גיליון #30 חודש נובמבר 2014 - העמותה הישראלית לבריאות הנפש

‫גליון מס' ‪30‬‬
‫בטאון "אנ‬
‫ו‬
‫ש‬
‫"‬
‫ה‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ותה הי‬
‫ש‬
‫ר‬
‫א‬
‫לית ל‬
‫נובמבר ‪2014‬‬
‫הקול האנושי‬
‫בריא‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ה‬
‫נפש‬
‫סימני שאלה" ‪ -‬ההרכב המוסיקלי של סניף תל‪-‬אביב במופע‬
‫גיליון חגיגי ‪ -‬כנס משפחות ‪2014‬‬
‫שרת הבריאות בדוכן אנוש ביריד הסינמטק‬
‫ד”ר הלה הדס מנכ”לית אנוש עם‬
‫יו”ר בנק הפועלים יאיר סרוסי‬
‫ערב מילם חדרה בבית פיינברג‬
‫חנות מוצרי הסבונים והספא ב”בית בבלפור” ‪ -‬בת ים‬
‫בטאון אנוש ‪ -‬העמותה הישראלית לבריאות הנפש יוצא לאור בחסותה האדיבה של חברת‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫התמודדות המשפחה עם משבר נפשי‬
‫של יקירה ‪ -‬אל תישארו לבד!‬
‫משפחות יקרות!‬
‫גיליון "הקול האנושי" של חודש נובמבר הינו גיליון חגיגי לכבוד כנס המשפחות השנתי‬
‫של עמותת אנוש‪" ,‬במסע ההחלמה ‪ -‬התמודדות כאתגר משפחתי"‪.‬‬
‫דרך הכתבות‪ ,‬תוכלו ללמוד על הפעילות העשירה המתקיימת במהלך כל השנה‬
‫במרכזים ולהתרגש מסיפורן האישי של בני משפחה שבחרו לשתף ב‪" -‬סיפורי‬
‫משפחות"‬
‫סילביה אזולאי‪ ,‬מנהלת תחום המשפחות באנוש‬
‫מאת‪ :‬סילביה אזולאי‪ ,‬מנהלת תחום המשפחות באנוש‬
‫מה מאפיין את התמודדות המשפחה בתחום בריאות הנפש?‬
‫למחלה פסיכיאטרית של בן משפחה ישנה השפעה רבה ומשמעותית על התא המשפחתי‪ ,‬שצריך להסתגל לשגרת חיים חדשה‪ .‬ההשפעה‬
‫מתבטאת במספר היבטים‪ :‬תחושת אשמה – משפחות רבות חשות אשמות‪ ,‬וסבורות כי המשפחה היא המקור להתפרצות המחלה‪ ,‬בפרט‬
‫בצל תיאוריות פסיכולוגיות משנות ה‪ 50-‬של המאה הקודמת‪ .‬תיאוריות אלה טענו כי למשפחות החולים יש מאפיינים של חוסר תפקוד‪,‬‬
‫אשר הביאו להתפרצות המחלה‪.‬‬
‫היבט נוסף מתייחס להתמודדות עם הסטיגמה‪ ,‬שאינה רק נחלת בן המשפחה המתמודד עם מחלת הנפש‪ ,‬כי אם נחלת כלל בני המשפחה‪,‬‬
‫שחשים בושה ומשקיעים אנרגיה מרובה בהסתרת המחלה‪ .‬השפעותיה של הסטיגמה באות לא פעם לידי ביטוי בהתרחקות מעגלי תמיכה‬
‫חיצוניים מבני המשפחה‪ ,‬כאשר אלה נותרים בודדים במצוקתם‪ .‬לעתים בני משפחה מחזיקים בעצמם במערכת התפיסות השליליות של‬
‫החברה על אודות נפגעי הנפש‪ .‬תפיסות אלו פוגעות בדימוי ובערך העצמי ואף יוצרות בקרב בני המשפחה תחושה של דחייה לגיטימית‬
‫מצד החברה‪ .‬המשפחה מהווה ברוב המקרים מקור תמיכה ומשענת לבן המשפחה החולה מבחינה כלכלית ורגשית‪ ,‬ושומרת על שלומו‬
‫הפיזי והנפשי‪ .‬תפקידים אלו יוצרים תחושת עומס גדולה‪ ,‬נאמנה בחלקה למציאות‪ ,‬ובחלקה מהווה עומס סובייקטיבי‪ ,‬שנובע ברובו מקושי‬
‫רגשי‪.‬‬
‫מדוע חשוב לקבל עזרה?‬
‫התמודדות המשפחות היא משימה מורכבת ולעתים זהו אתגר קשה‪ ,‬אך אפשרי‪ .‬במהלך השנים פיתחנו במילם מודל להתערבות בחיי‬
‫המשפחה וסיפוק צרכיה‪ .‬בתחום בריאות הנפש‪ ,‬ישנן עדויות מחקריות לכך שהתערבות בחיי המשפחה משפיעה על מצבו של החולה‬
‫ומשפרת את איכות החיים שלו ושל שאר בני המשפחה‪ .‬במסגרת הטיפול שמעניקה אנוש ניתן למשפחות מידע על אודות מחלות נפש‪,‬‬
‫על הטיפול והשיקום‪ ,‬על דרכי ההתמודדות של כל אחד מבני המשפחה‪ ,‬על ההתייחסות לצרכים הרגשיים השונים של בני המשפחה‪ ,‬ועל‬
‫הסיוע במציאת משמעות מעבר לטיפול במתמודד‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬אחת הטעויות הנפוצות של משפחות היא הפניית כל תשומת הלב לבן המשפחה הסובל‪ .‬אולם כשהמאמצים עולים בתוהו‪,‬‬
‫המשפחה מתייאשת ועושה בעבורו את כל חובותיו – זוהי הדינמיקה של המחלה‪ .‬אך ההפך הוא הנכון‪ :‬חשוב שקרובי המשפחה ימשיכו‬
‫בחייהם‪ ,‬ידאגו שהבית יתפקד באופן נורמטיבי ויתנו לבן המשפחה המתמודד עם הפרעה נפשית לבנות את חייו מתוך חירות אישית וכבוד‬
‫לגבולות המשפחה‪ .‬גבולות ברורים יעניקו תחושת בטחון וסדר החשובה למתמודד וחיונית לשמירה על השפיות המשפחתית‪.‬‬
‫הנה מקצת התגובות שקיבלנו על הטיפול במשפחות‪“ :‬בעקבות התהליך שעברתי במילם למדתי להתמקד בדברים שלי ולסבול פחות‪,‬‬
‫הרחבתי את תחומי ההתעניינות שלי‪ ,‬החלטתי שאני לא רוצה להשקיע אנרגיה בשמירת הסוד”; “אני מאמינה שידע זה כוח‪ ,‬כשלומדים‬
‫על המחלה ומבינים טוב יותר כיצד היא משפיעה‪ ,‬צוברים תנופה וכוח ואז הדרך לשיקום של בן המשפחה הופכת סלולה וקלה יותר”; “סוף‬
‫סוף היה לי אצל מי לבכות ולבטא את התסכול והאומללות‪ ,‬הבנתי שאני לא לבד”‪.‬‬
‫לאן ניתן לפנות?‬
‫עמותת אנוש מפעילה שמונה מרכזי משפחות המכונים מילם (מרכזי ייעוץ למשפחות מתמודדים)‪ ,‬בפיקוח ובמימון משרד הבריאות‪.‬‬
‫המרכזים ממוקמים מצפון הארץ ועד דרומה‪ .‬בצפון נמצא סניף כרמיאל (עם שלוחות בערים נהריה וקריית שמונה)‪ ,‬סניף חיפה (עם‬
‫שלוחה בחוף הכרמל)‪ ,‬וסניף חדרה (עם שלוחה בעפולה)‪ .‬בשני המרכזים הראשונים ניתן שירות לאוכלוסייה הערבית‪ .‬בנוסף‪ ,‬ניתן שירות‬
‫בשפה האמהרית בסניף נתניה‪ ,‬ושלוחה של מילם כפר סבא באשדוד עתידה לתת מענה בשפה הרוסית‪ .‬שלוחות נוספות של סניף כפר‬
‫סבא יפתחו בערים פתח תקווה וירושלים‪ ,‬ובשנה האחרונה נפתח מרכז חדש בתל אביב‪ .‬השירותים של מילם ניתנים ללא תשלום על‬
‫ידי אנשי מקצוע בעלי ידע וניסיון בתחום בריאות הנפש‪ .‬ניתן לקבל מענה ארוך טווח למשפחות במספר סניפים של העמותה‪ ,‬בתשלום‬
‫סמלי‪ .‬הסניפים שבהם ניתן שירות זו הם בית שמש‪ ,‬רחובות‪ ,‬רמת גן‪ ,‬תל אביב‪ ,‬רמת השרון‪ ,‬חולון וכפר סבא‪ .‬מדי שנה מתווספות כ‪1,000-‬‬
‫משפחות חדשות לסניפי מילם ברחבי הארץ‪.‬‬
‫עבודה מערכתית ויצירת משאבים בקהילה‬
‫בשנים האחרונות תחום בריאות הנפש עובר שינויים גדולים ומשמעותיים במטרה לתמוך במשפחות‪ ,‬ליידע אותן‪ ,‬ללוות אותן ברגעי‬
‫המשבר ולסייע להן למצוא את העזרה המתאימה בעבור בן המשפחה המתמודד עם מחלת נפש‪ .‬לצערי אנחנו עדיין פוגשים משפחות‬
‫רבות שלא מכירות את השירות‪ ,‬שמגיעות אלינו דרך חיפוש אישי באינטרנט או דרך משפחות אחרות לאחר שנאלצו להתמודד לבד במשך‬
‫זמן רב‪ .‬הייתי רוצה שכל משפחה תדע שיש לאן לפנות‪ ,‬גם אם תבחר שלא לפנות כלל‪ .‬לצד הסיוע למשפחות‪ ,‬אני מאמינה בעבודה‬
‫מערכתית ובחשיבות שיש ליצירה ולאיסוף משאבים לטובתם של מתמודדים ובני משפחתם‪ .‬במרכזים מושקעת עבודה רבה מול צוותי‬
‫רפואה ואנשי מקצוע טיפוליים בקופות החולים‪ ,‬במחלקות האשפוז‪ ,‬במרפאות‪ ,‬בשירותי השיקום בקהילה‪ ,‬ברווחה ועוד‪ ,‬במטרה להשמיע‬
‫את קולן של משפחות ולחזק את מקומן החשוב בתהליך הטיפול והשיקום‪.‬‬
‫חשוב להבין שהמשפחה היא נקודת המוצא של המתמודד והמקום שאליו הוא חוזר‪ .‬כשמשפחה מחוזקת ונתמכת‪ ,‬היא מגלה בתוכה‬
‫כוחות התמודדות נוספים‪ .‬לראיה‪ ,‬משפחות רבות‪ ,‬שעוברות תהליך של התחזקות‪ ,‬הופכות לפעילות במרכזים‪ ,‬מקדמות נושאים חשובים‪,‬‬
‫נלחמות בסטיגמה ומזכירות לכולנו שאפשר לחיות חיים בעלי משמעות‪ ,‬לצד המחלה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫משפחות יקרות‪,‬‬
‫עד לפני שנים ספורות לא הקצתה המדינה משאבים להקמת מרכזי ייעוץ למשפחות‪.‬‬
‫הטיפול ומערך השיקום התמקדו כמעט אך ורק במתמודד עצמו‪.‬‬
‫עם השנים נוכחו הרשויות בכוחה של המשפחה להשפיע על טיב השיקום ויעילותו‪ .‬הנתונים‬
‫מוכיחים חד משמעית‪ ,‬שצרכן שיש סביבו משפחה תומכת ואוהבת‪ ,‬חווה הרבה פחות‬
‫אשפוזים חוזרים ומצליח לנהל את החיים בצד המחלה בצורה טובה יותר‪ .‬עם השנים‬
‫המציאות גם הדגישה את נחיצות הסיוע לכל בני המשפחה‪ ,‬לא רק כדי לאפשר להם לעבד‬
‫את השפעת ההתמודדות עם בן המשפחה החולה‪ ,‬אלא גם כדי להעניק להם כוחות לקיום‬
‫שגרת חיים שלמה שבה הקשרים והיחסים בין בני המשפחה מהווים עוגן מרכזי‪.‬‬
‫ד"ר הלה הדס‪ ,‬מנכ"לית אנוש‬
‫בלחץ המשפחות‪ ,‬פעילי עמותת עוצמה וצוותי העמותה‪ ,‬החל משרד הבריאות להקצות משאבים משמעותיים‪ ,‬וכך נולדו מרכזי הייעוץ למשפחות‪,‬‬
‫שלא רק שהיטיבו עם סביבת המתמודד‪ ,‬אלא הביאו לתמיכה משמעותית במעגל הסובב אותו‪ .‬כיום קיימות במרכזי הייעוץ לא רק קבוצות‬
‫תמיכה להורים‪ ,‬אלא גם קבוצות לבנים ולבנות של מתמודדים ואף לאחים של מתמודדים‪.‬‬
‫השנה התרחבנו באופן משמעותי – פתחנו מרכז נוסף ושלוחות נוספות ברחבי הארץ‪ .‬העמותה‪ ,‬באמצעות מרכזי מילם ושלוחותיהם‪ ,‬מעניקה‬
‫שירותים לאלפי משפחות בכל המגזרים‪ ,‬לרבות הערבי והחרדי‪.‬‬
‫אין בלבי ספק‪ ,‬כי נמשיך להתרחב למענכם ולמען יתר בני המשפחות גם בשנים הבאות‪ .‬שכן כשמדברים על מי שנמצא במעגל הראשון של‬
‫המתמודדים‪ ,‬מדברים על מאות אלפים הזקוקים לכך ‪ -‬המחפשים אוזן קשבת‪ ,‬מידע על זכויות‪ ,‬עצה טובה‪ ,‬ומישהו שיתמוך בדרך מלאת‬
‫המהמורות שבה צועדות המשפחות‪ .‬את כל אלה מעניקים הצוותים הנפלאים של מרכזי מילם‪.‬‬
‫אני מאחלת לכם ולבני משפחותיכם המתמודדים בריאות וכוח‪.‬‬
‫כנס מפרה ומוצלח!‬
‫שלכם‪,‬‬
‫ד”ר הלה הדס‬
‫מנכ”לית‬
‫בני משפחה יקרים‪,‬‬
‫כמדי שנה עורכת עמותת אנוש כנס משפחות‪ ,‬וזו הזדמנות נוספת בעבורנו לפנות אליכן המשפחות‪.‬‬
‫השנה‪ ,‬בהנחייתה של סילביה אזולאי – מנהלת תחום משפחות בעמותת אנוש‪ ,‬הוקמה ועדת היגוי המשלבת כוחות בין ארגוניים‪ :‬ארגון עוצמה‪,‬‬
‫צוות מקצועי ונציגי משפחות ממרכזי הייעוץ של עמותת אנוש‪ ,‬מרכז ייעוץ איכות בשיקום‪ ,‬ומשרד הבריאות‪ .‬חברי ועדת ההיגוי השקיעו שעות‬
‫רבות בחשיבה‪ ,‬בתכנון התכנים ובארגון הכנס‪ .‬מתוך חשיבה זו הוחלט למקד את תכני הכנס בתהליך ההחלמה של בני המשפחה‪ ,‬תחת השם‬
‫“מסע ההחלמה ‪ -‬התמודדות כאתגר משפחתי”‪.‬‬
‫במהלך השנים דובר רבות על המושג החלמה בתהליך ההתפתחות האישי ‪ -‬שיקומי של המתמודד‪ .‬תהליך שבו המתמודד ‪ -‬בן המשפחה שלכם‪,‬‬
‫מוצא משמעות חדשה לחייו יחד ובצד ההתמודדות שלו עם מחלת הנפש‪ .‬תהליך שבו המתמודד מעמיד לעצמו מטרות בחיים‪ ,‬פועל לקדם‬
‫את איכות חייו‪ ,‬מנהל את מחלתו באופן יעיל ובונה לעצמו תקווה חדשה‪ .‬גם אתם בני המשפחה (הורים‪ ,‬אחים‪/‬יות‪ ,‬בני זוג‪ ,‬ילדים‪ ,‬סבים‪/‬תות)‬
‫זכאים וראויים לתהליך החלמה משלכם‪ .‬ההתמודדות עם מחלת הנפש של בן המשפחה גורמת לקטיעה של מהלך חייכם הרגיל‪ ,‬מציבה בפניכם‬
‫אתגרים קשים‪ ,‬חושפת אתכם לרגשות של חוסר אונים וחוסר שליטה‪ ,‬ואף עלולה להשפיע על בריאותכם הפיזית והנפשית‪.‬‬
‫תהליך ההחלמה הינו תהליך רגשי עמוק וכואב‪ ,‬הכולל בתוכו הכרה במציאות של מחלת בן המשפחה המתמודד וההשלכות הרגשיות הנובעות‬
‫מכך‪ .‬התאמה מחודשת של תפקידים ותפיסות‪ ,‬התאמה מחודשת של ציפיות‪ ,‬של רגשות ושל אמונות על עצמנו‪ ,‬על בן המשפחה המתמודד ועל‬
‫החיים ככלל‪ .‬תהליך ההחלמה של בני המשפחה מאפשר להתמודד עם הכאב שאותו חווים‪ ,‬ויחד עם זאת יכול להביא לגילוי וחיזוק של כוחות‬
‫חדשים‪ :‬אמפתיה‪ ,‬חיוניות‪ ,‬שותפות‪ ,‬משמעות ויעוד חיים‪ ,‬ולאפשר חיים הכוללים תקווה ומשמעות אישית וחברתית‪.‬‬
‫משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בקידום תהליך ההחלמה של בני המשפחה‪ ,‬ולכן משקיע בהנגשת המידע הנדרש למשפחה‪ ,‬במתן ייעוץ‬
‫והכוונה‪ ,‬ופועל כל הזמן לשפר את הנגישות לפניות הציבור על ידי מתן כתובת אמתית ומכבדת לפניות של בני משפחה‪.‬‬
‫מרכזי הייעוץ למשפחות נותנים כיום שירות לאוכלוסיית המשפחות בכ‪ 14 -‬ערים בארץ‪ ,‬ובתכניותינו להמשיך לפתח את השירות במקומות‬
‫נוספים‪ .‬כמו כן‪ ,‬בשנה האחרונה הושקעה עבודה רבה בהנגשה של פניות ציבור של בני משפחה המחפשים את העזרה המתאימה‪ ,‬על ידי‬
‫הקצאה של איש מטה ייעודי לנושא וכן בניית נוהל לפניות ציבור בשיתוף עם המשפחות‪ ,‬שבו יפורסם דף מידע לציבור על הדרכים השונות‬
‫לפניות ציבור‪ :‬ועדות השיקום‪ ,‬ועדות המעקב‪ ,‬מוקד קול הבריאות‪ ,‬וטופס מקוון באתר משרד הבריאות‪ ,‬המאפשר פניה ישירה לאגף השירות‬
‫של המשרד‪ ,‬לרכזי השיקום ולכל גורם אחר במשרד‪http://www.health.gov.il/Subjects/mental_health/rehabilitation/Pages/default.aspx .‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אנו רואים חשיבות רבה בשותפות של בני משפחה בקביעת מדיניות ופיתוח תהליכים לקידום מענים למתמודדים ולבני משפחותיהם‬
‫וממשיכים בפעילות של ועדת ההיגוי הארצית לקידום מעמד המשפחה בבריאות הנפש‪.‬‬
‫בהזדמנות זו‪ ,‬ברצוננו לברך את פרופ’ אלי שמיר‪ ,‬יו”ר ארגון עוצמה‪ ,‬על זכייתו בפרס זוסמן בזכות פעילותו רבת השנים לקידום מעמד המשפחות‬
‫בבריאות הנפש ושילובם של אנשים עם הפרעות נפשיות בחברה‪ .‬זכייתו בפרס מהווה אבן דרך בהכרה הציבורית במשמעות של השותפות‬
‫הערכית והמעשית של המשפחות לקידום מדיניות בבריאות הנפש‪.‬‬
‫ברצוננו להודות לכל המשפחות הפעילות במרכזי הייעוץ השונים ולמשפחות ארגון עוצמה על מעורבותן היומיומית‪ ,‬ולנצל את ההזדמנות להזמין‬
‫משפחות נוספות להיות שותפות בעשייה לקידום מטרות עתידיות הניצבות בפנינו‪.‬‬
‫רונית דודאי‬
‫ממונת שיקום ארצית‬
‫בברכה‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫דינה ברק‪ ,‬עו”ס‬
‫מנהלת תחום בכירה‬
‫משפחות‪ ,‬תיאום טיפול ופניות ציבור‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫מתוך המצוקה נולד מועדון המשפחות‬
‫“הפכתי מנתרמת לתורמת ‪ -‬הן בהקשבה‪ ,‬הן בייעוץ והן בעזרה למתמודדים ולבני משפחותיהם”‪ .‬כך מספרת רונית‬
‫ממילם חיפה‪ ,‬שהקימה יחד עם חברה את מועדון המשפחות של מילם‬
‫עד שהגעתי למילם חיפה‪ ,‬הייתי בתוהו ובוהו‪ ...‬כשהתחלתי להבין שבני מתמודד עם מחלת נפש‪ ,‬חרב עליי עולמי‪ ...‬לא הבנתי מאיפה זה נפל עליי‪,‬‬
‫הייתי כמשותקת‪ ,‬שקועה בעצב עמוק ובעיקר אובדת עצות וחסרת אונים‪.‬‬
‫לא הבנתי בדיוק מה זה ואיך יסייעו לי שם בעניין של הבן שלי‪ ,‬אבל הייתי כל‪-‬כך מיואשת וחסרת אונים‪ ,‬שהסכמתי לקבל כל עזרה‪ .‬המצב בבית‬
‫היה מאוד קשה בעקבות המחלה של בני‪ ,‬ראיתי איך הכל מתפרק סביבי‪ ,‬ולי לא היו הכלים והידע להתמודד עם המצב הזה‪.‬‬
‫היה לי מזל גדול שמצאתי את מילם חיפה‪ ,‬שם קיבלו אותי עם המון הבנה והיחס היה נפלא‪ .‬ההגעה למילם פתחה לי דלתות והייתה לי תחושה‬
‫של הקלה ויכולת לתפקד באופן יותר נורמלי‪ ,‬קיבלתי כלים וידע כיצד להתמודד עם המתמודד‪.‬‬
‫עברתי מחושך לאור‪ ..‬הגעתי למקום שהקשיבו לי‪ ,‬נתנו לי כלים לקבל את מחלתו של בני ולהתמודד איתה‪.‬‬
‫השתתפתי בסדנת הורים שתרמה לי מאוד‪ ,‬ובהמשך הצטרפתי לוועד המשפחות‪ ,‬כי הרגשתי צורך וזכות לסייע ולתרום לאחרים‪ ,‬כפי שעזרו לי‪.‬‬
‫לפני כארבע שנים בעזרת עו”ס ממילם חיפה‪ ,‬הקמנו חברתי ואני את מועדון המשפחות‪ .‬למועדון מגיעות משפחות המתמודדים אחת לחודש‪,‬‬
‫בכל יום שני בתחילת החודש‪ ,‬בין השעות‪ .19:00 – 17:30 :‬המפגשים במועדון מתוכננים וקבועים מראש‪ ,‬ובכל מפגש יש נושא‪ ,‬ו‪/‬או מזמינים אורח‬
‫לספר‪ ,‬להרצות או להציג‪ .‬בהתחלה היה קצת קשה לעודד אנשים להגיע למועדון‪ .‬הודות לרצון ולהתמדה שלנו כצוות ועד המשפחות‪ ,‬בשנה‬
‫האחרונה יש היענות רבה יותר והרבה מאד משפחות מגיעות למועדון‪ ,‬עד שלעתים החדר מלא עד אפס מקום‪.‬‬
‫במועדון אני מרגישה שאני תורמת‪ ,‬והפכתי מנתרמת לתורמת ‪ -‬הן בהקשבה‪ ,‬הן בייעוץ והן בעזרה למתמודדים ולבני משפחותיהם‪ .‬אני מאושרת‬
‫שאני יכולה לעזור ולו במעט‪ ,‬בהכוונה‪ ,‬ובעידוד‪ .‬ההשתתפות וההתנדבות שלי במילם גרמו לי לראות במחלה של בני גם גורם ממנף שמעניק‬
‫משמעות לחיי‪.‬‬
‫אני מרגישה שאני גם נותנת וגם מקבלת‪ ,‬בהשתתפות במועדון וועד המשפחות בפרט‪ ,‬ובהתנדבות במילם חיפה בכלל‪.‬‬
‫המועדון נותן לי ולמשפחתי משמעות רבה ותחושה שיש מקום שבו אפשר לשמוע ולהשמיע‪ ,‬ולהעלות את הקשיים‪ ,‬את המחשבות ואת‬
‫השאלות המטרידות אותי בחיי היומיום ומול המתמודד‪.‬למשתתפים הוותיקים במועדון יש יכולת רבה לשתף‪ ,‬לספר‪ ,‬לתת טיפים ורעיונות לפתרון‬
‫קונפליקטים ולפתרון בעיות אדמיניסטרטיביות‪ ,‬כמו‪ :‬ביטוח לאומי‪ ,‬טיפולים פסיכיאטריים ועוד‪...‬‬
‫במועדון אני יכולה לבכות‪ ,‬לצחוק ולהתרגש מבלי שיעבירו עליי ביקורת‪ .‬התחושה של קבלה ושכולנו באותה הסירה נותנת לי המון ביטחון‪.‬‬
‫במועדון יש תחושה של בית‪ ,‬ורצון רב לעזור זה לזה‪.‬‬
‫שנינו ביחד וכל אחד לחוד‬
‫מה חווים בני זוג למתמודד במסגרת היחסים המשותפת? מה באשר להורות לצד בן זוג מתמודד?‬
‫שאלות אלו ורבות אחרות‪ ,‬לצד שיחות פרטניות כואבות ומרגשות עם בני ובנות זוג‪ ,‬הובילו אותנו ליצירת סדנה חד פעמית‪ .‬הסדנה "שנינו ביחד‬
