מעמול

‫מעמול‬
‫מגזין תרבות‬
‫גיליון מס' ‪6‬‬
‫קיץ ‪2015‬‬
‫‪ ‬‬
‫ﻣﻌﻣول‬
‫ﻣﺟﻠّﺔ ﺛﻘﺎﻓﯾﺔ‬
‫‪Maʻamul‬‬
‫‪A culture magazine ‬‬
‫עורכים‪ :‬בני ציפר ואסף סעדון‬
‫מערכת‪ :‬צופית אדרי‪ ,‬שני בן דוד‪ ,‬עופרי בר‪ ,‬איילת ברדנוב‪ ,‬שירה ברודצקי‪ ,‬מיקי‬
‫ברטוב‪ ,‬גיל קלימי‪ ,‬גילי דודיקמן‪ ,‬דפנה וטסטון‪ ,‬מירב זיגלמן‪ ,‬עידן יצחק‪ ,‬לירון‬
‫פור‪ ,‬אדר שושני‪ ,‬דנה פרץ תורג'מן‪.‬‬
‫יצא לאור על ידי המחלקה לתרבות‪ ,‬יצירה והפקה במכללת ספיר‪.‬‬
‫פרטים נוספים על המחלקה אפשר למצוא באתר המכללה האקדמית ספיר‪.‬‬
‫ניתן ליצור קשר בכתובת‪ccp@sapir.ac.il :‬‬
‫או בטלפון למשרד המחלקה‪.077-9802423 :‬‬
‫שלמי תודה‪ :‬לד"ר עמרי הרצוג‪ ,‬ראש המחלקה לתרבות‪ ,‬יצירה והפקה‪ ,‬לשירה‬
‫לפידות‪ ,‬ראשת הלימודים המעשיים במחלקה‪ ,‬ולמעיין צדוק‪ ,‬מנהלת הפרויקטים‪.‬‬
‫וכן לדגנית בן שימול‪ ,‬רכזת המחלקה‪ ,‬ולכרמית מייבך‪ ,‬יועצת הסטודנטים‪ .‬תודה‬
‫גם לפרופ' עמרי ידלין‪ ,‬נשיא המכללה‪ ,‬לגב' אורנה גיגי‪ ,‬מנכ"לית המכללה‪ ,‬ולמנהל‬
‫יח' התקשורת והשיווק‪ ,‬מר סימון תמיר‪.‬‬
‫צילום השער‪ :‬עופרי בר‬
‫כתובת המערכת‪:‬‬
‫מערכת "מעמול"‬
‫המחלקת לתרבות‪ ,‬יצירה והפקה‬
‫המכללה האקדמית ספיר‬
‫ד‪.‬נ‪ .‬חוף אשקלון ‪79165‬‬
‫סדר‪ ,‬עימוד והבאה לדפוס‪ :‬הוצאת אוב – ז‪.‬ע‪.‬פ‪ – .‬יאיר אור‬
‫ת"ד ‪ 20559‬תל אביב ‪6120402‬‬
‫‪www.ovzap.net‬‬
‫נדפס בדפוס חדקל‪ ,‬תל אביב‪ ,‬סיוון תשע"ה‪ ,‬יוני ‪2015‬‬
‫הגיליון השישי של מעמול יוצא לאור זו השנה השישית ברציפות ונהפך כבר‬
‫לחלק מהנוף התרבותי ולכתב עת בעל חשיבות וייחוד‪ .‬מדי שנה בוחרת‬
‫המערכת – המונה סטודנטים מן החוג לתרבות‪ ,‬יצירה והפקה במכללת ספיר –‬
‫נושא או מוטיב מוביל לגיליון‪ .‬השנה נבחר לגרעין החוברת נושא נפיץ במיוחד‬
‫הדורש פתיחות מחשבתית ונועזות‪ :‬לדבר על אוננות‪.‬‬
‫איילת ברדנוב ועופרי בר דנו כאן בסרט "זרע קודש"‪ ,‬המדבר על אוננות‬
‫במגזר הדתי‪ ,‬ויצאו לראיין צעירים וזוגות ולשאול אותם על מנהגי המין שלהם‪.‬‬
‫אדר שושני ועופרי בר ערכו משאל בזק בקרב סטודנטים "מתי אוננת בפעם‬
‫האחרונה"‪ ,‬ולרוב הפליאה התשובות ניתנו בכנות ובלי מבוכה‪ .‬גם עדות נמסרת‬
‫כאן‪ ,‬על מאונן סדרתי מבאר שבע‪ ,‬שנהפך לחלק מהפולקלור העירוני בקרב‬
‫הצעירים‪.‬‬
‫עוד מתחום הווידוי המיני הנועז מציע הגיליון שני טקסטים מסקרנים‪.‬‬
‫האחד מאת מיקי ברטוב הנקרא "מונולוג של דייל במכון להסרת שיער בלייזר"‪,‬‬
‫והאחר של עידן יצחק‪ ,‬הכתוב כסדרת שאלות ותשובות שבמהלכה מתוודה‬
‫מאבטח מהמגזר הדתי על חוויה מינית אסורה‪.‬‬
‫שני ראיונות בגיליון‪ ,‬ושניהם נדירים ופורצי דרך‪ .‬האחד הוא תמלול של‬
‫ראיון ישן שלא התפרסם מעולם עם המשורר אלכסנדר פן‪ ,‬שנתגלה במדפי‬
‫ההקלטות של גלי צה"ל‪ .‬אלכסנדר פן היה שייך בהחלט לקטגוריה של‬
‫המשוררים המקוללים – באורח חייו הפרוע‪ ,‬בחיבה לטיפה המרה ובהשתייכות‬
‫למפלגה הקומוניסטית בימים שקומוניסטים נחשבו כאן מוקצים מחמת מיאוס‪.‬‬
‫הראיון האחר הוא עם עוד משורר מקולל החי בינינו‪ ,‬יותם ראובני‪ ,‬מי שפרץ אל‬
‫הספרות העברית בספר הנועז על הומוסקסואליות‪" ,‬בעד ההזיה"‪ .‬צופית אדרי‬
‫ריאיינה אותו באשדוד‪ ,‬שבה השתקע באחרונה‪ ,‬במין שיבה מאוחרת‪ ,‬שכן‬
‫הייתה זו העיר שאליה הגיעה משפחתו לאחר עלייתם לארץ מרומניה‪ .‬הסיפור‬
‫"צ'נדיגאר" מפרי עטו‪ ,‬המתפרסם לצד הראיון‪ ,‬מתרחש באשדוד זו של עולים‬
‫נצחיים שלא נחתו עדיין לגמרי לקרקע המציאות והנאחזים עדיין בהזיות של‬
‫הצלחה ותהילה‪.‬‬
‫סיפורים מאת גילי דודיקמן ודנה פרץ תורג'מן מתפרסמים לצד שירים של‬
‫משוררים בעלי שם ששלחו אלינו כמה פניני יצירה – רוני סומק ו"מכתב‬
‫לגבריאל בלחסן" שלו‪ ,‬השיר "חסרה לי" מאת אוהד ובר ו"המדריך לקבלת‬
‫מציצה" מאת אודי שרבני‪.‬‬
‫כתבות שטח מרתקות – מאת דפנה וטסטון על הפלשתים והשרידים‬
‫הארכיאולוגיים שהותירו אחריהם באזור השפלה‪ ,‬ועל הפסטיבל "אשרם‬
‫במדבר" מאת גיל קלימי ושירה ברודצקי – מעניקות לגיליון את הצבע המקומי‪,‬‬
‫ולצדן – שתי ההצצות שמעניקות אדר שושני ומירב זיגלמן אל חיי שתי‬
‫משפחות דרומיות‪.‬‬
‫תודה לחוקרת הספרות אסתי אדיבי שושן שכיבדה את הגיליון במסה מקיפה‬
‫על יצירתו של הסופר סמי ברדוגו‪.‬‬
‫המערכת השתדלה לא לכסות בעריכה לשונית כבדה מדי על הרעננות‬
‫והטבעיות של המבעים השונים שהביאו הכותבים לגיליון זה‪ .‬וגם זה אחד‬
‫מסימני הייחוד של מעמול‪.‬‬
‫המערכת‬
‫תוכן העניינים‬
‫חסרה לי – אוהד ובר‬
‫‪7‬‬
‫יורדת דרומה – גילי דודיקמן‬
‫‪8‬‬
‫מובכות לא תרים את ראשה – אודי שרבני‬
‫‪14‬‬
‫ישבן חלק אפשר לנקות טוב יותר – מיקי ברטוב‬
‫‪17‬‬
‫אני מחכה להם – דנה פרץ תורג'מן‬
‫‪20‬‬
‫לגמור עם זה – איילת ברדנוב ועופרי בר‬
‫‪23‬‬
‫ראיתי אותו מסתכל עלי ומאונן – איילת ברדנוב‬
‫‪31‬‬
‫מתי אוננת בפעם האחרונה? – אדר שושני ועופרי בר‬
‫‪33‬‬
‫ראיון נדיר עם אלכסנדר פן – ערכה‪ :‬גילי דודיקמן‬
‫‪39‬‬
‫מכתב לגבריאל בלחסן – רוני סומק‬
‫‪51‬‬
‫בוקר טוב‪ ,‬אשרם – גיל קלימי ושירה ברודצקי‬
‫‪53‬‬
‫איך אני מגיעה לפלשת? – דפנה וטסטון‬
‫‪58‬‬
‫יותם ראובני‪ :‬רציתי לזעזע את הבורגנות – צופית אדרי‬
‫‪65‬‬
‫צ'נדיגאר – יותם ראובני‬
‫‪71‬‬
‫סמי ברדוגו‪ :‬תכתוב ספר עלינו? – אסתי אדיבי שושן‬
‫‪85‬‬
‫וידויו של מאבטח – עידן יצחק‬
‫‪91‬‬
‫פרטיות‪ :‬משפחת לה־גנק אמיתי – אדר שושני‬
‫‪95‬‬
‫פרטיות‪ :‬סמארה ובארי – מירב זיגלמן‬
‫‪101‬‬
‫כשיש סצנת סקס – מירב זיגלמן‬
‫‪105‬‬
‫חברי מערכת "מעמול" מציגים את עצמם‬
‫‪108‬‬
‫אוהד ובר‬
‫חסרה לי‬
‫ַליְ ָלה וּ ְל ַבד‪.‬‬
‫ֲאנִ י ּכוֹ ֵתב ׁ ִש ִירים ַעל ְּב ִדידוּ ת‬
‫אוֹ קוֹ ֵרא ׁ ִש ִירים ַעל ְּב ִדידוּ ת‪.‬‬
‫ׁ ָשלוֹ ם ְל ָר ֵחל‪ְ ,‬ל ָא ֶל ְּכ ַסנְ ֶדר ּ ֶפן‬
‫וּ ְל ַד ְליָ ה ַר ִּביקוֹ ִביץ‪:‬‬
‫ְּכ ׁ ֶש ֶה ְח ׁ ִשי‪ ‬דִּ ַּב ְר ֶּתם ַל ִ ּקיר‪,‬‬
‫ַל ַּמ ְר ָאה וְ ָל ָארוֹ ן –‬
‫ִלי ְּכ ָבר יֵ ׁש ַמ ְח ׁ ֵשב וְ ֶט ֶלפוֹ ן‪.‬‬
‫ֲא ָבל ַא ְּת ֲח ֵס ָרה ִלי‪.‬‬
‫ּ‬
‫ַליְ ָלה וּ ְל ַבד הוֹ ְל ִכים ַל ָים‪.‬‬
‫ַא ְּת יְ כוֹ ָלה ִל ְהיוֹ ת דָּ ָבר ֶא ָחד אוֹ יוֹ ֵתר‪.‬‬
‫ֲאנִ י נִ זְ ָּכר ְּבנוֹ ף ַה ִּכ ֶּנ ֶרת‪,‬‬
‫ְּב ֶד ֶקל ׁ ְש ַפל ַצ ֶּמ ֶרת‪,‬‬
‫ְמאוֹ נֵ ן וְ חוֹ ׁ ֵשב ַעל ַמ ְה ּ ֵפכוֹ ת‪.‬‬
‫ַליְ ָלה טוֹ ֵב ַע – ִמי נִ ׁ ְש ָאר?‬
‫ִּת ְר ִאי ַּכ ָּמה ַה ְר ֵּבה ִּת ְכנַ נּ וּ וְ ַכ ָּמה ְמ ַעט ִה ְס ּ ַפ ְקנוּ ‪.‬‬
‫יל‪.‬‬
‫ַא ְּת חוֹ ׁ ֶש ֶבת ׁ ֶש ֶא ׁ ְש ַּת ֶּנה ִּב ׁ ְש ִב ֵ‬
‫ָמה זֶ ה עוֹ זֵ ר ׁ ֶש ִּנ ְפ ַ ּג ׁ ְשנוּ ַע ְכ ׁ ָשו‪,‬‬
‫זוּג ּיוּ ת ַא ֲח ֵרי ִ ּגיל ׁ ְשלוֹ ׁ ִשים‪.‬‬
‫ֲה ֵרי נִ ְהיֶ ה מוּ ָכנִ ים ְל ִ‬
‫ֲאנִ י וְ ַא ְּת הוֹ ְל ִכים ַל ָ ּים‪.‬‬
‫יפה‪,‬‬
‫זוֹ ֶכ ֶרת ֶאת ַה ּיוֹ ם ַעל ַה ַּט ֶ ּי ֶלת ְּב ֵח ָ‬
‫ְּכ ׁ ֶש ִה ְר ַ ּג ׁ ְש ְּת ׁ ֶש ֲאנִ י ָח ֵבר ׁ ֶש ָּל‪ ‬וְ לֹא ַרק ֶּבן זוּג?‬
‫ָּת ִמיד ִא ְכזַ ְב ִּתי ֶאת ְּתחוּ ׁ ַשת ַה ֶּב ֶטן ׁ ֶש ָּל‪.‬‬
‫וְ ַא ְּת נִ ׁ ְש ַא ְר ְּת‪.‬‬
‫מעמול ‪7‬‬
‫גילי דודיקמן‬
‫יורדת דרומה‬
‫היא חזרה לדבר עם הבנות‪ ,‬תוך כדי שהעיפה מבטים צדדיים‬
‫לכיוון הספה האחורית‪ .‬הדר התחילה לספר על הבחור האחרון‬
‫שהזדיינה איתו‪ ,‬איך ואיפה הם עשו את זה‪ ,‬וכמה פעמים‪ .‬בדיוק‬
‫כשהיא חיקתה את הפרצוף שהוא עושה כשהוא גומר‪ ,‬עמד לידן‬
‫הבחור עם הבאנג‪ .‬הוא הסתכל על ירדן‪" ,‬היי‪ .‬ניב‪ .‬מישהי רוצה‬
‫להפיל?"‬
‫ירדן ישבה לבדה במרפסת ועישנה חצי ג'וינט‪ .‬משבי רוח קרירים ליטפו את‬
‫פניה ופיזרו את שערה‪ ,‬שהחליקה שעה קודם לכן‪ .‬היא לגמה בזהירות מכוס‬
‫חליטת הלואיזה המהבילה שהכינה מבעוד מועד‪ ,‬אך ניסיונה כשל‪ .‬המשקה‬
‫הרותח שרף בחלל פיה וכמו באינסטינקט ירקה אותו חזרה לתוך הכוס‪.‬‬
‫ירדן הייתה כבר מוכנה‪ .‬היא לבשה שמלה פרחונית שהחמיאה לה‪ .‬היא‬
‫הבליטה את החזה והישבן וטשטשה את הירכיים‪ .‬המחשוף היה מושלם‪ ,‬לא נועז‬
‫וגם לא שמרני‪ ,‬כזה שמאפשר לאדם הנמצא מולה את היכולת לדמיין‪ .‬וגם‬
‫אורכה של השמלה היה מדויק‪ ,‬כאילו נתפרה במיוחד למידותיה שתמיד נחשבו‬
‫לבעייתיות בעיניה‪ .‬לרגליה נעלה סנדלי וינטג' אדומים‪ ,‬ששיפרו את היציבה‬
‫שלה פלאים‪ ,‬בזכות העקבים שהגביהו אותה בכחמישה סנטימטרים‪.‬‬
‫איפור היא מעולם לא מרחה על פניה‪ .‬זה תמיד הרגיש לה כמו עצם זר‬
‫שיושב באמצע הפנים ומאיים על עצמיותה ועל החופש שלה לפרוץ בבכי‪ .‬אך‬
‫הפעם היא זנחה את עקרונותיה והחליטה שאודם אדום הוא הכרחי‪ .‬בכל זאת‪,‬‬
‫אם היא הסכימה ונכנעה להיפגש לבליינד דייט‪ ,‬היא יכלה לוותר על העקרונות‬
‫שהיא כל כך אוהבת להילחם עליהם לערב אחד‪.‬‬
‫תוך כדי שעישנה‪ ,‬הסתכלה לכיוון השמים בניסיון לתפוס את הצבעים‬
‫שהתגלו מולה‪ .‬קרני שמש אחרונות נגעו בעננים לבנים־אפורים‪ ,‬וכמו איגרת‪,‬‬
‫השמים נצבעו בצבעי פסטל עדינים של ורוד סגול‪ .‬היא הורידה את מבטה‬
‫לכיוון הרחוב שנצבע בשקיעה ונשמה נשימה עמוקה‪ .‬היא גמרה לעשן‬
‫והמשיכה להסתכל מחוץ למרפסת‪ ,‬מתענגת על השקט שאפף אותה‪.‬‬
‫‪ 8‬מעמול‬
‫זה היה הזמן המועדף עליה בשבוע‪ ,‬שעת אחר צהריים של יום חמישי‪.‬‬
‫הרחובות היו כמעט דוממים בשעה הזאת‪ ,‬כאילו העולם מחוץ לדירתה עמד‬
‫מלכת‪ .‬ולכן קבעה לעצמה את הקומבינציה בין השעה‪ ,‬התה והג'וינט‪ ,‬שהרגיש‬
‫לה כמו הדבר הנכון בזמן הנכון‪ .‬העניין הפך לסוג של מסורת‪ ,‬כמו דבר שהיא‬
‫חייבת להמשיך לעשותו לא משנה מה‪ ,‬אחרת לא תוכל לשרוד את סוף השבוע‬
‫שמגיע מיד לאחר מכן‪.‬‬
‫היא נכנסה לסלון ונעלה את דלת המרפסת אחריה‪ .‬התקרבה למראה ליד‬
‫דלת הכניסה ובחנה את עצמה‪ ,‬מכף רגל ועד ראש‪ .‬בדקה שהכל יושב כמו‬
‫שצריך‪ ,‬שהשמלה ישרה ועדיין מחמיאה ושהאודם לא נמרח‪ .‬היא סידרה את‬
‫השיער מחדש‪ ,‬אספה אותו לפקעת מתוחה‪ ,‬אך לא מתאמצת‪ ,‬ופוני צד‪ .‬חשפה‬
‫את שיניה הלבנות כדי לבדוק שאין בהן לכלוך והריחה את הבל פיה‪ ,‬רק ליתר‬
‫ביטחון‪ .‬שלפה מסטיק מהחפיסה שהייתה על השידה ולעסה אותו במאסיביות‬
‫במשך דקה ומיד זרקה אותו‪ .‬הריחה שוב וחייכה‪ .‬התיזה על עצמה חמש לחיצות‬
‫מבושם ה"שאנל" ששמרה לאירועים מיוחדים‪ .‬הסתכלה פעם אחרונה לכיוון‬
‫בבואתה שהשתקפה מהמראה‪ ,‬וחייכה חיוך מתנצל‪ ,‬כזה שאומר שזה הכי מעבר‬
‫שהיא מוכנה להשקיע בשביל אירוע מסוג זה‪.‬‬
‫היא יצאה מהדירה והלכה ברגל לכיוון הפאב‪ ,‬שנקבע מראש על ידה‪ .‬היא‬
‫קבעה את המקום ואת השעה יומיים קודם לכן‪ ,‬לא הייתה מוכנה להיפגש איתו‬
‫במקום שנמצא במרחק נסיעה ממנה‪ .‬היא לא האמינה שהיא הסכימה לצאת‬
‫לבליינד דייט המטופש הזה‪ ,‬להיכנע ללחץ שהופעל מצד ההורים‪ .‬אבל מה היא‬
‫לא תעשה בשביל שיעזבו אותה בשקט‪ ,‬שיתנו לה מנוחה בחייה האומללים‪.‬‬
‫ככל שהתקרבה לטיילת‪ ,‬כך גבר הלחץ שהרגישה‪ .‬הרוגע התפוגג כמעט‬
‫לגמרי‪ ,‬כמו צבעי השקיעה שנעלמו ורק עננים אפורים כיסו את השמים‪ .‬היא‬
‫עצרה ברגע שראתה את הפאב ונשמה נשימה עמוקה‪ ,‬כזאת שמטרתה להרגיע‬
‫אך למעשה החלישה אותה אפילו יותר‪.‬‬
‫היא נכנסה לפאב והתיישבה על הבר‪ ,‬העבירה סריקה על כל אורחי המקום‪,‬‬
‫שכללו קבוצה של ארבעה חברים שצחקו בקול מוגזם מדי לטעמה מאחד‬
‫השולחנות הפנימיים וזוג‪ ,‬גבר ואשה‪ .‬הוא שתה בירה ובהה בטלוויזיה‬
‫המושתקת והיא כל כמה דקות לגמה מכוס היין תוך כדי שבחנה את ציפורניה‪.‬‬
‫הברמן כחכח בגרונו כדי להסב את תשומת לבה‪ ,‬אבל היא המשיכה לבהות בזוג‬
‫שעורר בה קנאה עד גבול הבחילה‪.‬‬
‫"מוכנה להזמין?" שאל אותה הברמן‪ .‬היא סובבה את ראשה בתנועה חדה‬
‫לכיוונו‪ .‬חיוכו הקטן הגביר את תחושת חוסר הנוחות שהרגישה קודם‪ ,‬וביקשה‬
‫מאפרה‪ .‬בזמן ששלפה סיגריה‪ ,‬הרגישה את מבטו וידעה שהוא מחכה לתשובה‪.‬‬
‫מעמול ‪9‬‬
‫"לא‪ .‬אני מחכה"‪ .‬ענתה נחרצות כדי שיעזוב אותה‪" .‬בעצם‪ ...‬כן‪ ,‬כוס שרדונה‪,‬‬
‫תודה"‪ .‬וחייכה אליו חיוך קטן ומתנצל‪ ,‬כאילו מבקש סליחה על הטרחה‪.‬‬
‫בזמן שחיכתה הבר החל להתמלא בלקוחות נוספים‪ .‬היא הפנתה את מבטה‬
‫מכיוון הכניסה והתמקדה על כתם שהבחינה על הבר‪ .‬הברמן הניח את כוס היין‬
‫על מפית‪ ,‬ובאותו רגע הרגישה נגיעה קלה בכתפה‪" .‬נעליים יפות"‪ ,‬הוא אמר‬
‫וחייך אליה בהגזמה‪ .‬הוא לבש חולצת וי לבנה‪ ,‬שהסתירה בקושי חזה שעיר‪,‬‬
‫ג'ינס דהוי ושיער מבריק ושומני‪" .‬ירדן‪ ,‬נכון?" הוא שאל‪ ,‬עדיין מחייך‪ .‬היא‬
‫רצתה ללכת משם‪ ,‬לברוח כל עוד היא יכולה‪ .‬אבל היא חייכה אליו חיוך‬
‫מאולץ‪ ,‬קמה מהכיסא ולקחה את כוס היין איתה לשולחן שאליו הוא הוביל‪.‬‬
‫היא ידעה שזאת הולכת להיות ההצגה הכי טובה בעיר‪ ,‬והיא השחקנית‬
‫הראשית‪ .‬הם ישבו ודיברו‪ .‬היא חייכה מתי שהייתה צריכה לחייך ושאלה את כל‬
‫השאלות שהייתה צריכה לשאול‪ .‬פעלה לפי הכללים של ספר החוקים‪ ,‬זה שכל‬
‫בחורה רווקה צריכה לקרוא וליישם‪ .‬שעתיים אחר כך הוא גמר לה בפה‪ .‬היא‬
‫הסתדרה מול המראה בשירותים הקטנים ויצאה מהפאב במהירות‪ .‬לפני‬
‫שתצטרך להתמודד עם המבוכה שהרגישה עם עצמה‪.‬‬
‫היא התקדמה במהירות לביתה‪ .‬חצי רצה‪ ,‬חצי הולכת‪ .‬קיללה את עצמה‬
‫לכל אורך הדרך‪ .‬פתחה את הדלת ורצה לכיוון השירותים להקיא את כל מה‬
‫שיכלה להוציא מגופה‪ .‬היא הרגישה זוהמה בכל חלקי גופה‪ .‬הסתכלה על עצמה‬
‫בראי מעל הכיור והזדעזעה מההשתקפות שהתגלתה מולה‪ .‬האודם נעלם כלא‬
‫היה‪ ,‬השיער היה מבולגן ללא שריד מהפקעת שהייתה לראשה שלוש שעות‬
‫קודם לכן‪ .‬היא נכנסה להתקלח‪ ,‬ויצאה רק אחרי שהרגישה שניקתה מעצמה את‬
‫אירועי הערב‪ .‬בדקה אם קיבלה הודעה או אולי פספסה שיחה‪ ,‬וגילתה‬
‫אס־אם־אס שהוא שלח אליה‪ ,‬שאל לאן היא נעלמה‪ .‬היא לא ענתה לו‪.‬‬
‫היא התיישבה על קצה המיטה וניסתה לשחזר את אירועי הערב‪ .‬ניסתה‬
‫להבין למה היא אפשרה לעצמה להתדרדר ולהגיע למצב הזה‪ .‬היא ליטפה את‬
‫עורפה בעדינות והרגישה איך הבדידות חודרת לעצמותיה‪ .‬היא לא תיארה‬
‫לעצמה שככה ייגמר הדייט‪ ,‬אך למעשה לא הצליחה לדמיין אפשרות אחרת‪.‬‬
‫צמרמורת שעלתה מתחתית עמוד השדרה ועד לבין השכמות גרמה לה לנער את‬
‫עצמה‪.‬‬
‫השעה הייתה מאוחרת‪ .‬ואחרי שעה של הרהורים על הדייט היא כיסתה את‬
‫גופה בשמיכת הפוך המחממת‪ .‬ירדן ידעה שהיא לא הייתה צריכה לשקר‬
‫לעצמה שזה הכי טוב שתוכל להשיג‪ .‬היא צריכה את האדם הזה שלא יגרום לה‬
‫לקלל את עצמה‪ .‬מישהו שיאפשר לה להרגיש חופשייה עם האמת שלה שתמיד‬
‫העיקה עליה‪ ,‬ובעיקר על אחרים‪ .‬ובדיוק כשהבינה שהתכונה המוערכת עליה‬
‫היא כנות‪ ,‬היא נרדמה‪.‬‬
‫‪ 10‬מעמול‬
‫צילום‪ :‬עופרי בר‬
‫מעמול ‪11‬‬
‫היא התעוררה בשעות הבוקר המאוחרות‪ .‬מרחה את הזמן והכינה לעצמה‬
‫כוס קפה עם הרבה קצף לצד ארוחת בוקר שהייתה מאולתרת ממאכלים‬
‫שהצליחה למצוא בבית‪ .‬היא התקשרה לאמה לעדכן אותה שהיא יצאה לדייט‬
‫שסידרה לה‪ ,‬אך הוא לא עמד בסטנדרטים שלה‪ .‬ואחרי שעתיים של הטפות על‬
‫סטנדרטים‪ ,‬על חתן ועל ילדים היא סיימה את השיחה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬היא קבעה‬
‫לעצמה תוכניות לערב עם שתי חברות‪ .‬הן שמעו על פאב מסתורי שהן חייבות‬
‫לבדוק‪.‬‬
‫ירדן התעוררה משנת הצהריים הספונטנית בבהלה‪ .‬השעה הייתה מאוחרת‬
‫והיא מיהרה להסתדר‪ .‬היא לבשה סוודר גדול בצבע סגול וג'ינס סקיני בהיר‬
‫וקרוע‪ ,‬פיזרה את השיער‪ ,‬סירקה אותו מעט ונתנה לו ליפול על כתפיה באופן‬
‫טבעי‪.‬‬
‫הן קבעו להיפגש שם‪ .‬זה היה פאב אירי קטן ומוסתר שנמצא מתחת לבית‬
‫כנסת באחד הרחובות המקבילים אליה‪ ,‬והצליחה למצוא אותו בזכות המוסיקה‬
‫הרועשת שבקעה ממנו‪ .‬היא נכנסה לפאב והזמינה לעצמה חצי ליטר בירה‬
‫מהבר‪ ,‬קיבלה את ההזמנה ומיד לאחר מכן התקרבה לשולחן שלהן‪ ,‬הניחה את‬
‫הכוס על השולחן‪ ,‬ונחתה על הכיסא באנחת "אוף" חרישית‪.‬‬
‫מוסיקת רוק־פופ־אלטרנטיבית רועשת התנגנה ברקע‪ ,‬מהשירים האלה‬
‫שהיא לא התביישה לזייף‪ .‬הן השלימו פערים מהשבוע שחלף ודיברו בעיקר על‬
‫דברים בנאליים משעממים‪ ,‬ולאחר מחשבה החליטה שהיא לא מספרת על‬
‫הבליינד דייט הכושל שהיה לה‪.‬‬
‫בכיסא מאחורי ירדן ישב מישהו שלא הפסיק לזוז ותקע בה את המרפק‬
‫מספר פעמים במהלך הערב‪ ,‬והתנצל בכל פעם‪ .‬ובספה האחורית הצמודה לקיר‬
‫ישבו ארבעה חבר'ה שחלקו באנג‪ .‬כל כמה זמן היה קם מישהו מהחבורה‬
‫ומתחיל לרקוד בתנועות מגוחכות ומצחיקות‪ ,‬כאלה שגרמו לירדן לצחוק חרישי‬
‫עד כמעט חנק‪ .‬היא לא הצליחה להזיז את העיניים שלה מאחד מהם‪.‬‬
‫הבחור מאחוריה נתן לה עוד מרפק וביקש סליחה‪ .‬היא הסתכלה עליו בכעס‬
‫והוא הסתכל עליה במבט מתנצל‪" .‬היי! אני אלון! אפשר להזמין אותך לצ'ייסר‬
‫ותסלחי לי?" הוא צעק כדי שתשמע אותו מעבר למוסיקה הרועשת‪ .‬היא‬
‫הסכימה והם נקשו בכוסותיהם והרימו צ'ייסר וודקה‪ ,‬הוא עשה פרצוף וחייך‬
‫אליה‪ .‬היא חייכה בחזרה והודתה לו‪" .‬איך קוראים לך?" הוא שאל‪ ,‬מסרב לקבל‬
‫את עורפה בחזרה‪" .‬ירדן־אבל־יש־לי־חבר!" היא אמרה במהירות‪ ,‬שלא ישים לב‬
‫לשקר‪ .‬הוא חייך ומיד הסתובב חזרה לשולחן‪ .‬היא יכלה לתת לו את המספר‬
‫שלה ולגרום לו לרצות אותה‪ ,‬וגם אם לערב אחד‪ .‬אבל המאמץ המיותר‬
‫שהשקיע והדרך העקיפה שבה בחר נראו לה מאולצים‪.‬‬
‫‪ 12‬מעמול‬
‫היא חזרה לדבר עם הבנות‪ ,‬תוך כדי שהעיפה מבטים צדדיים לכיוון הספה‬
‫האחורית‪ .‬הדר התחילה לספר על הבחור האחרון שהזדיינה איתו‪ ,‬איך ואיפה‬
‫הם עשו את זה‪ ,‬וכמה פעמים‪ .‬בדיוק כשהיא חיקתה את הפרצוף שהוא עושה‬
‫כשהוא גומר‪ ,‬עמד לידן הבחור עם הבאנג‪ .‬הוא הסתכל על ירדן‪" ,‬היי‪ .‬ניב‪.‬‬
‫מישהי רוצה להפיל?" שאל בקול רגיל‪ ,‬לא התאמץ לצעוק ולהתגבר על‬
‫המוסיקה‪ .‬החברות הסתכלו על ירדן וחייכו אליה‪ ,‬סימנו לה עם הראש שתלך‬
‫איתו‪ .‬היא חייכה במבוכה וקמה מהכיסא‪ ,‬הלכה לצדו לכיוון הספה‪.‬‬
‫הוא הכין לה והיא הפילה‪ .‬הכין שוב והוא הפיל‪ .‬שניהם היו על הספה לבד‪,‬‬
‫צחקו על יושבי הפאב ועל עצמם‪ .‬היא השעינה עליו את הראש ולא היה אכפת‬
‫לה מכלום‪ .‬היא לא הכירה אותו אבל הרגישה הכי טוב שאפשר‪ .‬זה מה שהיא‬
‫חשבה לפחות‪ .‬עד ששעה אחת אחרי כן הראש שלו היה בין הרגליים שלה‪ .‬היא‬
‫גמרה והוא סיים‪ .‬שכב לידה על המיטה וחיבק אותה בזרועו‪ ,‬היא הניחה את‬
‫ראשה על החזה שלו והחליטה לנסות מה שלא הצליחה קודם‪ .‬היא נישקה לו‬
‫בעדינות את החזה‪ ,‬הבטן ופילסה את דרכה באיטיות תוך כדי שהיא יורדת‬
‫דרומה‪.‬‬
‫מעמול ‪13‬‬
‫אודי שרבני‬
‫מובכות לא תרים את ראשה‬
‫אשית ּ ֹכל‪ָ ,‬ע ֶלי‪ ‬לֹא‪.‬‬
‫ֵר ׁ ִ‬
‫ּ‬
‫יכה ְל ַה ְר ִטיב ֶאת סוֹ ף ָּכל ָה ֶא ְפ ׁ ָש ֻריוֹ ת‬
‫ְל ׁשוֹ נָ ּה ׁ ֶשל ַה ַּנ ֲע ָרה ְצ ִר ָ‬
‫אוּ ָלם ִל ְפנֵ י ֵכן‪ָ ,‬ע ֶלי‪ ‬לֹא‪.‬‬
‫יצי ַמ ְח ׁ ָשבוֹ ת‬
‫לֹא ִל ְהיוֹ ת נִ ְמ ַהר ְמ ִציצוֹ ת‪ִ ,‬מ ֵ‬
‫יצי ְמ ִציצוֹ ת‪.‬‬
‫ִמ ֵ‬
‫יצה‬
‫ְמיֻ ָּתר ְל ַצ ֵ ּין ׁ ֶש ַּב ָ ּק ׁ ַשת ְמ ִצ ָ‬
‫ּפוֹ ֶע ֶלת ְּבצוּ ָרה יוֹ ֵתר ּ ְפ ׁשוּ ָטה‬
‫וְ זֹאת דֶּ ֶר‪ַ ‬ה ּלֹא ַה ּמוּ ָדע‬
‫ׁ ֶשל ַה ַּנ ֲע ָרה‪.‬‬
‫ֹאש‪ָ ,‬לחוּ ד ָל ּה ִח ָידה‬
‫ָע ֶלי‪ְ ‬ל ַל ֵּטף ֶאת ֶל ְחיָ ּה‪ַ ,‬סנְ ֵט ָר ּה ׁ ֶשל ְמ ֻק ּ ֶפ ֶדת ָהר ׁ‬
‫ֵמ ַה ּסוּג ַה ּ ַפ ׁ ְש ָטנִ י ְּביוֹ ֵתר ִמ ִּמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ַּת ְר ֵּתי ַה ַּמ ׁ ְש ָמע‪ ,‬אוֹ ַה ִּמ ָּלה ַה ִּנ ְר ֶּד ֶפת‬
‫יה‪ְ ,‬ל ַב ֵ ּצ ַע‬
‫וְ זֹאת ִעם ַא ַחת ֵמ ֶא ְצ ְּבעוֹ ֶתי‪ֶ ,‬א ְצ ָּב ֲע‪ְ .‬ל ַה ְמ ׁ ִשי‪ֶ ‬אל ּ ִפ ָ‬
‫יה‪ְ .‬ל ַג ׁ ּ ֵש ׁש ִס ְד ֵקי קֹר‬
‫יה‪ ,‬שִׂ ְפתוֹ ֶת ָ‬
‫ַה ְמ ָּת ַקת סוֹ ד – ִפיזִ ית – ַעל שְׂ ָפ ֶת ָ‬
‫יה ֶאת ַא ַחת‬
‫יה‪ְ .‬ל ַה ְכנִ יס ֶאל ּ ִפ ָ‬
‫יהם‪ְ ,‬רוָ ֶח ָ‬
‫ַה ְּמנַ ְ ּגנִ ים ְק ִסילוֹ פוֹ ן ְּב ֶעזְ ַרת ִרוְ ֵח ֶ‬
‫ֵמ ֶא ְצ ְּבעוֹ ֶתי‪ֶ ,‬א ְצ ָּב ֲע‪ְּ .‬ב ַר ּכוּ ת‪ַ ,‬ר ּכוּ ְת‪ .‬וְ ָאז‪ ,‬אוֹ ָאז‪ֶ ,‬א ְצ ַּבע זֹאת ִּת ׁ ּ ָש ֵאב‬
‫יה יִ ְת ַחדְּ דוּ ‪,‬‬
‫ימה וְ ָאחוֹ ָרה‪ְ .‬ל ַח ֶ ּי ָ‬
‫ַעל יָ ָד ּה‪ְּ ,‬ת ֻל ַּטף ַעל יְ ֵדי ְל ׁשוֹ נָ ּה‪ָ .‬ק ִד ָ‬
‫יה יִ ְת ַר ְּככוּ ‪ִ .‬היא ָּת ִבין ֶאת ָה ֶר ֶמז‪.‬‬
‫יִ ְת ַר ּפוּ ‪ ,‬יִ ְת ַחדְּ דוּ וְ יִ ְת ַר ּפוּ ‪ִ .‬ל ְסתוֹ ֶת ָ‬
‫ָה ֶא ְצ ַּבע ְמשַׂ ֶח ֶקת ִעם ַה ּלֹא מוּ ָדע‪ְ ,‬מ ֻל ָ ּקק‪ְ ,‬מ ַל ֵ ּקק‪ִ ,‬מ ְת ַל ֵ ּקק‪ְ .‬מג ֶֹרה‪,‬‬
‫ְמ ָג ֶרה‪ִ ,‬מ ְת ָ ּג ֶרה; ִענְ ַּבל ַה ּ ֶפה זוֹ ֵרק ָּכל ַמה ׁ ּ ֶש ָח ׁ ַשב ַעד ַע ְכ ׁ ָשו‪ַ ,‬ה ֵח‪ַ ‬ה ִ ּק ְד ִמי‬
‫אשוֹ נָ ה‬
‫ׁשוֹ ֵאל ִל ׁ ְשלוֹ ם ַה ֵח‪ָ ‬ה ֲאחוֹ ִרי‪ַ ,‬ה ֵח‪ָ ‬ה ֲאחוֹ ִרי נֶ ֱהנֶ ה ֵמ ַה ּ ַפ ַעם ָה ִר ׁ‬
‫ׁ ֶש ַה ּ ָשׂ ָפה ִמ ְתיַ ֶח ֶסת ֵא ָליו‪ .‬וְ ִה ֵּנה‪ִ ,‬מ ָּכאן ֵאין ַמה ְּל ַה ְפ ִסיד ׁ ֶש ֲה ֵרי ִאם ִהיא‬
‫ִּת ְד ֶחה ֶאת ַא ַחת ֵמ ֶא ְצ ְּבעוֹ ֶתי‪ֶ ,‬א ְצ ָּב ֲע‪ִ ,‬היא‪ַ ,‬ה ַּנ ֲע ָרה‪ּ ַ ,‬גם לֹא ַּת ְמ ׁ ִשי‪‬‬
‫ָה ְל ָאה; לֹא ֵּת ֵרד ַל ֲע ִל ַ ּית ַה ַ ּגג ַה ַּמ ְר ֵּת ִפית‪ַ ,‬מ ְר ֶּת ְפ‪ֲ .‬ה ֵרי ִאם ִהיא ְּת ָס ֵרב‬
‫ְל ָכ‪ְ – ‬ל ַא ַחת ֵמ ֶא ְצ ְּבעוֹ ֶתי‪ֶ ,‬א ְצ ָּב ֲע‪ַ – ‬א ָּתה ִמ ִ ּצדְּ ‪ ‬לֹא ִּת ְצ ָט ֵר‪‬‬
‫ֹאש ְּכ ׁ ֶש ְּת ַב ֵ ּק ׁש זֹאת ְּב ֵעינֶ י‪ְ ּ ;‬פ ֻע ַּלת ַה ֵּסרוּב‬
‫ַּב ֶה ְמ ׁ ֵש‪ְ ‬ל ִה ׁ ּ ָש ֵאר ְּכפוּ י ר ׁ‬
‫ּ‬
‫ֹאש ּה; ׁ ְש ֵאלוֹ ת ׁ ֶש ִיזְ דַּ ְ ּקקוּ ִל ְת ׁש ָוּבה‪ְּ ,‬ת ׁש ָוּב ָת ּה‪ ,‬לֹא‬
‫לֹא ְּתנַ ְענֵ ַע ֶאת ר ׁ ָ‬
‫ֹאש ּה; ִמשְׂ ָח ְק‪ַ ‬ה ְמ ֻכ ָ ּון‬
‫יִ ׁ ּ ָש ֲאלוּ ; ַהנְ ָמ ַכת ִצ ּ ִפ ּיוֹ ת לֹא ִּת ָּמ ַתח‪ ,‬לֹא ָּת ִרים ר ׁ ָ‬
‫‪ 14‬מעמול‬
‫ילה ִּב ׁ ְש ִביל לֹא ַל ֲעשׂ וֹ ת ֵעין‬
‫ֵּבינְ ‪ְ ‬ל ֵבין ַע ְצ ְמ‪ְּ – ‬ב ִח ָירה מוּ ַד ַעת ִּב ׁ ְש ִל ָ‬
‫ָה ַרע – לֹא ַּת ֲע ִסיק ַמ ְח ׁ ְשבוֹ ֶתי‪ ,‬גּ וֹ ָרל ַּב ָ ּק ׁ ָש ְת‪ַ ;‬מ ַּסע ׁ ִש ְכנוּ ִעים – ָּכזֶ ה‬
‫ׁ ֶש ָ ּי ֵפר ֶאת ִאי ַה ִּד ּבוּ ר ָע ָליו ׁ ָש ַמ ְר ָּת ִמ ָּכל ִמ ׁ ְש ָמר ִל ְכ ֵדי ֶה ְמ ׁ ֵש ִכ ּיוּ ת ַההוֹ וֶ ה‪,‬‬
‫מוּבכוּ ת‬
‫ֹאש ּה‪ָ ,‬‬
‫מוּבכוּ ת לֹא ָּת ִרים ֶאת ר ׁ ָ‬
‫ַה ְּל ַבד ְּב ַג ּפוֹ – לֹא יִ ָּכנֵ ס ְל ָת ְק ּפוֹ ‪ָ .‬‬
‫ֹאש ּה‪ְ .‬וּב ֵכן‪ֵ ,‬אין ָּכאן ַמה‬
‫מוּבכוּ ת לֹא ָּת ִרים ֶאת ר ׁ ָ‬
‫ָ‬
‫ֹאש ּה‪,‬‬
‫לֹא ָּת ִרים ֶאת ר ׁ ָ‬
‫יצה!‬
‫ָּל ֶל ֶכת ְסחוֹ ר־ ְסחוֹ ר ְוּבשָׂ ָפה ְ ּגבוֹ ָהה‪ָּ :‬כ‪ָ ּ ‬פ ׁשוּ ט לֹא ֵּת ֵצא ִא ְידיוֹ ט‪ ,‬לֹא ְּתס ַֹרב ִל ְמ ִצ ָ‬
‫ָע ֶלי‪ְ ‬ל ִה ׁ ְש ַּת ֵּמ ׁש ק ֶֹדם ְּב ַא ַחת ֵמ ֶא ְצ ְּבעוֹ ֶתי‪ֶ ,‬א ְצ ָּב ֲע‪ְ ,‬ל ַה ְחדִּ יר זֹאת‬
‫ַל ַּנ ֲע ָרה ֶאל ַה ּלֹא ַה ּמוּ ָדע‪ .‬וְ ִאם ִהיא ִּת ַ ּקח ֶאת ָּכל ָה ֶא ְצ ַּבע? הוֹ ‪ִ ,‬היא ִּת ַ ּקח‬
‫אר‪ ‬וּ ְת ַכ ֵּבד ֶאת ַה ׁ ּ ֶש ֶקט‪ְּ .‬ת ַכ ֵּבד‬
‫ֶאת ָּכל ַה ָ ּיד! וְ ָאז‪ִּ ,‬ת ְת ַע ֵּנג ִעם ִסיבוּב ַצ ָ ּו ְ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ֶאת ַה ׁ ּ ֶש ֶקט וְ ֶאת ִאי ַהדִּ ּבוּ ר ָע ָליו ׁ ָש ַמ ְר ָּת ִמ ָּכל ִמ ׁ ְש ָמר ַּב ְז ַמן ַה ֶזה‪ֶ .‬את‬
‫אוֹ תוֹ ֵפנְ ג־ ׁ ְשוֵ י ַע ְצ ִמי‪ֶ ׁ ,‬ש ֶקט קוֹ ִלי‪ֶ ׁ ,‬שהוֹ ִציא ַה ּכֹל ֶאל ַה ּפ ַֹעל‪ ,‬אוֹ יוֹ ֵתר‬
‫נָ כוֹ ן לֹא ִּב ֵּטל דָּ ָבר‪ִ .‬היא ִּת ְמצֹץ ְל‪ ,‬הוֹ ‪ִ ,‬היא ִּת ְמצֹץ ְל‪ִּ ‬כי ָהיָ ה זֶ ה ׁ ִשיר‬
‫ׁ ֶש ׁ ּ ָש ַמ ְע ָּת ַּב ַּמ ְק ֵלט ָה ַר ְדיוֹ ‪ ,‬וְ ָאז‪ֶ ,‬ה ְח ַל ְט ָּת ִל ְבחֹן ֶאת ַע ְצ ְמ‪ְּ ‬ביַ ַחס ָלעוֹ ָלם;‬
‫ִהנְ ַמ ְכ ָּת ֶאת ַהוּ וֹ ְליוּ ם ַעד סוֹ פוֹ ‪ִ ,‬ה ְמ ׁ ַש ְכ ָּת ָל ׁ ִשיר ְּב ִל ְּב‪ ,‬וְ ָאז‪ִ ,‬ה ְג ַּב ְר ָּת ׁשוּב‪.‬‬
‫יע וְ זֹאת ְל ַא ַחר ׁ ֶש ְּב ִל ְּב‪‬‬
‫וְ ִה ֵּנה‪ ,‬נָ ַח ָּת ְּבאוֹ ָת ּה נְ ֻקדָּ ה ׁ ֶש ֵא ֶלי ָה ַה ׁ ּ ִשיר ִה ִ ּג ַ‬
‫יט ָרה‪ַ ,‬ה ָּבס וְ ַה ׁ ּ ִש ָירה‪ּ ַ .‬גם ֶאת ַּת ְפ ִק ֵידי‬
‫ית ֶאת ַּת ְפ ִק ֵידי ַה ִּתיפוּ ף‪ַ ,‬ה ִ ּג ָ‬
‫ָעשִׂ ָ‬
‫ַה ּקוֹ לוֹ ת ַה ׁ ּ ְשנִ ִ ּיים‪ָ .‬ל ֶב ַטח ֶאת ַּת ְפ ִק ֵידי ַה ּקוֹ לוֹ ת ַה ׁ ּ ְשנִ ִ ּיים‪ַ .‬ה ׁ ְש ֵען ַע ְכ ׁ ָשו‬
‫ׁ ַש ְח ֵרר ֶאת ַה ּ ָפנִ ים‪.‬‬
‫אשי‪ְ ‬ל ָאחוֹ ר‪ֵ ,‬ה ָר ַגע‪.‬‬
‫ָר ׁ ֶ‬
‫יכה ְל ַה ְר ִטיב ֶאת‬
‫אשית ּ ֹכל‪ָ ,‬ע ֶלי‪ ‬לֹא‪ְ .‬ל ׁשוֹ נָ ּה ׁ ֶשל ַה ַּנ ֲע ָרה ְצ ִר ָ‬
‫אוּ ָלם ֵר ׁ ִ‬
‫סוֹ ף ָּכל ָה ֶא ְפ ׁ ָש ֻר ּיוֹ ת‪ֶ ,‬א ְפ ׁ ָשרוּ ְת‪ .‬אוּ ָלם ִל ְפנֵ י ֵכן‪ָ ,‬ע ֶלי‪ ‬לֹא‪.‬‬
‫לֹא ִל ְהיוֹ ת נִ ְמ ַהר ְמ ִציצוֹ ת‬
‫יצי ְמ ִציצוֹ ת‪.‬‬
‫יצי ַמ ְח ׁ ָשבוֹ ת‪ִ ,‬מ ֵ‬
‫ִמ ֵ‬
‫ֹאשם‪,‬‬
