`מזכר`. - מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל

Transcription

`מזכר`. - מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל
‫אפריל ‪ 2015‬תשע"ה גיליון ‪45‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי המלחמה‬
‫בעולם נערכים טקסי זיכרון ● באירופה מנסים להילחם‬
‫באנטישמיות ● ובארץ‪ ,‬לצד המאמץ המתמשך‬
‫להנחיל את הזיכרון ‪ -‬יוצא השד העדתי מהבקבוק‬
‫של היו"ר‬
‫משולחנהשל‬
‫משולחנה‬
‫היו"ר‬
‫גיליון זה של‬
‫"מזכר" רואה אור‬
‫הימים שבין חג הפסח‬
‫בצמוד לקיום כנס‬
‫לבין יום העצמאות הם‬
‫זיכרוןהשואה‪,‬‬
‫הוראת‬
‫ימיעל‬
‫לששת‬
‫זיכרון‪.‬‬
‫מרכז‬
‫המיליונים‪,‬מארגן‬
‫אותו‬
‫על‬
‫שנטבחו‬
‫הארגונים של ניצולי‬
‫ושותפיהם‪,‬‬
‫ידי הנאצים‬
‫השואה‪.‬שנים הפרידו‬
‫וזיכרון לחללי מערכות ישראל‪ .‬רק ארבע‬
‫השואה והנחלתו‬
‫זכרון‬
‫תקומתנו‬
‫עמנו לבין‬
‫בין האסון הגדול ביותר שפקד את‬
‫יום‬
‫על בין‬
‫מפריד‬
‫שבוע‬
‫שלנו‪ ,‬רק‬
‫השנה‬
‫עצמו‬
‫שלקח‬
‫המשימות‬
‫אחת‬
‫בלוח היא‬
‫הלאומית‪.‬הבאים‬
‫לדורות‬
‫והגבורה לבין יום התקומה והתקווה‪.‬‬
‫השואההארגונים‪.‬‬
‫מרכז‬
‫במדינה כשלנו‪ ,‬שבה ביום השואה צפירת האזעקה‬
‫מאז הקמתה‪ ,‬מנציחה ישראל את קורבנות השואה –‬
‫מפלחת את חלל האוויר ואזרחיה עומדים דום בכל רחבי‬
‫נשים‪ ,‬גברים וילדים – שנרצחו על לא עוול בכפם‪ .‬היא‬
‫הארץ‪ ,‬כאשר כמעט כל אמצעי התקשורת מקדישים‬
‫מנציחה את זכר השואה כשהלקחים שלה לעמנו חדים‬
‫הניצולים‪,‬‬
‫ולעדויות‬
‫על השואה‬
‫את‬
‫סמל‬
‫החלל הוא‬
‫החללים‪ ,‬כי‬
‫לסרטיםאת‬
‫שידוריהםמנציחה‬
‫וברורים‪ .‬היא‬
‫הזוועות‪ ,‬האלימות‬
‫ילדינו‬
‫לסיפוריהדרך‪.‬‬
‫צעירלצדקת‬
‫מגיל סמל‬
‫נחשפיםכולנו‪,‬‬
‫להקרבה למען‬
‫והמוות‪.‬‬
‫בישראל אנחנו יודעים היטב להנציח את המתים‪ .‬אבל‬
‫מה בדבר מי שחי? דומה שדרוש אומץ רב יותר‪ ,‬הבנה‬
‫ולכבדאנואתשומעים‬
‫מדי שנה‬
‫מבוקר‪.‬‬
‫הם‬
‫החיים‪.‬‬
‫לזכור‬
‫בלתי כדי‬
‫מידע יותר‬
‫סופגיםרבות‬
‫והתחשבות‬
‫שואה‬
‫שרידי‬
‫כ‪190,000-‬‬
‫עדיין‬
‫קולותחיים‬
‫בישראל‬
‫הדרך בה‬
‫לבטיהם על‬
‫בינינוואת‬
‫הנבוכים‬
‫המורים‬
‫את‬
‫לקראת‬
‫ביומו‪.‬‬
‫יום‬
‫מדי‬
‫ומתמעט‬
‫הולך‬
‫ומספרם‬
‫קשישים‪,‬‬
‫ניתן להסביר לילדים את אשר אירע מבלי לפגוע בנפשם‬
‫השואה‪ ,‬ממקדים אמצעי התקשורת את הזרקורים על‬
‫יום‬
‫הרכה‪.‬‬
‫מצבם הקשה של חלק מהם‪ .‬נראה שאת גבורתם‪ ,‬כאשר‬
‫שרדו את התופת‪ ,‬ואת תרומתם המכרעת להקמתה של‬
‫המדינה ולשגשוגה – פשוט שוכחים‪.‬‬
‫דבר המערכת‬
‫מסיבה זו אנו סבורים כי על מערכת החינוך לתת מענה‬
‫למורים הן ברמת הכלים והן ברמת המסרים המועברים‬
‫מסיבה זו החליט מרכז הארגונים לערוך השנה‪,‬‬
‫החלטתו‬
‫כולושר החינוך‬
‫לכן‪ ,‬את‬
‫מברכים‪,‬‬
‫לילדים‪ .‬אנו‬
‫להצדעה עלולהוקרה‬
‫שהוקדש‬
‫אירוע‬
‫לראשונה‪,‬‬
‫הספר‬
‫ההיענות בבתי‬
‫במערכתעלהלימודים‬
‫השואה‪.‬הנושא‬
‫לכלול את‬
‫המאסיבית‬
‫שמחנו מאוד‬
‫לשרידי‬
‫היסודיים‪.‬יותר מאלף ניצולים מכל הארץ מילאו את‬
‫להזמנתנו‪.‬‬
‫שחלה‬
‫ההתקדמות‬
‫לדווח על‬
‫אחר‪ .‬אנו שמחים‬
‫אולםובנושא‬
‫וההתרגשות‬
‫אביב‪,‬‬
‫באוניברסיטת תל‬
‫סמולרש‬
‫הולם לאפשר‬
‫מאבקנו‬
‫רבה‪.‬‬
‫הייתה‬
‫לחיותעל‬
‫לניצוליםהשואה‬
‫לתביעות ניצולי‬
‫לצדמענה‬
‫במתן‬
‫בטיפול‬
‫כבודם‬
‫למען‬
‫לפעול‬
‫נמשיך‬
‫בכבוד‪,‬‬
‫חייהם‬
‫שארית‬
‫אתידי שר האוצר ולשכתו‪ .‬מאז כניסתו לתפקיד‪ ,‬לפני שנה‪,‬‬
‫גבורתם‪.‬‬
‫השלישית בה מקצה השר סכומים נוספים‬
‫והנצחתהפעם‬
‫זוהי‬
‫זכויותיהם‪.‬‬
‫למצות את‬
‫הזיכרוןשלא‬
‫לטובת אלה‬
‫שערך מרכז‬
‫קריטית‪ :‬בסקר‬
‫היאזכואכן‬
‫סוגיית‬
‫הנחות‬
‫למתן‬
‫שקל‬
‫מיליון‬
‫‪30‬‬
‫השר‬
‫הפנה‬
‫לאחרונה‬
‫הארגונים לקראת יום השואה‪ ,‬יותר מ‪ 80%-‬מהנשאלים‬
‫בעבר‪,‬‬
‫רבותעמדת‬
‫לעומת‬
‫ובמפנה‬
‫לתרופות;‬
‫הממשלותיהפוך‬
‫זיכרון השואה‬
‫שניםחדלא‬
‫שבעוד‬
‫מעריכים‬
‫ניצולים‬
‫לאשר‬
‫לאירוע החליט‬
‫אף‬
‫ל–‪18,500‬אירועים‬
‫סיועסדרה של‬
‫מתוך‬
‫לאחרונה אחד‬
‫היסטורי עמום‪,‬‬
‫בהם‪.‬‬
‫משופעת‬
‫היהודי‬
‫שההיסטוריה‬
‫קשים‬
‫ועד‬
‫ובגטאות‬
‫במחנות‬
‫העםושהו‬
‫אחרישל‪1953‬‬
‫שהגיעו ארצה‬
‫קופחו‪.‬שמצב כזה “ייתכן בהחלט”‪ ,‬ו‪ 45%-‬השיבו‬
‫היוםאמרו‬
‫‪36.6%‬‬
‫ישראלים‬
‫‪500‬‬
‫בקרב‬
‫נערך‬
‫הסקר‬
‫“ייתכן”‪.‬‬
‫כזה‬
‫שמצב‬
‫שר האוצר מגלה רגישות והבנה אמיתיים לגורלם‬
‫היהודית‬
‫האוכלוסייה‬
‫השואה של‬
‫שרידי מייצג‬
‫של מדגם‬
‫שהם‬
‫בוגרים‪,‬‬
‫העבר‪,‬‬
‫עוולות‬
‫ופועל לתיקון‬
‫ולמצבם‬
‫קודמים‪ .‬מערכת‬
‫מחייבים את‬
‫ליחסמדאיגים‬
‫ממצאים‬
‫אלה אוצר‬
‫שהפגינו שרי‬
‫בישראל‪.‬ומעבר‬
‫מעל‬
‫החינוך והמוסדות העוסקים בהנצחה לחשוב ולתכנן‬
‫מחדש איך ללמד את הנושא כאשר אחרון השורדים‬
‫מלוא‬
‫בדרך זו‪,‬‬
‫להביע‬
‫מבקש‬
‫ובעיקראתלבחון‬
‫להעביר;‬
‫מסרים‬
‫הארגוניםאיזה‬
‫מרכזיהיה בינינו‪,‬‬
‫כבר לא‬
‫לפועלו‪.‬‬
‫הערכתו‬
‫כיצד יתפסו ויפרשו הדורות הבאים את אשר אירע לעמנו‪.‬‬
‫ניצנים של יוזמות חדשות בתחום ההנצחה צצו בימים‬
‫קולט אביטל‬
‫אלה בכל הארץ‪ ,‬ואנו יכולים רק לברך על כך‪.‬‬
‫קולט אביטל‬
‫קוראים יקרים‪,‬‬
‫יום השואה הבינלאומי‪ ,‬לצד ציון ‪ 70‬שנה לתום מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ ,‬מעמידים ביתר שאת את השאלה איך נכון לזכור ולהזכיר‬
‫לדורות הבאים את השואה‪ .‬לצד אלה עולה‪ ,‬כמו תמיד‪ ,‬השאלה‪:‬‬
‫מה המסקנות שלנו ושל העולם מהטראומה האיומה של רצח עם‬
‫חסר תקדים‪ .‬באופן מעורר מחלוקת‪ ,‬בלשון המעטה‪ ,‬אומר אלברט‬
‫זגורי באחד מפרקי סדרת הטלוויזיה “זגורי אימפריה"‪ ,‬כי לא יעמוד‬
‫בצפירה ביום השואה עד שלא יכריזו גם על “יום המעברות"‪.‬‬
‫מסדרת הכתבות והמאמרים המתפרסמים בגיליון זה‪ ,‬עולה‬
‫התמיהה כיצד למרות כל המאמצים שנעשים בארץ ובעולם‪ ,‬למרות‬
‫הניסיונות לחנך ולהטמיע את זכר השואה בקרב אומות העולם‪,‬‬
‫עדיין הולכת האנטישמיות וגואה לצד פריחתן של תנועות ניאו‪-‬‬
‫נאציות‪ ,‬ביטויי גזענות ותופעות של השמדת עם‪.‬‬
‫לצערנו וחרדתנו‪ ,‬מסתבר כי חלקים רבים מהמין האנושי לא‬
‫לומדים מן ההיסטוריה‪ ,‬וכי בניגוד לכל מה שאנחנו נוטים להאמין ‪-‬‬
‫היא כן עלולה‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬לחזור על עצמה‪ .‬ייתכן‪ ,‬כך עולה מתוך‬
‫חלק מהמאמרים בגיליון‪ ,‬כי יש צורך לשנות את האופן בו אנחנו‬
‫זוכרים ומזכירים את השואה‪ ,‬וצורך בשינוי הגישה החינוכית שעלינו‬
‫לנקוט כאן בארץ‪ ,‬כמו גם בעולם כולו‪.‬‬
‫מכתבים למערכת‬
‫קראתי בעיון את מאמרה של בלהה שילה "להציל אותנו‬
‫משכחה"‪ ,‬על קורות המחתרת הקרקובאית‪ ,‬במזכר מס' ‪,44‬‬
‫ומאוד הופתעתי‪ ‬שלא היה‪ ‬אזכור כלשהו לפועלה והשתתפותה‬
‫במרד של אוגניה שנברג לבית מלצר‪ ,‬אשר השתתפה בבריחה‬
‫והצליחה להינצל‪ .‬במאמרה השמיטה הכותבת‪ ,‬בשל אי ידיעה‬
‫או מסיבות אחרות‪ ,‬את העובדה כי שנברג היתה הניצולה האחת‬
‫והיחידה ממרד הנשים היהודיות שנאסרו בכלא מונטלופיך‬
‫אחרי פעולות המרי בדצמבר ‪.1942‬‬
‫בזיכרונותיה כותבת שנברג כי הנשים בתא החליטו כי בשעה‬
‫שיובילו אותן מהתא שבו נאסרו אל המשאיות בדרכן אל הגרדום‬
‫על הגבעה‪ ,‬הן לא יכנסו לחצר בית הכלא‪ ,‬אלא יפתחו כולן‪ ,‬בו‬
‫–זמנית‪ ,‬בבריחה המונית‪ .‬וכך‪ ,‬ביום אביב שבו נפתחו תאי הכלא‬
‫והאסירות הוצעדו אל החצר‪ ,‬פתחו הן בריצה לכיוון הרחוב‬
‫כשאנשי האס‪.‬אס‪ .‬המלווים אותן יורים לכל עבר‪ .‬כל הנשים‬
‫היהודיות נהרגו מכדורי הרוצחים הגרמנים ‪ -‬ורק היא לבדה‬
‫נותרה בחיים‪.‬‬
‫אליסיה וסרטייל‬
‫אפריל ‪ 2015‬תשע"ה גיליון ‪45‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי המלחמה‬
‫תוכן‬
‫העניינים‬
‫בעולם נערכים טכסי זיכרון ● באירופה מנסים להילחם‬
‫באנטישמיות ● ובארץ‪ ,‬לצד המאמץ המתמשך‬
‫להנחיל את הזיכרון ‪ -‬יוצא השד העדתי מהבקבוק‬
‫חדשות ואקטואליה ‬
‫יום השואה הבינלאומי ‬
‫‪4‬‬
‫‪12‬‬
‫אחרי ‪ 70‬שנה‪:‬‬
‫הזיכרון הוא תהליך מתמשך ‬
‫רצח עם – מה תפקידנו ‬
‫שם וכאן – מבט רטרוספקטיבי ‬
‫כיצד נלחמים באנטישמיות של אוהדי הכדורגל‬
‫בגרמניה ‬
‫על הכחשת שואה ואיבוד ערכים – גם אצלנו ‬
‫בית הזכוכית – מבודפשט לניר גלים ‬
‫הרהורים בעקבות ‪ 70‬שנה לתום המלחמה ‬
‫השחרור – קטעי זיכרונות ‬
‫‪24‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪32‬‬
‫השד העדתי‪:‬‬
‫אימפריה של בורות ‬
‫צריך לשים דברים בפרופורציה ‬
‫הזיכרון החדש של השואה ‬
‫ת‬
‫עם אחד‪ ,‬כל כך הרבה צפירו ‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪43‬‬
‫יהודי תוניסיה תחת שלטון הצבא הגרמני ‬
‫קליטת שארית הפליטה בארץ ‬
‫‪45‬‬
‫‪46‬‬
‫מדור זכויות ‬
‫חדש על מדף הספרים ‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫‪18‬‬
‫‪20‬‬
‫‪23‬‬
‫תיקון טעות‬
‫בגיליון הקודם‪ ,‬בכתבה על עיצוב הזיכרון הקולקטיבי של מרד‬
‫גטו ורשה‪ ,‬הופיעה בטעות הכותרת‪“ :‬אצ"י קורא למרד"‪ ,‬מעל‬
‫לכרוז של הארגון היהודי הלוחם‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫בארץ ובעולם‬
‫בארץ ובעולם‬
‫‪ 70‬לרגע הניצחון ההוא‬
‫אירוע הוקרה לשורדי השואה נערך על ידי מרכז הארגונים‪ ,‬בהשתתפות‬
‫יותר מאלף ניצולים ובני משפחותיהם‬
‫האירוע‪ ,‬שנועד להוקיר את ניצולי השואה‬
‫על גבורתם ותרומתם הרבה למדינת‬
‫ישראל‪ ,‬התקיים השנה לראשונה ב‪13.4-‬‬
‫באודיטוריום סמולרש באוניברסיטת תל‬
‫אביב‪ ,‬מתוך כוונה להפוך זאת למסורת‬
‫שנתית‪ .‬באירוע נכחו גם שגרירת רומניה‬
‫בישראל אנדריאה פסטרנק‪ ,‬שגריר קרואטיה‬
‫בישראל פייר סימיונוביץ' ומנכ"ל המשרד‬
‫לאזרחים ותיקים‪ ,‬גלעד סממה‪.‬‬
‫בפתיחת הערב אמרה קולט אביטל‪ ,‬יו"ר‬
‫מרכז הארגונים‪" :‬במלאת ‪ 70‬שנה לשחרור‬
‫המחנות‪ ,‬הערב הזה מוקדש לכם‪ ,‬שרידי‬
‫שואה יקרים‪ ,‬על כך שהצלחתם להתגבר על‬
‫הסבל והכאב וליצור כאן חיים חדשים‪ .‬ננסה‬
‫לספר‪ ,‬ולו על קצה המזלג‪ ,‬מה שעבר עליכם‬
‫מאז השחרור לפני ‪ 70‬שנה ומאז הגעתכם‬
‫ארצה‪ .‬מרכז הארגונים של ניצולי השואה‬
‫הוקם לפני ‪ 28‬שנים על ידי כמה ניצולי‬
‫בעלי חזון ‪ -‬משה זנבר‪ ,‬נח פלוג‪ ,‬יצחק ארצי‬
‫וזאב פקטור‪ ,‬זכרם לברכה‪ .‬המרכז הוקם כדי‬
‫להיאבק על זכויות הניצולים‪ ,‬ואנו היום‬
‫‪4‬‬
‫ממשיכים בנתיב שהם פילסו עבורנו‪ .‬שנים‬
‫רבות התעלמו הרשויות מכם ומזכויותיכם‪,‬‬
‫ולא קיבלתם את ההכרה והיחס לו הייתם‬
‫ראויים‪ .‬עבורנו זוהי זכות להצדיע לכם על‬
‫תעצומות הנפש שם בפלנטה האחרת‪ ,‬ועל‬
‫הישגיכם ותרומתכם כאן למדינת ישראל"‪.‬‬
‫המופע‪ ,‬שנשזר בין דברים שנשאו המשנ‬
‫תתפים‪ ,‬התמקד בסיפורם של הניצולים‪,‬‬
‫כפי שהוא משתקף בתרבות הישראלית‬
‫ שירה‪ ,‬ספרות‪ ,‬קולנוע‪ ,‬תיאטרון‪ ,‬מוזיקה‬‫ואמנות פלסטית ‪ -‬ובפרץ היצירה האדיר של‬
‫אמנים ויוצרים בני הדור השני‪ .‬הוא נפתח‬
‫ב"סליחות"‪ ,‬בביצוע הזמרת‪-‬חזנית עדי‬
‫ארד‪ ,‬שבהן שולבה סצנת הפתיחה מסרטו‬
‫של חיים גורי‪" ,‬המכה ה‪ ,"81-‬ובהמשך‬
‫הופיעה הזמרת אלינוער מואב‪ ,‬ששרה‬
‫מתוך מחזור שירי מאוטהאוזן‪ ,‬הזמר דוד‬
‫דאור‪ ,‬אנסמבל מוזיקה יהודית של רחלי‬
‫גלאי‪ ,‬עידו מוסרי בשירים לילדים שנכתבו‬
‫באידיש ותורגמו לעברית‪ ,‬ודורית ראובני‬
‫בשירי לאדינו וקטעים מתוך ההצגה "למה‬
‫לא באת לפני המלחמה" של תיאטרון באר‬
‫שבע‪ .‬את האירוע ביים אריה יאס‪ ,‬והפיקה‬
‫שני תאני‪.‬‬
‫הרב הראשי לישראל לשעבר‪ ,‬ישראל‬
‫מאיר לאו‪ ,‬סיפר על הזיכרון הראשון שלו‬
‫מימי המלחמה‪ ,‬כאשר אביו‪ ,‬רבה של עיר‬
‫מולדתו פיוטרקוב טריבולנסקי‪ ,‬הורה‬
‫לאמו ולו להסתתר בעליית גג‪ .‬כששאלה‬
‫אותו האם מדוע לא יסתתר איתם‪ ,‬השיב‬
‫כי מכיוון שהגרמנים מכירים אותו‪ ,‬הם לא‬
‫יתנו לקרונות הרכבת לצאת לטרבלינקה עד‬
‫שהוא יהיה עליהם‪" .‬אני חושש"‪ ,‬כך אמר‪,‬‬
‫"שאם אסתתר‪ ,‬זה רק יעכב אותם וביננ‬
‫תיים יתפסו עוד ועוד יהודים‪ .‬אני אלך עם‬
‫הקהילה שלי"‪ ,‬אמר ‪ -‬וחיכה לנאצים בפתח‬
‫בית הכנסת הגדול עם ספר תפילה בידו‪.‬‬
‫זיכרון זה חזר אליו לאחר שנים כאשר אחד‪,‬‬
‫מוטל קמינסקי‪ ,‬הגיע ללשכת הרב וביקש‬
‫לראות אותו לחמש דקות לפני שהוא חוזר‬
‫ללונדון‪" .‬אני הייתי איתך בעליית הגג‪ ,‬אז‬
‫בפיוטרקוב"‪ ,‬סיפר לרב הנפעם‪ .‬ולמה כל כך‬
‫חשוב היה לו להיפגש? כדי להתנצל בפניו‬
‫על כך שגנב ממנו תפוח עץ‪ .‬בסיום דבריו‬
‫אמר‪" :‬הוא‪ ,‬היתום הזה‪ 48 ,‬שנים התייסר‬
‫שלא יוכל לעבור לעולם הבא ללא בקשת‬
‫סליחה"‪.‬‬
‫המשור ר יעקב ברזילי קרא את שירו "כש�נ‬
‫פגשו ארבעה דורות"‪ ,‬וסיפר כי יש בערב זה‬
‫משום סגירת מעגל סמלית‪" ,‬משום שבדיוק‬
‫היום‪ ,‬לפני ‪ 70‬שנה‪ ,‬ב‪ ,13.4.45-‬שוחררתי‬
‫מרכבת המוות מברגן‪-‬בלזן בידי חיילים‬
‫אמריקאים"‪.‬‬
‫הסופרת נאווה סמל‪ ,‬בתו של יצחק ארצי‪,‬‬
‫ממקימי מרכז הארגונים‪ ,‬סיפרה על אימה‪,‬‬
‫אשר לאחר השחרור במאי ‪ 1945‬הלכה‬
‫לחפש את הלא נודע‪ .‬את החירות‪" .‬ביער‬
‫נעצרה ליד שלולית‪ ,‬הביטה בבבואה שהשנ‬
