doc`מזכר`. - מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל
download 
Report Transcription
`מזכר`. - מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל
אפריל 2015תשע"ה גיליון 45 70שנה אחרי המלחמה בעולם נערכים טקסי זיכרון ● באירופה מנסים להילחם באנטישמיות ● ובארץ ,לצד המאמץ המתמשך להנחיל את הזיכרון -יוצא השד העדתי מהבקבוק של היו"ר משולחנהשל משולחנה היו"ר גיליון זה של "מזכר" רואה אור הימים שבין חג הפסח בצמוד לקיום כנס לבין יום העצמאות הם זיכרוןהשואה, הוראת ימיעל לששת זיכרון. מרכז המיליונים,מארגן אותו על שנטבחו הארגונים של ניצולי ושותפיהם, ידי הנאצים השואה.שנים הפרידו וזיכרון לחללי מערכות ישראל .רק ארבע השואה והנחלתו זכרון תקומתנו עמנו לבין בין האסון הגדול ביותר שפקד את יום על בין מפריד שבוע שלנו ,רק השנה עצמו שלקח המשימות אחת בלוח היא הלאומית.הבאים לדורות והגבורה לבין יום התקומה והתקווה. השואההארגונים. מרכז במדינה כשלנו ,שבה ביום השואה צפירת האזעקה מאז הקמתה ,מנציחה ישראל את קורבנות השואה – מפלחת את חלל האוויר ואזרחיה עומדים דום בכל רחבי נשים ,גברים וילדים – שנרצחו על לא עוול בכפם .היא הארץ ,כאשר כמעט כל אמצעי התקשורת מקדישים מנציחה את זכר השואה כשהלקחים שלה לעמנו חדים הניצולים, ולעדויות על השואה את סמל החלל הוא החללים ,כי לסרטיםאת שידוריהםמנציחה וברורים .היא הזוועות ,האלימות ילדינו לסיפוריהדרך. צעירלצדקת מגיל סמל נחשפיםכולנו, להקרבה למען והמוות. בישראל אנחנו יודעים היטב להנציח את המתים .אבל מה בדבר מי שחי? דומה שדרוש אומץ רב יותר ,הבנה ולכבדאנואתשומעים מדי שנה מבוקר. הם החיים. לזכור בלתי כדי מידע יותר סופגיםרבות והתחשבות שואה שרידי כ190,000- עדיין קולותחיים בישראל הדרך בה לבטיהם על בינינוואת הנבוכים המורים את לקראת ביומו. יום מדי ומתמעט הולך ומספרם קשישים, ניתן להסביר לילדים את אשר אירע מבלי לפגוע בנפשם השואה ,ממקדים אמצעי התקשורת את הזרקורים על יום הרכה. מצבם הקשה של חלק מהם .נראה שאת גבורתם ,כאשר שרדו את התופת ,ואת תרומתם המכרעת להקמתה של המדינה ולשגשוגה – פשוט שוכחים. דבר המערכת מסיבה זו אנו סבורים כי על מערכת החינוך לתת מענה למורים הן ברמת הכלים והן ברמת המסרים המועברים מסיבה זו החליט מרכז הארגונים לערוך השנה, החלטתו כולושר החינוך לכן ,את מברכים, לילדים .אנו להצדעה עלולהוקרה שהוקדש אירוע לראשונה, הספר ההיענות בבתי במערכתעלהלימודים השואה.הנושא לכלול את המאסיבית שמחנו מאוד לשרידי היסודיים.יותר מאלף ניצולים מכל הארץ מילאו את להזמנתנו. שחלה ההתקדמות לדווח על אחר .אנו שמחים אולםובנושא וההתרגשות אביב, באוניברסיטת תל סמולרש הולם לאפשר מאבקנו רבה. הייתה לחיותעל לניצוליםהשואה לתביעות ניצולי לצדמענה במתן בטיפול כבודם למען לפעול נמשיך בכבוד, חייהם שארית אתידי שר האוצר ולשכתו .מאז כניסתו לתפקיד ,לפני שנה, גבורתם. השלישית בה מקצה השר סכומים נוספים והנצחתהפעם זוהי זכויותיהם. למצות את הזיכרוןשלא לטובת אלה שערך מרכז קריטית :בסקר היאזכואכן סוגיית הנחות למתן שקל מיליון 30 השר הפנה לאחרונה הארגונים לקראת יום השואה ,יותר מ 80%-מהנשאלים בעבר, רבותעמדת לעומת ובמפנה לתרופות; הממשלותיהפוך זיכרון השואה שניםחדלא שבעוד מעריכים ניצולים לאשר לאירוע החליט אף ל–18,500אירועים סיועסדרה של מתוך לאחרונה אחד היסטורי עמום, בהם. משופעת היהודי שההיסטוריה קשים ועד ובגטאות במחנות העםושהו אחרישל1953 שהגיעו ארצה קופחו.שמצב כזה “ייתכן בהחלט” ,ו 45%-השיבו היוםאמרו 36.6% ישראלים 500 בקרב נערך הסקר “ייתכן”. כזה שמצב שר האוצר מגלה רגישות והבנה אמיתיים לגורלם היהודית האוכלוסייה השואה של שרידי מייצג של מדגם שהם בוגרים, העבר, עוולות ופועל לתיקון ולמצבם קודמים .מערכת מחייבים את ליחסמדאיגים ממצאים אלה אוצר שהפגינו שרי בישראל.ומעבר מעל החינוך והמוסדות העוסקים בהנצחה לחשוב ולתכנן מחדש איך ללמד את הנושא כאשר אחרון השורדים מלוא בדרך זו, להביע מבקש ובעיקראתלבחון להעביר; מסרים הארגוניםאיזה מרכזיהיה בינינו, כבר לא לפועלו. הערכתו כיצד יתפסו ויפרשו הדורות הבאים את אשר אירע לעמנו. ניצנים של יוזמות חדשות בתחום ההנצחה צצו בימים קולט אביטל אלה בכל הארץ ,ואנו יכולים רק לברך על כך. קולט אביטל קוראים יקרים, יום השואה הבינלאומי ,לצד ציון 70שנה לתום מלחמת העולם השנייה ,מעמידים ביתר שאת את השאלה איך נכון לזכור ולהזכיר לדורות הבאים את השואה .לצד אלה עולה ,כמו תמיד ,השאלה: מה המסקנות שלנו ושל העולם מהטראומה האיומה של רצח עם חסר תקדים .באופן מעורר מחלוקת ,בלשון המעטה ,אומר אלברט זגורי באחד מפרקי סדרת הטלוויזיה “זגורי אימפריה" ,כי לא יעמוד בצפירה ביום השואה עד שלא יכריזו גם על “יום המעברות". מסדרת הכתבות והמאמרים המתפרסמים בגיליון זה ,עולה התמיהה כיצד למרות כל המאמצים שנעשים בארץ ובעולם ,למרות הניסיונות לחנך ולהטמיע את זכר השואה בקרב אומות העולם, עדיין הולכת האנטישמיות וגואה לצד פריחתן של תנועות ניאו- נאציות ,ביטויי גזענות ותופעות של השמדת עם. לצערנו וחרדתנו ,מסתבר כי חלקים רבים מהמין האנושי לא לומדים מן ההיסטוריה ,וכי בניגוד לכל מה שאנחנו נוטים להאמין - היא כן עלולה ,חס וחלילה ,לחזור על עצמה .ייתכן ,כך עולה מתוך חלק מהמאמרים בגיליון ,כי יש צורך לשנות את האופן בו אנחנו זוכרים ומזכירים את השואה ,וצורך בשינוי הגישה החינוכית שעלינו לנקוט כאן בארץ ,כמו גם בעולם כולו. מכתבים למערכת קראתי בעיון את מאמרה של בלהה שילה "להציל אותנו משכחה" ,על קורות המחתרת הקרקובאית ,במזכר מס' ,44 ומאוד הופתעתי שלא היה אזכור כלשהו לפועלה והשתתפותה במרד של אוגניה שנברג לבית מלצר ,אשר השתתפה בבריחה והצליחה להינצל .במאמרה השמיטה הכותבת ,בשל אי ידיעה או מסיבות אחרות ,את העובדה כי שנברג היתה הניצולה האחת והיחידה ממרד הנשים היהודיות שנאסרו בכלא מונטלופיך אחרי פעולות המרי בדצמבר .1942 בזיכרונותיה כותבת שנברג כי הנשים בתא החליטו כי בשעה שיובילו אותן מהתא שבו נאסרו אל המשאיות בדרכן אל הגרדום על הגבעה ,הן לא יכנסו לחצר בית הכלא ,אלא יפתחו כולן ,בו –זמנית ,בבריחה המונית .וכך ,ביום אביב שבו נפתחו תאי הכלא והאסירות הוצעדו אל החצר ,פתחו הן בריצה לכיוון הרחוב כשאנשי האס.אס .המלווים אותן יורים לכל עבר .כל הנשים היהודיות נהרגו מכדורי הרוצחים הגרמנים -ורק היא לבדה נותרה בחיים. אליסיה וסרטייל אפריל 2015תשע"ה גיליון 45 70שנה אחרי המלחמה תוכן העניינים בעולם נערכים טכסי זיכרון ● באירופה מנסים להילחם באנטישמיות ● ובארץ ,לצד המאמץ המתמשך להנחיל את הזיכרון -יוצא השד העדתי מהבקבוק חדשות ואקטואליה יום השואה הבינלאומי 4 12 אחרי 70שנה: הזיכרון הוא תהליך מתמשך רצח עם – מה תפקידנו שם וכאן – מבט רטרוספקטיבי כיצד נלחמים באנטישמיות של אוהדי הכדורגל בגרמניה על הכחשת שואה ואיבוד ערכים – גם אצלנו בית הזכוכית – מבודפשט לניר גלים הרהורים בעקבות 70שנה לתום המלחמה השחרור – קטעי זיכרונות 24 28 29 30 32 השד העדתי: אימפריה של בורות צריך לשים דברים בפרופורציה הזיכרון החדש של השואה ת עם אחד ,כל כך הרבה צפירו 36 37 38 43 יהודי תוניסיה תחת שלטון הצבא הגרמני קליטת שארית הפליטה בארץ 45 46 מדור זכויות חדש על מדף הספרים 54 55 18 20 23 תיקון טעות בגיליון הקודם ,בכתבה על עיצוב הזיכרון הקולקטיבי של מרד גטו ורשה ,הופיעה בטעות הכותרת“ :אצ"י קורא למרד" ,מעל לכרוז של הארגון היהודי הלוחם. 2 3 בארץ ובעולם בארץ ובעולם 70לרגע הניצחון ההוא אירוע הוקרה לשורדי השואה נערך על ידי מרכז הארגונים ,בהשתתפות יותר מאלף ניצולים ובני משפחותיהם האירוע ,שנועד להוקיר את ניצולי השואה על גבורתם ותרומתם הרבה למדינת ישראל ,התקיים השנה לראשונה ב13.4- באודיטוריום סמולרש באוניברסיטת תל אביב ,מתוך כוונה להפוך זאת למסורת שנתית .באירוע נכחו גם שגרירת רומניה בישראל אנדריאה פסטרנק ,שגריר קרואטיה בישראל פייר סימיונוביץ' ומנכ"ל המשרד לאזרחים ותיקים ,גלעד סממה. בפתיחת הערב אמרה קולט אביטל ,יו"ר מרכז הארגונים" :במלאת 70שנה לשחרור המחנות ,הערב הזה מוקדש לכם ,שרידי שואה יקרים ,על כך שהצלחתם להתגבר על הסבל והכאב וליצור כאן חיים חדשים .ננסה לספר ,ולו על קצה המזלג ,מה שעבר עליכם מאז השחרור לפני 70שנה ומאז הגעתכם ארצה .מרכז הארגונים של ניצולי השואה הוקם לפני 28שנים על ידי כמה ניצולי בעלי חזון -משה זנבר ,נח פלוג ,יצחק ארצי וזאב פקטור ,זכרם לברכה .המרכז הוקם כדי להיאבק על זכויות הניצולים ,ואנו היום 4 ממשיכים בנתיב שהם פילסו עבורנו .שנים רבות התעלמו הרשויות מכם ומזכויותיכם, ולא קיבלתם את ההכרה והיחס לו הייתם ראויים .עבורנו זוהי זכות להצדיע לכם על תעצומות הנפש שם בפלנטה האחרת ,ועל הישגיכם ותרומתכם כאן למדינת ישראל". המופע ,שנשזר בין דברים שנשאו המשנ תתפים ,התמקד בסיפורם של הניצולים, כפי שהוא משתקף בתרבות הישראלית שירה ,ספרות ,קולנוע ,תיאטרון ,מוזיקהואמנות פלסטית -ובפרץ היצירה האדיר של אמנים ויוצרים בני הדור השני .הוא נפתח ב"סליחות" ,בביצוע הזמרת-חזנית עדי ארד ,שבהן שולבה סצנת הפתיחה מסרטו של חיים גורי" ,המכה ה ,"81-ובהמשך הופיעה הזמרת אלינוער מואב ,ששרה מתוך מחזור שירי מאוטהאוזן ,הזמר דוד דאור ,אנסמבל מוזיקה יהודית של רחלי גלאי ,עידו מוסרי בשירים לילדים שנכתבו באידיש ותורגמו לעברית ,ודורית ראובני בשירי לאדינו וקטעים מתוך ההצגה "למה לא באת לפני המלחמה" של תיאטרון באר שבע .את האירוע ביים אריה יאס ,והפיקה שני תאני. הרב הראשי לישראל לשעבר ,ישראל מאיר לאו ,סיפר על הזיכרון הראשון שלו מימי המלחמה ,כאשר אביו ,רבה של עיר מולדתו פיוטרקוב טריבולנסקי ,הורה לאמו ולו להסתתר בעליית גג .כששאלה אותו האם מדוע לא יסתתר איתם ,השיב כי מכיוון שהגרמנים מכירים אותו ,הם לא יתנו לקרונות הרכבת לצאת לטרבלינקה עד שהוא יהיה עליהם" .אני חושש" ,כך אמר, "שאם אסתתר ,זה רק יעכב אותם וביננ תיים יתפסו עוד ועוד יהודים .אני אלך עם הקהילה שלי" ,אמר -וחיכה לנאצים בפתח בית הכנסת הגדול עם ספר תפילה בידו. זיכרון זה חזר אליו לאחר שנים כאשר אחד, מוטל קמינסקי ,הגיע ללשכת הרב וביקש לראות אותו לחמש דקות לפני שהוא חוזר ללונדון" .אני הייתי איתך בעליית הגג ,אז בפיוטרקוב" ,סיפר לרב הנפעם .ולמה כל כך חשוב היה לו להיפגש? כדי להתנצל בפניו על כך שגנב ממנו תפוח עץ .בסיום דבריו אמר" :הוא ,היתום הזה 48 ,שנים התייסר שלא יוכל לעבור לעולם הבא ללא בקשת סליחה". המשור ר יעקב ברזילי קרא את שירו "כש�נ פגשו ארבעה דורות" ,וסיפר כי יש בערב זה משום סגירת מעגל סמלית" ,משום שבדיוק היום ,לפני 70שנה ,ב ,13.4.45-שוחררתי מרכבת המוות מברגן-בלזן בידי חיילים אמריקאים". הסופרת נאווה סמל ,בתו של יצחק ארצי, ממקימי מרכז הארגונים ,סיפרה על אימה, אשר לאחר השחרור במאי 1945הלכה לחפש את הלא נודע .את החירות" .ביער נעצרה ליד שלולית ,הביטה בבבואה שהשנ תקפה בה ולא הכירה את עצמה 10 .שנים אחר כך אימא כבר נשואה עם שני ילדים. האנשים המופלאים האלה ,שורדי השואה, הם שחוללו את הנס .אין אח ורע לתופעה הזו שאנשים הלומי טראומות ,שעברו תלאות שהדמיון לא מעלה על הדעת ,הגיעו לישראל ,שעדיין לא הייתה מדינה ,וללא כל עזרה ,בתוך עוני ומחסור ,עשר שנים אחר כך הם שולחים ילדים לבית הספר ,הולכים לאסיפות הורים ומורחים סנדוויץ' עם שכבה דקה של גבינה לבנה ומעט זיתים .זה עבורי סמל הניצחון. "ההישג הגדול ביותר של השורדים הוא הבחירה שלהם בחיים .הם הפנו עורף למוות והקימו משפחות .אנחנו ילדיהם, ואחר כך נכדיהם ,אנחנו המשמעות של חייהם החדשים .והיום ,ב ,2015-כשאתם השורדים רואים מול עיניכם ,רואים בניכם, נכדיכם וניניכם ,אתם יודעים שאתם הגזע עליו כולנו נשענים ,אתם הגזע ממנו צמחה המשפחה הזו .בתחילה ,בדור שלי ,הזיכרון הודחק .ההורים רצו לשכוח ולגונן עלינו הילדים .הם רצו ילדים ישראלים נטולי צלקות .מאוחר יותר ,כשהם התבגרו ונולדו הנכדים ,נפרץ הסכר .הם מספרים ואנחנו מקשיבים .הזיכרון הוא נכס במשפחה הישנ ראלית .כולנו היום יודעים שאנחנו חוליה בשרשרת העברת לפיד הזיכרון". השחקנית ליא קניג-שטולפר ביקשה לדלג על קורותיה בשואה ,אך סיפרה את סיפור הצלתו המופלא של צבי בעלה ,אשר במחנה מספר איך הקריב עצמו אביו כדי להציל יהודים .הרב מאיר ישראל לאו במחנות גם שרו .ליא קניג-שטולפר מחזירה את האולם כולו לימים ההם צילום :ינאי רובחה צילום :ינאי רובחה בו היה כלוא נעשו ניסויים באסירים כשהאכילו אותם באפונה מורעלת. משום מה ,הרופאים שערכו את הניסוי החליטו שאותו הם לא מאכילים באפונים המורעלות. לדבריה" ,היה מספר שבמחנה, בתוך הזוועות ,תמיד היו תקוות ,היו סיפור ,שיר ובדיחה .חיברו הצגות. שם קיבל את ההשראה לכתיבה. צבי אמר שבמחנה היו שרים ,אז החלטתי לשיר יחד איתכם ,ולחדש את השירה הזו ביחד" .ואכן סחפה קניג את האולם כולו בשירה ,שהיו בה גם שמחה וגם התרסה כנגד מי שניסו לגזול מהם את החיים לא שוכחים להסביר איך לממש זכויות והנשמה. 5 בארץ ובעולם בארץ ובעולם סקר מרכז הארגונים: 80%מהישראלים סבורים כי השואה תהפוך לאירוע היסטורי עמום כמעט מחציתם מאמינים כי זיכרון השואה מנהל אותנו ברמה האישית והלאומית בתהליכי קבלת החלטות יומיומיות סקר שנערך על ידי מרכז הארגונים של ניצולי השואה ומכון גיאוקרטוגרפיה ,לקראת יום השואה תשע"ה מעלה ,כי יותר מ80%- מתושבי המדינה סבורים ,כי בעוד מספר שנים זיכרון השואה יהפוך לאירוע היסטורי עמום .כמעט מחציתם מאמינים כי זיכרון השואה מנהל אותנו גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית בתהליכי קבלת החלטות יומיומיות .הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של 500איש מתוך האוכלוסייה היהודית הבוגרת במדינת ישראל .מטרתו הייתה לבדוק האם לדעת הציבור זיכרון השואה עדיין מנהל אותנו ומשפיע על קבלת ההחנ לטות היומיומית שלנו .ובנוסף ,האם לדעת הציבור ייתכן מצב בו בעוד מספר שנים זיכרון השואה יהפוך לאירוע היסטורי עמום, אחד מיני רבים ,וזאת בהתחשב בעובדה שניצולי השואה כבר לא יחיו בקרבנו. בהתייחס לשאלה ,אם ייתכן מצב בו זיכרון השואה יהפוך לעוד אירוע היסטורי מיני רבים ,השיבו מעל לשליש (,)36.6% כי זה ייתכן בהחלט 45% .ענו כי ייתכן מצב שכזה ורק 17.5%השיבו כי מצב כזה לא ייתכן .באופן מובהק ,מבוגרים יותר מתקשים להאמין לעומת הצעירים כי זיכרון השואה ייהפך לעוד זיכרון עמום 30% .מקרב בני +55השיבו כי לא ייתכן מצב כזה ,לעומת 17.4%בגילאי 35-54ורק 11.5%בגילאי .18-34בהתאמה – ככל שהגיל עולה ,פחות השיבו כי בהחלט ייתכן מצב כזה (28.8% מקרב בני 37.6% ,+55בגילאי 35-54ו39.6%- בגילאי ).18-34בעלי השכלה תיכונית ובעלי הכנסה מתחת לממוצע מתקשים להאמין כי ייתכן מצב בו השואה תהפוך לזיכרון עמום, בהשוואה לבעלי השכלה אקדמית ובעלי הכנסה מעל הממוצע ( 19.8%לעומת 14.3% בהתייחס להשכלה ,ו 21.1%-לעומת 12.7% בהתייחס להכנסה). בהתייחס לשאלה אם זיכרון השואה עדיין מנהל אותנו ברמה היומיומית -השיבו כמעט מחצית מהנסקרים ( )42.2%בחיוב, וציינו כי הוא מנהל אותנו הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית 10.1% .חושבים כי זיכרון השואה מנהל אותנו ברמה האישית בלבד ,ואילו 26.9%חושבים כי זיכרון השואה מנהל אותנו ברמה הלאומית בלבד .רק 15.5%מהנשאלים השיבו כי זיכרון השואה לא מנהל אותנו כלל . בהתפלגות מגדרית ,יותר נשים מגברים חשבו כי זיכרון השואה מנהל אותנו ברמה האם לדעתך זיכרון השואה עדיין מנהל אותנו ,כלומר משפיע על קבלת ההחלטות היומיומית שלנו? אם כן ,האם: זיכרון השואה מנהל אותנו ברמה האישית בלבד 10.1% זיכרון השואה מנהל אותנו ברמה הלאומית בלבד 26.9% לא יודע 5.4% זיכרון השואה לא מנהל אותנו 15.5% בהתחשב בעובדה שניצולי השואה כבר לא יחיו בקרבנו בעוד כמה שנים ,האם לדעתך ייתכן מצב בו זיכרון השואה יהפוך לאירוע היסטורי עמום ,אחד מיני רבים? לא ייתכן מצב כזה 17.5% לא יודע 0.9% בהחלט ייתכן מצב כזה 36.6% זיכרון השואה מנהל אותנו גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית 42.2% אולי ,אך קשה לי להאמין 45% 6 האישית בלבד ( 12.6%לעומת 7.4% בהתאמה) ,ואילו ברמה הלאומית המצב הפוך – יותר גברים מאמינים כי זיכרון השואה מנהל אותנו ( 32.1%לעומת 21.9% נשים) .עוד ניתן לראות מהממצאים ,כי ככל שהגיל עולה ,סבורים יותר שזיכרון השואה מנהל אותנו הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית ( 54.9%בקרב בני ,+55 לעומת כ 38%-בגילאים צעירים יותר) . עם קבלת תוצאות הסקר אמרה קולט אביטל ,יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה ,כי "הממצאים מחייבים את מערכת החינוך ואת המוסדות השונים העוסקים בהנצחה לחשוב ולתכנן מחדש איך להנחיל לדורות הבאים את זכר ואת לקחי השואה. מהסקר עולה בבירור כי כבר היום ,כאשר זיכרון השואה עדיין טרי יחסית וניצולי השואה מהווים עדות חיה ונושמת לזוועות שאירעו ,ישנם רבים שחושבים שבעוד כמה שנים זיכרון השואה יהפוך לעוד נקודת ציון היסטורית של העם היהודי .קשה לחשוב מה יקרה באמת כאשר אחרון הניצולים לא יהיה עוד איתנו .נתונים אלה חייבים להדאיג את קברניטי המדינה ואת כל אלה שרואים המשכיות בהיסטוריה היהודית". מה מתחייבות המפלגות לעשות למען הניצולים רק ארבע מפלגות השיבו לפניית יו“ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה לקראת הבחירות שלחה קולט אביטל, יו“ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל ,מכתב לכל המפלגות המתמונ דדות בבחירות לכנסת ה .20-במכתבה העלתה שאלות בנוגע למעמד ניצולי השואה בישראל ולאופן הטיפול בהם ובצרכיהם ההולכים וגוברים .בין היתר, הפנתה שאלות ישירות בנוגע לעמדות המפלגות לגבי קידום חקיקה עבור ניצולים שעדיין אינם נהנים משום זכות ועבור ניצולים שמצבם הכלכלי קשה או שמצבם הבריאותי מצריך פתרונות סיעודיים נוספים . “אני פונה אליכם בשם מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל ,על 54ארגונים החברים בו ,ומבקשת לקבל ,בהקדם האפשרי ,מידע על מידת מחויבותכם לטיפול בצרכי ניצולי השואה בשנים הקרובות ,זאת מעבר למה שנעשה עד כה. כידוע לכם ,בישראל נותרו היום כ190,000- ניצולי שואה :חלקם גלמודים וחיים בתנאי עוני ,רובם ככולם מתקדמים בגיל וצרנ כיהם בתחומי הבריאות הולכים וגדלים“. בפנייתה הציגה אביטל שלוש שאלות: האם הנכם מוכנים לקדם חקיקה שמטרתה לכלול קבוצות ניצולים שעדיין אינם נהנים משום זכות; האם תהיו מוכנים להרחיב את הזכויות הקיימות ,בעיקר לניצולים שמצבם הכספי קשה; האם תהיו מוכנים לתת עדיפות למתן הפתרונות המתבקשים בתחום הבריאות לאוכלוסייה זו -כגון טיפולי בית והגדלת מספר המתקנים הסינ עודיים לחולי אלצהיימר ודמנציה .המפנ לגות היחידות שהשיבו לפנייתה היו המחנה הציוני ,יש עתיד ,כולנו ומר“צ. המחנה הציוני" :נפעל לכך שכל ניצול שואה שחירותו נשללה במהלך המלחמה, תהא צורת השלילה אשר תהא ,יהא זכאי לקבלת תגמול .נקדם ונתמוך בכל יוזמה אשר תטיב עם ניצולי השואה ,תשפר את רווחתם ותאפשר להם לחיות בכבוד בערוב ימיהם .נפעל לשפר את הטיפול הרפואי ולצמצם את הבירוקרטיה ,על מנת לאפשר “נעקוב אחרי ביצוע ההתחייבויות“ .קולט אביטל לכל ניצולי השואה לממש את זכותם לחיים בכבוד .זו חובתנו המוסרית כחברה". יש עתיד :את התשובה הארוכה והמפורטת העביר ח“כ יאיר לפיד ,יו“ר המפלגה ,שכתב, בין היתר ,כי “המחויבות שלי לניצולי השואה לא נולדה כשנכנסתי למשרד האוצר ,וגם לא כשנכנסתי לחיים הפוליטיים .היא נולדה בפברואר ,1945כשאבא שלי היה ילד בן 13 בגטו בודפשט .עם כניסתי לתפקידי כשר האוצר ,הממונה על הרשות לזכויות ניצולי השואה ,לקחתי על עצמי את המחויבות המוסרית של מדינת ישראל כלפי ניצולי השואה .מחויבות שבמשך שנים נדחקה הצידה מסדר יומן של ממשלות ישראל. בשנתיים האחרונות בנינו ויישמנו תכנית לאומית לסיוע לניצולי השואה ,בהיקף של מיליארד שקלים בשנה .בזכות התכנית כל ניצול וניצולת שואה בישראל מקבלים תרופות בחינם .אבל לא מדובר רק בתינ קונים תקציביים ,אלא בשינוי גישה .אנחנו מבטיחים להגדיל את קצבאות הזקנה של 190,000קשישים המקבלים הבטחת הכנסה, להכיר בעובדי הכפייה לצורך קבלת מענק שנתי ,להרחיב את שעות הסיעוד להן זכאים ניצולי השואה ולהגדיל את התמיכה בארנ גונים של ניצולי השואה .יחד עם זה ,נרחיב את פרויקט המחויבות החברתית של תלמידי התיכון על מנת לסייע לניצולי השואה להתנ מודד עם הבדידות ,עליה הם מעידים כאחת הבעיות הקשות ביותר שלהם“. מר“צ" :אנחנו מתחייבים להמשיך ולקדם את חקיקת חוק זכויות ניצולי השואה, אשר יבטיח זכויות לכל ניצול אשר שהה על אדמת גרמניה או מי משותפיה ,או על שטחי בריה"מ שנכבשו על ידי הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה .מר"צ תפעל להרחיב את הזכויות הקיימות לנינ צולי שואה ,ובעיקר לניצולים שמצבם הכספי קשה .זאת ,מתוך תפיסה שלא יעלה על הדעת שיחיו בארץ ניצולי שואה שידם אינה משגת לרכוש לעצמם מזון ,תרופות ואמצעי קיום נוספים .מר"צ מאמינה כי על המדינה לדאוג לרווחה וחיים בכבוד לכלל אזרחיה ,ובפרט לאלה אשר זקוקים בשל נסיבות חייהם לסיוע מיוחד ,ביניהם אוכלונ סיית ניצולי השואה". כולנו :בתשובה בה העבירה המפלגה היא מפרטת את עיקרי המצע החברתי שלה. בפתח הדברים נאמר כי “על מנת להתנ מודד עם הסוגיות הקיימות והעתידות הנונ געות לגיל השלישי ,וביניהן ניצולי השואה, נדרשת ראייה רחבה ומערכתית של הגופים הקשורים לנושא“ .המצע אכן כולל שורה של תיקונים ושיפורים בתחום מערך הפנסיה, השלמת הכנסה וקצבת הזקנה ,דיור ציבורי לקשישים והרחבת סל התרופות – אבל אין בו התחייבות ספציפית בתשובה לשאלות שהופנו בעניין הניצולים. 7 בארץ ובעולם בארץ ובעולם יריד הזכויות: פיצוי לילדי השואה “המטרה שלנו היא לוודא שכל אחד ידע מהן זכויותיו וגם יקבל אותן" ,כך אמרה קולט אביטל, יו"ר מרכז הארגונים ,בפתח יריד הזכויות שערך המרכז עבור ילדים ניצולי שואה הזכאים, זו הפעם הראשונה ,לפיצוי מהגרמנים ן עמרי מריאן ן גם להם מגיע פיצוי .ילדים ניצולי שואה במחנה עתלית ב 8-בפברואר ערך מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל יריד זכויות ,שהוקדש כולו לנושא הזכויות החדשות להן זכאים מי שהיו ילדים בזמן השואה .היריד התקיים בעקבות החלטה שנתקבלה בברלין ,ביום ה 28-באוגוסט ,2014לתת מענק חד-פעמי ע"ס 2,500אירו למי שהיו ילדים בתקופת השואה ,יוצאי המחנות ,הגטאות והמנ סתור ,ילידי .1928-1945ההחלטה התקבלה לאחר סדרת פגישות עם ממשלת גרמניה. המשלחת הורכבה מנציגים של ניצולי שואה מישראל ומהעולם .בראש המשלחת עמד סטיוארט אייזמשטט ,מי שעמד בראש צוות המשא ומתן ,שאליו הצטרף גם גרג שניידר, נשיא ועידת התביעות .הנציגים מישראל היו: ראובן מרחב ,נשיא ועידת התביעות בישראל; קולט אביטל ,יו"ר מרכז הארגונים; ואורי 8 חנוך ,חבר הנהלת המרכז .ביריד השתתפו למעלה מ 300-איש ,ילדים ניצולים וראשי ארגונים ,אשר קיבלו ייעוץ פרטני בקשר לזכויות ,ואף נעזרו ,במילוי הטפסים הנדנ רשים ,ביועצות של ועידת התביעות. אביטל ,אשר פתחה את היריד ,אמרה כי “מזה שש-שבע שנים אנחנו נלחמים על הזכות לקבלת פיצוי מממשלת גרמניה עבור ילדים שהסבל בשואה השאיר צלקות עמוקות בנשמתם .במשך שנים אלה לחמו ארגון ‘יש -ילדות עשוקה’ ,וארגון ‘ילדות אבודה’ את המלחמה הזאת .אנחנו מצידנו ניהלנו את המו"מ מול ממשלת גרמניה יחד עם ועידת התביעות .זה היה קשה ביותר. משך שנים לא היו מוכנים להכיר ,לא בסבל הנוסף ולא בצורך לפצות ,מפני שהחוק הגרמני אומר שמי שקיבל רנטה או פיצוי, צילום :זולטן קלוגר ,לע"מ אפילו פעם אחת ,לא יכול לקבל פיצוי נוסף". עוד אמרה אביטל ,כי “המטרה שלנו במרכז הארגונים היא קודם כל לוודא שכל אחד ידע מה זכויותיו וגם יקבל אותן .היום הזכויות שניתנות גדולות מבעבר ,מדיניות קולט אביטל“ :נלחמנו על הזכות לקבלת פיצוי מממשלת גרמניה עבור ילדים שהסבל בשואה השאיר צלקות עמוקות בנשמתם .שנים לא היו מוכנים להכיר ,לא בסבל הנוסף ולא בצורך לפצות ,מפני שהחוק הגרמני אומר שמי שקיבל רנטה או פיצוי ,אפילו פעם אחת ,לא יכול לקבל פיצוי נוסף" הממשלה השתנתה ונעשו לא מעט תיקונים כדי שיקבלו לפחות את המינימום ,אך עדיין נשארו קבוצות מחוץ לחוק – כאלה שהיו בגטאות פתוחים ,כמו ברומניה למשל ,והן אינן מוכרות -לא ע"י הגרמנים ולא ע"י מדינת ישראל. גם בעניינן נמשיך במאבק .לפני הבחירות פנינו לכל המפלגות, בבקשה שיתחייבו לטפל בעניינם של הניצולים .קיבלנו תשובות רק ממפלגות יש עתיד ,המחנה הציוני ומר"צ .התשובות עבורנו הן שטר התחייבות שנדאג לגבות אותו בהמשך הדרך". לדברי מרים גרייבר ,יו"ר עמותת "יש -ילדות עשוקה"“ ,הפעילות השנה גורמת לנו סיפוק עמוק, משום שהעמותה הוקמה על מנת להשיג פיצוי נאות לילדות מקבלים הדרכה איך לממש את הזכויות .בשואה הם היו ילדים מרים גרייבר“ :אומנם הסכום מועט ,אבל לנו חשוב שממשלת גרמניה הכירה סוף סוף בצדקת הטיעון שלנו .אני מחכה באופן אישי לבקשת סליחה מהגרמנים על העוול הנורא שגרמו לנו כשהיינו ילדים" עשוקה .אחרי שנים רבות של דיונים והגשת מסמכים המוכיחים כי ילדים שהיו בשואה הגיבו נפשית בצורה שונה מאנשים מבונ גרים ,בחודש אוגוסט האחרון הגיעו ועידת התביעות וממשלת גרמניה להחלטה להעניק למי שהיו ילדים בזמן השואה מענק חד-פעמי בסכום של 2,500אירו .אומנם הסכום מועט ,אבל לנו חשוב שממשלת גרמניה הכירה סוף סוף בצדקת הטיעון שלנו .אני מחכה באופן אישי לבקשת סליחה מהגרמנים על העוול הנורא שגרמו לנו כשהיינו ילדים". יוחנן רון ,יו"ר עמותת ילדות אבודה“ :אני חושב שלא כולם מעריכים את ההישג שלנו ,ואני לא מדבר על הכסף .ההישג הוא שהייתה פריצת דרך אמיתית .אני וחבריי עוסקים בכך כבר שש שנים .דיברנו עם הגרנ התהליך ,כל עמותות ילדי השואה בעולם מנים וגם עם אחרים ,שלא היו מוכנים לקבל ושתי העמותות בישראל פעלו יחד והציגו את הטענה שיש צורך להכיר בסבל היתר חזית אחידה בפני הגרמנים ,ולזה הייתה שסבלנו ,אנו הילדים .העמדה הגרמנית חשיבות גדולה ביותר .גרמנו לגרמנים ששללה את הזכות לפיצוי למי שכבר קיבלו להכיר ביתרת הסבל והצלחנו לגרום לשלם. בעבר -ולו משהו -שונתה .שני העקרונות בכך לא תם המאבק .אנחנו ,בילדות אבודה, האלה נפרצו". לא מסתפקים במענק חד-פעמי זה ,ונמשיך בדבריו הודה רון לסטיוארט אייזנשטט ,להיאבק ולנסות לקבל תגמול מכובד יותר. יו"ר ועדת המו"מ“ ,איש שלחם עבורנו רק ילדים שהיו במחנות ,בגטאות ובמסתור ושבר את הקרח"; לגרג שניידר ,נשיא ועידת נמצאים במעגל .מי שברחו לא זכאים. התביעות; ולקולט אביטל ,יו"ר מרכז הארנ מטרה אחת להכניס גם אותם למעגל מקבלי גונים“ ,שנאבקה איתנו כתף אל כתף" .המענק ,והשנייה -להגדיל את הסכום ,כך הראשון שהתייצב לצד המאבק במרכז שיאפשר לכולנו לחיות בצורה קצת יותר הארגונים ,ציין רון ,היה משה זנבר ז"ל .עוד מכובדת את מה שנותר לנו עוד לחיות". אמר כי “דבר חשוב נוסף הוא שלקראת סוף לדברי שלמה גור ,סגן נשיא ועידת התביעות בישראל“ ,חייבים לציין כאן גם את יוחנן רון“ :אנחנו ,ב’ילדות אבודה’ ,לא שמו של ד"ר נתן דורסט ז"ל ,אשר כיהן כסגן יו"ר עמותת 'ילדות אבודה' ,והיה ממייסדי מסתפקים במענק חד-פעמי זה, ונמשיך להיאבק ולנסות לקבל תגמול עמותת 'עמך' ,סגן יו"ר הוועד המנהל שלה ומנהלה הקליני .לפני חמש שנים הוזמן מכובד יותר .נאבק להכניס להסדר גם דורסט להופיע לפני צוות המו"מ הגרמני והציג בפניהם את ההשלכות הפסיכולוגיות את אלה שהיו בבריחה וגם להגדיל את הסכום ,כך שיאפשר לכולנו לחיות על מי שהיו ילדים בתקופת השואה .אם יש מישהו שצריך לייחס לו את יצירת הסדק בצורה קצת יותר מכובדת את מה הראשונה בחומת הסירוב הגרמנית -הלא זה הוא". שנותר לנו עוד לחיות" 9 בארץ ובעולם בארץ ובעולם רומניה תזרז החזרת רכוש לניצולי שואה ראש ממשלת רומניה הבטיח להגביר את קצב החזרת הרכוש היהודי לניצולים ,בעקבות פגישה עם משלחת של איל"ר הגיעו להסכמות בדבר השבת הרכוש .מימין :אלפרד מוזס ,לשעבר סגן שגריר ארה"ב ברומניה; קולט אביטל ,יו"ר מרכז הארגונים; וסגן שר החוץ הרומני ,דניאל יואניצה המשלחת ,המשלחת ,בראשותם של קולט אביטל ,מזכ"ל איל"ר ויו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה ,ואלפרד מוזס ,לשעבר שגריר אה"ב ברומניה ,נפגשה עם ראש ממשלת רומניה ,ויקטור פונטה; יו"ר הפ�ר למנט הרומני ואלריו זגוניא; וסגן שר החוץ הרומני ,דניאל יואניצה .