‫וכל אחד לחוד" נועדה הן להעביר מסר לבני הזוג שהמילם מיועד גם להם ואנו קשובות לצרכיהם‪ ,‬והן למיפוי צרכים‪ ,‬קרי ‪ -‬בדיקת היתכנות של‬
‫קבוצה לבני זוג בחדרה‪ .‬בסדנה השתתפו תשעה בני זוג‪ ,‬מהם שלושה גברים ושש נשים‪.‬‬
‫הפעילות כללה עבודה בזוגות סביב חוויית מוביל ומובל והתמודדות עם מכשולים‬
‫בדרך וכן שימוש בחפצים שונים המייצגים פן חיובי ושלילי‪ ,‬הן בקרב היקרים לנו והן‬
‫בסיטואציות השונות‪.‬‬
‫בדיון עלו בין השאר הסוגיות הבאות‪:‬‬
‫גבולות‪ ,‬חיים משל עצמי – הזכות לפרטיות‪ ,‬סוגיות של תלות‪ ,‬עצמאות‪ ,‬פטרונות‪,‬‬
‫חופש‪ ,‬סטיגמה ובושה‪ ,‬בדידות ועוד‪.‬‬
‫בשנת הפעילות הקרובה נקיים מפגש המיועד לבני זוג‪-‬הורים‪ ,‬שבו יצפו בסרט‬
‫העוסק בהתמודדות משפחתית וישוחחו עם בת למתמודדת‪.‬‬
‫מאת‪ :‬עלמה קיין‪ ,‬עו”ס משפחות במילם חדרה ואחראית שלוחת עפולה‬
‫צוות מילם חדרה‬
‫שני רגעים מכנס המשפחות הקודם‬
‫בת משפחה ממילם כרמיאל‬
‫האולם מלא מקצה לקצה‪ ,‬אני מסתכלת על האנשים שיושבים איתי‪ ,‬הם נראים רגילים לגמרי‪ .‬אחת מזכירה לי מישהי מהעבודה ואחד בשורה‬
‫לפני‪ ,‬נראה כמו סוכן הביטוח שלי ואיך שזאת שיושבת בשורה הראשונה נראית כמו דודה שלי‪ .‬באותו הרגע חודרת לתודעתי ההבנה שאני לא‬
‫לבד‪ .‬אני אחת מהרבה אנשים טובים שגם אצלם זה קרה‪ .‬גם אצלם אחד מבני המשפחה חלה במחלה נפשית‪ .‬פתאום ה"אני" הופך ל"אנחנו"‪.‬‬
‫גם אם לא בחרתי בכך אני חלק ממשהו‪ ,‬אני שייכת‪ .‬הכאב והנטל אינם נעלמים‪ ,‬אך הופכים מעט קלים יותר‪.‬‬
‫כאן אין צורך להסתיר או לספר סיפורים‪ .‬כאן כולם יודעים וכולם מבינים‪ .‬הסוד הכבד נשאר מחוץ למלון ולי יש עוד יומיים‪ .‬יומיים של ריחוק ממה‬
‫שהפך להיות התמודדות קרובה‪ ,‬קשה וחונקת מידי‪ .‬יומיים של לימוד וחוויה‪ .‬יומיים שהם רק בשבילי!‬
‫אני יוצאת מהכנס‪ ,‬כעבור יומיים‪ ,‬ומרגישה אחרת‪ .‬מרגישה שקיבלתי המון! המון ידע‪ ,‬כיוונים חדשים ואפשרויות נוספות‪ .‬אני לוקחת איתי את סל‬
‫החוויות והמחשבות כנשימה מרעננת להמשך הדרך‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫סיפורי משפחות‬
‫י‪.‬א‪ .‬היא סבתא שמתמודדת עם בעיות של אם צעירה‪ .‬היה זה מילם חדרה שהכיר לה‬
‫אנשים במצבה‪ ,‬ושלימד אותה לקבל את פיתוליה האינסופיים של המחלה‪“ :‬זה כמו‬
‫רכבת הרים‪ ,‬וצריך לזכור שהרכבת גם יורדת”‬
‫בתי הצעירה אובחנה לפני שש שנים עם מאניה דיפרסיה‪ .‬היום‬
‫היא בת ‪ ,37‬ואם לילדה‪ .‬כל השנים הללו היא הצליחה להסתדר‬
‫לבד וגידלה את בתה‪ ,‬גם אם בתמיכה גדולה שלנו‪ .‬כילדה היא‬
‫הייתה מעט בעייתית‪ ,‬צרחה המון‪ ,‬עשתה מה שבא לה‪ .‬ראינו‬
‫שהיא לא בריאה בנפשה‪ ,‬אבל אף אחד לא אמר לי לבדוק את זה‪,‬‬
‫לקחת אותה לטיפול פסיכיאטרי‪.‬‬
‫בתקופה שבה התפרצה המחלה בתי נכנסה לחרדות עקב גילוי‬
‫של בעיה רפואית‪ ,‬והחרדות האלה היוו טריגר לעליות ולירידות‬
‫במצבה‪ .‬היא שקעה בדיכאונות ורזתה מאוד‪ ,‬ואפילו אמרה שהיא‬
‫רוצה להתאבד‪ .‬שלוש שנים לאחר מכן לקחנו אותה לבית חולים‬
‫פסיכיאטרי‪ ,‬והיא החלה לקבל טיפול במחלקה פתוחה‪.‬‬
‫ניתן לומר שהיום בתי מתפקדת היטב‪ ,‬היא עובדת ומטפלת‬
‫בילדים‪ ,‬ומאוד מרוצים ממנה‪ .‬כשהיא צריכה לעשות משהו‬
‫לפרנסתה היא אוספת את עצמה‪ ,‬אבל יש לה בעיות התמדה‪,‬‬
‫היא צריכה הרבה ימי חופש‪ .‬הבעיה העיקרית היא בהתנהלותה‬
‫עם בתה המתבגרת‪ ,‬מה שמצריך ממני להיות מאוד מעורבת‬
‫בגידול הנכדה שלי‪.‬‬
‫נכדתי המתבגרת היא למעשה המבוגר בבית‪ ,‬היא זו שמדברת עם‬
‫אבא שלה כשיש בעיות בינו לבין בתי‪ ,‬משוחחת איתו כמו עובדת‬
‫סוציאלית או פסיכולוגית‪ .‬אני ממש מתפעלת ממנה‪ ,‬מההיגיון‬
‫שהיא מפעילה‪ ,‬היא ילדה מאוד מיוחדת‪ .‬בתי ובעלה נפרדו לפני‬
‫כשנתיים‪ ,‬והמצב בבית היה כה קשה‪ ,‬עד שהעובדת הסוציאלית‬
‫ביקשה ממני לקחת את נכדתי אליי‪ ,‬כי היא לא יכולה להיות בבית‪.‬‬
‫היא גרה אצלי תקופה מסוימת‪ ,‬ולאחר מכן עברה לפנימייה‪ .‬לא‬
‫מזמן יצאה מהפנימייה וחזרה לגור אצל אמה‪.‬‬
‫אנחנו יודעים שכשהיא מגיעה לאירוע משפחתי יהיו דברים בלתי‬
‫צפויים‪ .‬האחים שלה מתקשים להתמודד איתה‪ ,‬אבל אני לא‬
‫לוקחת ללב כשהיא מפזרת איומים שלא אראה יותר את הנכדה‬
‫שלי‪ ,‬אני כבר רגילה ומכירה את ההתנהגות הזאת‪ .‬זה לא נעים‪,‬‬
‫אבל מצאתי דרך לחיות עם המחלה של בתי‪ ,‬יש לי עוד דברים‬
‫בחיים – אני שרה הרבה שנים במקהלה‪ ,‬אני הולכת להתעמלות‬
‫ומשתתפת בטיולים של החברה להגנת הטבע‪.‬‬
‫למדתי שלא אוכל לשאת בכל האחריות‬
‫במילם למדתי לקבל את העובדה שזו מחלה ולהשלים איתה‪.‬‬
‫התחלתי להגיע להרצאות של מילם לפני כמה שנים‪ ,‬בעקבות‬
‫בעלי לשעבר ‪ -‬הוא ראה פרסומים בעיתונים והציע לי להצטרף‬
‫אליו‪ .‬באותה תקופה הרגשתי שאני קורסת‪ ,‬והבנתי שבמילם‬
‫אוכל לקבל עזרה‪ .‬חשבתי שזו רק שיחה עם עובדת סוציאלית‪,‬‬
‫אבל לאחר מכן הוצע לי להצטרף גם לקבוצת הורים‪ .‬במפגשים‬
‫המגוונים הללו גליתי שיש עוד אנשים במצב שלי‪ ,‬שאפשר‬
‫להתמודד‪ ,‬ושיש דרכים שונות להתמודד‪.‬‬
‫במילם אני חלק מקבוצה של אנשים שיש להם מכנה משותף‪,‬‬
‫אני יכולה לדבר איתם על דברים שאני לא יכולה לדבר עליהם‬
‫עם אף אחד אחר‪ .‬את קבוצת התמיכה שהשתתפתי בה החלטנו‬
‫להמשיך באופן עצמאי כי היה לנו מאוד טוב יחד – במפגשים‬
‫כאלה אתה לומד לגלות שאתה לא היחיד‪ ,‬וכשמעלים איזו בעיה‬
‫ומדברים עליה‪ ,‬יש דעות שונות לאנשים וזה יוצר הפריה מבורכת‬
‫של מחשבות ורעיונות‪.‬‬
‫בקבוצה‪ ,‬אנחנו עוסקים כל הזמן בשאלה איך לחשוב מחוץ‬
‫לקופסה‪ ,‬כי ההתמודדות היא מאוד קשה והרבה פעמים נוטים‬
‫לוותר‪ .‬אני למדתי שיש דברים שלא אוכל לטפל בהם‪ ,‬ושכדאי‬
‫לפנות לצד מקצועי שיכול לעזור לי ולמשפחתי‪ .‬לא מזמן אמרתי‬
‫לבתי לצלצל מיד לעובדת הסוציאלית כדי לקבל ממנה עצה‪ ,‬וזה‬
‫הוכיח את עצמו‪ .‬לפני שפגשתי את מילם לקחתי על עצמי את‬
‫כל האחריות‪ ,‬והייתי מאוד מעורבת‪ .‬הבת שלי התקשרה אלי בכל‬
‫בעיה‪ ,‬וידעה שאדאג ואטפל‪.‬‬
‫בעזרתה של עלמה הנהדרת ממילם למדתי שצריך להעביר‬
‫אחריות גם למתמודד‪ ,‬שגם לי יש חיים‪ ,‬ושמותר לי לעסוק בדברים‬
‫שמעניינים אותי ושייכים רק לי‪ .‬השורה התחתונה במחלת נפש‪,‬‬
‫לא משנה אם זו מאניה דיפרסיה או סכיזופרניה‪ ,‬היא שמדובר‬
‫במחלה שאין לה מרפא‪ ,‬שההתמודדות איתה היא אינסופית‪.‬‬
‫המחלה היא רכבת הרים ‪ -‬פעם אתה למעלה ופעם למטה‪.‬‬
‫כשאתה למעלה צריך ליהנות מזה‪ ,‬ולדעת שאפשר גם להגיע‬
‫לזמנים אחרים ושהרכבת גם יורדת‪.‬‬
‫בתי איימה שלא אראה את נכדתי‬
‫בתי הכירה את בעלה לאחר השירות הצבאי שלה‪ ,‬כששהה‬
‫בישראל כעובד זר‪ .‬כשסיים את השהות שלו בארץ‪ ,‬לפני כ‪15-‬‬
‫שנה‪ ,‬היא חזרה איתו לארץ מולדתו – תאילנד‪ .‬שם היא נכנסה‬
‫להריון ואף ילדה‪ .‬כשמלאו לתינוקת שבועיים הגעתי לאותו כפר‬
‫נידח במזרח תאילנד שבו שכנו‪ .‬אני ובעלי לשעבר הצלחנו‬
‫לשכנע אותם לחזור ארצה‪ ,‬ומצאנו לבן זוגה של בתי ואביה של‬
‫נכדתי עבודה‪.‬‬
‫ההתנהגות של בתי לא תמיד נורמטיבית‪ ,‬היא עלולה להגיע לאירוע‬
‫משפחתי ולשבור את הכלים אם משהו לא מוצא חן בעיניה‪ .‬ליל‬
‫סדר אחד הושיבו אותה במקום קצת רחוק מראש השולחן‪ ,‬והיא‬
‫עשתה מזה סיפור שלם‪ .‬היא מגיבה לפעמים על דברים מאוד‬
‫קטנים בהרס‪ ,‬וכשהיא כועסת היא אומרת דברים שאחר כך היא‬
‫מתחרטת עליהם‪ .‬באותו ערב היא אמרה לי שהרסתי לה את החג‪,‬‬
‫וכדי להרגיע את הרוחות מישהי מבנות המשפחה החליפה איתה‬
‫את מקומה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫במילם אני חלק מקבוצה של אנשים שיש להם מכנה משותף‪,‬‬
‫לונה פארק נטול שעשוע‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫“אין לי ספק שבעתיד‪ ,‬כשאשב מול משפחה‪,‬‬
‫אזכור בבירור את המסר שהעברתן לנו היום”‬
‫כך אמר אחד מהרופאים המתמחים שהשתתפו במפגש שנערך בין אימהות למתמודדים במילם כפר‪-‬סבא לבין רופאים‬
‫מתמחים במכבי‪ .‬האימהות סיפרו על ההתמודדות של המשפחה ועל תפקיד המילם בחייהן‬
‫בחודש ספטמבר התקיים מפגש הכשרה ל‪ 35 -‬מתמחים ברפואת משפחה של קופת החולים “מכבי” בתל אביב‪ ,‬בנושא “יום בריאות הנפש‪-‬‬
‫הגישה למצבים פסיכוטיים”‪ .‬נועה ארסט‪ ,‬עובדת סוציאלית ומנהלת מילם כפר‪-‬סבא‪ ,‬התבקשה להציג את הפרספקטיבה של בני המשפחה‬
‫והמענים הניתנים למשפחות‪ .‬אמירות כמו “השמיים נפלו עלי”‪“ ,‬נפלתי לבור שחור ואיני יכול לצאת ממנו”‪“ ,‬למה דווקא לי?”‪“ ,‬למה זה קורה?”‪,‬‬
‫“מה עשיתי לא נכון?”‪“ ,‬לקחו לי את החיים”‪" ,‬אף אחד אינו יכול לעזור לי”‪“ ,‬החיים שלפני ואחרי המחלה”‪ ,‬ואחרות‪ ,‬המבטאות את תהליך התחלת‬
‫המשבר של בני המשפחות‪ ,‬עמדו בבסיס המפגש‪ .‬בהמשך הוצג בפני המשתתפים הרציונל המקצועי לעבודה עם משפחות‪ ,‬תוך דגש על‬
‫חשיבות העזרה למשפחות נפגעי נפש‪ ,‬שיפור רווחתן האישית וקידום תהליכי החלמה ושיקום של יקירם‪.‬‬
‫כדי להמחיש את חוויית המשפחות‪ ,‬הביאה מילם למפגש שתי אימהות לבנים פגועי נפש שקיבלו מענה במרכז‪ ,‬ושיתפו בכנות רבה וברגישות‬
‫את סיפורן האישי‪ .‬דבריהן עוררו מחשבות ותובנות סביב מקומה של המשפחה בתהליך הטיפול בבן משפחה חולה‪ .‬האימהות סיפרו שהתחושה‬
‫שניתן לשתף ולהיעזר היוותה נקודת מפנה מכרעת סביב ההתמודדות‪ .‬הן דיברו על הנטייה של משפחות רבות לשמור את המחלה בסוד בשל‬
‫הפחד והחשש מפני הסטיגמה‪ ,‬ועל המחיר הכבד שמשלמות אותן משפחות בבדידות והעדר תמיכה‪.‬‬
‫הן שיתפו את הנוכחים בתהליך המשמעותי שעברו במילם‪ ,‬שעזר להן לרכוש ידע‪ ,‬מיומנויות וכלים שסייעו להן בהתמודדות‪ .‬כמו כן‪ ,‬הן תיארו את‬
‫תפקידו המשמעותי של רופא המשפחה בתהליך שעברו‪ ,‬ופנו למתמחים בבקשה נרגשת להתייחס למשפחות‪ ,‬להקשיב להן ולהפנים שמאחורי‬
‫כל “מטופל חולה” נמצאת משפחה‪ ,‬המנסה אף היא להתמודד עם המשבר‪ .‬הן דיברו על תחושת שליחות שמפעילה אותן כיום לצאת החוצה‬
‫ולספר את סיפורן למען הסברה ושינוי עמדות ולטובת משפחות נוספות‪.‬‬
‫קהל הרופאים הקשיב בעניין רב‪ ,‬הן בשל ההבנה שאימהות אלו יכולות ללמד רבים מאתנו כאנשי מקצוע שיעור חשוב סביב הצרכים של‬
‫המשפחות וכיצד ניתן‪ ,‬למרות הקושי‪ ,‬להחזיק מעמד‪ .‬להלן כמה משובים שניתנו על ידי הרופאים במפגש‪“ :‬לא ידעתי על קיומם של מרכזי מילם‪,‬‬
‫חשוב להפנות משפחות למרכז”‪“ ,‬התמודדות המשפחות חשובה וראוי לתת לה יחס מתאים”‪“ ,‬הבנתי שחשוב לא לשכוח את המשפחה שיושבת‬
‫מאחורי המתמודד”‪“ ,‬המפגש המחיש את חשיבות התמיכה במשפחה בחולים הפסיכיאטריים”‪“ ,‬מכל התכנים וההרצאות של היום הזה‪ ,‬המפגש‬
‫עם המשפחות היה המעצים ביותר‪ ,‬אין לי ספק שבעתיד‪ ,‬כשאשב מול משפחה‪ ,‬אזכור בבירור את המסר שהעברתן לנו היום”‪.‬‬
‫מאת‪ :‬סילביה אזולאי‪ ,‬מנהלת תחום משפחות‬
‫נפתחה שלוחת מילם במועצה האזורית חוף הכרמל‬
‫הזמר והיוצר גדעון אונה‪ ,‬פתח את הערב בקטעים מוזיקליים שכתב והלחין‪ ,‬אנשי מילם ואנוש נשאו ברכות וד”ר רבינוביץ’‪,‬‬
‫מנהל המרפאה הפסיכיאטרית ברמב”ם‪ ,‬הרצה על החשיבות שבשיתופי הפעולה בין הגופים בתהליך השיקום‬
‫בשנתיים האחרונות החלה לפעול שלוחה של מילם חיפה במועצה האזורית חוף הכרמל‪.‬‬
‫הכל החל כשמספר מצומצם של משפחות‪ ,‬שהגיעו למרכז בחיפה‪ ,‬העלו את הצורך‬
‫במתן סיוע קרוב לבית‪ ,‬דיברו על הקושי של המשפחות בקיבוצים ובמושבים להיחשף‬
‫ולהיעזר במרכז הייעוץ‪ ,‬ועל המחסור בשירותים למתמודדים באזור‪ .‬בעקבות השיח נוצר‬
‫קשר בין רכזת תחום השיקום במנהל הרווחה בחוף הכרמל‪ ,‬הגברת סמדר‪ ‬באלין‪ ,‬לבין‬
‫מנהלת מילם חיפה‪ ,‬הגברת חיה נחמה‪ .‬בישיבה משותפת של סטודנטים המתמחים‬
‫במנהל הרווחה ומנהלת האגף לשירותים חברתיים‪ ,‬הגברת שוש אלעזרא‪ ,‬הוחלט לקיים‬
‫יום עיון מקצועי לעובדים סוציאליים ולנותני השירותים באזור‪ ,‬כמו גם ערב למתמודדים‬
‫ולבני משפחה‪ .‬שני אלו סייעו בהידוק הקשרים‪ ,‬בהצבת מטרה משותפת לפתיחת שלוחה‬
‫של מילם חיפה באזור‪ ,‬ובהנגשה של השירות למשפחות‪ .‬לפני כשנה החלה את פעילותה‬
‫בחוף הכרמל הגברת נועה מוסקוביץ’‪ ,‬יועצת ומטפלת משפחתית במילם חיפה‪ ,‬והקשר‬
‫שנרקם בינה ובין מנהלת המרכז יצר שיתוף פעולה פורה ומקצועי‪ .‬נועה פוגשת משפחות‬
‫בעין כרמל‪ ,‬בעתלית ובכרם מהר”ל‪ .‬לערב הפתיחה הגיעה נציגות של אנשי מקצוע ושל‬
‫בני משפחה מהאזור‪ .‬האווירה הייתה אינטימית ומשפחתית‪.‬‬
‫הזמר והיוצר גדעון אונה‪ ,‬פתח את הערב בקטעים מוזיקליים שכתב והלחין‪ .‬דברי הברכה‬
‫המרגשים של שוש‪ ,‬נציגת ועד המשפחות בחיפה‪ ,‬של מנהלת תחום המשפחות באנוש‪,‬‬
‫הגברת סילביה אזולאי‪ ,‬ושל מנהלות השירותים הצביעו והדגישו את חשיבות השירות‬
‫ואת התהליך של עבודת צוות משותפת‪ ,‬שהבשילה כתבשיל קדירה איטי ועמוק לכדי‬
‫פתיחת השלוחה‪ .‬הרצאתו של ד”ר רבינוביץ’‪ ,‬מנהל המרפאה הפסיכיאטרית בבית‬
‫החולים רמב”ם‪ ,‬הדגישה והבהירה את חשיבותן של הדרך ושל השפה ביצירת אווירה של‬
‫שיתוף פעולה‪ ,‬את מקומן בתחילתו ובהמשכיותו של תהליך השיקום‪ ,‬ואת מקומם של‬
‫אנשי המקצוע והמשפחה בתהליך‪.‬‬
‫מאת‪ :‬חיה נחמה‪ ,‬מנהלת מילם חיפה‬
‫‪6‬‬
‫גדעון אונה עם הגיטרה‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫מתמודדים עם פגיעה נפשית סובלים יותר מבעיות גופניות‬
‫בעמותת אנוש מציינים כי אחת הסיבות לכך טמונה בהעדר תקשורת ותיאום בין הגורמים המטפלים השונים ומציעים‬
‫פתרונות למצב‪ .‬אחד הפרויקטים שיזמה העמותה הוא ‪ ,Mind & Fitness‬אשר נועד לקדם אורח חיים בריא בקרב המתמודדים‬
‫לצוותי בריאות הנפש חסר ידע בטיפול ובמניעת גורמי סיכון למחלות‬
‫גופניות‪ ,‬ואילו צוותי הרפואה הראשונית עמוסים וממוקדים בחולי‬
‫הגופני‪ .‬התוצאה מצערת‪ :‬אין כתובת אחת שאחראית על הטיפול‬
‫בחולה הסובל מהפרעה פסיכיאטרית‪.‬‬
‫למתמודדים עם מגבלה נפשית יש צרכים רפואיים מורכבים‪ .‬חלקם‬
‫הוא בתחום הפסיכיאטרי‪ ,‬אך גם למחלות הגופניות נודעת השפעה רבה‬
‫על איכות חייהם‪ .‬מחקרים בנושא מעלים‪ ,‬כי מטופלים המתמודדים עם‬
‫סכיזופרניה נמצאים בסיכון מוגבר לתמותה מהפרעות של המערכת‬
‫הקרדיווסקולרית‪ ,‬זיהומים ומחלות אנדוקריניות‪.‬‬
‫“אנו עדים להתייחסות דיכוטומית למצבו הבריאותי של המתמודד‪,‬‬
‫מצד העוסקים בשיקום בבריאות הנפש והפסיכיאטריה ואלו המעניקים‬
‫רפואה ראשונית"‪ .‬הגישות השונות יוצרות מצב המאופיין בנתק‬
‫ובפער בתפישת המתמודד‪ ,‬ופוגמות בטיפול בו”‪ ,‬מדגישה עתליה‬
‫מלאך‪ ,‬מנהלת איכות השירות בעמותת אנוש‪“ .‬הלוקים בהפרעות‬
‫פסיכיאטריות סובלים משיעורים גבוהים יותר של תחלואה גופנית‬
‫ביחס לאוכלוסייה הכללית‪ .‬אורח חייהם של חולים פסיכיאטריים‬
‫הוא גורם סיכון למחלות גופניות כרוניות‪ :‬עודף משקל‪ ,‬עישון‪ ,‬תזונה‬
‫לא בריאה והעדר פעילות גופנית"‪ 48% .‬מהמטופלים הפסיכיאטרים‬
‫בקהילה סובלים ממחלות גופניות‪ ,‬ושיעורי התמותה מסיבות אורגניות‬
‫אצל המטופלים הפסיכיאטריים גבוהים יותר ביחס לשאר האוכלוסייה‪.‬‬
‫התפלגות שיעור הבעיות הגופניות הינן‪ :‬יתר לחץ דם (‪ ,)29.1%‬מחלות‬
‫דרכי הנשימה (‪ ,)15%‬אנמיה (‪ ,)12.5%‬סוכרת (‪ ,)10%‬מחלות כבד‬
‫(‪ ,)5.8%‬מחלות עיניים (‪ )5%‬ומחלות עור (‪.)5%‬‬
‫חשוב לציין שמדובר בשיעורים גבוהים מאוד ביחס לאוכלוסייה‬
‫הכללית (סיכון יחסי בין ‪ 1.4‬ל‪ 3.3-‬לעומת ‪ ,1‬בהתאמה)‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫שיעור יתר לחץ דם קרוב לפי שלושה משיעורו באוכלוסייה הכללית‪.‬‬
‫“משרד הבריאות התריע והוציא הנחיות לקידום אורח חיים בריא‬
‫הכוללות נושאים כגון תזונה נכונה‪ ,‬פעילות גופנית‪ ,‬וביצוע בדיקות דם‬
‫ולחץ דם‪ .‬מנהל הרפואה הוציא מכתב אל מנהלי בתי החולים בנושא‬
‫חשיבות העברת מידע בין פסיכיאטר לרופא מטפל ראשוני בקהילה‪,‬‬
‫ובסטנדרטים להפעלת שירותי שיקום שהוציא משרד הבריאות‪ ,‬נקבע‬
‫כי עובדי השיקום מחויבים להפנות את המתמודדים לבצע בדיקות‬
‫רפואיות כלליות אצל רופא המשפחה‪.‬‬
‫"אך למרות כל זאת אנו רואים שאין התייחסות מספקת של אנשי‬
‫מקצוע לבעיות הגופניות של החולים הפסיכיאטריים מחד ומאידך‬
‫הרפואה הראשונית איננה מסייעת במידת הצורך”‪ ,‬מוסיפה מלאך‪.‬‬
‫על מנת לצמצם את התחלואה הגופנית בקרב מתמודדים עם פגיעה‬
‫נפשית‪ ,‬עמותת אנוש לבריאות הנפש מציעה לנקוט מספר דרכים‪:‬‬
‫העלאת חשיבות הנושא בפני קובעי המדיניות במשרד הבריאות‬
