הלכות תשרי - מועצה מקומית אפרת

‫איתנות‬
‫מאמרים והלכות‬
‫לירח האיתנים‬
‫ולשנת השמיטה‬
‫תשע"ה‬
‫עריכה‪:‬‬
‫הרב שמעון גולן‬
‫אפשר למצוא את הלכות תשרי ושמיטה‬
‫באנגלית ובעברית באתר המועצה‬
‫‪The laws of Tishrei & Shmita can be found in English‬‬
‫‪and Hebrew on the municipal website at:‬‬
‫‪www.efrat.muni.il‬‬
‫תוכן הענינים‬
‫‪3‬‬
‫פתח דבר‬
‫‪4‬‬
‫ברכות לחג‬
‫הרב שלמה ריסקין‪ ,‬מרא דאתרא‬
‫ראש המועצה הדתית ועובדיה‬
‫אפרת של מעלה ‪ -‬מהנעשה במועצה הדתית‬
‫‪5‬‬
‫איך ה' שופט אותנו‪ ,‬הרב שלמה ריסקין מרא דאתרא‬
‫‪6‬‬
‫‪8‬‬
‫מאמרי עיון‬
‫האם שנת התע"ה היא שנת השמיטה‪ ,‬פרופסור משה קופל‬
‫פרקי הלכה ‪ -‬הרב שמעון גולן‬
‫הלכות מועדי חודש תשרי ‪ -‬תשע"ה‬
‫ערכון שמיטה‬
‫הלכות שמיטה‬
‫לוחות זמנים לשנת השמיטה‪ ,‬מכון התורה והארץ‬
‫זמני הדלקת נרות‬
‫‪10‬‬
‫‪22‬‬
‫‪25‬‬
‫‪30‬‬
‫‪36‬‬
‫‪39‬‬
‫זמני טבילת גברים | נשים‬
‫‪2‬‬
‫פתח דבר‬
‫חוברת זו עוסקת ב"איתנות"‪ ,‬היינו ב"גבורה"‪ ,‬וזאת משלוש סיבות‪:‬‬
‫הראשונה ‪ -‬חודש תשרי שבפתחו אנו עומדים מכונה "ירח האיתנים"‪ .‬בספר מלכים א (פרק ח פסוק ב) נאמר‪:‬‬
‫ַו ּי ִָּקהֲל ּו ֶאל ַה ֶּמ ֶל ְך ְׁשלֹמֹה ָּכל ִא ׁ‬
‫יש ִי ְשׂ ָר ֵאל ְּבֶירַח ָה ֵא ָת ִנים ֶּב ָחג הוּא ַהח ֶֹדׁש ַהְּׁש ִב ִיעי‪ .‬במסכת ראש השנה (דף יא‬
‫ע"א) הובאו שני טעמים מדוע נקרא החודש ירח האיתנים‪ .‬לדעה שאבות האומה נולדו בתשרי‪ ,‬הנימוק הוא‪:‬‬
‫"ירח שנולדו בו איתני העולם"‪ ,‬ואילו לדעה שהאבות נולדו בניסן‪ ,‬הנימוק הוא‪" :‬דתקיפי במצוות"‪ ,‬ומפרש‬
‫רש"י‪" :‬שופר‪ ,‬יום הכיפורים וסוכה‪ ,‬לולב‪ ,‬וערבה‪ ,‬וניסוך המים"‪.‬‬
‫השניה ‪ -‬שנת השמיטה שבפתחה אנו עומדים‪ .‬את הפסוק (תהלים קג‪ ,‬כ)‪ָּ :‬ברֲכ ּו ה' ַמ ְל ָא ָכיו ִּג ּב ֵֹרי כ ַֹח עֹ ֵשׂי ְד ָברוֹ‬
‫ִלְׁשמ ַֹע ְּבקוֹל ְּד ָברוֹ‪ ,‬דורשים חז"ל (ויקרא רבה פרשה א)‪" :‬במה הכתוב מדבר? אמר ר' יצחק‪ :‬בשומרי שביעית‬
‫הכתוב מדבר‪ .‬בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד‪ ,‬לשבת אחת‪ ,‬לחודש אחד‪ .‬שמא לשאר ימות השנה‪.‬‬
‫וזה רואה שדהו בור‪ ,‬כרמו בור‪ ,‬נותן ארנונא (לשלטון הרומאי) ושותק‪ .‬יש לך גבור גדול מזה?"‬
‫השלישית ‪ -‬מבצע "צוק איתן" שבשעת כתיבת שורות אלו איני יודע באיזה שלב שלו אנו נמצאים‪ .‬תחילתו‬
‫בחטיפתם וברציחתם של אייל יפרח‪ ,‬נפתלי פרנקל וגיל‪-‬עד שעאר בחצר האחורית שלנו בגוש עציון‪ ,‬המשכו‬
‫בלחימה עיקשת בעזה וסופו (נכון לעכשיו) הפסקת אש (בפעם המי יודע כמה)‪ .‬המבצע חשף את איתנותו של‬
‫העם כולו‪ ,‬חיילים ואזרחים‪ ,‬בחזית ובעורף‪.‬‬
‫ָתק (קהלת ד‪ ,‬יב); דומה ששלוש ה"איתנויות" הללו ממקור אחד באים‪ ,‬ולחד‬
‫ו ְַהחוּט ַה ְמֻׁש ָּלׁש לֹא ִב ְמ ֵה ָרה ִי ּנ ֵ‬
‫אתר סליקין‪ .‬מאבות האומה‪ ,‬שעמדו איתנים באמונתם מול עולם שלם‪ ,‬קיבלנו את הכח לעמוד מול עולם‬
‫שלם חמושים ותקיפים במצוות‪ .‬מהם קיבלנו את הכח לעמוד מול פיתויים כלכליים‪ ,‬ולהעדיף עליהם את הרוח‪.‬‬
‫להוביר את שדותינו וכרמינו ולהיות ִּג ּב ֵֹרי כ ַֹח עֹ ֵשׂי ְד ָברוֹ‪ .‬מכוחם בנינו גם את איתנותנו המדינית והצבאית ואת‬
‫יכולתנו להילחם במבקשי נפשנו ולנצחם‪.‬‬
‫ברוח דברים אלו שילבנו בחוברת גם את ירח האיתנים וגם את גבורת השמיטה‪ .‬מאמרו העיוני של הרב ריסקין‬
‫עוסק בראש השנה‪ ,‬ומאמרו של פרופסור קופל בשמיטה‪.‬‬
‫גם בפרק ההלכתי‪ ,‬שנכתב על ידי‪ ,‬שילבתי את הלכות ירח האיתנים עם הלכות השמיטה‪.‬‬
‫ֲטרֶת ְצ ִבי ו ְִל ְצ ִפירַת‬
‫מתאימים לסיום דברי הנביא ישעיהו (פרק כח פסוקים ה‪-‬ו)‪ַּ :‬ב ּיוֹם ַההוּא י ְִהיֶה ה' ְצבָ‪-‬אוֹת ַלע ֶ‬
‫ִּת ְפ ָארָה ִל ְׁש ָאר ַע ּמוֹ‪ .‬ו ְּלרו ַּח ִמ ְׁש ָּפט ַל ּיו ֵֹׁשב ַעל ַה ִּמ ְׁש ָּפט ו ְִלגְ ב ּורָה ְמ ִׁשיבֵי ִמ ְל ָח ָמה ָׁש ְערָה‪ְ .‬לרו ַּח ִמְׁש ָּפט של ימי הדין‪,‬‬
‫יבי ִמ ְל ָח ָמה ָׁש ְע ָרה‪ ,‬בשערי העיר עזה‪.‬‬
‫ו ְִלגְ בו ָּרה ְמִׁש ֵ‬
‫כתיבה וחתימה טובה‪ ,‬שנה טובה ומתוקה‪,‬‬
‫הרב שמעון גולן‪,‬‬
‫העורך‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ערב ראש השנה תשע"ה‬
‫קהילתי היקרה‪,‬‬
‫נכנסנו לחודש אלול אחרי קיץ קשה ומורכב‪ ,‬קיץ של דאגה ותקווה‪.‬‬
‫בעזרת צה"ל וה' איש מלחמות‪ ,‬הצלחנו להדביר את חמאס העמלקי‪ ,‬גם אם עדיין‬
‫לא למחות לחלוטין‪ .‬ספגנו קורבנות יקרים וקדושים – וביניהם יקירנו יובל היימן‬
‫הי"ד‪ ,‬דור רביעי כאן באפרת‪ .‬ויחד עם זה אנו מקווים שהשגנו שקט והרתעה‬
‫לתקופה משמעותית‪ .‬דבר אחד ברור‪ :‬האויב נאלץ להסכים להפסקת אש בלי‬
‫תנאים‪ ,‬ולהפנים את חורבן מנהרות הגיהינום שהוא הכין לנו‪.‬‬
‫יהי רצון ששנת תשע"ה תהיה שנה שבה ייתן ה' כבוד לעמו ותהילה ליראיו‪ ,‬שמחה‬
‫לארצו‪ ,‬ששון לעירו וצמיחת קרן לדוד עבדו במהרה בימינו‪.‬‬
‫הרב שלמה ריסקין‬
‫מרא דאתרא‬
‫תהא שנת עבודה והצלחה‪.‬‬
‫יהי רצון מלפני שומע תפילות‪ ,‬שהשנה המתחדשת עלינו לטובה‪ ,‬תהא שנת ברכה‬
‫ושלום‪ ,‬שנת עשיה גדולה לשם שמים‪ ,‬שנת קוממיות לארצנו‪ ,‬שנת בטחון ושלוה‬
‫לתושבי הדרום וכל חלקי ארץ ישראל‪ .‬ונזכה להיכתב ולהיחתם בספר חיים טובים‪.‬‬
‫עליזה אלמקייס – מנהלת המשרד‬
‫בוב לנג – ראש המועצה הדתית‬
‫רמי בצלאל – מ"מ ראש המועצה הדתית ר' דוד כהן – משגיח כשרות‬
‫אריאל פרחי – משגיח כשרות‬
‫חיים שמל – גזבר‬
‫אלישבע סטולמן – חברת מועצה הדתית אילן כהן – איש תחזוקה‬
‫אורית סמואלס – חברת מועצה הדתית ר' דוד בר ניצן – אחראי עירוב‬
‫שרה נחשון – בלנית‬
‫‬
‫זהבית בר ניצן – בלנית‬
‫חברי חברה קדישא‬
‫הדסה לפידות – בלנית‬
‫מתנדבי‪/‬ות המועצה הדתית‬
‫מרלין ברודר – בלנית‬
‫‬
‫הילה כהן – משק בית‬
‫‬
‫חמדה וובה – משק בית‬
‫‬
‫‪4‬‬
‫אפרת של מעלה‪ :‬מהנעשה במועצה הדתית‬
‫נישואין‪ :‬מאז תחילת השנה האזרחית (מינואר) ועד היום‪ ,‬פתחנו כ ‪ 120‬תיקי נישואין והנפקנו ‪ 5‬תעודות רווקות‬
‫– כן ירבו!! אנחנו ממשיכים לתת שי לכל זוג שאחד מבני הזוג הוא‪/‬היא תושבי אפרת‪ ,‬שפותח תיק נישואין‬
‫באפרת‪ .‬אנו עושים את מיטב המאמצים כדי שהרישום לנישואין ייעשה באופן הכי "ידידותי למשתמש"‪ ,‬בזמן‬
‫הנוח לזוגות ובמאור פנים‪ .‬כדי לשפר את השרות לזוגות הנרשמים לנישואין‪ ,‬אנו מבקשים לתאם יום מראש‬
‫את הגעתם‪ ,‬כדי שנוכל לקבלם באופן הנאות‪ .‬אנחנו ממשיכים לתת שי לכל זוג שפותח תיק נישואין באפרת‪.‬‬
‫חשוב לציין כי על פי הנהלים החדשים‪ ,‬לא חייבת להיות זיקה בין מקום מגוריהם של בני הזוג לבין מקום רישומם‬
‫לנישואין‪ .‬אנו ממליצים בחום שתיידעו את מכריכם וקרוביכם‪ ,‬גם מחוץ לאפרת‪ ,‬על האפשרות להירשם‬
‫לנישואין באפרת‪ .‬לזוגות הנישאים יש אפשרות לשאול עששיות לחופה‪ ,‬כרטיסיות "שבע ברכות" ואף חופה‪.‬‬
‫מקוואות‪ :‬בסיוע המשרד לשירותי דת‪ ,‬נערכו שיפוצים במקוואות השונים‪:‬‬
‫בזית – מקווה הנשים – הוחלפו דלתות האמבטיות והמקלחונים‪.‬‬
‫ברימון – מקווה הנשים – שופצה הכניסה העליונה וגם הגישה למקווה הכלים‪ ,‬לקראת וכחלק מהשיפוץ הכללי‬
‫והמקיף המתוכנן למקווה זה‪ .‬ארון החשמל הועתק וכל חזות הכניסה שופצה והונגשה לטובת כלל הנשים‪.‬‬
‫בדקל – מקווה הנשים – העברנו את שיטת חימום מי המקווה וחימום המבנה (בעת הצורך)‪ ,‬לשיטת חימום‬
‫חלופית‪ ,‬בחימום על ידי מערכת חשמל (משאבת חום) במקום מערכת חימום על ידי גז‪ .‬שיטה זו חוסכת‬
‫הן במשאבים והן באנרגיה‪ .‬זהו המקווה השלישי באפרת שעובר לשיטה זו‪ .‬ובכך אנו משלימים את שיטת‬
‫המקוואות באפרת להפעלה "ירוקה"‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬המועצה המקומית אפרת קיבלה אישור עקרוני על כ‪ ₪ 1,000,000-‬מהמשרד לשירותי דת‪ ,‬להקמת‬
‫מקווה חדש בשכונות הצפוניות‪ .‬המועצה עוסקת בימים אלו בתכנון ובתוכניות בניה לבניית המקווה בכניסה‬
‫לשכונת התמר‪.‬‬
‫עירוב‪ :‬המשכנו לשפר את העירוב – התקנו חוט עירוב נפרד לעירוב מדקל ג' דרומה‪ ,‬עד הכניסה בצד המערבי כולל‬
‫באזור אמת הביאר‪ .‬במזרח רימון‪ ,‬שיפצנו את העירוב‪ .‬והחלפנו את הקטע מפארק העשור לכיוון שכונת הזית‪.‬‬
‫כשרות‪ :‬אנו נותנים שירות השגחת כשרות לכ‪ 30-‬בתי עסק (חנויות‪ ,‬מסעדות‪ ,‬קייטרינג) שונים ברחבי אפרת‪,‬‬
‫באמצעות מפקח הכשרות ר' דוד כהן והמשגיח ר' אריאל פרחי‪ .‬נושא הכשרות הינו מרתק ומורכב והציבור‬
‫מוזמן לגלות ערנות‪ .‬שני משגיחי כשרות עושים מלאכתם נאמנה‪ ,‬אך לא תמיד הציבור "רואה" את עבודתם‬
‫כאור נכון‪ ,‬ניתן לפנות בשאלות לרב גולן‪ .‬באתר המועצה המקומית בספריית המועצה הדתית מופיעה רשימת‬
‫בתי העסק הנמצאים תחת השגחת המועצה הדתית וכן רמת הכשרות בכל בית עסק‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬לקראת שנת השמיטה‪ ,‬המועצה הדתית החלה בהערכות מול בעלי העסקים הרלוונטיים‪ ,‬ותפרט‬
‫בתעודות הכשרות את רמת הכשרות הכללית; כשרות רגילה או "מהדרין"‪ ,‬וכן את מרכיב השמיטה; אוצר‬
‫הארץ‪ ,‬היתר מכירה‪ ,‬יבול נכרי‪.‬‬
‫פרישה לגמלאות‪ :‬לאחרונה‪ ,‬נפרדנו משני עובדות ותיקות ומסורות‪ .‬הגב' עליזה אלמליח שעבדה באפרת מאז‬
‫הקמתה‪ ,‬והגב' עליזה הוכשטד שעבדה כמשגיחת כשרות‪ .‬המועצה הדתית מוקירה תודה ומאחלת לשתיהן‬
‫בריאות טובה ואריכות ימים‪.‬‬
‫תרבות תורנית‪ :‬רכזנו ופרסמנו באתר המועצה את כל המנינים והשיעורים הקבועים באפרת‪ .‬ועדת תרבות‬
‫תורנית המשותפת למתנ"ס‪ ,‬מועצה המקומית והדתית ולבתי הכנסת‪ ,‬ממשיכה להרחיב את פעילות התרבות‬
‫התורנית לכלל תושבי אפרת‪ .‬במסגרת הפעילות המשותפת‪ ,‬תוקצבו‪ :‬סיורי סליחות‪ ,‬הקפות שניות‪ ,‬ישיבות‬
‫בין הזמנים‪ ,‬קייטנות תורניות‪ ,‬הצגות תורניות לילדים בחגים וכן שיעורים בבתי הכנסת (כולל מרצים אורחים)‪.‬‬
‫כמו כן ניתן סיוע לאירועי הכנסות ספרי תורה‪ ,‬וכן לחידון התנ"ך היישובי‪.‬‬
‫גם השנה‪ ,‬המועצה הדתית בשיתוף הקרן לפיתוח אפרת רכשה סידורים וחומשים לילדי כיתות א בביה"ס‬
‫"עשה חיל"‪ ,‬מכינת "אורות עציון" ולמסיימי כיתה ו' ב"עשה חיל"‪.‬‬
‫בית עלמין‪ :‬המועצה הדתית בשיתוף המועצה המקומית עומדים בפני סיום עבודות בניית בית ההספדים‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬בשיתוף המועצה הדתית גוש עציון אנו מסיימים בימים אלו את תכנון החלקה החדשה‪ ,‬ואת הרחבת‬
‫בית העלמין‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫איך ה' שופט אותנו‬
‫הרב שלמה ריסקין‪ ,‬מרא דאתרא אפרת‪ ,‬ראש מוסדות אור תורה‬
‫ראש השנה הוא כידוע גם יום הדין‪ ,‬היום שבו ה' מעמידנו במשפט‪ ,‬היום שחיינו מוטלים בו על כפות המאזניים‪.‬‬
‫אך מה בעצם שוקל ה' וסופר ומונה בשבתו בדין? האם הוא חורץ את גורלנו על סמך מעשינו בעבר‪ ,‬ואולי‬
‫אפילו על סמך מעשינו בעתיד (שהרי פעולותינו בהווה מגלגלות תהליכים הרחק אל תוך העתיד) – או שמא‬
‫הוא מתבונן רק במצבנו ברגע ההווה‪ ,‬רגע התפילה‪ ,‬שעה שלבנו אמור להיות מלא בכוונות טובות ובחרטה‪,‬‬
‫ועל פיו הוא מכריע?‬
‫תשובה אופטימית למדי נלמדת מהקריאה בתורה ביום הראשון של ראש השנה‪ .‬הגר וישמעאל המגורשים‬
‫למדבר גוועים בצמא‪ .‬הגר רואה את ייסורי בנה האהוב ומתרחקת כדי לא לראות במותו; " ַו ִי ְּק ָרא ַמ ְל ַא ְך ֱא‪-‬‬
‫ֹּאמר ָל ּה‪ַ :‬מה ָּל ְך ָהגָר? ַאל ִּת ְיר ִאי‪ִּ ,‬כי ָׁש ַמע ֱא‪-‬ל ִֹהים ֶאל קוֹל ַה ַּנ ַער ַּב ֲאֶׁשר הוּא ָׁשם"‬
‫ל ִֹהים ֶאל ָהגָר ִמן ַה ָּׁש ַמיִם ַוי ֶ‬
‫(בראשית כא‪ ,‬יז)‪ .‬ה' מראה להגר באר‪ ,‬והיא ובנה ניצלים ממוות‪ .‬במדרש מתואר ויכוח בין הקב"ה ומלאכיו‪.‬‬
‫המלאכים טוענים שישמעאל חטא בעבר‪ ,‬וצאצאיו יתעמרו בצאצאי יצחק בעתיד‪ ,‬ועל כן מוטב שימות‪ .‬הקב"ה‬
‫"ב ֲאֶׁשר הוּא ָׁשם"‪ ,‬כפי שהוא עכשיו – ועכשיו הוא חוזר בתשובה וזכאי‪.‬‬
‫אינו מסכים‪ :‬צריך לדון את ישמעאל ַּ‬
‫הקב"ה שופט ומזכה את ישמעאל "באשר הוא שם" – וכך גם את כולנו‪.‬‬
‫על כן נבחרה פרשייה זו להיקרא בתורה בראש השנה‪ .‬גם אם חטא וגם אם יחטא‪ ,‬תפילה כנה של תשובה‬
‫וחרטה יכולה לזכות כל אחד ביום הדין‪.‬‬
‫אלא שהשקפה אופטימית זו על הסליחה והמחילה איננה ההשקפה היחידה בנושא‪ .‬בתורה מופיעה גם פרשת‬
‫בן סורר ומורה‪ ,‬הזולל וסובא ואינו שומע בקול אביו ואמו‪ ,‬שדינו מוות (דברים כא‪ ,‬יח‪-‬כא)‪ .‬הגמרא מנמקת את‬
‫חומרת הדין הזה באומרה כי בן סורר ומורה "נהרג על שם סופו" (בבלי‪ ,‬סנהדרין סח ע"ב)‪ .‬כידוע‪ ,‬חז"ל הוסיפו‬
‫ואמרו כי "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות‪ .‬ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר" (שם עא ע"א)‪.‬‬
‫מדוע הבן הסורר נידון על פי העתיד הצפוי לו‪ ,‬ואילו ישמעאל נידון רק על סמך מצבו הנוכחי? האם יש כאן‬
‫סטנדרט כפול? הרא"ם‪ ,‬רבי אליהו מזרחי (‪ ,)1526–1448‬מסביר שההבדל נובע מכך שבשעת הדין ישמעאל עוד‬
‫היה זכאי‪ ,‬ואילו הבן הסורר והמורה כבר חייב‪ .‬הט"ז (בעל ה'טורי זהב'‪ ,‬רבי דוד בן שמואל הלוי; ‪,)1667–1586‬‬
‫מסביר בפירושו על פירוש רש"י לתורה 'דברי דוד' כי אצל ישמעאל החשש היה מהמעשים של צאצאיו בעתיד‪,‬‬
‫ואילו הבן הסורר עתיד לחטוא בעצמו‪.‬‬
‫הרשו לי להציע פתרון נוסף‪ ,‬שאפשר ללמוד ממנו גם על היחסים בין הורים וילדיהם ובין א‪-‬לוהים ואדם‪.‬‬
‫נתחיל בקושיות נוספות על דין בן סורר ומורה‪ .‬מדוע הוא נהרג בלי שניתנת לו הזדמנות לחזור בתשובה? ועוד‪,‬‬
‫הגמרא במסכת סנהדרין אומרת שאם הוריו של הבן מוחלים לו – מחול לו והוא פטור מעונש‪ .‬מדוע? אם הוא‬
‫נענש על מעשיו העתידיים‪ ,‬מה עוזרת מחילתם של הוריו על מעשיו בעבר? העתיד הוא הקובע‪ ,‬וכאן אין יפה‬
‫כוח מחילתם של הוריו!‬
‫התשובה לכל אלה נעוצה בטבעם של יחסי הורים וילדים‪ .‬ילדים הם לפעמים בעייתיים‪ ,‬מרדנים ואפילו עבריינים‪,‬‬
‫אבל כל עוד הם מצויים במגע מתמיד עם הוריהם‪ ,‬עם הדור הקודם המנחיל להם מסורת ומוסר‪ ,‬פתחי תשובה‬
‫פתוחים להם‪ .‬הגר מצטיירת במדרש כאישה בעלת אופי ומוסריות נדירים‪ .‬אברהם נושא אותה לאישה אחרי‬
‫מות שרה – לפחות על פי אותו מדרש האומר שקטוּרה היא הגר‪ .‬כל עוד ישמעאל שומר על קשרי משפחה‬
‫קרובים איתה‪ ,‬הוא עשוי לחזור בתשובה‪ .‬משום כך הוא נידון על פי מצבו הנוכחי ולא על פי עתידו‪.‬‬
‫מוסר אביו ותורת אמו‪ .‬כאשר הוריו שלו‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הבן הסורר והמורה ביתק את כל קשריו עם עברו‪ִ ,‬עם ַ‬
‫מסגירים אותו לבית הדין ולא מוחלים לא‪ ,‬הם מוותרים עליו – ואפסה התקווה שיחזור אי פעם בתשובה‪ .‬על‬
‫כן יש לדון אותו על פי עתידו הבלתי נמנע‪ .‬רק מחילת ההורים‪ ,‬רק אהבתם הנאבקת בשנאה‪ ,‬רק סירובם להסיר‬
‫מל ּבם‪ ,‬יוכלו לשבור את שרשרת גלגלי השיניים שכבר החלה בפעולתה‪ .‬עתה‪ִ ,‬משורה ישחרר לא רק המוות‪.‬‬
‫אותו ִ‬
‫המחילה פותחת דלתות פיוס ושערי תשובה – לא רק במקרה של הבן הסורר‪ ,‬אלא גם לכולנו בימי הדין שלנו‪.‬‬
‫על פי המסורת של יהודי אתיופיה‪ ,‬היום שיוסף פגש בו שוב את יעקב אביו אחרי עשרים ושתיים שנות ניכור‬
‫חל בי' בתשרי‪ ,‬התאריך שלימים נקבע בו יום הכיפורים‪ .‬הקשר הרעיוני ברור‪ .‬אב מייצג את המסורת‪ ,‬את העבר‪,‬‬
‫את עולם השורשים‪ .‬אם אני יכול לצלוח את המרחק שביני לבין אבי‪ַ ,‬עם ישראל יכול לצלוח את המרחק שבינו‬
‫‪6‬‬