ראש ממשלת רומניה הצהיר ,לאחר שנועד עם חברי המשלחת ,כי תוקל הבירוקרטיה בעניינים אלו ווכי יתוקן החוק הקיים הנוגע להשבת הרכוש. לאחר קום המדינה ,מרבית ניצולי השואה ברומניה עלו לישראל והותירו רכוש רב מאחור .בשנות ה 90-נחקקו חוקים ברומניה לגבי החזרת רכוש פרטי וקהילתי ,אך התהליך היה ארוך ומסורבל ועורר ביקורת קשה .לפיכך הניצולים פנו לבית הדין לזכויות האדם בשטרסבורג, שחייב את ממשלת רומניה לנקוט בכל האמצעים לזירוז השבת הרכוש .באפריל 2013נחקק חוק חדש שקבע כי "הרכוש יוחזר תוך שבע שנים" -ובאופן מעשי ,תוך כעשר שנים. לדברי אביטל" ,למרות הכוונות הטובות, נוסח החוק מעורר מספר בעיות .בראש 10 ובראשונה ,מועד תחילת השבת הרכוש הוא רק ב ,2017-מה שמטבע הדברים לא יאפשר לניצולים רבים ליהנות מההחזר. בנוסף ,ההחזר עצמו יתפרס על פני תקופה של עשור ,כך שערכו מופחת .מעבר לכך, ממשלת רומניה אינה מתייחסת לנושא הרכוש ללא היורשים (בעיקר של יהודים שנספו בשואה) ,למרות שהיא התחייבה לעשות זאת במסגרת הסכם פריז ,מיום ה 10-בפברואר ."1947לטענתה של אביטל, על אף העובדה שבעיות אלו הועלו בפני קברניטי רומניה בהזדמנויות שונות ,הן על ידי נציגי הממשל האמריקאי והן על ידי רה"מ ושרי ישראל ,הנושאים הבעייתיים טרם מצאו את פתרונם" .לפיכך מצאנו לנכון לצאת לסבב פגישות עם ראש הממשלה ובכירים נוספים ,במטרה לזרז את התהליך ולהביא למצב של הקדמת הזמנים .הסחבת הארוכה מקוממת ,והמטרה העיקרית היא לאפשר לניצולים לקבל את רכושם ,המגיע להם ,עוד בעודם בחיים .מדובר בניצולי שואה שכיום הגיל הממוצע שלהם הוא .85עד שיתחילו לעבוד – כבר לא יהיה למי להחזיר את הרכוש". הרכוש שאותו תובעים הניצולים נחלק לשלושה סוגים :רכוש קהילתי ,שחלק ממנו כבר הוחזר בקצב איטי; רכוש פרטי, עליו קיימת המחלוקת עם ממשלת רומניה; ורכוש ללא יורשים – שלדברי אביטל "זה תיק מאוד מסובך ,כי חלק מהאנשים לא חזרו מהשואה ולא היו להם יורשים .חלק עזבו את רומניה בשנות ה ,50-ומדובר ברכוש שהשלטון החרים". במשך שנתיים סירב ראש ממשלת רומניה לפגוש את נציגי איל"ר ,כאשר לדברי אביטל "כל פעם הוא התחמק בתירוץ אחר" .הפעם, לדבריה ,מצאה המשלחת שראש הממשלה שינה את עמדתו והיה הרבה יותר פתוח לנושא" .אמרנו לו שאנחנו מבינים את הקשיים הבירוקראטיים ,ולכן אנו מציעים שתהיה שותפות בינינו ,שנקים קבוצת עבודה משותפת ונעבור על התיקים .גילינו שישנם 50אלף תיקים שבכלל לא נפתחו. רוב התיקים הוגשו כבר לפני 12שנה. כשדיברתי על רכוש פרטי ,הם אמרו שאי אפשר לזרז את הטיפול בו ,מכיוון ש'זו תהיה אפליה' .הצעתי לתקן את החוק כדי למנוע את האפליה שהם חוששים ממנה. הרי מדובר באנשים זקנים ,שצריך לתת להם קדימות .תיקון החוק יאפשר לקצר את התהליך מעשר לחמש שנים". ראש הממשלה הסכים להצעה ,וסוכם שתוקם קבוצת עבודה משותפת שתיפגש בחודש מאי ברומניה ,תעבור על התיקים ותראה למי אפשר להחזיר את הרכוש בהקדם האפשרי .ראש לשכתו מונה כאיש הקשר עם המשלחת ,ובשל הרצון הטוב שהפגין ראש הממשלה ,מניחה אביטל כי "העניינים יתחילו לזוז". כאמור ,נפגשה המשלחת נפגשה גם עם אנשי הנשיא ,עם ראשי האופוזיציה ועם גופים נוספים עמם היא מתכוונת לשתף פעולה בעתיד ,משום ש"אם מדובר בשינוי חקיקה – דרושה תמיכה של גורמים נוספים, כולל האופוזיציה ,ולכן חשובות השיחות עימם" ,אמרה אביטל .מספר ניצולי השואה מרומניה נאמד ב 70-אלף .אחרי השואה הגיעו לארץ 400אלף ניצולים .רובם ,כאמור, נפטרו .מטרת השיחות הייתה להביא לכך שגם יורשיהם – הבנים והנכדים – יוכלו לזכות ברכוש. ביה“ח שיבא זוכר את סול קגן ז“ל ,ממייסדי ועידת התביעות המרכז הרפואי שיבא בתל השומר ,אחד המוסדות הרפואיים החשובים בארץ לטיפול בניצולי שואה ,חלק כבוד לסול קגן ז“ל, שכיהן כסגן נשיא אקזקוטיבי של הוועידה במשך 74שנים והיה ממניחי היסודות להסכמי השילומים .בטקס שנערך הוסר הלוט מלוח ההוקרה לכבוד קגן ,שעליו “ח ֶסד-וֶ ֱא ֶמת נִ ְפּגָ ׁשּו; ֶצ ֶדק וְ ָׁשלֹום נכתבֶ : נָ ָׁשקו“ (תהילים פ“ה ,י“א) .כמו כן ,כתוב בלוח“ :לזכר שאול קגן .1922-2013 ,מייסד ועידת התביעות .נלחם ללא לאות להבטחת צדק לכל ניצולי השואה“. פרופ’ זאב רוטשטיין ,מנכ“ל המרכז הרפואי שיבא ,דיבר על חזונו של קגן ,שהשתמש במימון מטעם ועידת התביעות לחידוש ולשיפור מוסדות ברחבי הארץ המטפלים בקורבנות השואה ,והעניק להם מידה נוספת של כבוד באמצעות מתקנים מודרניים, צמצום מספר האנשים בחדר ,וכמובן, הטיפול הרפואי הטוב ביותר האפשרי. לדבריו“ ,החלטת ועידת התביעות להכיר בצורך המסוים החיוני הזה הובילה לחידוש ולשיפור המתקנים והוסיפה חדרי מחלקה מרווחים יותר מאלה שהיו קודם לכן ,ובכך מנעה סבל מיותר מניצולי השואה עקב תנאי האשפוז .בכך השתפרה באופן דרמטי איכות כל חייו דאג לניצולים .היד לזיכרו של סול קגן האשפוז שלהם בבית החולים .אנו בשיבא, כאפוטרופוסים ,מחויבים לניצולים אלה, מצדיעים לסול קגן ז“ל ולוועידת התביעות. במשך שנים רבות כבר ,עקב תמיכתם ,זכו ניצולי השואה ליהנות מפעילויות מבורכות אלה“. לדברי יוליוס ברמן ,נשיא ועידת התביעות, “ההישג הגדול ביותר של קגן היה הצלחתו לאחד את הקבוצות השונות של יהודים מכל הסוגים ,דתיים ובלתי-דתיים ,ציונים בג"ץ אישר הפחתת שכ"ט בתביעות שואה בג"ץ דחה ארבע עתירות נגד תיקון 20לחוק נכי רדיפות הנאצים ,וקבע כי שכר הטרחה של עורכי דין המטפלים בחלק מהתביעות של ניצולי שואה יוגבל .התיקון כולל מגבלות על שכר הטרחה בכמה ממסלולי התביעות בהחלטתו הוא קובע שכר טרחה מרבי בתביעה לפי החוק ,שהסתיימה עקב החלטה מנהלית של שר האוצר הקובעת זכות לגימלה .התיקון גם הגביל ל 7.5%-את שכרו של עורך דין במקרה של חישוב מחדש של גימלה אותה משלמת ממשלת גרמניה, במקרה של ערר תלוי ועומד .אם לא הוגש ערר ,מוגבל שכר הטרחה ל 473-שקל .החוק גם קבע תחולה רטרואקטיבית ,כך שעורכי דין וארגונים שונים חויבו להחזיר תשלונ מים שגבו מניצולים .העתירות הוגשו בידי עורכי דין וגופים המייצגים עולים ממרוקו, צרפת ועיראק .בעתירות נטען ,כי התיקון יביא להימנעות של עורכי דין מטיפול בתביעות מסוג זה .בג"ץ אישר לקלינינ קות לסיוע משפטי לזקנים וניצולי שואה, הפועלת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ,להצטרף להליך כידיד בית המשפט ולייצג את הניצולים שלא היו צד לדיון .בשל דחיפות הנושא ,החליטו הנשיאה מרים נאור והשופטים חנן מלצר ונעם סולברג להודיע על דחיית העתירה ,ואת הנימוקים יפרסמו במועד מאוחר יותר. ושאינם ציונים ,חילונים וחרדים ,כעם אחד בעל מטרה משותפת ,המדבר בקול אחד .הקצבנו כספים לתל השומר במשך 15שנים ,אך קיימים מרכזים רפואיים רבים אחרים בישראל ,שגם להם הקציבו כספים ,כמו גם למרכזי יום ,בתי סיעוד, דיור מוגן ,וכמובן -לטיפולים ביתיים. הקלת חייהם של ניצולים והטיפול בהם בישראל הם רק אחת מהתרומות של קגן לעם היהודי“. הגרמנים דרשו מדיזנגוף :היטלר לא רוצח יהודים – תתנצל “אבקש ממך להתנצל על העלבון והפנ גיעה באדון היטלר“ -כך דרש היינריך וולף, הקונסול הכללי של גרמניה בפלסטינה, מראש עיריית תל אביב ד“ר מאיר דיזנגוף בעקבות העדליאדע שנערכה בעיר בפורים .1933במסמך שהתגלה לאחרונה אצל קולט אביטל ,יו“ר מרכז הארגונים ,כותב וולף עוד“ :על פי מידע שקיבלתי ותחקיר שנעשה ביחס לשורה של מכוניות שנעו דרך רחובות תל אביב בפורים השנה ,אני חייב לקבל כעובדה שבאחת מאותן מכוניות הוצג האדון היטלר ,קנצלר הרייך הגרמני וראש הממשלה הגרמנית ,כרוכב על סוס כשכידון בידו ועם דף נייר סביב צווארו ,בו מופיעות המילים ‘מוות לכל היהודים’ ,ולפניו מוצגים שני יהודים מדממים“ .בסופו באה כאמור דרישת ההתנצלות. 11 יום השואה הבינלאומי יום השואה הבינלאומי 100ניצולים חוזרים לאושוויץ הזיכרונות הקשים צפו ועלו אצל ניצולי השואה ששרדו את אושוויץ-בירקנאו וחזרו למקום הנורא הזה כדי שהעולם לא ישכח מדליק נר לזכר הנרצחים .אחד מ 100-הניצולים שחזרו לאוושויץ-בירקנאו למעלה מ 100-ניצולים ממחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו מ 19-מדינות ברחבי העולם לקחו חלק במשלחת של הקונגרס היהודי העולמי לטקס הרשמי ,אשר אורגן ע"י מוזיאון אושוויץ-בירקנאו בשיתוף עם הקונגרס היהודי העולמי וקרן השואה ( )USCשבראשה עומד סטיבן שפילברג. במשלחת השתתפו גם 37ניצולים מישראל שלוו על ידי בני משפחה .המשלחת אורגנה בשיתוף עם מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל .בטקס השתתפו 50ראשי מדינות ,נשיאים ,ראשי ממשלות ומלכים מכל העולם. לדברי יו"ר מרכז הארגנים ,קולט אביטל, "אנו נרגשים לקחת חלק באירוע כה משמנ עותי .המשלחת כוללת ניצולים שלחלקם זוהי הפעם הראשונה שהם חוזרים למקום בו חוו את הזוועות .אין ספק שלא יהיה זה פשוט עבורם ,אך עצם העובדה שעמדנו שם יחד ,עם עוד עשרות ניצולים מרחבי העולם אשר שרדו את התופת ,מעידה על הכח והגנ בורה של העם היהודי .השנה יזכור כל אחד ואחת מהם את רגעי השחרור ,כאשר איש מהם לא חשב שעוד ישרוד". רון לאודר ,נשיא הקונגרס היהודי העולמי, התייחס בדבריו גם לאירועים האנטישמיים שהתרחשו בפריז ימים מעטים לפני הטקס: "אני אינני ניצול ,אף על פי שאני אסיר תודה על כך שניצולים נמצאים כאן היום .אינני 12 משחרר ,אף על פי שאני מצדיע לאומץ של החיילים הוותיקים הנמצאים בינינו היום. אני כאן פשוט כיהודי .וכמו כל היהודים בכל מקום ,המקום הנורא הזה הנקרא אושוויץ ,נוגע בנשמותינו .תמיד תהיתי, לו נולדתי בהונגריה ,שמשם הגיעו סבי וסבותיי ,במקום בניו יורק בפברואר ,1944 האם הייתי חי? התשובה היא לא .הייתי אחד מבין 438,000היהודים ההונגרים שהנאצים הרעילו בגז כאן באושוויץ ב .1944-מה הייתה הסיבה שלמעלה ממיליון יהודים נרצחו כאן? הסיבה הייתה שהם היו יהודים. גרמניה הנאצית האמינה שליהודים אין זכות לחיות. "התכוונתי לנאום כאן נאום אחר לגמרי. אך אחרי האירועים שהתרחשו לאחרונה בפריז ,ברחבי אירופה ובעולם כולו ,איני יכול להתעלם ממה שקורה היום .יהודים שוב מהווים מטרה באירופה בגלל שהם יהודים. איך זה קרה שוב? למה ,אחרי שבעה עשורים ושלושה דורות ,סוחפת סערת האנטישנ מיות החדשה הזאת את אירופה ושמה את היהודים במרכז הכוונת? עדיין יש לנו סיכוי לעצור את זה ,אבל אם כל הממשלות לא יפעלו במהירות ,הטרגדיה של המקום הנורא הזה תאפיל שוב על עולמנו .שתיקת העולם מובילה לאושוויץ .אדישות העולם מובילה לאושוויץ .אנטישמיות עולמית מובילה לאושוויץ .אל תתנו לזה להתרחש שוב". רומן קנט ,גזבר ועידת התביעות ,ריגש עד דמעות את הנוכחים בדברים שאמר: "לעיתים שואלים אותי כמה זמן הייתי באושוויץ ,תשובתי היא שאינני יודע .מה שאני כן יודע ,זה שדקה באושוויץ הייתה כמו יום שלם ,יום היה כמו שנה וחודש היה נצח .כמה נצחים יכול אדם לעבור בחייו? גם על כך איני יודע את התשובה .זכור – זו הייתה המילה שאבי אמר לי לעיתים קרובות בתקופת השואה. "עבורי ,כמי ששרד את אושוויץ ,בלתי אפשרי לשכוח את החוויה האיומה הזאת במחנות הריכוז אפילו לדקה אחת .עצם היותי עד לזוועות שבוצעו בשער הכניסה לאושוויץ – די בכך כדי ששנתי תנדוד בלילות עד סוף כל הזמנים .אפילו כעבור שבעים שנה ,האכזריות היומיומית וההתנ נהגות הבלתי אנושית במחנות עדיין חקוקה באופן בל יימחה בתודעתי. "אנו ,השרידים ,איננו יכולים – איננו מעיזים – לשכוח את המיליונים שנרצחו. כי לו היינו שוכחים ,היה נקבר המצפון של האנושות לצד הקורבנות .על כולנו לזכור! כי אם אתם ,מנהיגי העולם ,תזכרו, וגם תלמדו אחרים לזכור ,אזי לשואה ולזנ וועות אחרות ,כמו אלה שהתרחשו בדרפור, ביאפרה וקוסובו ,ולהתקפות כמו זו שהתנ בצעה כעת בפריז ,לא יהיה מקום על פני כדור הארץ". העולם זוכר .השאלה אם זה מספיק כנסים ,קונצרטים ותערוכות שהתקיימו ברחבי העולם לציון יום השואה הבינלאומי נועדו ,כך אנחנו מקווים ,לציין את העובדה שהעולם למד משהו מהשואה – או לפחות מנסה ללמוד יום השואה הבינלאומי ,שעמד בסימן 70 שנה לשחרור מחנה אושוויץ-בירקנאו ,צוין ברחבי העולם בסדרה של טקסים וכנסים. הטקס המרכזי התקיים באתר מחנה אושנ וויץ-בירקנאו בהשתתפות מנהיגי מדינות רבות ,ובעצרת הכללית של האו"ם התכנס מושב מיוחד שדן בהתפרצות גל אנטישמי ברחבי העולם ,לבקשת 37מדינות חברות, ביניהן ישראל ,ארצות הברית ,קנדה ,אוסנ טרליה וכל המדינות החברות באיחוד האירופי. בנוסף לאלה ,התקיימו שתי תערוכות בבניין האו"ם בניו יורק :האחת Shoah: - ?? - How Was It Humanly Possibleהת�ע רוכה הנודדת הראשונה של מוזיאון יד ושם, המספרת את סיפורה המקיף של השואה ומתמודדת עם היבטים היסטוריים משמעונ תיים ,למן חיי היהודים באירופה לפני השואה ועד לשחרור מחנות הריכוז וההשמדה הנאנ ציים בשנת 1945ברחבי היבשת .התערוכה השנייה - Forbidden Art -הוצגה בחסות המוזיאון הממלכתי הפולני באושוויץ- בירקנאו והמשלחת הפולנית לאו"ם .בתענ רוכה מוצגות 20עבודות אמנות ,פרי יצירתם של אסירים במחנות ריכוז נאציים ,שנעשו בניגוד לחוק ,תוך לקיחת סיכונים רבים מצדם .העבודות מתארות שתי תמות עיקנ ריות .הראשונה מציגה את המציאות במחנה – תמונות שונות מחיי היומיום ודיוקנאות של אסירים .התמה השנייה מספקת הצצה לאופנים שונים של בריחה מהמציאות במחנה הריכוז :קריקטורות ,אלבומי ברכות וסיפורי אגדות שחיברו אסירים לילדיהם. כמו כן ,נערך טקס רשמי באונסק"ו (פריז) בנוכחותה של אירנה בוקובה ,מזכ"ל הארגון; אריק דה רוטשילד ,נשיא המוזיאון להנצחת השואה; ושגריר ישראל באונסק"ו ,כרמל שאמה הכהן .התזמורת הסימפונית ירושלים ביצעה את סימפוניה מס’ 13של דמיטרי שוסטקוביץ’“ ,באבי יאר" ,ובברלין נערך הקונצרט “כינורות של תקווה" ,בביצוע התזנ ללמוד מה באמת קרה בשואה .מבקרים בתערוכת יד ושם בעצרת הכללית של האו"ם מורת הסימפונית של ברלין ,לזכר קורבנות השואה .שני כנרים ישראלים ניגנו סולו ,גיא בראונשטיין וצבי פלסר .חברי התזמורת ינגנו בכינורות ובצ’לו שהיו שייכים לקורבנות השואה ולניצולים .שר החוץ של גרמניה, פרנק-ולטר שטיינמאייר ,נשא נאום לפני הקונצרט. ערב יום השואה הבינלאומי פרסמה פדריקה מוגריני ,שרת החוץ של האיחוד האירופי ,הצהרה מיוחדת בה אמרה ,בין היתר ,כי "ביום הזיכרון הבינלאומי הזה לשואה ,אני מצטרפת אל אנשים בכל רחבי העולם בהנצחת פשע שלא היה לו אח ורע בתולדות האנושות ,פשע שבמסגרתו נרצחו שישה מיליון יהודים וכן מיליוני קורבנות תמימים אחרים – צוענים ,אסירים פולינ טיים ,שבויי מלחמה ,נכים והומוסקסואלים – במחנות המוות של הנאצים" .עוד הוסיפה מוגריני ואמרה ,כי "יום הזיכרון הביננ לאומי לשואה מקבל השנה משנה תהודה, בהיותו חל ביובל ה 70-לשחרור מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו .אל לנו לשכוח לעולם את אלה שסבלו ונספו במהלך השואה ,ואל לנו לשכוח את המאנ בקים היומיומיים של הניצולים הנושאים עדיין בקרבם את כאב חוויותיהם הקשות, אך גם את הזיכרון המהווה שיעור לדורות הבאים .עבורנו באירופה ,טקסי הזיכרון מתנהלים כיום בהקשר של התפכחות. מתקפת הטרור האחרונה על סופרמרקט כשר בפריז ,שבה נרצחו ארבעה בני אדם ,היא תזכורת עגומה לכך שעדיין קיימת אנטינ שמיות אלימה .שבעים שנה אחרי השואה, ישנן באירופה קהילות יהודיות החשות שוב מאוימות .ולכן היום ,יותר מתמיד ,לא מספיק לומר 'לעולם לא עוד' .עלינו לתרגם את המילים הללו לשפת המעשה .היום ,יותר מתמיד ,עלינו לדאוג לכך שהדורות שנולדו אחרי השואה ידעו על האירועים הנוראיים שהתרחשו על אדמת אירופה ,ולחנך אותם לנקוט עמדה נגד אנטישמיות ונגד כל צורה של אפליה" .מוגריני סיכמה עם ציטוט מפיו של הסופר האיטלקי פרימו לוי ,מחבר הספר "הזהו אדם"" :לא קל ,וגם לא נעים ,לחפור בתהום הרוע הזאת ,ועם זאת ,אני סבור שהדבר חייב להיעשות ,שהרי את מה שניתן היה לעולל אתמול עלולים לנסות שוב מחר, ולהכריע אותנו ואת ילדינו". 13 יום השואה הבינלאומי יום השואה הבינלאומי הנשיא ריבלין באו"ם: "לא הייתה זוועה כזו בהיסטוריה האנושית" לזכר דודתי אדלה “אני מביט בהשתאות -כמה כוח ,כמה אהבה, כמה עוצמה וכמה אצילות היו באותה נערה" קורא לאו"ם להמשיך ולהילחם בתופעות של השמדת עם ן דוד רוט ן קרא לאו"ם ללמוד לקח מהשואה .הנשיא ראובן ריבלין ומזכ"ל האו"ם באן קי-מון העצרת הכללית של האו"ם קיימה ביום השואה הבינלאומי מושב מיוחד במעמד מזכ"ל האו"ם באן קי-מון ,נשיא המדינה ראובן ריבלין ויו"ר יד ושם אבנר שלו .בנאומו לפני העצרת אמר הנשיא ריבלין כי "שואת היהודים לא הייתה הפרק האחרון בעלילת הברוטאליות של האדם נגד בן דמותו ,וכי הרוע אינו נחלתה של דת כזו או אחרת", והוסיף כי "למערב ,לנוצרים וליהודים אין מלחמה עם האסלאם". בהמשך דבריו אמר כי "לא הייתה זוועה בהיסטוריה של האנושות ,שתדמה באכנ זריותה ,בהיקפה ובמימדיה לשואת העם היהודי .אולם רצח עמים וקהילות לא נולד בגרמניה הנאצית ,ולא חדל עם פתיחת שערי אושוויץ-בירקנאו .בעצם הימים הללו ,מכיל האסלאם תחת כנפיו האדירות את קורבנות הרדיפה והטרור ,כשם שהוא משמש דגלם של התוקפים .מאות אלפים של מוסלמים ומוסלמיות ,לצד נוצרים ,יזדים ,כורדים, ודרוזים ,כולם כאחד קורבנות חסרי ישע של ברבריות אכזרית ,של טרור נפשע ,שדבר אין להם עם הדת או עם דברי הנביא .זוהי חובתנו ואחריותנו ללחום ללא רחם בתונ קפים ,כפי שזוהי חובתנו ואחריותנו להגן על הקורבנות כולם". בנוסף ,קרא נשיא המדינה לאו"ם להתנער משיקולים פוליטיים ואינטרסים זרים ולפעול למען המאבק ברצח עם" .אסור שעמים ינצלו משיקולי עלות ותועלת .אם לא תבער בנו אש מוסרית ,לקח השואה לעולם לא ילמד .קהילות ועמים ימשיכו להירצח ,ילדים ,נשים גברים וזקנים ימשיכו לצעוד אל מותם". 14 העדות המצמררת של יונה לקס יונה לקס ,יו"ר ארגון תאומי מנגלה ,סיפרה לבאי העצרת הכללית מה עבר עליה ועל משפחתה בשואה" .באושוויץ הייתי רק מספר ,שאני עדיין נושאת על זרועי כיום – מס' .A27725שבעים שנה אחרי השחרור מאושוויץ ,אני עומדת כאן לפניכם ,נציגי כל האומות ,על מנת להעיד .להעיד על עולם שהיה ואינו קיים עוד; על אנשים שהיו והושמדו באכזריות ,על ידי יחס לא אנושי כלפי גברים ,נשים וילדים צעירים ,שחטאם היחידי היה שנולדו יהודים .אני עומדת לפניכם לשאת עדות על מה שקרה למשנ פחתי ,לאחותי התאומה ולי .אני תוהה איך ייתכן שחוקרים אחדים מתגאים בכך שהם מבינים את הטרגדיה הגדולה של שישה מיליון יהודים שנרצחו ,בעוד שאני עצמי איני יכולה להבין או להסביר. "הייתי בת תשע כשהיטלר פלש לפולין. לפני המלחמה חיה משפחתנו חיים שלווים ורגועים יחסית בלודז' .כשהחילות הגרמנים פלשו וכבשו עיר אחרי עיר ,הפכו החיים שלנו למאבק יומיומי נוראי להישרדות .גטו לודז' ,שהיה אולי הגדול ביותר בפולין ,היה ממוקם בחלק העתיק של העיר – בשטח מוגבל מאוד .יום אחד נודע לאבי ,שגר במרחק מסוים מהמקום שבו היו מרוכזים הילדים ,שהגרמנים ציוו על גירוש האלמנ נטים הפחות פרודוקטיביים מהגטו -כולל 20,000ילדים .הוא הצליח לחמוק אל תוך אזור הריכוז של הילדים בלילה ,והוציא משם אותי ואת אחותי מרים .כך ניצלו חיי בפעם הראשונה ,כי למחרת ,כל 20,000הילדים נלקחו לתאי הגזים והושמדו .כשראינו איך גופות המתים של קרובי משפחתנו וידידינו נערמות ברחובות ,המשכנו להיאבק להשיג חתיכת לחם קטנה. "עמדנו בשורות ל'סלקציה' ,ובקצה הסוללה עמד אדם גבוה ,אלגנטי ,שהחזיק מקל הליכה ,ד"ר מנגלה .כשנעמדנו בשורות, אחותי הבכורה חנה ,שפחדה שלא אעבור את הסלקציה היות שהייתי קטנה וצנומה ,נתנה לי את נעלי העץ שלה כדי שאראה גבוהה יותר ,וצבטה אותי בלחיי כדי שאראה בריאה יותר ,ודחפה אותי לקצה השורה .למרות המאמצים שלה ,אני סומנתי ללכת לקרמנ טוריום ,כלומר למוות מיידי ,ונצטוויתי ללכת לשם מהר ,בעוד שאחותי התאומה נשלחה לכיוון השני .כשהתקרבתי אל הקרמטונ ריום ,יכולתי לראות עשן שיוצא מהארובות, ואפילו יכולתי להריח את הבשר שנשרף .ואז, אחותי האמיצה ,חנה ,כרעה ברך והתחננה לפני מנגלה שיאפשר לי ולאחותי התאומה להישאר ביחד ,היות שמעולם לא הפרידו בינינו עד אז .כשהוא שמע שאני תאומה, מנגלה שלח קצין אס-אס להוציא אותי משורת האנשים שצעדו אל הקרמטוריום ולצרף אותי אל הקבוצה שנכנסה אל המחנה. "הימים ההם חלפו .לעולם לא עוד! כעת ,יותר מאי פעם ,ישנם כאלה הטוענים שהשואה לא הייתה אלא 'מיתוס' .זוהי חובה להבטיח שהעולם אף פעם לא ישכח מה שקרה ,כי ישנם כאלה שהיו רוצים שהדבר הזה יתרחש פעם נוספת .אני רוצה להודות לאומות המאוחדות על ההחלטה החשובה שהם קיבלו ,בכך שקבעו שה 27-בינואר יהיה בכל שנה יום בינלאומי לזכר השואה. החלטה זאת נוסכת בנו תקווה". ביושבי בעצרת הכללית של האו"ם כנציג ישראל ,חשבתי על המילים שכתבה דודתי אדלה ,שמעולם לא הכרתי .היא מתה אחרי שהשתחררה מאושוויץ ,בהיותה בת עשרים( :אושוויץ 12 ,במרס “ )1945אהוביי היקרים ,אחרי שנה איומה ונוראה ביותר במחנה הריכוז בירקנאו ,נפטרה בבית החולים באושוויץ אחותי רוזינטיי ללא סבל. לא הייתי נוכחת .סבא והדוד יצחק נשלחו לתאי הגזים עם הגיעם ב .10.2.44-כמו כן ,דודה ריק ( )Riekנפטרה ב."21.5.43- וכעבור יומיים“ :נשארתי בחיים בגלל כוח רצון ,עזרת אלוהים והבית הבלתי נשכח, ובו זיכרונותיי מימי שישי בערב והחגים. מחפשת בכל מקום את אבא ,אימא והאחים. מחפשת עזרה כדי לחזור הביתה מהר מאוד, כדי להתראות מהר מאוד ,במהירות הרבה ביותר .אדלה". גלויה זאת של דודתי אדלה נכתבה כחודש וחצי לאחר השחרור אושוויץ .הגלויה ליוותה את סבתי יוהנה לכל אשר הלכה ,זכר לבתה שהצליחה לשרוד את זוועות השואה ,אך גופה לא עמד בסבל על מנת להמשיך הלאה. כיום ,כששניים מילדיי כבר עברו את הגיל בו מתה ,אני מביט בהשתאות -כמה כוח ,כמה אהבה ,כמה עוצמה וכמה אצילות היו באותה נערה .במילים ספורות שחררה את הוריה מאי הידיעה הארורה ,העניקה תאריכים לציין יום זיכרון ,וייחסה את הישרדותה לחינוך ,למשנ פחתיות ולערכי היהדות שהם העניקו לה. על ערש דווי אפשרה אדלה ליקיריה להיצמד לחיים ,כמו אומרת להם ,כמאמר שירה של לאה גולדברג :מותר לאהוב. לקח מלחמת העולם והשואה היוו נר לרגלי מקימי ארגון האומות המאוחדות, אך היוזמה לציון יום השואה הבינלאומי התקבלה רק לפני עשור .התהייה מדוע לקח שישה עשורים להכרה הזו מלווה אותי במסדרונות האו"ם ואינה חשובה רק בהקשר היהודי ההיסטורי ,אלא נוגעת לנכונות להתנ מודד עם רצח עם ופשעים נגד האנושות כיום .השנה צוינו באו"ם 20שנה לרצח העם ברואנדה ורבים הכו שוב על חטא השתיקה. ברקע ממשיכים להתבצע מעשי זוועה ורצח המוני ברחבי העולם .בסוריה נרצחו כרבע מיליון בני אדם בהרעבה ,בנשק כימי ובהנ פצצות ומיליונים הפכו לפליטים חסרי כל. העולם אולי אינו תמיד שוקט ,אך בעיקר מביט מהצד. לצד חוסר האונים למנוע זוועות ,אני עד מדי יום לצביעות ולצדקנות ביחס לישראל. האו"ם ,ארגון דמוקרטי שרוב המדינות החברות בו הן דיקטטורות ,מהווה זירה לא הוגנת עבור ישראל .מדינות ערב משתמשות בביקורת כלפי ישראל כבמגן למניעת דיון על מצב זכויות אדם והחברה הכושלת אצלן. מדינות דמוקרטיות רבות מעדיפות אינטנ רסים צרים והימנעות מעימות. לישראל אין את הפריבילגיה לוותר .עלינו להמשיך ולהבהיר בקול חד וברור את שאיפתנו לשלום ואת זכויותינו ההיסטוריות והמוסריות .באותה מידה אין לוותר על זכותנו לתרום לעולם טוב יותר .ישראל היא מהתונ רמות המובילות במלחמה באבולה ,בהובלת יוזמות לקידום זכויות האדם ,בקידום מעמד נשים וזכויות הומוסקסואלים ולסביות ובמאמצים להגנה על הסביבה והבטחת עתיד עולמי כלכלי וחברתי טוב יותר. כנציגי המדינה היהודית אנו מחויבים גם ליהדות התפוצות .האנטישמיות מרימה שוב את ראשה המכוער ואנו חוזים בתמונות של הטרור האנטישמי מפריז ועד מומבאי, תעצומות הנפש של נערה צעירה .הדודה אדלה לצד הסתה ,הצהרות אנטישמיות ,איומים ואלימות יומיומיים כלפי יהודים .המחזה של יהודים שמסירים מזוזות וכיפות מחזיר אותנו במסע בזמן אל תקופות חשוכות. בדומה למלחמה בנגיף האבולה ,כך גם האננ טישמיות לא תעלם עד שתחוסל כליל .כל עוד במדינה אחת האנטישמיות משגשגת, שאר מדינות העולם אינן מחוסנות .החודש התקיים לראשונה באו"ם דיון מיוחד בנושא עליית האנטישמיות .ישראל הצהירה לצד עשרות מדינות :העולם יילחם בתופעה. 70שנה לאחר שחרור אושוויץ ,יצוין באו"ם יום הזיכרון הבינלאומי לשואה .לראנ שונה ישתתף בטקס נשיא מדינת ישראל - אותה מדינה שהייתה הופכת למולדתה החדשה של דודתי אדלה ,לו הייתה שורדת. מול נציגים מכל קצוות תבל הנשיא ריבלין ידבר דווקא בעברית .על אותה במה יעלו בזה אחר זו מזכ"ל האו"ם ,שגרירת ארה’’ב, ניצולי שואה וותיקי מלחמת העולם השנייה כדי להתייחד עם זכר הנספים ,לספר על הזוועה ,להתחייב לא לשכוח ולומר בפה אחד :לעולם לא עוד .ואני ,ביושבי באולם, אזכור את דבריה של דודה אדלה שמעולם לא הכרתי“ :נשארתי בחיים בגלל כוח רצון, עזרת אלוהים ,והבית הבלתי נשכח" . הכותב הוא סגן שגריר ישראל באו"ם 15 יום השואה הבינלאומי יום השואה הבינלאומי ראשי הפרלמנטים האירופאים בפראג: לאמץ תכנית כוללת למאבק באנטישמיות בפראג התקיים ביום השואה הבינלאומי כנס בארגונו של הקונגרס היהודי האירופי, בשותפות עם ממשלת צ'כיה ,בו לקחו חלק ראשי פרלמנטים מאירופה ,לצד עיתונאים ואנשי רוח מאירופה ומהעולם .הכנס עמד השנה בסימן 70לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו .את ישראל ייצג יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ,ולצדו הרב הראשי לשעבר ישראל לאו. בפתיחת הכנס אמר נשיא הקונגרס היהודי-אירופי ,ד"ר משה קנטור ,כי " 99%מהמוסלמים הם אנשים נורמאלים ששומרים על החוק ,שמעולם לא השתתפו בהוצאות להורג ,בפוגרומים או במעשי רצח. יחד עם זאת ,במובנים מסוימים ,הג'יהאדיזם המוסלמי דומה מאוד לנאציזם ,והניאו- נאצים והימין הקיצוני פורחים .אפשר לומר שהם שני פנים של אותו שטן .הם נכנסו כבר לפרלמנטים במדינות שונות ,כמו גם לפרלמנט האירופי .כיום היהודים באירופה הם המיעוט היחיד שמפחד לשלוח את ילדיו לבתי הספר" .קנטור המשיך והשווה את המצב באירופה היום לזה ששרר בה בשנות ה 30-של המאה הקודמת ,תוך שהוא מצביע על גידול במספר היהודים העוזבים אותה. בנאומו הזהיר קנטור כי אירופה נמצאת על סף "ימי ביניים חדשים" ,בעודה עוצמת אולי הצעירים ילמדו .הטקס בבית הקברות בטרזין עיניים נוכח האסלאם הקיצוני מחד והימין הניאו-נאצי מאידך .הוא מתח ביקורת על השאננות האירופית ,ואמר" :האירופאים נשארים בזחיחות הנוחה שלהם ...אנחנו צריכים היום לדבר באופן ברור מאוד ,ולדון בנושאים עמוקים ,בלי לחשוב על 'תקינות פוליטית' ועל איך זה יישמע" .לדבריו, "סולידריות לבדה אינה מספיקה .ההיסנ טוריה לימדה אותנו שאלו שמתחילים לרדוף ולהרוג יהודים ,ממשיכים ברצח של כל מי שלא מסכים עם המשטר שלהם". נשיא צ'כיה ,מילוש זמאן ,קרא לנקוט צעדים נגד האנטישמיות והאסלאם הקינ צוני באירופה ,ומילאן שטאק ,נשיא הסנאט הצ'כי ,ציין בדבריו ,בין היתר ,כי כ 30-אחוזים מיהודי אירופה נפגעים מהאנטישמיות .יו"ר הכנסת ,אדלשטיין ,פנה למנהיגי אירופה וקרא להם "להמשיך לעבוד יחד כדי להבטיח שנוכל ליהנות מברכתה של הדמוקרטיה, מבלי לתת מקום לקיצוניות ככלל ,ולקיצונ ניות האסלאמית בפרט ,ומבלי להתפשר על הערכים שאנו דוגלים בהם בכל מאודנו". ראשי הפרלמנטים שהשתתפו בכנס יצאו בקריאה לאיחוד האירופי לאמץ תכנית כוללת למאבק באנטישמיות ולגבש חקיקה בנושא ,ואף קראו לפרלמנטים ,לממשלות ולארגונים בינלאומיים לאמץ מדיניות של "אפס סובלנות" כלפי אנטישמיות. בול דואר שהוציאה ארה"ב מנציח מציל יהודים מהנאצים שלא זכה להוקרה עד כה 16 שרת התרבות הגרמנית" :אושוויץ מסמל את החלק האפל בהיסטוריה הגרמנית והאירופאית וגם את השבר באנושות האירופאית כולה" ן אורי חנוך ן מי היה חירם בינגהם? שר החוץ של ארה"ב לשעבר ,קולין פאוול ,הודיע ערב יום השואה הבינלאומי על הענקת בול הוקרה שלאחר המוות על "התנגדות קונסטרוקטיבית" לחירם (הארי) בינגהם הרביעי .במשך למעלה מ 50-שנה סירבה מחלקת המדינה להיענות לניסיונות כלשהם להעניק כבוד לבינגהם .מבחינתם, הוא היה חבר סורר ומסוכן בסגל הדיפלומטי פגישה בבונדסטאג של ארה"ב ,שסירב ללכת בתלם ולבסוף הורד בדרגה .זוהי ראייה מעניינת להתנהגות המוזרה של ממשל רוזוולט כלפי היהודים במלחמת העולם השנייה .כעת ,אחרי מותו, הוא זוכה להכרה רשמית בגבורתו ואומץ לבו. בינגהם היה בן למשפחה מהוללת .אביו (ששימש השראה לדמות הפיקטיבי ת אי�נ דיאנה ג'ונס) היה ארכיאולוג שחשף את העיר מצ'ו פיצ'ו ,של בני האינקה בפרו, ב .1911-הארי הצטרף לשירות הדיפלומטי של ארה"ב ,וב 1939-הוצב במרסיי ,צרפת, כסגן הקונסול האמריקני. ארה"ב הייתה אז ניטראלית ולא רצתה להרגיז את ממשלת הבובות של המרשל פטאן במשטר וישי .