נרות מיוחדים - שק"ל שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים
Transcription
נרות מיוחדים - שק"ל שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים
נר ת מי חדים להדליק נרות זה די פשוט ,אבל להדליק אנשים כלל וכלל לא. בעמותת שק"ל נותנים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים לעבוד, להרוויח ולהרגיש שייכות וחמימות .הילי מויאל ביקרה במפעל להכנת נרות וחזרה מלאת רשמים | הילי מויאל "צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר ,ואין נרו שלו כנר חברו ,ואין איש שאין לו נר .וצריך שכל איש ידע 48פנימה כסלו תשע"ד ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים ,ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו" (הרב קוק). סמוך לכבישים הסואנים ,צפירות הרכבים ותנועת האנשים הנמרצת בלב תלפיות בבוקר יום ראשון, שוכן עולם שמתנהל בקצב קצת אחר .עולם של אנשים מיוחדים שבסך הכול רוצים ,כמו כולם, להרגיש שייכות ומשמעות .העולם הזה שוכן בבניין רב קומות מטופח של עמותת שק"ל ,שמעניקה שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים. באחד מחללי הבניין ,חדר רחב ידיים ,שוקדת חבורה מתוקה להפליא על מלאכת הכנת נרות הבדלה ,נרות דקורטיביים וכעת גם נרות לחג החנוכה .את מחסום המבוכה והחששות שלי הם מיד מפיגים דרך ההתעניינות הרבה שהם מביעים באורחת החדשה. "מי את?"" ,איך קוראים לך?" ,הם שואלים אותי .נחמד להגיע למקום שיש בו קבלת הפנים כל כך חמה ואכפתית ,אני חושבת ביני לביני. בכל בית נר .מפעל הנרות בשק"ל 50פנימה כסלו תשע"ד בצד יושב בחור עם אוזניות .שום דבר בחיצוניות שלו אינו מעיד על שונות או על מגבלה מסוימת, אך הוא אינו מתקשר עם יתר חברי הקבוצה .בריאן פרידלנד מעיד על עצמו שכילד ,בעוד ילדים אחרים היו פעילים ויצרו קשרים חברתיים ,הוריו שמו לב לכך שבנם לא רוצה לצאת מהבית ומעדיף להישאר בתוך עולם הדמיון שלו .לאחר בדיקות שונות הוא אובחן כלוקה בתסמונת אספרגר ,לקות התפתחותית על הקשת האוטיסטית. למרות הקשיים החברתיים שבריאן מתאר ,תוך כדי שיחה מתגלה בחור מבריק עם זיכרון פנומנלי וכישרון לשפות ,למשחק ולכתיבה .בריאן מתאר בפניי את מה שמתרחש במפעל הנרות" :מה שאת רואה פה זה חדר שמחולק לעמדות ,כדי שכל אחד יהיה שותף בתהליך הכנת הנרות .בעמדה אחת ממיסים את השעווה ,בעמדה אחרת שופכים לתבניות ,בעמדה נוספת משחילים את הפתילות וכן הלאה". מספקת? העבודה פה ַ "כמו כל עבודה ,יש ימים טובים וימים פחות טובים .אני מרגיש שברוב העבודות בעולם אנשים הם כמו מכונות שפשוט עושים מה שצריך כמה שיותר יעיל וכמה שיותר מהר .אני לא רוצה להיות כמו כל אחד אחר בעולם המודרני. בסך הכול לרוב האנשים פה אכפת מאיתנו והם דואגים לנו .