סוף העונה סוף העונה

‫רישום‪ :‬מרב סודאי‬
‫הקבוצה ע”ש קדושי פינסק‬
‫השנה ה‪ 80-‬׀ גליון ‪)3478( 3‬‬
‫יום שישי‪ ,‬ל' בתשרי‪ ,‬התשע"ד‪04.10.13 ,‬‬
‫סוף העונה‬
‫סוף העונה‬
‫סוף עונת החגים עד הפעם הבאה‪...‬‬
‫יום כיפור עדיין מהדהד בראשנו וביומן‪.‬‬
‫דפים רבים לא יספיקו כדי להכיל את מה שיש‬
‫לומר על המלחמה הארורה‪ ,‬על הנופלים ועל יום‬
‫כיפור בכלל‪ ...‬אך יש עדיין (וכנראה תמיד יהיו)‬
‫דברים שיושבים בלב ‪ -‬כפי שכתבה נוגה שחר‪-‬‬
‫ראובני‪ ,‬בת כיתתו של חיליק פלצר ז"ל‪.‬‬
‫מילים‪ :‬רוני ערן‬
‫לחן‪ :‬יצחק קלפטר‬
‫סוף העונה‪ ,‬כל חלון מראה כבר‬
‫את סוף העונה‪ ,‬בלילות כאלה‬
‫היא לא ישנה‪ ,‬משהו עומד באוויר‪.‬‬
‫פרק נגמר‪ ,‬כל הסימנים‬
‫שהקיץ עבר‪ ,‬יש לה הרגשה‬
‫שהעצב מוכר‪ ,‬שוב הגיע סתיו אל העיר‪.‬‬
‫תודה שנשכחה ביומן הקודם ‪ -‬לדבורה צליל על‬
‫היומן הישן מיום הכיפורים‪.‬‬
‫ילדות גדולות בוכות עכשיו‬
‫כל שנה בסתיו‪ ,‬כל שנה בסתיו‪.‬‬
‫מחכות שכבר ייפול כוכב‪,‬‬
‫כל שנה בסתיו‪ ,‬מה יהיה עכשיו‪.‬‬
‫סוף עונת הקיץ ואיתו הסוף ליצירת הפסיפס‬
‫בבריכה ‪ -‬בכתבה של כרמית בן‪-‬חיים‪.‬‬
‫ועוד כמה נושאים שקשורים לסוף‪...‬‬
‫אך יכולים להיות גם התחלה של משהו חדש‪...‬‬
‫כבר ממחר היא תהיה אחרת‬
‫לבד זה מוזר‪ ,‬היא אולי תבין‬
‫שמדי מאוחר‪ ,‬שום דבר חשוב לא קרה‪.‬‬
‫שוב עננים‪ ,‬עוד מעט הגשם‬
‫בינתיים שתיקה‪ ,‬עוד מעט הקשת‬
‫דממה ארוכה‪ ,‬שבע השנים הבאות‪.‬‬
‫סוף שבוע נעים‬
‫ילדות גדולות בוכות‪...‬‬
‫סוף העונה כל חלום מראה כבר את סוף העונה‪.‬‬
‫בלילות כאלה היא לא ישנה‪,‬‬
‫משהו עומד באוויר‪.‬‬
‫ילדות גדולות בוכות‪...‬‬
‫ילדות גדולות בוכות עכשיו‬
‫כל שנה בסתיו‪ ,‬כל שנה בסתיו‪.‬‬
‫עריכה‪ :‬חגית שני‬
‫*כל הכתוב ברשימות הוא באחריות הכותב בלבד‪.‬‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫מלחמת יום הכיפורים‬
‫כמדי שנה במשך ‪ 40‬שנה מתכנסים המשפחה‪ ,‬חברים ובני הכתה לציון יום נפילתו של חיליק במלחמת יום‬
‫כיפור בקרב על החווה הסינית‪ .‬מצורפים דבריה של נוגה שחר –ראובני‪ ,‬בת כתתו של חיליק‪:‬‬
‫דברים שיושבים בלב – ‪ ,24.09.2013‬כ' בתשרי תשע"ד‬
‫כל כך הרבה זמן וזה נראה רק אתמול שלשום‬
‫וכשמעלים זיכרונות הם מיד מחזירים אותנו לשנים התמימות‪.‬‬
‫ימים של שמחה‪ ,‬שובבות‪ ,‬חיפוש‪ ,‬וחלומות שנשנה את העולם‪.‬‬
‫עדין לא נתקלנו במלחמה‪ ,‬בשכול ובמציאות נוראה של כאב עצבות ויתמות‪.‬‬
‫ימי זיכרון הם ימים של חשבון והעלאת תמונות נשכחות‬
‫‪ 40‬שנה עברו וזה מעורר בי הרהורים ומחשבות‪.‬‬
‫אנחנו עסוקים ביום יום‪ ,‬פוסעים בנתיבי החיים‬
‫ראינו את העולם‪ ,‬בנינו משפחות‪ ,‬רכשנו השכלה‪ ,‬חברים ותחביבים‪.‬‬
‫אנחנו כבר בשלב שקוצרים את הבר וקוטפים את הפרי‪,‬‬
‫ולכן זה כל כך מכאיב שחיליק לא זכה לבנות‪ ,‬לחיות להיות‪.‬‬
‫חיליק ואני היינו חברים מאז תחילת הנעורים‪.‬‬
‫חברות קרובה השזורה באהבה כל כך גדולה‪.‬‬
‫במרחק השנים זה נראה לי מפליא ונדיר‪.‬‬
‫קשר רגשי עמוק‪ ,‬משתף‪ ,‬מפרגן‪ ,‬מפרה ומלא שמחת חיים‪.‬‬
‫הפגישה האחרונה שלנו הייתה בראש השנה‪.‬‬
‫רפי הלך לישון‪ .‬חיליק ואני רקדנו‪ ,‬השתוללנו וצחקנו‪.‬‬
‫אני כבר בהריון בחודש שישי‪.‬‬
‫בלילה חיליק ליווה אותי לבית ההורים‪.‬‬
‫הלכנו חבוקים מדברים ומנסים למלא חסרים‪.‬‬
‫חברה חדשה כבר שבועיים ותוכניות לעתיד‪,‬‬
‫ובדרך פגשנו את בלהה בן דור בעיניים בורקות וחיוך ערמומי‬
‫"נו עד מתי זה יימשך‪"...‬‬
‫הפרידה הייתה כל כך קרובה‪ .‬זאת הפגישה האחרונה‪...‬‬
‫בחיליק התמזגו תכונות נהדרות‪ :‬רגישות‪ ,‬טוב לב ועדינות‪,‬‬
‫נבונות‪ ,‬תבונת כפיים‪ ,‬גוף יפה ורוקד ופנים קורנות עם חיוך‪.‬‬
‫שנים לאחר שחיליק נהרג עוד חיפשתי אותו בכל חבריי‬
‫את הרגישות‪ ,‬הפתיחות ואותו קשר מיוחד שחסר לי כל כך‪.‬‬
‫השכול פגע בביתנו והותיר את משפחתי כואבת ואבלה‪.‬‬
‫כשחיליק נהרג ידעתי את משמעות העצב בכל נימי גופי‪.‬‬
‫נוהגים לומר "במותם ציוו לנו את החיים"‬
‫ואני משתדלת לזכור ולקיים ולהיות ראויה‬
‫אני רוצה להרגיש שבמותם של יקיריי נתן משמעות לחיי‪,‬‬
‫שהכאב הגדול והאובדן גרמו לי להיות יותר רגישה לזולת‪,‬‬
‫מתחשבת באחר ובמצוקותיו‪ ,‬תורמת מעצמי כדי להיות אדם טוב‪,‬‬
‫כדי שארגיש שמותם לא היה לשווא‪.‬‬
‫נוגה שחר‪ -‬ראובני‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫השגחה עליונה או יד המקרה ‪ -‬סיפור לזכרו של שעיה כהן ז"ל‬
‫לחברי גבת היקרים שלום‪,‬‬
‫ברמת‪-‬הגולן מוצבות לצערנו עשרות אנדרטאות המספרות סיפורם של לוחמים‪.‬‬
‫אל אנדרטה אחת מיוחדת במינה נקשרתי מאוד ‪ -‬אנדרטת הנגמ"ש והארז ליד מושב אלוני הבשן‪.‬‬
‫במקצועי אני מדריך טיולים המסתובב בשבילי הגולן ודרכיו‪ .‬לפני כשנתיים בעודי מדריך את קבוצת "בסוד‬
‫היחד" מקיבוץ גבת‪ ,‬ברמת‪-‬הגולן‪ ,‬התוודעתי בצורה עמוקה ולא אנונימית אל אנדרטת הנגמ"ש והארז‪ ,‬אל‬
‫סיפורו של שעיה כהן בן הקיבוץ שנפל במקום‪.‬‬
‫פתאום תוך כדי טיול‪ ,‬תוך ביקור באתר‪ ,‬פרץ הסיפור ‪ -‬קולח‪ ,‬קשה‪ ,‬מכאיב ואמיתי‪ ,‬מפיה של ציפי הרדוף‬
‫אלמנתו של שעיה‪ .‬הקשר עם ציפי אלמנתו של שעיה נוצר‪.‬‬
‫עבר זמן‪ ,‬מכתב של הבת טלי אל אביה החייל התפרסם ברבים והרטיט לבבות‪.‬‬
‫ואילו אני‪ ,‬ממשיך להסתובב בגולן‪ ,‬הסיפור של שעיה כהן בליבי ומכתבה של טלי תמיד איתי בתרמיל הטיולים‬
‫שלי‪ ,‬וכך עוברים הימים‪.‬‬
‫לאחר אין ספור ביקורים באתר הנגמ"ש עם קבוצות מטיילים שונות החלטתי לעשות מעשה ‪ -‬ליצור נחמה‬
