הפרות כללי השיח ומידע משנה משמעות במערכונים קומיים בעברית דרור קסטל

Transcription

‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬
‫הפרות כללי השיח ומידע משנה משמעות‬
‫במערכונים קומיים בעברית | דרור קסטל‬
‫| ‪26‬‬
‫הפרות כללי השיח ומידע משנה משמעות במערכונים קומיים בעברית‬
‫‪‬‬
‫דרור קסטל‬
‫תקציר‬
‫מאמר זה עוסק בהפרות כללי השיח‪ ,‬לפי גרייס‪ ,‬ביצירת הומור במערכונים‬
‫בעברית‪ ,‬וכן בנושא מידע משנה משמעות במערכונים אלו‪.‬‬
‫מצאנו כי כל כללי השיח מופרים במערכונים ואף לעתים תכופות ההפרות‬
‫משתלבות זו בזו‪ .‬בהפרות של גרייס ובמידע משנה משמעות ההומור נוצר‬
‫בעיקר בשל ציפייה למידע שאינה מתממשת‪ :‬בכלל האופן מצאנו תופעות כמו דו‬
‫משמעות‪ ,‬ג'יבריש‪ ,‬מידע מעורפל ואי דיוק‪ ,‬שבהן נשברת הציפייה למידע מדויק‪.‬‬
‫בכלל האיכות מצאנו תופעות כמו אבסורד‪ ,‬בורות וסתירות שבהן הציפייה למידע‬
‫נכון המתאים לידע הקהל לא מתממשת‪.‬‬
‫בהפרת הכמות מצאנו החסרת מידע והוספת מידע‪ :‬טאוטולוגיה או משפטים‬
‫ארוכים מדי‪ .‬במקרים אלו אנו צוחקים על הדמויות המשתמשות ברטוריקה‬
‫מוגזמת‪ ,‬או על דמויות בורות שאינן מבינות את המילים שבהן הן משתמשות‪,‬‬
‫וכן בשל הציפייה למידע חדש שאינה מתממשת‪ .‬כך גם במקרה כלל היחס‬
‫ובמקרה של מידע משנה משמעות‪ ,‬שבו הציפייה למידע נשברת בשל ניגודים‪.‬‬
‫הפרות כללי השיח ומידע משנה משמעות במערכונים בעברית‬
‫‪i‬‬
‫מטרת מאמר זה היא להבין כיצד משמש המודל‪ ,‬שהציע גרייס לעקרון שיתוף הפעולה בשיח‬
‫מודל פרגמטי‪ ii‬לתיאור השתמעויות ומשמעויות עקיפות במערכונים בעברית‪ ,‬כלומר כיצד‬
‫מופרים כללי שיתוף הפעולה בטקסטים אלו‪ .‬המאמר יעסוק בעיקר במיון התופעות הנובעות‬
‫מהפרת כללים אלו ויבחן כיצד הן יוצרות הומור‪ .‬החלק המסיים של המאמר ידון באסטרטגיה‬
‫של הוספת מידע משנה משמעות ליצירת הומור‪ .‬לשם כך נבדקו ‪ 25‬מערכונים‪ ,‬בעיקר‬
‫מ"האוסף המצחיק" (תקליטור) בהפקת מדיה דיירקט‪ .‬שני מערכונים‪" ,‬גטו ‪ "2‬ו"מוטו"‪,‬‬
‫לקוחים מהאוסף של "החמישיה הקאמרית"‪" ,‬החמישיה הקאמרית – זהב" (די‪.‬וי‪.‬די)‪ ,‬מטר‬
‫הפקות‪ .‬שני מערכונים לקוחים מהתוכנית "ארץ נהדרת"‪" :‬אומלטה מארחת את אחמד טיבי"‬
‫(כפי שהופיע ב‪ 2006-‬באתר קשת‪" ,‬ארץ נהדרת – ‪ 30‬הגדולים) ו"אורי גלר" (ארץ נהדרת‪,‬‬
‫הרגעים הגדולים – ‪ ,2007‬די‪.‬וי‪.‬די‪ ,‬הד ארצי)‪ .‬מערכון אחד‪" ,‬מוריס והיונים"‪ ,‬לקוח מאלבומו‬
‫של מתי כספי "שירים במיץ עגבניות" בהפקת הד ארצי‪ ,‬ומערכון נוסף "רכילות" מ"ילדים‬
‫סורגים – המיטב" (די‪.‬וי‪.‬די‪ ,‬בהפקת דומינו גרוס)‪.‬‬
‫השאלה אם תופעה מסוימת יוצרת הומור היא שאלה סבוכה ותלויה פעמים רבות בטעם‬
‫אישי‪ ,‬ברקע חברתי‪-‬תרבותי‪ ,‬בידע מוקדם ובהקשר‪ .‬במאמר הנוכחי תופעות שעוררו צחוק‬
‫בקרב הקהל (קהל באולפן או צחוק קהל מוקלט) נחשבו לתופעות יוצרות הומור‪ ,‬כלומר יש מי‬
‫הרואה בתופעות אלו מצחיקות‪ .‬במקרים שבהם לא נכח קהל‪ ,‬ההחלטה בנושא הייתה‬
‫אינטואיטיבית והתבססה על טעם אישי‪.‬‬
‫ההומור במערכונים מורכב מרכיבים שונים‪ ,‬כמו אינטונציה‪ ,‬ויזואליות (תפאורה‪ ,‬משחק‪,‬‬
‫תלבושות ואף עריכת וידאו)‪ ,‬מוזיקליות (בכלי נגינה) ומלל‪ .‬חלק מהמערכונים מבוססים על‬
‫קול בלבד ( מערכוני האוסף המצחיק ו"מוריס והיונים") והשאר שודרו בטלוויזיה או הוקלטו‬
‫‪ ‬דרור קסטל‪ .‬חוקר עצמאי ‪dror.kastel@gmail.com‬‬
‫| ‪27‬‬
‫לווידאו‪ .‬אך במחקר זה אנחנו מתייחסים אך ורק להומור הנובע מהמלל‪ ,‬הומור שניתן להבין‬
‫גם משמיעה ברדיו (להוציא הומור מוזיקלי‪ .‬יש הרואים גם אינטונציה כהומור מילולי)‪ .‬ההומור‬
‫המילולי נבדל מההומור הלשוני בכך שההומור המילולי ניתן לתרגום אף לשפות אחרות‪,‬‬
‫ובהומור המילולי אפשר לרוב להחליף מילים בנרדפותיהן (לסקירה רחבה על הומור מילולי‬
‫ותיאוריות בלשניות ראו קסטל‪ ,‬תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪.)11-8‬‬
‫המערכונים הקומיים מוגדרים כקטעי דרמה קצרים שמטרתם להצחיק ולבדר‪ .‬על אף‬
‫הפופולריות של המערכונים בישראל (הן בתכניות הרדיו בעבר והן בתכניות הטלוויזיה כיום)‬
‫המחקר בנושא "מערכונים כז'אנר" דל‪ ,‬בעיקר משום סיבות היסטוריות ולפיהן נושאים כמו‬
‫בידור או דרמה (שאינה שירית) לא נחשבו ראויים למחקר (ראו הרחבה בקסטל‪ ,‬תשס"ט‪,‬‬
‫‪ .)14-11‬לגבי מערכונים בארץ; על המערכונים בעברית‪ ,‬נעשו שתי עבודות מקיפות‬
‫המתייחסות למערכונים כז'אנר‪ :‬עבודתי (קסטל‪ ,‬תשס"ט) המתייחסת לביטוייו השונים של‬
‫הומור מילולי במערכונים בעברית‪ ,‬ועבודתה של שיפמן (‪ )2008‬אודות הפערים החברתיים‬
‫שמתגלים בהומור הטלוויזיוני לאורך הדורות‪ ,‬עם התייחסות רחבה לתוכניות מערכונים‪.‬‬
‫‪ .1‬עקרון שיתוף הפעולה‬
‫עקרון שיתוף הפעולה של גרייס (‪ )Grice, 1975‬מניח כי בכל שיחה קיימת מטרה משותפת‪,‬‬
‫וכל משתתף בשיחה תורם לה‪ .‬שיתוף הפעולה מתבטא בארבעה כללים המכונים "כללי‬
‫השיח" )‪: (Conversational Maxims‬‬
‫א‪.‬‬
‫כלל הכמות‪ :‬השתדל שתרומתך לשיחה תהיה אינפורמטיבית במידה ההולמת את‬
‫מהלך השיחה; אל תספק מידע יותר מכפי הדרוש‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫כלל האיכות‪ :‬השתדל שתרומתך לשיחה תהיה נכונה‪ .‬אל תאמר דבר שאינך מאמין‬
‫בנכונותו‪ ,‬ואל תדווח על עובדות שלגביהן אין לך ראיות נאותות‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫כלל היחס (הרלוונטיות)‪ :‬דבריך יהיו רלוונטיים‪ ,‬כלומר יתייחסו לדברים שנאמרו‬
‫בשיחה לפני כן‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫כלל האופן‪ :‬דייק בדבריך‪ .‬הימנע מעמימות ומדו‪-‬משמעות‪ .‬נסח את דבריך בקצרה‬
‫ובצורה מסודרת‪.‬‬
‫חוקרים רבים (למשל ‪ )99-98 ,1981 ,Leech ;82-79 ,1983 ,Morreall‬הביאו את המבעים‬
‫ההומוריסטיים כדוגמה להפרת כללי שיתוף הפעולה‪ .‬לטענתם‪ ,‬בהומור יש הפרה של כלל‬
‫אחד או יותר של עקרון שיתוף הפעולה‪ .‬הנה כמה דוגמאות של אטרדו (‪:)Attardo,1993‬‬
‫‪ .1‬כמה סוריאליסטים צריך כדי להחליף נורה? דג‪.‬‬
‫בדוגמה זו יש הפרה ברורה של כלל הרלוונטיות‪ .‬בדרך כלל התשובה לבדיחות אלו‬
‫שבתבנית "כמה ‪ X‬צריך כדי להחליף נורה?" היא מספר כלשהו והסבר הומוריסטי לאותו‬
‫מספר‪ .‬כאן התשובה חריגה גם ביחס לבדיחות מסוג זה‪ ,‬משום שהתגובה אינה רלוונטית‬
‫לשאלה ואינה מציינת כמות‪ .‬התשובה בדוגמה אינה עונה על כלל הרלוונטיות ומטרתה היא‬
‫ללעוג לזרם הסוריאליסטי בספרות ובאמנות‪ ,‬המקשר בין שני דברים או יותר שאינם קשורים‬
‫זה לזה‪.‬‬
‫| ‪28‬‬
‫דוגמה אחרת היא הדיאלוג הבא‪:‬‬
‫‪ .2‬א‪ :‬סליחה‪ ,‬אתה יודע מה השעה?‬
‫ב‪ :‬כן‪.‬‬
‫בבדיחה זו יש הפרה של כלל הכמות‪ .‬לפי כלל הכמות‪ ,‬התרומה לשיחה צריכה להיות‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬אינפורמטיבית ככל האפשר‪ .‬כאן השואל אינו זוכה לאינפורמציה שבה הוא חפץ‪.‬‬
‫מקרה זה הוא מיוחד‪ ,‬מכיוון שכלל הרלוונטיות נשמר‪.‬‬
‫רסקין (‪ )Raskin,1985‬מראה שכלליו של גרייס כוחם יפה רק למקרים של תקשורת בתום‬
‫לב‪ .‬טקסט הבדיחה (לדעתי‪ ,‬כל סוג של טקסט הומוריסטי) מכיל הטעיה‪ ,‬ועל כן לבדיחה יש‬
‫עקרונות של תקשורת שאינה בתום לב‪ .‬לפיכך הציע רסקין להתאים את כללי השיחה‬
‫לקונטקסט של בדיחה‪:‬‬
‫א‪ .‬הכמות‪ :‬ספק רק את המידע החיוני לבדיחה‪.‬‬
‫ב‪ .‬האיכות‪ :‬אמור רק מה שנדרש לבדיחה‪.‬‬
‫ג‪ .‬היחס‪ :‬אמור רק את מה שרלוונטי לבדיחה‪.‬‬