‫וכתיבת נהלים מתאימים‪ ,‬שיכללו את חלוקת האחריות בין צוותי‬
‫הרפואה הראשונית ובריאות הנפש‪ ,‬תוך הגדרת המטלות של כל איש‬
‫מקצוע; קיום פעילות הסברתית בקרב רופאי המשפחה בקופ”ח;‬
‫העלאת המודעות לנושא בקרב עובדי השיקום והמשפחות‪ ,‬ופתיחת‬
‫פרויקטים שיקומיים המשלבים בין תהליך שיקום נפשי לפעילות‬
‫גופנית‪ .‬עמותת אנוש הפועלת מזה ‪ 36‬שנה לקידום נושא בריאות‬
‫הנפש של הפרט והמשפחה‪ ,‬ולשיקום פגועי הנפש בקהילה‪ ,‬יזמה את‬
‫הקמתו של פרויקט ‪ - Mind & Fitness‬להטמעת אורח חיים בריא בקרב‬
‫נפגעי נפש‪ .‬מדובר בפרויקט חדשני שמטרתו הקניית כלים ואורח חיים‬
‫בריא בקרב האוכלוסייה המתמודדת עם פגיעה נפשית‪ ,‬כיום לא קיים‬
‫טיפול שיקומי מסוג זה לאוכלוסייה הזקוקה לתמיכה שכזו‪.‬‬
‫המרכז הראשון נפתח לפעילות בנובמבר ‪ 2013‬במרכז דניאל לחתירה‪,‬‬
‫הממוקם בלב פארק הירקון שבתל אביב‪ .‬המרכז כולל חוגי ספורט‬
‫במתכונת של פעילות קבוצתית כדי לטפח קבוצת שייכות ולענות על‬
‫צורך חברתי‪ .‬השייכות לקבוצת השווים מסייעת למתמודדים להטמיע‬
‫את אורח החיים המבוקש‪ ,‬מעצימה את מאבקם האישי בסטיגמה‬
‫עצמית ומשפרת כישורים חברתיים הנחוצים בכל תחומי החיים‪.‬‬
‫חלק מהפעילות מתקיימת בשטחי הפארק על מנת לחשוף את‬
‫המתמודדים לקהל הרחב ולהפחית סטיגמה חברתית‪ .‬זו גם הסיבה‬
‫שהתכנית מתוכננת לפעול בתוך מרכזי ספורט עירוניים ובסביבה‬
‫המעודדת ספורט‪ .‬בנוסף לפעילויות הספורט‪ ,‬המרכז מקיים סדנאות‬
‫בנושא הפחתת נזקי עישון‪ ,‬תזונה נכונה ומגוון הרצאות בנושא אורח‬
‫חיים בריא‪ .‬המרכז פועל במתכונת שיתופית של שילוב מתמודדים‬
‫בצוות ההפעלה וניתנת עדיפות לשילוב תעסוקתי של מתמודדים‬
‫בשכר‪ ,‬הן בהדרכת החוגים (זאת בכפוף לתעודת הסמכה מקצועית‬
‫בתחום הספורט) והן בצוות ההפעלה מתוך רצון להעמיד מודל חיובי‬
‫(מקבוצת השווים) לצרכני המרכז‪ ,‬המעודד עיסוק בספורט כדרך חיים‬
‫וכאפיק תעסוקתי‪.‬‬
‫מאת‪ :‬עתליה מלאך – מנהלת איכות השירות‬
‫שרת הבריאות בדוכן אנוש‬
‫שרת הבריאות יעל גרמן בדוכן עמותת אנוש ביריד חשיפת‬
‫מוצרים שערך משרד הבריאות לקראת החגים בסינמטק‬
‫תל‪-‬אביב‬
‫‪7‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫יש לכם גב משפטי‬
‫עורכי הדין ארז אזולאי וכרמית שי משמשים יועצים משפטיים במילם ת”א‬
‫ובמילם נתניה‪ .‬הם כותבים לכם כיצד תוכלו להסתייע בידם ובאילו נושאים‬
‫משפחות יקרות!‬
‫כאשר הם כבר לא יוכלו ללוות את המתמודד בעצמם‪ .‬בכל אותן פניות‬
‫ניתן ייעוץ ומידע מעשי‪ ,‬אך ללא ייצוג‪ .‬במקרים שבהם הפונה או המתמודד‬
‫זקוקים לייצוג משפטי אך ידם אינה משגת‪ ,‬ניתן סיוע בהגשת בקשות לייצוג‬
‫משפטי חינם ובמקרים דחופים אף סייענו בקבלת ייצוג תוך מספר ימים‪.‬‬
‫במקרה אחר בת שליוותה במשך שנים ארוכות את אימה המתמודדת‪,‬‬
‫הצליחה‪ ,‬לאחר הייעוץ שקיבלה‪ ,‬להשיג גמלת סיעוד מהביטוח הלאומי על‬
‫אף שהאם אינה מוגבלת בתפקוד הפיסי‪ .‬בכך אפשרה הבת לאמא שלה‬
‫סיוע ליווי של מטפלת למספר שעות ביום‪ .‬פונים רבים התלבטו לגבי אופן‬
‫הורשת רכושם‪ ,‬כך שיהיה צודק והוגן כלפי המתמודד‪ ,‬אך גם יעניק לו הגנה‬
‫מספקת‪ .‬הפונים קיבלו ייעוץ ומידע על הדרכים החוקיות השונות להגשמת‬
‫רצונם‪ .‬לצד כל אלה‪ ,‬הייחודיות בקבלת ייעוץ משפטי במסגרת התומכת‬
‫במילם מתבטאת בכך שהייעוץ ניתן בהקשר טיפולי רב מערכתי ומאפשר‬
‫ראיה רחבה יותר של בן המשפחה והמתמודד‪ .‬הייעוץ המשפטי כאן אינו‬
‫יכול להיות מנותק מהקשרים בתוך המשפחה‪ ,‬בין המתמודד לבין הוריו‬
‫ובין שאר בני המשפחה‪ .‬במובן זה הפתרון המשפטי צריך להתאים עצמו‬
‫“כתפירת חליפה” להיקף התמיכה שיש במשפחה למתמודד‪ ,‬למורכבות‪,‬‬
‫למידת שיתוף הפעולה של המתמודד עם בני משפחתו ולנכונות של בני‬
‫משפחה נוספים ללוות את המתמודד בעתיד‪ .‬מכאן שהייעוץ המשפטי הוא‬
‫המשך ישיר וטבעי לשירותים השונים הניתנים במילם‪ ,‬כגון קבוצות התמיכה‬
‫והטיפול הפרטני‪ .‬המטרה העיקרית בשירות הייעוץ המשפטי במילם אינה‬
‫לספק ייצוג בבתי משפט או בהכנת מסמכים חוקיים בלבד‪ ,‬שאותם ניתן‬
‫לקבל בכל ייעוץ משפטי אחר‪ ,‬אלא מטרתו להעניק ידע מעשי לפעולה‬
‫לבני משפחה המלווים מתמודדים ולהציג בפניהם פתרונות מגוונים‬
‫לבחירתם‪ .‬כל זאת‪ ,‬מתוך הכרה כי העולם המשפטי מאפשר פתרונות‬
‫בתוך העולם המשפחתי ובהתאמה לו‪.‬‬
‫כרמית שי‪ ,‬מילם נתניה‬
‫נפלה בחלקי הזכות הגדולה ללוות משפחות כיועץ משפטי במילם ת”א‪.‬‬
‫בעבורי מדובר בסגירת מעגל אישית‪ ,‬נוכח העובדה שבימיי כסטודנט צעיר‬
‫ללימודי משפט‪ ,‬שולבתי כחונך באחד מסניפי אנוש במרכז הארץ במסגרת‬
‫פרויקט פר”ח‪ .‬כולנו מתמודדים כל הזמן עם אתגרים רבים ומגוונים‪.‬‬
‫החל באתגרים אישיים‪ ,‬מקצועיים‪ ,‬משפחתיים וחברתיים וכלה באתגרים‬
‫סביבתיים‪ ,‬שדומה שרק הולכים ומעצימים מעת לעת‪ .‬אכן‪ ,‬אתגר גדול‬
‫מאין כמותו הוא לשלב ידיים בהתמודדות כנה עם המשפחות‪ ,‬המשוועות‬
‫לעצה טובה‪ ,‬נאמנה ונטולת פניות‪ .‬במהלך שמונת חודשי פעילות המילם‬
‫הספקנו לייעץ למשפחות‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בעניינים הבאים‪ :‬ייעוץ וסיוע בענייני‬
‫אפוטרופסות לרכוש ולגוף ושקילת מנגנונים חליפיים ומידתיים יותר‪,‬‬
‫פתרון קשיים ומהמורות בהתנהלות הפיננסית של המתמודדים ויצירת‬
‫התחייבויות לא רצויות‪ ,‬ייעוץ בעניין צוואות וירושות הנוגעות למתמודדים‬
‫ומתן הוראות רלבנטיות בצוואה‪ ,‬ייעוץ בכל הנוגע למתן סל שיקום‬
‫והשתלבות בקהילה וכיו”ב‪ .‬הכל בהתחשב ברצון המשפחות להעניק ככל‬
‫המתאפשר חופש פעולה יחסי למתמודדים תוך העדפת ערכים מקדמים‬
‫וככל הניתן צמצום של ההגבלות על האוטונומיה של הפרט‪ .‬לי באופן אישי‬
‫הייעוץ במילם מהדהד את תרגול היוגה אשר בחרתי בו כדרך חיים ושאני‬
‫מוצא בו הקשרים רלבנטיים ביותר ובכללם‪ :‬גמישות‪ ,‬הקשבה‪ ,‬השקטה‪,‬‬
‫חיבור ואיזון גוף ונפש‪ .‬תפילתי כי יעלה ביד כל עוסקים במלאכת קודש זו‬
‫להטביע חותם אמיתי‪ .‬‬
‫ארז אזולאי‪ ,‬מילם תל אביב‬
‫מזה כשנה פועל במילם נתניה ייעוץ משפטי לבני משפחה ולמטפלים אחרים‬
‫המלווים מתמודדים‪ .‬בשנה זו קיבלו עשרות פונים מידע וייעוץ‪ ,‬ללא עלות‬
‫כספית‪ ,‬בנושאים מגוונים הקשורים בליווי המתמודד‪ .‬הסוגיות המשפטיות‬
‫שעלו במפגשי הייעוץ היו מחד בנושא זכויות וחובות משפטיות הנוגעות‬
‫לבן המשפחה עצמו בהקשר של טיפול במתמודד‪ ,‬ומאידך בקשה לייעוץ‬
‫במיצוי זכויות המתמודד‪ .‬תחומי הייעוץ עסקו בקשת של סוגיות משפטיות‬
‫והן‪ ,‬זכויות צרכניות (בנקים‪ /‬חובות הוצאה לפועל‪ /‬ביטול עסקאות)‪ ,‬ביטוח‬
‫לאומי וקצבאות‪ ,‬זכויות במקום העבודה‪ ,‬ענייני משפחה גירושין ומשמורת‬
‫על קטינים‪ .‬כמו כן‪ ,‬מרבית הפונים ביקשו לתכנן קדימה ולברר מהן‬
‫האפשרויות המשפטיות להכנת צוואה ומינוי אפוטרופוס במידת הצורך‪,‬‬
‫לתיאום פגישה לייעוץ משפטי באחד המרכזים ניתן לפנות למילם תל‪-‬‬
‫אביב בית אמות המשפט רחוב שאול המלך ‪ ,8‬טל’ ‪ ,03-5368101‬מילם‬
‫נתניה רחוב הזית ‪ ,1‬שכונת עין התכלת‪ ,‬טל’ ‪.09-8335042‬‬
‫חדש‪ :‬ייעוץ משפטי במיל”ם חדרה – רחוב רוטשילד ‪ 15‬קומה א’‪ ,‬טל’‬
‫‪ 04-6880956‬וייעוץ משפטי גם במיל”ם חיפה‪ ,‬רחוב הרצוג ‪ ,1‬טל’ ‪04-8642644‬‬
‫הסרט "הדולפין" באירוע לציון חודש בריאות הנפש בשפרעם‬
‫לאחר ההקרנה התקיים רב שיח עם הקהל‪ .‬ראש עיריית שפרעם נשא ברכתו‬
‫אירוע מיוחד לציון חודש בריאות הנפש באוכלוסייה הערבית התקיים‬
‫בעיר שפרעם‪ .‬הערב היה מרגש במיוחד – מרגע הכניסה למועדון ועד‬
‫לסיום האירוע ניתן היה לחוש את החום‪ ,‬השיתוף‪ ,‬תחושת ההדדיות‪,‬‬
‫הדאגה למתמודדים ולמשפחות‪ ,‬והמקצועיות שליוותה את הערב‪.‬‬
‫בערב השתתפו קרובי משפחה‪ ,‬מתמודדים‪ ,‬אנשי מקצוע ונציגים מטעם‬
‫הרשויות ‪ -‬ראש מנהל הרווחה מר פריד שאהין‪ ,‬וראש עיריית שפרעם‬
‫מר אמין ענבתאווי‪ ,‬שנשאו דברי ברכה‪ .‬באירוע נכחה גם נציגת מילם‬
‫חיפה‪ ,‬הגברת חיה נחמה‪ .‬במהלך הערב הוקרן הסרט “הדולפין”‪ ,‬ולאחריו‬
‫התקיים שיח עם בני המשפחה‪ .‬במפגש נכחו כ‪ 150-‬איש‪ .‬הערב הינו‬
‫תוצר של עבודה מאומצת ומשותפת בין עובדת מועדון המתמודדים‪,‬‬
‫הגברת עביר בחוס‪ ,‬ובין הגברת רים ג’באלי‪ ,‬מרכזת העבודה באוכלוסייה‬
‫הערבית במילם חיפה‪ .‬ברצוני להודות לרים ולעביר על עבודתן הרגישה‪,‬‬
‫העקבית והמקצועית עם המשפחות‪ ,‬המתמודדים‪ ,‬אנשי השיקום‬
‫והאנשים בקהילה‪ .‬יישר כוח והמשך פיתוח השירות למשפחות בשפרעם‬
‫ובישובים האחרים‪.‬‬
‫מאת‪ :‬חיה נחמה‪ ,‬מנהלת מילם חיפה‬
‫‪8‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫ארוכה הדרך מעלה‬
‫דניאלה נלחמה לשחרר את בתה מצה”ל‪ ,‬ולא ידעה שהמלחמה רק החלה‪ .‬השינוי‬
‫האמתי נוצר כשהצטרפה למילם ולמדה גם לקבל עזרה‪“ ,‬מילם הייתה לי כאוויר‬
‫לנשימה”‬
‫הסיפור שלנו התחיל כשבתי הייתה בת ‪ .18‬היא התגייסה לצבא‬
‫והייתה מאוד נחושה להצליח‪ ,‬היא סיימה קורס חובשות והגיעה‬
‫לבסיס השירות‪ .‬חודש לאחר מכן כל הסיפור התחיל לקרטע‪,‬‬
‫היו לה קשיים והיא הייתה מתקשרת אליי המון‪ .‬התחלנו לחפש‬
‫עזרה בתוך הארגון הצבאי‪ ,‬אבל היה קושי רב לתקשר עם‬
‫המערכת וקושי להסביר להם את הבעיות של בתי‪.‬‬
‫המצב הלך והידרדר‪ ,‬ראיתי אותה הולכת ומשתנה לנגד עיניי‪.‬‬
‫היה פער גדול בין מצבה האמתי לבין מה שהצלחנו להעביר‬
‫לגבי חומרת מצבה‪ .‬זה מעציב אותי עד היום להיזכר בחוסר‬
‫האונים שהרגשתי כהורה ‪ -‬לראות את הבת שלי סובלת כל‪-‬כך‪,‬‬
‫ולהיות חסרת יכולת לפעול בתחומי המערכת‪ .‬למרות ההתרעות‬
‫שלי לא התייחסו לקשיים שלה‪ ,‬ולא הצלחתי לגרום להם להבין‬
‫שזו לא עוד חיילת שמתבכיינת ולא עוד אם היסטרית‪ .‬לאחר‬
‫שהבנתי שהיא לא תקבל טיפול למצב אליו הגיעה‪ ,‬התחננתי‬
‫שישחררו אותה מהצבא‪ ,‬לא הבנתי מה קורה לה‪ ,‬חשבתי‬
‫שכשהיא תשתחרר מהצבא היא תחזור לעצמה‪.‬‬
‫מילם שלחה לי גלגל הצלה‬
‫ככה הגעתי למרכזי הייעוץ למשפחות של אנוש‪ .‬התחלתי ללכת‬
‫לשם פעם בשבוע וקיבלתי עזרה בהתנהלות מול בית החולים‪,‬‬
‫הרופאים‪ ,‬האחיות והעובדת הסוציאלית‪ .‬הרגשתי כאילו מילם‬
‫שלחה לי גלגל הצלה‪ .‬באשפוז הראשון לא הבנתי מה זה ביקור‬
‫רופאים ולמה זה רק פעם בשבוע‪ ,‬לא הבנתי למה מצבה של‬
‫הבת שלי לא משתפר‪ .‬היה לי קשה להתנהל עם הכל‪ ,‬וסיגל‬
‫ממילם הדריכה אותי כדי שאדע מה לבקש ומה לעשות‪ .‬היא‬
‫דברה איתי הרבה על המשולש הטיפולי וכמה חשוב לעבוד ביחד‬
‫עם הגורמים המטפלים‪ .‬אחרי שבתי השתחררה מהאשפוז שוב‬
‫נשארתי איתה לבד בבית‪ ,‬ושוב היה צריך לראות איך מתקדמים‬
‫הלאה‪ ,‬מה עושים‪ .‬איך מקדמים ומתחילים בשיקום תעסוקתי‪.‬‬
‫הגדולה של מילם בעיניי זה לאו דווקא בתמיכה הרגשית‪ ,‬אלא‬
‫בעזרה הפרקטית‪ ,‬של כאן ועכשיו‪ .‬הלכתי להרצאות במילם‪ ,‬שם‬
‫הונגש לנו המידע על דיור ותעסוקה ועל נושא האפוטרופסות‪,‬‬
‫וזה מה שאפשר לנו לבחון את דרכי הפעולה שלנו‪.‬‬
‫בשבילי מילם היה אוויר לנשימה‪ .‬אני זוכרת שהופתעתי כשסיגל‬
‫שאלה אותי פתאום מה שלום האחיות של בתי‪ ,‬מה שלום האבא‪.‬‬
‫באמת היה לה ראש פתוח להקשיב לי‪ ,‬לראות את המשפחה‬
‫כיחידה תומכת וחשובה בתהליך השיקום של מתמודד‪.‬‬
‫לחזק את האמונה באינטואיציה שלי כאמא‪ .‬התלבטתי לגבי‬
‫השתתפותי בקבוצת הורים‪ ,‬ואחרי שניסיתי הרגשתי שזה פחות‬
‫מתאים לי‪ ,‬שאני זקוקה לליווי אישי‪ ,‬צעד אחר צעד‪ .‬עם הזמן‬
‫דברים הפכו להיות פחות אקוטיים ובהדרגה התחלנו לרווח את‬
‫הפגישות השבועיות‪ .‬זה נבע גם מהצורך שלי לנסות לסמוך על‬
‫עצמי‪ ,‬לייצר את התחושה שאפשר להתמודד לבד‪.‬‬
‫הבת שלי “נעלמה”‬
‫אבל הבת שלי הייתה בנפילה חופשית אל תהומות הדיכאון‪ ,‬היא‬
‫לא יכלה לישון ולא לאכול והיו לה התנהגויות מוזרות‪ ,‬כמו הסירוב‬
‫להתקלח לבד‪ .‬לא היה לי ברור מה עושים עם המצב שלה‪.‬‬
‫אביה התעקש לקחת אותה לפסיכיאטרית פרטית‪ ,‬שנתנה לה‬
‫תרופות והסבירה לנו על סימנים חיוביים ושליליים – לא הבנתי‬
‫מה זה בכלל‪ ,‬ובתי התנגדה ללקיחת התרופות ורצתה לעזוב‬
‫את הארץ‪ .‬הנחתי לה לנסוע לקרובי משפחה בחו”ל‪ ,‬והם הבינו‬
‫מהר מאוד שמצבה חמור ולקחו אותה לפסיכיאטרית‪ .‬זמן מועט‬
‫לאחר מכן אביה נסע להחזיר אותה ארצה‪ .‬אחרי שהיא חזרה‪,‬‬
‫היא כבר לקחה תרופות באופן סדיר ומצבה היה די יציב‪ .‬עשינו‬
‫כל מיני ניסיונות לשלב אותה במעגל העבודה‪ .‬הניסיונות הללו‬
‫לא צלחו‪ ,‬היא הצליחה לעשות רושם ראשוני טוב אך לאורך זמן‬
‫לא הצליחה לתפקד בצורה טובה‪.‬‬
‫לאחר מספר חודשים שוב הייתה נפילה‪ ,‬והיא הגיעה לאשפוז‬
‫יום‪ .‬היא לא שיתפה שם פעולה וההתנהגות שלה נהייתה יותר‬
‫ויותר פסיכוטית‪ ,‬הבת שלי “נעלמה” לתוך עולם פנימי דמיוני בו‬
‫קיימת מציאות משל עצמה ובלי יכולת והגנה להתנהל בעולם‬
‫הרגיל‪.‬‬
‫גם ההורים מקבלים הזדמנות לשינוי‬
‫הלכתי לאחד מכנסי המשפחות של מילם‪ ,‬והיה מאוד מרגש‪,‬‬
‫יצאתי מהכנס בתחושה שהייתי רוצה לראות הורים מיואשים‬
‫פחות‪ ,‬ששנים ארוכת של התמודדות עם בן המתמודד עם‬
‫המחלה הופכת אותם לסחוטים ועייפים‪ .‬בתור הורה למתמודדת‬
‫אני יכולה להעיד על עצמי כמי שזקוקה להמון כוחות בכל פעם‬
‫מחדש‪ .‬אני גם חושבת שהילדים שלנו נותנים לנו‪ ,‬ההורים‪,‬‬
‫הזדמנות מאוד גדולה לעשות שינוי בתוכנו כבני אדם‪ .‬הורים‬
‫למתמודדים צריכים גם הם להתמודד עם תחושת האשמה‬
‫שלהם והסטיגמות שבתוכם ולקבל את הדרך שבה הלכו‬
‫הילדים‪ .‬סיגל ממילם תמיד הזכירה לי שלבתי יש גם קשיים‬
‫נורמטיביים‪ ,‬שכל בחורה בגילה חווה‪ .‬במסגרת השיקום של בתי‬
‫אמרו לי שגידלתי ילדה לתפארת‪ ,‬ולי עדיין קשה לראות את זה‪.‬‬
‫הייתה לי שיחה מאוד משמעותית עם החברות שלי על הרצון‬
‫שלי לשנות את הבת‪ ,‬אבל עם הזמן אני מבינה שזה לא בידיים‬
‫שלי‪ ,‬שזה לא בשליטתי‪ .‬ושגם לה יש ייעוד להגשים כאן ושעלי‬
‫לקבל אותה‪ .‬אני מתבוננת בבתי ומבינה שאפשר להיות עם‬
‫מגבלות ומותר לקבל עזרה‪ ,‬אני יודעת שהאמונה מחזיקה אותי‪.‬‬
‫היום אני מרגישה שמותר לי לעשות טעויות‪ ,‬ולמדתי לדאוג לכך‬
‫שיהיה לי טוב‪ ,‬גם כשילדתי שלי במצוקה‪.‬‬
‫לבסוף התייעצתי עם פסיכיאטר והוא אמר שצריך לאשפז אותה‪.‬‬
‫ביקשתי ממנו שהוא יגיד לה את זה‪ ,‬לא הייתי מסוגלת לעשות‬
‫את זה‪ .‬הרעיון של מחלקה סגורה או פתוחה נראה לי בלתי‬
‫אפשרי‪ ,‬היה לי מאוד קשה להשאיר אותה שם‪ .‬אחרי שהבאתי‬
‫אותה לאשפוז עמדתי מחוץ לבית החולים הפסיכיאטרי ובכיתי‬
‫עם אחותה‪ ,‬זה היה פשוט נורא‪ .‬זה לקח זמן אך בסופו של דבר‬
‫שם היא התחילה טיפול תרופתי חדש והחל שינוי גדול‪ ,‬היא‬
‫הצליחה להתארגן‪ .‬באשפוז הזה הפכתי לחכמה יותר‪ ,‬התחלתי‬
‫לטפל בסל השיקום שלה והבנתי שגם אני צריכה לקבל עזרה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫הבת שלי הייתה בנפילה חופשית אל תהומות הדיכאון‬
‫סיפורי משפחות‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫בית ספר לשמחה‪ /‬חלי אבוקמר‬
‫בחודשים האחרונים התגבשה לה קבוצת התנועה הניסיונית של מילם אשדוד‪ .‬הכל‬
‫התחיל כאשר משפחות שהשתתפו בקבוצה הפסיכו‪-‬חינוכית הביעו רצון להשתתף גם‬
‫בקבוצות בעלות אופי אחר‪ ,‬תוך שימוש באמצעי הבעה נוספים כגון מוזיקה‪ ,‬פסיכודרמה‪,‬‬
‫ציור ועוד‪.‬‬
‫במהלך החיפוש אחר מנחים לקבוצה מעין זו‪ ,‬יצרנו קשר עם צביה טיקטין‪ ,‬מטפלת‬
‫בתנועה ופסיכותרפיסטית מוסמכת‪ ,‬ובנינו תכנית משותפת‪ ,‬שתחילתה במפגש חשיפה‪.‬‬
‫לצד ההחלטה על שיתוף הפעולה עלו שאלות רבות‪ :‬האם בני המשפחות ירצו להשתתף‬
‫בקבוצת התנועה? מה יאפיין את המשתתפים? האם תהיה זו קבוצה פתוחה או סגורה?‬
‫באיזו תדירות נכון לקיים את הקבוצה‪ ,‬והאם לשלב בה אמצעים מילוליים ותנועתיים‪ ,‬או לייעד אותה לקבוצת תנועה “טהורה”?‬
‫תחילה קיימנו את מפגש החשיפה במילם אשדוד‪ ,‬בניסיון ללמוד ממנו על החיבור של המשתתפים לכלי התנועתי‪ .‬מפגש החשיפה נחל הצלחה‬
‫מרובה בקרב בנות המין הנשי בעיקר‪ ,‬ורבות מהן נרשמו לקבוצת התנועה הניסיונית שנפתחה זמן קצר לאחר מכן‪.‬‬
‫הקבוצה החלה לפעול באפריל השנה בהנחיית צביה טיקטין ובהנחייתי‪ ,‬וכללה שישה מפגשים בני שעה וחצי‪ ,‬אחת לשלושה שבועות‪ .‬המפגשים‬
‫עסקו בסוגיות תנועתיות‪ ,‬דרכן יכלו המשתתפות ללמוד על יחסי העזרה ודפוסי התקשורת ביניהן לבין המתמודד הקרוב אליהן‪ ,‬וכן לזהות את‬
‫התחושות‪ ,‬הרגשות‪ ,‬הצרכים וההעדפות שלהן‪ .‬היו גם נשים שבחרו לשמור על מפגשי הקבוצה כעל מקום “חופשי” מהתמודדות עם המחלה‪,‬‬
