הפלה, לידת תינוק מת ומות יילוד
Transcription
הפלה, לידת תינוק מת ומות יילוד
הפלות ,לידת תינוק מת ומות יילוד תוכן עמוד קבלת החלטות אחרי לידת תינוק מת או מות יילוד 3 להתאבל על מות תינוק 9 חוברת לידידים 19 מידע ותמיכה במצבי אובדן הריון INFORMATION AND SUPPORT FOR PREGNANCY LOSS Lessa Roskin 02-9931649 02-9931649 לסה רסקין Shelly Allon 02-6714364 02-6714364 שלי אלון 052-5980968 Dvora Grossbaum 02-6518439 052-5980968 02-6518439 דבורה גרוסבאום 03-9073272 הדס פררה 052-7157109 Support Group: :קבוצת תמיכה Malka Nokrian 02-6785483 050-8946213 malkan@hadassah.org.il 02-6785483 מלכה נוקריאן 050-8946213 malkan@hadassah.org.il ק בל ת ה ח ל ט ו ת אח ר לי ד ת או מו ת י י לו ד ת י נ ו ק מ ת מאת שולמית ריפקין אלון ודבורה גרוסבאום מרוע נכתבה חוברת זו ציפית לראות את תחילתם של חיים חדשים .במקום זאת את ניצבת בפני המוות .גם אנו כלל לא ציפינו שהתינוקות שלנו ימותו ,אבל זה קרה כמו שזה קרה לתינוק שלך .לא יכולת להיות מוכנה לכך ,ואת בוודאי המומה. לא משנה כיצד נפטר תינוקך את בוודאי חשה תחושה עזה של אובדן ,עצב ,ואולי אף מרירות על אי-הצדק שבדבר. כך הרגשנו גם אנחנו .חוברת זו נכתבה כתוצאה ממה שעברנו אנחנו ואחרות .אנו דנות בה בדברים רבים שתרצי לעשות אם נולד לך תינוק מת ,או שתינוקך נפטר זמן קצר אחרי הלידה .ייתכן שיהיה לך קשה לקרוא את הדברים, אבל אנא ,נסי להמשיך .אנו מקוות שהם יעזרו לך להתמודד עם כמה מההחלטות שיהיה עליך לקבל. בכל החוברת אנו מדברות על התינוקות בלשון זכר ,מטעמי סגנון בלבד. לראות את התינוק ולהחזיק בו האם ראוי שתראי את התינוק ותחזיקי בו? אולי תחששי ממראהו ,בעיקר אם נאמר לכם שיש לתינוק פגמים גופניים .לפעמים קל יותר לקבל את מראהו הממשי של התינוק מאשר לחיות עם תמונות דמיוניות .זהו ילדך. הכרת אותו במשך כל תקופת ההיריון ,ואולי גם זמן קצר לפני מותו .אם תראי אותו ותחזיקי בו ,תהיה לך האפשרות לומר שלום ולהיפרד .הדבר גם ייתן לך זיכרון יקר שתוכלי לטפחו לאחר מכן. התינוק ,אם לא נולד זה עתה ,יהיה קריר ,אך לא קר ,למגע .מייד אחרי הלידה הוא עדיין יהיה חמים מחום גופך. הוא יהיה מוצק ,אך לא צפוד .קרוב לוודאי שייראה כאילו הוא ישן .הרשו לעצמכם לבחון אותו היטב ,למצוא קווי דמיון משפחתיים ,לעמוד על הייחודי שבו. לצלם את התינוק התינוק הזה מיוחד מאוד עבורך .אולי תרצי לזכור אותו בתמונה .עם הזמן ,כשתתמודדי עם אבלך ,הכאב יוקל. אבל לעולם לא תרצי לשכוח את הילד הזה .תמונה יכולה לשמור את זכרו בצורה הממשית ביותר .יש לך זמן קצר בלבד לקבל את ההחלטה הזו .אם את מהססת האם לצלם או לא ,אולי תבקשי ממישהו אחר )אחד מאנשי צוות בית-החולים ,למשל( לצלם .כך תהיה לך תמונה ,אם בזמן כלשהו בעתיד תרצי בכך .גם אם החלטת שאינך רוצה לראות את התינוק ,עדיין ייתכן שמאוחר יותר תרצי תמונה שלו. נתיחה נתיחה עשויה לגלות מדוע מת התינוק ,והאם זו בעיה העלולה להתעורר שוב .לפני שתחליטי לבצע נתיחה עליך לדעת ,שלעתים קרובות אין זה יכול לקבוע בוודאות את סיבות המוות .אפשרות נוספת היא לערוך בדיקות של השלייה ושל חבל הטבור כדי לבדוק אם הם היו חלק של הבעיה. סביב הנתיחה קיימות בעיות הלכתיות רבות ,ואולי תרצי להיוועץ ברב לפני שתקבלי החלטה. מתן שם לתינוק מתן שם לתינוק עשוי לעזור לך ולאחרים סביבך להכיר בו כמישהו חשוב ביותר בחייך .אם כבר בחרת שם בזמן ההיריון ,אולי תרצי לתת לו את השם הזה ,מפני שהוא באמת לו. ילד אחד לעולם אינו יכול לבוא במקומו של ילד אחר .אם תתני לתינוק שם משל עצמו ,לא תעמדי בפני הפיתוי לקרוא לילד אחר באותו שם ביחד עם כל מטען הציפיות הכרוך בו .