוזן‬
‫ויקטוריה ‬
‫‬
‫מנוח‬
‫‬
‫בנימין‬
‫‬
‫פארן‬
‫‬
‫דורות הממשיכים‬
‫יוסף‬
‫‬
‫‬
‫פורטיס‬
‫מוסתר‬
‫שמואל‬
‫‬
‫‬
‫פורטיס‬
‫מוסתר‬
‫אברהם‬
‫‬
‫‬
‫קופינס‬
‫מוסתר‬
‫יעקב‬
‫‬
‫‬
‫קלדרון‬
‫‬
‫‪110578‬‬
‫רחמים‬
‫‬
‫‬
‫קלדרון‬
‫בירקנאו‪ ,‬אושוויץ‪ ,‬בוכנוולד‬
‫מוסתר‬
‫יהי זכרם ברוך!‬
‫(על‪-‬פי מה שנמסר על‪-‬ידי המשפחות או החברים)‬
‫קול הניצולים‬
‫‪26‬‬
‫נר זיכרון‬
‫הספד לאחי בני פארן‬
‫מאת רחל נוביק‬
‫צ’ט אחי היקר‪,‬‬
‫עכשיו זה נגמר‪ .‬לא עוד “רחל בואי תקראי מה כתבתי”‪,‬‬
‫“רחל לא תאמיני מה מצאתי בארכיון בירושלים‪ ,‬תמונה‬
‫של הבית שלנו בזמן השיטפון”‪ .‬דמעות הציפו את עיניי‪.‬‬
‫איזה מאמצים עשית כדי למצוא עדות חיה של הבית‬
‫שלנו והצריף של סבא וסבתא צף על מי ואדי מוסררה‪.‬‬
‫כזה היית‪ ,‬רגיש עד דמעות‪.‬‬
‫היה חשוב לך לספר על ילדותך‪ ,‬שם בשכונה ההיא‪,‬‬
‫והיה חשוב לך לשתף אותי בחוויות שלך [‪ ]...‬עכשיו‬
‫אחרי שהלכת‪ ,‬נשארתי לבד עם המחשבות והזיכרונות‬
‫שלנו יחד‪ .‬המחשבה שלא אראה אותך יותר ולא אשמע‬
‫את “הי רחל” לא נותנת לי מנוח‪.‬‬
‫תנוח על משכבך שם למעלה‪ ,‬מקום בו רק צדיקים‬
‫ואצילי נפש נחים‪ ,‬ואני פה בלעדיך‪ ,‬לא אחדל מלבכות‬
‫על שאינך אתי‪.‬‬
‫שלום לך אח יקר שלי‪ ,‬אחי התאום‪.‬‬
‫לפני מספר חודשים חלה בני פארן במחלה חשוכת‬
‫מרפא‪ .‬את השיר המובא כאן כתב למשפחתו זמן‬
‫קצר לאחר שהמחלה התגלתה‪ .‬ביום ו’‪ ,‬כ”ב באב‪,‬‬
‫‪ 10‬באוגוסט ‪ ,2012‬נפטר בני והוא בן ‪.73‬‬
‫ֶא ָש ֵׁאר כָ ּאן ִע ָמּכֶ ם‬
‫מאת בני פארן‬
‫גָ ּם ִאם ָאמּות‪ֶ ,‬א ָש ֵׁאר ִע ָמּכֶ ם‪,‬‬
‫שׁב ֵבּינֵ יכֶ ם‪,‬‬
‫ימה ְתּנַ ֵ ּ‬
‫רּוחי ַהנְ ִּע ָ‬
‫ִ‬
‫ַתּזְ כִ ּיר ָלכֶ ם י ִָמים ֶש ָׁהיּו י ִָפים‪,‬‬
‫ימים ֵמ ַה ָע ָבר‪.‬‬
‫רּועים נְ ִע ִ‬
‫ֵא ִ‬
‫ּברּוחי‪,‬‬
‫ִ‬
‫ִע ְצמּו ֵעינַ יִם וְ ָתחּוׁשּו‬
‫יסים‪.‬‬
‫ַה ְמ ַּל ֶט ֶּפת ֶאת ָה ִר ִ‬
‫כָ ּל ַמה ֶש ָׁק ָרה הּוא נו ָׂרא‪,‬‬
‫ַא ֶתּם ַת ְּח ְסרּו ִלי וַ ֲאנִ י ָלכֶ ם‪,‬‬
‫י ַַחד נֶ ֱאזֹר ּכוׂחוׂת וְ נִ ְתגַ ֵּבּר‪.‬‬
‫ַא ֶתּם ֱהיּו ֲחזָ ִקים ִב ְּש ִׁב ִילי‪,‬‬