‫והרשו לעצמן להניח אותה בצד לשעה קלה‪ ,‬לפחות עד שהמפגש יסתיים‪.‬‬
‫לקראת סיום המפגשים נשאלו הנשים אם ירצו להמשיך ולקיים את הקבוצה‪ .‬התגובות היו אוהדות‪“ .‬למדתי שתנועה ומוזיקה עוזרות לי כשאין‬
‫לי מצב רוח‪ .‬כשאני רוקדת לצלילי המוזיקה העצב והבעיות נשארים בחוץ‪ .‬קבוצת התנועה בשבילי היא כמו בית ספר לשמחה‪ ,‬כי בהתמודדות‬
‫עם קשיי המחלה של הבן לפעמים השמחה נשכחת”‪ ,‬אמרה אחת מהן‪“ .‬בעקבות סדנת התנועה התחברתי לבן שלי‪ ,‬ויחד הלכנו למפגש תנועה‬
‫נוסף בצפון”‪ ,‬הוסיפה אחרת‪“ .‬הקבלה‪ ,‬העזרה ההדדית‪ ,‬האכפתיות ותחושת ה’יחד’ שבין הנשים בקבוצה ממלאות אותי בכוחות ובתקווה לכל‬
‫השבוע”‪ ,‬העידה משתתפת נוספת‪.‬‬
‫בשל התגובות המפרגנות התקבלה החלטה לבנות קבוצת תנועה סגורה שתתקיים לאורך כל השנה‪.‬‬
‫*הכותבת היא עובדת סוציאלית במילם אשדוד‬
‫דברים שרואים משם לא רואים מכאן‬
‫מילם חדרה מקיים אירועים‪ ,‬סדנאות ומפגשים בלתי אמצעיים עם בן משפחה של מתמודד לצוותי בתי חולים ומחלקות‬
‫סגורות‪ .‬המפגש מהווה בעבור אנשי המקצוע חוויה מרגשת‪ ,‬משמעותית ומוחשית להבנת עולמם של בני משפחה‬
‫אנו במילם חדרה שמנו לעצמנו כמטרה לעורר את מודעות הקהילה לנושא המשפחות‪ ,‬לפעול למען שינוי עמדות בקרב אנשי המקצוע‬
‫העוסקים בתחום ולהדגיש את חשיבות הפנייתם של בני המשפחה לקבלת תמיכה וסיוע‪ .‬מאז יום העיון שנערך בחודש אוקטובר ‪ ,2013‬במרכז‬
‫הרפואי שער מנשה‪ ,‬נוצר שיתוף פעולה מיוחד ופורה בין מילם לבין בית החולים‪ ,‬ובמסגרתו הועלה רעיון כי צוות מילם יעביר סדנאות מקצועיות‬
‫לצוותי המחלקות‪ .‬עד היום‪ ,‬אוגוסט ‪ ,2014‬התקיימו שתי סדנאות לשני צוותים של מחלקות סגורות בבית החולים וסדנה אחת לצוות אחים ואחיות‬
‫אחראי מחלקות בבי”ח‪ .‬בשנת הפעילות הבאה מתוכננות להתקיים סדנאות נוספות למחלקות השונות‪ .‬בסדנאות אלו‪ ,‬המועברות על ידי הצוות‬
‫המקצועי של מילם‪ :‬עו״ס שלומית קורן ועו״ס עלמה קיין‪ ,‬נחשפים צוותי המחלקה לנושא המשפחות באמצעות פעילות חווייתית ושיח מקצועי‪.‬‬
‫הסדנה נפתחת בהיכרות קצרה ובצפייה בסרטון (ראיון מצולם קצר עם בן משפחה)‪ .‬לאחר דיון קצר בסרטון‪ ,‬מוצגים בפני אנשי הצוות היגדים‬
‫שונים אשר נוגעים בעמדות כלפי משפחות ובסוגיות שונות המתעוררות בעבודה השוטפת עמן‪ .‬באמצעות ההיגדים נוצר שיח עם אנשי הצוות‪,‬‬
‫אשר חושפים שאלות‪ ,‬תהיות ודילמות שאיתן הם מתמודדים במגעם עם בני המשפחה‪ .‬במהלך הדיון המקצועי אנו מציגים בפני אנשי הצוות את‬
‫עולם התוכן של בני המשפחה‪ :‬הקשיים שהם חווים‪ ,‬השאלות שבהן הם מתחבטים והסוגיות הלא פשוטות שאיתן הם נאלצים להתלבט באופן‬
‫יום יומי במהלך חייהם לצד בן משפחה המתמודד עם מחלה נפשית‪ .‬אנו מדגישים את חשיבות מתן התמיכה‪ ,‬הליווי והייעוץ לבני המשפחה‬
‫ומספרים על המענים הקיימים במילם‪ ,‬כמו גם בבית החולים עצמו‪ .‬את סיום הסדנה חותמת אם אשר מגיעה למחלקה על מנת לספר את‬
‫סיפורה האישי‪ .‬מדובר באם לשני מתמודדים‪ ,‬אשר עברה תהליך פרטני וקבוצתי ממושך במילם וכיום לוקחת חלק פעיל בוועד המשפחות‪.‬‬
‫במסגרת פעילותה‪ ,‬עברה סדנה לכתיבת סיפור אישי‪ ,‬ומאז היא מגיעה לסדנאות השונות שאנו עורכים לאנשי מקצוע‪ ,‬במטרה לחשוף בפניהם‬
‫את סיפורה‪ .‬במהלך המפגש הבלתי אמצעי עם בת משפחה נוצר שיח פתוח בינה לבין אנשי הצוות והם מדווחים כי המפגש מהווה בעבורם חוויה‬
‫מרגשת‪ ,‬משמעותית ומוחשית מבחינת הבנת עולמם של בני משפחה‪ .‬אנו חשות כי מפגש זה נוסך תקווה בשני הצדדים‪ ,‬הן בבני המשפחה‪,‬‬
‫אשר זוכים למקום שבו הם יכולים להשמיע את קולם והן באנשי המקצוע‪ ,‬אשר זוכים להצצה אל תוך נבכי הדינמיקה המשפחתית והרחבת‬
‫ההסתכלות המערכתית על המתמודד שעמו הם עובדים‪ .‬לא פחות חשוב מכך‪ ,‬גם אנו כעו”סיות במילם‪ ,‬זוכות להכיר את נקודת מבטם של‬
‫אנשי הצוות בביה”ח‪ .‬אנו שומעות ממקור ראשון על ההתמודדות המורכבת והכואבת לעתים עם בני המשפחה ומתוך כך מקבלות כלים נוספים‬
‫לצורך הדרכת המשפחות במגען עם הצוות‪.‬‬
‫סדנת משפחות לאחים ולאחיות אחראי מחלקות‬
‫צוות מילם חדרה‬
‫מאת‪ :‬שלומית קורן‪ ,‬עו”ס‪ ,‬מנהלת מילם חדרה‬
‫‪10‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫סיפורי משפחות‬
‫מצאה נחמה‬
‫רק חמש שנים לאחר שהחל המשבר בחיי בתה‪ ,‬הגיעה נחמה למילם‪ .‬חמש שנים שבמהלכן‬
‫אובחנה בתה עם מאניה דיפרסיה‪ ,‬והיא עצמה התגרשה וביקשה לפתוח דף חדש‪“ .‬במילם‬
‫הבנתי כמה כוחות יש לי‪ ,‬לעזור לעצמי וגם לאחרים”‬
‫לפני כשש שנים חל שינוי בהתנהגותה של בתי‪ .‬היא היתה כבת ‪,15‬‬
‫והתחילה ללבוש בגדים גדולים מכפי מידתה‪ .‬התייחסתי לכך כאל‬
‫גחמה‪ ,‬משום שהייתה מעין מובילת אופנה והקדימה ללבוש את מה‬
‫שיעטו חבריה בשנה הבאה‪ .‬לא הבנתי שהיא בוחרת בגדים שיסתירו‬
‫את גופה‪ .‬בנוסף‪ ,‬היא החלה לגלוש באינטרנט בלילות‪ ,‬בקבוצות אופנה‬
‫גותיות שלא מצאו חן בעיניי‪ .‬התחלתי לעקוב אחרי הרגלי הגלישה וחברי‬
‫האינטרנט החדשים שלה‪ ,‬שכנראה גם גרמו לה לצבוע את שערה‬
‫בוורוד‪ .‬הבנתי שמשהו לא תקין‪ ,‬אך לא ידעתי מה‪.‬‬
‫בשלב מסוים לקחתי חופשה מהעבודה כדי לטייל איתה ולתת לה‬
‫תשומת לב‪ .‬יום לאחר חזרתנו מהחופשה היא ניסתה להתאבד‪ .‬גיליתי‬
‫שבתי תכננה את ההתאבדות מראש ‪ -‬היא אספה מאה כדורים של כל‬
‫מיני דברים‪ ,‬קנתה אלכוהול כי קראה שזה מגביר את השפעת התרופות‪,‬‬
‫וכתבה מכתב פרידה‪ .‬אחותה הגדולה מצאה אותה והזעיקה אותי ואת‬
‫בן הזוג שלי מהעבודה‪ ,‬זאת הייתה חוויה טראומתית לכולנו‪.‬‬
‫בעקבות האירוע הזה‪ ,‬בתי הייתה מאושפזת בסכנת חיים‪ .‬ישבתי לידה‬
‫כל הלילה והסתכלתי על המוניטור שעקב אחרי הלב שלה‪ .‬היה חשש‬
‫כבד שנגרם נזק ללב‪ .‬משם היא שוחררה לאשפוז פסיכיאטרי במחלקת‬
‫נוער‪ .‬מאז עברתי איתה תהליך ארוך‪ ,‬אינטנסיבי‪ ,‬כואב וגם מלא תקווה‪.‬‬
‫כבר אז החלטתי שאני לא מסתירה ‪ -‬מהרגע הראשון מכריי והקולגות‬
‫שלי ידעו מה קרה‪ .‬הבנתי שאין לי אנרגיה לסודות‪ ,‬שיש לי מספיק עם‬
‫מה להתמודד‪ .‬קיבלתי הרבה מאוד תמיכה מחברים וממקום העבודה‬
‫שלי‪.‬‬
‫הכי חשוב שתהיה עצמאית‬
‫בתי אובחנה עם מאניה דיפרסיה‪ .‬בשנים הראשונות לא התעניינתי‬
‫באבחנה המקצועית‪ .‬הייתי עסוקה בלקדם אותה מיום ליום‪ .‬זה היה‬
‫חשוב לי יותר מאשר התווית‪ .‬ניסיתי לנתב אותה למסלול הכי קרוב‬
‫למסלול נורמטיבי של בני גילה ‪ -‬חזרה הדרגתית לתיכון‪ ,‬גם אם זה אומר‬
‫שהיא תוציא בגרות חלקית בלבד ותתגייס לשירות לאומי במקום לצבא‪.‬‬
‫בסופו של דבר היא סיימה את כיתה י”ב בתיכון משולב עם אשפוז יום‪.‬‬
‫היא עשתה את רוב הבגרויות‪ ,‬שירתה חצי שנה בשירות לאומי והוסיפה‬
‫להתנדב במקום שבו שירתה גם אחר כך‪ .‬במקביל היא היתה כל הזמן‬
‫במעקב רפואי ובטיפול פסיכותרפי‪.‬‬
‫יותר מכל‪ ,‬אני מייחלת לכך שבתי תהיה עצמאית‪ .‬תקופה מאוד ארוכה‬
‫התלבטתי אם אנוכי מצדי לרצות שהיא תצא מהבית‪ .‬לקח לי זמן להבין‬
‫שרק אם אוותר על תפקיד המטפלת ואאלץ אותה להתמודד בעצמה‪,‬‬
‫בסביבה שבה אמא אינה נמצאת‪ ,‬היא תוכל לפתח חיים עצמאיים‬
‫באמת‪ .‬כרגע היא גרה בבית‪ .‬אני מאוד מקווה שהיא תחזור בהקדם‬
‫לתכנית שיקום שבה הייתה כחצי שנה‪ .‬זה מאבק יום‪-‬יומי‪.‬‬
‫התמודדות היא משהו שקורה כל הזמן‪ .‬כשאני במשבר עם בתי אני‬
‫קובעת פגישה עם המנהלת של מילם‪ ,‬עם הפסיכיאטרית של הבת‪ ,‬עם‬
‫חבר טוב‪ .‬כשהייתה בתיכון‪ ,‬שיתפתי את יועצת בית הספר ואת המחנכת‬
‫בכל נקודה שבה נדרשה עזרתן‪ .‬אני נעזרת בכל מי שאפשר‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬אני נמצאת לפעמים במצב של חוסר אונים‪ .‬למשל‪ ,‬בנושא‬
‫בזבוז כספים‪ .‬אין לה יכולת לשלוט על הכסף שלה‪ .‬כדי לעזור לה‬
‫בחרנו ביחד לוותר על כרטיס אשראי ולבקש מהבנק שלא יאשרו לה‬
‫להיכנס למינוס ושיגבילו את משיכת הכספים מהכספומט‪ .‬אני לא‬
‫מסכימה להיות מטורטרת יותר בענייני הכסף שתמיד חסר לה‪ .‬חילופי‬
‫הדברים ביננו מגיעים לעתים להתפרצות רגשית ולעצבים‪ ,‬אבל היא‬
‫אינטליגנטית ויכול להיות שתגלה יותר אחריות בעקבות חילופי הדברים‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫מילם לימדה אותי הרבה על הבת שלי‬
‫למילם הגעתי לפני כשנה וחצי‪ ,‬כשהעניינים בבית החלו להירגע קצת‪,‬‬
‫ויכולתי לחפש יותר תמיכה לעצמי‪ .‬ההתמודדות לא נגמרת בבת אחת‪,‬‬
‫כי בתי הגדולה‪ ,‬האחות הבכורה‪ ,‬מרגישה מקופחת‪ .‬מחוסר ברירה‪,‬‬
‫כמעט כל המשאבים הרגשיים שלי מופנים לצעירה‪ .‬זה יוצר עימותים‬
‫קשים‪ .‬כל הזמן דאגתי שגם לבת הגדולה יהיה טיפול רגשי ואף שלחתי‬
‫את עצמי לטיפול‪ .‬בימים אלו הבת הגדולה שלי עוזבת את הקן‪ ,‬ואני‬
‫מקווה שהדברים יסתדרו לטובה‪ .‬השיח שלי עם שתיהן פתוח יותר‪,‬‬
‫ואנחנו משתפות רגשות ומחשבות‪.‬‬
‫אל מילם מגיעים כדי לספר ולשתף‪ .‬מתוך השיתוף גיליתי כמה כוחות‬
‫יש לי בהתמודדות שלי וגם ביכולת להקשיב ולהתייחס לקשיים של‬
‫אחרים‪ .‬אני אומרת תודה על התגלית הזו‪ .‬כשאני מקשיבה לקבוצה אני‬
‫סופגת תובנות‪ .‬אני לומדת מהקבוצה הרבה על הבת המתמודדת שלי‬
‫ועל בתי הגדולה‪ .‬זה מעניק לי עוצמה ותחושת ערך‪ ,‬שיש לי מה להגיד‬
‫ומה לתרום לאחרים‪ .‬לפני כן לא הייתי כל‪-‬כך פתוחה בפני אחרים‪ ,‬לא‬
‫הוצאתי דברים אישיים החוצה‪ .‬תמיד התחבאתי‪ .‬עשיתי מה שצריך‬
‫בשביל כולם ולא ידעתי לעשות בשביל עצמי‪.‬‬
‫הקשר החברתי שנוצר בקבוצה מעניק לי ידע בנושא ההתמודדות עם‬
‫מחלות נפש‪ .‬הידע הרבה יותר נגיש ואנושי במילם‪ .‬דבר חשוב נוסף‬
‫שלמדתי מהשיחות במרכז‪ ,‬זה שבתהליך האישי שלי של היפתחות‬
‫לעולם‪ ,‬יש משהו שמקביל לתהליך השיקום של בתי‪ ,‬משהו שמהווה‬
‫דוגמה אישית ומסר ‪ -‬אם אני יכולה להאמין בעצמי ולעשות שינויים‪,‬‬
‫אולי גם היא תוכל‪ .‬למדתי שאם אני אהיה חזקה‪ ,‬אאפשר לבת שלי‬
‫מקום בטוח שממנו תוכל לצאת מחוזקת‪.‬‬
‫טרם הפנמתי שזה סיפור חיים‬
‫טרם הפנמתי שזה סיפור לכל החיים‪ .‬אני לא רוצה להשלים עם‬
‫מציאות שבה יש לי ילדה חולה שנזקקת לטיפולי כל חייה‪ .‬אני רוצה‬
‫שבתי תשתקם ותנהל את החיים שלה בעצמה‪ ,‬עם מודעות לקשיים‬
‫ועם יכולת לבקש עזרה כשצריך‪.‬‬
‫כל ילד‪ ,‬ולו הנורמטיבי ביותר‪ ,‬צריך למצוא במה הוא טוב‪ ,‬ועל ההורה‬
‫מוטלת החובה לעודד אותו בכיוון הזה‪ .‬בין אם זו החלקה אומנותית‬
‫על סקטים או ציור‪ .‬הכישורים הייחודיים של הילד הם מקור כוחו גם‬
‫בתקופות ובמצבים שבהם קשה לו‪ .‬כשבתי הייתה מגיעה הביתה‬
‫לחופשה מאשפוז‪ ,‬הרשיתי לה לצבוע חולצות ולעשות דברים יצירתיים‪.‬‬
‫בסופו של דבר היא בחרה בצורפות‪ .‬היא מטפחת את המקצוע הזה‬
‫כבר חמש שנים‪ .‬לפתע היא נוכחת‪ ,‬היא מבטאת את עצמה בעזרת‬
‫הצורפות‪ ,‬ויש בזה תעסוקה מאוד מרגיעה פיזית‪ ,‬שמחזקת אותה גם‬
‫בזמנים הקשים‪ .‬בתקופה הזו גיליתי שגם לי יש יכולת יצירתית – כתיבה‪.‬‬
‫יש לי בלוג שבו אני כותבת שירים‪ ,‬סיפורים קצרים ודברים אישיים‪ .‬אני‬
‫מעלה גם תכנים שקשורים למאניה דיפרסיה ולהתמודדות‪ .‬השירים‬
‫הטובים יוצאים כשאני טעונה ברגשות שרוצים להיכתב‪ .‬הכתיבה עוזרת‬
‫לפרוק רגשות ולהירגע‪ .‬פתחתי את הבלוג כחלק מתהליך של היפתחות‬
‫לעולם‪ ,‬ואני משתמשת בו גם כקבוצת תמיכה בהתכתבויות פרטיות‬
‫מאחורי הקלעים‪.‬‬
‫אני מאחלת לכולם לחיות בשלום עם עצמם‪ ,‬להוריד ציפיות מעצמם‬
‫ולהאמין שהם עושים את המיטב ושלפעמים לא ניתן לעשות יותר מזה‪.‬‬
‫למרות המאמצים אנחנו לא אלוהים‪ ,‬ולא הכל תלוי בנו‪ .‬כשעוברים‬
‫את שלב האשמה‪ ,‬חשוב להסתכל קדימה ולא להפסיק ללמוד‪ ,‬לנסות‬
‫ולהתמודד עם המציאות‪.‬‬
‫“הכי חשוב שתהיה עצמאית”‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫מימין ‪ -‬עילי בוטנר‪ ,‬הילה סעדה ושלומי מנדל‬
‫חברי ההרכב על הבמה‬
‫מופע חגיגי להרכב המוסיקלי "סימני שאלה"‬
‫של עמותת אנוש לקראת הוצאת אלבום ההרכב‬
‫ההרכב המוסיקלי של עמותת אנוש “סימני שאלה” אירח במופע חגיגי שהתקיים באוגוסט את היוצר עילי בוטנר‪ ,‬מי‬
‫שהקים את ההרכב לפני כארבע שנים‪ .‬השחקנית הילה סעדה (“ונסה” מהסדרה ‘להיות איתה’) הנחתה את האירוע‬
‫ההרכב המוסיקלי “סימני שאלה” שהקימה עמותת אנוש מונה ארבעה חברים המתמודדים עם פגיעה נפשית‪ .‬חברי ההרכב כותבים‪ ,‬מלחינים ושרים‬
‫את שיריהם‪ .‬במופע הם משלבים קאברים לשירים מוכרים כמו “אהבנו”‪“ ,‬פמלה”‪ “Imagine" ,‬של ג’ון לנון ועוד‪.‬‬
‫ההרכב החל את דרכו לפני כארבע שנים עם היוצר עילי בוטנר שהתחבר להרכב מהמקום הפרטי שלו כאח למתמודד עם פגיעה נפשית‪ .‬בהמשך‪ ,‬מי‬
‫שהופקד על הניהול המוסיקלי של ההרכב היה חמי רודנר‪ .‬בהרכב חברים גליה כליף‪ ,‬גלית עמר‪ ,‬אדריאן אן ושלי בן שלמה‪.‬‬
‫את ההרכב המוסיקלי מנהל היום המוסיקאי שלומי מנדל‪ ,‬אח למתמודד עם פגיעה נפשית‪ .‬במהלך השנה האחרונה הצליח ההרכב לגייס כסף‬
‫להקלטת אלבום ראשון על ידי סיבוב הופעות בבתי סוהר‪.‬‬
‫קורס צורפות של אנוש באר שבע מכשיר‬
‫מתמודדים לעבודה בשוק החופשי‬
‫הסתיים מחזור א’ של קורס הצורפות בסניף אנוש באר שבע‬
‫“בזכות קורס הצורפות הצלחתי לצאת מהבית‪ ,‬להכיר חברים חדשים ולהתגבר על הפחדים שלי”‪ ,‬כך סיפרה נ’‪ ,‬המתמודדת עם פגיעה נפשית‪ ,‬בטקס‬
‫סיום קורס הצורפות – מחזור א’‪ ,‬שהתקיים בסניף אנוש בבאר שבע‪ .‬את הקורס סיימו ‪ 9‬בוגרים‪ ,‬והוא התנהל בסניף אנוש במסגרת התעסוקתית‪,‬‬
‫כשהמטרה היא שבהמשך ישתלבו חלק מהבוגרים ביחידת הצורפות הקיימת בסניף וחלקם בשוק החופשי‪ .‬התוצרים היפהפיים של בוגרי הקורס הונחו‬
‫לתצוגה במבואת האולם שבו נערך הטקס‪ ,‬והעידו על הרמה הגבוהה של הבוגרים‪.‬‬
‫קורס הצורפות התאפשר הודות לתרומתה האדיבה של משפחת סדן‪ ,‬שתרמה את כלי העבודה מהסטודיו של אבי המשפחה‪ ,‬עמוס סדן ז”ל‪ ,‬שעסק‬
‫בעשורים האחרונים לחייו בצורפות‪ .‬בחודש ספטמבר נערך טקס סיום מחזור א’ של הקורס‪ .‬ד”ר הלה הדס מנכ”לית העמותה בירכה על עצם קיום‬
‫הקורס ועל הערך השיקומי הנלווה לו‪ .‬נציגת המשפחה‪ ,‬עינת סדן סיפרה על אביה‪ ,‬ועל ההחלטה של אמה לתרום את כלי העבודה שלו למען‬
‫המתמודדים בסניף אנוש‪ .‬בטקס נשאו דברים גם נציגי משרד הבריאות‪ ,‬טיטו (תיאודור שיינברגר) יו”ר הסניף‪ ,‬סופיה קוליאדה מדריכת הקורס ונציגת‬
‫המתמודדים‪.‬‬
‫בתמונה השמאלית‪ :‬כתריאל קיס מקבל את תעודת הגמר‪ .‬מימין – כתריאל קיס‪ ,‬ד”ר הלה הדס מנכ”לית העמותה‪ ,‬סופיה קוליאדה מדריכת הקורס‪,‬‬
‫מירב בן הרוש צרויה‪ ,‬מנהלת סניף אנוש באר שבע‪ ,‬וליטב ג’וס‪ ,‬פרויקטורית בתחום התעסוקה‪ .‬‬
‫‪12‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫סיפורי משפחות‬
‫לא מרפה ממנו‬
‫שני התחילה את פרק ב’ בחייה‪ ,‬למרות שידעה שהבחור שהכירה חולה במחלת נפש‪ .‬היא‬
‫שמעה לעצת אמה ודיכאה את הפחד‪ ,‬וגם אחרי השנים הקשות עודה ממשיכה להתחזק‪,‬‬
‫“מאסתי בהעמדת הפנים”‪ ,‬ומדגישה‪“ :‬למרות מה שאני יודעת היום‪ ,‬הייתי עושה את אותה‬
‫הדרך בדיוק”‬
‫את בעלי הכרתי לפני ‪ 13‬שנה‪ ,‬הוא היה בן הזוג הראשון שלי אחרי‬
‫הגירושים‪ .‬אז לא ידעתי שהוא חולה‪ ,‬ודרכנו המשותפת לא צלחה‪ .‬אבל‬
‫כאילו היה זה איחוד משמים‪ ,‬נפגשנו שוב לפני שש שנים‪ ,‬וגילינו שחזרנו‬
‫בתשובה באותו הזמן‪ .‬נפגשנו‪ ,‬ובאותו יום גם התוודעתי למחלתו‪.‬‬
‫שאלתי אותו מה זה‪ ,‬לא ידעתי‪ .‬הוא ענה שהוא לא יכול להסביר על‬
‫רגל אחת כי זה נושא גדול‪ ,‬ושלח לי חומר לקריאה‪.‬‬
‫חמישה ימים מאוחר יותר הוא הציע לי נישואים‪ .‬הוא קבע לי פגישה עם‬
‫הפסיכיאטרית שלו כדי שאדע קצת יותר על המחלה ועל ההתמודדות‬
‫איתה‪ ,‬ושאשאל אותה מה זה אומר‪ .‬הוא היה מאוד אחראי‪ .‬אני זוכרת‬
‫שהתייעצתי עם אמא שלי לגביו‪ ,‬והיא אמרה לי שאם אני הוא הזיווג‬
‫שלי אסור לי לפחד‪ .‬כך הפסקתי לפחד‪ ,‬והחלטתי לקבל אותו כמו‬
‫שהוא‪.‬‬
‫התנאי היחיד היה שיסמוך עליי‬
‫המחלה שלו התפרצה כשהיה בבית הספר‪ ,‬לכן נאלץ להשלים בגרויות‬
‫מאוחר יותר והתמקצע גם בטכנאות חשמל‪ .‬הוא לא התייאש וזה‬
‫גרם לי להעריך אותו יותר‪ .‬התנאי היחיד שהצבתי לו כשהכרנו היה‬
‫שהוא חייב לסמוך עליי – כשאני אומרת לו שהוא צריך אשפוז אסור לו‬
‫להתנגד‪ .‬ובאמת‪ ,‬תמיד הצלחנו לאשפז אותו בזמן‪ ,‬חוץ מפעם אחת‬
‫שהייתה איומה‪ .‬בפעם ההיא‪ ,‬לפני כשנתיים‪ ,‬הוא התחיל לא לישון‬
‫בלילה וקלטתי שהוא נכנס למאניה‪.‬‬
‫אני מכירה אותו‪ ,‬פתאום הוא התחיל להשתמש במילים גסות ולשמוע‬