גם אם לא תתני לתינוק שם מייד ,תוכלי לעשות זאת מאוחר יותר. ברית מילה הרבנים ששאלנו הורו לנו ,כי תינוקות זכרים שמתו בלידה או זמן קצר לאחר מכן )גם פחות משמונה ימים אחרי הלידה( צריכים להימול .באותו זמן גם קוראים להם בשם. לוויה ביהדות מקובל לערוך לוויה סמוך ככל האפשר לפטירה ,ורצוי אף באותו יום עצמו .במקומות רבים בישראל נהוג שלא להרשות להוריו של יילוד )בן פחות משלושים יום( לבוא ללווית תינוקם .בהלכה יש דעות שונות בנושא זה. יש חברות־קדישא מסוימות אשר ירשו לך ללוות את תינוקך לבית העלמין .תוכלי לקבל את שמותיהן באמצעות בית החולים או באמצעותנו. כדי לקבל את התמיכה הנוספת שתזדקקי לה בעת הזאת תרצי אולי להזמין עת בני משפחה או חברים קרובים. גם אם תחליטי שלא ללכת ללוויה ,זכותך לדעת היכן קבור ילדך .הדבר עשוי לתת לך ניחומים. ההלכה אינה מחייבת אותך לשבת שבעה או לשמור על דיני ה״שלושים״ על תינוק שנפטר בלידה או בטרם מלאו לו שלושים יום .ואולם תוכלי להתאבל בדרך שתעזור לך ,לפי הרגשתך .הודי בכך שעברת חווית אובדן קשה ושעליך לעבור תהליך של התאבלות ,ולא סתם לשכוח מכל העניין. מזכרות ייתכן שתרצי לשמור כמה מהדברים הבאים ,כמזכרות מחייו הקצרים של ילדך־ תמונת אולטראסאונד תרשים מוניטור תעודת לידה ותעודת פטירה סדיני תינוק תלתל משערו )ההלכה אינה מתירה זאת אחרי הפטירה( טביעת כף יד או כף רגל ה״צמיד״ של בית החולים נתונים על גובהו ומשקלו של התינוק כרטיס העריסה מבית החוליםאם תרצי אחד או יותר מפריטים אלו ,בקשי זאת מצוות בית החולים .זכרי :זה הילד שלך ,וזו זכותך המלאה לאסוף ולשמור פריטים אלו ,או כל דבר אחר שיזכיר לך אותו. השהות בבית החולים הגם שבית החולים עשוי שלא לשאול אותך באיזו מחלקה תרצי להיות אחרי מות התינוק ,עליך לדעת שיש כמה אפשרויות .במקום להישאר במחלקת יולדות ,עדיף אולי לעבור למחלקת נשים .שם לא תשמעי בכי תינוקות ולא תפגשי יולדות מאושרות ,בעוד את כואבת את האובדן שלך .אם את רוצה להיות במחלקה אחרת ולא מאפשרים לך זאת ,דברי עם הצוות הרפואי או בקשי מקרוב משפחה או ידיד שיעשה זאת עבורך .הגם שלא קל לך לעמוד על זכויותיך בזמן שכזה ,אין שום סיבה שתסבלי סבל מיותר. בררי האם את ובן-זוגך יכולים לקבל חדר פרטי בבית החולים .היום שאחרי מות התינוק הוא קשה וכואב ביותר. הריחוק מבן-הזוג עלול לעשותו קשה עוד יותר. שאלה נוספת היא היכן ,לדעתך ,תוכלי להחלים בצורה הטובה ביותר :בבית או בבית החולים .התייעצי עם הרופא שלך כדי להחליט כמה זמן כדאי לך להישאר בבית החולים. חלב-חאם שלך הגוף שלך אינו יודע שהתינוק שלך נפטר .הוא ייצר ,או ימשיך לייצר ,חלב .יש כמה דרכים להפסיק את יצירת החלב .תוכלי לקבל זריקת הורמונים או כדורים .אם אינך רוצה ,או אינך יכולה ,לקבל תרופות ,או אם התרופות אינן פועלות ,תיפסק יצירת החלב מעצמה .יועצת הנקה רגישה ובעלת ידע תוכל לעזור לך בתהליך הפסקת החלב. היציאה מבית החולים עזיבת בית החולים אחרי מות התינוק היא אחד מחלומותיך שלא התממשו ,ואשר יעסיקו אותך בימים ,בשבועות ובחודשים שיבואו .עליך לחזור בזרועות ריקות אל חבית שציפה לקבל את התינוק החדש .זוהי תקופח קשה .קבלי את כל התמיכה שיציעו לך ,ואם יש לך צורך בעת בקשי זאת. אם תרצי להתקשר עמנו ,אנו תמת עומדות לרשותך ולרשות בני משפחתך ותתיך .עברנו את זה ,ואנו יכולות לעזור. ג ־ לה ת א ב ל ע ל מ ו ת ת י נ ו ק מאת שולמית ריפקין אלון וג׳פרי אלון ההתאבלות היא עבודה קשה .היא אולי הדבר הקשה ביותר שעברתם מימיכם .חשוב לעבור את זה בדרך בריאה. סיכונים רבים כרוכים באבלות בלתי מטופלת על עובר או יילוד שנפטרו .