‫ֵא ֶּלה ֵאינָ ם ֶא ָּלא‪ְּ ,‬ב ַס‪‬־ ַה ּכֹל‪ַ ,‬מ ְפ ִס ָידנֵ י ִחידוֹ נֵ י ַק ּ ֵפד ר ׁ ָ‬
‫נֶ ֶא ְמנֵ י שִׂ יחוֹ ת ִמ ּלוּ ִאים‬
‫ְמ ֻפ ָ ּז ֵרי ַה ָּבעוֹ ת ּ ָפנִ ים‪ ,‬יוֹ ׁ ְש ֵבי יַ ְר ְּכ ֵתי ַה ּ ָשׂ ָפה‪.‬‬
‫יטב ֶאת ָה ֲעבוֹ ָדה‪.‬‬
‫ֵא ֶּלה ֵאינָ ם יוֹ ְד ִעים ֵה ֵ‬
‫מעמול ‪15‬‬
‫צילום‪ :‬עופרי בר‬
‫‪ 16‬מעמול‬
‫מיקי ברטוב‬
‫ישבן חלק אפשר לנקות טוב‬
‫יותר‬
‫מונולוג של דייל במכון להסרת שיער בלייזר‪ .‬מובא ככתבו‬
‫וכלשונו‪ ,‬בלי התערבות של עורך‬
‫היום בכל חברות האסתטיקה והמכונים של הסרת שיער בלייזר ניתן לראות‬
‫מאות גברים שחולמים שהם יהיו אחרים ממה שהם היו עד היום‪ .‬הם חולמים‬
‫שיהיו נקיים יותר ומטופחים יותר‪ ,‬כמו מין אבולוציה חיצונית שתשנה להם את‬
‫החיים מקצה לקצה וככה הם מרגישים יפים יותר‪ .‬הגבר‪ ,‬בזמן שהוא מחליט‬
‫לשנות את עצמו‪ ,‬רואה גברים אחרים שמשנים את עצמם‪ .‬לדוגמה‪ ,‬כשהם‬
‫מסירים את שערם מאזור הבטן והחזה שנותן להם מראה של הגבר החדש‪.‬‬
‫הסרת השיער בלייזר היא תחום שהפך למיינסטרים בחברה הישראלית ואף‬
‫באזור הדרום‪ .‬היום הגברים חושבים שלהסיר שיער ממקומות שלא היו רגילים‬
‫להוריד משם שערות – כמו ישבן‪ ,‬פי הטבעת ומפשעות – גורם להם להרגיש‬
‫בטוחים יותר בעצמם‪ .‬היום‪ ,‬בשביל הגבר להוריד שיער מהישבן גורם לו יותר‬
‫ביטחון עצמי כי ככה הוא לובש תחתוני בוקסר יותר פרובוקטיביים‪ ,‬עם סמלים‬
‫שנראים מאוד מיניים והבוקסרים כמובן קצרים ברמה של מיני קצר שמאוד‬
‫מבליטים לו את החבילה שיש לו להציע‪ ,‬וככה הוא מרגיש שהוא יכול יותר‬
‫לגשת אל המין השני על מנת להכיר וגם כדי לפתח קשר‪ .‬בדרך כלל קשר‬
‫למטרת סטוץ הוא קשר שיותר שואפים אליו אותם גברים‪ ,‬כי הם חושבים‬
‫שככה הם יוכלו לחוות סקס איכותי יותר ולפעמים אפילו מרגישים שיש להם‬
‫יותר ביטחון עצמי להתחיל עם בן או בת על מנת לפתח קשר רציני‪ .‬כי כשהם‬
‫מרגישים שהם נקיים אז הם מרגישים שהם בטוחים יותר‪.‬‬
‫הסרת שיער מהישבן זה גם אזור שנראה סקסי יותר מבחינת הגברים אם‬
‫הוא חלק לגמרי‪ ,‬גם כשמדובר על שערות מפי הטבעת‪ .‬בסניפים של חברות‬
‫להסרת שיער בלייזר באזור הדרום יש המון גברים ששוברים את המוסכמות‬
‫החברתיות שרק האישה צריכה להוריד שיער‪ .‬גם הגבר יכול ליהנות מהעולם‬
‫מעמול ‪17‬‬
‫של היופי והאסתטיקה ואם צריך אפילו להחצין כמה שיותר את הפנטזיות‬
‫האישיות שלו‪ ,‬גם אם זה מלמד על המחשבות המיניות שצצות לגברים ולנשים‪,‬‬
‫ועל כך שככל שאזורי איבר המין שלהם חלקים‪ ,‬אז ככה הם מרגישים יותר‬
‫חרמנים ויותר גלויים וחשופים לסקס‪.‬‬
‫הגברים‪ ,‬אלו שמעידים שמסירים שיער בלייזר מהישבן ומפי הטבעת‪,‬‬
‫מרגישים לעתים קרובות פנטזיות ארוטיות בתת־מודע שלהם‪ ,‬חולמים על קיום‬
‫מערכת יחסים מינית‪ ,‬קודם כל אוראלית‪ ,‬שבה יש את המצב שבו מתחילים‬
‫לגרות להם את איבר המין‪ ,‬אותו אדם שעליו הם מפנטזים‪ ,‬ואז גם מגע שבו‬
‫מתחילים להחדיר אצבעות לאזור פי הטבעת‪ ,‬שעוד יותר גורם לחרמנות‪.‬‬
‫כשאותם גברים עם הישבן החלק שמים בוקסרים קצרים שצמוד מאוד לפין‬
‫ולאשכים שלהם יש יותר גירוי מיני‪ .‬כי ככה כשאין השיער באזור זה מעלה את‬
‫רמת החרמנות שלהם וככה הם נוטים גם ליותר אוננות‪ .‬האוננות מאוד בולטת‬
‫שמסירים שיער באזור הישבן‪ ,‬מה שמוביל גם את הנטייה לעידוד הגילוח של‬
‫שערות המפשעות ומהערווה‪ .‬כי אם גברים מפנטזים על עצמם כחלקים בחלק‬
‫מאיברי המין אז הם נגררים לרצות להיות חלקים בכל האזורים שקרובים לאיבר‬
‫המין‪.‬‬
‫כשהשיער במפשעות כבר לא קיים הם מרגישים שהם נקיים והיגייניים‬
‫באזור וככה חושבים שיוכלו לעשות סקס טוב יותר עם בני זוגם ולא רק עם בני‬
‫זוגם אלא אפילו סקס טוב יותר עם כל מיני אנשים רק למטרת סטוץ הכי הרבה‬
‫זמן שיכול להיות להם‪ .‬סטוצים מתחילים להופיע להם באופן נגיש יותר‪ .‬לאחר‬
‫שמורידים שערות באזורים שקרובים לאיבר המין‪ ,‬העובדה שכבר אין להם‬
‫שיער באזור רק יותר מעוררת חשק מיני והחשק המיני הזה גורם ליותר חרמנות‬
‫ולחיפוש עצום יותר של סקס אנאלי‪ .‬אם בן אדם בממוצע נוטה לאונן ‪ 2‬עד ‪3‬‬
‫פעמים ביום אז כשכבר אין שיער ליד אזור איבר המין כמו במפשעות‪ ,‬הגבר‬
‫מאונן עד עשר פעמים ביום‪ .‬העובדה שכל כך נעים לו באזור ושכל מגע הכי‬
‫קטן כבר מעורר בו חשק מיני ולאט לאט כבר מתחיל לעמוד לו הפין שיכול‬
‫לבלוט לו ברחוב כשהוא מסתובב עם כל מכנס שילבש‪ .‬כשהגבר יחפש סטוץ‬
‫הוא יותר ויותר יצבור את הרצון מצד החברה להיענות לבקשה שלו‪ ,‬כי אנשים‬
‫בתוך עצמם נהנים לקיים יחסי מין עם אנשים שיש להם איבר מין חלק משיער‪,‬‬
‫כי זה נראה להם מרשים יותר וגם זה נראה להם נעים יותר‪ ,‬ונעים יותר שווה‬
‫לסקס טוב יותר‪.‬‬
‫בזמן החדירה של הפין לתוך איבר המין הנקבי יש תחושה יותר נעימה בזמן‬
‫הסקס גם מצד הנשים‪ .‬הנשים מסירות את שיערן מסביב המפשעות וגם באזור‬
‫הדגדגן‪ ,‬מה שגורם שאזור איבר המין שלה ושל הגבר‪ ,‬שניהם חלקים‪ ,‬שניהם‬
‫נקיים יותר ושניהם נהנים ככה יותר מסקס‪ .‬זה נהיה יותר זורם לשני המינים‪.‬‬
‫‪ 18‬מעמול‬
‫גם סקס בין שני אנשים מאותו המין נהיה נוח ונקי‪ .‬כששני גברים מקיימים‬
‫יחסי מין ואזור איבר המין של הגבר חלק והישבן של הגבר השני חלק כולו אז‬
‫כשהפין חודר לישבן יש תחושה כאילו הסקס קליל יותר‪ .‬יש את ההרגשה של‬
‫החדירה הנעימה יותר והכיפית‪ .‬בזמן הסקס הפין מגיע לנקודת הג'י של הגבר‬
‫הפסיבי‪ ,‬שמרגיש שהוא רק רוצה שהסקס ימשיך ולא ייפסק‪ .‬הפין חודר טוב‬
‫יותר לישבן שהוא חלק לגמרי בלי שום שערה שתפריע לחדירה‪.‬‬
‫ישבן חלק אפשר לנקות טוב יותר‪ .‬יש את האפשרות לעשות חוקן והחוקן‬
‫מנקה טוב יותר את הישבן כשהוא חלק‪ ,‬ואז גם האזור פחות מדיף ריחות לא‬
‫נעימים‪ ,‬וההפך‪ ,‬הוא רק מפיץ ריחות נעימים שעוד יותר מעלים את רמת המתח‬
‫המיני ואת רמת החרמנות בזמן הסקס‪.‬‬
‫הנשים גם להן חשוב מאוד להיות חלקות בגוף‪ ,‬במיוחד במפשעות וגם‬
‫בישבן‪ .‬בשביל האשה המכונים להסרת שיער הם כמו אחד החברים הכי טובים‬
‫שלהן‪ .‬הוא נותן להן הרגשה בטוחה שכן האשה יכולה לקיים סקס טוב יותר‪,‬‬
‫היא תרגיש שהיא יכולה ללבוש ביקיני בים וגברים יזילו ריר כשיראו שיש לה‬
‫ישבן תוסס‪ ,‬חלק‪ ,‬ושאיבר המין שלה כולו נקי‪ ,‬וככה יותר יפנטזו עליה מינית‪.‬‬
‫בשביל הנשים חשוב מאוד להיות מושכות‪ ,‬שירגישו שהן יכולות לעשות סקס‬
‫מעולה כשאין להן שום שערה באזור הערווה בגלל העובדה שככה הן יותר‬
‫נקיות‪ ,‬מרגישות יותר ביטחון שהגבר אותו הן רוצות או לסטוץ או גבר למערכת‬
‫יחסים רצינית ירגיש שהוא יכול ליהנות מסקס נקי יותר וחווייתי יותר שהוא‬
‫לעולם לא ישכח‪.‬‬
‫בסופו של דבר גם לגברים וגם לנשים יש את היצרים המיניים שלהם ואנחנו‬
‫כבני אנוש אוהבים לשחרר לפעמים את החשק המיני שלנו ולא להסתיר אותו‬
‫תמיד‪ .‬לכן היום‪ ,‬בשנת ‪ ,2015‬יש כל כך הרבה מודעות של איך לעשות סקס‬
‫טוב יותר ואיך להיות מושך יותר כדי למשוך אנשים שירצו לקיים מערכת‬
‫יחסים איתך‪ .‬לפעמים היה נדמה שיש אנשים שלא באמת מפנטזים על מין ועל‬
‫אוננות כל הזמן אבל אנחנו מגלים לאט לאט שכן אצל כל בן אדם קיימים‬
‫החשקים המיניים שלו וכן הוא צריך להוציא אותם מבלי שהוא ירגיש לא בסדר‬
‫עם עצמו בזמן שהוא עושה זאת‪.‬‬
‫מעמול ‪19‬‬
‫דנה פרץ תורג'מן‬
‫אני מחכה להם‬
‫אני מחכה להם‪ .‬כולנו מחכים להם‪ .‬שיתגנבו אלינו בשקט כשנהיה הכי לא‬
‫מוכנים‪ .‬לרגעים‪ ,‬אנחנו נתקפים דפיקות לב חזקות וחושבים שאולי הנה‪ ,‬הם‬
‫באו‪ .‬אבל רוב הזמן זה רק הלב שמפתח חרדות‪ .‬מה שבטוח זה שיום אחד הם‬
‫יבואו שוב‪ ,‬ואנחנו נמשיך בחיים ונחכה להם בינתיים עם דפיקות לב מואצות‪.‬‬
‫מטבח בבית‪ ,‬אנחנו מכינים ארוחת ערב‪ .‬הוא מטגן חביתה‪ ,‬אני מכינה סלט‪.‬‬
‫הילדים משחקים בחוץ‪ .‬זה הרי קיבוץ‪ ,‬מותר לשחק בחוץ‪ .‬מתרוצצים בדשא‬
‫מבלי שאמא ואבא יציקו או ישבו להם על הראש‪ .‬הקטנה לידי נדבקת לי לרגל‬
‫ואני צוחקת איתה וחותכת תוך כדי את העגבניות‪ .‬פתאום הרעש המטורף מפיל‬
‫אותה לרצפה‪ ,‬או שזה ההדף‪ .‬היא ממש מתגלגלת מההדף‪ .‬לפני שאני מצליחה‬
‫לתפוס מה היה‪ ,‬יש עוד שלושה כאלו אחד אחרי השני‪ .‬לוקח לי כחצי דקה‬
‫לעכל ואז אני נזכרת‪ .‬הילדים‪ .‬אני רצה גם הוא רץ‪ ,‬במדרגות בדרך למטה אני‬
‫רואה את שאר השכנים רצים כדי לאסוף את הילדים‪ .‬וזהו‪ .‬מאותו רגע כבר לא‬
‫היה שקט‪.‬‬
‫יום למחרת‪ ,‬כבר לא יצאנו מהחדר בערך ‪ 12‬שעות רצופות חוץ מלפיפי‬
‫פחדני ביותר‪ .‬ואז התחילו הדיווחים‪ ,‬הטלוויזיה נון־סטופ‪ .‬הרעש הבלתי נסבל‬
‫של התותחים‪ ,‬הצבע האדום הבלתי פוסק‪ ,‬שעמום הילדים שלא יכולים לצאת‬
‫מהחדר והדאגה אליו כשהוא הולך לקנות לנו חלב במרכולית‪.‬‬
‫רגע אחד של זעזוע וכולם יודעים שזה פה ליד‪ .‬החלונות רעדו וכן רצפת‬
‫הבית‪ ,‬המבטים על פני הילדים כבר מבועתים‪ .‬אני תופסת תיק ומזוודה‬
‫ומתחילה להכניס בטירוף‪ ,‬כל מה שמוכן להיכנס לי למזוודה‪ .‬עוד כמה דברים‬
‫בשקית מהמטבח‪ .‬ונועלת להם נעליים‪ .‬כל זה תוך דקתיים לא יותר‪ .‬מפתחות‬
‫ביד אחת תינוקת ביד שנייה‪ ,‬הוא עם הילדים ועם המזוודה‪ .‬רצים לאוטו כדי‬
‫שלא יתפוס אותנו אחד במעופו‪ .‬החרדה אוכלת לנו את הגוף‪ .‬נוסעים משם‬
‫ומחכים עד שנעבור את הסכנה‪ .‬חודשיים בערבה ללא שמץ של מושג מה קורה‬
‫בבית‪ .‬דיווחים מגיעים כל הזמן והתחושה היא שהכל כולל הכל עולה בלהבות‪.‬‬
‫באיזשהו שלב‪ ,‬אנחנו מוכרחים לחזור‪ .‬הבגדים כבר לא מספיקים‪ ,‬אין לנו‬
‫שקט נפשי וחייבים בית‪ ,‬אפילו אם אחד נוראי שכזה‪ .‬חוזרים ומוצאים בסיס‬
‫‪ 20‬מעמול‬
‫צבאי במקום בית‪ .‬חיילים וטנקים פרושׂ ים איפה שמכינים את חגי ישראל‬
‫בקיבוץ‪ .‬שולחנות ערוכים לגדוד שלם בחדר האוכל‪ .‬כמה מבנים הרוסים‬
‫מהפצצות‪ .‬שקט ודממה בחוץ‪ .‬אין כלב בקיבוץ הנטוש‪.‬‬
‫אז בטח אתם חושבים לעצמכם שלסיפור הזה יש סוף דרמטי‪ .‬לא‪ ,‬לא לי‬
‫לפחות‪ .‬יש כאלו שלא חזרו מהסיפור הזה‪ ,‬אבל אני לא יכולה לקחת את שלהם‬
‫אלי‪ .‬בטח חשבתם שמשהו יקרה לנו וניתקף בטראומה שתגרום לנו להשתתק‬
‫או לפחות לא לתפקד‪ ,‬בטח חשבתם שאנחנו מפחדים עד עכשיו לטייל ולתת‬
‫לילדים לשחק‪ .‬אז לא‪ .‬יום אחרי הפסקת האש כשיום לפניה מתו ארבעה אנשים‬
‫ממכרינו ומתוכם ילד קטן ומתוק בגילו של הבן שלי‪ ,‬היה שקט‪ .‬בהדרגה‬
‫החיילים נעלמו‪ ,‬הטנקים השתתקו‪ .‬חדר האוכל חזר לתפקוד רגיל ואנחנו חזרנו‬
‫לעבודה ולחיים הרגילים‪ .‬לא היה שום סימן למה שקרה פה לפני כמה ימים‪.‬‬
‫עכשיו אנחנו כאן‪ .‬חודשים אחרי‪ .‬אני מכינה סלט והוא מטגן חביתה‪.‬‬
‫הילדים משחקים בחוץ‪ .‬זה קיבוץ הרי‪ .‬התינוקת כבר יודעת ללכת אבל עדיין‬
‫נדבקת לי לרגל‪ .‬אני חותכת את העגבניות ומחייכת אליה‪ .‬אבל אני מחכה לרגע‬
‫שההדף יפיל אותה שוב‪ .‬אני יודעת שהם יבואו‪ ,‬יודעת בוודאות שהם יחזרו‪.‬‬
‫השאלה היא רק מתי ולא האם‪ .‬איפה הילדים יהיו הפעם‪.‬‬
‫אני מחכה להם בדפיקות לב מואצות‪ .‬לא רק אני‪ ,‬כולנו‪ .‬אני מחכה שזה‬
‫יקרה כי אין סיכוי למשהו אחר במקום הזה שאני חיה בו‪ .‬הם יבואו כי הם‬
‫חייבים לבוא‪ .‬כי אין להם ברירה אחרת‪ .‬ולי אין ברירה אלא לחיות עם זה‪.‬‬
‫וכשהם יבואו אני אהיה שוב מוכנה‪ .‬עם המזוודה ביד והמפתחות של האוטו ביד‬
‫השנייה‪.‬‬
‫מעמול ‪21‬‬
‫צילום‪ :‬עופרי בר‬
‫‪ 22‬מעמול‬
‫איילת ברדנוב ועופרי בר‬
‫לגמור עם זה‬
‫לעשות אהבה עם האדם שאתה הכי אוהב‪ ,‬לאונן‪ ,‬לגעת בעצמך‪,‬‬
‫עונג אסור‪ ,‬פורקן עצמי‪ ,‬להביא ביד – למה להתבייש בדבר כל כך‬
‫טבעי?‬
‫"אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה" )מתוך‬
‫'שולחן ערוך'‪ ,‬חלק 'אבן העזר' סימן כ"ג(‬
‫כך מתחיל סרטו התיעודי של אור ישר‪" ,‬זרע קודש"‪ ,‬שיצא בסוף ‪2014‬‬
‫במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי ה‪ .16-‬בסרט‪ ,‬ישר‪ ,‬חוזר בתשובה‪ ,‬מתלבט‬
‫כיצד להסביר לבנו הבכור‪ ,‬שהגיע ל"גיל חינוך"‪ ,‬על "איסור שפיכת זרע‬
‫לבטלה"‪ ,‬הנחשב לאחד החטאים החמורים ביותר אצל החרדים‪ .‬הוא יוצא למסע‬
‫בין רופאים‪ ,‬רבנים וחברים‪ .‬כל אחד מספר מנקודת מבטו על הנושא הטעון‪.‬‬
‫הסרט מטפל בנושא שיש ואף רצוי לדבר עליו‪ .‬בעקבותיו יצאנו למסע משלנו‬
‫לבחון את העולם הדתי‪ ,‬החילוני והנשי‪ ,‬ולמצוא את התשובה לשאלה החשובה‬
‫באמת – האם ולמה בכלל כדאי להפסיק לאונן‪.‬‬
‫אוננות היא פעולה עצמית של גירוי איבר המין‪ ,‬המיועדת להנאה וסיפוק‬
‫ולא למטרת רבייה‪ .‬בעת האורגזמה – השיא של האוננות – שופך הגבר זרע‪.‬‬
‫בשפיכה אחת יוצאת כמות נכבדת של כ‪ 300-‬מיליון תאי זרע‪ .‬ביהדות כל‬
‫שפיכה כזו )שנועדה "לבטלה" ולא על מנת להביא חיים לעולם( נחשבת לחטא‪.‬‬
‫איבר הרבייה נקרא "הברית"‪ ,‬הוצאת זרע לבטלה נקרא "פגם הברית"‪ ,‬והתנזרות‬
‫מאוננות נקראת "שמירת הברית"‪ .‬הסיבה העיקרית לכך שהוצאת זרע לבטלה‬
‫נחשבת לאחד האיסורים החמורים ביותר היא שזרע נועד להביא חיים לעולם‪,‬‬
‫וכשמבזבזים אותו למען סיפוק עצמי בעצם הורגים את הזרעים‪ ,‬ואיתם את‬
‫החיים שיכלו להיווצר מהם‪" .‬שמירת הברית" היא חלק משמירת הצניעות‬
‫וההתרחקות מיצר הרע‪ .‬לפי ספר הזוהר‪" :‬כי טיפת המוח נוצרת מייחוד מניה‬
‫וביה בתוך אדם עצמו‪ ...‬יורדת הטיפה למוח הדעת ומתפשטת בעמוד השדרה‬
‫עד שתי הכליות‪ ,‬שם מתבשלת להיות טיפת זרע המועברת לתרין ביעין‬
‫מעמול ‪23‬‬
‫)אשכים("‪ .‬הזוהר הקדוש קורא לזרע טיפת המוח‪ .‬כלומר‪ ,‬ההתעוררות המינית‬
‫מתחילה במחשבה‪ ,‬ורק אז מגיעה למקום שבו הזרעים נמצאים פיסית‪.‬‬
‫בעיה של קהילה שלמה‬
‫כדי לא לחטוא מלכתחילה ב"פגם הברית"‪ ,‬או כדי לשמור על הברית‪ ,‬הוקם‬
‫"שמור עיניך" – אתר אינטרנט עם יותר מ‪ 10,000-‬חברים מכל העולם‪ ,‬המהווה‬
‫מענה ייחודי להתמודדות עם התמכרות לתוכני צפייה "לא נאותים" באינטרנט‪,‬‬
‫המביאים לאוננות ושפיכת זרע לבטלה‪ .‬האתר מיועד בעיקר לדתיים )אך גם‬
‫לחילונים( ובעיקר לגברים )אך גם לנשים(‪ ,‬ונתמך על ידי רבנים רבים מהארץ‬
‫ומהעולם‪ .‬הנרשמים לאתר‪ ,‬בצורה אנונימית כמובן‪ ,‬מקבלים כל יום "מייל‬
‫חיזוק יומי" הכולל משפטי חיזוק )"אצטרף לקשר ההחלמה‪ .‬אמצא את הניסיון‪,‬‬
‫הכוח והתקווה שאני צריך בחברותא של מכורים אנונימיים"(‪ ,‬רשמים מהכנס‬
‫השנתי‪ ,‬מבט מהמקורות ובדיחה יומית )"'תבכי בלוויה שלי?' שואל הבעל‬
‫הגוסס את אשתו‪' .‬בטח'‪ ,‬עונה האשה‪' ,‬אתה הרי יודע שאני בוכה מכל שטות'"(‪.‬‬
‫האתר כולל גם פורום‪ ,‬בו כל אחד יכול להשתתף בשיחה‪ ,‬לשאול שאלות‬
‫ולפרסם מה שהוא רוצה‪ .‬בין היתר בקבוצות הפורום – למצטרף החדש )לקבלת‬
‫מידע(‪ ,‬יומני מסע‪ ,‬פורום נטיות הפוכות )הומוסקסואליות(‪ ,‬פורום נשים ופורום‬
‫צעירים‪ .‬עוד ניתן למצוא באתר את קובץ מדריך התוכנית‪ ,‬המחולק לשני‬
‫חלקים‪" (1) :‬כלים לטיפול במאבק בכל הרמות‪ :‬החל בנפילות אקראיות ועד‬
‫להתמכרות"; )‪" (2‬עקרונות לגישה נכונה במאבק בתאווה"‪.‬‬
‫בין היתר‪ ,‬האתר החינמי מציע תוכנית תמיכה למתחילים ב‪ 12-‬צעדים‪,‬‬
‫בקבוצות טלפוניות פתוחות‪ .‬הקבוצות הם בהנחיית חברים ותיקים שמכונים‬
‫"נתן במתנה"‪" ,‬סוד הכניעה" ו"אסירות תודה"‪ ,‬ובמהלך השיחות הם מדברים‬
‫על ההתמודדות עם הצעדים השונים‪ ,‬תוך חיזוקים מהמקורות‪ ,‬דברי רבנים‪,‬‬
‫ונותנים גם לחברים חדשים לשתף מחוויותיהם‪ .‬אפשר להישאר אנונימי או רק‬
‫להתקשר להקשיב‪ ,‬ואפשר לקבל ספונסר שאליו יכול המשתתף להתקשר מתי‬
‫שצריך‪ ,‬ממש כמו ב‪.AA-‬‬
‫צעד ‪ :1‬להודות שאנחנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על‬
‫חיינו‪.‬‬
‫צעד ‪ :2‬הגענו לאמונה שכוח גדול מאתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות‪.‬‬
‫צעד ‪ :3‬החלטנו למסור את רצונותינו וחיינו להשגחת אלוקים כפי שאנו‬
‫מבינים אותו‪.‬‬
‫צעד ‪ :4‬ערכנו חשבון נפש נוקב וחסר פחד על עצמנו‪.‬‬
‫‪ 24‬מעמול‬
‫צעד ‪ :5‬התוודינו בפני אלוקים‪ ,‬בפני עצמנו ובפני אדם נוסף על טבעם‬
‫המדויק של פגמינו‪.‬‬
‫צעד ‪ :6‬היינו נכונים לחלוטין כי ישחרר אותנו אלוקים מפגמים אלו‬
‫באופיינו‪.‬‬
‫צעד ‪ :7‬ביקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מחסרונותינו‪.‬‬
‫צעד ‪ :8‬ערכנו רשימה של כל האנשים שפגענו בהם ונעשינו נכונים לכפר‬
‫בפניהם כולם‪.‬‬
‫צעד ‪ :9‬ביקשנו את הנכונות לסלוח לכל האנשים האשמים בעוולות‬
‫האמיתיות או הדמיוניות נגדנו‪ ,‬וסלחנו לכל אחד מהם‪.‬‬
‫צעד ‪ :10‬כיפרנו במישרין בכל מקום שהדבר ניתן‪ ,‬פרט למקרים שמעשה זה‬
‫יפגע באחרים‪.‬‬
‫צעד ‪ :11‬המשכנו בחשבון הנפש וכששגינו הודינו בכך מיד‪.‬‬
‫צעד ‪ :12‬נשארנו חזקים‪.‬‬
‫לחברים ותיקים שמעוניינים להישאר "נקיים" יש גם קבוצות סגורות‬
‫וקבוצות חיות‪ ,‬הכוללות מפגשים בירושלים או ברמת גן‪ .‬יש לציין שגם לנשים‬
‫יש קבוצות תמיכה‪ ,‬גם בתור נשותיהם של מכורים וגם בתור מכורות בעצמן‪ ,‬אך‬
‫המקרה לא נפוץ במיוחד‪ .‬אולי כי נשים פחות מדברות על הנושא או מודות בו‪.‬‬
‫סיפורי אלף לילה ולילה‪ ,‬צ'יזבטים או פשוט סיפורי הפחדות על‬
‫זרע לבטלה‬
‫האוננות היא דבר עדין שלא נוטים לדבר עליו‪ ,‬בטח לא בחברות צנועות כמו‬
‫אצל החרדים‪ .‬יש ישיבות שבהן כלל לא מדברים על הנושא עם נערים מפאת‬
‫חוסר ידע כיצד לעשות זאת‪ ,‬ובישיבות שבהן כן מדברים‪ ,‬המודעות נוצרת‬
‫באמצעות הפחדה‪ .‬לפי הסרט "זרע קודש"‪ ,‬אתרי אינטרנט שונים ועדוּ ת של‬
‫בחור חרדי שאותו נשמע בהמשך‪ ,‬כשמתעוררת הסקרנות המינית אצל נערים‬
‫חרדים‪ ,‬ללא הסברים נאמר להם למשל שאם יוציאו זרע לבטלה‪ ,‬הם מולידים‬
‫מלאכי חבלה‪ .‬גם מספרים להם שחיילים ימותו בגללם‪ ,‬שביום מותם לא יוכלו‬
‫להיכנס לגן עדן‪ ,‬ושאנשים ימותו בגללם בתאונות דרכים‪ .‬מספרים גם שאוננות‬
‫יכולה לגרום לעיוורון או לצמיחת שערות בכף היד‪ ,‬שאוננות פוגמת בפרנסה‪,‬‬
‫ושאוננות מוגזמת יכולה לגמור את מלאי הזרע אצל גברים‪ .‬ואם להיות יותר‬
‫מעמול ‪25‬‬
‫קיצוניים‪ ,‬אלה חלק מהסיבות לחומרה של הוצאת זרע לבטלה לפי פורום מאתר‬
‫האינטרנט החרדי "אור תורה" )וכן‪ ,‬זה מגיע בצורת רשימה(‪:‬‬
‫א‪ .‬פגם הברית גורם לאדם להיות מעוכב זיווג‪ ,‬לכעוס ולבוא לידי ניאוף‬
‫ושיגעונות רחמנא ליצלן‪.‬‬
‫ב‪ .‬מכל טיפת זרע נברא מלאך משחית‪.‬‬
‫ג‪ .‬אדם שפוגם‪ ,‬תפילותיו מעוכבות‪ ,‬בניו מצערים אותו וכל ימיו כעס‬
‫ומכאובים רחמנא ליצלן‪.‬‬
‫ד‪ .‬ככל שאדם פוגם יותר נפגם מזלו‪ ,‬רמז לדבר מוציא זרע לבטלה ראשי‬
‫תיבות מזל‪.‬‬
‫ה‪ .‬כשאדם פוגם בסתר‪ ,‬בחוץ הוא מתאווה יותר ויותר – כמו שאמרו חז"ל‪:‬‬
‫"אבר קטן יש באדם – מרעיבו שבע משביעו רעב"‪.‬‬
‫ו‪ .‬רוב המחלות ‪ /‬האסונות ‪ /‬הצרות ‪ /‬מוות בקיצור ימים ‪ /‬בעיות שלום בית‬
‫נגרמים מזה‪.‬‬
‫ז‪ .‬כי אדם שפוגם הרבה בבריתו סופו להיכשל עם גויה‪.‬‬
‫תרכך את הקישוי‬
‫יש כמובן דרכים שונות להקדים רפואה למכה וגם דרכים לכפר על החטאים‪.‬‬
‫בסרט "זרע קודש" נאמר שהדרך להתמודד עם "קישוי איבר המין" כשמתחילות‬
‫מחשבות זרות היא לעמוד על האצבעות‪ ,‬לעשות קפיצות או הליכה מהירה‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬גם לא מסתבנים במקלחת כלל‪ ,‬אלא פעם בשבוע בסבון ללא ריח‬
‫)לכבוד שבת( על מנת לא לגעת במקום הצנוע‪ .‬כדי לתקן את העוולות‪ ,‬בין‬
‫היתר יש לומר תפילות רבות‪ ,‬יש לטבול במקווה קפוא כקרח‪ ,‬ויש להתגלגל‬
‫בשלג בעירום תשעה סיבובים‪ .‬התיקון הגדול ביותר‪" ,‬התיקון הכללי" הוא‬
‫נסיעה לאומן לביקור בקברו של רבי נחמן מברסלב‪ .‬שם יש לומר עשרה מזמורי‬
‫תהילים ולתת פרוטה לצדקה‪.‬‬
‫פגשנו את נ'‪ .‬הוא בן ‪ ,28‬חוזר בתשובה וגר ביישוב הדתי יתיר‪" .‬פעם הייתי‬
‫שופך המון זרע לבטלה‪ ,‬בכמויות‪ .‬גם לבד וגם עם בחורות"‪ ,‬הוא מספר‪" .‬זה לא‬
‫קל‪ .‬כבר בערך חמש שנים שאני מכוון לעצמי שעון לשעה ‪ 3‬בלילה‪ ,‬כדי‬
‫להתפלל תפילות מיוחדות כדי שאלוהים יסלח לי על זה‪ .‬אני מבין אותו‪ ,‬יצרתי‬
‫לבד שדים בטונות‪ .‬כן‪ ,‬שדים‪ .‬למה נראה לכן שזה כזה נורא? כל הזרעים‬
‫שנשפכים סתם ככה מפרים את לילית השדה‪ ,‬שנכנסת להריון ויולדת מיליונים‬
‫של שדים כל פעם‪ .‬היא לא מופרית מזרע אחד‪ ,‬היא מופרית כל פעם מכולם!‬
‫‪ 26‬מעמול‬
‫ועל מי נראה לכן שהשדים האלה באים ומשפיעים? על מי שיצר אותם! יענו‬
‫אני! בדוק בגלל זה כל המזל הנאחס שיש לי בחיים! מזל שחזרתי בתשובה!"‬
‫"אתה מתעורר באמצע הלילה כי הם מפריעים לך לישון?"‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬אני מתעורר באמצע הלילה כדי להתפלל את התפילות המיוחדות‬
‫שאפשר רק בלילה‪ ,‬כדי לגרש את השדים האלה – שיפסיקו לרדוף אותי‪ .‬גם זה‬
‫טוב‪ ,‬כי מלא פעמים אני חולם בלילה על בחורות וזה אסור! מרוב שאני מנסה‬
‫להימנע מזה‪ ,‬אז התת־מודע מביא לי בהפוכה בחלום‪ .‬אני מתעורר לפעמים עם‬
‫ה־זה עומד‪ .‬קורה שאני זוכר את החלום וקורה שלא‪ .‬פעם כשהייתי שוכב עם‬
‫בחורה הייתי חושב על גולדה מאיר כדי לא לגמור מהר‪ ,‬היום אני חושב עליה‬
‫כדי שה־זה יחזור לישון‪ .‬כשהוא מתחיל להיות בחזרה קטן אני ממלמל תפילה‪,‬‬
‫לא משנה איזה‪ ,‬הראשונה שעולה לי באותו רגע בזיכרון‪ .‬אחרי שהוא יורד‬
‫לגמרי‪ ,‬אני אומר את התפילות הרגילות שלי של הלילה"‪.‬‬
‫מחלה נפשית או נפש בריאה?‬
‫נ' קורא גם לחילונים להפסיק לאונן‪" :‬אם הם לא יפסיקו בגלל שהם לא‬
‫מאמינים בשדים‪ ,‬אז הם יפסיקו שהם יבינו שזה עושה אותם פחות גבריים‪ .‬מי‬
‫שלא מצליח לו עם נשים זה בדוק בגלל זה"‪ .‬יש גם באינטרנט‪ ,‬באתר‬
‫‪ ,TheMarker Café‬מדריך להפסקת אוננות כפייתית לחילונים‪:‬‬
‫א‪ .‬הכרה בבעיה‪ .‬המאונן תחילה לא מכיר בזה שהצורך לאונן כבר מזמן לא‬
‫בשליטתו‪ .‬הוא חושב שהוא יכול להפסיק לאונן מתי שבא לו‪ .‬יידרש לו אומץ‬
‫כדי להודות שהוא בעצם מכור‪.‬‬
‫ב‪ .‬עזרה‪ .‬המאונן צריך לפנות להכוונה ולשתף בקשיים שעוברים עליו‪.‬‬
‫ג‪ .‬הפסקת האוננות מלווה גם בהפסקת צפייה בפורנו ושימוש בצעצועי מין‪.‬‬
‫ד‪ .‬בחלוף מספר ימים‪ ,‬המוטיבציה הראשונית של הנגמל עלולה לרדת‪ ,‬ועם‬
‫התפוגגותה ישוב אליו היצר לאונן‪.‬‬
‫ה‪ .‬פנייה לאיש מקצוע כדי שיסייע לו בכל פעם שיצר האוננות מתעורר‪.‬‬
‫ו‪ .‬יציאה מבדידות‪ .‬הרבה מאוננים כפייתיים הופכים למסוגרים בתוך עולמם‬
‫המיני‪ .‬עליהם לשקם תחומים אחרים בחייו‪.‬‬
‫ליליאן רייף‪ ,‬פסיכולוגית המתמחה בפסיכותרפיה‪ ,‬מחזקת את הטענה של‬
‫המדריך באינטרנט שעל המכור לפנות לבעל מקצוע‪" .‬הבעיה מתחילה‬
‫כשאוננות הופכת להיות אובססיבית ובמינון גבוה או שהיא מתרחשת בציבור‪,‬‬
‫כלומר ליד אנשים אחרים"‪ .‬רייף מסבירה שהגורם לכך הוא בדרך כלל מצב‬
‫רגשי רעוע‪ .‬אין דבר אחד שגורם לתופעה ואי אפשר בשום אופן להגדיר את כל‬
‫מעמול ‪27‬‬
‫מי שמאונן כמכור‪ .‬הבעיות הממשיות שיש למאונן כפייתי הן שיפוט לקוי‬
‫ובעיה קוגניטיבית‪ .‬הוא פשוט לא מבין שמשהו לא בסדר‪.‬‬
‫"אוננות זו תופעה טבעית שמתחילה בילדות ואין איתה שום בעיה כל עוד‬
‫המינון הוא סביר‪ .‬הבעיות מתחילות בדרך כלל בהורים שלא מבינים‪ .‬אם קורה‬
‫מקרה ותופסים ילדים בזמן שהם נוגעים בעצמם‪ ,‬אומרים לילד שהוא עשה‬
‫משהו רע‪ ,‬ילדים חווים דרך ההורים שזה משהו אסור‪ .‬חשוב מגיל קטן שילד‬
‫יידע שזה משהו פרטי‪ ,‬לא משהו שהוא אמור להתבייש בו אבל כן משהו שהוא‬
‫אמור לעשות עם עצמו לבד בחדר"‪.‬‬
‫רייף מוסיפה שבאוננות יש הנאה והרגעה עצמית ובעצם האדם מרגיע את‬
‫עצמו‪ .‬כך הוא משתמש ברגיעה הזאת כדי לרכך את המצוקה הנפשית ואת‬
‫הבעיות הרגשיות הקשות שלו‪" .‬יש ילדים שמאוננים בצורה לא מקובלת בבית‬
‫הספר ליד ילדים אחרים וזה נובע מצורך לפשר על משהו קשה שעובר עליהם‪.‬‬
‫ההתמכרות‪ ,‬כמו כל התמכרות‪ ,‬נובעת בגלל חסכים"‪ .‬בטיפול במקרים של‬
‫מכורים לאוננות מחפשים את המקור‪ ,‬החסך‪ ,‬ומנסים לטפל בו ובכך לצמצם את‬
‫הצורך של המטופל באוננות‪ .‬המקור לבעיה יכול להיות רחב מאוד‪ :‬ממקרי‬
‫טראומה קשים כמו התעללות‪ ,‬הזנחה ואונס ועד למקרים קטנים יותר שנתפסים‬
‫אצל המטופל כטראומה‪ ,‬כמו מה שקורה לו בחיים‪ ,‬מערכות יחסים עם ההורים‬
‫וקשרים משפחתיים‪" .‬יכול להיות שהילד רגיש ויש לו רגישויות מסוימות‪,‬‬
‫מרגיש דחוי ולא אהוב או מרגיש אפליה בין אחים"‪.‬‬
‫"כאמור‪ ,‬בטיפול עצמו לא אומרים שאסור לאונן‪ .‬מתעסקים יותר בשאלה‬
‫למה מאוננים"‪" .‬מטופל של קולגה שלי אונן לידה וזה היה מאוד לא נעים"‪,‬‬
‫מספרת רייף‪" .‬אחרי טיפול בשורש הבעיה הוא מאוד השתפר ולמד לא לעשות‬
‫את זה בפומבי‪ .‬האקט שהיה חסר שליטה הפך לנשלט על ידיו‪ .‬הוא לא חזר‬
‫להיות נורמטיבי אבל השתפר יחסית לעצמו"‪ .‬לפי רייף‪ ,‬אי אפשר לעשות‬
‫הכללה ולומר שהמכורים לאוננות בצורה כפייתית שכזאת לא יכולים להיפטר‬