‫לבין אלוקים ולגבור על הזרות‪ .‬והקב"ה‪ ,‬אבינו שבשמיים‪ ,‬מוכן תמיד לסלוח‪ .‬זרועותיו פשוטות וידיו מושטות‬
‫ושערי שמיים פתוחים תמיד לרווחה לקבל את בניו התועים‪.‬‬
‫רב אחד שבנו עזב את דרך התורה‪ ,‬וככל הנראה נעשה קומוניסט‪ ,‬פנה בלב שבור לראי"ה קוק ושאל אותו אם‬
‫הוא חייב לזרוק את הבן מהבית ולנתק איתו את הקשר‪ .‬בתשובתו (איגרת קל"ח) כתב לו הרב קוק שהוא צריך‬
‫לעשות את ההפך הגמור‪ :‬להשיב לבנו אהבה טהורה ובלתי מותנית‪ .‬לבסוף ינֵצו בלב העלם רגשות של תשובה‪.‬‬
‫הרגש יוליד מעשה‪ ,‬והמעשה יצמיח אמונה‪.‬‬
‫הרב קוק מייעץ לאב להיות הראשון שיושיט יד‪ .‬להבטיח שהמשפחה תישאר מלוכדת‪ .‬למתוח גשר בינו לבין‬
‫בנו‪ .‬על ידי כך יציל האב את בנו מלהיות בן סורר ומורה‪ .‬הסליחה מוחקת גם עתיד שנראה כי נחרץ‪ .‬התשובה‬
‫אפשרית‪.‬‬
‫זה המפתח לראש השנה מוצלח‪ .‬ה' שומע את שוועתנו כאשר הוא יודע שלבותינו פתוחים תמיד לילדינו‬
‫של ּבו שלוֹ פתוח תמיד לקראתנו‪ .‬ואז הוא דן אותנו על פי מצבנו ביום הדין‪" ,‬באשר אנחנו שם"‪,‬‬
‫ממש כפי ִ‬
‫שבים בתשובה שלמה לפניו‪.‬‬
‫שנה טובה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫האם שנת התשע״ה אכן שנת השמיטה?‬
‫פרופסור משה קופל‪ ,‬בית הכנסת המרכזי שכונת הדקל‬
‫לכאורה‪ ,‬מוסכם על הכל ששנת ה׳ תשע״ה היא שנת השמיטה‪ .‬אלא שהדבר אינו פשוט כלל ועד לפני כמה‬
‫מאות שנה עוד נחלקו החכמים בעניין קביעת שנת השמיטה‪.‬‬
‫כדי לחשב את שנת השמיטה אנו זקוקים לקבוע מסמרות בשני עניינים‪ :‬שיטת החישוב (מה המחזור הרלבנטי‬
‫לקביעת שנת השמיטה) ונקודת התחלה מוגדרת (שנת שמיטה ידועה לפי מניין שנים מוסכם)‪ .‬את כל אחד‬
‫משניים אלה נשיג רק ביגיעה מרובה‪.‬‬
‫לגבי שיטת החישוב ישנה מחלוקת תנאים (נדרים סא‪ .).‬החכמים סוברים שמונים שבע שמיטות ואז שנת‬
‫החמישים היא יובל‪ ,‬ושנת יובל זו אינה ממניין השמיטות‪ .‬כלומר‪ ,‬בשנת חמישים ואחד מתחילים שוב מחזור‬
‫של חמישים שנה‪ .‬רבי יהודה סובר ששנת היובל נחשבת לשנה הראשונה של השמיטה הבאה‪ ,‬כך שכל שנה‬
‫שביעית היא שמיטה‪ ,‬ואין היובל מפריעה למחזור זה‪.‬‬
‫נחלקו הראשונים אם הלכה כחכמים או כרבי יהודה‪ .‬הרמב"ם פוסק כחכמים אבל נאלץ להתמודד עם השאלה‬
‫האם לשיטת החכמים מונים את שנת היובל לשם חישוב השמיטות גם בתקופות שאין היובל נוהג (דהיינו‪,‬‬
‫כאשר אין "כל יושביה עליה")‪ .‬ההכרעה בעניין תלויה ביישוב סתירה לכאורה בין שתי סוגיות הש"ס‪.‬‬
‫הגמרא בערכין יב‪ :‬טורחת לחשב את שנות השמיטה והיובל החל מחלוקת הארץ בימי יהושע בן נון ועד חורבן בית‬
‫שני‪ ,‬בין לשיטת החכמים ובין לשיטת רבי יהודה‪ .‬מסוגיה זו משמע שלשיטת החכמים מונים שנת היובל לחישוב‬
‫שנת השמיטה גם כשאין יובל נוהג (כל תקופת בית שני)‪ .‬מאידך‪ ,‬בגמרא בעבודה זרה ט‪ .‬מציע ר' הונא בריה דר'‬
‫יהושע שיטה לחישוב שנות השמיטה המניחה שכל שנה שביעית היא שמיטה‪ ,‬ללא התחשבות בשנת היובל‪.‬‬
‫ביישוב הסתירה בין הסוגיות יש שתי דרכים‪ .‬אחת היא לייחס את הסוגיה בעבודה זרה לשיטת רבי יהודה‪ .‬כך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬הרמב"ם (שכאמור‪ ,‬פוסק כחכמים) בהלכות שמיטה ויובל ג‪:‬ד אינו מתחשב בסוגיה זו‪ ,‬ומחשב את שנות‬
‫השמיטה והיובל עד לימיו‪ ,‬יותר מאלף שנה אחרי החורבן‪ .‬מאידך‪ ,‬הגאונים‪ ,‬מיישבים את הסוגיות בדרך אחרת‪.‬‬
‫לפי הגאונים‪ ,‬גם החכמים יודו שאין מונים שנת יובל כשאין בית המקדש קיים‪ .‬כך הסוגיה בערכין מתחשבת‬
‫בשנות היובל לשיטת החכמים בתקופת בית שני (אף שלא קיימו את היובל למעשה באותה תקופה)‪ ,‬אבל רב‬
‫הונא לא התחשב בשנת היובל כי הוא התייחס רק לתקופה שאחרי החורבן‪.‬‬
‫יוצא‪ ,‬אם כן‪ ,‬כי כעקרון יש מחלוקת האם מתחשבים בשנת היובל לאחר חורבן הבית‪ .‬אלא שהרמב"ם קובע‬
‫(שם הלכה ה) שלמעשה המנהג בארץ ישראל כשיטת הגאונים ש"משליכין אותן שבע שבע"‪ ,‬כלומר כל שנה‬
‫שביעית היא שמיטה ואין מתחשבים בשנת היובל‪ ,‬ולכן "כפי חשבון זה אנו מורים‪ ...‬שהקבלה והמעשה עמודים‬
‫גדולים בהוראה ובהם ראוי להתלות"‪.‬‬
‫נותר לנו אם כן רק לקבוע שנה להתחלת החישוב‪ .‬כאמור‪ ,‬הגמרא בערכין מתחילה את החישוב מחלוקת הארץ‬
‫בימי יהושע בן נון‪ .‬חישוב זה סובל מכמה וכמה נקודות של אי וודאות עובדתית והלכתית‪ .‬אבל לכל אלה אין‬
‫השפעה מכרעת לענייננו מכיוון שבסופו של דבר מוסכם בסוגיה שם "שכשחרב הבית בראשונה‪ ...‬מוצאי‬
‫שביעית היתה" ומפורש שם שכך גם בבית שני‪ .‬יוצא לפי זה שמספיק למנות "שבע שבע" מהשנה הקודמת‬
‫לחורבן בית שני והכל יבוא על מקומו בשלום‪.‬‬
‫אלא שנפלו שתי מחלוקות בפירוש האמרה "שכשחרב הבית בראשונה‪ ...‬מוצאי שביעית היתה"‪ .‬ראשית כל‪,‬‬
‫מהי שנת חורבן בית שני? האם שנת החורבן היא שנת הארבע מאות ועשרים לבניינה (כשיטת רש"י בע"ז שם)‪,‬‬
‫היוצא (לפי התאריך המסורתי לבניין הבית) שנת ג׳ תתכ״ט (‪ 69‬למניינם) או שנת הארבע מאות עשרים ואחת‬
‫לבניין הבית (כשיטת התוספות שם)‪ ,‬כלומר שנת ג' תת"ל (‪ 70‬למניינם)? שנית‪ ,‬האם פירוש המילים "כשחרב‬
‫הבית מוצאי שביעית היתה" הוא ששנת החורבן היתה השנה לאחר השמיטה או שמא שחודש אב של שנת‬
‫החורבן היה בסוף שנת השמיטה עצמה‪.‬‬
‫רבינו תם סובר ששנת החורבן היא שנת ג' תת"ל ושנת השמיטה היתה בשנה הקודמת‪ ,‬היא שנת ג' תתכ"ט‪.‬‬
‫הרמב"ם סובר כוותיה ולא מטעמיה‪ .‬לפי הרמב"ם‪ ,‬שנת החורבן היא שנת ג' תתכ"ט‪ ,‬והיא היא שנת השמיטה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬בצירופים שונים של השיטות בפירוש הסוגיה ניתן גם להסיק ששנת השמיטה הסמוך לחורבן היתה‬
‫שנת תתכ"ח או שנת תת"ל‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫הכרעה בעניין לא נתקבלה בקלות‪ .‬בתקופה אחרי גירוש ספרד‪ ,‬כשחלק מחכמי ספרד הגיעו לארץ ישראל‪,‬‬
‫נתעוררו מחלוקות קשות לגבי קביעת שנת השמיטה‪ .‬בשנת ה' רס"ד (‪ 1504‬למניינם) ר' לוי בן חביב (המהרלב"ח)‪,‬‬
‫מגדולי ספרד שברח לפורטוגל ומשם לסלוניקי‪ ,‬נזקק לשאלה בעניין זה שנשלחה אליו על ידי חכמים בארץ‬
‫ישראל‪ .‬מתשובתו (סימן קמג) אנו למדים כי "במקום אשר אמר ה' כי יפלא כו' וקמת ועלית נהפוך הוא כי שם‬
‫הספק והמבוכה מחלוקת וקטטה רבה"‪ .‬המהרלב"ח הכריע כדעת ר"ת והרמב"ם‪ .‬אולם‪ ,‬גם בשנות השמיטה‬
‫הבאות נתעוררו מחלוקות עד שהמהרלב"ח עצמו עלה ונתקבל כרבה של ירושלים‪ ,‬ובשנת ה' רצ"ב נתקבלה‬
‫הכרעתו על ידי כל חכמי א"י‪ .‬וכן פסקו השו"ע (יו"ד שלא‪:‬יט) והרמ"א (חו"מ סז‪:‬א) שהבסיס לחישוב שמיטין‬
‫הוא ששנת ג' תתכ"ט שנת שמיטה היתה‪ .‬כך יוצא ששנת ה׳ תשע״ה הבעל"ט‪ ,‬שהיא ‪ )278*7 =(1946‬שנים‬
‫אחרי שנת ג׳ תתכ״ט‪ ,‬שנת שמיטה היא‪.‬‬
‫נסיים בעובדה פיקנטית‪ .‬העדות העתיקה ביותר לשנת השמיטה לפי שנת היצירה כפי שאנו מונים היא משנת‬
‫תשע"ה‪ ,‬אבל‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא ה' תשע"ה הבעל"ט אלא ד' תשע"ה‪ ,‬בדיוק לפני אלף שנה‪ .‬וכך כותב‪ ,‬רבי יאשיה‬
‫ברבי‪ ,‬ראש ישיבת גאון יעקב‪ ,‬כתאריך לאגרת (שפורסם ע"י רש"א פוזננסקי והובא ע"י הרב ש"י זוין בספרו‬
‫"לאור ההלכה")‪" :‬ביום שישי בשבעה ימים בחודש אייר שנה ראשונה לשבוע דהיא שנת ארבעת אלפים ושבע‬
‫מאות ושבעים וחמש במדינת רמלה הסמוכה ללוד‪ ".‬גם מקור עתיק זה מאשש את הקביעה המקובלת כיום‬
‫ששנת ה' תשע"ה היא אכן שנת השמיטה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫הלכות מועדי חדש תשרי ‪ -‬תשע"ה‬
‫חדש אלול וימי הסליחות‬
‫א‪ .‬חדש אלול במסורת ישראל הוא חדש הרחמים והסליחות מקדמת דנא; כשחטאו ישראל בעגל ונשתברו‬
‫הלוחות‪ ,‬עלה משה להר סיני לבקש רחמים וסליחה על החטא‪ .‬עלייתו האחרונה להר היתה על פי המסורת‬
‫בראש חדש אלול‪ ,‬ושהה שם ארבעים יום עד יום הכפורים‪ ,‬שאז נמחל לישראל סופית חטא העגל‪.‬‬
‫ב‪ .‬דורשי רשומות מצאו רמזים שונים לחדש אלול‪ ,‬וביניהם ראשי התיבות של הפסוקים‪ :‬אני לדודי ודודי לי (שיר‬
‫השירים ו) הרומז לתפילה‪ ,‬ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך (דברים ל) הרומז לתשובה ואיש לרעהו ומתנות‬
‫לאביונים (אסתר ט) הרומז לצדקה‪ ,‬לקיים מה שנאמר‪" :‬ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה"‪.‬‬
‫ג‪ .‬נהגו יראים ושלמים בכל קהילות ישראל לקבל על עצמם קבלות והנהגות מיוחדות בחדש זה‪ .‬להוסיף בתורה‬
‫ובתפילה ולהדר בכל מה שאפשר‪ .‬הנהגות אלו מהוות הכנה נאותה לימים הנוראים בתחילת חדש תשרי‪.‬‬
‫ד‪ .‬מנהג הספרדים ועדות המזרח להשכים לאמירת סליחות מראש חדש אלול‪ ,‬כלשון השולחן ערוך (אורח‬
‫חיים סימן תקפא סעיף א)‪" :‬נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום‬
‫הכפורים‪ ".‬יש נוהגים להתחיל מראש חדש כמשמעות לשון השולחן ערוך‪ ,‬ויש המתחילים מב' באלול‪( .‬השוני‬
‫במנהגים נובע כנראה מהבדלי מסורות אם משה עלה להר סיני בא' באלול או בב' בו)‪ .‬מנהג האשכנזים אינו‬
‫כן אלא "עומדים באשמורות לומר סליחות ביום א' שלפני ראש השנה‪ ,‬ואם חל ראש השנה ביום ב' או ג'‪ ,‬אז‬
‫מתחילין מיום א' שבוע שלפניו" כלשון הרמ"א שם‪ .‬השנה מתחילים אפוא בני אשכנז את אמירת הסליחות‬
‫במוצאי שבת פרשת "נצבים וילך" (או ביום א' כ"ו באלול באשמורת הבקר)‪.‬‬
‫ה‪ .‬לשון השולחן ערוך כאמור לעיל הוא‪" :‬נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים"‪ ,‬והמשנה ברורה‬
‫על אתר (וכן אחרונים נוספים) כתב‪" :‬דסוף הלילה הקב"ה שט בעולם הזה והוא עת רצון"‪ ,‬ואף שדברים אלו‬
‫אינם מובנים לנו‪ ,‬כוונתם ברורה שהזמן העדיף לאמירת סליחות הוא באשמורת הבקר (ומן הסתם הכונה‬
‫היא לפני הנץ החמה‪ .‬לפי המגן אברהם הכונה לשלש השעות האחרונות של הלילה)‪.‬‬
‫ו‪ .‬לגבי אמירת סליחות לפני חצות הלילה‪ ,‬מובא ב"שערי תשובה" (בשולחן ערוך שם) בשם מהר"ם זכותא‪:‬‬
‫"יש מקומות שאומרים סליחות בערבית וישתקע הדבר שאין ראוי להזכיר י"ג מדות כי אם בעת רצון‪ .‬והיושב‬
‫שם בעת שאומרים ישב וידום או יאמר מזמורים‪ ,‬אך הווידוי יכול לומר‪ .‬אך במוצאי שבת אסור עד אחר חצות‬
‫משום קדושת שבת‪ ".‬היינו‪ :‬י"ג מידות שהן עיקר הסליחות ‪ -‬אין להזכיר קודם חצות הלילה‪ ,‬אולם וידוי מותר‬
‫לומר אף קודם חצות (פרט למוצאי שבת)‪ .‬אמנם ר' משה פיינשטין (שו"ת אגרות משה‪ ,‬או"ח ב סימן קה)‬
‫כתב‪" :‬אך אם הוא באופן שאי אפשר מחצות ולהלן‪ ,‬ויתבטלו אותו הצבור מסליחות‪ ,‬יש להתיר בגדר הוראת‬
‫שעה גם מתחלה (לכתחילה)‪ ,‬כי בדברים אלו אין מקור מגמרא אלא הם מדברי רבותינו האחרונים על פי ספרי‬
‫הקבלה שמסתבר שאין בזה ענין איסור אלא שאין מועילין בכח י"ג מדות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא‬
‫כסתם תפלה‪ ,‬ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות שלא יהיה להצבור שום התעוררות לתשובה טוב יותר‬
‫לומר אף מתחלה הוראת שעה" והוא מוסיף ומסכם‪" :‬ואם אפשר יכוונו בשליש הלילה שלהמחבר בסימן א'‬
‫סעיף ב' שטוב להתחנן בשעות שהמשמרות משתנות שהתפלה רצויה אז‪ ..‬ובשעת הדחק כזה יש לסמוך על‬
‫זה"‪ .‬בספר "ילקוט יוסף" דחה דעה זו מכל וכל וכתב‪" :‬כל מי שחלק לו ה' ומבין בתורת הנסתר יודע שענין‬
‫זה קרוב לקיצוץ בנטיעות ח"ו‪ ,‬ולכן במקום שנהגו לומר סליחות בתחילת הלילה ראוי למנעם ולבטל מנהגם‪,‬‬
‫כי מנהג בטעות הוא ואין לו משען ומשענה"‪.‬‬
‫ז‪ .‬לגבי אמירת סליחות בשעות מאוחרות יותר של הבקר‪ ,‬נכתב בערוך השולחן (תקפא‪ ,‬ד)‪" :‬בהרבה מהסליחות‬
‫נזכר שאמירתנו היא בלילה וקודם עלות השחר‪ ,‬כמו 'בזעקם בעוד ליל' או 'באשמורת הבקר' וכיוצא באלו‪,‬‬
‫ועכשיו שבהרבה מקומות אומרים סליחות בעוד שכבר היום גדול והוה דובר שקרים‪ .‬לכן ידלגו תיבות אלו"‪.‬‬
‫ח‪ .‬מכל הנ"ל משמע שסדר העדיפויות לענין זמן אמירת סליחות הוא כדלקמן‪:‬‬
‫ א‪ .‬הזמן האידיאלי הוא בסוף הלילה ולהשתדל לסיימם לפני הנץ החמה (בר"ח אלול הנץ החמה הוא‬
‫בשעה ‪ 06:07‬ובכ"ו באלול בשעה ‪.)06:23‬‬
‫ ב‪ .‬ניתן לומר סליחות גם בלילה אחר חצות (בשבוע האחרון של אלול חצות הלילה הוא בשעה ‪.)24:32‬‬
‫ ג‪ .‬עדיף לומר סליחות יותר מאוחר בבקר (אחר הנץ החמה) מאשר לפני חצות הלילה (שגם המתירים‪,‬‬
‫‪10‬‬
‫מתירים רק בשעת הדחק)‪.‬‬
‫ט‪ .‬מנהג אשכנז לתקוע בשופר כל בוקר אחרי התפילה מיום שני של ראש חדש אלול‪ ,‬עד בערב ראש השנה‬
‫(ולא עד בכלל)‪ .‬מנהג עדות הספרדים לתקוע בשופר תשר"ת תש"ת תר"ת בעת אמירת י"ג מידות בזמן‬
‫אמירת הסליחות‪.‬‬
‫י‪ .‬כמו כן מנהג להוסיף מיום ב' דראש חדש אלול‪ ,‬בבקר ובערב (יש נוהגים לאחר מנחה ויש נוהגים לאחר‬
‫ערבית) עד הושענא רבה‪ ,‬לאחר התפילה את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי"‪ .‬בקהילות רבות של עדות המזרח‬
‫נוהגים לומר פרק זה כל השנה‪ ,‬אולם אלו שאינם נוהגים כך ‪ -‬אומרים פרק זה בחדש אלול‪.‬‬
‫ערב ראש השנה‬
‫א‪ .‬בערב ראש השנה מרבים באמירת סליחות‪ ,‬ואפילו ָא ֵבל רשאי לצאת מביתו לאמירת סליחות‪.‬‬
‫ב‪ .‬אחרי תפילת שחרית נהוג להתיר נדרים (ויש דוחים זאת לערב יום הכיפורים)‪ .‬מנהג האשכנזים שכל שלשה‬
‫אנשים יכולים להתיר הנדרים‪ .‬קיימים שני מנהגים עיקריים בנוהל ההתרה‪ :‬יש נוהגים שכל אחד עומד בפני‬
‫שלשה ומבקש להתיר נדריו‪ ,‬ויש נוהגים שמספר אנשים עומדים יחד בפני שלשה (ואח"כ אפשר להפוך‬
‫תפקידים)‪ .‬מנהג הספרדים להושיב כדיינים שלשה מחשובי הקהל‪ ,‬כל הקהל עומד לפניהם‪ ,‬אחד מקריא‬
‫את הנוסח בקול והשאר בלחש‪.‬‬
‫ג‪ .‬אין אומרים תחנון (נפילת אפים) בערב ראש השנה בתפילת שחרית ומנחה‪ ,‬אולם נופלים אפים בסוף‬
‫הסליחות גם אם סיום הסליחות הוא אחר הנץ החמה‪.‬‬
‫ד‪ .‬אף על פי שרצוי לגברים לטבול במקוה בכל ערב שבת וערב יום טוב‪ ,‬יש להקפיד בזה במיוחד בערב ראש‬
‫השנה ובערב יום הכיפורים‪.‬‬
‫ה‪ .‬השנה‪ ,‬בגלל שראש השנה חל בימים חמישי וששי‪ ,‬יש לעשות "ערוב תבשילין" בערב ראש השנה‪ ,‬על מנת‬
‫לאפשר הכנות (בישול) לשבת‪ .‬העקרונות ההלכתיים של הערוב הם כדלקמן‪:‬‬
‫ ‪ .1‬מן התורה מותר לאפות ולבשל מיום טוב לשבת‪ ,‬אולם חכמים גזרו שלא לעשות כן‪ ,‬שמא יתירו לבשל‬
‫מיום טוב לחול (שלדעות מסוימות הוא אסור מן התורה ולוקים עליו)‪ ,‬אולם הם התירו זאת על ידי "ערוב‬
‫תבשילין" הנעשה בערב יום טוב‪.‬‬
‫ ‪ .2‬עיקרון הערוב הוא‪ ,‬שנראה שהאדם מתחיל את הכנותיו מערב יום טוב‪ ,‬וביום טוב הוא רק ממשיך ומשלים‪.‬‬
‫ ‪ .3‬ערוב תבשילין נעשה על ידי פת (ששיעורה כזית לפי מרן וכביצה לפי הרמ"א) ותבשיל (ששיעורו כזית)‪.‬‬
‫השיעורים הנ"ל תקפים גם אם מרובים בני הבית‪ .‬מנהג העולם הוא לעשות זאת על ידי לחמניה וביצה‬
‫קשה (שיהיו ראויים לאכילה בשבת)‪ .‬מומלץ ורצוי לאכול את "הערוב" במהלך השבת (לפי המשנה‬
‫ברורה רצוי להשתמש בפת כ"לחם משנה" בסעודות השבת‪ ,‬ולאכלה בסעודה שלישית)‪.‬‬
‫ ‪ .4‬אם אבד הערוב לפני כניסת השבת‪ :‬אם אבדה הפת ונותר התבשיל ‪ -‬מותר להכין מיום טוב לשבת‪ ,‬אולם‬
‫אם אבד התבשיל ולא נותר ממנו כזית ‪ -‬אין להכין‪.‬‬
‫ ‪ .5‬מצוה על כל אדם לעשות ערוב תבשילין‪ ,‬ומצוה על הרב לערב על כל בני עירו (למעשה לפי נוסח הערוב‬
‫המודפס בסידורים‪ ,‬כל אדם מערב עבור כל בני העיר)‪ .‬במקרה כזה על הרב לזכות את הערוב באמצעות‬