גורמים חברתיים רבים מעודדים את ההורים המתאבלים ״להתגבר על האובדן ולהמשיך הלאה״ .העצה המקובלת ביותר -״להיכנס שוב להיריון וללדת במהירות המרבית״ -עלולה לגרום לכם להתנתק מן הכאב בשעה שאתם דווקא צריכים להתמודד אתו. נוסף על ההתאבלות קושי נוסף ,ללא זיכרונות .הזיכרונות הם ״כלי-העבודה״ של ההתאבלות. תנו לעצמכם זמן להתאבל .אתם אולי תתפתו להעסיק את עצמכם עד מעל הראש ,כדי שלא יהיה לכם זמן לחוש את כאב האובדן .אבל אין שום דרך לעקוף את הכאב הפנימי שלכם .בעבודת ההתאבלות אין קיצורי דרך .כדאי לקבוע זמנים מסוימים שבהם תשוחחו ,תבכו ותתמודדו עם רגשותיכם .בדרך זו לא תחששו שהכאב יטביע אתכם ,ובכל זאת תתנו לו לגיטימציה. במקביל ,הרשו לעצמכם לצאת מתוך הכאב שלכם על-ידי עשיית דברים מהנים .קניית בגד חדש ,יציאה למסעדה, הליכה לסרט -כל אלו אין בהם משום הכחשת הכאב שאתם חשים על מות ילדכם .אין הם גם הכחשת עצם קיומו והחשיבות הרבה שהייתה לו בעיניכם. חישבו על דרכים לשמור את זכר חייו הקצרים של ילדכם .נטיעת עצים ,יצירת אלבום זיכרונות )צילומים מתקופת ההיריון ,מחשבות שחשבתם בזמן ההיריון ואחריו ,טביעת כף הרגל של התינוק וכיו״ב ( ,הקמת קרן על שמו -כל אלו הן דרכים להחייאת זכרו .כל דרך ביטוי שתבחרו -העלאת מחשבותיכם על הכתב ,שיחה או ציור עשויה לסייע לכם לעבד את הכאב .יצירתיות היא הצהרה מחודשת על כך שאתם חיים. שיחות עם אנשים אחרים שעברו אירוע דומה יכולות אף הן לעזור .הן תגרומנה לכם להרגיש פחות בודדים ויותר מסוגלים להסתכל קדימה .חשוב מאוד גם לספר לחברים ולקרובי משפחה כיצד אתם מרגישים .הם עשויים להיות נבוכים ,אם תאמרו להם מה אתם צריכים ,תעזרו להם ולעצמכם גם יחד. היו סבלניים כלפי בן/בת הזוג ובני משפחה אחרים .אנשים שונים מבטאים צער באופנים שונים .אוהביכם יצטערו לא רק בגלל מות התינוק ,אלא גם משום שאין הם יכולים לקחת מכם את הכאב; ההורים הם בעיקר אלו שיחושו את זאת .נטו להבין שמעשיהם של האחרים משקפים את תחושת האובדן שלהם. היו סבלניים עם עצמכם .האבל הוא עמוק ,ודרוש זמן רב כדי לעבדו .בזמנים שונים תרגישו תחושות שונות .דברים עשויים להיראות לכם חסרי חשיבות וחסרי ערך .כאב גופני :קוצר נשימה ,סימפטומים של חרדה ,כאב עמום בחזה ,אולי אפילו כאב בזרועות )אותן זרועות שאמורות היו להחזיק בתינוק( כל אלו הן תופעות רווחות .המילים או המחשבות הכנות ביותר עשויות להביא לפריצתן של רגשות ,דמעות או זעם .כל אלו הם היבטים נורמאליים של האבלות. ייתכן מאוד שתגובתכם הראשונה למשמע הבשורה המרה תהיה הלם .המציאות נראית נוראה מכדי שאפשר יהיה לתפוס אותה .זה לא הגיוני ,בעיקר אם לא היו שום איתותים לבעיה כלשהי במהלך ההיריון או אפילו אחרי הלידה. ״לא ייתכן שזה קורה לי״ -זוהי מחשבה רווחת ביותר .תחושת קהות וטשטוש זו עשויה להימשך זמן קצר או ממושך .ייתכן שתחשבו שהיא כבר חלפה -ואז תגלו שהיא חוזרת שוב .במשך חודשים אחרי שילדתי הייתי מוצאת את עצמי יושבת לעתים מזומנות ש׳כשאלד אז...׳ ושוכחת שבעצם כבר ילדתי .כי נדמה היה שבעצם לא ילדתי בכלל ,מפני שלא היה שום תינוק בזרועותיי .לכן ,מבחינת מוחי ההלום ,לא יכול היה להיות שכבר ילדתי. לעתים קרובות השלב הבא של ההתאבלות הוא זעם .אתם עשויים לגלות שאתם כועסים על הרופאים ועל צוות בית החולים )״למה הם לא שמו יותר לב למוניטור״( ,על בני משפחה )״אילו רק עזרו לי יותר בבית״( ,על האלוהים )״איך הוא יכול היה לעשות את זה״( ,על כל מי שיש לו תינוק בריא )״למה הם כן ואני לא״( .כל אלו הם רגשות נורמאליים לחלוטין. חפשו דרכים לבטא את הכעס שלכם .כעס מודחק יכרסם אתכם .