קובץ הלכות שמיטה

‫בס"ד‬
‫בינ"ו‬
‫עמ"י‬
‫עש"ו‬
‫שנת‬
‫השבע‬
‫חלק ב'‬
‫תשלום שמיטת קרקעות‬
‫)כולל ביעור פירות שביעית(‬
‫ושמיטת כספים‬
‫קובץ הלכתי –שביעית תשע"ה‬
‫לקט כללים ופרטים ופסקי הלכות מצויות בענייני‬
‫"שבת הארץ" – "שמיטה" ו"שמיטת כספים"‬
‫מן התלמוד והפוסקים – ראשונים גם אחרונים ז"ל‬
‫לבני ספרד ולבני אשכנז‬
‫עד פוסקי דורנו שליט"א‬
‫וביניהם פזורים ושזורים טעמים ורעיונות לשמיטה ושמיטת כספים‬
‫מוגה ומתוקן ובתוספות רבות –חורף תשע"ה‬
‫יו"ל ע"י ישיבת "באבא סאלי" ע"ש אדמו"ר עטרו"ת רבינו ישראל אביחצירא זצוק"ל‬
‫בנשיאות האדמו"ר רבי ברוך אביחצירא שליט"א‬
‫נתיבות ‪ -‬ת‪.‬ד‪394 .‬‬
‫טל‪ 08/9940900 :‬פקס‪08/9945171 :‬‬
‫להערות והבהרות ‪053-3189443, 08-9944434‬‬
‫‪mosdot@babasali.co.il‬‬
‫‪www.babasali.co.il‬‬
‫‪1‬‬
‫בס"ד‬
‫קובץ השמיטה‬
‫שנת השבע‬
‫תשלום שמיטת קרקעות‬
‫]כולל "ביעור פירות שביעית"[‬
‫ושמיטת כספים‬
‫חלק שני‬
‫קובץ זה מוקדש‬
‫לכבוד עטרת ראשנו וצניף תפארתנו צדיק יסוד עולם‬
‫הרב הגאון והדיין המצויין חו"ב בתלמוד ובפוסקים‬
‫המלומד בניסים בעל מעשים ובנן של קדושים‬
‫תל תלפיות של כל בני ישראל‬
‫רבינו ישראל אביחצירא – סידנא באבא סאלי זצוקללה"ה וזיע"א‬
‫זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל בכל אתר ואתר‪.‬‬
‫הוכן לדפוס ‪-‬שלהי חורף תשע"ה‬
‫©‬
‫כל הזכויות שמורות כולל צילום‪ ,‬העתקה והדפסה‬
‫לישיבת באבא סאלי – נתיבות‬
‫]מלבד שטרי פרוזבול ‪ -‬שער הנכסף )עמ' י"ט‪-‬כ"ג( שאפשר לצלם לזיכוי הרבים‬
‫ללא רשות מהמו"ל[‬
‫טלפון‪08-9940900 :‬‬
‫פקס‪08-9945171 :‬‬
‫להערות‪08-9944434 , 053-3189443 :‬‬
‫‪2‬‬
‫בס"ד‬
‫שנת השבע‬
‫חלק שני‬
‫ובו נפתחים ג' שערים‪:‬‬
‫]א[ "שער הנסמך לשמינית"‬
‫)עמ' א'‪-‬י"ז(‬
‫‪ ‬דיני שמיטת קרקעות ‪ -‬תשלום ותוספת לקובץ ח"א ]יין ושמן זית של שביעית[‪.‬‬
‫‪ ‬ארבעת המינים במוצאי שביעית‪.‬‬
‫‪ ‬ענייני יבול שביעית הנכנס לשמינית ופעולות קרקע לשמינית ועוד‪.‬‬
‫‪‬‬
‫טבלאות שונות לתרומות ומעשרות)לשנה השמינית(‪.‬‬
‫‪ ‬נספחים‪ :‬לוח זמנים לאיסור ספיחין וקדושת שביעית ) עמ' ט'‪ -‬ט"ז( ‪.‬‬
‫‪ ‬מפת ארץ ישראל – הגבולות עפ"י התורה עפ"י ד' הרמב"ם ) עמ' י"ז(‪.‬‬
‫]ב[ "שער‬
‫הנכסף" )עמ' א' ‪ -‬כ"ד(‬
‫הלכות "שמיטת כספים"‬
‫מקורות וטעמים חקירות ורעיונות ופרטי דינים‬
‫שטרות פרוזבול – ברי תוקף‬
‫]כולל תקציר ‪ 4‬תשובות מן הספר "יורו משפטיך ליעקב" בענייני שמיטת כספים‬
‫למרן אביר יעקב אביחצירא זצוק"ל[‬
‫]ג[ "שער‬
‫הביעור" )עמ' א' – י"ט(‬
‫כללים ויסודות הלכות ופרטים‬
‫בענייני "ביעור פירות שביעית"‬
‫ובהתייחס ל"ביעור יין של שביעית")שזמנו בשנה הבאה( ‪ -‬בערב פסח תשע"ו‪ -‬להלכה ולמעשה‬
‫‪3‬‬
‫בס"ד‬
‫תפילה לאומרה בשנת השמיטה‬
‫תפילה בשנת השמיטה מאת הגאון הצדיק המקובל רבי סלמן מוצפי זצוק"ל וזיע"א‬
‫תפילה זו ניתנה לנו לזיכוי הרבים באדיבות הגאון רבי יחזקאל מוצאפי שליט"א‬
‫נכד המחבר )וחתנו של מו"ר רבה של ירושלים עיה"ק הראש"ל הגרש"ם עמאר שליט"א(‬
‫בעהמח"ס "שדה יחזקאל" ]זרעים‪/‬שביעית[‬
‫‪4‬‬
‫שלהי חורף תשע"ה‬
‫בס"ד‬
‫פתיחה ‪" -‬וזה דבר השמיטה"‬
‫יתברך הבורא וישתבח המלך יוצר הכל אשר הנחיל לנו‬
‫תורה ומצוות ובהר סיני קירבנו לעבודתו וכל המצוות בסיני‬
‫הודיענו‪ .‬וכבר שאלו חז"ל "מה עניין שמיטה להר סיני?" –‬
‫הרי כל המצוות ניתנו בהר סיני? ותירצו כמו שכל דקדוקי‬
‫ופרטי מצות השמיטה ניתנו בסיני – כך כל המצוות כולן‬
‫ניתנו ופורטו בסיני‪ .‬וכבר האריכו המפרשים ז"ל במעלת‬
‫שנת השמיטה –וכמה חשובה מצוה זו– השמיטה‪ ,‬שהרי היא‬
‫המצוה ש"נבחרה" כמצוה המפורטת לפרטי פרטים שנלמדה‬
‫ונשנתה בסיני – וממנה למדו שכל המצוות כולן ניתנו‬
‫ופורטו בסיני‪ .‬הרי לך שמצות השמיטה היא המייצגת את‬
‫כל המצוות – כמה חשובה היא!!!‬
‫ראה מ"ש חז"ל בקידושין )מ' ע"ב( – הגמ' חקרה אם גדול‬
‫התלמוד )רבי עקיבא( או גדול המעשה )רבי טרפון( ומסקנא‪:‬‬
‫גדול תלמוד שמביא לידי מעשה‪ .‬ובסמוך‪ -‬ברייתא דרבי‬
‫יוסי‪ :‬גדול תלמוד – שקדם לחלה – ב‪ 40-‬שנה‪ .‬וְ )קדם(‬
‫לתרומות ומעשרות ב‪ 54-‬שנים‪ .‬וְ )קדם( )תלמוד( לשמיטין ב‪-‬‬
‫‪ 61‬שנים ו)קדם תלמוד( ליובל ב‪ 103-‬שנים‪ .‬וביאורו )רש"י(‪:‬‬
‫שתלמוד זה הלימוד ממעמד הר סיני – בו נצטוינו בכל‬
‫המצוות כולן )כמ"ש לעיל( הרי שלמדו ישראל כל הדינים‬
‫והפרטים ממעמד הר סיני – ‪ 40‬שנה עד כניסתן לארץ‪ :‬מיד‬
‫כשנכנסו – נתחייבו בחלה – הרי ‪ 40‬שנה )מזמן הלימוד עד‬
‫קיום המצוה עצמה(‪ .‬ואחר ‪ 14‬שנים )הרי ‪ 54‬שנה( נתחייבו‬
‫בתרומות ומעשרות )שנת ב"א תק"ג ראה קובץ א'‪-‬עמ' ה'(‪.‬‬
‫ואחר ‪ 21‬שנים מכניסתן לארץ היינו ‪ 61‬שנה ממעמד הר סיני‬
‫– נתחייבו בשמיטת כספים )מ"ש "לשמיטין" – היינו‬
‫שמיטת כספים – תוס'‪.‬רש"י‪.‬רש"ש(‪ .‬ששביעית משמטת‬
‫בסופה‪ .‬ואחר ‪ 63‬שנים מכניסתן לארץ‪ -‬היינו ‪ 103‬ממעמד‬
‫הר סיני – נתחייבו ביובל‪ .‬הרי שתלמוד )הלימוד והציווי‬
‫בהר סיני( קדם למעשה – לחלה – ) ‪ 40‬שנה( לתרו"מ )‪54‬‬
‫שנים( לשמיטה )‪ 61‬שנים( וליובל ) ‪ 103‬שנים("‪.‬‬
‫ותרתי לי במפרשי מס' קידושין )מ‪ – (:‬ראשונים וחלק‬
‫מהאחרונים ז"ל – לברר הקושיא שעמדה לפני‪ ,‬מדוע‬
‫הברייתא "דילגה" לפי הסדר האמור על שמיטת קרקעות‬
‫)שהלימוד שלה קדם ‪ 60‬שנה קודם המעשה! ומינה נילף‬
‫לשמיטת כספים ‪) 61‬שמשמטת בסופה( או שהברייתא‬
‫תזכיר שתיהן ‪ 60-61‬שנים! ומה מיוחד שנקטו דוקא שמיטת‬
‫כספים – ‪ 61‬שנים? ומה מסמל מס' זה? ולא מצאתי בעניותי‬
‫מי שדקדק כן!‬
‫עכ"פ אולי אפשר ובעיני ה' יוכשר לתרץ ‪ 2‬תירוצים ע"ד‬
‫הפשט ועוד תירוץ ע"ד הדרש‪-‬והרמז‪:‬‬
‫נקט תרי מהכא ותרי מהכא )בתוס' קידושין ל"ח‪ :‬ד"ה‬
‫השמטת‪ -‬יש רמז לרעיון זה( )בשיתוף עם תלמיד חכם אחד(‪.‬‬
‫א( חלה ותרומות ומעשרות‪-‬הצד השווה שבהן מצוות‬
‫התלויות בארץ – ויש בהן מעשה גמור )הפרשה חלה‪/‬מעשר‪-‬‬
‫ונתינתן למקבליהן(‪ .‬שמיטת כספים ויובל יש בהן עניין‬
‫השמטה – שחרור עבדים והחזרת קרקעות לבעליהן )ביובל(‬
‫ושחרור עבדים – אי גביית‪-‬חוב מן הלווה )ש‪.‬כספים( לכן‬
‫ב( נ"ל בס"ד דהיובל שיש בו השמטת קרקעות ויש בו כל‬
‫דיני שביעית רגילה )איסור מלאכה באדמה‪ .‬הפקר וביעור‬
‫הפירות וכד'( ]למעט השמטת כספים – שהוא שנוי‬
‫במחלוקת )ראה שער הנכסף‪ -‬עמ' ו'‪-‬ח'([ א"כ בכלל "יובל"‬
‫)‪ 103‬שנים( שהזכירה הברייתא יש לך עניין שמיטת קרקעות‬
‫ומינה תילף שלימוד השמיטה קודם למעשה שמיטת‬
‫קרקעות ‪ 60‬שנה‪.‬‬
‫ג( ע"ד הדרש והרמז‪ :‬נקט דוקא ‪ 61‬שנים בין לימוד למעשה‬
‫)השמטת כספים( שרומז לנתינת התורה‪ -‬ולימודה‪ .‬הכיצד?‬
‫הנה אמרו חז"ל "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן" – זה‬
‫דור המדבר שיצאו ממצרים‪ .‬וביציאתם משם הוציאו ואכלו‬
‫"עוגות מצות" – כי לא חמץ" )שמות י"ב‪-‬ל"ט(‪ .‬ומצות אלו‬
‫– אכלו ‪) 61‬ס"א( סעודות )רש"י‪ -‬שמות ט"ז פס' א'( עד‬
‫שירד להם המן בט"ז אייר )שם‪-‬ושבת פ"ז‪ (:‬וגם באותן ‪61‬‬
‫סעודות טעמו טעם מן )רש"י שמות ט"ז‪ -‬פס' ל"ה( וכבר‬
‫אמרו – שלא ניתנה תורה רק לאוכלי המן והם אכלו הרי ‪61‬‬
‫סעודות שטעמו בהן – מן‪ .‬וזהו הרמז כאן – שלא גרס התנא‬
‫שמיטת קרקעות – ‪ 60‬שנה‪ ,‬אלא שמיטת כספים – שהלימוד‬
‫שלו קדם ‪ 61‬שנים למעשה – מתי שנהגה שמיטת כספים‬
‫בסוף השמיטה הראשונה ליובל – והכל סובב על המספר‬
‫ס"א – ‪ 61‬שנים‪ -‬סעודות – אוכלי המן ולימוד תורה‬
‫מנתינתה ועד קיומה למעשה‪.‬‬
‫תודתינו להנהלת המוסדות שכל העריכה וההקלדה‬
‫וההגה"ה והכנה לדפוס של קבצים אלו)ח"א‪-‬ח"ב( נערכו‬
‫במשרדי המוסדות ותחת אחריותם ויישר כח לכל העוסקים‬
‫במלאכת הקודש‪.‬‬
‫ברכת רפואה שלימה‪ -‬לנשיא מוסדותינו האדמו"ר רבי ברוך‬
‫אביחצירא שליט"א ולרבנית תח"י והתודה והברכה‬
‫לאדמו"ר ולבניו העומדים על יד ימינו בהחזקת המוסדות‪-‬‬
‫המנכ"ל המסור רבי יהודה אביחצירא שליט"א וראשי‬
‫הכוללים הרה"ג רבי משה ורבי יצחק שליט"א‪ .‬השי"ת‬
‫יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫תפילתנו ובקשתינו לבורא העולם שנזכה בקרוב לקיים את‬
‫מצות השמיטה בכללותה‪ -‬שמיטת קרקעות ושמיטת‬
‫כספים‪ -‬מן התורה בביאת כל ישראל לארצם ובביאת משיח‬
‫צדקינו בקרוב במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫חשיבות לימוד הלכות שביעית‬
‫"ראוי לכל אחד ואחד לעסוק בהלכות אלו ופרטיהן קודם שתגיע "שנת שבתון"‪ -‬כל אחד לפי דרכו‪ ...‬ואפילו בחוץ‪-‬לארץ שאין נוהג שם‬
‫שמיטה כלל‪ ,‬כי בכל דבר עלינו לתקן את אשר שיחתנו‪ ...‬והחיוב על כל איש ישראל לתקן העוון הגדול הזה אם בכח ואם בפועל‪ ,‬ובפרט בעת‬
‫הזאת עקבתא דמשיחא‪"] "...‬שנת השבע" להגר"ם נחמיה כהנוב מחאסלביץ' ז"ל‪/‬ס' דיני שביעית )עמ' רפ"ז([‪.‬‬
‫שמיטה עפ"י תורת הסוד‬
‫‪ְ ‬שׁ ִמ ָטּה – ר"ת מדת טובו של הקב"ה )מלכות(‪] .‬נלע"ד שלכך הבטיחה התורה טובה וברכה לשומרי שביעית א"כ אתי שפיר‬
‫מ"ש וציויתי )אני‪-‬הקב"ה( את ברכתי לכם" – מידת טובי[‪.‬‬
‫‪ְ ‬שׁ ִמ ָטּה – ר"ת מ"ט שערי הבינה‪ .‬‬
‫‪ ‬שמיטה – כשישראל שומרים שמיטה למטה )בארץ( נשמות הצדיקים משתעשעין בגן‪-‬עדן ואתהדרו חדתין )חוזרות להיות‬
‫בבחינת "חדשות"( ועלייהו איתמר )ועליהן נאמר( "וקוֹוֵי ה' יחליפו כח" וברזא דשמיטה ויובל )ובסוד השמיטה והיובל( קיבל‬
‫וזלפה‪"] .‬קהילת יעקב" להרב בעל "מלא הרועים" ז"ל[‪.‬‬
‫הקב"ה צלותיהון )קבל ה' תפילתן( של שרה ורבקה רחל ולאה בלהה ִ‬
‫‪5‬‬
‫קובץ שנת השבע‬
‫חלק שני‬
‫שער ראשון‬
‫"שער הנסמך לשמינית"‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫תשלום ותוספת לשמיטת קרקעות ח"א‬
‫]כפי שפורסמו בקובץ השמיטה – שנת השבע ח"א[‬
‫תוכן העניינים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬שימוש והפסד פירות שביעית ‪ -‬ביין ושמן זית של שביעית‪.‬‬
‫‪ ‬יבולים היוצאים משביעית לשמינית וזרעים ושתילים ‪ -‬לקראת שמינית‪.‬‬
‫‪ ‬טבלאות בענייני תרומות ומעשרות ]החיובים השונים ‪ -‬סוגי המתנות‬
‫ארבעת המינים במוצאי שביעית ‪ -‬תחילת שמינית‪.‬‬
‫ופירוטיהן כולל נוסח )ספרדי( להפרשת תרומות ומעשרות[‪.‬‬
‫‪‬‬
‫)עמ' א'‪ -‬ב'(‬
‫)עמ' ג'‪ -‬ד'(‬
‫)עמ' ה'‪ -‬ו'(‬
‫)עמ' ז'‪-‬ח'(‬
‫לוח זמנים לאיסור ספיחין‪ -‬קדושת שביעית‬
‫זמן ביעור וסוף זמן ספיחין לירקות‪ ,‬תבלינים‪,‬‬
‫דגנים וקטניות בתשע"ה‪ -‬תשע"ו ותשע"ז וכן לוח‬
‫זמנים לקדושת שביעית וזמן ביעור לפירות‬
‫שביעית כנ"ל‪ -‬באדיבות המכון למצוות‬
‫התלויות בארץ‪ -‬מושב בית עוזיאל‪.‬‬
‫‪ ‬מפת גבולות ארץ ישראל‪ -‬עפ"י ס' גבולות השדה‪ /‬ס' שביתת השדה‬
‫)עמ' ט' – ט"ז(‬
‫)עמ' י"ז(‬
‫‪6‬‬
‫שנת השבע ח"ב ‪ -‬שער ראשון‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫"שער הנסמך לשמינית"‬
‫]א[‬
‫דין ארבעת המינים לקראת מוצאי שביעית‬
‫* כדי להקל על הבנת כל הפרטים וחילוקי הדינים הקשורים לארבעת המינים במוצאי שביעית ‪ -‬ובמיוחד לגבי‬
‫"אתרוג של שביעית" אנו משלבים בס"ד בעמודים שלפנינו גם מתמצית סיכום דיני ארבעת המינים כפי‬
‫שהובאו בקובץ "שנת השבע" ‪ -‬חלק א' ובתוספת והדגשה להלכות הנצרכות בשנה זו לרכישת ארבעת המינים‬
‫במוצאי שביעית )תשע"ה (‪ /‬תחילת שמינית )תשע"ו ‪ -‬שהיא מוצאי שביעית(‪.‬‬
‫אתרוג‬
‫האתרוג הוא אילן‪ .‬ור"ה שלו –בט"ו בשבט‪ .‬והולכים בו‬
‫ברוב הדברים‪ -‬כאילן‪ .‬אלא שמצד האחר ‪ -‬הוא זקוק )וגדל(‬
‫על כל מים‪-‬כירקות ואינו מסתפק במי‪-‬גשמים‪ ,‬לכן חז"ל‬
‫נתנו לו כמה דינים כירק‪ .‬וענייניו ארבעה ‪ :‬נטע רבעי‪.‬‬
‫מעשרות‪ .‬ערלה‪ .‬ושביעית‪.‬‬
‫‪ .‬המחלוקות במשנה ]בכורים פ"ב מ"ו )רבן גמליאל‪ /‬ר'‬‫אליעזר(‪ .‬סוכה פ"ג מי"א )ת"ק([ ובתלמוד ]ראש השנה )י"ד‪-‬‬
‫ט"ו( סוכה )ל"ט‪-‬מ'([ הן כפולות ומשולשות‪ -‬האם דינו‬
‫כאילן או כירק‪ -‬ואימתי?‬
‫וכן המפרשים והפוסקים‪-‬ראשונים ואחרונים‪ -‬עד פוסקי‬
‫דורנו שליט"א נחלקו‪ -‬כיצד לפסוק להלכה למעשה במיוחד‬
‫בדין מעשרות ושביעית‪ .‬וסיכומן של דברים – שתי השיטות‬
‫הנהוגות‪ -‬לקמן ‪:‬‬
‫* הרמב"ם‪] :‬הל' מעשר‪-‬שני )פ"א ה"ו( והל' שמיטה ויובל‬
‫)פ"ד הי"ב([‪-‬וכהסבר הרדב"ז ומהר"י קורקוס והכסף‪-‬משנה‬
‫)שם( וכ"פ בשו"ע )יו"ד סי' של"א סקכ"ו(‪"-‬אתרוג שחנט‬
‫)עונת מעשרות‪ :‬גודל פול( בשישית )תשע"ד‪-‬למשל( ונלקט‬
‫בשביעית )אחר ר"ה תשע"ה( קדוש בקדושת שביעית‪-‬‬
‫ומעשרין ממנו )מעשר‪-‬עני( כפירות שישית לחומרא )וללא‬
‫ברכה(‪.‬‬
‫‪ .‬הרי שהולכים בו לחומרא‪-‬גם אחר חנטה כאילן )חנט‬‫בשישית‪ -‬וצריך מעשרות( וגם אחר לקיטה –כירק‪ :‬נקטף‬
‫בשביעית‪-‬קדוש בקדושת שביעית‪.‬‬
‫‪ .‬ומכאן הסיקו הפוסקים גם לגבי שנה זו ]סוכות‬‫תשע"ו[‪:‬‬
‫**אתרוג שחנט בשביעית )תשע"ה(‪ -‬ונלקט בשמינית‬
‫)תשע"ו(‪-‬קדוש בקדושת שביעית לכו"ע מספק‪ -‬וצריך‬
‫גם תרומות ומעשרות ]כדין פירות שמינית‪ :‬מעשר שני‬
‫)חזו"א( או כדין פירות שביעית‪-‬מעשר עני )אור לציון(‪-‬‬
‫לכן עדיף שיעשר שניהם מספק וע"י תנאי )כפי הנזכר‬
‫בקובץ שנת השבע ח"א בעמ' ל"ו ה"ט( )שביתת השדה(‬
‫)ילקוט יוסף‪ -‬עמ' ת"נ בהערה([‪.‬‬
‫‪ .‬כשיטה זו פסקו להלכה‪ -‬הסמ"ג‪ .‬החכ"א‪] .‬והחזו"א‬‫והמנח"י ז"ל כתבו שנהגו להחמיר כהרמב"ם[‪.‬‬
‫וכן פסק באור‪-‬לציון )פ"ב סי' ט'( וכ"ד הגרב"י זילבר ז"ל‬
‫וכן דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל‪ /‬ובנו יבלח"א‬
‫הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ומו"ר ראש הישיבה הגר"א‬
‫חפוטא )בס' הבוחר בשמיטה( והרש"ז רווח שליט"א )בס'‬
‫שביתת השדה(‪.‬‬
‫* הראב"ד‪ :‬חולק על הרמב"ם )שם‪-‬הל' מע"ש ה"ו( וס"ל‬
‫שלעולם באתרוג הולכים בו אחר חנטה‪ -‬לעניין שביעית‪ .‬לכן‬
‫אתרוג שחנט בשישית )תשע"ד( אף אם נלקט בשנה‬
‫השביעית )תשע"ה(‪ -‬אינו קדוש בקד"ש‪ -‬ומתעשר כפירות‬
‫שישית )מעשר עני(‪ .‬וכ"ד רש"י ותוספות‪.‬‬
‫‪ .‬כשיטה זו פסקו הגר"א מוילנא ז"ל ותלמידו ה"פאת‬‫השולחן" והגר"י מקוטנא ז"ל‪.‬‬
‫‪ .‬החזון‪-‬איש כתב אמנם שהעיקר לדינא כהראב"ד‪]-‬אך‬‫נהגו להחמיר כהרמב"ם[‪ .‬וכ"ד עוד כמה מפוסקי אשכנז‬
‫בדורנו‪.‬‬
‫‪ .‬ובני ספרד נוהגים כהרמב"ם והשו"ע כמ"ש לעיל להחמיר‬‫בחנטה ולקיטה כשניהם‪.‬‬
‫ופירסמנו בקונטרס שנת השבע )ח"א( לפני סוכות תשע"ה‬
‫כדי לצאת ידי‪-‬חובת כל הדיעות ‪ -‬הצעת הפוסקים‪:‬‬
‫<< יש לקטוף אתרוג – או לרכוש אתרוג שנקטף – לפני‬
‫ראש השנה של השביעית ]תשע"ה [>>‬
‫כך שיהיה לאתרוג זה רק דין פירות שישית )מעשר עני(‪-‬ואין‬
‫בו קדושת שביעית לכל הדיעות!‬
‫<< לקראת סוכות תשע"ו ‪ -‬אכן ההוראה היא לקנות‬
‫)מאוצר בי"ד( אתרוג שנקטף – או לקטוף אתרוג‪-‬‬
‫אחרי ראש השנה השמינית ]תשע"ו [‪.‬‬
‫אך באופן זה – בכל מקרה יש עליו דין קדושת‬
‫שביעית לכל הדיעות‪ -‬כיוון שחנט בשביעית‪.‬‬
‫‪ ‬אתרוג של שביעית‪ -‬כשר למצות ארבעת המינים‪ ,‬כיון‬
‫שהוא פרי הראוי למאכל‪ -‬חלה עליו קדושת שביעית – עפ"י‬
‫תנאי החנטה‪/‬לקיטה דלעיל‪ -‬ואדרבא אחד התנאים באתרוג‬
‫הוא היתר האכילה שלו‪.‬‬
‫‪ .‬ואע"ג שרוב האתרוגים בזמנינו ניטעים למצוה ולא‬‫לאכילה‪ -‬מ"מ על כרחך שהנוטע מכוין גם לאכילה‪ -‬כי זה‬
‫אחד התנאים של כשרות האתרוג "ולקחתם לכם"‪ -‬הראוי‬
‫לכם! ]שביתת השדה[‪.‬‬
‫‪ ‬הפרטים דלקמן מתייחסים לאתרוגים הקדושים‬
‫בקדושת שביעית הן עפ"י תנאי החנטה‪/‬לקיטה דלעיל והן‬
‫מאתרוגים של אוצר בית‪-‬דין כפי שישווקו בשנה הקרובה או‬
‫מפרדסים‪/‬בתים פרטיים‪:‬‬
‫‪ ‬אתרוג ‪ -‬שבבית פרטי ]ללא "היתר מכירה"[‪:‬‬
‫ קדוש בקדושת שביעית ‪ -‬ואסור לסחור בו וצריך ליתנו‬‫במתנה‪ ,‬אם לא הפקיר העץ‪/‬המטע ‪ -‬הרי זה בגדר "שמור"‬
‫וצריך לפי פסק הספרדים ]בית יוסף[ – להפריש)ללא ברכה(‬
‫תרומות ומעשרות ]ואם גם עבדו בגינה ‪ -‬ראה לקמן[‪.‬‬
‫ אפשרות לקנות אתרוג כזה ‪ -‬ע"י "הבלעה" כמ"ש במשנה‬‫דסוכה ]לט‪ [.‬הלוקח ]קונה[ לולב מחבירו בשביעית נותן לו‬
‫אתרוג במתנה והיינו שהאתרוג "נבלע" בקניית הלולב ]שאין‬
‫בו קדושת שביעית[ שאומר למוכר שנותן לו את כל הכסף‬
‫בעבור הלולב ]יכול גם לשלם בהקפה או בצ'ק ‪ -‬וראוי שהמוכר‬
‫יפדה את הצ'ק לפני החג[‪.‬‬
‫עמ' תנ"ה[‪.‬‬
‫]"ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית"‬
‫אתרוג של שביעית מן המשומר או מן הנעבד דהיינו‬
‫‪‬‬
‫שהאתרוג גדל בפרדס שהיה נעול וסגור בשנת השמיטה‬
‫]מפני זרים[ ולא הפקירו את פירות הפרדס וכן שעבדו‬
‫בקרקע להצמיח אתרוג ‪ -‬וגם לא מכרו הקרקע לגוי ‪ -‬יש‬
‫סמך גדול למקילין לקחת אתרוג זה למצווה‪ .‬ויש לסמוך על‬
‫המקילין אף ביום טוב ראשון שצריך "לכם" מדאורייתא‬
‫]כהשנה יום ב''[ והמחמיר לקחת אתרוג מהודר אחר ]כדלקמן[‬
‫תבא עליו ברכה‪.‬‬
‫]ב[‬
‫שער א'‬
‫דין ארבעת המינים לקראת מוצאי שביעית )המשך(‬
‫אתרוג )המשך(‬
‫וכן נוהגים רבים היראים לדבר ה' והזהירים במצות‬
‫שמיטה לצאת ידי‪-‬חובה רק באתרוג שהופקר כדין‬
‫]כמ"ש לעיל[ ו‪/‬או‪ -‬שמתחלק ע"י ארגון "אוצר בית דין"‪.‬‬
‫‪ ‬אתרוג ‪ -‬מ"היתר מכירה" ‪] -‬בין בבעלות פרטית או‬
‫שיווק מסחרי[ ‪ -‬דינו כדין פירות של גוי ולא נוהג בו‬
‫קדושת שביעית ]לדעת גדולי רבותינו הספרדים[ אלא אם‬
‫הישראל עשה "גמר מלאכה" אריזה וכד' ‪ -‬שצריך‬
‫להפריש תרומות ומעשרות‪.‬‬
‫‪ ‬אתרוגים הבאים מאוצר בית דין ‪ -‬קדושים בקדושת‬
‫שביעית ולדעת רוב ככל הפוסקים אין בהם חשש ופקפוק‬
‫לצאת בהם י"ח מצות ‪ 4‬המינים וכתבו ]ילקו"י‪/‬שם‬
‫תס"ג[ "שהלוקח אתרוג כזה מרויח גם מצות שמיטה‬
‫שנעשה באתרוג זה ‪ -‬ועל דרך שאמרו כן בכמה מצוות ‪-‬‬
‫שכיון שנעשה בו מצוה אחת יעשה בו מצוה אחרת"‪.‬‬
‫‪ -‬מותר למשמש בידו באתרוג של שביעית ואף דמפסיד‬‫הקליפה במשמוש הידיים אין בזה איסור שהרי נטעו‬
‫אדעתא דהכי ‪ -‬ועוד שרק הקליפה נפסדת ולא הפרי‬
‫הראוי לאכילה ]שם עמ' תנ"א[‪.‬‬
‫‪ -‬מותר לתלות אתרוג של שביעית לנוי סוכה ובלבד‬‫שיתנה שאינו בודל ממנו כל בין השמשות של שמונת‬
‫הימים‪ .‬וכן ההיתר מצד שהוא עדיין נשאר ראוי‬
‫לאכילה‪ .‬ויש מחמירים מצד גרם הפסד פירות שביעית‬
‫ומעיקר הדין אפשר להקל‪) .‬ילקוט יוסף(‪.‬‬
‫‪ -‬זמן ביעור באתרוגים ‪ -‬שבט תשע"ו וראה עוד בעניין‬‫זה לקמן בחלק "ביעור פירות שביעית" )שער ג' עמ' ז'(‪.‬‬
‫לולב‬
‫לולב הוא מעץ התמר‪ .‬וכיון שאילן הוא‪ ,‬הולכים בו אחר‬
‫חנטה‪ -‬אם כן גם לולב יימשך אחר עיקר האילן‪:‬‬
‫‪ .‬לולב שנקצץ ערב שמיטה )קודם ר"ה דשמיטה תשע"ה(‬‫או אפילו אחר ר"ה תשע"ה‪ -‬בתחילת שנת השמיטה –‬
‫לכל הדיעות אין בו קדושת שביעית‪ ,‬כיון שהחנטה היתה‬
‫בשנה השישית )תשע"ד(‪.‬‬
‫‪ .‬לולב הנקצץ בקיץ הקרוב)אב‪/‬אלול תשע"ה( – בין לפני‬‫ראש השנה – בין אחר ר"ה )תשע"ו( ‪ -‬הרי החנטה היתה‬
‫בשנה השביעית )אב תשע"ה( – בזה יש מחלוקת‬
‫הפוסקים‪:‬‬
‫ למיעוט פוסקים נוהג בו דין קדושת שביעית כיון‬‫שעיקר הנאתו לכבד ]לטאטא[ את הבית והוא שעת‬
‫ביעורו וקלקולו ודמי להנאת אכילה ]רש"י ‪ -‬וכ"ד‬
‫המהרי"ק ותפא"י[‪.‬‬
‫ לרוב הפוסקים ]רמב"ם ‪ -‬רדב"ז‪ .‬הרב עובדיה מברטנורא‬‫וחתם סופר ועוד[ אין נוהג בלולב דין שביעית‪ .‬וכן דעת‬
‫פוסקי הדור האחרון אשר נוחם עדן ]החזון‪-‬איש‪ .‬הגרש"ז‬
‫אויערבאך והגרב"צ אבא שאול הראש"ל הגר"ע יוסף והגר"ם‬
‫אליהו זצ"ל[‪ .‬וכן מסקנת רוב ככל פוסקי הדור שליט"א‬
‫] ובכללם הגר"ש וואזנר‪ ,‬והראש"ל הגרי"צ יוסף ומו"ר‬
‫הגר"א חפוטא והרש"ז רווח שליט"א[ ובמיוחד שבזמנינו‬
‫אין משתמשים בלולב לכבד הבית וכד' אלא למצות לולב‪.‬‬
‫‪ .‬כיון שאין בלולב קדושת שביעית ‪ -‬לכן המנהג )עפ"י‬‫המשנה בסוכה פ"ג( לרכוש לולב בשביעית‪/‬שמינית‬
‫ו"להבליע" בו את דמי האתרוג שקדוש בקד"ש‪.‬‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫הדס‬
‫הדס דינו כעץ לעניין שהולכים בו אחר חנטה אלא דאם‬
‫נוהג בו קדושת שביעית או לא ‪ -‬תלוי במחלוקת‬
‫הפוסקים‪:‬‬
‫* אם חנט בשישית ]תשע"ד[ ‪ -‬אין בו קדושת שביעית לכל‬
‫הדיעות‪.‬‬
‫* בהדסים שימכרו בתשרי תשע"ו שחנטו בשביעית‬
‫]תשע"ה [ ומיועדים לחג הסוכות של שמינית ]תשע"ו[ –‬
‫בזה יש מחלוקת‪:‬‬
‫* מגדולי הפוסקים סוברים ‪ -‬שיש בהם קדושת שביעית‬
‫כיון שהם ככל צמחי הריח ]אם נטעום גם לשם ריח ‪ -‬וכן‬
‫דעת הגרב"צ אבא שאול ז"ל שראוי להחמיר לנהוג בהם‬
‫קדושת שביעית וכדעת החזון איש ז"ל וכדעת הגר"ש‬
‫וואזנר והגר"ח קנייבסקי שליט"א[‪ .‬וכן דעת הראש"ל‬
‫הגר"ם אליהו ז"ל ]וכתב )מאמר מרדכי עמ' צ"ג הערה‬
‫‪ (66‬שכיון שלרוב נועדו גם לריח ולכן יש לשמור ולהקפיד‬
‫שלא לזרוק את ההדסים שמחלקים בביהכנ"ס במוצ"ש‬
‫על הרצפה וכן על הגבאים לדאוג לשמור ההדסים‬
‫הנשארים ע"י עטיפה בנייר‪/‬ניילון )וזה בכל שנה ובכל‬
‫השנה([‪.‬‬
‫ ויש חולקים ‪ -‬שאין נוהג בהדסים קדושת שביעית ‪-‬‬‫במיוחד אלו הנמכרים למצותן ‪ -‬ומטעם שמצוות לאו‬
‫ליהנות ניתנו ודרשינן "לכם" לכל צרכיכם ואלו לא‬
‫ליהנות ניתנו‪] .‬מהרי"ל דיסקין‪ /‬הגרש"ז אויערבאך ז"ל[‪.‬‬
‫וכן דעת פוסקי הדור הספרדים להלכה ולמעשה ‪-‬‬
‫שאפשר לקנות הדסים ללא הגבלה לצורך מצות ארבעת‬
‫המינים ואין בזה איסור סחורה ומסירת דמי שביעית‬
‫לעם הארץ‪] .‬ילקוט יוסף עמ' תמ"ג‪ /‬שביתת השדה עמ'‬
‫קמ"ז הערה ‪ - 56‬ושם בהערה הנ"ל הרש"ז רווח שליט"א‬
‫הקיל ביותר בהדסים הניטעים לנוי )גדר חיה( שאין בהם‬
‫קד"ש‪ .‬ועוד כתב בהדסים העומדים לריח לנוהגים‬
‫להחמיר לנהוג בו קד"ש ‪ -‬האם יכול ליטלו לד' המינים‬
‫או שיבליענו במחיר הלולב? לכאורה אם בזמן הקטיף‬
‫הוא למצוה ‪ -‬אין בו קד"ש ‪ -‬שכן המחשבה מהני בזמן‬
‫הלקיטה[‪.‬‬
‫‪ .‬מותר להניח הדסים בשביעית – במים ‪ -‬שלא יתייבשו‪.‬‬‫ אם אלו הובאו משדה של ישראל שעבדו בו בשביעית‬‫וגם "שמור" ]לא הופקר[ אף שיוצאים בזה למצות הדס‬
‫ראוי להחמיר שלא לקחתם למצוה‪.‬‬
‫ערבה‬
‫לכל הדיעות אין בה קדושת שביעית‪ ,‬כיון שהיא רק‬
‫לעצים בעלמא ואין בה ריח‪.‬‬
‫* מעבודות האילן האסורות בגידול ערבות‪ :‬גוזמים אילן‬
‫הערבה בט"ו באב בשביעית ולא משאירים עלים כלל‪.‬‬
‫פעמיים בשבוע משקין כדי שבסוכות יהיו הרבה ערבות‬
‫נאות‪ .‬וכן בהדסים‪ -‬שורפים העץ שיצאו משולשים‪ .‬לכן‬
‫הדסים וערבות מפעולות הנ"ל‪ -‬מעיקר הדין מותרים‬
‫והמחמיר לא להשתמש לארבעת המינים‪ -‬תבוא עליו‬
‫ברכה )ילקוט יוסף עמ' תמ"ז(‪] .‬אכן באור לציון )שביעית‬
‫עמ' ל"ו( ובס' שביתת השדה )עמ' פ"ד( וכן בשם הגר"נ‬
‫קרליץ שליט"א בס' חוט השני ‪ -‬החמירו מאד בזה[‪.‬‬
‫מצוה ק"ח בתרי"ג מצוות‪ :‬מצות "שביתת הארץ בשנת השמיטה" שנאמר "בחריש ובקציר תשבות" )שמות ל"ד‪-‬כ"א(‪ .‬ואפשר‬
‫לרמוז המצוה הזאת בפסוק "ואהבת לרעך כמוך‪ -‬אני ה' "‪" :‬ואהבת" – ר"ת את השמיטה בחריש ובקציר תשבות‪ .‬כלומר‬
‫"ואהבת לרעך" שהוא יתברך – "כמוך"‪ ,‬דהיינו – כנפשך‪ ,‬ובחריש ובקציר תשבות‪ .‬והנזהר בזה "אני ה'" – נאמן לשלם שכר‪.‬‬
‫]מפירושי אדמו"ר באבא סאלי לתרי"ג המצוות על סדר הפסוק "ואהבת לרעך כמוך"[ ]נתגלו "רק" לקכ"ז מצוות[‪.‬‬
‫שער א'‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫השימוש ואיסור הפסד פירות שביעית ]המשך מהנדון בקובץ ח"א[‬
‫יין של שביעית‬
‫** בשלהי קיץ תשע"ה ותחילת תשע"ו יחלו לשווק‬
‫בארצנו הקדושה יינות מענבים הקדושים בקדושת‬
‫שביעית יין של "אוצר בית דין"‪.‬‬
‫** הסימון המזהה של בקבוקים אלו ‪ -‬במדבקה שעג"ב‬
‫הבקבוק‪":‬אוצר בית דין" ‪" -‬לשמור על קדושת שביעית"‪.‬‬
‫** להבדיל בין אלו‪ ,‬למשווק בשאר שנים‪ ,‬שכתוב )בחלק‬
‫מהם( עג"ב המדבקה שעל הבקבוק‪" :‬לא משנת שמיטה"‪.‬‬
‫וכך יידע הלקוח שיין זה‪ -‬אינו משנת שמיטה ‪ -‬דהיינו‬
‫אינו קדוש בקדושת שביעית ‪ -‬כך שאין צריך להזהר בו‬
‫כלל בהפסד היין בשימוש הנהוג במעגל השנה כגון הנשפך‬
‫לתחתית הכוס כנהוג בהבדלה במוצאי שבת וכן לעניין‬
‫כבוי נר הבדלה ביין זה או נתינת קצת יין עג"ב העין או‬
‫עג"ב המצח וכן בשפיכת יין בהגדה של פסח לתוך קערה‪.‬‬
‫** האם צריך להזהר בכל זה ‪ -‬ביין של שביעית? כיון‬
‫שכתוב "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" ודרשו חז"ל‬
‫"לאוכלה" ‪ -‬ולא להפסד‪ .‬וכן שאר דברים‪ ,‬מה הדין?‬
‫כל זאת ועוד לפניכם בס"ד עפ"י פירוט פסקי גדולי דורנו‬
‫האחרונים‪:‬‬
‫א‪ .‬אסור לאבד או לקלקל יין של שביעית ואסור להפסידו‬
‫משימושו הרגיל ]וראה לקמן[‪.‬‬
‫ב‪ .‬יין של שביעית ‪ -‬אסור לבשל אותו מפני שממעיט אותו‬
‫ופוגם את טעמו ‪ -‬ואף שמבשל אותו מ‪ 2 -‬סיבות‬
‫עיקריות‪ (1 :‬שלא יהיה יין נסך בעתיד‪ (2 .‬לשפר איכות‬
‫טעם היין‪ -‬גם כן אסור לבשלו‪.‬‬
‫ אמנם לפסטר את היין של שביעית ‪ -‬מותר כיון שנעשה‬‫בכלים סגורים ואינו ממעיטו משותיו ורוב היינות‬
‫מפוסטרים ‪ -‬וגם משובחים ]כמה מספרי שמיטה בשם‬
‫הגרש"ז אויערבאך ז"ל[‪.‬‬
‫‪ .‬אכן דעת הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל להתיר גם‬‫בפיסטור וגם בבישול ‪ -‬כיון שהיום זו דרך הכנתו וגם כדי‬
‫להציל ממגע גוי מפני יין נסך‪.‬‬
‫ג‪ .‬תוספת יין של שביעית כנהוג ‪ -‬לתבשיל או למאפה‪,‬‬
‫סלט פירות וכד' ‪ -‬מותרת‪.‬‬
‫ד‪ .‬תוספת יין של שביעית לתרופה מרה וכדומה אסורה ‪-‬‬
‫כיוון שמפסיד טעם היין‪.‬‬
‫ה‪ .‬סיכה ‪ -‬שהותרה בשמן ]זית[ של שביעית )כדלקמן(‬
‫נאסרה ביין של שביעית‪.‬‬
‫ו‪ .‬אסור להשתמש ביין זה כתרופה ]מלוגמא[‪ :‬מוהל‬
‫הרוצה להשתמש ביין של שביעית בעת המציצה בשעת‬
‫המילה ‪ -‬כיון שיין זה הולך לאיבוד ‪ -‬לכן לכתחילה לא‬
‫יעשה כן‪.‬‬
‫אם אין באותו מקום‪ /‬זמן ‪ -‬סמים אחרים לעצור את‬
‫הדם בודאי שמותר לעשות כן ביין של שביעית‪.‬‬
‫ז‪ .‬כל תערובת מאכלים שאינם קדושים בקדושת שביעית‬
‫שנתנו בה יין ש"ש והיין נתן טעם בתערובת ‪ -‬כל‬
‫התערובת קדושה בקדושת שביעית‪.‬‬
‫ח‪ .‬כל עיסה מקמח רגיל ]שאינו משביעית[ ]רוב‬
‫מוחלט)לפחות ‪ (83%‬מהחיטה בארץ ‪ -‬היא תוצרת חו"ל‬
‫שאינה קדושה כלל בקדושת שביעית[ שנילושה עם יין או‬
‫שמן של שביעית ‪ -‬ובעיסה יש שיעור חלה המחוייב בחלה‬
‫ יש להפריש את החלה ולאפותה ‪ -‬כמו בשאר השנים‪.‬‬‫]יש לשורפה בנפרד אחר אפיית הלחם כמו בשאר שנים[‪.‬‬
‫ט‪ .‬אין כל חסרון בשימוש ‪ -‬בפירות של שביעית ובעניין‬
‫דנן "יין של שביעית" ‪ -‬לצורך מצווה לכן יוצאים ידי‬
‫חובה ואף מותר לקדש על יין של שביעית בלילות שבת‬
‫]ג[‬
‫ויום‪-‬טוב ולהבדיל עליו במוצאי שבתות וחגים )אף שיש‬
‫שהחמירו בזה( וכן לשתותו בפסח במצוות שתיית ארבע‬
‫כוסות יין‪.‬‬
‫** ואולם בליל פסח בעת שמוזגים בזמן קריאת ההגדה‬
‫יין‪ ,‬ואדם שופך ט"ז ]‪ [16‬שפיכות שלא שותים זאת אח"כ‬
‫ונפסדין ‪ -‬בזה אסור ביין של שביעית לכולי עלמא‪.‬‬
‫י‪ .‬אמנם בעניין מילוי ‪ -‬מזיגת כוס יין מלא על כל גדותיו‬
‫ונשפך לתוך צלוחית ]ואינו שותה הנשפך[ ]וזאת למנהג‬
‫של "נשפך יין בביתו במוצ"ש סימן יפה לו" לטובה‬
‫ולברכה[‪ .‬וכן בכיבוי נר ההבדלה ביין זה וכן לגבי‬
‫הנותנים קצת מיין זה ומשימים עג"ב עיניהם ]או עג"ב‬
‫המצח[‪ -.‬מה הדין?‬
‫ נטיית רוב ככל הפוסקים בדור ‪ -‬לאסור הנ"ל ולהחמיר‬‫ולא לעשות ההפסדים הנז"ל ביין של שביעית ]עפ"י הגר"ם‬
‫טיקוצ'ינסקי ז"ל ספר "השמיטה" הגאון הגרא"י הכהן קוק‬
‫זצ"ל ‪ -‬בספר "ברית עולם"‪ /‬שו"ת ציץ אליעזר )ח"ו‪-‬‬
‫ל"ג(‪/‬הגר"ח קנייבסקי שליט"א )ספר "דרך אמונה( )ספר "דיני‬
‫שביעית" ע"מ קל"ט(‪ .‬מרן הראש"ל הגר"ע יוסף ז"ל חזון‬
‫עובדיה )ח"ב( ‪ /‬ויבלח"א מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א )ספר‬
‫"הבוחר בשמיטה"(‪ .‬הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ‪-‬‬
‫"שביעית" )עמ' תשנ"א( והרש"ז רווח שליט"א בספר "שביתת‬
‫השדה" )פי"א( ובתקציר הלכות "תנובות שדה" )מס' ‪-38‬‬
‫תשרי‪ /‬חשוון תשס"ב([‪.‬‬
‫* יוצא חוצץ בדעתו נגד כל הנ"ל ‪ -‬הוא מרן הגרב"צ אבא‬
‫שאול זצ"ל בספר "אור לציון שביעית" ]פ"ב ה"ו[‬
‫שלדעתו הרמה כל ההנהגות הנ"ל במוצאי‪-‬שבת ביין של‬
‫שביעית מותרות כי‪-‬כך הוא הנוהג לעשות בכל השנים ‪-‬‬
‫אכן גם בשנה השביעית רשאי בזאת‪.‬‬
‫* דיעה ממוצעת ‪ -‬היא של הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל‬
‫שמצד אחד החמיר לכתחילה שלא לשפוך יין של שביעית‬
‫על כל גדות כוס ההבדלה ‪ -‬ואם נשפך מעט אין לחוש ‪-‬‬
‫ובמעט יין זה מי שנהג לכבות נר ההבדלה ‪ -‬יכול לנהוג כן‬
‫כרצונו‪.‬‬
‫וביותר התיר הרב לשים משארית היין הזה בעצם‬
‫שבשידרה או על עיניהם לסגולה כהמנהגם כל השנים‪ .‬כן‬
‫יש להחמיר בט"ז )‪ (16‬שפיכות שבהגדה של פסח שלא‬
‫יהיה בזה יין של שביעית‪).‬וכנז"ל סעיף ט'(‪.‬‬
‫ ואכן אנו נוכחים לראות שרוב ככל האחרונים החמירו‬‫בזה‪ .‬והראש"ל בעל הילקוט יוסף ]שביעית[ בהערותיו‬
‫]נ"ו‪-‬עמ' ת"ב[ כתב שכן הוא לכתחילה כיון שדעת מרן‬
‫מלכא פאר הדור הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל היא כזו‪ .‬אך‬
‫מי שרוצה לסמוך על האחרונים המיקילים בזה ודאי‬
‫שיש לו על מה לסמוך ‪ -‬כיון ששביעית בזמן הזה דרבנן!‬
‫י"א‪ .‬יין הקדוש בקדושת שביעית אסור להוציאו מארץ‬
‫ישראל לחוץ לארץ ]אך לאילת וסביבתה ‪ -‬מותר ‪ -‬אף‬
‫שנחשבת באופנים מסויימים כחו"ל[ ואם הוצאו באיסור‬
‫ לא נאסר בשתיה‪/‬קידוש ]לכן היוצאים לחו"ל יכינו‬‫אוכל מפירות וירקות )ו‪/‬או יין( שאין בהם קדושת‬
‫שביעית או ירכשו תוצרת )בהכשר( בחו"ל‪ .‬ובספר "דיני‬
‫שביעית" )עמ' קצ"ח( התיר )בשם אחרונים( לקחת צידה‬
‫לדרך בלבד ‪ -‬בשעת הדחק בלבד[ ]ובקובץ )חלק א'(‬
‫הבאנו דין הוצאת פירות שביעית לחו"ל )עי"ש עמ' ל"ב([‪.‬‬
‫י"ב‪ .‬יין של שביעית ‪ -‬זמן ביעורו ]הפקר[ בערב פסח של‬
‫שמינית ]תשע"ו[ ויבוארו בס"ד לקמן בהלכות ביעור‬
‫פירות שביעית )שער ג'(‪.‬‬
‫]ד[‬
‫שער א'‬
‫השימוש ואיסור הפסד פירות שביעית‬
‫שמן ]זית[ של שביעית‬
‫** החל מתחילת שנת תשע"ו ישווק בארצנו הקדושה‬
‫שמן זית המופק מזיתים הקדושים בקדושת שביעית‪.‬‬
‫ולכן אלו המעוניינים להפיק ‪ -‬באופן פרטי ‪ -‬שמן זית‬
‫מזיתים של שנה השביעית וכן כל אלו שמשתמשים בשמן‬
‫זית בכל שנה ‪ -‬בשנה זו צריכים לדעת פרטי ההלכות‬
‫הנהוגות והנוגעות לעניין קדושת שביעית בשמן וזיתי‬
‫שמן כפי הנזכר בספרי הפוסקים‪:‬‬
‫א‪ .‬כתיב ]ויקרא כ"ה[‪" :‬והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה‪...‬‬
‫ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול"‬
‫ דרשו חז"ל "לכם" ‪ -‬לכל צרכיכם‪" .‬לאוכלה" ‪ -‬ולא‬‫להפסד‪" .‬תהיה" ‪ -‬בכלל זה שפירות שביעית ניתנו גם‬
‫לסיכה ולהדלקת הנר‪] .‬בבא קמא ק"ב פסחים נ"ב[‪.‬‬
‫ב‪ .‬הרגילות היא לסוך בשמן ]זית[ את הגוף ‪ -‬וזהו אחד‬
‫משימושיו של השמן ‪ -‬מה שאין כן ביין‪/‬חומץ של שביעית‬
‫או שאר משקין הנסחטים מפירות שביעית שאסור לסוך‬
‫בהן כיון שאין רגילות לסוך בהן בשנים רגילות‪] .‬רוב‬
‫הפוסקים[‪.‬‬
‫ ויש שהורו ]"משפטי ארץ"[ שבימינו שאין רגילות העולם‬‫לסוך גופן בשמן ]לתענוג ועידון[ ]אלא לרפואה בלבד[ לכן‬
‫לדעתם אסור היום לסוך הגוף בשמן זית של שביעית‪ .‬וכן‬
‫ד' הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל שהתיר כן רק למי‬
‫שרגיל בזה בלבד!‬
‫ג‪ .‬והוא הדין להדלקת הנר בשמן זית של שביעית‪ :‬מותר‬
‫להשתמש בשמן זית של שביעית להדלקת נר שבת ויו"ט‬
‫ונר של בית הכנסת כיון שנהנה מן האור ‪ -‬ופירות שביעית‬
‫ניתנו ליהנות בהן וכנז"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬ומה לגבי הדלקת שאר נרות שמטרתם להאיר וכגון‬
‫נרות נשמה או נר ייארציי"ט ]אזכרה[? דעת מרן מלכא‬
‫הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל להגביל הדלקת נר נשמה ונר‬
‫ביהכנ"ס בלילות בלבד סמוך לשולחנו ולא ביום ד"שרגא‬
‫בטיהרא מאי מהני" ]נר בצהרים מה מועיל?[‪.‬‬
‫וכן מגדולי פוסקי אשכנז החמירו )ס' דיני שביעית עמ'‬
‫ק"מ(‪.‬‬
‫* אמנם כמה פוסקים בדורנו הקילו בזה )ס' שביתת‬
‫השדה בשם הגרש"ז אויערבאך והאור לציון ז"ל(‬
‫והראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל הסתפק בזה‪.‬‬
‫ה‪ .‬כלל זה של היתר הדלקה להאיר ‪ -‬היינו גם בדורנו זה‬
‫שמשתמשים בחשמל למאור ]פוסקי הדור[‪.‬‬
‫ו‪ .‬אסור להשתמש בשמן של שביעית לצורך הדלקה בל"ג‬
‫בעומר‪.‬‬
‫ז‪ .‬הדלקת נר חנוכה בשמן ]זית[ של שביעית‪ :‬על מדוכה‬
‫זו ישבו לדון פוסקים רבים‪ :‬חלקם באו ובידם המשנה‬
‫לאסור ]ובתוכם ‪ -‬הרידב"ז פאת השולחן ס' "תורת הארץ"‬
‫"אמרי יושר" "שערי דיעה" מרן הראש"ל הגר"ע יוסף ז"ל‪/‬‬
‫ויבלח"א מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א – הראש"ל הגרי"צ‬
‫יוסף שליט"א שכתבו "בילקוט יוסף"‪" /‬שביעית" שהדיעה‬
‫נוטה להחמיר[‪ .‬מאידך רבו הפוסקים להתיר דמותר‬
‫להדליק נר חנוכה בשמן ‪ -‬זית של שביעית ]הגרש"ז‬
‫אויערבאך והגרב"צ אבא שאול זצ"ל ויבלח"א הגר"ש וואזנר‬
‫והגר"ש עמאר והרש"ז רווח שליט"א[‪] .‬ובחזו"ע‪/‬חנוכה כתב‬
‫מרן הגרע"י זצ"ל ש"הרבה מן האחרונים אוסרים‬
‫להדליק בו ‪ -‬ויש מתירים"‪ ,‬משמע שדעתו נוטה להחמיר‬
‫כרוב הפוסקים[‪.‬‬
‫הראש"ל הגרי"צ יוסף ב"ילקוט‬
‫ אכן לשון‬‫יוסף"‪"/‬שביעית" שלכתחילה יש להחמיר מלהדליק בו‬
‫לחנוכה אלא אם כן כשאין לו שמן אחר זולת השמן של‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫שביעית עדיף שידליק בו משיתבטל ממצות נר חנוכה וכן‬
‫היא דעת הגר"ם אליהו זצ"ל במאמר מרדכי )עמ' ק"ב(‪.‬‬
‫ח‪ .‬גם אלו המתירים בהדלקת נר חנוכה כתבו שאם כבו‬
‫נרות החנוכה אע"ג שאין זקוק להן מ"מ כדי שלא יבא‬
‫הפסד לפירות שביעית על כן ישוב וידליק‪ .‬וכן אם ביום‬
‫השמיני נותר מן השמן ‪ -‬ידליק בו נר של בית הכנסת‪ .‬אך‬
‫לא יעשה מדורה לשורפה ]כמו שנוהגים בשמן זית של‬
‫חנוכה של שאר שנים[ שאסור להפסיד פירות שביעית‬
‫]הראש"ל הגרש"מ עמר שליט"א שו"ת "כרם שלמה"‪/‬ס'‬
‫"שביתת השדה" עמ' קע"ב[‪.‬‬
‫ט‪ .‬סיכה בשמן‪-‬זית שהותרה לרוב הדיעות אפילו בזמנינו‬
‫]לעיל )הלכה ב'([ היינו שלא נעשית בבית המרחץ שהוא‬
‫בזיון לפירות שביעית‪ .‬אך סך מבחוץ ונכנס למרחץ‪.‬‬
‫ וסיכה זו היינו לגוף האדם ‪ -‬אך אסור לסוך בהמה‪,‬‬‫עצים או כלים אפילו שהם בשימוש האדם וכגון מנעל‬
‫וסנדל ‪ -‬אך מותר לסוך את הרגל וללבוש את המנעל‬
‫]"שביתת השדה" ק"צ‪.[.‬‬
‫ וסיכה זו שהותרה אף אם היא לרפואה כגון שעלו‬‫חטטין בראשו מותר לו לסוך‪ ,‬דכיון שהתירו לו לסוך‬
‫לתענוג הותר גם אם זה לרפואה‪ ,‬כל שעושהו דרך סיכה‬
‫]למעט ‪ -‬שאם נותנו על צמר‪-‬גפן שאין זה דרך סיכה אלא דרך‬
‫רפואה בצורה בולטת ‪ -‬שאסור[ ]שם עמ' קפ"ט[‪.‬‬
‫י‪ .‬אסור להשתמש בשמן ]זית[ של שביעית בתעשיית‬
‫הסבונים כיון שהוא מוציאו מכלל מאכל ולא התירו‬
‫סיכה אלא בשמן כמות שהוא ואם עירב שמן באיסור‪,‬‬
‫הסבון קדוש בקדושת שביעית אך מותר להשתמש בו‬
‫שסיכה הותרה בשביעית ]שם עמ' קצ"א[‪.‬‬
‫י"א‪ .‬מותר לטגן את המאכל בשמן של שביעית‪.‬‬
‫י"ב‪ .‬שמן ]זית[ של שביעית שנשאר לאחר הטיגון אסור‬
‫להשליכו כל עוד אפשר להדליק בו כי עדיין יש בו קדושת‬
‫שביעית‪ .‬אמנם אם נשארה כמות קטנה ביותר ‪ -‬כמו‬
‫שרגילים לשופכו ‪ -‬אפשר לשטוף את הכלי כרגיל‪.‬‬
‫י"ג‪ .‬משיחת תבנית בשמן זית של שביעית ]כנהוג בעת‬
‫אפיית פת או עוגה או טיגון שאר מאכלים[ אם המשיחה‬
‫באה רק כדי שלא יידבק הבצק‪/‬המאכל בתבנית ‪ -‬אסור‪.‬‬
‫אם מטרת המשיחה גם כדי שיתן ]השמן[ טעם‬
‫באפיה‪/‬במאכל ]ונהנים מטעמו במאכל[ ‪ -‬מותר‪] .‬אמנם‬
‫הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל התיר בלא הגבלה של נתינת‬
‫טעם[‪.‬‬
‫י"ד‪ .‬יש מי שפוסק שאין לאכול שמן ]זית[ של שביעית‬
‫בפני עצמו ‪ -‬אך מותר ]לכו"ע[ ליתן השמן לתוך אוכל או‬
‫משקה לשתותו ]ספר "דיני שביעית" )עמ' ק"מ( בשם‬
‫"דרך אמונה" )פ"ה( להגר"ח קנייבסקי שליט"א[‪.‬‬
‫]מקורות‪ :‬רמב"ם הל' שמיטה ויובל )פ"ה‪/‬פ"ו(‪ .‬אור לציון‪/‬שביעית‬
‫)פ"ב(‪ .‬פסקי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל )חזו"ע חנוכה(‪ .‬ס' דיני‬
‫שביעית )פט"ז‪ -‬במקורות(‪ .‬ילקוט יוסף‪ /‬שביעית )פט"ו(‪ .‬הבוחר‬
‫בשמיטה )פ"ה(‪ .‬פסקי הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל‪] .‬מאמר‬
‫מרדכי‪/‬שביעית[ ס' שביתת השדה )פי"א([‪.‬‬
‫"ובשנה השביעית‪-‬שבתון" ‪ -‬בחר הקב"ה בשביעית‪.‬‬
‫הזהיר על השמיטה שהיא כמו שבת‪ .‬יובל נגד‬
‫שבועות‪ .‬מה יובל מנה מ"ט )‪ (49‬ושנת היובל )‪-(50‬‬
‫קודש‪ .‬כך שבועות‪ -‬מנה מ"ט יום‪ -‬ויום נ' )‪(50‬‬
‫קודש‪ .‬וטעם זה לפי שיום אחד בשבת‪ -‬שנה אחת‪.‬‬
‫רצה הקב"ה שלא ייהנו ממה שגדל בשבתות וימים‬
‫טובים‪ .‬וציוה שמיטה בשנת ה‪ 7-‬שהיא שס"ה )‪(365‬‬
‫ימים כך יש שבתות ויו"ט במשך ‪ 7‬שנים‪] .‬רבינו‬
‫אלעזר מגרמייזא ז"ל‪/‬ס' הר המור[‪.‬‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫שער א'‬
‫דין יבולים היוצאים משביעית לשמינית‬
‫]ה[‬
‫יבולים שיוצאים משביעית ]תשע"ה[ לשמינית ]תשע"ו[ וזרעים ושתילים ושאר דינים לשמינית‬
‫ לאחר חנוכה‪ ,‬כאמור‪ ,‬הותרו כל הספיחין ‪ -‬היינו כל‬‫א‪ .‬כידוע עפ"י המשנה הראשונה במסכת ראש השנה ‪-‬‬
‫הירקות שאינם ידועים כספיחי שביעית‪ .‬מה שידוע‬
‫שנת השמיטה מסתיימת בכ"ט אלול תשע"ה ‪ ,‬עת כניסת‬
‫כספיחי שביעית ]שנלקט בשביעית[ נאסר עולמית עד‬
‫ראש השנה של השמינית ]תשע"ו[‪ .‬ובכל זאת ישנם ‪-‬‬
‫שיוודע שמין זה כבר עשה פרי בדומה לספיחים וכגון כל‬
‫הרבה פירות האילן שנוהג בהם עדיין דיני קדושת‬
‫הספיחין המאוחסנים כמו בצל‪ ,‬שום וכד' שנלקטו‬
‫שביעית משום שחנטו בשביעית וכדלקמן‪.‬‬
‫בשביעית לעולם עומדים באיסור ספיחין ‪ -‬ואין לקנותם‬
‫ב‪ .‬פירות האילן ‪ -‬שהגיעו לשליש בישולם ]היינו "חנטה"[‬
‫בשוק עד שיגיעו לשווקים יבולים של השנה השמינית‪.‬‬
‫בשנה השביעית ]תשע"ה[ ‪ -‬אף שנאספו ]נלקטו[ בשמינית‬
‫ תאריכים לירקות כנ"ל ‪ -‬יפורסמו בס"ד לקמן בסוף‬‫]תשס"ט[ נוהג בהם כל דיני שביעית ‪ -‬ובכלל זה מצויים‬
‫שער א' הנוכחי )עמ' י"ב‪ -‬י"ד(‪.‬‬
‫בסוף העונה‪ :‬פירות הדר‪ .‬אבוקדו‪ .‬אפרסמון‪ .‬גוייאבה‪.‬‬
‫ט‪ .‬בננה בשנה השמינית ‪ -‬צמח הבננה נידון כירק ולא‬
‫זיתי מאכל וזיתי שמן‪ .‬חבוש‪ .‬חרוב‪ .‬קומקוואט‪ .‬קיוי‪.‬‬
‫כאילן‪ .‬לא נוהג בו דיני ערלה והולכים בו אחר לקיטה‬
‫ג‪ .‬שאר פירות המצויים שחנטו ‪ -‬ונלקטו בשביעית‬
‫לעניין מעשרות ושביעית‪ .‬וכיון שקבעו הפוסקים שבבננה‬
‫]תשס"ח[ ממשיך לנהוג בהם דיני קדושת שביעית‪ .‬ובכלל‬
‫אין גזירת ספיחין מצד המציאות בשתילתה )ראה בקובץ‬
‫זאת‪ :‬תפוחי עץ‪ .‬אגסים‪ .‬אפרסקים‪ .‬אפר‪-‬שזיף‪ .‬שזיפים‪.‬‬
‫השמיטה ח"א עמ' ל"ב(‪ ,‬לכן בננה כרגע היא הירק הכי‬
‫ענבים‪ .‬מנגו‪ .‬רימונים‪ .‬תאנים‪ .‬תמרים‪.‬‬
‫נגיש לקנייה מן השוק אם נלקט בשמינית ]אחר ראש‬
‫ד‪ .‬פירות האילן ‪ -‬שהגיעו לשליש בישולם ‪ -‬אחר ראש‬
‫השנה תשע"ו[ ואין עליו קדושת שביעית‪.‬‬
‫השנה תשע"ו דינם כפירות שמינית ואינם קדושים‬
‫ אם נלקט בשביעית ]ובימים הראשונים של השנה‬‫בקדושת שביעית וחייב להפריש מהם תרומות ומעשרות‬
‫השמינית יש להזהר מחשש שהבננות עדיין נלקטו‬
‫]תרומה גדולה‪ .‬מעשר ראשון ‪ -‬תרומת מעשר[‪ .‬ומעשר‬
‫בשביעית והובחלו בקירורים[ ודינם כגידולי שביעית‬
‫שני‪/‬עני ‪ -‬דהיינו אם הגיעו ל‪ 1/3 -‬בישולם בין ראש השנה‬
‫לעניין קדושה ואיסור סחורה‪.‬‬
‫תשע"ו ל‪-‬ט"ו בשבט תשע"ו‪ :‬יש אומרים שיפריש מעשר‬
‫י‪ .‬ירקות שרובם מחוץ לארץ ‪ -‬או שרובם מגידול נכרי‬
‫שני‪ .‬ויש אומרים שיפריש מעשר עני ‪ -‬לכן עדיף מספק‬
‫מותר לקנותם בשוק מיד במוצאי ‪ -‬שמיטה‪.‬‬
‫להפריש את שניהם בלשון תנאי‪ .‬ואם הגיעו לשליש‬
‫י"א‪ .‬כפי המובא לעיל שגזרו חז"ל ברוב הספיחין של‬
‫בישולם אחר ט"ו בשבט תשע"ו ‪ -‬יפריש מהם מעשר שני‪.‬‬
‫שביעית היוצאים לשמינית ]שנת תשע"ו[ ‪ -‬רק עד יום‬
‫ה‪ .‬אתרוג ‪ -‬המצוי כעת‪ ,‬אתרוגים שחנטו בשביעית ]שליש‬
‫ראשון של חנוכה ]תשע"ו[ ‪ -‬ואז הותרו כל הספיחין ]אף‬
‫בישולן בתשע"ה[ ונלקטו גם בשמינית נוהג בהם דין‬