‫ומזור במקום שיש בו רק שכול וכאב‪.‬‬
‫החלטתי שכל ביקור באתר עם מטיילים יסתיים בטלפון ממני אל ציפי בגבת וכך זה נעשה‪ :‬אנחנו מבקרים‬
‫במקום‪ ,‬ציפי שומעת בטלפון שאנחנו שם ואז נאמרת תפילת קדיש לזכרם של שעיה וחבריו‪.‬‬
‫לפני כחודשיים הדרכתי באתר הנגמ"ש משפחה חרדית מחסידות בעלז' בירושלים‪ .‬בקשתי מאב המשפחה‬
‫משה‪ ,‬בעל סופרמרקט חרדי להגיד קדיש לזכרם של שעיה וחבריו‪ .‬האיש הסביר לי שאין לומר קדיש ללא‬
‫מניין ולכן נסתפק באמירת פרק מתהילים‪ .‬משה ראה כמה סימני אכזבה בפני והטיול המשיך אל צפון הגולן‪.‬‬
‫לאחר זמן מה הטיול הסתיים‪ .‬כשנפרדתי לשלום מהמשפחה הבטיח משה להגיד קדיש בערב סוכות לזכרו‬
‫של שעיה בבית‪-‬הכנסת הגדול של קהילת בעלז בירושלים‪.‬‬
‫הקיץ עבר‪ ,‬חגי תשרי בפתח וברחבי הארץ אזכרות ועצרות התייחדות עם לוחמי המלחמה הנוראה ההיא‪.‬‬
‫ערב סוכות תשע"ד ‪ -‬אני מתכונן לצאת לארוחת חג אצל משפחתי ופתאום הטלפון מצלצל‪ .‬קול לא מוכר‬
‫נשמע מדבר איתי‪" :‬אתה זוכר אותי‪ ,‬אני משה מהטיול לרמת‪-‬הגולן"‪ .‬הסברתי לאיש מעבר לקו שאני ממהר‬
‫לארוחת החג ואני לא זוכר‪.‬‬
‫הקול מעבר לקו אמר‪" :‬אני משה בעל הסופרמרקט החרדי מירושלים וכפי שהבטחתי לך אני עומד עם עוד‬
‫מתפללים בבית הכנסת של חסידות בעלז בירושלים וכולנו מתכוננים לאמירת קדיש לזכרו של שעיה וחבריו‪.‬‬
‫ברקע נשמע תחילתו של קדיש "יתגדל ויתקדש שמי רבא"‪.‬‬
‫השעה הייתה עשרה לחמש בערב ממש כמו אז לפני ‪ 40‬שנה ערב סוכות תשל"ד‬
‫צמרמורת עברה לי בגוף ובראשי מתנגן השיר ביידיש ‪ -‬בעלז' מיינה שטייטלה בעלז'‪.‬‬
‫האש ששרפה והחריבה את העיירה בעלז' היא האש שבערה אז בנג"מש בערב סוכות תשל"ד‪.‬‬
‫היא האש שבוערת אצלנו בלבבות עכשיו בערב סוכות תשע"ד‪.‬‬
‫בדמעות ובקול חנוק התקשרתי לציפי ובשרתי לה כי משה מירושלים קיים את הבטחתו‪.‬‬
‫קהילת בעלז' מירושלים אמרה קדיש לזכרם של שעיה וחבריו‪.‬‬
‫"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ונאמר אמן"‪.‬‬
‫גיל ברנר ‪ -‬מדריך טיולים‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫יום הכיפורים תשע"ג‪ ,‬כבכל שנה‪ ,‬יום של חשבון נפש לאומי וקיבוצי‪.‬‬
‫מעבר להיותו של יום הכיפורים יום של צום חשבון נפש ותפילה לרבים‪ ,‬טבוע הוא בתודעת הציבור הישראלי כיום בו‬
‫פרצה בהפתעה מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬שהותירה אותנו פגועים וחבולים‪ ,‬ועל אף שגבורת הלוחמים‪ ,‬שחירפו נפשם‪,‬‬
‫הביאה לנו‪ ,‬לבסוף את הניצחון‪ ,‬הרי בעודנו נדהמים וכואבים ומונים את הנופלים‪ ,‬בתוכם ‪ 470‬רק מהקיבוצים‪ ,‬במערכה‬
‫הקשה ההיא‪ ,‬כבר עלתה במלוא חומרתה השאלה – איך ולמה קרה לנו כך‪.‬‬
‫עם כל ההבחנה הנדרשת וההבדל הברור לכל‪ ,‬משבר הקיבוצים והסדר החובות שבא בעקבותיו באמצע שנות השמונים‪,‬‬
‫בלי שהיינו מוכנים וערוכים לקראתו‪ ,‬היה עבור המערכות האזוריות‪ ,‬התנועתיות והקיבוצים על חבריהם ברחבי הארץ‪,‬‬
‫"יום הכיפורים שלנו" ‪ -‬גם בשל בואו עלינו בהפתעה גמורה וגם בתוצאותיו החמורות‪ ,‬שאמנם לא היו כרוכות באבדות‬
‫בנפש‪ ,‬אך הביאו עמם כאב גדול‪ ,‬אבדן אמונה בדרך ואמון במנהיגות והקשה מכל – קיבוצים פגועים כלכלית ומוראלית‪,‬‬
‫ובהם חברים רבים שלפתע חשו‪ ,‬כי גם קיומם היומיומי ובעיקר עתידם האישי – אינו בטוח עוד כפי שהאמינו‪.‬‬
‫במלחמת יום הכיפורים השתתפתי כקצין צעיר ומ"פ בחטיבת גולני ונטלתי חלק בקרבות רמת הגולן‪ ,‬המובלעת הסורית‬
‫ובכיבוש החרמון‪.‬‬
‫בעיצומו של משבר הקיבוצים נבחרתי לתפקיד גזבר הקיבוץ והמפעל בקיבוצי‪ ,‬גבת‪ .‬עם כל ההבדל בין מלחמת יום‬
‫הכיפורים ו"משבר הקיבוצים" ואסור לטשטש הבדל זה – מצאתי עצמי כמו רבים אחרים‪ ,‬נאלץ ליטול חלק במערכה‪,‬‬
‫שלא היינו מוכנים לקראתה ונגררנו לתוכה‪ .‬כשנסתיימה‪ ,‬מצאנו עצמנו בנקודה‪ ,‬שגם אם הותירה אותנו חיים ופועלים‪,‬‬
‫חידדה בנו שתי שאלות מרכזיות‪ ,‬איך זה קרה לנו‪ ,‬וגם‪ ,‬איך ממשיכים הלאה‪ ,‬ובה בעת מונעים מחדל כזה בעתיד‪.‬‬
‫במדינת ישראל הביאה מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬אמנם כתוצאה לא מידית‪ ,‬אך די וודאית – למהפך שלטוני שביטא רעידת‬
‫אדמה קשה במובן הרחב של המילה‪ .‬בתנועה הקיבוצית החל בעקבות המשבר והסדר הקיבוצים חשבון נפש קיבוצי‪-‬‬
‫תנועתי‪ ,‬שהביא עמו שינוי באורחות חיי הקיבוץ ובהתנהלותו הכלכלית‪ ,‬ועמו גם השינוי המתחייב במערכת התנועתית‪,‬‬
‫שינוי‪ ,‬שנועד – כך קיוו מחולליו – להתמודד עם המציאות המשתנה‪ ,‬לחזק את תחושת הביטחון של אותם חברים‪ ,‬שגם‬
‫בעקבות המשבר לא עזבו את קיבוציהם אף כי רבים מהם מצאו עצמם בקשיים בלתי צפויים‪.‬‬
‫בימים אלה‪ ,‬כשאנו מציינים ארבעים שנים למלחמה‪ ,‬כשאנו נדרשים לחשבון נפש לאומי‪ ,‬עולה כמו מאליו הרצון ועמו‬
‫הצורך לחשבון נפש קיבוצי תוך התייחסות למשבר הקיבוץ כאל "יום הכיפורים שלנו" גם מבחינת עצמת ההפתעה‪,‬‬
‫עצמת המשבר‪ ,‬שהיציאה ממנו אל דרך חדשה דורשת כוחות וגם הביאה עמה ספקות עד כדי אבדן האמון של חברים‬
‫וקיבוצים‪ ,‬לא רק ב"שיטה" אלא גם במי שאמור היה להנהיגם‪ ,‬לראות את הנולד‪ ,‬להיערך לקראתו כפי שצריך – ולמנוע‬
‫את ההפתעה‪ ,‬שהביאה עימה משבר וחוסר אמון במנהיגות ואף בדרך‪ ,‬ואת שחיקת מעמדנו בבחברה הישראלית כדרך‬
‫חיים ייחודית‪ ,‬ראויה ואפשרית‪.‬‬
‫היום‪ ,‬כחצי יובל ל"הסדר החובות של הקיבוצים" ולעת השלמת המהלך אנו עדים לתהליכים מעודדים של התחדשות‬