עם זאת, יש אנשים שקשה להם לראות מעבר למוגבלות שלנו .יש פה חבר'ה שפשוט רוצים אהבה וחמלה ולא תמיד יודעים איך להביע את הצרכים שלהם". איילת פישביין" :אנחנו מנסים לשנות עמדות בחברה .אין שום סיבה שמישהו עם צרכים מיוחדים לא יוכל לשחק בתיאטרון ,לביים סרט או להעביר הרצאה של שעה" אתה חושב שפה יש להם יותר הזדמנות ליצירת קשרים? "יש להם פה לא רק יותר הזדמנות ליצירת קשר אלא גם הזדמנות להתפתח כבני אדם .חוץ מהעבודה ,שק"ל גם מלווה אנשים בתהליך של רכישת עצמאות .החל מלעשות כביסה וללכת לקניות וכלה באיך לסדר את לוח הזמנים כדי שנגיע לפגישות בזמן .דרך התהליך הזה רוכשים יותר ביטחון. חוץ מזה ,יש חוגים שמאפשרים לנו לעשות את מה שאנחנו אוהבים לעשות". מה אתה חושב צריך להשתנות ביחס של החברה כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים? "קודם כול ,הם צריכים לראות שהמגבלה זה לא מה שמגדיר אותנו .אני חושב שהם גם צריכים לראות שאנחנו בני אדם כמוהם. שאנחנו עוברים דברים קשים ודברים טובים בדיוק כמוהם ומגיע לנו שיתייחסו אלינו כשווים", אומר בריאן בתסכול רב" .צריך שהמעסיקים של בעלי צרכים מיוחדים יהיו יותר רגישים ויותר אנושיים ביחס שלהם .אני מבין שיש עבודה לעשות ,אבל עבודה זה לא הכול". אתה כל הזמן מדבר על מגבלה, אבל יכול להיות שבעצם זאת מתנה ,זה האור המיוחד שבאת להאיר? "נכון .זאת מתנה .אני מרגיש שיש לי דמיון מפותח ויצירתי, זיכרון פנומנלי ,ואני מרגיש שאני רגיש יותר מאחרים .עם השנים למדתי איך להקשיב ולעזור לאנשים .אני מרגיש שיש לי לב טוב ,משהו שבימים אלו רוב האנשים לוקחים כמובן מאליו. אלו המתנות הכי טובות שיכולתי לקבל". פרט לבריאן יושבים בחדר גברים ונשים ,דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים ,שאולי בשום מקום אחר לא היו מתחברים .אלא שכאן המכנה המשותף מגשר על הפערים ומחבר ביניהם והוא מוגדר באופן מאוד רחב כ"צרכים מיוחדים". במפעל הנרות עובדים סביב שולחן אחד בחורה עם תסמונת דאון ,בחור חובש כיפה בעל לקות שכלית שהחיוך לא מש מפניו, בחור נוסף עם פיגור קל שבקיא בכל הטרמינולוגיה הצבאית וחולם להתגייס ,אישה עיוורת ,בחורה בת עשרים ושלוש בכיסא גלגלים וכאמור בריאן ,שלוקה בתסמונת אספרגר. מה מיוחד באנשים שנמצאים כאן בחדר איתך? "הם תמיד שמחים לראות אותי בבוקר .הם מכבדים ואוהבים בלי שום ציפיות ודרישות .הם וגם 51 אני פשוט רוצים שיקבלו אותנו ושיראו אותנו מעבר למגבלה .אני פשוט הייתי רוצה שמישהו ייתן לי הזדמנות בעבודה ,באהבה ובחיים בכלל" ,משתף בריאן בכנות. מה החלום שלך? "הייתי רוצה להכיר מישהי לאהוב ושפשוט תאהב אותי חזרה .הייתי גם רוצה להתחבר עם כמה שיותר אנשים בעולם ולשתף אותם ברעיונות שלי. לשתף אנשים ביכולות שלי ולבדר אנשים .