‫אותם שלא הגיע זמן שיעשו כיוצא בו[ אפילו אם נלקטו‬
‫קדושת שביעית מספק‪ .‬וכמו‪-‬כן חייב להפריש ממנו‬
‫לפני חנוכה‪.‬‬
‫תרומות ומעשרות מספק‪ .‬ומעשר עני‪/‬שני ינהג כנזכר‬
‫י"ב‪ .‬בשלהי השמיטה )תשע"ה( ולאחריה )תשע"ו –‬
‫בסעיף הקודם‪.‬‬
‫תשע"ז( מצויים שימורים רבים בהם ירקות‪ ,‬שייתכן‬
‫ו‪ .‬תבואה וקטניות ‪ -‬אם הגיעו לשליש בישולן בשנת‬
‫שנזרעו בשביעית ללא השגחה ואסורין משום ספיחין‬
‫השמיטה ‪ -‬אסורין באיסור ספיחין ואם אין בהן איסור‬
‫]ו‪/‬או שימורים מ"היתר מכירה" ‪ -‬לאלו שלא רוצים‬
‫ספיחין ‪ -‬הרי הם קדושים בקדושת שביעית‪ .‬אם הגיעו‬
‫לסמוך על היתר זה ובד"כ מצויין עליהם "היתר מכירה"[‬
‫לשליש בישולן בשמינית ]תשע"ו[ אין בהם קדושת‬
‫לכן בשימורים ‪ -‬יש לברר עפ"י תאריך הייצור המופיע על‬
‫שביעית‪.‬‬
‫גב הקופסא‪ ,‬אם לא השתמשו בהם בירק שנזרע ונלקט‬
‫ז‪ .‬ירקות ‪ -‬הולכין בהם אחר לקיטה‪ .‬כל שלקטם בשנה‬
‫בשביעית שיש בו איסור ספיחין‪.‬‬
‫השביעית‪ ,‬באופן שנוהג בהם איסור ספיחין‪ ,‬הרי הם‬
‫ הבדיקה הנכונה ]לכל השנים[ לדעת מתי תאריך המילוי‬‫אסורים לעולם‪.‬‬
‫של התכולה שבקופסת השימורים‪ .‬זאת למרות שבחלק‬
‫ כל שלקטם בשנה השמינית‪ ,‬אין בהם כל דיני שביעית‪,‬‬‫מהקופסאות אין תאריך ‪ -‬אך ישנו קוד ייצור ‪ -‬שע"י‬
‫כיון שהולכים אחר לקיטה‪ .‬וכל זה אף אם נזרעו באיסור‬
‫בשמיטה‪ .‬אלא‪ ,‬שרבנן גזרו בירקות אף אם לקטן‬
‫פענוחו אפשר לדעת את יום המילוי עפ"י המספרים‬
‫בשמינית והטעם ‪ -‬שמא יזרע בשמיטה לצורך מוצאי‬
‫המוטבעים על הקופסא ]וכן בשקיות של מוצרים קפואים‬
‫שמיטה‪ ,‬לכן ספיחי שביעית ‪ -‬ירקות שגדלו בשביעית‬
‫)אם אין תאריך([ והנה כמה דוגמאות‪:‬‬
‫ונלקטו בשמינית ‪ -‬אסורים באכילה‪ .‬ואין תולשין אותם‬
‫א( ‪ - 195 6‬דהיינו שסיום המילוי בבית החרושת בדוגמא‬
‫זו‪ :‬הוא‪ :‬יום ה‪ 195 -‬לשנת ‪ 2006‬דהיינו‪ 14 :‬יולי ‪2006‬‬
‫ביד‪ ,‬אלא חורש כדרכו ]ועוקרן[ או מעמיד בהמה על‬
‫)כלומר‪ :‬ו' אב תשס"ו(‪.‬‬
‫גביהם ורועה כדרכה‪.‬‬
‫ב( ‪ - 7 046‬מורה שהמילוי היה ביום ה‪ 46 -‬לשנת ‪- 2007‬‬
‫ח‪ .‬עד אימתי גזירת חז"ל על ספיחין של שביעית? עד‬
‫דהיינו ]‪ [07-2-15‬כלומר ט' אדר תשס"ז ]שנת מעשר עני[‬
‫שיעור "שיעשה כיוצא בו" דהיינו אף אם במקום‬
‫]‪.[15.2.2007‬‬
‫המקדים ביותר בארץ יזרעו ירק מסויים ויספיק לגדול‬
‫ג( ‪ : 14-167‬היינו שסיום מילוי בביהח"ר הוא – היום ה‪-‬‬
‫תוך זמן מסויים‪ .‬לאחר זמן מה ‪ -‬הותרו כל הספיחין‬
‫‪ 167‬לשנת ‪ – 2014‬היינו ‪ 16‬יוני ‪) 2014‬כלומר י"ח סיון‬
‫מאותו ירק מסויים אף במקומות המאוחרים ואף אותם‬
‫תשע"ד(‬
‫שנתלשו קודם זאת‪.‬‬
‫ הגיע יום ראשון דחנוכה ‪ -‬התירו חכמים את כל‬‫הספיחין‪.‬‬
‫]ו[‬
‫שער א'‬
‫דין יבולים היוצאים משביעית לשמינית)המשך(‬
‫י"ג‪ .‬זרעים שהן לצורך זריעה בשנה השמינית‪ :‬אין‬
‫לרוכשם ממי שהכינם באיסור ]שאסור לקנות מן החשוד‬
‫על השביעית אפילו דבר שיש בו זיקת שביעית[‪.‬‬
‫ זרעים שאינם ראויים למאכל בהמה ‪ -‬אין בהם קדושת‬‫שביעית ולא איסור ספיחין ומותר לזורעם‪ .‬וזרעים‬
‫הראויים למאכל בהמה אסור לזורעם‪ ,‬כיון שהם קדושים‬
‫בקדושת שביעית‪ .‬ומכל מקום כל שזרע זרעים ‪ -‬אפילו‬
‫האסורים באיסור ספיחין ‪ -‬אין הגידולים היוצאים מהם‬
‫אסורים כלל‪ ,‬שכך פסק הרמב"ם ]פ"ד ה"ו ‪ -‬ושם‬
‫ברדב"ז[ "שהזורע ספיחי שביעית אחר שביעית הגידולין‬
‫מותרין"‪.‬‬
‫י"ד‪ .‬לעיל פסק הרמב"ם ]פ"ד ה"ה[ "שספיחין של‬
‫שביעית שיצאו למוצאי שביעית ]וכמ"ש בסעיף א'[‬
‫אסורין באכילה"‪ .‬מדייק מכאן מרן הגרב"צ אבא שאול‬
‫זצ"ל ]"אור לציון" ספר "שביעית" ע"מ קל"ח[ שבאכילה‬
‫בלבד נאסרו ‪ -‬אך בהנאה ‪ -‬כגון להריח בהם מותר‪.‬‬
‫ומכאן שגם בנענע ‪ -‬אף שנאסרו משום ספיחין מותר‬
‫להריח‪ .‬ומטעם זה אין איסור ספיחין בפרחים ובעצי‬
‫ובעשבי בשמים‪ .‬ע"כ מהרב ז"ל‪.‬‬
‫ט"ו‪ .‬זרעים שקדושים בקדושת שביעית‪ ,‬שנעשה להם‬
‫חיטוי‪ ,‬כיון שנפסלו מאכילה‪ ,‬אין בהם קדושת שביעית‬
‫ומותר לזורעם ]בשמינית[‪ ,‬אולם אסור לכתחילה‬
‫להפסידם כדין שאר פירות שביעית‪.‬‬
‫ט"ז‪ .‬שתילים של ירקות או אילנות‪ ,‬אין לרוכשם ממי‬
‫שהכינם באיסור‪ .‬ולכן יש לרוכשם ממי שהכינם במצעים‬
‫מנותקים בתוך מבנים עפ"י כללי ההלכה‪.‬‬
‫* ואם הכינם באיסור‪:‬‬
‫ אם בעציץ נקוב שלא בתוך בית‪ ,‬חייב לעוקרם‪ .‬ובודאי‬‫שאסור לשותלם ]אלא שהפירות לא נאסרים באכילה[‪.‬‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫ ואם נעשו בעציץ שאינו נקוב אף שלא לפי כללי ההלכה‪,‬‬‫נראה שאין חייב לעוקרו ומותר לשותלו בקרקע‪ ,‬אולם‬
‫אסור לרכוש שתילים כאלו שהוכנו באיסור וכנ"ל‪.‬‬
‫י"ז‪ .‬עבר וזרע בזרעים האסורים או שתל משתילים‬
‫אסורים ]אף בשתילי "ירקות עלים" שאיסורן כספיחין[‬
‫והצמיחו פירות או ירקות ‪ -‬אין היבולים נאסרים‬
‫באכילה‪.‬‬
‫י"ח‪ .‬ירקות שעלו בשדה בור ובשדה ניר ]ובשדה הכרם‬
‫ושדה זרע[ שלא נאסרו משום ספיחין ]כמ"ש הרמב"ם‬
‫פ"ד ה"ד[ ‪ -‬אם נלקטו בשמינית‪ ,‬גם אין בהם קדושת‬
‫שביעית‪.‬‬
‫י"ט‪ .‬פירות שביעית שחנטו בשביעית ‪ -‬אסור לקצור‬
‫ולבצור אותם כדרך קצירה ובצירה של כל השנה‪ :‬ויש‬
‫לנהוג בהם ככל פירות שביעית‪.‬‬
‫כ‪ .‬פירות שביעית שנשארו במוצאי שביעית מותר להיכנס‬
‫לשדה וליטלם עד רביעה שניה ]של גשם[ שהיא ראש חדש‬
‫כסלו של שנה שמינית ]תשע"ו[ ואח"כ אין להיכנס לשדה‬
‫כי לאחר זמן זה דריכת האנשים מזיקה בשדה‪.‬‬
‫כ"א‪ .‬מי שעבר וזימר את שדהו בתוך השביעית ‪ -‬אף‬
‫שעבר על איסור גמור ‪ -‬מכל מקום אין קונסין אותו שלא‬
‫יזרע את שדהו במוצאי שביעית‪.‬‬
‫ אמנם חרישה בשביעית לצורך שמינית ‪ -‬ג"כ נאסרה‬‫ואם חרש וזיבל בשביעית כדי שתהא יפה למוצאי‬
‫שביעית קונסין אותו שלא יזרענה במוצאי שביעית‪.‬‬
‫ הכין שדהו ‪ -‬זיבל וכד' אסור לזורעה בשמינית‪ .‬הסיר‬‫את הזיבול ובוטלה ההכנה לזריעה מותר לו לזבלה שוב‬
‫ולזורעה בשמינית‪.‬‬
‫]מקורות‪ :‬רמב"ם הלכות שמו"י )פ"ד ה"ה‪-‬ה"ח(‪ .‬ספר "דיני‬
‫שביעית" )פכ"ה(‪" .‬אור לציון" )פ"ה ה"ז‪-‬ח' ‪"-‬שביעית"(‪" .‬ילקוט‬
‫יוסף"‪" /‬שביעית" )פכ"ג(‪ .‬ספר "שביתת השדה" )פי"ט(‪[.‬‬
‫ברכה במוצאי שביעית‬
‫אנשי קוממיות חזו עין בעין את הברכה שחלה במעשי ידיהם באותו איחור גשמים שהיה במוצאי שנת השמיטה‪ .‬מוצאי שביעית‬
‫תשי"ב )‪ .(1952‬לפני סוכות תשי"ג באו תושבי קוממיות אל החזון איש זצ"ל ושאלוהו האם מותר להן לעבוד בחול המועד משום‬
‫מניעת הפסד ממון‪ :‬הם השביתו את אדמתם כדין – במשך כל שנת השמיטה‪ .‬ועתה הם מצפים מדי יום ביומו לירידת הגשמים ואם‬
‫לא יזדרזו לחרוש ולזרוע עד תחילת עונת הגשמים‪ ,‬הם צפויים להפסד כספי גדול‪ .‬לכן הם שואלים – האם מותר להן לחרוש‬
‫בחוה"מ סוכות‪ ,‬כדי להספיק לזרוע בטרם יחל הגשם?‬
‫לא נזקק החזון‪-‬איש ז"ל לענין מצד ההלכה – אלא השיב להם‪ :‬ומנין לכם שתאחרו את עונת הגשמים? שמא ע"י עבודת חוה"מ‬
‫תקדימו יותר מדי ‪ -‬ודווקא בגלל עבודת חוה"מ – תפסידו?‬
‫שמעו אנשי קוממיות לעצת החזו"א – ואף בשנה זו לא עבדו בחוה"מ‪ ,‬רק לאחר החג החלו בחריש‪.‬‬
‫משך כל זמן החרישה והזריעה נעצרו השמים ולא ירדו גשמים אותה שנה )תשי"ג( עד חנוכה‪.‬‬
‫איחור הגשמים גרם הפסדים מרובים לכל אלו שהקדימו בזריעה‪ .‬לאנשי קוממיות הביאו הגשמים באותה שנה‪ -‬ברכה מרובה‬
‫]מורשת אבות ‪ /‬דברים[‪.‬‬
‫ושדותיהם הצליחו מעל המשוער‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫סיפר הגר"ש מחפוד שליט"א – שהיה נוכח בכרם )שבהשגחתו( של יהודי שהפקיר כרמו כדת ולא שעה לכל‬
‫המומחים שהזהירו על צחיחות הכרם ללא טיפול בשביעית ) תשס"ח(‪ .‬ובשנה השמינית )תשס"ט( במקום שיכמוש‬
‫הניב כרמו עשרות מונים מכל שנה ושנה‪.‬לשומרי שביעית ‪ .‬וכשסייר עימו בכרם ראה את הבעלים מתבונן באשכולות‬
‫הענבים העמוסים לעייפה ומביט בתמהון עד שהרים עיניו כלפי שמייא ושפתיו נעות בתפילה והודאה על הנס כיצד‬
‫ברכת השוכן במרומים מתקיימת הלכה למעשה ‪.‬‬
‫גם בחבל תענך )עפולה( חקלאי מפורסם מגדל פפריקה והיה היחיד שם שהוביר שדותיו בשביעית )תשס"ח( לקול‬
‫צחוקם של שכניו ומכריו ובשנה השמינית הניבה אדמתו ‪ 800‬ק"ג פפריקה לכל דונם – בדיוק כפול מכל שנה ולא‬
‫נחה דעתו עד שהזמין המגחכים עליו למסיבה אצלו כדי שייווכחו במו עיניהם בפלא הגדול והנורא הזה‪.‬‬
‫מגדל אתרוגים אחד זכר ששמיטה קודמת ) תשס"ח ( פרדסו היה נגוע ב" מלסקו" ) מחלת עצים( ואין ביכולתו‬
‫להסביר איך המחלה לא ייבשה את העצים שלו – שעוד הגדילו לעשות והניבו אתרוגים למכביר‪.‬‬
‫מגדל אחר בא לבקש סליחה מבי"ד שבשמיטה קודמת עלה על ליבו לפעול ע"פ היתר מכירה כדי שהפרדס לא ילך‬
‫לאבדון ולאחר שכנועים רבים הצטרף לאוצר בית דין‪ .‬ובשמיטה זו הוא מצטרף מראש– ומדוע ? משום שבשנה‬
‫השמינית הקודמת )תשס"ט( הוא זוכר שקטף וקטף בלא סוף והפרי לא נגמר עד שהיה צורך לשכור חדרי קרור‬
‫נוספים כדי לאחסן את כל האתרוגים‪....‬‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫]ז[‬
‫שער א'‬
‫תרומות ומעשרות בשמינית‬
‫ולפי ששנת תשע"ו‪ ,‬היא שנה השמינית‪ ,‬דהיינו ראשונה – לסבב השמיטה הבאה‪ .‬ובה מתחילים לנהוג חיובים של‬
‫תרומות ומעשרות‪ .‬לכן‪ ,‬נתן ה' בדעתינו לזכות הצבור הרחב הי"ו בהצגת טבלאות העוסקות בפירוט מינים שונים‬
‫וחיובים ד"ת ודרבנן בתרומות ומעשרות – וכן בסוגי המתנות וההפרשות השונות במחזור ששת שנות השמיטה‪.‬‬
‫‪ ‬זה הכלל‪ :‬ג' דברים )תכונות( לחיוב בתרומות ומעשרות במינים החייבים מן התורה‪:‬‬
‫א( מאכל אדם‪ .‬ב( גידולו מן הקרקע‪ .‬ג( יש להם בעלים ונשמר על‪-‬ידם )למעט הפקר(‪.‬‬
‫החיוב‬
‫דאורייתא‬
‫הערות‬
‫דרבנן‬
‫לכל הפוסקים‬
‫זהו שכתוב‪:‬‬
‫"ראשית דגנך"‪.‬‬
‫וכ"כ‪" :‬מעשר‬
‫תבואתך"‬
‫‪-----‬‬
‫ענבים‬
‫רוב הפוסקים‬
‫ככולם‬
‫המינים‬
‫השונים‬
‫חמש מיני דגן‪:‬‬
‫חיטה‪ ,‬שעורה‪ ,‬כוסמת‪,‬‬
‫שיבולת שועל‪ ,‬שיפון‪.‬‬
‫הערות‬
‫פטור לגמרי‬
‫‪-----‬‬
‫‪-----‬‬
‫מ"ש "תירושך"‬
‫כולל ענבים ונקט כן‬
‫כיון שרוב ענבים‬
‫ליין עשויים‪.‬‬
‫רמב"ן‬
‫מ"ש "תירושך"‪-‬‬
‫דווקא נקט עד‬
‫שייעשה תירוש‬
‫‪-----‬‬
‫יין‬
‫לכל הפוסקים‬
‫ז"ש "ותירושך"‬
‫‪-----‬‬
‫‪----‬‬
‫‪-----‬‬
‫זיתים‬
‫רוב הפוסקים‬
‫ככולם‬
‫מ"ש "ויצהרך"‬
‫כולל זיתים כיון‬
‫שרוב הזיתים לשמן‬
‫נמסקים‪.‬‬
‫רמב"ן‬
‫מ"ש "ויצהרך" דוקא‬
‫עד שייעשה שמן‪-‬זית‬
‫‪-----‬‬
‫שמן זית‬
‫לכל הפוסקים‬
‫ז"ש "ויצהרך"‬
‫‪-----‬‬
‫‪-----‬‬
‫‪-----‬‬
‫לרמב"ם בלבד‬
‫כגון‪ :‬תאנה‪.‬‬
‫ירושלמי מעשרות‬
‫עירובין ]פ"ב[ ב"מ‬
‫]פח‪[.‬‬
‫לרוב ככל‬
‫הפוסקים‬
‫כולל רש"י‬
‫רמב"ן וראב"ד‬
‫‪-----‬‬
‫לרמב"ם בלבד‬
‫‪-----‬‬
‫לרוב ככל‬
‫הפוסקים‬
‫כולל רש"י‬
‫רמב"ן וראב"ד‬
‫‪-----‬‬
‫‪-----‬‬
‫ירקות‬
‫‪-----‬‬
‫‪-----‬‬
‫לכל הפוסקים‬
‫כולל בצל‪ -‬אף שהוא‬
‫סוג תבלין כיון‬
‫שעיקרו למאכל‬
‫‪-----‬‬
‫שאר פירות העץ‬
‫קטניות‬
‫כמהין‪/‬פטריות‬
‫מאכל בהמה‬
‫מיני תבלין לטעם‬
‫ואינם נאכלים כג' עלי‪-‬‬
‫תה ושיב"א‬
‫‪-----‬‬
‫‪-----‬‬
‫‪-----‬‬
‫‪----‬‬
‫מיני תבלין לתיבול אך‬
‫נאכלין‪-‬וראויים‬
‫להאכל בפני עצמן‬
‫‪-----‬‬
‫‪-----‬‬
‫דעת הרבה פוסקים‬
‫ראשונים ובכללם‬
‫תוספות ורשב"א וכן‬
‫דעת הרמב"ם לסברת‬
‫הגר"ח קנייבסקי‬
‫שליט"א‬
‫וכן נענע‬
‫והלכה לעשר ללא ברכה‬
‫)קצירת השדה להרש"ז רווח‬
‫שליט"א (‬
‫עלי גפן )לעדות שאוכלין אותן(‬
‫נענע‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-----‬‬
‫לכל הפוסקים‬
‫כולל עלי ק'את )ג'ת(‪,‬‬
‫)עלי גפן( ועלי דפנה‪.‬‬
‫ד' הרמב"ם לשאר‬
‫פוסקים‬
‫לעשר בברכה – למי שרגיל באכילתו‬
‫ולמי שלוקח להרחה ‪/‬לטעם בתה בלבד פטור‬
‫מתרומות ומעשרות ( ] מרן הראש"ל הגר"ע יוסף‬
‫זצ"ל‪-‬חזו"ע ‪/‬תרומות ומעשרות עמ' ק"ה[‬
‫]ח[‬
‫שנת השבע‬
‫שער א'‬
‫תרומות ומעשרות בשמינית ]המשך[‬
‫** מוגשת בזאת לפניכם טבלה מפורטת ובה סוגי המתנות ]הפרשות תרומות ומעשרות[ כפי שהיו‬
‫נהוגות בזמן המקדש וכפי שנוהגות היום עד קיבוץ ישראל לארצם – באלו שנים נוהגות ומה הכמות‬
‫הניתנת‪.‬‬
‫** מחזור ‪ 6‬שנות השמיטה נוכחית‪ :‬שנה א' ]תשע"ו[ ב' ]תשע"ז [ ד' ]תשע"ט[ ה' ]תש"פ[ – מעשר שני‪.‬‬
‫שנה ג' ] תשע"ח[ ו' ]תשפ"א[ – מעשר עני‪ .‬שמיטה הבאה‪ :‬תשפ"ב‪.‬‬
‫בזמן המקדש‬
‫בזמן הזה‬
‫שם המתנה‬
‫הכמות‬
‫מן התורה – כלשהו‬
‫מדרבנן – ‪] 2.5%=1/40‬עין יפה[‬
‫ ‪] 2%=1/50‬עין בינונית[‬‫או‬
‫ ‪] 1.66%=1/60‬עין רעה[‬‫או‬
‫כלשהו‬
‫מה עושים במתנה?‬
‫נותנים אותה לכהן‬
‫קוברים או עוטפים היטב ]בנילון‪/‬נייר‬
‫כסף[ ומשליכים אותה לאשפה‬
‫הכמות‬
‫עשירית מן הפירות הנותרים אחר‬
‫הפרשת תרומה גדולה‪.‬‬
‫עשירית מן הפירות הנותרים אחר‬
‫הפרשת תרומה גדולה‪.‬‬
‫מה עושים במתנה?‬
‫נותנים אותה ללוי‬
‫לפסק שולחן ערוך בני ספרד‪ :‬נותנים ללוי גם‬
‫היום‪ .‬לפוסקי אשכנז‪:‬אפשר להשאיר אצל‬
‫בעל הפירות ]ויש גם נוהגים ליתנה ללוי או‬
‫לכהן[‪] .‬כן נהג החזו"א בביתו[‬
‫‪ (1‬תרומה גדולה ]נוהג בכל ‪ 6‬השנים[‬
‫‪ (2‬מעשר ראשון ]נוהג בכל ‪ 6‬השנים[‬
‫‪ (3‬תרומת מעשר ]נוהג בכל ‪ 6‬השנים[‬
‫הכמות‬
‫עשירית מן המעשר – ראשון‬
‫עשירית מן המעשר – ראשון‬
‫מה עושים במתנה?‬
‫נותנים אותה לכהן‬
‫קוברים או עוטפים היטב ]כנ"ל[‬
‫ומשליכים אותה לאשפה‬
‫‪ (4‬מעשר שני ]נוהג בגידולי השנים א'‪ ,‬ב'‪ ,‬ד'‪ ,‬ה' לשמיטה[‬
‫עשירית מן הפירות הנותרים אחר‬
‫הכמות‬
‫הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון‪.‬‬
‫בעל הפירות מעלה את הפירות ]או‬
‫פדיונם )בתוספת חמישית לקרן([‬
‫מה עושים במתנה?‬
‫לירושלים ואוכלם שם‪.‬‬
‫‪ (5‬מעשר עני ]נוהג בגידולי השנים ג'‪ ,‬ו' לשמיטה[‬
‫עשירית מן הפירות הנותרים אחר‬
‫הכמות‬
‫הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון‪.‬‬
‫מה עושים במתנה?‬
‫נותנים אותה לעני‬
‫עשירית מן הפירות הנותרים אחר‬
‫הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון‪.‬‬
‫פודים אותה על פרוטה או שווה‬
‫פרוטה‪.‬‬
‫עשירית מן הפירות הנותרים אחר‬
‫הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון‪.‬‬
‫נותנים אותה לעני ]גדר "עני" היום‪:‬‬
‫כגון‪ :‬אברכים שמקבלים מלגה ללא‬
‫כל זכויות פיצויים ופיטורין[‬
‫נוסח הפרשת תרומות ומעשרות‬
‫** נוסח ההפרשה המוצע עפ"י דעת מרן שולחן ערוך ז"ל לבני ספרד‪) :‬לדעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצוק"ל(‪] :‬בטבל‬
‫ודאי קודם ההפרשה[ מברך‪" :‬ברוך אתה ה'‪...‬וציוונו להפריש תרומות ומעשרות"‪.‬‬
‫הנוסח‪ :‬אחד ממאה שמונח בצד‪ ,‬ישאר טבל ]כמה מינים‪ :‬בכל מין בנפרד[ והיותר מאחד ממאה שמונח בצד‪ ,‬הריהו‬
‫תרומה גדולה בצד צפונו על הכל ]כל מין על מינו[‪ .‬אותו אחד ממאה שאמרתי שישאר טבל עם שאר כמות הראויה בצד‬
‫צפונם של הפירות יהיה מעשר ראשון ]כל מין על מינו[‪ .‬אותו אחד ממאה שמונח בצד שעשיתיו מעשר ראשון עשוי‬
‫תרומת מעשר על הכל ]כל מין על מינו[‪.‬‬
‫]ואם צריך מעשר עני )שנים ג'‪ ,‬ו' לשמיטה(‪ :‬מעשר עני בדרומם של הפירות )כל מין על מינו(‪[.‬‬
‫ ובפירות של מעשר שני )שנים א'‪ ,‬ב'‪ ,‬ד'‪ ,‬ה' לשמיטה(‪ :‬ומעשר שני בדרומם של הפירות‪] .‬כל מין על מינו[‪.‬‬‫ חילול‪ :‬ומחולל הוא וחומשו על פרוטה ורבע במטבע שיחדתי לחילול מעשר שני‪] .‬שליח אינו אומר "וחומשו"[‪.‬‬‫‬‫בפירות טבל ודאי מברך‪" :‬ברוך אתה ה'‪...‬וציוונו על פדיון מעשר שני"‪] .‬וזה קודם החילול[‪.‬‬
‫]ספר "קצירת השדה" להרש"ז רווח שליט"א עמ' ‪(100‬‬
‫נספח לשנת השבע ח"ב‪ -‬שער א'‬
‫]ט[‬
‫]י'[‬
‫נספח לשנת השבע ח"ב –שער א'‬
‫]י"א[‬
‫נספח לשנת השבע ח"ב –שער א'‬
‫]י"ב[‬
‫נספח לשנת השבע ח"ב –שער א'‬
‫‪.‬‬
‫נספח לשנת השבע ח"ב –שער א'‬
‫]י"ג[‬
‫]י"ד[‬
‫]ט"ו[‬
‫]ט"ז[‬
‫נספח לשנת השבע ח"ב –שער א'‬
‫בס"ד‬
‫שער א'‪ -‬נספח‪:‬מפת גבולות ארץ ישראל עפ"י התורה‪.‬‬
‫]י"ז[‬
‫מפה זו‪ -‬מתוך ספר "שביתת‬
‫השדה השלם" בהוצאת המכון‬
‫בבית עוזיאל‪ -‬באדיבות‬
‫המחבר יו"ר המכון הרה"ג רבי‬
‫שניאור ז‪ .‬רווח שליט"א‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫קובץ שנת השבע‬
‫חלק שני‬
‫שער שני‬
‫"שער הנכסף"‬
‫הלכות "שמיטת כספים"‬
‫שזמנה‪ :‬סוף אלול תשע"ה‬
‫מקורות טעמים ופרטי דינים‬
‫רעיונות ופרפראות בענייני שמיטת כספים‬
‫תוכן העניינים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫מבוא הקדמה יסודות כללים וחקירות בענין שמיטת כספים‬
‫ופרוזבול בהווה ולעתיד לבא ]כולל טעמים ורעיונות למצוה זו[‬
‫)עמ' א'‪ -‬ח'(‬
‫‪‬‬
‫פרטי ההלכות המצויות בענייני שמיטת כספים‬
‫)עמ' ט'‪-‬י"ב(‬
‫דין פרוזבול והשלכותיו – ]כולל עדכון זמנים לערב ראש השנה תשע"ו הפרשי שעות‬
‫בין א"י לערים גדולות בעולם וכן דוגמאות לנוסח – שטר הפרוזבול )בפני עדים‪/‬בפני בי"ד([‬
‫)עמ' י"ג‪-‬ט"ו(‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬תקציר ד' )‪ (4‬תשובות מתוך הספר "יורו משפטיך ליעקב"‬
‫של מרן אביר יעקב אביחצירא זיע"א בענייני שמיטת כספים‬
‫‪ ‬שטר פרוזבול עדכני – בר תוקף ]מיועד לתלישה לשימוש בזמנו ובעיתו[‬
‫למנהג הספרדים ולמנהג האשכנזים‪ ]-‬אפשר כמובן גם לצלם את שטרי‬
‫הפרוזבול ולהפיץ לזיכוי הרבים‪[.‬‬
‫)עמ' ט"ז‪-‬י"ז(‬
‫)עמ' י"ט‪-‬כ"ג(‬
‫שמיטת כספים – בזמן ביאת משיח‬
‫הכותב פרוזבול בזמן הזה‪ ,‬ובערב ר"ה בא משיח צדקנו ומנהיג שמיטה ושמיטת כספים מן התורה‪ ,‬בכ"ז לא‬
‫נשמטים חובותיו למרות ששביעית משמטת בסופה‪ .‬מכיון שהמלוה עשה את הפרוזבול כדת וכדין בסוף שנת שמיטה‬
‫בזמן שנהגה שביעית מדרבנן‪ ,‬נחשב כאילו אמר לו "על מנת שלא תשמטני בשביעית" שמועיל אפילו במקום שנוהגת‬
‫שביעית מהתורה ותנאו קיים ואין השביעית משמטת‪ ,‬כי ִה ְתּ ָנה בממון שתנאו קיים ואינו חשוב כאומר "על מנת‬
‫שלא תשמט השביעית" ואין לו דין של " ַמ ְת ֶנה על מה שכתוב בתורה" שתנאו‪ ,‬בטל‪ .‬ועכ"ז אנו ממליצים ע"ד שאמרו‬
‫חז"ל )עיין נדה ע' ע"ב( כי משה ואהרן עמהם‪ ,‬א"כ נשאל להם והם יפסקו לנו את ההלכה‪ ,‬ויה"ר שיהא בעגלא ובזמן‬
‫קריב‪] .‬מאמר מרדכי )עמ' קי"ט( להראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל[‪.‬‬
‫שמיטת כספים‬
‫שער שני‬
‫]א[‬
‫הלכות‬
‫לקראת סוף אלול תשע"ה‬
‫הוא זמן "השמטת כספים" להלכה ולמעשה‬
‫]לרוב ככל הפוסקים ולדעת מרן השולחן‪-‬ערוך[‬
‫מבוא לשמיטת כספים‬
‫"מקץ שבע שנים תעשה שמיטה"‪:‬‬
‫"וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל ַמ ּ ׁ ֵשה ידו אשר ַי ּ ֶשה ברעהו‪ .‬לא יִ ּ ֹגשׂ את רעהו ואת אחיו כי‬
‫קרא שמיטה לה'"‪" :‬את הנכרי ִּת ּ ֹגשׂ ואשר יהיה לך את ִ‬
‫אחיך ּ ַת ׁ ְש ֵמט ָי ֶד ָך" ]דברים ט"ו א'‪-‬ג'[‪.‬‬
‫" ִה ּ ׁ ָש ֶמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר‪ :‬קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה ֵעינְ ךָ‬
‫באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" ]דברים ט"ו‪-‬ט'[‪.‬‬
‫בארבעה פסוקים אלו שבפרשת "ראה" ]דברים ט"ו פס' א'‪-‬ג'[ העוסקים בעניין "שמיטת כספים" – כללה תורתנו הקדושה‬
‫ג' מצוות – עפ"י מניינם של הרמב"ם ז"ל ובעל ספר החינוך ז"ל – "מצות עשה" אחת ]תע"ז[ ושתי מצוות "לא תעשה" ]תע"ה‪.‬ת"פ[‬
‫וזה סדרן ופירוטן‪:‬‬
‫‪] ‬מצוה תע"ה[ – מצות "לא תעשה" – "שלא לתבוע הלוואה שעברה עליה שביעית"‪ ,‬היינו לא לתבוע החובות מחבירו‬
‫אחר השמיטה – שנאמר‪" :‬לא יגוש את רעהו"‪.‬‬
‫‪] ‬מצוה תע"ז[ – מצות "עשה" – "מצות השמטת כספים בשנה השביעית"‪ -‬היינו שישמיט כל הלוואותיו בשביעית‪-‬‬
‫שישמיט כל החובות שחייב לחבירו – שנאמר‪" :‬שמוט כל בעל משה ידו"‪.‬‬
‫‪] ‬מצות ת"פ[ – מצות "לא תעשה" – "שלא נמנע מלהלוות לעני קודם שמיטה" – היינו שלא להמנע מלהלוות לחבירו‬
‫קודם ]סיום[ שנת השמיטה – שהוא זמן השמטת הכספים – שנאמר‪" :‬השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר‪:‬‬
‫קרבה שנת השבע" וגו'‪.‬‬
‫‪ [=] ‬ראה לקמן )עמ' ג'( כיצד נוהגת "שמיטת כספים" בזמן הזה )ג' שיטות‪ -‬ולהלכה‪ -‬נוהגת מדרבנן( ]=[‬
‫טעמים למצות שמיטת כספים‬
‫א‪ .‬עפ"י הרמב"ם ב"מורה נבוכים"‪ :‬מצות שמיטת כספים נתקנה לתקנת העניים ותועלתם‪ :‬ולכן זה נסמך עם מצות הלואה‬
‫וכמ"ש "השמר לך פן יהיה דבר בליעל עם לבבך ורעה עינך באחיך האביון לאמר קרבה שנת השבע" וגו'‪"] .‬ילקוט‬
‫יוסף"‪"/‬שביעית" פכ"ד[‪.‬‬
‫ב‪ .‬עפ"י "בעל העקידה"‪" :‬שמיטת כספים" באה לחנך את האדם שלא העושר והעולם הזה הם המטרה והתכלית של האדם‪,‬‬
‫אשר ימינו כצל נטו ולה' הארץ ומלואה ומטרת האדם לקיום התורה והמצוות "וקרא שמיטה לה'" שזה מזכיר לו מטרת בואו‬
‫לעולם וצריך להיות זריז להרויח עוד מצוות‪.‬‬
‫ג‪ .‬בספר "החינוך" ]מצוה תע"ז[ "נצטוינו לעזוב החובות בשנת השמיטה‪ ...‬ושמיטת כספים גם כן נמשך אחר אותו הטעם‬
‫]האמור בשמיטת קרקעות[ ללמד נפשינו במידות מעולות מידת הנדיבות ועין טובה" ]היינו וותרנות[‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד שם‪" :‬כדי לקבוע בלבבינו הבטחון הגדול בה' יתברך ואז תכשר נפשינו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול בברכה‬
‫והרחמים" ]היינו ויתור כספי מקנה מידת הבטחון בו יתברך המוריש ומעשיר[‪.‬‬
‫ה‪ .‬עוד שם‪ :‬ממצוה זו נמצא גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרעינו כי נישא ק"ו‪...‬‬
‫אפילו הלויתי ממוני והגיעה שנת השמיטה ‪ -‬אמרה תורה להשמיט בידו המילווה‪ ,‬שלא לגזול ולא לחמוס משלו לא כל שכן‬
‫]עפ"י "ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" עמ' תקט"ו[‪.‬‬
‫שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון?"‪.‬‬
‫ו‪ .‬בטעם שמיטת קרקעות – שמיטה היא קודש לה' – כפי שיום השבת קודש לה'‪ .‬גם כאן‪ -‬בשמיטת כספים‪ -‬שמיטה לה'‪-‬‬
‫לכבוד ה' שנתן לו הממון‪] .‬הגרח"ד הלוי ז"ל‪ -‬עפ"י רבינו אברהם אבן עזרא זצ"ל[‬
‫]ב[‬
‫שער ב'‬
‫שמיטת כספים ‪ -‬הקדמה‬
‫"הגיעה עת שמיטת כספים"‬
‫"מקץ שבע שנים תעשה שמיטה‪ :‬וזה דבר השמיטה‬
‫שמוט כל בעל משה ידו‪ ...‬לא יגוש את רעהו‪ ...‬ואשר‬
‫יהיה לך את אחיך תשמט ידך" ]דברים ט"ו א'‪-‬ג'[‬
‫מצוה נדירה זו של "שמיטת כספים" ‪ -‬שהיא למעשה‬
‫אחת ל‪ 7 -‬שנים ‪ -‬והיא שנצטוינו בה בפרשת "ראה" ‪-‬‬
‫]בפסוקים הנז"ל[ וזמנה בסוף שנת השמיטה ‪ -‬כמ"ש‬
‫בפסוק הנזכר לעיל "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה"‬
‫והיינו שבסיום השמיטה בערבו של כ"ט אלול תשע"ה ‪-‬‬
‫עת כניסת ראש השנה תשע"ו והוא "מקץ" ‪" -‬שבע‬
‫שנים" ‪ -‬נשמטין כל החובות מהאחד לחבירו ]אלא אם כן‬
‫עשה "פרוזבול" ויבואר אי"ה בהמשך[ וזו עיקרה ‪ -‬מצוה‬
‫שבין אדם לחבירו ‪ -‬מעין דיני הלוואות‪ ,‬הידועות כמצוות‬
‫שבין אדם לחבירו ]וגם מרן השו"ע שהזכיר דיני שמיטת‬
‫כספים בלבד )לא שמיטת קרקעות( כתבם וכנסם בדיני‬
‫הלוואות בחושן משפט )סי' ס"ז([‪ .‬וכידוע שהלוואה‬
‫שהיא ממצוות החסד ‪ -‬עומדת בראש סולם העדיפויות‬
‫של סדרי הצדקה ומעלותיה‪ .‬וכיון שכן הרי זו עוד זכות‬
‫לקראת הגאולה הקרובה ובאה שכן אמרו חז"ל ]מסכת‬
‫סנהדרין פ' חלק[‪" :‬שאלו את ר"א‪ :‬מה יעשה אדם‬
‫ויינצל מחבלו של משיח? אמר להם‪ :‬יעסוק בתורה‬
‫ובגמילות חסדים"‪ .‬ועוד אמרו שע"י מצות הצדקה‬
‫תהיה הגאולה שנאמר‪" :‬ציון במשפט ‪ -‬תפדה ושביה ‪-‬‬
‫בצדקה"‪).‬ישעיה א'‪-‬כ"ז(‬
‫וזא"ת למודע"י שבכל זאת אנו מקיימים בהשמטת‬
‫החובות‪ ,‬בסיום השמיטה‪ ,‬מצוה דרבנן גמורה של‬
‫"שמיטת כספים" ולא דאורייתא ]מן התורה[ כפי‬
‫שבפסוק לעיל‪ ,‬מדוע?‬
‫התורה ציותה בפרשת ראה "וזה דבר השמיטה ‪ -‬שמוט"‬
‫אמרו חז"ל ]גיטין לו‪ .‬מו"ק ב‪ :‬ועוד[ "בשתי שמיטות‬
‫הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקעות ]החזרת קרקעות‬
‫לבעליהן ‪" -‬יובל" ושחרור עבדים[ ואחת שמיטת כספים‬
‫ וכיון שכבר כ‪ 151-‬שנים מלפני חורבן בית א' )גלות ‪2‬‬‫וחצי השבטים( כבר לא נוהגים שמיטת קרקעות מן‬
‫התורה ]כיון שכתיב "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה"‬
‫)פרשת "בהר"( דרשו חז"ל "בזמן שכל יושביה עליה"‬
‫)ערכין ל"ב‪ - (:‬ואין כל העם היהודי בארץ ‪ -‬מאז ועד‬
‫ימינו‪] .‬ויש עוד תנאי – עפ"י הסבר הגמ' )ערכין שם( בזמן‬
‫ש"כל יושביה עליה"‪ -‬ובמקומן – כל שבט במקומו – ולא‬
‫מעורבין![ אם כן גם שמיטת כספים נוהגת מדרבנן‪ .‬לכן‬
‫כל השמטת החובות היא מצוה דרבנן ‪ -‬וכמובן לא תהא‬
‫קלה בעיניך מצוה דרבנן‪ ,‬שכבר אמרו חז"ל בעירובין "כי‬
‫טובים דודיך מיין" ]שיר השירים[ שחמורים דברי‬
‫סופרים ]דרבנן[ מיינה של תורה ]מצוות התורה[‪.‬‬
‫במעלת מצוה זו כותב מרן החיד"א ז"ל בספרו "נחל‬
‫קדומים" )ראה מסגרת ממול( "ע"י קיום "שמיטת‬
‫כספים" באה מחילת עוונות לישראל ]ולא חילק הרב ז"ל‬
‫בין "שמיטה" דרבנן או דאורייתא ‪ -‬העורך[ והדבר בא‬
‫מידה כנגד מידה‪ :‬אם אין ישראל גובים שטרותיהם‬
‫בשמיטה ]כלומר ‪ -‬במוצאי השמיטה ‪ -‬העורך[ אף‬
‫הקב"ה לא יגבה עבירות שלהם‪ ...‬כי סגולת השמיטה‬
‫שלא יגבה הקב"ה העבירות"‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫מצוות שמיטת הכספים כעת הוגבלה עם חידוש תקנת‬
‫"הפרוזבול" ע"י הלל הנשיא ]ראה בהמשך[ וזאת מחמת‬
‫כמה סיבות ועיקרן ‪ -‬שלא יימנעו מהלוואה זה לזה ‪-‬‬
‫ודבר זה ברור שכאשר בקרוב בימינו ממש שיהיו כל‬
‫ישראל על אדמתן ‪ -‬ותהיה שמיטת כספים מן התורה ‪-‬‬
‫לא יהיה תוקף ל"פרוזבול" ובכל זאת כתבו באחרונים‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫שגם אם אדם ערך "פרוזבול" כדאי שילווה סכום מה‬
‫לחבירו אחר חתימת הפרוזבול ‪ -‬ויתנה עימו שזמן‬
‫הפרעון בסוף השמיטה ]עד כ"ט אלול[ וכשיבא הלה‬
‫ויחזירהו לו אחר ראש השנה יאמר לו "משמט אני" כדי‬
‫לקיים תקנת חז"ל של שמיטת כספים ]שעיקרה מן‬
‫התורה[ וממילא זו היתה מטרתן ז"ל להמשיך להנהיג‬
‫שמיטת כספים בכל העולם כפסק מרן שו"ע ]ורוב‬
‫האחרונים[ כדי שלא תשתכח תורת "שמיטת כספים"‬
‫מישראל‪] .‬פירוט הלכה זו‪ -‬בעמ' ט"ו הלכה כ"ד[‪.‬‬
‫אחת המצוות בשמיטת כספים היא שלא נמנע מלהלוות‬
‫ בהיבט החברתי שבזה‪ ,‬מצד הממון שבמצוה זו‪ ,‬שאינה‬‫מצוה קלה כלל‪ ,‬שמא יתגנב בליבו של האדם "לאמר‪,‬‬
‫קרבה שנת השבע‪ ,‬שנת השמיטה ורעה עיניך באחיך‬
‫האביון" ‪ -‬מחשש שלא יפרע לו בזמן וסיום שנת‬
‫השמיטה ישמוט לו את חובו‪ .‬יש כאן גדר "חטא" ואדם‬
‫נקרא חלילה "בליעל" ‪ -‬דבר השווה בהגדרתו ל"יצאו‬
‫אנשים בליעל" ]עיר נדחת ‪ -‬עבודה זרה[‪ ...‬ממש כך‬
‫והאדם מצווה להתעלות מהרהורים אלו ולא לחשוש‬
‫לאבדן כספו ואז ממילא "יברכך ה' אלקיך בכל מעשיך‬
‫ובכל משלח ידך"‪.‬‬
‫קרבה שנת השבע‬
‫"השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר‬
‫קרבה שנת השבע"‬
‫הגדיל האזהרה בזה יותר מהצדקה‪ ,‬שאמר‪:‬‬
‫"השמר" "בליעל"! מדוע? שמשה רבינו ע"ה הזהיר‬
‫לבני ישראל על הצדקה כי על ידה נבנית השכינה‬
‫הקדושה ‪ -‬שפוגמים בה אם לא יתנוה‪ .‬וכאן ‪ -‬אם‬
‫מנעתם צדקה בשנת השמיטה הפגם גדול יותר מכל‬
‫השנים כי שנת השמיטה מיוחדת לשכינת עוזינו ‪-‬‬
‫ששנת השמיטה שנת מנוחתה וחגה ושבתה וכל‬
‫מועדה ‪ -‬כולה מנוחה לה והפוגם בזמן מנוחתה‬
‫וחופתה ‪ -‬שזה פגם גדול ‪ -‬והוא נקרא "בליעל" היינו‬
‫פורק עול מלכות שמים לכן הזהיר על זה "השמר לך‬
‫פן יהיה" וכו' ומסיים "וקרא עליך אל ה' והיה בך‬
‫חטא"‪ .‬דהיינו חטא ממש הוא הסט"א ידבק בך‬
‫ותהיה מחלקו )ח"ו( אלא "נתון תתן לו ולא ירע‬
‫לבבך בתתך לו" הנתינה תהיה בלב טוב ובגלל זה‬
‫"יברכך ה' אלקיך"‪.‬‬
‫]"פתוחי חותם" למרן אביר יעקב אביחצירא זיע"א[‬
‫השמטת חובות – השמטת עבירות‬
‫פתח מרן החיד"א ז"ל )נחל קדומים‪-‬פר' בהר(‪ :‬אמרו‬
‫רז"ל‪ :‬אמר הקב"ה‪" :‬אם אין אתם גובים חובות‬
‫ושטרות בשמיטה‪ ,‬גם אני לא אגבה עבירות שלכם"‪.‬‬
‫ופירשו ז"ל‪ :‬עה"פ‪" :‬הנה ה' ניצב על חומת אנך"‬
‫)עמוס ז'( – כבעל חוב ושטרו בידו‪ .‬ובזה אתי שפיר‬
‫כיון שאין גובין חובות ושטרות בשמיטה‪ ,‬מידה כנגד‬
‫מידה‪ ,‬שהקב"ה לכנסת ישראל )עם ישראל( הוא‬
‫כבעל חוב‪ ,‬ושטרו בידו‪ ,‬לא יגבה שטרו מעוונותיהם‪.‬‬
‫והיינו דכתיב בשמיטה "אל תונו" כי סגולת השמיטה‬
‫שלא יגבה העבירות‪ ,‬לכן ציוה הוא יתברך "אל תונו"‬
‫דבהונאה – ה' ניצב כבעל חוב ושטרו בידו‪.‬‬
‫שמיטת כספים‬
‫שער ב'‬
‫כללים ויסודות בשמיטת כספים )ג(‬
‫מחלוקת ראשונים בעניין שמיטת כספים בזמן הזה‬
‫‪ ‬נוהג מדאורייתא אף בזה"ז‪ :‬זו סברת בעל העיטור –‬
‫כפי שכתב גם בעל כפתור ופרח וזו גם סברת התשב"ץ‬
‫]בדעת הרשב"ג באזהרות לתרי"ג המצות[‪) .‬בעל העיטור‬
‫הוצ' הגר"מ יונה( )ויש חולקים בהבנת בעל העיטור(‪.‬‬
‫‪ ‬אינו נוהג כלל – רק מדרך חסידות‪:‬‬
‫עפ"י רבה ורבנן דבי רב אשי )גיטין לו‪:‬לז‪ (.‬כן סברת רב‬
‫נטרונאי גאון‪) .‬הראב"ד( ‪ .‬ר' יהודה ב"ר יקר‪ .‬הרז"ה –‬
‫בעל המאור‪ .‬ס' האשכול‪ .‬המאירי – וכן סברת הרי"ף –‬
‫לדעתו‪) .‬וכ"ד בעל העיטור לד' הרשב"ש(‪ .‬ותפא"י‬
‫)שביעית מ"ג( ‪.‬‬
‫‪ .‬וכ"ד הרמ"א )חו"מ ס"ז ס"א( שנטה הקו ללמד זכות‬‫על המקילים שלא מקיימים שמיטת כספים כלל ובנה‬
‫עצמו על הראשונים הללו – ועפ"י סברת המהר"י קולון‬
‫ומהרי"ל ותרומת הדשן‪.‬‬
‫‪ ‬נוהג מדרבנן בזמן הזה‪ :‬עפ"י רבנו הקדוש – )גיטין‬
‫לו‪-:‬לז‪ (.‬כן דעת רוב הפוסקים – ככולם‪ :‬הרי"ף )לד'‬
‫רמב"ן(‪ .‬הרמב"ם‪ .‬הרא"ש‪ .‬הרמב"ן ]מכות )ג‪ (:‬גיטין‬
‫)ל"ו‪ (:‬ובפר' בהר עה"ת[ )וחזר בו מ"ש בס' הזכות דהוי‬
‫ד"ת(‪ .‬תשובות הגאונים‪ .‬הראב"ד )וחזר בו ממ"ש שזה‬
‫חסידות( רש"י‪ .‬ורבינו תם )ס' הישר( ראבי"ה‪ .‬בעל‬
‫התרומות‪ .‬רשב"א )גיטין ובתשובותיו(‪ .‬ריטב"א‪ .‬ר"ן‪.‬‬
‫נמק"י‪ .‬סמ"ג‪ .‬סמ"ק‪ .‬ס' יראים‪ .‬אורחות חיים‪ .‬החינוך‪.‬‬
‫‪ .‬יש לציין שבדעת הרמב"ם גופו בעניין שמיטת קרקעות‬‫נחלקו המפרשים‪:‬‬
‫‪ ‬דעת הכסף משנה – שדעת הרמב"ם ששביעית בזמן‬
‫הזה היא מהתורה – ורק שמיטת כספים היא מדרבנן‪.‬‬
‫‪ ‬דעת מהר"י קורקוס והמשנה למלך – שלדעת רמב"ם‬
‫תמיד שביעית בזה"ז‪ -‬מדרבנן לכל דיניו וענייניו‬
‫)קרקעות‪/‬כספים(‪.‬‬
‫ וכן הלכה נפסקה במרן שו"ע ]חושן משפט )סימן ס"ז‬‫ס"א([ שמדברי סופרים שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה‪-‬‬
‫אף בחוץ לארץ‪ .‬וכדלקמן‪.‬‬
‫היוצא מכאן – שכל ה‪-‬ג' מצוות שנתחייבנו בהם בפר'‬
‫ראה )מן התורה( – בעניין "שמיטת‪-‬כספים" ]והובאו‬
‫לעיל במבוא שער זה[ – כולן נוהגות היום מדרבנן ]לד'‬
‫מרן שו"ע ורוב הפוסקים[‪:‬‬
‫ ‪ 2‬מצוות "לא תעשה" מדרבנן‪:‬‬‫‪ ‬לא לתבוע חוב שעברה עליו שביעית )אא"כ עשה‬
‫פרוזבול(‬
‫‪ ‬לא להימנע מלהלוות לעני קודם שתצא שביעית‪.‬‬
‫ ‪" 1‬מצות עשה" מדרבנן‪ :‬להשמיט החובות בכניסת‬‫השמינית‪] .‬בס' השמיטה להגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל‬
‫יהת המהרי"ל דיסקין‬
‫תמ ָ‬
‫)פי"ג ס"ב ובהערה ‪ (1‬הביא ִ‬
‫ז"ל – שכיום ששמיטת כספים היא מדרבנן )עפ"י הכרעת‬
‫מרן שו"ע – כנז"ל( – מנין שיש איסור להמנע מלהלוות?‬
‫אך מסתבר שמאחר שחז"ל תיקנו בזה"ז דין "שמיטת‬
‫כספים" יש ג"כ איסור להימנע מלהלוות מדרבנן – עי"ש‬
‫)וכ"כ המאמ"ר מרדכי אליהו זצ"ל עמ' קל"ז(‪ .‬וממילא‬
‫מובן שכל הג' מצוות הנז"ל‪ -‬נהפכות כולן בזמנינו‬
‫למצוות דרבנן‪ :‬לא להמנע מלהלוות‪ .‬לא לתבוע חוב‬
‫ולהשמיט החוב‪ -‬מדרבנן![‬
‫אמנם יש אחרונים שסוברים שהלאו "לא להמנע‬
‫מלהלוות קודם )סוף( שמיטה" גם בזה"ז נוהג מן התורה‬
‫]"בכור שור" )מכות ג'(‪ .‬והגרש"ז אויערבאך ז"ל )מנחת‬
‫שלמה סי' מ"א ס"א הערה ‪ (1‬תמך בדעתו של ה"בכור‬
‫שור" תחילה אך לבסוף כתב צדדים לכאן ולכאן ולא‬
‫הכריע[‪.‬‬
‫]ג[‬
‫היכן נוהגת מצוה זו ואימתי?‬
‫מצות שמיטת כספים – תלויה במצות שמיטת קרקעות‬
‫]היינו יובל – שבו היו הקרקעות חוזרות ביובל לבעליהן[‬
‫וכיון שהיובל לא נוהג בימינו‪,‬כיון ש"אין כל יושביה עליה"‬
‫ועד ימינו אלו קצת למעלה מ‪ -50% -‬בלבד מיהודי העולם‬
‫– בארץ‪ ,‬ודין זה לא תלוי כלל בבניין בית המקדש ]ועוד‬
‫תנאי‪ -‬שכל השבטים יהיו במקומן )ערכין ל"ב([ – לכן הוא‬
‫הדין ששמיטת כספים מן התורה – שתלוי ביובל – לא‬
‫נוהגת בימינו‪ .‬אך גזרו חז"ל שתנהג שמיטת כספים –‬
‫מדרבנן ומטעם "שלא תשתכח תורת שמיטת כספים‬
‫מישראל" ]וכמו שאמרו כעין זה בהפרשת חלה "שלא‬
‫תשתכח תורת חלה מישראל"[ והחידוש בזה‪ ,‬דהרי‬
‫שמיטת קרקעות – שביעית – דרבנן בזמן הזה ]כל מה‬
‫שקשור לעבודות האדמה ופירות שביעית – נוהגים בארץ‬
‫ישראל בלבד[ – מצוה התלויה בארץ‪ .‬אך שמיטת כספים‬
‫אינה תלויה בארץ – אלא מצוה התלויה בגוף – לכן פסק‬
‫מרן שולחן ערוך ]"חושן משפט" סי' ס"ז ס"א[ שמצוה זו‬
‫נוהגת בכל מקום – אף בחו"ל במקומות הרחוקים מארץ‬
‫ישראל‪ .‬וכדעת הרמב"ם ז"ל )הל' שמיטה ויובל פ"ט‬
‫ה"ב‪/‬ג(‪.‬‬
‫ ודלא כמ"ש הרמ"א שיש מקומות ]הרחוקין מארץ‬‫ישראל[ שהקילו בכך ומטעם שאין שמיטת כספים מן‬
‫התורה בזה"ז ‪ -‬דכך כתב "ערוך השולחן" אחר שהביא‬
‫טעמי המקילים‪..." :‬וכל אלו הטעמים חלושים הם והירא‬
‫את דבר ה' ינהוג בשמיטת כספים גם בזמן הזה ובכל‬
‫מקום ובפרט שיש תקנה בעשיית "פרוזבול" ובהרבה‬
‫מקומות נזהרים בזה גם עתה"‪ .‬וכן הסכימו כל הפוסקים‬
‫האחרונים ז"ל ובדורנו שליט"א‪.‬‬
‫מדוע לא תקנו "זכר" גם ליובל?‬
‫בזמן הזה נוהגת "שביעית" על כל דיניה – לרוב ככל‬
‫הפוסקים מתקנת רבנן בלבד‪ .‬ומצוות כמו "שמיטת‬
‫כספים" ו"חלה" – נוהגות גם בזמן הזה מטעם "שמא‬
‫תשתכח – תורת שמיטת כספים מישראל" – "שמא‬
‫תשתכח תורת חלה מישראל" )כנז"ל(‪.‬‬
‫ֵכר" גם ליובל – מטעם‬
‫‪ ‬א"כ קשה‪ -‬מדוע לא תקנו "ז ֵ‬
‫"שמא תשתכח )שנת( היובל מישראל"? ]הסמ"ע )סי' ס"ז‬
‫בחו"מ סק"ב( מבאר הקושיא‪ :‬שיתקנו זכר ליובל‬
‫בהשמטת קרקעות‪ .‬וזכר לשביעית וליובל בשביתת הארץ‬
‫בחרישה וזריעה[‪ .‬‬
‫= מצאנו בראשונים ז"ל )תוס'‪/‬ר"ן( ובאחרונים‬
‫)סמ"ע‪/‬פרישה( ‪ 2‬תירוצים לפחות‪:‬‬
‫א( תוספות ]גמ' גיטין )ל"ו‪ (:‬ד"ה ותקון[‪" :‬משום שאין‬
‫רוב ציבור יכולין לעמוד בה )בגזירה זו של היובל( ליאסר‬
‫בעבודת הקרקע ב' שנים רצופות‪ .‬ע"כ‪) .‬הרי יובל – היא‬
‫שנת ה‪ 50-‬ולפניה ה‪ – 49-‬היא השמיטה השביעית במחזור‬
‫היובל(‪ .‬וכ"כ הר"ן )על האלפס‪-‬גיטין‪ -‬שם(‪ .‬‬
‫ב( הסמ"ע‪/‬פרישה ]הוא הגאון ר' יהושע וולק ז"ל בעל‬
‫ספר מאירת עיניים – סמ"ע על שו"ע חושן משפט )ס"ז‬
‫סק"ב( בעל ה"פרישה‪-‬ודרישה" על טור‪-‬חו"מ )פרישה ס"ז‬
‫סק"ג([‪ :‬כיוון שקדושתן )של היובל והשביעית( תלויה‬
‫בארץ ישראל ולא שייכת בחו"ל‪ .‬וכיון דלא שייך לעשות‬
‫בהן דבר בחו"ל ) ֵז ֵכר( – גם בארץ ישראל לא תקנוהו‪,‬‬
‫משא"כ שמיטת כספים שהיא חובת הגוף! ‪ ‬‬
‫]נ‪.‬ב חידושו של הסמ"ע‪ -‬מעצמו – אך כתב שרש"י ז"ל‬
‫בפירושו לדף ל"ו‪ .‬שם בגיטין – מסייע לטעמו זה[‪.‬‬
‫]וע"ע גם בשו"ת המבי"ט )סי' –ס"ד( ושו"ת המהרשד"ם‬
‫)סי' ל'‪ .‬ס"א‪ .‬קפ"ו([‪].‬ע"ע מהרש"א )גיטין ל"א ‪ :‬ד"ה‬
‫ותקון רבנן([‬
‫]ד[‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫שער ב'‬
‫כללים ויסודות בשמיטת כספים )ב(‬
‫נוהגת גם בנשים‬
‫** מצות "שמיטת כספים" נוהגת גם באנשים וגם בנשים‬
‫דאינה מצות עשה שהזמן גרמא לפטור נשים מ‪ 2-‬סיבות‪:‬‬
‫ נוהגת כל הזמן ‪ -‬גם אחרי השמיטה ‪ -‬זמנה ]להשמיט ‪-‬‬‫ולא לתבוע[‪.‬‬
‫ יש בה גם מצות "לא תעשה" ]ולא רק "עשה"[ "ובלא‬‫תעשה" גם נשים נצטוו ]חוץ מ‪-‬ג' מצוות ל"ת ‪ -‬קידושין פ"א‬
‫מ"ז[‪.‬‬
‫אין מברכין על מצוה זו‬
‫ כיון שזו מצוה שאין בה מעשה ]תשובות הרשב"א‪/‬‬‫הרמב"ן‪ /‬הרד"א ועוד[‪.‬‬
‫‪ -‬כיון שהיא תלויה בדעת אחרים ]כמו מצות צדקה[‬
‫]דהיינו כאן אם הלווה לא יבא לשלם ‪ -‬לא ישמט[ ]וכאן יש‬
‫סוברים שעל המלווה לומר "משמט אני" דאי לאו לא משמט[‪.‬‬
‫)בעל העיטור(‪.‬‬
‫ כיון שאין מברכין על מצוה שיש בה צער ]המלוה מצטער‬‫על אי‪-‬החזרת חובותיו[‪) .‬עפ"י הרשב"א(‬
‫]"ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" ‪ -‬ס' "דיני שביעית"[‪.‬‬
‫שמיטת כספים ‪ -‬אפקעתא דמלכא או דגברא?‬
‫לרוב ככל הראשונים ‪ -‬שמיטת כספים היא אפקעתא‬
‫דמלכא ‪ -‬דהיינו מצד התורה החובות נשמטים מאליהם‬
‫בכניסת השנה השמינית ‪ -‬ואין צורך שהמלווה יאמר‬
‫"משמט אני" ]בית יוסף‪/‬חושן משפט סימן ס"ז מרדכי‪/‬גיטין[‬
‫]וכ"כ מנחת חינוך )מצוה תע"ז( וכתב שם שיש ראיות גמורות מן‬
‫הש"ס )גיטין לז‪] [:‬וכ"כ בגליון הש"ס על ר"ה ‪ -‬ירושלמי )פ"ג ה"ה([‪.‬‬
‫]‪ .-‬אמנם בעל היראים ]רבינו אליעזר ממיץ ז"ל[ )סי' קס"ד( חולק‬
‫וסובר ששמיטת כספים היא "אפקעתא דגברא" ‪ -‬וחייב לומר‬
‫"משמט אני" כדי שיישמטו החובות – הובא שם במנחת‪-‬חינוך )תע"ז‬
‫הערה ג'([‪.‬‬
‫‪ .‬והנפק"מ בזה דאמרינן אפקעתא דמלכא ‪ -‬שאם יתבע‬‫המלוה את חובו אחר השמיטה )כשלא עשה פרוזבול(‪,‬‬
‫דמלבד ‪ 2‬איסורי השמיטה )לשמט החוב‪ -‬עשה‪ .‬ולא‬
‫לתבוע חובו‪ -‬לאו( עובר גם על איסור גזילה!‬
‫ודבר נוסף‪ :‬חרש שוטה וקטן שאינם בני מצוות שהיו‬
‫להם מעות שזכו בהן בין ע"י ירושה בין ע"י שכר פעולה‬
‫לאחר‪ -‬ועברה שמיטה )בלא פרוזבול( ‪ -‬נחלט החוב‬
‫והלוו ֵ‬
‫ואבד‪ -‬כיון ששמיטת כספים אפקעתא דמלכא הוא‪] .‬מנחת‬
‫חינוך )תע"ז‪/‬סק"ב( אנצ' תלמודית ערך אפקעתא דמלכא‪/‬ח"ב‪/‬ברית‬
‫עולם עמ' פ"ד[‪.‬‬
‫הדינים בשמיטת כספים‬
‫בנוסף למ"ש לעיל )עמ' ג'( בעניין המצוות בשמיטת‬
‫כספים‪ -‬סיכם ב"ברית עולם" )עמ' פ"ד ה"ז ופ"ה הי"א(‬
‫‪ 2‬דינים בשמיטת כספים‪ :‬א‪ .‬איסורא )עשה ולאו(‬
‫ב‪ .‬ממונא )שהחוב נפקע( ו‪ 2-‬נפק"מ בזה‪ (1 :‬לגבי חש"ו‪-‬‬
‫לאו בני איסורא נינהו מ"מ חובם פקע‪ (2 .‬לגבי ספיקות‪-‬‬
‫עי"ש בב"ע‪.‬‬
‫מצות "שמיטת כספים" נוהגת בסופה‬
‫בתורה )דברים ט"ו‪-‬א'( כתיב‪" :‬מקץ שבע שנים תעשה‬
‫שמיטה"‪ .‬ולמדו מכאן חז"ל )ערכין כ"ח‪ִ ) (:‬ס ְפ ִרי פר' ראה(‬
‫שהשביעית‪ -‬משמטת )כספים( בסופה‪ .‬ולמדו גם )במדרש(‬
‫מגזירה שוה "מקץ" כאן ל"מקץ שבע שנים במועד שנת‬
‫השמיטה )וילך( – מה שם בסופה גם כאן בסופה‪,‬‬
‫שהשמטת הכספים היא )אחר( בסיום שנת השמיטה‪.‬‬
‫‪ .‬ורוב הראשונים ז"ל רמב"ם‪ .‬סמ"ג‪ .‬רמב"ן )עה"ת(‬‫רבינו בחיי ועוד הבינו מפשט הכתוב )מלבד הלימוד‬
‫הנז"ל( שהכוונה "קץ" – סוף‪ ,‬סוף השנה השביעית ]וראה‬
‫שבפי' הראב"ע עה"ת כתב "מקץ" – לשון תחילת השנה! וכ'‬
‫הרמב"ן )שם עה"ת פר' ראה( שהמדקדקים כולם סברו כן –‬
‫אח"כ דחה פירושם‪) .‬וכ"ד רבינו בחיי כרמב"ן( ומבאר הרמב"ן‬
‫שאמנם כוונת הכתוב "תעשה שמיטה" אכן על השבתת‬
‫הקרקע מחריש וקציר כמ"ש "והשביעית תשמטנה ונטשתה"‬
‫ולא האריך בזה כיון שהזכירם )בפר' בהר( אך הוסיף כאן‬
‫מצות שמיטת כספים – היכן? – בפס' "כי קרא שמיטה לה'" –‬
‫שמיטה בכל העניינים![‬
‫כיון דכתיב "מקץ" שבע שנים תעשה שמיטה" והיינו‬
‫בשקיעת החמה של כ"ט אלול תשע"ה ‪ -‬עם יציאת שנת‬
‫השמיטה ‪ -‬וכניסת השנה השמינית ]תשע"ו[ ‪ -‬נשמטין כל‬
‫החובות ‪ -‬ואסור לתבוע יותר חובותיו ]אלא אם כן ‪ -‬עשה‬
‫פרוזבול[‪.‬‬
‫‪ ‬האם יש טעם לגזירת הכתוב ששמיטת כספים משמטת‬
‫בסופה – ולא בתחילתה כמו בשמיטת קרקעות?‬
‫‪ ‬תירוץ נפלא מצאנו בס' מעם לועז בשם ערך השולחן )סי'‬
‫פ"ז( שהטעם לכך שאם שביעית היתה משמטת מתחילת השנה‬
‫לא היו העניים מוצאים מי שילווה להם מעות‪ ,‬שהיו חוששים‬
‫המלווים שהשביעית תשמט את חובם‪ .‬אבל עכשיו שמשמטת‬
‫בסופה יכולין העניים ללוות ולפרוע במשך כל השנה השביעית‬
‫וז"ש "השמר לך‪ ...‬לאמור קרבה שנת השבע" ‪) -‬שאם( תחשוש‬
‫להלוות אפי' קודם שתכנס השביעית ‪ -‬שמא לא יפרע לך‪.‬לכן‬
‫"נתון תתן לו" ‪ -‬אתה יכול להלוות כמה פעמים "ולא ירע‬
‫לבבך בתתך לו" ‪ -‬כי יש לו זמן שנה תמימה לפרוע לך ע"כ‪ .‬‬
‫‪ ‬ייתכן‪ -‬כך נלע"ד ‪ -‬שכל תירוץ נפלא זה רמוֹז נרמז בפי'‬
‫הרמב"ן הנז"ל עה"ת ]דברים‪-‬ראה‪-‬פט"ו פס' א'[ שכתב בסוף‬
‫פירושו שם פס' א'‪..." :‬כי מ"ש חז"ל "מקץ"‪ ...‬שאין משמטת‬
‫כספים אלא בסופה ‪ -‬שהוא מדרש שלא אמר "השנה השביעית‬