‫תקפה בה ולא הכירה את עצמה‪ 10 .‬שנים‬
‫אחר כך אימא כבר נשואה עם שני ילדים‪.‬‬
‫האנשים המופלאים האלה‪ ,‬שורדי השואה‪,‬‬
‫הם שחוללו את הנס‪ .‬אין אח ורע לתופעה‬
‫הזו שאנשים הלומי טראומות‪ ,‬שעברו‬
‫תלאות שהדמיון לא מעלה על הדעת‪ ,‬הגיעו‬
‫לישראל‪ ,‬שעדיין לא הייתה מדינה‪ ,‬וללא כל‬
‫עזרה‪ ,‬בתוך עוני ומחסור‪ ,‬עשר שנים אחר‬
‫כך הם שולחים ילדים לבית הספר‪ ,‬הולכים‬
‫לאסיפות הורים ומורחים סנדוויץ' עם שכבה‬
‫דקה של גבינה לבנה ומעט זיתים‪ .‬זה עבורי‬
‫סמל הניצחון‪.‬‬
‫"ההישג הגדול ביותר של השורדים הוא‬
‫הבחירה שלהם בחיים‪ .‬הם הפנו עורף‬
‫למוות והקימו משפחות‪ .‬אנחנו ילדיהם‪,‬‬
‫ואחר כך נכדיהם‪ ,‬אנחנו המשמעות של‬
‫חייהם החדשים‪ .‬והיום‪ ,‬ב‪ ,2015-‬כשאתם‬
‫השורדים רואים מול עיניכם‪ ,‬רואים בניכם‪,‬‬
‫נכדיכם וניניכם‪ ,‬אתם יודעים שאתם הגזע‬
‫עליו כולנו נשענים‪ ,‬אתם הגזע ממנו צמחה‬
‫המשפחה הזו‪ .‬בתחילה‪ ,‬בדור שלי‪ ,‬הזיכרון‬
‫הודחק‪ .‬ההורים רצו לשכוח ולגונן עלינו‬
‫הילדים‪ .‬הם רצו ילדים ישראלים נטולי‬
‫צלקות‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬כשהם התבגרו ונולדו‬
‫הנכדים‪ ,‬נפרץ הסכר‪ .‬הם מספרים ואנחנו‬
‫מקשיבים‪ .‬הזיכרון הוא נכס במשפחה הישנ‬
‫ראלית‪ .‬כולנו היום יודעים שאנחנו חוליה‬
‫בשרשרת העברת לפיד הזיכרון"‪.‬‬
‫השחקנית ליא קניג‪-‬שטולפר ביקשה לדלג‬
‫על קורותיה בשואה‪ ,‬אך סיפרה את סיפור‬
‫הצלתו המופלא של צבי בעלה‪ ,‬אשר במחנה‬
‫מספר איך הקריב עצמו אביו כדי להציל יהודים‪ .‬הרב מאיר ישראל לאו‬
‫במחנות גם שרו‪ .‬ליא קניג‪-‬שטולפר מחזירה את האולם כולו לימים ההם‬
‫צילום‪ :‬ינאי רובחה‬
‫צילום‪ :‬ינאי רובחה‬
‫בו היה כלוא נעשו ניסויים באסירים‬
‫כשהאכילו אותם באפונה מורעלת‪.‬‬
‫משום מה‪ ,‬הרופאים שערכו את‬
‫הניסוי החליטו שאותו הם לא‬
‫מאכילים באפונים המורעלות‪.‬‬
‫לדבריה‪" ,‬היה מספר שבמחנה‪,‬‬
‫בתוך הזוועות‪ ,‬תמיד היו תקוות‪ ,‬היו‬
‫סיפור‪ ,‬שיר ובדיחה‪ .‬חיברו הצגות‪.‬‬
‫שם קיבל את ההשראה לכתיבה‪.‬‬
‫צבי אמר שבמחנה היו שרים‪ ,‬אז‬
‫החלטתי לשיר יחד איתכם‪ ,‬ולחדש‬
‫את השירה הזו ביחד"‪ .‬ואכן סחפה‬
‫קניג את האולם כולו בשירה‪ ,‬שהיו‬
‫בה גם שמחה וגם התרסה כנגד‬
‫מי שניסו לגזול מהם את החיים‬
‫לא שוכחים להסביר איך לממש זכויות‬
‫והנשמה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫בארץ ובעולם‬
‫בארץ ובעולם‬
‫סקר מרכז הארגונים‪:‬‬
‫‪ 80%‬מהישראלים סבורים כי‬
‫השואה תהפוך לאירוע היסטורי עמום‬
‫כמעט מחציתם מאמינים כי זיכרון השואה מנהל אותנו ברמה האישית והלאומית‬
‫בתהליכי קבלת החלטות יומיומיות‬
‫סקר שנערך על ידי מרכז הארגונים של‬
‫ניצולי השואה ומכון גיאוקרטוגרפיה‪ ,‬לקראת‬
‫יום השואה תשע"ה מעלה‪ ,‬כי יותר מ‪80%-‬‬
‫מתושבי המדינה סבורים‪ ,‬כי בעוד מספר‬
‫שנים זיכרון השואה יהפוך לאירוע היסטורי‬
‫עמום‪ .‬כמעט מחציתם מאמינים כי זיכרון‬
‫השואה מנהל אותנו גם ברמה האישית וגם‬
‫ברמה הלאומית בתהליכי קבלת החלטות‬
‫יומיומיות‪ .‬הסקר נערך בקרב מדגם מייצג‬
‫של ‪ 500‬איש מתוך האוכלוסייה היהודית‬
‫הבוגרת במדינת ישראל‪ .‬מטרתו הייתה‬
‫לבדוק האם לדעת הציבור זיכרון השואה‬
‫עדיין מנהל אותנו ומשפיע על קבלת ההחנ‬
‫לטות היומיומית שלנו‪ .‬ובנוסף‪ ,‬האם לדעת‬
‫הציבור ייתכן מצב בו בעוד מספר שנים‬
‫זיכרון השואה יהפוך לאירוע היסטורי עמום‪,‬‬
‫אחד מיני רבים‪ ,‬וזאת בהתחשב בעובדה‬
‫שניצולי השואה כבר לא יחיו בקרבנו‪.‬‬
‫בהתייחס לשאלה‪ ,‬אם ייתכן מצב בו‬
‫זיכרון השואה יהפוך לעוד אירוע היסטורי‬
‫מיני רבים‪ ,‬השיבו מעל לשליש (‪,)36.6%‬‬
‫כי זה ייתכן בהחלט‪ 45% .‬ענו כי ייתכן‬
‫מצב שכזה ורק ‪ 17.5%‬השיבו כי מצב כזה‬
‫לא ייתכן‪ .‬באופן מובהק‪ ,‬מבוגרים יותר‬
‫מתקשים להאמין לעומת הצעירים כי זיכרון‬
‫השואה ייהפך לעוד זיכרון עמום‪ 30% .‬מקרב‬
‫בני ‪ +55‬השיבו כי לא ייתכן מצב כזה‪ ,‬לעומת‬
‫‪ 17.4%‬בגילאי ‪ 35-54‬ורק ‪ 11.5%‬בגילאי‬
‫‪ .18-34‬בהתאמה – ככל שהגיל עולה‪ ,‬פחות‬
‫השיבו כי בהחלט ייתכן מצב כזה (‪28.8%‬‬
‫מקרב בני ‪ 37.6% ,+55‬בגילאי ‪ 35-54‬ו‪39.6%-‬‬
‫בגילאי ‪ ).18-34‬בעלי השכלה תיכונית ובעלי‬
‫הכנסה מתחת לממוצע מתקשים להאמין כי‬
‫ייתכן מצב בו השואה תהפוך לזיכרון עמום‪,‬‬
‫בהשוואה לבעלי השכלה אקדמית ובעלי‬
‫הכנסה מעל הממוצע (‪ 19.8%‬לעומת ‪14.3%‬‬
‫בהתייחס להשכלה‪ ,‬ו‪ 21.1%-‬לעומת ‪12.7%‬‬
‫בהתייחס להכנסה)‪.‬‬
‫בהתייחס לשאלה אם זיכרון השואה עדיין‬
‫מנהל אותנו ברמה היומיומית ‪ -‬השיבו‬
‫כמעט מחצית מהנסקרים (‪ )42.2%‬בחיוב‪,‬‬
‫וציינו כי הוא מנהל אותנו הן ברמה האישית‬
‫והן ברמה הלאומית‪ 10.1% .‬חושבים כי‬
‫זיכרון השואה מנהל אותנו ברמה האישית‬
‫בלבד‪ ,‬ואילו ‪ 26.9%‬חושבים כי זיכרון‬
‫השואה מנהל אותנו ברמה הלאומית‬
‫בלבד‪ .‬רק ‪ 15.5%‬מהנשאלים השיבו‬
‫כי זיכרון השואה לא מנהל אותנו כלל‪ .‬‬
‫בהתפלגות‪ ‬מגדרית‪ ,‬יותר נשים מגברים‬
‫חשבו כי זיכרון השואה מנהל אותנו ברמה‬
‫האם לדעתך זיכרון השואה עדיין מנהל אותנו‪ ,‬כלומר משפיע‬
‫על קבלת ההחלטות היומיומית שלנו? אם כן‪ ,‬האם‪:‬‬
‫זיכרון השואה מנהל אותנו‬
‫ברמה האישית בלבד ‪10.1%‬‬
‫זיכרון השואה מנהל‬
‫אותנו ברמה הלאומית‬
‫בלבד ‪26.9%‬‬
‫לא יודע ‪5.4%‬‬
‫זיכרון השואה לא‬
‫מנהל אותנו ‪15.5%‬‬
‫בהתחשב בעובדה שניצולי השואה כבר לא יחיו בקרבנו‬
‫בעוד כמה שנים‪ ,‬האם לדעתך ייתכן מצב בו זיכרון‬
‫השואה יהפוך לאירוע היסטורי עמום‪ ,‬אחד מיני רבים?‬
‫לא ייתכן מצב כזה ‪17.5%‬‬
‫לא יודע ‪0.9%‬‬
‫בהחלט ייתכן‬
‫מצב כזה ‪36.6%‬‬
‫זיכרון השואה מנהל אותנו‬
‫גם ברמה האישית וגם‬
‫ברמה הלאומית ‪42.2%‬‬
‫אולי‪ ,‬אך קשה לי‬
‫להאמין ‪45%‬‬
‫‪6‬‬
‫האישית בלבד (‪ 12.6%‬לעומת ‪7.4%‬‬
‫בהתאמה)‪ ,‬ואילו ברמה הלאומית המצב‬
‫הפוך – יותר גברים מאמינים כי זיכרון‬
‫השואה מנהל אותנו (‪ 32.1%‬לעומת ‪21.9%‬‬
‫נשים)‪ .‬עוד ניתן לראות מהממצאים‪ ,‬כי‬
‫ככל שהגיל עולה‪ ,‬סבורים יותר שזיכרון‬
‫השואה מנהל אותנו הן ברמה האישית והן‬
‫ברמה הלאומית (‪ 54.9%‬בקרב בני ‪,+55‬‬
‫לעומת כ‪ 38%-‬בגילאים צעירים יותר)‪ .‬‬
‫עם קבלת תוצאות הסקר אמרה קולט‬
‫אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי‬
‫השואה‪ ,‬כי "הממצאים מחייבים את מערכת‬
‫החינוך ואת המוסדות השונים העוסקים‬
‫בהנצחה לחשוב ולתכנן מחדש איך להנחיל‬
‫לדורות הבאים את זכר ואת לקחי השואה‪.‬‬
‫מהסקר עולה בבירור כי כבר היום‪ ,‬כאשר‬
‫זיכרון השואה עדיין טרי יחסית וניצולי‬
‫השואה מהווים עדות חיה ונושמת לזוועות‬
‫שאירעו‪ ,‬ישנם רבים שחושבים שבעוד כמה‬
‫שנים זיכרון השואה יהפוך לעוד נקודת ציון‬
‫היסטורית של העם היהודי‪ .‬קשה לחשוב‬
‫מה יקרה באמת כאשר אחרון הניצולים לא‬
‫יהיה עוד איתנו‪ .‬נתונים אלה חייבים להדאיג‬
‫את קברניטי המדינה ואת כל אלה שרואים‬
‫המשכיות בהיסטוריה היהודית"‪.‬‬
‫מה מתחייבות המפלגות לעשות למען הניצולים‬
‫רק ארבע מפלגות השיבו לפניית יו“ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה‬
‫לקראת הבחירות שלחה קולט אביטל‪,‬‬
‫יו“ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה‬
‫בישראל‪ ,‬מכתב לכל המפלגות המתמונ‬
‫דדות בבחירות לכנסת ה‪ .20-‬במכתבה‬
‫העלתה שאלות בנוגע למעמד ניצולי‬
‫השואה בישראל ולאופן הטיפול בהם‬
‫ובצרכיהם ההולכים וגוברים‪ .‬בין היתר‪,‬‬
‫הפנתה שאלות ישירות בנוגע לעמדות‬
‫המפלגות לגבי קידום חקיקה עבור ניצולים‬
‫שעדיין אינם נהנים משום זכות ועבור‬
‫ניצולים שמצבם הכלכלי קשה או שמצבם‬
‫הבריאותי מצריך פתרונות סיעודיים נוספים‪ .‬‬
‫“אני פונה אליכם בשם מרכז הארגונים‬
‫של ניצולי השואה בישראל‪ ,‬על ‪ 54‬ארגונים‬
‫החברים בו‪ ,‬ומבקשת לקבל‪ ,‬בהקדם‬
‫האפשרי‪ ,‬מידע על מידת מחויבותכם‬
‫לטיפול בצרכי ניצולי השואה בשנים‬
‫הקרובות‪ ,‬זאת מעבר למה שנעשה עד כה‪.‬‬
‫כידוע לכם‪ ,‬בישראל נותרו היום כ‪190,000-‬‬
‫ניצולי שואה‪ :‬חלקם גלמודים וחיים בתנאי‬
‫עוני‪ ,‬רובם ככולם מתקדמים בגיל וצרנ‬
‫כיהם בתחומי הבריאות הולכים וגדלים“‪.‬‬
‫בפנייתה הציגה אביטל שלוש שאלות‪:‬‬
‫האם הנכם מוכנים לקדם חקיקה שמטרתה‬
‫לכלול קבוצות ניצולים שעדיין אינם נהנים‬
‫משום זכות; האם תהיו מוכנים להרחיב‬
‫את הזכויות הקיימות‪ ,‬בעיקר לניצולים‬
‫שמצבם הכספי קשה; האם תהיו מוכנים‬
‫לתת עדיפות למתן הפתרונות המתבקשים‬
‫בתחום הבריאות לאוכלוסייה זו ‪ -‬כגון‬
‫טיפולי בית והגדלת מספר המתקנים הסינ‬
‫עודיים לחולי אלצהיימר ודמנציה‪ .‬המפנ‬
‫לגות היחידות שהשיבו לפנייתה היו המחנה‬
‫הציוני‪ ,‬יש עתיד‪ ,‬כולנו ומר“צ‪.‬‬
‫המחנה הציוני‪" :‬נפעל לכך שכל ניצול‬
‫שואה שחירותו נשללה במהלך המלחמה‪,‬‬
‫תהא צורת השלילה אשר תהא‪ ,‬יהא זכאי‬
‫לקבלת תגמול‪ .‬נקדם ונתמוך בכל יוזמה‬
‫אשר תטיב עם ניצולי השואה‪ ,‬תשפר את‬
‫רווחתם ותאפשר להם לחיות בכבוד בערוב‬
‫ימיהם‪ .‬נפעל לשפר את הטיפול הרפואי‬
‫ולצמצם את הבירוקרטיה‪ ,‬על מנת לאפשר‬
‫“נעקוב אחרי ביצוע ההתחייבויות“‪ .‬קולט אביטל‬
‫לכל ניצולי השואה לממש את זכותם לחיים‬
‫בכבוד‪ .‬זו חובתנו המוסרית כחברה"‪.‬‬
‫יש עתיד‪ :‬את התשובה הארוכה והמפורטת‬
‫העביר ח“כ יאיר לפיד‪ ,‬יו“ר המפלגה‪ ,‬שכתב‪,‬‬
‫בין היתר‪ ,‬כי “המחויבות שלי לניצולי השואה‬
‫לא נולדה כשנכנסתי למשרד האוצר‪ ,‬וגם‬
‫לא כשנכנסתי לחיים הפוליטיים‪ .‬היא נולדה‬
‫בפברואר ‪ ,1945‬כשאבא שלי היה ילד בן ‪13‬‬
‫בגטו בודפשט‪ .‬עם כניסתי לתפקידי כשר‬
‫האוצר‪ ,‬הממונה על הרשות לזכויות ניצולי‬
‫השואה‪ ,‬לקחתי על עצמי את המחויבות‬
‫המוסרית של מדינת ישראל כלפי ניצולי‬
‫השואה‪ .‬מחויבות שבמשך שנים נדחקה‬
‫הצידה מסדר יומן של ממשלות ישראל‪.‬‬
‫בשנתיים האחרונות בנינו ויישמנו תכנית‬
‫לאומית לסיוע לניצולי השואה‪ ,‬בהיקף של‬
‫מיליארד שקלים בשנה‪ .‬בזכות התכנית‬
‫כל ניצול וניצולת שואה בישראל מקבלים‬
‫תרופות בחינם‪ .‬אבל לא מדובר רק בתינ‬
‫קונים תקציביים‪ ,‬אלא בשינוי גישה‪ .‬אנחנו‬
‫מבטיחים להגדיל את קצבאות הזקנה של‬
‫‪ 190,000‬קשישים המקבלים הבטחת הכנסה‪,‬‬
‫להכיר בעובדי הכפייה לצורך קבלת מענק‬
‫שנתי‪ ,‬להרחיב את שעות הסיעוד להן זכאים‬
‫ניצולי השואה ולהגדיל את התמיכה בארנ‬
‫גונים של ניצולי השואה‪ .‬יחד עם זה‪ ,‬נרחיב‬
‫את פרויקט המחויבות החברתית של תלמידי‬
‫התיכון על מנת לסייע לניצולי השואה להתנ‬
‫מודד עם הבדידות‪ ,‬עליה הם מעידים כאחת‬
‫הבעיות הקשות ביותר שלהם“‪.‬‬
‫מר“צ‪" :‬אנחנו מתחייבים להמשיך ולקדם‬
‫את חקיקת חוק זכויות ניצולי השואה‪,‬‬
‫אשר יבטיח זכויות לכל ניצול אשר שהה‬
‫על אדמת גרמניה או מי משותפיה‪ ,‬או על‬
‫שטחי בריה"מ שנכבשו על ידי הנאצים‬
‫בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ .‬מר"צ‬
‫תפעל להרחיב את הזכויות הקיימות לנינ‬
‫צולי שואה‪ ,‬ובעיקר לניצולים שמצבם‬
‫הכספי קשה‪ .‬זאת‪ ,‬מתוך תפיסה שלא יעלה‬
‫על הדעת שיחיו בארץ ניצולי שואה שידם‬
‫אינה משגת לרכוש לעצמם מזון‪ ,‬תרופות‬
‫ואמצעי קיום נוספים‪ .‬מר"צ מאמינה כי על‬
‫המדינה לדאוג לרווחה וחיים בכבוד לכלל‬
‫אזרחיה‪ ,‬ובפרט לאלה אשר זקוקים בשל‬
‫נסיבות חייהם לסיוע מיוחד‪ ,‬ביניהם אוכלונ‬
‫סיית ניצולי השואה"‪.‬‬
‫כולנו‪ :‬בתשובה בה העבירה המפלגה היא‬
‫מפרטת את עיקרי המצע החברתי שלה‪.‬‬
‫בפתח הדברים נאמר כי “על מנת להתנ‬
‫מודד עם הסוגיות הקיימות והעתידות הנונ‬
‫געות לגיל השלישי‪ ,‬וביניהן ניצולי השואה‪,‬‬
‫נדרשת ראייה רחבה ומערכתית של הגופים‬
‫הקשורים לנושא“‪ .‬המצע אכן כולל שורה של‬
‫תיקונים ושיפורים בתחום מערך הפנסיה‪,‬‬
‫השלמת הכנסה וקצבת הזקנה‪ ,‬דיור ציבורי‬
‫לקשישים והרחבת סל התרופות – אבל אין‬
‫בו התחייבות ספציפית בתשובה לשאלות‬
‫שהופנו בעניין הניצולים‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫בארץ ובעולם‬
‫בארץ ובעולם‬
‫יריד הזכויות‪:‬‬
‫פיצוי לילדי השואה‬
‫“המטרה שלנו היא לוודא שכל אחד ידע מהן זכויותיו וגם יקבל אותן"‪ ,‬כך אמרה קולט אביטל‪,‬‬
‫יו"ר מרכז הארגונים‪ ,‬בפתח יריד הזכויות שערך המרכז עבור ילדים ניצולי שואה הזכאים‪,‬‬
‫זו הפעם הראשונה‪ ,‬לפיצוי מהגרמנים‬
‫ן עמרי מריאן ן‬
‫גם להם מגיע פיצוי‪ .‬ילדים ניצולי שואה במחנה עתלית‬
‫ב‪ 8-‬בפברואר ערך מרכז הארגונים של‬
‫ניצולי השואה בישראל יריד זכויות‪ ,‬שהוקדש‬
‫כולו לנושא הזכויות החדשות להן זכאים מי‬
‫שהיו ילדים בזמן השואה‪ .‬היריד התקיים‬
‫בעקבות החלטה שנתקבלה בברלין‪ ,‬ביום‬
‫ה‪ 28-‬באוגוסט ‪ ,2014‬לתת מענק חד‪-‬פעמי‬
‫ע"ס ‪ 2,500‬אירו למי שהיו ילדים בתקופת‬
‫השואה‪ ,‬יוצאי המחנות‪ ,‬הגטאות והמנ‬
‫סתור‪ ,‬ילידי ‪ .1928-1945‬ההחלטה התקבלה‬
‫לאחר סדרת פגישות עם ממשלת גרמניה‪.‬‬
‫המשלחת הורכבה מנציגים של ניצולי שואה‬
‫מישראל ומהעולם‪ .‬בראש המשלחת עמד‬
‫סטיוארט אייזמשטט‪ ,‬מי שעמד בראש צוות‬
‫המשא ומתן‪ ,‬שאליו הצטרף גם גרג שניידר‪,‬‬