בנוסף ,אנטישמיות רווחה בקרב פקידים מסוימים במחלקת לקראת יום השואה הבינלאומי הוזנ מנתי לברלין ,לדבר בפני חברי הבונדסטאג ב"צנטרום יודאיקום" ,שהיה בעבר בית הכנסת המרכזי של ברלין ורובו נהרס בימי הנאצים .האולם היה מלא באנשים שלא הכרתי ,ביניהם שגריר ליטא בגרמניה .את הערב פתחה אישה צעירה ונאה .להפתעתי, התברר שזו שרת התרבות הגרמנית ,פרופ' מוניקה גרותסרס ,היא הציגה אותי בפני הנ�ו כחים בנאום ארוך ומרגש ,שלאחריו סיפרתי את סיפורי האישי כנער בתקופת השואה. בין יתר דבריה ,אמרה גרותרס" :אושוויץ מסמל היום את החלק האפל בהיסטוריה הגרמנית והאירופאית וגם את השבר באנושות האירופאית כולה .אושוויץ עומד כעד נצחי לפשעים נוראיים נגד האנושות. הקורבנות היו ברובם יהודי אירופה ,שכינו אותם תתי אדם וטפילים ,ביזו והשמידו, ויחד איתם הפכו אזרחים ממוצא סלאבי וחולים לעובדי כפייה ואסירי מלחמה ,והגנ דירו אותם כאנשים נחותים ושאינם ראויים לחיים .הנאצים רדפו גם אנשים שהיו להם עמדות פוליטיות אחרות ושהיה להם אומץ להתנגד למשטר .את אלה נזכור היום, ב 27-בינואר ,בשנה ה 70-ליום בו שוחררו המעטים שנשארו בחיים". בהמשך דבריה קראה גרותרס קטע מספרו של זוכה פרס נובל ,הסופר אמרה קרטץ', שנכתב מנקודת מבטו של ילד בן " :15על מאורעות מסוימים אי אפשר להתווכח עם אנשים שלא עברו את הגיהנום .הילדים במחנות הריכוז ,שהיו ערומים ומורעבים וסבלו עינויים נוראיים -האמינו שזו היא המציאות .אך גם החזרה למציאות מהגיהנום לא הייתה קלה .כשחזרתי להונגריה ברכבת אמיתית ,שהיו בה אפילו מחלקות ,וירדתי ברציף של עירי ,היו שם אנשים ,ששאלו אם הכרנו את קרוביהם וקראו בשמות מסוימים. עניתי להם שבמחנה לא היו לנו שמות .אז הם ניסו לתאר איך נראו ,ואמרתי להם שזה לא יעזור כדי לזהות אותם ,כי שמה לאנשים היה רק מספר ,והם השתנו כל כך במחנה, שאף אחד כבר לא נראה אותו דבר". כשסיימה לקרוא אמרה" :קטע קצר זה של אמרה קרטץ’ ,נותן לנו שמץ של הבנה כמה קשה היה לניצולי המחנות לשבור את השתיקה ולתאר את הזוועות .אם בכל זאת היו שמצאו את אמות המידה איך לתאר את הבלתי נתפס ,אנחנו אסירי תודה להם בשביל המילים .זה המדינה ,כולל זו של עוזר שר החוץ ברקנריג' לונג ,שציווה באופן בלתי חוקי (וללא ידיעתו של הנשיא רוזוולט) על הנציגים והקונסולים האמריקאים באירופה ,כולל במרסיי ,ליסבון וציריך ,שלא להעניק ויזות ליהודים .בעיני בינגהם הייתה מדיניות זאת בלתי מוסרית, והוא עשה ככל יכולתו לערער אותה ,תוך סיכון הקריירה שלו. בניגוד להוראות הממונים עליו בוושינגטון, הוא העניק למעלה מ 2500-ויזות כניסה לארה"ב ליהודים ולפליטים אחרים ,כולל האמנים מארק שאגאל ומקס ארנסט ומשפחתו של הסופר תומס מאן. הוא גם העניק מקלט ליהודים בביתו במרסיי והשיג מסמכי זיהוי מזויפים כדי לסייע ליהודים במסעותיהם המסוכנים באירופה .הוא עבד יחד עם המחתרת הצרפתית להבריח יהודים מצרפת אל מעבר לגבול לספרד שבשליטת פרנקו או תוך חציית הים התיכון ,ואף תרם להם כסף פרטי שלו .ב 1941-איבדה וושינגטון את הסבלנות כלפיו ,והוא נשלח לארגנטינה ,שם הוא המשיך להרגיז את הממונים עליו כשדיווח על תנועותיהם המינימום שאנחנו יכולים לעשות עבורם ולא להשאיר אותם לבד עם הזיכרונות .לפי סיפורו של ניצול אחד אנחנו יכולים להבין מעט מהסבל של המיליונים. "גם אתה ,מר חנוך ,אספת את הכוח לספר את סיפורך האישי .הרי גם אתה עוד היית ילד כשהנאצים לקחו ממך את ילדותך המאושרת ,הכניסו אותך ואת משפחתך לשלוש שנים של תופת בגטו ,והעבירו אותך מליטא דרך מחנה הריכוז שטוטהוף ,שם קרעו אותך מאמך ואחותך ,ורק אז הגעת לגיהנום שנקרא :מחנה החוץ מספר אחד של דכאו". שבעים שנה אחרי השחרור צריך לאזור כוח ולדבר איש עם רעהו .חשוב מאוד לתאר את הפשעים שביצע השלטון הנאצי .חשוב ביותר להקשיב למעטים שעוד יכולים לספר לנו ,כדי שנוכל להבין את הבלתי ניתן להבנה – ויש חשיבות יתר לשימור האתרים ,העדויות וזיכרון השואה ע"י ממשלת גרמניה. הכותב הוא חבר הנהלת מרכז הארגונים ויו"ר העמותה להצבת יד לזכר קורבנות לנדסברג-קאופרינג דכאו של פושעי מלחמה נאצים .לבסוף הוא נאלץ לפרוש סופית מהשירות הדיפלומטי האמריקאי. בינגהם מת ,כמעט חסר כל ,ב.1988- פעולותיו נותרו בלתי ידועות ,עד שבנו מצא כמה מכתבים בין חפציו לאחר מותו .באיחור הוא זכה לכבוד מטעם קבוצות וארגונים רבים ,כולל האו"ם ומדינת ישראל. 17 70שנה אחרי 70שנה אחרי הזיכרון הוא תהליך משתנה שותף לשאלה הפתוחה “מה וכיצד לזכור 70שנה אחרי" :איך יכיל הזיכרון את השבר ששינה לבלי הכר את העם היהודי על כל גלויותיו ועדותיו? מהו ריבוי מופעיה של הטראומה? איך לזכור בלי להיכנע לקורבנ ניּות? כיצד לזכור באופן אישי ,כאן ועכשיו? המבקר יוכל לשאול את עצמו מהו הזינ כרון מבחינתו ,ומהי המשמעות האישית והאנושית של השאלה :מה בין “האחריות לזכור" לבין “לזכור באחריות"? לעצב מחדש את הזיכרון כפר הנוער של ההיטלר יוגנדלשעברwerbellinsee ,2009 , צילום :דנה אריאלי לזיכרון השואה פנים רבות והוא הולך ומשתנה במשך הדורות .עיקר השינוי הוא בזוכרים, בעולם המושגים שלהם ובצורך והרצון שלהם ללמוד ולזכור .וצריך גם להתכונן לימים שבהם לא יחיו בינינו כבר ניצולים שיוכלו להעיד על מה שקרה ן מיכל גוברין ן זיכרון השואה הוטבע בי מילדות .חייתי אותו בבדידות מבעד לשתיקתה של אמי. רק בבגרותי גיליתי עד כמה רבים ושונים הם הנושאים מדור לדור הדים של שבר. מאז מנחה אותי השאלה :איך להפוך את הזיכרון לחיים? שאלה מטרידה וקשה זו, היא שהובילה אותי ,בין היתר ,להקמתה של קבוצת “העברת זיכרון ובדיון" במכון ון-ליר בירושלים ,אשר דנה במשך שלוש שנים בשאלת העברת זיכרון השואה אחרי היענ למות דור העדים .חברי הקבוצה – אמנים, אוצרים ,היסטוריונים ,אנשי מדע בתחום מחקר המוח ופסיכואנליטיקאים – חשפו את דרכי הבניית השבר בתחומיהם השונים כבסיס להבנת ריבוי הפנים של הזיכרון ולבנ חינת השתנותו המתמדת .עבודת הקבוצה, לא הוגבלה לתחומי עיסוקם של חבריה אלא זימנה מפגש אישי עם מעמקי הזינ כרון הפרטי ,מעבר לדחייה ולשכחה .הדיון המעמיק והחדשני שנוצר במסגרת הקבוצה, 18 מנקודות מבט מדעיות ואמנותיות גם יחד, הוליד תובנות רבות חשיבות. בהמשך לעבודת הקבוצה ,נפתחה ערב יום השואה במכון ון-ליר בירושלים תערוכה מיוחדת המציגה את פרי עבודתה של קבוצת האמנים והחוקרים שחיפשו דרכים חדשות לזכור ולהזכיר .כנגד המסר האחיד והקולנ קטיבי ,מעמידים אנשי הקבוצה את זיכרון השואה כבחירה אישית רבת-פנים וביטויים, אקט מודע של מעורבות המובילה להתנ חייבות. הנכנסים לתערוכה ,שתהיה פתוחה במכון ון-ליר בירושלים עד ה 11-במאי, 2015נחשפים לאופני זיכרון שונים זה מזה שביטאו שלושה ניצולים שהתארחו בקבוצה: אהרון אפלפלד ,שאול פרידלנדר ודב קולקה. בין יצירות האמנות שמוצגות מוקרנים מונולוגים של עשרים חברי הקבוצה במיצג מצולם .חברי ועדת ההיגוי של התערוכה היו יהודית קול-ענבר ,חברת הקבוצה ומנהלת אגף המוזיאונים ביד ושם ,ד"ר יוכי פישר, ראש תחום לימודים מתקדמים במכון ון-ליר ,ופרופ’ חנן דה לנגה ,מעצב. התערוכה נפתחה בערב יום השואה, ובמשך יומיים התקיימו דיונים בהשנ תתפות אמנים ,חוקרים ואנשי רוח .בערב יום השואה הוזמנו המשתתפים לעמוד מול הזיכרון המתחדש מבעד לחווייתם ולקולם האישיים ,באמצעות “התכנסות לערב יום השואה" – מתווה למעגלי שיח אינטינ מיים שיצרו חברי הקבוצה .ה"התכנסויות לערב יום השואה" נערכו השנה במתכונת ניסויית גם בכמה קהילות ברחבי הארץ. נהוג להתייחס לזיכרון השואה כמסר אחד, קולקטיבי ומנוסח מראש ,שלאחרונה אף גובר בו הרכיב הקורבני .נקודת המוצא שלנו הופכת את היוצרות וטוענת שהזיכרון הוא בחירה אישית רבת-פנים וביטויים ,אקט מודע של מעורבות המובילה להתחייבות. המבקר בתערוכה ובאירועים מוזמן להיות כאמור ,התערוכה והדיונים היו רק פן אחד של פעילותנו .עם היעלמות דור הניצולים והצורך לעצב את העברת זיכרון השואה לדורות הבאים ,לקחנו על עצמנו לעצב תבנית טקסית – התכנסות -ליום השואה, אשר מטרתה להוות מסגרת למפגש מחודש עם זיכרון השואה בדרך חוויתית ומתוך מעורבות אישית של כל אחד ממשתתפיה. יום השואה הוא לרבים יום של מועקה בלוח השנה .מה לעשות בו ,חוץ מלצפות בטקסים או בסרטים המשודרים בטלוויזיה? מועקה שגורמת לניכור ,לדחייה ,ללגלוג של מועקה. מתוך עבודת המחקר שקדמה לעבודת הצוות ,עלה שקיים צמא גדול בקרב אוכלונ סיות שונות בחברה הישראלית וצורך לדרך אחרת לציין את יום השואה .צעירים שחשים מנוכרים מהטקסים הרשמיים ומתרחקים גם מכל עיסוק בזיכרון השואה בכלל .בני עדות המזרח המרגישים מודרים לחלוטין מ"הסיפור האשכנזי" ,או העולם החרדי אשר בו כמעט ולא קיימת התייחסות מאורגנת אל זיכרון השואה ובוודאי שאין עיסוק בשאלות ובמשמעויות שהיא מעלה ,בצד מעורבות קיומית עצומה מתחת לפני השטח. כדי להציע מבנה של התכנסות ברוח סדר פסח ליום השואה ,הקמתי קבוצת כתיבה, המורכבת מבני המגזרים השונים בחברה הישראלית .היה מדהים לראות כיצד מעבר לשוני שעל פני השטח השמענו כולנו אותו צורך ,דיברנו כולנו אותה שפה רגשית וחוויתית ,וראינו עד כמה רחב מנעד הנונ שאים הבוערים ,המטלטלים ,שמעלה זיכרון השואה .לקראת תחילת העבודה נערך מחקר מקיף וראשון מסוגו על תולדות טקסי הזיכרון לשואה ,החל ממחנות העקורים ועד ימינו .רצינו לומר ,אנו מכבדים את דורות הזוכרים ,גם את קולותיהם נשמיע בתבנית החדשה .באופן פורץ דרך הרחבנו את המושג שואה אל הדי הרדיפות והאיום ועד לעקירה הסופית של העולם היהודי על כל קהילותיו ממזרח וממערב .כולנו נושאים את הדי השבר .כולנו ילדים ,נכדים או נינים של עקורים שהשאירו מאחוריהם חורבות. ההתכנסות מורכבת ממהלך חוויתי, מחשבתי ,היסטורי ואישי ,הבנוי מקריאה, שירה ,מפגש עם קולו של היחיד בחבורה, ודיון .ללא ניצולים שיתוו את הדרך ,הקהילה לוקחת על עצמה את זיכרון העבר והקינה על העולם היהודי שאבד ,את ההתמודדות עם שאלת הרוע וגלגוליו בצד הפוקוס על המאבק על האנושיות .ולבסוף ,את ההתנ מודדות עם השלכותיו הבוערות של שיעור השואה ,על כל פניו ,להווה ולעתיד -את המחויבות לאדם .ההשראה לאירוע היא הדרך שבה זיכרון עבדות מצרים הפך לתשתית של תורת החיים היהודית ,וזינ כרון יציאת מצרים הפך למיתוס אוניברסלי של יציאה מעבדות לחירות .ההתכנסות המעוצבת תהיה בסימן“ ,זכור כי עבד היית", ותחת הכותרת“ :האחריות לזכור /לזכור באחריות". החיבור לזיכרון השואה באמצעות שיתוף אישי ,כלים אמנותיים ודיון שמחבר בין השאלות שמעלות זוועות השואה לבין חיינו בהווה ,יסייע להתגבר על מחסומים אידיאולוגיים ומאפשר התקרבות רגשית ואמפתיה לנושא .מבנה ההתכנסות האינטנ ראקטיבית ובדרכים מעורבות של עיון ,דיון וחוויה אמנותית וקיומית ,יאפשר לקהלים מגוונים ,ובמיוחד בני נוער ,חיבור רגשי לזינ כרון הקולקטיבי של השואה ,בדומה לזה שבא לידי ביטוי ביצירות בני הדור השני והשלישי ,ויוצר אצלם חוויה פנימית אישית פעילה שמעצימה את ההזדהות עם הזיכרון. פרויקט ההתכנסות מציע תבנית חדשה של התכנסות זיכרון אשר תישא צורה של מפגש אינטראקטיבי ואינטימי שיהיה שונה באופנים מהותיים מהטקסים הרשמיים או החינוכיים הנוהגים כעת ,שמבוצעים כטקסים פרונטליים מול קהל שבעיקרו הוא פאסיבי ומקבל .התכנסות הזיכרון תהיה שונה מהטקסים הנוכחיים בכך שהיא תהיה רלוונטית לבני הדורות השונים ,לבני כל התרבויות ,ליהודים וללא-יהודים .ביום השואה האחרון נערך פיילוט של ההתכנ נסות בהשתתפות מספר קהילות שהתכנסו במקביל לאירועים שיהיו ייחודיים לאותה קהילה אך קשורים אחד לשני .בנוסף, יתקיים גם אירוע מקביל שאליו יוזמן הקהל הרחב .המשתתפים באירוע ההתכנסות הוזמנו גם להקשיב וגם להיות פעילים ולשתף מדבריהם ,בדרך דומה להשתתפות המסובים סביב שולחן הסדר בליל הסדר. בדומה להתכנסות סביב טקסט מוסכם (ההגדה בפסח) אשר ,על אף שהוא אחיד, משמש גם כנקודת מוצא שמזמינה ומאנ פשרת תרומה ותוספת של המשתתפים על לטקסט. נרטיב הזיכרון נשזר בין תחנות המשמעות השונות במהלך ,שהתחיל בקינה ובאבל על אנשים פרטיים ועל הקהילות והחיים היהודיים שאבדו בשואה ,עבור אל הרוע והשאלה כיצד מתדרדרים אנשים נורמנ טיביים לתהום מוסרית שכזו וכלה בהכרה בדרכי ההתנגדות הרוחניות השונות לרוע הקיצוני שגילו ויצרו הנאצים ועוזריהם. לסיום נערך דיון במשמעות ובאחריות שזינ כרון השואה נושא עמו אל ההווה .לדוגמה: מתוך התחברות אל סיפורי הניצולים וסינ פורי הקהילות השונות שמשתתפי ההתנ כנסות העלו במהלכה ,עלה שיח ודיון על האחריות שלנו לראות את סבלו של האחר בצורה אמפתית ,ועל הצורך שלנו להושיט יד לעזרה לחלש מאתנו הזקוק .דוגמה נוספת :לאחר קטעי אמנות ושירה שחשפו את ההיבטים והגילויים השונים של המאבק וההתנגדות הרוחנית מול פניו של הרוע שהתגלו בקהילות היהודיות השונות במהלך השואה ,התקיים דיון לגבי חובתנו לראות את הטוב והחיים שהתגלמו במאבקם של האנשים השונים ,למרות הסיטואציה הקינ צונית של הרוע ,או את הסכנה האורבת תמיד לכניעה לרוע. הכותבת היא פרופ’ באוניברסיטת ת"א, סופרת ,משוררת ומחזאית ,אחד מהקולות המרכזיים של סופרים בני הדור השני לשואה .בימים אלו היא כותבת את הספר “השתיקה של אמא" 19 70שנה אחרי 70שנה אחרי רצח עם -מה תפקידנו? היכולת לרצוח את הזולת היא גנטית בעבור האדם מאז היווצרו ,ממש כפי שהיא מולדת בעבור בעלי חיים אחרים .ההבדל הוא בתודעה :מעת ששם אדם נקרא עלינו ,אנחנו מסוגלים לבחור ן אריה ברנע ן במרכז הרצון לשלוט שלטון מלא באזור מסוים לאחר מלחמה ,וכמו כן ,השתלט הכובש בדרך זו על רכושה של האוכלוסייה האזרחית .בחלוף הדורות הייתה זהותה התרבותית או הגזעית של האוכלוסייה הנרצחת למימד העיקרי. “רצח עם בעבר עמד במרכז הרצון לשלוט שלטון מלא באזור מסוים לאחר מלחמה ,וכמו כן ,השתלט הכובש בדרך זו על רכושה של האוכלוסייה האזרחית .בחלוף הדורות הייתה זהותה התרבותית או הגזעית של האוכלוסייה הנרצחת למימד העיקרי" האם הפנמנו את הצורך להגן על פליטים? הפגנת מהגרים בת"א גם בימי קדם ובימי הביניים רצחו קבוצות אנושיות מסוימות את האחרות ,ועדויות ארכיאולוגיות לתופעה זו קיימות אפילו ביחס לתקופת האבן (התקופה הניאוליתית), בטרם נוצרה תרבות אנושית מתקדמת יותר לפני 5,000שנה בקירוב .שבט אחד רצח את משנהו ,מלך הורה לצבאו שלא להשאיר זכר מעם מסוים לאחר תום המלחמה ביניהם. מעשים מסוג זה נזכרו גם בתנ"ך ,המתאר גם את תולדות העם היהודי לאורך 1,500השנים הראשונות לקיומו .אפילו יהושע בן-נון הרג המונים בעת כיבוש הארץ ,אולי בטרם הוטמע העיקרון של “לא תרצח" בקרב עם ישראל. החל מאותה תקופה אנו מודעים לציווי 20 הנכלל בתרי"ג מצוות בדבר מחיית זכר עמלק מתחת לשמיים -מצווה שהתפרשה לחומרה :מחיית הזכר היא הרג מוחלט, כעונש על כך שאבותיו של עם זה הרגו בנו בצאתנו ממצריים דווקא בקרב הנחשלים והעייפים שבמחנה. לאורך הדורות לא הצליח העם היהודי ליישב בין מצווה זו לבין מצוות “לא תרצח". התוצאה הייתה שמעולם לא קוים בפועל פירושה המילולי והמחמיר של המצווה, אלא היא התגלגלה למימד סמלי :מחיית זכר עמלק התבטאה ,למשל ,באמצעות הקמת הרעש המסורתית בעת אזכור שמו של המן הרשע במהלך קריאתה ברבים של מגילת אסתר ,שהרי המן הוא נצר לאוג ,מלך עמלק. צילום :אורן זיו ,ארגון activestill יותר מכך ,התלמוד מספק הסבר מעשי לכך שלא ניתן לקיים את המצווה החמורה ,ושיש לראותה במסגרת הקטגוריה “הלכה ואין מורין כן" -סנחריב ,מלך אשור ,עירב ובלבל את כל העמים דאז זה בזה ,ואין אנו יכולים עוד לדעת מיהו יבוסי ומיהו עמלקי. בתרבויות אחרות התחולל תהליך הפוך: בתקופה המודרנית עלה רצח העם על בימת ההיסטוריה ביתר עוז .אחד המאפיינים החדשים יחסית היה זה שהרצח ההמוני הלך והתנתק מהמלחמות שהתנהלו בין צבאות. בדורות קודמים התקיים תכופות קשר בין שתי התופעות ,ורצח אזרחים היה בעיקר השלמה לכיבוש. גם המניעים הלכו והשתנו .בעבר עמד המושג “ג’נוסייד" -פרי יצירתו של המשפטן היהודי-פולני רפאל למקין במחצית הראשונה של המאה ה - 20-העלה את האפשרות שתופעה זו שונה מרצח פלילי בסיסי רק במספר הקורבנות .למקין הצביע על כך שרצח העם ,שהתפתח בסוף המאה ה 19-ובמהלך המאה ה ,20-מייצג סכנה ברמה אחרת .השותף לרצח כזה אינו מעוניין רק בהמתת קורבנו הישיר ,אלא גם מעוניין למחות תחת השמיים עם שלם. גם אם מספר קורבנותיו אינו גדול יותר מאשר מספרם של אלה שנרצחו באירוע פלילי “רגיל" ,התופעה המיוצגת כאן עלולה להתפתח למימדים המאיימים על קיומן של תרבויות ועל קיום האנושות .למקין אף הראה את הקשר בין מעשים אלימים, שנועדו להשכיח מלב תרבות מסוימת ,לבין רצח פיזי. ניתוח משפטי של מושג הג’נוסייד החדש מתייחס לסכנה המיוחדת הנובעת מהיסוד הנפשי של המבצעים .בכלל העבירות הפליליות קיימת הבחנה בין רשלנות לבין מחשבה פלילית .האפשרות הראשונה מתבטאת בהיסח דעת ומייצגת סכנה קטנה יותר לזולת בעתיד ,שהרי למבצע יש התננ גדות בסיסית לעבירה ,וכאשר ביצע אותה כתוצאה ממחדלו – לא היה מודע למשמעות התנהגותו .בעל המחשבה הפלילית ,לעומת זאת ,שמר על תודעה ממוקדת בזמן-אמת. שלוש רמות כוללת המחשבה הפלילית מבחינה זו :ראשית ,קלות הדעת של המבצע אשר איננו רוצה בתוצאה השלילית ,אולם מקווה שהתנהגותו המסוכנת תעבור בשלום. הדרגה השנייה – אדישות ביחס לתוצאה השלילית .והדרגה הגבוהה ביותר – כוונה, דהיינו :רצון לגרום לתוצאה האסורה .כוונה תחילה היא כוונה רגילה בתוספת היסוד של “תחילה" ,כוונה מהמעלה השנייה. אדם עלול להרוג את זולתו ברשלנות ,וכן במחשבה פלילית על כל דרגותיה .עבירת הרצח שונה מעבירת ההריגה ,בכך שהיא כוללת לא רק כוונה ,אלא כוונה תחילה, כלומר ,הרצון של המבצע לגרום למותו של הקורבן איננו קיים רק בעת המעשה, אלא לפני כן ,כשלעבריין הייתה אפשרות לשקול מראש את משמעות התנהגותו, ובכל זאת בחר להמשיך באותו קו פעולה. הוא קיבל מראש החלטה ,הכין את עצמו או את מכשיריו לקראת המעשה ,ולא פעל כפי שפעל רק משום שכבודו נפגע דקות מעטות לפני כן .זהו בדיוק רצח בדם קר ,והמבצע הוא האדם המסוכן ביותר לחברה .אם יינתן לו ,הוא יהיה מסוגל לחזור על מעשהו לא רק באידנא דריתחא ,אלא מתוך שיקול דעת. מושג הג’נוסייד כולל בתוכו את ההנחה החדשה שלפיה השותף לרצח עם מסוכן יותר לחברה אפילו מהרוצח ה"מסורתי". הרוצח הפלילי המוכר לנו עלול לקטול עשרה אנשים כדי להשיב את כבודו ומעמדו למקומם או כדי להשתלט על סחר הסמים בשכונה .מבצע הג’נוסייד רוצח עשרה אנשים במהלך חתירתו לחיסול מוחלט של העם שאליו הם שייכים ,ולכן הוא יוצר סכנה לקטילתם של מיליונים. מדוע התפתחה התופעה בעוצמה כזו דווקא בתקופה המודרנית? הסבר אחד הוא טכני :היכולת התחבורתית והצבאית אפשרה למדינות להגיע בקלות לקצה העולם ,להכיר עם חדש ולפתח כלפיו עמדה ושאיפות בנות הגשמה .ההסבר השני, והעיקרי ,הוא שהתפתחות אידיאולוגית דורשת לעיתים תהליך בן דורות רבים, ולעיתים יש לכך קשר לשינויים קיצוניים בשלטון ולשפיכות הדמים היכולה להתלוות אליהם. הדברים אמורים בשינויים היסטוריים דרמטיים ,העשויים להיות חיוביים או שלינ ליים בעינינו ,אולם בכל מקרה יש להם קשר הדוק למלחמות ולהרג -המעבר מדיקנ טטורה לדמוקרטיה ולהיפך ,שחרור העבדים ומלחמת האזרחים בארצות הברית ,אביב העמים באירופה ,המהפכה הקומוניסטית ברוסיה ,מלחמות העולם ,הקולוניאליזם ודעיכתו ,מאבקי העצמאות והשלטון ברוב היבשות. “הנאצים ראו ביהודים יצורים תת- אנושיים ,שהמטען הגנטי שלהם מכוון אותם למחוץ את יריביהם האריים ולנסות להשתלט על העולם. ההתנגשות בין הייעוד הארי – כיבוש העולם כולו ושלטון בו – לבין העם היהודי המפוזר בכל פינות תבל הייתה בלתי נמנעת" בתוכנה של האנטישמיות חל במאה ה19- שינוי משמעותי ,תוך התפתחות קיצונית ואולטימטיבית :יהודי בדתו יכול להמיר אותה ,יהודי בלאומיותו יכול לשאוף ולהנ תקבל אצל אומה אחרת ,אך ליהודי לפי גזעו אין תקנה .הנאצים ראו ביהודים יצורים תת-אנושיים ,שהמטען הגנטי שלהם מכוון אותם למחוץ את יריביהם האריים ולנסות להשתלט על העולם .ההתנגשות בין הייעוד הארי – כיבוש העולם כולו ושלטון בו – לבין העם היהודי המפוזר בכל פינות תבל הייתה בלתי נמנעת .הוגי דעות רבים ראו בהתנ פתחות זו מסקנה :השתלשלות והקצנה, הגיוניות כמעט ,של שנאת ישראל של מהדורות הקודמים. אנו טוענים כאן שהשואה היוותה רצח שעלה מדרגה נוספת ,רצח הכולל בכוונה תחילה מהמעלה השלישית :לא רק רצח במגמה לקטול את הקורבן ,לא רק רצח במגמה להתקדם לעבר קטילתו של עם שלם ,אלא רצח שחשף יכולת אנושית אשר מרחיבה ומעצימה את הסכנה למחיקתם של עמים מעל כדור הארץ בעתיד. המשך בעמ' 22 21 70שנה אחרי ראשית ,למרות ידיעתנו בדבר האפנ שרות של רצח המוני לא העלינו בדעתנו שהוא יכול להתפתח בקרב חברה דמוקנ רטית .מהדמוקרטיה הוויימארית הרופפת צמחה הדיקטטורה הנאצית .ומדיקטטורה זו – השואה ,בתהליך פוליטי חסר תקדים. שנית ,מאפייניה של התרבות הגרמנית הפכו אותה לאחת האחרונות שבקרבן עלולה להתפתח תופעה זו :הדעה הרווחת הייתה שהשכלה מערבית פורמלית נפוצה, מוסדות אקדמיים העומדים על רמה ביננ לאומית גבוהה ,נימוסים הומניים חיצונ ניים והתפתחות מרחיקת לכת של המדע, של הפילוסופיה ושל ענפי האמנות ,יוצרת חיסון חד-משמעי מפני ברבריות .חברה שנציגיה הבולטים הם הוגי דעות ומלחינים, מהחשובים בעולם ,ודוקטורים עונבי ענינ בות תחת כל עץ רענן ,אינה יכולה לחולל זוועות ברמה הממלכתית המאורגנת. מההיסטוריה אנו מסיקים שבין שתי התונ מהדמוקרטיה הוויימארית הרופפת צמחה הדיקטטורה הנאצית .ומדיקטטורה זו – השואה פעות אין כל קשר ברור .בין קידמה השכנ מאז הקמתה -ובמובן מסוים ,עוד לפני כן ,לשאלת החובה המוסרית השוטפת שלנו לתית ,מדעית ואמנותית וגינוני נימוס ,מצד אחד ,לבין נורמות מוסריות הומניסטיות - ,עוסקת ישראל במלחמת הישרדות .עובדה ביחס לעמים סובלים ברחבי העולם. קשה זו מצטרפת לקורבנותם של היהודים תכנית העבודה שאנו מציעים למדינת מצד שני ,אין כל קשר חד-משמעי. שלישית ,הקורבנות המיועדים נתפסו ,במהלך ההיסטוריה ,בעיקר בתקופת השואה .ישראל בעניין זה היא: כאמור ,כיצורים נחותים מאדם .רעיון זה כתוצאה מכך ,אנו ניצבים בפני שאלת יסוד 1 .1לכלול בתכנית הלימודים יסוד קבוע של עלה לאורך ההיסטוריה ,אולם כאן לראשונה לגבי זהותנו :האם אנו מסתפקים במעמד אכפתיות ומחויבות לגבי אדם סובל ועם הפך לאידיאולוגיה ממלכתית בעלת בסיס הקורבני והשורד ,או שאנו מעוניינים ליצור סובל. פסאודו-מדעי ,המוליך לתוצאות מעשיות .את עתידנו במו ידינו ,וכן לשמור על מרכיב 2 .2לקבל החלטה מספרית בקשר לכושר תפיסה זו עלולה לשכפל את עצמה במקומות המפתח המוסרי המאפיין אותנו מאז עשרת הקיבול שלנו לגבי מהגרי עבודה ,לסרב שונים בעולם ולהסיר חסמים רגשיים ומוסנ הדיברות ונביאי ישראל? לקבל לתחומנו מהגרים נוספים ולהעניק לשוהים בתחומנו זכויות אדם ,אזרח ריים מפני רצח המוני של בני אדם ,שהרי לא “מכיוון שאין עוד עם המבין כמונו ועובד ככל ישראלי. בבני אדם מדובר. בנוסף לכך ,גילינו בחלוף הזמן שרבים לליבם של נרדפים על רקע 3 .3להוביל מהלך עולמי .בכל מקרה שבו עולה על סדר היום גורלו של עם סובל מאוד מהרוצחים הנאציים לא היו חולי נפש מוצאם ,עלינו לבחור בין הסתפקות ונהרג ,יכנס שגרירנו באו"ם ישיבה או פושעים פליליים מלכתחילה ,לא נכפה בהצבעה על ייחודה של השואה רב-לאומית ,שבה יודיע את היקף עליהם לרצוח תוך איום על חייהם ,ובוודאי לא היו מפלצות מכוכב אחר .הם היו אנשים לבין מודעות למכנה המשותף בין מחויבותה המעשית של ישראל לקלוט פליטי חרב ולהעניק עזרה הומניטרית, רגילים ,שהמצב ההיסטורי והאישי שאליו גורלנו לגורלם של סובלים אחרים" ויבקש משאר השותפים להכריז על נקלעו וההחלטות שקיבלו חשפו אצלם – מכיוון שאין עוד עם המבין כמונו לליבם מחויבותם באותם הקשרים ,לפי גודלה לעיתים לתדהמתם שלהם – יכולת להשתתף ברצח המוני .להבחנות אלה יש משמעות של נרדפים על רקע מוצאם ,עלינו לבחור בין של כל מדינה ולפי יכולתה הכלכלית. מוסרית ומשפטית ,מנהיגותית וחינוכית הסתפקות בהצבעה על ייחודה של השואה נהיה אנחנו היוזמים ,משום שאנחנו מרחיקת לכת .אנו מבקשים להתמקד כאן לבין מודעות למכנה המשותף בין גורלנו יהודים ,משום שאנחנו כבר היינו שם. בהיבט מעשי אחד ויחיד :תפקידה של לגורלם של סובלים אחרים .במקרה של מדינת ישראל ביחס לרצח המוני ולאירועים התנגשות ,נעדיף את הישרדותנו על פני כל הכותב הוא יושב ראש ארגון עמך ומנהל בית שיקול אחר ,אולם אין כל הכרח לקשר זאת הספר התיכון האזורי באר טוביה דומים ברחבי העולם כיום. 22 70שנה אחרי שם וכאן מבט רטרוספקטיבי ועכשווי על הזוועתית במלחמות ן צבי גיל ן סמל לתקומה ב"עיר ללא הפסקה" .הפסל של תומרקין לגבינו היהודים היו שתי שואות .האחת של העם היהודי ,והשנייה -של כל משפחה יהודית שחוותה אותה .היא איבדה את הכל: את חיי שאיריה ,את נכסיה ,את כבוד האדם שנדרס ,את חינוך הילדים שנקטע .אצל רבים גם את האמונה באל עליון; ואצל אחרים -את האמונה בבני אדם ,משום שהנאצים היו בני אדם .לא מפלצות ולא חיות. כרגיל אצל היסטוריונים קיימים חילוקי הדעות ,הן לגבי פרדיגמות והן לגבי השלכות ,אבל בעניין השואה חילוקי דעות אלה הם בדרך כלל שוליים .השאלה, גם שבעים שנה לאחר השואה ,היא: מהם הלקחים .אין כל צל צלו של ספק, שהייחודיות בשואה של העם היהודי הייתה קודם כל ב"חזון" ההשמדה ובפרטי הביצוע – ביצוע שכוון רק כלפי העם היהודי, אף על פי שהנאצים רצחו רבים מקרב הלא יהודים .אני מעיר הערה זאת לנוכח הוויכוח שהיה קיים והתחזק עם צאת ספרו של ההיסטוריון טימותי סניידר" ,ארצות דמים -אירופה בין היטלר לסטאלין". בספרו ,שהפך לרב-מכר ,משלב המחבר את פשעי סטאלין ופשעי היטלר ,כולל ,כמובן, השואה .התקופה שבה עוסק הספר היא לא בתחילת מלחמת העולם השנייה ב,1939- אלא ב ,1933-עם עליית היטלר לשלטון ועם מימוש המדיניות הרצחנית של סטאלין זמן קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה .אף שהפרסום ,כאמור ,זכה לתהודה רבה ,קמו לא מעט עוררין על ההשוואה הזאת ,ביניהם מבקרים והיסטוריונים שהגדירו אותה כמקוממת.מן ההיבט היהודי ,סניידר חוטא בכך שבניסיון להכניס את השואה למסגרת האוניברסאלית ,הוא מתעלם מן העובדה שהיהודים לא הוכחדו כפולנים ,כפי שהוא מבקש לציין ,אלא כיהודים .הגישה הנפסדת ,הייתי אומר ,להתייחס ל"קורבנות מכל הקבוצות" ,היא במקרה הטוב תמוהה, ובמקרה הרע מעוותת .כפי שציינתי, אכן גם בקרב העם הפולני עשו הנאצים שפטים .אולם ,להלן העובדות :הפולנים לא היו בגטו לודז' ,הפולנים נסעו בחשמלית, היהודים היו בגטו ולבסוף חוסלו .גם אילו היה כותב סניידר את הדברים במאה ה,22- הם היו עיוות היסטורי .לא כל שכן כשהם נכתבים כאשר עדיין חיים עדים שיכולים לומר לו את הבדל בין רצח לבין השמדה, בין אפליה לבין רדיפות ,בין מזון קצוב לבין רעב עד מוות ,או אפילו בין עמוד תלייה או כיתת יורים לבין תאי הגזים והקרמטוריום בבירקנאו .מעשי זוועה אחרים -לרבות מעשי זוועה הנעשים היום בעולם 70 ,שנים לאחר השואה ,ובחלקם מוגדרים כ"רצח עם" -אין בהם כדי להאדיר את המעשים הללו ,או להמעיט מייחודה של השואה, שלא הייתה כמוה ונקווה שלא תהיה .לא לעם היהודי ולא לעמים אחרים. זיכרון העתיד עם כל זאת ,אני מעריך כי זיכרון השואה יישמר וייחרט בקרב הדורות הבאים לא רק כאירוע היסטורי במימדים אדירים ,אלא כאירוע שחייב לשמש לקח לדורות העתיד ולעמים אחרים .אצלנו ,במדינה היהודית, הלקחים חייבים להילמד מגיל צעיר .וזאת לא על ידי סיפורים על השואה ,אלא על ידי מניעת רוע כלפי הזולת ,על ידי איסור אלימות בין ילדי גן ובין ילדים בכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי .צריך ללמד את התלמידים בכיתות הגבוהות יותר את הכללים של היחסים בין בני אדם ,ללמדם על הכבוד לזולת ,על מניעת הסתה ,על כיבוד החריג .אחר כך ,בשלב מאוחר יותר הם יבינו יותר ,כאשר ילמדו על השואה או יבקרו באושוויץ. השואה ,שאירעה לפני שבעים שנה ,לא צמחה בשדה בור .קדמו לה הסתה אנטינ שמית וגזענית ,רדיפות על בסיס אפליה, פוגרומים ,הרג ורצח .אני מייחל שגם הנרטיב שלנו ביום הזיכרון ישתנה ויכלול את לקחי השואה .הטקסים הממלכתיים ואזכרות לזכרן של קהילות שהושמדו מן הסתם יתקיימו ,אבל בכל הקשור לנרטיב הביננ לאומי יש חשיבות רבה לאוניברסאליזציה של השואה ואקטואליזציה שלה .לומר: "רצח עם" הוא שמזכיר את השואה של העם היהודי ,או -רדיפות ואפליות על רקע דתי או גזעי הן שמזכירות את הגורמים שהביאו את השואה על העם היהודי .רק כך תישמר מורשת השואה ואיתה "עתיד הזיכרון". אינני יודע כמה אנשים שיושבים בשולי פסל תומרקין בכיכר רבין בת"א ,משחקים עם ילדיהם או מאכילים יונים שמגיעות גם לכיכר הזאת ,יודעים את מהותו של הפסל. זוהי אנדרטה לשואה -אחת היפות בעיניי, וגם סמלית מאוד .