‫תעשה שמיטה" ירמוז כי בסוף השבע תהיה שמיטה יותר מן‬
‫ההתחלה ורצונם בקץ הזה שהוא חוץ ממנו – ויכול אדם‬
‫לתבוע חובו עד יום אחרון של שנת השמיטה ולא תשמט עד‬
‫הלילה" וכו'‪ .‬‬
‫‪ ‬תירוץ נוסף מצאנו בדברי הרה"ג המקובל והחסיד רבי‬
‫אליהו מני מחברון זצ"ל ])הובא ברב פעלים ח"א סוד ישרים‬
‫סי' י"א(‪ .‬הרב בן איש‪-‬חי ז"ל עצמו נשאל בין היתר בזה והוא‬
‫נתעורר בענין ושאל להרה"ח ר"א מני מחברון שענה לו[‪:‬‬
‫"בודאי הגמור שכל דבר אין מעלתו אלא דוקא בהיותו שלם ‪-‬‬
‫ולכן אחר תשלום השנה )שמיטה( שנגמר תיקונה ‪ -‬משמטת"‬
‫]וכתב הבא"ח ז"ל שלא הבין דבריו בזה‪ .‬ושם הביא תירוץ נוסף ‪ -‬אך‬
‫הוא עפ"י תורת הקבלה‪ -‬מספר אשל אברהם על המצות ‪ -‬ואכמ"ל[‪.‬‬
‫תקנת הפרוזבול‬
‫** כפי שצויין ‪ -‬כיום מצות "שמיטת כספים" דרבנן ולא מן‬
‫התורה ]כיון שרוב היהודים בעולם אינם בארץ ישראל ‪ -‬ודבר‬
‫זה נוהג כך החל מסוף בית ראשון ‪ -‬עת גלות שבטי ראובן וגד‬
‫וחצי שבט מנשה )‪ 151‬שנים קודם חורבן הבית( מעבר הירדן‬
‫המזרחי ]ומכאן ראיה ברורה שישיבתן של ‪ 2‬שבטים וחצי אלו‬
‫בעבר הירדן המזרחי היתה נחשבת כישיבתן בארץ ממש‬
‫]והתקיים הפסוק "דרור בארץ תהיה לכל יושביה" ‪" -‬בזמן‬
‫שכל יושביה עליה" )ערכין ל"ב( וברגע גלותן משם‪ -‬נחשבת‬
‫היא גלות לכל הארץ ‪ -‬לכל השבטים ואין רוב יושביה עליה[‬
‫]וכן מפורש בירושלמי‪ -‬שביעית פ"י ה"ב[‪.‬‬
‫בשלהי בית שני ‪ -‬תיקן הלל ובית דינו "פרוזבול" ‪ -‬שלא‬
‫יישמטו החובות ]משנה דשביעית פ"י מ"ג[‪:‬‬
‫‪ ‬הגמ' בגיטין )ל"ו ע"א וע"ב( היקשתה ‪ 2‬קושיות חשובות‬
‫בסוגיית הפרוזבול‪:‬‬
‫‪ ‬קושיא א'‪ :‬כיון שיש מצות‪-‬עשה מן התורה של השמטת‬
‫חובות ב)סוף( שביעית איך הלל תיקן "פרוזבול" וביטל מצוה‬
‫מן התורה?‬
‫תירוץ הגמרא‪ :‬תקנת הלל עפ"י סברת רבינו הקדוש שרק בזמן‬
‫שנוהגת מצוה זו דרבנן יועיל הפרוזבול ‪ -‬כגון בבית שני ובכגון‬
‫זה הלל יכול לבטלה או לסייגה‪) .‬אביי(‪.‬‬
‫‪ ‬קושיה ב'‪ :‬בזה"ז ששביעית אינה נוהגת מן התורה ‪ -‬א"כ‬
‫החוב לא נשמט‪.‬‬
‫שמיטת כספים‬
‫שער ב'‬
‫כללים ויסודות בשמיטת כספים )ג(‬
‫אז איך חכמים תיקנו שהשביעית תנהג מדרבנן ותשמיט‬
‫כספים? ]הרי נמצא שהלווה "גזלן" עפ"י חכמים )רש"י([!‬
‫‪ .‬תירוץ )א(‪-‬אביי‪ :‬יש כח לחז"ל לעקור דבר מן התורה ב"שב‬‫ואל תעשה" )כג' בשופר ולולב כשחל ר"ה‪/‬סוכות בשבת ‪ -‬לא‬
‫תוקעין ולא נוטלין ‪ 4‬המינים( וכן כאן – הכסף נשאר אצל‬
‫הלווה‪) .‬אם המלוה לא עשה פרוזבול(‬
‫‪ .‬תירוץ )ב(‪-‬רבא‪" :‬הפקר בית דין – הפקר"‪ .‬בין כששביעית‬‫נוהגת מן התורה )בזה"ז‪ -‬לפי רבנן( בין כשנוהגת מדרבנן )בזה"ז‬
‫– לפי רבינו הקדוש( חז"ל לא עקרו דבר מן התורה‪ ,‬אלא בדבר‬
‫של ממון עשו גדר וסייג כי הפקר בי"ד בממון – הוא הפקר ויש‬
‫כח לחז"ל לחייב את הלווה להחזיר את החוב‪) .‬עפ"י רש"י(‪.‬‬
‫* רש"י )בפירוש הנ"ל( הבין שתירוצן של רבא קאי גם אקושיא‬
‫ראשונה )וממילא מובן שחולק הוא על אביי בתירוץ הקודם(‪.‬‬
‫* תוספות – הבינו שרבא הסכים לתירוץ הקודם של אביי לעיל‬
‫– וחלק עליו בתירוץ ב' וממילא אין מחלוקת ביניהם בקושיא‬
‫א'‪.‬‬
‫ויש נפק"מ בין הדברים – ראה לקמן בקטע הבא‬
‫)הפרוזבול( ויוצא א"כ שהרמב"ם )עפ"י הכס"מ ומהר"י‬
‫קורקוס – לקמן( סובר כתוספות‪ .‬והראב"ד )להנ"ל( סובר‬
‫כרש"י‪.‬‬
‫‪ .‬פרוזבול‪ :‬תיבה זו קיצור של המושג הראשוני‪] :‬עפ"י הגמ'‬‫גיטין ושם ברש"י )ל"ו‪-‬ל"ז([‬
‫"פרוזבוליבוטי"‪ :‬פרוז‪ -‬תקנה‪ .‬בולי‪ -‬עשירים‪ .‬בוטי‪-‬עניים‪.‬‬
‫תקנה לעניים ולעשירים ‪ -‬כלומר כשראה הלל שהעשירים‬
‫נמנעים מלהלוות לעניים קודם ]סיום[ שנת השמיטה מחשש‬
‫השמטת חובם ויעברו בזה על "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך‬
‫בליעל" ]וזו תקנה לעשירים שיגן על כספם[ וגם שהעניים ימצאו‬
‫ממי להלוות כסף ]תקנה לעניים[ עמד והתקין את‬
‫הפרוזבוליבוטי ‪ -‬והיינו בקצרה‪" :‬פרוזבול" ]ביאור נוסף‪ :‬בית‬
‫דין המפקח שלא יקבל אחד מן העם נזק וירד מנכסיו )ערוך([‬
‫]וראה עוד לקמן )עמ' י"ג‪-‬ט"ו( בהרחבה הלכות פרוזבול[‪.‬‬
‫‪ .‬אכן לשון "פרוזבול"‪ -‬רומז יותר לעשיר שנצרך לתקנה זו ) של‬
‫פרוזבול( יותר מהעני )כדי שלא יישמט חובו( ואף שנתקן‬
‫הפרוזבול עבור שניהם‪) .‬ואם ננקוט את המילה "פרוזבול" ב‪-‬ל‪-‬‬
‫בסופה הרי האות ל' נחלפת באות ט' )דטלנ"ת אותיות הלשון (‬
‫אם כן יוצא לנו " פרוזבוט"‪-‬והוי הוכחה א"כ על שניהם‬
‫שהפרוזבול נתקן – שווה לעשירים ולעניים‪ ] .‬מהרש"א גיטין ל"ו‪/ :‬‬
‫מהר"ם שי"ף – שם[ ‪.‬‬
‫ וברש"ש על הש"ס )גיטין ל"ו( ‪ :‬מפרש דווקא כך ‪:‬‬‫"פרוזבול " –בול‪-‬לשון כמישה ) נובל ומתיישן( ומצוי דבר זה‬
‫אצל עניים ודמי ללשון סגי‪ -‬נהור ]בול עני‪ .‬ובכנוי ל' סגי נהור –‬
‫לעשיר[ נמצא א"כ שע"י קריאת השם "פרוזבול‪ ,‬איכא טפי‬
‫תקנה לעניים ‪.‬‬
‫ ישנו עוד תירוץ של תוספות – אנשי שם‪) -‬על הרי"ף‪ -‬גיטין‬‫ל"ו‪ (:‬נקרא כן "פרוסבול" להראות לעשירים )בול‪ -‬עשיר(‬
‫)כנזכר לעיל( שחששו חז"ל לתקנתם של אלו )להגן על‬
‫הלוואתם( ובזה יתרצו להלוות בלב שלם ‪.‬‬
‫ והקשו עוד על תקנת הפרוזבול –הרי אם המלווה מתנה‬‫בהלוואתו ללווה בנוסח של "ע"מ שלא תשמיטני השביעית"‬
‫א"כ מה צריך עוד את תקנת הלל הזקן? ותירצו כדי שלא‬
‫תשתכח תורת שמיטת כספים‪.‬‬
‫‪ ‬בירור‪ " :‬האם "מוסר שטרותיו לבית דין" הוי מתקנות הלל‬
‫הזקן או לא?‬
‫‪ - ‬תשובה מחלוקת משולשת היא בראשונים ז"ל ‪.‬‬
‫ובהרחבה ‪ :‬הנה זאת שנינו במס' שביעית )פ"י מ"ב( "‪ ...‬במלווה‬
‫על המשכון ‪ -‬והמוסר שטרותיו לבית דין – אינן משמיטין ‪.‬‬
‫]ה[‬
‫ועוד שם ) משנה ג' ( "פרוזבול – אינו משמט‪ .‬זה אחד מן‬
‫הדברים שהתקין הלל הזקן וכו'‪.‬‬
‫ובגמ' מכות )ג‪ ( :‬אמר ר' יהודה אמר שמואל ‪ :‬המלווה את‬
‫חבירו לעשר שנים השביעית משמטתו וכו' אמר רבא הכא במאי‬
‫עסקינן במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לבי"ד‪.‬‬
‫פירש"י – "מוסר שטרותיו לבי"ד – הוא הפרוזבול שהתקין הלל‬
‫שכתוב בו "מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים וכו'‪.‬‬
‫ותוספות בד"ה המוסר חולקין על רש"י "ולא נראה דבמפורש‬
‫תני במס' שבועות )פ"י מ"ב( המוסר שטרותיו לבית דין –אינו‬
‫משמט והדר קתני) מ"ג( "פרוזבול" – אינו משמט " משמע תרי‬
‫מילי נינהו ופרוזבול אינו מוסר שטרותיו לב"ד כרש"י וסיים‬
‫שם תוס' – ומוסר שטרותיו לבית דין מדאוריתא אינו משמט‪.‬‬
‫] והפני יהושע והריטב"א הסבירו ברש"י ז"ל שפרוזבול היינו‬
‫מוסר שטרותיו לבי"ד ופרוזבול נלמד ממוסר שטרותיו לבי"ד[‬
‫ גם מהרמב"ם ז"ל משמע כתוספות דהנה פסק) בפ"ט הט"ו‬‫מהלכות שמיטה ויובל( שהמוסר שטרותיו לבי"ד ואמר להם‬
‫אתם גבו לי חובי זה –אינו נשמט ואח"כ הדר ופסק בהלכה‬
‫שאח"כ )הט"ז(‪ :‬כשראה הלל הזקן שנמנעו מלהלוות זה את זה‬
‫ועוברין עמ"ש "השמר לך פן יהיה דבר" וגו' התקין הלל‬
‫פרוזבול כדי שלא ישמט החוב" הרי מפורש שעניין פרוזבול זה‬
‫דבר אחד ועניין מוסר שטרותיו לבי"ד זה עניין אחר ‪ .‬וראיתי‬
‫שהמהר"י קורקוס שם )פ"ט הט"ו( כתב שכן נראה מרוב‬
‫המפרשים שהסכימו לשיטה זו )של התוספות( וגם הרמב"ם‬
‫מדוייק מדבריו שמסירת שטרותיו לב"ד לחוד דאורייתא‬
‫ופרוזבול לחוד וכיון שמן התורה מועיל מסירת שטרות וע"ז‬
‫סמכו חכמים )הלל( לתקן פרוזבול ‪.‬‬
‫ ודעת הרמב"ן ז"ל )גיטין ל"ו( שהלל תיקן מלבד את דין‬‫הפרוזבול ‪ ,‬גם את עניין מסירת שטרותיו לבי"ד כדי שלא‬
‫ישמט החוב )ד"ה ומי איכא(‬
‫‪ ‬אם כן למסקנא יש לנו כאן ג' שיטות בעניין הפרוזבול‬
‫ומסירת שטרותיו לבי"ד ‪:‬‬
‫א( מוסר שטרותיו לבי"ד – היינו פרוזבול –]שיטת רש"י ז"ל‬
‫)מכות ג'([‬
‫ב( מוסר שטרותיו לבי"ד‪ -‬וגם תקנת פרוזבול – שתיהן‬
‫מתקנותיו של הלל הזקן ]רמב"ן )גיטין ל"ו‪ ( :‬ד"ה מי איכא[‬
‫ג( מוסר שטרותיו לבי"ד‪ -‬הוי מדאוריתא שאינו משמט ותקנת‬
‫פרוזבול דרבנן היא – מתקנות הלל הזקן – שאינו משמט ] תוס'‬
‫) מכות ג'( וכ"נ דעת הרמב"ם ושכ"כ מהרי"ק וכתב גם שכן‬
‫נראה – מרוב המפרשים[‬
‫"הפרוזבול" – עד אימתי ינהג?‬
‫מחלוקת ידועה בין הרמב"ם ז"ל]הל' שמיטה ויובל פ"ט הט"ז[‬
‫לבין הראב"ד ז"ל ]שם בהגה"ה[ – אימתי מועיל הפרוזבול?‬
‫‪ .‬לדעת הרמב"ם – כל זמן ששביעית‪/‬שמיטת כספים נוהגת‬‫מדרבנן אזי מועיל לערוך פרוזבול – ולגבות חובותיו גם לאחר‬
‫ששמטה השביעית‪ .‬אך כשתנהג שביעית מן התורה לא יהיה עוד‬
‫תוקף לפרוזבול – והשביעית משמטת – וטעמא טעים כיון‬
‫שחז"ל )הלל( אינם יכולים לבטל את מה שהתורה משמטת‬
‫וכ"ד הרע"ב וינין בועז )יתפא"י( ‪.‬‬
‫‪ .‬לד' הראב"ד – גם כששביעית תנהג מן התורה יכול אדם‬‫לגבות חובותיו אם ערך "פרוזבול" דתקנת הלל )פרוזבול(‪ ,‬עפ"י‬
‫רבא )בגמ' גיטין ל"ו‪ ,(:‬היא מטעם "הפקר בית‪-‬דין‪-‬הפקר"‪-‬‬
‫ותירוצו של רבא זה הוא העיקר בש"ס – והלכה כרבא א"כ‬
‫פרוזבול מועיל גם כששביעית נוהגת מדין תורה‪ .‬וכ"ד הרשב"א‬
‫והר"ן‪.‬‬
‫וראה ברדב"ז – כסף משנה ומהר"י קורקוס – ‪2‬‬
‫‪‬‬
‫תירוצים על הערתו של הראב"ד מהסוגיא‪ -‬ואכמ"ל[‪.‬‬
‫]ו[‬
‫כללים ויסודות בשמיטת כספים )ד(‬
‫חקירה האם "היובל" משמט כספים?‬
‫המשנה למלך ]הל' שמיטה ויובל פ"ט ה"א[ מביא את דרשת‬
‫ה"תורת כהנים" )בהר פ"ג(‪" :‬בשנת היובל הזאת" – זו )היובל(‬
‫מוציאה עבדים – ואין השביעית מוציאה עבדים‪ .‬והלא דין הוא‬
‫)ק"ו( ומה אם היובל שאינו משמט כספים – מוציא עבדים‪,‬‬
‫השביעית שמשמטת כספים – אינו דין שתוציא עבדים? תלמוד‬
‫לומר‪" :‬בשנת היובל הזאת" – זו מוציאה עבדים )היובל( ואין‬
‫השביעית מוציאה עבדים‪) .‬ועתה( ק"ו ליובל שישמט כספים‪ :‬ומה‬
‫אם השביעית – שאינה מוציאה עבדים משמטת כספים )בסופה(‬
‫יובל – שהוא מוציא עבדים – אינו דין שישמט כספים? תלמוד‬
‫לומר‪" :‬וזה דבר השמיטה )שמוט(" – שביעית משמטת כספים –‬
‫ואין היובל משמט כספים‪ .‬והיובל מוציא עבדים – ואין השביעית‬
‫מוציאה עבדים! ע"כ‪ .‬הרי לפנינו שיטת הברייתא דתורת כהנים‬
‫שזו גזירת הכתוב שרק השביעית משמטת כספים ולא היובל‪ .‬כן‬
‫כתב המנחת‪-‬חינוך )מצוה תע"ז סק"א( וציין למשנה המלך הנ"ל‬
‫שהביא דרשת התורת כהנים הנ"ל‪.‬‬
‫אכן זוהי שיטת הרמב"ם ז"ל שפסק כהת"כ ]הל' שמיטה ויובל‬
‫פ"י הט"ז[‪" :‬יתירה שביעית על היובל שהשביעית משמטת כספים‬
‫ָתר יובל על השביעית – שהיובל‬
‫ואין היובל משמט כספים‪ .‬וְ י ֵ‬
‫מוציא עבדים ומשמט קרקע )וזהו דין מכירת שדות האמור‬
‫בתורה( והיא מצות‪-‬עשה שנא' "גאולה תתנו לארץ"‪ ,‬יובל משמיט‬
‫קרקע בתחילתו – ושביעית אין משמטת כספים אלא בסופה‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫גם המהר"י קורקוס ז"ל תמך מקורותיו של הרמב"ם כהמשנה‬
‫למלך מתורת כהנים הנ"ל ומגמ' ערכין )כ"ח‪ .(:‬והרדב"ז והכסף‬
‫וס ְפ ִרי‪ .‬עומת זאת מצאנו בתלמוד‬
‫משנה ציינו לתורת כהנים ִ‬
‫הירושלמי בגמ' ראש השנה )פ"ג ה"ה( שיטה אחרת ושם מובאות‬
‫דעתן של רבי יודא )ששחרור עבדים מעכב היובל( ושל רבי יוסה‬
‫)שתקיעת שופר מעכבת היובל( אמנם סיכם שם רבי יוחנן‪:‬‬
‫"‪...‬אבל חכמים אומרים‪ :‬קידוש בית‪-‬דין )הכרזת בי"ד הגדול על‬
‫כניסת היובל( ותקיעת שופר )ביוהכ"פ ביובל( והשמט כספים‬
‫)בסוף שנת היובל( – משמיטין‪] .‬דהיינו ג' דברים אלו מעכבים את‬
‫היובל – ובלעדיהן‪ -‬אין יובל מקודש[ ושם לשאלת הגמ' – הרי‪,‬‬
‫קידוש בי"ד ותקיעת שופר – בתחילת שנת היובל‪ ,‬ואילו השמטת‬
‫כספים – בסופה! אז איך ינהג ויוקדש היובל – הרי אינן שווים?‬
‫תירץ רבי זעירה‪ :‬כיון שמתחילת שנת היובל דעתם לקיים מצוה‬
‫זו – שמיטת כספים‪) ,‬בסופה(‪ ,‬נחשב כבר שמקיימים אותה ‪ -‬וזה‬
‫עפ"י הפסוק בדניאל )י'( – "ויאמר אלי – אל תירא דניאל‪ ,‬למן‬
‫היום אשר נתת לבך להתענות לפני אלקיך – נשמעו דבריך" – כבר‬
‫נשמעו דבריך‪) .‬פני משה וקרבן העדה בהסבר הירושלמי( ולפלא‬
‫הוא שהפוסקים )כג' המנחת חינוך ומהר"י קורקוס‪ ,‬כסף משנה‬
‫ורדב"ז( ושאר ראשונים ז"ל )לקמן( לא הביאו לירושלמי –ובהגה'‬
‫למנחת החינוך )הוצאת מכון‪-‬ירושלים( הביאו בהערה )בסי' תע"ז‬
‫בירושלמי על המנח"ח( ירושלמי זה‪ ,‬וציינו לתירוץ הגליון הש"ס‪.‬‬
‫ובגליון הש"ס וברמב"ם )הוצ' פרנקל( ציינו לשיירי הקרבן שתמה‬
‫על הירושלמי שהוא היפך המדרש בתורת הכהנים‪.‬‬
‫אכן הגליון הש"ס )על הירושלמי להגרי"ש נתנזון ז"ל( תירץ‪-‬‬
‫דהירושלמי אזיל כסברת רבי ששמיטת כספים תלויה ביובל ]"וזה‬
‫דבר השמיטה‪ -‬שמוט" – ב‪ 2-‬שמיטות הכתוב מדבר וכו'‪-‬גמ' גיטין‬
‫)ל"ו‪ (.‬וכ"ה במו"ק )ב‪ (:‬וקידושין )ל"ח([ ועפ"י תוס' בר"ה )כ"ט‪(.‬‬
‫כל שאינו משמט כספים בשמיטה אינו ביובל‪ ,‬ה"ה כאן שמיטת‬
‫כספים בשמיטה מעכבת לקדושת היובל ]וכוונת גליון הש"ס שם‬
‫על מי שאינו משמט כספים בסוף השביעית שלפני היובל – שמעכב‬
‫את היובל[ ולפ"ז מובנת קושיית הירושלמי "והלא שמיטת כספים‬
‫משמטת בסופה?" דהיינו שמיטת כספים היא אפקעתא דמלכא‬
‫– ובע"כ הוא משמט שא"צ לשלם וגם אם נותן החוב ‪ -‬הרי‬
‫בתורת מתנה הוא דיהיב ליה‪ ,‬א"כ איך אפשר לעכב ליובל ‪ -‬הרי‬
‫זה נשמט מאליו? לכן תירץ כיון שמכוין עכ"פ שלא לשמט הוי‬
‫כאילו עבר ולא נשמט ‪ -‬ולכן מעכב‪ .‬הנה הקרבן העדה והפני משה‬
‫מפרשי הירושלמי נמשכו אחר הירושלמי וסברתו ולא ציינו‬
‫שהבבלי חולק או לדרשה בתו"כ שחולקת ממש עם הירושלמי‪.‬‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫ויתרה מזאת ‪ -‬התוס' ]בקידושין )לח‪ (:‬ד"ה השמטת כספים[ ג"כ‬
‫אזיל בסברתו זו שאין השמטת כספים ביובל ‪ -‬במפורש ‪ -‬כהתו"כ‬
‫וס ְפ ִרי‪ ,‬ומציין ירושלמי )דשביעית פ"י ‪ -‬וגיטין פ"ג( בעניין סברת‬
‫ִ‬
‫רבי ב‪ 2-‬שמיטות הכתוב מדבר וכו' ולא מציין כלל את הירושלמי‬
‫בר"ה )פ"ג ה"ה( ! וגם מרש"י שם )קידושין ל"ח‪ (:‬משמע בפשטות‬
‫שהיובל אינו משמט כספים ] וכ"מ ממהרש"א גיטין )ל"ו‪ (:‬ד"ה‬
‫ותקון )וכן ממהר"ם שיף([ ‪ .‬עוד כמה ראשונים ז"ל כמלאכים‬
‫פירשו הסוגיות בר"ה וקידושין ]בכללם המאירי‪ ,‬רשב"א‪ ,‬רמב"ן‪,‬‬
‫ריטב"א )וכ"כ בתורה תמימה פר' בהר‪/‬ראה([ וכתבו במפורש‬
‫שהיובל אינו משמט כספים‪ .‬הרי שכל הראשונים ז"ל נמשכו אחר‬
‫המדרש בתו"כ‪/‬ספרי ולא נקטו כירושלמי ‪ -‬ואפילו לא ציינוהו‬
‫כלל!‬
‫ואכן בתלמוד בבלי )ר"ה ט‪ (:‬מופיעה אותה מחלוקת כבירושלמי‬
‫ותמצית הדברים‪" :‬יובל היא" ‪ -‬ר' יהודה טוען שרק שחרור‬
‫עבדים – מעכב אך לא תקיעת שופר ולא שמיטת קרקעות‬
‫)החזרתן לבעליהן ‪" -‬ושבתם איש אל אחוזתו"(‪ .‬ור' יוסי סובר‬
‫שתקיעת שופר בלבד מעכבת‪ .‬א"ר יוחנן‪ :‬אבל דעת חכמים‪:‬‬
‫שלשתן מעכבות את היובל‪ :‬שחרור עבדים תקיעתשופר‪ .‬שמיטת‬
‫קרקעות‪ .‬היפה עיניים )שם( משווה גמ' זו לירושלמי וגורס‬
‫בירושלמי במקום "קידוש בי"ד" ‪" -‬שלוח עבדים" ומ"מ מדי‬
‫מחלוקת לא יצאנו שהשמט כספים עפ"י הירושלמי מעכב היובל‬
‫]גם ס' תורתן של ראשונים על הירושלמי ציין ההבדל בין הבבלי‬
‫לירושלמי בזה[‪ .‬וגם התמיהה איך לא צויין הירושלמי בר"ה בכל‬
‫הראשונים הנז"ל נשארת בעינה!‬
‫]אכן ראה בס' " ֶד ֶר ְך אמונה" להגר"ח קנייבסקי שליט"א בנד"ד‬
‫)רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י הט"ז( שהביא מקורו של הרמב"ם‬
‫שיובל אינו משמט כספים עפ"י תורת כהנים וספרי ושם הביא את‬
‫הירושלמי )פ"ה דר"ה ה"ה( שגרס שיובל משמט כספים! ולא‬
‫האריך בזה הרב שליט"א‪.‬‬
‫והנה תחילה היה נלע"ד שמא הגירסא הנ"ל בירושלמי לא היתה‬
‫לפני הראשונים ז"ל דהא לא אשתמיט דחד מינייהו ידכרינה‬
‫בסוגיות הבבלי )ר"ה‪/‬גיטין‪/‬קידושין( ]כפי שמצאנו בכ"מ בש"ס‬
‫כג' שתוס' משווים גירסאות בבלי לירושלמי )כג' ברכות ל"ט‪ .‬גבי‬
‫רבי יוחנן שאכל זית ָמ ִליח ובירך )או לא( ברכה אחרונה על‬
‫"בריה" ועוד([‪ .‬ושאלתי לכמה ת"ח על שיטת ירושלמי זו מול‬
‫גירסת הראשונים‪ .‬וענה לי אחד ממורי ורבותי ת"ח גדול הבקי ב‪-‬‬
‫‪ 2‬התלמודים בראשונים ובפוסקים ‪ -‬שאכן כנראה שלא היתה‬
‫גירסא כזו לפני הראשונים מזה שלא הביאוה בסוגיותיהן ושכן‬
‫מצינו בכמה וכמה סוגיות שהוקשה לפניהם מכמה סוגיות‬
‫בירושלמי שלא הופיעו אצלם וכתבו המפרשים ז"ל ש"גירסא‬
‫מוטעית בירושלמי היא" ואפי' איירי בסוגיות המשתרעות עפ"נ‬
‫חצי עמוד או עמוד שלם בירושלמי‪ .‬וסיים דמ"מ אין לנו הכרח‬
‫בזה יותר כיון שהברייתא‪/‬מדרש בתו"כ וספרי מפורשת גירסתן‬
‫והרמב"ם פסק כוותייהו ]להלכה‪-‬לעת"ל[ ואין לחוש בזה א"כ‬
‫לירושלמי‪ .‬ע"כ‪ .‬ודפח"ח‪] .‬ויש להאריך ולהרחיב בעניין זה‬
‫כשירושלמי )לגירסאות שמקיימים זאת( חולק מול תוספתא –‬
‫אא"כ הבבלי כהתוספתא כמו בסוגיין וכנז"ל – אך אין כאן מקום‬
‫להאריך בכוון זה[ ]עיין יביע אומר ח"א )עמ' ז' ועמ' כ"ה( ח"ד‬
‫)עמ' ל"ט‪ (.‬וח"ה )עמ' קצ"ב([ והנראה לענ"ד דכיון שהבבלי לא‬
‫גרס "שמיטת כספים" א"כ ס"ל כהמדרש בתורת כהנים וכסיפרא‬
‫פרשת "ראה" )כמו שציינו נושאי‪-‬כלי הרמב"ם לעיל את‬
‫מקורותיו של הרמב"ם( שאין שמיטת כספים נוהגת ביובל‪ .‬וגם‬
‫אם הירושלמי חולק ‪ -‬הרי בבלי כנגד ירושלמי ‪ -‬פסקינן כבבלי‬
‫ולכן גם פסק הרמב"ם לעיל )פ"י הי"ג( ששלשה דברים מעכבים‬
‫ביובל‪ :‬תקיעת שופר‪ .‬שילוח עבדים‪ .‬והחזרת שדות לבעליהן‬
‫בדיוק כמ"ש ר' יוחנן בגירסת הבבלי אליבא דחכמים )גמ' ר"ה‬
‫ט‪ (:‬ולא כגירסת הירושלמי לד' ר' יוחנן כחכמים )קידוש בי"ד‪.‬‬
‫תקיעת שופר‪ .‬השמט כספים(‪] .‬עי' גם ביביע אומר ח"א )עמ' כ"ה(‬
‫וח"ד )עמ' ט"ל( בכללי הפסיקה של ירושלמי מול תוספתא[‪.‬‬
‫שמיטת כספים‬
‫שער ב'‬
‫]ז[‬
‫כללים ויסודות בשמיטת כספים‬
‫המשך ‪ -‬חקירה האם "היובל" משמט כספים?‬
‫אחרי כותבי הנ"ל שוב עיינתי בסוגיא דראש השנה )כ"ט‪ (.‬ובתוס'‬
‫)עפ"י זה( יש ליישב את קושיית התוס' שם )ר"ה כ"ט( ע"כ‪ .‬וכוונת‬
‫שם‪ .‬ונקדים מ"ש בגמ' שם שדנה אי כהנים חייבים בתקיעת שופר‬
‫הרב הנז' ברורה שאכן גירסת תוס' בגמ' בר"ה שם‪ -‬נכונה עפ"י‬
‫דר"ה כיון דליתנהו ביובל ]"כהנים ולויים מוכרין ‪ -‬מקדישין‬
‫שיטת הירושלמי וסוגיא כאן )בבלי‪-‬ר"ה( ושם )ירושלמי דר"ה(‬
‫)קרקעות( לעולם וגואלין לעולם" )ערכין ל"ו‪ [(:‬א"כ גם בתקיעות‬
‫אזלא כרבי‪ .‬וְ ִכיוֵן הרב ז"ל לתירוצו של הגליון הש"ס דירושלמי‬
‫דר"ה ליתנהו? ותירצה שם‪" :‬קא‪-‬משמע‪-‬לן"‪ .‬גירסת רש"י ‪-‬‬
‫)הגרי"ש נתנזון( ]אמנם בעומק הדברים יש מקום למצא הבדלים‬
‫בתירוץ של שניהם – רק באופן כללי שניהם ליישב בגירסאות‬
‫קמ"ל‪ -‬ותו לא‪ .‬והיינו דחייבים הכהנים בתקיעות דר"ה‪ .‬אמנם‬
‫באופן דומה ואכמ"ל[‪] .‬וקצת תימה דהגרעק"א ומהר"ב רנשבורג‬
‫התוספות )וכן ר"ח ועוד ראשונים( גרסי‪" :‬קמ"ל נהי דליתנהו‬
‫ז"ל לא ציינו לגמ' בערכין )ד‪ (.‬ובדברי תוס' שם ד"ה וגואלין[‪.‬‬
‫)לכהנים ולויים( בהשמטת קרקעות )דיובל( )אך( בהשמטת כספים‬
‫ושילוח עבדים )ביובל( איתנהו!" ע"כ‪ .‬התוס' באו"ד )קמ"ל(‬
‫‪ ‬ובסיכומן של דברים יש לציין ‪ 2‬הערות חשובות‪ :‬‬
‫מתקשים בגירסא שלפניהם‪-‬זו ומקשים גם "ועוד מה עניין‬
‫א( קיי"ל כפסק הרמב"ם ז"ל )הל' שמיטה ויובל פ"י הט"ז( שרק‬
‫(‬
‫השמטת כספים אצל יובל? הא בהדיא תנא בספרי )פר' ראה‬
‫השביעית משמטת כספים ולא היובל – וזאת עפ"י ברייתא דתורת‬
‫ובסוף‬
‫ד"שביעית משמטת כספים ואין היובל משמט כספים"‪.‬‬
‫כהנים‪) .‬בהר פ"ג( ‪ ‬וספרי )פר' ראה( ולא חשו לגירסא דירושלמי‬
‫שרבי‬
‫משום‬
‫הדבור "וזה דוחק לומר דנקטיה לרבי" ‪ -‬וטעמם‬
‫שסובר שלד' חכמים שהיובל משמט כספים‪ .‬ב( הראשונים ז"ל לא‬
‫גופיה ס"ל דהשמטת כספים תלויה ביובל )וכמ"ש בגיטין לו‪ .‬ועוד(‬
‫הזכירו כלל את הגירסא בירושלמי – וכנראה לא היתה גירסא זו‬
‫"בזמן שהיובל נוהג ‪ -‬השמטת כספים נוהגת"‪ .‬ע"כ‪] .‬נ‪.‬ב‪ .‬הגליון‬
‫בירושלמי שלפניהם )ואפי' המנחת‪-‬חינוך ז"ל – שהוא אחרון – לא‬
‫הש"ס דירושלמי )הגרי"ש נתנזון ז"ל( התבסס ביישובו )כנז"ל על‬
‫הזכיר הירושלמי(‪ .‬מה שאין כן בכמה אחרונים ז"ל כן גרסו זאת‬
‫גירסא זו בירושלמי( על תוס' זה בר"ה שהירושלמי אזיל כרבינו‬
‫בירושלמי מהם היפה‪-‬עיניים והגהות מהר"ב רנשבורג על הבבלי‬
‫הקדוש[‪.‬‬
‫וזאת מלבד מפרשי הירושלמי הידועים שהזכירו כן‪ ,‬בכללם קרבן‬
‫בנד‬
‫‪(.‬‬
‫ד‬
‫)‬
‫בערכין‬
‫'‬
‫שבגמ‬
‫מצאתי‬
‫ושוב‬
‫שחופפת‬
‫ד‬
‫"‬
‫סוגיא‬
‫הביאה‬
‫העדה )ובפירושו שיירי הקרבן – וכתב שם שבדרשותיו האריך‬
‫נהי‬
‫ל‬
‫"‬
‫קמ‬
‫"‬
‫ה‬
‫"‬
‫בר‬
‫'‬
‫התוס‬
‫כגירסת‬
‫שם‬
‫והגירסא‬
‫‪(.‬‬
‫כט‬
‫)‬
‫ה‬
‫"‬
‫דר‬
‫לסוגיא‬
‫ליישב הקושיא מול התו"כ וספרי – ואין מצוי בידינו ספרו זה(‬
‫דבהשמטת קרקעות ליתנהו )אך( בהשמטת כספים ובשילוח‬
‫ופני משה‪ ,‬ס' תורתן של ראשונים על הירושלמי ובעל גליון‪-‬אפרים‬
‫עבדים איתנהו"‪.‬‬
‫על הירושלמי )וכמובא לקמן(‪.‬‬
‫"‬
‫קרקעות‬
‫בהשמטת‬
‫דליתנהו‬
‫נהי‬
‫"‬
‫מהתירוץ‬
‫חלק‬
‫‪ .‬רש"י שם גרס‬‫‪ ‬ואסיים ב"פרפרת" שראיתי ב"גליון אפרים" על הירושלמי )ר"ה‬
‫מפרשי‬
‫באוצר‬
‫ראיתי‬
‫אך‬
‫‪.‬‬
‫ה‬
‫"‬
‫ובר‬
‫‬‫כאן‬
‫'‬
‫כתוס‬
‫שגירסתו‬
‫משמע‬
‫פ"ג ה"ה(‪ :‬בנדון דידן – ונסגנן עפ"י מאמרו ‪ 2‬קושיות חדשות‪ :‬‬
‫התלמוד שנראה שרש"י לא גרס רק "קמ"ל" ותו לא‪ -‬כגירסא‬
‫ש‪ -‬הייתכן שיובל – משמט כספים – והשביעית לא? ועוד‪ :‬ש‪ -‬האם‬
‫בר"ה ]כן סברת ריטב"א ועוד[‪.‬‬
‫פרוזבול יועיל )לפי הנ"ל – ולפי הסוברים יובל משמט( גם על‬
‫כמו‬
‫היקשו‬
‫‬‫לעולם‬
‫וגואלין‬
‫ה‬
‫"‬
‫בד‬
‫‪ .‬התוספות שם‪ -‬בערכין )ד‪(.‬‬‫היובל? אכן פתרונים‪ -‬לבעל גליון‪-‬אפרים ז"ל‪ -‬וכדלקמן‪:‬‬
‫על‬
‫להם‬
‫קשה‬
‫לכן‬
‫‬‫כספים‬
‫משמט‬
‫ו‬
‫אינ‬
‫כאן בר"ה ‪ -‬מספרי דיובל‬
‫תשובה‪ :‬הנה הגליון אפרים ז"ל הבין בפשטות שקרבן העדה ופני‬
‫?‬
‫ליובל‬
‫כספים‬
‫שמיטת‬
‫עניין‬
‫מה‬
‫‪(.‬‬
‫כט‬
‫ה‬
‫"‬
‫ר‬
‫הגירסא בש"ס )ערכין ד‪/.‬‬
‫משה מפרשי הירושלמי נמשכו אחר הירושלמי )כמ"ש לעיל( שיובל‬
‫יל‬
‫'‬
‫ק‬
‫דהרי‬
‫יובל‬
‫אצל‬
‫כספים‬
‫ת‬
‫יט‬
‫השמ‬
‫מקצת‬
‫ותירצו ששייך לומר‬
‫משמט כספים‪ .‬וכסברתם סבר יוסף הכהן בעל "ספר קדמוניות"‬
‫ש‬
‫"‬
‫וא‬
‫)‬
‫נוהג‬
‫שהיובל‬
‫בזמן‬
‫אלא‬
‫נוהגת‬
‫(‬
‫כספים‬
‫דאין שביעית )ש‪.‬‬
‫]הוא יוספוס פלאוויוס – יוסף בן מתתיהו‪ -‬ההיסטוריון היהודי‬
‫כתבו‬
‫‪(.‬‬
‫ד‬
‫)‬
‫בערכין‬
‫שם‬
‫'‬
‫תוס‬
‫בפסקי‬
‫אופן‬
‫בכל‬
‫כסב' רבי לעיל(‪.‬‬
‫הנודע מתקופת מלכות רומי – וכ' ספר "קדמוניות" וכן "מלחמות‬
‫שסותר‬
‫ואף‬
‫]‬
‫"‬
‫משמט‬
‫אינו‬
‫יובל‬
‫כספים‬
‫"‬
‫'‬
‫בתוס‬
‫בסיכום ההלכה‬
‫היהודים" )ומייחסים לו ג"כ ס' "יוסיפון"( שמפרט כל אשר אירע‬
‫ל‬
‫"‬
‫זצ‬
‫יוסף‬
‫י‬
‫"‬
‫הגרע‬
‫ל‬
‫"‬
‫הראש‬
‫מרן‬
‫הנה‬
‫‬‫עצמן‬
‫'‬
‫התוס‬
‫למשמעות‬
‫לעם ישראל מתחילת התהוותו לעם עד אותה תקופה של היוונים‬
‫פסקי‬
‫את‬
‫שערך‬
‫הוא‬
‫‬‫שאנץ‬
‫'‬
‫תוס‬
‫‬‫משאנץ‬
‫ש‬
‫"‬
‫שהר‬
‫בספריו‬
‫כתב‬
‫והרומאים[‪ .‬ובספרו ערך ִמ ְק ָבּץ הלכות ודינים – וסדר דיני תורה‬
‫[‪.‬‬
‫ד‬
‫"‬
‫בנד‬
‫וכמו‬
‫קושיות‬
‫כמה‬
‫מתרץ‬
‫זה‬
‫לא‬
‫י‬
‫וממ‬
‫'‬
‫תוס‬
‫וכתב‪" :‬יובל משמט כספים" אך זה ששביעית משמטת כספים –‬
‫ת‬
‫גם‬
‫ובערכין‬
‫ה‬
‫ששמיט‬
‫גירסא‬
‫יש‬
‫בבבלי‬
‫"‬
‫בר‬
‫'‬
‫התוס‬
‫דלפי‬
‫קמן‬
‫הא‬
‫השמיט לגמרי בספרו‪ .‬מדוע? השערתו של הגליון אפרים‪-‬‬
‫לא‬
‫התוספות‬
‫גם‬
‫‬‫אופן‬
‫בכל‬
‫אך‬
‫!‬
‫וכירושלמי‬
‫–‬
‫ביובל‬
‫איתא‬
‫כספים‬
‫בתשובתו‪ :‬נ"ל שהרי כתב ספרו הנ"ל ליוונים ולרומיים ומהם היו‬
‫נטו מלפסוק כספרי ותו"כ שיובל לא משמט כספים – וגם בפסקי‬
‫כמה שחיו בארץ ישראל שנים רבות‪ .‬והיה אם ישאלו מדוע‬
‫תוס' שם ציינו עד"ה זה "יובל אינו משמט כספים" וממילא בזה‬
‫)ישראל( אין משמיטין חובותיהם בשביעית? לא נוכל להודיעם‬
‫הושוותה שיטתם זו של תוספות בר"ה )כ"ט‪ (.‬כשיטתם בשאר‬
‫שהלל תיקן פרוזבול – מפני שלעולם לא יבינו טעמו ונימוקו‪.‬‬
‫מקומות בש"ס‪] .‬קידושין )ל"ח‪ (:‬וגיטין )ל"ו‪ [(.‬שרק השביעית‬
‫משא"כ יובל‪ ,‬היה יכול לכתוב שמשמט כספים )עפ"י הירושלמי‬
‫ס‬
‫משמטת כספים ולא היובל‪ .‬ובכל אופן הרואה יראה בגליון הש"‬
‫וק"ע ופנ"מ כנז'( לפי שיובל לא נהג בבית שני – וכשישאלו הטעם‬
‫שם‬
‫בבלי )להגרעק"א ז"ל( על תוס' דגיטין )ל"ו‪ (.‬ד"ה בזמן עמ"ש‬
‫נקל להבינם "מפני שלא היו כל יושביה עליה" וגם ישבו מעורבין‬
‫"כדאמרינן בהדיא בספרי וראה דיובל אינו משמט כספים" –‬
‫ציין‬
‫)השבטים‪ -‬בבית שני( )ראה ערכין ל"ב‪ .(:‬ולשיטת הסוברים שבזמן‬
‫ברורה‬
‫הגרעק"א‪ -‬עיין ר"ה )כ"ט‪ (.‬תוס' ד"ה קמ"ל! וקושייתו‬
‫בית שני נהגו יובלות ]מדאורייתא‪-‬או‪-‬מדרבנן[ – יש לומר שעל‬
‫ה‬
‫"‬
‫בר‬
‫'‬
‫עפ"י מש"ל‪ :‬הרי תוס' בעצמן התקשו בתירוץ הגמ‬
‫יובל – לא תיקן הלל פרוזבול מפני שלא מצוי – והיו ישראל‬
‫לעניין‬
‫"קמ"ל‪...‬דבהשמטת כספים‪...‬איתנהו )לכהנים( "מה‬
‫)ביובל‪-‬לדעתם( משמטים חובותיהם )ללא תוקף פרוזבול(‪ .‬עכל"ק‬
‫השמטת כספים אצל יובל!" והתוס' עצמן ניסו לדחוק תירוץ‬
‫ודפח"ח‪] .‬ושוב ראיתי שגם הר"ן על האלפס )גיטין ל"ו‪ (.‬בענין אי‬
‫דשמא הסוגיא בבבלי אזלא כרבי )אך דחאוה עכ"פ(‪ .‬ואף ציין‬
‫נהג יובל בבית שני מצטט מס' יוסף בן גוריון שהיובל נתקדש בימי‬
‫דאתיא כירושלמי עכ"פ הרי לך גירסא בבבלי כירושלמי!‬
‫א' ממלכי החשמונאים )בית שני([ ]וגם רש"י ציטט בג' מקומות‬
‫בהגהות‬
‫בגיטין‬
‫עוד זה מדבר וסמוך ונראה לגליון הש"ס שם‬
‫בש"ס )ברכות מ"ג‪ .‬יומא כ"ג‪ .‬ב"ב ג‪ (:‬מדברי יוסף בן גוריון וכן‬
‫שכתבו‬
‫‪(.‬‬
‫ט‬
‫"‬
‫כ‬
‫)‬
‫ה‬
‫"‬
‫מהר"ב מרנשבורג ז"ל ציין גם הוא על התוס' דר‬
‫התוס' בחולין )ס‪) -(.‬אטלס עץ חיים( – וכך כונה יוסף הכהן הנז'‬
‫עצמן‬
‫'‬
‫שהתוס‬
‫מה‬
‫במפורש בסה"ד ההוא דהסוגיא אזלא כרבי )‬
‫אצל הראשונים ז"ל[‪.‬‬
‫שם רצו לדחות(‪ .‬ושם ציין הרב מרנשבורג שראה בירושלמי ר"ה‬
‫)פ"ה ה"ה( שלד' ריו"ח חכמים ס"ל דיובל משמט נמי כספים וא"כ‬
‫]ח [‬
‫שער ב'‬
‫רעיונות וביאורים בעניין שמיטת כספים‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫"שמוט כל בעל ַמ ֵשּׁה ידו אשר ַי ֶשּׁה ברעהו" ]דברים ט"ו‪-‬ב'[‬
‫השם "בעל" תואר להמלוה‪ ,‬שהוא בעל הכסף‪ ,‬וכמו השמות "בעל הבית"‪" -‬בעל הבור" "בעל השור" וכדומה‪ ,‬אבל‬
‫הלשון " ַמ ֵשּׁה ידו" אין מבואר מה ענינו? ולפי פשוטו הי' צריך לומר "שמוט כל בעל אשר ישה ברעהו"! ואפשר לומר‬
‫עפ"י המבואר במשנה שביעית )פרק י' משנה ח'(‪" :‬המחזיר חוב בשביעית יאמר לו )המלוה(‪" :‬משמט אני"‪ .‬ועל זה‬
‫אמרו בירושלמי שם )פרק י' הלכה ג'(‪ ,‬שיש אומרים‪" :‬משמט אני" בשפה רפה וידם פשוטה לקבל החוב‪ ,‬ולכן יש‬
‫לומר‪ ,‬שעל זה מרמז הכתוב כאן בלשון "כל בעל ַמ ֵשּׁה ידו" שישמט ידו מלהראות רמז שרוצה לקבל‪ .‬והלשון " ַמ ֵשּׁה‬
‫" הוא ממובן "כי מן המים משיתיהו" )פ' שמות‪ ,‬ב' י'( ובתהלים )י"ח י"ז( "ימשני ממים רבים"‪ ,‬ויהי' הבאור מלשון‬
‫" ַמ ֵשּׁה ידו" – מושך מלקבל‪.‬‬
‫]"תוספת ברכה" להרב "תורה תמימה" ז"ל בן הרב "ערוך השולחן"[‬
‫"תשע וארבעים שנה" )ויקרא כ"ה(‪ -‬כמו שהיובל‪ -‬מ"ט שנה כך התורה‪ -‬נדרשת במ"ט פנים‪ -‬טמא וטהור‪ .‬וכמו שהיובל דרור‬
‫לעבדים‪ -‬כך התורה דרור ללומדיה )פורקים מעליהם עול מלכות ודרך ארץ(‪ .‬כמו שהיובל‪ -‬טעון תקיעת שופר‪ .‬כך התורה‬
‫ניתנה בקול שופר‪ .‬ולכך הזכיר במתן‪-‬תורה "יובל" )"והיה במשוך היובל"(‪" .‬שש שנים"‪ -‬רמז לששה סדרי משנה‪" .‬שנים"‬
‫גימ'‪" -‬המשנה" )‪] .(400‬רבינו אלעזר מגרמייזא ז"ל‪ /‬ס' הר המור[‬
‫חידוש מאדמו"ר באבא סאלי זיע"א‬
‫" ִה ָשּ ֵמר לך פן יהיה דבר עם לבבך‪ ...‬לאמר קרבה שנת‬
‫השבע – שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא‬
‫תתן לו" ]דברים טו' – ט'[‪.‬‬
‫מצות "שמיטת כספים" – והלוואה לעני – קודם שמיטת‬
‫כספים – הן מיסודות מצות הצדקה‪ .‬והרי לפניכם פרפרת‬
‫מאדמו"ר רבי ישראל אביחצירא זצוק"ל וזיע"א בעניין‬
‫הצדקה‪:‬‬
‫צדקה היא תיקון שכינת עוזנו‪ ,‬כנודע מספר זוהר הקדוש‬
‫והתיקונים וספרי המקובלים זיע"א‪ .‬ואפשר דעל ]דרך[‬
‫רמז בפרשת לך לך פסוק ]בראשית יד‪ ,‬יח[‪" :‬ומלכי צדק‬
‫מלך שלם הוציא לחם ויין‪ ,‬והוא כהן לאל עליון"‪.‬‬
‫ועל אופן הצדקה שהיא שקולה כתרי"ג מצות‪ ,‬אפשר‬
‫לפרש הפסוק על זה האופן‪" :‬ומלכי צדק" וכו'‪"-‬ומלכי"‬
‫פירוש עצה‪ ,‬כמו ]דניאל ד‪ ,‬כד[‪" :‬מלכי ישפר עליך"‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬זה האדם נתייעץ לעשות צדקה בממונו‪ ,‬וזהו‪:‬‬
‫"ומלכי צדק מלך שלם"‪ -‬דהיינו‪ ,‬כיון שזה האדם לקח‬
‫עצה טובה לעשות צדקה‪ ,‬יעשנה עם עמלי תורה‪ .‬וזהו‬
‫"מלך"‪ -‬מאן מלכי דא רבנן‪" .‬שלם"‪ -‬זהו המעשה הטוב‬
‫השלם‪" .‬הוציא לחם ויין"‪-‬מצוה של הצדקה גוררת‬
‫מצוה‪ ,‬עד שזכה להכניס אורחים ומוציא להם לחם ויין‪.‬‬
‫"והוא כהן לאל עליון"‪ -‬דהיינו‪ ,‬זה העושה צדקה ומכניס‬
‫אורחים‪ ,‬נעשה משרת לאל עליון‪ .‬עוד‪" ,‬ומלכי צדק מלך"‬
‫ראשי תיבות צום שהוא גימטריא קול וגימטריא ממון‪,‬‬
‫ושלשה אלה הם תיקון שכינת עוזנו‪ ,‬כדרשת רז"ל‬
‫ששלשה אלה גימטריא זאת‪ ,‬שהיא השכינה‪ ,‬כמו שנאמר‬
‫]ויקרא טז‪ ,‬ג[‪" :‬בזאת יבא אהרן אל הקודש"‪ .‬ופסוקים‬
‫כהנה רבים‪.‬‬
‫"כי יהיה דבר עם לבבך בליעל‪ ...‬קרבה שנת השבע‬
‫שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון"‬
‫צריך אדם מישראל לשים אל לבו‪ :‬אילו בא איש‬
‫כערכו ומכנה אותו בשם "בליעל" כמה היה מקפיד‬
‫וכועס עליו! ואפילו אם כינהו בינו לבינו‪ ,‬איש זולתם‬
‫לא הקשיב‪ ,‬ולא נתבייש‪ ,‬מכל מקום היה כועס‪ .‬קל‪-‬‬
‫וחומר שיש לו להתמרמר בלבו כשהתורה ולא אדם‬
‫מכנה אותו בשם "בליעל" וכמה מן החרפה והכלימה‬
‫תשיגנו לעתיד לבוא‪ ...‬הלא דרשו חז"ל היקש של‬
‫פסוק דנן הקורא "בליעל" למי שנמנע מלהלוות ערב‬
‫שמיטה עם הכתוב בעיר הנדחת "יצאו אנשים בני‬
‫בליעל"‪) ...‬חפץ חיים(‪.‬‬
‫"לא יגוש את רעהו כי קרא שמיטה לה' "‪ :‬‬
‫"כי קרא שמיטה לה'" – מי קורא שמיטה? מצינו בזה‬
‫חמישה ביאורים‪ :‬‬
‫‪ ‬התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל ע"ה בתרגום )פר'‬
‫ראה( כתב‪" :‬כי קרא בי‪-‬דינא שמיטתא קדם ה' "‪.‬‬
‫משמע בית‪-‬הדין‪ -‬הסנהדרין ‪ -‬כשקובעים השנה‪-‬‬
‫מקדשין השמיטות כידוע‪) .‬וכן מקדשין יובלות( ‪ ‬‬
‫‪ ‬הרשב"ם ז"ל )על התורה(‪" :‬קרא שמיטה" –‬
‫כלומר הגיע זמן השמיטה כמו "מקראי קודש" )ויקרא(‬
‫– זמני המועדים וכן " ָק ָרא עלי מועד" )איכה( וכן‬
‫" ִק ְראוּ צום" )ירמיה( קרא לשון זמן‪ .‬‬
‫‪ .‬כביאור הרשב"ם‪ -‬ביאר גם הרב מעם לועז שהלשון‬‫"קרא"‪ -‬הוא מלשון זמן‪) .‬בפירוש א'(‬
‫‪ .‬כביאור הרשב"ם – ביאר גם התורה תמימה )בלא‬‫שהזכירו( והביא אותן פסוקים שהזכיר הרשב"ם‪.‬‬
‫וזאת עפ"י דרשת הגמ' בקידושין )ל"ח‪ (:‬שם היתה‬
‫קס"ד שמא בחו"ל לא תנהג שמיטת כספים עפ"י רבינו‬
‫הקדוש ‪ -‬כיון שלא נוהג שם שמיטת קרקעות? ומסקנא‬
‫"כי קרא שמיטה לה' " – מכל מקום‪ .‬והתורה תמימה‬
‫)פר' ראה סקי"ג( הוכיח שכוונת לשון הפסוק "קרא"‪-‬‬
‫זמן‪ -‬משמע שאותו הזמן הוקבע לזמן שמיטה‪ -‬ממילא‬
‫אין חילוק בין א"י לחו"ל שהזמן הוא זמן שמיטה ולא‬
‫תלוי דוקא במקום שנוהג שמיטת קרקעות‪ .‬אמנם‬
‫ודאי שתנהג בחו"ל שמיטת כספים רק בזמן שנוהגת‬
‫שמיטת קרקעות בא"י‪ .‬‬
‫‪ ‬הספורנו ז"ל )עה"ת(‪ :‬קרא – הא‪-‬ל יתברך –‬
‫באומרו‪" :‬שמיטה"! ‪ ‬‬
‫‪ ‬המעם לועז בשם ס' כסף מזוקק )פי' ב'(‪" :‬קרא"‪-‬‬
‫העני קורא "לה' יתברך"‪ .‬שהעני יצעק ויטען הרי‬
‫"שמיטה היום" ואין זרע ואין קציר לאסוף וללקוט‬
‫ממנו וזהו פי' הפסוק "כי קרא )העני( שמיטה לה'"‪.‬‬
‫ונ"ל בס"ד רמז ואסמכתא לפירוש זה‪ .‬ממ"ש בפסוק‬
‫"זה עני – קרא וה' ָשּׁ ֵמ ַע" )תהלים ל"ד( וההיקש הוא‬
‫"עני" ל"קרא" שהוא קורא לה' – וה"ה הכא! ‪ ‬‬
‫‪ ‬רבינו בחיי "‪...‬הזהיר למלוה שלא ינהוג אדנות‬
‫בעצמו להכריחו על פרעונו לפי שהיובל )נראה הכוונה‬
‫לשמיטה( קובל לאדון הכל יתעלה וזהו "קרא שמיטה‬
‫לה'"‪ .‬‬
‫שמיטת כספים‬
‫שער ב'‬
‫פרטי ההלכות המצויות בענייני שמיטת כספים )א(‬
‫]ט[‬
‫כפי שנדונו בשו"ע‪ ,‬באחרונים עד פוסקי דורנו שליט"א‬
‫א‪ .‬השמטת החובות‬
‫עפ"י מצות התורה ‪ -‬היינו חובות כספיים ]בין במטבע‬
‫ישראלי בין במטבע חוץ[ הלוואות שבכתב‪] ,‬בין בשטר או‬
‫ערבים או עם אחריות נכסים[ וכ"ש חובות שבע"פ וכוללת‬
‫גם אוֹ ָכ ִלים ‪ -‬שאינן מוחזרין בעצמן‪ ,‬לכן שכן‪/‬שכנה ְש ִהילוו‬
‫לזולתם דבר מאכל כשמגיע זמן ההשמטה ]א' תשרי‬
‫תשע"ו[ נשמט החוב‪ .‬אמנם‪ ,‬אין השביעית משמטת‬
‫חפצים‪/‬כלים שהושאלו – וזכאי המשאיל לקבל חפצו‬
‫בחזרה אחר השמיטה‪.‬‬
‫ב‪ .‬שמיטת כספים‬
‫לרוב ככל הראשונים ‪ -‬היא "אפקעתא דמלכא" ‪ -‬התורה‬
‫מפקיעה את החוב והיינו שאין צורך שהמלוה יאמר‬
‫"משמט אני" והחוב נשמט מאליו בשקיעת החמה של‬
‫כניסת ראש השנה תשע"ו ‪) .‬וכנז"ל בהקדמה(‬
‫ג‪ .‬כיון שההלכה היא "שביעית משמטת בסופה" ‪ -‬שכתוב‬
‫"מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות"‬
‫]דברים ל"א‪-‬י'[ ולמדו מכאן חז"ל ‪" -‬מקץ" ‪ -‬סוף השנה ‪-‬‬
‫לאחר השמיטה ‪ -‬לכן כל שנת השמיטה‪ ,‬להלכה‪ ,‬יכול‬
‫לגבות חובו ואחר ששקעה החמה של כ"ט אלול תשע"ה ‪-‬‬
‫ובכניסת ראש השנה תשע"ו ‪ -‬החוב נשמט ואסור למלוה‬
‫לגבות חובו ‪ -‬והיינו כל חוב שנעשתה בו ההלואה במשך ה‪-‬‬
‫‪ 7‬השנים האחרונות‪ ,‬והגיע מועד פירעונו לפני ר"ה תשע"ו‬
‫וכדלקמן‪.‬‬
‫ אך לחלק מהראשונים ]הרא"ש‪ ,‬הראב"ע ובעל העיטור[‬‫וכמה אחרונים ]שו"ע הרב בעל התניא[ אסור לגבות החוב‬
‫גם במשך שנת השמיטה‪ .‬ועפ"י שיטתם נוהגים לעשות‬
‫"הפרוזבול" כבר בראשית השנה ‪ -‬ערב ראש השנה תשע"ה‬
‫‪ .‬אך כבר כתבנו דאנו נוהגים כשיטה א' לעיל‪ ,‬שהיא דעת‬
‫מרן שו"ע – כרוב הראשונים‪.‬‬
‫ד‪ .‬הבא להחזיר חוב אחר ראש השנה ]תשע"ו[ ‪ -‬צריך‬
‫המלוה לומר "משמט אני" ואם אמר הלווה "אעפ"י כן‪-‬‬
‫רצוני שתקבל" ‪ -‬יכול המלוה לקבל את הכסף שנראה‬
‫שהלווה רוצה ליתנו לו כמתנה‪ .‬ואכן אמרו חז"ל ]שביעית‬
‫פ"י משנה ט'[ ונפסק ברמב"ם ]הלכות שמיטה ויובל פ"ט‬
‫הכ"ח[ "המחזיר חוב שעברה עליו שביעית ‪ -‬רוח חכמים‬
‫נוחה הימנו"‪.‬‬
‫ה‪ .‬אסור להימנע מלהלוות כסף לחבירו מחשש שמא לא‬
‫יפרע הלווה את החוב עד אחר השמיטה וישמט! וזהו אחד‬
‫הלאוין שבמצות שמיטת כספים‪) .‬הרחבה והוראה‬
‫באיסור זה‪-‬ראה עמ' ט"ו‪ -‬הכ"ז(‪.‬‬
‫ו‪ .‬כבר הזכרנו שהמלוה את חבירו ‪ -‬יכול לגבות חובותיו עד‬
‫סוף שנת השמיטה ‪ -‬וכיון ששביעית משמטת בסופה ‪-‬‬
‫בכניסת ראש השנה השמינית ]תשע"ו[ ‪ -‬אינו יכול לגבות‬
‫החל ממוצאי ראש השנה )תשע"ו(‪.‬‬
‫ אך ישנם כמה אופנים שאכן אדם יכול לגבות חובותיו גם‬‫אחר ראש השנה )תשע"ו( ועפ"י תנאים מסויימים וכפי‬
‫שיבואר בס"ד לקמן ‪ -‬עפ"י הנושאים כדלהלן‪:‬‬
‫* תנאי בין הלווה למלווה‬
‫* הלוואה לטווח ארוך ]כל חוב שזמן פרעונו אחר ראש‬
‫השנה של שמינית[‬
‫* המלווה על המשכון ]ערבון[‬
‫* הקפת החנות ]אשראי במכולת[‬
‫* משכורת שכירים‬
‫* חובות לצדקה‬
‫* חובות לבית דין )ובכלל זה "פרוזבול"(‬
‫* שיקים בנקאיים ‪ -‬והפקדות בנקאיות‬
‫* קטן ]שהגדיל[ וגר ]שנתגייר[ שהלוו קודם ראש השנה‬
‫דשמינית )תשע"ו(‪.‬‬
‫ז‪ .‬תנאי ‪ -‬בין המלווה ללווה‪:‬‬
‫המ ְל ֶוה עם הלוֹ ֶוה שהשביעית לא תשמטנו ‪-‬‬
‫ אם ִה ְת ָנה ַ‬‫תנאו בטל והשביעית משמטת‪ ,‬כיון שהוא מת ֶנה על מה‬
‫שכתוב בתורה‪.‬‬
‫אמנם אם ִה ְתנו ביניהם ‪ -‬שהלווה לא ישמט את החוב‬
‫בשביעית ‪ -‬תנאו קיים‪ .‬והביאור ‪ -‬שהלווה מחייב עצמו‬
‫בכסף שהתורה לא חייבה אותו ‪ -‬שכל אדם יכול לקבל על‬
‫עצמו כל התחייבות כספית ]שכל תנאי שבממון ‪ -‬קיים[‪.‬‬
‫ח‪ .‬הלואה לטווח ארוך‬
‫עפ"י גמ' "מכות" ]ג‪ [.‬וירושלמי ‪ -‬שהמלוה את חבירו לעשר‬
‫שנים ]למשל[ אין השביעית משמטתו‪ .‬וה"ה המלוה לחמש‬
‫שנים ‪ -‬כיון שלא הגיע זמן הפרעון במוצאי שביעית ]ערב‬
‫ראש השנה תשע"ו[ לא משמטתו‪ .‬וכך פסק הרמב"ם ]פרק‬
‫ט' ה"ט[ ובשו"ע חו"מ ]ס"ז ס"י[ וכן הלכה למעשה ‪-‬‬
‫ומטעם דהואיל והמלווה והלווה ִה ְתנו שההלואה היא‬
‫לתקופת זמן ‪ -‬ובתוך תקופה זו אין אפשרות לתבוע חובו ‪-‬‬
‫הרי זה אינו בגדר "לא יגוש" ]רדב"ז ועוד[ ושמיטת כספים‬
‫היא רק בכסף שניתן לגבותו עכשיו‪.‬‬
‫* ומכאן הלכה נוספת ‪ -‬המלוה את חבירו סתם ללא‬
‫קביעת זמן פרעון ‪ -‬אם הלווהו לאחר ר"ח אלול תשע"ה ‪-‬‬
‫אינו נשמט כיון שסתם הלואה – ל‪ 30-‬יום ונמצא שהפרעון‬
‫יחול לאחר ראש השנה תשע"ו ]אחרי ב' תשרי[ ‪ -‬השביעית‬
‫אינה משמטתו וגובה חובו ודינה כהלוואה לטווח רחוק‪.‬‬
‫ואם הלווהו סתם קודם ר"ח אלול וסתם הלואה ל‪ 30 -‬יום‬
‫ כיון שהגיע זמן פרעונה קודם ראש השנה ‪ -‬הרי שביעית‬‫משמטתו ]אא"כ עשה "פרוזבול" וכמ"ש בהמשך[‪] .‬ראה‬
‫בשער זה )עמ' ט"ז(‪ -‬תשובה )סי' ט"ל( ממרן אביר יעקב‬
‫אביחצירא זיע"א שדן בסברת הב"ח והאורים ותומים‬
‫שכתבו שהשביעית משמטת סתם הלוואה של ל' יום והוא‬
‫דחה סברתם וצידד כנפסק להלכה כרוב הפוסקים כאן[‪.‬‬
‫ט‪ .‬המלווה על המשכון ]ערבון[ ושיקים‬
‫כאמור לעיל ‪ -‬השביעית משמטת כל ההלוואות בין בשטר‬
‫בין בעל‪-‬פה ‪ -‬אך המלווה על המשכון‪ ,‬שהמשכון מחשיב‬
‫הלוואה זו כאילו היא גבויה‪ -‬השביעית אינה משמטת‪.‬‬
‫אלא שיש בזה חילוק‪- :‬אם המשכון הוא בערך ההלוואה‬
‫)וכ"ש יותר ממנה( אזי לכל הדיעות השביעית אינה‬
‫משמטתו‪ .‬אך אם ערך ההלוואה גבוה מערך המשכון ‪ -‬בזה‬
‫ישנה מחלוקת‪ :‬יש אומרים )הרמב"ם( ְשּ ָה ָי ֵתר על ערך‬
‫המשכון ‪ -‬השביעית משמטת ]וכן פסק מרן שו"ע בסתם ‪-‬‬
‫חו"מ סי' ס"ז סי"ב[ וכן הלכה‪ .‬ויש אומרים )הרא"ש( שאף‬
‫]י[‬
‫שער ב'‬
‫פרטי הלכות המצויות בענייני שמיטת כספים )ב(‬
‫שלא כנגד המשכון ‪ -‬אינה משמטת ]ומרן הביאו בשם י"א[‪.‬‬
‫והמחמיר תבא עליו ברכה ]"הבוחר בשמיטה"[‪.‬‬
‫** כל מה שהזכירו הפוסקים "משכון" שנחשב גבוי‬
‫והשביעית אינה משמטת ‪ -‬היינו "משכון" של מטלטלין אך‬
‫אם נתן לו משכון ‪" -‬קרקע" ואפילו המלווה דר בקרקע זה ‪-‬‬
‫השביעית משמטת‪ .‬והטעם‪ :‬משכון מטלטלין ‪ -‬נחשב גבוי‪.‬‬
‫ומשכון קרקע ‪ -‬לא נחשב גבוי‪) .‬ילקוט יוסף(‬
‫** נתן למלווה ‪ -‬שיק ]אפילו בנקאי[ לפרעון חובו ‪ -‬בכל‬
‫זאת שביעית משמטת‪ .‬כיון ששיק הוי סך הכל הוראת‬
‫תשלום בעלמא ולא שווה כלום ומחוסר גבייה ‪ -‬ואם הגיע‬
‫ראש השנה דשביעית ‪ -‬משמטת ההלוואה שהגיע זמן‬
‫פרעונה קודם ראש השנה ]אא"כ עשה מקבל הצ'ק‪-‬‬
‫פרוזבול[ וכל זה שזמנו קודם ר"ה דשמינית )תשע"ו( – אך‬
‫אם מועד פרעונו אחר ר"ה – א"צ פרוזבול‪] .‬כן דעת רוב‬
‫הפוסקים ובכללם ‪ -‬מרנן הראש"ל הגר"ע יוסף והגרי"ש‬
‫אלישיב והגר"ם אליהו זצ"ל‪ /‬ויבלח"א הראש"ל הגרי"צ‬
‫יוסף ומו"ר הגר"א חפוטא והרש"ז רווח שליט"א )וי"א‬
‫שכן מועיל שיק ואינה משמטת ‪ -‬האג"ם פיינשטיין ז"ל‪/‬‬
‫והגרש"א שטרן שליט"א ‪ -‬ספר "דיני שביעית"([‪.‬‬
‫‪ ‬כרטיס אשראי‪ :‬תשלום או פרעון חוב בכרטיס אשראי‬
‫נחשב התשלום‪/‬החוב אצל המוכר כגבוי‪ -‬אף שחב' האשראי‬
‫גובה אחר זמן מהקניה‪/‬תשלום – כיון שחב' האשראי‬
‫משלמת למוכר בכל אופן – בין אם יש לקונה כסף בחשבונו‬
‫ו‪ -‬בין אם לא )מאמ"ר אליהו ז"ל (‪.‬‬
‫‪ ‬משכנתא‪ :‬הלואת משכנתא – התשלומים שהיו על‬
‫הלווה לשלם לפני צאת השביעית )סוף אלול תשע"ה(‬
‫השביעית משמטת )אא"כ הבנק עושה פרוזבול(‪ .‬תשלומים‬
‫שמועד פרעונם הוא אחר ר"ה תשע"ו‪ -‬אין השביעית‬
‫משמטת‪] .‬מאמ"ר אליהו זצ"ל [‬
‫‪ ‬מיסים לרשויות‪ :‬חובות שחייב אדם לרשויות‪ -‬כג'‬
‫מיסים וארנוניות וכד'‪ -‬שביעית משמטתם – לכן צריכים‬
‫)הממונים על הרשויות( לעשות פרוזבול לצורך כן‪] .‬מאמ"ר‬
‫הנז'‪/‬עמ' קמ"א[‪.‬‬
‫י‪ .‬הקפת החנות‬
‫* עפ"י משנה א' דפרק בתרא ]י'[ דשביעית‪" :‬הקפת החנות‬
‫ אינה משמטת ואם עשאה ִמ ְל ָוה ‪ -‬הרי זה משמט"‪ .‬וכ"פ‬‫הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל ]פ"ט הי"א[ ‪" -‬הקפת‬
‫החנות אינה נשמטת ‪ -‬ואם עשה אותה ִמ ְל ָוה ‪ -‬נשמטת"‪.‬‬
‫וכ"פ מרן שו"ע ]חו"מ סי' ס"ז סי"ד[ וכ' האחרונים דנחלקו‬
