אשריכם ישראל

‫בס"ד‬
‫יהודי | בנשיאות הרה”צ שלום ארוש שליט”א | פרשת וילך ש‬
‫בת שובה| ו' ת‬
‫ון לכל בית‬
‫ש‬
‫ר‬
‫י‬
‫ה‬
‫’‬
‫ת‬
‫הגלי‬
‫שע”ו‬
‫(‬
‫‪5‬‬
‫‪1‬‬
‫‪/‬‬
‫‪9‬‬
‫‪0‬‬
‫‪19/‬‬
‫)‬
‫|‬
‫ג‬
‫ל‬
‫י‬
‫ון ‪437‬‬
‫א‬
‫שרינו‪ ,‬שאנו זוכים ללכת מחיל‬
‫אל חיל בירח האיתנים‪ ,‬ולאחר‬
‫יום ראש השנה שבו המלכנו את‬
‫ה' יתברך למלך על כל הארץ‪ ,‬ה' יתברך נותן‬
‫לנו את המתנה היפה ביותר שהיא מתנת‬
‫התשובה‪ ,‬הסליחה והמחילה‪ ,‬המתנה‬
‫שנקראת "יום הכיפורים הקדוש" שעליו‬
‫אמר ר' עקיבא במשנה בסוף מסכת יומא‪:‬‬
‫"אשריכם ישראל‪ ,‬לפני מי אתה מיטהרים‬
‫ומי מטהר אתכם‪ ,‬אביכם שבשמים!" לכן‬
‫נלמד מעט על היום הקדוש‪ ,‬מה זוכים‬
‫ביום זה‪ ,‬מהי העבודה הנכונה של יום‬
‫הכיפורים‪ ,‬וכיצד נשתמש בכוח הנפלא‬
‫הזה כל השנה כולה‪.‬‬
‫למעלה מן הזמן‬
‫כתוב בספר תנא דבי אליהו רבא פרק א'‬
‫על הפסוק בתהלים "ימים יוצרו ולו אחד‬
‫בהם"‪" :‬זה יום הכפורים לישראל‪ ,‬שהוא‬
‫שמחה גדולה לפני מי שאמר והיה העולם‪,‬‬
‫שנתנו באהבה רבה לישראל‪ .‬משלו משל‬
‫למה הדבר דומה‪ ,‬למלך בשר ודם שהיו‬
‫עבדיו ובני ביתו מוציאין את הזבלים‬
‫ומשליכים אותם כנגד פתח של מלך‪,‬‬
‫וכשהמלך יוצא ורואה הזבלים‪ ,‬היה שמח‬
‫שמחה גדולה‪ .‬לכך נדמה יום הכיפורים‪,‬‬
‫שנתנו הקב"ה באהבה רבה ובשמחה‪.‬‬
‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא בשעה שהוא מוחל‬
‫לעונותיהן של ישראל אין מתעצב בלבבו‬
‫אלא שמח שמחה גדולה ואומר להם‬
‫להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות‪' :‬בואו‬
‫ושמחו עמי שמחה גדולה‪ ,‬שאני מוחל‬
‫לעונותיהם של ישראל'‪.‬‬
‫על דרשה זו של רבותינו‪ ,‬שהפסוק ימים‬
‫יוצרו ולו אחד בהם מדבר על יום הכיפורים‪,‬‬
‫מבאר ר' נתן על פי דברי רבנו בתורה ע"ט‪:‬‬
‫"תשובה ובחינת למעלה מהזמן‪ ,‬דהיינו‬
‫ביטול הזמנים‪ ,‬הם בחינה אחת‪ ,‬ועל ידי‬
‫אשריכם ישראל‬
‫זה זוכין לשמוע הקול דקדושה ולהכניע‬
‫הקול דסטרא אחרא‪ .‬וכן מבואר בה'אלף‬
‫בית' החדש (ספר המידות)‪ ,‬באות תשובה‪,‬‬
‫סימן א‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬יום שהאדם עושה‬
‫תשובה הוא למעלה מהזמן‪ ,‬ומעלה כל‬
‫הימים למעלה מהזמן‪ ,‬וכן יום הכיפורים‬
‫הוא למעלה מהזמן‪ ,‬עד כאן לשונו‪ .‬נמצא‬
‫מבואר‪ ,‬שתשובה הוא למעלה מהזמן"‪.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬שיום הכיפורים הוא נמצא‬
‫מעל הזמן‪ ,‬דהיינו שאינו כפוף לחוקים‬
‫הרגילים של העולם הזה‪ ,‬ובו יש עת רצון‬
‫ומסוגל לפעול ישועות נפלאות שהם‬
‫בבחינת למעלה מן הזמן‪ .‬וכמו כן יום‬
‫הכיפורים הוא גם מעלה את כל הימים‬
‫למעלה מהזמן דהיינו שהוא מסוגל גם‬
‫להחיות ולתקן את כל שאר ימות השנה‪,‬‬
‫כי הוא כלול מכל הימים הוא השורש של‬
‫כל הימים‪.‬‬
‫דף חדש‬
‫ועוד מבאר ר' נתן‪ ,‬בעניין מה שאנו‬
‫אומרים בתחילת יום הכיפורים‪" :‬על דעת‬
‫המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה‬
‫ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל‬
‫עם העבריינים" אומר ר' נתן שזה לא רק‬
‫היתר לעבריינים לבוא ולהתפלל אלא‬
‫שביום הכיפורים ישנו כוח כזה שאנו‬
‫מעוררים את הישיבה של מעלה לעסוק‬
‫בתיקון של כל העבריינים ולהעלות אותם‬
‫אל הקדושה ממש‪.‬‬
‫עבריינים הם לא רק הרשעים הגמורים‬
‫אלא כל אחד שעדיין יש בידו עבירות שלא‬
‫עשה עליהן תשובה נקרא עבריין‪ ,‬והוא‬
‫צריך לדעת שביום הכיפורים מתעורר כוח‬
‫של תשובה גדול מאוד וכל הישיבה של‬
‫מעלה עוסקת לתקן אותו ולהעלות אותו‪,‬‬
‫ויתעורר לפתוח פתח ולהכין כלי מצדו‬
‫לזכות לתיקונים נפלאים אלה ולעלות אל‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫וזה חסד עצום שעושה ה' יתברך עם עם‬
‫ישראל שנותן לנו יום של סליחה ומחילה‬
‫שבו אדם יכול לתקן את כל השנה כולה‪,‬‬
‫ואת כל החיים שלו ולפתוח דף חדש ופרק‬
‫חדש בחיים שלו‪.‬‬
‫תעבוד ותפעל‬
‫לכן צריכים להתעורר להבין היטב שיום‬
‫הכיפורים הוא יום גבוה מאוד של עבודת‬
‫ה' נפלאה‪ ,‬ואינו מסתכם בצום בלבד‪ ,‬ולא‬
‫מספיק רק להיות שותף בתפילות‪ ,‬וכמו‬
‫שאומרים "לצאת ידי חובה"‪ ,‬וכמו כן לא‬
‫מתפללים רק על חיים‪ ,‬בריאות ופרנסה‬
‫טובה‪ ,‬אלא יש כאן הזדמנות מיוחדת‬
‫לפעול דברים שאי אפשר לפעול כל השנה‬
‫כולה‪ ,‬לפעול תשובה שלימה‪ ,‬לעלות מעל‬
‫הזמן לבחינה אחרת לגמרי ולהעלות‬
‫ולתקן את כל הימים‪ ,‬וצריכים לפעול בו‬
‫את כל הרוחניות הכי גדולה לכל השנה‪.‬‬
‫אמנם כתוב "עיצומו של יום מכפר" כמו‬
‫שכתוב בתורה‪" :‬כי ביום הזה יכפר עליכם"‬
‫וכו' ולכן משמע שהכפרה והסליחה‬
‫והמחילה היא אוטומטית‪ ,‬אך כבר מבואר‬
‫ברמב"ם שיש חילוקים בכפרה‪ ,‬ועיקר‬
‫המחילה והסליחה תלוי בתשובה ולכן‬
‫כותב רבנו בליקוטי מוהר"ן‪" :‬דע‪ ,‬כי כל‬
‫אחד ואחד כפי מה שזוכה לפעול בקשתו‬
‫בים הכיפורים דהיינו בקשת סלח נא‪"...‬‬
‫ומשמע מכאן שצריכים לפעול את‬
‫הכפרה‪ ,‬דהיינו שהסליחה והכפרה של יום‬
‫הכיפורים היא לפי העבודה של האדם‪,‬‬
‫היום לא מכפר באופן אוטומטי‪ ,‬אלא זה‬
‫יום שמסוגל מאוד לכפר‪ ,‬אבל כל אחד‬
‫זוכה לפי העבודה שלו‪ ,‬לכן צריך לפעול‬
‫שיזכה להגיע באמת ל"סלחתי כדבריך"‪,‬‬
‫שה' יסלח לו בשלמות‪.‬‬
‫לחיות את אור ה'‬
‫כדי שנקבל את הכוחות לעמוד ולהתפלל‬
‫ולנצל את היום הקדוש‪ ,‬צריכים להתעורר‬
‫ולהבין מדוע אנו צריכים את הסליחה‬
‫והמחילה‪.‬‬
‫העונג הגדול ביותר בעולם הזה הוא‬
‫להרגיש את אור ה' בשלמות‪ ,‬את הקשר‬
‫עם ה'‪ ,‬וכל עוון שיש לאדם שה' עדיין‬
