הילכו שניים יחדיו

‫הילכו שניים יחדיו‬
‫מאת אברהם ב‪ .‬יהושע‬
‫הילכו שניים יחדיו‬
‫בימוי עודד קוטלר‬
‫תפאורה לילי בן נחשון‬
‫תלבושות סבטלנה ברגר‬
‫תאורה חיליק אורגל‬
‫מאת אברהם ב‪ .‬יהושע‬
‫עוזרת לבמאי אלישבע אשרת‬
‫הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו‪ :‬הישאג אריה ביער וטרף אין לו‪ :‬היתן‬
‫כפיר קולו ממעונתו בלתי אם לכד‪ :‬התיפול ציפור על פח הארץ ומוקש אין‬
‫לה היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד‪ :‬אם יתקע שופר בעיר ועם לא‬
‫יחרדו אם תהיה רעה בעיר ויהוה לא עשה‪ .‬כי לא יעשה אדוני יהוה דבר כי‬
‫אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים‪ .‬עמוס ג' פסוקים ג'‪-‬ח'‬
‫צוות טכני התיאטרון הקאמרי‬
‫מנהל ההצגה ניסן זהירה‪/‬הלית זיו‪-‬הדס‪-‬פארי‬
‫תאורן שמוליק אטמזגי‬
‫תפעול סאונד איל רייכשטט‬
‫מלבישה‪/‬אביזרנית אורית שוהם‬
‫מאפרות כל המחלקה‬
‫משתתפים (לפי סדר הופעתם)‬
‫פנחס רוטנברג יגאל זקס‬
‫מארוסיה דנה יצחקי‬
‫זאב ז'בוטינסקי גיל פרנק‬
‫דוד בן גוריון רמי ברוך‬
‫נער שירות אביחי (שוקו) זיו‬
‫צוות טכני תיאטרון אנסמבל הרצליה‬
‫מנהלת ההצגה עידית הברפלד‬
‫מנהל הבמה אביחי (שוקו) זיו‬
‫סאונד יניב (ג'וני) כהן‬
‫הלבשה‪ ,‬אביזרים‪ ,‬איפור גלי קמרמן‬
‫ניהול ייצור אילן לינבנד‬
‫ייצור תפאורה סדנת תיאטרון בע"מ‬
‫תמונה ראשונה‪:‬‬
‫בית המלון רויאל פרינס בלונדון‪.‬‬
‫עריכת התוכניה רבקה משולח‬
‫התיאטרון הקאמרי של תל אביב‬
‫בשיתוף רונית לרר‪-‬שפק‬
‫תיאטרון אנסמבל הרצליה‬
‫מעצב התוכניה איתמר וכסלר‬
‫צילומים גדי דגון‬
‫צילומי די‪.‬וי‪.‬די ותיעוד אליצור ראובני‬
‫תמונה שניה‪:‬‬
‫ביתה של משפחת יעקובי‪ ,‬ידידים של‬
‫ז'בוטינסקי‪.‬‬
‫בהצגה מושמע קטע מן הפרק הראשון‬
‫(האדג'יו) של הקונצ'רטו לצ'לו אופוס‬
‫‪ 85‬מאת אדוארד אלגר‪ ,‬בביצועה של‬
‫הצ'לנית ז'קלין דה פרה‪.‬‬
‫ב‪ 1934-‬נפגשו בלונדון בחשאי שני יריבים מרים בתנועה הציונית‪.‬‬
‫משמאל ‪ -‬דוד בן גוריון שהיה‪ ,‬לאחר ניצחון תנועת הפועלים בבחירות‬
‫מועמד וודאי לראשות ההנהלה הציונית‪ ,‬ומימין ‪ -‬זאב ז'בוטינסקי‬
‫המנהיג הנערץ של התנועה הרוויזיוניסטית‪ ,‬שהוגלה כבר ב‪1929-‬‬
‫מארץ ישראל על ידי השלטון הבריטי‪.‬‬
‫מטרת הפגישות‪ ,‬שנערכו בחסותו של פנחס רוטנברג‪ ,‬אבי חברת‬
‫החשמל‪ ,‬היתה ליצור פיוס בין שתי התנועות היריבות ולמנוע את‬
‫פרישת תנועתו של ז'בוטינסקי מן ההסתדרות הציונית ויצירת‬
‫הסתדרות חדשה‪.‬‬
‫על רקע הפגישות שתועדו בחלקן על ידי ההיסטוריונים‪ ,‬ובמתח‬
‫הידידות האישית שהתרקמה בין שני מנהיגים כה שונים באופיים‬
‫וברקעם‪ ,‬בנה הסופר אברהם ב‪ .‬יהושע מחזה קאמרי שבו מופיעים גם‬
‫פנחס רוטנברג‪ ,‬אבי חברת החשמל‪ ,‬וצעירה רוסיה נוצרייה שמשמשת‬
‫כמזכירתו‪ .‬וכך‪ ,‬בין דמיון ספרותי למציאות היסטורית נחשפים על‬
‫הבמה שורשי המחלוקות בין הימין והשמאל החילוניים בתנועה‬
‫הציונית‪ ,‬מחלוקות שמהדהדות בעוצמה גם בימינו אלו‪.‬‬
‫מתוך דברים שכתב למחבר ההיסטוריון פרופ' שלמה אבינרי‪:‬‬
‫מחלקות הייצור של התיאטרון הקאמרי‬
‫להצגה זו ‪ -‬תפאורה ובמה‪ :‬אלכס גולדין‬
‫‪ /‬תלבושות ומתפרה‪ :‬הדס אבנרי‪ ,‬רימה‬
‫חזין‪ ,‬אביב רון ‪ /‬אביזרים‪ :‬אורלי שנברגר‪,‬‬
‫ולריה גלוזמן‪ ,‬שי זילברמן ‪ /‬איפור‪ :‬מלאני‬
‫קפלן‪ ,‬רנה שפלר‪ ,‬נטשה אוסמולובסקי‪,‬‬
‫לרה גולומב‪ ,‬מיכל שביט‪ ,‬מיטל‬
‫אייזנשטיין‪ ,‬אירה סימנובה ‪ /‬תפירת‬
‫פאות‪ :‬טניה רוזנשטיין‪ ,‬לנה פרגמן‬
‫הצגה ראשונה‬
‫בתיאטרון הקאמרי ‪18.5.2012‬‬
‫הצגה ראשונה‬
‫בתיאטרון אנסמבל הרצליה ‪27.5.2012‬‬
‫משך ההצגה כשעה ועשרים דקות‬
‫תודות פרופ' אניטה שפירא‪ ,‬אלכס יופה‬
‫‪2‬‬
‫"זה עתה סיימתי את קריאת המחזה‪ ,‬ואכן נפעמתי‪ .‬לא קל לתאר‬
‫בהגינות וביושר שני אישים כה מורכבים כבן גוריון וז'בוטינסקי‪ .‬ומה‬
‫עוד שברור שאהדתך אינה נתונה לשניהם באותה מידה‪ .‬אבל הצלחת‬
‫לאפיין את שניהם וגם לתאר דרמטית את יחסי האיבה וההערכה‬
‫המורכבים שביניהם וכיצד הם בכל זאת משתנים תוך כדי היכרותם‪.‬‬
‫הדרמה האישית והלאומית עולה בצורה חזקה מאד מפיהם כאשר הם‬
‫פורסים את משנתם‪ .‬עשית צדק עם שניהם ויצקת לדרמה ספרותית‬
‫אירוע היסטורי שכמעט נשכח‪ .‬גם הצלחת לתאר את ערגתם של‬
‫השניים למצוא מכנה משותף‪ ,‬יחד עם מודעותם לכך שזה כמעט‬
‫בלתי‪-‬אפשרי"‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫גיל פרנק‪ ,‬רמי ברוך‪ ,‬דנה יצחקי‪ ,‬יגאל זקס‬
‫הקדמה ל"הילכו שניים יחדיו" ‪ /‬א‪.‬ב‪ .‬יהושע‬
‫כ‬
‫ידידתי פרופ' אניטה שפירא‪ ,‬היסטוריונית של‬
‫הציונות‪ ,‬מתארת בבהירות ברשימה המתפרסמת‬
‫בתוכניה את הרקע והסיבות ההיסטוריות לפגישות‬
‫הפיוס האלו‪ ,‬שלא עלו יפה בסופו של דבר‪ .‬אני‬
‫ניצלתי את האירוע ההיסטורי הזה של הפגישה בין‬
‫שני היריבים הללו‪ ,‬שעד היום נחשבים למנהיגים‬
‫המייסדים של תנועת העבודה הישראלית מחד‬
‫ושל מה שנקרא "המחנה הלאומי" מאידך כדי‬
‫להבהיר כמה עמדות מהותיות בציונות הנמצאות‬
‫במחלוקת בישראל מעבר למאבקים הפוליטיים‬
‫באותה תקופה בין ימין ושמאל‪.‬‬
‫עוד לפני שניגשתי לכתוב את המחזה הזה‬
‫ידעתי היטב על החילוניות המהותית ואפילו‬
‫הפרובוקטיבית של דוד בן גוריון‪ ,‬אבל תוך כדי‬
‫עיון באישיותו של ז'בוטינסקי נדהמתי למצוא איש‬
‫חילוני לא פחות מיריבו הפוליטי‪ .‬היום‪ ,‬לדעתי‬
‫רוב הוויכוחים האידיאולוגים בישראל אינם בין‬
‫ימין ושמאל‪ ,‬אלא בין חילוניות ודתיות‪ ,‬בדרגות‬
‫שונות‪ .‬ולכן היה משהו מרענן לגלות את השותפות‬
‫החילונית בין שני המנהיגים המייסדים הללו‪.‬‬
‫שניהם היו שוללי גולה חריפים‪ .‬בן גוריון‬
‫ברמה המוסרית זהותית‪ ,‬וז'בוטינסקי ברמה‬
‫הקיומית ("אם לא תחסלו את הגולה הגולה תחסל‬
‫אתכם")‪ .‬ולכן‪ ,‬כאשר שניהם מדברים ספק בצחוק‬
‫ספק ברצינות על המיניסטריונים שהם היו בוחרים‬
‫בממשלה הישראלית כאשר תקום המדינה‪ ,‬נתתי‬
‫אשר נתן לי פרופ' דן מירון את ספרו‬
‫"הגביש הממקד" מחקר על השירה‬
‫והפרוזה של זאב ז'בוטינסקי התגלגלה‬
‫בינינו שיחה על מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית‪,‬‬
‫סופר משורר ומתרגם‪ ,‬שגורש מארץ ישראל בידי‬
‫הבריטים עוד ב‪ 1929-‬והלך לעולמו באמריקה‬
‫ערב מלחמת העולם השניה והוא בן ששים שנה‬
‫בלבד‪ .‬האיש הכריזמאטי הזה‪ ,‬שלמרות שבעים‬
‫ושתים השנים שעברו מאז פטירתו בגלות‪ ,‬עדיין‬
‫מוצב כ"גביש ממקד" בתנועת הימין הישראלי;‬
‫נחשף במלוא מורכבותו בתיאור שתיאר אותו‬
‫מירון הן בכתב והן בעל פה‪.‬‬
‫בין שאר הדברים הזכיר דן מירון את ניסיון‬
‫הפיוס שלא עלה יפה בין תנועת העבודה לתנועה‬
‫הרוויזיוניסטית שהתרחש בסדרת פגישות שקיימו‬
‫בן גוריון וז'בוטינסקי ביוזמתו של פנחס רוטנברג‬
‫ב‪ 1934-‬בלונדון‪.‬‬
‫סדרת המפגשים הללו ריתקה את התעניינותי‬
‫ההיסטורית וכאשר למדתי שבמהלך אחד המפגשים‬
‫שהתקיים בדירה פרטית בלונדון טיגן בן גוריון‬
‫חביתה לז'בוטינסקי נדלק בי "יצר ספרותי" שעורר‬
‫אותי להעלות מחזה שיסודות היסטוריים ודמיוניים‬
‫מעורבבים בו יחדיו על מנת להחיות מחדש את‬
‫הדיאלוג בין שני המנהיגים ההיסטוריים הללו‬
‫שעדיין רלבנטיים בשיח האידיאולוגי והפוליטי של‬
‫ישראל בימינו‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫בן גוריון נואם באסיפת פועלים בחיפה‪ ,‬שנות ה‪ | 30-‬ז'בוטינסקי בעת ביקור בפינסק‪ .1933 ,‬לידו מנחם בגין‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫לבן גוריון לבחור במיניסטריון לשינוי או יותר‬
‫נכון לתיקון הזהות היהודית הגלותית‪ ,‬בעוד‬
‫שדווקא ז'בוטינסקי היה בוחר להיות שר מלחמה‪,‬‬
‫כיוון שהאמין שדווקא בהירות פוליטית ולאומית‬
‫תקיפה‪ ,‬תגרום לפלשתינאים להשלים עם הקיום‬
‫היהודי הריבוני בארץ ישראל בתנאי שזכויותיהם‬
‫כפרטים יכובדו‪.‬‬
‫המפגשים בלונדון (בפועל היו כשמונה‬
‫פגישות אבל אני צמצמתי אותם במחזה לשתיים‬
‫בלבד‪ .‬פגישה ראשונה ופגישה אחרונה) התקיימו‬
‫לאחר עלייתו של היטלר לשלטון והאיום הנאצי‬
‫כלפי היהדות הבין לאומית נעשה כבר ברור וחד‬
‫משמעי‪ .‬אמנם שניהם לא יכלו לדמיין את השואה‪,‬‬
‫אבל שניהם הרגישו שהסכנה לעם היהודי הולכת‬
‫וגוברת‪ .‬כאן עמדה בפני דילמה היסטורית שתמיד‬
‫חשבתי עליה אבל לא יכולתי להכריע בה‪ .‬האם‬
‫ניתן היה להקים מדינה בארץ ישראל עוד לפני‬
‫השואה‪ ,‬או שזה היה כבר מאוחר ובלתי אפשרי‪.‬‬
‫שכן ברור לכולנו שאם היתה מדינה יהודית קיימת‬
‫לפני השואה חלק לא מבוטל מיהודי אירופה‬
‫היה מוצא בה מקלט עוד לפני פרוץ מלחמת‬
‫העולם השניה‪ .‬ז'בוטינסקי היה בטוח שזה אפשרי‪,‬‬
‫ולדעתו צריך היה לנקוט בצעדים יותר תקיפים הן‬
‫כלפי הבריטים והן כלפי הערבים כדי לממש את‬
‫המדינה הזאת‪ ,‬בן גוריון חשב שמלחמה תקיפה‬
‫נגד הבריטים ונגד הערבים כאשר היישוב הוא‬
‫עדיין קטן ובלתי מוכן למאבק כזה עלולה למוטט‬
‫את כל המפעל הציוני‪ .‬זהו וויכוח בין העזה או‬
‫פנטזיה לאומית‪-‬לאומנית שיכולה להביא כישלון‬
‫קשה‪ ,‬לבין וויתורים מדיניים והססנות פוליטית‬
‫שמתבררים לאחר מכן כמגבירים את התוקפנות‬
‫של הצד השני‪.‬‬
‫שאלה נוספת שהעסיקה אותי בהקשר הזה היא‬
‫שאלת הסמכות‪ .‬ושאלת הציות להחלטות המוסדות‬
‫הדמוקרטיים‪ .‬המפגשים הללו התקיימו לאחר‬
‫ניצחון מפלגות הפועלים בבחירות לקונגרס הציוני‪,‬‬
‫ובן גוריון מגיע למפגשים הללו כמנהיג הציוני‬
‫הראשון במעלה‪ .‬הוא יודע שז'בוטינסקי ותנועתו‬
‫מתכננים לפרוש מההסתדרות הציונית ולהקים‬
‫הסתדרות ציונית נפרדת משלהם‪ .‬הוא מפחד ובצדק‬
‫מהפרישה הזאת שתעורר מלחמת אחים בארץ‪.‬‬
‫ולכן הוא בא לשכנע את ז'בוטינסקי לא לפרוש‪,‬‬
‫ולא להקים לו תנועה נפרדת אלא בעצם להצטרף‬
‫לקואליציה הגדולה בהנהגתו‪ .‬אולם ז'בוטינסקי לא‬
‫משתכנע‪ ,‬הוא מאמין שהמדיניות שינהלו תנועות‬
‫הפועלים תהייה פשרנית ותבוסתנית הן כלפי‬
‫הבריטים והן כלפי הערבים‪.‬‬
‫מה מקור הסמכות‪ ,‬זאת שאלה שמרחפת‬
‫אף היא במחזה‪ .‬האם אלו המוסדות הנבחרים‬
‫של הישוב היהודי בארץ ובגולה‪ ,‬או שמא מקור‬
‫הסמכות טמון בפירוש שנותנים יהודים יחידים‪,‬‬
‫דתיים וחילוניים‪ ,‬למצוקה ולייעוד היהודי כפי‬
‫שהם מבינים אותה‪.‬‬
‫ואכן לאחר כישלון המפגשים הללו מורה‬
‫ז'בוטינסקי לתנועה הרוויזיוניסטית בהנהגתו‬
‫לפרוש מההסתדרות הציונית‪ ,‬ומכאן נולדים‬
‫ארגוני הפורשים‪ ,‬האצ"ל והלח"י על כל הקטטות‬
‫ועימותי הדמים ביניהם לבין המוסדות הנבחרים‬
‫עד הקמת המדינה‪ .‬מכאן סיפור אלטלנה ולאחר‬
‫מכן כמעט המרד הציבורי בהנהגתו של בגין‬
‫בעניין השילומים‪ ,‬ואם תרצו גם המאבק שאולי‬
‫עוד מצפה מצד המחנה הלאומי‪-‬דתי‪ ,‬נגד אפשרות‬
‫חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות‪.‬‬
‫ועל כל המפגשים הללו מרחף "העורב"‬
‫המסתורי בפואמה של אדגאר אלן פו בתרגום‬
‫המזהיר והמכשף של זאב ז'בוטינסקי‪ .‬מה מסמל‬
‫העורב הזה‪ ,‬אינני יודע בעצמי‪ ,‬גם ז'בוטינסקי ובן‬
‫גוריון תוהים על משמעותו הסמלית בקונטכסט‬
‫ההיסטורי בו הם נמצאים‪ .‬האם הוא נציג השטן‬
‫ההיטלראי שקם באותה שנה באירופה‪ ,‬או להיפך‬
‫הוא רק שליח המזהיר אותנו מאסון שיבוא‪.‬‬
‫עמיתי באוניברסיטה של חיפה‪ ,‬פרופ' יעקב‬
‫גולדשטיין מן החוג להיסטוריה של עם ישראל‬
‫שכתב יחד עם פרופ' יעקב שביט ספר שלם‬
‫על הפגישות בלונדון – בשם "ללא פשרות"‬
‫נענה ברצון לבקשתי ללמוד עוד ועוד על הרקע‬
‫ההיסטורי של המפגשים הללו‪ ,‬וכך נולד המחזה‬
‫"הילכו שניים יחדיו"‪ ,‬שאת שמו הציע פרופ' דן‬
‫מירון‪ ,‬שגם ליווה בנדיבות את כתיבתו והעיר‬
‫הערות מועילות‪.‬‬
