: כתובת המערכת http://www.saritpoetry.co.il :הריש ירחושל גוחה רתא תבותכ

‫כתובת המערכת‪saritsz@017.net.il :‬‬
‫כתובת אתר החוג לשוחרי שירה‪http://www.saritpoetry.co.il :‬‬
‫כל הזכויות שמורות לחוג לשוחרי שירה‬
‫‪1‬‬
‫שרית שץ‬
‫שרית שץ‬
‫ארז ביטון‬
‫אלי נצר‬
‫סילן סתיו‬
‫סבינה מסג‬
‫יהודית מוסל‪-‬אליעזרוב‬
‫שמעון שלוש‬
‫אנדרי פישהוף‬
‫רחל אשד‬
‫רבקה ירון‬
‫אוֹרי ברנשטיין‬
‫פנינה פרנקל‬
‫עודד ניב‬
‫אלי אביר‬
‫שרית שץ‬
‫רוחה שפירא‬
‫חווה ניסימוב‬
‫לינה אורן‬
‫נילי דגן‬
‫עיין ערך תרגום‬
‫דבר העורכת‬
‫תודה לך מרסדס – מילים לזכרה של הזמרת מרסדס סוסה‬
‫‪ 3‬שירים‪ :‬זמיר שבור; שיר ספרדי; ספיגה‬
‫‪ 2‬שירים‪ :‬קצף לבן; אתה יכול‬
‫‪ 2‬שירים‪ :‬קונטראפוסטו‪ :‬תנוחת יסוד; סינדרלה של מלח‬
‫‪ 2‬שירים‪ :‬גן המנזר; ניווט‬
‫‪ 3‬שירים‪ :‬שמלת קוצים; מזמור הילדים לאיש מן הישוב; רקוויאם‬
‫‪ 2‬שירים‪ :‬לאן את מדייקת כל כך; תבאנה שעות אחרות‬
‫‪ 3‬שירים‪ :‬נשען על הרוח; ילדים יש להחזיק ביד; לבסוף‪ ,‬כל‬
‫מלחמה‬
‫‪ 4‬שירים‪ :‬מקרצפת חלום; עיני הסומות; אל תמעכו את גרוני; *‬
‫שיר‪ :‬גופי ואני‬
‫מאמר‪ :‬על השימוש בביוגרפיה האישית בשירה‬
‫מחזור שירים‪ :‬בדרך לפטרה‬
‫‪ 3‬שירים‪ :‬מדרגות לשום מקום; רואים שקוף; ליצן‬
‫‪ 2‬שירים‪ :‬אין לי אימא; מכונית לכל פועל‬
‫רשימה‪ :‬שיר לדרך – על מיזם השירה במועצה איזורית "שפיר"‬
‫‪ 2‬שירים‪ :‬קפלים בברזל‪ֶ ,‬מחוה של קוִ ים; קפה עם פינה‬
‫‪ 3‬שירים‪ :‬רעבת רחם; סתיו; היה קר‬
‫שיר‪ :‬פג תוקף‬
‫פגישה‪ ,‬חצי פגישה – עם המשורר אוֹרי ברנשטיין‬
‫‪ 6‬שירים משיריו של המשורר הטורקי נאזים ִח ְכּ ֶמת‪ .‬תרגום‪ :‬עפרה‬
‫בנג'ו‬
‫בחצי חיוך‬
‫דודי בן עמי‬
‫יצהר ורדי‬
‫שונות‬
‫שירסיפור על נסיכה וטרובדור‬
‫‪ 3‬שירי איגיון‪ :‬החיידק; השלשול; הצל‬
‫‪2‬‬
‫דבר העורכת‬
‫החגים והתחדשותה של שנה‪ ,‬כבר מאחורינו‪ .‬רוחות הסתיו והעלים‬
‫הנושרים‪ ,‬הגיעו מזה זמן למחוזותינו‪ ,‬וחום הקיץ הולך ומתפוגג‪.‬‬
‫את דבר העורכת החלטתי הפעם להקדיש לזמרת שהלכה לעולמה לפני‬
‫מספר ימים‪ ,‬מרסדס סוסה‪ .‬זמרת זו אהובה עלי במיוחד‪ ,‬הן בשל קולה‪,‬‬
‫הן בשל שיריה ותכניהם והן בשל העובדה שהיא עשתה שימוש אנושי‬
‫ממדרגה ראשונה‪ ,‬במתנה הנפלאה שהוענקה לה – קולה והווייתה‬
‫האוטנטית‪ .‬הדברים יובאו בהמשך‪.‬‬
‫גיליון פסטיבל השירה במטולה‪ ,‬קצר הצלחה רבה‪ ,‬ואני שמחה על כך‪ .‬נעשה כמיטב‬
‫יכולתנו להביא לכם בעתיד‪ ,‬פסטיבלים נוספים‪.‬‬
‫וכמה עניינים טכניים‪ .‬בשל מעבר למחשב חדש‪ ,‬היה עלי לשחזר את רשימת המנויים‪,‬‬
‫דבר אותו הצלחתי לעשות באופן חלקי בלבד‪ .‬לכן‪ ,‬מי שלא מקבל ממני ישירות את‬
‫החומרים האחרונים של החוג לשוחרי שירה‪ ,‬ומעוניין לחדש את המנוי‪ ,‬מוזמן בשמחה‬
‫לכתוב אלי‪.‬‬
‫יוצרים השולחים אלי יצירות – אנא מכם‪ ,‬ציינו בקבצים את שמכם המלא ואם אפשר‬
‫גם את כתובת המייל שלכם‪ .‬אינני יכולה לפרסם יצירות ללא שם מחבר‪.‬‬
‫ומה בגיליון זה?‬
‫שירה כמובן‪ .‬מתוך ספרי שירה חדשים שזה עתה יצאו לאור ונשלחו אלינו על ידי‬
‫ההוצאות השונות‪ ,‬משל משוררים ותיקים וכאלה המתנסים לראשונה בפרסום בכתב‬
‫העת "עיין ערך שירה"‪.‬‬
‫מאמר מעניין העוסק בנושא חשוב ונדון רבות בשירה "השימוש בביוגרפיה האישית‬
‫בשירה" ותודה לאורי ברנשטיין על תרומתו‪ ,‬דיווח על מיזם השירה של המועצה‬
‫האיזורית "שפיר"‪ ,‬בו לקחתי חלק כמי שמייצגת את "החוג לשוחרי שירה"‪ ,‬במדור‬
‫"פגישה‪ ,‬חצי פגישה"‪ ,‬מפגש עם המשורר והמסאי אורי ברנשטיין ועם שיריו לאורך‬
‫דרכו כמשורר‪ ,‬טורקיה נמצאת כיום בחדשות‪ ,‬לא תיכננו כך‪ ,‬אך גם אצלנו נקיים‬
‫היכרות עם המשורר הטורקי נאזים ִח ְכּ ֶמת ועם שיריו‪ .‬זהו משורר שללא ספק היווה‬
‫את הקוטב הנגדי לשמרנות האיסלאמית הטורקית של היום‪ .‬לקינוח הבאנו את המדור‬
‫"חצי חיוך"‪.‬‬
‫מאחלת לכולכם קריאה מהנה ונעימה‬
‫‪3‬‬
‫תודה לך מרסדס‬
‫מילים לזכרה של מרסדס סוסה‬
‫תודה לחיים‬
‫‪Gracias a la vida‬‬
‫תרגום‪ :‬אהוד מנור‬
‫ָתנוּ ִלי‪,‬‬
‫אוֹדה ַעל ֶשׁנּ ְ‬
‫ַל ַחיִּ ים ָה ֵא ֶלּה‪ֶ ,‬‬
‫וּל ַה ְב ִחין ַבּיּ ִֹפי‪,‬‬
‫ָתנוּ ִלי ֵעי ַנ ִים‪ֵ ,‬עינַיִ ם ִל ְפק ַֹח ְ‬
‫נְ‬
‫יע‬
‫כּוֹכ ִבים ֶשׁ ְבּ ָר ִק ַ‬
‫וּב ֶצּ ַבע‪ְ ,‬ל ַה ִבּיט ַבּ ָ‬
‫ָבּאוֹר ַ‬
‫יע‪.‬‬
‫הוּבי ָשׁ ָעה ֶשׁהוּא ַמ ִגּ ַ‬
‫וּב ֲא ִ‬
‫ַ‬
‫ָתנוּ ִלי‪,‬‬
‫אוֹדה ַעל ֶשׁנּ ְ‬
‫ַל ַחיִּ ים ָה ֵא ֶלּה‪ֶ ,‬‬
‫ָתנוּ ִלי אָזְ ַנ ִים‪ ,‬אָזְ נַיִ ם ִל ְשׁמ ַֹע‪,‬‬
‫נְ‬
‫יְלה ַליְ ָלה‪,‬‬
‫יוֹם יוֹם‪ַ ,‬ל ָ‬
‫פּוֹרים ָבּא ֶֹרן‪,‬‬
‫ִצ ִ‬
‫ֶשׁם‪,‬‬
‫חוֹלף וְ ֶאת ַהגּ ֶ‬
‫רוּח ַה ֵ‬
‫ֶאת ָה ַ‬
‫ֶשׁת‪.‬‬
‫קוֹרא ָלג ֶ‬
‫הוּבי‪ֵ ,‬‬
‫ֶאת קוֹלוֹ ֶשׁל ֲא ִ‬
‫בימים אלה הלכה לעולמה בגיל ‪ ,74‬הזמרת‬
‫מרסדס סוסה‪ ,‬מי שכונתה "הקול של‬
‫ארגנטינה"‪ .‬סוסה‪ ,‬שהחלה לשיר מגיל ‪ ,15‬הייתה‬
‫קולם של חסרי הקול‪ :‬החלכאים‪ ,‬הנדכאים‪,‬‬
‫הסובלים והמעונים בארגנטינה ובעולם כולו‪.‬‬
‫שיריה עסקו במחאות‪ :‬פוליטיות‪ ,‬חברתיות‬
‫ואנושיות‪ ,‬שירת חופש האדם וזכויותיו באשר‬
‫הוא‪ .‬בשל דיעותיה השמאליות‪ ,‬נאלצה סוסה‬
‫לגלות מארצה‪ ,‬ארגנטינה‪ ,‬לאחר עליית החונטה‬
‫הצבאית לשלטון‪ .‬הלחץ הציבורי השיב אותה‬
‫לארצה לאחר ‪ 3‬שנים‪.‬‬
‫מרסדס סוסה – ילידת צפון ארגנטינה‪ ,‬נולדה‬
‫למשפחה דלת אמצעים ממוצא אינדיאני‪-‬צרפתי‬
‫)קצ'ואני( וזכתה לכינוי ָלה נ ְֶג ָרה )השחורה( בשל‬
‫שערה השחור‪ .‬אישה קטנה‪-‬גדולה‪ ,‬ששידרה‬
‫צניעות וענווה‪ ,‬הייתה נוהגת לשבת על כסא‬
‫נמוך ולשיר בקול אלט עמוק כקולה של אמא‬
‫אדמה‪ ,‬ורק מחוות ידיים עדינות ועיניה‬
‫העצומות‪ ,‬נתנו ביטוי סוחף לגדולתה הן כזמרת‬
‫והן כלוחמת‪ .‬לעיתים חבקה תוף גדול‪ ,‬אשר‬
‫חיזק את האוטנטיות שהייתה בה‪.‬‬
‫מרסדס סוסה הרבתה להופיע ברחבי העולם‪.‬‬
‫היא הופיעה מספר פעמים בישראל וסחפה את‬
‫הקהל הישראלי שהשיב לה אהבה רבה‪ .‬שירים‬
‫רבים אותם שרה‪ ,‬תורגמו לעברית והושרו על‬
‫ידי טובי הזמרים בארץ‪ .‬באחד מביקוריה בארץ‬
‫גילתה מרסדס את שורשיה היהודים‪ ,‬בדמות בת‬
‫דודה החיה בארץ‪.‬‬
‫בתחילת אוקטובר אושפזה סוסה בשל‬
‫התדרדרות במצבה הבריאותי ונפטרה לאחר‬
‫מספר ימים בשל אי ספיקת כליות‪.‬‬
‫תודה לך מרסדס סוסה על היופי‪ ,‬הענווה‪,‬‬
‫האנושיות והעומק שהענקת לנו בחייך‪.‬‬
‫ָתנוּ ִלי‪,‬‬
‫אוֹדה ַעל ֶשׁנּ ְ‬
‫ַל ַחיִּ ים ָה ֵא ֶלּה‪ֶ ,‬‬
‫ימל וְ ָס ֶמ ְך וְ ַעיִ ן‪.‬‬
‫ֶאת ֶא ֶלף‪ֵ ,‬בּית‪ ,‬גִּ ֶ‬
‫ִמ ִלּים ְבּ ֶשׁ ַפע‪ִ ,‬מ ִלּים ְבּ ֶרגֶשׁ‪,‬‬
‫שׁוֹא ֶלת‪,‬‬
‫ְל ַה ִגּיד לוֹ ְכּ ֶשׁ ֲא ִני עוֹנָה‪ֶ ,‬‬
‫הוּבי‪ָ ,‬קרוֹב ַל ֶדּ ֶלת‪.‬‬
‫אוֹ רוֹאָה ֶאת ֲא ִ‬
‫ָתנוּ ִלי‪,‬‬
‫אוֹדה ַעל ֶשׁנּ ְ‬
‫ַל ַחיִּ ים ָה ֵא ֶלּה ֶ‬
‫ָתנוּ ִלי ַר ְג ַל ִים‪ַ ,‬ר ְג ַליִ ם ָל ֶל ֶכת‪,‬‬
‫נְ‬
‫וּב ַמּיִ ם‪,‬‬
‫וּב ֵע ֶמק‪ַ ,‬בּחוֹל ַ‬
‫ָבּ ָהר ָ‬
‫תּוֹך ַה ַבּיִ ת‪,‬‬
‫ֶאל ֵמ ֵע ֶבר ַל ִמּ ְד ָבּר‪ֶ ,‬אל ְ‬
‫הוּבי‪ְ ,‬בּ ַצל ַה ַזּ ִית‪.‬‬
‫ֶאל ֵחיקוֹ ֶשׁל ֲא ִ‬
‫ָתנוּ ִלי‪,‬‬
‫אוֹדה ַעל ֶשׁנּ ְ‬
‫ַל ַחיִּ ים ָה ֵא ֶלּה‪ֶ ,‬‬
‫ֶלד ִמ ְת ַפּ ֵקּ ַע‪,‬‬
‫ֶלד‪ֵ ,‬לב י ֶ‬
‫ָתנוּ ִלי ֵלב ֶשׁל י ֶ‬
‫נְ‬
‫ֶאל תֹּם וְ ֶאל ֶח ֶסד‪ֶ ,‬אל סוֹד וְ ֶאל ֶפּ ֶלא‪,‬‬
‫ֶייך‪,‬‬
‫ֶאל אוֹר ַה ְמּ ַפזֵּר ֶאת ָע ָננ ָ‬
‫ֶיך‪.‬‬
‫ֶאל ָהע ֶֹמק ַה ָכּחֹל ֶשׁ ְבּ ֵעינ ָ‬
‫ָתנוּ ִלי‪,‬‬
‫אוֹדה ַעל ַמה ֶשּׁנּ ְ‬
‫ַל ַחיִּ ים ָה ֵא ֶלּה‪ֶ ,‬‬
‫ַחד‬
‫ָתנוּ ִלי ֶאת ַה ֶבּ ִכי וְ ֶאת ַה ְצּחוֹק י ַ‬
‫נְ‬
‫יוֹד ַעת‪ ,‬גַּם א ֶֹשׁר וְ גַם ֶע ֶצב‪,‬‬
‫ֲא ִני ְכּ ָבר ַ‬
‫ירינוּ‪,‬‬
‫אַל ֵפי ִשׁ ֵ‬
‫ִמן ַה ְשּׁנַיִ ם ֲעשׂוּיִ ים ְ‬
‫ָמינוּ‪,‬‬
‫ירי ַעד סוֹף י ֵ‬
‫יכם ֵהם גַּם ִשׁ ַ‬
‫יר ֶ‬
‫ִשׁ ֵ‬
‫ַה ַחיִּ ים ָה ֵא ֶלּה‪.‬‬
‫מרסדס סוסה שרה "תודה לחיים"‬
‫מרסדס סוסה שרה "אלפונסינה והים"‬
‫מרסדס סוסה שרה "כמו ציפור חופשיה"‬
‫‪4‬‬
‫ארז ביטון‬
‫זמיר שבור‬
‫אָמר‪,‬‬
‫רוֹפא ַבּבּ ֶֹקר ַ‬
‫וְ ָה ֵ‬
‫דוֹני‬
‫ֵמ ַע ְכ ָשׁו ֲא ִ‬
‫אַתּה ַרק ִעם ֶר ַבע ֵלב‪.‬‬
‫ָ‬
‫אוֹמר‪,‬‬
‫ַא ִני ֵ‬
‫וֲ‬
‫ֵמ ֵאיפֹה ֶא ְמ ָצא ַע ְכ ָשׁו‬
‫כֹּ ַח ַל ִדּבּוּר‪,‬‬
‫עוֹלם‬
‫תּוֹבב ָבּ ָ‬
‫יך ֶא ְס ֵ‬
‫ֵא ְ‬
‫ָמיר ָשׁבוּר‪.‬‬
‫ִעם ז ִ‬
‫שיר ספרדי‬
‫ִל ָבּם ָשׁרוּי‬
‫פּוֹרים‬
‫ִבּ ְת ִמ ַסּת קוֹלוֹת ַה ִצּ ִ‬
‫וְ ֵריחוֹת ַה ְפּ ָר ִחים‬
‫יהם‬
‫נוֹת ֶ‬
‫יַכּוּ ַעל ָדּ ְפ ֵ‬
‫עוּלים ַה ְכּ ֵב ִדים‬
‫ַמ ִכּים ַעד זוֹב ָדּם ַבּ ַמּ ְנ ִ‬
‫עוּלים יְ ַה ְד ֲהדוּ‬
‫וּמאוֹת ַה ַמּ ְנ ִ‬
‫ְ‬
‫יהוֹתינוּ יַזְ ִקינוּ‬
‫וּכ ִמ ֵ‬
‫ְ‬
‫ְבּ ֵתבוֹת ַה ַבּ ְרזֶל‬
‫ַחנוּ ְשׁרוּיִ ים ַבּח ֶֹמר ַה ַחם וְ ַהנּוֹזֵל‬
‫ַאנ ְ‬
‫וֲ‬
‫אַה ָב ָתם‬
‫עוּקת ֲ‬
‫ִמ ָשּׁם לֹא ֵתּ ֵצא ְתּ ַ‬
‫מוּצים‬
‫רוֹפים ְק ִ‬
‫ַרק ַתּ ֶכּה ְבּ ֶא ְג ִ‬
‫עוּלים‬
‫ִבּ ְמאוֹת ַה ַמּ ְנ ִ‬
‫יוּכלוּ ְל ַח ֵלּק‬
‫וְ ַרק ִעם ִל ָבּם ְ‬
‫ַא ַקת ִל ָבּם ַה ָשּׁרוּי ִבּ ְת ִמסּוֹת‬
‫ֶאת נ ֲ‬
‫הוּב ָתם‬
‫פּוֹרים יְ ַציְּ רוּ ֶאת ְדּמוּת ֲא ָ‬
‫קוֹלוֹת ַה ִצּ ִ‬
‫ֵר ְדּ וְ ַכ ְרכֹּם‬
‫ְבּנ ְ‬
‫וֹמין‬
‫ִבּ ְסגֻלּוֹת ֲא ִריכוּת ַהיּ ִ‬
‫ֵיהם ַה ְקּ ָצ ִרים‬
‫וְ י ְַנ ִציחוּ ֶאת ַחיּ ֶ‬
‫יהם ַה ְכּ ֵב ִדים‪.‬‬
‫ְכּ ַדף ְבּ ֵס ֶפר ִמ ִסּ ְפ ֵר ֶ‬
‫ְבּ ִר ְג ֵעי ַה ֶתּ ֶפר ֵבּין ַליְ ָלה ְליוֹם‬
‫ָפּ ַר ְמ ָתּ ֶאת ַע ְצ ְמ ָך ַעד סוֹף ַהחוּט‬
‫ירה ְנ ִקיָּה‬
‫ֵמ ִקיא ִס ְב ְל ָך ַבּ ֲא ִמ ָ‬
‫שׁוּטה ַעד ָה ֶע ֶצם‪.‬‬
‫וּפ ָ‬
‫ְ‬
‫ספיגה‬
‫ֶיה‬
‫ִא ִמּי ָח ְפ ָרה ְבּ ִצ ָפּ ְרנ ָ‬
‫ָבּ ֲא ָד ָמה‬
‫ֶאל בּוֹרוֹת ַה ְסּ ִפיגָה‬
‫ִכּי ִמ ְק ָלט לֹא ָהיָה ָלהּ ַבּ ַבּיִ ת‬
‫ֶיה‬
‫וְ ָכל ַחיּ ָ‬
‫ִמ ִמּ ְל ָח ָמה ְל ִמ ְל ָח ָמה‬
‫ֶיה‬
‫וְ ָכל ַחיּ ָ‬
‫ִמ ְסּ ִפיגָה ַל ְסּ ִפיגָה‪.‬‬
‫יס ְרת‪ ,‬ציפור מרוקאית" ‪ , 1‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪2009 ,‬‬
‫מתוך ספר שיריו החדש של ארז ביטון " ִתּ ְמ ִבּ ֶ‬
‫על המשורר ארז ביטון בלקסיקון הספרות העברית החדשה‬
‫‪ 1‬הספר נשלח על ידי ההוצאה למערכת "עיין ערך שירה"‬
‫‪5‬‬
‫אלי נצר‬
‫קצף לבן‬
‫יטי ַים ַה ְזּ ַמן‬
‫ִנזְ ַר ְקנוּ ַלחוֹף ְפּ ִל ֵ‬
‫ְבּ ִפינוּ ֶמ ַלח‬
‫ירינוּ אַצּוֹת‬
‫ִבּ ְנ ִח ֵ‬
‫וּ ְבאָזְ ֵנינוּ חוֹל‬
‫ֲא ָבל ֲא ַנ ְחנוּ נוֹ ְשׁ ִמים‬
‫ֲא ַנ ְחנוּ לֹא יוֹ ְד ִעים ֵמאַיִ ן ָבּאנוּ‬
‫ל ֹא יוֹ ְד ִעים ָל ָמּה ֲא ַנ ְחנוּ עוֹד ַחיִּ ים‬
‫לֹא יוֹ ְד ִעים ְכּלוּם ַעל ַע ְצ ֵמנוּ‬
‫ִנזְ ַר ְקנוּ ַלחוֹף ַו ֲא ַנ ְחנוּ תּוֹ ִהים וּ ְמ ַח ְפּ ִשׂים‬
‫ֲא ַנ ְחנוּ לֹא ַמ ְס ִפּיק ֲח ָכ ִמים‬
‫ְכּ ֵדי ָל ַד ַעת ַמ ֶשּׁהוּ ַעל ַע ְצ ֵמנוּ‬
‫ֶבּ ַטח לֹא ְכּ ֵדי ְל ָה ִבין ֶאת ֵפּ ֶשׁר ַה ִקּיּוּם‬
‫ידת ָה ֱאלֹ ִהים‬
‫וְ ַעל אַ ַחת ַכּ ָמּה וְ ַכ ָמּה ֶאת ִח ַ‬
‫ֲא ַנ ְחנוּ נוֹ ְשׁ ִמים שׁוֹ ְכ ִבים אַ ְפּ ַר ְק ָדּן ַעל ַהחוֹף‬
‫ֵעי ֵנינוּ ְפּקוּחוֹת ֶאל ֶה ָע ָנן ַה ֶשׁ ֶמשׁ וְ ַה ִצּפּוֹר‬
‫וּב ָחזֶה‬
‫רוֹטט ָבּ ֶא ְצ ָבּעוֹת ֶ‬
‫ֶרם ֵ‬
‫ַלּי חֹם ז ֶ‬
‫ָח ִשׁים גּ ֵ‬
‫אַה ָבה אוֹ ְכּ ֵאב‬
‫אוֹמ ִרים ֶשׁזֶּה ֲ‬
‫ַחנוּ ְ‬
‫ֲאנ ְ‬
‫יוֹד ִעים ְכּלוּם‬
‫ַחנוּ לֹא ְ‬
‫ֲא ָבל ֲאנ ְ‬
‫הוֹליד‬
‫וּל ִ‬
‫ָכּל יְ ָכ ְל ֵתּנוּ ִהיא ֶל ֱאכֹל וְ ִל ְשׁתּוֹת ְ‬
‫וְ ַל ֲעשׂוֹת ִמ ְל ָח ָמה‬
‫יוֹד ִעים ְכּלוּם ַעל ַה ָמּוֶת‬
‫ַחנוּ לֹא ְ‬
‫ֲאנ ְ‬
‫יוֹד ִעים ִאם הוּא סוֹף אוֹ ַה ְת ָח ָלה‬
‫ַחנוּ לֹא ְ‬
‫ֲאנ ְ‬
‫יטי זְ ַמן ֶשׁ ֵאין לוֹ ִשׁעוּר‬
‫ִנזְ ַר ְקנוּ ַלחוֹף ְפּ ִל ֵ‬
‫ַחנוּ ֶה ֶרף ֶרגַע ֶהנֵּף ַע ְפ ַעף‬
‫ֲאנ ְ‬
‫ֵאין ָבּנוּ ַה ְתּבוּנָה וְ ָהא ֶֹמץ ְלהוֹדוֹת‬
‫יוֹד ִעים ְכּלוּם ַעל ַמה ֶשּׁ ָהיָה‬
‫ֶשׁ ֵאין אָנוּ ְ‬
‫וְ ַעל ַמה ֶשׁיִּ ְהיֶה וְ ַעל ָה ֶרגַע ַהזֶּה‬
‫יע ָע ֶלה‬
‫ָלים ְל ָת ֵאר ָכּ ָראוּי ִנ ַ‬
‫ֲא ִפלּוּ ֵאין אָנוּ ְמ ֻסגּ ִ‬
‫ַחנוּ ָבּבוּאָה ֶשׁל ַמ ֶשּׁהוּ‬
‫יוֹד ִעים ִאם ֲאנ ְ‬
‫ַחנוּ לֹא ְ‬
‫ֲאנ ְ‬
‫ַציָה‬
‫יליז ְ‬
‫יב ִ‬
‫ירים ֶשׁל ֵאיזוֹ ִצ ִ‬
‫אוֹ ִשׁ ִ‬
‫אוֹ ִנ ָסּיוֹן ֶשׁנִּ זְ נַח‬
‫ֲא ִחיזַת ֵעי ַנ ִים אוֹ ְבּ ָדיָה‬
‫ַחנוּ ֵצרוּף ִמ ְק ִרים‬
‫יוֹד ִעים ִאם ֲאנ ְ‬
‫ַחנוּ לֹא ְ‬
‫ֲאנ ְ‬
‫שׁוּע‬
‫תּוּע אוֹ ַשׁ ֲע ַ‬
‫ַתּ ְע ַ‬
‫ֶשׁל ַה ָמּ ֶא ְס ְטרוֹ ַהגָּדוֹל‬
‫יוֹד ִעים ַבּבּ ֶֹקר‬
‫ַחנוּ לֹא ְ‬
‫ֲאנ ְ‬
‫‪6‬‬
‫ִאם ִנ ְחיֶה ַעד ֶע ֶרב‬
‫ַא ִפלּוּ ַעד ַה ָצּ ֳה ַריִ ם‬
‫וֲ‬
‫אַחרוֹן‬
‫ָכּל ַמ ֲע ֶשׂה ֶשׁ ָלּנוּ הוּא ִראשׁוֹן וְ ֲ‬
‫יוֹד ִעים‬
‫ַחנוּ לֹא ְ‬
‫ֲאנ ְ‬
‫רוֹנים‬
‫אַח ִ‬
‫אשׁוֹנים אוֹ ֲ‬
‫ִ‬
‫ַחנוּ ִר‬
‫ִאם ֲאנ ְ‬
‫וּכ ֶשׁלֹּא ִנ ְהיֶה עוֹד‬
‫ְ‬
‫יִשׁ ְטפוּ ַבּ ֲא ָדווֹת ְק ַטנּוֹת וְ ַרכּוֹת‬
‫ַלּי ַהיָּם ְ‬
‫גֵּ‬
‫ָהב‬
‫גּוּפנוּ ֶשׁ ִנּ ְט ְבּ ָעה ְבּחוֹל ַהזּ ָ‬
‫ֶאת ַתּ ְב ִנית ֵ‬
‫ַשׁ ִאירוּ ָשׁם ֶק ֶצף ָל ָבן‬
‫וְ י ְ‬
‫ימן ֶשׁלֹּא ָהיִ ינוּ ַל ָשּׁוְ א‬
‫ִס ָ‬
‫מתוך‪' :‬אדם עץ ארץ דם'—הוצאת 'ספרית פועלים' ו'מערכת'‬
‫אתה יכול‬
‫אַתּה יָכוֹל ָלבוֹא ֵא ַלי‬
‫ָ‬
‫אַתּה יָכוֹל‪.‬‬
‫ֲא ִני ָכּאן ָתּ ִמיד‪ָ ,‬‬
‫אוֹה ֶבת‬
‫רוֹע ֶדת וְ ֶ‬
‫ִהנֵּה י ִָדי ֶ‬
‫יוֹתר כֹּ ַח ֵמ ֲא ֶשׁר ַבּ ִמּ ִלּים‬
‫יֵשׁ ָבּהּ ֵ‬
‫אַתּה יָכוֹל ָלבוֹא ֵא ַלי‪.‬‬
‫ָ‬
‫לוֹמר ָדּ ָבר‬
‫יך ַ‬
‫ֵא ְינ ָך ָצ ִר ְ‬
‫יחה‬
‫יך ְל ַב ֵקּשׁ ְס ִל ָ‬
‫ֵא ְינ ָך ָצ ִר ְ‬
‫וּל ִה ְצ ַט ֵדּק‬
‫אוֹ ְל ַהיְ ִשׁיר ַמ ָבּט ְ‬
‫אוֹ ִל ְנדֹּר ְנ ָד ִרים‪.‬‬
‫ֵא ְינ ָך ַחיָּב ִל ְהיוֹת ָחזָק‪,‬‬
‫אַתּה‪,‬‬
‫ָתּבוֹא ְכּמוֹ ֶשׁ ָ‬
‫ֲא ִני ָכּאן‪ְ ,‬מ ַח ֶכּה‪.‬‬
‫אַל ֵתּ ֵל ְך‪ ,‬אַל ִתּ ְר ַחק‪,‬‬
‫רוֹבה וְ ַח ָמּה‪.‬‬
‫וְ ִהנֵּה י ִָדי‪ְ ,‬ק ָ‬
‫ידוּת ָך‬
‫ַעת ִבּ ְב ִד ְ‬
‫רוֹצה ָלג ַ‬
‫ֲא ִני ֶ‬
‫וּמ ֶמּ ִנּי‪.‬‬
‫ַבּ ְכּ ֵאב ַה ֻמּ ְפ ָלא ִמ ְמּ ָך ִ‬
‫לֹא ֶא ְשׁאַל ָדּ ָבר‬
‫וְ לֹא א ַֹמר ָדּ ָבר‬
‫ַא ִני‪.‬‬
‫אַתּה ו ֲ‬
‫ִנ ְהיָה ַרק ָ‬
‫מתוך "אהבנו הרבה אבל מעט"‪ ,‬הוצאת "ספרית הפועלים"‪.1999 ,‬‬
‫על המשורר אלי נצר בלקסיקון הספרות העברית החדשה‬
‫‪7‬‬
‫סילן סתו‬
‫‪2‬‬
‫קונטראפוסטו‪ :‬תנוחת יסוד‬
‫ָדּ ָבר ֶא ָחד הוּא ָשׁ ַכח‪,‬‬
‫רוֹמא‪,‬‬
‫ִאישׁ ָה ֵא ִלים ֶשׁל ָ‬
‫פּוֹסטוֹ‪,‬‬
‫קּוֹנ ְט ָר ְ‬
‫ֶאת ַח ְכ ַמת ַה ְ‬
‫וֹכהּ ְתּנוּעוֹת ִנגּוּד ַעזּוֹת‬
‫ֶדת ֶאל תּ ָ‬
‫ַה ְמּאַגּ ֶ‬
‫מוֹניָה ֲע ֻנגָּה‬
‫ְל ֶמ ֱחוַת ַה ְר ְ‬
‫יך ִמ ְת ַר ֶפּ ֶקת ָה ָע ְצ ָמה‬
‫ֵא ְ‬
‫ְל ִה ְשׁ ַתּ ֵבּר‬
‫ַה ִהיא‪,‬‬
‫ירי ֶשׁל ָה ֵאל‬
‫ְבּגוּפוֹ ַה ְשּׁ ִר ִ‬
‫ילי ֶשׁל ָה ֵא ָלה‬
‫ְבּ ֵגוָהּ ָה ֲא ִצ ִ‬
‫אָדם‪,‬‬
‫ֵא ִלים‪ִ ,‬כּ ְבנֵי ָ‬
‫טוֹמ ִנים ְבּ ִק ְר ָבּם ֶאת ֶשׂגֶב ַה ִה ָקּ ְסמוּת‬
‫ְ‬
‫ֶשׁ ַבּ ִפּתּוּל‪,‬‬
‫ֶאת ְתּבוּנַת ַה ִה ְת ַבּ ְטּלוּת ַה ְשּׁ ֵל ָמה‬
‫ִמ ְפּנֵי אוֹתוֹ ֶרגַע‬
‫ֶצח‬
‫חוֹלף‪ַ ,‬ה ָכּ ֵמ ַהּ‪ְ ,‬נחוּשׁוֹת‪ֶ ,‬אל ִציר ַהנּ ַ‬
‫ֵ‬
‫סינדרלה של מלח‬
‫ַחד ְשׁ ֵתּי אַגָּדוֹת‪,‬‬
‫רוֹצה ִלגְ רֹס י ַ‬
‫ֲא ִני ָ‬
‫ְל ַפ ֵסּי ְניָר ִמ ְס ַתּ ְל ְס ִלים‪,‬‬
‫יס ִטית‪,‬‬
‫יוֹנ ְ‬
‫ְל ַח ֵבּר ִגּ ְר ָסה ֶרוִ יזְ ִ‬
‫ֶשׁ ַתּ ְמ ִעיט ֶאת ַה ִמּיתוֹס‪:‬‬
‫ִס ְינ ֶד ֶר ָלה וְ ֵא ֶשׁת לוֹט ִנ ְפגָּשׁוֹת‬
‫עוֹטה ִר ְגשׁוֹת ֱאנוֹשׁ‬
‫גַּם ַה ַשּׁיִ שׁ ֶ‬
‫ִבּזְ ַמ ִנּים ֶשׁל ָחזוֹן‬
‫אלית‪,‬‬
‫לוֹח ֶצת ְבּ ַר ְג ָלהּ ַה ְשּׂ ָמ ִ‬
‫כוּכית ֶ‬
‫ַעל ַה ְזּ ִ‬
‫נַ‬
‫נוֹבט ַה ֶמּ ַלח‬
‫ַבּיְּ ָמ ִנית ֵ‬
‫על המשוררת סילן סתיו‬
‫ַצּיב‪,‬‬
‫ֶח ֶל ֶצת ִמן ַה ְנּ ִציב ַהיּ ִ‬
‫ֲחצוֹת‪ִ .‬היא נ ְ‬
‫יה‪ְ ,‬ל ִה ְת ַר ְענֵן‪,‬‬
‫יב ֶר ָ‬
‫ְמ ַט ְל ֶט ֶלת ֶאת ֵא ָ‬
‫ֻגזָה(‪,‬‬
‫ֶשׁם ִנ ָתּזוֹת ְבּר ְ‬
‫) ִטפּוֹת ַהגּ ֶ‬
‫ֶשׁף‪,‬‬
‫לוֹב ֶשׁת ֶאת ַשׂ ְל ַמת ַהנּ ֶ‬
‫ֶ‬
‫סּוּסים‬
‫וּמזְ ִמינָה ֶאת ַה ֶמּ ְר ָכּ ָבה‪ֶ ,‬את ַה ִ‬
‫ַ‬
‫ֻמּד‬
‫ַה ְמּג ָ‬
‫ָדי‬
‫וְ ֶאת ָה ַר ָכּב ָהאַגּ ִ‬
‫ָה ַע ְכ ָבּ ִריִּ ים‬
‫וְ הוּא‪ ,‬לוֹט‪ְ ,‬כּ ָבר ְמ ַח ֶכּה ָשׁם‪ַ ,‬בּ ַשּׁ ַער‪,‬‬
‫בוּרהּ בּוּעוֹת ֶשׁל‬
‫יח ֲע ָ‬
‫ַמ ְפ ִר ַ‬
‫קּוּקין ֶשׁל ֶכּ ֶשׁף‬
‫ְסדוֹם‪ ,‬בּוּעוֹת ֶשׁל ֲעמ ָֹרה‪ ,‬זִ ִ‬
‫ָפ ִרית‬
‫וְ ג ְ‬
‫יך ֶשׁל ֶמ ַלח‪.‬‬
‫ָס ְ‬
‫נִ‬
‫ָמ ָחר הוּא יְ ַח ֶכּה שׁוּב‪.‬‬
‫אַחר ַהיְּ ִריָּה‪.‬‬
‫ְל ַ‬
‫ַבּ ִכּ ָכּר‪.‬‬
‫‪ 2‬שם העט של ד"ר שרה דיצה קורצ'י‬
‫‪8‬‬
‫סבינה מסג‬
‫גן המנזר‬
‫ָפה ַבּגַּן‪.‬‬
‫יתי י ָ‬
‫ָהיִ ִ‬
‫אָמ ְר ָתּ ִלי ֶאת זֹאת‬
‫ַ‬
‫יתי עוֹד‪.‬‬
‫ָפ ִ‬
‫וְ י ִ‬
‫ֵמאָז‬
‫הוֹל ְך לוֹ ְל ַבדּוֹ‬
‫ַה ֵלּב ֵ‬
‫אוֹתי‬
‫מוֹשׁ ְך ִ‬
‫ֵ‬
‫מּוֹשׁ ְך אוֹתוֹ ‪-‬‬
‫ֶאל ֶשׁ ֵ‬
‫נוּדים‪ַ -‬מ ְחרוֹזוֹת‪ֲ -‬א ָב ִנים‬
‫ֶאל ְפּ ָר ִחים‪ֲ -‬ע ִ‬
‫ַה ְגּ ֵד ִלים ְבּ ַגנֵּי ִמ ְנז ִָרים‬
‫אוֹ ְבּ ִגנּוֹת י ְַלדוּת‬
‫מוֹציא ִסכּוֹת ִמ ְשּׂ ָע ִרי‬
‫ִ‬
‫ֵיהם‬
‫ַשׁ ִחיר ֵבּינ ֶ‬
‫ֶשׁיּ ְ‬
‫יב ִני ַל ְחלֹם ַעל ַס ְפ ָסל‬
‫מוֹשׁ ֵ‬
‫ִ‬
‫ְבּ ֶא ְמ ַצע ַהיּוֹם‬
‫ְבּ ֶא ְמ ַצע ַחיַּי‬
‫ְכּ ִאלּוּ ַהכֹּל ְכּ ָבר‬
‫חוֹרי‬
‫ֵמ ֲא ַ‬
‫אוֹ‬
‫ֶט ֶרם ֵה ֵחל‪,‬‬
‫ניווט‬
‫יוֹד ַעת‬
‫ֵא ִיני ַ‬
‫ִאם ֵה ִבין ִפּ ְתאוֹם ָדּ ָבר‬
‫אוֹ‬
‫הוּא ְמ ַה ֵתּל‬
‫הוֹל ְך ַבּח ֶֹשׁ ְך ֶאת ָהאָ ֶרץ‬
‫ַע ְכ ָשׁו י ְַל ִדּי ֵ‬
‫ָרוּע ִמ ָכּל‪.‬‬
‫אַמּן ַלגּ ַ‬
‫ִמ ְת ֵ‬
‫עוֹלם ַהזּוֹל‬
‫יך ָשׁמוּר ִמן ָה ָ‬
‫ָס ְ‬
‫י ְַל ִדּי ָה ַר ְך‪ ,‬נ ִ‬
‫יטים ַה ַמּ ְפ ִליגָה‬
‫תוֹך ֵתּ ַבת ַה ַתּ ְכ ִשׁ ִ‬
‫ְבּ ְ‬
‫ידי‬
‫ַעל ְפּנֵי ַמבּוּל ְתּ ִמ ִ‬
‫השירים מתוך מונוגמיה עילית ‪, 3‬‬
‫הוצאת הקיבוץ המאוחד‪2009 ,‬‬
‫י ְַל ִדּי‪ֶ ,‬שׁלֹּא ִס ַפּ ְר ִתּי לוֹ ֶאת ִכּ ָפּה ֲא ֻד ָמּה‬
‫תוּכה‪,‬‬
‫ֶשׁלֹּא ְל ַה ְב ִהילוֹ ְבּ ֶב ֶטן ֲח ָ‬
‫ְבּ ַציּ ִָדים‬
‫חוֹת ְך ַדּ ְרכּוֹ ַבּ ְסּ ַב ְך‬
‫ֵ‬
‫ַפשׁוֹ‬
‫ָכּל עוֹד נ ְ‬
‫על סבינה מסג בלקסיקון הספרות העברית החדשה‬
‫לוֹמד ִל ְהיוֹת‬
‫ֵ‬
‫זְ ֵאב‪.‬‬
‫‪ 3‬הספר נשלח על ידי ההוצאה למערכת "עיין ערך שירה"‬
‫‪9‬‬
‫יהודית מוסל‪-‬אליעזרוב‬
‫שמלת קוצים‬
‫אַר ַבּע‬
‫ְכּ ֶשׁ ָהיְ ָתה ַבּת ָשׁלוֹשׁ‪ְ -‬‬