‫וצמיחה בקיבוצים רבים‪ .‬אחת התופעות המרנינות היא – "חזרת משפחות הבנים"‪ ,‬אשר מימשו חזרה לסביבה ערכית‬
‫ייחודית עם יכולת מימוש עצמי והגשמת השאיפות‪ ,‬בה גדלו והתחנכו‪ .‬חזרתם היא גם בעלת ערך עבורם‪ ,‬אך בעיקר‬
‫לקיבוציהם‪ ,‬משום חזרתם 'הביתה' לקיבוץ‪ ,‬כשותפים תורמים הנוטלים אחריות בקהילה הקיבוצית‪.‬‬
‫צמיחת המגזר הקיבוצי מחייבת היערכות נכונה של מנהיגות הקיבוץ‪ ,‬האיזור והתנועה בכדי ללוות ולקדם את התהליך‬
‫בכל קיבוץ ואיזור בדרכים ובכלים‪ ,‬שיבטיחו את ביטחונם של החברים בעתידם האישי ובעתיד ביתם הקיבוצי לאורך‬
‫זמן‪ .‬ובה בעת גם להתוות דרך לשיבתה של התנועה הקיבוצית לעמדה של תרומה והשפעה‪ ,‬כראוי לתנועה שבכל שנות‬
‫קיומה ופעילותה הייתה הפתרון ולא הבעיה‪ ,‬כשהיא וחבריה התגייסו לכל שליחות לאומית בהתיישבות – על ידי הקמת‬
‫מאות קיבוצים‪ ,‬שרובם בגליל ובנגב‪ ,‬בביטחון – על ידי התגייסות מוגברת של חבריה לכוחות הביטחון ונטילת אחריות‬
‫פיקודית בכל הדרגים והתפקידים‪ ,‬גם בסדיר‪ ,‬גם בקבע ובמילואים‪ ,‬השתלבות ראויה בשירות הציבורי ומעורבות פעילה‬
‫בחינוך הנוער באמצעות מערכות החינוך ותנועות הנוער‪ ,‬שעשרות אלפים צעירים נמנים עד היום עם חניכיהן ומדריכיהן‪.‬‬
‫עלינו לחזור ולהיות מעצבי המדיניות ולא קורבנותיה‪.‬‬
‫ימי המלחמה הנוראה מלווים אותי מאז ועד היום בכל אשר אלך ואפנה‪ .‬אני נושא עימי את המראות והחברים כמעין‬
‫צוואה‪ .‬אינני שוכח גם את השנים הקשות של משבר הקיבוץ‪ .‬המשתמע מאלה הוא לא עוד מחדל‪ ,‬יציאה מהקיפאון‪,‬‬
‫להוביל ולא להיגרר ולא להיות מופתע‪ ,‬ולצפות פני עתיד‪ -‬הן ברמת המדינה‪ ,‬והן ברמת התנועה האיזור והקיבוץ היחיד‪.‬‬
‫עלינו לחזור להנהגת המדינה ולפיקוד הבכיר בצה"ל‪ ,‬להובלתה בדרך אחראית ולעודד את הדור הבא של המנהיגות‬
‫בקיבוץ ובתנועה לאור לקחים אלו‪.‬‬
‫אנחנו בהנהגת התנועה הקיבוצית דהיום נעשה כל מאמץ‪ -‬בהיערכות ובהפקת לקחים‪ -‬כדי להבטיח כי השנים הבאות‬
‫תהיינה שנים של צמיחה וגידול בקיבוצים‪ .‬עיניינו תהיה פקוחה וצופיה על מנת‪ ,‬שלא נהיה שוב מופתעים ולרעה‪ .‬נעשה‬
‫הכל שתהא זו שנה יותר טובה‪ ,‬שנת ביטחון ושלום‪.‬‬
‫‬
‫איתן ברושי‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪4‬‬
‫פורסם בידיעות הקיבוץ‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫קיץ של פסיפס‪ /‬כרמית‬
‫בא אבא ואמר חצי בצחוק ‪" -‬ומה עם הקיר השני?"‬
‫בא תמיר ואמר ‪" -‬מה עם הקיר השני?"‬
‫הרעיון של בת הים הגיע גם הוא מאבא שלי‪.‬‬
‫התיישבתי על המחשב‪ ,‬אספתי כמה תמונות שמצאו‬
‫חן בעיני והכנתי סקיצה קטנה‪ .‬במקביל‪ ,‬שוב אספתי‬
‫הוראות עבודה‪ ,‬כי הפסיפס החדש‪ ,‬כולל עבודה‬
‫עדינה לפי צבעים‪ ,‬כמו ציור ולא ידעתי איך לעשות‬
‫את זה ומה ייצא‪...‬‬
‫"צריך להוסיף עוד משהו לפסיפס" אמר לי יונתן‬
‫שפיגל בן ה‪.4-‬‬
‫יונתן עם שאר משפחת שפיגל‪ ,‬ניצן גור‪ ,‬עמית יריב‪,‬‬
‫נועה רוגל עדן פוקס‪ ,‬אבא שלי חיים ואני הגענו בחג‬
‫השני של סוכות לסיים את פסיפס בת הים בבריכה‪.‬‬
‫ונחזור ‪ 3‬חודשים לאחור‪...‬‬
‫בחגיגה של פתיחת הבריכה ב‪ ,1.6‬הצטרפה וועדת‬
‫איכות הסביבה והתבקשתי לחשוב על פעילות יצירה‬
‫אקולוגית לילדים והורים‪ .‬ההברקה הגיעה מנעה‬
‫יוחנן‪ .‬לעשות פסיפס על הקיר משברי קרמיקה‪.‬‬
‫"זה יוצא מקסים וזה ממש פשוט" נעה אמרה לי‬
‫בביטחון‪ .‬קצת אחרי זה‪ ,‬נועה חלתה ואני נשארתי עם‬
‫רעיון הפסיפס המדליק ועם שום כלום ידע וניסיון‬
‫ביצירת פסיפס‪ .‬התאריך התקרב והלחץ עלה‪ ,‬כי כבר‬
‫התחייבתי וכבר פרסמנו‪ ...‬בחנות של "אלי לבן" היה‬
‫מוכר בעל ניסיון בתחום ומפיו רשמתי את שלבי‬
‫יצירת הפסיפס‪ .‬גלית צור‪-‬יוסף ציירה סקיצה יפה‬
‫של גל גדול עם דג ושמש ואני העתקתי עם הקיר‪.‬‬
‫ביום הפתיחה‪ ,‬אנשים באו בהמונים והביאו איתם‪,‬‬
‫כמו שביקשנו‪ ,‬כלי קרמיקה לשבירה‪ .‬הפטיש נכנס‬
‫לפעולה לשמחת הילדים‪ ,‬כלים עם דבק ה"חומוס"‬
‫חולקו לכל דורש והעבודה יצאה לדרך‪.‬‬
‫שלב ההעתקה לקיר הגדול היה מאתגר ולקח זמן‪.‬‬
‫כשיצא לי לבוא לצייר על הקיר בבקרים‪ ,‬ראיתי את‬
‫הילדים מהגן עוברים ליד הפסיפס ומלטפים אותו‪.‬‬
‫ואז התחלנו באחת השבתות את בת הים‪.‬‬
‫והמשכנו ככה‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬כשהיה זמן וחשק‪ .‬כל פעם‬
‫הצטרפו ילדים ומבוגרים שבאו להתרחץ‪ .‬וכמעט כל‬
‫מי שעבר גם עצר להסתכל‪ ,‬לומר מילה טובה‪ ,‬או‬
‫להעיר‪ .‬יש פה בגבת קהילה נהדרת!‬
‫דמות מרכזית בשלב הזה היתה נורית לאור‪ ,‬שיכולות‬
‫הארגון והתכנון המופלאות שלה זירזו מאוד את‬
‫התקדמות הפרוייקט‪.‬‬
‫וביום האחרון של עונת הבריכה‪ ,‬התגייסנו ועבדנו‬
‫במרץ ואז‪&%#@ -‬פחחחחחח! נגמר ה"חומוס"‬
‫ממש קצת לפני הסיום‪...‬‬
‫אז מה היה לנו‪ :‬קיץ אחד‪ ,‬פעמיים קיר‪ ,‬שלושה‬
‫חודשים של פסיפס‪ ,‬ארבעה קילו "חומוס"‬
‫והרבה הרבה כיף!‬
‫בסוף היום‪ ,‬נשאר עוד הרבה שטח ריק‪ .‬בשבתות‬
‫הבאות המשכנו‪ .‬אבא שלי קינח את השחייה היומית‬
‫בעבודה סבלנית ומדוייקת על הקיר‪ ,‬ונגמר לו‬
‫הפסיפס הראשון‪.‬‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪5‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫שאילתא ותגובתא‬
‫אזור רכב תפעולי?‬
‫לאחרונה הוצבו בשתי הכניסות לקיבוץ שלטי ענק המתריעים ב‪ 3-‬שפות על כניסה ל"אזור רכב תפעולי"‬
‫עבור כל אלו שמשום מה לא הבחינו בשלטים אלו‪ ,‬הוצבו גם שלטים בכיוון ההפוך המודיעים על יציאה‬
‫מ"אזור רכב תפעולי"‪.‬‬
‫ישנן לא מעט שאלות שמתעוררות בקשר לשלטים אלו‪:‬‬