‫ד‪ .‬האופן‪ :‬ספר את הבדיחה בצורה יעילה‪.‬‬
‫לדעת אטרדו (‪ ,)1993‬הבדיחות אינן משתמשות בכללי שיתוף הפעולה או מתעלמות מהם‪,‬‬
‫אלא מפרות אותם במתכוון‪ ,‬מה שיוצר סתירה‪ .‬כלומר‪ ,‬בדיחות הן פעולות היוצרות תקשורת‬
‫בין המוען לנמען אך מפרות את כללי התקשורת‪.‬‬
‫אטרדו (שם) יוצא נגד הניסיון לפתור את הסתירה הזו לפי תאוריית האזכור (‪ )mention‬או‬
‫ההדהוד של ספרבר ווילסון (‪ ,)Sperber and Wilson, 1981‬שיישומה המקורי היה מכוון‬
‫לאירוניה‪ .‬תאוריה זו מבחינה בין השימוש החוץ‪-‬לשוני (‪ )use‬לאזכור הלשוני או ההדהוד‬
‫(‪ .)mention‬הדהוד הוא אות לאירוניה‪ ,‬בין השאר באמצעים דוגמת אינטונציה‪ ,‬סטיות‬
‫משלביות וכדומה‪ .‬באמצעים אלו הדובר מהדהד את דבריו או מחשבותיו של מושא האירוניה‪.‬‬
‫ימגוצ'י (‪ )Yamaguchi, 1988‬מציע בהקשר של הבדיחות "תאוריית הדהוד חלשה"‪ ,‬שלפיה‬
‫הפרת כללי השיח היא הדהוד למחשבות של הדמות בבדיחה (‪ .)1993 ,Attardo‬ימגוצ'י טוען‬
‫כי הפרת כללי השיח היא לא של מספר הבדיחה‪ ,‬אלא של הדמויות‪ .‬טענה זו‪ ,‬לפי אטרדו‬
‫(שם)‪ ,‬בעייתית‪ ,‬בין היתר מכיוון שהיא נוגעת רק לבדיחות נרטיביות ולא לבדיחות בהקשר‬
‫שיחתי‪ ,‬הידועות כשנינה‪ .‬כמו כן‪ ,‬לפי אטרדו‪ ,‬המספר תמיד מפר את כללי השיח‪ ,‬כיוון שהוא‬
‫מודע להם ולהטעיה הנובעת מהפרתם‪.‬‬
‫אטרדו (שם) מתנגד גם לתאוריית ההדהוד "החזקה"‪ ,iii‬שלפיה הפרת כללי השיח היא רק‬
‫"הדהוד" ולא מתרחשת בפועל‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬הדובר "מהדהד" הפרה אחת או יותר של כללי‬
‫השיח‪ ,‬בעוד שהוא משמר לעצמו מעמד של דובר מטא‪-‬לשוני‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬יש הפרדה בין‬
‫מעמד ההפרות למעמד שהדובר מציב את עצמו בו‪ .‬אטרדו דוחה גם הצעה זו‪ ,‬בין היתר‬
‫מכיוון שהיא אינ ה עומדת לדעתו במבחן האמפירי וגם אינה מתאימה לבדיחות שאינן‬
‫"‪-‬שמעת את החדשות האחרונות? ‪-‬לא‪- .‬גם אני לא"‪,‬‬
‫נרטיביות‪ .‬כך למשל בבדיחה כמו‪:‬‬
‫הדובר הוא שמוליך שולל בפועל את הנמען ולא נמצא במעמד חיצוני לבדיחה‪ .‬בעוד כוחה של‬
‫תאוריה זו יפה לאירוניה‪ ,‬למשחקי מילים מסויימים ולמבעים עקיפים אחרים (אימפליקטורה)‪,‬‬
‫לא בכל המבעים ההומוריסטיים תאוריה זו ישימה‪ .‬כך למשל‪ ,‬בדיחות המבוססות על חזרה‬
‫או על אבסורד אינן נובעות ממידע עקיף (הכוח‬
‫| ‪29‬‬
‫האימפליקטורי)‪ ,‬אלא מהפרה של כלל הכמות (במקרה החזרה) או של כלל האיכות (במקרה‬
‫של בדיחות המבוססות על אבסורד)‪ .‬אטרדו (שם) טוען במקום זאת כי בבדיחות מועבר‬
‫המידע ההומוריסטי באמצעות הטעיה המבוססת על תקשורת‪ ,‬שאינה בתום לב‪ ,‬ועל שימוש‬
‫מניפולטיבי בקדם‪-‬הנחות של הנמען‪.‬‬
‫בסעיף זה אנתח את ההומור במערכונים המבוסס על הפרת ארבעת כללי השיח של גרייס‪.‬‬
‫‪ 1.1‬הפרת כלל האופן‬
‫ההפרה הברורה ביותר של כללי שיתוף הפעולה בטקסטים הומוריסטיים היא הפרת כלל‬
‫האופן‪ .‬למעשה‪ ,‬נראה שבטקסטים הומוריסטיים יש הכרח להפר שני עיקרים של כלל זה‪:‬‬
‫הימנע מדו‪-‬משמעות והימנע מעמימות‪ .‬העמימות וכפל המשמעות נמצאים כמעט בכל‬
‫‪iv‬‬
‫המערכונים‪ ,‬אם לא בכולם‪ .‬יתר על כן‪ :‬ניתן לראות קשר בין תאוריית התסריטים‬
‫(‪ )Raskin,1985‬לדו‪-‬משמעות ולעמימות‪ .‬לפי התאוריה‪ ,‬שני תסריטים שונים זה מזה או‬
‫מנוגדים זה לזה מתמזגים‪ .‬במקרה של הדו‪-‬משמעות התסריט הסביר והלא סביר מתמזגים‬
‫למילה או לביטוי אחד‪ .‬התסריט הלא סביר נקרא אצל אפרת (‪" )1991‬המשמעות היקרה"‬
‫(הנדירה)‪ .‬היא טוענת כי המשמעות היקרה היא היסוד לפענוח הבדיחה‪ .‬גם העמימות היא‬
‫מושג חשוב בתאוריות על הומור‪ ,‬כמו אי‪-‬הלימה או תאוריית התסריטים‪ ,‬המכוונת לבדיחה‪.‬‬
‫רסקין (שם) מציין את העמימות כתנאי הכרחי לבדיחה‪ .‬במערכונים‪ ,‬בניגוד לבדיחות‪,‬‬
‫העמימות אינה מצריכה בהכרח פענוח מחדש של הטקסט‪ ,‬וכפי שנראה‪ ,‬לעתים העמימות‬
‫עצמה (ולא פענוחה מחדש) היא שיוצרת את ההומור‪.‬‬
‫‪ 1.1.1‬דו‪-‬משמעות‬
‫ניר (תשמ"ו) מבחין בין דו‪-‬משמעות פוטנציאלית לדו‪-‬משמעות ממשית‪ :‬יש משפטים שיש‬
‫בהם דו‪-‬משמעות שלא בכוונת מכוון (דו‪-‬משמעות פוטנציאלית)‪ ,‬שרק באמצעות ההקשר ניתן‬
‫להבין אותה‪ ,‬כלומר ככל שההקשר רחב יותר‪ ,‬הפוטנציאל של הדו‪-‬משמעות לא יתממש‪.‬‬
‫בטקסט ההומוריסטי הדו‪-‬משמעות היא מכוונת‪ ,‬ולכן הפוטנציאל שלה חייב להתממש‪.‬‬
‫משתמשים בדו‪-‬משמעות מכוונת בעיקר בטקסטים ספרותיים‪ ,‬אך היא קיימת גם בדבקיות‬
‫הרכב (לבנת ושלזינגר‪ ,‬תשס"ג)‪ ,‬בעיתונות (ניר‪ ,‬תשמ"ו)‪ ,‬בטקסטים רטוריים (לבנת‪,‬‬
‫תשס"א)‪ .‬אך בעוד שסוגי דו‪-‬המשמעות הללו הם דקורטיביים בעיקרם ומקושרים לפונקציה‬
‫הפואטית‪( v‬בספרות) או משמשים למסרים רטוריים‪-‬עקיפים‪ ,‬בטקסט ההומוריסטי ברוב‬
‫המקרים יש קשר ישיר בין דו‪-‬המשמעות לצחוק שהיא אמורה לעורר אצל הנמען‪ .‬המילה או‬
‫הצירוף הדו‪-‬משמעיים מכילים הטעיה לגבי משמעות המילה; והטעיה היא אחד הגורמים‬
‫המרכזיים ליצירת הומור‪.‬‬
‫הדוגמה השכיחה ביותר היא הפוליסמיה הלקסיקלית‪ ,‬כפל משמעות המבוסס על ביטוי‬
‫מילוני‪ .‬נראה למשל כמה דוגמאות ממערכוני "אומלטה"‪ .‬אומלטה היא דמות קבועה בתכנית‬
‫"ארץ נהדרת"‪ ,‬והיא פארודיה על מנחת תכניות הבוקר אודטה שוורץ‪ .‬באחד המערכונים‬
‫מציגה אומלטה את נושאי התכנית‪:‬‬
‫‪ .3‬היום באומלטה טיפים לחג‪ ,‬איך מייבשים פירות‪ .‬דב אלבוים יהיה פה וידגים (אומלטה‪)vi‬‬
‫בדוגמה הנ"ל כפל המשמעות הוא במילה "מייבשים"‪ .‬אנו מנסים להבין כיצד דב אלבוים‪,‬‬
‫מנחה תכניות טלוויזיה בנושאי תרבות או יהדות‪ ,‬קשור לייבוש פירות‪ .‬הוא כמובן אינו קשור‪,‬‬
‫ולכן נחפש את כפל המשמעות‪ ,‬בניגוד לסוגי טקסטים אחרים שבהם מחפשים דווקא את‬
‫הפרשנות החד‪-‬משמעית‪ .‬הפועל "לייבש" הוראתו בסלנג היא גם לשעמם‪ ,‬מה שמתקשר‬
‫לסוג התכניות שמנחה אלבוים‪ ,‬הנחשבות "כבדות"‪ ,‬בניגוד לתכניות הקלילות של אודטה‪.‬‬
‫| ‪30‬‬
‫בעזרת ידע חוץ לשוני הקשור בתדמית של דב אלבוים ושל תכניותיו כרציניות ומשעממות‪,‬‬
‫ובעזרת הידע הלשוני – המשמעות הכפולה של הפועל "מייבשים"– אנו מפענחים את כפל‬
‫המשמעות ואת המבע כהומוריסטי‪.‬‬
‫בדוגמה הבאה מאותו מערכון מתארחת מומחית לבעלי חיים‪ ,‬המציגה את בעל החיים‬
‫שבידה‪:‬‬
‫‪ .4‬זה השועל המפוספס (אומלטה)‬
‫בדוגמה זו הביטוי "מפוספס" בהקשר הראשוני משמעותו "בעל פסים" – המומחית משבשת‬
‫את המילה והוגה את הפ"א השנייה רפויה‪ .‬שיבוש זה‪ ,‬הנדירות של המילה והידע שלנו על‬
‫המשמעות האחרת של המילה "מפוספס" (מוחמץ) יוצרים את כפל המשמעות‪ .‬ייתכן‬
‫שבטקסט רציני לא היינו מזהים מבע זה כהומוריסטי‪ .‬בטקסט ההומוריסטי הקהל מצפה‬
‫להפרות של הכללים‪ ,‬בהם כללי שיתוף הפעולה‪ ,‬ולכן כפל המשמעות נוצר מההקשר‬
‫הטקסטואלי‪.‬‬
‫גם הדוגמה הבאה מצריכה את ההקשר כדי להבין את ההומור‪ .‬הדמות אומלטה‪,‬‬
‫שמשתמשת רבות במילה "נשמה"‪ ,‬פונה אל חבר הכנסת אחמד טיבי‪:‬‬
‫‪ .5‬ואתה בכלל דרוזי‪ ,‬ואתם מאמינים בגלגול נשמות (אומלטה)‬
‫המבע הזה מחוץ להקשרו אינו מכיל כפל משמעות הומוריסטי‪ ,‬אך מכיוון שבשאר המערכון‬
‫(ובמערכונים נוספים שבהם משתתפת הדמות של אומלטה) אומלטה חוזרת על מילת‬
‫החיבה "נשמה"‪ ,‬אנחנו מפענחים מבע זה כהומוריסטי ואת המילה "נשמה" כדו‪-‬משמעית‪:‬‬
‫"נשמה" במובן הליטרלי‪ ,‬לעומת ה"נשמה" כמילת חיבה בסלנג‪ .‬בנוסף אנו יודעים מידע חוץ‪-‬‬