‫לשני מלומדים אלו אני מקדיש בתודה את‬
‫המחזה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫בן גוריון וז'בוטינסקי ‪ /‬אניטה שפירא‬
‫ב‬
‫לעמוד בראש ההנהלה הציונית על בסיס קואליציה‬
‫ימנית‪ .‬אך הוא תבע תנאים ששותפיו לקואליציה‬
‫סירבו לקבל‪ .‬כאשר לבסוף הגמיש את עמדתו‪,‬‬
‫הוא איחר את הרגע‪ :‬בינתים הוקמה קואליציה‬
‫בהשתתפות הפועלים‪ .‬זה הייתה הזדמנות שלא‬
‫תחזור עוד‪ ,‬עד ‪.1977‬‬
‫מלחמת האזרחים הלטנטית ביישוב לא נבעה‬
‫מהניגודים שבין דפוסי המנהיגות של השניים‪ ,‬ואף‬
‫לא בין השקפות העולם‪ .‬היא התחוללה כתוצאה‬
‫מהתנגשויות על שליטה בשוק העבודה‪ .‬בראשית‬
‫שנות השלושים החלו צעירים בית"רים להגיע ארצה‪,‬‬
‫וחיפשו עבודה‪ .‬ההסתדרות הכללית של העובדים‬
‫העברים בארץ ישראל‪ ,‬כפי שהיא כונתה אז‪ ,‬הייתה‬
‫בעלת אוריינטציה סוציאליסטית‪ ,‬והבית"רים לא‬
‫רצו להשתייך אליה‪ .‬הם פנו למעסיקים‪ ,‬שביקשו‬
‫להחליש את כוחה של ההסתדרות‪ ,‬וקיבלו עבודה‬
‫באמצעותם‪ .‬בעיני אנשי ההסתדרות הם נחשבו‬
‫כשוברי ארגון הפועלים‪ .‬כאשר פרצה שביתה‬
‫בביח"ר פרומין בירושלים על רקע העסקת‬
‫עבודה "לא מאורגנת"‪ ,‬פירסם ז'בוטינסקי מאמר‬
‫בכותרת "כן‪ ,‬לשבור!"‪ ,‬שהתפרש כקריאה לשבירת‬
‫השביתה‪ .‬מאז היו בית"רים מתגייסים לעבודה‬
‫במקומות שבהם הכריזה ההסתדרות על שביתה‪.‬‬
‫שוברי שביתה נחשבו לבוגדים‪ ,‬שוברי הסולידריות‬
‫המעמדית‪ .‬מאותו רגע שז'בוטינסקי קרא "כן‪,‬‬
‫לשבור!"‪ ,‬הפך המאבק בין שתי התנועות ממאבק‬
‫אידיאולוגי ופוליטי למאבק על השליטה ברחוב‪.‬‬
‫אי אפשר להבין את מה שהתרחש בארץ‬
‫ישראל ביחסים בין שתי התנועות בשנים ‪1934-‬‬
‫‪ 1932‬בלי הרקע העולמי‪ :‬מוסוליני באיטליה‪,‬‬
‫היטלר בגרמניה‪ ,‬סימלו את ניצחון הפאשיזם‬
‫והנאציזם על הדמוקרטיה ועל השמאל‪ .‬העיתונות‬
‫דיווחה יום יום על המאבקים ברחוב בגרמניה‪.‬‬
‫הדבר המדהים היה כניעתם של הפועלים ומעבר‬
‫אלפים רבים מהם למחנה הנאציזם המנצח‪.‬‬
‫החולשה שגילתה המפלגה הסוציאלדמוקרטית‬
‫ראשית שנות ה‪ 30-‬ניראה היה שהיישוב‬
‫היהודי בארץ ישראל‪ ,‬שמנה אז קרוב‬
‫ל‪ 200,000-‬נפש‪ ,‬נימצא על סף מלחמת‬
‫אזרחים‪ ,‬בין שתי התנועות הגדולות במרחב הציוני‪:‬‬
‫תנועת הפועלים הציונית והתנועה הרביזיוניסטית‪.‬‬
‫האחת ייצגה תפיסת עולם שראתה בפועלים את‬
‫בוניה של האומה העברית בארץ ישראל‪ ,‬והשנייה‬
‫ייצגה תפיסת עולם שראתה במעמד הבינוני היהודי‬
‫את היסוד לחברה היהודית שתקום בארץ ישראל‪.‬‬
‫שתיהן שאפו להקים מדינה יהודית בארץ ישראל‪,‬‬
‫אך נבדלו זו מזו בשיטה להקמתה‪ :‬הפועלים חתרו‬
‫ליצירת המאסה הקריטית היהודית בארץ על ידי‬
‫עליה והתיישבות ואילו הרביזיוניסטים הדגישו את‬
‫חשיבות הפעולה המדינית‪ ,‬התעמולה וגיוס דעת‬
‫הקהל העולמית‪ ,‬לטובת הציונות‪.‬‬
‫בראש שתי התנועות עמדו שני אנשים שונים‬
‫ביותר זה מזה‪ :‬דוד בן גוריון וולאדימיר (זאב)‬
‫ז'בוטינסקי‪ .‬בן גוריון ‪ -‬יליד עיירה קטנה בפולין‪,‬‬
‫למד בחדר ובבית מדרש‪ ,‬שפת הדיבור בבית הייתה‬
‫יידיש והילד דיבר עברית מאז גיל שלוש‪ .‬ז'בוטינסקי‬
‫ יליד עיר הנמל הקוסמופוליטית אודסה‪ ,‬ממשפחה‬‫מתבוללת‪ ,‬חניך גימנסיה רוסית‪ ,‬שרק בגיל ‪18‬‬
‫למד יידיש ועברית‪ .‬ברוך כשרונות‪ ,‬ז'בוטינסקי‬
‫הופיע ככוכב בעיתונות הרוסית באודסה ועד מהרה‬
‫גם בספרות הרוסית‪ .‬אמן הרטוריקה המושלמת‬
‫ כל נאום שלו היה מעשה אמנות‪ .‬הוא הקפיד‬‫על אסתטיקה‪ ,‬מה שהוא קרא "הדר"‪ ,‬בהתנהגות‪,‬‬
‫בהופעה‪ .‬הוא היה בעל הגיון ישר וצלול‪ ,‬כמעט לא‬
‫יהודי באופיו‪ .‬לעומת זאת בן גוריון‪ ,‬כמו גם חברו‬
‫ברל כצנלסון‪ ,‬בגישה יהודית מסורתית‪ ,‬לא העריכו‬
‫את הצורה החיצונית של הדברים‪ ,‬אלא את התוכן‪,‬‬
‫והיו מוכנים לוותר על יפי הפתרונות ההגיוניים‬
‫לטובת הדרך הנפתלת לעתים‪ ,‬שמאפשרת התקדמות‬
‫איטית אך מתמדת בדרך למדינה‪.‬‬
‫בקונגרס הציוני ב‪ 1931-‬הוכרע למעשה‬
‫המאבק בין שתי התנועות‪ :‬ז'בוטינסקי יכול היה‬
‫‪8‬‬
‫בגרמניה‪ ,‬תבוסתה בפני הבריונות הנאצית‪,‬‬
‫התקבלה בזעזוע בקרב הפועלים בארץ ישראל‪:‬‬
‫כאן זה לא יקרה‪ ,‬הם התריסו‪ .‬הזיהוי של‬
‫הרביזיוניזם עם הימין הפאשיסטי נבע משבירת‬
‫השביתות‪ ,‬מן המדים החומים של הבית"רים‪,‬‬
‫שהתכוונו להיות מדים בנוסח הצופים‪ ,‬אך התקבלו‬
‫כאילו הם העתקה של מדי פלוגות הסער בגרמניה‪,‬‬
‫מן הההשמצות חסרות המעצורים של העיתון‬
‫"חזית העם" כנגד תנועת הפועלים ומנהיגיה‪.‬‬
‫בלהט העימותים כינה בן גוריון את ז'בוטינסקי‬
‫"ולאדימיר היטלר" ואילו ב"חזית העם" קראו לבן‬
‫גוריון "סטאלין‪-‬בן גוריון‪-‬היטלר"‪.‬‬
‫מכאן הייתה הדרך קצרה להתפרצויות‬
‫אלימות‪ .‬בשביעי של פסח ‪ 1933‬התקיימה תהלוכה‬
‫של בית"רים בתל אביב‪ .‬משני צידי הרחוב עמדו‬
‫אלפי פועלים וקראו קריאות גנאי כנגדה‪ .‬לקראת‬
‫סוף התהלוכה ניסה מישהו לחטוף כובע‪ ,‬ומיד‬
‫התפתחה תיגרת דמים‪ .‬הפגנת הנגד של הפועלים‬
‫לא הייתה ספונטאנית‪ .‬היא אורגנה במטרה‬
‫למנוע את צעדת הבית"רים בחוצות תל אביב‪.‬‬
‫ההתקפה על ילדים חוללה זעזוע בהנהגת מפא"י‪:‬‬
‫ברל כצנלסון התפטר מחברותו במרכז המפלגה‪,‬‬
‫במחאה כנגד מה שהוא כינה "הפאשיזציה של‬
‫ציבור הפועלים"‪ .‬בן גוריון היה בעד אלימות‪ ,‬אך‬
‫כדרכו‪ ,‬הוא רצה שהיא תהיה מבוקרת ומחייבת‬
‫אישור של הנהגת התנועה‪ .‬הדמוניזציה ההדדית‬
‫הגיעה לשיאה לאחר רצח חיים ארלוזורוב‪ ,‬נציג‬
‫מפא"י ומנהל המחלקה המדינית של הסוכנות‬
‫היהודית‪ ,‬בחוף תל אביב ביוני ‪ :1933‬הרצח של‬
‫המנהיג הצעיר יוחס לבית"רים‪ ,‬שאחד מהם זוהה‬
‫על ידי האלמנה כרוצח‪ .‬בן גוריון‪ ,‬שנימצא באותו‬
‫זמן בפולין‪ ,‬מנהל את מערכת הבחירות לקונגרס‬
‫הציוני ה‪ ,18-‬לא הטיל ספק לרגע שהבית"רים‬
‫אכן רצחו את ארלוזורוב‪ :‬התעמולה הארסית שהם‬
‫ניהלו כנגד ארלוזורוב‪ ,‬ההתנגשויות האלימות‬
‫בפולין בין בית"רים ופועלים‪ ,‬כל אלה חיזקו את‬
‫האמונה שיכול להיות רצח של מנהיג ציוני על ידי‬
‫יהודים בארץ ישראל‪ .‬מצד שני‪ ,‬הרביזיוניסטים‬
‫ראו בכך "עלילת דם"‪ ,‬שנועדה להחליש את כוחם‬
‫בארץ ובפולין‪ .‬כאשר הנאשם העיקרי‪ ,‬אברהם‬
‫סטאבסקי‪ ,‬זוכה מחוסר הוכחות‪ ,‬ארגנו אנשי‬
‫מועצת הפועלים בתל אביב "פיצוץ" של העלייה‬
‫לתורה שקיבל סטאבסקי בבית הכנסת הראשי בתל‬
‫אביב‪ .‬בן גוריון כינה זאת "מעשה מחוכם"‪ .‬לשווא‬
‫ניסה ברל כצנלסון שוב ושוב לבלום את האלימות‪,‬‬
‫שהתפתחה לכדי מלחמת אזרחים זוטא בין שמאל‬
‫וימין בארץ וגם בפולין‪ .‬כשבן גוריון נסע ללונדון‪,‬‬
‫הייתה הרגשה שהשנאה בין שני המחנות היא‬
‫טוטאלית‪ .‬לכן כאשר נודע שבן גוריון וז'בוטינסקי‬
‫קיימו שיחות ביניהם והגיעו להסכם‪ ,‬היה זעזוע‬
‫עמוק בדעת הקהל‪.‬‬
‫המיפגש הדרמטי בלונדון התקיים כי שני‬
‫המנהיגים הגיעו למסקנה‪ ,‬שהקדשת הכוחות‬
‫למלחמה ההדדית היא הרסנית לאינטרס הציוני‪.‬‬
‫נכתבו שלושה הסכמים‪ :‬ההסכם למניעת אלימות;‬
‫ההסכם בדבר יחסי פועלים‪ ,‬שביתות וחלוקת‬
‫עבודה; הסכם בהסתדרות הציונית‪ .‬בן גוריון‬
‫וז'בוטינסקי חתמו על שני ההסכמים הראשונים‪ .‬זו‬
‫הייתה רעידת אדמה פוליטית‪ .‬אך המהפך בעמדות‬
‫המנהיגות לא סחף אחריו את אנשי השורה‪.‬‬
‫ז'בוטינסקי הצליח לכפות את רצונו על תנועתו‪.‬‬
‫לא כן בן גוריון‪ :‬פועלי הערים התקוממו כנגדו‬
‫ואיימו בפילוג מפא"י‪ .‬כאשר הובאו ההסכמים‬
‫לאישור במשאל עם של כל חברי ההסתדרות‪,‬‬
‫הם נידחו‪ .‬בן גוריון השלים עם החלטת ציבור‬
‫הפועלים‪ .‬אך ההסכמים לא היו לשווא‪ :‬מאז לא‬
‫שבה האלימות לרחוב וההתפרצויות האלימות‪,‬‬
‫המתוכננות והספונטאניות‪ ,‬נבלמו‪ .‬המאבקים‬
‫הפוליטיים לא איבדו מעוצמתם‪ ,‬אך הדמוניזציה‬
‫ההדדית התפוגגה בחלקה‪ .‬היריבים בצמרת הכירו‬
‫כל אחד באנושיותו ובציוניותו של האחר‪.‬‬
‫פרופ' אניטה שפירא היא מבכירי החוקרים בתחום‬
‫היסטוריה של עם ישראל‪ .‬כלת פרס ישראל לשנת‬
‫תשס"ח ‪ 2008‬וזוכת פרסים רבים נוספים‪ ,‬ביניהם‪:‬‬
‫פרס יד בן צבי על ספרה המאבק הניכזב‪ ,‬פרס זלמן‬
‫שז"ר בהיסטוריה יהודית‪ ,‬פרס הרצל מטעם עיריית‬
‫הרצליה‪ ,‬ועוד‪ .‬במסגרת מחקרה פרסמה מאמרים‬
‫וספרים רבים‪ ,‬ביניהם‪ :‬ברל‪ :‬ביוגרפיה‪ ,‬חרב היונה‪:‬‬
‫הציונות והכוח ‪ ,1948-1881‬ברנר‪ :‬סיפור חיים‪ ,‬יגאל‬
‫אלון‪ :‬אביב חלדו‪ ,‬התנ"ך והזהות הישראלית‪ ,‬יהודים‬
‫ציונים ומה שביניהם ועוד‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫דוד בן גוריון‬
‫(‪)1886-1973‬‬
‫דגולים‪ ...‬הוא האמין שמנהיגים חייבים להנחיל‬
‫לעמם את הערכים האנושיים הנאצלים ביותר‪.‬‬
‫ב‪ ,1939-‬כשפירסמה הממשלה הבריטית את‬
‫"הספר הלבן" ונתגלתה מזימתה להפוך את הישוב‬
‫היהודי בא"י למיעוט נצחי‪ ,‬הכריז מלחמה נמרצת‬
‫על כוונות אלו‪ .‬ביוזמתו הוקמו ישובים באזורים‬
‫שנאסרו עפ"י "הספר הלבן" והוגברה ההעפלה‪.‬‬
‫הוא נלחם בעוז במדיניות האיבה של השר בווין‬
‫כלפי הישוב העברי והציונות‪ .‬קרא למלחמה‬
‫בנאצים ולהתנגדות פעילה לצבא הבריטי‪ .‬מתוך‬
‫תחושה היסטורית נדירה הביא להכרזה על‬
‫הקמתה של מדינת ישראל בה' באייר תש"ח‪,‬‬
‫ובאומץ לבו‪ ,‬נחישותו וכושר מנהיגותו הוביל את‬
‫ישראל לנצחון במלחמת העצמאות‪" .‬החלטתו‬
‫ההיסטורית לקבל את תוכנית החלוקה של ארץ‬
‫ישראל כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל‬
‫כמדינה יהודית ודמוקרטית‪ ,‬מאירה כמגדלור של‬
‫מדינאות ותבונה עד עצם היום הזה" ("בן גוריון‬
‫של שמעון פרס ‪ -‬מפגשים עם דוד לנדאו")‪ .‬בן‬
‫גוריון‪ ,‬שזכה לכינוי "הזקן" והוכר כאב המייסד‬
‫של מדינת ישראל‪ ,‬הניח את היסודות למדינה‬
‫יהודית אוטונומית‪ ,‬וכמנהיג היישוב היהודי בארץ‬
‫עיצב את דמותה של המדינה הצעירה בשנותיה‬
‫הראשונות‪.‬‬
‫הראייה הממלכתית היא זו שהובילה אותו לפירוק‬
‫המחתרות ערב מלחמת העצמאות ולהקמת צבא‬
‫ההגנה לישראל‪ .‬כשר הבטחון הראשון של מדינת‬
‫ישראל בנה את צה"ל כצבא ממלכתי‪ ,‬צבא העם‪.‬‬
‫ביוזמתו ועל פי חזונו‪ ,‬התאפשרה העלייה הגדולה‬
‫לארץ בשנות החמישים‪ ,‬למרות הקשיים העצומים‬
‫שעמדו בפני המדינה בעשור הראשון לקיומה‪.‬‬
‫לאחר פרישתו מכהונת ראש הממשלה הצטרף‬
‫לקיבוץ שדה בוקר כדי להגשים באופן אישי את‬
‫חזון יישוב הנגב ולשמש דוגמה לרבים שילכו‬
‫בעקבותיו‪.‬‬
‫ב‪ 1968-‬דחה בן גוריון את ההחלטה להעניק לו‬
‫את פרס ישראל (תשכ"ח‪ )1968-‬בטענה כי אינו‬
‫רואה "כל זכות זכות לקבל פרס זה"‪ .‬השבועון‬
‫"טיים" בחר בו כאחד מ‪ 20-‬המנהיגים המשפיעים‬
‫ביותר בעולם במאה ה‪.20-‬‬
‫כ‬
‫בר בצעירותו בלט דוד בן גוריון‬
‫(גרין) כאחד מאישיה המובילים של‬
‫התנועה הציונית‪ .‬בנעוריו נמנה עם‬
‫הצעירים היהודים ששילבו ציונות וסוציאליזם;‬
‫יחד עם חבריו לדעה הוציא לאור את העיתון‬
‫הסוציאליסטי העברי הראשון בא"י‪ .‬היה מראשי‬
‫תנועת הפועלים בארץ ובמשך כל השנים פעל‬
‫לאיחודן של מפלגות הפועלים‪ .‬היה ממנהיגי‬
‫תנועת העבודה הציונית בארץ ובעולם וממייסדי‬
‫ההסתדרות הכללית של העובדים‪.‬‬
‫בן גוריון נודע כל חייו כאיש מעשה וביצוע‬
‫אך היה גם איש חזון ואיש ספר סקרן‪ ,‬שהרבה‬
‫לקרוא‪ ,‬לכתוב ולפרסם‪ .‬למד יוונית כדי לקרוא‬
‫את הפילוסופים היוונים במקור‪ .‬היה בין מחברי‬
‫המחקר ההיסטורי‪-‬גיאוגרפי‪-‬כלכלי "ארץ ישראל"‬
‫שיצא לאור ב‪ 1917-‬ביידיש‪ ,‬בניו יורק‪ .‬חוג‬
‫התנ"ך שקיים לימים בביתו היה ביטוי לקשר‬
‫המיוחד שלו לספר הספרים ולאמונה שלו‬
‫בחשיבותו‪.‬‬
‫הוא עצמו היה סופר פורה בתחומים שונים‪ .‬כתב‬
‫קבצי מאמרים‪ ,‬נאומים‪ ,‬מחקרים‪ .‬בין היתר חיבר‬
‫את הקבצים "ביהודה ובגליל"‪" ,‬אנחנו ושכנינו"‪,‬‬