‫מוסיקה בקולי קולות‪ ,‬לא אופייני לו‪ .‬מצבו החמיר בלילה ‪ -‬הוא התחיל‬
‫להדליק אורות בבית‪ ,‬ולא נתן לי לישון‪ .‬התקשרתי לאמא שלו שתבוא‬
‫לשמור על הילדים כדי שאוכל לקחת אותו למיון‪ .‬הייתי בהריון באותה‬
‫תקופה‪ .‬אמא שלו הגיעה והוא נהיה עוד יותר מאני ופשוט איבד את זה‪.‬‬
‫הוא התעצבן‪ ,‬הוציא דיסק מהמחשב‪ ,‬זרק אותו על הרצפה‪ ,‬ואז גם את‬
‫התושבת של המחשב‪ .‬אמא שלו התחילה לצעוק‪.‬‬
‫לראשונה ראיתי מה זה מצב פסיכוטי ‪ -‬הוא הוציא את המזגן מהקיר‪,‬‬
‫שבר את המיקרוגל‪ ,‬הוציא את הסירים מהארונות‪ ,‬הוציא שקעים‬
‫מהחשמל והעיר את הילדים‪ .‬הבכור שלי היה אז בן תשע‪ ,‬ולא ידע‬
‫שהוא חולה‪ .‬הבנתי שזאת הייתה טעות‪ ,‬שחשוב לספר לילדים‪ .‬אי‬
‫אפשר היה לעצור אותו‪ .‬נעלתי את חמותי ואת הילדים בחדר‪ ,‬ביקשתי‬
‫ממנה שתרגיע אותם ושלא יצאו משם‪ .‬התקשרתי למשטרה ולקח זמן‬
‫עד שהם באו‪ ,‬אבל הם הצליחו להשתלט עליו‪.‬‬
‫אזקו אותו והוא תקף שוטר‪ ,‬אז במקום לקחת אותו לבית החולים‬
‫לקחו אותו לבית המעצר‪ .‬התקשרתי להמון אנשים‪ ,‬הלכתי לתחנת‬
‫המשטרה ומצאתי אותו אזוק בידיים וברגליים כמו פושע‪ .‬לא ויתרתי‪,‬‬
‫סיפרתי להם את כל ההיסטוריה‪ ,‬הסברתי להם שהוא חולה‪ .‬הם עשו‬
‫לי טובה ונסעו איתו למיון‪ ,‬והרופא התורן בדק אותו ואמר שהוא בסדר‬
‫וכשיר לעמוד לדין‪ .‬שמו אותו במעצר בכלא הדרים‪ ,‬הוא בילה שם לילה‬
‫שלם בלי תרופות ועם פושעים‪.‬‬
‫נסעתי לבית המשפט באוטובוסים‪ ,‬כשאני בהריון‪ ,‬בשישי בבוקר‪.‬‬
‫ראיתי את בעלי נכנס לאולם‪ ,‬הוא היה נראה מזעזע ‪ -‬היה חורף והוא‬
‫לבש גופייה‪ .‬השוטר נורא כעס עליו בגלל התקיפה‪ ,‬אבל השוטרים‬
‫לא מבינים מה זה אדם חולה‪ ,‬הם חייבים לעבור השתלמות‪ .‬גם עורך‬
‫הדין מהסנגוריה לא הבין במחלות נפש‪ ,‬ושמח שהשיג לבעלי שחרור‪.‬‬
‫הלכתי לשופטת והסברתי לה את המצב‪ .‬היא ראתה שאני בהריון‬
‫ושאנחנו בסך הכל אנשים נורמטיביים‪ .‬אמרתי לה שהוא לא מרגיש‬
‫טוב‪ ,‬שהוא חולה וצריך להתאשפז‪ .‬השופטת הוציאה צו אשפוז בכפייה‬
‫מהפסיכיאטריה המחוזית‪.‬‬
‫זה היה האשפוז הכי ארוך שלו‪ .‬הוא נשאר באשפוז חודש ימים במחלקה‬
‫סגורה‪ .‬לפני הסיפור הזה הוא אף פעם לא היה פסיכוטי‪ .‬למזלנו זה‬
‫לא קרה כבר שנתיים‪ .‬אחרי האשפוז ההוא הוא היה בדיכאון‪ .‬באותה‬
‫תקופה ילדתי‪ ,‬ובברית הוא היה בדיכאון‪ ,‬הוא פחד להגיע‪ .‬יש מנהג כזה‬
‫אצלנו‪ ,‬שכשנולד בן יושבים ועושים סעודה ל‪ 10 -‬גברים‪ .‬כבר הכנתי‬
‫הכל‪ ,‬אבל הוא פחד שיבואו אנשים ובסוף ישב רק עם הרב‪.‬‬
‫למדתי שאין בחיים תעודות ביטוח‬
‫אנחנו משפחה שונה‪ ,‬אני לא יכולה להשוות את עצמי לחברות שלי‪,‬‬
‫אני לא יכולה להגיד למה הן יכולות לצאת בערב ולהשאיר את הבעל‬
‫עם הילדים ואני לא‪ .‬יכול להיות שזה לא רק בגלל המחלה‪ ,‬אולי הוא‬
‫פשוט לא מסוגל לארגן את הילדים‪ .‬כשבחרתי בו לא דמיינתי שזה‬
‫יהיה עד כדי כך קשה‪ ,‬ולמזלי יש לי את חמותי‪ ,‬אבל מה עושים אנשים‬
‫אחרים שאין להם במי להסתייע? היום אני יכולה לומר שאין תעודת‬
‫ביטוח בחיים – לפני בעלי הייתי נשואה לאדם “נורמלי” לכאורה‪ ,‬שעזב‬
‫אותי עם ילד קטן‪ .‬לפעמים דברים משתבשים גם בלי מחלה נפשית‪,‬‬
‫וצריך ללמוד להתמודד‪.‬‬
‫אחרי האשפוז הראשון הרגשתי שאני חייבת לדבר עם מישהו‪ ,‬וכך‬
‫הגעתי למילם‪ .‬הייתי זקוקה לכוחות‪ ,‬ומילם מאוד עזרו לי לקבל אותם‪,‬‬
‫לצאת מהסרט שאנחנו אמורים להתנהג כמו משפחה רגילה‪ .‬טוב שיש‬
‫את מילם‪ ,‬כי אפילו כשאני מספרת לאחיות ולאמא שלי מה עובר עליי‪,‬‬
‫והן מנחמות אותי‪ ,‬הן לא מבינות מה אני עוברת‪ .‬מי שלא חווה את זה‬
‫לא מבין‪ .‬אני חושבת שזה בעיקר מה שהפריע לי כל הזמן‪ ,‬העמדת‬
‫הפנים‪.‬‬
‫כן‪ ,‬אני נשואה לפסיכי‪ ,‬אבל אני מאוהבת בפסיכי הזה‪ .‬זה לא קל‪.‬‬
‫בהתחלה הייתי נורא מרחמת עליו‪ ,‬היום אני כבר לא מרחמת עליו‪,‬‬
‫היום אני איתו‪ ,‬מזדהה‪ .‬בכל פעם שהוא מתאשפז הוא כועס עליי‪ ,‬ואחר‬
‫כך הוא מודה לי‪ .‬הוא לא זוכר שאמר לי דברים שלא קל לשמוע‪ ,‬כמו‬
‫“למה התחתנתי איתך”‪ ,‬אבל אני לא לוקחת את זה קשה‪ .‬אם הייתי‬
‫צוללת אל תוך המצב שלו הייתי עלולה לעשות משהו שירע את מצבו‬
‫בטווח הארוך‪ ,‬רק בשביל לשמח אותו‪.‬‬
‫כל אחד יכול להיות חולה‬
‫אני זוכרת שהפסיכיאטרית שלו ניסתה להבהיל אותי‪ ,‬היא אמרה לי‬
‫זה משהו נפשי כרוני‪ ,‬ושזה לא יעבור‪ .‬מה שהדאיג אותי יותר מכל היה‬
‫שהילדים יחלו גם כן‪ .‬היא אמרה לי שזה בדיוק כמו הסיכוי שאני אקום‬
‫בבוקר עם מחלה ‪ -‬לכל בנאדם יש סיכוי להיות חולה‪ .‬אני מאמינה‬
‫שגם לדרך שבה בעלי גדל יש מרכיב בסיפור‪.‬‬
‫כשפוגשים אדם חולה נפש נבהלים‪ ,‬לא מסוגלים לראות את האדם‬
‫שמאחורי המחלה‪ ,‬אדם עם חלומות‪ ,‬שאיפות ורצונות‪ .‬התחתנתי עם‬
‫אדם טוב‪ ,‬והוא גם חולה נפש – ככה צריך להסתכל על זה‪ ,‬לא לפחד‪.‬‬
‫הייתה לי חברה שבעלה חולה במחלת נפש והיא התגרשה ממנו בגלל‬
‫זה‪ .‬אני כעסתי עליה כשסיפרה לי‪ ,‬אבל אני בטח לא יכולה לשפוט‬
‫המשך בעמוד הבא‪...‬‬
‫‪13‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫יש מי שמקשיב‬
‫אני משתדלת לעודד ולתת תקווה‪ ,‬כי בעיניי זה חלק מהתפקיד‬
‫המתנדבים בקו הייעוץ “מקשיבים מניסיון” של עמותת אנוש מעניקים מניסיונם האישי ומהמידע‬
‫שרכשו‪ ,‬כדי לעזור למתקשרים הזקוקים להכלה ולהכוונה‬
‫קו הייעוץ למשפחות של עמותת אנוש מופעל בהתנדבות על ידי מתמודדים ובני משפחה‪ ,‬במטרה לספק מידע‬
‫ואוזן קשבת מבעלי ניסיון אישי‪ .‬כל המתנדבים בקו הם בוגרי קורס הכשרה מיוחד‪ ,‬שנועד לעזור באתגרים העולים‬
‫משיחות עם מבקשי הכוונה ומידע‪ .‬מפעילי קו הייעוץ עונים על שאלות ודילמות מגוונות בתחום‪ ,‬כגון מציאת מסגרת‬
‫חברתית וזוגית למתמודד צעיר וביסוס עצמאותו הכלכלית; מה עושים כאשר בן משפחה במשבר נפשי דוחה כל ניסיון‬
‫לעזרה? וכיצד מתמודדים עם הצוות הרפואי בעת אשפוז? חגית רצון‪ ,‬אם לבן מתמודד‪ ,‬הגיעה לקו בעקבות פעילותה בוועד‬
‫המשפחות במילם נתניה‪ ,‬במטרה לתרום למשפחות‪“ :‬אני עברתי כל מיני תהליכים עקב ההתמודדות של הבן שלי‪ ,‬ויש בי צורך‬
‫לעזור לבני משפחה כמוני‪ .‬הצורך הזה גם גורם לי לתחושה טובה‪ ,‬שאני עוזרת ומועילה‪ .‬יש מצבים בקו שאני יכולה לתת‬
‫מענה ופתרונות‪ ,‬כי יש לי הרבה מידע בידיים‪ ,‬וזה עושה אותי מאושרת‪ .‬אחרי שיחה שבה אני מצליחה לספק כתובות‬
‫ולכוון את המתקשר‪ ,‬אני ממש ברקיע השביעי”‪.‬‬
‫חגית מספרת‪ ,‬שלעתים מגיעות לקו שיחות המבטאות מצוקה גדולה‪“ :‬יש מקרים שבהם חוץ מאשר אוזן קשבת‬
‫ואמפתיה אני לא יכולה לעזור וזה מאוד מתסכל‪ ,‬אבל אני משתדלת לעודד ולתת תקווה‪ ,‬כי בעיניי זה חלק‬
‫מהתפקיד”‪ ,‬היא ממשיכה‪“ .‬בתקופת ‘צוק איתן’‪ ,‬התקשרה מתמודדת מתל אביב שהייתה במצוקה נוראית‪,‬‬
‫היא סובלת מסכיזופרניה ואמרה שהיא שומעת קולות‪ ,‬ולא יודעת מתי האזעקה היא מציאותית ומתי לא‪.‬‬
‫היא סיפרה לי שהיא חיה לבד‪ ,‬שהיא בודדה‪ ,‬ושאין מי שיקשיב לה‪ .‬אז לפחות הייתי שם בשביל להקשיב‬
‫לה‪ ,‬ועודדתי אותה לפנות לפסיכיאטר שלה‪ .‬אחרי השיחה הזאת הייתי צריכה לעשות הפסקה לעצמי”‪.‬‬
‫כדי לעזור למתנדבים במרכז להכיל שיחות טעונות יותר ובכדי ליישר קו ולהתעדכן‪ ,‬ישנה ישיבת צוות‬
‫מדי שלושה שבועות‪ .‬במפגשים אלו אנחנו מעלים לבטים או שיחות קשות ‪ -‬טוב שיש עם מי לחלוק את‬
‫השיחות‪ ,‬וזה גם חיוני לשימור עבודה יעילה ולשיפור השירות‪ .‬יעל אייזנברג‪ ,‬מנהלת קו “מקשיבים מניסיון”‪,‬‬
‫משתפת עם הקוראים כמה מן השאלות והצרכים החוזרים בשיחות עם מתקשרים‪:‬‬
‫בתקופה האחרונה יש הידרדרות במצבו של בננו‪ ,‬הוא מסתגר בחדרו‪ ,‬הפסיק לאכול ואנחנו דואגים לו מאוד‪ .‬למרות מאמצינו‪ ,‬הוא מסרב לראות‬
‫רופא ודוחה כל ניסיון לעזור לו‪ .‬מה אפשר לעשות?‬
‫המצב שאתם מתארים מדאיג‪ ,‬ונשמע שכדאי לשקול פנייה לטיפול בכפייה‪ .‬ניתן לבדוק או לאשפז אדם בכפייה כאשר הוא מסוכן לעצמו או‬
‫לסביבתו‪ .‬במצב כזה צריך לפנות לפסיכיאטר המחוזי על ידי איש מקצוע כגון רופא משפחה‪ ,‬פסיכיאטר או עובד סוציאלי‪ ,‬או על ידי פנייה ישירה‬
‫שלכם בכתב‪ .‬בפנייה יש לפרט את מצבו של הבן‪ ,‬ולהדגיש את המצבים שבהם הוא מהווה סכנה לעצמו‪ .‬על סמך המידע הזה הפסיכיאטר המחוזי‬
‫יחליט אם לזמן אותו לבדיקה כפויה‪ .‬אם הוחלט על בדיקה כפויה הוא יזומן על ידי מברק להגיע לבדיקה פסיכיאטרית בבית החולים הפסיכיאטרי‪,‬‬
‫ואם לא יגיע ישלחו אחים מאשפזים לקחתו‪ .‬בבדיקה בבית החולים יכול הפסיכיאטר הבודק להחליט על צורך באשפוז כפוי‪ .‬גם אז הוא יצטרך‬
‫לקבל את אישור הפסיכיאטר המחוזי‪ .‬לאחר חמישה ימים מיום האשפוז בכפייה תתקיים ועדה פסיכיאטרית שתבדוק את מצבו ותהיה לו אפשרות‬
‫לערער על האשפוז‪.‬‬
‫אנחנו זוג הורים קשישים לבת החולה במחלה נפשית‪ .‬טיפלנו בה כל החיים וכעת אנחנו מזדקנים וכוחנו אוזל‪ .‬אנחנו מאוד מודאגים מהעתיד‬
‫שלה‪ ,‬מי יטפל בה כשלא נהיה‪ ,‬ואיך אנחנו יכולים להגן עליה ועל האינטרסים הכלכליים שלה?‬
‫זה בדיוק הזמן למפגש משפחתי מורחב כדי לדבר על הנושאים האלה‪ .‬ניתן ורצוי לערוך התייעצות משפחתית עם איש מקצוע כדי לדון בנושאים‬
‫המורכבים הללו‪ .‬ישנם כלים משפטיים שניתן להיעזר בהם כדי להבטיח את העתיד הכלכלי כמו צוואות‪ ,‬נאמנות ואפוטרופסות‪ .‬אני מציעה לכם‬
‫לפנות לאחד ממרכזי הייעוץ למשפחות הקיימים בארץ כדי לקבל עזרה‪ .‬אחותי הסובלת ממחלה נפשית הפסיקה לפני כשנה להגיע למעקב‬
‫פסיכיאטרי‪.‬‬
‫הוריי במלחמה מתמדת איתה על לקיחת התרופות‪ ,‬אך היא מסרבת‪ .‬מה ניתן לעשות?‬
‫כשאדם אינו מסוכן לעצמו ואינו מסוכן לסביבתו‪ ,‬אין אפשרות לכפות עליו טיפול‪ .‬ידוע שלוקח לאדם המתמודד עם מחלה נפשית זמן כדי לקבל‬
‫את המחלה ואת הצורך בטיפול‪ .‬משך הזמן משתנה מאדם לאדם‪ .‬יש כאלה המתמידים במעקבים ובנטילת הטיפול‪ ,‬אך יש אחרים שמתנגדים‬
‫למצב ולטיפול הנדרש‪ .‬במקרה כזה אנחנו יודעים שבני משפחה של מתמודד‪ ,‬המקבלים תמיכה וייעוץ‪ ,‬יכולים לסייע בצורה טובה יותר למתמודד‬
‫עצמו‪ .‬יש לדאוג שהורייך יגיעו יחד איתך לאחד ממרכזי הייעוץ למשפחות הקיימים בארץ כדי לקבל תמיכה וייעוץ‪ .‬ההשתתפות במפגשים פרטניים‬
‫עם אנשי מקצוע‪ ,‬כמו גם ההשתתפות בקבוצות‪ ,‬עוזרת מאוד להתמודד עם הקושי ולעתים משפיעה לחיוב גם על תהליך ההתמודדות עם הבן‬
‫המתמודד‪.‬‬
‫בני מאושפז כמה חודשים בבית חולים פסיכיאטרי‪ .‬בפגישה עם הצוות נאמר לי שהם מתכננים לשחררו בעתיד הקרוב הביתה‪ .‬טרם אשפוזו הוא‬
‫התנהג בצורה מוזרה‪ ,‬היה אלים מילולית ואף איים פיזית עליי ועל אחיו מספר פעמים‪ .‬אני חושש מהשחרור‪ .‬מי יטפל בו? מה הוא יעשה בבית?‬
‫אשפוז ושחרור הם אכן מצבים מעוררי חרדה רבה‪ ,‬הן אצל המתמודד והן אצל בני משפחתו‪ .‬חשוב שלא תישארו לבד עם החששות האלה‪ .‬לפני‬
‫שחרורו יש לשבת עם הצוות המטפל ולדון בכל השאלות המטרידות אתכם ובתוכנית הטיפולית לאחר השחרור‪ .‬קרוב לוודאי שבנך יוזמן להמשך‬
‫מעקב במרפאות החוץ של בית החולים‪ .‬חשוב שגם בני המשפחה יהיו נוכחים בחלק מהמפגש כדי לעדכן ולהתעדכן במצבו‪.‬‬
‫קו הייעוץ של עמותת אנוש במספר‪ ,1-700-551-616 :‬ובמייל‪ yeutz@enosh.org.il :‬‬
‫המשך מעמוד קודם‪...‬‬
‫אותה‪ .‬אם בעלי היה חולה ולא היה רוצה לטפל בעצמו‪ ,‬גם אני לא‬
‫הייתי מצליחה להמשיך‪.‬‬
‫האחריות בבית היא עליי‪ ,‬אני צריכה להיות כל הזמן ב”היכון” בקשר‬
‫לילדים והבית‪ ,‬ולדאוג שילך לרופא וייקח תרופות‪ .‬אבל צריך גם להבין‬
‫שזה לא הכל‪ ,‬שבעלי מפצה על זה פי כמה‪ .‬הוא אדם מדהים‪ ,‬כולו טוב‬
‫לב‪ ,‬הוא מפרגן והוא מאוד מפנק ומחמיא‪ .‬הוא גם איש באמת חכם‪,‬‬
‫עם המון ידע והשכלה רחבה‪ .‬כשהוא בסדר אני סומכת עליו‪ ,‬אני זו‬
‫שנשענת עליו‪.‬‬
‫לא מזמן כשהוא היה באשפוז‪ ,‬שאלתי פסיכולוגית איך לדבר על זה עם‬
‫הילדים‪ .‬אני עוקבת דרך הגננת אחרי ההתנהגות של הילדים‪ ,‬שואלת‬
‫אם כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע‪ .‬אני אישה מאמינה‪ ,‬ואם מאמינים‬
‫שהכל משמיים זוכים לקבל עזרה‪ .‬אני מקבלת עזרה מהאחיות שלי‪,‬‬
‫שמגיעות אלי כשבעלי מאושפז ותומכות בי‪ .‬יש לי משפחה מאוד‬
‫קרובה‪ ,‬וזו באמת מתנה‪.‬‬
‫היום‪ ,‬למרות מה שאני יודעת‪ ,‬הייתי עושה את אותה הדרך בדיוק‪.‬‬
‫בזמנים מסוימים יש תלות גדולה‪ ,‬אני בו והוא בי‪ .‬הוא אבא טוב‪ ,‬הילדים‬
‫אוהבים אותו‪ ,‬הוא יודע לתת ולקבל עזרה‪ ,‬וזה מאוד חשוב‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫אתם‪ ,‬בני המשפחות‪ ,‬הייתם המורים הכי טובים שלי‬
‫רבקה מושונוב‪ ,‬מנהלת מילם ירושלים מספרת על הדרך מהיום שבו הוקם מילם ירושלים ועד לימים אלה‪,‬‬
‫שבהם היא נפרדת לאחר שמונה שנים בתפקיד‬
‫בנובמבר ‪ 2006‬הגענו‪ ,‬נעמה ואני‪ ,‬כזוג בשלבי ההיכרות הראשוניים‪ ,‬לדירת חדר וחצי בקומה השנייה של בניין מגורים‪ ,‬מבלי לדעת שיהא זה‬
‫לא פחות מבית עבורנו‪ ,‬בית הנקרא מילם‪ .‬בילינו המון שעות בחשיבה על איך יראה המקום? איך ניתן לשווק אותו? מה הרציונל שינחה אותנו‬
‫בעבודתנו? כיצד נתאים את הצרכים של בני המשפחה המטופלים לחוזה שבינינו לבין משרד הבריאות? איך נחלק את העבודה בינינו?‪...‬‬
‫כשהגיע זוג ההורים הראשון נכחנו שתינו בפגישה‪ .‬כשהקמנו את קבוצת ההורים הראשונה‪ ,‬הנחינו אותה יחד‪ .‬חווינו בו זמנית את השמחה‬
‫שביצירה חדשה‪ ,‬את האתגר והבלבול במרחב לא נודע‪ ,‬את הרצון להטביע חותם מוצלח בהקמת מסגרת חדשה‪ ,‬כאשר כל אלה שימשו‬
‫בערבוביה‪.‬‬
‫ניסיון של מספר שנות עבודה בסניף אנוש בירושלים עזר לנו להניח יסודות ברורים כבר בראשית הדרך‪ .‬אחד מהם היה הטיפול והייעוץ לבני‬
‫המשפחה של המתמודדים‪ ,‬והשני ‪ -‬חשיבות הקשר הטוב והמפרה בתוך הצוות‪ .‬על יסודות אלה הלך ונבנה הבניין‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬עם התפתחות המקום‪ ,‬ולאור הגידול במספר בני המשפחה שהגיעו לפגישות והשתתפו בקבוצות‪ ,‬גדל גם הצוות‪ .‬במהלך השנים הפכנו‬
‫למקום מאד מבוקש להתמחות בעולם האקדמי‪ ,‬כאשר התווספו גם סטודנטים שבחרו לעשות את הכשרתם המעשית אצלנו‪ ,‬אוכלוסייה‬
‫הטרוגנית שהגיעה מכל רחבי המדינה ‪ -‬החל מאוניברסיטת חיפה בצפון‪ ,‬דרך אוניברסיטת בר‪-‬אילן והמכללה החרדית בירושלים‪ ,‬ועד מכללת‬
‫דוד ילין והאוניברסיטה העברית‪ .‬אתם‪ ,‬בני המשפחות‪ ,‬הייתם המורים הכי טובים שלי‪ .‬באמצעותכם למדתי להבחין ולדייק את הצרכים לטובת‬
‫המענים השונים‪ ,‬תוך חשיבה מתמדת על מה שההורה‪ ,‬הבת‪ ,‬האחות ובן הזוג באמת צריכים‪ ,‬כדי לשפר את יכולת ההתמודדות שלהם ואת‬
‫איכות החיים; שיתוף הפעולה עם גורמי טיפול ושיקום בירושלים סיפקו לי הבנה והתייחסות לרפרטואר רחב של אתגרים‪.‬‬
‫לפני כשנה קיבלתי תואר דוקטור‪ .‬נושא הדוקטורט שלי היה‪“ :‬אחאים לנפגעי נפש”‪ ,‬ובמילים אחרות‪ ,‬ביקשתי לחקור כיצד משפיעה מחלת‬
‫הנפש של אח במשפחה על אחיו ואחיותיו הבריאים‪ .‬כשהתחלנו את הפעילות במילם הגיעו אלינו בעיקר הורים לילדים מתמודדים‪ .‬מתוך‬
‫הניסיון שרכשתי בעבודה עם קבוצות שכול במשרד הביטחון‪ ,‬נוכחתי שוב‪ ,‬שהאחים פחות פונים לייעוץ‪ .‬החלטנו להיות אקטיביות יותר ביחס‬
‫לחיפוש אחר אחאים‪ ,‬ולי התבהר שזה יהיה הנושא שאחקור במסגרת הדוקטורט‪.‬‬
‫במהלך הראיונות עלתה בקרבנו פעמים רבות ובאופנים שונים התחושה‪ ,‬שהאחאים הבריאים היו נתונים במשך תקופות שונות מאחורי מסך‬
‫כבלתי נראים‪ ,‬כנתונים בערפל‪ .‬כשפניתי אליהם בבקשה לראיין אותם‪ ,‬זכיתי לתגובות שהעידו בעיניי על צורך ממושך שלא בא על סיפוקו‪:‬‬
‫“חיכיתי לשיחה הזאת שנים”; “איזה יופי שהגעת”; “יותר טוב מאוחר מאשר בכלל לא”; “מאיפה הרעיון הגאוני הזה”?; וגם‪“ ,‬מישהו חשב עליי”‪.‬‬
‫המוטיבציה הגבוהה וההיענות למפגש העידו על הצורך הברור שלהם להשמיע את קולם‪ ,‬ונתנו תוקף לחוויות שעברו כאחאים בריאים לנפגעי‬
‫נפש‪ .‬האחים רצו להשמיע‪ ,‬לשתף‪ ,‬ולבחון במראה אנושית את הלגיטימיות של חוויית החיים לצד אחאים חולים‪ ,‬ששרויים לא מעט באווירה של‬
‫אובדן וערפול‪ .‬היטיבה לתאר זאת אחת המרואיינות‪ ,‬ששיתפה אותי בקטע ספרותי שכתבה‪“ :‬ביום שבו החיים הבהירים התחלפו בחיים מאחורי‬
‫מסך של ערפל‪ ,‬שום דבר כבר לא היה מובן‪ .‬הראות לקויה‪ ,‬חוש ההתמצאות של פעם כבר לא היה רלוונטי‪ ,‬והמהמורות הלכו ונעשו קשות‬