‫לא סלח לו עליו מהווה מחיצה וחומה‬
‫המסתירה לו את אור ה'‪ ,‬את אור התורה‬
‫ואת אור הצדיקים‪ ,‬ומזה באים כל הנגעים‬
‫שהם ההיפך מהעונג‪ ,‬שהם כל ייסורי הנפש‬
‫שיש לאנשים שחושבים שה' לא אוהב‬
‫אותם‪ ,‬שמאשימים את עצמם‪ ,‬ורודפים‬
‫את עצמם‪ ,‬ומסתובבים שבורים ומיואשים‬
‫ועצובים וכו'‪ ,‬זה הכול שקר שנובע‬
‫מכך שהם נמצאים בחושך ובהסתרה‬
‫גדולים בגלל העוונות כמו שכתוב‪" :‬כי‬
‫אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין‬
‫אלוקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם‬
‫משמוע"‪ ,‬ולכן במקום לחיות חיים מלאים‬
‫אור באור ה'‪ ,‬הם חיים בכל החושך והשקר‬
‫הללו‪ .‬לכן כל אחד צריך להשתדל לפעול‬
‫ולחזור בתפילות את כל הבקשות של‬
‫הסליחה והמחילה כמו שמובא במחזורים‬
‫עד שיזכה לצאת מהחושך הנורא שמסתיר‬
‫לו את אור ה' ולחזור לאור באור ה'‪.‬‬
‫לכן אומר רבנו הקדוש בליקוטי מוהר"ן‬
‫סימן ס"ו‪ ,‬שאחר המחילה והסליחה‬
‫שנעשה ביום הכפורים‪ ,‬נגדל שם ה'‪,‬‬
‫כי עיקר מה שמסתיר את שם ה' הוא‬
‫העוונות‪ ,‬ועל ידי המחילה והסליחה‪,‬‬
‫מתגדל ומתקדש שמו הגדול יתברך‪.‬‬
‫אנו כל כך הרבה מרבים לבקש שיתגדל‬
‫ויתקדש שמיה רבא‪ ,‬בקדישים ובתפילות‪,‬‬
‫אבל הכול תלוי במחילה ובסליחה‪ ,‬זו עיקר‬
‫הגדלת שמו הגדול וכשאדם זוכה לפעול‬
‫את בקשת ה"סלח נא" הוא זוכה באמת‬
‫לגדל את שמו יתברך‪.‬‬
‫לקבל את המתנה‬
‫לכן ביום הכיפורים יתעורר כל אחד לנצל‬
‫את הכוח המיוחד שביום הקדוש ויעשה‬
‫התבודדות שבה יתחנן ויפעל שה' יזכה‬
‫אותו לקבל את המתנה הנפלאה הזו‬
‫שתאיר לו את החיים ויסלח לו לגמרי על‬
‫כל עוונותיו ויבטל ויסיר את כל המחיצות‬
‫וחומות הברזל המפסיקות בינו לבין אביו‬
‫שבשמים‪.‬‬
‫וכן כתבנו לפני ראש השנה שלאורך כל‬
‫עשרת ימי תשובה הספרים של כל אחד‬
‫ואחד פתוחים לפני ה' יתברך ולכן צריכים‬
‫להרבות ולבקש מה' כתבנו בספר חיים‬
‫טובים‪ ,‬כל היום ולא רק בשעת התפילות‪,‬‬
‫אז מובן שכעת בשעת חתימת הספרים‬
‫צריכים לנצל את היום האחרון להתחזק‬
‫לבקש להוסיף כמה שיותר דברים טובים‬
‫אמתיים לספרים שלנו‪ .‬וצריכים לדעת‬
‫שבתפילות אומרים ומבקשים על דברים‬
‫כלליים‪ ,‬אבל כל אדם חכם צריך לראות‬
‫שיכתבו ויחתמו אותו בספר של קדושה‪,‬‬
‫ושמירת הברית‪ ,‬שיזכה לעבוד על זה כל‬
‫השנה בכל יום‪ ,‬שיחתמו אותו בספר של‬
‫ידיעת התורה והתמדת הלימוד בשלמות‬
‫שיחתמו אותו בספר של אמונה שלימה‬
‫של התבודדות ארוכה בכל יום ויום וכו' וכו'‬
‫כפי שכבר כתבנו‪.‬‬
‫יום כיפורים בכל יום‬
‫אבל עיקר מה שצריך כל אחד לקחת‬
‫מהיום הקדוש הוא שיבין את כוח התשובה‬
‫והווידוי שישנו בידיים של כל אחד ואחד‬
‫בכל יום ויום‪ ,‬שהוא הכוח של ה"שעה‬
‫התבודדות"‪ .‬אני קורא לשעת ההתבודדות‪,‬‬
‫"היום כיפור של כל יום ויום"‪ .‬למה שתחיה‬
‫כל השנה בחושך כתוצאה מהעבירות‬
‫והמסכים המבדילים‪ ,‬ותחכה ליום‬
‫הכיפורים‪,‬‬
‫המשך בעמוד ‪3‬‬
‫אז‬
‫וגם‬
‫מנהג כפרות בערב יום כפור (או"ח סי' תר"ה)‬
‫יש הסבורים שבעשיית כל מיני סגולות‬
‫ביהדות הם יוצאים ידי חובתם ונפטרים‬
‫מכל חובה שהיא‪ ,‬אחת הדוגמאות לכך היא‬
‫מנהג הכפרות‪ ,‬שבו לאחר סיבוב התרנגול‬
‫מעל לראשיהם‪ ,‬הם משוכנעים שכל‬
‫עוונותיהם עברו על ראשו‪ ,‬ומעליהם פרחו‬
‫ונעלמו כלא היו‪...‬‬
‫הפסוק באיכה (ג‪ ,‬א‪-‬ד) אומר ֲאנִ י ַהּגֶ ֶבר ָר ָאה‬
‫חׁשְך וְ ֹלא‬
‫אֹותי נָ ַהג וַ ּיֹלַ ְך ֶ‬
‫ֳענִ י ְּב ֵׁש ֶבט ֶע ְב ָרתֹו‪ִ .‬‬
‫אֹור‪ַ .‬אְך ִּבי יָ ֻׁשב יַ ֲהפְֹך יָ דֹו ּכָ ל ַהּיֹום‪ִּ .‬בּלָ ה ְב ָׂש ִרי‬
‫מֹותי‪.‬‬
‫עֹורי ִׁש ַּבר ַעצְ ָ‬
‫וְ ִ‬
‫רבי מאיר מפרימשלאן זצוק"ל היה דורש‬
‫פסוקים אלו על אנשים כאלו ודומיהם‪ ,‬וכך‬
‫"אנִ י ַהּגֶ ֶבר (תרנגול) ָר ָאה ֳענִ י ְּב ֵׁש ֶבט‬
‫אמר‪ֲ :‬‬
‫ֶע ְב ָרתֹו"‪ -‬האדם המסובב אותי עושה עברות‬
‫"אֹותי נָ ַהג וַ ּיֹלַ ְך‬
‫ִ‬
‫וסבור הוא להעבירם עלי!‪..‬‬
‫חׁשְך וְ ֹלא אֹור"‪ -‬אלו הם הנוהגים לעשות‬
‫ֶ‬
‫"אְך ִּבי יָ ֻׁשב"‪ -‬את‬
‫כפרות לפני עלות השחר‪ַ ...‬‬
‫מצוות התשובה המוטלת עליו‪ ,‬הוא מבקש‬
‫לקיים בי‪ -‬ולכן "יַ ֲהפְֹך יָ דֹו ּכָ ל ַהּיֹום"‪ -‬הוא‬
‫מסובב את התרנגול מעל לראשו! ולאחר‬
‫עֹורי ִׁש ַּבר‬
‫"ּבּלָ ה ְב ָׂש ִרי וְ ִ‬
‫מכן הוא שוחט אותו‪ִ :‬‬
‫מֹותי"‪( .‬ומתוק האור)‬
‫ַעצְ ָ‬
‫ַ‬
‫יׁש ָיבה ֶׁשל‬
‫"על ַּד ַעת ַה ָּמקֹום וְ ַעל ַּד ַעת ַה ָּק ָהל ִּב ִ‬
‫יׁש ָיבה ֶׁשל ַמ ָּטה ָאנּו ַמ ִּת ִירין ְל ִה ְת ַּפ ֵּלל‬
‫ַמ ְע ָלה ִּוב ִ‬
‫ִעם ָה ֲע ַב ְריָ נִ ים"‪.‬‬
‫מה שקודם התפילה ביום הכיפורים‬
‫אנו אומרים שאנו מתירין להתפלל עם‬
‫העבריינים‪ ,‬משא"כ בשאר ימים טובים‪,‬‬
‫וביותר בר"ה היה לנו לומר כן‪ ,‬הוא משום‬
‫כי ראש השנה הוא אתערותא דלעלא‪,‬‬
‫כלומר שהשי"ת מקבל את בניו ומעורר‬
‫ליבם כולם כאחד‪ ,‬בבחי' כרחם אב על‬
‫בנים‪ ,‬משא"כ ביום הכיפורים שהוא עניין‬
‫אתערותא דלתתא‪ ,‬כלומר התעוררות‬
‫שתלויה באדם‪ ,‬כי ביום זה מבקשין אנו‬
‫את סליחתו של המלך ואין מן הראוי לבקש‬
‫מחילה רק על עצמנו ולא על שאר אחינו‪,‬‬
‫שהרי מדין ערבות אנו ערבים להם‪ ,‬וזה מה‬
‫"על ַּד ַעת ַה ָּמקֹום וְ ַעל‬
‫שאנו מדקדקים לומר ַ‬
‫ַּד ַעת ַה ָּק ָהל" היינו כי ביום כיפור צריך גם‬
‫את אתערותא דלתתא‪ ,‬ומשום כך נעשים‬
‫בתפילה זו כחטיבה אחת המבקשת סליחה‪,‬‬
‫ועי"ז מתעוררין רחמי השי"ת עלינו ומוחל‬
‫וסולח לעוונותינו וחותם אותנו לחיים‬
‫טובים ולשלום‪( .‬אור חדש)‬
‫"ּפ ַתח ָלנּו ַׁש ַער‪ְּ .‬ב ֵעת נְ ִע ַילת ַׁש ַער‪!!! ,,‬‬
‫ְ‬
‫ביום הכיפורים בשעת המנחה קוראים אנו‬