‫נשיא ועידת התביעות‪ .‬הנציגים מישראל היו‪:‬‬
‫ראובן מרחב‪ ,‬נשיא ועידת התביעות בישראל;‬
‫קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים; ואורי‬
‫‪8‬‬
‫חנוך‪ ,‬חבר הנהלת המרכז‪ .‬ביריד השתתפו‬
‫למעלה מ‪ 300-‬איש‪ ,‬ילדים ניצולים וראשי‬
‫ארגונים‪ ,‬אשר קיבלו ייעוץ פרטני בקשר‬
‫לזכויות‪ ,‬ואף נעזרו‪ ,‬במילוי הטפסים הנדנ‬
‫רשים‪ ,‬ביועצות של ועידת התביעות‪.‬‬
‫אביטל‪ ,‬אשר פתחה את היריד‪ ,‬אמרה כי‬
‫“מזה שש‪-‬שבע שנים אנחנו נלחמים על‬
‫הזכות לקבלת פיצוי מממשלת גרמניה‬
‫עבור ילדים שהסבל בשואה השאיר צלקות‬
‫עמוקות בנשמתם‪ .‬במשך שנים אלה לחמו‬
‫ארגון ‘יש ‪ -‬ילדות עשוקה’‪ ,‬וארגון ‘ילדות‬
‫אבודה’ את המלחמה הזאת‪ .‬אנחנו מצידנו‬
‫ניהלנו את המו"מ מול ממשלת גרמניה יחד‬
‫עם ועידת התביעות‪ .‬זה היה קשה ביותר‪.‬‬
‫משך שנים לא היו מוכנים להכיר‪ ,‬לא בסבל‬
‫הנוסף ולא בצורך לפצות‪ ,‬מפני שהחוק‬
‫הגרמני אומר שמי שקיבל רנטה או פיצוי‪,‬‬
‫צילום‪ :‬זולטן קלוגר‪ ,‬לע"מ‬
‫אפילו פעם אחת‪ ,‬לא יכול לקבל פיצוי נוסף"‪.‬‬
‫עוד אמרה אביטל‪ ,‬כי “המטרה שלנו‬
‫במרכז הארגונים היא קודם כל לוודא שכל‬
‫אחד ידע מה זכויותיו וגם יקבל אותן‪ .‬היום‬
‫הזכויות שניתנות גדולות מבעבר‪ ,‬מדיניות‬
‫קולט אביטל‪“ :‬נלחמנו על הזכות‬
‫לקבלת פיצוי מממשלת גרמניה‬
‫עבור ילדים שהסבל בשואה השאיר‬
‫צלקות עמוקות בנשמתם‪ .‬שנים לא‬
‫היו מוכנים להכיר‪ ,‬לא בסבל הנוסף‬
‫ולא בצורך לפצות‪ ,‬מפני שהחוק‬
‫הגרמני אומר שמי שקיבל רנטה‬
‫או פיצוי‪ ,‬אפילו פעם אחת‪ ,‬לא יכול‬
‫לקבל פיצוי נוסף"‬
‫הממשלה השתנתה ונעשו לא‬
‫מעט תיקונים כדי שיקבלו לפחות‬
‫את המינימום‪ ,‬אך עדיין נשארו‬
‫קבוצות מחוץ לחוק – כאלה שהיו‬
‫בגטאות פתוחים‪ ,‬כמו ברומניה‬
‫למשל‪ ,‬והן אינן מוכרות ‪ -‬לא ע"י‬
‫הגרמנים ולא ע"י מדינת ישראל‪.‬‬
‫גם בעניינן נמשיך במאבק‪ .‬לפני‬
‫הבחירות פנינו לכל המפלגות‪,‬‬
‫בבקשה שיתחייבו לטפל בעניינם‬
‫של הניצולים‪ .‬קיבלנו תשובות רק‬
‫ממפלגות יש עתיד‪ ,‬המחנה הציוני‬
‫ומר"צ‪ .‬התשובות עבורנו הן שטר‬
‫התחייבות שנדאג לגבות אותו‬
‫בהמשך הדרך"‪.‬‬
‫לדברי מרים גרייבר‪ ,‬יו"ר עמותת‬
‫"יש ‪ -‬ילדות עשוקה"‪“ ,‬הפעילות‬
‫השנה גורמת לנו סיפוק עמוק‪,‬‬
‫משום שהעמותה הוקמה על‬
‫מנת להשיג פיצוי נאות לילדות‬
‫מקבלים הדרכה איך לממש את הזכויות‪ .‬בשואה הם היו ילדים‬
‫מרים גרייבר‪“ :‬אומנם הסכום‬
‫מועט‪ ,‬אבל לנו חשוב שממשלת‬
‫גרמניה הכירה סוף סוף בצדקת‬
‫הטיעון שלנו‪ .‬אני מחכה באופן אישי‬
‫לבקשת סליחה מהגרמנים על‬
‫העוול הנורא שגרמו לנו כשהיינו‬
‫ילדים"‬
‫עשוקה‪ .‬אחרי שנים רבות של דיונים והגשת‬
‫מסמכים המוכיחים כי ילדים שהיו בשואה‬
‫הגיבו נפשית בצורה שונה מאנשים מבונ‬
‫גרים‪ ,‬בחודש אוגוסט האחרון הגיעו ועידת‬
‫התביעות וממשלת גרמניה להחלטה‬
‫להעניק למי שהיו ילדים בזמן השואה מענק‬
‫חד‪-‬פעמי בסכום של ‪ 2,500‬אירו‪ .‬אומנם‬
‫הסכום מועט‪ ,‬אבל לנו חשוב שממשלת‬
‫גרמניה הכירה סוף סוף בצדקת הטיעון‬
‫שלנו‪ .‬אני מחכה באופן אישי לבקשת‬
‫סליחה מהגרמנים על העוול הנורא שגרמו‬
‫לנו כשהיינו ילדים"‪.‬‬
‫יוחנן רון‪ ,‬יו"ר עמותת ילדות אבודה‪“ :‬אני‬
‫חושב שלא כולם מעריכים את ההישג‬
‫שלנו‪ ,‬ואני לא מדבר על הכסף‪ .‬ההישג הוא‬
‫שהייתה פריצת דרך אמיתית‪ .‬אני וחבריי‬
‫עוסקים בכך כבר שש שנים‪ .‬דיברנו עם הגרנ התהליך‪ ,‬כל עמותות ילדי השואה בעולם‬
‫מנים וגם עם אחרים‪ ,‬שלא היו מוכנים לקבל ושתי העמותות בישראל פעלו יחד והציגו‬
‫את הטענה שיש צורך להכיר בסבל היתר חזית אחידה בפני הגרמנים‪ ,‬ולזה הייתה‬
‫שסבלנו‪ ,‬אנו הילדים‪ .‬העמדה הגרמנית חשיבות גדולה ביותר‪ .‬גרמנו לגרמנים‬
‫ששללה את הזכות לפיצוי למי שכבר קיבלו להכיר ביתרת הסבל והצלחנו לגרום לשלם‪.‬‬
‫בעבר ‪ -‬ולו משהו ‪ -‬שונתה‪ .‬שני העקרונות בכך לא תם המאבק‪ .‬אנחנו‪ ,‬בילדות אבודה‪,‬‬
‫האלה נפרצו"‪.‬‬
‫לא מסתפקים במענק חד‪-‬פעמי זה‪ ,‬ונמשיך‬
‫בדבריו הודה רון לסטיוארט אייזנשטט‪ ,‬להיאבק ולנסות לקבל תגמול מכובד יותר‪.‬‬
‫יו"ר ועדת המו"מ‪“ ,‬איש שלחם עבורנו רק ילדים שהיו במחנות‪ ,‬בגטאות ובמסתור‬
‫ושבר את הקרח"; לגרג שניידר‪ ,‬נשיא ועידת נמצאים במעגל‪ .‬מי שברחו לא זכאים‪.‬‬
‫התביעות; ולקולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארנ מטרה אחת להכניס גם אותם למעגל מקבלי‬
‫גונים‪“ ,‬שנאבקה איתנו כתף אל כתף"‪ .‬המענק‪ ,‬והשנייה ‪ -‬להגדיל את הסכום‪ ,‬כך‬
‫הראשון שהתייצב לצד המאבק במרכז שיאפשר לכולנו לחיות בצורה קצת יותר‬
‫הארגונים‪ ,‬ציין רון‪ ,‬היה משה זנבר ז"ל‪ .‬עוד מכובדת את מה שנותר לנו עוד לחיות"‪.‬‬
‫אמר כי “דבר חשוב נוסף הוא שלקראת סוף‬
‫לדברי שלמה גור‪ ,‬סגן נשיא ועידת‬
‫התביעות בישראל‪“ ,‬חייבים לציין כאן גם את‬
‫יוחנן רון‪“ :‬אנחנו‪ ,‬ב’ילדות אבודה’‪ ,‬לא‬
‫שמו של ד"ר נתן דורסט ז"ל‪ ,‬אשר כיהן כסגן‬
‫יו"ר עמותת 'ילדות אבודה'‪ ,‬והיה ממייסדי‬
‫מסתפקים במענק חד‪-‬פעמי זה‪,‬‬
‫ונמשיך להיאבק ולנסות לקבל תגמול עמותת 'עמך'‪ ,‬סגן יו"ר הוועד המנהל שלה‬
‫ומנהלה הקליני‪ .‬לפני חמש שנים הוזמן‬
‫מכובד יותר‪ .‬נאבק להכניס להסדר גם דורסט להופיע לפני צוות המו"מ הגרמני‬
‫והציג בפניהם את ההשלכות הפסיכולוגיות‬
‫את אלה שהיו בבריחה וגם להגדיל‬
‫את הסכום‪ ,‬כך שיאפשר לכולנו לחיות על מי שהיו ילדים בתקופת השואה‪ .‬אם יש‬
‫מישהו שצריך לייחס לו את יצירת הסדק‬
‫בצורה קצת יותר מכובדת את מה‬
‫הראשונה בחומת הסירוב הגרמנית ‪ -‬הלא‬
‫זה הוא"‪.‬‬
‫שנותר לנו עוד לחיות"‬
‫‪9‬‬
‫בארץ ובעולם‬
‫בארץ ובעולם‬
‫רומניה תזרז החזרת רכוש‬
‫לניצולי שואה‬
‫ראש ממשלת רומניה הבטיח להגביר את קצב החזרת הרכוש‬
‫היהודי לניצולים‪ ,‬בעקבות פגישה עם משלחת של איל"ר‬
‫הגיעו להסכמות בדבר השבת הרכוש‪ .‬מימין‪ :‬אלפרד מוזס‪ ,‬לשעבר סגן שגריר ארה"ב ברומניה; קולט‬
‫אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים; וסגן שר החוץ הרומני‪ ,‬דניאל יואניצה‬
‫המשלחת‪ ,‬המשלחת‪ ,‬בראשותם של קולט‬
‫אביטל‪ ,‬מזכ"ל איל"ר ויו"ר מרכז הארגונים‬
‫של ניצולי השואה‪ ,‬ואלפרד מוזס‪ ,‬לשעבר‬
‫שגריר אה"ב ברומניה‪ ,‬נפגשה עם ראש‬
‫ממשלת רומניה ‪ ,‬ויקטור פונטה; יו"ר הפ�ר‬
‫למנט הרומני ואלריו זגוניא; וסגן שר החוץ‬
‫הרומני‪ ,‬דניאל יואניצה‪ .‬ראש ממשלת רומניה‬
‫הצהיר‪ ,‬לאחר שנועד עם חברי המשלחת‪ ,‬כי‬
‫תוקל הבירוקרטיה בעניינים אלו ווכי יתוקן‬
‫החוק הקיים הנוגע להשבת הרכוש‪.‬‬
‫לאחר קום המדינה‪ ,‬מרבית ניצולי‬
‫השואה ברומניה עלו לישראל והותירו‬
‫רכוש רב מאחור‪ .‬בשנות ה‪ 90-‬נחקקו‬
‫חוקים ברומניה לגבי החזרת רכוש פרטי‬
‫וקהילתי‪ ,‬אך התהליך היה ארוך ומסורבל‬
‫ועורר ביקורת קשה‪ .‬לפיכך הניצולים פנו‬
‫לבית הדין לזכויות האדם בשטרסבורג‪,‬‬
‫שחייב את ממשלת רומניה לנקוט בכל‬
‫האמצעים לזירוז השבת הרכוש‪ .‬באפריל‬
‫‪ 2013‬נחקק חוק חדש שקבע כי "הרכוש‬
‫יוחזר תוך שבע שנים" ‪ -‬ובאופן מעשי‪ ,‬תוך‬
‫כעשר שנים‪.‬‬
‫לדברי אביטל‪" ,‬למרות הכוונות הטובות‪,‬‬
‫נוסח החוק מעורר מספר בעיות‪ .‬בראש‬
‫‪10‬‬
‫ובראשונה‪ ,‬מועד תחילת השבת הרכוש‬
‫הוא רק ב‪ ,2017-‬מה שמטבע הדברים לא‬
‫יאפשר לניצולים רבים ליהנות מההחזר‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ההחזר עצמו יתפרס על פני תקופה‬
‫של עשור‪ ,‬כך שערכו מופחת‪ .‬מעבר לכך‪,‬‬
‫ממשלת רומניה אינה מתייחסת לנושא‬
‫הרכוש ללא היורשים (בעיקר של יהודים‬
‫שנספו בשואה)‪ ,‬למרות שהיא התחייבה‬
‫לעשות זאת במסגרת הסכם פריז‪ ,‬מיום‬
‫ה‪ 10-‬בפברואר ‪ ."1947‬לטענתה של אביטל‪,‬‬
‫על אף העובדה שבעיות אלו הועלו בפני‬
‫קברניטי רומניה בהזדמנויות שונות‪ ,‬הן על‬
‫ידי נציגי הממשל האמריקאי והן על ידי‬
‫רה"מ ושרי ישראל‪ ,‬הנושאים הבעייתיים‬
‫טרם מצאו את פתרונם‪" .‬לפיכך מצאנו לנכון‬
‫לצאת לסבב פגישות עם ראש הממשלה‬
‫ובכירים נוספים‪ ,‬במטרה לזרז את התהליך‬
‫ולהביא למצב של הקדמת הזמנים‪ .‬הסחבת‬
‫הארוכה מקוממת‪ ,‬והמטרה העיקרית היא‬
‫לאפשר לניצולים לקבל את רכושם‪ ,‬המגיע‬
‫להם‪ ,‬עוד בעודם בחיים‪ .‬מדובר בניצולי‬
‫שואה שכיום הגיל הממוצע שלהם הוא‬
‫‪ .85‬עד שיתחילו לעבוד – כבר לא יהיה למי‬
‫להחזיר את הרכוש"‪.‬‬
‫הרכוש שאותו תובעים הניצולים נחלק‬
‫לשלושה סוגים‪ :‬רכוש קהילתי‪ ,‬שחלק‬
‫ממנו כבר הוחזר בקצב איטי; רכוש פרטי‪,‬‬
‫עליו קיימת המחלוקת עם ממשלת רומניה;‬
‫ורכוש ללא יורשים – שלדברי אביטל "זה‬
‫תיק מאוד מסובך‪ ,‬כי חלק מהאנשים לא‬
‫חזרו מהשואה ולא היו להם יורשים‪ .‬חלק‬
‫עזבו את רומניה בשנות ה‪ ,50-‬ומדובר‬
‫ברכוש שהשלטון החרים"‪.‬‬
‫במשך שנתיים סירב ראש ממשלת רומניה‬
‫לפגוש את נציגי איל"ר‪ ,‬כאשר לדברי אביטל‬
‫"כל פעם הוא התחמק בתירוץ אחר"‪ .‬הפעם‪,‬‬
‫לדבריה‪ ,‬מצאה המשלחת שראש הממשלה‬
‫שינה את עמדתו והיה הרבה יותר פתוח‬
‫לנושא‪" .‬אמרנו לו שאנחנו מבינים את‬
‫הקשיים הבירוקראטיים‪ ,‬ולכן אנו מציעים‬
‫שתהיה שותפות בינינו‪ ,‬שנקים קבוצת‬
‫עבודה משותפת ונעבור על התיקים‪ .‬גילינו‬
‫שישנם ‪ 50‬אלף תיקים שבכלל לא נפתחו‪.‬‬
‫רוב התיקים הוגשו כבר לפני ‪ 12‬שנה‪.‬‬
‫כשדיברתי על רכוש פרטי‪ ,‬הם אמרו שאי‬
‫אפשר לזרז את הטיפול בו‪ ,‬מכיוון ש'זו‬
‫תהיה אפליה'‪ .‬הצעתי לתקן את החוק כדי‬
‫למנוע את האפליה שהם חוששים ממנה‪.‬‬
‫הרי מדובר באנשים זקנים‪ ,‬שצריך לתת‬
‫להם קדימות‪ .‬תיקון החוק יאפשר לקצר את‬
‫התהליך מעשר לחמש שנים"‪.‬‬
‫ראש הממשלה הסכים להצעה‪ ,‬וסוכם‬
‫שתוקם קבוצת עבודה משותפת שתיפגש‬
‫בחודש מאי ברומניה‪ ,‬תעבור על התיקים‬
‫ותראה למי אפשר להחזיר את הרכוש‬
‫בהקדם האפשרי‪ .‬ראש לשכתו מונה כאיש‬
‫הקשר עם המשלחת‪ ,‬ובשל הרצון הטוב‬
‫שהפגין ראש הממשלה‪ ,‬מניחה אביטל כי‬
‫"העניינים יתחילו לזוז"‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬נפגשה המשלחת נפגשה גם עם‬
‫אנשי הנשיא‪ ,‬עם ראשי האופוזיציה ועם‬
‫גופים נוספים עמם היא מתכוונת לשתף‬
‫פעולה בעתיד‪ ,‬משום ש"אם מדובר בשינוי‬
‫חקיקה – דרושה תמיכה של גורמים נוספים‪,‬‬
‫כולל האופוזיציה‪ ,‬ולכן חשובות השיחות‬
‫עימם"‪ ,‬אמרה אביטל‪ .‬מספר ניצולי השואה‬
‫מרומניה נאמד ב‪ 70-‬אלף‪ .‬אחרי השואה‬
‫הגיעו לארץ ‪ 400‬אלף ניצולים‪ .‬רובם‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫נפטרו‪ .‬מטרת השיחות הייתה להביא לכך‬
‫שגם יורשיהם – הבנים והנכדים – יוכלו‬
‫לזכות ברכוש‪.‬‬
‫ביה“ח שיבא זוכר את סול קגן ז“ל‪ ,‬ממייסדי ועידת התביעות‬
‫המרכז הרפואי שיבא בתל השומר‪ ,‬אחד‬
‫המוסדות הרפואיים החשובים בארץ לטיפול‬
‫בניצולי שואה‪ ,‬חלק כבוד לסול קגן ז“ל‪,‬‬
‫שכיהן כסגן נשיא אקזקוטיבי של הוועידה‬
‫במשך ‪ 74‬שנים והיה ממניחי היסודות‬
‫להסכמי השילומים‪ .‬בטקס שנערך הוסר‬
‫הלוט מלוח ההוקרה לכבוד קגן‪ ,‬שעליו‬
‫“ח ֶסד‪-‬וֶ ֱא ֶמת נִ ְפּגָ ׁשּו; ֶצ ֶדק וְ ָׁשלֹום‬
‫נכתב‪ֶ :‬‬
‫נָ ָׁשקו“ (תהילים פ“ה‪ ,‬י“א)‪ .‬כמו כן‪ ,‬כתוב‬
‫בלוח‪“ :‬לזכר שאול קגן‪ .1922-2013 ,‬מייסד‬
‫ועידת התביעות‪ .‬נלחם ללא לאות להבטחת‬
‫צדק לכל ניצולי השואה“‪.‬‬
‫פרופ’ זאב רוטשטיין‪ ,‬מנכ“ל המרכז הרפואי‬
‫שיבא‪ ,‬דיבר על חזונו של קגן‪ ,‬שהשתמש‬
‫במימון מטעם ועידת התביעות לחידוש‬
‫ולשיפור מוסדות ברחבי הארץ המטפלים‬
‫בקורבנות השואה‪ ,‬והעניק להם מידה נוספת‬
‫של כבוד באמצעות מתקנים מודרניים‪,‬‬
‫צמצום מספר האנשים בחדר‪ ,‬וכמובן‪,‬‬
‫הטיפול הרפואי הטוב ביותר האפשרי‪.‬‬
‫לדבריו‪“ ,‬החלטת ועידת התביעות להכיר‬
‫בצורך המסוים החיוני הזה הובילה לחידוש‬
‫ולשיפור המתקנים והוסיפה חדרי מחלקה‬
‫מרווחים יותר מאלה שהיו קודם לכן‪ ,‬ובכך‬
‫מנעה סבל מיותר מניצולי השואה עקב תנאי‬
‫האשפוז‪ .‬בכך השתפרה באופן דרמטי איכות‬
‫כל חייו דאג לניצולים‪ .‬היד לזיכרו של סול קגן‬
‫האשפוז שלהם בבית החולים‪ .‬אנו בשיבא‪,‬‬
‫כאפוטרופוסים‪ ,‬מחויבים לניצולים אלה‪,‬‬
‫מצדיעים לסול קגן ז“ל ולוועידת התביעות‪.‬‬
‫במשך שנים רבות כבר‪ ,‬עקב תמיכתם‪ ,‬זכו‬
‫ניצולי השואה ליהנות מפעילויות מבורכות‬
‫אלה“‪.‬‬
‫לדברי יוליוס ברמן‪ ,‬נשיא ועידת התביעות‪,‬‬
‫“ההישג הגדול ביותר של קגן היה הצלחתו‬
‫לאחד את הקבוצות השונות של יהודים‬
‫מכל הסוגים‪ ,‬דתיים ובלתי‪-‬דתיים‪ ,‬ציונים‬
‫בג"ץ אישר הפחתת שכ"ט‬
‫בתביעות שואה‬
‫בג"ץ דחה ארבע עתירות נגד תיקון ‪ 20‬לחוק‬
‫נכי רדיפות הנאצים‪ ,‬וקבע כי שכר הטרחה‬
‫של עורכי דין המטפלים בחלק מהתביעות‬
‫של ניצולי שואה יוגבל‪ .‬התיקון כולל מגבלות‬
‫על שכר הטרחה בכמה ממסלולי התביעות‬
‫בהחלטתו הוא קובע שכר טרחה מרבי‬
‫בתביעה לפי החוק‪ ,‬שהסתיימה עקב‬
‫החלטה מנהלית של שר האוצר הקובעת‬
‫זכות לגימלה‪ .‬התיקון גם הגביל ל‪ 7.5%-‬את‬
‫שכרו של עורך דין במקרה של חישוב מחדש‬
‫של גימלה אותה משלמת ממשלת גרמניה‪,‬‬
‫במקרה של ערר תלוי ועומד‪ .‬אם לא הוגש‬
‫ערר‪ ,‬מוגבל שכר הטרחה ל‪ 473-‬שקל‪ .‬החוק‬