‫מההרגל בלי טיפול פסיכולוגי‪ ,‬אבל בדרך כלל אדם כזה לא יכול להפסיק לבד‬
‫מפני שהוא אינו מודע בכלל לבעיה האמיתית שמסתתרת מתחת לאוננות‪.‬‬
‫"אוננות היא מין עם הבן אדם האהוב עליך ביותר" )וודי אלן( – אז איך‬
‫בעצם זה יכול להיות כל כך רע? זה לא‪ .‬אוננות כפייתית אכן זקוקה לטיפול‪,‬‬
‫אך אוננות במינונים נכונים יכולה לשחרר לחצים נפשיים ולהביא לרוגע פנימי‬
‫בריא‪ .‬יש הרבה מאוד סקסולוגים‪ ,‬ביניהם גם ד"ר בני שכטר‪ ,‬שממליץ באתר‬
‫האינטרנט שלו על אוננות כדי להכיר טוב יותר את הגוף‪ .‬הוא טוען גם שאוננות‬
‫היא חלק מאוד חשוב בהתפתחות המינית אצל כל אחד‪.‬‬
‫בשונה מגברים‪ ,‬שאוננות אסורה עליהם בגלל שפיכת הזרע בזמן האורגזמה‪,‬‬
‫נשים אינן שופכות זרע‪ .‬למען האמת‪ ,‬נשים רבות גם מתקשות להגיע לאורגזמה‬
‫‪ 28‬מעמול‬
‫עצמה וליהנות מרגע השיא שבמין‪ .‬בזמן שגברים מנסים לשמור על זרעם על‬
‫ידי חוסר גירוי עצמי‪ ,‬נשים עושות את ההפך ומנסות לגרות את עצמן כדי‬
‫להצליח להגיע לסיפוק מיני ולהכיר את המגע שיביא אותן לכך‪ .‬אצל שני‬
‫המינים‪ ,‬בזמן האורגזמה משתחררים הורמונים מהמוח בעת הפורקן‪ .‬הורמונים‬
‫אלו גורמים לרגיעה ולתחושת התעלות‪ .‬לגמור זה כיף ובריא – אז מה זה כבר‬
‫משנה אם זה לבד או עם פרטנר?‬
‫‪Girls Just Want To Have Fun‬‬
‫אוננות נשית עוברת על מוסכמות חברתיות ומגדריות שונות‪ .‬נשים שמספרות‬
‫בלי מבוכה על הנושא הן דבר נדיר ובדרך כלל יש בושה גדולה מעצם העלאת‬
‫הנושא‪ .‬גילי פליסקין‪ ,‬מחברת הספר "דברים שרציתי לגעת"‪ ,‬מנסה לגלות מדוע‬
‫המילה "אוננות" מעוררת אצל נשים תגובה רגשית עזה כל כך‪ .‬בספרה היא‬
‫חוקרת את האוננות הנשית דרך שיחות כנות ושומעת וידויים הכוללים פנטזיות‬
‫ארוטיות‪ ,‬רגשות שהתעוררו בזמן המעשה‪ ,‬המקום אותו תופסת האוננות בחיי‬
‫המאוננות וההשפעה שלה על קשר זוגי‪ .‬מהראיונות הכנים הללו עולה כי נשים‬
‫רבות מרגישות רגשי אשמה כשהן מאוננות ורואות בזה דבר מגעיל‪ .‬הנשים‬
‫הללו מרגישות שהיצר והחייתיות הם אלו ששולטים בהן‪ ,‬דבר העולה בקנה‬
‫אחד עם המסורת היהודית שרואה בשליטה ביצר ערך נשגב‪.‬‬
‫הנשים‪ ,‬שמובכות מלדבר על אוננות בפתיחות‪ ,‬לא רוצות לעבור קווים‬
‫אדומים חברתיים‪ ,‬אבל כאלה שכבר חצו את הקווים פתוחות יותר בנושא‪.‬‬
‫לסביות‪ ,‬שפרצו כבר את גבול ההעדפה המינית‪ ,‬חולקות זו עם זו ביתר קלות‬
‫את חוויותיהן האינטימיות‪" .‬איך אני אעשה טוב לבת הזוג שלי אם אני לא אדע‬
‫מה היא אוהבת לעשות לעצמה?" משתפת אותנו אורלי בת ה‪ 25-‬מבאר שבע‪,‬‬
‫קצינה בקבע‪" .‬בגלל זה זוגות של הומואים ולסביות נהנים יותר‪ .‬אני לא מבינה‬
‫למה צריך בכלל להתבייש בדבר שלא עושה רע לאף אחד וגורם לי ליהנות‬
‫יותר או לגרום לבת הזוג שלי ליהנות יותר"‪.‬‬
‫בת הזוג של אורלי‪ ,‬עמית‪ ,‬סטודנטית בת ‪ ,26‬מצטרפת לדיון‪" :‬אני נמשכת‬
‫גם לגברים‪ .‬לפני אורלי היה לי חבר במשך חצי שנה‪ .‬לפני שהיינו שוכבים‬
‫הייתי נוגעת בעצמי כשהוא היה מסתכל‪ .‬בהתחלה הוא היה בשוק‪ ,‬זה הביך‬
‫אותו נורא‪ ,‬הוא קצת חשב שאני משוגעת ושבטח יש לי סטיות רציניות"‪ ,‬היא‬
‫צוחקת ואורלי מצטרפת אליה‪" .‬אחרי כמה זמן זה ממש עשה לו את זה שאני‬
‫ככה נוגעת בעצמי‪ ,‬שאני יודעת בדיוק מה אני אוהבת וזה שאני מצליחה לגמור‬
‫בקלות‪ .‬זה עשה רק טוב לסקס שהיה לנו‪ .‬כשבנות עם בנות זה מובן‪ .‬לגברים‬
‫מעמול ‪29‬‬
‫מוזר לקבל את זה"‪ .‬אורלי ועמית חושבות שפתיחות‪ ,‬לא רק נפשית אלא גם‬
‫מינית‪ ,‬בלי שום בושה‪ ,‬בין בני זוג‪ ,‬היא המפתח לזוגיות טובה‪ ,‬יציבה ובריאה‪.‬‬
‫"לא רק אצל זוגות בקהילה זה צריך להיות ככה"‪ ,‬מוסיפה אורלי‪" ,‬פתיחות‬
‫מינית היא אבן פינה של הצלחה‪ .‬בני זוג צריכים להכיר אחד את השני הכי טוב‬
‫בעולם‪ .‬אם בן הזוג שלך לא יכיר אותך באמת‪ ,‬לכל הרבדים שלך – אז מי כן?"‬
‫‪ 30‬מעמול‬
‫איילת ברדנוב‬
‫ראיתי אותו עם היד במכנסיים‪,‬‬
‫מסתכל עלי ומאונן‬
‫סיפורו של רונן משכונה ג' בבאר שבע‬
‫תארו לכם אדם מבוגר רץ לקראתכם עירום ומנדנד את איבר המין שלו‬
‫לעיניכם‪ .‬תמר‪ ,‬סטודנטית לרפואה‪ ,‬מספרת שמקרה כזה קרה לה‪" .‬זה יכול‬
‫להיות מאוד מפחיד אם זה לא היה כל כך מצחיק"‪ .‬כשתמר הלכה עם שתי‬
‫חברות בסביבות השעה שמונה בערב בשכונה ג' בבאר שבע‪ ,‬אדם עירום רץ‬
‫במהירות לקראתן‪" .‬הוא רץ לעברנו בלי מכנסיים ותחתונים‪ .‬אנחנו פינינו לו‬
‫דרך כדי שיעבור והוא המשיך לרוץ‪ .‬זה היה שוֹ ק"‪ ,‬מספרת תמר‪" ,‬מזל שהייתי‬
‫עם חברות‪ .‬אם הייתי לבד הייתי פוחדת מאוד"‪ .‬הטיפוס המטריד המשיך בדרכו‬
‫בריצה מהירה וחסרת כיוון‪ ,‬בלי שאף אחד יעצור אותו‪ .‬שלוש החברות המשיכו‬
‫לכיוון פאב "הקוקה" שבשכונה כשצחוק מתגלגל פורץ מהן ללא שליטה‪.‬‬
‫העובדים בפאב הקוקה מודעים לתופעה‪ .‬כמו רבים מתושבי השכונה הם‬
‫מכנים את האדם התמהוני בשם רונן המאונן ומתבדחים על זה‪ .‬טל‪ ,‬טבח בפאב‪,‬‬
‫נוהג לחכות עד שכל המלצריות יגמרו לעבוד ומלווה אותן כדי לוודא שהן‬
‫מגיעות הביתה בשלום‪ .‬הוא לא מכיר מקרים ספציפיים או סיפורים על אותו‬
‫רונן המאונן‪ ,‬אבל מכיר טוב את הכינוי "גן האונס" שניתן לגן העירוני‬
‫שמלצריות רבות צריכות לחצות‪" .‬שמעתי שאנסו שם פעם איזו בחורה‪ ,‬או‬
‫שתיים‪ ,‬וגם אם זה לא נכון אני לא אתן לאף אחת ללכת שם לבד"‪.‬‬
‫למרות זאת קורה שמלצריות עוברות בגן האונס לבד‪ .‬ניצן‪ ,‬מלצרית‬
‫ב"קוקה" וסטודנטית לעבודה סוציאלית‪ ,‬מספרת‪" :‬הלכתי במוצאי שבת לכיוון‬
‫הבית שליד הגן‪ .‬כשהגעתי לשביל שמוביל לבניין שלי‪ ,‬עבר מולי איש מבוגר‬
‫יחסית‪ .‬לא כל כך התייחסתי אליו כי הוא לא נראה חשוד‪ .‬נכנסתי לבניין ומזל‬
‫אחרי‪ .‬אחר כך הוצאתי את האוזניות ויכולתי‬
‫שסגרתי ישר את הדלת השקופה ַ‬
‫לשמוע את הכלב של השכנים נובח לידי‪ .‬הוא נבח בקטע רע‪ .‬הסתכלתי החוצה‪,‬‬
‫חשבתי שאחד הדיירים לא מצליח להקיש את הקוד‪ .‬ראיתי את אותו בחור‬
‫מעמול ‪31‬‬
‫מבוגר מקודם עומד מהצד השני של הדלת עם היד במכנסיים‪ ,‬מסתכל עלי‬
‫ומאונן"‪.‬‬
‫רונן המאונן לא נראה אדם מוזנח בעיני ניצן‪ .‬הוא לבש טי־שירט ומכנס‬
‫קצר‪ ,‬נראה לה אדם נורמטיבי לחלוטין כבן ארבעים עד חמישים‪" .‬איך שקלטתי‬
‫מה הוא עושה טרקתי שוב את הדלת כדי לוודא שהיא נעולה‪ .‬עליתי הביתה‬
‫בריצה וישר הרמתי את הטלפון‪ .‬התקשרתי למשטרה ואז לידיד שיבוא להיות‬
‫איתי"‪ .‬לאחר כמה דקות‪ ,‬כשהידיד הגיע‪ ,‬רונן המאונן נעלם‪ .‬רק כעבור שעה‬
‫הגיעו השוטרים‪" .‬הם רק שאלו אותי 'מה‪ ,‬מי‪ ,‬מו' ולא עשו כלום‪ .‬מה כבר‬
‫אפשר לעשות אחרי שעה?"‬
‫ניצן מספרת שלעתים מתפרסמים בקבוצת פייסבוק ושמה "וינגייט באר‬
‫שבע‪ ,‬זה כבר לא רחוב‪ ,‬זו קהילה" סיפורים של בחורות נוספות שנתקלו ברונן‬
‫המאונן‪ .‬בקבוצה שותפים בעיקר סטודנטים שרוצים להכיר את שכניהם ברחוב‬
‫ולעזור להם‪ .‬קורה גם שמועלים פוסטים במטרה להזהיר מהיתקלויות לא‬
‫נעימות עם המאונן הסדרתי‪ .‬אפשר למצוא פוסטים על כך כבר משנת ‪.2012‬‬
‫לפי הסיפורים שפורסמו‪ ,‬רונן המאונן לא מזיק באופן פיסי ולא בא במגע‬
‫עם הבחורות שהוא מטריד‪ .‬הוא נוגע בעצמו ומתענג כשהבחורות בורחות ממנו‪.‬‬
‫זו השמועה המתהלכת בקרב סטודנטים שגרים בשכונה ג' בבאר שבע‪ .‬איש אינו‬
‫מעלה על דעתו לכנות אותו עבריין מין‪ .‬להפך‪ :‬אפילו נפתחו על שמו פרופילים‬
‫מלגלגים בפייסבוק‪.‬‬
‫‪ 32‬מעמול‬
‫מתי אוננת בפעם האחרונה?‬
‫אדר שושני ועופרי בר ערכו משאל בזק בקרב סטודנטים‬
‫ב"ספיר" על מנהגי האוננות שלהם‬
‫ג'‪ .24 .‬תרבות יצירה והפקה‬
‫כמה זמן לא אוננת? "‪ 15‬שעות"‪ .‬מה המקום הכי מוזר שאוננת בו? "באמצע‬
‫דייט הרגשתי מתח מיני מטורף והלכתי לשירותים‪ .‬האמת שגם על ספסל‬
‫בפארק היה קצת מוזר‪ .‬הייתי שיכורה מאוד"‪ .‬על מה את חושבת בדרך כלל‬
‫כשזה קורה? "אנשים ספציפיים שהייתי רוצה לעשות‪ ,‬בואי לא ניכנס לזה"‪ .‬את‬
‫משתמשת בעזרים? "לא"‪.‬‬
‫יסמין‪ .24 .‬עבודה סוציאלית‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "שבוע שעבר"‪ .‬את משתמשת בעזרים? "לא"‪ .‬את‬
‫חושבת על משהו מסוים כשאת עושה את זה? "לפעמים"‪ .‬מישהו שיש לך‬
‫רגש אליו או מישהו שאת סתם חרמנית עליו? "סתם חרמנית עליו"‪ .‬מה‬
‫המקום הכי מוזר שאוננת בו? "באוהל‪ ,‬בטיול משפחות"‪ .‬מי היה איתך באוהל?‬
‫"המשפחות‪ .‬כולם ישנו"‪.‬‬
‫ד'‪ .26 .‬תרבות יצירה והפקה‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "יום ראשון"‪ .‬על מה חשבת? "על מישהו"‪ .‬את‬
‫משתמשת בעזרים? "כן‪ ,‬במקלחת"‪ .‬מה המקום הכי מוזר שאוננת בו? "בחנייה‬
‫של מחצבה באיזה טיול‪ .‬ואז בדיוק יצאה משאית‪ .‬זה היה נורא"‪.‬‬
‫א'‪ .23 .‬תקשורת‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "לא זוכר"‪ .‬מה המקום הכי מוזר? "שמירה בצבא‪ ,‬לא‬
‫יודע‪ ,‬לא אוננתי במקומות מוזרים לדעתי"‪ .‬תפסו אותך פעם מאונן? "לא"‪ .‬על‬
‫מה אתה חושב כשזה קורה? "על בחורות ערומות"‪ .‬אתה צופה בפורנו?‬
‫"המון"‪ .‬משהו מועדף? "לא‪ ,‬אני פתוח להכל"‪.‬‬
‫מעמול ‪33‬‬
‫צילום‪ :‬עופרי בר‬
‫‪ 34‬מעמול‬
‫ירדן‪ .22 .‬תקשורת‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "אתמול בלילה‪ ,‬זה כמעט ולא קורה אבל"‪ .‬מה‬
‫המקום הכי הזוי שאוננת בו? "במגדלור"‪ .‬את משתמשת בעזרים? "לא‪ ,‬אפילו‬
‫בחיים לא ראיתי פורנו"‪.‬‬
‫שני‪ .27 .‬משפטים‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "אתמול בלילה"‪ .‬משתמש בעזרים? "לא"‪ .‬מה‬
‫המקום הכי מוזר שאוננת בו? "בפיג'י‪ ,‬על אי בודד"‪ .‬תפסו אותך פעם? "כן‪,‬‬
‫אורחת מחו"ל התארחה אצלי ונכנסה באמצע"‪.‬‬
‫רעיד‪ .22 .‬משאבי אנוש‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "היום בבוקר"‪ .‬תפסו אותך פעם? "בחיים לא"‪ .‬מה‬
‫המקום הכי מוזר שאוננת בו? "בשירותים כימיים"‪ .‬אתה משתמש בעזרים?‬
‫"מה כאילו פורנו? לא‪ ,‬לא‪ ,‬אסור"‪.‬‬
‫נ'‪ .23 .‬סאונד‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "אתמול לפני השינה"‪ .‬על מה חשבת? "לא משהו‬
‫ספציפי‪ ,‬סתם הייתי חרמן"‪ .‬מה המקום המוזר ביותר שאוננת בו? "בשיעור‬
‫בבית ספר‪ ,‬כשהייתי בתיכון"‪ .‬איך זה אפשרי? "כשרוצים‪ ,‬הכל אפשרי"‪ .‬אתה‬
‫משתמש בעזרים? "לא‪ .‬פורנו זה לא כיף‪ .‬אני הולך על יבש‪ ,‬בלי וזלין וכאלה"‪.‬‬
‫תפסו אותך פעם? "כן‪ ,‬שותף שלי‪ .‬זה היה מצחיק"‪ .‬מתי פעם אחרונה עשית‬
‫סקס? "בסוף שבוע האחרון‪ ,‬עם חברה שלי"‪.‬‬
‫אוסנת‪ .22 .‬עבודה סוציאלית‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "בלילה של שבת שעברה"‪ .‬על מה את חושבת בדרך‬
‫כלל כשאת מאוננת? "אם להיות כנה‪ ,‬לאחרונה על אחד מהמרצים שלי"‪ .‬מה‬
‫המקום המוזר ביותר שאוננת בו? "בבית מלון במשלחת של בית הספר לפולין‪.‬‬
‫נראה לי קצת הזוי לעשות את זה בזמן מסע כזה‪ ,‬אבל‪A girl's got to do ..‬‬
‫‪ ."what a girl's got to do‬את משתמשת בעזרים? "פנטזיות נחשב לעזר?"‪.‬‬
‫תפסו אותך פעם? "לא"‪ .‬מתי פעם אחרונה עשית סקס? "לפני שבועיים‪ ,‬עם‬
‫בחור שיצאתי איתו"‪.‬‬
‫מעמול ‪35‬‬
‫שי‪ .27 .‬משפטים‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "לפני שעה וחצי‪ ,‬פה בשירותים במכללה"‪ .‬על מה‬
‫אתה חושב בדרך כלל כשאתה מאונן? "על בחורות ששכבתי איתן"‪ .‬מה‬
‫המקום המוזר ביותר שאוננת בו? "במגדל שמירה"‪ .‬אתה משתמש בעזרים?‬
‫"זה רק אני והיד שלי"‪ .‬מתי פעם אחרונה עשית סקס? "אתמול"‪.‬‬
‫רותם‪ .24 .‬אדריכלות‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "שלשום בלילה"‪ .‬על מה חשבת? "פשוט ראיתי סרט‬
‫שהדליק אותי אז זרמתי עם זה"‪ .‬מה המקום המוזר ביותר שאוננת בו? "רק‬
‫בבית במיטה"‪ .‬את משתמשת בעזרים? "הוויברטור הוורוד שלי הוא החבר הכי‬
‫טוב שלי"‪ .‬מתי פעם אחרונה עשית סקס? "לפני חודשיים"‪.‬‬
‫רן‪ .26 .‬הנדסה‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "לפני שלושה חודשים"‪ .‬הרבה זמן יחסית‪ ,‬איך זה?‬
‫"יש לי הרבה סקס בזמן האחרון"‪ .‬מה המקום המוזר ביותר שאוננת בו? "הכי‬
‫מוזר זה היה במיטה‪ ,‬אבל כשדודה שלי ישנה במיטה לידי"‪ .‬אתה משתמש‬
‫בעזרים? "מה‪ ,‬כאילו פורנו? לפעמים"‪ .‬תפסו אותך פעם? "כן‪ ,‬כשגרתי בבית‬
‫של ההורים אבא שלי נכנס באמצע‪ .‬הייתה שניה של מבוכה ואז הוא קרץ לי‬
‫ויצא"‪ .‬מתי פעם אחרונה עשית סקס? "אתמול"‪.‬‬
‫ש'‪ .23 .‬תקשורת‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "האמת‪ ,‬אני לא עושה את זה יותר מדי‪ .‬לפני‬
‫חודשיים אולי"‪ .‬למה? "לא חושבת על זה"‪ .‬על מה את חושבת בדרך כלל‬
‫כשאת מאוננת? "על סיטואציות מיניות שהייתי חלק בהן"‪ .‬מה המקום המוזר‬
‫ביותר שאוננת בו? "במיטה של ההורים"‪ .‬את משתמשת בעזרים? "לא"‪ .‬מה‬
‫עם ויברטור? "ניסיתי פעם‪ ,‬פחות אהבתי‪ .‬רועש מדי"‪ .‬מתי פעם אחרונה עשית‬
‫סקס? "שבוע שעבר"‪.‬‬
‫ניב‪ .22 .‬טלוויזיה‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "הבוקר"‪ .‬מה המקום המוזר ביותר שאוננת בו?‬
‫"באוטו‪ ,‬באמצע פקק באיילון דרום"‪ .‬אתה משתמש בעזרים? "אינטרנט"‪ .‬אתר‬
‫‪ 36‬מעמול‬
‫ספציפי? "לא בדיוק‪ .‬כל מה שבא ליד"‪ .‬תפסו אותך פעם? "לא"‪ .‬מתי פעם‬
‫אחרונה עשית סקס? "לפני חודש וחצי"‪.‬‬
‫ר'‪ .25 .‬קולנוע‬
‫מתי פעם אחרונה אוננת? "אף פעם לא אוננתי"‪ .‬שקרנית‪" .‬נשבעת לך‪ ,‬חבר‬
‫שלי לשעבר תמיד ניסה לשכנע אותי‪ ,‬אמר לי שזה יהיה לי כיף ומגניב‪ .‬לי‬
‫נשמע מגניב יותר שהבחור יעשה את זה בשבילי מאשר שאעשה בעצמי‬
‫לעצמי"‪ .‬מתי פעם אחרונה עשית סקס? "חצי שנה‪ .‬בחורה קשוחה אני"‪.‬‬
‫מעמול ‪37‬‬
‫צילום‪ :‬ויקימדיה‬
‫‪ 38‬מעמול‬
‫כשאני שותה לבדי‪ ,‬אז אני לא‬
‫שותה לבדי‬
‫ראיון נדיר עם המשורר אלכסנדר פן‪ ,‬שנתגלה באחרונה במרתפי‬
‫גלי צה"ל‪ ,‬רואה כאן אור דפוס לראשונה‬
‫מראיין‪ :‬יעקב אגמון‬
‫ערכה‪ :‬גילי דודיקמן‬
‫אלכסנדר פן )‪ (1972–1906‬היה משורר ישראלי מראשי הבוהמה התל אביבית‬
‫בשנים הראשונות של המדינה‪ ,‬ומבחינה פוליטית נודע כמי שהתנדנד כל חייו‬
‫בין נטייתו לקומוניזם לבין אהבת הארץ‪ .‬בשנת ‪ ,1969‬כשלוש שנים לפני מותו‪,‬‬
‫התראיין פן ליעקב אגמון מגלי צה"ל‪ ,‬והראיון הזה נשכח במחשכי מרתף עד‬
‫שנתגלה פתאום לפני כשנה‪ ,‬כחלק מעבודת תחקיר לפרויקט "סופרים לאחור"‬
‫– פרויקט מיוחד באתר האינטרנט של גלי צה"ל‪ ,‬הכולל ראיונות נדירים עם‬
‫סופרים ומשוררים‪ ,‬וביניהם גם יהודה עמיחי‪ ,‬יעקב שבתאי‪ ,‬יונה וולך‪ ,‬אברהם‬
‫שלונסקי‪ ,‬ז'קלין כהנוב ויוסל בירשטיין‪ .‬לפנינו תמלול הראיון הנדיר עם‬
‫אלכסנדר פן‪ ,‬הרואה כאן לראשונה אור בדפוס‪.‬‬
‫מתי עלית ארצה?‬
‫בשנת ‪.1927‬‬
‫מה היו המניעים שהביאו אותך לעזוב אז את ברית המועצות ולעלות‬
‫לישראל?‬
‫אני הייתי מאמן בוקס במכבי‪ .‬נאסרתי‪ .‬נדרשתי רק דבר אחד – להכחיש‬
‫בעיתונות שאני ציוני‪ ,‬והשבתי שאני לא יכול להכחיש דבר שאינו בנמצא‪ .‬זה‬
‫ארך כמה פעמים‪ ,‬אפילו בהתערבות של הקלוב הספרותי‪.‬‬
‫כבר אז כתבת שירה?‬
‫כן‪ ,‬ברוסית‪ .‬סירבתי בכל תוקף לתת שום הכחשה או הודעה בנידון זה‪,‬‬
‫ונשלחתי לגירוש באוזבקיסטן‪ ,‬אשחבד‪ ,‬בירת אוזבקיסטן ]טורקמניסטן[‪ ,‬זה על‬
‫גבול פרס‪ .‬ברחתי משם‪ ,‬שוב נאסרתי ושוב הוחזרתי‪ .‬ביקשתי שישלחו אותי‬
‫לסיביריה‪ ,‬אמרו לי "לא‪ ,‬שם אתה יותר מדי קרוב לעיר הולדתך"‪ .‬בקיצור‪ ,‬עד‬
‫מעמול ‪39‬‬
‫אשר כמה פעמים ברחתי‪ .‬זאת הייתה בעצם התגובה שלי בלי מילים על עצם‬
‫המאסר‪.‬‬
‫במשך כמה זמן ישבת בבתי סוהר?‬
‫ישבתי בבוטירקה המפורסמת‪ ,‬בלודאנקו המפורסמת‪ .‬אחר כך בבתי סוהר‬
‫בטאפין‪ ,‬שבדרך לגירוש‪ .‬כשהייתי נאסר מחדש‪ ,‬הייתי שוב יושב‪ ,‬עד שמחזירים‬
‫אותי למקום איפה שהייתי צריך להיות‪ .‬אבל אז פנתה אלי אשתו של מקסים‬
‫גורקי‪ ,‬פשקובה‪ ,‬היא מתה רק לפני שנתיים‪ ,‬אשתו הראשונה‪ .‬היא הייתה יושב‬
‫ראש של מה שאז נקרא "הצלב לעזרה לאסירים פוליטיים"‪ .‬זאת הייתה תקופה‬
‫שהייתה הגירה מברית המועצות בייחוד לארצות אמריקה הדרומית‪ ,‬ונתנו‪ ,‬נתנו‬
‫לצאת"‪.‬‬
‫מעמד בינוני בעיקר?‬
‫כן‪ ,‬צעירים וזה‪ ,‬נתנו לצאת‪ .‬אז לא היה עניין של‪ ...‬אם כי זה כבר היה‬
‫בשנת ‪ '25‬או ‪ ,'26‬כבר התחילו קצת להצר את ההגירה הזו‪ ,‬אבל בכל זאת נתנו‪.‬‬
‫אני במקרה הכרתיה לפני זה‪ ,‬אז היא פנתה אלי במכתב‪" :‬למה לך כל העניינים‬
‫האלה? אתה תברח‪ ,‬ישיבו אותך‪ .‬אם אינך רוצה לתת הכחשה בעיתון שאתה‬
‫מסתייג מכל העניינים האלה‪ ,‬הרי שלא תוכל לכתוב‪ ,‬לא תוכל לפרסם‪ .‬אני‬
‫מציעה לך‪ :‬תיסע מברית המועצות‪ .‬תיסע לפלשתינה‪ .‬הנאשם בציונות‪ ...‬תיסע‬
‫לפלשתינה"‪ .‬עניתי לה שיש לי מושג קלוש מאוד על כל העניינים האלה‪ ,‬אבל‬
‫אם זו היא הדרך לכפות על מישהו משהו‪ ,‬הרי שבהחלט אין לי פה מה לעשות‪.‬‬
‫פלשתינה? יהיה פלשתינה‪ .‬במשך ‪ 24‬שעות קיבלתי פספורט‪ .‬היא דאגה‬
‫לסרטיפיקט‪ .‬העבירו אותי חזרה למקום הגירוש‪ ,‬ומשם עם כמה חברים שהייתי‬
‫יחד איתם בגירוש‪ ,‬אז עלינו דרך באקו‪ ,‬דרך אודסה‪ .‬וכך ב‪ 11-‬ביוני שנת ‪'27‬‬
‫דרכתי על אדמת יפו‪.‬‬
‫בלי לדעת מילה עברית‪.‬‬
‫לא‪ ,‬לא ידעתי‪.‬‬
‫ועם מי נפגשת לראשונה כאן? מי היו הידידים שלך?‬
‫פה היו כמה אלו שהיו במכבי במוסקבה‪ .‬שניים היו‪ .‬בעצם אלה היו האנשים‬
‫היחידים שהכרתי אותם‪ .‬הייתי ב"בית החלוצות" כמובן‪ .‬עברתי ברגל את כל‬
‫הארץ‪ .‬ממש‪ .‬ברגל‪ .‬לירושלים‪.‬‬
‫למצוא עבודה?‬
‫לא‪ ,‬עוד כשהייתי בבית העולים‪.‬‬
‫טיול‪.‬‬
‫עם הפתקאות‪ ,‬ברגל‪ ,‬עברתי עד מטולה‪ .‬אחר כך ביקרתי ברחובות‪ .‬חבורת‬
‫הדרום הידועה‪ ,‬שהתפלגה‪ ,‬הייתה בנס ציונה‪ .‬והייתה שם קבוצת השחר‪ ,‬קבוצה‬
‫קטנה‪ ,‬והם הציעו לי שאני אצטרף אליהם‪ ,‬וכך עשיתי‪ .‬נכנסתי לקבוצת השחר‪.‬‬
‫‪ 40‬מעמול‬
‫ככולם כמוני עבדתי בפרדסים‪ ,‬בבניין‪ ,‬עקירת זיתים‪ ,‬עד שעלינו בשנת ‪ '28‬לפי‬
‫הצעת המרכז החקלאי לרוחמה הישנה‪ ,‬לא רוחמה זו‪ ,‬עוד רוחמה‪ ,‬שהייתה‬
‫המקום השומם הדרומי ביותר של אדמת פיק"א‪ .‬נו‪ ,‬היינו שמה‪ .‬אני הייתי‬
‫שומר‪ ,‬רוכב‪ .‬היינו שם עד אחרי המאורעות של ‪ .'29‬שם נפצעתי‪ ,‬ואי אפשר‬
‫היה להחזיק שם מעמד‪ ,‬לא מבחינה כלכלית‪ ,‬לא מבחינת הסביבה שהייתה‬
‫עוינת מאוד‪ .‬אם כי לי באופן אישי לא היה על מה להתלונן‪ ,‬אני מאוד‬
‫התיידדתי שם עם השכנים‪ ,‬הבדואים בעיקר‪.‬‬
‫ידעת את השפה?‬
‫קצת למדתי אצלם את השפה‪ ,‬אבל השפה זה עניין אחר‪ .‬השפה בעיקר‬
‫למדתי מהילדים‪ .‬נו‪ ,‬אחר כך התפזרה‪ ,‬קבוצת השחר התפזרה‪ ,‬ואני חזרתי‬
‫לרחובות‪ .‬עבדתי בפרדסי סמילנסקי‪ ,‬ושם גם הייתי מאמן לבוקס של הפועל‪ .‬אז‬
‫היה מזכיר הפועל שמה – כרמי‪ ,‬שעובד בהסתדרות‪ ,‬או בלשכת עבודה‪ ,‬או אינני‬
‫זוכר‪ .‬שם עשיתי הכרה פעם אחת‪ ,‬בעצם הכרה שהייתה מכרעת לגורל כתיבתי‪.‬‬
‫סמילנסקי פעם ניגש אלי ואומר ש"בשבת‪ ,‬אני מזמין אותך שתבוא אלי"‪,‬‬
‫לא ידעתי מה‪ .‬באתי אליו‪ ,‬הנה ראיתי בן אדם שהכרתיו לפי התמונות – היה‬
‫ביאליק‪ .‬עברית קצת עילגת כבר ידעתי‪ ,‬והוא הזמין אותי שאני אבקר אצלו פעם‬
‫בשבוע בתל אביב‪ ,‬בביתו‪ .‬זה היה ב‪ .'29-‬וכך הייתי הולך ברגל מרחובות לתל‬
‫אביב‪ ,‬כל יום שישי אחרי הצהריים הייתי בא‪ ,‬ובשבת שש שעות ביום הוא היה‬
‫מקדיש לי‪ ,‬היה מקרב אותי אל המקורות‪ ,‬אגדה‪ .‬תנ"ך אני אמנם ידעתי כבר‪,‬‬
‫משום שקראתי אותו הרבה מאוד‪ .‬וכמובן‪ ,‬אני חייב לו מבחינה זו הרבה מאוד‪.‬‬
‫באותה התקופה‪ ,‬גם במקרה‪ ,‬הכרתי את שלונסקי שהיה שם באיזה בית‬
‫הבראה ברחובות‪ .‬חבר אחד שהיה שלי בבית הבראה פעם אמר לי "בוא‪ ,‬יש פה‬
‫שלונסקי"‪ ,‬ושמעתי עליו‪ ,‬קראתי עד כמה שאני יכולתי‪ .‬באתי‪ ,‬עשינו הכרה‪,‬‬
‫והוא בעצם היה הראשון שהכניס אותי‪ ,‬הוא תירגם שני שירים שלי מרוסית‬
‫לעברית‪ ,‬פרסם אותם ב"כתובים"‪ .‬השיר השלישי כבר כתבתי במקור‪.‬‬
‫מה היה השיר הראשון שכתבת?‬
‫אני באמת אפילו לא זוכר‪ ,‬משום שלא כינסתי את זה‪ .‬אינני זוכר אפילו מה‪.‬‬
‫השיר הראשון שהדפסתי היה "מולדת חדשה"‪.‬‬
‫תמיד צוינה ההשפעה של מיאקובסקי על שירתך‪ ,‬וצוינה העובדה‬
‫שסגנונה של השירה הוא אחיד‪ ,‬והערכתך לגביו‪ .‬איך בכלל הייתה הפגישה‬
‫הראשונה ביניכם?‬
‫הפגישה הראשונה הייתה בנסיבות מאוד מיוחדות במינן‪ .‬הדפסתי את שירי‬
‫הראשון כשהייתי בן ‪ 15‬וחצי‪ ,‬ב"אוגוניוק"‪ ,‬והנושאים שלי תמיד היו מנושאי‬
‫בני הפקר‪ ,‬משום שגם בביוגרפיה שלי יש כמה שנות נדודים בחברת ילדי‬
‫הפקר‪ .‬הכרתי את סרגיי יסנין לפני מיאקובסקי‪ ,‬והוא ככה צירף אותי כביכול‪,‬‬
‫מעמול ‪41‬‬
‫אם אפשר זאת לומר‪ ,‬לקלוב של המשוררים של האיכרות הרוסית‪ .‬לא היה לזה‬
‫שום ערך‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל פעם‪ ,‬ב‪ – '22-‬הלוא הקהל הרוסי אוהב שירה‪ ,‬בייחוד‬
‫בשנות העשרים‪ .‬לא היה ערב שירה של איזה משורר שהוא‪ ,‬שלא היו המונים‬
‫באים – ובכן פעם ב‪ '22-‬נערך מין סימפוזיון פיוטי של הפוטוריסטים‪ ,‬שבראשם‬
‫עמד מיאקובסקי‪ ,‬עם האימז'יניסטים‪ ,‬שבראשם עמד יסנין‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬אני כביכול הופעתי בקבוצה של האימז'יניסטים‪ ,‬אם כי אז אפילו לא‬
‫הבינותי מה ההגדרה‪ .‬לא ידעתי מה זה אימז'יניזם‪ ,‬בכלל לא הבינותי את כל‬
‫העניין הזה‪ .‬הופיעו ארבעה־ארבעה מכל צד‪ ,‬והיות שחשבו שאני יודע לקרוא‬
‫שירים‪ ,‬אז צירפו אותי‪ .‬ואני אז קראתי את הפואמה שלי "בן הפקר"‪ ,‬שאסרו‬
‫להדפיס אותה‪.‬‬
‫מדוע?‬
‫מכיוון שלא ידעו מי כתב אותה‪ .‬הייתי אז נער‪ ,‬אבל חשבו שזה איזה כותב‬
‫אנרכיסט בעל השקפה אנרכיסטית‪ ,‬ואפילו היה משפט קטן‪ .‬אבל זה הלך‪ ,‬אתה‬
‫יודע‪ ,‬כמו כל דבר אסור‪ .‬זה התפרסם במשך הזמן‪.‬‬
‫כמו אש‪.‬‬
‫אחד העתיק מהשני‪ .‬ואז אני קראתי את השיר הזה ועוד שני שירים‪,‬‬
‫וכשיצאתי מאחורי הקלעים – את מיאקובסקי אני הכרתי מרחוק רק באופן חזותי‬
‫– הוא ניגש אלי והוא היה כזה‪ ...‬אחד שיכול במשפט לרצוח אדם‪ ,‬הוא היה‬
‫מאוד חריף‪ ,‬בעל כושר סאטירי‪.‬‬
‫הוא היה ממורמר? הוא היה איש ממורמר?‬
‫לא‪ .‬אז הוא ניגש אלי ככה וטופח לי על השכם‪ ,‬על הכתף‪ ,‬ואומר לי – אינני‬
‫יודע איך לתרגם‪ ,‬זה משחק מילים ברוסית – "בוא אלינו לאכול בשר‪ ,‬אתה לא‬
‫צריך לשכב על התבן" )משחק מילים המבוסס על הדמיון ברוסית בין המילה‬
‫"תבן" ‪ сено‬לשם "יסנין"(‪ .‬זאת הייתה ההיכרות שלי עם מיאקובסקי‪ .‬אחר כך‬
‫באופן אישי אנחנו התיידדנו מאוד‪ ,‬אם כי ההבדל בגיל היה של ‪ 13‬שנה‪ .‬אז‬
‫בעצם התחלתי ככה לקרוא אותו באופן יסודי‪ ,‬והייתי מלא הערצה לעוצמה הזו‬
‫של החידוש שהוא הכניס בצורת הכתיבה‪ ,‬מול הנושא הסוציאלי־הפוליטי שהוא‬
‫הכניס לשירה שעד אז הוא היה בעצם ––––‪ ,‬ככה בצורה לירית יותר‪ .‬אבל זה‬
‫היה משורר שכל ייעודו‪ ,‬גם בשירה הלירית וגם בשירי האהבה‪ ,‬זה שירת מאבק‬
‫מתמדת‪ ,‬עם הכל‪.‬‬
‫בעצם שם לא הספקתי שום דבר‪ ,‬אבל בפרספקטיבה זה השפיע עלי‬
‫כשהתחלתי לכתוב פה‪ ,‬אם כי הצורה הייתה שונה לגמרי‪ ,‬אבל הדרך הייתה‬
‫ברורה לי – דרך של שירה סוציאלית שהיא אינה מוֹ נעת בשום פנים ואופן‬
‫לעסוק בליריקה טהורה‪ .‬זה שני דברים שהם שונים‪.‬‬
‫‪ 42‬מעמול‬
‫היו שירים בתקופה שחיברת הרבה שירי עבודה ומולדת‪ ,‬להבדיל משירת‬
‫מחאה סוציאלית‪ .‬זאת הייתה תקופה ראשונה בארץ‪ .‬אתה זוקף את זה לארץ‬
‫חדשה?‬
‫לארץ חדשה‪ .‬אני צריך לומר לך שאינני יודע גם‪ ,‬אינני מתיימר להגדיר את‬
‫זה שבחרתי בדרך חדשה‪ ,‬אבל הייתה אצלי התנגשות גדולה ביני ובין הארץ‬
‫הזאת‪ ,‬משום שלא אהבתיה דרך קופסאות של קרן קיימת או קרן היסוד‪ .‬לכן‬
‫כשנתפסתי על השיר הזה הראשון‪" ,‬מולדת חדשה"‪ ,‬שזה מאבק בין שנאה‬
‫לאהבה‪ ,‬אז גם האשימו אותי – מי הוא זה שלוקח על עצמו כך לדבר על ארץ‬
‫ישראל? טוב‪ ,‬בשבילי ארץ ישראל לא הייתה טלית שכולה תכלת – ראיתי את‬
‫המאבק המעמדי‪ ,‬ראיתי את יחסי העמים‪ .‬כשאני אהבתי אותה‪ ,‬התחלתי לאהוב‬
‫ראכנע ּביינער" )עם עצמות‬
‫אותה‪ ,‬אז אני אהבתי אותה כמו שאומרים "מיט צע ּב ָ‬
‫שבורות‪ ,‬למרות הכל(‪ .‬אהבתי לא באה דרך אידיאולוגיה‪ ,‬היא באה מתוך‬
‫התערות במציאות‪ ,‬מתוך מאבק עם המציאות הזו ועם הנוף שהוא בשבילי היה‬
‫לגמרי חדש‪ .‬אז אהבתי אותה דרך המאבק‪ ,‬אבל לא עצמתי עיניים משום דבר‬
‫שלילי‪ ,‬וגם כתבתי על דברים אלו‪.‬‬
‫מתי הרגשת שהמאבק הזה הוכרע בתוכך?‬
‫עניין ההכרעה לא יכול להיות מוגדר לגבי תאריך‪.‬‬
‫אני מתכוון נניח אולי לתיאור של התהליך‪ ,‬אבל ראשיתו תיארת בצורה‬
‫ברורה מאוד ונכונה‪ .‬אני מדבר לגבי המשכו‪.‬‬
‫מיום שבו התחלתי לכתוב עברית‪ ,‬שהרגשתי שאני בן בית בתוך השפה‪,‬‬
‫בסגנוני שלי‪ ,‬כן‪ ,‬כמובן‪ .‬מיום שחשבתי שאין מה לדבר על דרך חזרה‪ .‬מיום זה‬