‫טקסטואלי כי אחמד טיבי אינו דרוזי‪ .‬השיוך שלו למגזר הדרוזי ולאמונה בגלגול נשמות שגוי‪,‬‬
‫ולכן אנו צוחקים לבורותה של אומלטה וליחסה המתנשא כלפי מיעוטים‪ ,‬במיוחד כלפי ערבים‪.‬‬
‫דוגמה נוספת שבה אנו נזקקים להכרת ההקשר הטקסטואלי כדי להבין את המבע הדו‪-‬‬
‫משמעי מצויה במערכון "מנצח המקהלה"‪ .‬מנצח המקהלה פונה אל אחד מזמרי המקהלה‬
‫לאחר שהוא מזייף בשיר "הבוקר בא"‪ ,‬במיוחד במילים "בוקר" ו"צהריים"‪:‬‬
‫‪ .6‬אתה דופק לי את "הבוקר" ומחרבן לי את "הצהריים" (מנצח המקהלה)‬
‫במבע זה מחוץ להקשרו אין כפל משמעות‪ ,‬אך כשאנחנו מכירים את ההקשר‪ ,‬כפל‬
‫המשמעות מתגלה‪ :‬מדובר במילים "בוקר" ו"צהריים" מתוך השיר ולא במושג עצמו בעולם‪.‬‬
‫הקהל‪ ,‬בשל‬
‫היכרותו עם מובנן השכיח של מילים אלו‪ ,‬מפענח את המבע כדו‪-‬משמעי‪ ,‬המילים לעומת‬
‫המסומנים שלהן‪ .‬את המשמעות הראשונית של המבע‪ ,‬כוונתו של מנצח המקהלה למילים‬
‫"בוקר" ו"צהריים"‪ ,‬ניתן לראות כמתאימה למונח "הדהוד" אצל ספרבר ווילסון‪ .‬ואילו את‬
‫המשמעות העקיפה‪ ,‬שאותה הקהל מפענח – הפירוש השכיח של מילים אלו בהקשרן‬
‫הרפרנציאלי‪ ,‬ניתן לראות כ"שימוש" לפי התיאוריה של ספרבר ווילסון‪.‬‬
‫בדוגמאות הנ"ל כפל המשמעות מצוי בלקסמה (המילה כערך מילוני) אחת שיכולה להתפרש‬
‫בשתי דרכים‪ ,‬והקהל מפענח אותו על פי ההקשר או הידע המוקדם שלו‪ .‬בדוגמאות הבאות‬
‫הלקסמה מופיעה פעמיים – פעם אחת במשמעות אחת ופעם שנייה במשמעות אחרת‪ .‬כך‬
‫במערכון הבא מדובר במונולוג שהדובר בו הוא כלב‪:‬‬
‫| ‪31‬‬
‫‪ .7‬ליד הבר אני פוגש בכלב אחד‪ ,‬קוראים אותו ירמיהו‪ ,‬הוא כלב בולדוג‪ ,‬אני רואה שהזנב‬
‫שלו איננו‪ ,‬קצוץ‪ .‬אני אומר לו‪" ,‬ירמיהו‪ ,‬איפה הזנב שלך?"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬מה לעשות‪ ,‬תרמתי‬
‫זנב לפאנטום" (הכלב)‬
‫במקרה זה דו‪-‬המשמעות היא בין זנב של כלב לזנב של מסוק‪ .‬המשמעות הסבירה במבע זה‬
‫היא זנב כלב – מדובר בשיח בין הכלבים‪ .‬הצירוף "תרמתי זנב"‪ ,‬המסמן פעולה בלתי‬
‫הגיונית‪ ,‬מרמז לנו שמדובר בדו‪-‬משמעות‪ .‬התוספת "לפאנטום" מלמדת שהכוונה לזנב של‬
‫מטוס ולא לזנב של כלב‪.‬‬
‫דוגמה אחרת מצויה בשיחה שבה מנסה הטלפנית לברר אם הנמען זכאי לטלפון‪ .‬חלק‬
‫מהזכאים הם אסירי ציון‪:‬‬
‫‪ - .8‬אתה אסיר ציון?‬
‫ לא‪ ,‬אבל אני אהיה אסיר תודה (טלפונים)‬‫דו‪-‬המשמעות כאן היא אסיר בכלא (אסיר ציון) לעומת אסיר תודה כצירוף כבול‪ .‬במקרה זה‬
‫יש שימוש בשני צירופים כבולים הכוללים את הלקסמה "אסיר"‪ :‬אסיר ציון במשמעות‬
‫הליטרלית ואסיר תודה במשמעות המטפורית‪ .‬ניתן לראות בשימוש באותה מילה שבה‬
‫משתמשת הטלפנית אירוניה המכוונת כלפיה‪ .‬גם אחות מוסמכת זכאית לטלפון‪ ,‬ולכן נוצר‬
‫כפל משמעות נוסף באותו דיאלוג‪:‬‬
‫‪ - .9‬אתה אחות מוסמכת?‬
‫ לא‪ ,‬אבל יש לי אח מוס‪.‬‬‫ אח מוס? מה זאת אומרת?‬‫ שיש לי אח‪ ,‬אין לי אחות (שם)‬‫בדוגמה זו דו‪-‬המשמעות היא אחות סיעודית (אחות מוסמכת) לעומת אחות במשפחה (אין‬
‫לי אחות)‪ .‬גם כאן‪ ,‬כמו במקרה הקודם‪ ,‬ניתן לראות בשימוש במילה "אחות" במשמעות שונה‬
‫מזו של הטלפנית אירוניה המכוונת כלפיה‪ .‬גם הצירוף חסר המשמעות "אח מוס" הנגזר‬
‫מהצירוף "אחות מוסמכת"‪ ,‬שבו השתמשה הטלפנית‪ ,‬מוסיף לאירוניה כלפיה‪ .‬במקרה הבא‬
‫מדובר בכפל משמעות הנובע מהומונימיות‪ ,‬פועל לעומת שם עצם‪ .‬במערכון זה מנסה‬
‫הדובר‪ ,‬שמשבש מילים וטועה במשמעותן לאורך כל המערכון‪ ,‬להסביר לחברו מה משמעות‬
‫המילה "מזכירה" (של רופא)‪:‬‬
‫‪ .10‬אמר לי עובד‪ ,‬מה זה מזכירה? היא מזכירה לו מה שהוא שוכח (ציונה)‬
‫במקרה זה אנו צוחקים בעיקר לבורות של הדמות‪ ,‬שמנסה לייחס לעצמה ידע שאין לה‪ ,‬כפי‬
‫שעולה משיבושיה הלשוניים לאורך כל המערכון‪.‬‬
‫בניגוד לגישה המבנית בבלשנות‪ ,‬שבה יש הבדלים בין סוגי פוליסמיה שונים‪ :‬הומופונים‪,‬‬
‫הומונימים‪ ,‬פוליסמיה לקסיקלית‪ ,‬תחבירית ופרגמטית‪ ,‬בגישה הפרגמטית אין צורך להבדיל‬
‫ביניהם משום שכולם מתקשרים לסוג אחד של המנגנון ההומוריסטי – מסמן אחד לשני‬
‫מסומנים וכן לשני תסריטים‪ :‬הסביר והלא סביר‪ .‬לפיכך הדוגמה הבאה אינה שונה במהותה‬
‫מהדוגמאות הקודמות‪ .‬בדוגמה זו הבעל מגלה שקיבל צו מילואים ועליו להתייצב בדחיפות‪,‬‬
‫וָלא יעצרו אותו‪:‬‬
‫| ‪32‬‬
‫‪ - .11‬איפה הצו?‬
‫ השתגעת? אין לנו צב‪ ,‬יש לנו חתול (מישהו טלפן)‬‫בדוגמה זו‪ ,‬מבחינה מבנית נאמר שמדובר בהומופונים שיוצרים את ההומור‪ ,‬אך מה שיוצר‬
‫את ההומור הוא העיקרון של מסמן אחד לשני מסומנים‪ ,‬או משמעות סבירה לצד משמעות‬
‫בלתי סבירה (תאוריית התסריטים)‪ .‬מכיוון שמדובר בטקסט שמפוענח בשמיעה ולא בקריאה‪,‬‬
‫ההבדלים בין סוגי הפוליסמיה מיטשטשים אף יותר‪ .‬נוסף להומור המילולי יש כאן הומור‬
‫המבוסס על הסיטואציה‪ :‬הבעל מצפה לתשובה מידית ומקבל תגובה לא עניינית‪ ,‬מה שהופך‬
‫את ההפרה בדיאלוג זה גם להפרה של כלל היחס‪.‬‬
‫לעתים כפל המשמעות אינו מילוני אלא פרגמטי‪ ,‬או אנציקלופדי המצריך ידע עולם‪ .‬הפרדה זו‬
‫מבווססת בעיקרה על הפרדה בלשנית ורלוונטית פחות לאפקטיביות שביצירת הומור‪ .‬ייתכן‬
‫שבלשנים קוגניטיביים לדוגמה לא ינקטו הפרדה כזו‪ .‬אך לדעתי‪ ,‬כפל משמעות שמבוסס על‬
‫ידע אנציקלופדי נדיר יותר ולכן נחשב מתוחכם יותר‪ .‬דוגמה כזו אפשר למצוא בדו‪-‬שיח הבא‪,‬‬
‫שבו אחת הדמויות מנסה להסביר לחברה היכן נערכת מסיבה כלשהי‪:‬‬
‫‪ - .12‬המסיבה? זה בעולי הגרדום‪ ,‬אתה עולה בדב גרונר‪ ,‬השני שמאלה‪ .‬הראשון זה אלי‬
‫כהן‪ ,‬השני‬
‫זה עולי הגרדום‪.‬‬
‫ יש לי שמאלה באלי כהן?‬‫ אתה בא עם אוטו? סע בגטו ורשה‪ ,‬תעשה שם יוטרן‪ ,‬תיכנס לשדרות מחנות הריכוז‬‫ותחנה‬
‫בכיכר דכאו‪.‬‬
‫ זה קרוב?‬‫ מה? דכאו? זה פה מעבר לפינה (גטו‪)2 ,‬‬‫דיאלוג זה אפשרי במציאות כדו‪-‬משמעות שאינה מכוונת‪ ,‬אך בשל המסגרת ההומוריסטית‬
‫אנחנו מבינים שיש כאן הומור המבוסס על שני תסריטים‪ .‬במציאות הישראלית השמות‬
‫שנועדו להנציח מקומות ואירועים קשים הופכים לטריוויאליים בשיח היומיומי ויכולים להוביל‬
‫למקום שבו נערכת מסיבה‪ .‬הדו‪-‬משמעות מתעצמת בשורה האחרונה‪" ,‬דכאו זה פה מעבר‬
‫לפינה"‪ .‬בעולם הפנימי של המערכון הכוונה היא לשם הכיכר‪ ,‬אך הקהל מבין שמדובר גם‬
‫במחנה הריכוז עצמו‪ ,‬ולכן נוצר מעין אפקט משעשע‪-‬מזעזע – מחנה הריכוז נמצא מעבר‬
‫לפינה‪.‬‬
‫‪ 1.1.1‬עמימות‬
‫עמימות במאמר זה משמעה יהיה דומה למה שמוגדר אצל יאקובסון (‪ )1970‬כרעש‪ ,‬מעין‬
‫הפרעה בקוד שמונעת מהמסר לעבור‪.‬‬
‫הדרך הקיצונית ביותר להשתמש בעמימות בהומור היא הג'יבריש‪ ,‬כלומר קוד שאין מאחוריו‬
‫מסר‪ .‬למשל בדוגמה הבאה הדובר מנסה להכתיב למברקנית מברק בכתב סתרים‪:‬‬
‫‪ .13‬יעקב‪ ,‬אנחנו מחכים עדיין לשלוכנס‪ ,‬ברגן ולנגוס (טלפונים)‬
‫| ‪33‬‬
‫בדוגמה זו הקהל‪ ,‬הנמען העקיף‪ ,‬כמו הפקידה שאמורה להקליד את המברק‪ ,‬אינו מבין את‬
‫פשר הקוד‪ .‬בהמשך המערכון ניתן הסבר חלקי‪ :‬שולח המברק מנסה להכתיב מברק בכתב‬
‫סתרים‪ .‬מה שמתגלה לקהל הוא הסיבה לחוסר הפשר של הקוד‪ ,‬אך לא הקוד עצמו‪ .‬ההומור‬
‫נובע מציפייה למסר שאינה מתממשת וגם מן המילים עצמן‪ ,‬הנשמעות בלתי מוכרות‬
‫ומגוחכות‪.‬‬
‫מקרה דומה מצוי במערכון "נאום בחירות" שכל כולו קלישאות ומסרים עמומים‪:‬‬
‫‪ .14‬אני רוצה לקרוא את הסעיפים האלו בצורה הברורה ביותר‪ ,‬כיאה למפלגה שלנו (נאום‬
‫בחירות)‬
‫לאחר מבע זה שומעים קולות לעיסה המלווים במלמולים לא ברורים‪ .‬הנואם חוזר על קולות‬