‫"ממעמד לעם"‪" ,‬עיונים בתנ"ך"‪" ,‬נצח ישראל"‬
‫"מחקרים היסטוריים על היישוב היהודי בארץ‬
‫ישראל בעבר ובהווה"‪ ,‬ספרי זכרונות וחליפת‬
‫מכתבים‪ .‬ניהל יומן אישי וקיבל אלפי מכתבים‬
‫שעל רבים מהם השיב בעצמו‪ .‬פעמיים זכה בפרס‬
‫ביאליק לחוכמת ישראל‪.‬‬
‫כל חייו הרבה להתעמק בתחומים בהם עסק‪:‬‬
‫ספרות סוציאליסטית ומרכסיסטית‪ ,‬פסיכולוגיה‬
‫של ההמון‪ ,‬ספרי היסטוריה יהודית‪ ,‬ספרי‬
‫גיאוגרפיה של ארץ ישראל והאזור כולו‪,‬‬
‫היסטוריה צבאית וביוגרפיות של אנשי צבא‬
‫‪10‬‬
‫ציוני דרך בחייו‪:‬‬
‫‪ 1946‬קיבל את תיק הבטחון בהנהלת הסוכנות‬
‫היהודית‪.‬‬
‫‪ 1947‬התקבלה החלטת עצרת האו"ם על חלוקת‬
‫א"י‪.‬‬
‫‪ 1948‬בן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל‬
‫ועמד בראש הממשלה הזמנית ושימש כשר‬
‫הבטחון‪ .‬במרוצת מלחמת העצמאות כיהן כשר‬
‫הבטחון וכראש הממשלה כאחד‪.‬‬
‫‪ 1949‬יזם את העברת משרדי הממשלה‬
‫לירושלים‪.‬‬
‫‪ 1953‬פרש מתפקידיו והתיישב בקיבוץ שדה‬
‫בוקר‪ ,‬בנגב‪ ,‬כדי לשמש מופת לצעירים‪.‬‬
‫‪ 1955‬עם הדרדרות המצב הבטחוני חזר לכהן‬
‫כשר הבטחון‪ ,‬ולאחר הבחירות גם כראש הממשלה‪.‬‬
‫‪ 1956‬הבמבצע 'קדש' נכבש חצי האי סיני‪ .‬עקב‬
‫לחצי המעצמות הורה בן גוריון על נסיגה‪.‬‬
‫‪ 1959‬הוביל את מפא"י לנצחון גדול בבחירות‪.‬‬
‫‪ 47‬מנדטים בכנסת‪.‬‬
‫‪ 1963‬בגיל ‪ 77‬החליט בן גוריון להתפטר‬
‫מהממשלה‪.‬‬
‫‪ 1965‬פרש ממפא"י על רקע דרישתו להקים‬
‫ועדת חקירה משפטית בפרשת 'עסק הביש'‪ .‬הקים‬
‫יחד עם כמה צעירים ממקורביו מפלגה חדשה‬
‫"רשימת פועלי ישראל" (רפ"י)‪.‬‬
‫‪ 1968‬נפטרה פולה בן גוריון‪.‬‬
‫‪ 1969‬לאחר איחוד רפ"י עם מפא"י ועם 'אחדות‬
‫העבודה' והקמת 'המערך'‪ ,‬הקים עם אוהדיו את‬
‫'הרשימה הממלכתית' ונבחר מטעמה לכנסת‬
‫השביעית‪.‬‬
‫‪ 1971‬בגיל ‪ 85‬התפטר מחברותו בכנסת‪ ,‬פרש‬
‫מפעילות פוליטית והתמקד בכתיבת זכרונותיו‪.‬‬
‫‪ 1973‬בגיל ‪ ,87‬זמן קצר לאחר מלחמת יום‬
‫הכיפורים‪ ,‬נפטר בן גוריון ונקבר בשדה בוקר ליד‬
‫קבר רעייתו‪ ,‬בחלקה שבחר בחייו‪.‬‬
‫‪ 1886‬נולד בעיירה פלונסק בפולין‪ ,‬באזור‬
‫שנשלט ע"י רוסיה הצארית‪ ,‬להוריו שיינדל‬
‫ואביגדור גרין‪.‬‬
‫‪ 1900‬יחד עם עוד כמה נערים יסד אגודה ציונית‬
‫בשם 'עזרא' שחבריה התחייבו לדבר עברית‪.‬‬
‫‪ 1906‬עלה לא"י והתישב ביפו‪ .‬תקופה מסויימת‬
‫עבד ביקב בראשון לציון ובכפר סבא‪.‬‬
‫‪ 1907‬התיישב במושבה סג'רה בגליל ועבד בה‬
‫כפועל חקלאי‪.‬‬
‫‪ 1908‬נסע לרוסיה כדי להתיצב לשירות בצבא‪.‬‬
‫‪ 1910‬התפרסם מאמרו הראשון בשבועון‬
‫"האחדות" בחתימה‪ :‬בן גוריון‪.‬‬
‫‪ 1912‬לימוד משפטים באוניברסיטה של‬
‫איסטנבול‪ ,‬כאמצעי להגנה על זכויות היהודים בא"י‪.‬‬
‫‪ 1915‬בעודו בחופשה בארץ פרצה מלחמת‬
‫העולם הראשונה והוא גורש ע"י ג'מאל פחה‪ .‬יצא‬
‫לאמריקה ויחד עם יצחק בן צבי פעל בסניף של‬
‫תנועת "החלוץ" בניו יורק‪.‬‬
‫‪ 1917‬נשא לאשה את פולה מונבז‪.‬‬
‫‪ 1918‬יחד עם בן צבי יזם תנועת התנדבות‬
‫לגדודים העבריים של יהודי ארה"ב‪ .‬עם הכיבוש‬
‫הבריטי חזר לא"י ושיתף פעולה עם ברל כצנלסון‬
‫לאיחוד תנועת העבודה‪.‬‬
‫‪ 1919‬היה ממקימי מפלגת "אחדות העבודה"‪.‬‬
‫‪ 1933-1921‬כיהן כמזכיר הכללי של הסתדרות‬
‫העובדים בא"י‪.‬‬
‫‪ 1934‬נפגש עם ז'בוטינסקי בלונדון כדי לנסות‬
‫להגיע לפיוס בין תנועת העבודה לתנועה הרוזיוניסטית‪.‬‬
‫‪ 1935‬כשפורסם 'הספר הלבן' שהגביל את העלייה‬
‫וההתישבות‪ ,‬הגביר בן גוריון את ההעפלה ואת‬
‫ההתיישבות גם באזורים שנאסרו ע"י השלטון‬
‫הבריטי‪.‬‬
‫‪ 1942‬יזם את 'ועידת בילטמור' שאישרה את‬
‫התוכנית לפיה מטרת הציונות היא הקמת מדינה‬
‫יהודית בא"י‪.‬‬
‫‪ 1945‬ביקר במחנות של שארית הפליטה באירופה‪.‬‬
‫מתוך אנציקלופדיה מסדה (נדפס בא"י ‪-‬‬
‫‪ ,)1935 IN PALESTINE‬מתוך המידע שפורסם‬
‫באדיבות המכון למורשת בן גוריון ומתוך ויקיפדיה‪.‬‬
‫‪PRINTED‬‬
‫‪11‬‬
‫אדם של אידאה גדולה אחת‬
‫"פעם שאלתי אותו‪" ,‬מתי הרגשת שאתה מנהיג?"‬
‫הוא אמר לי‪" ,‬כשהסתכלתי מסביב וראיתי שאין לי את מי לשאול‪".‬‬
‫ב‬
‫ן גוריון היה בן אדם של אידאה גדולה‬
‫אחת‪ .‬להקים מדינה‪ .‬כל היתר היה משני‪.‬‬
‫הוא היה כמו סלע‪ .‬מעולם לא סטה ממטרתו‪ .‬ואיש‬
‫לא יכול היה להסיטו ממנה‪ .‬הכול היה כפוף לזה‪.‬‬
‫הכול‪ .‬מכתבי האהבה של בן גוריון לפולה הם גם‬
‫מכתבי אהבה לישראל‪ .‬אין הבדל‪ .‬הוא אהב אותה‬
‫ואת הארץ בעת ובעונה אחת‪ .‬הוא היה איש בעל‬
‫רצון ברזל ובעל משמעת עצמית מוחלטת‪ .‬הוא ידע‬
‫שעליו למקד את כל מעייניו במטרה העיקרית‪,‬‬
‫שהיא מטרה קשה‪ ,‬ולהיאבק במיני זרמים שמנסים‬
‫להטות אותו מהדרך‪ .‬בקומו בבוקר ראה לנגד‬
‫עיניו מדינה‪ .‬בלכתו לישון בערב ‪ -‬מדינה‪ .‬גם‬
‫אחרי שהמדינה קמה‪ ,‬הוא לא חשב שהיא הוקמה‪.‬‬
‫המדינה היתה בעיניו שרויה כל העת בתהליך של‬
‫הקמה‪ .‬לעתים הוא נותר לבדו באמונה האדירה‬
‫הזאת; זה לא הפריע לו‪.‬‬
‫מ‬
‫עמדו של ז'בוטינסקי התחזק בעיני‬
‫רבים הודות לדימוי הרווח שלו כנביא‬
‫הזעם בשנים שלפני המלחמה‪ ,‬ולאזהרותיו‬
‫באוזני קהילות יהודיות והמימסד הציוני מפני‬
‫חשרות העבים של החורבן‪ .‬לדימוי הזה תרמה‬
‫הביקורת שנשמעה בחוגים פוליטיים ואקדמיים‪,‬‬
‫כי המימסד הציוני בארץ ישראל ובגולה לא‬
‫חזה את הסופה הממשמשת ובאה‪ .‬אך יש בידינו‬
‫תעודות ‪ -‬שהציג לפני הכנסת הנשיא לשעבר‬
‫יצחק נבון ‪ -‬המעלות כי בן גוריון הזהיר כבר‬
‫בינואר ‪ ,1934‬בדיוק מקאברי ויוצא דופן‪ ,‬מפני‬
‫הסכנה המרחפת על העם היהודי כולו‪ ,‬ואילו‬
‫ז'בוטינסקי שפך באותם ימים קיתונות של לעג‬
‫על הכתבים הפרוגרמטים של היטלר‪ ...‬מאוחר‬
‫יותר ז'בוטינסקי זיהה את הסכנה ההיטלרית‬
‫וקרא לעם להערך לבואה‪.‬‬
‫מ‬
‫עת לעת אמר בן גוריון כי לדעתו טעתה‬
‫המפלגה כשלא אימצה את ההסכם‬
‫שאליו הגיע עם ז'בוטינסקי‪ ,‬הוא חשב יוכל‬
‫להגיע אתו להסכמים מעשיים‪ .‬למרות מעמדם‬
‫כמנהיג "השמאל" מזה ומנהיג הימין מזה‪ ,‬לא‬
‫היו רחוקים כל כך זה מזה בסוגיות החברתיות‪.‬‬
‫התפיסה החברתית‪-‬כלכלית של ז'בוטינסקי לא‬
‫היתה "קפיטליסטית" במובן הדוקטרינרי של‬
‫המושג‪ .‬הוא האמין שחובת המדינה לספק חינם‬
‫לכל אזרחיה את חמשת המ"מים‪ ,‬כפי שקרא להם‪,‬‬
‫חמשת השירותים הבסיסיים‪ :‬מזון‪ ,‬מרפא‪ ,‬מורה‪,‬‬
‫מעון ומלבוש‪.‬‬
‫חשוב לציין שבן גוריון עשה את הקריירה‬
‫הפוליטית שלו בפולין לא פחות מאשר בארץ‬
‫ישראל‪ .‬כמו ז'בוטינסקי גם הוא היה מעורב‬
‫מאד בחיי הגולה‪ .‬אך היה ביניהם הבדל מהותי‪:‬‬
‫בן גוריון פעל אך ורק בקרב היהודים‪ ,‬ואילו‬
‫ז'בוטינסקי רצה למצוא את מקומו גם בתרבות‬
‫הכללית של התקופה‪ ,‬תקופת התחייה הלאומנית‪.‬‬
‫אחד הדברים שרבים אינם מבינים היום ביחס לבן‬
‫גוריון‪ ,‬וראוי שיובנו היטב‪ ,‬הוא התעקשותו על‬
‫החזרה למקורות היהדות‪ .‬ז'בוטינסקי שאף שנהיה‬
‫ככל האומות‪ .‬בן גוריון רצה שנשוב להיות כפי‬
‫שהיינו לפני שעיוותה אותנו הגולה‪ .‬הוא חי את‬
‫התנ"ך‪ .‬את הציונות שלו הוא שאב ממנו; השאר‬
‫היה בגדר תרגום ועם לועז‪.‬‬
‫ה‬
‫תפיסה של בן גוריון לא היתה מעמדית‬
‫אלא חזונית; לאחד מספריו קרא ממעמד‬
‫לעם‪ .‬הוא העדיף את החזון הנבואי על פני כל‬
‫דוקטרינה מיובאת‪ .‬הוא העדיף לקרוא למפלגתו‬
‫מפלגת עובדים ולא מפלגת פועלים‪ .‬הוא סבר‬
‫שהסוציאליזם הישראלי שונה מהסוציאליזם‬
‫האירופי‪ .‬באירופה הסוציאליסטים רצו לחלק את‬
‫משאבי המדינה והכנסותיה בצדק‪ .‬בישראל לא‬
‫היה מה לחלק חוץ משממה‪ ,‬ביצות ואויבים‪.‬‬
‫על כן הוא רצה בתנועה שלא מחלקת‪ ,‬אלא יוצרת‬
‫יש מאין‪ .‬וכל מי שרוצה לבוא ולבנות‪ ,‬עני או עשיר‪,‬‬
‫יוצא מערב או יוצא מזרח‪ ,‬אדרבא שיבוא‪...‬‬
‫‪12‬‬
‫קטעים מתוך הספר "בן גוריון של שמעון פרס ‪-‬‬
‫ביוגרפיה פוליטית‪ ,‬מפגשים עם דוד לנדאו"‪,‬‬
‫הוצאת כתר ‪.2011‬‬
‫‪From Ben-Gurion: A Political Life by‬‬
‫‪Shimon Perez in Conversation with David‬‬
‫‪Landau, copyright © 2011 by David‬‬
‫‪Landau. Used by permission of Schocken‬‬
‫‪Books, a division of Random House, Inc.,‬‬
‫‪New York.‬‬
‫‪13‬‬
‫ברומא החל לכתוב עבור העיתון האודסאי‬
‫הליברלי "אודסקייה נובוסטי" תחת שם העט‬
‫אלטלנה (איטלקית‪ :‬נדנדה)‪ .‬הרשימות נכתבו‬
‫בסגנון שנון‪ ,‬קליל וקולע ועד מהרה נודע שמו בין‬
‫האינטליגנציה הרוסית כפליטוניסט מחונן וחריף‪.‬‬
‫ב‪ 1901-‬הועלה באודסה מחזהו הפאציפסטי‪,‬‬
‫האנטי בריטי‪" ,‬דם" שהתקבל בהתלהבות אך‬
‫הורד בפקודת הצאר‪ .‬כשפרסם את הפואמה‬
‫"שרלוט האומללה"‪ ,‬על הרוצחת של ז'אן פול‬
‫מארה‪ ,‬התקבל כחבר מן המניין בקרב המשוררים‬
‫של תקופתו‪ .‬ב‪ 1902-‬נעצר על ידי השלטונות‬
‫בשל דעותיו שבאו לידי ביטוי במאמריו לעיתון‬
‫האיטלקי הסוציאליסטי "אוואנטי"‪ .‬בכלא התברר‬
‫לו כי מרבית העצורים הפוליטיים הם יהודים‪.‬‬
‫באביב ‪ 1903‬התחוללו פרעות בעיירה דובוסארי‬
‫שבבסרביה‪ .‬ז'בוטינסקי התקומם כנגד אוזלת היד‬
‫התבוסתנית של המנהיגים היהודים‪ .‬כשהציע‬
‫להקים יחידות הגנה יהודיות נודע לו כי ארגון‬
‫הסטודנטים היהודים "ירושלים" כבר הקים גוף‬
‫להגנה עצמית והוא מיהר להצטרף לשורותיו‪.‬‬
‫באפריל אותה שנה התחולל הפוגרום המחריד‬
‫בקישינוב‪ .‬מאורעות מזעזעים אלה הם שגרמו‬
‫לו להסתפח לתנועה הציונית‪ .‬ב‪ 1904-‬תרגם‬
‫לרוסית את "בעיר ההרגה" של ביאליק ‪ -‬משוררים‬
‫ומבקרים ראו בתרגום‪-‬מופת זה יצירה לעצמה‪.‬‬
‫ז'בוטינסקי נרתם כולו למפעל הציוני‪ .‬הוא פרסם‬
‫מאמרים‪ ,‬הרצה בסניפים הציוניים ברחבי רוסיה‬
‫והקים סניפים חדשים‪ .‬הוא נבחר כציר לקונגרס‬
‫הציוני השישי‪ ,‬שם פגש את הרצל וחש כי הוא‬
‫עומד בפני אישיות דגולה‪ ,‬נביא ומנהיג בחסד עליון‪.‬‬
‫בשנים שלאחר מכן הוכר ז'בוטינסקי כבכיר ההוגים‬
‫והפובליצסטים של ציוני רוסיה‪ .‬הוא עבר לסנט‬
‫פטרבורג והצטרף למערכת העיתון "ראסווייט"‬
‫("השחר")‪ .‬מאמריו מיקמו אותו כאחד מבכירי‬
‫הכותבים הפוליטיים של יהדות רוסיה‪ .‬הוא יצא נגד‬
‫ההתבוללות ונגד המהפכנים הרוסים שלא גינו את‬
‫השלטונות על גילויי האנטישמיות‪ .‬ב‪ 1905-‬היה‬
‫ממקימי הליגה להשגת זכויות ליהודי רוסיה‪ .‬הוא‬
‫כתב את הספר "החינוך העברי" בו הטיף להשלטת‬
‫העברית בבתי הספר היהודיים‪ ,‬ויצא עם מצע ציוני‬
‫לבחירות לפרלמנט הרוסי‪ ,‬אך לא הצליח להבחר‪.‬‬
‫זאב ז'בוטינסקי‬
‫(‪)1940-1880‬‬
‫ז‬
‫אב (ולדימיר) ז'בוטינסקי‪ ,‬סופר‪ ,‬משורר‪,‬‬
‫מתרגם‪ ,‬פובליציסט‪ ,‬נואם בחסד‪,‬‬
‫מנהיג ציוני‪ ,‬מגדולי ההוגים היהודים‬
‫בעת החדשה‪ ,‬נולד באודסה‪ ,‬שהיתה אז עיר‬
‫קוסמופוליטית תוססת‪ .‬כבר בגיל צעיר נמשך‬
‫אל השירה‪ ,‬הספרות ולימוד לשונות ‪ -‬הוא שלט‬
‫ביידיש‪ ,‬אנגלית‪ ,‬גרמנית וצרפתית‪ ,‬והיה בקיא‬
‫גם באיטלקית‪ ,‬לטינית‪ ,‬יוונית ואספרנטו‪ .‬מבין‬
‫היוצרים הקלאסיים אהב בעיקר את שקספיר‪ ,‬את‬
‫פושקין ואת לרמונטוב‪ .‬משורר רוסי שהתרשם‬
‫מתרגומו ל"עורב" של אדגר אלן פו‪ ,‬שלח את‬
‫התרגום לעיתון "אודסקי ליסטוק" ובהמלצתו‬
‫התמנה ז'בוטינסקי הצעיר ככתב חוץ של העיתון‬
‫בברן‪ ,‬שוויץ‪ ,‬וכעבור זמן מה‪ ,‬בהמלצת אחד‬
‫המרצים באוניברסיטה‪ ,‬התמנה ככתב עיתונו‬
‫ברומא‪ ,‬שם פנה בעיקר אל הספרות והאמנות‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫כי לקראת חג נבי מוסא עלולות לפרוץ מהומות‪.‬‬
‫כשהמחאות נפלו על אוזניים ערלות ארגן יחד עם‬
‫פנחס רוטנברג ‪ 600‬צעירים ירושלמים‪ ,‬שהפכו‬
‫ליחידת ההגנה העברית הראשונה בא"י‪ .‬באפריל‬
‫‪ ,1920‬עם פרוץ המאורעות בירושלים‪ ,‬אסרו‬
