מסירים את הטאבו - מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל

‫מזכר‬
‫בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬
‫כתב עת לענייני שואה‪ ,‬העם היהודי‪ ,‬אנטישמיות ודמוקרטיה‬
‫נובמבר ‪ 2012‬תשע"ג | גיליון ‪| 36‬‬
‫בשואה‬
‫יהודיות‬
‫נשים‬
‫של‬
‫גורלן‬
‫מסירים את הטאבו‬
‫דבר יושבת ראש מרכז הארגונים‬
‫על הזכות לדרוש‬
‫והחובה לזכור‬
‫בימים אלה חזרתי מהוועידה‬
‫הבינלאומית להחזרת הרכוש‬
‫היהודי השדוד‪ ,‬שהתקיימה בפראג‬
‫ביוזמת ‪( ESLI‬הארגון האירופי‬
‫למורשת השואה)‪.‬‬
‫בוועידה השתתפו כ‪ 40-‬מדינות‬
‫אירופאיות‪ ,‬בהובלת נציגות‬
‫ארה"ב‪ .‬מדינות אלה חתמו‬
‫ב‪ 2009-‬על הצהרת טרזין‪ ,‬בה‬
‫התחייבו לפעול למען החזרת‬
‫רכוש ‪ -‬קהילתי‪ ,‬פרטי וללא‬
‫יורשים ‪ -‬שנשדד מיהודי אירופה‬
‫בזמן מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫מארגני הוועידה הזמינו אותי‪ ,‬כיושבת ראש מרכז הארגונים‪ ,‬לשאת‬
‫את נאום הפתיחה‪ .‬לצדי השתתפו בוועידה החברים מרדכי הראלי‪,‬‬
‫אורי ויזנברג‪ ,‬לילי הבר ואלישבע גלילי‪.‬‬
‫הוועידה‪ ,‬שנועדה לבדוק את הפעילות המדינית בשנתיים האחרונות‪,‬‬
‫שמעה דיווחים מראשי המשלחות הרשמיות‪ .‬החלטת הסיום מונה‬
‫צעדים פרקטיים‪ ,‬שתצטרכנה המדינות לנקוט בשנה הקרובה‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬על אף הרצון הטוב שהופגן על ידי המשתתפים השונים‪ ,‬ומספר‬
‫הישגים‪ ,‬עליי לציין שהבעיה המרכזית‪ ,‬החזרת הרכוש בפולין‪ ,‬נשארה‬
‫בעינה‪.‬‬
‫שבוע לפני כן‪ ,‬קיימנו בברלין סדרה של פגישות עם משרד האוצר‬
‫הגרמני ועם חברי מרבית הסיעות בבונדסטאג‪ .‬הפגישות נערכו‬
‫במסגרת ובמקביל לטקס החתימה של ועידת התביעות על הסכם‬
‫המאשרר שורה של הישגים שנרשמו במהלך מו"מ אינטנסיבי‪,‬‬
‫שהתנהל בשנה האחרונה עם הגרמנים‪ .‬בעוד שההסכם בא להבטיח‬
‫קיומן של הבטחות שכבר נתנו‪ ,‬הרי שהפגישות שערכתי‪ ,‬יחד עם‬
‫אורי חנוך‪ ,‬חבר הנהלת מרכז הארגונים‪ ,‬באו להכין את הקרקע לסדרת‬
‫הטבות נוספות שאנו דורשים מהגרמנים‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫בין אלה ניתן למנות את הבטחת התשלום הרטרואקטיבי המלא של‬
‫פנסיות לעובדי הגטאות‪ ,‬מענה לדרישות הצודקות של ניצולים שהיו‬
‫ילדים בזמן המלחמה והגדלת התשלומים עבור סיעוד לניצולים‪.‬‬
‫מספרם של אלה אומנם קטן עם השנים‪ ,‬אך הצרכים הולכים וגדלים‪.‬‬
‫הגרמנים אומנם שילמו כבר לא מעט‪ ,‬אבל בכך לא תמו חובותיהם‪ .‬אין‬
‫מחיר שיפצה על הרדיפה והניסיון להשמיד את העם היהודי שרכושו‬
‫נגזל ועל הנזק העצום בחייו ובנפשו של מי שניצל מהתופת‪.‬‬
‫אסור לנו לוותר‪ .‬הקשיים הם נפשיים‪ ,‬פיזיים ובריאותיים‪ ,‬ואני בטוחה‬
‫שממשלת גרמניה תמצא את הדרך להיענות לצרכים אלה במלואם‪.‬‬
‫חלק מאותם קשיים נפשיים מקורם בהתעללות ובניצול המיני‬
‫שעברו הנשים בשואה‪ .‬על היבט זה של הסבל כמעט לא דובר בפומבי‪,‬‬
‫ורק מעט מחקרים וספרים עוסקים בו‪ .‬סוג של שתיקה‪ ,‬מקורה לעיתים‬
‫בהדחקה של אותן נשים שלא יכלו לעמוד בהחייאת הסבל והעלבון‬
‫הבלתי נתפסים‪ ,‬לעיתים בשל טאבו חברתי שהוטל על הנושא‪.‬‬
‫לשמחתי‪ ,‬חלה התעוררות בשנים האחרונות‪ ,‬ונשים מהארץ והעולם‪,‬‬
‫חוקרות וסופרות‪ ,‬החלו להעלות את הדברים על פני השטח‪ .‬במשך‬
‫שנים רבות הועלה על נס‪ ,‬ובצדק רב‪ ,‬תפקידן של הנשים כלוחמות וכמי‬
‫שניהלו באומץ ובתושייה מופלאים את חיי היום יום בגטאות ובמחנות‬
‫ההשמדה‪ .‬אבל‪ ,‬סך כל החוויה האנושית הכרוכה בקיום הנשי בתקופה‬
‫אפלה זו חייב לכלול גם את ההיבט הנורא של ההתעללות בהן‪ .‬חלק זה‬
‫של עברן משפיע באופן שאין שני לו בעוצמתו‪ ,‬על הדרך בה חיות אותן‬
‫ניצולות תופת‪ ,‬ועל ההוויה הנשית והמשפחתית שלהן‪.‬‬
‫כשאנו זוכרים‪ ,‬מזכירים ומנציחים את השואה‪ ,‬חובה עלינו לפתוח‬
‫ולדון גם בנושא זה‪ ,‬ולכך תמצאו‪ ,‬לראשונה‪ ,‬התייחסות בגיליון זה‬
‫של "המזכר"‪ .‬כנס ראשון מסוגו ייערך בבית ברל בחודש מרץ ‪,2013‬‬
‫בשיתוף בין המכללה האקדמית בית ברל‪ ,‬בית טרזין ובית לוחמי‬
‫הגטאות‪ ,‬ואנחנו נשתתף בו‪.‬‬
‫קולט אביטל‬
‫יו"ר‬
‫דבר המערכת‬
‫קוראים יקרים‪,‬‬
‫במרכזו של גיליון זה עומדת סדרת כתבות ומאמרים‪ ,‬העוסקת‬
‫בהיבטים שונים של הקורות את הנשים היהודיות במהלך השואה‪ .‬נושא‬
‫חשוב ומרתק‪ ,‬אשר גם הכתיבה המחקרית וגם זו הספרותית לא הרבו‬
‫מזכר‬
‫בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬
‫לעסוק בו‪.‬‬
‫כתב עת לענייני שואה‪ ,‬העם היהודי‪ ,‬אנטישמיות ודמוקרטיה‬
‫מקומן של הנשים בתפקוד במשפחות‪ ,‬בגטאות ומחנות ההשמדה‪,‬‬
‫נובמבר ‪ 2012‬תשע"ג | גיליון ‪| 36‬‬
‫כמו גם מקומן בניהול חיי היומיום‪ ,‬הוא מרתק וחשוב לא פחות מכל‬
‫נושא אחר שרוב הטקסטים המוכרים עסקו בו עד לשנים האחרונות‪.‬‬
‫המושג "אמא יהודיה" מקבל כאן משמעות עמוקה ורחבה יותר מכל‬
‫מה שהכרנו‪.‬‬
‫זה גם נושא רגיש במיוחד‪ ,‬בעיקר כאשר מדובר בניצולן המיני של‬
‫תוכן‬
‫העניינים‬
‫הנשים‪ ,‬אמהות אלה‪ ,‬על ידי הצורר הנאצי‪ .‬אם במשך שנים הייתה‬
‫גורלן של נשים יהודיות בשואה‬
‫מסירים את הטאבו‬
‫תמונת השער‪:‬‬
‫אם וילד‪ ,‬אוסוולדו גוואיאסמין‬
‫לרבים משורדי השואה רתיעה מלספר את קורותיהם‪ ,‬הרי שבמקרה זה‬
‫תחושת הטאבו הייתה חזקה עוד יותר‪.‬‬
‫בארץ ובעול ם‬
‫‪4‬‬
‫בנוסף למדורים הקבועים‪ ,‬תמצאו בגיליון גם כתבה על מפעל חיים של‬
‫ג'קי קומפורטי‪ ,‬בימאי סרטים ומתעד שואה‪ ,‬בן להורים שהגיעו ארצה‬
‫מבולגריה לאחר ששרדו את השואה‪ .‬במרכז הכתבה שיחה עם קומפורטי‬
‫על סרטו "האופטימיסטים"‪ ,‬שזכה לפרסים ולהוקרה בינלאומית והוקרן‬
‫לאחרונה גם בארץ‪ .‬מאמר אחר עוסק בשואה ובאמונה‪ ,‬נושא חשוב‪,‬‬
‫מורכב ורב פנים‪ ,‬שמעטנו לעסוק בו עד כה‪.‬‬
‫‪ 30‬למותו של משה זנב ר‬
‫‪12‬‬
‫נשים בשואה‪:‬‬
‫נשים ומשפחה בשוא ה‬
‫‪14‬‬
‫האסירות הנשכחות של מחנה הריכוז רוונסבריק ‪19‬‬
‫כן‪ ,‬היה ניצול מיני בשואה ‬
‫קריאה מועילה ומהנה‬
‫יוצא לאור בתמיכת המשרד לאזרחים וותיקים‬
‫מזכר‬
‫‪22‬‬
‫שואת הנשים היהודיות – הסיפור שלא סופר ‪24‬‬
‫הגיבורה מביטולה ‬
‫‪25‬‬
‫בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬
‫כתב עת לענייני שואה‪ ,‬העם היהודי‪ ,‬אנטישמיות ודמוקרטיה‬
‫מייסד ה"מזכר"‪:‬‬
‫צבי גיל‬
‫מרכז הארגונים של ניצולי השואה‪,‬‬
‫מו"ל‪:‬‬
‫ועדת הסברה וקשרי חוץ‬
‫המסגר ‪ 55‬ת"א‬
‫טל' ‪03-6243343‬‬
‫מען למכתבים‪ :‬ת‪.‬ד ‪ ,57403‬ת"א ‪61573‬‬
‫יו"ר ועדת הסברה וקשרי חוץ‪ :‬זאב שוורץ‬
‫עורך ראשי‪:‬‬
‫אורי ארזי‬
‫עורך‪:‬‬
‫עמרי מריאן‬
‫חברי מערכת‪:‬‬
‫ראול טייטלבאום‪ ,‬לילי הבר‪ ,‬אלי ולק‬
‫יעל מור חיים‬
‫עיצוב ועריכה גראפית‪:‬‬
‫אורלי פיינברג‬
‫עיצוב קונספט‪:‬‬
‫תמונת שער אחורי‪:‬‬
‫באדיבות קרן גילרמן הראל‬
‫השימוש בסימלי השואה ‬
‫‪26‬‬
‫כבר לא כל כך בודדי ם‬
‫‪31‬‬
‫יהדות בולגריה ‪ -‬פרויקט של איש אח ד‬
‫‪32‬‬
‫על שואה ואמונ ה‬
‫‪36‬‬
‫מדור משפטי ‬
‫‪39‬‬
‫חדש על מדף הספרים ‬
‫‪40‬‬
‫‪3‬‬
‫בארץ ובעולם‬
‫מאות מיליוני דולרים נוספים לניצולי השואה‪ ,‬בהסכם‬
‫חדש של ועידת התביעות עם גרמניה‪ .‬מרכז הארגונים‪,‬‬
‫שהיה שותף להסכם‪ ,‬העלה שורה של תביעות נוספות‬
‫שר האוצר הגרמני ויו"ר ועידת התביעות חתמו על הסכם‪ ,‬שיעביר ‪ 200‬מיליון דולר לניצולי שואה במזרח אירופה ומאות‬
‫מיליוני דולרים לניצולים בישראל ובעולם‪ .‬מרכז הארגונים דורש את הרחבת מעגל הזכאים לפנסיה‪ ,‬מתן תשלום‬
‫רטרואקטיבי‪ ,‬הגדלת התקציב שיופנה לסיעוד ופיצוי מיוחד לאלו שהיו ילדים בזמן השואה‬
‫חותמים על ההסכם‪ .‬ברמן ושויבלה‪ .‬מימין‪ :‬קולט אביטל ואורי חנוך‬
‫ביום חמישי‪ ,‬ה‪ 15-‬בנובמבר‪ ,‬באירוע לציון‬
‫‪ 60‬שנה לחתימת הסכמי השילומים ולהקמת‬
‫ועידת התביעות‪ ,‬שהתקיים במוזיאון היהודי‬
‫בברלין‪ ,‬חתמה ועידת התביעות על הסכם‬
‫עם ממשלת גרמניה‪ ,‬המעגן את הסיכומים‬
‫שהתקבלו בין צוותי המו"מ של ועידת‬
‫התביעות ומשרד האוצר הגרמני במהלך‬
‫השנה‪ .‬גרמניה התחייבה להגדיל את סכום‬
‫הפיצויים שהיא מעבירה לניצולי שואה‪ ,‬תוך‬
‫הרחבת מעגל הזכאים‪ .‬על ההסכם חתמו שר‬
‫האוצר הגרמני וולפגנג שויבלה ויוליוס ברמן‪,‬‬
‫יו"ר ועידת התביעות‪ .‬קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז‬
‫הארגונים‪ ,‬ואורי חנוך‪ ,‬חבר הנהלת המרכז‪,‬‬
‫השתתפו בדיונים‪.‬‬
‫בעקבות משא ומתן עם ועידת התביעות‪,‬‬
‫הסכימה ממשלת גרמניה לשלם פיצוי חד‬
‫‪4‬‬
‫פעמי מקרן הסיוע בסך ‪ 2,556‬יורו (כ‪13,000-‬‬
‫ש"ח) ‪ -‬לכ‪ 80,000-‬ניצולי שואה קשישים‬
‫החיים במדינות בריה"מ לשעבר‪ ,‬ואשר עדיין‬
‫לא קיבלו פיצוי בשל הרדיפות שעברו‪ .‬זוהי‬
‫הפעם הראשונה מזה ‪ 60‬שנים שבהן מנהלת‬
‫ועידת התביעות משא ומתן רציף להשגת‬
‫פיצויים לניצולי שואה יהודיים ברחבי העולם‪,‬‬
‫בה הסכימה ממשלת גרמניה להרחיב את קרן‬
‫הסיוע כך שתכלול גם את תושבי בריה"מ‬
‫לשעבר אשר לא עזבו למערב‪.‬‬
‫"פעלנו עשרות שנים כדי להשיג הכרה‬
‫בניצולי שואה שנותרו במדינות בריה"מ‬
‫לשעבר"‪ ,‬אמר יוליוס ברמן‪ ,‬יו"ר ועידת‬
‫התביעות‪" .‬ישנם מקרים בהם שתי אחיות‬
‫ברחו לתוך בריה"מ ביחד‪ ,‬אולם האחת‪,‬‬
‫המתגוררת כיום בארה"ב יכולה לקבל פיצוי‪,‬‬
‫צילום‪ :‬סטפאן פרמה‬
‫ואילו השנייה‪ ,‬שנותרה באוקראינה‪ ,‬אינה‬
‫יכולה לקבל דבר‪ .‬מידה של צדק צריכה‬
‫להיעשות בהתבסס על היסטוריה ולא על‬
‫גיאוגרפיה"‪.‬‬
‫קרן הסיוע הוקמה בשנת ‪ .1980‬הקרן‪,‬‬
‫הממומנת על ידי ממשלת גרמניה ומנוהלת‬
‫ע"י ועידת התביעות‪ ,‬שילמה עד היום ליותר‬
‫מ‪ 350,000-‬ניצולים יהודים ברחבי העולם‪.‬‬
‫בישראל שילמה הקרן לכ‪ 185,000-‬ניצולי‬
‫שואה סכום כולל של כ‪ 2.6-‬מיליארד ש"ח‪.‬‬
‫בעקבות חתימת ההסכם‪ ,‬הוחלט גם על‬
‫השוואת כל קצבאות ועידת התביעות‬
‫והתשלומים החד‪-‬פעמיים‪ ,‬מתוך הכרה‬
‫בכך שלא ניתן לכמת סבל בהתאם למשך‬
‫זמן או מיקום הרדיפות‪ .‬החל מה‪ 1-‬בינואר‬
‫‪ ,2013‬יעמדו כל קצבאות ועידת התביעות‬
‫בארץ ובעולם‬
‫על ‪ 300‬יורו בחודש‪ .‬עד כה‪ ,‬ניצולים שקיבלו‬
‫קצבאות והתגוררו במדינות הגוש הסובייטי‬
‫לשעבר‪ ,‬קיבלו ‪ 260‬יורו בחודש‪ ,‬ואילו ניצולים‬
‫ממקומות אחרים בעולם קיבלו ‪ 300‬יורו‪.‬‬
‫‪ ‬בנוסף‪ ,‬במסגרת המו"מ השיגה הוועידה‬
‫כ‪ 570-‬מיליון דולר (כ‪ 2-‬מיליארד ש"ח)‪ ‬לשלוש‬
‫השנים הקרובות‪ ,‬למימון שעות סיעוד ביתי‬
‫ושירותי רווחה אחרים לניצולים נזקקים‪ .‬זוהי‬
‫הפעם הראשונה בה קיבלה ועידת התביעות‬
‫התחייבות רב‪-‬שנתית מממשלת גרמניה‬
‫למימון שעות סיעוד ביתי לניצולים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2012‬תעביר ממשלת גרמניה כ‪177-‬‬
‫מיליון דולר; ב‪ 2013-‬כ‪ 191-‬מיליון דולר;‬
‫וב‪ 2014-‬כ‪ 196-‬מיליון דולר ‪ -‬לשירותי טיפול‬
‫ביתי חיוניים לניצולי שואה יהודיים ברחבי‬
‫העולם‪ .‬הסכום לשנת ‪ 2012‬מציג גידול של ‪15%‬‬
‫מהסכום שניתן ב‪( 2011-‬כ‪ 145-‬מיליון דולר)‪.‬‬
‫"עם ההפחתה בהכנסות מהשבת רכוש יהודי‬
‫בגרמניה‪ ,‬הסכם ארוך‪-‬טווח זה שהשיגה ועידת‬
‫התביעות חיוני להתמודדות עם צורכיהם‬
‫הגדלים של ניצולי השואה המזדקנים"‪,‬‬
‫אמר ברמן‪ ,‬והוסיף‪" :‬הוא יאפשר לניצולים‬
‫ולארגונים המטפלים בהם‪ ,‬את הביטחון‬
‫שינתנו להם הכספים הנחוצים למתן מענה‬
‫לצרכים שיגדלו‪ ‬בשנים הקרובות"‪.‬‬
‫ועידת התביעות תקצה את כספי ממשלת‬
‫גרמניה לארגונים בכל רחבי העולם‪,‬‬
‫המעניקים שירותי שעות סיעוד ביתיות וסיוע‬
‫חיוני‪ ‬לניצולי השואה קשישים‪ ,‬המאפשרים‬
‫להם להישאר בבתיהם‪ .‬בשנת ‪ 2012‬העבירה‬
‫ועידת התביעות ‪ 285‬מיליון דולר‪ ,‬למימון‬
‫שירותי רווחה חיוניים לניצולי שואה בעולם‪.‬‬
‫מתוכם‪ 106 ,‬מיליון דולר (כ‪ 425-‬מיליון ש"ח)‬
‫הועברו למימון שירותי רווחה לניצולי שואה‬
‫בישראל‪.‬‬
‫כ‪ 330-‬מיליון ש"ח מתוכם הועברו לקרן‬
‫לרווחה לנפגעי השואה בישראל‪ ,‬למימון‬
‫שירותי סיעוד ביתיים לכ‪ 22,000-‬ניצולי שואה‬
‫נזקקים‪ ,‬ולארגונים נוספים המעניקים שירותי‬
‫רווחה ובריאות לניצולים‪.‬‬
‫דרישות מרכז הארגונים‬
‫במהלך הדיונים העלו נציגי מרכז הארגונים‪,‬‬
‫היו"ר קולט אביטל וחבר הנהלת המרכז‪,‬‬
‫אורי חנוך‪ ,‬שורה של תביעות נוספות בפני‬
‫הגרמנים‪ .‬בנוסף להגשתן במהלך הדיונים עם‬
‫משרד האוצר הגרמני‪ ,‬ערכו השניים שורה של‬
‫נציגי ועידת התביעות ומשרד האוצר הגרמני‪ .‬לא רק דיבורים‬
‫פגישות עבודה עם ראשי מרבית הסיעות‬
‫בבונדסטאג‪ ,‬על מנת להכין את הקרקע‬
‫לדיונים שיתקיימו בתביעות אלה בעתיד‪.‬‬
‫אחת התביעות הייתה להרחיב את מעגל‬
‫הזכאים לפנסיה בגין עבודה בגטאות‪ .‬עיקר‬
‫התביעה היא על התשלום הרטרואקטיבי‬
‫לזכאים‪ .‬תשלומים אלה החלו להשתלם משנת‬
‫‪ 1997‬לפי מפתחות של גיל ומקום‪ .‬בשלב מסוים‬
‫טענו הגרמנים כי מי שלא הגיש ערעור יקבל‬
‫תשלומים רק משנת ‪ .2005‬באמצע התקופה‬
‫אף הופסקו התשלומים וחודשו שוב‪ ,‬ללא כל‬
‫הסבר‪ .‬מרכז הארגונים תובע‪ ,‬כי כל מי שהגיש‬
‫תביעה יקבל תשלום רטרואקטיבי משנת ‪.1997‬‬
‫לפני כשלוש שנים פסק בית הדין העליון‬
‫לעניינים סוציאליים כי "ליהודים שעבדו‬
‫בגטאות מגיעה פנסיה"‪ ,‬ואף כלל בדבריו קריאה‬
‫לבתי המשפט הנמוכים יותר‪" :‬תהיו רחבי לב"‪.‬‬
‫הפסיקה ניתנה בעקבות עתירה שהגיש השופט‬
‫החוקר יאן פון רנסה‪ ,‬שהתבססה על עבודות של‬
‫‪ 15‬היסטוריונים עצמאיים שנדרשו לסוגייה‪.‬‬
‫התביעות הנוספות שהעלו אביטל וחנוך‪,‬‬
‫נוגעות להגדלת התשלומים לסיעוד של‬
‫ניצולים‪" .‬מספרם אומנם קטן"‪ ,‬אמרה אביטל‪,‬‬
‫"אך הוצאות הטיפול בהם הולכות וגדלות ככל‬
‫שהם מזדקנים"‪ .‬כמו כן‪ ,‬דרשה להקצות כספים‬
‫שייעודם לטפל בניצולי שואה שהיו ילדים‬
‫בתקופת המלחמה‪ ,‬ואשר עד היום לא הוכרו‬
‫כזכאים לפיצוי כלשהו‪ .‬חנוך הדגיש בפגישות‬
‫כי "הפנסיות לעובדי הגטאות הן לא פיצוי‪ .‬הן‬
‫מגיעות לכל מי שעבד בגטאות‪ ,‬גם על פי החוק‬
‫הגרמני"‪.‬‬
‫עם סגירת הגיליון יצא חנוך לברלין‪ ,‬בהזמנת‬
‫הבונדסטאג (בית הנבחרים הגרמני)‪ ,‬שם יישא‬
‫דברים בדבר הצורך לקדם חקיקה חדשה‬
‫שתבטיח את התשלום הרטרואקטיבי של‬
‫פנסיות לעובדי הגטאות‪ .‬כמו כן‪ ,‬יקיים חנוך‬
‫פגישות עבודה עם ראשי סיעות הבית בעניין זה‪.‬‬
‫הנאום המרגש‬
‫בטקס חתימת ההסכם‪ ,‬נשא רומן קנט‪ ,‬נשיא‬
‫האסיפה האמריקאית וגזבר ועידת התביעות‪,‬‬
‫נאום מרגש‪ ,‬שלאורכו ציטט מתוך הפואמה‬
‫"לורליי"‪ ,‬של היינריך היינה‪ ,‬הנפתחת כך‪:‬‬
‫איני יודע מה פשר הדבר‪,‬‬
‫בעטיו העצב בי כך משיח;‬
‫סיפור‪-‬מעשייה מימי העבר‪,‬‬
‫המסרב לנפשי להניח‪.‬‬
‫"התגובה שלי לרגש הנפלא שמביע היינה‬
‫בשורת אלה‪ ,‬הוא שיש שש מיליון סיבות בגללן‬
‫אני כה עצוב‪ .‬אלה הם ששת מיליון הקורבנות‬
‫היהודים ‪ -‬גברים נשים וילדים ‪ -‬שלא יכולים‬
‫להיות איתנו כאן היום"‪ .‬ובהמשך הוסיף ואמר‪:‬‬
‫"ולמרות זאת‪ ,‬אני‪ ,‬מי שקיבל 'דוקטורט'‬
‫מאושוויץ‪ ,‬פלוסנברג ומחנות אחרים‪ ,‬עומד‬
‫כאן היום ב'ברלין החדשה'‪ ,‬מדבר לממשלת‬
‫גרמניה של היום ולדור חדש של גרמנים‪ ,‬כשאני‬
‫מדגיש שאיני רואה בכם אחראים למעשה‬
‫אבותיכם‪ ...‬שני הצדדים אינם רוצים שעברנו‬
‫יהיה עתידם של ילדינו‪ ...‬עד כמה שזה כואב‪,‬‬
‫אנו הניצולים והאומה הגרמנית‪ ,‬חייבים תמיד‬
‫לזכור את השואה בכדי למנוע את הישנותה‪,‬‬
‫לנו או לאחרים"‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫בארץ ובעולם‬
‫‪ 130‬עובדי ההוסטלים לניצולי שואה‬
‫יהפכו לעובדי מדינה‬
‫בתום שנה של מאבק בו השתתף גם מרכז הארגונים‪ ,‬יהפכו עובדי ההוסטלים המטפלים בניצולי שואה לעובדי מדינה‬
‫טוב למטפלים וטוב למטופלים‪ .‬חזרה לאחריות המדינה‬
‫בתחילת חודש נובמבר חתמו יו"ר האגף‬
‫לאיגוד מקצועי בהסתדרות ונציגי משרד‬
‫האוצר הסכם לקליטת העובדים כעובדי מדינה‪.‬‬
‫מדובר בעובדים של שלושה הוסטלים בבתי‬
‫חולים לבריאות הנפש ‪" -‬לב השרון פרדסיה"‪,‬‬
‫"שער מנשה" ו"באר יעקב"‪ ,‬שבהם משוכנים‬
‫ניצולי שואה‪ .‬המאבק לקליטתם של העובדים‬
‫החל לאחר שבעיתונות נחשפו ליקויים קשים‬
‫בהתנהלות ההנהלות בהוסטלים המופרטים‪,‬‬
‫כמו גם מסמכים פנימיים של משרד הבריאות‬
‫המאשרים זאת‪.‬‬
‫כבר ב‪ 2005-‬העלתה בדיקה שערך אריה‬
‫פז‪ ,‬מבקר משרד הבריאות‪ ,‬כי בשל לחצים‬
‫פוליטיים נעשתה בחירה לקויה של חלק‬
‫מהחברות המפעילות את ההוסטלים לשיקום‬
‫תשושי הנפש‪ ,‬דבר שהביא לפגיעה בהם‪.‬‬
‫עובדים בפרדסיה אמרו אז‪" :‬נמאס לנו שיש‬
‫עובדים שעובדים קשה עם שכר מינימום‪,‬‬
‫ומנגד יש מנהלים מושחתים שמותר להם‬
‫לעשות הכול‪ ,‬לנצל את תקציבי המדינה‬
‫ולפגוע במסכנים‪ ,‬בניצולי השואה"‪.‬‬
‫מרכז הארגונים של ניצולי השואה פנה אז‬
‫לראש הממשלה בנימין נתניהו‪ ,‬המחזיק גם‬
‫בתיק הבריאות‪ ,‬ליטול את רישיונות ההפעלה‬
‫מידי הזכיינים‪ ,‬לבטל את ההפרטה ולהחזיר את‬
‫האחריות לטיפול בניצולים לאחריות המדינה‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬דרש המרכז להחזיר את העובדים‬
‫למעמד של עובדי מדינה‪.‬‬
‫במכתב שהפנה יו"ר המרכז‪ ,‬נח פלוג ז"ל‪,‬‬
‫לנתניהו הוא כותב בין היתר‪" :‬בשם מרכז‬
‫הארגונים של ניצולי השואה אני פונה אליך‪,‬‬
‫מתוקף תפקידך כראש ממשלת ישראל‬
‫המכהן גם כשר הבריאות‪ ,‬בבקשה לבטל את‬
‫ההחלטה להוציא למכרז את ניהול ההוסטלים‬
‫לניצולים פגועי נפש‪ ...‬מביקור של נציגי‬
‫מרכז הארגונים בהוסטלים ניתן היה ללמוד‬
‫כי במקום חסרות ידיים עובדות‪ ,‬כוח עזר‪,‬‬
‫מרפאים בעיסוק‪ ,‬מומחים בטיפול סיעודי‬
‫ועוד‪ .‬מדובר בדברים מקוממים שאיננו יכולים‬
‫לעבור עליהם לסדר היום‪ .‬ההתאכזרות לחלק‬
‫החלש ביותר מקרבנו לא תסולח‪.‬‬
‫"עצם ההחלטה להפריט שירות רגיש‬
‫והומניטארי מסוג זה מהווה בעיה קשה‪ .‬אנו‬
‫סבורים שאין למסור את הטיפול במאושפזים‬
‫לידיים פרטיות‪ .‬הטענה לחיסכון בכסף באה‬
‫על חשבון השירותים לאותם ניצולים שהגורל‬
‫התאכזר אליהם פעמיים‪ .‬הטיפול בניצולים‬
‫הלוקים בנפשם חייב להיות באחריותה‬
‫הישירה והבלעדית של מדינת ישראל ‪ -‬והיא‬
‫זו שצריכה להקצות את מירב המשאבים‬
‫הנדרשים כדי שהטיפול במאושפזים יהיה‬
‫הטוב והראוי ביותר שאפשר להגיש להם"‪.‬‬
‫האוצר יקים מרכז מידע חדש לזכויות ניצולים‬
‫הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר‬
‫הוציאה בחודש נובמבר מכרז להקמה והפעלה‬
‫של מרכז המידע הלאומי "קול הזכויות"‪ .‬המרכז‬
‫עתיד לספק מידע כללי ו‪/‬או אישי לפניות של‬
‫ניצולי שואה‪ ,‬בני משפחותיהם‪ ,‬באי כוחם‪,‬‬
‫מתנדבים והציבור הרחב‪ .‬כמו כן‪ ,‬הפעלת מרכז‬
‫המידע הלאומי תכלול מגוון פעילויות נוספות‪.‬‬
‫על המציע להיות תאגיד הרשום כדין במדינת‬
‫‪6‬‬
‫ישראל‪ ,‬במרשם הרשמי הרלוונטי; בעל ניסיון‬
‫של שלוש שנים לפחות במתן שירותי מענה‬
‫טלפוני אנושי‪ ,‬תוך תיעוד הפניות באמצעות‬
‫תוכנת ניהול פניות ממוחשבת; ועליו להעסיק‪,‬‬
‫בעת הגשת ההצעה‪ ,‬צוות של לפחות חמישה‬
‫נציגי שירות טלפוני‪ ,‬דוברי עברית רהוטה‪,‬‬
‫אשר כל אחד מהם בעל ניסיון של לפחות חצי‬
‫שנה במתן מענה טלפוני‪.‬‬
‫בארץ ובעולם‬
‫היטלר לפני מותו‪" :‬העם‬
‫הגרמני אשם במפלה"‬
‫הממשל הרוסי‬
‫החזיר בעלות על‬
‫בית כנסת היסטורי‬
‫מסמכים שחיבר גיא לידל‪ ,‬אחד מבכירי סוכנות הביון הבריטית‬
‫‪ MI5‬בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ ,‬מגלים פרטים חדשים על ימיו‬
‫האחרונים של היטלר‬
‫היטלר בפתח הבונקר המופצץ‬
‫המסמכים שהתפרסמו לאחרונה‬
‫מתעדים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬האשמות שהטיח‬
‫היטלר בבכירי המשטר אותם כינס‬
‫בבונקר בו התאבד‪ .‬לטענתו‪ ,‬האחריות‬
‫לתבוסה היא שלהם‪ .‬מן המסמכים‬
‫עולה‪ ,‬כי במהלך ימיו האחרונים איבד‬
‫היטלר את עשתונותיו בבונקר שבו‬
‫התבצר‪.‬‬
‫ברשימותיו‪ ,‬מספר גיא לידל על‬
‫קורותיו של הפיהרר בימי חייו‬
‫האחרונים‪ ,‬ובין השאר מביא פרטים על‬
‫האשמות שהטיח בעם הגרמני אשר‬
‫גרם לדבריו לנפילת הרייך השלישי‪.‬‬
‫הוא מצוטט כאומר‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי העם‬
‫הגרמני "לא נלחם בגבורה ‪ -‬ועל כן‬
‫ראוי להיכחד"‪ .‬כתבי לידל פורסמו‬
‫בעיתון הבריטי "טלגרף"‪ .‬עוד נחשף‬
‫בהם‪ ,‬כי במהלך ועידה שהתקיימה‬
‫ב‪ 22-‬באפריל ‪ ,1945‬כשבוע לפני‬
‫התאבדותו של היטלר‪ ,‬הוא נשא נאום‬
‫תקיף בפני בכירים במשטר‪ ,‬בהם גם‬
‫מנהיג האס‪.‬אס‪ ,‬היינריך הימלר‪ .‬היטלר‬
‫האשים אותו בכך שדחק בו לעזוב את‬
‫ברלין עוד בטרם נכבשה‪ .‬עוד כותב‬
‫לידל‪ ,‬כי היטלר הטיח בבכיר המשטר‬
‫באותו מעמד‪" :‬כולם שיקרו לי והונו‬
‫אותי‪...‬הכוחות המזוינים שיקרו אותי‪,‬‬
‫ועכשיו האס‪.‬אס נוטש אותי"‪.‬‬
‫נפטר הניצול הקשיש ביותר‬
‫מאושוויץ בגיל ‪108‬‬
‫אנתוני דוברוולסקי‪ ,‬שעסק בחינוך‬
‫ילדים בבית ספר יסודי בניגוד גמור‬
‫להוראות הנאצים‪ ,‬הוא הניצול הקשיש‬
‫ביותר ששרד את מחנה ההשמדה‬
‫אושוויץ‪ .‬הוא נפטר ב‪ 22.10-‬בביתו‬
‫בעיירה דברנו שבצפון‪-‬מערב פולין‪.‬‬
‫הוא מת בשיבה טובה בגיל ‪.108‬‬
‫אנתוני דוברוולסקי נולד בשמונה‬
‫באוקטובר ‪ 1904‬בעיר וולברוז'‬
‫במחוז לודז' בפולין‪ .‬לימים‪ ,‬הפך‬
‫למורה ומחנך בבתי ספר יסודיים‪.‬‬
‫עם פרוץ מלחמת העולם השנייה‬
‫בספטמבר ‪ 1939‬ופלישת גרמניה‬
‫הנאצית לפולין‪ ,‬ירד דוברוולסקי‬
‫יחד עם תלמידיו למחתרת ולימד‬
‫אותם בסתר ‪ -‬בניגוד גמור להוראות‬
‫השלטון הנאצי‪.‬‬
‫לאחר שלוש וחצי שנים‪ ,‬בחודש‬
‫יוני ‪ ,1942‬הוא נעצר על ידי הגסטפו‬
‫ונשלח למחנה ההשמדה אושוויץ‪.‬‬
‫בהמשך עבר למחנות הריכוז‬
‫זכסנהאוזן וגרוס‪-‬רוזן‪ ,‬עד לשחרורם‬
‫בידי בעלות הבריות בסוף המלחמה‪,‬‬
‫בחודש מאי ‪ .1945‬מאז חי את חייו‬
‫בעיירה השקטה דברנו‪ .‬הוא נפטר‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬בגיל ‪108‬‬
‫הוחזר לקהילה‪ .‬בית הכנסת בטווער‬
‫הקהילה היהודית בטווער שבצפון רוסיה קיבלה‬
‫לידיה את הבעלות על המבנה מהממשל המקומי‬
‫וחגגה מאה שנה לבניית בית הכנסת ההיסטורי במרכז‬
‫העיר‪ .‬העיר טווער שבצפון רוסיה‪ ,‬מוכרת כעיר‬
‫שסבלה שנים מאנטישמיות‪ ,‬אשר כללה התנפלות‬
‫על בית הכנסת‪ ,‬ניפוץ מצבות יהודיות ועוד‪ .‬הקהילה‬
‫היהודית בטווער זכתה בשנה האחרונה לעדנה‪,‬‬
‫עם הצטרפותה ל"איגוד הקהילות היהודיות"‪ ,‬בו‬
‫חברות למעלה מ‪ 500-‬קהילות בחבר העמים‪.‬‬
‫לאירוע הגיע גם רבה של רוסיה הרב לאזאר‪ .‬בדבריו עמד‬
‫על חשיבותו של בית הכנסת בחיי היומיום של כל יהודי‬
‫באשר הוא‪ ,‬והדגיש שבו צריכה להתרכז כל הפעילות של‬
‫תורה‪ ,‬חינוך וחסד לכלל יהודי העיר והמחוז‪ .‬הוא הוסיף‬
‫וקרא לרב המקום וראשי הקהילה‪ ,‬להרבות בפעילות‬
‫ולזכות לקדש שם שמים‪ .‬באירוע השתתפו גם רב המקום‬
‫ר"י רוזנצוויג‪ ,‬הרב של הצבא הרוסי ר"א גורביץ‪ ,‬ראשי‬
‫הקהילה‪ ,‬ראש העיר ונכבדים אחרים‪ .‬‬
‫ועידת התביעות מינתה‬
‫נציג לקבילות הציבור‬
‫ועידת התביעות החליטה על מינוי נציב קבילות ציבור‬
‫(אומבודסמן)‪ ,‬שתפקידו לטפל בפניות הציבור בעניינים‬
‫הנוגעים לתחומי פעילותה של ועידת התביעות ברחבי‬
‫העולם‪ .‬בהודעה שמסרה ועידת התביעות נאמר‪" :‬נציבות‬
‫קבילות הציבור שמה לה למטרה ליתן מענה יעיל ומהיר ככל‬
‫האפשר לפניות המובאות בפניה‪ .‬כמי שמסייעים לניצולי‬
‫השואה‪ ,‬ומצויים‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬בקשר עם ועידת התביעות‪,‬‬
‫תוכלו למצוא בנו כתובת לפניות בעניינים הנראים לכם‬
‫והנתונים לתחום סמכויותינו וטיפולנו"‪.‬‬
‫פניות אפשר להגיש לועידת התביעות‪ ,‬נציב קבילות‬
‫הציבור‪ ,‬ת‪.‬ד‪ ,45178 .‬ירושלים ‪.91451‬‬
‫‪7‬‬
‫בארץ ובעולם‬
‫שוב אנטישמיות בהונגריה‬
‫פעילי המפלגה האנטישמית ההונגרית "יוביק" ערכו עצרות אנטישמיות במסגרת אירועי יום השנה‬
‫ל"מרד ההונגרי" נגד השלטון הקומוניסטי ב‪1956-‬‬
‫במהלך אחת העצרות נשא יו"ר המפלגה‪,‬‬
‫גאבור וונה‪ ,‬נאום הסתה קיצוני‪ ,‬בו קרא להונגריה‬
‫לפרוש מהאיחוד האירופי והאשים את ישראל‬
‫בניסיון להשתלט על אדמות בהונגריה‪.‬‬
‫פעילי הימין הקיצוני העלו באש במהלך‬
‫העצרות דגל ישראל מול בית הכנסת הגדול‬
‫של בודפשט‪ .‬בתקרית אחרת השמיעו קריאות‬
‫"מוות ליהודים"‪ ,‬כשהם מצדיעים במועל‬
‫יד‪ .‬משרד החוץ ההונגרי מסר כי התרחשו‬
‫גם תקיפות פיזיות של יהודים‪ ,‬אך לא סיפק‬
‫פרטים אחרים‪.‬‬
‫שליח חב"ד בבודפשט סיפר כי בחר לנסוע‬
‫הביתה במונית ולא ללכת ברגל‪ ,‬מחשש‬
‫שיקלע לתהלוכה הסוערת‪ .‬לרוע מזלו נהג‬
‫המונית השתייך לאחת מהקבוצות המזוהות‬
‫עם הניאו נאצים‪ .‬לדבריו‪ ,‬בסוף הנסיעה אמר‬
‫לו הנהג‪" :‬רד מהמונית‪ .‬אני לא רוצה את הכסף‬
‫שלך"‪...‬‬
‫שגרירות ישראל בהונגריה הוציאה מחאה‬
‫חריפה‪ ,‬בה נטען כי הימין הקיצוני בהונגריה‬
‫מנסה לעשות הון פוליטי על גבן של ישראל‬
‫והקהילה היהודית‪ ,‬תוך ניצול אירוע היסטורי‬
‫שאינו קשור לישראל‪" .‬אני לא מבין למה ביום‬
‫חשוב כזה‪ ,‬בו זוכרים את ההונגרים שהתנגדו‬
‫לקומוניסטים‪ ,‬יש סיבה לבוא ולהזכיר את‬
‫ישראל בהקשר אנטישמי? למה זה רלוונטי?"‬
‫תהה השגריר אילן מור‪ ,‬שהוסיף כי "לא ייתכן‬
‫שבהונגריה‪ ,‬החברה באיחוד האירופי‪ ,‬ישרפו‬
‫דגל של מדינה ידידותית כמו ישראל"‪.‬‬
‫משרד החוץ ההונגרי הוציא אף הוא הודעת‬
‫גינוי‪ ,‬בה נאמר כי "לא מקובל לפגוע באזרחינו‬
‫היהודים ולפגוע בדגל ישראל‪ .‬ממשלת‬
‫הונגריה מחויבת להילחם בכל הצורות של‬
‫האנטישמיות והגזענות ועומדת איתנה‪ ,‬עם כל‬
‫האמצעים הדרושים‪ ,‬נגד קיצוניות מסוכנת"‪.‬‬
‫פליירים אנטישמיים הופצו בתיבות הדואר בצרפת‬