מתן ביטוי לכעס באמצעות כתיבה ,שיחות, פעילות גופנית וכיו״ב ,יכול לסייע לכם לעבד אותו. חלק מהכעס הוא כעס על עצמכם ורגשות אשמה שיכולים ללבוש צורה של ״אילו רק״ .״אילו רק לא ביטלתי את אותה פגישה עם הרופא ,אילו רק לא שתיתי קפה ,אילו רק לא קיימתי יחסים״ וכולי ,או :״אילו רק לא לקחתי ויטמינים ,אילו רק אכלתי טוב יותר ,אילו רק נחתי יותר״ ,וכול" .כל אלו יכולים לחזור ולעלות שוב ושוב במחשבותיכם .חלצו את עצמכם מן המלכודת הזו .אפשר להעיז ולומר ,ההאשמות העצמיות ביחס למות יילודים הנן חסרות בסיס לחלוטין .הזכירו לעצמכם חזור והזכר שעשיתם מה שעשיתם מתוך הכוונות הטהורות ביותר לפעול לטובת הילד .דברו עם הרופא שלכם ועם הקרובים אליכם על רגשותיכם .מותו של התינוק לא נגרם באשמתכם ,והאשמה עצמית לא תחזיר אותו לחיים. אתם עשויים למצוא את עצמכם ״עושים עסק״ ,בעיקר עם האלוהים ,על שובו לחיים של התינוק .״אנא ,עשה שזה לא יהיה נכון ...עשה שאהיה שוב לפני הלידה ,ואז אעשה את הכל אחרת כדי להציל אותו...״ .״למה?״ זו שאלה שתשאלו את עצמכם מאה פעמים ביום .ולא משום שאתם באמת מבקשים הסבר ,אלא משום שאתם רוצים להחזיר את התינוק לחיים. כאשר המציאות תהלום בכם ,ולבכם יכיר בכך ששום דבר שתעשו לא יחזיר את התינוק לחיים ,אתם עשויים להיות מדוכאים ביותר .בעיקר אם אתם נמנים עם אותם אנשים שתמיד שולטים במצב .הרשו לעצמכם לבכות ולהרגיש עצובים. כדי לעזור לכם בתהליך כואב זה כדאי לכם לשוחח עם אחרים שעברו דבר דומה .קשר טלפוני או קבוצת תמיכה הן דרכים טובות לעשות זאת .היו פתוחים אל הקרובים אליכם .חשוב להם לדעת כיצד לעזור לכם ,וזה אף יעזור לכם להרגיש טוב יותר. אל תהססו להגן על עצמכם מפני מצבים מכאיבים .אם קשה לכם לראות תינוק של ידידים הסבירו להם זאת, ושימרו על קשר טלפוני .יש גם הצדקה מלאה לא להשתתף בברית מילה או בשמחת בת אם אתם מרגישים שקשה לכם .אתם חייבים לדאוג לעצמכם. תזכורות גופניות את עשויה להרגיש את התינוק מתנועע בקרבך גם אחרי שילדת .דבר זה אינו יוצא דופן :יולדות רבות מרגישות כך .התינוק שבזרועותיהן מפצה אותן על האובדן הפנימי הזה! ואילו אצלך עשויות אותן בעיטות מדומות להיות מכאיבות הרבה יותר ,שכן הן מזכירות לך שהיה שם פעם תינוק ועכשיו הוא איננו עוד. גופך עשוי להתחיל לייצר חלב ,או להמשיך בייצורו ,אם כבר הינקת או שאבת חלב לתינוק שחי זמן-מה מחוץ לרחם .גופך אינו יודע שהתינוק נפטר .דבר זח עשוי להיות קשה מאוד ,שכן יש בכך משום תזכורת רבת עוצמה לכך שילדת ,ושבעצם היית צריכה להניק עכשיו את תינוקך החדש .זה עשוי להיראות בלתי צודק להחריד^ לגוף דרוש זמן לא מועט כדי לחזור לעצמו אחרי לידה .אחרי מות התינוק ,העובדה שאת עדיין נראית בהיריון עשויה להיות מכאיבה במיוחד .אנשים ישאלו אותך מתי את אמורה ללדת .בכל פעם יהיה עליך להחליט עד כמה את מוכנה להיפתח .לפעמים תמצאי שהפתיחות והיושר מביאים לך ניחומים ותמיכה .פעמים אחרות עדיף יהיה פשוט לומר :׳׳כבר ילדתי׳׳ .עליך לעשות מה שנוח לך. האבלות היא עניין אישי ביותר .הגם שאתם ,בני-הזוג ,יכולים להיות שותפים בחוויות ,עדיין תחושותיכם בזמן האבל עשויות להיות שונות מאוד .הרגשות אשם וכעס עלולות להרחיק אתכם זה מזה .עליכם להתאבל כיחידים. אולי תאשימו זה את זה ,או תחששו לחלוק זה עם זה את רגשותיכם .יחיה זה בהחלט נורמאלי אם תרצו להגן על בן/בת הזוג מפני תחושות האבלות שלכם ,או שתצפו שהוא או היא ידעו בדיוק מה אתם מרגישים ,גס כאשר אינכם נותנים לרגשותיכם שום ביטוי .עשויות להיות לכם הרגשות שונות בזמנים שונים ,או סגנונות שונים של התאבלות .