העובדה שהפסל נמצא בכיכר שוקקת חיים ,ובה פעילות מבוגרים וילדים וסתם עוברי אורח ,כשברקע חזית בניין העירייה של "העיר ללא הפסקה" - היא סמל התקומה .כמי ששרד את השואה, אני מדגיש את קדושת החיים מול פולחן המוות .מכאן שבעיניי היא אנדרטה לשואה ולתקומה .שרדנו כדי לחיות .לא כדי לשמוע השכם והערב שימוש בשואה למטרות הפחדה שיש בה בהחלט "זילות השואה". שרדנו כדי לראות בכיכר רבין ילדים משנעים את עצמם על סקייטים ,עושים סלטות ופענ לולים אחרים ,הורים עם עגלות תינוקות וצעירים שיושבים ומדברים בנייד ועושים עליו "וישים" .אלה חיים. הכותב הוא מיסד "מזכר" וממיסדי עמותת "עופות החול" 23 70שנה אחרי 70שנה אחרי כוריאוגרפיה של המוני אוהדים לזכרו של לנדאואר ,מנהלה ההיהודי של ביירן מינכן כיצד נלחמים מנהלי קבוצות הכדורגל הגדולות בגרמניה באנטישמיות הארגון הגרמני “לעולם לא עוד" משתף פעולה עם צמרת הכדורגל הגרמנית ומוסדות חינוך כדי למגר את האנטישמיות והגזענות בגרמניה .המסע שערכתי בהזמנתם עם הקרנת הסרט “ליגה טרזין" ,גילה שיש גם גרמנים שאכפת להם ן עודד ברידא ן המייל שנחת בפתאומיות בערב סתווי היה מפתיע .כותרתו היתה “ליגה טרזין – המסע בגרמניה" .ארגון “לעולם לא עוד" (Nie )Weiderמזמין אותי להקרנות של הסרט “ליגה טרזין" ב 7-ערים בגרמניה אל מול קהלים בסוף ינואר ,2015בצמידות לאירועי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה .נכון שגרנ מניה כמקום לבקר בו ,כבר אינה עוד מקום טעון כפי שהיה אצלי בעבר ,אבל לא היה ברור לי בפני מי מקרינים את הסרט ,מה אומרים בדיוק ,ומה הדימוי של ישראל אחרי “צוק איתן" -במיוחד לאחר שקראתי את ספריהם של טוביה טננבוים ואלדד בק, שמתוכם אפשר להבין כמה עמוקה האנטינ שמיות בגרמניה ,עדיין. לראשונה פגשתי את הארגון הגרמני Nie - Weiderבאמצעות נציגו ,העיתונאי רוני בלאשקה ,בפסטיבל סרטים בברלין ,במרץ ,2014שם הוצג הסרט “ליגה טרזין" לראשונה באירופה Nie Weider .הוא ארגון העוסק בכדורגל ותרבות ונאבק באמצעות קהילת 24 אוהדי הכדורגל בגזענות ,בשנאת זרים, בשנאת הומוסקסואלים ולסביות ,וכמובן לוחם באנטישמיות באצטדיונים .בארגוןחברים מועדוני כדורגל ,מועדוני אוהדים, עיתונאים ואנשים שהנושא יקר לליבם, מסיבות שונות .בעיניי מרתקת ,מפתיעה וראויה לציון העובדה ,שמנהלי קבוצות כדורגל בגרמניה מקדישים מיוזמתם ועל חשבון תקציבי הקבוצות ,כל כך הרבה זמן ומשאבים כדי להילחם באנטישמיות ובגזנ “מרתקת ,מפתיעה וראויה לציון העובדה שמנהלי קבוצות כדורגל בגרמניה מקדישים מיוזמתם ועל חשבון תקציבי הקבוצות ,כל כך הרבה זמן ומשאבים כדי להילחם באנטישמיות ובגזענות הפושה עדיין בקרב רבים מהגרמנים ומקבלת ביטוי בולט ביציעי האוהדים" ענות הפושה עדיין בקרב רבים מהגרמנים ומקבלת ביטוי בולט ביציעי האוהדים. רוני היה מעשי והכין כבר מקומות להקרנה ב 7-ערים בכל רחבי גרמניה ,כאשר הרעיון הוא לעבור במהירות מעיר לעיר ,ברכבת .בכל מקום יחכה נציג הארגון שהכין את המקום ואת הקהל ,ילווה אותי למלון ,להקרנה, חזרה למלון ,שוב לתחנת הרכבת ,וקדימה למקום הבא .סיפרתי על התכנית למייקשוורץ ,במאי הסרט ,שתוך דקה אמר“ :אני בא איתך" .מייק ,העובד כמפיק החדשות באחת התחנות העמוסות ש ל CNNביר�ו שלים ,לקח שבועיים חופש והצטרף ,למזלי הגדול .הצטיידנו במעילים ,כפפות ,צעיפים ועוד אביזרים מחממים ,וטסנו לגרמניה המונ שלגת ,כאשר איתנו כמה מזכרות מישראל, סרטים עם תרגום לגרמנית לחלוקה וכאמור, הרבה סימני שאלה. הנחיתה בפרנקפורט היתה סטנדרטית, ומשם עברנו לרכבת לשטוטגארט ,מה שהסתבר כבעייתי עם לוח הזמנים .הרכבת נעצרה בדרך ,ונאלצנו ,יחד עם עוד מאות גרמנים ,לרוץ מרציף לרציף כדי לעלות על הרכבת הבאה .אתם יודעים ,רכבות, גרמניה – זה אף פעם לא עובר ללא מחשבה מסוימת... בבוקר מגיעים שני תלמידים בני 18 ללוות אותנו בחשמלית לעבר בית ספרם, יעדנו הראשון .בבית הספר Johann Friedrich-Von Cottaaשבפרבר של שטו�ט גארט ,חיכו כ 130-תלמידים ,מורים ומלווים, ביניהם תיאודור ברגמן ,בן ה ,99-שבעברית מושלמת סיפר לי כיצד הקים את בית הילדים הראשון בקיבוץ גבע ב .1933-כל נער ונערה שבאו לצפות בסרט הביאו כיבוד מהבית ,ולאחר הסרט זכינו לטעום מאכלים יווניים ,תורכיים ,אלבניים ,וגם מסרי- לנקה ,קוסובו ועוד מקומות .הנערים היו קצת בהלם אחרי הסרט ולא נשאלו כמעט שאלות .משם דהרנו לנסיעה של מספר שעות ברכבת לנירנברג -שם ההקרנה הייתה בבית קולנוע קטן .לאחר הסרט, התכנסו כל באי הקולנוע לטקס הזיכרון לציון יום השואה הבינלאומי .כולם עמדו עם נרות ,מקשיבים לדובר ,פטר רויטר, שהזכיר גם את גורלם של הספורטאים והמועדונים היהודיים שהיו בעיר ששמה נודע לשמצה .עבורי ,בפעם הראשונה ,נירנ נברג נקשרה לאירוע חיובי ומרגש. פרו-ישראלי ומתעב אנטישמיות וגזענות. אוהד וורדר ברמן ,בנדקיט (משמאל) ,עם חבר לשואה ,לראות את מה שנשאר מבית הכנסת ,שהוחרב בליל הבדולח ורק הכיסאות עומדים שורות-שורות בכיכר חשופה .קונרד שונא כל ביטוי לאומי או לאומני ,ולראשונה אני מתוודע לחשש מפני איזה “שד" שיכול לצוץ מתוך העם הגרמני ,כפי שקרה 80שנה קודם לכן .קונרד שולט בנושא ההיסטורי של האירועים בגרמניה של שנות ה 20-וה30- להפליא ,והינו פעיל מרכזי בארגון המארח אותנו .אחה"צ השתתפנו בטקס פתיחת תערוכה על הספורט היהודי בלייפציג ,בנונ כחות ראש העיר. לאחר ערב ההקרנה בקולנוע קהילתי קטן, קונרד מבקש שבבוקר נעשה הקרנה נוספת בבית ספר קתולי לאחים ואחיות ,שהינו חלק מרשת גדולה של בתי ספר למקצועות רפואיים .שם ,לראשונה ,מתנהלת שיחה עם מנהל בית הספר ,לארס מנצל ,שמתעקש להנחיל לסטודנטים שלו ערכים “כל עוד הם במסגרת" ,כי אחר כך זה כבר בלתי אפשרי. המלחמה באנטישמיות אינה נובעת מלחץ של יהודים עליו ,ואפילו אין לו היכרות טובה עם מדינת ישראל ומצבה .לראשונה הוא שומע מאיתנו מה ההבדל בין הצבא בישראל, לעומת זה הגרמני ,בהתחשב ברתיעה העזה שיש לו ולגרמנים רבים ,מלראות אנשי צבא גרמני במרחב הציבורי .יותר מאוחר לארס מגיב ב"לייק" בפייסבוק לתמונה ששיגרתי לו של חיילות עומדות בקיוסק ברחוב ישראלי ,עם רובי מ 16-על כתפיהן. שאלות הסטודנטים היו משמעותיות ,אולי בגלל אווירת הלימודים שבמקום .סטודנט אחד שואל האם ייתכן שאבותיו לא ידעו מה קורה ליהודים בשואה ולפניה .בתשובה קיבל הסבר על התהליך שאותו עברו יהודי גרמניה בין עליית הנאצים לפוגרום ליל הבדולח ,והבין שהיהודים לא נעלמו פתאום בערב אחד .סטודנט אחר דיבר על אפשרות של קיומה של השפעה יהודית בעולם, וכששאלתי אותו כמה יהודים יש בעולם "קונרד ,מפרויקט האוהדים של לייפציג ,שונא כל ביטוי לאומי או לאומני ,ולראשונה אני מתוודע לחשש מפני איזה “שד" שיכול לצוץ מתוך העם הגרמני ,כפי שקרה 80 שנה קודם לכן" להנחיל את הזיכרון לסטודנטים למחרת בבוקר ,נסיעה ארוכה ברכבת בנוף מושלג לעבר לייפציג .קונרד דונוביץ, מפרויקט האוהדים המקומי ,הוא מהפכן שמאלני הנלחם בתופעות הניאו-נאציות, שהחלו להתקרב לעירו ,הממוקמת במזרח גרמניה .הוא לוקח אותנו ,ביום הזיכרון במוזיאון קבוצת דורטמונט .נשיא הקבוצה ,ראבל המשך בעמ' 25 26 70שנה אחרי 70שנה אחרי הוא העריך שכ 100-מיליון ,וקצת הופתע לגלות שרק בשנה-שנתיים האחרונות חזרו היהודים למספר בו היו לפני המלחמה, ושאנו רק שביעית מהמספר בו נקב .אני מניח שמהר מאוד הלך לבדוק את מספר המוסלמים באירופה ,לצורך השוואה. “סטודנטית אמריקאית שלומדת במקום מספרת עד כמה בארה"ב נושא לימוד השואה ‘פתוח’ ,לעומת התחושה שלה שבגרמניה הנושא ‘סגור’ ולא מדברים עליו‘ .אם זה המצב בגרמניה ,שבה זיכרון השואה קיים ,מה המצב ,אם כן ,בארצות אירופאיות אחרות’ ,היא תוהה" סטודנטית אמריקאית שלומדת במקום מספרת עד כמה בארה"ב נושא לימוד השואה “פתוח" ,לעומת התחושה שלה שבגרמניה הנושא “סגור" ולא מדברים עליו. “אם זה המצב בגרמניה ,שבה זיכרון השואה קיים ,מה המצב ,אם כן ,בארצות אירונ פאיות אחרות" ,היא תוהה .בשיחה פרטית איתה הסתבר שיצא לה לשיר בארה"ב את אופרת הילדים “ברונדיבר" ,שהושרה בגטו טרזיינשטאט .סיימנו בלייפציג ,הרכבת לברלין מחכה. המנהל המיתולוגי של ביירן מינכן היה יהודי 2500כיסאות אדומים ריקים חיכו לנו בק�ו לנוע ישן בשכונת נוי-קלן בברלין ,עם פנים מודאגות של המארגנים -אנשי קבוצת הכדורגל בורוסיה ברלין ,שתהו כמה יגיעו לשכונה המרוחקת בערב של שלג (קל, לדעתם) .התשובה הייתה מוחצת 340 :איש רכשו כרטיסים ,והמארגנים התרוצצו להביא עוד ועוד כיסאות ולפתוח את היציע. מנהלת המקום פותחת את האירוע ומספרת לקהל שהקולנוע הזה שימש כמחסן לרכוש של כ 200-היהודים שגרו בשכונה וגורשו למחנות במלחמה .הפעם יש גם יהודים בקהל ,כמו קלאודיו אופנברג ,מנהל “מכבי ברלין" ,ואורן אוסטרר ,ממארגני המכבייה האירופית בקי ץ 2015בברלין .רשת הט�ל וויזיה “סקיי ספורט" שולחת צוות צילום למאורע יוצא הדופן ,ואנו עסוקים בראיונות גם לרדיו ולעיתונות .לאחר ההקרנה ,מתנהל כרגיל פאנל ערני ,כשרוני בלאשקה מנחה, ומייק ואנוכי עסוקים במתן תשובות רבות באו ללמוד .אוהדי בורוסיה ברלין בהקרנת הסרט “ליגה טרזין" 26 ומגוונות לשאלות הקהל ,שלא מיהר הביתה. כרגיל ,בלי הרבה מנוחה ,נוסעים למחרת לעיר ברמן ,שם תומאס האפקה ,מפרויקט האוהדים של קבוצת וורדר ברמן ,ממתין לנו בתחנת הרכבת .תומאס מפתיע אותנו בפרוייקטים שהוא עשה עם אוהדי הפועל קטמון ירושלים וקבוצת פלסטינים מג’אבל מוקאבר ,עד כדי נסיעה משותפת לאושוויץ. גם כאן מופתע תומאס ,שהכין כ 60-מקומות במועדון האוהדים ,למצוא את עצמו עם למעלה מ 130-איש שצבאו על הקירות, ביניהם מנכ"ל המועדון ומספר מכובדים, כולל חברת הפרלמנט האירופי ,שמזמינה אותנו להקרנה בבריסל. בנדיקט ,צעיר גרמני ממוצא יפני ,שהנחה את הערב כשהוא לבוש בחולצה שחורה עם סיסמאות נגד אנטישמיות ,מפליא אותי בידע שלו על הסכסוך הישראלי-ערבי .הוא אומר בפשטות שאינו מוכן “לאכול" את השקרים של העיתונות והטלוויזיה הגרמנית ,ושהוא נוהג לבדוק את העובדות ,ולכן מצא עצמו מצדד בעמדות ישראל ונלחם באנטישמיות. נפרדנו מהקבוצה הירוקה ,וקדימה ברכבת לקבוצה הכי צהובה בגרמניה ,בורוסיהדורטמונד. דניאל לרכר עובד במועדון הכדורגל באתר ההנצחה בדורטמונד המפואר בורוסיה דורטמונד כמקשר עם חבורות האוהדים .הוא עצמו היה פעם המעודד הראשי שעל המגפון ביציעי האולטרה ,כשגבו אל המגרש ואלפי אוהדים שרים ונעים לפי הקצב שלו .עתה הוא קצת יותר ממוסד .המועדון פעיל מאוד בתחום המלחמה באנטישמיות ,מארגן משלחות אוהדים לסמינרים באושוויץ ומקיים ימי זיכרון לשואה ולמאורעות אחרים שקרו בעיר .אנו נפגשים עם נשיא המועדון, ריינהרד ראובל ,ושואלים מדוע הפעילות הרבה הזאת סביב המלחמה באנטישמיות ללא שום לחץ יהודי או ישראלי ,והוא עונה בפשטות“ :יש לנו 10מיליון אוהדים בעולם שמסתכלים עלינו ,איך אפשר שלא?". ראובל הוא גם זה שפותח את ערב ההקרנה במוזיאון הכדורגל המפואר של בורוסיה דורטמונד (“בורוסיאום") .כמה סמלי שצבע המועדון הזה הוא צהוב .דניאל לוקח אותנו לסיור בעקבות משלוח היהודים מדורטמונד לטרזיישטאט ,ועובר דרך מטה הגסטאפו המצמרר המשמש כמוזיאון בעיר .לא נשאר אלא להבין שוב את החשש של הצעירים מה"שד הנאצי" במקום ,שלמרות שמאמצע 1943כבר לא היו בו יהודים ,המשיך לתפקד ולרצוח (גרמנים) בכמויות מפחידות עד לשנייה האחרונה של המלחמה .שוב אנו על שבראשה בחור צעיר בשם סימון מילר. האולטראס ארגנו “כוריאוגרפיה" של 7,000 הרכבת 6 .שעות נסיעה למינכן. “האם ביירן מינכן הוא מועדון כדורגל אוהדים ביציע ,עם תמונתו של לנדאואר יהודי?" -כתובת גדולה זו תלויה על וכרזות לזכרו ,והם מנציחים את דמותו קיר במוזיאון של אליאנץ ארנה ,אצטנ וזהותו היהודית ברבים .על פעילותם זכו דיונה המפואר של ביירן מינכן .התערוכה ,בפרס היוקרתי למלחמה באנטישמיות ע"ש שמספרת על עברם של כדורגלנים ואנשי יוליוס הירש (שחקן נבחרת גרמניה ,יהודי ספורט יהודים בגרמניה של לפני המלחמה שנרצח באושוויץ) ,שניתן להם ע"י התאנ ומופצת עתה ברחבי גרמניה ,זוכה לתוספת חדות הכדורגל הגרמנית לשנת .2014סימון מקומית בגלל הסיפור המיתולוגי של קורט גאה בכך מאוד ,ואנו היינו אורחיהם בהקרנה לנדאואר ,מנהלה היהודי של הקבוצה עד האחרונה בסיור – במועדון הקבוצה ,בין לעליית הנאצים .לנדאואר השכיל לברוח כרזות ,דגלי קבוצה ,צעיפים וחומרי עידוד. מבעוד מועד לשוויץ ,ואחרי המלחמה חזר האולטראס לא שכחו לקחת אותנו למשחק לנהל את הקבוצה עוד שנים רבות .את של ביירן מינכן ,שם בוצעה הפעם ,בהשנ לנדאואר ,שנשכח ,העלתה לכותרות קבוצת תתפותנו הצנועה“ ,כוריאוגרפיה" קטנה - אוהדים (האולטראס) בשם “שיקריה מינכן" ,רק של 500איש -לזכר אוהד שנפטר ,עם תמונתו שהונפה מאחורי השער ,כשברקע "כששואלים את ריינהרד ראובל ,נשיא ריבועים שחורים ולבבות אדומים. בדרך למטוס לישראל ,אוספת אותנו מועדון בורוסיה דורטמונד ,מדוע מכונית לאולפני “סקיי ספורט" גרמניה, הפעילות הרבה הזאת סביב המלחמה לראיון שלי בשידור חי לתכנית ערב ,המשודר באנטישמיות ללא שום לחץ יהודי או למיליון המנויים שלה ,כדי לספר על ליגה טרזין והסיור המדהים בגרמניה. ישראלי ,הוא עונה בפשטות‘ :יש לנו הסיור בשנה הבאה -כבר בתכנון מתקדם. 10מיליון אוהדים בעולם שמסתכלים עלינו ,איך אפשר שלא?’" הכותב הוא המנכ"ל היוצא של בית טרזין 27 70שנה אחרי 70שנה אחרי בית הזכוכית – מבודפשט לניר גלים על הכחשת השואה ואיבוד הערכים – גם אצלנו סיפורו של בית הזכוכית הוא אחד מסיפורי ההצלה הגדולים ביותר בתקופת השואה .ולמרות זאת, מסיבות רבות ומורכבות ,נעלם סיפור הצלה זה מן התודעה ולא זכה למקום הראוי לו בזיכרון ן עדי פיינרמן ן בעקבות אביו ,חוקר השואה אברהם לנצמן, מעלה בנו הרהורים על לקחי השואה ן חנוך לנצמן ן בעולם מציינים השנה 70שנים לתום מלחמת העולם השנייה ו 100-שנים לפרוץ מלחמה הראשונה .לפי פרסומים בתערוכות בגרמניה מנסים ,לכאורה ,לחלוק באחריות, ולמעשה ,להרחיק עובדות ,כאשר מדגישים שכבר במלחמה הראשונה החלה השמדת האדם התעשייתית והשימוש בגז .מה"אליבי" מתברר גם מה לא למדו בין ולאחר המלנ חמות .מסתבר שברישום קורות הימים בידי המנוצחים לוקה ההיסטוריה בדמנציה .יש הגורסים שבשונה מהיסטוריונים -האל אינו נוהג לשנות את העבר .אבי ,אברהם (אורי) לנצמן ,סופר ,מתעד וחוקר השואה, הגבורה והתקומה ,נאבק במכחישים ובמנ סלפי העבר .לטענתו ,בניצחון על הפשיזם לא הובסה האידיאולוגיה הנאצית. הוא נולד ביוזפוב ליד נהר הוויסלה ,לאביו יוסף יהודה לנצמן ולאימו איטה ברינדל לבית כץ ,והיה צאצא של "היהודי הקדוש" מפשיסחה .מילדות חלם על ציון וירושלים, ונסע כילד לבד לישיבת לובלין לראות דגם של המקדש .הוא שרד בודד מכל משפחתו הענפה .הדבר היחיד שנותר לו היה מאמר ביידיש על חינוך ,שכתב אביו בעיתון ,אותו מצא בזקנתו בארכיון היהודי .באחד מפרנ סומיו כתב" :מן ההכרח לקלף את הרוע שכבה אחר שכבה ,להציגו עירום ועריה בפני הציוויליזציה האנושית ההומניסטית. השכחה וההשכחה לא יסייעו להבטחת עתיד טוב יותר לאנושות .ואף אצלנו ,מתרבים האנשים הטוענים 'מה שהיה – היה'". בימים אלו מתגברים גילויי השנאה לישראל וליהודים באירופה ,ובעולם מתגנ ברות הפגנות של אנטישמים ונכדיהם 28 "מן ההכרח לקלף את הרוע שכבה אחר שכבה" .אברהם לנצמן מהימין והשמאל הקיצוני .הם מוצאים מכנה משותף בשנאת ישראל וחוברים למסיתים אסלאמיים ,על ידי יצירת דה-הומניזציה ודה-לגיטימציה שלנו .הם פועלים כדי להושיבנו כנאשמים במשפט העמים ומייחלים לפתרון הרדיקלי עבורנו ,וכך ממחזרים את פח האשפה ההיסטרי .היום יהודים שוב נאלצים להגר מארצותיהם, בזמן שאחרים מאתגרים את חופש הדיבור והדמוקרטיה בפרובוקציות ובאלימות. בשחמט הפוליטי החדש ,המיעוט לוקח את היהודים ואת ישראל כבני ערובה ,ככלי ניגוח וסחיטה ,ליצירת תוהו והחלשת כוח העמידה שלנו. אבל לדאבון הלב ,גם בתוכנו מתגלה פן מכוער :ברשתות החברתיות מופיעים חיילים חמושים ,חלקם מוסתרי פנים ,שעל גופם נכתבת המילה "נקמה" .מה בין "יהודים קחו נקמה" של השואה ,לזה? מה הקשר בין זה לפטריוטיזם? מה למדנו כפרטים וכציבור מהשואה ,מה למדו המנהיגים? וככל שחולף הזמן ,מתרבות השאלות וגובר הצורך בחיפוש מענה למול האתגרים. האם החינוך ,ההשכלה ,התרבות ,המורשת והקדמה הטכנולוגית הם ערובה כנגד קיצונ ניות וגניבת דעת? מהו החיסון המבטיח שהאדם לא יחזור על פשעי עבר? על מה נבנה המוסר שלנו ,למה אנחנו מחנכים? היש מקום רק לאינטרסים ,האם האינדוקטנ רינציה היא המהות ,היכן מיקומם של האמת והצדק? מה צריכה להיות המסקנה שלנו מדורות של סבל ופוגרומים וממסורת נביאי ישראל ,שדיברה בשבח הערבות הדדית ודאגה ליתום ,לאלמנה ,לחלש ולעני ,כמענה המוחלט לחוסן ולביטחון? האם מדינת ישראל מממשת משהו מכך בביטחון האישי והסוציאלי ,בביטוח הלאומי ,בבתי המשפט? אם נותיר ללא מענה טיפול בכל ילד או חייל רעב ,זקן עני ,חולה חסר תרופות או נצרך חסר סיעוד -מה למדנו? "בכל מקום שבו שהיתי במשך כל שנות מלחמת העולם השנייה ,החל מספטמבר 1939בווארשה ועד למאי 1945ליד נהר האלבה ,במחנה רטנוב לא נתקלתי אפילו במקרה אחד שבו נמנעאדם לסייע לזולתו בתנאים של מצוקה קשה" ,כתב אבי. בשנה האחרונה נחנך בבית העדות מיצג אינטראקטיבי על סיפורו של בית הזכוכית. המיצג מעביר בדרך חזותית וחווייתית את סיפורו המיוחד של בית הזכוכית ,ומעורר סוגיות מורכבות הקשורות לשאלת ההצלה בתקופת השואה .כחלק מהקמת המיצג, בית העדות פועל לאיסוף שמות הניצולים ולתיעוד הפעילות בבית הזכוכית ,ואף לתיעוד הסיפורים האישיים. במלאת שבעים שנה לשחרור בודפשט מהכיבוש הנאצי ,התקיים בבית העדות כנס ניצולים מיוחד ,במעמד שגריר הונגריה בישראל ,ד"ר אנדור נאג'י ,ובהשתתפות מאות ניצולי בית הזכוכית ובני משפחותיהם. בין היתר ,השתתפו בכנס בני משפחתו של המנהיג הציוני משה קראוס ז"ל ,וכן בני משפחתו של פנחס רוזנבאום ז"ל ,צעיר שהיה יוצא לרחובות מחופש במדי הנאצים ההונגרים ,ורבים חבים לו את חייהם .צאצאי הניצולים פגשו בהתרגשות את משפחותיהם של המצילים .שגריר הונגריה בישראל ,נשא דברים חמים ומרגשים בהונגרית ובאנגלית. בין היתר ,הכה השגריר על חטא מעשיהם של ההונגרים בתקופת השואה ,ואף התייחס לאנטישמיות הנוכחית בארצו. האירוע היווה נדבך נוסף בתהליך השבתו של סיפור בית הזכוכית למקומו הראוי בזינ כרון ההיסטורי .במהלך הכנס התקיים פאנל “ניצולים מספרים" ,שבו נחשפו סיפורים רבים ,חלקם בפעם הראשונה .כמו כן ,הושק בכנס ספרה של ד"ר איילה נדיבי“ ,בין קראוס לקסטנר" ,אשר עוסק במפעל ההצלה. בית הזכוכית הוא בניין אפרורי וישן בליבה של בודפשט ,שהיה שייך ליהודי ארתור וייס, גדול סוחרי הזכוכית בהונגריה .בשנת 1944 עמד בניין משרדים זה בליבו של מפעל הצלה רחב מימדים ,ייתכן שאף הגדול ביותר בתקופת השואה – הצלתם של יהודי בודפשט. שחזור חזית בית הזכוכית .בית העדות במשך מרבית שנות מלחמת העולם השנייה נמשכה שגרת חייהם של יהודי הונגריה כמעט ללא הפרעה .רק במרץ 1944פלשו הגרמנים להונגריה ,ואז התהפך הגלגל .בשלב זה הייתה מפלתה של גרמניה עניין של זמן בלבד .היטלר היה נחוש להספיק לרצוח גם את יהודי הונגריה ,ולכן אדולף אייכמן נשלח לבודפשט לנהל מקרוב את האירועים .השואה בהונגריה התרחשה במהירות אדירה .זוהי תקופת השיא של השילוחים להשמדה באושוויץ-בירקנאו: בתוך כחודשיים ,בחודשים מאי-יוני ,1944 נשלחו כ 430,000-יהודים מהונגריה אל כבשני אושוויץ .בתחילת יולי ,בעקבות לחץ בינלאומי אדיר על הונגריה ,נעצרו השינ לוחים .בשלב זה נותרה בחיים רק קהילה אחת ,קהילת בודפשט .היה זה חצי שנה לפני שחרור העיר ,וחייהם של כ 200,000-יהודי בודפשט היו תלויים על בלימה בעיצומו של מרוץ נגד הזמן ,שבו ,מצד אחד ,אייכמן פועל בכל דרך לסיים את מלאכת ההשמדה ,ומצד שני ,מנהיגים יהודים ולא יהודים פועלים בתושייה וללא ליאות במטרה למשוך זמן עד בוא הצבא האדום. זהו הרקע למפעל ההצלה הגדול ,שהתרחש בבודפשט ,הודות לשיתוף פעולה שנוצר בין המנהיג הציוני משה קראוס לבין הדיפלומט השוויצרי קרל לוץ ,ובזכות פועלם הנועז בין צעירים מתנועות הנוער הציוניות .קראוס ולוץ יצרו מנגנון הצלה מתוחכם ,שהתבסס על תעודות חסות רשמיות ,ובהמשך גם מזויפות .חברי תנועות הנוער סיכנו את חייהם מדי יום כדי לחלק את התעודות ולדאוג למחסה לבעליהן .מוקד הפעילות היה בבית הזכוכית ,ששימש הן לעבודת הניירת שבה היה תלוי מפעל ההצלה כולו, הן כמקום מחסה מוגן עבור כ 3,000-יהודים והן כמרכז שממנו יצאו חברי תנועות הנוער לפעילות .באמצעות התושייה ,היוזמה והאומץ שהפגינו ,ניצלו עשרות אלפים מיהודי בודפשט. בית העדות למורשת הציונות הדתית והשואה שבמושב ניר גלים ,הוקם על ידי עמותת ותיקי בני עקיבא במרכז אירופה, במטרה להגביר ולהרחיב כל פעילות לימודית-חינוכית להנחלת מורשת השואה, וכן לחקור ולהנציח את מורשתה של הציונות הדתית מייסודה ועד היום .בין מייסדיו של בית העדות נמנים ניצולי שואה רבים מהונגריה ,בהם גם יהודים שלקחו חלק במפעל ההצלה בבית הזכוכית .בית העדות לקח על עצמו את המשימה להעלות את סיפורו של בית הזכוכית לתודעה ולזיכרון. הכותבת היא המנהלת הפדגוגית בבית העדות 29 70שנה אחרי 70שנה אחרי הרהורים בעקבות 70שנה לתום מלחמת העולם השנייה המשטר הנאצי הוא לא הראשון ,וגם לא האחרון ,שעסק בהשמדת עם .חלק גדול מבנות הברית שלחמו בו ידעו תקופות אפלות בהיסטוריה האימפריאליסטית שלהן .אך מלחמת העולם השנייה והשואה היו קו פרשת המים שבעקבותיו נקבעו המושגים “פשעי מלחמה“ ,פשעים נגד האנושות", ואף הוסכם כי צריך ואפשר לתת עליהם את הדין ן מרדכי ארגמן ן במשפטי נירנברג נקבע תקדים .בשורה הראשונה ,מימין לשמאל :וילהלם קייטל ,יואכים פון ריבנטרופ ,רודולף הס ,הרמן גרינג .בשורה השנייה ,מימין לשמאל :פריץ זאוקל ,באלדור פון שיראך ,אריך רדר ,קרל דניץ ההיסטוריונים נוהגים בדרך כלל לחלק את ההיסטוריה לשלוש תקופות עיקריות :העת העתיקה ,ימי הביניים והעת החדשה .לדעתי, ניתן לחלק את ההיסטוריה לשתי תקופות: לפני מלחמת העולם השנייה -ולאחריה. הסיבה לכך אינה היסטוריוגרפית ,למרות שהחלוקה המקובלת מתאימה רק לאירופה ולא לשום חלק אחר של העולם .אני מציין זאת כך ,כי לדעתי מלחמת העולם השנייה היא אירוע שחורג מכל מסגרת היסטורית מובנת ,מכל בחינה שהיא. מבחינה צבאית ,עד אותה עת לא התנהלה מלחמה עולמית .היו מלחמות באירופה, 30 באסיה ,באפריקה ובאמריקה .מלחמה זו התנהלה במלוא עוזה באירופה ,ברוסיה, בצפון אפריקה ומערבה ובאסיה .השתתפו בה כוחות מדרום אפריקה ,ארה"ב ואוסטנ רליה .מבחינה מוסרית ,הייתה זו מלחמה שבה נשברו כמעט כל הכללים :טבח המוני של אזרחים ושבויי מלחמה ,יהודים וצוענים, פולנים וסלאבים; הפצצות מן האוויר ,שהשנ מידו ערים שלמות; ולבסוף ,שימוש באמצעי השמדה המוני -פצצת האטום. אך בדיעבד ,היו כאן גם היבטים מוסנ ריים חיוביים ,המהווים קו פרשת מים בין העולם שלפני המלחמה לזה שלאחריה. שתי השקפות עולם נעקרו מן היסוד ,לפחות להלכה :האחת -הגישה הגזענית-מרקנ נטליסטית ,שראתה בשטחים של עמים אחרים ,חלשים יותר ,מקום להשתלטות טריטוריאלית לשם ניצול כלכלי ,והתייחסה לתושבי המקום כאל אנשים נחותים מבחינה אנושית ,שאפשר לנצלם ולהשתלט על שטחם .והשנייה -הגישה שלפיה על פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה לא מגיע עונש. אני לא רואה במלחמה זו ניצחון של הטובים על הרעים ,אלא של הטוב על הרע. בריטניה ,שבאותה עת שלטה על אימפריה אדירה ושיעבדה את תושביה ,לעיתים בצורה אכזרית מאוד (למשל :בהודו בעת מלחמת העולם השנייה פרץ רעב שהמית אלפים רבים ,מבלי שהשלטונות הבריטיים ינקפו אצבע) ,יצאה למלחמה נגד משעבד אחר. באותה עת עוד לא נודעו ואף לא בוצעו הזוועות שאפיינו את המשטר הנאצי באירופה .על מה ,אם כן ,נלחמה ברינ טניה? היטלר הציע מספר פעמים הצעות שלום ,בצורה שיכלה להשאיר את בריטניה במעמדה כמעצמה אירופאית ועולמית. מה דחף את צ’רצ’יל ,בניגוד לעמדת חלק מחברי הקבינט המלחמתי שלו ,צ’מברליין והליפקס ,לדחות את הצעות השלום? האם היה זה מעשה גבורה המבוסס על אנונ שיות ומוסר נוצרי נגד הנאצים הפאגאנים, כפי שהוא התיימר להציג זאת בספרו על מלחמת העולם השנייה? האומנם אך יושר ושנאת עריצות דחפוהו לכך? מסופקני .אדם שכה אכפת לו ממוסר ויושר ,אינו חוסם את שערי ארץ ישראל בפני פליטי שואה. הוא אינו מאשר הפצצה “סיטונית" של ערי גרמניה והשמדה של מאות אלפי תושבים, כאקט מלחמתי צרוף שנועד להביא אל גרמניה שתכרע על ברכיה. הטענה שגם גרמניה עשתה זאת ,אינה עומדת במבחן המוסר .זה שאויבך רוצח אינו מקנה לך את הזכות המוסרית להתנהג כמוהו .גם ארה"ב ,שהצטרפה למלחמה נגד גרמניה ,נקטה באותה מידת אכזריות במתקפת ההפצצות על ערי גרמניה .כנ"ל נעשה ביפן ,בה הושמדו מאות אלפי אזרחים עוד לפני הטלת פצצת האטום. מהפך התודעה של משפטי נירנברג וכאן נשאלת השאלה הקשה מכל – איך כל זה התחיל דווקא בגרמניה? יפן הייתה מדינה אסיאתית ,שזה עתה הצטרפה למשפחת העמים ה"נאורים" קרי :אירופה האימפריאליסטית .היא חיפשה טרף קל, ומצאה את סין .שם החלה המלחמה ב,1937- בעקבות התקרית בגשר מרקו פולו .צבאות יפן רצחו בשנחאי כרבע מיליון אזרחים, ובננקינג ,בירתה של סין באותה תקופה, עוד כמאתיים אלף אזרחים .אבל הם היו ברברים .אסיאתים. גרמניה ,לעומת זאת ,הייתה ארצם של צ'רצ'יל מסמן "וי" בידיו לפני המונים בבית הממשל בלונדון ב 8-במאי ,1945היום שבו הודיע על סיום המלחמה באירופה .הוא גם זה שחסם את כניסת המעפילים לישראל קאנט והגל ,שילר וגיתה ,שופנהאור ובטהובן. אין זו ארץ אסיאתית “ברברית" של אנשים צהובים מלוכסני עיניים .זו ארץ נאורה. ארץ שבה הונחלו זכויות סוציאליות לאזנ רחיה הרבה לפני ארצות דמוקרטיות, שבהן נאלצו ארגוני העובדים להילחם על זכויותיהם בחירוף נפש .איך בארץ כזאת נוצר מצב שבו המושל שלה בפולין ,שהיה אחראי על הגרמניזציה שלה ,קרי :השמדת האוכלוסייה ובעיקר היהודים ,היה דוקטור, האנס פראנק שמו .וארנסט קאלטנברונר, ראש משטרת הביטחון בתקופת ההשמדה ההמונית במחנות ההשמדה ,היה דוקטור אף הוא .פרופסור מרטין היידגר ,תלמידו של הפילוסוף הנודע אדמונד הוסרל (יהודי שהתנצר) ,שאף להיות הפילוסוף של התנועה הנאצית .הוא מעולם לא התחרט בפומבי על מעשיו אלו. לא אלאה את הקוראים בשמות ובמעשים מזעזעים נוספים ,אבל כן אספר שהפילוסוף היהודי-צרפתי ,ז’ורז’ מוסה ,אמר שאם לא היה יודע מי חולל את השואה ,היה חושב מייד על הצרפתים .והלוא אלו הם המסנ כנים שנכבשו על ידי הגרמנים האכזרים. מי שרוצה לדעת מעט על התנהגותם של הצרפתים ,ולמה הם מסוגלים ,שיקרא את תולדות מלחמת האזרחים באלג’יריה. אז מי הטובים ומי הרעים? אולי הרוסים? איני חושב שיש צורך לתאר את מעשיו של סטאלין בשנות שלטונו בברית המועצות. ובכל זאת נפל דבר .בנירנברג נשפטו פושעי מלחמה .נכון שלכאורה ניתן היה גם לשפוט גם את צ’רצ’יל וארתור האריס, מפקד כוח המפציצים הבריטי ,וגם את קארל ספץאץ ,מפקד כוח המפציצים הא�מ ריקאי ,וגם את קרטיס לה מיי ,מפקד הכוח האמריקני שהפציץ את יפן .אבל קם דבר. פושעי מלחמה ורוצחי עמים נשפטו ,אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה .העולם הבין שאימפריאליזם אינו חוקי .שגזענות היא פשע נגד האנושות .שצבע עור אינו הופך את בעליו לנחות .שלעם יש את הזכות לנהל את ארצו לבד ,בלי שעמים זרים ישלטו עליו ואף ישמידו אותו. ואכן ,בריטניה איבדה את האימפריה שלה תוך מספר שנים ,וכמוה צרפת. באמריקה החל המאבק לשוויון זכויות אמיתי לשחורים ולאינדיאנים ,שהסתיים בביטול כל האפליות החוקיות שהיו קיימות נגדם .המלחמות בעולם לא הסתיימו, ולצערנו עדיין מתרחשים מעשי זוועה לא מעטים ,אבל זו כבר אינה שיטה עולמית, שבה עם אחד שולט על עם שני כי הוא עליון ממנו. הכותב הוא היסטוריון עצמאי ,המתמחה בחקר תולדות מלחמת העולם השנייה והשואה 31 70שנה אחרי 70שנה אחרי השחרור -קטעי זיכרונות לעיתים נדמה לאדם שכל מה שהתרחש ,לא התרחש ,ורק נדמה כאילו כל זה היה. "יש הבדל אדיר בין ימים קשים לימים רעים" ,כתב המשורר חיים גורי ן ראול טייטלבאום ן מרחוק הם נראו כנקודות זזות. יחידה היו שייכים סיירים אלה שבאו האנשים ,תשושים ומורעבים ,שכבו מן המזרח .הם נעו ,באותם הימים, על האדמה הלחה ליד המסילה. אל לב לבו של הרייך הנאצי – ברלין. בקושי הרימו את ראשם .המבטים היו ובדרך נתקלו הסיירים הממהרים קפואים .בוהים אל החלל .איש לא ברכבת שהובילה אסירי ברגן בלזן. ידע מה פשר הנקודות האלה שהלכו זה היה היום המיוחל .