‫שהחלטתי שכאן אני חי‪ ,‬כאן אני יוצר‪ ,‬תהיה המציאות אשר תהיה‪ ,‬אני נאבק‬
‫נגד המציאות הזו כפי שאני חושב כיצד צריך לשנותה‪ ,‬אבל לגבי השטח‬
‫הגיאוגרפי כמקום שהוא המולדת השנייה שלי‪ ,‬שהפכה ליחידה‪ ,‬מאז לא הייתה‬
‫לי שום סטייה מכיוון זה‪ .‬אני קיבלתי אותה עם כל הצרות‪ .‬לא הייתה אצלי אף‬
‫פעם שאלה ששמא לא‪.‬‬
‫איך אדם יכול להשתחרר ממשא כזה שמאלץ אדם לעזוב מולדת ולחפש‬
‫לו מולדת חדשה? אני לא מסתכל על זה מנקודת מבט ציונית‪ ,‬אלא אני‬
‫מסתכל על זה מנקודת מבט אישית או אנושית‪.‬‬
‫ובכן זה כנראה תלוי הרבה באופי‪.‬‬
‫מסתבר‪ ,‬כן‪.‬‬
‫לכולם זה‪ ,‬לרוב זה מולדת שנייה‪ ,‬שהפכה במרוצת הזמן למולדת היחידה‪.‬‬
‫ובכן זו לא שאלה של מקום לידה‪ ,‬תאריך לידה‪ ,‬בעיר זו או בעיר אחרת‪ .‬אם‬
‫אתה מקבל את המכלול כולו‪ ,‬את הנוף‪ ,‬את המציאות‪ ,‬את המאבקים‬
‫הפוליטיים‪ ,‬את ראיית המחר‪ ,‬את דחיית הדברים שאתה אינך מקבל אותם‪.‬‬
‫מעמול ‪43‬‬
‫הלוא משום שהרצל היה הונגרי‪ ,‬הציונים לא אהבו את הונגריה יותר‪ .‬לא הייתה‬
‫אצלי מרירות‪ .‬משום שבמרוצת השנים הראשונות‪ ,‬היות שאני גם ספורטאי‬
‫הייתי‪ ,‬גם באופיי‪ ,‬אני חושב‪ ,‬זה היה בשבילי גם אתגר גדול‪ ,‬להתחיל בתור‬
‫משורר רוסי וליהפך למשורר עברי‪ .‬אבל זה כמובן דבר אישי‪ .‬מה ששייך לעניין‬
‫הפוליטי‪ ,‬להשתייכות פוליטית‪ ,‬לאהדה פוליטית – זה משהו אחר שלא משנה‬
‫שום דבר‪ .‬אתה יכול להיות כאן ולתמוך במרקוזה‪ ,‬או באידיאולוגיה שלו‪ .‬אלא‬
‫מה שאני ראיתי במו עיניי‪ ,‬את לידת המהפכה‪ ,‬האוקטוברית‪ ,‬אני עברתי אותה‪,‬‬
‫בידי ובחיי‪ .‬ראיתי במה זה עלה‪ .‬מה זה נתן‪.‬‬
‫ברגלי‪ַ ,‬‬
‫ַ‬
‫ממש‪,‬‬
‫הזדהית‪.‬‬
‫הזדהיתי‪ ,‬קיבלתי את זה‪ .‬גם כשישבתי בבית הסוהר‪ ,‬לא שייכתי דבר אחד‬
‫לדבר השני‪ .‬אני תמיד הבדלתי‪ .‬אולי זה לאושרי‪ ,‬שאני עוד חייתי בתקופה שחי‬
‫לנין‪ ,‬שמעתי את לנין כמה פעמים‪ ,‬את כל המנהיגים הישנים של ברית‬
‫המועצות‪ ,‬הראשונים‪ .‬אני לא זיהיתי אף פעם את מהפכת אוקטובר עם‬
‫אדמיניסטרציה‪ .‬בשבילי מהפכת אוקטובר זו אידיאולוגיה שאני מסרתי לה את‬
‫כל חיי‪.‬‬
‫באיזה נקודות פוליטיות מהותיות מצאת לנכון לבקר את המדיניות של‬
‫ברית המועצות? מבלי להצטרף כמובן למקהלה‪.‬‬
‫אינני חושב שראיון זה הוא המקום לדבר על דברים כאלה‪.‬‬
‫לא להתווכח עליהם‪ ,‬אבל לדעת אותם‪ ,‬אני מתכוון‪.‬‬
‫זה לא חשוב אם אני ביקרתי או לא‪ .‬אני ביקרתי דברים שחשבתי שהם לא‬
‫נכונים‪ ,‬או שנעשו בצורה לא נכונה‪ .‬אבל כאן העניין הוא אחר‪ .‬אתה יודע‪ ,‬בגין‬
‫אומר שהוא פטריוט‪ .‬אני אומר שאני פטריוט ישראלי‪ ,‬בה' הידיעה‪ .‬ותראה את‬
‫הפער‪ ,‬כן? תראה את הפער האידיאולוגי‪ ,‬את זווית הראייה ונקודת המוצא‪ .‬אני‬
‫פטריוט ישראלי‪ ,‬אבל זה לא מנע בעד הפטריוטים הישראלים האחרים להכניס‬
‫אותי לגטו של חמש עשרה‪ ,‬עשרים שנה‪ ,‬כשחייתי פה‪.‬‬
‫למה אתה קורא גטו?‬
‫גטו אני קורא שכשנודע שאני קומוניסט‪ ,‬לא הדפיסו אותי‪ .‬אף פעם לא‬
‫יצירותי‪ ,‬למרות שאחר כך כמה פעמים אמרו‪ ,‬ביניהם גם‬
‫ַ‬
‫הייתה ביקורת על‬
‫הצדיק‪ ,‬במירכאות‪ ,‬אלתרמן‪ ,‬שאמר שלולא פן היה משתייך למחנה שהוא‬
‫משתייך‪ ,‬אז ודאי שהביקורת שלנו הייתה צריכה לעמוד ביתר פירוט על יצירתו‪,‬‬
‫שהיא מיוחדת במינה‪ ,‬וכולי‪ .‬זאת אומרת שהדמוקרטיה הישראלית – אמנם‬
‫בדמוקרטיה אפשר לעשות הכל‪ ,‬גם זה‪ ,‬גם להכניס את האדם לגטו‪.‬‬
‫זאת אומרת היה יותר חרם‪.‬‬
‫חרם ספרותי‪ .‬ברדיו היו שרים את השירים שלי‪.‬‬
‫ולא מזכירים –‬
‫‪ 44‬מעמול‬
‫"משורר בלתי ידוע"‪ .Unbekannter Dichter .‬זה מזכיר משהו? טוב‪ ,‬אחר‬
‫כך זה קצת פג‪.‬‬
‫מתי זה פג?‬
‫זה פג בעצם לפני זמן לא רב‪ .‬לפני עשר שנים הדמוקרטיה התחילה קצת‬
‫לחוש את עצמה שלא בנוח‪ .‬אני יכול לומר לך עובדה‪ ,‬כדי שלא יהיו דברים‬
‫סתמיים – אני עבדתי ב"דבר"‪ ,‬שנה וחצי‪-‬שנתיים‪ ,‬אני אז הכנסתי את השיר‬
‫הפוליטי השבועי לעיתון‪ ,‬שאחר כך‪ ,‬כשהכנסתי את אלתרמן במקומי זה הפך‬
‫ל"הטור השביעי"‪ .‬הדפסתי שירים במדור הספרותי של "דבר"‪ ,‬כשהעורך היה‬
‫זלמן רובשוב )לימים שז"ר(‪ .‬ב‪ ,'49-‬ביובל העשרים וחמישה לעיתון "דבר"‪,‬‬
‫כשהופיעו כל אלו שאפילו כתבו פעם אחת ב"דבר"‪ ,‬והופיעה ביבליוגרפיה‬
‫שלמה של שמות מפורטים‪ ,‬היחידי שלא נכנס‪ ,‬שהדפיס שם הרבה דברים‪ ,‬ושלא‬
‫נכנס‪ ,‬היה אלכסנדר פן‪ .‬שאלתי את האיש הזה מה קרה פה? נעניתי בפשטות –‬
‫לא היינו מעוניינים בכך שחבריך פעם יגלו את הדבר הזה‪ .‬וזו עובדה‪ .‬אני רק‬
‫רוצה לומר לך‪ ,‬שעד כמה הדמוקרטיה היא גמישה מאוד‪ ,‬כן‪ ,‬שאפשרי גם‬
‫דברים כאלה‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אין לי שום טענות‪ ,‬אני מחושל‪ .‬הייתי מחושל‪ ,‬אף פעם לא הרגשתי‬
‫את עצמי משום כך נגד‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ .‬גם שירים ליריים שלי לא הודפסו תקופה‬
‫ארוכה‪.‬‬
‫בגלל היותך חבר המפלגה הקומוניסטית?‬
‫נכון‪.‬‬
‫ואתה אומר שבעשר השנים האחרונות ישנו תהליך של התבגרות‪ ,‬או של‬
‫השקפת עולם?‬
‫זה כבר מאוחר מדי‪ .‬אינני יודע‪.‬‬
‫מדוע אתה אומר "מאוחר מדי"?‬
‫אדם שיוצר ארבעים שנה ונמחק במשך עשרות שנים‪ ,‬קל את השנים האלה‬
‫לשחזר‪ ,‬אבל לא בביקורת‪ .‬זה שנים אבודות לגבי הדור הצעיר שקם אחרי זה‪.‬‬
‫אבל לא בחרתי בדרך קלה‪ ,‬משום כך גם התשלום כנראה היה לא כל כך קל‪.‬‬
‫למרות שידידיך היו אז שלונסקי ואלתרמן‪ ,‬או שאני לא מדייק?‬
‫כן‪ ,‬כשאתה בוחר במילה "ידיד" אתה מדייק‪ ,‬אבל מהי איכות הידידות הזו‪,‬‬
‫זו שאלה שנייה‪.‬‬
‫זו הייתה ידידות של שתייה משותפת?‬
‫הבט‪ ,‬אני אתן לך דוגמה אחת‪ .‬שלונסקי‪ ,‬שאני חב לו חוב גדול‪ ,‬הוא‬
‫הראשון שהכניס אותי ככה לשערי השירה העברית‪ ,‬ואתה יודע שיש הרבה‬
‫חניכים שלו שמאחורי גבו חורצים לשון – אני תמיד הייתי היחידי‪ ,‬למרות שאין‬
‫בינינו יחסים קרובים במיוחד‪ ,‬אני תמיד הייתי נותן להם על הראש‪ :‬או שאתם‬
‫מעמול ‪45‬‬
‫צבועים‪ ,‬אז תפסיקו להיות צבועים‪ .‬תמיד שמרתי על כבודו במידה שחשבתי‬
‫שהוא ראוי לזה‪.‬‬
‫אתה חושב שהם פחדו משירתך?‬
‫יש מקרים שאתה מעמיס על בן אדם האשמות משום שבעצם אתה היית‬
‫רוצה להיות כמוהו‪ .‬ואתה מייחס לו כל מיני דברים‪ .‬אינני יודע אם זה היה פחד‪,‬‬
‫אבל בכל אופן זה היה דבר שהם לא היו רגילים בו‪ .‬פשוט מאוד‪ .‬זה לא הלך‬
‫בתלם‪ ...‬עם עולם המושגים שלהם‪ .‬כאן לא יכולתי לעזור‪ ,‬שום דבר‪.‬‬
‫אילו דמותה של השירה הישראלית הייתה מופקדת בידיך‪ ,‬והם היו‬
‫כותבים‪ ,‬הם היו זוכים ליחס דומה מצדך‪ ,‬כלפיהם?‬
‫אני אגיד לך‪ .‬השאלה הזו ממצה את כל הדברים ששמעתי אותם בפי הרבה‬
‫מאוד אנשים‪.‬‬
‫אני מתאר לעצמי‪.‬‬
‫ובכן פה היא שאלה של אמון אישי לאדם‪ .‬קודם כל‪ ,‬לא עסקתי רק בשירה‬
‫סוציאלית‪ .‬משום שזה דבר יוצא דופן‪ ,‬אז הוא הפך כביכול למרכז הכובד של‬
‫כל הדברים‪ .‬אבל אם תשווה בשירה שלי‪ ,‬זה תופס שליש מהיצירה שלי‪ .‬אני‬
‫כתבתי ברובם דברים ליריים‪ .‬וגם שירה זו הוחרמה‪.‬‬
‫צילום‪ :‬עופרי בר‬
‫‪ 46‬מעמול‬
‫מהם הדברים החשובים ביותר שהשפיעו עליך בעשרות שנות השירה‬
‫שלך? המאורעות ההיסטוריים שהשפיעו על יצירתך‪ ,‬על גישתך‪ ,‬על אמונתך?‬
‫המאורעות המכריעים שגם לכל אדם אחר הייתה להם השפעה מכרעת על‬
‫חייו‪ .‬אני יכול לומר שזה שקטעו לי את הרגל זה השפיע עלי‪ ,‬אבל לא בכך‬
‫מדובר‪ .‬השואה‪ ,‬הקמת מדינת ישראל‪ ,‬היחסים האכזריים בין העם היהודי לבין‬
‫העמים הערביים הסובבים אותנו – אלה הן שלוש נקודות שלגבי דידי הייתה‬
‫להם השפעה גם בחיי האישיים‪ ,‬שהתבטאו אחר כך ביצירה‪ .‬ישנם בני אדם שהם‬
‫בדרך הטבע עושים הרבה דברים בצורה מכאנית‪ :‬הוא אוכל שלוש פעמים ביום‬
‫מינימום‪ ,‬כן? אם יש לו‪ .‬הוא גם יכול ללגום כוסית‪ .‬יכול לעשות כל מיני דברים‬
‫ככל דבר שנעשה בצורה אינרציונית‪ .‬אינני חושב שהוא נהנה מזה או מהנה‬
‫לאחרים‪ .‬אמרת – שתיית יין‪ ,‬אהבה וכו' – אלה הם נושאים די רציניים‪.‬‬
‫אני מסכים‪.‬‬
‫ייתכן שכושר המאבק בעמידה בנושאים אלה הוא לא פחות מאשר כושר‬
‫המאבק בעניינים אחרים שעומדים ברומו של העולם‪ .‬משום שלמשל היין‪,‬‬
‫לדעתי‪ ,‬זהו מין יצור מאוד נקמני‪ .‬הוא דורש גישה רצינית אליו‪ ,‬אחרת הוא‬
‫מתנקם‪ .‬מי שמזלזל בו‪ ,‬אז מוצאים אותו אחרי כוסית ראשונה עם הרגליים‬
‫קדימה‪.‬‬
‫כן‪.‬‬
‫יש חדווה מסוימת‪ ,‬חדוות יצירה פשוט‪ ,‬אני אומר שזו היא עשייה‪ .‬אני חושב‬
‫שהאדם השותה יין ורוצה ליהנות ממנו‪ ,‬הוא חייב להיות גם "דגוסטטר )טועם‬
‫יין(‪ .‬כדי ליהנות מזה‪ ,‬כדי להציע את זה לאחרים‪ .‬יש שם מאבק בינך ובין כמות‬
‫האלכוהול שישנה פה‪ ,‬וכאמור שזה יוצר גם אווירה‪ .‬האווירה נוצרת על ידי כך‬
‫או שהיא מביאה להתנגשויות‪ ,‬מביאה לאבל‪ ,‬לשמחה‪ ,‬אבל יש בה דינאמיות‪.‬‬
‫ואתה אוהב את הדינאמיות הזאת‪.‬‬
‫אני אוהב את הדינאמיות שבדברים‪ ,‬אינני אוהב אותם בצורה סטטית משום‬
‫שזה פסע לפני המוות‪.‬‬
‫אתה שתית כמויות בלתי רגילות במשך השנים‪.‬‬
‫בשבילי הן רגילות‪.‬‬
‫איך אתה מגדיר כמות סבירה ורגילה לגביך? בתקופות הצמאות שלך‪.‬‬
‫הנני מוכן לומר לך באופן פרטי‪.‬‬
‫אני בטוח שהמאזינים סקרנים באותה מידה‪.‬‬
‫כמה? זה תלוי גם‪ ...‬מתי‪ ,‬עם מי‪ ,‬איך‪ .‬זה מה שאני אומר‪ ,‬שיצירה ואווירה‬
‫היא גם עם מי אתה שותה‪ .‬הפרטנר כאן חשוב מאוד‪.‬‬
‫לא‪ ,‬כי אני מבין את זה‪ ,‬יש אנשים שאוהבים לשתות לעצמם‪.‬‬
‫מעמול ‪47‬‬
‫טוב‪ ,‬זה גם כן מובן‪ ,‬אבל לרוב אלה הם היפוכונדרים‪ .‬אני כשאני שותה‬
‫לבדי‪ ,‬אז אני לא שותה לבדי‪.‬‬
‫בתחושה‪.‬‬
‫כן‪ ,‬אני תמיד עם משהו‪ ,‬בקשר עם משהו‪ .‬או שאני כותב‪ ,‬או שאני‪ ...‬אני לא‬
‫לוגם את היין‪ ...‬אני שתיין‪ ,‬אבל אינני סובל‪ .‬זה ההבדל‪.‬‬
‫השתייה היא פרטנר קבוע ליצירה שלך?‬
‫הרבה שנים‪ ,‬כן‪ .‬הוא התייחס אלי בצורה הוגנת מאוד היין הזה‪.‬‬
‫גם אתה אליו‪.‬‬
‫יש לנו יחסים ידידותיים מאוד‪ ,‬מתוך כבוד הדדי‪.‬‬
‫אתה כרגע לא משתייך למסגרת מפלגתית‪.‬‬
‫לא‪.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬ברגע שהיה הפילוג במפלגה הקומוניסטית אתה לא הצטרפת‬
‫לאף צד‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אחרי הפילוג הצטרפתי למק"י‪.‬‬
‫כן‪.‬‬
‫אבל אחרי המלחמה‪ .‬אומרים שאני עזבתי את מק"י‪ ,‬אני אומר שמק"י עזבה‬
‫אותי‪ .‬אינני משתייך כעת לשום מסגרת מפלגתית‪ .‬קומוניזם בלתי מפלגתי‪.‬‬
‫זה מצב חדש‪ .‬כן‪ .‬אני בכל זאת רוצה לגעת בנושא שאי אפשר שלא לגעת‬
‫בו‪ ,‬בייחוד כשמראיינים משורר קומוניסט‪ .‬בייחוד משום שאתה ביקרת בברית‬
‫המועצות ונפגשת עם משוררים וסופרים‪ .‬אנחנו כולנו עדים לאי שקט בשנים‬
‫האחרונות בשורה של תופעות אצל המשוררים והסופרים הסובייטיים‪ .‬וגם‬
‫מתוך ידיעת השפה וגם מתוך האכפתיות שלך לגבי הדברים שמתרחשים‪,‬‬
‫נדמה לי שאי אפשר שלא לשמוע מה אתה חושב על הדברים האלה‪.‬‬
‫יש מצבים שאדם נדרש להביע דעה ודבר זה יכול להביא תועלת למישהו או‬
‫למשהו‪ .‬כשמבקשים אותי להביע דעה אני שואל את עצמי‪ :‬במי אני תומך? מי‬
‫ירוויח מדעה זו? ולאיזו מקהלה אני מצטרף? אני יכול לומר מה שאני רוצה‪ .‬זה‬
‫לא מתוך פחד‪ .‬אני רק אומר שבתוך המאזן הזה‪ ,‬כשנטפלים מכל השאלות‬
‫דווקא לשאלות אלו‪ ,‬בשעה שיש לך ליד זה אלף ואחד דברים אחרים‪ ,‬יש בזה‬
‫אומר זאת למי‬
‫משום כוונה תחילה‪ .‬אני מוכן לומר זאת לברז'נייב‪ ,‬אבל אני לא ַ‬
‫שמבקש לשמוע ממני ביקורת כדי לצרף אותי לעמדתו‪.‬‬
‫‪ 48‬מעמול‬
‫בוקר טוב‬
‫בוקר טוב לך‪ ,‬בוקר‬
‫טוב לראותך מחלץ את חלמון השמש‬
‫מקול ביצת־השחר בגרונו של השכווי‪.‬‬
‫טוב לומר לך‪ ,‬בוקר‪" ,‬בוקר טוב"‬
‫בטרם חלבנים‪ ,‬בטרם רדיו‪ ,‬בטרם תעלני על מוקד חדשות היום‬
‫הגיאוגרפיה חולת העצבים‪,‬‬
‫בטרם טלפרינטרים וכותרות מאמש‬
‫יכתימו את עינַ י בגון גסיסת־פרחים‬
‫ובזעקת האורז הנרצח בקוקה קולה‪,‬‬
‫בטרם ינוגח בשר הגבולות‬
‫בקרניהם של כל פרי־הזעם‬
‫בזירת קורידה ים־תיכונית‪,‬‬
‫בטרם אזדקן בעוד שעה ניצחת ובטרם‬
‫יכוסו פניך בזיפי־בשורות‬
‫שאין להם גלב במועדם‪.‬‬
‫כן‪ ,‬בטרם כל טרומי־בטרם‬
‫בוקר טוב לך‪ ,‬בוקר‪ .‬אתה –‬
‫שעת שפיות הדעת היחידה‬
‫בין שתי פסיעות‬
‫מיש אל אין‪,‬‬
‫אתה – שתיקת ביניים לכדור הארץ הקופא‬
‫אל מול כתת־ירי של הוצאה לפועל‪,‬‬
‫אתה – תקווה קצרת־הנשימה‬
‫של אדמתי בטרם אש ואבל‪.‬‬
‫בוקר בשעון דום!‬
‫אל תזיז מחוג ואל תזוז‬
‫מטל ההפוגה אשר הוקצב לי אגל־אגל‬
‫אל תיהרג‪ ,‬שריד־אור שלי באפלת מעת־לעת‪.‬‬
‫אנא‪ ,‬אל תזיז!‬
‫אנא‪ ,‬אל תזוז!‬
‫מעמול ‪49‬‬
‫בוקר טוב לך‪ ,‬בוקר‪.‬‬
‫בוקר טוב לך‪.‬‬
‫בוקר טוב‬
‫בוקר‪.‬‬
‫‪ 50‬מעמול‬
‫רוני סומק‬
‫מכתב לגבריאל בלחסן‬
‫"‪...‬ובעיניה אין רמז‬
‫לאף דמעה של אוהבים‬
‫לאף בכי‬
‫לאהבה של החיים‪"...‬‬
‫)פול מקרטני‪ ,For No One ,‬תרגמה‪ :‬נעמה לוריא(‬
‫ַּב ַּליְ ָלה‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ַה ְּכ ָל ִבים חוֹ זְ ִרים ַל ְּמלוּ נוֹ ת‪,‬‬
‫ַא ָּתה ֵמ ִבין ׁ ֶש ּקֹר ְּכ ָל ִבים הוּ א ַרק ְמ ִעיל‬
‫יח ַהח ׁ ֶֹש‪ַ ‬על ִּכ ְת ֵפי ַה ִּמ ְת ַא ְּב ִדים‪.‬‬
‫ׁ ֶש ִה ִּנ ַ‬
‫מוּגף‪.‬‬
‫מוּגף‪ָּ ,‬ת ִמיד ָ‬
‫ַה ַח ּלוֹ ן ׁ ֶש ְּל‪ָ ‬‬
‫ַא ָּתה ְּב ּפוֹ ֶקר ּבוֹ ְד ִדים‬
‫ִמ ְת ַא ֵהב ְּב ַמ ְל ָּכה ֵלב ָאדֹם‪,‬‬
‫יה‪ְּ ,‬כמוֹ ְּב ֵעינֶ י‪ֵ ,‬אין ְר ָמזִ ים‪.‬‬
‫ְוּב ֵעינֶ ָ‬
‫ַא ָּתה קוֹ ֵרא ַל ׁ ּ ָשד ַה ְ ּי ָמנִ י ׁ ֶש ָּל ּה "דֶּ ׁ ֶשא א"‪,‬‬
‫אלי "דֶּ ׁ ֶשא ּב"‪,‬‬
‫ַל ּ ְשׂ ָמ ִ‬
‫וּ ִמ ְת ּ ַפ ֵּל ׁש ְּביָ רֹק דִּ ְמיוֹ נִ י‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּמעוֹ ָלם לֹא ִה ְת ִאים‬
‫ְל ִצ ְב ֵעי ֻּכ ְר ַסת ַה ַּט ָ ּוס‪.‬‬
‫יאל‪.‬‬
‫ֲאנַ ְחנוּ ׁ ְשח ִֹרים‪ּ ַ ,‬ג ְב ִר ֵ‬
‫ַּת ְחזֹר ַא ֲח ַרי‪ְ ׁ :‬שח ִֹרים‪.‬‬
‫ׁ ְשח ִֹרים ְּכמוֹ ַה ּ ֵשׂ ָער ׁ ֶשל סוֹ ְפיָ ה לוֹ ֶרן‪,‬‬
‫ְּכמוֹ חוֹ ל ַא ְרמוֹ נוֹ ת ַה ְּבלוּ ז ׁ ֶש ָר ִצית ְל ָה ִקים‬
‫יפי‪,‬‬
‫יס ּ ִ‬
‫יס ִ‬
‫ַּבדֶּ ְל ָּתא ׁ ֶשל ַה ִּמ ִ‬
‫ּ‬
‫ְּכמוֹ דַּ ַ ּקת דּ וּ ִמ ָ ּיה ְלזֵ ֶכר דְּ ָג ִלים ׁ ֶשנּ וֹ ַפ ְפ ָּת ְּב ַח ֶיי‪,‬‬
‫ׁ ֶש ְּבק ׁ ִֹשי ִה ִ ּגיעוּ ַל ֲח ִצי ַה ּת ֶֹרן‪.‬‬
‫ָמה ַה ֶ ּק ׁ ֶשר‪ַ ,‬א ָּתה ׁשוֹ ֵאל‪ֵּ ,‬בין ָּכל ַה ׁ ּ ְשח ִֹרים ָה ֵא ֶּלה?‬
‫ֵא ּלוּ ָע ִלים נוֹ ְב ִלים ׁ ֶש ּלֹא ִה ְצ ַל ְח ָּת ְל ַה ְחזִ יר ְל ֻחדֵּ י ָה ֲענָ ִפים‪,‬‬
‫ֵא ּלוּ ִט ּפוֹ ת ָח ָלב ׁ ֶש ִה ְת ַק ְל ֵקל ַּב ְּמ ָק ֵרר ׁ ֶש ּלֹא ִה ְפ ִסיק‬
‫מעמול ‪51‬‬
‫ִל ְרעֹד ִמ ּקֹר‪ָּ ,‬כמוֹ ‪.‬‬
‫ית ִל ְקנוֹ ת ּבוּ ל‬
‫יהן ָצ ַע ְד ָּת יָ ֵחף ְּכ ׁ ֶש ָר ִצ ָ‬
‫ֵא ּלוּ ַא ְבנֵ י ָח ָצץ ׁ ֶש ֲע ֵל ֶ‬
‫ְל ִמ ְכ ַּתב ַא ֲה ָבה‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא ָהיָ ה ְל‪ ‬א ֶֹמץ ִל ׁ ְשל ַֹח‬
‫ְל ַע ְצ ְמ‪.‬‬
‫‪ 52‬מעמול‬
‫גיל קלימי ושירה ברודצקי‬
‫בוקר טוב‪ ,‬אשרם‬
‫ארבעים מעלות חום‪ .‬היה כל כך חם שהדם האירופי של שירה‬
‫נהפך ללבה‪ .‬העור שלה רתח‪ ,‬הלחיים סמקו‪ ,‬והיא סבלה‪ .‬היא‬
‫התיישבה במעגל‪ ,‬והסתכלה על האנשים במבוכה קלה‪ .‬היא‬
‫נתנה ידיים ליושבים לצדה‪ ,‬בדיוק כפי שציוו עליה‪ .‬היא עטתה‬
‫מבט של גועל לנוכח הזיעה בידיים של שותפה ותהתה אם זו‬
‫דרכו הגשמית להעביר לה אנרגיה רוחנית‪ .‬המדריך אמר משהו‬
‫על זה שכולנו הופכים לבריאה אחת‪ .‬והיא הרגישה איך הבריאה‬
‫שלה נשארת בודדה‪ .‬כשהגיעו אליה האנרגיות הן לא היו‬
‫חיוביות‪ ,‬אפילו לא נחמדות‬
‫שירה‪ :‬רחוקה שנות אור מרוחניות‪ .‬גרה במרכז תל אביב והבילוי המועדף עליה‬
‫הוא ישיבה בבתי קפה תוך התפלספות על הא ועל דא‪ .‬היא אוהבת את החיבור‬
‫לקרקע‪ ,‬מממשת את הדיסטופיה של קרל מרקס וחיה חיים קפיטליסטיים‬
‫לתפארת‪ .‬שירה שונאת שנוגעים בה שלא לצורך ובמיוחד שמנסים לכפות עליה‬
‫דיבור כזה של יפי נפש‪" :‬העולם הוא כדור גדול של אנרגיה‪ ,‬אנחנו צריכים‬
‫לשאוב ממנו את האנרגיה החיובית ולהעביר אותה הלאה לחיות ולצמחים"‪.‬‬
‫גיל‪ :‬ילדת טבע‪ .‬גרה ביישוב קטן ונהנית מחיים שקטים‪ .‬הקשר שלה‬
‫לציוויליזציה הוא מקרי בהחלט‪ .‬היא מחוברת לטבע כמו אל אינפוזיה וחייבת‬
‫מנה גדושה שלו בכל יום‪ .‬גיל אוהבת להתהלך בשדות הפתוחים ומרבה‬
‫להתדיין על קארמה ועל מהות החיים‪ .‬אין לה שום בעיה לפזר את אהבתה‬
‫לעולם תוך התחבקות עם כל בן אדם שייקרה בדרכה‪.‬‬
‫גיל אספה את שירה מהרכבת‪ ,‬הן זרקו את ציוד השטח לרכב ויצאו לדרך‪.‬‬
‫הנוף הירקרק החל להתחלף בצבע המדברי האינסופי שקצת הולכים בו לאיבוד‪.‬‬
‫שירה הפעילה את ה‪ .Waze-‬הוא הראה שיגיעו ליעד בעוד שעתיים וחמש‬
‫דקות‪ .‬אבל גיל‪ ,‬שהתעקשה להתחבר לחוויה הרוחנית ולהתנתק מטכנולוגיה‬
‫מיותרת‪ ,‬כיבתה אותו והכריזה בעצמה‪" :‬הגענו ליעד"‪ .‬היא הצביעה לכיוון של‬
‫נווה מדבר ואמרה בהחלטיות שזה המקום‪ .‬שירה‪ ,‬לעומתה‪ ,‬היססה‪ .‬זה נראה לה‬
‫מעמול ‪53‬‬
‫לא הגיוני‪ .‬היא ציפתה למקום מבודד ומרוחק מדרך גישה מרכזית‪ .‬איפה‬
‫הגנרטורים או המערכות הסולאריות? גיל צדקה‪ .‬הן היו שלוש דקות מהיעד‪.‬‬
‫האשרם נמצא בשיטים‪ ,‬בין מצפה רמון לאילת‪ .‬ממש בלב המדבר שוכן לו‬
‫כפר קטן מלא עצים ירוקים‪ .‬המקום קרוי "אשרם במדבר" ופועל על פי אמונתו‬
‫ותורתו של אושו – גורו רוחני‪ ,‬אינטלקטואלי‪ ,‬שפעל בהודו‪ .‬הרעיון המרכזי‬
‫שלו היה חיבור בין האדם המערבי לפילוסופיה של המזרח הרחוק בעזרת‬
‫מדיטציה‪.‬‬
‫כשהגיעו‪ ,‬פרקו את הציוד‪ ,‬הקימו את האוהל‪ ,‬מיקמו את הערק והיין והלכו‬
‫נרגשות לכיוון התור לרכישת כרטיסים‪ .‬הן שילמו ‪ 420‬שקלים בתמורה לחוויות‬
‫חדשות ומשנות חיים‪ .‬שירה ציפתה שאמא אדמה תחבק אותה בהגיעה ותתפוס‬
‫את מקומה של אמה הביולוגית‪ .‬או‪ ,‬לחלופין‪ ,‬היא תתפוס קלצ'ניקוב ותירה לכל‬
‫עבר למי שמעז לצרף למשפט את המילים‪" :‬אני מכיל אותך‪ ,‬אני משקפת לך‪,‬‬
‫חיבוק הוא מאגר האנרגיה שלנו"‪ .‬בלי ששמה לב‪ ,‬גיל כבר הייתה כעשרה‬
‫מטרים לפניה‪ ,‬לחצה ידיים וחילקה חיבוקים חטופים לעוברים ושבים ולנותני‬
‫הכרטיס שהשיבו בחיוך מבויש‪.‬‬
‫הן נכנסנו בשער זורבה‪ ,‬ובודהה גדול ושמנמן המתין להן בציפייה‪ .‬המקום‬
‫הדהים אותן – ברגע אחד עברו לממד אחר והזמן עצר מלכת‪ .‬קצב החיים‬
‫השתנה והאנרגיות שלהן תועלו למקומות אחרים שקצת נרדמו‪ .‬שירה וגיל‬
‫התהלכו ברוגע וניסו להכיל את כל שהתרחש סביבן‪ .‬הן התבוננו במבט של ילד‬
‫קטן שרק יצא אל העולם‪ .‬המקום היה מלא באנשים אבל זה לא הרגיש להן‬
‫המוני‪ .‬זה הרגיש שיש מקום לכל נפש שרוצה לפגוש בעצמה‪ .‬ללא מחסומים‬
‫ופלאפונים‪ ,‬הרחק מהציוויליזציה ובלי לדעת מה קורה בעולם שבחוץ‪ ,‬הן מצאו‬
‫את עצמן מנותקות לגמרי‪.‬‬
‫הן עברו בין העולמות השונים שהפסטיבל הציע‪ .‬כשיצאו מהמתחם הסגור‬
‫למדבר הפתוח גילו עולם אחר וחשוב בהרבה‪ .‬שירה וגיל חוו את הקלישאה על‬
‫כוחו של המדבר‪ .‬האינסופיות‪ ,‬ההרגשה של נמלה קטנה בעולם כל כך גדול‪,‬‬
‫עבדה שם‪ .‬זו הייתה הפעם הראשונה שהן שתקו‪ ,‬התמסרו לדממה והרגישו שהן‬
‫במקום שבו היו רוצות להיות כל החיים‪ .‬אופוריה‪ .‬כשחזרו למתחם הפסטיבל‬
‫החלו להתעורר אצלן שאלות ביקורתיות‪.‬‬
‫האם ייתכן שהכל כל כך טוב? הן הסוו את הביקורת בעזרת המניע שהביא‬
‫אותן לשם – מחקר אנתרופולוגי אקדמי מעמיק שבא לבדוק זוויות שונות של‬
‫הפסטיבל‪ :‬האם הוא מסחרי? אותנטי? או שמא הוא חוויה נעימה של התנתקות?‬
‫ברחבי האשרם פזורים ‪ 14‬עולמות שונים וביניהם‪ :‬זורבה הבודהה‪ ,‬האושו‪,‬‬
‫הנושם‪ ,‬התרפיה‪ ,‬המוסיקה‪ ,‬היוגה‪ ,‬השמאניזם‪ ,‬תנועה וקונטקט‪ ,‬המיינד ֵלס‪,‬‬
‫ועולם "הסנגהה מהתעוררות להארה"‪ .‬בכל מתחם כזה התקיימו סדנאות משעות‬
‫‪ 54‬מעמול‬
‫הבוקר עד לשעות הלילה המאוחרות שמטרתן להאיר את האדם‪ ,‬לגרום לנוכחים‬
‫להביט פנימה ובעיקר לגלות את עצמם‪ .‬המגוון הרחב של העולמות קסמו לגיל‪.‬‬
‫היא עמדה מולם בעיניים נוצצות‪ ,‬וניסתה להחליט לאיזה מהם תיכנס קודם‪.‬‬
‫באותו הזמן שירה חזרה ליציאה ממתחם הפסטיבל למדבר הפתוח‪ .‬היא‬
‫הסתכלה סביב על הנוף המדברי‪ ,‬פרשה את ידיה לצדדים‪ ,‬שאפה עמוק את‬
‫האוויר החם‪ ,‬והתאהבה‪ .‬זה היה המקום שלה‪.‬‬
‫בעולם השמאניזם היו אנשים שציירו ַמנְ ָד ָלה על האדמה עם זרעים וקטניות‬
‫בכל מיני צבעים‪ .‬הרצון היה למצוא שם תחושת שייכות‪ ,‬ולכן לאחר שעמדו‬
‫בצד והסתכלו‪ ,‬שירה וגיל הצטרפו והשלימו חלק שהיה חסר במנדלה‪ .‬כשסיימו‬
‫למלא את הכל נעמדו כולם במעגל סביב המנדלה והחזיקו ידיים‪ .‬מישהי דיברה‬
‫על החיבור לאמא אדמה‪ ,‬על הפוטנציאל שבכל זרע וזרע להיות צמח‪ ,‬והשליכה‬
‫את זה על נפש האדם‪ .‬כולם הקשיבו לה בשקט‪ ,‬גם שירה‪ ,‬למרות שמבפנים‬
‫רצתה להשליך עליה איזה אינסטרומנט כבד‪ ,‬ואורגני כמובן‪ ,‬שלא יחרוג‬
‫מהאווירה‪.‬‬
‫בוקר טוב אשרם! הן התעוררו בבוקר הראשון מהשמש הקופחת‪ .‬לאחר‬
‫התאפסות מהירה הלכו לכיוון הצ'אי שופ וקנו קפה‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬משהו דומה‬
‫לקפה‪ .‬היה לזה צבע וריח של קפה‪ ,‬אבל קפה זה ממש לא היה‪ .‬גיל לגמה‬
‫והתענגה על נפלאות החלב‪ .‬בזמן שהחלה לברך את הפרה הקדושה שהעניקה‬
‫לה את כל הטוב הזה‪ ,‬נתקלה בגושים בלתי מזוהים שצפו בכוס‪ .‬בלגימה השנייה‬
‫החלב הקדוש החל לעשות את דרכו מעלה‪ .‬גיל שמרה על פאסון חיובי מבחוץ‪,‬‬
‫גם כשהקיאה את נשמתה ונראתה כמו סמרטוט‪ ,‬חייכה ואמרה לשירה "אחח‪,‬‬
‫אין כמו טיהור טוב על הבוקר"‪.‬‬
‫אחד החברים עבר והציע פייסל‪ ,‬פייסל בלשון המעטה‪ .‬זה היה קונוס בגודל‬
‫תינוק‪ .‬אבל הן קיבלו את האתגר בברכה והדליקו אותו‪ ,‬ככה בשביל להתחבר‬
‫לאווירה ולהתחיל את היום בסבבה‪ .‬בעשר בבוקר הן מצאו את עצמן שרועות‬
‫על פיסת דשא באמצע פאקינג שום מקום‪ ,‬עם עוד אלפי מחבקי עצים שחושבים‬
‫שהם בהודו‪ ,‬או לפחות היו רוצים להיות‪.‬‬
‫"זהו זה‪ .‬היום אנחנו עושות משהו שלא עשינו"‪ ,‬קבעו‪ .‬אחרי שסיימו את‬
‫טקס הקפה התפצלו‪ .‬גיל הסתובבה בין העולמות ונכנסה לעולם האושו‪ .‬כולם‬
‫ישבו בדממה‪ .‬היא הצטרפה לישיבה ונכנסה למצב מדיטטיבי‪ ,‬תוך התמקדות‬
‫באוויר שנכנס ויוצא‪ .‬איכשהו הצליחה להתעלם מהכאב שבישיבה מזרחית‬
‫ממושכת וסילקה כל מחשבה לא רצויה שעלתה‪ .‬במצב תודעתי כזה מרגישים‬
‫כל כך ריקים‪ ,‬שגם אם אושו בכבודו ובעצמו היה יורד מהשמים‪ ,‬זה לא היה‬
‫מזיז לאף אחד שישב שם‪ .‬מדי פעם היא פקחה את העיניים והציצה בכל‬
‫האנשים שיושבים שם בדממת אלחוט‪ ,‬הולכים שבי אחרי רוחניות בשקל‪ .‬הם‬
‫מעמול ‪55‬‬
‫נראו כאילו הוטל עליהם כישוף‪" .‬בטח המדריכה מסתכלת על כולם ישובים‬
‫מולה עם עיניים עצומות ומגחכת לעצמה בשקט"‪ ,‬חשבה גיל כשהיא לבד‪,‬‬
‫רחוקה מהמחויבות לאופטימיות אינסופית‪" .‬הם אוכלים בכפית את כל מה‬
‫שיגישו להם‪ ,‬רעבים למנה גדושה של שקרים במסווה של מילים מפוצצות"‪.‬‬
‫באותו זמן שירה הלכה למעגל שירה מקודשת‪ .‬שירה הרגישה בפנים‬
‫התרגשות קלה‪ ,‬כזו שמרגישים לפני שמנסים משהו חדש ולא מוכר‪ .‬היא‬
‫התקרבה למעגל‪ ,‬דוממת‪ ,‬מדמיינת לעצמה את החוויה‪ .‬המעגל על פניו לא‬
‫משקף את הדברים ששמעו עליו‪ .‬הוא עגול וגדול ומלא באנשים שמתנגדים‬
‫באופן עקרוני למקלחות‪ .‬חבל שאת הריח אף אחד לא הכניס לסיפורים שלו‪.‬‬
‫אבל החוויה אמורה להיות רוחנית והמטרה היא לנסות – והיא ניסתה‪.‬‬
‫ארבעים מעלות חום‪ .‬היה כל כך חם שהדם האירופי של שירה נהפך ללבה‪.‬‬
‫העור שלה רתח‪ ,‬הלחיים סמקו‪ ,‬והיא סבלה‪ .‬היא התיישבה במעגל‪ ,‬והסתכלה‬
‫על האנשים במבוכה קלה‪ .‬היא נתנה ידיים ליושבים לצדה‪ ,‬בדיוק כפי שציוו‬
‫עליה‪ .‬שירה עטתה מבט של גועל לנוכח הזיעה בידיים של שותפה ותהתה אם‬
‫זו דרכו הגשמית להעביר לה אנרגיה רוחנית‪ .‬המדריך אמר משהו על זה שכולנו‬
‫הופכים לבריאה אחת‪ .‬והיא הרגישה איך הבריאה שלה נשארת בודדה‪ .‬כשהגיעו‬
‫אליה האנרגיות הן לא היו חיוביות‪ ,‬אפילו לא נחמדות‪ ,‬הן הכניסו בה את הכוח‬
‫לצאת מהמעגל ולהתאחד עם עצמה‪" .‬אם אין אני לי‪ ,‬בריאתי לי!"‪ ,‬חשבה‪.‬‬
‫צילום‪ :‬צופית אדרי‬
‫‪ 56‬מעמול‬
‫השמש שקעה ואיתה ירד גם החום הכבד‪ .‬הן התאוששו מעט ויצאו למדבר‬
‫לעולם המוסיקה‪ ,‬בו הוצעה להן נעימה מרגיעה שאמורה לשחרר חסימה‬
‫כלשהי‪ .‬הן שכבו על מחצלת ומשהו שם באמת השתחרר‪ .‬הרוח שהחלה‬
‫להתקרר‪ ,‬המוסיקה הנעימה‪ ,‬השכיבה על המחצלת‪ .‬לפתע שמעה שירה משהו‬
‫שהרס לה את ההרמוניה שנכנסה אליה‪ ,‬מין חרחורים כאלה‪ ,‬משהו צורם‪ .‬היא‬
‫פקחה את עיניה וזה הפסיק‪ .‬סגרה אותן שוב וזה חזר‪ .‬הפעם היא הרגישה את‬