‫הראשונים בטעם הדבר‪:‬‬
‫‪ ‬יש אומרים שאינו משמט אלא ִמ ְל ָוה בלבד‪ .‬והקפת‬
‫החנות אינה הלואה לכן אינו משמט‪] .‬רמב"ם‪-‬בפירוש‬
‫המשניות‪/‬כנה"ג ועוד[‪.‬‬
‫‪ ‬ויש אומרים שמטעם שהדרך הוא להקיף זמן אחר זמן‬
‫והוי כהלווהו עד אחר שביעית ‪ -‬שאין שביעית משמטתו‪.‬‬
‫]כס"מ‪/‬ב"י‪.‬סמ"ע[‪.‬‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫* לכן היוצא מכאן‪:‬‬
‫ הקונה בהקפה ]אשראי[ בחנות‪ ,‬מכולת‪ ,‬כדרך כל הקונים‬‫שמשלמים בסוף החודש ‪ -‬אין החוב נשמט‪.‬‬
‫ אם זקף המוכר ‪ -‬בעל החנות ‪ -‬חוב זה בתורת הלוואה‬‫לקונה‪ :‬דהיינו )כפי' הרא"ש( כמילווה שתאריך פרעונו‬
‫קודם צאת השמיטה ]סוף אלול תשע"ה[ השביעית‬
‫משמטתו‪.‬‬
‫מרדכי( שאף אם עשה החנווני חשבון ]סיכום[‬
‫ִ‬
‫ יש אומרים )‬‫של חובות ]קניות[ הקונה ]לאותו פרק זמן‪/‬חודש[ ‪ -‬הרי זה‬
‫יצא מכלל "הקפת החנות" שאינה משמטת – אלא נחשב זה‬
‫כחוב רגיל הנשמט במוצאי שביעית‪] .‬בימינו יש גם קופות‬
‫רושמות המסכמות לאלתר את כל החוב‪ -‬דהיינו בכל קניה‪-‬‬
‫יש ריכוז החוב בקבלה המוגשת ללקוח‪ -‬א"כ הוי סיכום‬
‫החוב‪ -‬ומשמט‪ -‬לדעתם‪) [.‬וכ"ש לדיעה דלהלן(‪.‬‬
‫ מ"ש "הקפת החנות" שאינה משמטת ‪ -‬יש אומרים‬‫)הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל( דהיינו בזמנם של חז"ל שלא‬
‫היו קובעים זמן לפרעון! אך היום שיש זמן קבוע לפרעון ‪-‬‬
‫דהיינו מקפידים היום על זמן‪/‬יום התשלום וכל יום איחור‪-‬‬
‫הוא בגדר "חוב"‪ .‬ואף בעל חנות היום אינו ממתין שנה או‬
‫שנתיים ללקוח‪ -‬ולכל מוכר מספר מוצרים ישנו סיכום‬
‫חשבון ע"י קופה רושמת שמסכמת את החוב והוי כי"א‬
‫מרדכי( שזקיפת מילוה‪ -‬הינו סיכום החשבון‪.‬‬
‫ִ‬
‫ברמ"א‪)-‬‬
‫)וה"ה בשכר שכיר‪-‬וכדלקמן(‪ -‬ולכן יש לו לעשות פרוזבול‪-‬‬
‫דהרי משמט הוא באופן זה אך אין כן דעת שאר גדולי‬
‫הפוסקים ]מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל ]ב"אור‬
‫לציון"‪"/‬שביעית" )פ"ז‪/‬א'([ ומרן הראש"ל הגר"ע יוסף‬
‫זצ"ל‪ /‬ויבלח"א מו"ר הגר"א חפוטא ב"הבוחר בשמיטה"‬
‫ובספר דיני שביעית‪.‬ומורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א‪.‬‬
‫]וכן פסק הרש"ז רווח שליט"א ספר "שביתת השדה" פ"כ‬
‫ה"ה והערה ‪.[9‬‬
‫‪ .‬אמנם‪ ,‬כל שאינו קונה בהקפה בדרך כלל ולקח‪/‬קנה‬‫באופן חד פעמי מוצר כל שהוא ולא שילם ‪ -‬ועברה שביעית‬
‫– לכו"ע נשמט החוב והמוכר אינו יכול לתבוע ממנו תשלום‬
‫על כך ]אלא אם כן ‪ -‬עשה המוכר "פרוזבול"[‪.‬‬
‫י"א‪ .‬משכורת ‪ -‬שכירים‬
‫ המקור ‪ -‬במשנה שביעית ]פ"י משנה א'[‪":‬שכר שכיר ‪ -‬אינו‬‫משמט" ‪ -‬ואם עשאו ִמ ְל ָוה ‪ -‬הרי זה משמט ור"י אומר וכו'‬
‫והלכה כת"ק‪ .‬וכן פסק הרמב"ם ]הלכות "שמיטה ויובל" פ"ט‬
‫הלכה י"א[ "שכר שכיר אינו משמט ‪ -‬ואם זקפו עליו ‪ִ -‬מ ְל ָוה‬
‫ הרי זה נשמט"‪.‬‬‫ בטעם הדבר כתבו הבית‪-‬יוסף והמפרשים דדרך לקבץ שכר‬‫שכיר לשנה או שנתיים ‪ -‬ולא נוגשו מיד לכן אינו משמט‪ ,‬אך‬
‫בזמנינו כתבו האחרונים אין דרך לקבץ שכר שכיר לשנה‪-‬שנתיים‬
‫אך מ"מ אין דרך לנגוש מיד לכן אין תשלום משכורת נשמט‬
‫בסוף שנת השמיטה ‪ -‬אף אם הגיע מועד פרעונו לפני סוף‬
‫השמיטה‪.‬‬
‫ והנה יש שערערו )גם כאן כהקפת החנות( וכתבו שכיון‬‫שהמשכורת אינה מתקבצת שנה‪-‬שנתיים ביד הבעה"ב ]המעביד[ ‪-‬‬
‫שזה הטעם לאי שמיטת החוב ]במשנה‬
‫שמיטת כספים‬
‫שער ב'‬
‫פרטי ההלכות המצויות בענייני שמיטת כספים )ג(‬
‫וברמב"ם[ ‪ -‬וכיון שחוב משכורת של היום יש לו זמן‬
‫מדוייק לפרעון אם כן דינו כמילווה והשביעית משמטתו!‬
‫]הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל [‪.‬‬
‫ מכל מקום שאר פוסקי דורנו דחו טענת המערערים ולא‬‫חילקו בין זמנינו לזמנם וכתבו בשם כמה אחרונים כיון‬
‫שממתינים פרק זמן ואין תובעים מיד בגמר חודש ‪ -‬לכן‬
‫השביעית אינה משמטתו אף אם הגיע מועד פרעון‬
‫המשכורת לפני סוף שביעית ]וכל שכן אם הגיע מועד פרעונו‬
‫אחר ראש השנה דשביעית[ כן דעת מרן הגרב"צ אבא שאול‬
‫ז"ל ]"אור לציון"‪"/‬שביעית" פ"ז ה"ב[ מרן הראש"ל הגר"ע‬
‫יוסף זצ"ל‪ /‬וכ"כ הרש"ז רווח שליט"א ]"שביתת השדה" )פ"כ‬
‫הערה ‪ .[(12‬ובס' הבוחר בשמיטה למו"ר הגר"א חפוטא‬
‫שליט"א וס' דיני שביעית בשם פוסקי הדור‪.‬‬
‫ לכן על הבעה"ב‪/‬המעביד לשלם את המשכורת ‪ -‬אלא‬‫אם כן זקפו הפועלים או הפקידים את החוב ביד בעה"ב‬
‫בתורת הלואה‪ ,‬דאז נשמט החוב בכניסת ראש השנה‬
‫ואין בעה"ב צריך לפורעם אא"כ עשו‬
‫)תשע"ו(‬
‫הפועלים‪/‬הפקידים ‪" -‬פרוזבול"‪.‬‬
‫ והוא הדין המביא פועלים לביתו לצורך עבודה ]זמנית ‪-‬‬‫מסויימת בלבד[ וסיכם עימם על מחיר העבודה וביצעו‬
‫העבודה והתעכב ולא שילם להם עד שעברה השמיטה‬
‫]כניסת ראש השנה )תשע"ו( [ ‪ -‬אין השביעית משמטתו‬
‫אא"כ זקפו עליו כמילוה ולא עשו פרוזבול ]"ילקוט‬
‫יוסף"‪"/‬שביעית" פכ"ד ה"כ[‪.‬‬
‫י"ב‪ .‬חובות לצדקה וקופות גמ"ח‬
‫מרן שולחן ערוך ]חו"מ סי' ס"ז סכ"ח[ פסק‪" :‬מי שחייב‬
‫לקופת הצדקה ‪ -‬אינו משמט" ‪ -‬השביעית אינה משמטת‬
‫חוב זה וחובה על הלווה מקופת צדקה וגמ"ח להחזיר גם‬
‫אחר השביעית‪.‬‬
‫ דין זה למד הרשב"א ז"ל במסכת "בבא קמא" ממ"ש‬‫שם ]ל"ו‪] [:‬לז‪ [.‬שיתומים אינם צריכים פרוזבול ‪ -‬שבית‬
‫הדין הוא אביהם של היתומים ורואים שכל שטרותיהם‬
‫של היתומים כאילו מסרו חובם לבית הדין‪ .‬ומזה למד‬
‫הרשב"א ז"ל שדין העניים כדין היתומים ‪ -‬ומי שחייב‬
‫לקופת הצדקה חייב לשלם חובו גם אחר השמיטה‪ ,‬שבית‬
‫הדין הרי הוא כמופקד על קופות הצדקה לגבות‬
‫חובותיהם‪ .‬וזהו מקורו של מרן השו"ע הנזכר‪.‬‬
‫ ומכאן שקופות המיוחדות לגמ"ח – בית הדין נחשב‬‫כממונה עליהם שהעולם עומד על גמילות חסדים שנאמר‬
‫"אמרתי עולם חסד ייבנה"‪.‬‬
‫ וכך למד מזה‪ ,‬הרב "מזבח אדמה" ]הראש"ל הגר"ם בכר‬‫שמואל ז"ל[ ש"כל מי שחייב לפקידי הכוללות בירושלים‬
‫עיה"ק ת"ו אינו משמט" ]היינו קופות צדקה וגמ"ח ‪-‬‬
‫ככוללים שנהגו אז[‪] .‬לפני כ‪ 150-‬שנה[‪.‬‬
‫ מכל מקום הצעת הפוסקים שהממונה על קופות גמ"ח נכון‬‫שיכלול קופות אלה בשטר הפרוזבול להלוואותיו הפרטיות‬
‫]מרנן הראש"ל הגרע"י והגרי"ש אלישיב זצ"ל ‪"/‬הבוחר‬
‫בשמיטה" להגר"א חפוטא שליט"א‪/‬ספר "שביתת השדה" )פ"כ(‬
‫ילקוט יוסף )שביעית([‪ .‬אמנם לדעת מרן הגרב"צ אבא שאול‬
‫ז"ל ]"אור לציון"‪"/‬שביעית" פ"ז ה"ח[ אין צורך לערוך‬
‫פרוזבול בגמ"ח של רבים‪.‬‬
‫]י"א[‬
‫ קופת גמ"ח השייכת לאדם פרטי ‪ -‬לדעת הגרב"צ אבא‬‫שאול ז"ל ‪ -‬חייב בעל הגמ"ח לעשות "פרוזבול" ]שם[ אך‬
‫דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל ‪ -‬אין הבדל בין‬
‫הגמחי"ם‪ .‬ומכל מקום כבר כתבנו לעיל בשמו שעדיף לכלול‬
‫קופת הגמ"ח בשטר פרוזבול הפרטי‪.‬‬
‫י"ג‪ .‬חובות לבית הדין‬
‫ כל מי שרוצה לגבות בחזרה את חובותיו‪ -‬ביכולתו למסור‬‫שטרותיו לבית דין ]ג' דיינים ‪ -‬והיינו שלשה רבנים הבקיאים‬
‫בדין ויודעים עניין שמיטה ופרוזבול והימחום רבים עליהם‬
‫באותה העיר ‪ -‬ויבואר עוד בס"ד בדיני פרוזבול[ ו‪/‬או לחתום על‬
‫שטר פרוזבול ‪ -‬וכפי שיתבאר בס"ד לקמן‪.‬‬
‫‪ .‬ומדוע? כיון שחובות שנמסרו לבית דין "אינם נשמטים"‪.‬‬‫מנין?‬
‫כך המשנה בשביעית סתמה ]פ"י משנה ב'[‪..." :‬והמוסר‬
‫שטרותיו לבית דין ‪ -‬אינן נשמטין" וכך פסק הרמב"ם‬
‫]הלכות שמיטה ויובל פ"ט הט"ו[‪" :‬המוסר שטרותיו לבית‬
‫דין ואמר להם "אתם גבו לי חובי זה" אינו נשמט שנאמר‪:‬‬
‫"ואשר יהיה לך את אחיך" ‪ -‬וזה ‪ -‬בית דין תובעין אותו‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬כלומר שאסור למלוה ]בלבד[ לגבות את חובו מחבירו‬
‫אך בית דין מותרים בגביית החוב‪ ,‬שאינם בכלל שמיטת‬
‫כספים‪ .‬וכן נפסק בשו"ע חו"מ ]סי' ס"ז הלכה י"א[‪.‬‬
‫‪ .‬ועוד פסק הרמב"ם‪" :‬וכן בית דין שחתכו את הדין וכתבו‬‫"איש פלוני אתה חייב ליתן לזה כך וכך" אינו נשמט‪ ,‬שזה‬
‫כגבוי הוא וכאילו בא לידו ואינו כמלוה" ומכאן יוצא פסק‬
‫ההלכה שבית דין שפסק )בכתב‪ -‬ולא סגי בע"פ‪ -‬ברית עולם(‬
‫על אדם תשלומים ‪ -‬ואיחר בתשלום ‪ -‬אין השביעית משמטת‬
‫חוב זה ]"שביתת השדה" פ"כ ה"ח[‪.‬‬
‫‪ .‬ולאו דוקא בי"ד של ג' אלא אף יחיד מומחה )כסא‬‫דוד‪/‬ברית עולם(‪ .‬אך לא יחיד מן ההדיוטות שקיבלוהו עליהם‬
‫כבורר )שם(‪.‬‬
‫‪ .‬ומכאן נתקן עניין ה"פרוזבול" שמשמעותו מסירת‬‫חובותיו שייגבו ע"י בית דין ]כל זמן שתנהג שביעית דרבנן ‪-‬‬
‫כהשתא[‪) .‬עפ"י הרמב"ם – אך הראב"ד חולק וכדלעיל בכללים‬
‫עמ' ה'(‪.‬‬
‫‪ .‬כנזכר לעיל ‪ -‬חובות יתומים קטנים ]פחות מגיל י"ג שנה[ ‪-‬‬‫א"צ פרוזבול ‪ -‬דהוי כמסורים לבית דין ממש‪.‬‬
‫י"ד‪ .‬כמה פרטים הקשורים לבנקים וחשבונותיהם‬
‫א( מנהלי בנקים חייבים לעשות "פרוזבול" ‪ -‬כדי שיוכלו‬
‫לגבות חובות שחייבים להם‪ .‬מכל מקום די לעשות‬
‫"פרוזבול" אחד כללי לכל חובות הבנק‪ .‬או למנות שליח‬
‫שיעשה "פרוזבול" לכל חובות סניף הבנק ]מרן הראש"ל‬
‫הגר"ע יוסף זצ"ל ‪" -‬יחווה דעת" )ח"ד סי' ס"ד(‪" /‬ילקוט‬
‫יוסף"‪"/‬שביעית" )פכ"ד( וספר "שביתת השדה" )פכ"א ה"ז( –‬
‫בשמו וס' הבוחר בשמיטה )פט"ו( וס' דיני שביעית בשם‬
‫הפוסקים[‪.‬‬
‫ב( כשהלווה נתן למלווה ]שלא עשה פרוזבול[ כל שיק‪ ,‬ולא‬
‫משנה ‪ -‬אפילו שיק בנקאי ‪ -‬כנפוץ היום‪ ,‬לפרעון חובו ‪-‬‬
‫השביעית בכל זאת משמטתו‪ .‬כיון ששיק זה סה"כ הוראת‬
‫תשלום ‪ -‬ולא כסף‪ ,‬ומחוסר גבייה וכשהגיע ראש השנה‬
‫תשס"ט נשמט החוב ‪ -‬ואם עשה המלווה‬
‫]י"ב[‬
‫שער ב'‬
‫פרטי ההלכות המצויות בענייני שמיטת כספים )ד(‬
‫פרוזבול ‪ -‬אינו משמט‪] .‬בשם מרנן גדולי הדור הספרדים‬
‫וכ"פ הגרי"ש אלישיב זצ"ל [ ]ויש חולקים ‪ -‬וסוברים ששיק‬
‫מגן על החוב ‪ -‬ונפרע )נחשב כגבוי( והחוב לא נשמט ‪ -‬כיון‬
‫שיכול להעבירו לאחר לפרוע בו חובו ‪ -‬או לקנות בו מצרכים‬
‫וכד' )האג"ם פיינשטיין ז"ל והגרש"א שטרן‪/‬ספר "דיני‬
‫שביעית"([‪.‬‬
‫ג( מגדולי הדור‪ ,‬הסתפקו אם אדם שהפקיד כסף בבנק‬
‫לפני סוף שמיטה ]אלול תשע"ה [ ועברה שנת שמיטה‬
‫]נכנסה שנת תשע"ו[ ‪ -‬האם נחשבת ההפקדה בבנק‬
‫כמילווה ‪ -‬ושביעית משמטתה וצריך ]המפקיד[ לעשות‬
‫פרוזבול בשביל הפקדותיו בבנק‪ ,‬כדי שיוכל למשוך את‬
‫הכסף בחזרה או שמא אין השביעית משמטת הפקדות‬
‫אלו ואין צריך לעשות פרוזבול בשביל הפקדותיו בבנק‪.‬‬
‫]"אור לציון" ‪ -‬להגרב"צ אבא שאול ז"ל שביעית פ"ז ה"א‬
‫בביאורים[‬
‫ וכיון דמדי ספק לא יצאנו לכן נראה להלכה שראוי‬‫לעשות פרוזבול על חובו זה ]שהבנק חייב לו[‪].‬הרש"ז רווח‬
‫שליט"א ‪" -‬שביתת השדה" פ"כ הערה ‪ [11‬אמנם דעת‬
‫הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל שבכל אופן "הפקדה"‬
‫בבנק נקראת "הלואה" וחייב הלקוח המפקיד לעשות‬
‫פרוזבול דאי לאו הכי‪ -‬משמט‪] .‬וכ"כ בס' דיני שביעית בשם‬
‫תודעת השמיטה בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל ‪ -‬והוסיפו שם‬
‫אפשרות שיכול לקבוע בדעתו שיחול זמן הפרעון לאחר‬
‫השמיטה )בינו לבין עצמו וא"צ עדים או בי"ד לזה([ וכן הדין‬
‫בתכניות חסכון )לכו"ע( שאם זמן פרעונה היה לפני ר"ה‬
‫דשמינית‪ -‬ולא נמשכה – משמט וצריך פרוזבול כנגד ואם‬
‫זמן פרעונה חל בשמינית ‪ -‬אינה נשמטת‪] .‬אמנם מי‬
‫שהפקיד אצל חבירו חפץ‪ -‬או ממון לפקדון‪ -‬אין השביעית‬
‫משמטת – משא"כ בבנק[ ]וכ"כ הגר"ח קנייבסקי שליט"א‬
‫ב"דרך אמונה" פ"ט‪/‬ס' דיני שביעית[‪.‬‬
‫ד( בספר "דיני שביעית" ]פט"ז הט"ו[ הביא את הוראת‬
‫הגרש"ז אויערבך זצ"ל‪ ,‬שאשה שיש לה חשבון בנק נפרד‬
‫שאין רשות לבעלה בממון זה תעשה פרוזבול בעצמה‪,‬‬
‫ומועיל שבעלה יעשה פרוזבול עבורה מדין זכיה ויודיענה‬
‫על כך ]וכן הורה מרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל ואף‬
‫בחשבון משותף לבעלה ‪ -‬והוא יכול להיות כשליח שלה[‪.‬‬
‫]מאמ"ר אליהו עמ' קמ"א‪/‬קיצושו"ע עמ' ‪[654‬‬
‫ט"ו‪.‬השמטה לנכרי וקטן ודין גר שנתגייר וקטן‪/‬שהגדיל‬
‫א( דיני שמיטת כספים חלים רק כאשר המלווה והלווה‬
‫הם יהודים‪ .‬אבל בנכרי אין דין שמיטת כספים‪ .‬שכתוב‬
‫"לא יגוש את רעהו ואת אחיו"‪" ,‬רעהו"‪ -‬פרט לאחרים‪,‬‬
‫"אחיו"‪ -‬פרט לגר תושב‪ .‬ולהיפך‪ -‬זו מצות עשה‪ -‬שאסור‬
‫להשמיט חוב של גוי וצריך לתבוע אותו )שנא' "את‬
‫הנכרי‪ -‬תיגוש"(‪.‬‬
‫ב( לכן ‪ -‬שמעון שקנה מגוי שטר חוב שכתוב בו שהגוי‬
‫הילווה כסף לפלוני )ישראלי( אין החוב נשמט‪.‬‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫ג( קטן שהילווה מעות לאחרים‪ ,‬וכן חסכונות רשומים‬
‫בבנק על שמו ובעבורו‪:‬‬
‫‪ ‬יש אומרים ‪ -‬שהשביעית לא משמטת ההלואה‬
‫)והחסכונות( כיון דאינו מחויב במצוות‪.‬‬
‫‪ ‬יש אומרים‪ -‬שחייב בשמיטת כספים כיון שהתורה‬
‫)רבנן‪ -‬בזה"ז(‪ -‬הפקיעה הלוואתו של כל אדם מישראל‪.‬‬
‫ולדעתם של אלו ‪ -‬צריך אביהם לעשות להם פרוזבול‬
‫בבית דין בתור "אפוטרופוס"‪ .‬ועדיף לסדר שזמן פרעון‬
‫הלואות של קטן יהיה לאחר ראש השנה של שמינית‪,‬‬
‫ובדיעבד‪ ,‬אם לא עשו פרוזבול‪ -‬שזמן פרעון היה לפני ר"ה‬
‫של שמינית‪ ,‬יש לדון שמכל מקום יוכל "לגבות חובו"‬
‫]אחרונים‪ /‬מהרשד"ם‪ -‬הגרי"ש אלישיב זצ"ל[‪.‬‬
‫ד( יש האומרים שקטן שהילווה והגדיל בשביעית ‪ -‬וכן גוי‬
‫שהילווה ונתגייר בשנת השמיטה )תשע"ה ( אין השביעית‬
‫משמטת חובותיהם‪ ,‬והטעם דכל שאינו בכלל חיוב‬
‫שמיטה בתחילת שנת השמיטה תו לא משמט גם בסופו‬
‫]מנחת שלמה אויערבאך ז"ל‪/‬ס' דיני שביעית )פט"ז([‪.‬‬
‫ט"ז‪ .‬שמיטה גם במוצרים‬
‫שמיטת כספים ‪ -‬לא נוהגת רק בהלואות ]בכתב ו‪/‬או‬
‫בע"פ[ אלא גם במוצרים של אוכל ומשקאות ‪ -‬והיינו כל‬
‫שאין השאלה חוזרת בעינה ‪ -‬נחשבת כהלואת כסף‬
‫והשביעית משמטת לכן אשה )וכד'( שהשאילה לשכנתה‬
‫ככרות לחם או בקבוקי שמן או מס' ביצים וכד'‪ ,‬ועברה‬
‫שביעית ‪ -‬אינה יכולה לתבוע ממנה דבר ‪ -‬שהשביעית‬
‫משמטתן‪.‬‬
‫י"ז‪ .‬כסף השותפין‬
‫כסף השותפות בסחורה ‪ -‬שאם נשאר ביד אחד כסף של‬
‫חבירו מהשותפות – אין השביעית משמטתו דהוי כפקדון‬
‫ולא כחוב ]שו"ע חו"מ סי' ס"ז ס"ד‪/‬הבוחר בשמיטה‪/‬ברית‬
‫עולם עמ' פ"ז[‪.‬‬
‫י"ח‪ .‬החייב לחבירו ממון‬
‫החייב לחבירו ממון ונשבע לשלם לו "כל דבר שהשביעית‬
‫משמטת" פטור גם כן מלשלם – מכח השבועה‪ .‬דהרי לא‬
‫נשבע לשלם רק כל זמן שחייב ממון‪ ,‬לחבירו‪.‬‬
‫]מקורות‪" :‬משנה שביעית" )פ"י(‪ .‬רמב"ם "הלכות שמיטה‬
‫ויובל" )פ"ט(‪ .‬פסקי מרן הראש"ל הגרע"י זצ"ל "אור לציון"‬
‫"ילקוט‬
‫)פ"ז(‪" / .‬דיני שביעית" )פט"ז( )פכ"ט(‪.‬‬
‫יוסף"‪"/‬שביעית" )פכ"ד(‪ .‬ספר "שביתת השדה" )פ"כ(‪.‬‬
‫"הבוחר בשמיטה" )פט"ו( בן איש חי )ש"א פר' כי תבא([‪.‬‬
‫שמוט כל בעל משה ידו"‬
‫נראה בס"ד‪" :‬שמוט" – המצוה להשמיט בשנה השביעית‪" :‬כ"ל –‬
‫ר"ת לשמט כספים‪ .‬בע"ל – ר"ת לעת ערב בשקיעה "משה ידו" גימ'‬
‫‪ ,365‬דהיינו בתשלום השנה לעת כניסת ר"ה הבאה‪ ,‬שביעית‬
‫משמטת‪ 365] .‬יום מספר ימי שנה רגילה – כמ"ש בקטורת‪ ,‬בתפילה‪365 :‬‬
‫) ָמנִ ים( "כמנין ימות החמה"[‪.‬‬
‫"השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר‪ :‬קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון"‬
‫]דברים ט"ו[‬
‫"קרבה שנת השבע – שנת השמיטה" – שאז השדות והכרמים פתוחים לפני כל עני ואביון – ולכן "ורעה עינך באחיך‬
‫האביון" – ולא נתת לו מעתה – אעפ"י שעדיין לא הגיעה השביעית ואין לו רשות להכנס‪ ,‬הנה גם לפי דעתך קרא יקרא‬
‫זה האביון שהוא רעב עתה קודם שהגיעה השביעית "והיה בך חטא" בודאי בלתי שום התנצלות‪ ,‬על כן הזהר כי "נתן‬
‫תתן לו" הן מעות הן מאכל "כי בגלל הדבר הזה" שאתה נותן לו גם לעת כזאת "יברכך ה' אלקיך"‪.‬‬
‫]בן איש חי בס' דרושים עה"ת‪/‬ראה[‬
‫שמיטת כספים‬
‫שער ב'‬
‫דין "פרוזבול" והשלכותיו )א(‬
‫א‪ .‬כמו שכבר ציינו לעיל בהקדמה שה"פרוזבול" נתקן ע"י‬
‫הלל הזקן בזמן בית שני ‪ -‬כיון שראה שנמנעים העשירים‬
‫מהלוות לעניים ובזה עוברים על מה שכתוב בפסוק "השמר לך‬
‫פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" וגו' לכן התקין ִה ֵלל "פרוזבול"‪.‬‬
‫ב‪ .‬פרוזבול ‪ -‬תקציר ג' תיבות‪" :‬פרוזבוליבוטי" ‪" -‬פרוז"‪-‬‬
‫תקנה‪" .‬בולי"‪ -‬עשירים‪" .‬בוטי"‪ -‬עניים‪ .‬הרי זו תקנה‬
‫ל"עשירים" ‪ -‬שלא יימנעו מלהלוות‪ .‬ותקנה ל"עניים" ‪ -‬שיהיה‬
‫להם ממי להלוות‪ .‬ותקנת הלל היא )עפ"י דעת הרמב"ם( רק‬
‫בזמן ששמיטת כספים נוהגת מדרבנן ]עד היום הזה[ ועיקרה ‪-‬‬
‫שהמלווה מוסר חובותיו ]אפילו בע"פ[ לבית הדין והם יכולים‬
‫לגבות חובותיו ולגביהם לא שייך איסור "לא יגוש את רעהו" –‬
‫יחיד אינו יכול לתבוע אבל אחרים ‪-‬בי"ד‪ -‬תובעים חובות‬
‫המלווה ולא הוא‪ .‬והחידוש בזה‪ (1 :‬מסירת הודעה לבית דין‬
‫על חובותיו ‪ -‬כאילו מסר שטרותיו לבית דין‪.‬‬
‫‪ (2‬פרוזבול מועיל אף על חובות שבעל‪-‬פה‪.‬‬
‫ג‪ .‬עיקר נוסחו ]גופו[ של הפרוזבול‪:‬‬
‫"מוסר אני ]המלוה[ לכם פלוני ופלוני הדיינים שכל חוב‬
‫שיש לי שאגבנו על‪-‬ידכם כל זמן שארצה"‪ .‬והדיינים או‬
‫העדים ‪ -‬חותמים‪.‬‬
‫ד‪ .‬ישנם סוגים שונים של נוסחאות "פרוזבול" הנפוצים‬
‫בבתי דין שונים ‪ -‬ורבנויות ברחבי הארץ ‪ -‬אך ההבדלים‬
‫לא משמעותיים ביותר והנוסח העיקרי ורוב הפרוזבולים‬
‫הנעשים הם קרובים זה לזה פחות או יותר‪.‬‬
‫ה‪ .‬והרי לפניכם דוגמא של "נוסח פרוזבול" כפי שמופיע‬
‫בספרי ההלכה הספרדיים ]פרוזבול הנעשה בפני דיינים[‪:‬‬
‫המלוה עומד לפני הדיינים היושבים ‪ -‬ואומר‪:‬‬
‫"מוסרני לכם ]שמות הדיינים[ הדיינים שבמקום ]שם‬
‫העיר‪/‬המקום[ שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה"‪.‬‬
‫ואחר שאמר זאת לפני הדיינים ‪ -‬חותמים הם על הנוסח‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא ]שם המלוה[ ואמר‬
‫לפנינו‪:‬‬
‫"מוסרני לכם ]שמות הדיינים[ הדיינים שבמקום ]שם המקום[‬
‫שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה"‪.‬‬
‫ועל זה באנו על ]החתום[‪/‬החתימה‪ ,‬היום ]תאריך[‬
‫__________‬
‫חתימת הדיינים‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫‪ ‬נוסח אחר של פרוזבול‪ -‬והוא פרוזבול שבפני עדים‪-‬‬
‫והוא הנפוץ בקרב בני ספרד ונהוג גם בירושלים וברחבי‬
‫הארץ מדורי דורות עפ"י הגאון ה"חקרי לב" זצ"ל‬
‫)ומיוסד עפ"י שו"ע חו"מ‪/‬סכ"א‪-‬כ"ב( ]פסקי מרנן הראש"ל‬
‫הגר"ע יוסף והגר"ם אליהו זצ"ל( ‪) -‬וכן הבאנו למעשה גם בסוף שער‬
‫זה‪/‬לקמן([‪.‬‬
‫המלווה אומר את הנוסח דלקמן לפני עדים ]וכך נהוג‬
‫בירושלים ובהרבה מקומות ‪ -‬בני ספרד[‪:‬‬
‫"הריני מוסר כל חוב שיש לי לבית דין פלוני שבעיר פלונית‬
‫שאגבנו כל זמן שארצה"‪.‬‬
‫ והעדים חותמים על הנוסח כדלקמן‪:‬‬‫"בפנינו עדים החתומים מטה אמר פלוני בן פלוני‪ :‬מוסר‬
‫אני לבית דין פלוני פלוני ופלוני הדיינים שבעיר _______‬
‫שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה"‪.‬‬
‫ובאנו על החתום‪:‬‬
‫עיר _____ יום _____ חודש _____ שנה _____‬
‫נאום ] ֵעד[ ____________ נאום ] ֵעד[ ____________‬
‫]י"ג[‬
‫‪ ‬כיום‪ -‬רוב בני האדם צריכים לעשות פרוזבול‪ .‬חלקם‬
‫מעיקר הדין‪ -‬וחלקם מהיות טוב‪) .‬הגר"ם אליהו זצ"ל (‪.‬‬
‫ו‪ .‬טלטול "פרוזבול" בשבת‪/‬יו"ט‪:‬‬
‫לכאורה כשהוא מלא‪ -‬דינו כשטר חוב )כך המשמעות‬
‫מהפוסקים(‪ .‬וכל שטרי‪-‬חוב סתמן כמוקצה מחמת‬
‫חסרון‪-‬כיס‪ .‬אלא כיון שיש אפשרות ללמוד ממנו דיני‬
‫עשיית פרוזבול‪/‬שמיטת כספים לכן אפשר גם לדונו כגט‬
‫)משנב"ר סי' ש"ז סקס"ג‪ -‬שהתיר לטלטלו( וככתובה ]שהורה‬
‫הגרי"ש אלישיב זצ"ל לטלטלה )כמו בגט הנז'( דיכול ללמוד‬
‫ממנה דיני כתובה )שלמי יהודה‪/‬קצות השבת([ וכנפסק במזוזה‬
‫)ילקו"י שבת‪/‬ב' ועו"פ( א"כ לכאורה ה"ה הכא שטר פרוזבול‪.‬‬
‫]מ"מ לפי "קצות השבת" שאם מקפיד שלא לצור עפ"י‬
‫צלוחיתו משמע יש להחמיר[‪ .‬ושאלתי למו"ר הגר"א חפוטא‬
‫שליט"א וענה לי שאם ירצה ללמוד ממנו כשהוא ממולא ])ע"י‬
‫עדים‪/‬דיינים‪ -‬וכ"ש כשהוא ריק([‪ -‬יכול לטלטלו‪ .‬וכן אמרו לי‬
‫בשם מרן נשיא מועצת החכמים ראש ישיבת פורת יוסף הכהן‬
‫הגדול חכם שלום הכהן שליט"א ]ועוד נלע"ד סברא בזה‬
‫לקולא שהרי כלל הוא בידינו ש"נאמן לומר פרוזבול היה לי‬
‫ואבד" )ראה עמ' ט"ו ‪ -‬הכ"א( א"כ גם אם יאבד שטרו זה‪-‬‬
‫אינו מקפיד ולכאורה לא הוי כ"כ מוקצה מחמת חסרון כיס[‪.‬‬
‫ז‪ .‬פרוזבול כשר בכל לשון ]ר"ן‪ /‬גיטין )ל"ו( רש"י )מכות ג‪ /(.‬דרך‬
‫אמונה להגר"ח קנייבסקי שליט"א‪ /‬ס' דיני שביעית בשמו[‪.‬‬
‫ח‪ .‬כתיבת הפרוזבול ]שע"י דיינים[‪ ,‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬נכתב‬
‫רק בבית‪-‬דין חשוב ‪ -‬היינו ג' בקיאים בדין זה ויודעים‬
‫עניין שמיטה ופרוזבול והימחום רבים עליהם באותה‬
‫העיר‪] .‬לד' מרן שו"ע‪/‬פסקי מרן הגרע"י זצ"ל[‪ .‬ולד' הרמ"א‬
‫אפשר בכל בי"ד ]בתנאי שיהיו תלמידי חכמים ולא סתם ג'‬
‫מתפללי בית כנסת ‪ -‬הגרמ"א זצ"ל[ או לפחות כשרים וי"א‬
‫בני‪-‬תורה )ס' דיני שביעית בשם הפוסקים(‪.‬‬
‫ט‪ .‬הדיינים ‪ -‬אסור שיהיו קרובים זה לזה ]ויש מי‬
‫מהאחרונים שהתיר[ אך אפשר לכתוב פרוזבול בפני דיינים‬
‫הקרובים למלווה כיון שהפרוזבול אינו נחשב כעשיית‬
‫משפט ]ויש מחמירים בקירבה גם ללווה‪/‬למלווה ‪" -‬אור לציון" ועוד[‪.‬‬
‫‪ ‬העדים ‪ -‬בכתיבת פרוזבול שע"י עדים ]דוגמא לכך ‪ -‬כאן‬
‫במסגרת ובעמ' י"ט ‪ /‬כ"א [ ‪ -‬לכתחילה‪ ,‬העדים החתומים בו‪,‬‬
‫צריך שלא יהיו קרובים למלווה‪ .‬בדיעבד ‪ -‬אם נכתב‬
‫פרוזבול ועליו היו חתומים עדים כאלה ‪ -‬אפשר לגבות על‬
‫סמך זאת‪.‬‬
‫‪ ‬אין צורך שהדיינים הנזכרים בפרוזבול ‪) -‬שנעשה ע"י‬
‫עדים( ‪ -‬יידעו כלל ממסירת החוב‪ .‬ואין צורך בשום‬
‫פרוזבול לפרט את שמות הלווים‪] .‬אמנם אם רוצה להחמיר‬
‫על עצמו ולפרט שמות הלווים החייבים לו‪ .‬יכול לרשום שמם‬
‫מאחורי שטר הפרוזבול[‪.‬‬
‫י‪ .‬פרוזבול נכתב גם בלילה ומהטעם שנזכר לעיל ‪-‬‬
‫דעשיית הפרוזבול אינו נחשב כעשיית משפט ])פוסקי‬
‫הספרדים והאשכנזים( למעט הגר"ח קנייבסקי שהסתפק בזה‬
‫)דרך אמונה פ"ט סקצ"ה‪ /‬ס' דיני שביעית עמ' שכ"ב([‪.‬‬
‫יא‪ .‬אפשר לעשות פרוזבול ע"י שליח ]הגרשז"א זצ"ל‪/‬מרן‬
‫הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל ‪ -‬ודלא כמהריק"ש[‪ .‬וכ"כ אור‬
‫לציון וכ"כ הציץ אליעזר )חלק ו'() וכן לקמן עמ' י"ט‪/‬כ"א( ‪.‬‬
‫‪ .‬בכל מקרה של שליחות צריכים לציין בפרוזבול‬‫ש"פלוני השליח בא לפנינו בשליחות פלוני המלווה"‪.‬‬
‫‪ .‬גם אשה ‪ -‬שיש לה הלוואות או פקדונות וחסכונות‬‫בבנק חייבת לעשות פרוזבול ויכולה למנות את בעלה‬
‫כשליח שיכתוב עבורה את הפרוזבול‪.‬‬
‫יב‪ .‬מנהלי בנקים וחברות צריכים לעשות פרוזבול ‪ -‬וכן‬
‫ראוי לבעלי קופות גמ"ח לעשות פרוזבול לחומרא – ויכול‬
‫לכלול זאת בפרוזבול כללי לכלל חובותיו ]בגמ"ח פרטי ‪-‬‬
‫יש חיוב ממש – לדעת הרב "אור לציון"‪/‬שביעית"[‪.‬‬
‫*לזיכוי הרבים ‪ -‬אנו מצרפים בס"ד בחוברת זו‪ -‬שטר פרוזבול בר תוקף לבני אשכנז‪ -‬וכן לבני ספרד‪ -‬לתולשו‬
‫ולמלאותו בעיתו ובזמנו ]אלול תשע"ה [ לקמן )בעמ' י"ט‪-‬כ"ג(‪.‬‬
‫]י"ד[‬
‫שער ב'‬
‫דין "פרוזבול" והשלכותיו )ב(‬
‫יג‪ .‬יתומים קטנים אין צריכים פרוזבול עבור החייבים ממון‬
‫לאביהם‪ -‬אך יורש גדול )מגיל ‪ 13‬שנה ויום אחד( צריך‬
‫פרוזבול‪.‬‬
‫יד‪ .‬הכלל הוא ‪ -‬שאין כותבים "פרוזבול" אלא אם כן יש‬
‫ללווה קרקע‪ .‬ואם אין לו קרקע ‪ -‬יכול המלווה לזכותו ב‪4-‬‬
‫אמות אפילו שלא בפניו‪ ,‬ואח"כ יכתוב פרוזבול‪ .‬ועתה ‪ -‬מן‬
‫הדין ‪ -‬אין צורך בזה ‪ -‬הואיל ואין לך אדם שאין לו קרקע‪,‬‬
‫אפילו בשכירות או בשאלה ודי בזה מצד ההלכה‪.‬‬
‫טו‪ .‬הוראת הגרש"ז אויערבאך ז"ל‪ :‬גם בחורי ישיבה‬
‫]רווקים[ נחשבים כיש להם ד' אמות לגבי פרוזבול מאחר ויש‬
‫להם רשות השתמשות ללינה והנחת חפציהם במקום‬
‫לימודם‪.‬‬
‫טז‪ .‬המנהג ‪ -‬לערוך את שטר הפרוזבול ‪ -‬בסוף שנת השמיטה‬
‫]תשע"ה [ ]ויש שנהגו ) מבני אשכנז( עפ"י הרא"ש ובעל התניא ‪-‬‬
‫לערוך פרוזבול קודם כניסת השמיטה )אלול תשע"ד([ ]ולדעתם יש‬
‫לשומרו עד סוף שנת השמיטה[‬
‫ כל פרוזבול‪ -‬תוקפו ביום חתימתו – ולמפרע – ולא‬‫להבא‪ :‬דהיינו ‪ -‬הפרוזבול‪ ,‬מועיל רק לחובות שנעשו קודם‬
‫סידורו ‪ -‬כתיבתו וחתימתו בפני הדיינים‪/‬עדים‪ .‬חובות‬
‫שנעשו אחר חתימתו ‪ -‬צריכים פרוזבול אחר להגן מפני‬
‫שמיטתם )והיינו שזמן פרעונם קודם ר"ה(‪ .‬אמנם ‪ -‬לרוב‬
‫הפוסקים אם הפרוזבול נעשה בחודש אלול ]תשע"ה[ ואח"כ‬
‫היו עוד הלוואות ]וסתם הלוואה ל‪ 30 -‬יום[ אינו צריך פרוזבול‬
‫אחר‪.‬‬
‫]ולפי הב"ח ])הבית חדש( )וכ"ד האורים והתומים( ]וכ"כ בס' דיני‬
‫שביעית )עמ' רכ"ב ( ועוד כמה פוסקים בדורנו מבני אשכנז[ עושים עוד‬
‫פרוזבול בערב ראש השנה )תשע"ו( ‪ -‬וא"צ לחוש לזה‪ ,‬לרוב פוסקי הדור[‪.‬‬
‫)ועי' מ"ש אביר יעקב אביחצירא זצ"ל בתשובותיו )סי' ט"ל( ])הובאו‬
‫לקמן )עמ' ט"ז‪-‬י"ז([‪.‬‬
‫והוא הדין אם פתח תוכנית חסכון בבנק או הפקיד מזומן‬
‫‪‬‬
‫ביתרת זכות‪ -‬אחרי כתיבת הפרוזבול צריך פרוזבול נוסף‪] .‬ראה‬
‫לעיל )עמ' י"ב הלכה י"ד סעיף ג' ([‪.‬‬
‫יז‪ .‬אדם שהילווה לחמשה אנשים‪ -‬מספיק לו לעשות פרוזבול אחד‬
‫לכולם‪ .‬אך חמשה אנשים שהילוו לאדם אחד‪ -‬צריך לכל מלווה‬
‫פרוזבול אחד‪.‬‬
‫יח‪ .‬מלוה הנמצא בחו"ל‪ -‬ואנשים שבארץ ישראל‪-‬חייבים לו‬
‫ממון‪-‬והרי אין זמני שקיעת‪-‬החמה שבחו"ל שווים לארץ ישראל‪-‬‬
‫יש לו ]עדיף[ להקדים ולערוך פרוזבול לפני שקיעת‪-‬החמה של ערב‬
‫ראש השנה בארץ ישראל‪ -‬והטעם‪ ,‬כיון שבשקיעת‪-‬החמה אצל‬
‫הלווה )א"י( ‪ -‬חיישינן שכבר נשמט החוב וכדלקמן‪.‬‬
‫]‪ .-‬ואם שקעה החמה אצל הלווה )בא"י(‪ -‬והמלווה בחו"ל עדיין‬
‫לא עשה פרוזבול‪ -:‬י"א דאזלינן אחר מקום המלוה דעיקר המצוה‬
‫חלה עליו‪ .‬ויעשה פרוזבול‪-‬מיד‪.‬‬
‫‪ .‬וי"א שהקובע הוא אם כתוב בשטר ההלואה שם המקום בו‬‫היתה ההלואה ‪ -‬לכן מצד הספק לא יצאנו‪ -‬ויעשה שאלת חכם[‪.‬‬
‫‪ .‬כך היא הוראת הפוסקים בדורנו‪ -‬וכך נזכר בספרי השמיטה‬‫בעניין הלואה כזו‪] .‬ס' דיני שביעית בשם הפוסקים‪ /‬הראש"ל הגר"ם אליהו‬
‫זצ"ל [‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫‪ .‬וכן מלוה הנמצא בא"י ושכח לא עשה פרוזבול עד ליל ראש‬‫השנה דשמינית )תשע"ו (‪ -‬והלווה נמצא בחו"ל‪ -‬ואצלו עדיין לא‬
‫שקעה חמה‪ -‬רשאי המלוה למסור חובותיו בע"פ לבי"ד בליל ר"ה‬
‫דשמינית ]פסקי הראש"ל הגרמ"א זצ"ל [‪.‬‬
‫‪ .‬יש לציין שכל הדוגמאות לעיל‪ :‬מלוה בחו"ל‪ -‬לווה בארץ‬‫ישראל‪ -‬שצריך להזדרז להכין פרוזבול לפי שעון א"י היינו בחו"ל‬
‫כג' באירופה‪/‬אמריקה‪/‬אפריקה‪ -‬ששעון א"י מוקדם יותר‪ .‬וצריך‬
‫לומר שאם המלוה במזרח הרחוק ]כג' הודו‪/‬הונג‪-‬‬
‫קונג‪/‬סינגפור‪/‬יפן‪/‬אוסטרליה[ ששם השעון מוקדם לשעון א"י ]בין‬
‫‪ 2.5-7‬שעות[ והלווה בא"י‪ -‬וודאי שהמלוה צריך להכין פרוזבול לפי‬
‫מקומו קודם כניסת ר"ה‪ .‬ואף שלא הזכירו הפוסקים חילוק זה‪-‬‬
‫פשוט הוא!‬
‫‪ .‬ולפי כל הנז"ל אם המלוה במזרח הרחוק‪ -‬ונכנס אצלו ר"ה‬‫ושכח לערוך פרוזבול‪ -‬והלווה בא"י ועדיין לא שקעה חמה כאן‪-‬‬
‫עפ"י פסק הראש"ל הגרמ"א זצ"ל לעיל‪ -‬גם כאן ימסור בע"פ‬
‫חובותיו בליל החג‪ -‬בפני בי"ד ששם‪ -‬כ"ז שלא שקעה חמה‬
‫בירושלים‪/‬בארץ ישראל‪.‬‬
‫ ומכאן גם לספק שנזכר קודם‪:‬‬‫‪ ‬מלוה נמצא בא"י‪-‬והלווה נמצא בחו"ל‪ -‬במזרח הרחוק ששם‬
‫שקעה חמה קודם מאשר בארץ ישראל והמלוה עדיין לא עשה‬
‫פרוזבול‪:‬‬
‫‪ .‬למ"ד שאזלינן אחר מקום המלוה‪ ,‬אין שום ספק שיכול לערוך‬‫עדיין פרוזבול קודם שקיעה‪) .‬בא"י(‪.‬‬
‫‪ .‬למ"ד שאזלינן אחר מקום הרשום ומצויין בשטר ההלואה‬‫יפעלו בנידון עפ"י הרשום בשטר‪.‬‬
‫‪ .‬ולמעשה מן הספק לא יצאנו וכנז"ל יעשו שאלת חכם‪.‬‬‫ כללא דמילתא‪ :‬כשנעשית הלואה ]בשמיטה או לפניה שזמן פרעונה‬‫קודם סוף אלול תשע"ה[‪ -‬והמלוה והלווה נמצאים ב‪ 2-‬ארצות‬
‫שונות‪ -‬שזמני השקיעה שונים‪-‬יערוך המלוה פרוזבול‪ -‬לפי מקום‬
‫השקיעה המוקדם ביותר וזאת לכתחילה‪ .‬בדיעבד‪-‬שנכנסה‬
‫שמינית‪ -‬ולא ערך פרוזבול ינהגו כפי הנזכר לעיל‪] .‬וכלל זה נזכר‬
‫בפסקי הגרמ"א זצ"ל בס' קיצוש"ע עמ' ‪.[554‬‬
‫‪ ‬לתועלת הציבור כאן לפניכם ‪ -‬זמני שקיעה בערב ר"ה בערי‬
‫ארץ ישראל והפרשי השעות בין ירושלים לשאר ערים מרכזיות‪/‬‬
‫גדולות בעולם‪.‬‬
‫‪ ‬לוח זמנים לערב ר"ה תשע"ו והפרשי שעות בארץ ובעולם ‪‬‬
‫‪‬להלוואות בין שתי ארצות שונות‬
‫= ויש לבדוק בכל מקום )חו"ל( זמן שקיעה במקום ההוא=‬
‫זמני השקיעה וצאת הכוכבים בישראל)שעון קיץ(‬
‫בערב ר"ה תשע"ו – יום א' כ"ט אלול תשע"ה‬
‫ירושלים‪/‬נתיבות‪:‬‬
‫חיפה‬
‫באר שבע‬
‫תל‪-‬אביב‬
‫שקיעה‬
‫‪6:53‬‬
‫‪6:52‬‬
‫‪6:52‬‬
‫‪6:51‬‬
‫צאה"כ‬
‫‪7:08‬‬
‫‪7:07‬‬
‫‪7:07‬‬
‫‪7:06‬‬
‫בין השמשות‬
‫הפרשי השעות בין ירושלים לחו"ל‬
‫שקיעה בירושלים )בער"ה תשע"ו ( ‪6:53‬‬
‫)שעון קיץ(‬
‫שקיעה מוקדמת‬
‫מירושלים‬
‫)מזרח הרחוק(‬
‫ניו דלהי )הודו(‬
‫בנגקוק )תאילנד(‬
‫ג'קרטה )אינדונזיה(‬
‫הונג קונג‬
‫סינגפור‬
‫בייג'ין )סין(‬
‫טוקיו )יפן(‬
‫מלבורן )אוסטרליה(‬
‫סידני )אוסטרליה(‬
‫הפרש‬
‫שעות‬
‫‪+2.5‬‬
‫‪+4‬‬
‫‪+4‬‬
‫‪+5‬‬
‫‪+5‬‬
‫‪+5‬‬
‫‪+6‬‬
‫‪+7‬‬
‫‪+7‬‬
‫שקיעה מאוחרת‬
‫הפרש‬
‫מירושלים‬
‫שעות‬
‫)אירופה‪/‬אפריקה‪/‬אמריקה(‬
‫‪-1‬‬
‫בריסל )בלגיה(‬
‫‪-1‬‬
‫ברלין )גרמניה(‬
‫‪-1‬‬
‫יוהנסבורג )ד‪ .‬אפריקה(‬
‫‪-1‬‬
‫מדריד )ספרד(‬
‫‪-1‬‬
‫מוסקבה )רוסיה(‬
‫‪-1‬‬
‫פריז )צרפת(‬
‫‪-1‬‬
‫רומא‪/‬מילאנו )איטליה(‬
‫‪-2‬‬
‫לונדון )בריטניה(‬
‫‪-3‬‬
‫קזבלנקה )מרוקו(‬
‫‪-6‬‬
‫סאן פאולו‪/‬ברזיליה )ברזיל(‬
‫‪-6‬‬
‫בואנוס איירס )ארגנטינה(‬
‫‪-7‬‬
‫ניו יורק‪/‬מיאמי )ארה"ב(‬
‫‪-7‬‬
‫טורנטו‪/‬מונטריאול )קנדה(‬
‫סן פרנסיסקו‪/‬לוס אנג'לס )ארה"ב( ‪-10‬‬
‫"וזה דבר השמיטה – שמוט‪) "...‬פר' ראה(‬
‫מסביר הספורנו ז"ל – "וזה דבר השמיטה" – מה שציוה הא‪-‬ל יתברך על השמיטה בפר' משפטים "והשביעית תשמטנה ונטשתה" –‬
‫כוונתו היא על שמיטת כספים – שנא' )ראה( "שמוט כל בעל משה ידו"‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫וזהו חידוש גדול – כיון שכל מוני המצוות מנו "שמיטת כספים" כמצוה בתורה – בפר' ראה – כאן )מצוה תע"ז( ומן הפסוק הנזכר‬
‫במשפטים – למדו על מצות הפקרת פירות שביעית )מצוה פ"ד( )רמב"ם‪/‬חינוך‪/‬סמ"ג(‪.‬‬
‫שמיטת כספים‬
‫]ט"ו[‬
‫שער ב'‬
‫דין "פרוזבול" והשלכותיו )ג(‬
‫יט‪ .‬פרוזבול המוקדם והמאוחר‪:‬‬
‫* פרוזבול המוקדם כשר‪ .‬והמאוחר פסול‪ .‬כיצד? ‪ .-‬פרוזבול‬
‫המוקדם‪ -‬כתבוהו בניסן‪ -‬ונכתב בו תאריך )מוקדם( של חודש‬
‫אדר‪ -‬כשר‪ .‬כיון שבכתיבת תאריך זה )מוקדם( קילקל לעצמו‪-‬‬
‫שלא יועיל הפרוזבול רק עד אדר‪.‬‬
‫‪ .‬פרוזבול המאוחר‪ -‬כתבוהו בניסן‪ -‬ונכתב בו תאריך )מאוחר(‬‫של חודש אייר‪ ,‬סיון‪-‬פסול‪ .‬כיון שע"י כתיבת תאריך כזה‪-‬‬
‫)מאוחר( מייפה כח הפרוזבול שיועיל על הלוואות שהילוה אחרי‬
‫הזמן האמיתי של כתיבת הפרוזבול‪ -‬לכן פסול‪] .‬משנה שביעית‬
‫)פ"י מ"ה( רמב"ם )שם הכ"ב‪/‬הכ"ג( שו'ע חו"מ )סי' ס"ז סל"ב(‪-‬‬
‫אחרונים[‪.‬‬
‫כ‪ .‬מלוה )שלא עשה פרוזבול( והאריך בפני ב' עדים זמן פרעון‬
‫הלואותו עד לאחר השמיטה‪ -‬ללא ידיעת הלווה‪ -‬שביעית אינה‬
‫משמטתו‪ .‬אלא שאם נודע כן ללווה‪ -‬ולא מסכים להארכה זו‪-‬‬
‫נחלקו בדבר הערך השולחן טייב ז"ל )שמועיל הדבר( לעומת בעל‬
‫ה"פעמוני‪-‬זהב" )שלא הסכים לדבריו(‪] .‬הגר"ם אליהו ז"ל‬
‫במאמ"ר עמ' תר"א[‪ .- .‬וראיתי בס' הר המור מאמרים מרבני‬
‫שכונת "מאה שערים" בעיה"ק )מלפני כמה עשרות שנים שנה(‬
‫ושם דן הגר"י וכטפויגל ז"ל )מרא דאתרא ורה"י שם( בנד"ד‬
‫ומציע לתקן תקנת הרחבת זמן ההלואה שלא תשמט השביעית‬
‫וממילא א"צ פרוזבול כלל וכדין המלוה את חבירו ל‪ 10-‬שנים‬
‫כנזכר בש"ס‪ .‬ומוכיח בראיות למקשים עליו ש"אין בזה פקפוק‬
‫לעושה כן" )אפי' בשטרי עסקא דזמנינו )זמנם( כמ"ש הרב‬
‫המקשה שם(‪.‬‬
‫‪ .‬ולבסוף הובאה שם תגובת הגר"י גרוסברג ז"ל )בזמנו‪ -‬מרבני‬‫שכונת מאה שערים מח"ס "זכרון ישעיהו" ‪ -‬שהעיד מחכמי‬
‫דורו שפעם אחת אכן עשו כעצה הנ"ל‪ -‬כיון שלא היה זמן לכתוב‬
‫פורזבול ‪ -‬אמנם לא רצו בתקנה זו )בקביעות( כדי שלא תשתכח‬
‫תורת שמיטה מישראל! ועתה ראיתי בברית עולם )עמ' פ"ט(‬
‫בשם הכסא‪-‬דוד )ס"ק מ"ב( שמהני להרויח זמן ללווה )בלא‬
‫שציין אם צריך ֵע ִדים או הסכמת הלווה(‪.‬‬
‫כא‪ .‬ראוי לשמור על הפרוזבול לפחות עד כניסת ר"ה תשע"ו ‪.‬‬
‫אם כתב פרוזבול לפני ערב ראש השנה ‪ -‬ואבד הפרוזבול לפני‬
‫סוף השמיטה ‪ -‬בכל זאת יכול לגבות חובו מהלווה‪ .‬ונאמן לומר‬
‫"פרוזבול היה לי ואבד"‪] .‬גיטין ל"ז ‪/‬רמב"ם פ"ט הכ"ד‪/‬שו"ע‬
‫סי' ס"ז הל"ג[‪.‬‬
‫כב‪ .‬מי ששכח לעשות פרוזבול ‪ -‬ונזכר בערב ראש השנה ]תשע"ו[‬
‫סמוך לשקיעה‪ ,‬בזמן שכבר אינו יכול לכתוב שטר פרוזבול ‪-‬‬
‫יאמר בפני שני עדים נוסח הפרוזבול ]ויש אומרים שצריך בפני‬
‫שלשה אנשים )שייחשבו כדיינים([ וכן הדין גם בבין השמשות‪.‬‬
‫)אחרונים‪/‬יביע אומר(‪ .‬לרוב ככל הפוסקים )ויש מי שהחמיר(‪.‬‬
‫]זמני שקיעה וביה"ש‪-‬לעיל במסגרת )עמ' י"ד([‪.‬‬
‫ חוב ישן‪ -‬שנכתב עבורו פרוזבול בסוף שמיטה קודמת‬‫)תשס"ח( א"צ פרוזבול נוסף‪.‬‬
‫כג‪ .‬תלמידי חכמים שהילוו זה את זה ‪ -‬והמלווה מסר בפיו את‬
‫חובו לפניהם שיכול לגבות בכל זמן שירצה די בזה וא"צ‬
‫פרוזבול ]כיון שכתוב "וזה דבר השמיטה" שבדברים בלבד היא‬
‫נדחית[ והת"ח יודעים ששביעית בזה"ז‪ -‬דרבנן ]גיטין‬
‫ל"ז‪.‬רמב"ם‪ .‬שו"ע חו"מ )סי' ס"ז‪ /‬ס"כ([‪.‬‬
‫כד‪ .‬המחזיר חוב לחבירו אחר ראש השנה תשע"ו ‪ -‬כאשר היה‬
‫צריך כבר לפרוע לו קודם ראש השנה ‪ -‬והמלווה לא כתב‬
‫פרוזבול ‪ -‬יאמר לו המלווה "משמט אני"‪ .‬אם אמר לו הלווה‬
‫"אעפ"י כן רצוני שתקבל ממני" ‪ -‬יקבל ממנו והיינו שיאמר‬
‫הלווה‪" :‬שלי הם ובמתנה אני נותן לך" ]וכמובן מדובר כאן‬
‫בסכום משמעותי כי בסכום פעוט או סמלי )וההלוואה היתה‬
‫אחר כתיבת פרוזבול( יש בזה חסידות לשמט ולא לקבל‪ -‬כפי‬
‫שכתבנו לעיל במסגרת‪ -‬אם לא קיים כנ"ל‪ [.‬ואם החזיר הלווה‬
‫את חובו ולא אמר כן‪ ,‬מסבב המלווה עימו בדברים עד שיאמר‬
‫לו ]הלווה[ "שלי הם ובמתנה אני נותנם לך"‪ .‬ואם בכל זאת לא‬
‫אמר כן הלווה אין המלווה רשאי ליטלם אלא יחזיר המעות‬
‫ללווה שיטלם וילך לו‪.‬‬
‫כה‪ .‬אמרו חז"ל‪" :‬כל המחזיר חוב שעברה עליו שביעית ‪ -‬רוח‬
‫חכמים נוחה הימנו" וצריך המלווה לומר למחזיר "משמט אני"‬
‫והלה יאמר "אעפ"י כן" וכנ"ל‪.‬‬
‫כו‪ .‬הנמנע מלהלוות לחבירו קודם )סוף( שמיטה מחשש שמא‬
‫יתאחר החוב אצלו – ויישמט )בלא פרוזבול(‪ -‬עובר ב"לא‬
‫תעשה" וחטא גדול הוא – שהרי התורה הזהירה עליו בשני‪-‬‬
‫לאוין "השמר לך ‪ -‬פן" והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו‬
‫וקראה אותו "בליעל"‪) .‬רמב"ם פ"ט ה"ל(‪.‬‬
‫]בעניין מ"ש עובר ב"לא תעשה" – )ראה עמ' ג'‪ -‬לעיל( שלרוב‬
‫הפוסקים היינו "לא תעשה" מדרבנן‪-‬בזמן הזה‪ .‬וי"א )"בכור‬
‫שור"( שגם בזה"ז הלאו של "לא להמנע מלהלוות" – הוא מן‬
‫התורה )גם הגרש"ז אויערבאך ז"ל תחילה תמך בסברתו‬
‫ולבסוף צידד לכאן ולכאן ולא הכריע([‪.‬‬
‫ ומסיים שם הרמב"ם "והבטיח הקב"ה בשכר מצוה זו בעולם‬‫הזה – שנא' "כי בגלל הדבר הזה – יברכך ה' אלקיך בכל מעשיך‬
‫ובכל משלח ידיך" )דברים ט"ו(‪.‬‬
‫]מקורות‪ :‬מסכת "שביעית" )פ"י‪ (.‬רמב"ם הלכות שמיטה‬
‫ויובל )פ"ט‪ (.‬שו"ע חו"מ )סי' ס"ז‪ (.‬בן איש חי )שנה א' ‪" -‬כי‬
‫תבא"(‪" .‬אור לציון" )פ"ז‪"/‬שביעית"(‪" .‬יביע אומר" )ח"ג ‪-‬‬
‫חו"מ ו'‪-‬ז'(‪" .‬יחווה דעת" )ח"ד‪-‬ס"ג(‪ / .‬ספר "דיני שביעית"‬
‫)פ"ל‪-‬פל"א(‪ .‬ספר "הבוחר בשמיטה" פט"ו "ילקוט יוסף"‪/‬‬
‫"שביעית" )פכ"ד( ספר "שביתת השדה" )פכ"א([‪.‬‬
‫כז‪ .‬חסידות נאותה היא לקיים שמיטת כספים בפועל ]מדרבנן[ גם בזמן הזה כאשר ילווה אדם לחבירו סך מה ]סכום סמלי של כמה‬
‫ש"ח[ ‪ -‬אחר תאריך כתיבת הפרוזבול ]וצריך שיקבע זמן הפרעון ‪ -‬לפני ראש השנה תשע"ו [ ]או שכותב בפרוזבול "חוץ מחוב פלוני" או‬
‫"חלק מהחוב"[‪ -‬ולאחר ראש השנה כשיחזור חבירו לפרוע לו חובו יאמר המלווה "משמט אני" ‪ -‬הרי זה מקיים מצות "שמיטת‬
‫כספים"‪) .‬מדרבנן( כהלכתה‪.‬‬
‫וכן אשה‪ ,‬טוב שתשאיל ]עדיף משתלווה בל' הלוואה[ לחברתה קודם ראש השנה ככר לחם אחד ]חלה וכד'[ סוכר או שמן וכד' ]והשאלת‬
‫מוצרים ‪ -‬לרוב הפוסקים וכן דעת מרן השו"ע ‪ -‬זמן התביעה ‪ -‬מיד[ וכשתבא זו ותפרע לה אחר ראש השנה תשע"ו ‪ ,‬תאמר לה המשאילה‪:‬‬
‫"משמטת אני"‪ .‬ובזה קיימה מצות שמיטת כספים‪) .‬מדרבנן( כהלכתה‪] .‬בן איש חי‪ /‬אחרונים‪ /‬פוסקי הדור[‪.‬‬
‫הוראה הלכתית לפרשת "ראה" )בכל שנה(‬
‫** ישנה מחלוקת בפוסקים ‪ -‬לגבי ‪ -‬אדם שנמנע מלהשמיט את הלוואותיו )בשביעית( ‪ -‬או שעבר ולא עשה "פרוזבול" בערב ראש‬
‫השנה )של מוצאי שביעית( ‪ -‬ואינו משמט‪ ,‬הרי עובר על "עשה" ו"לא תעשה" ‪ -‬האם ראוי שלא להעלותו לספר תורה בפרשה זו של‬
‫"שמיטת כספים" שבפרשת "ראה" שבחומש "דברים" ]פרק ט"ו פס' ב' והלאה ‪ -‬עליית "שישי"[‪].‬אפילו שבזמנינו כידוע וכאמור לעיל‪-‬‬
‫זה מדרבנן[?‬
‫ דעת חת"ם סופר ]עפ"י רבו ר' נתן אדלר ז"ל[ ‪ -‬וכ"פ מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל ‪/‬ויבלח"א בנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א‬‫אין ראוי להעלותו לספר תורה ]ועפ"י השער אפרים והגר"ח פלאג'י ז"ל שס"ל משום הלבנת פנים[‪] .‬עפ"י "ספר חסידים"[‬
‫‪ -‬ופוסקים אחרים כתבו שאדרבא אפשר להעלותו ‪ -‬שיתבייש ויפרוש מכך ו‪/‬או שיידע עונשם ויפרוש‪ .‬ואם עשה תשובה ‪ -‬אזי אין‬‫לקרותו ]כנה"ג‪ .‬פמ"ג‪ .‬א"ר‪ .‬מרן החיד"א וכף החיים )סופר([‪.‬‬
‫‪ -‬ודעת הבן איש חי ז"ל ]רב פעלים ח"ב או"ח סי' י"א[ ‪ -‬שאף שכן ראוי שלא להעלותו ‪ -‬במקום שתצא קנאה‪ ,‬שנאה ומחלוקת ובפרט‬‫שגם עשירים ונכבדים נכשלים בזה בזמנינו לכן טוב להעלים עין * ]עיין כל זה יביע אומר ח"ג )חו"מ סוף סימן ו'‪-‬דף שד"ם עמ' ב'[‬
‫יחווה דעת ח"ב )ט"ז( "ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" )עמוד תקל"ז(‪/‬ברית עולם )עמ' פ"ה([‪.‬‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫]ט"ז[‬
‫שער ב'‬
‫הלכות שמיטת כספים‬
‫ד' תשובות בנדון – ממרן אביר יעקב אביחצירא זצוק"ל וזיע"א‬
‫ידוע הדבר ומפורסם הענין שמרן אביר יעקב אביחצירא זיע"א‬
‫– בין כל י"ב שבטיו‪ -‬ספריו הקדושים ]והי"ג – נעלם ואינו‬
‫בנמצא[ חיבר גם ספר הלכתי – שו"ת שרובו ככולו עוסק‬
‫בענייני ממונות‪-‬חושן משפט )ומעט מן התשובות גם עוסקות‬
‫בהלכות שמחות( והכ"י קר"א שמ"ו "יורו משפטיך ליעקב" –‬
‫והוא המכיל בקרבו קמ"ה )‪ (145‬תשובות בעניינים הנז"ל‪.‬‬
‫והנ"ה קמ"ה אלומת"ו וג"ם ניצב"ה בתשובות עמוקות‬
‫ונפלאות – ומתוכן "ע"ל ארבע"ה תשובו"ת ישיבנ"ה"‬
‫העוסקות בענייני "שמיטת כספים – ופרוזבול" – סימנים‪:‬‬
‫ל"ט‪ .‬מ"ט‪ .‬נ"ו‪ .‬נ"ז‪ .‬תקצירי התשובות מובאות כאן והרוצה‬
‫להדרים ולהחכים – יעיין באורך וברוחב בעומק התשובות‬
‫במקורן בספר הנז"ל‪) .‬תשובה רביעית הובאה בשלימות(‬
‫]תודתינו נתונה לידידנו הדיין הנכבד הרה"ג הרב אברהם‬
‫חשאי שליט"א שעמל על תקציר ג' התשובות – זכות מרן אביר‬
‫יעקב זיע"א תעמוד לו ולב"ב אמן[‬
‫‪ ‬סימן ט"ל‪ :‬ש‪ -‬מי שהלווה לחבירו סתם ולא קבע לו זמן‬
‫דקי"ל "סתם הלואה שלשים יום "דאינו יכול לתובעו בתוך‬
‫שלשים יום ועברה השביעית בתוך שלשים יום‪ ,‬מי אמרינן‪:‬‬
‫כיון דכל שלשים יום אינו יכול לתבעו ולא נגמרה עד שעברה‬
‫השביעית הוי כמילוה לעשר שנים ואינו משמט‪ ,‬או דילמא כיון‬
‫דמעיקרא ליכא קביעות זמן‪-‬משמט? ‪ ‬‬
‫= תשובה‪ :‬הרב כנסת הגדולה בסימן ס"ז בהגהות הטור כתב‬
‫בשם הב"ח דאע"ג דקיי"ל "סתם הלואה ל' יום" ולכאורה הוי‬
‫כקבעו לו זמן‪ ,‬מ"מ השביעית משמטת‪ .‬ולא כתב הכנה"ג טעמו‬
‫של דבר‪ .‬ובס' אורים ותומים )לר' יהונתן אייבשיץ ז"ל( הביא‬
‫דברי הב"ח והודה לדבריו והביא לו ראיה מירושלמי‪ .‬אולם‬