‫בהפטרה על יונה הנביא שביקש לברוח‬
‫מאת רצון ה'‪ ,‬שאמר לו להחזיר בתשובה‬
‫את אנשי העיר נינווה‪ ,‬כמו"ש "וַ ּיָ ָקם יֹונָ ה‬
‫יׁשה ִמּלִ ְפנֵ י ה'‪,,‬‬
‫לִ ְבר ַֹח ַּת ְר ִׁש ָ‬
‫ורבים נתחבטו כבר בשאלה מה הרמז‬
‫הטמון בהפטרת יונה שקשור ליוה"כ‪ ,‬ומה‬
‫זה בא ללמדנו?‬
‫ונראה לבאר בס"ד‪ ,‬כי יש רמז גדול ונשגב‬
‫בהפטרה זו שנקראת דווקא בשעת המנחה‬
‫של יום הכיפורים‪ ,‬והוא שגם אם ח"ו לא‬
‫נמצא בנו עדין נקודת זכות על מנת להיחתם‬
‫לחיים טובים ולשלום בקריאת הפטרה זו‬
‫באים אנו ומעוררים את רחמי השי"ת עלינו‬
‫ומבקשים ממנו שכמו שהוא חס וריחם על‬
‫אנשי נינווה הגויים והמתין להם שישובו‬
‫מדרכם הרעה כך גם ימתין עמנו הקב"ה‬
‫ויתן לנו את הזכות לשוב בתשובה שלמה‬
‫מאהבה‪ .‬וכן ישנו עוד מסר חשוב לכל‬
‫אחד ואחד מאיתנו שגם אם הוא מרגיש‬
‫שעוונותיו עצמו ורבו עד מאד ונחלשה דעתו‬
‫מלשוב בתשובה כראוי עד שעה זו‪ -‬שעת‬
‫המנחה על זאת באים ומרמזים גם לאדם‬
‫זה כשם שהקב"ה חפץ בתשובתם של אנשי‬
‫נינווה הגויים אזי כל שכן שאצל בן ישראל‬
‫אין מקום ליאוש כלל וגם בשעה זו אם רק‬
‫ישוב ויתעורר בתשובה שלמה ויבקש את‬
‫חסד החינם מלפניו יתברך אזי ודאי וודאי‬
‫שהשי"ת ישמע את צעקתו ותחינתו ויפתח‬
‫לו שער בעת נעילת שער ויחתימהו לאלתר‬
‫לחיים טובים יחד עם כל עם ישראל אכי"ר‪.‬‬
‫יֹוד ַע ִל ְׁשאֹל‬
‫ּתֹורה ל' ְּב ִענְ יַ ן ַה ֵּבן ֶׁש ֵאינֹו ֵ‬
‫ְּב ַה ְּמב ָֹאר ְּב ָ‬
‫"א ֶׁשר ֹלא‬
‫ׁשּובה הּוא ִּב ְב ִחינַ ת ֲ‬
‫וְ כּו'‪ֶׁ .‬ש ִע ַּקר ְּב ִחינַ ת ְּת ָ‬
‫אֹורה ַמה ַּשּׁיָ ְך‬
‫ּגָ זַ ְל ִּתי ָאז ָא ִׁשיב"‪ָׁ .‬ש ֲאלּו ֲאנַ "ׁש ִל ְכ ָ‬
‫ׁשּובה ַעל ָּד ָבר ֶׁשֹּלא ָּפ ַׁשע ּבֹו‪,‬‬
‫ְל ַחּיֵ ב ָא ָדם ַל ֲעׂשֹות ְּת ָ‬
‫"א ֶׁשר ֹלא ּגָ זַ ְל ִּתי ָאז ָא ִׁשיב"‪ .‬וְ ָא ְמרּו‪ְּ ,‬כ ֶׁשּיַ ֲחּפֹץ‬
‫ִּב ְב ִחינַ ת ֲ‬
‫ׁשּובה ְׁש ֵל ָמה וִ ַיח ֵּפׂש ְלנַ ּקֹות ַע ְצמֹו‬
‫ָה ָא ָדם ַל ֲחזֹר ִּב ְת ָ‬
‫ֵמ ֲח ָט ָאיו ִּב ְׁש ֵלימּות ְּב ִלי ׁשּום ָע ְר ָמה‪ ,‬יִ ְמ ָצא ְּפ ָׁש ִעים‬
‫ֲעוֹונֹות וְ ַעוְ ולֹות ֶׁש ָּשׁ ַכח ֵמ ֶהם ְלגַ ְמֵרי וְ ֹלא ָׂשם ִלּבֹו‬
‫ׁשּובה יַ ְב ִחין‬
‫ְל ַה ְרּגִ יׁש ָּב ֶהם‪ ,‬וְ ַרק ֵמ ֲח ַמת רֹוב ָע ְסקֹו ִּב ְת ָ‬
‫רֹונֹותיו ֶׁש ְּכ ָבר ָׁש ַכח ֵמ ֶהם זְ ַמן ַרב‪ ,‬וְ ַאף‬
‫עֹוד וָ עֹוד ְּב ֶח ְס ָ‬
‫"א ֶׁשר ֹלא ּגָ זַ ְל ִּתי ָאז‬
‫ׁשּובה‪ ,‬וְ זֶ הּו ֲ‬
‫ֲע ֵל ֶיהם ְמ ֻחּיָ ב ַל ֲעׂשֹות ְּת ָ‬
‫אכן ּגָ זַ ל‬
‫יטב‪ ,‬יִ ְר ֶאה ֶׁש ֵ‬
‫יטב ֵה ֵ‬
‫ָא ִׁשיב" ִּכי ְּכ ֶׁשּיִ ְבדֹק ַע ְצמֹו ֵה ֵ‬
‫וְ ִעיוֵ ות‪ַ .‬רק ֶׁש ְּלרֹב ַהּזְ ַמן וְ ַה ִּשׁ ְכ ָחה ָהיָ ה נִ ְד ֶמה לֹו ֶׁשֹּלא‬
‫ּגָ זַ ל וְ ֹלא ִעיוֵ ות‪( .‬שיש"ק ד‪-‬לו)‬
‫ַ‬
‫נֹוהג ְל ַה ְמ ִּתין ָּב ֶעֶרב ְל ָבנָ יו ֶׁש ָחזְ רּו‬
‫"ּת ָהיָ ה ֵ‬
‫מֹוה ְרנַ ְ‬
‫ֵמ ַה ֶח ֶדר‪ְּ ,‬כ ֵדי ִל ְסעֹד ִע ָּמ ֶהם ְס ֻע ַּדת ַע ְר ִבית‪ ,‬וְ ָהיָ ה ְמ ָבֵרְך‬
‫ִע ָּמ ֶהם ִּב ְר ַּכ ַ‬
‫קֹורא ִע ָּמ ֶהם ְקִר ַיאת ְׁש ַמע ֶׁש ַעל‬
‫ת‪-‬ה ָּמזֹון‪ ,‬וְ ֵ‬
‫ר‪ּ-‬כְך ִליׁשֹון יַ ַחד‪ַ .‬א ַ‬
‫ל‪ּ-‬פי ֶׁשּנ ַֹהג‬
‫ף‪-‬ע ִ‬
‫ַה ִּמ ָּטה‪ ,‬וְ ָה ְלכּו ַא ַח ָ‬
‫זֶ ה ָל ַקח וְ גָ זַ ל ִמ ֶּמּנּו ִמ ְּשׁעֹות ַה ַּליְ ָלה וְ ִה ְכ ִּביד ָע ָליו ְּב ֵס ֶדר‬
‫ּתֹורה וְ ַהּיִ ְר ָאה‪.‬‬
‫ִק ַימת ֲחצֹות וְ כּו'‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַחּנְ ָכם ְּב ֶדֶרְך ַה ָ‬
‫(שם סוף חלק ד)‬
‫ַ‬
‫אדם הּוא ָח ִסיד ִּב ְצ ִעירּותֹו‪ֲ ,‬אזַ י‬
‫"ּת ָא ַמר‪ְּ :‬כ ֶׁש ָ‬
‫מֹוה ְרנַ ְ‬
‫יֵ ׁש ִּת ְקוָ ה ֶׁש ְּבזִ ְקנּותֹו יִ ְהיֶ ה ְּכ ַב ַע ַ‬
‫אּולם‬
‫ל‪-‬ה ַּביִ ת ָּפׁשּוט ָ‬
‫נֹוהג ְּכ ַב ַע ַ‬
‫ל‪-‬ה ַּביִ ת‪ֲ ,‬אזַ י ְּבזִ ְקנּותֹו‬
‫ְּכ ֶׁש ָה ָא ָדם ִּב ְצ ִעירּותֹו ֵ‬
‫הּוא ְּכלּום‪( ...‬שם)‬
‫לקט מדיני כפרות בערב יום כיפור‬
‫דיון המוגש ע”י בית ההוראה “חוט של חסד” מאת הרה”ג ר’ אלחנן שלום אלגרוד שליט”א‬
‫ר”כ ההוראה ודומ”צ דק”ק “חוט של חסד” ודיין בביה”ד “משפט וחסד‬
‫א‪ .‬במה עושים כפרות‬
‫נחלקו הפוסקים על מה עדיף לעשות‬
‫כפרות‪< :‬א> י"א שאין לעשות כפרות על‬
‫תרנגולים משום שזה מנהג האמורי‪ ,‬ועדיף‬
‫לעשות כפרות על כסף [ב"י או"ח סי' תר"ה ס"א‬
‫בשם הרשב"א והרמב"ן‪ ,‬שו"ע שם]‪ ,‬ושווי הכסף‬
‫יהיה לכתחילה כשוויו של התרנגול [מג"א‬
‫שם סק"ה‪ ,‬שו"ע הרב שם ס"ה‪ ,‬מטה אפרים שם אות‬
‫י']‪< .‬ב> אולם למעשה ברוב המקומות נהגו‬
‫לעשות כפרות על תרנגולים‪ ,‬ומנהג זה‬
‫הוא מנהג ותיקין בשם הגאונים [טור שם‬
‫ס"א‪ ,‬ב"י הנ"ל בשם רב האי גאון‪ ,‬רמ"א שם‪ ,‬קיצשו"ע‬
‫סי' קל"א ס"א‪ ,‬הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע ימים נוראים‬
‫עמ' רכ"ב]‪ .‬והטור [הנ"ל] הביא שני טעמים‬
‫מדוע עושים כפרות על תרנגול ולא על‬
‫חיה ועוף‪\1 :‬כיון שהתרנגול מצוי בבית‬
‫יותר משאר בעלי חיים‪\2 ,‬כיון שנקרא‬
‫התרנגול גבר ועושים בגבר תמורת גבר‬
‫(ומטעם זה פוסקים האחרונים שיש להדר‬
‫אחר תרנגול גדול שנקרא "גבר" ונקרא כן‬
‫משיתחיל לקרות קריאת הגבר [מקור חיים‬
‫שם‪ ,‬מטה אפרים שם אות ד'‪ ,‬נטעי גבריאל הל' יום‬
‫הכיפורים פ"י ס"ט]‪.‬‬
‫ב‪ .‬איזה מין תרנגול יש לקחת לבני הבית‬
‫העושים כפרות על תרנגול‪ ,‬ייקחו תרנגול‬
‫זכר עבור זכר ותרנגולת נקיבה עבור‬
‫נקיבה‪ ,‬לכל אחד מבני הבית ואפילו קטן‬
‫בן יומו [ב"י או"ח סי' תר"ה ס"א בשם התשב"ץ‪,‬‬
‫רמ"א שם ס"א‪ ,‬לבוש שם ס"א‪ ,‬מג"א שם סק"ב‪,‬‬