‫אדם אחר (רצוי לא מבני ביתו) לטובת כל אנשי העיר‪.‬‬
‫ ‪ .6‬מי ששכח לעשות ערוב תבשילין‪ ,‬יכול לסמוך בדיעבד על ערובו של הרב‪ ,‬אולם אם שכח לעשות זאת‬
‫פעמיים ברציפות‪ ,‬הוא נחשב "פושע" ואינו יוצא בערוב הרב‪ .‬לפי הרב עובדיה‪ ,‬בזמן הזה כוונת הרב היא‬
‫לערב גם עבור ה"פושעים"‪ ,‬ולכן גם מי ששכח מספר פעמים‪ ,‬יכול לסמוך על עירוב הרב‪.‬‬
‫ ‪ .7‬בשולחן ערוך (תקכז יג) נפסק‪" :‬אף על פי שהניח ערוב‪ ,‬אינו יכול לבשל מיום טוב ראשון לשבת"‪ ,‬היינו‬
‫ההיתר הוא רק להכין מיום ששי לשבת‪ ,‬ולא מיום חמישי (א' דראש השנה)‪ .‬ובדיעבד‪ ,‬אם הכין‪ ,‬כתב‬
‫המשנה ברורה שאם אין לו אוכל אחר לשבת ‪ -‬רשאי לאכלו‪.‬‬
‫ ‪ .8‬מי שמכין את כל בישולי החג והשבת מערב ראש השנה‪ ,‬לכאורה אינו צריך להניח עירובי תבשילין‪ ,‬אולם‬
‫מכיון שכולם חייבים בהדלקת נרות שבת מבעוד יום‪ ,‬סוברים רוב הפוסקים שיש להניח עירובי תבשילין‬
‫ללא ברכה‪ .‬ברור שמי שמתכנן לבשל אפילו תבשיל אחד בראש השנה עצמו‪ ,‬חייב להניח עירובי תבשילין‬
‫בברכה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ראש השנה‬
‫א‪ .‬בליל א' דראש השנה מדליקים נרות ומברכים "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו"‪ .‬אשה שהדליקה נרות‬
‫אינה מברכת שוב "שהחיינו" בקידוש‪.‬‬
‫ב‪ .‬גם בליל ב' של ראש השנה מברכים "שהחיינו"‪ ,‬ובכדי לצאת מידי ספק נוהגים ללבוש בגד חדש‪ ,‬או לאכול‬
‫פרי חדש‪.‬‬
‫ג‪ .‬אחרי היציאה מבית הכנסת נוהגים לברך איש את רעהו בברכת "לשנה טובה תכתב" ויש מוסיפים "ותחתם"‪.‬‬
‫עושים כן אף בליל ב' דראש השנה‪.‬‬
‫ד‪ .‬אחר הקידוש אוכלים מאכלים שונים שענינם סימנים לשנה טובה‪ .‬קיימים מנהגים שונים בענין‪ ,‬וינהג כל‬
‫אחד לפי מנהגו‪.‬‬
‫ה‪ .‬נוהגים בא' דראש השנה אחרי תפילת מנחה‪ ,‬ללכת למקור מים לאמירת פסוקי תשליך (מנהג הגר"א שלא‬
‫לאמרו)‪.‬‬
‫ו‪ .‬עדיף לא לישון ביום ראש השנה (ולכן יש מקפידים להתפלל מיד בהנץ החמה)‪ ,‬ואם הוא עייף מאד‪ ,‬מותר‬
‫לישון אחרי חצות היום‪ .‬יושב בטל דומה למי שישן‪ .‬רצוי לקבוע סדר ללימוד תורה‪ ,‬או לאמירת תהלים‪.‬‬
‫ז‪ .‬אין לעשות שום הכנות מיום א' דראש השנה ליום השני‪ ,‬ויש להמתין עד צאת הכוכבים (ללא "תוספת" כמו‬
‫במוצאי שבת‪ ,‬ולמעשה לא לפני ‪ ,)19:05‬כולל הדלקת נרות‪ .‬מנהג טוב הוא לאחר במקצת את תפילת ליל‬
‫ב' דראש השנה‪ ,‬ולהקדים לתפילה שיעור או שיחה מעניני דיומא‪ ,‬על מנת לאפשר להכין בנחת את הדרוש‬
‫לסעודת הלילה (לאחר צאת הכוכבים‪ ,‬כאמור)‪.‬‬
‫ח‪ .‬מוצאי יום ב' דראש השנה השנה הוא ליל שבת‪ ,‬לכן אין מבדילים אלא רק מקדשים קידוש לליל שבת‪ .‬אפשר‬
‫להקדים את קבלת השבת מפלג המנחה‪ .‬תפילת קבלת שבת מקוצרת כמו בחג או בחול המועד‪ .‬ב"זכות"‬
‫ערוב תבשילין (שפורט לעיל) מותר לעשות הכנות מראש השנה לשבת‪ .‬הדלקת נרות בזמן "הרגיל"‪.)18:15( :‬‬
‫תקיעת שופר‬
‫א‪ .‬שמיעת קול השופר היא המצווה העיקרית של היום‪ .‬התוקע חייב להיות בקיא בדיני שופר כדי להוציא את‬
‫השומעים ידי חובתם‪.‬‬
‫ב‪ .‬לפני תקיעת שופר – התוקע מברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו"‪ .‬הוא צריך לכוון להוציא את השומעים‬
‫ידי חובתם בברכות ובתקיעות‪ .‬השומעים צריכים לכוון לצאת ידי חובתם בברכות ובתקיעות של התוקע‪.‬‬
‫יש לענות אמן אחרי הברכות‪ ,‬אבל אין להפסיק באמירת "ברוך הוא וברוך שמו"‪.‬‬
‫ג‪ .‬אין להפסיק בדיבור שאיננו קשור לתפילה ותקיעה מלפני הברכה הראשונה ועד אחרי כל התקיעות‪.‬‬
‫ד‪ .‬תקיעות השופר מחולקות לשלש "קבוצות"‪:‬‬
‫א‪ 30 .‬קולות לפני תפילת מוסף‪ ,‬והם נקראים תקיעות דמיושב‪.‬‬
‫ב‪ .‬בזמן אמירת ברכות מלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬והם נקראים תקיעות דמעומד‪ .‬יש הנוהגים לתקוע גם‬
‫בתפילה בלחש וגם בחזרת הש"ץ (‪ 60‬קולות)‪ ,‬ויש נוהגים לתקוע רק בחזרת הש"ץ (‪ 30‬קולות)‪.‬‬
‫ג‪ .‬לאחר סיום חזרת הש"ץ‪ ,‬משלימים ל ‪ 100‬קולות‪.‬‬
‫ה‪ .‬אע"פ שנשים פטורות מתקיעת שופר (שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא) החמירו על עצמן לשמוע קול‬
‫שופר‪.‬‬
‫ו‪ .‬יש להקפיד מאוד שיהיה שקט מוחלט בשעת התקיעות‪ .‬ולכן אף שבכל השנה אין להביא לתפילה ילדים‬
‫קטנים מאוד שמפריעים‪ ,‬בראש השנה יש להקפיד יותר‪ .‬על כל הורה לקבל על עצמו אחריות עבור ילדיו‪.‬‬
‫ז‪ .‬אחר היציאה מבית הכנסת אסור לגדול לתקוע בשופר‪ ,‬אלא אם כן הוא צריך להוציא אחרים ידי חובתם‪,‬‬
‫אבל לילדים מותר לתקוע כל היום כדי ללמוד‪.‬‬
‫עשרת ימי תשובה‬
‫א‪ .‬שבת‪ ,‬ג' בתשרי (פרשת "האזינו")‪ ,‬נקראת "שבת שובה" ומפטירין "שובה ישראל" (הושע י"ד)‪ .‬נהוג שהרב‬
‫דורש כדי לעורר אנשים לתשובה‪.‬‬
‫ב‪ .‬יום ראשון ד' בתשרי הוא תענית ציבור (צום גדליה שנדחה)‪ .‬תחילת הצום בעלות השחר (‪ )04:58‬וסיומו‬
‫‪12‬‬
‫בצאת הכוכבים (בשעה ‪ ,18:49‬לפי דעת הרב טוקצ'ינסקי שבצום גדליה סיום התענית הוא ‪ 17‬דקות אחר‬
‫השקיעה)‪ .‬מותר לאכול קודם עלות השחר רק אם התנה לפני שהלך לישון‪ ,‬לדעת רמ"א מותר לשתות ללא‬
‫תנאי‪ .‬חולים (אף שאין בהם סכנה) פטורים מהתענית‪ .‬מעוברות ומניקות – לדעת מרן פטורות מהתענית‬
‫באופן מוחלט‪ ,‬ולדעת הרמ"א רק אם הן "מצטערות הרבה"‪ ,‬ולמעשה נוהגים להקל‪ .‬נערים ונערות שלא הגיעו‬
‫לגיל מצוות פטורים מהתענית ויכולים לאכול כרגיל‪ .‬השנה‪ ,‬בגלל שהצום "נדחה" גם חתן וכלה בשבעת ימי‬
‫המשתה וגם בעלי ברית (אבי הבן‪ ,‬המוהל והסנדק) פטורים מלהתענות‪.‬‬
‫ג‪ .‬בימי החול שבעשרת ימי תשובה ממשיכים באמירת סליחות‪.‬‬
‫ד‪ .‬בתפילת העמידה אומרים "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט"‪ ,‬ומוסיפים "זכרנו לחיים"‪" ,‬מי כמוך"‪" ,‬וכתוב"‬
‫ו"בספר חיים"‪ .‬אם שכח ואמר "הא‪-‬ל הקדוש" ולא זכר תוך כדי דיבור לומר "המלך הקדוש" – חוזר לראש‬
‫התפילה‪ .‬שכח את שאר ההוספות – אינו חוזר (לפי הרב עובדיה‪ ,‬אם טעה ב"המלך המשפט" חוזר לברכת‬
‫"השיבה"‪ ,‬ואם סיים את כל התפילה‪ ,‬יתפלל שוב בתורת נדבה)‪.‬‬
‫ה‪ .‬בסיום תפילת העמידה מוסיפים אבינו מלכנו (לדעת הרב עובדיה יש מקום לומר "אבינו מלכנו" גם בשבת)‪.‬‬
‫ערב יום הכיפורים‬
‫א‪ .‬מצווה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים ואסור להתענות‪.‬‬
‫ב‪ .‬מקצרים בסליחות ואין אומרים תחנון‪ ,‬אולם מכיון שיום הכפורים חל בשבת ‪ -‬אומרים אבינו מלכנו‪.‬‬
‫ג‪ .‬אף על פי שמרן הבית יוסף התנגד למנהג הכפרות‪ ,‬בני אשכנז (וגם רבים מהספרדים) נוהגים כדעת הרמ"א‬
‫לעשות כפרות‪ .‬יש השוחטים תרנגול (או תרנגולת) ויש הנותנים צדקה לעניים – כל אחד לפי מנהגו‪.‬‬
‫ד‪ .‬אין יום הכיפורים מכפר על עבירות בין אדם לחברו אלא אם כן פייס את חברו‪ .‬לכן חיוב גמור על כל אדם‬
‫לפייס את חברו בערב יום כיפור (לכל המאוחר‪ .‬עדיף לעשות זאת מיד ולא לתת למריבות להימשך)‪ .‬ראוי‬
‫לכל אחד לסלוח בלב שלם לכל אחד מישראל שחטא נגדו‪ ,‬אפילו לא ביקש ממנו מחילה‪.‬‬
‫ה‪ .‬גם מי שטבל בערב ראש השנה‪ ,‬חייב לטבול שוב בערב יום הכיפורים‪.‬‬
‫ו‪ .‬במנחה בערב יום הכיפורים‪ ,‬לפני הסעודה המפסקת‪ ,‬אומרים וידוי‪.‬‬
‫ז‪ .‬אפשר לאכול עד לפני שקיעת החמה‪ ,‬אולם רצוי לסיים לקראת הדלקת נרות (בשעה ‪ )18:06‬כדי להוסיף‬
‫מחול על הקודש‪.‬‬
‫ח‪ .‬מי שסיים את הסעודה מוקדם – מותר לו לאכול אחר כך‪ ,‬ובלבד שיתנה על כך לפני ברכת המזון‪.‬‬
‫ט‪ .‬בערב יוה"כ מדליקים נרות ומברכים "אשר קידשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים"‬
‫ו"שהחיינו"‪ .‬מי שברך "שהחיינו" בהדלקת נרות‪ ,‬אין לו לברך שוב בבית הכנסת‪.‬‬
‫י‪ .‬נהוג להדליק נרות נשמה‪.‬‬
‫יא‪.‬פורסים מפה לבנה על השולחן ולובשים בגדים לבנים‪ .‬יש הנוהגים ללבוש קיטל‪ .‬מברכים את הילדים לפני‬
‫ההליכה לבית הכנסת‪ .‬מתעטפים בטלית גדול (בברכה) לפני שקיעת החמה (‪.)18:26‬‬
‫יום הכיפורים‬
‫א‪ .‬יום הכיפורים לילו כיומו לכל דבר‪.‬‬
‫ב‪ .‬מלבד איסור מלאכה‪ ,‬יום הכיפורים אסור באכילה‪ ,‬שתייה‪ ,‬רחיצה‪ ,‬סיכה‪ ,‬נעילת הסנדל ותשמיש‬
‫המיטה‪ .‬חולים‪/‬ות‪ ,‬יולדות‪ ,‬מניקות ומעוברות חייבים עקרונית להתענות ביום הכיפורים‪ ,‬חוץ מחולה‬
‫שיש בו סכנה ויולדת תוך שלושה ימים‪ ,‬או שבעה ימים אם היא מרגישה חולשה‪ .‬בכל מקרה של‬
‫בעיה יש להתייעץ עם רופא ומורה הוראה‪ .‬ילדים מגיל תשע מתחילים להתענות כמה שעות לפי מצב‬
‫בריאותם‪ .‬כמו כן‪ ,‬גם ילדים נמנעים מרחיצה ומנעילת נעלי עור ביום הכיפורים‪ .‬רחיצה אסורה לגמרי‬
‫– פרט לנטילת ידיים בבוקר ואחרי השירותים (רק האצבעות)‪ ,‬רחיצה לרפואה‪ ,‬ורחיצה להעביר לכלוך‬
‫ממש (לא זיעה)‪ .‬כהנים העולים לדוכן נוטלים את כל היד‪ .‬סיכה מותרת לרפואה בלבד‪ .‬אסור לנעול‬
‫נעליים של עור‪ ,‬ואפילו נעליים שיש בהם קצת עור‪ .‬עדיף לנעול רק נעלי בית רכות וכדומה‪ ,‬שאינן‬
‫מגינות על הרגל כמו נעליים רגילות‪ .‬ביום הכיפורים בלילה וביום ‪ -‬בני זוג חייבים לנהוג בכל ההרחקות‬
‫ביניהם כאילו אשתו נדה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫ג‪ .‬לוח זמנים לסיום יום הכיפורים‪:‬‬
‫ א‪ .‬שקיעת החמה (הזמן האחרון לברכת כהנים בתפילת נעילה)‪ .18:24 :‬לפי הרב עובדיה יוסף ניתן לברך‬
‫ברכת כהנים עד ‪.18:37‬‬
‫ ב‪ .‬תקיעת שופר‪18:45 :‬‬
‫ ג‪ .‬סיום הצום‪18:57 :‬‬
‫ד‪ .‬במוצאי יום הכיפורים נהוג לקדש את הלבנה‪ .‬יש מקפידים להבדיל ולטעום משהו לפני קידוש הלבנה כדי‬
‫לברך בשמחה‪.‬‬
‫ה‪ .‬הבדלה כמו במוצאי שבת רגילה‪ .‬ברכת "בורא מאורי האש" נאמרת על נר שהיה דלוק מערב יום כפור או‬
‫שהודלק מנר כזה‪.‬‬
‫ו‪ .‬טוב להתחיל במוצאי יום הכיפורים לבנות את הסוכה כדי ללכת מחיל לחיל‪( .‬הערה חשובה‪ :‬נראה לי שאין‬
‫לאחר את העבודות בלילה‪ ,‬כדי לא לגרום גזל שינה לשכנים‪).‬‬
‫ז‪ .‬הימים שבין יום הכיפורים לסוכות הם ימי שמחה; אין מתענים בהם ואין אומרים בהם תחנון‪.‬‬
‫הלכות סוכה ולולב‬
‫בניית הסוכה‬
‫א‪ .‬סוכה גזולה אסורה מן התורה‪ ,‬שנאמר‪" :‬חג הסוכות תעשה לך"‪ ,‬ודרשו חז"ל‪" :‬לך ‪ -‬משלך"‪ .‬סוכה שאולה‬
‫וסוכה של כמה שותפים ‪ -‬כשרה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הפסול של "גזול" נאמר הן לגבי הסכך והן לגבי דפנות הסוכה‪.‬‬
‫ג‪ .‬המציאות של "סוכה גזולה" ממש אינה קיימת כל כך (בגלל תנאים הלכתיים שונים)‪ ,‬אולם יש בכל זאת‬
‫להקפיד על התנאים הבאים‪:‬‬
‫ א‪ .‬את הסוכה יש לבנות בחצר הפרטית‪ ,‬או במקום שיש רשות לבנות שם (על פי החלטת הרשויות וכיו"ב)‪.‬‬
‫ ב‪ .‬את הסכך ואת הדפנות יש להשיג רק באופן שאין בו חשש גזל; לא לקצוץ ענפים לסכך ממקום שאסור‬
‫לעשות כן‪ ,‬ולא "לסחוב" קורות לדפנות ללא רשות‪.‬‬
‫דיני הסכך‬
‫א‪ .‬סכך כשר בשלשה תנאים‪:‬‬
‫ א‪ .‬גידולו (במקור) מן הקרקע‪ ,‬היינו מין ממיני הצומח‪.‬‬
‫ ב‪ .‬מדבר שאינו מקבל טומאה‪.‬‬
‫ ג‪ .‬תלוש מן הקרקע בשעת הסיכוך‪.‬‬
‫ לדוגמא‪ :‬כלי עץ (כגון סולם‪ ,‬או כסא אפילו שבור) למרות שהם באים מהצומח‪ ,‬פסולים לשמש כסכך‪ ,‬מכיוון‬
‫שהם מקבלים טומאה (או היו ראויים לקבל טומאה כשהיו שלמים)‪ .‬צינורות מתכת פסולים בגלל שאין גידולם‬
‫מן הקרקע וגם משום שהם מקבלים טומאה‪ .‬לעומת זאת‪" ,‬פשוטי כלי עץ" שאינם כלי ‪ -‬כשרים באופן עקרוני‪.‬‬
‫ב‪ .‬חז"ל הוסיפו מספר פסולים‪:‬‬
‫ א‪ .‬גידולי קרקע ששינו את צורתם‪ ,‬כגון חבלים מפשתן או צמר גפן ‪ -‬פסולים‪.‬‬
‫ ב‪ .‬חבילות (קשורות) של ענפים‪.‬‬
‫ ג‪ .‬סכך שריחו רע‪ ,‬או שעליו נושרים או מתיבשים‪.‬‬
‫ג‪ .‬נסרים שרוחבם מארבעה טפחים ומעלה אסור לסכך בהם לכל הדעות‪ .‬לגבי נסרים ("לייסטים") צרים מארבעה‬
‫טפחים‪ ,‬כתוב בשולחן ערוך (תרכט‪ ,‬יח)‪" :‬ואם אין ברחבן ארבעה‪ ,‬כשרים‪ ,‬אפילו הם משופים שדומים לכלים‪,‬‬
‫ונהגו שלא לסכך בהם כלל‪ ".‬המשנה ברורה הוסיף‪" :‬ויש מהראשונים שכתבו דכהיום מדינא אסור‪ ,‬הואיל‬
‫דבזמן הזה מסככין בתיהם בנסרים שאין בהן ד' טפחים‪ ,‬איכא גזירת תקרה"‪ ,‬אולם הרבה גדולים‪ ,‬וביניהם‬
‫החזון איש‪ ,‬נהגו לסכך בסכך כזה‪.‬‬
‫ד‪ .‬סיכוך במחצלת וב"סכך לנצח"‪ :‬כיוון שמחצלת המיועדת לשכיבה פסולה מהתורה (מקבל טומאה)‪ ,‬יש‬
‫גזרות שונות של חכמים‪ .‬רבים מקילים ב"סכך לנצח" מכיוון שהדבר נעשה באופן שונה ממחצלת רגילה‬
‫ומיועד מלכתחילה לסיכוך‪ .‬לכן חשוב לבדוק הכשר על הסכך‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫"מעמיד" ו"מעמיד דמעמיד"‬
‫א‪ .‬בשולחן ערוך (תרכט‪ ,‬ז) נפסק‪" :‬יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו"‪ ,‬ומוסיף הרמ"א‪:‬‬
‫"לכן אין לסכך עליו; ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו‪ ,‬אסור; והוא הדין בכל כלי המקבל טומאה‪ ,‬כגון ספסל‬
‫וכסא שמקבלין טומאת מדרס"‪.‬‬
‫ב‪ .‬המשנה ברורה מסביר את ספקו של מרן‪" :‬מקום הספק הוא דהלא על כל פנים בכלל מעמיד הוא ואפשר דיש‬
‫לנו להחמיר שלא להעמיד בדבר המקבל טומאה שמא יבוא לסכך בו‪ .‬ואף על גב שמעמידין הסכך על כותל‬
‫אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם‪ .‬וכן העתיקו כמה אחרונים לדינא‪ ,‬דלכתחילה יש ליזהר שלא להעמיד‬
‫הסכך בדבר המקבל טומאה‪ .‬אכן בדיעבד או שאין לו שאר דברים‪ ,‬קיימא לן דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל‬
‫טומאה‪".‬‬
‫ג‪ .‬המסקנות הנובעות מהנ"ל‪:‬‬
‫ א‪ .‬לכתחילה אין להניח הסכך על בסיס שהוא עצמו פסול לסכך‪ ,‬כגון מוטות ברזל‪ .‬כמו כן אין להדק הסכך‬
‫במסמרים או בחבלים‪ ,‬מכיוון שהם סכך פסול‪ ,‬גזרה שמא יסכך בסכך הפסול‪.‬‬
‫ ב‪ .‬בדיעבד‪ ,‬או כשאין אפשרות אחרת‪ ,‬מותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה‪.‬‬
‫ ג‪ .‬מותר‪ ,‬אף לכתחילה‪ ,‬להשעין סכך על קיר אבן‪ ,‬מכיוון שלא שכיח שיסכך באבנים‪.‬‬
‫ד‪ .‬לענין "מעמיד דמעמיד"‪ :‬בשולחן ערוך (תרכט‪ ,‬ח) נפסק‪" :‬לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או‬
‫לקשרם בבלאות שהם מקבלים טומאה אין קפידא"‪ ,‬וכתב על כך המשנה ברורה‪" :‬זה מותר לכוליה עלמא‪,‬‬
‫אפילו למאן דאוסר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה‪ ,‬כיוון שאין סומך הסכך על המסמרים‪ ,‬אלא שמחזיק‬
‫בם הכלונסאות המעמידים לסכך"‪ .‬על פי זה התירו פוסקים רבים להניח כלונסאות עץ על פסי מתכת ועליהם‬
‫סכך‪ .‬על פי אותו עיקרון מותר להניח על הסכך קורות עץ ולקשור אותן (ולא את הסכך עצמו!!!) לדפנות‪.‬‬
‫שיטת החזון איש היא שגם "מעמיד דמעמיד" פסול לכתחילה‪.‬‬
‫ה‪ .‬קשירת הסכך (לקורות) באזיקוני פלסטיק או בחוטי ברזל‪ :‬על פי האמור לעיל יש לאזיקונים דין "מעמיד"‬
‫שלכתחילה עדיף שלא להשתמש בו‪ ,‬ובדיעבד הסוכה כשרה‪ .‬יש מקילים ומתירים אף לכתחילה שכן זה‬
‫יותר קל מ"מעמיד"; הסכך עומד גם בלא האזיקונים‪ ,‬והם נועדו לוודא שהסכך לא יעוף ברוח‪ .‬אם מניחים‬
‫על הסכך קורות עץ ואותם קושרים לקורות התחתונות ‪ -‬זהו בגדר "מעמיד דמעמיד"‪.‬‬
‫ו‪ .‬פרגולה‪ :‬פרגולה שהיא רק מסגרת וניתן להניח עליה סכך ‪ -‬כשרה לכל הדעות‪.‬‬
‫ ישנן פרגולות שעליהן מעין גג (עשוי מנסרים קבועים) לצל‪" .‬גג" זה יכול לשמש כסכך בתנאים הבאים‪:‬‬
‫ ‪ .1‬רוחב כל נסר פחות משלשה טפחים (‪ 24‬ס"מ)‪.‬‬