פשוט להתחבר". בזמן שאורית וגבי מספרים לי בהתלהבות על הנרות שהם מכינים, על חוגי הקרמיקה בצהריים ועל החברים שרכשו במקום ,מצטרפת בת השירות הלאומי לחדר. כשאני שואלת אותה איך ההתנדבות בשק"ל ,היא מגיבה בהתלהבות" .מדהים פה ממש. העבודה משמעותית ומספקת .אני מוצאת את עצמי מנהלת שיחות מרתקות עם החברים פה וגם מרגישה עטופה באהבה .למשל ,אם אני מאחרת לעבודה ,הרבה פעמים כשאגיע אמצא כמה מעובדי מפעל הנרות מחכים לי למטה בכניסה או מספרים לי שהם דאגו לי" ,היא מחייכת. פרט למי שעובדים בתוך בניין שק"ל בתלפיות ,רבים מקבלים מהעמותה את ההכשרה ,ההכנה והסיוע להשתלב בשוק העבודה ולנהל חיים עצמאיים .כך למשל סמי (שם בדוי) ,שלמרות התסמונת דאון שנולד איתה הצליח להגיע רחוק" .אני צייר והצגתי את הציורים שלי בארבעים תערוכות בעולם .יש אפילו בול שיצרתי עבור הדואר של ארצות הברית" ,הוא מספר בגאווה. 52פנימה כסלו תשע"ד מה סדר היום שלך? "אני חי בדירה רגילה עם שלושה שותפים ,כולם בנים ,וטוב לי .כל בוקר אנחנו קמים לעבודה .אני עובד בבית המלאכה של 'יד שרה', שם אני עוזר לתקן כיסאות גלגלים. אחר הצהריים אני מגיע לדירה ועושה את התורנות שלי .לפעמים אני מנקה ,לפעמים עושה קניות, ולפעמים מבשל ושוטף כלים .אחר כך אני יוצא לפעילויות שונות. "פעמיים בשבוע אני הולך לצייר ,פעם אחת בבצלאל ופעם אחרת בחוג .בימי שלישי אני הולך לצלם באולפן טלוויזיה .הכתבות שאני עושה מוצגות בטלוויזיה הקהילתית של ירושלים" ,הוא משתף בהתרגשות ומוסיף לבסוף: "יש לי חברה ,קוראים לה שירה. אנחנו ביחד שלוש שנים .אני מקווה שנעבור לגור יחד מתישהו". איילת פישביין ,מנהלת בשק"ל התעסוקה בריאן" :כמו כל עבודה ,יש ימים טובים וימים פחות. אני מרגיש שברוב העבודות אנשים הם כמו מכונות שפשוט עושים מה שצריך כמה שיותר יעיל וכמה שיותר מהר. אני לא רוצה להיות כמו כל אחד בעולם המודרני" ירושלים ,פוגשת אותי לסיור מורחב בבניין .פישביין ,שעובדת במקום כבר שתים עשרה שנה, מספרת לי על הפעילות הענפה שמתקיימת בשק"ל תוך כדי שאנחנו מהלכות מהמתפרה לחדר ההרצאות ,למשרדים ולחנות. נדמה שהמקום שוקק חיים .על קירות המסדרונות תלויים שלטים המכריזים על פסטיבל הקולנוע שהיה לא מזמן והוקרנו בו סרטים המתעדים את חייהם של חברי שק"ל .כמו כן יש כאן הודעות על בית קפה חברתי והפנינג לכבוד החלפת השעון לשעון חורף ,על ימי עיון ,על מכינה לחיים בקהילה, על חוגים ולימודים אקדמיים וזה עוד לא הכול. "בקרוב אנחנו מתכננים פתיחה של בית קפה לצד החנות שלנו, ואנחנו עמלים על כך עם שפים בתחום .פרט לבניין הזה ,יש ברחבי ירושלים שמונים דירות ואגף שיקום למי שלא מוגדר עם לקות שכלית" ,מספרת לי איילת בגאווה. "לאנשים פה ניתנת איכות חיים דרך שילוב בקהילה, שילוב בעסקים שונים ,מימוש כישרונותיהם ויצירת קשרים חברתיים .