‫אלו‪ ,‬ומדי פעם אפשר לשמוע את המילים "נקודה שנייה"‪" ,‬נקודה שלישית"‪ .‬נראה לי שיש‬
‫לראות גם מלמול לא ברור כזה כג'יבריש‪ .‬כמו כן ההומור נוצר מהניגוד בין ההכרזה "בצורה‬
‫הברורה ביותר" לעמימות‪.‬‬
‫במערכון "חבצלת" העמימות חיונית לנושא המערכון‪ .‬העלילה המרכזית של "חבצלת" נוגעת‬
‫לפער הדורות‪ .‬אב מנסה להסביר לבתו על יחסי מין ולהזהירה מפניהם‪ ,‬בעוד הבת כבר‬
‫מודעת להם ומגלה יחס ליברלי לעניין‪ .‬בשל הנושא המביך האב מסתבך בלשונו‪:‬‬
‫‪ .15‬ואני יודע יפה מאוד‪ ,‬חבצלת‪ ,‬שבגיל הזה‪ ,‬כמו שלך‪ ,‬קורים לנערה כל מיני דברים‪ ,‬ש‪...‬‬
‫קורים‪ .‬בגיל שלך‪ .‬לנערה‪ .‬אני יודע את זה הן כאביך ובעיקר כאמך‪ ,‬שיש‪ ,‬בגיל הזה‪ ,‬לנערה‪,‬‬
‫דברים שקורים לה‪ ...‬את מבינה? (חבצלת)‬
‫במבע זה עובר האב על שני סעיפים של כלל האופן – הימנע מסרבול והימנע מעמימות‪.‬‬
‫הצירוף "דברים קורים" הנו סתמי‪ ,‬שתי הלקסמות הללו אינן תורמות מידע‪ ,‬ולכן אף יש חזרה‬
‫עליהן‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הביטויים "נערה"‪" ,‬גיל"‪" ,‬בעיקר כאמך" בצירוף העמימות מביאים אותנו‬
‫למסקנה שמדובר בהתבגרות מינית‪ ,‬וייתכן כי הפענוח של המבע‪ ,‬מבלי לדבר על הדבר‬
‫עצמו‪ ,‬מגביר את האפקט ההומוריסטי‪.‬‬
‫התשובה של הנערה לשאלת אביה "את מבינה?" היא‪" :‬לא‪ ,‬ואתה?"‪ .‬תשובה זו מדגישה את‬
‫העמימות שבמשפט‪ ,‬אף שהקהל האינטליגנט כבר הצליח לפצח את הכוונה‪.‬‬
‫הטאבו הלשוני הוא רכיב עיקרי במערכון‪ .‬גם חבצלת‪ ,‬על אף גישתה הליברלית‪ ,‬אינה‬
‫משתמשת במילים המפורשות לציון יחסי מין‪:‬‬
‫‪ .16‬חבצלת‪ :‬על מה אתה מדבר?‬
‫אבא‪ :‬חבצלת‪ ,‬אני מדבר על זה שהיום כל בחור מחפש אצל בחורה רק דבר אחד‪.‬‬
‫חבצלת‪ :‬למה?‬
‫אבא‪ :‬ככה‪.‬‬
‫חבצלת‪ :‬דווקא אני הכרתי בחור שחיפש אצלי שני דברים‪.‬‬
‫אבא‪ :‬אלוהים שבשמים! והוא מצא אותם?‬
‫חבצלת‪ :‬לא‪ ,‬היה חושך‪.‬‬
‫| ‪34‬‬
‫גם בדוגמה זו הדו‪-‬שיח כולו מרומז לחלוטין‪ ,‬וביטויים מפורשים ליחסי מין אינם מוזכרים‪ .‬שוב‬
‫חוזרות המילים הסתמיות "דבר" ו"דברים"‪ .‬בעוד במשפט של האב "דבר" מציין מין‪ ,‬וסביר‬
‫להניח שהוא מוכר לקהל הרחב בשל הקונבנציונליות שבו‪ ,‬הצירוף "שני דברים" מרמז עדיין‬
‫לתחום המין‪ ,‬אבל מובן שמדובר בשדיים‪ .‬לפיכך גם כשחבצלת בוחרת במילים עמומות‪ ,‬הן‬
‫מסמנות משהו פתוח יותר‪ ,‬המעצים את הניגוד בינה לבין אביה‪ .‬התשובה "היה חושך"‬
‫לשאלה "הוא מצא אותם" אף היא מעצימה את הניגוד בין האב לבתו‪ :‬השאלה של האב‬
‫מניחה כי היה מדובר ברצון חד‪-‬צדדי של הבחור‪ ,‬החושך מרמז לנו שזו הייתה החלטה של‬
‫שניהם‪ .‬התשובה גם אינה רלוונטית לשאלתו של האב‪ ,‬שרוצה להיות בטוח שצניעותה של‬
‫בתו נשמרת‪.‬‬
‫יש לציין שהעמימות במקרה זה מובנת הן לקהל והן לדמויות‪ ,‬אם כי חבצלת צוחקת ללשון‬
‫העמומה שנוקט אביה‪ .‬ההומור במקרה זה נוצר גם מתוכנה העמום של הלקסמה "דבר"‪.‬‬
‫מקרה נוסף של עמימות הוא העדר דיוק‪ ,‬כמו במקרה הבא שבו הדובר מספר על סרט פעולה‬
‫שראה ומתלונן על אי‪-‬האמינות שבו‪:‬‬
‫‪ .17‬אלה שכחו שאנחנו היינו בצבא ואנחנו יודעים שכל אקדח יכול לירות רק‪ ...‬אה‪ ,‬רק‪ ...‬לא‬
‫כל‪-‬כך הרבה (ציונה)‬
‫במבע זה יש סתירה בין הביטחון המובע במילים "יודעים" ו"רק" לבין "לא כל‪-‬כך הרבה"‪ .‬יש‬
‫ציפייה למספר מדויק‪ ,‬אך אנו מגלים כי הדמות אינה יודעת באמת כמה כדורים כל אקדח יכול‬
‫לירות‪ ,‬ואנו צוחקים לניסיון העמדת הפנים שלה‪.‬‬
‫במקרה הבא הדובר מספר על שכנו ועל מספר היונים שיש לו‪:‬‬
‫‪ .18‬יש לו שתיים‪-‬שלוש‪ ,‬אולי ככה מאתיים וחמישים יונים (מוריס והיונים)‬
‫בדוגמה זו יש לכאורה מבע המביע אומדן‪ ,‬אך ההפרש בין שתיים ושלוש למאתיים וחמישים‬
‫גדול מדי‪ .‬לכן העדר הדיוק המוגזם אינו מספק מידע אמין‪ ,‬מדגיש את חוסר הידע של הדובר‬
‫ויוצר הומור‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬אפשר לומר שהפרת כלל האופן‪ ,‬לפי מאמר זה‪ ,‬מתבטאת בשימוש בדו‪-‬משמעות‬
‫ובעמימות‪ .‬דו‪-‬משמעות בהקשר זה פירושה מבע שיש בו הטעיה לגבי משמעות של מילה‪,‬‬
‫שמפוענחת אחר כך באמצעות הידע הלשוני‪ ,‬הטקסטואלי והחוץ‪-‬לשוני של הקהל‪ .‬לעתים‬
‫קשור השימוש במבעים דו‪-‬משמעי ים לבורות של הדמות הדוברת לגבי משמעות מילה‬
‫מסוימת‪ ,‬או ליחס אירוני של אחת הדמויות כלפיה‪.‬‬
‫ההומור שנוצר באמצעות עמימות מושג בשלוש דרכים עיקריות‪ :‬הג'יבריש‪ ,‬מסר מעורפל ואי‪-‬‬
‫דיוק‪ .‬ההומור הנובע מהג' יבריש או ממסר מעורפל נובע מציפייה לתוכן או למידע שאינה‬
‫מתממשת‪ .‬במקרה של אי‪-‬דיוק יש ציפייה למידע מדויק שאינה מתממשת‪ .‬שבירת הציפייה‬
‫היא היוצרת את ההומור במקרים אלו‪.‬‬
‫‪ 1.1‬הפרת כלל האיכות‬
‫כלל האיכות קשור למעשה לכנות‪ :‬אמור רק מה שאתה מאמין כי הוא נכון‪ .‬במערכונים הפרת‬
‫כלל האיכות מתבטאת בתשובות אבסורדיות‪ ,‬בסתירות ובמבעים המעידים על בורות‪.‬‬
‫| ‪35‬‬
‫‪ 1.1.1‬אבסורד‬
‫אטרדו (‪ ,)Attardo, 1993‬שבדק את הפרת כללי שיתוף הפעולה בבדיחות‪ ,‬תיאר את הפרת‬
‫כלל האיכות בעיקר כתגובות אבסורדיות או לא הגיוניות‪ .‬גם במערכונים יש מקרים הדומים‬
‫בצורתם לבדיחות‪ .‬כך למשל במקרה הבא‪ ,‬המציל נשאל לגבי הניגוד בין צבע הדגל למצב‬
‫בים‪ ,‬וזו התשובה שהוא נותן‪:‬‬
‫‪ - .19‬למה הדגל לבן והים סוער?‬
‫ השחור בכביסה (המציל)‬‫במקרה זה ישנה התנגשות בין הידע של הקהל לגבי צבעיהם של הדגלים כמסמלים את מצב‬
‫הים לבין התגובה במערכון‪ .‬ידוע שצבעם וסמלם הם חד‪-‬משמעיים והם משקפים הוראה‬
‫ביצועית (ראו אוסטין‪ .)49-37 ,2006 ,‬התשובה הניתנת מתאימה יותר לצבעי בגדים שאינם‬
‫בעלי משמעות סמלית‪ ,‬מה שהופך אותה למגוחכת ולשקרית בעיני הקהל‪.‬‬
‫במקרה הבא המוכס שואל את החוזר ארצה לגבי מספר השעונים שברשותו‪:‬‬
‫‪ - .20‬למה שני שעונים?‬
‫ אחד בשביל בשר אחד בשביל חלב (המכס)‬‫בדוגמה זו תשובתו של הנוסע אינה רק שקרית‪ ,‬אלא גם שייכת לתחום הכשרות והדת‪ ,‬שאינו‬
‫תואם את התחום שאליו שייכת השאלה‪ .‬במקרה זה יש גם הפרה של כלל היחס‪ ,‬אך מן‬
‫ההקשר של המערכון עולה שיש כאן ניסיון להולכת שולל – הפרת כלל האיכות‪ .‬מובן לכן‬
‫שהולכת השולל ברורה לקהל‪ .‬מופרכות התגובה ואף העדר הרלוונטיות שלה יוצרים את‬
‫המבע ההומוריסטי‪.‬‬
‫‪ 1.1.1‬סתירות‬
‫במערכונים ‪ -‬סתירות ממלאות תפקיד חשוב בהפרה של כלל האיכות‪ .‬הסתירות אינן‬
‫משרתות בהכרח מבעים עקיפים ואינן ניתנות בהכרח לפתרון‪ .‬ברוב המקרים מדובר בשימוש‬
‫בניגודים‪ ,‬לרוב ניגודים משלימים (ראו צרפתי‪ ,‬תשס"א‪ .)130 ,‬כך במקרה הבא‪ ,‬שהוא מבע‬
‫של חייל דרוזי‪:‬‬
‫‪ .21‬באופן פרטי אינדיבידואלי כללי גנרלי (תקרית גבול)‬
‫בדוגמה זו המילים "פרטי אינדיבידואלי" מהוות ניגוד משלים ל"כללי גנרלי"‪ ,‬כך שאנו צוחקים‬
‫לחייל שמשתמש במילים מבלי להבין את משמעותן‪.‬‬
‫דוגמה נוספת לסתירה היא כשבעל חוזר הביתה ומגלה שאשתו שכחה פרטים על פגישה‬
‫חשובה שהוא היה אמור להיות נוכח בה‪ .‬בניסיון להרגיע אותו היא מציעה לו לאכול‪:‬‬
‫‪ .22‬סילבי‪ :‬אתה רוצה לאכול‪ ,‬יקירי?‬
‫גרשון‪ :‬משהו‪.‬‬
‫סילבי‪ :‬כמו?‬
‫גרשון‪ :‬מה שיש‪.‬‬
‫| ‪36‬‬
‫סילבי‪ :‬אין (מישהו טלפן)‬
‫כאן הניגוד הוא בין המילה "יש" למילה "אין"‪ ,‬ברור לקהל שמופר כאן כלל האיכות‪ ,‬כיוון ששני‬
‫ניגודים אלו אינם יכולים לעלות בקנה אחד‪ .‬במקרה זה ההומור נובע משבירת הציפייה‬
‫ומהניגוד – הציפייה של הבעל לארוחה שמתנפצת בביטוי "אין" בניגוד לנאמר קודם לכן‪ .‬גם‬