‫ּבש ִׁב ְילכֶ ם‪.‬‬
‫וַ ֲאנִ י ֶא ְהיֶה ָחזָ ק ְ‬
‫ָא ָבּא‬
‫בני פארן באמצע במסיבת חנוכה‪ ,‬דצמבר ‪2003‬‬
‫‪27‬‬
‫קול הניצולים‬
‫מדור תרבות‬
‫על מדף הספרים – מפרי עיטם של יוצאי יוון‬
‫המערכת החליטה לפתוח מדור חדש שבו יסוקרו בקצרה ספרים‬
‫מפרי עטם של חברי הארגון ושל יוצאי יוון בכלל‬
‫ובחרת בחיים‪ ,‬מסלוניקי לירושלים דרך אושוויץ ופריס‬
‫יעקב (ז’ק) סטרומזה‪ ,‬מחבר הספר‪ ,‬נולד בעיר שאלוניקי שביוון בינואר ‪ .1913‬בשנת‬
‫‪ 1943‬הגיע לאושוויץ‪-‬בירקנאו עם גלי המשלוחים של יהודי יוון‪ .‬בדומה לאנשים רבים‬
‫שעברו את שנות האימה והמאבק לחיים במחנה‪ ,‬היו הזיכרונות והניסיונות מהתקופה‬
‫הזו לחוויה מרכזית בחייו‪ .‬בכתיבה פשוטה‪ ,‬כנה ומרגשת‪ ,‬מתאר סטרומזה איך ניצל בנס‬
‫מאושויץ בעזרת כמה נתונים‪ :‬הוא דיבר גרמנית‪ ,‬ניגן בכינור והיה בעל תעודת מהנדס‪.‬‬
‫הוא נתקבל ככנר בתזמורת המחנה ומאוחר יותר עבד כמהנדס מומחה במפעל לתחי‬
‫מושת אוניון‪ ,‬בו היו מועסקים אסירי המחנה‪ ..‬הוא כותב “המוסיקה היא שעזרה לי לא‬
‫לשקוע בייאושי‪ .‬במחנות‪ ,‬אדם ללא תקווה היה כבר בחזקת מת‪ .‬המוסיקה אפשרה לי‬
‫לסבול את הבלתי נסבל [‪ ]...‬בזכות המוסיקה לא מתי רוחנית‪ .‬הם לקחו ממני את הכינור‬
‫שלי ונתנו לי מייד כינור אחר במקומו‪ .‬הכול התרחש כאילו מישהו נתן לי מכת פטיש על‬
‫הראש ואז כשהייתי עדיין מטושטש‪ ,‬ביקש ממני לנגן וניגנתי”‪ .‬בשנת ‪ 1967‬עלה ארצה‬
‫בעקבות בנו גי‪ .‬מאז הוא התגורר בירושלים‪ ,‬עיר חלומותיו‪ .‬ז’ק נפטר בחודש נובמבר‬
‫‪ ,2010‬בן ‪ 94‬היה במותו‪ .‬נטמן בבית העלמין גבעת שאול בירושלים‪.‬‬
‫נתיב הייסורים מספר ‪115170‬‬
‫צבי מיכאלי‪ ,‬מחבר הספר‪ ,‬ניצול שואה‪ ,‬החליט בהיותו כבן ‪ ,94‬לכתוב ספר המתאר את‬
‫זיכרונותיו מתקופת ילדותו‪ ,‬בחרותו‪ ,‬אובדן בני משפחתו‪ ,‬שהייתו במחנות ההשמדה‪,‬‬
‫השחרור מן המחנות והעלייה לארץ ישראל‪“ :‬סיפורי האישי הוא סיפור של מאבק בלתי‬
‫פוסק ברעב‪ ,‬בקור‪ ,‬בעבודה הקשה ובמכות שהיו מנת חלקי יום‪-‬יום ושעה שעה‪ .‬לא‬
‫היה לי אפילו יום אחד של נחת‪ ,‬בשנתיים שחייתי במספר מחנות בפולין ובגרמניה”‪.‬‬