‫ַלגַּלּוֹת‪ֵ ,‬עי ַנ ִים חוּמוֹת‬
‫ְבּ ָפ ִנים ְסג ְ‬
‫וְ גֻמּוֹת ֲע ֻמקּוֹת‪,‬‬
‫ָק ְראָה ָלהּ ָתּ ִמיד ַה ַגּ ֶנּנֶת ִבּ ְצחוֹק‬
‫קוּבה"‪,‬‬
‫" ַע ְג ָב ִניָּה ְר ָ‬
‫אַף ַפּ ַעם לֹא ָק ְראָה ִבּ ְשׁ ָמהּ‬
‫קוּבה"‪.‬‬
‫ָתּ ִמיד " ַע ְג ָבנִ יָּה ְר ָ‬
‫ְכּ ֶשׁ ָהיְ ָתה ַבּת ָח ֵמשׁ ִס ְפּ ָרה ָלהּ ִא ָמּהּ‬
‫אוֹתהּ‪:‬‬
‫ַעל ִל ְד ָתּהּ ָ‬
‫יתי ֶשׁזֹּאת י ְַל ָדּה‬
‫" ְכּ ֶשׁ ָר ִא ִ‬
‫אוֹת ְך ֵמ ַה ִמּ ָטּה"‪.‬‬
‫יתי ִלזְ רֹק ָ‬
‫ָר ִצ ִ‬
‫ְבּיוֹם ִשׁ ִשּׁי ֶא ָחד‬
‫ְכּ ֶשׁ ָחזְ ָרה ִמ ֵבּית ַה ֵסּ ֶפר‬
‫ימוּסים ֶשׁ ַבּ ִמּ ְט ָבּח‬
‫ַבּ ֲה ֻמ ַלּת ְשׁאוֹן ַה ְפּ ִר ִ‬
‫ָח ְמ ָקה ְבּ ֶשׁ ֶקט‬
‫חוֹרית‪,‬‬
‫ְל ִמ ְר ֶפּ ֶסת ַה ַבּיִ ת ָה ֲא ִ‬
‫ָשׁ ָבה ֲא ֵב ָלה ַעל ָה ִר ְצ ָפּה‬
‫יְ‬
‫וְ לֹא ָר ְצ ָתה ָלקוּם‪.‬‬
‫רקוויאם‬
‫ָר ַח‬
‫ְבּ ֻח ְר ַשׁת ַהיּ ֵ‬
‫ָשׁם ָח ְרבוֹת ֵבּית ַה ְמּצ ָֹר ִעים‬
‫ֵמ ֵעת ָל ֵעת‬
‫ַבּ ֲח ֵשׁ ָכה‬
‫ֵבּין ֶס ַלע ְל ֵעץ‬
‫אַשׁ ָפּה‬
‫ְל ֵתל ְ‬
‫ִנ ָתּן ְל ַה ְב ִחין‪,‬‬
‫ימ ְט ִרית‬
‫ִבּ ְדמוּת ִבּ ְל ִתּי ִס ֶ‬
‫עוֹלה ֵמ ָע ָפר‬
‫ָ‬
‫ִנ ֶתּ ֶקת ֵמ ֵעץ‬
‫וְ ִנ ְט ַמ ַעת ָבּ ֲא ָד ָמה‪.‬‬
‫מזמור הילדים לאיש מן הישוב‬
‫ַעד ֶשׁיְּ ַסיֵּם ַבּ ְגרוּת‪...‬‬
‫ַעד ֶשׁיְּ ַסיֵּם ָצ ָבא‪...‬‬
‫יטה‪...‬‬
‫יב ְר ִס ָ‬
‫אוּנ ֶ‬
‫ַעד ֶשׁיְּ ַסיֵּם ִ‬
‫ַעד ֶשׁ ְתּ ַסיֵּם ֶאת ַה ָשּׁנָה‪...‬‬
‫ַעד ֶשׁ ִתּ ְת ַח ֵתּן‪...‬‬
‫ַעד ֶשׁ‪...‬‬
‫טוֹרסוֹת ַשׁיִ שׁ‬
‫ְ‬
‫מוֹנרוֹ‬
‫וּמ ְר ִלין ְ‬
‫ֶשׁל אָפּוֹלוֹ ֶ‬
‫רוּצים‬
‫בוּרה ְפּ ִ‬
‫ַבּ ֲארוֹנוֹת ְק ָ‬
‫ִנ ְתגַּלּוּ ַבּ ֻח ְר ָשׁה‪.‬‬
‫יוֹשׁב ָה ִאישׁ ִמן ַהיִּ שּׁוּב‬
‫ָכּ ְך ֵ‬
‫ִל ְפנֵי ַשׁ ַער ַהחֹק‬
‫ישׁימוֹן צוֹנֵן ִנ ְמ ָשׁ ְך ַעד‬
‫וִ ִ‬
‫ַה ַקּו ַה ָשּׁחֹר ֶשׁל ָהא ֶֹפק‪.‬‬
‫אַשׁ ָפּה‬
‫ַע ְכ ָשׁו ֻס ְלּ ָקה ָה ְ‬
‫וְ ֵאי ִמי ָשׁ ַתל ְפּ ָר ִחים‬
‫ֻקּים ֵה ֵנצּוּ‪.‬‬
‫יצים יְ ר ִ‬
‫וְ ִצ ִ‬
‫ֵמ ַע ָתּה ַחיָּיו ְק ֵר ִבים ְל ִק ָצּם‪.‬‬
‫מתוך ספר שיריה החדש של יהודית מוסל‪-‬אליעזרוב " ַבּז" ‪ , 4‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪2009 ,‬‬
‫על המשוררת יהודית מוסל‪-‬אליעזרוב בלקסיקון הספרות העברית החדשה‬
‫‪ 4‬הספר נשלח על ידי ההוצאה למערכת "עיין ערך שירה"‬
‫‪10‬‬
‫שמעון שלוּש‬
‫לאן את מדייקת כל כך‬
‫לזכר המשוררת מירי בן‪-‬שמחון‬
‫תּוֹד ָעה ִהיא ִאי‬
‫ירי‪ַ ,‬ה ָ‬
‫ִמ ִ‬
‫בוֹתי‬
‫אַה ַ‬
‫ַא ִני ְמ ֻע ְר ָבּב ָה ְרגָשׁוֹת ַע ְכ ָשׁו ִעם ִכּוּוּנֵי ֲ‬
‫וֲ‬
‫תּוֹד ָעה ִהיא ִאי ַק ְפּ ִריזִ י‪.‬‬
‫ירי‪ַ ,‬ה ָ‬
‫וּמ ִ‬
‫ִ‬
‫קוֹל ִניִּ ים ִמ ֶמּ ִנּי‬
‫ימיִּ ים ָ‬
‫שׁוֹעה ֶאל ָתּוִ ים ְפּ ִנ ִ‬
‫אַתּ ָ‬
‫ְכּ ֶשׁ ְ‬
‫אוֹתי ֵא ַליִ ְך‬
‫קּוֹשׁרוֹת ִ‬
‫אַתּר ֶאת ַה ִמּ ִלּים ֶשׁ ְ‬
‫ְל ֵ‬
‫אוֹתי ְל ַמה ֶשּׁהוּא ֲע ָר ֶפל‪.‬‬
‫ֶה ְחז ְַר ְתּ ִ‬
‫יוֹתר טוֹב‬
‫יוֹד ַע ֵ‬
‫ַע ְכ ָשׁו ֲא ִני ֵ‬
‫ֶשׁ ָהיִ ינוּ ְמ ֻח ָבּ ִרים ַבּ ֲחלוֹם‬
‫אוֹת ְך רוֹאָה‬
‫רוֹאה ָ‬
‫ְכּ ֶשׁ ֲא ִני ֶ‬
‫וּמ ְת ַק ֶשּׁ ֶרת ֵא ַלי‬
‫אוֹתי ִ‬
‫ִ‬
‫ְכּ ִאלּוּ אַף ֶא ָחד לֹא ִנ ְמ ָצא‬
‫ְלי ִָדי‬
‫וְ עוֹד לֹא ָל ַמ ְד ִתּי‬
‫אוֹתם‬
‫ַהג ִא ָתּ ְך ְל ַבד ֵבּין ָ‬
‫ְל ִה ְתנ ֵ‬
‫ירים‪,‬‬
‫ַחנוּ ַמ ִכּ ִ‬
‫ָשׁים ֶשׁ ֲאנ ְ‬
‫ֲאנ ִ‬
‫ֹאשׁי‬
‫אוֹת ְך ְבּר ִ‬
‫בוֹדד ַרק ָ‬
‫ְמ ֵ‬
‫יוֹד ַע ְבּ ִדיּוּק‬
‫וְ ִנ ְד ֶמה ִלי ֶשׁ ֲא ִני ֵ‬
‫ֶקת ָכּל ָכּ ְך‪.‬‬
‫אַתּ ְמ ַדיּ ֶ‬
‫ְלאָן ְ‬
‫תבאנה שעות אחרות‬
‫ִר ְק ִחי ִלי ְדּ ָמעוֹת‬
‫ָבים‬
‫ִמ ַדּם ֲענ ִ‬
‫סוּרים;‬
‫ֵפּרוֹת ֲא ִ‬
‫יצים‬
‫ִר ְק ִחי ִלי ִמ ִ‬
‫תוּקים ִמ ֶבּ ִכי‬
‫ְמ ִ‬
‫אָכים יִ ְשׁתּוּ‬
‫ֶשׁ ַה ַמּ ְל ִ‬
‫אוֹני‪.‬‬
‫וְ יִ ְרווּ ִמ ִצּ ְמ ִ‬
‫אוֹת ְך ִמ ָתּא ֶט ֶלפוֹן‬
‫אָס ְפ ִתּי ָ‬
‫דּוּע לֹא ַ‬
‫ַמ ַ‬
‫ַבּקֹּר?‬
‫השירים מתוך הספר "אלגריה" ‪ , 5‬הוצאת‬
‫כרמל‪ ,‬ירושלים‪2009 ,‬‬
‫לֹא נָבוֹא ָבּ ֶהם ְדּ ָמ ָמה‪,‬‬
‫לֹא ִנ ְרוֶה ִמ ִצּ ְמאוֹנָהּ‪.‬‬
‫על המשורר שמעון שלוש‬
‫אָז ָתּבֹאנָה ָשׁעוֹת ֲא ֵחרוֹת‬
‫הוּלים‬
‫ֵמ ֵה ִדים ְבּ ִ‬
‫מוֹנים‪.‬‬
‫וְ ַר ִבּים יִ ְהיוּ ַה ַמּ ְט ִ‬
‫אָמ ְר ִתּי ָל ְך‬
‫זֶה ֵמ ֱאל ִֹהים‪ַ ,‬‬
‫יתי ִל ְשׁמ ַֹע‬
‫ֶשׁ ָר ִצ ִ‬
‫אָדם‬
‫ֶאת ָכּל ָה ָ‬
‫ֵיתים‪,‬‬
‫ֵמ ֵע ֶבר ַל ַחיָּה ֶשׁ ָבּ ְק ָעה ֵמ ַהר ַהזּ ִ‬
‫ָמים‬
‫ִמיּ ִ‬
‫בּוֹכים‬
‫וּמ ַהר ַה ִ‬
‫ֵ‬
‫תּוֹעים‪.‬‬
‫וְ ַה ִ‬
‫‪ 5‬הספר נשלח למערכת "עיין ערך שירה"‬
‫‪11‬‬
‫אנדרי פישהוף‬
‫נשען על הרוח‬
‫רוּח ֵמ ַעל ַה ֶסּ ַלע ְבּרֹאשׁ ַה ִנּ ְק ָרה‬
‫ִנ ְשׁ ָען ַעל ָה ַ‬
‫אוֹתי"‪.‬‬
‫אוֹמ ֶרת‪ְ " :‬גּבוּל ָתּ ִמיד ִה ְפ ִחיד ִ‬
‫יך ֶ‬
‫ְשׁ ַמ ְע ִתּ ְ‬
‫ָלים ִל ְחיוֹת ִבּ ְל ָע ָדיו‪,‬‬
‫אַך ֵאינֶנּוּ ְמ ֻסגּ ִ‬
‫ְ‬
‫ִנ ְד ֶמה ֶשׁ ֵה ַשׁ ְב ִתּי ְל ָך‬
‫יה ִנ ְשׁ ַע ְנ ִתּי‬
‫רוּח ָע ֶל ָ‬
‫ְכּ ֶשׁ ָה ַ‬
‫אוֹתי ְל ֶפ ַתע‬
‫ָעזְ ָבה ִ‬
‫ֻלּה ֶשׁל ֵבּית ַה ָקּ ֶפה‪.‬‬
‫וְ ָת ְל ָשׁה ַחלּוֹן ַבּ ִמּ ְר ֶפּ ֶסת ָה ֲעג ָ‬
‫ֶשׁם ָשׁקוּף ֶשׁל אַזְ ָה ָרה‪,‬‬
‫ַה ְשּׁ ָב ִבים‪ ,‬גּ ֶ‬
‫אוֹתם‪.‬‬
‫ֵרשׁוּ ָ‬
‫הוּרי וְ ג ְ‬
‫מוּך ְל ִה ְר ַ‬
‫ָפלוּ ָס ְ‬
‫נְ‬
‫ַבּ ְמּ ָע ָרה‪ָ ,‬האוֹר ֶשׁ ִנּ ְכנַס ַבּ ֵסּ ֶתר‬
‫יח עוֹד ָל ֵצאת‬
‫ֵאינוֹ ַמ ְצ ִל ַ‬
‫ַפנֵף‬
‫יכה ְלנ ְ‬
‫ָדר ַמ ְמ ִשׁ ָ‬
‫וּמ ַעל ַה ֶסּ ַלע ַהגּ ֵ‬
‫ֵ‬
‫אַחד ָע ָשׂר‪:‬‬
‫נוֹשׂ ֵאי ַה ִדּ ֵבּר ָה ַ‬
‫יה ַה ַמּ ַתּ ְכ ִתּיִּ ים ְ‬
‫ֶאת ְשׁ ָל ֶט ָ‬
‫ֶיך!"‬
‫"אַל ְתּ ַצ ֵלּם‪ְ ,‬גּבוּל ְל ָפנ ָ‬
‫ַעזֹר‪.‬‬
‫ְכּלוּם לֹא י ֲ‬
‫ילדים יש להחזיק ביד‬
‫בוֹהים ִמ ְמּ ָך‬
‫אוֹתם ְגּ ִ‬
‫רוֹאה ָ‬
‫אַתּה ֶ‬
‫ִפּ ְתאוֹם ָ‬
‫ֲח ָכ ִמים‬
‫ֶיך ָבּ ֵטל ְבּ ִשׁ ִשּׁים‬
‫ְכּ ִאלּוּ ִנ ְסיוֹן ַחיּ ָ‬
‫וּמֻזיָּף‬
‫ְ‬
‫יך גַּם ֵאלּוּ ַה ִבּ ְל ִתּי ִנ ְס ָבּלוֹת‬
‫כוּנוֹת ָ‬
‫ֶ‬
‫יוֹר ֵשׁי ְתּ‬
‫ֵהם ְ‬
‫ַה ְכּבוּיוֹת ְבּ ַמ ָבּ ְט ָך‬
‫יהם ְמ ַשׂ ֲח ִקים ִמ ְשׂ ֲח ֵקי ַמ ְח ֵשׁב‬
‫ֶצ ֱא ָצ ֵא ֶ‬
‫רוֹבים ֲא ִמ ִתּיִּ ים‬
‫ִעם ִ‬
‫אַתּה‬
‫וְ ָ‬
‫ָבּא ְל ָך ִל ְצעֹק סוֹף‪-‬סוֹף‪:‬‬
‫יְ ָל ִדים יֵשׁ ְל ַה ְחזִ יק ַבּיָּד‬
‫לבסוף‪ ,‬כל מלחמה‬
‫ֶמת‪,‬‬
‫ְל ַבסּוֹף ָכּל ִמ ְל ָח ָמה ִמ ְס ַתּיּ ֶ‬
‫ֻלּן‪,‬‬
‫גַּם ַה ִמּ ְל ָח ָמה ְבּ ַע ְצ ֵמנוּ‪ִ ,‬ע ֶקּ ֶשׁת ִמכּ ָ‬
‫תוֹהה‪,‬‬
‫ְמ ֻח ֶפּ ֶשׂת ְל ָ‬
‫אַכז ִָרית ַעד ִדּמּוּם ַה ָדּם‪,‬‬
‫ְ‬
‫ֻצּ ִחים‪,‬‬
‫וּמנ ָ‬
‫ַצּ ִחים ְ‬
‫ְללֹא ְמנ ְ‬
‫ֻתּר‪.‬‬
‫ִמ ְל ָח ָמה ַתּ ַחת ַה ֶדּגֶל ַה ָשּׁקוּף ֶשׁל ַה ְמּי ָ‬
‫ַחנוּ‪.‬‬
‫ִכּי ִע ָמּהּ ִנ ְג ָמ ִרים גַּם ֲאנ ְ‬
‫אַחת‪.‬‬
‫קוֹרה ַרק ַפּ ַעם ַ‬
‫וְ זֶה ֶ‬
‫השירים מתוך ספר השירים "אבק סוסי הבר" ‪ , 6‬הוצאת "אוניקס"‪2006 ,‬‬
‫‪ 6‬הספר התקבל במערכת "עיין ערך שירה"‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫רחל אשד‬
‫מקרצפת חלום‬
‫נוּחה ְל ָבנָה‪.‬‬
‫ִל ְפ ָע ִמים ֲא ִני ִמ ְתאַוָּה ִל ְמ ָ‬
‫אָחזָה ִבּי‬
‫ָשׁ ִביס ֲח ַמ ְק ַמק ָהיָה ְלזוֹ ֶשׁ ֲ‬
‫ִפּ ְתאוֹם‪,‬‬
‫פּוֹת ַחת ַחלּוֹן‬
‫ַבּבּ ֶֹקר ֲא ִני ְמ ַק ְר ֶצ ֶפת ֲחלוֹם‪ַ ,‬‬
‫רוּחהּ‪.‬‬
‫רוּכה ְכּ ָ‬
‫ַל ֲהפוּגָה ֲח ָ‬
‫ילית‪,‬‬
‫נוֹצה ֱאוִ ִ‬
‫מוּלי ִצפּוֹר ִמ ְת ַק ֶשּׁ ֶטת ְבּ ָ‬
‫ִ‬
‫קוֹלהּ‪,‬‬
‫גּוֹר ֶרת ַר ְג ַלי ְבּ ַביִ ת ֶא ְביוֹן ְכּ ָ‬
‫ֶ‬
‫אתי ָכּתוּב‪:‬‬
‫ְבּ ַדף ֶשׁ ִה ְצ ַפּ ְנ ִתּי ָמ ָצ ִ‬
‫אַ ְתּ יְ כ וֹ ָל ה‪.‬‬
‫*‬
‫עיני הסומות‬
‫שׁוֹכ ַחת‬
‫ַא ִני ַ‬
‫ָח ְלפוּ ָשׁ ִנים‪ ,‬ו ֲ‬
‫גּוּשׁ וְ ֶח ְל ָקה‪ֶ ,‬א ְגרוֹף מוּנָף‪,‬‬
‫ָפּ ִנים ְמאַיְּ מוֹת ַמ ְל ִבּינוֹת‬
‫ַבּ ֲח ֵשׁ ָכה‪.‬‬
‫פּוֹעם ִשׁ ִשּׁים ְבּ ַד ָקּה‬
‫ַה ֵלּב ֵ‬
‫אַבּא‬
‫גַּם ִבּ ְל ָע ֶדי ָך‪ָ ,‬‬
‫יפה‬
‫ֵאשׁ ָבּאָה ִמ ְלּ ַמ ָטּה‪ַ ,‬מ ִקּ ָ‬
‫נוֹשׁ ֶכת‬
‫ֶאת ַפּ ֲא ֵתי ַה ִמּ ָטּה‪ֶ ,‬‬
‫אתהּ‪.‬‬
‫ַחלּוֹן ָפּתוּ ַח‪ִ ,‬פּי ָפּעוּר ִל ְק ָר ָ‬
‫ֵעינַי ַהסּוּמוֹת רוֹאוֹת ֶשׁ ֶמשׁ ְשׂ ֵב ָעה זוֹנָה‪.‬‬
‫אל תמעכו את גרוני‬
‫ִבּ ְשׁ ִביל ַה ֶבּטוֹן ַה ָצּרוּב‬
‫הוֹל ִמים ְצ ָע ִדים ָבּ ֶא ֶבן‪,‬‬
‫ְ‬
‫ֻתּל‪.‬‬
‫הוֹל ִמים ְכּ ֻק ְרנָס ְמפ ָ‬
‫ְ‬
‫לוֹח ֶשׁת‪,‬‬
‫"אַל ִתּ ְד ְרכוּ ָע ַלי"‪ֶ ,‬‬
‫"אַל ִתּ ְמ ֲעכוּ ֶאת ְגּרוֹ ִני"‪.‬‬
‫קּוֹתי ְמ ַר ְקּדוֹת ַל ֶקּ ֶצב‪,‬‬
‫ַר ַ‬
‫יצה‪.‬‬
‫יְ ֵר ַכי ִנ ְר ָתּמוֹת ָל ִר ָ‬
‫נּוֹח ִעם ֶכּ ֶלב‬
‫וְ ִאישׁ ִנ ַ‬
‫ַמ ְמ ִתּיק ְל ֶע ְב ִרי‪:‬‬
‫דּוּריִ ְך‪ַ ,‬ח ְבּ ִקי ֶאת ַה ַכּר‪,‬‬
‫ְט ִלי ַכּ ַ‬
‫פּוּך ָח ָדשׁ‪.‬‬
‫ָמ ָחר יִ ְהיֶה ְ‬
‫על המשוררת רחל אשד ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"‬
‫‪13‬‬
‫רבקה ירון‬
‫גופי ואני‬
‫יוֹשׁ ב ְבּ ֻכ ְר ָס ִת י?‬
‫ִמ י ֵ‬
‫ִמ י אוֹ ֵכ ל ִמ ַצּ ַל ְח ִתּ י?‬
‫ִמ י שׁוֹ ֵכ ב ְבּ ִמ ָטּ ִת י?‬
‫לוֹמ י?‬
‫ִמ י חוֹ ֵל ם ַבּ ֲח ִ‬
‫תוֹך גּוּף זֶה?‬
‫עוֹשׂ ה ְבּ ְ‬
‫ַמ ה ֲא נִ י ָ‬
‫‪.1‬‬
‫גּוּפי לֹא ְמ ַד ֵבּר ִא ִתּי‬
‫ִ‬
‫ָרה‪.‬‬
‫ְמ ַד ֵבּר ָשׂ ָפה ז ָ‬
‫לוֹמי‬
‫שׁוֹמ ַעת ֻמ ְמ ִחים ֲא ִני רוֹאָה ַמ ה ְשׁלוֹמוֹ ַמ ה ְשׁ ִ‬
‫ֲא ִני ַ‬
‫ימוּל ָט ִני‬
‫לּוּמי ָל ָב ן‪ָ -‬שׁחֹר ְבּ ַת ְרגּוּם ִס ְ‬
‫ְבּ ִצ ֵ‬
‫יב ַרי וְ ָכאן ְשׂ ֵדה ָה ְר ִאיָּה ֶשׁ ִל י‪.‬‬
‫מוֹתי ֵא ָ‬
‫ֵא לּוּ ַע ְצ ַ‬
‫נִ ְר ֶא ה ֶשׁ ִנּ ְפ ַר ְדנוּ‪ִ .‬כּ י‬
‫יתי אוֹתוֹ‪.‬‬
‫לֹא ָר ִא ִ‬
‫לּוּמים ָה ֵא ֶלּה‪ֲ ) .‬א ִני לֹא‪ָ -‬שׁם‪(.‬‬
‫ַר ק ַבּ ִצּ ִ‬
‫ַא ִני‬
‫גּוּפי ו ֲ‬
‫ֲהלֹא ֵמ ַעל ְלכֹל ָס ֵפק ִ‬
‫ֶמ ָט ִפ י ִז ית‬
‫ֶפשׁ‬
‫) ִט ְפּ ָשׁה‪ .‬גּוּף וְ נ ֶ‬
‫גּוּפי אָנוּ ֲא ִני ָכּאן‪(.‬‬
‫ַח ָדּו אָנוּ ֶא ָחד אָנוּ אָנוּ ֶא ָחד ֲא ִני אָנוּ ֶא ָחד ֲא ִני ִ‬
‫יְ‬
‫אָז ַמ ה יְ ֵהא ָע ַלי ִא ם ָה ַרגְ ַליִ ם ָה ֵעינַיִ ם לֹא יִ זְ ְכּרוּ ֶא ת‬
‫ֻלּנוּ‬
‫יכה ֶא ת ְפּנֵי‪-‬כּ ָ‬
‫ַה ֲה ִל ָ‬
‫ֵא יפֹה יִ ְמ ְצאוּ ַמ ֲח ֶסה ֵריחוֹת קוֹלוֹת ְרגָשׁוֹת ְתּמוּנוֹת ִרגּוּשׁ ִמשּׁוּשׁ ִגּשּׁוּשׁ‬
‫יסה ֵא ֵלינוּ‬
‫ְבּ ַשׁ ֲע ֵרי ְכּ ִנ ָ‬
‫ְבּ ֶפ ַתח ַה ְבּ ָק ִרים‬
‫וּמה יִ ְק ֶרה ִא ם‬
‫ַ‬
‫וּמה יִ ְהיֶה‬
‫ַ‬
‫יָבוֹא יוֹם ְו‬
‫אָבין‬
‫לֹא ִ‬
‫גּוּפ י ְל ֵב ין ֲא נִ י‪.‬‬
‫ַמ ה‪ֶ -‬ק ֶשׁ ר ֵבּ ין ִ‬
‫‪.2‬‬
‫ָדי‬
‫ֲא ִני ְמ ַה ֶלּ ֶכת ֵבּ ין י ַ‬
‫דּוֹתי‬
‫ָדים ָשׁ ְכחוּ ֶא ת ִמ ַ‬
‫ְבּג ִ‬
‫ימיִּ ים‬
‫ֶמת יְ ָח ִסים ִא ְינ ִט ִ‬
‫ְמ ַקיּ ֶ‬
‫ָעי‪ַ ,‬היָּד‬
‫ַע ַליִ ם ֶא ת ַמגּ ִ‬
‫נֲ‬
‫ָדי ֵבּ ין ַה ִמּ ִלּים‬
‫יַ‬
‫ָדי י ְָדעוּ ְכּ ָסיוֹת‪ְ ,‬כּ ָפפוֹת‬
‫יַ‬
‫ִמ ִלּים‬
‫ִלטּוּף ֲע ִדי ַע ל ִמ ְר ָק ָמ ן‬
‫ֲארֻכּוֹת‬
‫‪14‬‬
‫ָדי‬
‫ֲאנִ י ְמ ַה ֶלּ ֶכת ֵבּ ין י ַ‬
‫ָדי ְמ ַה ְלּכוֹת ֵבּ ין ַה ִמּ ִלּים‬
‫יַ‬
‫ימיִּ ים‬
‫יְח ִסים ִא ְינ ִט ִ‬
‫ָדי ְמ ַקיְּ מוֹת ָ‬
‫יַ‬
‫ְפּ ִסיק ְנ ֻק ָדּה ְנ ֻק ָדּ ַתיִ ם ַקו‪ַ -‬מ ְפ ִריד ַמ ָקּף‬
‫צוֹרבוֹת‬
‫נוֹב ַע ַמ ְק ִלידוֹת ְ‬
‫חוֹרטוֹת ְבּ ֵעט ֵ‬
‫ְ‬
‫ֶמת‬
‫ַמגּ ֶ‬
‫ֲא ִני ְמ ַה ֶלּ ֶכת ֲע ַדיִ ן ְמג ְ‬
‫יך ֶא ֶרץ מוֹ ָצא‬
‫ֵשׁ ם ַתּ ֲא ִר ְ‬
‫ֶז ה ָהיָה‬
‫ָמ ַתי‬
‫ְו ָהיָה ַמ ְס ִפּיק‪ַ ,‬מ ְס ִפּיק ִא ם‬
‫ֹאמר‪ִ ,‬ה ְס ִפּיק‪.‬‬
‫ָמאן ְדּהוּ י ַ‬
‫ָד ְע ִתּי‬
‫ְו לֹא י ַ‬
‫מוֹחי‬
‫ִ‬
‫רוֹשׁ ֶמת‬
‫נוֹשׁ ֶמת ַחיִּ ים ֶ‬
‫וְ ָה ַל ְכ ִתּי ַחיָּה ֶ‬
‫ַתּ ֵחי ַמ ֲע ָרכוֹת‬
‫דּוֹמה ַל ַמּ ְח ֵשׁב ִנ ָתּן ְל ָשׁ ְטחוֹ ַע ל ָצ ג ֵא ֶצל ְמנ ְ‬
‫ֶ‬
‫יוֹד ִעים ָשׁ ם‬
‫ְ‬
‫ילים ֶשׁ ָר ַשׁ ְמ ִתּי ֶשׁ‬
‫ִל ְקרֹא ְבּ ָק ְב ֵצי ְגּ ִל ִ‬
‫ָד ְע ִתּי‪.‬‬
‫לֹא י ַ‬
‫ַבּ ֲארוֹן ַה ִקּיר ְשׁ ֵתּי שׁוּרוֹת‬
‫יקים‬
‫ָקים‪ִ ,‬תּ ִ‬
‫אַרנ ִ‬
‫נוֹשׂאוֹת ְ‬
‫ֲארֻכּוֹת ְ‬
‫ִפּ ְנ ַקס ַה ְכּתוֹבוֹת ֶשׁ ל ִא ָמּא‬
‫יכי ֵל ָדה‪,‬‬
‫וּפ ָר ִטים ִנ ְלוִ ים‪ַ :‬תּ ֲא ִר ֵ‬
‫ְ‬
‫רוּעים‬
‫ֵא ִ‬
‫ַגּ ם יוֹם ָמ ֶות‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫יע ְבּ ִלי י ְַלדוּת‬
‫ַס ִתּי ְנ ָכ ִסים ֵמ ָע ַל י ָר ִק ַ‬
‫ִכּנּ ְ‬
‫ְנ ָכ ַסי ַבּ ָדּרוֹם‬
‫ְנ ָכ ַסי ַבּ ָצּפוֹן‬
‫הוֹרים‬
‫ְמ ַב ֶקּ ֶשׁת ְרשׁוּת ִ‬
‫ִל ְשׁהוֹת ֵבּינָם ִל ְשׁמ ַֹע רוּחוֹת‬
‫אַנ ִדּים אַ ְר ַבּע ָהרוּחוֹת‬
‫ְליַד ָה ְ‬
‫ֶשׁ ל ָה ִא ינְ ְדּ יוֹ‪ַ ,‬ה ָפּ ָצ ' ָמ ָמ א‬
‫וּשׁ ֵא ָל ָת הּ‬
‫ְ‬
‫ֵאיפֹה ָה ִיית ֲהלֹא ֵבּינֵינוּ‬
‫ַבּ ִי ת‬
‫‪15‬‬
‫אוֹרי ברנשטיין‬
‫‪7‬‬
‫על השימוש בביוגרפיה האישית בשירה‬
‫מתוך הספר‪ :‬על הפרסונה ופרקים אחרים בשירה‪,‬‬
‫הוצאת הקיבוץ המאוחד‪2008 ,‬‬
‫א‪.‬‬
‫השירה המודרנית האירופית והאמריקנית‪ ,‬וכן מרבית השירה העברית‬
‫בת זמננו‪ ,‬עוסקות יותר ויותר בחייו הפרטיים של המשורר‪ .‬לא רק‬
‫שעידן האפוסים הסתיים זה מכבר‪ ,‬אלא שגם הניסיונות ליצור מערכת‬
‫מורכבת ורבת היקף של שירה מתמעטים‪ .‬ה'קנטוס' של פאונד‪' ,‬פטרסון'‬
‫של קרלוס ויליאמס‪' ,‬ספון ריבר' של מסטרס‪ ,‬או 'טריסטה' של וייחו‬
‫ומחזורי השירים של סט‪ .‬ג'ון פרס ואחרים נכתבו כבר בתחילת ובאמצע‬
‫המאה העשרים‪ .‬באורח מוזר גם מחזות שיריים אינם נכתבים עוד‪:‬‬
‫אליוט‪ ,‬כריסטופר פריי‪ ,‬פול דלודל עשו ניסיונות‬
‫משמעותיים אחרונים בכיוון זה‪ .‬ניתן לומר‪ ,‬אם כי בהכללה מסוכנת‪ ,‬כי‬
‫רק משוררים מזרח‪-‬אירופיים‪ ,‬כמו הרברט‪ ,‬שימבורסקה‪ ,‬הולוב‪ ,‬פטרוב‪,‬‬
‫ומילוש‪ ,‬עודם עוסקים בנושאים שאינם אינטימיים בלבד ושאינם רק‬
‫תרגום של חוויותיהם המשפחתיות‪ ,‬של אירועי יום‪-‬יומם‪ .‬כאילו התכנסה‬
‫השירה והיא מסתפקת היום בהעצמה של הפרטי ביותר‪ .‬אפילו אלן‬
‫גינזברג‪ ,‬שהתחיל כדובר של דור שלם‪ ,‬העמיד במרכז שירתו‪ ,‬בערוב ימיו‪,‬‬
‫את עצמו ואת תחלואיו ועינוגיו הקטנים‪.‬‬
‫בעקבות פיליפ לרקין‪ ,‬שהתווה מסלול צר ואישי מאוד‪ ,‬הולכים משוררים‬
‫אנגלו‪-‬סקסים רבים בני זמננו והם מתגלים כעסוקים יתר על המידה‪,‬‬
‫לדעתי‪ ,‬בבעיותיהם האישיות‪ ,‬בחייהם כפי שהם‪ ,‬בסביבתם הקרובה‪ ,‬עד‬
‫לכדי פירוש בנלי למדי של המתרחש‪ ,‬עד להתפלשות במצוי‪ .‬כשאתה‬
‫קורא את שירתם של משוררים כמו טד קוסר או בילי קולינס בארה"ב‪,‬‬
‫עולה מאליה השאלה‪ :‬האם יכול להיות צידוק לעיסוק צר כל כך‬
‫לרכישת הספר‬
‫במשפחתיות של האני? האם חייו של הפרט חשובים דיים‬
‫כדי להוות נושא ייחודי לשירה? ממילא נראה שגבולותיה של השירה מצטמצמים‬
‫והולכים‪ ,‬שאין היא נושאת את פניה לעבר איזו טדנסנדנטיות שהיתה עיקרה בעבר‪,‬‬
‫שאין היא שואפת לומר משהו שמשמעותו חורגת מפירוש מפורט של הקיום האישי‪,‬‬
‫ובאמת‪ ,‬מנין ההצדקה לאותו עיסוק בלעדי באני הסובל‪ ,‬המתענה או המתענג?‬
‫נכון שהתפוררות המסגרות השבטיות‪ ,‬הלאומיות וירידת קרנה של האידיאולוגיה‪,‬‬
‫בעיקר לאחר מעשי הטבח שנעשו בשמה במאה העשרים‪ ,‬השפיעו בהכרח על מהותה‬
‫של השירה הנכתבת‪ ,‬אבל עדיין השאלה ניצבת‪ :‬מה התירוץ או ההצדקה להתגרדות‬
‫איובית זו בחרס? ושאלה זו שתי פנים לה‪ :‬האם רשאי המשורר להתעלם מייסוריו של‬
‫הזולת? האם‪ ,‬באמת‪ ,‬עיסוקיו הפרטיים מסוגלים לשקף את ייסורי העולם שסביבו‬
‫)שאחרת הלא בוודאי אין טעם לעסוק בם(? שאלה זו מציג ססר וייחו‪ ,‬על כל כובד‬
‫משקלה‪ ,‬בשירו 'איש עובר וכיכר לחם‪ '...‬בתרגומה של טל ניצן‪:‬‬
‫עוֹבר וְ ִכ ַכּר ֶל ֶחם ַעל ִשׁ ְכמוֹ‪.‬‬
‫ִאישׁ ֵ‬
‫ילי?‬
‫אַחר ָכּ ְך ֶא ְכתֹּב ַעל ְכּ ִפ ִ‬
‫וְ ַ‬
‫יוֹרק ָדּם‪.‬‬
‫רוֹעד ִמקֹּר‪ִ ,‬מ ְשׁ ַתּ ֵעל‪ֵ ,‬‬
‫אַחר ֵ‬
‫ֵ‬
‫מוּדע?‬
‫ֶא ְפ ָשׁר ִבּ ְכ ָלל ְל ַהזְ ִכּיר ֶאת ַה ַתּת ָ‬
‫רוֹבה ְבּ ִמ ְט ָבּחוֹ‪.‬‬
‫ַקּה ֶ‬
‫ישׁהוּ ְמנ ֶ‬
‫ִמ ֶ‬
‫‪ 7‬תודה לאוֹרי ברנשטיין על מתן ההרשאה לפרסום המאמר‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫ִמנַּיִ ן ָהא ֶֹמץ ְל ַד ֵבּר ַעל ַה ִנּ ְס ָתּר?‬
‫עוֹתיו‪.‬‬
‫עוֹבר וּמוֹנֶה ְבּ ֶא ְצ ְבּ ָ‬
‫ישׁהוּ ֵ‬
‫ִמ ֶ‬
‫יך ְל ַד ֵבּר ַעל לֹא‪ֲ -‬א ִני ְבּ ִלי ִל ְצעֹק ְצ ָע ָקה?‬
‫ֵא ְ‬
‫השאלה השנייה המתעוררת מניה וביה היא‪ :‬איך יכול המשורר להקנות לשירים‬
‫העוסקים רק בו עצמו ובחייו הפרטיים‪ ,‬הבלתי חשובים מעיקרם לקורא‪ ,‬חשיבות‬
‫החורגת מסיפורו האוטוביוגרפי? איזה עניין יכול לעורר סיפור אישי ובנלי וכיצד יכול‬
‫הוא לשמש נושא בלעדי לשירה ברת‪-‬קיום? שאלה דומה לזו שואל המשורר האיטלקי‬
‫בן זמננו‪ ,‬לוצ'אנו ארבה בשירו 'ללא מצפן' ‪: 8‬‬
‫יך ְל ִה ְת ַח ֵסּל‪,‬‬
‫יתי ָצ ִר ְ‬
‫ַעל ִפּי ַד ְרוִ ין ָהיִ ִ‬
‫ָלד ְכּ ָלל‪,‬‬
‫ַעל ִפּי ַמ ְלתּוּס ‪ , 9‬לֹא ְל ִהוּ ֵ‬
‫סוֹפי ַרע‪,‬‬
‫ילא יִ ְהיֶה ִ‬
‫לוֹמ ְבּרוֹזוֹ ‪ִ 10‬מ ֵמּ ָ‬
‫ַעל ִפּי ְ‬
‫ֶשׁלֹּא ְל ַהזְ ִכּיר ֶאת ַמ ְר ְקס‪ֶ ,‬שׁ ֲא ִני ‪petit bourgeois‬‬
‫יך ִל ְבר ַֹח‪ָ ,‬ל ֵכן‪ִ ,‬ל ְבר ַֹח‬
‫ָצ ִר ְ‬
‫אָחוֹרה‪ַ ,‬ל ְצּ ָד ִדים‬
‫ָ‬
‫ימה‪,‬‬
‫ָק ִד ָ‬
‫ֻלּם(‬
‫אַר ָבּ ִעים ְכּ ֶשׁכּ ָ‬
‫) ְכּמוֹ ְבּ ֶא ֶלף ְתּ ַשׁע ֵמאוֹת ְ‬
‫ישׁיּוֹת;‬
‫ֲא ָבל ֲע ַדיִ ן נוֹ ְתרוּ ַה ְמּבוּכוֹת ָה ִא ִ‬
‫ַה ִאם ֲא ִני ְבּ ִמזְ ַרח ִפּ ְצ ִעי‬
‫מוֹתי?‬
‫אוֹ ִבּ ְדרוֹם ִ‬
‫שאלות אלה ושכמותן אינני מפסיק גם אני לשאול את עצמי‪ ,‬כמשורר הרואה את‬
‫העולם כולו אך ורק דרך הפריזמה של המתרחש אצלו אישית וכמי שאינו עוסק בסובב‬
‫אותו אלא במידה שסובב זה פולש לתוך פרישותו‪.‬‬
‫כדי להצדיק את העיסוק בביוגרפיה הפרטית‪ ,‬כדי להקנות לה חשיבות שמעבר‬
‫לגבולותיה‪ ,‬ואולי גם כדי להפכה למפתח אישי לתיאורו ולפירושו של העולם הסובב‪,‬‬
‫נקטו משוררים שונים בשיטות אחדות‪ .‬אינני סבור שתבניות אלה נבראו במחשבה‬
‫תחילה‪ ,‬מתוך הכרה במהות הבעיה ותוך ניסיון לענות עליה בצורה מסודרת‪ .‬נכון יותר‬
‫יהיה לומר כי הן נוצרו כתוצאה מראיית עולם אישית של כל משורר ומשורר‪ ,‬לעתים‬
‫)כמו במקרה של השירה הסינית הקלאסית( עקב מסורת שירית משותפת של ראיית‬
‫העולם ולפעמים )כמו בשירים הבוראים 'פרסונה מלאכותית'( מתוך מאמץ עקרוני‬
‫וזהה אצל משוררים שונים להעמיד קול נוסף לשירתו של המשורר‪ .‬אלה הן בעצם‬
‫תבניות בלתי מסודרות‪ ,‬שנוצרו תוך כדי כתיבה‪ ,‬מתוך שאיפה לתת תשובה לשאלות‬
‫המתעוררות אצל כל משורר המבקש להפוך את הביוגרפיה שלו לרשת פרושה יותר‪,‬‬