‫צרפת‪ ,‬אשר מככבת בראש רשימת המדינות שבהן יש גילויים אנטישמיים‪ ,‬שוב עלתה לכותרות בגין האנטישמיות המתפרצת‬
‫נילחם באנטישמים‪ .‬הנשיא הולנד‬
‫התקרית האנטישמית האחרונה אירעה‬
‫במהלך ה‪ 29-‬באוקטובר‪ ,‬בעיר אקס לה בן‬
‫‪ ,Aix-les-Bains‬הסמוכה לעיר ליאון בצרפת‪,‬‬
‫כאשר תושבי האזור מדווחים על פליירים‬
‫אנטישמיים ומזעזעים אשר מופצים בתיבות‬
‫הדואר‪ ,‬לא רק של התושבים היהודיים אלא‬
‫בתיבות הדואר של כלל תושבי העיר‪ ,‬כאשר‬
‫בפליירים מובא תוכן אנטישמי בסגנון‬
‫"היהודים אשמים בפלישת תת הגזעים‬
‫ואחראים לדחיקת רגלי הלבנים ולניוונם"‪ ,‬ועוד‬
‫דיבורים איומים ומתסיסים בגנות היהודים‪.‬‬
‫המכתבים נחתמו על ידי כנסייה אנטישמית‬
‫במערב גרמניה‪.‬‬
‫התקרית היא חמורה ביותר‪ ,‬מכיוון שבעיר‬
‫‪8‬‬
‫מתגוררים מעל לאלף יהודים‪ ,‬ובמקום שוכנת‬
‫גם ישיבה גדולה‪ ,‬אשר מסביבה חיים הרבה‬
‫תלמידים‪ ,‬רבנים ובוגרי הישיבה‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫פועלים בעיר כל מוסדות הדת אשר קהילה‬
‫המונה כאלף נפשות מסתייעת בהם‪ ,‬ועובדה‬
‫זאת מעצימה את האפקט האנטישמי ומוכיחה‬
‫יותר את כוונתם ורצונם של מפיצי הפלייר‬
‫האנטישמי‪.‬‬
‫התושבים מיהרו להתלונן בפני המשטרה‬
‫המקומית על פליירים אלו‪ .‬המשטרה‬
‫המקומית חוקרת את כל כיווני החקירה‪,‬‬
‫כאשר לעת עתה אין עדיין קצה חוט ללכידת‬
‫העומדים מאחורי המעשה‪.‬‬
‫אירוע הירי לעבר בית הכנסת בעיר ארג'נטי‪,‬‬
‫שהתרחש בליל ה‪ 7-‬באוקטובר‪ ,‬היה האחרון‬
‫בפעולות איבה נגד מוסדות יהודיים בצרפת‪.‬‬
‫נציג בית הכנסת סיפר כי האלמונים ירו לעבר‬
‫בית הכנסת שמונה כדורי סרק‪ .‬הוא הוסיף‬
‫כי המקום הפסיק את פעילותו בעקבות‬
‫המתקפה‪ .‬הנציג היהודי דיבר תחת מעטה‬
‫אנונימיות‪ ,‬מכיוון שהמשטרה המקומית עדיין‬
‫חוקרת את האירוע‪.‬‬
‫"נילחם בקיצונים ובאנטישמים בכל הכוח"‪,‬‬
‫אמר נשיא צרפת‪ ,‬פרנסואה הולנד‪ ,‬בתום‬
‫פגישתו עם ראשי הקהילה היהודית‪ .‬הולנד‬
‫הבטיח‪ ,‬כי צרפת תתגבר את האבטחה על‬
‫מוסדות הקהילה היהודית‪ .‬עוד אמר‪ ,‬כי‬
‫בכוונתו להילחם בקיצונים ובאנטישמים בכל‬
‫הכוח‪" .‬בשעות ובימים הקרובים נתגבר את‬
‫האבטחה על אתרים יהודיים דתיים‪ ,‬כדי שהם‬
‫לא יהיו נתונים להתקפה מסוג זה שאירע‬
‫בארג'נטי הלילה"‪ ,‬הסביר הולנד‪.‬‬
‫לגינויו של הנשיא הצטרף גם הארגון‬
‫המוסלמי הצרפתי‪" .CFCM ,‬אנחנו מעניקים‬
‫לקהילה היהודית את התמיכה והסולידריות‬
‫נוכח ההתקפות שכוונו נגד חבריה ומוסדותיה"‪,‬‬
‫נאמר בהודעה שפרסם הארגון‪.‬‬
‫במהלך חודש אוקטובר חשפו הרשויות‬
‫בצרפת תא טרור אסלאמי שפעל במדינה‪.‬‬
‫על פי החשד תא זה היה קשור להתקפה‬
‫על הסופרמרקט הכשר באזור‪ ,‬שהתרחשה‬
‫כשלושה שבועות לפני הירי‪ .‬בהתקפה נפצע‬
‫אדם אחד קל‪.‬‬
‫בארץ ובעולם‬
‫שגריר בריטניה בישראל חנך‬
‫מרכז ניצולי שואה שלישי‬
‫נחנכה האנדרטה‬
‫לזכר הצוענים בברלין‬
‫‪ 70‬שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ולאחר כמעט ‪ 20‬שנות‬
‫סכסוכים פוליטיים‪ ,‬מקצועיים ואישיים‪ ,‬נחנכה בחודש אוקטובר‬
‫האנדרטה לזכר שואת הצוענים בברלין‬
‫חונכים את "קפה בריטניה"‪ .‬השגריר גולד ואשתו (מחזיקים בתעודה)‬
‫שגריר בריטניה בישראל‪ ,‬מת'יו גולד‪ ,‬ורעייתו סיליה‪,‬‬
‫חנכו ב‪ 29-‬באוקטובר את המועדון השלישי לניצולי‬
‫השואה בבני ברק‪ .‬מועדון "קפה בריטניה" עבור הקהילה‬
‫החרדית פתח את שעריו במאי השנה‪ ,‬והוא מציע מגוון‬
‫פעילויות שהוכנו במיוחד עבור הקהילה‪.‬‬
‫כמאה ניצולי שואה מגיעים למועדון "קפה בריטניה"‬
‫פעמיים בשבוע‪ ,‬בין השעות ‪ .8-12‬בימי ראשון מתקיימות‬
‫פעילויות לנשים‪ ,‬ובימי שני ‪ -‬פעילויות לגברים‪ .‬תכנית‬
‫המועדון מתמקדת בנושאי בריאות‪ ,‬וכוללת שיעורי חינוך‬
‫גופני‪ ,‬הרצאות בנושאי בריאות הגוף והנפש ופעילויות‬
‫העשרה נוספות הקשורות לאורח החיים של המגזר‪.‬‬
‫בטקס אמר השגריר גולד‪" :‬אנחנו מאוד שמחים להיות‬
‫פה‪ .‬אנחנו מאמינים שמגיע לכם כל הכבוד‪ ,‬שמגיע‬
‫לכם להיות שמחים ושמגיעה לכם תודתנו‪ ,‬אחרי כל מה‬
‫שעברתם ובזכות כך שהגעתם לכאן לבנות את המדינה‪.‬‬
‫זו דרכנו‪ ,‬הקהילה היהודית בבריטניה‪ ,‬להודות לכם‪ .‬זו‬
‫הסיבה שאנחנו מקימים את המועדונים ברחבי ישראל"‪.‬‬
‫בטקס חנוכת האנדרטה‪ ,‬אמרה‬
‫הקאנצלרית אנגלה מרקל‪" :‬רצח העם‬
‫שבוצע בקהילות הצועניות‪ ,‬הסינטי‬
‫והרומה‪ ,‬הותיר פצעים וצלקות‬
‫עמוקים"‪ ,‬ואילו דני קרוון‪ ,‬מתכנן‬
‫האנדרטה‪ ,‬אמר‪ ":‬עשיתי הכול כדי‬
‫לתת כבוד לזיכרון שואת הצוענים"‪.‬‬
‫ממשלת גרמניה שילמה כ‪2.8-‬‬
‫מיליון אירו עבור הקמת האנדרטה‬
‫בקרחת יער בפארק הגדול של ברלין‪,‬‬
‫סמוך לבניין הרייכסטאג‪ ,‬הבניין‬
‫המרכזי של הפרלמנט הגרמני‪ .‬לא‬
‫הרחק משם מוצבות האנדרטה לזכר‬
‫שואת יהודי אירופה והאנדרטה‬
‫הקטנה לזכר ההומואים שנרצחו‬
‫בשואה‪ .‬האנדרטה בנויה מבריכת‬
‫מים שבמרכזה אבן ועליה פרח‪ .‬פעם‬
‫ביום יורדת האבן אל מתחת למים‪,‬‬
‫וכשהיא שבה ועולה‪ ,‬היא נושאת פרח‬
‫חדש‪ .‬באבנים המוצבות סביב לבריכה‬
‫חונכת את האנדרטה‪ .‬מרקל‬
‫נחקקו שמות מחנות ההשמדה בהם‬
‫נרצחו צוענים‪.‬‬
‫הפניה לקרוון לתכנן את האנדרטה‬
‫נעשתה לפני ‪ 12‬שנים על ידי יו"ר‬
‫המועצה המרכזית של הצוענים‬
‫בגרמניה‪ ,‬רומני רוזה‪ ,‬אשר מזהיר‬
‫מפני גל חדש של גזענות שמכוונת‬
‫כלפי צוענים‪ .‬השאלה כמה צוענים‬
‫נרצחו בשואה עדיין בלתי פתורה‪.‬‬
‫עם תחילת העבודה על האנדרטה‬
‫טענו הגרמנים כי המספר הוא מאה‬
‫אלף‪ .‬לדברי קרוון‪" :‬מצאנו שהם הרגו‬
‫יותר"‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬על האנדרטה‬
‫מופיע המספר "חצי מיליון"‪.‬‬
‫המדור לחיפוש קרובים במרכז דרמה טלוויזיונית חדשה‬
‫הסתיימו צילומי הדרמה "דבר על מקום הימצאם" ‪ -‬סרט טלוויזיה לערוץ הראשון‪ ,‬שכתבה הסופרת נאוה סמל וביים יהלי ברגמן‬
‫יחזקאל לזרוב וששי קשת‪ ,‬ב"דבר על מקום הימצאם"‬
‫הדרמה סובבת סביב הרדיו והמדור לחיפוש‬
‫קרובים‪ ,‬והיא מתרחשת בשנת ‪ ,1949‬תקופת‬
‫הצנע בראשית המדינה‪ .‬במרכזה‪ ,‬שתי‬
‫משפחות שמנסות לשרוד כלכלית ולהתערות‬
‫בארץ החדשה אנוצה (יונה אליאן‪-‬קשת) היא‬
‫סוחרת בשוק השחור‪ ,‬שמחפשת את בעלה‬
‫שנטש אותה לפני שנים והיגר לאמריקה‪.‬‬
‫ניסן (יחזקאל לזרוב)‪ ,‬בנה המובטל‪ ,‬הוא נגן‬
‫ג'אז ומעריץ של דיזי גילספי‪ ,‬שמוכן לעשות‬
‫הכול כדי להשיג חצוצרה במקום זו שנמכרה‬
‫במחנות תמורת לחם‪ .‬אשתו גיטה (הילה‬
‫פלדמן) שרדה כשהוסתרה בידי נוצרים‪ ,‬ובנם‬
‫הקטן אביחי מחקה את חוקי המשחק בעולם‬
‫המבוגרים‪.‬‬
‫בדירה הסמוכה מתגוררות השכנות‬
‫רֶבֶּק ָה התופרת (לבנה פינקלשטיין) ובתה‬
‫שר ִיק ָה (רותם זיסמן) מהאי רודוס שביוון‪,‬‬
‫ַ‬
‫והן מחפשות במדור לחיפוש קרובים שריד‬
‫ממשפחתן שנשלחה לאושוויץ‪ .‬במהלך‬
‫הדרמה‪ ,‬מתמודדים שני גברים על אהבתה‬
‫של הצעירה היפה מרודוס‪ :‬אברם (אבי גרייניק)‬
‫בעל המכולת‪ ,‬שמציע לה חיי נוחות‪ ,‬ומולו‬
‫יזהר (יפתח אופיר)‪ ,‬הצבר ובן קיבוץ‪ .‬בשיא‬
‫הדרמה מגיע במפתיע האב הנעדר מאמריקה‬
‫(ששי קשת) ומטלטל את חייהם‪.‬‬
‫זהו סיפורם של מהגרים ועולים חדשים‪,‬‬
‫שמנסים בכל כוחם למצוא לעצמם בית חדש‪,‬‬
‫ועם זאת‪ ,‬לשמור על זהותם‪ .‬מוזיקת הג'אז‬
‫והזמר העברי מלווה אותם כגעגוע לכל מה‬
‫שאבד להם ותקווה לחיים טובים יותר‪.‬‬
‫הדרמה היא קו‪-‬פרודוקציה של המפיק‬
‫אמיר הראל וחברת "למה הפקות" עם הערוץ‬
‫הראשון‪ ,‬בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ'‬
‫לאמנויות ‪ -‬תל אביב וקרן "גשר"‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ובעולם‬
‫בארץובעולם‬
‫בארץ‬
‫יהדות בוקובינה ‪ -‬משואה לתקומה‬
‫בעצרת שנערכה במוזיאון ת"א נסקרו לא רק תולדות הקהילה וקורותיה בשואה‪ ,‬אלא גם תרומת חבריה למדינה‬
‫במוזיאון ת"א נערכה ב‪ 29.10-‬עצרת לציון ‪71‬‬
‫שנה לגירוש יהודי בוקובינה וטרנסניסטריה‪,‬‬
‫בהשתתפות מאות ניצולים ובני משפחה‪.‬‬
‫העצרת נערכה על ידי האיגוד העולמי של‬
‫יהודי בוקובינה‪ ,‬בהשתתפות מרכז הארגונים‬
‫של ניצולי השואה‪ ,‬יד ושם‪ ,‬ארגון מאוחד‬
‫של יוצאי רומניה (א‪.‬מ‪.‬י‪.‬ר)‪ ,‬ארגון ניצולי‬
‫טרסניסטריה ועיריית ת"א‪.‬‬
‫קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי‬
‫השואה‪ ,‬אמרה‪" :‬הערב מוקדש לזיכרון‪ .‬זיכרון‬
‫העבר‪ ,‬זיכרון של קהילה מפוארת‪ ,‬זיכרון של‬
‫מקום‪ ,‬וכשכל אלה חוברים יחד ‪ -‬מתקבלת‬
‫תמונה של עולם עם נופים מדהימים‪ ,‬עם‬
‫ריחות‪ ,‬עם דמויות‪ ,‬עם מוזיקה‪ ,‬תרבות‬
‫ואמנות‪ ,‬עם חיים יהודים עשירים‪ ,‬בתי הכנסת‬
‫והמדרשים‪ ,‬השבתות והחגים‪ ,‬הרחוב הראשי‬
‫ובתי המסחר‪ ,‬שפות וביטויים‪ ,‬ובעיקר בית‬
‫אבא ובית סבא ‪ -‬וכל אלה הלכו ונמחקו מן‬
‫העולם‪.‬‬
‫"כי בוקובינה הייתה מקום מיוחד במינו‬
‫במניין קהילות ישראל בתפוצות‪ .‬מקום בו‬
‫היהודים חיו בכבוד למן המאה השלוש‪-‬עשרה‪,‬‬
‫תחילה כחלק מנסיכות עותומאנית‪ ,‬ובהמשך‬
‫הפכו לחלק מהאימפריה האוסטרו‪-‬הונגרית‬
‫וספגו את תרבותה‪ ,‬פיתחו עסקים‪ ,‬מסחר‬
‫ותעשייה‪ ,‬ובניגוד לקהילות אחרות‪ ,‬זכו אפילו‬
‫לתוארי אצולה‪.‬‬
‫"כל זה החל להשתנות תחת שלטון רומניה‪,‬‬
‫בין שתי מלחמות העולם‪ ,‬כאשר חוקים‬
‫שחוקקה ממשלת אלכסנדר קוזה שללו את‬
‫אזרחותם של יהודים רבים‪ ,‬אך השתלשלות‬
‫האירועים למן תחילת ‪ - 1940‬סיפוח צפון‬
‫בוקובינה על ידי ברה"מ‪ ,‬חזרתו של הצבא‬
‫הרומני והכיבוש הגרמני ביוני ‪ ,1941‬שהחזיר‬
‫את האזור לרומנים ‪ -‬כל אלה שינו את גורלם‬
‫של יהודי בוקובינה‪ ,‬שהפך לגיהינום עלי‬
‫אדמות בעבור יהודי האזור‪.‬‬
‫"הם נרצחו על ידי דיוויזיות של הצבא הרומני‬
‫באשמת שיתוף פעולה עם הקומוניסטים‪,‬‬
‫הם עונו‪ ,‬הם נאנסו ונרצחו על ידי הרוסים‪.‬‬
‫השלטון הרוסי שם קץ לחיי התרבות והחינוך‬
‫‪10‬‬
‫המפוארים ולאוטונומיה ממנה נהנו בעבר‪.‬‬
‫תחת השלטון הרומני חוסלו כל הארגונים‬
‫היהודיים והחל מסע ההגליה של המנהיגים‬
‫הציוניים‪ .‬חוליות של איכרים‪ ,‬בעידוד הצבא‬
‫הרומני‪ ,‬ערכו פוגרומים בהם נרצחו אלפי‬
‫יהודים ורכושם נשדד‪.‬‬
‫"אך כל אלה הם כאין וכאפס לעומת‬
‫הגורל שציפה להם בהשראת הצורר יון‬
‫אנטונסקו‪ .‬הגירוש היה תחילה למחנות‬
‫בדרום מערב רומניה‪ ,‬ולאחר מכן היה המעבר‬
‫לטרנסניסטריה ‪ -‬גירוש המוני אשר התבצע‬
‫בין ספטמבר ‪ 1941‬לסתיו ‪ .1942‬לפי אומדן‬
‫גרמני גורשו מבוקובינה כ‪ 185,000-‬יהודים‬
‫במצעד המוות לטרנסניסטריה‪ ,‬ונספו בדרכים‬
‫אלפי יהודים‪ .‬רבים נרצחו‪ ,‬אחרים מתו מרעב‬
‫ומקור‪ .‬עד להפסקת הגירוש נספו ‪57,000‬‬
‫יהודים‪ ,‬ועד לתום המלחמה נספו במחנות‬
‫‪ 90,000‬יהודים ‪ -‬גברים‪ ,‬נשים וטף‪.‬‬
‫"הערב הוא לא רק בסימן הזיכרון‪ .‬בצדק‬
‫החלטתם להפנות את הזרקור לגורלם של‬
‫אלה ששרדו את השואה ושתרמו כה רבות‬
‫לתקומתה של מדינה ישראל ולשיקום העם‪.‬‬
‫הקהילה הזאת תרמה רבות לביטחונה של‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬ובניה השתתפו בכל המערכות‪.‬‬
‫היא תרמה לפיתוחה ולשגשוגה של המדינה"‪.‬‬
‫יוחנן רון‪ ,‬נשיא האיגוד העולמי של יהודי‬
‫בוקובינה‪ ,‬אמר‪" :‬אני גאה לראות את פסיפס‬
‫הדורות שבאולם‪ .‬נרתמנו על מנת לשמר‬
‫את המורשת המפוארת‪ ,‬את התרבות חוצת‬
‫הגבולות ואת ערכי הדת היהודית‪ ,‬שחצרות‬
‫החסידים המפוארות ייסדו ומקיימים בקנאות‪.‬‬
‫"מאז הצטרפותי לארגון‪ ,‬אני לומד מדי‬
‫יום פרטים חדשים על ההיסטוריה‪ ,‬האישים‬
‫והתרבות המיוחדת‪ ,‬ומרותק מתגליותיי‪.‬‬
‫גיליתי‪ ,‬למשל‪ ,‬כי העלייה מבוקובינה החלה‬
‫עוד לפני העלייה הראשונה‪ .‬ובארץ ישראל‬
‫של אותם ימים‪ ,‬בערים ירושלים‪ ,‬צפת וטבריה‪,‬‬
‫התגוררו בין ‪ 800‬ל‪ 1000-‬יהודים יוצאי‬
‫בוקובינה‪ .‬יהודי בוקובינה‪ ,‬בצניעותם הרבה‪,‬‬
‫התערו והפכו לחלק אינטגראלי של החברה‬
‫הישראלית‪ .‬הם השתלבו בעשייה במלוא‬
‫הרצינות ותרמו את חלקם לבניית מדינתנו‪.‬‬
‫"עיקר המאמץ שלנו מתרכז באימוץ‬
‫ושילוב דורות ההמשך‪ .‬עליי לציין לשבח את‬
‫הצטרפותם של רבים מבנינו ונכדינו‪ ,‬הצמאים‬
‫לכל פיסת מידע על שורשיהם ושורשי‬
‫משפחתם‪ .‬אנו מקיימים באופן שוטף מפגשים‬
‫של בני דורות ההמשך‪ ,‬בהם‪ ,‬מעבר לחוויה‬
‫החברתית ולדו‪-‬שיח‪ ,‬מופיעים בני הדור‬
‫הראשון עם סיפורים משם‪ .‬סופרים ואנשי‬
‫תרבות מעניקים אספקט נוסף לנושא מורשת‬
‫בוקובינה‪ .‬אני קורא מעל במה זו לבוקובינאים‬
‫ולבני דורות ההמשך להצטרף לארגון ולתרום‬
‫מכישרונם להתפתחותו"‪.‬‬
‫מיכה חריש‪ ,‬יו"ר א‪.‬מ‪.‬י‪.‬ר (ארגון מאוחד של‬
‫יוצאי רומניה)‪" :‬בכנס הקודם‪ ,‬במלאת ‪ 70‬שנה‬
‫לאירועי ההשמדה‪ ,‬באופן טבעי התמקדנו‬
‫בשואה‪ .‬אך כיום‪ ,‬לטעמי‪ ,‬צריך לשים את‬
‫הדגש על התקומה‪ :‬הדבר הנפלא הזה שעבר‬
‫על הניצולים מבוקובינה ומאירופה כולה ‪-‬‬
‫היכולת להתחדש‪ ,‬ממצב שלכאורה אי אפשר‬
‫להתאושש ממנו‪ ,‬לבנות חיים חדשים ולפעול‬
‫בקנה מידה אדיר לטובת העם והמדינה‪ .‬רק‬
‫על מנת לסבר את האוזן‪ ,‬מעל ל‪ 30-‬מהזוכים‬
‫בפרס ישראל בתחומים רבים ומגוונים הם‬
‫יוצאי רומניה‪.‬‬
‫בשנה הבאה נתחיל בהקמת מוזיאון בראש‬
‫פינה‪ ,‬אשר יתעד את המורשת המופלאה של‬
‫קהילה זו וקורותיה לאורך ההיסטוריה‪ .‬חקר‬
‫המאורעות בבוקובינה והנצחתם היה במשך‬
‫שנים רבות‪ ,‬עד לנפילת המשטר הקומוניסטי‪,‬‬
‫קשה ביותר‪ .‬המשטר הקומוניסטי לא איפשר‬
‫גישה לארכיונים ומסמכים‪ ,‬שבהם מתועד‬
‫חלקו של הדיקטטור אנטונסקו ברדיפה‬
‫ובהשמדה‪ .‬רק לאחר שהמשטר הקומוניסטי‬
‫נפל‪ ,‬החלו אט אט להתגלות העובדות‪.‬‬
‫עוד נשאו דברים בכנס ד"ר בלה גוטרמן‪,‬‬
‫מנהלת המכון הבינלאומי לחקר השואה‬
‫ביד ושם‪ ,‬מאיר שפי‪ ,‬יו"ר ארגון ניצולי‬
‫טרנסניסטריה‪ ,‬והפרופסור משה צוקרמן‪,‬‬
‫שעסק בדבריו בשאלה "מהו זכרון‪ ,‬את מי ואיך‬
‫יש לזכור"‪.‬‬
‫בארץ ובעולם‬
‫פרויקט ליווי ניצולי שואה ‪ -‬יד שרה ירושלים‬
‫עמותת יד שרה בשיתוף עם החברה להשבת נכסים של נספי השואה החליטו על הפעלת פרויקט מיוחד לרווחתם של ניצולי‬
‫שואה הגרים באזור ירושלים והסביבה‬
‫המטרה היא שלכל ניצול שואה יהיה "איש קשר"‪ ,‬מתנדב אשר יעמוד עימו בקשר וייתן לו מענה "הוליסטי" לצרכיו‪ .‬המתנדב ילווה את ניצול‬
‫השואה ויסייע לו באמצעות מכלול המענים הקיימים ביד שרה‪ .‬בין היתר‪ :‬חיבור הניצול למוקד יד שרה באמצעות לחצן מצוקה‪ ,‬קבלת ציוד‬
‫סיעודי‪-‬רפואי ממחלקת ההשאלה של יד שרה‪ ,‬יעוץ משפטי‪ ,‬טיפול שיניים משמר‪ ,‬חדר כושר ומגוון חוגים בבית יד שרה ‪ -‬הכול ללא עלות כספית‬
‫בחסות החברה להשבה‪.‬‬
‫זכאי לקבלת סיוע במסגרת פרויקט זה הוא כל ניצול שואה אשר מקבל תגמול חודשי מכוח אחד החוקים הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז ‪( 7591-‬האוצר)‪.‬‬
‫‪ .2‬חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים התשס"ז ‪( 7002 -‬האוצר)‪.‬‬
‫‪ .3‬סעיף ‪ 2‬של הסכם היישום לאמנת האיחוד הגרמנית (ועידת התביעות)‪.‬‬
‫‪ .4‬חוק הפיצויים הפדרלי של מערב גרמניה (‪.)GEB‬‬
‫שירותים והטבות לניצולי שואה במרחב ירושלים‬
‫השירות‬
‫תיאור השירות והערות‬
‫איש קשר לכל ניצול שואה‪.‬‬
‫מתנדב מלווה‬
‫קשר טלפוני וביקורי בית בהתאם לצורך‪.‬‬
‫מוקד המצוקה מציל חיים ומעניק הרגשת ביטחון למנויים ולבני המשפחה‪ .‬השירות פועל ‪ 24‬שעות‬
‫ביממה‪ ,‬לרבות שבתות וחגים‪.‬‬
‫מוקד מצוקה‬
‫כל ניצול שואה זכאי לקבל משדר מצוקה חינם‪.‬‬
‫במקרה הצורך‪ ,‬מתנדבי יד שרה יספקו את הציוד‬
‫השאלת ציוד רפואי‪-‬שיקומי‬
‫עד הבית‪.‬‬
‫טיפולי שיניים משמרים (סתימות‪ ,‬עקירות וניקוי אבן) חינם‪ ,‬וטיפולי שיניים משקמים במחיר‬
‫מרפאת שיניים‬
‫מסובסד‪ .‬לרתוקי בית טיפולי שיניים בבית ע"י ניידת טיפולי השיניים‪.‬‬
‫מתנדבים המקשיבים ומתעדים את סיפור החיים של ניצול השואה ומוציאים אותו לאור בספר הכולל‬
‫תיעוד סיפור החיים‬
‫מסמכים ותמונות‪.‬‬
‫קבלת מידע על מחלות ובעיות רפואיות‪.‬‬
‫מרכז 'דעת'‬
‫ועל דרכי הטיפול הקיימות‪.‬‬
‫הדרכה על שימוש בציוד רפואי‪-‬שיקומי ויעוץ לאבזור הבית לבטיחות ולהקלה בתפקוד היומיומי‬
‫בבית ומחוצה לו‪.‬‬
‫מרכז תצוגה הדרכה ויעוץ‬
‫חלק מהאביזרים ניתנים להשאלה ביד שרה‪.‬‬
‫על היתר מקבלים מידע היכן ניתן לרוכשם‪.‬‬
‫יעוץ משפטי בנושאי אפוטרופסות‪ ,‬דיור‪ ,‬הוצאה לפועל‪ ,‬אלימות והתעמרות בקשיש‪ ,‬צוואות‪ ,‬ירושות‪,‬‬
‫צרכנות‪ .‬אין שירות של ייפוי כוח כלכלי‬
‫יעוץ משפטי‬
‫ולא מיצוי זכויות ניצולי שואה‪.‬‬
‫חדר כושר בבית יד שרה‪.‬‬
‫מרכז לבריאות פעילה‬
‫חוגים בבית יד שרה‪ .‬מיועד לעצמאיים וערניים בלבד‪ .‬אין שירות הסעות‪.‬‬
‫מועדון חוגים‬
‫שרות תמיכה במטפל בבן משפחה חולה או קשיש‪ .‬תמיכה פרטנית וקבוצתית‪ ,‬תוכניות העשרה‬
‫וימי עיון בנושאים רלוונטיים‪ .‬השרות מיועד‬
‫מרכז 'יד שרה אשל לתומך'‬
‫לבני המשפחה או למטפלים של ניצול השואה‪.‬‬
‫פעילות חברתית‪ ,‬מסיבות וימי עיון‪.‬‬
‫הווי חברתי‬
‫ניצול שואה המעוניין לקחת חלק בפרויקט זה מתבקש ליצור קשר בטלפון‪02-6444568 :‬‬
‫‪11‬‬
‫לזכרו‬
‫‪ 30‬למותו של משה זנבר‬
‫באזכרה שנערכה למשה זנבר נכחו‪ ,‬לצד בני משפחתו‪ ,‬מאות חברים‪ ,‬עמיתים וראשי‬
‫הארגונים הפועלים למען ניצולי השואה‬
‫התמונה שעלתה מדברי כל המשתפים‬
‫באזכרה למשה זנבר‪ ,‬הייתה של איש חזון‬
‫ומנהל נחוש‪ ,‬לצד צניעות אישית‪ ,‬חכמת חיים‬
‫והיכולת להשפיע‪ ,‬לשכנע ולהשיג את מטרותיו‬
‫בדרכי נועם‪ .‬כל אלה באו לידי ביטוי בדמותו‪,‬‬
‫לא רק כמי שהקים את מרכז ארגונים יחד עם‬
‫נח פלוג ז"ל ושימש פעמיים כיו"ר הארגון‪ ,‬אלא‬
‫גם במגוון רחב של תפקידים בצמרת הכלכלית‬
‫של המדינה‪ ,‬ובפעילות ציבורית ענפה שכללה‬
‫גם מעורבות בתחומי התרבות והאמנות‪.‬‬
‫בין אלה ניתן למנות את תפקידו כיו"ר חבר‬
‫הנאמנים של תיאטרון הבימה ולאחר מכן‬
‫כנשיאו‪ ,‬את תיאטרון יידישפיל‪ ,‬שזנבר היה בין‬
‫מייסדיו ויושב הראש שלו‪ ,‬ואת מוזיאון ינקו‪-‬‬
‫דאדא בעין הוד‪ ,‬שעזר להקים ועמד בראשו‬
‫באופן פעיל ומעורב כל השנים‪.‬‬
‫באזכרה‪ ,‬שנערכה על ידי מרכז הארגונים של‬
‫ניצולי השואה‪ ,‬הוקרנו קטעים מסרט על זנבר‪,‬‬
‫שהופק על ידי עמותת "עופות החול"‪ .‬ששי‬
‫קשת‪ ,‬מנכ"ל תיאטרון "יידישפיל"‪ ,‬הנחה את‬
‫האירוע‪.‬‬
‫קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים‪ ,‬אשר‬
‫נבחרה לתפקיד בהמלצתו של זנבר לפני‬
‫כארבעה חודשים‪ ,‬אמרה‪" :‬כל מי שמכיר את‬
‫סיפור חייו של משה זנבר ז"ל‪ ,‬מגיע להבנה כי‬
‫מדובר במסלול חיים נדיר‪ ,‬מיוחד‪,‬יוצא דופן‪.‬‬
‫מיהודי מתבולל‪ ,‬או כפי שקראו לזה אז 'הונגרי‬
‫בן דת משה'‪ ,‬מאיש ספוג תרבות הונגרית‪,‬‬
‫הגיע משה להכרה בזהותו היהודית במחנות‬
‫המוות‪ .‬מאיש צעיר שלא מכבר יצא ממחנות‬
‫ההשמדה‪ ,‬הפך לחייל בשדה הקרב של המדינה‬
‫שבדרך‪ .‬מעולה חדש‪ ,‬וניצול שואה מושפל‪,‬‬
‫הפך לישראלי שסירב להיות מתוסכל והעדיף‬
‫להפנות את האנרגיות שלו לתרומה למדינה‬
‫ולחברה הישראלית‪.‬‬
‫"מאדם שרכש את השכלתו הכלכלית‬
‫בתנועה מרקסיסטית וראה‪ ,‬הלכה למעשה‪,‬‬
‫את יישומה בהונגריה הקומוניסטית‪ ,‬הוא‬
‫הפך לכלכלן מבריק‪,‬למנתח מצבים ומערכות‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫שידע להתאים את ידיעותיו ואת פתרונותיו‬
‫המקוריים למציאות המורכבת של ישראל‬
‫ולעצב את דרכה‪ .‬מתפקיד של סטטיסטיקאי‬
‫וחוקר במכון למחקר חברתי שימושי‪ ,‬הוא‬
‫טיפס‪ ,‬במהירות מטאורית‪ ,‬לתפקידים רמי דרג‬
‫והשפעה בכלכלה הישראלית‪.‬‬
‫"היו אלה משה זנבר ז"ל ונח פלוג ז"ל‪,‬‬
‫שהגו את רעיון הקמת מרכז הארגונים כגוף‬
‫שתפקידו יהיה לנהל מאבק משותף למען‬
‫זכויות ושיפור תנאי חייהם של הניצולים‪ .‬זאת‬
‫הם עשו בארץ‪ ,‬מול האוצר‪ ,‬אך גם מול ממשלת‬
‫גרמניה‪ ,‬כאשר הצטרפו לוועידת התביעות‪.‬‬
‫תביעתו של משה וגם נצחונו היו כפולים‪ :‬בכך‬
‫שהצליח לצרף לוועידת התביעות נציגים של‬
‫הניצולים‪ ,‬וגם בשל הישגיו הכספיים עבור‬
‫הניצולים במסגרת קרן סעיף ‪ .2‬המרכז היה‬
‫ונשאר‪ ,‬בלשונו 'הבייבי שלי'‪ .‬והיום המרכז‬
‫מרכין את ראשו‪ .‬במלאת שלושים להליכתו‬
‫מאיתנו‪ ,‬כאשר אנו מעלים על נס את תרומתו‬
‫רבת המימדים לחברה הישראלית‪ ,‬חשוב לדבר‬
‫לא רק על הישגיו אלא על האדם שבו‪ .‬חשוב‬
‫לזכור ולהזכיר את קווי דמותו הנדירים ‪ -‬את‬
‫חוכמתו‪ ,‬את יכולת הניתוח שלו‪ ,‬את שיקול‬
‫דעתו‪ ,‬את יכולתו לייעץ תמיד‪ ,‬את האיזון‬
‫הנכון בין הרצוי לאפשרי‪ ,‬וכן ‪ -‬את טוב לבו‬
‫ואת נדיבותו‪.‬‬
‫"משה זנבר זכר את העבר‪ ,‬אבל בחר את‬
‫העתיד‪ .‬הוא חי חיים מלאים‪ .‬הוא היה אחד‬
‫האנשים הבודדים שידעו לעצב את חייו‪,‬‬
‫ובעצם גם את חיינו‪ .‬הייתה זאת זכות גדולה‬
‫לפגוש אדם כמוהו‪ ,‬להיות ולעבוד במחיצתו‪.‬‬
‫הוא חסר לי וחסר לנו מאוד"‪.‬‬
‫כשעלה הנכד‪ ,‬שביט בן אריה‪ ,‬לשאת דברים‪,‬‬
‫היה כה נרגש‪ ,‬עד שלאחר משפטים ספורים‬
‫ביקש מהמנחה להמשיך ולקרוא אותם‪ .‬הנה‬
‫הם‪" :‬תודה למרכז הארגונים על הכרת התודה‬
‫לסבא‪ .‬תודה גם לכל המבקרים והמנחמים‪.‬‬
‫עבור כל כך הרבה אנשים שלא הכירו את בני‬
‫המשפחה‪ ,‬אין זה עניין של מה בכך שבחרו‬
‫"גם כסבא חשב על הפרטים הקטנים"‪ .‬שביט בן ארי‬
‫להגיע ולנחם‪ .‬סבא הפריד בין עיסוקיו וחיי‬
‫המשפחה‪ .‬הוא התמסר כולו למען הכלל‪,‬‬
‫ובשנים האחרונות הצטער מאוד על ש'לא היה‬
‫שם מספיק'‪ .‬כשניסה בגיל ‪ 80‬לצמצם פעילות‪,‬‬
‫אני זוכר היטב את שיחת הטלפון שבה ביקש‬
‫שנדבר לעתים יותר קרובות‪ .‬והוא אכן התמסר‬
‫והיה מעורה‪ ,‬ליווה והתעניין‪.‬‬
‫"הוא היה אדם מיוחד‪ .‬גם כסבא היה ענייני‪,‬‬
‫וחשב על הפרטים הקטנים‪ .‬היה לו חשוב‬
‫שהנכדים ירכשו השכלה ויעבדו בעבודה‬
‫מאתגרת ומספקת‪ .‬לכל אחד מאיתנו היה סבא‬
‫פרטי משלו‪ :‬כמו הנכדה שלימדה אותו לתפעל‬
‫מחשב ואינטרנט‪ ,‬הנכד שלמד כלכלה‪ ,‬ואני‬
‫שהתעניינתי בהיסטוריה והמשכתי איתו את‬
‫אוסף הבולים שהתחיל ואוספים אחרים‪.‬‬
‫לפני שנתיים הוציא לאור את ספר זיכרונותיו‪,‬‬
‫שם ציין שלושה כללי הישרדות שקבע לעצמו‬
‫בתקופת המלחמה‪ :‬לא לאבד את צלילות‬
‫הדעת; לשמור על הכבוד העצמי ככל האפשר;‬
‫לא לאבד את הרצון לחיות‪.‬‬
‫"העקרונות הללו הנחו אותו גם באותן‬
‫הזדמנויות שבהן נתקל במוות‪ :‬במחנה הכפייה‪,‬‬
‫במחנה הפליטים שם חלה בטיפוס‪ ,‬במלחמת‬
‫העצמאות‪ ,‬ובראשית דרכו בארץ‪ ,‬כשכמעט טבע‬
‫בים התיכון‪ .‬בחודשים האחרונים נוכחנו בחוזקה‬
‫שלו ‪ -‬צלול עד רגעיו האחרונים‪ ,‬בעל רצון חיים‪,‬‬
‫ובכל הנוגע לכבוד העצמי הוא התמיד עד שהבין‬
‫שמה שהיה הוא לא שיהיה עוד‪ .‬בימים שבהם‬
‫לזכרו‬
‫חד כתער ופרגמטי‪ ,‬אך פעל‬
‫ניכר שהבין‪ ,‬הוא נכנע לראשונה‬
‫בחייו‪ ,‬אבל באופן הצלול והחזק‬
‫תמיד רק על פי צו מצפונו‪.‬‬
‫ביותר‪.‬‬
‫הוא היה מהראשונים‬
‫עם כל האופי החזק‪ ,‬התקיימו‬
‫שחשבו כי את זיכרון השואה‬
‫אצלו בגלוי גם שתי נקודות‬
‫צריך להנחיל לדורות הבאים‪,‬‬
‫רגישות‪ :‬החרטה על ההיעדרות‬
‫וכבר ב‪ 1955-‬פרסם ספר‬
‫מהבית‪ ,‬אותה קיבלנו באהבה;‬
‫זיכרונות‪' ,‬שנה לאין קץ' ‪-‬‬
‫והפרידה שלא הייתה מהוריו‪,‬‬
‫מעשה יוצא דופן בתקופה זו‪,‬‬
‫שלמה ומרים זנדברג‪ ,‬שראוי‬
‫שבה רוב הניצולים הדחיקו‬
‫וחשוב לציין במעמד זה את‬
‫את עברם ונמנעו מלדבר‬
‫זכרם לברכה‪.‬‬
‫עליו‪ .‬והוא כתב‪ ,‬לא רק את‬
‫אורי חנוך‪ ,‬חבר ושותף לדרך‬
‫זיכרונותיו‪ ,‬אלא נתן ביטוי גם‬
‫ארוכה במרכז הארגונים‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫למסקנות האנושיות שצריך‬
‫"פגשתי את משה לראשונה‪,‬‬
‫לטעמו לגזור מאירוע נורא‬
‫כשהוקם מרכז הארגונים של מאות מוקירי זכרו של זנבר הגיעו לאזכרה‪ .‬נושאת דברים‪ ,‬קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים‬
‫כמו השואה"‪.‬‬
‫ניצולי השואה‪ .‬מייד גילינו שיש‬
‫משה התנגד בכל תוקף וביקש שיחכו‪ .‬בלית‬
‫גליה מאור‪ ,‬יו"ר בנק לאומי לשעבר‪ ,‬שהכירה‬
‫פרק משותף בעברנו‪ .‬משה הגיע מהונגריה ברירה הסכימו להמתין‪ ,‬ואחרי כמה חודשים את זנבר עוד מימיה ככלכלנית צעירה בבנק‬
‫בשנה האחרונה למלחמה למחנה מילדורף‪ ,‬יצא משה מבית החולים ‪ -‬כשהוא עומד על ישראל‪ ,‬סיפרה על חלק חשוב זה של חייו‪:‬‬
‫ואני הייתי במחנה לנדסברג‪ -‬קאופרינג‪ .‬שתי רגליו‪ .‬כזה היה משה‪ .‬אדם נחוש‪ ,‬בטוח "הכרתי את משה שנים ארוכות‪ ,‬מתקופת‬
‫במחנות אלה עברנו שנינו שנת זוועה‪ ,‬של בעצמו ויודע לעמוד על דעתו‪ ,‬גם ברגעים כהונתו כנגיד בנק ישראל ‪ -‬כאשר התחלתי‬
‫עבודת פרך‪ ,‬רעב והתעללות‪ .‬משלושים קשים בחייו‪.‬‬
‫את דרכי באותו מוסד ככלכלנית צעירה‪.‬‬
‫אלף היהודים האחרונים שהגיעו לשם‬
‫"לא קל ולא פשוט היה באותן שנים לעולה תמיד התפעמתי מהדרך המרשימה שעשה‬
‫מרחבי אירופה‪ ,‬נותרו בסוף המלחמה כמה‬
‫חדש וניצול שואה להיקלט בחברה הישראלית‪ .‬האיש הזה‪ ,‬שהגיע באניית מעפילים מאירופה‬
‫אלפים בודדים‪ .‬מייד נוצרה בינינו אחוות‬
‫מוריו באוניברסיטה‪ ,‬ובכירי הכלכלה של אותם המדממת היישר אל מלחמת העצמאות‪,‬‬
‫ניצולים‪ .‬זה קשר שקשה להסבירו במילים‪ ,‬ימים כנראה‪ ,‬זיהו את כישרונותיו יוצאי הדופן‪,‬‬
‫סלל את דרכו האישית והציבורית בעשר‬
‫שונה מכל ידידות רגילה‪ .‬אף שנפגשנו אז רק כך אני יכול להסביר את עלייתו המטאורית‬
‫אצבעותיו‪ ,‬והיה לאחד ממעצביה המרכזיים‬
‫לעיתים רחוקות‪ ,‬תמיד דיברנו על המחנה בעולם הכלכלה והבנקאות‪ .‬את כל אלה‪,‬‬
‫של הכלכלה המקומית‪ .‬בהישגים האישיים‬
‫ומה שהיה שם‪.‬‬
‫ניסיונו העשיר וגם קשריו‪ ,‬הביא איתו משה‬
‫הכבירים האלה יש גם משהו ישראלי מאוד;‬
‫"קשה מאוד להבין‪ ,‬איך אדם שעבר את כשהקים לפני למעלה מעשרים שנה‪ ,‬יחד עם‬