‫הקהל מצפה שאם האישה מציעה לבעלה משהו לאכול‪ ,‬יהיה לה באמת אוכל להציע‪.‬‬
‫יש מקרים שבהם הסתירה מרומזת יותר‪ ,‬כשהניגוד אינו מיוצג באמצעות לקסמות אלא‬
‫באמצעות ביטויים או צירופים סותרים‪ .‬במקרה הבא אב לבנות בלבד מתכנן את האירועים‬
‫הגדולים שיחגוג לבן הזכר שייוולד לו – ברית‪ ,‬בר מצווה‪ ,‬גיוס לצנחנים‪:‬‬
‫‪ .23‬אל תדבר‪ ,‬זה בעילום שם‪ ,‬רק בשכונה יודעים (אבו אל בנאת)‬
‫בדוגמה זו הסתירה היא בין הביטוי "בעילום שם" ל"בשכונה יודעים"‪ .‬יש כאן לעג לדמות‬
‫שאינה כנה‪ ,‬ומאוד רוצה לחגוג את הולדת הבן‪ ,‬אך בשל נורמות של צניעות היא מוסיפה‪:‬‬
‫"אל תדבר‪ ,‬זה בעילום שם" (כנראה בהקשר של מימון האירוע‪.)vii‬‬
‫בדוגמה הבאה מדובר במעין קדימון לערב בידור שבו משתתפים אורי זהר ושייקה אופיר‪.‬‬
‫אורי זהר לכאורה נותן מידע על עלות הכניסה‪:‬‬
‫‪ .24‬הכניסה חופשית תמורת ‪ 45‬לירות‪ ,‬מי שמשלם נכנס חופשי (הזמנה לסנטר)‬
‫כאן הניגוד הוא בין "חופשית" ל"‪ 45‬לירות" וכן בין "משלם" ל"נכנס חופשי"‪ .‬ההומור נובע‬
‫במקרה זה מההטעיה‪ :‬תחילה הקהל ח ושב שמדובר בהופעה חינם אך הביטוי הסותר שובר‬
‫את ציפיות הקהל‪ .‬במקרה הבא מדובר במרואיינת לטלוויזיה חברת קיבוץ עולה מרוסיה‪:‬‬
‫‪ - .25‬כמה שנים את נמצאת בקיבוץ כאן?‬
‫ ‪ 15‬שנה‪.‬‬‫ וכמה שנים את מטפלת בילדים בקיבוץ?‬‫ ‪( 23‬תקרית גבול)‬‫במקרה זה הסתירה היא בין "‪ 15‬שנה" לבין "מטפלת בילדים בקיבוץ ‪ 23‬שנה"‪ .‬ייתכן‬
‫שבמקרה זה אנו צוחקים לחוסר ההבנה של העולה שאינה מבינה את השאלות‪.‬‬
‫במערכון "חלש האופי" הפרת כלל האיכות היא המרכז של העלילה‪ .‬שייקה אופיר מוצג כחלש‬
‫אופי המשנה את דעתו בהתאם לדעותיו של אורי זהר‪:‬‬
‫‪ .26‬שייקה‪ :‬אני אומר לך‪ ,‬ראיתי סוף סוף את "הירח הכחול"‪ .‬ואללה‪ ,‬אני אומר לך‪ ,‬הצגה‪...‬‬
‫אורי‪ :‬גרועה מאוד‪.‬‬
‫שייקה‪ :‬איומה ונוראה‪ ,‬ואללה‪ ,‬אני לא יודע איך אנשים שמבינים בתאטרון מרשים‬
‫לעצמם להעלות מחזה איום כזה על הבמה‪...‬‬
‫אורי‪ :‬דווקא המחזה בסדר‪.‬‬
‫שייקה‪ :‬כמחזה כן‪ ,‬המחזה כחומר גולמי‪ ,‬לא סתם מחזה‪ ,‬יוצא מן הכלל אפילו (חלש‬
‫האופי)‬
‫| ‪37‬‬
‫המקרה הזה הוא הרחבה של בדיחות (פאנצ'ליין) המבוססות על סתירה‪ .‬כך השורה‬
‫הראשונה מנוסחת באינטונציה חיובית ומשתנה בהתאם לדעתו של אורי‪ ,‬וגם הדעה על‬
‫המחזה משתנה מהמינוח השלילי "איום" ל"יוצא מן הכלל" החיובי מאוד‪ .‬כך לאורך כל‬
‫המערכון‪ .‬במערכון זה הצחוק והלעג הוא לאופייה החלש של הדמות ולחוסר העקיביות שלה‪.‬‬
‫‪ 1.1.1‬בורות‬
‫השימוש בבורות כמנגנון הומוריסטי הוא עתיק מאוד‪ :‬כבר אפלטון הבחין בכך שאנחנו‬
‫צוחקים לבורותם של אנשים‪ .‬בנוגע להפרת כלל האיכות‪ ,‬הבורות היא בבחינת "אל תאמר‬
‫דבר שאתה מאמין כי אינו נכון"‪ .‬במקרה זה ההפרה היא לא של הדמות אלא של כותב‬
‫המערכון‪ .‬הטעות של הדמות נעשית בתום לב‪ ,‬אלא שהידע של הכותב ושל הקהל בנוגע‬
‫לשקריות המבע הוא שיוצר את ההומור‪ .‬ניתן לראות מבעים אלו כפרופוזיציה סינתטית‪,‬‬
‫שהאמיתות שלה תלויה במציאות החוץ‪-‬לשונית‪ ,‬בניגוד לסתירות‪ ,‬שאמיתותן או שקריותן‬
‫נובעות מכוח משמעיהן של המילים והיחסים הלוגיים ביניהן (ניר‪ ,‬תש"ן‪.)89 ,‬‬
‫כך למשל במקרה הבא המוכס מנסה לנהל שיחת חולין עם נוסע השב מרומא‪:‬‬
‫‪ .27‬יפה רומא – שאנז אליזה‪ .‬איך הסתדרת עם היוונית? (המכס)‬
‫במבע זה לקהל אמור להיות ידע מוקדם לגבי שלושה פרטים‪ :‬רומא נמצאת באיטליה‪ ,‬השאנז‬
‫אליזה נמצא בצרפת‪ ,‬ובאף אחד מהמקומות לא מדברים יוונית‪ .‬יש לשים לב לכך שיש קשר‬
‫סמנטי בין הביטויים‪ :‬כל הביטויים קשורים למדינות באירופה‪.‬‬
‫במקרה הבא השדכן מנסה להפגין את ידענותו לאחר שמתברר שהכלה לא שמעה על יוסף‬
‫הצדיק‪ .‬אך מתברר שגם השדכן עצמו אינו מכיר את ההקשר של הסיפור‪:‬‬
‫‪ .28‬יוסף הצדיק‪ ,‬בחושך‪ ,‬במצרים‪ ,‬את לא קוראה עיתונים? (קול כלה)‬
‫במקרה זה הידע המוקדם של הקהל הוא שיוסף הצדיק הוא דמות מקראית ולא דמות‬
‫אקטואלית שקוראים עליה בעיתון‪ .‬הניגוד בין הניסיון של השדכן להפגין את ידענותו לבין‬
‫בורותו בפועל הוא שיוצר את ההומור‪.‬‬
‫גם במקרה הבא מאותו מערכון השדכן מנסה להפגין את ידענותו‪ ,‬אך הפעם הבורות היא של‬
‫הכלה שלא מכירה את מארי אנטואנט‪ ,‬שהייתה מלכת צרפת בתקופת המהפכה הצרפתית‪:‬‬
‫‪ - .29‬מארי אנטואנט את מכירה?‬
‫ לא‪ ,‬לא‪ ,‬מכירה אותו (קול כלה)‬‫ההתייחסות אל מארי אנטואנט כאל זכר מבליטה את הבורות‪ .‬בניגוד לשדכן‪ ,‬שמנסה‬
‫להסתיר את בורותו‪ ,‬הכלה מודה בבורות אך טועה לגבי המין של מארי אנטואנט‪ .‬ההנחה‬
‫המוקדמת מצד הכותבים היא שמדובר בידע משותף לקהל גדול‪ ,‬לכן הבורות במקרה זה היא‬
‫חריגה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬הפרת כלל האיכות מושגת באמצעות שלוש אסטרטגיות‪ :‬א‪ .‬תשובות אבסורדיות‬
‫ושקריות; ב‪ .‬סתירות‪ ,‬הנובעות מאי‪-‬ההלימה עם מידע שנאמר קודם לכן או סתירות המעידות‬
‫על פגמים באופייה של הדמות‪ :‬בורות או אופי חלש; ג‪ .‬בורות‪ ,‬שהיא כאמור מנגנון עתיק‬
‫| ‪38‬‬
‫ביותר ליצירת הומור‪ ,‬הנובע מתחושת עליונות‪ .‬בחלק מהמקרים מדובר גם בניגוד בין הניסיון‬
‫להפגין ידענות לבורות בפועל‪.‬‬
‫‪ 1.1‬הפרת כלל הכמות‬
‫כלל הכמות מתחלק כאמור לשני כללי משנה‪ :‬תרומתך תהיה אינפורמטיבית ככל האפשר‬
‫(אל תחסיר מידע); ואל תספק מידע יותר מהדרוש (אל תוסיף מידע)‪ .‬במערכונים אנו מוצאים‬
‫את שתי ההפרות האלו‪ :‬החסרת מידע והוספת מידע בלתי דרוש – משפטים ארוכים‬
‫וטאוטולוגיה‪.‬‬
‫‪ 1.1.1‬החסרת מידע‬
‫החסרת המידע דומה במידת מה לעמימות‪ ,‬אלא שבמקרים שלפנינו דמות אחת מצפה‬
‫למידע מסוים והתשובה שניתנת על‪-‬ידי הדמות השנייה אינה מספקת את המידע הנדרש‪ .‬כך‬
‫במקרה הבא‪ ,‬כשהבעל חוזר מהעבודה ואשתו השכחנית מנסה לדווח לו על שיחה חשובה‬
‫שהתקבלה‪:‬‬
‫‪ .30‬סילבי‪ ... :‬הוא מסר שהפגישה לא תתקיים באותו מקום שבו הייתה צריכה להתקיים‪...‬‬
‫גרשון‪ :‬כן?‬
‫סילבי‪ :‬אבל היא בכל זאת תתקיים‪.‬‬
‫גרשון‪ :‬יופי‪ .‬איפה?‬
‫סילבי‪ :‬שם‪.‬‬
‫גרשון‪ :‬איפה בכל זאת?‬
‫סילבי‪ :‬אני אמרתי לך‪ ,‬לא באותו מקום‪.‬‬
‫גרשון‪ :‬זה שמעתי‪ ,‬אבל אם לא באותו מקום‪ ,‬באיזה מקום?‬
‫סילבי‪ :‬במקום אחר‪ .‬אתה לא צריך לדאוג (מישהו טלפן)‬
‫בדוגמה זו האישה השכחנית אינה יכולה לספק את המידע הדרוש‪ ,‬והיא מנסה לספק מידע‬
‫באמצעות ביטויים דאיקטיים כגון "שם"‪" ,‬במקום אחר"‪ .‬אלה אינם מוסרים מידע מספק לגבי‬
‫הפגישה‪ .‬ההומור במקרה זה נובע מכמה גורמים‪ :‬אופייה המבולבל של סילבי והניגוד בין‬
‫הציפייה הבהולה של הבעל למידע לבין התשובות הלא אינפורמטיביות של האישה‪.‬‬
‫דוגמה מוכרת מן הספרות (‪ )1993 ,Attardo‬מצויה גם במערכון "מה השעה"‪ ,‬המציג דרכים‬
‫שונות שבהן אנשים משיבים על השאלה‪" :‬אתה יודע מה השעה?"‪.‬‬
‫‪ - .31‬סליחה‪ ,‬אדוני‪ ,‬אתה יודע מה השעה?‬
‫ הממם‪( viii‬מה השעה)‬‫כאן יש שימוש בפעולת דיבור עקיפה‪ ,‬המבע "סליחה‪ ,‬אתה יודע מה השעה" הוא פעולת‬
‫דיבור של בקשה המנוסח כשאלה – כוונתו היא "אמור לי מה השעה"‪ .‬ניתן לומר שהמגיב‬
‫עונה לכלל הרלוונטיות אך מפר את כלל הכמות‪ .‬יש כאן אי‪-‬רלוונטיות פרגמטית‪ .‬שואל‬
‫השאלה אינו מקבל את התשובה הרצויה לו‪ ,‬כך שההומור נובע משבירת הציפייה למידע‪.‬‬
‫| ‪39‬‬
‫דוגמה נוספת היא מהמערכון "המציל"‪ ,‬שבו המצ יל חוזר על דברי דמות שאינה מוצגת‬