‫יומני לספר לעולם‬
‫ִ‬
‫רחבת‪-‬היקף יותר וטעונת משמעות רבה יותר מסתם ניסיון‬
‫בפרוטרוט על מה שקרה לו אישית‪ .‬שהלא צודק יבטושנקו באמרו‪" :‬האוטוביוגרפיה‬
‫של המשורר היא שירתו‪ .‬כל השאר אינו אלא הערות שוליים"‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫המתכונת הראשונה בה עושים משוררים שימוש היא המיתולוגיזציה של עצמם‪ ,‬של‬
‫חברתם ומקומם‪ .‬על ידי הפיכת פרשת חייהם למיתוס הם מקנים חשיבות אגדית‬
‫כמעט לכל מאורע ומאורע בחייהם‪ .‬ראש וראשון למשוררים אלה הוא כמובן ייטס‪.‬‬
‫בשיר אחר שיר‪ ,‬בעיקר בערוב ימיו‪ ,‬הוא רואה ומראה את מאורעות חייו כחלק‬
‫‪ 8‬תרגום‪ :‬אורי ברנשטיין‪.‬‬
‫‪ 9‬תומאס רוברט מלתוס‪ ,(1766-1834) ;Malthus Thomas Robert -‬כומר‪ ,‬דמוגרף וכלכלן אנגלי‪ ,‬אשר נודע בשל תחזיותיו‬
‫הקודרות לגבי התפוצצות אוכלוסין והתדלדלות מקורות המזון‪.‬‬
‫‪ 10‬צ'זארה לומברוזו‪ ,‬קרימינולג יהודי‪-‬איטלקי )‪.(1909-1836‬‬
‫‪17‬‬
‫ממסכת לגנדרית של התרחשויות‪ .‬ייטס היה מלא כל חייו בתחושה של היותו נבחר‪,‬‬
‫מקודש‪ ,‬שותף לסודות היקום‪ ,‬רב‪-‬מג שעוד יכירו בכוחו‪ .‬כדי שלא ייראה מתנשא וחריג‬
‫בהכריזו הכרזות שיריות מעין אלה החל בהפיכת כל סביבתו‪ ,‬כל רעיו וכל המאורעות‬
‫ההיסטוריים להם היה שותף‪ ,‬לאגדה‪ .‬כך הוא כותב בשירו 'ימים יפים ושגיאים' ‪: 11‬‬
‫ירי;‬
‫אָציל ֶשׁל אוֹ' ִל ִ‬
‫יאים‪ :‬רֹאשׁוֹ ָה ִ‬
‫ָפים וְ ַשׂ ִגּ ִ‬
‫ְדּ ָב ִרים י ִ‬
‫ימת ָה' ֶא ִבּי'‪ ,‬מוּל ָק ָהל ֶשׁ ִנּ ְס ַער‪...‬‬
‫אָבי ַעל ִבּ ַ‬
‫ִ‬
‫ידי ִנ ְשׁ ַען ֵבּין ְשׁנֵי ֻשׁ ְל ֲחנוֹת‬
‫ְס ֶט ְנ ִדישׁ אוֹ' ְג ִר ִ‬
‫רוֹממוּת ֶשׁל ְשׁטוּת;‬
‫נוֹשׂא מוּל ִצבּוּר ִשׁכּוֹר ִמלּוֹת ְ‬
‫ֵ‬
‫מוֹד גּוֹן ְבּ ָהאוּט ְמ ַח ֶכּה ָל ַר ֶכּ ֶבת‪,‬‬
‫ָהיר;‬
‫ַבּהּ ַהזָּקוּף וְ ָהרֹאשׁ ַהיּ ִ‬
‫אָתנָה ַמ ָמּשׁ ִעם גּ ָ‬
‫ָפּ ֶלס ֵ‬
‫ָדע עוֹד ֵשׁ ִנית‪.‬‬
‫ימפּוּס‪ָ ,‬דּ ָבר לֹא יִ וּ ַ‬
‫אוֹל ְ‬
‫ָכּל ְבּנֵי ָה ִ‬
‫או בשירו 'ביקור מחודש בגלרית התמונות העירונית' ‪ 12‬הוא מונה‪ ,‬תוך כדי תיאור כל‬
‫התמונות התולות על הקירות בגלריה‪ ,‬את פני רעיו המצוירים שם ומסיים בהכרזה‬
‫המתנשאת‪:‬‬
‫טוּני‪ ,‬אַל נָא ַתּ ְח ְרצוּ ִמ ְשׁ ָפּט‬
‫אַתּם ֶשׁ ִתּ ְשׁ ְפּ ִ‬
‫ֶ‬
‫ַעל ֵס ֶפר זֶה אוֹ זֶה; ֶאל ַה ָמּקוֹם ַה ְמּ ֻק ָדּשׁ ְלדוֹרוֹת‬
‫וּב ַמ ָבּט‬
‫יוֹקנֵי ֵר ַעי ְתּלוּיִ ים‪ְ ,‬‬
‫בּוֹאוּ‪ֶ ,‬שׁ ָשּׁם ְדּ ָ‬
‫ֵיהם ְמ ֻציָּרוֹת;‬
‫יר ַל ְנד ִבּ ְפנ ֶ‬
‫תּוֹלדוֹת ִא ְ‬
‫ְראוּ ֶאת ְ‬
‫אַק ַראי‪,‬‬
‫יך ִתּ ְס ַתּיֵּם ְבּ ְ‬
‫יך ָתּ ֵחל ְתּ ִה ַלּת ֱאנוֹשׁ וְ ֵא ְ‬
‫ִח ְשׁבוּ ֵא ְ‬
‫וְ ִא ְמרוּ ִכּי ְתּ ִה ָלּ ִתי ִהיא ֶשׁ ֵא ֶלּה ָהיוּ ֵר ַעי‪.‬‬
‫רק לאחר שהפך את כל סביבתו לסאגה‪ ,‬מסוגל היה להפוך גם את חייו שלו לאירוע‬
‫מיתולוגי ולהעיז לכתוב‪ ,‬למשל בשיר 'מפליגים לביזנטיון' ‪: 13‬‬
‫וּכ ֶשׁ ֶא ְהיֶה ִמחוּץ ַל ֶטּ ַבע‪ְ ,‬ל ַבסּוֹף‪,‬‬
‫ְ‬
‫צוּרה ִט ְב ִעית שׁוּב לֹא י ִַכּיר‪,‬‬
‫גּוּפי ָ‬
‫ִ‬
‫יִ ְל ַבּשׁ ְדּמוּת ֶשׁ ְבּ ָיוָן ָע ְמלוּ ִל ְצרֹף‬
‫ָהב ָשׁחוּט‪ְ ,‬כּ ֵדי ְל ָה ִעיר‬
‫קוּע וְ ז ָ‬
‫ָהב ָר ַ‬
‫ִמזּ ָ‬
‫ַמנֵם‪...‬‬
‫יסר ֶשׁ ִה ְתנ ְ‬
‫ֵק ָ‬
‫או להודיע‪:‬‬
‫יחה‪ִ ,‬אם ֵכּן‪,‬‬
‫ָה ֱאנוֹשׁוּת ִהזְ ִנ ָ‬
‫ָקן‪.‬‬
‫ֶשׁר ֶשׁל ִאישׁ ז ֵ‬
‫מוֹח נ ֶ‬
‫ַ‬
‫או לכתוב בשירו 'הצליין'‪:‬‬
‫ירי‪,‬‬
‫ֵח‪ ,‬נִ ְשׁ ַען ִלי ַעל ִק ִ‬
‫ַע ְכ ָשׁו ֲא ִני ְבּ ֵבית ַמ ְרז ַ‬
‫ימה‪ִ ,‬בּ ְצ ִעיף ַכּ ְפ ִרי‪,‬‬
‫לוֹאים אוֹ ֶמ ִשׁי‪ִ ,‬בּ ְג ִל ָ‬
‫בּוֹאוּ ִבּ ְב ִ‬
‫ֻמּד אוֹ ִעם ִמי ֶשׁ ֶא ְצ ְל ֶכם ַבּתּוֹר‪,‬‬
‫בּוֹאוּ ִעם ֲאהוּב ְמל ָ‬
‫ֻלּם ֶא ְפטֹר‬
‫ֻלּם ֲא ַנ ֵצּ ַח‪ִ ,‬כּי ֲאנִ י ֶאת כּ ָ‬
‫ִכּי ֶאת כּ ָ‬
‫רוֹלי‪.‬‬
‫ְבּפוֹל ֶדּה רוֹל ֶדּה ִ‬
‫‪ 11‬תרגום‪ :‬אורי ברנשטיין‪.‬‬
‫‪ 12‬תרגום‪ :‬אורי ברנשטיין‪.‬‬
‫‪ 13‬תרגום‪ :‬אורי ברנשטיין‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫או כשהוא מכנה את עצמו "ציד זקן ששח עם אלוהים"‪ ,‬או כשהוא פוסק‪ ,‬לגבי עצמו‬
‫כמובן‪ ,‬בשירו‪' :‬תפילה לגיל הזקנה' ‪: 14‬‬
‫ֱאל ִֹהים‪ַ ,‬שׁ ְמ ָר ִני ִמ ַמּ ְח ָשׁבוֹת‬
‫אָדם ַרק ְבּמוֹחוֹ;‬
‫ַחשֹׁב ָ‬
‫ֶשׁיּ ְ‬
‫ירת ָתּ ִמיד‬
‫ִמי ֶשׁ ָשּׁר ִשׁ ַ‬
‫תּוֹך ֵמחוֹ‪.‬‬
‫חוֹשׁב ִמ ְ‬
‫ֵ‬
‫המשורר העברי שניסה באופן המבהק ביותר להפוך את כל הקורה בחייו האישיים‬
‫למאורעות מיתולגיים היה פנחס שדה‪ .‬כמעט כל שירתו היא תיעוד של אפיפניות‬
‫אלוהיות‪ ,‬של התגלויות מיסטיות‪ ,‬שהוא היחיד הער להן ורק לו הן קורות‪ .‬החל מן‬
‫התפקיד המשיחי שהטיל על עצמו ב'שירי דּוּמה' כשניסה להופיע כנביא וכמשיח‪ ,‬ועד‬
‫לאחרון שיריו‪ ,‬מנסה שדה לספר את סיפור חייו כמיתוס‪ .‬דווקא על הרקע המדויק‪,‬‬
‫הבנלי‪ ,‬החילוני‪ ,‬שהוא מקפיד לתאר בשיריו‪ ,‬מקבלות ההתגלויות הרוחניות שלו משנה‬
‫כוח‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בשירו 'גשם על דרך יפו תל‪-‬אביב' שבספרו 'שירים ‪ '1989-1985‬הנפתח‬
‫בשורות‪:‬‬
‫אַר ָבּ ִעים ָשׁנָה‪,‬‬
‫זֶה ָהיָה ִל ְפנֵי ְ‬
‫יתי אָז‪.‬‬
‫ֵבּן ְשׁ ַבע ֶע ְשׂ ֵרה ָהיִ ִ‬
‫רוּרי‬
‫אַפ ִ‬
‫ֶשׁם ַדּק וְ ְ‬
‫גֶּ‬
‫אָביב‬
‫ָרד ַעל ֶדּ ֶר ְך יָפוֹ ֵתּל ִ‬
‫יַ‬
‫הופכת הנערה היושבת בחלון ממול‪ ,‬ב"קומה שנייה מעל‬
‫לגלנטריה"‪ ,‬לאחר ארבעים שנה‪ ,‬כשדמותה עודנה עומדת לנגד‬
‫עיניו‪ ,‬לאיזה גילוי נדיר‪ .‬בין השאר גם ל‪:‬‬
‫יע?‬
‫ֵא ָלה ִבּ ְמרוֹם ָר ִק ַ‬
‫יוֹשׁ ֶבת‪ְ ,‬כּמוֹ ֵאי אָז‪,‬‬
‫ֶ‬
‫יע‪,‬‬
‫ֶאל ַה ַחלּוֹן ֶשׁ ָבּ ָר ִק ַ‬
‫ִל ְבנַת ָפּ ִנים‪ְ ,‬שׁח ַֹרת ֵשׂ ָער‪,‬‬
‫אוֹמ ֶרת?‬
‫יטה‪ָ ,‬דּ ָבר ֵאינָהּ ֶ‬
‫ַמ ִבּ ָ‬
‫ומ'הכנס הארצי של אנשי המחשבים‪ ,‬בנייני האומה‪ ,‬אוקטובר ‪ ,'86‬מתוך ספרו 'שירים‬
‫‪ ,'1989-1985‬אחרי שהוא מספר את הסיפור המיתולוגי והרומנטי של חייו שעברו‬
‫בירושלים‪:‬‬
‫יתי ָכּאן‪ .‬לֹא עוֹד‬
‫עוֹלם לֹא אָשׁוּב ִל ְחיוֹת ֶאת ַחיַּי ֶשׁ ָחיִ ִ‬
‫ְל ָ‬
‫ֵפט‪ַ ,‬ה ְצּ ָל ִלים ַעל ִקיר ֲע ִליַּת ַהגַּג‪ַ ,‬ה ְשּׁ ָח ִרים‬
‫ירים ְלאוֹר ֲע ָשׁ ִשׁית ַהנּ ְ‬
‫ַה ִשּׁ ִ‬
‫עוֹלם‪.‬‬
‫עוֹלם לֹא‪ְ ,‬ל ָ‬
‫עוּרים‪ַ ,‬ה ַחיִּ ים‪ְ .‬ל ָ‬
‫אַה ָבה‪ַ ,‬ה ִתּ ְקוָה‪ַ ,‬ה ְנּ ִ‬
‫ֻדּים‪ַ ,‬ה ִשּׁ ָכּרוֹן‪ָ ,‬ה ֲ‬
‫ַהוְּ ר ִ‬
‫הוא מתאר את שובו מאותו כינוס של אנשי מדע‪ ,‬שהוא טורח לציין לנו בדיוק איפה‬
‫התקיים ומתי‪ ,‬כך‪:‬‬
‫יל ִיּים‬
‫עוֹד ְמ ַעט‪ֵ ,‬בּין ָשׂדוֹת ֵל ִ‬
‫אַנ ֵשׁי ַה ַמּ ְח ְשׁ ִבים‪,‬‬
‫בוּרי ְ‬
‫מּוֹנית ֶשׁ ִהזְ ִמינוּ ֲע ִ‬
‫אָביב‪ְ ,‬ל ַב ִדּי ַבּ ִ‬
‫ְל ֵתל ִ‬
‫כוֹנית ְקבוּרוֹת‪.‬‬
‫ֶא ַסּע ַבּח ֶֹשׁ ְך‪ִ ,‬בּ ְד ָמ ָמה‪ְ ,‬כּמוֹ ְגּוִ יָּה ִבּ ְמ ִ‬
‫‪ 14‬תרגום‪ :‬אורי ברנשטיין‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫במקרה זה אין המדובר בהתגלות אלוהית אלא בהיחשפות מיסטית של תום החיים‪,‬‬
‫של המוות הנוכח פתאום‪ ,‬המופיע לכאורה דווקא בכנס המחשבים המוזכר ומניף מעל‬
‫למשורר את חרמשו‪ .‬פנחס שדה חי כל ימיו בתחושה שחייו הפרטיים רבי משמעות‬
‫לכלל‪ ,‬שכן הם פותחים פתח יחיד ומיוחד במינו לעולם אחר‪ .‬וככל שעבר הזמן כך‬
‫העמיקה תחושה זו ומצאה לה ביטוי בשיר אחר שיר‪ ,‬לעתים עד כדי לעורר שמץ של‬
‫גיחוך‪:‬‬
‫שלוש שורות‪ :‬ראיתי מאזניים בחלום‬
‫עוֹלם‪.‬‬
‫אַחת ֻמ ָטּל ָה ָ‬
‫ָד ְע ִתּי ֶשׁ ַעל ַה ַכּף ָה ַ‬
‫יתי מֹאזְ נַיִ ם ַבּ ֲחלוֹם וְ י ַ‬
‫ָר ִא ִ‬
‫יתי וְ ֵעינַי לֹא י ְָכלוּ ְל ַה ְב ִחין ַבּ ְמּאוּם‪.‬‬
‫וְ ֶאת ַה ַכּף ַה ְשּׁ ִניָּה ָר ִא ִ‬
‫ָד ְע ִתּי ְל ָב ֵאר‪.‬‬
‫אַך לֹא י ַ‬
‫יעה ְ‬
‫יתי ֶשׁ ַה ַכּף ַה ְשּׁ ִניָּה ַמ ְכ ִר ָ‬
‫וְ ָר ִא ִ‬
‫הוא מדבר בשיריו כשווה אל שווים עם שפינוזה‪ ,‬עם יעקב פרנק‪ ,‬עם פרצלוס איש‬
‫הוהנהיים ועם משה רבנו‪ .‬הוא משים עצמו בין המיסטיקנים הגדולים‪ ,‬קרוב אצל‬
‫האלוהים ומבין את סודותיו‪ .‬לפעמים‪ ,‬מתוך גילוי לב מפתיע‪ ,‬הוא תמה על‬
‫ההתרחשויות הנשגבות שהוא שותף להן‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בשירו 'הנערה ערפל והנערה‬
‫תפוח' מתוך הספר אל שתי נערות נכבדות‪ ,‬המסתיים במלים‪:‬‬
‫ָד ְע ִתּי ִכּי לֹא עוֹד ֶא ְר ֶאנָּה‬
‫ַע ָרה ֲע ָר ֶפל י ַ‬
‫ָכ ְר ִתּי ֶאת ַהנּ ֲ‬
‫זַ‬
‫ַע ְכ ָשׁו ֶע ֶרב ַליְ ָלה ָבּא ַמיִ ם ַר ִבּים וְ ח ֶֹשׁ ְך‬
‫יכן ֵהם ַה ַחיִּ ים‬
‫יתי ִאם ָהיוּ ֵא ֶלּה ַה ַחיִּ ים ֵה ָ‬
‫ֱאל ִֹהים ֵאיפֹה ָה ִי ִ‬
‫וְ ִאם ָהיָה זֶה ָמוֶת טוֹב ִלי ַה ָמּוֶת‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫התבנית השנייה היא זו בה המשורר מגיב בדחיפות‪ ,‬כמעט בו בזמן‪ ,‬מתוך תחושה של‬
‫נחיצות בדיווח מיידי‪ ,‬על מאורעות המתרחשים בחייו‪ .‬הדחיפות בפני עצמה‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫אינה מפקיעה את המאורע מפרטיותו‪ ,‬אלא משמדובר באירועים הרי גורל‪ ,‬כמו‬
‫מלחמה‪ ,‬מוות‪ ,‬אסון כלשהו הקורה למשורר או דווקא שמחה בלתי צפויה‪ ,‬או חוויה‬
‫דתית חד פעמית‪ .‬במקרים כאלה‪ ,‬בהשפעת עוצמתו של הרגע‪ ,‬יש והמשורר חש‬
‫בהכרח לתרגם בו זמנית את המתרחש עמו לשפתו הטבעית‪ :‬השירה‪ .‬ניתן לכנות צורה‬
‫זו של כתיבה – שאינה עולה כלל וכלל בקנה אחד עם אמירתו הידועה של קולרידג'‪,‬‬
‫לפיה "השירה היא ריגוש שנזכרים בו בשעת רגיעה" – שירה 'עיתונאית'‪ ,‬אבל אין‬
‫בכינוי זה כדי לזלזל בכוחה ובחשיבותה‪ .‬אדרבא‪ :‬אצל משוררים גדולים יש והבהילות‬
‫הזאת היא לטובה‪ .‬במקרים כאלה כל התהליך כולו‪ ,‬אירוע היסוד של השיר‪ ,‬הנראה‬
‫והמוחש‪ ,‬אירוע הכתיבה עצמה‪ ,‬והופעת הפרסונה השירית‪ ,‬כל זה נדחק ומותך‪ ,‬בלחץ‬
‫המאורעות‪ ,‬לכדי נתך של התרחשויות נפשיות וחיצוניות המופיעות בבהילות ובבת‬
‫אחת‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬שני משוררים גדולים נלחמו זה לצד זה באותה חזית ובאותם זמנים‪ ,‬בלי‬
‫לדעת‪ ,‬כמובן‪ ,‬זה על זה‪ .‬ג'וזפה אונגרטי )‪ (1970-1880 ,Giuseppe Ungaretti‬האיטלקי‬
‫וגיום אפולינר )‪ (1918-1880 ,Guillaume Apollinaire‬הצרפתי‪ ,‬שרתו בשני צבאות‬
‫שונים‪ ,‬שהיו בני ברית באותה מלחמה וכתבו שירי מלחמה המתארים‪ ,‬מתוך תחושת‬
‫דחיפות שעל סף המוות‪ ,‬את חוויותיהם המיידיות‪ ,‬שאינן שונות כל כך זו מזו‪ .‬קרבתו‬
‫של המוות מחדדת את התחושות‪ ,‬מעצימה את הרגשת קוצר החיים של שניהם‪ ,‬מקנה‬
‫משמעות לרגעים הבודדים החולפים בזה אחר זה‪ .‬וכך כותב אונגרטי‪:‬‬
‫‪20‬‬
‫במשמרת ‪) 15‬צ'ימה קטרו ‪ 23‬דצמבר ‪(1913‬‬
‫ַליְ ָלה ָשׁ ֵלם‬
‫ֻמ ְשׁ ָל ְך ְל ִצדּוֹ‬
‫ֶשׁל ָח ֵבר‬
‫ֶשׁ ִנּ ְט ַבּח‬
‫חוֹשׂף ִשׁנַּיִ ם‬
‫ִעם ִפּיו ַה ֵ‬
‫ָר ַח ַה ָמּ ֵלא‬
‫מוּל ַהיּ ֵ‬
‫ָדיו‬
‫ִעם ְנ ִפיחוּת י ָ‬
‫חוּבה‬
‫ַה ְתּ ָ‬
‫יק ִתי‬
‫תוֹך ְשׁ ִת ָ‬
‫ְל ְ‬
‫ָכּ ַת ְב ִתּי‬
‫אַה ָבה‬
‫ִמ ְכ ָתּ ִבים ְמ ֵל ֵאי ֲ‬
‫יתי‬
‫עוֹלם לֹא ָהיִ ִ‬
‫ֵמ ָ‬
‫ָכּל ָכּ ְך‬
‫ָדּ ֵבק ַבּ ַחיִּ ים‬
‫או בקטע משיר מלחמה אחר שלו‪:‬‬
‫הנהרות ‪) 16‬קוטיצי ‪(16.8.1916‬‬
‫טוּע‬
‫ֲא ִני ָדּ ֵבק ֲע ַד ִין ָבּ ֵעץ ַה ָקּ ַ‬
‫ַהזֶּה‪ַ ,‬ה ֻמּ ְפ ָקר ַבּגַּיְ א‪,‬‬
‫ֻשּׁל ְכּ ִק ְר ָקס‬
‫ַה ְמּר ָ‬
‫מּוֹפע‬
‫אַח ֵרי ַה ָ‬
‫ִל ְפנֵי אוֹ ֲ‬
‫וּמ ְתבּוֹנֵן‬
‫ִ‬
‫ְבּ ַמ ֲע ָב ָרם ַה ָשּׁ ֵקט‬
‫ֶשׁל ֶה ָע ִבים ַעל ְפּנֵי ַה ְלּ ָבנָה‪.‬‬
‫ַהבּ ֶֹקר ִה ְשׂ ָתּ ַר ְע ִתּי‬
‫ְבּ ִמ ְקוֵה ַמיִ ם‬
‫וּכ ָשׂ ִריד ְמ ֻק ַדּשׁ‬
‫ְ‬
‫ַח ִתּי‬
‫ָשׁם נ ְ‬
‫זּוֹרם‬
‫יזוֹנצוֹ ַה ֵ‬
‫ְנ ַהר ִא ְ‬
‫יק ִני‬
‫ֶה ְח ִל ָ‬
‫אַחת ֲא ָבנָיו‬
‫ְכּ ַ‬
‫ֵה ַר ְמ ִתּי‬
‫מוֹתי‬
‫ֶאת ַשׂק ַע ְצ ַ‬
‫וְ ָה ַל ְכ ִתּי ִלי‬
‫לוּליָן‬
‫ְכּמוֹ ְ‬
‫ַעל ַה ַמּיִ ם‪.‬‬
‫ִה ְת ַכּ ְר ַבּ ְל ִתּי ְליַד‬
‫מוּצים ִמ ִמּ ְל ָח ָמה‬
‫ָדי ַה ֲח ִ‬
‫ְבּג ַ‬
‫‪ 15‬תרגום‪ :‬אורי ברנשטיין‪.‬‬
‫‪ 16‬תרגום‪ :‬אורי ברנשטיין‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫דוּאי‬
‫וּכמוֹ ֶבּ ִ‬
‫ְ‬
‫ָכּ ַר ְע ִתּי ְל ַק ֵבּל‬
‫ְפּנֵי ַח ָמּה‬
‫ואילו אפולינר‪ ,‬מאותה חזית‪ ,‬כאמור‪ ,‬ובתחושת בהילות דומה‪ ,‬כותב‪:‬‬
‫גלוית דואר‬
‫אָה ִלי ֶא ְכתֹּב ָלהּ ִמ ַתּ ַחת יְ ִריעוֹת‬
‫ֵמ ֳ‬
‫יעתוֹ‬
‫יָסוּף לוֹ ַקיִץ ָבּאָה ְגּוִ ָ‬
‫ַהת‪-‬הוֹד‬
‫יחה ַעזָּה נוֹג ַ‬
‫וּכ ָבר ְפּ ִר ָ‬
‫ְ‬
‫יע ֶשׁ ַדּ ָלּה ְתּ ֶכ ְלתּוֹ‬
‫ְבּ ֵלב ָר ִק ַ‬
‫אַחר לֹא עוֹד‬
‫תּוֹתח נִ ְשׁ ַמע ַ‬
‫יְ ִרי ָ‬
‫ִהנֵּה ָק ַמל ְבּ ֶט ֶרם ֱהיוֹתוֹ‬
‫תרגום‪ :‬משה בן שאול‬
‫אבל לא רק בשירי המלחמה שלו נוקט אפולינר בעירנות מתמדת‬
‫ובניסוח בלתי פוסק של תגובותיו כלפי העולם‪ ,‬גם על חוויות בית הכלא‬
‫בו נאסר‪ ,‬הוא מדווח בשיטה של שירה מיידית‪:‬‬
‫בסנטה‬
‫ַס ִתּי ְל ָת ִאי‬
‫עוֹד לֹא ִנ ְכנ ְ‬
‫ָדי ִמ ֶמּ ִנּי ַעד ֵעירֹם‬
‫וּכ ָבר ָפּ ְשׁטוּ ְבּג ַ‬
‫ְ‬
‫קוֹדר ִנ ְשׁ ָמע י ְַל ָל ִני‬
‫וְ קוֹל ֵ‬
‫ַע ָתּ ַעד ֲהלוֹם‬
‫יך זֶה ִהגּ ְ‬
‫ִגּיּוֹם ֵא ְ‬
‫גַּם ֶא ְל ָעזָר אָז ָבּא ֶאל ִפּי ֶק ֶבר‬
‫ִבּ ְמקוֹם ָל ֵצאת ִמ ֶמּנּוּ ְכּ ֶד ֶר ְך ַה ְדּ ָב ִרים‬
‫ֱהיֵה ָשׁלוֹם אָז ָשׁרוּ ִמ ָכּל ֵע ֶבר‬
‫עוּרים‪.‬‬
‫נוֹתי הוֹ ְבּנוֹת ַה ְנּ ִ‬
‫הוֹ ָכּל ְשׁ ַ‬
‫תרגום‪ :‬משה בן שאול‬
‫ויסלבה שימבורסקה עושה גם היא שימוש בביקור אצל שכיב מרע כדי לדווח על‬
‫ההתרחשות הנוראה – בקור לב לכאורה ובתיאור ענייני לכאורה‪:‬‬
‫סיפור מבית חולים‬
‫ַפרוּר ִמי יְ ַב ֵקּר ֶא ְצלוֹ‪.‬‬
‫יכת גּ ְ‬
‫ִה ְג ַר ְלנוּ ִבּ ְמ ִשׁ ַ‬
‫ָצא ֶשׁ ֲא ִני‪ַ .‬ק ְמ ִתּי ֵמ ַה ֻשּׁ ְל ָחן‪.‬‬
‫יָ‬
‫חוֹלים ְק ֵר ָבה‪.‬‬
‫ְשׁ ַעת ִבּקּוּר ִ‬
‫הוּא לֹא ָענָה ְל ִב ְר ַכּת ַה ָשּׁלוֹם‪.‬‬
‫אוֹתהּ‬
‫יתי ֶל ֱאחֹז ְבּיָדוֹ‪ִ ,‬ה ִסּיג ָ‬
‫ָר ִצ ִ‬
‫ְכּ ֶכ ֶלב ָר ֵעב ֶשׁלֹּא יִ ֵתּן ֶאת ָה ֶע ֶצם‪.‬‬
‫יעתוֹ‪.‬‬
‫ִנ ְראָה ְכּ ִמי ֶשׁ ִמּ ְת ַבּיֵּשׁ ִבּ ְגוִ ָ‬
‫אָדם ָכּזֶה‪.‬‬
‫אוֹמ ִרים ְל ָ‬
‫יוֹד ַעת ָמה ְ‬
‫ֵאינ ִֶנּי ַ‬
‫פוֹטוֹמוֹנ ָטז'‪.‬‬
‫ְ‬
‫ַמ ָבּ ֵטינוּ ָע ְקפוּ זֶה ֶאת זֶה ְכּמוֹ ְבּ‬
‫‪22‬‬
‫לֹא ִבּ ֵקּשׁ ֶשׁ ֶא ָשּׁ ֵאר אוֹ ֶשׁ ֵא ֵל ְך‪.‬‬
‫לֹא ָשׁאַל ַעל אוֹדוֹת ִאישׁ ִמ ֻשּׁ ְל ָחנֵנוּ‪.‬‬
‫לוֹלק‪.‬‬
‫יך‪ֶ ,‬‬
‫טוֹלק‪ ,‬לֹא ָע ֶל ָ‬
‫יך‪ֶ ,‬‬
‫בּוֹלק‪ .‬לֹא ָע ֶל ָ‬
‫יך‪ֶ ,‬‬
‫לֹא ָע ֶל ָ‬
‫ֹאשׁי ֵה ֵחל ִל ְכאֹב‪ִ .‬מי ֵמת ְל ִמי?‬
‫ר ִ‬
‫יל ְך ֶשׁ ַבּכּוֹס‪.‬‬
‫ָשׁ ַכ ְח ִתּי ֶאת ָה ְרפוּאָה וְ ֶאת ְשׁל ֶֹשׁת ִפּ ְר ֵחי ַה ִלּ ָ‬
‫ִדּ ַבּ ְר ִתּי ַעל ַה ֶשּׁ ֶמשׁ וְ ָשׁ ַק ְע ִתּי‪.‬‬
‫מּוֹרד‪.‬‬
‫ַכּ ָמּה טוֹב ֶשׁיֵּשׁ ִמ ְס ְדּרוֹנוֹת ָלרוּץ ַבּ ָ‬
‫ַכּ ָמּה טוֹב ֶשׁיֵּשׁ ַשׁ ַער ִל ְפתּ ַֹח‪.‬‬
‫אַתּם ְמ ַח ִכּים ִלי ְליַד ַה ֻשּׁ ְל ָחן‪.‬‬
‫ַכּ ָמּה טוֹב ֶשׁ ֶ‬
‫ילה‪.‬‬
‫עוֹרר ִבּי ְבּ ִח ָ‬
‫חוֹלים ְמ ֵ‬
‫יח ֵבּית ַה ִ‬
‫ֵר ַ‬
‫תרגום‪ :‬רפי וייכרט‬
‫ובשירתנו‪ ,‬אבות ישורון הוא כמובן המשורר שכל שראה או שמע במהלך יומו‪ ,‬כל פרט‬
‫שהגיח מול עיניו‪ ,‬פעוט כחשוב‪ ,‬כל מראה חולף ויום‪-‬יומי‪ ,‬הפכו אצלו מיידית לשירה‪.‬‬
‫אין אולי דוגמה מובהקת כל כך בשירת העולם להמרה זו של כל רגע בחיי המשורר‪,‬‬
‫מתוך פירוט מירבי‪ ,‬לסוג זה של התגלות‪ .‬אצל אבות ישורון אין צורך במציאת צידוק‬
‫לשירה אוטוביוגרפית‪ ,‬שכן העוצמה שבה מתגלה לו העולם שסביבו‪ ,‬בכל יום ויום‪,‬‬
‫שוללת לכאורה את הצורך בצידוק כלשהו‪ ,‬כפי שהוא עצמו מנסח זאת בשירו‬
‫'החומרים העיקריים' שבספרו שער כניסה שער יציאה‪:‬‬
‫מוּצר‬
‫ֲא ִני ִהנְ ִני ָ‬
‫עוֹלם ֻמ ְג ָמר‬
‫וְ ָה ָ‬
‫וְ ִנ ְג ָמר ָה ִע ְניָן‪.‬‬
‫או באופן מפורש יותר‪ ,‬בשירו 'האוסף' מתוך ספרו השבר הסורי אפריקני‪:‬‬
‫מוֹצא‪.‬‬
‫ֲא ִני ֵמ ִביא ָכּל ַמה ֶשּׁ ֲא ִני ֵ‬
‫ָהב‪.‬‬
‫נּוֹצץ הוּא ז ָ‬
‫לֹא ָכּל ַמה ֶשּׁ ֵ‬
‫ֲא ָבל ֲא ִני ֵמ ִרים‬
‫נּוֹצץ‪.‬‬
‫ָכּל ַמה ֶשּׁ ֵ‬
‫האיסוף האמיץ הזה שבו מצטרף חפץ לחפץ‪ ,‬אירוע לאירוע‪ ,‬ולו גם פעוטים‪ ,‬ולו גם‬
‫"כל היבולת הזאת‪ .‬כל הארבהרוש הזה"‪ ,‬כפי שהוא כותב שם‪ ,‬יוצר תמונת חיים שעם‬
‫כל היותה אישית ואינטימית‪ ,‬הרי בשל גילוי הלב מחד גיסא והיכולת השירית הנדירה‬
‫מאידך גיסא‪ ,‬היא מפתח לעולם שלם‪ .‬שירה זו‪ ,‬שעיקרה רק המקרי והנוכח ברגע‬
‫כתיבתה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬היא ביטוי לגורלו של האדם בכללו יותר משירות רבות אחרות‪,‬‬
‫ימי לכללי ולרב‬
‫מטונ ִ‬
‫ִ‬
‫העוסקות במפורש בקיומו של האדם‪ .‬האישי אינו אלא ביטוי‬
‫המשמעות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בשירו 'החומרים העיקריים'‪ ,‬מתוך ספרו שער כניסה שער‬
‫יציאה‪ ,‬כותב ישורון‪:‬‬
‫לּוּח ֶצ ַבע ֶבּז' ִעם‬
‫ִק ַבּ ְל ִתּי ָשׁעוֹן‪ַ .‬ה ַ‬
‫רוּט ִלי ְל ִפי‬
‫ַעיִ ן ָה ַרע‪ְ .‬בּ ָ‬
‫אַח ֶרת‪ֵ .‬אין‬
‫אָרה ֶ‬
‫וּמוֹרה ֶה ָ‬
‫ֶ‬
‫ְראוּתוֹ‪.‬‬
‫אוֹתם‪.‬‬
‫אוֹר ֵבּין ְשׁנֵים ָע ָשׂר ְספ ָֹריו‪ַ .‬בּ ַלּיְ ָלה ֵאין גַּם ָ‬
‫‪23‬‬
‫יר ֵחי‬
‫ַה ְזּ ַמן הוּא ַה ָמּקוֹם‪ִ .‬כּ ֵ‬
‫נוֹל ְד ִתּי‪ֲ .‬א ִני הוּא‬
‫ֵל ָדה ֲא ִני ַ‬
‫אַחר‬
‫אַחר‪ִ .‬כּי ֵ‬
‫וְ לֹא ֵ‬
‫אַחר‪.‬‬
‫ְבּ ָמקוֹם ֵ‬
‫כך גם שירי ה'בולץ' הנפלאים שבספרו קפלה קולות‪ ,‬או השירים אודות הבית ברחוב‬
‫ברדיצ'בסקי‪" ,‬המסרב להשתפץ"‪ ,‬שבספרו השבר סורי אפריקני‪ .‬אבות ישורון אינו‬
‫חדל להיות משורר עד תומו בכל שעה‪ ,‬וממילא הופכים חייו להיות זהים לשירתו‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫התבנית השלישית בה עושים משוררים רבים שימוש כדי לתאר‪ ,‬לפרש ולהצדיק את‬
‫חייהם האישיים כנושא לשירתם היא העצמתו של הרגע‪ ,‬היינו‪ :‬בחירתו של רגע‬
‫מסוים בחייהם‪ ,‬בין אם היה זה אירוע קיים שהדגישוהו או רגע שכינס אליו זיכרונות‬
‫וקטעי דמיון עד שהפך למוקד שירי‪ .‬רגע כזה אוסף אליו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬את מהות חייו של‬
‫המשורר‪ ,‬את עיקרם‪ ,‬והופך לשיא בתולדות חיים שלא סופרו עד אז או לנקודת שפל‬
‫מכאיבה בהן‪ .‬כך או כך‪ ,‬הוא נעשה‪ ,‬בעוצמתו המצטברת ובפירוטו האינטנסיבי‪ ,‬למעין‬