‫שו"ע הרב שם ס"א‪ ,‬ערוה"ש שם ס"ג‪ ,‬הגר"י יוסף‬
‫שליט"א בילקו"י שם ס"ב‪ ,‬קיצשו"ע סי' קל"א ס"א‬
‫(ומוסיף שם שיש לקחת תרנגול זכר שאינו מסורס)‪,‬‬
‫ועוד]‪ .‬ואם לקח לנקיבה תרנגול זכר ולזכר‬
‫תרנגולת נקיבה‪< ,‬א> יש אומרים יצאו‬
‫ידי חובתם ואינם צריכים לחזור ולעשות‬
‫כפרות שוב [אשל אברהם מבוטשאטש תניינא‬
‫סי' תר"ה תניינא‪ ,‬הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהובא‬
‫באשרי האיש ח"ג עמוד ק"ו]‪< ,‬ב> ויש אומרים‬
‫שלכתחילה ייקחו תרנגולים אחרים ויחזרו‬
‫ויעשו עליהם סדר כפרות [בית ישראל טויסיג‬
‫ח"ח סי' קל"א בשם הגרי"ח זוננפלד זצ"ל (הובא‬
‫בנטעי גבריאל הל' יום הכיפורים פ"י סי"א)]‪.‬‬
‫ואם במקומם לא מצויים תרנגולים‪< ,‬א>‬
‫ייקחו בעל חי אחר שאינו ראוי להקרבה‬
‫על המזבח (כגון אווז‪ ,‬דג וכד') [קיצשו"ע‬
‫סי' קל"א ס"א‪ ,‬משנ"ב שם סק"ד]‪< ,‬ב> ויש מי‬
‫שאומר שיכולים לקחת גם בעל חי שכן‬
‫ראוי להקרבה על המזבח (כגון תורים או‬
‫בני יונה וכד') [לבוש שם ס"א]‪.‬‬
‫ואם אין ידם משגת לקנות תרנגולים‬
‫לכל בני הבית‪< :‬א> יש אומרים שיכולים‬
‫לעשות לכולם כפרות על תרנגול אחד‬
‫[לבוש שם ס"א‪ ,‬משנ"ב שם סק"ג‪ ,‬קיצשו"ע הנ"ל‬
‫(ועל אף שכתבו שם "שני בני אדם‪ ,"...‬נראה דאין‬
‫כוונתם לשניים דווקא אלא אפילו טובא]; <ב>‬
‫אמנם הנטעי גבריאל [הנ"ל סט"ז] והגר"י‬
‫יוסף שליט"א [שם ס"ד] פסקו שיש לקחת‬
‫תרנגול אחד לכל הזכרים ותרנגולת אחת‬
‫לכל הנקבות; <ג> ולפענ"ד נראה שעדיף‬
‫שבעל הבית יעשה כפרות על עצמו‬
‫בתרנגול‪ ,‬ולשאר בני הבית יעשה כפרות‬
‫לכל אחד בכסף השווה לכל הפחות‬
‫פרוטה‪ ,‬וזאת ע"פ מה שכתב באליה רבה‬
‫[שם אות ח'] שאין שניים יוצאים בתרנגול‬
‫אחד עיי"ש‪.‬‬
‫ג‪ .‬כמה תרנגולים צריך לאשה מעוברת‬
‫<א> יש אומרים שלאשה מעוברת יש‬
‫לכתחילה ליקח תרנגולת נקיבה ותרנגול‬
‫האם העובר זכר (ולכן צריך‬
‫זכר מספק ִ‬
‫עבורו תרנגול) או שמא הוא נקיבה‬
‫ומספיקה התרנגולת הנקיבה עבור שניהם‬
‫[רמ"א או"ח סי' תר"ה ס"א‪ ,‬לבוש שם ס"א‪ ,‬פר"ח שם‬
‫סק"א‪ ,‬ערוה"ש שם ס"ג‪ ,‬קיצשו"ע סי' קל"א ס"א]‪.‬‬
‫<ב> ויש אומרים שיש לכתחילה ליקח‬
‫עבורה שתי תרנגולות נקיבות ותרנגול זכר‪,‬‬
‫שמא הולד נקבה וצריך אחד לאם ואחד‬
‫לולד דסבירא ליה דאין שנים יוצאים‬
‫האם עם עוברה‪,‬‬
‫בכפרה אחת אפילו ֵ‬
‫ותרנגול אחד שמא הולד יהיה זכר [האר"י‬
‫ז"ל והשל"ה שהובאו במג"א שם סק"ב‪ ,‬אליה רבה שם‬
‫אות ח'‪ ,‬הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע ימים נוראים עמוד‬
‫רכ"ה (ובעמוד רכ"ו כתב שהוא רק לרווחא דמילתא‬
‫כי מדינא אמרינן ש"עובר ירך אמו" [גיטין כ"ג ע"ב])]‪.‬‬
‫<ג> ויש שהביאו את ב' הדעות ולא הכריעו‬
‫בזה [מג"א הנ"ל‪ ,‬שו"ע הרב שם ס"ג‪ ,‬משנ"ב שם‬
‫סק"ג]‪.‬‬
‫ואין צריכה לקחת את כל התרנגולים‬
‫ביחד‪ ,‬אלא יכולה לקחתם זה אחר זה‪,‬‬
‫משום שגדול כבוד הבריות [נטעי גבריאל הל'‬
‫יום הכיפורים פ"י ס"ד]‪.‬‬
‫וכל זה במעוברת לאחר מ' יום להריונה‪,‬‬
‫אבל תוך מ' יום – אינה צריכה לעשות‬
‫כפרות על עוברה אע"פ שידוע בבירור‬
‫שהיא מעוברת (כגון ע"י בדיקת דם וכד')‬
‫[הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהובא באשרי האיש ח"ג עמוד‬
‫ק"ז‪ ,‬הגר"ש ואזנר זצ"ל שהובא בקובץ מבית לוי תשרי‬
‫ה'תשנ"ח ח"א עמוד ל"ג הערה ו'‪ ,‬נטעי גבריאל שם‬
‫ס"ג]‪ .‬וה"ה במי שמסופקת אם מעוברת‬
‫[הגר"ש ואזנר זצ"ל הנ"ל]‪.‬‬
‫ובמעוברת לאחר מ' יום להריונה שראו‬
‫באולטרא סאונד את מין העובר ואמרו‬
‫לה‪< ,‬א> יש אומרים שרשאית לסמוך על‬
‫כך ותיקח לכפרה לפי מינו של העובר‪,‬‬
‫לכל שיטה כמנהגה [הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬
‫הנ"ל‪ ,‬הגר"מ בראנסדארפער זצ"ל בשו"ת קנה בושם‬
‫ח"ב סי' כ'‪ ,‬הגר"ש ואזנר זצ"ל הנ"ל]‪< ,‬ב> ויש‬
‫מי שאומר שכיון שאינו בירור גמור‪ ,‬אין‬
‫לשנות מן המנהג ויש להביא כפרות כאילו‬
‫שאינה יודעת‪ ,‬לכל שיטה כמנהגה [תשובות‬
‫וביאורים סי' קצ"ה אות ל"ג שהובא בנטעי גבריאל‬
‫הנ"ל הערה ה']‪.‬‬
‫ואין צריך לקחת יותר מחשש שיש לה‬
‫תאומים [ב"ח או"ח סי' תר"ה אות ב' בשם מרדכי‬
‫קטן‪ ,‬פרמ"ג שם א"א סק"ב‪ ,‬שיורי כנסת הגדולה הגב"י‬
‫אות ו']‪ .‬ואם ידוע שיש לה תאומים (ואינה‬
‫יודעת מה מינם)‪< ,‬א> יש מי שאומר שצ"ע‬
‫אם צריכה לקחת יותר עבורם [תשובות‬
‫וביאורים הנ"ל]‪< ,‬ב> והגר"ש ואזנר זצ"ל [קובץ‬
‫מבית לוי הנ"ל] סובר שצריכה לקחת יותר‬
‫כמניין התאומים (כלומר לדעה הראשונה‬
‫– תיקח תרנגולת נקיבה אחת ושני תרנגולים‬
‫זכרים‪ ,‬ולדעה השנייה – תיקח שלוש תרנגולות‬
‫נקיבות ושני תרנגולים זכרים)‪.‬‬
‫אמנם מי שאין ידו משגת‪ ,‬רשאי ליקח רק‬
‫תרנגולת אחת למעוברת‪ ,‬שהרי "עובר ירך‬
‫אמו" ודי בכפרה אחת לה ולעוברה ואפילו‬
‫אם העובר זכר [פרמ"ג שם א"א סוף סק"ב‪,‬‬
‫הגר"ע יוסף זצ"ל הנ"ל עמוד רכ"ו]‪.‬‬
‫ד‪ .‬תרנגול שלם ללא מום‬
‫יש לקחת תרנגול שלם ללא מום (כגון‬
‫סומא בעין אחת וכד') משום שתרנגול‬
‫הוא כפרה דוגמת קרבן (ולא קרבן ממש)‬
‫ולגבי מחוסר אבר נאמר "הקריבהו נא‬
‫לפחתך" [שו"ת שיח יצחק סי' רצ"ה]‪.‬‬
‫ה‪ .‬צריך להיות נוכח במקום‬
‫לא ניתן לעשות כפרות על מי שאינו‬
‫נמצא במקום בו עושים הכפרות‪ ,‬ואפילו‬
‫אם יאמר המכפר "זו כפרת פלוני" והלה‬
‫אינו נמצא – אינו מועיל [הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬
‫שהובא באשרי האיש ח"ג עמ' ק"ז]‪.‬‬
‫ו‪ .‬תרנגול שנמצא טריפה‬
‫אם לאחר השחיטה נמצא העוף טריפה‪,‬‬
‫<א> יש אומרים שצריך לקחת תרנגול‬