הפעם על והתקרבו .הייתה דממה מעיקה. אדמת גרמניה המובסת .מרחוק השמיים היו כבדים ואפורים ,כמו עדיין נשמעו רעמי התותחים ועל באביב גרמני .אך מסביב היה ירוק העצים שמסביב נשמע ציוץ הצינ והטבע פרח .האנשים השוכבים היו פורים .בכל זאת אביב .מעין "הפי אדישים ואטומים לסביבתם .כאילו אנד" מן הסרטים. כל זה לא נוגע להם .מדי פעם מישהו ייתכן שכל הפרטים המסופרים כאן התרומם על ברכיו כדי לצנוח שוב. לא התרחשו בדיוק כך במציאות. הנקודות שהתקרבו הפכו לקבוצת אולם כך הם נרשמו בדמדומי זיכרון פרשים" .רוסים?" – שאל מישהו מאוחר .הרי המציאות תמיד אפורה בקול רפה .הרוכבים קרבו והתבוננו יותר מן הדמיון .במהלך מסע הרכבת ברכבת שעמדה דומם על המסילה. קדחתי מחום .ראיתי הכל מבעד ניכר היה שהם נדהמו מבני האדם מסך של ערפל .באותה תקופה לא המוטלים מסביב .בדרכם הארוכה זכרתי אפילו את שמות המקומות המעצר במחנה טייטלבאום, יוסף ד"ר אבא, עם אחרונה תמונה באזור השחרור .כעבור שנים הייתי הם כבר ראו מראות קשים -הרס באלבניה ,קיץ 1943 ושממה ,גוויות וזוועות .ואף על פי צריך לחפש אותם בשוטטותי בחלק כן ,הם היו מופתעים .הם חיפשו את האויב בייטיים .הייתה זו יחידת הסיירים שהקנ זה של גרמניה ,שהיה שייך אז ל"רפובליקה ומצאו את קורבנותיו .עד שאחד הפרשים דימה את הכוח העיקרי .הם חיפשו את קווי הדמוקרטית הגרמנית" במזרחה. ב 25-באפריל 1945השלדים מן הרכבת התאושש ,ירד מסוסו וקרא ברוסית" :אתם החזית .זו התפוררה במהירות לקראת הקרב משוחררים!" .השוכבים החלו לזוז .הם לא המכריע על ברלין .איש לא שאל ולא ידע הזאת נולדו מחדש .והם אפילו לא ידעו זאת. הבינו את המילים ,אך תפסו את משמעותן .אז ,בשבוע האחרון של אפריל ,1945לאיזו לא מעט מביניהם גם ימותו בימים שיבואו. מישהו זחל .מישהו התרומם ומישש את ביניהם היה גם אבי .אני נולדתי אז בפעם כאן המסופרים הפרטים שכל "ייתכן הסוסים וליטף את מגפי הרוכבים עליהם. השנייה ,בא הקץ לסבל .הימים הנוראים של השואה הסתיימו .שבוע אחרי ששוחררנו, בודדים שעמדו על רגליהם ,הצליחו להדביק לא התרחשו בדיוק כך במציאות, נשיקה רפה לסוסים. התאבד היטלר. הרי המציאות תמיד אפורה יותר מן היו אלה חיילי הצבא האדום .לובשי הרכבת שבה היינו זכתה אחר כך לכינוי המקומות שמות את אפילו הדמיון. אפודות צמר מרופטות למדי בגוון ירקרק "הרכבת האבודה" ,משום שלא היה ברור לאן פניה נועדות .הנאצים העמיסו אותנו דהוי ,התפורות ריבועים-ריבועים כמו באזור השחרור לא זכרתי .כעבור על רכבת משא ,את כל מי שהיה מסוגל שמיכות חורף .לראשיהם חבשו כובעי חורף שנים הייתי צריך לחפש אותם עם כוכב מחומש אדום במרכזם .על חזונ עדיין ללכת אחרי התלאות הקשות שעברנו אז שייך שהיה גרמניה, של זה בחלק תיהם היו תלויים רובי סער עם מחסנית במחנה הריכוז .במשך 13ימים הסתובבה הרכבת בגרמניה ,שהייתה כבר בלהבות. עגולה" .פפטושות" בעגת החיילים הסונ ל'רפובליקה הדמוקרטית הגרמנית'" 32 כ 2,500-איש היו דחוסים בקרונות משא ללא אוכל ומים .היו בה יהודים יוצאי הולנד, יוגוסלביה ,יוון וצרפת .רבים מתו ברכבת. כאשר נעצרה מדי פעם ,המתים נקברו ליד פסי הברזל .מרחוק ראינו גם את ברלין הבוערת .בחוץ היה אוויר צח .בפנים ריח כבד של צחנת רקב ,צואה ושתן. "שמענו היטב את הרעש העמום של מנועי 'המבצרים המעופפים' האמריקאים והמפציצים הבריטים שטסו מעלינו בגובה רב .הדי המנועים הרעידו את צריפי המחנה למטה .לעיתים הגיעו אלינו גם הדי הפיצוצים שהדהדו ממרחקים. היו אלה דרישות שלום ראשונות, שעוררו תקוות בקרב מזי רעב ,חולים, מותשים ומיואשים בברגן בלזן" האמת היא שבתוך חוסר הוודאות ואי ידיעה מוחלטת ,בהם היינו שרויים בברגן בלזן תקופה ממושכת ,הסימנים הראשונים לישועתנו הגיעו אלינו עוד קודם לכן .מן השמיים .ודווקא בתקופה הקשה ביותר במחנה -לקראת סוף .1944בנות הברית הגבירו את ההפצצות על ערי גרמניה. אחד היעדים להפצצות היה העיר הנובר ( )Hannoverוסביבתה ,במרחק של כ45- ק"מ דרום-מערבית מברגן בלזן .שמענו היטב את הרעש העמום של מנועי "המבצרים המעופפים" האמריקאים והמפציצים הבריטים שטסו מעלינו בגובה רב .הדי המנועים הרעידו את צריפי המחנה למטה. לעיתים הגיעו אלינו גם הדי הפיצוצים שהדהדו ממרחקים .היו אלה דרישות שלום ראשונות ,שעוררו תקוות בקרב מזי רעב ,חולים ,מותשים ומיואשים בברגן בלזן .מדי פעם הגיעו מן השמיים ונפלו על חולות המחנה רצועות אלומיניום מוכספות, שנישאו ברוח החורפית והתערבבו בפתיתי שלג .לא ידענו את פשר רצועות הכסף המבהיקות שנפלו עלינו מן השמיים. הן נועדו לשבש את מערכות הרדאר הגרמניות .ואנו ,הילדים -מי שעדיין היה מסוגל להסתובב -מיהרנו לאסוף רצועות אלומיניום אלה שנפלו בין צריפי המחנה .בכל זאת ,לא שכחו אותנו .היה כפור אימים במחנה בחורף ההוא .רצועות הכסף שנפלו מן השמיים חיממו את לבבותינו .אחר כך באו סימני האביב ,שבשנה ההיא קצת איחר לבוא. מסע המוות בו נספה אבי "הרכבת האבודה" שלנו, שאורכה הגיע לכ700- מטר ,שוטטה במסילותיה של גרמניה במשך שבונ עיים .נתקענו בגשרים וקטעי מסילות הרוסים ונסענו הלוך ושוב .הנסיעה הייתה מיגעת ואיטית ,בעיקר בלילה .שעות רבות היא עמדה בלי לזוז. הרכבת הייתה מלאה באנשים, ספק בני אדם ,ספק שלדים. פה ושם נשמעו גניחות. לדיבורים כבר לא היה כוח .ציור של ראול טייטלבאום המתים שכבו בקרונות יחד עם החיים .מדי כמה ימים היו שומרי האס.אס פותחים את הקרונות .בעיקר של נסיעת רפאים זו .על קיבה ריקה שתינו כדי להצטייד במים במיכלים מזוהמים .וגם בשקיקה מן החלב הכבד הזה ונגסנו בגבינה המסריחה .התוצאות היו קטלניות .הקרון כדי להוציא החוצה את מתינו. מאשנבי הקרון ,מבעד לסורגי התיל ,ראינו התמלא קיא ,הפרשות ,שלשולים .גם מספר את עמודי העשן ושמענו את קולות הנפץ .המתים ,שהיה צריך להשליך לצידי המסילה, מרחוק נראו הריסות ברלין ,שבערה תחת עלה .עד הסוף לא התאוששנו מ"סעודה" זו. מכות הצבא האדום .מטוסי כוחות הברית ,במהלך מסע הביעותים הזה חליתי בטיפוס, שכמובן לא היה להם מושג מי ומה נמצא כשאני אחוז חום גבוה ומדמם .הכל זכור לי ברכבת ,הפציצו גם אותנו .באחת התחנות ,כמבעד לערפל .גם אותו יום גורלי ,כאשר כאשר התאפשר לנו להצטייד במים ,תקפו שומרי האס.אס ברחו והשאירו את הרכבת המטוסים של בנות הברית .השומרים מיהרו שלנו. לבסוף ,ב 23-באפריל בלילה ,הרכבת להסתתר ,ואנו ,קבוצת ילדים ,ניצלנו את המצב והסתובבנו בתחנה בחיפוש אחר נעצרה בשדה פתוח 30 .ק"מ מזרחית מהעיר אוכל .מהר גילינו שליד הרכבת שלנו ניצבת טורגאו ( )Torgauשעל נהר אלבה ,מקום רכבת משא אחרת ,עם הכתובת "לחזית המפגש של החיילים הסובייטיים והאמנ המזרח" .הצלחנו לפרוץ לאחד הקרונות .ריקאים .בבוקר למחרת התברר שהשונ הוא היה מלא בכדים עם חלב מפוסטר וארנ מרים הסתלקו .דממה משונה שררה בחוץ. גזים עם גבינת "קברגל" ,שריח חריף נדף בקרונות עמדה צחנה כבדה של צואה ,שתן מהם .מיהרנו לסחוב ,במיטב כוחותינו ,את ומוות .מישהו הצליח לפתוח את דלת הקרון, הכדים ואת ארגזי הגבינה אל קרונותינו ,ואנו זחלנו החוצה .גם אני ביניהם .בגלל עד שחזרו השומרים .זה היה אחד הסיוטים המחלה "שכחתי" ללכת .זחלתי על בטני. המשך בעמ' 34 33 70שנה אחרי 70שנה אחרי ואז הגיעו "הפרשים האדומים" .הם מיהרו לביצוע משימתם ,אבל הבינו שאי אפשר להשאיר את הרכבת ,על אסיריה המותשים, סתם כך בשדה הפתוח .הם הורו לנהג הקטר שנמצא להוליך את הרכבת מספר קילומטרים לכפר הסמוך טרביץ (.)Tröbitz תושביו הגרמניים בחלקם נמלטו ,ואלה שנשארו גורשו מבתיהם .במקומם שוכנו נוסעי "הרכבת האבודה" .משחררינו המשיכו בהתקדמותם .השתחררנו כשבועיים לפני כניעתה של גרמניה הנאצית. מחדש ,והפכו למחנה הסגר ובידוד עבור נגועי טיפוס מן "הרכבת האבודה" .בצריפים גדולים שכבנו זה ליד זה .אני שכבתי במיטה סמוכה להוריי .ימים ספורים אחרי שהגענו לבית החולים המאולתר הזה ,נפטר אבי. בבוקרו של 29באפריל ,1945כאשר הקצתי משנתי ,ראיתי שאבי שוכב לידי דומם ,ללא נוע .הוא מת בשנתו 4 ,ימים אחרי שהש�ת חררנו .הגבתי בזעקה ,שהדהדה בכל צריף החולים" :אין אלוהים!" .מאז האלוהים מת בלבי. "ואז הגיעו 'הפרשים האדומים' .הם מיהרו לביצוע משימתם ,אבל הבינו שאי אפשר להשאיר את הרכבת, על אסיריה המותשים ,סתם כך בשדה הפתוח" שחרור ,פחד ותוהו ובוהו זה היה רחוק מחגיגת שחרור .האסירים המורעבים והמותשים חיפשו מזון להשביע את רעבונם הנורא .בכל מקום אפשרי. ובמרתפי הבתים בהם שוכנו ,נמצאו מקומות בהם אחסנו משפחות האיכרים את מזונם -מה שנשאר ממלאי המזון שהאיכרים הכינו לחורף .היו שם צנצנות עם ריבות ביתיות ,שומן חזיר ומיני בשרים מעושנים .והם טרפו את מה שמצאו .וזה היה "אסון השחרור" .במשך מספר ימים אחרי השחרור נפטרו כ 200-אסירים משוחררים מן "הרכבת האבודה" .מתשישות ,מגפת טיפוס ושלשולים -פרי המזון שלא תאם את מצבם. כעבור יום או יומיים הגיעו צוותי הרופאים של הצבא הסובייטי .האסירים המשוחררים מוינו לפי מצבם הבריאותי והפיזי .חולי טיפוס ואלה שהיה חשד שהם עדיין נגועים בחיידקיו ,בודדו והועברו לבתי חולים-שדה מאולתרים שבסביבה .יחד עם עוד קבוצה של אסירים משוחררים הובלנו -אבי ,אמי ואני 18 -ק"מ דרומה ממקום השחרור, לעיירה מולברג ( ,)Mühlbergשבקרבתה נמצא מחנה שבויי מלחמה ,אחד הגדולים בשטחה של גרמניה ( .)Stalag IVBבמשך כל שנות המלחמה הוחזקו בו כ 30-אלף שבויים סובייטיים ,פולניים וצרפתיים. מספר צריפי מחנה שבויים פונו וגודרו 34 שנים אחרי כן ,קראתי אצל פרימו לוי, בעצמו שריד אושוויץ ,את המשפט הבא: "בעולם שיש אושוויץ לא יכול להיות אלוהים" .לאנשים מאמינים יש הסבר אחר לשואה :עונש על כך שהיהודים לא הלכו בדרכי השם ...מסקנתי הייתה הפוכה .אם כזהו העונש הנוראי שמשית אלוהים ,מן הראוי לבטל את קיומו .מאז מות אבי ,אני חילוני .ולא סתם חילוני אלא אתיאיסט בהכרה .מבחינה זו אני יכול לומר על עצמי, כפי שאמר פעם ברנרד שו על עצמו" :אני מודה לאלוהים שהפך אותי לאתיאיסט". באותו יום קברנו את אבי בבית הקברות הסמוך לשבויי מלחמה ,שבחלקת יער .את הקבר חפרו שני שבויים גרמנים ,מלווים בשומר סובייטי רכוב על סוסו .הנחנו בו את הארון עם גופת אבי .הייתי נורא נרגש .שני השבויים הגרמנים מלמלו משהו ביניהם. נדמה היה לי שהם השמיעו קללה ,משהו מעין ""( "Der Verfluchte Judeהיהודי המקולל") .עד היום אינני בטוח אם באמת שמעתי אותם אומרים זאת או שרק נדמה היה לי שכך שמעתי .ניגשתי אל השומר על הסוס והתלוננתי על הגרמנים שמגנ דפים את אבי המת .החייל הסובייטי הושיט לי את השוט שאחז בידו ,באומרו "הכה אותם" .ניסיתי ,אבל לא היה לי כוח .הוא לקח את השוט והחל להריץ את הגרמנים על פני אחד השבילים בתוך היער ,כשהוא מצליף בהם בשוט .בעיפרון רגיל רשמתי את שם אבי על שלט עץ קטן ,והצבתי אותו על הקבר הטרי .בסופו של דבר ,השם נמחק ,כמובן .וגם הקרש החזיק מעמד זמן קצר .עם הזמן ,גם הקבר נעלם .זה יתברר לי שנים רבות אחרי כן. אחרי מות אבי ,אני ושני חבריי בני גילי, מוריץ אשר ומשה כהן ,חמקנו מבית החולים שדה ,שהיה בהסגר בגלל החשש של התפנ שטות מגפת הטיפוס .ערכנו מעין מסע שחרור בסביבה זו .שלושתנו שוטטנו באזור שנכבש על ידי הצבא הסובייטי .נכנסנו לכפרים ועיירות גרמניות .האווירה הייתה של תוהו ובוהו .בדרך מצאנו אקדח .הגרנ מנים היו נפחדים .אני זוכר כי לקראת ערב נכנסנו לבית באחד הכפרים כדי ללון בו. את הדיירים הגרמניים הכניסו לחדר אחד, ואנחנו ,צעירים חמושים באקדח שספק אם היה תקין ,לנו בבית הזה .גם אנחנו חששנו. בבית לא היה חשמל ,והחלטנו לשמור בתונ רנות ,כאשר התורן היה מדליק מדי פעם גפרור לשמע רעש .בבוקר המשכנו בדרכנו, עד שהגענו לעיר גדולה על נהר אלבה ,ושם, בכיכר ,ראינו לראשונה סרט תיעודי סובייטי על קרבות המלחמה ,שהוקרן עבור התונ שבים הגרמניים. משם שבנו לבית החולים שבהסגר. הכבישים היו מלאים אסירים שיצאו ממחנותיהם ,החרימו מן הגרמנים עגלות וסוסים ,מילאו אותן ברהיטים וחפצים שלקחו מבתי הגרמנים ושבו עם השלל למחנותיהם .גם אנחנו לקחנו עגלת יד באחד הכפרים ומילאנו אותה בדברי מזון שלקחנו מביתם של הגרמנים ,ואפילו לקחנו עז .מאחר שלא יכולנו להיכנס לבית החולים שלנו דרך השער הראשי ,דחפנו את העז דרך השער ,והיא נתפסה בידי השומרים הסובייטיים ,שכנראה עשו ממנה סעודה חגיגית .את דברי המזון זרקנו מעבר לגדר, ובעצמנו התפלחנו דרך חור שנמצא בגדר, רחוק מעיני השומרים ,ואספנו את דברי המזון שזרקנו. במשך כשבועיים אחרי השחרור ,בשטחה של גרמניה המזרחית שבשליטת הסונ בייטים ,שרר מצב של אנרכיה מוחלטת ,עד ששלטונות הצבא הסובייטים שמו קץ למצב הזה וקבעו כללים קפדניים של התנהגות כלפי האוכלוסייה הגרמנית ,הן עבור חיילים סובייטיים שחגגו את ניצחונם והן עבור אסירי המחנות המשוחררים .בעינינו ,הצבא האדום היה הצבא המשחרר שהציל אותנו ממוות בטוח. על תודעה וזיכרון על הלך הרוח ,ששרר באותם הימים של סוף אפריל ומאי ,1945יעיד הסיפור הבא: כעבור מספר חודשים אחרי השחרור, החלה ה"רפטריאציה" -תהליך שובם של ניצולי "הרכבת האבודה" לארצות המוצא שלהם -הולנד ,יוון ,צרפת ,יוגוסלביה. בטרם יתפזרו לארצותיהם ,התאספו כולם למפגש פרידה בטרביץ .מפגש הפרידה החגיגי נערך ע"י ועד האסירים שהוקם אחרי השחרור .במפגש היו נוכחים גם המפקדים הסובייטיים של המקום .האווירה הייתה נלהבת .מי שמת ,מת ,ואלה ששרדו התאוששו קצת מן הרעב והתלאות .ראשיועד הניצולים ,שהיה מורכב בעיקר מיוצאי הולנד ,קראו במפגש פרידה זה של ניצולי ברגן בלזן ששוחררו בטרביץ ,מכתב תודה למנהיגה של בריה"מ ,הגנראליסמו יוסף סטלין .אינני יודע אם היוזמה של כתיבת המכתב לסטלין באה מוועד המשוחררים או אם מן המפקדים הסובייטיים במקום ,אבל נוסח המכתב היה אופייני לרוח ההתלהבות של העת ההיא" :כל אחד מאיתנו יספר לילדיו ולנכדיו ,מדור לדור ,בהכרת תודה עמוקה ,על ימי השחרור המאושרים הללו, שבאו עלינו הודות לצבא האדום המנצח. לאחר סבל שלא יתואר ,אנו חוזרים אל החיים כבני אדם חופשיים."... כחודש וחצי אחרי השחרור ומות אבי ,ביוני ,1945אימי ואני התחלנו את מסלול שובנו הארוך מגרמניה לעיר הולדתי בקוסובו שליד הגבול האלבני .את המסלול הזה ,בן למעלה מ 1,500-קילומטרים ,עשינו כמבצע עצמאי, מבלי לחכות למה שכונה אז רפטריאציה מאורגנת רשמית של האסירים המשוחנ ררים לארצות מוצאם .נסענו בטרמפים, על התותחים הסובייטיים ועל משאיות צבאיות ועל הרכבת בקטעים שפעלה .קטעי למענם כתב את הזיכרונות .טייטלבאום עם אשתו והנכדים מסילה שנהרסו עשינו בהליכה .על גבינו נשאנו תרמיל עם חפצים שאספנו בגרמניה אחרי השחרור .המסע היה מפרך ,והתרמיל שנשאנו על גבנו הכביד .אמרתי לאימי" :בואי נזרוק את התרמילים המכבידים האלה .בלאו הכי נקבל הכל חדש כאשר נגיע הביתה."... זרקנו .אחר כך הצטערנו .יוגוסלביה אחרי המלחמה הייתה שרויה במצוקה קשה ביותר .הכל היה בקיצוב חמור -מזון ,לבוש. פעם קראתי אצל קלוד לנצמן ,יוצר הסרט התיעודי "שואה" ,שההוכחה להשמדה בשואה היא לא הגופות ,אלא דווקא היעדר הגופות ,כי ההשמדה לא השאירה דבר. הנאצים לא רק הרגו יהודים ,אלא גם העלימו את עקבות הפשע .הם שרפו הכל .אבי היה לאפר שלא הצלחתי למצוא את עקבותיו .כך התחיל הפרק החדש של אימי ושלי אחרי המלחמה .אז ,באפריל ,1945נולדתי מחדש. כמו אלה ששרדו אז .כן ,השואה ומלחמת העולם השנייה היו הפרק המעצב של חיי. אני שייך לדור ההוא .כל מה שהתרחש אז "כחודש וחצי אחרי השחרור ומות השפיע על תודעתי ועל דמותי אחר כך .זהו אבי ,ביוני ,1945אימי ואני התחלנו את המסד עליו נבנה סיפור חיי. מסלול שובנו הארוך מגרמניה לעיר כתבתי את זיכרונותיי ואת הרהוריי ,בעיקר הולדתי בקוסובו שליד הגבול האלבני .לנכדיי – אליה ,ענבר ,זהר ויואב .אם וכאשר יתעניינו בשורשים ,שיידעו מנין אני בא .לנו, את המסלול הזה ,בן למעלה מ 1,500-שרידי השואה ,לא הייתה פריבילגיה כזאת. קילומטרים ,עשינו כמבצע עצמאי" זהו היתרון של חיים נורמאליים ,שאחד "כתבתי את זיכרונותיי ואת הרהוריי, בעיקר לנכדיי – אליה ,ענבר ,זהר ויואב .אם וכאשר יתעניינו בשורשים, שיידעו מנין אני בא .לנו ,שרידי השואה ,לא הייתה פריבילגיה כזאת. זהו היתרון של חיים נורמאליים, שאחד ממרכיביהם הוא רצף משפחתי רב-דורי" ממרכיביהם הוא רצף משפחתי רב-דורי. בקורות אבותינו ואבות אבותינו שנקטעו בשואה נותרו הרבה חללים ריקים ,חורים שחורים ,שלא הספקנו לברר לעצמנו. כתבתי ,אפוא ,כדי שצאצאיי ידעו את חידות חיי .הם בוודאי לא יקבלו תשובות על כל השאלות האפשריות .הרי הם בני דור אחר החי בזמנים אחרים .קשה מאוד להעביר מה שמכונה "רוח הזמן" ,בה גדלתי ,פעלתי וחייתי .בכל אופן ,בשורות הקודמות ניסיתי .חשתי חובה לעשות זאת. חיי התארכו ,אני נכנס לעשור התשיעי, ויש על מה לספר .מישהו כתב פעם" :מה שיפה בזיכרונות הוא שאתה יכול לבחור אותם."... הכותב הוא עיתונאי וסופר וממיסדי עמותת "עופות החול" 35 השד העדתי השד העדתי אימפריית הבורות של זגורי הסירוב של אב המשפחה בסדרה "זגורי אימפריה" לעמוד בצפירה לזכר השואה ,מעיד על כך שהקורבנוּת המזרחית עברה את הגבול .מעבר להשוואה הבלתי הגיונית ,סבל של אחד אינו על חשבון המילה של האחר ן קולט אביטל ן אודה על האמת :אינני נמנית על ציבור צופי "זגורי אימפריה" .אומנם מסע הפרסום לעונה השנייה סקרן אותי ,אך לאור התבנ טאותו האומללה של משה איבגי ,לא אבזבז עוד זמן עליה .לא רק בגלל זילות השימוש בשואה – ואולי זוהי פרובוקציה שנועדה לעורר ולעודד פרסום -אלא בגלל שהקונ רבנוּת ה"מזרחית" עברה כאן כל גבול סביר. למי שאינו מכיר את הרקע שלי :אני ילידת רומניה ,וכילדה שרדתי את הרדיפות ואת השואה .עליתי לישראל כילדה ב 1950-על גבי אוניה צפופה .וכן ,גם אנו ,כל נוסעי האוניה ה"אשכנזים" ,רוססנו ב-די.די.טי כשהגענו לנמל חיפה ,אך גם קידמו את פנינו בתפוז .וראה זה פלא – איש מאיתנו לא חשב שיש בכך אפליה בגלל מוצאנו ,אלא לקחנו זאת כאמצעי חיטוי לאחר מסע בספינה בה לא היו תמיד אמצעי היגיינה מספיקים .אך את טעם התפוז אני זוכרת עד היום .וגם אנחנו ,האשכנזים ,עברנו את המעברות. ההבדל בין אבי משפחת זגורי ,אותו מגלם משה איבגי ,לביני הוא שאני אסירת תודה למדינת ישראל ,אפילו על האוהלים ועל סבורים שיכולה להיות השוואה כלשהי בין מה שהיה במעברות לבין הרשע ,הרעב, ההשפלות ,העינויים והרצח שעברו היהודים במחנות. הפחונים במעברות .ממרום גילי ,אני מביטה על כברת הדרך שעברתי מאז אותם ימים של מחסור וצנע ,דרך שהייתה שרויה בקשיים בכל שלב ושלב ,ואני יודעת שבשום מקום בעולם לא הייתי מגיעה לקריירה ולהישגים אליהם הגעתי .אני אסירת תודה על ה"בית" ועל ההזדמנות שניתנו לי .דומני שגם איבגי לא היה מגיע להישגיו אילו נשארה משפחתו במרוקו (גם אם הוריו נאלצו לעבור את המעברות). ועתה למשפט המחץ בפיו של איבגי :הוא לא יעמוד בצפירה לזכר המתים ,ולהקבלה הפשטנית והאומללה בין מעברה לבין רצח מיליוני יהודים במחנות ההשמדה. אינני מבינה אם איבגי ,או כותבי הטקסט של הסדרה ,הבינו את עומק בורותם ואת צרות אופקיהם .מן הידוע הוא כי כל אדם סבור שהסבל שהוא או משפחתו עברו הוא הגדול ביותר בעולם .אבל למותר לשאול את כותבי הסדרה ,אם הם באמת “גם אנחנו ,האשכנזים ,עברנו את המעברות" .קולט אביטל של מי השואה הזאת בכלל ן עמרי מריאן ן למי שלא יודע" ,זגורי אימפריה" היא סדרת טלוויזיה ישראלית של חברת התקשורת ,HOTזוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה .יוצר הסדרה הוא מאור זגורי ,שכתב את התסריט ומביים אותה .הסדרה מגוללת את סיפורה של משפחת זגורי ,משפחה רוויית מתחים מבאר שבע ,הנאבקת להסיר קללה הרובצת על ראשה מאז מות הסב .המשפט מעורר המחלוקת הזה נאמר על ידי השחקן משה איבגי ,המגלם את דמותו של אלברט ,אבי המשפחה ,באחד מפרקי הסדרה האחרונים. כצפוי ,עוררו הדברים זעם רב אצל רבים בישראל – לא רק ניצולים ולא רק אשכנזים. 36 אמצעי התקשורת ואתרי האינטרנט הוצפו בתגובות ,ראיונות ופרשנויות .נראה היה כי השד העדתי שוב יצא מן הבקבוק .חלק מהתגובות היו ,כרגיל ,מתלהמות ופופולינ סטיות ,אך לצידן נשמעו גם דעות שקולות. אלה עסקו בעיקרן בשאלה עד כמה לגיטימי, אם בכלל ,להשתמש בשואה כקרדום לחפור בו לצורך ניהול מאבק חברתי או פוליטי. "הצפירה הפכה לפרמטר הבסיסי ביותר שבאנ מצעותו בוחן הציבור ,ליתר דיוק התקשורת, מי מזדהה עם האתוסים הלאומיים המכונ ננים" ,אומר פרופ' אודי לבל ,ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת אריאל .לדבריו ,שפורסמו באתר " ,NRGאין יום זיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה שבו ערוצי הטלוויזיה לא מצלמים רחוב בשכונת מאה שערים או בבני ברק על מנת להראות את אי כיבוד הצפירה שם ,כמו שאין יום שואה שבו לא מצולם רחוב בעיר ערבית על מנת להראות שגם שם רבים מהאזרחים אינם עומדים דום". לדבריו ,בשנים האחרונות החברה עוברת תהליכי ויקטימיזציה .לא הגיבור ,אלא הקורבן ,הוא זה שזוכה בכרטיס כניסה לסדר היום הציבורי" .לא מי שקידם את ערכי המדינה ,אלא מי שנפגע מהם .כל קהילה צריך לשים דברים בפרופורציה הסופר יליד עיראק ,אלי עמיר ,לא באמת מתרגש ממה שנאמר בסדרה “זגורי אימפריה" .הוא כן מתרגש ביום השואה ,כל שנה מחדש ,וכן יש לו ביקורת על הצנעת ההיסטוריה של קהילת יהודי מדינות ערב “על השואה שמעתי כבר בילדותי בבגדד בשנת .1945השמועה שרצחו מיליוני יהודים באירופה עברה מפה לאוזן ,וראש הקהילה, החכם באשי -יחד עם חכמי התורה -הכריזו על יום תענית ,ואף גייסו כספים כדי לשלוח לעזרת יהודי אירופה .מאז הוטבע האסון הזה של השואה כמכוות אש בבשרי .שמעתי את המשפט של איבגי וזה דחה אותי ,אבל אני ציני מספיק כדי להאמין שזה נעשה כדי למשוך צופים לסדרה ולעורר ויכוח ומחנ לוקת ,שהם סם חיים למדיה .אני לא שמעתי מפי אף יהודי מהמזרח משפט מזעזע כזה כמו שנאמר בסדרה .לא רק שלוחמים מיהודי המזרח נהרגו על האדמה הזאת -כל יהודי העולם נרדפו .קשה להעלות על הדעת שיהודי יכול להגיד שהשמדת 6מיליון של בני עמו ,שגדעה יהדות מפוארת באירופה, אינה נוגעת לו .קשה למצוא יהודי שנשאר אדיש לזה בארץ .אני לא מצאתי .אני ובני ביתי יושבים כל ערב יום השואה מרותקים ועם דמעות בעיניים לשמוע את הסיפורים, ואף פעם לא שבענו מזה .השואה מופיעה בכל הרומנים שלי .השואה מטריפה את דעתי .אני לא מצליח להבין איך בני אדם רוצחים כך. “הסדרה ‘זגורי אימפריה’ היא לא דבר שירד מהר סיני .זו בסך הכל סדרת טלוויזיה .מי שכתב אותה רצה למשוך תשומת לב ,והוא הצליח ,כמובן ,לעורר דיון ציבורי .כשאני והטראומה שלה ,ועד שלא תקבל הכרה לא תכיר בטראומה של האחר .במסגרת זאת ,שואת העם היהודי נתפסת יותר ויותר כעניין של קהילות שהולכות ומצטמצמות". לדברי לבל ,בשל כשלים של מערכת החינוך בישראל" ,הנרטיב שמכיר זגורי אינו רק חסר ובעייתי בהקשרים העדתיים ,אלא גם מפספס את המשמעויות העמוקות של השואה בכלל ושל הצפירה בפרט .דקת הדומייה הזו לא נועדה רק לזכור את הקורנ בנות היהודיים ,שרובם אשכנזים .היא נועדה להזכיר לנו מה קורה כאשר נכנעים לשנאה עיוורת ולגזענות ,ולכן חשיבותה עצומה". לעומתו ,טוען פרופ’ טל שביט כי "אסור לנו כישראלים ,לאפשר את התופעות של שימוש בזיכרון השואה כדי לקדם רעיון כזה או אחר ולא משנה כמה הוא חשוב .את השואה צריך להשאיר בצד ,מחוץ לדיון על אפליה בישראל -כי הרי אם היו משתמשים בשואה לקדם רעיון על אפליה בחו"ל ,כולנו כישראלים וכיהודים היינו טוענים לאנטינ שמיות .החברה הישראלית תשתנה ונושא העדתיות ירד מסדר היום .מה שלא עושה השכל ,יעשה הזמן" .עוד כתב שביט ,במאמר דעה שהתפרסם באתר Ynetתחת הכותרת: "זגורי ,אל תיגע לי בשואה"“ :למען הסר ספק ,אני בעצמי נכד לשרידי שואה ונשוי לישראלית שהוריה יוצאי מרוקו (שגם שם משפחתם במקרה הוא זגורי) .ילדיי הם חצי פולנים וחצי מרוקאים ,והם מייצגים יותר מכל את הישראלי החדש ,זה שמתרכז גם בעתידו ולא רק בעברו". מעברה ליד נהריה1952 , צילום :ויקיפדיה כותב פרוזה אני מחפש איפה הדרמה, ולצורך זה גם מקצין לעיתים .כמובן שאי אפשר לדבר על כלל יהודי המזרח .זה קשקוש מקושקש .יש עיראקים ויש סורים ויש תוניסאים ומרוקאים .כמו שאי אפשר לדבר על רומנים ,פולנים ויקים ואוקראינים בהיגד אחד ,כך גם אי אפשר לדבר על עדות המזרח כעל מיקשה אחת .זה חלק מהסימנ פטום הישראלי של הכללה ודעות קדומות. יכול להיות שמישהו יאמר במר ליבו ,ומתוך הקושי שיש לו בחיים‘ :עזוב אותי מזה, זה לא שלי’ .גם בזה לא קל לי להאמין. היהודים מצפון אפריקה ,ובעיקר ממרוקו, ואני לא מטיל את זה עליהם ,נקלטו על ידי החברה הישראלית -שהייתה כולה אשכנ נזית ויידישיסטית -בצורה הנוראה ביותר, המעליבה ביותר והקשה ביותר .ליבם מר. ואתה רואה שגם בדור שלישי ורביעי הכאב נמשך אצלם והם מחפשים לו ביטוי .אבל מכאן ועד לביטויים שיש בהם ריח של שנאה וסוג של הכחשת שואה -המרחק הוא ענק. “צריך לקבל את הדברים בפרופורציה. אי אפשר ואסור להשית דברים שנאמרו בסדרת טלוויזיה על כל יהודי המזרח. הנאצים רצחו יהודים מזרחיים גם בתונ ניסיה ולוב ,כך שהיא לא הייתה רחוקה מיהודי מרוקו .הפחד והטראומה גם הם היו מנת חלקם .אבל נכון גם שעל מה שקרה ליהדות מדינות ערב לא מלמדים מספיק בבתי הספר .בכרך עב כרס של ספר לימודי ההיסטוריה תמצא 7-8עמודים בעניין זה .זה מעליב וכואב ומשפיל. כאילו חצי עם ישראל לא קיים ,ואנחנו חצי מהעם שחי פה .זה עדיין לא השתנה. איך אפשר להתעלם מההיסטוריה של חצי מהעם שחי פה ,מהתרבות שלהם ומסיפור קליטתם בארץ .גם אם הדברים קשים וכואבים ,זה חלק מההיסטוריה האישית שלנו ומזו הקולקטיבית של המדינה .זה כל הסיפור". 37 השד העדתי השד העדתי הזיכרון החדש של השואה את ההתבטאות האומללה של בבר בסדרה “זגורי אימפריה" מציעה ד"ר ליאת שטייר-לבני לבחון בהקשר רחב יותר של דרכי ההתמודדות של יוצרים מזרחיים עם השואה כבר היו דברים מעולם" .מדינת ישראל היא האושוויץ הרוחני של עדות המזרח", כתובת שרוססה ביד ושם 11 ,ביוני 2012 מתוך הסרט "הפליטים הנשכחים" של מיכאל גרינשפן אחת השאלות המעניינות היא הדרך שבה יוצרים מזרחיים בעשורים האחנ רונים מעבדים את תודעת השואה .הקשר בין השואה למזרחיים בישראל היה מורכב מראשיתו .במשך עשורים רבים נתפסה השואה בישראל כשואת יהודי אירופה בלבד .רק משנות השמונים ואילך החל דיון ברדיפות היהודים בצפון אפריקה .דיון זה הולך ומתפתח ,ובעקבותיו השתנה מקומם של יהודי צפון אפריקה בהנצחת השואה. קֹומי ,אני מציגה בספריַ ,הר ַה ִּז ָּכרֹון יִ זְ ּכֹר ִּב ְמ ִ מספר דרכי התמודדות של יוצרים מזרחיים עם השואה :מחד גיסא ,ניתן למצוא יצירות, בעיקר בתחום הקולנוע הדוקומנטרי ,שבהן בני הדור השני לטראומה חוזרים אל השואה 38 בצפון אפריקה ,כדי להנציח ,לתעד ולספר מחדש היסטוריה שהושתקה .מאידך גיסא, לצד יצירות אלה ניתן למצוא יוצרים אחרים, בעיקר בתחום הסאטירה ,תכניות הטלוויזיה, הספרות והשירה ,שמפרקים ומגחיכים את “ניתן למצוא יוצרים שמפרקים ומגחיכים את סמלי השואה ,יוצרים היפוך של הזיכרון על ידי השלכת דימויים נאציים על האשכנזים בישראל ומפקיעים את המונח ‘שואה’ ממשמעותו המקובלת כדי לתת לו פרשנות אתנית" סמלי השואה ,יוצרים היפוך של הזיכרון על ידי השלכת דימויים נאציים על האשכנזים בישראל ומפקיעים את המונח “שואה" ממשמעותו המקובלת כדי לתת לו פרשנות אתנית .לטעמי ,זיכרון חדש זה אינו נובע מריחוק של היוצרים המזרחיים מהטראומה אלא להיפך – היצירות משקפות מנגנוני הגנה מורכבים של אלו שגדלו בחברה שבה זיכרון השואה מוחדר באופן אינטנסיבי, ואולם הם סומנו כמי שאין להם חלק בזיכרון זה (דבר שסימל את דחיקתם מהמיינסטרים הישראלי במובן הרחב יותר). אני דור שלישי לשואה .סבי ז"ל מלודז’, סבתי ז"ל מוורשה .שניהם איבדו את משפנ חותיהם ,עברו גיהינום ,וכנגד כל הסינ כויים -הצליחו לפתוח בישראל דף חדש, להקים משפחה ,לעבוד ולתרום לקהילה. סבתי נפטרה כאשר הייתי קטנה ,ובשנות ההתבגרות שלי אינני זוכרת את סבי מדבר על העבר .זיכרון השואה שלי עוצב בעיקר דרך המרחב הציבורי ,בשנים שבהן שלטה במערכת החינוך ובשיח הציבורי התפיסה כי יש רק דרך אחת ראויה לזכור בה את השואה – זו הספוגה באבל ופאתוס .אסור לצחוק, אסור להשוות .אך בעשורים האחרונים, השיח הציבורי השתנה :השואה הפכה לחלק אינטגראלי מהיומיום ,ואסוציאציות מן השואה החלו להופיע חדשות לבקרים במסגרת ויכוחים חברתיים ופוליטיים כאלה ואחרים (למשל ,בסוגיית העובדים הזרים, הפליטים ומהגרי העבודה מאפריקה) וביחס למאבקים בין קבוצות ומגזרים שונים בחברה (ימין ושמאל ,חילונים וחרדים, יהודים וערבים ועוד) .