‫הדרך שאותה פילס משה לעצמו‪ ,‬בזכות‬
‫מה שעבר משה‪ ,‬נשאר שפוי ומאוזן‪ .‬בשנה עמיתו נח פלוג ז"ל‪ ,‬את "מרכז הארגונים"‪.‬‬
‫כישרונו‪ ,‬חריפותו ונחישותו‪ ,‬נסללה גם על ידי‬
‫שעברה‪ ,‬במפגש של ניצולי עמותת דכאו‪ ,‬בפעם הראשונה הייתה לניצולים כתובת‬
‫חזון פטריוטי אמיתי ‪ -‬רצונו לראות את המשק‬
‫סיפר משה על הימים האחרונים של המלחמה‪ .‬לפנות אליה‪.‬‬
‫"כשביקרתי אותו בבית החולים‪ ,‬להפתעתי הצעיר מתייצב‪ ,‬גדל ומתפתח‪ ,‬ומגבש מדיניות‬
‫איך כבר לא היה לו כוח ללכת‪ ,‬כשהגרמנים‬
‫הוציאו אותנו לצעדת המוות‪ ,‬ואיך החליט היה במצב רוח טוב‪' .‬גמרתי להתלבט'‪ ,‬אמר מוצקה ועצמאית‪.‬‬
‫"אין פינה בחבל הארץ של הכלכלה‬
‫לנסוע ברכבת‪ ,‬אף שידע שהרכבת מובילה לי‪ .‬החלטתי שאני לא רוצה יותר טיפולים‪ ,‬ולא‬
‫למוות‪ .‬הרכבת עצרה במקום כלשהו‪ ,‬משה איכפת לי שאחיה כמה שנים פחות‪ .‬הוא לא הישראלית‪ ,‬שלא טבועה בה דריסת רגלו של‬
‫וחברו ערמו ערימה של גוויות‪ ,‬הגרמנים שלא ידע שנותרו לו רק עוד כמה חודשים‪ .‬אדבר משה‪ :‬כאיש אקדמיה וכחוקר במכון למחקר‬
‫הפסיקו לרצוח עד הרגע האחרון ירו בכל בשם הניצולים‪ ,‬ואומר‪ :‬משה השאיר חלל ריק‪ ,‬חברתי שימושי‪ ,‬במגזר העסקי‪" ,‬אין לי ספק‬
‫מי שהיה בקרון ‪ -‬ואז חברו נהרג והוא נותר שקשה מאוד יהיה למלא אותו‪ .‬הוא ייחסר לי שהמיזוג המיוחד הזה‪ ,‬בין היותו איש תיאוריה‬
‫וגם איש מעשה‪ ,‬ובין היותו כלכלן מבריק‬
‫בחיים‪ .‬כחולה בטיפוס הבהרות‪ ,‬הגיע לבית מאוד כיועץ וכחבר"‪.‬‬
‫אבנר שלו‪ ,‬יו"ר יד ושם‪ ,‬הכיר את זנבר וגם איש תרבות רחב אופקים ואינטלקטואל‬
‫חולים‪ ,‬ושכב בו זמן מה‪ ,‬רק עד שהחלים‪.‬‬
‫"הוא סיפר לי שכשהגיע לארץ‪ ,‬בשנת ‪ ,1948‬עוד כשהיה יו"ר מנהל התרבות במשרד של ממש ‪ -‬הוא מה שהפך את משה ואת‬
‫התגייס מייד לצבא‪ .‬בדרך בורמה נפצע ברגלו‪ .‬החינוך‪ ,‬ולאחר מכן כיו"ר יד ושם‪ .‬לדבריו‪ ,‬הקריירה שלו למרשימים ונדירים כל כך‪.‬‬
‫לילה ארוך שכב בשדה והמתין שיבואו לחלצו‪" .‬האידיאולוגיה הציונית לא הייתה עבורו דבר משה שייך לקבוצה המיוחדת במינה שזכתה‬
‫את התנים שהתקרבו אליו גירש בעזרת אבנים מופשט‪ .‬היא הייתה תמצית הווייתו‪ ,‬ועמדה לעצב במו ידיה את המשק המקומי מראשיתו‪,‬‬
‫שליקט לידו‪ .‬כשהגיע לבית החולים‪ ,‬אמרו בבסיס כל מעשה שעשה‪ .‬הוא היה איש חכם‪ ,‬ולהפוך את ישראל לנס הכלכלי שהייתה בשני‬
‫לו הרופאים שהם חייבים לקטוע את רגלו‪ .‬שנעזרתי בחוכמתו פעם אחר פעם‪ .‬הוא היה העשורים הראשונים לקיומה"‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫נשים בשואה‬
‫"הצלה מן הכאב והקללה"‪ .‬ציור של פרידה קאלו‬
‫נשים ומשפחה בשואה‬
‫אסופת המאמרים שפרסמה אסתר הרצוג תחת השם "נשים ומשפחה בשואה"‪ ,‬פורסת בפני הקורא מגוון‬
‫עשיר ומרתק של התייחסויות לתחום שהוזנח משך שנים ארוכות על ידי חוקרי השואה‪ .‬גם כאן‪ ,‬מלמדים‬
‫המאמרים‪ ,‬הנרטיב הגברי שלט בכיפה‬
‫|ד"ר אסתר הרצוג |‬
‫מזה כ‪ 17-‬שנים אני עוסקת בענייני נשים‪,‬‬
‫בהקשרים אקדמיים‪ ,‬ציבוריים ופוליטיים‪.‬‬
‫ממקום זה התקרבתי למחקר ולפעילות חינוכית‪-‬‬
‫ציבורית הקשורים לשואה‪ .‬אבי‪ ,‬בונדי ז"ל‪ ,‬נולד‬
‫וגדל בהונגריה‪ ,‬ואמי‪ ,‬אווה‪ ,‬שתזכה לחיים טובים‬
‫וארוכים‪ ,‬נולדה וגדלה בקרפטרוסיה‪ .‬שניהם‬
‫איבדו הורים ובני משפחה נוספים בשואה והיו‬
‫בעצמם במחנות הריכוז וההשמדה ועברו אחר‬
‫כך את מחנות העקורים באיטליה (שם אני‬
‫נולדתי) ובקפריסין‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫למרות הרקע הזה‪ ,‬ובמידה רבה כפי שקרה‬
‫ברבות מהמשפחות של ניצולי השואה‪ ,‬לא ידעתי‬
‫את השואה מהבית‪ .‬כמו מרבית האנשים שגדלו‬
‫בישראל ידעתי את מה שלימדו בבית הספר‪ ,‬את‬
‫מה שהשמיעו ברדיו ואח"כ הראו בטלוויזיה‪:‬‬
‫מצוות אנשים מלומדה‪ ,‬ממרחק בטוח שלא‬
‫ממש נוגע‪ .‬בבית שלי לא דיברו על השואה‪ .‬אבי‬
‫דווקא רצה לדבר על עבודות הכפייה‪ ,‬חוויות‬
‫אושוויץ ומצעד המוות‪ ,‬אבל אמי מנעה ממנו‬
‫מלהעלות באוזנינו‪ ,‬שתי בנותיהם‪ ,‬את סיפוריו‪.‬‬
‫גם אחרי שיחות רבות עם אמי‪ ,‬עדיין איני בטוחה‬
‫אם היא עשתה זאת משום שרצתה לגונן עלינו‪,‬‬
‫או על עצמה‪ ,‬ואולי על שלושתנו‪.‬‬
‫רק כשהגעתי לאוקספורד בקיץ ‪,2000‬‬
‫ובמקרה הזדמנתי לכנס בינלאומי על השואה‬
‫שהתקיים שם‪" ,‬התחברתי" אל השואה‪ .‬זה קרה‬
‫בעיקר בזכות החשיפה למחקריהן של חוקרות‪,‬‬
‫העוסקות בשואה מזווית פמיניסטית‪ .‬במקביל‪,‬‬
‫הייתה אמי חוזרת ומציקה לי שאכתוב על‬
‫השואה ואף נוזפת בי על כך שאיני מגלה עניין‬
‫בסיפור שלה מהשואה‪.‬‬
‫נשים בשואה‬
‫אני מניחה שמרחק הזמן ההולך ומתרחב‬
‫מאותה תקופה מעמעם את תחושות הכאב ומקל‬
‫עליה לגעת בזיכרונות הקשים‪ .‬השינוי בגישתה‪,‬‬
‫מהשתקת הזיכרונות לכמיהה שהדברים יתועדו‪,‬‬
‫משתלב בתופעה רחבה‪ ,‬מוכרת‪ ,‬המיוחסת‬
‫לניצולי שואה רבים‪ .‬במשך שנים העדיפו את‬
‫השתיקה‪ ,‬ועם ההתקרבות לסוף חייהם גובר‬
‫בהם הצורך להותיר עדות אישית על הדברים‬
‫שחוו‪ .‬הצורך לספר את סיפורם כרוך‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫גם בצורך לשמש פה ליקיריהם שנספו ולהבטיח‬
‫את הנצחת זכרם‪.‬‬
‫מאז אותו קיץ בשנת ‪ 2000‬אני מוצאת את‬
‫עצמי מעורבת בנושא השואה‪ :‬בשיחות עם‬
‫אימי ועם חברותיי‪ ,‬בקריאה‪ ,‬בכתיבה אקדמית‬
‫ופובליציסטית‪ ,‬בהרצאות‪ ,‬בארגון כנסים‬
‫ובעריכת קובץ הספר‪ .‬לאותן חוקרות‪ ,‬שביניהן‬
‫היו‪ :‬דליה עופר‪ ,‬אסתר פוקס ומירנה גולדנברג‪,‬‬
‫אשר את דבריהן שמעתי בכנס בהפתעה ומתוך‬
‫תחושת גילוי‪ ,‬אני חבה את ראשית הכרתי את‬
‫השואה שלי‪ ,‬כאישה‪ .‬הן עשו עבורי‪ ,‬ועבור נשים‬
‫בכלל‪ ,‬את השואה לנושא עם משיכה מחקרית‬
‫ומעשית ועם השלכות רבות להוויה ולחוויה‬
‫הנשית בימינו אלה‪.‬‬
‫"בבחינת השפעת הזעזועים‬
‫שגרם השלטון הנאצי לקהילות‬
‫היהודיות‪ ,‬מתברר כי השינויים‬
‫והמאבק על ההישרדות היו‬
‫כרוכים בהתחזקות הנשים‬
‫גם במשפחה וגם בהנהגה‬
‫הציבורית"‬
‫אחת ההרצאות המפתיעות שאליהן נחשפתי‬
‫באוקספורד הייתה זו של מירנה גולדנברג‪ ,‬אשר‬
‫דיברה על היחס המיוחד של נשים במחנות‬
‫לאוכל‪" .‬דיבורי פה"‪ ,‬היא כינתה את העיסוק‬
‫החברתי‪-‬נשי באוכל‪ ,‬שהתבסס על החלפת‬
‫מרשמים מבית אמא וסבתא‪ .‬היא הסבירה‬
‫שהדיבורים וההתעסקות המתמשכת במרשמי‬
‫אוכל חיזקו את הנשים‪ ,‬נתנו להן תחושת שייכות‬
‫משפחתית והזדמנות לייצר זהות ומעמד חדשים‪,‬‬
‫כמו גם אמצעים לשמירת מסורות יהודיות‪.‬‬
‫מקומם של סטריאוטיפים מגדריים בסרטים‬
‫על השואה‪ ,‬שעליהם דיברה אסתר פוקס באותו‬
‫כנס‪ ,‬היה מבחינתי עניין חדש‪-‬ישן‪ ,‬שונה אך‬
‫דומה לסוגיות שבהן אנחנו עוסקות ביומיום‬
‫של הפעילות הפמיניסטית‪ .‬פוקס תיארה ובחנה‬
‫הכל התחיל בהרצאה מפתיעה אחת‪ .‬אסתר הרצוג‬
‫"בתוך ההידרדרות בתנאי החיים התבלטו כושר ההסתגלות של‬
‫הנשים באלתור אמצעי הישרדות וכישרון חברתי בפיתוח מסגרות‬
‫חלופיות למשפחה ה'מסורתית'"‬
‫את האופן המכליל שבו מוצגים ארכיטיפים‬
‫מגדריים‪ ,‬דמויות של נשים המתוארות ברבים‬
‫מהסרטים ‪ -‬או כבעלות נטיות אובדניות‪ ,‬או‬
‫כמשוגעות או כקורבנות של פגיעה מינית‪ .‬גם‬
‫גברים מוצגים לרוב בסרטים על השואה באופן‬
‫סטריאוטיפי כתוקפנים‪ ,‬אכזריים ואלימים‪.‬‬
‫התחזקות מעמד האישה ‪ ‬‬
‫הזעזועים שהכו במסגרת המשפחתית הם‬
‫ההקשר החברתי הבולט ביותר שבו עוסק‬
‫הספר‪ .‬השינויים בתוך המשפחה לא התחוללו‬
‫בבת אחת‪ .‬הם התרחשו במהלך ובמקביל‬
‫להתפתחויות במדיניות הגזע הנאצית‪ .‬הקשר‬
‫בין תהליכים אלו לבין השינויים במנהיגות‬
‫ובחלוקת התפקידים בתוך המשפחה‬
‫עולה בכמה מהמאמרים‪ .‬הם מצביעים על‬
‫התחזקותה של האישה והתרחבות תחומי‬
‫השפעתה במשפחה‪ ,‬בעת שהגברים נעדרו‬
‫ממנה או התערער מעמדם בתוכה‪ .‬בתוך‬
‫ההידרדרות בתנאי החיים התבלטו כושר‬
‫ההסתגלות של הנשים באלתור אמצעי‬
‫הישרדות וכישרון חברתי בפיתוח מסגרות‬
‫חלופיות למשפחה ה"מסורתית"‪.‬‬
‫הסתגלנות של הנשים באה לידי ביטוי‬
‫בנטילת תפקידים של ריכוך הגזרות הפוגעות‬
‫בבני המשפחה‪ ,‬באחריות על שמירת‬
‫שיגרה בחיי המשפחה ההולכים ומתפרקים‪,‬‬
‫בהשגת מקורות קיום אלטרנטיביים ועד‬
‫אימוץ תפקידים משפחתיים המחליפים את‬
‫אלו הקונבנציונליים‪ ,‬כאמצעי להישרדות‪.‬‬
‫התפקידים החברתיים המשתנים של‬
‫נשים מתוארים כקשורים באופן הדוק‬
‫למציאות הסובבת והמשתנה‪ ,‬אשר מייצרת‬
‫את האפשרויות והאילוצים עבור הנשים‪.‬‬
‫משתמע מהמאמרים שקיום המשפחה‬
‫תלוי בהימצאותה של אישה בתוכה וקשור‬
‫ליכולת קבלת החלטות במציאות המשברית‬
‫והמאיימת‪.‬‬
‫מריון קפלן‪ ,‬מהחוקרות הפמיניסטיות‬
‫הבולטות של השואה‪ ,‬הצביעה על כך‬
‫שהכישורים החברתיים‪-‬סתגלניים של נשים‬
‫שימשו אותן ואת קרוביהן כאשר הגברים‬
‫הוצאו ממקומות העבודה‪ ,‬גורשו למחנות‬
‫ונשברו נפשית‪ ,‬כשמעמדם כמפרנסים‬
‫וכ"ראשי משפחה" נפגע‪ .‬מאמריהן של לידיה‬
‫שמה‪ ,‬דליה עופר ואירית קנבל‪-‬דובלון מחזקים‬
‫את המסקנות של קפלן‪.‬‬
‫‪ ‬סיפורה האישי של לידיה‪ ,‬על חיי משפחתה‬
‫בצל קורתם‪-‬מקלטם של בני זוג איטלקים‪,‬‬
‫ממחיש את ההשתנות ביחסים בין המינים‬
‫המשך בעמוד ‪16‬‬
‫‪15‬‬
‫נשים בשואה‬
‫המשך מעמוד ‪15‬‬
‫נשים בגטו ורשה‪1941 ,‬‬
‫צילום‪ :‬ארכיון יד ושם‬
‫"פעם אחר פעם היו אמירותיה של אמי אמירות של סלחנות‬
‫ואפילו של רחמים‪ .‬כאשר עיינתי בתמלילי שיחותיי עם אמי מצאתי‬
‫את עצמי מופתעת מהאופן שבו האנישה אמי את מה שנתפס‬
‫אצלנו כהתגלמות השטניות"‬
‫במצבים שיצרה המלחמה‪ ,‬הרחק מהבית‬
‫ומשגרת החיים הרגילה של חיי משפחה‪.‬‬
‫בהסתכלותה לאחור על הזיכרון של אותם‬
‫הימים קובעת שמה כי התנהלותן של הנשים‪,‬‬
‫האם ובעלת הבית‪ ,‬הייתה סתגלנית יותר‬
‫ומעוררת כבוד‪ .‬התנהלותה של האם הייתה‬
‫מבוססת על תושייה ומיומנות לשמור על‬
‫‪16‬‬
‫איזון ושיגרה לעומת אובדן הסמכות ותחושות‬
‫הבלבול של האב‪.‬‬
‫‪ ‬עופר קובעת ש"המאמץ היומיומי לשרוד‬
‫היה בעל משמעות מעבר לפת הלחם‪ ,‬וכדי‬
‫להחזיק מעמד בתנאי ההשפלה הרעב‬
‫והסבל הפיסי והנפשי‪ ,‬נדרשה מידה עצומה‬
‫של דבקות בעולם ערכים ובתמונת עתיד‪.‬‬
‫הנשים נדרשו לשמור על הרוח החיובית בתא‬
‫המשפחתי…"‪.‬‬
‫‪ ‬גם אניטה טרסי עוסקת במאבק על‬
‫ההישרדות במשפחה‪ .‬היא נוגעת בהכרעות‬
‫הרות גורל ומזעזעות שהתקבלו במסגרת‬
‫התא המשפחתי‪ .‬ככל שנחשפה המדיניות‬
‫הגרמנית והופנמה התובנה כי המאבק הוא‬
‫על עצם ההישרדות‪ ,‬נקלעו בעלי משפחות‪,‬‬
‫גברים ונשים‪ ,‬למצוקה ערכית קיומית סותרת‪.‬‬
‫מחד‪ ,‬מאמץ להציל חיים ככל שרק ניתן‬
‫וקודם כל את בעלי הסיכוי הרב יותר לשרוד‪,‬‬
‫למען ההמשכיות הביולוגית של המשפחה‬
‫ושימור הזיכרון שלה‪ .‬מאידך‪ ,‬השאיפה‬
‫לשמור בכל מחיר על היחד המשפחתי‪ ,‬אפילו‬
‫במחיר אובדן כולל‪ .‬התנהגויות כאלה הופכות‬
‫הגיוניות ואפילו מחויבות המציאות בהקשר‬
‫של השואה‪.‬‬
‫הקשר בין הישרדות בשואה לבין נשים‬
‫ומשפחה‪ ,‬עולה גם במאמר של יהודית בובר‬
‫אגסי על "משפחות המחנה" של האסירות‬
‫היהודיות ברוונסבריק‪ .‬אך אצל בובר אגסי‬
‫משפחה היא לא רק יחידה חברתית שגבולותיה‬
‫נקבעים על פי קשרים ביולוגיים וקשרי‬
‫נישואין והורות‪ ,‬המוכרים על ידי המדינה‪.‬‬
‫משפחה היא גם קבוצה חברתית קטנה של‬
‫נשים לעזרה הדדית‪ ,‬המתארגנת אד‪-‬הוק‬
‫כאמצעי להסתגלות‪ ,‬לתמיכה בפרט‪ ,‬תמיכה‬
‫שמתוארת לעיתים קרובות כהצלת חיים‪.‬‬
‫לאה באלינט מדגישה במאמרה את הגבורה‬
‫הקולקטיבית של אמהות אלמוניות רבות‪,‬‬
‫שהקריבו את חייהן למען ילדיהן‪ .‬באלינט‬
‫מתמקדת בגבורה העילאית של אמהות בפולין‪,‬‬
‫שניסיונן להציל את ילדיהן עלה לרובן בחייהן‪.‬‬
‫מעשיהן והקרבתן צמחו מהקשר החברתי‪-‬‬
‫תרבותי העמוק בין ילדים לנשים‪ .‬זוהי תובנה‬
‫שעולה גם מהמחקר של אירית קנבל‪-‬דובלון וגם‬
‫מזיכרונותיה של אימי‪ ,‬המתוארים במאמר שלי‪.‬‬
‫נשים כמנהיגות‪ ‬‬
‫בעוד שבאלינט דנה בגבורת הנשים‪,‬‬
‫הקשורה לתפקידן המסורתי‪-‬המקובל של‬
‫נשים כאימהות‪ ,‬סיפורי הגיבורות‪ ,‬במאמריהן‬
‫של הרטה נובאוור‪ ,‬נעמי שימשי‪ ,‬מירי פרייליך‬
‫ורושל סיידל‪ ,‬עוסקים בתפקידים פחות‬
‫מוכרים של נשים‪ ,‬כמנהיגות‪ ,‬לצד הגברים‪,‬‬
‫במאבק למען הישרדות הכלל‪.‬‬
‫ההסתכלות על נשים מעבר למיקום המובן‬
‫נשים בשואה‬
‫מאליו שלהן בבית ובמשפחה מעלה היבטים‬
‫פחות מוכרים בחקר השואה‪ .‬כך מאמרה‬
‫של שימשי מעלה את דמותן המרתקת של‬
‫טמה ולנקה הקשריות ומתאר את התפקידים‬
‫הלא "נשיים" שהוטלו על נשים בפעילות‬
‫מחתרתית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬העובדה שנשים אלו‬
‫היו צעירות‪ ,‬יפות‪ ,‬ונראו כמו נשים אריות‪,‬‬
‫מלמדת שגם כאשר נשים נטלו חלק בתפקידים‬
‫"לא נשיים"‪ ,‬עדיין עשו זאת וגם תועדו ב"כובע‬
‫הנשי" הסטריאוטיפי‪ ,‬שבהקשר זה היקנה להן‬
‫יתרון על גברים‪.‬‬
‫"אמי נוטלת לעצמה את‬
‫הזכות והחופש להשוות בין‬
‫הקשרים רחוקים ושונים‪ ,‬אפילו‬
‫כאשר אלו מייצגים שטניות‬
‫האסורה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬להשוואה‪.‬‬
‫היא מצליחה לראות בבני אדם‬
‫פרטים ולא מהות קולקטיבית‬
‫בעלת פני רשע מוחלט"‬
‫גם לילי שטראסמן‪ ,‬במאמרה של פרייליך‪,‬‬
‫שהייתה משוררת‪ ,‬עורכת ספרותית ומתרגמת‬
‫של ספרות אירופאית לפולנית‪ ,‬הצטיינה‪ ,‬מלבד‬
‫במקצועיות רבה‪ ,‬ביופי ובמראה "לא יהודי"‪.‬‬
‫העובדה שביתה בווארשה היה מרכז חברתי‬
‫ותרבותי של סופרים‪ ,‬אנשי רוח ופקידי ממשל‪,‬‬
‫היא עוד דוגמא "נשית" מוכרת לתרומתן‬
‫הסמויה והעקיפה של נשים להתנהלות‬
‫החברתית‪ .‬כלומר‪ ,‬הדמויות המתוארות‬
‫משלבות מנהיגות "נשית" מוכרת לצד פריצה‬
‫מסוימת של גבולות ההגמוניה הגברית‪.‬‬
‫‪ ‬במאמר על אסירות פוליטיות יהודיות‬
‫ברוונסבריק‪ ,‬מביאה סיידל את סיפוריהן‬
‫של שבע נשים ממגוון הקשרים ודעות‬
‫פוליטיות‪ .‬סיפוריהן של אולגה בנאריו פרשטש‪,‬‬
‫הקומוניסטית הגרמנייה‪ ,‬וד"ר קתה פיק לייכטר‪,‬‬
‫הסוציאל‪-‬דמוקרטית האוסטרית‪ ,‬מתארים‪,‬‬
‫בדומה למאמרה של שימשי‪ ,‬את מנהיגותן‬
‫לפני ובתוך המחנות‪ .‬כמו שמידל וגולדשטרן‪,‬‬
‫בעבודתה של נובאוור‪ ,‬פיק לייכטר לא התקבלה‬
‫לאוניברסיטת וינה‪ ,‬שלא קיבלה נשים‪ .‬יתר על‬
‫כן‪ ,‬קתה פעלה למען זכויות נשים‪ ,‬כראש מחלקת‬
‫התעסוקה בממשלת אוסטריה‪ ,‬ובמחקר על‬
‫נשים עובדות‪ ,‬והשתתפה בפעילות פמיניסטית‪,‬‬
‫שנשים יהודיות נטלו בה חלק‪.‬‬
‫חשיבותה של הזכירה כאמצעי להחייאה‬
‫מטאפורית‪ ,‬כפי שעולה במאמריהן של הרטה‬
‫נובאוור‪ ,‬נאוה סמל ובתיה ברוטין‪ ,‬מתחברת‬
‫לסוגיית הזכירה המגדרית‪ ,‬שאותה מדגישה‬
‫רונית לנטין‪ .‬לנטין תופשת את הזיכרון הנשי‪,‬‬
‫המתברר מתוך עדויות שורדות טרנסניסטריה‬
‫שחקרה‪ ,‬כנרטיבים מעגליים‪ ,‬מהוססים ולא‬
‫גמורים‪ .‬הסיפורים האישיים שלהן שונים‬
‫מסיפורי הגברים‪ ,‬העשויים בתבנית הזיכרון‬
‫הקיבוצי והלאומי‪.‬‬
‫‪ ‬המחקר הפמיניסטי מצביע על כך שבתקופות‬
‫של משבר וחוסר יציבות מתערערים המבנה‬
‫וחלוקת הכוח המגדריים ומתאפשרת השתלבות‬
‫רבה יותר של נשים בתפקידים ובמעמד‬
‫החסומים בפניהן בזמנים "רגילים"‪ .‬בתקופות‬
‫אלו נפתחות בפני נשים הזדמנויות חדשות‬
‫לממש את צרכיהן ויכולותיהן‪ ,‬לקחת חלק‬
‫בהנהגה‪ ,‬ואף פעילותן השגרתית בתפקידי‬
‫טיפול זוכה ליתר הכרה‪ .‬עם התייצבות המציאות‬
‫החברתית נשים נדחקות שוב אל מקומן בשולי‬
‫העשייה הכלכלית‪-‬פוליטית‪ .‬תופעה זו מתגלה‬
‫גם בחלק מהמאמרים בקובץ‪ .‬בבחינת השפעת‬
‫הזעזועים שגרם השלטון הנאצי לקהילות‬
‫היהודיות‪ ,‬מתברר כי השינויים והמאבק על‬
‫ההישרדות היו כרוכים בהתחזקות הנשים גם‬
‫במשפחה וגם בהנהגה הציבורית‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬
‫נראה שהשינויים לא הפכו את הסדר החברתי‬
‫ואת יחסי הכוח בין המינים על פיהם‪.‬‬
‫הזיכרונות המרוככים‬
‫של אמא‬
‫הספר מוקדש לאמי‪ ,‬באהבה ובהערכה עמוקה‪.‬‬
‫במאמר שלי בספר‪ ,‬המבוסס על שיחותיי איתה‪,‬‬
‫ניסיתי לתת ביטוי לסיפור השואה שלה ולאופן‬
‫שבו היא מפרשת את הזיכרונות ומחברת אותם‬
‫לחייה ולנעשה בארץ‪.‬‬
‫מהמאמר שלי משתמע שההיזכרות‪ ,‬כמו‬
‫פעילויות אנושיות אחרות‪ ,‬מושפעת מתכתיבים‬
‫מגדריים‪ .‬אני סבורה שגם צורת החשיבה בהווה‬
‫על העבר מבטאת דפוסים מגדריים‪ .‬ההתעקשות‬
‫של אמי לזכור את האירועים באמצעות חשיבה‬
‫חיובית ונטייתה "לרכך" את זיכרון האירועים‪,‬‬
‫מצביעות‪ ,‬כך נראה לי‪ ,‬על אופני זכירה התואמים‬
‫דפוסי התנהגות המוכרים כ"נשיים"‪.‬‬
‫‪ ‬אחת התגובות המפתיעות שעלו בשיחות עם‬
‫אמי הייתה הגישה הסלחנית שבה התייחסה‬
‫לעיתים קרובות אל הנאצים בכלל ואל האנשים‬
‫שהיו במחנות שבהם הייתה‪ ,‬כפרטים‪ .‬הנחתי‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬ששנאת שורדי השואה כלפי כל אלו שהיו‬
‫קשורים למשטר הנאצי היא גורפת ומוחלטת‪.‬‬
‫אך פעם אחר פעם היו אמירותיה של אמי‬
‫אמירות של סלחנות ואפילו של רחמים‪ .‬כאשר‬
‫עיינתי בתמלילי שיחותיי עם אמי‪ ,‬מצאתי את‬
‫עצמי מופתעת מהאופן שבו היא האנישה את‬
‫מה שנתפש אצלנו כהתגלמות השטניות‪.‬‬
‫באופן עקבי ועקשני היא עמדה על כך שאין‬
‫"הם" אחד ומכליל שלתוכו ניתן להכניס את כל‬
‫הגרמנים‪ .‬בתיאורים שלה יש אנשים שונים ויש‬
‫גם מצבים משתנים‪ .‬אין באמי שנאה‪ .‬אמרתי‬
‫לה‪" :‬תראי‪ ,‬אמא‪ ,‬את בכלל לא מדברת בשנאה?"‬
‫והיא ענתה‪" :‬אין בי שנאה"‪ ,‬תהיתי והקשיתי‪:‬‬
‫"אין בך שנאה?" והיא בשלה‪" :‬לא‪ ,‬לא‪ .‬מפני‬
‫שאני יודעת‪ ,‬הם גם סבלו‪ .‬אבל זהו‪ ,‬שהם הלכו‬
‫כמו טמבלים אחרי הפיהרר‪ .‬לא ניסו להרוג אותו‬
‫כמה פעמים? הרי היו‪ ,‬בין הקצינים‪ ,‬שניסו‪ .‬אי‬
‫אפשר היה‪ .‬תמיד תפסו אותם והרגו אותם‪ ".‬ואני‬
‫מתעקשת‪" :‬בכל זאת‪ ,‬קשה להבין שאין שנאה‪.‬‬
‫את יודעת‪ ,‬אחרי כל מה שעושים לך‪ ,‬כאלה‬
‫דברים מזוויעים…" והיא בשלה‪" :‬טוב‪ ,‬אבל הם‬
‫קיבלו פקודה‪ .‬זה מה שהם היו צריכים לעשות‪.‬‬
‫לא עזר להם"‪ .‬והיא מוסיפה הסתייגות פסקנית‬
‫מההכללה הגורפת והמוקיעה את כל הגרמנים‪,‬‬
‫"תראי‪ ,‬הגרמנים לא היו כולם חיות‪ .‬היטלר רק‬
‫עשה‪ ,‬מהצעירים במיוחד‪ ,‬אלה שהתלהבו‪ .‬אבל‬
‫היו כאלה שלא הייתה להם שום ברירה"‪.‬‬
‫אני שואלת מספר פעמים מנין היא שואבת את‬
‫הערכתה ואת בטחונה בכך ש"הכריחו אותם"‪,‬‬
‫והיא אומרת בתקיפות "זה מאה אחוז‪ .‬זה היה‬
‫ידוע‪ .‬הכריחו אותם‪ ...‬לא הייתה להם ברירה‪.‬‬
‫היו מבוגרים יותר קצת‪ ,‬ששמה הסתכלו עלינו‬
‫כמו ילדים שלהם‪ .‬את ממש ראית‪ .‬למשל‪ ,‬לקחו‬
‫אותנו פעם ביום שלא עבדנו בחוץ‪ ,‬ביום ראשון‪.‬‬
‫היה שמה בעל מפעל שהיה לו קרח‪ ,‬אז לקחו‬
‫אותנו בחורף‪ ,‬קבוצה‪ ,‬לחתוך קרח ולהעמיס על‬
‫האוטו ואחרי זה לקחו אותנו להוריד את הקרח‬
‫למרתף‪ .‬ואחרי זה נתנו לנו אוכל במטבח בתוך‬
‫המפעל‪ .‬מה זה אכלנו? היינו חולות‪ .‬אכלנו‬
‫כרוב‪ ...‬ובעד זה הלכנו לעבוד שמה‪ ,‬ידענו שנקבל‬
‫ארוחה טובה"‪.‬‬
‫ועוד היא מספרת‪" :‬היה אחד כזה מותק‪,‬‬
‫בחורצ'יק יפהפה‪ ,‬אז הוא תמיד ניגש אליי‬
‫והתעניין‪ ,‬מאיפה אני באה‪ ...‬והוא סיפר גם כן‬
‫ששלחו אותו‪ .‬היו כאלה שהיו אנושיים מאוד‬
‫ולא היו נוגעים באצבע‪ .‬אני משתדלת לזכור‬
‫המשך בעמוד ‪18‬‬
‫‪17‬‬
‫נשים בשואה‬
‫המשך מעמוד ‪17‬‬
‫את הדברים האלה… ככה שזה לא נורא‪ .‬אחרת‬
‫אי אפשר לחיות עם זה‪ .‬היו בני אדם‪ .‬בטח שהיו‪.‬‬
‫מה את חושבת‪ ,‬כל הגרמנים היו חיות? בטח‬
‫שהיו מקרים כאלה שהיו רעים‪ ,‬ממש‪ .‬תראי‪ ,‬אני‬
‫לא מקנאה באף בן אדם שעושה רע לשני‪ .‬לא‬
‫מאמינה שהוא יכול להיות שלם עם עצמו בחיים‬
‫שלו"‪.‬‬
‫"אחת התגובות המפתיעות שעלו‬
‫בשיחות עם אמי הייתה הגישה‬
‫הסלחנית שבה התייחסה לעיתים‬
‫קרובות אל הנאצים בכלל ואל‬
‫האנשים שהיו במחנות שבהם‬
‫הייתה‪ ,‬כפרטים"‬
‫על רוע הבנה וסלחנות‬
‫היא מודה שהיו גם‪ ,‬כמובן‪ ,‬גרמנים רעים ואף‬
‫אכזריים‪ ,‬כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬אס‪.‬אסית אחת‪ ,‬שהיתה‬
‫מאוד אכזרית והסתובבה "עם מקל כזה‪ ,‬ביד‬
‫אחת… ועם זה היא הייתה מלקה שמה‪ .‬אוי‬
‫ואבוי להם‪ ,‬שזה היה ממש רחמנות‪ .‬אני זוכרת‬
‫עד היום‪ ,‬ככה‪ ,‬עם המקל ביד ושמה טיילה איפה‬
‫שגרנו בבאראק"‪ .‬ומייד היא מוסיפה דברים‬
‫של הבנה ואף חמלה למצבן של הנשים שגויסו‬
‫על ידי הנאצים לשמש כאס‪.‬אסיות‪" :‬מסכנות‬
‫כאלה‪ ,‬פתאום את רואה אותה עם בטן כזאתי‪,‬‬
‫הרי היטלר רצה שיביאו ילדים… אז הם עם כל‬
‫חייל עשו ילדים‪ ,‬שיהיה להיטלר… והוא לקח‬
‫את הילדים‪ .‬רק שיביאו ילדים‪ ,‬שיהיה לדורות‬
‫הבאים‪ ,‬מפני שמתו אולי איזה ‪ 20‬מיליון גרמנים‬
‫במלחמה‪ .‬אז שיהיו חיילים‪ .‬על זה הוא חשב‪,‬‬
‫השטן הזה… אז הן היו מסתובבות שמה בהריון‪,‬‬
‫ופתאום היא נעלמה‪ ,‬הלכה ללדת‪ ,‬ואחרי כמה‬
‫שבועות חזרה"‪ .‬ובהמשך המשפט היא אומרת‪:‬‬
‫"אני זוכרת אותן ככה‪ ,‬קטנטנות היו‪ ,‬ו'לוס' 'לוס'‪,‬‬
‫זה לזוז‪ .‬ככה‪ ,‬מהר‪ ,‬מהר‪ ,‬מהר… והן היו לפעמים‬
‫יותר גרועות מהגברים"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הדיבור על רוע הלב של האס‪.‬‬
‫אסיות מתערבב עם ההבנה והסלחנות‪ ,‬הן היו‬
‫"מסכנות" הכריחו אותן‪ ,‬לא הייתה להן ברירה‪.‬‬
‫והיא מספרת עוד‪" :‬היו לנו שמה בחורות‬
‫צעירות‪ ,‬ובאמת השאירו את הילדים אצל‬
‫האמהות‪ .‬הכניסו להן בראש שיביאו ילדים‪...‬‬
‫הן הלכו לעבוד‪ .‬זאת הייתה הפרנסה שלהן‪,‬‬
‫לא היה ממה לחיות‪ ,‬הרי הן היו במשבר‪ .‬למה‬
‫התחיל כל העסק? הבנת? הן עבדו פה‪ ,‬הן קיבלו‬
‫משכורת‪ ,‬זה לא כמו חיילים ממש‪ ,‬הן באו להיות‬
‫‪18‬‬
‫חלוקת משקה חם בגטו ורשה‬
‫שומרות‪ .‬הן האמינו‪ ,‬ההיטלר הזה הכניס להן‬
‫לראש שצריך ילדים‪ .‬הלאומנות זה דבר נורא‪,‬‬
‫זה מחלה איומה‪ .‬הם סבלו אח"כ…" ואני תוהה‬
‫"מי סבלו?" והיא מסבירה "הגרמנים"‪ .‬וכשאני‬
‫שואלת "את מרחמת עליהם?" היא עונה ללא‬
‫היסוס "היו הרבה שסבלו‪ ,‬אלה שלא עשו כלום‪.‬‬
‫אלה שעשו ‪ -‬הסתלקו‪ ,‬ברחו‪ .‬איפה תפסו את‬
‫אייכמן? בארגנטינה"‪.‬‬
‫‪ ‬זכירת הגרמנים והגרמניות כ"מסכנים"‪,‬‬
‫כ"תמימים" וכמנוצלים על ידי היטלר‪ ,‬כזקוקים‬
‫לפרנסה וכיוב'‪ ,‬עושה את הנאצים שפגשה לבני‬
‫אדם "נורמליים" בעיני אמי‪ ,‬אך היא גם מחזקת‬
‫את אישיותה ואנושיותה בתפיסה העצמית שלה‬
‫בהווה‪ .‬הזכירה הזאת מתאימה‪ ,‬כנראה‪ ,‬לשקט‬
‫הנפשי ולחוסן המוסרי שלה‪.‬‬
‫הפתעה נוספת הייתה לי כאשר הבנתי עד‬
‫כמה מרבה אמי לעשות שימוש בתפיסת‬
‫השואה ביחסה לאירועים בחייה בארץ‪.‬‬
‫בדברה על מה שהיה שם היא עוברת באופן‬
‫אסוציאטיבי וקולח בין תקופות‪ ,‬משטרים‬
‫ומצבים ורואה בקלות דמיון בין השואה‬
‫לתופעות והקשרים חברתיים שונים לגמרי‪.‬‬
‫‪ ‬למשל‪ ,‬את דעותיה על תופעת משתפי‬
‫הפעולה עם הנאצים היא משווה ללא היסוס‬
‫למשתפי פעולה בהקשרים אחרים‪ :‬במחנות‬
‫בקפריסין‪ ,‬בכיבוש עיראק על ידי האמריקאים‬
‫ובהבאת עובדים זרים לישראל‪ .‬וכך‪ ,‬כמעט‬
‫בנשימה אחת‪ ,‬היא מסבירה לי‪" :‬גם שמה‬
‫בקפריסין (כלומר‪ :‬כמו במחנות הריכוז)‪ ,‬היו‬
‫להם את היהודים שהם שלטו‪ ...‬עכשיו תראי‬
‫צילום‪ :‬ארכיון יד ושם‬
‫בעיראק‪ ,‬למי הם נותנים שישלטו? לעיראקים‪.‬‬
‫הם הורגים אחד את השני‪ .‬הנה‪ ,‬כמה עיראקים‬
‫הרגו עיראקים בטעות‪ .‬אבל ככה זה הולך‪.‬‬
‫הפריץ נותן לשני שהוא יהיה הרע‪ .‬אותו דבר‬
‫עם הגרמנים‪ .‬נתנו שמה לבחורות משלנו‪,‬‬
‫שהן יהיו הרעות‪ .‬למה להם? אנחנו עשינו את‬
‫העבודה בשבילם‪ .‬כן‪ ,‬זה כל הפילוסופיה על‬
‫רגל אחת… תראי אצלנו פה‪ ,‬אנחנו מביאים את‬
‫העובדים הזרים‪ ,‬אנחנו היום הפריצים‪ .‬איך זה?‬
‫למה אנחנו לא יודעים לעשות את זה לבד?"‬
‫אמי נוטלת לעצמה את הזכות והחופש‬
‫להשוות בין הקשרים רחוקים ושונים‪ ,‬אפילו‬
‫כאשר אלו מייצגים שטניות האסורה‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫להשוואה‪ .‬היא מצליחה לראות בבני אדם‬
‫פרטים ולא מהות קולקטיבית בעלת פני‬
‫רשע מוחלט‪ .‬עמדות אלו מגלמות‪ ,‬בעיניי‪ ,‬את‬
‫הבסיס לקיומה של חברה מוסרית‪ :‬את ההכרה‬
‫במורכבות האנושית ובקיומו של הטוב‪,‬‬
‫גם במקומות שבהם האנושיות נוצחה‪ ,‬את‬
‫היכולת לתעב את הגרועים שבצוררים ולנוד‬
‫לשפלותם‪ ,‬ואת היכולת לדחות כל הבחנה‬
‫בין קבוצות שדמן מותר פחות או יותר‪ ,‬בין‬
‫צדק אחד לנו ולמקורבינו לצדק אחר עבור מי‬
‫שנתפסים כאויבינו‪.‬‬
‫מתוך דברים שנשאה ד"ר הרצוג בהשקת‬
‫קובץ המאמרים שערכה‪" :‬נשים ומשפחה‬
‫בשואה"‬
‫הקובץ כולל גם מאמרים של אניטה טרסי‪,‬‬
‫יהודית בובר אגסי‪ ,‬לאה באלינט‪ ,‬הרטה נובאוור‪,‬‬
‫יוג'ין גולדשטרן‪ ,‬נעמי שימשי‪ ,‬רושל סיידל‪,‬‬
‫נאוה סמל ובתיה ברוטין‪.‬‬
‫נשים בשואה‬
‫"מסדר"‪ .‬ציור של אדית קיס‬
‫האסירות הנשכחות‬
‫של מחנה הריכוז רוונסבריק‬
‫אדית קיס – מסדר! )!‪(Edith Kiss – Appel‬‬
‫ספרה של פרופ' יהודית בובר אגסי עוסק בפרק נשכח בתולדות השואה‪ :‬קורותיהם‬
‫של יותר מ‪ 16-‬אלף אסירים ברוונסבריק ‪ -‬נשים‪ ,‬נערות וילדים יהודים‬
‫| ירח טל* |‬
‫מחנה רוונסבריק‪ ,‬הממוקם צפונית לברלין‪,‬‬
‫בתוך נוף אידילי של אגמים ויערות‪ ,‬היה‬
‫מחנה הריכוז הנאצי היחיד לנשים‪ .‬בספרה‪,‬‬
‫שנמנה עם תחום הסוציולוגיה ההיסטורית‬
‫המשווה‪ ,‬עמדה יהודית בובר אגסי על הרקע‬
‫והתנאים של נשים ממוצא שונה ועל גורלן‬
‫בחמש תקופות במשך שש שנות קיומו של‬
‫המחנה‪ .‬כסוציולוגית היא חקרה את היחסים‬
‫החברתיים בין האסירות היהודיות לבין‬
‫עצמן‪ ,‬וכן ביניהן לבין אסירות לא יהודיות‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬היא חקרה את הרקע החינוכי ואת‬