‫· האם שטח הקיבוץ הוא אכן אזור רכב תפעולי? מה הופך אותו לכזה? במה הוא שונה מקיבוצים אחרים?‬
‫· היכן הוחלט על הצבת השלטים?‬
‫· מה אמור אדם שקורא את השלט לעשות עם המידע הרב המופיע בו?‬
‫· האם שלטים אלו הם זמניים‪ ,‬או שנאלץ לחיות איתם לעד?‬
‫פוטנציאל הסכנה ששלט כזה יכול לגרום (הסחת דעת‪ ,‬התנגשות בשלט) גבוה בהרבה מהתועלת שבו‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬מדובר גם במפגע אסתטי חמור‪ ,‬הפוגע בחזות הכפרית של הישוב‪.‬‬
‫אסף קצין‬
‫תשובה לשאילתא של אסף קצין‬
‫עפ"י דרישת משרד התחבורה ובכדי שרכבים שאין להם מספרי רישוי יוכלו לנוע ברכבי הקיבוץ בצורה‬
‫חוקית גבת חייבת להתאים עצמה לדרישות של "אזור תפעולי" המוכרז ע"י משרד התחבורה‪.‬‬
‫עברנו תהליך ארוך של התדיינות מול המשרד‪ ,‬הכרזנו על אשרף (הבעלים של המוסך) כקצין הרכב שלנו‬
‫שמחובתו לבדוק את תקינות הרכבים (בלמים‪ ,‬מערכת היגוי וכו')‪ ,‬הצבנו שלטים בכניסה וביציאה בשני‬
‫שערי גבת (השלטים‪ ,‬גודלם‪ ,‬וניסוחם מוכתבים)‪ ,‬עלינו להעביר מפות תעבורה פנימיות של גבת חתומות ע"י‬
‫מהנדס המועצה‪ ,‬הכול בכדי לעמוד בדרישות החוק שדרך אגב מטיל אחריות אישית על בעלי התפקידים‬
‫בקיבוץ וכבר הוזהרתי מפורשות במכתב רשמי של הגורם הממונה במשרד התחבורה‪.‬‬
‫אודי ברקין‬
‫מתכון מתוק לסתיו‬
‫קראמבל תפוחים וחמוציות‬
‫מצרכים‪:‬‬
‫‪ 4-6‬מנות‬
‫‪ 6‬תפוחים מקולפים וחתוכים לקוביות קטנות‬
‫‪ 2-3‬כפות קלבדוס או ברנדי טוב‬
‫‪ 250‬ג´ סוכר חום‬
‫‪ 200‬ג´ קמח‬
‫‪ 150‬ג´ חמאה‬
‫‪ 1‬מקל קינמון‬
‫‪ 1‬מסמר ציפורן‬
‫אופן ההכנה‪:‬‬
‫מעבירים את התפוחים לסיר מוסיפים כ‪ 150 -‬ג´ סוכר‪,‬‬
‫קינמון‪ ,‬ציפורן מכסים ומבשלים על אש קטנה כ‪1/2 -‬‬
‫שעה‪ ,‬מידי פעם מערבבים‪.‬‬
‫כשהתפוחים מבושלים מקררים‪ ,‬מוסיפים את האלכוהול‪,‬‬
‫מערבבים ומעבירים לתבנית חסינת אש‪.‬‬
‫בקערה נפרדת מערבבים את החמאה עם שאריות הסוכר‬
‫ובעזרת האצבעות מערבבים עד לקבלת בצק במרקם‬
‫של חול‪ .‬מפזרים את הבצק מעל התפוחים ואופים ב ‪150‬‬
‫מעלות כ‪ 30 -‬דקות עד שפירורי הבצק מזהיבים‪.‬‬
‫להגשה‪ :‬שמנת מתוקה מוקצפת או גלידת וניל‪.‬‬
‫מגישים עם קצפת או גלידת וניל‪.‬‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪6‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫כותבים ומציעים‬
‫בכל זאת אני עוד כאן‬
‫הכל התחיל בעצם מכדור אנטיביוטיקה קטן שהתגלה בסוף כבעל תכונות של כדור ‪ 9‬מ"מ‪.‬‬
‫אותו כדור נרשם לי כתרופה לזרוז תהליך מסוים‪.‬‬
‫וכל מה שזכור לי לאחר שנטלתי אותו הוא שהספקתי להגיד "אני מרגיש לא טוב"‪.‬‬
‫הראשונה שעלתה על הבעיה היתה אסתר (אשתי)‪ ,‬שלמרות שהתמחותה היא בשיניים‪ ,‬הבינה מיד שמשהו‬
‫כאן לא תקין ‪ -‬אפטיות‪ ,‬החלפת צבעים‪ ,‬ירידת דופק‪ ,‬עיניים מתגלגלות‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫היא ניסתה להעיר אותי‪ ,‬אבל אין עם מי לדבר‪ .‬בזריזות יוצאת מהרגיל היא זינקה למרפאה והצליחה למצוא‬
‫שם את הגר שהגיעה מיד עם כל מערכת ההחייאה ובמקביל הזעיקה את ד"ר עיני‪ ,‬ואמבולנס נט"ן‪.‬‬
‫וכאן בעצם מתחיל הסיפור שלי‪ .‬שמעתי הרבה על אנשים שבמצבים כאלו חוו גם מה שנעשה בצד השני‪.‬‬
‫והנה פתאום הרגשתי שאני מרחף באויר‪ ,‬מה שהסתבר שזה היה מטלטולי האמבולנס‪ ,‬שטס בנסיעה מטורפת‬
‫לבית‪-‬החולים‪ .‬היו עוד כמה תמונות שראיתי‪ ,‬וההרגשה היתה של "הי אחד גדול"‪.‬‬
‫בין לבין שמעתי קולות שהחזירו אותי קצת למציאות‪ ,‬שמעתי מדי פעם את המשפט‪ ,‬קחו אותו מיד לפנימית ד'‪,‬‬
‫וזה חזר על עצמו מס' פעמים‪ .‬ולמרות הכל לא ידעתי היכן אני נמצא‪.‬‬
‫רק בבוקר כשהתעוררתי מהארוע התבהרה כל התמונה והתחלתי להבין היכן הייתי ובאיזה מצב‪.‬‬
‫ולסיום מסכת תודות‪:‬‬
‫לאסתר‪ ,‬על האבחון המהיר של המצב‪ ,‬על הזעקת העזרה‪ ,‬והעזרה בטיפול‪.‬‬
‫לד"ר עיני ולהגר‪ ,‬על הטיפול הדחוף והמסור‪ ,‬ועל הנחישות בקבלת ההחלטות‪.‬‬
‫לצוות הנט"ן ולנהג הנהדר שכל נהגי המרוצים קטנים על ידו‪.‬‬
‫ואחרונים חביבים‪ ,‬כל הצוות המסור של מח' פנימית ד' בבית החולים העמק‪ :‬לרופאים‪ ,‬לאחיות‪ ,‬האחים‪ ,‬וכל‬
‫כוחות העזר של המחלקה‪ ,‬שבלעדיהם אולי לא הייתי יכול לכתוב את הרשימה הזאת‪.‬‬
‫אמנון דותן‬
‫"בית אשל"‬
‫השבוע‪ ,‬הוזמנו‪ ,‬צבי ואנוכי‪" ,‬לבית–אשל" למסיבת יום–הולדת ולציון חג הסוכות‪ .‬השולחן היה ערוך לתפארה‪,‬‬
‫ובאמצעו "ארבעת‪-‬המינים"‪ .‬המסובים ישבו סביב השולחן והצוות סביבם‪.‬‬
‫שלומית הסבירה את מהותו של החג ואף שאלה שאלות‪ :‬כמה שמות יש לחג הסוכות? ומה מסמלים ארבעת‬
‫המינים? יש שידעו ויש מי שלמדו מן ההסברים של שלומית‪.‬‬
‫בהמשך ליוותה אסנת בנגינה את השירה‪ .‬הורמו "גביעי זהב" "לחיים"! היה כיבוד יפה והעיקר אוירה חגיגית ונעימה‪.‬‬
‫אני מודה ומתוודה שהייתה תקופה בה התקשיתי לבוא ל"בית‪-‬אשל"‪.‬‬
‫הפגישה עם חברינו במצבם כאשר אתה עצמך נמצא בגיל מבוגר "כחרס‪-‬הנשבר" ואינך יודע אם "האלצהיימר"‬
‫או "הפרקינסון" יפסחו עליך‪ ,‬זה מפחיד‪ .‬עכשיו אני מודה שהביקורים חיזקו אותי‪ ,‬אני רואה את הבית החם‪,‬‬
‫את נאוה‪ ,‬המנהלת אותו במקצועיות רבה ובאהבה‪ ,‬את רוחלה הותיקה והמתמידה‪ .‬אני הייתי זו ששיכנעתי‬
‫אותה ואת הקבוץ שתצא לקורס מטפלות במבוגרים והבחירה הייתה מוצלחת‪.‬‬
‫יש להעריך את יתר אנשי הצוות‪ ,‬שחלקו מתמיד בעבודה שנים רבות ובמסירות רבה‪ .‬חשוב לציין את‬
‫האסתטיקה והניקיון בכל פינה‪ .‬עלינו להודות שזכינו לבית כזה וברמה כזאת‪.‬‬