‫פרשת דרכים בה מתפרשים החיים שקדמו ואלה שעוד עתידים להיות‪ .‬כך הופך רגע‬
‫מסוים‪ ,‬בו מתמקדים החיים‪ ,‬לאירוע מטאפיזי כמעט‪ ,‬טרנסנדנטי לעתים‪ .‬הוא מצדיק‬
‫שימוש בביוגרפיה של המשורר לצרכי השיר ובה בעת גם מחלץ את השיר מאימתו של‬
‫היומני והבנלי‪.‬‬
‫כך למשל שירו של קנט רקסרוט )‪ ,Kenneth Rexroth (1982-1905‬המשורר האמריקני‪,‬‬
‫לאשתו‪:‬‬
‫אנדרה רקסרוט‬
‫וּב ָל ָבן‬
‫וּב ָירֹק‪ַ ,‬בּ ָכּחֹל ְ‬
‫ְבּ ָסגֹל ְ‬
‫אוֹרגוֹן‬
‫ִשׁ ְפ ֵכי ְנ ַהר ַה ְ‬
‫תּוֹך ָהא ֶֹפל ֶה ָע ֶבה‪ֶ ,‬ה ָע ֵשׁן‪,‬‬
‫ַח ִליקוּ ֶאל ְ‬
‫יְ‬
‫סּוֹב ֶבת‬
‫ְכּ ֶשׁכּוֹס ַהיּוֹם ַה ֶ‬
‫חוֹמ ֶקת ִמ ִכּ ַפּת ָשׁ ַמיִ ם ְמ ֻע ְר ֶבּ ֶלת‪.‬‬
‫ֶ‬
‫זוֹהר‬
‫וְ ָכל ַהחוֹף ַה ָלּ ָבן ַהזֶּה ֵ‬
‫דּוּמים ַה ְלּ ָב ִנים ְכּ ֶשׁ ָהאוֹרוֹת‬
‫ַבּ ִדּ ְמ ִ‬
‫בּוֹדדוֹת‪,‬‬
‫עוֹלים ַבּ ִבּ ְקתוֹת ַה ְ‬
‫ִ‬
‫יחים‪,‬‬
‫ָשׁים ְמ ִג ִ‬
‫וְ קוֹלוֹת ָה ֲאנ ִ‬
‫דּוֹמ ֶמת‪.‬‬
‫רוּח ֶ‬
‫נוֹב ִחים‪ְ ,‬כּ ֶשׁ ָה ַ‬
‫וְ ַה ְכּ ָל ִבים ְ‬
‫אוֹגוּסט ֵא ֶלּה ֵהם‬
‫ְ‬
‫ַע ְר ֵבי‬
‫יוֹתר‬
‫ְבּנֵי ֵשׁשׁ ֶע ְשׂ ֵרה ָשׁ ִנים ֵ‬
‫יוֹתר ‪-‬‬
‫ַה ַלּיְ ָלה וְ גַם ֲא ִני ֶבּן ֵשׁשׁ ֶע ְשׂ ֵרה ָשׁ ִנים ֵ‬
‫תוֹך ַה ַחיִּ ים‪,‬‬
‫בּוֹדד‪ָ ,‬תּפוּס ְבּ ְ‬
‫ֵ‬
‫עוֹלם;‬
‫ַבּתֹּהוּ וּבֹהוּ ֶשׁל ָה ָ‬
‫ירים‬
‫וְ ָכל ַה ָשּׁ ִנים ָבּם ָה ִיינוּ ְצ ִע ִ‬
‫ֶע ְלמוּ‪ ,‬וְ ָכל אָטוֹם‬
‫ְכּ ָבר נ ֶ‬
‫ַח ַסר ַה ֵסּ ֶדר‬
‫ֻמּד ו ֲ‬
‫ֶשׁל ְבּ ָשׂ ֵר ְך ַה ְמּל ָ‬
‫לוּטין‪.‬‬
‫ֶא ַכל ַל ֲח ִ‬
‫ְכּ ָבר נ ֱ‬
‫בטון מבודח יותר‪ ,‬אבל באותה עוצמה המוחקת את מהלך הימים ואת סדר המאורעות‬
‫הביוגרפיים‪ ,‬בכוונה לשלות מתוכם רגע אחד שהוא שיאם‪ ,‬כותב אפולינר‪:‬‬
‫‪24‬‬
‫ֲע ַשׁן ַה ַקּ ְנ ִטינָה ְכּמוֹ ַה ַלּיְ ָלה ַה ָקּ ֵרב‬
‫קוֹל ַח‪,‬‬
‫מוּכים ַי ִין ֵ‬
‫בוֹהים קוֹלוֹת ְנ ִ‬
‫קוֹלוֹת ְגּ ִ‬
‫ֵאה ֵבּין ֲח ֵב ַרי‬
‫ֲא ִני ְמ ַע ֵשּׁן ֶאת ִמ ְק ַט ְר ִתּי ָח ְפ ִשׁי ָח ְפ ִשׁי גּ ֶ‬
‫ֵלכוּ ִע ִמּי ֶאל ְשׂדוֹת ַה ְקּ ָרב‬
‫ֵהם י ְ‬
‫וֹכ ִבים‬
‫ֶשׁם אוֹ ַלכּ ָ‬
‫ֵר ְדמוּ ַבּ ַלּיְ ָלה ִמ ַתּ ַחת ַלגּ ֶ‬
‫ֵהם י ָ‬
‫כּוֹא ִבים‬
‫ימנֵי ַה ַצּ ָלּקוֹת ַה ֲ‬
‫נוֹשׂ ִאים ֶאת ִס ָ‬
‫ֵהם יִ ְד ֲהרוּ ִע ִמּי ְ‬
‫אוֹתם ַה ַצּוִּ ים‬
‫יְציְּ תוּ ִע ִמּי ְל ָ‬
‫ֵהם ַ‬
‫ַק ִשׁיבוּ ְמ ַצ ִפּים ְל ֶפ ֶלא ַה ְתּרוּעוֹת‬
‫ֵהם י ְ‬
‫אוּלי אָמוּת ְל ִצ ָדּם‬
‫ֵהם יָמוּתוּ ְל ִצ ִדּי ַ‬
‫ֵהם יִ ְס ְבּלוּ ִמן ַה ָקּ ָרה אוֹ ַה ַח ָמּה ִא ִתּי‬
‫שּׁוֹתים ִא ִתּי‬
‫ֵהם ֵא ֶלּה ֶשׁ ִ‬
‫ֶבר‬
‫ֵהם ַה ְמּ ַציְּ ִתים ִא ִתּי ְל ָכל ֻח ֵקּי ַהגּ ֶ‬
‫עוֹברוֹת‬
‫ָשׁים ְ‬
‫יכן ֶשׁ ַהנּ ִ‬
‫נוֹע ִצים ֵעינַיִ ם ַבּ ְדּ ָר ִכים ֵה ָ‬
‫ֵהם ֲ‬
‫יוֹתר‬
‫אַך ִלי יֵשׁ ֲא ָהבוֹת נִ ְשׂגָּבוֹת ֵ‬
‫ֵהם ִמ ְתאַוִּ ים ָל ֶהן ְ‬
‫חוּשׁי ְבּמ ִֹחי‬
‫ִמי יִ ְמל ְֹך ְבּ ִל ִבּי ְבּ ַ‬
‫ָתי‬
‫מוֹל ְד ִתּי ִמ ְשׁ ַפּ ְח ִתּי וְ ִת ְקו ִ‬
‫וּמי ֵהן ַ‬
‫ִ‬
‫הוּב ִתי‪.‬‬
‫ֶשׁ ִלּי ַה ַחיָּל ַה ְמּא ָֹהב ְבּ ָצ ְר ַפת ֲא ָ‬
‫תרגום‪ :‬משה בן שאול‬
‫ויאיר הורוביץ‪ ,‬בשיר הזוי למחצה‪ ,‬מנסה גם הוא להגדיר‪ ,‬בעברית אותה הוא מאמץ‬
‫עד קצה גבול יכולתה‪ ,‬רגע מכריע ומסכם דומה‪ ,‬בשירו 'עד בואי' מתוך הספר ארץ‬
‫הבחירה‪:‬‬
‫ָאיר‬
‫ִשׁיר ַה ַמּ ְכאוֹב ִמיּ ְַלקוּט ַה ַמּ ְדוִ ים ֲא ֶשׁר ְלי ִ‬
‫ימ ִנים‪:‬‬
‫נוֹתן בּוֹ ִס ָ‬
‫וְ ָשׁר ֲא ִני ֶאת ַה ִשּׁיר וְ ֵ‬
‫ִמ ִכּ ַכּר ַה ַמּ ְדוִ ים ִמ ְשׂ ָתּ ְרגוֹת ָה ְרחוֹבוֹת‬
‫הוֹל ְך ַעד בּ ֶֹקר‪.‬‬
‫שׁוֹשׁ ִנּים ֵ‬
‫וְ ח ֶֹשׁ ְך יְ ַכס וְ אוֹר ַ‬
‫יח ֲה ָד ִרים‪,‬‬
‫נוּפים‪ֵ ,‬ר ַ‬
‫ְרוֵה רוּ ַח ֲא ִני ָבּ ְרחוֹבוֹת ַה ְסּ ִ‬
‫יתי ֶשׁ ֲא ָחזוֹ ָדּם‬
‫ְבּ ַמ ֲע ֶלה ְרחוֹב ַה ְגּ ָפנִ ים ָר ִא ִ‬
‫ָס ְפ ִתּי עוֹד ָבּ ְרחוֹבוֹת‪.‬‬
‫וְ לֹא י ַ‬
‫ָפהּ ַק ָלּה ְכּאוֹר ְפּ ָר ִחים‬
‫יּוֹשׁ ֶבת ַעל ָה ִרים ְכּנ ָ‬
‫ַה ֶ‬
‫מוּלהּ‪.‬‬
‫ַא ִני ָפּ ִנים ְל ָ‬
‫וֲ‬
‫יעזֶר‬
‫אַל ִתּי ָשׁם ְלמוֹת ָי ִאיר ֶבּן‪ֱ -‬א ִל ֶ‬
‫ָשׁ ְ‬
‫ָדים‪,‬‬
‫הוֹל ְך ַעד ְבּג ִ‬
‫ֶא ַסף ָע ָפר ַתּ ְח ַתּי וְ ֵ‬
‫וְ נ ֱ‬
‫רוֹח ִצים‬
‫וּב ִאים ְט ֵמ ִאים ֲ‬
‫ֶא ָס ִפים ָ‬
‫נֱ‬
‫ַמ ְר ִאים ִלי ֶא ֶבן ַה ַמּ ְדאוֹב ִל ָבּהּ ִנ ְפ ָקח ֶאל ְשׁ ָמשׁוֹת‪,‬‬
‫נוֹגהוֹת ְבּאוֹר‬
‫ִשׁ ְמשׁוֹת ֵק ְד ָמה ְ‬
‫ַמּה וְ ְשׁ ָמשׁוֹת נ ְֶג ָבּה‬
‫ִשׁ ְמשׁוֹת י ָ‬
‫ְל ִשׁ ְמשׁוֹת ָצפוֹן‬
‫רוּח ַעד בּ ֶֹקר ָבּ ְרחוֹבוֹת ָה ֵהם וְ ֵהם‬
‫ַא ִני ְרוֶה ַ‬
‫וֲ‬
‫וּרחוֹב ַה ְגּ ָפנִ ים‪,‬‬
‫וּרחוֹב ַה ֲה ַד ִסּים ְ‬
‫שּׁוֹשׁ ִנּים ְ‬
‫ְרחוֹב ַה ַ‬
‫בּוֹאי ִכּ ַכּר ַה ַמּ ְדוִ ים‪.‬‬
‫ַעד ִ‬
‫‪25‬‬
‫אמיר גלבוע בספרי שיריו האחרונים יוצר פעם אחר פעם תרכובת נדירה בין אירועי‬
‫יומו לבין איזה חזון המשנה אותם תוך כדי התרחשותם‪ ,‬והופכם למאורע נפשי נדיר‬
‫וחד פעמי‪ .‬כך מטשטשים הגבולות שבין השיר לבין המעשה שגרם לכתיבתו‪ ,‬כמו‬
‫בשירו ללא שם‪ ,‬שבמחזור 'שבעה'‪ ,‬מתוך ספרו איילה אשלח אותך‪:‬‬
‫ִאם עוֹד יָבוֹאוּ ִלי ָצ ֳה ַר ִים ֵא ֶלּה‪.‬‬
‫ָעד ֶשׁ ָהיוּ ִלי ָצ ֳה ַריִ ם ֵא ֶלּה‬
‫יוֹד ַע ו ֶ‬
‫ַא ִני ֵ‬
‫וֲ‬
‫דּוֹמה ְכּמוֹ לֹא ָהיוּ ִלי‪.‬‬
‫אַף ִכּי ֶ‬
‫ַמ ֶשּׁהוּ ֶשׁ ִמּ ְת ַר ֵחשׁ ָתּ ִמיד ַבּ ִשּׁיר הֹוֶה ִל ְמ ִציאוּת‬
‫וְ ִאלּוּ ָצ ֳה ַריִ ם ֵא ֶלּה ֶשׁ ָהיוּ ַבּ ְמּ ִציאוּת‬
‫ימה ֶשׁל ִשׁיר ִבּ ְשׁ ַעת ֶח ֶסד‪,‬‬
‫ָהיוּ ִכּזְ ִר ָ‬
‫ימה ֶשׁ ֵאין ִל ְתפֹּס ַמ ֲה ָל ָכהּ‪.‬‬
‫זְ ִר ָ‬
‫אוּלי ָצ ֳה ַריִ ם ֵא ֶלּה ָהיוּ ֵהם ְשׁ ַעת ֶח ֶסד‬
‫וְ ַ‬
‫ָד ְע ִתּי‬
‫וְ אָנ ִֹכי‪ַ ,‬ה ֻא ְמנָם‪ ,‬לֹא י ַ‬
‫אתהּ‪.‬‬
‫בּוֹאָהּ וְ ֵצ ָ‬
‫וכוחו זה עומד לו אפילו בבואו לתאר חתול מקרי החוצה את דרכו‪ ,‬בשיר ללא שם מן‬
‫המחזור 'אחד עשר' שבספר זה‪:‬‬
‫ַלּה ָלאוֹר‪,‬‬
‫יך ֶא ֱעמֹד אָז‪ֵ ,‬איזֶה ַצד ָפּ ִנים ֲאג ֶ‬
‫ֵא ְ‬
‫אָגיב ִאם ְל ֶפ ַתע‬
‫יך ִ‬
‫עוֹב ִרים‪ ,‬וְ ֵא ְ‬
‫ָשׁים ָה ְ‬
‫ָל ֲאנ ִ‬
‫ָשׁים‬
‫ֶח ֶצה ֲחתוּל ַדּ ְר ִכּי‪ַ ,‬ה ֲא ַחיּ ְֵך ְמ ַב ֵטּל‪ ,‬וְ ָה ֲאנ ִ‬
‫יֱ‬
‫אַס ִתּיר‬
‫יִ ְראוּ‪ ,‬וְ ֶא ֱעבֹר ְל ַד ְר ִכּי ָה ְלאָה‪ִ ,‬אם ְ‬
‫אוּני‪ ,‬וְ ֶאסֹּב וְ ֶא ְפנֶה‬
‫ָשׁים לֹא יִ ְר ִ‬
‫ַאנ ִ‬
‫ֵעינַי‪ ,‬ו ֲ‬
‫ְל ַד ְר ִכּי ִמ ַדּ ְר ִכּי‪...‬‬
‫אוֹתי ְכּ ָלל‪,‬‬
‫רוֹאים ִ‬
‫ָשׁים ֶשׁ ֵאינָם ִ‬
‫וְ ִאם עוֹד ֶא ֵתּן ַדּ ְע ִתּי ָל ֲאנ ִ‬
‫נוֹשׂאָם ִע ְמ ִדי‪.‬‬
‫אַך ֲא ִני ְל ַב ִדּי ְ‬
‫ֶשׁ ֵאינָם ְכּ ָלל‪ ,‬וְ ְ‬
‫ה‪.‬‬
‫התבנית הבאה היא של הסתכלות המשורר על עצמו מבחוץ וראיית דמותו כשחקן‬
‫המופיע ומשחק תפקיד על בימת העולם‪ ,‬היינו‪ :‬מאמץ להתרחק דווקא מן ההתרחשות‬
‫הנפשית האוטוביוגרפית על ידי הזרה מסוימת‪ ,‬להתנכר לחשיבות העצמית על ידי‬
‫הסתכלות אובייקטיבית לכאורה במשורר‪ ,‬בחייו ובמעשיו‪ .‬תבנית זו‪ ,‬שהיא היפוכה של‬
‫תבנית השירה הרומנטית האירופית‪ ,‬ניכרת בעיקר בשירה הסינית הקלאסית‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬וואנג ווי‪ ,‬בתקופץ הטאנג המאוחרת )המאה השמינית לספירה(‪ ,‬כותב‬
‫בשירו 'בגן‪ ,‬האביב' ‪: 17‬‬
‫נוֹעל ֶאת ַס ְנ ָדּ ַלי‬
‫ֶשׁם ָכּל ַה ַלּי ְָלה‪ֲ ,‬א ִני ֵ‬
‫גֶּ‬
‫ְשׁנָה‬
‫אַדּ ְר ִתּי ַהיּ ָ‬
‫לוֹבשׁ ֶאת ַ‬
‫אָביב‪ֲ ,‬א ִני ֵ‬
‫ָק ַרת ִ‬
‫תוּחים‬
‫פּוֹר ִצים ְבּ ַעד ַה ְסּ ָכ ִרים ַה ְפּ ִ‬
‫ַמיִ ם ְל ָב ִנים ְ‬
‫ֻמּים ִנ ְר ִאים ֵבּין ֲע ֵצי ָה ֲע ָר ָבה‬
‫ִפּ ְר ֵחי ֲא ַפ ְר ֵסק ֲאד ִ‬
‫לוּח ַשׁ ְח ָמט‬
‫חוּמי ָה ֵע ֶשׂב ְמ ַס ְמּ ִנים ַ‬
‫ְתּ ֵ‬
‫ִבּ ְק ֵצה ַה ֻח ְר ָשׁה ִמזְ ַדּ ְקּ ִפים מוֹטוֹת ַה ְבּ ֵארוֹת‬
‫יוֹשׁב ְליַד ֻשׁ ְל ָח ִני‬
‫ימה וְ ֵ‬
‫ֲא ִני ָשׁב ְפּנִ ָ‬
‫ַא ִני ֶא ְהיֶה ְל ַב ִדּי ֵבּין ֲע ָשׂ ַבי‪.‬‬
‫וְ ָה ֶע ֶרב יָבוֹא‪ ,‬ו ֲ‬
‫‪ 17‬תרגום‪ :‬אורי ברנשטיין‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫המשורר אינו עוד מרכז היקום ואף לא מרכז השיר‪ ,‬אלא אחת מתופעות טבע רבות‬
‫הסובבות אותו‪ .‬בודד בנוף‪ ,‬הוא אבוד כמעט בין התרחשויות האקלים‪ ,‬מיב ואינו פעיל‪.‬‬
‫ודווקא התרחקות זו משרה איזו עצבות‪ ,‬מבהירה‪ ,‬יותר מכל תלונה אישית מפורשת‬
‫וקולנית‪ ,‬את עצבותו של המשורר ואת דלות חייו בתבל‪ ,‬שהוא מופיע בה רק כמוצג‬
‫אקראי‪.‬‬
‫כך גם בשירו של לי באי‪ ,‬גם הוא בן תקופת הטאנג המאוחרת‪' :‬שב להר צ'וניאן‬
‫באביב‪:‬‬
‫וּניָאָן‪,‬‬
‫ָחז ְַר ִתּי ְל ַהר צ' ְ‬
‫מוּצ ֵפי ַה ֶשּׁ ֶמשׁ‪ ,‬וְ לֹא‬
‫דוֹתיו ָ‬
‫מוֹר ָ‬
‫ַעל ְ‬
‫יתי ֶשׁ ִה ְשׁ ַתּנָּה ָדּ ָבר; ָה ַל ְכ ִתּי‬
‫ָר ִא ִ‬
‫יתי‬
‫ִל ְגדוֹת ַה ֶפּ ֶלג וְ ִג ִלּ ִ‬
‫זוֹרם ְכּ ַפ ַעם;‬
‫ֶשׁהוּא ֵ‬
‫יתי‬
‫וּכ ֶשׁ ִטּ ַפּ ְס ִתּי ַעל ַה ִגּ ְב ָעה ָר ִא ִ‬
‫ְ‬
‫ֶשׁ ַהצּוּק ַהגָּדוֹל עוֹדוֹ ָשׁם; ַע ְכ ָשׁו‬
‫ַהוְּ ָר ִדים ְכּ ָבר ִט ְפּסוּ‬
‫יס ֶט ְריָה‬
‫לּוֹני ַה ִמּזְ ָר ִחי‪ ,‬וְ ַהוִּ ְ‬
‫ְבּ ַח ִ‬
‫פוֹנית;‬
‫חוֹמה ַה ְצּ ִ‬
‫ָל ָשׁה ֵמ ֵע ֶבר ַל ָ‬
‫גְּ‬
‫לֹא ִה ְת ַר ַח ְק ִתּי ִלזְ ַמן ַרב וְ ִהנֵּה‬
‫קוֹרא‬
‫ָדל ָכּל ָכּ ְך; ֲא ִני ֵ‬
‫ַהכֹּל גּ ַ‬
‫ָביאוּ ַכּד יַיִ ן‪ ,‬נָחוּשׁ‬
‫ַל ְמּ ָשׁ ְר ִתים ֶשׁיּ ִ‬
‫ִל ְהיוֹת ֵער ָכּל ַה ַלּיְ ָלה וְ ִל ְשׁתּוֹת‪.‬‬
‫כמעט ואין אנו יודעים מי המדבר בשיר זה‪ .‬הוא אינו משפיע על המאורעות‬
‫המתרחשים‪ .‬אדרבא‪ :‬הוא תמה ומשתומם על כך שהכל נמשך בלעדיו‪ ,‬שבעצם אין לו‬
‫שליטה על המאורעות‪ ,‬ושלאמיתו של דבר הוא בא והולך ללא כל השפעה על סביבתו‪.‬‬
‫לכן לא נותר לו אלא להיות נעצב על תנועת העולם הבלתי פוסקת ולהשתכר‪ ,‬אבל‬
‫מתוך ההכרה‪ ,‬העולה מהשורות‪ ,‬שהוא נותר ער ורואה‪ ,‬שדבר לא ישכיח את כאבו על‬
‫החולף‪ .‬יש איזו צניעות בכתיבה זו‪ .‬יש מידה של ענווה שאינה מאפיינת את‬
‫המשוררים האירופיים לדורותיהם‪.‬‬
‫מגדיל לעשות דו פו‪ ,‬שחי באותן שנים כמעט כמו לי באי‪ ,‬בכתבו על עצמו במפורש‪,‬‬
‫אם כי הוא עושה שימוש בשם הנימוסין שלו‪' ,‬טצו מיי'‪ ,‬בשיר הראשון מתוך 'שבעה‬
‫שירים שנכתבו בתקופת צ'יין יואן בזמן שהות בטונג קו הסיין'; ממש כאילו הוא‬
‫מישהו הניצב מבחוץ ומתבונן בעצמו‪ ,‬כאילו הוא מספר סיפור שאינו נוגע לו כלל‪:‬‬
‫עוֹבר א ַֹרח‪ְ ,‬טצוּ ֵמיִ י ְשׁמוֹ‪,‬‬
‫עוֹבר א ַֹרח‪ֵ ,‬‬
‫ֵ‬
‫ֻב ָלל‪ִ ,‬מ ְשׁ ַתּ ְל ֵשׁל ֵמ ֵע ֶבר ְלאָזְ נָיו‪,‬‬
‫ְשׂ ָערוֹ ַה ָלּ ָבן ְמד ְ‬
‫ֻבּ ִלים‬
‫אַסּף ִא ְצ ְטר ָ‬
‫ְבּ ֶמ ֶשׁ ְך ָשׁ ִנים ְמ ֵ‬
‫קּוֹפים‪.‬‬
‫ְבּ ִע ְקבוֹת ַל ֲהקוֹת ַה ִ‬
‫צוֹנ ִנים ְל ֵעת ֶע ֶרב ָבּ ֵע ֶמק ֶשׁ ֶבּ ָה ִרים‪,‬‬
‫ָשׁ ַמיִ ם ְ‬
‫וְ ֵאין ִמ ָלּה ֵמ ַה ִמּישׁוֹר ַה ִתּיכוֹן‪ ,‬וְ ֵאין‬
‫ִתּ ְקוָה ָלשׁוּב ַה ַבּיְ ָתה‪.‬‬
‫ָדיִ ם וְ ַר ְג ַליִ ם ְצרוּבוֹת ִמ ָקּ ָרה‪,‬‬
‫יַ‬
‫וּב ָשׂר ְמ ֻשׁ ָתּ ִקים ִמקֹּר‪.‬‬
‫עוֹר ָ‬
‫ֲא ָההּ! ַה ִשּׁיר ָה ִראשׁוֹן‪ִ ,‬שׁיר ֶשׁ ְכּ ָבר הוּא ָעצוּב‪.‬‬
‫קוֹננוֹת ְל ַמ ֲע ִני ָבּאוֹת ִמ ָשּׁ ַמיִ ם‪.‬‬
‫רוּחוֹת ְמ ְ‬
‫גם המשורר היפני ָסייגיו )המאה השתים‪-‬עשרה לספירה( כותב על עצמו‪:‬‬
‫‪27‬‬
‫ְכּ ָפר ֶבּ ָה ִרים‬
‫ְבּסוֹף ַה ְסּ ָתו‬
‫ַרק אָז ַתּ ִכּיר‬
‫ַמה ַמּ ְשׁ ָמעוֹ ֶשׁל ָיגוֹן‬
‫חוֹלף‪.‬‬
‫רוּח ֵ‬
‫ְבּ ַמ ַשּׁב ַ‬
‫לכאורה אין המשורר וחייו נשוא השיר כלל‪ ,‬אבל בעקיפין נראה המשורר ככולם‪ ,‬חווה‬
‫את החוויות הבלתי נמנעות שיחווה כל אדם באותו מקום‪ .‬אבל ה"יגון" עליו הוא‬
‫מדבר הוא יגון מיוחד לו‪ ,‬שאין לרדת לסופו‪ ,‬המעצים ראיית עולם שלמה‪ .‬זו אותה‬
‫ראייה שמפגין ָסייגיו בהשקיפו על חייו באמצעות דימוי של עץ אורן‪:‬‬
‫ידי‬
‫ֵעץ א ֶֹרן יְ ִח ִ‬
‫ָדל ַבּגַּיְ א –‬
‫גֵּ‬
‫ַא ִני ָח ַשׁ ְב ִתּי‬
‫וֲ‬
‫ָחיד‬
‫יתי י ִ‬
‫ֶשׁ ָהיִ ִ‬
‫ְללֹא ָח ֵבר‬
‫וגם כאן יש איזו התבוננות שמבחוץ‪ .‬מעין מדידה מדויקת של מצב הנפש של המשורר‬
‫ושל ראייתה המדעית כמעט‪ .‬או בשיר הבא‪ ,‬בו המשורר הופך להיעדר בתוך השיר‪,‬‬
‫למישהו שמוחש בלבד אבל נראה מבחוץ ומוגדר רק על ידי סביבתו‪:‬‬
‫ְכּ ֶשׁ ָכּל ַליְ ָלה ֶשׁל ַה ְסּ ָתו‬
‫קּוֹדמוֹ‬
‫ַע ֶשׂה ַקר ִמ ְ‬
‫נֲ‬
‫קוֹל ַה ִצּ ְר ָצ ִרים‬
‫הוֹל ְך; ְבּ ָכל ַליְ ָלה‬
‫ֶח ָלשׁ וְ ֵ‬
‫נְ‬
‫יוֹתר‪.‬‬
‫הוּא נָע ַה ְר ֵחק ֵ‬
‫]‪[...‬‬
‫אבל לא רק משוררי המזרח הרחוק‪ ,‬קרי‪-‬לב לכאורה‪ ,‬עושים שימוש בתבנית זו של‬
‫תיאור להצדקת ההתעסקות בחייהם האישיים‪ .‬באותה רוח בה ניסח את הכתובת על‬
‫מצבתו‪" :‬שלח מבט קר בחיים‪ ,‬במוות"‪ ,‬רואה ייטס את עצמו מבחוץ‪ ,‬כפי שרואים‬
‫אותו אחרים‪ ,‬בשירו 'האם את שבע רצון?' ‪: 18‬‬
‫קּוֹר ִאים ִלי ֵבּן‪,‬‬
‫קוֹרא ְל ֵא ֶלּה ֶשׁ ְ‬
‫ֲא ִני ֵ‬
‫ֶכד וְ אַף ִנין‪,‬‬
‫אוֹ נ ֶ‬
‫דּוֹדים‪ַ ,‬לדּוֹדוֹת‪ְ ,‬ל ַר ֵבּי ַהדּוֹד‬
‫קוֹרא ַל ִ‬
‫ֵ‬
‫ְל ַה ֲע ִמיד ֶאת ַמ ֲע ַשׂי ַל ִדּין‪.‬‬
‫אָמ ְר ִתּי‬
‫ַה ִאם ֲא ִני‪ֶ ,‬שׁ ַהכֹּל ְבּ ִמ ִלּים ַ‬
‫ֵעים ַשׂ ְמ ִתּי ְל ָלצוֹן?‬
‫ֲח ָל ַציִ ם יְ ג ִ‬
‫רוּח יִ ְשׁ ְפּטוּ‪.‬‬
‫ָרה ְל ָכל ַ‬
‫ֵעינַיִ ם ֶשׁ ַה ָמּוֶת ז ָ‬
‫ֲא ִני ֵאינִ י יָכוֹל‪ .‬וְ ֵאינ ִֶנּי ְשׂ ַבע ָרצוֹן‪.‬‬
‫ָקן‬
‫ָתר ָחלוּשׁ וְ גַם ז ֵ‬
‫ֶא ְפ ָשׁר וְ ִאוּ ֵ‬
‫טוֹבה ֵאי ָשׁם‪,‬‬
‫ְבּ ֶח ְב ָרה ָ‬
‫ֵאתי ַל ֲעבֹד‪,‬‬
‫ֲא ִני ֶשׁ ָתּ ִמיד ָשׂנ ִ‬
‫ֲא ַחיּ ְֵך ִלי מוּל ַהיָּם‪,‬‬
‫אַד ִגּים ְבּ ֶע ֶצם ַה ַחיִּ ים‬
‫אוֹ ְ‬
‫‪ 18‬תרגום‪ :‬אורי ברנשטיין‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫אוּנ ְינג ִמ ְל ֵמל לוֹ‪:‬‬
‫רוֹבּ ְרט ְבּ ָר ִ‬
‫ַמה ֶשּׁ ֶ‬
‫ָקן ֶשׁ ָשּׂח ִעם ֱאל ִֹהים‬
‫ַציָּד ז ֵ‬
‫ֲא ָבל ְשׂ ַבע ָרצוֹן ֲא ִני לֹא‪.‬‬
‫כדאי לציין שאותו ייטס‪ ,‬שהתבנית המיתולוגית שימשה אותו כל חייו‪ ,‬כאמור לעיל‪,‬‬
‫סטה בערוב ימיו מתבנית זו וניסה להתבונן בעצמו מבחוץ ולסכם את חייו המכושפים‬
‫בקור רוח‪ .‬התבנית הנבחרת אינה חייבת איפוא לשמש בלעדית את המשורר‪ ,‬אם כי‬
‫לרוב זה כך‪ ,‬והוא רשאי להחליף תבנית בתבנית‪ ,‬ובלבד שלא יספר סיפורי רכילות‬
‫סתמיים על עצמו בשירתו‪ .‬אני מרשה לעצמי להביא דוגמה מובהקת לראייה זו של‬
‫המשורר את עצמו מבחוץ‪ ,‬בשיר שלי‪ :‬בימי גסיסתה של אמי – כדי להתגבר על הכאב‬
‫והאובדן – ניסיתי לראות את כל הסיטואציה לא כאילו אני עצמי שם אלא כמו ייצגתי‬
‫משהו שמחוצה לי‪:‬‬
‫רוֹאה ֶאת ִאמּוֹ רוֹאָה ָמוֶת‪.‬‬
‫ֵבּן ֶ‬
‫חוֹס ֶמת ַבּ ֲעדוֹ ֶאת ַה ַמּ ְר ֶאה‪.‬‬
‫ֲע ַדיִ ן ֶ‬
‫ַה ִלים ַה ַחיִּ ים ֶפּ ֶרא‪.‬‬
‫ַעל ַה ַכּר עוֹד ִמ ְתנ ֲ‬
‫אַרנָק‪.‬‬
‫יכה‪ָ ,‬בּ ְ‬
‫אוֹחזֶת ִבּ ְק ֵצה ְשׂ ִמ ָ‬
‫ָשׁם ִהיא ֶ‬
‫סוּסים‪.‬‬
‫יצה ְבּ ִ‬
‫וְ ֵאינָהּ ַמ ְר ָפּה ‪ְ ,‬כּמוֹ ְמ ִא ָ‬
‫ַס ִתּיר עוֹד ָדּ ָבר ַבּ ֲע ִדי‪.‬‬
‫וּכ ֶשׁ ִתּ ַתּם‪ ,‬לֹא י ְ‬
‫ְ‬
‫הדּקדוקית‪,‬‬
‫אבל ישנה גם צורה אחרת של הרחקת המשורר מעל עצמו‪ :‬זו הצורה ִ‬
‫השימוש בהזרה סמנטית‪ .‬השלב הראשון בהרחקה כזו הוא שימוש בגוף שלישי במקום‬
‫בגוף ראשון‪ ,‬היינו‪ :‬לומר 'הוא' ולא 'אני'‪ .‬הדיבור הזה על דמותו של המשורר בגוף‬
‫שלישי ממילא יוצר אובייקטיביות מסוימת בהתייחסות‪ .‬השלב השני הוא להשתשמש‬
‫במילים‪' :‬איש' או 'אדם'‪ .‬בכך נוצרת הרחקה מוגברת‪ .‬השלב השלישי הוא לכנות את‬
‫המדובר בו )שהוא גם המדבר( בשם ִמ ֶשּׁל עצמו‪ .‬כך‪ ,‬בתוך הטקסט השירי עצמו‪ ,‬נזקק‬
‫לעתים קרובות המשורר ל‪ Zoom Out-‬הנוצר על ידי שינוי כינויו של המדבר‪ .‬אין ספק‬
‫שיש הבדל רב אם המשורר כותב‪" :‬שתקתי מרוב צער" או; "הוא שתק מרוב צער‪ :‬או;‬
‫"איש שתק מתוך צער" או; משה שתק מרוב צער"‪.‬‬
‫צורות השימוש האלה יכולות לשמש קנה מדה לנוכחות המיידית של המשורר בשירו‬
‫ולמבט שהוא נותן בעצמו‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫תבנית נוספת היא תבנית 'הפרסונה המלאכותית'‪ ,‬הווה אומר‪ :‬אותה דמות שהמשורר‬
‫יוצר לו כמסכה‪ ,‬כשקחן שישחק במקומו את תפקידו בעולם‪ .‬לאותה פרסונה‪ ,‬בין אם‬
‫יש לה שם כמו 'ג'ין המטורפת' של ייטס או אם אין לה שם והיא אנונימית ומובלעת‬
‫כמו דמות האיכר החכם המשוחח בשיריו של רוברט פרוסט‪ ,‬משאיל המשורר את‬
‫אירועי חייו‪ .‬לפרסונה זו הוא מקנה את תולדותיו כד שישמשו חומרי בעירה לדלקה‬
‫הזרה לו‪ ,‬לכאורה‪.‬‬
‫יצירתה של דמות זו מאפשרת להקנות המשכיות‪ ,‬כמו בכל יצירה דמיונית‪ ,‬לקטעי חייו‬
‫שנדמו לו מקריים וחסרי קשר; יצירתה של 'הפרסונה המלאכותית' מתירה למשורר‬
‫להקנות משקל וצידוק למה שקרה אותו בפועל‪ ,‬שכן בתהליך של בחירה ובירור‪ ,‬הוא‬
‫משקף מאורעות מחייו‪ ,‬בצורה מסודרת שלא היתה להם מעולם‪ ,‬להיסטוריה הבדויה‬
‫של הפרסונה‪.‬‬
‫הארעי והמקרי שבהתרחשויות החיים הפרטיים אינו קיים עוד‪ .‬סכנת הבנליזציה של‬
‫היום‪-‬יומי נעלמת כאשר המשורר מקנה לעצמו גוף וקול אחרים‪ .‬בעצם נוצרת כאן‬
‫הזרה מלאה‪ ,‬בהיות המשורר מוותר על הבעלות הייחודית שלו על הקורה אותו‬
‫ומעביר את חוויותיו האישיות ל'פרסונה המלאכותית'‪ .‬ממילא חוויות אלה אינן עוד‬
‫‪29‬‬
‫אמת אישית והופכות אך ורק לעובדות המשמשות לצרכים אמנותיים‪ .‬ממילא אין הן‬
‫דוחקות עוד להיאמר אלא משנות צורה כדי להתאים עצמן לקול האחר‪ ,‬וממילא נפתר‬
‫הקושי שבהעברת החוויה הביוגרפית 'כמות שהיא' אל השיר‪ ,‬שכן החוויה הביוגרפית‬
‫משויכת לביוגרפיה אחרת‪ ,‬לזו של הפרסונה‪ ,‬ובאופן טבעי מאבדת ממיידיותה‪.‬‬
‫המחסום המלאכותי שמעמיד המשורר בתבנית זו שבין ההיסטוריה שלו לבין השיר‪,‬‬
‫הצורך שנותר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בתרגום לקול אחר‪ ,‬ללשון שאינה שלו‪ ,‬הוא פתרון נוח‬
‫לנחיצות האמירה המדויקת של המתרחש‪ .‬אבל מאידך גיסא‪ ,‬יש בכך גם אלמנט של‬
‫השתמטות‪ ,‬של הימנעות מעמידה פנים אל פנים מול התעלומה של תרגום עצמך ממש‬
‫לשיר‪ ,‬יש כאן זיוף מתוך נוחות‪ .‬ניתן לראות את ההבדל הזה כשאנו משווים שירים‬
‫שקוואפיס שם בפי דמויותיו הבדויות לבין שירים שהוא כותב 'בעצמו'‪ .‬או בין שיריו‬
‫של אלברטו דה קמפוס‪ ,‬למשל‪ ,‬לבין שיריו של פרננדו פסואה 'עצמו'‪.‬‬
‫השימוש ב'פרסונה מלאכותית' יכול אמנם לשמש התחלה של תהליך הגילוי העצמי‬