‫המרפק של השכן שלה שמבקש בנימוס תקיף שתפסיק לנחור‪" .‬זו אני! אלה‬
‫הנחירות שלי! איזה כיף" חשבה לעצמה‪ .‬זו הייתה שנת צהריים מתוקה וחזקה‪.‬‬
‫הפאנְ ַטם‪ ,‬כלי נגינה עגול העשוי ממתכת‪ .‬צלילי‬
‫גיל הקשיבה לצלילי ּ ַ‬
‫הפאנטם דמו מאוד לצלילי הנבל‪ ,‬צלילים קסומים וסוחפים‪ .‬אחרי הסדנה ניגש‬
‫אליהן תומר‪ .‬הוא הציע לגיל חיבוק תמורת החיוך היפהפה שלה‪ .‬באותו רגע כל‬
‫הנוחות שחוותה שירה התפוגגה‪ .‬היא הבינה שהחיבוק הזה הולך להיות גם‬
‫מופנה אליה ולא בגלל החיוך היפה שלה‪ ,‬אלא בגלל שהייתה מלווה צמודה‬
‫לגיל‪ ,‬שפשוט לא הפסיקה לזרוח מאושר‪.‬‬
‫הם התחבקו כאילו הם מכירים שנים‪ .‬ההרגשה הייתה כל כך טבעית ונכונה‬
‫והיא מילאה את גיל באור‪ .‬שירה סקרה את הרגע בסלואו מושן ובחנה מהו טיב‬
‫החיבוק‪ .‬כפי שצפתה‪ ,‬הוא פנה גם אליה‪ .‬העולם שתק‪ .‬היא עומדת לחבק אותו‪.‬‬
‫האם הוא התקלח? יש לו כינים? טוב‪ .‬היא התנהגה בנימוס והחזירה את החיבוק‬
‫הכי מרוחק שיכלה לתת‪ .‬למרבה הפלא החיבוק היה לה דווקא נעים‪.‬‬
‫באמונה כמו באמונה הכרחי שיהיה במה להיאחז‪ .‬כולם הופכים למאמינים‬
‫אדוקים של אלוהים‪ ,‬או מה שנקרא בשפה הרוחנית – ג'ה‪ .‬על אף הניסיון שלהן‬
‫להפיק רוחניות והשלמה‪ ,‬הן זיהו גם הרבה זיוף‪ .‬כל בן אדם שם מרגיש שהוא‬
‫איזה גורו לבריאות הנפש שראה את האור ותפקידו להפיץ את הבשורה‪.‬‬
‫תחושתן הייתה שהמטרה בפסטיבל היא להיות בכמה שיותר סדנאות וככה‬
‫תבוא הגאולה‪ ,‬הישועה‪ ,‬ההארה‪ ,‬או כל דבר שיגרום להם להרגיש שהצליחו‬
‫לממש את מהות קיומם בחיים האלה‪ .‬לא‪ .‬זה בטח לא יקרה עם עוד ‪ 3,000‬איש‬
‫במקום אחד‪ ,‬תחת שמש קופחת ובארבעים מעלות חום‪ .‬מה הם חושבים לעצמם‬
‫כל האנשים האלה? שהם יבואו למדבר‪ ,‬ישחקו באבא שמים ואמא אדמה ורוח‬
‫אלוהים תנוח עליהם?‬
‫מעמול ‪57‬‬
‫דפנה וטסטון‬
‫סליחה‪ ,‬מישהו יודע איך אני‬
‫מגיעה לפלשת?‬
‫מי היו הפלשתים‪ ,‬אותו עם שהמקרא מציג אותו כהתגלמות‬
‫הרוע? לא זה הרושם שעלה מהמסע שעשינו בארץ פלשתים‪,‬‬
‫שהחל באשדוד‪ ,‬ועבר בעקרון‪ ,‬גת ואשקלון‪ .‬תנו לי לחזור לעבר‬
‫ולחיות כאן אל מול הים‪ ,‬אולי להוליד את גלית או דלילה‪ ,‬ללגום‬
‫יין ולטייל לאורך החוף עם הגבר הפלשתי המסוקס שלי!‬
‫אסוציאטיבית כמעט שאין משהו טוב שעולה כאשר חושבים על המושג‬
‫פלשתים"‪ .‬המושג נקשר בתודעה לפלסטינים‪ ,‬השחקן השני בקונפליקט‬
‫" ִ‬
‫המלווה אותנו עוד מלפני קום המדינה‪ .‬כאשר שאלתי חברה על מה היא חושבת‬
‫ל־ת ִ ּגידוּ ְב ַגת‪,‬‬
‫שהיא שומעת את המילה פלשתים היא ענתה תחילה בציטוט " ַא ַּ‬
‫צילומים‪ :‬דפנה וטסטון‬
‫‪ 58‬מעמול‬
‫ַאל־ ְּת ַב ּ ְשׂ רוּ ְּבחוּ צֹת ַא ׁ ְש ְקלוֹ ן‪ֶ ּ :‬פן־ ִּתשְׂ ַמ ְחנָ ה ְּבנוֹ ת ּ ְפ ִל ׁ ְש ִּתים‪ֶ ּ ,‬פן־ ַּת ֲעלֹזְ נָ ה ְּבנוֹ ת‬
‫לג ְליָ ת?" בקיצור‪ ,‬מה שרובנו יודעים על‬
‫ָה ֲע ֵר ִלים" ואחר כך שאלה‪" :‬הם קשורים ָ‬
‫הפלשתים זה שהיו עם אויב ששכן בערים לאורך חוף הים והשפלה‪ .‬המידע‬
‫שהתגלה במשך השנים בעקבות חפירות ארכיאולוגיות לא הועבר מהספרים‬
‫לקהל הרחב‪ ,‬והדימוי השלילי שדבק בפלשתים עודנו משמש ככרטיס הביקור‬
‫שלהם‪.‬‬
‫"רוד טריפ" בעקבות עם עתיק זה הוא לכאורה מטלה כבדה ומשעממת‬
‫חברי למערכת "מעמול" בעקבות עיסוקה‬
‫שזכיתי לקבל אותה ברוב קולות מידי ַ‬
‫של אמי בארכיאולוגיה‪ .‬וכך‪ ,‬בעת חופשת הפסח יצאנו למסע‪ .‬הטענו טלפונים‬
‫והעמסנו לרכב ציוד יקר ערך כמו חטיפים‪ ,‬מים‪ ,‬מחברת וארנק‪ ,‬ויצאנו לגלות‬
‫מה הסיפור של הפלשתים האלה‪.‬‬
‫נתחיל בכך שהפלשתים מזוהים עם חמש ערים גדולות‪ :‬עזה‪ ,‬אשדוד‪,‬‬
‫אשקלון‪ ,‬עקרון וגת‪ .‬שקלנו לחדש דרכון ולהתחיל עם עזה‪ .‬אבל משהו אמר לנו‬
‫שזה כנראה יהיה סיור מאוד קצר ולכן בצער רב החלטנו להשאיר את עזה‬
‫לעזתים ולהמשיך הלאה ברשימה‪ .‬אי לכך‪ ,‬המקום הראשון שניווטנו אליו היה‬
‫המוזיאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן באשדוד‪ .‬ה"ווייז" כיוון אותנו‬
‫לרחוב השייטים ‪ ,16‬מקום נחבא בתוך שכונת מגורים‪ ,‬ובהתחלה תהינו אם‬
‫הגענו למקום הנכון‪ ,‬עד שמצאנו את מבוקשנו‪.‬‬
‫הגענו בציפייה לחוויה דומה לזו שמעניק ביקור במוזיאון ישראל בירושלים‪,‬‬
‫אבל ברגע שנכנסנו לתוך המוזיאון הבנו שזו תהיה חוויה הרבה יותר מצומצמת‬
‫ואינטימית‪ .‬בעיקר מפני שמלבד פקידה ושומר לא היה שם איש‪.‬‬
‫מצוידות במדריך הקולי לקחנו את הצעד הראשון האמיתי במסע הפלשתי‪.‬‬
‫בחנו אויב עתיק בראש פתוח ונחשפנו למידע חדש ומרענן‪ .‬בסיור במוזיאון‬
‫נחשפנו לתרבות הפלשתית האמיתית‪ ,‬הסתובבנו בין תצוגות מוארות ואסתטיות‪,‬‬
‫וגם לסאונד דאגו‪ ,‬וזה העשיר עוד יותר את החוויה בעזרת רחש גלי ים ושלל‬
‫קולות שאולי היו נשמעים באוזני הפלשתים‪.‬‬
‫למדנו מהביקור שהפלשתים עשו גם דברים אחרים חוץ מלהילחם בעם‬
‫ישראל‪ .‬הם היו חקלאים‪ ,‬רועי צאן וימאים‪ .‬הבורות שלנו בכל הנוגע אליהם‬
‫הישירה אלינו מבט מתוך המיצגים של החפצים ששימשו אותם‪ .‬ראינו שרידים‬
‫של תרבות עשירה ומתוחכמת‪ ,‬ולמדנו שהיחסים ההיסטוריים בין עם ישראל‬
‫לפלשתים היו מורכבים יותר ממה שמוצג במקרא‪ ,‬ושהם לא היו כלל התגלמות‬
‫הרשע הטהור‪.‬‬
‫בעזרת הטלת מטבע אנחנו מחליטות את גורל הניווט שלנו‪ .‬מה תהיה‬
‫התחנה הבא במסע הפלשתי‪ :‬עקרון או אשקלון? המטבע החליט – עקרון‪ .‬המסע‬
‫מעמול ‪59‬‬
‫ההיסטורי הזה בהחלט ניקה את האבק מעל ההיסטוריה האישית שלי‪ ,‬כי את‬
‫שנות התיכון שלי העברתי בתיכון האזורי ההתיישבותי "צפית"‪ ,‬מרחק נסיעה‬
‫קצר מתל צפית ומתל מקנה‪ .‬והנה כמה שנים אחרי התיכון אני מוצאת את עצמי‬
‫שוב כאן‪.‬‬
‫עצרנו בסמוך לתל הממוקם ליד קיבוץ רבדים‪ .‬במבט ראשון‪ ,‬המראה לא‬
‫מרשים‪ .‬אבל הירוק של הצמחייה והשדות מפצה על הכל‪ .‬מזל שיש‬
‫ארכיאולוגים שרואים בתל עפר את הקסם והעושר הטמון מתחת לאדמה‪ .‬האתר‬
‫עצמו זוהה בתור העיר עקרון על סמך כתובת עתיקה שנמצאה שם בשנת ‪1996‬‬
‫והמכונה כתובת עקרון‪.‬‬
‫‪ 60‬מעמול‬
‫הכתובת היא הקדשה למקדש העיר‪ .‬היא חרוטה בנוסח הפלשתי של הכתב‬
‫הפיניקי שהיה בשימוש בתקופת הברזל‪ ,‬החופפת לימי בית ראשון‪ .‬כתובת‬
‫ההקדשה מזכירה חמישה ממלכי העיר עקרון‪ :‬אכיש‪ ,‬פאדי‪ ,‬יסיד‪ ,‬עדה ויער‪.‬‬
‫פאדי הוא מלך המוכר ממנסרת סנחריב מלך אשור‪ .‬מבין חמשת שמות המלכים‬
‫הנזכרים בכתובת‪ ,‬ארבעה הם שמות מוכרים‪ :‬פאדי‪ ,‬יסיד‪ ,‬עדה ויאיר‪ .‬שם אחד‬
‫הוא שם בעל אופי יווני‪ :‬אכיש‪ ,‬שהוא כנראה שיבוש של השם היווני אכאיוס‪.‬‬
‫השם אכיש מופיע גם במקרא כשמו של אכיש מלך גת הפלשתית )שמואל א‬
‫כא‪ ,‬יא(‪ ,‬ובכך מהווה חיזוק לדעה הרווחת שמוצא הפלשתים בכרתים או באזור‬
‫הים האגאי‪.‬‬
‫הכתובת גם שופכת אור על הימים האחרונים של עקרון הפלשתית בתקופה‬
‫הקודמת לכיבוש הבבלי‪ .‬לפי הכרוניקות האשוריות‪ ,‬העיר נכבשה לראשונה‬
‫בידי סרגון השני בשנת ‪ 712‬לפנה"ס‪ .‬בשנת ‪ 705‬נפלה עקרון בידי חזקיה מלך‬
‫יהודה כחלק ממסעו נגד פלשת‪ ,‬כפי שמתואר בספר מלכים ב'‪ " :‬וַ ִ ּי ְמרֹד ]חזקיה[‬
‫יה ִמ ִּמ ְגדַּ ל‬
‫ְּב ֶמ ֶל‪‬־ ַא ׁ ּשוּ ר וְ לֹא ֲע ָבדוֹ ‪ :‬הוּ א־ ִה ָּכה ֶאת־ ּ ְפ ִל ׁ ְש ִּתים ַעד־ ַע ָ ּזה וְ ֶאת־ ְ ּגבוּ ֶל ָ‬
‫נוֹ ְצ ִרים ַעד־ ִעיר ִמ ְב ָצר" )פרק י"ח‪ ,‬פס' ‪ .(8–7‬ובשנת ‪ 701‬שוחררה בידי סנחריב‬
‫כחלק ממסע הענישה שלו נגד יהודה‪ .‬והנה‪ ,‬למרות הימים הקשים שעברו על‬
‫העיר‪ ,‬הוקדש מקדש חדש לאלוהי העיר‪.‬‬
‫מעמול ‪61‬‬
‫באתר נחפרו ונחשפו מספר לא קטן של בתי בד‪ ,‬מה שמעיד כי עקרון הייתה‬
‫עיר מרכזית בייצור שמן זית‪ .‬עקרון עצמה חלשה על צירי תנועה מרכזיים‬
‫לתקופה‪ ,‬הדרכים הללו קישרו בין אשדוד לבית שמש וצפונה‪ .‬כמו עוד ערים‬
‫עתיקות‪ ,‬היו לעקרון עיר עליונה ועיר תחתונה‪ ,‬והיא הייתה מוקפת מסביב‬
‫בסוללה לצורך הגנה‪.‬‬
‫בעבר היה בקיבוץ רבדים מוזיאון קטן לתולדות הפלשתים‪ .‬שם הוצגו‬
‫ממצאים מהתל‪ .‬ובנוסף מבקרים יכלו לבקר ב"כפר הפלשתי"‪ ,‬שהיה שחזור של‬
‫בתים ששרידיהם נחפרו בתל מקנה‪ .‬אלא שהמקום נסגר ונראה שהמבקרים‬
‫היחידים כאן הם העכבישים‪.‬‬
‫שהקרבה מחייבת להמשיך הלאה לתל צפית‪ .‬חזרנו לכיוון‬
‫ִ‬
‫ההיגיון אמר‬
‫צומת ראם ופנינו שמאלה לכביש ‪ 383‬שאף ממשיך לצומת עזקה‪ ,‬ואז פנינו‬
‫‪ 62‬מעמול‬
‫שמאלה ליד בה"ד חינוך‪ .‬הזיכרונות מהבה"ד הם סיפור בפני עצמו‪ .‬עקבנו‬
‫אחרי השילוט לכיוון תחנת הכוח‪ .‬נכנסנו ליער חרובית והמשכנו לתל צפית‪,‬‬
‫הלא היא העיר גת‪.‬‬
‫תל צפית נראה מרשים כשמביטים עליו ממרחק‪ :‬הר לבן מוקף בשדות שכמו‬
‫קורא לנו לטפס עליו וליהנות מהנוף היפה ומן המערות שנחשפו בסלע הלבן‪.‬‬
‫מקום נחמד להקים בו בית‪ .‬הפלשתים שהתיישבו כאן אולי לא ידעו אבל הם‬
‫מצאו פנינת נדל"ן‪ .‬הבתים הקדומים היו נמכרים כיום תוך שניות ובמחירים‬
‫שהיו עולים על הדירות במגדלים היוקרתיים בתל אביב‪ .‬רק דבר אחד מקלקל‬
‫את הנוף‪ :‬תחנת כוח של חברת החשמל‪.‬‬
‫היעד הבא הוא הגן הלאומי באשקלון‪ ,‬המשתרע בקצה העיר‪ ,‬על שפת הים‪,‬‬
‫שם שרידי העיר העתיקה‪ .‬לא בכניסה הרשמית נכנסנו אליה אלא מן החולות‪,‬‬
‫דרך מעין שביל עיזים‪ .‬רשות הטבע והגנים – אני מתנצלת‪ .‬להופעה הבאה בגן‬
‫אשתדל לשלם על כרטיס כניסה‪.‬‬
‫ההתגנבות מובילה אותנו היישר לשער הכניסה המקושת‪ ,‬הנחשב לשער‬
‫העתיק בעולם ועומד איתן בחולות עוד מלפני בואם של הפלשתים לחופי‬
‫הארץ‪ .‬תנו לי לחזור אל העבר ולהשתכן כאן אל מול הים‪ ,‬אולי להוליד את‬
‫ָגליָ ת או דלילה‪ ,‬ללגום יין ולטייל לאורך החוף עם הגבר הפלשתי המסוקס‬
‫שהכרתי בגיל שמונה!‬
‫והעתיקות משתלבות עם החיים‪ ,‬עם ילדים שרצים על הדשא בפארק‪ ,‬ועם‬
‫ריח המנגל באוויר ומוסיקה מתנגנת מתוך רמקולים ניידים‪ .‬השבילים מובילים‬
‫אותנו למצוק‪ ,‬שם ברוב טובה הציבה רשות הטבע והגנים ספסל‪ .‬רומנטי כאן‪.‬‬
‫רק חבל שהאווירה מתבזבזת עלינו לכאורה‪ .‬סתיו רושמת לעצמה לחזור עם‬
‫ברנרדו לשקיעה רומנטית‪.‬‬
‫את סתיו הורדתי ברחוב בר כוכבא ומשם אני ממשיכה הביתה‪ ,‬ועל הדרך‬
‫אני ממשיכה לתל עזקה שבפארק בריטניה‪ .‬אמא שלי התקשרה ושאלה איך‬
‫הולך‪ ,‬ואף עדכנה שיש עוד מקום שכדאי לבקר בו‪ :‬תל עזקה‪ .‬העדפתי להשאיר‬
‫אותה בבית למען השפיות שלי‪.‬‬
‫תל עזקה עומד במרחק חמש דקות נסיעה מהבית שלי‪ .‬כבר טיילתי שם‬
‫עשרות פעמים‪ .‬בקצה התל יש נקודת תצפית‪ .‬משם רואים את עמק האלה‪ ,‬את‬
‫השפלה במערב ואת הרי יהודה במזרח‪ ,‬ועכשיו לצערי רואים חלקים מרמת בית‬
‫שמש ג'‪ ,‬המפלצת שמאיימת על הנוף הנפלא‪.‬‬
‫פסוקים על סיפור הקרב בין דוד לגלית מעטרים חלק מהאבנים מסביב‬
‫לראש התל‪ .‬למי שלא יודע – ממש מתחת לתל התחולל הקרב המפורסם‪ ,‬זה עם‬
‫הרוגטקה‪ .‬המחשבה על הקרב מעלה בראשי את המילים לשיר של כוורת "הנה‬
‫בא אלינו‪ ,‬בא אלינו גולי‪ ,‬גלית‪ ,‬מקווה שלא ידרוך עלי‪ ,‬יעשה אותי גמד"‪.‬‬
‫מעמול ‪63‬‬
‫גדלתי בבית של ארכיאולוגית‪ ,‬והייתי מוקפת בגדולי הארכיאולוגים‪.‬‬
‫בשבילי פרופסור עמוס קלונר‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא החבר של אמא שאוהב קפה שחור‬
‫ותמיד שואל לשלומי‪ .‬גם התארחתי בביתה של הפרופסור טרודה דותן‪ ,‬כלת‬
‫פרס ישראל‪ .‬וכל אותן שנים לא ידעתי איזה עושר מפוזר מסביבי‪ ,‬עד שנחשפתי‬
‫לעולמם ולעולמם של הפלשתים‪ ,‬אותו עם שהתקיים פה לפני ‪ 3,000‬שנה‪.‬‬
‫‪ 64‬מעמול‬
‫צופית אדרי‬
‫"הייתי נער והיה לי רצון לזעזע‬
‫את הבורגנות"‬
‫יותם ראובני‪ ,‬שהבקיע אל הספרות העברית לפני ארבעים שנה‬
‫עם ספרו "בעד ההזיה"‪ ,‬אחד הספרים הראשונים שדיברו בגלוי‬
‫על הומוסקסואליות‪ ,‬זעזע את עולם הספרות‪ .‬מאז הוא ממשיך‬
‫ומחפש את הפריצה הבאה ונח בינתיים באשדוד‪ ,‬העיר שבה‬
‫עברו עליו נעוריו המוקדמים כבן למשפחת עולים מרומניה‪ .‬שם‬
‫פגשה אותו צופית אדרי‬
‫כשהתחלתי קצת לקרוא את ספריך הבנתי שזכיתי לבוא לראיין מישהו יותר‬
‫גדול ממה שחשבתי‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬רציתי להתחיל בשאלה פתוחה‪ .‬אם היית‬
‫נולד אשה‪ ,‬מה היית?‬
‫אם הייתי נולד אשה‪ ,‬אני מניח שהכל היה אחרת‪ .‬ואם נסיבות החיים היו‬
‫כמו שהיו לי‪ ,‬הייתי מנסה לשמור על איזושהי מסגרת ואני חושב שהייתי שואף‬
‫ללדת‪.‬‬
‫ולא היית עורך וכותב?‬
‫הייתי רוצה ללדת‪ ,‬כמו שאני יולד יצירות‪ .‬ספרות היא סוג של הולדה של‬
‫ספרים ומילים‪ .‬ואני יודע שאצל נשים – עד כמה שאני מבין – הכתיבה באה‬
‫תמיד במקום השני‪ ,‬הכל במקום השני‪ ,‬כשבמקום הראשון אלה הילדים‪ .‬בכל‬
‫אופן אצל רוב הנשים‪ .‬יש מעט מאוד שלא צריכות את זה‪ .‬לעומת זה במצבי‬
‫הנוכחי‪ ,‬אם לומר את זה ככה ובלי שום קשר להומואיות‪ ,‬אני לא הרגשתי אף‬
‫פעם צורך להתרבות‪ .‬גם לפני שזה היה באופנה‪ ,‬תמיד אפשר היה לשכב עם‬
‫לסבית או לא לסבית ולעשות ילדים‪ .‬כי הרי שכבתי עם נשים‪ .‬אבל לא רציתי‬
‫בזה‪ ,‬כמו שלא רציתי זוגיות‪ .‬כמעט כל הסופרים שאני מכיר אין להם ילדים‪.‬‬
‫בשבילי‪ ,‬אני חושב‪ ,‬זה עניין של אנוכיות‪ .‬פשוט‪ ,‬אנוכיות ונוחות‪ .‬גם‬
‫כשהייתי צעיר לא רציתי מחויבויות ומשפחה וילדים‪ ,‬מה שהיה מחייב משכורת‬
‫וחוסר חופש‪.‬‬
‫מעמול ‪65‬‬
‫צילום‪ :‬אסף סעדון‬
‫מי הכי אוהב אותך בעולם הזה?‬
‫שאלות קשות‪ .‬יש כל מיני דרגות של אהבה‪ .‬יש אהבה הכרחית של‬
‫המשפחה שלי‪ .‬ואהבות קצרות שהיו לי כל אחת בעוצמתה שלה‪.‬‬
‫אתה לא חושב שיש מישהו שאתה מבחינתו עושה לו את היום?‬
‫את היום כן אבל לא את החיים‪ .‬אולי אפילו יומיים‪ ,‬שלושה‪ .‬במידה רבה זה‬
‫באשמתי כמו שציינתי קודם‪ .‬אני חייב את הניתוק‪ .‬אני חייב להיות לבד‪ .‬כתיבה‬
‫בשבילי היא מעל הכל‪ .‬זה משהו שחורג ממך‪ ,‬שאתה איכשהו מעורב בו‪ ,‬אף על‬
‫פי שאני לא יכול לדעת מה אכתוב או לאן הסיפור יגיע‪ ,‬והאם זה בכלל סיפור‪.‬‬
‫איזה סופר אתה הכי אוהב?‬
‫‪ 66‬מעמול‬
‫יש סופרים שהשפיעו עלי מאוד‪ ,‬שהיו ברובם מתים‪ .‬מהסופרים החיים‪ ,‬מי‬
‫שראיתי כסופר אמיתי היה פנחס שדה‪ .‬הכרתי אותו לעומק‪ .‬ביקרתי אצלו המון‪,‬‬
‫עוד כשהייתי בן ‪ .25‬כמובן‪ ,‬הכרתי את כולם‪ ,‬את נתן זך‪ ,‬את דוד אבידן‪ .‬אבל‬
‫הוא היה הכי מסתורי מהבחינה של איך כותבים‪ ,‬מאיפה זה יוצא‪ .‬כמובן שהוא‬
‫עשה הצגה גדולה מהכל‪ .‬למשל כשהוא אמר שהוא לא קורא עיתונים‪ ,‬והוא‬
‫קרא כל מילה בעיתון‪.‬‬
‫אני‪ ,‬אין לי מניירות כאלה‪ .‬יש גם מניירה הפוכה של אחד שאומר "אני לא‬
‫ראוי"‪ .‬מצד אחד הוא זוכה בכל הפרסים‪ ,‬מצד שני הוא אומר‪ :‬אני לא ראוי‪ ,‬אני‬
‫הקטן באלפי מנשה‪ ,‬וכל מיני שטויות כאלה‪.‬‬
‫מהסופרים של העבר השפיעו עלי מרסל פרוסט והרומאן שלו "בעקבות‬
‫הזמן האבוד"‪ .‬ואחריו חורחה לואיס בורחס והסיפורים הקצרים שלו‪ ,‬שהפגינו‬
‫ידענות טוטאלית שמאוחר יותר נראתה לי דוחה‪ ,‬ואחרי זה נראתה לי מעניינת‪,‬‬
‫ועכשיו – בסדר‪ .‬וכמובן דוסטוייבסקי וצ'כוב ופוקנר שאני מאוד אוהב‪ .‬אבל‬
‫באיזשהו מקום אמרתי די‪ .‬אני ממשיך לקרוא אבל לא באותו להט של חיפוש‬
‫אחרי אני לא יודע מה‪ .‬מה שקראתי נהפך אצלי במוח לנוירונים שיוצרים את‬
‫ההקשרים וזה בסדר גמור‪ ,‬בייחוד בגיל ארבעים וחמש‪ ,‬שבו הייתי צריך לחפש‬
‫מחדש את הקול שלי‪.‬‬
‫איזה סיפור כתבת בגיל ארבעים וחמש?‬
‫התחלתי לכתוב אז את הספר "פשר המעשים"‪ ,‬שלא זכה להצלחה גדולה‪.‬‬
‫כל מה שכתבתי לפני כן‪ ,‬כולל הספר הראשון שלי‪" ,‬בעד ההזיה"‪ ,‬נמצא בתוך‬
‫"פשר המעשים"‪.‬‬
‫זאת אומרת שהיה לך הסוף בראש?‬
‫מהיום הראשון‪.‬‬
‫בנוגע למה שאמרת על שדה‪ .‬איזה שקר שכתבו עליך הכי מצא חן‬
‫בעיניך?‬
‫שקר? לא כתבו עלי שקרים‪ .‬כתבו עלי השמצות‪ .‬כולל בני ציפר‪ ,‬שכתב עלי‬
‫בזמנו‪ ,‬ולא ביקורת חיובית‪ .‬ואחרי זה הוא התנצל‪ .‬הוא לא עמד על הברכיים‬
‫והתנצל ואמר מעתה והלאה אנחנו יוצאים לדרך חדשה‪ .‬אלא הוא השתנה עם‬
‫הזמן‪.‬‬
‫בואי נדבר על הבנה‪ .‬אף אחד לא מבין למה אני כותב "זין זין זין" בעמוד‬
‫הראשון של הספר שלי‪ .‬אנשים שאלו‪ :‬מה זה? זה נורא הרתיע אנשים‪ .‬כל זה‬
‫היה לפני ארבעים שנה‪ ,‬כשאף אחד לא העז להעלות על הכתב את המילה זין‪.‬‬
‫ואני רציתי להכות בפטיש קטן ולהגיד את המילה הזאת בקול‪ .‬הייתי אז נער‬
‫והיה לי רצון לזעזע את הבורגנות‪.‬‬
‫מעמול ‪67‬‬
‫"בעד ההזיה" מתחיל במילים "השערות השערות השערות השערות"‪ ,‬ואז זה‬
‫נהיה "זין זין זין"‪ .‬כי ההשערות על הקיום יותר חשובות מההתממשות של‬
‫הקיום‪ .‬אלה ההשערות שלי לגבי עצמי‪ .‬מי זה? מה זה? עד היום אותן מחשבות‬
‫נמשכות‪ .‬אגב‪ ,‬רוצה קפה? יש לי גם כלים חד־פעמיים במטבח‪ .‬את לא פנאטית‬
‫בענייני כשרות? יש לי שני אחיינים שכבר מגיל צעיר הלכו מרצונם לבית ספר‬
‫דתי ואחד מהם ממש קיצוני‪ .‬הוא מהאלה של ש"ס‪ .‬עם העניבה‪ .‬גם בבית הוא‬
‫הולך עם העניבה‪ .‬ככה לימדו אותם‪ .‬להיות מכובדים‪.‬‬
‫גם יש לי גיסה שהתחתנה עם אחד מהם‪ ,‬מה זה קיצונית‪ .‬עם כל מיני‬
‫שביסים כאלה ואחרים‪ .‬לא עולים במעלית ביום שישי וסוחבים את העגלה של‬
‫הילד חמש קומות‪.‬‬
‫רציתי לשאול אותך‪ ,‬מה הקללה הכי עסיסית שאתה מכיר?‬
‫מאיפה השאלות האלה? מהדרום החם? מה אני אגיד‪ .‬אני לא מקלל‪.‬‬
‫לא מקלל?‬
‫לא‪.‬‬
‫באמת?‬
‫כן‪ .‬אין לי את מי גם‪.‬‬
‫מישהו מעצבן אותך אתה לא מוציא איזו קללה?‬
‫לא‪.‬‬
‫אתה נוהג?‬
‫כמה שפחות‪.‬‬
‫וכשאתה נוהג‪ ,‬לא יוצא לך לקלל?‬
‫נו כן‪ ,‬אבל אני סוגר חלון ושומע מוסיקה‪.‬‬
‫איזו מוסיקה?‬
‫קלאסית בדרך כלל‪.‬‬
‫איזה?‬
‫אני מאוד בנאלי‪ ,‬אוהב את מוצרט ואת היידן‪.‬‬
‫כותב משהו עכשיו?‬
‫הזמן עובר ואני מזדקן‪ .‬כבר בן ‪ .66‬חזרתי לכתוב שירה אחרי הרבה שנים‪.‬‬
‫לא נעים לומר‪ :‬מתוך ידיעה שזו תקופה של טקסטים קצרים‪.‬‬
‫ראיתי שאתה מתעסק עם אינטרנט וגם כותב על אינטרנט‪.‬‬
‫אינטרנט הוא חיה מרתקת‪ .‬עם הפוסטים האינסופיים שמתגלגלים כל הזמן‬
‫כמו גלגל ענק שמסתובב‪ :‬תגובות ופוסטים ותמונות ושירים בכל השפות ובכל‬
‫המקומות‪.‬‬
‫והפייסבוק?‬
‫‪ 68‬מעמול‬
‫אוהב אותו‪ .‬כן‪ .‬תראי‪ .‬לא הייתה לי מעולם אפשרות לפרסם מיד או להגיב‬
‫מיד‪ .‬וזה נפלא‪ .‬אבל זה לא שווה כלום כי בשנייה הבאה זה נעלם אבל בשביל‬
‫הכותב זה הקול שהוא צריך‪.‬‬
‫ספר השירים הראשון שלי נקרא "דיווח מתוך התרחשות"‪ .‬כלומר‪ :‬לכתוב‬
‫כמה שיותר קרוב לזמן שההתרחשות קורה‪ .‬כמו עכשיו בפייסבוק‪ .‬ואגב‪,‬‬
‫החוויות הנשגבות ביותר בחיי היו קשורות או למין או לקריאה‪ .‬מין כשיאה של‬
‫החוויה האנושית וקריאה כשיאה של החוויה הרוחנית‪ .‬והנה עברו שנים ובעולם‬
‫הזה עצמו כולם עסוקים בדיווח מתוך התרחשות‪.‬‬
‫להיות גיי זו בחירה?‬
‫לא‪ ,‬בהחלט לא‪ .‬פעם היו אנשים יכולים לשכב עם גבר או עם אשה וזה לא‬
‫שינה‪ .‬פעם קראו להומו "רווק מושבע"‪.‬‬
‫אתה רומז שהומואים שיש להם בחירה לצאת מהארון צריכים לעשות את‬
‫זה?‬
‫להפך‪ .‬אני טוען שהרבה הומואים לא יכולים לצאת מהארון‪ .‬אומרים שיש‬
‫חמישה אחוזים הומואים ולסביות באוכלוסייה‪ .‬כלומר‪ ,‬אם יש בארץ שמונה‬
‫מיליון תושבים‪ ,‬אמורים להיות לנו ארבע מאות אלף הומואים וארבע מאות אלף‬
‫לסביות‪ .‬אבל למעשה‪ ,‬כל הקהילה הלהט"בית מונה אולי עשרים אלף‪ .‬איפה‬
‫הנותרים? חיים עד היום בהסתתרות ואפילו במחבוא‪.‬‬
‫אתה מכניס לאוכלוסיית ההומואים גם את אלה שניסו פעם לשכב עם גבר‬
‫והחליטו שזה לא בשבילם?‬
‫אין דבר כזה‪ .‬אם אתה שוכב פעם אחת עם גבר‪ ,‬אתה הומו‪ .‬אין דבר כזה‬
‫לנסות‪ .‬מי שניסה נמשך ולא מספר מה קרה אחרי הניסיון‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬כל אחד זכאי לבחור לעצמו מסגרת‪ .‬אני חושב שזו חוצפה‬
‫שהמיעוט של ההומואים המוצהרים והקולניים מנסה לכפות על האחרים לצאת‬
‫מהארון‪ .‬הכרתי שופט שאמרו לו שאם הוא לא יפרוש מתיק מסוים יפרסמו‬
‫שהוא הומו‪ ,‬והוא התאבד‪.‬‬
‫קראו לך ג'אן כשנולדת‪ ,‬ומתי שינית ליותם?‬
‫בגיל שלוש־עשרה עליתי לפה‪ .‬שיניתי את השם בגיל שש־עשרה ליותם‪,‬‬
‫ובאותו זמן כמעט אף אחד לא נקרא כך‪ .‬ראו את השם בעיתונים ועכשיו ילדים‬
‫נקראים ככה‪ .‬תסתכלו באינטרנט כמה יותם בני שישים יש‪ .‬אני החייתי את‬
‫השם‪ .‬לא הכירו את השם וקראו אותו כ'יתום'‪ .‬בחרתי בו בגיל שש־עשרה בגלל‬
‫משל יותם‪ .‬הוא נער שעומד בראש ההר בלילה ונושא את המשל שלו‪ ,‬אחרי‬
‫שהוא נמלט וברח כי רצו לרצוח אותו כמו את אחיו‪ ,‬על אבן אחת‪ .‬זה מקסים‬
‫בעיני‪ .‬הרי כל מה שהיה חשוב לו זה לספר את המשל‪ .‬כי מה זה משל בעצם?‬
‫היום זו הכתיבה‪.‬‬
‫מעמול ‪69‬‬
‫צילום‪ :‬עופרי בר‬
‫‪ 70‬מעמול‬
‫יותם ראובני‬
‫צ'נדיגאר )סיפור(‬
‫"באשדוד‪ ,‬בקריית גת‪ ,‬בשדרות‪ ,‬בנתיבות‪ .‬היו נסים‪ .‬אנשים‬
‫כמעט נהרגו אבל לא נהרגו‪ .‬שנייה אחת‪ ,‬והיו היסטוריה‪ .‬אבל לא‬
‫כך היה בצבא‪ .‬הנסים‪ ,‬אמרו‪ ,‬עסוקים בשמירה על האוכלוסייה‬
‫האזרחית‪ .‬בעזה ובשכונותיה נהרגו עשרות חיילים‪ .‬והיה גם הצד‬
‫שכנגד‪ ,‬אבל משום מה לא היה זה יפה לדבר על המתים שלו‪ .‬על‬
‫המתים של הצד שכנגד שידבר הצד שכנגד"‬
‫אף שהייתה זו מלחמה‪ ,‬היא תיקרא מבצע‪ .‬שבעים הרוגים בצד הישראלי‬
‫ולמעלה מאלפיים הרוגים בצד הפלסטיני לא הספיקו על מנת שהיא תזכה בשם‬
‫המבוקש‪ ,‬גם אם לא רצתה בו כלל‪ .‬המבצע נמשך חודשיים בסך הכל‪ .‬מבחינת‬
‫משפחות ההרוגים – כי מה נוכל לומר על ההרוגים עצמם – והפצועים‪ ,‬כל יום‬
‫נמדד האוקיינוס השקט‪ .‬ואפילו מעבר לכך‪ .‬אם לאוקיינוס השקט יש בכל אופן‬
‫גבול וסוף‪ ,‬לא כך לכאב ולצער‪ ,‬לחוסר האונים והזעם על כך שרבים‪ ,‬כל כך‬
‫רבים‪ ,‬מתו צעירים‪.‬‬
‫רוב שעות המלחמה עשו תושבי הדרום‪ ,‬האזור שבו התחוללה‪ ,‬סגורים‬
‫בבתיהם‪ .‬הסכנה הייתה מוחשית‪ ,‬שכן רק דקות ספורות‪ ,‬ולפעמים שניות בלבד‪,‬‬
‫קדמו לשריקת היציאה של טילים ורקטות‪ .‬היו שנלכדו בכנפיים האפלות‬
‫וחורשות הרע של כיפת ברזל או שנפלו‪ ,‬חורקות את הכישלון שלהן להרוג‬
‫באויב‪.‬‬
‫חל איסור‪ ,‬כמובן‪ ,‬על כל תנועה של מי שאיננו צריך להימצא בחוץ‪ .‬צוותים‬
‫מיומנים מיהרו לכל נקודת נפילה באשדוד וסביבתה‪ ,‬אספו את מה שאפשר היה‬
‫לאסוף‪ ,‬רשמו ודיווחו‪.‬‬
‫״נס״‪ ,‬אמרו שוב ושוב‪ .‬״לפני שנייה היו פה ילדים‪ .‬לפני שנייה היו פה‬
‫זקנים‪ .‬נס‪ ,‬נס״‪ .‬זו דרכנו להבין את ההיסטוריה‪ ,‬שהיא כבר רחוקה‪ :‬היינו שם‪.‬‬
‫דקה אחת‪ ,‬חצי דקה‪ ,‬מה‪ ,‬שנייה‪ ,‬והיינו יכולים להיות חלום‪.‬‬
‫בכל מקום אפשר היה לראות את אבשלום לוי‪ ,‬זקן בן יומיים־שלושה מעטר‬
‫את פניו‪ ,‬והוא מגיע מטעם עצמו לכל מקום של נפילה‪ ,‬כאילו איש מתושבי‬
‫מעמול ‪71‬‬
‫העיר לא סמך על דברים שיאמרו נציגי הצבא והעירייה‪ ,‬ורק דבריו של אבשלום‬
‫לוי טובים והוא שירגיע אותם‪.‬‬
‫כאשר החלו‪ ,‬אם לומר כך‪ ,‬הקרבות‪ ,‬סגר אבשלום את המסעדה שלו בדרך‬
‫בני ברית‪ .‬היה לו מספיק כסף בבנק‪ .‬שתי בנותיו נשואות‪ .‬אם לא הייתי‬
‫מתבייש‪ ,‬הייתי מרכל קצת עליהן‪ .‬אעשה את זה ביני וביני‪.‬‬
‫זה שנתיים‪ ,‬מאז מתה עליו אשתו אביגיל‪ ,‬אבשלום ברח מביתו שלו‪ .‬הבית‬
‫הנוח‪ ,‬ברובע י"א‪ ,‬היה הופך עם פתיחת הדלת לטנדר מלא סחורות רפאים‪.‬‬
‫אבשלום ישב הרבה ב״אהבה״‪ ,‬שילוב של אולם אירועים ושל מסעדה‪ ,‬אבל‬
‫העדיף להיות בחוץ‪ ,‬לנסוע בקאיה הגבוהה‪ ,‬ללכת ברגל‪ .‬כמו נחש חכם‪ ,‬פתיין‬
‫ומיוגע‪ ,‬היה מסתכל בשלטי ה״פינוי בינוי״ של השכונות הישנות‪ ,‬מחייך לעצמו‬
‫חיוך של מכשף שלא יפגע באיש‪ ,‬כי הוא יודע שאין צורך בכך‪ .‬הזמן יפגע‬
‫בכולם‪ .‬הוצאות ההחזקה של הדירות בבניינים החדשים ייצרו סלאמס במהירות‬
‫מסחררת‪ .‬כיוון שעד שזה יקרה‪ ,‬הדיירים יהיו זקנים מאוד‪ ,‬ויחיו מביטוח לאומי‪,‬‬
‫מה תגידו על זה‪ .‬העיקר שיהיו מעליות לסיעודיים‪ .‬הוא חיכה קצת‪ ,‬ממש כאילו‬
‫עמדה לבוא תשובה‪ ,‬ואולי אפילו מפי אביגיל‪.‬‬
‫קרה שהיה פוגש במסעות האלה מכרים‪ .‬אם היו הולכים ברגל‪ ,‬היו יושבים‬
‫על ספסל עירוני ומסתכלים בשמש ובחולות‪ .‬כמו תמיד‪ ,‬לנקרי או צילקר היו‬
‫עולים מהחולות‪ .‬אם היו במכוניות‪ ,‬היו מצפצפים ומתרחקים‪ ,‬כל אחד מהם‬
‫מתעקש להמשיך לצפצף‪ ,‬שיהיה האחרון המשמיע קול‪ .‬בפגישות אלה קרה‬
‫שאבשלום רצה לומר משהו למכרו‪ ,‬משהו מזמן‪ ,‬מימי הנעורים‪ ,‬מההפגנות‬
‫הגדולות‪ ,‬מהמאבקים‪ .‬אבל הדברים נתקעו‪ ,‬כמעט מתוך בחירה‪ ,‬באי אמירתם‪.‬‬
‫זה הקסם של הדרום‪ .‬כמעט כמו סמלי המפעלים הגדולים‪ ,‬שעליהם היו‬
‫המאבקים‪ ,‬ועכשיו עמדו מסביב‪ ,‬ריקים מכל מה שהתנהל שם בעבר‪ .‬אקרילן‪,‬‬
‫צמר אוסטרלי‪ ,‬אפילו חברת חשמל‪ ,‬שלא לדבר על הנמל‪ .‬השמות הלוהטים של‬
‫פעם‪ .‬עכשיו‪ ,‬תן לצעירים לנהל‪ .‬תן להם להסביר לאנשים איך לפתוח ולסגור‬