‫אחר [פקודת אלעזר סי' תר"ה‪ ,‬שו"ת כנף רננה סי'‬
‫נ"ז בשם תורת אביגדור‪ ,‬קצה המטה שהובא בנטעי‬
‫גבריאל הל' יום הכיפורים פי"ג הערה ז' (וטעמו משום‬
‫שכפרות הם במקום שעיר המשתלח‪ ,‬ושעיר המשתלח‬
‫שנמצא טריפה פסול)]‪< ,‬ב> ויש אומרים שאין‬
‫צריך [אשל אברהם מבוטשאטש תניינא סי' תר"ה‪,‬‬
‫שו"ת כנף רננה הנ"ל‪ ,‬שו"ת תורה לשמה סי' נ"ה‪,‬‬
‫הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהובא בספר אשרי האיש ח"ג‬
‫עמוד ק"ו‪ ,‬הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע ימים נוראים עמוד‬
‫רכ"ח]‪< ,‬ג> ויש שעושים פשרה לעשות עוד‬
‫פעם כפרות במעות ואומר "זה חליפתי‬
‫וכו'" [שדי חמד מערכת יום הכיפורים סי' א' אות‬
‫ח']‪.‬‬
‫ואם נתנבל התרנגול בשחיטה או שהסכין‬
‫היה פגום‪ ,‬לכו"ע יש לקחת תרנגול אחר‬
‫לכפרה [שו"ת כנף רננה הנ"ל‪ ,‬שו"ת תורה לשמה‬
‫הנ"ל‪ ,‬שדי חמד הנ"ל אות י"ג‪ ,‬אלף המגן סי' תר"ה‬
‫סק"י‪ ,‬קצה המטה שם ס"ק י"ב‪ ,‬נטעי גבריאל הנ"ל‬
‫ס"ד]‪.‬‬
‫ז‪ .‬כפרות ממעות מעשר כספים‬
‫אין לעשות כפרות ממעות מעשר כספים‪,‬‬
‫משום שנחשבת כמצוה שמחויב בה [אליה‬
‫רבה סי' תר"ה אות ו' בשם השל"ה‪ ,‬משנ"ב סק"ו‪ ,‬ספר‬
‫הלכות מעשר כספים פי"ד סי"ח‪ ,‬נטעי גבריאל הל' יום‬
‫הכיפורים פי"ג ס"א]‪.‬‬
‫ט‪ .‬לטבול קודם כפרות‬
‫יש נוהגים לטבול במקוה קודם עשיית‬
‫סדר הכפרות [מטה אפרים סי' תר"ה אות ו'‪ ,‬נטעי‬
‫גבריאל הל' יום הכיפורים פ"י ס"ה]‪.‬‬
‫לשאלות ולתגובות למדור יש להפנות‬
‫לכתובת אימייל‪:‬‬
‫‪hutShelChesed@gmail.com‬‬
‫הפדיון הגדול בערב היום הגדול‬
‫ערב יום כיפור בעיירה ברדיצ'ב‪.‬‬
‫אווירת חרדה מהולה בהתרוממות‪-‬‬
‫רוח אפפה את תושבי העיר כולה‬
‫בבוקר ערב היום הקדוש‪ ,‬יום כיפור‪.‬‬
‫את התחושה הטובה והנעימה לצד‬
‫תחושת הביטחון שחשו יהודי העיר‬
‫ניתן היה לתלות גם בעובדה‪ ,‬שסמכו‬
‫על רבם הגדול‪ ,‬אוהב ישראל וסנגורם‪,‬‬
‫רבי לוי‪-‬יצחק‪ ,‬שבתפילותיו ובמעשיו‬
‫ישיג לכולם‪ ,‬בסיעתא דישמיא‪ ,‬שנה‬
‫טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה‪.‬‬
‫השמש שיצא מחדרו של הרבי העביר‬
‫את הוראותיו האחרונות לקהל‬
‫התושבים לערב יום כיפור‪ .‬בלילה‬
‫הקודם מסר הרבי לשמש את סדר‪-‬‬
‫היום המיוחד שלפיו ינהג בערב יום‪-‬‬
‫הכיפורים‪ .‬בהודעתו מסר כי מיד‬
‫לאחר תפילת שחרית של ערב יום‬
‫כיפור יחל הרבי בקבלת פתקאות‬
‫'פדיונות‪-‬הנפש' מאת הציבור‪ ,‬עד‬
‫שעת תפילת המנחה‪ ,‬דבר שהיה‬
‫מקובל מזה שנים‪ .‬אך ההודעה השניה‬
‫הכתה בהלם את הכל‪.‬השמש הודיע‬
‫בשם הרבי‪ ,‬כי השנה נדרש כל מגיש‬
‫פתקה לצרף אליה גם מטבע של רובל‬
‫שלם לצדקה‪ ,‬עבור כל נפש‪ .‬דבר שלא‬
‫נשמע מעולם מפי הרבי‪.‬‬
‫בינם לבין עצמם השתאו התוהים‪ ,‬וכי‬
‫מה תעשה משפחה אשר לה שניים‬
‫עשר ילד‪ ,‬מניין יביאו סך עצום זה‬
‫לרבי?! אך השתיקה הייתה התשובה‬
‫הטוה ביותר עבורם‪ .‬הרבי ציווה והוא‬
‫יודע את אשר הוא מצווה‪.‬‬
‫הוראתו האחרונה של הרבי נתקבלה‬
‫בהפתעה‪ ,‬שכן מעולם לא התנה הרבי‬
‫את ברכותיו ותפילותיו בסכום כלשהו‪.‬‬
‫אולם ההוראה ניתנה ואין להרהר‬
‫אחריה‪ .‬הסכום הנדרש‪ ,‬רובל שלם‪,‬‬
‫היה גבוה במקצת לרבים מבני העיירה‬
‫העניים‪ .‬אך הכול ידעו כי הנתיב לספר‬
‫החיים חולף דרך מפתן חדרו של‬
‫הרבי‪ ,‬ומי הוא זה אשר יחסוך בממון‬
‫בשעה שמדובר בספר החיים?!‬
‫‪zzz‬‬
‫ערב יום כיפור‪ ,‬שעות ארוכות ישב‬
‫הרבי בחדרו וקיבל אנשים שהגיעו‬
‫לא רק מקרב תושבי ברדיטשב‪ ,‬אלא‬
‫מהסביבה כולה‪ .‬בחוץ השתרך תור‬
‫ארוך והומה‪ ,‬אך בתוך הבית ‪ -‬שקט‬
‫ודממה‪ .‬מבוגרים כצעירים נכנסו‬
‫פנימה כשעל פניהם נסוכה חרדת‪-‬‬
‫קודש‪ ,‬וכשיצאו נראו כמאושרים‬
‫באדם‪ .‬היוצאים דמו ללקוחות ששכרו‬
‫זה עתה את שירותיו של עורך‪-‬דין‬
‫ידוע‪ ,‬כשהם בוטחים בייצוגם ההולם‬
‫בבית‪-‬המשפט‪ ,‬בית משפט של‬
‫מעלה‪...‬‬
‫הזמן עובר חולף עוד מעט גיע זמן‬
‫מנחה ואז תיסגר חדרו של הרבי‪.‬‬
‫לפתע נכנסה אישה אלמנה‪ ,‬תושבת‬
‫ברדיטשב‪ ,‬שבאה בלוויית בנה הפעוט‪.‬‬
‫בכניסתה אל חדרו של הרבי הושיטה‬
‫לו את פתקתה בה היו רשומים שני‬
‫שמות‪ ,‬שלה ושל בנה הפעוט בצירוף‬
‫רובל בודד‪ .‬הרבי נטל את הפיתקה‬
‫לידו ועיין בכתוב בה‪ .‬לפתע הרים‬
‫את עיניו הטובות לעבר האלמנה‬
‫ובנה‪ .‬היא עמדה רועדת כולה מאימת‬
‫המעמד‪ .‬הרבי הביט במטבע המונח‬
‫על השולחן ואמר‪" :‬ודאי תרצי שגם‬
‫בנך ייכתב איתך בספר החיים‪ .‬אם‪-‬כן‪,‬‬
‫עלייך להוסיף עוד רובל עבורו"‪.‬‬
‫"בסדר רבי‪ ,‬אנסה להביא עוד רובל‬
‫אחד‪ ,‬הן את הרובל הראשון השגתי‬
‫במאמץ רב"‪ ,‬מלמלה האלמנה‪ ,‬ופנתה‬
‫בצעדים מהוססים לצאת את החדר‪.‬‬
‫כשיצאה מהבית פרצה האלמנה בבכי‬
‫נרגש‪ .‬מניין תיקח עתה עוד רובל‬
‫שלם? שאלה את עצמה בייאוש‪ .‬הלוא‬
‫גם את הרובל הראשון לא השיגה‬
‫בקלות! בנפש עגומה שבה האלמנה‬
‫לביתה העלוב והחלה לטכס עצה‪.‬‬
‫היא חיפשה אחר חפצי‪-‬ערך שעוד‬
‫נותרו בביתה‪ ,‬כדי למשכנם ולהשיג‬
‫תמורתם הלוואה‪ ,‬אך בבית כבר לא‬
‫נותר דבר‪.‬‬
‫‪zzz‬‬
‫שעת המנחה הגיעה‪ .‬הכול המתינו‬
‫לכניסתו של הרבי לתפילה‪ .‬אך הדקות‬
‫נקפו והרבי עדיין מתמהמה בחדרו‪.‬‬
‫משמשו של הרבי גילה‪ ,‬כי כל הבאים‬
‫להתקבל אצל הרבי כבר נתקבלו‪ ,‬וכי‬
‫הרבי משתהה בחדרו מסיבה שאינה‬
‫ידועה‪ .‬כעבור זמן ביקש הרבי כי לא‬
‫ימתינו לו‪ ,‬והקהל שהתפלל מנחה‬
‫מיהר לביתו לסעודה המפסקת‪.‬‬
‫השמש נעה במהירות מערבה‪ .‬בעוד‬
‫שעה קלה יתכנסו כולם בבית‪-‬‬
‫המדרש לתפילת 'כל נדרי'‪ .‬אך רבי‬
‫לוי‪-‬יצחק נשאר ספון בחדרו‪ .‬וממתין‪.‬‬