‫במערכון‪:‬‬
‫‪ .32‬אשתך טבעה? באיזה אזור? בים התיכון? (המציל)‬
‫בשיחה זו איננו שומעים את מבעי הדובר השני‪ ,‬והמציל חוזר עליהם‪ .‬בסיטואציה זו נשאלת‬
‫שאלה המחייבת תשובה פרטנית יותר‪ ,‬אך המשיב אינו נותן תגובה מספקת מבחינת כמות‬
‫המידע הדרוש‪.‬‬
‫התשובה "בים התיכון" אמנם כנה ורלוונטית לכאורה לשאלה "באיזה אזור"‪ ,‬אך היא אינה‬
‫מספקת מידע שימושי למציל‪ .‬גם כאן קיים הניגוד בין השאלה הבהולה לתשובה הלא‬
‫אינפורמטיבית‪ ,‬והוא שיוצר את ההומור‪.‬‬
‫‪ 1.1.1‬משפטים ארוכים‬
‫הפרת כלל הכמות יכולה להתבצע כאמור גם באמצעות הוספת מידע מיותר‪ .‬אחת הדרכים‬
‫לכך היא משפטים ארוכים יתר על המידה‪.‬‬
‫בדוגמה הבאה פונה האב לבתו חבצלת לפני שיחה על יחסים בין המינים‪ .‬מתוך פחד‬
‫מהתעסקות בנושא שבטאבו הוא מספק הקדמה ארוכה יתר על המידה‪:‬‬
‫‪ - .33‬ואם תמיד עשיתי‪ ,‬חבצלת‪ ,‬ודאגתי‪ ,‬ושמרתי‪ ,‬והשגחתי‪ ,‬וטיפלתי‪ ,‬וויתרתי‪ ,‬זה רק מפני‬
‫שרציתי שתדעי‪ ,‬חבצלת שלי‪ ,‬שרציתי שתהיי צנועה‪ ,‬צייתנית ומ‪-‬מוש‪-‬מעת ! ועכשיו‪ ,‬כאן‬
‫ממש לנגד עיניי‪ ,‬אני רואה אותך‪ ,‬חבצלת שלי‪ ,‬איך את בת לדוגמה ודוגמה של בת!‬
‫ יופי‪ .‬אני יכולה ללכת? (חבצלת)‬‫בדוגמה זו האב חוזר על מבנה פועל אחיד (גוף ראשון יחיד עבר) מבלי לספק באמת מידע‬
‫חדש‪ ,‬המילים "דאגתי"‪" ,‬שמרתי"‪" ,‬השגחתי"‪" ,‬טיפלתי" קרובות במשמעותן‪ ,‬אך החזרה היא‬
‫חזרה רטורית ואינה מספקת מידע‪ .‬במקרה זה אנו צוחקים לדמות שמשתמשת באופן מוגזם‬
‫בפונקציה הפאטית מתוך הפחד שלה לעסוק בנושא שבטאבו‪.‬‬
‫בדוגמה הבאה זוג יוצא ממסעדה כלשהי‪ ,‬ככל הנראה לאחר פגישה רומנטית‪ ,‬והבחורה‬
‫שוטחת בפני הבחור את משנתה‪:‬‬
‫‪ .34‬האישה‪ :‬המוטו שלי שבזוגיות צריך לעבוד‪ .‬זוגיות זה מקצוע‪ ,‬זה המוטו שלי‪ .‬אני חושבת‬
‫שוויתור זאת מילת המפתח באהבה‪ ,‬זה המוטו שלי‪ .‬אישה לא צריכה לשכב עם כל מה שזז‪,‬‬
‫בפרט לא בפגישה הראשונה‪ .‬אני חושבת שבאהבה צריך לדעת לקבל אבל צריך לדעת גם‬
‫לקחת‪ .‬זה המוטו שלי‪ .‬אנחנו מדברים על סקס‪ ,‬בסקס צריך לדבר‪ ,‬זה מה שמבדיל אותנו‬
‫מהבהמה‪ .‬זה המוטו שלי‪ .‬המוטו שלי זה שהאישה צריכה להראות לגבר שלה שהוא הוא‬
‫השולט‪ .‬זה המוטו שלי‪ .‬אני חושבת שהמוטו שלי זה שבאהבה צריך שניים לטנגו‪ .‬המוטו שלי‬
‫הוא שאישה צריכה להראות לגבר שלה‪...‬‬
‫(הגבר נכנס למכונית ומתניע)‬
‫האישה‪ :‬מה זה?‬
‫הגבר‪ :‬זה האוטו שלי‪( .‬נוסע) (המוטו)‬
‫| ‪40‬‬
‫גם בדוגמה זו יש חזרה מבלי להוסיף באמת מידע חדש‪ .‬האישה חוזרת על קלישאות ועל‬
‫הצירוף "זה המוטו שלי" – קיימת כאן גם סתירה‪ ,‬משום שחלק מהמשפטים אינם עולים‬
‫בקנה אחד‪ ,‬כמו "אישה צריכה להראות לגבר שלה שהוא השולט" ו"צריך שניים לטנגו"‪.‬‬
‫הדיבור בשני קטעים אלה הוא דיבור לשם דיבור‪ ,‬מה שמוגדר כאמור כפונקציה הפאטית של‬
‫הלשון (יאקובסון‪ .)1970 ,‬ההומור נוצר מהציפייה לפונקציה הרפרנציאלית (הזרמת מידע)‪,‬‬
‫ומאי‪-‬מימושה בשיחה‪ .‬כמו כן נראה שיש כאן לעג לשימוש במבעים ריקים בסיטואציה כמו‬
‫פגישה רומנטית‪.‬‬
‫בשתי הדוגמאות האחרונות יש מבנה זהה‪ :‬משפט קצר לצד מונולוג ארוך‪ .‬שני המשתתפים‬
‫בשיחה עוברים על כלל הכמות‪ ,‬צד אחד מאריך ואילו השני מקצר‪ ,‬והניגוד ביניהם מעצים את‬
‫ההומור‪ .‬בדוגמה ‪ 34‬ההומור עולה גם ממשחק המילים בין "מוטו" ל"אוטו"‪ ,‬המבליט את‬
‫הניגוד בין האישה המרבה בדיבור ריק לבין הגבר התכליתי המתעסק בצדדים המעשיים של‬
‫החיים‪.‬‬
‫‪ 1.1.1‬טאוטולוגיה‬
‫דרך נוספת להפר את כלל הכמות היא הטאוטולוגיה או עודפות‪ :‬חזרה מיותרת על מילה על‪-‬‬
‫ידי סינונימים‪ ,‬ביטויים נרדפים‪ ,‬היפרונימים (ראו צרפתי‪ ,‬תשס"א‪ , )144 ,‬או כל חזרה על‬
‫המובן מאליו‪ .‬כך למשל בדוגמה הבאה הדובר במונולוג רוצה לספר על רופא שביקר אצלו‬
‫כדי לעזור לו להביא לעולם בן זכר לאחר שהביא לעולם רק בנות‪ .‬לאחר שהרופא אמר כי‬
‫האב קובע את מין היילוד‪ ,‬הדמות הדוברת מתייחסת אליו באירוניה ובזלזול‪:‬‬
‫‪ .35‬מומחה ספציאליסט (אבו אל בנאת)‬
‫אפשר לומר שגם בדוגמה זו ההומור נובע מלעג לבורותה של הדמות‪ ,‬שאינה יודעת‬
‫ש"מומחה" ו"ספציאליסט" הן נרדפות‪ .‬בורות זו מתבטאת גם בנושא המערכון‪ :‬אב פרימיטיבי‬
‫שלא מבין כי מין היילוד אינו תלוי באישה‪.‬‬
‫כך גם במקרה הבא כאשר אישה מציעה לבעלה להשתמש בשירותיו של עורך דין‪ ,‬לאחר‬
‫שגרמה בטעות לכך שיעצרו אותו‪:‬‬
‫‪ .36‬הוא יכול להיות סנגור‪ ,‬הוא יכול להיות אפילו פרקליט (מישהו טלפן)‬
‫בדוגמה זו המילה "סנגור" כלולה במילה "פרקליט"‪ ,‬כלומר המילה "פרקליט" היא היפרונים‬
‫ל"סנגור"‪ .‬כאמור‪ ,‬גם כאן אנו צוחקים לדמות שאינה בקיאה במשמעות המילים‪.‬‬
‫דוגמה נוספת לקוחה ממערכון שבו המוכס מנסה לברר מה הביא הנוסע מחו"ל‪ .‬המוכס אינו‬
‫מכיר את המילה "אגרטל"‪ ,‬ואלו דבריו‪:‬‬
‫‪ .37‬למה אגרטל? תגידי ואזה (המכס)‬
‫גם כאן אנו צוחקים לבורותה של הדמות‪ ,‬אלא שלכאן נוסף ניסיונה הכושל לתקן את הנוסע‬
‫ולהודיע לו שהשתמש במילה לא נכונה‪.‬‬
‫במקרה הבא צחי‪ ,‬אחת הדמויות ממערכוני "ילדים סורגים"‪ ,‬חולם להתפרסם בעולם‪ ,‬או כפי‬
‫שהוא מנסח זאת‪:‬‬
‫‪ .38‬בחוץ לארץ‪ ,‬בחו"ל ובגולה (רכילות)‬
‫| ‪41‬‬
‫גם כאן אנו צוחקים לחוסר מודעות של הדמות לכך ששלוש מילים אלו הן מילים נרדפות‪ ,‬אלא‬
‫שנוסף לכך לעג לדמות בשל התלהבותה חסרת היסוד מאפשרויות ההצלחה‪ ,‬המקבלת‬
‫חיזוק באמצעות השימוש במילים נרדפות‪.‬‬
‫במקרה הבא בעל מספר על אשתו הטרייה שהוריו שידכו לו ללא רצונו‪:‬‬
‫‪ .39‬היא אומרת המון טיפשויות‪ ,‬אבל זה טבעי מפני שהיא טיפשה (זהבה)‬
‫בדוגמה זו ההומור אינו נובע מבורות של הדמות אלא מציפייה למידע חדש שאינה‬
‫מתממשת‪ .‬השימוש בקשר הסיבה "מפני ש" מעורר ציפייה להסבר כלשהו לגבי טיפשותה‬
‫של האישה‪ ,‬אלא ששם התואר "טיפשה" אומר במילים אחרות בדיוק אותו דבר‪.‬‬
‫במערכון "ציונה והעין המקולקלת" יש שימוש רב באמצעי זה‪ .‬הדוגמאות הבאות לקוחות‬
‫ממונולוג שבו הדובר מדבר על נושאים רבים בצורה בלתי עקיבה‪:‬‬
‫‪ .40‬זה ספשייליסט בשביל מקרה עיניים‪ ,‬זה‪ .‬רק מקרה עיניים יטפל‪ .‬זה – תביא לו מקרה‬
‫ראש‪ ,‬לא יטפל בו‪ .‬תביא לו מקרה יד‪ ,‬לא יטפל בו‪ .‬תביא לו מקרה רגל‪ ,‬לא יטפל בו‪ .‬תביא לו‬
‫מקרה עין‪ ,‬יטפל בו‪ .‬למה? למה הוא רופא עיניים (ציונה)‬
‫‪ .41‬למטה כתוב "ירושלים"‪ .‬למה? למה זה בירושלים‬
‫‪ .42‬אישה אחת‪ ,‬כולה קטנה‪ ,‬לבושה לבן‪ ,‬בכאן שלו – מגן דוד אדום‪ .‬זה סימן של‪ ...‬מגן דוד‬
‫אדום‬
‫בשלוש דוגמאות אלו יש חזרה על המובן מאליו שקשורה לידע של הנמען‪ .‬כך למשל ב‪40-‬‬
‫ידוע שרופא עיניים מטפל רק בעיניים‪ .‬התשובה "למה הוא רופא עיניים" אינה מוסיפה מידע‬
‫ושוברת את הציפייה למידע חדש‪ .‬כך גם בדוגמה ‪ 41‬ברור כי אם כתוב בכתובת מסוימת‬
‫"ירושלים"‪ ,‬הרי מדובר במקום שנמצא בירושלים‪ .‬אותו הדבר לגבי מגן דוד אדום‪ .‬בכל‬
‫המקרים האלו כאמור נשברת הציפייה למידע חדש‪ .‬יש כאן גם לעג לדמות שמרבה בדיבור‬
‫ריק‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬הפרת כלל הכמות מתבצעת באמצעות החסרת מידע או הוספת מידע מיותר‪.‬‬
‫במקרה של החסרת המידע ‪ -‬ההומור נובע מהציפייה למידע שאינה מתממשת‪ .‬המקרים של‬
‫הוספת מידע שכיחים יותר ונוגעים להארכה שלא לצורך בדברים‪ .‬ההומור נובע מלעג‬
‫לדמויות המשתמשות ללא צורך בפונקציה הפאטית של הלשון ומרבות בגינונים רטוריים‪.‬‬