‫צורות ההתנהגות המיוחדות לנשים היהודיות‪.‬‬
‫הספר בהוצאת מאגנס יצא לאור ב‪.2011-‬‬
‫אמה של בובר אגסי‪ ,‬מרגרטה בובר‪-‬‬
‫נוימן‪ ,‬הייתה אסירה במחנה הריכוז‬
‫המשך בעמוד ‪20‬‬
‫‪19‬‬
‫נשים בשואה‬
‫המשך מעמוד ‪19‬‬
‫הנאצי ברוונסבריק‪ ,‬כחשודה בריגול למען‬
‫הסובייטים‪ ,‬וזאת לאחר שחוותה על בשרה‬
‫את אימי השלטון הקומוניסטי הסובייטי בבתי‬
‫הכלא ובמחנות הריכוז שלו‪ .‬במשך חמש‬
‫שנות מאסרה נודעו לאמה של יהודית בובר‬
‫אגסי על מקרים רבים שאירעו במחנה‪ ,‬וכן‬
‫על התנהגותם של שומרי אס‪ .‬אס‪ ,‬מפקחות‬
‫ומפקדים‪ .‬היא הכירה מאות אסירות מקבוצות‬
‫לאום‪ ,‬קטגוריות ומקומות עבודה שונים‪ .‬היא‬
‫למדה על זוועות בית החולים של המחנה‪.‬‬
‫היא ידעה על העברתן של כמעט כל הנשים‬
‫היהודיות שהיו במחנה לברנבורג בתחילת‬
‫שנת ‪ ,1942‬ולאושוויץ החל מאוקטובר ‪1942‬‬
‫עד אוקטובר ‪ .1944‬סיפורה שימש חלק‬
‫מהעדות למחקר המקיף של בובר אגסי‪,‬‬
‫שכלל עדויות מעשרות ניצולות ומאות בני‬
‫משפחותיהן‪ .‬לספר נלווה תקליטור ובו כל‬
‫הפרטים הבסיסיים שהמחברת הצליחה‬
‫לאסוף על ‪ 16,363‬האסירות היהודיות שהיו‬
‫במחנה הריכוז רוונסבריק‪.‬‬
‫"ברוונסבריק אומנו שומרות‬
‫אס‪ .‬אס כדי להכינן לתפקיד‬
‫בכל מקום שהיו אסירות‪ .‬הן‬
‫אומנו להטיח באסירות ללא‬
‫הרף מילים גסות ואיומים‪,‬‬
‫להכות בפניהן ובגופן באגרופים‬
‫או באלות‪ ,‬לבעוט בהן בעזרת‬
‫מגפיהן או לשסות בהן כלבים‬
‫שינשכו את רגליהן"‬
‫ברוונסבריק אומנו שומרות אס‪ .‬אס כדי להכינן‬
‫לתפקיד בכל מקום שהיו אסירות‪ .‬הן אומנו‬
‫להטיח באסירות ללא הרף מילים גסות‬
‫ואיומים‪ ,‬להכות בפניהן ובגופן באגרופים או‬
‫באלות‪ ,‬לבעוט בהן בעזרת מגפיהן או לשסות‬
‫בהן כלבים שינשכו את רגליהן‪ .‬ברוונסבריק‬
‫הייתה גם‪ ,‬למן ההתחלה‪ ,‬מערכת רשמית של‬
‫ענישה‪ .‬בית הכלא של המחנה כלל בלוק‬
‫ענישה ושורות של תאים שבהם נכלאו‬
‫האסירות בתנאים של בידוד‪ ,‬חשכה גמורה‬
‫והרעבה עד לסף מוות‪ .‬כבר בראשית ‪1940‬‬
‫הנהיג הימלר עבור אסירות המחנה עונש של‬
‫צליפות שוט (‪ 25‬צליפות‪ ,‬או כמות כפולה או‬
‫משולשת)‪ ,‬אשר גרמו לסבל בל ישוער ולמקרי‬
‫מוות רבים‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫כמו בכל מחנות הריכוז הנאציים‪ ,‬שלטונות‬
‫המחנה ברוונסבריק ‪ -‬הן האס‪ .‬אס‪ .‬והן הגסטפו‬
‫ ניסו להגביל באופן שיטתי את מספרם של‬‫השורדים על ידי גרימה‪ ,‬או אי מניעה‪ ,‬של מות‬
‫אסירים רבים ככל האפשר‪ ,‬בעיקר במשך חצי‬
‫השנה האחרונה‪ .‬אסירות היו נתונות לסלקציה‬
‫לתא הגזים ולצורות אחרות של הרג מאורגן‪ ,‬סף‬
‫רעב כרוני‪ ,‬כוויות קור שנגרמו בשל חוסר‬
‫בבגדים‪ ,‬בנעליים‪ ,‬בשמיכות‪ ,‬במחסה ובחימום‪,‬‬
‫צפיפות קיצונית‪ ,‬זוהמה וטפילים (תנאים‬
‫שגרמו להתפשטות של מגיפות שחפת‪,‬‬
‫דיזנטריית‪-‬רעב‪ ,‬פורונקולוסיס ולבסוף גם‬
‫מחלת טיפוס)‪ .‬האסירות אולצו גם לעבוד‬
‫בעבודות פרך ‪ -‬העברת עפר ממקום למקום‪,‬‬
‫פריקת ספינות ועבודה בתעשיית הנשק‪,‬‬
‫התחמושת ומדי האס‪ .‬אס‪ - .‬וכמובן גם ההרעבה‬
‫הקיצונית שהייתה מנת חלקן של האסירות‬
‫שלא יכלו עוד לעבוד במחנות החיצוניים של‬
‫רוונסבריק‪ .‬בין סוף ינואר למרס ‪ 1945‬מאות‬
‫רבות של אסירות וילדיהן הועברו מרוונסבריק‬
‫לברגן‪-‬בלזן‪ ,‬מחנה שנועד להיות מחנה השמדה‬
‫ללא תאי גזים‪.‬‬
‫הדימוי השגוי‬
‫של האסירות ברוונסבריק‬
‫בחודשיים האחרונים של המלחמה‪,‬‬
‫האס‪ .‬אס אף שילח רכבות מוות‪ ,‬פשוטו‬
‫כמשמעו‪ ,‬אשר נסעו לא רק במשך ימים‬
‫אלא לפעמים במשך שבועות‪ .‬הנשים נדחקו‬
‫לתוך קרונות משא לבהמות ללא אוכל‪ ,‬מים‬
‫או תנאי סניטציה בסיסיים ביותר‪ .‬ברכבות‬
‫אלה נשים מתו מרעב‪ ,‬מהתייבשות‪ ,‬מחנק‪,‬‬
‫מתשישות ואפילו מהפרעות נפשיות‪ .‬רבות‬
‫מרכבות אלה יועדו כמטרות להפצצות‬
‫של בעלות הברית‪ .‬בשלב הסופי האס‪ .‬אס‬
‫ארגן צעדות מוות לכיוון צפון‪-‬מערב‪ ,‬הן‬
‫מרוונסבריק ומחנות העבודה הנספחים‬
‫לו והן ממחנות בוכנוולד‪ ,‬שאלפי אסירות‬
‫רוונסבריק נשלחו אליהם בשלב מוקדם יותר‪.‬‬
‫הסיכוי לשרוד הצטמצם באופן משמעותי‪.‬‬
‫שלטונות האס‪ .‬אס של המחנה ניסו גם‬
‫להשמיד מסמכים רבים ככל האפשר‪ ,‬כולל‬
‫רשימות הגעה‪ ,‬רשימות מוות בתא הגזים‬
‫ואת הכרטסת המרכזית של המחנה‪ .‬מסמכים‬
‫אלה הכילו אלפי דפים ‪ -‬רבים מהם בכמה‬
‫עותקים‪ .‬בסוף אפריל ‪ 1945‬הקרמטוריום‬
‫שימש לשריפת ניירות‪ ,‬בעוד ערימות ענקיות‬
‫של גופות נותרו ללא קבורה‪ .‬האס‪ .‬אס גם‬
‫השמיד את העדויות הפיזיות לפשעיו כאשר‬
‫פוצץ את תא הגזים ב‪ 22-‬וב‪ 23-‬באפריל ‪.1945‬‬
‫במשך כל תקופת קיומו של המחנה‪,‬‬
‫שלטונות רוונסבריק מנעו מהאסירות לתעד‬
‫את חוויותיהן על ידי איסור השימוש בנייר‬
‫או בכלי כתיבה והגבלת הקשר עם העולם‬
‫החיצון למכתב חודשי קצר ומצונזר בחומרה‪.‬‬
‫לדעת פרופ' בובר אגסי‪ ,‬העובדה שמחנה‬
‫רוונסבריק נתפס כהנחה שגויה בתודעה‬
‫כ"מחנה עבודה" בלבד (בניגוד למחנות‬
‫ההשמדה ההמונית)‪ ,‬ושני יסודות נוספים‬
‫בדימוי הלאומי של השואה‪ ,‬תרמו אולי‬
‫להזנחת קבוצה גדולה זו של נשים ‪ -‬הדרישה‬
‫לסיפורי גבורה וההשמצות המקובלות שהיו‬
‫מנת חלקן של הניצולות‪.‬‬
‫"במקרים של ניצולות‪ ,‬נוצר‬
‫מיתוס מצער ביותר‪ :‬טענו כי‬
‫נשים יהודיות מסוימות – בעיקר‬
‫נשים צעירות ויפות – שרדו‬
‫מכיוון ששימשו כזונות בבתי‬
‫הבושת של הצבא הגרמני‪ ,‬וכי‬
‫הן אפילו סומנו ככאלה בעזרת‬
‫קעקוע"‬
‫פרופ' בובר אגסי יוצאת להגנת הניצולות‬
‫ודימוין‪ ,‬ומציינת כי בנסיבות הנוראות ההן‬
‫נשים בשואה‬
‫נעלי נשים באתר זכרון לשואה בבודפשט‬
‫הייתה זו גבורה מצד אדם אפילו לעשות‬
‫מאמץ פשוט ביותר לשמר את אנושיותו‪,‬‬
‫או‪ ,‬כדברי מרואיינות רבות‪ ,‬לשמר צלם‬
‫אנוש ולהימנע משקיעה לרמה של בהמות‪.‬‬
‫"במהלך המחקר"‪ ,‬מציינת בובר אגסי‪" ,‬למדתי‬
‫על אודות צורה נוספת של גבורה‪ ,‬הן מניצולות‬
‫והן מזיכרונות כתובים‪ :‬בקבוצות קטנות‬
‫רבות מספור‪ ,‬או 'משפחות המחנה'‪ ,‬אסירות‬
‫רוונסבריק יהודיות פיתחו צורות של עזרה‬
‫הדדית‪ ,‬תמיכה ואחריות שיש לראותן כגבורה"‪.‬‬
‫השמצות של ניצולות היו אולי סיבה נוספת‬
‫להזנחה ולהתחלה המאוחרת יחסית של חקר‬
‫ההיסטוריה של קבוצה גדולה זו של ניצולות‬
‫שואה‪ ,‬מציינת פרופ' בובר אגסי בספרה‪.‬‬
‫לטענתה‪ ,‬בשנים הראשונות לאחר המלחמה‪,‬‬
‫אל כל הניצולים שהגיעו לישראל התייחסו‬
‫כחשודים בשיתוף פעולה‪ .‬במקרים של‬
‫ניצולות‪ ,‬נוצר מיתוס מצער ביותר‪ :‬טענו כי‬
‫נשים יהודיות מסוימות ‪ -‬בעיקר נשים צעירות‬
‫ויפות ‪ -‬שרדו מכיוון ששימשו כזונות בבתי‬
‫הבושת של הצבא הגרמני‪ ,‬וכי הן אפילו‬
‫בובר אגסי‪" :‬במהלך המחקר‬
‫למדתי על אודות צורה נוספת‬
‫של גבורה‪ ,‬הן מניצולות והן‬
‫מזיכרונות כתובים‪ :‬בקבוצות‬
‫קטנות רבות מספור‪ ,‬או‬
‫'משפחות המחנה'‪ ,‬אסירות‬
‫רוונסבריק יהודיות פיתחו‬
‫צורות של עזרה הדדית‪ ,‬תמיכה‬
‫ואחריות שיש לראותן כגבורה"‬
‫סומנו ככאלה בעזרת קעקוע‪ .‬בובר אגסי‬
‫טוענת מצידה כי היא מעולם לא ראתה עדות‬
‫דוקומנטרית לטענה זו‪ ,‬אשר למרות זאת‬
‫חדרה לתודעה הישראלית באמצעות הספרות‪.‬‬
‫קבוצה גדולה יחסית של אסירות יהודיות‬
‫ממחנה רוונסבריק‪ ,‬כ‪ 2000-‬נשים‪ ,‬נערות‬
‫וילדים‪ ,‬ניצלו ב"מבצע ברנדוט" בפברואר‬
‫‪ .1945‬המבצע אורגן על ידי הצלב האדום‬
‫השבדי‪ ,‬בראשותו של הרוזן פולקה‬
‫ברנדוט שב‪ 17-‬בספטמבר ‪ 1948‬נרצח‬
‫בירושלים על ידי חבר בקבוצת יאיר שטרן‪,‬‬
‫בעודו משמש כנציג האומות המאוחדות‬
‫בישראל התומך בבינאום ירושלים‪.‬‬
‫כל ניצולות רוונסבריק בישראל שפונו לשבדיה‬
‫ורואיינו למחקר זה‪ ,‬דיווחו כי הן ראו בברנדוט‬
‫מושיע וגיבור‪ .‬חלק מהן סיפרו כי הן פגשו‬
‫בו אישית‪ .‬ישראל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא הכירה‬
‫רשמית בברנדוט‪ ,‬כ"חסיד אומות עולם"‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬מציינת בובר אגסי‪ ,‬לרשויות‬
‫בגרמניה המזרחית היו סיבות‪ ,‬הן אנטי‬
‫יהודיות והן אנטי ציוניות‪ ,‬להזנחה רבת‬
‫השנים של ההנצחה והמחקר של אסירות‬
‫יהודיות ברוונסבריק‪ .‬היו יסודות של עליונות‬
‫גברית‪ ,‬וכנראה גם צרות אופקים לאומנית‪,‬‬
‫שבגינם הוזנח המחקר היהודי‪/‬ישראלי‪.‬‬
‫* הכותב הוא עורך ערוץ המדע של אוניברסיטת‬
‫בר אילן‬
‫‪21‬‬
‫נשים בשואה‬
‫כן‪ ,‬היה ניצול מיני בשואה‬
‫אלימות מינית ואונס בגטאות ובמחנות הריכוז לא נחקרו על ידי חוקרי השואה‪ .‬אסופת מחקרים בשם "אלימות‬
‫מינית נגד נשים יהודיות בתקופת השואה"‪ ,‬שיצאה לאור בארה"ב לפני שנתיים‪ ,‬פורצת דרך ומציפה בעוצמה את‬
‫תודעת הציבור בנושא כאוב זה‬
‫| עמרי מריאן |‬
‫ספרן של ד"ר רושל סיידל ושל ד"ר סוניה‬
‫הדג'פת'‪" ,‬אלימות מינית נגד נשים יהודיות‬
‫בתקופת השואה"‪ ,‬הוא יוצא דופן בתחום עיסוקו‪.‬‬
‫עד להוצאתו לאור‪ ,‬נמנעו חוקרי השואה כמעט‬
‫לחלוטין מעיסוק בתחום זה‪ .‬הספר שיצא לאור‬
‫בשנה שעברה בהוצאת אוניברסיטת ברנדייס‪,‬‬
‫ארה"ב‪ ,‬עורר כצפוי הדים רבים‪ ,‬וזכה לסיקור‬
‫תקשורתי נרחב בארה"ב‪.‬‬
‫ד"ר סיידל היא מייסדת מרכז "זכרו את‬
‫הנשים"‪ ,‬הפועל בניו יורק‪ ,‬ומרצה על השואה‬
‫כבר למעלה משלושים שנה‪ .‬ד"ר הדג'פת' היא‬
‫מרצה לגרמנית באוניברסיטת מידל טנסי סטייט‬
‫ומלמדת גם קורסים על השואה‪ .‬על הספר עבדו‬
‫השתיים למעלה משלוש שנים‪ .‬חודשים אחדים‬
‫לאחר צאתו לאור‪ ,‬נערך דיון על התעללות מינית‬
‫בנשים יהודיות בשואה‪ ,‬במרכז הפמיניסטי‬
‫שבמוזיאון ברוקלין בניו יורק‪.‬‬
‫השתיים משלבות בספר עדויות ממקורות‬
‫שונים‪ ,‬והוא כולל גם פרק מתוך ספרה של נאווה‬
‫סמל‪" ,‬צחוק של עכברוש"‪ ,‬בו מובא סיפורה של‬
‫ילדה יהודיה המנוצלת מינית במהלך השואה‪ .‬גם‬
‫הפסיכולוגית אווה פוגלמן‪ ,‬החוקרת את השואה‬
‫‪22‬‬
‫מההיבט הפסיכולוגי‪ ,‬תרמה לספר פרק העוסק‬
‫בהשפעה הפסיכולוגית של ההתעללות המינית‬
‫שעברו נשים בשואה‪.‬‬
‫‪ ‬במהלך הדיון אמרה סיידל‪ ,‬שלא רק הנאצים‬
‫אנסו נשים יהודיות אלא גם גברים יהודים‪.‬‬
‫לדבריה‪" ,‬במהלך התחקיר לספר גילינו עדויות‬
‫לכך שהיו מקרים בהם העבירו גברים יהודים‬
‫בחורות יהודיות צעירות ויפות לידי הנאצים‪.‬‬
‫באחד המקרים נעשה הדבר כדי להציל עיירה‬
‫שלמה מגירוש למחנה ריכוז"‪.‬‬
‫עוד סיפרה סיידל‪ ,‬כי הרעיון לכתיבת ספר‬
‫שיביא עדויות ועובדות על אונס נשים יהודיות‬
‫בשואה‪ ,‬השימוש בהן כבשפחות ואילוצן לעסוק‬
‫בזנות‪ ,‬עלה ב‪ ,2006-‬כשהיא וד"ר הדג'פת'‬
‫השתתפו בהנחיית סדנה למורים ב"יד ושם"‪.‬‬
‫לדברי ד"ר הדג'פת'‪ ,‬באחת ההרצאות שנשאו‬
‫השתיים על התעללות מינית בנשים יהודיות‬
‫בשואה‪ ,‬אתגר אותה אחד מאנשי יד ושם‪,‬‬
‫ששאל‪" :‬איפה המסמכים המוכיחים את הטענות‬
‫שלכן?"‪ .‬לדבריה‪ ,‬הוא אף הוסיף ואמר שאסור‬
‫לנו לדבר על זה אם אנחנו לא יכולות להוכיח‬
‫את הטענות‪ .‬הדג'פת' סיפרה כי יום אחד פגשו‬
‫אותו משוחח עם ניצול שואה שעסק בחקר‬
‫נשים בשואה‪ ,‬ושמעו שאחד אומר לשני‪" :‬תגיד‬
‫להן שנשים יהודיות לא נאנסו בשואה"‪" .‬זה היה‬
‫הרגע שבו החלטנו לחקור את הנושא ולכתוב את‬
‫הספר"‪ ,‬אמרה‪.‬‬
‫השתיים חזרו לניו יורק‪ ,‬והחלו בגיוס משאבים‬
‫כדי לממן את עבודתם של חוקרים שיחפשו‬
‫חומר בארכיונים‪ .‬הן גם ביקשו להתעמת עם‬
‫מחקר שערך חוקר השואה רוברט סומר על‬
‫נשים באושוויץ‪ ,‬שבו טען כי הנשים היהודיות‬
‫באושוויץ לא אולצו לעסוק בזנות בבית הזונות‬
‫שפעל במקום‪ .‬לדברי השתיים‪ ,‬יש הוכחות לכך‬
‫שנשים יהודיות התחזו לנוצריות ועבדו בבית‬
‫הזונות‪ .‬עוד הן טוענות‪ ,‬כי יש הוכחות לכך‬
‫שנשים יהודיות‪ ,‬שנמסרו לידיהם של קצינים‬
‫נאצים לצורך ניצול מיני‪ ,‬הוצאו מאוחר יותר‬
‫להורג כדי להסוות את העניין‪.‬‬
‫שבירת השתיקה‬
‫ב‪ 1985-‬פרסמה נאווה סמל את ספרה "כובע‬
‫זכוכית"‪ ,‬שהיה הראשון בישראל שעסק בנושא‬
‫הדור השני‪ .‬הספר מתבסס על עדותה של אימה‪,‬‬
‫נשים בשואה‬
‫אשר סיפרה כי הקאפו במחנה קליינשנאו‪ ,‬בו‬
‫שהתה‪ ,‬הייתה זונה שנשלחה למחנה‪ .‬סמל‬
‫אמרה כי הגרמנים חשבו שנשים אומללות‬
‫אלה יתאכזרו לאסירות‪" ,‬אבל הקאפו במחנה‬
‫של אמי הייתה מלאך‪ .‬היא הצילה בלוק שלם‬
‫כולל אמי‪ ,‬בזכות יחסים לסביים שניהלה עם‬
‫אחת הקצינות הגרמניות"‪.‬‬
‫משתתפת אחרת בדיון הייתה אווה פוגלמן‪,‬‬
‫בוגרת לימודי פסיכולוגיה שהחלה לארגן‬
‫כבר ב‪ 1976-‬מפגשים של בני הדור השני‬
‫באוניברסיטת בוסטון‪ .‬מפגשים אלה הניבו‬
‫מחקר על השפעת השואה על הדור השני של‬
‫ניצולי השואה‪ .‬פוגלמן מסכימה עם הממצאים‬
‫בספר‪ ,‬שגם מאמר פרי עטה מתפרסם בו‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬נשים יהודיות נאנסו לא רק על ידי‬
‫הנאצים‪ ,‬אלא גם על ידי חיילים רוסים אשר‬
‫שחררו את היהודים מהמחנות‪ ,‬כמו גם על‬
‫ידי חיילים צרפתים ואנגלים‪ ,‬ואפילו על ידי‬
‫פרטיזנים יהודים‪ ,‬שבחלק מהמקרים נשאו‬
‫אותן לנשים מאוחר יותר‪ .‬במאמרה היא מתארת‬
‫נשים שחיות עם תחושת אשמה על מה שקרה‬
‫להן‪ ,‬ואמהות המתקשות להגיע למערכת יחסים‬
‫אינטימית עם ילדיהן‪.‬‬
‫פוגלמן גם הפיקה ב‪ 1984-‬סרט דוקומנטרי‬
‫שנקרא "שבירת השתיקה"‪ ,‬אשר עסק בדור‬
‫השני‪ .‬לדבריה‪ ,‬דווקא בני הדור השלישי הם אלה‬
‫שמצליחים לדבר עם סבא וסבתא ניצולי השואה‬
‫יותר מהוריהם‪ .‬פוגלמן סיפרה כי קיבלה את‬
‫הדחיפה לחקור את ההשפעות הפסיכולוגיות על‬
‫נשים יהודיות שעברו התעללות מינית בשואה‬
‫מחוקר השואה הלל קליין‪ ,‬שטען בפניה שהיא‬
‫אף פעם לא שואלת את הניצולים‪ ,‬איתם היא‬
‫מדברת‪ ,‬על חיי המין שלהם‪ .‬לדבריה‪ ,‬התחילה‬
‫לחשוב על זה כשראיינה ילדים שניצלו לאחר‬
‫שנמסרו למשפחות נאציות‪ .‬לדבריה‪ ,‬היו ביניהם‬
‫כאלה שעברו ניצול מיני‪.‬‬
‫התרבות "הגברית"‬
‫מכחישה ומשתיקה‬
‫במאמר שפרסמה ד"ר ענת גור‪ ,‬מנהלת מרכז‬
‫"חוכמת נשים"‪ ,‬באתר המרכז‪ ,‬היא כותבת‪,‬‬
‫בין היתר‪ ,‬כי "חקר השואה נמנע עד לאחרונה‬
‫מלעסוק בנושא התעללות מינית בנשים‬
‫בתקופת השואה‪ .‬סביר להניח כי בתקופה‬
‫שבה נעשו ביהודים מעשי זוועה מסוגים‬
‫רבים‪ ,‬אונס של נשים היה חלק מהריטואלים‬
‫האכזריים‪ .‬למרות זאת‪ ,‬סיפורים של אונס‬
‫נשים יהודיות‪ ,‬אלימות מינית מסוגים שונים‬
‫כנגדן והזנייתן‪ ,‬כמעט ואינם קיימים בשיח‬
‫ההגמוני על השואה‪.‬‬
‫"ששים וחמש שנים אחרי השואה‪ ,‬כשרוב‬
‫הנשים העדות כבר אינן בין החיים‪ ,‬עדיין‬
‫נשמר קשר השתיקה סביב הפשעים המיניים‬
‫שבוצעו בנשים יהודיות‪ .‬אונס לא היה בין‬
‫ההאשמות כלפי הנאצים שנשפטו בגין פשעי‬
‫מלחמה במשפטי נירנברג‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬אונס‬
‫לא נתפס כפשע מלחמה על ידי האו"ם עד‬
‫לשנת ‪ ,1998‬שבה לא ניתן היה עוד להתעלם‬
‫ממעשי האונס רחבי ההיקף והמחרידים‬
‫שבוצעו ברואנדה‪.‬‬
‫מימין‪ :‬רושל סיידל וסוניה הדג'פת'‬
‫"האם חשוב לשבור את קשר השתיקה סביב‬
‫האלימות המינית כלפי נשים יהודיות בשואה?‬
‫למה בחרתי לפרסם רשימה על נושא זה?‬
‫האם זה עלול לפגוע בנשים ניצולות שואה‬
‫ששרדו וביקשו להשאיר את הטראומות‬
‫האלה מאחור ולהמשיך בחייהן?" שואלת‬
‫גור במאמרה‪ ,‬ועונה‪" :‬כתשובה אני מצטרפת‬
‫לדברים שאמרה גלוריה סטיינהם שנתנה‬
‫חסות לאירועים לקידום האנתולוגיה של‬
‫הדג'פת' וסיידל‪' :‬זה נוגע לאנושיות של כולנו‪.‬‬
‫אני חושבת על כך ששבעים שנה אחרי מה‬
‫שקרה‪ ,‬איננו יודעות על כך דבר‪ .‬עבור הנשים‬
‫שלהן זה קרה להיות קורבן זה דבר אחד‪ ,‬אבל‬
‫להתבייש במה שקרה כאילו זו הייתה אשמתן‪,‬‬
‫זה כבר דבר אחר‪ .‬השתיקה והבושה הם דיכוי‬
‫עמוק וקשה‪'.‬‬
‫"בימים אלה אני נמצאת לקראת סיום כתיבת‬
‫ספר שעוסק בנושא שחקרתי בדוקטורט שלי‪:‬‬
‫הקשר בין פגיעות מיניות בילדות והפרעות‬
‫אכילה‪ ,‬וההשפעה של קשר זה על דרכי טיפול‬
‫מותאמות‪ .‬אחד הדברים המטרידים שעולים‬
‫מעבודה זו היא ההשתקה של הפגיעות‬
‫המיניות לאורך ההיסטוריה‪ .‬המחקר על הקשר‬
‫נשים וילדיהן בגטו ולוקלאווק‪ ,‬פולין‬
‫שבין פגיעות מיניות בילדות והפרעות אכילה‬
‫ממחיש כיצד בריאות נפש של נשים קשורה‬
‫קשר הדוק לפגיעות מיניות בילדות‪ ,‬וכיצד‬
‫לאורך אלפי שנים הטראומה שהושתקה‪,‬‬
‫הוכחשה ולא יכלה לקבל ביטוי במילים‪ ,‬מצאה‬
‫את ביטויה בסימפטומים הקשים‪.‬‬
‫"לאורך ההיסטוריה 'טיפל' הממסד‬
‫הגברי ההגמוני באותה תקופה בנשים אלה‬
‫באמצעים שונים כמו העלאתן של המכשפות‬
‫אחוזות הדיבוק בימי הביניים על המוקד‪,‬‬
‫או כליאתן וקשירתן של הנשים ההיסטריות‬
‫במרתפי מוסדות לבריאות נפש במאה ה‪.19-‬‬
‫מהמחקר עלה כי גם במוסדות בריאות הנפש‬
‫בני זמננו קיימים שרידים רבים של כליאה‬
‫בחדרי 'רגיעה'‪ ,‬קשירה‪ ,‬ענישה והאכלה‬
‫בכוח‪ .‬ריטואלים שמזכירים את הריטואלים‬
‫הישנים‪ .‬שכיחה גם ההתעלמות מההיסטוריה‬
‫של ההתעללות המינית בדיאגנוזות ובדרכי‬
‫הטיפול‪.‬‬
‫"תרבות גברית לאורך ההיסטוריה‪ ,‬כמו גם‬
‫בתקופתנו‪ ,‬ממשיכה להשתיק ולהכחיש את‬
‫הפשעים המיניים כנגד נשים‪ ,‬נערות וילדות‪,‬‬
‫ובכך משמרת ומנציחה אותם‪ .‬צו השתיקה חל‬
‫על הקורבנות‪ .‬אלפי שנים שתקנו‪ .‬צו השתיקה‬
‫עובר מאם לבת‪ .‬מטופלות רבות שלי מספרות‬
‫כי כאשר פנו לאימן לספר על הפגיעה המינית‬
‫שעברו קיבלו ייעוץ מהאם לשתוק‪ .‬לעיתים‬
‫בליווי וידוי של האם שגם היא עברה פגיעה‬
‫מינית‪ ,‬אבל ההתמודדות הטובה ביותר היא‬
‫לשתוק‪ .‬את המחירים הנפשיים‪ ,‬הגופניים‬
‫והרוחניים הכבדים של השתיקה הזו אנחנו‬
‫פוגשות בקליניקות מידי יום‪ .‬שתיקה זו גם‬
‫מנציחה ומעבירה מדור לדור את האפשרות‬
‫להמשך הפגיעות הקשות‪ .‬הדרך לעצור אותן‬
‫היא לחשוף את הפשעים‪ ,‬ולחייב את הפושעים‬
‫לתת את הדין על מעשיהם"‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫נשים בשואה‬
‫שואת הנשים היהודיות ‪ -‬הסיפור שלא סופר‬
‫השמדת הנשים‪ ,‬גורם הפריון‪ ,‬הייתה חלק חשוב במימוש האידיאולוגיה של הפתרון הסופי •‬
‫הנשים היהודיות נחשבו כאיום על הגזע הארי‪ ,‬ולכן הנאצים התעללו בהן במיוחד‬
‫| רוני אלוני סדובניק* |‬
‫אחד הנושאים המושתקים והמוסתרים‬
‫ביותר בתיעוד השואה‪ ,‬הוא פשעי המין‬
‫המזוויעים שביצעו הגרמנים בנשים וילדות‬
‫יהודיות‪ .‬יותר ממחצית הנספים בשואה היו‬
‫נשים‪ ,‬נערות וילדות‪ .‬הן עונו‪ ,‬נאנסו‪ ,‬עברו‬
‫ניסויים גניקולוגיים מזעזעים כשהן בהריון‪.‬‬
‫רבות מהן‪ ,‬דווקא היפות והצעירות ביותר‪,‬‬
‫ניצודו‪ ,‬שוכנו בבתי בושת ודירות מסתור‬
‫וסומנו בקעקוע בולט‪- nur für Offiziere :‬‬
‫"לשימוש קצינים בלבד"‪ .‬סיפור האונס האתני‬
‫של בנות ישראל‪ ,‬הוא הסיפור שלא סופר ויתכן‬
‫שיעלם עם אחרונות הנשים ששרדו‪.‬‬
‫באחת הנסיעות‪ ,‬סיפרה לי רופאה שעובדת‬
‫איתי‪ ,‬את הסיפור על מירל'ה‪ .‬בשנות החמישים‪,‬‬
‫נהגו בנות המושב לצאת בימי חמישי לחוג‬
‫ריקודי‪-‬עם‪ .‬בסיומו‪ ,‬נהגו להתקלח בחברותא‬
‫במקלחות של המועדון‪ .‬רק מירל'ה‪ ,‬אישה‬
‫צעירה יפת תואר‪ ,‬אחת מאלו שבאו "משם"‪ ,‬לא‬
‫נכנסה מעולם להתקלח איתן‪ ,‬היא נהגה להמתין‬
‫עד שכולן הלכו ואז הייתה מתקלחת בגפה‪.‬‬
‫באחד הלילות התעכבה ידידתי ונכנסה אף‬
‫היא בשעה מאוחרת למקלחות השוממות‪.‬‬
‫היא ראתה את מירל'ה מתנגבת במלתחה‪,‬‬
‫ומירל'ה הסתובבה מהר בניסיון להסתיר את‬
‫גופה‪ .‬על הגב שלה הייתה חרוטה כתובת‬
‫קעקע בולטת בגרמנית‪"nur für Offiziere" :‬‬
‫כלומר‪ ,‬לשימוש קצינים בלבד‪.‬‬
‫הסתבר‪ ,‬כי מירלה הייתה אחת מיני‬
‫ילדות רבות‪ ,‬אותן צדו הגרמנים עוד בשלבי‬
‫הטרנספרים ולעיתים גם ברחבי המחנות‪ .‬הן‬
‫היו ילדות צעירות בגילאי ‪ ,12-16‬יפות מאד‬
‫‪24‬‬
‫ובדרך כלל גם בעלות מראה ארי‪ .‬מירל'ה‬
‫הוחבאה בוילה דיסקרטית בפאתי ברלין‪,‬‬
‫ושימשה זונה לקצינים וחיילים גרמנים שעברו‬
‫באזור‪ .‬בכדי למנוע "זיהום" במגע‪ ,‬נהגו לסמן‬
‫אותן כמו פרות‪ ,‬בקעקועים בולטים‪ ,‬שנועדו‬
‫להסדיר את הרשאות השימוש באותה נערה‪.‬‬
‫הטקטיקה האידיאולוגית הנאצית ביקשה‬
‫להביא לידי השמדתו של הגזע היהודי כולו‪,‬‬
‫והשמדת הנשים‪ ,‬גורם הפריון‪ ,‬הייתה חלק‬
‫חשוב במימוש מטרה זו‪ .‬האישה היהודייה‬
‫נחשבה כאיום על הגזע הארי‪ ,‬ולכן הנאצים‬
‫התעללו במיוחד בנשים‪ .‬הן הופשטו מזהותן‪,‬‬
‫גולחו והורעבו‪ ,‬עברו ניסויים גניקולוגיים‬
‫מזעזעים בגופן‪ ,‬ולעיתים אף נאלצו לחזות‬
‫בניסויים שעברו עובריהן‪.‬‬
‫אחרי המלחמה‪ ,‬מירל'ה לא העזה להיות עם‬
‫אף גבר‪ ,‬מעולם לא התערטלה ליד אדם אחר‪,‬‬
‫ובמשך שנים רבות‪ ,‬איש לא ידע את סודה‪.‬‬
‫ידידתי הרופאה‪ ,‬לקחה אותה למנתח פלסטי‪,‬‬
‫ובעמל רב נצרב וטושטש הקעקוע‪.‬‬
‫מירל'ה איננה היחידה‪ .‬כאן‪ ,‬עכשיו‪ ,‬בתוכנו‪,‬‬
‫מסתובבים ניצולי וניצולות שואה‪ ,‬שהיו ילדים‬
‫וילדות בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ .‬אנו‬
‫שומעים את סיפורי הגבורה‪ ,‬ומעולם לא תהינו‪,‬‬
‫איך זה שעשרות אלפי ילדים וילדות בגילאים‬
‫צעירים ממש‪ ,‬הסתובבו ביערות ובאזורים‬
‫נדחים ללא השגחה‪ ,‬ללא הוריהם‪ ,‬מה באמת‬
‫עבר עליהם שם שהם שותקים אותו בקנאות‬
‫עד המוות? מה הוא האיום מכל שאותו אפילו‬
‫לא מעיזים להנציח?‬
‫פעילה במרכז "עמך"‪ ,‬לטיפול בניצולי שואה‪,‬‬
‫סיפרה לי אף היא‪ ,‬כי רבות מהנשים הניצולות‬
‫החיות בישראל הקימו משפחות‪ ,‬הביאו ילדים‬
‫והן סבתות לנכדים‪ ,‬ואיש ממשפחתן אינו‬
‫יודע את הצד האחר של תלאות נשיותן בימי‬
‫המלחמה‪ .‬היא גם אמרה שלא מעטות מביניהן‬
‫נכנסו להריונות ואף ילדו ילדים של גרמנים‬
‫ופולנים שאנסו אותן‪.‬‬
‫רצח עם‪ ,‬יש לו כללים סדורים‪ .‬אחת‬
‫הטקטיקות להשמדת הקבוצה האתנית היא‬
‫באונס המוני של הנשים‪ ,‬מילדות פעוטות ועד‬
‫קשישות‪ .‬באקט האונס ההמוני משיג העם‬
‫הרוצח כמה מטרות‪ :‬פורקן מיידי נוח וזול של‬
‫צרכי החיילים הלוחמים‪ ,‬העצמת הלוחמים‬
‫בתחושת הכיבוש הפיזי‪ ,‬השפלת האויב‬
‫ושבירת רוחו‪ ,‬ובעיקר פגיעה טוטלית ביכולת‬
‫הקבוצה להתרבות‪ ,‬ובמקרים רבים גם זריעת‬
‫זרע הכובש ברחם הקולקטיבי של הקבוצה‬
‫הנכבשת‪.‬‬
‫כשהבטתי באנגלה מרקל‪ ,‬הקנצלרית‬
‫הגרמנית‪ ,‬מדברת מעל במת הכנסת‪ ,‬חשבתי‬
‫על משחק המילים "גר" ו"מניה"‪ .‬חשבתי גם‬
‫על חיילי המליציות בסודן‪ ,‬שעוברים כפר‬
‫אחרי כפר ואונסים את כל הנשים והילדות‪,‬‬
‫ובעיקר חשבתי על כל אלו שעוד מעט קט כבר‬
‫לא יהיו איתנו יותר‪ ,‬אותן נשים ניצולות מחנות‬
‫ההשמדה‪ ,‬ואיך שבחרו לקחת אל מותן את‬
‫הסודות הנוראים מכל‪ .‬לשתוק עד מוות אבל‬
‫לעולם לא לסלוח‪.‬‬
‫הכותבת משפטנית‪ ,‬פעילת זכויות אדם‪,‬‬
‫מייסדת החברה הכלכלית לנשים‪.‬‬
‫נשים בשואה‬
‫אסתר עובדיה עם פרטיזנים‬
‫צילום‪ :‬ארכיון לוחמי הגטאות‬
‫הגיבורה מביטולה‬
‫הדיון בגורלן של הנשים היהודיות‪ ,‬שהושפלו‪ ,‬עונו נרצחו‪ ,‬ולעיתים גם שרדו את מחנות הריכוז‬
‫וההשמדה‪ ,‬יהיה חסר‪ ,‬אם לא נזכיר גם את אלה שלחמו כנגד הנאצים ומשתפי הפעולה‪ ,‬אם‬
‫בגטאות ואם ביחידות הפרטיזנים‪ .‬אסתר עובדיה היא אחת מהן‬
‫אסתר עובדיה‪ ,‬אסתריה בניב המקומי‪ ,‬נולדה‬
‫בביטולה ‪ )Bitolje(,‬עיר בדרום מקדוניה‪ .‬היא‬
‫היתה רק בת ‪ 18‬בראשית הכיבוש‪ .‬סיפורה של‬
‫צעירה זו יכול לסמל את קורות‪ ‬יהודי מקדוניה‬
‫בתקופת השואה‪ .‬אסתר נולדה למשפחה קשת‬
‫יום באחת משכונות העוני היהודיות של העיר‪.‬‬
‫היא למדה בבית הספר היהודי "טאבאנה"‪.‬‬
‫אחרי מות האב‪ ,‬נאלצה לקחת חלק‪ ‬בפרנסת‬
‫המשפחה‪ .‬במקביל‪ ,‬הצטרפה לקן השומר‬
‫הצעיר שפעל בעיר‪ .‬ב‪ ,1938-‬יחד עם עוד שתי‬
‫חברות‪ ,‬נשלחה בחסות ארגון ויצ"ו לבלגרד‬
‫הבירה‪ ,‬כדי לרכוש מקצוע‪ ,‬ועבדה כמתלמדת‬
‫במפעל טקסטיל מקומי‪ .‬בתקופת שהותן‬
‫בבלגרד‪ ,‬טיפל בצעירות מביטולה‪ ,‬בנו רוסו‪ ,‬בן‬
‫עירן‪ ,‬ששירת אז בצבא‪ .‬הוא קישר את אסתר‬
‫לחוגים השמאליים שפעלו בבלגרד בהשראת‬
‫הקומוניסטים‪" .‬אנחנו היהודים ולא חשוב‬
‫היכן נהיה‪ ,‬תמיד נהיה המטרה הראשונה של‬
‫הפשיזם‪ - "...‬שמעה באחד המפגשים‪ .‬עם‬
‫המטען הזה חזרה לביטולה כאשר הגרמנים‬
‫פלשו ליוגוסלביה באפריל ‪ .1941‬היא וחבריה‬
‫בילו במסתור בחנות קטנה במשך חמישה‬
‫שבועות תמימים‪ .‬לבסוף הופיע איש הקשר‪,‬‬
‫שהוליך אותם אל יחידת הפרטיזנים שהוקמה‬
‫בהר‪-‬הדוב (מאצ'קה‪-‬פלאנינה)‪ .‬הצעירות‬
‫היהודיות קיבלו מייד שלל וכינוי מחתרתי‪.‬‬
‫אסתר עובדיה הייתה ל"מארה"‪.‬‬
‫כשבועיים אחרי הצטרפותן לפרטיזנים‪,‬‬
‫ב‪ 25-‬לאפריל ‪ ,1943‬השתתפו בהתקפת‬
‫הפרטיזנים על תחנת המשטרה הבולגרית‬
‫בכפר בוף (‪ .)Buf‬שמונה שוטרי התחנה נשבו‬
‫ופורקו מנשקם‪ .‬כאן קיבלה אסתר את הרובה‬
‫הראשון שלה‪ ,‬שנלקח מן השוטרים‪ .‬במהלך‬
‫שנת ‪ 1943‬ניהלה יחידת הפרטיזנים של‬
‫אסתר שורה של פעולות וקרבות נגד הצבא‬
‫הבולגרי‪ ,‬כמו גם נגד כוחות צבא איטלקיים‪,‬‬
‫ששהו באזורים הכפריים בדרום מקדוניה‬
‫ובגבול אלבניה‪ .‬בעקבות כניעתה של איטליה‪,‬‬
‫הצליח גדוד הפרטיזנים על שם גוצה‪ ‬דלצ'ב‪ ,‬‬
‫בו שימשה אסתר כקומיסר פוליטי באחת‬
‫מיחידות המשנה‪ ,‬לשבות גדוד של הצבא‬
‫האיטלקי ולפרק אותו מנשקו‪ .‬לידי הפרטיזנים‬
‫נפל שלל רב‪ .‬כ‪ 60-‬חיילים איטלקיים הצטרפו‬
‫לפרטיזנים והקימו יחידה על שם גריבלדי‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 1943‬יחידת הפרטיזנים של אסתר‬
‫הופכת לגדוד‪.‬‬
‫בשלב זה מתחילים העימותים האלימים‬
‫עם יחידות הוורמאכט הנאצי שהגיעו לאזור‪.‬‬
‫בקרבות אלה הפרטיזנים המקדונים מצליחים‬
‫להסב אבדות כבדות לאויב הגרמני‪ ,‬הסופר‪ ‬‬
‫‪ 250‬חללים‪ .‬באחד המארבים על‪ ‬שיירה‬
‫גרמנית‪ ,‬בו משתתפת עובדיה‪ ,‬מצליחים‬
‫הפרטיזנים להרוג‪ 15 ‬גרמנים ולשבות ‪ .13‬אחד‬