‫יבואו על הברכה והתודה כל מי שנותן את ידו ולבו לכך‪.‬‬
‫חג שמח ושנה טובה למטופלים ולצוות!‬
‫אטי שהם‪ ‬‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪7‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫חשבון נפש (כתגובה לרשימתם של איה ושלמה ביומן הקודם)‬
‫יום הכיפורים הינו יום של אפשרות לחשבון נפש של הפרט‪ ,‬החברה בגבת ובכלל‪.‬‬
‫ביום זה ניתן לעשות חשבון נפש‪ ,‬הזכרת הנופלים וחברי גבת שהלכו לעולמם כפי שנהוג בחלק מהקיבוצים‪ .‬במקום‬
‫לדרוש או ליזום פעילות יצאו שלמה ואיה "במתקפה"‪ ,‬שאינה מכבדת את חברי גבת‪.‬‬
‫כל אדם רשאי לחיות על פי דרכו ואמונתו כל עוד אינה נכפית על האחר‪ .‬בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי קבלנו‬
‫רשימה של שטנה ורוע לב בכל נושאי היהדות וחילול קודש התורה‪ .‬מאחר שישנם אנשים שמתנהגים לפי אמות מידה‬
‫השונות משלכם‪.‬‬
‫כיוון שהכנסתם את נושא השכול שהינו נושא קדוש לטעמינו ולא היה ראוי להשתמש בו ברשימה אני נאלץ להשתמש‬
‫בנושא השואה‪ ,‬שבו במשך שנים רבות אני מתמודד באי קבלת השונה שבתקופת השואה הגיע לשיאו והיהודים‬
‫באשר הם‪ ,‬בגלל דתם‪ ,‬גם אם לא קיימו את המצוות כהלכתם נגזרה עליהם כליה‪.‬‬
‫עלינו כחברה נאורה כחברה קיבוצית שמנסה לשמר את המסורת הקיבוצית על פי חגי ישראל ומנסה לראות בכל‬
‫אדם ‪ -‬אדם באשר הוא משתמשת במסורת היהודית כחלק מאורח חייה (סוכות‪ ,‬פסח‪ ,‬שבועות ועוד)‪ .‬לא יתכן‬
‫להשמיץ‪ ,‬להכפיש ולזלזל באנשים הנוהגים אחרת‪.‬‬
‫אף אחד לא ביקש משלמה איה ואחרים להגיע למוזיאון ביום הכיפורים‪ ,‬אך עליהם עם כל הכבוד לתת את חופש‬
‫הבחירה לכל אותם אנשים שהגיעו למוזיאון ביום הכיפורים והיו רבים כאלה‪.‬‬
‫קצת כבוד ודרך ארץ לא יזיקו לפני שמעלים רשימות שכאלה ליומן‪.‬‬
‫בשם מה לקחתם לכם את הזכות לפגוע בחלק מחברי גבת ובאלו שהגיעו מבחוץ כדי להיות איתנו ביום זה?‪.‬‬
‫לידיעתכם שלמה ואיה כל חברי גבת שהגיעו למוזיאון התקבלו במאור פנים ללא שום ניסיון של כפיה כל שהיא‪ -‬נהפוך הוא‪.‬‬
‫כמו כן רובם ככולם שירתו בצבא‪.‬‬
‫מאחלים לכולם שנמשיך להיות סבלנים וסובלניים האחד לשני כדי שאכן נהיה חברה ערכית‪.‬‬
‫ניר ואורית כנעני‬
‫לאורית וניר כנעני היקרים‬
‫אלפי תודות על כוונתכם הטובה ללמדנו "כבוד ודרך ארץ" בנשימה אחת עם "שיטנה ורוע לב" שאת שניהם היטחתם בנו‬
‫בחריקת שיניים‪ .‬חן חן על "הברכות"‪ ,‬על הייעוץ וההטפה היפה "לעשייה" [ממתיי נותנת הביצה לתרנגולת עצה?] בניגוד‬
‫לכם לא עלה בדעתנו לכוון לגופם של אנשים‪ ,‬היו בטוחים כי לא לרמה כזו נדרדר את הויכוח בינינו על אמונות ודעות‪.‬‬
‫קצת קשה לעיכול היא העובדה כי יום הכיפורים ה‪ 40-‬למלחמה ונפילת הבנים עבר כאן כאילו כלום‪ ,‬אבל כתחליף‬
‫ בתפילה של חברים "לכפרת עוונות" במוזיאון‪ .‬כאילו יש לנו עניין עם "היושב במרומים" ולא בינינו לבין עצמנו‪.‬‬‫להזכירכם ‪ -‬זה המועד להזכרת נשמות‪ .‬לא אנחנו "הכנסנו את השכול" [כטענתכם]‪ ,‬אלא מחוללי המלחמה ההיא‪ ,‬ומאז‬
‫הוא בלתי נפרד בכל בית בישראל‪.‬‬
‫לעולם לא נכפור בזכותם של אנשים לאמונה דתית‪ ,‬להתפלל בביתם ולדבוק ב"קודשי ישראל" לפי הבנתם‪ .‬אמרנו‬
‫ונשוב ונאמר‪ ,‬כי הזרם האורטודוקסי ששליחי המיצווה שלו "התארחו" אצלנו‪ ,‬על אף מתק השפתיים‪" ,‬מיסיונרי"‬
‫באופיו‪ ,‬בלתי סובלני [רודף "רפורמים"]‪ ,‬ונוטה באופן מובהק "למשיחיות"‪ .‬גם כאן הפכתם את היוצרות וטעיתם‬
‫בכתובת‪ .‬ובתוך כך שכחתם "בלהט הקרב"‪ ,‬כי אין לשאת את שם השואה לשווא‪ .‬בשימוש שעשיתם בשמה [כאילו‬
‫בידכם קלף מנצח] תרמתם לזילותה‪ .‬על מה ולמה גררתם גם אותה אל תוך השיח ‪ -‬לאלוהים פתרונות‪.‬‬
‫קשה להבין איך נשים בעלות מודעות עצמית גבוהה‪ ,‬הופכות צייתניות וכנועות נוכח פסקי הלכה מפלים שמקורם‬
‫בעולם העתיק ובחברה השבטית‪ .‬תפילת "כל נדרי" יכולה לצלצל בקולות האלט והסופראן לא פחות טוב מקול הבס‬
‫והטנור‪ .‬מחול "ההקפות" היה יכול לרגש אילמלא היה סגור ושמור לחברי המועדון ממין זכר שמרקדים מול קהל‬
‫מעריצות שמציצות מאחורי הפרגוד‪ .‬האם לא הגיע הזמן להתעוררות נשית למען שוויון מוחלט בין המינים? והרי‬
‫שניהם ברואי אלוהים‪ .‬ועוד נזכור‪ ,‬כי קצרה הדרך בין "עזרת נשים" בבית הכנסת לבין הדרת נשים בראש חוצות בשיר‪,‬‬
‫בהספד‪ ,‬או בדחיקתן לירכתי האוטובוסים שבקווי "המהדרין"‪ .‬אוי לנו אם אלה הם "קודשי ישראל"‪.‬‬
‫שאלנו מי אישר לקיים תפילה בכלל וכזו בפרט במבנה ציבור בלי לשאול את הציבור ‪ -‬ובמעמד שהופך את כולנו‬
‫לשותפים? ואיך חברינו שנוכחו במקום לא חשו שמץ בושה מעצם "ההפרדה" שאינה תורה מסיני? והרי תודו כי‬
‫לא כך חונכנו ולא לכך גם חינכנו‪ .‬שתיקתכם בעניין הזה מדברת בעד עצמה‪ .‬ומאחר ואינכם מתביישים כלל על אף‬
‫"חשבון הנפש" שנשבעתם לו אמונים‪ ,‬נאמר במלוא החברות‪ :‬הסירו נא דאגה מליבכם ‪ -‬הנה אנחנו כבר מתביישים‬
‫ונעשה זאת הפעם גם במקומכם‪.‬‬
‫איה ושלמה צפריר‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪8‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫הודעה חשובה ביותר‬
‫רכשנו מכשיר החייאה‪ ,‬מציל חיים – דפיברילטור‪.‬‬
‫המכשיר יהיה בשימוש‪ ,‬בשעת הצורך לכל הציבור בהגשת עזרה בהחייאה‪.‬‬
‫המכשיר יהיה בבית אשל בכניסה ‪ -‬בדלפק האחיות‪.‬‬
‫בית אשל פתוח ‪ 24‬שעות ומיקומו הטוב (באמצע הקיבוץ) מאפשר זמינות מהירה‪ .‬חשוב לציין שהמכשיר‬
‫שוקל ‪ 1.9‬ק"ג‪ ,‬הוא קל ונוח לנשיאה‪ ,‬מתאים לשימוש על ידי כל אדם ללא צורך בהסמכה רפואית‪ ,‬הפעלה‬