‫בשני המקרים של הארכה בדברים מצוי משפט קצר ליד הארוך‪ .‬ניגוד זה מוסיף ליצירת‬
‫ההומור במקרים אלו‪.‬‬
‫כמו כן נפוץ מבנה הטאוטולוגיה‪ ,‬שבו משתמשים במילה נוספת‪ ,‬אחרת‪ ,‬מבלי להוסיף מידע‬
‫חדש‪ .‬ההומור במקרה זה נובע או מלעג לדמויות שאינן בקיאות במשמעות המילים או‬
‫משבירת הציפייה למידע חדש‪ .‬בחלק מהמקרים מדובר בצחוק ובלעג לדמות שמדברת ללא‬
‫הבחנה‪ ,‬בלי לשים לב למשמעות דבריה‪.‬‬
‫‪ 1.1‬הפרת כלל היחס‬
‫כלל היחס (הרלוונטיות) הוא הכלל המקיף ביותר‪ ,‬ואפשר לראות את כל שאר שלוש ההפרות‬
‫ההומוריסטיות כקשורות להפרה של כלל זה‪ .‬תשובה אבסורדית אינה באמת רלוונטית‬
‫לשאלה‪ ,‬כך גם החסרת מידע או שימוש במבע עמום‪ .‬אך לעתים יש הפרה חד‪-‬משמעית‬
‫יותר של כלל הרלוונטיות‪ ,‬כמו במערכון "מה השעה"‪ ,‬שבו מוצעות כל‪-‬מיני תשובות שאינן‬
‫רלוונטיות לשאלה "מה השעה"‪ .‬תשובות אלו מפרות גם את כלל הכמות‪ ,‬כך למשל בדוגמה‬
‫| ‪42‬‬
‫‪ 43‬מדובר בדמות של יקה (הדובר השני)‪ ,‬המתאפיין בנימוס מוגזם ובגזענות כלפי המנטליות‬
‫המזרח תיכונית‪ .‬בתשובתו הוא מביע כעס על השאלה‪:‬‬
‫‪ - .43‬מה השעה?‬
‫ (בטון אירוני) "מה השעה"‪ .‬עזוב‪ .‬אין יותר בוקר טוב‪ ,‬אדוני‪ ...‬תסלח לי‪ ,‬אולי‪ ,‬אם אני לא‬‫מפריע יותר מדי‪ ,‬אפשר להלאות אותך בשאלה כל‪-‬כך לא חשובה‪ ,‬אבל לדעת שתואיל‬
‫בטובך להבין שבמצבי אין לי שעון‪ ,‬ועל כן‪ ,‬אולי‪ ,‬מהשעון שלך‪ ,‬היית רואה איזה שעה‪ ,‬ואומר‬
‫לי‪ ,‬במידה שזה לא מפריע‪ .‬אז זהו‪ ,‬אין כל זה‪ ,‬יש רק (מחקה את השואל בהקצנה) "מה‬
‫השעה !"‪.‬‬
‫אסיאת!‬
‫במקרה זה חוסר הרלוונטיות נובע מאופייה המנומס והקפדני יתר על המידה של הדמות‪,‬‬
‫בתחילת המבע המשיב מחקה את השואל בטון אירוני‪ ,‬ואחר כך הוא מנסה להנחות את‬
‫השואל כיצד יש לשאול שאלה כזו‪ ,‬ובסופו המשיב חוזר להשתמש במבע אירוני כלפי השואל‬
‫(החיקוי)‪ .‬יש כאן לעג ברור לקבוצת הייקים‪ ,‬המעדיפים את הגינונים המופרזים על פני‬
‫התוכן‪ ,‬בניגוד לאפיון הצבר כמדבר בפשטות ובישירות‪.‬‬
‫בדוגמה הבאה התשובה לשאלה "מה השעה?" היא מפי מהפכן‪:‬‬
‫‪ .44‬אל תגיד אף מילה‪ ,‬בחור צעיר‪ ,‬תפסתי את כל העניין‪ .‬אין לך שעון‪ .‬אני יודע‪ ,‬כמובן‪ .‬אבל‬
‫איך אתה מצפה בכלל שבחברה כזאת יהיה לך שעון? אני‪ ...‬אני יודע את הכול‪ .‬אביך מחוסר‬
‫עבודה‪ ,‬ילד‪ ,‬אני יודע את זה‪ ,‬אני רואה את זה עליך‪ .‬כן‪ ,‬חוסר כלכלה‪ ,‬אני רואה את זה‪...‬‬
‫אתה לא שומע טוב‪ ,‬אתה לא רואה טוב‪ ,‬כן? הרבה ילדים מסתובבים בבית‪ ,‬כן? לא קוראים‬
‫ספרים‪ ,‬לא הולכים לבתי‪-‬ספר‪ ...‬אבל אני רוצה שתדע שזאת היא זכותך לדעת מה‬
‫השעה‪ ...‬והעובדה שאין לך שעון לא אומרת כלום! אין זה אומר שהאיש הזה‪ ,‬שיש לו שעון‪,‬‬
‫עדיף עליך‪ ,‬נהפוך הוא ! אתה צריך לצאת החוצה גאה‪ ,‬מלא גאווה‪ ,‬זקוף גו ! גו ! ככה לצאת‪,‬‬
‫עם ראש מורם ! לצאת ולשאול יחד ! ולא רק אתה‪ ,‬כולנו יחד ! הגיע הזמן שנרים את הדגלים‬
‫ונצא כולנו יחד ונשאל‪ :‬מה השעה? ! (פאוזה) זכור זאת‪ ,‬כן?‬
‫בדוגמה זו יש לעג לרטוריקנים המכבירים מילים גם בנושאים פעוטים‪ ,‬בלי לשים לב‬
‫לסיטואציה או להקשר ובלי לספק תשובות רלוונטיות לשאלות שהם נשאלים‪.‬‬
‫דוגמה נוספת לקוחה מהמערכון "בית ספר לגנבים"‪ ,‬כאשר מנהל בית הספר לגנבים משוחח‬
‫עם הורה של אחד התלמידים על כישלונו במבחנים ומקריא לו שאלה מהמבחן ואת תשובת‬
‫התלמיד‪:‬‬
‫‪" .45‬ראובן ושמעון יוצאים שניהם זה מכלא רמלה וזה מכלא מעשיהו בעת ובעונה אחת‪ .‬מתי‬
‫ייפגשו שנית אם לשניהם יש חמש שנים על תנאי?" תשובה‪" :‬אין לא בכלא רמלה ולא בכלא‬
‫מעשיהו לא ראובן ולא שמעון"‪ .‬תשובה לא רלוונטית‪.‬‬
‫בדוגמה זו מוצגת שאלה לכאורה מתחום הלימודים‪ ,‬אך היא מוצגת באופן פארודי באמצעות‬
‫מונחים משדה העבריינות והפשע‪ .‬התשובה של הנער מתייחסת לשאלה כאל שאלה‬
‫אינפורמטיבית ולא כאל שאלה לצורך לימודים‪ ,‬ולמעשה אינה משיבה על השאלה‪ ,‬ולכן אף‬
‫יש הערה מטא‪-‬תקשורתית‪" ,‬תשובה לא רלוונטית"‪ .‬ההומור מושג באמצעות עירוב בין‬
‫התחומים הסותרים‪ :‬הלימודים והפשע‪ ,‬כך שהתגובה נובעת מהבלבול של התלמיד בנוגע‬
‫לשאלה שנראית לו לקוחה מחיי היום‪-‬יום‪.‬‬
‫| ‪43‬‬
‫לסיכום‪ ,‬את הפרת כלל היחס (הרלוונטיות) אפשר למצוא ברבות מהפרות כללי השיח‪.‬‬
‫במקרים הנ"ל ההומור נובע מציפייה למידע מסוים ותכליתי שאינה מתממשת‪ .‬במקרה של‬
‫מערכון אחד מוצגת שאלה יום‪-‬יומית "מה השעה"‪ ,‬שהתשובה לה פשוטה וצפויה‪ ,‬אך‬
‫הדמויות מסבכות את התשובה‪ .‬במקרים אלו יש לעג לטיפוסים המדברים רבות בלי לספק‬
‫מידע או תוכן‪ .‬במקרה אחר כלל הרלוונטיות מופר באמצעות חוסר הבנה של מהות השאלה‪:‬‬
‫שאלה לצורך לימודים לעומת שאלה אינפורמטיבית‪.‬‬
‫‪ .2‬הוספת מידע המשנה משמעות‬
‫בשולי המאמר אוסיף עוד סוג של מקרים שגם בהם‪ ,‬בדומה לחלק מהפרות עקרון שיתוף‬
‫הפעולה‪ ,‬יש ציפייה למידע מסוים שאינה מתממשת‪ .‬תופעה זו קרובה להפרת כלל האיכות‬
‫בשל ההטעיה שבה‪ ,‬ובמיוחד לסתירות‪ ,‬משום שמתברר לנמען שפירושו הראשוני היה שגוי‪.‬‬
‫אסטרטגיה זו זהה ל"פירוש מחדש" אצל ריצ'י (‪ )Ritchie, 2004‬ולשורות (שורת מחץ וג'אב‬
‫ליין) אצל אטרדו (‪ )Attardo, 2001‬בשל הפענוח מחדש שבה‪.‬‬
‫הוספת מידע המשנה משמעות קשורה גם לשאלת החידוש במשפט‪ .‬החידוש הוא החלק‬
‫במשפט שהכרחי לתקשורת הלשונית‪ ,‬והנתון הוא החלק הידוע‪ .‬המונחים "נתון" ו"חידוש"‬
‫מתייחסים לצד האינפורמטיבי של המבע (ראו למשל ‪ ;1970 ,Halliday‬מרגולין‪ ,‬תשנ"ו)‪.‬‬
‫אלא שבמקרים הבאים החידוש לא רק מוסיף מידע חדש למבע‪ ,‬אלא משנה את משמעותו‪.‬‬
‫המילה או הצירוף המשנים את משמעות המבע נוספים לאחר השהיה (פאוזה קצרה)‪ ,‬ואנו‬
‫מפרשים אותו מחדש‪ ,‬למשל במקרה הבא‪ ,‬שיש בו חיקוי להופעה של אמן הטלפתיה אורי‬
‫גלר‪:‬‬
‫‪ .46‬אל תנסו את זה בבית‪ .‬זה יכול לגרום נזק עצום‪ ...‬לקריירה שלי (אורי גלר)‬
‫בדוגמה זו נאמר מבע כללי שלכאורה נוגע לכלל הצופים‪" :‬זה יכול לגרום נזק עצום"‪.‬‬
‫התוספת של הצירוף "לקריירה שלי" גורמת לנו לפרש מחדש את המבע‪ ,‬מאמירה כללית‬
‫לאמירה ספציפית‪ .‬מבחינה פרגמטית המשמעות משתנה מהבעת דאגה לציבור למבע‬
‫המסגיר אנוכיות‪ ,‬ולכן יש כאן צחוק לדמות ולאופייה הערמומי‪.‬‬
‫מקרה דומה נמצא במערכון "זיוה ודנה"‪ .‬זיוה משוחחת בטלפון עם חברה על גבר מסוים‪.‬‬
‫זיוה מכחישה שהיא אמרה שהוא "לא גבר מספיק"‪:‬‬
‫‪ .47‬אם זה היה נכון‪ ,‬לא הייתי יוצאת איתו‪ ...‬שבועיים לפחות (זיוה)‬
‫תחילה המבע בדוגמה זו נראה חד משמעי‪" :‬אם זה היה נכון‪ ,‬לא הייתי יוצאת איתו"‪ .‬הפירוש‬
‫המיידי הוא ‪ -‬לא הייתי יוצאת איתו בכלל‪ ,‬אמירה חד משמעית לכאורה‪ ,‬אך התוספת‬
‫"שבועיים לפחות" הופכת את המשפט למסויג ובלתי מאיים‪ .‬כך למעשה קיים ניגוד‬
‫הומוריסטי בתוך המבע עצמו ממבע חד משמעי למבע מסויג‪ .‬כמו כן יש כאן לעג לאופייה‬
‫החלש של הדמות‪ ,‬שלא מצליחה לומר אמירה החלטית‪ ,‬בניגוד לתדמית האסרטיבית‬
‫שניסתה ליצור בתחילת המבע‪.‬‬
‫בניגוד למקרים הקודמים‪ ,‬שבהם הפרט הנוסף המשנה את המשמעות הופך את המשמעות‬
‫ממשמעות כללית לספציפית‪ ,‬במקרה הבא הפרט הנוסף משנה את המבע ממבע בעל‬
‫קונוטציה מינית למבע תמים‪ .‬מדובר באישה המתקשרת לרופא ומתלוננת על מצבו הקשה‬
‫של בעלה‪:‬‬
‫‪ .48‬התכופף לו‪ ...‬הגב‪ ,‬זאת אומרת (טלפונים)‬
‫| ‪44‬‬
‫בדוגמה זו תחילה אנו מפענחים את המבע הקטוע "התכופף לו"‪ ,‬בשל הקשרים מוכרים יותר‪,‬‬