‫האביר יעקב זיע"א חלק על דבריהם והיקשה עליהם דהא‬
‫חז"ל רק בהלוואה אמרו כן דסתם הלואה וכו' דבמכר לא‬
‫אמרו כן – דכל המוכר סתמו בשעתו לוקח דמי המכר‪ .‬ועוד –‬
‫איך העלים הב"ח עיניו הקדושות מקושיא גדולה בנדון זה‬
‫דבסתם הלואה לל' יום לא קרינן "לא יגוש" וממילא שביעית‬
‫לא משמטת דזו עיקר המחלוקת בין הפוסקים לגבי שביעית‬
‫שלא משמטת הלואה לעשר שנים דמ"ד "אינו משמט" – כיון‬
‫דס"ל דהעיקר הוא בשעת השמיטה‪ :‬אי שייך לנוגשו – משמט‪.‬‬
‫ואי לא שייך – אע"ג דלאחר זמן עתיד לנוגשו – אפי"ה אינו‬
‫משמט וקי"ל כמ"ד זה דאינו משמט‪ .‬א"כ גם בסתם הלואה‬
‫לל' יום – דאעפ"י דאין זמן ה‪ 30-‬יום כתוב ולא מבורר בעדים‬
‫מחמת‪-‬כן תאמר דזמנו כל יום? הא אין זה מועיל לדחות‬
‫הטעם הגדול דאינו יכול לנוגשו‪.‬‬
‫וגם את סיועו של האורים ותומים לב"ח מירושלמי דוחה‬
‫האביר יעקב‪ -‬אעפ"י דהירושלמי לא היה מצוי אצלו‪ -‬לראות‬
‫מקור הדברים – אך דחהו בדרכו המיוחדת ובסברות נפלאות‬
‫עי"ש באורך במקור הדברים‪.‬‬
‫עוד טעמא רבא היקשה עליהם רבינו זיע"א‪" :‬אם כן לקתה‬
‫מדת הדין" )אם נאמר כהב"ח והאו"ת ששביעית משמטת‬
‫סתם הלואה תוך ל' יום(‪" -‬דהיכי דמי דרבנן חייבוהו למלווה‬
‫מצד אחד להמתין בעל‪-‬כרחו ל' יום – וקבעו לו זמן להלוואתו‬
‫בעל‪-‬כרחו ומאידך גיסא – לעניין שביעית אי משמטת או לא‬
‫יקראוהו )לא יקבעו לו( זמן – נמצא המלווה קרח מכאן‬
‫ומכאן! "וכזאת לא תיעשה בדת ישראל"‪ .‬אכן האמת יורה‬
‫דרכו דדבר זה ברור כשמש דאין השביעית משמטת סתם‬
‫הלואה תוך ל' יום‪ .‬זהו הנלע"ד עכד"ק ]בהמשך התשובה הנ"ל‬
‫מתייחס האביר יעקב זיע"א לראיותיו של האורים ותומים מן‬
‫הירושלמי – והוא מפריכן ומפרשן באופן אחר – עיי"ש[‪.‬‬
‫סימן מ"ט‪ :‬ש – ראובן הלוה לשמעון על המשכון וזמן‬
‫‪‬‬
‫ההלואה הגיע קודם שביעית‪ .‬ועברה שביעית‪ .‬ואחר השביעית‬
‫נאנס המשכון בבית ראובן‪ ,‬ותבע חובו משמעון‪ .‬וטען שמעון‬
‫שפטור מהחוב דטעמא מאי "אין שביעית משמטתו" – משום‬
‫המשכון? אם תחזיר לי המשכון שהוא שגרם לך שלא‬
‫השמיטתך שביעית‪ ,‬אשלם לך ואם לאו לא אשלם‪ .‬ושאל‬
‫השואל אם יש ממש בטענה זו אם לא? ]והראש"ל הגר"ם‬
‫אליהו שליט"א הוסיף כאן דאיירי שהמלווה לא עשה פרוזבול‬
‫)מאמ"ר עמ' תקי"ד([‪.‬‬
‫= תשובה‪ :‬הדבר פשוט דאין ממש בטענת שמעון – וחייב ליתן‬
‫לראובן את חובו‪ .‬והראיה מגמ' גיטין )ל"ז‪ (.‬שהביאה משנה‬
‫)שביעית‪/‬מכות( ‪" :‬המלוה את חבירו מעות על המשכון והמוסר‬
‫שטרותיו לבית‪-‬דין – אין משמטין"‪ .‬וטעמא )עפ"י רבא( משום‬
‫דמשכון קני ליה מד"ר יצחק – דאר"י מנין לבעל חוב שקונה‬
‫משכון שנאמר "ולך תהיה צדקה" – אם אינו קונה – צדקה מנין?‬
‫מכאן לבע"ח שקונה משכון‪.‬‬
‫ומוכיח רבי יעקב זיע"א שלדעת רבי יצחק שבע"ח קונה משכון‬
‫לכו"ע לא מתחייב בע"ח באונסין וכמ"ש שם התוספות בגיטין‪.‬‬
‫והוסיף עוד לאחר משא ומתן בנד"ד דהא דבע"ח קונה משכון –‬
‫לא קניין גמור קנה המלוה את המשכון רק טובה וזכות עשו‬
‫חכמים למלוה – שלא תשמיטנו השביעית – אך לא לעניין לחייבו‬
‫באונסין‪ .‬ודבר פשוט שחייב שמעון לשלם לראובן חובו זהו‬
‫הנלע"ד‪.‬‬
‫סימן נ"ו ‪ :‬ש – ראובן כתב על שמעון שט"ח ממאה‬
‫‪‬‬
‫זהובים והפירעון יהיה ע"ז האופן‪ :‬דהיינו שיהיה פורעו לו זהוב‬
‫אחד בשבוע‪ .‬וכן שבוע אחר שבוע עד תשלום הסך הנז'‪ .‬ובאם‬
‫שעבר שמעון ולא פרע בשום שבוע – הרי חייב עצמו לפרוע‬
‫כל הסך הנשאר בשטר – בבת אחת‪ ,‬בלי איחור ועיכוב כלל‬
‫ובלי שאלת שום ז"א כ"א מידי עברו ולא פרע בשום שבוע‬
‫בסופו הרי בתחילת השבוע האחר מחוייב לפרוע הכל בבת‬
‫אחת‪ .‬והתחיל שמעון פורע והולך – שבוע אחר שבוע – עד‬
‫שעברו כמו שלשים שבועות אחרים‪ ,‬באה שנת השבע שנת‬
‫השמטה‪ .‬אחר שעברה השמטה – אמר ראובן לשמעון‪ ,‬שיהיה‬
‫פורע והולך כבתחילה מידי שבת בשבתו‪ .‬והשיב שמעון‪ :‬אתה‬
‫התנית עמי בשטר חוב שבידך‪ ,‬שאם עברתי ולא פרעתי לך‬
‫בשבוע א'‪ -‬חייב לפרוע לך כל הסך הנשאר במושלם בבת א'‪.‬‬
‫וכ"ז בקנין ושבועה חמורה כראוי כמו שכתוב וחתום בידך‪.‬‬
‫ואני מקודם השמטה בכמה שבועות – לא פרעתי לך וחזר החוב‬
‫למפרע‪ ,‬לפרוע בבת א'‪ .‬ובאה השביעית והפקיעתו‪ .‬ושאל‬
‫השואל הדין עם מי?‬
‫= תשובה‪ :‬בתחילת התשובה היה נראה לו למרן אביר יעקב‬
‫זיע"א לדמות ענין זה למ"ש מרן שו"ע בחושן‪-‬משפט סי' רכ"ז‬
‫סעיף י'‪" :‬המוכר לחבירו שוה ארבע‪-‬בחמש‪ ,‬שהרי המקח בטל‪,‬‬
‫ולא הספיק להראותו לתגר או לקרובו‪ ,‬והוקר ועמד בשבע‪-‬לוקח‬
‫יכול לחזור בו ולא המוכר‪ ,‬שהרי הלוקח אומר למוכר‪ :‬אילו לא‬
‫הוניתני לא היית יכול לחזור‪ .‬ועתה שהוניתני ‪ -‬תחזור?! היאך‬
‫יהא חוטא נשכר?" עכ"ל‪.‬‬
‫"ומטה ידו עמך" )ויקרא כ"ה(‪ -‬בעוון השמיטה ‪ַ -‬ש ְמ ָטה‪ .‬כי מי שאינו מקיים מצות שמיטה‪ ,‬לבסוף הוא עצמו מטה ידו‪.‬‬
‫]רבי אלעזר מגרמייזא ז"ל‪ -‬בעל "ספר הרוקח"[‬
‫]י"ז[‬
‫שמיטת כספים‬
‫שער ב'‬
‫הלכות שמיטת כספים‬
‫ד' תשובות בנדון – ממרן אביר יעקב אביחצירא זצוק"ל וזיע"א‬
‫גם הכא בנד"ד שהשטר נעשה בשבועה חמורה שיהיה פורע‬
‫הלווה כל שבוע זהוב אחד – יכול המלוה לומר לו "אילו לא‬
‫עברת על שבועתך לא היית יכול לשמטני" שהרי זמן החוב‬
‫– אחר השביעית ועתה שעברת על שבועתך – ומשום כך חל‬
‫החוב קודם –השמיטה תשמיטני? היאך יהיה חוטא נשכר?‬
‫אמנם אחר העיון דוחה אביר יעקב דאינו דומה לנד"ד‪:‬‬
‫דהתם גבי הונאה – כל היכא דהמוכר ִאינָה ללוקח –אין‬
‫המוכר יכול לחזור בו בין הוזל המקח בין הוּקר ולכן‬
‫שהוקר המקח – בא לחזור בו‪ ,‬אמת דמ"מ אינו יכול לחזור‬
‫אפי' הוזל וכן נמי אם הוקר – כי אם להסיר מלבו שיאמר‬
‫"כי היכי דאם הוזל – הבחירה ביד הלוקח‪ ,‬ה"ה היכא‬
‫דהוקר‪ -‬תהיה הבחירה ביד המוכר‪ ,‬לזה אמרינן דמצי‬
‫הלוקח לומר ליה‪" :‬אילו לא הוניתני לא היית יכול לחזור‪-‬‬
‫ועכשיו שהוניתני תחזור?! א"כ נמצא חוטא נשכר! אבל‬
‫הכא בנד"ד האי שנשבע לפרוע בכל שבוע ושבוע וחייב‬
‫עצמו בקניין ושטר חתום כדת שאם עבר ולא פרע באיזה‬
‫שבוע‪ ,‬שחייב לפרוע הכל בבת‪-‬אחת א"כ הרי עונשו אמור –‬
‫שאם לא פרע יפרע הכל בבת אחת‪ .‬וכיוון שעונשו אמור‬
‫ל"ש למימר "אילו לא נשבעת לי" דהא השבועה היא‪ :‬אם‬
‫עבר‪ -‬חייב לפרוע הכל בבת‪-‬אחת ובאה שביעית והפקיעתו!‬
‫ובר מן דין מצד השבועה אינו חייב כלום דכל היכא דמן‬
‫הדין השביעית משמטתו – אינו חייב לשלם מכח השבועה‬
‫כמבואר בסי' ס"ז ס"ו בדברי הרמ"א ז"ל "מי שחייב‬
‫לחברו ונשבע לשלם לו‪ -‬כל דבר שהשביעית משמטת‪ -‬פטור‬
‫ג"כ לשלם מכח השבועה דלא נשבע לשלם רק כל‪-‬זמן‬
‫שחייב ממון" ע"כ‪ .‬הרי בפירושא איתמר דכל היכא‬
‫דאמרינן השביעית משמטת‪ -‬אינו חייב לשלם מכח‬
‫השבועה וה"ה והוא הטעם בנד"ד דמן הדין השביעית‬
‫משמטת ו‪-‬כיוון שחל החוב למפרע לפיכך אינו חייב לשלם‬
‫מכח השבועה‪.‬‬
‫ואע"ג דהכא בשביל שעבר על השבועה – הוא שחל החוב‬
‫למפרע להיות זמנו קודם השביעית – ומזה נמשך‬
‫שהשביעית משמטתו‪ ,‬אילו היה הולך ופורע כדמעיקרא‬
‫היה נשאר זמן החוב אחר השביעית‪ -‬מ"מ כיון שהחיוב‬
‫שנתחייבנו עכשיו לשלם ‪ -‬הוא בשביל השבועה שלא‬
‫קיימה‪ ,‬והשבועה ‪ -‬הא אוקימנא דמצידה אינו חייב לשלם‬
‫כל היכא דמן הדין השביעית משמטתו‪.‬‬
‫ועוד כד דייקת שפיר משכחת לה לאידך גיסא – דהיינו אם‬
‫נאמר בנדון זה שהשביעית משמטתו בזה הוא דנתקיימה‬
‫השבועה שהרי הוא נשבע שיפרע בכל שבוע זהוב אחד ואם‬
‫עבר ולא פרע בשום שבוע‪ -‬מחוייב לפרוע הכל בבת‪-‬אחת‬
‫בכח השבועה הנז' והרי עבר ומחוייב לפרוע קודם שביעית‬
‫הכל בבת‪-‬אחת ובאה השביעית והפקיעה החוב‪ .‬ואם נאמר‬
‫שהשביעית אינה משמטתו‪ -‬בזה לא נתקיימה השבועה‬
‫וזהו ממש נשבע לפרוע קודם שביעית ובאה השביעית‬
‫ונתפטר דלא נשבע לפרוע רק מה שמחוייב מן הדין‪ -‬והכא‬
‫השביעית משמטתו – פטור מן הדין‪ .‬וברור הוא! עכתד"ק‪.‬‬
‫]עוד ממשיך שם הרב בתשובתו כמה דקדוקים בנדון זה אי‬
‫הוי כהקפת החנות – וכשזקפה עליו )החנווני( כמילוה‬
‫ומסקנתו דאדרבא עדיפא מיניה‪ .‬ועוד דן שם גבי שט"ח‬
‫שכתוב בו "לכשידרש"‪ -‬אם הגיע זמן שלושים יום קודם‬
‫שביעית – דמשמט ומטעם שכל שטר שכתוב בו "לכשידרש"‪-‬‬
‫זמנו ג"כ ל' יום‪ ,‬דהא שמעינן מיניה "ככל שידרשנו המלוה" –‬
‫א"כ יכול לתובעו קודם )סוף( שביעית אך כתב שם האביר‬
‫יעקב "אלא ששמעתי אומרים דבפוסקים איתא דשטר‬
‫"לכשידרש"‪ -‬אין השביעית משמטתו‪ -‬ומברר הרב ז"ל טעמם‬
‫"ונראה‪ -‬דטעם הדבר – דדרשינן לישנא "לכשידרש" – דהזמן‬
‫הוא תלוי בדרישת המלוה‪ -‬דבאותה שעה שידרשנו הוא דהוי‬
‫זמנו‪ -‬וכל עוד שלא תבעו‪ -‬לא הוי זמנו‪ .‬וסוף דבריו סיים רבינו‬
‫זיע"א "אבל מ"מ עדיין ליבי מפקפק בזה"[‪.‬‬
‫‪‬‬
‫סימן נ"ז‪ :‬ש‪ -‬ראובן הזמין לשמעון לדין תורה‪ .‬וטען‬
‫עליו שנושה בו סך מה‪ .‬והשיב שמעון‪-‬להד"ם! וא"ל ראובן‪:‬‬
‫השבע לי‪ .‬והפך עליו שמעון השבועה ויתן לו מה שטען עליו‪.‬‬
‫והניח שמעון הסך שטען עליו ראובן ביד שליש‪ ,‬לכשישבע‬
‫ראובן יטול הסך הזה מיד השליש‪ .‬וקיבל שמעון חרם ונשבע‬
‫ראובן היסת מיד ולאלתר‪ .‬הלך שמעון אצל השליש וא"ל לא‬
‫תתן לו כלום כי אני נזכרתי שהשביעית משמטתו‪ .‬ושאל השואל‪:‬‬
‫מי אמרינן כיון דהאי קיבל חרם ואידך נשבע והממון מונח ביד‬
‫שליש אין השביעית משמטתו דהו"ל כאילו גבה או דילמא אפי'‬
‫הכי השביעית משמטתו?‬
‫= התשובה ]במלואה[‪ :‬כתב מר"ן שו"ע בחו"מ ]סימן ס"ז‬
‫סל"ו[ וז"ל‪" :‬המחזיר חוב שעברה עליו שביעית יאמר לו‬
‫המלוה "משמט אני וכבר נפטרת ממני"‪ .‬א"ל‪ :‬אעפ"כ רצוני‬
‫שתקבל‪" -‬יקבל ממנו ואל יאמר לו "בחובי אני נותן לך "אלא‬
‫יאמר לו‪" :‬שלי הם ובמתנה אני נותן לך"‪ .‬החזיר לו חובו ולא‬
‫א"ל כן‪ ,‬מסבב עמו בדברים עד שיאמר לו‪" :‬שלי הם ובמתנה‬
‫נתתי לך"‪ .‬ואם לא אמר‪ -‬לא יקבל ממנו‪ ,‬אלא יטול מעותיו‬
‫וילך לו"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ופירש הסמ"ע יטול מעותיו הלוה וילך לו‪.‬‬
‫וכתב הב"י בסי' הנז' וז"ל‪" :‬המחזיר חוב בשביעית וכו' משנה‬
‫פרק בתרא דשביעית הובא בפרק השולח ואיתמר עלה א"ר‬
‫ותלי ליה‪ .‬ופירש"י אם היה רוצה לחזור בו יתלהו על עץ אם‬
‫גברה ידו עד שיאמר לו אעפ"כ‪ .‬וכתב הרא"ש ולא נהירא‬
‫דא"כ כל אדם יעשה כן ובטלה תורת שמטה‪ .‬ונראה לפרש‬
‫"ותלי ליה" כלומר יהיו עיניו תלויות יושב ומצפה עד שיאמר‬
‫כך‪ .‬וכן מפרש בירושלמי גבי הא דתניא וצריך לומר משמט‬
‫אני‪ .‬אמר רב הונא אמר רב אומר לו בפיו והימין פשוטה לקבל‬
‫וכן פירש בערוך וכן כתב הרמב"ם בפרק הנזכר עכ"ל‪ .‬מבואר‬
‫מזה דאפי' הלוה החזיר למלוה חוב שעברה עליו שביעית צריך‬
‫שיאמר המלוה "משמט אני" ויאמר לו "אעפ"כ"‪ .‬ואם לא‬
‫אמר המלוה או אפי' אמר ולא השיב הלוה "אעפ"י כן" עדיין‬
‫לא זכה המלוה בחוב ויחזור הלוה ויטלו‪ .‬והשתא ק"ו בן בנו‬
‫של ק"ו לנ"ד‪ :‬ומה היכא דידע הלוה שהחוב עברה עליו‬
‫שביעית והחזירו למלוה אפ"ה צריך שיאמר המלוה "משמט‬
‫אני" וישיב הלוה "אעפ"י כן" – ואם לאו לא זכה בו המלוה‪,‬‬
‫הכא בנ"ד דלא ידע הלוה מענין שביעית רק שאח"כ נזכר ואינו‬
‫רוצה ליתן מרצונו וגם המלוה עדיין לא תפס לא כ"ש *דאינו‬
‫משמט ופשוט הוא‪ .‬זהו מה שנלע"ד‪.‬‬
‫*צ"ל "דמשמט"‪ -‬לפי בהירות העניין ומסקנת התשובה ]כך‬
‫מגיהים כולם בתשובת האביר יעקב זיע"א[‪.‬‬
‫* עוד עיין בס' "מאמר מרדכי‪-‬ושבתה הארץ" )סי' י"ז‪-‬עמ'‬
‫תקי"ג‪-‬תקל"ה( שדן שם הרהמ"ח מרן הראש"ל הגר"ם אליהו‬
‫זצ"ל בתשובותיו אלו של מרן האביר יעקב זיע"א‪.‬‬
‫]י"ח[‬
‫שער ב'‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫שמיטת כספים‬
‫שער ב'‬
‫נוסח שטר פרוזבול למנהג הספרדים )א(‬
‫]י"ט[‬
‫]לשנת השמיטה‪ -‬תשע"ה [‬
‫]כפי הנוסח שנכתב בעיה"ק ירושלם תובב"א ע"י הגאון מוהר"ר רפאל‪-‬יוסף חזן ז"ל בעל ה"חקרי לב"[‬
‫אופן וסדרי עשיית פרוזבול‬
‫המלוה מכין שטר פרוזבול‪ .‬‬
‫‪‬‬
‫המלוה מכין שני עדים כשרים‪ .‬‬
‫‪‬‬
‫אחד העדים מכין מטפחת‪ .‬‬
‫‪‬‬
‫המלוה תופס את המטפחת ואומר‪" :‬אתם העדים‬
‫‪‬‬
‫קנו ממני בקנין גמור ושלם שאני מזכה על ידכם קרקע כל‬
‫שהוא לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לי‪ ,‬שאין להם‬
‫קרקע לכתוב עליו פרוזבול" )מפסיק לאחוז במטפחת(‪ .‬‬
‫אח"כ ממשיך ואומר‪" :‬הוו עלי סהדי שאני מוסר‬
‫‪‬‬
‫כל חוב שיש לי לבית הדין פלוני הרב פלוני ופלוני ופלוני‬
‫שליט"א שאגבנו כל זמן שארצה" )יזכיר שמות דייני האיזור(‪ .‬‬
‫העדים חותמים על שטר הפרוזבול ומוסרים אותו‬
‫‪‬‬
‫למלוה‪ .‬ויזהרו העדים שהתאריך יהיה מדוייק‪ .‬‬
‫אין צורך לפרט שמות האנשים שחייבים לו )אם‬
‫‪‬‬
‫רוצה להחמיר על עצמו ולפרט את שמות החייבים לו יכול לרשום‬
‫שמם מאחורי שטר הפרוזבול(‪.‬‬
‫‪ ‬הערות‪ :‬בעמ' זה מצורפים שטרי פרוזבול שע"י מלוה וכן‬
‫פרוזבול שע"י שליח למנהג בני ספרד ‪ -‬ולא ציינו שמות‬
‫הדיינים ‪ -‬כדי שיהא תקף לכל איזור ‪ -‬ברחבי הארץ‬
‫שבּ ִעיתוֹ ובזמנוֹ )אלול‪-‬תשע"ה( יתלשוהו‪-‬‬
‫)והעולם(‪ ,‬כדי ְ‬
‫ובעת מילויו ע"י ‪ 2‬עדים החותמים בו ‪ -‬יזכירו שמות דייני‬
‫האיזור‪/‬העיר‪/‬ביה"ד הקרוב‪ -‬אם ירצו לרשום שמות‬
‫דיינים אחרים באזורם‪ .‬‬
‫‪ .‬אך להלכה ‪ -‬בפרוזבול שבעמ' הבא )כ"א( שרשומים בו דייני ק"ק‬‫נתיבות יכולים להשתמש בכל איזור ברחבי הארץ‪.‬‬
‫‪ .‬להזכירכם ‪ -‬הדיינים הרשומים בו ‪ -‬אינם צריכים לדעת‬‫כלל ממסירת חוב זה‪.‬‬
‫במקום שרשום ֵעד ‪ -‬צריכים העדים לרשום שם‬
‫‪‬‬
‫מלא ‪ ‬ולא חתימה‪ /‬קשקוש )ועדיף פלוני בן פלוני ושם‬
‫משפחה(‪) .‬וכ"ש בכתובה(‪.‬‬
‫ראה עוד מצ"ב לקמן )עמ' כ"א( שטר פרוזבול‬
‫‪‬‬
‫עדכני במיוחד )לספרדים( לתושבי הדרום ‪ -‬בציון דייני‬
‫האיזור‪ -‬ביה"ד ק"ק נתיבות ‪ .‬וכן לקמן )עמ' כ"ג( נוסח‬
‫אשכנז‪.‬‬
‫לבני‬
‫פרוזבול‬
‫שטר‬
‫‪ ‬‬
‫אפשר לצלם נוסחאות שטרות אלו ‪ -‬כפי הצורך‪ -‬ולהפיצם בישראל לזיכוי הרבים‬
‫בלא אישור מראש מהמו"ל חוברת זו‬
‫שטר פרוזבול שע"י שליח‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫שטר פרוזבול‬
‫בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו_______ בשליחותו של ________ )המלווה( ואמר לנו קנו ממני בקנין גמור ושלם‪,‬‬
‫במנא דכשר למקניא ביה‪ .‬איך אני מזכה‪ -‬בשליחותו‪ -‬על ידכם קרקע כל‪-‬שהוא שיש לו לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לו‬
‫שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול‪ .‬וקנינו קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה מיד הנזכר לעיל‪ .‬ובכן אמר לנו הוו עלי‬
‫סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לו לבית דין צדק אשר פה עיר _________ ת"ו‬
‫הרה"ג ______________________ שליט"א‬
‫והרה"ג ______________________ שליט"א‬
‫והרה"ג ______________________ שליט"א‬
‫שיגבנו בכל זמן שירצה‪ .‬ועל דבר אמת חתמנו שמותינו פה עיר ________ ת"ו בתאריך_______‪ ,‬לחודש אלול‪,‬‬
‫שנת תשע"ה ליצירה‪ ,‬והכל שריר ובריר וקיים‪.‬‬
‫____________עד‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫____________ עד‬
‫שטר פרוזבול רגיל )שע"י המלווה(‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫שטר פרוזבול‬
‫בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו ________ ואמר לנו קנו ממני בקנין גמור ושלם‪ ,‬במנא דכשר למקניא ביה‪ .‬איך אני מזכה על‬
‫ידכם קרקע כל שהוא שיש לי לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לי )וחייבים לאשתי( שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול‪ .‬וקנינו קנין‬
‫גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה מיד הנזכר לעיל‪ .‬ובכן אמר לנו הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי )ולאשתי( לבית דין‬
‫הצדק אשר פה עיר _________ תובב"א‪.‬‬
‫הרה"ג ______________________ שליט"א‬
‫והרה"ג ______________________ שליט"א‬
‫והרה"ג ______________________ שליט"א‬
‫שאגבנו כל זמן שארצה‪ .‬ועל דבר אמת חתמנו שמותינו פה עיר ________ ת"ו בתאריך_______‪ ,‬לחודש אלול‪,‬‬
‫שנת תשע"ה ליצירה‪ ,‬והכל שריר ובריר וקיים‪.‬‬
‫____________עד‬
‫‪‬‬
‫____________ עד‬
‫‪‬‬
‫]כ'[‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫שמיטת כספים‬
‫שער ב'‬
‫נוסח שטר פרוזבול למנהג הספרדים )ב(‬
‫]כ"א[‬
‫]לשנת השמיטה‪ -‬תשע"ה[‬
‫]כפי הנוסח שנכתב בעיה"ק ירושלם תובב"א ע"י הגאון מוהר"ר רפאל‪-‬יוסף חזן ז"ל בעל ה"חקרי לב"[‬
‫‪ ‬אופן וסדרי עשיית הפרוזבול ‪ -‬כפי ההוראות בעמ' קודם )י"ט(‪ .‬‬
‫‪ ‬נוסחאות שטרי הפרוזבול דלקמן ‪ -‬ע"י המלווה ושע"י שליח ‪ -‬עדכניים וברי‪-‬תוקף לשנה זו במיוחד לתושבי הדרום‬
‫נתיבות‪ ,‬אופקים‪ ,‬מושבי הסביבה וכל תושבי האיזור כולל אילת‪ .‬אמנם להלכה ‪ -‬בכל מקום ברחבי הארץ ‪ -‬יכולים‬
‫להשתמש בפרוזבול שרשומים בו דייני אזור נתיבות הנזכרים כאן‪ .‬‬
‫‪ ‬לגזור‪/‬לתלוש ולמלאות ע"י ‪ 2‬עדים ‪ -‬ולרשום שם מלא ולא חתימה‪ /‬קשקוש )כמ"ש בהערות בעמ' הקודם( ואין צורך‬
‫שהדיינים הרשומים מטה יידעו ממסירת החוב‪ .‬‬
‫אפשר לצלם נוסחאות שטרות אלו ‪ -‬כפי הצורך‪ -‬ולהפיצם בישראל לזיכוי הרבים‬
‫בלא אישור מראש מהמו"ל חוברת זו ‪ ‬‬
‫שטר פרוזבול שע"י שליח‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫שטר פרוזבול‬
‫בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו_______ בשליחותו של ________ )המלווה( ואמר לנו‬
‫קנו ממני בקנין גמור ושלם‪ ,‬במנא דכשר למקניא ביה‪ .‬איך אני מזכה – בשליחותו ‪ -‬על ידכם‪,‬‬
‫קרקע כל שהוא שיש לו לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לו שאין להם קרקע לכתוב עליו‬
‫פרוזבול‪ .‬וקנינו קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה מיד הנזכר לעיל‪ .‬ובכן אמר לנו הוו‬
‫עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לו לביה"ד הצדק ק"ק אשר בעיר נתיבות תובב"א‪.‬‬
‫הרה"ג הרב יורם כהן שליט"א‪ ,‬הרה"ג הרב דוד אטיאס שליט"א‪,‬‬
‫הרה"ג הרב אברהם חשאי שליט"א שיגבנו כל זמן שירצה‪.‬‬
‫ועל דבר אמת חתמנו שמותינו פה עיר _______________ ת"ו בתאריך________ אלול‪,‬‬
‫שנת השמיטה התשע"ה ליצירה‪ ,‬והכל שריר ובריר וקיים‪.‬‬
‫____________________ עד‬
‫‪‬‬
‫_____________________ עד‬
‫שטר פרוזבול רגיל )שע"י המלווה(‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫שטר פרוזבול‬
‫בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו ________ ואמר לנו קנו ממני בקנין גמור ושלם‪ ,‬במנא‬
‫דכשר למקניא ביה‪ .‬איך אני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא שיש לי לכל אחד מבעלי חובות‬
‫שחייבים לי שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול‪ ,‬וקנינו קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא‬
‫ביה מיד הנזכר לעיל‪ .‬ובכן אמר לנו הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי לביה"ד הצדק‬
‫ק"ק אשר בעיר נתיבות תובב"א‪:‬‬
‫הרה"ג הרב יורם כהן שליט"א‪ ,‬הרה"ג הרב דוד אטיאס שליט"א‪,‬‬
‫הרה"ג הרב אברהם חשאי שליט"א שאגבנו כל זמן שארצה‪.‬‬
‫ועל דבר אמת חתמנו שמותינו פה עיר ________________ ת"ו בתאריך________ אלול‪,‬‬
‫שנת השמיטה התשע"ה ליצירה‪ ,‬והכל שריר ובריר וקיים‪.‬‬
‫____________________ עד‬
‫‪‬‬
‫_____________________ עד‬
‫‪‬‬
‫]כ"ב[‬
‫שער ב'‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫שמיטת כספים‬
‫שער ב'‬
‫נוסח שטר פרוזבול למנהג בני אשכנז‬
‫]כ"ג[‬
‫]לשנת השמיטה‪ -‬תשע"ה [‬
‫]הנוסח הוא כמנהג ארץ ישראל לבני אשכנז – עפ"י ספר השמיטה )להגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל( )עמ' נ"ז‪-‬נ"ח( וכרם ציון‬
‫)עמ' שפ"ה( ועפ"י נוסח מרן הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל[‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫‪ ‬אופן ועשיית הפרוזבול‬
‫המלוה מכין שטר פרוזבול‪ .‬‬
‫אחד הדיינים מכין מטפחת‪ .‬‬
‫המלוה אומר לפני הרבנים )הדיינים( "הן שנה זו" וכו'‪ ...‬עד "כל זמן שארצה"‪ .‬‬
‫כשאומר "ונותן לכם במתנה בקנין ארבע אמות קרקע מאדמה שיש לי" יתן לו הדיין מטפחת‪ ,‬ואח"כ ימשיך לאמר‬
‫עד "שארצה"‪ .‬‬
‫הדיינים חותמים על הפרוזבול ומוסרים אותו למלוה‪ .‬‬
‫הרוצה להחמיר ירשום שמות הלֹווים מעבר לדף‪ .‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫א‪ .‬מלווה אשכנזי שלא מוצא שלושה ת"ח יכול להשתמש בפרוזבול נוסח ספרד ולפי ההוראות שם‪ .‬‬
‫ב‪ .‬אם אין אפשרות לכתוב השמות מעבר לפרוזבול‪ ,‬אפשר להדביק שם נייר ולכתוב את השמות‪] .‬מפסקי הראש"ל הגרמ"א זצ"ל [‬
‫** אפשר לצלם נוסחאות שטרות אלו ‪ -‬כפי הצורך‪ -‬ולהפיצם בישראל לזיכוי הרבים בלא אישור מראש מהמו"ל חוברת זו‬
‫**‬
‫שטר פרוזבול ‪ -‬ע"י שליח‬
‫‪‬‬
‫במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ובא לפנינו‬
‫____________ בתורת שליח של__________ ואמר‬
‫לנו הן שנה זו היא שנת השביעית ויש לו חובות בשטר‬
‫ובע"פ על איזה אנשים והריני מוסר לכם פרוזבול‬
‫ויהבית לכון בשליחותו במתנה בקנין ארבע אמות קרקע‬
‫מארעא דאית ליה ועל גביהון ארשית יתכון בשליחותה‬
‫למגבי כל חובות דאית ליה על אינשי ומעתה תיהוו ליה‬
‫דיינא ותגבוהו ותקבלוהו לו ואם לא תגבוהו לו אתם‬
‫מעתה כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה‪ ,‬הרי הוא גובה כל‬
‫חוב שיש לו עד היום אצל כל אדם כל זמן שירצה ואנחנו‬
‫בית דין שמענו דבריו ויפינו כחו דלא תשמט ליה ויגבה‬
‫כל חובותיו על ידי פרוזבול זה כתקנת הלל וחז"ל‪.‬‬
‫ובאנו על החתום ביום ____ אלול שנת תשע"ה לפ"ק‬
‫נאם‪ ________________________ :‬דיין‬
‫שטר פרוזבול רגיל – בלשון ארמית‬
‫‪‬‬
‫במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ובא לפנינו‬
‫____________ ואמר לנו הן שנה זו היא שנת‬
‫השביעית ויש לי חובות בשטר ובע"פ על איזה אנשים‬
‫והריני מוסר לכם פרוזבול ויהבית לכון במתנה בקנין‬
‫ארבע אמות קרקע מארעא דאית לי ועל גביהון ארשית‬
‫יתכון למגבי כל חובות דאית לי על אינשי ומעתה תיהוו‬
‫לי דיינא ותגבוהו ותקבלוהו לי ואם לא תגבוהו אתם‬
‫מעתה כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה‪ ,‬הריני גובה כל‬
‫חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה‬
‫ואנחנו בית דין שמענו דבריו ויפינו כחו דלא תשמט ליה‬
‫ויגבה כל חובותיו על ידי פרוזבול זה כתקנת הלל וחז"ל‪.‬‬
‫ובאנו על החתום ביום ____ אלול שנת תשע"ה לפ"ק‬
‫נאם‪ ________________________ :‬דיין‬
‫נאם‪ ________________________ :‬דיין‬
‫נאם‪ ________________________ :‬דיין‬
‫נאם‪ ________________________ :‬דיין‬
‫נאם‪ ________________________ :‬דיין‬
‫‪‬‬
‫שטר פרוזבול רגיל )שע"י מלווה( – בלשון הקודש ‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫שטר פרוזבול‬
‫במושב שלושה דיינים כאחד היינו‪ ,‬ובא לפנינו _____________ ואמר לנו "הן שנה זו היא שנת השביעית ויש לי‬
‫חובות בשטר ובעל‪-‬פה על אילו אנשים‪ ,‬והריני מוסר לכם פרוזבול‪ ,‬ונותן לכם במתנה בקנין ארבע אמות קרקע‬
‫מהאדמה שיש לי‪ ,‬ועל ידי אותה קרקע הרשתי לכם לגבות את כל חובותי שיש לי על אנשים‪ .‬ומעתה תהיו לי דיינים‬
‫ותגבו ותקבלו עבורי את החוב ואם לא תגבו אתם מעכשיו‪ ,‬כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה הרי אני גובה כל חוב שיש לי‬
‫עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה"‪.‬‬
‫ואנחנו בית הדין שמענו דבריו ויפינו את כוחו שלא ישמטו חובותיו ויגבה אותם על ידי פרוזבול זה כתקנת הלל וחכמינו‬
‫ז"ל‪.‬‬
‫ועל דבר אמת חתמנו שמותינו בעיר _______________________ יום__________________‬
‫אלול התשע"ה ליצירה והכל שריר ובריר וקיים‪.‬‬
‫נאום_________________ דיין‬
‫נאום_________________ דיין‬
‫נאום_________________ דיין‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫]כ"ד[‬
‫שער ב'‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫בס"ד‬
‫קובץ שנת השבע‬
‫חלק שני‬
‫שער שלישי‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫שער הביעור‬
‫הכולל עניינים המסונפים להלכות‬
‫ביעור פירות שביעית‬
‫המקורות לכך בתורה ובתלמוד – ש"ס בבלי וירושלמי‬
‫טעמים וחקירות כללים ויסודות ופרטי ההלכות‬
‫המצויות בענייני "ביעור פירות שביעית"‬
‫כולל פירוט הזמנים לביעור פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית‬
‫כול"ם נקבצ"ו ובא"ו בשע"ר אח"ד ז"ה – "שער הביעור"‬
‫מתוך הש"ס והמפרשים – ראשונים גם אחרונים ז"ל‬
‫וכפי שנלקטו וקובצו בספרי המחברים פוסקי דורנו שליט"א‬
‫וגם נדונו בקבצים ההלכתיים מטעם המכונים השונים‬
‫העוסקים במצוות התלויות בארץ – דיני שביעית ושמיטת הארץ‬
‫בס"ד‬
‫קובץ שנת השבע‬
‫חלק שני‬
‫שער שלישי – "שער הביעור"‬
‫ביעור פירות שביעית‬
‫תוכן עניינים‬
‫‪" ‬מבוא לביעור" – מקורות לביעור פירות שביעית בתורה ובתלמוד‪ .‬טעמי המצוה‪..........................‬‬
‫]עמ' א'‪ -‬ב'[‬
‫‪ ‬ביעור זה – האם הוא מדאורייתא או מדרבנן? חיוב גם בנשים‪ .‬סוג המצוה‪...................................‬‬
‫]עמ' ג'[‬
‫‪ ‬דרך ה"ביעור" – ג' שיטות בראשונים והלכה למעשה – כמי?‪......................................................‬‬
‫]עמ' ד'[‬
‫‪ ‬מקומות וזמני הביעור‪ /‬ביעור בפירות שזמנם מסופק אצלנו‪........................................................‬‬
‫]עמ' ה'‪-‬ז'[‬
‫‪ ‬ביעור "דמי שביעית" כפירות שביעית‪.......................................................................................‬‬
‫]עמ' ח'[‬
‫‪ ‬הפקר פירות שביעית ]שהוא האופן הקיים להלכה למעשה של הביעור[ ‪-‬‬
‫אופן ההפקר! היכן מקומו? בפני מי? ופרטים נוספים בענייני ההפקר‪.............................................‬‬
‫]עמ' ח'‪-‬י'[‬
‫‪ ‬פירות )ויין( שבידי אוצר בית דין – מחוייב בביעור או לא?‪...........................................................‬‬
‫]עמ' י"א[‬
‫‪ ‬כשעבר זמן הביעור – ולא נתבער‪ -‬מזיד – שוגג‪/‬אנוס? מה הדין בזה?‪............................................‬‬
‫]עמ' י"א‪-‬י"ב[‬
‫‪ ‬פירות של גוי‪ ,‬היתר מכירה ופירות בחו"ל – האם חייבים בביעור?‪...............................................‬‬
‫]עמ' י"ב‪-‬י"ג[‬
‫‪ ‬היבול החייב בביעור! ]ג' תנאים – יבול הפקר – תלוש‪/‬מחובר[‪......................................................‬‬
‫‪ ‬ביעור בתערובת טעם וכבישה ובליעה בכלים‪/‬תוצרת הפירות‪/‬קדושה בפירות אחר הביעור‪.............‬‬
‫‪ ‬תוספת כללים ל"ביעור"‪/‬תשובת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל בעניין יין של שביעית בליל הסדר‬
‫]עמ' י"ג‪-‬י"ד[‬
‫]עמ' י"ד‪-‬ט"ו[‬
‫]עמ' ט"ז[‬
‫‪ ‬חקירה קצרה מדוע לא נתקנה "ברכה" על מצות "ביעור פירות שביעית"?‪] ...............................................‬עמ' י"ז[‬
‫‪ ‬תקציר הלכות ביעור פירות שביעית‪ -‬מכל האמור בשער זה ובהתייחס לביעור יין של שביעית בזמנו‪-‬‬
‫בערב פסח תשע"ו ‪................................................................................................................‬‬
‫]עמ' י"ח[‬
‫‪ ‬לקט פסקי הלכות ביעור פירות שביעית‪ -‬יין של שביעית בערב פסח תשע"ו‬
‫ממרן מופה"ד הגר"ע יוסף הראש"ל זצ"ל‪ /‬ובניו הגאונים‬
‫יבלח"א מורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א והגר"ד יוסף שליט"א ‪] .................................................... .‬עמ' י"ט[‬
‫שער שלישי‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫]א[‬
‫הלכות‬
‫שלהי שביעית תשע"ה – ושמינית תשע"ו‬
‫מבוא לביעור‬
‫‪ ‬המקורות בתורה – ל"ביעור פירות שביעית" ‪‬‬
‫הפסוקים המובאים בתורתינו הקדושה ]בצירוף פירש"י‬
‫עליהם[ מהם למדו חכמים ז"ל – וכן בראשונים ז"ל את‬
‫דין "ביעור פירות שביעית" ]אופן הלימוד וההבדל בין‬
‫עניין אחד למשנהו מבוארים בהמשך בס"ד[‪:‬‬
‫** פרשת "משפטים" ]שמות כ"ג פסוקים י'‪-‬י"א[‪:‬‬
‫"ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה"‬
‫"והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך‬
‫ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך"‪.‬‬
‫פירש"י‪" :‬תשמטנה" – מעבודה‪" .‬ונטשתה" – מאכילה אחר‬
‫זמן הביעור‪ .‬ד"א "תשמטנה"‪ -‬מעבודה גמורה כגון חרישה‬
‫וזריעה‪" .‬ונטשתה"‪ -‬מלזבל ומלקשקש‪" .‬ויתרם תאכל חית‬
‫השדה" – להקיש מאכל אביון למאכל חיה‪ :‬מה חיה אוכלת‬
‫בלא מעשר אף אביונים אוכלים בלא מעשר מכאן אמרו אין‬
‫מעשר בשביעית‪" .‬כן תעשה לכרמך" – ותחילת המקרא מדבר‬
‫בשדה הלבן ]שדה תבואה[ כמו שאמר למעלה היינו תזרע את‬
‫ארצך‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫** פרשת "בהר" ]ויקרא כ"ה פסוקים ו'‪-‬ז'[‪:‬‬
‫"והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך‬
‫ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך"‬
‫"ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה‬
‫לאכול"‬
‫פירש"י‪" :‬ולבהמתך ולחיה" – אם חיה אוכלת – בהמה לא כל‬
‫שכן שמזונותיה עליך? מה תלמוד לומר "ולבהמתך"? מקיש‬
‫הא ֵכל לבהמתך‬
‫בהמה לחיה‪ .‬כל זמן שחיה אוכלת מן השדה ֲ‬
‫מן הבית‪ָ .‬כּ ָלה לחיה מן השדה – ַכּ ֵלה לבהמתך מן הבית"‪.‬‬
‫]שפתי חכמים‪ :‬כלומר מה שאספת מפירות שביעית לבהמתך‬
‫צריך אתה לבערם מן הבית כשכלה לחיה מן השדה[‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫** פרשת "בהר" ]ויקרא כ"ה פסוקים י"א‪-‬י"ב[‪:‬‬
‫"יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם‪ .‬לא‬
‫תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את‬
‫נזיריה" "כי יובל היא ק ֶֹדש תהיה לכם מן השדה‬
‫תאכלו את תבואתה"‬
‫כה ְק ֶדש‪ .‬יכול‬
‫פירש"י‪ " :‬ק ֶֹדש תהיה לכם" – תופסת דמיה ֶ‬
‫תצא היא לחולין? ת"ל‪ :‬תהיה‪ -‬בהווייתה תהא‪" .‬מן השדה‬
‫תאכלו" ‪ -‬על ידי השדה אתה אוכל מן הבית‪ ,‬שאם ָכּ ָלה לחיה‬
‫מן השדה צריך אתה לבער מן הבית‪ ,‬כשם שנאמר בשביעית כך‬
‫נאמר ביובל‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫‪‬מקורות נוספים ל"ביעור פירות שביעית"‪‬‬
‫א‪] .‬ויקרא כ"ה‪-‬ז'[ – "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך‬
‫דרשו חז"ל‬
‫תהיה כל תבואתה לאכול"‪:‬‬
‫]סיפרא‪/‬תורת כהנים "בהר" פ"ג ה"ג[ "ולבהמתך ולחיה"‬
‫– אם חיה אוכלת בהמה לא כל שכן? ]שמזונותיה עליך![‪.‬‬
‫ומה תלמוד לומר "ולבהמתך"? אלא – מקיש בהמה‬
‫לחיה – כל זמן שחיה אוכלת – מן השדה‪ ,‬אתה מאכיל‬
‫לבהמתך מן הבית‪ָ .‬כּ ָלה לחיה מן השדה – ַכּ ֵלה לבהמתך‬
‫מן הבית‪ .‬וכ"ה בפסחים ]נב‪ [:‬תענית ]ו‪ [:‬ונדה ]נא‪.[.‬‬
‫וזהו דין ביעור פירות שביעית‪.‬‬
‫‪ .‬וכן ביאר רש"י בפסוקים הנ"ל כפי שהבאנו לעיל‪.‬‬‫ב‪" .‬והשביעית תשמטנה ונטשתה – ואכלו אביוני‬
‫עמך" "ויתרם תאכל חיית השדה" ]שמות כ"ג – י"א[ –‬
‫סוף הפסוק איירי לעניין ביעור פירות שביעית‪ .‬זו שיטת‬
‫הר"ש )רבינו שמשון – הש"ר מקוצי( בפירושו על‬
‫המשניות‪.‬‬
‫‪ .‬וגם מרש"י כפי מ"ש לעיל על פסוק זה – הבין )כך‬‫נראה( שהפסוק איירי בביעור פירות שביעית‪.‬‬
‫ג‪" .‬כי יובל היא קודש תהיה לכם‪ .‬מן השדה‬
‫תאכלו את תבואתה" ]ויקרא כ"ה‪-‬י"ב[‪.‬‬
‫ בירושלמי שביעית ]פ"ט ה"ג[ למדו‪ :‬כל זמן שאתה‬‫אוכל מן השדה אתה אוכל מה שבבית‪ָ .‬כּ ָלה מן השדה –‬
‫ַכּ ֵלה מן הבית!‬
‫‪ .‬גם מעוד ראשונים )תוס' יומא פ"ג‪ .‬ראב"ד‪ .‬תו"כ‬‫פ"א‪/‬ח'‪ .‬ר"ש שם( ואחרונים )ערוה"ש ס"ז(‪ .‬מוכח דאף‬
‫דקרא איירי בבהמה ‪ -‬הרי מוכח במשניות דה"ה אדם‪.‬‬
‫‪ .‬וראיה זו הביא הראב"ד ז"ל ]וכ"כ מקדש דוד‪/‬מהר"ם‬‫בן חביב[‪ .‬דהפסוק איירי בביעור‪ .‬וגם רש"י דלעיל למד כן‬
‫בירושלמי ‪ -‬וגילה לנו בזה שהישווה הכתוב דיני יובל‬
‫לשביעית גם ב"ביעור"‪.‬‬
‫‪ 2 .‬מקורות אלו האחרונים )ב( )ג( נצרכנו להם כיון‬‫שלגבי מקור )א'( מהפס' "ולבהמתך" מבואר בספרי שזה‬
‫ביעור לגבי מאכל בהמה‪ .‬א"כ מנין מאכל אדם? לכן‬
‫הובאו ‪ 2‬מקורות נוספים‪) .‬כך למד בילקוט יוסף‪/‬‬
‫שביעית(‪.‬‬
‫‪ .‬אכן הרמב"ם והרמב"ן שלמדו מפס' ולבהמתך וגו' ‪-‬‬‫לא חילקו בין מאכל אדם למאכל בהמה לענין הביעור ‪-‬‬
‫כפי שלמדו בספרי‪- /‬תורת כהנים וכמ"ש הראש"ל‬
‫הגרי"צ יוסף שליט"א‪.‬‬
‫]ב[‬
‫שער ג'‬
‫מבוא ל"ביעור פירות שביעית"‬
‫דין ביעור פירות שביעית בש"ס‪-‬משניות וירושלמי‬
‫מקורות בתלמוד לביעור פירות שביעית‬
‫** מסכת שביעית ]פ"ט מ"ח[‪:‬‬
‫"מי שהיו לו פירות שביעית והגיעה שעת הביעור – מחלק‬
‫מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד‪ .‬ועניים אוכלים אחר‬
‫הביעור אבל לא עשירים‪ -‬דברי רבי יהודה‪ .‬רבי יוסי‬
‫אומר‪ :‬אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור"‪.‬‬
‫ סברת ר' יהודה‪" :‬ואכלו אביוני עמך" אביונים – עניים‬‫בלבד‪.‬‬
‫ סברת ר' יוסי‪" :‬אביוני – עמך" – גם אביוני‪ .‬גם עמך‪.‬‬‫עשירים ועניים‪.‬‬
‫והכלל ידוע – דהלכה כר' יוסי – שמיקל‪ .‬שאחר הביעור‬
‫גם הבעלים )עשירים( חוזרים לאכול‪.‬‬
‫אך פסק הרמב"ם ]הל' שמיטה ויובל[ ]פ"ז ה"א[ כר' יוסי‬
‫ולחומרא ]שממילא לדעתו צריך לאבד הפירות מן‬
‫העולם[ ומטעם שהוא גרס כדברי ר' יוסי "אין אוכלין‬
‫אחר הביעור"‪.‬‬
‫והרמב"ן שפסק גם כן כר' יוסי מהכלל התלמודי‪ -‬אלא‬
‫שלפי הרמב"ן ביעור הוא הפקר וממילא זוכים בו גם‬
‫הבע"ב – העשירים‪ ,‬אחר הביעור!‬
‫** תוספתא דשביעית ]פ"ח[‪:‬‬
‫משנה ג''‪" :‬הגיעה שעת הביעור עניים אוכלים אחר‬
‫הביעור אבל לא עשירים – דעת ר' יהודה‪.‬‬
‫ר' יוסי אומר‪ :‬אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר‬
‫הביעור‪.‬‬
‫ר' שמעון אומר‪" :‬עשירים אוכלים מן האוצר אחר‬
‫הביעור" ]וכמה יאכל? לא ביאר‪ .‬ומסתמא מזון ג'‬
‫סעודות )חסדי דוד פארדו([‪.‬‬
‫ואותה מחלוקת בפסוק "ואביוני עמך" כנ"ל‪ .‬והרמב"ם‬
‫פסק כרבי יוסי וגרס "אין אוכלין"‪.‬‬
‫משנה ד'‪" :‬מי שיש לו פירות שביעית – הגיעה שעת‬
‫הביעור מחלק מהן לשכניו ולקרוביו וליודעיו ומוציא‬
‫ומניח על ]פתח[ ביתו ואומר‪" :‬אחינו בית ישראל כל מי‬
‫שצריך ליטול יבא ויטול‪ .‬וחוזר ומכניס לתוך ביתו ואוכל‬
‫והולך עד שעה שיכלו"‪.‬‬
‫ מברייתא זו הוכחה שה"ביעור" של פירות שביעית הוא‬‫ההפקר ]כד' הרמב"ן ורוב הפוסקים )כדלקמן([‪.‬‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫]הצריכותא שהובאה במשנה וברמב"ן )ובשאר פוסקים‬
‫שהצריכו הפקר ולא איבוד( שיאמר המפקיר – "אחינו"‬
‫וכו' גם אחר שהניח חוץ לביתו ולא מסתפקים בהנחה‬
‫בלבד א"כ משמע דהנחה בלבד ‪ -‬לא הוי הפקר‪ .‬ומכאן‬
‫למד השואל ומשיב ]נתנזון‪ -‬תליתאה )ח"ב‪/‬קנ"ט([‬
‫דאבידה מדעת – אינה הפקר[‪.‬‬
‫** ירושלמי ]שביעית פ"ט ה"ד[‪ :‬רבי יצחק בר רדיפא היו‬
‫לו פירות שביעית והגיע זמן ביעורם‪ ,‬ובא ושאל לר'‬
‫יאשיהו‪ .‬אמר לו ר' יאשיהו‪ :‬בחר לך ג' אוהבים והפקר‬
‫לפניהם ]הואיל והם אוהביך לא יטלו הפירות שתפקיר‬
‫ותחזור אתה ותזכה בהם[‪.‬‬
‫ קפודקאי ]י"א אנשים קפדנים[ מציפורי באו ושאלו את‬‫רבי אמי‪ :‬וכגון אנחנו שאין לנו אוהבים ולא מכירים‬
‫הדורשים בשלומנו‪ .‬היאך נבער? א"ל ר' אמי‪ :‬כשתראו‬
‫השוק פנוי – מאנשים‪ ,‬הוציאו הפירות לשוק וצעקו‪:‬‬
‫"הפירות הללו הפקר" וכשיתחילו אנשים לבא וליטול‬
‫הקדימו וזכו בהם אתם‪.‬‬
‫ הרי ששיטת הירושלמי כרבי יוסי נגד רבי יהודה וללא‬‫שינוי גירסא כהרמב"ם‪ .‬וזו סברת הרמב"ן ]הפקר[‬
‫וכדלקמן‪.‬‬
‫‪‬פסק הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל ]פ"ז הלכה א'[‪:‬‬
‫ "פירות שביעית אין אוכלין מהן אלא כל זמן שאותו‬‫המין מצוי בשדה שנאמר ]ויקרא כ"ה[ "ולבהמתך ולחיה‬
‫אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" – כל זמן שחיה‬
‫אוכלת ממין זה מן השדה‪ ,‬אתה אוכל ממה שבבית‪ָ ,‬כּ ָלה‬
‫לחיה מן השדה – חייב לבער אותו המין מן הבית וזהו‬
‫"ביעור של פירות שביעית"‪.‬‬
‫ הרי שהרמב"ם למד הדין מפסוק דפרשת "בהר"‬‫שנאמר גם בעניין פירות שביעית של בהמה – כאדם‪.‬‬
‫ובפ"ז )הלכה ג'( – פסק‪ :‬היו לו פירות מרובין – מחלקן‬
‫מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד‪ .‬ואסור לאכול אחר‬
‫הביעור בין לעניים ובין לעשירים‪ .‬ואם לא מצא אוכלין‬
‫בשעת הביעור שורף באש או משליך לים המלח – ומאבדן‬
‫לכל דבר שמאבד"‪.‬‬
‫ הרי שהרמב"ם גם פסק כרבי יוסי וגירסתו "אין אוכלין‬‫אחר הביעור" וכן הביעור להרמב"ם – איבוד מן העולם‪.‬‬
‫טעמים למצות "ביעור פירות שביעית"‬
‫ חזון‪-‬איש‪] :‬ליקוטים – סוף זרעים סי' י'[ – לא מטעם רחמנות על החיה אלא להראות שאין אנו בעלים בשנה זו‬‫ופירות שביעית צריכים להיות לכולם בשווה‪ .‬ואם אין לחיה – לא נאכל גם אנו ]"ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" עמ' תס"ג בשם חזון‬
‫איש[‪.‬‬
‫ ובספר "שבתות השנים" ]עמ' קס"ד[ הוסיף‪ :‬אין הביעור משום קנס על שאסף יותר מדי לביתו – שהרי אף בפירות‬‫מועטות שמותר ללקוט מההפקר יש חיוב ביעור אלא זו מצוה דאורייתא – כדי להשוות אדם לחיה או אף אדם לאדם‬
‫באותו מעט שאסף בהיתר‪).‬ילקוט יוסף‪-‬שביעית‪-‬שם(‪] .‬נראה שתירוץ זה כעין תירוץ החזו"א[‬
‫ ובספר "השמיטה לאור ההלכה" ]להרב צ‪ .‬שינובר[ הביא טעם‪ :‬בטחון‪ .‬הגברת הבטחון והאמונה בה'‪ ,‬שזהו כחלק‬‫מתוך הרעיון המרכזי של שנת השמיטה‪ .‬כי ע"י צבירת היבול ושמירתו באיסוף יומיומי מתמיד ולהגיע לכמויות‬
‫גדולות של יבול השמור בבית לעת מצוא ]והרי הסימן הבולט של החיים המודרניים – הוא האגירה‪ ,‬הצבירה[ וכך אם‬
‫כן עוקפים את המטרה העיקרית של שנת השמיטה ]בטחון[ והוחטאה המטרה של "והשביעית תשמטנה ונטשתה" או‬
‫"ואכלו אביוני עמך"‪ .‬ומעתה ראית כי מצות ה"ביעור" הופכת את פעולת האיסוף והצבירה ללא כדאית‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫שער ג'‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫ביעור פירות שביעית – כללים ויסודות )א(‬
‫הביעור – דאורייתא או דרבנן? ‪ /‬סוג המצווה ‪ /‬חיוב נשים‬
‫סוג המצוה‬
‫** ביעור פירות שביעית – דאורייתא או דרבנן?‬
‫ הרי ראינו לעיל שיש לימוד שביעור פירות שביעית‬‫מפסוקים בפרשת "בהר" ]ויקרא[ כפי שלמדנו בתורת‬
‫כהנים וכמה מסכתות בש"ס ויש שלמדו גם מפרשת‬
‫"משפטים" וכדלעיל‪ .‬אם כן האם זה דאורייתא? או‬
‫שמא זה רק אסמכתא בעלמא והחיוב של ביעור הוא‬
‫מדרבנן וחומרא מדברי סופרים!‬
‫ דעת רוב הפוסקים שזה דאורייתא‪ :‬רש"י ]יומא פג‪.‬‬‫ד"ה טבל ושביעית[ וכ"כ תוספות ]פסחים נ"ב ד"ה עד‬
‫שיכלה[ בה"ג ]מ"ע קנ"ט‪ .‬ומנה אותה כמצוה מה"ת[ וכן‬
‫משמע מהרמב"ם ]פירוש המשניות ופסק הנ"ל ביד‬
‫החזקה( ‪] -‬וכן הבינו בדעתו המנחת חינוך )מצוה שכ"ט[‬
‫ותוספות ורמב"ן ומשנת חכמים כפתור ופרח והגר"י‬
‫פרלא )על הסמ"ג([ וכ"ד הסמ"ג‪ .‬והיראים והמאירי‬
‫]יומא פ"ג‪ [.‬וכ"ד הראב"ד‪.‬‬
‫‪ .‬כל הפוסקים הנז"ל ס"ל דהביעור מן התורה‪ .‬ומה שלא‬‫מנו אותה רוב מוֹני המצוות )רמב"ם‪ .‬חינוך‪ .‬סמ"ג‪(.‬‬
‫כמצוה בפני‪-‬עצמה )מלבד הבה"ג( כיון שהיא כלולה בכלל‬
‫ִמ ְצוַת השביעית דתליא בהפקר‪.‬‬
‫‪ .‬אכן‪ -‬למ"ד שהרמב"ם ס"ל ד"ת ‪ -‬מדוע לא מנה‬‫הרמב"ם ז"ל את ביעור פירו"ש במניין העשין? יש‬
‫מתרצים דהיינו מטעם דאתיא מדרשא ואינו מפורש‬
‫בקרא ‪ -‬וכשיטתו של הרמב"ם בשורש ב'‪) .‬הגר"י‬
‫פערלא‪/‬ס' דברי אמת( )מנח"ח שכ"ח(‪.‬‬
‫ דעת הרמב"ן ‪ -‬שהביעור הוא מדרבנן‪ .‬וכל מה שלמדו‬‫בתורת כהנים זה אסמכתא בעלמא‪ .‬וכן דעת הפני יהושע‬
‫בדעת הרמב"ם דהוי דרבנן כיון שהרמב"ם לא מנאה‬
‫כמצוה בפני עצמה‪.‬‬
‫‪ .‬כך מבינים רוב המפרשים בד' הרמב"ן‪ ,‬אך דעת בית‪-‬‬‫רידב"ז שהרמב"ן מסתפק בזה וכתב דקרוב יותר שהוא‬