‫טלפונים‪ .‬ועדיף‪ ,‬תן להם ביטוח לאומי‪ .‬אחרי הכל‪ ,‬במה יכולים לעבוד‪ .‬אין‬
‫סבלנות‪ .‬פעם‪ ,‬כן‪ ,‬לא הייתה ברירה‪ .‬עכשיו יש רווחה‪ .‬ותראה‪ ,‬השחיתויות‬
‫האלה‪ ,‬בוועד הנמל‪ .‬בסוף לקחו בבת אחת מאתיים עובדים‪ .‬מאתיים עובדים! מי‬
‫יודע מי הסתנן ביניהם אל הנמל‪ .‬אבשלום וחברו היו מצקצקים כאילו עוול‬
‫נורא נעשה מולם והם בגדו בגורלם ולא התערבו‪.‬‬
‫לפני שפתחו את המסעדה‪ ,‬גם אבשלום עבד בנמל‪ .‬ועד התפעול דאג יפה‬
‫לאנשיו‪ .‬העובדים קיבלו תלוש לארוחות סטייקים שבועיות‪ .‬אבל אז דודה מרתה‬
‫מארגנטינה הלכה לעולמה‪ .‬אף שבמכתביה כעסה על אהרן‪ ,‬אביו של אבשלום‪,‬‬
‫ועל כל בני משפחתה שהעדיפו להישאר בארץ ולא ראו את הקטסטרופה‪,‬‬
‫והשאירה לנכדיה ירושה יפה‪ .‬אבשלום ביקש להגשים את החלום שלו‪ :‬מסעדה‬
‫‪ 72‬מעמול‬
‫ואולם מופעים‪ .‬אביגיל‪ ,‬בחיוך שאף פעם אי אפשר היה לדעת אם הוא חיוך של‬
‫השלמה או חיוך של אבל על כך שהמצב הוא כמו שהוא‪ ,‬הסכימה‪ .‬אחרי הכל‪,‬‬
‫היא אהבה לבשל‪ .‬והכל הלך יפה‪ ,‬כל כך יפה זה היה‪ ,‬עד שאביגיל מתה‪ .‬קודם‪,‬‬
‫הרבה קודם‪ ,‬היה צורך לשכור טבחים‪ .‬במחשבותיו‪ ,‬בלי שום חשש‪ ,‬היה שואל‬
‫אותה לפעמים‪ :‬אביגיל‪ ,‬מה היה לך כל כך רע פה‪ .‬למה היית צריכה ללכת‪.‬‬
‫ובדיוק כשהיה לנו כבר מסעדה ואולם‪ .‬כל מה שרצינו היה לנו ואת היית צריכה‬
‫ללכת‪.‬‬
‫העסק לא היה מוצלח מההתחלה‪ .‬אבשלום הביא זמרות רומניות עם כנר‬
‫מלווה‪ .‬היו גם כמה חתונות‪ .‬בכל אופן‪ ,‬כבר שנים שאיש לא מעלה על דעתו‬
‫לעשות אירוע באולם ממוזג‪.‬‬
‫כבר מזמן לא הזכיר לעצמו‪ ,‬או לא נתן לשדים להזכיר לו‪ ,‬שהוא לא רצה‬
‫את אביגיל‪ .‬את אחותה‪ ,‬צביה‪ ,‬הוא רצה‪ .‬צביה הייתה מאוהבת ביובל‪ ,‬ולבסוף‬
‫התחתנה עם מישהו שפגשה בצבא‪ .‬אם היה לי נוח כמה שהייתי מרכל עליהם‪.‬‬
‫חודשים אחדים לאחר נישואיה‪ ,‬התחתן אבשלום עם אביגיל‪ .‬היא ידעה שהיא‬
‫הייתה כינור שני‪ .‬בכל אופן‪ ,‬בלי לדבר על כך‪ .‬הם הסכימו לא לדבר על כך‪.‬‬
‫הוא נאנח‪ .‬כמה פעמים הבטיח לה שייסעו לצ׳נדיגאר‪ ,‬אותה עיר בהודו‬
‫שהיא חיקוי של אשדוד‪ .‬או שאשדוד היא חיקוי שלה‪ .‬עיר של רבעים ושל‬
‫רחובות רחבים‪ 70 .‬סקטורים! לא גדולים‪ ,‬קילומטר על קילומטר‪ .‬זהו‪ .‬שתי‬
‫ערים שקמו במקום שבו לא היה כלום‪ .‬עיר הזמן הנקי‪ ,‬האינסופי‪ ,‬כמעט‪ ,‬של‬
‫הודו חיכתה להם‪ .‬הם רצו להשוות‪ .‬הם רצו להיווכח במו עיניהם‪ .‬ומי יודע‪,‬‬
‫אולי אפילו להישאר שם‪ .‬לא הספקנו‪ ,‬אביגיל‪ ,‬אמר לה‪ ,‬יושב בכורסה‪ ,‬מכריח‬
‫את עצמו לא לצאת לשוטט ברחובות בשבת בעשר בבוקר‪ .‬הבית היה הטנדר של‬
‫אביו‪ .‬הטנדר של אביו היה מלא סחורות שנרכשו‪ ,‬כביכול‪ ,‬ואחר כך הוחזרו כי‬
‫לא שולם עליהן‪.‬‬
‫תקרא את ארבעים הימים של מוסא דאג‪ ,‬אמר לו פעם אביו‪ .‬יש שם חמישים‬
‫מכונות תפירה חינם‪ .‬כמה שהייתי רוצה גם כן לחלק חמישים מכונות תפירה‬
‫חינם‪.‬‬
‫בפעמים הראשונות שראו אותו ליד אירועי היציאה של הטילים‪ ,‬הוא נראה‬
‫לגמרי במקום‪ .‬אחרי הכל‪ ,‬כבר למעלה מחמישים שנה באשדוד‪ ,‬עם החברים‬
‫מהנמל ואחר כך עם אותם חברים והחברים החדשים שאכלו אצלו‪ .‬לאחר יירוט‬
‫מוצלח במיוחד‪ ,‬הוא היה פותח שולחן במקלט של המסעדה‪ .‬חל איסור חמור על‬
‫התכנסות‪ ,‬אבל לוחמים צריכים לאכול‪.‬‬
‫הוא לא דיבר‪ ,‬ובזה קנה ידידים רבים‪ .‬היה לו מעין חצי חיוך שאישר כל מה‬
‫שנעשה‪ ,‬שתמך‪ ,‬שהעניק למעשיהם של החיילים הנערים את שיקול הדעת של‬
‫מי שיכול היה להיות אבא או אפילו סבא שלהם‪ .‬וכמובן‪ ,‬הוא הביא להם אוכל‪.‬‬
‫מעמול ‪73‬‬
‫צ׳אקו‪ ,‬הכנר הראשון של האנדלוסית הישנה‪ ,‬היה בא עם האוכל‪ .‬אבשלום‬
‫הסתכל מהצד באוכלים‪ .‬הוא אהב לראות אנשים אוכלים‪.‬‬
‫לא כל יום היו נפילות והרשויות קבעו כי על החיים להימשך כסדרם‪ .‬איך‬
‫החיים יכולים להימשך כסדרם כשטיל יכול לעוף בכל רגע ולקצור עשרים איש‪,‬‬
‫לא היה ברור‪ .‬מה גם שכל הזמן היו נסים‪ .‬בערים – באשדוד‪ ,‬בקריית גת‪,‬‬
‫בשדרות‪ ,‬בנתיבות‪ .‬היו נסים‪ .‬אנשים כמעט נהרגו אבל לא נהרגו‪ .‬שנייה אחת‪,‬‬
‫והיו היסטוריה‪ .‬אבל לא‪.‬‬
‫לא כך היה בצבא‪ .‬הנסים‪ ,‬אמרו‪ ,‬עסוקים בשמירה על האוכלוסייה‬
‫האזרחית‪ .‬בעזה ובשכונותיה נהרגו עשרות חיילים‪ .‬והיה גם הצד שכנגד‪ ,‬אבל‬
‫משום מה לא היה זה יפה לדבר על המתים שלו‪ .‬על המתים של הצד שכנגד‬
‫שידבר הצד שכנגד‪ .‬אחרי הכל‪ ,‬הם התחילו‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬הם ערבים‪ .‬ובכלל‪ ,‬בלי‬
‫פוליטיקה‪.‬‬
‫כשאבשלום נשאל‪ ,‬אחר כך‪ ,‬מתי עלה אצלו הרעיון‪ ,‬הוא היסס‪ .‬ואביגיל? זה‬
‫היה רעיון שלה? ואיך לא דיברו על כך עם איש? האם זו הייתה אמורה להיות‬
‫הפתעה של הפנסיה? אבל הוא כבר היה בפנסיה‪ .‬הדברים הסתכסכו‪ .‬אבשלום‬
‫לא השיב‪ .‬באותו חיוך טוב‪ ,‬סולח ומאשר‪ ,‬דחה את הסקרנים‪ .‬התשובה‪ ,‬אמר‪,‬‬
‫תינתן בבוא העת‪.‬‬
‫ואגב‪ .‬אין כל טעם לתכנן כתיבה של משהו אחר‪ ,‬שיהיה יותר מתאים‪ .‬הכל‬
‫מתאים‪ .‬מה שנכתב כרגע הוא הכי מתאים כרגע‪ :‬מיותר‪ ,‬פרוע הלוואי‪ ,‬כמעט‬
‫חסר סיכוי‪ .‬וההנחה שתיקונים‪ ,‬שיהפכו את זה ליותר "אמיתי״‪ ,‬כלומר דומה‬
‫יותר לדברים אחרים שנכתבו? אין יותר אמיתי‪ ,‬אין יותר מסחרי‪ ,‬אין יותר‪ .‬זה‬
‫חסר שחר‪ .‬זה הכל משחק של מילים של מתים אל תוך אוזניים שתולעים‬
‫מכרסמות אותן תוך כדי שמיעה‪ .‬ואף זאת‪ .‬ככל שהן שומעות משהו‪ ,‬כך הן‬
‫נרקבות‪ .‬והעיניים? ככל שהן רואות‪ ,‬כך מסתמאות‪ .‬ובכלל‪ ,‬ככל שאבשלום‬
‫מנסה לספר את מה שקרה לו‪ ,‬כבר אין אבשלום‪ ,‬אין טנדר‪ ,‬אין מכונות תפירה‪.‬‬
‫יש רעידת אדמה בנפאל‪ .‬זה כן‪ .‬ועוד ירבו‪ .‬ככל שחיים‪ ,‬שנצעק‪ ,‬שנגבה חובות‬
‫אבודים‪ ,‬עכשיו‪ ,‬כשברור שהאושר כבר לא אופציה‪.‬‬
‫והרשימות? לא הדפים הצבעוניים‪ ,‬אלא אחרי הכל‪ ,‬הן היו הדבר הכי‬
‫מעניין‪ .‬כלומר‪ ,‬אם הן היו קיימות בכלל‪ ,‬שכן אבשלום לא הראה אותן לאיש‪.‬‬
‫גם מפקד משטרת העיר‪ ,‬רב פקד סרור‪ ,‬לא זכה לראותן‪ .‬הוא הפציר‪ ,‬כמעט‬
‫איים‪ ,‬ככל שאפשר היה לאיים על האיש שב השיער‪ .‬אבשלום חייך‪ .‬אולי‬
‫הרשימות בידו ואולי הן לא בידו‪.‬‬
‫לא המלחמה‪ ,‬מתברר‪ ,‬גרמה לראשית המסיבות‪ ,‬או האירועים‪ .‬המסעדה שלו‬
‫לא נפגעה כלל‪ .‬כשהוא שמע מחבריו למקצוע על הצרות שיש להם עם מס‬
‫‪ 74‬מעמול‬
‫רכוש‪ ,‬ועל שמאים דקדקנים שנכנסים להם לנשמה כאילו כספם האישי עומד‬
‫על הפרק‪ ,‬חייך‪ .‬אולי אז החליט‪.‬‬
‫המודעות שהופיעו ברחבי העיר היו דומות לאלה שבהן הוכרז על הרצאות‬
‫של רבנים‪ .‬רבים הרבנים באשדוד‪ ,‬ונציגים של כל חצרות היהדות שיש בה לא‬
‫יכלו להספיק‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬לצימאון הידע של התושבים‪ .‬כמעט מדי שבוע באו‬
‫רבנים אורחים‪ .‬למעלה מחמשת אלפים ספרי תורה שבעיר הוצאו מארונות‬
‫והוכנסו לארונות‪ .‬הקהל הריע‪ .‬ספרי התורה היקרים באמת נשארו בכספות של‬
‫סניפי בנקים מחוץ לעיר‪.‬‬
‫המסיבה הראשונה נערכה מיד אחרי המבצע‪ ,‬כשיצאו החגים‪ .‬החום נמשך‬
‫כאילו לא הוכרז על סוף הקיץ‪ .‬הפסקת האש נשמרה בקפידה‪ .‬כיוון שלשון‬
‫המודעה הייתה סתמית‪ ,‬ודיברה על "מסיבת הודיה"‪ ,‬לא באו רבים‪ ,‬על אף‬
‫המוניטין של אבשלום‪ .‬סעיף קטן במודעה הבטיח ארוחה מלאה ב‪ 50-‬שקל‬
‫לאיש‪ ,‬והדבר נשמר‪ .‬באירוע לא השתתפו יותר ממאה איש‪.‬‬
‫למסיבות הראשונות הוא הזמין מופעים שגרתיים – גיטריסט‪ ,‬נגן אקורדיאון‬
‫וכנר מהתזמורת האנדלוסית‪ ,‬שמחרוזת שירים ספרדיים‪ ,‬ו"ברסלונה" בראש‬
‫המצעד‪ .‬צ׳אקו‪ ,‬מטופל בשבעה ילדים‪ ,‬עבד גם כקניין במסעדה‪ .‬אבשלום היה‬
‫שקוע רוב הזמן במחשבות‪ ,‬יושב דרך קבע ליד הקופה‪ ,‬לפעמים משרטט דברים‬
‫על דפים שמולו‪ .‬הוא היה מקפיד לאסוף את הדפים‪ ,‬למעוך ולזרוק אותם לפח‬
‫במטבח‪ ,‬לשם נאספו שאריות המזון מהמסעדה‪.‬‬
‫מפקד המשטרה הציג לאבשלום‪ ,‬לאחר שנעצר‪ ,‬דף‪ ,‬אחד מהדפים האלה‪.‬‬
‫היה זה ציור של משהו דמוי גוף אנושי‪ ,‬שאיבריו השונים כונו במילים‪" ,‬ראש"‪,‬‬
‫"כתפיים" וכדומה‪ .‬קווים מאונכים חצו את הקווים האנכיים העיקריים של‬
‫"הגוף" ויצרו מעין רשת דומה לתוכנית הרבעים של אשדוד‪ ,‬כפי שזו הופיעה‬
‫על מפת העיר שהייתה תלויה על עמוד פרסום לא רחוק מהכניסה למסעדת‬
‫"אהבה"‪.‬‬
‫בנותיו של אבשלום קראו לעורכת הדין שלהן‪ ,‬מיכל נגרו‪ ,‬ילידת אשדוד‬
‫שנישאה ועבדה בתל אביב‪ .‬מיכל למדה בתיכון בכיתה אחת עם הבת הגדולה‬
‫של אבשלום‪ ,‬דבורה‪ .‬עו"ד נגרו טענה מן ההתחלה שלא הייתה שום סיבה‬
‫למעצר‪ ,‬וכי אם הרשות תתחיל לעצור כל מי שלדעתה מצייר "רישומים‬
‫מוזרים"‪ ,‬לאן נגיע‪.‬‬
‫אבשלום היה מסוגל לשבת זמן רב‪ ,‬כמעט בלא ניע‪ ,‬לצייר את הקווים שלו‬
‫ולהסתכל בהם‪ .‬לאחר המופע הראשון של "הסולנים"‪ ,‬היו כמה ערבים שבהם‬
‫ניגן צ׳אקו האנדלוסי לבדו‪ .‬הוא הסעיר את הבאים ופתח בעיניהם דלתות של‬
‫קסם‪ .‬בעל הסתכל באשתו זה שלושים שנה וראה נערה שאך זה פגש ומסע‬
‫מהוסס וביישנות שככל שהיא אובדת לנו כך אנחנו מבינים שהיא הייתה עיקר‬
‫מעמול ‪75‬‬
‫רכושנו‪ .‬קסם או לא‪ ,‬לא היה בכך לכסות את ההוצאות ועל כן באו כמה ימי‬
‫חמישי שבהם הופיע צ׳אקו לבדו‪ .‬זה היה מרגש‪ ,‬אמרו אורחים לאבשלום‪ .‬תודה‪,‬‬
‫היה עונה‪ ,‬זה רק צ׳אקו‪ .‬אבל אבשלום הבין למה התכוונו האורחים‪ .‬והוא נתן‬
‫לצ׳אקו עוד תוספת שכר מיוחדת‪ :‬צ׳אקו ירכוש את המכולת השבועית של‬
‫ביתו‪ ,‬כולל פירות וירקות‪ ,‬ביחד עם זו של חשבון העסק‪.‬‬
‫אבשלום נראה מוטרד‪ ,‬ופעם או פעמיים לא החזיר טלפונים לבנותיו או‬
‫לבעליהן‪ ,‬ובעיקר לבניהן‪ ,‬שתמיד היו זקוקים ל"עבודה" אצל סבא‪ .‬שליחים‬
‫הגיעו בדחיפות לברר מה קרה‪.‬‬
‫האריזה היא סוד הקיום‪ .‬כולנו יודעים שמדובר רק באריזה‪ ,‬וכולנו נופלים‬
‫שוב ושוב בפח‪ .‬אבשלום נראה כתמיד‪ .‬שיער לבן‪ ,‬חיוך‪ ,‬שהיה עכשיו קצת יותר‬
‫מרומז‪ ,‬יושב כמי שמאזין או משתדל להאזין לקול שאמור לבוא מן המרחקים‬
‫הכבירים של החלל‪ ,‬אלה שדומים כל כך למרחקים שבתוך מוחנו‪ .‬מרחקים אלה‬
‫מפחידים אותנו עד כדי כך‪ ,‬שאנחנו מתחפשים באריזה‪ ,‬מתעטפים באשליה‪,‬‬
‫מוציאים הון על נעליים‪ .‬חסר לנו משהו‪ ,‬משהו שהוא אולי אקוסטי ואולי‬
‫אופטי‪ .‬על כל פנים משהו שאין לנו ואנחנו רוצים בו‪ .‬לשם מה? להסתכל בו‬
‫כמו ברדיו שאז פירקנו‪ .‬אלא שעכשיו אבשלום כבר לא יפרק דבר‪ .‬הוא גם לא‬
‫רצה לשפר דברים‪ .‬מדי פעם היה מוציא מגירה של מכונת תפירה‪ ,‬שנעקרה‬
‫משולחנה לפני שנים‪ .‬אם היה משיב עליהם רוח‪ ,‬פרפרים ורודים – הודעת‬
‫הוצאה לפועל שנייה ושלישית – היו עפים משם בקול של צעדים בצ'נדיגאר‪.‬‬
‫כמה הביא אותם אבשלום לדוגמה? כדוגמה לחרישיות‪ .‬אמנם אם יתקרב למקום‬
‫הצעדים יהיו מחרישי אוזניים‪ ,‬אבל מרחוק הם חרישיים‪ ,‬הם הבטחה כזו של‬
‫תערובת עוגיות סבתא – שמן וסוכר וקמח‪.‬‬
‫דניאל‪ ,‬הבן הקטן של דבורה‪ ,‬לימד אותו להשתמש באייפד‪ .‬אבשלום קרא‬
‫עיתונים במכשיר הזעיר‪ .‬כל יום כמעט‪ ,‬במבצע שלא היה מלחמה ואחריו‪ ,‬רצחו‬
‫יהודים וצה"ל נאלץ להגיב‪ .‬עד מתי‪.‬‬
‫יום חמישי אחד הוא שכר‪ ,‬על פי עצותיו של צ׳אקו‪ ,‬כמחצית מהתזמורת‪.‬‬
‫ארוזים בחליפות שחורות ושמלות ערב באו הנגנים‪ .‬צ׳אקו היה אסיר תודה‬
‫ואמר לאבשלום כי בזכות הערב הזה יגרום שמחה לעשרות אנשים – בני נוער‬
‫שיקבלו מכשיר טלפון‪ ,‬מבוגרים שיקבלו ספרים‪ ,‬שלא לדבר על בשר לארוחת‬
‫שבת או אפילו בילוי במסעדה‪ .‬אבשלום התרגש‪ ,‬נסער‪ ,‬עמד על סף בכי‪ .‬בכלל‪,‬‬
‫מאז שמתה עליו אביגיל הוא נעשה קל לבכות כמעט‪ .‬אלא שהדברים ריגשו‬
‫אותו כמעט משום שהיו אלה הוראות כתובות על האריזה‪ .‬הוא חיפש משהו‬
‫פנימי‪ .‬הוא ידע שאסור לו להתקרב‪ .‬סכר עלול להתפוצץ‪ .‬מה שלא בכה חיים‬
‫שלמים יבכה תוך שבוע‪ .‬מחבר אלכוהוליסט הוא למד לדעת שיש מחלות‪ ,‬גם‬
‫אם הן לא פיסיות לגמרי‪ ,‬שצומחות בגוף וצומחות ומצטברות כעותקים של‬
‫‪ 76‬מעמול‬
‫פקודות חוב במגירה של מכונת תפירה‪ .‬אבל כשזה מתפרץ‪ ,‬שאלוהים ישמור‬
‫אותך‪ ,‬אבשלום‪ .‬תברח מזה‪ ,‬אבשלום‪ .‬תברח לצ׳נדיגאר‪.‬‬
‫כדי שהנגנים לא יחסמו את המסעדה‪ ,‬הם לא ישבו יחד‪ ,‬בחצי גורן‪ ,‬אלא‬
‫היו מפוזרים לאורך האולם‪ .‬צ׳אקו‪ ,‬שהיה גם המנצח‪ ,‬השגיח עליהם מבימה‬
‫מוגבהת‪.‬‬
‫המודעות שפרסם אבשלום בישרו על הפתעה "שלא הייתה כמוה"‪ .‬יצוין כי‬
‫בעל הדפוס הוא שניסח אותן לפי מה ששמע מאבשלום‪ .‬האולם התמלא‪.‬‬
‫האורחים אכלו‪ .‬התזמורת‪ ,‬או מחציתה‪ ,‬הנעימה לסועדים‪ .‬ואז הוחשך העולם‬
‫וזוג רקדנים‪ ,‬שאבשלום הזמין על פי עצת צ׳אקו‪ ,‬מסטודיו בראשון לציון‪ ,‬נכנס‬
‫פנימה‪ .‬התזמורת ניגנה את הבולרו של ראוול‪ .‬אורות כחולים הבהבו מעל‬
‫הסועדים‪ .‬פה ושם מזלגות וסכינים קפאו באוויר‪.‬‬
‫לחש עבר באולם‪ .‬מרטין וכריסטינה זכו אך לפני שבוע בתואר אלופי עולם‬
‫לזוגות בריקודים סלוניים‪ .‬הם הסתחררו זה אל זו‪ ,‬עפו‪ ,‬ניסו להביא אל העולם‬
‫הזה את הגעגועים ואת הכיסופים‪ ,‬את העצב שבלעדיו אי אפשר‪ .‬לאט הופך‬
‫העצב לגעגועים‪ ,‬והנה הנאהבים נפגשים שוב ומה רב האושר‪ .‬אמנם הם עדיין‬
‫צעירים‪ ,‬כי זו הצגה‪ .‬במציאות הם נפגשים והם לפעמים עומדים זה מול זו כשני‬
‫זקנים זרים‪ ,‬אבל לאחר רגע אחד של תימהון‪ ,‬הכל מתברר‪ .‬דמעה באה ועומדת‬
‫בזווית עין ושואלת את עצמה אם לרדת או לא‪ .‬יש דמעות שיורדות ויש כאלה‬
‫שחוזרות על סוגרן‪ .‬מי יידע למה דמעות עושות מה שהן עושות ועד מתי‪ .‬אבל‬
‫האם לא קרה לרבים מאיתנו כי בשעה שהיו במסעדה‪ ,‬יושבים עם אהובינו‪ ,‬בא‬
‫מעין יצור לא נראה ועמד מולנו‪ ,‬אם לא כיסה אותנו כליל‪ ,‬ושאל‪ ,‬מי אתם כאן‬
‫ולמה התכנסתם‪ .‬העצב על החולף היה חולף כתשובה‪ .‬די היה בכך‪.‬‬
‫אבשלום ביקש מצ׳אקו שהרקדנים יהיו "מכשפים"‪ ,‬וכך‪ ,‬כמדומה‪ ,‬הם היו‪.‬‬
‫הם היו לבושים לבן‪ ,‬שניהם בלונדינים בעלי עיניים כחולות‪ .‬הרקדנית התמסרה‬
‫בביטחון גמור לזרועותיו של הרקדן‪ ,‬שאסף אותה כאילו היא עוד אחד מאורות‬
‫האולם‪ .‬הסועדים החזיקו מזלגות בחצי התורן עד גמר התנועה‪ ,‬ואז המשיכו‬
‫המזלגות לאן לאן‪.‬‬
‫על פי הוראה שניתנה להם מראש‪ ,‬עמדו הרקדנים ליד שולחן מסוים‪ ,‬שם‬
‫ישבו בני זוג של אשדודים‪ ,‬שעברו זה מכבר לבאר שבע‪ .‬לידם ישבו עוד שני‬
‫זוגות לא קשורים להם‪ .‬הזוג מבאר שבע השתאה על תשומת הלב המיוחדת‬
‫שבה זכה‪ .‬האשה הטתה את ראשה אחורה והעלתה על פניה הבעה חלומית‪ ,‬או‬
‫שכך חשבה‪ .‬הגבר הקיש על לוח השולחן את קצב היצירה הנודעת של ראוול‪.‬‬
‫היא אפילו קמה ועמדה‪ ,‬רגל ימין קצת נדחפת קדימה‪ ,‬בפוזה שהיו עושים אצל‬
‫פוטו חיים‪ .‬אין יותר חיים‪ .‬הפוזות שהוא המציא וביים בהן את הלקוחות נשארו‬
‫מעמול ‪77‬‬
‫קפואות על עשרות ומאות קירות‪ .‬חיים הצלם היה הדמוקרטור הגדול‪ ,‬צלם‬
‫המזרחים והאשכנזים גם יחד‪.‬‬
‫אבשלום לא חיכה‪ .‬הוא פרץ בריצה אל עבר השולחן‪ .‬הרקדנים זזו אחורה‪,‬‬
‫אם לפי הבימוי ואם משום שנבהלו ממש‪ .‬אבשלום נופף בדף בצבע ורוד‪ .‬הוא‬
‫עמד ליד השולחן וקרא‪ :‬״אתם קניתם בתשלומים מאבא שלי מכונת תפירה‪.‬‬
‫תפרתם בגדים ומכרתם בגדים ונהייתם עשירים‪ .‬אבל רק חצי מהכסף שולם"‪.‬‬
‫השניים‪ ,‬מיכאל ורות‪ ,‬החליפו מבטים‪ .‬פרוז׳קטור שלח לעברם אלומה חזקה‬
‫ולא נעימה‪ ,‬הרי גם אנשים מכובדים לכאורה עלולים להסתיר דברים אפלים‪.‬‬
‫אבשלום עמד מולם עם הנייר‪ ,‬ולא היה ברור למה הוא מחכה‪.‬‬
‫״איזה מכונת תפירה?״ שאל מיכאל‪ .‬״שום מכונת תפירה"‪.‬‬
‫״אני בכלל לא יודעת לתפור"‪ ,‬אמרה רות‪ ,‬בנימה שהייתה אמורה להיות‬
‫הראיה החותכת לכך שכל טענה אחרת כלפיה מופרכת מיסודה‪ .‬״בחיים שלי לא‬
‫תפרתי כלום‪ .‬אני כימאית"‪.‬‬
‫אבשלום לא התרשם מנימוקים אלה‪ .‬הוא המשיך לעמוד‪ ,‬ואף נופף בנייר‬
‫שלו‪.‬‬
‫״מה זה״‪ ,‬אמר מיכאל‪ .‬״תן לראות את זה"‪.‬‬
‫אבשלום לא הסכים‪ .‬מיכאל כמעט חטף את הנייר מידו‪ ,‬והציץ בכתוב‪.‬‬
‫״ידעתי״‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬״מרדכי‪ ,‬כתוב פה‪ .‬זה אבא שלי"‪.‬‬
‫״אז מה?״ אמר אבשלום‪ .‬״אם זה אבא שלך אתה לא צריך לשלם? זה לא‬
‫אתה?״‬
‫הפרוז׳קטור הפיץ אור חם מאוד‪ .‬רות ומיכאל הזיעו‪ .‬התזמורת‪ ,‬שהפסיקה‬
‫מנגינתה‪ ,‬חזרה – מאליה‪ ,‬או לפי סימן של צ׳אקו – ובצרור של מנגינות עם‬
‫רומניות עליזות‪ .‬הזוגות שישבו ליד השולחן הביטו באבשלום‪ ,‬לא יודעים אם‬
‫מותר להם להמשיך לאכול או לא‪ .‬אם חשבו ללכת‪ ,‬היה ברור כי הם לא יוותרו‬
‫על הדרמה המתפתחת‪ .‬הם ראו בבירור כיצד רעד עובר בגופו של אבשלום‪,‬‬
‫והוא זז מצד אל צד‪ ,‬כאילו גל השמע שאחריו רדף השיג אותו לבסוף‪ ,‬אבל‬
‫כנראה לא לטובתו‪.‬‬
‫״נלך?״ אמרה רות לבסוף‪ ,‬וקמה קצת‪ .‬מיכאל‪ ,‬ככל שהמעמד – המוסיקה‪,‬‬
‫החברים לשולחן‪ ,‬מבטים רחוקים ותמהים – סיקרן אותו‪ ,‬היה חייב לנהוג כמוה‪.‬‬
‫״רק רגע״‪ ,‬אמר אבשלום‪ .‬״סליחה… אני…״‬
‫הוא פנה משם במהירות ונכנס למשרדו‪ ,‬חדרון מלא פחי שמן ושקי אורז‬
‫וסוכר‪ ,‬שם היה יושב בעיקר בחורף וכותב צ׳קים לספקים‪ .‬בקיץ עשה את זה‬
‫ממקומו ליד השולחן במסעדה‪.‬‬
‫״אבא״‪ .‬הטלפון הראשון‪ ,‬פחות מחמש דקות לאחר שהתיישב‪ ,‬היה ממירי‪,‬‬
‫‪ 78‬מעמול‬
‫צילום‪ :‬עופרי בר‬
‫מעמול ‪79‬‬
‫הבת הקטנה‪ .‬״מה שלומך‪ ,‬אבא?״ היא שאלה‪ ,‬ולא חיכתה לתשובה‪ .‬״אנחנו‬
‫דואגים לך‪ .‬קובי והילדים וכמובן דבורה וליאור‪ .‬מה קרה‪ ,‬אבא? מה קרה לך?״‬
‫אבשלום תהה אם היא משייפת את ציפורניה‪ .‬מגיל מוקדם התחילה לטפח את‬
‫ציפורניה כשהייתה מדברת בטלפון‪ .‬אף שיחה לא העסיקה אותה לחלוטין‪.‬‬
‫״אבא״‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬״דבי ואני חשבנו‪ .‬אולי כדאי שתמכור את העסק״‪.‬‬
‫ולאחר רגע‪ ,‬״לא בדיוק בית אבות‪ ,‬אבל גם זה…״‬
‫אבשלום לא שמע‪ ,‬או‪ ,‬ליתר דיוק‪ ,‬גלי הקול של בתו עברו על פני ראשו‪ ,‬על‬
‫פני אוזניו‪ ,‬על פני המוצרים שבחדר הקטן‪ ,‬והתקדמו הלאה‪ ,‬נישאים ברוח לא‬
‫נראית ולא מורגשת‪ ,‬אבל ככל הנראה עזה מאוד‪ .‬הם עברו אל הבית שבו נולדו‪,‬‬
‫הבית שהמה שמחה עד שמתה אביגיל‪ ,‬הבית שהיה מלא עכשיו סחורות שנמכרו‬
‫והוחזרו לאחר שימוש‪ ,‬כך שאי אפשר היה לקבל עליהן כל פיצוי‪ .‬אבל כן‪,‬‬
‫הרגיע אהרן את הפונים הנואשים‪ ,‬כשאלה הבינו שלא מדובר במתנה‪ ,‬וכי בנוסף‬
‫לכל הצרות‪ ,‬למיתון‪ ,‬לעוני‪ ,‬יהיה גם אפילו מעצר‪ .‬הכל מקבלים חזרה‪ .‬הכל‬
‫בסדר‪.‬‬
‫הוא חיכה עוד כמה שניות ומשלא נשמע דבר נוסף‪ ,‬סגר את הטלפון‪.‬‬
‫הסועדים התפזרו‪ .‬ראש המלצרים בא אליו עם רשימת יושבי שולחנות‪,‬‬
‫שאם בשל הנסיבות ואם מטעמים אחרים‪ ,‬יצאו בלי לשלם‪ .‬אבשלום הנהן‪,‬‬
‫כאילו אין זה נוגע לו‪.‬‬
‫המסעדה הייתה ריקה מלקוחות‪ .‬המלצרים אספו דברים מהשולחנות‪ .‬חברי‬
‫התזמורת נעלמו‪ .‬צ׳אקו עמד בכניסה‪ ,‬מחכה לכסף‪ ,‬גם עבורו וגם עבור אנשי‬
‫התזמורת והרקדנים‪ .‬כעבור דקות אחדות ויתר והלך‪ .‬המלצרים סיימו את‬
‫עבודתם והלכו‪ .‬אבשלום עמד במסעדה הענקית‪ ,‬שאור כחול עדיין דלק בה‪.‬‬
‫היית צריך להישאר בנמל‪ ,‬אמרה אביגיל‪ .‬הדודה הזאת שלך לא אהבה אותך‪.‬‬
‫לא באמת‪ .‬ידעתי שהיא בסוף תהרוס את חייך‪ .‬למה לא אמרת כלום? רצה‬
‫לשאול את אשתו המתה זה שנתיים‪ .‬מתים לא מתעכבים להשיב על שאלות‪ .‬הם‬
‫באים‪ ,‬אומרים מה שיש להם לומר‪ ,‬והולכים‪ .‬אולי באים רק להרגיז‪ .‬ולגרום‬
‫שבץ‪ .‬ושלא יהיו בודדים‪.‬‬
‫כלא מאמין למעשה ידיו‪ ,‬הוא נכנס למכונית ונסע‪ .‬הוא ידע לאן הוא נוסע‪,‬‬
‫אבל סירב להשלים‪ .‬פעמים אחדות בדרך ניסה לעצור‪ ,‬לפנות לתחנת דלק‪,‬‬
‫לחזור על עקבותיו‪ .‬אבל הוא המשיך לנסוע‪ .‬פעם‪ ,‬הוא נזכר‪ ,‬היה לא רחוק‬
‫מכאן אצל משפחה בדואית‪ ,‬שאחד מבאי המסעדה של אבשלום פגע והרג את‬
‫בתם הקטנה‪ .‬אבשלום היה מעין בורר‪ .‬הדורס נדרש לשלם קרוב לחצי מיליון‬
‫שקל‪ .‬אף ששילם‪ ,‬והאב חיבק אותו ומלמל דברי מחילה‪ ,‬חשב אבשלום‪ ,‬אם‬
‫הייתי במקומו‪ ,‬לא הייתי מתקרב ככה אל הכפר שלה‪.‬‬
‫‪ 80‬מעמול‬
‫זה היה קשור לצוענים‪ .‬מעניין‪ ,‬חשב‪ ,‬עד היום לא הגעתי עד לזה‪ ,‬אבל ברור‬
‫שזה קשור לצוענים‪ .‬במשך חופשות הקיץ שבילה אצל סבו מצד אבא בכפר‬
‫במזרח רומניה‪ ,‬הוא היה עוקב אחר הצוענים‪ .‬הם באים כמעט כשאתם באים‪,‬‬
‫אמר לו סבו‪ ,‬והדברים האלה הפחידו את הנער אבשלום‪ ,‬או יואן‪ ,‬כמו שנקרא‬
‫שם‪ .‬סבו ביקש להסביר ואמר‪ ,‬זה תמיד באמצע הקיץ‪ .‬כאילו גם להם יש חופש‬
‫גדול מבית הספר‪.‬‬
‫מהחצר האחורית עקב אבשלום אחרי הצוענים‪ .‬המאהל שלהם היה פתוח‪.‬‬
‫באותה תקופה‪ ,‬בראשית שנות השישים של המאה שעברה‪ ,‬הצוענים החזיקו‬
‫דובים "מרקדים"‪ ,‬כלבים "מהצפון"‪ ,‬שכלבי הרועים הענקיים של הכפריים נבחו‬
‫לעומתם כמעט בלי הרף‪ ,‬ובלילות ירח מלא הצטרפו אליהם גם זאבים שעמדו‬
‫על קו הגבעות‪ .‬הגברים תיקנו או עשו סירים ואחר כך הלכו למכור אותם אצל‬
‫האיכרים בכפר‪ .‬הנשים והילדים נשארו במאהל עם הכלבים הצפוניים והדובים‬
‫המרקדים‪ .‬סבתו הזהירה אותו שלא יתקרב למאהל כי הצוענים גונבים ילדים‪.‬‬
‫אבשלום ראה כבר איך גונבים אותו‪ ,‬שמים אותו במחיצה אחורית בכלוב‪.‬‬
‫במחיצה הסמוכה אליו שמים את כלבי הצפון ובזו החיצונית את הדוב הגדול‬
‫והמפחיד‪ .‬איש לא ימצא את אבשלום שם‪.‬‬
‫הוא היה בן שש אז‪ .‬המצב הכלכלי של משפחתו לא העסיק אותו‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫הקומוניסטים אך באו ומעת לעת שמע דברים‪ ,‬סתומים למדי‪ ,‬על "בורגנים"‬
‫שהשלטון "הפשיט לגמרי"‪ .‬היו מקרים שלאחר דברים אלה באה דומייה‪,‬‬
‫ומקרים אחרים‪ ,‬שבהם הייתה תוספת‪" ,‬הם צריכים להגיד תודה"‪ .‬כשהיה‬
‫מבוגר‪ ,‬וכבר בארץ‪ ,‬וכששמע מה שקרה לאותם "בורגנים"‪ ,‬הבין שאכן אלה‬
‫ש"רק" רכושם הוחרם יצאו בזול‪ .‬היו כאלה שרכושם הוחרם‪ ,‬הם הועמדו‬
‫ל"משפט חברים" מבזה‪ ,‬נשלחו לכלא ומשם לעבודת כפייה בתעלה חלומית‬
‫שתחבר את הדנובה עם הים השחור‪ .‬מתוך עשרה‪ ,‬אחד חזר‪ .‬מאות אלפים מתו‬
‫בעינויים ונרצחו בבניית התעלה‪ .‬המשטר לא הסתיר שזה חינוך מחדש‪ .‬התעלה‬
‫לא השתלמה כלכלית‪ ,‬אבל זה היה ברור מההתחלה‪.‬‬
‫בארץ החדשה אביו של אבשלום קנה טנדר בזכויות של עולה חדש והתחיל‬
‫למכור מוצרים בתשלומים‪ .‬הוא היה קונה אותם‪ ,‬או מקבל אותם בקונסיגנציה‪,‬‬
‫מסוחרים בתל אביב‪ .‬בטנדר שלו‪ ,‬מעבר לברזנט‪ ,‬הסתתרו האוצרות‪ :‬מכונות‬
‫תפירה‪ ,‬שמלות כלה‪ ,‬גלגלי צמר לסריגה‪ ,‬בגדי בר מצווה‪ ,‬נעליים – והכל ארוז‬
‫וקשור ומעורר ציפייה וגורם לקשר התרגשות בגרון‪ ,‬כמו כל מתנה‪ .‬אריזה‪,‬‬
‫אמרה אמו‪ ,‬היא העיקר‪ .‬בין אם במודע או לא‪ ,‬היא זקפה את החזה שלה‪.‬‬
‫הילד משך בכתפיו‪ .‬בבר מצווה שלו‪ ,‬אביו לקח את כולם למצדה‪ .‬לא היה‬
‫כביש למעלה‪ ,‬ולטפס לא יכלו‪.‬‬
‫מעמול ‪81‬‬
‫״כל זה שלך״‪ ,‬אמר אהרן והצביע על הנגב‪ .‬ניכר שהוא עצמו לא מאמין‬
‫לדברים שאמר לבנו‪.‬‬
‫אבשלום לא רצה דבר מסוים מכל זה‪ .‬הוא היה בן שתים־עשרה כבר‪ .‬חבריו‬
‫קינאו בו על הטנדר של אביו‪ .‬פחות מזה באוצרות בתוכו‪.‬‬
‫אשר למכירה‪ ,‬זה היה עניין אחר לגמרי‪ .‬המכירה הייתה‪ ,‬כמובן‪ ,‬בתשלומים‪.‬‬
‫העולים החדשים‪ ,‬מהם בני ארבעים שנראו כבני שבעים‪ ,‬לא ידעו עברית‪ .‬היו‬
‫כאלה שחשבו כי המוצרים הם מעין מתנה שנותנת להם המדינה והם צריכים‬
‫לשלם לאהרן ספטרו‪ ,‬שליח המדינה‪ ,‬רק את דמי השליחות‪ ,‬וכן לחתום על‬
‫ניירות בצבעים אחדים כדי שהוא יקבל פיצויים מהנאצים‪ .‬מי לא חתם? מי לא‬
‫לקח? בעיירת עולים‪ ,‬אבל לא רק באשדוד‪ ,‬מי לא היה צריך שמלת כלה‪ ,‬מכונת‬
‫תפירה‪ ,‬נעליים לבר מצווה‪ ,‬כיריים עם ארבע עיניים כי נולדו עוד ילדים ועוד‬
‫נכדים? לפעמים נדמה היה שהילדים והנכדים נולדים יחד‪ ,‬גדולה כל כך הייתה‬
‫הצפיפות‪ ,‬וכבר יש להם ארבע עיניים‪ .‬כל זה היה מפליא כמו שיחי ההרדוף‬
‫והקריסה שנשתלו סביב הבתים ונקלטו במהירות מסחררת‪.‬‬
‫הנכדים היו ילדי הבנים והבנים היו גם אחיהם של הנכדים‪ .‬לאיש זה לא‬
‫הפריע‪ .‬אהרן לא חשב אפילו לרגע על עבודה כשכיר‪ .‬הוא היה יזם‪ .‬הוא נסע‬
‫בכבישי הדרום‪ ,‬שורף את הדרום החם‪ ,‬שר בתא הנהג המלא גם הוא סחורה‪,‬‬
‫שירים קומוניסטיים או שירי עיירה ביידיש‪ .‬אז מה אם לא שילמו את‬
‫התשלומים? הוא העביר את הכל לעורך דין‪ .‬תמורת כל ׳תיק׳ קיבל משהו‪.‬‬
‫התשלום לא התקרב‪ ,‬כמובן‪ ,‬לשווי הסחורה‪ ,‬אבל סחורה הייתה חסרה? תל אביב‬
‫והארץ כולה היו מלאות שמלות ומכונות תפירה ובגדי בר מצווה‪ ,‬מחפשים‬
‫נואשות את הקונים‪ ,‬המוכרים בתשלומים‪ ,‬את הצוענים עם הטנדרים‪ .‬רק שיהיה‬
‫מחזור‪ .‬שייקחו את הסחורה האחת ואפשר יהיה לייצר סחורה אחרת‪ .‬אהרן אהב‬