‫ ‪ .2‬קיים רווח בין הנסרים שגשם יכול לעבור דרכו‪.‬‬
‫ ‪ .3‬לסוכה יש דפנות כשרות (כפי שמפורט להלן) שהוקמו לפני הגג‪ ,‬או‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬מסגרת ברוחב טפח‪,‬‬
‫צמודה ל"סכך" (לגג)‪ ,‬סביב כל הסוכה‪ .‬אם הגג קדם לדפנות‪ ,‬יש ל"חדש" בסכך ‪ -‬לפרק חלק מהנסרים‬
‫ולהניחם מחדש‪ .‬על פעולה זו יש לחזור כל שנה כדי להימנע מדין "סוכה ישנה"‪ .‬ניתן גם להסיר מספר‬
‫(מועט) נסרים ולהניח במקומם סכך כשר (ענפי דקל וכיו"ב)‪.‬‬
‫ עדיף שהנסרים לא יהיו קבועים במסמרים‪ ,‬אלא מהודקים בדרך אחרת‪[ .‬זה לשון "ערוך השלחן" (או"ח‬
‫תרכט לב)‪" :‬במקום שאי אפשר‪ ...‬בהכרח לסכך בנסרים פחות מרוחב ד'‪ ,‬אך לא יקבע אותם במסמרות דבכהאי‬
‫גוונא בית גמור הוא ופסול מן התורה‪].‬‬
‫דפנות הסוכה‬
‫א‪ .‬לכתחילה רצוי להקים סוכה עם ארבע דפנות שלמות ויציבות‪.‬‬
‫ב‪ .‬בדיעבד הסוכה כשרה גם בשתי דפנות וטפח באופן הבא‪ :‬שתי דפנות צמודות באחת הפינות (למשל ברוח‬
‫צפונית ומזרחית) שרוחב כל אחת לא פחות משבעה טפחים (‪ 56-70‬ס"מ)‪ ,‬וגובהה עשרה טפחים‪ .‬הדופן‬
‫השלישית (בצד מערב למשל) יכולה להיות ברוחב טפח ומשהו‪ ,‬בתנאי שהיא מרוחקת פחות משלשה‬
‫טפחים מהדופן הצפונית‪ ,‬ויש לה צורת הפתח בהמשכה לכוון דרום‪.‬‬
‫ג‪ .‬דופן נחשבת כשרה גם אם היא לא שלמה‪ ,‬אלא היא מורכבת מארבע קנים ("לייסטים") רחביים‪ ,‬שהמרחק‬
‫בין כל אחד למשנהו הוא פחות משלשה טפחים‪ ,‬והגובה הכללי הוא עשרה טפחים ("לבוד")‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫ד‪ .‬לסיכום‪ :‬ניתן להקים סוכה כשרה בהתבסס על כל מיני פתרונות ותחכומים הלכתיים‪ ,‬אולם ודאי שאין‬
‫זו סוכה מהודרת‪ ,‬כלשון הרמ"א (תרל ה)‪" :‬ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות כי אין הכל בקיאים בדין‬
‫המחיצות‪ ,‬ומי שאין לו כל צרכו למחיצות ‪ -‬עדיף אז לעשות שלש מחיצות שלמות מארבע שאינן שלמות"‪.‬‬
‫ה‪ .‬דופן הסוכה חייבת להיות יציבה‪ ,‬וכך נפסק בשולחן ערוך‪" :‬על כן אין לעשות כל המחיצות מיריעות של‬
‫פשתן בלא קנים אף על פי שקשרן בטוב‪ ,‬זימנין דמנתקי ולאו אדעתיה‪ ,‬והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד‬
‫ברוח מצויה‪ .‬והרוצה לעשות בסדינים‪ ,‬טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות מג'"‪ .‬הלכה זו משמעותית במיוחד‬
‫במקומות בהם נושבות רוחות בעונה זו של השנה‪ ,‬ולכן מי שעושה דפנות מ"סדינים" חייב לקבע אותם‬
‫היטב‪.‬‬
‫הישיבה בסוכה‬
‫א‪ .‬כל שבעת ימי החג עושה אדם את ביתו ארעי וסוכתו קבע‪ .‬כל מה שנהוג בדרך כלל לעשות בבית יעשה‬
‫בסוכה; אכילה ושתיה‪ ,‬שינה‪ ,‬תלמוד תורה‪ ,‬אירוח חברים וכיו"ב‪.‬‬
‫ב‪ .‬מעיקר הדין שינה בסוכה חמורה יותר מאכילה‪ ,‬שכן אכילת ארעי מותרת מחוץ לסוכה ושינת ארעי אסורה‪,‬‬
‫אולם הרמ"א (תרלט ב) מלמד זכות על הישנים מוץ לסוכה‪" :‬ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה‪ ,‬שאין ישנים‬
‫בסוכה רק המדקדקין במצות‪ ,‬יש אומרים משום צינה‪ ,‬דיש צער לישון במקומות הקרים‪ .‬ולי נראה משום‬
‫דמצות סוכה איש וביתו ‪ -‬איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה‪ ,‬ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו‪ ,‬שאין לו‬
‫סוכה מיוחדת ‪ -‬פטור"‪ .‬אמנם מסקנתו היא‪" :‬וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה‪,‬‬
‫אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת‪".‬‬
‫ג‪ .‬מהי אכילת קבע?‬
‫ א‪ .‬לחם (פת) ‪ -‬כביצה (‪ 54‬גרם)‪ ,‬אפילו לא קבע עליו סעודה‪.‬‬
‫ ב‪ .‬עוגות ותבשילים מחמשת מיני דגן ‪ -‬אם קבע עליהם סעודה (קביעת סעודה פירושו‪" :‬שאוכלם בחבורה‪,‬‬
‫או שאוכל שיעור חשוב"‪ .‬הכמות המקובלת היא ‪ 240‬גרם)‪ .‬לדעת "מגן אברהם" דין עוגה כדין לחם‪.‬‬
‫ ג‪ .‬אכילת פירות וירקות‪ ,‬אפילו בכמות גדולה אינה נחשבת אכילת קבע‪.‬‬
‫ ד‪ .‬דברים המלפתים את הפת (בשר‪ ,‬דגים‪ ,‬גבינה) ‪ -‬אם קובע סעודתו עליהם חייב לאכלם בסוכה‪ ,‬אולם אין‬
‫מברכים "לישב בסוכה"‪.‬‬
‫ ה‪ .‬מים ניתן לשתות מחוץ לסוכה ללא הגבלה‪.‬‬
‫ ו‪ .‬יין ‪ -‬אם קובע עליו חייבים לשתותו בסוכה (ללא ברכת "לישב בסוכה")‪ .‬שאר משקים חשובים שדרך‬
‫לקבוע שתיה עליהם דרך שמחה ומרעות (כולל תה וקפה) שקבע עליהם ‪ -‬דינם כיין‪.‬‬
‫ג‪ .‬הפטורים מן הסוכה‪:‬‬
‫ א‪ .‬חולה‪ ,‬אף שאין בו סכנה אלא הוא סובל ממחושים בעלמא‪ ,‬והישיבה בסוכה קשה לו‪.‬‬
‫ ב‪" .‬משמשי החולה" ‪ -‬מעיקר הדין פטורים אף הם מהסוכה‪ ,‬אולם זאת רק בתנאי שהחולה זקוק להם‪.‬‬
‫ ג‪ .‬שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה אפילו בשעת חנייתם ויש לפניהם סוכה מוכנה‪ .‬אולם הרמ"א (בסימן לח‬
‫סעיף ח) כתב‪" :‬דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת‪ ,‬אבל יכול לעשות‬
‫שתיהן כאחת בלא טורח ‪ -‬יעשה שתיהן"‪ .‬למעשה נחלקו הפוסקים בשאלה זו‪.‬‬
‫ ד‪ .‬הולכי דרכים (לדבר רשות) פטורים‪ .‬אמנם בברייתא המופיעה בגמרא‪ ,‬וכן בפוסקים‪ ,‬מחלקים בין יום‬
‫ללילה‪ ,‬אולם הרמ"א פסק‪" :‬אם אינם מוצאים סוכה יוכל לילך כדרכו אף שלא ישב בה לא יום ולא לילה"‪.‬‬
‫ ה‪ .‬האם לכתחילה מותר לצאת לטיול במקומות שלא ניתן למצוא סוכה? מדברי הפוסקים לעיל נראה שאין‬
‫מניעה‪ ,‬אולם ר' משה פיינשטין (שו"ת אגרות משה‪ ,‬אורח חיים ג' סימן צג) פסק‪" :‬ובדבר לצאת לטיול‬
‫ולתענוג בעלמא למקום שלא יהיה לו סוכה מסתבר לעניות דעתי שאסור דהולכי דרכים שאיתא בסוכה‬
‫דף כ"ו כשהוא לדבר הרשות שפטורין‪ ..‬הוא כשהולכין למסחר וכיוצא שהוא צורך ממש וגם הוא לכל אדם‬
‫שבשביל זה היה צריך לצאת גם מביתו שלכן באופן זה מותר לצאת מהסוכה‪ ,‬אבל לטיול ולתענוג בעלמא‬
‫שאין לזה שום צורך אינו כלום מה שבשביל תאוותו והנאתו היה יוצא מביתו‪".‬‬
‫ו‪ .‬שומרים פטורים כל זמן שהם עסוקים בשמירה‪ ,‬בין אם ניידים או נייחים‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫ארבעת המינים‬
‫א‪ .‬מכיון שארבעת המינים הגזולים ‪ -‬פסולים‪ ,‬יש לקנותם רק ממקור מהימן שלא יהיה בהם חשש גזל‪ .‬בכל‬
‫שאלה לגבי כשרות המינים יש לפנות לרב לבודקם‪.‬‬
‫ב‪ .‬לולב‪ :‬אורכו המינימלי – ד' טפחים (לדעת החזון איש ‪ 40‬ס"מ‪ ,‬לדעת הגרא"ח נאה‪ 32 ,‬ס"מ)‪ .‬הלולב צריך‬
‫להיות ירוק וטרי (לא יבש)‪ ,‬ישר ושלם בלי פתיחה בתיומת למעלה (לולב מהודר אינו פתוח כלל בתיומת‪,‬‬
‫ואם פתוח קצת ‪ -‬כשר)‪.‬‬
‫ג‪ .‬הדסים‪ :‬שלשה הדסים חייבים להיות לפחות של ג' טפחים (לחזון איש‪ 30 ,‬ס"מ‪ ,‬ולשיטת הרב נאה‪ 24 ,‬ס"מ)‪.‬‬
‫הם צריכים להיות טריים ומשולשים לפחות ברוב השיעור‪ ,‬ללא עלים חסרים (שנשרו)‪ .‬בהדס מהודר העלים‬
‫מכסים את ה"עץ"‪.‬‬
‫ד‪ .‬ערבות‪ :‬שיעור הערבות כשיעור ההדסים (אם כי יש מהדרים שבזמן האגידה הן תהיינה נמוכות יותר)‪ .‬לא‬
‫תהיינה יבשות ולא יהיו עלים חסרים או סדוקים‪ .‬בדרך כלל יש צורך להחליפן כמה פעמים במשך החג‪,‬‬
‫מכיוון שהן מתייבשות מהר‪.‬‬
‫ה‪ .‬אתרוג‪ :‬צריך להיות נקי ככל האפשר‪ ,‬ובלי שום נקודות מסביב לפיטם‪ .‬האתרוג חייב להיות בלתי מורכב ושלם‬
‫לגמרי‪ .‬נפל הפיטם – פסול‪ ,‬גדל מלכתחילה בלי פיטם – כשר‪ .‬מיום א' דחול המועד ניתן להקל באתרוג "חסר"‬
‫(שנפל הפיטם)‪ .‬טוב שיהיו על האתרוג בליטות‪ .‬צבעו האידיאלי‪ :‬צהוב‪-‬ירקרק‪ .‬גדלו המינימלי – כביצה‪.‬‬
‫ארבעת המינים בשמיטה‬
‫א‪ .‬בכל ארבעת המינים אין איסור "ספיחין"‪ ,‬כיון שכולם הם גידולים רב שנתיים‪ .‬לכן‪ ,‬מבחינה זו אין שום חשש‬
‫לא בשנה זו (השביעית) ולא בשנה הבאה (שמינית)‪.‬‬
‫ב‪ .‬לגבי "קדושת שביעית"‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬יש הבדל בין המינים‪ :‬באתרוג ‪ -‬לכל הדעות יש קדושת שביעית‪,‬‬
‫בערבות ‪ -‬לכל הדעות אין קדושת שביעית ובלולב והדסים ‪ -‬נחלקו הפוסקים‪ ,‬ורובם סוברים שאין בהם‬
‫קדושת שביעית‪.‬‬
‫ג‪ .‬בלולב והדסים קדושת שביעית (לסוברים שיש בהם קדושת שביעית) נקבעת לפי החנטה‪ ,‬או רוב גידול‬
‫הענפים ה"חדשים"‪ .‬באתרוג נחלקו הדעות אם החנטה קובעת או הלקיטה (הקטיף) ולמעשה נהגו להחמיר‬
‫כשתי הדעות‪.‬‬
‫ד‪ .‬המסקנות למעשה‪ :‬בסוכות השנה אין קדושת שביעית בלולב‪ ,‬הדסים וערבות וניתן לרכוש אותם ולהשתמש‬
‫בהם כבכל שנה‪ .‬באתרוגים אין קדושת שביעית אם נקטפו לפני ראש השנה (כך הוא ברוב האתרוגים)‪ .‬בכל‬
‫מקרה אין קדושת שביעית בגידולים מהיתר המכירה‪.‬‬
‫נטילת לולב‬
‫א‪ .‬מנהג נאה לברך על ארבעת המינים בתוך הסוכה לפני שהולכים לבית הכנסת‪.‬‬
‫ב‪ .‬בענין הברכה על נטילת לולב‪ ,‬יש הבדלי מנהגים בין אשכנזים לספרדים‪.‬‬
‫ מנהג האשכנזים‪ :‬נוטלים הלולב ביד ימין (ומי שהוא איטר – שמאלי – נוטל הלולב ביד שמאל) ואת האתרוג‬
‫כשהפיטם כלפי מטה ביד השניה‪ ,‬מברכים "על נטילת לולב"‪ ,‬ואח"כ הופכים את האתרוג כשהפיטם כלפי‬
‫מעלה מברכים "שהחיינו" (ביום הראשון) ומנענעים‪.‬‬
‫ מנהג הספרדים‪ :‬נוטלים הלולב ביד ימין (גם מי שהוא איטר) ומברכים "על נטילת לולב" ו"שהחיינו" (ביום‬
‫הראשון)‪ ,‬ואחר כך מגביהים את האתרוג‪ .‬יש מהספרדים שנוטלים גם את האתרוג בשעת הברכה‪ ,‬אולם‬
‫אין הופכים אותו‪ ,‬ואחר כך מנענעים‪.‬‬
‫ג‪ .‬לגבי סדר הנענועים קיימות שתי שיטות‪:‬‬
‫ א‪ .‬שיטת השולחן ערוך (וכן נוהגים גם האשכנזים) – מסובבים לצד ימין (בכוון השעון)‪ :‬מזרח‪ ,‬דרום‪ ,‬מערב‪,‬‬
‫צפון‪ ,‬למעלה‪ ,‬למטה‪.‬‬
‫ ב‪ .‬שיטת האר"י (וכן נוהגים החסידים) – דרום‪ ,‬צפון‪ ,‬מזרח‪ ,‬למעלה‪ ,‬למטה‪ ,‬מערב‪.‬‬
‫ד‪ .‬היכן מנענעים (באמירת הלל) ?‬
‫ א‪ .‬מנהג אשכנז‪ :‬החזן מנענע פעמיים‪ :‬ב"הודו לה'" וב"יאמר נא ישראל" והקהל מנענעים ארבע פעמים‪ :‬בכל‬
‫‪17‬‬
‫"הודו לה'"‪ .‬החזן והקהל מנענעים פעמיים ב"אנא ה' הושיעה נא"‪ ,‬ופעמיים נוספות ב"הודו לה'" שבסוף‬
‫ההלל‪.‬‬
‫ ב‪ .‬מנהג ספרד (ואשכנזים חסידים)‪ :‬החזן והקהל מנענעים פעם אחת ב"הודו לה'"‪ ,‬פעמיים ב"אנא ה' הושיעה‬
‫נא" ופעם אחת ב"הודו לה'" שבסוף ההלל‪.‬‬
‫ ג‪ .‬חשוב לציין שעיקר הנענוע הוא בזמן הברכה‪ ,‬ואילו בהלל הוא מנהג חכמים‪ .‬בדיעבד‪ ,‬שינוי בסדר‬
‫הנענועים אינו מבטל קיום המצוה‪.‬‬
‫ ד‪ .‬גם נשים נהגו לשבת בסוכה וליטול לולב‪ .‬נשים אשכנזיות רשאיות לברך על כל מצוות עשה שהזמן גרמן‬
‫כשמקיימות אותן ובכללן נטילת לולב וישיבה בסוכה‪ .‬לגבי ברכה על הלולב לנשים ספרדיות ‪ -‬נחלקו‬
‫הדעות (הרב עובדיה אוסר והרב אליהו מתיר)‪ ,‬אולם "לישב בסוכה" אינן מברכות‪.‬‬
‫חול המועד‬
‫ֲדי ה' ֲא ֶׁשר ִּת ְק ְרא ּו א ָֹתם ִמ ְק ָר ֵאי ק ֶֹדׁש" לומדת הגמרא במסכת חגיגה (דף‬
‫"א ֶּלה מוֹע ֵ‬
‫א‪ .‬מהפסוק (ויקרא כג לז)‪ֵ :‬‬
‫יח ע"א) שחולו של מועד קרוי מקרא קדש‪" :‬רבי עקיבא אומר‪ :‬אינו צריך (פסוק מיוחד לאסור מלאכה בחול‬
‫המועד)‪ .‬הרי הוא אומר‪ :‬אלה מועדי ה'‪ .‬במה הכתוב מדבר? אם בראשון ‪ -‬הרי כבר נאמר שבתון‪ ,‬אם בשביעי ‪-‬‬
‫הרי כבר נאמר שבתון‪ .‬הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד‪ ,‬ללמדך שאסור בעשיית מלאכה‪".‬‬
‫ב‪ .‬ההתייחסות לחול המועד כ"מקרא קדש" אינה באה לידי ביטוי רק בענין איסור מלאכה (שאותו נפרט‬
‫לקמן)‪ ,‬אלא גם במצוות חיוביות‪ ,‬ובהתנהגות מיוחדת‪ .‬ראוי להקדיש תשומת לב מיוחדת לדברי הירושלמי‬
‫(מועד קטן פרק ב הלכה ג)‪" :‬אמר ר' אבא בר ממל אילו היה לי מי שימנה עמי התרתי שיהיו עושים מלאכה‬
‫בחולו של מועד‪ .‬כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ויגעים בתורה‪,‬‬
‫והם אוכלים ושותים ופוחזים"‪ .‬מדברים חריפים אלו ניתן להסיק שהאווירה הראויה לימי חול המועד היא‬
‫של קדושה ורצינות (כולל אכילה ושתיה) ולא של בילוי זול והוללות‪.‬‬
‫ג‪ .‬נחלקו הפוסקים אם מצות שמחת יום טוב נוהגת בחול המועד כמו בחג עצמו‪ ,‬ועל כל פנים "חייב לכבד‬
‫חול המועד במאכל ובמשתה וכסות נקיה שלא ינהג בהן מנהג חול‪ ,‬ומהרי"ל לבש המלבוש של שבת" (לשון‬
‫המשנה ברורה סימן תקל סק"א)‪ .‬בעיניי יפה מאד המראה בשכונות החסידיות‪ ,‬שהחסידים הולכים בימי‬
‫חול המועד עם השטריימל כמו בשבת‪ ,‬והדבר נותן צביון של חגיגיות לחול המועד‪ ,‬וראוי גם לנו לאמץ‬
‫המנהג ללבוש בגדים חגיגיים‪.‬‬
‫מלאכה בחול המועד‬
‫א‪ .‬כתב השולחן ערוך (תקל‪ ,‬א)‪" :‬חול המועד אסור בקצת מלאכות ומותר בקצתן"‪ ,‬והוסיף הרמ"א‪" :‬לפי צורך‬
‫הענין שהיה לחכמים להתיר"‪.‬‬
‫ב‪ .‬מכיון שאיסור מלאכה בחול המועד נדרש (במסכת חגיגה דף יח) מפסוקים שונים‪ ,‬נחלקו הראשונים‬
‫אם האיסור הוא מן התורה (אלא שהתורה נתנה רשות לחכמים להתיר מלאכות לפי הצורך)‪ ,‬או מדרבנן‬
‫(והדרשות הן אסמכתא בעלמא)‪.‬‬
‫ג‪ .‬חכמים קבעו חמשה כללים להיתר מלאכה בחול המועד‪:‬‬
‫ א) דבר האבד‪ :‬טיפול בדברים העלולים להתקלקל אם לא יטפלו בהם במועד‪ ,‬ובכלל זה‪ :‬השקיית גינות ושטחים‬
‫חקלאיים שרגילים להשקותם ועלולים להתייבש (אבל עבודות חקלאיות שיש בהן טירחא מרובה ואין‬
‫דחיפות לעשותן במועד ‪ -‬אין לבצע‪ .‬ודאי שאין ראוי לדחות עבודות גינון או תחזוקת בית ולבצעם בחול‬
‫המועד!)‪ ,‬קטיף של פירות וירקות העלולים להתקלקל (גם אם לא מתכננים לאכלם במועד)‪ ,‬חליבה‪ ,‬טיפול‬
‫רפואי בבעלי חיים‪ ,‬קניית מוצרים שלא יהיו במלאי אחר החג‪ ,‬פועל שיורידו ממשכורתו אם לא יעבוד‬
‫בחג‪ ,‬תשלום חשבונות שונים כדי למנוע קנס פיגורים‪ ,‬תיקון מנעולים וגדרות‪ ,‬כתיבת דברים העלולים‬
‫להישכח (בכתיבה יש רבים המקילים אם כותבים בשינוי כל שהוא)‪ ,‬צילומים של מפגשים או טיולים‬
‫(הזדמנויות שלא תחזורנה אחר החג)‪.‬‬
‫הערה חשובה‪ :‬יש יחס ראוי בין גודל הטורח וגודל ההפסד; אם ההפסד הוא קטן והטורח בעשיית המלאכה‬
‫הוא מרובה‪ ,‬אין ראוי לעשות את המלאכה‪ .‬במקרים גבוליים ובעיתיים ‪ -‬ראוי להתייעץ עם הרב‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫ ב) דברים שהם צורך המועד‪ :‬הרחבת המושג "אוכל נפש" ומכשיריו‪ ,‬ובכלל זה‪ :‬קצירה‪ ,‬טחינה‪ ,‬הבערת אש‪,‬‬
‫הפרשת תרומות ומעשרות‪ ,‬העברת אוכל במכונית‪ ,‬תיקון כלי בישול וכיו"ב (קיימת דרגה רחוקה יותר‬
‫של "מכשירי מכשירין"‪ ,‬כגון תיקון סולם כדי להעלות ולהביא אוכל או תיקון המכונית; במקרים כגון‬
‫אלו מותר לעשות רק מלאכת הדיוט ולא מעשה אומן)‪ ,‬תיקון מקרר ותנור‪ ,‬צורכי רפואה ובריאות‪ ,‬ניקוי‬
‫הבית (שוטף אבל לא טיפול יסודי)‪ ,‬תיקון בגדים הנחוצים במועד‪.‬‬
‫ ג) פועל שאין לו מה יאכל‪ :‬ההבדל בין היתר זה לבין "דבר האבד" הוא שהיתר זה הוא בגברא‪ ,‬ואילו דבר‬
‫האבד הוא בחפצא ‪ -‬היינו מצבים מסוימים בהם מותרת המלאכה‪ .‬ההיתר לפועל שאין לו מה לאכול‬
‫הוא גם לעשות מלאכות האסורות בחול המועד‪ .‬רצוי לעשות מלאכות אלו בצנעה‪.‬‬
‫ ד) צרכי רבים‪ :‬כל פעולה שהיא לצורך הרבים‪ ,‬ובכלל זה‪ :‬הפעלת השירותים הציבוריים (מסחר‪ ,‬בנקאות‬
‫וכיו"ב)‪ ,‬תיקון מבנים ציבוריים כולל ריהוט (ספסלים וכיו"ב)‪ ,‬תיקוני דרכים‪ ,‬עבודות סניטאריות‪ ,‬פינוי‬
‫אשפה‪ ,‬תיקון מכוניות המשמשות את הציבור‪[ .‬נחלקו פוסקי דורנו אם מותר להדפיס עתון ("כשר")‬
‫בחול המועד‪ ,‬ודעת המקילים היא שאם לא יודפס עתון כזה‪ ,‬אנשים שהורגלו לקרוא עתון‪ ,‬יקנו עתונים‬
‫לא ראויים ויושפעו לרעה‪].‬‬