‫למה? איש לא ידע‪ .‬הרבנית אל הרבי‬
‫נכנסת‪ :‬הגיע זמן סעודה מפסקת‪,‬‬
‫אנא יבוא הרבי לסעוד את ליבו‪".‬‬
‫לפתע התדפקה האלמנה שוב על‬
‫דלת הבית‪ .‬מתנשמת ומתנשפת כולה‬
‫ביקשה להיכנס בדחיפות אל הרבי‪.‬‬
‫עיניה הדומעות לא אפשרו לשמש‬
‫לסרב לה‪ .‬נראה היה לו לשמש כאילו‬
‫חיכה הרבי לה‪.‬‬
‫היא הניחה על השולחן קומץ‬
‫מטבעות‪" .‬רבי‪ ,‬חצי רובל יש כאן‪ .‬זה‬
‫מה שהצלחתי להשיג‪ .‬יאמין‪-‬נא לי‪,‬‬
‫בכל כוחותי התאמצתי‪ .‬יותר מזה לא‬
‫הצלחתי לאסוף‪ ,‬אנא יקבל הרבי את‬
‫מאמצי ויעשה פדיון לבני וגם לי"‪.‬‬
‫נטל רבי לוי‪-‬יצחק את המטבעות‬
‫הקטנים‪ ,‬מנה אותם‪ ,‬ואכן‪ ,‬הסכום‬
‫הגיע למחצית הרובל בלבד‪" .‬הלוא‬
‫את יודעת שנדרש רובל שלם לכל‬
‫נפש!"‪ ,‬פנה אל האשה בקול אבהי ורך‪.‬‬
‫האלמנה לא החזיקה מעמד ופרצה‬
‫בבכי מר‪" .‬לא יכולתי‪ ,‬לא יכולתי"‪,‬‬
‫התייפחה‪" ,‬פשוט אין לי יותר"‪.‬‬
‫עיניו של הרבי הוסיפו להפיק רוך‬
‫וטוב‪-‬לב‪ ,‬גם כאשר אמר את המלים‬
‫הקשות‪" :‬אם‪ -‬כן תיאלצי להסתפק‬
‫בשמך בלבד"‪ ,‬והוסיף‪" :‬רובל אחד‬
‫תמורת כל נפש ‪ -‬אין לשנות"‪" .‬אעשה‬
‫עבורך פדיון‪ ,‬הילד הקט אין בו חטא‪,‬‬
‫אין מה לחשוש ולפחד‪".‬‬
‫גופה של האלמנה המסכנה נתקף רעד‬
‫וחלחלה‪ .‬בכי עמוק חנק את גרונה‪.‬‬
‫היא לא הצליחה להוציא הגה מפיה‪.‬‬
‫כל אותה שעה הביט בה רבי לוי‪-‬‬
‫יצחק בחמלה רבה‪ ,‬ונראה היה כי גם‬
‫הוא אינו מצליח לעמוד בפני בכייה‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬מתוך הבכי‪ ,‬זעקה האלמנה‪:‬‬
‫"רבי! אינך יכול לרשום בספר החיים‬
‫אלא אחד משנינו‪ ,‬אם‪-‬כן‪ ,‬מוותרת‬
‫אני על עצמי ועל חיי‪ ,‬ובלבד שתרשום‬
‫את בני! רשום אותו‪ ,‬את ילדי הקט!‬
‫שיזכה הוא לחיים טובים! ובעד עצמי‬
‫אני כבר לא מתעניינת‪ ,‬מה שיהיה‬
‫יהיה"‪.‬‬
‫חיוך ובת‪-‬שחוק עלו באחד על פניו‬
‫של רבי לוי‪-‬יצחק‪ .‬למלים האלה‬
‫חיכה כל היום‪ .‬הוא קם ממקומו‬
‫"לכי לשלום‪ ,‬יהודייה טהורה"‪ ,‬אמר‬
‫לאלמנה‪" ,‬הקב"ה ייתן שנה טובה גם‬
‫לך וגם לבנך בזכות מסירות נפשך"‪.‬‬
‫כשהלך אותה שנה רבי לוי‪-‬יצחק‬
‫לתפילת 'כל‪-‬נדרי'‪ ,‬היה אחוז כולו אש‪-‬‬
‫קודש‪ .‬כל העת לא פסק פיו מלומר‬
‫בקול רם‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬זועק אני‬
‫אליך‪ ,‬בדם נפשה ובדמעותיה של‬
‫אותה אלמנה אומללה ‪ -‬אנא‪ ,‬אבינו‬
‫היקר‪ ,‬ותר על כל חשבונותיך ומשאך‬
‫ומתנך עמנו‪ .‬הנח הצידה את כבודך‬
‫ואת שמך הקדוש‪ ,‬כאותה אלמנה‬
‫שוויתרה על עצמה‪ .‬הצל את בניך‪,‬‬
‫את עם‪-‬ישראל‪ ,‬וחתום אותם לשנה‬
‫טובה ומתוקה‪ ,‬רחם על בניך ישראל‬
‫כרחמיה של אם על בנה יחידה"‪...‬‬
‫העלון השבוע מוקדש‬
‫לע"נ מו"ר הראשל"צ הג"ר‬
‫עובדיה יוסף בן גורגיה זצוק"ל‪,‬‬
‫הרב יעקב חי בן מרגלית זצ"ל‪,‬‬
‫קלרה בת פורטונה‪ ,‬ז"ל‪ ,‬יוסף‬
‫חיים בן טובה ז"ל‬
‫לרפואת והצלחת מו"ר ראש‬
‫הישיבה הרב שלום בן ימנה‪,‬‬
‫בועז בן רומיה‪ ,‬בת שבע בת‬
‫ימימה‪ .‬לזש"ק‪ :‬דוד גרשון בן‬
‫מרסל‪ ,‬וזוג' תהילה בת לאה‪.‬‬
‫להצלחת יוסף זיו בן רחל‪,‬‬
‫להצלחת חנניה רפאל בן שרה‪.‬‬
‫הלוואי שתפעל את בקשת ה"סלח נא"‪,‬‬
‫אם אתה יכול בכל יום ויום‪ ,‬לנקות את‬
‫השולחן‪ ,‬ולזכות שאור ה' יאיר עליך‬
‫בשלמות בכל יום ויום‪ .‬אם תזכה לעשות‬
‫יום כיפור בכל יום לא יהיה מה שיסתיר‬
‫ממך את אור ה'‪ ,‬ואז אתה באמת שותף‬
‫להגדלת שמו יתברך‪.‬‬
‫בשעה התבודדות שהיא שעת הכיפורים‬
‫היומית שלך‪ ,‬אתה יכול בכל יום ויום לבקש‬
‫סליחה מהקב"ה על העוונות של אותו‬
‫היום ולכן תמיד‪ ,‬כל השנה אתה תראה‬
‫את אור ה' ותהיה שמח תמיד‪ .‬ואז גם‬
‫יום הכיפורים השנתי שלך ייראה אחרת‪,‬‬
‫ותפעל בקלות 'סלח נא' כי בכל יום כבר‬
‫ביקשת סליחה ומחילה ונותר לך לבקש‬
‫רק על יום הכיפורים עצמו‪ .‬ובכלל אינו‬
‫דומה אחד שבא לבקש סליחה מה' פעם‬
‫בשנה לאחד שעומד ומבקש סליחה בכל‬
‫יום ויום‪.‬‬
‫אדם שיש לו את יום הכיפורים היומי שבו‬
‫הוא מנקה את עצמו ו"מוציא את הזבלים"‪,‬‬
‫כמה שמחה הוא גורם לה'‪ ,‬כי התענוג‬
‫הגדול ביותר של ה' יתברך הוא לסלוח‬
‫ולמחול‪ ,‬כי ה' לא חפץ להעניש ולייסר את‬
‫ברואיו וכל התכלית שלשמה ברא אותם‬
‫היא רק להיטיב להם‪ ,‬ואז כל הימים שלו‬
‫הם מעל הזמן‪ ,‬כי הוא חי את התכלית‬
‫שלשמה נברא ולא את החושך וההסתרה‬
‫של העולם הזה‪.‬‬
‫יהי רצון שנזכה לפעול באמת את בקשת‬
‫ה"סלח נא" וה' יתברך יעלה את כל העבריינים‬
‫אל הקדושה‪ ,‬ושנזכה להיכתב להיחתם לחיים‬
‫של תשובה והתבודדות בכל יום ויום‪ ,‬ולהתענג‬
‫על אור ה' כל השנה כולה‪.‬‬
‫בברכת כתיבה וחתימה‬
‫טובה לכל בית ישראל‬
‫הערכה או ביקורת פרק ד'‬
‫התקשר אלי השבוע הורה‪ ,‬ואמר לי כך‪ :‬קראתי‬
‫ביחד עם אשתי את המאמרים על הערכה וביקורת‪,‬‬
‫ושמתי לב שהילדים שלי לא מעריכים כ”כ את‬
‫עצמם‪ ,‬הבכור שלנו אפילו סובל מחוסר הערכה‪,‬‬
‫הוא בטוח שהוא כישלון‪ .‬אבל אנחנו לא יודעים מה‬
‫הסיבה לכך והאם אנחנו הורים ביקורתיים או לא‪.‬‬
‫עניתי לו‪ :‬תנסו להקליט יום אחד אצלכם בבית‪,‬‬
‫בשעות הבוקר כשהילדים מתעוררים ויוצאים‬
‫ללימודים‪ ,‬ובשעות אחה”צ ועד הלילה כשהילדים‬
‫נרדמים‪ ,‬ואח”כ תקשיבו שניכם להקלטה‬
‫ותתקשרו אלי‪.‬‬
‫אחרי כמה ימים הם התקשרו וביקשו להיפגש‬
‫דחוף‪.‬‬
‫בפגישה‪ ,‬ההורים סיפרו שהם “נחרדו” לדעת והם‬
‫לא האמינו עד כמה הם הורים ביקורתיים‪.‬‬
‫כמובן התחלנו ב”ה לבצע עבודה אישית‬
‫ומשפחתית‪.‬‬
‫מנות קטנות‬
‫הורים יקרים! אם נקליט את התגובות‬
‫האינסטינקטיות שלנו כלפי הילדים‪ ,‬נגלה את‬