‫הבריטים את ז'בוטינסקי ועוד ‪ 19‬חברים מכוח‬
‫ההגנה‪ .‬ז'בוטינסקי נשלח לכלא עכו ונגזרו עליו ‪15‬‬
‫שנות עבודת פרך‪ .‬בזמן מאסרו ניהל מאבק פוליטי‬
‫ממושך ובמקביל תרגם את "הקומדיה האלוהית"‬
‫של דנטה‪ .‬גזר הדין עורר סערה בארץ ובעולם‬
‫והעונש הומתק לשנת מאסר אחת‪.‬‬
‫ב‪ 1921-‬יצא ללונדון והמועצה הצבאית העליונה‬
‫ביטלה את פסק הדין וזיכתה את המגינים‪ .‬בשהותו‬
‫בלונדון ובשובו לארץ המשיך ז'בוטינסקי במאמציו‬
‫להקמת כוח צבאי יהודי בא"י‪ ,‬כוח קבוע‪ ,‬גלוי‪,‬‬
‫וכיון שהיה משוכנע כי ההסתדרות הציונית היא‬
‫בעלת ההשפעה המתאימה בנושא זה‪ ,‬נפגש‬
‫עם ד"ר חיים ויצמן ולאחר מכן צורף להנהלת‬
‫המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית‪ .‬מכאן‬
‫הוביל את ההתנגדות להקמת כוח ערבי‪-‬יהודי‪ ,‬כפי‬
‫שהציעו הבריטים‪ .‬ההסתדרות הציונית העדיפה‬
‫כוח מחתרתי‪ ,‬או נקודתי‪ ,‬שיגן על ישובים בשעת‬
‫הצורך‪ .‬ללא הכרעה יצא ז'בוטינסקי לארה"ב‬
‫כראש קרן היסוד‪ ,‬כדי לקדם את עניני הציונות‬
‫ולערוך מגביות‪ .‬בשהותו בארה"ב דרש כי תשוגר‬
‫משלחת אל הנציב העליון שתתבע ממנו לשנות‬
‫את מדיניותו‪ .‬הוא חזר לא"י‪ ,‬נפגש עם הנציב‬
‫העליון וב‪ 1922-‬יצא ללונדון והעלה את טענותיו‬
‫בפני ההנהלה הציונית‪ ,‬שחששה לקומם עליה את‬
‫הבריטים‪ .‬ב‪ 3-‬ביוני הגישו הבריטים את טיוטת‬
‫"הספר הלבן"‪ .‬ויצמן הצביע בעדו‪ ,‬ז'בוטינסקי‬
‫התנגד להגבלות הכלולות בו‪ .‬הוא דרש כי‬
‫הועד הפועל יצהיר בפומבי על מטרות הציונות‬
‫ומדיניותה‪ .‬הצעתו נדחתה והיחס כלפיו הדיף‬
‫זלזול‪ .‬עקב כך הגיש את התפטרותו מההנהלה‬
‫ומההסתדרות הציונית‪.‬‬
‫ב‪ 1923-‬פרסם את מאמרו הנוקב "על קיר הברזל"‬
‫בו קבע שערביי א"י לעולם לא יתנו את הסכמתם‬
‫להגשמת הציונות‪ ,‬אי לכך יש להקים חזית מבוצרת‬
‫שתתמוך בעמדה הציונית‪ .‬ב‪ 1925-‬התרכזו בפריז‬
‫קבוצות של תומכיו שכינו את עצמן לראשונה‬
‫ב‪ 1907-‬נשא לאשה את האגרונומית יוענה גלפרין‪,‬‬
‫ובאותה שנה הפליג לראשונה לסיור בארץ ישראל‪.‬‬
‫ב‪ 1910-‬נולד בנו ערי ושנה לאחר מכן הקים עם‬
‫אחד ממכריו הוצאת ספרים שהתמקדה ביצירות‬
‫מופת מתורגמות לעברית‪ .‬הוא הפנה את מאמציו‬
‫להשלטת העברית ברשת החינוך היהודית‪ ,‬בניגוד‬
‫למתבוללים‪ ,‬שניסו לשוות לה אופי רוסי‪ .‬הוא‬
‫הרצה בפני אלפי שומעים בזכות השפה העברית‬
‫והפתרונות שמציעה הציונות‪ ,‬אבל למרות מאמציו‬
‫חש כי נוצר פער בין חזונו לבין גישתם של מנהיגי‬
‫ההסתדרות הציונית‪.‬‬
‫כשהצטרפה האימפריה העות'מנית למלה"ע הראשונה‪,‬‬
‫סבר ז'בוטינסקי כי קריסתה קרובה ואז יזכו העמים‬
‫הנתונים תחת שלטונה לעצמאות‪ .‬הוא נפגש עם‬
‫טרומפלדור והציע להקים יחידה צבאית יהודית‪ .‬לאחר‬
‫מגעים עם שלטונות הצבא הבריטי הוקם גדוד נהגי‬
‫הפרדות‪ ,‬בראשותו של טרומפלדור‪ .‬אך ז'בוטינסקי‪,‬‬
‫ששאף להקמת יחידה יהודית לוחמת‪ ,‬הגיע למסקנה‬
‫כי רק בעזרת הממשלה הבריטית ישיג את מטרתו‪ .‬הוא‬
‫נפגש עם לויד ג'ורג'‪ ,‬ראש ממשלת בריטניה‪ ,‬ושטח‬
‫בפניו את הצעתו‪ .‬כתוצאה משיחה זו נשלח ז'בוטינסקי‬
‫לקורס סמלים ועלה לדרגת סגן לפני שיצא עם הגדוד‬
‫לא"י‪ .‬כשהגיע לירושלים עשה נפשות להצטרפות אל‬
‫הגדוד העברי‪ ,‬ואף השתתף בפעילות קרבית‪.‬‬
‫בתחילת ‪ 1920‬התריע ז'בוטינסקי בפני המימשל‬
‫הצבאי הבריטי (שלדעתו נקט מדיניות פרו ערבית)‬
‫ּכַ חֲצֹות לֵיל קֹר ָו ַסעַר‪ ,‬עֵת ֲאנִי‪ׁ ,‬שְבּור‪-‬הַּצַ עַר‪,‬‬
‫ּבְ סִפֵרי חָכמָה נִׁשּכַ חַת הִסּתַּכַ לּתִי נִים‪ָ -‬ועֵר‪,‬‬
‫ׁשלֶת ‪-‬‬
‫ּבָ א קִׁשקּוׁש סָתּום ּבַ ּדֶ לֶת‪ ,‬קַל ּכְ ֶדפֶק יָד נֶח ֶ‬
‫ׁש ׁשֶת ‪ -‬יָד ׁשֹו ֶאלֶת ַמ ֲחסֶה ְלדַל אֹו גֵר‪.‬‬
‫יָד חֹו ֶ‬
‫"זֶה אֹוֵרחַ“ ‪ּ -‬כֹה ָלחַׁשּתִי ‪" -‬זֶה אֹוֵרחַ‪ ,‬זָר אֹו גֵר ‪-‬‬
‫זֶה אֹוֵרחַ‪ֹ ,‬לא יֹותֵר“‪.‬‬
‫מתוך "העורב" מאת אדגר אלן פו בתרגומו של‬
‫זאב ז'בוטינסקי‬
‫‪15‬‬
‫"הציונים הרוויזיוניסטים"‪ .‬הצה"ר הוגדרה כתנועה‬
‫שפועלת במסגרת ההסתדרות הציונית וז'בוטינסקי‬
‫נבחר לעמוד בראשה‪ .‬בשנים אלו קמה תנועת‬
‫הנוער בית"ר והוא הועמד גם בראשה‪.‬‬
‫ב‪ 1926-‬הגיע ז'בוטינסקי לביקור בא"י‪ .‬האולמות‬
‫התמלאו כדי לשמוע את דבריו‪ ,‬אבל הפרנסה לא‬
‫היתה מצוייה בידו‪ .‬הוא הוחרם על ידי העיתונים של‬
‫התנועה הציונית‪ ,‬ולעיתונות הרוויזיוניסטית לא היו‬
‫אמצעים לשלם לו‪ .‬ב‪ 1928-‬פרסם את הרומן שלו‬
‫"שמשון" בו תאר את האדם היהודי החדש‪ .‬מארה"ב‬
‫הגיעה אליו הצעה לנהל בארץ את חברת הביטוח‬
‫"יהודה"‪ .‬לפני שיצא ללונדון כדי להעיד בעניין‬
‫הפרעות של ‪ ,1929‬נאם בתל אביב בפני ‪ 6000‬איש‬
‫וביקר בחריפות את הויתורים לערבים ואת מדיניותה‬
‫הפשרנית של ההסתדרות הציונית‪ .‬לאחר שיצא‬
‫לאירופה שללו ממנו הבריטים את אשרת הכניסה‬
‫לארץ והוא לא שב אליה יותר בחייו‪.‬‬
‫בשנים ‪ 1932-1931‬הוביל ז'בוטינסקי קו שלפיו‬
‫על הסיעה שלו לדרוש הכרזה שמטרתה של‬
‫הציונית היא הקמת מדינה עברית‪ .‬תביעה חד‬
‫משמעית זו הובילה להקמת מפלגה רויזיוניסטית‬
‫חדשה‪" ,‬מפלגת המדינה העברית"‪.‬‬
‫ב‪ 1931-‬כשהוקם ארגון מחתרתי צבאי מקביל‬
‫להגנה‪ ,‬שלימים יהפוך לאצ"ל‪ ,‬הוכתר ז'בוטינסקי‬
‫כמפקד העליון של הארגון‪ .‬ב‪ 1933-‬נאלץ‬
‫ז'בוטינסקי לעסוק גם בסוגיית רצח ארלוזורוב‪.‬‬
‫בארץ שררה מתיחות גדולה בין המחנות ‪-‬‬
‫הפועלים והרוויזיוניסטים ‪ -‬ממש על סף מלחמת‬
‫אחים‪ .‬ועדת החקירה של ההסתדרות הצביעה‬
‫על שלושה מחברי צה"ר כאשמים ברצח‪ ,‬אך‬
‫ז'בוטינסקי היה משוכנע בחפותם ודחה כל עניין‬
‫כדי לעסוק בנושא‪.‬‬
‫באוקטובר ‪ 1934‬נועד ז'בוטינסקי בלונדון עם בן‬
‫גוריון ולאחר משא ומתן ממושך הגיעו השניים‬
‫לידי הסכם שמטרתו לכונן יחסי הידברות בין שני‬
‫הזרמים הציוניים‪ .‬משאל של חברי ההסתדרות דחה‬
‫את ההסכם‪ ,‬וכן נדחתה יוזמתו של ז'בוטינסקי‬
‫לכנס ועידה להסדרת היחסים‪ .‬ההסתדרות חוקקה‬
‫חוק האוסר על פעילויות פוליטיות עצמאיות‪,‬‬
‫מה שהביא לפרישתם של הרוויזיוניסטים מן‬
‫ההסתדרות הציונית ולהקמתה של הסתדרות ציונית‬
‫חדשה (הצ"ח)‪ ,‬אלטרנטיבית‪ ,‬בספטמבר ‪.1935‬‬
‫ב‪ 1936-‬פרצו מאורעות תרצ"ו שנמשכו ‪ 3‬שנים‪.‬‬
‫ב‪ 1937-‬הופיע ז'בוטינסקי בפני ועדת פיל וטען‬
‫כי על בריטניה להחזיר את המנדט שלה לחבר‬
‫הלאומים‪ ,‬כיון שאינה עומדת בהתחייבויותיה‪.‬‬
‫כשפרסמה ועדת פיל את תוכניתה לחלוקת הארץ‬
‫ניסה ז'בוטינסקי לשכנע את אנשי ההסתדרות‬
‫הציונית לדחות את התוכנית‪ .‬לאחר שהבריטים‬
‫העלו את שלמה בן יוסף לגרדום הורה ז'בוטינסקי‬
‫ללוחמי האצ"ל לפתוח בפעולות נגד הערבים‬
‫בא"י‪ .‬במקביל נרקמה תוכנית לפלישה חמושה של‬
‫אלפי אנשי בית"ר ואצ"ל מאירופה‪ ,‬כדי להביא‬
‫למרד מזוין‪ ,‬שיגרום להפלת המימשל הבריטי‬
‫בא"י‪ .‬כשפורסם "הספר הלבן" ב‪ ,1939-‬שהגביל‬
‫את העלייה היהודית‪ ,‬הורה ז'בוטינסקי להגביר את‬
‫קצב העלייה הבלתי לגאלית‪ ,‬עליית "אף על פי"‪.‬‬
‫לאחר פרוץ מלה"ע השנייה יצא לארה"ב עם‬
‫משלחת הסברה של הצ"ח למען הקמת צבא עברי‪.‬‬
‫ב‪ 4-‬באוגוסט ‪ 1940‬תקף אותו שבץ והוא נפטר‪.‬‬
‫מותו הפתאומי הדהים את חסידיו; משטרת ניו יורק‬
‫דיווחה על מסע הלוויה שלא נראה כמותו‪ .‬בקשתו‬
‫האחרונה היתה להעלות את עצמותיו לא"י אבל‬
‫רק בפקודת הממשלה העברית‪ .‬בן גוריון דחה את‬
‫הבקשה בנימוק "שאין אנו זקוקים לעצמות"‪ .‬ב‪1964-‬‬
‫הורה ראש הממשלה לוי אשכול להעלות את עצמות‬
‫זאב ורעיתו יוענה ולטמון אותן בהר הרצל‪.‬‬
‫בכל שנות פעילותו התנגד ז'בוטינסקי למדיניות‬
‫הפשרנית במשא ומתן עם הבריטים ועמד על‬
‫זכותם של היהודים להילחם בכוח הנשק על‬
‫מולדתם‪ .‬בשל עמדתו הלוחמנית כנגד האלימות‬
‫הערבית‪ ,‬התנגדותו לאופיה הסוציאליסטי של‬
‫הציונות ושל ההתישבות‪ ,‬והחשיבות הרבה שהעניק‬
‫לצבא‪ ,‬צבא עברי הפועל בגלוי ובזכות‪ ,‬נחשב‬
‫ז'בוטינסקי לאחד מאבות מחנה הימין הישראלי‪,‬‬
‫שהיה במשך שנים רבות האנטיתזה של תנועת‬
‫הפועלים‪ ,‬אשר ראתה בו יריב אידאולוגי‪.‬‬
‫הוא הותיר אחריו יצירות ספרות בשירה ובפרוזה‪,‬‬
‫תרגומים‪ ,‬נאומים‪ ,‬מאמרים ומכתבים השמורים‬
‫בארכיון במצודת זאב בתל אביב‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫פנחס רּוטנברג‬
‫(‪)1942-1879‬‬
‫לראש הממשלה אלכסנדר קרנסקי לתלות את לנין‬
‫ואת טרוצקי‪ ,‬אך קרנסקי סרב‪ .‬לאחר המהפכה‬
‫נעצר על ידי הבולשביקים ובילה ששה חודשים‬
‫במאסר‪ .‬שוחרר לפי בקשתם של מקסים גורקי‬
‫ואלכסנדרה קולונטאי‪.‬‬
‫עלה לא"י ב‪ 1919-‬והציע תוכניות מקיפות לפיתוח‬
‫מפעלי מים‪ ,‬ניקוז ופיתוח הקרקע‪ ,‬לצד הקמת‬
‫תחנות כוח מנהר הליטני ועד ים המלח‪ .‬ב‪1920-‬‬
‫ארגן קבוצות הגנה עצמית של תושבי ירושלים‬
‫יחד עם ז'בוטינסקי‪ .‬ב‪ 1921-‬ניסה למצוא דרך לדו‬
‫קיום בין יהודים לערבים‪ ,‬כ"כ ניסה להשכין שלום‬
‫בין הסתדרות העובדים לבין הרוויזיוניסטים‪.‬‬
‫ב‪ 1923-‬יסד את חברת החשמל לא"י‪ .‬כשהתקבל‬
‫אישור לניצול מי הירדן והירמוך הקים את תחנת‬
‫הכוח ההידרו‪-‬חשמלית בנהריים (מכאן בא כינויו‬
‫"הזקן מנהריים")‪ ,‬וכן הקים את תחנת הכוח המנועית‬
‫"רידינג" בתל אביב‪ ,‬ואת "חיפה א'" בחיפה‪ .‬את‬
‫מניותיו בחברת החשמל הוריש למדינת ישראל‪.‬‬
‫רוטנברג נפטר לאחר מחלה קשה וביקש במפורש‬
‫שלא יקראו אתרים על שמו‪ .‬נקבר בהר הזיתים‪.‬‬
‫י‬
‫ליד אוקראינה‪ .‬סיים את ביה"ס הריאלי‬
‫ואת המכון הטכנולוגי בפטרבורג‪ .‬הוגלה‬
‫ליקטרינוסלב בגלל השתתפות במהומות‬
‫סטודנטים‪ .‬התנצר בעקבות נישואיו והוליד שלושה‬
‫ילדים‪ .‬כמהפכן‪ ,‬היה שותף פעיל למהפיכת ‪1905‬‬
‫ונאסר בעקבות הלשנה‪ .‬בעקבות האשמות שפורסמו‬
‫עליו בעיתונות של הימין כסוכן כפול‪ ,‬נאלץ לעזוב‬
‫את רוסיה‪ .‬לאחר כשלון המהפיכה נמלט לאיטליה‬
‫ועבד שם בתחום ההשקייה ובניית סכרים‪ .‬בתקופה זו‬
‫החליט לחזור ליהדות והחל לתמוך בתנועה הציונית‪.‬‬
‫היה אחד מיוזמי הגדודים העבריים‪.‬‬
‫עם תום מהפכת ‪ 1917‬שב לרוסיה וכיהן כסגן‬
‫קומיסר בעיר פטרוגרד‪ .‬רוטנברג היה זה שהציע‬
‫‪17‬‬
‫שמאל הירדן‬
‫מאת זאב ז'בוטינסקי‬
‫כָ עַּמּוד שֶבַ תָ ו ְֶך ַל ֶגשֶר‬
‫אַף כְ חּוט ַהשִדְָרה ֶלאֱנֹוׁש‬
‫ְלאְַרצִי קַו הַצִ יר וְהַקֶ שֶר‬
‫ַהיְַרדֵ ן‪ַ ,‬היְַרדֵ ן הַקָ דֹוׁש‪.‬‬
‫שְתֵ י גָדֹות ַליְַרדֵ ן‪:‬‬
‫זֹו שֶלָ נּו‪ ,‬זֹו גַם כֵ ן‪.‬‬
‫אִם אְַרצִי דָ ְללָה ו ְ ָקטֹנ ָה‬
‫הִיא שֶלִ י מֵֹראשָּה עַד קִצָ ּה‪.‬‬
‫ִמשְתָ ַרעַת ִמיָם יְשִימֹונ ָה‬
‫וְי ְַרדֵ ן‪ַ ,‬היְַרדֵ ן בָ ֶא ְמצַע‪.‬‬
‫שְתֵ י גָדֹות ַליְַרדֵ ן‪:‬‬
‫זֹו שֶלָ נּו‪ ,‬זֹו גַם כֵ ן‪.‬‬
‫שָם י ְִרו ֶה לֹו ִמשֶפַע וָאֹשֶר‬
‫בֶ ן‪-‬עֲָרב‪ ,‬בֶ ן‪-‬נ ַצֶ ֶרת ּו ְבנ ִי‪,‬‬
‫כִ י דִ גְלִי דֶ ג ֶל טֹהַר ו ָ ֹישֶר‬
‫י ְ ַטהֵר שְתֵ י גְדֹות י ְַרדֵ נ ִי‪.‬‬
‫שְתֵ י גָדֹות ַליְַרדֵ ן‪:‬‬
‫זֹו שֶלָ נּו‪ ,‬זֹו גַם כֵ ן‪.‬‬
‫שְתֵ י יָדַי לְָך ִהקְדַ שְתִ י‪ ,‬מֹו ֶלדֶת‪,‬‬
‫שְתֵ י יָדַי ‪ְ -‬ל ַמגָל ּו ְל ָמג ֵן‪.‬‬
‫אְַך תִ שְכַ ח יְמִינ ִי הַּבֹוגֶדֶת‬
‫אִם ֶאשְכַ ח אֶת שְמֹאל ַהיְַרדֵ ן‪.‬‬
‫שְתֵ י גָדֹות ַליְַרדֵ ן‪:‬‬
‫זֹו שֶלָ נּו‪ ,‬זֹו גַם כֵ ן‪.‬‬
‫גרסתו הראשונה של השיר נשלחה על‬
‫ידי ז'בוטינסקי לאגודת הסטודנטים‬
‫"ירדניה" בקובנה ב‪ 18-‬בנובמבר ‪,1929‬‬
‫והוא פורסם בדו‪-‬שבועון "נתיבות"‪,‬‬
‫שיצא לאור בקובנה‪ ,‬בגיליונו מיום ה'‬
‫באדר תר"ץ‪( .‬ע"פ ויקיפדיה)‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫אישים נוספים המוזכרים במחזה‬
‫ח‪.‬נ‪ .‬ביאליק (‪)1934-1873‬‬
‫הדוצ'ה‪ ,‬בניטו מוסולוני (‪)1945-1883‬‬