‫ ה) מעשה הדיוט‪ :‬עבודות "לא מקצועיות" שמבצע אותם‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬אדם פרטי ולא בעל מקצוע‪ ,‬ובדרך‬
‫כלל יש בהם פחות טורח‪.‬‬
‫ לסיכום סעיף זה‪ :‬ראוי להזכיר את דברי הגמרא במסכת מועד קטן (דף יב ע"א)‪" :‬אמר רב חמא בר גוריא‬
‫אמר רב‪ :‬הלכות מועד כהלכות כותים בהלכה‪ .‬למאי הלכתא? אמר רב דניאל בר קטינא אמר רב‪ :‬לומר שהן‬
‫עקורות ואין למידות זו מזו"‪ .‬קשה להשוות ההלכות זו לזו וללמוד אחת מהשניה‪ ,‬אלא יש לברר כל מקרה‬
‫לגופו‪ .‬כתב "ערוך השולחן" (תקל ד)‪" :‬ויש לחכם לחזק איסור מלאכה אם יש לו כח‪ ,‬והחכם שאסר דבר‬
‫האבד בשביל שהיו פרוצים בכל המלאכות‪ ,‬אין חכם אחר יכול להתיר להם"‪.‬‬
‫ד‪ .‬גילוח ותספורת בחול המועד‪ :‬למרות שגילוח ותספורת נועדו לייפוי הגוף ותיקונו ואמורים להיות מותרים‬
‫בחול המועד (כמו אוכל נפש)‪ ,‬נפסקה ההלכה בשולחן ערוך (תקלא ב)‪" :‬אין מגלחין במועד אפילו אם גילח‬
‫קודם המועד"‪ ,‬והוסיף המשנה ברורה‪" :‬והוא הדין סיפור הראש"‪ .‬סיבת האיסור אינה מחמת מלאכה‪ ,‬אלא‬
‫כפי שמפרש המשנה ברורה (סק"ג)‪" :‬כדי שיזדרז לגלח קודם המועד‪ ,‬דאם היו מותרים לגלח בתוך המועד‬
‫היו סומכים עצמם לכתחילה על זה וייכנסו לרגל כשהם מנוולין"‪ .‬לכן התירו לגלח במקרים של אונס (גלוי)‬
‫שלא יכלו להתגלח לפני החג‪ ,‬כגון; מי שנפדה משביו‪ ,‬אסיר משוחרר‪ ,‬מנודה‪ ,‬מי שבא ממדינת הים וכיו"ב‪.‬‬
‫ שיטת רבנו תם היא שמי שגילח בערב החג‪ ,‬מותר לו להתגלח בחול המועד‪ ,‬אולם דעה זו נדחתה על ידי‬
‫הפוסקים‪ ,‬ובשולחן ערוך (תקלא א) נפסק שגם מי שהתגלח בערב החג אסור לגלח במועד‪.‬‬
‫ למרות זאת‪ ,‬הנודע ביהודה פסק בזמנו (בשו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא ‪ -‬או"ח סימן יג)‪" :‬ולכן נראה לפי‬
‫עניות דעתי שעל כל פנים אם גילח בערב הרגל שכבר יש לנו עמוד של ברזל לסמוך על רבינו תם‪ .‬ואף שחלקו‬
‫עליו הפוסקים כולם‪ ,‬מכל מקום ע"י פועל שאין לו מה יאכל נלע"ד להתיר‪ .‬ובפרט למי שהולך ובא אצל השרים‬
‫ודוכסים ורגיל לספר בכל עת שצער גדול הוא לו בגופו לגדל שער וגם ללעג ולקלס בעיני השרים‪ .‬שמותר לאיש‬
‫כזה לסמוך על היתר הנ"ל"‪ .‬היתר זה עורר בזמנו התנגדות רבה‪ ,‬אולם הנודע ביהודה לא חזר בו (ניתן לעיין‬
‫בתשובותיו במהדורא תניינא סימנים צט‪ ,‬ק‪ ,‬קא)‪.‬‬
‫ לזמננו פסק ר' משה פיינשטין (שו"ת אגרות משה חלק או"ח א סימן קסג)‪" :‬ולכן ברור דבזמננו‪ ,‬במדינתנו‪,‬‬
‫שנוהגין אלו הרגילין בתספורת הזקן להסתפר בכל יום‪ ,‬ואף אם ביום אחר יום או אחת לשלשה ימים‪ ,‬ליכא‬
‫שום איסור‪ .‬ואולי גם הנודע ביהודה יודה בכזה‪ ,‬דמשמע שם בסוף התשובה שרק יחידים היו רגילין להסתפר‬
‫בכל עת בזמנו ובמקומו‪ ..‬אבל מכל מקום איני נוהג להתיר אלא למי שיש לו צורך ביותר או מצטער ביותר‪ ,‬ואם‬
‫אחד ירצה לסמוך על זה גם בשביל הייפוי לבד‪ ,‬אין למחות בידו כי מעצם הדין הוא מותר‪".‬‬
‫ השאלה עדיין לא יצאה מכלל מחלוקת ובין פוסקי זמננו חלוקות הדעות; יש אוסרים ויש מתירים‪ .‬אולם‬
‫ברור שההיתר (שגם עליו יש חולקים כאמור) הוא רק למי שמתגלח בכל יום‪ ,‬אבל לא למי שמגדל זקן ורק‬
‫"משפץ" אותו מפעם לפעם‪ ,‬או לכאלו (בעיקר בחורים צעירים) המתגלחים רק לכבוד שבת‪.‬‬
‫ה‪ .‬נטילת צפרניים‪ :‬בשאלה זו נחלקו ספרדים ואשכנזים‪ .‬דעת הרמב"ם (וכנראה גם הרי"ף והרא"ש) שהדבר‬
‫מותר‪ ,‬וכן פסק מרן בשולחן ערוך (תקלב א)‪ .‬אולם הרמ"א הוסיף‪" :‬אבל יש מחמירין ואוסרים וכן הוא המנהג‬
‫‪19‬‬
‫להחמיר שלא ליטלן"‪ .‬המשנה ברורה (סק"ב) מוסיף שאם נטל צפרניו בערב יום טוב‪ ,‬מותר ליטלם בחול‬
‫המועד (כמו שיטת רבנו תם לענין גילוח)‪ ,‬כיון שיש הרבה מקילים בענין זה‪.‬‬
‫ו‪ .‬כיבוס וגיהוץ‪ :‬חכמים אסרו כיבוס מאותה סיבה שאסרו גילוח‪ ,‬היינו‪ :‬שאדם לא ישאיר בכוונה את מלאכת‬
‫הכיבוס לחול המועד‪ ,‬וממילא אותם המקרים המותרים בגילוח מותרים גם בכיבוס‪ .‬כמו כן התירו לכבס‬
‫דברים שמתלכלכים במהירות (שאפילו אם יכבסום בערב יום טוב יצטרכו לכבסם שוב)‪ ,‬או מי שאין לו אלא‬
‫בגד אחד (חגיגי) וכן בגדי ילדים‪ .‬לדעתי יש להקל גם במי שיש לו יותר מבגד אחד אבל דרכו להחליף בכל‬
‫יום (כגון לבנים או חולצות)‪ .‬מדברי הרמ"א (תקמא ג) והמשנה ברורה (שם) נראה שמותר לגהץ (בבית –‬
‫מעשה הדיוט) כדרכו‪ ,‬וכן פסק הרב עובדיה (ילקוט יוסף ז‪ ,‬עמ' תקיח)‪.‬‬
‫ושבתה הארץ שבת לה'‪ .‬אמרו חז"ל כשם שנאמר בשבת בראשית‪ .‬כמו דשבת‬
‫עדות בינו ובין בני ישראל‪ ,‬ויורד בו נשמה יתירה והוא זכר ליציאת מצרים‬
‫שנעשו בני חורין ויכולין לקבל נשמה יתירה שהיא בחינת נחלה בלי מצרים‪.‬‬
‫כמו כן ארץ ישראל נקראת נחלה בלי מצרים‪ ...‬ובשמיטה מקבלת הארץ בחינת‬
‫נשמה יתירה‪ ...‬ושמיטה עדות על ארץ ישראל שנעשה נחלת ה'‪.‬‬
‫(שפת אמת ויקרא פרשת בהר‪ ,‬תרס"א)‬
‫‪20‬‬
‫שמיני עצרת‪/‬שמחת תורה‬
‫א‪ .‬במסכת ראש השנה (דף ד ע"ב) נאמר‪" :‬שמיני ‪ -‬רגל בפני עצמו הוא‪ ".‬ופירש רש"י‪" :‬טעון זמן (ברכת שהחיינו)‬
‫ורגל לעצמו ‪ -‬שאין שם חג הסוכות עליו‪ ".‬הוסברו הדברים בתוספות (שם)‪" :‬רוצה לומר דבברכת המזון‬
‫ותפלה מזכירין שמיני עצרת ולא סוכות"‪.‬‬
‫ב‪ .‬על פי האמור לעיל‪ ,‬מברכים "שהחיינו" בכניסת החג (נשים בהדלקת נרות וגברים בקידוש) (לא כמו ביום‬
‫השני של ראש השנה שמברכים מספק ועל כן אוכלים פרי חדש או לובשים בגד חדש‪ ,‬ולא כמו בשביעי של‬
‫פסח שאין מברכים כלל)‪.‬‬
‫ג‪ .‬מזכירים בתפילה ובברכת המזון "את יום שמיני חג העצרת הזה" או "את יום שמיני עצרת החג הזה"‪ ,‬כל‬
‫אחד לפי הנוסח המקובל בעדתו‪ .‬מי שהזכיר בטעות "חג הסוכות" חוזר על תפילתו‪.‬‬
‫ד‪ .‬אין יושבים בסוכה (חשוב במיוחד לעולים חדשים שהיו רגילים בחו"ל לשבת בסוכה גם בשמיני עצרת!)‪.‬‬
‫מי שמסיבה כל שהיא מעונין לשבת בסוכה‪ ,‬עליו "לפגום" אותה (על ידי הסרת חלק מהסכך) לפני כניסת‬
‫החג‪.‬‬
‫ה‪ .‬מבחינת שמיני עצרת‪ ,‬אין הלכות מיוחדות‪ ,‬פרט להלכות הרגילות של יום טוב (שמחת הרגל‪ ,‬אוכל נפש)‪.‬‬
‫ו‪ .‬בחוץ לארץ שמיני עצרת ושמחת תורה הם שני ימים נפרדים‪ .‬בארץ (ב"ה) הם יום אחד‪ ,‬ולכן חלק ממנהגי‬
‫שמחת תורה "מאפילים" על שמיני עצרת‪.‬‬
‫ז‪ .‬מוציאים שלשה ספרים לקריאת התורה‪ :‬בראשון קוראים פרשת "וזאת הברכה"‪ ,‬בשני ‪" -‬בראשית"‪,‬‬
‫ובשלישי ‪ -‬המפטיר בפרשת "פינחס"‪.‬‬
‫ח‪ .‬אחר קריאת התורה וההפטרה נוהגים האשכנזים לומר "יזכור" (הזכרת נשמות")‪.‬‬
‫ט‪ .‬לפני תפילת מוסף מכריזים על הגשם‪ .‬קיימים מנהגים שונים ונוסחים שונים לתפילת הגשם‪.‬‬
‫י‪ .‬כתב הרמ"א בסימן תרסט‪" :‬וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה‪ ,‬לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה‬
‫של תורה‪ .‬ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים לאחרים לעשות משתה‪ .‬ועוד‬
‫נהגו במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות‪,‬‬
‫וכל מקום לפי מנהגו‪ .‬ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת‪ ,‬כמו שמקיפים עם הלולב‪ ,‬והכל‬
‫משום שמחה‪ .‬ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה‪ ,‬וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר‪.‬‬
‫עוד נהגו לקרות כל הנערים לספר תורה‪ ,‬וקורים להם פרשת המלאך הגואל‪ .‬ובלילה קורים בספר תורה הנדרים‬
‫שבתורה‪ ,‬וכל מקום לפי מנהגו‪".‬‬
‫יא‪.‬על אף שהדברים הובאו ברמ"א‪ ,‬חלק גדול מהמנהגים נהוגים גם בעדות ספרד‪ ,‬פרט לקריאת התורה בליל‬
‫שמחת תורה‪ .‬גם מנהג האשכנזים אינו ככתוב ברמ"א‪ ,‬אלא קוראים בפרשת "וזאת הברכה" (שלשה או‬
‫חמישה קרואים)‪.‬‬
‫יב‪.‬ב"משנה ברורה" (ס"ק ו‪ ,‬שם) מובא‪" :‬כתב האליה רבה‪ :‬מבואר מהפוסקים דיש לשמוח לרבים בכל מה‬
‫דאפשר בשמחה של מצוה ודלא כיש שמכין ודוחין אלו לאלו עד שהשמחה נהפך לתוגה ח"ו‪ .‬גם מתוך כך‬
‫מונעין משמחה של מצוה ולכן יש לגעור בהן‪ .‬גם מהרי"ק בשורש ט' האריך מאוד שלא לבטל שום מנהג‬
‫שנהגו לכבוד שמחת התורה‪ ,‬עיין שם‪ .‬ולכן רעה עושין בהרבה מקומות במה שביטלו מקרוב שלא לעשות‬
‫משתה ושמחה בשמחת תורה אף גם ששמחין בשארי ימים וכל ימיהם כחגים‪ .‬ובעוונותינו הרבים ביזוי כבוד‬
‫התורה גרם זה שהתורה מונחת בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש ומי יתן ישיב וירחם שבר בית ישראל במהרה‬
‫בימינו‪ ".‬המסקנה היא אפוא‪ :‬להרבות‪ ,‬ולא לזלזל‪ ,‬בשמחת התורה‪ ,‬אך אסור שהדבר ייעשה תוך פגיעה‬
‫וגרימת עגמת נפש לאחרים‪.‬‬
‫יג‪ .‬על ריבוי השמחה הובא עוד ב"משנה ברורה" (ס"ק יא)‪" :‬כתב מהרי"ק בשם רב האי גאון בשורש ט'‪ :‬יום זה‬
‫רגילים אצלנו לרקד בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קילוסים לתורה‪ .‬ולכן יש להתאמץ בזה לרקד ולזמר‬
‫לכבוד התורה כמו שכתוב גבי דוד המלך ע"ה‪ :‬מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה'‪ .‬והעידו על האר"י ז"ל שאמר‬
‫שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה‪ .‬וגם על הגר"א ז"ל כתבו‬
‫שהיה מרקד לפני הספר תורה בכל כוחו‪".‬‬
‫יד‪.‬יש מקומות שנוהגים לקיים הקפות גם בתפילת מנחה (מובא על ידי ר' חיים ויטאל שכך נהג האר"י)‪ ,‬וגם‬
‫בצאת החג לאחר תפילת ערבית ("הקפות שניות")‪ ,‬והכל לכבודה של תורה ולשמחתה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫ערכון שמיטה‬
‫מילון מושגים לקראת שנת השמיטה ערוך בסדר אלפא ביתי‬
‫למען ירוץ הקורא בו ויכיר את מושגי היסוד לקראת השמיטה‬
‫אוצר בית דין‪ :‬כיוון שלחקלאי אסור למכור את תוצרתו בשביעית והוא חייב להפקיר את שדהו‪ ,‬קיים חשש‬
‫שלא תהיה לו מוטיבציה לשמירת השדה‪ .‬כמו כן קיים חשש שתהיה התנפלות בלתי מבוקרת על היבול וכל‬
‫דאלים גבר‪ .‬על כן "בית הדין" מקבל על עצמו את הטיפול בגידולים ואת שווקם‪ .‬החקלאי והמשווק פועלים‬
‫כשליחי בית הדין‪ ,‬ובית הדין משלם למטפלים השונים שכר טרחה והחזר הוצאות‪.‬‬
‫לא לבלבל מושג זה עם "אוצר הארץ" שהוא גוף שיווקי המשווק תוצרת חקלאית יהודית ללא הסתמכות על‬
‫היתר המכירה (ע"ע)‪.‬‬
‫ביעור‪ :‬נאמר בתורה (ויקרא כה‪ ,‬ז)‪" :‬ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול"‪ .‬מכאן למדו חז"ל‬
‫שמותר להחזיק בבית גידולי קרקע "כל זמן שחיה אוכלת מן השדה"‪ ,‬דהיינו כל זמן שהמין מצוי בשדה‪ .‬בהגיע‬
‫זמן הביעור‪ ,‬צריכים להוציא את הפירות מהבית ולהפקירם‪ .‬ניתן לזכות בפירות לאחר ההפקרה‪.‬‬
‫גידולי מים‪ :‬שיטה שהיתה קיימת בעבר (בעיקר בקיבוץ חפץ חיים)‪ ,‬מבוססת על ההנחה ההלכתית שמותר‬
‫לזרוע בעציץ שאינו נקוב הנמצא תחת גג‪ .‬אחת השיטות היתה גידול ירקות במצע של חצץ ומים תחת גג ארעי‪.‬‬
‫עיקרון דומה יושם בהמשך במצעים המנותקים בחממות גוש קטיף‪ .‬נחלקו הפוסקים אם על ירקות מגידולי‬
‫מים מברכים "שהכל נהיה בדברו" או "בורא פרי האדמה"‪.‬‬
‫דשא‪ :‬זריעת דשא (או הנחת משטחים מוכנים) אסורה בשמיטה‪ ,‬אולם השקאת המשטחים וכיסוח הדשא‬
‫מותרים‪ .‬בענין שיעורי ההשקיה והכיסוח ‪ -‬נא לעיין בהלכות‪.‬‬
‫היתר מכירה‪ :‬כדי לאפשר המשך חלק מעבודות הקרקע בשמיטה‪ ,‬הועלתה הצעה למכור את הקרעות באופן‬
‫זמני לגוי (כמו במכירת חמץ)‪ .‬היתר זה מבוסס על הדעה ששביעית בזמן הזה היא מדרבנן‪ ,‬ולכן יש קנין לנכרי‬
‫להפקיע את קדושת הארץ‪ .‬היתר זה נהוג באופן מסודר החל משנת תרמ"ט‪ .‬מתחילתו היו גם שהתנגדו לכך‬
‫משיקולים הלכתיים שונים‪ .‬הרבנות הראשית אישרה את המשך המכירה גם לקראת שנת השמיטה תשע"ה‪,‬‬
‫תוך הקפדה שמלאכות האסורות מהתורה‪ ,‬ייעשו על ידי נכרי‪.‬‬
‫וידוי מעשרות‪ :‬פעמיים במחזור של שנות שמיטה‪ ,‬בפסח (ונחלקו הפוסקים אם בערב ראשון של פסח או‬
‫בערב שביעי של פסח) של השנה הרביעית ושל השנה השביעית‪ ,‬יש לבער מהבית את המעשרות ושאר‬
‫מתנות הכהונה שנותרו‪ .‬עם הביעור יש להתוודות‪ .‬וידוי מעשרות נוהג איפוא בשמיטת תשע"ה (לרוב הדעות)‬
‫בתפילת מנחה של שביעי של פסח‪.‬‬
‫זמירה (גיזום)‪ :‬אחת מארבע אבות המלאכה האסורות בשביעית מן התורה (זריעה‪ ,‬זמירה‪ ,‬קצירה ובצירה)‪.‬‬
‫על הגיזום האסור והמותר‪ ,‬עיין בהלכות הקשורות בגינות הנוי‪.‬‬
‫חשבון שנות השמיטה‪ :‬החישוב מתי שנת השמיטה אינו מוסכם והוא תלוי במספר מחלוקות בגמרא; מתי‬
‫בדיוק נחרב הבית השני‪ ,‬האם מנו גם שנות יובל (ע"ע) בימי הבית ועוד‪ .‬הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק י‬
‫הלכה ו) הכריע על פי המנהג המקובל‪" :‬ושנת השמיטה ידועה היא ומפורסמת אצל הגאונים ואנשי ארץ ישראל‪..‬‬
‫ועל זה אנו סומכין וכפי החשבון הזה אנו מורין לענין מעשרות ושביעית והשמטת כספים‪ ,‬שהקבלה והמעשה‬
‫עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להיתלות"‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫טחינת פירות שביעית‪ :‬אחד ההיבטים של קדושת שביעית הקיימת בפירות היא האיסור לשנות את צורתם‬
‫משום הפסד פירות שביעית‪ .‬לכן אין לרסק או לטחון פירות שביעית שאין זו דרך אכילתם‪ .‬ריסוק ומעיכה של‬
‫פירות שצורתם המקורית עדיין ניכרת ‪ -‬מותרים בכל מקרה‪.‬‬
‫יובל‪ :‬על פי דין תורה‪ ,‬אחר שבע שמיטות‪ ,‬שנת החמישים היא שנת יובל (ונוהגים בה כל דיני שמיטת קרקעות‬
‫בתוספת שילוח עבדים וחזרת שדות לבעליהם)‪ .‬על פי דרשת חז"ל היובל נוהג רק כאשר "כל יושביה עליה"‪,‬‬
‫היינו; כל ישראל על אדמתם‪ .‬לכן‪ ,‬משגלו שבטי גד‪ ,‬ראובן וחצי שבט מנשה ‪ -‬פסקו היובלות עד עצם היום‬
‫הזה (נחלקו הראשונים אם נהג היובל בבית שני)‪ .‬הדעה ששביעית בזמן הזה אינה נוהגת מן התורה מבוססת‬
‫על ההנחה שכאשר אין היובל נוהג‪ ,‬אין שמיטה נוהגת מן התורה‪.‬‬
‫כיבוש עולי מצרים‪ :‬על פי הרמב"ם (הלכות תרומות פרק א ועוד) קדושת הארץ (לענין מצוות התלויות בארץ)‬
‫הוחלה עם הכיבוש הראשון של עולי מצרים‪ ,‬אולם נתבטלה עם חורבן בית ראשון‪ .‬באזורים שנמצאים מחוץ‬
‫לגבולות עולי מצרים (כגון הערבה הדרומית) אינה נוהגת בהם השמיטה בכלל‪ .‬באזורים שנמצאים בגבולות‬
‫עולי מצרים אולם לא בגבולות עולי בבל (ע"ע)‪ ,‬יש קולות מסוימות‪.‬‬
‫לאוקמי אילנא‪-‬לאברויי אילנא‪ :‬במסגרת המלאכות המוגדרות "תולדות" ולא "אבות" (ע"ע "זמירה") מותרות‬
‫פעולות הנועדות למניעת איבוד הצמח ("אוקמי אילנא" = קיום האילן)‪ ,‬אולם לא פעולות הנועדות להשבחתו‬
‫או להצמחתו ("אברויי אילנא")‪.‬‬
‫מצעים מנותקים‪ :‬ע"ע "גידולי מים"‪ .‬העיקרון המתיר את העבודות הוא שהגידולים מקורים (בתוך חממות)‬
‫וכן אין הם יונקים מהקרקע בשל יריעות פלסטיק המפרידות בין הגידולים לקרקע‪.‬‬
‫נכרים‪ :‬בענין פירות הגדלים בארץ ישראל בשדות שבבעלות נכרים‪ ,‬נחלקו הדעות אם קיימת בהם קדושת‬
‫שביעית‪ .‬דעת מרן בעל השולחן ערוך שאין בהם קדושת שביעית‪ ,‬ולכן מותר לקנותם ולאכלם באופן חפשי‪,‬‬
‫וכך מנהג ירושלים ורוב ארץ ישראל‪ .‬אולם לדעת הרדב"ז גם בפירות נכרים יש קדושת שביעית‪ ,‬כך פסק החזון‬
‫איש וכך הוא מנהג בני ברק‪ .‬לענין מכירת קרקע לגוי ‪ -‬ע"ע "היתר מכירה"‪.‬‬
‫ספיחין‪" :‬כל שתוציא הארץ בשנה השביעית בין מן הזרע שנפל בה קודם שביעית‪ ..‬בין מן העשבים והירקות‬
‫שעלו מאליהן‪ ,‬הכל מותר לאכלו מן התורה‪ ..‬ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורים באכילה‪ .‬ולמה גזרו‬