הם מרגישים שיש לחייהם משמעות ,ולרבים מהם המסגרת נותנת בסיס קבוע ויציב", היא משתפת" .מעבר לכך אנחנו מנסים לשנות עמדות בחברה. אין שום סיבה שמישהו עם צרכים מיוחדים לא יוכל לשחק בתיאטרון ,לביים סרט או להעביר הרצאה של שעה". מה הכי מאתגר בעבודה כאן? "האתגר הכי גדול כרגע הוא הקושי הכלכלי שאנחנו נתונים בו בשנים האחרונות והירידה בכמות המתנדבים .יש לנו מוצרים מושקעים ויפים שהוכנו באהבה. הייתי שמחה אם בכל בית היה נר הבדלה שנקנה כאן ,אבל אנשים לא מכירים. "כמו כן ,עדיין קיים האתגר של שילוב אנשים עם צרכים מיוחדים בציבור הרחב הן מבחינת הנגשה, הן מבחינת העסקה ,זכאות ללימודים וחשש של אנשים מלגור לצדם .אנחנו עובדים כל הזמן כדי לשנות זאת .בסופו של דבר לכולנו יש צרכים מיוחדים" ,מסכמת איילת ורצה ליום עיון בנושא אוטיזם. אני נשארת לבדי בחנות ,מוקפת ריחות של סבונים טבעיים ,כיסויים פרחוניים לפלטת שבת ,מפות שולחן יפהפיות שנתפרו במתפרה, נרות בשלל צבעים ,סינרי מטבח ססגוניים ודקורציה מופלאה לחדר ילדים ששמתי עליה עין. בעודי שוטפת את העיניים ,אני מבחינה במוכרת הביישנית .טובית, בת שלושים ,ישבה בבית שנתיים לפני שהגיעה לשק"ל .עבודתה כקופאית בחנות נתנה לה סיבה לקום בבוקר ולחזור לחיים .לצדה עומדת הילה היחצ"נית ,שמשכנעת את העוברים ושבים להיכנס לחנות ומתרגשת מכל לקוח .היא גם מקפידה לומר לכולם שאפשר להזמין נרות עם הקדשה אישית כמזכרת מאירועים משפחתיים. בדרכי החוצה אני נתקלת להפתעתי בפנים מוכרות ,אחים של חברי ילדות שמזכירים לי שאנשים מיוחדים כמוהם נמצאים ממש קרוב .ואולי אפילו אין מדובר במגבלה מסוימת או באבחון כזה או אחר ,כמו שאיילת אמרה -לכולנו יש צרכים מיוחדים שאנחנו לא תמיד יודעים לתקשר אותם .אך אם נטה אוזן אולי נשמע את הקול של מישהו שזקוק לנו. בפתח היציאה עומד נדב ,תושב נטף ובעל לקות שכלית ,שהיה איתי בתנועת הנוער ולא ראיתי למעלה מחמש עשרה שנים .מיד זיהינו זה את זה והתרגשנו מהמפגש המחודש אחרי כל כך הרבה שנים. נדב שיתף אותי בכך שהוא עובד במחזור שקיים בתוך בניין שק"ל. ִ "יש לי פה המון חברים ואני מאוד אוהב לבוא לפה" ,הוא משתף אותי .בהמשך הוא מספר לי שתכף מתחילה סדנת ההכשרה לליצנות רפואית ,שהוא משתתף בה יחד עם עוד כמה מחבריו. "את התחתנת?" הוא שואל בהתרגשות" .כן" ,אני עונה" ,יש לי גם ילדים .מה איתך?"" .אני מאוד רוצה להתחתן .יש מישהי .אני עכשיו הולך לדבר איתה "...הוא אומר ונפרד ממני. ואני חושבת לעצמי שלא במקרה מייצרים פה נרות .הבניין הזה כולו מלא באור" .הנרות הללו קודש הם" כל נר שונה מחברו ,והחום שהםמפיצים ממיס את הלב. 53