אחד מכם עשוי להתאבל בתוכו פנימה ,בעוד האחר מתאבל כלפי חוץ .נסו להיות סבלניים עם בן/בת הזוג .נסו להיות בצוותא זמן מהן מדי יום .סגירת הדלת בפני בן/בת הזוג עלולה ליצור לחץ עצום בחיי הנישואין שלכם .אך אם תחלקו זה עם זה את תחושת האבל על אובדן ילדכם ,עשויה מערכת היחסים ביניכם להתחזק. לעתים קרובות עשויה החברה לשכוח את האבות .יהיו מי שישאלו מה שלום האשה תוך התעלמות גמורה מכך שהאב גם הוא כואב ומתאבל. אבות רבים מרגישים שעליהם להיות החזקים והרגועים שבמשפחה .הדבר נכון במיוחד אם האב מטפל בילדים האחרים בזמן שהאם בבית החולים .האב הוא זה שעליו לעשות את סידורי הלוויה ,להודיע על כך לידידים ולבני המשפחה ,להטמין את דברי התינוקות וכו׳ .בתוך ימים אחדים הוא חוזר לעבודה כאילו כלום לא קרה .כל האחריות הזו עלולה להיות מעמסה עצומה על האב המתאבל .הצורך להיות אחראי מותיר לו רק מעט מקום לבטא ולבחון את רגשותיו .עליו לחלוק את האחריות לסידורים ההכרחיים עם בת זוגו ועם ידידים .חשוב לא פחות להניח לעצמך להרגיש מה קורה ,גם אם זה כואב מאוד. לעזור לילדיהם האחרים אם התינוק שאיבדתם היה תאום או אחד משלישייה ,בוודאי יגידו לכם שעליכם להיות אסירי תודה על כך שנשאר לכם התינוק האחר או התינוקות האחרים .אך לפעמים יהיה קשה לשמוח שמחה שלמה בתינוק הנותר בעודכם מתאבלים על זה שנפטר .הילד החי עשוי להיות תזכורת מתמדת למה שאחיו עשוי היה להיות לו חי .תנו לעצמכם זמן לחוות את הכאב ולהתמודד אתו .חשוב לכם לעבד את אבלכם על אובדן הילד ,גם אם התברכתם בילד נוסף או יותר .הדבר חשוב לכם ולילד הנותר .עליו לגדול כדי להיות מי שהוא ,ולא מישהו אחר. הוא הדין בילדיכם הגדולים יותר .אם יש לכם כבר ילדים בבית ,יש להתייחס אליהם בהתאם לצרכיהם-שלהם. גם הם ציפו להגעתו של התינוק החדש .יש להכיר ברגשותיהם .מסוכן להניח שהם קטנים מכדי להבין את המתרחש .גם לילדים צעירים ביותר יש תחושה שמשהו מאוד לא בסדר .חשוב שתחזרו ותתנו להם להרגיש שאתם אוהבים אותם. לא פעם קורה שילדים הם ״המתאבלים שנשכחו״ .במשבר הלידה והמהומה סביב הטיפול בילד החולה עשויים הילדים האחרים להישלח לבתיהם של קרובים וידידים .ההורים היו זקוקים לזמן כדי להיות עם היילוד ,או כדי לעשות את הסידורים הנחוצים אחרי פטירתו .חשוב לתת לילדים האחרים להרגיש עד כמה הם חשובים לכם. ילדים המרגישים כי מתעלמים מהם יכולים לנסות להתבלט בדרכים שונות :באמצעות ״קונצים״ ,כישלונות בלימודים או נפילה למשכב .אי מתן ביטוי לרגשות עלול לגרום לילד כאב ותחושה מתמשכת של אובדן ושל געגועים .כל אימת שהם מבטאים דאגה -בין באופן מילולי בין בדרכים אחרות -אמרו להם שהם אינם אשמים. ספרו להם את האמת ,בצורה מדויקת ככל האפשר ,וענו על כל שאלותיהם בשעה שהם שואלים אותן. הדמיון בדרך-כלל מפחיד יותר מן המציאות .תנו לילדיכם ,עד כמה שאפשר,להיות חלק מן המתרחש .תנו להם לראות את התינוק .בעזרת הדרכה מתאימה הם יכולים להפיק תועלת מראיית אחיהם החולה או אפילו המת. הראו להם את טביעת כף רגלו או תמונה שלו .קחו אותם לבית העלמין ,אם רצונם בכך .הם צריכים לבנות זיכרונות על אחיהם המת .כמוכם ,גם הם צריכים להיפרד ממנו. היענו לשדרים שילדיכם שולחים .ענו על שאלותיהם ביושר .כשאינכם יודעים ,אמרו שאינכם יודעים .ענו על אותה שאלה שוב ושוב ,אם היא נשאלת שוב ושוב .קראו באוזניהם ספר ילדים על המוות .הדבר יוכל לפתוח להם פתח לבחינת רגשותיהם .עודדו אותם לבטא את מה שהם מרגישים ומדמיינים ביחס לתינוק באמצעות ציורים, פלסטלינה ושאר חומרים ,לשיר שיר שיחברו ,או לשחק משחק תפקידים בעזרת בובות .כל זה עשוי לעזור להם להתמודד עם הכאב והאובדן שלהם. היו פתוחים .