‫דאורייתא!‬
‫ ובכסף משנה ]שם[ כתב‪ :‬אפשר שהביעור כולו מדברי‬‫סופרים והברייתות הנ"ל אסמכתאות בעלמא – מדרבנן‪.‬‬
‫ ומהר"י קורקוס כתב‪ :‬כדאים הם הגאונים המקילים‬‫לסמוך עליהם בשעת הדחק כי רב הוא‪ .‬ויש נפק"מ א"כ‬
‫אם זה ד"ת או דרבנן וכדלקמן‪.‬‬
‫]"ילקוט יוסף" )פכ"א( "שביעית"‪" /‬שביתת השדה" )פי"ד(‪/‬רמב"ם ‪-‬‬
‫הוצ' פרנקל‪-‬ליקוטים על הלכה הנז"ל‪[.‬‬
‫‪ .‬במנחת יצחק )ח"ג סי' צ"ב‪-‬ג'( היקשה‪ -‬איך אפשר‬‫לומר שמצות ביעור היא רק מדרבנן? דא"כ היאך חייבו‬
‫חז"ל לאבד הפירות שלא נתבערו ‪ -‬והלא אסור להפסיד‬
‫פירות שביעית? אחד התירוצים שתירץ שם‪ :‬הרמב"ן‬
‫לשיטתו דביעור היינו הפקר – ולא ביעור מן העולם!‬
‫]ג[‬
‫** "ביעור פירות שביעית" – מצוה "קיומית" או‬
‫"חיובית"?‬
‫"מצוה חיובית" ‪ -‬מצוה שיש בה חיוב לקיימה‪ .‬ומכאן‪,‬‬
‫שראוי להשאיר מעט מפירות שביעית כדי לקיים המצוה‪.‬‬
‫ "מצוה קיומית" ‪ -‬אם יש פירות שביעית חייב לקיים‬‫המצוה‪ .‬ואם לאו‪-‬לאו‪ .‬וכגון תרומות ומעשרות ]וכן‬
‫מצות ציצית[ שאם רוצה לאכול חייב לקיים המצוה‬
‫ולהפריש תרומות ומעשרות ]רש"י חולק והגר"א כ' דלא‬
‫נהגינן כרש"י[‪.‬‬
‫]מצות שחיטה היא מצוה קיומית‪ .‬שאם אינו רוצה‬
‫לאכול בשר ‪ -‬אינו חייב לשחוט ובכל זאת איך מברכין על‬
‫שחיטה? הרי פסק הרשב"א דאין לברך רק על מצוות‬
‫חיוביות! ומתרצים )רשב"א שם( דכתיב "וזבחת" – כעין‬
‫חיוב )וכ"כ רא"ש([‪.‬‬
‫אכן ‪ -‬דעת המהרי"ל דיסקין ‪ -‬דביעור פירות שביעית היא‬
‫מצוה קיומית‪ .‬ודעת המשפטי ארץ ‪ -‬דביעור פירו"ש היא‬
‫מצוה חיובית ‪ -‬וחייב אדם להשאיר מעט לקיים המצוה‪.‬‬
‫]ע"כ חקירה הנ"ל מ"ילקוט יוסף" "שביעית" )פכ"א‪ -‬עמ'‬
‫תס"ד( ושיעור בע"פ של מורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף‬
‫שליט"א יחווה דעת )י‪-‬ם([‪) .‬בשנת תשס"ב(‬
‫ובספר "שביתת השדה" ]עמ' רכ"ג[ הביא לשון החכמת‬
‫אדם שכתב שאם יזכה לעלות לא"י יחלק לעניים קודם‬
‫הביעור וישאיר מעט מכל מין לקיים מצות ביעור‪ ,‬הרי‬
‫שדעתו של החכ"א ]סי' שע"ד שביעית י"ט‪/‬ד'[ כמשפטי‬
‫ארץ שזו מצוה חיובית‪.‬‬
‫‪ .‬גם בקונט' שיעורי שביעית )הגר"ם גרוס( חקר כנ"ל‬‫והביא את הראיה מפסחים )נב‪ (.‬ומהחכ"א הנז"ל‬
‫ומסקנתו ג"כ שהיא מצוה חיובית וכנז"ל‪.‬‬
‫‪ ‬גם מהמנחת שלמה אויערבאך ז"ל )ח"ג‪-‬קל"ב הי"ג(‬
‫שכתב "חושבני שביעור של שביעית הוא רק דין ולא‬
‫מצוה כביעור מעשרות" משמע סברתו שזו מצוה קיומית‬
‫ולא חיובית )ודחה שם לסברת הרב השואל שס"ל בד'‬
‫חזו"א שכוונתו שזו מצוה חיובית(‪.‬‬
‫]וראה עוד מ"ש במגילת ספר )הוב"ד במנח"ח‪-‬מ"י(‬
‫שמצות הלוואה בריבית לגוי היא מצוה קיומית ולא‬
‫חיובית‪ ,‬שאין חובה להלוות לנכרי בריבית אלא שאם‬
‫ביקש הנכרי ממנו הלואה ‪ -‬ויש באפשרותו ‪ -‬אזי קיימת‬
‫המצוה להלוות לו בריבית שנא' "לנכרי תשיך"[‪.‬‬
‫נשים – במצות "ביעור פירות שביעית"‬
‫מצאנו בזאת שתי סברות לחייב נשים במצות "ביעור פירות שביעית" ‪ -‬כפי שהובאו בספרי הפוסקים מגדולי הדורות‬
‫האחרונים‪:‬‬
‫‪ ‬כיון שאינה מצות‪-‬עשה שהזמן גרמא ‪ -‬משום שהפירות נאסרים לעולם לאחר הביעור ]מנחת‪-‬חינוך )קי"ב סק"א( והוב"ד‬
‫במאמר מרדכי )אליהו( ז"ל ושבתה הארץ )עמ' קכ"ח‪-‬הערה ‪] [(4‬ודבר דומה נזכר במצוה תר"ז‪ -‬מצות ביעור מעשרות ומעניין ששם דוקא‬
‫המנח"ח הסתפק בדין נשים‪ -‬נגד כל הפוסקים – עי"ש[‪.‬‬
‫‪ ‬כיון שמצוה זו‪ -‬אעפ"י שנחשבת למצות עשה שהזמן גרמא‪ -‬הינה כ"לאו הבא מכלל עשה" – שדינה‪" -‬עשה"‪ -‬לכן גם‬
‫נשים חייבות בזה ]חת"ם סופר חאו"ח סי' ק"נ ועוד‪/‬והוב"ד בילקוט יוסף שביעית עמ' תע"ד[‪.‬‬
‫‪ ‬אעפ"י שבשביעית ישנן כמה מצוות‪ :‬חלקן "עשה" )לשבות בעבודת האדמה‪ ,‬להפקיר השדה‪/‬הפירות‪ ,‬לבער הפירות‬
‫בהגיע זמן הביעור( וחלקן מצוות "לא תעשה" )איסור זריעה וחרישה וכד' בקרקע‪ ,‬איסור סחורה והפסד‪ ,‬איסור לא‬
‫לאכול שעבר זמן הביעור – וכולהו – לאוין נינהו(‪ .‬מ"מ עיקר מצות השביעית – מצוה אחת היא כללית דהיינו‬
‫"קדושת שנת השביעית" – וכיון שיש בה גם מצוות "לא תעשה" בודאי נשים חייבות! אי אפשר לומר שב"עשה" יהיו‬
‫פטורות דכולן מצוה אחת היא שהיא קדושת השנה על כל פירותיה שתוציא בשנה זו וע"כ נשים חייבות בכולן‪.‬‬
‫]"דרך אמונה" להגר"ח קנייבסקי שליט"א עמ' )‪. [(190‬‬
‫]ד[‬
‫שער ג'‬
‫ביעור פירות שביעית – כללים ויסודות )ב(‬
‫מהי דרך הביעור?‬
‫דרך הביעור – כיצד? ג' שיטות בראשונים‬
‫‪‬שיטה א' ‪ -‬איבוד‪ ,‬שריפה וכילוי מן העולם‪‬‬
‫ זו דעת הרמב"ם ]בפ"ז ה"ג[ "היו לו פירות מרובין‪ ...‬ואם לא מצא‬‫אוֹ ְכ ִלין בשעת הביעור ‪ -‬שורף באש או משליך לים המלח ומאבדן לכל‬
‫דבר שמאבד"‪) .‬וכמש"ל בעמ' ב' בסופו(‪.‬‬
‫ ופסק כר' יוסי דמשנה וברייתא לעיל ]עמ' א'‪-‬ב'[ וגרס שם "בין‬‫עניים ובין עשירים אין אוכלין אחר הביעור"‪.‬‬
‫ הרי יוצא שאחר שמחלק מזון ג' סעודות לו ולב"ב – והנותר‪ ,‬מאבד‬‫מן העולם‪] .‬וכ"פ המלאכת שלמה )עדני( בפיהמ"ש )פ"ז מ"א([‪.‬‬
‫‪ .‬הרמב"ן )פר' בהר( כתב ש"הרבה מן החכמים פוסקים כהרמב"ם "‬‫ ולא ביאר שמם‪.‬‬‫ כדעת הרמב"ם ‪ -‬מלבד המלאכת שלמה ‪ -‬פסק מרן הגרב"צ אבא‬‫שאול זצ"ל ]"אור לציון" "שביעית" ‪ -‬פ"ג ה"ד[ לנהוג כן הלכה‬
‫למעשה ]ושם במקורות )ה"ד( נימק שמרן העתיק דברי מהר"י‬
‫קורקוס שכ' להקל בשביעית בזה"ז ‪ -‬אך מרן הכס"מ לא ס"ל הכי‬
‫וכן לא חזר על דבריו בשו"ע והרמב"ם הוא מרא דאתרא דארץ‬
‫ישראל בענייני תרומות ומעשרות כשמרן לא גילה דעתו[ לכן לדבריו‬
‫אחר שמחלק מזון ג' סעודות לו ולקרוביו ‪ -‬יבערם מן העולם ע"י‬
‫שריפה או בצורה אחרת של איבוד שהפירות אסורים לעולם‬
‫באכילה‪ .‬ורק ‪ -‬אם אינו יודע מאיזה כרם בארץ באו ענבים אלו ‪-‬‬
‫רשאי להקל להפקירם בזמן הביעור ולזכות בהם מיד‪ .‬ע"ש‪.‬‬
‫‪‬שיטה ב' ‪ -‬הפקר ‪‬‬
‫ זו דעת הרמב"ן ]פרשת "בהר"[ שכתב‪" :‬וענין הכילוי הזה‪...‬‬‫שיכלה הפירות אחר זמן מביתו להפקירו והוא ביעור פירות שביעית‬
‫שהזכירו חכמים בכל מקום"‪ .‬וכ"כ רוב הראשונים‪ :‬ר"ש‪ ,‬סמ"ג‪,‬‬
‫רא"ש‪ ,‬ר"י בן מלכי‪-‬צדק תוספות רי"ד והר"ן‪ .‬ופוסקים כר' יוסי‬
‫במשנה וברייתא לעיל ובגירסא הרגילה "בין עניים ובין עשירים‬
‫אוכלין אחר הביעור" ולא נאסר באכילה והראיה מירושלמי לעיל‬
‫]עמ' ב'[ שדרך הביעור ‪ -‬הפקר!‬
‫‪ ‬בירור שיטת רש"י ז"ל ‪‬‬
‫שיטת רש"י שנויה במחלוקת הראשונים וגם בהבנתם אנוכי הרואה‬
‫שישנם כמה שיטות באחרונים ונבאר הדברים בס"ד‪:‬‬
‫הנה רש"י ז"ל במס' פסחים )נב‪ (.‬ד"ה "משום שנאמר בארצך" ‪-‬‬
‫פירש‪ :‬לחיה אשר בארצך‪ -‬וזהו ביעורן שמפקירן במקום דריסת חיה‬
‫ובהמה‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫והתוספות )שם‪-‬ד"ה מתבערין( כתבו‪ :‬פירש הקונטריס‪ :‬שנותנין‬
‫אותן למרמס חיה ובהמה‪ .‬ולא נראה דהא מותרין אחר ביעור לעניים‬
‫לכו"ע וכו'‪.‬‬
‫הרי שתוס' הבינו שדעת רש"י שביעור פירו"ש היינו כילוי ואיבוד מן‬
‫העולם וכסברת הרמב"ם כמ"ש לעיל וכן כתב הכסף משנה )פ"ז‬
‫ה"א( בשם המהר"י קורקוס שכן הבין בדעת רש"י‪ .‬וכ"נ שגם המצפה‬
‫איתן )על פסחים שם( הבין כתוס' בד' רש"י‪ .‬ובס' שביתת השדה )עמ'‬
‫רכ"ב( הביא שבפי' הקרבן אהרן על הספרא )א‪ ,‬ח‪ ,‬בד"ה כלה‬
‫לבהמה( כתב שדעת רש"י כדעת תוס' ולא פליגי ]והיינו שצריך הפקר‬
‫גם לרש"י שהרי כתב )רש"י( "שמפקירן במקום דריסת חיה ובהמה"‬
‫רק במקום שהן נמצאות שם אך לא ממה שיתנם לפני בהמה וחיה[‪.‬‬
‫והלום ראיתי שכן פירש קול הרמ"ז ז"ל מס' שביעית )פ"ט מ"ב(‬
‫שאין גירסת רש"י כהבנת תוספות ואין מוכח כלל שרש"י מצריך‬
‫להניחם למדרס חיה ובהמה כלשון התוס'‪ ,‬אלא כוונת רש"י שכיון‬
‫שכתוב "ולבהמתך ולחיה" ‪ -‬צריך שיהיה הפקר במקום ששתיהן‬
‫מצויות ולעולם יכול לחזור ולזכות מן ההפקר‪ .‬ע"כ‪ .‬הרי שביאור‬
‫"קול הרמ"ז" הוא כתירוץ הקרבן אהרן דלעיל‪ .‬וממילא סרה לה‬
‫הבנת תוס' שרש"י כהרמב"ם‪.‬‬
‫‪ .‬איך הבין הרמב"ן את דעת רש"י ז"ל? תחילה כתב הרמב"ן )פר'‬‫בהר פסוק ז'( "והכילוי הזה לא פירש הרב )רש"י( מהו עניינו שיכלה‬
‫הפירות אחר זמן מביתו להפקירן וכו' ולא מנו חכמים במשנה פירות‬
‫שביעית לא מן הנשרפים ולא מן הנקברים‪...‬ואח"כ כתב "ומצאתי‬
‫לשון רש"י שכ' במס' פסחים )נ"ב‪" (:‬וזהו ביעורם שמפקירם במקום‬
‫דריסת רגלי אדם ובהמה" ‪ -‬אולי חשב הרב )רש"י( שצריך שיהא‬
‫מפקירם גם לחיה ולבהמה לקיים בהם ואכלו אביוני עמך ולבהמתך‬
‫ולחיה אשר בארצך והפליג ומ"מ אינן נאסרין באכילה‪ .‬ע"כ‪ .‬יש‬
‫שהבינו שהרמב"ן ס"ל שרש"י כהרמב"ם שצריך לאבד הפירות‬
‫שביעית כי כן כתב קול הרמ"ז שתירוצו ‪ -‬כפי שהובא לעיל ‪-‬‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫"הרווחנו בזה שאין קושיות הרמב"ן עליו קושיא" ונראה דזה ממ"ש‬
‫אולי חשב הרב וכו'‪.‬‬
‫גם הציץ אליעזר )ח"ט סי' מ"ג אות ד'( הוכיח מפורשות מזבחים‬
‫)ע"ה‪ (:‬שכוונת רש"י כרמב"ם וכמו שחשב הרמב"ן כוונת רש"י‬
‫מתחילה‪.‬‬
‫ויש שהבינו שהרמב"ן שווה דעתו וד' רש"י שהביעור הוא הפקר‪ -‬כן‬
‫נראה ממ"ש בתחילה "ולא פירש הרב כילוי זה מהו עניינו" וכו'‪ .‬וכן‬
‫ראיתי שכתבו המגיהים באנציקלופדיה תלמודית ערך "ביעור‬
‫שביעית" ])ח"ד( עמ' נ"ה הערה ‪ [13‬שרמב"ן על התורה מטה דעת‬
‫רש"י לדעתו‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫]‪ .-‬נ‪.‬ב בספר מנחת ירושלם )בלוי( )מבוא לפי"ב( מחשיב את שיטת‬
‫רש"י כשיטה בפני עצמה רביעית ‪ -‬ביחס לשאר שיטות ולא הרחיב‬
‫בזה[‪.‬‬
‫‪] .‬ובקונט' שיעורי שביעית )סי' כ"ד( החשיב את שיטת הריטב"א‬‫)גמ' ע"ז ס"ב( כשיטה רביעית‪ :‬ביעור בשנה השביעית ‪ -‬הפקר‬
‫כרמב"ן‪ .‬בשנה השמינית ביעור הוא שריפה‪ -‬כרמב"ם[‬
‫ ורוב האחרונים פסקו לקולא כשיטת הרמב"ן וסיעתיה שסגי‬‫בהפקר ‪ -‬ובכללם‪ :‬החכמת אדם‪ .‬הרע"ב‪ .‬והתוס' יו"ט‪ .‬והגר"א‬
‫והמלאכת שלמה‪ .‬פאת השולחן‪ .‬משנת יוסף וערוך השולחן‪.‬‬
‫והמהר"י קורקוס שכתב גם דשביעית בזה"ז דרבנן "וכדאי הם‬
‫הגאונים הנ"ל והראיות של החולקים על הרמב"ם לסמוך עליהם‬
‫וכ"ש בשעת הדחק כי הדלות והעוני רב ועצום" ]הובא בכסף משנה[‪.‬‬
‫ וכ"פ פוסקי דורנו‪ :‬מרנן החזון‪-‬איש זצ"ל והראש"ל הגר"ע יוסף‬‫והגר"ם אליהו זצ"ל‪ /‬ויבלח"א הראש"ל הגרש"ם עמר והראש"ל‬
‫הגרי"צ יוסף שליט"א וכ"ד מו"ר והגר"א חפוטא והרש"ז רווח‬
‫שליט"א‪.‬‬
‫‪ .‬וד' הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ‪ -‬שמי שינהג‪"-‬ביעור" ‪ -‬איבוד‬‫הפירות וכילוי מן העולם ‪ -‬הרי למ"ד "ביעור"‪ -‬הוי הפקר )רמב"ן‬
‫ורוה"פ( הוא עובר בזה על "לאוכלה – ולא להפסד"! ובמיוחד‬
‫דשביעית בזה"ז דרבנן! ובשאר עניינים יכול להחמיר ‪ -‬אך כאן‪-‬לא!‬
‫וכן המנהג בירושלים – וכן מנהג בני ספרד!‬
‫‪ .‬ומרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל הוסיף )מאמ"ר עמ' קכ"ט אות‬‫ג'( "כשיש לאדם כמות קטנה של פירות ‪ -‬יש מקום להחמיר‬
‫כהרמב"ם" ‪ -‬לכן ישתדל לגמור את הפירות לפני שיגיע זמן הביעור"!‬
‫גם בשדה יחזקאל )מוצפי( )סי' כ"ג( כ' שהמנהג כהרמב"ן אך‬
‫המחמיר לנהוג כהרמב"ם‪ -‬אין מוחין בידו‪.‬‬
‫‪‬שיטה ג'‪‬‬
‫הפקר ‪ +‬איבוד וכילוי מן העולם‬
‫ זו שיטת הראב"ד ז"ל שהיא שיטה ממוצעת ומשולבת בין ‪2‬‬‫השיטות הקודמות‪ :‬דהיינו ישנם ‪ 2‬סוגי ביעורים‪:‬‬
‫א( כשכלה הפרי מהעיר ותחומיה ‪ -‬מחוייב למסור פירותיו לאוצר‬
‫בית דין ‪ -‬ואם אין אוצר בית דין מפקירם בשוק‪.‬‬
‫ב( כשכלה הפרי מכל הארץ ‪ -‬יתבערו לגמרי בשריפה או כל צורה‬
‫אחרת של איבוד‪.‬‬
‫ וזו לשונו של הראב"ד ]על הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"ז ה"ג[‪:‬‬‫"אמר אברהם‪ ,‬בחיי ראשי לא האיר ולא הצהיר מהו הביעור האוסר‬
‫על כל אדם‪ ...‬אלא‪:‬‬
‫א( כשיכלו פירות העיר ותחומיה מוציאין כל אדם מה שבבתיהם‬
‫ומביאים אותם לאוצר בית דין והם מחלקים לכל אדם ג' סעודות עד‬
‫שיכלו‪.‬‬
‫ואם אין שם "אוצר" מוציאם לשוק ומפקירם ואולי הוא יכול לחזור‬
‫ולזכות בהם‪)] .‬עד כאן כשיטת הרמב"ן ‪ -‬לגבי פירות העיר ותחומיה(‬
‫ וזהו ביעור ראשון‪ :‬נלמד מהפסוק "ואכלו אביוני עמך"‪ -‬נחלקו‬‫בברייתא ‪ -‬ר' יהודה‪ - :‬אביונים בלבד‪ .‬ר' יוסי אומר‪" :‬אביוני עמך ‪-‬‬
‫ויתרם" )עשירים( ‪ -‬וקיימא לן כר' יוסי!‬
‫"ואוכלים מהם הזוכים בהם עד‪ ...‬שיכלו אותם פירות מכל הארץ"‪.‬‬
‫ב( אמר "שיכלו מכל הארץ"‪ ,‬ביהודה ‪ -‬מכל ארץ יהודה‪ .‬בגליל ‪ -‬מכל‬
‫ארץ הגליל‪ ,‬אז יתבערו לגמרי בשריפה או בכל דרך אחרת‪.‬‬
‫ זהו ביעור שני ‪) -‬כרמב"ם( שכלה מכל הארץ ונלמד מהפסוק‬‫"ולבהמתך ולחיה אשר בארצך" וגו'‪.‬‬
‫= הרש"ס ‪ -‬הוא מפרש הירושלמי ]פ"ט ה"ח[ רבי שמואל סיריליאו‬
‫ז"ל פסק יחידי כהראב"ד‪.‬‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫שער ג'‬
‫מקומות וזמני הביעור )א(‬
‫הזמן של ביעור פירות שביעית – ומיקום הפירות‬
‫‪ ‬המקום ‪ ‬במשנה ]שביעית פ"ט מ"א[ שנינו‪ :‬שלש ארצות לביעור‬
‫ יהודה ועבר הירדן והגליל‪ .‬וכל אחת ואחת מחולקת לשלש מחוזות‬‫פנימיים עיי"ש ‪ -‬הרי מוכח שהמשנה חילקה הארץ ל‪ -‬ג' איזורים‬
‫לומר שאם כלה מין מסויים באיזור אחד חייבים שם בביעור ]אף‬
‫שעדיין מצויה סחורה ממין זה באיזור שני[‪.‬‬
‫אך כיון שהגבולות בין איזורים אלו בימינו אינם ברורים לכל‬
‫פרטיהם וכמו‪-‬כן מעבירים כמויות גדולות מאיזור לאיזור אין הבדל‬
‫כיום למעשה בזמן הביעור בין מקום למקום ‪ -‬והתאריך הקובע ]כמו‬
‫שיצויין לקמן[ הוא לכל הארץ‪.‬‬
‫]ש‪ .‬השבע להרב ק‪ .‬כהנא‪/‬עפ"י חזו"א‪ .‬ילקו"י‪-‬שביעית‪ .‬שביתת‬
‫השדה[‪.‬‬
‫‪ ‬כמו כן מקומות שנכבשו ע"י עולי מצרים ]צפון לעכו הגולן‪ .‬דרום‬
‫אשקלון – )"גוש קטיף"( ‪ -‬דרום הארץ[‪ .‬וכשם שנוהג שם כל דיני‬
‫שביעית כך חייבים לבער הגדל שם – בזמן הביעור‪.‬‬
‫‪ ‬על יבול הגדל בערבה הדרומית ]המעלה ה‪ 300 -‬מצומת נוה‪-‬חריף‬
‫ודרומה עד אילת )‪ 57‬ק"מ( ‪ -‬לא חלה חובת הביעור ]עפ"י גדולי פוסקי‬
‫הספרדים ועוד מפוסקי האשכנזים([ כיון שזה נחשב חו"ל ‪ -‬ופטורים‪.‬‬
‫‪] ‬והראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל )שם במאמ"ר עמ' תפ"ב( החמיר‬
‫לנוהגים כהמבי"ט שיש קד"ש בפירות נכרי ‪ -‬שלא ליקח מגידול‬
‫נכרים מיבול‪/‬ירקות שגדלו גם בעבר הירדן המזרחי ‪ -‬ע"כ‪ .‬א"כ ה"ה‬
‫לדבריו החומרא לדעתם בחובת הביעור לגידולים באיזור זה[‪.‬‬
‫זמני הביעור‬
‫זמן הביעור נקבע עפ"י הזמן המאוחר ביותר שבו נמצאים עדיין שיירי‬
‫הפירות בראשי העצים או במאוּרוֹת החיות‪ .‬וזה נלמד מהפסוק " ָכּ ָלה‬
‫לחיה בשדה ‪ַ -‬כּ ֵלה לבהמתך מן הבית" ‪ -‬וזמן זה קובע לכל השדות‬
‫אפילו אם בשדה מסויימת עדיין יש פרי שנשמר באופן יוצא מן הכלל‬
‫]שמור מחיה ובהמה[‪ .‬כי הכל תלוי בשדות המופקרים‪.‬‬
‫וכך הוא ל' הרמב"ם )פ"ז( "כל זמן שאותו המין מצוי בשדה" אמנם‬
‫יש לציין שלפי רבינו עובדיה מברטנורא ז"ל זמן הביעור אינו תלוי רק‬
‫במצוי בשדה אלא גם במצוי וגדל באילנות שכן כתב "אינו יכול‬
‫לאכול מאותן גרוגרות אלא כ"ז שנמצאים תאנים מחוברות לאילן"‬
‫)תוי"ט פ"ט מ"ב דשביעית ד"ה ולביעור(‪.‬‬
‫‪" ‬כשכלה לחיה מן השדה"‪ -‬באופן מלאכותי ולא טבעי – האם ג"כ‬
‫נדון כשעת ביעור? החזו"א ז"ל ס"ל דכבר צריך לבער מן הבית )סי'‬
‫יג' ססקצ"ה( והמקדש דוד ס"ל דפטורים )מנחת ירושלם עמ' רי"ז(‪.‬‬
‫** וישנן כמה סוגי פירות שמפורסם זמן ביעורם כבר בחז"ל‪]:‬משנה‬
‫שביעית פ"ט מ"ג[ "וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים" ‪ -‬קטע זה‬
‫במשנה זו שנוי במחלוקת‪ .‬י"א זו מדברי ר"ש במשנה ‪ -‬וא"כ אין‬
‫הלכה כמותו לעומת תנא קמא ]רע"ב[ אך י"א ]תוס' יו"ט ומלאכת‬
‫שלמה[ שזו אינה מדברי ר"ש ‪ -‬אלא דברי הכל היא‪.‬‬
‫ ובירושלמי מובא "אף לחרובין ‪ -‬כל הארצות כאחת" וכן "אוכלים‬‫על התמרים עד שיכלו מיריחו שהיא עיר התמרים" ]ובפסחים בבלי‬
‫)נג‪ (.‬עד שיכלה אחרון שבצוער[‪ .‬ועל הזיתים אוכלים עד שיכלו‬
‫ממירון וגוש חלב‪.‬‬
‫ עוד בבבלי ]פסחים שם[ ‪ -‬אוכלים בענבים ]או יין[ עד הפסח ]של‬‫שמינית – כתשע"ו[‪ .‬בזיתים ]שמן זית[ ‪ -‬עד העצרת )שבועות(‪.‬‬
‫בגרוגרות ]תאנים‪-‬ערב חנוכה‪-‬הגרש"ז אויערבאך ז"ל[ ‪ -‬עד החנוכה‪.‬‬
‫בתמרים ‪ -‬עד הפורים וכ"פ הרמב"ם ]פ"ז הי"א[‪.‬‬
‫ הרי שלעניין ענבים‪/‬צמוקים ‪ -‬יין של שביעית הביעור צריך להיות‬‫עד פסח תשע"ו שנה זו‪ .‬והיינו ערב פסח לבער אותו ‪ -‬כדי שבא' דפסח‬
‫יהיה נחשב כמבוער‪ .‬כן פסק החזון‪-‬איש ]סי' ט"ו ססק"ז[ ‪ -‬ויש‬
‫פוסקים דזמנו ערב שביעי של פסח כ"פ בישועת משה בשם הגאון‬
‫הר"ש סיריליאו ז"ל ‪ -‬ולכן‪:‬‬
‫ לכתחילה אנו נוהגים ‪ -‬ממילא להפקיר ‪ -‬בערב פסח כפסק הרמב"ן‬‫וכהבנת רוב האחרונים ובראשם החזון‪-‬איש )כ"ד הראש"ל הגרי"צ‬
‫]ה[‬
‫יוסף והרש"ז רווח ומו"ר הגר"א חפוטא שליט"א )וכ"ד הראש"ל‬
‫הגר"ם אליהו זצ"ל( )ספר "ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" עמ'‬
‫תע"ט‪"/‬שביתת השדה" עמ' רמ"ג([‪].‬וכ"כ בברית עולם‪ /‬משפטי ארץ‪/‬‬
‫ס' דיני שביעית ועוד[‪.‬‬
‫ ובדיעבד – פסק ה"ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" ]פכ"ב ה"ב[‪ -‬מי ששכח‬‫ולא ביער את היין שיש לו בביתו בערב פסח רשאי לבער עד שביעי של‬
‫פסח‪ .‬לסמוך על הפוסקים דלעיל ]רש"ס‪/‬ישועת משה[‪.‬‬
‫‪.‬ועוד הוסיף שם )עמ' תפ"ג‪.‬פכ"ב ה"ה( שאם נזכר בליל הסדר שלא‬‫הפקירו אז‪ -‬יכול להפקירו בליל הסדר‪.‬‬
‫‪ .‬ועוד הוסיף )עמ' תפ"ו( שבכל הפקר – טוב להחמיר שאחר שהפקיר‬‫היין יאמר בפירוש שאינו מתכוין לזכות בו עד שיעבור הפסח‪ .‬מ"מ‬
‫מעיקר הדין רשאי לזכות בו זמן קצר לאחר ההפקר‪.‬‬
‫ מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל כתב שיש לשייר רק כמות של ג'‬‫כוסות שיעור רביעית ]‪ 81‬סמ"ק כפול ‪ [3‬לכל אחד מבני ביתו לליל‬
‫הסדר ‪ -‬וממילא השאר יש לאבד ולבער מן העולם‪.‬‬
‫ אך דעת כל שאר האחרונים ‪ -‬היין ל‪ 4 -‬כוסות לו ולב"ב אין צורך‬‫ביעור והוא נכלל במזון שמותר להשאיר ‪ -‬וכל השאר יפקיר ]ועוד עיין‬
‫לקמן בדין כמות המזון שחייב בהפקר ובתקציר דיני ביעור פירו"ש‬
‫בסוף הקובץ )עמ' י"ח([‪.‬‬
‫‪ ‬אימתי ביעור נוהג‪:‬‬
‫בעניין זמן לקיום הביעור ישנה מחלוקת‪:‬‬
‫להלכה‪ :‬קיי"ל שביעור נוהג אף בשביעית ‪ -‬אם כלה לחיה בשדה‪.‬‬
‫אמנם הרבה ראשונים ואחרונים ס"ל שנוהג רק בשמינית‪ :‬סמ"ג‬
‫)עשין קע"ח( אור זרוע‪ .‬המבי"ט )ח"ג‪/‬מ"ה( רדב"ז על הרמב"ם )פ"ז‬
‫ה"ג( חכמת אדם )שערי צדק פי"ט( ]שיעורי שביעית סי' כ"ו[‪.‬‬
‫דין ביעור ב"אתרוג"‬
‫בגמ' ראש השנה ]ט"ו‪ [.‬מפורש שאתרוג יש לו דין ביעור‪ .‬אמנם‬
‫אתרוג ‪ -‬הוא פרי הדר ‪ -‬והיינו "דר באילנו כל השנה" ]וכמה שנים[‬
‫אם כן אינו ָכּ ֶלה‪.‬‬
‫ לכן כתבו כמה אחרונים שלא נוהג בו דין ביעור כלל ]וזו דעת‬‫הרידב"ז ז"ל[‪.‬‬
‫ אך כמה אחרונים כתבו שיש לו ביעור ‪ -‬ספר השמיטה להרי"ם‬‫טיקוצ'ינסקי‪.‬החזון‪-‬איש‪.‬הר"ש מסלנט ז"ל ]וזמן הביעור‪-‬חדש שבט‬
‫תשע"ו[‪.‬‬
‫ ודעת הגר"נ קרליץ שליט"א ]חוט השני[ שבמין אתרוג שדר כל‬‫השנה באילנו ‪ -‬אכן יהיה כך אך בזמנינו אין האתרוגים מתקיימים‬
‫באילן זמן רב‪.‬‬
‫ אכן גם הרש"ז רווח שליט"א נוטה להורות לחלק בין דר באילנו זמן‬‫רב ‪ -‬שאין צורך ביעור ובאתרוג שזמנו קצר ‪ -‬שיש לבערו ‪ -‬והזמן‬
‫הוא‪ :‬חודש שבט ]וכהר"ש מסלנט[‪.‬‬
‫ וכן הורה הגרש"ז אויערבאך ]מנחת שלמה[ זצ"ל ‪ -‬שכיון‬‫שאתרוגים היום עומדים למצוה ונוהגים לתולשן בזמן קבוע ‪ -‬יש‬
‫להם ביעור ובעקבות כן הביאו בספר "דיני שביעית"‪ :‬יש אומרים‬
‫זמן ביעור באתרוגים ‪ -‬חדש שבט)של שמינית( והיות וקשה לקבוע‬
‫דבר ברור בכך לכתחילה יפקיר האתרוג‪/‬מרקחת אתרוגים לפני חדש‬
‫שבט דשמינית ]תשע"ו[ ויכניסנה לביתו מתוך כוונה שלא לזכות‬
‫במרקחת‪.‬‬
‫ואמנם הרש"ז רווח העיר על המנח"ש הנ"ל ‪ -‬דאי אזלינן בתר תלישא‬
‫אם כן הזמן הוא חג הסוכות!!!‬
‫‪ .‬מהטעמים דלעיל ‪ -‬אכן גם הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל פסק‬‫שאתרוג תימני‪ -‬אין לו דין ביעור כלל ‪ -‬כיון שמתקיים בעץ לזמן רב‬
‫ולכן גם העושה ממנו ‪ -‬ריבה ‪ -‬א"צ לבערה‪ .‬אך בשאר אתרוגים‬
‫שאינם מתקיימים באילן ועליהן מוסבים דברי הגמ' בר"ה – "יש‬
‫להם דין ביעור" והריבה‪/‬מרקחת הנעשית מהם צריכה ביעור‪.‬‬
‫** אתרוג שהפקירו כדין בזמן הביעור ]אליבא דהרמב"ן ורוב‬
‫הראשונים[ אפשר ליטול אתרוג זה למצות ‪ 4‬המינים אף שלהרמב"ם‬
‫צריך לאבדו מן העולם‪] .‬ילקוט יוסף‪ /‬שביעית עמ' תנ"ז[‪.‬‬
‫]ו[‬
‫שער ג'‬
‫זמני ביעור פירות שביעית )ב(‬
‫פרי הפיטאיה בזמנינו‬
‫פרי הפיטאיה הוא פרי טרופי שלאחרונה החלו לגדלו בארץ‬
‫וישנן ‪ 2‬סוגי פיטאיה‪ :‬אדומה וצהובה‪ .‬הפיטאיה האדומה‬
‫נותנת פירותיה בקיץ ]מסוף יולי )‪ (7‬עד אמצע החורף לערך ‪-‬‬
‫דצמבר )‪.[(12‬‬
‫]ולעניין שביעית‪ :‬תמוז תשע"ד )שישית( עד כסלו תשע"ה‬
‫)שביעית( ועד כסלו תשע"ו )שמינית([‪ .‬הפיטאיה הצהובה‬
‫נותנת פירותיה בחדשים ינואר‪-‬פברואר‪-‬מרץ ]טבת‪-‬שבט‪-‬אדר[‬
‫של כל שנה‪.‬‬
‫ וכיון שיש לנו משנה ]שביעית פ"ט מ"ד[ "אוכלין על הטפיחין‬‫ועל הדופרא אבל לא על הסתוונית רבי יוסי מתיר כל זמן‬
‫שביכרו עד שיכלה הקיץ"‪ .‬אם כן יש לדון בדין ביעור פרי‬
‫הפיטאיה אם נדון כאילן שעושה פעמיים בשנה ]שהאדום נחשב‬
‫כמין אחד לגבי הצהוב[ וממילא יכול להציל האחד את חבירו‬
‫וכנ"ל או שיש להן דין "סתוונית" שאינו מציל לגבי הפרי האחר‬
‫]ויש בזה כמה ביאורים[ ‪ -‬בעניין זה נחלקו רבני המכון למצוות‬
‫התלויות בארץ מושב בית עוזיאל במאמריהם ובפסקיהם‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫‪ -‬דעת הרש"ז רווח שליט"א ראש המכון הנ"ל ‪ -‬ובספרו‬‫"שביתת השדה" ]פי"ד הכ"ז[ וכמו שהבאנוהו לעיל לגבי אילן‬
‫העושה פעמיים בשנה ‪ -‬שלענין ביעור באדום יש להמתין עד‬
‫חשוון דשמינית )תשע"ו( כיון שבאדום נותן גל פירות נוסף‬
‫בשנה השביעית וכיון שהם קדושים בקדושת השביעית הרי‬
‫שהם מצילים מן הביעור‪.‬‬
‫‪ -‬ודעת הרב דוד אביטן שליט"א מרבני המכון הנ"ל ]עורך‬‫"תנובות שדה" בעהמח"ס "תשובות שביעית"[ ובספר "יבולי‬
‫השדה"‪"-‬שביעית" ]במאמרו שם עמ' ר"נ‪-‬רנ"ד[ שיש לבער את‬
‫פרי הפיטאיה ]האדומה[ גם בכסלו של השביעית ]תשע"ה[ וגם‬
‫בתחילת החורף של מוצאי שמיטה ]שמינית‪-‬תשע"ו[‪ .‬גם מטעם‬
‫דדמי לסתוונית יש לחוש דאינו כאילן "דופרא" ושכן משמע‬
‫מהחזון‪-‬איש אלא שהגרש"ז אויערבאך זצ"ל חלק עליו ]וכמו‬
‫שהבאנו כן לעיל[ וס"ל להקל ועפ"י דעתו של הגרשז"א זצ"ל‬
‫פרי הפיטאיה פטור מביעור בשמינית ומ"מ פסק מאי דפסק‬
‫בהאי סוגיא ‪ -‬ע"ש‪.‬‬
‫‪ ‬נ‪.‬ב‪ .‬ומ"מ גם בספר שביתת השדה המורחב והשלם הניף ידו‬
‫בשנית )בעמ' ש"פ‪/‬שפ"א הערה ‪ (27‬והיקשה שם הרש"ז רווח‬
‫על הגר"ד אביטן וכבר בקובץ "יבולי השדה" )שם עמ' רנ"ד(‬
‫העלה ג"כ כפי מסקנתו כאן להצריכו ביעור רק בזמן כילוי‬
‫הפירות של היבול השני )חשוון תשע"ו(‪.‬‬
‫ביעור בפירות שזמן ביעורם מסופק אצלנו‬
‫לגבי פירות שזמן ביעורם לא ידוע ‪ -‬ישנן כמה הצעות איך‬
‫לנהוג‪:‬‬
‫א( יפקירם ביום שמתעורר הספק ‪ -‬ויוכל לזכות אח"כ‬
‫מההפקר ויכניסם לביתו וכך חוזר חלילה בכל יום יחזור‬
‫ויפקירם ויזכה בהם ‪ -‬עד שיצא הספק מליבו‪ .‬שאז ודאי עבר‬
‫זמן ביעורם ]"חזון איש"‪/‬מנחת ירושלם וספר "דיני שביעית"‬
‫בשמו[‪.‬‬
‫ הפוסקים בדורנו מפקפקים על הצעה זו ושתי טענות בפיהם‪:‬‬‫‪ (1‬עצה זו ‪ -‬להפקיר כל יום ‪ -‬קשה לביצוע באופן כללי‪.‬‬
‫‪ (2‬עצה זו יכולה לגרום שיפסיד זמן הביעור והפירות ייאסרו‪.‬‬
‫לכן הצעה נוספת‪:‬‬
‫ב( יפקירם ‪ -‬ולא יזכה בהם עד לאחר שיידע בבירור שהגיע זמן‬
‫הביעור‪.‬‬
‫]מנחת שלמה אויערבאך ז"ל‪/‬משפטי ארץ ‪ -‬הגרי"ש אלישיב‬
‫זצ"ל [‬
‫ג( הכרעת רוב הפוסקים‪ -‬הצעה שלישית‪:‬‬
‫ יש לו להפקירם בתחילת זמן ביעורם ‪ -‬היינו להפקירם ביום‬‫תחילת הספק ויכניסם לביתו בחזקת מופקרים דהיינו שיתכוין‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫לא לזכות בהם כל זמן הספק ובמקרה כזה ‪ -‬ראוי להקפיד על ‪2‬‬
‫תנאים‪:‬‬
‫‪ (1‬שיאמר ל‪ -‬ג' האנשים שמפקיר בפניהם‪ ,‬אעפ"י שהוא מכניס‬
‫את הפירות לביתו הרי הם בחזקת מופקרים ועומדים וכל‬
‫הרוצה יכול לבא ולקחתם בכל עת שירצה‪.‬‬
‫‪ (2‬בנוסף להפקר‪ ,‬רצוי שיפרסם קצת בין שכניו שיש בביתו‬
‫פירות הפקר‪.‬‬
‫]ס' השמיטה להגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל‪ /‬מנחת ירושלם משנת‬
‫יוסף‪ .‬ספר "דיני שביעית" בשם משפטי ארץ‪/‬הגרי"ש אלישיב‬
‫זצ"ל‪ /.‬מו"ר בס' הבוחר בשמיטה )פ"ז ה"ו( והראש"ל הגרי"צ‬
‫יוסף והרש"ז רווח שליט"א[‬
‫ד( הצעה רביעית‬
‫שהיא דיעה יחידאה ‪ -‬מנחת יצחק וייס ז"ל ]ח"ג סי' צ"ב[‬
‫]הובא ב"ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" עמ' תע"ח[ שכתב שפירות‬
‫שלא הגיע זמן ביעורם בוודאות‪ ,‬ישאירם עד שיירקבו וייפסלו‬
‫מאכילה ואח"כ יאבדם‪.‬‬
‫זמני ביעור מפורטים לפירות שביעית‬
‫‪ ‬יש להזכירכם ‪ -‬שבקובץ זה‪ -‬בשער א' בתוך טבלה מפורטת‪,‬‬
‫מופיעים זמני ביעור לפירות וירקות השונים ע"ס הא'‪-‬ב' עפ"י‬
‫דעת מומחים כפי שנמסרו לרבני המכון למצוות התלויות‬
‫בארץ‪ .‬כאן אנו מפרטים המינים שוב ‪ -‬כיון דעסקינן בסוגיית‬
‫זמני הביעור ובתוספת טעמים ונימוקים לחלק מהפירות‪/‬ירקות‬
‫וכדלקמן‪:‬‬
‫הסבר‪:‬‬
‫ חלקם של הזמנים דלקמן‪ -‬הינם תאריכים שקבעו לנו חז"ל ‪-‬‬‫ונוהגים גם כיום ]כגון‪ :‬בזיתים‪ ,‬ענבים‪ ,‬תאנים ותמרים[‪.‬‬
‫ חלקם ‪ -‬כפי המציאות כיום ‪ -‬ועפ"י הערכה ובדיוק ככל‬‫האפשר של הפוסקים בימינו בהתייעצות עם אגרונומים‬
‫מומחים‪.‬‬
‫ בחלק מהמינים המסופקים מצויין תאריך שהוא הזמן‬‫שמתחילים להסתפק בו שמא הוא זמן הביעור – ובזמן זה‬
‫יפקיר היבול כדין ואח"כ יודיע לאותם שמפקיר בפניהם‬
‫שמכניס הוא את היבול לביתו אך אינו מתכוין לזכות בזה –‬
‫ונהנה מן ההפקר – ולא ישוב לזכות בזה ממש עד אשר יתמו‬
‫ימי הספק‪.‬‬
‫ התאריכים המצויינים הם עפ"י לוח המכון למצוות התלויות‬‫בארץ ‪ -‬מושב בית עוזיאל מיסודו של מרן הראש"ל מופה"ד‬
‫הגרע"י יוסף זצ"ל ובאחריות ראש המכון הרש"ז רווח‬
‫שליט"א ‪ -‬עפ"י דעת מומחים מובהקים בתחום האגרונומיה‪.‬‬
‫* כל תאריך שמצויין חדשו בלבד ‪ -‬הכוונה לתחילת אותו‬
‫המועד‪).‬כג' א' לאותו חודש(‪.‬‬
‫* שביעית – תשע"ה‪ .‬שמינית – תשע"ו‪ .‬ונכון שגם זה תקף‬
‫בד"כ גם לשמיטות הבאות לפי סדר זה‪ -‬בדרך כלל‪ -‬אא"כ‬
‫יפורסמו תאריכים שונים לביעור ‪ -‬עפ"י המציאות דאז‪ -‬ויזכנו‬
‫הקב"ה שכבר בשמיטה הבאה נקיימה בעז"ה עם מלך המשיח‪.‬‬
‫אמן‪.‬‬
‫* הערה‪ :‬כל מה שמוזכר להלן ירקות עם קדושת שביעית ושיש‬
‫להן זמן לביעור‪ ,‬הכוונה כמובן לנוהגים כשיטת הר"ש והר"ן‬
‫והרמב"ן ‪ -‬שירקות שגדלו רובן בשישית )תשע"ד( ונקטפו‬
‫בשביעית )תשע"ה( שיש להם "קדושת שביעית" ומימלא צריכין‬
‫ביעור ‪ -‬ואלו הן הזמנים שלהם לביעור‪ .‬אך דעת הרמב"ם ‪] -‬וכן‬
‫נהגו רוב ככל הבדצי"ם‪/‬המהדרין בתקופה‪/‬בשמיטה זו‬
‫)תשע"ה([‪ -‬שכל ירק שנקטף בשביעית הוי "ספיחין" ואסור‬
‫באכילה‪] ,‬וכ"פ האור לציון ז"ל‪ -‬אלא שכתב שרק לקטנים‬
‫וחולים אפשר להתירם באכילה ‪ -‬וישמרו עליהם בקד"ש‬
‫וממילא אם נשאר ‪ -‬צריך ביעור[‪.‬‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫שער ג'‬
‫זמני ביעור פירות שביעית )ג(‬
‫זמנים מפורטים לירקות ופירות העץ של שביעית‬
‫]ז [‬
‫]זמנים אלו מופיעים גם לעיל בשער א' )עמ' י"ב‪-‬י"ד([‬
‫ירקות שביעית‬
‫אבטיח – ראש השנה דשמינית ]תשע"ו[‪.‬‬
‫אספרגוס ‪ -‬ראש השנה דשמינית ]תשע"ו[‪.‬‬
‫אפונה ]תרמיל[ – תמוז דשביעית ]תשע"ה[‪.‬‬
‫ארטישוק – א' סיון דשביעית ]תשע"ה[‪.‬‬
‫ארטישוק ירושלמי‪/‬בטטה קסביה –ראש השנה תשע"ו‪.‬‬
‫גזר – י"ד אב תשע"ה‪.‬‬
‫דלעת‪-‬דלורית – ראש השנה דשמינית ]תשע"ו[‪.‬‬
‫*פאפיה – אב דשביעית‪) .‬תשע"ו( ]מצוי שמייבשים אותו[‪.‬‬
‫פול ]תרמיל[ – תמוז דשביעית )תשע"ה(‪.‬‬
‫פפריקה – ראש השנה דשמינית‪) .‬תשע"ו(‪.‬‬
‫צלף – טבת תשע"ו ]אך רוב ייבוא[‪.‬‬
‫שום – א' אב דשביעית‪) .‬תשע"ה(‪.‬‬
‫שוּמר – כ"ח סיון תשע"ה‪.‬‬
‫ָ‬
‫* ְשּעוֹנִ ית ]"פסיפלורה" בלע"ז[ – ראש השנה דשמינית)תשע"ו( ‪.‬‬
‫תות שדה – י"ב תמוז תשע"ה‪.‬‬
‫תפוח‪-‬אדמה – אב תשע"ה‪.‬‬
‫]ראה בסוף הטור‪ -‬לגבי פאפיה ושעונית[‬
‫באלו הירקות והתבלינים אין חובת ביעור‪:‬‬
‫** אורז‪ .‬אפונה ]גרגירים[‪ .‬גרעיני דלעת‪ .‬הל‪ .‬זנגוויל‪.‬‬
‫יל ֶבּה ]רוב יבוא[‪ .‬חיטה ]‪ 83%‬לפחות מתוצרת‬
‫חאוויג'‪ִ .‬ח ְ‬
‫חוץ[‪ .‬חרדל ]טחון[‪ .‬כוסמת‪ .‬כרכום‪ .‬כמון‪ .‬לוביא‪ .‬סויה‪.‬‬
‫עדשים‪ .‬עלי דפנה )יבשים( ‪ .‬פול ]גרגירים‪-‬יבש[‪ .‬פלפל‬
‫]שחור‪/‬לבן[‪ .‬פרג‪ .‬צפורן‪ .‬קינמון‪ .‬שבולת שועל‪ .‬שומשום‬
‫]יבוא ומיעוט נכרי[‪ .‬שעועית ]יבשה[‪ .‬שעורה ]רוב יבוא[‪.‬‬
‫הטעם‪:‬‬
‫כולם מיבוא מחו"ל מיעוטם מנכרי בארץ ]שומשום[ ולמ"ד‬
‫]חזון‪-‬איש‪/‬פוסקי אשכנז[ שמצריכים לבער גם יבול נכרי ‪-‬‬
‫ה"ה הכא‪.‬‬
‫‪ ‬וגם באלו המינים אין חובת ביעור‪:‬‬
‫** אזוב מצוי‪ .‬אננס‪ .‬בזיליקום‪ .‬בטטה‪-‬במיה ]נכרי[‪ .‬בננה‪.‬‬
‫בצל )ראש‪/‬ירוק‪/‬ויבש(‪ .‬ברוקולי‪ .‬גמבה‪ .‬חזרת‪ .‬חסה‪.‬‬
‫חציל‪ .‬טרגון‪ .‬כוסברה‪ .‬כרוב ]אדום‪/‬לבן‪/‬וסיני[‪ .‬כרובית‪.‬‬
‫כרפס ]סלרי‪/‬שורש[‪ .‬כרתי‪ .‬לואיזה‪ .‬לימונית‪ .‬לפת‪ .‬מילון‪.‬‬
‫מליסה‪ .‬מלפפון‪ .‬מרווה‪ .‬נענע‪ .‬סלק ]אדום‪/‬עלים[‪ .‬עגבניה‪.‬‬
‫עירית‪ .‬פטרוזיליה ]עלים‪/‬שורש[‪ .‬פלפל‪-‬פלפל חריף‪ .‬צ'יוטה‪.‬‬
‫צנון‪-‬צנונית‪ .‬קולורבי‪ .‬קישוא‪ .‬רוזמרין‪ .‬שמיר‪ .‬תירס‪.‬‬
‫תרד‪.‬‬
‫והטעם‪:‬‬
‫כל אלה מצויים כל השנה – ויש שהן גידולים הגדלים‬
‫באיסור ופטורים מחובת ביעור‪.‬‬
‫‪ ‬וכן נבטים‪ .‬עולש‪ -.‬פטורים מביעור‪:‬‬
‫והטעם‪:‬‬
‫גידולי מים‪).‬לכן גם ברכתו "שהכל" לפי מרן הגרע"י זצ"ל‬
‫‪/‬הרש"ז רווח שליט"א(‬
‫וכן כמהין‪ .‬פטריות‪ -.‬פטורים מביעור‪:‬‬
‫‪‬‬
‫והטעם‪:‬‬
‫אינם נידונים כצמח‪.‬‬
‫** פאפיה ושעונית ]פאסיפלורה בלע"ז[ )הנז"ל( – למנהג בני‬
‫ספרד – דינם כירק וברכתו "בורא פרי האדמה" ואין בהם‬
‫ערלה‪] .‬אמנם לבני אשכנז – דינם כפירות העץ ותלוי גם‬
‫בערלה[‪ .‬אננס ובננה – ירק – "בורא פרי האדמה" – לכל‬
‫הדיעות‪.‬‬
‫הזמנים לביעור פירות העץ‬
‫אבוקדו –תמוז דשמינית ]תשע"ו[‪.‬‬
‫אגוז ‪" -‬מקדמיה" – אדר דשמינית ]תשע"ו[‪.‬‬
‫אגוז פקאן‪ -‬אדר שמינית ]תשע"ו[‪.‬‬
‫אגס – חשוון דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫אוכמניות – ניסן דשמינית ]תשע"ו[ ]יש גם ייבוא[‪.‬‬
‫אנונה – שבט דשמינית‪).‬תשע"ו(‬
‫אפרסמון – שבט דשמינית )תשע"ו(‪.‬‬
‫אפרסק – כסלו דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫אשכולית – א' סיון דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫אתרוג – שבט דשמינית‪] -‬תשע"ו[‬
‫]ויש אומרים שאין לו ביעור – עיין עמ' ה' לעיל[‪.‬‬
‫גודגדן – אב דשביעית‪) .‬תשע"ה(‬
‫גויאבה – טבת דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫גויאבה תאילנדית – שבט דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫דובדבן – אב דשביעית ‪) .‬תשע"ה(‬
‫זית למאכל – שבועות דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫חבוש – טבת דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫חרוב – טבת דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫לונגן – אב דשביעית ‪) .‬תשע"ה(‬
‫ליטשי – אב דשביעית‪) .‬תשע"ה(‬
‫לימה – חשוון דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫לימון – תמוז דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫לימקוואט – חשוון דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫מנגו – טבת דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫משמש – אב דשביעית‪) .‬תשע"ה(‬
‫נקטרינה – כסלו דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫ענבים – ענבי‪-‬מאכל‪/‬ענבי יין‪-‬ויין‪ :‬פסח דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫פג'ויה – שבט דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫פיטאיה צהובה – ניסן דשביעית‪) .‬תשע"ה(‬
‫פיטאיה אדומה – חשוון דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫צבר ]סאברס[ – חשוון דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫קומקוואט –אדר דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫קיווי – טבת דשמינית‪ ) .‬אייר תשע"ו(‬
‫קלמנטינה – אייר דשמינית )תשע"ו(‬
‫]וה"ה בכל הקליפים – בתאריך הנ"ל[‪) .‬אייר תשע"ו(‬
‫קרמבולה – א' שבט דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫רימון – אדר דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫שזיף אירופאי – חשוון דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫שזיף יפני ‪ -‬כסלו דשמינית )תשע"ו(‪.‬‬
‫שסק – סיון דשביעית‪) .‬תשע"ה(‬
‫שקד ]יבש‪/‬ירוק[ – טבת דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫תאנה)טריה(–חנוכה דשמינית)תשע"ו( )המיובשות‪-‬מחו"ל(‪.‬‬
‫תות עץ – תשרי דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫תמר – פורים דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫תפוז – תמוז דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫תפוח – שבט דשמינית‪) .‬תשע"ו(‬
‫** באלו מיני העץ – אין ביעור – שהם מייבוא‪ :‬אגוז אילסר‪.‬‬
‫אגוז לוז‪ .‬אגוז מלך‪ .‬אגוז בטנה ]פיסטוק[‪ .‬אגוז קשיו‪.‬‬
‫ערמונים‪ .‬במינים שנזכרו לעיל – ]אגוזי פקאן – אוכמניות[ –‬
‫הרוב מייבוא והביעור הוא – לחוש למיעוט‪.‬‬
‫]ח [‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫שער ג'‬
‫ביעור דמי שביעית ‪ /‬הפקר פירות שביעית ‪ -‬הביעור להלכה )א(‬
‫** הערה‪ :‬דעת מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א ועוד כמה‬
‫ביעור דמי שביעית‬
‫‪ ‬מה שעסקנו עד עתה ‪ -‬בביעור‪ -‬לפירות שביעית‪ ,‬האם‬
‫ל"דמי שביעית" ישנה ג"כ חובת "ביעור"?‬
‫‪ ‬אכן שנינו מפורשות )שביעית פ"ז מ"א( שפירות שביעית‬
‫שנפדו בדמים‪ -‬נתפסה קדושת שביעית בדמים‪ .‬וכשם שיש‬
‫ביעור לפירות שביעית ‪ -‬ובזמן הראוי להן כך יש לדמי‪-‬‬
‫שביעית ביעור‪ -‬בזמן שיש ביעור לאותן פירות שנפדו באותן‬
‫דמים )רמב"ם פ"ז ה"ז‪-‬ה"ח(‪ -‬כגון אם מכר ענבים‪-‬יין שיש‬
‫בהם קדושת שביעית וקיבל עבורן‪-‬דמים‪ ,‬הרי הדמים חייבין‬
‫בביעור בערב פסח של שמינית כדין הענבים‪/‬היין שזמן‬
‫ביעורן בערב פסח )תשע"ו(‪.‬‬
‫‪ ‬י"א שזמן הבעור לדמי שביעית הוא בראש השנה של‬
‫שמינית ‪ -‬והיינו לכל הדמים כולן ‪ -‬ואינו תלוי בזמן ביעור‬
‫הפירות ‪ -‬שנפדו תמורתן ]תוס' נדה‪) .‬ח‪ (.‬ערוך לנר‪ .‬תוס'‬
‫אנשי‪-‬שם‪ .‬משנה אחרונה‪ .‬ר"ש סיריליאו[‪.‬‬
‫‪ ‬גם בחליפי פירות שביעית הדין כן‪ ,‬שאם החליף פירות‬
‫שביעית בדבר שאין בו קדושת שביעית ]ואפילו החליף‬
‫בפירות שביעית שא"צ ביעור ]כג' המתקיימים בשדה ואין‬
‫להם ביעור([ צריך ביעור כמו בדמים ]ס' השמיטה‪/‬ירושלמי פ"ז‬
‫ה"א[‪.‬‬
‫‪ ‬וכיצד הוא ביעור ‪ -‬הדמי שביעית? ‪ -‬קונה בהם דברי‬
‫מאכל שנתפס בהם הקדושת שביעית ‪ -‬ומחלק אוכל זה‬
‫לאוכלין ‪ -‬ג' סעודות לכל אחד ‪ -‬והיתר ְמ ָב ֵער ]מפקיר‬
‫)לרמב"ן( ומשליך לאיבוד )לרמב"ם([‪.‬‬
‫‪ ‬כמה מגדולי פוסקי הדור ‪ -‬ובכללן מרן הראש"ל הגר"ם‬
‫אליהו זצ"ל ס"ל שבצ'ק בנקאי לא נתפסת קדושת שביעית‬
‫כיון שצ'ק אינו נחשב כסף ‪ -‬אלא הוראת תשלום גרידא ‪-‬‬
‫לבנק‪.‬‬
‫‪ ‬דמי פירות נכרי ‪ -‬יבוארו אי"ה לקמן )עמ' י"ג(‪.‬‬
‫‪ ‬וראה עוד לקמן בנדון "שיעור האיסור אחר הביעור"‬
‫מש"ש בס"ד בעניין שיעור דמי שביעית האוסרים )עמ' י"ג(‪.‬‬
‫הפקר פירות שביעית‪-‬הביעור להלכה‬
‫‪ ‬כיון שנפסק להלכה ‪ -‬כהרמב"ן ז"ל‪ -‬ש"ביעור" היינו הפקר‬
‫אם כן צריכי"ם אנ"ו למודע"י כל הפרטים הנצרכים לענייני‬
‫הפקר פירות השביעית בזמן הביעור וכדלקמן‪:‬‬
‫מקום ואופן ההפקר‬
‫הפקר ‪ -‬כיצד?‬
‫ במשנה ]שביעית פ"ט מ"ד[ "מחלק מהן לשכניו‪ ...‬ומניח על‬‫]פתח[ ביתו ואומר‪" :‬אחינו בית ישראל כל מי שצריך ליטול‬
‫יבא ויטול" וחוזר ומכניס לביתו‪.‬‬
‫ ובירושלמי שהובא לעיל ]עמ' ב'[ הצעת רבי יאשיהו ‪-‬‬‫להפקיר בפני ג' מאוהביו והצעת רבי אמי לקפודקאי ‪-‬‬
‫להפקירן בשוק ‪ -‬כשהוא ריק מאדם‪.‬‬
‫ לפי הר"ש והרא"ש ]שביעית פ"ט מ"ח[ ומחנה אפרים‬‫וכסף משנה ]פ"ז ה"ג[ אין צריך להוציא הפירות מרשותו‪.‬‬
‫‪ ‬בצירוף שיטות הראשונים הנז"ל והאחרונים ואחר העיון‬
‫בפוסקי דורנו שליט"א אתה מוצא ג' שיטות בזה‪:‬‬
‫א‪ .‬להפקיר מחוץ לרשותו‪/‬מחוץ לביתו – ובפני ג' אנשים‪:‬‬
‫ זו דעת החזון איש ז"ל ]סי' כ"ו[ שכתב‪" :‬יוציא הפירות‬‫לשוק ומניחן על הארץ ומפקירן בפני ג' אנשים ‪ -‬ואחר הפקר‬
‫זה יכול לזכות שוב ולהכניסו לביתו‪.‬‬
‫וכ"פ הראש"ל מרן הגר"ם אליהו זצ"ל‪ /‬ויבלח"א מו"ר ראש‬
‫הישיבה הגר"א חפוטא שליט"א‪ .‬וכן פסק לכתחילה הרש"ז‬
‫רווח בספר "שביתת השדה" )עמ' רכ"ג(‪.‬‬
‫ב‪ .‬להפקיר מחוץ לביתו לרשות הרבים ואין צריך בפני ג' אנשים‪:‬‬
‫ דעת המראה פנים על הירושלמי וכ"פ הגר"א ז"ל מוילנא‬‫וכן דעת כמה ראשונים ואחרונים‪ .‬וכן פסק הרש"ז רווח‬
‫שליט"א לנהוג כן בשעת הדחק כשלא מוצא שלשה‪.‬‬
‫‪] .‬ודעת הגר"א מוילנא ז"ל בנוסף‪ :‬שאם מפקיר בתוך ביתו‬‫‪ -‬רק אז צריך שלשה[‪.‬‬
‫פוסקים בדור שהוצאה מחוץ לביתו ‪ -‬אבל מונח בחדר‬
‫מדרגות אין נקרא הפקר כי זה נקרא ג"כ רשותו הפרטית ‪-‬‬
‫כי יש לו חלק גם בחדר מדרגות‪] ,‬ואם יפקיר חלקו בחדר‬
‫מדרגות‪ -‬יפסיד פירותיו כי ממילא זכו בהם השכנים מדין‬
‫חדר[ לכן יוציאו מחוץ לבניין כולו‪ .‬וכ"ז בחדר מדרגות‬
‫שמור ונעול שחצרו קונה לו‪ .‬אך בחדר מדרגות פרוץ ‪ -‬דינו‬
‫כחצר שאינה משתמרת ונחשב "חוץ לביתו" ]בשם שביעית‬
‫בהלכה[‪ .‬וראוי עפ"י פוסקים אחרים להוציא מחוץ לבניין‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫ג‪ .‬להפקיר בתוך ביתו בפני ג' מאוהביו‪:‬‬
‫ עפ"י דעת הר"ש והרא"ש ]"שביעית" פ"ט מ"ח[ ומחנה‬‫אפרים וכסף משנה ]פ"ז ה"ג[‪ .‬כן פסק המנחת שלמה‬
‫אויערבאך ז"ל‪ .‬וכך כתב והעיד הגר"ח קנייבסקי שליט"א‬
‫]דרך אמונה פ"ז[ שמרן החזון‪-‬איש זצ"ל התיר בשעת הדחק‬
‫ כשיש טירחא גדולה להוציא החוצה ‪ -‬להפקיר בפני שלשה‬‫אף בתוך ביתו‪.‬‬
‫ וכ"פ מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל‪ /‬ובנו יבלח"א‬‫הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ]וכ"כ ב"שביתת השדה" ‪-‬‬
‫לכתחילה שאפשר כן כשלא יכול להוציא מפתח ביתו[ ודעת‬
‫הגרי"צ יוסף שליט"א ]בשיעור בע"פ[‪ :‬שביעית בזה"ז דרבנן‪,‬‬
‫וביעור פירות שביעית ‪ -‬דרבנן לכמה פוסקים ‪ -‬הוי תרתי‬
‫דרבנן וקולא ואין צריך להחמיר כהחזון‪-‬איש‪ .‬וכן המנהג‬
‫ואפילו הפירות בביתו‬
‫בירושלים ומנהג בני ספרד‪.‬‬
‫בארון‪/‬ארגז‪.‬‬
‫ מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א פסק ‪ -‬עפ"י המהר"י‬‫קורקוס והפאת השולחן ‪ -‬שאם אין לו ג' אוהבים או לא‬
‫מסתדר לו להזמינם ‪ -‬יחכה עד שעות הלילה שאין עוברים‬
‫ושבים ]קודם פסח[ ויוציאם לרה"ר ויפקירם אפילו בינו לבין‬
‫עצמו ואח"כ יחזור ויכניסם לביתו ]הבוחר בשמיטה פ"ז‬
‫ה"ד[‪.‬‬
‫ג' אנשים שבפניהם מפקירים‬
‫ "ג' אוהבים" ‪ -‬עפ"י הירושלמי ותוספתא הנ"ל וכ"כ‬‫הרמב"ן והחזון‪-‬איש ז"ל וכן פסקו כל הפוסקים בדורנו ‪-‬‬
‫אותם שלשה יכולים להיות מאוהביו ‪ -‬שיודע בבירור שלא‬
‫יקחו מן ההפקר שבפניהם‪ -‬והוא יזכה במה שמפקיר‪ -‬שוב!‬
‫ויש הצעה‪ :‬שראוי שיגיע עם שכניו )כשהם יר"ש( להסכם ‪-‬‬
‫שמה שיפקיר הוא ‪ -‬יקחו הם‪ .‬ומה שיפקירו השכנים‪ -‬יקח‬
‫הוא‪ .‬וכ"ז עמ"נ שההפקר לא ייראה כהערמה‪) -‬מאמר מרדכי‬
‫אליהו ז"ל ‪ -‬עמ' ק"ל‪/‬תפ"ז(‪.‬‬
‫‪ ‬הנה מדין תורה ‪" -‬הפקר" סגי בפני אחד בלבד! אלא‬
‫שחז"ל תיקנו )ריב"ל‪ -‬בגמ' נדרים מ"ה( שיפקיר בפני שלשה‪.‬‬