‫לבוא לבניין רדיו "רילקו" בתחנה המרכזית של תל אביב‪ .‬כל פעם לקח חמישה‬
‫מקלטי רדיו‪ .‬כמה שאהבו אותו‪.‬‬
‫אחרי הצבא אבשלום התקבל לנמל‪ .‬מזלו שנשאר ב"סולל בונה" ולא‬
‫התפתה לשום הצעה אחרת‪ .‬אלה שהתפתחו נשארו קירחים מכאן ומכאן‪ .‬כך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬אותם ארבעים עובדים‪ ,‬שההסתדרות עצמה החליטה שהם לא ימשיכו‬
‫לעבוד בנמל‪ .‬היו שביתות רעב‪ .‬נשותיהם של המפוטרים הסעירו את העיר‪.‬‬
‫אביגיל הביאה להן אוכל כשהן שבתו במועצת הפועלים‪ .‬הייתה זו עיר קטנה‪.‬‬
‫היום אתה תומך בשובתים ומודה לאל על מזלך‪ .‬מחר אתה השובת ובאים‬
‫אחרים ותומכים בך‪.‬‬
‫לפנות בוקר הוא הגיע לווילה של מיכאל ורות ברובע ד׳ בבאר שבע‪ .‬הוא‬
‫עמד בחניה וחיכה שיום שישי יבוא כולו‪ .‬פעם או פעמיים יכול היה לראות את‬
‫אביגיל‪ ,‬חוצה את הרחוב הריק‪ ,‬לבושה בשמלת נקודות אדומות שאהב‪ .‬היא לא‬
‫‪ 82‬מעמול‬
‫אמרה דבר‪ .‬הוא יכול היה לשמוע אותה גם ממרחק רב‪ ,‬כי ככה זה עם המתים‪,‬‬
‫שומעים אותם מרחוק אבל לא כל כך ברור מה הם אומרים‪ .‬נדמה היה שהיא‬
‫רמזה לו שיחזור על עקבותיו‪ .‬הוא התעלם מזה‪.‬‬
‫בשבע‪ ,‬בערך‪ ,‬יצא מיכאל מהבית‪ .‬כשראה את הקאיה הגבוהה של אבשלום‬
‫הוא חזר פנימה ויצא עם אשתו‪ .‬הם עמדו בפתח והסתכלו ברכב הלבן‪ .‬אבשלום‬
‫ישב בפנים וחיכה‪ .‬לפי חשבונו‪ ,‬ולאחר המרה נדיבה של הלירות לשקלים‪,‬‬
‫מיכאל ורות צריכים היו לשלם ‪ 854‬שקל‪ ,‬כדי לסגור את עניין מכונת‬
‫התפירה‪ .‬אמנם‪ ,‬לאביו לא נגרם הפסד מלא‪ ,‬שכן היו כמה תשלומים על‬
‫החשבון‪ ,‬והוא הרי בכל זאת קנה את המכונה במחיר סיטונאי‪ .‬אבל מי שהפסיד‬
‫בסוף את הכסף‪ ,‬או לא קיבל אותו‪ ,‬שזה בעצם היינו הך‪ ,‬לא? – ובכן‪ ,‬מי‬
‫שהפסיד‪ ,‬ובגדול‪ ,‬היה אבשלום‪ .‬ועכשיו הוא בא לדרוש את המגיע לו‪ .‬והוא לא‬
‫צריך את הכסף הזה‪ .‬בכלל לא‪ .‬כלומר‪ ,‬כן‪ ,‬יש לו נכדים‪ ,‬ואיזה יהודי יגיד לא‬
‫לקצת כסף? אבל חייו לא תלויים בכך‪ .‬עם ‪ 854‬שקל או בלעדיהם‪ ,‬אביגיל‬
‫תישאר מתה‪ ,‬לא כן? והוא‪ ,‬אבשלום‪ ,‬יישאר עם האולם הענק‪ ,‬שכבר אין לו‬
‫חשק לראות אותו‪ ,‬וכבר אין שום סיכוי למלא אותו עוד‪ .‬אלא שחובות צריך‬
‫לשלם‪ .‬זה הכל‪ .‬שלא יחשבו רות ומיכאל שיש כאן הפקרות‪.‬‬
‫ואתה‪ ,‬באמת‪ ,‬פנה אל אביו‪ .‬איך יכולת להיות ככה? אהרן לא כעס על‬
‫הקונים שלו‪ .‬הוא לא כעס על איש‪ .‬בשבת בבוקר‪ ,‬על סלט הירקות ׳הרומני׳‬
‫שהוא היה מכין לכולם‪ ,‬פלפל חריף אחד על כל שתי עגבניות‪ ,‬הוא אמר‬
‫לאבשלום ולאמו‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬איזה מזל היה להם שהגיעו בזמן לארץ‪ .‬לפני‬
‫שהקומוניסטים גילו‪ .‬מה? שאל בסוף אבשלום‪ .‬את הזהב‪ ,‬אמרה אמו‪ .‬איזה‬
‫זהב? שקט‪ ,‬אמרו לו‪.‬‬
‫מיכאל ורות התעלמו ממנו‪ .‬לאחר שהסתכלו בו קצת‪ ,‬המשיכו לרחוב‪.‬‬
‫מיכאל נכנס למכוניתו ונסע לחנות האופטיקה שלו‪ .‬רות נכנסה לרכבה ונסעה‬
‫למרפאת קופת חולים שם עבדה כאחות‪ .‬אם דאגו‪ ,‬לא דאגו מספיק‪ .‬בכל אופן‬
‫לא פנו למשטרה‪ .‬מה יכלו להגיד?‬
‫אבשלום חיכה‪ .‬כשהיה ברור שאיש לא יבוא לשלם את החוב‪ ,‬וכי השניים‬
‫באמת נעלמו ואף לא טרחו להגיד לו שלום‪ ,‬הוא יצא מהמכונית‪ ,‬נאנח‪ ,‬פתח את‬
‫הדלת האחורית ושלף משם שולחן מכונת תפירה ישנה‪ .‬הוא גרר אותה עד פתח‬
‫הבית‪ ,‬חזר לרכב והביא ג׳ריקן בנזין‪ ,‬ושפך על המכונה‪ .‬כשהלהבות אחזו בבית‬
‫וכבר ניתן היה לשמוע את צפירות מכבי האש‪ ,‬הוא נכנס לקאיה ופנה לחזור‬
‫לאשדוד‪.‬‬
‫מעמול ‪83‬‬
‫צילום‪ :‬עופרי בר‬
‫‪ 84‬מעמול‬
‫אסתי אדיבי שושן‬
‫מרסל‪ ,‬אתה תכתוב ספר עלינו?‬
‫על סמי ברדוגו וספרו החדש "סיפור הווה על פני ארץ"‬
‫לראשונה‪ ,‬בכל יצירתו של סמי ברדוגו‪ ,‬עוזבת הדמות הראשית את מחוזות‬
‫הארץ"‪ .‬המניע ליציאה למסע הוא תחושת‬
‫ילדותה ויוצאת למסע "על פני ֶ‬
‫החלוף של הזמן והמקום הישראליים כשהמספר‪' ,‬איש מיעוט' בן ‪ ,48‬מרגיש‬
‫שלא הצליח להיאחז בהם ולהכות שורש כפי שהוא מספר בגוף ראשון יחיד‪:‬‬
‫הא ֶרץ חולפת ממני‪ .‬לפני שאני מספיק אותה‬
‫"זמן חולף ממני בטרם עת‪ֶ .‬‬
‫כהלכה‪ .‬אני רוצה להספיק אותה כמו שצריך )שם‪ ;(7 ,‬כדי להיות מסוגל לגדל‬
‫את בנו יחידו‪ ,‬הגדל אצל אחותו‪ ,‬חייב המספר למקם ולשייך את עצמו לזמן‬
‫ולמרחב הארץ־ישראליים בהם נולד וגדל‪ .‬המסע מופנה קדימה וצפונה‪,‬‬
‫הארץ‪,‬‬
‫מה'שפלה' שבה נולד המספר‪ ,‬ובה נמצאת דירתו השכורה‪ ,‬אל עבר צפון ֶ‬
‫ֵ‬
‫הארץ‪.‬‬
‫ומשם‪ ,‬דרך שיבה מחודשת למחוז הילדות‪ ,‬באופן קווי ואנכי עד לדרום ֶ‬
‫יעדי המסע מוכתבים על ידי המקומות בהם נכח המחבר בעבר‪ ,‬אבל המסע‬
‫עצמו מתקיים בזמן הווה‪ ,‬כשהמספר משתוקק למצות כל רגע במלוא הווייתו‪.‬‬
‫מרכזיותו של זמן ההווה ניכרת בכותרת הספר‪ ,‬וגם בכך שסיפורי העבר‬
‫מסופרים אף הם בזמן הווה‪ .‬חלופיות הזמן המאיימת ניכרת בספרות האדומות‬
‫הדיגיטליות של השעון ברכב‪ ,‬המהבהבות ומכריזות דרך קבע על הזמן החולף‪.‬‬
‫טייפ לקיר‬
‫בסלוֹ ּ‬
‫ההכנה למסע היא בקניית מפה בחנות הספרים והדבקתה ֶ‬
‫בדירה השכורה‪ .‬בהמשך‪ ,‬מסמן המספר במדויק‪ ,‬תוך שימוש במפגש האותיות‬
‫והמספרים שמופיעים במפה‪ ,‬את יעדי המסע שאליהם הוא מבקש להגיע‪ :‬קריית‬
‫שמונה )‪/2‬ד(‪ ,‬קיבוץ מלכיה )‪/3–2‬ד(‪ ,‬כרמיאל )‪/4‬ה(‪ ,‬על שפת ים־כינרת )‪/4‬ג(‪,‬‬
‫אוּ ם אל־פחם )‪/6‬ה( ועוד‪ .‬שמות מקום אלה מועתקים למחברת המלווה ומדריכה‬
‫אותו לאורך כל מסעו‪ .‬מקומות מוכרים אלו‪ ,‬המועתקים בקפידה למחברת‪,‬‬
‫מתארים את יחסו כפול הפנים של המספר לארץ ישראל‪ .‬מצד אחד הוא מכנה‬
‫אותה ֶ'א ֶרץ' ובכך מבטל את יידועה וייחודה‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬מקומות מוכרים אלה‬
‫מעידים על תחנות משמעותיות בעברו ובה־בעת משמשים כיעדי המסע אליו‬
‫הוא מתעתד לצאת‪.‬‬
‫מעמול ‪85‬‬
‫הציון הגיאוגרפי המדויק של שמות המקום שבהם נכח מרסל בעבר‪ ,‬ואליהם‬
‫הוא מתעתד להגיע במהלך מסעו‪ ,‬מבליט את היעדר שם המקום שהוא גדל בו‬
‫'שפלה'‪ .‬כינוי זה מתאר באופן גיאוגרפי את מחוז‬
‫ֵ‬
‫ואותו הוא חוזר ומכנה‪:‬‬
‫ההולדת והגדילה‪ ,‬ובה־בעת משתמעת ממנו נמיכותו הירארכית במעמד‬
‫ה'שפלה'‬
‫ֵ‬
‫ב'ארץ'‪ .‬בנוסף‪ ,‬מעיד הכינוי על האופן בו מעצבת ומחתימה‬
‫המקומות ֶ‬
‫את הנולד והגדל בה כמו בבית הפותח את שירו של המשורר אבן גבירול‪:‬‬
‫" ְשפל־רוח‪ְ ,‬שפל־ברך וקומה"‪.‬‬
‫מגבת‪ ,‬מחברת וסכין מטבח הם תכולת תיק הגב אותו מכין המספר למסע‪.‬‬
‫בשפלת הולדתו‪ ,‬בגופו ובשמו‪ .‬מחלת לב‬
‫ֵ‬
‫חופשי‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אך כלוא לחלוטין‬
‫התגלתה בגופו עוד בהיותו ילד צעיר‪ ,‬ודפיקותיו המואצות של הלב החולה‬
‫משמשות כפס הקול של הגוף והנפש המלווה את המסע והמנכיח את ארעיותו‪,‬‬
‫מוגבלותו וחולשתו של הגוף הגברי‪.‬‬
‫'מרסל בן ָחמוֹ '‪ ,‬שם המספר‪ ,‬כמו השם 'סמי ֶּברדוגו'‪ ,‬מכתים ומחתים את‬
‫הנושא אותו כזר לנצח לקולקטיב הישראלי ולכל מגזר ומגדר בתוכו‪ .‬כך גם‬
‫השם 'זמיר' שאותו העניק לבנו מסמן גם את גורלו העתידי של הבן כזר ואחר‬
‫בהוויה הישראלית‪ .‬בפרק המרכזי בספר "חולדה יער" תוהה מרסל על שמו שלו‬
‫ועל שם בנו תוך שהוא מעלה את האפשרות לשנות את שם בנו ובכך לשנות את‬
‫גורלו‪" :‬הכל זמיר עכשיו‪ .‬איתו צריך לעשות משהו‪ .‬אולי להחליף לו את השם‬
‫ובכך לשנות את חייו‪ .‬כי למה לקרוא בשם כזה לילד? למה גם השם שלי כולא‬
‫את האפשרות שלי לחרוג?" השמות של חלק מהדמויות בספר והיעדר שם‬
‫לדמויות אחרות משמשים כאמצעי מרכזי לאפיונם‪ .‬כך בעוד שחבר קיבוץ‬
‫מלכיה‪ ,‬החקלאי אוהב האדמה‪ ,‬נקרא 'אבנר'‪ ,‬והמפקד בחיל החינוך 'אלון‬
‫אסי'‪ .‬בני משפחתו הקרובים של‬
‫וס ִ‬
‫גדעון'‪ ,‬נקראים בני השפלה 'מרסל'‪' ,‬פרדי' ָ‬
‫המספר נטולי שם ומכונים לאורך הספר‪' :‬אבא'‪ ,‬אמא' ו'אחותי'‪ .‬היעדר שם‬
‫משמש כסמן להיעדר שייכות‪ ,‬נוכחות והשפעה בחברה הישראלית כמו גם‬
‫לשברונן ואובדנן של הדמויות‪ ,‬כפי שמעיד על כך מרסל‪" :‬אבא שלי הוא מקרה‬
‫שאבד‪ ,‬ואחותי עדיין לא ברורה אל עצמה"‪ .‬אחות זו‪ ,‬השונה ממרסל לחלוטין‪,‬‬
‫מאפשרת את יציאתו למסע‪ ,‬בכך שהיא מטפלת במה שהוא מכנה 'השארית‬
‫ההיא של המשפחה'‪ ,‬כשכוונתו לאביו הזקן ולבנו‪.‬‬
‫זרותו הקיומית של מרסל לכל קולקטיב ישראלי באשר הוא ניכרת בכל אחד‬
‫ממקומות היישוב בהם היה בעברו ואליהם הוא חוזר בסיפור הווה על פני ֶארץ‪.‬‬
‫ובאחוזָ ם‪ ,‬נקודות קצה בארץ וברומן‪ ,‬ניכר סירובו של מרסל‬
‫בקריית שמונה ֲ‬
‫להשתייך לשתי משפחות שונות המבקשות לאמצו לחיקן בקשר של נישואים‬
‫והולדה‪ .‬כך כאשר מגיע מרסל לקריית שמונה‪ ,‬היעד ראשון של מסעו‪ ,‬הוא‬
‫אומר‪" :‬אין לי חשבון עם קריית שמונה‪ ,‬אבל היא תפנית הגיונית שלא לקחתי"‬
‫‪ 86‬מעמול‬
‫)שם‪ .(9 ,‬הוא נזכר באלונה ובמשפחתה שביקשו לנכס אותו כבעלה של הבת‪,‬‬
‫שיחד איתו ובתמיכתם ההורית הכספית יממשו את החלום הישראלי בעמק‬
‫החולה‪ ,‬שרק מרסל ברגישותו ואחרותו מודע לכזב שבו‪" :‬בית חדש על רקע‬
‫באחוזָ ם‪,‬‬
‫האגם‪ ,‬וכל זה במחיר אפשרי בהחלט ובהשקעה טובה" )שם‪ֲ ;(26 ,‬‬
‫התחנה האחרונה במסעו‪ ,‬הוא חוזר ומגיע לבית הורי אם בנו המתה‪ ,‬וכאשר‬
‫מבקשת אם האם לעזור לו הוא נמלט על נפשו‪" :‬עלי למהר ככל האפשר אל‬
‫הדלת ]‪ [...‬וכך אני עושה‪ .‬נוטש את הענווה הביתית שכל חיי רציתי משהו‬
‫ממנה" )שם‪ .(229 ,‬אי הנוחות הקיומית־ישראלית־מגדרית של מרסל מקבלת‬
‫ביטוי סמלי בחוסר יכולתו לשאת את תיק הגב‪ ,‬כמשתמע מכינויו על גבו‪,‬‬
‫ונשיאתו דרך קבע על בטנו‪ .‬במהלך המסע הנפשי שהוא עובר‪ ,‬במקביל למסע‬
‫הפיסי‪ ,‬עליו לברר עם עצמו מה ייוולד מגופו‪ :‬סכין המטבח‪ ,‬בה הוא חוזר ופוצע‬
‫את ידיו ורגליו‪ ,‬או המחברת‪ ,‬המלווה אותו מגיל ילדות ומסמלת את אפשרות‬
‫עיבוד כאב החיים לכתיבה ספרותית‪.‬‬
‫הפגימות והעיוות בזהות המינית של מרסל ובשושלת הגברית שהוא יכול‬
‫לייצר ניכרת בדרך המלאכותית‪ ,‬המנוכרת והמשובשת בה נוצר בנו‪ ,‬נכדו של‬
‫הסב המהגר‪ .‬מרסל עצמו מונע למהלך הולדת הבן על ידי שלוש נשים שונות‬
‫בעוד הוא עצמו נטול יוזמה‪ ,‬רצון ומעשה‪ .‬יוזמת הרעיון היא אחותו‪ ,‬שכבר‬
‫בגיל שבע־עשרה נמסרת לה עובדת עקרותה‪ .‬היא זו שדוחקת במרסל‪" :‬תעשה‬
‫ילד‪ ,‬מרסל‪ ,‬תעשה‪ ,‬תראה‪ ,‬זה רק יעשה לך טוב‪ ,‬תהיה אבא‪ ,‬תלמד דברים"‬
‫)שם‪ ;(81,‬בהמשך‪ ,‬היא זו שמאתרת במאגר נשים את 'חגית הפונדקית'‪ ,‬ובעודה‬
‫בטוחה בבחירתה היא אומרת בשפתה ההמונית לאחיה‪" :‬אני מרגישה את זה‬
‫בבטן‪ ,‬אינסטינקטים"‪ .‬האם הביולוגית‪ ,‬סילביה אלגרבלי‪ ,‬מציעה עצמה לתפקיד‬
‫זה תוך שהיא קובעת תנאי הכרחי מבחינתה‪" :‬אבל בלי היריון"‪ .‬בשיחת היכרות‬
‫בינה לבין מרסל הם מתאמים ביניהם את אופן גידול הילד המשותף שעדיין לא‬
‫נולד‪" :‬הזכרנו בתים נפרדים‪ ,‬חשבנו על ימים ופעילויות שונות ]‪ [...‬קצת אני‬
‫וקצת היא" )שם‪ ;(81 ,‬אלא שכהמחשה בוטה להיותו של הילד זר בעולם‪ ,‬נהרגת‬
‫האם הביולוגית בתאונת דרכים‪ .‬שיבוש הזהות המגדרית וחוסר יכולתו של‬
‫מרסל לתפקד כאב ניכר בחוסר נכונותו לגדל את הבן שנולד‪ .‬כך בהסכם בינו‬
‫לבין אחותו גדל התינוק בביתה‪ ,‬כשהדמות הגברית שלצדה יגדל הילד הוא הסב‬
‫שבור האגן וקטום אצבע הקמיצה כביטוי פיסי וסמלי לאין־אונותו ולשברונו‪.‬‬
‫דווקא ֵשם הבן הצעיר‪ ,‬עליו תוהה האב‪ ,‬משקף את ייעודו להיות 'נעים זמירות'‬
‫ולהשמיע בעתיד‪ ,‬כבן הדור השלישי להגירה‪ ,‬את קול השושלת חסרת השייכות‪,‬‬
‫הנוכחות והקול‪.‬‬
‫המפגשים הגיאוגרפיים והאנושיים בספר‪ ,‬בעבר ובהווה‪ ,‬עומדים בסימן‬
‫החידלון וההחמצה‪ .‬מרסל אינו יכול להכות שורש באף אחד מהמקומות אליהם‬
‫מעמול ‪87‬‬
‫הוא מגיע‪ ,‬ואינו מצליח ליצור קשר אנושי משמעותי עם אף אחת מהדמויות‪.‬‬
‫מקום אחד בלבד‪ ,‬ממנו הוא יוצא בתחילת דרכו ואליו הוא חוזר במהלך מסעו‪,‬‬
‫מאפשר לו מפגש גורלי‪ .‬ב'חולדה יער'‪ ,‬אליו מגיע מרסל במהלך מסעו‪ ,‬הוא‬
‫נזכר במפגש משמעותי זה‪ ,‬ספק מציאותי ספק מדומיין‪ ,‬שאירע לו בשנות‬
‫ילדותו‪ .‬כך הוא נזכר במרחק הקצר שהיה בין מקום הולדתו לבין הקיבוץ‬
‫הוותיק הנושק ליער חולדה ובאיש בו הוא פגש‪" :‬פה התגורר האיש ההוא בן‬
‫המקום‪ ,‬שפתח את עולמו הפרטי בפני ישראל כולה ]‪ [...‬בעזרת סיפורים ]‪[...‬‬
‫הייתה לי חסות אצלו כשהייתי נמלט מן הבית ומובהל על ידי מהירות הרגליים‬
‫שלי‪ ,‬שכמו נשאו אותי אליו בכוח בלתי ייאמן‪ ,‬בליווי דפיקות לב רעשניות"‬
‫)שם‪ .;(192 ,‬המפגש עם 'האיש ההוא'‪ ,‬כותב הסיפורים‪ ,‬היה מפגש מעצב‬
‫ומכריע בגיבוש זהותו של מרסל כאיש כותב‪ .‬מפגש של הענקת חסות והגנה‪,‬‬
‫ויותר מכך‪ ,‬חניכה מצד סופר מבוגר‪ ,‬מוכר ומקובל‪ ,‬כלפי ילד קטן מבוהל ונרגש‬
‫המייעד עצמו לעסוק במילים וכתיבה‪ .‬בהשפעת חסות ספרותית זו מספר מרסל‪,‬‬
‫בדיעבד‪ ,‬על התמודדותו עם מורשת השם המזרחי‪ .‬כך‪ ,‬כילד צעיר העז להתגנב‬
‫ללוח העץ שהתקבע באמצע דלת ביתו ובו שם משפחתו "בן־ ָחמוֹ "‪ .‬בעודו נרגש‬
‫ומפוחד מוחק הילד הקטן את הקו המחבר בן שתי המילים ומוסיף את האות ר'‬
‫ביוצרו שם משפחה חדש ההולם את הרגשתו כבן המשפחה – "בן ָחמוֹ ר"‪ .‬האב‬
‫הפותח את הדלת "קורא את שתי המילים ואלה מכות בו אחת אחר השנייה"‪.‬‬
‫הוא שולח ידו כדי להכות בבנו‪ ,‬אך מרסל הצעיר רץ בכל כוחו אל מתחם‬
‫הכתיבה של הסופר המוכר והמבוגר בעוד מסמר חודר לכף רגלו המדממת‬
‫לאורך כל הדרך‪ .‬הסופר רואה את נקודת החור והדם‪ ,‬על האסוציאציות‬
‫התרבותיות שהן מעוררות‪ ,‬ובאקט סמלי "בכף ידו המרשימה הוא מנגב את כף‬
‫הרגל הזעירה‪ ,‬עוטף אותה ברכות מן התחתית ]‪ [...‬לא מרפה את העיטוף הרך‬
‫בכף ידו‪ ,‬כאילו מתחייב עד מוות לבריאות העור" )שם‪.(197 ,‬‬
‫מאפייני הסופר המבוגר אליו רץ הילד הקטן‪ :‬הולדתו בירושלים‪ ,‬חייו‬
‫בקיבוץ הסמוך ליער חולדה ומרכזיותו בתרבות הישראלית יוצרים זיקה והדהוד‬
‫לדמותו של עמוס עוז‪ .‬סיפור חניכה זה של שינוי שם המשפחה של האב החי‪,‬‬
‫המתרחש על ידי הבן לאחר מות האם‪ ,‬שיש בו מרד כלפי עולמו של האב‪ ,‬יוצר‬
‫אנאלוגיה בין שני סיפורי חניכה של אנשים כותבים‪ .‬האחד‪ ,‬עמוס עוז‪ ,‬כדמות‬
‫הסופר המבוגר המופיע בספר‪ ,‬והשני‪ ,‬דמותו הבדיונית של מרסל בן־חמו‪ .‬עמוס‬
‫עוז‪ ,‬בהתאם לאופן בו הוא ביקש לראות עצמו בצעירותו‪ ,‬שינה את שם‬
‫המשפחה הגלותי של אביו‪' ,‬קלויזנר'‪ ,‬בדרך של ִע ְברוּ ת והגבהה‪ ,‬לשם המשפחה‬
‫'עוֹ ז' הישראלי‪ .‬בניגוד גמור אליו‪ ,‬מרסל‪ ,‬בהתאם לאופן בו הוא רואה את עצמו‪,‬‬
‫משנה את שם המשפחה המזרחי 'בן־ ָחמוֹ '‪ ,‬בדרך של ההלעגה וההפחתה ל'בן‬
‫ָחמוֹ ר'‪.‬‬
‫‪ 88‬מעמול‬
‫בסיום השהות בכל יעד גיאוגרפי אליו מגיע מרסל‪ ,‬הוא חש צורך אובססיבי‬
‫לחתוך את גופו עד זוב דם ולהאיץ בכך את הלמות הלב חולה‪ .‬כך באופן חוזר‬
‫וקבוע‪ ,‬כמו בטקס ששלביו מוכרים וחוזרים על עצמם‪ ,‬פוצע המספר את עצמו‬
‫בסכין הנמצאת בתיקו‪ ,‬ורק כאשר הוא רואה את הדם הזולג ומרגיש בדפיקות‬
‫מואצות של לבו‪ ,‬הוא מפסיק את פעולת החיתוך ומוציא את המגבת שלקח‬
‫מביתו כדי לעצור את הדם הנוטף‪ ,‬וחוזר חלילה‪ ,‬בצאתו מהיעד הבא‪ .‬כך‪ ,‬בערב‬
‫האחרון לביקורו בקריית שמונה‪ ,‬בחדר המקלחת הקטן בדירונת הוא מתגורר‪,‬‬
‫הוא מוציא את הסכין מתיקו ומתבונן בו‪" :‬החפץ מוכר היטב מדירתי השכורה‪.‬‬
‫הוא חביב עלי‪ .‬מתאים לצרכים" )שם‪ ;(28 ,‬אחר כך‪ ,‬בעודו מניח את הסכין על‬
‫גב ידו‪" :‬אני מושך בסכין לרוחב‪ .‬החתך לא גדול‪ ,‬והוא מתחיל לדמם‪ .‬לא בפרץ‬
‫אלא בנביעה איטית ]‪ [...‬הכאב מבעבע והשריפה נמשכת בעודי לוחץ חזק על‬
‫המקום" )שם‪ ;(28 ,‬כך גם כאשר הוא יוצא מתחנתו השנייה בקיבוץ מלכיה‪ ,‬הוא‬
‫חוזר ומצמיד את הסכין קרוב לחתך הראשון‪" :‬ליד הפצועה כאילו יש לב‬
‫משלה‪ ,‬הפמפומים שם מהירים‪ .‬המגבת‪ .‬ללפף בה את הפצע" )שם‪.(43 ,‬‬
‫הגוף המדמם והלמות הלב המואצת מאפשרים למרסל לחזור שנים אחורה‬
‫לחוויה הגופנית המכוננת כאשר הסופר המבוגר‪ ,‬בן דמותו של עמוס עוז‪ ,‬עוטף‬
‫את רגלו המדממת של הילד הרץ אליו בעוד לבו הולם בחוזקה‪ ,‬ובכך הוא מכיל‬
‫וחונך אותו כסופר פוטנציאלי‪ .‬בנוסף‪ ,‬הצורך של מרסל לחתוך ולפגוע בגופו‬
‫מבטא את יחסו לגופו כאתר שיש לחבל בו ולגרום לו להיות בלתי שלם‪ ,‬חתוך‪,‬‬
‫מצולק ומדמם בהלימה לתחושת בעליו‪ .‬נזילת הדם המופרש דרך קבע בכל‬
‫תחנה אליה מגיע מרסל בשנית‪ ,‬ואותה הוא חוזר ונוטש‪ ,‬מבטאת את רצונו‬
‫דה‬
‫מצ ּ‬
‫ליצור קשר עם אדמת הארץ בה נולד ובמקומותיה חלפו חייו‪ ,‬אלא שהיא ִ‬
‫נותרת זרה ומנוכרת עבורו‪ .‬חלחול דמו לאדמת הארץ מעיד על רצונו ליצור‬
‫ל"א ֶרץ" זו שתהפוך אולי‪ ,‬תוך הקזת דמו‪ ,‬להיות‬
‫ברית‪ ,‬בעלות ותחושת שייכות ֶ‬
‫ה"ארץ" שבה יוכל לגדל את בנו‪.‬‬
‫ָ‬
‫סיום הספר סיפור הווה על פני ֶארץ משמיע את מורשת האב כמו גם את‬
‫מימושה המאוחר‪ .‬כך נזכר המספר־הבן בבקשת האב המתנסחת כשאלה‪:‬‬
‫"מרסל‪ ,‬אתה תכתוב את הסיפור עלינו? ]‪ [...‬תכתוב ותכניס גם את אמא" )שם‪,‬‬
‫‪ ;(251‬בקשה־תחינה זו גרמה למרסל‪ ,‬בעבר‪ ,‬לכתיבה מזויפת וכוזבת‪ ,‬המנותקת‬
‫לחלוטין מאורח חייו‪ ,‬של ספר העוסק ב'חינוך בישראל'‪" :‬חשתי שאולי אפשר‬
‫לעשות לנפשי חסד במילים בכך שאתאר אנשים גדלים במקומות ובזמנים‬
‫ישראליים שאליהם נקלעו‪ .‬חשבתי לרכך את עצמי בפעולת כתיבה וכך להעניק‬
‫פתרון לחיי עד כאן וגם הלא מכאן" )שם‪.(95 ,‬‬
‫בסיום מסעו‪ ,‬בהווה המתואר‪ ,‬מבין מרסל שבספרו הישן התהפכו היוצרות‪,‬‬
‫ובעל כורחו הוא נתן יד "למפעל המדומיין או המומצא של משפחתי ושל‬
‫מעמול ‪89‬‬
‫המקום שלה בארץ"‪ .‬בניגוד גמור לכך‪ ,‬בספר חדש זה נאמן ברדוגו לחלוטין‬
‫ב'ארץ'‪ ,‬ובפעולת תיקון‪ ,‬בדיעבד‪ ,‬למעשה שיבוש שם‬
‫לזהותו ומקומו המנוכר ֶ‬
‫המשפחה בילדותו‪ ,‬הוא מנכיח ומשמיע בספר חדש נפלא ומרגש זה את קולו‪,‬‬
‫ואת קול משפחתו‪ .‬היציאה למסע הפיסי והנפשי מאפשרת לברדוגו‪ ,‬תוך הקפדה‬
‫על זווית הראיה של 'איש מיעוט כמוני'‪ ,‬לספר‪ ,‬באומץ רב ובדיוק לשוני מוקפד‬
‫ביותר את סיפור הווה על פני ארץ‪ .‬בכך מצטרף ספרו זה לשני ספרי מסע‬
‫קודמים‪ :‬פה ושם בארץ ישראל של עמוס עוז )‪ (1982‬והזמן הצהוב של דויד‬
‫גרוסמן )‪ ,(1987‬שברב־שיח שנוצר ביניהם מסופר סיפורה השסוע והכואב של‬
‫הארץ הזו‪.‬‬
‫ָ‬
‫‪ 90‬מעמול‬
‫עידן יצחק‬
‫האשה לעתיד‬
‫וידוי של מאבטח בתחנה המרכזית של באר שבע שאיבד את‬
‫בתוליו‬
‫בן כמה אתה?‬
‫‪.25‬‬
‫במה אתה עובד?‬
‫מאבטח בתחנה המרכזית בבאר שבע‪.‬‬
‫ומי הבחורה?‬
‫אחת שהכרתי בתחנה‪.‬‬
‫מה היא עושה?‬
‫היא שומרת באוטובוסים‪.‬‬
‫איך זה התגלגל ביניכם?‬
‫אני יכול לספר בצורה כללית ולא פרטנית‪.‬‬
‫איך הכרתם?‬
‫ראיתי אותה‪ ,‬דיברתי אתה‪ ,‬היא הייתה נחמדה‪ .‬רוסייה גרושה בת ‪ .37‬הייתי‬
‫רואה אותה המון פעמים כי היא הייתה עובדת באזור‪ .‬אחרי הקפה היא הזמינה‬
‫אותי אליה הביתה‪ .‬היא העיפה את הבת שלה‪.‬‬
‫מה זאת אומרת "העיפה אותה"?‬
‫אמרה לה ללכת לאחת החברות שלה‪.‬‬
‫היא אמרה את זה לידך?‬
‫היא התקשרה אליה לפני שבאנו‪ .‬הבת שלה בת ‪.12‬‬
‫באתם אליה לדירה ואז מה קרה?‬
‫היא נישקה אותי‪ .‬ישבנו ודיברנו קודם‪ ,‬ואז היא התקרבה אלי‪ ,‬הורידה לי את‬
‫החולצה ואז זה התגלגל לתוך המיטה‪.‬‬
‫נפגשתם אחר כך שוב?‬
‫לא‪.‬‬
‫מעמול ‪91‬‬
‫צילום‪ :‬עופרי בר‬
‫מתי קרה כל הסיפור?‬
‫לפני שנה‪.‬‬
‫אתה לא מתגעגע אליה?‬
‫לפעמים‪ .‬אני מחפש כרגע בחורה רצינית‪ .‬אנחנו מדברים פה ושם אבל רק‬
‫בטלפונים‪ .‬הצעתי לה שניפגש אבל היא עסוקה בעבודה שלה‪.‬‬
‫מי לא רוצה את מי עכשיו?‬
‫שנינו לא רוצים כי אני רוצה בחורה לקשר רציני‪.‬‬
‫הרגשת שאתה רוצה סתם להיפגש איתה?‬
‫אם אני נפגש איתה זה רק למטרת סקס‪ .‬אני מוכן להיפגש איתה לסקס‪.‬‬
‫מה המטרה שלה?‬
‫בשבילה זה יכול להיות גם סקס‪.‬‬
‫‪ 92‬מעמול‬
‫אז למה אתם לא נפגשים?‬
‫כי אני מחפש קשר רציני עם בחורה נורמלית‪.‬‬
‫מה זה בחורה נורמלית?‬
‫דתייה‪.‬‬
‫אם תהיה בקשר רציני עם בחורה דתייה‪ ,‬ולפעמים יתחשק לך לגוון‪ ,‬אתה‬
‫חושב שיהיה מצב שתפנה אליה?‬
‫מבחינתי זה נקרא בגידה לכל דבר‪.‬‬
‫אבל אתה כן חושב על זה ומפנטז על זה‪.‬‬
‫תמיד יקנן בי פחד שהיא תגלה על זה‪.‬‬
‫מי תגלה?‬
‫האשה לעתיד‪.‬‬
‫אתה תספר לה על זה‪ ,‬לבחורה שתהיה איתך?‬
‫כרגע לא נראה לי‪ .‬גם אם היא תדע היא לא תוכל לעשות שום דבר‪ .‬זה כבר‬
‫קרה‪.‬‬
‫זו הייתה הפעם הראשונה שלך?‬
‫כן‪.‬‬
‫ראשונה ואחרונה?‬
‫כן‪ .‬סליחה‪ ,‬בעצם לא‪.‬‬
‫היא רוצה להמשיך לראות אותך?‬
‫היא רוצה אבל לא לאקט מיני‪ .‬כרגע היא לא רוצה אף אחד‪ ,‬היא שבעה מזה‪.‬‬
‫אז היא רוצה שתהיו ידידים?‬
‫כן‪ ,‬אבל אני לא מוכן לזה‪.‬‬
‫שאלת את עצמך למה היא לא רוצה אותך?‬
‫לא‪ ,‬רק רציתי שלא תספר את זה אף פעם‪.‬‬
‫אף אחד לא יעלה על דעתו שהתנסית?‬
‫לא‪.‬‬
‫כי אתה אמור להיות בתול?‬
‫כן‪.‬‬
‫מה יכול לקרות אם יידעו על זה?‬
‫יסתכלו עלי בעין לא טובה‪.‬‬
‫למה?‬
‫כי אני חובש כיפה‪ ,‬כי אני שומר‪ .‬אני לא אמור להתנסות‪ ,‬אבל כשמפתים גבר‬
‫קשה להתנגד‪.‬‬
‫אם היית שומע את אותו סיפור על בחורה דתייה?‬
‫הייתי נגעל ממנה‪.‬‬
‫מעמול ‪93‬‬
‫אתה לא חושב שזה דווקא מוסיף לגבריות שלך‪ ,‬כשאתה בא לבחורה עם‬
‫ניסיון מיני קודם?‬
‫לא‪ ,‬אף פעם לא חשבתי ככה‪.‬‬
‫אלא אם כן תתחתן איתה‪.‬‬
‫לא‪ ,‬ממש לא‪.‬‬
‫מה חברים שלך אמרו?‬
‫חבר דתי אמר שאני משוגע ושיכולתי להכניס אותה להריון‪ ,‬אבל אמרתי לו‬
‫שאין סיכוי‪.‬‬
‫שמת קונדום?‬
‫שמתי אבל הוא נקרע‪.‬‬
‫רגע‪ ,‬קיימתם יחסי מין מלאים?‬
‫היה חדירה והיה גם אוראלי‪.‬‬
‫היא נהנתה?‬
‫זה היה קצר מדי‪.‬‬
‫אמרת מקודם שאין סיכוי שהיא נכנסה להריון‪ ,‬למה?‬
‫כי גמרתי בחוץ‪ .‬בתוך הפה‪.‬‬
‫כל מה שסיפרת זה פרטים מדויקים או שחלק זה פנטזיה?‬
‫הכל מדויק‪.‬‬
‫כשהקונדום נקרע עברתם למין האוראלי?‬
‫אני מתחיל להצטער שפתחתי את זה‪.‬‬
‫‪ 94‬מעמול‬
‫חדירה‬
‫לפרטיות‬
‫שתי משפחות‪ ,‬שני בתים‪ ,‬שני סיפורי חיים‪ .‬כתבי "מעמול"‬
‫נכנסו לכם לתוך הבתים וזה מה שהם מצאו שם‬
‫אדר שושני‬
‫משפחת לה־גנק אמיתי‬
‫באר שבע‬
‫משתתפים‪ :‬גליה )‪ (27‬ושני )‪.(28‬‬
‫הבית‪ :‬קומה שנייה‪ 55 ,‬מ"ר‪ ,‬בצבע קרם‪ ,‬מלבני‪ .‬שזלונג מוקה בסלון או‬
‫מיטה זוגית‪ ,‬מעליו תלויות החמניות של ואן גוך )"זה של גיסו של שני‪ ,‬נו"‪,‬‬
‫גליה(‪ .‬שולחן עגול מעץ עתיק‪ ,‬חמש שעות אחרי השקיעה‪ .‬כוננית מאיקאה‪,‬‬
‫בתוכה מונחים ‪ 60‬דיסקים ישראליים של שני‪ ,‬מעליה פלזמה‪ .‬לידה‪ ,‬עציץ‬
‫מפלסטיק‪ .‬מימין‪ ,‬מרפסת שירות קטנה עם תריסים צפופים בצבע קרם דהוי‪.‬‬
‫מאחוריהם שולחן קפה נמוך מעץ בהיר‪ ,‬שני כיסאות מתקפלים שחורים וארון‬
‫שירות )"זה של בעל הבית"‪ ,‬גליה(‪.‬‬
‫הסיור‪ :‬משמאל לסלון יש חדר עבודה‪ .‬קירות לבנים‪ ,‬מדף שמכיל ‪ 45‬ספרים‬
‫של גליה‪ .‬בקיר המקביל תמונה של צבי הנינג'ה תלויה עקום )"אני שונאת‬
‫אותה"‪ ,‬גליה(‪ .‬שני רדיאטורים במרכז החדר‪ .‬יוצאת מחדר העבודה‪ .‬משמאל‬
‫מטבח‪ .‬בתוכו נורה שרופה‪ ,‬חושך‪ ,‬תנור עם גז‪ ,‬מכונת כביסה‪ .‬קרש חיתוך לבן‬
‫מעל הכיור‪ ,‬מדף תבלינים‪ .‬מול המטבח חדר שינה ושירוקלחת‪ .‬בכניסה‪ ,‬שני‬
‫מעמול ‪95‬‬
‫חדירה לפרטיות‬
‫צילום‪ :‬אדר שושני‬
‫סלים מלאים כביסה לבנה‪ .‬שתי תמונות קטנות של פרפרים על קיר רחב מעל‬
‫המיטה‪ .‬עליה מחליק וזוג גרבי צמר אדומות מנוקדות בלבן‪ .‬מראה תלויה מול‬
‫הכניסה לחדר‪ ,‬מימינה שידה לבנה עם תמרוקים‪ .‬אין מזוזות בדירה‪.‬‬
‫פרנסות ועיסוקים‪ :‬שני עובד בחברת ביוטכנולוגיה ברחובות )בפארק‬
‫המדע(‪ 32 .‬שקלים לשעה‪ .‬גליה מדריכה קבוצות תלמידים בבית משפט של‬
‫‪ 96‬מעמול‬
‫חדירה לפרטיות‬
‫המרכזים הדמוקרטיים‪ 50 .‬שקלים לשעה )"אבל אני לא עובדת הרבה"(‪ .‬היא‬
‫סטודנטית שנה ב' למשפטים במכללת ספיר‪ .‬הוא סטודנט שנה ב' לניהול‬
‫מערכות מידע באוניברסיטת בן גוריון‪ .‬גליה עושה מלגת פר"ח בבית הספר‬
‫"נווה במדבר" בחצרים‪ .‬שני עושה מלגה של יוצאי היחידה שלו בצבא )עמותה‬
‫ללא מטרות רווח(‪.‬‬
‫קורות שני‪ :‬נולד בקיבוץ דביר בשנת ‪ .'87‬לא שומע באוזן שמאל‪ .‬בן‬
‫למשפחה יוצאת פולין והונגריה‪ ,‬ילד סנדוויץ' מבין חמישה ילדים‪ .‬ארבעה בנים‬
‫ובת אחת הכי קטנה‪ .‬אמו נפטרה לפני ‪ 15‬שנה‪" .‬הייתי בכיתה ז'‪ ,‬לפני‬
‫הסילבסטר"‪ .‬אביו חקלאי מנכ"ל במשקי הנגב‪ .‬הוא למד בבית הספר התיכון‬
‫"מבואות הנגב" בקיבוץ שובל‪ .‬שם פגש לראשונה את גליה‪ .‬בצבא שירת‬
‫בסיירת מטכ"ל‪.‬‬
‫קורות גליה‪ :‬נולדה בקיבוץ להב בשנת ‪ '88‬עם שפה שסועה‪ .‬בת למשפחה‬
‫יוצאי צרפת ויוון‪" ,‬אבל היוון של אמא היא של פעם כזאת‪ ,‬לפני השואה"‪ .‬שני‬