‫המחבר נולד בשאלוניקי בסוף שנת ‪ ,1917‬כשמלחמת העולם הראשונה עדיין נמשכה‬
‫בארצות הבלקן‪ .‬באפריל ‪ 1938‬גויס לצבא היווני לשירות צבאי של שנתיים‪ .‬חצי שנה‬
‫לאחר שחרורו נקרא להשתתף במלחמה בין יוון לאיטליה‪ ,‬שהתחוללה בשטח אלבניה‪.‬‬
‫כשנכבשה יוון על‪-‬ידי גרמניה‪ ,‬שב לשאלוניקי ובמשך שנתיים חי תחת הכיבוש הגרמני‪,‬‬
‫עד שבאפריל ‪ 1943‬גורש לפולין עם בני משפחתו‪ .‬במשך שנתיים היה אסיר בארבעה‬
‫מחנות השמדה‪ .‬צבי הצליח לשמור על תמונות קטנות של בני משפחתו והן היוו עבורו‬
‫עוגן של שפיות בתוך הטירוף שסבב אותו‪“ :‬הטקס של התבוננות בתמונות בסופו של‬
‫יום‪ ,‬היה למקור של כוח‪ .‬כמו מדיטציה”‪ .‬בינואר ‪ 1945‬יצא לצעדת המוות שבסופה הגיע‬
‫לברגן בלזן שם שוחרר‪ ,‬הועבר ע”י הצלב האדום לשבדיה לצורך טיפולי החלמה מתת‬
‫התזונה ממנה סבל‪ .‬כעבור ‪ 4‬שנים ב‪ 1949-‬עלה לארץ ישראל‪ ,‬זכה להקים משפחה עם‬
‫אשתו אלווירה ז”ל‪ .‬נולדה בתם הלן שלימים נישאה לדן ולהם ‪ 3‬בנים‪ ,‬נכדיו של צבי‪.‬‬
‫במשך שנים רבות פעל המחבר להנחלת מורשת השואה לדורות הממשיכים‪.‬‬
‫קול הניצולים‬
‫‪28‬‬
‫מדור תרבות‬
‫האודיסיאה‬
‫בלאדינו על ידי משה העליון‪ ,‬ובעברית על ידי ד”ר אבנר פרץ‬
‫בתחילת השנה יצא לאור בהוצאת “יריעות” (שליד מכון מעלה אדומים) הספר‪“ :‬שי‬
‫לנבון – האודיסיאה מתורגמת ללאדינו ולעברית בידי משה העליון ואבנר פרץ‪ ,‬לכבודו‬
‫של יצחק נבון‪ ,‬הנשיא החמישי של ישראל ויו”ר הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו‪,‬‬
‫במלאת לו ‪ 90‬שנה‪.‬‬
‫והרי דבריו של דר’ אבנר פרץ‪ :‬הספר הזה הינו בראש ובראשונה הישג יחיד במינו ביצירה‬
‫הקלאסית בלאדינו בכל הדורות! חמש שנים תמימות עסק משה העליון (אשר בימים‬
‫אלה מלאו לו ‪ 87‬שנים) בתרגום האודיסיאה להומרוס מן המקור היווני‪ .‬גם סיפורו האישי‬
‫הינו מופלא ומיוחד במינו‪ :‬יליד שאלוניקי‪ ,‬ששולח בהיותו בן ‪ 18‬לאושוויץ וחזר משם יחיד‬
‫מכל משפחתו‪ ,‬עלה לארץ‪ ,‬התגייס לצבא קבע והגיע לדרגת אלוף משנה‪.‬‬
‫לאחר שעלה אצל משה העליון הרעיון לתרגם את כתביו של הומרוס‪ ,‬קיבל עידוד רב לכך‬