ספרו להם כמה אתם עצובים .אך אל תעמיסו עליהם את רגשותיכם .זכרו שהם זקוקים לסביבה בטוחה שבה יוכלו להתאבל ,ושאתם האנשים המתאימים ביותר לספק להם סביבה כזו .קשה עד מאוד לנחם ילד בשעה שאתם עצמכם זקוקים לניחומים .אך המאמץ כדאי .כאשר אתם מעניקים לילדיכם את החופש להרגיש את האבל שלהם ,אתם נותנים להם את החירות להירפא. אובדן יותר מתינוק אחד ,ואי-פוריות יש נשים שאינן מצליחות להיכנס להיריון ,או מאבדות ילד אחרי ילד עקב הפלות ,לידת תינוקות מתים או מות יילודים. במקרים כאלו הכאב מצטבר .כל אובדן נוסף ,אם של ולד או של אי -היכולת להרות ,עשוי להיות יותר ויותר קשה להירפא .התקוות לעתיד – היכולת להביא לעולם ילד בריא ובן-קיימא -מתמעטות עם כל מכה נוספת שניחתת. תחושות של ייאוש ,חוסר תקווה ,תסכול ,קנאה ,כעס וחוסר ערך עצמי עשויות להשתלט על חיי היומיום .כאב וחרדות על האובדן שכבר היה ,וחששות מפני העתיד ,עשויים להעיב על החיים. אם התקשית להרות לפני ההיריון הזה שבו איבדת ילד ,את עשויה לחוש תחושה כפולה של אובדן .ההיריון הזה היה יקר במיוחד בעבורך .הרגשת הרווחה שמילאה אותך כאשר גילית שאת הרה מפנה את מקומה לא רק לפחד ר שמא לא תצליחי להרות שוב ,אלא גם לחשש מפני תוצאות ההיריון אם בכל זאת תצליחי להרות. נוסף על כך את עשויה למצוא פתאום את עצמך בעמדה חדשה .כאשר היית בהיריון ,חברותיך העקרות התרחקו ממך .כעת עלול המרחק הזה להשפיע על התמיכה שתקבלי .העובדה שהרית עלולה להעמיק את תחושתך שאינך מסוגלת להביא ילדים לעולם -או שהיא תיתן לך תקווה מסוימת לעתיד ,שהרי בסופו של דבר הצלחת להרות .זהו מצב קשה .לו ידעת שלעולם לא תוכלי ללדת ילדים משלך ,היית יכולה להתאבל על מציאות קשה זו ולהמשיך בחית הרגילים .ואולם הידיעה שיש סיכוי ,קטן או גדול ,שתביאי הביתה תינוק שהוא בשר מבשרך עשויה להביא אותך לרדוף כל הזמן אחרי חלומותיך ,בלי להיות בטוחה שביום מן הימים הם אכן יתגשמו. אובדנים חוזרים ונשנים ,הפלות חוזרות ,היריון חוץ רחמי ,או שילוב כלשהו של כל הללו עם לידת תינוק מת ומות יילודים ,עלולים לעורר ספקות גם ביחס לעתיד. במקרים מסוימים יש סיבה רפואית ידועה לאובדנים חוזרים ונשנים .במקרים אחרים יכולה להיות סדרת הפלות שסיבתן אינה ברורה עדיין .ידיעת הסיבה המדויקת לבעיה עשויה להביא לכם ניחומים ואולי גם לא .החשוב הוא להניח לעצמך להתאבל אחרי כל אובדן ,הגם שזה קשה ביותר. עקרות משנית -אי היכולת להרות או לסיים היריון בהצלחה אחרי שכבר נולדו ילד אחד או יותר -היא משא שקשה מאוד לשאתו .לעתים קרובות מאוד הסיבה לכך אינה מתגלה מייד .זה עשוי להיות מתסכל ביותר לדעת, שעכשיו כל כך קשה להשיג מה שבא בקלות רבה כל כך בפעם הראשונה .כאשר העקרות באה בעקבות אובדן, קשה עוד יותר להתמודד עם האבלות .הגם שילד נוסף אינו מבטל את האבלות ,הוא עשוי להיות מקור לניחומים. ואילו כאשר שום ילד נוסף אינו מגיע ,אין בני הזוג יכולים למלא את לבם בדרך זו. ידידים וקרובי משפחה עלולים להתקשות במתן ניחומים לזוג הנתקל בבעיה של עקרות משנית .״מאחר שהרית פעם אחת ,תוכלי בוודאי להרות שוב .אז תירגעי״ .זאת הגישה הרווחת .הגם שאתם אסירי תודה על עצם קיומם של ילדיכם האחרים ,עדיין אתם חשים כאב עמוק על הילד שאיבדתם ועל כך שאין אתם יכולים עוד להביא ילדים אחרים לעולם. מתי להביא עוד ילד לעולם אנשי מקצוע רבים סבורים ששישה עד שניס-עשר חודשים הם פרק הזמן המזערי ביותר שיש להמתין לפני שנכנסים להיריון נוסף אחרי מות תינוק .בדומה לרבים אחרים ,אתם עשויים להרגיש שאתם רוצים תינוק עכשיו. כמובן שההחלטה בידכם ,ואולם חשוב לזכור ולברר כמה סוגיות: כל היריון חייב לבוא בנפרד .