‫אחת מהטעויות הנפוצות וההרסניות ביותר‬
‫בחינוך הילדים‪ .‬והיא “חינוך ע”י ביקורת”‪.‬‬
‫כולנו מסכימים שביקורת מזיקה והיא דבר‬
‫הרסני‪ .‬והראיה‪ ,‬שגם אנחנו לא מסוגלים‬
‫לסבול כשמבקרים אותנו‪.‬‬
‫אבל באותה המחשבה שאנו מסכימים‬
‫שהביקורת היא שלילית‪ ,‬מתעוררות בנו‬
‫השאלות הבאות‪“ :‬האם כל מילה שנגיד‬
‫לילד נחשבת לביקורת? אז איך נדבר איתו‪-‬‬
‫בבקשות‪ ,‬בתחנונים?! ואיך בכלל אפשר לחנך‬
‫בלי ביקורת‪ ,‬מה הילד מושלם ולא עושה‬
‫טעויות? אז אולי נראה שהוא טועה ונשתוק‪,‬‬
‫ואם לא אנחנו נבקר אותו אז מי כן יעשה את‬
‫זה‪ ,‬מה הוא יכול להשתנות לבד?!”‬
‫התשובה היא‪ :‬שבדיוק בשביל כך נוצרה‬
‫הסדרה הזו של “הערכה או ביקורת”‪.‬‬
‫מטרת המאמרים‪ ,‬לעשות בע”ה סדר בנושא‬
‫החינוכי החשוב ביותר‪ ,‬והוא חינוך ע”י הערכה‬
‫או ביקורת‪.‬‬
‫תוך כדי קריאת המאמרים‪ ,‬תתגבש בע”ה‬
‫התובנה האישית שלכם‪ :‬כיצד נוכל לחנך את‬
‫ילדינו להערכה אישית גבוהה‪ ,‬במינימום של‬
‫ביקורת הרסנית‪.‬‬
‫וכבר יש לנו שני קצוות של הגדרה חינוכית‪.‬‬
‫ההצלחה היא‪ :‬הערכה אישית גבוהה‪ .‬והכישלון‬
‫הוא‪ :‬ביקורת הרסנית‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬נותר לנו להגדיר את המושגים‪ ,‬להמחיש‬
‫ע”י דוגמאות‪ ,‬להבין את התופעה ואת‬
‫הגורמים להתנהגות ולצאת לדרך חדשה של‪:‬‬
‫תיקון העבר‪ ,‬ובניית חינוך מחודש ע”י הערכה‪.‬‬
‫אי זקופי הקומה‬
‫ובכן‪ ,‬נתחיל בסיפור‪:‬‬
‫אי שם בלב האוקיינוס היה אי קטן ושמו‪“ :‬אי‬
‫זקופי הקומה”‪.‬‬
‫באי‪ ,‬חיה קהילה שהתפרנסה מקטיף פירות‬
‫מתוקים מעצים גבוהים‪.‬‬
‫כבר מגיל צעיר‪ ,‬היו מלמדים את הילדים את‬
‫רזי המקצוע‪ .‬תכנית הלימודים בכל בתי הספר‪,‬‬
‫התמקדה בצמיחה לגובה‪ ,‬כי ככל שהילדים‬
‫יגבהו יותר‪ ,‬כך הם יצליחו לקטוף פירות‬
‫ותעשיית הקטיף תשגשג‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬בסוף שנת הלימודים‪ ,‬מדדו את גובה‬
‫התלמידים לפי טבלה מסודרת‪:‬‬
‫ התלמידים שגבהו מעל לממוצע קיבלו ציון‬‫לשבח‪.‬‬
‫ התלמידים שגבהו על פי הממוצע קיבלו ציון‬‫ממוצע‪.‬‬
‫ והתלמידים שלא עמדו בהספק הגדילה‬‫הנדרש‪ ,‬ננזפו קשות על כך שלא השקיעו‬
‫מספיק‪ ,‬שלא התאמצו‪ ,‬ושלא היו חדורי‬
‫מוטיבציה‪.‬‬
‫בכל פעם שיצאו התלמידים לקטיף על מנת‬
‫לתרגל‪ ,‬אלה שהגיעו לגובה העצים‪ ,‬עסקו‬
‫בקטיף הפירות בהצלחה ובנחת‪.‬‬
‫אך התלמידים שלא הצליחו להגיע לגובה‬
‫הפירות‪ ,‬השתעממו‪ ,‬התחילו להפריע ולא‬
‫הצליחו להתמקד בקטיף‪ .‬עם הזמן‪ ,‬יצא להם‬
‫שם של מופרעים וזה יצר תופעה התנהגותית‬
‫מעגלית של עוד יותר הפרעות ופחות למידה‬
‫והצלחות‪.‬‬
‫תושבי האי המודאגים החליטו להתייעץ עם‬
‫אדם חכם והם פנו לזקן הכפר‪ ,‬שיחלוק עימם‬
‫מחוכמתו ויימצא להם פיתרון‪.‬‬
‫החכם האזין לדבריהם וכשסיימו התשהה‬
‫קלות ואמר‪:‬‬
‫“יש ‪ 2‬דרכים לפעול לפתירת הבעיה ועליכם‬
‫לבחור באחת מהן‪:‬‬
‫הדרך הראשונה היא‪ :‬לנטוע עצים נמוכים יותר‪,‬‬
‫שאליהם יוכלו להגיע גם הילדים הנמוכים‪.‬‬
‫הדרך השנייה היא‪ :‬לספק לתלמידים הנמוכים‬
‫סולמות‪ ,‬כדי שגם הם יגיעו לגובה הפירות”‪.‬‬
‫שאלו אנשי האי‪“ :‬אך כיצד ניתן ציונים? האם‬
‫ניתן את אותו הציון לאלו שקטפו מהעצים‬
‫הנמוכים כמו מהעצים הגבוהים? האם הילד‬
‫שקטף בכוחות עצמו‪ ,‬יקבל ציון כמו הילד‬
‫שנעזר בסולם?”‬
‫ענה להם הזקן החכם‪“ :‬אהה! זו שאלה חכמה‪...‬‬
‫עליכם לקבל החלטה חשובה‪ .‬במה אתם‬
‫מעוניינים בסופו של יום קטיף‪ -‬בפירות או‬
‫בציונים?”‬
‫חלוקת ציונים או קטיף פירות‬
‫הסיפור היפה הזה‪ ,‬אמור להיות לנו “לעיניים”‬
‫בכל פעם שאנו מגיבים על התנהגות לא‬
‫מתאימה של הילד‪“ :‬האם אנו רוצים פירות או‬
‫ציונים?”‬
‫הכוונה‪ :‬האם אנו עסוקים בחלוקת ציונים‪ ,‬ולכן‬
‫אנו מעירים עכשיו לילד‪ -‬כי אנחנו בטוחים‬
‫שכך צריך לעשות‪ ,‬כי כך אנו רגילים‪ ,‬או כי זה‬
‫יחנך אותו להמנע ממעשים לא רצויים‪.‬‬
‫אז נבדוק‪ :‬האם ההערות השיגו את המטרה?‬
‫אם המטרה הייתה‪ :‬השפלה‪ ,‬עצב‪ ,‬כעס‪,‬‬
‫מרמור‪ ,‬עצבנות‪ ,‬מריבה ועוד מרעין בישין‪ ,‬אזי‬
‫הצלחנו בגדול‪.‬‬
‫אבל אם המטרה היא‪ :‬לשנות את התנהגותו‬
‫השלילית‪ ,‬או להשיג התנהגות רצויה וחיובית‬
‫ובלשון הסיפור “לקטוף פירות” אזי הביקורת‬
‫החטיאה את המטרה‪ .‬והראיה היא‪ :‬שלאחר‬
‫הפעולה “החינוכית” שלנו‪ ,‬הילד כועס ומושפל‪.‬‬
‫ולכן המסקנה המתבקשת היא‪ :‬שחינוך ע”י‬
‫ביקורת שגורמת לילד להרגיש‪ -‬השפלה‪ ,‬עצב‪,‬‬
‫כעס‪ ,‬מרמור‪ ,‬עצבנות וכדו’ היא הרסנית ואינה‬
‫מחנכת‪.‬‬
‫זוהי הביקורת ההרסנית‪ ,‬זו שגם אנו מתקשים‬
‫להתמודד איתה ולא מוכנים לקבלה‪ ,‬על אף‬
‫שהיא לפעמים במקום הנכון וגם אם נאמרה‬
‫מאדם שאין לו כוונות זדון‪.‬‬
‫יש ביקורת ויש ביקורת‬
‫טוב אני לא “מוחק” לגמרי את הביקורת מספר‬
‫החינוך‪ .‬כי בוודאי כהורים ואנשי חינוך עלינו‬
‫לעסוק גם “בביקורת” אך לא זו ההרסנית‪.‬‬
‫עלינו לעסוק “בביקורת בונה”‪ .‬ביקורת כזו‬
‫שתאמר מאדם שיודע להוכיח‪ ,‬כזו “שלא‬
‫תבאיש את ריח הנפשות”‪.‬‬
‫רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב “רופא‬
‫הנפשות” מלמד אותנו פרק חשוב בבעייתיות‬
‫של ה”ביקורת ההרסנית” רבינו כותב בליקוטי‬
‫“אף ַעל ִּפי ֶׁשּתֹוכָ ָחה‬
‫מוהר”ן (חלק שני סימן ח’) ַ‬
‫ּומ ָּטל ַעל ּכָ ל ֶא ָחד ִמּיִ ְׂש ָר ֵאל‬
‫הּוא ָּד ָבר ּגָ דֹול‪ֻ ,‬‬
‫רֹואה ּבֹו ֶׁש ֵאינֹו ִמ ְתנַ ֵהג‬
‫יח ֶאת ֲח ֵברֹו‪ּ ,‬כְ ֶׁש ֶ‬
‫לְ הֹוכִ ַ‬
‫יח‬
‫ּכַ ּש ָּׁורה‪ּ ,‬כְ מֹו ֶׁשּכָ תּוב‪( :‬וַ ּיִ ְק ָרא י”ט) “הֹוכֵ ַח ּתֹוכִ ַ‬