‫)כמו ב'פרופרוק' של ט‪ .‬ס‪ .‬אליוט( אבל אינו עונה על השאלה שהצבתי בפתח פרק זה‪.‬‬
‫בסופו של דבר חייב המשורר לעמוד בגלוי נוכח הכורח להקנות בתוך שירתו מקום‬
‫לחייו כפי שהתרחשו וממילא הוא חויב גם להתייצב בפני הבעיה‪ :‬איך ייעשה הדבר‬
‫בגילוי לב‪ ,‬מבלי ליפול בפח הבנליות?! הוא מוזהר על ידי אותה הידרדרות בלתי‬
‫נעימה שחלה בשירתם של משוררים גדולים כמו אוג'ניו מונטאלה‪ ,‬רוברט לואל או‬
‫ובה ָח ֶשׁ ְך כתיבתם‪ ,‬כשאמונתם המוגזמת בכוחם השירי‪,‬‬
‫יהודה עמיחי בערוב ימיהם ֵ‬
‫גאוותנות ורוממות לב‪ ,‬דחפו אותם להפוך לשיר כל אירוע ואירוע מחייהם האמיתיים‪,‬‬
‫בנלי ככל שיהיה‪ ,‬ולראות בכל טריוויה נושא חשוב לשיר חשוב‪ .‬שימוש בתבניות‬
‫שמניתי לעיל עשוי היה לסייע בעדם‪.‬‬
‫מאבק מתמיד מנהל המשורר עם עצמו‪ ,‬שעיקרו מלחמה בין רצונו לחשוף עד תום את‬
‫העובר עליו ולראות בכל המתרחש בדל"ת אמותיו חלק מעולמו השירי‪ ,‬לבין ההכרה‬
‫שבמקרה כזה הנדושוּת אורבת לפתחו ושבעצם אין משמעותם של חייו טמונה רק‬
‫במעשה העברתם לשיר אלא באיזה גילוי‪ ,‬באיזו הרחבה של היקפם‪ ,‬שתקנה להם‬
‫משמעות מעבר לחשיבותם הפרטית עבורו‪ .‬הוא מתלבט תמיד בין תחושה כמו זו‬
‫שבאה לביטוי אצל מרינה צבטייבה‪" :‬הכל זה באמת קרה‪ .‬השירים שלי הם היומן שלי‪,‬‬
‫שירתי היא שירה של שמות פרטיים"‪ ,‬לבין הספק המכרסם תמיד‪ ,‬כפי שכותב חיים‬
‫גורי‪" :‬הפעם לא ספרתי עלי‪ /.‬לא רצוי‪ ,‬אולי גם לא כדאי‪ /‬אדם מרחיק את עדותו"‪.‬‬
‫אותה הוראה עצמה נתן גם דרומוהד דה אנדראדה‪" :‬ואל תכתוב שירים על מה‬
‫שמתרחש‪ /.‬מאום אינו נולד או מת בנוכחותה‪ /‬של השירה"‪.‬‬
‫השימוש בתבניות אותן ניסיתי לתאר‪ ,‬ובתבניות אחרות נוספות שמן הסתם נעלמו‬
‫ממני‪ ,‬הוא בחזקת כורח‪ ,‬שכן רק בעזרת תבנית זו או אחרת יעלה בידו של המשורר‬
‫לתאר בפרוטרוט הן את מה שקרה לו‪ ,‬כאיש אמיתי בעולם אמיתי‪ ,‬והן את הצל‬
‫המטאפיזי שמטילים אותם אירועים‪ .‬התבניות שמניתי עשויות‪ ,‬כאמור‪ ,‬לסייע בידי‬
‫המשורר אבל גם בהן אין משום פתרון לשאלה העיקרית‪ ,‬המבצבצת מאחורי כל‬
‫הספקות‪ ,‬בקשר לשימוש בביוגרפיה אישית‪ :‬איך ניתן להפוך חיים לספרות?‬
‫‪30‬‬
‫פנינה פרנקל‬
‫בדרך לפטרה‬
‫‪19‬‬
‫ַבּ ֵלּילוֹת ַה ֶשּׁ ֶקט ְמ ַב ֶכּה ֶאת ֶה ָח ֵסר‬
‫ֻמּים‪.‬‬
‫הוּא ַמ ְשׁ ִלים ְבּ ִד ְמיוֹנוֹ ֶח ְל ֵקי גּוּף ְמד ִ‬
‫אשׁי ַה ְגּ ָבעוֹת ָכּ ְרתוּ ִמ ְטּ ָע ִמים ֶשׁל ְצ ִניעוּת‬
‫ֶאת ָר ֵ‬
‫יסים ֲע ָק ִרים‬
‫הוֹתירוּ שׁוּרוֹת ֶשׁל ָס ִר ִ‬
‫ַר ְעיוֹנוֹת ֶשׁל ִשׁוְ יוֹן ִ‬
‫יע וְ ֵאין ָבּ ֶהם ֲא ִפלּוּ ַק ְמצוּץ ֶשׁל ַתּ ֲאוָה‬
‫ֶש ִנדּוֹנוּ ְל ָשׁ ֵרת ֶאת ָה ָר ִק ַ‬
‫ַחם ֶאת ַהחוֹלוֹת‪.‬‬
‫ְכּ ֵדי ְלנ ֵ‬
‫*‬
‫רוֹדפוֹת‬
‫ַשׁ ְר ְשׁ ָראוֹת ֶה ָה ִרים ְ‬
‫סוּקי ָהאָבוֹת‬
‫תּוֹך ְפּ ֵ‬
‫ַעקֹב ַה ִנּ ְמ ָל ִטים ִמ ְ‬
‫וּבנֵי י ֲ‬
‫ֶאת ְבּנֵי ֱאדוֹם ְ‬
‫כּוּך‬
‫דוּקים ָלחוּשׁ ַבּ ַמּגָּע ֶשׁל דּ ֶֹפק ַה ִח ְ‬
‫אַק ַראי ְתּהוֹמוֹת ְס ִ‬
‫פּוֹע ִרים ְבּ ְ‬
‫ֵהם ֲ‬
‫דוֹאב‬
‫זּוֹעם ֵ‬
‫צוֹע ִדים ְבּ ִצ ֵדּי אוֹ ָתהּ ַה ֶדּ ֶר ְך וְ ַה ִמּישׁוֹר ַה ֵ‬
‫ָשׁ ִנים ֵהם ֲ‬
‫ֶאת ִפּ ְצ ֵעי ַה ְשּׁ ִאיפוֹת ֶשׁ ִנּ ְצ ְרבוּ‪.‬‬
‫*‬
‫צוּעה ְמ ַשׁ ֶמּ ֶרת ֶאת ַהיּ ִֹפי ִבּ ְמ ִחיר ַה ְח ָל ָמ ָתהּ‪.‬‬
‫ָה ֲא ָד ָמה ַה ְפּ ָ‬
‫רוּח ְמ ַל ָבּה ֶאת ְכּ ֵאב ַה ֲח ָת ְך ְל ַה ֲע ִמיק צוּרוֹת ַבּ ֶסּ ַלע‬
‫וְ ָה ַ‬
‫ֵר ְפאוּ ָל ַעד‬
‫יח ַבּחוֹל ְשׂ ִריטוֹת ֶשׁלֹּא י ָ‬
‫וּל ַה ְנ ִצ ַ‬
‫ְ‬
‫אַרמוֹנוֹת ָבּ ָהר‬
‫ָשׁים ֶש ָח ְרתוּ ְ‬
‫ַחזְ רוּ ָה ֲאנ ִ‬
‫ָמ ָחר י ְ‬
‫לוּבים ְכּ ֶה ֵטּל ְגּבוּלוֹת‬
‫יע ְצּבוּ ָבּ ֶהם ְכּ ִ‬
‫וִ ַ‬
‫מוּקה‪.‬‬
‫ָתם ַה ְצּ ָ‬
‫ְתּבוּנ ָ‬
‫‪ 19‬מתוך ספר שירים חדש שעומד לצאת לאור‬
‫‪31‬‬
‫עודד ניב‬
‫מדרגות לשום מקום‬
‫אַרמוֹן ְקנוֹסוֹס ֶשׁ ִבּ ְכ ֵר ִתים‬
‫ְבּ ְ‬
‫יתי ַמ ְד ֵרגוֹת‬
‫ָר ִא ִ‬
‫מוֹבילוֹת ְלשׁוּם ָמקוֹם‬
‫ֶשׁלֹּא ִ‬
‫ֵהן נִ ְק ָטעוֹת‬
‫עוֹד ִל ְפנֵי ֶשׁ ִה ִגּיעוּ ַל ָשּׁ ַמיִ ם‬
‫ינוֹאי ַע ִלּיז‬
‫יחה ֶשׁל ַבּנַּאי ִמ ִ‬
‫אוּלי זוֹ ְבּ ִד ָ‬
‫ַ‬
‫יִ ָתּ ֵכן ֶשׁ ִנּ ְג ְמרוּ לוֹ ָח ְמ ֵרי ַה ְבּ ִניָּה‬
‫ָפיִ ם‪.‬‬
‫אוּלי ִפּ ְתאוֹם ָצ ְמחוּ לוֹ ְכּנ ַ‬
‫וְ ַ‬
‫רואים שקוף‬
‫ַה ַיּ ְלקוּט ֶשׁלּוֹ ָשׁקוּף‬
‫ֶיה ֶשׁל ָס ְב ָתא‬
‫ְכּמוֹ ָפּנ ָ‬
‫אַלבּוֹם ַה ִמּ ְשׁ ָפּ ָחה‬
‫ַה ִנּ ָבּטוֹת ֵמ ְ‬
‫רוֹצה‬
‫ִמי ֶשׁ ֶ‬
‫יָכוֹל ִל ְראוֹת ֶשׁיֵּשׁ ַבּיּ ְַלקוּט‬
‫ַכּ ָמּה ְס ָפ ִרים ְדּהוּיִ ים ֶשׁל ַס ָבּא‬
‫אַבּא‬
‫וּב ַדל ִע ָפּרוֹן ָשׁחוּק ֶשׁל ָ‬
‫ְ‬
‫ַחבוּטוֹת‬
‫וּמ ְח ָבּרוֹת ְמ ֻק ָמּטוֹת ו ֲ‬
‫ַ‬
‫ְמ ֻע ָגּלוֹת ַבּ ִפּנּוֹת‬
‫כּוֹתב ָבּ ֶהן‬
‫ָשׁעוֹת הוּא ֵ‬
‫ָליְ ָלה‬
‫יוֹמם ו ַ‬
‫ָ‬
‫ֵאין‪ְ -‬ספֹר ָבּ ֵתּי ִשׁיר‬
‫ִספּוּר ַחיָּיו‬
‫פוֹנים‬
‫יך ְמ ָל ְפ ִ‬
‫ְל ִצ ָדּן ָכּ ִר ְ‬
‫ימי ַה ֶצּנַע‪ֶ ,‬שׁ ֵה ִכינָה לוֹ ִא ָמּא‬
‫ִמ ֵ‬
‫ָעטוּף ִבּ ְניַר ִעתּוֹן‬
‫ִעם ַה ֲח ָדשׁוֹת ַהטּוֹבוֹת ֶשׁל ָמ ָחר‪.‬‬
‫ליצן‬
‫יצן ֲאדֹם ח ֶֹטם‬
‫ֵל ָ‬
‫חוֹלים‬
‫ָבּא ְל ֵבית ַה ִ‬
‫חוֹלים ַעד ָמוֶת‬
‫ְל ַה ְצ ִחיק ֶאת ַה ִ‬
‫אַחרוֹן‬
‫צּוֹחק ֲ‬
‫צוֹחק ִמי ֶשׁ ֵ‬
‫ֵ‬
‫אַחרוֹן‪.‬‬
‫צוֹחק ִמי ֶשׁ ֵמּת ֲ‬
‫ֵ‬
‫‪32‬‬
‫אלי אביר‬
‫אין לי אימא‬
‫מכונית לכל פועל‬
‫ָכּל ָכּ ְך ָשׂ ֵמ ַח ַהיּוֹם‪,‬‬
‫ירים ִמזְ ָר ִחיִּ ים‬
‫ִמ ְת ָפּ ֶר ֶצת ַה ִשּׂ ְמ ָחה ְבּ ִשׁ ִ‬
‫יֵשׁ ִשׂ ְמ ַחת ַחיִּ ים‬
‫וְ ֵאין ִלי ִא ָמּא‪.‬‬
‫ָשׁ ָבה ַבּ ַצּד‪ְ ,‬בּ ֶשׁ ֶקט‪,‬‬
‫ִהיא י ְ‬
‫ַסּה ִל ְבדֹּק ֵמ ָרחוֹק‬
‫ְמנ ָ‬
‫ֶאת ַה ֶלּ ֶקט‪.‬‬
‫כוֹנית ַה ְקּ ַטנָּה ַה ְמּ ֻצ' ְק ֶמ ֶקת‪,‬‬
‫ַס ִתּי ַל ְמּ ִ‬
‫ֲא ִני ִנ ְכנ ְ‬
‫ַציָּד ָחסוֹן ִעם ִשׁיר ַעל ַה ְשּׂ ָפ ַתיִ ם‪,‬‬
‫ַמזֵם ְבּ ִב ָטּחוֹן ִהיא ִתּ ְהיֶה ֶשׁלּוֹ‪.‬‬
‫ְמז ְ‬
‫ִהיא ִה ְת ַפּ ֲע ָלה ֵמ ָח ְכ ָמתוֹ‪ִ ,‬מ ְשּׁ ִנינוּתוֹ‪.‬‬
‫עוּכה‪,‬‬
‫וּמ ָ‬
‫כוֹנית יְ ָשׁנָה ְ‬
‫ְמ ִ‬
‫אָז ַמה?‬
‫ַע ִני רֹאשׁ ָצ ִעיר‬
‫יֲ‬
‫כוֹנית ֶשׁל ַתּ ְפ ָר ִנים‬
‫נוֹס ַע ִבּ ְמ ִ‬
‫ֵ‬
‫יסט‪ֶ ,‬בּן ְבּ ִלי ִגּיל‪,‬‬
‫רוֹק ְ‬
‫ִ‬
‫עוֹלם‪.‬‬
‫ַמ ְר ָדן ִנ ְצ ִחי‪ ,‬לֹא ִמ ְת ַבּ ְרגֵּן ְל ָ‬
‫נוּפה‪,‬‬
‫יע ִבּ ְת ָ‬
‫ַמ ְת ִנ ַ‬
‫לוֹחץ ַעל ַה ֶבּ ְנזִ ין ְבּ ָע ְצ ָמה‪,‬‬
‫ֵ‬
‫יסק‬
‫ַמ ְפ ִעיל ִמיָּד ֶאת ָה ַר ְדיוֹ ִדּ ְ‬
‫ְכּ ֵדי ֶשׁ ִתּ ְשׁ ַמע‪ֶ :‬שׁ ִתּ ְשׁ ַמע ֶאת ָהרֹק ַה ִנּגָּר‬
‫ֶאת ָהאוֹן ַהנִּ ָתּז‪,‬‬
‫ֶשׁ ֵתּ ַדע‪ֶ ,‬שׁ ֵתּ ַדע‪ֶ ,‬שׁ ֵתּ ַדע ָלהּ‬
‫ִמי ֲא ִני‪.‬‬
‫אָביב‬
‫ְמ ֻא ָשּׁר ִעם ְפּ ִריחוֹת ָה ִ‬
‫ַה ְסּגֻלּוֹת ְלא ֶֹר ְך ַה ְשּׂ ֵד ָרה‬
‫ְנ ָערוֹת ַמ ִצּיתוֹת ֵאשׁ‬
‫ֵעינַיִ ם יְ רֻקּוֹת‬
‫וְ ֵאין ִלי ִא ָמּא‪.‬‬
‫ירה‬
‫יעה ְמ ִה ָ‬
‫יטי ָבּ ַר ְדיוֹ ִבּ ְנ ִס ָ‬
‫רוֹק ְבּ ִר ִ‬
‫רוּרים‬
‫ִמ ְת ַע ֶלּ ֶמת ִמ ַתּ ְמ ִ‬
‫עוּרים‬
‫צוֹעק ִשׂ ְמ ַחת ְנ ִ‬
‫ָשׁר וְ ֵ‬
‫וְ ֵאין ִלי ִא ָמּא‪.‬‬
‫יק ִניּוֹת‬
‫אָמ ִר ָ‬
‫ִמ ְת ַענֵּג ַעל ִס ְדרוֹת ִבּדּוּר ֶ‬
‫סוּרד‬
‫אַבּ ְ‬
‫ְמ ַה ֵלּל ֶאת ַה ְפּ ִתיחוּת וְ ָה ְ‬
‫צוֹח ִקים‬
‫יְ ָל ִדים ְשׂ ֵמ ִחים‪ֲ ,‬‬
‫לוֹע ִגים ְל ִא ָמּם ַה ִטּ ְפּ ָשׁה‬
‫ֲ‬
‫לוּפית‬
‫ְמ ַב ְקּ ִשׁים ְל ַע ְצ ָמם ִא ָמּא ֲח ִ‬
‫וְ ֵאין ִלי ִבּ ְכ ָלל ִא ָמּא‪.‬‬
‫ִהיא לֹא ִה ְת ַק ְשּׁ ָרה‪,‬‬
‫ַה ַבּת זוֹנָה‪.‬‬
‫ָפה‬
‫ֹאשׁהּ ַהיּ ֶ‬
‫יח ֶאת ר ָ‬
‫יפה ְל ָהנִ ַ‬
‫ֶה ֱע ִד ָ‬
‫ְבּ ֵחיקוֹ ַה ָשּׂ ִעיר ֶשׁל ַה ֶכּ ֶסף‪,‬‬
‫לוּבה‪.‬‬
‫בּוּרגּ ִָנית ָה ֲע ָ‬
‫ַה ְ‬
‫נוֹת ָרה ְל ָך ְבּ ֵר ָרה‪.‬‬
‫אָז ְבּ ֶע ֶצם לֹא ְ‬
‫ֲא ִני ִמ ְצ ַט ֵער‪,‬‬
‫ידי ָה ָרזֶה‪,‬‬
‫יְ ִד ִ‬
‫מוֹת ָך‪.‬‬
‫נוֹקנֶת ַדּ ָקּה ֶשׁ ְכּ ְ‬
‫ְק ֶ‬
‫אַר ַבּע ֶע ְשׂ ֵרה‪,‬‬
‫ְבּ ִלי ַמ ְשׂכּ ֶֹרת ְשׁלוֹשׁ ֶע ְשׂ ֵרה וְ ְ‬
‫פוּח‬
‫ְבּ ִלי ֶח ְשׁבּוֹן ָתּ ַ‬
‫תוּח‪.‬‬
‫ְבּ ִלי ִמ ְפ ָרשׂ ָמ ַ‬
‫יך ְל ִה ְת ַח ֵפּשׂ‪.‬‬
‫ָע ֶל ָ‬
‫נוּ ֶבּ ֱא ֶמת‪ֵ ,‬אין ְל ָך ְבּ ֵר ָרה‪.‬‬
‫ַתּ ֲע ֶשׂה ַמ ֶשּׁהוּ‪,‬‬
‫אוּלי ִתּ ַקּח ַה ְלוָאָה‪.‬‬
‫ַ‬
‫נוֹצ ֶצת‪,‬‬
‫ֻכּה וְ ֶ‬
‫כוֹנית ֲאר ָ‬
‫ִתּ ְקנֶה ְל ָך ְמ ִ‬
‫ַחסוֹנָה‪.‬‬
‫בוֹהה ו ֲ‬
‫ָכּזֹאת ְגּ ָ‬
‫מוֹנית ֶשׁ ִלּי‪.‬‬
‫הוֹ ִא ָשּׁה ַק ְד ִ‬
‫אַתּ ָהיִ ית ְמ ַל ֶקּ ֶטת ֻמ ְד ֶאגֶת‪,‬‬
‫ְ‬
‫יתי ַה ַצּיָּד ֶשׁ ָלּ ְך ֶשׁ ָחזַר ִעם ַה ֲחזִ יר ֲה ִכי גָּדוֹל‬
‫ֲא ִני ָהיִ ִ‬
‫טוּחה ִבּי‪.‬‬
‫ָהיִ ית גֵּאָה‪ְ ,‬בּ ָ‬
‫יְלה ְבּ ֶשׁ ֶקט‪,‬‬
‫ישׁ ִני ַבּ ַלּ ָ‬
‫ַע ְכ ָשׁו שׁוּב ִתּ ְ‬
‫ֹאָרים‪.‬‬
‫וּט ַר ְק ִל ִינים ְמפ ִ‬
‫ירים ְ‬
‫שׁוּב ַתּ ְח ְל ִמי ֲחזִ ִ‬
‫ֵאין ִלי ַמ ָמּשׁ ִא ָמּא‪.‬‬
‫ָפּשׁוּט‪ֵ ,‬אין ִלי ִא ָמּא‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫שרית שץ‬
‫שירה לדרך‬
‫על מיזם השירה של המועצה האיזורית "שפיר"‬
‫לפני מספר חודשים פנה אלי משה רום‪ ,‬רכז תיירות המועצה‬
‫האזורית "שפיר" )הנמצאת בדרום הארץ‪ ,‬ליד קרית מלאכי( ויו"ר‬
‫עמותת "שדות פלשת" )עמותת מתנדבים ששמה לה למטרה להפוך‬
‫את האזור ליפה יותר( וסיפר לי על מיזם מקורי אותו הגה וביקש‬
‫ממני לסייע לו‪ .‬למשמע פרטי המיזם‪ ,‬התמוגגתי – עד כמה פשוט‬
‫ועד כמה נפלא וייחודי‪ :‬הצבת שלטי שירה מסוגננים ומאירי עיניים‬
‫במסלולי הליכה וטיולים‪ .‬על כל שלט משני צידיו יהיה שיר – איזו‬
‫דרך נהדרת להפצת השירה‪ .‬כששאלתי את מושקו‪ ,‬כיצד הגיע אלי‪,‬‬
‫ענה‪" :‬מה זאת אומרת? מהמצגות וכתב העת 'עיין ערך שירה'"‪.‬‬
‫הפּנייה וההצטרפות למיזם‪ ,‬מעין סגירת מעגל‪ ,‬שכן‬
‫מבחינתי היתה ְ‬
‫בילדותי גדלתי בקיבוץ עין‪-‬צורים השייך למועצה האיזורית "שפיר"‪.‬‬
‫כמובן ששמחתי לסייע בכל דרך שתידרש ממני‪ ,‬הן בשל הנוסטלגיה‬
‫והן בשל ההכרה ברעיון יוצא הדופן‪.‬‬
‫ַה ָצּ ָע ִתי לקרוא למיזם "שירה לדרך"‪ ,‬התקבלה והתפקיד שהוטל עלי‬
‫הוא לבחור את השירים – ‪ 30‬זוגות שירים‪ .‬מה שהנחה אותי בבחירת השירים היה‬
‫פואטיקה משולבת בפשטות‪ .‬שירה אשר תשתלב עם הנוף ואווירת המקום‪ ,‬תחבר את‬
‫האדם לטבע ואת הטבע לאדם‪ ,‬ויחד עם זאת‪ ,‬יוכלו המטיילים לקחתה עמם כ"צידה‬
‫לדרך"‪ ,‬כשירה שאינה תלוייה בזמן ובמקום‪.‬‬
‫התוצאות מובאות לפניכם‪ .‬אני ממליצה לכל מי שהוא בעל תפקיד ויכולת השפעה‬
‫במחוזו‪ ,‬ללכת בעקבות מיזם זה )שעלותו‪ ,‬אגב‪ ,‬איננה יקרה( ולהביא למקומותיו‬
‫"שירה לדרך"‪ .‬מי שמעוניין בפרטים‪ ,‬מוזמן לפנות אלי‪.‬‬
‫אני מברכת את מושקו רום ואת המועצה האזורית "שפיר"‪ ,‬על היוזמה הברוכה ועל‬
‫הוצאתה מן הכוח אל הפועל‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫רוחה שפירא‬
‫קפלים בברזל‪ֶ ,‬מחוה של קוִ ים‬
‫ביקור בתערוכתו של יעקב דורצ'ין‬
‫ָחים ְכּמוֹ ָהיוּ ָכּאן ָתּ ִמיד‪,‬‬
‫ִפּ ְס ֵלי ַה ַבּ ְרזֶל ֻמנּ ִ‬
‫דּוֹממוֹת‪,‬‬
‫עוֹלה ֶה ְמ ַית ַה ַמּ ָתּכוֹת ַה ְ‬
‫ֶבס ָ‬
‫ֵבּין ְמ ִחצּוֹת ַהגּ ֶ‬
‫ַה ִאם זֶה קוֹל ַה ְפּ ָל ָדה ַהנִּ ְשׁ ֶבּ ֶרת?‬
‫עוֹלה‬
‫אָך ֶ‬
‫ִמן ַה ִמּזְ ָרח ַמ ְל ְ‬
‫לוּדה‪.‬‬
‫עוֹתיו זוֹ ְלגוֹת ַעל ְפּנֵי ַה ֲח ָ‬
‫ִדּ ְמ ָ‬
‫רוֹני ָה ַר ְך‪.‬‬
‫בּוֹכה ַעל ִשׁ ְב ִ‬
‫ֲא ִני ָ‬
‫יתי‪ְ ,‬שׁ ִביל ִמ ְת ַפּ ֵתּל ַבּ ֲחלוֹם‬
‫טוּעה ַעל גַּג ֵבּ ִ‬
‫ִצפּוֹר ְק ָ‬
‫ָפיִ ם –‬
‫סוֹאן ַמ ָשּׁק ְכּנ ַ‬
‫מוֹביל ְל ַי ַער ָקסוּם‪ָ ,‬שׁם ֵ‬
‫ִ‬
‫עוֹלה‪,‬‬
‫יוֹרד וְ ֶ‬
‫ֻס ָלּם ֶשׁל ִצ ֳפּ ִרים ֵ‬
‫רוֹשׁים ְליַד ַה ַפּ ְר ֵדּ ִסים‪.‬‬
‫ָבוֹהּ ֶאל ֻח ֵדּי ְבּ ִ‬
‫אוֹתי גּ ַ‬
‫נוֹשׂא ִ‬
‫ֵ‬
‫שׁוֹקעוֹת ַבּחוֹל‪ָ ,‬ה ֲא ָד ָמה ַח ָמּה‬
‫ַר ְג ַלי ְ‬
‫וּב ִק ְפ ֵלי ָה ֲא ֵפ ָלה ֶשׁל סוֹף ַהיּוֹם‬
‫ְ‬
‫ָפיִ ם‪.‬‬
‫אַך ַבּ ְרזֶל ֲערוּף ְכּנ ַ‬
‫שׁוּב ִמ ְת ַדּ ֵפּק ַעל ַה ַחלּוֹן ַמ ְל ְ‬
‫ֻבּת ְפּ ָל ָדה‪,‬‬
‫אוֹחזֶת בּ ַ‬
‫י ְַל ָדּה ְק ַטנָּה ֶ‬
‫תוֹך ְבּ ֵר ַכת ַה ַמּיִ ם‪,‬‬
‫ַק ְרנֵי ַה ְלּ ָבנָה‪ ,‬קוּ ִרים ְפּרוּ ִמים ְבּ ְ‬
‫תוֹכהּ ֶאת כּ ַֹח ַה ַחיִּ ים‪.‬‬
‫אַה ָבה ַה ְמ ַק ֶפּ ֶלת ְבּ ָ‬
‫ָק ִדים ָל ֲ‬
‫אָכים‪.‬‬
‫ירה ֶשׁל ַמ ְל ִ‬
‫שׁוֹמ ַעת‪ִ ,‬שׁ ָ‬
‫לוּלים ֲא ִני ַ‬
‫קוֹלוֹת ְצ ִ‬
‫קפה עם פינה‬
‫ֶיה נָעוֹת ֶאל ָהאוֹר‬
‫ְבּ ַחלּוֹן ֵבּית ָק ֶפה ָק ָטן ‪ָ /‬פּנ ָ‬
‫גוּפהּ ‪ַ /‬ה ִאם ֵא ַלי ְמ ַד ֶבּ ֶרת?‬
‫אוֹמ ֶרת ְדּ ָב ִרים ְל ָ‬
‫ֶ‬
‫וּד ָמ ָמה‬
‫ֶיה ֶמ ְר ָחב יָם ְ‬
‫דּוֹאָה ַבּ ֲאוִ יר ‪ָ /‬מ ְתנ ָ‬
‫יפה ְבּ ַצמּוֹת ַהיּ ְַל ָדּה‬
‫הוֹ‪ַ ,‬ה ַקּלּוּת ֶשׁל ַה ְתּ ֵכ ֶלת ‪ִ /‬ס ְר ֵטי ְק ִט ָ‬
‫ָמים ֲא ִני‬
‫חוֹל ֶמת י ִ‬
‫נוֹשׁ ֶמת ָשׁ ַמיִ ם ‪ֶ /‬‬
‫יתי ֶ‬
‫ֶשׁ ָהיִ ִ‬
‫‪35‬‬
‫חווה ניסימוב‬
‫רעבת רחם‬
‫אוֹתי ְמ ַר ְח ָמהּ‬
‫ִא ִמּי ֵה ִקיאָה ִ‬
‫ֻמ ְק ָדּם ִמ ַדּי‪,‬‬
‫ָרחוֹק ִמ ַדּי‪,‬‬
‫גַּם יְ ָל ַדי ִמזְ ַדּ ְקּ ִנים ְל ִא ָטּם‬
‫אַמּ ֵצ ִני ְל ַבת‪.‬‬
‫יוּכלוּ ְל ְ‬
‫עוֹלם לֹא ְ‬
‫ְל ָ‬
‫ְר ֵע ַבת ֶר ֶחם‬
‫ֲא ִני ְמ ַה ֶלּ ֶכת‬
‫סתיו‬
‫ַבּ ְסּ ָתו ַההוּא‪,‬‬
‫הוּבי וְ ָה ַל ְך‪,‬‬
‫ְכּ ֶשׁ ָקּם ֲא ִ‬
‫ִה ְל ִבּין ְשׂ ָע ִרי‪.‬‬
‫ָשׁים‬
‫ַאנ ִ‬
‫ָשׁרוּ ָע ִלים ו ֲ‬
‫נְ‬
‫ָדּהוּ ְל ִא ָטּם‪.‬‬
‫ֵעץ ֵעירֹם‬
‫ָצ ַמח ִבּי ִבּ ְמ ֻה ָפּ ְך‪:‬‬
‫רוֹני‬
‫ָשׁ ָר ָשׁיו ִבּ ְג ִ‬
‫היה קר‬
‫ָהיָה ַקר‬
‫וּמוֶת ָשׁ ְרקוּ ִלי ָל ֶר ֶדת ֶל ָח ֵצר‬
‫ְכּ ֶשׁ ֱאל ִֹהים ָ‬
‫ְשׁ ַתּיִ ם ְשׁ ַתּ ִים ִדּ ַלּ ְג ִתּי‬
‫ימה‬
‫ירה ְפּ ִע ָ‬
‫ַמ ְח ִס ָ‬
‫וּב ִלי‬
‫וּב ִלי ְדּ ָלתוֹת ְ‬
‫וְ ַה ָבּ ִתּים ָס ִביב ָהיוּ ְבּ ִלי ַחלּוֹנוֹת ְ‬
‫אַבּא וְ ִא ָמּא ֶשׁיִּ ְק ְראוּ ֶל ֱאכֹל‬
‫ָ‬
‫יך‬
‫ַח ִשׁ ְ‬
‫ְכּ ֶשׁיּ ְ‬
‫השירים מתוך הספר "רעבת רחם" ‪ , 20‬הוצאת "עקד"‪2008 ,‬‬
‫ויקיפדיה – על המשוררת חווה ניסימוב‬
‫‪ 20‬הספר התקבל במערכת "עיין ערך שירה"‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫לינה אורן‬
‫פג תוקף‬
‫ירה‬
‫ְבּ ֵעין ַמ ְצ ֵל ַמת ִרגּוּל זְ ִע ָ‬
‫עוֹר ָך ֶה ָחרוּץ ִק ְמ ֵטי ָח ְכ ָמה‬
‫ָח ַד ְר ִתּי ִמ ַתּ ַחת ְל ְ‬
‫ילי ק ֶֹדשׁ‪.‬‬
‫סוּקים ִבּגְ וִ ֵ‬
‫ִכּ ְפ ִ‬
‫ִמ ַתּ ַחת ַל ְקּ ָמ ִטים ִנ ְפ ַער ָח ָלל אָפֹר‪,‬‬
‫וְ ִכ ְת ֵמי ְפּ ָצ ִעים ֶשׁ ִנּ ְג ְלדוּ ְכּמוֹ ְבּ ִציּוּר‬
‫ֶשׁ ִנּ ְצ ַבּע ֵשׁ ִנית‪ִ ,‬חפּוּי ַעל ֶצ ַבע ֶשׁ ָדּ ָהה‪.‬‬
‫בוֹהה‪,‬‬
‫ְבּ ַמ ְצ ֵל ָמה ִעם ְר ִגישׁוּת גְּ ָ‬
‫עוֹר ָך ֶה ָחרוּשׁ ִק ְמ ֵטי ִאי ְבּ ִהירוּת‬
‫ָח ַד ְר ִתּי שׁוּב ִמ ַתּ ַחת ְל ְ‬
‫סוּקים ֶשׁ ִה ְת ַבּ ְל ֵבּל ִס ְד ָרם‪,‬‬
‫ִכּ ְפ ִ‬
‫יתי‬
‫ימי ִחוֵּר גִּ ִלּ ִ‬
‫תוֹך ֶמ ְר ָחב ְפּ ִנ ִ‬
‫וּב ְ‬
‫ְ‬
‫צּוֹלי ְגּו ִָנים‬
‫כּוֹל ִאים נִ ֵ‬
‫ָמים ְק ַטנִּ ים ְ‬
‫ְפּג ִ‬
‫ֶשׁ ַפּ ַעם ָשׁ ְקקוּ ַחיִּ ים‪.‬‬
‫ישׁית‪,‬‬
‫ידאוֹ ְמ ֻשׁ ְכ ָלל ָח ַד ְר ִתּי ַבּ ְשּׁ ִל ִ‬
‫ְבּוִ ֵ‬
‫ָעמֹק יוֹ ֵתר‪ִ ,‬מ ַתּ ַחת ְל ִק ְמ ֵטי ִאי ֶשׁ ֶקט‬
‫ילי ָע ָבר‪,‬‬
‫ְל ַשׁ ְחזֵר ֶס ֶרט ָק ָצר ְמ ַה ְד ֵהד ְצ ִל ִ‬
‫ידי ַמ ְראוֹת‪.‬‬
‫מוּמים‪ְ ,‬שׂ ִר ֵ‬
‫ְר ָח ִשׁים ֲע ִ‬
‫ֶא ְמרוּ ֵבּינֵינוּ‪,‬‬
‫וְ ַה ִמּ ִלּים ָה ִראשׁוֹנוֹת ֶשׁנּ ֶ‬
‫ידה‬
‫ֶע ְרמוּ ִל ְפנֵי אוֹתוֹת ַה ְפּ ִר ָ‬
‫ִנ ְצ ְבּרוּ וְ נ ֶ‬
‫ַעד ֶשׁ ָפּג ָתּ ְק ָפּן ְכּ ֶשׁ ַקּ ְמ ָתּ וְ ָה ַל ְכ ָתּ‪.‬‬
‫ֶרת‪,‬‬
‫שׁוֹט ֶטת ְבּ ָך ְכּ ַתיּ ֶ‬
‫ַע ְכ ָשׁו ֲא ִני ַרק ְמ ֶ‬
‫וּכ ָבר ֵאינ ִֶנּי ִמ ְתאוֹ ֶננֶת‬
‫ְ‬
‫ְכּ ֶשׁ ַצּ ְמ ַצם ַה ַמּ ְצ ֵל ָמה‬
‫ֶע ָלם‪.‬‬
‫ַמּד ֶאת אוֹתוֹת ַה ִזּ ָכּרוֹן ַהנּ ֱ‬
‫ַמ ְר ִחיב אוֹ ְמג ֵ‬
‫‪37‬‬
‫פגישה חצי פגישה עם נילי דגן‬
‫אוֹרי ברנשטיין‬
‫חלק ראשון עם ִ‬
‫אָדם ֵמ ִכין ֶאת ַחיָּיו‬
‫ָ‬
‫ִל ְק ַראת ֵה ְע ֵדּר‪,‬‬
‫עוֹצם ֶאת ֵעינָיו‬
‫ְכּ ִמי ֶשׁ ֵ‬
‫ְכּ ֵדי ִל ְראוֹת ַבּח ֶֹשׁ ְך‪.‬‬
‫יתי ַעל ַמה‬
‫ָכּל ַה ַלּיְ ָלה ָצ ִפ ִ‬
‫ֶשּׁ ֵאינ ִֶנּי ָע ִתיד ַל ֲעשׂוֹת‪.‬‬
‫אַח ָריו‬
‫ִמישׁוֹר ָק ָטן‪ֲ .‬‬
‫ִמישׁוֹר ַה ָקּ ָטן ִמ ֶמּנּוּ‪.‬‬
‫מתוך‪' :‬מה שנשאר‪ ,‬מה שלא' )עם עובד‪(1987 ,‬‬
‫בעקבות קריאת ספר המסות החשוב "על הפרסונה ופרקים אחרים‬
‫על השירה"‪ ,‬ספרו של אורי ברנשטיין שיצא לאחרונה בהוצאת‬
‫הקיבוץ המאוחד‪ ,‬פניתי לאורי ברנשטיין‪ ,‬מבכירי המשוררים‬
‫בישראל‪ ,‬ואני מביאה לכם הפעם את קולו הייחודי‪ ,‬התרבותי והלירי‬
‫– קול שקול‪ ,‬ישיר ואמיץ‪ ,‬דרך השירים ההולכים בעקבות חייו‪.‬‬
‫"בשבילי השירה היא מראה מתמדת נודדת‪ ,‬שמלווה את חיי והם‬
‫משתקפים בה"‪ ,‬אומר אורי ברנשטיין‪" .‬אני רואה את השירה‬
‫כאוטוביוגרפיה של הנפש‪ ,‬כלומר לא כל מה שישנו בחיים בהכרח‬
‫הופך לשיר‪ ,‬אבל כל מה שיהיה בשיר ינבע ממה שבאמת היה"‪.‬‬
‫אוֹרי ברנשטיין נולד ב‪ 1936-‬בתל‪-‬אביב‪ .‬הוא משורר וסופר העוסק גם בתרגום שירה‬
‫ובהוראתה‪ ,‬משמש כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב ועובד‬
‫כעורך דין בתל‪-‬אביב‪ .‬נשוי לסופרת הדרה לזר‪ .‬ברנשטיין פרסם עד כה כ‪ 26-‬ספרים‪.‬‬
‫מתוכם ‪ 14‬ספרי שירה‪ 2 ,‬קובצי שירה‪ 3 ,‬ספרי פרוזה‪ 2 ,‬ספרי עיון‪ 4 ,‬ספרי שירה‬
‫מתורגמת וספר ילדים‪.‬‬
‫ספרי שירה‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫אביב ושברו‪ :‬שירים )תל אביב‪ :‬עדי‪(1955 ,‬‬
‫באותו החדר‪ ,‬באותו האור‪ :‬שירים )תל אביב‪ :‬יוכני‪(1962 ,‬‬
‫בעונה קצרה‪ :‬שירים )ירושלים ותל אביב‪ :‬הוצאת שוקן‪(1967,‬‬
‫כולם מעשים בודדים‪ :‬שירים ‪) 1967-1973‬ספרי סימן קריאה‪ ,‬תשל"ד ‪(1974‬‬
‫ערב עם סו )תל אביב‪ :‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשל"ז ‪(1976‬‬
‫עמק השווה‪ :‬מחזור שירים )הקיבוץ המאוחד‪ :‬ספרי סימן קריאה‪ ,‬תש"ם ‪(1979‬‬
‫עם מוות )תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ :‬ספרי סימן קריאה‪(1982 ,‬‬
‫מה שנשאר‪ ,‬מה שלא‪ ,‬שירים )תל אביב‪ :‬עם עובד‪ ,‬תשמ"ז ‪(1987‬‬
‫עניין פרטי‪ :‬מחזור שירים )תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪(1992 ,‬‬
‫הנה ‪ :5‬קונטרס לשירה )תל אביב‪ :‬תג‪) (1995 ,‬שירים; בעריכת נתן זך(‬
‫זמן של אחרים‪ :‬שירים ‪) 1987-1995‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪(1996 ,‬‬