‫גם קבע תחולה רטרואקטיבית‪ ,‬כך שעורכי‬
‫דין וארגונים שונים חויבו להחזיר תשלונ‬
‫מים שגבו מניצולים‪ .‬העתירות הוגשו בידי‬
‫עורכי דין וגופים המייצגים עולים ממרוקו‪,‬‬
‫צרפת ועיראק‪ .‬בעתירות נטען‪ ,‬כי התיקון‬
‫יביא להימנעות של עורכי דין מטיפול‬
‫בתביעות מסוג זה‪ .‬בג"ץ אישר לקלינינ‬
‫קות לסיוע משפטי לזקנים וניצולי שואה‪,‬‬
‫הפועלת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת‬
‫בר‪-‬אילן‪ ,‬להצטרף להליך כידיד בית המשפט‬
‫ולייצג את הניצולים שלא היו צד לדיון‪ .‬בשל‬
‫דחיפות הנושא‪ ,‬החליטו הנשיאה מרים נאור‬
‫והשופטים חנן מלצר ונעם סולברג להודיע‬
‫על דחיית העתירה‪ ,‬ואת הנימוקים יפרסמו‬
‫במועד מאוחר יותר‪.‬‬
‫ושאינם ציונים‪ ,‬חילונים וחרדים‪ ,‬כעם‬
‫אחד בעל מטרה משותפת‪ ,‬המדבר בקול‬
‫אחד‪ .‬הקצבנו כספים לתל השומר במשך‬
‫‪ 15‬שנים‪ ,‬אך קיימים מרכזים רפואיים‬
‫רבים אחרים בישראל‪ ,‬שגם להם הקציבו‬
‫כספים‪ ,‬כמו גם למרכזי יום‪ ,‬בתי סיעוד‪,‬‬
‫דיור מוגן‪ ,‬וכמובן ‪ -‬לטיפולים ביתיים‪.‬‬
‫הקלת חייהם של ניצולים והטיפול בהם‬
‫בישראל הם רק אחת מהתרומות של קגן‬
‫לעם היהודי“‪.‬‬
‫הגרמנים דרשו מדיזנגוף‪ :‬היטלר‬
‫לא רוצח יהודים – תתנצל‬
‫“אבקש ממך להתנצל על העלבון והפנ‬
‫גיעה באדון היטלר“ ‪ -‬כך דרש היינריך וולף‪,‬‬
‫הקונסול הכללי של גרמניה בפלסטינה‪,‬‬
‫מראש עיריית תל אביב ד“ר מאיר דיזנגוף‬
‫בעקבות העדליאדע שנערכה בעיר בפורים‬
‫‪ .1933‬במסמך שהתגלה לאחרונה אצל‬
‫קולט אביטל‪ ,‬יו“ר מרכז הארגונים‪ ,‬כותב‬
‫וולף עוד‪“ :‬על פי מידע שקיבלתי ותחקיר‬
‫שנעשה ביחס לשורה של מכוניות שנעו דרך‬
‫רחובות תל אביב בפורים השנה‪ ,‬אני חייב‬
‫לקבל כעובדה שבאחת מאותן מכוניות הוצג‬
‫האדון היטלר‪ ,‬קנצלר הרייך הגרמני וראש‬
‫הממשלה הגרמנית‪ ,‬כרוכב על סוס כשכידון‬
‫בידו ועם דף נייר סביב צווארו‪ ,‬בו מופיעות‬
‫המילים ‘מוות לכל היהודים’‪ ,‬ולפניו מוצגים‬
‫שני יהודים מדממים“‪ .‬בסופו באה כאמור‬
‫דרישת ההתנצלות‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫יום השואה הבינלאומי‬
‫יום השואה הבינלאומי‬
‫‪ 100‬ניצולים חוזרים לאושוויץ‬
‫הזיכרונות הקשים‬
‫צפו ועלו אצל ניצולי‬
‫השואה ששרדו את‬
‫אושוויץ‪-‬בירקנאו וחזרו‬
‫למקום הנורא הזה כדי‬
‫שהעולם לא ישכח‬
‫מדליק נר לזכר הנרצחים‪ .‬אחד מ‪ 100-‬הניצולים שחזרו לאוושויץ‪-‬בירקנאו‬
‫למעלה מ‪ 100-‬ניצולים ממחנה ההשמדה‬
‫אושוויץ‪-‬בירקנאו מ‪ 19-‬מדינות ברחבי‬
‫העולם לקחו חלק במשלחת של הקונגרס‬
‫היהודי העולמי לטקס הרשמי‪ ,‬אשר אורגן‬
‫ע"י מוזיאון אושוויץ‪-‬בירקנאו בשיתוף‬
‫עם הקונגרס היהודי העולמי וקרן השואה‬
‫(‪ )USC‬שבראשה עומד סטיבן שפילברג‪.‬‬
‫במשלחת השתתפו גם ‪ 37‬ניצולים מישראל‬
‫שלוו על ידי בני משפחה‪ .‬המשלחת אורגנה‬
‫בשיתוף עם מרכז הארגונים של ניצולי‬
‫השואה בישראל‪ .‬בטקס השתתפו ‪ 50‬ראשי‬
‫מדינות‪ ,‬נשיאים‪ ,‬ראשי ממשלות ומלכים‬
‫מכל העולם‪.‬‬
‫לדברי יו"ר מרכז הארגנים‪ ,‬קולט אביטל‪,‬‬
‫"אנו נרגשים לקחת חלק באירוע כה משמנ‬
‫עותי‪ .‬המשלחת כוללת ניצולים שלחלקם‬
‫זוהי הפעם הראשונה שהם חוזרים למקום‬
‫בו חוו את הזוועות‪ .‬אין ספק שלא יהיה זה‬
‫פשוט עבורם‪ ,‬אך עצם העובדה שעמדנו שם‬
‫יחד‪ ,‬עם עוד עשרות ניצולים מרחבי העולם‬
‫אשר שרדו את התופת‪ ,‬מעידה על הכח והגנ‬
‫בורה של העם היהודי‪ .‬השנה יזכור כל אחד‬
‫ואחת מהם את רגעי השחרור‪ ,‬כאשר איש‬
‫מהם לא חשב שעוד ישרוד"‪.‬‬
‫רון לאודר‪ ,‬נשיא הקונגרס היהודי העולמי‪,‬‬
‫התייחס בדבריו גם לאירועים האנטישמיים‬
‫שהתרחשו בפריז ימים מעטים לפני הטקס‪:‬‬
‫"אני אינני ניצול‪ ,‬אף על פי שאני אסיר תודה‬
‫על כך שניצולים נמצאים כאן היום‪ .‬אינני‬
‫‪12‬‬
‫משחרר‪ ,‬אף על פי שאני מצדיע לאומץ של‬
‫החיילים הוותיקים הנמצאים בינינו היום‪.‬‬
‫אני כאן פשוט כיהודי‪ .‬וכמו כל היהודים‬
‫בכל מקום‪ ,‬המקום הנורא הזה הנקרא‬
‫אושוויץ‪ ,‬נוגע בנשמותינו‪ .‬תמיד תהיתי‪,‬‬
‫לו נולדתי בהונגריה‪ ,‬שמשם הגיעו סבי‬
‫וסבותיי‪ ,‬במקום בניו יורק בפברואר ‪,1944‬‬
‫האם הייתי חי? התשובה היא לא‪ .‬הייתי אחד‬
‫מבין ‪ 438,000‬היהודים ההונגרים שהנאצים‬
‫הרעילו בגז כאן באושוויץ ב‪ .1944-‬מה‬
‫הייתה הסיבה שלמעלה ממיליון יהודים‬
‫נרצחו כאן? הסיבה הייתה שהם היו יהודים‪.‬‬
‫גרמניה הנאצית האמינה שליהודים אין‬
‫זכות לחיות‪.‬‬
‫"התכוונתי לנאום כאן נאום אחר לגמרי‪.‬‬
‫אך אחרי האירועים שהתרחשו לאחרונה‬
‫בפריז‪ ,‬ברחבי אירופה ובעולם כולו‪ ,‬איני יכול‬
‫להתעלם ממה שקורה היום‪ .‬יהודים שוב‬
‫מהווים מטרה באירופה בגלל שהם יהודים‪.‬‬
‫איך זה קרה שוב? למה‪ ,‬אחרי שבעה עשורים‬
‫ושלושה דורות‪ ,‬סוחפת סערת האנטישנ‬
‫מיות החדשה הזאת את אירופה ושמה את‬
‫היהודים במרכז הכוונת? עדיין יש לנו סיכוי‬
‫לעצור את זה‪ ,‬אבל אם כל הממשלות לא‬
‫יפעלו במהירות‪ ,‬הטרגדיה של המקום הנורא‬
‫הזה תאפיל שוב על עולמנו‪ .‬שתיקת העולם‬
‫מובילה לאושוויץ‪ .‬אדישות העולם מובילה‬
‫לאושוויץ‪ .‬אנטישמיות עולמית מובילה‬
‫לאושוויץ‪ .‬אל תתנו לזה להתרחש שוב"‪.‬‬
‫רומן קנט‪ ,‬גזבר ועידת התביעות‪ ,‬ריגש‬
‫עד דמעות את הנוכחים בדברים שאמר‪:‬‬
‫"לעיתים שואלים אותי כמה זמן הייתי‬
‫באושוויץ‪ ,‬תשובתי היא שאינני יודע‪ .‬מה‬
‫שאני כן יודע‪ ,‬זה שדקה באושוויץ הייתה‬
‫כמו יום שלם‪ ,‬יום היה כמו שנה וחודש היה‬
‫נצח‪ .‬כמה נצחים יכול אדם לעבור בחייו?‬
‫גם על כך איני יודע את התשובה‪ .‬זכור – זו‬
‫הייתה המילה שאבי אמר לי לעיתים קרובות‬
‫בתקופת השואה‪.‬‬
‫"עבורי‪ ,‬כמי ששרד את אושוויץ‪ ,‬בלתי‬
‫אפשרי לשכוח את החוויה האיומה הזאת‬
‫במחנות הריכוז אפילו לדקה אחת‪ .‬עצם‬
‫היותי עד לזוועות שבוצעו בשער הכניסה‬
‫לאושוויץ – די בכך כדי ששנתי תנדוד‬
‫בלילות עד סוף כל הזמנים‪ .‬אפילו כעבור‬
‫שבעים שנה‪ ,‬האכזריות היומיומית וההתנ‬
‫נהגות הבלתי אנושית במחנות עדיין חקוקה‬
‫באופן בל יימחה בתודעתי‪.‬‬
‫"אנו‪ ,‬השרידים‪ ,‬איננו יכולים – איננו‬
‫מעיזים – לשכוח את המיליונים שנרצחו‪.‬‬
‫כי לו היינו שוכחים‪ ,‬היה נקבר המצפון‬
‫של האנושות לצד הקורבנות‪ .‬על כולנו‬
‫לזכור! כי אם אתם‪ ,‬מנהיגי העולם‪ ,‬תזכרו‪,‬‬
‫וגם תלמדו אחרים לזכור‪ ,‬אזי לשואה ולזנ‬
‫וועות אחרות‪ ,‬כמו אלה שהתרחשו בדרפור‪,‬‬
‫ביאפרה וקוסובו‪ ,‬ולהתקפות כמו זו שהתנ‬
‫בצעה כעת בפריז‪ ,‬לא יהיה מקום על פני‬
‫כדור הארץ"‪.‬‬
‫העולם זוכר‪ .‬השאלה אם זה מספיק‬
‫כנסים‪ ,‬קונצרטים ותערוכות שהתקיימו ברחבי העולם לציון יום השואה הבינלאומי נועדו‪ ,‬כך אנחנו‬
‫מקווים‪ ,‬לציין את העובדה שהעולם למד משהו מהשואה – או לפחות מנסה ללמוד‬
‫יום השואה הבינלאומי‪ ,‬שעמד בסימן ‪70‬‬
‫שנה לשחרור מחנה אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ ,‬צוין‬
‫ברחבי העולם בסדרה של טקסים וכנסים‪.‬‬
‫הטקס המרכזי התקיים באתר מחנה אושנ‬
‫וויץ‪-‬בירקנאו בהשתתפות מנהיגי מדינות‬
‫רבות‪ ,‬ובעצרת הכללית של האו"ם התכנס‬
‫מושב מיוחד שדן בהתפרצות גל אנטישמי‬
‫ברחבי העולם‪ ,‬לבקשת ‪ 37‬מדינות חברות‪,‬‬
‫ביניהן ישראל‪ ,‬ארצות הברית‪ ,‬קנדה‪ ,‬אוסנ‬
‫טרליה וכל המדינות החברות באיחוד‬
‫האירופי‪.‬‬
‫בנוסף לאלה‪ ,‬התקיימו שתי תערוכות‬
‫בבניין האו"ם בניו יורק‪ :‬האחת ‪Shoah: -‬‬
‫??‪ - How Was It Humanly Possible‬הת�ע‬
‫רוכה הנודדת הראשונה של מוזיאון יד ושם‪,‬‬
‫המספרת את סיפורה המקיף של השואה‬
‫ומתמודדת עם היבטים היסטוריים משמעונ‬
‫תיים‪ ,‬למן חיי היהודים באירופה לפני השואה‬
‫ועד לשחרור מחנות הריכוז וההשמדה הנאנ‬
‫ציים בשנת ‪ 1945‬ברחבי היבשת‪ .‬התערוכה‬
‫השנייה ‪ - Forbidden Art -‬הוצגה בחסות‬
‫המוזיאון הממלכתי הפולני באושוויץ‪-‬‬
‫בירקנאו והמשלחת הפולנית לאו"ם‪ .‬בתענ‬
‫רוכה מוצגות ‪ 20‬עבודות אמנות‪ ,‬פרי יצירתם‬
‫של אסירים במחנות ריכוז נאציים‪ ,‬שנעשו‬
‫בניגוד לחוק‪ ,‬תוך לקיחת סיכונים רבים‬
‫מצדם‪ .‬העבודות מתארות שתי תמות עיקנ‬
‫ריות‪ .‬הראשונה מציגה את המציאות במחנה‬
‫– תמונות שונות מחיי היומיום ודיוקנאות‬
‫של אסירים‪ .‬התמה השנייה מספקת הצצה‬
‫לאופנים שונים של בריחה מהמציאות‬
‫במחנה הריכוז‪ :‬קריקטורות‪ ,‬אלבומי ברכות‬
‫וסיפורי אגדות שחיברו אסירים לילדיהם‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬נערך טקס רשמי באונסק"ו (פריז)‬
‫בנוכחותה של אירנה בוקובה‪ ,‬מזכ"ל הארגון;‬
‫אריק דה רוטשילד‪ ,‬נשיא המוזיאון להנצחת‬
‫השואה; ושגריר ישראל באונסק"ו‪ ,‬כרמל‬
‫שאמה הכהן‪ .‬התזמורת הסימפונית ירושלים‬
‫ביצעה את סימפוניה מס’ ‪ 13‬של דמיטרי‬
‫שוסטקוביץ’‪“ ,‬באבי יאר"‪ ,‬ובברלין נערך‬
‫הקונצרט “כינורות של תקווה"‪ ,‬בביצוע התזנ‬
‫ללמוד מה באמת קרה בשואה‪ .‬מבקרים בתערוכת יד ושם בעצרת הכללית של האו"ם‬
‫מורת הסימפונית של ברלין‪ ,‬לזכר קורבנות‬
‫השואה‪ .‬שני כנרים ישראלים ניגנו סולו‪ ,‬גיא‬
‫בראונשטיין וצבי פלסר‪ .‬חברי התזמורת ינגנו‬
‫בכינורות ובצ’לו שהיו שייכים לקורבנות‬
‫השואה ולניצולים‪ .‬שר החוץ של גרמניה‪,‬‬
‫פרנק‪-‬ולטר שטיינמאייר‪ ,‬נשא נאום לפני‬
‫הקונצרט‪.‬‬
‫ערב יום השואה הבינלאומי פרסמה‬
‫פדריקה מוגריני‪ ,‬שרת החוץ של האיחוד‬
‫האירופי‪ ,‬הצהרה מיוחדת בה אמרה‪ ,‬בין‬
‫היתר‪ ,‬כי "ביום הזיכרון הבינלאומי הזה‬
‫לשואה‪ ,‬אני מצטרפת אל אנשים בכל רחבי‬
‫העולם בהנצחת פשע שלא היה לו אח ורע‬
‫בתולדות האנושות‪ ,‬פשע שבמסגרתו נרצחו‬
‫שישה מיליון יהודים וכן מיליוני קורבנות‬
‫תמימים אחרים – צוענים‪ ,‬אסירים פולינ‬
‫טיים‪ ,‬שבויי מלחמה‪ ,‬נכים והומוסקסואלים‬
‫– במחנות המוות של הנאצים"‪ .‬עוד הוסיפה‬
‫מוגריני ואמרה‪ ,‬כי "יום הזיכרון הביננ‬
‫לאומי לשואה מקבל השנה משנה תהודה‪,‬‬
‫בהיותו חל ביובל ה‪ 70-‬לשחרור מחנה‬
‫הריכוז וההשמדה אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ .‬אל‬
‫לנו לשכוח לעולם את אלה שסבלו ונספו‬
‫במהלך‪ ‬השואה‪ ,‬ואל לנו לשכוח את המאנ‬
‫בקים היומיומיים של הניצולים הנושאים‬
‫עדיין בקרבם את כאב חוויותיהם הקשות‪,‬‬
‫אך גם את הזיכרון המהווה שיעור לדורות‬
‫הבאים‪ .‬עבורנו באירופה‪ ,‬טקסי הזיכרון‬
‫מתנהלים כיום בהקשר של התפכחות‪.‬‬
‫מתקפת הטרור האחרונה על סופרמרקט‬
‫כשר בפריז‪ ,‬שבה נרצחו ארבעה בני אדם‪ ,‬היא‬
‫תזכורת עגומה לכך שעדיין קיימת‪ ‬אנטינ‬
‫שמיות אלימה‪ .‬שבעים שנה אחרי השואה‪,‬‬
‫ישנן באירופה‪ ‬קהילות יהודיות החשות‬
‫שוב מאוימות‪ .‬ולכן היום‪ ,‬יותר מתמיד‪ ,‬לא‬
‫מספיק לומר 'לעולם לא עוד'‪ .‬עלינו לתרגם‬
‫את המילים הללו לשפת המעשה‪ .‬היום‪ ,‬יותר‬
‫מתמיד‪ ,‬עלינו לדאוג לכך שהדורות שנולדו‬
‫אחרי השואה ידעו על האירועים הנוראיים‬
‫שהתרחשו על אדמת אירופה‪ ,‬ולחנך אותם‬
‫לנקוט עמדה נגד אנטישמיות ונגד כל צורה‬
‫של אפליה"‪ .‬מוגריני סיכמה עם ציטוט מפיו‬
‫של הסופר האיטלקי פרימו לוי‪ ,‬מחבר הספר‬
‫"הזהו אדם"‪" :‬לא קל‪ ,‬וגם לא נעים‪ ,‬לחפור‬
‫בתהום הרוע הזאת‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬אני סבור‬
‫שהדבר חייב להיעשות‪ ,‬שהרי את מה שניתן‬
‫היה לעולל אתמול עלולים לנסות שוב מחר‪,‬‬
‫ולהכריע אותנו ואת ילדינו"‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫יום השואה הבינלאומי‬
‫יום השואה הבינלאומי‬
‫הנשיא ריבלין באו"ם‪:‬‬
‫"לא הייתה זוועה‬
‫כזו בהיסטוריה‬
‫האנושית"‬
‫לזכר דודתי אדלה‬
‫“אני מביט בהשתאות ‪ -‬כמה כוח‪ ,‬כמה אהבה‪,‬‬
‫כמה עוצמה וכמה אצילות היו באותה נערה"‬
‫קורא לאו"ם להמשיך ולהילחם‬
‫בתופעות של השמדת עם‬
‫ן דוד רוט ן‬
‫קרא לאו"ם ללמוד לקח מהשואה‪ .‬הנשיא ראובן ריבלין ומזכ"ל האו"ם באן קי‪-‬מון‬
‫העצרת הכללית של האו"ם קיימה ביום‬
‫השואה הבינלאומי מושב מיוחד במעמד‬
‫מזכ"ל האו"ם באן קי‪-‬מון‪ ,‬נשיא המדינה‬
‫ראובן ריבלין ויו"ר יד ושם אבנר שלו‪ .‬בנאומו‬
‫לפני העצרת אמר הנשיא ריבלין כי "שואת‬
‫היהודים לא הייתה הפרק האחרון בעלילת‬
‫הברוטאליות של האדם נגד בן דמותו‪ ,‬וכי‬
‫הרוע אינו נחלתה של דת כזו או אחרת"‪,‬‬
‫והוסיף כי "למערב‪ ,‬לנוצרים וליהודים אין‬
‫מלחמה עם האסלאם"‪.‬‬
‫בהמשך דבריו אמר כי "לא הייתה זוועה‬
‫בהיסטוריה של האנושות‪ ,‬שתדמה באכנ‬
‫זריותה‪ ,‬בהיקפה ובמימדיה לשואת העם‬
‫היהודי‪ .‬אולם רצח עמים וקהילות לא נולד‬
‫בגרמניה הנאצית‪ ,‬ולא חדל עם פתיחת שערי‬
‫אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ .‬בעצם הימים הללו‪ ,‬מכיל‬
‫האסלאם תחת כנפיו האדירות את קורבנות‬
‫הרדיפה והטרור‪ ,‬כשם שהוא משמש דגלם‬
‫של התוקפים‪ .‬מאות אלפים של מוסלמים‬
‫ומוסלמיות‪ ,‬לצד נוצרים‪ ,‬יזדים‪ ,‬כורדים‪,‬‬
‫ודרוזים‪ ,‬כולם כאחד קורבנות חסרי ישע‬
‫של ברבריות אכזרית‪ ,‬של טרור נפשע‪ ,‬שדבר‬
‫אין להם עם הדת או עם דברי הנביא‪ .‬זוהי‬
‫חובתנו ואחריותנו ללחום ללא רחם בתונ‬
‫קפים‪ ,‬כפי שזוהי חובתנו ואחריותנו להגן‬