‫מהם נשבה על ידי עובדיה אישית‪ .‬‬
‫בסוף ינואר ‪ 1944‬החליט מטה הפרטיזנים‬
‫הראשי של מקדוניה על תמרון התחמקות‬
‫רב היקף‪ .‬הגדוד של עובדיה‪ ,‬יחד עם מטה‬
‫פרטיזנים הראשי של מקדוניה‪ ,‬פתח במסע‬
‫ארוך שנמשך ‪ 23‬ימים‪ .‬בעיצומו של חורף‬
‫כבד ומושלג עוברים הפרטיזנים מסלול‪ ‬‬
‫של ‪ 450‬ק"מ‪ .‬הם עוברים את הגבול היווני‬
‫ומתקרבים לאזור סלוניקי‪ ‬שבצפון יוון‪ .‬אחר‬
‫כך פונים צפונה שוב לכיוון הגבול היוגוסלבי‪.‬‬
‫המטרה היא להתחבר עם יחידות הפרטיזנים‬
‫של סרביה‪ .‬ביום ה‪ 23-‬למסע‪ ,‬מוקמת‬
‫בריגדת הפרטיזנים המקדונית ה‪ .3-‬עובדיה‪,‬‬
‫שהצטיינה בקרבות‪ ,‬עולה בדרגה ומתמנית‬
‫לקומיסר פוליטי של גדוד פרטיזנים‪ .‬מסע‬
‫הקרבות המפרך נמשך תוך שהם מתעמתים‬
‫עם כוחות בולגריים‪ .‬‬
‫ב‪ 26-‬וה‪ 27-‬במרס ‪ 1944‬תוקפת הבריגאדה‬
‫ה‪ 3-‬את תחנת הרכבת ריסטובאץ (‪.)Ristovac‬‬
‫הפרטיזנים מצליחים לכבוש את תחנת‬
‫הרכבת ולפוצץ אותה יחד עם ארבע רכבות‬
‫משא עמוסות מטען שנועדו לגרמניה‪ .‬מ‪200-‬‬
‫החיילים הגרמניים והבולגריים שהגנו על‬
‫התחנה‪ ,‬נותרו בחיים כ‪ .60-‬מחציתם נשבו‪.‬‬
‫נתפס גם שלל נשק רב‪ .‬גבורתה של אסתר‬
‫עובדיה בקרב זה זוכה להערכה כללית‪ .‬במו‬
‫ידיה היא חיסלה חוליית אויב עם מקלע כבד‪ .‬‬
‫בקיץ ‪ 1944‬הגדוד של‪ ‬עובדיה מנהל‬
‫קרבות במבואות המנזר פרוהור (‪,)Prohor‬‬
‫אחד מחשובי המנזרים במקדוניה‪ .‬תפקידו‬
‫של הגדוד לאבטח את הכינוס הראשון של‬
‫המועצה האנטי‪-‬פשיסטית העממית של‬
‫מקדוניה‪ .‬זהו מעין פרלמנט מקדוני ראשון‪,‬‬
‫שבו הונחו היסודות לרפובליקה המקדונית‬
‫בפדרציה היוגוסלבית העתידה לקום‪ .‬אחרי‬
‫כן‪ ,‬גדוד הפרטיזנים שלה מקבל הוראה לחזור‬
‫לאזור ביטולה כדי לשמש גרעין לוחם להקמת‬
‫בריגדת הפרטיזנים המקדונית השביעית‪.‬‬
‫עובדיה פועלת עתה עם יחידתה באזור בו‬
‫התחילה את דרכה‪ ‬הפרטיזנית‪ 16 ,‬חודשים‬
‫קודם לכן‪ .‬ב‪ 25-‬באוגוסט ‪ ,1944‬הוטל על‬
‫הגדוד לתקוף קו מבוצר של האויב בשרשרת‬
‫ההרים המהווים את הגבול עם יוון‪ .‬באחת‬
‫הפסגות‪ ,‬קאיימקצ'אלן (‪,)Kajmakc'alan‬‬
‫היה ממוקם מטה של משמר הגבול הבולגרי‪.‬‬
‫ב‪ 26-‬באוגוסט מסתערת עובדיה בראש כיתת‬
‫פרטיזנים על אחד הבונקרים‪ .‬זה הקרב האחרון‬
‫שלה‪ .‬כדור רצחני פוגע בראשה‪ .‬בת ‪ 22‬הייתה‬
‫בנפילתה‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫סמלי השואה‬
‫השימוש בסמלי השואה כקובעי תודעה‬
‫בחברה הישראלית‬
‫השימוש במושג שואה ובסמלי השואה‪ ,‬נעשה בארץ פעמים רבות מדי לצרכים מניפולטיביים באופיים‪ ,‬הן‬
‫על ידי פוליטיקאים והן על ידי חלקים בציבור המשתמשים בהם במהלך הפגנות ומאבקים אידיאולוגיים או‬
‫אפילו חברתיים‪ .‬שלוש דעות‬
‫אחת מישיבותיה של השדולה הפרלמנטרית‬
‫למען הניצולים יוחדה השנה לשימוש שנעשה‬
‫בארץ במושג שואה ובסמלי השואה‪ .‬וליתר‬
‫דיוק ‪ -‬האם שימוש בסמלי שואה בוויכוחים‬
‫אקטואליים פוגם בלקחי השואה והאם הוא‬
‫מסייע למכחישיה‪.‬‬
‫בפתח הדברים התייחס לתופעה ח"כ זבולון‬
‫אורלב‪ ,‬יו"ר השדולה הפרלמנטרית למען‬
‫הניצולים‪ ,‬שאמר‪" :‬הסוגיה של פגיעה בזיכרון‬
‫השואה צפה מדי פעם בחברה הישראלית‪.‬‬
‫לאחרונה זה קרה כשמפגינים חרדים הלבישו‬
‫ילדים במדים של ילדים במחנות‪ .‬ראינו גם‬
‫שרשויות האכיפה במדינת ישראל ‪ -‬קצרה ידן‪.‬‬
‫אני מאמין שהדרך הבסיסית היא דרך חינוך‪,‬‬
‫הידברות ושכנוע‪ ,‬אבל כמורה ומחנך ותיק‪ ,‬אני‬
‫יודע שגם אם יש ‪ 40‬תלמידים בכיתה‪ ,‬תמיד‬
‫יהיה את אותו תלמיד שכנראה צריכים להפעיל‬
‫נגדו אמצעי משמעת‪ ,‬כי החינוך לא תמיד‬
‫מדבר אל לבו‪ .‬ולכן חשבנו שספר החוקים של‬
‫מדינת ישראל צריך לקבוע בבהירות יתירה‪ ,‬כי‬
‫הפגיעה בזיכרון השואה וסמליה‪ ,‬היא פגיעה‬
‫שמי שכשלנו איתו בהסברה‪ ,‬בחינוך ובשכנוע‪,‬‬
‫החוק הפלילי יטפל בו‪ .‬ואכן הוגשו בעניין זה‬
‫כמה הצעות חוק‪ ,‬ביניהן גם אחת שלי‪ .‬החוק‬
‫שלי הוא חוק מאוד מאוד פשוט‪ .‬קיים חוק‬
‫שנקרא חוק הגנת הסמלים‪ ,‬התפלאתי לראות‬
‫שבחוק הזה אין הגנה על זיכרון השואה ולכן‬
‫אנחנו מוסיפים לחוק הזה סעיף הקובע כי מי‬
‫שפוגע בסמלים ובזיכרון השואה‪ ,‬העונש על‬
‫מעשיו יהיה פלילי‪.‬‬
‫"במקביל נתקלנו‪ ,‬גם פה בישראל‪ ,‬במקרים‬
‫של הכחשת השואה‪ .‬התברר לנו שחוק יסוד‬
‫הכנסת‪ ,‬הקובע מגבלות מי יכול להיות חבר‬
‫כנסת‪ ,‬קובע גם איזו מפלגה לא יכולה להיבחר‬
‫לכנסת‪ .‬לסעיף ‪ 7‬א' בחוק היסוד‪ :‬הכנסת‪,‬‬
‫הוספנו גם את סוגיית הכחשת השואה‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫‪26‬‬
‫אדם או מפלגה הנגועים בהכחשת השואה‪,‬‬
‫נוכל לתבוע‪ ,‬על פי חוק היסוד‪ ,‬שלא ייבחרו‬
‫לכנסת‪ .‬החוק הזה עומד להנחה עוד לפני תום‬
‫המושב הזה‪ ,‬כדי שבמושב הבא נוכל לטפל בו‪.‬‬
‫פרופ' דליה עופר‪ ,‬ציינה בפתח דבריה‪ ,‬כי‬
‫היא מניחה שהם יעוררו גם אי הסכמות‪ ,‬אך‬
‫היא מקווה שגם יעוררו למחשבה‪" .‬לפני‬
‫שנים ארוכות כתב פרופ' יהודה אלקנה‪ ,‬שהיה‬
‫ילד קטן בהונגריה בתקופת השואה‪ ,‬מאמר‬
‫שעורר סערה מאוד גדולה באותם ימים בשם‪:‬‬
‫'בזכות השכחה'‪ .‬וכך הוא כותב‪' :‬אינני רואה‬
‫סכנה גדולה יותר לעתידה של מדינת ישראל‬
‫מאשר העובדה שהשואה הוחדרה בשיטתיות‬
‫ובעוצמה לתודעתו של כל הציבור הישראלי‪.‬‬
‫דקלמנו באטימות מוחין ואף באטימות לב‬
‫ומבלי לפרש ‪ -‬ז ָכֹור‪ ,‬לשם מה?'‪.‬‬
‫עוררו ויכוח גדול‪ .‬אבל לדעתי‪ ,‬מן הראוי לחשוב‬
‫מדוע כתב אלקנה את הדברים האלה‪ .‬הרי הוא‬
‫לא היה תמים כל כך כדי לחשוב שבאמת ניתן‬
‫לשכוח‪ ,‬שניתן לשכוח חוויה שהיא חוויה כל‬
‫כך טראומטית וכל כך טרגית בהיסטוריה‬
‫של עם‪ ,‬ששליש מבניו נכרת ונרצח בתקופה‬
‫הקשה הזאת‪ ,‬שהיא חוויה כל כך משמעותית‪,‬‬
‫לא רק לעם היהודי‪ ,‬אלא בעצם לבני האדם‬
‫בכללותם‪ .‬תקופה שהמשמעות היהודית שלה‬
‫היא בעלת משמעות אוניברסאלית כללית‪.‬‬
‫ולכן אני חושבת‪ ,‬שהדבר החשוב שעלינו‬
‫להבין‪ ,‬הוא שאלקנה לא חשב שניתן לשכוח‬
‫אלא חשב ‪' -‬בואו נחשוב על איך לזכור'‪ ,‬כי‬
‫השאלה איך לזכור‪ ,‬לא פחות חשובה מאשר‬
‫לדבר על זה‪ ,‬ולדעתו התפקיד החשוב ביותר‬
‫הוא החיים והשאלה איך לזכור למען החיים‪.‬‬
‫דליה עופר‪" :‬ככל שחוויית‬
‫החורבן השתלבה בבניין הארץ‬
‫ובחידוש חייהם של הניצולים‪,‬‬
‫הדיאלוג הזה הפך לגורם מכונן‬
‫של הזהות היהודית ושל הזהות‬
‫הישראלית‪ ,‬גם אם חלקים‬
‫שונים בחברה הישראלית לא‬
‫הפנימו את הדברים מלכתחילה‬
‫ונחשפים אליהם לאט‪-‬לאט"‬
‫הדיאלוג הפנימי עם השואה‬
‫"ובקטע אחר כותב אלקנה‪' :‬עלינו‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬לשכוח‪ .‬אינני רואה היום תפקיד פוליטי‬
‫וחינוכי חשוב יותר למנהיגי האומה הזאת‬
‫מאשר להתייצב לצד החיים‪ ,‬להתמסר לבניין‬
‫עתידנו ולא לעסוק השכם והערב בסמלים‪,‬‬
‫בטקסים ובלקחי השואה‪ .‬עליהם לשרש‬
‫שליטתו של הזכור ההיסטורי על חיינו'‪.‬‬
‫"אלה דברים מאוד מאוד קיצוניים‪ .‬גם בשעתו‬
‫"דברים אלה מעבירים אותנו לנושא אחר‬
‫שעלינו להבין‪ .‬לקראת סיומה של מלחמת‬
‫העולם החל דיאלוג‪ ,‬גלוי וסמוי‪ ,‬על משמעות‬
‫הקיום היהודי לאחר החורבן ועל השפעתו‬
‫של קיום זה כמעצב של הבנה עצמית ודפוסי‬
‫חיים‪ .‬אני מניחה את התזה הזאת שלי כאן על‬
‫השולחן‪ ,‬ואומרת שאם יש דיאלוג ‪ -‬משמעות‬
‫הדבר שיש כוחות שונים הפועלים בזירה‪.‬‬
‫הדיאלוג הזה מתרחש בינינו‪ ,‬החיים פה היום‪,‬‬
‫לבין האירועים שהיו בעבר‪ .‬האירועים כמובן‬
‫לא יכולים לענות לנו במהלך הדיאלוג הזה‪.‬‬
‫הכול מתרחש בראשנו ובליבנו‪ ,‬והדברים‬
‫מתרחשים על רקע אירועים יומיומיים‬
‫שקורים בחיים שלנו‪ .‬כל מה שקורה סביבנו‬
‫משפיע על איך אנחנו חושבים‪ .‬לא רק על איך‬
‫אנחנו חושבים על הרגע‪ ,‬או על האנשים שעל‬
‫ידינו‪ ,‬אלא איך אנחנו חושבים גם על העבר‪,‬‬
‫וגם על איך אנחנו חושבים וזוכרים את השואה‪.‬‬
‫סמלי השואה‬
‫"לכן‪ ,‬ככל שחוויית החורבן השתלבה בבניין‬
‫הארץ ובחידוש חייהם של הניצולים‪ ,‬שזה‬
‫אולי אחד הדברים המופלאים ביותר שקרו‬
‫במדינה הזאת‪ ,‬הדיאלוג הזה הפך לגורם‬
‫מכונן‪ ,‬מרכזי‪ ,‬של הזהות היהודית ושל הזהות‬
‫הישראלית‪ ,‬גם אם חלקים שונים בחברה‬
‫הישראלית לא הפנימו את הדברים מלכתחילה‬
‫ונחשפים אליהם לאט‪-‬לאט‪" .‬לדיאלוג זה יש‬
‫רובד שמצמיח אותו מלמטה‪ ,‬ויש עמנו כאן‬
‫הסוכנים החשובים ביותר של זיכרון השואה‬
‫בחברה הישראלית‪ ,‬אלה הם שורדי השואה‬
‫בכל הקבוצות‪ ,‬בכל הגילים‪ ,‬בתפקידים‬
‫פוליטיים‪ ,‬בתפקידים חינוכיים‪ ,‬סתם אנשים‪,‬‬
‫הורים‪ ,‬חברים‪ ,‬חנוונים‪ ,‬מוכרים‪ ,‬סופרים‬
‫וכן הלאה‪ .‬בכל מה שעשו‪ ,‬בכל אורח חייהם‬
‫ויצירתם‪ ,‬תרמו הרבה מאוד דברים לרובד‬
‫שצמח מלמטה‪.‬‬
‫יואל מרקוס‪" :‬יום השואה‬
‫הוא יום של פולמוס‪ ,‬הוא‬
‫בעיקר מעורר אי הסכמה‪,‬‬
‫והסיבה לאי ההסכמה הזאת‬
‫ זה לא שלומדים את השואה‬‫ומתייחסים באופן רציני‬
‫למה שאנחנו צריכים ללמוד‬
‫מהשואה‪ ,‬אלא שמשתמשים‬
‫בה באופן מניפולטיבי"‬
‫"והרובד הזה מתפשט‪ ,‬משום שהוא משפיע‬
‫על מי שמדבר איתם‪ ,‬על מי שחי במחיצתם‪,‬‬
‫קרובים או חברים‪ .‬אבל יש לו גם רובד שמגיע‬
‫מלמעלה‪ .‬למשל הכנסת‪ ,‬ברגע שחוקקה‬
‫כבר ב‪ '51-‬את חוק יום השואה‪ ,‬אשר חלו בו‬
‫שינויים במשך השנים‪' .‬יד ושם' גם הוא‪ ,‬ללא‬
‫כל ספק‪ ,‬סוכן זיכרון‪ ,‬כמו גם המכון ללימודי‬
‫השואה 'משואה'‪ ,‬ובוודאי גם משרד החינוך‪.‬‬
‫שני הרבדים האלה נפגשים‪ .‬בתוך כל זה‬
‫אנחנו צריכים לדעת שמציאות החיים שלנו‬
‫מאוד מורכבת‪ ,‬ואני רוצה לשים דגש על אחד‬
‫המרכיבים שהופכים אותה ליותר ויותר קשה‪.‬‬
‫אני מתכוונת לכך שככל שמלחמות ישראל‬
‫התרבו והשלום התרחק‪ ,‬הדיאלוג עם השואה‬
‫הפך אולי עמוק יותר במובנים מסוימים‪,‬‬
‫אבל גם מניפולטיבי יותר‪ .‬כשאני אומרת‬
‫מניפולטיבי‪ ,‬אני מתכוונת שנעשה בו שימוש‬
‫מכוון למטרות קונקרטיות‪ ,‬ספציפיות‪ ,‬תוך‬
‫ילדים חרדים מפגינים‬
‫התעלמות מהקונטקסט הרחב יותר ומהציבור‬
‫הרחב יותר שהדברים האלה קיימים עבורו‪,‬‬
‫ואני מתכוונת במובן הזה לשימוש לרעה‪.‬‬
‫יחסים מורכבים‬
‫"בתוך המערכת הזאת של השימוש או‬
‫הגישה המניפולטיביות‪ ,‬אנחנו יכולים למשל‬
‫לקרוא מכתב למערכת שכתב ב‪ 2005-‬ניצול‬
‫שואה‪' :‬כניצול שואה וכמי שהיה בגטו ובשבעה‬
‫מחנות ריכוז‪ ,‬אני חרד להיווכח כמה בורות‬
‫יש בארץ בנושא השואה‪ .‬שמעתי לאחרונה‬
‫שימוש בביטויים 'כאן אושוויץ'‪' ,‬זאת שואה'‪,‬‬
‫ושימוש בסמלים מהשואה כגון טלאי צהוב‬
‫והמספר על היד‪ .‬שואה הייתה רק שם ‪ -‬ורק‬
‫שם ציוו על היהודים לענוד טלאי צהוב כדי‬
‫שיהיה קל לזהותם‪ ,‬לתפוס ולשלוח אותם‬
‫למוות‪ ...‬השימוש בסמלי שואה בהקשרים‬
‫אקטואליים מוכיח עד כמה אנשים לא הפנימו‬
‫את מה שהתרחש בתקופת השואה‪ .‬זה כואב‬
‫מאוד לניצולי השואה‪ ,‬כי זה מעורר בהם שוב‬
‫את הטראומה'‪ .‬הוא כותב כאילו בשם ניצולי‬
‫השואה‪ ,‬וגם אם אני לא בטוחה שכולם היו‬
‫מסכימים איתו‪ ,‬זכותו לכתוב את הדברים‬
‫האלה‪.‬‬
‫"דוגמא אחרת היא ידיעה שהתפרסמה‬
‫באחד העיתונים‪ ,‬שהשימוש שנעשה בה‬
‫בסמלי השואה הוא ציני להחריד‪ ,‬וכך כתוב בה‪:‬‬
‫'אני משערת שהסוקרים הנכבדים לא נסעו‬
‫בראשון בבוקר או בחמישי בערב ברכבות‬
‫המכונות 'רכבות שואה'‪ ,‬עם כל החיילים‬
‫צילום‪ :‬אהוד צויגנברג ‪Ynet‬‬
‫והסטודנטים‪ ,‬כי אז הביקורת שלהם הייתה‬
‫שונה לגמרי‪ .‬בשם 'רכבות שואה' כונו רכבות‬
‫יום ראשון הצפופות‪ ,‬שהיו מלאות בחיילים‪.‬‬
‫יש כאן איזשהו שימוש שיש בו זילות‪ ,‬אפילו‬
‫אולי איזה סוג של תמימות מסוימת‪ .‬הבן אדם‬
‫רגיל לשמוע שמדברים כל כך הרבה על שואה‬
‫בכל מיני הקשרים‪ ,‬אז למה לא?‪ ...‬צפוף לו?‬
‫זה נורא לא נעים‪ ,‬אז למה לא להגיד 'רכבות‬
‫שואה'? כמובן שמהרובד הזה‪ ,‬זה משקף לנו‪,‬‬
‫או טיפשות‪ ,‬או תמימות‪ ,‬או בורות‪ .‬לא הייתי‬
‫אומרת שפה יש איזושהי כוונה לרעה‪ ,‬אבל זה‬
‫בוודאי לא דבר שאנחנו היינו רוצים לעודד‪.‬‬
‫סקר שנערך על ידי בית הספר המרכזי ב'יד‬
‫ושם' מלמד שכשני שלישים מהציבור סבורים‬
‫שאישים וגופים שונים עושים שימוש לא ראוי‬
‫בשיח הציבורי‪ ,‬הפוליטי ובחיי היומיום בסמלי‬
‫השואה ‪ -‬וזו רק אחת הדוגמאות‪.‬‬
‫"דוגמא אחרת היא מתוך המאמר 'מקידוש‬
‫השואה לזילות השואה' של המאייר מישל‬
‫קישקה‪ .‬לטענתו‪ ,‬העידן הנוכחי מאופיין על‬
‫ידי תופעות של לגיטימציה ואקדמיזציה של‬
‫הכחשת השואה‪ ,‬והוא מתייחס גם לעליית‬
‫האנטישמיות החדשה בתחפושת אנטי ציונית‬
‫ואנטי ישראלית‪ .‬וכך הוא כותב‪ :‬‬
‫'ומסוכן מכל ‪ -‬השוואות בין ישראל לגרמניה‬
‫הנאצית‪ ,‬בין חיילי צה"ל לבין חיילי האס‪-‬‬
‫אס‪ .‬אצלנו מנסים לנסח מחדש את הוראת‬
‫השואה‪ ,‬אך בורות גדולה עדיין קיימת בקרב‬
‫הנוער בארץ ה'יד ושם'‪ ....‬מפוני גוש קטיף לא‬
‫רק כינו את חיילי צה"ל נאצים‪ ,‬אלא גם ענדו‬
‫המשך בעמוד ‪28‬‬
‫‪27‬‬
‫סמלי השואה‬
‫המשך מעמוד ‪27‬‬
‫טלאי כתום‪ .‬צחוק הגורל הוא שזילות השואה‬
‫הנוראה ביותר נעשה על ידי יהודים בישראל‪.‬‬
‫מעשיהם שווים בחומרתם לדוגמאות של‬
‫אנטישמיות בעולם‪ .‬עקב ביקורת חריפה‬
‫מבית‪ ,‬נאלץ הימין הקיצוני להפסיק לענוד‬
‫אותו תוך ימים אחדים‪ .‬הקריקטורות של ארנון‬
‫אבני שפורסמו ב'דף הירוק'‪ ,‬הן קיצונית‪ .‬ארנון‬
‫בחר להשתמש בתמונת שואה חריפה כדי‬
‫לזעזע את הקורא‪ .‬מעולם לא צוירו אסירי‬
‫מחנות על דרגשיהם בתוך קריקטורה בארץ'‪.‬‬
‫"נשאלת השאלה לאן זה מוביל אותנו‪,‬‬
‫מה זה עושה‪ ,‬בשביל מה אנחנו צריכים‬
‫ללכת אל הגישות הרדיקליות האלה‪ ,‬חסרות‬
‫האחריות בעיניי‪ ,‬שאנחנו רואים אותן גם‬
‫בימין וגם בשמאל‪ .‬וצריך גם לשאול מהיכן‬
‫באה התמימות בה אומר בן אדם 'רכבות‬
‫שואה'‪ ,‬כשהוא מתאר את הצפיפות ברכבת‬
‫ישראל בימי ראשון בבוקר‪ .‬ויש‪ ,‬כמובן‪ ,‬עוד‬
‫דוגמאות אחרות‪ ,‬מדיונים בכנסת בהם עשו‬
‫שימוש במונחים 'גבולות אושוויץ'‪ ,‬בהקשר‬
‫של החזרת שטחים‪ ,‬ו'ממשלת יודנרט'‪ ,‬כאשר‬
‫דנו בתקציבים למפלגות הדתיות‪ .‬כל זה מוביל‬
‫אותנו לאיזשהו פולמוס פנימי ששואל‪ :‬בשביל‬
‫מה?‬
‫מפגינים נגד הצפיפות ברכבת‪ .‬היו שהקרו להן "רכבות אושוויץ"‬
‫"התחלנו את הדברים עם יהודה אלקנה‪.‬‬
‫עשר שנים אחר כך כותב יואל מרקוס‪ ,‬דברים‬
‫דומים‪' :‬יום השואה הוא יום של פולמוס‪,‬‬
‫הוא בעיקר מעורר אי הסכמה‪ ,‬והסיבה לאי‬
‫ההסכמה הזאת ‪ -‬זה לא שלומדים את השואה‬
‫ומתייחסים באופן רציני למה שאנחנו צריכים‬
‫ללמוד מהשואה‪ ,‬אלא שמשתמשים בה באופן‬
‫מניפולטיבי'‪.‬‬
‫חנה יבלונקה‪" :‬האם באמת‬
‫הגדרנו לעצמנו‪ ,‬אי פעם‪ ,‬למה‬
‫אנחנו מתכוונים כשאנחנו‬
‫אומרים את המלה 'שואה'‪.‬‬
‫מה אנחנו זוכרים כקולקטיב‪,‬‬
‫כשאומרים שכל כך חשוב‬
‫לזכור את השואה"‬
‫דימוי מס' ‪ :1‬ארנון אבני‪" ,‬חוצפה"‬
‫דימוי מס' ‪ :2‬ארנון אבני‪" ,‬פיצויים"‬
‫‪28‬‬
‫"הרי אי אפשר להתעלם מהעובדה שהשואה‬
‫נוכחת בחיינו‪ .‬היא לא רק היסטוריה‪ .‬היא‬
‫חלק מהיהדות בת זמננו‪ ,‬והיא הווה לניצולים‪,‬‬
‫משום שהם חיים את זיכרון השואה כחלק‬
‫מחייהם‪ .‬אבל היא לא רק שלהם‪ ,‬אנחנו יודעים‬
‫שגם עבור אנשים אחרים השואה היא חלק‬
‫משמעותי‪ ,‬חשוב ומרכזי בחייהם‪ .‬והראיה לכך‪,‬‬
‫הדברים המשמעותיים שנכתבים ונוצרים על‬
‫השואה בתחומי הספרות‪ ,‬האמנות פלסטית‪,‬‬
‫המוזיקה והמחול‪ .‬מייד לקפוץ ולהגיד 'את‬
‫אושוויץ אתם זוכרים?' כשמתעוררת בעיה ‪-‬‬
‫לא זו הדרך‪.‬‬
‫"אני לומדת משני אנשים שכבר מזמן אינם‬
‫איתנו‪ ,‬האחד ‪ -‬יונה כסה‪ ,‬שדיבר בדיונים‬
‫בכנסת בחוק 'יד ושם לשואה ולגבורה' ב‪,1953-‬‬
‫והוא אומר‪" :‬לנו‪ ,‬כעם שסבל ונטבח‪ ,‬טענות‬
‫מוסריות נוקבות לגויים‪ ,‬אולם האם המוסריות‬
‫שלנו היא אבסולוטית? האם היא נובעת‬
‫מעצם עצמיותנו האנושית‪ ,‬או היא תוצאה‬
‫של רגישות עם מדוכא ומושפל‪ .‬אינני בטוח‬
‫אם היסודות המוסריים והאנושיים מושרשים‬
‫עמוק בתוכנו‪ ,‬ואם לא נשקפות גם לנו סכנות‬
‫של הסתרסות והסתלפות תוכננו המוסרי‬
‫האנושי‪ ,‬ודווקא לאחר שהגענו לעצמאותנו"‪.‬‬
‫"אסיים בדברים של אריה קובובי‪ ,‬שהצליח‬
‫להימלט מאירופה בזמן‪ ,‬היה חבר בקונגרס‬
‫היהודי העולמי‪ ,‬עסק בהצלה‪ ,‬עלה לארץ‪,‬‬
‫היה יושב הראש השני של 'יד ושם'‪ ,‬שפרסם‬
‫מאמר שכותרתו 'עם אדם‪-‬אדם'‪ ,‬בו הוא כותב‪:‬‬
‫'גם העם צריך להיברא בצלם אלוקים‪ .‬האם‬
‫העם‪ ,‬או אישיות קיבוציות אחרת כלשהי‪,‬‬
‫רשאית לעשות כל מיני כיעור ותועבה? הטלת‬
‫אשמה וצידוק עצמי זרים למסורת היהודית‪,‬‬
‫המסר החשוב ביותר להמשך החיים היהודיים‬
‫לאחר השואה‪ ,‬להיות מוסרי ואנושי'‪" .‬לטעמי‪,‬‬
‫זאת הדרך שבה אנחנו צריכים לאמץ את‬
‫המשמעות של קורות השואה‪.‬‬
‫הרבה סימני שאלה‬
‫פרופ' חנה יבלונקה‪ ,‬עסקה בדבריה פחות‬
‫בשימוש הפסול בסמלי השואה‪ ,‬ויותר‬
‫בהשלכות זיכרה והזכרתה על התודעה‬
‫הציבורית והפוליטית בישראל‪" .‬אתחיל‬
‫בציטוט קטן של אבא קובנר‪ ,‬שהוא מאוד‬
‫סמלי השואה‬
‫חשוב לעניין זה‪ ,‬וכך‬
‫כוחם‪ ,‬לא רוצה לתת‬
‫אמר‪' :‬הוראת השואה‬
‫להם מקום והד בדבריי‪.‬‬
‫היא ראשית ובעיקר‬
‫מה שכן מעניין וחשוב‬
‫מעשה של חשבון‬
‫בסיפור הזה ‪ -‬זה‬
‫נפש בתוך עצמנו‪,‬‬
‫אנחנו‪ .‬אנחנו‪ ,‬החברה‬
‫ועדי עד‪ .‬בחשבון נפש‬
‫והדיון‬
‫הישראלית‬
‫כזה התשובות‪ ,‬אל להן‬
‫שלנו בשואה‪ ,‬עם תג‬
‫לעולם להופיע לפני‬
‫המחיר שמצורף לאופן‬
‫השאלות'‪.‬‬
‫הדיון שלנו בשואה‬
‫קריאה‪,‬‬
‫סימני‬
‫"אין לי‬
‫ולרדידות ולשימושים‬
‫אף פעם לא היו לי‬
‫שלו‪.‬‬
‫וגם עכשיו אין לי‪ .‬יש‬
‫"אציג שתי שנים ‪-‬‬
‫לי הרבה מאוד סימני‬
‫‪ 1948‬ו‪ ,2012-‬ואתאר‬
‫שאלה‪ ,‬ואלה סימני‬
‫מצב תודעתי מכל אחת‬
‫שאלה קשים‪ .‬הם‬
‫משנים אלה‪ .‬משנת‬
‫בדרך כלל גם לא זוכים‬
‫‪ '48‬בחרתי בפסקה‬
‫לפופולאריות רבה‪,‬‬
‫אחת מבין כמה וכמה‬
‫אבל זה גורלי‪ .‬ואני‪,‬‬
‫תקדימים היסטוריים‬
‫כאזרחית‪ ,‬מרגישה‬
‫ששימשו את בן גוריון‬
‫צורך תמיד לזעוק את‬
‫ואת כותבי הכרזת‬
‫הדברים ולומר אותם‬
‫העצמאות להצדקת‬
‫שוב ושוב‪.‬‬
‫זכותנו ההיסטורית‬
‫כפי‬
‫"השאלה‪,‬‬
‫על ארץ ישראל‪ .‬אותה‬
‫שהוצבה בדיון זה‪,‬‬
‫פסקה אחת ויחידה‬
‫התופעה‬
‫הייתה‬
‫מתייחסים‬
‫שבה‬
‫השלילית של השימוש‬
‫לשואה‪ .‬וכך נאמר‬
‫בסמלי השואה‪ ,‬והאם‬
‫בהכרזת העצמאות‪:‬‬
‫בוויכוחים אקטואליים‪,‬‬
‫'השואה שהתחוללה‬
‫זה לא רק פוגם בלקחי‬
‫על עם ישראל בזמן‬
‫השואה‪ ,‬אלא גם מסייע‬
‫האחרון‪ ,‬בה הוכרעו‬
‫השואה‪.‬‬
‫למכחישי‬
‫לטבח מיליונים יהודים‬
‫אני לא רוצה לעסוק‬
‫הוכיחה‬
‫באירופה‪,‬‬
‫מכחישי‬
‫בתופעת‬
‫מחדש בעליל את‬
‫השואה‪ ,‬שהיא בעיניי‪,‬‬
‫ההכרח בפתרון בעיית‬
‫תופעה‬
‫ברשותכם‪,‬‬
‫העם היהודי‪ ,‬מחוסר‬
‫ב‪2012-‬‬
‫שולית‪.‬‬
‫המולדת והעצמאות‪,‬‬
‫התייחסות קצרה בלבד לשואה‪.‬‬
‫מגילת העצמאות‬
‫יש למעלה מ‪400-‬‬
‫על ידי חידוש המדינה‬
‫מוזיאוני שואה בכל‬
‫היהודית בארץ ישראל‪,‬‬
‫העולם‪ ,‬עצרת האומות‬
‫אשר תפתח לרווחה‬
‫המאוחדות החליטה לציין כמעט באופן חסר את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם‬
‫תקדים יום שואה בינלאומי לזכר השואה‪ .‬היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך‬
‫השואה היא במידה רבה סיפור הצלחה משפחת העמים'‪ .‬זהו‪ .‬זה כל מה שיש לאבות‬
‫פר‪-‬אקסלנס‪" .‬אני יודעת שקשה מאוד לומר המייסדים בהכרזת העצמאות לומר על‬
‫את המילים האלה בצורה כזאת‪ ,‬אבל אני האירוע של השואה‪.‬‬
‫אומרת אותן כך‪ ,‬כדי להבהיר את כוונתי ‪ -‬יש‬
‫"האמירה הזאת‪ ,‬וקשה להאמין כי לו הכרזת‬
‫הכחשת שואה‪ ,‬יש מכחישי שואה‪ ,‬אבל אני לא העצמאות הייתה נכתבת היום הייתה מנוסחת‬
‫רוצה להתעסק איתם‪ ,‬לא רוצה להאדיר את בכזאת יובשנות ובכזאת לאקוניות‪ ,‬כמעט‬
‫נעדרת רגש‪ ,‬מספרת לנו קצת על הלכי הרוח‬
‫בעת הכרזת המדינה‪ .‬מכאן אעבור לבחינת‬
‫השיח הישראלי ב‪ .2012-‬נקודת אחיזה‬
‫ראשונה היא מחקר גדול שערך מכון טרומן לא‬
‫מזמן‪ ,‬בו נמצא כי ‪ 98%‬מהיהודים הישראלים‬
‫מאמינים שהעיקרון החשוב ביותר שצריך‬
‫להנחות את המדינה ואת היהודים הוא 'לזכור‬
‫את השואה'‪ .‬זה הציטוט‪ .‬תבינו מה האופציות‬
‫האחרות‪ ,‬את מה השואה מנצחת‪ .‬השואה‬
‫מנצחת את 'לחיות בארץ'‪ ,‬את 'השבת'‪ ,‬את‬
‫'סדר פסח' ואת 'להרגיש חלק מהעם היהודי'‪.‬‬
‫"פירושו של דבר‪ ,‬שהנה‪ ,‬נמצא‪ ,‬בשבטים‬
‫האלה שאנחנו מחולקים אליהם‪ ,‬הדבק המלכד‬
‫את כולנו ‪ -‬לזכור את השואה‪ .‬ועכשיו אני רוצה‬
‫לשאול שאלה ראשונה‪ ,‬שהיא מאוד חשובה‬
‫בעיניי ‪ -‬האם באמת הגדרנו לעצמנו‪ ,‬אי פעם‪,‬‬
‫למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים את‬
‫המלה 'שואה'‪ .‬מה אנחנו זוכרים כקולקטיב‪,‬‬
‫כשאומרים שכל כך חשוב לזכור את השואה‪.‬‬
‫אני לא מסכימה‪ ,‬למשל‪ ,‬שבצפון אפריקה‬
‫הייתה שואה‪ .‬במרוקו לא הייתה שואה‪ ,‬או‬
‫שלפחות זה נושא שמן הראוי לדון בו‪ .‬זאת‬
‫אומרת שהחברה הישראלית צריכה להגדיר‬
‫לעצמה‪ ,‬כשהיא אומרת 'לזכור את השואה'‪,‬‬
‫למה היא מתכוונת?‬
‫חנה יבלונקה‪" :‬לקחי השואה‬
‫הם‪ ,‬לעולם‪ ,‬בפנימיות האישית‬
‫של כל אדם ואדם‪ ,‬ונובעים‬
‫מעולמו‪ ,‬השקפת עולמו והחינוך‬
‫שקיבל‪ .‬למי יש את הזכות‬
‫להגיד לי מהם לקחי השואה?‬
‫מבחינתי‪ ,‬יש רק לקח אחד‬
‫לשואה וזה אותו צו בעשרת‬
‫הדברות – לא תרצח"‬
‫לקחי השואה – מי יקבע מה הם?‬
‫"הנתון של מכון טרומן הוא נתון דרמטי‬
‫במיוחד‪ .‬פרט לזה‪ ,‬יש עוד כמה עניינים‪ ,‬אבל הם‬
‫כמובן הרבה פחות דרמטיים‪ .‬מונה מפקד חדש‬
‫לחיל האוויר‪ .‬הקווליפיקציה המרכזית שלו‬
‫שהועלתה על נס הייתה העובדה שהוא היה‬
‫מפקד המטס מעל אושוויץ‪ .‬זאת קווליפיקציה‬
‫בישראל ‪ 2012‬למטס של חיל אוויר או לאיכותו‬
‫של מפקד חיל אוויר? ועוד הועלתה על נס‬
‫המשך בעמוד ‪30‬‬
‫‪29‬‬
‫סמלי השואה‬
‫המשך מעמוד ‪29‬‬
‫האמירה שלו‪' ,‬כשהפולנים ביקשו שנטוס‬
‫גבוה‪ ,‬אנחנו נטוס נמוך'‪ .‬הוא החליט שנטוס‬
‫נמוך‪' ,‬מפני ש‪ 900-‬שנה אמרו לנו מה לעשות‬
‫ועכשיו אנחנו נעשה מה שצריך'‪ .‬זה הציטוט‪.‬‬
‫אני יודעת שהדברים אינם קלים‪ .‬בישיבת‬
‫ממשלה ב‪ ,22.1.12-‬אמר ראש הממשלה‪,‬‬
‫בנימין נתניהו‪' :‬לעם היהודי ולממשלת ישראל‬
‫יש את הזכות‪ ,‬החובה והיכולת למנוע השמדה‬
‫נוספת של העם היהודי ופגיעה במדינתו‪.‬‬
‫השוני בין ‪ 1942‬ל‪ 2012-‬הוא לא בהיעדרם של‬
‫הצוררים‪ ,‬שכן ישנו רצון להשמיד את העם‬
‫היהודי וקודם כל את מדינתו שקמה'‪ .‬שימו‬
‫לב לטרמינולוגיה‪ .‬באופן קבוע מספרים לנו‪,‬‬
‫כמרכיב מרכזי בזהותנו‪ ,‬שבכל דור ודור ובכל‬
‫שעה ושעה קמים עלינו לכלותנו‪.‬‬
‫"אגב‪ ,‬השימוש במילה השמדה הוא בפירוש‬
‫אימוץ של טרמינולוגיה נאצית‪ ,‬וצריך לזכור את‬
‫הדבר הזה‪ .‬כי משמידים ג'וקים‪ ,‬אבל אנשים ‪-‬‬
‫רוצחים‪ .‬ויש גם השימוש במילה צוררים‪ .‬למה‬
‫'צוררים'? אין סתם אויבים בעולם? אין סתם‬
‫אנשים שמתחרים על אותה פיסת אדמה?‪...‬‬
‫אני אומרת את זה מפני שהמילים קובעות‬
‫את התודעה‪ .‬ולכן‪ ,‬הילד עם הטלאי הצהוב‬
‫בהפגנת החרדים‪ ,‬המספרים על הידיים בפינוי‬
‫מגוש קטיף‪ ,‬הכרזות עליהן הופיעו הסיסמאות‬
‫"ממשלת רבין = יודנרט" וכדומה‪ ,‬שהונפו‬
‫בכיכר ציון בהפגנה נגד הסכם אוסלו ‪ -‬כל אלה‬
‫מלווים אותנו כבר שנים ארוכות‪.‬‬
‫"השימוש הזה בשואה הוא הסימפטום‪ ,‬הוא‬
‫התוצאה‪ .‬ובעקבות אבא קובנר‪ ,‬אשאל‪ :‬מהי‬
‫השאלה? מהי הבעיה? מה באמת קרה פה?‬
‫על זה אענה תשובה אחת‪ :‬כל חוק שיאסור‬
‫שימוש בסמלי השואה לא ישנה את התודעה‬
‫של האנשים‪ ,‬הוא לא ישנה את העובדה‬
‫שאצלנו ‪ 98%‬מהאזרחים היהודים במדינה‬
‫חושבים שהיא הדבר הכי חשוב בעיצוב‬
‫התודעה שלנו כאן‪ .‬אני נמנית על שני האחוזים‬
‫הנותרים‪ .‬אותם ‪ 98%‬הם‪ ,‬לפי תפיסת עולמי‪,‬‬
‫פוסט‪ -‬ציוניים‪ ,‬מפני שהם איבדו בדרך את‬
‫המרכיב המרכזי של הציונות ‪ -‬האמונה בכוחם‬
‫של היהודים לשנות את גורלם‪ ,‬ובכך שכל מה‬
‫שקורה להם תלוי במה שהם עושים‪" .‬אנחנו‬
‫במדינת ישראל‪ ,‬ברטוריקה של השואה‪ ,‬איבדנו‬
‫את זה‪ .‬שום דבר לא תלוי בנו‪ ,‬אשר על כן שום‬
‫דבר שאנחנו יכולים לעשות אנחנו לא עושים‪,‬‬
‫כי בין כה וכה בוא נגיד 'אין עם מי לדבר'‪ ,‬ו'אין‬
‫מה לעשות' ו'אלה החיים' ו'אין מה להפגין'‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫"אני רוצה להאיר פה ארבע נקודות‬
‫היסטוריות‪ ,‬ובזה אולי לענות את התשובה‪.‬‬
‫אחת מנקודות המפנה‪ ,‬מתרחשת במעבר‬
‫מהנוסח הלאקוני של הכרזת העצמאות‪,‬‬
‫לאמירה של קצין חינוך ראשי שאול גבעולי‪,‬‬
‫ב‪ ,1976-‬בפקודת יום ‪ -‬ליום הזיכרון לשואה‬
‫והגבורה‪' :‬השואה מעצבת את התודעה‬
‫הלאומית שלנו‪ ,‬את הדרך בה אנו מבינים את‬
‫עצמנו ואת העולם שבו אנו חיים'‪ .‬אם זאת‬
‫לא אמירה פוסט ציונית‪ ,‬אין אמירה פוסט‬
‫ציונית‪ .‬גדעון האוזנר אמר בתדרוך של משרד‬
‫החוץ‪' :‬ראוי שנהיה כולנו נושאי התחושה של‬
‫השואה הגדולה והלקח המתחייב ממנה לגבי‬
‫היאחזותו של העם בארצו'‪.‬‬
‫יבלונקה‪ :‬כל חוק שיאסור שימוש‬
‫בסמלי השואה לא ישנה את התודעה‬
‫של האנשים‪ ,‬הוא לא ישנה את העובדה‬
‫שאצלנו ‪ %98‬מהאזרחים היהודים‬
‫במדינה חושבים שהיא הדבר הכי חשוב‬
‫בעיצוב התודעה שלנו כאן‬
‫"אתייחס לשלושה מרכיבים של הבעיה‪.‬‬
‫מרכיב אחד הוא הביטוי האומלל הזה‪ ,‬שנקרא‬
‫'לקחי השואה'‪ .‬למי בכלל יש את הזכות‬
‫לומר למישהו אחר מהם לקחי השואה‪ .‬לקחי‬
‫השואה הם‪ ,‬לעולם‪ ,‬בפנימיות האישית של כל‬
‫אדם ואדם‪ ,‬ונובעים מעולמו‪ ,‬השקפת עולמו‬
‫והחינוך שקיבל‪ .‬למי יש את הזכות להגיד לי‬
‫מהם לקחי השואה? מבחינתי‪ ,‬יש רק לקח‬
‫אחד לשואה וזה אותו צו בעשרת הדברות‬