‫עליהם? מפני עוברי עבירה" (לשון הרמב"ם‪ ,‬הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה א‪-‬ב)‪ .‬איסור ספיחין נוהג בירקות‪,‬‬
‫קטניות ותבואה שגידולם העיקרי היה בשביעית‪ ,‬אולם מה שגדל (אפילו חלקו) בשישית ‪ -‬אין בו איסור ספיחין‪.‬‬
‫עולי בבל‪ :‬מששבו עולי בבל לארץ לאחר שבעים שנות גלות בבל‪ ,‬שבה ונתקדשה הארץ באותם הגבולות‬
‫שהחזיקו בהם העולים‪ .‬גבולות עולי בבל מפורטים בתלמוד הירושלמי (שביעית פ"ו) ובברייתא דתחומין‬
‫(בספרי) והם אינם כוללים את חבל עזה‪ ,‬הערבה‪ ,‬עמק בית שאן (לרוב הדעות)‪ ,‬עמק הירדן (אזור צמח‪-‬עין‬
‫גב)‪ ,‬החרמון וצפון רמת הגולן‪.‬‬
‫פרוזבול‪ :‬היבט נוסף של שנת השמיטה הוא "שמיטת כספים" ‪ -‬ביטול החובות שבין אדם לחברו (בין מלוה‬
‫ללווה)‪ .‬משראה הלל הזקן שהעם נמנעים מלהלוות סמוך לשביעית‪ ,‬מתוך חשש שחובותיהם יושמטו‪ ,‬עמד‬
‫והתקין "פרוזבול"‪ ,‬הוא ההרשאה שהמלוה נותן לבית דין לפרוע עבורו את חובותיו‪ .‬גם תקנת הפרוזבול‬
‫מבוססת על ההנחה ששביעית בזמן הזה מדרבנן‪ .‬מכיוון שלרוב הפוסקים השביעית משמטת בסופה‪ ,‬חותמים‬
‫על הפרוזבול בחדש אלול תשס"א‪.‬‬
‫צמחי בר‪ :‬ע"ע "ספיחין"‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫קדושת שביעית‪ :‬בפירות הגדלים בהיתר בשנת השמיטה נוהגת קדושת שביעית הכוללת; הפקרת הפירות‪,‬‬
‫איסור סחורה‪ ,‬איסור הפסד‪ ,‬איסור הוצאה לחו"ל ומצוות ביעור (ע"ע)‪ .‬לפי הרמב"ן קיימת מצוות עשה מן‬
‫התורה לאכול פירות בקדושת שביעית‪ ,‬ואילו לשיטת התוספות (במסכת גיטין) רצוי להימנע מאכילת פירות‬
‫בקדושת שביעית כי קשה להקפיד על כל פרטי ההלכות‪ .‬לגבי קדושת שביעית בפירות נכרים ‪ -‬ע"ע "נכרים"‪.‬‬
‫רמת הגולן‪ :‬נחלקו ראשונים אם עבר הירדן המזרחי (ובכללו רמת הגולן) הוחזקו על ידי עולי בבל‪ .‬לפי מסקנת‬
‫רוב הפוסקים כל עבר הירדן הצפונית נכבשה על ידי עולי בבל‪ ,‬ולכן דיני שמיטה ושאר מצוות התלויות בארץ‬
‫נוהגים בה‪.‬‬
‫שבת הארץ‪ :‬שם נרדף לשמיטה‪ ,‬הכולל בין השאר את לא רק את החובה על האדם לשבות ממלאכות הקרקע‪,‬‬
‫אלא גם חובה על האדמה להיות מושבתת‪ .‬לפי פירוש אברבנאל לפרקי אבות‪ ,‬הדבר מורה על מעלתה הרוחנית‬
‫של הארץ‪" .‬שבת הארץ" הוא גם שם סיפרו המונומנטלי של הרב קוק זצ"ל על הלכות שמיטה ויובל‪.‬‬
‫תוספת שביעית‪ :‬כשם שבשבת ויום טוב מוסיפין מחול על הקדש‪ ,‬כך גם בשמיטה‪ .‬בתוספת זו יש מספר דרגות‪:‬‬
‫שלושים יום קודם השביעית ‪ -‬נאסרה עבודת האדמה מתוקף הלכה למשה מסיני‪ ,‬ואילו מדרבנן האיסורים‬
‫מוקדמים עוד יותר‪ :‬במטעים ("שדה אילן") ‪ -‬מחג השבועות‪ ,‬ובתבואה ("שדה הלבן") ‪ -‬מפסח‪ .‬כל זאת בזמן‬
‫שבית המקדש קיים‪ ,‬אולם בזמננו אין כל תוספת‪.‬‬
‫ויש לך לומר גם כן כי אלו שלושה כולם הם בשביל שהארץ היא קדושה‪ ,‬וכל‬
‫קדושה היא הפך הטומאה וידוע כי הטומאה מבטל ומפסיד הקדושה‪ ,‬וכל‬
‫דבר שהוא קדוש בנגעו בטומאה מיד בטל הקדושה‪ ...‬וכן עצמו הענין הרביעי‬
‫שהיא השמיטה הוא מצד קדושת הארץ‪ ,‬שהרי כתיב (ויקרא כ"ה) כי יובל‬
‫היא קודש תהיה לכם מן השדה וגו' וכן השמיטה היא קדושה בוודאי לארץ‪,‬‬
‫שהרי פירות שביעית שם קדושה עליהם‪ ,‬ועוד השביעית שבת היא ובשבת‬
‫כתיב (שמות ל"א) קודש היא לכם‪ ,‬וצוה הכתוב לנהוג קדושה בארץ שלא‬
‫לעבוד אותה עד שהיא קדושה כמו בשבת‪ ,‬וכבר התבאר הטעם‪ .‬ולכך אמר‬
‫על דברים האלו ישראל גולים ממנה‪ ,‬כי ג' דברים שהם עבודה זרה שפיכות‬
‫דמים וגילוי עריות הם טומאה והם מטמאים ומבטלין את הקדושה‪ ,‬והרביעית‬
‫השמיטה היא עצם הקדושה אל הארץ‪ ,‬וכאשר אין נוהגין קדושה בארץ אין‬
‫הארץ סובלת את הדברים האלו והם גולים ממנה‬
‫(מהר"ל ספר דרך חיים ‪ -‬פרק ה משנה ט)‬
‫‪24‬‬
‫הלכות שמיטה‬
‫פתיחה‬
‫‪ .1‬שנת תשע"ה הבאה עלינו לטובה היא שנת שמיטה‪ ,‬על פי המסורת המקובלת בארץ ישראל‪ .‬למרות‬
‫שהרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק י) טוען שעל פי חישוביו אין זה כך‪ ,‬הוא מסכם (שם‪ ,‬הלכה ו)‪" :‬ושנת‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‬
‫‪.7‬‬
‫‬
‫‬
‫‪.8‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫השמיטה ידועה היא ומפורסמת אצל הגאונים ואנשי א"י‪ ...‬ועל זה אנו סומכין וכפי החשבון זה אנו מורין לענין‬
‫מעשרות ושביעית והשמטת כספים‪ ,‬שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להיתלות‪".‬‬
‫שנת השמיטה מתחילה בא' בתשרי (תשע"ה) ומסתיימת בכ"ט באלול‪ ,‬אולם להלן יבואר שהיבטים מסוימים‬
‫של השמיטה חלים כבר בתשע"ד‪ ,‬וחלקם נמשכים גם בתשע"ו‬
‫תוספת שביעית‪ :‬מעיקר הדין יש להוסיף לפני שנת השמיטה "מחול על הקדש"‪ .‬על פי הרמב"ם (הלכות‬
‫שמיטה ויובל פרק ג הלכה א) "עבודת הארץ בשנה ששית שלשים יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה‬
‫מסיני‪ ...‬וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית אלא עד העצרת ושדה הלבן עד הפסח"‬
‫אולם הוא מוסיף‪" :‬ובזמן שאין מקדש מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה"‪ .‬לצערנו‪ ,‬אפוא‪ ,‬אין‬
‫היום‪ ,‬מבחינה עקרונית‪ ,‬דין תוספת שביעית‪ .‬היוצאים מהכלל יובהרו בהמשך‪.‬‬
‫נחלקו הפוסקים בשאלת שביעית בזמן הזה; לדעת רוב הראשונים שמיטה בזמן הזה מדרבנן‪ ,‬לדעת חלקם‬
‫מן התורה‪ ,‬ולשיטות מסוימות אין היא נוהגת אפילו מדרבנן אלא היא "מידת חסידות" גרידא‪ .‬מחלוקת‬
‫גדולה קיימת בהבנת דעת הרמב"ם‪ .‬הרב קוק טוען שהחיוב הוא מדרבנן (ועל כך הוא מבסס‪ ,‬את "היתר‬
‫המכירה")‪ .‬כדעה זו נוקט גם החזון איש (שביעית סימן ג סעיף ח)‪" :‬נראה דלענין שביעית בזמן הזה יש לסמוך‬
‫שהוא מדרבנן‪ ,‬שזו דעת הרמב"ם" (הוא חולק על היתר המכירה מסיבות אחרות)‪ .‬לעומתם‪ ,‬יש מהאחרונים‬
‫הפוסקים ששביעית בזמן הזה מן התורה‪.‬‬
‫גם כאשר שביעית נוהגת מן התורה‪ ,‬לא כל המלאכות אסורות מהתורה אלא רק המלאכות הבאות‪ :‬זריעה‪,‬‬
‫זמירה (גיזום למטרות שיפור הצמיחה‪ .‬לדעת החזון איש האיסור מן התורה הוא רק בגפן)‪ ,‬קצירה (רק לבעל‬
‫השדה‪ ,‬אסור לקצור "כדרך הקוצרים")‪ ,‬בצירה (כנ"ל)‪ .‬לגבי חרישה ונטיעה ‪ -‬נחלקו הפוסקים‪ .‬שאר עבודות‬
‫השדה אסורות מדרבנן‪.‬‬
‫הנפקות המעשית‪ :‬מלאכות האסורות מן התורה ‪ -‬אסורות בכל מצב‪ ,‬ואילו המלאכות האסורות מדרבנן‬
‫אסורות רק ל"אברויי אילנא" (להשבחת הגידולים)‪ ,‬אולם מותרות ל"אוקמי אילנא" (לשמור על הקיים)‪.‬‬
‫על פי פסק הרב קוק (שאומץ על ידי הרבנות הראשית לדורותיה) ‪ -‬הסומכים על "היתר המכירה" אינם‬
‫עושים בעצמם מלאכות האסורות דאורייתא‪ ,‬אלא עושים זאת באמצעות נכרי‪ ,‬אם יש צורך בכך‪.‬‬
‫על איסורי התורה הוסיפו חז"ל "איסור ספיחין" שמשמעותו איסור לאכול תבואה‪ ,‬ירקות וקטניות שגדלו‬
‫בשביעית‪ ,‬בין אם גדלו מעצמם‪ ,‬בין אם נזרעו באיסור על ידי ישראל‪ .‬האיסור אינו כולל פירות‪ ,‬מכיוון שאין רגילים‬
‫לזרוע אותם בכל שנה (אלא הם גידולים רב שנתיים)‪ .‬לגבי הגדרת המושג "גדלו בשביעית" יש דעות שונות בין‬
‫הפוסקים‪ .‬הלוחות השונים המתפרסמים (בענין "ספיחים" ו"קדושת שביעית") מתבססים על הפסיקה הבאה‪:‬‬
‫ירקות ‪ -‬אם הירק נזרע בשביעית או נזרע בששית ונבט בשביעית‪ ,‬יש בו איסור ספיחין‪ ,‬אולם אם הזריעה‬
‫היתה לפני ראש השנה והנביטה אף היא היתה לפני ראש השנה ‪ -‬הוא נחשב לירק של השנה הששית‪ ,‬גם‬
‫אם רוב גידולו היה בשנת השמיטה‪ .‬גם ירק שתחילת גידולו היתה במשתלה והועבר לשדה בשביעית (עם‬
‫גוש עפר)‪ ,‬אין בו איסור ספיחין‪.‬‬
‫תבואה וקטניות ‪ -‬רק אם לפחות שליש גידולם היה בשישית‪ ,‬אין בהם איסור ספיחין‪.‬‬
‫פירות וירקות של השנה השביעית‪ ,‬שאין בהם איסור ספיחין‪ ,‬חלה עליהם קדושת שביעית‪ .‬ייחוס הפרי או‬
‫הירק לשנה השביעית (לענין קדושה) נקבע כדלקמן‪:‬‬
‫ירקות ‪ -‬לפי זמן הלקיטה (הקטיף)‪ | .‬פירות ‪ -‬לפי זמן החנטה‪ | .‬תבואה וקטניות ‪ -‬שליש גידולם‪.‬‬
‫[לדוגמא‪ :‬עגבניות שיימכרו בחדש מרחשון תשע"ה‪ ,‬אין בהם איסור ספיחין (כיון שנבטו לפני ראש השנה) אולם‬
‫יש בהם קדושת שביעית (כיון שנקטפו אחר ראש השנה)‪ .‬פירות החורף אין בהם איסור ספיחים ולא קדושת‬
‫שביעית (כיון שחנטו לפני ראש השנה)‪ .‬פירות הקיץ אין בהם איסור ספיחין (פרי) ויש בהם קדושת שביעית‪.‬‬
‫חישוב דומה יש לעשות גם בשנת תשע"ו‪ ,‬לגבי ירקות שנבטו או נלקטו‪ ,‬ולגבי פירות שחנטו בשנת השמיטה‪].‬‬
‫ההלכות המעשיות של קדושת שביעית ‪ -‬יפורטו לקמן‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫שמיטה בבתים ובגינות הפרטיות‬
‫הכנות לקראת שנת השמיטה‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫על פי הוראת הרבנות הראשית‪ ,‬אין להשתמש ב"היתר המכירה" בגינות פרטיות‪ ,‬מכיוון שאין הענין מוגדר‬
‫כשעת הדחק‪ .‬לכן אין שום היתר לבצע את המלאכות האסורות בשביעית מן התורה‪ .‬שאר המלאכות‬
‫הגורמות לזרוז הצמיחה אסורות‪ ,‬אולם הן מותרות כאשר הן הכרחיות לשמירת הקיים ולמניעת נזק לשנים‬
‫הבאות‪.‬‬
‫עבודות פיתוח שאינן חקלאיות‪ ,‬כגון סלילת כבישים ומדרכות‪ ,‬חפירה לצרכי בניה וכיו"ב‪ ,‬ניתן לבצע גם‬
‫בשנת השמיטה‪ ,‬אולם אין לפזר אדמת גן גם אם אין מתכוונים לשתול או לזרוע‪.‬‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬יש הסוברים שנטיעה היא מלאכה האסורה בשמיטה מן התורה‪ ,‬ובכל מקרה לא ניתן לעשותה‬
‫בשמיטה‪ .‬לכן‪ :‬שתילים של עצי פרי חשופי שורש יש לטעת עד ט"ו באב‪ .‬עצי פרי המושרשים בתוך גוש‬
‫הנמצא בעציץ נקוב (או בפלסטיק נקוב) אפשר לנוטעם עד ערב ראש השנה‪ ,‬בתנאי שהגוש לא יתפורר‬
‫בשעת השתילה‪( .‬הלכה זו קשורה לחישוב שנות ערלה‪ :‬אם העץ ניטע אחרי ט"ו באב‪ ,‬השנה הראשונה‬
‫לחישוב שנות הערלה היא שנת השמיטה ויש חשש של "מראית העין"‪).‬‬
‫בנטיעת עצי סרק וצמחי נוי לא קיים החשש דלעיל (ערלה) ולכן ניתן לשתול עד ערב ראש השנה (על פי‬
‫פסק החזון איש)‪ .‬יש מחמירים בעצי סרק לטעת רק עד ט"ו באלול ובפרחים וצמחים חד שנתיים עד כ"ו‬
‫באלול ולהשקות מיד‪.‬‬
‫שתילת דשא מבחינה עקרונית דומה לשתילת צמחי נוי‪ ,‬אולם רצוי להקדים שתילת מדשאות לאביב שלפני‬
‫שנת השמיטה על מנת שהדשא יספיק לכסות את השטח לפני ראש השנה‪ .‬הדבר חיוני כדי שכיסוחי הדשא‬
‫(הגורמים לצימוח אופקי מוגבר בדשאים) לא יגרמו להתפשטותו לשם כיסוי הקרחות‪ .‬המניחים משטחי‬
‫דשא מוכנים יעשו זאת עד ט"ו באלול‪ ,‬כדי שיספיקו לעשות את הכיסוח הראשון לפני שנת השמיטה‪.‬‬
‫ככלל עדיף לעשות את מירב ההכנות הנחוצות בנושאי גיזום‪ ,‬דישון וטיפול בעשביה לפני שנת השמיטה‪,‬‬
‫כדי להימנע מטיפולים מיותרים במהלך השמיטה‪.‬‬
‫טיפול בגינה במהלך שנת השמיטה‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫השקיה לצורך קיום הצמח (ולא לתוספת גידול) מותרת‪ ,‬אולם יש להקפיד להשקות רק לפי הצורך‪.‬‬
‫ניכוש עשבים כללי בכל שטח הגינה ‪ -‬אסור‪ .‬מותר לנכש (באופנים שיבוארו לקמן) עשבים המהווים מסתור‬
‫אפשרי למזיקים‪ ,‬או עשבים הסמוכים לצמחי הגינה וגורמים (או עתידים לגרום) לדיכויים‪.‬‬
‫סדר העדיפויות לניכוש‪ :‬א) ריסוס במונעי עשביה‪ ,‬ב) כיסוח (על ידי חרמש וכיו"ב) מעל פני הקרקע‪ ,‬ג)‬
‫עקירת העשביה (עם השורש) ביד‪ .‬אין לעדור או "להפוך אדמה" כדי לנכש‪.‬‬
‫גיזום שמטרתו עידוד הצמיחה ‪ -‬אסור‪ .‬הגיזום מותר במקרים הבאים‪ :‬א) גיזום "סניטרי" שמטרתו סילוק‬
‫ענפים נגועים‪ ,‬ב) גיזום עצים שמטרתו לשמור על צורה מיוחדת (כגון שער או כדור)‪ ,‬וכן גיזום גדר חיה‬
‫בוגרת ומלאה במטרה לשמור על נוי צורתה‪ ,‬ג) גיזום עצים לצורך סכך לסוכה‪ ,‬ד) גיזום ענפים המהווים‬
‫מכשול בצידי הדרכים וכיו"ב‪.‬‬
‫גיזום ושריפת הדסים הנעשה להצמחת בדים משולשים ‪ -‬אסור‪.‬‬
‫כיסוח הדשא שמטרתו לשמור על גובה הדשא ולא לגרום לצימוח נוסף ‪ -‬מותר‪ .‬בדשא צעיר שכיסוחו גורם‬
‫בהכרח לצימוחו ‪ -‬מותר לכסח רק אם ללא הכיסוח יגרם לדשא נזק ארוך טווח‪ .‬יש לכסח בזמן ואין לאחר‬
‫בכיסוח כדי שהכיסוח לא יגרום להצהבת הדשא שבעקבותיה יגרם צימוח מחודש‪.‬‬
‫טיפול בקצוות הדשא (קנטים) לשמירת צורתו ‪ -‬מותר‪ ,‬אך עדיף לבצע באמצעות ריסוס‪.‬‬
‫וורדים הם שיחים הרגישים למחסור במים ומותר להשקותם בהתאם לצורך ולא להמתין עד להופעת סימני‬
‫יובש‪ .‬אין לדשן וורדים בשנת השמיטה‪ .‬דיני גיזום הוורדים זהים למה שנכתב לעיל בשיחים‪ .‬קטיף הפרחים‬
‫לנוי מותר‪ ,‬אך רצוי לעשותו בשינוי (לא באותו הגובה כבכל שנה)‪ .‬בוורדים בעלי ריח נוהגת קדושת שביעית‪.‬‬
‫אסורה הסרת פירות ופרחים יבשים לאחר הפריחה‪.‬‬
‫הפירות הגדלים בגינות הפרטיות קדושים בקדושת שביעית ומותר‪ ,‬עקרונית‪ ,‬לכל אדם ליהנות מהם‪ .‬אף על‬
‫פי כן‪ ,‬אסרו חכמים לאכול פירות ללא רשות בעל הבית‪ .‬מאידך גיסא בעל הבית חייב לאפשר לכל המעונין‬
‫‪26‬‬
‫להיכנס ולקחת מהפירות ולקיים בכך מצות עשה של "והשביעית תשמטנה ונטשתה"‪.‬‬
‫‪.10‬מי שמשווק את תוצרתו באמצעות "אוצר בית דין"‪ ,‬יכול למנוע ממי שאינו מורשה לכך להיכנס ולקטוף‬
‫פירות‪.‬‬
‫‪.11‬מותר לבעל הגינה לקטוף פירותיו בכמות הנחוצה לו‪ .‬אסור לקטוף כמות גדולה יותר ולאחסנה בבית‪ .‬את‬
‫הקטיף רצוי לבצע בידים ולא בכלי המיועד לכך‪.‬‬
‫‪.12‬מי שיש בגינתו פירות ערלה‪ ,‬חייב להודיע על כך‪ ,‬על מנת שאנשים הקוטפים (ברשות) לא ייכשלו באיסור‬
‫ערלה‪.‬‬
‫עציצים ואדניות‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫שלושה גורמים משפיעים על הטיפול בעציצים בשמיטה; א) האם הוא יונק מהקרקע (עציץ נקוב או לא)‪,‬‬
‫ב) גודל העציץ‪ ,‬ג) המקום בו הוא מונח‪.‬‬
‫כמעט כל העציצים נחשבים כנקובים אם הם מונחים על הקרקע (או תלויים באויר)‪ .‬עציץ המונח על רצפה‬
‫אטומה כגון ‪ ,.P.V.C‬שיש טבעי או אריחי ריצוף אטומים למים ‪ -‬יש לו דין עציץ שאינו נקוב‪ .‬אפשר להניח‬
‫מתחת לעציץ משטח המנתק אותו מהקרקע (כגון יריעת פלסטיק) על מנת לתת לו דין עציץ שאינו נקוב‪.‬‬
‫אם העציץ גדול מידי אין לו דין עציץ‪ .‬הנפח המקסימלי לעציץ הוא ‪ 330‬ליטר (לא רלוונטי בעציצים ביתיים)‪.‬‬
‫אדניות המהוות חלק מהבנין אינן נחשבות עציץ‪ .‬אדניות מיטלטלות ‪ -‬נחשבות עציץ‪.‬‬
‫מיקומו של העציץ חייב להיות בתוך בית‪ .‬הגדרת בית לענין זה היא‪ :‬מבנה מקורה (ואף חממה בכלל זה)‬
‫שיש לו דפנות שגובהן מעל ‪ 80‬ס"מ‪.‬‬
‫כאשר מתקיימים כל התנאים הנ"ל בעציץ ‪ -‬מותר לבצע בו בשמיטה את כל המלאכות (יש נמנעים מזריעה‬
‫ושתילה)‪.‬‬
‫אין להוציא עציץ מן הבית החוצה‪ ,‬וכן אין להעביר עציץ הנמצא בבית ולהניחו על גבי קרקע מחוץ לבית‪,‬‬
‫אפילו במקום מקורה חלקית (סוכה או פרגולה)‪.‬‬
‫מותר להעביר עציץ מבית לבית‪ ,‬אך אם ההעברה היא מעל אדמה גלויה ‪ -‬מן הראוי לעוטפו בשקית פלסטיק‬
‫בזמן ההעברה‪.‬‬
‫מותר לשים פרחים באגרטל גם אם הענפים משרישים‪.‬‬
‫צרכנות "נכונה" (קניית תוצרת שביעית ושימוש בה)‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬גידולי שביעית חלקם אסורים באיסור ספיחין ואין היתר לאכלם‪ ,‬חלקם קדושים בקדושת‬
‫שביעית ומותר לאכלם בתנאים מסוימים‪ ,‬ובחלקם אין קדושה ולא איסור ספיחין‪.‬‬
‫אין איסור ספיחין בתוצרת חקלאית של נכרי שהוא הבעלים הרשמי של השדה‪ .‬הפוסקים הסומכים על‬