כשהרית את הילד שנפטר לא התקשרת כלל לאותו ילד ספציפי :פשוט רצית ילד. אחרי שנשאת אותו במשך כל ההיריון ,ואולי גם טיפלת בו זמן-מה אחרי כן ,פיתחת עם הילד מערכת יחסים הייחודית לו בלבד .חשוב שתרשי לעצמך לחוש במלואו את כאב היעלמותו מחייך .עם הזמן תרשי לעצמך להשתחרר מזה .השחרור הוא היעד המרכזי של ההתאבלות; הוא לא יכול להתרחש כאשר יש רגשות מודחקים או עקב כך שנשמעים לעצות הזולת ש״תפסיקו להרגיש רע כל-כך :זה בסך הכל תינוק שבקושי היכרתם״ .הוא גם לא יתרחש עקב הולדתו של ילד נוסף .התינוק החדש אינו יכול למלא את מקומו של התינוק שאבד לכם .עליכם לאפשר לו להביא לכם את השמחות והתענוגות הייחודיים לו ,ולא לצפות לכך שהוא ימלא את החלל שהותיר אחריו אחיו המת. השחרור מתרחש לאט ובהדרגה .פירושו של שחרור הוא שביעות רצון מן העבר המשותף שלכם ושל הילד שנפטר. פירושו להשלים עם כך שכל מה שנותר לכם ממנו עכשיו זה זיכרונות מחייו הקצרים .פירושו לדעת שהופעתו של התינוק בחייכם ,ומותו ,שינו אתכם .לעולם לא תחזרו להיות כפי שהייתם ,אך עליכם לדעת שתוכלו להיות אנשים מאושרים בחייכם החדשים והשונים .עליכם לתת לעצמכם רשות להשקיע מחדש את כוחותיכם במשהו או במישהו חדש. כאשר האנרגיות שלכם חופשיות לפעול ,כאשר אין הן מועבות כל הזמן על ידי מות התינוק שלכם ,אות הוא שאתם מוכנים לקבל תינוק חדש כפי שהוא ,וליהנות ממנו .דבר זה עשוי לארוך זמן רב .יש אנשים המוסיפים להתאבל גם אחרי שתינוק חדש נולד .כאשר גואה בכם הכאב ,הרשו לעצמכם להרגיש אותו .היריון חדש אסור לו שיהיה אמצעי לברוח מן העבר .חשוב להסתכל קדימה .אך חשוב מאוד גם להתמודד עם העבר בקצב שלכם .כאשר תחושו שפצעכם הגליד ונרפא תוכלו לנוע קדימה מתוך שלווה וציפייה חיובית. חוברת עבור הידידים מאת שולמית ריפקין אלון ודבורת גרוסבאום מה למוות אצל הלידה ? כאשר תינוק נפטר -בין אם לפני השבוע העשרים להיריון )הפלה( ,בין אם לפני הלידה או במהלכה )לידת תינוק מת( ובין אם זמן קצר אחרי הלידה )מות יילוד( ,הוריו וכל הסובבים אותם :שאר בני המשפחה ,ידידים והצוות המקצועי ,יהיו המומים .ההורים בוודאי השתתפו בקורס הכנה ללידה וציפו לבואו של התינוק החדש ,כמו כל ההורים האחרים .והנה עכשיו הם מגיעים הביתה ללא תינוק ,והלומי-כאב. חוברת זו נכתבה כדי לעזור לכם ,ידידים ,שכנים או משפחה ,להתמודד עם הטרגדיה ולהושיט עזרה ותמיכה להורים השכולים. שני ההורים גם יחד סובלים .ייתכן שלכל אחד מהם רגשות שונים ,ואולי כל אחד מהם מגיב אחרת .נסו להבין את הרגשות הללו ,אשר נוסף על הצער כוללים גם :הלם ,תחושת בידוד ,תסכול ,אשם ,חוסר אונים וכעס. הלם -משום שהם ציפו ללידה ולחיים ,אך נפגשו במוות. תחושת בדידות -־ משום שפתאום נדמה להם שלכל חבריהם יש ילדים ,או שהם מצפים לילד ,ורק מעטים מאוד מבינים את מצבם. תסכול -משום שההורות מתחילה עוד לפני הלידה ,ואי-אפשר ״לסגור״ אותה כמו שסוגרים ברז ,גם כאשר התינוק נפטר .היולדת גם חווה את כל התחושות הלא-נוחות שאחרי הלידה ,כמו התפרים למשל ,וגופה מוסיף לייצר חלב ,הגם שאין תינוק שיינק אותו .תסמונת ה״חיק הריק״ איננה מיתוס ,ויש כאלו שחשים אותה ככאב פיסי. אשם -משום שההורים עשויים להרגיש שמות התינוק נגרם בגלל מעשה או מחדל כלשהו שלהם בזמן ההיריון )אולי אותה פעם שהם לא הלכו לרופא(. חוסו אונים -משום שהם האמינו שדברים יתרחשו באופן מסוים -ולא כך היה .