‫מן המקום החדש‪ :‬מחזור שירים )קשב לשירה‪ ,‬תשנ"ט ‪(1999‬‬
‫על אהבה אחת ויחידה‪ :‬מחזור שירים )הקיבוץ המאוחד‪(2002 ,‬‬
‫‪38‬‬
‫•‬
‫•‬
‫הספר הרומנטי‪ :‬שירים )קשב לשירה‪ ,‬תשס"ז ‪(2007‬‬
‫עולם עובר‪ :‬שירים )תל אביב‪ :‬עם עובד‪ ,‬תשס"ז ‪(2007‬‬
‫קובצי שירה‬
‫•‬
‫•‬
‫שירים נבחרים‪) 1962-1982 :‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ :‬ספרי סימן קריאה‪(1985 ,‬‬
‫שירים‪) 1962-2002 :‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק; הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשס"ד ‪(2004‬‬
‫ספרי עיון‬
‫•‬
‫•‬
‫עיסוק בין חברים‪ :‬פרקים על השירה )תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪(2002 ,‬‬
‫על הפרסונה‪ ,‬ופרקים אחרים על השירה )בני‪-‬ברק‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪(2008 ,‬‬
‫"השיר הראשון שלי פורסם ב'דבר לילדים' כשהייתי בן ‪ ,"13‬מספר אורי ברנשטיין‪.‬‬
‫"השירה הייתה לי תמיד חלק בלתי נפרד והכרחי מהחיים‪ ,‬ובעצם הדרך הטובה ביותר‬
‫לראות מבחוץ את החיים המתנהלים‪ ,‬וע"י כך לתת להם גם פירוש וגם צידוק‪.‬‬
‫"ספר השירים הראשון שהוצאתי היה 'אביב ושברו'‪ ,‬בגיל ‪ ,19‬ושנה לאחר מכן אספתי‬
‫אותו מכל החנויות כשהבנתי שהוא לא בשל מספיק ולא טוב מספיק – מלא רוח‬
‫נעורים אבל כתוב במסורת מאוד מיושנת‪ .‬זה היה בשנת ‪ ,1954‬כלומר בשנה שכבר‬
‫החלה המהפכה הגדולה של שנות ה‪ ,50-‬ממש לפני הופעת 'שירים ראשונים' של זך‬
‫ו'ברזים ערופי שפתיים' של אבידן"‪ .‬אבל מעניין‪ ,‬הוא מוסיף‪" ,‬שהספר הראשון שלי‬
‫שלא מצא חן בעיני‪ ,‬בעצם שימש לי כרטיס כניסה לעולם השירה של אז"‪.‬‬
‫הספר הראשון שברנשטיין רואה אותו כספר שירה היה ספרו השני "באותו החדר‬
‫באותו האור"‪ ,‬ספר שיצא ב‪ 1962-‬בהוצאת 'יוכני'‪ ,‬כתב עת ספרותי בעריכת נתן זך‬
‫ובעריכתו‪ .‬לדבריו‪ ,‬ספר זה נושא את הסימנים של הדור שלו שהם חרוז מקרי‪ ,‬חריגה‬
‫מהמקצב המשכר האלתרמני ומן החרוז הקבוע‪" .‬השיר יותר אישי‪ ,‬שירה שהיא שיחה‬
‫בגובה העיניים‪ ,‬אינטימית ופחות מדוקלמת"‪ ,‬מוסיף ברנשטיין‪'" .‬באותו החדר באותו‬
‫האור' הוא תגובה להכרה שהכרתי אז את השירה המודרנית האנגלית והצרפתית‪:‬‬
‫אליוט‪ ,‬אודן‪ ,‬בודלר‪ .‬מסתבר לי היום‪ ,‬לאחר ‪ 47‬שנים‪ ,‬שיש אנשים שעדיין זוכרים את‬
‫הספר הזה לטובה ורואים בו משהו רומנטי‪ ,‬קסום ונוכרי שפתח לפניהם עולם משל‬
‫עצמו"‪.‬‬
‫גילוי עריות‬
‫נוּע ַה ְשּׂ ָערוֹת ַה ְקּ ַטנּוֹת‬
‫ְבּ ַ‬
‫שׂוּפה‬
‫ְליַד ַר ָקּ ָתהּ ַה ֲח ָ‬
‫סוּפה‪.‬‬
‫עוֹב ֶרת ָ‬
‫ָד ְע ִתּי ֶשׁ ָבּ ִעיר ֶ‬
‫יַ‬
‫יתי ְבּ ִא ְשׁ ִתּי‬
‫ָל ֵכן לֹא ִכּ ִה ִ‬
‫ְבּ ִה ְת ַמ ְסּ ָרהּ ִל ְמשׁוּגוֹת‪:‬‬
‫ִהיא ָחיְ ָתה ְבּ ִמ ָטּ ִתי‬
‫ָהר וְ ֶאת ַהגַּגּוֹת‪.‬‬
‫ֶאת ַהנּ ָ‬
‫אַכז ִָריּוּת ֶח ְפ ִצית‪,‬‬
‫וּכ ֶשׁ ָעזְ ָבה‪ְ ,‬בּ ְ‬
‫ְ‬
‫ֵה ַב ְנ ִתּי ֶשׁ ָה ְל ָכה ִל ְמחוֹז ֶח ְפ ִצי‪.‬‬
‫ירי‬
‫יה ְל ִע ִ‬
‫אַח ֶר ָ‬
‫אתי ֲ‬
‫אוּלם ְכּ ֶשׁ ָבּ ִ‬
‫ָ‬
‫ָהיָה ְמ ֻא ָחר‪:‬‬
‫ֶיה נָח‬
‫ֶע ֶרב ְבּ ֶצ ַבע ֵעינ ָ‬
‫ָהר‪.‬‬
‫ַעל ַהנּ ָ‬
‫‪39‬‬
‫ָטוּע ַבּ ְשּׂ ֵדרוֹת‬
‫ְשׂ ָע ָרהּ ָהיָה נ ַ‬
‫רוּח בּוֹ‪ ,‬וְ ָלאוֹרוֹת‬
‫וְ ַ‬
‫ְבּ ִה ָדּ ְל ָקם ָהיָה ָגּוֶן ֶשׁל ִצ ָפּ ְרנַיִ ם‪.‬‬
‫יל ְך ִהיא ַהגָּלוּת‪.‬‬
‫ָד ְע ִתּי ֶשׁ ִמּ ָכּאן וְ ֵא ָ‬
‫יַ‬
‫חוּשׁת ְק ִלילוּת‬
‫ֲא ָבל ָהיְ ָתה ִבּי ְתּ ַ‬
‫יהן‪.‬‬
‫אַבּ ִדי ֶאת ְשׁ ֵתּ ֶ‬
‫ְבּ ְ‬
‫ֵיהן ַה ְמּ ֻשׁ ָתּ ִפים‪,‬‬
‫ֶשׁם ַעל ְפּנ ֶ‬
‫יּוֹרד ַע ָתּה גּ ֶ‬
‫ְכּ ֶשׁ ֵ‬
‫אוּפי‪.‬‬
‫הוּא זָר וְ ִנ ִ‬
‫ֻתּ ִרים‪.‬‬
‫ֲא ִני נָזִ יר ַע ָתּה ֵמ ְרגָשׁוֹת ְמי ָ‬
‫אוּלי זֶה ִמ ֶטּ ַבע ַה ְדּ ָב ִרים‪.‬‬
‫וְ ַ‬
‫מתוך 'באותו החדר באותו האור'‬
‫)יוכני‪(1962 ,‬‬
‫מאז‪ ,‬לדבריו‪ ,‬השירה היא מרכז חייו‪ ,‬למרות שבמהלכם התנסה בכמה מקצועות מאוד‬
‫מעשיים‪ .‬למד משפטים‪ ,‬שימש כסנגור צבאי וכשופט צבאי בשירות בצה"ל‪ ,‬ניהל חברת‬
‫תעשייה גדולה במשך ‪ 25‬שנים‪ ,‬ושוב חזר למשפטים‪" .‬כל אלה לא הזיקו לשירה‪ ,‬אלא‬
‫להיפך"‪ ,‬הוא אומר‪" .‬לא הייתי הדמות הקלסית של המשורר המתנזר והמתבודד‬
‫שהחיים מסביב עוינים לו‪ ,‬משהו כמו הדמות שיצר‬
‫לעצמו פנחס שדה‪ ,‬או הדמות של המשורר‬
‫האקסצנטנרי הנמצא בשולי החיים‪ ,‬ההולל‪ ,‬כמו‬
‫אלכסנדר פן‪ ,‬או המשורר החושב את עצמו מעל‬
‫לחברה הרגילה כמו אבידן‪ .‬גם לא דמות המשורר הרעב‬
‫ללחם היושב בעליית גג ומחכה להשראתו כשהוא‬
‫חולה שחפת"‪ ,‬מוסיף ברנשטיין בחיוך דק‪" .‬דווקא‬
‫העיסוק בחיים המעשיים והטרדות היומיומיות מביא‬
‫לשני דברים חיוביים לגבי השירה‪:‬‬
‫א‪ .‬כשיש סדר מסוים‪ ,‬נרכשת יכולת ארגונית המועילה‬
‫במלאכת השיר‪.‬‬
‫ב‪ .‬כשאתה עסוק בדבר מעשי אתה חי למעשה בשני‬
‫עולמות‪ ,‬ואתה מגיע לעולם השירה רק כשהדברים‬
‫דוחקים בך‪ ,‬רק כשיש צורך אמיתי לכתוב שירים ולא מתוך פינוק‪.‬‬
‫"שיר צריך לפרוץ מבעד למחסומים מסוימים כדי להגיע‪ ,‬ולכן הפריצה שלו נעשית‬
‫באמת כשיש לך מה לומר‪ .‬וכן באותם רגעים שהצורך בשיר מתגבר על העיסוקים‬
‫האחרים שלך‪ .‬המלחמה הבלתי פוסקת בין האינטימיות של השיר לבין הציבוריות‬
‫שבה נמצא המשורר היא ְבּרכה גדולה"‪.‬‬
‫"'בעונה קצרה' הוא ספר שירי המשך של 'באותו החדר באותו האור' מבחינת הנושאים‬
‫והתייחסותי לעולם"‪ ,‬אומר אורי ברנשטיין‪" ,‬אבל במבט אחורנית הוא ספר של שירה‬
‫צבעונית יותר‪ ,‬פחות מלאה בביטחון עצמי של אדם צעיר כמו 'באותו החדר באותו‬
‫האור'‪ ,‬ויש בה ניסיון להשתמש בלשון כדי ליצור לפעמים אווירה מעומעמת של‬
‫חושניות כמוסה"‪.‬‬
‫לילה נדיר‬
‫וּמי יִ ָשּׂא ִשׂ ְמ ָחה ְבּבוֹאָהּ‬
‫ִ‬
‫‪40‬‬
‫מוֹני ַבּ ַלּיְ ָלה ַהמּוּאָר ַהזֶּה‪,‬‬
‫ָכּ ִ‬
‫ָהים ֶשׁל ַח ְד ִרי‪,‬‬
‫מוּל ַה ְפּ ָת ִחים ַה ֻמּגּ ִ‬
‫וְ ָכל ַמה ֶשּׁ ֵאינֶנּוּ ִמ ִשּׂ ְמ ָחה‬
‫ָדים ֵכּ ִהים‬
‫ֻשׁ ַל ְך ַה ַלּיְ ָלה ִכּ ְבג ִ‬
‫יְ‬
‫ֻסּה‬
‫מוֹתיר ַבּחוֹף ַה ְמּכ ֶ‬
‫אָדם ִ‬
‫ֲא ֶשׁר ָ‬
‫ָר ַח‪ְ ,‬בּ ֵצאתוֹ ִל ְשׂחוֹת‪,‬‬
‫ְבּאוֹר י ֵ‬
‫ְל ַבד ָערֹם‪ְ ,‬בּ ַמיִ ם ְמ ַר ֲח ִשׁים‪.‬‬
‫מוּסה‪,‬‬
‫וּב ַת ְח ִתּית ַה ַבּיִ ת ִעיר ְכּ ָ‬
‫ְ‬
‫ֻמ ֶצּ ֶתת ִבּ ְמ ֻק ָטּע‪ְ ,‬כּ ִאלּוּ זָז‬
‫ֶיה ֵעץ ָעבוֹת ַבּח ֶֹשׁ ְך‪.‬‬
‫ֵמ ַעל ָפּנ ָ‬
‫ָבוֹהּ‪ָ ,‬ה ֲאוִ יר‪,‬‬
‫וְ ַעל ַהגַּג‪ ,‬גּ ַ‬
‫ֻשּׁף‪,‬‬
‫וּמר ָ‬
‫עוֹטף‪ָ ,‬ח ִמים ְ‬
‫ֵ‬
‫ֶאת ָכּל ָה ִעיר ָה ֲא ֵפ ָלה‬
‫וּב ְנגוֹהוֹת‪.‬‬
‫שׁוּשׁים ִ‬
‫ְבּ ִאוְ ִ‬
‫מתוך‪' :‬בעונה קצרה' )הוצאת שוקן‪(1967 ,‬‬
‫"לפעמים שואלים אותי מי צריך בכלל שירה? מישהו הגדיר את זה‪' :‬למה משוררים‬
‫מבזבזים נייר ולא גומרים את השורות בקצה הדף?' ואני נוהג לענות שמבחינה אישית‬
‫השירה בשבילי היא כמו אוכל‪ ,‬שתייה‪ ,‬שינה‪ ,‬משהו שאי אפשר להתקיים בלעדיו‪ .‬אבל‬
‫אני חושב תמיד על ההגדרה הנפלאה‪:‬‬
‫השירה היא בעצם שיחה אינטימית ומפחידה שאתה מנהל עם עצמך ומרשה גם לאחר‬
‫לשמוע אותה‪.‬‬
‫"הספר הרביעי‪' ,‬כולם מעשים בודדים'‪ ,‬מדגים את הפירוש השירי שנתתי באותו מעמד‬
‫לחיי‪ ,‬או יותר נכון את תרגומם של המאורעות הפרטיים לשירה"‪ ,‬אומר ברנשטיין‪,‬‬
‫"ובאמת האווירה השורה בין דפי הספר היא אותה אווירה שמסתמלת בשמו‪' :‬כולם‬
‫מעשים בודדים'‪ ,‬כולל שירים שנכתבו על ידי בזמן שהות ממושכת באנגליה ואני חושב‬
‫שמורגשת בשירים ההיעקרות ממקום מוכר‪ ,‬הבדידות והזמניות של שהות בעיר‬
‫גדולה"‪.‬‬
‫כמו לפני השינה‬
‫ִפּ ְתאוֹם לֹא ְבּ ֶשׁ ִלּי‪.‬‬
‫לוֹמר‬
‫ִמנַּיִ ן ִמ ִלּים ַ‬
‫ֶאת ֶשׁ ֵאינוֹ ִמ ְק ִרי?‬
‫אָדם לֹא ֻה ְכ ַשׁר‬
‫ָ‬
‫ְל ַד ֻקּיּוֹת ָכּ ֵא ֶלּה‪.‬‬
‫ַע ִתּי ַעד ָכּאן‬
‫ִהגּ ְ‬
‫ְבּ ֶה ַסּח ַה ַדּ ַעת‪:‬‬
‫ָמקוֹם ְמ ֻא ְכ ָלס וְ גָשׁוּם‪.‬‬
‫ֶא ָחד ְמ ַד ֵבּר אוֹ ְשׁנַיִ ם‪.‬‬
‫מוֹצ ִאים ִמ ְסתּוֹר‬
‫יך ְ‬
‫ֵא ְ‬
‫נוֹשׁ ֶבת?‬
‫ְבּ ֶא ֶרץ ֶ‬
‫‪41‬‬
‫ִפּ ְתאוֹם לֹא ְבּ ֶשׁ ִלּי‪.‬‬
‫וּכמוֹ ִל ְפנֵי ַה ֵשּׁנָה‬
‫ְ‬
‫דּוּע‬
‫ָק ֶשׁה ָל ַד ַעת ַמ ַ‬
‫ֲא ִני וְ לֹא ֲא ֵח ִרים‪.‬‬
‫וְ ָהיָה עוֹד ְפּ ָרט‬
‫זוֹכר‪.‬‬
‫ֶשׁ ֵאינ ִֶנּי ֵ‬
‫כולם מעשים בודדים‪ :‬שירים ‪) 1967-1973‬ספרי סימן קריאה‪ ,‬תשל"ד ‪(1974‬‬
‫על ספרו הבא‪" ,‬ערב עם סו"‪ ,‬אומר ברנשטיין‪" :‬הוא אחד הספרים שזכה וזוכה‬
‫לתשומת לב רבה ואנשים מוצאים בו 'הסבר' לאהבה ולתשוקה‪ ,‬הוא ספר שבו הכנסתי‬
‫לראשונה גוף נוסף‪ ,‬היינו‪ :‬פיצלתי את האני המדבר לאני ולמשורר המתבונן וכך‬
‫יכולתי ליצור איזו ראייה סטריאוסקופית יותר של פגישה מקרית לכאורה‪ ,‬שבה בעצם‬
‫ניסיתי‪ ,‬וללא הצלחה‪ ,‬להתחקות על מהותם של יחסי מין נטולי אהבה ואפילו נטולי‬
‫חיבה"‪.‬‬
‫דברים שלא אמרה‬
‫שׁוֹכ ֶבת ֵבּין ַה ִקּירוֹת ַה ִנּ ָצּ ִבים‪,‬‬
‫וּכ ֶשׁ ֲא ִני ֶ‬
‫ְ‬
‫אוֹתי ַבּ ֲח ֵשׁ ָכה‪,‬‬
‫וְ קוֹל ָה ַר ְדיוֹ ְמ ַלוֶּה ִ‬
‫עוֹב ֶרת ֶבּ ָח ָלל‬
‫יקה ֶשׁ ֶ‬
‫יע מוּזִ ָ‬
‫ַמ ְשׁ ִמ ַ‬
‫רוֹאה‪,‬‬
‫שׁוֹט ֶטת ָשׁם ָתּ ִמיד‪ְ ,‬בּ ֵאין ֶ‬
‫וּמ ֶ‬
‫ְ‬
‫וּמ ַח ָכּה ִל ְראוֹת ָפּ ִנים‪,‬‬
‫שׁוֹכ ֶבת ְ‬
‫ֲא ִני ֶ‬
‫ָטה ָללוּן‪ַ ,‬רק ְל ָשׁ ָעה‪,‬‬
‫ְכּ ִמי ֶשׁ ַרק נ ָ‬
‫ַר ֲחבוֹת‪ִ -‬אישׁוֹן ִל ְראוֹת ְכּ ָבר ֵמ ָע ַלי‪.‬‬
‫ִכּי ַה ְצּ ָמ ִחים ֻמ ְפ ִרים ֵהן ֵמ ָרחוֹק וְ ַרק‬
‫ַעל ַה ַחיִּ ים ֻמ ָטּל ַמ ָשּׂא ַה ִה ְת ַח ְבּרוּת‪ָ ,‬העֹל‬
‫אוּכל‬
‫ָלבוֹא ָפּ ִנים ֶאל מוּל ָפּ ִנים‪ֶ .‬א ְפ ָשׁר ַ‬
‫אוֹתת‪,‬‬
‫ְבּבוֹא ַהיּוֹם‪ִ ,‬מן ַה ְקּ ָצווֹת‪ַ ,‬רק ְל ֵ‬
‫וּב ִלי ִל ְקרֹב‪ְ ,‬בּ ִלי ְל ַה ִשּׁיק‪ ,‬וְ ָה ֲאוִ יר‬
‫ְ‬
‫יח ֵבּר‪ִ ,‬מ ֶמּ ְר ַח ִקּים‪,‬‬
‫ַקּיף וִ ַ‬
‫ִבּ ְל ַבד י ִ‬
‫ֶאת ְשׁנֵינוּ‪ .‬וְ לֹא ֵשׁ ִנית‪ ,‬וְ לֹא ְל ֶפ ַתע שׁוּב‪,‬‬
‫רוּפה‪ַ ,‬הגּוּף‬
‫ִבּ ְב ִהילוּת ְט ָ‬
‫אַחר ָכּ ְך‪,‬‬
‫ְל ַבל יִ ְט ַבּע וְ גַם ְל ַבל יָצוּף‪ .‬וְ ַ‬
‫וּכ ָבר ַבּחוּץ‬
‫ַה ְנּ ִגינָה לֹא ִה ְשׁ ַתּ ְנּ ָתה ְ‬
‫טוּלי ְפּ ָר ִטים ְלאוֹת ִכּי אוֹר‪ַ .‬הכֹּל‬
‫וּנ ֵ‬
‫ָבּ ִתּים ֵכּ ִהים ְ‬
‫ֶח ַסר ְמאוּם‬
‫עוֹד ִבּ ְמקוֹמוֹ ְכּמוֹ לֹא נ ְ‬
‫ישׁהוּ‬
‫נוֹסף‪ֲ ,‬א ָבל ְכּ ָבר ִמ ֶ‬
‫וְ לֹא ַ‬
‫הוֹתיר ָדּ ָבר‬
‫ָהיָה וְ שׁוּב ֵאינוֹ וְ לֹא ִ‬
‫יח זָר ֶשׁלֹּא נָמוֹג ַמ ֵהר‪.‬‬
‫ְל ַבד ֵמ ֵר ַ‬
‫מתוך‪ :‬ערב עם סו )הקיבוץ המאוחד‪(1976 ,‬‬
‫הספר 'עמק השווה' נכתב רובו ככולו בעת שהייה באיטליה‪" .‬התמזל מזלנו לקבל‬
‫למשך חודש ימים רשות להשתכן בבית אחוזה עתיק בטוסקנה"‪ ,‬נזכר ברנשטיין‪,‬‬
‫"השקט‪ ,‬עתיקותו של הנוף‪ ,‬העדר השינוי לכאורה בחיים סביב במשך מאות שנים‬
‫סייעו לי לנסות ולראות את חיי בפרספקטיבה אחרת‪ ,‬בשעה של מנוחה מוחלטת‬
‫וניתוק אידיאלי‪ .‬בספר זה מסתמן ניסיון לקיצור‪ ,‬לתמצות‪ ,‬להעלאת רגעים שיריים‬
‫חטופים ולהסתפק בהם‪ ,‬כאילו רציפות הסיפור האישי נקטעה"‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫גם בדברים האלה‬
‫וְ גַם ַבּ ְדּ ָב ִרים ָה ֵא ֶלּה ִמ ְרמוֹת ְק ַטנּוֹת‪:‬‬
‫טוֹט ֶרת‪ַ ,‬ה ֶדּ ֶר ְך ַה ַקּ ָלּה‪.‬‬
‫ִקשּׁוּט‪ְ ,‬פּ ֶ‬
‫ֵרים ֶשׁל ָצ ֳה ֵרי ַה ַקּיִץ‬
‫וְ ַה ַסּ ְנו ִ‬
‫יחים ֶאת ְנ ִחיצוּת ָה ְר ִאיָּה‪.‬‬
‫ַמ ְשׁ ִכּ ִ‬
‫לּוֹהט ֶשׁל ַה ֻח ְרשׁוֹת‬
‫ֶאת ָה ֶא ְמ ַצע ַה ֵ‬
‫יצה‪.‬‬
‫אַחר ִר ָ‬
‫ִגּ ִלּינוּ ְבּק ִֹשׁי וְ ַ‬
‫ֶבת‬
‫חוֹל ֶפת ְמ ַחיּ ֶ‬
‫ִה ְתיַפּוּת ֶשׁ ֵאינָהּ ֶ‬
‫אוֹתנוּ ִל ְמצֹא ַמ ֲח ֶסה‪:‬‬
‫גַּם ָ‬
‫בוּע ְתּ ֵכ ֶלת‪,‬‬
‫ָתּא ָקמוּר וְ נָעוּל וְ ָצ ַ‬
‫וְ תֹם ֶשׁיֵּשׁ בּוֹ ְל ַה ְנחוֹת‪.‬‬
‫מתוך‪ :‬עמק השווה‪ :‬מחזור שירים )הקיבוץ המאוחד‪ :‬ספרי סימן קריאה‪ ,‬תש"ם ‪(1979‬‬
‫בספר 'עם מוות' ליווה את אימו בחודשיה האחרונים‪" .‬עקבתי אחרי גסיסתה של אמי‬
‫במשך ששה חודשים"‪ ,‬מספר ברנשטיין‪" .‬הספר מתעד במידה מסוימת את החוויה‬
‫ומנסה להפוך את החוויה לשירה‬
‫ֶ‬
‫עצמה‪ ,‬את הסביבה‪ ,‬את האמא שמתדלדלת והולכת‪,‬‬
‫שחורגת מן המוות ומהכאב הפרטי‪ ,‬והופכת‪ ,‬במידת האפשר‪ ,‬לתיאור של מוות של‬
‫אמא כלשהי‪ .‬כך הגעתי שם לשורה‪ ,‬לכאורה מאוד לא אישית‪' :‬בן רואה את אמו‪ ,‬רואה‬
‫מוות'‪ .‬אבל השירים האלה גם עזרו לי על ידי ההזרה שבהם‪ ,‬ע"י תפקיד העיתונאי‬
‫שנטלתי על עצמי‪ ,‬לראות את הדברים כעד‪ ,‬ממרחק‪ ,‬ולהתגבר בעזרת העמדה הזו על‬
‫הכאב הנורא של הגסיסה ההיא"‪.‬‬
‫ומה את מטכסת שם כשערב‬
‫אַתּ ְמ ַט ֶכּ ֶסת ָשׁם ְכּ ֶשׁ ֶע ֶרב‬
‫וּמה ְ‬
‫ָ‬
‫ִמ ְת ַח ֵלּף ְבּ ַליְ ָלה‪,‬‬
‫וְ ֵאין ְל ָמה ְל ַחכּוֹת? ֵמרֹאשׁ ֻמ ְג ָבּהּ‪,‬‬
‫יטה‬
‫אַתּ ַמ ִבּ ָ‬
‫חוֹרשׁ ָרעוֹת‪ְ ,‬‬
‫ֵ‬
‫ֶעזַב ְבּ ִמ ְת ַכּוֵּן‪.‬‬
‫ַבּגּוּף ֶשׁ ָלּ ְך‪ֶ ,‬שׁנּ ֱ‬
‫ָל ִתּי‪,‬‬
‫ֻלגּ ְ‬
‫ַתּק ִנ ָשּׂא לוֹ‪ ,‬גּ ְ‬
‫ֹאשׁ ְך ַה ִמּ ְתנ ֵ‬
‫ר ֵ‬
‫זוֹמם‬
‫זוֹמם‪ָ ,‬תּ ִמיד ֵ‬
‫אַרצוֹת ֱאנוֹשׁ‪ֵ ,‬‬
‫ֵמ ַעל ְ‬
‫ֶשׁלֹּא ָל ֵתת ָדּ ָבר‪ָ ,‬ל ַק ַחת ֵח ֶלק‬
‫ַבּ ָשּׁ ֵלם ֶשׁל ֲא ֵח ִרים‪ .‬עוֹדוֹ נָחוּשׁ‪,‬‬
‫עוֹד ְמע ָֹרב ֵבּין ַה ְבּ ִריּוֹת‪.‬‬
‫גופך צנפה‪ .‬רק פקעת זעירה‬
‫ירה‬
‫ֵפה‪ַ .‬רק ְפּ ַק ַעת זְ ִע ָ‬
‫גּוּפ ְך ְצנ ָ‬
‫ֵ‬
‫יוֹתר‪,‬‬
‫רוֹאים ֵ‬
‫ְבּ ֶא ְמ ַצע חוּט ֶשׁלֹּא ִ‬
‫‪43‬‬
‫ַה ְמּ ַח ֵבּר ֵבּין ְמקוֹם ֵל ָדה ִל ְמקוֹם ַה ָמּוֶת‪.‬‬
‫וְ ַרק ָק ְדקֹד ֶשׁנָּע ֲח ַסר ִבּינָה‬
‫ינוֹקוּתי‪,‬‬
‫ִ‬
‫נוֹשׂא ִעמּוֹ ֶאת ָכּל ִתּ‬
‫ֵ‬
‫מוּרה ַרק ָשׁם‪ְ ,‬בּ ַד ְע ֵתּ ְך ֶשׁ ִה ְת ַבּ ְלּ ָעה‪,‬‬
‫ֲא ֶשׁר ְשׁ ָ‬
‫ֵמ ֵע ֶבר ַל ְתּ ִביעוֹת‪ַ ,‬ל ַטּ ְר ָחנוּת‪ַ ,‬ל ְנּ ִהי‪.‬‬
‫מתוך‪' :‬עם מוות' )הקיבוץ המאוחד‪ :‬ספרי סימן קריאה‪(1982 ,‬‬
‫"הספר 'מה שנשאר‪ ,‬מה שלא'‪ ,‬כשמו כן הוא"‪ ,‬אומר אורי ברנשטיין‪" .‬הוא ניסיון‬
‫לעשות סיכום זמני בגיל ‪ ,50‬של הקשרים וההתנתקויות‪ .‬בסגירת חשבון נפש זה נמצא‬
‫המחזור הארוך 'מתוך צפונה לתמיד'‪ ,‬שירים על אבי שנפטר מספר שנים קודם לכן‪ ,‬וכן‬
‫ניסיון לעמוד על טיב יחסי אב ובן בזמן החיים ובזמן המוות‪ .‬שיר אהבה ארוך בשם‬
‫'שיר על החסר' מספר על שירי אהבה נוספים שבהם לראשונה העזתי לכתוב בצורה‬
‫אינטימית יותר ויותר"‪.‬‬
‫לזכרו של אבא‬
‫שיר מס' ‪5‬‬
‫גּוּפתוֹ ָשׁם‪ .‬הוּא ְכּ ָבר ָה ַל ְך‪.‬‬
‫ַרק ָ‬
‫וּכ ָבר ֵאינֶנּוּ‪.‬‬
‫אתי ְל ֶרגַע ְ‬
‫ָצ ִ‬
‫ַרק י ָ‬
‫ָדע‬
‫ְמ ַד ֵבּר ֶאת ֶשׁ ַפע ַה ָשּׂפוֹת ֶשׁיּ ַ‬
‫יבים לוֹ‪.‬‬
‫ְבּ ָמקוֹם בּוֹ ֵאין ְמ ִשׁ ִ‬
‫ָדיו ֵבּין ִבּ ְר ָכּיו‬
‫ַדּאי וְ י ָ‬
‫יוֹשׁב ְבּו ַ‬
‫ֵ‬
‫נוּעה ַה ֻמּ ֶכּ ֶרת ִלי ֶשׁל ַע ְצ ָבּנוּת‪.‬‬
‫ַבּ ְתּ ָ‬
‫שׂוֹח ַח ִעמּוֹ ָכּ ָר ִגיל‪,‬‬
‫ְמ ַח ֶכּה ֶשׁאָבוֹא ְל ֵ‬
‫ַחשֹׁשׁ ִל ְשׁלוֹמוֹ‪,‬‬
‫ְל ַה ְר ִגּיעוֹ ֶשׁלֹּא י ְ‬
‫ְל ַה ֲח ִליף ִמ ִלּים ַעל ִע ְניַן ַה ָמּוֶת‬
‫ֶשׁבּוֹ‪ְ ,‬כּ ִאישׁ ַמ ֲע ִשׂי‪ֵ ,‬אינוֹ ֵמ ִבין ָדּ ָבר‪.‬‬
‫הספר "ענין פרטי" הוא מחזה שירי לקולות שבהם המשורר והקרובים אליו משוחחים‪,‬‬
‫אך בלי להגיב אחד לדברי השני‪ ,‬אלא נושאים מעין מונולוגים קצרים‬
‫על חייהם‪.‬‬
‫הוא לוגם קפה‬
‫נוֹטה‪ֵ .‬ע ִצים‬
‫ָשׁב ַבּ ִכּ ָכּר ְכּ ֶשׁ ַהיּוֹם ֶ‬
‫יַ‬
‫בוֹהים ָס ְככוּ‪ְ .‬צחוֹק ָס ָכל ָע ָלה‬
‫ְגּ ִ‬
‫ירים ֶשׁ ְכּ ָבר לֹא ִה ְב ִחינוּ בּוֹ‪.‬‬
‫ִמ ְצּ ִע ִ‬
‫ֵלים ָר ִעים‪.‬‬
‫זְ ַמן ַמ ְקנֶה לוֹ ֶה ְרגּ ִ‬
‫עוֹמד בּוֹ כּ ַֹח ְל ַמיֵּן ְצ ָר ִכים‪,‬‬
‫ֵבּ ְינ ַת ִים ֵ‬
‫יבהּ‪.‬‬
‫עוֹלה ְבּיָדוֹ ַל ֲה ִשׁ ָ‬
‫פּוֹרם ִר ְק ָמה וְ לֹא ֶ‬
‫ְכּ ִמי ֶשׁ ֵ‬
‫רוֹאה ֶשׁ ְלּאַט ַה ְצּ ָל ִלים‪ ,‬וְ ַכ ָמּה‬
‫ֶ‬
‫‪44‬‬
‫ֵאין צֹ ֶר ְך ְכּ ָלל ְבּ ָח ְפזָה‪ֶ .‬שׁ ֵכּן ַה ְתּשׁוּקוֹת‬
‫אָרכוֹת‪ֲ .‬ארֻכּוֹת ִמן ַה ְזּ ַמן ֶשׁ ִנּ ְשׁאַר‪.‬‬
‫ִמ ְת ְ‬
‫מתוך 'ענין פרטי' )הקיבוץ המאוחד‪(1992 ,‬‬
‫"זמן של אחרים" הוא קובץ נבחר שנכתב בתחילת שנות ה‪" .90-‬נדמה לי שחשים בו‬
‫את הסימנים הראשונים של הכליה האורבת"‪ ,‬אומר ברנשטיין‪" .‬הוא כולל שירים‬
‫נוספים על אבי וכן שירים על הילדים המתבגרים ועל חברים שמתו"‪.‬‬
‫ריקוד‬
‫ִאישׁ ִמ ְשׁ ַתּ ֵכּר ְל ַבדּוֹ‪ .‬חוֹגֵג‬
‫יך‪.‬‬
‫יוֹם ֻה ֶלּ ֶדת ְללֹא ַתּ ֲא ִר ְ‬
‫ירה ַה ְקּ ַטנָּה‪:‬‬
‫רוֹקד ַבּ ִדּ ָ‬
‫ֵ‬
‫חוּשׁ ִני‪.‬‬
‫ַט ְנגּוֹ הוּא ִרקּוּד ָ‬
‫חוֹלל ַבּ ִמּ ְר ֶפּ ֶסת ֵבּין‬
‫ְמ ֵ‬
‫עוּריו‪.‬‬
‫יצים ֶשׁ ִה ִכּיר ִמ ְנּ ָ‬
‫ֲע ִצ ִ‬
‫כּוֹשׁ ִלים ֶשׁ ֵכּן‬
‫ְצ ָע ָדיו ְ‬
‫יקה ְכּ ָבר ְמ ַמ ֶה ֶרת‪.‬‬
‫ַהמּוּזִ ָ‬
‫ֻמּה‪,‬‬
‫חוֹבק ַבּת‪-‬זוּג ְמד ָ‬
‫ֵ‬
‫אוֹ ַכּר ָק ָטן אוֹ ֲאוִ יר‪.‬‬
‫אָדם ִמ ְשׁ ַפּ ְח ִתּי‬
‫וְ הוּא ָ‬
‫רוֹקד ַע ְכ ָשׁו ְבּ ַח ְדרוֹ‪,‬‬
‫ֶשׁ ֵ‬
‫ֻסּם ְכּ ָבר‪ֻ ,‬שׁ ַבּשׁ זִ ְכרוֹנוֹ‪,‬‬
‫ְמב ָ‬
‫וֹתיו ְכּמוֹ לֹא ָהיוּ‪.‬‬
‫וּשׁנ ָ‬
‫ְ‬
‫וְ ָכל ַה ְזּ ַמן ַהנְּ ָשׁ ָמה ְבּ ִק ְרבּוֹ‬
‫וּמוֹחאת ַכּ ַפּיִ ם‪.‬‬
‫ֵ‬
‫יטה‬
‫ַמ ִבּ ָ‬
‫צער גידול‬
‫קוּפת ַבּ ָלּהוֹת ְבּ ִלי ִס ָבּה‪.‬‬
‫ִבּ ִתּי ְתּ ַ‬
‫לוֹמד ָלבוּז‪.‬‬
‫חוֹלם ְבּ ָה ִקיץ וְ ֵ‬
‫ְבּ ִני ֵ‬
‫פּוֹתי‪,‬‬
‫יהם ְבּ ַכ ַ‬
‫ַא ִני‪ֶ ,‬שׁ ָסּ ַכ ְכ ִתּי ֲע ֵל ֶ‬
‫וֲ‬
‫עוֹלה אוֹר ַבּבּ ֶֹקר‪.‬‬
‫רוֹעדוֹת ְכּ ֶשׁ ֵ‬
‫רוֹאה ֶשׁ ֵהן ֲ‬
‫ֶ‬
‫תּוֹתיו לֹא ְבּיָדוֹ‪,‬‬
‫וּכ ִמי ֶשׁ ֵכּ ָליו ִנ ְשׁ ְבּרוּ וְ ִע ָ‬
‫ְ‬
‫יּוּכלוּ‬
‫ִבּ ְשׁ ֵא ִרית כּ ִֹחי ֲא ִני ַמ ִשּׂיג ָל ֶהם זְ ַמן‪ֶ ,‬שׁ ְ‬
‫‪45‬‬
‫יוֹר ִדים ִל ְרחֹץ‪,‬‬
‫ְל ִה ְת ַפּ ֵשּׁט ֶאת ַה ְצּ ָל ִלים ְכּ ְ‬
‫ֵטל‪,‬‬
‫אָרץ‪ִ ,‬ל ְהיוֹת ְבּ ִלי נ ֶ‬
‫ִל ְהיוֹת ֲאדוֹנֵי ָה ֶ‬
‫רוֹכבוֹ‪.‬‬
‫ָל ֵשׂאת ַע ְצ ָמם ַה ְר ֵחק‪ְ ,‬כּסוּס ֶאת ְ‬
‫מתוך‪' :‬זמן של אחרים'‪ :‬שירים ‪) 1987-1995‬הקיבוץ המאוחד‪(1996 ,‬‬
‫הקובץ 'מן המקום החדש' כולל שירים שנוצרו עקב מעברו של אורי ברנשטיין למושב‬
‫בכרמל‪" .‬המעבר גילה לפני עולם חדש של צומח‪ ,‬של בעלי חיים שבטבע‪ ,‬ושל שינוי‬
‫יחסים במקום החדש ביני ובין הקרובים אלי וביני לבין הסביבה"‪ ,‬אומר ברנשטיין‪.‬‬
‫"אני רוצה להדגיש שלא מדובר בצילום של החיים‪ ,‬כי אין סיבה שאיש יתעניין בחיי‬
‫הפרטיים‪ ,‬אבל תהפוכות הזמן וגלגולים שאדם מתגלגל במהלך הזמן היו תמיד רקע‬
‫וסיבה לכתיבה חדשה‪ ,‬והכתיבה הזאת גם נסמכה על מה שהיה‪ ,‬וגם סמכה אותי‬