‫מחוקר הלאדינו אבנר פרץ‪ ,‬שגם הוסיף תרגום עברי חדש לתרגום הלדינו של האודיסיאה‪.‬‬
‫לדברי משה העליון במשימת התרגום הוא נעזר במידה רבה במילון “לשון באספמיא”‬
‫מילון לאדינו‪-‬עברי שחיבר פרץ‪ ,‬אך גם בתנ”ך מתורגם ללאדינו ובעוד מילונים ושיחונים‪.‬‬
‫בינתיים יצא לאור רק הכרך הראשון של האודיסיאה (שירות ‪ .)12 – 1‬הכרך השני (שירות‬
‫‪ )24 – 13‬צפוי להתפרסם עד סוף השנה הנוכחית‪.‬‬
‫בית אבות ליאון רקנאטי‬
‫לדוברי הלאדינו ‪ -‬נוסד בשנת ‪1956‬‬
‫הוועד המנהל וההנהלה‪ ,‬מברכים אתכם‬
‫חברי ארגון ניצולי מחנות ההשמדה‬
‫יוצאי יוון בישראל‬
‫בברכת‬
‫שנה טובה ומבורכת‬
‫מאחלים לכם בריאות טובה ואריכות ימים‬
‫הנכם מוזמנים לבקר בבית האבות בכל עת‬
‫‪29‬‬
‫קול הניצולים‬
‫מדור תרבות‬
‫השיר “תחזית מזג האוויר למאה הזאת”‪ ,‬נכתב על‪-‬ידי אבנר פרץ‪,‬‬
‫משורר ומתרגם‪ ,‬מן המעטים הכותבים היום שירה מקורית בספניולית (לאדינו)‪.‬‬
‫אבנר עוסק בחקר הספניולית (לאדינו) ותרבותה במכון מעלה אדומים שבהנהלתו‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1986‬פירסם ספר שירה דו‪-‬לשוני (ספניולי‪-‬עברי) “עשן ואפר” לזכר יהודי שאלוניקי‪,‬‬
‫השיר מובא כאן באדיבות המחבר‪.‬‬
‫תחזית מזג האוויר‬
‫למאה הזאת‬
‫ֲענָ נִ ים יְכַ ּסּו‬
‫ֶאת ּפְ נֵ י ַה ָּשׁ ַמיִם‬
‫עֹוד ְׁשנָ ַתיִם ָׁשלֹוׁש‪.‬‬
‫ִמ ְמ ָט ִרים ֲאפֵ לִ ים‬
‫צְ פּויִים‬
‫לְ כָ ל ֵאּלֶ ה‬
‫ּפֹור ִטים‬
‫ֶׁשּיּובְ לּו ּבִ ְט ַרנְ ְס ְ‬
‫ַעל ַא ְד ַמת ֵאירֹוּפָ ה‪.‬‬
‫לַ ּנִ ּצֹולִ ים‬
‫ִּתזְ ַרח יֹום ֶא ָחד ַה ֶּשׁ ֶמׁש‪,‬‬
‫ַאְך ִּת ְהיֶה זֹו ֶׁש ֶמׁש ַא ֶח ֶרת ‪-‬‬
‫ּבִ ְׁשבִ ילָ ם‬
‫לְ עֹולָ ם‬
‫ֹלא ָּתחּול ּכְ בָ ר ִה ְתּבַ ֲהרּות‪.‬‬
‫‪El buletin meteorolojiko para‬‬
‫‬
‫‪este siglo‬‬
‫‬
‫‪El tiempo‬‬
‫‪Estara enuvlado‬‬
‫‪Otros dos o tres anyos.‬‬
‫ ‪Luvias pretas‬‬
‫ ‪Son previstas‬‬
‫‪A todos los ke deven ser‬‬
‫‪Transportados por trenos‬‬
‫‪Sovre la Evropa.‬‬
‫‪A los reskapados‬‬
‫‪Esklaresera un dia el sol,‬‬
‫ ‪Ma sera un sol demudado‬‬‫‪Para eyos el tiempo‬‬