‫על הקורבנות כולם"‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬קרא נשיא המדינה לאו"ם להתנער‬
‫משיקולים פוליטיים ואינטרסים זרים‬
‫ולפעול למען המאבק ברצח עם‪" .‬אסור‬
‫שעמים ינצלו משיקולי עלות ותועלת‪ .‬אם‬
‫לא תבער בנו אש מוסרית‪ ,‬לקח השואה‬
‫לעולם לא ילמד‪ .‬קהילות ועמים ימשיכו‬
‫להירצח‪ ,‬ילדים‪ ,‬נשים גברים וזקנים ימשיכו‬
‫לצעוד אל מותם"‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫העדות המצמררת של יונה לקס‬
‫יונה לקס‪ ,‬יו"ר ארגון תאומי מנגלה‪ ,‬סיפרה‬
‫לבאי העצרת הכללית מה עבר עליה ועל‬
‫משפחתה בשואה‪" .‬באושוויץ הייתי רק‬
‫מספר‪ ,‬שאני עדיין נושאת על זרועי כיום –‬
‫מס' ‪ .A27725‬שבעים שנה אחרי השחרור‬
‫מאושוויץ‪ ,‬אני עומדת כאן לפניכם‪ ,‬נציגי כל‬
‫האומות‪ ,‬על מנת להעיד‪ .‬להעיד על עולם‬
‫שהיה ואינו קיים עוד; על אנשים שהיו‬
‫והושמדו באכזריות‪ ,‬על ידי יחס לא אנושי‬
‫כלפי גברים‪ ,‬נשים וילדים צעירים‪ ,‬שחטאם‬
‫היחידי היה שנולדו יהודים‪ .‬אני עומדת‬
‫לפניכם לשאת עדות על מה שקרה למשנ‬
‫פחתי‪ ,‬לאחותי התאומה ולי‪ .‬אני תוהה איך‬
‫ייתכן שחוקרים אחדים מתגאים בכך שהם‬
‫מבינים את הטרגדיה הגדולה של שישה‬
‫מיליון יהודים שנרצחו‪ ,‬בעוד שאני עצמי‬
‫איני יכולה להבין או להסביר‪.‬‬
‫"הייתי בת תשע כשהיטלר פלש לפולין‪.‬‬
‫לפני המלחמה חיה משפחתנו חיים שלווים‬
‫ורגועים יחסית בלודז'‪ .‬כשהחילות הגרמנים‬
‫פלשו וכבשו עיר אחרי עיר‪ ,‬הפכו החיים‬
‫שלנו למאבק יומיומי נוראי להישרדות‪ .‬גטו‬
‫לודז'‪ ,‬שהיה אולי הגדול ביותר בפולין‪ ,‬היה‬
‫ממוקם בחלק העתיק של העיר – בשטח‬
‫מוגבל מאוד‪ .‬יום אחד נודע לאבי‪ ,‬שגר‬
‫במרחק מסוים מהמקום שבו היו מרוכזים‬
‫הילדים‪ ,‬שהגרמנים ציוו על גירוש האלמנ‬
‫נטים הפחות פרודוקטיביים מהגטו ‪ -‬כולל‬
‫‪ 20,000‬ילדים‪ .‬הוא הצליח לחמוק אל תוך‬
‫אזור הריכוז של הילדים בלילה‪ ,‬והוציא משם‬
‫אותי ואת אחותי מרים‪ .‬כך ניצלו חיי בפעם‬
‫הראשונה‪ ,‬כי למחרת‪ ,‬כל ‪ 20,000‬הילדים‬
‫נלקחו לתאי הגזים והושמדו‪ .‬כשראינו איך‬
‫גופות המתים של קרובי משפחתנו וידידינו‬
‫נערמות ברחובות‪ ,‬המשכנו להיאבק להשיג‬
‫חתיכת לחם קטנה‪.‬‬
‫"עמדנו בשורות ל'סלקציה'‪ ,‬ובקצה‬
‫הסוללה עמד אדם גבוה‪ ,‬אלגנטי‪ ,‬שהחזיק‬
‫מקל הליכה‪ ,‬ד"ר מנגלה‪ .‬כשנעמדנו בשורות‪,‬‬
‫אחותי הבכורה חנה‪ ,‬שפחדה שלא אעבור את‬
‫הסלקציה היות שהייתי קטנה וצנומה‪ ,‬נתנה‬
‫לי את נעלי העץ שלה כדי שאראה גבוהה‬
‫יותר‪ ,‬וצבטה אותי בלחיי כדי שאראה בריאה‬
‫יותר‪ ,‬ודחפה אותי לקצה השורה‪ .‬למרות‬
‫המאמצים שלה‪ ,‬אני סומנתי ללכת לקרמנ‬
‫טוריום‪ ,‬כלומר למוות מיידי‪ ,‬ונצטוויתי ללכת‬
‫לשם מהר‪ ,‬בעוד שאחותי התאומה נשלחה‬
‫לכיוון השני‪ .‬כשהתקרבתי אל הקרמטונ‬
‫ריום‪ ,‬יכולתי לראות עשן שיוצא מהארובות‪,‬‬
‫ואפילו יכולתי להריח את הבשר שנשרף‪ .‬ואז‪,‬‬
‫אחותי האמיצה‪ ,‬חנה‪ ,‬כרעה ברך והתחננה‬
‫לפני מנגלה שיאפשר לי ולאחותי התאומה‬
‫להישאר ביחד‪ ,‬היות שמעולם לא הפרידו‬
‫בינינו עד אז‪ .‬כשהוא שמע שאני תאומה‪,‬‬
‫מנגלה שלח קצין אס‪-‬אס להוציא אותי‬
‫משורת האנשים שצעדו אל הקרמטוריום‬
‫ולצרף אותי אל הקבוצה שנכנסה אל המחנה‪.‬‬
‫"הימים ההם חלפו‪ .‬לעולם לא עוד!‬
‫כעת‪ ,‬יותר מאי פעם‪ ,‬ישנם כאלה הטוענים‬
‫שהשואה לא הייתה אלא 'מיתוס'‪ .‬זוהי חובה‬
‫להבטיח שהעולם אף פעם לא ישכח מה‬
‫שקרה‪ ,‬כי ישנם כאלה שהיו רוצים שהדבר‬
‫הזה יתרחש פעם נוספת‪ .‬אני רוצה להודות‬
‫לאומות המאוחדות על ההחלטה החשובה‬
‫שהם קיבלו‪ ,‬בכך שקבעו שה‪ 27-‬בינואר‬
‫יהיה בכל שנה יום בינלאומי לזכר השואה‪.‬‬
‫החלטה זאת נוסכת בנו תקווה"‪.‬‬
‫ביושבי בעצרת הכללית של האו"ם כנציג‬
‫ישראל‪ ,‬חשבתי על המילים שכתבה דודתי‬
‫אדלה‪ ,‬שמעולם לא הכרתי‪ .‬היא מתה‬
‫אחרי שהשתחררה מאושוויץ‪ ,‬בהיותה בת‬
‫עשרים‪( :‬אושוויץ‪ 12 ,‬במרס ‪“ )1945‬אהוביי‬
‫היקרים‪ ,‬אחרי שנה איומה ונוראה ביותר‬
‫במחנה הריכוז בירקנאו‪ ,‬נפטרה בבית‬
‫החולים באושוויץ אחותי רוזינטיי ללא סבל‪.‬‬
‫לא הייתי נוכחת‪ .‬סבא והדוד יצחק נשלחו‬
‫לתאי הגזים עם הגיעם ב‪ .10.2.44-‬כמו‬
‫כן‪ ,‬דודה ריק (‪ )Riek‬נפטרה ב‪."21.5.43-‬‬
‫וכעבור יומיים‪“ :‬נשארתי בחיים בגלל כוח‬
‫רצון‪ ,‬עזרת אלוהים והבית הבלתי נשכח‪,‬‬
‫ובו זיכרונותיי מימי שישי בערב והחגים‪.‬‬
‫מחפשת בכל מקום את אבא‪ ,‬אימא והאחים‪.‬‬
‫מחפשת עזרה כדי לחזור הביתה מהר מאוד‪,‬‬
‫כדי להתראות מהר מאוד‪ ,‬במהירות הרבה‬
‫ביותר‪ .‬אדלה"‪.‬‬
‫גלויה זאת של דודתי אדלה נכתבה כחודש‬
‫וחצי לאחר השחרור אושוויץ‪ .‬הגלויה ליוותה‬
‫את סבתי יוהנה לכל אשר הלכה‪ ,‬זכר לבתה‬
‫שהצליחה לשרוד את זוועות השואה‪ ,‬אך‬
‫גופה לא עמד בסבל על מנת להמשיך הלאה‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬כששניים מילדיי כבר עברו את הגיל בו‬
‫מתה‪ ,‬אני מביט בהשתאות ‪ -‬כמה כוח‪ ,‬כמה‬
‫אהבה‪ ,‬כמה עוצמה וכמה אצילות היו באותה‬
‫נערה‪ .‬במילים ספורות שחררה את הוריה מאי‬
‫הידיעה הארורה‪ ,‬העניקה תאריכים לציין יום‬
‫זיכרון‪ ,‬וייחסה את הישרדותה לחינוך‪ ,‬למשנ‬
‫פחתיות ולערכי היהדות שהם העניקו לה‪.‬‬
‫על ערש דווי אפשרה אדלה ליקיריה להיצמד‬
‫לחיים‪ ,‬כמו אומרת להם‪ ,‬כמאמר שירה של‬
‫לאה גולדברג‪ :‬מותר לאהוב‪.‬‬
‫לקח מלחמת העולם והשואה היוו נר‬
‫לרגלי מקימי ארגון האומות המאוחדות‪,‬‬
‫אך היוזמה לציון יום השואה הבינלאומי‬
‫התקבלה רק לפני עשור‪ .‬התהייה מדוע‬
‫לקח שישה עשורים להכרה הזו מלווה אותי‬
‫במסדרונות האו"ם ואינה חשובה רק בהקשר‬
‫היהודי ההיסטורי‪ ,‬אלא נוגעת לנכונות להתנ‬
‫מודד עם רצח עם ופשעים נגד האנושות‬
‫כיום‪ .‬השנה צוינו באו"ם ‪ 20‬שנה לרצח העם‬
‫ברואנדה ורבים הכו שוב על חטא השתיקה‪.‬‬
‫ברקע ממשיכים להתבצע מעשי זוועה ורצח‬
‫המוני ברחבי העולם‪ .‬בסוריה נרצחו כרבע‬
‫מיליון בני אדם בהרעבה‪ ,‬בנשק כימי ובהנ‬
‫פצצות ומיליונים הפכו לפליטים חסרי כל‪.‬‬
‫העולם אולי אינו תמיד שוקט‪ ,‬אך בעיקר‬
‫מביט מהצד‪.‬‬
‫לצד חוסר האונים למנוע זוועות‪ ,‬אני עד‬
‫מדי יום לצביעות ולצדקנות ביחס לישראל‪.‬‬
‫האו"ם‪ ,‬ארגון דמוקרטי שרוב המדינות‬
‫החברות בו הן דיקטטורות‪ ,‬מהווה זירה לא‬
‫הוגנת עבור ישראל‪ .‬מדינות ערב משתמשות‬
‫בביקורת כלפי ישראל כבמגן למניעת דיון‬
‫על מצב זכויות אדם והחברה הכושלת אצלן‪.‬‬
‫מדינות דמוקרטיות רבות מעדיפות אינטנ‬
‫רסים צרים והימנעות מעימות‪.‬‬
‫לישראל אין את הפריבילגיה לוותר‪ .‬עלינו‬
‫להמשיך ולהבהיר בקול חד וברור את‬
‫שאיפתנו לשלום ואת זכויותינו ההיסטוריות‬
‫והמוסריות‪ .‬באותה מידה אין לוותר על זכותנו‬
‫לתרום לעולם טוב יותר‪ .‬ישראל היא מהתונ‬
‫רמות המובילות במלחמה באבולה‪ ,‬בהובלת‬
‫יוזמות לקידום זכויות האדם‪ ,‬בקידום מעמד‬
‫נשים וזכויות הומוסקסואלים ולסביות‬
‫ובמאמצים להגנה על הסביבה והבטחת‬
‫עתיד עולמי כלכלי וחברתי טוב יותר‪.‬‬
‫כנציגי המדינה היהודית אנו מחויבים גם‬
‫ליהדות התפוצות‪ .‬האנטישמיות מרימה שוב‬
‫את ראשה המכוער ואנו חוזים בתמונות‬
‫של הטרור האנטישמי מפריז ועד מומבאי‪,‬‬
‫תעצומות הנפש של נערה צעירה‪ .‬הדודה אדלה‬
‫לצד הסתה‪ ,‬הצהרות אנטישמיות‪ ,‬איומים‬
‫ואלימות יומיומיים כלפי יהודים‪ .‬המחזה‬
‫של יהודים שמסירים מזוזות וכיפות מחזיר‬
‫אותנו במסע בזמן אל תקופות חשוכות‪.‬‬
‫בדומה למלחמה בנגיף האבולה‪ ,‬כך גם האננ‬
‫טישמיות לא תעלם עד שתחוסל כליל‪ .‬כל‬
‫עוד במדינה אחת האנטישמיות משגשגת‪,‬‬
‫שאר מדינות העולם אינן מחוסנות‪ .‬החודש‬
‫התקיים לראשונה באו"ם דיון מיוחד בנושא‬
‫עליית האנטישמיות‪ .‬ישראל הצהירה לצד‬
‫עשרות מדינות‪ :‬העולם יילחם בתופעה‪.‬‬
‫‪ 70‬שנה לאחר שחרור אושוויץ‪ ,‬יצוין‬
‫באו"ם יום הזיכרון הבינלאומי לשואה‪ .‬לראנ‬
‫שונה ישתתף בטקס נשיא מדינת ישראל ‪-‬‬
‫אותה מדינה שהייתה הופכת למולדתה‬
‫החדשה של דודתי אדלה‪ ,‬לו הייתה שורדת‪.‬‬
‫מול נציגים מכל קצוות תבל הנשיא ריבלין‬
‫ידבר דווקא בעברית‪ .‬על אותה במה יעלו‬
‫בזה אחר זו מזכ"ל האו"ם‪ ,‬שגרירת ארה’’ב‪,‬‬
‫ניצולי שואה וותיקי מלחמת העולם השנייה‬
‫כדי להתייחד עם זכר הנספים‪ ,‬לספר על‬
‫הזוועה‪ ,‬להתחייב לא לשכוח ולומר בפה‬
‫אחד‪ :‬לעולם לא עוד‪ .‬ואני‪ ,‬ביושבי באולם‪,‬‬
‫אזכור את דבריה של דודה אדלה שמעולם‬
‫לא הכרתי‪“ :‬נשארתי בחיים בגלל כוח רצון‪,‬‬
‫עזרת אלוהים‪ ,‬והבית הבלתי נשכח"‪ .‬‬
‫הכותב הוא סגן שגריר ישראל באו"ם‬
‫‪15‬‬
‫יום השואה הבינלאומי‬
‫יום השואה הבינלאומי‬
‫ראשי הפרלמנטים האירופאים בפראג‪:‬‬
‫לאמץ תכנית כוללת למאבק באנטישמיות‬
‫בפראג התקיים ביום השואה הבינלאומי‬
‫כנס בארגונו של הקונגרס היהודי האירופי‪,‬‬
‫בשותפות עם ממשלת צ'כיה‪ ,‬בו לקחו חלק‬
‫ראשי פרלמנטים מאירופה‪ ,‬לצד עיתונאים‬
‫ואנשי רוח מאירופה ומהעולם‪ .‬הכנס עמד‬
‫השנה בסימן ‪ 70‬לשחרור מחנה ההשמדה‬
‫אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ .‬את ישראל ייצג יו"ר‬
‫הכנסת יולי אדלשטיין‪ ,‬ולצדו הרב הראשי‬
‫לשעבר ישראל לאו‪.‬‬
‫בפתיחת הכנס אמר נשיא הקונגרס‬
‫היהודי‪-‬אירופי‪ ,‬ד"ר משה קנטור‪ ,‬כי‬
‫"‪ 99%‬מהמוסלמים הם אנשים נורמאלים‬
‫ששומרים על החוק‪ ,‬שמעולם לא השתתפו‬
‫בהוצאות להורג‪ ,‬בפוגרומים או במעשי רצח‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬במובנים מסוימים‪ ,‬הג'יהאדיזם‬
‫המוסלמי דומה מאוד לנאציזם‪ ,‬והניאו‪-‬‬
‫נאצים והימין הקיצוני פורחים‪ .‬אפשר לומר‬
‫שהם שני פנים של אותו שטן‪ .‬הם נכנסו‬
‫כבר לפרלמנטים במדינות שונות‪ ,‬כמו גם‬
‫לפרלמנט האירופי‪ .‬כיום היהודים באירופה‬
‫הם המיעוט היחיד שמפחד לשלוח את‬
‫ילדיו לבתי הספר"‪ .‬קנטור המשיך והשווה‬
‫את המצב באירופה היום לזה ששרר בה‬
‫בשנות ה‪ 30-‬של המאה הקודמת‪ ,‬תוך‬
‫שהוא מצביע על גידול במספר היהודים‬
‫העוזבים אותה‪.‬‬
‫בנאומו הזהיר קנטור כי אירופה נמצאת‬
‫על סף "ימי ביניים חדשים"‪ ,‬בעודה עוצמת‬
‫אולי הצעירים ילמדו‪ .‬הטקס בבית הקברות בטרזין‬
‫עיניים נוכח האסלאם הקיצוני מחד והימין‬
‫הניאו‪-‬נאצי מאידך‪ .‬הוא מתח ביקורת על‬
‫השאננות האירופית‪ ,‬ואמר‪" :‬האירופאים‬
‫נשארים בזחיחות הנוחה שלהם‪ ...‬אנחנו‬
‫צריכים היום לדבר באופן ברור מאוד‪ ,‬ולדון‬
‫בנושאים עמוקים‪ ,‬בלי לחשוב על 'תקינות‬
‫פוליטית' ועל איך זה יישמע"‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫"סולידריות לבדה אינה מספיקה‪ .‬ההיסנ‬
‫טוריה לימדה אותנו שאלו שמתחילים‬
‫לרדוף ולהרוג יהודים‪ ,‬ממשיכים ברצח של‬
‫כל מי שלא מסכים עם המשטר שלהם"‪.‬‬
‫נשיא צ'כיה‪ ,‬מילוש זמאן‪ ,‬קרא לנקוט‬
‫צעדים נגד האנטישמיות והאסלאם הקינ‬
‫צוני באירופה‪ ,‬ומילאן שטאק‪ ,‬נשיא הסנאט‬
‫הצ'כי‪ ,‬ציין בדבריו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי כ‪ 30-‬אחוזים‬
‫מיהודי אירופה נפגעים מהאנטישמיות‪ .‬יו"ר‬
‫הכנסת‪ ,‬אדלשטיין‪ ,‬פנה למנהיגי אירופה‬
‫וקרא להם "להמשיך לעבוד יחד כדי להבטיח‬
‫שנוכל ליהנות מברכתה של הדמוקרטיה‪,‬‬
‫מבלי לתת מקום לקיצוניות ככלל‪ ,‬ולקיצונ‬
‫ניות האסלאמית בפרט‪ ,‬ומבלי להתפשר על‬
‫הערכים שאנו דוגלים בהם בכל מאודנו"‪.‬‬
‫ראשי הפרלמנטים שהשתתפו בכנס יצאו‬
‫בקריאה לאיחוד האירופי לאמץ תכנית‬
‫כוללת למאבק באנטישמיות ולגבש חקיקה‬
‫בנושא‪ ,‬ואף קראו לפרלמנטים‪ ,‬לממשלות‬
‫ולארגונים בינלאומיים לאמץ מדיניות של‬
‫"אפס סובלנות" כלפי אנטישמיות‪.‬‬
‫בול דואר שהוציאה ארה"ב מנציח מציל יהודים מהנאצים שלא זכה להוקרה עד כה‬
‫‪16‬‬
‫שרת התרבות הגרמנית‪" :‬אושוויץ מסמל את החלק האפל בהיסטוריה הגרמנית והאירופאית‬
‫וגם את השבר באנושות האירופאית כולה"‬
‫ן אורי חנוך ן‬
‫מי היה חירם בינגהם?‬
‫שר החוץ של ארה"ב לשעבר‪ ,‬קולין‬
‫פאוול‪ ,‬הודיע ערב יום השואה הבינלאומי‬
‫על הענקת בול הוקרה שלאחר המוות על‬
‫"התנגדות קונסטרוקטיבית" לחירם (הארי)‬
‫בינגהם הרביעי‪ .‬במשך למעלה מ‪ 50-‬שנה‬
‫סירבה מחלקת המדינה להיענות לניסיונות‬
‫כלשהם להעניק כבוד לבינגהם‪ .‬מבחינתם‪,‬‬
‫הוא היה חבר סורר ומסוכן בסגל הדיפלומטי‬
‫פגישה בבונדסטאג‬
‫של ארה"ב‪ ,‬שסירב ללכת בתלם ולבסוף‬
‫הורד בדרגה‪ .‬זוהי ראייה מעניינת להתנהגות‬
‫המוזרה של ממשל רוזוולט כלפי היהודים‬
‫במלחמת העולם השנייה‪ .‬כעת‪ ,‬אחרי מותו‪,‬‬
‫הוא זוכה להכרה רשמית בגבורתו ואומץ לבו‪.‬‬
‫בינגהם היה בן למשפחה מהוללת‪ .‬אביו‬
‫(ששימש השראה לדמות הפיקטיבי ת אי�נ‬
‫דיאנה ג'ונס) היה ארכיאולוג שחשף את‬
‫העיר מצ'ו פיצ'ו‪ ,‬של בני האינקה בפרו‪,‬‬
‫ב‪ .1911-‬הארי הצטרף לשירות הדיפלומטי‬
‫של ארה"ב‪ ,‬וב‪ 1939-‬הוצב במרסיי‪ ,‬צרפת‪,‬‬
‫כסגן הקונסול האמריקני‪.‬‬
‫ארה"ב הייתה אז ניטראלית ולא רצתה‬
‫להרגיז את ממשלת הבובות של המרשל‬
‫פטאן במשטר וישי‪ .‬בנוסף‪ ,‬אנטישמיות‬
‫רווחה בקרב פקידים מסוימים במחלקת‬
‫לקראת יום השואה הבינלאומי הוזנ‬
‫מנתי לברלין‪ ,‬לדבר בפני חברי הבונדסטאג‬
‫ב"צנטרום יודאיקום"‪ ,‬שהיה בעבר בית‬