‫אורי צבי גרינברג (‪)1981-1896‬‬
‫חיים ארלוזורוב (‪)1933-1899‬‬
‫נחשב לגדול המשוררים העברים‬
‫בעידן המודרני‪ ,‬זכה לכינוי "משורר‬
‫התחיה הלאומית"‪ .‬ב‪ ,1903-‬לאחר‬
‫הפוגרומים בקישינב ראיין את‬
‫הניצולים וכתב את "על השחיטה"‪.‬‬
‫ב‪ 1904-‬כתב את הפואמה "בעיר‬
‫ההרגה" שזכתה לתרגום מבריק של‬
‫ז'בוטינסקי (לרוסית) ולאחר מכן‬
‫לשבחים מפליגים של אנשי ספרות‬
‫רוסים‪ .‬ב‪ 1924-‬עלה לארץ ישראל‬
‫והתגורר בתל אביב‪ .‬במקביל ליצירתו‬
‫עסק בפעילות ציבורית‪ ,‬נסע ברחבי‬
‫העולם כשליח הציונות והשפה‬
‫העברית ואף השפיע על השפה‬
‫המדוברת בארץ ישראל‪.‬‬
‫אחד ממפעליו החשובים הוא "ספר‬
‫האגדה" שכינס וערך יחד עם‬
‫רבניצקי‪ .‬רבים משיריו הולחנו והם‬
‫עדיין פופולריים מאד‪ ,‬במיוחד שירי‬
‫הילדים שכתב‪.‬‬
‫שלט באיטליה בשנים ‪ 1943-1922‬והשליט‬
‫בה שלטון פאשיסטי ורודני‪ .‬היה ממקדשי‬
‫האידאולוגיה הפשיסטית ובין הראשונים להוציאה‬
‫לפועל‪ .‬בחר בכינוי דוצ'ה כדי להידמות לשליטי‬
‫ונציה וג'נובה מן העבר‪ .‬היו מי שראו בו מושיע‬
‫שיביא לאיטליה שלטון יציב ויציל את כלכלתה‪.‬‬
‫מ‪ 1938-‬רדף את היהודים עד כדי הסגרתם‬
‫לגרמנים להשמדה‪.‬‬
‫עלה לארץ בעלייה השלישית ואומץ ע" ברל‬
‫כצנלסון‪ .‬מגדולי המשוררים העברים‪ .‬ביטא‬
‫בשירתו השקפה לאומית‪-‬לוחמנית‪ .‬נערץ גם‬
‫על ידי מתנגדיו‪ .‬ב‪ 1930-‬הצטרף לתנועה‬
‫הרויזיוניסטית והיה משוררה‪ .‬נבחר לכנסת‬
‫הראשונה מטעם חירות‪ .‬ב‪ 1957-‬זכה בפרס ישראל‬
‫לספרות יפה‪.‬‬
‫מראשי תנועת העבודה‪ .‬לפני הקמת המדינה כיהן‬
‫כראש המח' המדינית של הסוכנות היהודית‪ .‬בארץ‬
‫התנהל נגדו מסע השמצה בעיתון הרוויזיוניסטי‬
‫הקיצוני "חזית העם"‪ ,‬כיון שהיה פעיל בארגון‬
‫"העברה" שעסק בהצלת רכוש יהודי בגרמניה‪.‬‬
‫החוגים הרוויזיוניסטים טענו כי מכר את כבוד‬
‫העם היהודי עבור כסף‪ .‬ב‪ 16-‬ביוני ‪ 1933‬נרצח‬
‫מיריית אקדח כשטייל עם אשתו על חוף הים של‬
‫ת"א‪ .‬רצח ארלוזורוב המשיך להיות סלע מחלוקת‬
‫פוליטי משך שנים רבות‪.‬‬
‫מאיר יערי (‪)1987-1897‬‬
‫ברל כצנלסון (‪)1944-1887‬‬
‫חיים ויצמן (‪)1952-1874‬‬
‫מדען‪ ,‬כימאי‪ .‬מראשי הציונות‪ .‬בצעירותו בלט‬
‫בהתנגדותו להרצל‪ .‬היה ראש ועדות המחקר של‬
‫הצי הבריטי ומצא פתרון ביוכימי לייצור אצטון‪,‬‬
‫שהיה חיוני לייצור חומרי נפץ‪ .‬השפעתו בחוגי‬
‫המימשל בבריטניה תרמה בצורה מכרעת לפרסום‬
‫הצהרת בלפור‪ .‬כיהן כנשיאה הראשון של מדינת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ‬
‫ישראל‪ .‬הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית‪.‬‬
‫הפך לדמות מוכרת ואהודה בחוגי הפועלים‪ .‬יסד‬
‫את עיתון "דבר" והיה עורכו הראשי עד מותו‪.‬‬
‫היה פעיל בהקמת מוסדות ההסתדרות כמו קופת‬
‫חולים‪ ,‬סולל בונה‪ ,‬בנק הפועלים‪ ,‬המשביר לצרכן‪.‬‬
‫ממקימי הוצאות הספרים "עם עובד" ו"ספריית‬
‫פועלים"‪.‬‬
‫יליד גליציה‪ ,‬פעיל ציוני‪ .‬ב‪ 1920-‬עלה לארץ‬
‫ישראל ועבד בסלילת כבישים‪ .‬מנהיג ואידאולוג‬
‫במשך יותר מחמישים שנה ‪ -‬מראשי השומר‬
‫הצעיר‪ ,‬הקיבוץ הארצי ומפ"ם‪ .‬מהתומכים‬
‫בבריה"מ‪ .‬יערי וחזן נחשבו למנהיגים ההיסטוריים‬
‫של השומר הצעיר‪ .‬יערי היה בין מקימי קיבוץ‬
‫מרחביה‪ ,‬שם התגורר עד מותו‪ .‬למרות שהיה ידוע‬
‫כדמות כריזמטית רבת‪-‬כוח‪ ,‬ראו בו חבריו לתנועה‬
‫מנהיג עקשן ושמרן שהביא לקפאונה של מפ"ם‪.‬‬
‫יצחק טבנקין (‪)1971-1888‬‬
‫יעקב חזן (‪)1992-1899‬‬
‫סייע להקים בפולין את ארגון "פועלי ציון"‪ .‬בא"י‬
‫היה תומך נלהב של ההתישבות החקלאית‪ .‬הצטרף‬
‫לארגון "השומר" ולגדוד העבודה של טרומפלדור‪.‬‬
‫נמנה עם מייסדי "אחדות העבודה" וכשזו התאחדה‬
‫עם "הפועל הצעיר" להקמת מפא"י‪ ,‬היה מראשיה‪.‬‬
‫כשהתגלעו חילוקי דעות על רקע תפקידו של‬
‫הקיבוץ והיחס למשטר בבריה"מ‪ ,‬שטבנקין היה‬
‫מחסידיו‪ ,‬פרש ממפא"י והקים את ה"תנועה‬
‫לאחדות העבודה"‪ .‬נמנה עם ראשי מפ"ם עד‬
‫לפילוגה‪ .‬היה חבר הכנסת השנייה והשלישית‪ .‬חי‬
‫בקיבוץ עין חרוד עד סוף ימיו‪.‬‬
‫עלה לארץ מבלארוס ב‪ ,1923-‬עבד בפרדסים‬
‫ובייבוש ביצות‪ .‬ממייסדי השומר הצעיר‪ ,‬קיבוץ‬
‫משמר העמק והקיבוץ הארצי‪ .‬ממיסדי מפ"ם‬
‫ויו"ר המפלגה‪ .‬אחת הדמויות המרכזיות בציונות‬
‫הסוציאליסטית‪ .‬הזדהה עם ברית המועצות‬
‫והאג'נדה הקומוניסטית‪ ,‬חוץ מאשר בנושא‬
‫הציונות‪ .‬היה חבר כנסת עד ‪.1973‬‬
‫אברהם סטבסקי (‪)1948-1906‬‬
‫היה פעיל בתנועת בית"ר‪ .‬ב‪ 1933-‬עלה לארץ‬
‫והשתלב ב"ברית הבריונים" שנוסדה ע"י אבא‬
‫אחימאיר‪ .‬נעצר ע"י הבריטים כחשוד ברצח‬
‫ארלוזורוב (יחד עם שותפו למעשה צבי רוזנבלט‬
‫שזוכה מחוסר ראיות מספיקות‪ ,‬שניהם אנשי‬
‫התנועה הרוויזיוניסטית)‪ ,‬הורשע ונדון למוות‪.‬‬
‫לאחר תנועת מחאה גדולה שדגלה בחפותו‪ ,‬הוגש‬
‫ערעור והוא זוכה מחוסר הוכחות‪ .‬לימים נהרג‬
‫בעימות בין אנשי אצ"ל לצה"ל‪ ,‬סמוך למקום בו‬
‫נהרג ארלוזורוב‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫בן גוריון‬
‫ז'בוטינסקי‬
‫"יש צורך מוקדם שאחד יבין את השני‪"...‬‬
‫לונדון‪8.10.1934 :‬‬
‫בן גוריון‪ :‬הבוקר חזרתי ללונדון‪ .‬מיד הובהלתי על‬
‫ידי רוטנברג‪ .‬המצב חמור‪ ,‬וכו'‪ ,‬ובכן‪ ,‬חזית מאוחדת‪.‬‬
‫הוא רוצה שאפגש עם ז'בוטינסקי‪ ...‬הוא מאמין‬
‫שאפשר להביא לידי סידור בשאלת יחסי הפועלים‪.‬‬
‫_____________________‬
‫‪10.10.1934‬‬
‫אוקטובר ‪1934‬‬
‫בשש באתי לפנחס רוטנברג וכבר מצאתי אצלו את‬
‫ז'בוטינסקי‪ .‬אמרתי לו "שלום" בלי מתן‬
‫יד‪ .‬הוא קם והושיט ידו ושאל‪" :‬אינך‬
‫רוצה לתת לי יד?"‪ ...‬בתחילה שררה‬
‫מתיחות בשיחה‪ .‬שנינו פנינו זה לזה‬
‫ב"אדון" ובמשך השיחה כאילו נפלה‬
‫המחיצה הפורמלית‪ ...‬מתוך התעוררות‬
‫רבה אמר באמצע השיחה‪:‬‬
‫"אם אנחנו נשלים בינינו יהיה זה‬
‫חג יהודי גדול‪ ,‬אבל חג זה יש לנצל‬
‫לאיזה מפעל גרנדיוזי"‪ .‬הסכמתי‪.‬‬
‫שאלני‪" :‬מהו המפעל?" אמרתי‪ :‬מפעל‬
‫התישבותי גדול‪ .‬אמר‪" :‬אינני מתנגד‬
‫להתישבות‪ ,‬אבל אין זה המפעל‪ .‬דרוש‬
‫מפעל המוני‪ ,‬ענקי‪ ,‬שכל יהודי יקח‬
‫בו חלק‪ ".‬שאלתי‪ :‬איזה הוא? אמר‪:‬‬
‫"פטיציה‪ ...‬למילה‪ ,‬לפורמולה‪ ,‬יש כוח עצום‪...‬‬
‫רק פעולה המונית והפגנה המונית היא פעולה‬
‫פוליטית‪ ,‬ואין שום פעולה שווה כלום בלי פעולה‬
‫פוליטית‪ .‬לא המפעל הישובי שלפני המלחמה נתן‬
‫לה הצהרת בלפור‪ ,‬אלא הפגנות‪"...‬‬
‫יצאנו יחד מבית רוטנברג‪ .‬הוא שאלני אם אני‬
‫מוכן להיפגש אתו בלי רוטנברג‪ .‬הסכמתי והתנינו‬
‫להיפגש מחר‪ .‬שאלני‪" :‬מדוע לא הושטת לי את‬
‫היד?" אמרתי לו שלא חפצתי להעמיד אותו‬
‫בנסיון‪ .‬הציע שכל אחד יכין לפגישה של מחר‬
‫תוכנית משלו לדיון‪ .‬הסכמתי‪.‬‬
‫_____________________‬
‫מבן גוריון לז'בוטינסקי‬
‫א' מרחשון תרצ"ה‪19.10.34 ,‬‬
‫אל יוענה ז'בוטינסקי פאריס‬
‫לונדון ‪ 11‬באוקטובר ‪[ 1 934‬רוסית]‬
‫אל דוד בן גוריון‬
‫פאריס‪ 29 ,‬באוקטובר ‪[ 1934‬עברית]‬
‫הבינותי שמשום מה לא יכולת לבוא לונדונה‪...‬‬
‫פנחס רוטנברג חרד מאד לגורל המשא‪-‬ומתן‬
‫ודואג לסיום חיובי‪ .‬בנידון זה אני לגמרי תמים‬
‫דעה אתו‪ .‬סבורני‪ ,‬שהפרוצדורה שבחר בה‬
‫פנחס רוטנברג היא הנכונה‪ .‬בפגישה ובשיחה‬
‫בלתי‪-‬אמצעית לא רשמית וקונפידנציאלית‬
‫יותר קל להגיע להבנה הדדית‪ .‬יש צורך מוקדם‬
‫שאחד יבין את השני‪ .‬יש דברים שאף אחד‬
‫מאיתנו אינו מוכן לוותר עליהם או להסתלק‬
‫מהם‪ .‬כמו שאתה‪ ,‬אדוני‪ ,‬אינך מוכן לחזור בך‬
‫מדעתך השלילית על ההסתדרות הציונית‪ ,‬כך‬
‫גם אני איני יכול להסתלק מן ההכרה שיש צורך‬
‫בקיומה של ההסתדרות הציונית ככלי המאחד‬
‫את כל המפלגות וכמכשיר הממלכתי היחיד‬
‫של העם העברי ‪ -‬כמכשיר החינוכי‪ ,‬הפוליטי‬
‫והקולוניזטורי של הציונות המתגשמת‪...‬‬
‫נדמה לי שברצון טוב משני הצדדים ובסידור ידוע‬
‫אפשר למצוא בסיס להסכם של ג'נטלמנים מבלי‬
‫שכל צד יוותר על עקרונותיו‪ ...‬אני רואה שעה זו‬
‫כשעה גדולה‪ ,‬רבת סכנות וסיכויים כאחת‪ ,‬וכדאי‬
‫לנסות לתקן בעתיד מה שלא תוקן בעבר‪.‬‬
‫נדמה לי שאין מן הצורך להוסיף לדברי אלה‪ ,‬כמו‬
‫השיחות בעל‪-‬פה‪ ,‬שהם לגמרי אישיים‪ ,‬פרטיים‬
‫וקונפידנציאליים‪.‬‬
‫יקירתי‪,‬‬
‫סלחי לי שזה יומיים לא כתבתי‪ .‬השיחות הנערכות‬
‫כאן לא יובילו כנראה לשום דבר‪ ,‬אבל חייבים‬
‫להמשיך‪ .‬אשהה כאן לפחות עוד יומיים‪ ...‬אני בריא‬
‫וערני‪ .‬כתבי יונתי על עצמך‪ ,‬על ערי ועל תל‪-‬חי‪.‬‬
‫אצל יעקבי אנחנו חיים לחלוטין בסגנון הבוהמה‪ .‬זה‬
‫נחמד מאד‪ .‬אני מנשק בחוזקה את שניכם ואת איליה‪.‬‬
‫ידידי היקר בן‪-‬גוריון‪,‬‬
‫זה עתה קיבלתי את מכתבך מאתמול‪ .‬קשה לי‬
‫להגיד את הרושם שהוא עשה עלי‪ .‬אני דווקא‬
‫סנטימנטלי (ואינני מתבייש)‪ ,‬אבל כאן יש הרבה‬
‫יותר מסנטימנטליות אם אני מתרגש עד עומק‬
‫מהותי בשומעי‪ ,‬אחרי שנים כל כך הרבה ‪ -‬ואיזו‬
‫שנים! ‪ -‬מלים כ"חבר וידיד" מפיך אתה‪...‬‬
‫משיחותינו בלונדון למדתי הרבה‪ ,‬במובן הבנת‬
‫תנועתכם‪ .‬אינני בטוח אם גם רוב חבריך המפלגתיים‬
‫מבין את רעיונה היסודי כמוך‪ ,‬אבל אני מודה כי אין‬
‫זה חשוב‪ :‬חשוב הדבר שהמוחות המכינים והמלטשים‬
‫את האידאולוגיה‪ ,‬המוחות שבצמרת התנועה‪ ,‬מבינים‬
‫אותה ככה ולא אחרת‪ .‬ואת זאת לא ידעתי קודם ולא‬
‫שיערתי‪ .‬את השיעור הזה עתה למדתי מפיך‪ ,‬ואשתדל‬
‫לבל שכוח אותו "יקרה מה שיקרה"‪.‬‬
‫ואולם אני תקוה כי מה שיקרה יהיה באמת צעד מעשי‬
‫וממשי להתקרבות ופרוזדור לאיחוד יותר משוכלל‬
‫בעתיד הקרוב‪ .‬קודם כל‪ ,‬מה שאמרת כמה פעמים‪:‬‬
‫העיקר הוא לא הסעיפים אלא ה‪.good will-‬‬
‫אני מקווה שאהיה בלונדון מחר‪ )31.10( ,‬קרוב‬
‫לצהריים‪ .‬כשאגיע אטלפן לך‪ .‬אם יעכבוני פה‬
‫עסקיי (לאמור‪ ,‬עסקיי הפרטיים‪ ,‬ימח שמם וזכרם‪,‬‬
‫שהם מורכבים מאד בחודש אוקטובר‪ ,‬ימח שמו!)‬
‫אז אטלגרף עוד הלילה‪ .‬היה שלום‪ .‬הנני לוחץ את‬
‫ידך בידידות תמימה‪.‬‬
‫בהוקרה‬
‫ד‪ .‬ב‪ .‬ג‪.‬‬
‫__________________________‬
‫מתוך ספרו של דוד בן גוריון "זכרונות" כרך ב'‪,‬‬
‫הוצאת עם עובד‪1972 ,‬‬
‫‪22‬‬
‫"העיקר הוא לא הסעיפים אלא ה‪"...good will-‬‬
‫ו'‬
‫__________________________‬
‫אל יוסף שכטמן‪ ,‬פאריס‬
‫לונדון‪ 12 ,‬באוקטובר ‪[ 1934‬רוסית]‬
‫אתמול ישבתי ארבע שעות רצופות עם ב' ג'‪.‬‬
‫כדאי להמשיך במשא ומתן אף על פי שקשה‬
‫לשער שייגמר בדבר מה מרהיב‪ .‬יתכן שאבוא‬
‫ביום ראשון להתייעצות‪...‬‬
‫ו' ז'‬
‫__________________________‬
‫אל פנחס רוטנברג‪ ,‬לונדון‬
‫פאריס‪ 15 ,‬באוקטובר ‪1934‬‬
‫[רוסית]‬
‫‬
‫סודי‬
‫פיוטר מויסייביץ' היקר‪,‬‬
‫מצאתי פה מאה צרות (אישיות ובנוסף גם כספיות)‪,‬‬
‫לכן אינני יכול לנסוע היום‪ ,‬אסע אולי מחר‪.‬‬
‫אני שולח לך באופן סודי את הצעותינו‪ .‬יעקבי‬
‫ושוורצמן יגישו אותן באופן רשמי‪ .‬אם תוכל‪,‬‬
‫גער נא במי שנחוץ‪ ,‬כדי שלא יערימו מכשולים‬
‫בגלל ה'יוקרה' ובגלל השאיפה להוציא את חבריי‬
‫מההסתדרות הציונית‪.‬‬
‫אני מקווה שהבראת כבר‪ .‬אני לוחץ את ידך בחוזקה‪.‬‬
‫שלך‪,‬‬
‫ז‪ .‬ז'בוטינסקי‬
‫__________________________‬
‫מתוך ספרו של ז'בוטינסקי "אגרות ‪,"1934‬‬
‫הוצאת הספריה הציונית ‪ -‬ההסתדרות הציונית‬
‫העולמית‪ ,‬תשס"ז‬
‫שלך‪ ,‬ו' ז'‬
‫__________________________‬
‫‪23‬‬
‫אברהם ב‪ .‬יהושע ‪ /‬המחזאי‬
‫(‪ ;)1990-1985‬ייסד את "תיאטרון המעבדה"‬
‫בירושלים ועוד‪ .‬בין עבודותיו כבמאי בתיאטרון‪:‬‬
‫חפץ‪ ,‬מלאכת החיים‪ ,‬משחקים בחצר האחורית‪,‬‬
‫סינית אני מדברת אליך‪ ,‬גיבור מעמד הפועלים‪,‬‬
‫חברון‪ ,‬תפוחים מן המדבר‪ ,‬והאופרה צחוק של‬