‫ 'לא תרצח'‪ .‬יש עוד לקח לשואה חוץ מזה?‬‫הדיון הזה בלקחי השואה‪ ,‬שאצלנו נותב כמעט‬
‫כולו לכוח הצבאי‪ ,‬הוא אסון‪ .‬אני לא יכולה‬
‫להגיד לכם את זה במילה אחרת‪ .‬אם אכן לקח‬
‫השואה הוא שכל הזמן אנחנו בסכנה קיומית‪,‬‬
‫ברור שהכול הולך לשואה‪.‬‬
‫"הערה שנייה‪ .‬אחד הטקסטים המעניינים‬
‫ביותר לעקוב אחריו הוא הוויכוח שהתנהל‬
‫ב‪ 1952-‬בכנסת‪ ,‬בין דוד בן גוריון לבין מנחם‬
‫בגין בנושא השילומים‪ .‬מאוד מעניין לראות‬
‫את הנמקות השניים‪ .‬בגין אמר את הדבר‬
‫הבא‪' :‬יש דברים בחיים שיקרים מן החיים‬
‫עצמם‪ ,‬יש דברים בחיים שהם נוראים מן‬
‫המוות עצמו וזהו אחד הדברים האלה שעליו‬
‫ניתנת נפשנו‪ ,‬עליו נהיה מוכנים למות‪ ,‬נעזוב‬
‫את משפחותינו‪ ,‬נאמר שלום לילדינו ולא‬
‫מעורר למחשבה שניה‪ .‬אבא קובנר‬
‫צילום‪ :‬יד ושם‬
‫יהיה משא ומתן עם גרמניה‪ .‬עמים הראויים‬
‫לשם זה עלו על בריקדות בגלל עניינים יותר‬
‫פעוטים‪ ,‬אנחנו בני הדור האחרון לשעבוד‬
‫וראשון לגאולה‪ ,‬היינו כובשים פנינו בקרקע‬
‫אלמלא היינו קמים כדי למנוע את החרפה‬
‫הזאת מישראל ונשמור על הכבוד הלאומי'‪ .‬על‬
‫זה עונה בן גוריון‪ ,‬אולי קצת בהומור‪' :‬אני שולל‬
‫את הרגש הזה שלילה מוחלטת‪ .‬אני שותף‬
‫רק בכאב‪ ,‬אבל לא ברגש‪ .‬אני שולל שלילה‬
‫מוחלטת את כל הרגש שלהם‪ ,‬אנחנו לא רוצים‬
‫לשוב לגטו‪ .‬השאלה היא בין שתי גישות‪ .‬גישה‬
‫אחת של יהודי הגטו וגישה שנייה של יהודים‬
‫בני עם עצמאי‪ .‬יש לכם גישה גטואית‪ ,‬אני לא‬
‫רוצה לרוץ אחרי גרמני ולירוק בפניו‪ ,‬אין לי‬
‫שום עניין בזה‪ ,‬מדינה עושה למען שלומה‪,‬‬
‫קיומה‪ ,‬ביטחונה‪ ,‬התבססותה‪ ,‬היא איננה‬
‫עוסקת ביריקה על מישהו‪ .‬אני בכלל לא‬
‫רוצה לרוץ אחרי מישהו‪ ,‬אני רוצה לשבת פה‬
‫ולבנות'‪ .‬ובזה בן גוריון צודק לחלוטין‪.‬‬
‫"עניין חשוב נוסף הוא 'יד ושם'‪ .‬שנים נלחמנו‬
‫כדי שהנושא של תקומת ניצולי השואה ייכנס‬
‫לשם‪ ,‬מפני שיש בגו אמירה כל כך חזקה של‬
‫לאן אתה מנתב אסון בסדר גודל כמו שכזה‪.‬‬
‫האם לעוד מעגלי נקמה וחורבן‪ ,‬או שאתה‬
‫בוחר בחיים ובבנייה‪ .‬הניצולים‪ ,‬ברובם‪ ,‬הם לא‬
‫מסכנים והם לא נעבעכים‪ ,‬ומה שהם אומרים‬
‫לנו זה 'אנחנו בחרנו בבנייה‪ ,‬בחרנו בחיים‪,‬‬
‫בחרנו בהולדת ילדים‪ ,‬בנינו את הארץ הזאת'‪.‬‬
‫אומר צבי גיל‪ ,‬והוא צודק‪ ,‬כי הפרק של הבנייה‪,‬‬
‫היוזמה והתקומה לא נלמד‪ .‬זה לא פרק של‬
‫קרבנו ּת‪ .‬את כל השיח צריך לשנות‪ .‬צריך לרסן‬
‫את ראש הממשלה בשימושי השואה שלו בכל‬
‫היבט מדיני‪ ,‬כדי שהדבר יקרין לציבור שיח‬
‫חדש‪ .‬אני אומרת את זה בדם לבי‪ ,‬מפני שאני‬
‫באמת חושבת שהעניין הזה הוא קיומי‪ .‬אני‬
‫אומרת אותו בכל מקום בסערה גדולה‪.‬‬
‫מתחברים לרשת‬
‫כבר לא כל כך בודדים‬
‫הבדידות היא אחת המכות הקשות ביותר מהן סובלים קשישים בכלל וקשישים ניצולי השואה בפרט‪ .‬מיזם‬
‫מחוברים – מחשב לניצול‪ ,‬נועד לעזור להם להתמודד עם עולם הבדידות‪ ,‬על ידי שימוש ברשת האינטרנט‪.‬‬
‫מתחברים לכפר הגלובאלי‬
‫| יוחנן רון זינגר* |‬
‫ניצולי שואה רבים חיים בבדידות ובניתוק‪.‬‬
‫עברם הקשה הופך את ימי זקנתם למורכבים‬
‫ובעיתיים יותר מאשר אלה של הקשיש הממוצע‪.‬‬
‫בהתחבטותנו ב"ילדות אבודה"‪ ,‬יזמית המיזם‪,‬‬
‫באשר לאופן בו נעזור לניצולים הבודדים לצאת‬
‫מבדידותם‪ ,‬עלה הרעיון לחברם אל "הכפר‬
‫הגלובאלי"‪ ,‬באמצעות מחשבים שיחוברו‬
‫לאינטרנט‪.‬‬
‫שורה ארוכה של מחקרים שונים‪ ,‬שפורסמו‬
‫בארה"ב ובבריטניה‪ ,‬תומכים ברעיון ומצביעים‬
‫על שימוש הולך וגובר באינטרנט בידי בני הגיל‬
‫השלישי‪ .‬רבים מהמשתמשים בני קבוצה זו‬
‫מעידים על כך שהשימוש באינטרנט חיזק את‬
‫הקשר שלהם עם בני משפחתם ועם ידידיהם‪.‬‬
‫לדבריהם‪ ,‬עצם לימוד אופן השימוש באינטרנט‬
‫גרם להם תחושה משותפת עם צעירים יותר‪.‬‬
‫מחקר שערכה נעמה שפירא מהחוג לפסיכולוגיה‬
‫באוניברסיטת חיפה‪ ,‬מצביע על כך שהאינטרנט‬
‫הוא אלטרנטיבה טובה ובעלת תועלת רבה בעבור‬
‫אנשים זקנים‪ ,‬לעומת פעילויות אחרות המוצעות‬
‫להם‪.‬‬
‫האינטרנט הפך כבר מזמן‪ ,‬מרשת מחשבים‬
‫המשמשת למטרות פרקטיות ‪ -‬לסביבה חברתית‬
‫שונה ומיוחדת‪ ,‬סביבה חברתית מקבילה‬
‫ואלטרנטיבית לזו שאנו רגילים לה‪ ,‬סביבה המכונה‬
‫סייבר‪-‬ספייס‪ .‬הצירוף של ההכרה בכך שיש‬
‫ניצולים רבים החיים בבדידות מחד גיסא; ומאידך‬
‫גיסא ‪ -‬הכרת הפוטנציאל הטמון בעולם האינטרנט‪,‬‬
‫הסייבר‪-‬ספייס‪ ,‬והאפשרות להתחבר אל ה"כפר‬
‫הגלובלי"‪ ,‬הביא לגיבוש מיזם "מחוברים" (שמו‬
‫הקודם‪ :‬מחשב לניצול)‪.‬‬
‫"מחוברים" מעניק לניצולים הבודדים קשר‬
‫לעולם ויציאה מהבדידות‪ ,‬באמצעות מחשב‬
‫המחובר לאינטרנט‪ ,‬המאפשר שימוש במערכת‬
‫הדואר האלקטרוני‪ ,‬מערכת סקייפ שמאפשרת‬
‫לשוחח עם ילדים‪ ,‬נכדים וחברים (ואם משתמשים‬
‫במצלמה ‪ -‬גם לראות אותם ולהיראות)‪ ,‬ולצד‬
‫זה ‪ -‬עולם שלם של עניין המתאפשר בשוטטות‬
‫במאגרי המידע‪.‬‬
‫מעבר להוצאת הניצול מבדידותו‪ ,‬נוצר בדרך‬
‫פותחים עולמות חדשים‪ .‬פרויקט מחוברים‬
‫זו גם תהליך העצמה אישית‪ .‬במחקרים רבים‬
‫נמצא קשר לשיפור משמעותי בתחושות של‬
‫דיכאון‪ ,‬אפליה‪ ,‬חרדה ובדידות‪ ,‬בעקבות השימוש‬
‫באינטרנט‪ .‬תהליך ההעצמה האישית נמצא גם‬
‫קשור לשינויים התנהגותיים ממשיים‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫פעילות חברתית מוגברת‪ ,‬עצמאות בקבלת‬
‫החלטות‪ ,‬ואף גורמים הקשורים לבריאות גופנית‪.‬‬
‫"מחוברים" תורם רבות לניצולים המרגישים‬
‫חלשים‪ ,‬להביע את עצמם ולקחת חלק בפעילויות‬
‫בהן לא היו יכולים להשתתף באופן אחר‪.‬‬
‫האנונימיות שמאפשר השימוש באינטרנט‪ ,‬כמו‬
‫גם ההתבטאות בכתב ולא בעל פה‪ ,‬תורמת להקלה‬
‫בתחושות אי נוחות‪ ,‬שמקורן במבטא‪ ,‬גמגום‪,‬‬
‫מהירות תגובה‪ ,‬כושר ביטוי ועוד‪ .‬‬
‫הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל נרתמה‬
‫במלוא המרץ בכדי לממש רעיון זה של הוצאת‬
‫הניצול הקשיש מבדידותו וחיבורו‪ ,‬חינם אין כסף‪,‬‬
‫לעולם המסתתר באינטרנט‪ .‬השם "מחוברים"‬
‫שניתן למיזם‪ ,‬משמעותו יציאה מהבדידות וחיבור‬
‫לעולם‪ .‬שותפים אחרים למיזם הם משרד הרווחה‪,‬‬
‫אורט ישראל ו"אורטוב ‪ -‬אורט למען הקהילה"‪,‬‬
‫שתרמו כסף למימון רכישת הציוד ותרומות של‬
‫מחשבים‪.‬‬
‫המיזם מנוהל ומפוקח ע"י הקרן לרווחה‪ ,‬והוא‬
‫מתבצע בסיוע מתנדבים‪ ,‬תלמידות ותלמידים‪,‬‬
‫הלומדים ברשת בתי הספר "אורט ישראל"‬
‫הארצית‪ .‬מתנדבים אלה מביאים לבית הניצול‬
‫מחשב ואת הציוד הנלווה‪ ,‬לרבות חיבור‬
‫לאינטרנט‪ ,‬אותם מממנת הקרן ללא כל עלות‬
‫מצד הניצולים‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬מקנים המתנדבים‬
‫לניצולים מיומנויות שימוש והפעלה‪ ,‬כגון‪ :‬שימוש‬
‫בסיסי במחשב ופונקציות רלוונטיות שמתאימות‬
‫לצרכי הניצול‪ ,‬הכוללות שימוש בדואר אלקטרוני‪,‬‬
‫גלישה באינטרנט‪ ,‬שימוש במערכת התקשורת‬
‫סקייפ וכתיבה ועריכה של סיפורי חיים‪ ,‬אותם הם‬
‫מעלים לאינטרנט יחד עם ניצולי השואה‪ ,‬כשבכך‬
‫מתאפשרת חשיפתו של הציבור כולו לתיעוד‬
‫והנצחת סיפורם של הניצולים‪.‬‬
‫הפיילוט מתקיים בששה‪-‬עשר יישובים (תל‬
‫אביב‪ ,‬גבעתיים‪ ,‬רמת גן‪ ,‬לוד‪ ,‬רמלה‪ ,‬גן יבנה‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬אשדוד‪ ,‬קריית ביאליק‪ ,‬קריית מוצקין‪,‬‬
‫מעלות‪ ,‬שלומי‪ ,‬בני ברק‪ ,‬כרמיאל ונצרת עילית)‪.‬‬
‫עד סוף שנת הלימודים תשע"ב יגיע המיזם‬
‫לכ‪ 1000-‬ניצולי שואה בודדים‪ .‬במהלך השנה‪,‬‬
‫משתתפים הניצולים בפעילויות שונות יחד עם‬
‫התלמידים בקיום ימי שואה בבתי הספר‪ ,‬סדנאות‬
‫משותפות ועוד‪ .‬בעתיד‪ ,‬אנו מתכננים לפתוח‬
‫קמפוס וירטואלי‪ ,‬שיאפשר לתלמידים ולניצולים‬
‫ללמוד ולהעשיר את עצמם יחד‪.‬‬
‫הכותב הוא יו"ר "ילדות אבודה" ויו"ר המועצה‬
‫הציבורית של "מחוברים"‬
‫‪31‬‬
‫פרויקט תיעוד של איש אחד‬
‫חייהם ומותם ‪ -‬אלו הם חייו‬
‫אימו של ג'קי קומפורטי‪ ,‬איקה ואחותה ויקי‪ .‬השמש משתקפת בכפתור הצהוב שהיהודים היו צריכים לשאת‪ .‬בגלות בפלבן ‪1943‬‬
‫משך שנים רבות עוסק ג'קי קומפורטי בתיעוד יהדות בולגריה‪ ,‬ובעיקר בקורותיה במהלך השואה‪ .‬לאחרונה‬
‫הוקרן בישראל "האופטימיסטים"‪ ,‬סרטו עטור השבחים‬
‫| עמרי מריאן וישראל אלמוג* |‬
‫בשנות חייו האחרונות העביר ביטוש‬
‫קומפורטי‪ ,‬אביו של ג'קי קומפורטי‪ ,‬את צוואתו‬
‫הרוחנית ‪ -‬ליצור סרט שיספר את סיפור הצלת‬
‫יהודי בולגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫ג'קי‪ ,‬אשר הפנים את המשימה במלוא האחריות‬
‫והרצינות‪ ,‬הקדיש לנושא ‪ 12‬שנים עד להצגת‬
‫הבכורה של הסרט "האופטימיסטים" בשנת‬
‫‪ .2000‬מאז הוא עמל על הפקתם של שני סרטים‬
‫נוספים‪ .‬מאחר שנולד ב‪ ,1954-‬הצטמצמה‬
‫היכרותו עם הנושא לסיפורי המשפחה‪ .‬כדי‬
‫לצבור את הידע הדרוש לסרט התעודה‪ ,‬התכונן‬
‫ג'קי למשימה ע"י איסוף ממושך ושיטתי של‬
‫מקורות היסטוריים על התקופה בכלל‪ ,‬ועל‬
‫יהודי בולגריה בפרט‪ .‬החומר הלך והצטבר עוד‬
‫לפני שהחלו צילומי הסרט‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬אחרי תחקיר וצילומים‬
‫בארץ‪ ,‬בבולגריה‪ ,‬בספרד ובארצות הברית‪,‬‬
‫טפח הארכיון ההיסטורי לכדי ‪ 5,000‬צילומים‬
‫‪32‬‬
‫ו‪ 200-‬שעות צילום של ראיונות ותיעוד‪ .‬לאחר‬
‫תהליך מיון‪ ,‬תחקיר ואינקובציה ממושכים‪,‬‬
‫החלה עריכת הסרט‪ ,‬בו מסופר סיפור הצלת‬
‫יהודי בולגריה דרך הפריזמה האישית‪ ,‬כמו‬
‫גם באמצעות סיפורה של תזמורת ג'אז בשם‬
‫"האופטימיסטים"‪ ,‬שכמה מחבריה היו יהודים‪.‬‬
‫תזמורת ששמה מגלם את רוח חבריה ‪ -‬בשעות‬
‫הקשות ביותר‪ ,‬כשסכנת ההשמדה ריחפה‬
‫מעל ראשם‪ ,‬לא איבדו יהודי בולגריה את רוחם‬
‫האופטימית והתקווה שהסוף יהיה טוב‪ .‬הסרט‬
‫הפך במהרה להצלחה מסחררת‪ .‬הוא הוצג עד‬
‫עתה במאות ערים על פני העולם‪ ,‬זכה בארבעה‬
‫פרסים בינלאומיים ובעשרות ביקורות נלהבות‬
‫בעיתונות בארה"ב‪ ,‬בישראל ובמקומות אחרים‪.‬‬
‫לאחרונה הוקרן בישראל בבית ציוני אמריקה‪.‬‬
‫ג'קי נולד בארץ ב‪ 1954-‬ומתגורר כיום בתל‬
‫אביב‪ .‬הוא בן להורים יוצאי בולגריה‪ ,‬שנולד‬
‫ביפו ‪ -‬ביתם הראשון בארץ של רוב יהודי‬
‫בולגריה שעלו בשנים ‪ - 1948-9‬וגדל בתל‬
‫אביב‪ .‬בבית הוריו ספג את המורשת‪ ,‬המסורות‬
‫והתרבות של יהודי בולגריה‪ ,‬כולל הבולגרית‬
‫השוטפת שבפיו‪ .‬לאחר התחנות הראשונות‬
‫בחייו‪ ,‬ככל נער ישראלי בתקופתו ‪ -‬בי"ס תיכון‪,‬‬
‫תנועת נוער (השומר הצעיר) וצבא ‪ -‬למד ג'קי‬
‫באוניברסיטת ת"א במגמת קולנוע‪ .‬הוא במאי‬
‫עטור פרסים בינלאומיים‪ ,‬העובד למעלה‬
‫מ‪ 30-‬שנה כיוצר מדיה בארה"ב‪ ,‬גרמניה‪,‬‬
‫ישראל ובולגריה‪ .‬עבודותיו מוצגות במוזיאונים‬
‫חשובים בעולם ובפורומים בינלאומיים‪.‬‬
‫בפגישה איתו הוא מספר על הסרט‪ ,‬העבודה‬
‫עליו ועל התובנות רחבות היריעה שנרכשו‬
‫במהלך אותן שנים‪" :‬לפני שבעים שנה ‪50,000‬‬
‫יהודי בולגריה שרדו את השואה‪ ,‬כיוון שידידיהם‬
‫ושכניהם הבולגרים עזרו להגן עליהם‪ .‬מעשיהם‬
‫האצילים מהווים מופת אוניברסאלי לסולידריות‬
‫אנושית וחברות אמת‪ .‬הניסיון היהודי בבולגריה‬
‫פרויקט תיעוד של איש אחד‬
‫טומן בחובו לקחים אנושיים רבי ערך לגבי‬
‫יכולתם של בני אדם יחידים לשנות את מהלך‬
‫ההיסטוריה‪ ,‬ומדגיש את החשיבות בבניית‬
‫גשרים בין יחידים וקהילות מרקע אתני ודתי‬
‫שונה‪ ,‬בחינוך לסובלנות‪ ,‬לדו‪-‬קיום ולכיבוד‬
‫זכויות וחיי אדם‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬למרות שיהדות בולגריה ניצלה‪,‬‬
‫התרבות היהודית הבולגרית בת אלפי השנים‬
‫עומדת להיכחד‪" .‬הדור שעלה מבולגריה הולך‬
‫ונעלם‪ .‬על אלו החיים עכשיו לדאוג לשימור‬
‫המורשת התרבותית של אבותינו ואימותנו‬
‫והמסר האוניברסאלי של חברות ואומץ אזרחי‪,‬‬
‫אשר באו לידי ביטוי בהצלתם"‪.‬‬
‫רצח עם וטיהור אתני הפכו למציאות חיים‬
‫במאה העשרים והעשרים ואחת" אומר ג'קי‬
‫ומספר‪" :‬בתוך הזמן שעבדנו על הסרט אירעו‬
‫מעשי רצח מזוויעים ברואנדה‪ ,‬בוסניה‪ ,‬קוסובו‬
‫ודארפור‪ .‬טרור ושנאה עיוורת מזינים את מעגל‬
‫הסבל והקורבנות‪ .‬הציוויליזציה האנושית‪ ,‬עם‬
‫כל ניסיונה וחוכמתה הנרכשת‪ ,‬עומדת חסרת‬
‫אונים מול התופעות‪ .‬מה ניתן לעשות כדי‬
‫שהביטוי 'לעולם לא עוד' יהפוך למציאות עבור‬
‫כל בני האדם? השאלות סבוכות ודחופות‪ ,‬ואין‬
‫תשובות פשוטות‪ .‬אני מקווה שהסרט יוכל‬
‫לעורר מחשבה ולתרום להבנה לגבי כוחם של‬
‫בודדים בעצירת מעשי זוועה ורצח עם ולגבי‬
‫יכולתן של ידידות‪ ,‬סולידריות ואנושיות להתגבר‬
‫על שנאה או רשע"‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הסרט יוצא מהנחה שתשובות יכולות‬
‫להימצא במקומות ובמקרים שבהם אנשים‬
‫מדתות ומוצאים שונים חיו ביחד בשלום‪,‬‬
‫ושבפינה נידחת באירופה הנאצית הייתה דוגמא‬
‫מיוחדת לדו קיום ואנושיות שהתגברו על כל‬
‫השנאה והתעמולה‪ .‬המטרה הייתה להביא‬
‫למודעות ציבורית סיפור קטן ומיוחד זה‪ ,‬שבדרך‬
‫כלל נשאר בצילם של הסיפורים הגדולים של‬
‫השואה ומעשי הזוועה וההרס שהמשטר הנאצי‬
‫חולל‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬והכחשת השואה בבלקנים‪,‬‬
‫מצד שני‪.‬‬
‫לדברי ג'קי הסרט מספר על כוחם של יחידים‬
‫להתנגד לרודנות ועל יכולתם לשנות ולהשפיע‬
‫באופן חיובי על מהלך ההיסטוריה‪" .‬בתחילת‬
‫מרץ ‪ ,1943‬הממשלה הבולגרית עצרה ומסרה‬
‫‪ 11,343‬יהודים לידי הנאצים‪ .‬יהודים אלו חיו‬
‫בחבלי הארץ של מקדוניה וטראקיה‪ ,‬אשר‬
‫נכבשו ע"י הצבא הגרמני ונמסרו לבת בריתה‬
‫של גרמניה‪ .‬בולגריה סיפחה את חבלי הארץ‬
‫וחוקקה חוק שקבע שהיהודים החיים בחבלים‬
‫אלו יגורשו ממולדתם‪ .‬בין בולגריה לגרמניה‬
‫נחתם הסכם שהבטיח את מסירתם של ‪20,000‬‬
‫יהודים לידי הנאצים‪ .‬בנוסף לתושבי החבלים‬
‫המסופחים‪ ,‬היו אמורים היו ‪ 8,500‬יהודים‬
‫מבולגריה להשלים את מניין המגורשים‪.‬‬
‫"משלוח ראשון זה של יהודים בולגריים היה‬
‫אמור להישלח למחנות המוות בטרבלינקה‪ .‬בין‬
‫היהודים האלה היו סבי‪ ,‬סבתי ושני ילדיהם‪,‬‬
‫דודתי שהייתה בת חמש‪-‬עשרה‪ ,‬ודודי שהיה‬
‫בן ארבע‪ ,‬והרבה בני משפחה קרובים‪ ,‬שכנים‬
‫וידידים‪ .‬עם שחר נקשו השוטרים על הדלת וציוו‬
‫עליהם לצאת עם צרורותיהם‪ .‬בתיהם נחתמו‪,‬‬
‫והם הובלו ברחובות העיר בליווי משטרה וצבא‬
‫לחצר בית הספר היהודי‪ .‬אחרי שהם המתינו יום‬
‫שלם בחצר בית הספר‪ ,‬נאמר להם ללכת הביתה‪.‬‬
‫המוגפים כיסה את כל המדפים והחפצים‪.‬‬
‫פתחנו כמה מגירות ומצאנו קופסאות נעליים‬
‫מאובקות ובתוכן צילומים‪ ,‬אלפי צילומים‪ .‬רובם‬
‫היו ברורים וחדים כמו ביום שצולמו‪ .‬צילומים‬
‫אלה תיעדו את חיי המשפחה בבולגריה מתחילת‬
‫המאה העשרים ועד שנות החמישים‪ .‬צילומים‬
‫משפחתיים באולפן‪ ,‬טיולים בחיק הטבע‪,‬‬
‫צילומים של סבי כחייל בצבא בולגריה במלחמת‬
‫העולם הראשונה‪ ,‬צילומי חתונה של בני דודים‬
‫וקרובים‪ ,‬סבתי בצעירותה מנגנת על הגיטרה‪,‬‬
‫אבי וחבריו בבגדי ים בחוף הים השחור בשנות‬
‫השלושים‪ ,‬סבי ומשפחתו בזמן מלחמת העולם‬
‫השנייה (כשעל מקטורנו הטלאי הצהוב) ועוד‪.‬‬
‫צילומים רבים‪ ,‬כמעט אלפיים במספר‪.‬‬
‫יהודים ממקדוניה טרם עלייתם לרכבת לטרבלינקה‬
‫הם לא היו היחידים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬חרף הברית‬
‫בין בולגריה לגרמניה וחרף לחצים מצד הממשל‬
‫הנאצי‪ ,‬ניצלו כ‪ 50-‬אלף מבני הקהילה היהודית‬
‫בבולגריה מגורלן של שאר הקהילות היהודיות‬
‫באירופה‪ .‬הצלת יהודי בולגריה הוא אחד מפרקי‬
‫השואה האחרונים שלא סופרו עדיין‪ .‬מה היו‬
‫התנאים בבולגריה שאפשרו לבני תקופתם של‬
‫סבי והוריי לשרוד ולדור שלנו להיוולד?"‬
‫המסע האישי‬
‫אחרי שעלתה לארץ מבולגריה‪ ,‬התיישבה‬
‫סבתו רחל קומפורטי ביפו‪ ,‬ושם חיה במהלך רוב‬
‫ארבעים השנים הבאות‪" .‬במשך יותר משלוש‬
‫שנים מאז נפטרה הייתה דירתה סגורה‪ ,‬ואנו‬
‫הנכדים החלטנו למכור אותה"‪ ,‬מספר ג'קי‪,‬‬
‫"הריהוט היה מכוסה בסדינים‪ ,‬ואבק של שנים‬
‫שחדר לו לאט מבעד לחרכי הדלתות והתריסים‬
‫"מה גרם לסבתי לשמור את התמונות כך‬
‫בקופסאות‪ ,‬ולא באלבומים? האם ניסתה‬
‫להדחיק זיכרונות מזמנים רחוקים‪ ,‬או שהחיים‬
‫וההתאקלמות בארץ החדשה לא הותירו‬
‫מקום לגעגוע אל מקומות‪ ,‬אנשים וזמנים‬
‫שחלפו? החלטנו לקחת את הצילומים ולשמר‬
‫אותם‪ .‬אנו הצלנו את הצילומים משכחה‪,‬‬
‫והם בתמורה הוליכו וכיוונו אותנו בחיפושינו‬
‫אחר תשובות לסיפור על שבט יוצא דופן‬
‫שכמעט נכחד וסיפור הצלה מסתורי ונשכח‬
‫של יהדות בולגריה במלחמת העולם השנייה"‪.‬‬
‫במהלך השנים שחלפו הלך אוסף הצילומים‬
‫ותפח‪ ,‬התווסף תחקיר בארכיונים בשנת ‪1990‬‬
‫בבולגריה וכמאה ועשרים ראיונות‪" .‬כיום‬
‫האוסף כולל כעשרת אלפים צילומים‪ ,‬כארבע‬
‫מאות שעות של וידיאו‪ ,‬סרטי ארכיון‪ ,‬מסמכים‬
‫וחפצים שיכולים למלא מוזיאון‪ .‬ג'קי ממשיך‬
‫המשך בעמוד ‪34‬‬
‫‪33‬‬
‫פרויקט תיעוד של איש אחד‬
‫לעבוד על הנושא‪ ,‬ונמצא בשלבי עריכה של‬
‫טרילוגיה חדשה של סרטים דוקומנטריים על‬
‫יהודי בולגריה והשואה‪ .‬הוא ממשיך לשמר את‬
‫הארכיון ולפעול ליצירת מוזיאון וירטואלי‪ ,‬בו‬
‫יישמרו כל החומרים ויונגשו לחוקרים‪ ,‬במטרה‬
‫להפסיק את הכחשת השואה בבלקנים ולספק‬
‫תוכן אמיתי ואמין על מה שאירע בבולגריה‬
‫בתקופת השואה ועל הנסיבות שאפשרו את‬
‫הישרדותם של רוב היהודים‪.‬‬
‫"בדור שלנו‪ ,‬הדור השני" הוא אומר‪" ,‬אין‬
‫הרבה אנשים שעושים את כל המסלול הארוך‬
‫והקשה של איסוף חומר ומחקר‪ .‬אבי נפטר‬
‫במהלך עשיית הסרט‪ .‬הייתי מודע לפער הדורי‬
‫ולקושי שהוא מציב‪ ,‬כמו היעדר השליטה‬
‫בשפות הנדרשות לכך אצל רוב בני דורי‪ .‬למזלי‪,‬‬
‫הביוגרפיה שלי כאילו הכינה אותי להתמודד עם‬
‫קשיים אלה‪ ,‬בכך שידעתי לא רק בולגרית‪ ,‬אלא‬
‫גם גרמנית ואנגלית‪.‬‬
‫"יתרה מזאת‪ ,‬לצורך עשיית הסרט‪ ,‬נדרשתי‬
‫להרחיב את ידיעותיי על מהלך השואה כולה‪,‬‬
‫והתמודדות עם נושאים כמו הבחירה בין טוב‬
‫לרע‪ ,‬וקשה עוד יותר ‪ -‬בין זוועה אחת לזוועה‬
‫אחרת‪ .‬הסרט עוסק בתובנות ולא בחשבונאות‪,‬‬
‫כשאני נמנע ככל האפשר משיפוט מוסרי‪,‬‬
‫או נכון יותר ממוסרניות‪ .‬כיום יש לי תחושה‬
‫של אחריות ושליחות‪ .‬לצורך המחקר עבדתי‬
‫במוזיאון השואה בסנט לואיס בארה"ב‪,‬‬
‫במחלקת הצילום‪ ,‬שם נחשפתי לתמונות קשות‬
‫שהשאירו חותם עמוק בנשמה"‪.‬‬
‫שובר מיתוסים‬
‫אחד המיתוסים המצויים בתודעה‬
‫הקולקטיבית מאז מלחמת העולם השנייה הוא‬
‫כי קהילת יהודי בולגריה ניצלה מהשמדה על‬
‫ידי הנאצים‪ .‬ה"אופטימיסטים"‪ ‬מפריך מיתוס זה‬
‫ומביא את הסיפור האמיתי המלא של יהדות‬
‫בולגריה בשואה‪ .‬‬
‫בצד אלה מכיל הסרט מבחר ראיונות עם‬
‫אזרחים ואישי ציבור בבולגריה‪ .‬המרשים‬
‫שבהם הוא‪ ‬בוריס חאראלאמפייב מהעיירה‬
‫פארזאדג'יק‪ ,‬ממלא מקום הבישוף מפלובדיב‪,‬‬
‫שנאבק בעיקשות על זכותם של היהודים‬
‫לקיים את דתם ולשמור על זכויותיהם גם‬
‫בעת הכיבוש הנאצי‪ .‬מרואיינים אחרים הם‬
‫נציגי הקהילה בארץ‪ ,‬בין היתר השר לשעבר‬
‫ויקטור שם טוב‪ ,‬השחקן‪ ‬אלברט כהן‪" ,‬הרב של‬
‫הבולגרים"‪ ‬אברהם בכר וניקו ניסימוב‪ ,‬מנגני‬
‫תזמורת הג'אז "האופטימיסטים"‪ ,‬שעל שמה‬
‫קרוי הסרט‪ .‬‬
‫‪34‬‬
‫המשך מעמוד ‪33‬‬
‫מפגש של נציגים ומנהלים של בלקן טבק‪ ,‬בסביבות שנת ‪ .1930‬סבי‪ ,‬רחמים קונפורטי‪ ,‬שלישי מימין‬
‫קומפורטי החל דרכו בקולנוע בסרטים‬
‫עלילתיים קצרים‪ ,‬כשהדגש הוא על קומדיות‪.‬‬
‫"זה היה הבסיס לקשר שלי עם אבא שלי"‪,‬‬
‫הוא משחזר‪" .‬כשהוריי יצאו לפנסיה‪ ,‬הם הלכו‬
‫ללמוד קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטה כדי‬
‫שנוכל לתקשר בינינו בשפה הזו‪ .‬זה היה בעצם‬
‫הקשר שלי עם איתם‪ .‬במיוחד עם אבא‪ .‬הוריי היו‬
‫באים לבקר אותי בגרמניה‪ ,‬שם חייתי מ‪1980-‬‬
‫עד ‪ ,1988‬והיינו עושים סרטים אילמים‪ ,‬קומדיות‬
‫ללא תקציב‪ .‬עשינו כל מיני 'צ'פלינים' ביחד‪ ,‬היה‬
‫מאוד נחמד‪ .‬אבא שלי היה מאוד מוכשר כשחקן‪,‬‬
‫הוא אהב את זה וכבר בילדות היה טוב בזה‪ ,‬ואמי‬
‫הייתה עוזרת להפיק את הסרטים שלנו‪.‬‬
‫"באחד הביקורים שלהם אצלי בגרמניה הם‬
‫אמרו לי שיש סיפור אחד שאני חייב לספר‪ :‬איך‬
‫הצילו אותם‪ .‬לא ידעתי שהיה דבר כזה‪ ,‬כי אף‬
‫פעם לא דיברו אצלנו בבית על השואה‪ .‬ידעתי‬
‫על מחנות העבודה‪ ,‬אבל זה נשמע כמו זיכרונות‬
‫ואפיזודות שהזכירו הווי צבאי‪ ,‬מה שהיה תלוש‬
‫מהקונטקסט‪ .‬לא היו ברורות לי הנסיבות"‪.‬‬
‫זה היה בעצם הטריגר לסרט? ‪ ‬‬
‫"זה היה התיעוד הראשון שעשיתי‪ .‬הקלטתי‬
‫את הסיפור שלהם‪ ,‬כדי שיהיה לי משהו שמור‪.‬‬
‫וזו הייתה ההקלטה היחידה של אבא שלי‪ ,‬שקטע‬
‫ממנה מופיע בסרט‪ .‬ואז החל תהליך של לימוד‪,‬‬
‫תחקיר ואיסוף חומרים‪ .‬כתבתי את זה כסקיצה‬
‫לסרט דוקומנטרי‪ ,‬אם כי לא עלה בדעתי בכלל‬
‫לעשות אותו כסרט עצמאי‪ .‬בינתיים המשכתי‬
‫לקרוא ולערוך תחקיר‪ .‬‬
‫עברו שלוש שנים‪ .‬חזרתי לארץ‪ ,‬אבי נפטר‬
‫בינתיים ולא היה לי את מי להצחיק יותר‬
‫ולא בא לי כבר לעסוק בקומדיה‪ .‬ואז אשתי‬
‫ליסה‪ ,‬שהייתה שותפה לתסריט ולהפקה של‬
‫'האופטימיסטים'‪ ,‬הציעה ללכת על 'הפרויקט‬
‫הבולגרי'‪ .‬זה היה גם לאחר שהלכנו לדירה של‬
‫סבתא שלי ומצאנו צילומים בקופסאות נעליים‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬בפעם הראשונה היה לי חומר ממשי‪ ,‬ובזה‬
‫התחיל התהליך‪ .‬הסתובבנו כחצי שנה בארצות‬
‫הברית‪ ,‬לטובת התחקיר וגם כדי לנסות לגייס‬
‫תמיכה מארגונים שונים‪ ,‬ושם ערכתי את‬
‫שלושת הראיונות הראשונים‪ ‬ב‪."1989-‬‬
‫הסיפור על "שינדלר‬
‫הבולגרי" אינו נכון‪ ‬‬
‫מה הרגשת שאתה יכול לתרום לסיפור‬
‫הזה‪ ,‬שכבר עסקו בו‪ ,‬ממרחק הזמן ובכלל? ‪ ‬‬
‫"לא הייתה לי תודעה כזאת ש'יש לי מה לתרום'‬
‫לסיפור‪ ,‬שהיה כל כך מסובך עד שלקח לי שנים‬
‫להבינו‪ .‬באתי לגולל סיפור קטן ורציתי לעשות‬
‫זאת כמו שצריך‪ .‬הדברים התגלגלו והתפתחו‪,‬‬
‫והייתי צריך לגדול כדי לשרת את התוכן‪.‬‬
‫ממרחק הזמן‪ ,‬תרומתי היא קודם כל באיסוף‪,‬‬
‫תיעוד ושימור התרבות והעדויות‪ .‬לזה ייחסתי‬
‫את החשיבות הגדולה ביותר‪ .‬דבר שני הוא‬
‫ההתבוננות הרב‪-‬תרבותית‪ .‬אני דובר גרמנית‪,‬‬
‫אנגלית‪ ,‬בולגרית ועברית‪ ,‬ומסוגל להסתכל על‬
‫הסיפור דרך הפריזמות השונות בשפת המקור‬
‫ולהבין ניואנסים ומשמעויות‪ .‬הדבר עזר לי להבין‬
‫את הסיפור הבולגרי בקונטקסט יותר רחב‪ .‬‬
‫"כשהתחלתי לעסוק בזה‪ ,‬השואה הייתה נושא‬
‫שבקושי מדברים עליו‪ .‬איש לא הסתקרן לשמוע‬
‫את ניצולי השואה‪ ,‬והם עצמם התחילו לדבר רק‬
‫בסוף שנות ה‪ ,70-‬בגלל מקרים ותופעות של‬
‫ניאו‪-‬נאציזם בארה"ב‪ .‬היו מצעדים ואירועים‬
‫בעיר סקוקי‪ ,‬בפרברי שיקגו‪ ,‬בשכונות של‬
‫יהודים שגרו בהם ניצולי שואה‪ ,‬ועקב כך החלה‬
‫להתפתח תודעת ניצולי שואה באשר לחשיבות‬
‫פרויקט תיעוד של איש אחד‬
‫שימור העדויות והחינוך‪ .‬בסקוקי נבנה מוזיאון‬
‫שואה קטן על ידי הניצולים‪ ,‬שהתחילו להרצות‬
‫בפני תלמידים והתגברו על מעצורים וחסמים‬
‫בידיעה שהם העדים האחרונים ושהעדויות‬
‫והלקחים הולכים ונעלמים"‪.‬‬
‫מה מחדש סרטך ? ‪ ‬‬
‫"הסרט מנסה לראשונה לספר את הנרטיב‬
‫היהודי בבולגריה ולא נרטיב זר שהולבש לנו‬
‫בפטרונות על הראש‪ ,‬מאינטרסים זרים‪ .‬הוא‬
‫מחפש את הזווית האוניברסלית של הסיפור‬
‫ואת המשמעויות האנושיות שנובעות ממנו‪ .‬לא‬
‫היה בכוונתי לעסוק בפנקסנות של השואה ולא‬
‫באינטרסנטים שמנסים להשתלט על הסיפור‬
‫והשיח‪ .‬מטרתי הייתה לתת בימה לקולם של‬
‫השורדים ושל אלה שעזרו להגן ולהציל את‬
‫חבריהם ושכניהם‪ .‬לא אגדות מחצר המלך‪,‬‬
‫אלא איך השואה בבולגריה באה לידי ביטוי‬
‫בחיי האנשים וכיצד התנהלה דרמת הישרדותם‬
‫בצל תלאות המלחמה‪ .‬באתי לשחרר את הסיפור‬
‫מחיבוק החנק של הפוליטיקה הבולגרית"‪ .‬‬
‫וכל זה לא היה מוכר עד ששמת את הדגשים‬
‫שלך עליו?‪ ‬‬
‫"בקהילה הבולגרית הסיפור היה ידוע אצל‬
‫המבוגרים‪ ,‬אבל הנסיבות היו מטושטשות‬
‫והעניין נוצל תמיד למטרות פוליטיות‪ .‬כבר‬
‫ב‪ 1944-‬החלה להישאל השאלה‪ :‬מי הציל את‬
‫היהודים? שאלה לכאורה תמימה‪ ,‬אבל כזו‬
‫שמקופלים בהנחות היסוד שלה ארבעה שקרים‪:‬‬
‫הראשון‪ ,‬שהייתה בכלל הצלה‪ ,‬שהצילו‪ .‬השני‪,‬‬
‫שהיה מישהו אחד שעשה את זה‪ ,‬ולא קבוצה או‬
‫רבים‪ .‬השלישי‪ ,‬שהצילו יהודים באופן חד‪-‬פעמי‬
‫ולא היה צורך להציל עוד אחרי שעשו זאת פעם‬
‫אחת‪ ,‬ושזה לא היה תהליך מתמשך‪ .‬‬
‫"והשקר הרביעי‪ ,‬הכי חמור‪ ,‬הוא שמדובר בכל‬
‫היהודים ‪ -‬שכביכול ניצלו‪ .‬הרי בולגריה‪ ,‬שהייתה‬
‫בת בריתה של גרמניה במהלך המלחמה‪,‬‬
‫הסגירה ב‪ 11,343 1943-‬יהודים לידי הנאצים‪.‬‬
‫אי אפשר למחוק את זה או לצבוע את זה‬
‫בוורוד‪ .‬כולם הושמדו עם הגעתם לטרבלינקה‪.‬‬
‫התהליך היה מאוד פשוט‪ .‬בירידה מהרכבות‬
‫היה משהו שקראו לו 'הצינור'‪ ,‬מן דרך שעוברים‬
‫דרכה‪ ,‬חוטפים מכות‪ ,‬מופרדים‪ ,‬ומשם ‪ -‬ישר‬
‫למשרפות‪ .‬לא היו שם מחנות עבודה‪ .‬זה היה‬
‫בית חרושת למוות"‪ .‬‬
‫אז כמה בעצם שרדו? ‪ ‬‬
‫"קרוב ל‪ 50-‬אלף איש‪ .‬הם היו אמורים‬
‫להימסר‪ ,‬וזה לא קרה‪ ,‬לא בגלל שהמלחמה‬
‫קרבה לסופה‪ ,‬אלא בגלל התערבות אנשים‬
‫שאיימו לחשוף את הסוד‪ ,‬הרתיעו את‬
‫עבודת כפייה‪ .‬ברקע‪ :‬ערימות סלעים שהעובדים חפרו והערימו‪ .‬סבטי ורץ'‪ .1942 ,‬רחמים קומפורטי‪ ,‬ראשון מימין‬
‫הממשלה והצליחו לגרום לעיכובים בתכנית‬
‫הגירוש‪ .‬במשך השנים היו גם ניסיונות‬
‫להכתיר 'מצילים'‪ ,‬להפוך משתפי פעולה עם‬
‫הנאצים לגיבורים ולבלבל בין סייענים וחסידי‬
‫אומות עולם‪ .‬כל מיני מניפולציות‪ ,‬שמאחוריהן‬
‫עמדו אינטרסים כלכליים ופוליטיים‪ .‬‬