‫"היתר המכירה" סוברים שהמכירה מועילה מבחינה הלכתית להחשיב את הנכרי כבעל השדה‪ .‬המתנגדים‬
‫להיתר סוברים שאין לעשות כך לכתחילה‪ ,‬וביחס ל"בדיעבד" (אם המכירה מועילה או לא) נחלקו הדעות‪.‬‬
‫קיימת מחלוקת אם יש קדושת שביעית בפירות הגדלים בשדה נכרי‪ .‬דעת ר' יוסף קארו שאין קדושה‪ ,‬וכך‬
‫המנהג ברוב ערי הארץ‪ .‬החזון איש טוען שקיימת קדושת שביעית בפירות אלו (כך נוהגים בחלק מרשתות‬
‫השיווק החרדיות‪ ,‬בעיקר בבני ברק)‪.‬‬
‫פירות שגדלו תוך ביצוע עבודות האסורות בשביעית ("נעבד") יש אוסרים אכילתם ויש מתירים אותם באכילה‬
‫ואוסרים רק לקנותם מ"העבריין"‪ .‬כמו כן נחלקו הפוסקים בענין פירות שביעית שלא הופקרו ("שמור")‪.‬‬
‫קדושת שביעית כוללת מספר מרכיבים‪ :‬חיוב הפקרת הפירות‪ ,‬איסור להפסידם (לקלקלם)‪ ,‬איסור סחורה‬
‫בהם‪ ,‬חיוב לבערם‪ ,‬איסור להוציאם לחו"ל‪.‬‬
‫מבחינת הצרכנים עיקר עניני הקדושה הם‪:‬‬
‫איסור הפסד – כל שימוש בפירות שלא בדרך המקובלת נקרא "הפסד"‪ .‬לכן אין לטחון או לרסק פירות שאין‬
‫דרכם בכך (אבל מותר לקלף או להסיר חלקים פגומים‪ ,‬גם אם חלק מבשר הפרי יורד בקילוף)‪ .‬אין לבשל‬
‫פירות שרגילים לאוכלם חיים ולהיפך (ראוי לזכור שבנושא זה מנהגים משתנים‪ ,‬והיום משתמשים בחלק‬
‫מהפירות באופן שונה מאשר לפני כמה שנים)‪ .‬הוא הדין ב"כבישת" ירקות‪ .‬בנוסף‪ ,‬אסור להשליך לאשפה‬
‫‪27‬‬
‫שאריות הראויות עדיין למאכל (יש לאספם בשקיות‪ ,‬לחכות שיתקלקלו‪ ,‬ורק אז לזורקם)‪.‬‬
‫ איסור סחורה ‪ -‬אסור לקנות או למכור פירות הקדושים בקדושת שביעית‪ ,‬אבל מותר לקנות בהבלעה (לשלם‬
‫עבור מוצר שאין בו קדושה ולכלול במחירו גם את הפירות‪ .‬יש להקפיד שההבלעה תהיה סבירה מבחינת‬
‫הפרופורציות; לא לקנות פירות יקרים ולשלם עבור השקית‪ ) ...‬או בהקפה (תשלום לאחר זמן‪ .‬קנייה בכרטיס‬
‫אשראי נחשבת כקניה בהקפה)‪.‬‬
‫ חיוב ביעור ‪ -‬בהגיע זמן הביעור יש להפקיר (בפני שלושה) את הפירות שנשארו‪ .‬ניתן לזכות שוב בפירות‬
‫לאחר ההפקרה‪[ .‬נושא הביעור יבואר בהרחבה לקמן‪].‬‬
‫‪ .7‬כאמור לעיל‪ ,‬בפירות נכרים לפי המנהג הרווח‪ ,‬אין קדושת שביעית נוהגת כלל (והנוהגים כ"חזון איש"‬
‫מחמירים)‪.‬לעומת זאת‪ ,‬בפירות של יהודים המשווקים באמצעות "אוצר בית דין" ‪ -‬נוהגת קדושת שביעית‪,‬‬
‫אולם אין איסור לשלם בעת הקניה‪ ,‬כיון שהתשלום הוא לבית הדין עבור הוצאותיו ולא למגדל עבור פירותיו‪.‬‬
‫ [אם נשוב לדוגמת העגבניה שהובאה לעיל‪ :‬איסור ספיחין מתחיל רק בא' בטבת (שאז מגיעות לשוק עגבניות‬
‫שנזרעו בשביעית‪ ,‬אולם קדושת שביעית חלה מיד לאחר ראש השנה (בזמן הקטיף)‪ ,‬ולכן על אף שמותר‬
‫לאכול ללא חששות עד טבת‪ ,‬יש הגבלות בקניה כאמור לעיל‪].‬‬
‫‪ .8‬תרומות ומעשרות בגידולי שביעית‪ :‬פירות שגדלו בקרקע של יהודי (ללא מכירה‪ ,‬כגון "אוצר בית דין" או‬
‫בגינות הפרטיות) ‪ -‬נחשבים הפקר ופטורים מתרומות ומעשרות‪ .‬יבולי נכרי (שגמר המלאכה נעשה על ידי‬
‫נכרי) ‪ -‬פטורים מתרומות ומעשרות‪ .‬יבולים מ"היתר המכירה" (שהקרקע של גוי‪ ,‬אבל גמר המלאכה בידי‬
‫ישראל) מפרישים תרומות ומעשרות (מעשר עני ולא מעשר שני) בלי ברכה‪.‬‬
‫ פירות שהם "נטע רבעי" (השנה הרביעית לגידול הפרי) פודים בלי ברכה‪.‬‬
‫‪ .9‬ביעור‪ :‬מהפסוק "לבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" למדו חז"ל‪" :‬כלה לחיה בשדה‬
‫כלה לבהמתך מן הבית"‪ ,‬היינו‪ :‬כשנגמר הפרי בשדה יש לכלותו (לבערו) מן הבית‪ .‬בנושא זה קיימות שתי‬
‫מחלוקות ראשונים‪ :‬א)האם חובת הביעור היא מן התורה‪ ,‬או שהיא מדרבנן והפסוק הוא אסמכתא בעלמא‪.‬‬
‫ב) האם מחויבים לכלות את הפירות ממש (רמב"ם)‪ ,‬או מספיק להפקירם (רמב"ן)‪ .‬הנוהג המקובל הוא‬
‫שמספיקה הפקרה וניתן אח"כ לזכות בחזרה בפירות ולאכלם‪ .‬לכן‪ ,‬כאשר מגיע זמן הביעור‪ ,‬ניתן להשאיר‬
‫בבית מזון שלש סעודות לכל אחד מבני הבית‪ ,‬ואת השאר מוציאים מהבית ומפקירים אותם בפני שלשה‬
‫אנשים‪ .‬ניתן להפקיר גם בפני שלשה ידידים למרות שהמפקיר יודע שהם לא יקחו את הפירות‪ .‬גם לאחר‬
‫הביעור נשארה קדושת שביעית בפירות!‬
‫ חיוב הביעור הוא חלק מדיני "קדושת שביעית"‪ ,‬ולכן פירות נכרים או מ"היתר המכירה" שעל פי הנוהג‬
‫המקובל אין בהם קדושת שביעית לא חלה עליהם חובת הביעור‪.‬‬
‫ באופן עקרוני לכל פרי יש זמן ביעור משלו‪ .‬אולם חז"ל קבעו מספר זמנים קבועים (בשנה השמינית)‪:‬‬
‫תאנים ‪ -‬בחנוכה‪ ,‬תמרים ‪ -‬בפורים‪ ,‬ענבים (ויין) – בפסח‪ ,‬זיתים (ושמן זית) ‪ -‬בשבועות‪.‬‬
‫‪.10‬גבולות הארץ לענין שמיטה‪ :‬על פי המשנה במסכת שביעית (פ"ו מ"א) הארץ מחולקת לשלשה אזורים‪:‬‬
‫ א‪ .‬כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל עד כזיב‪.‬‬
‫ ב‪ .‬כל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה‪.‬‬
‫ ג‪ .‬מן הנהר ואמנה ולפנים‪.‬‬
‫ בתחום עולי בבל (אזור א) ‪ -‬חלים כל דיני השמיטה ("לא נאכל ולא נעבד" בלשון המשנה)‪.‬‬
‫ בתחום עולי מצרים (אזור ב) ‪ -‬חלים רק חלק מדיני השמיטה ("נאכל אבל לא נעבד" בלשון המשנה) ונחלקו‬
‫הפוסקים מה מותר ומה אסור‪ .‬בגמרא במסכת חולין (דף ז ע"א) נאמר‪" :‬הרבה כרכים כבשום עולי מצרים‬
‫ולא כבשום עולי בבל‪ ...‬והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית"‪ ,‬ופירש רש"י (שם)‪" :‬הרבה כרכים‬
‫כבשו עולי מצרים וקדשום בקדושת הארץ (הראשונה) ולא כבשום עולי בבל לקדשם בשניה (לאחר החורבן‬
‫הראשון ושיבת ציון) דקסברי הואיל והותרו הותרו דקדושה ראשונה בטלה‪ ...‬ולא רצו להחזיר קדושתה כדי‬
‫שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית שאין נוהגת בחוצה לארץ‪ ,‬ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה‬
‫ופאה ומעשר עני‪ ".‬על פי שיטה זו‪ ,‬באזורים שלא "נכבשו" על ידי עולי בבל (באופן כוללני‪ :‬מדרום לאשקלון‬
‫ומצפון לאכזיב‪/‬עכו) מותרות עבודות הקרקע בשמיטה (החזון איש טוען שזה רק בחלק מהמקומות ולא‬
‫בכולם)‪ ,‬ורוב הפוסקים חולקים ואוסרים את העבודה‪ ,‬אולם מתירים ספיחין‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫ מחוץ לגבולות עולי מצרים (אזור ג; בעיקר בחלקים נרחבים מיישובי הערבה ובנגב הדרומי) ‪ -‬לא חלים דיני‬
‫שמיטה כלל‪.‬‬
‫ על פי זה ניתן לגדל ולשווק ירקות ופירות מחקלאים יהודים בארץ ישראל (מאזור ג לכוליה עלמא ומאזור‬
‫ב לפי חלק מהפוסקים) ללא חשש שמיטה!‬
‫‪.11‬לסיכום‪:‬‬
‫ בקניית ירקות‪ ,‬מיני דגן וקטניות (חלק גדול מהדגנים והקטניות מיובאים מחו"ל ואין חשש) ‪ -‬יש להיזהר‬
‫מאיסור ספיחין‪ .‬הימנעות מהאיסור היא על ידי קניית תוצרת מהאזורים המותרים‪ ,‬ממצעים מנותקים‬
‫(שדינם כעציצים)‪ ,‬משדות שנמכרו לגוי על פי היתר המכירה או מגידולי נכרים‪ .‬יש לבדוק היטב בזמן הקניה‬
‫מהו מקור התוצרת! ["אוצר הארץ" ישווקו ירקות מתוצרת השנה הששית או ממצעים מנותקים או מחוץ‬
‫לגבולות עולי מצרים‪ .‬במקרים מסוימים ישווקו ירקות מתחומים שיש בהם מחלוקת אם נכללים בגבולות‬
‫עולי מצרים)‪.‬‬
‫ בקניית פירות ‪ -‬המצב קל יותר כיון שאין איסור ספיחין וכאמור לעיל חלק מהפוסקים מתירים "שמור"‬
‫ו"נעבד"‪ .‬מאידך גיסא עשויה להיות קדושת שביעית בפירות (לא בפירות נכרים!) ולכן יש לבדוק היטב את‬
‫מקור הפירות‪ .‬כמו כן יש לבדוק שהפירות אינם "ערלה"‪.‬‬
‫‪.12‬דיני שמיטת כספים נפרסם בנפרד‪.‬‬
‫מצות השמיטה הוא לבוא אל האחדות‪ .‬לפירוש הפשוט שיד עשירים ועניים‬
‫שוה בשמיטה‪ .‬ולבד זה עיקר המנינים שבתורה שמיטין ויובלות הם בחינת‬
‫האחדות‪ .‬שהספירה והמנין מאחד המספר‪ ...‬וזה סמיכת שמיטה להר סיני‬
‫שע"י בחינת האחדות מתעורר כח קבלת התורה לבני ישראל והתורה מיוחדת‬
‫לבני ישראל והיא עץ החיים ממש‪.‬‬
‫(שפת אמת ויקרא פרשת בהר‪ ,‬תרמ"א)‬
‫‪29‬‬
‫לוח קדושת שביעית וביעור בפירות האילן‬
‫הפרי‬
‫קדושת שביעית מ‬
‫קדושת שביעית עד‬
‫זמן הביעור‬
‫סוף יולי שמינית‬
‫סוף יוני שמינית‬
‫תחילת דצמבר שביעית‬
‫אבוקדו‬
‫(אמצע תמוז תשע"ו)‬
‫(אמצע סיוון תשע"ו)‬
‫(אמצע כסליו תשע"ה)‬
‫אין ביעור‬
‫אגוז המלך אין קדושה [‪]1‬‬
‫אין ביעור‬
‫אין קדושה‬
‫אגוז לוז‬
‫אמצע מאי שמינית‬
‫אמצע נובמבר תשיעית‬
‫אמצע נובמבר שמינית‬
‫אגוז פקאן [‪]2‬‬
‫(תחילת אייר תשע"ו)‬
‫(תחילת חשוון תשע"ו)‬
‫(סוף חשוון תשע"ו)‬
‫סוף אוקטובר שמינית‬
‫סוף יוני שמינית‬
‫סוף יוני שביעית‬
‫אגס‬
‫(תחילת חשווןתשע"ו)‬
‫(אמצע סיוון תשע"ו)‬
‫(תחילת תמוז תשע"ה)‬
‫אין ביעור‬
‫אין קדושה‬
‫אוכמניות‬
‫אין ביעור‬
‫אין קדושה‬
‫אילסר‬
‫אמצע אפריל שמינית‬
‫אמצע אוקטובר תשיעית‬
‫אמצע אוקטובר שמינית‬
‫אנונה‬
‫(תחילת ניסן תשע"ו)‬
‫(תחילת תשרי תשע"ז)‬
‫(סוף תשרי תשע"ו)‬
‫אמצע ספטמבר בסוף שביעית אמצע ספטמבר בסוף שמינית סוף דצמבר שמינית‬
‫אפרסמון‬
‫(תחילת טבת תשע"ו)‬
‫(תחילת אלול תשע"ו)‬
‫(סוף אלול תשע"ה)‬
‫סוף נובמבר שמינית‬
‫תחילת פברואר שמינית‬
‫תחילת פברואר שביעית‬
‫אפרסק‬
‫(תחילת כסלו תשע"ו)‬
‫(סוף שבט תשע"ו)‬
‫(אמצע שבט תשע"ה)‬
‫אמצע דצמבר שמינית‬
‫תחילת ספטמבר בסוף שביעית אמצע נובמבר תשיעית‬
‫אשכולית‬
‫(סוף כסלו תשע"ו)‬
‫(תחילת חשוון תשע"ו)‬
‫(אמצע אלול תשע"ה)‬
‫אמצע אפריל שמינית‬
‫אמצע אפריל שמינית‬
‫ג' תשרי שביעית‬
‫אתרוג‬
‫(תחילת ניסן תשע"ו)‬
‫(תחילת ניסן תשע"ו)‬
‫אין ביעור‬
‫אין קדושה‬
‫בוטנה‬
‫תחילת אוגוסט שביעית‬
‫אמצע מאי שמינית‬
‫אמצע אפריל שביעית‬
‫גודגדן‬
‫אמצע אב תשע"ה)‬
‫(תחילת אייר תשע"ו)‬
‫(סוף ניסן תשע"ה)‬
‫תחילת ספטמבר בסוף שביעית תחילת ספטמבר בסוף שמינית אמצע דצמבר שמינית‬
‫גויאבה‬
‫(סוף כסלו תשע"ו)‬
‫(סוף אב תשע"ו)‬
‫(אמצע אלול תשע"ה)‬
‫תחילת אוגוסט שביעית‬
‫תחילת יוני שמינית‬
‫אמצע אפריל שביעית‬
‫דובדבן‬
‫(אמצע אב תשע"ה)‬
‫(סוף אייר תשע"ו)‬
‫(סוף ניסן תשע"ה)‬
‫אמצע ספטמבר בסוף שביעית אמצע ספטמבר בסוף שמינית שבועות שמינית‬
‫זית למאכל‬
‫(תחילת אלול תשע"ו)‬
‫(סוף אלול תשע"ה)‬
‫שבועות שמינית‬
‫אמצע נובמבר תשיעית‬
‫אמצע נובמבר שמינית‬
‫זית לשמן‬
‫(תחילת חשוון תשע"ו)‬
‫(סוף חשוון תשע"ו)‬
‫תחילת ספטמבר בסוף שביעית תחילת ספטמבר בסוף שמינית אמצע ינואר שמינית‬
‫חבוש‬
‫(סוף טבת תשע"ו)‬
‫(סוף אב תשע"ו)‬
‫(אמצע אלול תשע"ה)‬
‫אמצע ינואר שמינית‬
‫אמצע ספטמבר בסוף שביעית סוף אוקטובר תשיעית‬
‫חרוב‬
‫(תחילת טבת תשע"ו)‬
‫(תחילת תשרי תשע"ז)‬
‫(סוף אלול תשע"ה)‬
‫אמצע אוגוסט שביעית‬
‫אמצע יוני שמינית‬
‫אמצע יוני שביעית‬
‫ליטשי‬
‫(סוף אב תשע"ה)‬
‫(תחילת סיון תשע"ו)‬
‫(סוף סיון תשע"ה)‬
‫‪30‬‬
‫הפרי‬
‫קדושת שביעית מ‬
‫קדושת שביעית עד‬
‫זמן הביעור‬
‫אמצע אוקטובר בתחילת שמינית‬
‫אמצע יולי שמינית‬
‫אמצע יולי שביעית‬
‫לימה‬
‫(סוף תשרי תשע"ו)‬
‫(תחילת תמוז תשע"ו)‬
‫(סוף תמוז תשע"ה)‬
‫סוף יוני שמינית‬
‫תחילת מאי שמינית‬
‫תחילת מאי שביעית‬
‫לימון‬
‫(תחילת סיון תשע"ו)‬
‫(סוף ניסן תשע"ו)‬
‫(אמצע אייר תשע"ה)‬
‫אמצע ינואר שמינית‬
‫אמצע יוני שמינית‬
‫אמצע יוני שביעית‬
‫מנגו‬
‫(סוף טבת תשע"ו)‬
‫(תחילת סיון תשע"ו)‬
‫(סוף סיון תשע"ה)‬
‫תחילת ספטמבר בסוף שביעית אמצע ספטמבר בסוף שמינית סוף אפריל שמינית‬
‫מנדרינה‬
‫(תחילת ניסן תשע"ו)‬
‫(תחילת אלול תשע"ו)‬
‫(אמצע אלול תשע"ה)‬
‫סוף אוגוסט שביעית‬
‫תחילת מאי שמינית‬
‫תחילת אפריל שביעית‬
‫משמש‬
‫(תחילת אלול תשע"ה)‬
‫(סוף ניסן תשע"ו)‬
‫(תחילת ניסן תשע"ה)‬
‫סוף נובמבר שמינית‬
‫תחילת פברואר שמינית‬
‫תחילת פברואר שביעית‬
‫נקטרינה‬
‫(סוף חשוון תשע"ו)‬
‫(סוף שבט תשע"ו)‬
‫(אמצע שבט תשע"ה)‬
‫פסח שמינית‬
‫תחילת יוני שמינית‬
‫תחילת יולי שביעית‬
‫ענבי יין‬
‫(סוף אייר תשע"ו)‬
‫(תחילת תמוז תשע"ה)‬
‫פסח שמינית‬
‫תחילת אפריל שמינית‬
‫סוף מרץ שביעית‬
‫ענבי מאכל‬
‫(סוף אדר ב' תשע"ו)‬
‫(סוף אדר תשע"ה)‬
‫סוף פברואר שמינית‬
‫אמצע נובמבר תשיעית‬
‫אמצע נובמבר שמינית‬
‫פג'ויה‬
‫(אמצע אדר א' תשע"ו)‬
‫(תחילת חשוון תשע"ו)‬
‫(סוף חשוון תשע"ו)‬
‫אמצע יוני שמינית‬
‫תחילת ספטמבר בסוף שביעית אמצע נובמבר תשיעית‬
‫פומלה‬
‫(סוף סיון תשע"ה)‬
‫(תחילת חשוון תשע"ו)‬
‫(אמצע אלול תשע"ה)‬
‫אין ביעור‬
‫אין קדושה‬
‫פיסטוק‬
‫תחילת נובמבר שמינית‬
‫סוף יוני שמינית‬
‫אמצע מאי שביעית‬
‫צבר‬
‫(סוף חשוון תשע"ו)‬
‫(תחילת סיון תשע"ו)‬
‫(סוף אייר תשע"ה)‬
‫אמצע אוקטובר בתחילת שמינית אמצע אוקטובר בתחילת תשיעית אמצע מרץ שמינית‬
‫קומקווט‬
‫(סוף אדר א' תשע"ו)‬
‫(תחילת תשרי תשע"ז)‬
‫(סוף תשריתשע"ו)‬
‫אמצע ספטמבר בסוף שביעית אמצע ספטמבר בסוף שמינית אמצע מרץ שמינית‬
‫קיוי‬
‫(סוף אדר ב' תשע"ו)‬
‫(תחילת אלול תשע"ו)‬
‫(סוף אלול תשע"ה)‬
‫תחילת ספטמבר בסוף שביעית תחילת ספטמבר בסוף שמינית סוף אפריל שמינית‬
‫קליפים‬
‫אמצע ניסן תשע"ו)‬
‫(סוף אב תשע"ו)‬
‫(אמצע אלול תשע"ה)‬
‫תחילת ספטמבר בסוף שביעית תחילת ספטמבר בסוף שמינית סוף אפריל שמינית‬
‫קלמנטינה‬
‫(תחילת ניסן תשע"ו)‬
‫(סוף אב תשע"ו)‬
‫(אמצע אלול תשע"ה)‬
‫תחילת ספטמבר בסוף שביעית תחילת ספטמבר בסוף שמינית אמצע פברואר שמינית‬
‫קרמבולה‬
‫(תחילת אדר א' תשע"ו)‬
‫(סוף אב תשע"ו)‬
‫(אמצע אלול תשע"ה)‬
‫אמצע פברואר שמינית‬
‫אמצע אוגוסט שמינית‬
‫סוף יולי שביעית‬
‫רימון‬
‫(תחילת אדר א' תשע"ו)‬
‫(תחילת אב תשע"ו)‬
‫(תחילת אב תשע"ה)‬
‫סוף נובמבר שמינית‬
‫סוף ספטמבר בסוף שמינית‬
‫שזיף אירופאי תחילת אוגוסט שביעית‬
‫(מאורך)‬
‫(תחילת כסלו תשע"ו)‬
‫(תחילת תשרי תשע"ז)‬
‫(אמצע אב תשע"ה)‬
‫‪31‬‬
‫הפרי‬
‫שזיף יפני‬
‫(עגול)‬
‫שסק‬
‫שקד יבש‬
‫שקד ירוק‬
‫תאנה‬
‫תות עץ‬
‫תמר‬
‫תפוז‬
‫תפוז סיני‬
‫תפוח‬
‫קדושת שביעית מ‬
‫קדושת שביעית עד‬
‫זמן הביעור‬
‫אמצע דצמבר שמינית‬
‫אמצע מאי שמינית‬
‫תחילת מאי שביעית‬
‫(תחילת כסלו תשע"ו)‬
‫(תחילת אייר תשע"ו)‬
‫(אמצע אייר תשע"ה)‬
‫תחילת יולי שביעית‬
‫תחילת מרץ שמינית‬
‫תחילת פברואר שביעית‬
‫(תחילת אב תשע"ה)‬
‫(תחילת אדר א' תשע"ו)‬
‫(אמצע שבט תשע"ה)‬
‫תחילת ספטמבר בסוף שביעית אמצע ספטמבר בסוף שמינית סוף ינואר שמינית‬
‫(אמצע שבטתשע"ו)‬
‫(סוף אב תשע"ו)‬
‫(אמצע אלול תשע"ה)‬
‫סוף ינואר שמינית‬
‫סוף מאי שמינית‬
‫תחילת מאי שביעית‬
‫(אמצע שבט תשע"ו)‬
‫(תחילת אייר תשע"ו)‬
‫(אמצע אייר תשע"ה)‬
‫חנוכה שמינית‬
‫סוף מאי שמינית‬
‫סוף אפריל שביעית‬
‫(תחילת אייר תשע"ו)‬
‫(תחילת אייר תשע"ה)‬
‫סוף ספטמבר בתחילת שמינית‬
‫תחילת מאי שמינית‬
‫תחילת מאי שביעית‬
‫(תחילת תשרי תשע"ו)‬
‫(סוף ניסן תשע"ו)‬
‫(אמצע אייר תשע"ה)‬
‫פורים שמינית‬
‫סוף ספטמבר בסוף שמינית‬
‫תחילת אוגוסט שביעית‬
‫(תחילת תשרי תשע"ז)‬
‫(אמצע אב תשע"ה)‬
‫סוף מאי שמינית‬
‫סוף נובמבר תשיעית‬
‫תחילת אוקטובר שמינית‬
‫(תחילת אייר תשע"ו)‬
‫(סוף חשון תשע"ז)‬
‫(סוף אלול תשע"ו)‬
‫אמצע ספטמבר בתחילת שמינית סוף ספטמבר בתחילת שמינית אמצע מרץ שמינית‬
‫(סוף אדר א' תשע"ו)‬
‫(תחילת תשרי תשע"ו)‬
‫(אב תשע"ו)‬
‫אמצע ינואר שמינית‬
‫סוף יוני שמינית‬
‫אמצע מאי שביעית‬
‫(סוף טבת תשע"ו)‬
‫(תחילת סיון תשע"ו)‬
‫(סוף אייר תשע"ה)‬
‫הערה כללית‪ -‬בפרי העץ אין גזירת ספיחין‪ ,‬נקטנו בלוחות אלו שהזמן הקובע לענין קדושת שביעית הוא החנטה‪ .‬וכן‪,‬‬
‫כל הלוחות המובאים להלן נכתבו על פי חודשי החמה‪ ,‬זאת משום שתהליכח צמיחת הפירות והירקות הם לפי שנות‬