‫עכברוש‪ .‬כשחקן בתיאטרון השתתף לאחרונה‬
‫בנערי ההיסטוריה‪ ,‬גוד ביי אפריקה‪ ,‬הבנאליות‬
‫של האהבה‪ .‬בין עבודותיו כבמאי קולנוע‪ :‬רומן‬
‫בהמשכים בכיכובו של חיים טופול‪ ,‬על פי סיפור‬
‫מאת יצחק בן נר‪ .‬בטלוויזיה ביים את הסדרה‬
‫משפחה‪ .‬בין עבודותיו כשחקן בקולנוע‪ :‬משפחת‬
‫שמחון (‪ ,)1964‬חולות לוהטים (‪ ,)1966‬כל ממזר‬
‫מלך (‪ ,)1968‬פרשת וינשל (‪ ,)1979‬שלושה ימים‬
‫וילד (‪ )1967‬על‪-‬פי סיפור מאת א"ב יהושע בבימויו‬
‫של אורי זוהר‪ ,‬מיכאל שלי (‪ )1975‬על‪-‬פי ספרו‬
‫של עמוס עוז בבימויו של דן וולמן‪ .‬בין עבודותיו‬
‫כשחקן בטלוויזיה בשנים האחרונות‪ :‬אסתי‬
‫המכוערת ובסדרת ההמשך אלביס‪ ,‬רוזנטל והאישה‬
‫המסתורית (‪ ,)2005-2004‬חסמבה דור ‪ 3‬בתפקיד‬
‫ירון זהבי (‪ .)2010‬על עבודותיו בתיאטרון זכה חמש‬
‫פעמים בפרס כינור דוד‪ ,‬בפרס המועצה לתרבות‬
‫ואמנות‪ ,‬בפרס יו"ר הכנסת (‪ ,)1982‬בפרס מרגלית‬
‫(‪ ,)1984‬בפרס רוזנבלום (‪ ,)2006‬ובפרס התיאטרון‬
‫הישראלי למפעל חיים (‪ .)2007‬בקולנוע ‪ -‬משחקו‬
‫בסרט שלושה ימים וילד זיכה אותו בפרס השחקן‬
‫הטוב ביותר בפסטיבל קאן (‪ .)1967‬בשנת ‪ 2008‬זכה‬
‫בפרס מפעל חיים בתחום הקולנוע מטעם בית הספר‬
‫הגבוה לקולנוע "סם שפיגל"‪.‬‬
‫מבכירי הסופרים ואנשי הרוח בישראל‪ .‬זוכה פרס‬
‫ישראל ‪ .1995‬נולד ב‪ 1936 -‬בירושלים‪ .‬בוגר‬
‫האוניברסיטה העברית‪ ,‬שימש במשך שנים רבות‬
‫כפרופסור מן המניין במחלקה לספרות באוניברסיטת‬
‫חיפה‪ ,‬וכפרופסור אורח בפריז‪ ,‬רומא‪ ,‬פרינסטון‬
‫ושיקגו‪ .‬ספריו תורגמו לעשרות שפות ועובדו‬
‫לסרטים‪ ,‬למחזות ולאופרה‪ .‬זכה בפרסים רבים‬
‫ברחבי העולם‪ .‬כתב כמה קובצי סיפורים ‪ -‬מות‬
‫הזקן‪ ,‬מול היערות‪ ,‬בתחילת קיץ ‪ 1970‬וכן כעשרה‬
‫רומנים‪ :‬המאהב‪ ,‬גירושים מאוחרים‪ ,‬מולכו‪ ,‬מר‬
‫מאני‪ ,‬השיבה מהודו‪ ,‬מסע אל תום האלף‪ ,‬הכלה‬
‫המשחררת‪ ,‬שליחותו של הממונה על משאבי‬
‫אנוש‪ ,‬אש ידידותית‪ ,‬חסד ספרדי‪ .‬בין מחזותיו‪:‬‬
‫לילה במאי‪ ,‬טיפולים אחרונים‪ ,‬חפצים‪ .‬בין ספרי‬
‫המסות החשובים שלו‪ :‬בזכות הנורמאליות‪ ,‬אחיזת‬
‫מולדת‪ ,‬כוחה הנורא של אשמה קטנה‪ .‬ספרי מחקר‬
‫רבים נכתבו על יצירותיו‪ ,‬ביניהם אסופות של מאמרי‬
‫מחקר על יצירה בודדת כמו ‪" -‬הכיוון הנגדי" על‬
‫"מר מאני"‪ ,‬ו"מסות על מסע אל תום האלף" ‪ -‬לפני‬
‫שנתיים יצא כרך גדול של מחקרים על יצירתו בשם‬
‫ "מבטים מצטלבים"‪.‬‬‫עודד קוטלר ‪ /‬הבמאי‬
‫יליד תל אביב‪ .‬שחקן תיאטרון וקולנוע‪ ,‬במאי‪ ,‬מנהל‬
‫אמנותי‪ .‬מבכירי השחקנים והיוצרים בתיאטרון‬
‫הישראלי‪ .‬בצבא שרת כשחקן ובמאי בלהקת פיקוד‬
‫מרכז‪ .‬לאחר מכן השתתף בלהקת "בצל ירוק"‬
‫ושיחק בתיאטראות "האהל" ו"הקאמרי"; היה‬
‫חבר האנסמבל וההנהלה האמנותית של התיאטרון‬
‫הקאמרי; ממייסדי "במת השחקנים"; שימש כמנהלו‬
‫האמנותי של "תיאטרון חיפה" (‪ ;)1970-1979‬ייסד‬
‫את "תיאטרון נווה צדק" (‪ )1980‬ואת פסטיבל‬
‫עכו לתיאטרון אחר; ניהל את פסטיבל ישראל‬
‫לילי בן נחשון ‪ /‬מעצבת התפאורה‬
‫בוגרת לימודי אמנות בבצלאל ובוגרת לימודי עיצוב‬
‫תפאורה ב‪Motley Theatre Design Course-‬‬
‫לונדון‪ .‬בין ההצגות שעיצבה בשנים האחרונות‪:‬‬
‫בתיאטרון הקאמרי‪ :‬בית ספר לנשים‪ ,‬כולם היו בני‪,‬‬
‫‪24‬‬
‫יחיאל אורגל ‪ /‬מעצב התאורה‬
‫ימי שלישי עם מורי‪ ,‬שמו הולך לפניו (בשיתוף‬
‫חיפה) שמנה‪ ,‬הכתובה‪ ,‬הנפש הטובה מסצ'ואן‪,‬‬
‫הרטיטי את לבי‪ ,‬סכינים בתרנגולות (אנסמבל‬
‫עיתים)‪ .‬בתיאטרון הבימה‪ :‬ביקור הגברת הזקנה‪,‬‬
‫מונוגמיה‪ ,‬מוריס שימל‪ ,‬השחף‪ ,‬אלינג‪ ,‬תמונות‬
‫מחיי נישואין‪ ,‬הכבש ה‪ ,16-‬משפחה‪ ,‬חתול רחוב‪,‬‬
‫אמבטיה מיטה פארק‪ ,‬הסרפד של השכן‪ .‬בתיאטרון‬
‫חיפה‪ :‬מי דואג לילד‪ ,‬המקום ממנו באתי‪ ,‬אמא‬
‫מלכה‪ ,‬סיפור פשוט‪ ,‬המכוער‪ ,‬הצמא והרעב‪ ,‬סוחרי‬
‫גומי‪ .‬בתיאטרון החאן‪ :‬בידרמן והמבעירים‪ .‬מדיטק‪:‬‬
‫לב של מלך‪ ,‬הקץ של העץ (פרס עיצוב התפאורה‬
‫‪ ,)2009‬אבטיח‪ .‬תיאטרון אורנה פורת‪ :‬יש ילדים זיג‬
‫זג‪ ,‬צבעים בחול (פרס עיצוב התפאורה ‪ )2007‬ליצן‬
‫החצר‪ ,‬פצפונת ואנטון‪ .‬הקאמרטה הישראלית‪ :‬חיים‬
‫גורי (עיצוב במה ווידאו)‪.‬‬
‫בוגר לימודי טכניקה של תיאטרון‪ ,‬סטייט יוניברסיטי‬
‫ ניו יורק‪ .‬היה בצוות ההקמה של תיאטרון חיפה‬‫בשנת ‪ .1961‬שימש כמנהל הפקות ומעצב תאורה‬
‫ראשי של תיאטרון חיפה‪ .‬עיצב את התאורה לרוב‬
‫הצגות התיאטרון מיום היווסדו‪ .‬בשנים האחרונות‬
‫עיצב תאורה להצגות הבאות ‪ -‬בתיאטרון חיפה‪:‬‬
‫פירוק‪ ,‬מנהל הבית‪ ,‬יתוש בראש‪ ,‬האגם המוזהב‪,‬‬
‫מדליין‪ ,‬סיפור הפרברים‪ ,‬ברנשים וחתיכות‪ ,‬הקוף‪.‬‬
‫בפסטיבל עכו‪ :‬מזמור לדוד (פרס עיצוב התאורה)‪.‬‬
‫בתיאטרון הקאמרי‪ :‬אחורי הקלעים‪ ,‬מלון פלזה‪,‬‬
‫יתוש בראש‪ ,‬משחקים בחצר האחורית‪ ,‬ע‪ ,17 .‬כסף‬
‫עובר ושוא‪ .‬בתיאטרון ראם ‪ -‬אנטוורפן‪ :‬שיינה‬
‫מיידל‪ ,‬משחקים בחצר האחורית‪ ,‬היוונים‪ ,‬הדה‬
‫גבלר‪ ,‬סיפור חג המולד‪ .‬בתיאטרון הלאומי הפלמי‬
‫ אנטוורפן‪ :‬קנדיד‪ ,‬שבת ראשון שני‪ .‬בתיאטרון‬‫בית הגפן‪ :‬לילות הקציר‪ .‬בתיאטרון אל מידאן‪:‬‬
‫האנרכיסט‪ .‬בתיאטרון יידישפיל‪ :‬המגילה‪ ,‬המכשפה‪.‬‬
‫באופרה הישראלית‪ :‬מנון לסקו‪ ,‬סיפורי הופמן‪,‬‬
‫שיקוי אהבה‪ ,‬מסע אל תום האלף (ברומא)‪ ,‬כוחו של‬
‫גורל‪ ,‬יבגני אונייגין‪ ,‬לה טראויאטה בפרק הירקון‪.‬‬
‫בתיאטרון בית ליסין‪ :‬מכתב לנועה‪ ,‬איסמעיליה‪,‬‬
‫שבר ענן‪ ,‬מירלה אפרת‪ ,‬התאונה‪ ,‬אבודים ביונקרס‪,‬‬
‫זהות‪ ,‬פלדה‪ ,‬פילומנה‪ ,‬ברנשים וחתיכות‪ ,‬נערי‬
‫ההיסטוריה‪ .‬בתיאטרון באר שבע‪ :‬שידוך משמיים‪.‬‬
‫תיאטרון אנסמבל הרצליה‪ :‬המתאבד‪ ,‬מפגש באין‬
‫סוף‪ ,‬המסיבה של אביגיל‪ .‬תזמורת סימפונית חיפה‪:‬‬
‫דון ג'ובני‪ ,‬נישואי פיגארו‪ ,‬מדאם בטרפליי‪ ,‬כרמן‪.‬‬
‫"בית צבי" אאידה‪ ,‬מארה סאד‪ ,‬סיפור אהבה‬
‫בשלושה פרקים‪ ,‬צלילי המוסיקה‪ .‬לאחרונה שיחזר‬
‫את התפאורה של אריה נבון ז"ל להוא הלך בשדות‪.‬‬
‫היה אחראי על שיחזור ההצגה מעגל הגיר הקווקזי‬
‫בבימויו של יוסף מילוא בתיאטרון חיפה‪ .‬מעצב‬
‫התאורה למוזיאון מדעטק בחיפה‪.‬‬
‫סווטלנה ברגר ‪ /‬מעצבת התלבושות‬
‫בוגרת ביה"ס גרקוב‪ ,‬רוסיה‪ ,‬ואוניברסיטת תל אביב‪.‬‬
‫בין עבודותיה בעיצוב תפאורה‪ :‬חוקר פרטי‪ ,‬גן‬
‫הדובדבנים‪ ,‬הנסיכה האמריקאית‪ ,‬אהובת הדרקון‪,‬‬
‫אותלו‪ ,‬מצליחים‪ ,‬נישואים‪ ,‬קיץ‪ ,‬אושר‪ ,‬חיל פרשים‬
‫אנו‪ ,‬צל חולף‪ ,‬הנון של ראש העיר בתיאטרון‬
‫החאן; הלילה ה‪ 12-‬בתיאטרון גשר; מחיר הכבוד‬
‫בתיאטרון חיפה; למה לא באת לפני המלחמה‬
‫בתיאטרון באר שבע; מומו‪",‬אמיל והבלשים"‪,‬‬
‫"נסיך‪-‬צפרדע‪ ,‬ספר הג'ונגל במדיטק חולון;‬
‫אלוהים‪ .‬אדם ושטן ביידישפיל‪ ,‬עדלאידע בתיאטרון‬
‫הקאמרי‪ .‬עיצוב תלבושות‪ :‬פירורים‪ ,‬ארטון‪ ,‬טנגו‬
‫בתיאטרון הבימה; שונאים‪-‬סיפור אהבה ב"גשר";‬
‫שלוש מסיבות‪ ,‬אירמה לה דוס‪ ,‬המקום ממנו באתי‪,‬‬
‫אמא מלכה בתיאטרון חיפה; אהבה אחרונה‪ ,‬חזן‬
‫מווילנה‪ ,‬ילדי הצל בתיאטרון יידישפיל; הברווזון‬
‫המכוער בתיאטרון אורנה פורת‪ .‬זוכת פרס הבמה‬
‫לילדים ולנוער לשנים ‪.2009-2008‬‬
‫‪25‬‬
‫רמי ברוך ‪ /‬בן גוריון‬
‫יגאל זקס ‪ /‬רוטנברג‬
‫דנה יצחקי ‪ /‬מרוסיה‬
‫גיל פרנק ‪ /‬ז'בוטינסקי‬
‫למד משחק באוניברסיטת תל אביב‪ .‬הופיע בהצגות‬
‫ תיאטרון נוה צדק‪ :‬הפטריוט‪ .‬פסטיבל עכו ‪:1980‬‬‫פונדק הרוחות (פרס ראשון)‪ .‬פסטיבל עכו ‪:1984‬‬
‫ריקודו של ג'ינגיס כהן (פרס ראשון)‪ .‬בית ליסין‪:‬‬
‫ריקודו של ג'ינגיס כהן‪ ,‬פן‪ .‬הקאמרי‪ :‬חוות החיות‪,‬‬
‫מיכאל קולהאס‪ ,‬המסע של אמא טאבורי‪ ,‬נוצות‪,‬‬
‫עוץ לי בעוץ לי גוץ לי‪ ,‬הריון‪ ,‬פיקניק בחוסמסה‪,‬‬
‫רחם פונדקי‪ ,‬צ'יבוטיקין בשלוש אחיות‪ ,‬מדבידנקו‬
‫בהשחף‪ ,‬ראש משוגע‪ ,‬הרוצח בריצ'רד השלישי‪,‬‬
‫המבקר במבקר המדינה‪ ,‬הסוחר מוונציה‪ ,‬הנמר‬
‫ הצגת יחיד עליה זכה בפרס ראשון בתיאטרונטו‬‫‪ ,1994‬שברי זכוכית‪ ,‬בויטרה‪ ,‬השוטה בהלילה‬
‫ה‪ ,12-‬שידוכים‪ ,‬הזונה מאוהיו‪ ,‬קרום בקרום‪ ,‬אבן‬
‫בוחן בכטוב בעיניכם‪ ,‬קרוגסטאד בנורה‪ ,‬רווקים‬
‫ורווקות‪ ,‬המשרת בעוץ לי גוץ לי (‪ ,)2002‬כובע‬
‫הקש האיטלקי‪ ,‬קוויאר ועדשים‪ ,‬איתמר יעקובי‬
‫ביעקובי ולידנטל‪ ,‬מקום אחר ועיר זרה‪ ,‬השוטה‬
‫בהמלך ליר‪ ,‬ראש להקת השחקנים ברוזנקרנץ‬
‫וגילדנשטרן‪ ,‬למקה בהרטיטי את לבי‪ ,‬ביאליק‬
‫בהיה או לא היה‪ ,‬וייסקופ בגטו‪ ,‬פפכץ בשיץ‪,‬‬
‫הצגת היחיד משפט פולארד‪ ,‬המלחמה בבית‬
‫(בשיתוף תיאטרון "מראה"‪ ,‬קריית שמונה) ארנולף‬
‫בבית ספר לנשים‪ .‬תיאטרון לילדים ולנוער‪:‬‬
‫נחמן‪ .‬תיאטרון תמונע‪ :‬שעונים‪ .‬טלוויזיה‪ :‬כתר‬
‫בראש‪ ,‬בגין בדב גרונר‪ ,‬קו ‪ ,300‬מגירות הלב‪,‬‬
‫טיפול נמרץ‪ ,‬הסידרה מבקר המדינה והדרמה על‬
‫אש קטנה‪ .‬פרסים‪ :‬זכה ארבע פעמים בפרס ע"ש‬
‫אברהם בן יוסף‪ ,‬פרס עיריית תל אביב ע"ש חנה‬
‫וגוטליב רוזנבלום‪ ,‬פרס התיאטרון הישראלי לשחקן‬
‫בתפקיד המישנה לשנת ‪ 1998‬על תפקידו בהזונה‬
‫מאוהיו‪ ,‬ופרס שחקן השנה לשנת ‪ 2008‬על תפקידו‬
‫בהרטיטי את לבי‪.‬‬
‫בוגר בית צבי ‪ .1994‬משחק בתיאטרון ‪ -‬הקאמרי‪:‬‬
‫מבדולח לעשן‪ ,‬ליזיסטרטה ‪ ,2000‬הורדוס‪ ,‬אמא‬
‫קוראז'‪ ,‬השחקן‪ ,‬אורי מורי‪ .‬תיאטרון אנסמבל‬
‫הרצליה‪ :‬המסיבה של אביגיל‪ .‬תיאטרון הבימה‪:‬‬
‫אוגוסט מחוז אוסייג'‪ .‬תיאטרון בית ליסין‪ :‬כולם‬
‫היו בני‪ .‬תיאטרון באר שבע‪ :‬סוחרי התהילה‪,‬‬
‫החטא ועונשו‪ ,‬אשת האופה‪ ,‬הפסנתר של ברטה‪,‬‬
‫כסף של אחרים‪ ,‬שיר חדש‪ ,‬פילדלפיה אני בא‪,‬‬
‫הנסיכה והרועה‪ ,‬סיד‪ ,‬היהודי זיס‪ .‬תיאטרון‬
‫הספריה‪ :‬לשבור את הצופן‪ ,‬הורים איומים‪,‬‬
‫ריצ'ארד השלישי‪ ,‬אאידה‪ ,‬המסיבה של אביגיל‪.‬‬
‫תיאטרון נוצר‪ :‬קרנפים‪ .‬טלווזיה וקולנוע‪:‬‬
‫המשרד‪ ,‬כתב פלילי‪ ,‬לגעת באושר ‪,‬כנפיים‪ ,‬אנס‬
‫הבושם‪ ,‬דשאים סגולים‪ ,‬לתפוס את השמיים‪,‬‬
‫תיק סגור‪ ,‬עכשיו או לעולם לא‪ ,‬כן או לא‪ ,‬בן‪,‬‬
‫שאול‪ ,‬הגרעין הקשה‪ ,‬נימפות בערפל‪ .‬עבודות‬
‫בימוי ‪ -‬בצוותא‪ :‬נימפות בערפל‪ ,‬החמור‬
‫והשמנמונת‪ .‬בתיאטרון הספריה‪ :‬הוכחה‪ ,‬בודדה‬
‫באפלה‪ ,‬מגנוליות מפלדה‪ .‬ב"בית צבי"‪ :‬האב‪,‬‬
‫הבקכות‪ ,‬מעשיית חורף‪ ,‬פוטנציאל קומי ועוד‪.‬‬
‫מחזהו מאה זכה בתחרות "משישה יוצא אחד"‬
‫ועלה ב‪ 2007-‬בתיאטרון הקאמרי‪.‬‬
‫בוגרת ביה"ס לאמנויות הבמה של סמינר‬
‫הקיבוצים במגמת משחק‪ .2011 ,‬זכתה במלגת‬
‫הצטיינות לשנת הלימודים ‪ ,2011‬ובמילגה על‬
‫ביצוע השיר "שמרי נפשך"‪ ,‬שתיהן ע"ש אלי‬
‫לאון‪ .‬זכתה בציון לשבח על בימוי במסגרת‬
‫תחרותית‪ .‬משחקת באדרת של גוגול בצוותא‪,‬‬
‫בשיתוף סמינר הקיבוצים‪ .‬השתתפה בסדנת‬
‫משחק ב"ביכורי העיתים" ובפרוייקט "ניצני‬
‫שלום"‪ ,‬שבמסגרתו הועלתה הצגה שכללה בני‬
‫נוער יהודים וערבים‪ .‬כ"כ הופיעה בסרט תנועה‬
‫מגונה בבימויו של צחי גראד‪ .‬זהו תפקידה‬
‫הראשון בתיאטרון המקצועי‪.‬‬
‫בוגר ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית‬
‫צבי"‪ .1987 ,‬תיאטרון בית ליסין‪ :‬יתומים‪ ,‬שח‬
‫ומט‪ ,‬וריאציות על נושא מסתורי‪ ,‬אלטנלנה‪,‬‬
‫חשמלית ושמה תשוקה‪ ,‬קיסריה סופ"ש‪.‬‬
‫תיאטרון החאן‪ :‬מי תהום‪ .‬תיאטרון חיפה‪:‬‬
‫מלאכים באמריקה‪ ,‬ציפור הנעורים המתוקה‪,‬‬
‫בני ערובה‪ .‬תיאטרון הספרייה‪ :‬מודליאני‪,‬‬
‫בשפל‪ .‬תיאטרון באר שבע‪ :‬עקרונות הכתיבה‪,‬‬
‫ברור כשמש‪ ,‬קומדיה של טעויות‪ ,‬בית מלאכה‪,‬‬
‫מחלת נעורים‪ ,‬הגולד האחרון‪ .‬תיאטרון הבימה‪:‬‬
‫‪ 12‬המושבעים‪ ,‬רוקדים בלונאסה‪ ,‬טרטיף‪,‬‬