‫הכנסת המרכזי של ברלין ורובו נהרס בימי‬
‫הנאצים‪ .‬האולם היה מלא באנשים שלא‬
‫הכרתי‪ ,‬ביניהם שגריר ליטא בגרמניה‪ .‬את‬
‫הערב פתחה אישה צעירה ונאה‪ .‬להפתעתי‪,‬‬
‫התברר שזו שרת התרבות הגרמנית‪ ,‬פרופ'‬
‫מוניקה גרותסרס‪ ,‬היא הציגה אותי בפני הנ�ו‬
‫כחים בנאום ארוך ומרגש‪ ,‬שלאחריו סיפרתי‬
‫את סיפורי האישי כנער בתקופת השואה‪.‬‬
‫בין יתר דבריה‪ ,‬אמרה גרותרס‪" :‬אושוויץ‬
‫מסמל היום את החלק האפל בהיסטוריה‬
‫הגרמנית והאירופאית וגם את השבר‬
‫באנושות האירופאית כולה‪ .‬אושוויץ עומד‬
‫כעד נצחי לפשעים נוראיים נגד האנושות‪.‬‬
‫הקורבנות היו ברובם יהודי אירופה‪ ,‬שכינו‬
‫אותם תתי אדם וטפילים‪ ,‬ביזו והשמידו‪,‬‬
‫ויחד איתם הפכו אזרחים ממוצא סלאבי‬
‫וחולים לעובדי כפייה ואסירי מלחמה‪ ,‬והגנ‬
‫דירו אותם כאנשים נחותים ושאינם ראויים‬
‫לחיים‪ .‬הנאצים רדפו גם אנשים שהיו להם‬
‫עמדות פוליטיות אחרות ושהיה להם אומץ‬
‫להתנגד למשטר‪ .‬את אלה נזכור היום‪,‬‬
‫ב‪ 27-‬בינואר‪ ,‬בשנה ה‪ 70-‬ליום בו שוחררו‬
‫המעטים שנשארו בחיים"‪.‬‬
‫בהמשך דבריה קראה גרותרס קטע מספרו‬
‫של זוכה פרס נובל‪ ,‬הסופר אמרה קרטץ'‪,‬‬
‫שנכתב מנקודת מבטו של ילד בן ‪" :15‬על‬
‫מאורעות מסוימים אי אפשר להתווכח עם‬
‫אנשים שלא עברו את הגיהנום‪ .‬הילדים‬
‫במחנות הריכוז‪ ,‬שהיו ערומים ומורעבים‬
‫וסבלו עינויים נוראיים ‪ -‬האמינו שזו היא‬
‫המציאות‪ .‬אך גם החזרה למציאות מהגיהנום‬
‫לא הייתה קלה‪ .‬כשחזרתי להונגריה ברכבת‬
‫אמיתית‪ ,‬שהיו בה אפילו מחלקות‪ ,‬וירדתי‬
‫ברציף של עירי‪ ,‬היו שם אנשים‪ ,‬ששאלו אם‬
‫הכרנו את קרוביהם וקראו בשמות מסוימים‪.‬‬
‫עניתי להם שבמחנה לא היו לנו שמות‪ .‬אז‬
‫הם ניסו לתאר איך נראו‪ ,‬ואמרתי להם שזה‬
‫לא יעזור כדי לזהות אותם‪ ,‬כי שמה לאנשים‬
‫היה רק מספר‪ ,‬והם השתנו כל כך במחנה‪,‬‬
‫שאף אחד כבר לא נראה אותו דבר"‪.‬‬
‫כשסיימה לקרוא אמרה‪" :‬קטע קצר זה‬
‫של אמרה קרטץ’‪ ,‬נותן לנו שמץ של הבנה‬
‫כמה קשה היה לניצולי המחנות לשבור את‬
‫השתיקה ולתאר את הזוועות‪ .‬אם בכל זאת‬
‫היו שמצאו את אמות המידה איך לתאר‬
‫את הבלתי נתפס‪ ,‬אנחנו אסירי‬
‫תודה להם בשביל המילים‪ .‬זה‬
‫המדינה‪ ,‬כולל זו של עוזר שר החוץ ברקנריג'‬
‫לונג‪ ,‬שציווה באופן בלתי חוקי (וללא ידיעתו‬
‫של הנשיא רוזוולט) על הנציגים והקונסולים‬
‫האמריקאים באירופה‪ ,‬כולל במרסיי‪ ,‬ליסבון‬
‫וציריך‪ ,‬שלא להעניק ויזות ליהודים‪ .‬בעיני‬
‫בינגהם הייתה מדיניות זאת בלתי מוסרית‪,‬‬
‫והוא עשה ככל יכולתו לערער אותה‪ ,‬תוך‬
‫סיכון הקריירה שלו‪.‬‬
‫בניגוד להוראות הממונים עליו בוושינגטון‪,‬‬
‫הוא העניק למעלה מ‪ 2500-‬ויזות כניסה‬
‫לארה"ב ליהודים ולפליטים אחרים‪ ,‬כולל‬
‫האמנים מארק שאגאל ומקס ארנסט‬
‫ומשפחתו של הסופר תומס מאן‪.‬‬
‫הוא גם העניק מקלט ליהודים‬
‫בביתו במרסיי והשיג מסמכי‬
‫זיהוי מזויפים כדי לסייע ליהודים‬
‫במסעותיהם המסוכנים באירופה‪ .‬הוא עבד‬
‫יחד עם המחתרת הצרפתית להבריח יהודים‬
‫מצרפת אל מעבר לגבול לספרד שבשליטת‬
‫פרנקו או תוך חציית הים התיכון‪ ,‬ואף‬
‫תרם להם כסף פרטי שלו‪ .‬ב‪ 1941-‬איבדה‬
‫וושינגטון את הסבלנות כלפיו‪ ,‬והוא נשלח‬
‫לארגנטינה‪ ,‬שם הוא המשיך להרגיז את‬
‫הממונים עליו כשדיווח על תנועותיהם‬
‫המינימום שאנחנו יכולים לעשות עבורם‬
‫ולא להשאיר אותם לבד עם הזיכרונות‪ .‬לפי‬
‫סיפורו של ניצול אחד אנחנו יכולים להבין‬
‫מעט מהסבל של המיליונים‪.‬‬
‫"גם אתה‪ ,‬מר חנוך‪ ,‬אספת את הכוח לספר‬
‫את סיפורך האישי‪ .‬הרי גם אתה עוד היית‬
‫ילד כשהנאצים לקחו ממך את ילדותך‬
‫המאושרת‪ ,‬הכניסו אותך ואת משפחתך‬
‫לשלוש שנים של תופת בגטו‪ ,‬והעבירו אותך‬
‫מליטא דרך מחנה הריכוז שטוטהוף‪ ,‬שם‬
‫קרעו אותך מאמך ואחותך‪ ,‬ורק אז הגעת‬
‫לגיהנום שנקרא‪ :‬מחנה החוץ מספר אחד‬
‫של דכאו"‪.‬‬
‫שבעים שנה אחרי השחרור צריך לאזור‬
‫כוח ולדבר איש עם רעהו‪ .‬חשוב מאוד לתאר‬
‫את הפשעים שביצע השלטון הנאצי‪ .‬חשוב‬
‫ביותר להקשיב למעטים שעוד יכולים לספר‬
‫לנו‪ ,‬כדי שנוכל להבין את הבלתי ניתן להבנה‬
‫– ויש חשיבות יתר לשימור האתרים‪ ,‬העדויות‬
‫וזיכרון השואה ע"י ממשלת גרמניה‪.‬‬
‫הכותב הוא חבר הנהלת מרכז הארגונים‬
‫ויו"ר העמותה להצבת יד לזכר קורבנות‬
‫לנדסברג‪-‬קאופרינג דכאו‬
‫של פושעי מלחמה נאצים‪ .‬לבסוף הוא‬
‫נאלץ לפרוש סופית מהשירות הדיפלומטי‬
‫האמריקאי‪.‬‬
‫בינגהם מת‪ ,‬כמעט חסר כל‪ ,‬ב‪.1988-‬‬
‫פעולותיו נותרו בלתי ידועות‪ ,‬עד שבנו מצא‬
‫כמה מכתבים בין חפציו לאחר מותו‪ .‬באיחור‬
‫הוא זכה לכבוד מטעם קבוצות וארגונים‬
‫רבים‪ ,‬כולל האו"ם ומדינת ישראל‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫הזיכרון הוא תהליך משתנה‬
‫שותף לשאלה הפתוחה “מה וכיצד לזכור‬
‫‪ 70‬שנה אחרי"‪ :‬איך יכיל הזיכרון את השבר‬
‫ששינה לבלי הכר את העם היהודי על כל‬
‫גלויותיו ועדותיו? מהו ריבוי מופעיה של‬
‫הטראומה? איך לזכור בלי להיכנע לקורבנ‬
‫ניּות? כיצד לזכור באופן אישי‪ ,‬כאן ועכשיו?‬
‫המבקר יוכל לשאול את עצמו מהו הזינ‬
‫כרון מבחינתו‪ ,‬ומהי המשמעות האישית‬
‫והאנושית של השאלה‪ :‬מה בין “האחריות‬
‫לזכור" לבין “לזכור באחריות"?‬
‫לעצב מחדש את הזיכרון‬
‫כפר הנוער של ההיטלר יוגנדלשעבר‪werbellinsee ,2009 ,‬‬
‫צילום‪ :‬דנה אריאלי‬
‫לזיכרון השואה פנים רבות והוא הולך ומשתנה במשך הדורות‪ .‬עיקר השינוי הוא בזוכרים‪,‬‬
‫בעולם המושגים שלהם ובצורך והרצון שלהם ללמוד ולזכור‪ .‬וצריך גם להתכונן לימים‬
‫שבהם לא יחיו בינינו כבר ניצולים שיוכלו להעיד על מה שקרה‬
‫ן מיכל גוברין ן‬
‫זיכרון השואה הוטבע בי מילדות‪ .‬חייתי‬
‫אותו בבדידות מבעד לשתיקתה של אמי‪.‬‬
‫רק בבגרותי גיליתי עד כמה רבים ושונים‬
‫הם הנושאים מדור לדור הדים של שבר‪.‬‬
‫מאז מנחה אותי השאלה‪ :‬איך להפוך את‬
‫הזיכרון לחיים? שאלה מטרידה וקשה זו‪,‬‬
‫היא שהובילה אותי‪ ,‬בין היתר‪ ,‬להקמתה של‬
‫קבוצת “העברת זיכרון ובדיון" במכון ון‪-‬ליר‬
‫בירושלים‪ ,‬אשר דנה במשך שלוש שנים‬
‫בשאלת העברת זיכרון השואה אחרי היענ‬
‫למות דור העדים‪ .‬חברי הקבוצה – אמנים‪,‬‬
‫אוצרים‪ ,‬היסטוריונים‪ ,‬אנשי מדע בתחום‬
‫מחקר המוח ופסיכואנליטיקאים – חשפו‬
‫את דרכי הבניית השבר בתחומיהם השונים‬
‫כבסיס להבנת ריבוי הפנים של הזיכרון ולבנ‬
‫חינת השתנותו המתמדת‪ .‬עבודת הקבוצה‪,‬‬
‫לא הוגבלה לתחומי עיסוקם של חבריה‬
‫אלא זימנה מפגש אישי עם מעמקי הזינ‬
‫כרון הפרטי‪ ,‬מעבר לדחייה ולשכחה‪ .‬הדיון‬
‫המעמיק והחדשני שנוצר במסגרת הקבוצה‪,‬‬
‫‪18‬‬
‫מנקודות מבט מדעיות ואמנותיות גם יחד‪,‬‬
‫הוליד תובנות רבות חשיבות‪.‬‬
‫בהמשך לעבודת הקבוצה‪ ,‬נפתחה ערב‬
‫יום השואה במכון ון‪-‬ליר בירושלים תערוכה‬
‫מיוחדת המציגה את פרי עבודתה של קבוצת‬
‫האמנים והחוקרים שחיפשו דרכים חדשות‬
‫לזכור ולהזכיר‪ .‬כנגד המסר האחיד והקולנ‬
‫קטיבי‪ ,‬מעמידים אנשי הקבוצה את זיכרון‬
‫השואה כבחירה אישית רבת‪-‬פנים וביטויים‪,‬‬
‫אקט מודע של מעורבות המובילה להתנ‬
‫חייבות‪.‬‬
‫הנכנסים לתערוכה‪ ,‬שתהיה פתוחה‬
‫במכון ון‪-‬ליר בירושלים עד ה‪ 11-‬במאי‪,‬‬
‫‪ 2015‬נחשפים לאופני זיכרון שונים זה מזה‬
‫שביטאו שלושה ניצולים שהתארחו בקבוצה‪:‬‬
‫אהרון אפלפלד‪ ,‬שאול פרידלנדר ודב קולקה‪.‬‬
‫בין יצירות האמנות שמוצגות מוקרנים‬
‫מונולוגים של עשרים חברי הקבוצה במיצג‬
‫מצולם‪ .‬חברי ועדת ההיגוי של התערוכה היו‬
‫יהודית קול‪-‬ענבר‪ ,‬חברת הקבוצה ומנהלת‬
‫אגף המוזיאונים ביד ושם‪ ,‬ד"ר יוכי פישר‪,‬‬
‫ראש תחום לימודים מתקדמים במכון‬
‫ון‪-‬ליר‪ ,‬ופרופ’ חנן דה לנגה‪ ,‬מעצב‪.‬‬
‫התערוכה נפתחה בערב יום השואה‪,‬‬
‫ובמשך יומיים התקיימו דיונים בהשנ‬
‫תתפות אמנים‪ ,‬חוקרים ואנשי רוח‪ .‬בערב‬
‫יום השואה הוזמנו המשתתפים לעמוד מול‬
‫הזיכרון המתחדש מבעד לחווייתם ולקולם‬
‫האישיים‪ ,‬באמצעות “התכנסות לערב יום‬
‫השואה" – מתווה למעגלי שיח אינטינ‬
‫מיים שיצרו חברי הקבוצה‪ .‬ה"התכנסויות‬
‫לערב יום השואה" נערכו השנה במתכונת‬
‫ניסויית גם בכמה קהילות ברחבי הארץ‪.‬‬
‫נהוג להתייחס לזיכרון השואה כמסר אחד‪,‬‬
‫קולקטיבי ומנוסח מראש‪ ,‬שלאחרונה אף‬
‫גובר בו הרכיב הקורבני‪ .‬נקודת המוצא שלנו‬
‫הופכת את היוצרות וטוענת שהזיכרון הוא‬
‫בחירה אישית רבת‪-‬פנים וביטויים‪ ,‬אקט‬
‫מודע של מעורבות המובילה להתחייבות‪.‬‬
‫המבקר בתערוכה ובאירועים מוזמן להיות‬
‫כאמור‪ ,‬התערוכה והדיונים היו רק פן אחד‬
‫של פעילותנו‪ .‬עם היעלמות דור הניצולים‬
‫והצורך לעצב את העברת זיכרון השואה‬
‫לדורות הבאים‪ ,‬לקחנו על עצמנו לעצב‬
‫תבנית טקסית – התכנסות ‪ -‬ליום השואה‪,‬‬
‫אשר מטרתה להוות מסגרת למפגש מחודש‬
‫עם זיכרון השואה בדרך חוויתית ומתוך‬
‫מעורבות אישית של כל אחד ממשתתפיה‪.‬‬
‫יום השואה הוא לרבים יום של מועקה בלוח‬
‫השנה‪ .‬מה לעשות בו‪ ,‬חוץ מלצפות בטקסים‬
‫או בסרטים המשודרים בטלוויזיה? מועקה‬
‫שגורמת לניכור‪ ,‬לדחייה‪ ,‬ללגלוג של מועקה‪.‬‬
‫מתוך עבודת המחקר שקדמה לעבודת‬
‫הצוות‪ ,‬עלה שקיים צמא גדול בקרב אוכלונ‬
‫סיות שונות בחברה הישראלית וצורך לדרך‬
‫אחרת לציין את יום השואה‪ .‬צעירים שחשים‬
‫מנוכרים מהטקסים הרשמיים ומתרחקים‬
‫גם מכל עיסוק בזיכרון השואה בכלל‪ .‬בני‬
‫עדות המזרח המרגישים מודרים לחלוטין‬
‫מ"הסיפור האשכנזי"‪ ,‬או העולם החרדי אשר‬
‫בו כמעט ולא קיימת התייחסות מאורגנת אל‬
‫זיכרון השואה ובוודאי שאין עיסוק בשאלות‬
‫ובמשמעויות שהיא מעלה‪ ,‬בצד מעורבות‬
‫קיומית עצומה מתחת לפני השטח‪.‬‬
‫כדי להציע מבנה של התכנסות ברוח סדר‬
‫פסח ליום השואה‪ ,‬הקמתי קבוצת כתיבה‪,‬‬
‫המורכבת מבני המגזרים השונים בחברה‬
‫הישראלית‪ .‬היה מדהים לראות כיצד מעבר‬
‫לשוני שעל פני השטח השמענו כולנו אותו‬
‫צורך‪ ,‬דיברנו כולנו אותה שפה רגשית‬
‫וחוויתית‪ ,‬וראינו עד כמה רחב מנעד הנונ‬
‫שאים הבוערים‪ ,‬המטלטלים‪ ,‬שמעלה זיכרון‬
‫השואה‪ .‬לקראת תחילת העבודה נערך‬
‫מחקר מקיף וראשון מסוגו על תולדות טקסי‬
‫הזיכרון לשואה‪ ,‬החל ממחנות העקורים ועד‬
‫ימינו‪ .‬רצינו לומר‪ ,‬אנו מכבדים את דורות‬
‫הזוכרים‪ ,‬גם את קולותיהם נשמיע בתבנית‬
‫החדשה‪ .‬באופן פורץ דרך הרחבנו את‬
‫המושג שואה אל הדי הרדיפות והאיום ועד‬
‫לעקירה הסופית של העולם היהודי על כל‬
‫קהילותיו ממזרח וממערב‪ .‬כולנו נושאים את‬
‫הדי השבר‪ .‬כולנו ילדים‪ ,‬נכדים או נינים של‬
‫עקורים שהשאירו מאחוריהם חורבות‪.‬‬
‫ההתכנסות מורכבת ממהלך חוויתי‪,‬‬
‫מחשבתי‪ ,‬היסטורי ואישי‪ ,‬הבנוי מקריאה‪,‬‬
‫שירה‪ ,‬מפגש עם קולו של היחיד בחבורה‪,‬‬
‫ודיון‪ .‬ללא ניצולים שיתוו את הדרך‪ ,‬הקהילה‬
‫לוקחת על עצמה את זיכרון העבר והקינה‬
‫על העולם היהודי שאבד‪ ,‬את ההתמודדות‬
‫עם שאלת הרוע וגלגוליו בצד הפוקוס על‬
‫המאבק על האנושיות‪ .‬ולבסוף‪ ,‬את ההתנ‬
‫מודדות עם השלכותיו הבוערות של שיעור‬
‫השואה‪ ,‬על כל פניו‪ ,‬להווה ולעתיד ‪ -‬את‬
‫המחויבות לאדם‪ .‬ההשראה לאירוע היא‬
‫הדרך שבה זיכרון עבדות מצרים הפך‬
‫לתשתית של תורת החיים היהודית‪ ,‬וזינ‬
‫כרון יציאת מצרים הפך למיתוס אוניברסלי‬
‫של יציאה מעבדות לחירות‪ .‬ההתכנסות‬
‫המעוצבת תהיה בסימן‪“ ,‬זכור כי עבד היית"‪,‬‬
‫ותחת הכותרת‪“ :‬האחריות לזכור ‪ /‬לזכור‬
‫באחריות"‪.‬‬
‫החיבור לזיכרון השואה באמצעות שיתוף‬
‫אישי‪ ,‬כלים אמנותיים ודיון שמחבר בין‬
‫השאלות שמעלות זוועות השואה לבין‬
‫חיינו בהווה‪ ,‬יסייע להתגבר על מחסומים‬
‫אידיאולוגיים ומאפשר התקרבות רגשית‬
‫ואמפתיה לנושא‪ .‬מבנה ההתכנסות האינטנ‬
‫ראקטיבית ובדרכים מעורבות של עיון‪ ,‬דיון‬
‫וחוויה אמנותית וקיומית‪ ,‬יאפשר לקהלים‬
‫מגוונים‪ ,‬ובמיוחד בני נוער‪ ,‬חיבור רגשי לזינ‬
‫כרון הקולקטיבי של השואה‪ ,‬בדומה לזה‬
‫שבא לידי ביטוי ביצירות בני הדור השני‬
‫והשלישי‪ ,‬ויוצר אצלם חוויה פנימית אישית‬
‫פעילה שמעצימה את ההזדהות עם הזיכרון‪.‬‬
‫פרויקט ההתכנסות מציע תבנית חדשה‬
‫של התכנסות זיכרון אשר תישא צורה של‬
‫מפגש אינטראקטיבי ואינטימי שיהיה שונה‬
‫באופנים מהותיים מהטקסים הרשמיים‬
‫או החינוכיים הנוהגים כעת‪ ,‬שמבוצעים‬
‫כטקסים פרונטליים מול קהל שבעיקרו‬
‫הוא פאסיבי ומקבל‪ .‬התכנסות הזיכרון‬
‫תהיה שונה מהטקסים הנוכחיים בכך שהיא‬
‫תהיה רלוונטית לבני הדורות השונים‪ ,‬לבני‬
‫כל התרבויות‪ ,‬ליהודים וללא‪-‬יהודים‪ .‬ביום‬
‫השואה האחרון נערך פיילוט של ההתכנ‬
‫נסות בהשתתפות מספר קהילות שהתכנסו‬
‫במקביל לאירועים שיהיו ייחודיים לאותה‬
‫קהילה אך קשורים אחד לשני‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫יתקיים גם אירוע מקביל שאליו יוזמן הקהל‬
‫הרחב‪ .‬המשתתפים באירוע ההתכנסות‬
‫הוזמנו גם להקשיב וגם להיות פעילים‬
‫ולשתף מדבריהם‪ ,‬בדרך דומה להשתתפות‬
‫המסובים סביב שולחן הסדר בליל הסדר‪.‬‬
‫בדומה להתכנסות סביב טקסט מוסכם‬
‫(ההגדה בפסח) אשר‪ ,‬על אף שהוא אחיד‪,‬‬
‫משמש גם כנקודת מוצא שמזמינה ומאנ‬
‫פשרת תרומה ותוספת של המשתתפים על‬