‫ומטעם שיהיה אחד "זוכה" ושניים "מעידים" שזכה מן‬
‫ההפקר‪) .‬וכ"פ רמב"ם הל' נדרים פ"ב הט"ז‪/‬שו"ע רע"ג ס"ז(‪.‬‬
‫‪ ‬אכן אם בדיעבד הפקיר בפני אחד ‪ -‬יועיל ‪ -‬כיון שמן התורה סגי‬
‫בחד‪) .‬שיעורי שביעית סי' כ"ד(‬
‫‪ ‬השלשה הללו ‪ -‬צריכים להיות כשרים לעדות או לא?‬
‫קרובים או לא?‬
‫א( לד' כף החיים )סופר( )או"ח רמ"ו סקמ"ג( )בשם ס'‬
‫מנחת פתים( ‪ -‬שלא יהיו שלשתם קרובים או פסולי עדות‪.‬‬
‫והוסיף הראש"ל הגרמ"א זצ"ל ‪ :‬שלא יפקיר בפני מי שהוא‬
‫)משלשתן( סמוך על שולחנו‪ .‬גם בחור ישיבה שאוכל בישיבה‬
‫וחוזר לפרקים לביתו ‪ -‬נק' סמוך על שולחנו‪.‬‬
‫ב( לד' שו"ת המהרי"ט ז"ל )ח"א סי' פ"ה( ‪ -‬כל השלשה ‪-‬‬
‫יכולים להיות קרוביו‪ -‬כג' אשתו ובניו‪.‬‬
‫‪ .‬בס' מנחת ירושלם )עמ' רי"ח( הסתפק בשלשה קרובים‬‫כאלו כיון שידם כידו ‪ -‬אך בהפקר שמוציא הפירות‪/‬יין‬
‫מחוץ לביתו ‪ -‬נטה להקל לצרפם )ובהסתמך על ד' הגר"א דלעיל(‪.‬‬
‫‪ .‬גם הגר"ם גרוס )ש"ש סי' כ"ד( כ' דלהלכה קיי"ל דגם‬‫במטלטלין צריך ג' ובכ"ז "כשרים לעדות" אינו לעיכובא‬
‫וקטן יכול להעיד להצטרף )לפחות בן ‪ .(7‬ובדיעבד אם‬
‫הפקיר בפני ג' קטנים ‪ -‬לדעתו – יצא‪.‬‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫שער ג'‬
‫הפקר פירות שביעית‪-‬הביעור להלכה )ב(‬
‫ג( לדעת הרבה פוסקים ‪ -‬בדורנו ‪ -‬לפחות שניים מהם צ"ל‬
‫כשרים לעדות – ואינם מקרוביו‪ .‬אנשים )גדולים( ולא נשים‬
‫ולא קטנים‪] .‬אור לציון‪ .‬הגר"י קנייבסקי "הסטייפלער" והגרי"ש‬
‫אלישיב זצ"ל‪ /‬והגר"ח קנייבסקי והרש"ז רווח שליט"א[‪.‬‬
‫וגם השלישי "הזוכה" – לרוב הנז"ל צריך שלא יהיה קרוב‬
‫או סמוך לשולחנו ]לפי הגרב"צ א"ש ז"ל השלישי יכול להיות קרוב‪.‬‬
‫ולפי הרש"ז רווח ‪-‬אפשר אף קטן שיודע לזכות – אך לא סמוך לשולחנו[‪.‬‬
‫‪ ‬ולפי ה"משנת יוסף" )ליברמן( )ח"ג סי' ל"ו( אפשר גם‬
‫שהשלשה יהיו פסולי‪-‬עדות ולא גרע ‪ -‬ובלבד שלא יהיו‬
‫סמוכים על שולחנו‪.‬‬
‫נוסח ההפקר‬
‫עפ"י התוספתא )שביעית פ"ח ה"ד( ]וכן הביא הרמב"ן עה"ת‬
‫)פר' ויקרא כ"ד‪/‬ז'(‪" :‬מי שיש לו פירות שביעית והגיעה שעת‬
‫הביעור מחלק מהן לקרוביו שכניו ומיודעיו ומוציא ומניח על‬
‫פתח ביתו ואומר‪" :‬אחינו בית ישראל ‪ -‬כל מי שצריך ליטול‬
‫– יבוא ויטול" וחוזר ומכניס לתוך ביתו ואוכל והולך עד‬
‫שיכלו‪.‬‬
‫‪ ‬נוסח זה הנז"ל ‪ -‬או הנוסח החופף לו ‪ -‬כפי שנזכרו בכל‬
‫פוסקי ההלכה "אחינו בני ישראל ‪ -‬כל הרוצה ליטול – יבוא‬
‫ויטול" ‪ -‬הוא הנוסח הראוי ביותר להפקר ‪ -‬כג' בנד"ד‪,‬‬
‫הפקר )ביעור( פירות שביעית ‪ -‬כיון שהוא לשון ברורה של‬
‫הפקר לכל‪ .‬לכן לא יאמר בלשון לא ברורה‪ .‬כג' אם אומר‬
‫"קח פירות אם תרצה" כיון שאדם שאינו בקי עלול לפרש‬
‫זאת כהצעה נימוסית גרידא ולא יבין שאכן מדובר כאן‬
‫בהפקר )מאמ"ר להגרמ"א זצ"ל ‪ -‬עמ' ק"ל(‪.‬‬
‫‪ ‬נוסח נוסף של "הפקר" שמובא בפוסקים‪:‬‬
‫‪ ‬כשמניח הפירות‪/‬היין ברה"ר מכריז בפני השלשה‪" :‬פירות‬
‫אלה הפקר לכל" )משפטי ארץ עמ' ‪) .(223‬ס' דיני שביעית עפ"י‬
‫חזו"א(‬
‫‪ ‬ראיתי שמביאים נוסח דומה בלשון החזו"א )ולא זכורני‬
‫מקורו‪ -‬ולא מצאתיו בסימנים המפורסמים של "סדר‬
‫שביעית" של החזו"א( ‪ :‬מניח הפירות בארץ ואומר )בפני‬
‫שלשה(‪" :‬הפירות האלה שהם קדושים בקדושת שביעית ‪-‬‬
‫הפקר הם לכל ‪ -‬ובזה אני מקיים "מצות ביעור"!‬
‫ ומורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א בשיעור ברבים ]יום‬‫ד' ‪ -‬ר"ח אדר תשס"ב ב"יחווה דעת"[ פסק שאת הנוסח של‬
‫ההפקר יאמר ג' פעמים ‪ -‬וכן המנהג בי‪-‬ם ]ולא הזכיר זאת‬
‫ב"ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית"[‪.‬‬
‫הפקיר בליבו ולא הוציא בפיו‬
‫בס' משפטי ארץ ]עמ' ‪ (223‬בהערה ‪ [10‬הביא להוראת הגרי"ש‬
‫אלישיב זצ"ל שצריך להפקיר בפה ולא מועיל בזה הפקר‬
‫בלב‪) .‬וע"ע בס' דיני ביעור בשביעית ושמינית עמ' מ"ו(‪.‬‬
‫הפקר ע"י שליח‬
‫‪ ‬בספר מנחת ירושלם )עמ' רי"ח( כתב שרוב הפוסקים‬
‫סוברים שלא מועיל לעשות שליח להפקר פירות שביעית‪.‬‬
‫‪ ‬גם מו"ר ראש הישיבה הגר"א חפוטא שליט"א ס"ל שלא יקיים‬
‫מצות "ביעור" ע"י שליח‪ -‬אלא ינהג כמ"ש לקמן בקטע הבא‪.‬‬
‫ הרש"ז רווח שליט"א ]בספר "שביתת השדה" )פי"ד ה"ה([ ג"כ נקט‬‫לחומרא דלא יועיל שליח כאן ‪ -‬וראיותיו מראשונים וב"י‬
‫ומרן החיד"א‪ -‬וזו מסקנתו להלכה‪:‬‬
‫"אדם אינו יכול להפקיר נכסי חבירו ואפילו בשליחותו! לכן‬
‫אם בעל הפירות אינו יכול להפקיר ‪ -‬כגון אינו נמצא בקירבת‬
‫הפירות בזמן הביעור‪ ,‬יבקש מבני ביתו שיוציאו הפירות‬
‫לרשות הרבים והוא יפקיר הפירות ]יאמר נוסח ההפקר[‬
‫במקום שהוא נמצא ויחזרו בני ביתו ויזכו בהם ויכניסום‬
‫לבית"‪) .‬עי"ש בהערתו(‬
‫‪ ‬גם בספר "משפטי ארץ" )עמ' ‪ (225‬פסק כן דאין הפקר‬
‫מועיל אא"כ הבעלים מפקירים וא"א לעשות שליח להפקיר‪.‬‬
‫אחר )או מבני ביתו כהצעת הרש"ז רווח לעיל(‬
‫אמנם – יכול ֵ‬
‫להוציא הפירות לרשות הרבים והבעלים יפקיר בפני שלושה‬
‫במקום שנמצא ]ומסתפק שם הרב )בהערה ‪ (23‬דיתכן שגם ההוצאה‬
‫]ט[‬
‫לרה"ר צ"ל בפני שלושה[‪] .‬ותומך מקורותיו עפ"י המשנב"ר )בסי' תל"ד‬
‫סקט"ו( ועיי"ש במחצית השקל ובפמ"ג בפתיחה[‪ .‬ויש גם אפשרות‬
‫לאחר שיוכל‬
‫ֵ‬
‫שיכול להקנות הפירות‪/‬היין מהמקום שהוא נמצא‬
‫לקיים בהם כל דיני ביעור‪] .‬משנת יוסף‪/‬ס' דיני שביעית[‪.‬‬
‫‪ .‬גם בשו"ת משנת יוסף )ח"ג סי' ל"ו( וגם בס' דיני שביעית החדש‬‫)תשע"ה ( בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל כתבו שלא מועיל שליח‬
‫להפקר הפירות שביעית )ביעור( ומסתמכים בעיקר על המשנב"ר‪.‬‬
‫וכנז"ל‪.‬‬
‫ ומכאן ‪ -‬שגם במוסדות יש להקפיד )עפ"י הפוסקים דנן(‬‫שהבעלים יבערו או הממונה שיש בידו סמכות להפקיר‪ -‬ולא‬
‫עובדי המוסד ]משפטי ארץ שם הערה ‪.[22‬‬
‫‪ ‬בשיעורי שביעית )סי' כ"ד‪ -‬להגר"ם גרוס שליט"א( הוכיח‬
‫ג"כ דשליח אינו מועיל כאן ומתרי טעמי‪ :‬א( עפ"י הבית‬
‫מאיר )אבהע"ז ק"כ( דמילי לא מימסרן לשליח וכנז"ל‪.‬‬
‫ב( עפ"י הב"י ]או"ח סי' תל"ה[ דהפקר מדין נדר הוא וא"א‬
‫לנדור ע"י שליח‪.‬‬
‫ַקנֶה לאשתו וב"ב את הפירות‪/‬יין קודם זמן‬
‫‪ .‬לכן לדעתו ‪ -‬י ְ‬‫הביעור‪ -‬קודם שייצא מביתו‪ -‬בקניין סודר או אודיתא ]פי'‬
‫הודאת הבעלים שמודיעים לזוכה שהפירות‪/‬יין שייכים לו ‪-‬‬
‫אעפ"י שאנו יודעים שהן לא שלו[‪ .‬ואם כבר יצא מביתו ‪-‬‬
‫אחר )בקניינים כנז"ל(‪ .‬או שהם יוציאו‬
‫יזכה להם ע"י ֵ‬
‫הפירות‪/‬יין לרה"ר ‪ -‬ודרך הטלפון יודיע לג' בני‪-‬אדם שהוא‬
‫מפקיר הפירות‪.‬‬
‫אמנם ‪ -‬הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל ]מאמ"ר ושבתה הארץ ‪-‬‬
‫עמ' ק"ל הי"א הערה ‪ [16‬פסק היפך מכולם וזו לשונו שם‪:‬‬
‫‪ ‬אפשר להפקיר פירות שביעית‪ -‬בהגיע זמן הביעור ‪ -‬ע"י‬
‫שליח‪] .‬עפ"י או"ח )תל"ד ס"ד( שמותר לבטל חמץ ע"י שליח ‪-‬‬
‫ודלא כהט"ז‪ .‬ואף שמהר"ן בפסחים )ו‪ (:‬נראה שאין אדם יכול‬
‫להפקיר עבור חבירו והגרעק"א )גיטין ל"ב‪ (:‬הסביר טעמו כיון‬
‫שהפקר זה "מילי" ומילי לא מימסרן לשליח‪ .‬אולם למעשה אנו‬
‫פוסקים שמילי לשליח ראשון מועיל עכת"ד‪[.‬‬
‫הפקר בלילה‬
‫‪ ‬מפורשת דעתם של מרן מופה"ד הראש"ל הגר"ע יוסף‬
‫זצ"ל ‪ /‬ויבלח"א בנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א שמי‬
‫שלא הפקיר עד כניסת חג הפסח את היין של שביעית יכול‬
‫להפקיר גם בליל הסדר‪] -‬שו"ת חזו"ע‪/‬ילקוט יוסף( והבאנו‬
‫פסקיהם בסוף הקובץ )עמ' י"ח‪-‬י"ט([ הנה מפורש ששייך הפקר‬
‫גם בלילה‪.‬‬
‫‪ ‬מצאנו בזה גם פסיקתו של מרן הראש"ל הגר"ם אליהו‬
‫זצ"ל )מאמ"ר ‪ -‬ושבתה הארץ עמ' ק"ל(‪" :‬פירות שביעית‬
‫בהגיע סמוך לזמן ביעורם יכול להפקיר גם בלילה ‪ -‬כך‬
‫שמרויח שלא יזכו עוברים ושבים בפירות אלו )ודיוקו‬
‫מירושלמי ‪ -‬שביעית פ"ט הי"ד( ‪ ‬‬
‫‪ .‬גם הבאנו לעיל )עמ' ח'( פסק מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א‬‫בס' הבוחר בשמיטה ‪ -‬בשם מהר"י קורקוס ופאת השולחן‬
‫ז"ל ‪ -‬שאדם שאין לו אוהבים וכד' יחכה עד שעות הלילה‬
‫ויוציאם לרה"ר וכו' עי"ש‪ .‬הנה מוכח גם מהני רבוותא‬
‫דלילה ‪ -‬זמן הפקר הוא כמשל הגרמ"א זצ"ל ‪.‬‬
‫‪ .‬גם במשנת יוסף )ח"ג סי' ל"ו סק"ה( הזכיר אפשרות כזו‬‫של הפקר בלילה‪ -‬דאינו מעכב דוקא ביום‪.‬‬
‫הפקרת בית‪/‬חדר עם פירות שביעית שבו‬
‫‪ ‬בס' חידושי שומרי החומות )סי' ס"א( דן בזה הרה"כ‬
‫)הגר"י אדלר שליט"א( בעני אחד שהיו לו חובות מרובים‬
‫והיו לו ‪ 100‬כדי‪-‬יין של שביעית החייבים בביעור ‪ -‬והפקירם‬
‫יחד עם החדר שהיו מונחים בו ‪ -‬כדי לקיים מצות ביעור‬
‫פירו"ש בהידור ‪ -‬ומיד קפץ הדיוט אחד והחזיק בחדר‬
‫המופקר בקניין חזקה כדין‪-‬תורה‪ .‬ונסתפקו בזה לומדי בית‬
‫המדרש! ומסקנתו שם שמי שמפקיר את כל הבית או החדר‬
‫שבו הפירות מונחים ‪ -‬הפקר זה בטעות יסודו דלכו"ע אין כל‬
‫תועלת בכך )ודן שם בזה בכמה טעמים תריצי ‪ -‬עי"ש( וכיון‬
‫שבטל מקצת ההפקר ‪ -‬בטל כולו ואין כאן הפקר כלל‪.‬‬
‫]י[‬
‫שער ג'‬
‫הפקר פירות שביעית ‪ -‬הביעור להלכה )ג(‬
‫הכמות המחוייבת בביעור‬
‫מהו שיעור המזון החייב בביעור?‬
‫כל מה שיותר ממזון ג' סעודות ‪ -‬חייב בביעור‪ .‬מזון ג'‬
‫סעודות דינם כמבוערים לכן בעניין יין של שביעית ‪-‬‬
‫כמות היין של ‪ 4‬כוסות הראויות לו ולבני ביתו המסובין‬
‫איתו בליל הסדר ‪ -‬אין צריך ביעור‪.‬‬
‫ובעניין שאר הפירות שיעור מזון ג' סעודות היינו כדרך‬
‫אכילתו של כל אדם והיינו שמשער בכל פרי את הכמות‬
‫הרגילה לאכול בכל סעודה ‪ -‬ולכל אחד ואחד מבני ביתו‬
‫ואין הכוונה שאת כל הסעודה יעשה מפירות אלו‪].‬שביתת‬
‫השדה"[‪.‬‬
‫ ולכן פסק מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שבעניין יין‬‫שמשאיר בליל הסדר ‪ -‬ישייר כשיעור ג' כוסות בשיעור‬
‫רביעית לכל אחד מבני ביתו‪.‬‬
‫‪ .‬בשו"ת משנת יוסף )ח"ג סי' ל"ו‪-‬עמ' קפ"ט( הוסיף‬‫לבאר‪" :‬יין לשיעור ג' סעודות"‪ :‬בקבוק יין רגיל אחד )או‬
‫מיץ ענבים‪-‬תירוש וכד'( לכל אחד מב"ב – שיש בו ‪5‬‬
‫כוסות )לד' כוסות וקידוש היום( )ועוד כוס לברהמ"ז אם‬
‫רגיל בכך(‪ .‬ומה שיש לו יותר מכך ‪ -‬צריך הפקר‪.‬‬
‫‪ ‬מזון ג' סעודות שמותר להשאיר אצל בעל הפירות ללא‬
‫ביעור ‪ -‬האם שייך בו הגבלת זמן או לא? והאם שייך ג'‬
‫סעודות במאכל בהמה?‬
‫ לגבי דין ג' סעודות במאכל בהמה‪:‬‬‫עפ"י החסדי דוד ]על התוספתא[ וכ"פ ב"שביתת השדה"‬
‫]עמ' רכ"ו‪ -‬הערה ‪ [13‬ועפ"י תיקון לשון ברמב"ם יד‬
‫החזקה ופירוש המשניות‪ -‬משמע שגם לבהמה שייך‬
‫מאכל לג' סעודות‪ .‬ויש חולקים ]שם מקדש דוד סי' נ"ט[‪.‬‬
‫והעיקר כדיעה ראשונה‪.‬‬
‫ לגבי הגבלת מזון ג' סעודות לאדם ‪ -‬נטיית הרדב"ז‬‫להחמיר לאסור להשהות פירות ה‪-‬ג' סעודות אחר תום‬
‫הזמן של הביעור‪ .‬וכ"ד הגרש"ז אויערבאך ז"ל "במנחת‬
‫שלמה" ]ח"ג‪/‬קל"ב[ ]אף שבח"א )נ"א( היקל[ וכן הכרעת‬
‫הראש"ל הגרש"ם עמאר שליט"א וכ"פ הרש"ז רווח‬
‫שליט"א ]שם[ להחמיר‪] .‬ובחזון‪-‬איש הסתפק במקום אחד‬
‫)י"א‪/‬ססק"ז( ונטה להקל במקום אחר )סי'‪ -‬י"א‪.‬סק"ו( וכדלקמן[‪.‬‬
‫אמנם כמה מפוסקי אשכנז נטו להקל כסברת החזו"א‬
‫)דלקמן( שיכולין לאכול אחר הביעור את הג' סעודות גם‬
‫אחר זמן רב‪] .‬עי' ס' דיני שביעית עמ' רל"ד ה"ח[‪.‬‬
‫‪ ‬החזו"א ז"ל חידש שם )סי' י"א סק"ו( ‪ 2‬דינים בנדון‪:‬‬
‫‪ .‬אין קיצבה ולא הגבלה בכמות המזון שיכול לאכול‬‫בתוך ג' הסעודות האלו ולא מחייבים אותו להצטמצם‬
‫בפת וקטניות‪.‬‬
‫‪ .‬אותן מזון ג' סעודות ‪ -‬יכול לאוכלן במשך כ‪ 4-‬סעודות‬‫או יותר‪.‬‬
‫‪ ‬אמנם חשוב לציין שאחר שהפקיר וזכה שוב מההפקר‬
‫)אף( בכמות של יותר מג' סעודות ‪ -‬אוכלן בקדושת‬
‫שביעית ‪ -‬וללא הגבלת זמן‪.‬‬
‫‪ .‬וכן כל מי שזוכה מן ההפקר‪ -‬יכול ליקח כמות יותר‬‫גדולה משיעור ג' סעודות‪.‬‬
‫הוצאת פירות מתוך הכלים – בזמן ההפקר‬
‫בס' דיני שביעית )תשס"ח( )פכ"א הט"ו( הביאו פסק הלכה‬
‫ממרן "הסטייפלער" הגריי"ק ז"ל בס' "אורחות רבינו"‬
‫)ח"ב עמ' שנ"ד( שכאשר מוציא את הפירות לרה"ר לחובת‬
‫"ביעור" יוציא את הפירות מהכלים שבהם הם נמצאים‪.‬‬
‫אבל אם אינו יכול להוציאם מכליו‪ -‬כג' יין )בערב פסח‬
‫תשע"ו( או שמן‪-‬זית )ערב שבועות תשע"ו( הנמצאים‬
‫בבקבוקים יכול להפקיר רק את המשקה ולא את הכלי‬
‫)בקבוק(‪ -‬והזוכה במשקה יחזיר לו את הכלי )עי"ש(‪ .‬וכעת‬
‫ראיתי בקונט' שיעורי שביעית )סי' כ"ד‪ -‬להגר"ם גרוס‬
‫שליט"א( שהזכיר כן להלכה ‪ -‬כיון שכליו של אדם זוכין‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫לו‪ .‬וכשיש כמות גדולה ‪ -‬זה נקרא "טירחה גדולה" אפשר‬
‫לסמוך על הפוסקים )דרך אמונה ועוד( שסמכו על החזו"א‬
‫שהתיר להפקיר בביתו בפני שלשה ‪ -‬כשיש טירחה גדולה‪.‬‬
‫]וכ"ש לפי הפוסקים הספרדים‪ -‬ובראשם מרן מלכא הראש"ל‬
‫הגר"ע יוסף זצ"ל ועוד‪ -‬שהתירו לכתחילה להפקיר בתוך ביתו‬
‫בפני שלשה‪ -‬וכן שלא הזכירו כלל חומרא זו‪ .‬וכן אמר לי מו"ר‬
‫רה"י הגר"א חפוטא שליט"א שזו ממש חומרא שלא נזכרה‬
‫אצלנו‪ -‬כיון שדעתו של המפקיר שה"זוכה" יכול לזכות גם‬
‫בכלים שבהם מונחים הפירות המופקרים ואין בזה קפידא‬
‫כלל[‪.‬‬
‫שעת הביעור‬
‫‪ ‬האם ישנה הגבלה לשעת הביעור ‪ -‬ביום הביעור?‬
‫ת ‪ -‬הנה החזו"א )שם( כתב‪" :‬ולא נתפרש כמה הוא רשאי‬
‫אוכלין?‬
‫להשהות )בהפקר( כדי למצוא ְ‬
‫ואפשר דעד "שקיעת החמה" ע"כ‪) .‬וכ"כ בדרך אמונה עמ'‬
‫‪] .(294‬אמנם הגרש"ז אויערבאך ז"ל )מנח"ש ח"ג סי' קל"ב‬
‫אות י"ג( ציטט אותו וכתב עד "צאת הכוכבים"[‪.‬‬
‫‪ .-‬גם בשיעורי שביעית )סי' כ"ד( כתב שא"צ לקיים מצוה‬
‫זו מיד בבקר אלא עד שקיעת החמה כפסק החזו"א‪.‬‬
‫ומ"מ הגרשז"א ז"ל )שם( חלק על החזו"א בעיקר הדין‬
‫הזה וס"ל שזמן הביעור "נמשך תקופה ארוכה" ומ"ש‬
‫בש"ס זמני ההפקר בפירות הידועים ]"בענבים עד הפסח‪.‬‬
‫בזיתים עד העצרת" וכו'[ הכוונה לזמן הסיום ‪ -‬שמאז והלאה‬
‫נאסרים ‪ -‬אבל הזמן שיכולים לבער ‪ -‬נמשך זמן ארוך"‪.‬‬
‫ביעור בשבת‪ /‬יו"ט‬
‫שנינו בברייתא )פסחים נ"ג‪" (:‬אוכלין בענבים עד הפסח‪.‬‬
‫ובזיתים עד העצרת‪ .‬ובגרוגרות עד החנוכה‪ .‬ובתמרים עד‬
‫פורים‪ ".‬וכ"פ הרמב"ם )פ"ז הי"א( האם שייך לבער )להפקיר(‬
‫ביו"ט? והאם פרי שהגיע זמן ביעורו בשבת‪ -‬מותר להפקירו‬
‫בשבת? הרי ההפקר זה כקניין!‬
‫‪ .‬בעניין ההפקר בשבת‪/‬יו"ט נחלקו בו המאירי )להקל(‬‫והרמב"ן )להחמיר( ואחריהם נמשכו האחרונים ז"ל‪ -‬ופוסקי‬
‫דורנו‪-‬וכדלקמן‪:‬‬
‫‪ ‬הנה החזו"א )סי' טו' סק"ז( כתב שחיוב הביעור של‬
‫הענבים‪/‬יין הוא ביו"ט א' של פסח‪ .‬מ"מ כתבו הפוסקים‬
‫בדורנו שהמנהג כיום להפקיר ב"ערב החג" ‪ -‬בערבי אותם‬
‫זמנים שהוזכרו בברייתא וכג' ענבים‪/‬יין של שביעית ‪ -‬בערב‬
‫פסח )תשע"ו(‪) .‬שו"ת חזו"ע סי' ח'‪ .‬פסקי הגרמ"א זצ"ל‪ /.‬שביתת השדה‬
‫עמ' רמ"ג הערה ‪.(45‬‬
‫‪ ‬לגבי הפקר פירות שביעית בשבת עצמה )וה"ה יו"ט(‪:‬‬
‫ הבאנו לעיל את פסק החזו"א שהתיר ביו"ט א' של פסח‪.‬‬‫וה"ה משמע גם בשבת‪ .‬וכן הזכיר המנחת ירושלם בשמו‪ .‬וכ"פ‬
‫הגרב"י זילבר ז"ל בשמו )ברית עולם סי' ה' אות י"ב(‪ .‬והבאנו‬
‫גם לקמן )עמ' י"ח‪-‬י"ט( מפסקי מרן הגר"ע יוסף ז"ל ‪ /‬ובנו‬
‫יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א שאדם ששכח לבער‬
‫בערב פסח‪ -‬יכול לבער בליל הסדר )יו"ט(‪] .‬וכ"כ מרן הראש"ל‬
‫זצ"ל במאור ישראל – )ח"א עמ' קנ"ד( )ח"ב עמ' כ'‪/‬ל"ב(‬
‫והליכות עולם )ח"ג‪/‬עמ' קע"א( וילקוט יוסף שביעית )עמ'‬
‫תפ"ד בהערה( שכאשר זמן הביעור חל בשבת שרי להפקיר‬
‫לכתחילה[‪ .‬וכ"כ בס' דיני שביעית )תשס"ח( בשם הגר"נ‬
‫קרליץ שליט"א שמי ששכח‪ -‬יכול לבער בשבת ויו"ט גופו ‪-‬‬
‫אעפ"י שיש אוסרים להפקיר ביום שבת ויו"ט! וראיתי שכתבו‬
‫כן גם בשם הגר"ש וואזנר שליט"א ]גם הגר"ם גרוס בשיעורי‬
‫שביעית כ' שלכתחילה יפקיר בערב שבת ‪ -‬ובדיעבד כששכח‪ -‬יפקיר‬
‫בשבת כיון שהוא צורך מצוה[‪.‬‬
‫ אכן לעומתם‪ -‬מצאנו בשו"ת משנת יוסף )ליברמן( )ח"ג סי'‬‫ל"ו עמ' קפ"ט( שפסק שאסור להפקיר בשבת ‪ -‬ומסתמך על‬
‫הריטב"א )שבת קכ‪ (.‬פר"ח )סי' תל"ב( שער המלך וספר‬
‫המיקנה‪ -‬וכולהו ס"ל שאסור להפקיר בשבת )ויו"ט(‪] .‬וע"ע‬
‫במאור ישראל והליכות עולם הנז"ל ובילקוט יוסף הנז' מ"ש להוכיח‬
‫נגד הפוסקים שהזכיר המשנת יוסף[‪.‬‬
‫]בילקוט יוסף שבת א' וב' ובקיצוש"ע הל' שבת )עמ' תקע"ט( הביא ‪2‬‬
‫דיעות בעניין הפקר בשבת י"א ויש מתירין‪ -‬אך כאן בשביעית הכריע‬
‫להקל[‪.‬‬
‫שער ג'‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫ביעור בפירות של אוצר בית דין‪/‬דין פירות שביעית שלא נתבערו בזמנן )א(‬
‫אוצר בית דין‪ :‬פירות‪/‬יין של אוצר בית דין‪:‬‬
‫פירות של שביעית ]וכגון יין של שביעית[ שהיו ברשות "אוצר‬
‫בית הדין" ‪ -‬וכגון של וועדות השמיטה שבזמנינו ‪ -‬וכן בעניין‬
‫אם נלקח מאוצר בית הדין קודם הביעור האם גם אותם‬
‫חייבים "להפקיר" או לא?‬
‫‪ ‬יש להבחין בין שני אופנים – וכדלקמן‪:‬‬
‫‪ ‬פירות שביעית ]וכן יין[ שהיו ברשות – ואצל "האוצר בית‬
‫דין" בזמן הביעור‪:‬‬
‫עפ"י הרמב"ן ]פרשת "בהר" פכ"ה פס' ז'[‪ :‬שכתב‪" :‬ואלו‬
‫הפירות המכונסין לאוצר בית דין אינן צריכין ביעור אחר‬
‫שכבר מבוערין הם מן הבית ואחד עניים ואחד עשירים‬
‫מותרים לקבל מהן לאחר הביעור ולאוכלן"‪ .‬ע"כ‪ .‬והטעם ‪-‬‬
‫כיון שבזמן הביעור ‪ -‬הפירות לא היו בבעלות פרטית ‪ -‬אלא‬
‫ברשות הציבור ‪ -‬אוצר בית דין‪.‬‬
‫‪ .‬כשיטת הרמב"ן פסק החזון‪-‬איש ז"ל )סדר השביעית סי'‬‫סק"ז( ואחריו נמשכו רוב ככל האחרונים ]הגרש"ז‬
‫י"א‬
‫אויערבאך ז"ל אז נדברו )ברית עולם(‪ .‬משנת יוסף‪/‬מנחת‬
‫ירושלם )בלוי( כרם ציון‪/‬פסקי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל‬
‫‪ /‬ובנו יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א והגר"א חפוטא‬
‫שליט"א והראש"ל הגרש"מ עמר והרש"ז רווח שליט"א‪/‬ספר‬
‫משפטי ארץ‪/‬שיעורי שביעית[‪.‬‬
‫ אך דעת מרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל ]בס' מאמר מרדכי‬‫ובס' דרכי הלכה‪ -‬בספר "קצור שולחן ערוך"[ שהמנהג לבער‬
‫גם מה שנמצא באוצר בית הדין‪ .‬וזו חומרא יותר מכולם‪.‬‬
‫אך לכל שאר הפוסקים )כנז"ל( אין צורך לבער ומה שמקבלים‬
‫מאוצר בית‪-‬דין או מנציגיו אחר הביעור ‪ -‬יש בו קדושת‬
‫שביעית ואין צורך ביעור‪.‬‬
‫‪ ‬פירות שביעית שנלקחו מאוצר בית הדין קודם זמן הביעור‪:‬‬
‫‪ .‬דעת מורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ]"ילקוט‬‫יוסף"‪"/‬שביעית" עמ' תל"ה‪/‬תל"ו[ שהביא כמשמען את דברי‬
‫מחותנו הראש"ל הגרש"ם עמאר שליט"א ]בספרו "כרם‬
‫שלמה" סי' ו'[ שמי שלקח מאוצר בית הדין קודם הביעור ‪-‬‬
‫לקחו מדין הפקר והוא מופקע מכל אדם ואין לו בעלים והבית‬
‫דין קובעים מה יעשו בפירות אלו ‪ -‬אם כן אין צורך בביעור‬
‫נוסף ופטורין מביעור‪.‬‬
‫]ראה להלן מ"ש בשם "שביתת השדה" שהגר"ש עמר חזר בו‬
‫בע"פ )טלפונית( וסוף דבר דעתו להחמיר[‪.‬‬
‫ ובשיעור ]בע"פ )אדר תשס"ב( ביחווה דעת[ אמר מורנו‬‫הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א – שהרוצה להחמיר להפקיר‬
‫יין של אוצר בית דין שקנאו קודם הביעור ‪ -‬יחמיר ויפקיר!‬
‫‪ .‬דעת מרן החזון‪-‬איש ז"ל ורוב ככל האחרונים‪ -‬להחמיר‬‫וכ"ד הגרש"ז אויערבך ז"ל ]הסתפק )בח"א‪/‬נ"א( וחזר בו‬
‫)בח"ג‪/‬ט"ו( לחומרא[‪ .‬מו"ר הגר"א חפוטא והרש"ז רווח‬
‫שליט"א‪ .‬וכן דעת הראש"ל הגרש"ם עמאר שליט"א כפי‬
‫שהודה טלפונית להרש"ז רווח ]ראה "שביתת השדה" )עמ'‬
‫ר"ל הערה ‪ (20‬שהראש"ל הגרש"ם עמאר הבהיר לו שכל‬
‫כוונתו בפסקיו בכרם שלמה )סי' ו'‪-‬ז'( שפירות שזכה בהם‬
‫מאוצר בי"ד ‪ -‬קודם זמן הביעור שפטורים לגמרי ‪ -‬אין הכוונה‬
‫שלא יפקירם במועד הביעור ‪ -‬אלא כסניף להקל[‪.‬‬
‫‪ .‬דעת הרמב"ם ‪ -‬והראב"ד‪ -‬וכ"פ מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל‬‫לכתחילה ‪ -‬שגם פירות שנמצאים באוצר בית דין צריכין‬
‫לבערם מן העולם‪ .‬ופסק הגרב"צ אבא שאול ז"ל ‪ -‬שאם יש‬
‫שעת הדחק ואינו יודע מאיזה כרם הגיעו יינות אלו ‪ -‬יכול‬
‫להפקירם כדין הרמב"ן ]משמע גם אם נלקח קודם מאוצר בית‬
‫דין[‪.‬‬
‫]י"א[‬
‫כשלא נתקיים הביעור בזמנו וכהלכתו‬
‫בפירוש הרמב"ן ]ויקרא כ"ה‪-‬ז'[ נאמר‪ ..." :‬אבל אם עכבן בביתו‬
‫אחר הביעור כדי לאוכלן ‪ -‬אסורין הם באכילה לגמרי וזו היא‬
‫"שביעית שאוסרת בנותן טעם לאחר הביעור שאין לה מתירין"‪.‬‬
‫הרי מפורש בדבריו שפירות שביעית שלא הופקרו ‪ -‬נאסרו‬
‫באכילה‪] .‬במנחת ירושלם כתב שהרמב"ן הסתפק אולי איסור זה‬
‫אינו אלא‪ -‬קנס – וכן הזכירו בברית עולם ובשדה יחזקאל ועוד‪.‬‬
‫)ושם בסימן כ"ד ציין השד"י שלד' רש"י ותוס' הוי איסור עשה[‪.‬‬
‫גם כאן יש להבחין בכמה אופנים ‪ -‬כשלא נתקיים הביעור‬
‫‪‬‬
‫בזמנו‪:‬‬
‫ביין של שביעית – שזמן ביעורו בערב פסח דשמינית‬
‫‪‬‬
‫)תשע"ו(‪ :‬יש לו זמן )יכול( להפקירו‪ -‬גם כשנזכר בליל הסדר‬
‫)ילקוט יוסף(‪.‬‬
‫‪ .‬ואף שנזכר אח"כ אם לא הפקיר יש לו זמן עד שביעי של פסח‪.‬‬‫בשאר פירות שביעית שעבר זמנן ‪ -‬וכן ביין של שביעית –‬
‫‪‬‬
‫כשעבר הפסח ולא ביער‪:‬‬
‫‪ .‬במזיד – נאסרו הפירות )היין( ואסורים באכילה ‪ :‬וצריך לאבדן‬‫מן העולם ]תוספות‪ .‬רמב"ן‪ .‬סמ"ג‪ .‬מהרי"ט‪ .‬חזו"א‪ .‬דרך אמונה‪.‬‬
‫ושאר אחרונים‪ .‬וכ"פ בשו"ת חזו"ע ומאמ"ר‪ -‬ושבתה הארץ‪ .‬ובס'‬
‫הבוחר בשמיטה‪ .‬וילקוט יוסף ושביתת השדה ועוד[ וי"א אף‬
‫בהנאה ]חזו"ע בשם התקלין וחדתין‪/‬שביתת השדה עמ' רכ"ז[‪.‬‬
‫‪ .‬בשוגג ‪ -‬או נאנס או שכח ‪ -‬ולא ביער‪ :‬רוב האחרונים הבינו‬‫מספר "חרדים" שכל האיסור אחר הביעור ‪ -‬הוא במזיד אך אם‬
‫נאנס )ולהרבה פוסקים אף בשוגג( לא נאסרו הפירות באכילה‬
‫ויכול להפקירן כשנזכר‪ /‬כשנודע לו‪] .‬ס' השמיטה‪/‬הגרשז"א ז"ל‪/‬‬
‫פסקי מרנן הראש"ל הגר"ע יוסף והגר"ם אליהו זצ"ל‪ /‬ויבלח"א‬
‫הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ‪ /‬והראש"ל הגרש"ם עמר‬
‫שליט"א‪ /‬והרש"ז רווח שליט"א‪ /‬משפטי ארץ[‪.‬‬
‫]והאף אומנם שיש חולקים על הספר חרדים ‪ -‬הרבה פוסקים‬
‫אחרונים נטו להקל לסמוך על ס' חרדים במיוחד בזה"ז ששביעית‬
‫דרבנן לרוה"פ ככולם[‪.‬‬
‫‪ .‬מה נכלל בגדר "אנוס"‪"/‬שוגג"?‬‫האומר "מותר"‪ -‬חשב שלא הגיע זמן הביעור‪ /‬לא ידע זמן‬
‫הביעור‪ /‬לא ידע כלל ממצות הביעור‪ /‬לא ידע שצריך להפקיר‬
‫פירות‪ /‬חשב שעל פרי זה אין קדושת שביעית‪] .‬מנחת ירושלם‪ /‬ס'‬
‫השמיטה‪/‬מאמ"ר‪ /‬ילקוט יוסף‪ /‬שביתת השדה[‪.‬‬
‫]ובס' הבוחר בשמיטה למו"ר הגר"א חפוטא שליט"א )פ"ז הי"ח(‬
‫צידד להתיר כשנאנס ‪ -‬רק בהפסד מרובה[‪.‬‬
‫]ב"דרך אמונה" להגר"ח קנייבסקי שליט"א הישווה שוגג למזיד ‪-‬‬
‫והתיר כדעת ספר חרדים רק בנאנס )עמ' ‪.[(292‬‬
‫‪ .‬ובשדה יחזקאל )מוצאפי( )סי' כ"ד( כ' שיש לחלק בין אנוס )כג'‬‫שהסתפק בזמן ביעורם( שיכול להפקירן גם אחרי זמן רב לבין‬
‫שגג‪/‬שכח ולא הפקירן )או לא ידע שצריך להפקירן(‪ -‬שיש ליתנם‬
‫לאח ִרים‪ -‬והם יפקירום‪.‬‬
‫במתנה ֵ‬
‫ וגם כשנאסרו במזיד ‪ -‬יש אומרים ]משנה ראשונה‪/‬רידב"ז[ ‪-‬‬‫שרק לבעלים זה נאסר וממילא יהיה מותר ליתן הפירות בחינם‬
‫לאחרים והם יעשו את הביעור ]"מנחת שלמה"‪"/‬שביתת השדה"[‪.‬‬
‫יש לציין פסקו של הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל שיש‬
‫‪‬‬
‫"שוגג" שנחשב מזיד ‪ -‬לעניין הביעור‪ -‬כג' ביין‪ -‬שזמן ביעורו ידוע‬
‫ ערב פסח של שמינית‪ -‬פעמים שחוסר ידיעה הוי כמזיד‪ -‬כג' בן‬‫ישיבה שעליו לידע דין זה‪ -‬גם שגגתו הוי כמזיד והפירות נאסרים‪.‬‬
‫)מאמ"ר עמ' תפ"ו‪/‬תפ"ח(‪.‬‬
‫‪ .‬ומכאן תלמד שאסור לקנות פירות או ירקות של שביעית אחר‬‫שעבר זמן הביעור ‪ -‬מאדם שאינו שומר שמיטה כיון שאסורים‬
‫באכילה‪ .‬וכן אסור לאכול אצלו פירות וירקות אלו או תבשילים‬
‫שנתבשלו איתם וקיבלו טעמם‪] .‬משפטי ארץ )עמ' ‪ (230‬ושם‬
‫בהערות )‪ (11/13‬הוכיח לדעתו שאין הבדל בנד"ד בין מזיד לשוגג‬
‫ונדונו לחומרא ‪ -‬עי"ש[‪] .‬אמנם במנחת ירושלם )עמ' רכ"א( כ'‬
‫שרוב החילונים בדורנו ‪ -‬אינם בגדר מזידין ואין פירותיהם‬
‫נאסרין ומיד שיכנסו לרשותו של שומר תומ"צ חייב לבערם ‪-‬‬
‫ומותרים באכילה[‪.‬‬
‫]י"ב[‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫שער ג'‬
‫דין פירות שלא נתבערו בזמנן )ב(‪/‬ביעור בפירות של נכרי )והיתר מכירה(‬
‫שיעור האיסור אחר הביעור ]בפירות ובדמים[‬
‫‪ ‬פירות‪ :‬הנה ידוע דכל השיעורין הן הלכה למשה מסיני‬
‫ובהרבה דברים נאמר השיעור בכזית‪ .‬וא"כ כבשאר מצוות‬
‫פירות השביעית שנאכלין בקדושת שביעית ‪ -‬ואיסור סחורה‬
‫]"לאכלה ולא לסחורה"[ ואיסור הפסד ]"לאוכלה ולא‬
‫להפסד"[ ושאר דינים המבוארים ברמב"ם עוברים ב"לאו"‬
‫הבא מכלל "עשה"‪ .‬וא"כ גם בעניין זה שנאסרו פירות‬
‫שביעית אחר הביעור ]במזיד ‪ -‬וכדלעיל[ הרי יעבור ב"עשה"‬
‫אם יאכלם בשיעור כזית כשאר דינים שבתורה ובשביעית‬
‫הנזכר ובפחות מזה ‪ -‬יש לו דין חצי שיעור דאסור מן התורה‬
‫]עפ"י "מנחת חינוך" ‪ -‬מצוה שכ"ט )אות י"ג( בשם משנת‬
‫חכמים[‪) .‬וכן נוטה ד' הגרצ"פ פראנק ז"ל שהיקשה על‬
‫הגר"ח רפפורט דלקמן( וכ"כ ב"דרך אמונה" )עמ' ‪ (290‬וכ"כ‬
‫בשיעורי שביעית )סי' כ"ד(‪.‬‬
‫ אכן האחרונים הביאו משו"ת רבי חיים הכהן רפפורט‬‫]יו"ד סי' נ"ט[ דשביעית לאחר הביעור אוסרת בכל שהוא‬
‫ולא דווקא בכזית ]הגה"ת המנח"ח הערה ל"ז[‪.‬‬
‫ והמנח"ח עצמו במקום אחר ]על מצוות הרמב"ן ‪ -‬מצוה ג'[‬‫כתב שלפי הפמ"ג עובר בכל‪-‬שהוא ואין צורך בכזית ובכלל‬
‫איסור סחורה והפסד ‪ -‬אין דין אכילה ]היינו שנצריך‬
‫"כזית"[ ]שם[‪.‬‬
‫‪ .‬כשנזכר שדין ביעור נוהג אפי' בכל‪-‬שהוא ‪ -‬למ"ד דלעיל‪-‬‬‫ואפי' בפחות משווה פרוטה היינו שאם השאיר יותר מג'‬
‫סעודות ונאסר‪ -‬אז אסור אפי' בכל‪-‬שהוא‪) .‬ברית עולם(‬
‫‪ .‬פירות שביעית שלא נתבערו בזמנן )במזיד( ונאסרו‬‫באכילה ‪ -‬אם מכרם ‪ -‬נתפש הכסף שמשלם תמורתם‬
‫בקדושת שביעית‪ -‬ונאסר גם הוא‪) .‬משפטי ארץ עמ' ‪.(231‬‬
‫‪ .‬האיסור לאכול פירות שביעית )שלא נתבערו( אחר הביעור‬‫חל גם על הנשים כמו על האנשים )כמ"ש בהקדמה‪ -‬בעמ' ג'‬
‫במסגרת למטה(‪.‬‬
‫‪ ‬דמים‪ :‬לעניין דמים‪ ,‬כידוע ששביעית תופסת דמיה וכמ"ש‬
‫במשנה ]פ"ז מ"א[ "יש לו שביעית ולדמיו שביעית" אם כן‬
‫מהו השיעור ‪ -‬לגבי הדמים ‪ -‬שיעבור עליהן ב"עשה"?‬
‫גם לגבי זה כתב המנחת‪-‬חינוך ]מצוה שכ"ט אות י"ד[‬
‫ד"נראה שהשיעור הוא פרוטה ‪ -‬כמו בכל ממון גזילה וגניבה‬
‫ודומיהם‪ .‬דשיעורין של מעות הוי פרוטה ‪ -‬ובפרוטה עובר‬
‫בעשה ובפחות מזה הוי ליה חצי שיעור‪ .‬ומסתפק במנח"ח‬
‫אי נתפס קדושת שביעית בכמות כעין זו ועי"ש ]אות י"ד[‬
‫שהאריך למעניתו בכמה אופנים של מכירת פירות שביעית‬
‫בפחות או ביותר משוה פרוטה אי נתפס או לא ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪ .‬מכאן תלמד שדמי שביעית )שנתקבלו תמורת פירות‬‫שביעית שלא נתבערו בזמנן( נאסרו )כנז"ל( ואי אפשר‬
‫לחללם ולהתירם באכילה ‪ -‬שלעולם נשארו באיסורם‪ .‬לכן‬
‫אם קנה בהם דבר מאכל או מכרם ‪ -‬נאסר מה שמקבל‬
‫תמורתם‪.‬‬
‫פירות של נכרי ]ושל "היתר מכירה"[‬
‫האם פירות של נכרי טעונין ביעור? בזמנן ‪ -‬לאחר מכן?‬
‫ומה דין פירות של "היתר מכירה"? ומה דין פירות של‬
‫ישראל שנמצאים אצל נכרי? כל זאת בס"ד לקמן‪:‬‬
‫ עפ"י שיטת רבותינו הספרדים דקיימא לן כשיטת מרן‬‫הבית יוסף ז"ל‪ -‬שיש קניין לעכו"ם בארץ‪-‬ישראל להפקיע‬
‫מקדושת הארץ‪ ,‬ולא נוהגת קדושה כלל בפירות של נכרי‬
‫שגדלו בבעלותו בארץ‪-‬ישראל‪ -‬כמובן שלא נוהגת קדושת‬
‫שביעית בפירות אלו וממילא גם כן אינן טעונין ביעור‪ -‬וגם‬
‫אין הדמים נתפסים בקדושת שביעית בחליפיהן‪.‬‬
‫ וכן הוראת גדולי רבותינו ובראשם מרן מלכא פאר הדור‬‫הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל‪ -‬שגם בפירות של "היתר‬
‫מכירה" ]קרקע בא"י שנמכרה לגוי במסגרת זו[ אין בהן‬
‫קדושה ולא נתפס בדמיהן קדושת שביעית ואין טעונין ביעור‬
‫כלל ודינם ממש כדין פירות נכרי ]אמנם אין זה פוטרם‬
‫מחיוב תרומות ומעשרות כאשר הישראל עשה "גמר‬
‫מלאכה" בפירות אלו ‪ -‬ושאכן חלק מבעה"ב המוכרים‬
‫שדותיהם במסגרת "היתר מכירה" נשארים לעבוד‬
‫בשדותיהם כרגיל‪ -‬ועושים את ה"גמר מלאכה"[‪.‬‬
‫ לשיטת הפוסקים כהמבי"ט ז"ל שאין קניין לגוי להפקיע‬‫מקדושת הארץ ]וכ"פ החזון איש זצ"ל וש"פ מגדולי אשכנז[‬
‫האם פירות נכרי טעונין ביעור בזמנם הידוע ‪ -‬או אם נקנו‬
‫אח"כ‪ ,‬מצינו בזאת מחלוקת‪:‬‬
‫** אליבא דהרמב"ם ‪ -‬דס"ל דביעור היינו איבוד וביעור מן‬
‫העולם לגמרי אם כן ה"ה בפירות נכרי שיש בהם קדושת‬
‫שביעית ]למ"ד[ ג"כ צריך לבער פירותיו מן העולם כשקנו‬
‫ממנו ]שו"ת מהרי"ט[‪.‬‬
‫** אליבא דהרמב"ן ‪ -‬ורוב הפוסקים דס"ל דביעור הוא‬
‫הפקר ‪ -‬אם כן בזה המחלוקת מסתעפת ]שו"ת מהרי"ט[‪:‬‬
‫* לדעת המבי"ט ובנו המהרי"ט ‪ -‬ביעור ]וה"ה סחורה[ הוא‬
‫דין ממון לחלק לעניים ולהפקיר והגוי הרי אינו מצווה‬
‫להפקיר ‪ -‬וממילא אינו חייב בביעור ]ועכ"פ מהפסד פירות‬
‫שביעית צריך להישמר בפירות נכרי[ ואם הישראל קנה‬
‫פירות נכרי אינו מחוייב בביעור כיון שיכול הישראל לומר‬
‫"באתי מכח איש שאין אתם יכולים ליטול ממנו כלום"‬
‫]אנצ' תלמודית‪ -‬המבי"ט בשם ר"ש הזקן[‪.‬‬
‫* יש סוברים שביעור אכן נוהג בפירות של נכרי ובפירות‬
‫שביעית לכל דינם ‪ -‬אין לחלק בין ביעור לשאר דינים ]כפתור‬
‫ופרח‪ /‬מהר"ש סיריליאו‪ /‬מהר"י קורקוס‪ /‬ספר חרדים‪/‬‬
‫רידב"ז‪ /‬שו"ת בית יצחק‪ /‬חזון‪-‬איש[‪.‬‬
‫** האם יש תקנה‪ ,‬לדעתם‪ ,‬לפירות שהנכרי לא ביערם?‬
‫ לשיטת המהרי"ט ]ח"א סי' מ"ג[ אין לו עוד תקנה כלל ‪-‬‬‫ונאסר ]ונראה דזה רק אליבא דהרמב"ם כי לפי דעת‬
‫המנחת‪-‬חינוך לעיל כבר כתב ופסק שאין לו חיוב מדין‬
‫"ממון"[‪.‬‬
‫ לפי שאר הפוסקים לא נאסרו הפירות באכילה ‪ -‬כיון‬‫שהגוי פטור ממצוות "ביעור" אך ברגע שקנה הישראל‬
‫פירות מהנכרי אחרי זמן הביעור מחוייב להפקירם מיד בו‬
‫ביום‪] .‬ספר "חרדים"‪"/‬חזון‪-‬איש"‪/‬ספר "השמיטה"‪"/‬מנחת‬
‫שלמה" אויערבאך ז"ל[‬
‫ ואחד מגדולי הפוסקים בדורנו פסק שבאופן זה מחוייב‬‫בביעור אף בכמות של פחות מ‪-‬ג' סעודות‪] .‬ספר "דיני‬
‫שביעית" עמ' קע"ב[‪.‬‬
‫ לפי השל"ה הקדוש ז"ל אף שהגוי פטור ממצוות ביעור ‪-‬‬‫מ"מ אין לקנות ממנו אחר הביעור מטעמים מסויימים‬
‫]עי"ש בשל"ה שער האותיות אות ק' דף נ"ז[‪.‬‬
‫** הוראת הגרש"ז אויערבאך ז"ל ]הובא בספר "דיני‬
‫שביעית" פכ"א הט"ו[ דהנוהג כדעת החזון‪-‬איש ]עפ"י‬
‫המבי"ט[ לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי ‪ -‬וקנה פירות‬
‫כאלו אחר הביעור ‪ -‬מישראל‪ ,‬שלא נוהג בהם קדושת‬
‫שביעית‪ ,‬חייב לבערם וכל זמן שלא ביערם אסורים באכילה‪.‬‬
‫** פירות ישראל הקדושים בקדושת שביעית שהיו בזמן‬
‫הביעור ברשות הגוי וחזר הישראל ולקחם ממנו אחר‬
‫הביעור לא נאסרו כנ"ל‪ ,‬אך על הישראל לבערם מיד שלקחם‬
‫ממנו ‪ -‬וזה גם למנהג בני ספרד ורשאי לזכות ולאכול מהם‬
‫]ספר "שביתת השדה" עמ' ר"כ ח'‪-‬ט'[‪.‬‬
‫שער ג'‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫דמי פירות נכרי‪/‬פירות שיצאו לחו"ל‪/‬היבול המחוייב בביעור )א(‬
‫דמי פירות נכרי‬
‫לאותן שיטות שס"ל שיש קדושה בפירות נכרי ]חזון‪-‬איש‬
‫וסיעתיה דס"ל כהמבי"ט[ האם נתפסת קדושת שביעית‬
‫בדמים אותן מכר‪) -‬את פירות הנכרי(? זו ג"כ מחלוקת‬
‫באחרונים‪:‬‬
‫ י"א שבין פירות של ישראל ובין פירות של נכרי ‪ -‬כיון‬‫שאתה אומר שהן קדושים בקדושת שביעית א"כ גם‬
‫הדמים‪ /‬חליפיהן נתפסין בקדושת שביעית וממילא גם‬
‫דמיהן צריכין ביעור‪] .‬מהר"ש סיריליאו‪ /‬של"ה ובית‬
‫רידב"ז‪ /‬כפתור ופרח[‪.‬‬
‫ יש אומרים שאף שיש קדושת שביעית בפירות של נכרי‪-‬‬‫מ"מ אם הגוי מכר את הפירות אין הדמים ‪ -‬חליפי‬
‫הפירות ‪ -‬נתפסין בקדושה זו ורשאי הישראל ליקח‬
‫הדמים עצמן ולאוכלם בלא קדושת שביעית שלא נתפס‬
‫קדושת שביעית בדמי פירות הנכרי ]המהרי"ט‪/‬חכמת‬
‫אדם )ספר "שערי צדק"( חזון‪-‬איש[‪.‬‬
‫פירות שיצאו לחו"ל‬
‫פירות שביעית אסור מהדין להוציאם לחו"ל ]משנה‬
‫דשביעית פ"ו מ"ה[ "אין מוציאין שמן שריפה ופירות‬
‫שביעית מהארץ לחו"ל"‪ .‬ופירש הרע"ב שם כמו לגבי שמן‬
‫שריפה ]תרומה[ וכן פירות שביעית צריכים ביעור בארץ‬
‫דכתיב ]ויקרא כ"ה[ "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה‬
‫כל תבואתה לאכול"‪.‬‬
‫ ואם יצאו לחו"ל‪ :‬מחלוקת בתוספתא )פ"ה ה"א(‪:‬‬‫‪ ‬דעת רבי ‪ -‬מתבערים במקומן וא"צ להחזירן לארץ‪.‬‬
‫‪ ‬דעת ר"ש בן אלעזר ‪ -‬מביאן לארץ ומבערן שנא'‬
‫"בארצך‪ -‬תהיה כל תבואתך לאכול"‪ .‬יש שפסקו כרשב"א‬
‫ויש שפסקו כרבי‪ -‬דהלכה כרבי מחבירו‪.‬‬
‫וכן פסק הרמב"ם )כרבי( ]פ"ז הי"ב[ "ופירות הארץ שיצאו‬
‫לחוץ לארץ מתבערים במקומן ולא יעבירם ממקום‬
‫למקום" )וכן ד' רש"י פסחים נ"ב‪ (:‬הרי ‪ 3‬דינים כאן‪:‬‬
‫‪ (1‬נפסקה הלכה כרבי ‪ (2‬לא יעבירם ממקום למקום‬
‫בחו"ל‪ (3 .‬אפשר לבערם במקומן כשיגיע זמן הביעור‬
‫]בארץ ישראל[ ואין צורך להחזירם לארץ ישראל ]"שביתת‬
‫השדה" עמ' רמ"א[‪.‬‬
‫ אכן יש מחמירים להחזיר הפירות לארץ לפני זמן‬‫הביעור כיון שיש דיעות המחייבות לקיים את מצות‬
‫הביעור בארץ ישראל ]הנצי"ב‪/‬בית רידב"ז‪/‬ציץ הקודש‪-‬ספר‬
‫"דיני שביעית"[‪.‬‬
‫‪ -‬אם החזירם לארץ ישראל לבערם שם תבא עליו ברכה‬
‫]הבוחר בשמיטה להגר"א חפוטא שליט"א‪"/‬שביתת הארץ"[‪.‬‬
‫‪ .‬מ"מ יש פוסקים הסוברים‪ :‬א( במקום מצוה )בחו"ל( מותר‬‫וא"צ להחזירם לארץ ויבערם במקומם‪ .‬ב( במקום שאין איסור‬
‫סחורה ‪ -‬אין איסור הוצאה ולפיכך יש להקל לשלוח אתרוגים‬
‫לחו"ל באופן שאין איסור סחורה ]קונט' ארבעת המינים‪.‬‬
‫ברית‪-‬עולם עמ' ע"ב[ ]וע"ע בקובץ שנת השבע )ח"א עמ' ל"ב(‬
‫במחלוקת אם מותר להוציא פירות שביעית לחו"ל[‪.‬‬
‫חובת הביעור על מה?‬
‫‪ ‬דין ביעור פירות שביעית חל על יבול שביעית שהוא‪:‬‬
‫מאכל אדם או מאכל בהמה או ממין הצובעים ואינם‬
‫מתקיימים בארץ ]משנה א' פ"ז[ ]רמב"ם פ"ז הי"ג[‪.‬‬
‫ ואם הנ"ל מתקיימים בארץ ‪ -‬אף שתחול בהם קדושת‬‫שביעית ‪ -‬אין בהם חובת ביעור ]"שביתת השדה" עמ' ר"ל[‪.‬‬
‫ דברים המשמשים את האדם שיש בהם קדושת שביעית‬‫ אע"ג שאינם מאכל אדם‪/‬בהמה‪/‬שימוש לצביעה ‪-‬‬‫ואפילו בשעת הדחק משמשים כמאכל אדם‪/‬בהמה ‪ -‬גם‬
‫כן פטורים מביעור‪.‬‬
‫ מיני כיבוסין ומאור ]שאינם מתקיימים[ יש בהן חובת‬‫ביעור ]"שביתת השדה" עמ' רל"ב בשם חסדי דוד[‪.‬‬
‫]י"ג[‬
‫‪ -‬חובת הביעור חלה על היבול של שביעית כגון פירות‬‫וירקות וכן הדין בקליפות וגרעינים שהם עצמם אוכל ‪-‬‬
‫חייבים בביעור‪ .‬ואם קליפות וגרעינים חל עליהם קדושת‬
‫שביעית רק מחמת שהם טפלים לפרי ‪ -‬אין עליהם חובת‬
‫ביעור כיון שאינם עיקר הפרי ]"שביתת השדה"‪/‬רל"ב[ ]רמב"ם‬
‫פ"ז הט"ז‪"/‬ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" עמ' תע"ג[‪.‬‬
‫ על זמורות ענפים ועצים ‪ -‬לא חל חיוב ביעור ]"ילקוט‬‫יוסף" הנ"ל[‪ .‬וכן הדין בעלים שאינם ָכּ ִלים ‪ -‬עלי זיתים עלי‬
‫קנים ועלי חרובין ]רמב"ם פ"ז הט"ז‪" -‬שביתת השדה"[‪.‬‬
‫‪ -‬וורדים ושושנים ]שעומדים לריח[ ‪ -‬לדעת הגרי"ם‬‫טיקוצ'נסקי וחזון‪-‬איש ז"ל ועוד כמו אחרונים ‪ -‬חייבים‬
‫בביעור‪ .‬וכ"פ הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל שחובת‬
‫הביעור חלה גם על פרחים וצמחים העומדים ‪ -‬וזמן‬
‫ביעורם כשכלו מן השוק‪ .‬אמנם לדעת שאר פוסקי‬
‫הספרדים שליט"א בדורנו שכיון שגם בפרחים העומדים‬
‫לריח ‪ -‬יש בזה ספק לעניין קדושת שביעית ומזה לעניין‬
‫ביעור ‪ -‬וקי"ל שביעית בזה"ז דרבנן והולכין בספיקותיה‬
‫להקל לכן לדעתם נראה דאין צורך בביעור ]עפ"י "שביתת‬
‫השדה" עמ' קל"ב‪-‬ג'[‪.‬‬
‫‪ .‬יבול הגדל במצעים מנותקים או במבנים ‪ -‬וכן כל‬‫גידולי‪-‬מים כיון שאין בהם דיני קדושת שביעית‪ ,‬ממילא‬
‫גם חובת ביעור אין בהם‪.‬‬
‫ביעור בפירות הפקר שזכו בהן קודם זמן הביעור‬
‫‪ ‬חובת ביעור גם על פירות הפקר‪:‬‬
‫חובת הביעור חלה‪ ,‬בנוסף על בעל השדה‪ ,‬גם על זה שזכה‬
‫מפירות שביעית מן ההפקר ואם כן אפילו מי שהפקיר‬
‫פירותיו וזכה בהם שוב קודם חלות זמן הביעור‪ ,‬כשמגיע‬
‫זמן חובת הביעור חייב בביעורו ‪ -‬דהרי זה כאיש אחר‬
‫שזכה מההפקר שפשוט הוא שחייב בביעור ]כך הביא‬
‫הגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל בספרו ס' השמיטה עמ' מ"ו )פ"ט הי"א([‪.‬‬
‫ ומכאן תשובה לאחד האברכים נ"י ששאל מדוע נמתין‬‫עד ערב פסח להפקיר "יין של שביעית" ‪ -‬נפקירו כמה‬
‫שבועות לפני כן? תשובה‪ :‬א( התורה ציותה על מצות‬
‫הביעור )ונוהגין כהרמב"ן‪-‬דהוי הפקר( וחז"ל גילו לנו מהן‬
‫הזמנים לביעור ‪ -‬והזמן לביעור "יין של שביעית" זה ]ערב[‬
‫פסח‪.‬‬
‫ב( לפי מ"ש הגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל לעיל ‪ -‬שגם זכיה‬
‫בהפקר ]וכך למעשה זוכה המפקיר קודם זמן הביעור[ לא פוטרת‬
‫מלבער הפירות שוב בזמן שקבעו חז"ל ‪ -‬אם כן הזמן‬
‫שקבעו חז"ל לכל פרי ומין ‪ -‬יש בו עניין לאותו זמן ממש‪.‬‬
‫מה הסברא בזה? ומה טעם ועניין יש בביעור דוקא בזמנו?‬
‫‪ .‬מרגלית יקרה מצאתי עתה בשו"ת משנת יוסף )ליברמן(‬‫)ח"ב סי' כ"ה( ששפך אור על סוגיא זו בביאור הקושיא של‬
‫הפקר קודם זמן הביעור‪:‬‬
‫"הפקר דביעור" ביאורו שכלה לחיה מן השדה אז צריך‬
‫ְל ַכלוֹת מן הבית ‪ -‬שלא יהיו בבעלותו אז שום פירות‬
‫שביעית ‪...‬וכמו שלשיטת הרמב"ם צריך שלא יהיו עוד‬
‫פירות שביעית בעולם ‪ -‬כן לשיטת הרמב"ן וסיעתו‬
‫צריכים אז דוקא בשעת הביעור להיות כל פירות שביעית‬
‫שבבית‪ -‬הפקר לכל‪ .‬וכן מבואר מלשון התוספתא )שביעית‬
‫פ"ח‪-‬ה"ד( "מי שיש לו פירות שביעית והגיעה שעת הביעור‬
‫ מחלק מהן לשכניו וכו' ומניח על פתח ביתו וכו' וכ"כ‬‫הרמב"ן ‪" -‬וכשאין אוצר בי"ד בעיר ‪ -‬והפירות ביד‬
‫המלקט אותם מן ההפקר ‪ -‬הוא צריך לבערם מן הבית‬
‫בשעת הביעור ומפקירם על פתח ביתו וכו' ‪-‬עכ"ל‪.‬‬
‫"והסברא פשוטה וברורה" ‪ -‬מבאר "המשנת יוסף" ‪-‬‬
‫שבשעת הביעור דוקא ‪ -‬כאשר כלה לחיה בשדה ‪-‬‬
‫הקפידה התורה שהכל יהיה הפקר‪ ...‬ולפ"ז אם הפקיר‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫שער ג'‬
‫]י"ד[‬
‫היבול המחוייב בביעור )ב( ‪ /‬דין ביעור בתערובת פירות שביעית ‪ -‬ובליעת כלים‬
‫הפירות לפני זמן הביעור ‪ -‬וחזר וזכה בהם ‪ -‬לא נפטר ע"י‬
‫זה מהביעור ‪ -‬אלא בשעת הביעור ‪ -‬צריך עוד פעם‬
‫להפקיר ‪ -‬כי אז דוקא צ"ל ההפקר ‪ -‬וכ"כ בס' השמיטה‬
‫)ט'‪-‬י"ב(" ‪) -‬כמו שציינתיו לעיל( ]וציין שלפי חזו"א )סי'‬
‫כ"ו אות ה'( מוכח בבירור שהזוכה מן ההפקר צריך שוב‬
‫להפקיר בהגיע זמן הביעור ‪ -‬ושם הנדון בזמן מסופק‬
‫שזוכה בזה ושוב מבער מספק אולי היום הביעור וכו'[‪.‬‬
‫‪ .‬גם במנחת ירושלם )עמ' רי"ז( פסק כן שצריך שוב‬‫להפקיר בהגיע הזמן של הביעור )ומקורו מהחזו"א הנז"ל‬
‫בדברי המשנת יוסף(‪ .‬וכ"כ בברית עולם )עמ' ע'(‪.‬‬
‫‪ .‬ושו"ר שגם המנחת שלמה ])אויערבאך( בח"ג סי' ל"ו‬‫סקי"ג[ פסק כן במפורש כהפוסקים הנזכרים כאן שפירות‬
‫שזכה בהן מן ההפקר‪ -‬חייב לבערם בהגיע זמן הביעור‪.‬‬
‫‪ ‬וכן כל פירות שזכו בהם במתנה‪/‬ירושה )כמו בהפקר(‬
‫שצריך להפקירם בשעת הביעור )פוסקים(‪.‬‬
‫יבול התלוש והמחובר‬
‫‪ ‬דין ביעור בתלוש או גם במחובר?‬
‫ עפ"י הרמב"ן ז"ל שכתב שפירות שנמצאין בידי אוצר‬‫בית הדין הרי הן כמבוערין ]דאין הפקר )לדעתו( חל על‬
‫הפקר[ א"כ נדון מכאן שכל פירות שהן הפקר בזמן‬
‫הביעור ‪ -‬כל הזוכה בהם אח"כ ‪ -‬אין צורך לבערן‪.‬‬
‫ ומכאן למדו הפוסקים שחובת ביעור חלה על הפירות‬‫רק כשהן תלושין ‪ -‬שכאשר הן במחובר הרי הן הפקר ‪-‬‬
‫והפקר פטור מביעור ‪ -‬וכדין אוצר בית דין ]חזון‪-‬‬
‫איש‪"/‬שביתת השדה"[‪.‬‬
‫ וכ"ז אליבא דהרמב"ן דקי"ל כוותיה‪ .‬וכ"ז בשדות‬‫המופקרים ‪ -‬אך במקום שהעמיד שומר על הפירות ‪ -‬חייב‬
‫בביעור‪) .‬וכ"ש לד' הרמב"ם(‪] .‬חזו"א )סי' י"א סק"ז( וכ"כ‬