‫יתָך”‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי כֵ ן לָ או ּכָ ל ָא ָדם ָראּוי‬
‫ֶאת ֲע ִמ ֶ‬
‫(ע ְרכִ ין טז‪):‬‬
‫יבא‪ֵ :‬‬
‫יח‪ּ .‬כְ מֹו ֶׁש ָא ַמר ַר ִּבי ֲע ִק ָ‬
‫לְ הֹוכִ ַ‬
‫יח”‪.‬‬
‫“ּת ֵמ ַּה ֲאנִ י‪ִ ,‬אם יֵ ׁש ַּבּדֹור ַהּזֶ ה ִמי ֶׁשּיָ כֹול לְ הֹוכִ ַ‬
‫ָ‬
‫יבא ָא ַמר זֹאת ְּבדֹורֹו‪ּ ,‬כָ ל ֶׁשּכֵ ן ַּבּדֹור‬
‫וְ ִאם ַר ִּבי ֲע ִק ָ‬
‫ַהּזֶ ה ֶׁשל ַעכְ ָׁשו‪:‬‬
‫יח‪ֲ ,‬אזַ י ֹלא ַּדי‬
‫יח ֵאינֹו ָראּוי לְ הֹוכִ ַ‬
‫ּכִ י ּכְ ֶׁש ַהּמֹוכִ ַ‬
‫מֹועיל ְּבתֹוכַ ְחּתֹו‪ַ ,‬אף ּגַ ם הּוא ַמ ְב ִאיׁש‬
‫ֶׁש ֵאינֹו ִ‬
‫ֹׁומ ִעים ּתֹוכַ ְחּתֹו‪ּ .‬כִ י ַעל‬
‫ֵר ַ‬
‫יח ֶׁשל ַהּנְ ָׁשמֹות ַהּש ְ‬
‫יח ַרע ֶׁשל ַה ַּמ ֲע ִׂשים‬
‫עֹורר ָה ֵר ַ‬
‫יְ ֵדי ּתֹוכַ ְחּתֹו הּוא ְמ ֵ‬
‫יחם‪.‬‬
‫ּומּדֹות ָרעֹות ֶׁשל ָה ֲאנָ ִׁשים ֶׁשהּוא מֹוכִ ָ‬
‫ָר ִעים ִ‬
‫יח ֶׁש ֵאינֹו טֹוב‪,‬‬
‫ּכְ מֹו ּכְ ֶׁש ֻּמּנָ ח ֵאיזֶ ה ָּד ָבר ֶׁשּיֵ ׁש לֹו ֵר ַ‬
‫יׁשין‬
‫ּכָ ל זְ ַמן ֶׁש ֵאין ְמזִ יזִ ין אֹותֹו ַה ָּד ָבר‪ֵ ,‬אין ַמ ְרּגִ ִ‬
‫יח ַרע‪ֲ ,‬א ָבל ּכְ ֶׁש ַּמ ְת ִחילִ ין לְ ָהזִ יז אֹותֹו ַה ָּד ָבר‪,‬‬
‫ָה ֵר ַ‬
‫יח ַרע; ּכְ מֹו כֵ ן ַעל יְ ֵדי ּתֹוכָ ָחה‬
‫עֹור ִרין ָה ֵר ַ‬
‫ֲאזַ י ְמ ְ‬
‫יח‪ַ ,‬על יְ ֵדי זֶ ה ְמזִ יזִ ין‬
‫ֶׁשל ִמי ֶׁש ֵאינֹו ָראּוי לְ הֹוכִ ַ‬
‫ּומּדֹות‬
‫יח ַרע ֶׁשל ַה ַּמ ֲע ִׂשים ָר ִעים ִ‬
‫עֹור ִרין ָה ֵר ַ‬
‫ּומ ְ‬
‫ְ‬
‫יחם‪ ,‬וְ ַעל ּכֵ ן הּוא‬
‫ָרעֹות ֶׁשל ָה ֲאנָ ִׁשים ֶׁשּמֹוכִ ָ‬
‫יחם‪ ,‬וְ ַעל יְ ֵדי זֶ ה הּוא ַמ ֲחלִ יׁש ֶאת‬
‫ַמ ְב ִאיׁש ֵר ָ‬
‫ַהּנְ ָׁשמֹות ֶׁשּלָ ֶהם‪...‬‬
‫יח‪ֲ ,‬אזַ י ַא ְּד ַר ָּבא‪,‬‬
‫יח ָראּוי לְ הֹוכִ ַ‬
‫ֲא ָבל ּכְ ֶׁש ַהּמֹוכִ ַ‬
‫יח טֹוב ְּב ַהּנְ ָׁשמֹות ַעל יְ ֵדי‬
‫נֹותן ֵר ַ‬
‫מֹוסיף וְ ֵ‬
‫ִ‬
‫הּוא‬
‫ּתֹוכַ ְחּתֹו‪...‬‬
‫רבי נחמן מסביר לנו שמי שלא ראוי ומי שאינו‬
‫יודע כיצד להוכיח‪-‬דהיינו כיצד להתייחס‬
‫לעצמנו ולילד בזמן שעשה דבר לא טוב וכדו’‬
‫אז לא רק שהוא אינו מועיל לעצמו ולילד‬
‫בדברי התוכחה אלא שהוא “מבאיש את ריחו”‬
‫ומקלקל את נפשו יותר ממה שהייתה קודם‪.‬‬
‫ביקורת מתוך רצון‬
‫מטרת העל של הביקורת היא‪“ :‬שינוי המעשים‬
‫והדרכים הרעים” וכדי שהילד יסכים להשתנות‬
‫נדרש ממנו “רצון”‪.‬‬
‫כאשר הצלחנו להכניס בילד רצון להשתנות‪,‬‬
‫אזי ע”י ביקורת חיובית‪ ,‬כזו שאינה פוגעת‬
‫אלא אדרבה “מעודדת” אותו‪ ,‬מרימה אותו‪,‬‬
‫ביקורת כזו שאומרת לו “אתה טוב‪ ,‬אתה יכול‪,‬‬
‫אתה מצליח” ביקורת כזו תקדם בוודאי את‬
‫הילד ותבנה או כילד מצליח עם הערכה עצמית‬
‫גבוהה‪.‬‬
‫הסיפור הבא‪ ,‬ימחיש לנו מהי ביקורצ עצמית‬
‫מתוך רצון להשתנות ולהשתפר‪:‬‬
‫מעשה בגנן‬
‫בחור צעיר‪ ,‬נכנס לחנות שכונתית ושואל את‬
‫בעל החנות אם הוא יכול להשתמש בטלפון‪.‬‬
‫בעל החנות מהנהן בהסכמה והוא שומע‪ ,‬על‬
‫כורחו‪ ,‬את שיחתו של הבחור הצעיר‪.‬‬
‫הבחור מתקשר למישהו ושואל אותו אם הוא‬
‫זקוק לגנן‪.‬‬
‫מעברו השני של הקו‪ ,‬כנראה שהתשובה הייתה‬
‫שיש להם כבר גנן ושהם אינם זקוקים לגנן‬
‫נוסף‪.‬‬
‫הצעיר ממשיך ומקשה‪“ :‬האם הגנן שלכם‬
‫מקצועי דיו לטעמכם?”‬
‫כנראה שהוא מקבל תשובה שהם מרוצים‬
‫מהגנן שלהם‪ ,‬כי בעל החנות שומע את הבחור‬
‫הצעיר ממשיך ‘ומנדנד’ להם‪“ :‬האם הוא אמין‪,‬‬
‫עומד בזמנים והאם תהיו מוכנים לשקול‬
‫להחליף אותו בעתיד?”‬
‫כנראה שהוא קבל תשובה שלילית‪ .‬הוא הודה‬
‫להם בנימוס וסיים את השיחה‪.‬‬
‫נכמרו רחמיו של בעל החנות‪ ,‬על הצעיר ועל‬
‫ניסיונותיו העקשניים שלא עלו בהצלחה למצא‬
‫עבודה‪ .‬הוא פנה אליו ואמר לו‪“ :‬ראה נא בחור‬
‫צעיר‪ ,‬לא יכולתי להימנע מלהקשיב לשיחתך‪.‬‬
‫צר לי על התשובה השלילית שקבלת‪ ,‬אבל‬
‫שמע נא לעצת אדם מבוגר ממך‪ :‬אתה נשמע‬
‫לי מאד אמביציוזי‪ .‬תהיה בטוח שיגיעו ימים‬
‫טובים יותר ותהיה לך הרבה עבודה בתור גנן”‪.‬‬
‫הבחור הביט בו ואמר בחיוך‪“ :‬תודה על הדאגה‪,‬‬
‫אבל אני הייתי דווקא מאד מרוצה מהשיחה‬
‫הטלפונית‪ .‬אני הוא הגנן של המשפחה‬
‫שאיתם דיברתי רק הרגע‪ .‬זו הדרך שלי לוודא‬
‫שהם מרוצים ממני ושאני עושה את מלאכתי‬
‫נאמנה‪”.....‬‬
‫לייעוץ טלפוני ללא תשלום‪/‬או לתיאום פגישה‬
‫צור קשר בימים ג' ‪ -‬ד' משעה ‪ 8-10‬בערב‬
‫נייח‪ 073-727-0000 :‬נייד‪0548-434-435 :‬‬
‫מייל‪a0548434435@gmail.com :‬‬
‫מאת הרב יצחק אב‬
‫יהודי קבצן הסתובב בין הכפרים לקבץ נדבות‪,‬באחד‬
‫הימים היה מאוד רעב ולא היה לו לא אוכל ולא‬
‫כסף‪,‬עד שהבריק במוחו רעיון‪ .‬הוא הגיע לאחד‬
‫הכפרים הנדחים‪ ,‬נכנס לביהכנ"ס והתחיל לשאול‬
‫את האנשים בתמימות‪ ,‬מה אתם לא אוכלים סעודה‬
‫הרי מחר יום כיפור ? הם נבהלו ומיד רצו הביתה‬
‫להכין סעודה המפסקת וכו'‪ ,‬אבל השמש היה‬
‫מבוהל עוד יותר כי הוא לא הזמין חזן לתפילות‪,‬‬
‫הקבצן הרגיע אותו ואמר שהוא יודע להתפלל‪,‬‬
‫וכך סיכמו על מחיר יקר‪ ,‬וכמובן שהשמש קרא‬
‫לו אליו הביתה לסעודה המפסקת שהיתה ערוכה‬
‫כראוי לאורח הדגול שהציל אותם‪ .‬למחרת באמצע‬
‫תפילת נעילה‪ ,‬הקבצן מזהה בזווית עינו שיהודי‬
‫מהעיר נכנס לביהכנ"ס‪ ,‬לאחר חשיבה מהירה הוא‬
‫התחיל את הפזמון הבא באותו קצב ובאותו נוסח‪:‬‬
‫באתי לעיר שכולה חכמים ‪ ,‬אמרתי להם היום יום‬
‫כיפורים ‪ ,‬חצי שלי וחצי שלך ‪ ,‬קדוש ‪.‬‬
‫וילך תשע"ה‬
‫‪18:23 18:15 18:22 18:06‬‬
‫‪19:18 19:18 19:18 19:16‬‬
‫‪19:56 19:56 19:54 19:56‬‬
‫הפטרה‪ :‬הושע י"ד‪ ,‬ב‪-‬י‪ .‬יואל כ' ‪ -‬שובה‬
‫ישראל ‪ ,‬תקעו שופר‬