‫פשוטה על ידי שני לחצנים בלבד‪ .‬המכשיר נותן הוראות קוליות ברורות ופשוטות בעברית (כולל קצב‬
‫לביצוע עיסויים)‪.‬‬
‫שלבי החייאה‪:‬‬
‫ (שלבי ‪ - ,3 ,2 ,1‬לוודא תוך ‪ 10‬שניות)‪.‬‬
‫‪ .1‬לוודא הכרה‪( .‬קריאה בשם‪ ,‬ניעור או צביטה בשכמות)‪.‬‬
‫‪ .2‬מישוש דופק – בצוואר או בשורש כף היד‪.‬‬
‫‪ .3‬בדיקת נשימה ‪ -‬הסתכלות על עליה וירידה של בית החזה‪.‬‬
‫‪ .4‬לקרוא לעזרה – אדם נוסף שמזעיק את מד'א ומביא את מכשיר הדפיברילטור מבית אשל‪.‬‬
‫‪ .5‬להתחיל עם עיסויים על בית החזה ‪ 100 -‬לדקה‪.‬‬
‫‪ .6‬לחבר מדבקות של מכשיר הדפיברילטור‪ :‬מדבקה אחת מעל פיטמה ימנית‪ ,‬מדבקה שניה מתחת לפיטמה‬
‫ שמאלית צידית‪.‬‬
‫‪ .7‬ללחוץ על כפתור ‪ON-OFF‬‬
‫‪ .8‬לשמוע הוראות קוליות של המכשיר‬
‫‪ .9‬ללחוץ על כפתור לשוק חשמלי‪.‬‬
‫‪ .10‬להמשיך עיסויים עד להגעת צוות מיקצועי‪ ,‬לא להוריד מדבקות‪.‬‬
‫מספרי טלפון חשובים‪:‬‬
‫מד'א – ‪101‬‬
‫שורש ‪( 7171 , 1-700-700-752 ,03-6190579 -‬טלפון מקוצר)‬
‫יפה שני ‪050-2064345 -‬‬
‫נאווה יריב ‪054-2408252 -‬‬
‫יפה שני מוכנה לתת הדרכה קצרה (ולעניין) לשימוש במכשיר ההחייאה‪.‬‬
‫הדרכות יפורסמו כמה ימים מראש‪.‬‬
‫כולם מוזמנים (גם בני נוער)‪.‬‬
‫לחברי גבת הפנסיונרים ולאלו שנמצאים רגע משם‬
‫במסגרת תפקידי כרכזת ותיקים אני מבקשת להזמין אתכם‪ ,‬פנסיונרים צעירים וותיקים ואלו שקרובים ליציאה‬
‫לגמלאות‪ ,‬למפגש חברתי ראשון‪.‬‬
‫מטרת המפגש לשמוע מכל אחד ואחת על ההעדפות והרצונות שלו‪/‬שלה ביחס לזמן החופשי שנוצר מאז‬
‫יצא‪/‬ה לפנסיה‪.‬‬
‫במפגש ננסה להעלות מחשבות ראשוניות למציאת דרכים להגשמת ומימוש שעות הפנאי במסגרת אישית‪,‬‬
‫קיבוצית וקהילתית‪.‬‬
‫אני מזמינה אתכם לשיח חברתי‪ ,‬פתוח‪ ,‬נינוח ולא שיפוטי‪ ,‬שיח שמאפשר חשיבה אחרת על היום‪-‬יום ומהווה‬
‫הזדמנות להתבוננות אישית וקבוצתית‪.‬‬
‫אז נתראה במוזיאון‪ ,‬ביום רביעי ה‪ 09/10‬בשעה ‪.17:00‬‬
‫קפה ועוגה מובטחים‬
‫לירית גולן ‪ -‬רכזת ותיקים‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪9‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫ליאור מגן מביאה לידיעתכם‪:‬‬
‫מבצע במוסך המוסמכים בע"מ ‪ -‬קיבוץ גבת‬
‫(מוסך מורשה לכל סוגי הרכב)‬
‫טיפול ‪ 10,000‬כולל‪:‬‬
‫בדיקת בלמים‪ ,‬החלפת שמן מנוע‪ 4 ,‬מצתים‪ ,‬מסנן אויר ‪ +‬מסנן שמן‬
‫‪ 350‬ש"ח כולל מע"מ‬
‫בין שירותי המוסך‪ :‬הכנת רכב לטסט‪ ,‬העברת רכב טסט במכון רישוי‪,‬‬
‫שטיפת רכב פנימי‪/‬חיצוני רק ב‪ 40-‬ש"ח כולל מע"מ‬
‫על טיפול ‪ 10,000‬במוסך ‪ -‬שטיפה חיצונית מתנה‬
‫בנוסף‪:‬‬
‫לקוח ותיק שמביא לקוח חדש מקבל תוסף דלק במתנה!‬
‫כל הקודם זוכה‬
‫‪04-6549427‬‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪10‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫לזכר מלכה מירן‪ ,‬ז"ל‬
‫‏‪ 28‬יולי ‪2013‬‬
‫‬
‫אימא שלי היקרה והאהובה‬
‫עלתה השמיימה במהירות ונחישות שאפיינו אותה‪ .‬באותו יום בו מסרתי את מפתח‬
‫הבית שלה לגבת‪ -‬עצמה עיניה‪ .‬יומיים אח"כ כבר לא הייתה איתנו‪ .‬ואני הרגשתי‬
‫כאילו אמרה לעצמה‪" :‬זהו‪ ,‬סיימתי את הפרק הזה כאן"!‬
‫אימא שלנו בת העמק הזה צברית‪ ,‬מעשית ותכליתית מאד‪.‬‬
‫תמיד עם הפנים קדימה‪ ,‬תמיד השאלה שכיוונה את עשייתה הייתה "מה התועלת‬
‫בכך"‪ .‬לפתע אני מבינה שאת תורת האימון‪ ,‬החדשה יחסית‪ ,‬שאני מלמדת ומנחילה‬
‫ ינקתי מאימא‪.‬‬‫זה היה כל כך חזק בתוכה שגם כשכבר שכחה המון דברים ורצינו לדובב אותה על‬
‫העבר הרחוק‪ ,‬שעוד זכרה‪ ,‬הייתה מסרבת על פי רוב לענות ואומרת‪" :‬מה זה יעזור עכשיו? למה זה נחוץ?"‪.‬‬
‫אימא הייתה אישה חזקה‪ .‬אמיצה‪ .‬חיה חיים סוערים ועשירים‪.‬‬
‫הגנה על ילדותנו הצעירה כפי שהבינה אז ולצד זה פעלה רבות למען החברה‪ .‬היא הייתה אשת קריירה כבר‬
‫בשנות ה‪ 60-‬וגם את זה ינקנו ממנה לילך ואני‪.‬‬
‫לפני ‪ 8‬שנים החלה לאבד את הזיכרון‪ .‬משה ז"ל‪ ,‬בעלה התומך והאוהב ליווה אותה עד יומו האחרון‪ ,‬לפני‬
‫כשנתיים‪ ,‬באהבה ומסירות ובודאי המתיק עליה את התהליך של השכחה‪.‬‬
‫אימא שכחה יותר ויותר ויותר‪ .‬היא שכחה כמעט הכול‪ .‬חוץ מלהיות אדם ואימא‪.‬‬
‫הייתה מתפעלת שוב ושוב מיפי הקירות והקישוטים בבית אשל‪ ,‬מלטפת ידה של המטפלת שלה ואומרת לה‬
‫כמה היא נעימה ויפה‪ ,‬כשרחל'ה מנטל התכופפה לנעול לה נעלים אמרה לה "רחל'ה אל תעבדי כל כך קשה"‪.‬‬
‫הייתה משבחת אותי בכול פעם שהגעתי לבקרה ‪ -‬איזו ילדה נפלאה אני‪ .‬במסעותיה בין לונדון‪ ,‬תל אביב‪,‬‬
‫עפולה וכפר יהושע זכיתי תמיד לקרדיט נוסף על זה שהצלחתי למצוא אותה היכן שהיא הייתה באותו רגע‪.‬‬
‫לילך‪ ,‬שהייתה באמת בכול העולם‪ ,‬הייתה מתקשרת אי מפה אי משם ואימא רק שומעת את צליל קולה ויודעת "לילכי"‪.‬‬
‫אימא שכחה הכול ולא שכחה להיות אמא‪ .‬אני ניצלתי את זה‪.‬‬
‫אם הייתי עצובה או מוטרדת הייתי משתפת אותה ומתייעצת איתה‪ .‬מהמקום האימהי העמוק כל כך שבה‬
‫הייתה מנחמת אותי‪ ,‬מסבירה לי דברים ונותנת עצות חכמות ואוהבות‪ ,‬כדרכה‪ ,‬מפעם פעם‪.‬‬
‫אימא יקרה‪.‬‬
‫עשית את שלך בחייך‪ .‬בכבוד‪ ,‬בהדר‪ ,‬בתשומת לב אנושית וערכית רבה‪.‬‬
‫חיית חיים מאושרים ומלאים‪.‬‬
‫מלאים גם בקשיים ומאבקים‪ ,‬אך בסה"כ מלאי חוויות ועשייה‪ ,‬תרומה לקהל וקהילה‪.‬‬
‫היית לי אימא נפלאה ואוהבת וסבתא גזעית ומשקיענית לילדי‪.‬‬
‫ראיתיך דווקא בשנים האחרונות‪ ,‬באישיותך וערכיך כשלא היה בהם שום זיוף או צורך לרצות איש‪ .‬היית כה‬