השיח הזה ערער עבורי את התפיסות המקובעות שלי בנוגע לזיכרון השואה ויצר אצלי סימני שאלה רבים :האם אכן צריך להשאיר את השואה בתוך קפסולת זיכרון נפרדת ומבודדת? או שיש חובה להתמודד עם הנושא באופן יומיומי ,שכן אחרת הוא עלול לאבד את חשיבותו ההיסטורית והחינוכית? האם כל דיון בשואה החורג מהגבולות המוכרים שהתקבעו על ידי הממסד באמת מהווה זלזול בזכר הקורבנות ובטראומה של הנינ צולים? סימני השאלה שלי התגברו ככל שנחנ שפתי לסדרת סרטונים הומוריסטים עם היטלר ביוטיוב (“היטלר מתרגז") ולאחר שהשתתפתי בטקסים אלטרנטיביים ב"בית להיות" בחולון ,שהיו מלאים בהומור לצד סיפורים כואבים על אודות ההורים והזלת דמעות משותפת .כשהתבוננתי מן הצד בנונ כחים שצחקו ובכו יחד ,תהיתי ,האם זו זילות השואה? האם הצחוק הזה הוא בהכרח ביזוי הטראומה? כי דווקא שם ,בתוך ההמולה, הבדיחות והצחוק המשותף של הנוכחים, ראיתי את הכאב האמיתי ,המזוקק ,של בני הדור השני והשלישי. שימוש בהומור וביקורת חברתית סימני השאלה הללו ניפצו את התובנות החד-משמעיות שמערכת הזיכרון הממסדית בנתה עבורי .מנקודת השבר הזו התחלתי את כתיבת הספר ,בו ביקשתי להציף סוגיות המטרידות ישראלים רבים :מהם הגבולות החדשים של זיכרון השואה? האם בישראל, שבה תודעת השואה עמוקה ואינטנסיבית כל כך ,אין מקום לזיכרונות נוספים לצד הזיכרון הממסדי? והאם כל שימוש יומיומי, הומוריסטי ,פוליטי או עדתי בנושא הוא אכן “זילות" ,או שלמעשה ,שימוש כזה מהווה שיקוף של תהליכים חברתיים-תרבותיים עמוקים ומחויבי המציאות? בספרי התמקדתי בשינויים שחלו בזיכרון השואה בישראל בעשורים האחרונים - שינויים אשר להם אחראים במידה רבה בני הדור השני והשלישי לשואה .הראיתי כיצד בעוד סוכני הזיכרון הרשמיים, הממלכתיים ,שומרים על אותו מתווה של זיכרון אפוף אבל ויגון ,המתמקד באירועי השואה עצמם ובהשלכותיהם הציוניות והפוליטיות על העבר וההווה של מדינת ישראל ,בתרבות הפופולארית מופיע זיכרון חדש של השואה ,שנועד לא רק “לזכור ולא לשכוח" ,אלא לזכור אחרת ,לאתגר את גבולות התפיסה של ייצוג השואה ולחתור תחת מוסכמות חברתיות ומסרים הגמוניים בנושא .יוצרים בני הדור השני והשלישי לשואה מתאימים את זיכרון השואה לעולם שנשען על טכנולוגיה ,בוחנים את הנושא דרך פרספקטיבות הומוריסטיות, שהיו בגדר טאבו ,משתמשים בשואה ככלי למתיחת ביקורת על תופעות חברתיות- פוליטיות וכלכליות שונות ,מרחיבים את גבולות הזיכרון של הטראומה אל מעבר ללקח היהודי-הציוני ומצביעים על השלכות רחבות יותר ,אוניברסליות ,חברתיות ופוליטיות ,של לקחי השואה. בשני העשורים האחרונים נשמעת יותר ויותר ביקורת של חוקרים ואישי ציבור כנגד מגמות אלה .הם טוענים שמדובר ב"זילות השואה" ,נוזפים ביוצרים העוסקים בכך או נעלבים מהדיון החדש בשואה ויוצאים נגדו .טענתי היא שהתייחסות כזו מתעלמת מהמשמעויות הבסיסיות של זיכרון קולקנ טיבי ,שהוא תמיד נזיל ,דינמי ותלוי בשינ נויים החלים בחברה ובצרכיה בהווה .במקום לשלול תהליכים טבעיים ,ספרי בודק מדוע הם מתחוללים דווקא בעשורים האחרונים, כיצד הם באים לידי ביטוי וכיצד הם מעידים על הצרכים המשתנים של בני הדור השני והשלישי בנוגע לזיכרון השואה. במהלך המחקר ניתחתי עשרות ייצוגים מתחומים שונים (קולנוע ,טלוויזיה ,עיתונות, ספרות ,שירה צעירה ,פייסבוק ,בלוגים, המשך בעמ' 39 40 השד העדתי מורשתם של הניצולים וצאצאיהם ,ואילו תיאטרון פרינג’ ועוד) ,והגעתי למסקנה כי זיכרון השואה הולך ומתגבר הזיכרון החדש ,המתרחק מהשואה כאירוע כמה טענות מרכזיות עומדות בבסיס בישראל זיכרון השואה לא נקשר רק באלו היסטורי וממיר את הדיון בה בסדרה של הספר :ראשית ,נסמכתי על מחקרים שהרנ שחוו את הטראומה ישירות ובבני משפחונ דימויים ,מטאפורות וייצוגים הומוריסטים ,חיבו את ההגדרה של “דור שני" ו"דור תיהם .כתוצאה מלימוד השואה בבתי הספר פוליטיים ועדתיים של השואה ,משקף סדרה שלישי" אל מעבר להגדרה הביולוגית .בישראל מהגיל הרך ועד לסיום התיכון, של מנגנוני הגנה נפשיים של בני הדור השני הראיתי כיצד לצד המחקרים הרבים והסונ מטקסי הזיכרון הפומביים השנתיים ומהנ והשלישי .אלו שגדלו במרחב שבו השואה תרים העוסקים בהעברה הבין-דורית של עיסוק האינטנסיבי בשואה בשיח הציבורי, אינה רק זיכרון עבר אלא היא מוצגת כחלק הטראומה לילדי הניצולים ולנכדיהם ,יש הפוליטי והביטחוני ,השואה בישראל היא מההווה ,כורעים תחת נטל הזיכרון ומבנ הטוענים שבמובנו הרחב ,המושג “דור מורשת הכלל .מחקרים הראו כי בניגוד קשים להרחיק מעליהם את הטראומה ,לא שני" כולל את כל מי שחי אחרי השואה לזיכרונות קולקטיביים אחרים ,לא ניכרת מכיוון שהם מזלזלים בה או מפני שהתרחקו (“היורשים" של הטראומה) .לצד תפיסות בזיכרון השואה השפעה דורית .זיכרון זה ממנה ,אלא להיפך ,מכיוון שהם שקועים בה אלה ,יש המתמקדים בהרחבת המושג מהווה מאפיין כלל-דורי של האוכלוסייה עד צוואר ומבקשים למצוא מנוח לנפשם .בעיקר בתוך העם היהודי :יש הרואים בבני היהודית בישראל. ייצוגים חדשים אלה אינם מעידים שנית ,התמקדתי רק בישראל. על זלזול ,אלא על ההיפך המוחלט - טענתי הבסיסית היא כי מכיוון קֹומי, ֶ ׁש ַהר ַה ִּז ָּכרֹון יִ זְ ּכֹר ִּב ְמ ִ המידה שבה השואה היא חלק איננ שישראל היא מרחב ייחודי מבחינת טגראלי מעולמם התרבותי ומזהותם האינטנסיביות של זיכרון השואה, זֶ ה ַּת ְפ ִקידֹוׁ ֶ .ש ַה ַּגן ְלזֵ ֶכר יִ זְ ּכֹר, של היוצרים “מקועקעת על הזרוע במרחב כזה כינונו של זיכרון חדש: ֶ ׁש ָהרְ חֹוב ַעל ֵ ׁשם יִ זְ ּכֹר, הקולקטיבית של כולנו" ,כפי שכתב הומוריסטי ,פוליטי ,עדתי או אחר, דּוע יִ זְ ּכֹר, ֶ ׁש ַה ִּבנְ יָ ן ַה ָּי ַ רוני סומק. איננו מסכן את הזיכרון ההיסטורי שם הספר לקוח מתוך שיר של של האירוע ,ואין חשש שהוא יחליף ֹלהים יִ זְ ּכֹר, ֶ ׁש ֵּבית ַה ְּת ִפ ָּלה ַעל ֵ ׁשם ֱא ִ “ש ַהר ַה ִּז ָּכרֹון יהודה עמיחי .בשירוׁ ֶ , את הידע ,אלא יופיע רק כנדבך נוסף. ר, כ ֹ ּ זְ יִ ל ג ֵ ּ ל ְ ג ַ ּ ת ְ מ ִ ּ ה ַ ה ּתֹורָ ה ַ ר פ ֶ ס ֵ ּ ש ׁ ֶ קֹומי" ,הוא מתאר את יִ זְ ּכֹר ִּב ְמ ִ שלישית ,התבססתי על מושגי ֶ ׁש ַה ִּיזְ ּכֹר יִ זְ ּכֹרׁ ֶ .ש ַה ְּדגָ ִלים יִ זְ ְּכרּו, הישראלי הכורע תחת נטל הזיכרון הטראומה והפוסט-טראומה ש ל זי�ג הלאומי המשתלט על הווייתו .עמיחי מונד פרויד וממשיכיו ועל הדרך בה ַה ַּת ְכרִ ִיכים ַה ִּצ ְבעֹונִ ִּיים ֶ ׁשל ַה ִה ְיסטֹורְ יָ הֲ ,א ֶ ׁשר מבקש להגביל את הזיכרון הלאומי חוקרים בעשורים האחרונים השליכו ר. כ ֹ ּ זְ יִ ק ב ָ א ָ ה ָ ש ׁ ֶ ק. ב ָ א ָ כּו פ ְ ה ָ פּו ט ְ ע ָ ש ׁ ֶ ים ּגּופ ִ ה ַ למוסדות ולאובייקטים שונים שאינם מושגים אלו על קבוצות ולאומים. ֶ ׁש ָה ַא ְ ׁש ָּפה ִּתזְ ּכֹר ַּב ַּ ׁש ַערׁ ֶ .ש ַה ִּ ׁש ְליָ ה ִּתזְ ּכֹר. נפש האדם ,כדי שיוכל לחיות בהווה טענתם היא שמושגי הטראומה של כשהוא משוחרר מהעול הנפשי פרויד רלוונטיים ביחס לקבוצות לא ֹאכלּו וְ יִ זְ ְּכרּו, ֶ ׁש ַח ַּית ַה ָּש ֶׂדה וְ עֹוף ַה ָּ ׁש ַמיִ ם י ְ הכבד (ראה מסגרת). פחות מאשר ביחס לאינדיבידואל. . נּוח ַ ל ָ ל אּוכ ַ ש ׁ ֶ י ד ֵ כ ְ ּ רּו. כ ְ ּ זְ יִ ם ל ָ ּ כ ֻ ּ ש ׁ ֶ עמיחי ,מלח הארץ ,מי שלחם לפיהם ,הסכנה של קריסת ההבחנות בבריגאדה היהודית ולאחר מכן בין זמנים שונים והערבול בין העבר יהודה עמיחי במלחמות ישראל ,ודאי איננו בז הטראומטי להווה ,בה דן פרויד בנוגע לקורבנות ולאירועים הטראומטיים לאינדיבידואל ,רלוונטית לא רק כורחם", “בעל ניצולים בני כולו היהודי העם שעיצבו את חייו .הוא מבקש ש"כולם יזכרו" לאלו שחוו את הטראומה על בשרם ,אלא במקומו ובשבילו ,לא מתוך זילות או חוסר ואחרים מצביעים על כך שפעמים רבות גם גם לקבוצות שהטראומות הללו קשורות כבוד לטראומות הלאומיות ,אלא דווקא יהודים שאינם צאצאים ביולוגיים של ניצולי אליהן .קבוצות יכולות לחיות במצב שבו מכיוון שהוא שקוע בהן .הן משתלטות שואה מבטאים הזדהות קוגניטיבית ורגשית העבר הטראומטי אינו נתפס כזיכרון עליו ,והוא מבקש להרחיקן כדי לתת מנוח עם הניצולים ועם חוויותיהם מתוך תחושה מרוחק ,אלא הוא נחווה מחדש ,כאילו הוא לנפשו .כפרפראזה על בקשה זו ,ספרי עוסק של שותפות גורל ,משום שגזרות ההשמדה מהווה חלק מהחיים הפוליטיים ,החברתיים בדרך שבה בני הדור השני והשלישי לשואה כוונו לעם היהודי כולו. והתרבותיים בהווה ולא מאירועים רחוקים בישראל. תוקף משנה נושא זה מקבל מרחיקים את הטראומה מהנפש כדי לתת שחלפו ועברו .חוקרים טוענים כי ישראל לאורך התמוסס לא בישראל השואה זיכרון קצת מנוח לנפשם .כך ,מה שנדמה כהתנ היא חברה פוסט-טראומטית כזו ,שאיננה רחקות מהנושא הוא דווקא הוכחה לכך השנים ,ויתרה מזאת ,נראה כי בזיכרון הקונ מפרידה בין עבר לבין הווה .הטראומה של שגם שבעים שנה לאחר השואה ,בני הדור לקטיבי של השואה חל תהליך הפוך – ככל השואה משולבת בהווה הישראלי ומשונ השני והשלישי לטראומה אינם מסוגלים שמתרחקים כרונולוגית מהשואה ,הדיון כפלת בו ,לא רק דרך הזיכרון האינטנסיבי להתנתק ממנה. בנושא גובר .במרבית העולם השואה היא במערכת החינוך ,אלא גם דרך הסכסוך 40 השד העדתי השימוש בהומור כסוג של הדחקה היהודי-ערבי המתמשך ,באמצעות מושגים מתקופת השואה המושלכים עליו .כך נוצר מצב תודעתי קולקטיבי של פחד ,חוסר ביטחון וחרדה תמידית ,הנובעים מתחושה של סכנה קיומית .פרויד טען שעל מנת להפחית את עוצמת החרדה ,ה"אני" מפתח מנגנוני הגנה .מנגנוני הגנה הם תהליכים פסיכולוגיים אוטומטיים ,אמצעי התגוננות תת-הכרתיים שהאדם לרוב אינו מודע לשימוש שהוא עושה בהם ,ואשר אינם משנים את המצב אלא את תפיסתו ,וכך מאפשרים להפחית חרדה. בספרי השלכתי את תפיסותיו של פרויד בנוגע למנגנוני ההגנה של האינדיבידואל על החברה הישראלית ,ובמרכזו עומדת הטענה כי מה שנתפס כייצוגים אינטנסיביים של השואה בתרבות הפופולרית בעשורים האחרונים הוא ,למעשה ,סדרת מנגנוני הגנה של חלק מבני הדור השני והשלישי. “אלו שגדלו בחברה שחווה באופן בלתי פוסק סכסוך לאומי אלים ושמייצרת קישורים בלתי פוסקים בינו לבין השואה -הם שמנסים לייצר מנגנוני הגנה שיעזרו להפחית את רמת החרדה ולהתרחק מעט מהפחד ,ולו לזמן קצר" אלו שהתבגרו במערכת חינוך שהנחילה להם את תודעת השואה באופן עוצמתי ומרוכז ,אלו שגדלו בחברה שחווה באופן בלתי פוסק סכסוך לאומי אלים ושמייצרת קישורים בלתי פוסקים בינו לבין השואה הם שמנסים לייצר מנגנוני הגנה שיעזרולהפחית את רמת החרדה ולהתרחק מעט מהפחד ולו לזמן קצר .בספרי אני מנתחת שלושה תחומי זיכרון מרכזיים בסוגיה זו: הומור ,פוליטיקה ועדתיות. היבטים סאטיריים והומוריסטיים של השואה המחקר הענף בנוגע לתפקידו החשוב של ההומור כמנגנון הגנה ,מלמד כי בעזרת הומור האדם מתמודד עם מצבים קשים וחוסך מעצמו או מצמצם את האפשרות הרגשית של הצער והסבל .הומור מסייע בהפחתת עקה ( ,)stressבהתמודדות עם תחושות שליליות ומצבים קשים ,בהפחתת הסבל ,בהעלמת תחושות של חרדה, לפחות לזמן מה ,ובהענקת תחושה של כוח ושליטה מסוימים במצבים של חוסר אונים. הומור מקל על התמודדות עם זיכרונות קשים ומסייע לנפגעי טראומה להפחית את תגובות המתח והחרדה .ההומור מאפשר גם לשמור על מרחק רגשי מהטראומה, והרחקה זו מייצרת “מרחב נוחות" אצל האדם הטראומטי .להומור כמנגנון הגנה יש שתי פנים עיקריות :הומור שחור והומור עצמי .חשיבותם התרפויטית של ההומור השחור והעצמי עבור האדם הטראומטי נידונה במחקר פעמים רבות בהקשרים רחבים (בעבודה עם נפגעי התעללות, פשיעה ,אסונות ומלחמות) ,תוך התייחסות להומור יהודי בפרט .המחקרים על אודות הומור שחור עצמי הורחבו גם לקבוצות, והוא הוצג ככלי יעיל של מיעוט מדוכא כנגד התקפותיהם של המדכאים ,ובהקשר היהודי – כמנגנון הגנה של עם. משלהי מלחמת העולם השנייה ועד לשנות השמונים של המאה -ה ,20-ייצוגים הומור�י סטיים של נאציזם ושואה היו נדירים מאוד בתרבות העולמית והישראלית .במערכת החינוך הישראלית ובשיח התרבותי-ישראלי נמנעו מלחשוף את ההומור היהודי שהתנ קיים תחת השלטון הנאצי ,ועל אחת כמה וכמה נרתעו מלעסוק בשואה בדרך סאטירית או הומוריסטית .התפיסה הייתה כי חיבור כזה מאיים על קדושת הזיכרון ,ועלול לעורר תחושה של זלזול בטרגדיה ולפגוע ברגשות הניצולים שעברו סבל רב ולגמד את השואה. אך משנות השמונים ואילך חלה התפתחות בנושא בתרבות העולמית וכן בתרבות הישנ ראלית .בפרק זה אני מנתחת סרטים ,מערנ כונים ,הצגות ,סדרות ,יצירות קומיקס ומינ צגים באינטרנט ,המציגים מבט הומוריסטי וסאטירי על הנושא. אני טוענת כי שילוב זה לא הופיע יש מאין, אלא למעשה ,נשען על שימוש בהומור כמנגנון הגנה על ידי הקורבנות היהודים עוד בתקופת השואה -נושא ששנים רבות נדחק לשוליים במחקר ובשיח הציבורי ,למרות שהיה חלק חשוב מחייהם של הקורבנות היהודים .רק בעשורים האחרונים החלו לחקור לעומק את הנושא שנשלל מאיתנו. הספרים והמאמרים המתפרסמים בעניין מגלים את תפקידו המרכזי של ההומור עבור היהודים תחת הנאציזם .מהמחקרים עולה כי ההומור בגטאות ובמחנות היה נשקם של אלו שהיו חסרי אונים ולא יכלו למרוד או להתנגד .היה זה מנגנון הגנה שחידד חשיבה ביקורתית ,שימש ככלי מאחד ועזר לשרוד מצבים טרגיים .המחקרים מתארים את ההומור ככוח חתרני (תחת משטר שאסר בדיחות על השלטון) וכמנגנון מלכד של המשך בעמ' 42 41 השד העדתי השד העדתי מה שטראומטי באירוע הזה – זו הדחקה. לפיכך לטענתי ,מה שנראה כהצפה של ייצוגי שואה במסגרת טקסטים העוסקים בסכסוך היהודי-ערבי ,הוא למעשה ,הדחקה קולקטיבית ,שנועדה להרחיק את הזוועות מהנפש. בהשלכת השואה על הקונפליקט העדתי דנתי בתחילת המאמר .אחת הדוגמאות המעניינות בנושא הופיעה ,לאחר שספרי ראה אור ,בפרק הראשון בעונה השנייה של הסדרה "זגורי אימפריה" .בפרק ,המתנהל ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ,מסרב אב המשפחה ,בבר ,לעמוד בצפירה .הוא טוען כי מהטראומות הקשורות ליהודי צפון אפריקה מתעלמים בחברה הישראלית. אין עיסוק בטביעה של הספינה "אגוז" ,אין דיון בסבל במעברות .בבר ,שמרגיש כי נזרק לשוליים על ידי הממסד האשכנזי ,מצהיר כי ברגע שיתחילו להתייחס למצוקות של יהודי צפון-אפריקה בישראל ,הוא יכבד את הטראומה של יהודי אירופה .אמירותיו מעוררות תגובות סוערות בביתו ,ותגובות בגלל ההדרה של האליטה האשכנזית .הפגנה של הפנתרים השחורים בתל אביב ,מאי 1971 קורבנות נגד תוקפיהם ,שיצר סולידריות בין המדוכאים ואפשר לקורבנות לנסות לעבור את הגיהינום מבלי לאבד את שפיות הדעת. טענה נוספת היא כי חשיבותו של ההומור כמנגנון הגנה בהתמודדות עם השואה המשיכה גם לאחר מלחמת העולם השנייה, וכי גם ניצולי שואה וגם צאצאיהם משתנ משים בהומור כדי לנסות ולייצר חיץ בין נפשם לבין הטראומה ,דווקא משום שהם שקועים בה .דרך ניתוח עשרות מערכונים, ספרים ,סרטים ,הצגות ,סדרות טלוויזיה, יצירות קומיקס ומיצגים באינטרנט ,אני מראה כיצד משתמשים בהומור כדי להקטין ולהגחיך את דמותו מעוררת האימה של היטרלר ,כיצד משלבים ייצוגי שואה בט�ק סטים המבקשים למתוח ביקורת על עוולות חברתיות ועדתיות וכיצד עוסקים סאטינ ריקנים בדרך שבה הפכה השואה אמצעי למנף הישגים אישיים ,פוליטיים וכלכליים. ההומור שלהם מפנה את חיצי הלעג לא כלפי מה שקרה בעבר בזמן השואה ,אלא נגד המסחור שלה בהווה .הם יוצאים נגד מה 42 שהם רואים כמניפולציה של זיכרון השואה ושימוש ציני בה לצרכים כלכליים-מדיניים- פוליטיים .הם אינם “מוזילים" את השואה, אלא להיפך – יוצרים נגד אלו שמשתמשים בה והופכים אותה קרדום לחפור בו .מה שמאחד את כולם הוא הביקורת על הזינ כרון העכשווי וגימודם והקטנתם של מושאי הפחד. השואה והסכסוך היהודי-ערבי וישנה גם הדרך שבה השתלבה השואה בטקסטים תרבותיים העוסקים בסכסוך היהודי-ערבי מראשית ימי המדינה .בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה נעשו לא פעם השוואות בין ערבים לנאצים .עולם המושגים של השואה הושלך על הסכסוך בסדרה של השוואות פשוטות בין ערבים לנאצים .כך הוחדרה טראומת השואה אל המציאות הפוליטית והשפיעה ומשפיעה עמוקות על השקפת העולם של הישראלים בעניין ,על תחושת הפחד שלהם ועל דימּויָ ם העצמי כקורבן .מסתבר כי בני הדור השני צילום :ארכיון המדינה והשלישי ,הן מימין והן משמאל ,מחזקים בעשורים האחרונים את הפוליטיזציה של השואה ומעמיקים אותה .לצד המשך הזינ כרון “הישן" ,המשווה בין ערבים לנאצים ושייך לצד הימני יותר של המפה הפוליטית, בעשורים האחרונים חלקים גדולים מהתנ רבות הפופולארית מוקדשים לפוליטיזציה של השואה מהצד השמאלי של המפה הפונ ליטית ועוסקים ביצירת השוואה בין הישנ ראלים לנאצים ,בין השואה ובין הנַ ְּכ ָּבה .אלה רואים בישראלים-יהודים בכלל ,ובחיילי צה"ל בפרט ,את הנאצים החדשים ,ומשנ תמשים בשואה כדי לתאר את הפלסטינים כ"קורבן של הקורבן". ההחדרה האינטנסיבית הזו של השואה למרחב הפוליטי ,למעשה ,מהווה גם היא מנגנון הגנה בלתי מודע שנועד להדחיק את הטראומה .בדיון על התמודדות קבוצות עם טראומות קולקטיביות ,המושג “הדחקה" מקבל פנים שונות .גם כאשר קבוצה מדברת על אירוע טראומטי באופן שאינו מכיר במלוא החומרה שלו ,שאינו מבטא את "השאלה האם יוצרי 'זגורי אימפריה' טעו או לא טעו כשחיברו בין השואה לקונפליקט העדתי איננה רלבנטית .הדיון שעלה בפרק הוא שיח שקיים ומתנהל בישראל ולכן צריך לעלות לדיון" סוערות עוד יותר עלו בשיח הציבורי סביב הפרק הזה .רבים מהכותבים והמגיבים דנו בסוגיה האם צריך היה לחבר את השואה לקונפליקט העדתי ,האם המונולוגים של בבר אינם זילות השואה ,האם ראוי היה לעשות כך .אך לטעמי ,השאלה האם יוצרי "זגורי אימפריה" טעו או לא טעו כשחיברו בין השואה לקונפליקט העדתי איננה רלבנ נטית .הדיון שעלה בפרק הוא שיח שקיים ומתנהל בישראל ולכן צריך לעלות לדיון. העלבון ממנו הוא תגובה שטחית שלא תניב דבר מעבר להעמקת הקונפליקט האשכנזי-מזרחי .הרבה יותר חשוב ומעניין לנסות להבין את התופעה ,את שורשיה ואת הדרך בה היא משתלבת בזיכרון השואה העכשווי. "אימפריה זגורי" לא לבד לטעמי ,בהמשך לטענות שהעליתי בספרי, כאשר במסגרת הלימודים אין כל דיון בשואה בצפון אפריקה ,כאשר במסעות הנוער לפולין מתעלמים לחלוטין מבני נוער שאינם אשכנזים ואף תוהים בקול "מה להם ולשואה" ,כאשר כל דיון במפגש הבעייתי ורווי האוריינטליזם בין אשכנזים למזרחים אינו מוצא את מקומו בתהליך הלימודי – זגורי ,המסרב לעמוד דום בצפירה או לכאוב את כאבה של יהדות אירופה ,איננו מייצר נרטיב חדש ,אלא מהווה תלמיד מצטיין של מערכת החינוך והשיח הציבורי על אודות השואה בישראל ,שלאורך השנים הבהירו לו – זה לא שלך ומה ששלך איננו רלבנטי. מאור זגורי ממשיך את הדרך בה צועדים יוצרים מזרחיים בני הדור השני והשלישי בעשורים האחרונים בתחום הפרוזה ,השירה והקולנוע .כפי שאני מראה בספרי ,יוצרים כמו קלריס חרבון (בשירה "הצעקה"), דוד בלחסן ואשר נחמיאס (בסרטם "ילדי הגזזת") ,דודו בוסי ,קובי אוז ויוסי סוכרי בספריהם ועוד ,התמודדו ביצירותיהם עם הטראומה הכפולה של השואה ושל הדרתם מזיכרון השואה .היצירות הללו מעידות על המידה שבה יוצרים בני הדור השני והשלישי להגירה מאסיה ומצפון אפריקה שקועים בנושא ,לא פחות מיוצרים אשכנזים .הן חושפות את כאבם של בני הדור השני והשנ לישי להגירה מצפון אפריקה ואסיה ,שהתנ עצבו בתוך חברה שבה השואה היא טראומת יסוד ,הושפעו מהשואה והפנימו את הזיכרון, אך מעולם לא התקבלו לתוכו .לכן במקום להיעלב מהייצוגים הללו ,כדאי להבין כי הם משקפים בעיה קשה ,ולחשוב כיצד פועלים במסגרת מערכת החינוך והתרבות הישראלית כדי להרחיב את גבולות זיכרון השואה. לסיכום ,טענתי היא כי מניתוח הטקסטים הרבים והשונים עולה כי הזיכרון החדש הוא עניין מורכב .בעשורים האחרונים אזכורי שואה אכן נשמעים ללא הרף ,ולעיתים נדמה כי השואה הפכה לאסוציאציה המיידית לכל קונפליקט ולכלי המחדד את השסעים בין קבוצות ומגזרים שונים בחברה הישראלית. יש כאלה המשתמשים בשואה ככלי להבעת עמדות פוליטיות-חברתיות-כלכליות. אחרים מנצלים את “חילונה" של השואה והפיכתה לנושא יומיומי לשם שימוש נלוז ופוגעני בזיכרונה .ואולם תפיסות הפוסלות א-פריורי כל היבט חדש כזה של זיכרון, ורואות בו “פיחות" או “זילות" של מנגנוני השואה ,מתעלמות לחלוטין מהיבטים בסינ סיים וטבעיים של שינויים בזיכרון קולקטיבי “רבים מהטקסטים בנושא השואה, שמייצרים בני הדור השני והשלישי, מתרחקים מהעיסוק בזוועות ,לא בשל חוסר עניין או זילות ,אלא בגלל הסיבה ההפוכה – זו דרכם לעסוק בנושא שהוחדר עמוק לנפשם עד שאינם יכולים להתמודד איתו ,אך גם אינם יכולים לחדול מלעסוק בו" ומהצרכים הנפשיים של בני הדור השני והשלישי ,שאחראים ,במידה רבה ,לשינויים אלה ויוצרים אותם .נראה כי דיון בשואה דרך הומור ,פוליטיקה ושיח עדתי ,מהווה עבור רבים מבני הדור השני והשלישי דרך להתנ מודדות עם הטראומה .רבים מהטקסטים בנושא השואה ,שמייצרים בני הדור השני והשלישי ,מתרחקים מהעיסוק בזוועות, לא בשל חוסר עניין או זילות ,אלא בגלל הסיבה ההפוכה – זו דרכם לעסוק בנושא שמהווה חלק אינטגרלי מזהותם ,שהוחדר עמוק לנפשם עד שאינם יכולים להתמודד איתו ,אך גם אינם יכולים לחדול מלעסוק בו. הזיכרון החדש של השואה אינו מחליף את הזיכרון הממסדי ,אלא מתקיים לצדו ,ופותח אפשרויות חדשות לדיון ,עבור אלו שרוצים וצריכים לשמר את הטראומה ,אבל מבקשים נתיבי זיכרון נוספים כדי לזכור ולא לשכוח. הכותבת היא מרצה בכירה במחלקה לתרבות במכללה האקדמית ספיר ומנחה ומרכזת קורסים במחלקה לאמנויות ובתכנית לתואר שני בלימודי תרבות באוניברסיטה הפתוחה .מחקריה עוסקים בזיכרון קולנ קטיבי ,מיתוסים ישראליים וזיכרון השואה בתרבות הישראלית 43 השד העדתי עדות מתוניסיה מזרחיים והשואה: “עם אחד ,כל כך הרבה צפירות" השואה איננה "שלהם" ,של יהודים אשכנזים ,אלא "שלנו" .כל הטוען אחרת הוא בור וערל לב ן יוסי אבני לוי ן “כל כך הרבה צפירות בשביל עם אחד", מפטירה סבתא אלגריה באחד המשפטים הקולעים בסדרה המקסימה “משפחת זגורי" .אבי המשפחה ,בבר ,מסרב בתוקף לקום בצפירה ליום השואה ,אבל ממתין בחרדת קודש לצפירה לזכר חיילי צה"ל“ .אם הם יזכרו את המתים שלנו שנספו בספינת אגוז ,אנחנו נעמוד למתים שלהם" ,אומר בבר (מתוך הזכרון) ,ומצליח להרגיז מדינה שלמה .הבן המוצלח ,אביאל (“משתכנז", כמובן ,קצין מבריק בצה"ל) ,מזועזע מדברי הבלע של המשפחה ,ומייצג את העמדה החינוכית הישראלית ,אבל הטעם המר נוצק מייד :משפחה מרוקאית באר שבעית מסרבת לעמוד דום לזכר נספי השואה. בבר זגורי ומשפחתו לא היו ולא נבראו, אלא רק משל היו .את מעפילי אגוז עם ישראל ממילא לא שכח .הם מונצחים בזכרון הקולקטיבי הגדוש שלנו -אולי לא כמו מעפילי סטרומה ,שהוטבעו בים השחור בידי טורפדו ,אבל טוב יותר מאשר אלפי היהודים שנספו במדבריות אתיופיה וסודאן ,שמתו ונטרפו בצעידתם ארצה רק לפני שלושים שנה .נספו ,אבל נדחקו עד קצה פרוכת .חבל שגם עליהם בבר אינו מקונן“ .עם קטן אחד, כל כך הרבה צפירות". ההשוואה בין אופן הזכרון הרצוי לנספי תאונה טראגית בים בשנת ,1961בה נספו 44 עולים ,לבין הרכנת הראש הקולקטיבית מול קורבנות הרצח השיטתי והמכוון של שישה וחצי מיליון יהודיות ויהודים ,בהם מיליון וחצי ילדים ,בידי הגרמנים ועוזריהם – היא ללא ספק השוואה מופרכת וחסרת בסיס. מבחינת הגרמנים ,כל היהודים בעולם נועדו להשמדה .גם 415אלף יהודי צפון אפריקה תחת משטר וישי .בועידת ואנזה הם נספרו באוכלוסיית יהודי צרפת .נצחון בעלות הברית הוא זה שהציל את יהודי המגרב מגאיות הריגה בנוסח באבי יאר .השואה לא פסחה על יהודי סלוניקי או בלגרד ,ספרדים דוברי לדינו .השואה איננה “שלהם" ,של 44 יהודי תוניסיה תחת כיבוש הצבא הגרמני לנאצים הייתה תוכנית מסודרת להשמדת הקהילה היהודית בתוניסיה .שחרורה על ידי בעלות הברית ב-מאי ,1943מנעה טרגדיה נוראה ן אנדרי שלמה הטל ן הם מונצחים בזכרון הקולקטיבי שלנו .האנדרטה באשדוד לנספים בספינה "אגוז" יהודים אשכנזים ,אלא “שלנו" .כל הטוען אחרת הוא בור וערל לב. “בעצם ,השואה היא הדת החדשה שלכם, היהודים" ,אמר לי לא מזמן סופר בלקני צעיר .אינני יודע אם צדק .אבל אם יש דת כזו ,דת השואה ,אזי אני אחד הכוהנים הנאמנים שלה .אני ,בנם הבכור של אברהם ז"ל ,שעלה ארצה מאפגאניסטאן ,ושל שרה תבדל"א ,שעלתה ארצה מאיראן .לא איבדתי קרובי משפחה בשואה ,אבל השואה היא בכל זאת האירוע ההיסטורי שהשפיע עליהם יותר מכל אירוע היסטורי אחר .מאז שגיבשתי את זהותי כאדם ,כיהודי וכישנ ראלי ,נשבעתי לזכור את הזוועות האיומות שאירעו לבני עמי ,נשים וילדות ,בנים ואבות .נולדתי ברעננה ,אבל מרגע שעמדתי על דעתי ,חשתי כמו ניצול שואה .בספנ רייה של המושבה הקטנה שלנו חיפשתי את הספרים על מדף השואה .כשהצטנ רפתי למשרד החוץ ,שירתתי בברלין ,בבון, בוורשה ובבלגרד -מקומות שזכר השואה הוא מרכיב חיוני בהם .אין בכך מקריות .אלו המקומות שרציתי להישלח אליהם .אלו האתרים בהם רציתי להניח זרים ,להקים אנדרטאות ולשאת נאומי הספד. הרומן האחרון שפירסמתי“ ,שירת החטאים" ,מספר את סיפורו של חוקר צעיר בשם בועז שעשוע ,בן להורים עיראקים כורדים ובעל אובססיית שואה מרהיבה וציורית ,שנוסע ללודז’ כדי לחפש את היומן העלום של רומקובסקי ,ראש הגטו האגדי של לודז’ .רומקובסקי ,עגלון נבער ,ספק פושע ,ספק גיבור ,לא כתב יומן .הוא לא היה משכיל כמו אדם צ’רניאקוב ,ראש היודנראט בגטו ורשה ,שבחר להתאבד ולא הציל ולו יהודי אחד .ידידיו של בועז שעשוע מכנים אותו מאחורי גבו בלעג ,אולי גם בחיבה, “שישה מליון" .בפולין המודרנית הוא פוגש את אגניישקה ,מלצרית זהובה ,שמלמדת אותו מושג או שניים על בינה ועל אהבה. הוא פוגש תימהונים אכולי עש כמותו ,עש הזכרון ,שאחד מהם ,יעקב קפלושניק שמו, חולם על שיבת ציון החדשה -מין תכנית האווקואציה של 1938אבל במהופך :להקים מדינה יהודית בפולין .כי בפולין העם היהודי מת ,ובפולין העם היהודי יקום לתחיה. כשאני שומע יהודי או ישראלי מתבטא בלזות לשון על השואה ,עמוק בלבי אני בז לו .למזלי לא נתקלתי בהרבה טיפוסים כאלו .פגשתי מתי מעט ישראלים -אשכנזים וספרדים כאחד -שאינם חשים חיל ורעדה לנוכח הגורל האיום שפקד אותנו .פתק רב עוצמה ומרגש שהשאירה יהודיה אלמונית אחת מגטו ורשה על הרציף באומשלאג פלאץ ,רגע אחד לפני שהועמסה על הקרונות לטרבלינקה ,הותיר אותי הלום נפש“ :הייה שלום ,עם יהודי .אל תניח שאסון כזה יחזור על עצמו" .היא כתבה את זה לאשכנזים ולספרדים .היא השאירה את הצוואה הזו לכל מי שהגרמנים תכננו להרגהו ,תינוק וקשיש ,רק משום שנולד יהודי. גם לך היא כתבה את זה ,בבר זגורי. הכותב הוא סופר ושגריר ישראל בבלגרד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ,בליל ה 8-בנובמבר ,1942נחתו כוחות בנות הברית במפתיע באלג'יר ומרוקו .הפלישה במסגרת "מבצע לפיד" הביאה להתלהבות ותקוות שווא בלב האוכלוסייה היהודית ,שחששה מהתפשטות המלחמה בצפון אפריקה .זו הייתה המערכה האסטרטגית הראשונה של האומות הדמוקרטיות ,ששמו למטרה להרוס את הצבא הגרמני שהתפשט והטיל אימתו על כל אירופה .תקוות שווא שנתנ בדתה .כעבור 24שעות ,ב 9-בנובמבר ,1942 הענק הגרמני מכה שוב ופולש לתוניסיה. בזכרון ההיסטורי של קהילת יהודי תוניסיה, חרוט היום הנורא שבו חיילים גרמנים חמושים נעו בחופשיות ברחובות תוניס הבירה .כלי רכב משויינים שעטו בכבישים באין מפריע .בשמיים חגו מטוסים עם הצלב השחור -סמל חיל האוויר הגרמני -בגובה נמוך מעל לגגות הבתים .הכיבוש הגרמני הפך לעובדה ,ומאותו יום חדל הפרוטקנ טורט הצרפתי להתקיים וקם תחתיו שלטון ישיר של הצבא הגרמני .אומנם לא היה זה באותו ההיקף ,אך השואה שפקדה את יהודי אירופה הטביעה את חותמה גם על קהילת יהודי תוניסיה. בתחילת הכיבוש הוקם ועד גיוס יהודי ( ,)Judenratעפ"י שיטת היידריך ,שהונהגה בפולין בעת הפלישה של הצבא הגרמני בשנת .1939כעבור שבועיים הגיעו לתוניסיה 200חיילי אס-אס ,ובראשם הקולונל ולטר ראוף .ראוף הטיל אימה על נכבדי הקהילה היהודית ,שנדרשו לגייס תוך 24שעות 3,000 גברים יהודים בני .20-50זו הייתה משימה בלתי אפשרית ,וכאשר למחרת התייצבו רק ,120הקולונל ראוף נכנס להיסטריה ועצר 100בני ערובה מבין פרנסי הקהילה. המוני יהודים בעיר הבירה תוניס נחטפו ברחובות ,או הוצאו בכוח מבתיהם ,תוך גזילת רכוש באין מפריע .הקבוצה הראשונה נשלחה למחנות עבודות כפייה 43 .מחנות הוקמו בחזית הקרבות ,ונכלאו בהם 7,200גברים בני .30-50 הם הוחזקו בתנאים בלתי אנושיים; הזוהמה ששררה במחנות הביאה להתפשטות הכין את תוכנית ההשמדה של יהודי תוניסיה .