‫‪Nunka‬‬
‫‪tornara‬‬
‫‪A ser klaro.‬‬
‫קול הניצולים‬
‫‪30‬‬
‫ממטבחה של אמא יווניה‬
‫מוס ָקה‬
‫ָ‬
‫מאת יפה אשכנזי (כהן)‬
‫רשימת המצרכים‪:‬‬
‫‬
‫‪ 4‬חצילים‬
‫לרוטב הבשר‪:‬‬
‫‪ 750‬גרם בשר טחון (רצוי עגל טרי)‬
‫‬
‫בצל בינוני‬
‫‬
‫‬
‫מעט שמן לטיגון‬
‫‬
‫‬
‫‪ 2‬שיני שום‬
‫‬
‫‪ 2‬כפיות אורגנו‬
‫‬
‫מעט קינמון‬
‫‬
‫כוס רסק עגבניות‬
‫‬
‫מלח‪ ,‬ופלפל גרוס‬
‫‬
‫לרוטב הלבן‪:‬‬
‫‪ 2‬כפות מרגרינה‬
‫‬
‫‪ 2‬כפות קמח‬
‫‬
‫כוס מים‬
‫‬
‫‪ 2‬ביצים‬
‫‬
‫קורט מלח‬
‫‬
‫צילום המוסקה‪ :‬אברהם אשכנזי‬
‫אופן ההכנה‪:‬‬
‫‪ .1‬לקלף את החצילים לאורך‪ ,‬באופן חלקי‪ ,‬לחתוך פרוסות בעובי של כ‪ 1.5-‬ס”מ‪ .‬להניח בתבנית על נייר אפיה‪ ,‬להבריש במעט‬
‫שמן‪ ,‬לפזר מלח ופלפל‪ .‬לאפות בטמפרטורה של ‪ 180‬מעלות עד להשחמה‪.‬‬
‫‪ .2‬לרוטב הבשר‪ :‬לקצוץ את הבצל ולטגן במעט שמן‪ ,‬להוסיף את הבשר ולבחוש בכף עץ במשך כ‪ 10-‬דקות עד לפירור הבשר‪.‬‬
‫להוסיף את התבלינים‪ ,‬השום ורסק העגבניות‪ ,‬לבחוש ולהקטין את הלהבה‪.‬‬
‫‪ .3‬לכסות את הכלי ולבשל כ‪ 30-‬עד ‪ 45‬דקות‪ .‬לבחוש מדי פעם כדי למנוע חריכה‪ ,‬להוסיף מעט מים חמים לפי הצורך‪ .‬לטבל‬
‫בפלפל ומלח לפי הטעם‪.‬‬
‫‪ .4‬הרוטב הלבן‪ :‬להכניס את המרגרינה לסיר בינוני ולהמיס‪ ,‬להוסיף את הקמח ולבחוש במשך ‪ 2-3‬דקות‪ ,‬להוסיף את המים תוך‬
‫כדי בחישה מתמדת ולבשל עד להתעבות‪ ,‬לכבות את הלהבה‪ .‬בקערה נפרדת‪ ,‬לטרוף את הביצים‪ ,‬להוסיף מעט מהרוטב הלבן‪,‬‬
‫לערבב‪ ,‬להחזיר לסיר ולטבל לפי הטעם‪.‬‬
‫‪ .5‬בכלי חסין אש‪ ,‬בעל שוליים גבוהים‪ ,‬לסדר את החצילים בשתי שכבות וביניהם הבשר‪ .‬לצקת את הרוטב למעלה ולאפות בחום‬
‫של כ‪ 180-‬מעלות‪ ,‬עד שהרוטב מקבל גוון שחום ויפה‪.‬‬
‫המלצות‪:‬‬
‫רצוי להכין יום מראש‪ ,‬להגיש מחומם עם כוס אוזו‪.‬‬
‫בתיאבון !‬
‫‪31‬‬
‫קול הניצולים‬
‫נציגי הארגון בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ב ביד ושם (התצלום באדיבות יד ושם)‬
‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע”ב ‪ -‬זרים למרגלות הגלעד לזכר קהילות יוון‬