‫אופטימית‪ ,‬מתחשבת אוהבת‪ ,‬וגם לפעמים עוד מדברת ונואמת נאומים מרשימים של מזכירת הקיבוץ שבך‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬בשמי ובשם לילך וכול ילדינו רוצים להודות לכול בית גבת על הטיפול הנפלא שזכתה אימא‪.‬‬
‫שנים של טיפול‪ ,‬מעקב צמוד‪ ,‬ליווי ואכפתיות כשהייתה בבית ע"י ד"ר עיני וצוות המרפאה ויותר מכול ע"י הגר‬
‫שהייתה לי לעזר ומענה בכול עת‪.‬‬
‫תודה מיוחדת לנוקי חברתי הטובה שליוותה את כול המהלכים והייתה לנו תמיד לתמיכה וייעוץ‪.‬‬
‫וכמובן לבית אשל‪ .‬על כמעט שנה של טיפול אוהב ומסור‪ ,‬תשומת לב אישית ורגשית לכול דבר‪ ,‬לאימא בפרט‬
‫ולנו בכלל‪ .‬מכול הצוות הנהדר של בית אשל ונאווה המלאכית האמיתית‪" ,‬מלאך העל" שבראש!!‬
‫אשרי אימא שלנו שזכתה ואשרינו אנו‪.‬‬
‫סיגל שיפמן‬
‫יוקנעם‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪11‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫זיכרונות שלי מאמא (אמא בת ‪ ,80‬יום הולדת בגבת‏‪ ,‬שבת ‪ 28‬יוני ‪)2008‬‬
‫שבתות בלול‬
‫אני ולילך הולכות ללול‪ .‬אמא מסיימת לאסוף ביצים‪ ,‬אוספת את התרנגולות החולות ושוספת את גרונן עם סכין‪.‬‬
‫הייתי מסתתרת ומציצה‪ .‬משהו קצת הזוי‪ .‬פחד ובכל זאת סקרנות‪.‬‬
‫אמא תמיד נראתה לי מאד בטוחה בעשייתה וגם מאד מחויבת‪ ,‬אחראית‪ ,‬משקיענית‪.‬‬
‫להיות מישהו‪ ,‬משהו‪ .‬מגיל צעיר זוכרת אותה טרודה בענייני העבודה שלה כמרכזת הלול ומביאה את הלחצים הביתה‪.‬‬
‫כילדה במשפחה מאד מצומצמת ‪ -‬הייתה לדברים שלה השפעה מאד חזקה עלי‪.‬‬
‫זיכרונות של לילה‬
‫אמא השכיבה אותי מהר‪ .‬אני נפרדתי בקלות כי ידעתי שדני (הדרי) יגיע וישיר שיר ערש לחמוטל ואני ארדם בשמחה ובטחון‪.‬‬
‫זיכרון של פינוק‬
‫סבא וסבתא היו איזשהו זיכרון של פינוק של השנים ההן כשהיו באים מכפר יהושע לפני היות המקררים אצלנו‬
‫ומביאים איתם גלידה בתרמוס אדום עם כסף‪.‬‬
‫בשעות הפנאי‬
‫אמא עובדת בגינה‪ ,‬בעיקר בשבתות‪ .‬היה ברור שהיא מאד אוהבת וגם מאד מחויבת‪ .‬אני ממש לא אהבתי אבל‬
‫הרגשתי חובה לעזור ובודאי להיות ילדה טובה‪ .‬אמא הייתה עצמאית ונתנה לנו עצמאות ומרחב‪.‬‬
‫הבילוי בבית היה מצומצם ‪ -‬זוכרת בעיקר את ערבי החורף עם משחקי ה"שבצנה" וספרי הילדות הקסומים כמו "אלה‬
‫קארי הילדה מלפלנד"‪" ,‬נוריקיו סאן הילדה מיפאן" ואחרים‪ ,‬מסוגם‪ ,‬שאולי הולידו אצל לילך את אהבת הבינלאומיות‬
‫וההתעניינות הבלתי נדלית בכלכלות ותרבויות אנושיות‪ .‬וגם‪ ,‬יודעת בעל פה את "מגש הכסף" של אלתרמן שאמא‬
‫אהבה והקריאה לי פעמים רבות‪.‬‬
‫העבודה היא כול חיינו‬
‫כשהייתי באה אמא תמיד הייתה עסוקה במשהו‪ .‬אם הייתי יושבת על הספה ובוהה הייתה שואלת‪" :‬נו‪ .‬מה את עושה‬
‫עכשיו?" מאז‪ ,‬אני שואלת אותו דבר את אושרה‪ ,‬ביתי‪ .‬גם אני‪ ,‬ובודאי לילך‪ ,‬נשות עשייה בלתי פוסקת‪.‬‬
‫אמא עובדת בת"א‬
‫החלטתה לצאת לעבודה בת"א הייתה עבורי מאד קשה‪ .‬הייתי בכיתה ה'‪ .‬התנגדתי‪ .‬שיחה עם מירי המחנכת שלי‪.‬‬
‫בדיעבד לאחר שיצאה אינני זוכרת קושי‪ .‬אלא את הממתקים המיוחדים שהייתה מביאה‪ ,‬שלא הכרנו‪.‬וגם חופשות של‬
‫כמה ימים ובילויים בת"א דבר שהיה מאד לא שיגרתי במקומותינו‪.‬‬
‫אמא כמזכירת הקיבוץ ועוד‬
‫מילאה תפקידים בכירים‪ .‬תמיד רואה בגדול‪ .‬מבינה דברים אחרת‪ .‬מובילה קדימה‪ .‬יוצרת ומחדשת‪ .‬אישה בנוף מאד גברי‪.‬‬
‫מחויבות למילוי המשימות במלואן‪ ,‬גם אם לא פופולאריות וחוסר נכונות ל"עגל" פינות – משלמת מחיר חברתי ואישי‪.‬‬
‫ספגנו שתינו את האוירה ש"להיות מישהו ומשהו" בכול עשייה שלנו‪ .‬את המסר‪ ,‬הבלתי מדובר‪ ,‬שיש לנו יכולת‪,‬‬
‫שאנחנו בעלות השפעה על אנשים‪ ,‬שראוי לעשות דברים משמעותיים בחיינו‪.‬‬
‫שנים רבות אחרי ‪ -‬אמא כאשת משפחה‬
‫סבתא מסורה וצעירה ברוחה‪ .‬הולכת עם הבנים לבריכה‪ ,‬לפיקניקים עם הסל ובו תפריט קבוע של טונה וטחינה‬
‫ופיתות‪ .‬מפנקת אותנו בדברי מאפה ששמם הלך לפניהם‪ :‬השטרודלים של סבתא ועוגיות שמרים עם קקאו‪ .‬שיחות‬
‫על נושאים ברומו של עולם ‪ -‬אני לא הייתי פרטנרית טובה לשיחות אלו‪ ,‬בנושאי קיבוץ‪ ,‬פוליטיקה או היסטוריה‪ .‬הן‬
‫היו שמורות לבארי ועוד יותר ליונתן‪.‬‬
‫הנישואים עם משה בגיל ‪65‬‬
‫אמא ומשה‪ ,‬זוג אריות‪.‬‬
‫החיים ב"כלוב" אחד היו צפופים מידי‪ .‬השכלתם‪ ,‬בתבונתכם‪ ,‬לשמור על מה שטוב עבורכם ולהמשיך את החיים כול‬
‫אחד ביישובו‪.‬‬
‫אנו הרווחנו את משה‪ .‬עם אהבה ונתינה ושמחת חיים מופלאה ואיתו משפחה מורחבת גדולה‪ :‬יוחאי ואורנה ונוקי ובני‬
‫זוגם הנפלאים וילדיהם וכמובן רוני ז"ל וילדיה וקיבלתם אותנו למשפחתכם בחום ואהבה עם שירים ומפוחיות והמון‬
‫שמחת חיים‪ .‬ולראשונה היינו למשפחה יותר רחבה‪.‬‬
‫אמא‬
‫היית לי אמא אוהבת ותומכת בכול דרך ובכול שלב‪ .‬נתת לי בדרכך את דרכי‪.‬‬
‫ועל כול אלו אני מודה לך מעומק הלב‪.‬‬
‫שלך‬
‫סיגל‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪12‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫מלכה‬
‫שנים רבות צעדנו יחד באותם‬
‫שבילים‪ ,‬גידלנו יחד ילדים;‬
‫הייתה עבודה‪ ,‬היו אסיפות‪,‬‬
‫ויכוחים‪ ,‬ימי אבל וימי חג‪.‬‬
‫מה שאפיין אותך היה הרצון‬
‫והצורך לפעילות בתחומים‬
‫שונים ורבים‪ .‬היית אשת‬
‫עבודה ועמדת על דעותייך‪.‬‬
‫עם השנים והגיל דברים רבים‬
‫השתנו‪ .‬התרככו והתמתנו‪.‬‬
‫בשנותייך האחרונות היה עצוב‬
‫ללוותך הולכת ומתרחקת‪,‬‬
‫אבל עדיין קשורה בחוט דק‬
‫עם מי שהיה קרוב לליבך‪.‬‬
‫אזכור אותך בפעילותך‪,‬‬
‫במרצך ובחותם שהשארת‬