‫למעבר‪ .‬מי שהוביל עד כה את הקבוצה הפסיק להוביל‪ ,‬גם לו הדרך הייתה קשה וחדשה‪ .‬כל אחד ניסה להיעזר במשהו‪ ,‬במישהו‪ ,‬אבל מצא‬
‫את עצמו הרבה פעמים לבד‪ .‬זה מסע שכל פיסגה היא עילה למורד‪ ,‬תלול יותר או פחות‪ .‬מפחיד‪ .‬מסע שתאריך התחלתו חקוק היטב‪ ,‬וסיומו‬
‫אינו ידוע‪ .‬מסע של סבל שבו למדתי שעליי לקחת איתי תמיד‪ ,‬אבל תמיד‪ ,‬משהו משלי‪ ,‬משהו יציב‪ ,‬משהו משמעותי‪ ,‬משהו שיהיה המצפן שלי‬
‫במסע הקשה הזה‪ ,‬בדרך לא דרך”‪.‬‬
‫בקרוב אסיים פרק חשוב בחיי ובחיי מילם‪ .‬אם נחזור ליסודות שעליהם נבנה המרכז‪ ,‬ממרומי שנותיי וניסיוני אין לי ספק לגבי חשיבות הפעילות של‬
‫מילם‪ .‬הספק שליווה אותי לאורך השנים ועודנו קיים‪ ,‬נגע למסלול שבו מילם צריכה להתקדם – אולם שאלות כגון אלו הן ביטוי לבריאות‪ ,‬לחיוניות‬
‫ולהבטחה לפיתוח עתידי‪ .‬נעמה‪ ,‬בת זוגי לעבודה משכבר הימים‪ ,‬ליוותה אותי נאמנה‪ ,‬והיא תמשיך לנהל את מילם באופן טבעי‪ ,‬בטוח ואוהב‪.‬‬
‫תודה לכולכם‪,‬‬
‫רבקה מושונוב‬
‫"אבודים לרגע" בבית פיינברג‬
‫הסרט הייחודי והמרגש “אבודים לרגע” הוקרן בפני משפחות המתמודדים מסניף‬
‫מילם חדרה ואנשי מקצוע בחודש יולי בבית פיינברג בעיר‪ .‬הסרט עוסק בסיפורו‬
‫האישי של אדם המתמודד עם אובדן שפיות כתוצאה משימוש בסמים‪ .‬בתום‬
‫הסרט נערך דיון עם היוצר‪ ,‬יאיר קויפמן‪ ,‬שכתב‪ ,‬הפיק וביים את הסרט בהשראת‬
‫חוויות חיים אישיות‪.‬‬
‫הערב התקיים במסגרת מסורת חודשית הנהוגה במילם‪ ,‬המוציאה לפועל‬
‫הרצאות ואירועים מיוחדים לבני משפחות ולאנשי מקצוע במגוון נושאים‬
‫הקשורים לבריאות הנפש‪.‬‬
‫להפקת הערב חברו במילם חדרה ליחידה העירונית למאבק בסמים ובאלכוהול‬
‫בעיר‪ ,‬ונכחה בו סגנית ראש העירייה‪ ,‬הגברת חדווה יחזקאלי‪.‬‬
‫צוות מילם חדרה באירוע בבית פיינברג‬
‫‪15‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫מעניקים שירות גם למגזר החרדי‪:‬‬
‫מפגש רבנים ורבניות בבית שמש‬
‫מרכז הייעוץ למשפחות של אנוש בית שמש יזם מפגש עם קבוצה של רבנים ונשותיהם הרבניות‬
‫בקהילות האנגלו‪-‬חרדיות בבית שמש‪ .‬המפגש התקיים בבית כנסת מרכזי בעיר‪ ,‬כשמטרתו לחשוף‬
‫בפני הרבנים והרבניות את השירות שלנו‪ ,‬ולהדק את שיתוף הפעולה בינינו‪.‬‬
‫חשוב להבין כי הרב או הרבנית הם בדרך כלל הכתובת הראשונה שאליה פונים אנשים מהקהילה‬
‫החרדית לייעוץ‪ .‬הדבר נכון גם לגבי התמודדות עם בן משפחה המתמודד עם מחלה נפשית‪ .‬הרב הוא‬
‫זה שייעץ למשפחה לאן כדאי לפנות על מנת לקבל סיוע פסיכיאטרי‪ ,‬רגשי‪ ,‬תמיכתי ועוד‪.‬‬
‫במהלך השנים‪ ,‬נוכחנו לראות כי נודעת חשיבות רבה לקשר עם הרבנים בקהילה היות שלעתים קרובות‬
‫הם אינם יודעים כיצד ניתן לסייע למשפחה הפונה אליהם לייעוץ‪ ,‬וכן אינם מודעים מספיק ליכולתנו‬
‫להיות משאב אמיתי בשעת צרה‪.‬‬
‫המפגש היה מוצלח ביותר‪ ,‬הן מבחינת נוכחות מלאה מצד הרבנים והרבניות שהוזמנו‪ ,‬שטרחו לפנות‬
‫מזמנם העמוס למען מטרה זו והגיעו‪ ,‬והן מבחינת השיח שהתפתח‪ ,‬שנגע בסוגיות מרכזיות של‬
‫המשפחות המתמודדות‪ ,‬ושל התמודדות הרבנים עם משפחות בקהילות שלהם‪.‬‬
‫המפגש נחל הצלחה הרבה מעבר לציפיותינו‪ :‬הרבנים התרשמו משירות מקצועי ומאנשי מקצוע‬
‫המתמחים בהתמודדות של המשפחה החרדית עם מחלת הנפש במשפחה‪ .‬הרבנים ביקשו מפגשים‬
‫נוספים על מנת להעמיק את הבנתם בתחום‪ ,‬ובשבועות שחלפו מאז המפגש יצרו עמנו קשר‬
‫להתייעצות ולהפניית משפחות חדשות לטיפולנו!‬
‫מאת‪ :‬דליה אגרסט ‪ -‬מנהלת השירות‪ ,‬אסתר מרכוס ‪ -‬עובדת משפחות‬
‫“הבית בבלפור” ‪ -‬סניף דגל חדש לעמותת אנוש בבת‪-‬ים‬
‫לאחר שיפוץ בעלות של כמיליון דולר נפתח סניף חדש לעמותת אנוש‪ ,‬העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫בתום עבודת שיפוצים בת שמונה חודשים נפתח סניף אנוש המחודש בבת ים בשם “הבית בבלפור”‪ .‬האירוע התקיים בסוף חודש יולי במעמד ד”ר הלה הדס‬
‫מנכ”לית עמותת אנוש‪ ,‬מר שמואל ויינגלס מנהל הקרן לפיתוח שירותים לנכים בביטוח לאומי‪ ,‬הגב’ חיה פישגרונד‪-‬שוורץ רכזת מקצועית בקרן‪ ,‬הגב’ רונית‬
‫דודאי ממונה על השיקום בקהילה במשרד הבריאות‪ ,‬שרה קריאל ממונה שיקום מחוזית‪ ,‬מר תומר דן יו”ר הסניף‪ ,‬הגב’ גילה נבו מנהלת הסניף‪ ,‬אנשי צוות‪,‬‬
‫מתמודדים ואורחים‪ .‬את הטקס פתח בהרכב המוסיקלי של העמותה “סימני שאלה” המורכב ממתמודדים‪.‬‬
‫הסניף הינו אחד מ‪ 53-‬הסניפים ברחבי הארץ של אנוש‪ .‬המבנה בעל שתי הקומות‪ ,‬כולל חנות מכירה לקהל הרחב‪ ,‬חלל תעסוקתי נרחב‪ ,‬חדרי סדנאות‬
‫ומתחמי פעילות חברתית‪ .‬המבנה החדש שופץ בזכות כספי סיוע של ‪ 2.3‬מיליון ‪ ₪‬עבור שיפוץ והצטיידות מהקרן לפיתוח שירותים לנכים של הביטוח‬
‫הלאומי‪ ,‬וכן סיוע ממשרד הבריאות ומקרן ווינברג‪.‬‬
‫המבנה החדש תוכנן לפרטי פרטים על מנת לספק שירות מיטבי למתמודדים עם פגיעות נפשיות ותנאי עבודה נוחים לאנשי צוות השיקום‪ .‬בקומה‬
‫הראשונה של המבנה עוצב מטבח ביתי מאובזר ופינת אוכל המשמש את המתמודדים ואת אנשי הצוות‪ .‬כמו כן‪ ,‬בקדמת המבנה הוקמה חנות המכירה‬
‫הפונה לכביש הראשי‪ ,‬דבר המאפשר לעוברים והשבים גישה נוחה לכניסה לחנות דבר המסייע לחשיפה של מוצרי המתמודדים לקהילה‪ .‬כחלק מגישת‬
‫פיתוח השירותים‪ ,‬נבנה חלל תעסוקתי נרחב שבו מייצרים המתמודדים מוצרים של סדרת “טבעי” – סבונים מוצרי ספא בעבודת יד‪ ,‬מחומרים טבעיים‬
‫בלבד‪ ,‬הנמכרים גם הם בחנות החדשה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בקומה השנייה של המבנה נבנו שני חדרי סדנאות וחלל לפעילות חברתית‪ ,‬מרפסת שמש רחבה וחדרי שיחות אישיות‪.‬‬
‫מר ויינגלס‪ ,‬הגב’ רונית דודאי וד”ר הלה הדס‬
‫בטקס הסרת הלוט משלטי הגופים התורמים‬
‫חנות מוצרי הסבונים והספא ב”בית בבלפור”‬
‫‪16‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫כשהפסיכוזה התדפקה על דלתי‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫סיפורי משפחות‬
‫הבת המצטיינת שלי החלה לגלות סימנים של דכדוך בצבא‪ ,‬ומשם ההידרדרות הייתה‬
‫מהירה‪ .‬בפסיכוזות שלה דיווחה על אונס קבוצתי‪ .‬מצבה של בתי גרם לקרע במשפחה‪.‬‬
‫התפנית הגיעה כשהגעתי למרכז מילם‪ .‬שותפות הגורל מאד מקרבת‪ ,‬משהו שם שבה‬
‫את לבי‬
‫היא תיארה בפניי אונס קבוצתי‬
‫קניתי כרטיס והגעתי להודו בלי שהיות‪ .‬כשפגשתי אותה שם ראיתי‬
‫שהיא לא כתמיד‪ ,‬שהיא לא שמחה‪ ,‬והרגשתי שיש בינינו מתח מוזר‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר שהגעתי חליתי מאוד‪ .‬למזלי‪ ,‬בעל החווה שבה שכנו‪,‬‬
‫דאג לי‪ ,‬בזמן שבתי עישנה סיגריות וסמים קלים וסירבה לעזוב את‬
‫המקום‪ .‬כך עברו להם חודשיים‪ .‬בשלב מסוים בתי יצאה לחפש‬
‫את אהבתה שחמקה באחד החופים‪ .‬חודש אחרי שחזרתי ארצה‬
‫היא שבה פתאום‪ .‬היא סיפרה שפגשה איש רוח הודי שכפה עליה‬
‫להישאר‪ ,‬ותיארה בפניי אונס קבוצתי עם חבורת מטיילים‪ .‬שמעתי‬
‫ממנה דברים איומים והייתי המומה‪ .‬לא הבנתי אז מהי סכיזופרניה‪.‬‬
‫היא הייתה מתקשרת אליי בפחד‪ ,‬טוענת שהיא שומעת את‬
‫המחשבות של כולם ושהיא קיבלה שליחות של רב ותפקידה לעזור‬
‫לאנשים‪ .‬הבנתי שהשתלטה עליה מציאות חלופית ושהיא סובלת‬
‫מאוד‪ .‬היו לה תופעות מוזרות‪ ,‬היא הייתה נופלת הרבה‪ ,‬והיינו‬
‫צריכים לאחוז בה כדי למנוע את זה‪ .‬ניסינו לשקם אותה ‪ -‬במשך‬
‫חצי שנה היא הייתה סגורה אצלנו בבית‪ ,‬ולא נתנו לאף אחד לבקר‪.‬‬
‫היא החלה לעבוד בסדנאות האומנות שאני מעבירה וקיבלה כדורים‬
‫מהפסיכיאטר‪ .‬לאט לאט היא החלה להתאזן‪ ,‬הפסיכוזה נרגעה‪.‬‬
‫היא לקחה שאכטה וצללה‬
‫לאחר שהשתקמה הקימה סטודיו בתל אביב והתפרנסה‪ ,‬לימדה‬
‫אמנות וזכתה להרבה תלמידים‪ .‬היא הייתה מטופלת בתרופות‬
‫באופן קבוע‪ ,‬אבל נראה היה שהמצב הקשה מאחורינו‪ ,‬ושמה‬
‫שנותר לעשות זה לעזור ולדאוג‪ .‬זמן לא רב לאחר מכן היא הכירה‬
‫בחור חוזר בתשובה‪ ,‬שהרבה להשתמש בסמים קלים‪ .‬היא לקחה‬
‫שאכטה אחת ותוך רגע צללה‪ .‬היא איבדה את זה מאוד מהר‪,‬‬
‫לא רצינו לזרוק אותה ל’קן הקוקייה’‬
‫לאחר חצי שנה המליצו לנו להעביר אותה למרכז השיקומי ‘חירם’‬
‫בקיבוץ הרדוף והיא הסכימה‪ .‬בהרדוף היא חזרה לעבודה באובניים‪,‬‬
‫ונראה היה שהיא מתחילה להשתקם‪ .‬היא אפילו הכירה בחור‬
‫מתמודד‪ ,‬שהציע לה נישואים‪ .‬בהתחלה הקשר פתח לה את הלב‪,‬‬
‫אבל לא עבר זמן רב והוא הפך להיות מכאיב וקשה‪ .‬היא עזבה‬
‫אותו ואת הקיבוץ‪ .‬כשהיא חזרה לעיר מגורינו היא ביקשה להיות‬
‫עצמאית‪ .‬עזרנו לה למצוא דירה‪ ,‬אבל היא הזניחה את עצמה‬
‫ועישנה באובססיביות‪ .‬אז גם התחילו רכישות מוזרות‪ ,‬כמו מזגן‬
‫ומכונת כביסה‪ ,‬והיא נזקקה לכספים באופן קבוע‪.‬‬
‫ערב אחד הגענו לבקר אותה‪ ,‬ומצאנו בחור גדול ומסומם שרוע על‬
‫מיטתה‪ ,‬כשהיא יושבת מפוחדת על הכורסה‪ .‬בן זוגי העיר את הבחור‬
‫והוציא אותו מהדירה‪ .‬נשארתי עם בתי ושאלתי אותה אם הוא עשה‬
‫לה משהו‪“ .‬כל הזמן עושים לי דברים שאני לא רוצה שיעשו לי”‪,‬‬
‫ענתה‪ ,‬ואני הבנתי שמצבה מחמיר‪ ,‬ושלא ניתן להשאיר אותה לבד‪.‬‬
‫לראשונה החלטנו לערב את הרופאה המשפחתית שלנו‪ .‬הרופאה‬
‫אמרה שצריך לאשפז אותה‪ ,‬אבל בתי התנגדה‪ .‬צריך להבין שלאורך‬
‫כל השנים האלה גם בעלי חשב שאשפוז הוא אסון‪ .‬זה נראה לו‬
‫כמו לזרוק אותה ל”קן הקוקיה”‪ ,‬ופחדנו שמהלך כזה יהפוך אותנו‬
‫להורים נוראיים‪.‬‬
‫אנוש נתנו לי הנחיות מפורטות‬
‫לבסוף בתנו אושפזה‪ .‬הייתי בפאניקה‪ ,‬לא ידעתי כיצד לפעול‪ .‬בני‬
‫הבכור יצר בעבורי קשר עם אישה מעמותת אנוש‪ ,‬בת לאמא עם‬
‫סכיזופרניה‪ .‬היא הרגיעה אותי‪ ,‬אמרה לי להרפות‪ ,‬וביקשה שאתן‬
‫המשך בעמוד הבא‪...‬‬
‫‪17‬‬
‫“כל הזמן עושים לי דברים שאני לא רוצה שיעשו לי”‬
‫בתי הייתה תמיד הילדה המתוקה והחכמה של הקיבוץ‪ ,‬הילדה‬
‫הכי מוצלחת‪ .‬היא סיימה בגרות כמצטיינת בית ספרית‪ ,‬עם עודף‬
‫של ‪ 10‬יחידות לימוד והתמקצעות בתחום האופנה‪ .‬בתי גם הייתה‬
‫ספורטאית המחוז שלנו‪ ,‬אצנית ושחקנית כדורעף‪ .‬היא אהבה‬
‫טרקטורים‪ ,‬קראה בלי סוף‪ ,‬וחברה לכל ילדי הקיבוץ‪.‬‬
‫כשהתגייסה לצבא הייתה קרבית ושימשה כמדריכת קליעה‬
‫בג’בלאות‪ .‬נראה היה שהיא פורחת‪ ,‬אבל אז התחילו חייה לקבל‬
‫תפנית קשה‪ .‬אני זוכרת שהיא נראתה לנו מדוכאת‪ ,‬כאילו ניטלה‬
‫ממנה שמחת החיים‪ .‬היא התקשתה להתעורר בבוקר‪ ,‬התקשתה‬
‫בקריאה ונראתה מדוכדכת‪ .‬בשלב הזה היא פנתה לקב”ן (קצין‬
‫בריאות נפש)‪ ,‬והוא המליץ לה לקחת כדורים‪ .‬לנו הוא אמר שיש לה‬
‫קשיים‪ ,‬והנחה אותנו להוריד ממנה לחץ בשעות היקיצה‪.‬‬
‫לאחר השירות הצבאי בתי חיפשה את עצמה‪ .‬היא נחלה אכזבה‬
‫כשחברה‪ ,‬שאיתה הייתה אמורה לצאת לטיול ארוך בשביל ישראל‪,‬‬
‫ביטלה את יציאתה‪ .‬בו ביום הכירה בחור בתל אביב והחליטה לנסוע‬
‫איתו להודו‪ .‬בהודו היא קנתה בית שעשוי מבוץ‪ ,‬בחווה אורגנית‬
‫בקודאי קנל‪ ,‬אזור שידוע בקרב מטיילים שמעוניינים להתנסות‬
‫בפטריות הזייה‪ .‬לאחר שבועיים היא נאלצה לעזוב את המקום בגלל‬
‫אהבה נכזבת‪ ,‬היא התקשרה אליי וביקשה ממני לבוא‪.‬‬
‫והחליטה להצית את עבודות התלמידים שלה‪ .‬כשהגעתי אליה‬
‫ראיתי שהיא כיבתה על המזרון שלה את הסיגריות שעישנה‪ ,‬ושלא‬
‫התקלחה כבר זמן רב‪.‬‬
‫ההידרדרות הייתה מהירה ‪ -‬התלמידים שלה הפסיקו לבוא‪ ,‬והיא‬
‫מצאה את עצמה יושבת שעות במרפסת‪ ,‬מעשנת ואחוזת טירוף‪.‬‬
‫הפסיכוזה החדשה שלה עסקה במין ובאונס ‪“ -‬את יודעת כמה‬
‫גברים באים אליי? ואת יודעת מה הם עושים לי?”‪ ,‬היא אמרה‬
‫לי‪ .‬בפסיכוזה שלה היא חוותה אונס יום‪-‬יום‪ ,‬שמונה פעמים ביום‪.‬‬
‫החלטתי להשתכן בבית בשדות‪-‬ים שבו התגוררה‪ ,‬והצעתי לה‬
‫לבוא איתי למטפל נוסף‪ .‬היא לא התחברה לפסיכולוג הזה וגם לא‬
‫לאחרים‪ .‬היא הצליחה לעבוד על כל המטפלים שלה‪ ,‬ובפגישות‬
‫סיפרה להם שהיא מתכננת ללכת ללמוד‪.‬‬
‫אחד הקשיים הגדולים שאיתם אני מתמודדת הוא מעמדה החוקי‬
‫כבגירה‪ ,‬שמונע ממני להיכנס איתה לרופאים המטפלים ונוטל ממני‬
‫את יכולת המעקב והפיקוח‪ .‬כשראינו שהמצב מידרדר החלטנו‬
‫לקחת אותה למוסד פסיכיאטרי פרטי לטיפול בצעירים‪ ,‬ונעזרנו‬
‫בשני האחים שלה‪ .‬היא התנגדה וסירבה לשתף פעולה‪ .‬עלויות‬
‫האשפוז הגיעו לאלפי שקלים בחודש‪ ,‬ולא קיבלנו את עזרת הביטוח‬
‫הלאומי‪ .‬כל המשפחה התגייסה למבצע‪ ,‬ועד היום אנחנו אוספים‬
‫את השברים‪.‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫"הכוח שבתוכי" סדנה במילם חדרה‬
‫לנוכח המצב הביטחוני‪ ,‬אשר הציב בפני כולנו אתגרים של חוסר ודאות ולחץ‪ ,‬בחרנו לקיים אצלנו במילם חדרה סדנה בנושא סגנונות התמודדות‬
‫במצבי משבר בעבור בני המשפחה‪ .‬במרכז הסדנה עמד המודל גש”ר מאח”ד‪ ,‬של מולי להד ועופרה איילון‪ .‬המודל יוצא מנקודת ההנחה‪ ,‬שלכל‬
‫אדם סגנון התמודדות משלו‪ ,‬שבו הוא משתמש במצבי סיכון ומשבר‪ .‬כאשר מסייעים לאדם לזהות את סגנונו האישי‪ ,‬הוא עשוי להיעזר בו בצורה‬
‫המיטבית ובנוסף לכך לסגל לעצמו סגנונות נוספים מתוך השישה הקיימים‪ .‬הסדנה הועברה ע”י הצוות המקצועי של חדרה‪ :‬שלומית קורן ועלמה‬
‫קיין‪ ,‬וכללה שימוש בדמיון מודרך‪ ,‬קלפים טיפוליים והצגת המודל התיאורטי‪ .‬זאת‪ ,‬תוך שיתוף בני המשפחה בחוויות של התמודדות מוצלחת‬
‫בטיפול ביקירם‪ .‬בסדנה השתתפו ‪ 17‬בני משפחה‪ ,‬אשר ביטאו שביעות רצון רבה מאד מן הסדנה והביעו בכנות רגשות אהבה‪ ,‬כאב‪ ,‬עצב ותקווה‪.‬‬
‫במהלך חודשי יולי‪ -‬אוגוסט הועבר המודל בקרב שתי קבוצות הורים המתקיימות במילם חדרה ועפולה וכן בקל”ע בחדרה‪ .‬בכל המסגרות הללו‬
‫עלתה התחושה שמתן שם והסבר לאופן ההתנהלות‪ ,‬מעניק לבני המשפחה עוגן ותקווה‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬אנו מביאות מספר אמירות של משתתפי הסדנה בנוגע לכלים המסייעים להם בהתמודדות‪ .‬שמחנו לגלות שהמילם מעניק להם ארגז‬
‫כלים‪.‬‬
‫“מה שעוזר לי הינה ההשתתפות בקבוצות תמיכה של מילם‪ .‬האפשרות לדבר על הקשיים‪ ,‬לקבל תמיכה וייעוץ מהורים‬
‫אחרים‪ .‬כמו כן‪ ,‬קיבלתי כלים מהמנחה‪ .‬היום אנחנו ההורים ממש חברים‪ .‬בין הפגישות אני מתייעצת לפעמים עם חברי‬
‫הקבוצה בטלפון”‪.‬‬
‫“באשפוז השני של בני הייתי מאד מבולבלת‪ .‬היום אני מבינה שמדובר בתהליך ויש צורך בגמישות‪ .‬השיחות הפרטניות במילם‬
‫סייעו לי להכיר בכך”‪.‬‬
‫“מה שעוזר לי במצבי לחץ זה מידע ויוזמה‪ .‬כשבני ביקש להשתחרר מאשפוז כפוי‪ ,‬הגעתי למילם‪ .‬קיבלתי מידע על זכותי‬
‫לערער על השחרור‪ .‬מידע זה סייע לי ליזום מהלכים שגרמו לי לחוש בעלת השפעה על המצב”‪.‬‬
‫מאת‪ :‬שלומית קורן מנהלת מילם ועלמה קיין עו”ס משפחות‪ ,‬מילם חדרה‬
‫המשך מעמוד קודם‪...‬‬
‫לאנשי המקצוע לפעול‪ .‬ככה הכרתי את עמותת אנוש‪ ,‬והתאהבתי‬
‫בעבודתם‪ .‬התקשרתי אליהם ביוזמתי בכדי להתייעץ‪ ,‬וקיבלתי‬
‫הנחיות מפורטות‪ .‬זה לא נגמר שם‪ .‬בתי ברחה ממחלקת האשפוז‪,‬‬
‫לקחה את הדרכון שלה מהבית שלנו‪ ,‬הוציאה כסף מהבנק ורכשה‬
‫כרטיס טיסה להודו‪ .‬היא כבר עברה את הצ’ק‪-‬אין בשדה התעופה‬
‫כשעצר אותה איש ביטחון‪ .‬נסעתי לשדה בעקבותיה‪ ,‬כשהגעתי‬
‫היא הייתה בטרמינל עם השוטרים‪ .‬הם לא האמינו לי שהיא ברחה‬
‫מבית חולים‪ ,‬וביקשו פקס רשמי מהמוסד‪ .‬לקחנו אותה הביתה‪,‬‬
‫העלמנו את הדרכון שלה‪ ,‬וביקשנו שיגיעו לאשפז אותה‪.‬‬
‫שבוע לאחר ששוחררה מהמחלקה היא חשה לא בטוב‪ .‬המערכת‬
‫החיסונית שלה קרסה והיא נאלצה להישאר במחלקה לטיפול‬
‫נמרץ כחודש‪ ,‬כשהיא מונשמת ומבודדת מהסביבה‪ .‬גם לאחר‬
‫ששוחררה נאלצנו לרדוף אחר מרשמים ולהתמודד עם עובדות‬
‫סוציאליות כושלות‪ .‬ההתמודדות אף פעם לא נגמרת‪ .‬היום היא‬
‫כבר בת ‪ ,30‬ועדיין נאבקת‪.‬‬
‫הפסקתי להאשים את עצמי‬
‫מצבה של בתי שיתק את המשפחה‪ .‬בין האחים נוצר נתק‪ ,‬והיום‬
‫בעלי הוא המטפל שלה‪ ,‬שומר הראש שלה‪ ,‬מתגורר איתה‪.‬‬
‫ההתמודדות עם המחלה של בתנו יצרה בינינו מאבקים ועימותים‬
‫נוראיים‪ .‬הוא חשב שאם הוא יוריד ממנה מטלות ויטפל בה היא‬
‫תשתקם‪ ,‬ואני חשבתי שצריך לתת לה להתמודד‪ .‬עברנו תקופה‬
‫קשה והתרחקנו זה מזו‪ .‬לא התראינו עם איש ולא סיפרנו על בתנו‬
‫לאף אחד‪ ,‬גם לא להורינו‪ .‬היו לנו המון סטיגמות על “משוגעים”‪,‬‬
‫ופחדנו שאם הסיפור שלה יצא החוצה לא ייתנו לה ללמוד‪ ,‬והיא‬
‫לא תקבל אף פעם תפקיד בכיר‪ .‬הגענו למצב שבו לא יכולנו‬
‫לחיות יותר יחד‪ ,‬והבית התפרק‪ .‬אני החלטתי להיפרד‪ ,‬אך בדיעבד‬
‫אני מבינה שהצלתי בדרך זו את הזוגיות‪ .‬הרגשתי שאני מאבדת‬