‫אחים גדולים‪ ,‬כאשר הפער הוא של ‪ 14‬שנה מאחיה הבכור ועשור מאחיה השני‪.‬‬
‫אביה בן ‪ ,66‬מנהל גידול במכון לחקר החי בקיבוץ להב‪ .‬אמה בת ‪ ,62‬מורה‬
‫במקצועה‪" .‬היא עובדת היום במשרד החינוך באוניברסיטת בן גוריון‪ ,‬היא‬
‫אחראית שם על התוכנית של המסלול לתעודות הוראה"‪ .‬בצבא‪ ,‬גליה הייתה‬
‫מפקדת בבה"ד ‪ 11‬לקורס רכזות כוח אדם‪.‬‬
‫קיבוץ‪ :‬יש מוסד חינוכי בקיבוץ‪ ,‬ששם הילדים היו ישנים מכיתה ז'‪ .‬עד גיל‬
‫שלוש‪ ,‬שני היה בבית ילדים‪" .‬במלחמת המפרץ כל הקיבוצים ביטלו את הלינה‬
‫המשותפת שלהם"‪ .‬הוריו‪ ,‬עם חמישה ילדים‪ ,‬התגוררו בדירת שני חדרים‪.‬‬
‫"בגלל שהילדים לא היו בבתים לא היה צריך חדר ילדים‪ .‬היה רק חדר שינה‬
‫וסלון"‪ .‬כשהתבטלה הלינה המשותפת המשפחה נאלצה לחיות בחלל מצומצם‪.‬‬
‫המשך‪ :‬שני זוכר את זה היטב‪" ,‬שלושה ילדים בדירת שני חדרים‪ ,‬ההורים‬
‫שלי ישנו בסלון בספה נפתחת"‪ .‬כך היה עד ששני היה בן שמונה‪ .‬ואז הוריו‬
‫שיפצו את הבית‪ .‬לפעמים היה לו חדר משלו ולפעמים הוא היה ישן עם אחיו‪.‬‬
‫מכיתה ח' הוא כבר לא ישן בבית באמצע שבוע‪ .‬הוא שהה במוסד חינוכי‬
‫במבואות הנגב‪ ,‬עד שבגיל ‪ 17‬הוא עבר לחדר משלו בקיבוץ‪ .‬גליה חזרה בגיל‬
‫שלוש לבית הוריה אחרי ביטול הלינה המשותפת‪" .‬ההורים גם היו בחדר וחצי‪,‬‬
‫אבל האחים שלי כבר לא שהו בבית‪ ,‬היה לי יותר מקום"‪.‬‬
‫בעלי חיים‪ :‬לשני תמיד היו כלבים וחתולים בבית‪ .‬להורים של גליה היה‬
‫כלב בשם דומינו‪ ,‬הוא מת כשהייתה קטנה‪ .‬אחרי זה המון זמן לא הייתה חיית‬
‫מחמד בבית ואז הגיעה חתולה בשם באגט‪ .‬לשני הייתה כלבה בשם שאפה‪,‬‬
‫וחתולה שקראו לה ריטה‪ .‬ואז היה לו כלב שקראו לו ג'וליאן וחתול שקראו לו‬
‫מעמול ‪97‬‬
‫חדירה לפרטיות‬
‫זבשק‪ .‬ואז הייתה לו כלבה שקראו לה דמקה‪ .‬כולם מתו‪ .‬עכשיו‪ ,‬למשפחה שלו‬
‫יש שני כלבים‪ ,‬בונו וצ'וני‪" .‬לא כולם מתו באותו זמן‪ ,‬כן‪ ,‬המוות של דמקה היה‬
‫מאוד טרגי כי כולם היו מחוברים אליה וכולם היו כבר גדולים‪ ,‬ואז היא פשוט‬
‫החליטה למות"‪.‬‬
‫הפגישה‪ :‬חבר טוב משותף בשם קוזו ניסה לשדך ביניהם‪ .‬גליה הייתה בת‬
‫‪ ,20‬שני היה בן ‪ .21‬במסיבת קצף בקיבוץ שובל זה קרה‪ .‬שני עמד עם קוזו סמוך‬
‫לבר‪ .‬קוזו קרא לגליה ואמר להם לעשות שוט טקילה ביחד‪ .‬הם התחילו לרקוד‬
‫)"‪ ,"I showed her some moves‬שני(‪ ,‬אחרי המסיבה קוזו נתן לשני את‬
‫המספר‪ .‬שני שלח לה הודעה והשאר‪ ,‬הוא טוען‪ ,‬היסטוריה‪.‬‬
‫המשך‪" :‬כבר לקחת את המספר שלי מקוזו לפני המסיבה"‪ ,‬גליה‪" .‬מה‬
‫פתאום? היינו באים להיכנס ללהב והמספר טלפון שלך היה דומה למספר של‬
‫השער של הקיבוץ"‪ ,‬שני‪" .‬ההתחלה של הקיבוץ היא אותו מספר‪ ,‬רק השלוש‬
‫ספרות האחרונות של כל אחד שונה‪ ,‬אז ככה זכרתי את המספר של גליה"‪ .‬פעם‬
‫ראשונה שגליה שומעת את זה‪ .‬היום שניהם עושים כלים‪ ,‬גליה בערב‪ ,‬שני‬
‫בבוקר‪ .‬שני אוהב לבשל‪ ,‬גליה אוהבת לאפות‪ .‬שניהם מרכיבים משקפי ראייה‪,‬‬
‫שני לפעמים שם עדשות‪.‬‬
‫באר שבע‪") :‬ככה‪ .‬יאללה שאלה הבאה"‪ ,‬שני(‪ .‬היה להם משעמם בקיבוץ‬
‫ובגלל ששני לומד בבאר שבע הם רצו קצת לחיות באווירה יותר סטודנטיאלית‬
‫ואנונימית‪ .‬גליה לא רצתה להתרחק מהמשפחה שלה‪.‬‬
‫סטודנטים‪ :‬שני אוהב את מה שהוא לומד‪ .‬גליה אוהבת את מה שהיא‬
‫תעסוק בו בעתיד‪" .‬גם כי אני באמת רוצה לעשות דברים טובים בחיים"‪ .‬היא‬
‫חולמת להיות סנגורית פלילית בשירות הציבורי‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬גליה שומעת מה ששני שומע‪" .‬אנחנו לא חזקים במוסיקה"‪ ,‬גליה‪.‬‬
‫שני שומע מוסיקה ישראלית ישנה ומוסיקה עכשווית מכל חלקי העולם‪ .‬גליה‬
‫צוחקת‪" ,‬בעיקר ארצות הברית ומה שבגלגל"צ בקיצור"‪.‬‬
‫ארץ ישראל‪ :‬לא יפה ולא פורחת‪ .‬הם בדיכאון פוסט בחירות‪ .‬הייתה להם‬
‫תקווה )"דיברתי על זה עם ציצוש היום כשהייתי במכללה‪ ,‬אתה חייב לקרוא את‬
‫הפוסט כדי להבין מה הרגשתי"(‪ .‬גליה הצביעה למחנה הציוני ושני הצביע מרצ‪.‬‬
‫הוא הגיע למסקנה שכל מה שהוא בעדו באופן חד משמעי מתרסק‪" .‬הפועל‬
‫באר שבע‪ ,‬ליברפול‪ ,‬מרצ‪ .‬לא חוויתי מעולם תחושה של ניצחון מוחץ‪ ,‬חוץ מזה‬
‫שגליה איתי"‪ .‬שניהם גדלו בבתים של מרצ והשומר הצעיר‪ .‬גדלו על כנפי‬
‫התנועה הקיבוצית והשמאל בארץ ישראל )"היינו הולכים לצמתים לחלק‬
‫פלאיירים של מרצ"‪ ,‬שני(‪.‬‬
‫‪ 98‬מעמול‬
‫חדירה לפרטיות‬
‫מרצ‪ :‬סוציאליזם‪ ,‬קול שפוי‪ ,‬ציונות‪ ,‬אחוות עמים‪ ,‬שוויון זכויות‪ .‬מדינת כל‬
‫אזרחיה‪ .‬קול שמאמין בשלום ובהידברות עם הפלסטינים מבחינת שני‪" .‬די‪ ,‬שני‪,‬‬
‫אתה יורד לפוליטיקה יותר מדי"‪ .‬הערכים של השומר הצעיר לא מפורטים עד‬
‫כדי כך‪ .‬הם סוציאליסטיים ונגזרים מהמצב הפוליטי‪" .‬הרוח של הקיבוץ‬
‫השפיעה לנו על הדעות הפוליטיות‪ ,‬חד משמעי"‪ ,‬שני‪ .‬גליה מאמינה בהסדר‬
‫מדיני‪" .‬שלום זה אומר ששני עמים אוהבים אחד את השני ומסוגלים להכיל זה‬
‫את זה‪ .‬אני מאמינה שאנחנו לא שם‪ .‬התפכחתי"‪ .‬לדעתה‪ ,‬צריך להבין איך‬
‫אפשר לחיות פה בשקט‪ ,‬בלי מלחמות‪ ,‬אבל קשה לה לקרוא לזה שלום‪.‬‬
‫אופטימיות‪" :‬לא"‪ ,‬גליה‪" .‬כן"‪ ,‬שני‪" .‬שני רואה את הטוב שבדברים"‪ .‬שני‬
‫מצדו לא שוקע בדיכאון ולא לוקח קשה את החיים‪" .‬הוא בעיקר בריא בנפשו"‪.‬‬
‫גליה מצהירה על עצמה שהיא בדיוק ההפך‪ .‬לוקחת דברים קשה‪ ,‬אך גם‬
‫רציונלית‪ .‬המון דברים נוגעים ללבה ומשפיעים עליה‪ .‬היא גם חשדנית‪ ,‬חושדת‬
‫בטוב‪ .‬אם תתקבל לעבודה זה משהו טוב‪ ,‬אבל אז היא תתחיל לחשוב שאולי לא‬
‫יהיה לה טוב‪.‬‬
‫נישואים‪ :‬שניהם רוצים למסד את ברית הזוגיות‪" ,‬אבל לא נעשה חתונה של‬
‫שופוני"‪ ,‬שני מצהיר‪ .‬גם לא יתחתנו ברבנות‪" ,‬זה ברור"‪ ,‬גליה‪ .‬שניהם לא‬
‫מאמינים בזה‪ .‬גליה לא מאמינה שמוסד הרבנות צריך להיות הגוף היחיד בארץ‬
‫שמחתן‪ ,‬והיא רוצה למסד את ברית הנישואים שלה בדרך אחרת‪.‬‬
‫ילדים‪ :‬שני רוצה שניים‪ ,‬גליה רוצה אחד‪ .‬הם יגדלו תחת ערכי הקיבוץ אבל‬
‫לא יודעים עדיין איפה‪" .‬מה מה מה מה זאת אומרת? אתה חושב שנגור בקיבוץ‬
‫אחר שהוא לא להב?"‪ .‬לדעת שני מוקדם מדי לדעת באיזה קיבוץ הם יגורו‪ ,‬אבל‬
‫הילד יגדל על ערכי הקיבוץ בוודאות‪ .‬אם יהיו להם שני ילדים אז הם רוצים בן‬
‫ובת‪ .‬אם יוצא רק אחד "אז תכלס זה לא באמת משנה‪ ,‬זה גם כל כך רחוק"‪,‬‬
‫גליה‪.‬‬
‫בת‪ :‬לא משנה לשני את מי הבת שלו תביא הביתה‪ .‬רק שיהיה בן אדם טוב‬
‫ושלא יפגע בה בחיים‪" .‬לא‪ ,‬לי יש קצת סטנדרטים"‪ ,‬גליה‪" .‬חשוב לי שהוא‬
‫יהיה בן אדם עם ערכים‪ ,‬לא יודעת איזה אבל שיהיו לו‪ .‬יש אנשים שאין להם‬
‫בכלל"‪ .‬ובעיקר חשוב לה שהיא תאהב אותו‪ ,‬ושזה יהיה מישהו שעושה לה טוב‪.‬‬
‫אבל היא עוד לא בשלב של לחשוב מה היא רוצה לילדים שלה‪" .‬שני חושב על‬
‫אחותו בהקשר של גברים‪ .‬לי אין אחות ובלי קשר אני רחוקה קצת מאימהות"‪.‬‬
‫שנאה‪ :‬גליה שונאת פוזה‪" ,‬וכן קשה לי מאוד עם חוסר צדק"‪ .‬שני שונא‬
‫כוסברה ואת ביבי‪" .‬מה אני עוד שונא? אני שונא סטודנטים"‪ .‬גליה שונאת‬
‫ראיונות‪ .‬זה אומר שהיא צריכה לדבר על עצמה‪ .‬שני נזכר שהוא גם לא אוהב‬
‫לדבר על עצמו‪.‬‬
‫מעמול ‪99‬‬
‫חדירה לפרטיות‬
‫שיח‪ :‬הם אוהבים לדבר על עצמם אבל רק אם זה אחד עם השני‪ .‬שני תמיד‬
‫מכיל את גליה כשהיא עצבנית‪" ,‬גם כשבא לי לנתח לפעמים כמו בחורה‪ ,‬הוא‬
‫זורם איתי"‪.‬‬
‫טלוויזיה‪ :‬גליה אוהבת חדשות‪ ,‬ריאליטי ודרמה‪ .‬הם רואים הרבה סדרות‬
‫ששני מוריד במחשב‪ .‬משחקי הכס‪ ,‬האשה הטובה‪ ,‬האנטומיה של גריי‪ .‬מתחילת‬
‫הראיון שני אומר שהוא אוהב כדורגל‪ .‬עכשיו זה מתאים‪ .‬כשגליה הייתה קטנה‬
‫היא הייתה מכורה לאלי מקביל‪ ,‬חוק וסדר ופרקליטי אל־איי‪ .‬שני אוהב דרמות‬
‫טלוויזיוניות‪" .‬בחיים פחות אוהב‪ ,‬אבל זורם"‪ .‬גליה אוהבת בדרמות‬
‫טלוויזיוניות את המציאות כי היא מעניינת‪ ,‬אחרת ובעיקר שונה משלה‪.‬‬
‫מציאות‪/‬סדר יום‪ :‬תלוי‪ .‬בימים שגליה לומדת היא מתעוררת בשש וחצי‬
‫בבוקר‪ .‬מתארגנת‪ ,‬שותה קפה‪ ,‬שומעת חדשות בגלי צה"ל‪" .‬או שאני רואה‬
‫בערוץ ‪ ,10‬תלוי בזמן"‪ .‬ואז היא נכנסת לפורד פיאסטה שנת ‪ 2001‬שלה ונוסעת‬
‫לשדרות‪ .‬גלגל"צ בדרך‪ .‬אותו סדר יום רק עם יותר שעות שינה ביום עבודה‪.‬‬
‫שני בדרך כלל מתחיל ללמוד ב‪ .11-‬הוא קם ב‪ ,9-‬נשאר במיטה עד ‪ 10‬והולך‬
‫ללמוד‪" .‬כשאני עובד אני קם בשש ורבע‪ ,‬לוקח את הרכבת לרחובות וחוזר‬
‫בחמש וחצי הביתה"‪ .‬לפעמים הוא נוסע לעשות את המלגה שלו באופקים‪.‬‬
‫חלומות‪" :‬תמיד כשזורקים לי מילה אני מתחיל לחשוב על שם של שיר‪,‬‬
‫חלומות של אתמול הם‪ ...‬סתם‪ .‬אין לי הרבה חלומות‪ ,‬הם צנועים"‪" .‬לא קורה‬
‫לי הרבה"‪ ,‬גליה אומרת‪.‬‬
‫אלוהים‪" :‬לא קיים"‪ ,‬שני‪" .‬בשבילי הוא עדיין בסימן שאלה"‪ ,‬גליה‪.‬‬
‫אושר בסולם של ‪ 1‬עד ‪ :10‬שני‪ :‬תשע‪" .‬מה פתאום? חסר לך מלא דברים‪,‬‬
‫אין לך כסף‪ ,‬אתה סטודנט‪ ,‬יש לך עבודות‪ ,‬מאחד עד עשר אני שבע"‪ ,‬גליה‪.‬‬
‫)"מה זה שבע? תחליפי חבר"‪ ,‬שני(‪.‬‬
‫קללה אהובה‪ :‬שני חושב‪" .‬אינעל שורבה"‪ ,‬יוצא לו בסוף‪" .‬כוס אמק"‪,‬‬
‫גליה‪" .‬גם אני באתי להגיד כוס אמק"‪ ,‬שני‪" .‬טוב אני אומרת גם הרבה מרד"‪,‬‬
‫גליה‪ .‬אבא של גליה אומר כוס סודה כי זה כמו כוס אמק בשבילו‪ .‬אבא של שני‬
‫תמיד אומר רבום‪ ,‬כי בשבילו זה כמו רבאק‪ .‬סבא שלו היה אומר בוסניה‬
‫הרצגובינה‪ .‬צוחקים בקול רם‪.‬‬
‫סמים‪" :‬שאלה הבאה‪ .‬יש פה פרקליטה פלילית עתידית בסלון"‪.‬‬
‫סקס‪" :‬סקס בטוח"‪ ,‬שני‪" .‬אהבה"‪ ,‬גליה‪.‬‬
‫‪ 100‬מעמול‬
‫חדירה לפרטיות‬
‫מירב זיגלמן‬
‫סמארה ובארי‬
‫באר שבע‬
‫צילום‪ :‬מירב זיגלמן‬
‫משתתפים‪ :‬סמארה ובארי )‪ ,32‬בערך(‪.‬‬
‫הבית‪ :‬שכונה ד' בבאר שבע‪ ,‬ברחוב צדדי וקטן‪ .‬בניין על עמודים‪ .‬בארי‬
‫אוסף אותי בכניסה מרוגש ועולים לקומה השלישית בלי מעלית‪ .‬הבניין ישן‪,‬‬
‫בכניסה פח זבל ירוק שעולה על גדותיו ומוקף בחתולים שמחפשים אוצרות‪.‬‬
‫הדירה מחולקת‪ ,‬כלומר נכנסים בדלת ואז יש כמה אופציות כניסה שונות לעוד‬
‫דלתות‪ .‬הבית קטן‪ ,‬כ‪ 25-‬מ"ר כולל המטבח והמקלחת‪ 1,400 ,‬שקלים בחודש‬
‫לא כולל חשמל‪.‬‬
‫מעמול ‪101‬‬
‫חדירה לפרטיות‬
‫הקירות‪ :‬לבנים‪ ,‬יש כמה תמונות שהם תלו‪ ,‬בעיקר של דוגמניות מפרסומות‪,‬‬
‫ביניהן איילת זורר ואסתי גינזבורג‪" .‬למה?"‬
‫"כי סמארה אוהבת להסתכל עליהן כשהוא שוכב במיטה"‪ .‬חוץ מהפרסומות‬
‫מודבקות כמה הזמנות לחתונות על הקיר‪ .‬הבית הוא חדר אחד ובו שתי מיטות‬
‫נוער קטנות‪ .‬טלוויזיה קטנה וכבדה משדרת ‪" .MTV‬סמארה אוהב את‬
‫ריהאנה"‪ ,‬וסמארה מוסיף שבבית הקודם כל הקירות היו תמונות שלה על הקיר‪.‬‬
‫"למה אין עכשיו?"‬
‫"כי אני לא מוצא"‪ .‬אני מבטיחה למצוא לו לפעם הבאה שניפגש‪.‬‬
‫"יש לנו גם די־וי־די עם סרטים מהארץ שלנו‪ .‬אנחנו גם רואים ערוצים‬
‫ישראליים‪ ,‬אבל לא מבינים כלום‪ ,‬רק מסתכלים על התמונות"‪ .‬על הטלוויזיה‬
‫עומדים פרחים צבעוניים מפלסטיק בתוך בקבוק ריק של קוקה קולה‪.‬‬
‫בית שקט‪ :‬לפני חצי שנה עברו לפה‪ ,‬לפני כן גרו בשכונה קרובה אבל היה‬
‫רעש‪" .‬איזה רעש? מהרחוב?"‪ ,‬שאלתי‪" .‬לא‪ ,‬לא גרנו רק אנחנו אלא היה גם עוד‬
‫אחד שהיה עושה רעש עם הטלוויזיה ומוסיקה ולא היה אפשר לישון"‪ .‬אז הם‬
‫עברו ועכשיו יש שקט וזה הכי טוב‪" .‬קצת יותר כסף אבל זה עדיף"‪.‬‬
‫בארי‪ :‬בן ‪ 32‬פחות או יותר להערכתו‪ .‬הוא מדבר יותר כי העברית שלו‬
‫טובה יותר‪" .‬יש בארץ הרבה שפות – רוסית‪ ,‬ערבית‪ ,‬אמהרית‪ .‬זה קשה ככה‪ .‬רק‬
‫עברית אני מבין בסדר"‪.‬‬
‫"באריתריאה יש גם הרבה שפות‪ ,‬לא?"‬
‫"תשע"‪ .‬שלוש שנים בארץ ונשארו עוד שלוש‪ .‬מקבלים ויזה לשש שנים‪.‬‬
‫"ואחר כך לאן?" הוא מעדיף לא לחשוב על זה‪ .‬הם בני דודים‪ ,‬הוא וסמארה‪,‬‬
‫הם גדלו יחד ובאו ביחד כל הדרך מאריתריאה‪ .‬יש לו שני ילדים קטנים‪ ,‬בן‬
‫ובת‪ .‬הוא מראה לי את שומר המסך שלו‪ ,‬ובו תמונה של הבת‪" .‬קוראים לה‬
‫ירושלם כמו ירושלים"‪.‬‬
‫סמארה‪" :‬באותו גיל כמו בארי"‪ .‬אז בערך ‪ ,32‬נראה צעיר יותר‪ .‬יש לו גם‬
‫ילדה אחת ותמונה שלה תלויה מעל מיטת הנוער שלו‪" .‬איפה גרתם‬
‫באריתריאה?"‬
‫"בעיר קטנה"‪ .‬וכשאני מסבירה שאני מיישוב בצפון שבו חיים ‪ 400‬אנשים‬
‫הם אומרים כן‪ ,‬כזה גודל של עיר בדיוק‪.‬‬
‫למה באו‪" :‬לא בגלל כסף בכלל‪ ,‬בגלל ששם חייבים להיות כל הבנים‬
‫בצבא‪ ,‬ואז הם חוזרים הביתה רק פעם בשנה"‪ .‬בארי אומר שזה היה בסדר אם‬
‫היו חוזרים כל שלושה חודשים‪ ,‬אבל שנה זה יותר מדי‪ ,‬אז הם ברחו‪ .‬הם הלכו‬
‫ברגל שבועיים בסודאן ואז משם עם אוטו ובדואים דרך מצרים‪" .‬היה מפחיד?"‬
‫"כן‪ ,‬אבל לא נורא"‪.‬‬
‫‪ 102‬מעמול‬
‫חדירה לפרטיות‬
‫עיסוקים‪ :‬שוטפי כלים‪ ,‬גם בבית אבות וגם במסעדה‪ .‬בבית אבות יותר טוב‪.‬‬
‫"הזקנים זה כמו משפחה‪ ,‬סבא וסבתא‪ .‬אם אני לא בא יומיים לעבודה הם‬
‫שמחים שאני חוזר‪ .‬גם בבית אבות משלמים יותר טוב‪ ,‬שעות נוספות שבת‬
‫ולילה"‪ .‬בבית אבות הם עובדים כבר שנתיים‪ ,‬במסעדה שנה וחצי‪ .‬לפני זה בארי‬
‫עבד בבית כנסת בבני ברק‪ ,‬הוא היה שוטף כלים שם‪" .‬ביום שישי בעיקר היו‬
‫באים אנשים לאכול והיו הרבה כלים"‪ .‬הם עובדים כל יום‪ ,‬גם במסעדה וגם‬
‫בבית האבות‪ .‬זה משאיר להם בערך שש שעות חופשיות ביום‪ .‬לפעמים קצת‬
‫יותר‪.‬‬
‫פנאי‪ :‬בארי אוהב שקט‪ .‬אז כשיש לו זמן פנוי הוא בבית במיטה רואה סרט‪,‬‬
‫גולש באינטרנט של הפלאפון או ישן‪ .‬סמארה קצת יותר יוצא‪ ,‬הוא אוהב‬
‫נרגילה ובפאב השכונתי "גולדה" מציעים נרגילה בטעם מנטה‪ .‬הוא מיד מציע‬
‫לי נרגילה‪" .‬איזה טעם?"‬
‫"תפוח"‪ .‬ואני זורמת‪.‬‬
‫אוכל‪ :‬מי שיש לו זמן מבשל‪ .‬ככה זה גם עם הניקיון‪" .‬מה מבשלים?"‬
‫"כל מיני‪ ,‬לא יודע להגיד בעברית אבל חריף"‪ .‬הם מציעים לבשל לי‪ ,‬ואני‬
‫מסרבת בנימוס‪.‬‬
‫כסף ונשים‪ :‬שניהם נשואים‪ ,‬הנשים שלהם נשארו באריתריאה‪ .‬בארי מדבר‬
‫פעם בחודש עם אשתו‪ ,‬הוא אומר שהוא כבר שכח ממנה וגם מהילדים‪ .‬סמארה‬
‫עוד זוכר‪ ,‬אבל גם מדבר עם אשתו רק פעם בחודש אם היא צריכה כסף‪ .‬עם‬
‫האימהות הם גם מדברים אבל פעם בשלושה חודשים‪" .‬אין מה להגיד"‪ .‬הם רק‬
‫חוסכים‪ ,‬אין הרבה הוצאות‪ .‬שכר דירה ואוכל‪ .‬יש סניף של בנק הפועלים‬
‫באריתריאה‪ ,‬שם יש להם חשבון‪.‬‬
‫סקס‪" :‬יש לכם בחורות בארץ?"‬
‫"לא"‪ .‬לבארי אין זמן לזה‪ ,‬העבודה זה מה שחשוב וכשיש אשה זה מפריע‪.‬‬
‫סמארה מוסיף גם שיש את העניין של האשה בבית באריתריאה‪ ,‬שהוא עוד‬
‫חושב עליה ושומר אמונים‪" .‬אז אין סקס?"‬
‫"לא"‪.‬‬
‫סמים‪ :‬לא‪ ,‬רק אלכוהול‪ ,‬וגם זה רק בירה או יין‪.‬‬
‫דת‪ :‬נוצרים‪.‬‬
‫אלוהים‪ :‬בטח‪.‬‬
‫שלום‪ :‬לא יודעים‪.‬‬
‫אושר‪ :‬בסדר גמור‪.‬‬
‫מעמול ‪103‬‬
‫צילום‪ :‬עופרי בר‬
‫‪ 104‬מעמול‬
‫מירב זיגלמן‬
‫איך מגיבים אצלי במשפחה‬
‫כשיש סצנת סקס בטלוויזיה?‬
‫הסיטואציה מוכרת‪ :‬יושבים עם המשפחה בסלון וצופים‬
‫בטלוויזיה‪ .‬פתאום מתחילה סצנת סקס‪ ,‬כזאת שלא בדיוק‬
‫רציתם לראות דווקא בפורום המשפחתי‪ .‬שאלנו את חברי‬
‫המערכת מה קורה אצלם בסלון ברגעים אלה‪.‬‬
‫לירון פור‪ :‬מוצאי יום כיפור‪ ,‬אכלנו ושתינו ונמרחנו מול הטלוויזיה‪ ,‬אני‪ ,‬אמא‬
‫ואבא‪ .‬בדיוק התחיל סרט‪ .‬צבעי שמן מרוחים על הרצפה‪ ,‬המצלמה זזה לאט עד‬
‫שמתגלה זוג עירום שעושה אהבה ומרוח בצבעים‪ .‬אבא‪" :‬זה מה שמראים ביום‬
‫כיפור? זוג מתעלס?" אמא שותקת‪ ,‬אני משתעלת‪ ,‬נחנקת ובורחת לשירותים‪.‬‬
‫דנה פרץ תורג'מן‪ :‬הייתי בת שבע‪ ,‬ילדה עירונית מבלה את הקיץ בקיבוץ‬
‫צרעה שלפני ‪ 25‬שנה‪ .‬בערב אני יושבת עם בעלה של הדודה שלי‪ ,‬וזה היה הזמן‬
‫בקיבוץ שמשדרים פורנו מתחנות השידור המרכזיות של הקיבוץ בלופ‪.‬‬
‫התיישבתי לידו בספה‪ .‬הסתכלתי על המסך ושמעתי את הגניחות‪ .‬הוא התעלם‬
‫ממני הרבה זמן והמון שאלות עברו לי בראש‪ .‬אחרי ‪ 20‬דקות הוא אמר‪" ,‬אולי‬
‫תלכי לישון?"‬
‫עופרי בר‪ :‬אבא שלי קודם כל צועק בקולי קולות "ציצים! ציצים!" כדי‬
‫שכל מי שנמצא ברדיוס שלו יידע על המתרחש‪ ,‬גם אם הוא יושב ממש לידו‪.‬‬
‫ככה הוא מרכך את המבוכה אצל כולם עד שהקטע נגמר‪.‬‬
‫דפנה וטסטון‪ :‬יש לנו ריטואל קבוע של צפייה ב"קאסל"‪ .‬מדי פעם יש‬
‫סצנות נועזות‪ .‬כשהיינו קטנים היו מעבירים‪ .‬היום אמא צוחקת על אבא ואומרת‬
‫לו שיתרכז‪ ,‬ואני מצלמת את המסך ושולחת תמונה לאח שלי שחושב שבקט‬
‫)אחת הדמויות( כוסית על‪.‬‬
‫מעמול ‪105‬‬
‫צילום‪ :‬עופרי בר‬
‫עידן יצחק‪ :‬זה היה בסדרה "רמזור"‪ ,‬עונה ‪ ,3‬אבא שלי העיף את אחי לחדר‪.‬‬
‫אמא שלי ניסתה להנמיך ואבא שלי ניסה להעביר ערוץ‪ ,‬אבל הקטע נגמר מהר‪.‬‬
‫אבא שלי פלט "גועל נפש‪ .‬ככה מחנכים את הדור? לראות את הדברים האלה?"‬
‫ואמא שלי בתגובה "'אין מה לעשות‪ ,‬בכל הסרטים כבר יש את זה"‪.‬‬
‫איילת ברדנוב‪ :‬זה כמו הפסקת פרסומות‪ .‬אחים שלי ואבא שלי קמים לקחת‬
‫משהו מהמקרר או הולכים לשירותים‪ .‬אני ואמא שלי מסתכלות על המסך ועל‬
‫ההתנהגות שלהם וצוחקות גם מהתגובה שלהם וגם ממבוכה‪.‬‬
‫מיקי ברטוב‪ :‬כשהייתי בן שבע‪ ,‬ההורים שלי‪ ,‬אני והאחיות שלי ראינו סרט‪.‬‬
‫פתאום הייתה סצנה שבה היה קטע ארוטי שגם היה בו סקס יותר עמוק‪ .‬הורי‬
‫כיסו לי את העיניים עם הידיים ואמרו לי‪" :‬אל תראה את זה‪ ,‬זה לא לגיל שלך"‪.‬‬
‫וכשהם שמעו שיש גם רעשים הם סתמו לי את האוזניים‪.‬‬
‫גילי דודיקמן‪ :‬כולם מסתכלים על המסך‪ ,‬נעים באי נוחות על הספות‬
‫ומנסים לעשות כמה שפחות רעש וקולות‪ .‬מבוכה‪.‬‬
‫מירב זיגלמן‪ :‬אני יושבת מול הטלוויזיה בבית עם אבא שלי ואחי‪ .‬מתנגנת‬
‫מוסיקה שמרמזת על הסצנה הקרובה כסצנה ארוטית‪ .‬אבא שלי מתחיל‬
‫להשתעל ולפצח את הגרעינים בקול מוגבר‪ .‬אחי הולך להביא משהו מהמקרר‬
‫ואני יושבת בלי לזוז‪ ,‬מחליפה צבעים וחושבת איזה נושא שיחה להעלות‪.‬‬
‫‪ 106‬מעמול‬
‫צופית אדרי‪ :‬אפילו נשיקה קטנה בסרט מצויר התרגלנו לכסות את העיניים‪.‬‬
‫האחים הקטנים עוד מכסים עיניים ואנחנו הגדולים מכסים ואז צוחקים שזה‬
‫אינסטינקט משפחתי‪ .‬מסתכלים אחד על השני ומדברים בזמן הזה‪ ,‬מקפידים לא‬
‫להסתכל‪ ,‬ובמקרים שהסצנה נהיית חמורה יותר מריצים קדימה או מעבירים‬
‫ערוץ‪ .‬משפחה חמודה בסך הכל‪.‬‬
‫אדר שושני‪ :‬בגיל צעיר היו מכסים לי את העיניים‪ ,‬אחר כך פשוט היו זזים‬
‫באי נוחות‪ ,‬אבא תמיד היה קם לשירותים‪ .‬היום זה יותר מביך ואני תמיד‬
‫מתעסקת בטלפון כשזה קורה‪.‬‬
‫גיל קלימי‪ :‬הייתי בבית ההורים של חבר שלי אחרי ארוחת שישי‪ ,‬העבירו‬
‫לערוץ ‪ 8‬ובדיוק היה סרט דוקומנטרי חושפני על סקס‪ .‬כולם נעצרו והתחילו‬
‫לנהל שיחה על הסרט כאילו זה לא מביך אותם והם אנשים פתוחים וזורמים‪.‬‬
‫לא ידעתי איפה לקבור את עצמי וברחתי להתחבא באיזו פינה‪.‬‬
‫שירה ברודצקי‪ :‬פעם נקלעתי ל"אסקימו לימון ‪ :3‬שפשוף נעים" עם אמא‬
‫וסבתא‪ .‬היינו בשקט‪ ,‬חיכינו שיחלוף בלי נשימה‪ ,‬אולי בליעת רוק של סבתא‪.‬‬
‫מעמול ‪107‬‬
‫חברי מערכת "מעמול" מציגים‬
‫את עצמם‬
‫צופית אדרי‪ ,‬או בכינויה צוף‪:‬‬
‫בת ‪ 22‬מנצר חזני‪ .‬אחרי עשור כקיבוצניקית חזרתי לשורשים‪ .‬התחתנתי בזמן‬
‫השירות הלאומי עם יעקב שהיה בסיום הטירונות‪ .‬עכשיו גרה בקרוואן עם‬
‫הכלבה שלי ובעלי שחוזר בסופי שבוע מהצבא‪ .‬אני שרה‪ ,‬תופרת‪ ,‬כותבת ועושה‬
‫צמות בשיעורים‪ .‬אוהבת קיקבוקס ומנפצת סטיגמות למחייתי‪.‬‬
‫‪ 108‬מעמול‬
‫שני בן דוד‪ ,‬או בכינויה שפפה‪:‬‬
‫בת ‪ ,31‬גרה בגבעתיים‪ .‬במקור מבאר שבע‪ ,‬בעשור האחרון גרה במרכז‪ .‬הייתי‬
‫בקרקל בצבא‪ .‬כל חיי אהבתי תרבות ובצעירותי הייתי רקדנית והופעתי‬
‫בפסטיבלים ואפילו לטאיוואן הגעתי‪ .‬רוצה להיות עיתונאית וחולמת לכתוב‬
‫ספר‪ .‬ובכלל‪ ,‬אוהבת לכתוב‪.‬‬
‫עופרי בר‪ ,‬או בכינויה עוף טוב‪:‬‬
‫בת ‪ ,25‬במקור מבן שמן‪ ,‬שזה כפר נוער שיש בו פנימייה‪ .‬עכשיו גרה בקיבוץ‬
‫דורות‪ .‬התחלתי באוניברסיטה לימודי מזרח אסיה וסוציולוגיה ואנתרופולוגיה‪,‬‬
‫לא אהבתי ואני שמחה שהיה לי את האומץ לשנות כי באתי לפה לעשות את מה‬
‫שאני אוהבת באמת‪ .‬בנוסף אני עובדת עם סטודנטים לקויי למידה וזה‬
‫משמעותי בשבילי ובשבילם‪ .‬כשאהיה גדולה אני רוצה להיות אני‪.‬‬
‫איילת )עכברוע( ברדנוב‪ ,‬בת ‪:25‬‬
‫במקור ממושב בית זית‪ ,‬שבו יש עקבות של דינוזאורים ואגם שמשיטים בו‬
‫רפסודות בחורף‪ .‬גרתי במשך שנתיים בצפון‪ ,‬בקיבוץ יפעת בשנת השירות‬
‫ובמשמר העמק כעובדת במפעל‪ .‬לפני הלימודים טיילתי חצי שנה במזרח‬
‫במקומות שנראים כמו גלויה‪ .‬עכשיו שיניתי את הנוף הירוק לנוף צהוב וחולי‬
‫של באר שבע‪ .‬כשאהיה גדולה אני רוצה בעיקר לחזור אל נופי ילדותי‪.‬‬
‫מיקי ברטוב או בשמו האמיתי מיכאל‪:‬‬
‫בן ‪ 26‬מאשדוד‪ .‬כרגע גר עם ההורים‪ ,‬ועובד ב‪ Care-‬שירותי רפואה‪ .‬הם עושים‬
‫טיפולי אסתטיקה‪ ,‬הסרת שיער בלייזר‪ ,‬טיפולי אנטי־אייג'ינג והסרת משקפיים‬
‫בלייזר‪ .‬אני חובב מוסיקה‪ ,‬נגעל מג'וקים‪ ,‬ושחיות נוגעות בי‪ .‬בשביל אנשים‬
‫שעירים יש את ‪ Care‬שיטפלו בהם‪.‬‬
‫שירה ברודצקי‪ ,‬בת ‪:24‬‬
‫במקור מכפר ורדים‪ ,‬כיום חיה את החיים הטובים בתל אביב‪ .‬בעלת שיער‬
‫בלונדיני גולש ועיניים כחולות שובות‪ .‬גולשת סאפ‪ ,‬שיחקתי כדורגל וטניס‪,‬‬
‫חונכתי בהבנת מכוניות ואני מרבה להתפלסף על הא ודא בבתי קפה‪.‬‬
‫מעמול ‪109‬‬
‫גילי דודיקמן‪ ,‬גווילי בשבילכם‪:‬‬
‫בת ‪ 24‬מהרצליה‪ .‬אוהבת לכתוב שירה‪ ,‬סיפורים קצרים ומנגנת על יוקלילי‪.‬‬
‫בעלת קעקועי פרפרים על זרועי השמאלית ומשולש על הרגל‪ .‬תמיד עם מסטיק‬
‫בתיק‪ ,‬בחיפושי אחרי אהבת חיי‪ ,‬כדי להיות מוכנה כמובן‪ .‬בינתיים מסתפקת‬
‫באהבתי לאליס ולהולדן‪ .‬מחפשת תשובה לשאלה מדוע דומה העורב לשולחן‬
‫כתיבה‪.‬‬
‫דפנה וטסטון או בעצם דקלה‪:‬‬
‫בת ‪ .27‬לרוב אנשים חושבים שאני הודית או תאילנדית אבל האמת שעליתי‬
‫בגיל ‪ 5‬חודשים מגוואטמלה‪ .‬מאז ומתמיד גרה בצפרירים‪ ,‬חוץ משנה של שנת‬
‫שירות בצפון‪ .‬אני עובדת במושב במלצרות אצל השכנה שמייצרת שוקולדים‪.‬‬
‫האירוניה שבדבר היא שאני לא אוהבת שוקולד בשום צורה‪ .‬לאחרונה התמכרתי‬
‫לספינינג ובסטודיו בטוחים שקוראים לי אלוורה‪.‬‬
‫מירב )מר( זיגלמן בת ‪ 25‬מהרדוף‪:‬‬
‫גדלתי וחונכתי בבית ספר אנתרופוסופי‪ .‬הספקתי לעבור מהצפון לירושלים‪ ,‬תל‬
‫אביב‪ ,‬ועכשיו בבאר שבע‪ .‬יש לי חתול נסיך בשם אדוארד‪ .‬בעברי הייתי‬
‫ספורטיבית והיום אני אוהבת לשבת על הכורסא ולבהות בקיר‪ .‬הדבר היחיד‬
‫שמזיז אותי משם זה תפירה‪.‬‬
‫עידן יצחק‪ ,‬שאין לו כינוי אבל מכנה את כולן 'חמודה'‪:‬‬
‫בן ‪ 26‬מבאר שבע‪ .‬הייתי במגמת ספרות בבית הספר‪ ,‬מאז רוצה לפתח את זה‪.‬‬
‫חושב להיות סופר‪ ,‬חולם להיות תסריטאי שיכתוב תסריט טוב‪ ,‬שישאיר חותם‬
‫אצל אנשים‪ .‬וגם להוציא ספר עם סיום התואר‪ .‬נרשמתי לחדר כושר בדרך‬
‫להגשים את החלום ולהיות עם קוביות בבטן‪ .‬הולך ארבע פעמים בשבוע‪ .‬עובד‬
‫כרגע בבית ספר עם ילדים‪ ,‬וממש אוהב אותם‪ .‬רואה אותם כל בוקר והפסקה‬
‫כשומר בכניסה‪.‬‬
‫‪ 110‬מעמול‬
‫לירון פור או בכינוייה לירו ‪ /‬סטלה‪:‬‬
‫בת ‪ ,26‬במקור מיבנה עיר האורות‪ ,‬אחרי חיפוש מייגע‪ ,‬מצאתי את האחת‬
‫ועברתי לתל אביב‪ .‬אוהבת לרקוד‪ ,‬בעיקר בלט וזומבה‪ ,‬עושה פילאטיס‪ ,‬חולת‬
‫מוסיקה ושרופה על ברי סחרוף‪ .‬מצחיקה‪ ,‬צינית וחדה‪ .‬אוהבת אנשים‪ ,‬אבל‬
‫לפעמים גם לא‪.‬‬
‫דנה )דנוש( פרץ־תורג'מן‪ ,‬בת ‪:33‬‬
‫לומדת שנים ארוכות במכללת ספיר‪ .‬המסע שלי התחיל בלימודי קולנוע לפני‬
‫‪ 12‬שנים ואני מקווה שיסתיים בקרוב‪ .‬במהלך הלימודים הספקתי ללדת שלוש‬
‫פעמים‪ ,‬לנהל מערכות חינוך ולנהל אולם תרבות פריפריאלי‪ .‬אני לא מצליחה‬
‫להחליט מה אני ומי אני וכנראה שחוסר ההחלטה היא אני‪ .‬הספקתי ללמוד‬
‫משחק‪ ,‬קולנוע‪ ,‬גרפיקה‪ ,‬כתיבה‪ ,‬פילוסופיה ועכשיו תרבות‪ .‬אני מניחה שאני‬
‫בעיקר אמא לשלושה ילדים עם הפרעת קשב רבת שנים‪ ,‬אוהבת את חיי בקיבוץ‬
‫מפלסים ושרה בטקסים‪ .‬תמיד מכורה לריח של הבת שלי‪ ,‬אלכס‪ .‬זאת אני‪.‬‬
‫גיל קלימי‪ ,‬בת ‪:26‬‬
‫במקור ממבועים )כן זה ליד בית קמה(‪ ,‬כיום מתגוררת במפלסים עם בן זוגי‪.‬‬
‫אנחנו מגדלים כלב במסווה של ארנבת‪ .‬אני מנגנת ושרה‪ ,‬וצריכה מנה של טבע‬
‫כל יום‪ .‬הבילוי המועדף הוא לרקוד בטבע לצלילי הטראנס‪ ,‬להשתחרר‬
‫ולהשתולל‪.‬‬
‫מלכת האופל שלנו‪ ,‬אדר שושני‪ ,‬בת ‪ 25‬מאשקלון‪:‬‬
‫חריפה כמו פלפל אבל לא אוהבת חריף‪ ,‬אשה מפרגנת מאוד אבל לא יודעת‬
‫לקבל מחמאות‪ .‬אני גם שונאת חתולים‪ ,‬עורבים וליצנים‪ ,‬ועדיין בשבילי החיים‬
‫ורודים‪ .‬מספר הטלפון שמור במערכת‪.‬‬
‫מעמול ‪111‬‬