‫"במהלך התקופה שעבדתי על הסרט נפל מסך‬
‫הברזל ומלך בולגריה שהיה בגלות שאף לחזור‬
‫לשלטון‪ ,‬ולבסוף עשה זאת כמנהיג מפלגה‬
‫וכראש ממשלה‪ .‬הסיפור על אביו המלך מציל‬
‫היהודים היה נדבך מרכזי בקמפיין שלו‪ ,‬שזכה‬
‫בתמיכה מארגונים יהודים בארה"ב וישראל‪,‬‬
‫שלא בדיוק התמצאו בפרטים‪ .‬הסיפור על‬
‫'שינדלר הבולגרי' נשמע נפלא‪ ,‬אבל הבעיה‬
‫היא שהוא לא נכון"‪.‬‬
‫מצילים הם אנשים צנועים‪,‬‬
‫לא "ציידי מדליות"‬
‫היית מגדיר את "האופטימיסטים" כסוג של‬
‫מפעל חיים שלך? ‪ ‬‬
‫"'האופטימיסטים' לא‪ ,‬יהודי בולגריה‬
‫ותרבותם ‪ -‬כן‪ .‬זה התחיל כסרט קטן‪ ,‬שאפילו‬
‫לא ידעתי מהו‪ ,‬ובסוף השתלט על חיי‪ .‬עם‬
‫הזמן הפרויקט הלך וגדל‪ ,‬הארכיון הלך‬
‫והתרחב והיה צורך לתעד עדויות ולשמר‬
‫ולפתח את הארכיון‪ ,‬התחקיר וההקשרים‪ .‬אמי‬
‫הייתה מעורבת בעשיית הסרט כל השנים‪,‬‬
‫משלב התחקיר ועד לנסיעה לבולגריה‬
‫למפגש עם המורה שלה (פנקה קסבובה)‪,‬‬
‫שהכשירה מורות לגני ילדים והייתה‬
‫מחלוצות החינוך לגיל הרך שם‪ .‬אמי אספה‬
‫לי צילומים‪ ,‬עזרה למיין את ארכיון התמונות‬
‫העצום והייתה עורכת תחקירים ומקליטה‬
‫עבורי ספרים שלמים בבולגרית‪ ,‬כשעוד לא‬
‫יכולתי לקרוא קירילית"‪.‬‬
‫קומפורטי מדגיש בסרט שלא כל האומה‬
‫הבולגרית התנגדה‪ ,‬כמקשה אחת‪ ,‬לאפליית‬
‫היהודים ולשליחתם למחנות השמדה‪" .‬היו‬
‫טובים והיו רעים‪ ,‬וחשוב לזכור שהיהודים‬
‫נרדפו על ידי המשטר הפשיסטי"‪ .‬לדבריו‪ ,‬היו‬
‫אלה אנשי ציבור ודת‪ ,‬אמיצים ובעלי חזון‪,‬‬
‫שנשאו את דגל ההתנגדות למעשי הנאצים‬
‫בארצם‪ ,‬והיו בהם כאלה ששילמו מחיר אישי‪.‬‬
‫אבל למרבה המזל הם הצליחו להרתיע את‬
‫המשטר מלממש את זממו‪ .‬‬
‫"מצילים הם אנשים צנועים בדרך כלל ולא‬
‫ציידי מדליות‪ .‬מצילים עושים מעשה כי צריך‪,‬‬
‫ולא בגלל שהם רוצים לעשות משהו הרואי‪,‬‬
‫או לקבל פרס"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬כפי שמישהו‬
‫שחוזר מהעבודה יכול לראות שילד נפל לנהר‪,‬‬
‫ואז‪ ,‬כמו שהוא‪ ,‬עם החליפה‪ ,‬יקפוץ להציל‬
‫אותו‪ ,‬בלי לחשוב‪ ,‬ואחר כך ינער את הבגדים‬
‫הספוגים במים וילך הביתה להתייבש‪ .‬מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬כשתגיע הטלוויזיה‪ ,‬כבר יחכו על הגשר‬
‫כל 'גיבורי האירוע'‪ ,‬זה שראה ראשון את הילד‬
‫שנפל למים‪ ,‬זה שצעק שצריך לעשות משהו‪,‬‬
‫זה שידע מה צריך לעשות‪ ,‬זה שראה הכול‪,‬‬
‫איך המציל קפץ וכו'‪ .‬‬
‫"מצילים עושים דברים טובים כי הם בני‬
‫אדם‪ .‬אלה שעזרו לעצור את גירוש יהודי‬
‫בולגריה היו מכל שכבות הקהילה‪ ,‬החברה‪,‬‬
‫אנשי הדת והפרלמנטרים ‪ -‬ובעיקר היו‬
‫חברים טובים‪ ,‬על בסיס אישי‪ ,‬של יהודים‪,‬‬
‫בשל ההיסטוריה הארוכה של יחסי שכנות‬
‫טובים‪ .‬כל אחד עשה משהו קטן‪ ,‬שעזר‬
‫לתקוע את גלגלי העגלה הנאצית‪ .‬מעשיהם‬
‫האמיצים של יחידים‪ ,‬אף ששילמו על כך‬
‫מחיר אישי‪ ,‬מנעו השלמת רצח עם‪ ,‬השפיעו‬
‫על המציאות בצורה חיובית והשאירו דוגמה‬
‫אוניברסלית לאומץ לב ומנהיגות אזרחית"‪ .‬‬
‫*ישראל אלמוג הוא חבר בהתאחדות עולי בולגריה‬
‫‪35‬‬
‫אבינו שבשמים‬
‫לומדים תורה בגטו קרקוב‬
‫על שואה ואמונה‬
‫צילום‪ :‬ארכיון יד ושם‬
‫מדוע אין להבין את השואה כעונש? מה בין התגלות האל בסיני להיעדרו באושוויץ? ספרו של פרופ' דוד‬
‫הלבני "שבירת הלוחות – תיאולוגיה יהודית לאחר השואה" עוסק בשאלות אלה‬
‫| אריה קיזל |‬
‫פרופ' דוד הלבני‪ ,‬חתן פרס ישראל לתלמוד הוא‬
‫חוקר בעל שם‪ .‬בנערותו נשלח לעבודות כפייה‬
‫במחנות אושוויץ‪ ,‬גרוס‪-‬רוזן ומטהאוזן והוא‬
‫היחיד מבני משפחתו ששרד‪ .‬הלבני היגר לארצות‬
‫הברית‪ ,‬שם שימש בתפקידי הוראה שונים בבית‬
‫המדרש לרבנים במחלקה לדתות באוניברסיטת‬
‫קולומביה והנהיג את קהילת "אורח אליעזר"‬
‫שבצפון‪-‬מערב מנהטן‪ .‬בשנת ‪ 2005‬עלה לישראל‬
‫ומאז הוא מלמד בחוג לתלמוד באוניברסיטת‬
‫בר‪-‬אילן‪ .‬בשנת ‪ 2008‬זכה בפרס ישראל לתלמוד‪.‬‬
‫מחקרו המונומנטאלי על התלמוד‪" ,‬מקורות‬
‫ומסורות" החל לראות אור בשנת ‪ 1968‬ונמצא‬
‫בעיצומו‪.‬‬
‫"שני אירועים תיאולוגיים מרכזיים התרחשו‬
‫בהיסטוריה היהודית‪ .‬ה'התגלות' בסיני‬
‫וההתגלות באושויץ‪ .‬באירוע הראשון התגלתה‬
‫נוכחות האל‪ ,‬באירוע השני התגלתה היעדרותו‬
‫של האל"‪ ,‬פותח פרופ' הלבני את ספרו‬
‫‪36‬‬
‫התיאולוגי המבקש להתמודד עם הבלתי נתפס‪,‬‬
‫עם השואה‪ .‬לאחר שנים של מחקר תלמודי‬
‫והישגים אקדמיים חוזר הלבני לתקופה הקשה‬
‫בחייו ומבקש להציב תפיסה תיאולוגית שתיתן‬
‫משמעות קוסמית לאימי השואה‪ ,‬משמעות‬
‫שאינה מסירה את האחריות מן האדם ואינה‬
‫עושה שימוש בטרמינולוגיה של שכר ועונש‪,‬‬
‫שממנה הוא סולד‪.‬‬
‫הספר מתייחס בעקיפין גם לשאלה‬
‫שמאמינים אינם פוסקים לשאול‪ :‬מדוע‬
‫בתקופת השואה לא התערב האל להציל את‬
‫ישראל מכיליון כשם שהציל אותם בימים‬
‫קדמוניים? המענה של הספר לשאלה כבדת‬
‫משקל זו טמון במסר העולה מכל דפיו‪ :‬כאשר‬
‫האל התערב בחייו הרוחניים של עם ישראל‪,‬‬
‫נתן לו את התורה ואף ציווה עליו ציווים‪ ,‬הוא‬
‫התערב גם בחייו הפיזיים‪ ,‬שמר עליו ואף ביטל‬
‫לעיתים את הבחירה החופשית של מדכאיו‬
‫ולא נתן להם להפיק את זממם (הקשיית לבו‬
‫של פרעה וביטול הבחירה החופשית שלו הם‬
‫דוגמה ‪ -‬גם אם בכיוון הפוך ‪ -‬להתערבות מעין‬
‫זו)‪ .‬אולם מנגד‪ ,‬בעידן של התערבות אלוהית‪,‬‬
‫הבחירה החופשית של עם ישראל עצמו אינה‬
‫שלמה‪ .‬כאשר אלוהים בעצמו מצווה‪ ,‬הרי שאי‬
‫ציות לו אינו ברירה אמיתית‪.‬‬
‫הפרק הראשון‪ ,‬החשוב לטעמי‪" ,‬על השואה‬
‫ועל תפילתה" שוזר את הקשר בין הביוגרפיה‬
‫האישית של הלבני לבין השואה‪ .‬הוא פותח את‬
‫הספר בייחודה של התפילה היהודית במחנות‪,‬‬
‫בזרם הפנימי שגורף את המתפלל להתעוררות‬
‫ולרגשות חדשים וביצר היצירה ש"נדם אל‬
‫מול האימה והפחד ששררו שם"‪ .‬הוא ממשיך‬
‫לשאלת היסוד של התיאולוגיה לאחר השואה‪:‬‬
‫האם יש לתלות את השואה בחטא?‬
‫אבינו שבשמים‬
‫השואה – לא תוצאה‬
‫של חטא היהודים‬
‫הוא מתמודד עם השאלה הזו בחריפות תוך‬
‫כתיבה המבהירה את עמדתו‪ .‬לטענתו "הקדוש‬
‫ברוך הוא הבטיח לישראל שגם בהיותם בארץ‬
‫אויביהם לא יכלה אותם ולא יהרוס את הכוחות‬
‫הפוטנציאליים הדרושים כדי לקום מחדש‬
‫ולשוב לארצם ואף הבטיח שמשישובו לארצם‪,‬‬
‫ישבור את עול הגויים מעל צוואריהם ויצליחו‬
‫להשתקם"‪ .‬לטענתו‪ ,‬בשואה נהרס כליל רוב‬
‫בניינה של היהדות‪ ,‬ללא תקומה ובאכזריות‬
‫שלא היתה כמותה בהיסטוריה האנושית‪.‬‬
‫לפיכך כל מי שתולה את הקטסטרופה הגדולה‬
‫הזאת בחטאי הנספים יוצר משוואה שאינה‬
‫כתובה בתורה בין חטא לבין כיליון ומכחיש‬
‫את ההבטחה שהבטיח האל לישראל‪ .‬בהמשך‬
‫הוא אף מבקש שלא לדמות את השמדת‬
‫שארית יהודה למה שאירע בדורנו‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫"הקדושים שנספו בשואה היו רוב בניינו של‬
‫העם היהודי ואף כי לא כולם היו מאמינים‪,‬‬
‫כולם כפרו בעבודה זרה" (עמ' ‪.)24‬‬
‫מן התזה שבמרכזה הבטחה שהבטיח‬
‫אלוהים לירמיה שלא ינקה את ישראל בשל‬
‫חטאים ("ונקה לא אנקך") הוא מסיק שלא‬
‫בשל חטאים אירע מה שאירע בשואה‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫"לא בשל חטאים נחנקו עוללים ויונקים בתאי‬
‫הגזים‪ .‬הם נחנקו בשל רעת האדם שהגיעה‬
‫לשיאה בימינו"‪.‬‬
‫פרופ' הלבני‪" :‬שני אירועים‬
‫תיאולוגיים מרכזיים התרחשו‬
‫בהיסטוריה היהודית‪ .‬ה'התגלות'‬
‫בסיני וההתגלות באושויץ‪.‬‬
‫באירוע הראשון התגלתה‬
‫נוכחות האל‪ ,‬באירוע השני‬
‫התגלתה היעדרותו של האל"‬
‫הלבני גם מבדיל בין כל האירועים האחרים‬
‫שאירעו לעם היהודי‪ .‬לדבריו‪ ,‬למשל בגזרות‬
‫ת"ח ות"ט הרוצחים סברו שהם מעלים את‬
‫נשמות היהודים לדרגה גבוהה יותר‪ ,‬שמה‬
‫שהם עושים להם הוא לטובתם כדי לחסוך‬
‫מהם ייסורים כבדים יותר בעולם הבא‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫היתה זו שנאה נגד דתם ולא כפי שארע‬
‫בשואה‪ .‬בשואה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא היה ליהודים‬
‫שום מוצא‪ .‬מי שנולד יהודי או שהיה מצאצאי‬
‫סידור תפילה שנמצא בגטו ורשה‬
‫יהודים נידון למוות בלי יוצא מן הכלל ושום‬
‫דבר לא היה מועיל לו להימלט‪ .‬זאת ועוד‪:‬‬
‫ההבדל הכמותי היה עצום‪ .‬אומדנים שונים‬
‫מדברים על כך שבשבוע אחד נהרגו באושוויץ‬
‫במיתות משונות יותר יהודים מסך כל היהודים‬
‫שמתו בכל הגזרות והפוגרומים גם יחד‪.‬‬
‫לדברי הלבני‪" ,‬הכמות הבלתי נתפסת משנה‬
‫אפוא את המהות [‪ ]...‬החורבן והשממה שבאים‬
‫בעקבות הרג רב שכזה הורסים ומשמידים את‬
‫החיים הציבוריים ואת המבנים החברתיים עד‬
‫היסוד‪ .‬אין זה דומה להרג ‪ -‬רב ככל שיהיה ‪-‬‬
‫שמשאיר על תלם את החיים הציבוריים‬
‫הכלליים‪ ,‬או לפחות מותיר תקווה ואפשרות‬
‫לשיקומם‪ .‬הדבר דומה לניתוח בגוף האדם‪ .‬אם‬
‫הניתוח הוא קטן‪ ,‬הגוף מתאושש‪ .‬אם הוא גדול‬
‫מדי‪ ,‬הגוף קורס‪ .‬ההבדל הכמותי הוא הבדל בין‬
‫חיים למוות"‪.‬‬
‫הלבני פוסל את ההשוואה בין השואה ובין‬
‫חורבן בתי המקדש הראשון והשני‪ .‬השואה‬
‫עולה על אסון החורבן באכזריות‪ ,‬בשנאה‪,‬‬
‫בהיקף ובמידת הכיליון‪ ,‬הוא קובע‪ .‬הבבלים‪ ,‬כמו‬
‫הרומאים‪ ,‬לא היו גזענים ולא גזרו כליה על עם‬
‫שלם‪ ,‬אנשים‪ ,‬נשים וטף רק בגלל השתייכותם‬
‫לגזע שהחשיבו כנחות‪ .‬הם אמנם היו אכזריים‬
‫כלפי אנשי ההנהגה ונהגו בהם בברוטאליות‬
‫מסמרת שיער‪ ,‬כולל בבני משפחותיהם אולם‬
‫בפשוטי העם הם כנראה לא נגעו‪.‬‬
‫צילום‪ :‬ארכיון לוחמי הגטאות‬
‫אז היכן היה אלוהים בשואה?‬
‫מכאן עובר הלבני לנתח את הסיבות‬
‫התיאולוגיות לשאלה היכן היה אלוהים בעת‬
‫השואה‪ .‬הוא דוחה‪ ,‬כאמור‪ ,‬את התפיסה‬
‫שהשואה היתה תולדה של חטא‪ ,‬אבל מתקשה‬
‫להבין מדוע בדורנו אלוהים היה לכאורה‬
‫אדיש ובחר שלא להתערב‪ .‬הוא מקשה‪" :‬למה‬
‫למשל הוא התערב במצרים ‪ -‬כאשר הביא על‬
‫המצרים מכות שלא כדרך הטבע ובתקופת‬
‫אחשוורוש והמון כדרך הטבע אך לא התערב‬
‫באושוויץ? למה דווקא באושוויץ הוא נתן‬
‫לרשעותו של האדם לשלוט בלי מצרים‬
‫ולחולל שמה ואבדון?"‪.‬‬
‫הלבני מכבד את אלה הטוענים שכדי שאדם‬
‫יהיה אחראי למעשיו עליו להיות חופשי‬
‫באופן מוחלט בלי מחסומים ובלי השפעות‬
‫חיצוניות ולכן‪ ,‬בהמשך לטענה זו‪ ,‬ייתכן מצב‬
‫שבו אלוהים יעמוד מרחוק שעה שרע גמור‬
‫מתרחש בעולם‪ ,‬לא יתערב ולא יגיב כדי שלא‬
‫לפגוע בחירותו של מבצע הפשע ולא להקטין‬
‫את אחריותו‪ .‬הוא אף מסביר כי ייתכן שברוח‬
‫זו נאמרו גם הדרשות הידועות על הפסוק‬
‫מתהלים‪" :‬עמו אנוכי בצרה"‪ .‬כלומר‪ ,‬האל‬
‫מצטער בצערם של ישראל‪ .‬מצטער בצרה‬
‫אבל לא מבטל ּה משום שאינו רוצה להתערב‬
‫בחירותו של האדם לעשות רע‪.‬‬
‫המשך בעמוד ‪38‬‬
‫‪37‬‬
‫אבינו שבשמים‬
‫המשך מעמוד ‪37‬‬
‫אולי "הסתרת פנים"?‬
‫מכאן עובר הלבני לדון בסוגיות "הסתרת פנים"‬
‫הרווחת למדי בספרות התיאולוגית של השואה‪.‬‬
‫הוא טוען "אם אקבל את הרעיון שבזמן השואה‬
‫היתה הסתרת פנים‪ ,‬הרי שאני תולה את השואה‬
‫בחטא ‪ -‬רעיון שדחיתי מכל וכל‪ .‬ועם זאת איני‬
‫סבור שרעיון זה אינו מתיישב עם דבריי‪ .‬אלוהים‪,‬‬
‫במסגרת סדרי הנהגתו‪ ,‬ריסן כביכול את עצמו‬
‫מלקיחת חלק פעיל בעולם ובכך השאיר לבני‬
‫האדם בקעה רחבה להתגדר בה‪ ,‬לטוב או לרע‪.‬‬
‫לאסוננו‪ ,‬בדורנו היה זה לרע ‪ -‬רע שאין דוגמתו"‪.‬‬
‫אבל הלבני שואל מדוע דווקא בדורנו בחר‬
‫האל שלא להתערב בשעה שבדורות קודמים‬
‫התערב ואף הציל את ישראל מכליה? למה‬
‫דווקא בדור הזה הקפיד שלא לפגוע בחירותם‬
‫בהיסטוריה‪ ,‬ובהיסטוריה של ישראל במיוחד‪,‬‬
‫היא אחד הביטויים הבולטים של תופעה זו‪.‬‬
‫ההסבר‪ :‬תופעה קוסמולוגית ‪-‬‬
‫התחדשות הצמצום האלוהי‬
‫לפיכך מגיע הלבני למסקנתו‪ .‬אדם שאינו‬
‫מאמין ‪ -‬אך גם מאמין ‪ -‬יכול לחלוק עליה‪ .‬ועם‬
‫זאת‪ ,‬היא מעניינת ומעוררת חשיבה‪ .‬לדבריו‬
‫התהליך שתיאר הביא למצב קיצוני שבו נוצר‬
‫צורך לאפס כביכול ‪ -‬כדבריו ‪ -‬את הצמצום‬
‫ולהשיב לאדם את שלטונו על העולם‪ ,‬כמתחייב‬
‫מרעיון הבריאה‪ .‬תופעה זו ‪ -‬כלומר אותו מצב‬
‫קיצוני שתואר במשפט הקודם ‪ -‬מתרחשת‬
‫לעיתים רחוקות מאד ואין לה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬אח‬
‫ורע בהיסטוריה הידועה‬
‫לנו‪" .‬זהו בעצם שחזור של‬
‫הבריאה או חידוש מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬שבו מקבל האדם‬
‫בחזרה את מלוא האחריות‬
‫על מעשיו‪ .‬משמעות הדבר‬
‫היא שבתקופה זו חירותו של‬
‫האדם נמצאת בשיאה והוא‬
‫יכול לפיכך לנצלה לטוב‬
‫ולרע"‪.‬‬
‫הלבני טוען כי השואה‬
‫התרחשה בדיוק בתקופה‬
‫נדירה זו‪ .‬על פי המטפורה‬
‫צילום‪ :‬ארכיון לוחמי הגטאות‬
‫ספר תורה שנמצא בגטו לודז'‬
‫הזו‪ ,‬הנספים בשואה‬
‫היו קורבנות של תופעה‬
‫קוסמית הנמצאת מחוץ להיסטוריה המוכרת‬
‫ובחופשיותם המוסרית של מבצעי הרע?‬
‫בדרך לתשובתו מבקש הלבני להתעכב על לנו‪" .‬חייהם היו תלויים באנשים שניצלו לרעה‬
‫הקבלה הלוריאנית (ראו למשל‪ :‬חיים ויטאל את בחירתם החופשית הנרחבת‪ ,‬שהתאפשרה‬
‫בהקדמתו לספרו "עץ החיים") שמלמדת עקב מה שכינה "התחדשות הצמצום"‬
‫שלפני יצירת האדם‪ ,‬אלוהים צמצם כביכול והחזרתו לרמה שהיתה בעת בריאת האדם‪.‬‬
‫את נוכחותו ו"כיווץ" את עצמו כדי לאפשר את הקורבנות לפיכך נותרו בלי מגן ובלי מחסה‬
‫עצמאותה של הבריאה ושל האדם‪ .‬לדבריו‪ ,‬ואף בלי התערבות שתגן ממעל‪" .‬הם סבלו‬
‫החלל שנוצר בעקבות הצמצום לא יכול היה ומתו ללא סיבה התלויה בהם‪ .‬הסיבה היתה‬
‫להיות פנוי לחלוטין מנוכחות אלוהית‪ .‬נותר קוסמולוגית"‪.‬‬
‫הלבני מציע לקבל את המטפורה החדשה‬
‫"רשימו" ‪ -‬רושם אלוהי שנותר בחלל העולם‬
‫לאחר הבריאה‪ ,‬שעיצב את עולמנו כעולם שיש בדבר מקור הרוע של השואה אבל ממשיך את‬
‫בו השפעה אלוהית על מעשי ידי האדם‪ ,‬קירבה הסברו וקובע כי למטפורה זו משמעות כלפי‬
‫ואף דיבור אלוהי ישיר‪ .‬נוכחות זו הלכה וגברה העתיד‪ .‬מכאן הוא ממשיך וקובע כי לאחר‬
‫ולפיכך נוכחותו של האלוהים בעולמנו כרסמה שהאדם זוכה מחדש בבחירה חופשית מוחלטת‬
‫כביכול ב"צמצום" האלוהי המקורי ועל כן עקב חידוש הצמצום מתחיל מהלך הפוך שבו‬
‫הסיגה את גבולו של האדם כיצור בעל חופש אלוהים שב ומתערב בבריאה עד שמתרחש‬
‫בחירה ופגעה בחירותו‪ .‬התערבותו של האלוהים איזון מסוים בין חירותו המוגבלת של האדם‬
‫‪38‬‬
‫לבין עצמאותו המוחלטת של האלוהים‪.‬‬
‫התערבות האלוהים בהיסטוריה חוזרת להיות‬
‫קרובה למה שהיתה בתקופת התנ"ך וזהו‬
‫ההסבר האפשרי שלו להקמת מדינת ישראל‪.‬‬
‫מסקנתו לפיכך היא בעלת מרכיב אופטימי‬
‫ועיקרה הצורך לאזן שוב את הצמצום ישוב‬
‫ויתעורר במשך הזמן וחוזר חלילה‪.‬‬
‫חשיבות התפילה לקיצוץ‬
‫הצמצום האלוהי‬
‫את הרעיון המטפורי שלו‪ ,‬שכאמור עלול אף‬
‫להכעיס אנשים חילוניים‪ ,‬הוא שוזר בחשיבות‬
‫התפילה‪ .‬לאור אותו רעיון שהציע הוא קובע‬
‫כי ראוי לראות בתפילה המבקשת מאלוהים‬
‫לקצץ בבחירה החופשית הרחבה שניתנה‬
‫לאדם בעקבות חידוש הצמצום את התפילה‬
‫הראויה‪ .‬תפילה זו מבקשת מאלוהים לשוב‬
‫ולקחת את רסן השליטה חזרה לידיו‪ .‬תפילה‬
‫זו היא "אלוהינו ואלוהי אבותינו מלוך על כל‬
‫העולם כולו בכבודך" הנאמרת בעמידה של‬
‫ראש השנה‪ .‬לדברי הלבני במחנות הריכוז‬
‫ועבודות הכפייה קיבלה תפילה מיוחדת זו‬
‫משמעות נוספת ומכריעה‪ .‬האסירים ראו‬
‫לנגד עיניהם כיצד מקור הרשע מגיע לממדים‬
‫מפלצתיים‪ .‬הם חוו על בשרם ממש כיצד ויתר‬
‫האל על השליטה במעשי ידיו‪ ,‬כיצד מסר את‬
‫הרסן לידיים אכזריות והפקירם ולכן שבו אל‬
‫אותה תפילה‪.‬‬
‫חיים באר כותב בהקדמה לספר הנוכחי כי‬
‫ספרו האוטוביוגרפי של דוד הלבני‪" ,‬עלה לא‬
‫נידף" (שנדפס באנגלית ב‪ 1996-‬ובעברית‬
‫ב‪ ,)1999-‬קרע בפנינו הקוראים צוהר הצצה‬
‫אל אשר התרחש בנפשם המיוסרת של בני‬
‫תורה בעצם התרחשותם של ימי השואה‪.‬‬
‫ואולם הספר האישי ההוא של הלבני הותיר‬
‫בלב הקורא צרור שאלות לא פתורות ובהן‬
‫תיאולוגיות מייסרות‪ .‬באר כותב כי הספר‬
‫האמיץ והחכם שלפנינו "מותח באופן בהיר‪,‬‬
‫פשוט וחד את מסלולה הפתלתול ורב התהיות‬
‫של התיאולוגיה בין שתי תחנות ‪ -‬בין סיני‬
‫לאושוויץ‪ ,‬בין מרומי ההוויה לתהומות הקיום‪,‬‬
‫בין הפסגה הנושקת לשמיים לבורות המוות‬
‫הנוגעים בתהום רבה‪ ,‬בין המלאות שאין‬
‫להכילה לריק ולאין שאין משלם בתבל‪ .‬בכך‬
‫הוא מעניק לנו נקודת אחיזה אמיתית שייאוש‬
‫אין סופי ותקווה זהירה אך ודאית משמשים‬
‫בה יחד"‪.‬‬
‫מדור משפטי‬
‫תיקוני חקיקה ופסקי דין‬
‫| עו"ד אודי מוזס‪ ,‬ועידת התביעות |‬
‫בית המשפט‪:‬‬
‫הניצולים שעלו‬
‫לאחר ‪ 1953‬אינם‬
‫מופלים מבחינה משפטית‬
‫אלא מוסרית‬
‫בכך דחה את הטענה כי ניצולים שהשלטון‬
‫הקומוניסטי מנע מהם לעלות בתאריך הקובע‬
‫מופלים לרעה מבחינה משפטית‪.‬‬
‫ב‪ 15.10.2012-‬ניתן בבית המשפט השלום‬
‫בחיפה פסק דין לגבי קבוצה של נרדפי‬
‫נאצים (בעיקר מרומניה ובולגריה)‪ ,‬שטענו‬
‫כי לא יכלו לעלות לישראל עד ‪ 1953‬עקב‬
‫השלטון הקומוניסטי שמנע מהם לעזוב את‬
‫ארצותיהם באותן השנים‪ .‬לטענתם‪ ,‬אי ההכרה‬
‫בהם לקצבה מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות‬
‫הנאצים הינה החלטה שיש בה אפליה (לעומת‬
‫מי שעבר את אותה רדיפה ועלה לפני אותו‬
‫התאריך ומקבל את אותה הקצבה)‪ ,‬ויש בה‬
‫חוסר סבירות קיצונית‪ ,‬ומשום כך יש לבטלה‬
‫ולהכיר גם בהם לאותה הקצבה (ו"ע ‪51287-‬‬
‫‪ 02-11‬שורצנברג ואח' נגד משרד האוצר)‪.‬‬
‫בית המשפט קבע בפסק דינו‪ ,‬כי מבחינה‬
‫משפטית אין המדובר בתאריך שרירותי‪ ,‬אלא‬
‫שהוא קשור להסכם השילומים שחתמה‬
‫ממשלת ישראל עם גרמניה בשנת ‪,1952‬‬
‫שכתנאי להעברתם דרשה גרמניה שמדינת‬
‫ישראל תשחרר אותה מהחובה לשלם פיצויים‬
‫אישיים בגין נזקי בריאות לניצולי שואה‬
‫שהפכו להיות אזרחי מדינת ישראל‪.‬‬
‫בית המשפט הוסיף עוד‪ ,‬כי המועד של‬
‫ה‪ 1.10.1953-‬נקבע כמועד כניסתו לתוקף של‬
‫החוק הגרמני (‪ ,)BEG‬בו נקבע כי כל מי שהפך‬
‫להיות לאזרח מדינת ישראל עד ל‪1.10.1953-‬‬
‫נשללה ממנו זכאותו לקבלת פיצויים בגין‬
‫נזקי בריאות מגרמניה עקב הסכם השילומים‪.‬‬
‫משום כך‪ ,‬כל ניצול שואה באשר הוא‪ ,‬שלא‬
‫הפך להיות אזרח ישראלי לפני ‪ ,1.10.1953‬הרי‬
‫הסכם השילומים לא מנע ממנו זכות תביעה‬
‫אישית לפיצויים בגין נזקי בריאות כנגד‬
‫בגרמניה‪ .‬זו הסיבה לקביעת אותו התאריך‬
‫בחוק הישראלי‪ ,‬שקבע כי רק מי שעלה עד‬
‫לאותו המועד יכול לתבוע את נזקי הבריאות‬
‫ממדינת ישראל‪ .‬וזאת למרות שלא היא זו‬
‫שביצעה כנגדם את פשעי השואה אלא ויתרה‪,‬‬
‫תמורת השילומים‪ ,‬על זכותם לתבוע מגרמניה‬
‫את אותם הפיצויים‪.‬‬
‫לאור כל אלה‪ ,‬פסק בית המשפט כי הקריטריון‬
‫שרק נרדפי הנאצים שעלו עד ה‪1.10.1953-‬‬
‫עשויים להיות זכאים לקצבה ממשרד האוצר‬
‫לפי אותו החוק‪ ,‬אינו מהווה אפליה‪ ,‬וכי אין‬
‫גם כל בעיה משפטית אחרת (כפי שגם נקבע‬
‫בפסקי דין רבים בעבר)‪ ,‬ומשום כך כל אותם‬
‫התובעים שעלו לאחר מועד זה אינם זכאים‬
‫לפי אותו החוק‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬בית המשפט הוסיף כי מבחינה‬
‫מוסרית ישנה בעיה שצריך להתייחס אליה‪.‬‬
‫בית המשפט התייחס בהקשר זה להרחבה‬
‫הגדולה של מעגל נרדפי הנאצים הזכאים‬
‫לפי אותו החוק הישראלי‪ ,‬שלא היתה קיימת‬
‫כאשר חוקק בשנות ה‪ 50-‬וציין כי "אם‬
‫בשנות החמישים‪ ,‬השישים והשבעים הוכרו‬
‫רק ניצולים שנרדפותם תאמה את עילות‬
‫הנרדפות שבדין הגרמני‪ ,‬ניצולים שעל ידיהם‬
‫הוטבעו מספרים כחולים‪ ,‬ניצולים שעל גופם‬
‫ונפשם נראו באופן ברור תוצאות השואה‪,‬‬
‫ניצולים שחירותם נשללה באופן מובהק חד‬
‫וחלק בשל רדיפה נאציונל סוציאליסטית‪ ,‬הרי‬
‫שכיום עילות הנרדפות הורחבו בפסיקה עד‬
‫קצה הגבולות המשפטיים‪ ...‬מי חשב בשנות‬
‫החמישים שתהיה הכרה כה רחבה בניצולי‬
‫רומניה ובולגריה ובגין עילות כגון גירוש או‬
‫עוצר? מי חשב שמדינת ישראל תפצה גם‬
‫ניצולים מיהודי לוב ותוניס? מי חלם שתבוא‬
‫לעולם הלכת העוברות‪ ,‬ומי חשב שבסוף‬
‫העשור הראשון למילניום השלישי ימונו‬
‫מומחים כדי לחוות דעה האם התקיימו שואה‬
‫ועילות נרדפות בעיראק או במרוקו?"‬
‫בית המשפט גם הציע דרך כיצד יש לתקן‬
‫את הבעיה‪" :‬אנו מסכימים לחלוטין כי‬
‫הדרך להרחבת מעגל הזכאים היא בדרך של‬
‫חקיקת חוק חדש‪ ,‬שונה מחוק הנר"ן ודומה‬
‫לחוק ההטבות‪ ,‬אלא שבמקום מתן פיצוי רק‬
‫לנרדפים מהמעגל הראשון‪ ,‬כפי שקיים כיום‪,‬‬
‫יקבע מנגנון של הכרה בכל הניצולים וללא‬
‫הוכחת עילות נרדפות מחד או כניסה לתחום‬
‫הרפואי מאידך‪ ,‬שני עניינים בעיתיים ביותר‬
‫להוכחה כאשר האירועים הרלבנטיים אירעו‬
‫לפני כמעט ‪ 70‬שנים‪ ...‬הגיע הזמן להבין‬
‫שאחרי כמעט ‪ 70‬שנים לא צריך להתעסק‬
‫יותר ב"הוכחת" עילות נרדפות‪ ,‬הוכחת‬
‫סיפורי נרדפות אישיים או קשר סיבתי בין‬
‫מחלות נפוצות מאוד באוכלוסייה הכללית‬
‫לבין השואה‪ ...‬נראה שיש לארגן מחדש את‬
‫עניין ההכרה והפיצויים‪ ,‬לדעתנו יש לעשות‬
‫זאת בחקיקה מהירה שתעביר את הזכאות‬
‫לתגמולים מחוק הנר"ן לחוק אחר‪ ,‬פשוט יותר‪,‬‬
‫ברור יותר‪ ,‬שנעשו בו האיזונים הכלכליים‬
‫הנדרשים ואשר מתאים יותר למציאות‬
‫הקיימת‪ .‬אין אנו יועצים למחוקק‪ ,‬אבל נראה‬
‫כי הדבר אפשרי‪ ,‬נכון‪ ,‬ראוי ובעיקר הוגן"‪.‬‬
‫לסיכום קבע בית המשפט‪ ,‬כי למרות‬
‫שמבחינה משפטית הוא דחה את הערעורים‬
‫שלהם הרי ש"יחד עם זאת מבינים אנו לליבם‬
‫של העוררים‪ ,‬הם ניצולי שואה בדיוק כמו‬
‫אלו שעלו לישראל לפני ‪ .1.10.1953‬הסבל‬
‫שעברו בשואה איננו פחות מזה של ניצולי‬
‫השואה המוכרים על פי החוק‪ .‬מהפן המוסרי‬
‫נראה שאנו חייבים לעוררים ולניצולי השואה‬
‫האחרים המצויים באותו מעמד לא פחות‬
‫ממה שאנו חבים לאלו שנכנסים לגדרו של‬
‫החוק ולכן ראוי כי הרשויות המוסמכות יפעלו‬
‫למענם‪ ,‬יכירו בהם ויפצו אותם ברם אין אנו‬
‫יכולים לכפות זאת בפסק דיננו"‪.‬‬
‫אזהרה‪ :‬המידע נועד למטרות הגברת מודעות‬
‫לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ‬
‫ו‪/‬או חוות דעת משפטית ו‪/‬או תחליף להם ו‪/‬או‬
‫המלצה לנקיטת אמצעים ו‪/‬או הימנעות מהם‪.‬‬
‫המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות‬
‫המשפטיות‪ ,‬או הנסיבות האישיות השונות שהיו‬
‫רלבנטיות להחלטות אלו ואשר עלולות שלא‬
‫להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות‬
‫אחרים של רדיפות הנאצים‪ .‬משום כך‪ ,‬מומלץ‬
‫לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני‬
‫ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה‪.‬‬
‫המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקורא‬
‫וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות‬
‫המסתמך ועל דעתו בלבד‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫חדש על מדף הספרים‬
‫"ילדות בסבך הדמעות"‬
‫ספר חדש המתעד את חוויותיה של ילדה בתקופת השואה‪ ,‬עושה זאת בעזרת שירים וציורים‬
‫א ֵין יַל ְדו ּת‬
‫א ֵיך ְ י ָכֹול לִה ְיֹות שא ֵין יַל ְדו ּת?‬
‫ה ַז ּ ְמַן זֹוח ֵל‪,‬‬
‫ר ַק ח ֲלֹום וַה ֲזָיֹות בּ ַיֹּום בּ ַלֵּילֹות כְּפֹור‪.‬‬
‫שמִיכ ָה‪,‬‬
‫שֹת פִּינ ַת ְֹ‬
‫מְחַפּ ֶ ֶ‬
‫לְח ִ ּמו ּם גּוּפ ִי‪.‬‬
‫שּשֹות בּ ָאֲפֵל ָה‪,‬‬
‫יָד ַי מְג ַ ְ‬
‫ר ַק ר ִיק מוּל ִי‪.‬‬
‫שֹת י ָד מְל ַ ּט ֶפ ֶת‪ ,‬נִתְקֶל ֶת בּ ְק ִיר‪.‬‬
‫מְחַפּ ֶ ֶ‬
‫נִרְדּ ֶמֶת ק ְפוּא ָה ‪ -‬בֹּוכ ָה‪.‬‬
‫יַל ְדו ּת בּ ִסְב ַך הַדּ ְמָעֹות‬
‫א ֵיך ְ לָצ ֵאת מִ ּס ְב ַך הַדּ ְמָעֹות‬
‫א ֵיך ְ לִר ְאֹות הַיֹּופ ִי‬
‫ל ָחו ּׁש ה ָרוּח ַ ע ַל פָּנַי‬
‫שהֶעָב ָר לֹא ה ָי ָה‬
‫לַח ְלֹום ֶ‬
‫לִר ְאֹות פּ ֶר ַח פֹּורֵח ַ‬
‫לְה ִשתָּאֹות ע ַל נִפְל ְאֹות ה ַי ְּקו ּם‬
‫א ֵיך ְ אֶפ ְשר ל ִשכֹּוח ַ‬
‫סֵב ֶל כְּפֹור וְרָע ָב‬
‫לְס ַי ֵּם הַפּ ֶר ֶק הַכֹּוא ֵב וּמַא ֲג ַּר הַדּ ְמָעֹות‬
‫הַא ִם י ֵׁש בִּיכָלְתִּי ל ִנְעֹל ה ַ ּס ֵב ֶל‬
‫ׁשחֹונ ֵק מֵא ָז ה ַי ּ ַל ְדו ּת‬
‫א ֵיך ְ אֶפ ְשר לִר ְאֹות יֹופ ִי‬
‫א ִם שחֹר בּ ַלֵּב‬
‫אַחֲר ֵי ששים שָנ ָה א ֲנִי בֹּוכ ָה‬
‫‪40‬‬
‫תערוכת הציורים והשירים של חוה וולף‪-‬‬
‫וויז'ניצר‪ ,‬הפכה לספר שיצא לאור בנובמבר‬
‫השנה‪ .‬היא ניצולת שואה‪ ,‬ילידת בוקובינה‬
‫רומניה‪ ,‬ועברה לדבריה שבעה מדורי גיהינום‬
‫במשך ארבע שנים בטרנסניסטריה‪ .‬היא סבל‬
‫מטיפוס‪ ,‬רעב וכפור של ‪ 42‬מעלות מתחת‬
‫לאפס בשנים הכי משמעותיות לילדה‪ .‬הוריה‬
‫היו אורתודוכסים והשתייכו לזרם "המזרחי"‪.‬‬
‫אביה מילא תפקידים רבים בקהילה (שוחט‪,‬‬
‫חזן‪ ,‬מוהל ונותן חופה וקידושין)‪ ,‬ואמה הייתה‬
‫עקרת בית שלמדה עברית והתכוונה להיעשות‬
‫לגננת בישראל‪ .‬היא עלתה ארצה עם עליית‬
‫הנוער ב‪ 1947-‬דרך קפריסין‪ ,‬כנערה בודדה‬
‫ללא הורים‪.‬‬
‫"הגעתי לארץ לעוד מלחמה‪ .‬אני פה‪ ,‬אך‬
‫עדיין שם לכודה בשואה‪ .‬הכאב והזיכרונות‬
‫מתעוררים עכשיו ביתר שאת אחרי ‪ 60‬שנה"‬
‫היא מספרת וממשיכה "הצלחתי להדחיק את‬
‫הכאב וחלומות הזוועה ולבנות בית ומשפחה‬
‫לתפארת‪ .‬וזה כל אושרי‪ .‬התחלתי לכתוב‬
‫שירים בדמעות לזכר השואה ולצייר תמונות‬
‫בצבע על הילדות האבודה והאופטימיות‬
‫לחיים‪ .‬אני מקווה שמי שיראה את ציורי‬
‫ויקרא את שירי‪ ,‬יבין וירגיש את אשר עבר עלי‬
‫בשואה‪ ,‬בנס שרדתי‪ .‬בשארית כוחותינו עזרנו‬
‫בהקמת המדינה לעם היהודי הנרדף‪ .‬אשמח‬
‫שהנוער יבין וידע להעריך את המשמעות‬
‫של מדינה עצמאית לעם היהודי כי לנו‪ ,‬ולי‬
‫במיוחד‪ ,‬היא יקרה מאוד"‪.‬‬
‫וולף‪-‬ויז'ניצר מתעדת בציוריה ובשיריה את‬
‫תקופת השואה שגזלה ממנה את ילדותה‪.‬‬