‫ביבר הזכוכית‪ ,‬אדם‪ ,‬מראה מעל הגשר‪ ,‬ליל‬
‫העשרים‪ .‬התיאטרון הקאמרי‪ :‬סיפור משפחתי‪,‬‬
‫עולמה של איימי‪ ,‬נורה‪ ,‬המורדים‪ ,‬הורדוס‪ ,‬עקר‬
‫בית‪ ,‬המלט‪ ,‬האב‪ ,‬תרה‪ ,‬מי מפחד מוירג'יניה‬
‫וולף?‪ ,‬האריסטוקרטים‪ .‬קולנוע‪ :‬אפטר‪ ,‬עונת‬
‫הדובדבנים‪ .‬טלוויזיה‪ :‬בסדרות המוסד‪ ,‬לחיי‬
‫האהבה‪ ,‬משחק החיים‪ ,‬מיכאלה‪ ,‬שתיקת‬
‫הצופרים‪ ,‬זינזנה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫ע ו נ ת‬
‫‪67‬‬
‫ת ש ע "ב‬
‫הועד המנהל‬
‫מועצת הנאמנות חנה מרון‬
‫יגאל וינשטיין ‪ -‬יו"ר‬
‫רון חולדאי ‪ -‬יו"ר מנחם סלע‬
‫דוד ברודט‬
‫אוסקר אבו‪-‬ראזק רון סמוראי‬
‫אמינה הריס‬
‫ליאורה עופר‬
‫עמיקם בן צבי‬
‫יואב צוקרמן‬
‫גיל פייר‬
‫דוד ברודט‬
‫תמר רודיך‬
‫ישראל פלג‬
‫יוסי גרבר‬
‫אמיר רוזנברג‬
‫יואב צוקרמן‬
‫ערן גריפל‬
‫זאב רותם‬
‫תמר רודיך‬
‫משה הנדלס‬
‫אברהם תירוש‬
‫אמיר רוזנברג‬
‫אמינה הריס‬
‫ועדת הביקורת‬
‫זאב רותם‬
‫יגאל וינשטיין‬
‫בנציון דל ‪ -‬יו"ר‬
‫שלמה וישינסקי לינדה שטרייט‬
‫רון ארנרייך‬
‫זהרירה חריפאי אברהם תירוש‬
‫ליאורה מינקה‬
‫אתי כספי‬
‫לינדה שטרייט‬
‫ליאורה מינקה‬
‫להקת שחקני התיאטרון (לפי סדר הא"ב)‬
‫אקי אבני‬
‫שלמה וישינסקי רמה מסינגר‬
‫שלומי אברהם‬
‫חנה מרון‬
‫טל וייס‬
‫ראידה אדון‬
‫שרית וינו אלעד הילה סורג'ון‪-‬פישר‬
‫דינה סנדרסון‬
‫אלינור אהרון‪-‬בן אבי ענת וקסמן‬
‫שרה פון שוורצה‬
‫ליאור זוהר‬
‫יפתח אופיר‬
‫חני פירסטנברג‬
‫נסים זוהר‬
‫גילת אנקורי‬
‫אסף פריינטא‬
‫אביב זמר‬
‫נדב אסולין‬
‫גיל פרנק‬
‫אורטל חאיק‬
‫רותי אסרסאי‬
‫אודי פרסי‬
‫סוהיל חדאד‬
‫חרות אשכנזי‬
‫שחר פרץ‬
‫יצחק חזקיה‬
‫חן אשרוב‬
‫יוסי קאנץ‬
‫ליאור חקון‬
‫אילנה באואר‬
‫זהרירה חריפאי אסתי קוסוביצקי‬
‫יעל בדש‬
‫דן קיזלר‬
‫אניה בוקשטיין איתי טיראן‬
‫תמר קינן‬
‫אבי טרמין‬
‫יניב ביטון‬
‫יפתח קליין‬
‫גדי יגיל‬
‫דיויד בילנקה‬
‫זיו קלייר‬
‫מיכל ינאי‬
‫טל בלנקשטיין‬
‫מיקי קם‬
‫אסנת בן יהודה הלנה ירלובה‬
‫רוזינה קמבוס‬
‫שלמה בר‪-‬אבא איציק כהן‬
‫עירית קפלן‬
‫אלברט כהן‬
‫רמי ברוך‬
‫מיכל ברנשטיין נועה כהן‪-‬שבתאי רועי קקון‬
‫דרור קרן‬
‫ארז כהנא‬
‫מונה ברקוביץ'‬
‫אורי רביץ‬
‫מוטי כץ‬
‫שירי גדני‬
‫עידו רוזנברג‬
‫אסף גולדשטיין יוסף כרמון‬
‫אודי רוטשילד‬
‫לימור גולדשטיין גדעון כרמל‬
‫ליאור רוכמן‬
‫מיטל כרמלי‬
‫אלי גורנשטיין‬
‫מתן ריכליס‬
‫עודד לאופולד‬
‫יוסי גרבר‬
‫יוסי רחמני‬
‫אביטל לבני‬
‫נטע גרטי‬
‫איה שבא‬
‫יואב לוי‬
‫אבי גרייניק‬
‫אנדריאה שוורץ‬
‫יחזקאל לזרוב‬
‫אילנית גרשון‬
‫מרינה שויף‬
‫כנרת לימוני‬
‫עזרא דגן‬
‫אולה שור‪-‬סלקטר‬
‫זיו זוהר מאיר‬
‫אלון דהן‬
‫אוהד שחר‬
‫ג'יטה מונטה‬
‫נתן דטנר‬
‫רוני שיינדורף‬
‫אריה מוסקונה‬
‫תיקי דיין‬
‫ניסו שליו‬
‫עידו מוסרי‬
‫מיטל דמארי‬
‫רובי מוסקוביץ' גלעד שמואלי‬
‫שרון דנון‬
‫דן שפירא‬
‫ערן מור‬
‫שמואל וילוז'ני‬
‫ערן שראל‬
‫שרית וינו‪-‬אלעד קרן מור‬
‫עודד תאומי‬
‫קובי מורסיאנו‬
‫טוני וילקין‬
‫אביהוד תדהר‬
‫רבקה מיכאלי‬
‫דניאלה וירצר‬
‫מיכל לוין‬
‫עוזרת למנהל האמנותי‬
‫רבקה משולח‬
‫יעוץ אמנותי‬
‫איתמר וכסלר‬
‫‬
‫יועץ חזותי‬
‫אבי ברכר‬
‫הארכיון ע"ש גרשון פלוטקין‬
‫יורם אמיר‬
‫ספרית המחזות ע"ש זאב רייכ ל‬
‫אנסמבל עיתים (ע"ר)‬
‫רנה ירושלמי‬
‫מנהלת אמנותית ובמאי ת‬
‫ארז חסון‬
‫מנהל אדמיניסטרטיבי‬
‫התיאטרון הקאמרי נוסד בשנת ‪ 1944‬על ידי יוסף וימימה‬
‫מילוא‪ ,‬רוזה ליכטנשטיין‪ ,‬אברהם בן‪-‬יוסף ובתיה לנצט‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1971‬הפך מתיאטרון בבעלות מועצת שחקנים‬
‫לתיאטרון העירוני של תל־אביב‪ .‬בראש התיאטרון מועצת‬
‫נאמנות הכוללת נציגי ציבור‪ ,‬אנשי רוח ואמני תיאטרון‪.‬‬
‫להקת שחקני התיאטרון מונה כ‪ 120-‬שחקניות ושחקנים‬
‫ממיטב אמני הבמה בישראל והצגותיו מבוימות ע"י במאים‬
‫ידועי שם מישראל ומחוצה לה‪.‬‬
‫נעם סמל‬
‫‬
‫מנהל כללי‬
‫עמרי ניצן‬
‫מנהל אמנות י ‬
‫יפה ענתבי‬
‫מנהלת אדמיניסטרטיבי ת‬
‫חביבה הדר‬
‫מנהלת כספים וחשב ת‬
‫מיטל קלפה‬
‫‬
‫מזכירת התיאטרון‬
‫דפנה הררי‬
‫‬
‫מנהלת שיווק‬
‫אפרת ליבנה‬
‫דוברות ויחסי ציבו ר‬
‫אפי שירי‬
‫מנהל התפעו ל ‬
‫ריבה גולדברג‬
‫מנהלת הפקות וייצו ר‬
‫רות אזר‪-‬מדברי‬
‫מנהלת הפרסו ם ‬
‫לילה יאנוביץ'‬
‫קשרי חוץ וגיוס משאבי ם‬
‫אבי גז‬
‫‬
‫מפיק ראשי‬
‫מפיק מחזמרים והצגות מוסיקליו ת חיים סלע‬
‫ורדית שלפי‬
‫מרכזת המחלקה הדרמטורגי ת‬
‫שלומית לשם‬
‫מרכזת אגודת העמיתי ם‬
‫מירי סבן‬
‫המחלקה החינוכי ת אבי קלמה‬
‫סופי וייס‬
‫מנהלי חשבונו ת גלינה לרמן‬
‫טטיאנה אורמן אלינה אבקומו ב סאשה גלאטקי‬
‫לימור רוטשילד‬
‫‬
‫מח' שכר‬
‫מח' מנויים ע"ש שולה הגרי‬
‫נורית הרפז‬
‫מנהלת ‬
‫‬
‫יהודית סילבר‬
‫ורדי חן‬
‫אחראיות‪:‬‬
‫נחמה אפשטיין מרינה סלבין‬
‫ילנה אבזגאוז‬
‫מיטל אקרמן‬
‫קורה בליצשטיין שגיא קרישר‬
‫דפנה כהן‬
‫נורית חפץ‬
‫עידן לוי‬
‫לוטן וקסלר‬
‫גלית יפת‬
‫טלאור יחידי‬
‫אדווה מויאל‬
‫שלי כתר‬
‫דור בטיטו‬
‫מירב שטרן‬
‫מורין משה‬
‫מענית פיין‬
‫מיכל אוחנ ה‬
‫אוהד לור י‬
‫קופאי ם‬
‫סיון הררי‬
‫ליבי רן‬
‫דקלה הד ס‬
‫סיון נאדלר‬
‫שגב מטו ס‬
‫מיכל סוי ד‬
‫גלי טימן‬
‫עידו בן‪-‬עמי‬
‫‬
‫אבישג מור‬
‫‬
‫מח' מנויים לועדים‬
‫זמירה בן בסט‬
‫ביקורת דו"חות קופ ה‬
‫עינת פנחס‬
‫מנהלת ‬
‫מח' מכירות‬
‫אריאלה לוי‪-‬סבג רינת מור יוס ף‬
‫ויקי מזרחי‬
‫מח' פיאות ואיפור ע"ש מליקה שכטר‬
‫מנהל ת‬
‫‬
‫מלאני קפלן‬
‫נטשה אוסמולובסקי טטיאנה רוזנשטיין רנה שפלר‬
‫ילנה פרגמן‬
‫לרה גולומ ב‬
‫‬
‫אורלי שנברגר‬
‫מחלקת אביזרים ‪ -‬מנהל ת‬
‫ולריה גלוזמן‬
‫סיון הרשמן‬
‫‬
‫הדס אבנרי‬
‫מנהל ת‬
‫מתפרה ‬
‫נועה כרמון‬
‫רימה חזין‬
‫‬
‫אלכס גולדין‬
‫‬
‫נגריה‪/‬מסגריה‬
‫מזל מלכה‪-‬קט י‬
‫נאוה לו י‬
‫מנהלי הצג ה‬
‫הלית זיו‪-‬הדס‪-‬פארי שרה לבקוביץ'‬
‫סיגל קרייף‬
‫ניסן זהיר ה‬
‫הראל קלמר ו‬
‫נילי באר י‬
‫דפי אברבך‬
‫ע' למנהלת אדמיניסטרטיבי ת‬
‫שירה יובל‬
‫‬
‫ע' למפיק הראשי‬
‫נועה דקל‬
‫‬
‫ע' למנהלת השיווק‬
‫רונן לניאדו‬
‫סדרנים ואולמות מנה ל‬
‫רון בן‪-‬גידה‬
‫אדם הנרי‬
‫רומן ברקוביץ'‬
‫זיו גולן‬
‫מועדון קפה תיאטרון‬
‫אדם רמי‬
‫רותי מלמ ד‬
‫מרכזי ה‬
‫אבי מרכוס‬
‫מינהלה ‬
‫מישל זבלודוביץ'‬
‫קלדנית ‬
‫התיאטרון הקאמרי מעלה על במותיו עשר הפקות חדשות‬
‫מדי שנה‪ ,‬בפני קהל מגוון הכולל כ‪ 40,000-‬מנויים‪ ,‬וכמיליון‬
‫צופים בארץ ובחו"ל‪ .‬התיאטרון הקאמרי נתמך ע"י עיריית‬
‫תל־אביב‪-‬יפו‪ ,‬משרד המדע‪ ,‬התרבות והספורט‪ ,‬מינהל‬
‫התרבות‪ .‬הקאמרי החדש נבנה על ידי מפעל הפיס בשיתוף‬
‫עיריית תל־אביב‪-‬יפו‪.‬‬
‫הצגות הקאמרי שייצגו את ישראל בחו"ל‪:‬‬
‫גורודיש‪ ,‬פליישר ניו‪-‬יורק‪ ,‬מאי ‪.1995‬‬
‫שיינדלה בואנוס‪-‬איירס‪ ,‬נובמבר ‪.1995‬‬
‫קומדיה של טעויות בודפשט‪/‬וינה‪ ,‬אפריל ‪.1997‬‬
‫סיפור משפחתי היידלברג‪ ,‬בון‪ ,‬ויימאר‪ ,‬מרץ ‪.1998‬‬
‫ויאמר‪ .‬וילך אדלייד‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬וושינגטון די‪.‬סי; המבורג‪ ,‬דיסלדורף‪,‬‬
‫מינכן‪ ;1998 ,‬ברלין‪/‬לונדון‪ ,‬יוני ‪ ;1999‬סאן‪-‬פרנציסקו‪ ,‬יולי ‪.2000‬‬
‫וישתחו‪ .‬וירא המבורג‪ ,‬ספטמבר ‪.1998‬‬
‫רצח פסטיבל פרמה‪ ,‬אוקטובר ‪ ;1998‬היידלברג‪ ,‬בון‪ ,‬ויימאר‪ ,‬ספטמבר ‪.1999‬‬
‫המורדים פרנקפורט‪ ,‬אפריל ‪.2001‬‬
‫מיתוס פסטיבל לינקולן סנטר‪ ,‬ניו‪-‬יורק; פסטיבל ציריך‪.2003 ,‬‬
‫אשכבה אתונה‪ ,‬מאי ‪ ;2000‬אקספו ‪-2000‬גרמניה‪ ,‬יולי ‪ ;2000‬פסטיבל‬
‫תיאטרוני אירופה‪-‬בודפשט‪ ,‬נובמבר ‪ ;2000‬ורשה‪ ,‬מאי ‪ ;2001‬ברלין‪,‬‬
‫נובמבר ‪ ;2001‬פסטיבל סיביו‪ ,‬בוקרשט‪ ,‬יוני ‪ ;2004‬פסטיבל בייג'ין‪,‬‬
‫אוגוסט ‪ ,2004‬מרץ ‪ ;2006‬אנקרה ואיסטנבול‪ ,‬פברואר ‪ ;2006‬פסטיבל‬
‫תיאטרוני אירופה‪-‬צ'כיה‪ ,‬יוני ‪ ;2007‬פרם‪-‬רוסיה‪ ,‬אוקטובר ‪.2010‬‬
‫עד ראיה היידלברג‪/‬וויסבאדן‪ ,‬מאי ‪.2005‬‬
‫יעקובי ולידנטל פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬נובמבר ‪.2005‬‬
‫בצהרי היום פסטיבל ישראלי בניו‪-‬יורק‪ ,‬פברואר ‪ ;2006‬פסטיבל‬
‫בינלאומי בקייב‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬אוקטובר‬
‫‪ ;2006‬פסטיבל קיל‪ ,‬נובמבר ‪ ,2006‬אּולְ ם‪ ,‬אפריל ‪.2008‬‬
‫צחוק של עכברוש וורשה‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬פסטיבל סיביו‪ ,‬בוקרשט‪,‬‬
‫יוני ‪.2008‬‬
‫המלט פסטיבל שקספיר‪ ,‬גדנסק‪ ,‬אוגוסט ‪ ;2005‬פסטיבל שקספיר‪,‬‬
‫בוקרשט‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬פסטיבל שקספיר‪ ,‬וושינגטון די‪.‬סי‪ ,.‬מרץ ‪;2007‬‬
‫קליבלנד פלייהאוס‪-‬קליבלנד‪ ,‬אוהיו‪ ,‬מאי ‪ ;2008‬שנחאי‪ ,‬מרץ ‪;2009‬‬
‫מוסקבה‪ ,‬אוקטובר ‪.2009‬‬
‫פלונטר פסטיבל קייפטאון‪ ,‬מרץ ‪ ;2006‬פסטיבל בינלאומי בוויסבאדן‪,‬‬
‫מאי ‪ ;2006‬פסטיבל בינלאומי לאמנויות הבמה‪ ,‬סיאול‪ ,‬אוקטובר ‪;2006‬‬
‫הפסטיבל הבילנאומי "סט"‪ ,‬שטוטגרט‪ ,‬נובמבר ‪ ,2006‬ברלין‪ ,‬מרץ‬
‫‪ ;2007‬בוקרשט‪ ,‬מאי ‪ ;2007‬לודוויגסהאפן‪ ,‬אוקטובר ‪ ;2007‬אּולְ ם‪,‬‬
‫אפריל ‪ ;2008‬לונדון‪ ,‬ברביקן סנטר‪ ,‬ינואר ‪.2009‬‬
‫האב פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬מאי ‪.2007‬‬
‫אנטיגונה התיאטרון הלאומי ע"ש צ'אן קיי שק‪ ,‬טייפה‪ ,‬אפריל ‪;2008‬‬
‫הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון‪ ,‬שיזואוקה‪ ,‬יפן‪ ,‬יוני ‪ ;2008‬פסטיבל‬
‫לדרמה יוונית עתיקה‪ ,‬קפריסין‪ ,‬יולי ‪.2008‬‬
‫הדיבוק הולנד‪ ,‬צכיה‪ ,‬גרמניה‪.2009-2011 ,‬‬
‫לארץ המובטחת פאריס‪ ,‬מרץ‪.2009 ,‬‬
‫השיבה לחיפה וושינגטון די‪ .‬סי‪ ,.‬ינואר‪.2011 ,‬‬
‫יעקב משה‬
‫‬
‫מנהל טכני‬
‫יוסי כוכב י‬
‫שמואל פקרמ ן‬
‫מנהלי במ ה‬
‫שרלי סב ח‬
‫אילון מעוד ד‬
‫רונן שלו‬
‫ג'קי חן‬
‫אבי גרינברג‬
‫ששון סגרון‬
‫דרור שאשא‬
‫צוגיסט‪:‬‬
‫‬
‫בועז רותם‬
‫מח' תאורה וסאונ ד מנה ל‬
‫אלי טמסוט‬
‫דן סיון‬
‫תאורני ם‬
‫דמיטרי אוסמולובסקי דוריאן אופינקרו‬
‫אבירם שהינ ו‬
‫שמוליק אטמזגי סילביו מאירסון אלי חדידה‬
‫ולרי רייזס‬
‫אחראי ‪:‬‬
‫סאונד ‬
‫ישי חממי‬
‫ברוך ביב ס‬
‫אייל רייכשט ט‬
‫אוהד לויטן‬
‫אחראי ‪:‬‬
‫וידא ו‬
‫מח' מלבישות ואבזרניות מנהלת ליאורה ענבר‬
‫שרה כה ן‬
‫רותי לוי‬
‫אתי אליאס‬
‫רעיה לידר‬
‫דפנה הנדלי‪-‬יצחקי ציונה זקן‪-‬ברק‬
‫אירנה ויימן‬
‫‬
‫יעוץ משפטי משרד שחל את האזרחי עו"ד עופר שחל‬
‫רו"ח אלכס וטובה הילמן‬
‫רואה חשבון‬
‫המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין (ע"ר)‬
‫רו"ח ארז אברה ם רו"ח דניאל פרייטג‬
‫מבקר פני ם‬
‫שמרית רון‬
‫‬
‫מנהלת כללית‬
‫יעקב הכהן‬
‫‬
‫ממונה בטיחות‬
‫קרן ליאור‬
‫ליד‬
‫‬
‫מישרד פירסום‬
‫קרן יונה אתינגר והווארד גילמן למחזאות מקורית‬
‫עמיתי כבוד‬
‫פנינה ומשה אדרי‬
‫קלרה ועמוס אהרוני‬
‫יעל ורמי אונגר‬
‫ענת ואודי אנג'ל‬
‫דניאלה אפשטיין‬
‫דוריס ומורי ארקין‬
‫דינה אתינגר‬
‫בת שבע ומשה בובליל‬
‫ג'ני וחנינא ברנדס‬
‫ורדה ובועז דותן‬
‫מנהל כללי נעם סמל‬
‫מנהל אמנותי עמרי ניצן‬
‫נשיאת כבוד ראשונה‬
‫לאה רבין ז"ל (‪)2000-1993‬‬
‫יו"ר האגודה ליאורה עופר‬
‫מייסדת ויו"ר בשנים‬
‫‪ 2003-1993‬אתי כספי‬
‫מייסדת ויו"ר האגודה‬
‫הבינלאומית אמינה הריס‬
‫מנהלת האגודה יפה ענתבי‬
‫רכזת האגודה שלומית לשם‬
‫הועד המנהל‬
‫ליאורה עופר‬
‫אתי כספי‬
‫אמינה הריס‬
‫לינדה שטרייט‬
‫תמר רודיך‬
‫עמיתים‬
‫קובי אבן עזרא‬
‫יגאל אהובי‬
‫סימה ואבינועם אופיר‬
‫רות וגדעון אורבך‬
‫מיה אוריון‪-‬פלג‬