‫בדרך אמונה )עמ' ‪ (292‬וכ"כ במשפטי ארץ )עמ' ‪ / (213‬וכ"כ‬
‫בס' שביתת השדה ‪ /‬שיעורי שביעית סי' כ"ד[‪.‬‬
‫]אמנם הגרש"ז אויערבאך ז"ל במנח"ש ומעדני ארץ סובר‬
‫שלמעשה יש חובת ביעור גם על המחובר – אלא כיוון‬
‫שלרמב"ן הביעור הוי הפקר וקיי"ל כוותיה – נמצא דממילא‬
‫חשיב כמבוער[‪.‬‬
‫דין טעם ותערובת פירות שביעית עם אחרים‬
‫ פסק הרמב"ם ]פ"ז הכ"ב[ "חרובין של שביעית שכבשן‬‫ביין של שישית או ביין של מוצאי שביעית ]שמינית[ ‪-‬‬
‫חייב לבער היין ‪ -‬שהרי טעם פירות שביעית יש בו‪ :‬זה‬
‫הכלל‪ :‬פירות שביעית שנתערבו בפירות אחרים‪ :‬מין‬
‫במינו בכל שהוא‪ .‬ושלא במינו ‪ -‬בנותן טעם"‪ .‬וזאת עפ"י‬
‫]פ"ז דשביעית מ"ז[ ורד חדש וכו' זה הכלל וכו'‪.‬‬
‫‪ ‬ומכאן פסקו כל האחרונים‪:‬‬
‫‪ ‬כבישת פירות שביעית עם פירות או מוצרים שאינם‬
‫קדושים בקדושת שביעית וכן בישולן כאשר זה בנותן‬
‫טעם ]פחות מ‪ -[60 -‬צריך לבער את כל התערובת בהגיע‬
‫זמן הביעור של אותו מין של שביעית‪ ,‬גם אם הוציאו מן‬
‫התערובת קודם זמן הביעור‪.‬‬
‫‪ -‬לפיכך יש לבדוק בשימורים אם מעורב בהן טעם‬‫מפירות שביעית שעבר זמן ביעורם ‪ -‬ולבערם‪.‬‬
‫‪ ‬פירות שביעית שנתערבו במינם ]כגון בפירות נכרי או‬
‫בפירות של חו"ל[‪ -‬הרי זה בכל שהוא‪ ,‬וכל התערובת‬
‫קדושה בקדושת שביעית וחייב לבער כל התערובת‪.‬‬
‫נתערבו שלא במינם‪ -‬אם נתנו טעם ‪] -‬אם אין ‪ [60‬חייבין‬
‫בביעור‪ .‬וכנ"ל‪.‬‬
‫‪ ‬נתערבו פירות שביעית בפירות אחרים ‪ -‬יבש ביבש‬
‫בטלים ברוב‪ .‬ואין לבשלם יחד‪.‬‬
‫‪ ‬תערובת שני מינים החייבים בביעור‪ -‬וכבשם בכלי אחד‬
‫‪ -‬וזמן ביעורם של אלו שונה‪:‬‬
‫ בהגיע זמן ביעור של כל אחד ‪ -‬יבערו‪.‬‬‫ אם פתח את הכלי קודם זמן הביעור של המינים‬‫השונים שכאן והתחיל לאכול מהכלי ‪ -‬הכל כמבוער ואין‬
‫צריך עוד ביעור‪] .‬רמב"ם )פ"ז ה"ו( ממשנה )פ"ט מ"ה(‬
‫הגר"א‪ .‬הרש"ס על הירושלמי‪ .‬ערוה"ש‪ .‬פנ"מ‪"/‬שביתת‬
‫השדה" ‪ -‬ומטעם שכיון שהתחיל לאכול הדרך שיתקלקל מיד‬
‫אם לא ייאכלו בזמן קצר ‪ -‬ולכן הוי כמבוער ודלא כהרדב"ז[‪.‬‬
‫‪ ‬פירו"ש שלא הפקירן בזמנן )ביעור( ונתערבו באותו מין של‬
‫חולין‪:‬נזכר מיד‪ -‬יפקירם‪ .‬שהו לאחר זמן שנזכר ללא ביעור‬
‫הולכים אחר הרוב‪ :‬רוב מפירות שביעית‪ -‬אסורים‪ .‬רוב‬
‫מחולין‪ -‬מותרים‪.‬‬
‫‪ ‬אם בישל פירות שביעית שלא ביערם בזמנן‪ -‬הקדירה א"צ‬
‫הגעלה ]אעפ"י שי"א להגעיל )הרש"ס ז"ל([ והרוצה להחמיר‬
‫ימתין מעת‪-‬לעת )‪ 24‬ש'( מזמן הבישול הנ"ל ]פסקי הראש"ל‬
‫הגרמ"א זצ"ל‪ -‬מאמ"ר עמ' קל"ג[ ובברית עולם )זילבר( נוטה‬
‫להחמיר כרש"ס דצריך הגעלה גם באינה בת‪-‬יומא אך‬
‫התבשיל מותר באינה בת יומא‪.‬‬
‫בליעת כלים – האם ה"בלוע" צריך ביעור? ‪ ‬‬
‫‪ ‬כלים הבלועים מבישול פירות שביעית‪ ,‬האם חייבים‬
‫ב"ביעור" )היינו הגעלת כלים( בהגיע זמן הביעור של אותן‬
‫פירות הבלועים בהם? ‪ ‬‬
‫תשובה‪ -‬הנה המהר"ש סיריליאו ז"ל )על הירושלמי פ"ט‬
‫ה"ח דשביעית( מחייב להגעיל כלים כאלו אם עבר זמן‬
‫הביעור )והוא כתב שכן ד' הרמב"ם והראב"ד(‪.‬‬
‫אמנם רוב ככל הפוסקים בדורנו יצאו להקל בזה שלא‬
‫להצריכן הגעלה‪ .‬ורובם ככולם נמשכו אחר פסיקתו של‬
‫מרן הגרש"ז אויערבאך ז"ל )מנחת שלמה סי' י"א‪/‬נ"ט(‬
‫ועיקר הסברא דטעם פירות שביעית הבלוע בכלי ‪ -‬אין בו‬
‫ממש‪ ,‬כיון שאינו ראוי לאכילה וממילא לא חלה עליו‬
‫קדושת שביעית ‪ -‬ולכן גם לא חייב בביעור ‪ -‬וא"צ הגעלה‪.‬‬
‫]ס' דיני שביעית )פכ"א הי"ט( בשמו של הגרשז"א ז"ל‪ .‬דרך‬
‫אמונה )עמ' ‪ (294‬ובשם אביו הגרי"י קנייבסקי זצ"ל‪ /‬ס'‬
‫משפטי ארץ )עמ' ‪ /(210‬ובספר ברית עולם )עמ' ע"ה( )אך כתב‬
‫שם שיש להחמיר למעשה לנהוג קדושת שביעית בתבשיל‬
‫מחמת הבלוע בסיר(‪ /‬ס' שביתת השדה )פי"ד כ"א( בשמו של‬
‫הגרשז"א ז"ל[‪] .‬ס' הבוחר בשמיטה )פ"ז ה"י( בשמו‪ .‬ועוד‬
‫הוסיף שם מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א להדגיש שהקולא בזה‬
‫שלא להגעילן ‪ -‬ושכן המנהג ‪ -‬אף אם לא עבר מבישול הפירות‪-‬‬
‫שביעית ‪ -‬כ"ד שעות )שהוא זמן נתינת טעם לפגם להלכה( או‬
‫אף אם לא עבר לינת‪-‬לילה )שזה שיעור נטל"פ לקולא לד' רש"י‬
‫ור"ת([ ]אמנם הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל בספרו מאמר‬
‫מרדכי‪/‬ושבתה הארץ )בפכ"א הלכה כ"ב – בפסקים(‪ -‬ג"כ‬
‫נמשך כסברת הגרשז"א ופטר מלהגעיל כלים כאלו ‪ -‬אמנם‬
‫בחלק המאמרים שם סי' ט"ו בסופו )עמ' תפ"ו( נטה לחלק‬
‫שדוקא בצירוף שפירות "היתר מכירה" נתבשלו בכלים ‪ -‬רק‬
‫אז אפשר להקל ולא להצריכן הגעלה[‪.‬‬
‫קדושת שביעית וביעור בתערובת מים ויין – לעניין‬
‫לכתחילה ובדין ביעור לזה‪:‬‬
‫‪] -‬עפ"י "תנובות שדה" מס' ‪ - 38‬מאמרו של הרב דוד אביטן‬
‫שליט"א מהמכון למצוות התלויות בארץ ‪ -‬מושב בית עוזיאל[‬
‫תערובת יין הקדוש בקדושת שביעית שנתערב ביין של‬
‫שישית ‪ -‬הרי זה כפי המשנה "כל שהוא בנותן טעם בכל‬
‫שהוא" והיינו מין במינו וכדהכא א"כ הכל קדוש בקדושת‬
‫שביעית וחייב בביעור‪.‬‬
‫ וכאן מביא הרב הכותב שליט"א שחכם אחד עורר על כך‬‫שהמנהג בכמה בדצי"ם שנוהגים שעושים אוצר בית דין‬
‫ליין ‪ -‬ואינם מגעילים במוצאי שביעית את הכלים הגדולים‬
‫מיין שביעית הבלוע בהן ואינם חוששים למ"ש במשנה‬
‫שביעית ב"כל שהוא" אם כן הינם עושים שלא כדין!‬
‫שער ג'‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫המשך ביעור בתערובות או על תוצרת הפרי‪/‬קדושה בפירות אחר הביעור‬
‫והרב הכותב נ"י מחדש ]שם‪-‬ובשו"ת "אוצר‬
‫התשובות"‪"/‬שביעית" שהוצא ע"י המכון הנ"ל ‪ -‬פ"ח אות‬
‫י"ט[ שהרי הטעם לאיסור בכל שהוא בשביעית הוא‬
‫מטעם דבר שיש לו מתירין ]כך ביארו את הרמב"ם וכ"כ‬
‫הר"ן )ע"ז לו‪ (:‬ותוספות ומשנה למלך[ א"כ מה שאמרו חז"ל‬
‫כן רק במקום שאין הפסד מרובה‪ .‬במקום שיש הפסד‬
‫עצום כמו הכא ‪ -‬שתערובת של יין של שמינית של הבית‬
‫דין נתערב במעט יין של שביעית הבלוע בכלים הר"ז‬
‫כמות גדולה מאד ואם יבואו להחמיר בכל שהוא‬
‫ולהחשיב הכל כפירות שביעית יש בדבר הפסד רב ועל‬
‫כה"ג לא אמרה המשנה "בכל שהוא" ומסיים בכל זאת‬
‫"ולכאורה ייתכן שעכ"פ לכתחילה היה באמת ראוי‬
‫להגעיל את הכלים ויש לדון בזה"‪.‬‬
‫ ועוד שם‪ ,‬שהיתר התערובת הוא לכתחילה יין הקדוש‬‫בקדושת שביעית המעורב במים ‪ -‬ואפילו שכבר ברכתו‬
‫"שהכל" ]פחות מ‪ 50% -‬יין[ זאת עפ"י המשנה ותוספתא‬
‫הראשונים הנ"ל והגרצ"פ פרנק ז"ל כיון שהרגילות היא‬
‫בכך א"כ נוהג כמו שנוהג בכל השנים‪.‬‬
‫ אלא שלפי הר"ן ז"ל ‪] -‬ע"ז שם[ ‪ -‬וכך דייק ופסק הגר"נ‬‫קרליץ שליט"א בספרו "חוט השני" ]עמ' רס"ג[ שכל‬
‫תוספת מים של יותר מ‪ 6 -‬חלקים על היין של שביעית ‪-‬‬
‫הרי בזה נפגם הפירות שביעית ]יין[ איבד מקדושתו וכבר‬
‫אין צריך ביעור לזה! לכן צריך להזהר מזה‪.‬‬
‫ אלא שהאגרות משה פיינשטיין ז"ל ]חיו"ד ח"א‪/‬ס"ב‬‫וח"ג‪/‬י"ט[ ‪ -‬שהביא לסיעתו גם את הפמ"ג ]בפתיחה‬
‫לתערובות[‪ ,‬מסקנתו שגם פחות משישית מותר לעשות כן‬
‫דהמציאות לא מוכחשת שעדיין יש טעם ]אף שהוא קלוש ‪-‬‬
‫אך אינו פגום[ של יין במים ומותר לכתחילה ]וממילא‬
‫לסברתו צריך לבער יין כזה[‪.‬‬
‫ ומסקנת הרב הכותב נר"ו שמי שרגיל כן יכול לסמוך על‬‫האג"ם ז"ל וזאת דווקא ביין מתוק ]יש בו סוכר ותבלינים[‬
‫שהאג"ם נראה שדיבר בזה‪ ,‬שהמציאות כזאת וכנ"ל וגם‬
‫נהנה מזה ורגיל בכך אך ביין יבש ‪ -‬שהוא יין ללא סוכר ‪-‬‬
‫הרי זה ממש נטל"פ וכמו שעשה בעצמו מעשה שמהל‬
‫אותו בהרבה מים ולא היה טעם לשבח במים כלל‬
‫]וממילא לא שייך בו ביעור[‪.‬‬
‫תערובת יין בעוגה‬
‫תערובת יין הקדוש בקדושת שביעית במאכל דווקא ‪-‬‬
‫וכגון שנותנין לתוך עוגה כיון שהדרך לעשות כן‪ ,‬אין זה‬
‫נקרא הפסד אלא תוספת טעם ושרי לכתחילה ‪ -‬כך הביא‬
‫שם )בתנובות שדה הנז'( בשם "חוט השני" שליט"א‪.‬‬
‫ אם כן לדידן עפ"י המשנה בשביעית ]פ"ז מ"ז[ "שביעית‬‫אוסרת כל שהוא – במינה‪ .‬ושלא במינה בנותן טעם"‪.‬‬
‫נותן טעם היינו ‪ !60‬א"כ נתינת יין הקדוש בקדושת‬
‫שביעית לתוך עוגה‪/‬שאר מאכלים כמ"ש חוט השני ‪ -‬הרי‬
‫כל שיש פחות מ‪ 60 -‬בתערובת אין צריך ביעור ]רמב"ם‪.‬‬
‫ולפי מפרשי המשנה האחרים )"משנה ראשונה"( )ה"ברטנורא"(‬
‫אף קדושת שביעית אין בה[ וביותר מ‪ 60 -‬בתערובת הרי זה‬
‫צריך ביעור בזמנו ]ערב פסח[ לכל הדיעות‪.‬‬
‫]ט"ו[‬
‫הביעור על כל הנעשה מהפרי‬
‫‪ ‬ביעור בתוצרת הפרי לכל אופניו‪:‬‬
‫כשם שיש ביעור לפירות שביעית ‪ -‬לדמי שביעית וחליפיו‪,‬‬
‫כן יש ביעור ליוצא מפרי של שביעית או לכל תוצריו כגון‬
‫שמן זית ‪ -‬מזיתים‪ .‬יין ‪ -‬מענבים‪ .‬מרקחת ]ריבה[ מכל‬
‫פרי שהוא וכן מיצים שונים‪.‬‬
‫ והחידוש בזה אעפ"י שלכתחילה אין לסחוט פרי של‬‫שביעית שלא נוהגים לסחוט אותו וכן לא להפסיד שום‬
‫פרי של שביעית שלא רגילים להפסידו באופן זה ‪ -‬והוא‬
‫עבר ועשה כן ‪ -‬הרי חיוב הביעור בתוצרת זו ‪ -‬שנעשתה‬
‫באיסור ‪ -‬לא פקע‪.‬‬
‫]לגבי סחיטת לימון של שביעית ‪ -‬לרוב הפוסקים בדורנו ‪-‬‬
‫שרי‪ .‬ולמרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל ‪ -‬אסור[ אולם אם‬
‫עבר ועיבד תרופות ומשחות שונות או ויטמינים לחיזוק‬
‫האדם ‪ -‬מיבול שביעית הראוי למאכל אדם ‪] -‬שנאמר‬
‫"לאכלה" ‪" -‬ולא למלוגמא"[ הרי פקעה קדושת שביעית‬
‫מתוצרת הזו ‪ -‬וממילא פקעה חובת ביעור מתוצרת זו‪.‬‬
‫]ספר "השמיטה"‪/‬ספר "שביתת השדה" )פי"ד הט"ו הערה ‪/(25‬ברית‬
‫עולם עמ' ע"ד‪/‬משפטי ארץ )עמ' ‪/(209‬מאמ"ר להראש"ל הגרמ"א‬
‫זצ"ל )עמ' קל"ב‪/‬תפ"ח([‪.‬‬
‫קדושה בפירות שנתבערו‬
‫האם בפירות שנתבערו‪ /‬הופקרו ‪ -‬נשארה קדושת שביעית‬
‫אחר שזכו בהם? מחלוקת היא בראשונים ובאחרונים‬
‫ז"ל‪ -‬וכדלקמן ‪:‬‬
‫‪ -‬דעת הר"ש והרא"ש ]שביעית פ"ט מ"ז[ והמאירי‬‫]תענית ו'[ ‪ -‬שאין בהם כבר קדושת שביעית אחר הביעור‪.‬‬
‫מרן הגרש"ז אויערבאך ז"ל ]מנח"ש ח"א‪/‬נ"א[ הביא‬
‫ראיה לשיטות הנ"ל המקילות ‪ -‬ולבסוף נשאר בצ"ע‪.‬‬
‫]בילקוט יוסף‪/‬שביעית )עמ' תפ"ו( כתב שנראה דעתו של‬
‫הגרשז"א ז"ל לקולא[ והרבה מן הפוסקים הבינו בדעתו‬
‫של הגרשז"א שנוטה לחומרא להלכה כמו השיטות‬
‫דלקמן‪.‬‬
‫‪ -‬דעת תוספות וריטב"א ]ע"ז ס"ב‪] [:‬פסחים נ"ב‪[:‬‬‫]קידושין נ"ו‪ [:‬מהר"י בן מלכי צדק וספר "בית רידב"ז" ‪-‬‬
‫להחמיר שיש בזה עדיין קדושת שביעית‪.‬‬
‫ כן היא הכרעת החזון‪-‬איש זצ"ל להמשיך לנהוג בו‬‫קדושה וכ"פ הגרש"ז אויערבאך ז"ל במנחת שלמה‬
‫ובספרו "מעדני ארץ" וכ"כ בספר "השמיטה" להגרי"ם‬
‫טיקוצ'ינסקי ז"ל‪ .‬וכן פוסק להחמיר מרן הראש"ל‬
‫הגר"ע יוסף זצ"ל ‪ /‬וכ"ד הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל ‪/‬‬
‫ויבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף ומו"ר הגר"א חפוטא‬
‫והרש"ז רווח שליט"א‪.‬‬
‫ והכרעת מרן הראש"ל והגרע"י יוסף זצ"ל כך ‪ -‬היינו‬‫לחומרא שאם אין לו יין אחר אוֹ ָכּל צריכותא אחרת‪.‬‬
‫לענין דינא‪ -‬אפשר להקל דשביעית בזמן הזה דרבנן‬
‫שמותר לשפוך ממנו כשאומר סדר הט"ז שפיכות ועשרת‬
‫המכות שבסדר ההגדה ‪ -‬בליל פסח‪.‬‬
‫רעיון נפלא מבעל "ערוך השולחן" ז"ל בעניין "ביעור פירות שביעית"‬
‫"אל ייפלא בעיניך אחרי דמבערין את הכל‪ ,‬מה יאכלו עד הגידול החדש של השנה השמינית? דבאמת הביעור אינו‬
‫אלא על פרי אילנות שגדלין מאליהן שזהו מותרות ולא הכרחיות‪ ,‬אבל תבואות וזרעונים היו להם מוכנים משנה‬
‫השישית כדכתיב "וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלֹש שנים" ובאלו אין שום קדושה‬
‫דאינם של שביעית‪ .‬וגם ירקות הגדילות מאליהן היה להם אותן שאינם בכלל ספיחים שנאסרו‪ .‬אך נראה דאלו בכלל‬
‫"ביעור" הם כיון שנתגדלו בשביעית‪ .‬אך גם בזה אין הכרח גמור‪ .‬וגם היה להם ירקות כבושים משנה השישית‪.‬‬
‫ובעלי חיים כמו דגים בשר וחלב וחמאה ודאי דאינם שייכים לשביעית ונמצא דהכרחיות היה להם תמיד ואין‬
‫הביעור מעכב את ההכרחיות לחיי האדם"‪.‬‬
‫]ערוך השולחן העתיד ‪) -‬הל' שמיטה ויובל פכ"ז ה"ט( ‪ -‬להגאון רבי יחיאל‪-‬מיכל הלוי אפשטיין ז"ל[‪.‬‬
‫]ט"ז[‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫שער ג'‬
‫תוספת כללים ויסודות בביעור‪/‬תשובת מרן פאה"ד בעניין יין לארבע כוסות‬
‫חובת הביעור‬
‫"ממונא" או "איסורא"?‬
‫משמעות הבנת הפוסקים שחובת הביעור היא מדין‬
‫חובת‪-‬ממון )ולא איסורא(‪:‬‬
‫‪ .‬הנה מדברי המנחת‪-‬חינוך שהובאו לעיל‪ -‬משמע כוונתו‬‫שזה חובת ממונא‪ .‬וכן משמע מהמבי"ט )שו"ת ח"א סי'‬
‫של"ו( בשם ר"ש הזקן‪ ,‬שפירות עכו"ם גם למחייבים‬
‫קדושת‪-‬שביעית פטורים מביעור‪ ,‬שיכול לומר "אנא קא‪-‬‬
‫אתינא מכח גברא )נכרי( דלא מצית לאשתעויי דינא‬
‫בהדיה" וטענה זו שייכא רק בדין ממון שיכול לפטור‬
‫עצמו מלתת‪ -‬טעם זה‪ ,‬אבל באיסור לא שייך לומר כן‪.‬‬
‫]כ"כ בס' השמיטה כהלכתה )פ"ג הערה כ"א( והביאו‬
‫משנת יוסף )ליברמן( )ח"ג סי' ל"ו עמ' קפ"ד( וגם‬
‫בתשובת הב"י באבקת רוכל )סי' כ"ג( בשם המבי"ט ‪-‬‬
‫הובאה לשון זו הנז"ל‪ .‬וגם במנחת שלמה )אויערבאך(‬
‫]ח"ג )סי' קל"ב אות י"ג([ כתב שפירות אחר הביעור הם‬
‫ממון שלו‪.‬‬
‫ בספר "אפיקי ים" ו"שמיטה כהלכה" כתבו דלמבי"ט‬‫ובנו המהרי"ט ז"ל דנים את ביעור פירות השביעית כספק‬
‫ממונא ולא כאיסורא )וכמ"ש לעיל(‪.‬‬
‫והגר"פ שיינברג זצ"ל ]הובאו דבריו בספר "הר המור"‬
‫)ענף ד' ‪ -‬עמ' קצ"ט([ העיר )בתוך דבריו שם( שיש מקום‬
‫לפקפק בזה שאפילו אם אמר שזה ממונא מכל מקום‬
‫שביעית מיקרי "איסורא"!‬
‫‪ .‬ואחת הנפק"מ בזה ‪ -‬כתב המשנת יוסף )ח"ג‪/‬ל"ו(‬‫בפירות שזמן ביעורם מסופק אצלנו‪ -‬א"כ שביעור הוא‬
‫חובת ממון ‪ -‬הרי חיוב ביעורו חל רק כשאין ספק ‪ -‬שכבר‬
‫כלה לחיה מן השדה לגמרי ‪ -‬בסוף תקופת הספק‪.‬‬
‫וטעמא‪ -‬כ"ז שיש ספק‪ -‬אין חייב לבער דמצי אמר‬
‫דמספק "לא מצית לאשתעויי דינא בהדיה"‪.‬‬
‫הביעור "חפצא" או "גברא"‬
‫"הצפנת פענח" )הל' יו"ט( חוקר בדין הביעור אי הוי‬
‫"חפצא" או "גברא"? הוא מפרש את התוספות )בפסחים‬
‫נב‪ (.‬עפ"י זה ותולה חקירתו במחלוקת דין "כלה לחיה" ‪-‬‬
‫באופן שפירות שביעית כלו מן השדה ונשארו עדיין ממין‬
‫זה פירות שישית בשדה‪ -‬האם נחשב "כלה" או לא? דאי‬
‫הוי הדין בפירות )חפצא( הרי הפירות לא כלו‪ .‬ואם זה דין‬
‫ב"גברא"‪ -‬לגבי הגברא רק פירות שביעית הן הקובעים‬
‫וחשיב "כלה"‪) .‬שיעורי שביעית סי' כ"ד(‪.‬‬
‫הביעור "אפקעתא דמלכא"‬
‫כך מצאתי שכתב מפורש הגר"ח קנייבסקי שליט"א‬
‫בס' דרך אמונה )עמ' ‪) (292‬סקי"ז( אליבא דשיטת‬
‫הרמב"ן שביעור ‪ -‬הוא הפקר וז"ל שם‪ :‬וכשהגיע זמן‬
‫הביעור הוי הפירות הפקר אף אם הבעלים אינן מפקירין‪.‬‬
‫]וזאת עפ"י פסקי החזו"א )סי' ט"ו סקי"ב([‪.‬‬
‫]זאת ללא קשר לפסק הלכה שמובא שם בדרך אמונה‬
‫בהמשך‪ :‬אם לא ביער היינו שלא הפקיר שעה אחת ‪-‬‬
‫נאסרין הפירות באכילה וכו' כמ"ש לעיל עמ' י"א[‪.‬‬
‫הרי שעיקר החידוש שהביעור הוא אפקעתא דמלכא ‪-‬‬
‫בזמן חלות חיוב הביעור‪ -‬משא"כ אח"כ ‪ -‬כבר נאסרו‪.‬‬
‫תשובת מרן הראש"ל פאה"ד והדרו –‬
‫רבינו עובדיה יוסף זצ"ל‬
‫בדין לצאת ידי חובת "ארבע כוסות"‬
‫ביין של שביעית ]שביעורו ערב פסח )תשע"ו([‬
‫תשובה ארוכה ומנומקת ערך מרן הראש"ל הגר"ע יוסף‬
‫זצ"ל ]חזון עובדיה ח"א סי' ח'[‪ :‬עפ"י ירושלמי ]ריש‬
‫ערבי פסחים[ שם שאלו‪ :‬מהו לצאת ארבע כוסות ביין של‬
‫שביעית? תני רבי הושעיא‪ :‬יוצאים ביין של שביעית‪.‬‬
‫ולהלן הנימוקים והטענות והצדדים להחמיר או להקל‬
‫בדין זה בקצרה מהתשובה הנ"ל‪:‬‬
‫א‪] .‬עפ"י קרבן העדה[ שביין של שביעית לא קרינן ביה‬
‫"לכם"‪ .‬ומשמע דבעינן "לכם" ב‪ -‬ד' כוסות כמו במצה או‬
‫לא בעינן‪ .‬והאם פירות שביעית חשיב "לכם"?‬
‫ב‪ .‬ספק עפ"י הירושלמי אי "שתיה" בכלל "אכילה" או‬
‫לא – ורחמנא אמר בשביעית "לאכלה ולא לשתיה"!‬
‫ג‪ .‬מפרש שהספק בירושלמי דאין יוצאין )בהווה‪-‬‬
‫אמינא(מטעם שאין עושין מצוות חבילות חבילות ]מצוה‬
‫באכילת פירו"ש ומצוות ד' כוסות[‪.‬‬
‫ד‪ .‬כשהגיע זמן ביעור היין ואסור ליהנות ממנו – שמא‬
‫לצורך מצות ד' כוסות‪ -‬מותר‪ -‬דמצוות לאו ליהנות‬
‫ניתנו‪ .‬והספק כאן האם במצוות שיש בהן גם הנאה לגוף‬
‫אמרינן מצוות לאו ליהנות ניתנו?‬
‫ה‪ .‬אולי הספק בירושלמי‪ :‬האם גם לגבי מצוה גזרו חז"ל‬
‫לאוסרו אחר זמן הביעור?‬
‫ו‪ .‬שמא הספק בירושלמי ‪ -‬כיון שחייב ב‪ -‬ד' כוסות וזהו‬
‫חובו ‪ -‬אולי הוי כפורע חובו מפירות שביעית דאסור‬
‫ובמצוה דרבנן פשוט דלא חשיב כפורע חובו?‬
‫ז‪ .‬נאמר בתורה‪" :‬והיתה שבת הארץ לכם לאכלה"‬
‫וביו"ט אמרינן "לכם‪-‬ולא לגבוה" ונדרים ונדבות לא‬
‫קרבים ביו"ט ‪ -‬וכהנים זוכים משולחן גבוה‪ .‬א"כ יש‬
‫לומר שאסור להשתמש ביין של שביעית ]לדבר מצוה[‬
‫ל‪ -‬ד' כוסות דכתיב "לכם" ולא "לגבוה"? אלא דלא‬
‫דרשינן "לכם ולא לגבוה" לעניין שביעית‪.‬‬
‫* בסוף התשובה ]חזון‪-‬עובדיה )ח"א סי' ח'([ סיים מרן‬
‫הראש"ל ‪" :‬הנה ערכתי שולחן דברי המפרשים כוונת‬
‫הירושלמי בזה והבוחר יבחר"‪.‬‬
‫* ובחזון עובדיה ]ח"ב[ פסק ]לקולא[‪ :‬יוצאים ביין של‬
‫שביעית אם לא הגיע שעת ביעורם שבדרך כלל אוכלים‬
‫בענבים וביין עד הפסח‪ .‬וכן הביאו בניו הרבנים שליט"א‬
‫הראש"ל הגרי"צ יוסף והגר"ד יוסף בפסקיהם‪) .‬ראה‬
‫לקמן עמ' י"ט(‬
‫הפסוקים שהתורה רמזה בהם על ה"ביעור"‬
‫]ויקרא כ"ה‪ -‬ו'‪,‬ז'[ "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה‪ .‬לך‬
‫ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך‪.‬‬
‫ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה‬
‫לאכול" ‪-‬‬
‫הרי כאן נרמזו שבעה )‪ (7‬הנהנים מן ההפקר של‬
‫שביעית‪ :‬לך‪ .‬ולעבדך‪ .‬ולאמתך‪ .‬ולשכירך‪ .‬ולתושבך‪.‬‬
‫ולבהמתך‪ .‬ולחיה‪.‬‬
‫]רבינו אלעזר מגרמייזא ז"ל בעל ספר "הרוקח" )ס' הר המור([‪.‬‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫שער ג'‬
‫חקירה‬
‫מדוע לא נתקנה ברכה על ביעור פירות שביעית?‬
‫בהיותי עוסק בהאי סוגיא דביעור פירות שביעית‪ ,‬לקוט"י‪,‬‬
‫בת"ר‪ ,‬לקוט"י‪ ,‬ולא מצאתי בברותי מאן דעסק בהאי ומאן‬
‫דנת"ן טעמ"א‪ ,‬אמאי לא תיקנו ברכה על ביעור פירות‬
‫שביעית? וכן נשאלתי בזמנו במוצאי שביעית הקודמת‬
‫]בפסח תשס"ב )בשיעור ברבים([ ובס"ד אעלה במקום זה‬
‫כמה אפשרויות ליתן טעם בדבר לענ"ד עפ"י מ"ש ראשונים‬
‫ואחרונים בעניין תיקון הברכות למצוות מסויימות ע"י‬
‫חז"ל ‪ -‬אך קודם לכן אקדים כאן בס"ד ‪ 2‬הערות נחוצות‪:‬‬
‫א( אין לתלות הדבר בגדר חובת המצוה דהיינו אי‬
‫דאורייתא ‪ -‬היה ראוי לתקן ואי דרבנן ‪ -‬לא ]והיינו דלרמב"ן‬
‫וסיעתיה דהוי ביעור פירות שביעית דרבנן[ דהא כמה וכמה‬
‫מצוות דרבנן תקנו עליהם חכמים ברכות שונות וכג' על‬
‫הדלקת נר שבת‪/‬חנוכה וכד' ובמיוחד דאתינן לרוב‬
‫הפוסקים שס"ל דהוי ביעור פירות שביעית מן התורה ]ראה‬
‫לעיל בסוגיא זו )עמ' ג'([‪.‬‬
‫א"כ כ"ש דהיה ראוי לתקן ברכה על מצוה כזו מן התורה‬
‫]אעפ"י שעתה "שביעית דרבנן" הכוונה לזמן שנהג מה"ת[!‬
‫ב( אין לשלול תיקון ברכה ל"ביעור פירות שביעית" גם אי‪-‬‬
‫נימא דהלכה כהרמב"ם ]ואין הלכה כן ברוב הפוסקים[‬
‫דס"ל דביעור הוי השמדה‪ ,‬כילוי ואיבוד מן העולם‪ ,‬דהא‬
‫תיקנו ברכה "על ביעור חמץ" ‪ -‬ואעפ"י שאנו מברכים כבר‬
‫מלילה קודם ]אור לי"ד[ ושם תיקנו ברכה זו ‪ -‬ולא בביעור‬
‫עצמו ‪ -‬זה אינו‪ ,‬דהא הבדיקה היא צורך הביעור ותחילתו‬
‫במעשה הבדיקה והמשכו וסיומו בשריפת חמץ!‬
‫ובמיוחד דעוד ישנה דיעה באחרונים ]מהרש"א ח"א‬
‫דברכות נ"ז‪ [:‬שאף העוקר עבודה זרה בארץ ישראל מברך‪:‬‬
‫"ברוך ‪ ...‬אקב"ו לעקור עבודה זרה מארצנו"‪.‬‬
‫= ומכאן לטעמים‪ ,‬לענ"ד אם אפשר ובעיני ה' יוכשר ‪ -‬מדוע‬
‫לא תיקנו ברכה על ביעור פירות שביעית ]צדדי הלימוד כאן‬
‫והסברות ‪ -‬הן ברובן עפ"י נקודות ציון חשובות‬
‫באנציקלופדיה תלמודית כרך ד' ערך "ברכת המצוות"[‪:‬‬
‫** מצד "מצוה שאין בה מעשה" ‪ -‬שלא תיקנו עליה ברכה‬
‫בשום מקום וכגון השמטת כספים וקרקעות בשביעית‬
‫וקביעת חדשים ]בזמנינו[ ]ואין להקשות מספירת העומר ‪-‬‬
‫שעיקר מצוותה היינו בפה[‪.‬‬
‫וא"כ ה"ה בנד"ד שבביעור פירות שביעית מגלה דעתו‬
‫שמפקיר הפירות ]היין[ ]וכן נהגינן כהרמב"ן ורוב‬
‫הראשונים ואחרונים[ בפני ג' אוהבים "אחינו בית ישראל‬
‫כל הרוצה ליטול יבא ויטול" ‪ -‬וזה אפילו לדעת רוב‬
‫הפוסקים דס"ל שצריך להוציא הפירות מביתו‪/‬מרשותו ‪-‬‬
‫אך כל זמן שלא אמר נוסח הנ"ל אינו הפקר‪ ,‬הרי זו מצוה‬
‫שאין בה מעשה כנלע"ד ]וכ"ש למרן הראש"ל הגרע"י זצ"ל‬
‫‪/‬ובנו יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ושכן מנהג‬
‫ירושלים כמהר"ם בן חביב דאין מוציא הפירות מרשותו‬
‫כלל רק מכריז בפני ג' דאין כאן מעשה כלל בפועל[ ובמיוחד‬
‫שתיקנו לומר נוסח הנ"ל בפני ג' דשניים נחשבים כעדים‬
‫ואחד "זוכה" ]ראוי להיות זוכה ‪ -‬גם אם לא לוקח משם[‬
‫וזו מסירת דברים בלבד‪ ,‬א"כ אין כאן מעשה בפועל לכו"ע‪.‬‬
‫וכן נראה דבעניין ביעור פירות שביעית ‪ -‬דנקטינן דהוא‬
‫הפקר ונלמד בתוספתא דשביעית ]כנזכר בראש הקונטריס[‬
‫והירושלמי הנ"ל דצריך לומר נוסח זה ממש ‪ -‬אמירה בפה‬
‫ולא סגי לתלמודים הנ"ל במחשבה בלבד וכמו שמצינו בדיני‬
‫הפקר מטע‪/‬שדה של שביעית בשמיטה עצמה שנחלקו‬
‫הפוסקים בדורנו אם צריך שיפקיר בפה‪ ,‬ובפני ג' אנשים‬
‫כבכל הפקר ]ד' האג"ם פיינשטיין והגרש"ז אויערבאך ז"ל[ ]ואעפ"י‬
‫שבני אשכנז נהגו כהמבי"ט דאפקעתא דמלכא הוא ממילא[ או‬
‫שאין צריך להפקיר בפיו ‪ -‬אלא סגי שינהג מנהג הפקר‬
‫בשדהו ]שלא ינעול וכד'[ ]וזו דעת הגרב"צ אבא שאול ז"ל‪/‬וכ"ד‬
‫]י"ז[‬
‫הרש"ז רווח שליט"א[ ‪ -‬משא"כ הכא לדין ביעור פירות‬
‫שביעית הצריכו אמירה בפה ממש ‪ -‬ולא הוי מעשה כלל‪.‬‬
‫ וגם אי נימא דהביעור לפי הרמב"ם הוי כילוי מן העולם ‪-‬‬‫והוי מעשה ממש וכמו בביעור חמץ ‪ -‬ותיקנו ברכה בכל‬
‫זאת? ונלע"ד דשמא מחמת המחלוקת מהו ביעור ‪ -‬ושמא‬
‫אולי "הפקר" כשיטת הרמב"ן זו כוונת התורה ובהפקר אין‬
‫מעשה אז קי"ל סב"ל‪ .‬ולא תיקנו ברכה כלל לכך‪.‬‬
‫ וגם אי נימא דהפקר אפשר ‪ -‬שיהיה בליבו בלבד בלא‬‫אמירת נוסח הנ"ל ]שמצינו שכן תיקנו לאומרו[ הרי זה‬
‫דברים שבלב וכל מצוה שהיא בלב ‪ -‬לא תיקנו ברכה וכמו‬
‫שלא תיקנו ברכה על "ביטול חמץ" דעיקר הביטול הוא בלב‬
‫]וזה גם סיוע למ"ד שזבה שסופרת )בלב( אינה מברכת[‪.‬‬
‫** ביעור פירות שביעית ‪ -‬דקיימא לן דהוי הפקר ‪ -‬היא‬
‫מצוה התלויה גם בדעת אחרים ]מעיד בפני ‪ - 2‬והשלישי בגדר‬
‫"זוכה"[ וכל מצוה התלויה ב‪-‬דעת אחרים אין מברכים עליה‬
‫ וכגון שאמרו כן במצות הצדקה והלוואה לעני ושאר‬‫מתנות עניים והרי כשתיקנה התורה "ביעור פירות שביעית"‬
‫הרי העיקר ניתקן שיזכו בה גם עניים וכמו שהובא בטעמי‬
‫המצוה לעיל שכוונת התורה שיד כל אדם תהיה שווה‬
‫בפירות שביעית ואף שגם בעל‪-‬הבית זוכה מן ההפקר שוב ‪-‬‬
‫הרי העיקר נתקן שאדם יפקיר כדי שבאופן מסויים יכול כל‬
‫אדם לזכות בפירות אלו ‪ -‬אם כן זה נקרא תלוי גם בדעת‬
‫אחרים ועל כגון זה לא תקנו ברכה ]עפ"י השל"ה[‪.‬‬
‫** דבר נוסף ‪ -‬ביעור פירות שביעית ‪ -‬כמו ביעור מעשרות‪.‬‬
‫ובביעור מעשרות לא תיקנו ברכה כלל נלע"ד ג"כ מכמה‬
‫טעמים שהזכרנו ‪ -‬שחלק מהדברים שמבער‪-‬מפקיר ‪ -‬וזה‬
‫תלוי באחרים וכמו שאומר הכתוב שם ]דברים כ"ו[ "בערתי‬
‫הקודש מן הבית" ‪ -‬וסמיך ליה "וגם נתתיו ללוי ולגר‬
‫וליתום ולאלמנה"‪ .‬וגם מטעם שמצות הביעור ‪ -‬כדלקמן –‬
‫היא טפילה למצות הוידוי וכלולה בתוכה לכן גם לא מנו‬
‫אותה כמצוה בפני עצמה ]מנח"ח‪ .‬משפטי כהן להראי"ה קוק‬
‫ז"ל[‪.‬‬
‫** ביעור פירות שביעית היא מצוה מן התורה לרוב‬
‫הפוסקים אך כיון שהיא כלולה במצוה הכללית של מצות‬
‫השביעית – שלכן גם רוב מוני המצוות ]מלבד הבה"ג[ לא‬
‫מנו אותה כמצוה בפני עצמה – אם כן היא נחשבת כטפילה‬
‫למצות השביעית )ושו"ר שכ"כ הגר"ח קנייבסקי שליט"א‬
‫בס' דרך אמונה עמ' ‪ 190‬והבאנוהו בעמ' ג'( וכלל הידוע הוא‬
‫שמצוה הטפילה למצוה אחרת אין מברכין עליה ]כמו‬
‫בירושלמי פסחים סברת רבי ישמעאל שברכת אכילת הפסח‬
‫פוטרת ברכת הזבח )חגיגה([ ]וכן למ"ד חרוסת מצוה בפ"ע‬
‫וטפילה היא למרור[ ]עפ"י הרמב"ן ספר המצוות )שרש י"ב(‬
‫ותשובות ר"י בן פלת באבודרהם[‪.‬‬
‫ואמנם שעל מצות השביעית אין לנו ברכה כלל ומאי טפילה‬
‫איכא הכא? אך נלע"ד דל"ק‪ :‬א‪ .‬דעל צד שהיו מתקנים‬
‫ברכה כלשהיא ‪ -‬הרי ביעור פירות שביעית טפילה לה‪.‬‬
‫ב‪ .‬סוף סוף כל טפל לעיקר אינו בגדר העיקר כלל‪.‬‬
‫** דבר נוסף ‪ -‬הרי להרמב"ן שס"ל שביעור הוא הפקר וכ"ד‬
‫רוב הראשונים והאחרונים ‪ -‬הוא עצמו כ' ]בפרשת "בהר"[‬
‫בלשון זו "ואולי אפילו הביעור כולו חומרא מדברי סופרים"‬
‫]ומצאו אסמכתא בתורה כדוגמת הפסוק "ולבהמתך‬
‫ולחיה" וגו'[ א"כ על חומרא דרבנן ‪ -‬ולא מצוה גמורה דרבנן‬
‫ וכמו מנהג ‪ -‬אפילו מנהג נביאים ]כערבה ‪ -‬הלל בר"ח למ"ד[ ‪-‬‬‫על זה לא מתקנים ברכה‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫]י"ח[‬
‫שנת השבע ח"ב‬
‫שער ג'‬
‫תקציר דיני "ביעור פירות שביעית" בעיקרי העניינים שנזכרו בקובץ זה – שער ג'‬
‫ובהתייחס לביעור "יין של שביעית" – שזמנו ערב פסח דשמינית ]תשע"ו[‬
‫הלכה למעשה‬
‫‪ ‬ערב פסח תשע"ו ‪ -‬הוא זמן "ביעור פירות‬
‫שביעית" ‪ -‬לענין יין הקדוש בקדושת שביעית‪.‬‬
‫‪ ‬מ‪-‬ג' פסוקים בתורה למדו חז"ל דין "ביעור‬
‫פירות שביעית" ]ולבהמתך ולחיה אשר בארצך" וגו'‬
‫"מן השדה תאכלו את תבואתה" )ויקרא כ"ה(‬
‫"והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך" )שמות‬
‫כ"ג([‪.‬‬
‫‪ ‬לרוב הראשונים "ביעור" זה הוי דאורייתא‪.‬‬
‫וגם נשים חייבות בזה‪.‬‬
‫‪ ‬קיימא לן להלכה ד"ביעור" היינו הפקר‬
‫]רמב"ן ורוב ככל הראשונים והאחרונים[ ]דעת מרן‬
‫הגרב"צ אבא שאול ז"ל דהוי כילוי‪/‬איבוד‪/‬השמדה כדעת‬
‫הרמב"ם‪ .‬ואם אינו ידוע מאיזה כרם הגיע יין זה יכול‬
‫לנהוג בזה "הפקר" גם לדעתו בהפסד מרובה[‪] .‬דיעה‬
‫שלישית ‪ -‬הראב"ד‪ ,‬ממזגת בין ‪ 2‬שיטות אלו ‪ -‬ואכמ"ל‪-‬‬
‫ראה עמ' ד'[ ]ועי"ש ש‪ 2-‬מהפוסקים החשיבו שיטות‬
‫רש"י‪/‬ריטב"א כשיטה רביעית‪ -‬כ"א לעצמו[‪.‬‬
‫‪ ‬כל דין "ביעור" ‪ -‬הפקר‪ ,‬היינו אחר שמפריש‬
‫לעצמו יין ‪ -‬מיץ ענבים הקדוש בקדושת שביעית‪,‬‬
‫כמות המספקת לו ולבני ביתו ל‪-‬ג' סעודות שרגיל‬
‫לשתות בהן יין ]ובליל הסדר שיעור ל‪ 4-‬כוסות יין ‪ -‬לו‬
‫ולבני ביתו נכללים בזה[ ]ופסק מרן הגרב"צ אבא שאול‬
‫ז"ל שישייר ג' רביעיות יין )‪ 243‬סמ"ק=‪ 81 X 3‬סמ"ק(‬
‫לכל אחד מבני ביתו וזה נחשב ל"מזון ג' סעודות" שאינו‬
‫חייב בביעור[‪.‬‬
‫‪ ‬אכן‪ ,‬אם בידו כמות המספקת רק לליל הסדר‬
‫ לו ולבני משפחתו ‪ -‬אין חיוב הפקר כלל‪.‬‬‫‪ ‬אחר הביעור ‪ -‬היין נשאר בקדושת שביעית‪.‬‬
‫ואפשר לצאת י"ח ‪ 4‬כוסות ביין של שביעית אך‬
‫לכתחילה לא ישפוך ממנו לאמירת ההגדה "דם‬
‫ואש" וכו' ועשרת המכות‪ .‬וכן לא יכבה בו את נר‬
‫ההבדלה במוצ"ש ]כל השנה[‪ .‬ויש מתירים בדיעבד‪.‬‬
‫ויש מתירים במוצ"ש לנהוג ביין זה כהרגלו בכל‬
‫השנים ]מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל[‪.‬‬
‫‪ ‬מי ששכח ולא ביער בערב פסח ‪ -‬יכול להפקיר‬
‫בליל הסדר ]מורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א‪-‬‬
‫ילקו"י שביעית עמ' תפ"ג[‪.‬‬
‫וכן אם שכח ‪ -‬יכול לבער עד שביעי של פסח‪.‬‬
‫‪ ‬מי שלא ביער במזיד אחר הפסח ‪ -‬נאסר היין‬
‫וצריך לאבדו‪ .‬אך אם שגג או נאנס ‪ -‬יפקיר גם‬
‫אחר הפסח כשנזכר או כשנודע לו‪.‬‬
‫‪ ‬יין של אוצר בית דין ‪ -‬יין זה הקדוש בקדושת‬
‫שביעית כשנמצא בזמן הביעור ]ערב פסח[ באוצר‬
‫בית הדין ‪ -‬לרוב הפוסקים אין צורך בזה כלל‬
‫לבערו והקונה אח"כ אין צריך לבערו‪ .‬אך אם‬
‫קנה קודם זמן הביעור – כמצוי בהרבה בתים‬
‫כיום יין של אוצר בית דין להרבה פוסקים‬
‫בדורנו צריך לבערו וכדלקמן‪ .‬ובילקוט יוסף‬
‫שביעית ]עמ' תל"ה[ הקיל שלא חייב לבערו‬
‫"והרוצה להחמיר ‪ -‬יפקיר" ]כך אמר הראש"ל‬
‫הגרי"צ יוסף שליט"א )בעל פה( בשיעור שמסר ב"יחוה‬
‫דעת" באדר תשס"ב[‪.‬‬
‫‪ ‬אופן ההפקר ‪ -‬ליין של שביעית ]היותר מ‪-‬ג'‬
‫רביעיות לכל אחד מבני ביתו[‪:‬‬
‫ בערב פסח תשע"ו ‪ -‬אומר בפני ג' אנשים ]ולא‬‫נשים ושלא יהיו ‪ 2‬מקרוביו )עדים( ואחד "זוכה" )יכול‬
‫קרוב או קטן שאינם סמוכים על שולחנו( וכן יכול שיהיו‬
‫מאוהביו שיודע בהם שלא יקחו אחר ההפקר ‪] -‬עדיף‬
‫שיאמר ג' פעמים )אמנם להלכה סגי באמירה בפעם אחת‬
‫בלבד([ "אחינו בני ישראל כל מי שצריך ליטול יבא‬
‫ויטול" ויכול אח"כ לזכות בזה חזרה ולהכניסם‬
‫לביתו‪.‬‬
‫ לדעת הרבה פוסקים לכתחילה ראוי להוציא‬‫היין מרשותו ]ואם חדר מדרגות נעול‪/‬שמור ‪ -‬יש‬
‫להוציאו מחוץ לבניין[‪ .‬ודעת מרן הראש"ל הגר"ע‬
‫יוסף זצ"ל אין צורך להוציא מרשותו ‪ -‬רק יפקיר‬
‫בפני שלשה‪.‬‬
‫ יין של ענבי גויים או מ"היתר מכירה" אין‬‫צורך בביעור ]למנהג הספרדים ‪ -‬ש"היתר מכירה"‬
‫נחשב יבול נכרי[‪.‬‬
‫שער ג'‬
‫ביעור פירות שביעית – ב"יין של שביעית"‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫]י"ט[‬
‫לקט הלכות ביעור "יין של שביעית" – לערב פסח תשע"ו‬
‫עפ"י פסקי מרן הראש"ל מופת הדור רבינו עובדיה יוסף זצ"ל‬
‫]כפי שדן מרן בספריו חזון עובדיה מאור ישראל והליכות עולם – וכפי שהביאוהו בניו הגאונים הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א‬
‫)בספר "ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" )פכ"א( והגר"ד יוסף שליט"א )בקיצור דיני ביעור ביין של שביעית( )ערב פסח תשנ"ה([‬
‫]חלק ניכר מהפסקים‪ ,‬המקורות והטעמים לכך – הובאו בגוף הקונטרס לעיל )שער ג'([‬
‫‪ ‬בשנה השמינית ]כגון בשנת תשע"ו[ יש לקיים‬
‫מצות "ביעור" ביין הקדוש בקדושת שביעית ]כגון‬
‫שנקנה משליחי אוצר בית דין[ ]והבאנו לעיל שסברת מרן‬
‫שליט"א ביין של אוצר בי"ד שאין חובה לבערו אפילו‬
‫נקנה קודם זמן הביעור[‪ .‬וכ"ש שחובה לבער יין‬
‫מענבי שביעית בבתים הפרטיים ‪ -‬באופן פרטי‪.‬‬
‫)וראה כאן בהלכה אחרונה(‪.‬‬
‫‪ ‬הזמן לקיים מצות ביעור של שביעית – הוא‬
‫ערב פסח של שמינית )כג' תשע"ו(‪.‬‬
‫‪ ‬אם נזכר שלא הפקיר היין עד כניסת החג‬
‫מותר להפקירו בליל הסדר‪] .‬זה עפ"י המאירי )שבת‬
‫קכ"ז( ושו"ת עבודת הגרשוני ומחנה אפרים‪ .‬וכ"מ‬
‫מהריטב"א כת"י שכדי להינצל מאיסור‪ -‬מותר להפקיר‬
‫בשבת וה"ה הכא ודלא כהרמב"ן האוסר אף באופן זה‪.‬‬
‫ופסקינן כהמאירי‪ .‬ומוכח ברא"ש )ב"מ‪/‬פ"א‪/‬כ"ב( דיכול‬
‫גם להקל לזכות בזה אח"כ[‪.‬‬
‫‪ ‬גם מי ששכח להפקיר – יכול להפקירו עד‬
‫שביעי של פסח‪.‬‬
‫‪ ‬אופן הביעור – ע"י שיפקיר היין בפני ג'‬
‫אנשים ולא נשים‪ .‬והשלשה‪ -‬מדין ‪ 2‬עדים‪ -‬ואחד‬
‫"זוכה"‪] .‬לכן ראוי שלא יהיו ה‪ 2-‬מקרוביו אך הזוכה‬
‫יכול להיות קרוב‪/‬קטן שאינם סמוכים על שולחנו[‪ .‬וה‪2-‬‬
‫הם בתורת עדים ]ונשים פסולות לעדות[‪ .‬ולאחר מכן‬
‫רשאי לזכות בו ולשתותו‪.‬‬
‫‪ ‬ואין צריך להוציאו מרשותו לרשות הרבים‬
‫ודי בכך שיודיע שמפקירו בפני שלשה‪.‬‬
‫‪ ‬ואין לקיים מצות "ביעור" ע"י שישפוך היין‬
‫ויבערנו מן העולם‪.‬‬
‫‪ ‬טוב להחמיר שאחר שהפקיר היין יאמר‬
‫בפירוש שאינו מתכוין לזכות בו עד שיעבור‬
‫הפסח‪ .‬ומ"מ מעיקר הדין רשאי לזכות בו זמן‬
‫קצר אחר ההפקר‪.‬‬
‫‪ ‬עבר הפסח כולו ולא הפקיר היין ‪ -‬במזיד ‪-‬‬
‫נאסר היין ואין לו תקנה ע"י הפקר וצריך לשפוך‬
‫אותו ולאבדו מן העולם‪.‬‬
‫‪ ‬אכן אם שגג או נאנס ‪ -‬לא נאסר ויכול‬
‫להפקיר גם אחר הפסח ‪ -‬והיין מותר בשתיה‪.‬‬
‫‪ ‬אחר שהפקיר היין כדת‪ ,‬בערב פסח‪ ,‬מותר‬
‫לשתותו בין שתיה של מצוה ובין שתיה של‬
‫רשות‪.‬‬
‫‪ ‬ויוצאים ידי חובת מצוות קידוש ]כל השנה[‬
‫ומצות ד' כוסות של פסח ביין של שביעית ]תקציר‬
‫הספיקות והצדדין בעמוד הקודם[ אם לא הגיע שעת‬
‫ביעורם שבד"כ אוכלים בענבים עד הביעור‪.‬‬
‫וכשאין לו יין אחר אפשר להקל בזה ]עפ"י‬
‫ה"תקלין וחדתין" שאף שלא ביער יכול לקיים בזה ד'‬
‫כוסות דמצוות לאו ליהנות ניתנו והיינו כשיטת‬
‫הרשב"א‪ .‬אך לריטב"א‪ ,‬ר"ן ומרן שו"ע דנהנה בע"כ‬
‫ופסיק רישיה ‪ -‬לא יצא ידי חובה! אמנם עפ"י כמה‬
‫אחרונים שס"ל שכדי לקיים מצוה ‪ -‬והביעור דרבנן ‪ -‬לא‬
‫הצריכו רבנן לבערו ואם יפקירו בערב פסח ואח"כ שותה‬
‫‪ 4‬כוסות אין לחוש יותר דהוי ס"ס להקל‪ :‬שמא הביעור‬
‫הוא בפני ג' ‪ -‬ולא כילוי‪ .‬וא"ת ביעור ממש שמא הלכה‬
‫כרשב"א דלצורך מצוה אין צורך בביעור ‪ -‬דמצוות לאו‬
‫ליהנות ניתנו וא"ת לא ‪ -‬שמא הלכה כהפני משה שלצורך‬
‫מצוה אין צורך בביעור כלל[‪.‬‬
‫‪ ‬יין של שביעית שהפקירו בערב פסח נכון‬
‫להחמיר לשמור בו קדושת שביעית ולא‬
‫להשתמש בו לצורך כיבוי נר הבדלה או לשפוך‬
‫ממנו בליל הסדר בשעת ההגדה כשאומרים‬
‫עשרת המכות ומ"מ אם אין לו יין אחר מותר‬
‫לשפוך ממנו בקריאת הקטע הנ"ל ]מחלוקת‬
‫ראשונים ואחרונים בענין אם יש בו עדיין קדושה – ראה‬
‫בעמ' ט"ו[‪.‬‬
‫‪ ‬יין של שביעית שנעשה מענבים שגדלו בקרקע‬
‫של גוי אינו חייב בביעור כלל‪ .‬ואדרבה אין הדבר‬
‫ראוי כלל להחמיר ולבערו אפילו ע"י הפקר‪.‬‬
‫וה"ה ליין של "היתר מכירה" ‪ -‬שאין בו קדושת‬
‫שביעית כלל ואין לקיים בו מצוות‬
‫יך ַר ֲח ָמנָא ְד ַסייְ ַען ְמ ֵריש וְ ַעד ְכּ ַען‬
‫ְבּ ִר ְ‬
‫]כ'[‬
‫גליון זה מוקדש‬
‫לרפואת נשיא המוסדות‬
‫האדמו"ר הרה"ג רבי ברוך אביחצירא שליט"א‬
‫רפו"ש ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ולרבנית תחי'‬
‫זכות לימוד הרבים וזיכוי הרבים וזכות האבות הקדושים למשפחת אביחצירא הקדושה תעמוד לאדמו"ר שליט"א‬
‫ולרבנית תחי' לאריכות ימים ושנים‬
‫להגדיל תורה ולהאדירה עד ביאת גואל צדק בקרוב אמן‪.‬‬
‫לרפו"ש‬
‫לרפו"ש‬
‫רחל בת גומרי תחי'‬
‫בן‬
‫סעדיה"ש‬
‫לרפו‬
‫י‬
‫"‬
‫נ‬
‫צאלח‬
‫גומרי תחי'‬
‫רחל בת‬
‫בן תח"י‬
‫חלימה‬
‫לאה בת‬
‫סעדיה‬
‫צאלח נ"י‬
‫לאה בת חלימה תח"י‬
‫יחיא זכריה נ"י בן זהרה ז"ל‬
‫מרגלית תחי' בת חממה ז"ל‬
‫לרפואה‬
‫והצלחה‬
‫שחר בן רבקה גרמה‬
‫וב"ב‬
‫לרפואה שלמה‬
‫וזיווג הגון‬
‫רחמים דעוס בן נור‬
‫נ "י‬
‫שמעון נ"י בן עישה אברג'ל‬
‫ז'יזל חיה תחי' בת אליס‬
‫ששון בן ברכה נ"י‬
‫לע"נ‬
‫מירב ז"ל בת אביבה תחי'‬
‫החייל אבנר ז"ל בן מרגלית תחי'‬
‫אברהם בן עוואד ז"ל‬
‫יהודה בן יחיא ז"ל‬
‫לרפו"ש‬
‫לע"נ‬
‫מו"ר רבי רחמים בן‬
‫זמירה ז"ל )ד' שבט(‬
‫יוסף בן זוהרה נ"י‬
‫אליס בת לאה תחי'‬
‫צפורה בת חביבה תחי'‬
‫לע"נ‬
‫יהושע בן זוהרה ז"ל‬
‫מסעוד בן לאה ז"ל‬
‫ברכה והצלחה‬
‫ליששכר ומזל כהן וב"ב‬
‫ליוסף ומזל בוכריס וב"ב‬
‫ולרפו"ש‬
‫רונן יחזקאל ז"ל בן רחל תחי'‬
‫לברכה והצלחה‬
‫מרדכי בן אסתר נ"י‬
‫בכל מעשי ידיו‬
‫לו ולב"ב ויזכו לבנים זכרים‪.‬‬
‫לעילוי נשמת‬
‫ציונה בת עפיה ז"ל‬
‫מוסה בן צאלח ז"ל‬
‫מרדכי בן חלימה ז"ל תקוה בת סאלמה ז"ל‬
‫יעקב זאב בן רחל ז"ל עפיה בת סלמה ז"ל‬
‫רחמים בן ג'מילה ז"ל‬
‫חנה בת מרים ז"ל‬
‫יוסף בן יונה נ"י‬
‫ולהצלחת‬
‫משפ' צנעני שיחיו‬
‫זיווג הגון לעמרם צנעני‬
‫נדבת יורם בן אליס נ"י‬
‫ורעייתו ברוריה בת חביבה תח"י‬
‫לברכה והצלחה וזיווג לילדים‪.‬‬
‫לרפואת‬
‫לברכה והצלחה‬
‫דורון בן מזל נ"י‬
‫אורנה בת רחל תח"י‬
‫)תג'ג'(‬
‫בכל מעשי ידיהם‬
‫לע"נ‬
‫מרדכי בן יחיא‬
‫צנעני ז"ל‬
‫לעילוי נשמת ‪:‬‬
‫הרב יחזקאל בר רחמה זצ"ל ‪ ,‬דינה‬
‫בת פסנד ז"ל ‪ ,‬רוזה בת דינה ז"ל‬
‫לע"נ‬
‫מו"ר רבי מרדכי בן מברכה ז"ל )כ"ח אדר(‬
‫לעילוי נשמת‬
‫סעדי בת מנצור ז"ל‬
‫לעילוי נשמת‬
‫עוואד סאלם בידני ז"ל‬
‫לעילוי נשמת‬
‫סאלם בן חסן אחואל ז"ל‬
‫לעילוי נשמת‬
‫להצלחת‬
‫מרדכי בן‬
‫נתנאל ואורטל‬
‫חלימה ז"ל‬
‫גרמה והילדים‬
‫תהילה ואליאל ציון בן חלימה‬
‫שיחיו‬
‫ז"ל‬
‫לרפו"ש‬
‫אליהו נ"י בן‬
‫עפיה ז"ל‬
‫מיכל בת‬
‫מרגלית תחי'‬
‫מזל בת רחל )כהן( תחי'‬
‫יוסף בן רבקה נ"י‬
‫לרפואה שלימה‬
‫דבורה בת סעדה תח"י‬
‫‪úáãð‬‬
‫לרפו"ש‬
‫לילדים‬
‫מרדכי חיים בן‬
‫זהבית נ"י‬
‫משה יהודה בן‬
‫ליאת נ"י‬
‫ולתינוק‬
‫חיים בן רחל נ"י‬
‫זיווג הגון ורפו"ש‬
‫ברכה והצלחה‬
‫לרצון דר נ"י‬
‫ולבנותיו היקרות‬
‫עדן דורין ומעיין שיחיו‪.‬‬
‫ביצוע כל עבודות האינסטלציה‬
‫רח' הלח"י ‪ 47‬נתיבות‬
‫טל'‪08-9941689 , 050-3807496 :‬‬
‫לברכה והצלחה‬
‫לו ולכל בני ביתו‬
‫ולרפו"ש לרבי ניסים בן ימנה נ"י‬
‫לאורך ימים ושנים‬
‫לעילוי נשמת‬
‫יחיא בן מנצור‬
‫אשואל ז"ל‬
‫לרפו"ש‬
‫תאי בת סעדי תחי'‬
‫לרפו"ש‬
‫דניאל בן ברכה נ"י‬
‫לעלוי נשמת‬
‫נדבת‬
‫ר' אליהו ואלישבע רצון מחפוד בן סעדה ז"ל‬
‫להצלחתם ולהצלחת יונה ז"ל בת אורה‬
‫תחי'‬
‫רעות בת אליהו תחי'‬
‫חזרה בתשובה אמן‪ .‬ציונה ז"ל בת אורה‬
‫תחי'‬
‫לרפואה שלימה‬
‫שרה בת סוליקה תחי'‬
‫שמחה בת אסתר תחי'‬
‫לע"נ הרב הצדיק‬
‫רבי יעקב יצחק בן‬
‫אברהם צבי ודבורה‬
‫גלינסקי זצ"ל‬
‫]כ"א[‬
‫גליון זה מוקדש‬
‫לע"נ‬
‫משה אדרי ב"ר‬
‫מסעודה ז"ל‬
‫)ט"ז אד"ב(‬
‫לע"נ‬
‫חנה בת זהרה ז"ל‬
‫משפח' אדרי )ה'‬
‫אדר א' תשע"ד(‬
‫ברכה והצלחה‬
‫לאלירן בן רינה נ"י‬
‫ואביטל בת מרסדס תחי'‬
‫ולכל ב"ב שיחיו‬
‫לע"נ‬
‫זהרה אדרי בת‬
‫עלו ז"ל‬
‫)ח' תשרי(‬
‫לע"נ יהודה בן‬
‫דוד ב"ר רחמה‬
‫)כ"ז תשרי(‬
‫לע"נ‬
‫יעל אלקיים בת‬
‫חנה‬
‫)ל' תשרי(‬
‫לבריאות‬
‫אורך ימים ופרנסה טובה‬
‫לבנימין וחנמג'אן קלימי‬
‫ובני משפחותם‬
‫רפו"ש‬
‫ברכה והצלחה‬
‫בלימודים‬
‫רועי בן רבקה‬
‫עומיסי נ"י‬
‫ברכה והצלחה‬
‫ופרנסה טובה‬
‫ויקי ואמיר שלום‬
‫שיחיו‬
‫ולכל בני‬
‫משפחותם‬
‫לע"נ‬
‫אסתר בת רחל‬
‫מורסיאן ז"ל‬
‫ויקטוריה‬
‫אופירה בת‬
‫רינה תחי'‬
‫ללידה קלה‬
‫אמן‬
‫רפו"ש והצלחה‬
‫לסעדיה ורבקה עומיסי‬
‫שיחיו‬
‫לאורך ימים ושנים‬
‫)י"ט שבט(‬
‫יוסף בן מסעודה‬
‫מורסיאן ז"ל‬
‫לרפו"ש ברכה‬
‫והצלחה‬
‫ופרנסה טובה‬
‫מיכל ורועי חוגג‬
‫שיחיו ולכל ב"ב‬
‫)ח' אדר(‬
‫רפו"ש והצלחה‬
‫לאברהם ירון נ"י‬
‫וחגית תחי' גלקין‬
‫בכל אשר יפנו אמן‪.‬‬
‫לרפואה שלימה‬
‫לרבנית יעל חיה תחי'‬
‫בת איבט פורטונה ז"ל‬
‫לברכה והצלחה‬
‫לר' שמעון ומרים‬
‫אביחצירא נ"י‬
‫ולילדיהם ישראל‪ ,‬מאיר‬
‫ויצחק נ"י ותמר תח"י‪.‬‬
‫לברכה והצלחה‬
‫אמנון מכלוף נ"י‬
‫יואב מכלוף נ"י‬
‫אליהו מכלוף נ"י‬
‫וכל משפחת מכלוף שיחיו‬
‫יגדלו לתורה ומצוות חופה‬
‫ומעשים טובים‪.‬‬
‫ברכה והצלחה‬
‫ליצחק מיכאל בן ג'רמן ג'מילה‬
‫נ "י‬
‫שאול שמעון בן חיה צירל נ"י‬
‫בכל מעשה ידיהם‪.‬‬
‫ברכה והצלחה‬
‫למו"א ר' יהודה שליט"א‬
‫ולמ"א מרת רוחמה תחי'‬
‫אביחצירא ולכל ב"ב‬
‫ברכה ישועה והצלחה בלימודים‬
‫אוריאל מסעוד נ"י‬
‫בן רוחמה תחי'‬
‫לרפו"ש‬
‫ר' יצחק בן שושנה כמשנה נ"י‬
‫לרפו"ש‬
‫בצלאל בן שרה‬
‫נ "י‬
‫לע"נ‬
‫סוליקה בת‬
‫מסעודה ז"ל‬
‫)י"ז אדר תשע"ה(‬
‫לברכה והצלחה‬
‫לברכה והצלחה‬
‫דוד חי בן חיה מרים נ"י‬
‫(‬
‫בוגנים‬
‫ר' יצחק בן עליה נ"י)‬
‫דבורה בת טוני יהודית תח"י‬
‫חיה מרים בת עזיזה תחי‬
‫ובנם ישראל מאיר בן דבורה נ"י‬
‫לזווג הגון‬
‫לע"נ‬
‫לע"נ‬
‫ר' אברהם בר שרה אסתר הדסה בת יפה תח"י‬
‫נסים בן סוליקה ז"ל‬
‫ז"ל‬
‫מרים בת דליה תח"י‬
‫עליה בת שמחה ז"ל ר' דוד בר שרה ז"ל‬
‫אורטל בת שרה תח"י‬
‫סול בת חנינה ז"ל‬
‫ר' מאיר בר שרה‬
‫בת שבע בת שרה תח"י‬
‫ז"ל‬
‫)למשפחת בוגנים(‬
‫הודיה בת בת שבע תח"י‬
‫ר' אליהו בר שרה‬
‫אנאל סעדה בת גו'לי תח"י‬
‫ז"ל‬
‫לרפו"ש ופרנסה‬
‫טובה‬
‫לחנה עומיסי‬
‫תחי'‬
‫לאורך ימים‬
‫ושנים‬
‫לרפו"ש‬
‫ברכה והצלחה‬
‫ופרנסה טובה‬
‫יפעת ומאיר הרץ‬
‫ולכל ב"ב שיחיו‬
‫לע"נ‬
‫אברהם מכאל אביחצירא ז"ל בן‬
‫פירחה ורבי שמעון שליט"א‬
‫נכד לסידנא באבא חאקי זיע"א‬
‫נפ' י"ג כסליו תשע"ה‬
‫לעובדי ביה"ד הרבני‬
‫ת"א‪-‬יפו‬
‫ברכה והצלחה‬
‫בכל מעשי ידיהם‬
‫זיווג הגון ורפו"ש‬
‫דוד בן שרה נ"י‬
‫לעילוי נשמת‬
‫רחל בת שמחה ז"ל )תורג'מן(‬
‫)י"ד טבת תשע"ה(‬
‫רומיה בת סעיד ז"ל )עוקבי(‬
‫)ז' טבת תשע"ה(‬
‫אהרון הנרי בן פרחה ז"ל)אזולאי(‬
‫)ח' כסליו תשע"ה(‬
‫שמעון בן רחל ז"ל )ראובני(‬
‫)י' שבט תשע"ה(‬
‫לזווג הגון‬
‫רחמים בן איז'ה נ"י‬
‫נתן בן מרים נ"י‬
‫מאיר בן ג'ולי נ"י‬
‫מאיר בן גילה גאולה נ"י‬
‫יוכבד בת מרסל תחי'‬
‫שרית בת מרסל תחי'‬
‫אליס בת רחל תח"י‬