‫את עצמי‪ .‬לא היה לי שקט‪ ,‬לא יכולתי לתפקד‪ ,‬לא יכולתי לעזור‬
‫בסבתאות ולא הצלחתי ליהנות מדבר‪ .‬לפני כשנה החלטתי‬
‫לעבור להתגורר בדירה של בני בתל אביב‪ ,‬לשם הגיע בעלי‬
‫לבקרני בקביעות‪ .‬היציאה מהבית וההתרחקות מבתי עשו לו טוב‪,‬‬
‫ולאט‪-‬לאט הצלחנו להצית את האהבה‪.‬‬
‫שמעתי על מילם בטלוויזיה והצטרפתי‬
‫שמעתי על מילם (מרכזי הייעוץ למשפחות) של אנוש בטלוויזיה‬
‫והצטרפתי לשם‪ .‬גיליתי שהחברות בקבוצה נתנה לי המון כוח‬
‫לעזור גם לאחרים‪ .‬שוחחתי בטלפון עם אם ששקלה לאשפז‬
‫את בנה‪ ,‬ובזכות הסיפור שלה יכולתי להשלים עם זה שבתי לא‬
‫מתקשרת איתי‪ .‬הפסקתי להאשים את עצמי‪ .‬הייתי חלק מקבוצה‬
‫מיוחדת‪ ,‬כולן נשים בשנות ה‪ 60-‬לחייהן‪ ,‬שנמצאות באותה‬
‫מלחמה‪ .‬כאחת מהן הרגשתי שבא לי רק לחבק אותן‪ ,‬לאהוב אותן‪,‬‬
‫בלי תנאי ובלי גבול‪ .‬שותפות הגורל נורא מקרבת‪ ,‬משהו שם שבה‬
‫את לבי‪ .‬כשיש לך ילד חולה נפש‪ ,‬ההתייחסות של הסביבה כלפיך‬
‫משתנה‪ .‬איבדתי המון חברים‪ .‬קיבלתי פעם טלפון ממכר ששאל‬
‫אותי איך אני נותנת לבת שלי להסתובב ולחפש בדלי סיגריות‪.‬‬
‫הרגשתי מותקפת‪ ,‬כי יש בורות נוראית‪ .‬אם לא הייתה בורות‬
‫כזאת וההתייחסות למחלת נפש הייתה זהה להתייחסות למחלות‬
‫אחרות‪ ,‬הייתה בתי זוכה לאמפתיה וחמלה‪ ,‬ואנחנו היינו זוכים‬
‫לתמיכה‪ .‬קשה לקבל את העובדה שהמצב הזה הוא כרוני‪ ,‬אבל‬
‫עדיף לקבל אותו מאשר להיאבק בו‪ .‬לפעמים אני חושבת שחוסר‬
‫ההזדהות עם המחלה נובע מפחד‪ ,‬כי בניגוד למחלות קשות‬
‫אחרות כסרטן או איידס‪ ,‬השיגעון יכול להימצא עמוק בנפשו של‬
‫כל אחד מאיתנו‪ ,‬ועם זה הכי קשה לנו להתמודד‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫תקצירי הרצאות כנס משפחות ‪2014‬‬
‫שם הכנס‪ :‬במסע ההחלמה ‪ -‬התמודדות כאתגר משפחתי‬
‫הרצאה מס’ ‪“ :1‬תלות‪ ‬תובענית במשפחה ‪ -‬החיפוש אחר תקווה‪ ,‬בין הפחד לייאוש”‬
‫מרצה‪ :‬דן דולברגר‪ ,‬פסיכולוג‪ ,‬מטפל משפחתי וזוגי‪ ,‬מנהל המרכז להעצמה הורית ‪ -‬טיפול משפחתי בגישתו של חיים עומר‪.‬‬
‫תקציר ההרצאה‪ :‬החיים בקרבת אדם פגוע נפש משפיעים על תפקוד המשפחה כולה‪ .‬לצד הצורך להתמודד עם הסימפטום עצמו‪( ‬לדוגמה התנהגות‬
‫כפייתית‪ ,‬פחדי רדיפה או דלוזיות)‪ ,‬משפחותיהם של פגועי נפש נוטות לעתים קרובות להיתקל בהתנהגות תלותית של הקרוב הפגוע‪ ,‬ולפתח עמו‪ ‬מערך‬
‫יחסים דיספונקציונלי שאנו מכנים “תלות תובענית”‪ .‬במשפחות‪ ‬הסובלות מתלות תובענית‪ ,‬אחד מבני המשפחה מעמיד מול קרוביו דרישה תובענית‬
‫למשאבים חומריים‪ ,‬התחשבות או תשומת לב‪ ,‬בעוד קרוביו‪ ‬עושים כל שביכולתם כדי לספק דרישות אלה‪ ,‬לעיתים קרובות על חשבון רווחתם הנפשית‬
‫והפיסית (“אקומודציה”)‪ .‬מצב זה הוא מייאש‪ ,‬ומאידך כל ניסיון לשבור את מעגל התלות ע”י הפסקת האקומודציה גורם ל”משבר קיומי” ‪ -‬היכן‪ ,‬בין הפחד‬
‫לייאוש ובין הבדידות לבושה‪ ,‬ניתן למצוא דרך שלישית של תקווה? תלות תובענית הוגדרה לא פעם כ”זרם אפל”‪ ,‬חוצה אבחנות פסיכיאטריות‪ ,‬המשבש‬
‫הן את עבודת הריפוי‪ ,‬והן את חיי המשפחה‪ .‬הרצאה זו דנה במודל התערבות שפיתחנו עבור משפחות הסובלות מתלות תובענית‪.‬‬
‫הרצאה מס’ ‪“ :2‬ליווי משפחות בפסיכיאטריה ‪ -‬התמודדות עם חסמים ביישום התערבויות מבוססות ראיות‪ ,‬עדות מקצועית ואישית”‬
‫מרצה‪ :‬ענת שליו‪ ,‬דוקטורנטית במחלקה לעו”ס אב”ג‪ ,‬פסיכותרפיסטית זוגית ומשפחתית‪ ,‬מייסדת מית”ל ומרכזת תחום משפחות במערך הקליני‪ ,‬משרד‬
‫הבריאות‪.‬‬
‫תקציר ההרצאה‪ :‬המחקר בנושא מקומה והשפעתה של המשפחה המתמודדת עם מחלה פסיכיאטרית של אחד מחבריה‪ ,‬עבר תמורות רבות במהלך‬
‫השנים‪ .‬ממחקרים מבוססי ראיות עולה בברור הצורך להתייחס למשפחה כחלק ממערכת המטופל החל מהרגע הראשון‪ .‬ההתערבות הינה הכרחית‬
‫ובעלת השפעה טיפולית מובהקת במדדים מרכזיים לאדם החולה ולמשפחתו‪ .‬למרות הידע הרב המצטבר‪ ,‬וההתקדמות הרבה בהרחבת השירותים עבור‬
‫המשפחות‪ ,‬עדיין קיים פער רב בין הרצוי למצוי‪ ,‬בדרך ישנם חסמים רבים‪ ,‬הקשורים במתמודד‪ ,‬במשפחה ובקרב אנשי המקצוע‪ .‬בהרצאה יסקרו מחקרים‬
‫עדכניים‪ ,‬יינתנו הסברים תיאורטיים ויובאו היבטים מקצועיים ואישיים‪ .‬יפתח צוהר למאבק להעמיק את השינוי בקרב אנשי המקצוע בתקווה שישתקף‬
‫גם בשינוי מדיניות משרד הבריאות‪ .‬המרצה תשתף מניסיונה המקצועי והאישי בתהליך השינוי הכולל עבודה שיתופית הן עם המשפחות והן עם אנשי‬
‫המקצוע על פי מודל הבר”ית‪.‬‬
‫הרצאה מס’ ‪“ :3‬היענות לטיפול תרופתי ומקומה של המשפחה“‬
‫מרצה‪ :‬ד”ר לבשטיין אורן‪ ,‬סגן מנהל מח’ ג’ בבי”ח גהה‪.‬‬
‫תקציר ההרצאה‪ :‬תובנת החולה לגבי מחלתו והשלכותיה על הטיפול‪ ,‬סקירה של הטיפולים התרופתיים שקיימים היום בשוק‪ ,‬חידושים בתחום הטיפולים‬
‫התרופתיים‪ ,‬מהם טיפולים ארוכי טווח? מהי זריקה הניתנת אחת לחודש?‪ ‬מהו תפקידה של המשפחה ומהו מקומה במשולש הטיפולי?‬
‫כמו כן ההרצאה תידון באסטרטגיות להגברת הדבקות בטיפול מנקודת מבט המשפחה‪.‬‬
‫הרצאה מס’ ‪ 1‬ביום השני‪“ :‬אתגר המשפחה בהתמודדות לאורך שנים ‪ -‬מודל של כוחות והתמודדות”‬
‫מרצה‪ :‬פרופ’ מולי להד‪-‬נשיא מרכז משאבים‪.‬‬
‫תקציר ההרצאה‪ :‬שנים רבות התמקדנו בשאלה מדוע אנשים נכשלים‪ .‬השאלה נראת כמסבירה את הקשיים של האנשים‪ ,‬אך בעצם‪ ,‬לא שמנו לב כי‬
‫התמיהה האמתית צריכה להיות‪ :‬כיצד בני אדם שורדים? ומדוע זה כה מעניין? כיון שההתחלה האנושית כל כך לא מבטיחה‪ .‬מדוע? כיון שאנו רואים‬
‫שאתגרי ההתמודדות אינם ייחודיים רק לאנשים עם בעיות‪ ,‬אלא מאפיינים את חיי כולנו‪ .‬אנשים רבים חווים במהלך חייהם אירועי משבר‪ ,‬אירועים אסוניים‬
‫ורק מיעוטם אכן מתמוטטים או לא מתפקדים לאורך זמן‪ .‬ההרצאה תעסוק בהבנת כוחות ההתמודדות של כולנו במצבי אתגר ומשבר ותיתן לנו כלים‬
‫לזהות כיצד כל אחד מאתנו מנסה להתמודד‪ -‬גם כשלפעמים כה קשה ומורכב‪ .‬זיהוי זה עשוי לסייע לנו בתקשורת עם הזולת ולא פחות‪ ,‬לסייע לנו לזהות‬
‫מה חסר לנו כדי להמשיך ולאגור כוח לאתגר ההתמודדות עם החיים‪.‬‬
‫הרצאה מס’ ‪ 2‬ביום השני‪“ :‬לפעמים אני הצל של אחי‪ ,‬לפעמים הצד המואר” ‪ -‬אחאים בריאים לנפגעי נפש‪.‬‬
‫מרצה‪ :‬ד”ר רבקה מושונוב ‪ -‬פסיכותרפיסטית‪ ,‬לשעבר מנהלת מיל”ם ירושלים‪.‬‬
‫תקציר ההרצאה‪ :‬ההרצאה מבוססת על מחקר שעסק בניתוח הנרטיבים של אחאים בריאים לנפגעי נפש‪ .‬המחקר נועד ללמוד מקרוב על השפעת‬
‫המחלה של האח החולה על אחיו הבריאים‪ ,‬ובהמשך‪ -‬להסיק מסקנות באשר לדרכי התערבות רלוונטיות ביחס לאוכלוסייה זו‪.‬‬
‫ׂשְרִיטָה ּבַּלֵב‬
‫‪ -‬נחמה‬
‫יטה ַּב ֵּלב‪.‬‬
‫ַהא ֶֹמץ ֶׁש ִּלי הּוא ְׂש ִר ָ‬
‫ַהא ֶֹמץ ֶׁש ִּלי הּוא ֱא ֶמת ְּוכ ֵאב‪.‬‬
‫ּבֹור ַח וְ חֹוזֵ ר‪.‬‬
‫ַהא ֶֹמץ ֶׁש ִּלי ֵ‬
‫ּומ ְת ַּג ֵּבר‪.‬‬
‫ַהא ֶֹמץ ֶׁש ִּלי נֶ ֱא ַלם ִ‬
‫בּוכה‪.‬‬
‫ּומ ָ‬
‫ַהא ֶֹמץ ֶׁש ִּלי הּוא ק ִֹשי ְ‬
‫ּומ ָּט ָרה‪.‬‬
‫ַהא ֶֹמץ ֶׁש ִּלי הּוא צ ֶֹרך ַ‬
‫ּומ ַד ֵּבר‪.‬‬
‫ַהא ֶֹמץ ֶׁש ִּלי ַמ ְק ִׁשיב ְ‬
‫יֹוד ַע ְל ֵה ָעזֵ ר‪.‬‬
‫ַהא ֶֹמץ ֶׁש ִּלי ֵ‬
‫‪19‬‬
‫נֹוח‪.‬‬
‫רֹוצה ָמ ַ‬
‫ַהא ֶֹמץ ֶׁש ִּלי ֶ‬
‫מֹוח‪.‬‬
‫רֹוצה ִל ְׂש ַ‬
‫ַהא ֶֹמץ ֶׁש ִּלי ֶ‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫סיפורי משפחות‬
‫חמש אימהות‬
‫אנחנו לומדות זו מזו על דרכי התמודדות‬
‫קבוצות קל”ע (קבוצה לעזרה עצמית) משמשות המשך לקבוצות התמיכה‪ ‬הנערכות‬
‫במרכזי מילם ברחבי הארץ‪ ,‬מתוך הבנה שהתמודדות עם מחלת נפש במשפחה הינה‬
‫ארוכת טווח‪ .‬קבוצות אלו מאפשרות הכלה שאיננה מוגבלת בזמן‬
‫חמש הנשים המרשימות שהסכימו להתראיין הן בעלות עבר‬
‫במילם‪ ,‬ונפגשות אחת לשבועיים במרכז שבכפר‪-‬סבא‪ .‬כולן‬
‫נושאות כאב גדול‪ ,‬אשמה ועומס רגשי ומעשי‪ .‬לאחר שהסתיימו‬
‫המפגשים עם המנחה‪ ,‬הן החליטו שהן ממשיכות להיפגש כקל”ע‪,‬‬
‫וממשיכות את העבודה הקבוצתית ללא מנחה‪.‬‬
‫קבוצת התמיכה יוצרת מפגש קרוב ואינטימי‪ ,‬שבמהלכו חולקות‬
‫בנות הקבוצה את ההתמודדויות המשפחתיות הקשות ביותר‪.‬‬
‫הבנות נותנות זו לזו תמיכה מלאה‪ ,‬הכוללת מתן פידבקים ועזרה‬
‫הדדית‪ ,‬וכל זאת ללא נוכחות איש מקצוע שמכוון את ההתנהלות‬
‫ומעניק הדרכה מקצועית‪ .‬מדובר במפגש בעל רבדים רבים‪,‬‬
‫המכיל בתוכו את הפן האישי‪ ,‬הקבוצתי‪ ,‬ואת הבחירה להתמודד‬
‫בדרך מיוחדת זו‪ ,‬שלרבים תהיה זרה ובלתי מובנת‪.‬‬
‫“אנחנו חמש אימהות‪ ,‬שמתמודדות עם בן או בת פגועי נפש‪.‬‬
‫לאחת מאיתנו יש אפילו שניים”‪ ,‬מספרת ג’’‪ ,‬אחת מבנות‬
‫הקבוצה‪“ ,‬לחלקנו יש ותק של שנתיים‪-‬שלוש במילם‪ ,‬אבל ותק‬
‫הרבה יותר ארוך בהתמודדות עם המחלה‪ ,‬ומתוך הסיפור האישי‬
‫של כל אחת אנחנו לומדות ומנסות להבין יותר על חיינו שלנו‪ .‬יש‬
‫לנו גם קבוצת ווטס‪-‬אפ”‪.‬‬
‫“אנחנו לומדות זו מזו על דרכי התמודדות”‪ ,‬מוסיפה ב’‪ ,‬משתתפת‬
‫נוספת‪“ ,‬כשאני מקשיבה לאחת האימהות ואני שומעת כיצד היא‬
‫פותרת קשיים‪ ,‬גם אם אלו לא בדיוק הקשיים שלי‪ ,‬זה פותח אצלי‬
‫ערוצים חדשים‪ .‬הקבוצה נתנה לי את היכולת לראות את הדברים‬
‫לא רק מנקודת המבט שלי‪ ,‬היא עזרה לי לראות את הדברים‬
‫ממבט רחב יותר‪ ,‬ולהתמודד עם מצבים באופן לא נקודתי”‪.‬‬
‫“התחושה הכללית היא שאף אחד לא שופט‪ ,‬שאין פה ביקורת‪,‬‬
‫יש בעיקר הזדהות ואמפתיה”‪ ,‬אומרת ג’‪“ .‬זה עזר לי להשתחרר‬
‫ולחשוף‪ ,‬מה שלא עשיתי קודם לכן‪ .‬אולי הייתה בי בושה‪ .‬היה‬
‫בי פחד ורתיעה מחשיפה‪ .‬זה לא שהיום אני הולכת באמצע‬
‫העיר וקוראת ‘אני ובתי מתמודדות!’‪ ,‬אבל הודות לבנות בקבוצה‬
‫אני כבר לא מתביישת בזה‪ .‬הבת שלי אומרת שזה כנראה מה‬
‫שאלוהים נתן‪ ,‬וזה משהו שהיא חייבת לעבור כתיקון‪ .‬אני מקבלת‬
‫את זה‪ ,‬היום אני נמצאת במקום אחר‪ .‬אני מניחה שלפני כמה‬
‫שנים פשוט לא הייתי מגיעה למפגשים”‪.‬‬
‫פרספקטיבה שאיש מקצוע לא יכול לתת‬
‫“למדתי הרבה דברים חדשים בקבוצה הזו‪ ,‬שלא למדתי בייעוץ‬
‫אישי שבו התמקדו בבת שלי או בעצמי”‪ ,‬אומרת ד’‪“ .‬בקבוצה יש‬
‫יותר הבנה של מה זה מחלת נפש‪ ,‬מה זה סכיזופרניה‪ .‬זו מעין‬
‫פרספקטיבת על שאיש מקצוע לא יכול לתת‪ .‬מה שמייחד את‬
‫הקבוצה שלנו‪ ,‬בשונה מטיפול או מהנחיה של איש מקצוע‪ ,‬הם‬
‫הקשרים‪ .‬אנחנו קבוצת תמיכה‪ ,‬אפשר בכל שעה להרים טלפון‬
‫אחת לשנייה‪ ,‬והעזרה היא מידית וזמינה‪ ,‬כי היא ניתנת ממישהו‬
‫שעובר איתך את התהליך‪ ,‬בניגוד לפסיכולוג שזמנו תם אחרי ‪50‬‬
‫דקות‪ .‬זאת המשמעות של הכלה”‪.‬‬
‫“זר לא יבין זאת”‪ ,‬קובעת ב’‪“ .‬יש לי חברות של עשרות שנים‪,‬‬
‫שעמן אני מדברת והן מזדהות איתי‪ ,‬אבל הן לא יכולות להבין כמו‬
‫הנשים שנמצאות כאן‪ .‬אני יכולה להגיד שהבושה ליוותה אותי‬
‫הרבה שנים‪ ,‬בהתחלה קרביי התכווצו מהרעיון של השתתפות‬
‫בקבוצה בגלל החשיפה‪ .‬התנגדתי עד שנועה‪ ,‬מנהלת מילם‬
‫כפר‪-‬סבא‪ ,‬פנתה אליי ולחצה שאצטרף‪ .‬אני לא זוכרת בדיוק מה‬
‫אמרה‪ ,‬אבל היא עשתה את זה בצורה מאוד מקצועית ונכונה‪ ,‬וזה‬
‫הוכיח את עצמו כבר בפגישה הראשונה‪.‬‬
‫“במהלך השנים עברתי תהליכים והבושה לאט לאט התעדנה”‪,‬‬
‫היא ממשיכה‪“ .‬הייתי בטיפול אצל נועה במשך שנים‪ ,‬ורק בשנה‬
‫האחרונה התחלתי להיפטר מהבושה‪ .‬הפעם הראשונה שבה‬
‫הבנתי שנפטרתי מהבושה היה כשזוג שכנים מהבניין שאל אותי‬
‫מה אני עושה בחוץ ליד הספסל‪ .‬עניתי להם שיש לי בת פגועת‬
‫נפש‪ ,‬ושאני לא יכולה להיות בבית עכשיו‪ .‬בזכות השינוי שעברתי‬
‫ושבתי עברה‪ ,‬היום אני כבר לא על הספסל‪ .‬בתי סובלת מהפרעת‬
‫אישיות גבולית‪ ,‬וכל שנתיים יש גל חדש ‪ -‬שנתיים פציעה עצמית‪,‬‬
‫שנתיים התפרצויות זעם‪ ,‬שנתיים של התאבדויות‪ .‬עכשיו היא‬
‫בתקופה אחרת ובמקביל אני בתובנות שלי‪ ,‬אני כבר לא מרשה‬
‫הרבה דברים”‪.‬‬
‫ב’ מספרת שחלתה בסרטן השד לפני ארבעה חודשים‪ ,‬ושגם‬
‫עם המחלה הזאת עזרה לה הקבוצה להתמודד‪“ .‬לקחתי את זה‬
‫מאוד מאוד בקלות‪ .‬זה כאין וכאפס לעומת הכאבים עם הבת שלי‪,‬‬
‫הסרטן פשוט קטן עליה”‪ ,‬היא אומרת‪“ .‬היא מתייחסת למחלה‬
‫בצורה שונה‪ ,‬כי היא יותר חזקה עכשיו ויש לה חוסן נפשי יותר‬
‫מאשר קודם‪ .‬אין מנוס‪ ,‬אנחנו חייבות להתחזק בשביל להמשיך‬
‫להתמודד”‪ ,‬מחזקת ג’‪.‬‬
‫אנוש ומילם הם מפעלים קדושים‬
‫לכל אחת מהבנות סיפור משלה‪ ,‬והן משתפות זו את זו‬
‫בחופשיות‪ ,‬מבלי להשמיט פרטים‪“ .‬לי יש לי בת שמתקרבת לגיל‬
‫‪ .52‬כשהמחלה התפרצה אצלה‪ ,‬בגיל ‪ ,38‬הרגשנו שהיא מואסת‬
‫בכל‪ .‬היא הפסיקה לחייך והפסיקה לטפח את עצמה‪ .‬לאט לאט‬
‫המצב שלה התפתח לדיכאון עמוק‪ ,‬ובהגדרה המקצועית‪ ,‬דיכאון‬
‫מג’ורי”‪ ,‬מספרת ג’‪.‬‬
‫“בתי בת ‪ ,41‬ואני חושבת שאצלה הסיפור התחיל בחוסר יכולת‬
‫להתמודד עם הסביבה בגיל ‪ .23‬בשלב הזה היא הייתה כבר אחרי‬
‫שני תארים באוניברסיטה‪ ,‬ואז החלה הידרדרות עם הכחשה‬
‫מאוד גדולה וצורך באשפוז כפוי”‪ ,‬מספרת ד’‪“ .‬לאורך השנים‬
‫היא נטלה תרופות והפסיקה‪ ,‬והיו תקופות של בריחה ואלימות‪.‬‬
‫לפני ארבע שנים‪ ,‬בעקבות אירוע אלים שבו הייתה מעורבת‪ ,‬היא‬
‫פנתה לטיפול רפואי בבית החולים ומשם הופנתה לבית חולים‬
‫פסיכיאטרי‪ .‬שם הצליחו לקדם אצלה את התובנה שהיא חולה‪,‬‬
‫ולא שהעולם הוא זה שלא מתנהל כשורה‪ .‬היא הסכימה לטיפול‬
‫תרופתי‪ ,‬וחזרה לקשר עם המשפחה‪ .‬לפני חודש בתי עברה לגור‬
‫בדירה לבד‪ ,‬והדירה ממש יפה‪ .‬כל כך שמחתי! חשבתי שיהיה‬
‫בלאגן‪ ,‬ופתאום זה נראה כמו מתוך מגזין עיצוב‪.‬‬
‫“הקבוצה הזו נוצרה כשכבר הבנו את המחלה‪ ,‬ולאחר שבתי‬
‫קיבלה על עצמה את הטיפול”‪ ,‬היא ממשיכה‪“ .‬אני אומרת את‬
‫זה פה פעם ראשונה – היו לי הרבה פעמים מחשבות של ‘נו‪ ,‬זה‬
‫כבר מאחורי’‪ ,‬והיה לי קשה לשמוע את ההתמודדות של חברות‬
‫שלי בקבוצה אחרי תקופה כזו של משבר אצלי‪ .‬הבנתי שאני‬
‫משחזרת את חוויות העבר‪ ,‬ותוך כדי מבינה ומקבלת את השנים‬
‫הארוכות שבהן חייתי עם המון רגשות אשם על מה שעשיתי ומה‬
‫שלא עשיתי‪ .‬התמיכה הזו בקבוצה נורא חשובה לי”‪.‬‬
‫“נועה ידעה לבנות את הקבוצה הזאת מהנשים הספציפיות‬
‫האלה בהצלחה גדולה”‪ ,‬מציינת ג’‪“ .‬פה יש לנו מקום נוח למפגש‪,‬‬
‫המשך בעמוד הבא‪...‬‬
‫‪20‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫קבוצת התיאטרון של סניף אנוש ירושלים‬
‫על במה אחת עם תלמידי ניסן נתיב‬
‫הצגה חגיגית ומרגשת של קבוצת התיאטרון של אנוש ירושלים בשיתוף בי"ס למשחק ניסן נתיב התקיימה בחודש נובמבר במסגרת‬
‫חגיגות ‪ 25‬שנה לבית הספר‬
‫קבוצת התיאטרון היא פרי שיתוף פעולה בין עמותת אנוש לניסן‬
‫נתיב‪ .‬הקבוצה פועלת לאורך השנה ומונחת על ידי סטודנטים‬
‫למשחק‪ .‬בקבוצה חברים ארבע שחקנים‪ ,‬המתמודדים עם‬
‫פגיעה נפשית‪ ,‬חברי אנוש‪.‬‬
‫במסגרת ההצגה הועלו מונולוגים המבוססים על טקסטים‬
‫וחומרים אישיים של המשתתפים‪ .‬כמו כן הוצגה לפני הבאים‬
‫תערוכת צילומים של משתתפי הקורס‪.‬‬
‫בסניף אנוש ירושלים פועל מרכז ענת לאומנויות‪ .‬בשנה‬
‫האחרונה פתח מרכז ענת מסגרות ייחודיות של אמנות בקהילה‪.‬‬
‫השנה עתידים להצטרף אליה קבוצת קולנוע מבי"ס ע"ש סם‬
‫שפיגל וקבוצת רדיו בשיתוף החוג לתקשורת של האוניברסיטה‬
‫העברית ‪.‬‬
‫מדבריה של יהודית‪ ,‬משתתפת בפעילות‪:‬‬
‫‪"...‬חשוב להופיע על הבמה בפני קהל‪ ,‬בשבילנו זו בריאות‬
‫לשמה‪ ...‬מקווים להמשיך בפעילות"‪.‬‬
‫חברי קבוצת התיאטרון ממרכז ענת ירושלים על הבמה‬
‫מאת‪ :‬איריס פשדצקי‪ ,‬רכזת מועדון חברתי‪ ,‬סניף ירושלים‬
‫תפיסת הסינרגיה כבסיס לסדנאות מקצועיות‬
‫אחד המאפיינים המרכזיים במילם אשדוד הינו תפיסת הסינרגיה – יצירת‬
‫שלם הגדול מסך חלקיו‪ .‬זאת‪ ,‬באמצעות עבודה מערכתית בשילוב מסגרות‬
‫השיקום המטפלות בבני המשפחה והמתמודד‪ ,‬כדי למצוא מענה המותאם‬
‫ביותר לצרכים העולים‪.‬‬
‫אחד מכיווני הפעולה המרכזיים למימוש תפיסה זו הינו בניית סדנאות‬
‫לאנשי מקצוע ולמתנדבים‪ .‬סדנאות אלו מהוות כר פורה ובסיס להעמקת‬
‫הידע והקשר בין מילם לגורמים השונים‪.‬‬
‫כחלק מראייה זו נבנו במהלך השנה שתי סדנאות‪:‬‬
‫‪ )1‬סדנה למתנדבי ער”ן ולמתנדבי סניף אנוש נס ציונה – ער”ן הוא שירות‬
‫הומניטרי המציע עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט‪ ,‬תוך הקפדה‬
‫על סודיות ואנונימיות‪ .‬המתנדבים הם אנשים המגיעים מרקע מקצועי‬
‫מגוון ועוברים הכשרה המקנה להם מיומנות להגשת עזרה ראשונה נפשית‪.‬‬