‫וסייעה לי ברגעים קשים"‪.‬‬
‫נדמה לנו שהשתיקה מקילה‬
‫יקה ְמ ִק ָלּה‬
‫ִנ ְד ֶמה ָלנוּ ֶשׁ ַה ְשּׁ ִת ָ‬
‫ַעל ַה ִה ְת ַח ְבּרוּת‪ָ .‬ל ֵכן ַדּי ָלנוּ‬
‫הוּמים‪ִ ,‬בּ ְק ִריאוֹת ִכּוּוּן‬
‫ִבּ ְג ִניחוֹת‪ְ ,‬בּ ִה ְמ ִ‬
‫דּוֹל ִפ ִינים‪ֶ .‬ק ֶשׁר ְמ ֻס ָבּ ְך‪ְ ,‬ללֹא ָשׂ ָפה‪,‬‬
‫ְכּ ֶשׁל ְ‬
‫ָעים ִמ ֶמּ ְר ָחק‬
‫עוֹשׂה ָכּל ֶשׁ ָדּרוּשׁ‪ַ :‬מגּ ִ‬
‫ֲע ַדיִ ן ֶ‬
‫תוֹך ַה ַמּיִ ם ַה ְשּׁ ֵק ִטים‪ֲ .‬א ָבל ַל ְמרוֹת ַהכֹּל‬
‫ְבּ ְ‬
‫עוֹב ִדים פֹּה ָקרוֹב‪.‬‬
‫עוֹלה קוֹל ֶשׁל ְנ ִקישׁוֹת‪ְ .‬‬
‫ֶ‬
‫יוֹרים ָשׁם ֵמ ָרחוֹק‪.‬‬
‫יצוּצים‪ִ .‬‬
‫וְ קוֹל ֶשׁל ִפּ ִ‬
‫שׁוֹבת ִמ ַמּ ֲע ָשׂיו ַר ֵבּי ָה ַר ַעשׁ‪.‬‬
‫עוֹלם ֵאינוֹ ֵ‬
‫ָ‬
‫יח‬
‫ָשׁים‪ַ .‬ה ִשּׂ ַ‬
‫פֹּה יֵשׁ ַרק ְשׁמוּעוֹת ַעל ֲאנ ִ‬
‫סוּקה‬
‫רוּח ֲע ָ‬
‫פּוֹסק הוּא ֶשׁל ָה ֵע ִצים‪ַ .‬‬
‫ַה ִבּ ְל ִתּי ֵ‬
‫ֻלּהּ ַרק ְר ָע ִשׁים ְק ַט ִנּים‪.‬‬
‫ְבּ ִע ְנ ָינָהּ‪ .‬וְ ַה ְדּ ָמ ָמה כּ ָ‬
‫ֶרת כּ ַֹח‬
‫דוֹלה אוֹז ֶ‬
‫וּב ֶר ַקע ִקינָה ְגּ ָ‬
‫ָ‬
‫חוֹקים‪,‬‬
‫ַעל ְפּנֵי ְמלֹא ַה ַמּיִ ם ָה ְר ִ‬
‫יּוֹצאוֹת ְל ַדיִ ג‪,‬‬
‫ְמ ַלוָּה ֶאת ַה ִסּירוֹת ַה ְ‬
‫וְ ֶאת ַה ִסּירוֹת ַה ָשּׂבוֹת ִמ ַדּיִ ג‪.‬‬
‫מתוך‪' :‬מן המקום החדש'‪ :‬מחזור שירים )קשב לשירה‪(1999 ,‬‬
‫"אם מישהו יקרא את השירים שלי מאז 'באותו החדר באותו האור' ועד היום"‪ ,‬אומר‬
‫אורי ברנשטיין‪" ,‬ימצא שבעצם השירים שלי מהווים טרנספורמציה במאורעות שהיו‪,‬‬
‫כדי להפוך אותם מיומן פרטי לאיזו ביוגרפיה שאולי יש בה עניין גם לאחרים‪ .‬נוכחתי‬
‫בדבר הזה כשכונסו מבחר שירי בשנת ‪ 2002‬בספר 'שירים' ‪ 1962-2002‬בהוצאת מוסד‬
‫'ביאליק' ו'הקיבוץ המאוחד'‪ ,‬כשעמדתי על כך ֶשׁ ְלּ ַמ ֵעט מספר מחזורים חריגים שהיו‬
‫קשורים פחות במאורעות ויותר במצבי נפש מסוימים‪ ,‬הולכים השירים בעקבות חיי"‪.‬‬
‫שיר מס' ‪31‬‬
‫אוֹת ְך ֵמרֹב ֲח ָפ ִצים‪,‬‬
‫אַבּד ָ‬
‫וּמ ֵ‬
‫הוֹל ְך ְ‬
‫ֲא ִני ֵ‬
‫יבנוּ ְללֹא ֲהפוּגָה‪.‬‬
‫ַה ִמּ ְצ ַט ְבּ ִרים ְס ִב ֵ‬
‫ָעים ֵבּין ְכּ ֵלי ַה ַבּיִ ת‪ְ ,‬שׁנֵינוּ‪,‬‬
‫ַע ְכ ָשׁו ְשׁנֵינוּ נ ִ‬
‫‪46‬‬
‫ירים‪.‬‬
‫ִמ ָמּדוֹר ְל ָמדוֹר‪ְ ,‬מ ַמ ְשּׁ ִשׁים ַמ ְכ ִשׁ ִ‬
‫ָפים‬
‫ידה ֲענ ִ‬
‫רוּח ֶשׁ ַמּ ְפ ִר ָ‬
‫ֲא ָבל ַה ַפּ ַחד ִנ ְשׁאָר‪ְ ,‬כּ ַ‬
‫פּוֹרה‪ ,‬לֹא ָס ִדיר‪.‬‬
‫נוֹתנֶת ָבּ ֶהם ֵאיזֶה ֶרוַח ֶ‬
‫וְ ֶ‬
‫מּוּשׁי‪,‬‬
‫אוּלי ָה ַר ַעד ַהזֶּה‪ֶ ,‬שׁ ֵאינוֹ ִשׁ ִ‬
‫וְ ַ‬
‫ָנוּע ְס ִביבוֹ‬
‫נוֹתר ַרק ְכּ ֵדי ֶשׁנּ ַ‬
‫ַ‬
‫ְל ַח ֵפּשׂ זֶה ֶאת זֶה‪.‬‬
‫'על אהבה אחת ויחידה'‪ :‬מחזור שירים )הקיבוץ המאוחד‪(2002 ,‬‬
‫על ספרו 'אברהם אבינו בניו‪-‬יורק' אומר ברנשטיין כי כתיבתו הונעה ע"י כוח נסתר‬
‫)שעליו גם כתב בספרו 'על הפרסונה'(‪" :‬קראתי שמשוררים אומרים שתקפה אותם‬
‫השראה והם נלכדו בה‪ ,‬שועבדו לה‪ ,‬עד שהשירים הגיחו מקרבם והם מונעים על ידי‬
‫כוח נסתר"‪ ,‬אומר ברנשטיין‪" ,‬כך קרה לי עם הספר 'אברהם אבינו בניו‪-‬יורק'‪,‬‬
‫כשהחיזיון של אברהם המיתולוגי‪ ,‬הנודד הנצחי‪ ,‬הפך לדיבוק מרדף‪ ,‬דרש ממני להביאו‬
‫לימינו אלה ולבדוק באמצעותו‪ ,‬לראשונה‪ ,‬את היחס בין האדם לאלוהיו"‪.‬‬
‫ארוחה עם המלאכים‬
‫ישׁי‬
‫אַך ַה ֲח ִמ ִ‬
‫אַר ָבּ ָעה ְליַד ֻשׁ ְל ָחן‪ְ ,‬‬
‫ָהיִ ינוּ ְ‬
‫ֶשׁלֹּא ָהיָה ָשׁם ָהיָה ַמ ָמּ ִשׁי‪.‬‬
‫ֶבר הוּא אוֹ ִא ָשּׁה‪,‬‬
‫וְ לֹא ָהיָה ָבּרוּר ִאם גּ ֶ‬
‫חוּשׁה‬
‫צוֹמ ַח‪ ,‬אוֹ ְתּ ָ‬
‫דּוֹמם‪ֵ ,‬‬
‫אוֹ ִאם ֵ‬
‫ישׁהוּ ֶשׁ ָח ֵסר וְ עוֹד לֹא ָבּא‪,‬‬
‫ֶשׁל ִמ ֶ‬
‫אַר ָבּ ָעה‪.‬‬
‫ָשׁ ְבנוּ ָשׁם‪ָ ,‬ה ְ‬
‫ְכּ ֶשׁיּ ַ‬
‫ָכ ָרה‬
‫ילה‪ְ ,‬ל ִהזּ ְ‬
‫רוּחה ְר ִג ָ‬
‫ֲא ָ‬
‫לֹא ְלטוֹב וְ לֹא ְל ַרע‪.‬‬
‫ַרק ַה ְזּ ֵקנָה‪ָ ,‬בּא ֶֹהל‪ְ ,‬כּ ֶכ ֶלב ָעזוּב‬
‫ָבּ ְכ ָתה וְ ָצ ֲח ָקה‪ ,‬וְ שׁוּב‬
‫מוֹפת‪.‬‬
‫ַהגָה ְל ֵ‬
‫ישׁה וְ ִה ְתנ ֲ‬
‫ֶה ְח ִר ָ‬
‫נּוֹלד – ֵמת‪.‬‬
‫וּמי ֶשׁ ַ‬
‫ִמי ֶשׁ ַחי ַחי‪ִ ,‬‬
‫מתוך‪' :‬אברהם אבינו בניו יורק'‪ :‬פואמה )הקיבוץ המאוחד‪(2006 ,‬‬
‫'הספר הרומנטי' הוא אח תאום של הספר "עולם עובר"‪ ,‬שני ספרים שהיו מיועדים‬
‫להיות ספר שירים אחד ופוצלו ע"י המשורר לשניים‪.‬‬
‫גדלות שאבדה מן העולם‪ ,‬שירי‬
‫"'הספר הרומנטי' כשמו כן הוא‪ :‬רדיפה נואשת אחר ְ‬
‫אהבה לא מציאותית‪ ,‬שירים על משוררים גדולים שמתו וכו'"‪.‬‬
‫כל האנשים‬
‫‪47‬‬
‫ָשׁים ֻמ ֵכּי זְ ַמן‪.‬‬
‫ָכּל ָה ֲאנ ִ‬
‫זְ ַמן ַמ ֶכּה ָבּ ֶהם ְצ ִליפוֹת ְצ ִליפוֹת‪.‬‬
‫רוּעי זְ ַמן‪.‬‬
‫ָשׁים ְפּ ֵ‬
‫ָכּל ָה ֲאנ ִ‬
‫רוּח‪.‬‬
‫אוֹתם ְכּ ֵע ִצים ָבּ ַ‬
‫זְ ַמן ָפּ ַרע ָ‬
‫הוּרי זְ ַמן‪.‬‬
‫ַא ִני ְדּ ֵ‬
‫אַתּ ו ֲ‬
‫ַרק ְ‬
‫סוּסיו‪.‬‬
‫דּוֹהר ִא ָתּנוּ ִבּ ְגאוֹן ָ‬
‫זְ ַמן ֵ‬
‫מתוך‪' :‬הספר הרומנטי' )קשב לשירה‪(2007 ,‬‬
‫"'עולם עובר' שבמרכזו המחזור 'על המצב כמו שהוא' הוא לדעתי‬
‫הקודר בספריי וממילא גם האמיתי ביותר"‪ ,‬אומר אורי ברנשטיין‪.‬‬
‫אחיזה‬
‫ֶא ַחז ְבּ ִצנּוֹר‬
‫יוֹשׁב ְבּ ָבּר וְ נ ֱ‬
‫ִאישׁ ֵ‬
‫ֶשׁל ְנח ֶֹשׁת‪ֶ ,‬שׁ ָמּ ָצא ָכּפוּף ְל ָפנָיו‪.‬‬
‫אוֹפנַּיִ ם‬
‫רוֹכ ֵבי ַ‬
‫מוּלוֹ ֶא ְק ָרן ֶשׁכֻּלּוֹ ְ‬
‫ימה‪,‬‬
‫אַמּ ִצים ְבּ ָכל כּ ָֹחם ָק ִד ָ‬
‫ֶשׁ ִמּ ְת ְ‬
‫יע‪,‬‬
‫ְבּעוֹד ֶשׁהוּא ֵאינוֹ ְמ ַב ֵקּשׁ עוֹד ְל ַה ִגּ ַ‬
‫ַרק ְל ִה ָשּׁ ֵאר ְל ָשׁ ָעה ָתּפוּס ַבּ ִצּנּוֹר‪.‬‬
‫ַמ ְג ִניב ַמ ָבּ ִטים ֶאל ַה ַמּ ְראָה‬
‫אָבד ַט ֲע ָמם‪,‬‬
‫ַה ְמּ ַשׁ ֶקּ ֶפת ָפּנִ ים ֶשׁ ַ‬
‫יקם ֶשׁלֹּא יִ ְת ַפּ ְזּרוּ‪,‬‬
‫ֶשׁהוּא עוֹד ַמ ֲחזִ ָ‬
‫יקם ַרק ֵמ ֲח ַמת ַה ָמּס ֶֹרת ֶשׁל ָפּנָיו‬
‫ַמ ֲחזִ ָ‬
‫ֶשׁ ֻה ְרגַּל ֶא ְצ ָלהּ ְכּ ֶשׁהוּא ַמ ִבּיט ְבּ ַע ְצמוֹ‪.‬‬
‫יח?‬
‫ַצ ִל ַ‬
‫ִאישׁ עוֹד ִל ְרצוֹנוֹ ֲא ָבל ַכּ ָמּה זְ ַמן י ְ‬
‫וְ הוּא ַמ ְחזִ יק ַבּ ִצּנּוֹר ְבּ ָכל כֹּחוֹ‪,‬‬
‫ָתיק‪.‬‬
‫לוֹחץ יָד ֶשׁל ָח ֵבר ו ִ‬
‫ְכּ ֵ‬
‫מתוך‪' :‬עולם עובר' )עם עובד‪(2007 ,‬‬
‫על תקופת חייו בשנים האחרונות שבהן הוא משמש כמרצה באוניברסיטת בן‪-‬גוריון‬
‫מספר אורי ברנשטיין‪:‬‬
‫"כל חיי רציתי ללמד ספרות‪ .‬התחלתי ללמוד ספרות במקביל ללימוד משפטים‬
‫באוניברסיטה העברית בירושלים בשנות ה‪ 50-‬למאה הקודמת‪ .‬אחרי שראיתי את‬
‫תוכנית ההרצאות בספרות ואחרי ששמעתי את המשורר ש‪ .‬הלקין שלימד אז והקדיש‬
‫את הרצאותיו להשוואה בין י‪.‬ל‪ .‬גורדון ל'משיח' של קלופשטוק‪ ,‬לא מצאתי שום עניין‬
‫בהמשך הלימוד‪ ,‬חוץ מהרצאות של לאה גולדברג שלא הייתה מדברת לפי התוכנית‬
‫הקבועה‪.‬‬
‫"לפני כעשר שנים לימדתי כמרצה אורח באוניברסיטת חיפה‪ ,‬זמן מסוים בתל‪-‬אביב‪,‬‬
‫ולבסוף הצטרפתי לאוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב‪ ,‬שם אני פרופסור חבר‪ ,‬וכשש שנים‬
‫‪48‬‬
‫עמדתי בראש המסלול לכתיבה ספרותית‪ .‬אני אוהב מאוד להרצות וללמד"‪ ,‬מוסיף‬
‫ברנשטיין‪" .‬ההכנה להרצאות הביאה אותי לסדרת מחשבות עקרוניות על השירה‪ ,‬שאף‬
‫פעם לא עסקתי בהן לפני שהתחלתי ללמד‪ .‬למשל‪ ,‬שאלת הפרסונה בשירה‪ .‬היינו‪,‬‬
‫הדמות שהמשורר יוצר שלא מדעת בזמן שהוא כותב את השירים‪ .‬קול מדבר מסוים‬
‫שרק דרכו הוא יכול להביע את עצמו‪ .‬או השאלה מה הצידוק לכתוב שירים על חייך‬
‫שלך‪ ,‬כמו מרבית השירים הנכתבים כיום בארץ‪ ,‬בשעה שיש אירועים פוליטיים‬
‫דרמטיים מסביב‪ ,‬בשעה שיש סבל של אחרים‪ .‬מה הטעם בפינוק הזה ובהתפלשות‬
‫בבצה הקטנה של עצמך? ושאלה נספחת לכך‪ ,‬איך אפשר להפוך את מאורעות חייך‬
‫שלך למשהו בעל משמעות מעבר ליומיום שלך‪ ,‬למשהו שיכול להפוך מיומן אישי שלך‪,‬‬
‫ליומן אישי של הקורא‪ .‬או למשל בעיית ההבדל בין שירה קונקרטית לשירה‬
‫אבסטרקטית וכו'‪.‬‬
‫"ההרצאות האלה מובילות אותי גם לפגישה עם משוררים צעירים בתחילת דרכם‪,‬‬
‫שניתן לעזור להם ולקצר את דרך ההתלבטויות והסבל שכל משורר חייב לעבור עד‬
‫שיכתוב שיר טוב ראשון‪ .‬הפגישה הזאת גם מרעננת את הכתיבה שלי‪ ,‬גורמת לי לפגוש‬
‫צורות חשיבה צעירות ורעננות ומונעת ממני להסתגר בהיכלי השן של מה שעשיתי‬
‫בעבר‪.‬‬
‫"אני נוהג תמיד לומר לסטודנטים שלי‪ ,‬ואני מאמין בזה‪ ,‬שאם מישהו מהם יושב לפני‬
‫דף ריק ומנסה לכתוב שיר ואיננו חש בחילה פיזית‪ ,‬שישכח מעשיית שירים‪ ,‬שכן‬
‫כתיבת השיר מטילה עליך פחד מהמפגש החשוף והגלוי מעצמך‪ ,‬פחד ויראת קודש‬
‫שחייבים להביא אותך לידי הרגשה פיזית גרועה‪ ,‬שהיא פתח לכתיבה טובה‪.‬‬
‫"בעקבות ההרצאות האלה שקיימתי במשך שנים‪ ,‬יצא לפני כמה חודשים בהוצאת‬
‫'הקיבוץ המאוחד' ספר מסות בשם 'על הפרסונה'‪ ,‬שלדעתי יש בו חידוש בשני‬
‫מישורים‪ :‬קודם כל‪ ,‬באותה העמדה של הפרסונה הנחבאת בכל שיר והמחליפה את‬
‫המשורר‪ ,‬וממילא בקביעה שהעיסוק בביוגרפיה של המשורר אינו אלא בגדר רכילות‬
‫ויש לעסוק בביוגרפיה של הפרסונה כפי שהיא מופיעה בשירים‪ .‬כמו‪-‬כן בהנחה שישנן‬
‫תבניות מסוימות שאותן אני מפרט‪ ,‬שבהן השתמשו משוררים כדי לענות על השאלה‬
‫שהצבתי קודם‪ :‬הפיכת הביוגרפיה האישית לבעלת ערך ומשמעות בכתיבה‪.‬‬
‫כן מצויה שם לראשונה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬ולא רק בעברית‪ ,‬הפרדה באבחון בין שירה קונקרטית‬
‫לשירה מופשטת‪ ,‬תוך מסקנה שהשירה המודרנית מצטיינת בכך שהיא מערבבת בין‬
‫הקונקרטי למופשט ומחליפה אותם זה בזה‪.‬‬
‫"החידוש השני הוא בעובדה שכמעט לא התבססתי על ספרי מחקר בספרות‪ ,‬אלא אך‬
‫ורק על דבריהם של משוררים‪ ,‬בעשרות קבצים וביוגרפיות על שירתם תוך תרגום חדש‬
‫של משוררים רבים‪ ,‬מהם שכבר תורגמו לעברית ובהם שלא תורגמו מעולם‪ ,‬כולל‬
‫משוררים כמו אונגרטי‪ ,‬מונטלה‪ ,‬אליוט‪ ,‬ייטס'"‪.‬‬
‫כיצד התקבל הספר "על הפרסונה" ע"י קהל הקוראים והביקורת?‬
‫"למרבית הפלא ובפעם הראשונה‪ ,‬ואולי אני מעז להניח עקב הרדידות‪ ,‬השטחיות‬
‫והוולגריזציה של הספרות העברית בעשרים השנים האחרונות‪ ,‬דבר שאני מקווה שעוד‬
‫נוכל לדבר עליו ‪ -‬למעט מספר מילים של המשורר אלי הירש‪ ,‬לא קרה דבר‪ .‬אני ציפיתי‬
‫שהספר יעורר מהומה ומחלוקת‪ .‬רציתי שיתנגדו לו ושישמיצו אותו‪ ,‬שיילחמו בו‪,‬‬
‫ואולי יימצא גם מישהו שישבח אותו‪ .‬אך אין קול ואין קשב‪ .‬מעניין למה"‪ ,‬אומר‬
‫ברנשטיין‪.‬‬
‫"אין לי תשובה ברורה"‪ ,‬הוא מוסיף‪ ,‬פרט לכך שעיסוק בבעיות האלה‪ ,‬שהן יסוד‬
‫לשירה‪ ,‬אינן מעניינות משוררים רבים או קוראים רבים‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫מהו ספרך הבא היוצא לאור?‬
‫"הספר הבא שסיימתי את כתיבתו אחרי עבודה מאומצת של שלוש שנים"‪ ,‬מספר אורי‬
‫ברנשטיין‪" ,‬ייקרא 'שירים לפסנתר יחיד' וייצא בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד'‪ .‬הוא שונה‬
‫מכל ספריי‪ .‬ראשית‪ ,‬בכך שחזרתי אל החרוז‪ ,‬אם כי כמובן לא חרוז קבוע‪ ,‬משום‬
‫שפתאום מצאתי את עצמי נזקק למוסיקליות שהחריזה מקנה‪ ,‬ושנית‪ ,‬זו פעם ראשונה‬
‫שהספר אינו ממש אוטוביוגרפי‪ ,‬אלא מנסה להתמודד עם חוויות ומצבים מופשטים‬
‫יותר‪ ,‬סמליים יותר‪ ,‬מטאפיזיים‪ ,‬ודווקא משום כך היה נחוץ החרוז לנטרל את‬
‫החשיבות העצמית שהיא הסכנה הגדולה למי שמתיימר לכתוב על נושאים מרכזיים‬
‫אלה של השירה‪ ,‬היינו על מצבו של האדם בעולם"‪.‬‬
‫אהבה קצרה‬
‫צוֹתיו‬
‫ֶא ָסף ִמ ָכּל ְק ָ‬
‫אָדם נ ֱ‬
‫ָ‬
‫ִל ְהיוֹת ִע ָמּהּ ֶא ָחד‬
‫וְ יֵשׁ לוֹ ִע ָמּ ָדהּ ַרק ְס ָתו‬
‫ָשׁקוּף ְכּ ֵעץ ִנ ְר ָעד‪.‬‬
‫ירה‬
‫מוֹת ָ‬
‫וּב ֶל ְכ ָתּהּ ָתּ ִמיד ִהיא ִ‬
‫ְ‬
‫ְמה‬
‫יחתוֹ ֶשׁ ִה ְת ַקיּ ָ‬
‫ֵכר ְפּ ִר ָ‬
‫ֶאת ז ֶ‬
‫וְ ִאם ָז ָכה ִהיא ְמ ַד ְבּ ָרה‬
‫ַח ָמהּ‬
‫ַבּ ֲחלוֹמוֹ‪ .‬וְ הוּא ְמנ ֲ‬
‫מתוך‪' :‬בעונה קצרה' )הוצאת שוקן‪(1967 ,‬‬
‫השיר 'אהבה קצרה'' הולחן ע"י דוד פרץ‪ ,‬מתוך אלבום שירי המשורר אורי ברנשטיין‬
‫העתיד לראות אור בקרוב‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫עיין ערך תרגום‬
‫שירתו של נאזים ִח ְכּ ֶמת – "ענק כחול‪-‬עיניים"‪ ,‬מבחר שירים ופואמות‬
‫‪21‬‬
‫הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ .2009 ,‬בעריכת לאה שניר‪ .‬תרגום מטורקית‪ :‬עפרה בנג'ו‬
‫עפרה בנג'ו; מתוך סוף דבר‪ :‬על נאזים ִח ְכּ ֶמת ויצירתו‬
‫סוֹג ִרים ָע ַלי‬
‫ָכּל ַה ְשּׁ ָע ִרים ְ‬
‫מוּר ִדים‬
‫ָכּל ַה ָמּ ַס ִכּים ָ‬
‫לֹא עוֹד ְתּכוֹל ַה ִמּ ְט ַפּ ַחת‬
‫כּוֹכ ִבים‪.‬‬
‫לֹא עוֹד ח ֶֹפן ָ‬
‫ַשּׂיגֵנוּ ָכּאן‬
‫ַה ִאם ַה ָמּוֶת י ִ‬
‫נוּכל ְל ִה ְס ַתּ ֵלּק‬
‫ַה ִאם לֹא ַ‬
‫ָפ ִתי?‬
‫ֵמ ָה ִעיר ַהזֹּאת‪ ,‬י ָ‬
‫נאזים ִח ְכּ ֶמת‪ ,‬המכונה "המשורר יפה התואר" או "המורד הרומנטיקן"‪,‬‬
‫הוא אחד מגדולי המשוררים במאה ה‪ 20-‬וניצב בשורה אחת עם‬
‫משוררים נודעים כפדריקו גרסיה לורקה ופבלו נרודה‪ .‬הוא זכה‬
‫לתהילת עולם בזכות יצירתו הספרותית‪ ,‬ולא פחות מכך בזכות דמות‬
‫המופת שייצג בחייו ומאבקו החברתי והפוליטי הכלל‪-‬אנושי חסר הפשרות‪ .‬אחת‬
‫שח ְכּ ֶמת זכה להכרה דווקא בעולם‬
‫האירוניות הגדולות היא ִ‬
‫הגדול‪ ,‬כאשר עוד בחייו שיריו תורגמו ללשונות רבות‪,‬‬
‫שעה שבטורקיה מולדתו כתביו היו אסורים לקריאה‬
‫ובעטיָם נרדף עד צוואר‪ .‬אולם אף שהמדינה מנעה הכרה‬
‫מן המשורר‪ ,‬העם הטורקי עצמו ראה בו דמות נערצת‬
‫שראוי ללכת לאורה‪ ,‬והכתירוֹ כגדול משוררי טורקיה בעידן‬
‫המודרני ואף אולי בכל הזמנים‪.‬‬
‫ִח ְכּ ֶמת נולד ב‪ 1902-‬בעיר סלוניקי‪ ,‬שם מילא אביו תפקיד‬
‫במנהל העות'מאני כאשר העיר היתה עדיין בשליטת‬
‫האימפריה העות'מאנית‪ .‬הוא נולד במשפחה ששיקפה את‬
‫הרב‪-‬תרבותיות והקוסמופוליטיות של האימפריה‬
‫העות'מאנית‪ .‬אמו‪ ,‬ג'לילה‪ ,‬היתה ממוצא פולני‪ ,‬שאבות‬
‫לרכישת הספר‬
‫אבותיה התאסלמו ומילאו תפקידים בכירים בממשל‬
‫העות'מאני‪ .‬היא היתה אישה חזקה‪ ,‬ליברלית‪ ,‬דעתנית‪,‬‬
‫ועסקה באמנויות שונות‪ ,‬בעיקר בציור‪ ,‬והיא שעודדה את בנה לעסוק בשירה ובציור‪.‬‬
‫אביו‪ִ ,‬ח ְכּ ֶמת‪ ,‬בא מרקע מסורתי ודרכו בחיים לא צלחה במיוחד‪ .‬סבו מצד אביו כיהן‬
‫בתפקידים רמים בממשל העות'מאני‪ ,‬ובין היתר היה גם מושלה של חלב‪ ,‬שאליה‬
‫הגיעה משפחת המשורר בהיותו כבן שלוש‪ִ .‬ח ְכּ ֶמת הושפע מסב זה‪ ,‬שעסק בעצמו‬
‫בכתיבת שירה ואף היו לו נטיות צוּפיות‪ .‬הסב השתייך לכת הדרווישים המוולוים‪.‬‬
‫]‪[...‬‬
‫ִח ְכּ ֶמת גדל באיסטנבול‪ ,‬שאותה אהב אהבה עזה כפי שדבר זה משתקף היטב בשירתו‪.‬‬
‫בנערותו למד באקדמיה הימית הטורקית‪ ,‬אך לאחר שאיסטנבול נכבשה על ידי בעלות‬
‫הברית במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬עזב אותה מטעמים פטריוטיים‪.‬‬
‫]‪[...‬‬
‫בשנת ‪ 1922‬הגיע ִח ְכּ ֶמת למוסקבה חדור אמונה כי ימצא שם צדק חברתי‪ ,‬כהבטחת‬
‫המהפכה הבולשביקית‪ .‬במוסקבה שהה שנתיים‪ ,‬למד רוסית‪ ,‬התקבל לאוניברסיטה‬
‫‪ 21‬הספר נשלח על ידי ההוצאה למערכת "עיין ערך שירה"‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫בקשה‬
‫חוֹקה‪,‬‬
‫אַסיָה ָה ְר ָ‬
‫יעה ִבּ ְד ָה ָרה ֵמ ְ‬
‫ִהיא ַמ ִגּ ָ‬
‫סוּסה‪,‬‬
‫ִמ ְת ַמ ַתּ ַחת ַעד ַהיָּם ַה ִתּיכוֹן ְכּרֹאשׁ ָ‬
‫מוֹל ְד ֵתּנוּ‪.‬‬
‫זוֹהי ַ‬
‫ִ‬
‫יה יְ ֵחפוֹת‪,‬‬
‫ֶיה ְמ ֻח ָשּׁקוֹת ַבּ ְרזֶל‪ַ ,‬ר ְג ֶל ָ‬
‫טוֹבלוֹת ַבּ ָדּם‪ִ ,‬שׁנּ ָ‬
‫יה ְ‬
‫רוֹעוֹת ָ‬
‫ֶ‬
‫זְ‬
‫אַד ָמ ָתהּ ִנ ְד ֵמית ְל ַמ ְר ַב ֵדּי ֶמ ִשׁי‪,‬‬
‫ְ‬
‫ֵיהנֹּם ֶשׁ ָלּנוּ‪ ,‬זֶהוּ גַּן ֶע ְדנֵנוּ‪.‬‬
‫זֶהוּ ַהגּ ִ‬
‫אוֹתם‪,‬‬
‫ִס ְגרוּ ֶאת ַשׁ ֲע ֵרי ֶה ָע ִריצוּת‪ ,‬שׁוּב אַל ִתּ ְפ ְתּחוּ ָ‬
‫אָדם!‬
‫שׁוּב אַל ַתּ ַה ְפכוּ ָל ֲע ָב ִדים ֶאת ְבּנֵי ָה ָ‬
‫זוֹהי ַבּ ָקּ ָשׁ ֵתנוּ‪.‬‬
‫ִ‬
‫ידים ָכּ ֵע ִצים‪,‬‬
‫יח ִ‬
‫ִל ְחיוֹת! ָח ְפ ִשׁיִּ ים וִ ִ‬
‫ידים‪,‬‬
‫ַער ֵא ֶלּה ְל ֵא ֶלּה יְ ִד ִ‬
‫וּכמוֹ ַבּיּ ַ‬
‫ְ‬
‫ַפ ֵשׁנוּ‪.‬‬
‫זוֹהי ַמ ְשּׂאַת נ ְ‬
‫ִ‬
‫בשנת ‪ 1928‬התרחשו שני אירועים שהשפיעו באופן מנוגד על חייו של ִח ְכּ ֶמת‪ .‬מחד‬
‫גיסא‪ ,‬ניתנה חנינה כללית שאפשרה לו לשוב לטורקיה‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬בשובו למולדת‬
‫כבר שררה שם אווירה אנטי‪-‬קומוניסטית חריפה‪ ,‬שהצרה את צעדיו של המשורר‪.‬‬
‫המפלגה הקומינסטית שאליה השתייך הוצאה אל מחוץ לחוק‪ ,‬ובכך הפך ִח ְכּ ֶמת‪ ,‬שהיה‬
‫נערץ על צעירים רבים‪ ,‬מטרה נוחה להתנכלות השלטונות‪ ...‬מתוך עשר השנים הבאות‬
‫בילה לסירוגין חמש שנים בבתי סוהר שונים בטורקיה‪ .‬אך כל עוד אתאטורק שנמנה‬
‫עם מעריציו היה בחיים‪ ,‬לא אונה לו כל רע‪ .‬לאחר מותו של הנשיא‪ ,‬בשנת ‪ ,1928‬החל‬
‫וח ְכּ ֶמת‪ ,‬שמעולם לא הסתיר את דעותיו‬
‫ציד מכשפות נגד כל מי שנחשד בקומוניזם‪ִ ,‬‬
‫ובאומץ לב המשיך לבטא רעיונות של של שוויון‪ ,‬חופש וצדק חברתי‪ ,‬הועמד לדין‬
‫בעוון המרדת הצבא‪ ,‬ונגזרו עליו ‪ 28‬שנות מאסר‪.‬‬
‫בימי הסולטן ָה ִמית‬
‫ימן‪,‬‬
‫אָבי לֹא ֵשׁ ֵרת ַבּ ָצּ ָבא ֶע ֶשׂר ָשׁ ִנים ְבּ ֵת ָ‬
‫ימי ַה ֻסּ ְל ָטן ָה ִמית‪ִ ,‬‬
‫ִבּ ֵ‬
‫אשׁה‪.‬‬
‫בוֹהה‪ָ ,‬היָה ְבּנוֹ ֶשׁל ָפּ ָ‬
‫הוּא ִנ ְמנָה ִעם ַמ ֲע ַמד ַה ְפּ ִקידוּת ַה ְגּ ָ‬
‫יסט‬
‫קוֹמוּנ ְ‬
‫ִ‬
‫יתי‬
‫ַע ֵשׂ ִ‬
‫יתי ַמ ֲע ָמד‪ ,‬נ ֲ‬
‫ֲא ִני ִשׁ ִנּ ִ‬
‫וּכ ָבר ֵתּ ַשׁע ָשׁ ִנים ְמ ָשׁ ֵרת ַבּ ֶכּ ֶלא‬
‫ְ‬
‫ֶא ָלּא ֶשׁ ַע ָתּה –‬
‫הוּבה‪,‬‬
‫יקה ָה ֲא ָ‬
‫פּוּבּ ִל ָ‬
‫ַתּ ַחת ָה ֶר ְ‬
‫אַך ַכּ ָמּה זְ ַמן יִ ָמּ ֵשׁ ְך עוֹד‬
‫ְ‬
‫מּוֹל ֶדת‬
‫רוּתי זֶה ַל ֶ‬
‫ֵשׁ ִ‬
‫יוֹד ַע‪.‬‬
‫ֵא ִיני ֵ‬
‫]‪[...‬‬
‫‪52‬‬
‫את ‪ 12‬השנים הבאות ‪ ,1950-1938‬בילה ִח ְכּ ֶמת בבתי סוהר שונים‪ ,‬שם התבלט בשיעור‬
‫קומתו‪ ,‬כושר מנהיגותו‪ ,‬רוחב לבו ומלחמתו העיקשת למען צדק חברתי‪.‬‬
‫]‪[...‬‬
‫לפי עדותו של אסיר אחד מבין חבריו‪ִ ,‬ח ְכּ ֶמת חילק כל אשר לו עם האסירים האחרים‪.‬‬
‫בבית הסוהר הוא עבד ללא לאות בתרגום‪ ,‬באריגה או בעבודות אמנות אחרות‪ ,‬שגם‬
‫בהן התבלטו כשרונותיו הייחודיים‪.‬‬
‫]‪[...‬‬
‫גדולתו של ִח ְכּ ֶמת התבטאה בכך שהמשיך לפתח את חיי הרוח שלו בתוך תנאים‬
‫חומריים ופיזיים קשים ללא נשוא‪ .‬למזלו‪ ,‬היה מי שדאג לשלוח לו ספרים; לדוגמא‪,‬‬
‫דודתו נהגה לשלוח לו ‪ 15‬ספרים בכל חודש‪ ,‬ואלה השביעו בקושי רב את רעבונו‬