‫בשנים האחרונות היא מוסרת עדות בפני‬
‫בני נוער‪ ,‬חיילים ומבוגרים ועוסקת בהנחלת‬
‫סיפור השואה‪ .‬כנשאלה מדוע היא עושה זאת‬
‫אמרה‪" :‬אני רוצה שהדורות הצעירים ידעו את‬
‫סבלותיו של עמנו‪ ,‬יכירו בחשיבותה של מדינת‬
‫ישראל ויבינו לשם מה אנו נלחמים"‪ .‬לדבריה‪,‬‬
‫חשוב להקנות לתלמידים‪ ,‬באמצעות מערכת‬
‫החינוך‪ ,‬ידע על השואה‪ .‬חשוב שידעו שהיו‬
‫מחנות וגטאות מלבד הסמלים הגדולים של‬
‫השואה כמו אושוויץ‪ .‬בטרנסניסטריה נספו‬
‫קרוב למאה אלף בני אדם בעשרות רבות של‬
‫גטאות ומחנות ורבים טרם שמעו על השואה‬
‫שהיתה בטרנסניסטריה‪.‬‬
‫לטענתה גם אין שינוי של ממש ביחסה של‬
‫החברה הישראלית לשואה ולניצולים‪ .‬יחס‬
‫הרשויות בארץ הוא "בעייתי מאוד" לדבריה‪,‬‬
‫ו"זה כואב לי" היא מסבירה‪" ,‬משום שתרמתי‬
‫למדינה‪ ,‬הקמתי משפחה וילדי ונכדי שירתו‬
‫בצבא‪ .‬שתקתי במשך שנים רבים כדי שאוכל‬
‫לתפקד ביום‪-‬יום ולהמשיך לחייך‪ ,‬אך בלילות‬
‫סבלתי מסיוטים"‪ .‬החברה הישראלית עדיין‬
‫סובלת לדעתה מפער תרבותי ורגשי אל מול‬
‫ניצולי השואה‪.‬‬
‫יש ללמד את הנושא בבתי הספר‪ ,‬בהרצאות‪,‬‬
‫בעדויות ובשיעורים‪ .‬בתי ספר צריכים להיות‬
‫מוצפים בהרצאות על השואה‪ .‬אני‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫מעוניינת להמשיך ולמסור עדות בפני בני‬
‫נוער‪ .‬יש להשקיע בכך משאבים‪ .‬אגב‪ ,‬לא‬
‫רק בישראל אלא גם במקומות בהם השואה‬
‫התרחשה‪ ,‬למשל ברומניה‪ ,‬באוקראינה‬
‫ובפולין‪ .‬לדעתי הנוער לא יודע מספיק‪ .‬אני‬
‫מצידי‪ ,‬משתדלת לתת הרצאות כמיטב יכולתי‪.‬‬
‫הרציתי בפני תלמידי בתי ספר‪ ,‬ביניהם אף‬
‫בית ספר תלמה ילין ‪ -‬בו נתתי עדות כאמנית‬
‫וכניצולת שואה‪.‬‬
‫חדש על מדף הספרים‬
‫"ספר הלחישות"‬
‫לכודים בין שתי אימפריות – העות'מאנית‪ ,‬בראשית‬
‫המאה‪ ,‬והסובייטית במחציתה – היו הארמנים נתונים‬
‫לאכזריותן של השתיים‪ .‬באופן חי‪ ,‬מרגש ואמיץ מספר‬
‫ספר הלחישות של על תלאות העם הארמני במאה ה‪20-‬‬
‫ספרו של ו ָרו ּזַ`אן וֹוס ְג ָנְי ַאן‪ ,‬בהוצאת עם עובד‪,‬‬
‫מגולל את פרשות גירוש הארמנים ממולדתם‬
‫בשנת ‪ 1915‬ושילוחם לצעדות המוות שבהן‬
‫הומתו באכזריות כמיליון וחצי מבני עמם‪,‬‬
‫ניסיונות ההצלה‪ ,‬הלחימה‪ ,‬ומאוחר יותר ‪-‬‬
‫הנקמה‪ ,‬חזרת הפליטים לארמניה הסובייטית‬
‫ושילוחם לסיביר ועל השתקעות חלקם‬
‫ברומניה ובמדינות אחרות כנתינים חסרי‬
‫מולדת‪ .‬באמצעות הדמויות המגוונות מצטרף‬
‫לו כפאזל סיפורו הטרגי של העם הארמני‬
‫וסיפורה של המאה ה‪.20-‬‬
‫וֹוס ְג ָנְי ַאן‪ ,‬יליד רומניה‪ ,1958 ,‬הוא פוליטיקאי‪,‬‬
‫כלכלן ומשורר‪ ,‬דור שלישי לשואת הארמנים‪.‬‬
‫הוא משמש כנשיא ארגון הארמנים ברומניה‬
‫וכיהן כשר האוצר בממשלת רומניה בשנים‬
‫‪.2008-2006‬‬
‫לדברי הרצל חקק‪ ,‬יו"ר אגודת הסופרים‬
‫העברים‪ ,‬יש בספר צלילים‪ ,‬שמשיקים בין‬
‫סבלם של היהודים לסבלם של הארמנים‪.‬‬
‫"כדאי לזכור" הוא אומר כי "שואת הארמנים‬
‫התרחשה לפני שואת העם היהודי‪ ,‬וכיום ברור‪,‬‬
‫שאילו ידע העולם להבין את לקח השואה‬
‫הזאת‪ ,‬אילו ידע להתעורר ולהציל את העם‬
‫הארמני‪ ,‬אולי לא הייתה מתרחשת השואה‬
‫באירופה‪ .‬בספרו של ווסגניאן יש אזכור‬
‫למעשהו של ויזנטל צייד הנאצים‪ ,‬כשהוא‬
‫נדרש לאותה קבוצה שיצאה כחוליית קומנדו‬
‫לצוד את מב ַצעי הטבח‪ .‬כאשר הסב גוסס‬
‫ומשמיע נהי‪ ,‬מזמינה הסבתא את הרופא‬
‫היהודי דוקטור זילברמן‪ ,‬והוא שהיה עד לשואה‬
‫של היהודים‪ ,‬מסביר להם את התנהגות הסב‬
‫לפני המוות כך‪" :‬זו מחלה חדשה"‪,‬הוא אמר‪,‬‬
‫"נתקלתי בה גם אצל היהודים הזקנים שלנו‬
‫שחזרו מן המחנות‪ ,‬אין לה אזכור או שם בספרי‬
‫הרפואה‪ ,‬ולא מוצאים לה תרופה"‪ .‬כאשר הוא‬
‫מתאר את אופני ההשמדה של העם הארמני‬
‫כותב המחבר‪" :‬בכל אופני ההשמדה המגוונים‬
‫ששימשו לרצח הארמנים‪...‬החל בצעדות מוות‬
‫בשיירות שהיו מובלות למקומות מבודדים‪,‬‬
‫שם קל היה להקיפן ולטבוח בהן‪ ,‬דרך מחנות‬
‫הריכוז וכלה בהרג באמצעות ירי‪ ,‬הרעבה‪,‬‬
‫הטבעה במים קפואים‪ ,‬או שריפת הגוססים‬
‫בעודם בחיים‪ ,‬השתמשו מאוחר יותר הנאצים‬
‫נגד היהודים"‪.‬‬
‫ווסגניאן כתב את העדות‪ ,‬כדי שנבין מה‬
‫קרה‪ ,‬כדי שנזכור מה קרה‪ .‬המשא היה כבד‬
‫מנשוא‪ ,‬והוא בדרכו יודע‪ ,‬שלא ניתן לספר‬
‫הכול‪" :‬ספר הלחישות הוא עלילה‪ ,‬שאיש לא‬
‫יו"ר הכנסת‪ :‬חובה מוסרית‬
‫להכיר בטרגדיה הארמנית‬
‫בציון יום השנה לרצח העם הארמני‬
‫במליאת הכנס‪ ,‬אמר יו"ר הכנסת ח"כ ראובן‬
‫ריבלין‪” :‬אחרי הארמנים הגיע תורנו‪ ,‬היהודים;‬
‫איננו רשאים להתעלם מטרגדיה של עם אחר‪.‬‬
‫מוטלת עלינו חובה מוסרית לזכור ולהזכיר‬
‫את הטרגדיה שפקדה את העם הארמני‪,‬‬
‫שאיבד למעלה ממיליון מבניו בתקופת‬
‫מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ואסור להפוך זאת‬
‫לנושא פוליטי‪.‬‬
‫בארץ ישראל של ‪ 1915‬איש לא התכחש‬
‫לטבח הארמנים‪ .‬תושבי ירושלים ראו אותם‬
‫מגיעים באלפיהם‪ ,‬מזי רעב אודים מוצלים‬
‫מאש‪ .‬עדויות על הטבח היו ברורות וחדות‪.‬‬
‫היהודים אז שאלו את עצמם שתי שאלות‪ :‬מי‬
‫הבא בתור‪ ,‬והאם נזיל דמעות גם על הארמנים?‬
‫אנחנו היינו הבאים בתור‪ ,‬אך כלל לא ידענו ולא‬
‫שיערנו זאת‪ .‬מי שהגה את הפתרון הסופי עבור‬
‫היהודים התרשם שבבוא היום העולם ישתוק‬
‫כפי ששתק נוכח רצח הארמנים‪.‬‬
‫"‪...‬אני סבור שלא יעלה על הדעת שהכנסת‬
‫תתעלם מטרגדיה זו‪ ,‬שהעובדות ההיסטוריות‬
‫לגביה הן מוצקות ומבוססות דיין‪ .‬אנו‬
‫מתקשים לסלוח על התעלמותם של עמים‬
‫אחרים מאסוננו ואסור לנו להתעלם מאסונו‬
‫של עם אחר‪ .‬זוהי חובתנו המוסרית כבני אדם‬
‫וכיהודים‪”.‬‬
‫גולל בשלמותה‪ ,‬כאילו היו חוששים להבין‬
‫את הכול‪ ,‬כמו ניסו בדרך זו להגן על חייהם‬
‫מהיעדר משמעות"‪ .‬כאשר מתוארת ההלוויה‪,‬‬
‫שבה נקברים כל החפצים והמנחות של גיבורי‬
‫הספר‪ ,‬אנו עדים למעמד מקודש‪ ,‬שבו מובל‬
‫הארון לקבורה‪ .‬כאן מוסיף המספר את מוסר‬
‫ההשכל‪" :‬וכך הו ּכח עם קבורת הארון‪ ,‬שגם‬
‫התשובות מתות‪ ,‬בדיוק כבני האדם‪ ,‬ומפנות‬
‫מקום לחיים שיוכלו להמשיך הלאה"‪.‬‬
‫"כל האמצעים שהשתמשו בהם כדי להרוג‬
‫את הארמנים בדרכי אנטוליה‪ ,‬שימשו את‬
‫הנאצים נגד היהודים‪ ,‬רק שבמחנות הנאצים‬
‫האסירים נשאו מספרים"‪ ,‬כותב ווסגניאן‬
‫בספרו‪ ,‬ועל כך אומרת רירי סילביה מנור‪,‬‬
‫במאמר שפרסמה בעיתון "הארץ"‪" :‬מדהים‬
‫לגלות שגם אצל הארמנים‪ ,‬הדור שנותר‬
‫בחיים לאחר הטבח‪ ,‬ואפילו צאצאיו‪ ,‬לא דיבר‬
‫על הזוועות באנטוליה‪ .‬דור הניצולים מת‪,‬‬
‫וזיכרונותיו נקברו עמו‪ .‬פתאום גילה הדור‬
‫השלישי כי הוא אינו יודע דבר על קורות‬
‫משפחתו‪ .‬האם זאת טראומה שממשיכה כל‬
‫החיים? אשם? בושה?"‪.‬‬
‫עוד היא מספרת‪ ,‬כי דויד גרוסמן‪ ,‬שהיה אורח‬
‫כבוד בפסטיבל הספרות בברלין ‪ ,2007‬הקדיש‬
‫חלק גדול מנאומו לתופעה זו‪" :‬באופן מעניין‬
‫הוא השתמש במלה 'לחישות' כשהסביר‬
‫מדוע סירב להשיב לבנו על השאלה ‪ -‬מה עשו‬
‫הנאצים? 'לא רציתי להגיד'‪ ,‬מודה גרוסמן‪,‬‬
‫'אני‪ ,‬שגדלתי בתוך השתיקה והלחישות‬
‫השבורות‪ ,‬שמילאו אותי בחרדה וסיוטים; אני‪,‬‬
‫שכתבתי ספר על בן שכמעט יצא מדעתו בגלל‬
‫שתיקתם של הוריו; אני הבנתי פתאום את הורי‬
‫ואת חבריהם‪ ,‬שבחרו בדרך השתיקה‪ .‬הרגשתי‬
‫שאם אגיד לו אפילו באופן עקיף מה היה שם‪,‬‬
‫משהו מהטוהר הילדי שלו יזדהם‪ ,‬שמהרגע‬
‫שבו האפשרות של רשע כזה תתגבש בתודעה‬
‫התמימה שלו‪ ,‬הוא לא יהיה לעולם אותו הילד;‬
‫למעשה‪ ,‬הוא לא יהיה ילד בכלל"‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫רשימת הארגונים‬
‫רשימת ארגונים החברים במרכז הארגונים‬
‫שם הארגון‬
‫כתובת‬
‫טלפון‬
‫פקס‬
‫א‪.‬י‪.‬ל‪.‬ה‪ - .‬ישראל‬
‫ניצולי שואה הולנדים‬
‫‪09-7469606‬‬
‫‪09-7469606‬‬
‫ת‪.‬ד‪,715 .‬‬
‫רעננה ‪43104‬‬
‫אחוד עולי בולגריה‬
‫‪03 - 6833738‬‬
‫‪03-6810024‬‬
‫שד' ירושלים ‪ 63‬יפו‬
‫איגוד יוצאי וילנה והסביבה‬
‫‪03-5616706‬‬
‫‪ 03-6438288‬ב'‬
‫ת‪.‬ד‪65220 .‬‬
‫ת"א ‪67016‬‬
‫איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה‬
‫‪03-6093476‬‬
‫‪03-6951310‬‬
‫ת‪.‬ד ‪23574‬‬
‫ת"א ‪61234‬‬
‫‪03-6964812‬‬
‫‪03-6954821‬‬
‫איגוד יוצאי קהילות מרכז‬
‫קהילות אירופה (צנטרה)‬
‫‪02-6233225‬‬
‫‪02-6233226‬‬
‫רח' המלך ג'ורג' ‪58‬‬
‫ת‪.‬ד‪7440 .‬‬
‫ירושלים‬
‫"אלה"‪-‬מרכז לסיוע נפשי‬
‫חברתי ליוצאי הולנד‬
‫‪03-6910921‬‬
‫‪03-6951574‬‬
‫יגאל אלון ‪,157‬‬
‫חדר ‪,941‬‬
‫ת"א ‪67443‬‬
‫ארגון נכי רדיפות הנאצים‬
‫‪03-6296707‬‬
‫‪03-6298478‬‬
‫פינסקר ‪ 2‬קומה ב'‬
‫חדר ‪218‬‬
‫ת"א ‪63322‬‬
‫ת‪.‬ד‪4460 .‬‬
‫ת"א ‪61043‬‬
‫ארגון הפרטיזנים לוחמי‬
‫המחתרות והגטאות‬
‫‪03-5270231‬‬
‫‪03-5273564‬‬
‫טלפקס‬
‫‪03-5273564‬‬
‫ארלוזרוב ‪102‬‬
‫ת‪.‬ד‪16146 .‬‬
‫ת"א ‪62097‬‬
‫ארגון וותיקי מלחמת עולם ‪2‬‬
‫יהודים בצבאות פולין‬
‫‪03-5614411‬‬
‫טלפקס‬
‫‪03-5613187‬‬
‫רח' הארבעה ‪8‬‬
‫ת‪.‬ד‪20288 .‬‬
‫ת"א ‪64739‬‬
‫שם הנציג או יו"ר ( *)‬
‫מרטי הרשלר‪-‬יו"ר‬
‫‪bestuur1@ajalah.com‬‬
‫ג'קי ארווסטי ‪ -‬יו"ר‬
‫‪oleibulgaria@gmail.com‬‬
‫סמיביץ מיכאל‪-‬יו"ר‬
‫סגנים‪-‬יעקב בראש‬
‫מיקי קנטור‬
‫‪shemyavitz@gmail.com‬‬
‫איגוד יוצאי ליטא‬
‫‪42‬‬
‫שד' דוד המלך ‪1‬‬
‫תל אביב ‪64953‬‬
‫אלי וולק‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬זאב גולדשמיט‬
‫‪latest@bezeqint.net‬‬
‫מלמד יוסף‪-‬יו"ר‬
‫‪litjews@bezeqint.net‬‬
‫פרופ' מאיר שוורץ‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬אורי קלרמן‬
‫‪synagog@netvision.net.il‬‬
‫גדעון פייפר‪-‬יו"ר‬
‫‪elah@elah.org.il‬‬
‫אברהם כץ‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬אהרון מאורציו‬
‫ברוך שוב‪-‬יו"ר‬
‫‪partizani@bezeqint.net‬‬
‫רומן יגל‪-‬נשיא‬
‫‪angelina_h@bezeqint.net‬‬
‫‪veteran@jwmww2.com‬‬
‫רשימת הארגונים‬
‫שם הארגון‬
‫ארגון חיילים ופרטיזנים נכי‬
‫המלחמה בנאצים‬
‫טלפון‬
‫‪03-5614411/2‬‬
‫‪03-5625983‬‬
‫פקס‬
‫‪03-5613187‬‬
‫כתובת‬
‫רח' הארבעה ‪8‬‬
‫ת‪.‬ד‪20288 .‬‬
‫ת"א ‪64739‬‬
‫רח' פיכמן ‪8‬‬
‫דירה ‪ ,112‬ת"א ‪72096‬‬
‫ארגון יוצאי וורשה‬
‫שם הנציג או יו"ר ( *)‬
‫רומן יגל‪-‬נשיא‬
‫‪Angelina_h@bezeqint.net‬‬
‫יו"ר‪ :‬הלינה אשכנזי‪ -‬אנגלהרד‬
‫‪bezeqint.net@halina1‬‬
‫ארגון יוצאי קהילות זגלמביה‬
‫‪03-5270919‬‬
‫טלפקס‪:‬‬
‫‪03-5270919‬‬
‫רח' ברזני ‪ 3/20‬ת"א‬
‫גרין אברהם‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬יצחק גרינגראס‬
‫ארגון יוצאי ז'ולקיב‬
‫ומוסטי וילקי‬
‫‪050-5231091‬‬
‫‪08-9407114‬‬
‫הרקפת ‪1‬‬
‫נס ציונה‬
‫יו"ר‪ :‬אורלי אלכסנדר‬
‫ארגון יוצאי לודז'‬
‫‪03-5241833‬‬
‫פקס‪03-5248137 :‬‬
‫רח' קפלן ‪ ,17‬ת"א‪,‬‬
‫חדר ‪607‬‬
‫ארגון יוצאי קרקוב בישראל‬
‫‪09-9579520‬‬
‫‪09-9579540‬‬
‫ת‪.‬ד ‪17209‬‬
‫תל‪-‬אביב ‪69051‬‬
‫ארגון עובדי כפייה תחת‬
‫שלטון הנאצים‬
‫‪03-6390070‬‬
‫‪03-5375598‬‬
‫ארגון מאוחד של יוצאי רומניה‬
‫(א‪.‬מ‪.‬י‪.‬ר)‬
‫‪03-6121533‬‬
‫‪03-7513352‬‬
‫רמת גן‬
‫רח' ביאליק ‪125‬‬
‫ארגון ניצולי מחנות ההשמדה‬
‫יוצאי יוון בישראל‬
‫‪03-6884928‬‬
‫‪03-6881930‬‬
‫רח' לוינסקי ‪68‬‬
‫ת"א ‪66855‬‬
‫ארגון ניצולי שואה חרדים‬
‫‪03-6183784‬‬
‫‪03-5795101‬‬
‫רח' נועם אלימלך ‪9‬‬
‫בני ברק (לידי שמואל)‬
‫ארגון ניצולים דתיים‪-‬אות ועד‬
‫‪02-6241724‬‬
‫‪02-6231810‬‬
‫ת‪.‬ד‪71197 .‬‬
‫י‪-‬ם ‪91711‬‬
‫רח' השרון ‪21‬‬
‫ת‪.‬ד‪36188 .‬‬
‫תל אביב ‪61361‬‬
‫צבי ברגמן‪-‬יו"ר‬
‫יו"ר דור ההמשך ‪-‬‬
‫עו"ד אורי ויזנברג‬
‫‪uri@wizelaw.co.il‬‬
‫‪Lodz-isr@zahav.net.il‬‬
‫לילי הבר‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬דוד רייזר‬
‫‪Cracowassociation@gmail.com‬‬
‫‪lili@lyhaber.com‬‬
‫מרדכי הראלי ‪-‬יו"ר‬
‫סגן ‪ -‬יחיאל פרנקל‬
‫‪ioktn@013.net‬‬
‫מיכה חריש‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬יקי לב‬
‫‪yakil@bezeqint.net‬‬
‫משה העליון‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬משה מצא‬
‫‪moshehaelion@hotmail.com‬‬
‫‪nitsoleyavan@gmail.com‬‬
‫הרב שמואל הלפרט‪-‬יו"ר‬
‫משה מושקוביץ‪ -‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬שמאי קינן‬
‫‪hechaloffice@bezeqint.net‬‬
‫‪43‬‬
‫רשימת הארגונים‬
‫שם הארגון‬
‫טלפון‬
‫פקס‬
‫‪03-6136097‬‬
‫‪03-6134971/2‬‬
‫‪03 6134969‬‬
‫ארגון עולמי של יהודי בוקובינה‬
‫‪03-5226619‬‬
‫‪03-5270965‬‬
‫‪03-5226619‬‬
‫ארגון עולמי של יוצאי ווהלין‬
‫‪03-5717621‬‬
‫‪03-7321605‬‬
‫ארגון נכים נפגעי הנאצים‬
‫כתובת‬
‫ז'בוטינסקי ‪138‬‬
‫רמת גן ‪52602‬‬
‫בניין בית דוד‬
‫קומה ג' חדר ‪315‬‬
‫שם הנציג או יו"ר ( *)‬
‫משה ניסנבאום‪-‬יו"ר‬
‫‪Info@inpo.org.il‬‬
‫יוחנן רון‪-‬יו"ר‬
‫רח' ארנון ‪12‬‬
‫תל אביב ‪63455‬‬
‫‪elibuko@netvision.net.il‬‬
‫היכל יהדות ווהלין‬
‫כורזין ‪10‬‬
‫גבעתיים ‪53583.‬‬
‫יאיר אפל‪-‬יו"ר‬
‫סגן ומ"מ יו"ר ‪ -‬ציפי קרליץ‬
‫ארגון עזרה לניצולי שואה‬
‫‪04-8628210‬‬
‫‪04-8662057‬‬
‫רח' ירושלים ‪13‬‬
‫חיפה ‪33132‬‬
‫שוסטר מרים ‪ -‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬ברגר נפתלי‬
‫בית לוחמי הגטאות למורשת‬
‫השואה והמרד ע"ש יצחק‬
‫כצנלסון‬
‫‪04-9958020‬‬
‫‪04-9958021‬‬
‫‪04-9958007‬‬
‫ד‪.‬נ‪ .‬גליל מערבי ‪25220‬‬
‫אלי גונן‪-‬יו"ר‬
‫ד"ר ענת ליבנה‪-‬מנכ"ל‬
‫דור ההמשך של יוצאי מקדוניה‬
‫‪02-6523863‬‬
‫טלפקס‬
‫‪02-6523863‬‬
‫הברון הירש ‪7‬‬
‫קרית משה‬
‫י‪-‬ם ‪96148‬‬
‫אור ציון ישי‪-‬יו"ר‬
‫ס'‪-‬משה טסטה‬
‫דורות ההמשך‪-‬נושאי מורשת‬
‫השואה והגבורה (ע"ר)‬
‫‪02-6443822‬‬
‫טלפקס‬
‫‪02-6443822‬‬
‫ת‪.‬ד‪,22127 .‬‬
‫ת"א ‪61221‬‬
‫שמואל סורק‪-‬יו"ר‬
‫הארגון הארצי של אסירי‬
‫הנאצים לשעבר (ירושלים)‬
‫‪02-6255131‬‬
‫‪02-5660340‬‬
‫טלפקס‬
‫‪02-6255131‬‬
‫רח' שץ ‪5‬‬
‫י‪-‬ם ‪94267‬‬
‫מוטקה ויזל ‪-‬יו"ר‬
‫הארגון העולמי של יהודים‬
‫יוצאי לוב‬
‫‪03-5336268‬‬
‫‪ 03-5333456‬ע'‬
‫רח' משה הדדי (הגולן) ‪4‬‬
‫ת‪.‬ד‪286 .‬‬
‫אור יהודה‬
‫הארגון של אסירי הנאצים‬
‫לשעבר (ת"א)‬
‫‪03-5609296‬‬
‫‪03-9504464‬‬
‫ת‪.‬ד‪8425 .‬‬
‫ראשל"צ ‪75183‬‬
‫הוועד המרכזי ליוצאי אוסטריה‬
‫בישראל‬
‫‪03-5235853‬‬
‫‪03-5243815‬‬
‫רח' לוי יצחק ‪6‬‬
‫ת‪.‬ד‪16457 .‬‬
‫ת"א ‪61164‬‬
‫‪44‬‬
‫‪wolyn@wolyn.org.il‬‬
‫‪ttalias@gfh.org.il‬‬
‫‪moshetesta@walla.co.il‬‬
‫‪Dorot_hemshech@walla.co.il‬‬
‫‪wieselmordechai@walla.com‬‬
‫מאיר כחלון ‪-‬יו"ר‬
‫‪luv@bezeqint.net‬‬
‫יעקב זילברשטיין ‪-‬יו"ר‬
‫‪msafed1@safed.org.il‬‬
‫גדעון אקהאוז‪-‬יו"ר‬
‫‪cp@bezeqint.net‬‬
‫רשימת הארגונים‬
‫שם הארגון‬
‫העמותה להצבת יד לזכר‬
‫קורבנות לנדסברג‪-‬קאופרינג‪-‬‬
‫מחנות חוץ של דכאו‬
‫טלפון‬
‫‪09-9584037‬‬
‫‪054-4683331‬‬
‫פקס‬
‫כתובת‬
‫שם הנציג או יו"ר ( *)‬
‫הזורע ‪77‬‬
‫כפר שמריהו‬
‫‪( 46910‬אורי)‬
‫חנוך אורי‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬אבא נאור‬
‫הפדרציה העולמית של‬
‫הקהילות הספרדיות‬
‫‪02-6523971‬‬
‫טלפקס‬
‫‪02-6523971‬‬
‫המשוררת רחל ‪10‬‬
‫י‪-‬ם ‪96348‬‬
‫משה טסטה‪-‬יו"ר‬
‫הקרן לרווחת לנפגעי השואה‬
‫בישראל‬
‫‪03-6090866‬‬
‫‪03-6968294‬‬
‫קפלן ‪17‬‬
‫ת‪.‬ד ‪7197‬‬
‫תל אביב‬
‫אליעזר שטרן‪-‬יו"ר‬
‫מנכ"ל‪ -‬רוני קלינסקי‬
‫התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה‬
‫בישראל‬
‫‪03-5172792‬‬
‫‪03-5162172‬‬
‫ביאליק ‪45‬‬
‫רמת גן ‪52461‬‬
‫התאחדות עולי הונגריה‬
‫‪03-6916115‬‬
‫‪03-6917121‬‬
‫‪03-6095937‬‬
‫אבן גבירול ‪76‬‬
‫קומה ‪1‬‬
‫תל אביב ‪64162‬‬
‫התאחדות עולי יוגוסלביה‬
‫לשעבר‬
‫‪050-3556841‬‬
‫‪050-3556842‬‬
‫‪077-5347434‬‬
‫רח' אלנבי ‪108‬‬
‫תד‪2705 .‬‬
‫ת"א ‪61026‬‬
‫התאחדות עולי רומניה בישראל‬
‫‪03-5466502‬‬
‫‪03-5468444‬‬
‫אלכסנדר ינאי ‪3‬‬
‫תל אביב ‪62382‬‬
‫"חזית הכבוד"‬
‫אלכסנדר‪:‬‬
‫‪054-5260036‬‬
‫אברהם‪:‬‬
‫‪054-7503449‬‬
‫‪02-6254649‬‬
‫עולי הגרדום ‪,221/4‬‬
‫ת‪.‬ד‪12223 .‬‬
‫י‪-‬ם ‪91120‬‬
‫"יד לעד בית" העדות למורשת‬
‫הציונות הדתית והשואה‬
‫‪08-8532332‬‬
‫‪08-8535687‬‬
‫ניר גלים ‪79245‬‬
‫עלומים‪-‬אגודה ישראלית של‬
‫ילדים שהוסתרו בצרפת בימי‬
‫השואה‬
‫‪02-5612207‬‬
‫‪02-5662021‬‬
‫עמק רפאים ‪,43‬‬
‫ת‪.‬ד‪728 .‬‬
‫י‪-‬ם ‪91072‬‬
‫עמותה לשימור ולטיפוח מורשת‬
‫יהדות רודוס‪-‬דור ההמשך‬
‫‪02-6417589‬‬
‫טלפקס‬
‫‪02-6417589‬‬
‫פנחס חברוני‬
‫‪118/54‬‬
‫ירושלים ‪96633‬‬
‫‪09-9580171‬‬
‫‪uchanoch@zahav.net.il‬‬
‫‪moshetesta@walla.co.il‬‬
‫‪info@k-shoa.org‬‬
‫נתן שטיינר‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬אלפרד וייספלר‬
‫‪csjews@zahav.net.il‬‬
‫מאיר גל‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬יוסף בר יואל‬
‫‪olehungaria@gmail.com‬‬
‫‪Bar_yoel@yahoo.com‬‬
‫משה בן‪-‬שחר ‪ -‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬מרים אביעזר‬
‫‪hitahdut@gmail.com‬‬
‫זאב שוורץ‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬שלמה אברמוביץ'‬
‫‪olerom11@bezeqin.net‬‬
‫אלכסנדר ברמן‪-‬יו"ר‬
‫סגן ‪-‬אברהם שרנפולסקי‬
‫‪Avrum31@012.net.il‬‬
‫יהודה פרנקל‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬אריאל בריח‬
‫‪ariel@beit-haedut.org.il‬‬
‫שלמה בלזם ‪ -‬יו"ר‬
‫‪aloumim@gmail.com‬‬
‫מריו סריאנו‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬עזרא טל‬
‫‪leomar@netvision.net.il‬‬
‫‪45‬‬
‫רשימת הארגונים‬
‫שם הארגון‬
‫עמותת "ילדות אבודה" ‪ -‬ילדים‬
‫שורדי שואה‬
‫טלפון‬
‫פקס‬
‫כתובת‬
‫ת‪.‬ד‪3528 .‬‬
‫רמת השרון ‪47134‬‬
‫שם הנציג או יו"ר ( *)‬
‫יוחנן רון ‪ -‬יו"ר‬
‫סגן ‪ -‬יחיאל פרנקל‬
‫מנכ"ל‪ :‬אשר בלומברגר‬
‫‪deprived@netvision.net.il‬‬
‫‪054-2233354‬‬
‫‪03-5401035‬‬
‫עמותת "יש" ‪ -‬ילדים ויתומים‬
‫ניצולי שואה‬
‫‪08-9316971‬‬
‫‪08-9316972‬‬
‫ת‪.‬ד ‪1357‬‬
‫רחובות ‪76112‬‬
‫עמותת יוצאי בלגיה בישראל‬
‫(י‪.‬ב‪.‬י‪).‬‬
‫‪02-6222223‬‬
‫‪( 02-6223022‬לציין‬
‫עבור י‪.‬ב‪.‬י‪).‬‬
‫ת‪.‬ד‪2947 .‬‬
‫ירושלים ‪91028‬‬
‫זייפמן סלי‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬מירי אופן‬
‫‪obi@obi-il.org‬‬
‫עמותת ניצולי היהודים ממחנה‬
‫הריכוז זקסנהאוזן בישראל‬
‫‪08-9442455‬‬
‫‪08-9392908‬‬
‫קיבוץ נען ‪76829‬‬
‫ת‪.‬ד‪11655 .‬‬
‫ת"א ‪611216‬‬
‫צור יעקב‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬אמי ארבל‬
‫‪jak_lois@naan.org.il‬‬
‫עמותת ניצולי מחנות הריכוז‬
‫והגטאות בישראל (ע‪.‬ר‪).‬‬
‫‪04-8705367‬‬
‫טלפקס‬
‫‪04-8705367‬‬
‫ת‪.‬ד‪866 .‬‬
‫קרית מוצקין ‪26108‬‬
‫גיטה קויפמן‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬דוד טורבקין‬
‫‪Koifman1@013.net‬‬
‫‪gitako@walla.com‬‬
‫עמותת רננה‬
‫‪03-6816431‬‬
‫‪03-6836457‬‬
‫רח' העליה ‪ 46‬א'‬
‫ת"א ‪66062‬‬
‫סמירטה גרוסמן‪-‬יו"ר‬
‫עמית‪-‬העמותה למורשת‬
‫יהדות טוניסיה‬
‫‪09-8622808‬‬
‫טלפקס‬
‫‪09-8622808‬‬
‫‪09-8332953‬‬
‫רח' מקדונלד ‪26‬‬
‫ת‪.‬ד‪ 1738 .‬נתניה‬
‫שמעון הררי‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬אנדריי הטל‬
‫‪Amit@amit4u.net‬‬
‫עמך‬
‫‪02-6250634‬‬
‫‪03-5665701‬‬
‫‪02-6250669‬‬
‫‪09-7666031‬‬
‫הלל ‪,23‬‬
‫ירושלים ‪94581‬‬
‫אריה ברנע‪-‬יו"ר‬
‫‪amcha@amcha.org‬‬
‫דן ולדמן‪-‬מנכ"ל‬
‫פלטפורם ישראל (ע"ר)‬
‫יוצאי הולנד‬
‫‪03-6240919‬‬
‫‪03-5617586‬‬
‫‪03-5613068‬‬
‫שד' יהודית ‪10‬‬
‫תד‪57271 .‬‬
‫ת"א ‪61572‬‬
‫ברוך ברטל‪-‬יו"ר‬
‫גזבר‪-‬ז'אק ריכטר‬
‫‪spis@netvision.net.il‬‬
‫קרן להנצחת זכר חללי גטו טרזין ‪04-6369515‬‬
‫‪04-6369793‬‬
‫גבעת חיים איחוד‬
‫ד‪.‬נ‪ .‬עמק חפר ‪38935‬‬
‫אלי לונטל‬
‫‪info@bterezin.org.il‬‬
‫‪03-6421662‬‬
‫‪03-5372865‬‬
‫הקוממיות ‪38‬‬
‫ת"א ‪69011‬‬
‫יונה לקס‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬אפרים ריכנברג‬
‫‪At_laks@netvision.net.il‬‬
‫תאומי מנגלה'‬
‫‪46‬‬
‫צבי מיתר‪-‬יו"ר‬
‫סגן‪-‬יוסי לוי‬
‫‪yeshcohs@smile.net.il‬‬
‫רשימת הארגונים‬
‫ארגונים וגופים שפועלים למען ניצולי שואה‬
‫מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬
‫ארגון הגג של ניצולי השואה בישראל‪ .‬פועל למען מתן ייצוג הולם‬
‫והענקת סיוע לכל ניצולי השואה‪ ,‬וכן השגת פיצוי‪ ,‬לרבות קצבאות‬
‫חודשיות לנרדפים יהודים שלא פוצו עד כה‪ .‬בנוסף עוסק בהנצחת‬
‫זיכרון השואה ולקחיה‪.‬‬
‫תל אביב‪ :‬רח' המסגר ‪55‬‬
‫מען למכתבים‪ :‬ת‪.‬ד‪ ,57403 .‬ת"א ‪61573‬‬
‫טל‪03-6243343 :‬‬
‫פקס‪03-5623884 :‬‬
‫מייל‪merkaz1113@gmail.com :‬‬
‫ירושלים‪:‬‬
‫טלפון‪02-6231737 :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪www.holocaust-s.org :‬‬
‫‬
‫הקרן לרווחה לניצולי השואה‬
‫מסייעת לניצולי השואה שניצלו מן התופת הנוראית אך לא הצליחו‬
‫להשתקם‪ .‬מדובר בניצולים המתקשים לנהל אורח חיים תקין‬
‫בכוחות עצמם‪ .‬לחלקם אין האמצעים הדרושים לרכישת מוצרים‬
‫בסיסים החיוניים למחייתם‪ .‬‬
‫תל אביב ‪ -‬המשרד הראשי‪ :‬רחוב תובל ‪( 5‬בית צרפת‪ ,‬קומה ‪.)1‬‬
‫טלפון‪ 03-6090866 :‬פקס‪03-6968294:‬‬
‫מען למכתבים‪ :‬ת‪.‬ד‪ ,7197 .‬ת"א ‪67897‬‬
‫חיפה‪ :‬בית צים‪ ,‬רחוב שדרות פל‪-‬ים ‪( 7-9‬חדר ‪)319‬‬
‫טלפון‪ 04-8221250 :‬פקס‪04-8221832 :‬‬
‫באר שבע‪ :‬רחוב יצחק רגר ‪( 28‬בניין רסקו הישן)‪ ,‬קומה ‪ 2‬חדר (‪)333‬‬
‫טלפון‪ 08-6283363 :‬פקס‪08-6283364 :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪www.k-shoa.org :‬‬
‫עמך‬
‫המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה והדור‬
‫השני‪ ,‬מתמודד באופן ייחודי עם צרכים נפשיים וחברתיים של ניצולי‬
‫השואה ובני משפחותיהם באמצעות רשת מרכזים הפזורים בכל‬
‫רחבי הארץ‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬רח' הלל ‪ ,23‬ירושלים ‪ ,94581‬ת‪.‬ד‪ ,2930 .‬ירושלים ‪91029‬‬
‫טלפון‪ 02-6250745 :‬פקס‪02-6250669 :‬‬
‫תל אביב‪ :‬רח' מזא"ה ‪ ,58‬תל‪-‬אביב ‪ 65789‬טלפון‪03-5665701-4 :‬‬
‫פקס‪03-5660817 :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪www.amcha.org :‬‬
‫ועידת התביעות‬
‫מנהלת משא ומתן לקבלת תשלומים מגרמניה‪ ,‬מאוסטריה‪,‬‬
‫ממשלות נוספות וממספר תעשיות והשיגה רכוש יהודי שלא נתבע‬
‫מגרמניה‪ ‬תוך מימון‪ ‬תוכניות לשם עזרה לקורבנות השואה הנזקקים‪.‬‬
‫מפעילה קרן הסיוע הפועלת במסגרת ועידת התביעות ‪ -‬מאפשרת‬
‫פיצוי ליהודים נזקקים שסבלו מנזק בריאותי ניכר כתוצאה מרדיפות‬
‫הנאצים‪ ,‬שהם נזקקים ולא הגישו בקשה לפיצוי בגין סבלם‪ ,‬במסגרת‬
‫חוק הפיצוי הגרמני‪.‬‬
‫תל אביב‪ :‬רחוב הארבעה ‪ ,8‬ת‪.‬ד‪ ,29254 .‬מיקוד‪65251‬‬
‫טל‪ ,03-5194400 :‬פקס‪03-6241056 :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪www.claimscon.org :‬‬
‫הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל‪:‬‬
‫הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל שייכת למשרד האוצר של‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬ומספקת שירותים לרשויות הפיצויים של מדינת‬
‫גרמניה ולמוסדות הגרמניים לביטוח סוציאלי‪ .‬השירותים קשורים‬
‫בתביעות לפיצויים אישיים או לביטוח סוציאלי‪ ,‬וניתנים לפי פניה‬
‫ישירה של רשויות גרמניה‪ ,‬לפי בקשת הזכאים מישראל‪.‬‬
‫תל‪-‬אביב‪ :‬מגדל שלום‪ ,‬רחוב אחד העם ‪ ,9‬ת‪.‬ד‪29064 .‬‬
‫מיקוד‪ ,61290 :‬טל'‪ 03-6234100 :‬פקס‪03-6234111 :‬‬
‫הלשכה פועלת בימים א'‪-‬ה'‪ ,‬בין השעות ‪ 8:00‬ל‪.12:00-‬‬
‫מרכז המידע והשירות למיצוי זכויות הניצולים‪:‬‬
‫מרכז מידע מרכזי מופעל ע"י ממשלת ישראל בשיתוף אירגוני הסיוע‬
‫לניצולי השואה‪.‬‬
‫‪ ‬פנייה בטלפון ‪*9444‬‬
‫‪ ‬פנייה באמצעות פקס שמספרו ‪03-6442572‬‬
‫החברה להשבת רכוש נספי השואה‬
‫החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה‪ ,‬המצויים בישראל‪,‬‬
‫לגביהם יש יסוד סביר להניח שבעליהם נספו בשואה‪ .‬החברה קוראת‬
‫ליורשי הנספים לשוב ולעיין ברשימה המעודכנת באתר האינטרנט‬
‫כדי לנסות לאתר רכוש השייך ליקיריהם‪ .‬אדם הטוען לזכאות בנכס‬
‫הנמצא בישראל אשר לגביו יש יסוד סביר להניח שהיה בבעלות‬
‫נספה שואה ‪ -‬והנכס אינו מופיע ברשימה‪ ,‬מתבקש להגיש לחברה‬
‫בקשה‪ ‬לאיתור הנכס‪ ‬באמצעות הטופס הנ"ל‪.‬‬
‫פרטים נוספים‪ ,‬מידע כללי‪ ,‬וסיוע במילוי טופס הבקשה ניתן לקבל‬
‫במוקד השרות הטלפוני‪03-5164117 :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪www.hashava.org.il :‬‬
‫הרשות לזכויות ניצולי השואה ‪ -‬משרד האוצר‬
‫ממונה על ביצוע חוק נכי רדיפות הנאצים וחוק נכי המלחמה‬
‫בנאצים‪ ,‬ועל מתן מענקים והלוואות לכלל הזכאים בתנאים שונים‪.‬‬
‫תל אביב‪ :‬רח' יצחק שדה ‪ ,17‬ת‪.‬ד‪ ,57380 .‬מיקוד ‪.61572‬‬
‫טלפון‪ 03-5682651 :‬מענה בעברית‬
‫‪ 03-5682675‬פקס‪03-5682621 03-5682691 :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪ozar.mof.gov.il/lishka :‬‬
‫‪47‬‬
‫מרכז המידע והשירות למיצוי זכויות הניצולים‪:‬‬
‫מרכז מידע מרכזי מופעל ע"י ממשלת ישראל‬
‫בשיתוף אירגוני הסיוע לניצולי השואה‪.‬‬
‫ פנייה בטלפון ‪*8840‬‬
‫  פנייה באמצעות פקס שמספרו ‪03-6442572‬‬
‫  פנייה באמצעות דואר אלקטרוני‪infovatikim@pmo.gov.il :‬‬