‫בליבי ובשבילי גבת‪.‬‬
‫הביאה לפרסום‪ :‬צפרה‬
‫מוניקה‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪13‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫מלכה‪ ,‬חברתי הטובה‬
‫עכשיו זו פרידה סופית‬
‫כמה פעמים נפרדו דרכינו לאורך שנות חיינו‪ ,‬אבל תמיד חזרנו ונפגשנו וכאילו מעולם לא נפרדנו‪.‬‬
‫פרידה ראשונה היתה לאחר סיום בית הספר‪ ,‬כשאת יצאת להדרכה במחנות העולים ואני לפלמ"ח‪ ,‬אבל שבנו‬
‫ונפגשנו לאחר מלחמת העצמאות‪ .‬כשחיפשתי את דרכי בחיים‪ ,‬את היית הכתובת הראשונה שלי‪ .‬באתי אז אלייך‪,‬‬
‫לפלמחים‪ ,‬שהיית בין מייסדיו‪ ,‬שלא פעם הזכרת שאת זו שהצעת את השם הזה לקבוץ‪ ,‬והוא התקבל על כולם‪.‬‬
‫לאחר שבנך בכורך התינוק רן‪ ,‬נפטר‪ ,‬באת את אלי לגשר‪ ,‬בחפשך קבוץ אחר לחיות בו‪ .‬בחרת אז בגבת‪,‬‬
‫שנעשה ביתך וגם מלאת בו תפקידי מפתח‪ ,‬אבל הקשר בינינו נשמר‪.‬‬
‫פרידה כמעט אחרונה היתה‪ ,‬לאחר שנים רבות‪ ,‬כשלקחתי אותך למפגש של בנות כיתתנו‪ .‬כרגיל‪ ,‬העלנו‬
‫זיכרונות ילדות ולפתע אמרת‪" :‬כאילו לא היינו באותה כיתה‪ .‬אני לא זוכרת את כל הדברים האלה"‪.‬‬
‫בפעם הבאה כשבאתי לבקרך‪ ,‬זיהית אותי וקראת לי בשם ילדותי‪ ,‬אבל כבר לא הייית את‪" .‬אני לא יודעת מה‬
‫קורה לי במוח" אמרת לי ולבי נקרע‪.‬‬
‫מאז שאני זוכרת את עצמי‪ ,‬היינו יחד‪ .‬בכפר הקטן‪ ,‬הסגור והאינטימי של ימי ילדותנו‪ ,‬ללא כל אמצעי הקשר‬
‫של ימינו‪ ,‬היינו אנו חבורת ילדים מלוכדת‪:‬‬
‫הגרעין החברתי היו ילדי הכיתה‪ ,‬שמלכה בלטה בה בין התלמידות הטובות‪.‬‬
‫לאחר שעות הלימודים‪ ,‬לפנות ערב במשחקים על "הדרך" מול הבית של מלכה ושכניה‪ ,‬היו מתאספים כל‬
‫ילדי השכונה מכל הגילים במשחקי החברה של אותם ימים‪ :‬מחבואים‪ ,‬חצי מחניים‪ ,‬משחקי חבל‪ ,‬סוס ארוך‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬עד שהיה מחשיך‪.‬‬
‫בכל אלה ניכרה מציאותה של מלכה‪.‬‬
‫ובגיל הנעורים –‬
‫חברויות ראשונות‪ ,‬התלבטויות‪ ,‬בילויים במועדון הנוער ובטיולים – תמיד יחד‪ ,‬בגילוי לב ובחברות עמוקה‪.‬‬
‫לא היו טלפונים והקשר בינינו נשמר ע"י מכתבים‪ .‬מלכה שמרה אותם בסדר האופייני לה ולפני שנים אחדות‬
‫קבלתי ממנה את צרור המכתבים ששלחתי לה במשך השנים‪ .‬בקריאתם‪ ,‬נוכחתי לדעת שוב עד כמה היא‬
‫היתה משמעותית עבורי‪ ,‬במהלך החיים‪.‬‬
‫עם כל התהפוכות בחייה‪ ,‬היו למלכה חיים מלאים ומאושרים‪.‬‬
‫נוסף לעניין שמצאה במילוי התפקידים הרבים שמלאה‪ ,‬היא הייתה גאה בבנותיה ואח"כ גם בנכדיה‬
‫וכולכם הסבתם לה אושר רב‪.‬‬
‫תהיי זו נחמתכם‪.‬‬
‫בתיה‬
‫‏כא' אב תשע"ג ‪28.7.2013‬‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪14‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫דיווח מהשטח‬
‫הרפת מתרחבת לכיוון מזרח‪ .‬צילום‪ :‬עינב נהרן‬
‫ארכיון‬
‫בתמונה‪ :‬אברהם כנעני (סבא של ניר ונטע)‬
‫מוסק זיתים‪.‬‬
‫אברהם היה רוב שנותיו בתפקידים שונים‬
‫בגבת ומחוצה לה – במרכז החקלאי‪ ,‬במשרד‬
‫החקלאות ועוד‪.‬‬
‫בגדי עבודה לא היו הלבוש שהיה רגיל בו‪.‬‬
‫כאן הוא נראה בגיוס למסיק זיתים‪ ,‬כנראה‬
‫בשנת ‪ 1954‬או ‪.1955‬‬
‫כיום עוסקים במסיק זיתים בגבת חברים‬
‫העושים זאת בשעות הפנאי ולשם תצרוכת‬
‫עצמית (מי שנוהגים לפי החלטות גבת)‪ .‬בעבר‬
‫היה ענף הזיתים ענף ככל הענפים שיבוליו‬
‫נמכרו ל"תנובה"‪.‬‬
‫מטע הזיתים היה במדרון הצפוני שמעבר‬
‫לכביש ‪.73‬‬
‫הצילום המובא כאן הוא אחד מקבוצת תמונות‬
‫שצילם אוריאל ריינגולד ז"ל ביום של "גיוס"‬
‫למסיק הזיתים ובה יש גם צילומים של חברים‬
‫נוספים (כולם כבר לא אתנו) באותו 'גיוס'‪.‬‬
‫רמי‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫‪15‬‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬
‫לזכרם‬
‫‪1939‬‬
‫‪1948‬‬
‫‪1948‬‬
‫‪1953‬‬
‫‪1964‬‬
‫‪1967‬‬
‫‪1968‬‬
‫‪1972‬‬
‫‪1973‬‬
‫‏‪1974‬‬
‫חודש אוקטובר‬
‫בן‪-‬יוחנן צבי‬
‫כהן שרה (שרק'ה)‬
‫רוזנטל‪-‬קרוגלין אשר‬
‫כנעני מרדכי‬
‫שריג איסר‬
‫רבניצקי ליפמן‬
‫שרון רוני‬
‫כרמי שושנה‬
‫כהן אלישע‬
‫יעקובוביץ צפורה‬
‫‪1983‬‬
‫‪1983‬‬
‫‪1986‬‬
‫‪1990‬‬
‫‪1990‬‬
‫‪1993‬‬
‫‪1995‬‬
‫‪1996‬‬
‫‪1996‬‬
‫‪2000‬‬
‫בן‪-‬הלוי יצחק‬
‫סידלניק ישעיהו‬
‫צולר אברהם‬
‫שביט צבי‬
‫שהם בנימין‬
‫שפירא לנה‬
‫ברוקר ראובן (ראלף)‬
‫מיטל סלובה‬
‫שכטר‪-‬כהן שושנה‬
‫הרצהפט חנה‬
‫‪2002‬‬
‫‪2002‬‬
‫‪2003‬‬
‫‪2003‬‬
‫‪2004‬‬
‫‪2004‬‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2011‬‬
‫‪2012‬‬
‫מרגלית בלה‬
‫רבינוב ברכה‬
‫וייס פנחס‬
‫שמר ורדה‬
‫בנקיר אריאלה‬
‫יהלומי אליעזר‬
‫פלצר לאה‬
‫בן‪-‬דור אמציה‬
‫שכטר חיים‬
‫רז אפרים‬
‫אוחנה שלמה‬
‫ברכות ואיחולים‬
‫ברכות ליציאה‬
‫לפנסיה‬
‫מערכת היומן‬
‫מזמינה את‬
‫החברים‬
‫והתושבים‬
‫לקבל ברכה על‬
‫יציאתם לפנסיה‪.‬‬
‫כל מה שצריך‬
‫לעשות הוא‬
‫לעדכן את‬
‫המערכת‬
‫מזל טוב!‬
‫ליהודית בן הלוי‬
‫לאריה ואתי נתיב‬
‫מזל טוב והרבה נחת‬
‫להולדת הנכדה‬
‫בת לאביתר וניצן‬
‫שפע ברכות‪ ,‬נחת ואושר‬
‫לכל המשפחה‬
‫לנעה לוצקי ואלון זמק‬
‫להולדת הבת‬
‫לאסתי ומשה לוצקי‬
‫להולדת הנכדה‬
‫שפע ברכות‪ ,‬נחת ואושר‬
‫לכל המשפחה‬
‫מזל טוב!‬
‫מזל טוב!‬
‫לסוניה ודני כהן‬
‫להולדת הנכדה‬
‫בת ללביא ואריקה‬
‫שפע ברכות‪ ,‬נחת ואושר‬
‫לכל המשפחה‬
‫יומן גבת גליון ‪04.10.2013 3‬‬
‫מזל טוב!‬
‫‪16‬‬
‫לאמנון ומור יעקב‬
‫להולדת התאומים‬
‫(בת ובן)‬
‫שפע ברכות‪ ,‬נחת ואושר‬
‫לכל המשפחה‬
‫‪yoman@gvat.org.il‬‬