‫סניף אנוש נס ציונה מרכז מספר רב של מתנדבים‪ ,‬המעניקים שירות‬
‫למתמודדים במסגרות הפעילות המגוונות בתחום חברה ופנאי ובתחום‬
‫התעסוקה‪.‬‬
‫שיתוף הפעולה הזה נולד מתוך הצורך של המתנדבים משתי המסגרות‬
‫להרחיב ולהעמיק את ההבנה לגבי ליווי והתמודדות עם משפחות ככלי‬
‫עבודה נוסף במסגרת התנדבותם‪ .‬מתוך הבנת מורכבות הקבוצה והצרכים‬
‫המגוונים של משתתפיה‪ ,‬בנה צוות מילם אשדוד סדנה ששילבה חלקים‬
‫חווייתיים וחלקים של הבנה וניתוח סיטואציות משפחתיות‪ .‬נערך דיון‬
‫מעמיק‪ ,‬אשר אפשר למשתתפים להעלות סוגיות מתוך העשייה בשטח‬
‫ולקבל כלים להתמודדות בליווי השוטף כמתנדבים‪.‬‬
‫‪ )2‬יום חשיפה למנהלי שירות השיקום באשדוד ובאזור הדרום ‪ -‬מפגש זה‬
‫נבנה מתוך מטרה להניח על שולחן הדיונים את נושא המשפחות כאג’נדה‬
‫שיש לשלבה במערך הטיפול והשיקום של מתמודדים נפגעי נפש וכחלק‬
‫בלתי נפרד מעבודת השיקום היומיומית‪.‬‬
‫יום החשיפה כלל‪ :‬הרצאה וסקירת שירותי מילם‪ .‬הצגת מקרה‪ ,‬דיון בקבוצות‬
‫קטנות ושיתוף במליאה‪ .‬הצגת תוכנית קש”ת – כחלק ממענה למשפחות‪.‬‬
‫המפגש אפשר למשתתפים להעלות שאלות וסוגיות רבות הקשורות מצד‬
‫אחד להיבטים בהתערבויות הנערכות עם מתמודדים ובני משפחותיהם‪,‬‬
‫ומצד שני להיבטים הקשורים לגבולות המענה שניתן על ידם והשלב שבו‬
‫רצוי להפנות משפחה להמשך טיפול במילם‪.‬‬
‫אין ספק כי אירוע זה תרם להבנה מעמיקה יותר של תחום המשפחות‬
‫ובתוך כך‪ ,‬להידוק הקשר של שירותי השיקום עם המרכז למשפחות‬
‫באשדוד‪.‬‬
‫מאת‪ :‬אורנה קורלנדר‪ ,‬מנהלת מילם אשדוד‬
‫המשך מעמוד קודם‪...‬‬
‫שלא מצריך הכנות‪ .‬בניגוד לבתים שלנו‪ ,‬זה מקום ניטרלי – יש לנו בית‬
‫במילם”‪.‬‬
‫“אני חושבת שעמותת אנוש ככלל ומילם בפרט‪ ,‬הם מפעלים‬
‫קדושים”‪ ,‬מוסיפה ב’‪“ .‬אנחנו מבינות משהו במערכות הגדולות‪ ,‬ואנחנו‬
‫רואות שעדיין לא מבינים את המקום של המשפחה במצב של מחלה‪,‬‬
‫במחלת נפש ובמחלות אחרות בכלל”‪ ,‬אומרת ד’‪“ .‬כשמישהו חולה‬
‫במשפחה‪ ,‬זה כאילו כל המשפחה חולה‪ ,‬והטיפול צריך להיות בכולם‪.‬‬
‫זה בעצם מה שאנוש עושים‪ .‬מערכת הבריאות משרתת את החולה‪,‬‬
‫אבל מה שקורה כאן הוא מאוד מאוד חשוב‪ .‬אם מגדילים ראש ועושים‬
‫את מה שנועה עשתה פה‪ ,‬מצליחים לעזור בעלויות מינימליות ולקבל‬
‫תפוקה ענקית”‪.‬‬
‫מאת‪ :‬נועה ארסט‪ ,‬מנהלת מילם כפר‪-‬סבא‬
‫‪21‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫לחיות עם סכיזופרניה בשנת ‪2014‬‬
‫ד”ר אמיר טל‬
‫*‬
‫מהי סכיזופרניה?‬
‫מקובל להגדיר סכיזופרניה כקבוצה של הפרעות שונות אשר‬
‫משפיעות באופן ניכר על איכות ואינטגרציה של תהליכי חשיבה‪ ,‬רגשות‬
‫והתנהגות של האדם‪ .‬בהמשגה רפואית‪ ,‬הסימפטומים מחולקים לרוב‬
‫לשלוש קטגוריות מרכזיות‪ :‬סימפטומים שליליים‪ ,‬סימפטומים חיוביים‬
‫וסימפטומים קוגניטיביים‪ .‬סימפטומים שליליים כוללים היעדר של‬
‫תהליכי חשיבה‪ ,‬רגש והתנהגות נורמטיביים כגון ירידה במידת היוזמה‬
‫וההנעה של האדם‪ ,‬היעדר עניין בסביבה‪ ,‬השטחה רגשית‪ ,‬חוסר יכולת‬
‫לחוש הנאה ותנועתיות מופחתת‪ .‬סימפטומים חיוביים כוללים עודפות‬
‫חושית כגון שמיעת קולות‪ ,‬מחשבות שווא כגון רדיפה‪ ,‬התנהגות חריגה‬
‫והפרעות מחשבתיות כגון תחושה שאחרים מחדירים מחשבות של‬
‫האדם‪ .‬סימפטומים קוגניטיביים כוללים קושי לעבד ולהבין מידע‪,‬‬
‫קשיים בריכוז ובקשב ובעיות זיכרון ויכולים לכלול גם תפיסות ומחשבות‬
‫לא רגילות שעלולות להביא לאיבוד קשר עם המציאות‪.‬‬
‫סכיזופרניה מופיעה באופן שווה בקרב גברים ונשים ופורצת לרוב‬
‫בגיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת‪ .‬השכיחות של סכיזופרניה נעה‬
‫בין ‪ 0.7%‬ל‪ 1% -‬באוכלוסייה והיא מדורגת כאחד מעשרת הגורמים‬
‫המובילים בעולם למוגבלות‪ .‬המחקר בעשורים האחרונים מצביע‬
‫כי שיעור ניכר של אנשים עם סכיזופרניה יכולים לחיות חיים בעלי‬
‫משמעות ולהתקדם לקראת מטרות אישיות למרות המחלה ותסמיניה‪.‬‬
‫סכיזופרניה – חשב מסלול מחדש‬
‫סכיזופרניה – אתגרים והזדמנויות‬
‫המחקר והעדויות של אנשים עם סכיזופרניה‪ ,‬בני משפחותיהם ואנשי‬
‫המקצוע מעידים כי ישנם עדיין אתגרים רבים בכל הנוגע לשיפור‬
‫בריאותם‪ ,‬איכות חייהם‪ ,‬זכויותיהם ורווחתם של אנשים עם סכיזופרניה‪.‬‬
‫להלן תיאור קצר של מספר אתגרים מרכזיים‪ ,‬וההזדמנויות המתלוות‬
‫אליהם‪ ,‬בהקשר זה‪:‬‬
‫‪ .1‬חוסר אינטגרציה בין מערכות בריאות הנפש‪ ,‬הרפואה הכללית‬
‫ומערך השיקום בקהילה‪ .‬בשנת ‪ 1994‬נחקק חוק ביטוח בריאות‬
‫ממלכתי‪ .‬המחוקק הכיר בצורך של צמצום מיטות האשפוז בבתי‬
‫החולים הפסיכיאטריים תוך הגדלת מספר מיטות אשפוז פסיכיאטריות‬
‫בבתי החולים הכלליים‪ .‬מטרתו של מהלך זה היא לייעל את תהליך‬
‫הטיפול והשיקום של המטופל‪ ,‬למנוע מקרים של חוסר תיאום בין גורמי‬
‫הטיפול השונים ולצמצם את הסטיגמה הקיימת כלפי הטיפול הנפשי‪.‬‬
‫למרבה הצער יישום חוק ביטוח בריאות ממלכתי בתחום בריאות‬
‫הנפש עדיין לא עבר מן הכוח אל הפועל‪ ,‬דבר אשר פוגע בזכותם של‬
‫אנשים עם סכיזופרניה בפרט ומחלות פסיכיאטריות ככלל לקבל‬
‫שירותי בריאות שוויוניים ואיכותיים בישראל‪.‬‬
‫בשנה האחרונה מסתמנת התקדמות לקראת יישום הרפורמה‬
‫בשירותי בריאות הנפש‪.‬‬
‫תמותה מוקדמת ותחלואה נלווית‪ .‬המחקר מצביע כי אנשים עם‬
‫סכיזופרניה סובלים ממחלות גופניות רבות יותר ומתים צעירים‬
‫יותר מאחרים‪ .‬ישום הרפורמה בבריאות הנפש‪ ,‬הכשרה ממוקדת‬
‫בתחלואה פסיכיאטרית לרופאי המשפחה ולרופאים מומחים בבתי‬
‫חולים כלליים‪ ,‬ותיאום יעיל יותר בין הגורמים השונים יכולים לשפר את‬
‫בריאותם ולהאריך את תוחלת חייהם של אנשים רבים עם סכיזופרניה‪.‬‬
‫‪ .2‬הבנת הסיבות למחלה ופיתוח דרכי אבחון וטיפול‪ .‬למרות‬
‫ההתפתחות הטכנולוגית בעשורים האחרונים‪ ,‬לא הייתה התקדמות‬
‫משמעותית בנוגע להבנה של הסיבות‪ ,‬להרחבה של דרכי האבחון‬
‫ודרכי הטיפול בסכיזופרניה‪ .‬יש צורך להשקיע משאבים במחקר‬
‫אשר יאפשר הגדרה טובה יותר לסכיזופרניה‪ ,‬יקדם את הידע בנוגע‬
‫לסיבות להתפרצות המחלה‪ ,‬יחזק את הבנת המכניזם הביו‪-‬פסיכו‪-‬‬
‫סוציאלי העומד בבסיסה ויאפשר פיתוח טיפולים חדשניים ויעילים‬
‫יותר להשלכותיה הרבות‪.‬‬
‫‪ .3‬סיוע לבני משפחה‪ .‬סכיזופרניה מתפרצת‪ ,‬כאמור‪ ,‬בגיל צעיר‪ ,‬דבר‬
‫אשר מייצר נטל כבד על בני המשפחה של האדם‪ .‬מהמחקר עולה כי‬
‫בני המשפחה משקיעים בממוצע יותר מ‪ 15-‬שעות שבועיות בטיפול‬
‫בבן המשפחה‪ .‬בני משפחה רבים מדווחים על רמות גבוהות של מצוקה‪,‬‬
‫מתח‪ ,‬דיכאון‪ ,‬אי סיפוק בחיים‪ ,‬בעיות בריאותיות ובעיות כלכליות‬
‫כתוצאה מנטל התמיכה ביקיריהם‪ .‬לנוכח העובדה כי ברוב המקרים‬
‫בני המשפחה הם התומכים המרכזיים באדם עם הסכיזופרניה וכי‬
‫הצוות המטפל נשען על שיתוף הפעולה שלהם‪ ,‬חוסר בתמיכה בבני‬
‫המשפחה מהווה פגיעה משמעותית בתהליכי הטיפול והשיקום של‬
‫האדם וביכולת של הצוות המקצועי לסייע לקידום תהליכים אלה‪ .‬לכן‪,‬‬
‫מומלץ לעבות את השירותים הקהילתיים הניתנים לבני המשפחה‬
‫ולהציע תכניות הכוונה‪ ,‬ליווי ותמיכה ייעודיים לבני המשפחה‪.‬‬
‫‪ .4‬סטיגמה‪ .‬אנשים עם סכיזופרניה סובלים מיחסי ציבור גרועים‪.‬‬
‫המחקר מצביע כי בעשורים האחרונים המודעות של הציבור‬
‫לסכיזופרניה עלתה באופן משמעותי אולם הסטיגמה והרצון לריחוק‬
‫חברתי מאנשים עם סכיזופרניה עלו גם הם באופן משמעותי‪ .‬כאשר‬
‫בוחנים את הממצאים עולה כי התפיסה כי אנשים עם סכיזופרניה‬
‫אלימים ומסוכנים בהשוואה לאנשים ללא סכיזופרניה אחראית‬
‫ברובה לעלייה ברמת הסטיגמה‪ .‬כאשר בוחנים את ההשפעה של‬
‫סימפטומים הקשורים לסכיזופרניה‪ ,‬נמצא כי אנשים עם סימפטומים‬
‫פסיכוטיים פעילים הקשורים לרדיפה ולשליטה (למשל‪ ,‬קולות המצווים‬
‫על האדם לתקוף מישהו) עלולים להתנהג באופן אלים בהשוואה‬
‫לאנשים שלא חווים סימפטומים אלה‪ .‬המחקר מצביע כי אנשים עם‬
‫סכיזופרניה המצויים בטיפול אינם אלימים יותר ממי שאינם חולים‬
‫באותה אוכלוסייה; משמע‪ ,‬אין הבדל ברמות האלימות בין אנשים עם‬
‫סכיזופרניה שהטיפול נגיש וזמין להם לבין האוכלוסייה הכללית‪ .‬פיתוח‬
‫של תכניות הסברה ותכניות מגוונות לצמצום סטיגמה‪ ,‬לעתים בשיתוף‬
‫עם אמצי תקשורת ההמונים‪ ,‬מהווה מרכיב מרכזי בפיתוח היכולת של‬
‫אנשים עם סכיזופרניה לממש את שאיפות החיים שלהם וליהנות‬
‫משוויון הזדמנויות בתחומי חייהם השונים‪.‬‬
‫‪ .5‬מוגבלות והדרה חברתית‪ .‬ההתפרצות המוקדמת של מחלת‬
‫הסכיזופרניה‪ ,‬היחס החברתי ולעתים המקצועי כלפי אנשים עם‬
‫סכיזופרניה‪ ,‬הציפייה לדחייה חברתית והקצאת משאבים נמוכה‬
‫לאוכלוסייה זאת גורמת לכך שאנשים רבים עם סכיזופרניה סובלים‬
‫ממוגבלות רבת שנים‪ ,‬הדרה חברתית ומצב חברתי‪-‬כלכלי ירוד‬
‫ביותר‪ .‬ההשלכות של מגמות אלה כפולות‪ :‬מן הצד האחד‪ ,‬אנשים‬
‫עם סכיזופרניה סובלים מהסימפטומים של המחלה וממצב חברתי‬
‫כלכלי בעייתי‪ ,‬ומן הצד האחר‪ ,‬המשק הישראלי מאבד בכל שנה מאות‬
‫מיליוני שקלים עקב תפוקה נמוכה של אוכלוסייה גדולה זאת והגברת‬
‫הישענותם על קצבאות מהמדינה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬חשוב להכיר באתגרים הרבים אשר ניצבים בפני אנשים‬
‫עם סכיזופרניה בישראל ולהמשיך ולקדם את זכויות האדם שלהם‪,‬‬
‫בריאותם‪ ,‬רווחתם ואיכות חייהם‪ ,‬כך שהם יוכלו להגשים את מטרות‬
‫חייהם ולהיות אזרחים תורמים ונתרמים‪ ,‬לטובתם‪ ,‬ולטובת החברה‬
‫הישראלית בכלל‪.‬‬
‫אני מבקש להודות לפרופ’ יצחק לבב מאוניברסיטת חיפה על הסיוע‬
‫בתהליך כתיבת המאמר‪.‬‬
‫* הכותב הוא מנהל מחקר ופיתוח בקבוצת שכולו טוב‪ ,‬מנהל רשת‬
‫מדעי החברה בישראל וחבר נבחר באגף לצמצום סטיגמה בארגון‬
‫הפסיכיאטרים העולמי‬
‫‪22‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫מוצרי העמותה ביריד בנק הפועלים‬
‫לעמותות‬
‫כבכל שנה‪ ,‬הציבה גם השנה עמותת אנוש דוכן עם מוצרים המיוצרים על ידי המתמודדים‬
‫בסניפים ביריד שעורך בנק הפועלים לעמותות‪ ,‬ביוזמת שרי אריסון‪.‬‬
‫בדוכן השנה הציגה עמותת אנוש את סדרת הקונספט ”‪ - ”in a jar‬מתנות לכל עת בתוך‬
‫צנצנת‪ ,‬המיוצרות בשיתוף פעולה מקסים של מרכזי התעסוקה של עמותת אנוש ברחבי הארץ‪.‬‬
‫בסדרת מוצעים למכירה‪:‬‬
‫“‪”Spa in a jar‬‬
‫"‪”Tea Party In a jar‬‬
‫”‪”Shana Tova In a jar‬‬
‫”‪ ”Garden In a jar‬ועוד ‪...‬‬
‫השנה‪ ,‬בזכות הצלחתה של סדרת “‪ ”in a jar‬נשברו שיאי המכירה של העמותה בכל הזמנים‪.‬‬
‫יו”ר בנק הפועלים יאיר סרוסי שביקר בדוכן בירך בברכת שנה טובה את כל המתמודדים‬
‫והמתנדבים ושריין את הגעתו לאירוע ההתרמה של אנוש שיערך ב‪ 8/12/14 -‬בבניין האופרה‬
‫הישראלית בתל אביב‪.‬‬
‫בתמונה‪ :‬ד"ר הלה הדס מנכ”לית אנוש עם יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי‬
‫"בוטיקיה" ‪ -‬חנות האופניים‬
‫החברתית הראשונה בישראל נפתחה‬
‫בסניף אנוש רמת גן‬
‫חנות האופניים החברתית הראשונה בישראל ‪“ -‬בוטיקיה” נפתחה בספטמבר בסניף אנוש‬
‫רמת גן‪ ,‬בהנהלת יוסי פוקר‪ .‬החנות הוקמה כיוזמה חברתית ראשונה מסוגה בארץ‪ ,‬המקדמת‬
‫שילוב בקהילה של מתמודדים עם פגיעה נפשית‪ ‬מעמותת אנוש‪ ,‬תוך שיתוף פעולה עם‪ ‬חברת‬
‫‪ BOTTECCHIA ISRAEL‬שאפשרה לעמותה להיות זכיינית של מוצריה‪.‬‬
‫החנות הינה ללא מטרת רווח וכל ההכנסות מועברות למתמודדים וכך ניתנת להם הזדמנות‬
‫לפרנסה מכבדת‪ .‬בחנות מוצעים שירותי תיקון וטיפול המופעלים כולם על ידי המתמודדים‪ ,‬בוגרי‬
‫קורס “באופן אחר”‪ ,‬קורס למקצועות מכונאות האופניים של סניף עמותת אנוש ברמת גן‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬מציעה החנות אופני רכיבה משלל סוגים‪ ,‬ואביזרי רכיבה באיכות גבוהה ובהנחה גדולה לרגל‬
‫הפתיחה‪.‬‬
‫שי‪ ,‬מוכר בחנות האופניים ובוגר הקורס “באופן אחר” מספר “האינטרקציה שלי היום עם אנשים‬
‫שונה לגמרי וכששואלים אותי מה אני עושה‪ ,‬אני לא צריך לחשוב פעמיים על העיסוק שלי‪ .‬אני‬
‫מספר שאני מכונאי ומוכר בחנות אופניים‪ ,‬זה בונה לי את הביטחון העצמי‪ .‬אם בעבר הייתה לי‬
‫בעיה בחשיפה ובחשיפת העיסוק (או האין עיסוק) שלי‪ ,‬מה שגם גרם לי להימנע מאינטרקציות‬
‫חברתיות‪ ,‬היום אני פחות חושש והרבה יותר פתוח חברתית”‪.‬‬
‫מלי קניאס‪ ,‬מנהלת אשכול רמת גן ופתח תקווה בעמותת אנוש‪ ,‬מספרת‪“ :‬בחצי שנה האחרונה‬
‫הקמנו בסניף רמת גן מערך הכשרות בתחום מכונאות האופניים והמטבח‪ .‬במסגרת המערך‬
‫הוקמה חנות האופניים המקצועית ועגלת קפה מפנקת‪ -‬שניהם פתוחים לקהל הרחב‪ .‬צוות‬
‫העובדים מורכב ממסיימי הקורסים ומנוהל ע”י אנשי מקצוע מובילים מענף האופניים‬
‫והקולינריה‪ .‬בסיום תקופת ההכשרה משתלבים הבוגרים בחנויות אופניים‪ ,‬במסעדות‪ ,‬מלונות‬
‫ובתי קפה מובילים”‪.‬‬
‫מוסיפה קניאס‪“ :‬הצלחת הפרויקטים והשתלבות מסיימי הקורסים בשוק העבודה החופשי‪,‬‬
‫שניהם הוכחה ניצחת עבורנו‪ ,‬עבור מקבלי השירות ועבור החברה כולה שהשמים הם הגבול וכי‬
‫עלינו לחתור כל העת לשילוב מתמודדי הנפש בקהילה ובחברה”‪.‬‬
‫“בוטיקיה”‪ ,‬שדרות הצבי ‪ ,3‬סניף אנוש רמת גן‪ .‬שעות פתיחה‪ :‬א’‪-‬ה’ בין ‪ 10:00-19:00‬וביום ו’ בין‬
‫השעות‪ .9:00-14:00 :‬טל‪.03-7585440 :‬‬
‫בתמונות‪ :‬חנות האופניים בוטיקיה בסניף רמת גן‬
‫‪23‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫"להתאחות"‬
‫רומן חדש בהוצאת גוונים המתאר את חייה של הסופרת מיכל דסקל‬
‫(סדובסקי) בצילה של מחלת נפש ממנה סבל אחיה‬
‫“הכתיבה החזירה אותי לעצמי והשיבה לי את דורון שהיה לי לפני שהמפלצת הסכיזופרנית‬
‫לקחה אותו”‬
‫מיכל דסקל (סדובסקי) הוציאה לאור ספר חדש המתאר את חייה שלה ושל בני משפחתה‪,‬‬
‫בצל מחלת הנפש ממנה סבל אחיה דורון‪ ,‬בהבזקים מהילדות ועד הסוף המר‪ .‬הספר מבוסס‬
‫על השיחות שניהלה עם הפסיכולוגית שלה‪.‬‬
‫“להתאחות” צופן בחובו כפל משמעות‪ .‬האחת‪ ,‬טיפול פסיכולוגי שעברה הכותבת סייע באיחוי‬
‫ובריפוי הפצעים שפצעה המפלצת הסכיזופרנית‪ .‬השנייה‪ ,‬להתראות אחות (להת’ אחות)‪.‬‬
‫דרך כתיבת הספר האח נפרד ממנה פעם נוספת‪ ,‬והזיכרונות מהתקופה שקדמה למפלצת‬
‫הופכים שוב דומיננטיים‪.‬‬
‫“שנים רבות מדיי שמרתי הכל בבטן‪ ,‬לא יכולתי לדבר על ‘זה’"‪ ,‬מספרת מיכל‪“ ,‬ה’זה’ היה דורון‪,‬‬
‫אחי הגדול‪ ,‬שסבל מסכיזופרניה פרנואידית‪ .‬המחלה התפרצה אצלו במהלך שירותו הצבאי‪,‬‬
‫ובעצם ליוותה אותנו כחמש עשרה שנים‪ ,‬עד שהוא החליט שדי ושם קץ לחייו‪ .‬הכתיבה החזירה‬
‫אותי לעצמי והשיבה לי את דורון שהיה לי לפני שהמפלצת הסכיזופרנית לקחה אותו‪ .‬רק‬
‫לאחר מותו הצלחתי לספר לפסיכולוגית שלי את הסיפור שלו‪ ,‬ועכשיו כאן בספר “להתאחות”‪.‬‬
‫מספרת מיכל‪“ :‬אנשים‪ ,‬לרבות בני משפחה וחברים משבחים את הכתיבה והחשיפה החשובה‪.‬‬
‫מכנים את המעשה אמיץ‪ .‬בכל זאת‪ ,‬יש סטיגמה על מחלות נפש‪ ,‬הרבה בושה והסתרה ולמרות‬
‫זאת‪ ,‬בחרת להיחשף‪ ,‬הם מחמיאים‪ .‬החשיפה לא הייתה פשוטה בכלל‪ ,‬אבל היום אני מבינה‪,‬‬
‫שההסתרה גבתה ממני מחיר גבוה הרבה יותר”‪ .‬מתוך הספר‪“ :‬אז כן‪ ,‬בפגישה קצרה ותכליתית‬
‫על כוס קפה מר הציגה הדוקטור בפני ההורים את גברת סכיזופרניה‪ .‬מבעד למסך הדמעות‬
‫הקולקטיבי השתקפה מפלצת נטולת גינונים ולב‪ ,‬שהשתלטה על הנפש של דורון‪ .‬מפלצת‬
‫שעיוותה את גופו ונטלה את הברק מעיניו‪ .‬היא מילאה אותו והוא נעלם‪ .‬היא אכלסה את לבו‪,‬‬
‫מוחו‪ ,‬רגליו‪ ,‬ידיו‪ ,‬עיניו ופיו‪ .‬היא שחתה לו בדם‪ .‬התקדמה לאט – ולפעמים מהר מדי – לכבד‪,‬‬
‫לטחול‪ ,‬לכליות‪ ,‬לכל מקום‪ .‬מהיום יש לה גם שם‪ :‬ס – כ – י – ז – ו – פ – ר – נ – י – ה” ‪( .‬עמ’ ‪)107‬‬
‫* ניתן לרכוש את הספר בחנויות “סטימצקי” ו”צומת ספרים”‪.‬‬
‫בתמונה‪ :‬שער הספר “להתאחות”‬
‫"רק בגלל הרוח בתוכי‪ ,‬במוחי‪,‬‬
‫בנשמתי‪“ ...‬‬
‫שלומי שבת בערב ההתרמה‬
‫השנתי של עמותת אנוש‬
‫לרגל חודש בריאות הנפש‬
‫הישראלי בהנחיית צופית גרנט‬
‫נשיאת העמותה‬
‫יום שני‪,8.12.2014 ,‬‬
‫בשעה ‪ ,19:00‬בבית האופרה‪,‬‬
‫המשכן לאמנויות הבמה‪ ,‬תל אביב‬
‫אירוע ההתרמה השנתי של‬
‫אנוש – העמותה הישראלית לבריאות הנפש‪,‬‬
‫יתקיים ביום שני ‪ ,8.12.14‬בבית האופרה‪ ,‬המשכן‬
‫לאמנויות הבמה‪ ,‬תל אביב למען נפגעי נפש ובני‬
‫משפחותיהם‪ .‬הערב יהווה את שיאם של אירועי‬
‫חודש בריאות הנפש הישראלי‪.‬‬
‫שלומי שבת במופע מלא ומרגש‪.‬‬
‫צופית גרנט‪ ,‬נשיאת חוג הידידים של אנוש‬
‫תנחה את האירוע‪.‬‬
‫‪24‬‬