עקב כך אמונתם מתערערת, והחיים נראים להם חסרי משמעות. כעס -על האלוהים ,על הרופא)ים( ,על צוות בית־החולים ,על בן/בת הזוג ,ומעל לכל -על עצמם ,משום ש״הניחו לזה לקרות״. מת אפשר לעשות פדי לעזור להורים: (1 (2 לחלוק אתם את רגשות האהדה והאכפתיות שלכם באמצעות דמעה ,חיבוק או מלה טובה. משפטים כמו ״צר לי על מה שקרה לתינוק שלכם״ ,״אני יודע שאתם עוברים תקופח קשה והייתי רוצה לעזור״ ,״אנא אמרו לי מה הייתם רוצים שאעשה״ ,״אפשר להביא לכם ארוחת ערב?״ ,ו״אני כל כך עצוב״ נשמעים אולי בנאליים ,אבל הם באמת עוזרים. (3 לעומת זאת ,משפטים כמו ״הכל לטובה״ ,״התינוק עלול היה להיות פגוע״ ,״תמיד תוכלו להביא לעולם תינוק אחר״ ,״נסו לשכוח את זה, עברו על זה לסדר היום״ ,״יש לכם מזל שיש לכם ילדים אחרים״ וכיו״ב, גם אם הם נאמרים מתוך הכוונות הטובות ביותר ,יכולים להתפרש על -ידי ההורים כהתכחשות לקיומו של התינוק שנפטר ,ועלולים להכאיב להם מאוד .בשלב זה ההורים רוצים וצריכים לחשוב על תינוקם המת. אם עברתם חוויה דומה ,טוב יהיה אם תדברו אתם על זה. (4 היו מוכנים להקשיב .רוב ההורים צריכים ואף רוצים לדבר על התינוק שלהם ועל החלומות והתקוות שטוו (5 סביבו. ייתכן שתרגישו כי נוכחותם של ילדיכם רק מגבירה את עוגמת-נפשם של ההורים השכולים .טלפנו אליהם ושאלו אותם מה הרגשתם בעניין זה .אם הם מרגישים שעדיין קשה להם להיפגש עם ילדיכם הם יאמרו זאת -ויעריכו את רגישותכם .כעבור זמן מה יוכלו ההורים השכולים לעמוד במפגש עם ילדיכם. (6 (7 (8 (9 בררו אם לתינוק היה שם .השתמשו בו. חשוב לדבר על התינוק כעל בן אדם .עודדו את ההורים להעלות כל דבר שעושה את התינוק ממשי יותר )למשל :תמונה ,או משהו שהם הכינו עבורו לפני שנולד( .קשה מאוד להתאבל על מישהו שמעולם לא הכרת ואשר יש לך רק זיכרונות בודדים ממנו. הבינו שההורים עצובים משום שהם איבדו את ילדם -אדם יחיד ומיוחד שלעולם לא יחיה לו תחליף .הם חוו אובדן של חלומות ותכניות :של התינוק שקיוו לו ,של הילד שהם רצו להיות הוריו ,של השמחות והחגיגות סביב הלידה ,וכן אובדן שליטה ומידה מסוימת של ביטחון עצמי. אל תיגררו אחרי ההורים אם הם נוטים להאשים את המימסד הרפואי במה שקרה .אך גם אל תשפטו את תגובותיהם. (10עודדו חברים אחרים ליצור קשר ,ולשמור על קשר ,עם ההורים. (11הציעו עזרה בעבודות הבית או בשמירה על הילדים האחרים. (12הביאו ספר שעשוי לשמח אותם ,או עציץ ,או הזמנה לארוחה במסעדה ,או תרמו סכום כלשהו לזכרו של התינוק. חודשים ,לפעמים שנים ,דרושים כדי להתאושש ממותו של תינוק ,ואין לצפות מההורים ש״יתגברו על זה״ בתוך שבועות אחרים .הציעו להורים ליצור קשר עם ״אלף -אגודה אזרחית לשכול״ ,כדי שיוכלו להיפגש עם עוד אנשים ,שעברו חוויה דומה ,המבעים את צרכיהם והיכולים להעניק להם תמיכה וידידות לאורך זמן. ייתכן שאתם מכירים זוג שאיבד ילד ,ושעכשיו מצפה לילד נוסף .הורים אלו יהיו מלאים חרדות וחששות מפני הישנות המקרה שקרה להם ,ויהיו זקוקים לתמיכה ולעידוד במשך כל זמן ההיריון .את העידוד והתמיכה הללו עליהם לקבל מבעלי מקצוע בתחום הרפואי ,מידידים ומבני -משפחה .אך הם עשויים שלא לקבל את התמיכה הזו ,משום שלא תמיד מבינים את הצורך הזה שלהם .עודדו את ההורים לדבר על החרדות שלהם .גם כאן ,אנו יכולים לעזור על־ידי כך שנקשר את ההורים הללו עם הורים אחרים שעברו חוויות דומות. רבים סבורים שלידתו של תינוק נוסף היא אות לכך שההורים ״התגברו״ על אובדן תינוקם :״עכשיו יש להם תינוק״ .גם כאן ,יש לשאול את ההורים עצמם .יהיו כאלו שלידת תינוק חדש תפיג הרבה מן הכאב שלהם ,ואחרים אשר ימשיכו בכל זאת להתאבל. כידידים או קרובי משפחה של מי שאיבדו תינוק לפני הלידה או זמן קצר אחריה ,יש לכם אפשרות ייחודית להושיט עזרה .אם תהיו לצדם ותכירו ברגשותיהם בתקופת ההתאבלות ,תוכלו לעזור להם לצאת מחוזקים ממה שקרח להם ,ולהיפתח אל העתיד.