‫כקשור לאיבר מין זכרי‪ .‬האישה מבינה שגם הרופא מפרש את המבע ככזה וממהרת להסביר‬
‫כי מדובר בגב‪ .‬אנו צוחקים הן לטאבו שמופר והן למעידה הלשונית‪.‬‬
‫בכל המקרים שלעיל ההומור נובע מהפירוש מחדש של המבע ומהטעיה של כותב המערכון‬
‫לגבי משמעותו‪ .‬הוספת מידע‪ ,‬המשנה משמעות‪ ,‬נוצרת בצורה דומה מאוד לבדיחה‪ ,‬בשל‬
‫ההטעיה שהיא מכילה לגבי מידע מסוים‪ .‬ההטעיה הזו נועדה בעיקר כדי לצחוק לדמות‪,‬‬
‫שהפרט החדש מבליט פגם באופייה‪ .‬במקרה אחד הפרט החדש יוצר מעבר בין התחומים‬
‫המנוגדים – המיני והתמים – ומעורר צחוק בשל הפרת הטאבו‪.‬‬
‫‪ .3‬סיכום‬
‫כפי שראינו‪ ,‬במערכונים ניתן למצוא הפרות של כל כללי השיח‪ ,‬ואף שילוב שלהן‪ .‬רבות מהן‬
‫קשורות לציפייה למידע מסוים שאינה מתממשת‪ ,‬ולכן הפרות רבות קשורות במידה זו או‬
‫אחרת לכלל הרלוונטיות‪ .‬ניתן לומר שזה הגורם המרכזי ביצירת הומור באמצעות ההפרות‬
‫של גרייס וכן במידע משנה משמעות‪ :‬הפער בין הציפייה לנתון‪ .‬בשל תכונה זו ניתן לראות‬
‫כמעט בכל דוגמה יותר מתופעה אחת‪ ,‬משום שכמעט כל תופעה קשורה בדרך זו או אחרת‬
‫לשבירת הציפייה‪ ,‬מהמידע שלו אנו מצפים או מהידע המוכר לנו‪ .‬למשל בדוגמה ‪ 43‬אנו‬
‫מצפים לתגובה קצרה ורלוונטית‪ ,‬אך התגובה הנתונה היא ארוכה מדי ולא רלוונטית‪ .‬או‬
‫בדוגמאות ‪ 20-19‬שבהן אנו מצפים למידע כן ורלוונטי‪ ,‬והן כלל האיכות והן כלל היחס‬
‫מופרים‪.‬‬
‫בהפרה של כלל האופן מצאנו מגוון רב של אסטרטגיות‪ ,‬כמו שימוש בדו‪-‬משמעות המכילה‬
‫הטעיה לגבי משמעות המילה ולעתים אירוניה כלפי דמות אחרת‪ ,‬וכן עמימות המושגת‬
‫באמצעות ג'יבריש‪ ,‬מידע מעורפל ואי‪-‬דיוק בולט – כל אלו נובעים משבירת הציפייה למידע או‬
‫למידע מדויק‪.‬‬
‫הפרת כלל האיכות מושגת באמצעות שלוש אסטרטגיות‪ :‬תשובה אבסורדית‪ ,‬סתירות או אי‪-‬‬
‫הלימה בין פריטי המידע המעידות על אופייה של הדמות‪ ,‬וכן בורות‪ ,‬שהיא כאמור אחד‬
‫מנושאי ההומור העתיקים – שבירת ציפייה‪ ,‬או אי התאמה לידע של הקהל‪.‬‬
‫הפרת כלל הכמות מושגת באמצעות החסרת מידע או הוספת מידע‪ :‬משפטים ארוכים שלא‬
‫לצורך וטאוטולוגיות‪ .‬במקרה המשפטים הארוכים אנו צוחקים לדמויות‪ ,‬שמדברות ללא‬
‫הבחנה ומשתמשות באופן מוגזם בפונקציה הפאטית וברטוריקה חסרת משמעות‪ .‬במקרה‬
‫הטאוטולוגיה אנו צוחקים לבורות של הדמות לגבי מילה ושימושה הלא מודע בסינונימים‪ ,‬או‬
‫מהציפייה למידע חדש שאינה מתממשת‪ .‬כך גם במקרה של הפרת כלל הרלוונטיות; ההומור‬
‫נוצר מציפייה למידע מסוים שאינה מתממשת‪.‬‬
‫בדומה להפרה של כללי השיח גם האסטרטגיה של הוספת מידע המשנה משמעות מבוססת‬
‫על ציפייה למידע מסוים‪ ,‬שמופרכת בשל ניגודים‪ :‬למשל בין הכללי לספציפי או בין המיני‬
‫לתמים‪.‬‬
45 |
| 1111 ‫ אוקטובר‬1 '‫הומור מקוון גיליון מס‬
‫ביבליוגרפיה‬
.‫ רסלינג‬,‫ תל אביב‬,)‫ גיא אלגת‬:‫ איך עושים דברים עם מילים (תרגום‬.)2006( .‫ ג‬,‫אוסטין‬
.11-5 ,31 ,‫ בלשנות עברית‬,‫ ממש בדיחה‬.)1991( .‫ מ‬,‫אפרת‬
.285-274 ,2 ,‫ הספרות‬,‫ בלשנות ופואטיקה‬.)1970( .‫ ר‬,‫יאקובסון‬
,‫ א‬,‫נב‬-‫ נא‬,‫ לשוננו לעם‬,‫ דו משמעות ותפקידה בעיצוב מסרים סמויים‬.)‫ (תשס"א‬.‫ ז‬,‫לבנת‬
.30-25
,‫ הרטוריקה של דבקיות הרכב בישראל‬:‫ קרבות רחוב‬.)‫ (תשס"ג‬.‫ י‬,‫ ושלזינגר‬.‫ ז‬,‫לבנת‬
80-59 , 6-5 ,‫סקריפט‬
,‫ רמת גן‬,‫ עבודת דוקטור‬,‫ המיקוד התחבירי כאבן בוחן סגנונית‬.)‫ (תשנ"ו‬.‫מרגולין ב‬
.‫אילן‬-‫אוניברסיטת בר‬
‫ האוניברסיטה‬,‫אביב‬-‫ תל‬,9 '‫ יח‬,‫ סמאנטיקה עברית – משמעות ותקשורת‬.)‫ (תש"ן‬.‫ ר‬,‫ניר‬
.‫הפתוחה‬
.‫ האקדמיה ללשון העברית‬,‫ ירושלים‬,‫ העברית בראי הסמנטיקה‬.)‫ (תשס"א‬.‫ ג‬,‫צרפתי‬
‫ רמת גן‬,‫ עבודת דיסטרציה‬,‫ הומור מילולי במערכונים בעברית‬.)‫ (תשס"ט‬.‫ ד‬,‫קסטל‬
.‫אילן‬-‫אוניברסיטת בר‬
.‫ מאגנס‬,‫ ירושלים‬,‫ הפרחה והאמא הפולנייה‬,‫ הערס‬.)2003( .‫שיפמן' ל‬
Attardo, S. (1993)."Violation of conversational maxims and cooperation. The
case of jokes", Journal of Pragmatics, 19 (1), 537-558.
.
Attardo, S. (2001) Humorous Texts: A Semantic and Pragmatic Analysis, N.Y.
Mouton De Gruyter.
Grice, P. (1975). "Logic and Conversation", in: P. Cole and J.L. Morgan (ed,)
Syntax and Semantics III: Speech Acts, 41-55, Academic Press, New York.
Halliday M. A. (1970). Language Stricture and Language Function, in: J. Lions
(ed.) New Horizons in Linguistics, London. Penguin.
Leech, G. (1981). Semantics, London, Penguin.
Morreall, J. (1983). Talking Laughter Seriously, N.Y. Sunny Press.
Raskin,V. (1985). Semantic Mechanism of Humor, U.S.A., Springer. Holland,
D. Reidel.
Ritchie, G. (2004). Linguistic Analysis of Jokes, London. Routledge,
Sperber D. and Wilson, D. (1981). Irony and the Use-Mention Distinction, in:
Cole.p. Radical Pragmatics, 295-318, N.Y. Academic Press.
Yamaguchi, H. (1988). How to pull strings with words. Deceptive violation
in the garden-path joke, Journal of Pragmatics, 12, 323-337.
‫| ‪46‬‬
‫רשימת המערכונים‬
‫אבו אל בנאת (האוסף המצחיק)‬
‫אומלטה מארחת את אחמד טיבי (ארץ נהדרת – ‪ 13‬הגדולים)‬
‫אורי גלר (ארץ נהדרת – הרגעים הגדולים ‪)1332‬‬
‫בית ספר לגנבים (האוסף המצחיק)‬
‫גטו ‪( 2‬החמישיה הקאמרית – זהב)‬
‫הזמנה לסנטר הכפול (האוסף המצחיק)‬
‫הכלב (האוסף המצחיק)‬
‫המוהל‪ ,‬השוחט‪ ,‬נהג חברה קדישא (האוסף המצחיק)‬
‫המכס (האוסף המצחיק)‬
‫המציל (האוסף המצחיק)‬
‫זהבה (האוסף המצחיק)‬
‫זיווה ודנה (האוסף המצחיק)‬
‫חבצלת (האוסף המצחיק)‬
‫חלש האופי (האוסף המצחיק)‬
‫טלפונים (האוסף המצחיק)‬
‫מה השעה (האוסף המצחיק)‬
‫מוטו (החמישיה הקאמרית – זהב)‬
‫מוריס והיונים (שירים במיץ עגבניות)‬
‫מישהו טלפן יקירתי (האוסף המצחיק)‬
‫מנצח המקהלה (האוסף המצחיק)‬
‫נאום בחירות (האוסף המצחיק)‬
‫ציונה והעין המקולקלת (האוסף המצחיק)‬
‫קול כלה וקול שדכן (האוסף המצחיק)‬
‫רכילות (ילדים חורגים – המיטב)‬
‫תקרית גבול (האוסף המצחיק)‬
‫‪ i‬המאמר מבוסס על פרק מתוך עבודת המאסטר שלי שהוגשה לבר אילן במחלקה ללשון עברית‪" ,‬הומור מילולי במערכונים‬
‫בעברית"‪ ,‬בהנחיית ד"ר זהר לבנת‪.‬‬
‫‪ ii‬פרגמטיקה היא תת ענף במדעי הלשון הבוחן משמעויות בהקשרים חוץ לשוניים‪ ,‬כמו סביבה וכוונת הדובר‪.‬‬
‫‪ iii‬לא מצוין החוקר שהעלה את הטענה‪ .‬אטרדו מציין שמדובר בהצעה אנונימית של קוראי המאמר‪.‬‬
‫‪ iv‬התסריט הוא מבנה קוגניטיבי שהדובר היליד מפנים‪ ,‬והוא מציג את ידיעת הדובר על חלק קטן של העולם‪ .‬להרחבה אטרדו‪,‬‬
‫‪ ,1002‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪ v‬ראו יאקובסון‪2990 ,‬‬
‫‪ vi‬שמות המערכונים יצוינו לפי המילים הראשונות בשם המערכון‪.‬‬
‫‪ vii‬לא ברור מן המערכון‪.‬‬
‫‪ viii‬במשמעות של אישור‪.‬‬

הפרות כללי השיח ומידע משנה משמעות במערכונים קומיים בעברית דרור קסטל

Transcription

Similar documents

תקצירים בעברית של המאמרים באנגלית

) כדאי לדעת ( ;quot&כי הצחוק הוא דבר נפלא מאוד. תן ועל כל

עיון לדעת

אינטליגנציה רגשית והומור | דניאלה קידר

"כי מלאתי הומור ולא מיין" – עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי

תלמידים יקרים, בספר שלפניכם מגוון מבחנים לתרגול במתכונת

אירוניה והומור בסירה אחת: - המחלקה לתרגום וחקר התרגום