ולטר ראוף מחלות זיהומיות ,ובעיקר האלימות הפיזית והנפשית מצד השונוהעברת היהודים במטוס או באוניה מרים של האס-אס הלכה וגברה והגיעה עד מהווה אמצעי יקר ולא בטוח. למקרי רצח .ובנוסף לכך ,עובדי הכפייה היו 2.2תוניסיה היא מדינה קטנה יחסית ,ולא חשופים להפצצות כבדות של חיל האוויר נמצא שטח ראוי ,הרחק מהאוכלוסייה של בעלות הברית. העירונית ,לבנות משרפות כמו באושוויץ. 3.3חוסר זמן – חיילי בעלות הברית התקרבו המסמך הסודי שנשלח לגבול תוניסיה. לקולונל ראוף 4.4סודיות רבה. בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר תוניס מסמך סודי ביותר ,החתום על ידי ד"ר ובערי השדה שררה אווירה של פחד וחרדה ,בקר ,אס.אס .אונטרשטורמפיהרר ,שנשלח ולא ידעו מה יילד יום .אב המשפחה (לרוב אל ראוף בחודש מאי בשנת ,1942מציין ברוכת ילדים) גויס לעבודות כפייה ,וכך בהצלחה את השמדת היהודים במשאיות גז. נותרו משפחות רבות במצב כלכלי ירוד .באותה שנה פקד ראוף על השמדה ראשונה חיילים גרמנים שהסתובבו ברובע היהודי של יהודים בגז באמצעות צינור פליטה של בגטו הטילו פחדם על האוכלוסייה היהודית .משאיות לחדרים שאליהם נשלחו אסירים זה בא לידי ביטוי בביזת רכוש ,מעשי יהודים ,ובדרך זו נרצחו 200,000איש עוד אלימות קשים ומקרי אונס ,ולא ידעו מה לפני שנבנו המשרפות .משהגיע ראוף לתונ יהיו ההשלכות. ניסיה ,הוא פעל ביסודיות ובחשאיות רבה: דא עקא ,לאחר המלחמה נטו חוגים אחדים ריכוזם של יהודים במחנות – גברים תחילה, למתוח ביקורת על הנהגת הקהילה היהודית ,היה אמצעי כדי להחזיק היהודים תחת על כך שלא ארגנה התנגדות בדומה למרד שמירה עירנית של השומרים ,חיילי האס- גטו ורשה .עם זאת ,מסיבות אובייקטיביות אס ,ובשעה ש"התנאים" יאפשרו זאת ,ראוף נלקחו בחשבון שתי עובדות :האחת -כוחות יוציא אל הפועל את תכניות "הפתרון הסופי" בנות הברית היו כ 10-ק"מ מהבירה תוניס ,לקהילה התוניסאית בשיטה של משאיות גז. ואכן השחרור נראה קרוב ,והשנייה -בהיותם אולם השבח לאל ,תוניסיה שוחררה על ידי נתינים תוניסאים ,היהודים לא גויסו לצבא כוחות בעלות הברית ב-מאי ,1943ונמנעה הצרפתי ולא נשאו נשק מעולם .המשימה טרגדיה נוראה של השמדת קהילה שלמה. שהוטלה על הקולונל ראוף הייתה הפתרון הסופי של יהודי תוניסיה .משימה שהייתה הכותב הוא ניצול שואת תוניסיה ומחבר כמעט בלתי אפשרית ,מכמה סיבות: הספר "רדיפת הנאצים את יהודי תוניסיה 1.1הים התיכון ניתק את תוניסיה מאירופה "1942-1943 45 התחלה חדשה התחלה חדשה קליטת שארית הפליטה בארץ יחסו של היישוב לשארית הפליטה החל להתגבש עוד בעצם ימי המלחמה .בשנים 1942-1943הגיעו לארץ פדויי עסקת חליפין עם הגרמנים .את הרושם העז ביותר השאירה עליית “ילדי טהרן" ,שהגיעו לארץ בפברואר .1943על אף זאת ,הדיון בשארית הפליטה עד 1944היה שולי ותיאורטי ,היות שהמלחמה הייתה עדיין בעיצומה ולא היה מידע כמה מהניצולים ירצו להגיע לארץ ישראל .הבסיס ליחס לשארית הפליטה היה עמדת היישוב כלפי הגלות מראשית המפעל הציוני .במהותה של הציונות עמדו המרד בגולה והתפיסה שאין ליהודים מקום באירופה .הציונות הסוציאליסטית ,שמתוכה באה מנהיגות היישוב ,שאפה ליצור אדם חדש וחברה חדשה. ניתן להבחין בארבע תקופות מבחינת יחס היישוב העברי לשארית הפליטה: תקופה ראשונה -מאמצע 1944ועד לסיום המלחמה -תקופה שעומדת בסימן המפגש בארץ עם רוז’קה קורצ’ק והגעתה של הבריגאדה לאירופה .בסוף מאי 1944 עלתה לארץ קבוצת פליטים ,שמנתה 571 עולים מצ’כוסלובקיה ,יוגוסלביה ופולין. מרשמיה עולה אכזבה מהתנהגות תושבי הארץ .הפליטים ציפו בארץ ישראל לבית ולחום ,ולא כך היה .חשיבות מכרעת הייתה “יחסו של היישוב לשארית הפליטה החל להתגבש עוד בעצם ימי המלחמה .בשנים 1942-1943הגיעו לארץ פדויי עסקת חליפין עם הגרמנים .את הרושם העז ביותר השאירה עליית ‘ילדי טהרן’ ,שהגיעו לארץ בפברואר "1943 למפגש של קורצ’ק ,מהלוחמות בגטו וילנה, עם האליטה של היישוב .שבועות ספורים לאחר הגעתה היא הופיעה בפורומים מרכנ זיים ביישוב ,והופעתה השאירה רושם חזק ביותר .באמצעות הופעותיה נקלטו בתודעת הציבור אנשים כמו :אבא קובנר ,חייקה גרוסמן ,פרומקה פלוטניצקה וטוסיה אלטמן. על הופעתה של קורצ’ק ,כותב מרדכי שנהבי“ :באותם ימים הגיעה אלינו רוז’קה. אל אוזן מי לא הגיע שמע סיפוריה ‘משם’? רטט עבר במחננו בעקבות הופעותיה בקינ בוצינו או באסיפות העם ,בהן מסרה את העדות הנאמנה הראשונה על טבח האמהות, הילדים ,הזקנים והצעירים ...כיבוש בזק, כבשה את כל שומעיה .שיר המרד של לוחמי הגטאות ...אפף בכוחו את כולנו". ראשוני העדים בארץ היו אנשים שהשתייכו לקבוצת הלוחמים בגטו .הם העבירו ליישוב את אמונתם בצדקת דרכם ,וזו תאמה את הערכים שהיו מקובלים אז ביישוב. תקופה שנייה -מסיום המלחמה ועד לסוף - 1945מפגש בין לוחמי הבריגאדה לשארית הפליטה .חיילי הבריגאדה שהיו על אדמת איטליה היו הראשונים שנפגשו עם שארית הפליטה .רבים מבני משפחות החיילים היו בין הנרצחים .חיילים רבים ערקו מיחינ דותיהם והחלו נודדים באירופה ,בתקווה למצוא שרידים מבני משפחותיהם .חוויית המפגש של חיילי הבריגאדה עם שארית הפליטה הייתה חזקה .אחד מחיילי הברינ גאדה מתאר אותה במילים הבאות“ :טרגדיה של עם שלם אין לראות אותה דרך הרדיו והעיתונות .רק אם רואים בעין ממש ,רק אם שומעים ממש מפי פליטי חרב על הכל -רק אז חיים זאת בכאב ...וזהו שראינו והרגשנו". הבחנה בין ניצולים לפרטיזנים ולוחמים עם סיום המלחמה הייתה שארית הפליטה בראש מעייניה של הבריגאדה .כמו במגנט נמשכו חיילי הבריגאדה והניצולים אלה אל אלה .ערב כניסת הבריגאדה לגרמניה, פורסמו בה י"ג עיקרי התנהגות מחייבים. הסעיף ה 11-היה "זכור :שליחותך -הצלת עליית הניצולים במספרים צילום :המוזיאון הימי חיפה מגיעים לחוף מבטחים על ספינת המעפילים אליהו גולומב ן אמיר השכל ן המושג שארית הפליטה מכיל בתוכו את ניצולי השואה של יהדות אירופה במלחמת העולם השנייה ,שהתרכזו בשנים 1945-1950במחנות העקורים באירופה :בגרמניה ,אוסטריה ואיטליה ובמחנות הגירוש של המעפילים בקפנ ריסין .שארית הפליטה לא הייתה מקשה אחת ,הם היו מורכבים מארבע תת קבוצות: משוחררי מחנות הריכוז -רובם הגדול צעירים ,שני שליש מהם גברים ,ולא נמצאו 46 בהם ילדים וזקנים .מאפייני ההתנהגות של קבוצה זאת היו :חרדות אישיות ,חוסר מנוחה נפשית ,קושי בריכוז ,שקיעה בטראומות וחוויות מתקופת המחנות ,אפאטיה חברתית ועיסוק כמעט בלעדי בבעיות אישיות .יחסם לעבודה ,ובמיוחד לעבודה פיזית ,היה מסויג. פרטיזנים ולוחמי גטאות -בקבוצה זו היו גם ילדים שנולדו ביערות .זו הייתה קבוצה בריאה יותר במובן הנפשי, גאה בעברה ובעלת תודעה ציבורית. חוזרים מבריה"מ -קבוצה בעלת התפרסות גילאים רחבה ,ובתוכה משפחות שלמות. יחסם לעבודה פיזית היה בריא יותר. ילדים יתומים -ילדים ששרדו אצל משפחות מאמצות ומנזרים .ילדים אלו רוכזו לאחר המלחמה בבתי ילדים .בתי ילדים אלו נדדו כעבור זמן קצר למחנות העקורים .חלק מילדים אלו החל לעבור תהליך שיקום עוד במחנות העקורים ,בהדרכת שליחי תנועות הנוער. בקיץ 1947הגיע מספר העקורים באירופה לשיא של 263,000נפש 73% .מהעקורים היו יוצאי פולין 71.2% ,היו בגילאים ,18-45 57%גברים ו 43%-נשים .אחוז הלידה במחנות העקורים עמד על מעל ל.3.5%- מבין השוהים במחנות העקורים הגיעו לארץ בהעפלה כ 25,000-איש ,ועוד 130,000 הגיעו לאחר הכרזת המדינה .בסך הכל, הגיעו ממחנות העקורים ומחנות הגירוש בקפריסין 155,000נפש ,כ 59%-משארית הפליטה .שאר העקורים יצאו לארה"ב ,כ62- אלף ,לארצות אחרות כ 20-אלף ,וכ 30-אלף נשארו באירופה. בשנתיים הראשונות לקום המדינה היו שארית הפליטה כ 70%-מכלל העולים החדשים .כ 62%-מכלל העולים היו בני ,15-29צעירים אלה היוו פוטנציאל אנושי להתיישבות ,לפיתוח הכלכלי של המדינה ולכוח הלוחם שלה .מיעוט העולים היו רווקים ורווקות ,שכן רבים מהניצולים התחתנו במחנות העקורים ,מתוך רצון לפתוח בחיים חדשים .אחוז גבוה מהעולים היו ילדים בני 0-4שנולדו במחנות העקורים. נתוני הירידה מהארץ בין השנים 1948- ,1951מראים ש 56%-מכלל היורדים היו עולי אירופה משארית הפליטה .הסיבות העיקריות לירידה היו :חוסר עבודה - 90%מדורשי העבודה היו עולים חדשים ובדידות חברתית .עבור חלק מהעוליםהייתה ארץ ישראל תחנת מעבר בדרך ליעד אחר .בין השנים 1946-1956הגיעו לארץ 383,056משארית הפליטה ,שהיו כרבע מהאוכלוסייה. עצורי קפריסין -החל מ 13-באוגוסט ,1946 כל מי שהגיע באופן בלתי לגלי לארץ ונתפס על ידי הבריטים נשלח לקפריסין .בשיא היו במחנות המעצר בקפריסין 51,530נפש. בעוד שחלק מהשוהים במחנות העקורים לא ראו בארץ ישראל יעד מועדף ,עצורי קפריסין היו חדורי שאיפה להגיע לארץ. המבנה הדמוגרפי של עצורי קפריסין היה דומה למבנה הדמוגרפי במחנות העקורים - כ 80%-מעצורי קפריסין היו בגילאים ,13-35 היו מעט קשישים וילדים ,וכ 2,200-תינוקות נולדו על אדמת קפריסין. המשך בעמ' 48 47 התחלה חדשה התחלה חדשה בניינים חדשים שהוקמו לאחר מלחמת העצמאות ,יד מרדכי 1948 יהודים ,עלייה ומולדת חופשית!" ואכן, מטרתם של חייל הבריגאדה הייתה הצלת שארית הפליטה והכוונתם לארץ ישראל. במפגש הזה על אדמת הניכר היו נכונות וצמא של בני הארץ להקשיב ולשמוע את אשר עבר על ניצולי השואה בשנות הסבל, יחד עם רצונם של שארית הפליטה לספר. מפגש זה היה חשוב ,אולם כמעט שלא הייתה לו תהודה בארץ ישראל .קולם של אנשי הבריגאדה ,כאשר הם חזרו לארץ, לא נשמע ,והם לא השפיעו על עיצובה של האווירה הציבורית ,שהייתה עתידה לקלוט עשרות אלפי ניצולי שואה מאוחר יותר. תקופה שלישית -מ 1946-ועד לשלהי - 1947תקופת מחנות העקורים וההעפלה. בראשית 1946התחילה שליחות מאורגנת ורשמית מטעם מוסדות וגופים ארץ ישראנ ליים ,ובהם :נציגי “הבריחה"“ ,המוסד לעלייה ב’"“ ,מחלקת הנוער והחלוץ" ועוד. בשלב זה החלה מלחמה של נציגי המפלגות השונות על נפשות שארית הפליטה .בנוסף, השתנתה הגישה לשארית הפליטה -בעוד שחיילי הבריגאדה ראו בשארית הפליטה שותף שווה ערך ,התייחסו הנציגים הרשנ מיים מארץ ישראל במידה מסוימת של התננ שאות מבחינה ערכית אנושית- .ב 1946-וב�ת חילת 1947התנהל דיון בכל מיני פורומים באירופה על מהותה של שארית הפליטה. במוקד עמדה השאלה :מיהם האנשים ששרדו? ההנחה הייתה שהשואה גרמה 48 צילום :זולטן קלוגר ,לע"מ לסלקציה בעם היהודי ,והוויכוח היה האם נותרו הטובים יותר ,או שמא אלו ששרדו הם הטובים פחות .דיון זה נמשך גם בפונ רומים שונים בארץ ,בד בבד עם הדיווחים שהגיעו מאירופה על התרשמות השליחים מניצולי השואה .בואם של כמה מראשי לוחמי הגטאות -אבא קובנר באוגוסט ,1945צביה לובטקין באפריל 1946ואנטק צוקרמן ב 1947-ונאומיהם במועצות הקיבוץ השונות ,עוררו סערת רגשות .קולם של לוחמי הגטאות רק העמיק את ההבחנה בין הפרטיזנים ולוחמי הגטאות ושאר ניצולי השואה ,שנתפסו כהולכים פאסיביים למוות. “במוקד עמדה השאלה :מיהם האנשים ששרדו? ההנחה הייתה שהשואה גרמה לסלקציה בעם היהודי ,והוויכוח היה האם נותרו הטובים יותר ,או שמא אלו ששרדו הם הטובים פחות" תקופה רביעית -מהחלטת החלוקה ב 29.11.1947-ועד לשלהי - 1949כשהגיע לארץ הגל הגדול של שארית הפליטה במהלך מלחמת העצמאות. ההבחנה בין פרטיזנים ולוחמים ויתר שארית הפליטה קיבלה משנה תוקף עם פרוץ מלחמת העצמאות .החלטת האו"ם על החלוקה עוררה התלהבות בקרב שארית הפליטה ,ורבו גילויי ההתנדבות .עקב המלחמה רבים מהשליחים ביקשו לחזור לארץ ולא היה מי שימשיך את עבודתם. המלחמה הייתה עתה בעדיפות עליונה, והייתה עייפות לשמוע עוד את ניצולי השואה .הניצולים עצמם סירבו לדבר, היות שסיפורם היה שונה ממיתוס הגבורה שטופח סביב הפרטיזנים וסביב הנוער הישנ ראלי שנלחם על עצמאות המדינה .תהום נפערה בנושא תפיסת הגבורה בין שארית הפליטה ליישוב בארץ ישראל. בשלב זה ,הגבורה היחידה שהעריכו הייתה העמידה מול האויב עם נשק ביד .שארית הפליטה עצמה חשה כי עצם הישארותם בחיים הייתה גבורה ראויה .אחת השאלות, שחזרה על עצמה במפגש בין תושבי הארץ ובין שארית הפליטה ,והעידה על עומק הפער ,הייתה“ :איך נשארת בחיים?" גישת היישוב כלפי שארית הפליטה גרמה לניתוק בין שתי האוכלוסיות ,ונטייתם של שארית הפליטה הייתה להימצא בסביבת ניצולים שמצאו פורקן אחד אצל השני. אנטק צוקרמן הטיב לתאר את הפער: “הסתבר שבינינו (ובין אנשי א"י) מפרידים לא רק ימים ,כי אם אוקיינוסים של מחשבה ושל חוויות .דברים שנראו בעינינו ,בעיני אנשים שבאו מבריה"מ ומפולין ,אנשים שחצו גבולות -הם לא יכלו להבינם ,ואילו אנו לא יכולנו להבין מה הם מדברים אלינו, מה הקשיים העומדים בפניהם מבחינה ארגונית ומבצעית ,מבחינת השליחות ומבנ חינת הכסף הדרוש כדי להגיע אלינו .אני אומר זאת לא רק על המוסדות הלאומיים, אני מתכוון גם למוסדות התנועתיים ,כל אלה כמעט שלא הבינו ...לא דיברו בשפה שלנו ,בשפת שארית הפליטה .לנו הייתה שפה לגמרי אחרת ,שפה שרכשנו בימי המלחמה". אכלוס ,דיור והתיישבות תחנתם הראשונה של אנשי שארית הפליטה הייתה בתי העולים או מחנות עולים .בינואר 1949היו רבע מכלל העולים במחנות עולים ,הרוב הצליחו למצוא לעצמם פתרונות דיור ,רובם בבתי ערבים שנטשו את הערים והכפרים בעקבות מלחמת העצמאות. תחילת ההתיישבות הייתה בערים הנטושות תחילתה של דרך ארוכה לקליטה שהיו בעבר ערים מעורבות ,כמו :חיפה, טבריה וצפת .מעבר לניצול הבתים הפנויים, הייתה מטרה לחזק את האזורים הכבושים באוכלוסייה יהודית .בעדיפות שנייה יושבו העולים בערים שהיו בעבר ערביות לחלוטין, כמו :יפו ,עכו ,לוד ורמלה .הבעיה בערים אלו הייתה תשתית השירותים שנהרסה לחלוטין בחלק מהערים לא היה חשמל ,רשת המיםתוכננה בצורה גרועה ,בארות המים נתנו כמויות מים קטנות ולא הייתה תשתית ביוב. ערים אלו היו תחת ממשל צבאי ,והיה צורך לתאם את ההתיישבות בין גורמים רבים: המושל הצבאי ,האפוטרופוס של הרכוש הנטוש ,הממשלה ,הסוכנות היהודית וההסנ תדרות .רבים מהבתים היו רעועים ,והבעיה הגדולה הייתה הניתוק של מקומות יישוב אלו ממקומות יישוב יהודיים .לא הייתה תעסוקה ,ולחוסר התעסוקה הייתה השפעה מוראלית קשה ביותר ,חוסר יכולת לטפל בנוער והיעדר פעילות תרבותית בין העולים. ניתן לומר שהיעדר תכנון מראש ,היעדר חלוקת אחריות מוסדית לתפקידים השונים הכרוכים בבניית התיישבות מתחדשת ,תנאי חיים קשים וירודים ,ניתוק רוחני ופיזי מלבו של היישוב הוותיק -כל אלה גרמו לבעיות צילום :זולטן קלוגר ,לע"מ קשות ,בעיות קיומיות ומוראליות ,בערים הנטושות. בניגוד לבעייתיות ההתיישבות בערים הנטושות ,את ההתיישבות בכפרים הנטושים ליוותה עמדה אוהדת מלכתחילה ,היות שהיא נתפסה כמהלך אסטרטגי ,שנועד לחזק אזורים דלי אוכלוסייה ,והוא היה בחסות תנועת המושבים .בחירת כוח האדם שהופנה לכפרים הנטושים הייתה נוקשה יותר ,והיא התבססה על אמות מידה של גיל, בריאות והתאמה חברתית .עד תום מלחמת העצמאות הוקמו כ 37-יישובים חקלאיים בכפרים הנטושים .רוב היישובים נבנו על ידי קבוצות עולים בעלות מוצא משותף .את ההתיישבות בכפרים הנטושים מאפיינים ארגון עצמי מהיר ,יוזמה עצמית לשיפור איכות החיים ,חריצות רבה ,עזרה הדדית וקשר חזק למקום ההתיישבות .קשה יותר היה במקומות שהתרכזה בהם אוכלוסייה ממוצא מעורב .גם בכפרים הנטושים הייתה בעיה של ניתוק מהיישוב הוותיק .מה שגישר בשלבים הראשונים הייתה ההתלהבות של שארית הפליטה מצורת ההתיישבות הכפרית ,הנכונות לעבודה ,הדבקות באדמה והמרחב ליוזמה עצמית. שאלה של דימוי לגבי רוב תושבי הארץ עוצבה דמות שארית הפליטה מתוך הדיווחים שהעבירו השליחים בעל פה ובכתב בין השנים ,1947-1948 ולא מתוך מפגש והתרשמות ישירה .רוב הדיווחים עשו הבחנה בין השפעת השואה על האנשים לבין השפעת החיים במחנות העקורים ,ובכל מקרה מדובר בהשפעות שליליות ,פיזיות בעיקר ,נפשיות ומוסריות. החיים במחנות נתפסו כמחריפים סימפנ טומים שמקורם במלחמה ומונעים נורמלינ זציה בחיי העקורים .הדיווח החיובי שנוגע לפליטים במחנות הוא רצונם לחזור לחיים נורמאליים ,שבא לידי ביטוי בשיעור גבוה של נישואים וילודה .רוב הדיווחים חוזרים ומדגישים את יסוד החשדנות והאמונה הקטנה באדם .תופעה אחרת שמודגשת היא יכולתם של הניצולים “להסתדר" .התרשנ מויות אחרות מציינות את הרמה התרבותית הירודה של שארית הפליטה ורגשי הנחיתות. על המפגש עם שארית הפליטה במחנות העקורים ,כותב השליח מנחם זערוני“ :כל יהודי המחנות ,מאיש המחנה הפשוט ועד לאיש הוועד המרכזי ,לקויים ברגש נחיתות עמוק ונעלבים על נקלה ,בדרך כלל הם נוטים המשך בעמ' 50 49 התחלה חדשה התחלה חדשה להגזמות .הם מגזימים בביטוי ובפאתוס. דעתם אינה יציבה בדרך כלל ואינה שקולה, הם נתונים להשפעתם של אפקטים רגעיים. בנקל אפשר להלהיבם ומהר מאוד עלולה התלהבותם לפוג ...יהודי המחנות חומר אנושי קשה ,חסר חינוך ...האנשים האלה עברו גיהינום כזה אשר שום דבר לא יזעזע אותם .קהו רגשותיהם". מנחם זערוני“ :כל יהודי המחנות, מאיש המחנה הפשוט ועד לאיש הוועד המרכזי ,לקויים ברגש נחיתות עמוק ונעלבים על נקלה ,בדרך כלל הם נוטים להגזמות .הם מגזימים בביטוי ובפאתוס" דיווחי השליחים העלו מגוון של היבטים שליליים בחייה של שארית הפליטה עקב הישיבה במחנות .הראשון שבהם הוא היבט כלכלי פרודוקטיבי -השליחים טענו כי אנשי המחנות חיים בבטלה מנוונת ,שכרוכים בה חיים מקצבה וחוסר רצון לעבוד .תופעה שלילית אחרת שהם מציינים היא עשיית רווחים קלים בשוק השחור .יש תיאור שמאפיין את שארית הפליטה כציבור שחי בהרגשה שסבלו בעבר מזכה אותו בחיים טובים יותר בעזרת סביבתו .שארית הפליטה תוארה גם כציבור שרווחת בו הפלגנות המפלגתית ,ציבור שנעדר מסורת פוליטית- ציבורית דמוקרטית .דאגה רבה הובעה בנוגע לילדים שגדלו במשטר המחנות. הללו או שלא קיבלו חינוך כלל או שלמדו במסגרות חינוכיות שרוחה של ארץ ישראל הייתה זרה להן .חסרה להם הבנה לתנועות הנוער ,לחלוציות ,לחינוך לעבודה ולערכים החשובים לחינוך הילד בארץ .התפיסה הייתה שיושבי המחנות עברו במשך הזמן סלקציה שלילית ,כשהיסוד האנושי החלוצי כבר עזב והנשארים טיפחו אורח חיים של השלמה עם חיי המחנה .המסרים שהועברו לארץ מציינים ,כמעט בקול אחד ,את בורות שארית הפליטה בכל הקשור לארץ ישראל ולציונות. התיאורים שהגיעו מאירופה היו הבסיס שעליו נבנה היחס לשארית הפליטה בבואם ארצה .בנוסף ,התנועה הציונית שאפה ליצור 50 אבא קובנר (מימין) מתדרך חברי הגנה בקיבוץ ,יד מרדכי 1948 בארץ ישראל אדם חדש וחברה מתוקנת. התנועה הציונית העלתה על נס ערכים כמו עבודת האדמה ,חלוציות ,סוציאליזם, טובת הקולקטיב -כל אלה כניגוד ליסודות שנתפסו כגלותיים :עיסוק ב"פרנסות אוויר", גילויי חולשה פיזית ורגשנות .פער זה הבטיח כי המפגש בין היישוב לבין שארית הפליטה יהיה טעון .לכך יש לצרף את רגשי האשמה של היישוב על שקצרה ידו מלסייע ליהדות אירופה שעה שזו הושמדה .ומנגד, רגשי בושה והשפלה על מה שנתפס ביישוב כהתנהגות מחפירה של יהדות אירופה בפני הנוגש הנאצי. כאשר הגיעו פליטי השואה לארץ ,הם התקבלו בברכה כאזרחים מן המניין בזכות יהדותם .לא היה ספק לגבי נאמנותם לישראל .בפועל הייתה התעניינות מועטה בלבד בעלייה ,במצוקות וברגישויות העולים. רוב הציבור לא היה מעורב בקליטת העולים. מי שעסקו בקליטת העלייה היו הפקידים, שהיו שכבה מבוססת בחברה היהודית, ועובדה זו הגבירה את רגשי הנחיתות של העולים .התוצאות היו ששארית הפליטה הפכה בארץ לפאסיבית ,והאינטגרציה עם היישוב הוותיק הייתה קטנה .רוב הציבור הוותיק התנכר לשארית הפליטה ,והתוצאה הייתה ששארית הפליטה התכנסה בתוך עצמה .מרבית המרכיבים של אינטגנ רציה חברתית -מגורים משותפים ,שפה צילום :שרשל פרנק ,לע"מ משותפת ,קרבה רוחנית -כל אלה לא היו קיימים במפגש של היישוב הוותיק עם שארית הפליטה. אם במפגש בין אנשי הבריגאדה ושארית הפליטה היו מושגים כמו “משפחה", “אחים"“ ,שפה משותפת" ,הרי שהבינ טויים השכיחים ביותר לתיאור עולי שארית הפליטה ,לאחר הגעתם לארץ ,היו“ :אבק אדם"“ ,פליטים"“ ,אלמנט"“ ,חומר אנושי" וכדומה .ביטויים אלו מבטאים יותר מכל את יחס החברה הוותיקה לעולים החדשים. ניצולי השואה באו מעולם אחר ,ועד אחרית חייהם הם היו אחוזים בו ואוחזים בו ללא הרף .רבים מהם ניסו לתאר את הקורות אותם במחנות ונכשלו .השהות במחנות העקורים קודם העלייה לארץ ,סייעה לרבים להתאושש מבחינה גופנית ,אך הם סבלו מחרדות והתקפי דיכאון ,רגזנות ,קשיי ריכוז וסיוטי לילה ,קשיים ביצירת קשר עם הזולת, “אם במפגש בין אנשי הבריגאדה ושארית הפליטה היו מושגים כמו משפחה ,אחים ושפה משותפת ,הרי שהביטויים השכיחים ביותר לתיאור עולי שארית הפליטה ,לאחר הגעתם לארץ ,היו :אבק אדם ,פליטים, אלמנט או חומר אנושי" חשדנות כלפי זרים ,סגירות ,דאגנות גדולה בכל מה שקשור בביטחונם האישי ,הכלכלי והמקצועי וחשש גדול בכל הקשור לילדיהם. רבים מניצולי השואה נשאו בושה על ההשנ פלות שעברו בתקופת המלחמה ועל חוסר האונים שלהם להתנגד למה שעשו להם. למעטים שהיו מעורבים בניסיונות התננ גדות היה קל יותר ,ורבים מהם נטו להתבדל מהיתר ואף להתנשא עליהם .באוגוסט 1949 הפנה פרקליט המדינה את תשומת ליבו של שר המשפטים לעלייה מדאיגה במספר העולים החדשים ,בהם ניצולי שואה ,השונ לחים יד בנפשם .דין וחשבון שהוגש לראש הממשלה קבע כי במהלך השנה הראשונה לעצמאות המדינה עלה מספר המתאבדים וניסיונות האובדנות על ,150כאשר רבים מהם הינם עולים חדשים. גיוס שארית הפליטה לצה"ל בשלהי 1948מנה צה"ל 88,033חיילים, מתוכם מנו שארית הפליטה קרוב ל.22,300- מתוך כלל החיילים שירתו כ 60-אלף בחילות קרביים ,שליש מהם היו אנשי שארית הפליטה .אחד מכל שלושה נופלים במלחמה היה עולה חדש ניצול שואה. החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל ב - 29.11.1947-גרמה להתעוררות ולה�תלהבות בקרב שארית הפליטה ,שהיו במורל ירוד ובאותה עת כבר איבדו את אמונם בארץ ישראל .את האווירה במחנות מתאר אחד השליחים באיטליה“ :יכול אני לציין את ההתלהבות העצומה שהקיפה את כל הפליטים אחרי ההכרזה ...בבואי לשם פנתה אליי משלחת בשאלה אם אפשר להתגייס לשורות ההגנה ולצאת להלחם בכנופיות. באופן ספונטני פרץ רצון הפליטים במחנות ובקיבוצים ,להיות שותפים למאבק היישוב, ומבלי ולפני שהוכרז על איזשהו מפעל התחילו באיסוף כספים". עוד לפני פרוץ קרבות מלחמת העצנ מאות ,החל גיוס ניצולי השואה לצה"ל במחנות העקורים .הקריטריון היה אנשים בגילאים ,18-35המוכשרים לשאת נשק. עדיפות עליונה לעלייה ניתנה לאלו שנמצאו מתאימים לשרת בצה"ל .הכוונה הייתה להכשיר את המתאימים עוד במחנות להפעיל נשק .הגיוס לצה"ל התבצע בנוסף גם במזרח אירופה ובקפריסין .תהליכי הגיוס נתקלו בקשיים רבים עקב ריבוי שפות ורמות השכלה שונות. קליטת ניצולי השואה בצה"ל הייתה קשה .יש עדויות רבות על יחס קשה של החיילים הארץ ישראלים לניצולי השואה שזה מקרוב התגייסו .האלוף אברהם אדן מתאר את פגישתו עם חיילים מקרב שארית הפליטה“ :הייתה זו פגישתי הראשונה עם חיילי הגח"ל .הם דיברו אידיש ...הצגתי להם את התכנית לשבוע הקרוב והצעתי שיציגו שאלות .תגובתם הייתה מפתיעה: תחילה שיבחו אותי -מזה שבועיים בארץ, ואני הראשון שאסף אותם לשיחה ,הסביר להם בהרחבה את המתרחש ואת התכנית לגביהם .עד היום לא ניתן להם להתבטא ואיש לא שאל להרגשתם ,לדעתם על האימונים ועל היחס כלפיהם .אח"כ עברו לטענות ,והן היו רבות :לדבריהם זכו ליחס משפיל מהמפקדים הזוטרים שאימנו אותם. המ"כים הצעירים מרימים עליהם קול ואף זורקים בהם אבנים .היו שציינו בחריפות שיחס המפקדים מזכיר להם את יחס הגרנ מנים כלפיהם". ממסקנות סקרים שבוצעו בצה"ל בין מארס 1948לאפריל ,1949עולה תמונה של כשל בקליטת ניצולי השואה ,כשל במימד המוסדי של הקליטה וכשל בממד האינטנ ראקציה הבין-אישית ,שהיה עוד חריף יותר. “ממסקנות סקרים שבוצעו בצה"ל בין מארס 1948לאפריל ,1949עולה תמונה של כשל בקליטת ניצולי השואה ,כשל במימד המוסדי של הקליטה וכשל בממד האינטראקציה הבין-אישית ,שהיה עוד חריף יותר" מעבר להתמודדות עם הקושי שבשירות הצבאי ,התקשו ניצולי השואה עם העובדה שלא היה להם בעורף בית ופינה שקטה. רובם ,שלא נשאר איש ממשפחותיהם ,ציפו לבית חם בישראל ,וכזה הם לא מצאו .מקור נוסף לכישלון באינטראקציה הבין-אישית בין ניצולי השואה והנוער הארץ ישראלי היה הפער בגילאים ובניסיון החיים .כל זה בלט על רקע העובדה שהפיקוד היה בדרך כלל בידי הארץ ישראלים ,והדרך לקידום הייתה חסומה בפני ניצולי השואה ,שרבים מהם היו בעלי ניסיון צבאי וניסיון פיקודי בצבאות בעלות הברית טרם עלותם ארצה .בארץ הם שירתו כטוראים. בשני נושאים ניתן לראות את כישלונו של הממסד הצה"לי בקליטת ניצולי השואה לשורותיו ,האחד -באי הכללתם של ניצולי השואה ב"חוק בנים יחידים" ובהנחיה לשינוי שמות משפחה .הרציונל של “חוק בנים יחידים" היה צורך לאומי להבטיח את המשכן של מאות ואלפי משפחות. קבוצת ניצולים במחנה העקורים רוזנהיים מחכים לעלייה ארצה צילום :בית לוחמי הגטאות המשך בעמ' 51 52 התחלה חדשה התחלה חדשה על פי החוק הוגדר כבן יחיד מי שנולד להורים החיים בארץ ואין לו אחות .שארית הפליטה לא נכללה ב"חוק בנים יחידים". רבים מניצולי השואה לא היו סתם בנים יחידים ,כפי שהגדיר החוק ,אלא “נצר אחרון" ,שריד יחיד לכל משפחתם .רובם של אלו נשלחו ליחידות קרביות. חוסר הבנה לגבי מהות השואה במישור הפרט עלה גם מההוראה לשינוי שמות משפחה במקרה שהם גרמניים ,אנגלו- סקסיים ,סלביים ,צרפתיים ,ולועזיים בכלל. ההנמקה להוראה הייתה שצה"ל צריך להיות “עברי ברוחו וחזונו ובכל גילוייו הפנימיים והחיצוניים" .רבים מניצולי השואה נענו לדרישה ,היות שהם העריכו כי זה יאיץ את השתלבותם בחברה הישראלית .מנגד ,היו רבים ששם המשפחה היה הדבר היחיד שנותר ממשפחתם ,והם ביקשו לשמר אותו. מלחמת העצמאות נתפסה קודם כמלנ חמתו של הנוער הארץ ישראלי שלתוכו השתלב ניצול השואה .העולים ,שברובם היו ניצולי שואה ,דורגו בארץ כנחותים מבחינה צבאית ,הן ביכולת הלחימה שלהם והן במונ טיבציית הלחימה שלהם .רבים מהעולים קיבלו הכשרה בסיסית ביותר ונשלחו לאחריה מייד לשדה הקרב .במיתוס הגבורה של מלחמת העצמאות היה מקום לשואה רק בכל הנוגע למרד הגטאות ולוחמת הפרנ טיזנים .אנשי שארית הפליטה שעלו לארץ במהלך מלחמת השחרור -רובם לא היו בשורות הפרטיזנים ולא בין מורדי הגטאות. מפגשם עם הצבא בארץ העמיד בפניהם מיתוס גבורה שלעומתו ניסיון חייהם נחשב לנחות ואינו הולם. הקליטה בקיבוצים עניין מיוחד יש במפגש בין שארית הפליטה והתנועה הקיבוצית ,היות שהתנועה הקינ בוצית ניצבה במרכז ההגשמה הציונית. במפגש בין ניצולי השואה והקיבוצים יש לעשות הפרדה בין ילדים ונוער שהיו קשורים למפעל “עליית הנוער" ,לבין הבוגרים שהגיעו בדרכים שונות לקיבוצים .הנתונים מראים כי מרבית ניצולי השואה לא נמשכו בהמוניהם אל הקיבוצים .בתנועה הקיבוצית ,יחסית לגודל האוכלוסייה ,נקלט האחוז הנמוך ביותר מבין העולים .עד סוף 1949נקלטו 52 כ 10,000-עולים בקיבוצים .מנגד ,בק�יבוצים נקלטו 59.8%מחניכי עליית הנוער. התנועה הקיבוצית הייתה ,למעשה, היחידה שבנתה ,עוד ב ,1947-מערך קליטה למבוגרים שבקבוצת שארית הפליטה ,תוך התחשבות בייחודה של עלייה זו .אולם משעמדה התנועה הקיבוצית ליישם את מדיניות הקליטה ,פרצה מלחמת העצמאות, ומשטר הקליטה הקיבוצי התמוטט עקב מחסור חריף של אמצעים ,שבא לידי ביטוי, בין השאר ,בקושי לפתור את בעיית הדיור. רוב שארית הפליטה העדיפו לשבת בערים, כי ראו בישיבה בערים זיקה לעברם .לניצולי השואה הייתה רתיעה מהליכה לקיבוצים, היות שרובם לא עברו הכשרה ולא היה להם חינוך ציוני חלוצי .רובם נרתעו מחיי צוותא ,והם ראו בקיבוץ מושג זהה לקונ לחוז .אנשי ההתיישבות העובדת נתפסו כאליטה היישובית ,ומולם הרגישו ניצולי השואה רגשי נחיתות .אין זה פלא ש50%- מאלו שהגיעו לקיבוצים עזבו אותם ,רובם בשנה הראשונה לשהייתם בקיבוץ .הגורמים העיקריים לעזיבה היו גורמים חומריים - בראש ובראשונה ,מצוקת השיכון והשאיפה לרכוש מקצוע ,שאיפה שהקיבוץ לא מילא במרבית המקרים .קריטיים יותר מהגונ רמים החומריים היו הגורמים החברתיים - ניצולי השואה חשו בודדים בקיבוצים .ברוב הקיבוצים לא הייתה שכבת גיל מקומית מקבילה ,היה מחסור גדול בחברות עולות בקבוצה וריבוי גברים והתפתחו קוצר רוח ורגישות גדולה במפגש עם המקומיים ובשל הדינאמיקה שיצרו העזיבות. רוב הילדים והנוער נקלטו בקיבוצים. כ 80%-מהילדים שהתקבלו לעליית הנוער ב 1945-1949-היו ילדי שארית הפליטה. כ 60%-מהם נקלטו בקיבוצים (כ9,000- ילדים) .כ 63%-מהילדים שנקלטו בעליית הנוער בשנים ,1946-1947היו ניצולי שואה יתומים מאב ואם .לקליטתם של הילדים בקיבוצים קדמה שהייתם במקומות מעבר, שם נערך להם מיון .