‫שרי ותנחום אורן‬
‫ניצה וגדעון אורצקי‬
‫רותי אחיעזר‬
‫שרה אילין‬
‫ברוריה אימבר‬
‫פולט איתן‬
‫א‪ .‬אילן וג‪ .‬בן טל‬
‫שרה אלאלוף‬
‫גליה אלבין‬
‫עפרה ורפי אלול‬
‫איטה אלחנני‬
‫עידית אלקון‬
‫שוש ומאיר אלתר‬
‫אירן אמודאי ואלישע בן צור‬
‫קארין ואורי אנג'ל‬
‫טלי ואבי אנג'ל‬
‫חוה ופסח אנדרמן‬
‫רותי ואברהם אסף‬
‫דרורה וצבי אפרת‬
‫אורית ודוד אפרתי‬
‫יהודית אריאן‪-‬סלע‬
‫רנה וגדעון באום‬
‫ניצה וישראל באומן‬
‫נורית ועמירם בוקשפן‬
‫יעל ואיזי בורוביץ'‬
‫אגודת עמיתי התיאטרון הקאמרי בישראל‬
‫אורלי ונוחי דנקנר‬
‫הילה ואמנון הלפר‬
‫עדנה ויגאל וינשטיין‬
‫מרים ואהרון זיגלמן ‪ -‬ניו־יורק‬
‫אילנה וראובן זכר‬
‫יוסי לנדסמן‬
‫נורית וישה סיטון‬
‫שרה ומיכאל סלע‬
‫ליאורה עופר ואיילון רפאלי‬
‫איה עזריאלנט‬
‫דיים שירלי פורטר‬
‫חמי ולזר פרוכטר‬
‫דליה ואוריאל צבילינגר‬
‫שושנה ודוד רבינוביץ‬
‫תמר רודיך‬
‫יהודית וקובי ריכטר‬
‫לינדה ואלי שטרייט‬
‫סמדר שמחאי‬
‫צבי בורוביץ' ודניאלה לוריא (‪)2‬‬
‫הלנה ביילין ויעקב ישראלי‬
‫גינה ודני בירן‬
‫רותי ושמואל בר‪-‬אור‬
‫שלי ברגמן‬
‫שרה ברוכין‬
‫תמר ויהורם ברוש‬
‫קוני ודן ברניצקי‬
‫אורנה ודני ברנר‬
‫אילנה ברנר‬
‫מירי ואיתן ברק‬
‫אורנה וחנוך ברקת‬
‫עדנה וארנן גבריאלי‬
‫הלגה גוטסדינר וטדי קוק‬
‫מיר'לה ושמעון גולדברג‬
‫קרן ועזי גוט‬
‫עליזה גורן ודני רוטשילד‬
‫דניאלה וששי גז‬
‫דוד גיסין‬
‫אלישבע גיבלי‬
‫שרה ומיכה גייגר‬
‫חוה גל‪-‬און‬
‫לאה ויורם גלובוס‬
‫אורסולה ונסים גלעם‬
‫יפית גרינברג‬
‫יסמין גרנדמן ורן פדרמן‬
‫פנינה דגן‬
‫מרים דורון‬
‫נאוה ואמנון דיק‬
‫ורד ואברי דרנגנר‬
‫זהבה דנקנר‬
‫דליה הורביץ‬
‫אלי הלפן‬
‫אילנה ויאיר המבורגר‬
‫חנה וגדעון המבורגר‬
‫אורה ואביקם הראל‬
‫אמינה הריס‬
‫טלי ועמוס וולטש‬
‫דרורית ורטהיים‬
‫נילי ואלי זוהר‬
‫אורה ויוסף זרניצקי‬
‫פארה ועופר חודורוב‬
‫אמה ואבי טביסל‬
‫גדעון טהלר‪ -‬טל תעופה‬
‫נירה טולידאנו‬
‫עדנה טוקטלי‬
‫עירונה טייק‬
‫דבי וסנדר טל‬
‫ענת טמיר‬
‫נורית יגלום‬
‫חנה ואלי יונס‬
‫עליזה ואריאל יפו‬
‫הילה ודורון כהן‬
‫פנינית ופיני כהן‬
‫אתי ורם כספי‬
‫זהבה כץ‬
‫ציפה ואריק כרמון‬
‫שוש ואליעזר כרמל‬
‫אתי וחנוך כרמלי‬
‫מרים לאופר‬
‫ענת וסטיב לבנשטיין‬
‫חיה ורובי לדנר‬
‫תקוה וצבי לובצקי‬
‫הילה ואבי לוי‬
‫רחל ויצחק לוי‬
‫עדה ודוד ליבאי‬
‫ליאורה ואלי לנדאו‬
‫ברונו לנדסברג ‪" -‬סנו"‬
‫דיתי ואלכס לנדסברג‬
‫מאי ויובל לנדסברג‬
‫אפרת ומוטי מאיר‬
‫נילי ושי מאייר‬
‫רונית ומיקי מור‬
‫ענת ומוריאל מטלון‬
‫צביה מיתר‬
‫דורית וארז מלצר‬
‫מרגלית וחנן מלצר‬
‫נעמי ומאיר מנדלמן‬
‫דורית ומיכאל מנדלסון‬
‫נורית ויואב מנור‬
‫אלי מסר ונגה קינן‬
‫אורה ואברהם מעוז‬
‫דליה ואייבי נאמן‬
‫שרה ויצחק ניצן‬
‫ורדה וחיים סאמט‬
‫טובה וסמי סגול‬
‫מרשה ומיכאל סגל‬
‫פנינה וגדעון סיטרמן‬
‫תמי ואורי סלונים‬
‫רלי וג'ק סמית‬
‫בתיה ועידן עופר‬
‫גילה עירוני‬
‫איילת ותומר עמיר‬
‫מיכל ודוד פורר‬
‫לילי וראובן פייזר‬
‫זהבה פירון‬
‫שרה ואבנר פלטק‬
‫מייק פלידרבאום‬
‫ורדה וחיים פלמן‬
‫אברהם פרדקין‬
‫בלהה ואיל פרוילינגר‬
‫רוחמה פרוכטר‬
‫סוזי ודן פרופר‬
‫אסנת ויעקב פרי‬
‫שושנה ואריה פרידנבורג‬
‫נורית פרייס‬
‫גיטה וזיגמונד פרייזלר‬
‫אורנה וחיים פרלוק‬
‫ענת ושמואל פרנקל‬
‫שלומית פרנקל‬
‫דליה ויוסי פרשקר‬
‫קרן וגיל פרשקר‬
‫זיוה ואבי פתיר‬
‫שולה ואריק צדר‬
‫תמר צ'ורלי‬
‫ציפי ואפרים קונדה‬
‫יעל ודורי קלגסבלד‬
‫מיקי וד"ר אילן קליין‬
‫ד"ר צ'ינסייה וד"ר דב קליין‬
‫אתי ומיקי קני‬
‫לילך וחיים קפלן‬
‫יהודית ורוני קצין‬
‫אסי קריב‬
‫נילי ושמואל קריב‬
‫הילה ורן רהב‬
‫נלי ויאיר רוטלוי‬
‫אתי וגבי רוטר‬
‫חנה רומן‬
‫נחמה ועופר רונן‬
‫אורית ויאיר רזילי‬
‫אירית ושלומי רייזמן‬
‫מיכל ויובל רכבי (‪)2‬‬
‫פנינה רמון‬
‫שרית ומאיר רסין‬
‫אורית וחיים רסנר‬
‫עירית רפפורט‬
‫חסיה שביט‬
‫ליזיקה ועמי שגיא (‪)2‬‬
‫עמי שגיב‬
‫כנה וזלמן שובל‬
‫תמר שוחט‬
‫אילנה וגדעון שטיאט‬
‫דניאלה ודניאל שטינמץ‬
‫ישראלה שטיר אינשטיין‬
‫בת שבע שטראוכלר‬
‫שלי ואייל שירן‬
‫הדסה ומאיר שני‬
‫יעל שניידמן ואבי ירון‬
‫רבקה וזאב שניידמן‬
‫רנה שעשוע חסון ואליהו שעשוע‬
‫נעמה ויגאל שפר‬
‫חיה שקד‬
‫שושנה וישעיהו שקד‬
‫פנינה והרצל שקלים‬
‫שושנה שרייבר‬
‫יוכי ואיציק שרם‬
‫עירית ומשה תאומים‬
‫דב תדמור‬
‫חנה וישראל תמרי‬
‫אופטיקנה‬
‫אפ‪.‬אם‪.‬אר‪ .‬מחשבים ותוכנה‬
‫בנק הפועלים בע"מ‬
‫י‪ .‬גורנציקי ושות'‬
‫ניצן ענבר מהנדסים‬
‫פוטוליין בע"מ‬
‫קרן כהנוף‬
‫קרן ריץ' לחינוך‪ ,‬תרבות ורווחה‬
‫קרן ‪ BMW‬ע"ש מילה ברנר‬
‫ר‪.‬מ‪ .‬רנסנס מנג'מנט ‪ 1993‬בע"מ‬
‫המשכן לאמנויות הבמה‬
‫מועצת המנהלים‬
‫יו"ר הדירקטוריון‬
‫שלום אלקיים‬
‫מ"מ יו"ר הדירקטוריון‬
‫שלי חשן‬
‫חברי הדירקטוריון‬
‫מיקי ירושלמי‬
‫חביבה אבי‪-‬גיא‬
‫שמואל גפן‬
‫דפנה הראל‬
‫אלי לוי‬
‫משה קורניק‬
‫חנה תמיר‬
‫מיכל וייסברוט‬
‫מנכ"ל‬
‫עו"ד יוחנן דן‬
‫סמנכ"ל‬
‫יואב קרן‬
‫מנהלת לשכה‬
‫הודיה עזר‬
‫מנהל כספים‬
‫רו"ח אורי קופרברג‬
‫יועץ משפטי‬
‫עו"ד איתן הברמן‬
‫מבקר פנים‬
‫רו"ח משה בקשי‬
‫מנהלת חשבונות‬
‫זהורית אברהם‬
‫מנהל תפעול ואחזקה‬
‫דוד אשכנזי‬
‫‪INTERNATIONAL SOCIETY OF THE CAMERI THEATRE OF TEL-AVIV ■ Founder and Chair: Amina Harris. Aya Azrielant, Lilly & Danny Bensusan, Susan & Mark Bekerman, Wendy and Henry‬‬
‫‪Brecher, Etty Caspi, Sir Trevor and Lady Susan Chinn, Denise Cohen, Sir Ronald and Lady Sharon Cohen, Smadar and David Cohen, Steve Cohn, Shimona Cowan, Dafna & Gerrald Cramer, Shirley Doltis, Caryl‬‬
‫‪Englander, Dinah Evan, FIA- Friends of Israel Art, Wendy Fisher, Diana Franklin, Ian Foux, Michele Foux, Arnold Fulton, Michael and Susan Gelman, Ella Gera, Meira Geyra, John Gommes, Nicholas Gould,‬‬
‫‪Marcia and Michael Green, Mr. and Mrs. Clifford Gundle, Freda and Albert Harris, Lilian and Michael Harris, Natasha and Ronald Harwood CBE, Elad Hefets and Svetlana Shmuilevich, Judith Joseph, Dr. Cyrus‬‬
‫‪Katzen, Ariella Kisch Delany Daniel Miguel Klabin, Maria Izabel Klabin, The Kennedy Leigh Trust, Jacqueline and Marc Leland Foundation, Sir Sydney and Lady Lipworth, Carol & Joey Low, Sir David and lady‬‬
‫‪Catherine Manning, Myra and Alec Marmot, Emilia Mousseri, Louise and Norman Naftalin, Naomi Perlman, Brian Pilkington, Joshua and Roni Podell, Dame Shirley Porter, The Porter Foundation, Nira and Harold‬‬
‫‪Preiskel, Henery and Anne Reich Foundation INC, Jennifer Rosenberg OBE, Theodor Herzl Reitman, Irving M Rosenbaum, Tamar Rudich, Ruth and Brian Sandelson, Edward M. Satell, Rachel Selzer, Ramona‬‬
‫‪Seroussi, Basil Sherman, Barbara Sieratzki, Harold Sieratzki, Angela and Michael Sorkin, Nathan Steinberg, Janet Suzman, Vivienne and Eli Tabori, Miriam & Aaron Ziegelman, Feigie and Rubi Zimmerman‬‬
03-6060900/960 :‫ קופות‬/ 03-6060950 :‫ פקס‬/ 03-6061900 :‫טל‬
w w w. c a m e r i . c o. i l / info@cameri.c o. i l :‫דואר אלקטרוני‬
‫ נעם סמל‬:‫מנהל כללי‬
‫ עמרי ניצן‬:‫מנהל אמנותי‬
‫מחזאות ישראלית‬
‫אשכבה‬
‫הילכו שניים יחדיו‬
‫הבדלה‬
‫סטמפניו‬
‫ ***** בשיתוף אנסמבל תיאטרון הרצליה‬/‫ **** בשיתוף תיאטרון באר־שבע‬/ ‫ קריית שמונה‬,‫ *** בשיתוף תיאטרון מראה‬/ ‫ ** בשיתוף תיאטרון בית ליסין‬/ ‫* בשיתוף תיאטרון חיפה‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫מאת עדנה מזי"א ע"פ שלום עליכם‬
‫משפחה חמה‬
‫אורזי מזוודות‬
‫מאת ענת גוב‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫שמו הולך לפניו‬
‫סוף טוב‬
* ‫מאת אפרים קישון‬
‫מאת ענת גוב‬
‫ אלוהים‬,‫אוי‬
‫בעל למופת‬
‫מאת ענת גוב‬
]‫מאת יהושע סובול [בהשראת "בעל אידאלי" מאת אוסקר וויילד‬
‫הרטיטי את לבי‬
‫שיץ‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫הכתובה‬
‫האריסטוקרטים‬
‫מאת אפרים קישון‬
‫מאת עדנה מזי"א‬
]‫חוטאים [אנסמבל עיתים‬
‫מכולת‬
‫מאת יהושע סובול‬
‫** מאת הלל מיטלפונקט‬
‫עוץ לי גוץ לי‬
Directed by Oded Kotler
Set by Lily Ben Nachshon
Costumes by Svetlana Breger
Lighting by Yechiel Orgal
Cast (in order of appearance):
Pinchas Rutenberg Yigael Zachs
Marussia Dana Yitzhaki
Zeev Zabotinsky Gil Frank
David Ben Gurion Rami Baruch
Bellboy Avichai (Shoko) Ziv
‫גטו‬
‫מחזמר מאת אברהם שלונסקי ודובי זלצר‬
‫מאת יהושע סובול‬
‫משחקים בחצר האחורית‬
‫מאת עדנה מזי"א‬
‫מחזאות בינלאומית וקלאסיקה‬
‫ווייצק‬
‫בית ספר לנשים‬
‫מאת גאורג ביכנר‬
‫מאת מולייר‬
‫משרתם של שני אדונים‬
‫קומדיה של טעויות‬
‫מאת קרלו גולדוני‬
‫מאת ויליאם שקספיר‬
‫מעגל הגיר הקווקזי‬
‫קברט‬
‫מאת גו' מסטראוף‬
‫מאת ברטולט ברכט‬
‫ימי שלישי עם מורי‬
‫***** אסיר בלב העיר‬
* ‫מאת ג'פרי הטצ'ר ומיטש אלבום‬
‫מאת ניל סיימון‬
‫כנר על הגג‬
‫מנהל הבית‬
‫מחזמר עפ"י שלום עליכם‬
‫מאת הרולד פינטר‬
]‫הטייפ האחרון של קראפ [אנסמבל עיתים‬
‫כולם היו בני‬
‫מאת סמואל בקט‬
‫* מאת ארתור מילר‬
‫המלט‬
‫פולארד‬
‫מאת ויליאם שקספיר‬
Assistant Director Elisheva Oshrat
The Cameri technical team:
Production Manager Nissan Zehira/
Halit Ziv-Hadas-Peeri
Lighting Operator Shmulik Atmazgi
Sound Operator Eyal Reichstat
Wardrobe / Props Orit Shoham
Makeup The entire Dept.
Herzliya Ensemble technical team:
Performance Manager Idit Haberfeld
Stage Manager Avichai (Shoko) Ziv
Soundman Yaniv (Johny) Cohen
Wardrobe, Props, Makeup Gali Kemerman
Production Manager Ilan Leinwand
‫מאת ויקטור גורדון‬
Set Builders Theatre workshop Ltd.
‫עדלאידע‬
First performance:
Cameri Theatre 17/5/12
Herzliya Ensemble 27/5/12
Length: approx.1 hour 20 minutes.
‫בקרוב‬
‫המאהב‬
By Abraham B. Yehoshua
‫ יהושע‬.‫ב‬.‫***** מאת א‬
‫מאת שמואל הספרי‬
‫מאת הרולד פינטר‬
Will the Two Walk Together
‫מאת שלמה משיח‬
In 1934
a series of
secret meetings
was held in
London between two bitter adversaries in the
Zionist movement: from the Left, David BenGurion, and from the Right, Ze’ev Jabotinsky,
the revered Revisionist movement leader. The
aim of the meetings was reconciliation between
the two rival movements, preventing the
secession of Jabotinsky’s movement from the
Zionist Organization, and the creation of a new
organization. Against the backdrop of these
meetings, A. B. Yehoshua has built a compelling
political and personal drama focusing on one of
the decisive historic crossroads in the history of
Zionism.
“A compelling political and personal drama focusing
on one of the decisive historic crossroads in the
history of Zionism”. Prof. Shlomo Avineri.
“Two political leaders who were on the brink of
internecine war succeeded in extending their
hands to one another, overcoming suspicion and
demonization… A. B. Yehoshua has shaped the
drama as a crossroads where two larger than life,
but very human figures, met…”. Prof. Anita Shapira.
Daniel Alter Director General
Oded Kotler Artistic Director