‫לטקסט‪.‬‬
‫נרטיב הזיכרון נשזר בין תחנות המשמעות‬
‫השונות במהלך‪ ,‬שהתחיל בקינה ובאבל‬
‫על אנשים פרטיים ועל הקהילות והחיים‬
‫היהודיים שאבדו בשואה‪ ,‬עבור אל הרוע‬
‫והשאלה כיצד מתדרדרים אנשים נורמנ‬
‫טיביים לתהום מוסרית שכזו וכלה בהכרה‬
‫בדרכי ההתנגדות הרוחניות השונות לרוע‬
‫הקיצוני שגילו ויצרו הנאצים ועוזריהם‪.‬‬
‫לסיום נערך דיון במשמעות ובאחריות שזינ‬
‫כרון השואה נושא עמו אל ההווה‪ .‬לדוגמה‪:‬‬
‫מתוך התחברות אל סיפורי הניצולים וסינ‬
‫פורי הקהילות השונות שמשתתפי ההתנ‬
‫כנסות העלו במהלכה‪ ,‬עלה שיח ודיון על‬
‫האחריות שלנו לראות את סבלו של האחר‬
‫בצורה אמפתית‪ ,‬ועל הצורך שלנו להושיט‬
‫יד לעזרה לחלש מאתנו הזקוק‪ .‬דוגמה‬
‫נוספת‪ :‬לאחר קטעי אמנות ושירה שחשפו‬
‫את ההיבטים והגילויים השונים של המאבק‬
‫וההתנגדות הרוחנית מול פניו של הרוע‬
‫שהתגלו בקהילות היהודיות השונות במהלך‬
‫השואה‪ ,‬התקיים דיון לגבי חובתנו לראות‬
‫את הטוב והחיים שהתגלמו במאבקם של‬
‫האנשים השונים‪ ,‬למרות הסיטואציה הקינ‬
‫צונית של הרוע‪ ,‬או את הסכנה האורבת‬
‫תמיד לכניעה לרוע‪.‬‬
‫הכותבת היא פרופ’ באוניברסיטת ת"א‪,‬‬
‫סופרת‪ ,‬משוררת ומחזאית‪ ,‬אחד מהקולות‬
‫המרכזיים של סופרים בני הדור השני‬
‫לשואה‪ .‬בימים אלו היא כותבת את הספר‬
‫“השתיקה של אמא"‬
‫‪19‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫רצח עם ‪ -‬מה תפקידנו?‬
‫היכולת לרצוח את הזולת היא גנטית בעבור האדם מאז היווצרו‪ ,‬ממש כפי שהיא מולדת בעבור‬
‫בעלי חיים אחרים‪ .‬ההבדל הוא בתודעה‪ :‬מעת ששם אדם נקרא עלינו‪ ,‬אנחנו מסוגלים לבחור‬
‫ן אריה ברנע ן‬
‫במרכז הרצון לשלוט שלטון מלא באזור‬
‫מסוים לאחר מלחמה‪ ,‬וכמו כן‪ ,‬השתלט‬
‫הכובש בדרך זו על רכושה של האוכלוסייה‬
‫האזרחית‪ .‬בחלוף הדורות הייתה זהותה‬
‫התרבותית או הגזעית של האוכלוסייה‬
‫הנרצחת למימד העיקרי‪.‬‬
‫“רצח עם בעבר עמד במרכז הרצון‬
‫לשלוט שלטון מלא באזור מסוים‬
‫לאחר מלחמה‪ ,‬וכמו כן‪ ,‬השתלט‬
‫הכובש בדרך זו על רכושה של‬
‫האוכלוסייה האזרחית‪ .‬בחלוף‬
‫הדורות הייתה זהותה התרבותית או‬
‫הגזעית של האוכלוסייה הנרצחת‬
‫למימד העיקרי"‬
‫האם הפנמנו את הצורך להגן על פליטים? הפגנת מהגרים בת"א‬
‫גם בימי קדם ובימי הביניים רצחו קבוצות‬
‫אנושיות מסוימות את האחרות‪ ,‬ועדויות‬
‫ארכיאולוגיות לתופעה זו קיימות אפילו‬
‫ביחס לתקופת האבן (התקופה הניאוליתית)‪,‬‬
‫בטרם נוצרה תרבות אנושית מתקדמת יותר‬
‫לפני ‪ 5,000‬שנה בקירוב‪ .‬שבט אחד רצח את‬
‫משנהו‪ ,‬מלך הורה לצבאו שלא להשאיר זכר‬
‫מעם מסוים לאחר תום המלחמה ביניהם‪.‬‬
‫מעשים מסוג זה נזכרו גם בתנ"ך‪ ,‬המתאר גם‬
‫את תולדות העם היהודי לאורך ‪ 1,500‬השנים‬
‫הראשונות לקיומו‪ .‬אפילו יהושע בן‪-‬נון‬
‫הרג המונים בעת כיבוש הארץ‪ ,‬אולי בטרם‬
‫הוטמע העיקרון של “לא תרצח" בקרב עם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫החל מאותה תקופה אנו מודעים לציווי‬
‫‪20‬‬
‫הנכלל בתרי"ג מצוות בדבר מחיית זכר‬
‫עמלק מתחת לשמיים ‪ -‬מצווה שהתפרשה‬
‫לחומרה‪ :‬מחיית הזכר היא הרג מוחלט‪,‬‬
‫כעונש על כך שאבותיו של עם זה הרגו בנו‬
‫בצאתנו ממצריים דווקא בקרב הנחשלים‬
‫והעייפים שבמחנה‪.‬‬
‫לאורך הדורות לא הצליח העם היהודי‬
‫ליישב בין מצווה זו לבין מצוות “לא תרצח"‪.‬‬
‫התוצאה הייתה שמעולם לא קוים בפועל‬
‫פירושה המילולי והמחמיר של המצווה‪,‬‬
‫אלא היא התגלגלה למימד סמלי‪ :‬מחיית זכר‬
‫עמלק התבטאה‪ ,‬למשל‪ ,‬באמצעות הקמת‬
‫הרעש המסורתית בעת אזכור שמו של המן‬
‫הרשע במהלך קריאתה ברבים של מגילת‬
‫אסתר‪ ,‬שהרי המן הוא נצר לאוג‪ ,‬מלך עמלק‪.‬‬
‫צילום‪ :‬אורן זיו‪ ,‬ארגון ‪activestill‬‬
‫יותר מכך‪ ,‬התלמוד מספק הסבר מעשי לכך‬
‫שלא ניתן לקיים את המצווה החמורה‪ ,‬ושיש‬
‫לראותה במסגרת הקטגוריה “הלכה ואין‬
‫מורין כן" ‪ -‬סנחריב‪ ,‬מלך אשור‪ ,‬עירב ובלבל‬
‫את כל העמים דאז זה בזה‪ ,‬ואין אנו יכולים‬
‫עוד לדעת מיהו יבוסי ומיהו עמלקי‪.‬‬
‫בתרבויות אחרות התחולל תהליך הפוך‪:‬‬
‫בתקופה המודרנית עלה רצח העם על בימת‬
‫ההיסטוריה ביתר עוז‪ .‬אחד המאפיינים‬
‫החדשים יחסית היה זה שהרצח ההמוני הלך‬
‫והתנתק מהמלחמות שהתנהלו בין צבאות‪.‬‬
‫בדורות קודמים התקיים תכופות קשר בין‬
‫שתי התופעות‪ ,‬ורצח אזרחים היה בעיקר‬
‫השלמה לכיבוש‪.‬‬
‫גם המניעים הלכו והשתנו‪ .‬בעבר עמד‬
‫המושג “ג’נוסייד" ‪ -‬פרי יצירתו של‬
‫המשפטן היהודי‪-‬פולני רפאל למקין‬
‫במחצית הראשונה של המאה ה‪ - 20-‬העלה‬
‫את האפשרות שתופעה זו שונה מרצח‬
‫פלילי בסיסי רק במספר הקורבנות‪ .‬למקין‬
‫הצביע על כך שרצח העם‪ ,‬שהתפתח בסוף‬
‫המאה ה‪ 19-‬ובמהלך המאה ה‪ ,20-‬מייצג‬
‫סכנה ברמה אחרת‪ .‬השותף לרצח כזה אינו‬
‫מעוניין רק בהמתת קורבנו הישיר‪ ,‬אלא גם‬
‫מעוניין למחות תחת השמיים עם שלם‪.‬‬
‫גם אם מספר קורבנותיו אינו גדול יותר‬
‫מאשר מספרם של אלה שנרצחו באירוע‬
‫פלילי “רגיל"‪ ,‬התופעה המיוצגת כאן עלולה‬
‫להתפתח למימדים המאיימים על קיומן‬
‫של תרבויות ועל קיום האנושות‪ .‬למקין‬
‫אף הראה את הקשר בין מעשים אלימים‪,‬‬
‫שנועדו להשכיח מלב תרבות מסוימת‪ ,‬לבין‬
‫רצח פיזי‪.‬‬
‫ניתוח משפטי של מושג הג’נוסייד החדש‬
‫מתייחס לסכנה המיוחדת הנובעת מהיסוד‬
‫הנפשי של המבצעים‪ .‬בכלל העבירות‬
‫הפליליות קיימת הבחנה בין רשלנות לבין‬
‫מחשבה פלילית‪ .‬האפשרות הראשונה‬
‫מתבטאת בהיסח דעת ומייצגת סכנה קטנה‬
‫יותר לזולת בעתיד‪ ,‬שהרי למבצע יש התננ‬
‫גדות בסיסית לעבירה‪ ,‬וכאשר ביצע אותה‬
‫כתוצאה ממחדלו – לא היה מודע למשמעות‬
‫התנהגותו‪ .‬בעל המחשבה הפלילית‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬שמר על תודעה ממוקדת בזמן‪-‬אמת‪.‬‬
‫שלוש רמות כוללת המחשבה הפלילית‬
‫מבחינה זו‪ :‬ראשית‪ ,‬קלות הדעת של המבצע‬
‫אשר איננו רוצה בתוצאה השלילית‪ ,‬אולם‬
‫מקווה שהתנהגותו המסוכנת תעבור בשלום‪.‬‬
‫הדרגה השנייה – אדישות ביחס לתוצאה‬
‫השלילית‪ .‬והדרגה הגבוהה ביותר – כוונה‪,‬‬
‫דהיינו‪ :‬רצון לגרום לתוצאה האסורה‪ .‬כוונה‬
‫תחילה היא כוונה רגילה בתוספת היסוד של‬
‫“תחילה"‪ ,‬כוונה מהמעלה השנייה‪.‬‬
‫אדם עלול להרוג את זולתו ברשלנות‪ ,‬וכן‬
‫במחשבה פלילית על כל דרגותיה‪ .‬עבירת‬
‫הרצח שונה מעבירת ההריגה‪ ,‬בכך שהיא‬
‫כוללת לא רק כוונה‪ ,‬אלא כוונה תחילה‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬הרצון של המבצע לגרום למותו‬
‫של הקורבן איננו קיים רק בעת המעשה‪,‬‬
‫אלא לפני כן‪ ,‬כשלעבריין הייתה אפשרות‬
‫לשקול מראש את משמעות התנהגותו‪,‬‬
‫ובכל זאת בחר להמשיך באותו קו פעולה‪.‬‬
‫הוא קיבל מראש החלטה‪ ,‬הכין את עצמו או‬
‫את מכשיריו לקראת המעשה‪ ,‬ולא פעל כפי‬
‫שפעל רק משום שכבודו נפגע דקות מעטות‬
‫לפני כן‪ .‬זהו בדיוק רצח בדם קר‪ ,‬והמבצע‬
‫הוא האדם המסוכן ביותר לחברה‪ .‬אם יינתן‬
‫לו‪ ,‬הוא יהיה מסוגל לחזור על מעשהו לא‬
‫רק באידנא דריתחא‪ ,‬אלא מתוך שיקול דעת‪.‬‬
‫מושג הג’נוסייד כולל בתוכו את ההנחה‬
‫החדשה שלפיה השותף לרצח עם מסוכן‬
‫יותר לחברה אפילו מהרוצח ה"מסורתי"‪.‬‬
‫הרוצח הפלילי המוכר לנו עלול לקטול‬
‫עשרה אנשים כדי להשיב את כבודו ומעמדו‬
‫למקומם או כדי להשתלט על סחר הסמים‬
‫בשכונה‪ .‬מבצע הג’נוסייד רוצח עשרה‬
‫אנשים במהלך חתירתו לחיסול מוחלט של‬
‫העם שאליו הם שייכים‪ ,‬ולכן הוא יוצר סכנה‬
‫לקטילתם של מיליונים‪.‬‬
‫מדוע התפתחה התופעה‬
‫בעוצמה כזו דווקא בתקופה‬
‫המודרנית?‬
‫הסבר אחד הוא טכני‪ :‬היכולת התחבורתית‬
‫והצבאית אפשרה למדינות להגיע בקלות‬
‫לקצה העולם‪ ,‬להכיר עם חדש ולפתח כלפיו‬
‫עמדה ושאיפות בנות הגשמה‪ .‬ההסבר השני‪,‬‬
‫והעיקרי‪ ,‬הוא שהתפתחות אידיאולוגית‬
‫דורשת לעיתים תהליך בן דורות רבים‪,‬‬
‫ולעיתים יש לכך קשר לשינויים קיצוניים‬
‫בשלטון ולשפיכות הדמים היכולה להתלוות‬
‫אליהם‪.‬‬
‫הדברים אמורים בשינויים היסטוריים‬
‫דרמטיים‪ ,‬העשויים להיות חיוביים או שלינ‬
‫ליים בעינינו‪ ,‬אולם בכל מקרה יש להם קשר‬
‫הדוק למלחמות ולהרג ‪ -‬המעבר מדיקנ‬
‫טטורה לדמוקרטיה ולהיפך‪ ,‬שחרור העבדים‬
‫ומלחמת האזרחים בארצות הברית‪ ,‬אביב‬
‫העמים באירופה‪ ,‬המהפכה הקומוניסטית‬
‫ברוסיה‪ ,‬מלחמות העולם‪ ,‬הקולוניאליזם‬
‫ודעיכתו‪ ,‬מאבקי העצמאות והשלטון ברוב‬
‫היבשות‪.‬‬
‫“הנאצים ראו ביהודים יצורים תת‪-‬‬
‫אנושיים‪ ,‬שהמטען הגנטי שלהם‬
‫מכוון אותם למחוץ את יריביהם‬
‫האריים ולנסות להשתלט על העולם‪.‬‬
‫ההתנגשות בין הייעוד הארי – כיבוש‬
‫העולם כולו ושלטון בו – לבין העם‬
‫היהודי המפוזר בכל פינות תבל‬
‫הייתה בלתי נמנעת"‬
‫בתוכנה של האנטישמיות חל במאה ה‪19-‬‬
‫שינוי משמעותי‪ ,‬תוך התפתחות קיצונית‬
‫ואולטימטיבית‪ :‬יהודי בדתו יכול להמיר‬
‫אותה‪ ,‬יהודי בלאומיותו יכול לשאוף ולהנ‬
‫תקבל אצל אומה אחרת‪ ,‬אך ליהודי לפי‬
‫גזעו אין תקנה‪ .‬הנאצים ראו ביהודים יצורים‬
‫תת‪-‬אנושיים‪ ,‬שהמטען הגנטי שלהם מכוון‬
‫אותם למחוץ את יריביהם האריים ולנסות‬
‫להשתלט על העולם‪ .‬ההתנגשות בין הייעוד‬
‫הארי – כיבוש העולם כולו ושלטון בו – לבין‬
‫העם היהודי המפוזר בכל פינות תבל הייתה‬
‫בלתי נמנעת‪ .‬הוגי דעות רבים ראו בהתנ‬
‫פתחות זו מסקנה‪ :‬השתלשלות והקצנה‪,‬‬
‫הגיוניות כמעט‪ ,‬של שנאת ישראל של‬
‫מהדורות הקודמים‪.‬‬
‫אנו טוענים כאן שהשואה היוותה רצח‬
‫שעלה מדרגה נוספת‪ ,‬רצח הכולל בכוונה‬
‫תחילה מהמעלה השלישית‪ :‬לא רק רצח‬
‫במגמה לקטול את הקורבן‪ ,‬לא רק רצח‬
‫במגמה להתקדם לעבר קטילתו של עם‬
‫שלם‪ ,‬אלא רצח שחשף יכולת אנושית אשר‬
‫מרחיבה ומעצימה את הסכנה למחיקתם של‬
‫עמים מעל כדור הארץ בעתיד‪.‬‬
‫המשך בעמ' ‪22‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫ראשית‪ ,‬למרות ידיעתנו בדבר האפנ‬
‫שרות של רצח המוני לא העלינו בדעתנו‬
‫שהוא יכול להתפתח בקרב חברה דמוקנ‬
‫רטית‪ .‬מהדמוקרטיה הוויימארית הרופפת‬
‫צמחה הדיקטטורה הנאצית‪ .‬ומדיקטטורה‬
‫זו – השואה‪ ,‬בתהליך פוליטי חסר תקדים‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬מאפייניה של התרבות הגרמנית‬
‫הפכו אותה לאחת האחרונות שבקרבן‬
‫עלולה להתפתח תופעה זו‪ :‬הדעה הרווחת‬
‫הייתה שהשכלה מערבית פורמלית נפוצה‪,‬‬
‫מוסדות אקדמיים העומדים על רמה ביננ‬
‫לאומית גבוהה‪ ,‬נימוסים הומניים חיצונ‬
‫ניים והתפתחות מרחיקת לכת של המדע‪,‬‬
‫של הפילוסופיה ושל ענפי האמנות‪ ,‬יוצרת‬
‫חיסון חד‪-‬משמעי מפני ברבריות‪ .‬חברה‬
‫שנציגיה הבולטים הם הוגי דעות ומלחינים‪,‬‬
‫מהחשובים בעולם‪ ,‬ודוקטורים עונבי ענינ‬
‫בות תחת כל עץ רענן‪ ,‬אינה יכולה לחולל‬
‫זוועות ברמה הממלכתית המאורגנת‪.‬‬
‫מההיסטוריה אנו מסיקים שבין שתי התונ מהדמוקרטיה הוויימארית הרופפת צמחה הדיקטטורה הנאצית‪ .‬ומדיקטטורה זו – השואה‬
‫פעות אין כל קשר ברור‪ .‬בין קידמה השכנ‬
‫מאז הקמתה ‪ -‬ובמובן מסוים‪ ,‬עוד לפני כן‪ ,‬לשאלת החובה המוסרית השוטפת שלנו‬
‫לתית‪ ,‬מדעית ואמנותית וגינוני נימוס‪ ,‬מצד‬
‫אחד‪ ,‬לבין נורמות מוסריות הומניסטיות‪ - ,‬עוסקת ישראל במלחמת הישרדות‪ .‬עובדה ביחס לעמים סובלים ברחבי העולם‪.‬‬
‫קשה זו מצטרפת לקורבנותם של היהודים תכנית העבודה שאנו מציעים למדינת‬
‫מצד שני‪ ,‬אין כל קשר חד‪-‬משמעי‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬הקורבנות המיועדים נתפסו‪ ,‬במהלך ההיסטוריה‪ ,‬בעיקר בתקופת השואה‪ .‬ישראל בעניין זה היא‪:‬‬
‫כאמור‪ ,‬כיצורים נחותים מאדם‪ .‬רעיון זה כתוצאה מכך‪ ,‬אנו ניצבים בפני שאלת יסוד ‪1 .1‬לכלול בתכנית הלימודים יסוד קבוע של‬
‫עלה לאורך ההיסטוריה‪ ,‬אולם כאן לראשונה לגבי זהותנו‪ :‬האם אנו מסתפקים במעמד‬
‫אכפתיות ומחויבות לגבי אדם סובל ועם‬
‫הפך לאידיאולוגיה ממלכתית בעלת בסיס הקורבני והשורד‪ ,‬או שאנו מעוניינים ליצור‬
‫סובל‪.‬‬
‫פסאודו‪-‬מדעי‪ ,‬המוליך לתוצאות מעשיות‪ .‬את עתידנו במו ידינו‪ ,‬וכן לשמור על מרכיב ‪2 .2‬לקבל החלטה מספרית בקשר לכושר‬
‫תפיסה זו עלולה לשכפל את עצמה במקומות המפתח המוסרי המאפיין אותנו מאז עשרת‬
‫הקיבול שלנו לגבי מהגרי עבודה‪ ,‬לסרב‬
‫שונים בעולם ולהסיר חסמים רגשיים ומוסנ הדיברות ונביאי ישראל?‬
‫לקבל לתחומנו מהגרים נוספים ולהעניק‬
‫לשוהים בתחומנו זכויות אדם‪ ,‬אזרח‬
‫ריים מפני רצח המוני של בני אדם‪ ,‬שהרי לא “מכיוון שאין עוד עם המבין כמונו‬
‫ועובד ככל ישראלי‪.‬‬
‫בבני אדם מדובר‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬גילינו בחלוף הזמן שרבים לליבם של נרדפים על רקע‬
‫‪3 .3‬להוביל מהלך עולמי‪ .‬בכל מקרה שבו‬
‫עולה על סדר היום גורלו של עם סובל‬
‫מאוד מהרוצחים הנאציים לא היו חולי נפש מוצאם‪ ,‬עלינו לבחור בין הסתפקות‬
‫ונהרג‪ ,‬יכנס שגרירנו באו"ם ישיבה‬
‫או פושעים פליליים מלכתחילה‪ ,‬לא נכפה בהצבעה על ייחודה של השואה‬
‫רב‪-‬לאומית‪ ,‬שבה יודיע את היקף‬
‫עליהם לרצוח תוך איום על חייהם‪ ,‬ובוודאי‬
‫לא היו מפלצות מכוכב אחר‪ .‬הם היו אנשים לבין מודעות למכנה המשותף בין‬