‫הגדול‪ִ .‬ח ְכּ ֶמת קרא מספרות העולם והכיר יצירות של דנטה‪ ,‬שייקספיר‪ ,‬סרוונטס‪,‬‬
‫מולייר ומשוררים וסופרים צרפתים‪ ,‬רוסים‪ ,‬ספרדים ואחרים‪ .‬נאמן להשקפותיו‬
‫הסוציאליסטיות גם היה מעין מורה ומדריך לאסירים האחרים‪ ,‬שרובם ככולם היו בני‬
‫המעמד הנמוך שלא זכו להשכלה רשמית‪.‬‬
‫ירי‬
‫מכתב מכלא ַצ'נְ ִק ִ‬
‫יעי‪:‬‬
‫ַהיּוֹם יוֹם ְר ִב ִ‬
‫יוֹד ַעת –‬
‫אַתּ ַ‬
‫ ְ‬‫ירי‪.‬‬
‫יוֹם ַהשּׁוּק ֶשׁל ַצ' ְנ ִק ִ‬
‫ַעל ְפּנֵי ַשׁ ַער ַה ַבּ ְרזֶל‬
‫ַח ְלפוּ ַס ֵלּי ְנ ָצ ִרים‬
‫יְ‬
‫יצים‬
‫ֻרגּוּל‪ֵ ,‬בּ ִ‬
‫מוּסי בּ ְ‬
‫ֲע ֵ‬
‫יקים‪...‬‬
‫ַלּים ַמ ְב ִה ִ‬
‫ַלגּ ִ‬
‫ילים ְסג ְ‬
‫ַח ִצ ִ‬
‫וֲ‬
‫יעים ְל ָכאן‪:‬‬
‫יתי ַבּ ַכּ ְפ ִריִּ ים ַה ַמּ ִגּ ִ‬
‫ֶא ְתמוֹל ָצ ִפ ִ‬
‫ָשׁים ְק ֵשׁי יוֹם‪,‬‬
‫ֲאנ ִ‬
‫בוֹנים‬
‫ְנ ִ‬
‫ַח ְשׁ ָד ִנים‬
‫יהם‪.‬‬
‫ַבּוֹת ֶ‬
‫וְ ַה ַצּ ַער ְמ ַב ְצ ֵבּץ ִמ ַתּ ַחת ְלג ֵ‬
‫מוֹרים‪,‬‬
‫כוּבים ַעל ֲח ִ‬
‫ַה ְגּ ָב ִרים ְר ִ‬
‫פּוֹסעוֹת יְ ֵחפוֹת‪,‬‬
‫ָשׁים ְ‬
‫ַהנּ ִ‬
‫יריִ ְך‪,‬‬
‫ַכּ ָמּה ֵמ ֶהם ְכּ ָבר ִנ ְמ ִנים ִעם ַמ ִכּ ַ‬
‫וּכ ָבר ְשׁנֵי יְ ֵמי שׁוּק‬
‫ְ‬
‫בּוּלית‬
‫יס ַט ְנ ִ‬
‫ַעגְּ ִעים ָל ִא ְ‬
‫ֶשׁ ֵהם ִמ ְתגּ ְ‬
‫ֻמּת ַה ֵשּׂ ָער‬
‫ֲאד ַ‬
‫יעת ַה ֶלּ ֶכת‪...‬‬
‫וּמ ְצ ִנ ַ‬
‫ַ‬
‫ִח ְכּ ֶמת הפך את בית הסוהר‪ ,‬על הדמויות השונות שאכלסו אותו‪ ,‬למעין מעבדה‬
‫אנושית חיה‪ ,‬וממנה שאב השראה ליצירותיו החשובות ביותר‪ ,‬שהבולטת בהן היא‬
‫"נופים אנושיים של ארץ מולדתי"‪ִ .‬ח ְכּ ֶמת האינטלקטואל‪ ,‬בן האריסטוקטיה הגבוהה‪,‬‬
‫התוודע לראשונה בבית הסוהר לכפריים‪ ,‬פשוטי עם ופושעים‪ ,‬שהפכו לגיבורי שירתו‬
‫האמיתיים ושעמם הזדהה בכל לבו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הוא אפילו שיתף אותם בתהליך‬
‫היצירה‪ :‬הוא נהג לקרוא את שיריו ויצירותיו בפני האסירים‪ ,‬ובכללם פושעים מועדים‬
‫ורוצחים‪ ,‬ולא היסס לשנות דברים לפי עצתם ודברי הביקורת שלהם ]‪[...‬‬
‫ִח ְכּ ֶמת כתב בכלא את מיטב יצירותיו‪ ,‬אך השהות הממושכת שם גבתה ממנו מחיר‬
‫כבד‪ .‬התנאים הפיזיים המחפירים‪ ,‬המחסור והדאגה למשפחתו בחוץ הביאו עליו‬
‫מחלות רבות‪.‬‬
‫אנגינה פקטוריס‬
‫‪53‬‬
‫דּוֹקטוֹר‪,‬‬
‫ִאם ֲח ִצי ִל ִבּי ָה ֶא ָחד ָכּאן‪ְ ,‬‬
‫אַחר ְבּ ִסין‪,‬‬
‫ֶח ְציוֹ ָה ֵ‬
‫ָהר ַה ָצּהֹב‪.‬‬
‫שּׁוֹטף ַהיְ ֵשׁר ַלנּ ָ‬
‫ִעם ַה ָצּ ָבא ַה ֵ‬
‫דּוֹקטוֹר‪,‬‬
‫וּב ַשּׁ ַחר ַבּ ַשּׁ ַחר‪ְ ,‬‬
‫ַ‬
‫ְבּ ָכל ַה ְשּׁ ָח ִרים‪,‬‬
‫יוֹרים‪.‬‬
‫ֶאת ִל ִבּי ְמ ַפ ֵלּ ַח ְבּ ָיוָן ַכּדּוּר ֶשׁל ִכּ ַתּת ִ‬
‫ָתם‬
‫ָמים ֶאת ְשׁנ ָ‬
‫ירינוּ נ ִ‬
‫וּב ָכל ַליְ ָלה וְ ַליְ ָלה‪ְ ,‬כּ ֶשׁ ֲא ִס ֵ‬
‫ְ‬
‫אָדם‪,‬‬
‫טוּשׁה ֵמ ָ‬
‫וְ ַה ִמּ ְר ָפּאָה ְנ ָ‬
‫עוּע‬
‫הוֹל ְך ִל ִבּי ְל ֵבית ִמדּוֹת ָר ַ‬
‫ֵ‬
‫דּוֹקטוֹר‪.‬‬
‫יס ַט ְנבּוּל‪ְ ,‬‬
‫ְבּ ַצ' ְמ ִלי ָג'ה ֶשׁ ְבּ ִא ְ‬
‫וּב ֲחלוֹף עוֹד ֶע ֶשׂר ָשׁ ִנים‪,‬‬
‫ַ‬
‫ָתר ִלי ְל ַה ֲע ִניק ְל ַע ִמּי ֶה ָע ִני‬
‫ָכּל ֶשׁיִּ וּ ֵ‬
‫פּוּח ֶשׁ ְבּי ִָדי‪,‬‬
‫הוּא ַה ַתּ ַ‬
‫פּוּח אָדֹם‪:‬‬
‫ַתּ ַ‬
‫ִל ִבּי‪...‬‬
‫דּוֹקטוֹר ֶשׁ ִלּי‪,‬‬
‫ִהנֵּה ְבּ ֶע ְטיָם ֶשׁל ָכּל ֵא ֶלּה‪ְ ,‬‬
‫טוֹריס‬
‫אַנגִּ ינָה ֶפּ ְק ִ‬
‫יתי ְבּ ְ‬
‫ְבּ ֶע ְטיָם ֶשׁל ָכּל ֵא ֶלּה ָל ִק ִ‬
‫יקוֹטין‪...‬‬
‫עוֹר ִקים אוֹ ַהנִּ ִ‬
‫וְ לֹא ִבּ ְג ַלל ֵבּית ַהסּ ַֹהר‪ִ ,‬ה ְס ַתּיְּ דוּת ָה ְ‬
‫סּוֹר ִגים‬
‫ֲא ִני ַמ ִבּיט ָכּ ֵעת ֶאל ַה ַלּיְ ָלה ִמ ַבּ ַעד ַל ְ‬
‫עוּקה ַה ְכּ ֵב ָדה ֶשׁ ְבּ ֵבית ָחזִ י‬
‫וְ ַל ְמרוֹת ַה ְתּ ָ‬
‫כּוֹכ ִבים‪...‬‬
‫פּוֹעם ִעם ַה ִנּ ָדּח ֶשׁ ַבּ ָ‬
‫ִל ִבּי ֵ‬
‫]‪[...‬‬
‫במהלך התקופה הארוכה בה שהה בכלא‪ ,‬עשה ִח ְכּ ֶמת נסיונות‬
‫רבים לשטוח בפני השלטונות את חוסר הצדק שנעשה במשפטו‬
‫ואת כליאתו על לא עוול בכפו‪ .‬באחד הנסיונות הללו הוא שלח‬
‫עצומה לאתאטורק‪ ,‬כשזה היה על ערש דווי‪ ,‬בשנת ‪ ...1938‬לדאבון‬
‫לבו‪ ,‬היה מי שדאג שעצומה זו לא תגיע לידיו של אתאטורק‪,‬‬
‫ואחרי מותו של זה‪ ,‬כל הפניות נפלו על אוזניים ערלות‪ .‬בריאותו‬
‫המידרדרת הביאה אותו לשבות רעב‪ ,‬שביתה שאליה הצטרפו‬
‫סופרים‪ ,‬אנשי רוח ואסירים פוליטיים טורקים‪ .‬גם אמו נטלה חלק‬
‫במאבק על שחרורו‪ ,‬ואף שהיתה בתהליך של התעוורות‪ ,‬שבתה‬
‫רעב ואספה חתימות ברחובות איסטנבול למען שחרורו‪ .‬בעקבות‬
‫לחץ כבד של אנשי רוח טורקים‪ ,‬שאליו הצטרפו אנשי רוח בעולם‬
‫כולו‪ ,‬שוחרר ִח ְכּ ֶמת ביולי ‪.1950‬‬
‫]‪[...‬‬
‫כמו בחייו הציבוריים‪ ,‬גם בחייו האישיים ידע ִח ְכּ ֶמת סערות רבות‪.‬‬
‫אחד האירועים שטבע בו חותם בל יימחה היה החלטתה של אמו‪,‬‬
‫בהיותו בן ‪ ,17‬להתגרש מאביו ולצאת ללמוד ציור בפריס‪ .‬פרידה ראשונה קשה זו‬
‫נשנתה בצורה זו או אחרת גם עם הנשים הרבות בחייו‪ ,‬אלא שבמקרה שלו הוא היה‬
‫זה שנטשן‪ .‬יופיו והכריזמה שלו משכו אליו נשים רבות‪ ,‬ולפי העדויות‪ ,‬אפילו בהיותו‬
‫בבית החולים בברה"מ לאחר ההימלטות מטורקיה‪ ,‬האחיות והרופאה הראשית נשבו‬
‫בקסמיו‪ .‬הוא נישא רשמית חמש פעמים‪ ,‬אך היו לו אהבות רבות‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫ְלוֶרה‬
‫‪22‬‬
‫אָמ ָרה ִלי‬
‫בּוֹא ִהיא ְ‬
‫אָמ ָרה ִלי‬
‫ִה ָשּׁ ֵאר ִהיא ְ‬
‫אָמ ָרה ִלי‬
‫ַחיּ ְֵך ִהיא ְ‬
‫אָמ ָרה ִלי‬
‫מוּת ִהיא ְ‬
‫אתי‬
‫ָבּ ִ‬
‫אַר ִתּי‬
‫ִנ ְשׁ ְ‬
‫ִחיּ ְַכ ִתּי‬
‫ַמ ִתּי‬
‫]‪[...‬‬
‫חרף העובדה שרבע משנות חייו הבוגרים בילה ִח ְכּ ֶמת בבית הסוהר‪ ,‬ב‪ 13-‬השנים‬
‫האחרונות לחייו הוא הפך לאיש העולם הגדול‪ .‬הוא נפגש עם יוצרים ואישים נודעים‬
‫כפבלו נרודה‪ ,‬ברטולט ברכט‪ ,‬ז'אן פול סארטר‪...‬פבלו פיקאסו‪ ,‬דימיטרי שוסטקוביץ'‬
‫ויבגני יבטושנקו‪ ,‬והפך לדמות לוחמת מפוסמת בעולם כולו‪ .‬בשנת ‪ ,1950‬כשהיה עדיין‬
‫כלוא‪ ,‬זכה יחד עם נרודה ופיקאסו בפרס השלום העולמי‪.‬‬
‫]‪[...‬‬
‫בשיריו חודר ִח ְכּ ֶמת לנבכי חודר לנבכי המעמקים של הנפש ומתאר אותה במלוא‬
‫מורכבותה ואנושיותה‪ .‬שירתו משתרעת על פני תחומים רבים וחובקת עולם ומלואו‪,‬‬
‫אולם יש כמה מוטיבים שחוזרים תכופות ברבות מיצירותיו‪ .‬הדבר הבולט ביותר הוא‬
‫מרכזיותו של האדם הפשוט – הפועל‪ ,‬האיכר‪ ,‬הכובסת הכפרייה – בשיריו ובאפוסים‬
‫שלו‪ .‬האדם הפשוט הוא הגיבור האמיתי של ִח ְכּ ֶמת‪ .‬המשורר חי את סבלו ומזדהה‬
‫איתו לא כחלק ממצוות אנשים מלומדה אלא מתוך אהבת אדם כנה וטבעית‪.‬‬
‫]‪[...‬‬
‫גם האלמנט האישי הביוגרפי מופיע בשירים רבים של ִח ְכּ ֶמת‪ ,‬ואפשר שזו היתה דרכו‬
‫להתמודד עם הרדיפות‪ ,‬תחושת הבדידות בבית הסוהר והגלות‪ ,‬ולהביע את סבלו‬
‫המשקף את סבלו של האדם באשר הוא‪.‬‬
‫]‪[...‬‬
‫שח ְכּ ֶמת היה מהפכן בתחום הפוליטי‪ ,‬כך היה גם מחדש בתחום הספרותי ובעיקר‬
‫כשם ִ‬
‫בשירה‪ִ .‬ח ְכּ ֶמת נטל את דפוסי השירה המאובנים‪ ,‬שנוצקו בימי האימפריה העות'מנית‬
‫והושפעו מאוד מן השירה הערבית והפרסית‪ ,‬וטלטלם טלטלה עזה‪ .‬הוא נטש את‬
‫השירה המחורזת ואת הדפוסים השיריים המקובעים ושם דגש על התוכן ועל החריזה‬
‫החופשית‪ .‬בכך הושפע רבות מהשירה המערבית‪ .‬אף כי מרד במוסכמות והיה מחדש‬
‫גדול מבחינה צורנית‪ִ ,‬ח ְכּ ֶמת ביקש לכתוב בלשון פשוטה‪ ,‬כך שגם האיכר והפועל יוכלו‬
‫להבינה ולהתחבר אליה‪ .‬באחד ממכתביו הוא קבל על דור המשוררים "מימין‬
‫ומשמאל" באומרו‪" :‬אני קורא בתשומת לב ‪...‬בתקווה ובאהבה מהולה בגאווה‪ ,‬אך אין‬
‫מה שישמחני‪ .‬מה שהם כותבים הוא גרוע ביותר‪ ,‬משום שיותר מכל הם נעדרים‬
‫נאמנות"‪.‬‬
‫בגלות זכה ִח ְכּ ֶמת לחופש‪ ,‬לכבוד ולתהילה‪ ...‬אך בשום מקום לא מצא מנוח לנפשו‪,‬‬
‫וגעגועיו למולדתו טורקיה המשיכו לייסרו עד סוף ימיו‪"...‬הגלות קשה לי ממוות"‪..‬‬
‫ִח ְכּ ֶמת מת מהתקף לב בברה"מ בשנת ‪ ,1963‬ונקבר בחלקת גדולי המשוררים והסופרים‬
‫הרוסים‪ ...‬משנות התשעים )של המאה הקודמת( ואילך קבלה הקריאה בכתביו‬
‫לגיטמציה רחבה יותר‪ ,‬והוא התקבל אל לב הקונצנזוס הטורקי‪.‬‬
‫ִח ְכּ ֶמת לא הוכתר מעולם בתואר המשורר הלאומי של טורקיה‪ ,‬אך לאמיתו של דבר זהו‬
‫היוצר שעמו מזוהה טורקיה יותר מכל‪.‬‬
‫‪ 22‬אהובתו של ִח ְכּ ֶמת עמה חי באחרית חייו‪ .‬למרות היותה צעירה ממנו ב‪ 30-‬שנה‪ ,‬נשא אותה לאישה בשנת ‪.1960‬‬
‫‪55‬‬
‫טקס לווייתי‬
‫יתנוּ?‬
‫ָתי ֵתּ ֵצא ֵמ ֲח ַצר ֵבּ ֵ‬
‫ָה ִאם ְל ָוי ִ‬
‫ישׁית?‬
‫קּוֹמה ַה ְשּׁ ִל ִ‬
‫ידוּני ֵמ ַה ָ‬
‫תּוֹר ִ‬
‫יך ִ‬
‫ֵא ְ‬
‫ַה ַמּ ֲע ִלית ָצ ָרה ֵמ ָה ִכיל ֶאת ָהאָרוֹן‪,‬‬
‫וְ ַה ַמּ ְד ֵרגוֹת ֲע ַק ְל ַקלּוֹת‪.‬‬
‫יוֹנים‪,‬‬
‫וּמ ֵלאָה ִ‬
‫מוּפזֶּת ֶשׁ ֶמשׁ ְ‬
‫אוּלי ֶה ָח ֵצר ִתּ ְהיֶה ֶ‬
‫ַ‬
‫הוֹמה קוֹלוֹת יְ ָל ִדים‪,‬‬
‫אוּלי ֻמ ְשׁ ֶלגֶת וְ ָ‬
‫וְ ַ‬
‫ֵרד ַעל ַה ֶבּטוֹן ֶה ָחשׂוּף‪.‬‬
‫ֶשׁם י ֵ‬
‫אוּלי גּ ֶ‬
‫וְ ַ‬
‫ָמים‪.‬‬
‫ַע ְמדוּ ֶבּ ָח ֵצר ְכּ ַד ְר ָכּם ְבּ ָכל ַהיּ ִ‬
‫אַשׁ ָפּה י ַ‬
‫אַך ַפּ ֵחי ָה ְ‬
‫ְ‬
‫וּפנַי ְגּלוּיוֹת‪,‬‬
‫אוּני ְכּ ִמ ְנ ַהג ַה ָמּקוֹם ְבּ ַמ ָשּׂ ִאית ָ‬
‫ִאם יִ ְשּׂ ִ‬
‫חוֹל ֶפת‪ :‬אוֹת ְמ ַב ֵשּׂר טוֹבוֹת‪.‬‬
‫ֶתז ֶשׁל יוֹנָה ֶ‬
‫אוּלי יִ ְפגַּע ְבּ ִמ ְצ ִחי נ ֶ‬
‫ַ‬
‫יבי‪,‬‬
‫ַדּאי יִ ְת ַק ֲהלוּ ְס ִב ִ‬
‫יע וְ ִאם ָלאו‪ ,‬יְ ָל ִדים ו ַ‬
‫וְ ִאם ִתּזְ מ ֶֹרת ַתּ ִגּ ַ‬
‫ַבּי ַה ֵמּ ִתים‪.‬‬
‫ַהיְּ ָל ִדים ַס ְק ָר ִנים ְלג ֵ‬
‫ַחלּוֹן ִמ ְט ָבּ ֵחנוּ יְ ַלוּ ִֵני ְבּ ַמ ָבּ ָטיו‪.‬‬
‫ַפנֵף ִלי ְל ָשׁלוֹם ִעם ַה ְכּ ָב ִסים‪.‬‬
‫ִמ ְר ַפּ ְס ֵתּנוּ ְתּנ ְ‬
‫יתי ֶבּ ָח ֵצר ַהזֹּאת‪.‬‬
‫עוֹלם לֹא ֵתּ ְדעוּ ַמה ְמּ ֻא ָשּׁר ָהיִ ִ‬
‫ְל ָ‬
‫ֻכּים‪...‬‬
‫ֻלּ ֶכם ַחיִּ ים ֲאר ִ‬
‫אַחל ְלכ ְ‬
‫ְבּנֵי ֲח ֵצ ִרי! ֲא ִני ְמ ֵ‬
‫מוסקבה‪ ,‬אפריל ‪1963‬‬
‫‪56‬‬
‫דודי בן עמי‬
‫שירסיפור על נסיכה וטרובדור‬
‫רוּבּדוּר ְבּ ַשׁ ַער ִעיר ִנ ָצּב‬
‫ַה ְטּ ָ‬
‫רוּע‪ ,‬אַף ִנ ְבלוֹ ָשׁבוּר‬
‫ֻמ ֶכּה‪ָ ,‬ק ַ‬
‫ֵעת ִכּ ְר ָכּ ָרה ַק ָלּה ֵמ ֵעץ ֻמזְ ָהב‬
‫ָע ְצ ָרה מוּלוֹ וְ קוֹל ְנ ִעים ִדּבּוּר‬
‫יכה י ְַפת ִגּזְ ָרה‪ָ ,‬שׁאַל‬
‫ֶשׁל ְנ ִס ָ‬
‫דּוֹדים ְל ַמ ֲענָהּ‪.‬‬
‫ִאם יֵשׁ לוֹ ִשׁיר ִ‬
‫ָשׁיר?" אַף ֶשׁ ִנּ ְר ֶאה ֻא ְמ ָלל‪.‬‬
‫אוּלי י ִ‬
‫" ַ‬
‫"לֹא ִבּ ְפ ֻק ָדּה‪ַ ,‬רק ֵמ ְרצוֹנוֹ‪ ,‬אָנָּא!"‬
‫ָכּל ֶה ָהמוֹן ֲא ֶשׁר ָע ַמד ָס ִביב‬
‫יכה‪.‬‬
‫יטב ִדּ ְב ֵרי ַה ְנּ ִס ָ‬
‫ָשׁ ַמע ֵה ֵ‬
‫אָחיו‪,‬‬
‫ָכּל ִאישׁ ָדּ ַחף‪ֲ ,‬א ִפלּוּ ֶאת ִ‬
‫יכה!"‬
‫ירי זִ ָמּה ַל ֲח ִת ָ‬
‫ָשׁיר ִשׁ ֵ‬
‫"נ ִ‬
‫ירה‬
‫ֻלּם ִשׁ ָ‬
‫ַער וְ ַעד ָסב ָצוְ חוּ כּ ָ‬
‫ִמנּ ַ‬
‫ֶמר ְל ַה ְג ִבּיר‬
‫ִנסּוּ ִל ְשׁאֹג וְ ז ֶ‬
‫נוֹרא!‬
‫ִאישׁ ִאישׁ ִשׁירוֹ אַ ֵחר‪ַ .‬מ ָמּשׁ ָ‬
‫ַערוֹת ָה ִעיר‪.‬‬
‫אָטמוּ אָזְ נַיִ ם נ ֲ‬
‫ְ‬
‫ֵה ִרים הוּא ֶאת רֹאשׁוֹ‪ָ ,‬בּהּ ֲארֻכּוֹת ִה ִבּיט‬
‫וּב ֵעינָיו ָחרוֹן גָּדוֹל ִנ ָצּת‪.‬‬
‫זוֹעם ְ‬
‫ֵ‬
‫וּבי ֵאין ָל ְך ַתּ ְכ ִלית‬
‫ירי ֻמ ְשׁ ִעים ִ‬
‫" ְגּ ִב ְר ִתּי‪ִ ,‬שׁ ַ‬
‫אָשׁיר ְמאוּם‪ַ ,‬עד ְי ֻכנַּס ִמ ְשׁ ָפּט‪.‬‬
‫ִכּי לֹא ִ‬
‫ָדי‪ָ ,‬שׁ ְברוּ נִ ְב ִלי ַהטּוֹב‬
‫ִהנֵּה ָק ְרעוּ ְבּג ַ‬
‫יתר?"‬
‫אָשׁיר ָכּ ֵעת? ְבּ ֵאין אַף ְצ ִליל ֵמ ָ‬
‫יכה ִ‬
‫ֵא ָ‬
‫ֵבל ֵחן ֶא ֵתּן‪ִ ,‬בּ ְג ֵדי ְפּ ֵאר ֶא ְקצֹב‪,‬‬
‫" ָההּ‪ ..‬נ ֶ‬
‫אַל ַתּר‪".‬‬
‫וּל ְ‬
‫מוּלי ְ‬
‫ַמּר ִשׁיר ֲא ָה ִבים ִ‬
‫זֵ‬
‫ָע ְמ ָדה ַבּת ַה ַמּ ְלכוּת וְ ִנ ְשׁ ְבּ ָעה ִמיָּד‬
‫ַב ָרא‪ַ -‬ר ָבּא‬
‫ִכּי ְנשׂוּאָה ִהנָּהּ ְל ָכל גּ ְ‬
‫אַמּץ ָל ֵתת ָכּל‪-‬טוּב ְל ָכל ֶא ָחד‬
‫וְ ִת ְת ֵ‬
‫ֶח ָבּא‪.‬‬
‫קוֹלם נ ְ‬
‫ִאם זִ ְמ ָר ָתם ְבּקוֹל‪ ,‬אוֹ ִאם ָ‬
‫ִבּ ְק ֵצה ַהשּׁוּק ֵה ֵח ָלּה ְבּ ִמ ְב ָצע ָמ ִהיר‬
‫ָר ְך ַעד ַדּד‪.‬‬
‫נוֹתנֶת ֶאת ה‪...‬כֹּל ֵמ ַהיּ ֵ‬
‫ֶ‬
‫וּמ ָב ְר ִכים ָכּל ְגּ ַב ְר ָב ֵרי ָה ִעיר‬
‫צוֹב ִאים ְ‬
‫ְ‬
‫ָסים ‪ַ -‬תּ ְר ֵתּי ַמ ְשׁ ָמע ‪ֶ -‬א ָחד ֶא ָחד‪.‬‬
‫וְ ִנ ְכנ ִ‬
‫יצד ֶא ְפ ַתּח ַע ָתּה ְבּ ַמ ְנ ִגּינָה‬
‫" ֲא ָבל‪ֵ ,‬כּ ַ‬
‫וּבי ֶע ְלבּוֹן מוּל ִאישׁ רוֹ ֵדף ִבּ ְצעוֹ‬
‫ִ‬
‫ַעל ָכּל ָר ָעה ָכּזוֹ ָלבוֹא ַעל ִתּקּוּנָהּ‬
‫יוּבל ְל ֵבית ִכּ ְלאוֹ‪.‬‬
‫אָשׁם ָה ַרע ַ‬
‫ֵעת ָה ֵ‬
‫שׁוֹפט‬
‫יוּבא ֵ‬
‫אָשׁיר ְל ִאישׁ‪ֲ ,‬ע ֵדי ָ‬
‫לֹא‪ ,‬לֹא ִ‬
‫צוֹדק ֲא ִני ַע ְל ָמה‪ ,‬וְ ָכל ְדּ ָב ַרי ֱא ֶמת‪,‬‬
‫ֵ‬
‫לוֹהט‪".‬‬
‫אַך ָל ָמּה ִשׁיר ַע ְכ ָשׁו? וְ ַדוְ ָקא ִשׁיר ֵ‬
‫ְ‬
‫" ִאם ָכּ ְך"‪ָ ,‬ח ְר ָקה ִהיא ֵשׁן‪ֵ " ,‬תּ ַדע ַהכֹּל ָכּ ֵעת‪.‬‬
‫רוּבּדוּר ֶשׁ ָלּנוּ ִה ְת ַכּנֵּס ֵבּית ִדּין‪.‬‬
‫ַל ְטּ ָ‬
‫עוֹמ ִדים ָבּתּוֹר –‬
‫ֶה ְר ֵכּב ָח ֵסר ְמ ַעט – ַר ִבּים ְ‬
‫ָתין‬
‫וְ חֹק ַמ ְלכוּת ַע ִתּיק‪ָ ,‬בּרוּר ְל ָכל נ ִ‬
‫פּוֹשׁ ַע‪ ,‬וְ ָע ָליו ִל ְבחֹר‬
‫ִכּי ַה ִטּ ֵפּשׁ ֵ‬
‫ֻלגָּל ַבּחוֹל‬
‫וּמג ְ‬
‫ֶפת ְ‬
‫טוֹבל ְבּז ֶ‬
‫ִל ְהיוֹת ֵ‬
‫אוֹ ְלנַקּוֹת ָשׁנָה ֶאת ָכּל ַה ַמּ ְח ָראוֹת‪.‬‬
‫וּבאוּ ְנשׁוֹת כֹּל‬
‫ָצא ִדּינוֹ ַחיָּב! ָ‬
‫יָ‬
‫ִל ְשׁמ ַֹע ַמה ִיּ ְב ַחר‪ ,‬אוֹ ְס ָתם ְכּ ֵדי ִל ְראוֹת‬
‫שּׁוֹפט‪" ,‬אָנָּא!‬
‫זוֹע ֶקת ַל ֵ‬
‫וְ ָכל ִא ָשּׁה ֶ‬
‫ֶבר זֶה וְ ֵתן ָלנוּ אוֹתוֹ‪.‬‬
‫ַהנָּח ְלג ֶ‬
‫יכה זוֹ‪ַ -‬מה?‬
‫ִאם ַה ְגּ ָב ִרים ָשׂ ִשׂים ִבּ ְנ ִס ָ‬
‫ַס ִדּיר ִאתּוֹ‪".‬‬
‫אָמּן‪ ,‬וְ תוֹר נ ְ‬
‫יִ ְהיֶה ָלנוּ ָ‬
‫שׁוֹפט ָה ִעיר וְ לֹא ִה ְר ָבּה ִל ְשׁקֹל‬
‫ָשׁ ַמע ֵ‬
‫ָשׁים‬
‫ָענ ִ‬
‫יך ִכּ ְת ֵבי ִאשּׁוּם ו ֳ‬
‫ַל ַסּל ִה ְשׁ ִל ְ‬
‫ירה ַלכֹּל‬
‫ָדע ֻע ְב ָדּה ַה ְנּ ִה ָ‬
‫ִכּי ֵכן‪ ,‬י ַ‬
‫ָשׁים‪.‬‬
‫ֵאם ַה ַה ְצ ָלחוֹת זוֹ ַדּ ַעת ַהנּ ִ‬
‫מוּדה‬
‫ַבּגַּן ֶא ְתמוֹל ִנ ְת ַפּ ְשׂ ִתּי ְבּ ֵעירֹם‪ְ ,‬צ ָ‬
‫ִל ְמ ָשׁ ֵרת ָפּשׁוּט ֶשׁ ֵבּין ַר ְג ַלי ִנ ְל ַכּד‪,‬‬
‫אָבי‪ֵ ,‬בּ ֵרר ֶאת ָה ֻע ְב ָדּה‬
‫ַה ֶמּ ֶל ְך – הוּא ִ‬
‫דּוּך ָבּזָק' ָפּ ַקד‬
‫ְגּזַר ִדּין נִ ְק ַבּע‪ִ ' ,‬שׁ ְ‬
‫ִעם ָה ִראשׁוֹן ֲא ֶשׁר יַיְ ִשׁיר ֵא ַלי ַמ ָבּט‬
‫דּוֹדים ַע ִלּיז – ְבּ ָכ ְך הוּא יִ ָבּ ֵחן‪,‬‬
‫ְבּ ִשׁיר ִ‬
‫ֵע ֶשׂה ַל ַבּת'‬
‫' ִכּי ָכּ ְך' ָפּ ַסק ַה ֶמּ ֶל ְך‪' ,‬י ָ‬
‫יוֹתר לֹא ֶא ְת ַחנֵּן‪.‬‬
‫וּכ ֶד ֶר ְך ַה ְנּ ִסיכוֹת ֵ‬
‫ְ‬
‫וּב ֲא ֶשׁר ֵס ַר ְב ָתּ ִלי‪ָ ,‬ל ִשׁיר ַע ְכ ָשׁו‪,‬‬
‫ַ‬
‫שׁוֹפט וְ לֹא זֵר ַה ְכּלוּלוֹת‬
‫יוּבא ְל ָך ֵ‬
‫ָ‬
‫ִכּי ַכּנָּהוּג יִ דּוֹן ָכּאן ִאישׁ ְבּ ַמ ֲע ָשׂיו‪.‬‬
‫ֶבר‪ָ -‬שׁר ַעד‪ְ -‬כּלוֹת‪".‬‬
‫אַמ ִתּין ְלג ֶ‬
‫ֲא ִני ְ‬
‫ֵמאָז ְבּ ִעיר ַמ ְלכוּת ָכּל ַה ְגּ ָב ִרים ָשׁ ִרים‬
‫אַחת‬
‫רוּדים ְל ֵא ֶשׁת ֵחיק ַ‬
‫ירי ְכּלוּלוֹת ְצ ִ‬
‫ִשׁ ֵ‬
‫ַמּ ִרים‬
‫יוֹלדוֹת ָשׁרוֹת וְ ז ָ‬
‫ָשׁים ְ‬
‫וְ ַהנּ ִ‬
‫צוֹד ִקים‬
‫ִע ְקּ ִשׁים‪ִ -‬ט ְפּ ִשׁים וְ ִל ְפ ָע ִמים ְ‬
‫‪ְ ..............................................‬מ ַעט‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫יצהר ורדי‬
‫שירי איגיון‬
‫החיידק‬
‫הצל‬
‫קוֹלוֹמבּוּס‬
‫ְ‬
‫הוּא ַס ְק ָרן ְכּמוֹ‬
‫דוּאַרד ִליר‬
‫וְ ָשׁנוּן ְכּמוֹ ֶא ְ‬
‫חוּמי ְכּמוֹ ָדּה‪-‬וִ ְינ ִצ'י‬
‫ַרב ְתּ ִ‬
‫יצ' ְרד ִגּיר‬
‫ֶג' ְנ ְט ְל ֶמן ְכּמוֹ ִר ַ‬
‫ַה ֵצּל‬
‫הוּא ֵדּי ָע ֵצל‪.‬‬
‫ִנ ְצ ַמד ָל ַר ְג ַליִ ם‪ ,‬נִ ְג ָרר ְכּמוֹ ָקרוֹן‬
‫אַח ֵרי ַה ַקּ ָטּר;‬
‫ֲ‬
‫ַח ִסית‪ַ ,‬מ ָמּשׁ ְמ ֻא ָחר‬
‫עוֹרר‪ ,‬י ֲ‬
‫ִמ ְת ֵ‬
‫אַבּא ֶא ֶבן‬
‫הוּא ָרהוּט ְכּמוֹ ָ‬
‫ַמ ֲע ִמיק ְכּמוֹ הרמב"ם‬
‫בּוֹביץ'‬
‫מוּסן ְכּמוֹ ֵליְ ִ‬
‫פּוּל ָ‬
‫ְ‬
‫יּוּטי ְכּמוֹ ְפ ַר ְנ ִסיס ַז'אם‬
‫ִפּ ִ‬
‫אוֹהב יוֹם ִשׁ ְמ ִשׁי וְ ָצלוּל וּמוּאָר‬
‫הוּא ֵ‬
‫ֶע ַלם‬
‫ֲענ ִָנים – ְמ ַת ֵעב; ְכּ ֶשׁ ָבּ ִאים – נ ֱ‬
‫אָבק הוּא ִנ ְהיֶה‪ְ ...‬מ ֻע ְמ ָעם‬
‫יע ָ‬
‫ְכּ ֶשׁ ַמּ ִגּ ַ‬
‫ילם נוּאָר‬
‫וּ ִב ְכ ָלל‪ ,‬יֵשׁ לוֹ ֶצ ַבע ֶשׁל ִפ ְ‬
‫מוּסוֹל ִיני‬
‫ִ‬
‫הוּא נָחוּשׁ ְכּמוֹ‬
‫רוֹני ְכּמוֹ ֶרנוּאָר‬
‫ִכּ ְשׁ ִ‬
‫יסט ְכּמוֹ ָמ ַה ְט ָמה גּ ְַנ ִדּי‬
‫אָל ְ‬
‫יד ִ‬
‫ִא ֵ‬
‫יסט ְכּמוֹ ֶדּה‪-‬בּוֹבוֹאָר‬
‫ֶפ ִמ ִינ ְ‬
‫ַבּ ַחיִּ ים הוּא לֹא יִ ְשׁ ַכּב ֵבּ ִיני ְל ֵבין ַה ֶשּׁ ֶמשׁ‬
‫ֶמשׁ‬
‫ֶשׁלֹּא יִ ְשׂרֹף לוֹ ָבּ ֵעינַיִ ם אוֹ יִ ְצ ַמח לוֹ ֵאיזֶה נ ֶ‬
‫יביּוּת ִשׁ ְט ִחית ָל ֲא ָד ָמה‬
‫אוֹבּ ֶס ִס ִ‬
‫ִנ ְצ ַמד ְבּ ְ‬
‫ַלּה ָבּהּ ָשׁ ָר ִשׁים )אוֹ ֶנ ָח ָמה(‬
‫ְכּ ִאלּוּ יְ ג ֶ‬
‫רוֹצים ֶשׁיָּמוּת‬
‫ֻלּם ַרק ִ‬
‫ְבּ ַרם‪ ,‬כּ ָ‬
‫אוֹמ ִרים גַּם‪the sooner the better :‬‬
‫וְ ְ‬
‫מוּט ְציָה‪ָ ,‬טעוּת‪,‬‬
‫רוֹאים בּוֹ ַ‬
‫ֵהם ִ‬
‫ִבּזְ בּוּז ֶשׁל ִשׁ ְב ָעה נָנוֹ‪ֶ -‬מ ֶטר‬
‫אוּרה‪:‬‬
‫וּת ָ‬
‫ֻבּר ְבּאוֹר ְ‬
‫לוּתי ְכּ ֶשׁ ְמּד ָ‬
‫הוּא ֵדּי ְתּ ִ‬
‫הוֹל ְך ִלישֹׁן ַמ ָמּשׁ‪ַ -‬מ ָמּשׁ ֻמ ְק ָדּם‬
‫ִעם ַה ֶשּׁ ֶמשׁ הוּא ֵ‬
‫דוּרה‬
‫יבה ָפּנָס אוֹ ְמ ָ‬
‫ֲא ָבל ִאם יֵשׁ ַבּ ְסּ ִב ָ‬
‫אַחר ָכּ ְך ִנ ְר ָדּם‬
‫הוּא ַמ ְחזִ יק ְק ָצת ַמ ֲע ָמד וְ ַרק ַ‬
‫אוֹמ ִרים‬
‫" ֲה ֵרי ֵאין לוֹ שׁוּם ֶרגֶשׁ"‪ְ ,‬‬
‫"וְ ֵשׂ ֶכל? ְבּק ִֹשׁי ֶשׁל בּ ֶֹטן"‪.‬‬
‫ֲא ָבל לֹא‪ַ ,‬מ ְדּ ָע ִנים יְ ָק ִרים‪,‬‬
‫זוֹ ָטעוּת‬
‫נּוֹב ַעת ָפּשׁוּט‬
‫ֶשׁ ַ‬
‫ֵמ ַהקּ ֶֹטן‪.‬‬
‫וּב ֶע ֶרב‬
‫ֻחד ַבּ ְבּ ָק ִרים ָ‬
‫הוּא אָר ְֹך ִבּ ְמי ָ‬
‫וְ ַעל ַהר אוֹ ָערוּץ ִמ ְת ַמ ֵתּ ַח כנ"ל‬
‫ַא ִפלּוּ‬
‫וּב ֶא ְמ ַצע ַהיּוֹם ִמ ְת ַכּוֵּץ ו ֲ‬
‫ְ‬
‫ֶע ַלם ִלי – ְכּ ִאלּוּ הוּא ז"ל‬
‫ַמ ָמּשׁ נ ֱ‬
‫ֶא ָמן ִלי ְכּמוֹ ) ִמ ִינימוּם( ֶכּ ֶלב‬
‫ֲא ָבל ַמה – נ ֱ‬
‫ָתּ ִמיד הוּא חוֹזֵר ַעד ַהבּ ֶֹקר ַה ָבּא‬
‫רוֹחשׁ לוֹ ָכּבוֹד וְ ִח ָבּה –‬
‫ַא ִני – ֶשׁ ֵ‬
‫וֲ‬
‫ְכּ ָבר ִה ְשׁ ַל ְמ ִתּי ִעם ָכּל ַה ַקּ ְפּ ִריזוֹת ָה ֵא ֶלּה‬
‫וְ ִעם זֶה ֶשׁהוּא ֵצל‬
‫ֵדּי אָפֹר‬
‫וְ ָע ֵצל‪.‬‬
‫השלשול‬
‫וּמוֹעיל"‬
‫ִ‬
‫יסט ְל ָב ִבי‬
‫יפ ְ‬
‫" ַה ִשּׁ ְלשׁוּל ‪ָ -‬פּ ִצ ִ‬
‫טוֹען ַה ַגּנָּן ֲא ַמ ְציָה;‬
‫ֵ‬
‫" ֲא ָבל זֶה ֶשׁ ִה ְצ ִמידוּ לוֹ ֵשׁם ַמ ֲע ִליב‬
‫נוֹט ְציָה"‪.‬‬
‫ָצר ְבּ ָעיַת קוֹ ַ‬
‫יַ‬
‫‪58‬‬
‫שונות‬
‫‪59‬‬