‫החמה‪ ,‬התאריכים המובאים בסוגריים‪ ,‬הם לפי התאריך העברי‪ ,‬ונכונים לשמיטה זו בלבד‪.‬‬
‫הלוחות העוסקים בפירות הוכנו בעזרת מר מאיר פרנקל ז"ל‪ ,‬מדריך חקלאי בשירות ההדרכה והמקצוע של משרד‬
‫החקלאות‪ ,‬ואג' מרדכי שומרון‪.‬‬
‫[‪ ]1‬תוצרת יבוא‪ -‬לא חלים עליה דיני השביעית‪.‬‬
‫[‪ ]2‬יש סוברים שאין בהם ביעור‪ ,‬באגוזי מלך רוב המשווק בארץ‪ -‬יבוא‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫לוח קדושת שביעית וספיחין בירקות‬
‫הירק‬
‫אבטיח‬
‫אננס‬
‫אספרגוס‬
‫אפונה תרמילים‬
‫ארטישוק‬
‫בטטה‬
‫במיה‬
‫בננה‬
‫בצל יבש‬
‫עלי בצל ירוק‬
‫בצל ראש‬
‫ברוקולי‬
‫גזר‬
‫גמבה [‪]6‬‬
‫דלורית‬
‫דלעת‬
‫חזרת‬
‫חסה [‪]7‬‬
‫חציל [‪]8‬‬
‫כוסברה‬
‫קדושת שביעית מ‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫אין קדושה [‪]5‬‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ספיחין מ‬
‫אמצע ינואר שביעית‬
‫(סוף טבת תשע"ה)‬
‫אין ספיחין [‪]4‬‬
‫אין ספיחין‬
‫אמצע מרץ שביעית‬
‫(סוף אדר תשע"ה)‬
‫אין ספיחין‬
‫אמצע יולי שביעית‬
‫(סוף תמוז תשע"ה)‬
‫אין ספיחין‬
‫אין ספיחין‬
‫סוף פברואר שביעית‬
‫(תחילת אדר תשע"ה)‬
‫אמצע נובמבר שביעית‬
‫(אמצע חשוון תשע"ה)‬
‫סוף ינואר שביעית‬
‫(סוף טבת תשע"ה)‬
‫תחילת ינואר שביעית‬
‫(אמצע טבת תשע"ה)‬
‫תחילת ינואר שביעית‬
‫(אמצע טבת תשע"ה)‬
‫אמצע פברואר שביעית‬
‫(סוף שבט תשע"ה)‬
‫תחילת יולי שביעית‬
‫(אמצע תמוז תשע"ה)‬
‫תחילת יולי שביעית‬
‫(אמצע תמוז תשע"ה)‬
‫סוף יולי שביעית‬
‫(תחילת אב תשע"ה)‬
‫תחילת אוקטובר שביעית‬
‫(תחילת תשרי תשע"ה)‬
‫אמצע ינואר שביעית‬
‫(אמצע טבת תשע"ה)‬
‫אמצע נובמבר שביעית‬
‫(סוף חשון תשע"ו)‬
‫‪33‬‬
‫ספיחין עד‬
‫זמן הביעור‬
‫אין ביעור [‪]3‬‬
‫חנוכה שמינית‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫אין ביעור‬
‫אמצע יוני שביעית‬
‫(סוף סיון תשע"ה)‬
‫אמצע יולי שביעית‬
‫(סוף תמוז תשע"ה)‬
‫אמצע מרץ שמינית‬
‫(סוף אדר א' תשע"ו)‬
‫אין ביעור‬
‫אין ביעור‬
‫אין ביעור‬
‫סוף ינואר שמינית‬
‫(אמצע שבט תשע"ו)‬
‫אמצע נובמבר שמינית אין ביעור‬
‫(סוף חשון תשע"ו)‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫חנוכה שמינית‬
‫סוף מאי שביעית‬
‫(תחילת סיון תשע"ה)‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫סוף יולי שמינית‬
‫(אמצע תמוז תשע"ו)‬
‫סוף יולי שמינית‬
‫(אמצע תמוז תשע"ו)‬
‫חנוכה שמינית‬
‫תחילת אוקטובר שמינית‬
‫(סוף אלול תשע"ו)‬
‫אמצע נובמבר שמינית‬
‫(סוף חשון תשע"ו)‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫תחילת אוקטובר שמינית אין ביעור‬
‫(אמצע תשרי תשע"ו)‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫הירק‬
‫כרוב אדום‬
‫כרוב לבן‬
‫כרובית‬
‫כרפס עלים‬
‫כרפס שורש‬
‫לוף‬
‫לפת‬
‫מלון [‪]9‬‬
‫מלפפון‬
‫נענע‬
‫סלק אדום‬
‫סלק עלים‬
‫עגבניה‬
‫פול תרמילים‬
‫פטריות‬
‫פטרוזיליה עלים‬
‫פטרוזיליה‬
‫שורש‬
‫פלפל [‪]11‬‬
‫פלפל חריף [‪]12‬‬
‫פפריקה‬
‫קדושת שביעית מ‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫אין קדושה [‪]10‬‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ספיחין עד‬
‫ספיחין מ‬
‫סוף ינואר שביעית‬
‫(אמצע שבט תשע"ה)‬
‫אמצע ינואר שביעית‬
‫(סוף טבת תשע"ה)‬
‫אמצע ינואר שביעית‬
‫(סוף טבת תשע"ה)‬
‫אמצע ינואר שביעית‬
‫(סוף טבת תשע"ה)‬
‫אמצע פברואר שביעית‬
‫(אמצע שבט תשע"ה)‬
‫תחילת פברואר שביעית‬
‫(אמצע שבט תשע"ה)‬
‫תחילת אוקטובר שביעית‬
‫(תחילת תשרי תשע"ה)‬
‫אמצע ינואר שביעית‬
‫(אמצע טבת תשע"ה)‬
‫אמצע נובמבר שביעית‬
‫(אמצע חשון תשע"ה)‬
‫אין ספיחין‬
‫אמצע ינואר שביעית‬
‫(סוף טבת תשע"ה)‬
‫סוף נובמבר שביעית‬
‫(סוף חשון תשע"ה)‬
‫סוף דצמבר שביעית‬
‫(סוף כסלו תשע"ה)‬
‫סוף נובמבר שביעית‬
‫(סוף חשון תשע"ה)‬
‫אין ספיחין‬
‫תחילת נובמבר שביעית‬
‫(תחילת חשון תשע"ה)‬
‫אמצע ינואר שביעית‬
‫(סוף טבת תשע"ה)‬
‫סוף ינואר שביעית‬
‫(סוף טבת תשע"ה)‬
‫סוף ינואר שביעית‬
‫(סוף טבת תשע"ה)‬
‫אמצע אוגוסט שביעית‬
‫(סוף אב תשע"ה)‬
‫‪34‬‬
‫זמן הביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫אמצע נובמבר שמינית אין ביעור‬
‫(סוף חשון תשע"ו)‬
‫אין ביעור‬
‫אין ביעור‬
‫סוף דצמבר שמינית‬
‫(תחילת טבת תשע"ו)‬
‫תחילת ינואר שמינית אין ביעור‬
‫(אמצע טבת תשע"ו)‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אמצע יולי שביעית‬
‫(סוף תמוז תשע"ה)‬
‫אין ביעור‬
‫אין ביעור‬
‫סוף נובמבר שמינית‬
‫(תחילת כסלו תשע"ו)‬
‫סוף נובמבר שמינית‬
‫(תחילת כסלו תשע"ו)‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אין ביעור‬
‫סוף ספטמבר שמינית‬
‫(אמצע אב תשע"ו)‬
‫סוף נובמבר שמינית‬
‫(תחילת כסלו תשע"ו)‬
‫אין ביעור‬
‫הירק‬
‫צנון‬
‫צנונית‬
‫קולורבי‬
‫קישוא‬
‫שום‬
‫שומר‬
‫שעועית‬
‫תרמילים‬
‫שמיר‬
‫תות שדה‬
‫תפוחי אדמה‬
‫תרד‬
‫קדושת שביעית מ‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫ספיחין מ‬
‫ספיחין עד‬
‫אמצע נובמבר שמינית אין ביעור‬
‫(סוף חשון תשע"ו)‬
‫סוף אוקטובר שמינית אין ביעור‬
‫(תחילת חשון תשע"ו)‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫אמצע נובמבר שביעית‬
‫(אמצע חשון תשע"ה)‬
‫סוף אוקטובר שביעית‬
‫(סוף תשרי תשע"ה)‬
‫אמצע דצמבר שביעית‬
‫(אמצע כסלו תשע"ה)‬
‫אמצע אוקטובר שביעית אמצע אוקטובר שמינית אין ביעור‬
‫(אמצע תשרי תשע"ה) (סוף תשרי תשע"ו)‬
‫אמצע פברואר‬
‫שביעית‬
‫(סוף שבט תשע"ה) (סוף אדר תשע"ה)‬
‫סוף ינואר שביעית‬
‫ג תשרי‬
‫(סוף טבת תשע"ה)‬
‫סוף נובמבר שביעית‬
‫ג תשרי‬
‫(סוף חשון תשע"ה)‬
‫אמצע נובמבר שביעית‬
‫ג תשרי‬
‫(אמצע חשון תשע"ה)‬
‫אמצע פברואר שביעית‬
‫ג תשרי‬
‫(סוף שבט תשע"ה)‬
‫סוף אוקטובר שביעית סוף נובמבר שביעית‬
‫(תחילת חשוון תשע"ה) (סוף חשון תשע"ה)‬
‫אמצע מרץ שביעית‬
‫ג תשרי‬
‫זמן הביעור‬
‫אמצע מרץ שמינית‬
‫אמצע אוגוסט שביעית‬
‫(סוף אדר א' תשע"ו)‬
‫חנוכה שמינית‬
‫(סוף אב תשע"ה)‬
‫אין ביעור‬
‫אמצע יולי שביעית‬
‫סוף נובמבר שמינית‬
‫(תחילת כסלו תשע"ו) (סוף תמוז תשע"ה)‬
‫אמצע נובמבר שמינית אין ביעור‬
‫(סוף חשון תשע"ו)‬
‫סוף אוגוסט שביעית‬
‫חנוכה שמינית‬
‫(תחילת אלול תשע"ה)‬
‫אין ביעור‬
‫חנוכה שמינית‬
‫סוף נובמבר שביעית‬
‫סוף נובמבר שמינית‬
‫(סוף חשון תשע"ה)‬
‫(תחילת כסלו תשע"ו)‬
‫אין ביעור‬
‫[‪ ]1‬ההערכה של הזמנים נעשתה לפי ממוצע ההגעה לשווקים‪.‬‬
‫[‪ ]2‬זמן איסור ספיחין בירקות נקבע עפ"י המנהג להקל בירקות שנבטו לפני השמיטה‪.‬‬
‫[‪ ]3‬כיוון שמצוי בשדה מהיתר המכירה‪ -‬לא כלה לחיה ולכן אין ביעור‪.‬‬
‫[‪ ]4‬צמח רב שנתי‪ ,‬ולכן לא חל עליו איסור ספיחין‪.‬‬
‫[‪ ]5‬יבול נוכרי‪ ,‬לא חלים עליו דיני שביעית‪.‬‬
‫[‪ ]6‬בחורף‪ ,‬רוב הגמבה המשווקת בארץ גדלה בערבה‪.‬‬
‫[‪ ]7‬ירקות עלים ללא חרקים הגדלים במצע מנותק‪ ,‬אין בהם קדושת שביעית ואיסור ספיחין‪.‬‬
‫[‪ ]8‬ממר חשוון ועד אדר‪ ,‬רוב החצילים המשווקים בארץ באים מהערבה‪ ,‬וחלקם מגיעים מנוכרים‪.‬‬
‫[‪ ]9‬בחורף‪ ,‬רוב המילונים מהערבה‪.‬‬
‫[‪ ]10‬אינו צמח‪ ,‬ולכן לא חלים עליו דיני שביעית‪.‬‬
‫[‪ ]11‬בחורף‪ ,‬הפלפל גדל באיזורים שיש ספק אם נכללו בכיבוש עולי בבל‪.‬‬
‫[‪ ]12‬אבקת פלפל חריף‪ ,‬שחור או לבן‪ ,‬מיובאת מחו"ל‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫לוח הדלקת נרות ומוצאי שבת‪/‬חג באפרת לשנת תשע"ה‬
‫הלוח מבוסס על העקרונות הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬הדלקת נרות‪ 20 :‬דקות לפני השקיעה‪ ,‬על פי זמני ירושלים‪ ,‬לפי ספר "בין השמשות" של הרב טוקצינסקי‪.‬‬
‫‪ .2‬צאת השבת‪/‬החג לפי לוחות הזמנים של ירושלים (על פי הנ"ל)‪.‬‬
‫‪" .3‬פלג המנחה" נקבע לפי השיטה המחשבת אורך היום מהנץ החמה עד השקיעה‪ .‬זהו הזמן המוקדם ביותר‬
‫להדלקת נרות שבת‪ ,‬נר חנוכה ותפילת ערבית (מוקדמת)‪.‬‬
‫‪ .4‬לא התייחסנו לזמן צאת הכוכבים שנתון במחלוקות רבות‪ .‬אנו מציעים לחשב ‪ 20‬דקות אחרי השקיעה (‪40‬‬
‫דקות לאחר זמן הדלקת נרות)‪.‬‬
‫‪ .5‬הזמנים הותאמו לשעון חורף‪/‬קיץ כפי שנקבע בחוק (הדגשנו את ה"מעברים")‪ .‬במידה ויחול שינוי ‪ -‬יש‬
‫להיערך בהתאם‪.‬‬
‫הפרשה‬
‫א ראש השנה‬
‫ב ראש השנה‬
‫האזינו (שובה)‬
‫יום כפור‬
‫א סוכות‬
‫שבת חוה"מ‬
‫שמחת תורה‬
‫בראשית‬
‫נח‬
‫לך לך‬
‫וירא‬
‫חיי שרה‬
‫תולדות‬
‫ויצא‬
‫וישלח‬
‫וישב‬
‫מקץ (חנוכה)‬
‫ויגש‬
‫ויחי‬
‫שמות‬
‫וארא‬
‫בא‬
‫בשלח (שירה)‬
‫יתרו‬
‫משפטים (שקלים)‬
‫תרומה‬
‫תאריך עברי‬
‫א תשרי‬
‫ב תשרי‬
‫ג תשרי‬
‫י תשרי‬
‫טו תשרי‬
‫יז תשרי‬
‫כב תשרי‬
‫כד תשרי‬
‫א חשון‬
‫ח חשון‬
‫טו חשון‬
‫כב חשון‬
‫כט חשון‬
‫ז כסלו‬
‫יד כסלו‬
‫כא כסלו‬
‫כח כסלו‬
‫ה טבת‬
‫יב טבת‬
‫יט טבת‬
‫כו טבת‬
‫ד שבט‬
‫יא שבט‬
‫יח שבט‬
‫כה שבט‬
‫ב אדר‬
‫פלג המנחה‬
‫‪17:20‬‬
‫‪17:19‬‬
‫‪17:18‬‬
‫‪17:11‬‬
‫‪17:05‬‬
‫‪17:03‬‬
‫‪16:58‬‬
‫‪16:57‬‬
‫‪16:50‬‬
‫‪15:44‬‬
‫‪15:41‬‬
‫‪15:37‬‬
‫‪15:35‬‬
‫‪15:34‬‬
‫‪15:34‬‬
‫‪15:36‬‬
‫‪15:38‬‬
‫‪15:42‬‬
‫‪15:46‬‬
‫‪15:51‬‬
‫‪15:56‬‬
‫‪16:01‬‬
‫‪16:07‬‬
‫‪16:12‬‬
‫‪16:17‬‬
‫‪16:21‬‬
‫תאריך כללי‬
‫‪25.9‬‬
‫‪26.9‬‬
‫‪27.9‬‬
‫‪4.10‬‬
‫‪9.10‬‬
‫‪11.10‬‬
‫‪16.10‬‬
‫‪18.10‬‬
‫‪25.10‬‬
‫‪1.11‬‬
‫‪8.11‬‬
‫‪15.11‬‬
‫‪22.11‬‬
‫‪29.11‬‬
‫‪6.12‬‬
‫‪13.12‬‬
‫‪20.12‬‬
‫‪27.12‬‬
‫‪3.1.15‬‬
‫‪10.1‬‬
‫‪17.1‬‬
‫‪24.1‬‬
‫‪31.1‬‬
‫‪7.2‬‬
‫‪14.2‬‬
‫‪21.2‬‬
‫‪36‬‬
‫הדלקת נרות‬
‫‪18:17‬‬
‫‪18:57‬‬
‫‪18:15‬‬
‫‪18:06‬‬
‫‪17:59‬‬
‫‪17:57‬‬
‫‪17:51‬‬
‫‪17:49‬‬
‫‪17:41‬‬
‫‪16:34‬‬
‫‪16:29‬‬
‫‪16:24‬‬
‫‪16:21‬‬
‫‪16:20‬‬
‫‪16:19‬‬
‫‪16:20‬‬
‫‪16:22‬‬
‫‪16:26‬‬
‫‪16:28‬‬
‫‪16:34‬‬
‫‪16:40‬‬
‫‪16:48‬‬
‫‪16:55‬‬
‫‪17:01‬‬
‫‪17:07‬‬
‫‪17:12‬‬
‫צאת שבת‪/‬חג‬
‫‪18:57‬‬
‫‪19:05‬‬
‫‪18:56‬‬
‫‪18:49‬‬
‫‪18:47‬‬
‫‪18:41‬‬
‫‪18:39‬‬
‫‪18:33‬‬
‫‪17:26‬‬
‫‪17:21‬‬
‫‪17:18‬‬
‫‪17:15‬‬
‫‪17:14‬‬
‫‪17:14‬‬
‫‪17:15‬‬
‫‪17:18‬‬
‫‪17:22‬‬
‫‪17:27‬‬
‫‪17:32‬‬
‫‪17:38‬‬
‫‪17:44‬‬
‫‪17:50‬‬
‫‪17:56‬‬
‫‪18:02‬‬
‫‪18:06‬‬
‫הפרשה‬
‫תצוה (זכור)‬
‫כי תשא‬
‫ויק"פ (פרה)‬
‫ויקרא (החדש)‬
‫צו‬
‫א פסח‬
‫ז פסח‬
‫שמיני‬
‫תזריע מצורע‬
‫אחרי קדושים‬
‫אמור‬
‫בהר‬
‫בחוקותי‬
‫במדבר‬
‫שבועות‬
‫נשא‬
‫בהעלותך‬
‫שלח‬
‫קרח‬
‫חוקת‬
‫בלק‬
‫פינחס‬
‫מטות מסעי‬
‫דברים‬
‫ואתחנן‬
‫עקב‬
‫ראה‬
‫שופטים‬
‫כי תצא‬
‫כי תבוא‬
‫נצבים‬
‫תאריך עברי‬
‫ט אדר‬
‫טז אדר‬
‫כג אדר‬
‫א ניסן‬
‫ח ניסן‬
‫טו ניסן‬
‫כא ניסן‬
‫כב ניסן‬
‫כט ניסן‬
‫ו אייר‬
‫יג אייר‬
‫כ אייר‬
‫כז אייר‬
‫ה סיון‬
‫ו סיון‬
‫יב סיון‬
‫יט סיון‬
‫כו סיון‬
‫ג תמוז‬
‫י תמוז‬
‫יז תמוז‬
‫כד תמוז‬
‫ב אב‬
‫ט אב‬
‫טז אב‬
‫כג אב‬
‫ל אב‬
‫ז אלול‬
‫יד אלול‬
‫כא אלול‬
‫כח אלול‬
‫תאריך כללי‬
‫‪28.2‬‬
‫‪7.3‬‬
‫‪14.3‬‬
‫‪21.3‬‬
‫‪28.3‬‬
‫‪4.4‬‬
‫‪10.4‬‬
‫‪11.4‬‬
‫‪18.4‬‬
‫‪25.4‬‬
‫‪2.5‬‬
‫‪9.5‬‬
‫‪16.5‬‬
‫‪23.5‬‬
‫‪24.5‬‬
‫‪30.5‬‬
‫‪6.6‬‬
‫‪13.6‬‬
‫‪20.6‬‬
‫‪27.6‬‬
‫‪4.7‬‬
‫‪11.7‬‬
‫‪18.7‬‬
‫‪25.7‬‬
‫‪1.8‬‬
‫‪8.8‬‬
‫‪15.8‬‬
‫‪22.8‬‬
‫‪29.8‬‬
‫‪5.9‬‬
‫‪12.9‬‬
‫‪37‬‬
‫פלג המנחה‬
‫‪16:25‬‬
‫‪16:29‬‬
‫‪16:32‬‬
‫‪16:35‬‬
‫‪17:39‬‬
‫‪17:42‬‬
‫‪17:44‬‬
‫‪17:45‬‬
‫‪17:49‬‬
‫‪17:52‬‬
‫‪17:56‬‬
‫‪18:00‬‬
‫‪18:03‬‬
‫‪18:07‬‬
‫‪18:08‬‬
‫‪18:11‬‬
‫‪18:15‬‬
‫‪18:17‬‬
‫‪18:19‬‬
‫‪18:21‬‬
‫‪18:21‬‬
‫‪18:21‬‬
‫‪18:19‬‬
‫‪18:17‬‬
‫‪18:13‬‬
‫‪18:09‬‬
‫‪18:03‬‬
‫‪17:56‬‬
‫‪17:50‬‬
‫‪17:42‬‬
‫‪17:35‬‬
‫הדלקת נרות‬
‫‪17:18‬‬
‫‪17:23‬‬
‫‪17:27‬‬
‫‪17:32‬‬
‫‪18:37‬‬
‫‪18:42‬‬
‫‪18:45‬‬
‫‪18:46‬‬
‫‪18:51‬‬
‫‪18:56‬‬
‫‪19:01‬‬
‫‪19:06‬‬
‫‪19:10‬‬
‫‪19:15‬‬
‫‪20:16‬‬
‫‪19:20‬‬
‫‪19:24‬‬
‫‪19:27‬‬
‫‪19:29‬‬
‫‪19:31‬‬
‫‪19:31‬‬
‫‪19:30‬‬
‫‪19:28‬‬
‫‪19:25‬‬
‫‪19:20‬‬
‫‪19:15‬‬
‫‪19:08‬‬
‫‪19:00‬‬
‫‪18:52‬‬
‫‪18:43‬‬
‫‪18:34‬‬
‫צאת שבת‪/‬חג‬
‫‪18:11‬‬
‫‪18:18‬‬
‫‪18:22‬‬
‫‪18:27‬‬
‫‪19:33‬‬
‫‪19:37‬‬
‫‪19:43‬‬
‫‪19:47‬‬
‫‪19:53‬‬
‫‪19:59‬‬
‫‪20:05‬‬
‫‪20:10‬‬
‫‪20:16‬‬
‫‪20:16‬‬
‫‪20:19‬‬
‫‪20:25‬‬
‫‪20:28‬‬
‫‪20:30‬‬
‫‪20:31‬‬
‫‪20:32‬‬
‫‪20:30‬‬
‫‪20:27‬‬
‫‪20:22‬‬
‫‪20:17‬‬
‫‪20:10‬‬
‫‪20:02‬‬
‫‪19:53‬‬
‫‪19:45‬‬
‫‪19:35‬‬
‫‪19:26‬‬
‫טבע הנשמה הכללית של כנסת ישראל היא אלקיותה‪ ...‬היחיד מתנער מחיי‬
‫החול לפרקים קרובים‪ ,‬בכל שבת; "בא שבת באה מנוחה"‪ ,‬מתחלת הנפש‬
‫להשתחרר מכבליה הקשים‪" ,‬ביום הניח ד' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה‬
‫הקשה אשר עובד בך"‪ ,‬ומבקשת היא לה אז נתיבות עליונות‪ ,‬חפצים רוחניים‪,‬‬
‫כפי טבע מקורה‪...‬‬
‫את אותה הפעולה‪ ,‬שהשבת פועלת על כל יחיד‪ ,‬פועלת היא השמיטה על‬
‫האומה בכללה‪ .‬צורך מיוחד הוא לאומה זו‪ ,‬שהיצירה האלהית נטועה בקרבה‬
‫באופן בולט ונצחי‪ ,‬כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלקי שלה בכל‬
‫מלא זהרו‪ ,‬אשר לא ישביתוהו חיי החברה של חול עם העמל והדאגה‪ ,‬הזעף‬
‫והתחרות אשר להם‪ ,‬למען תוכל להתגלות בקרבה פנימה טהרת נשמתה‬
‫בכללותה כמו שהיא‪...‬‬
‫שנת שבתון מוכרחת היא לאומה ולארץ!‬
‫שנת שקט ושלוה‪ ,‬באין נוגש ורודה‪" ,‬לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא‬
‫שמיטה לה'"‪ ,‬שנת שוויון ומרגע‪ ,‬התפשטות הנשמה בהרחבתה אל הישר‬
‫האלקי המכלכל חיים בחסד‪ ,‬אין רכוש פרטי מסוים ולא זכות קפדנית‪ ,‬ושלום‬
‫אלקי שורר על כל אשר נשמה באפו‪.‬‬
‫(הרב קוק‪ ,‬הקדמה לשבת הארץ)‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫טבילת ערב‬
‫יום כיפור (מיוחדת)‬
‫לצורך יום כיפור‬
‫טבילת‬
‫גברים‬
‫במקוואות הגברים‬
‫לנשים‬
‫ברימון ובזית‬
‫מקווה נשים בדקל תהיה פתוחה‬
‫לטבילת נשים ביום שישי‬
‫ערב יום כיפור‬
‫ט' תשרי (‪)3.10.14‬‬
‫בין השעות ‪ 12:00‬ועד ‪.14:00‬‬
‫עלות טבילה – ‪₪ 20‬‬
‫נא להגיע עם מגבת אישית‪.‬‬
‫לשאלות ניתן לפנות‬
‫לעליזה הוכשטד ‪058-4777004‬‬
‫בערב ראש השנה‬
‫ביום רביעי‬
‫כ"ט אלול תשע"ד‬
‫(‪)24.9.14‬‬
‫בין השעות ‪16:30-7:00‬‬
‫בערב יום כיפור‬
‫ביום שישי‬
‫‪Women’s Mikve‬‬
‫‪on the eve of‬‬
‫‪Yom Kipor‬‬
‫ט' בתשרי תשע"ה‬
‫(‪)3.10.14‬‬
‫בין השעות ‪16:30-6:30‬‬
‫‪Special for Yom Kipor‬‬
‫‪The women’s mikve in the Dekel‬‬
‫‪will be open for women on Friday‬‬
‫)‪the 9th of Tishrei (3/10/14‬‬
‫‪from 12:00 to 14:00.‬‬
‫‪Price: 20 NIS‬‬
‫מחירון‬
‫מבוגר ‪₪ 20 -‬‬
‫תלמיד‪/‬חייל‪/‬ילד‪/‬פנסיונר ‪₪ 15 -‬‬
‫‪Please bring your own towel.‬‬
‫‪For additional information‬‬
‫‪speak to Aliza Hochstead‬‬
‫‪058 - 4777004‬‬
‫גמר חתימה טובה‬
‫‪39‬‬
‫הציבור מוזמן‬
‫לדרשת שבת שובה‬
‫לזכר יובל היימן‬
‫וכל חיילי צה"ל שנפלו במבצע צוק איתן‬
‫הי"ד‬
‫מפי המרא דאתרא‬
‫הרב שלמה ריסקין‬
‫היום הרת עולם‪:‬‬
‫בריאת האדם‪ ,‬כבוד האדם‬
‫ואתיקה של חיילנו בעזה‬
‫הדרשה תתקיים אי"ה‬
‫בבית הכנסת המרכזי נטע בנימין‪ ,‬בגבעת הרימון‬
‫בשבת פרשת האזינו (ג' תשרי‪ ,‬תשע"ד)‬
‫מנחה בשעה ‪ ,17:30‬דרשה בשעה ‪17:50‬‬
‫‪mdatit@efrat.muni.il | www.efrat.muni.il | 02-9933120‬‬