הילדים הנקלטים חולקו לשלוש קבוצות גיל ,כאשר תכנית הקליטה כללה בכל יום מספר שעות לימוד ומספר שעות עבודה ,בהתאם לגיל הילדים .ילדי שארית הפליטה היו בעלי רצון עז ללמוד, ולתאוות לימודים זו יש מספר הסברים, למשל :הרצון לסגור את הפער בין מיעוט ההשכלה לעומת ניסיון החיים .הלימודים היו אמצעי פיצוי על הקיפוח שקופחו במהלך חייהם .בנוסף ,הלימודים ,ובמיוחד לימוד השפה ,עזרו להם להשתלב בחברת הילדים המקומית. מנגד ,קשיים רבים עמדו בפני הילדים בהשתלבותם במסגרת העבודה בקיבוץ. הקושי הראשון היה קושי אסוציאטיבי של עבודת פרך .קשיים אחרים :חולשה פיזית, האקלים ,בעיית השפה ותחושה שהם “פקק" בעבודה עקב אי הכנסתם לענפים קבועים .מקור נוסף למרירות הילדים היה רגשי נחיתות מול הילדים המקומיים ורצון עז ללמוד מקצוע ,שהיה קשור גם לאי הוודאות לגבי העתיד .לא כל בני הנוער ראו עצמם ממשיכים בקיבוץ ,ולכן רכישת מקצוע הייתה כל כך חשובה עבורם. “אנשי הקיבוצים נטו ליחס לנוער זה שתי השפעות קשות .האחת נוגעת לעברם בתקופת הכיבוש הנאצית, והשנייה קשורה לחיים במחנות העקורים .בכל מה שקשור לרכוש פרטי ,ראו אותם כמי שהורגלו ‘להסתדר’ ועל כן מודדים כל דבר לפי תועלתו הנוכחית" אנשי הקיבוצים נטו ליחס לנוער זה שתי השפעות קשות .האחת נוגעת לעברם בתקופת הכיבוש הנאצית ,והשנייה קשורה לחיים במחנות העקורים .בכל מה שקשור לרכוש פרטי ,ראו אותם כמי שהורגלו “להסתדר" ועל כן מודדים כל דבר לפי תועלתו הנוכחית .לגבי יחסם לבני אדם, יחסם מתאפיין בחשדנות ואי אמון .האמון אבד להם במחנות“ :ניסיון חייהם במחנות פעל נגדנו .לעיניהם חיפשו יחידים הצלה ולא נרתעו מלדרוך בדרך זו על גופות חברים וקרובים .הם היו מוקפים סביב אך זדון וקשיחות לב .על מוקד המלחמה ליום חיים הועלו לעיניהם רגשות אנוש ,כבוד אדם, קשרי דם ,חברות וידידות .כל קדוש נרמס. כל אלה טפחו חשדנות וחוסר אמון .נסגר הלב .כל החושים גויסו לעמידה על המשמר בפני כל זולת .הכול יישקל במאזני התועלת הקרובה והמוחשית .תבונת חיים מפותחת וניסיון חיים עשיר וכולו זועק :אל תאמין, אין דורש טובתך ,אין אוהבך"( .מתוך ספרה של חנה יבלונקה ,זרים). אנשי הקיבוצים מתארים את התנהגותם של הילדים בהיבטים שונים של ערעור היציבות הנפשית :עצבנות ,פראות ,נטייה לקללות ,חוסר משמעת חברתית ,היסטריות של בכי ,התנהגות שהפריעה לגיבוש הנערים לכלל חברה .גם מבין חניכי עליית הנוער הייתה עזיבה .המניעים העיקריים לעזיבה היו רצון בהכשרה מקצועית וחשש מחיי שיתוף .לגבי עליית הנוער ,גם אם עזבו בני הנוער את הקיבוץ לאחר שחונכו בו תקופה מסוימת ,הרי שהושגו בכך לפחות מקצת ממטרותיה החינוכיות. עיקרי הדברים 1.1כשעוסקים בקליטת שארית הפליטה בארץ ,יש להבדיל בין קליטת ילדים ונוער לבין קליטת המבוגרים .יש להבדיל בין דרכי הקליטה בקיבוצים לבין אלו שנקלטו בערים וביישובים הנטושים. 2.2הילדים והנערים מקרב שארית הפליטה נקלטו במסגרת “עליית הנוער" ,ובמסגרת זו ננקטו דרכי פעולה ייחודיות לחינוכם וקליטתם .החל עם הגעתם של “ילדי טהרן" נערכה עליית הנוער ,מתוך מחשבה תחילה לקליטת רבבות ילדי שארית הפליטה .נקבעו מטרות חינוכיות והוקצו אמצעים כספיים ,נערך מעקב והתקיים תהליך בלתי פוסק של תחקור ולמידה. היו טעויות וכישלונות ,אבל נבנתה מערכת קליטה ,שלקחה בחשבון את האיכויות הספציפיות של הילדים .שונה המצב כאשר מדברים על המבוגרים .עד 29בנובמבר 1947לא הוקדשה לשארית הפליטה הבוגרת תשומת לב נפרדת ,ולא הוקמו כלים מקצועיים להדרכה ,קליטה ושיקום אלא בתנועה הקיבוצית בלבד. 3.3הדימוי של שארית הפליטה ,כפי שנתפס על ידי רוב תושבי היישוב ,עוצב מתוך הדיווחים שהעבירו שליחי היישוב ממחנות העקורים .דימוי זה היה שלילי בעיקרו .התנועה הציונית שאפה לעצב בארץ ישראל יהודי חדש שהיה אנטיתזה ליהודי הגלותי ולדמותם של ניצולי זוג ניצולים במושב עין איילה1949 , השואה ,שנתפסו כמי ש"הלכו כצאן לטבח". 4.4במש ך ,1948למרות המודעות למר�כ זיותה של העלייה ולחשיבותה ,עמדה מלחמת העצמאות בראש סדר העדינ פויות .בשלהי 1948ובתחילת ,1949 כשהשתפר המצב בחזית ,החלה העלייה לתפוס מקום מרכזי יותר. 5.5המערכת הצבאית החלה לעבד תכניות קליטה רק בתחילת ,1949על אף שעד אז גויסו למעלה מ 20-אלף חיילים מקרב שארית הפליטה. 6.6התנועה הקיבוצית הייתה היחידה שבנתה ב 1947-מערך קליטה למבוגרי שארית הפליטה ,אולם משעמדה ליישם אותו פרצה מלחמת העצמאות ומשטר הקליטה הקיבוצי התמוטט. 7.7לשארית הפליטה ברובה היה מושג מעורפל בלבד על ארץ ישראל ,ובדרך כלל היא הצטיירה בדמיונם כציור אידיאלי. בפועל הייתה תהום בין המצב הנפשי שבו הם הגיעו לארץ וחוסר מוכנותו של היישוב .תהום זאת הולידה תגובות קשות בקרב שארית הפליטה .על הפער הזה מעיד מכתב שנשלח ב11.7.1949- ממנהל הסוכנות בפראג ליצחק רפאל, ראש מחלקת העלייה בסוכנות בירונ שלים“ :לצ’כוסלובקיה מגיעים יום-יום צילום :זולטן קלוגר ,לע"מ מאות מכתבים מעולים שעלו במשך חצי השנה האחרונה .כמעט כל המכתבים מתארים את המצב כקשה עד בלתי נשוא או כקריטי .דעות אלה מציינות ,שלא זו בלבד שגרים באוהלים ,אלא נוסף לזה באים עכברים ונחשים וכיו"ב ומקשים עוד יותר את התנאים ,נוסף לזה ,מציינים את הכלכלה הרעה גם כן .אנשים החיים כאן היום ...מסתכלים על א"י כעל מחנה ריכוז חדש .בין אלה ישנם ציונים רבים, אשר אין בדעתם לעלות ארצה בגלל הסיבות הנ"ל .ידוע לנו שהקליטה היא אחת הבעיות הקשות והמסובכות ביותר העומדות בפני הסוכנות והממשלה. למרות זאת ,מאשימה היהדות המקומית כאן את הממשלה במצב שנוצר .מציינים שהממשלה תומכת בעלייה מבלי שתדאג לקליטה .העולים טוענים שקיימים מנגנ נונים טובים לארגון העלייה ,ואילו לארגון הקליטה אין". 8.8למרות כל הקשיים ,נקלטו מרבית עולי שארית הפליטה במדינת ישראל ,הקימו משפחות ,נקלטו במגזרי החיים הכלכנ ליים והתרבותיים ,בהתאם להשכלתם והכשרתם ,ותרמו רבות להקמת המדינה וביסוסה. הכותב הוא חוקר שואה ,תת אלוף (מיל). בחיל האויר ומיוזמי התוכנית "עדים במדים" 53 רשימת קריאה חדש על מדף הספרים ׀ עו"ד אודי מוזס ,ועידת התביעות ׀ תיקון חדש בחוק מגביל שכ"ט עורכי הדין שני תיקונים חדשים לחוקים הנוגעים לזכויות הניצולים התקבלו בכנסת .האחד לחוק התביעות של קורבנות השואה והשני לחוק נכי רדיפות הנאצים .בית המשפט אישר השתתפות במימון תרופת אזילקט על ידי האוצר למי שהוכרה לו דמנציה בגין רדיפות הנאצים. התיקון עוסק בהגבלה חדשה על שכר טרחה שניתן לגבות עבור טיפול בקבלת הסכום הרטרואקטיבי החדש מגרמניה על עבודה בגטאות .ב 29.12.2014-התקבל בכנסת תיקון לחוק התביעות של קורבנות השואה ,אשר קובע תעריפי שכר טרחה מרביים שניתן לגבות עבור טיפול בקבלת הסכום הרטנ רואקטיבי החדש שהוצע לאחרונה על ידי הביטוח הסוציאלי בגרמניה לניצולים רבים המקבלים משם קצבה סוציאלית על עבודה בגטאות. פנייה זו נעשתה עקב תיקון חוק שהתקבל לפני מספר חודשים בפרלמנט הגרמני לגבי חוק הקצבאות לעובדי גטו (.)ZRBG לפי תיקון זה ,בין היתר ,מקבלי הקצבה על עבודה בגטאות יוכלו לקבל תשלומים רטרואקטיבית ,ככל שטרם שולמו ,בעבור התקופה החל מיום 1ביולי ,1997וזאת בתנאים הקבועים בחוק ובכלל זה הפחתה בסכום הקצבה החודשית לפי החוק האמור. הרשויות בגרמניה החלו לפנות בנושא למקבלי קצבה רבים ,כאשר ניתנה בידיהם של האחרונים הברירה לבחור בין חישוב מחדש של סכום הקצבה וקבלת תשלום רטרואקטיבי כאמור ,ובין המשך תשלום הקצבה ללא חישוב מחדש כאמור. כאמור ,התיקון החדש לחוק שהתקבל בכנסת ישראל קובע את התעריפים המרנ ביים שלהלן לשם טיפול בקבלת אותו סכום רטרואקטיבי (בהנחה שהתובע נתן הוראה מפורשת לטפל בבחירה האמורה): •אם הוגשו תביעה או ערעור לפני יום 6.6.14בנושא התשלום הרטרואקטיבי וביום 6.6.2014היו התביעה או הערעור תלויים ועומדים – יתקבל הנמוך מבין שני הסכומים הבאים 7.5% :מהתשלום 54 הרטרואקטיבי או 25,000שקלים חדשים. לסכום כאמור יש להוסיף מס ערך מוסף. •אם הוגשו תביעה או ערעור בנושא התשלום הרטראוקטיבי וביום 6.6.14הם לא היו תלויים ועומדים או כלל לא הוגשו שכר הטרחה המירבי יעמוד על ₪ 473בתוספת מע"מ. •אם הוגדל התשלום הרטרואקטיבי מעבר לסכום שהוצע על ידי גרמניה ,לרבות ריבית ,שהתובע היה זכאי לו לפי החישוב מחדש בעקבות הטיפול ,שכר הטרחה המירבי ביחס להפרש שבין הסכום ,לרבות ריבית ,שהתובע היה זכאי לו לפי החישוב מחדש ובין סכום התשלום שהוגדל כאמור ,יעמוד על 15%מההפרש. התיקון החדש לחוק קובע גם כי הגבלת שכר הטרחה המפורטת לעיל תחול גם על הסכמי שכר טרחה שנכרתו לפני יום ,31.12.2014 אלא אם כן ניתן פסק דין חלוט בעניין שכר הטרחה .לגבי מי שכבר שילם את שכר הטרחה עבור אותו תשלום -התיקון החדש לחוק קובע כי יש לפנות למי ששולם לו שכר הטרחה (עורך הדין או המטפל שאינו עורך דין) בכתב עד ליום 31.12.2015בבקשה להחזרת סכום ההפרש שבין שכר הטרחה ששולם בפועל לבין השיעורים המפורטים לעיל. התיקון החדש לחוק קובע כי עורך הדין או המטפל רשאי לבחור להחזיר סכום המהווה 25%מההפרש הנ"ל בתוך 60ימים מתום החודש שהתקבלה אצלו הבקשה להחזרת ההפרש .אם לא שילם את הסכום בתוך התקופה האמורה ,ניתן יהיה להגיש נגדו תביעה להשבת מלוא סכום ההפרש. לעניין הגשת תביעה זו ,התיקון החדש לחוק קבע כי ניתן לפנות לבחינת קבלת סיוע משפטי של האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים ,בחינם וללא מבחן הכנסה ,ככל שקיים סיכוי משפטי. לשם כך יש לפנות לאגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים בטלפון1-700-70-60-44 : שלוחה .4 לגבי מי שנפטר -התיקון החדש לחוק קובע גם כי יורש רשאי לנקוט הליכים ובלבד שהמוריש הגיש בקשה כאמור לעיל להחזרת ההפרש טרם פטירתו .לגבי מי שנפתח נגדו תיק הוצאה לפועל בקשר עם חוב שכר טרחה בנושאים הנ"ל -התיקון החדש לחוק קובע כי קרן החוב תוקטן בהתאם לתענ ריפים הנ"ל. אושר המימון לשימוש בתרופת האזילקט בית משפט השלום בבאר שבע אישר השתתפות במימון תרופת אזילקט על ידי האוצר למי שהוכרה לו דמנציה בגין רדיפות הנאצים .פסק הדין ניתן ב8.11.2014- בעניינו של ניצול שואה שביקש החזר כספי עבור התרופה אזילקט בטענה שהיא קשורה לדמנציה שהוכרה לו לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (ו"ע 45670-04-14לסנר נ’ הרשות). כידוע ,ניצולי שואה מהמעגל הראשון שעלו עד ה 1.10.1953-והמקבלים קצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ,עשויים להיות מוכרים במחלת הדמנציה בשיעור של רבע על חשבון הרדיפות. בקשתו הראשונית נדחתה בטענה כי התרופה הזו איננה מיועדת כלל לחולי דמנציה אלא לחולי פרקינסון .אולם בית המשפט קבע כי המדובר בתרופה הניתנת גם לחולי דמנציה ואף ציין מאמרים שקבעו זאת .בית המשפט קבע גם כי עצם העובדה כי קופת החולים לא פטרה אותו מתשלום על אותה התרופה איננה קובעת האם הוא זכאי להשתפות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים .לאור זאת פסק בית המשפט כי בשל העובדה כי אותו ניצול שואה הוכר בשיעור של 25%על חשבון הרדיפות במחלת הדמנציה ,יש להכיר בהתאמה בתשלום החלקי באותו שיעור של התרופה .אותו ניצול שואה היה מיוצג לגבי פסק דין זה על ידי הסיוע המשפטי של משרד המשפטים (שפרטיו מפורטים למעלה). אזהרה :הסקירה לעיל נועדה למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ,ואין בה כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המלאך הטוב מאושוויץ ׀ סיפורו המופלא של יעקב ג’קיטו מאסטרו ׀ פרופ’ גדעון גרייף סיפורו של הנער יעקב ג’קיטו מאסטרו ,יליד סלוניקי וניצול מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו ,אינו דומה לשום סיפור שואה אחר .סיפורו של ג’קיטו שייך לאותן פרשיות מופלאות של תקופת השואה ,בהן עולה המציאות על כל דמיון .סיפור על הצלה בתוך התופת ,על אומץ לבו של נער שגורלו הציבו בתפקיד משמעותי במחנה אושוויץ, שהקנה לו מעמד ויכולת השפעה על חייו שלו – ועל חיי יהודים אחרים. הר הזכרון יזכר במקומי ׀ הזיכרון החדש של השואה בתרבות הפופולרית בישראל ׀ ליאת שטייר-לבני ׀ הוצאת רסלינג ׀ ₪ 69 הספר מנתח את ייצוגי השואה בתרבות הפופולרית הישראלית משנות ה 80-ואילך .בעזרת סקירה של קולנוע, טלוויזיה ,עיתונות ,ספרות ,שירה צעירה ,פייסבוק ,בלוגים ותיאטרון פרינג’ ,הוא פורש ייצוגים חדשים ,אשר מעוררים מחלוקת ,ועם זאת -מהווים כיום חלק אינטגראלי מהנצחת השואה וזיכרונה .שטייר-לבני טוענת שבני הדור השני והשלישי ,הכורעים תחת נטל הזיכרון הלאומי ,מבקשים להרחיק מעליהם את הטראומה ,לא מכיוון שהם מזלזלים בה או מפני שהתרחקו ממנה ,אלא להיפך ,מכיוון שהם שקועים בה עד צוואר ומבקשים למצוא מנוח לנפשם. חיבוק של אהבה ׀ גילה מצליח-ליברמן ,איורים :דני קרמן ׀ ₪ 69או ₪ 129לערכה (ספר ,מדריך למספר וערכת תמונות) “חיבוק של אהבה" ,אותו הגתה ,חקרה וחיברה הפסיכולוגית ד"ר גילה מצליח-ליברמן ,הוא ייחודי במתכונתו על מדף הספרים .זהו סיפור לילדים ,המיועד לגילאי חמש עד שמונה ,המאפשר חשיפה ראשונית לנושא השואה -על מורכבותו הרבה -באופן תהליכי ,המותאם הן לרמתו התבונית-קוגניטיבית של הילד והן להתפתחותו הרגשית. החשיפה לתכנים מדורגת ומבוקרת באופן מושכל ורגיש ,המונע חרדה ,בלבול ,תחושת איום והצפה רגשית .סיום הסיפור מהווה מקור לתמיכה וביטחון ועוזר לבניית תחושת החוסן והמסוגלות של הילד .אירועי השואה מסופרים בהאנשה מפיו של סוס עץ ,אשר ניתן כמתנה לילדה ברוניה ביום הולדתה החמישי – וכמוה ,שרד את תלאות השואה, ועלה עימה לארץ ישראל .זהו סיפור של שואה לצד תקומה ,והוא מזמן דיאלוג מותאם לילדים סביב ערכים הומאניים ואוניברסאליים .הספר מלווה באיוריו המרגשים של המאייר והסופר דני קרמן ,היוצרים הבחנה ברורה בין הנרטיב של הסוס ,המסופר בזמן הווה ומלווה באיורים צבעוניים ,לבין סיפור השואה ,המלווה בציורים בגוונים של שחור ולבן. ישראל בעיני שורדי השואה וניצוליה ׀ עורכת :דליה עופר ׀ הוצאת יד ושם ׀ ₪ 88 עלייתם של שורדי השואה ושל ניצוליה ודרכי קליטתם בחברה הישראלית כבר נידונו במחקרים רבים .אסופת מאמרים זו מציבה את השאלה על ראשה ,ושואלת כיצד נגלתה ישראל לעיני עולי שארית הפליטה :האם מצאו בה את הבית המדומיין לאחר הטרגדיות של השואה ואובדן הקהילה ,הבית והמשפחה? מה עשו כל אחד ואחת בתחומם כדי להפוך את ישראל לבית של ממש? כיצד עיצבו את חייהם לפי טעמם ,ואלו ערכים ותכנים שאפו להטמיע בחברה הישראלית המתעצבת? לפני הקורא נפרש פסיפס מרתק מעולמם של העולים מקרב שארית הפליטה ,הניצבים נוכח המציאות בישראל. בערפל הנדודים ׀ אסופת עדויות של פליטים יהודים מארכיון עונג שבת 1942-1939 ,׀ עורכת :לאה פרייס ׀ הוצאת יד ושם ׀ ₪ 98 "בערפל הנדודים" הוא אסופה של 46עדויות ,שנגבו בזמן אמת בין השנים ,1942-1941מפי נשים וגברים יהודים שנמלטו עם גלי המנוסה הראשונים מפולין הכבושה – מן הגנרלגוברנמן ומן השטחים שסופחו לרייך השלישי – אל שטחי ברית המועצות ,ולימים חזרו לגטו ורשה ,מקצתם אחרי מבצע ברברוסה ,עם תחילת הרדיפות האנטי-יהודיות ובעיצומן של הרציחות ההמוניות .התמונה המצטיירת מן העדויות האלה ,שנמסרו לראשונה ביידיש ובפולנית ,היא רבת פנים ,מורכבת ומרתקת .העדויות מתעדות הן את קורות היהודים והן את המצב הכללי בשטחי פולין ,שהיו נתונים בין ספטמבר 1939ליוני 1941לכיבוש סובייטי ובקיץ 1941עברו לשלטון הגרמנים. 55 רשימת הארגונים רשימת הארגונים רשימת ארגונים החברים במרכז הארגונים ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל 03-6884928 03-6881930 רחוב לוינסקי 68 ת"א 6685512 משה העליון -יו"ר משה מצא -סגן nitsoleyavan@gmail.com 03-6183784 03-5795101 רחוב נועם אלימלך 9 בני ברק 5154621 הרב שמואל הלפרט -יו"ר 02-6231810 ת.ד71197 . ירושלים 9171102 משה מושקוביץ -יו"ר שמאי קינן -סגן hechaloffice@bezeqint.net רחוב ארנון 12 ת"א 6345514 יוחנן רון -יו"ר bukovina@elibuko.co.il יאיר אפל -יו"ר ציפי קרליץ – סגן wolyn@wolyn.org.il שם הארגון טלפון פקס כתובת שם הנציג א.י.ל.ה -ישראל 09-7469606 09-7469606 ת.ד 715 . רעננה 4310602 מרטי הרשלר -יו"ר bestuuraj1@ajalah.com ארגון ניצולי שואה חרדים איגוד יוצאי וילנה והסביבה 03-5616706 03-5408662 ת.ד65220 . ת"א 1615102 מיכאל סמיביץ -יו"ר מיקי קנטור -מנכ"ל mickey@kantorland.com ארגון ניצולים דתיים -אות ועד 02-6241724 איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה 03-6093476 03-6951310 ת.ד23574 . ת"א 6123402 אלי וולק -יו"ר מרק ריבק -סגן valk@012.net.il ארגון עולמי של יהודי בוקובינה 03-5226619 03-5270965 03-5226619 איגוד יוצאי ליטא 03-6964812 03-6954821 שד’ דוד המלך 1 ת"א 6495301 משה בן ארי -יו"ר litjews@bezeqint.net ארגון עולמי של יוצאי ווהלין 03-5717621 03-7321605 היכל יהדות ווהלין , רחוב כורזין 10 גבעתיים 5358314 איגוד יוצאי מרכז קהילות אירופה (צנטרה) 02-6233225 02-6233226 רחוב המלך ג’ורג’ 58 ת.ד7440 . ירושלים 9107302 פרופ' מאיר שוורץ -יו"ר אורי קלרמן -סגן synagog@netvision.net.il בית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד ע"ש יצחק כצנלסון 04-9958020 04-9958021 04-9958007 ד.נ .גליל מערבי 25220 אופיר פינס -יו"ר ד"ר ענת ליבנה -מנכ"ל ttalias@gfn.org.il איחוד עולי בולגריה 03-6810113 03-6833738 03-6810024 רחוב הנשיא 26 קריית אונו 5557026 ג'קי ארואטי -יו"ר oleibulgaria2@gmail.com דור ההמשך של יוצאי מקדוניה 02-6523863 02-6523863 אלה -מרכז לסיוע נפשי חברתי ליוצאי הולנד וקרוביהם 03-6910921 03-6951574 רחוב יגאל אלון 157 ת"א 6744365 יהל שחר -יו"ר בני לייזר -מנכ"ל משותף יעלה כהן -מנכ"ל משותף elah@elah.org.il רחוב הברון הירש 7 קריית משה ירושלים 961487 אור ציון ישי -יו"ר משה טסטה – סגן moshetesta@walla.co.il דורות ההמשך -נושאי מורשת השואה והגבורה 02-6443822 077-5313493 02-6443822 ת.ד3477 . ירושלים9103401 בילי לניאדו -יו"ר dorot_hemshech@walla.co.il ארגון נפגעי הנאצים 03-6134971 03-6134969 רחוב ז’בוטינסקי 138 ר"ג 5260208 צחי מלמד tsahi@inpo.org.il הארגון הארצי של אסירי הנאצים לשעבר (ירושלים) 02-6255131 02-5660340 02-6255131 רחוב ש"ץ 5 ירושלים 9426705 מוטקה ויזל -יו"ר wieselmordechai@walla.com רחוב המסגר 55 ת"א 6721707 ברוך שוב -יו"ר partizani@bezeqint.net רחוב הדדי 4 אור יהודה 6020272 מאיר כחלון -יו"ר luv@bezeqint.net kahaolon@bezeqint.net 03-5613187 רחוב הארבעה 8ת.ד. 20288 ת"א 6120201 רומן יגל -יו"ר angelina_h@bezeqint.net יעקב זילברשטיין -יו"ר msafed1@safed.org.il רחוב הארבעה 8ת.ד. 20288 ת"א 6120201 רומן יגל -יו"ר angelina_h@bezeqint.net חנה אברוצקי – יו"ר avruzkyn@walla.com ארגון הפרטיזנים ,לוחמי המחתרות והגטאות 56 שם הארגון טלפון פקס כתובת שם הנציג 03-5270231 03-5279568 03-5273564 הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב 03-5336268 03-5333456 הארגון של אסירי הנאצים לשעבר (ת"א) 03-5609296 03-9504464 ת.ד8425 . ראשל"צ 7518301 הוועד המרכזי ליוצאי אוסטריה בישראל 03-5235853 03-5243815 רחוב לוי יצחק 6 ת.ד16457 . ת"א 6116302 גדעון אקהאוז -יו"ר cp@bezeqint.net העמותה להצבת יד לזכר קורבנות לנדסברג -קאופרינג דאכאו 09-9584037 054-4683331 09-9580171 הזורע 77 כפר שמריהו 4691000 אורי חנוך -יו"ר אבא נאור -סגן uchanoch@zahav.net.il הפדרציה העולמית של הקהילות הספרדיות 02-6523971 02-6523971 המשוררת רחל 10 ירושלים 9634812 משה טסטה -יו"ר moshetesta@walla.co.il 03-6090866 03-6968294 רחוב תובל 5 ת.ד7197 . ת"א 6107121 אבי דיכטר -יו"ר רוני קלינסקי -מנכ"ל info@k-shoa.org 03-5172792 03-5162172 רחוב ביאליק 45 ר"ג 5246108 נתן שטיינר -יו"ר מנחם רוזנברג -סגן cjews@zahav.net.il 03-6917121 03-6916115 03-6095937 רחוב תובל 5 ת"א 6107212 מאיר גל -יו"ר יוסף בר יואל -סגן יו"ר olehungaria@gmail.com רחוב המסגר 55 ת.ד57106 . ת"א 6157002 מירי דרמן -יו"ר מרים אביעזר – סגן hitahdut@gmail.com ארגון ותיקי מלחמת עולם 2 יהודים בצבאות פולין 03-5614411 ארגון חיילים ופרטיזנים נכי המלחמה בנאצים 03-5614411 03-5625983 03-5613187 ארגון יוצאי ורשה 09-7673297 09-7673297 רח"הרצל 44 כפר סבא 444454 ארגון יוצאי ז'ולקיב מוסטי וילקי 050-5231091 08-9407114 רחוב תל אביב 23 נס ציונה 7408523 אלכסנדר אורלי -יו"ר av-al@zahav.net.il ארגון יוצאי לודז’ 03-5241833 03-5248137 רחוב קפלן 17 ת"א 6773418 צבי ברגמן -יו"ר עו"ד אורי ויזנברג -יו"ר דור ההמשך lodz_isr@zahav.net.il הקרן לרווחת נפגעי השואה בישראל ארגון עולמי של יוצאי זגלמביה 054-6820828 03-6429533 רחוב פרישמן 23 ת"א 6356109 מנחם ליאור – יו"ר lior888@012.net.il התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה בישראל ארגון יוצאי קרקוב בישראל 09-9579520 09-9579540 ת.ד17209 . ת"א 6117102 לילי הבר -יו"ר lili@lyhaber.com ארגון לעובדי כפייה תחת שלטון הנאצים 03-6390070 03-5375598 רחוב המסגר 55 ת"א 3721707 מרדכי הראלי -יו"ר יחיאל פרנקל – סגן ioktn@013.net ארגון מאוחד של יוצאי רומניה (א.מ.י.ר) 03-6121533 03-7513352 רחוב ביאליק 125 ר"ג 5252317 מיכה חריש -יו"ר yakil@bezeqint.net התאחדות עולי הונגריה התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר 050-7284032 050-3556841 077-5347434 57 רשימת הארגונים רשימת הארגונים שם הארגון טלפון פקס כתובת שם הנציג התאחדות עולי רומניה בישראל 03-5466502 03-5468444 רחוב אלכסנדר ינאי 3 ת"א6238203 חזית הכבוד 054-5260036 054-7503449 02-6254649 רחוב עולי הגרדום 221/4 ת.ד12223 . ירושלים 9112101 יד לעד "בית" העדות למורשת הציונות הדתית והשואה 08-8532332 08-8535687 ניר גלים 7924500 ילדות אבודה 054-2233354 03-5494759 עלומים -אגודה ישראלית של ילדים שאותרו בצרפת בימי השואה 02-5612207 02-5662021 מוריה 36 רמת השרון 4722852 ת.ד728 . עמק רפאים 43 ירושלים 9100701 זאב שוורץ -יו"ר שלמה אברמוביץ – סגן olerom11@bezeqint.net אלכסנדר ברמן -יו"ר אברהם שרנפולסקי – סגן avrom31@012.net.il יהודה פרנקל -יו"ר אריאל בריח -סגן ariel@beit-haedut.org.il אשר בלומברגר -מנכ"ל blumi@inter.net.il עמותה לשימור ולטיפוח מורשת יהדות רודוס -דור ההמשך 02-6417589 02-6417589 רחוב משה קול 20 ירושלים 9371526 ת.ד 51246 ת"א 6527622 עמותת יוצאי בלגיה בישראל 02-6222223 02-6223022 ת.ד2947 . ירושלים 9102802 עמותת ניצולי היהודים ממחנות ריכוז ראוונסבריק וזקסנהאוזן בישראל 09-9541141 072-2766208 רחוב החלוץ 28 הרצליה 4679530 עמותת ניצולי מחנות הריכוז והגטאות בישראל 04-8705367 04-8705367 ת.ד866 . קריית מוצקין 2610801 מריו סוריאנו -יו"ר עזרא טל – סגן leomar@netvision.net.il מרים גרייבר -יו"ר yeshcons@smile.net.il סלי זייפמן -יו"ר מירי אופן – סגן obi@obi-il.org מנחם טאוב -יו"ר אמי ארבל – סגן emmie@netvision.net.il גיטה קויפמן -יו"ר דויד טורבקין – סגן gitako@walla.com עמותת עופות החול 09-9579520 09-9579540 רחוב הנוריות 31 הרצליה 4673630 לילי הבר – יו"ר ofothachol1@gmail.com עמותת רננה 03-6816431 03-6836457 רחוב העלייה 46א’ ת"א 6606226 ברוניה רפינסקי -יו"ר עמית -העמותה למורשת יהדות טוניסיה 09-8622808 09-86222808 רחוב מקדונלד 26 ת.ד1738 . נתניה 4211602 02-6250634 03-5665701 02-6250669 רחוב הלל 23 ירושלים 9458123 שמעון הררי -יו"ר אנדריי הטל – סגן merkazamit@netvision.net.il אריה ברנע -יו"ר דן וולדמן -מנכ"ל amcha@amcha.org פלטפורם ישראל יוצאי הולנד 03-6240919 03-5617586 03-5613068 שד’ יהודית 10 ת.ד 57271 . ת"א 6157102 קרן להנצחת זכר חללי גטו טרזיין 04-6369515 04-6369793 גבעת חיים איחוד ד.נ .עמק חפר 3893500 תאומי מנגלה 03-6421662 03-5372865 התאחדות עולי רומניה חיפה 04-8640502 04-8645084 עמותת יוצאי הונגריה המורחבת ירושלים 02-6237544 02-6235064 רחוב הקוממיות 38 ת"א 6901107 רחוב נורדאו 10 ת.ד4721 . חיפה 3104701 רחוב המלך ג'ורג 16 ירושלים 9422915 אסתר מירון -יו"ר esther7@netvision.net.il ארגון ניצולי טרנסניסטריה 03-6131383 03-6131383 רחוב הלפיד 3 רמת גן 5257303 שפי מאיר -יו"ר dmaian@walla.co.il עמותת "יש" -ילדים ויתומים ניצולי שואה עמך 58 שלמה בלזם -יו"ר aloumim@gmail.com חנוך וייסברג -יו"ר אלי לוונטל -יו"ר תמי קינברג -מנכ"ל tami@bterezin.org.il יונה לקס -יו"ר yonalax@gmail.com ארנה קרצר -יו"ר vekretzer@gmail.com ארגונים וגופים שפועלים למען ניצולי שואה מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל ארגון הגג של ניצולי השואה בישראל .פועל למען מתן ייצוג הולם והענקת סיוע לכל ניצולי השואה וכן השגת פיצוי ,לרבות קצבאות חודשיות לנרדפים יהודים שלא פוצו עד כה .בנוסף עוסק בהנצחת זיכרון השואה ולקחיה. תל אביב :רח' המסגר 55 מען למכתבים :ת.ד ,57403 .ת"א 61573 טל03-6243343 : פקס03-5613884 : מיילMerkaz1116@gmail.com : כתובת אתר האינטרנטwww.holocaust-s.org : הקרן לרווחת נפגעי השואה בישראל מסייעת לניצולי השואה שניצלו מן התופת הנוראית אך לא הצליחו להשתקם .מדובר בניצולים המתקשים לנהל אורח חיים תקין בכוחות עצמם .לחלקם אין האמצעים הדרושים לרכישת מוצרים בסיסים החיוניים למחייתם . תל אביב -המשרד הראשי :רחוב תובל ( 5בית צרפת ,קומה .)1 טלפון 03-6090866 :פקס03-6968294 : מען למכתבים :ת.ד ,7197 .ת"א 67897 חיפה :רחוב חסן שוקרי 2 טלפון 04-8221250 :פקס04-8221832 : באר שבע :רחוב יצחק רגר ( 28בניין רסקו הישן) ,קומה 2חדר ()333 טלפון 08-6283363 :פקס08-6283364 : כתובת אתר האינטרנטwww.k-shoa.org : עמך המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה והדור השני ,מתמודד באופן ייחודי עם צרכים נפשיים וחברתיים של ניצולי השואה ובני משפחותיהם באמצעות רשת מרכזים הפזורים בכל רחבי הארץ. ירושלים :רח' הלל ,23ירושלים ,94581ת.ד ,2930 .ירושלים 91029טלפון 02-6250745 :פקס02-6250669 : תל אביב :רח' מזא"ה ,58תל-אביב 65789 טלפון 03-5665701-4 :פקס03-5660817 : כתובת אתר האינטרנטwww.amcha.org : הרשות לזכויות ניצולי השואה -משרד האוצר ממונה על ביצוע חוק נכי רדיפות הנאצים וחוק נכי המלחמה בנאצים ועל מתן מענקים והלוואות לכלל הזכאים בתנאים שונים. תל אביב :רח' יצחק שדה ,17ת.ד ,57380 .מיקוד .61572 טלפון 03-5682651 :מענה בעברית 03-5682675פקס03-5682621 03-5682691 : כתובת אתר האינטרנטozar.mof.gov.il/lishka : ועידת התביעות מנהלת משא ומתן לקבלת תשלומים מגרמניה ,מאוסטריה, מממשלות נוספות וממספר תעשיות והשיגה רכוש יהודי שלא נתבע מגרמניה תוך מימון תוכניות לשם עזרה לקורבנות השואה הנזקקים .מפעילה קרן הסיוע הפועלת במסגרת ועידת התביעות מאפשרת פיצוי ליהודים נזקקים שסבלו מנזק בריאותי ניכרכתוצאה מרדיפות הנאצים והם נזקקים ולא הגישו בקשה לפיצוי בגין סבלם ,במסגרת חוק הפיצוי הגרמני. תל אביב :רחוב קרליבך ,25ת.ד 29254ת"א 6129201 טל ,03-5194400 :פקס03-6241056 : כתובת אתר האינטרנטwww.claimscon.org : הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל: הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל שייכת למשרד האוצר של מדינת ישראל ומספקת שירותים לרשויות הפיצויים של מדינת גרמניה ולמוסדות הגרמניים לביטוח סוציאלי .השירותים קשורים בתביעות לפיצויים אישיים או לביטוח סוציאלי וניתנים לפי פניה ישירה של רשויות גרמניה ,לפי בקשת הזכאים מישראל. תל-אביב :מגדל שלום ,רחוב אחד העם ,9ת.ד29064 . מיקוד ,61290 :טל' 03-6234100 :פקס03-6234111 : החברה להשבת רכוש נספי השואה החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה ,המצויים בישראל ,לגביהם יש יסוד סביר להניח שבעליהם נספו בשואה. החברה קוראת ליורשי הנספים לשוב ולעיין ברשימה המעודכנת באתר האינטרנט כדי לנסות לאתר רכוש השייך ליקיריהם .אדם הטוען לזכאות בנכס הנמצא בישראל אשר לגביו יש יסוד סביר להניח שהיה בבעלות נספה שואה -והנכס אינו מופיע ברשימה, מתבקש להגיש לחברה בקשה לאיתור הנכס באמצעות הטופס הנ"ל. פרטים נוספים ,מידע כללי ,וסיוע במילוי טופס הבקשה ניתן לקבל במוקד השרות הטלפוני03-5164117 : כתובת אתר האינטרנטwww.hashava.org.il : 59 התמונה באדיבות קרן גילרמן-הראל