‫מחויבותה המעשית של ישראל לקלוט‬
‫פליטי חרב ולהעניק עזרה הומניטרית‪,‬‬
‫רגילים‪ ,‬שהמצב ההיסטורי והאישי שאליו גורלנו לגורלם של סובלים אחרים"‬
‫ויבקש משאר השותפים להכריז על‬
‫נקלעו וההחלטות שקיבלו חשפו אצלם –‬
‫מכיוון שאין עוד עם המבין כמונו לליבם‬
‫מחויבותם באותם הקשרים‪ ,‬לפי גודלה‬
‫לעיתים לתדהמתם שלהם – יכולת להשתתף‬
‫ברצח המוני‪ .‬להבחנות אלה יש משמעות של נרדפים על רקע מוצאם‪ ,‬עלינו לבחור בין‬
‫של כל מדינה ולפי יכולתה הכלכלית‪.‬‬
‫מוסרית ומשפטית‪ ,‬מנהיגותית וחינוכית הסתפקות בהצבעה על ייחודה של השואה‬
‫נהיה אנחנו היוזמים‪ ,‬משום שאנחנו‬
‫מרחיקת לכת‪ .‬אנו מבקשים להתמקד כאן לבין מודעות למכנה המשותף בין גורלנו יהודים‪ ,‬משום שאנחנו כבר היינו שם‪.‬‬
‫בהיבט מעשי אחד ויחיד‪ :‬תפקידה של לגורלם של סובלים אחרים‪ .‬במקרה של‬
‫מדינת ישראל ביחס לרצח המוני ולאירועים התנגשות‪ ,‬נעדיף את הישרדותנו על פני כל הכותב הוא יושב ראש ארגון עמך ומנהל בית‬
‫שיקול אחר‪ ,‬אולם אין כל הכרח לקשר זאת הספר התיכון האזורי באר טוביה‬
‫דומים ברחבי העולם כיום‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫שם וכאן‬
‫מבט רטרוספקטיבי ועכשווי‬
‫על הזוועתית במלחמות‬
‫ן צבי גיל ן‬
‫סמל לתקומה ב"עיר ללא הפסקה"‪ .‬הפסל של תומרקין‬
‫לגבינו היהודים היו שתי שואות‪ .‬האחת‬
‫של העם היהודי‪ ,‬והשנייה ‪ -‬של כל משפחה‬
‫יהודית שחוותה אותה‪ .‬היא איבדה את הכל‪:‬‬
‫את חיי שאיריה‪ ,‬את נכסיה‪ ,‬את כבוד האדם‬
‫שנדרס‪ ,‬את חינוך הילדים שנקטע‪ .‬אצל רבים‬
‫ גם את האמונה באל עליון; ואצל אחרים ‪-‬‬‫את האמונה בבני אדם‪ ,‬משום שהנאצים היו‬
‫בני אדם‪ .‬לא מפלצות ולא חיות‪.‬‬
‫כרגיל אצל היסטוריונים קיימים חילוקי‬
‫הדעות‪ ,‬הן לגבי פרדיגמות והן לגבי‬
‫השלכות‪ ,‬אבל בעניין השואה חילוקי דעות‬
‫אלה הם בדרך כלל שוליים‪ .‬השאלה‪,‬‬
‫גם שבעים שנה לאחר השואה‪ ,‬היא‪:‬‬
‫מהם הלקחים‪ .‬אין כל צל צלו של ספק‪,‬‬
‫שהייחודיות בשואה של העם היהודי הייתה‬
‫קודם כל ב"חזון" ההשמדה ובפרטי הביצוע‬
‫– ביצוע שכוון רק כלפי העם היהודי‪,‬‬
‫אף על פי שהנאצים רצחו רבים מקרב‬
‫הלא יהודים‪ .‬אני מעיר הערה זאת לנוכח‬
‫הוויכוח שהיה קיים והתחזק עם צאת ספרו‬
‫של ההיסטוריון טימותי סניידר‪" ,‬ארצות‬
‫דמים ‪ -‬אירופה בין היטלר לסטאלין"‪.‬‬
‫בספרו‪ ,‬שהפך לרב‪-‬מכר‪ ,‬משלב המחבר את‬
‫פשעי סטאלין ופשעי היטלר‪ ,‬כולל‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫השואה‪ .‬התקופה שבה עוסק הספר היא לא‬
‫בתחילת מלחמת העולם השנייה ב‪,1939-‬‬
‫אלא ב‪ ,1933-‬עם עליית היטלר לשלטון ועם‬
‫מימוש המדיניות הרצחנית של סטאלין זמן‬
‫קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה‪ .‬אף‬
‫שהפרסום‪ ,‬כאמור‪ ,‬זכה לתהודה רבה‪ ,‬קמו‬
‫לא מעט עוררין על ההשוואה הזאת‪ ,‬ביניהם‬
‫מבקרים והיסטוריונים שהגדירו אותה‬
‫כמקוממת‪.‬מן ההיבט היהודי‪ ,‬סניידר חוטא‬
‫בכך שבניסיון להכניס את השואה למסגרת‬
‫האוניברסאלית‪ ,‬הוא מתעלם מן העובדה‬
‫שהיהודים לא הוכחדו כפולנים‪ ,‬כפי‬
‫שהוא מבקש לציין‪ ,‬אלא כיהודים‪ .‬הגישה‬
‫הנפסדת‪ ,‬הייתי אומר‪ ,‬להתייחס ל"קורבנות‬
‫מכל הקבוצות"‪ ,‬היא במקרה הטוב תמוהה‪,‬‬
‫ובמקרה הרע מעוותת‪ .‬כפי שציינתי‪,‬‬
‫אכן גם בקרב העם הפולני עשו הנאצים‬
‫שפטים‪ .‬אולם‪ ,‬להלן העובדות‪ :‬הפולנים לא‬
‫היו בגטו לודז'‪ ,‬הפולנים נסעו בחשמלית‪,‬‬
‫היהודים היו בגטו ולבסוף חוסלו‪ .‬גם אילו‬
‫היה כותב סניידר את הדברים במאה ה‪,22-‬‬
‫הם היו עיוות היסטורי‪ .‬לא כל שכן כשהם‬
‫נכתבים כאשר עדיין חיים עדים שיכולים‬
‫לומר לו את הבדל בין רצח לבין השמדה‪,‬‬
‫בין אפליה לבין רדיפות‪ ,‬בין מזון קצוב לבין‬
‫רעב עד מוות‪ ,‬או אפילו בין עמוד תלייה או‬
‫כיתת יורים לבין תאי הגזים והקרמטוריום‬
‫בבירקנאו‪ .‬מעשי זוועה אחרים ‪ -‬לרבות‬
‫מעשי זוועה הנעשים היום בעולם‪ 70 ,‬שנים‬
‫לאחר השואה‪ ,‬ובחלקם מוגדרים כ"רצח‬
‫עם" ‪ -‬אין בהם כדי להאדיר את המעשים‬
‫הללו‪ ,‬או להמעיט מייחודה של השואה‪,‬‬
‫שלא הייתה כמוה ונקווה שלא תהיה‪ .‬לא‬
‫לעם היהודי ולא לעמים אחרים‪.‬‬
‫זיכרון העתיד‬
‫עם כל זאת‪ ,‬אני מעריך כי זיכרון השואה‬
‫יישמר וייחרט בקרב הדורות הבאים לא רק‬
‫כאירוע היסטורי במימדים אדירים‪ ,‬אלא‬
‫כאירוע שחייב לשמש לקח לדורות העתיד‬
‫ולעמים אחרים‪ .‬אצלנו‪ ,‬במדינה היהודית‪,‬‬
‫הלקחים חייבים להילמד מגיל צעיר‪ .‬וזאת‬
‫לא על ידי סיפורים על השואה‪ ,‬אלא על‬
‫ידי מניעת רוע כלפי הזולת‪ ,‬על ידי איסור‬
‫אלימות בין ילדי גן ובין ילדים בכיתות‬
‫הנמוכות בבית הספר היסודי‪ .‬צריך ללמד‬
‫את התלמידים בכיתות הגבוהות יותר את‬
‫הכללים של היחסים בין בני אדם‪ ,‬ללמדם‬
‫על הכבוד לזולת‪ ,‬על מניעת הסתה‪ ,‬על‬
‫כיבוד החריג‪ .‬אחר כך‪ ,‬בשלב מאוחר יותר‬
‫הם יבינו יותר‪ ,‬כאשר ילמדו על השואה או‬
‫יבקרו באושוויץ‪.‬‬
‫השואה‪ ,‬שאירעה לפני שבעים שנה‪ ,‬לא‬
‫צמחה בשדה בור‪ .‬קדמו לה הסתה אנטינ‬
‫שמית וגזענית‪ ,‬רדיפות על בסיס אפליה‪,‬‬
‫פוגרומים‪ ,‬הרג ורצח‪ .‬אני מייחל שגם הנרטיב‬
‫שלנו ביום הזיכרון ישתנה ויכלול את לקחי‬
‫השואה‪ .‬הטקסים הממלכתיים ואזכרות‬
‫לזכרן של קהילות שהושמדו מן הסתם‬
‫יתקיימו‪ ,‬אבל בכל הקשור לנרטיב הביננ‬
‫לאומי יש חשיבות רבה לאוניברסאליזציה‬
‫של השואה ואקטואליזציה שלה‪ .‬לומר‪:‬‬
‫"רצח עם" הוא שמזכיר את השואה של העם‬
‫היהודי‪ ,‬או ‪ -‬רדיפות ואפליות על רקע דתי‬
‫או גזעי הן שמזכירות את הגורמים שהביאו‬
‫את השואה על העם היהודי‪ .‬רק כך תישמר‬
‫מורשת השואה ואיתה "עתיד הזיכרון"‪.‬‬
‫אינני יודע כמה אנשים שיושבים בשולי‬
‫פסל תומרקין בכיכר רבין בת"א‪ ,‬משחקים‬
‫עם ילדיהם או מאכילים יונים שמגיעות גם‬
‫לכיכר הזאת‪ ,‬יודעים את מהותו של הפסל‪.‬‬
‫זוהי אנדרטה לשואה ‪ -‬אחת היפות בעיניי‪,‬‬
‫וגם סמלית מאוד‪ .‬העובדה שהפסל נמצא‬
‫בכיכר שוקקת חיים‪ ,‬ובה פעילות מבוגרים‬
‫וילדים וסתם עוברי אורח‪ ,‬כשברקע חזית‬
‫בניין העירייה של "העיר ללא הפסקה" ‪-‬‬
‫היא סמל התקומה‪ .‬כמי ששרד את השואה‪,‬‬
‫אני מדגיש את קדושת החיים מול פולחן‬
‫המוות‪ .‬מכאן שבעיניי היא אנדרטה לשואה‬
‫ולתקומה‪ .‬שרדנו כדי לחיות‪ .‬לא כדי לשמוע‬
‫השכם והערב שימוש בשואה למטרות‬
‫הפחדה שיש בה בהחלט "זילות השואה"‪.‬‬
‫שרדנו כדי לראות בכיכר רבין ילדים משנעים‬
‫את עצמם על סקייטים‪ ,‬עושים סלטות ופענ‬
‫לולים אחרים‪ ,‬הורים עם עגלות תינוקות‬
‫וצעירים שיושבים ומדברים בנייד ועושים‬
‫עליו "וישים"‪ .‬אלה חיים‪.‬‬
‫הכותב הוא מיסד "מזכר" וממיסדי עמותת‬
‫"עופות החול"‬
‫‪23‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫כוריאוגרפיה של המוני אוהדים לזכרו של לנדאואר‪ ,‬מנהלה ההיהודי של ביירן מינכן‬
‫כיצד נלחמים מנהלי קבוצות הכדורגל‬
‫הגדולות בגרמניה באנטישמיות‬
‫הארגון הגרמני “לעולם לא עוד" משתף פעולה עם צמרת הכדורגל הגרמנית ומוסדות חינוך‬
‫כדי למגר את האנטישמיות והגזענות בגרמניה‪ .‬המסע שערכתי בהזמנתם עם הקרנת הסרט‬
‫“ליגה טרזין"‪ ,‬גילה שיש גם גרמנים שאכפת להם‬
‫ן עודד ברידא ן‬
‫המייל שנחת בפתאומיות בערב סתווי היה‬
‫מפתיע‪ .‬כותרתו היתה “ליגה טרזין – המסע‬
‫בגרמניה"‪ .‬ארגון “לעולם לא עוד" (‪Nie‬‬
‫‪ )Weider‬מזמין אותי להקרנות של הסרט‬
‫“ליגה טרזין" ב‪ 7-‬ערים בגרמניה אל מול‬
‫קהלים בסוף ינואר ‪ ,2015‬בצמידות לאירועי‬
‫יום הזיכרון הבינלאומי לשואה‪ .‬נכון שגרנ‬
‫מניה כמקום לבקר בו‪ ,‬כבר אינה עוד מקום‬
‫טעון כפי שהיה אצלי בעבר‪ ,‬אבל לא היה‬
‫ברור לי בפני מי מקרינים את הסרט‪ ,‬מה‬
‫אומרים בדיוק‪ ,‬ומה הדימוי של ישראל‬
‫אחרי “צוק איתן" ‪ -‬במיוחד לאחר שקראתי‬
‫את ספריהם של טוביה טננבוים ואלדד בק‪,‬‬
‫שמתוכם אפשר להבין כמה עמוקה האנטינ‬
‫שמיות בגרמניה‪ ,‬עדיין‪.‬‬
‫לראשונה פגשתי את הארגון הגרמני ‪Nie‬‬
‫‪ - Weider‬באמצעות נציגו‪ ,‬העיתונאי רוני‬
‫בלאשקה‪ ,‬בפסטיבל סרטים בברלין‪ ,‬במרץ‬
‫‪ ,2014‬שם הוצג הסרט “ליגה טרזין" לראשונה‬
‫באירופה‪ Nie Weider .‬הוא ארגון העוסק‬
‫בכדורגל ותרבות ונאבק באמצעות קהילת‬
‫‪24‬‬
‫אוהדי הכדורגל בגזענות‪ ,‬בשנאת זרים‪,‬‬
‫בשנאת הומוסקסואלים ולסביות‪ ,‬וכמובן‬
‫ לוחם באנטישמיות באצטדיונים‪ .‬בארגון‬‫חברים מועדוני כדורגל‪ ,‬מועדוני אוהדים‪,‬‬
‫עיתונאים ואנשים שהנושא יקר לליבם‪,‬‬
‫מסיבות שונות‪ .‬בעיניי מרתקת‪ ,‬מפתיעה‬
‫וראויה לציון העובדה‪ ,‬שמנהלי קבוצות‬
‫כדורגל בגרמניה מקדישים מיוזמתם ועל‬
‫חשבון תקציבי הקבוצות‪ ,‬כל כך הרבה זמן‬
‫ומשאבים כדי להילחם באנטישמיות ובגזנ‬
‫“מרתקת‪ ,‬מפתיעה וראויה לציון‬
‫העובדה שמנהלי קבוצות כדורגל‬
‫בגרמניה מקדישים מיוזמתם ועל‬
‫חשבון תקציבי הקבוצות‪ ,‬כל כך‬
‫הרבה זמן ומשאבים כדי להילחם‬
‫באנטישמיות ובגזענות הפושה עדיין‬
‫בקרב רבים מהגרמנים ומקבלת‬
‫ביטוי בולט ביציעי האוהדים"‬
‫ענות הפושה עדיין בקרב רבים מהגרמנים‬
‫ומקבלת ביטוי בולט ביציעי האוהדים‪.‬‬
‫רוני היה מעשי והכין כבר מקומות להקרנה‬
‫ב‪ 7-‬ערים בכל רחבי גרמניה‪ ,‬כאשר הרעיון‬
‫הוא לעבור במהירות מעיר לעיר‪ ,‬ברכבת‪ .‬בכל‬
‫מקום יחכה נציג הארגון שהכין את המקום‬
‫ואת הקהל‪ ,‬ילווה אותי למלון‪ ,‬להקרנה‪,‬‬
‫חזרה למלון‪ ,‬שוב לתחנת הרכבת‪ ,‬וקדימה‬
‫ למקום הבא‪ .‬סיפרתי על התכנית למייק‬‫שוורץ‪ ,‬במאי הסרט‪ ,‬שתוך דקה אמר‪“ :‬אני‬
‫בא איתך"‪ .‬מייק‪ ,‬העובד כמפיק החדשות‬
‫באחת התחנות העמוסות ש ל ‪ CNN‬ביר�ו‬
‫שלים‪ ,‬לקח שבועיים חופש והצטרף‪ ,‬למזלי‬
‫הגדול‪ .‬הצטיידנו במעילים‪ ,‬כפפות‪ ,‬צעיפים‬
‫ועוד אביזרים מחממים‪ ,‬וטסנו לגרמניה המונ‬
‫שלגת‪ ,‬כאשר איתנו כמה מזכרות מישראל‪,‬‬
‫סרטים עם תרגום לגרמנית לחלוקה וכאמור‪,‬‬
‫הרבה סימני שאלה‪.‬‬
‫הנחיתה בפרנקפורט היתה סטנדרטית‪,‬‬
‫ומשם עברנו לרכבת לשטוטגארט‪ ,‬מה‬
‫שהסתבר כבעייתי עם לוח הזמנים‪ .‬הרכבת‬
‫נעצרה בדרך‪ ,‬ונאלצנו‪ ,‬יחד עם עוד מאות‬
‫גרמנים‪ ,‬לרוץ מרציף לרציף כדי לעלות‬
‫על הרכבת הבאה‪ .‬אתם יודעים‪ ,‬רכבות‪,‬‬
‫גרמניה – זה אף פעם לא עובר ללא מחשבה‬
‫מסוימת‪...‬‬
‫בבוקר מגיעים שני תלמידים בני ‪18‬‬
‫ללוות אותנו בחשמלית לעבר בית ספרם‪,‬‬
‫יעדנו הראשון‪ .‬בבית הספר ‪Johann‬‬
‫‪ Friedrich-Von Cottaa‬שבפרבר של שטו�ט‬
‫גארט‪ ,‬חיכו כ‪ 130-‬תלמידים‪ ,‬מורים ומלווים‪,‬‬
‫ביניהם תיאודור ברגמן‪ ,‬בן ה‪ ,99-‬שבעברית‬
‫מושלמת סיפר לי כיצד הקים את בית‬
‫הילדים הראשון בקיבוץ גבע ב‪ .1933-‬כל‬
‫נער ונערה שבאו לצפות בסרט הביאו כיבוד‬
‫מהבית‪ ,‬ולאחר הסרט זכינו לטעום מאכלים‬
‫יווניים‪ ,‬תורכיים‪ ,‬אלבניים‪ ,‬וגם מסרי‪-‬‬
‫לנקה‪ ,‬קוסובו ועוד מקומות‪ .‬הנערים היו‬
‫קצת בהלם אחרי הסרט ולא נשאלו כמעט‬
‫שאלות‪ .‬משם דהרנו לנסיעה של מספר‬
‫שעות ברכבת לנירנברג ‪ -‬שם ההקרנה‬
‫הייתה בבית קולנוע קטן‪ .‬לאחר הסרט‪,‬‬
‫התכנסו כל באי הקולנוע לטקס הזיכרון‬
‫לציון יום השואה הבינלאומי‪ .‬כולם עמדו‬
‫עם נרות‪ ,‬מקשיבים לדובר‪ ,‬פטר רויטר‪,‬‬
‫שהזכיר גם את גורלם של הספורטאים‬
‫והמועדונים היהודיים שהיו בעיר ששמה‬
‫נודע לשמצה‪ .‬עבורי‪ ,‬בפעם הראשונה‪ ,‬נירנ‬
‫נברג נקשרה לאירוע חיובי ומרגש‪.‬‬
‫פרו‪-‬ישראלי ומתעב אנטישמיות וגזענות‪.‬‬
‫אוהד וורדר ברמן‪ ,‬בנדקיט (משמאל)‪ ,‬עם חבר‬
‫לשואה‪ ,‬לראות את מה שנשאר מבית‬
‫הכנסת‪ ,‬שהוחרב בליל הבדולח ורק הכיסאות‬
‫עומדים שורות‪-‬שורות בכיכר חשופה‪ .‬קונרד‬
‫שונא כל ביטוי לאומי או לאומני‪ ,‬ולראשונה‬
‫אני מתוודע לחשש מפני איזה “שד" שיכול‬
‫לצוץ מתוך העם הגרמני‪ ,‬כפי שקרה ‪ 80‬שנה‬
‫קודם לכן‪ .‬קונרד שולט בנושא ההיסטורי של‬
‫האירועים בגרמניה של שנות ה‪ 20-‬וה‪30-‬‬
‫להפליא‪ ,‬והינו פעיל מרכזי בארגון המארח‬
‫אותנו‪ .‬אחה"צ השתתפנו בטקס פתיחת‬
‫תערוכה על הספורט היהודי בלייפציג‪ ,‬בנונ‬
‫כחות ראש העיר‪.‬‬
‫לאחר ערב ההקרנה בקולנוע קהילתי קטן‪,‬‬
‫קונרד מבקש שבבוקר נעשה הקרנה נוספת‬
‫בבית ספר קתולי לאחים ואחיות‪ ,‬שהינו‬
‫חלק מרשת גדולה של בתי ספר למקצועות‬
‫רפואיים‪ .‬שם‪ ,‬לראשונה‪ ,‬מתנהלת שיחה עם‬
‫מנהל בית הספר‪ ,‬לארס מנצל‪ ,‬שמתעקש‬
‫להנחיל לסטודנטים שלו ערכים “כל עוד הם‬
‫במסגרת"‪ ,‬כי אחר כך זה כבר בלתי אפשרי‪.‬‬
‫המלחמה באנטישמיות אינה נובעת מלחץ‬
‫של יהודים עליו‪ ,‬ואפילו אין לו היכרות טובה‬
‫עם מדינת ישראל ומצבה‪ .‬לראשונה הוא‬
‫שומע מאיתנו מה ההבדל בין הצבא בישראל‪,‬‬
‫לעומת זה הגרמני‪ ,‬בהתחשב ברתיעה העזה‬
‫שיש לו ולגרמנים רבים‪ ,‬מלראות אנשי צבא‬
‫גרמני במרחב הציבורי‪ .‬יותר מאוחר לארס‬
‫מגיב ב"לייק" בפייסבוק לתמונה ששיגרתי‬
‫לו של חיילות עומדות בקיוסק ברחוב‬
‫ישראלי‪ ,‬עם רובי מ‪ 16-‬על כתפיהן‪.‬‬
‫שאלות הסטודנטים היו משמעותיות‪ ,‬אולי‬
‫בגלל אווירת הלימודים שבמקום‪ .‬סטודנט‬
‫אחד שואל האם ייתכן שאבותיו לא ידעו‬
‫מה קורה ליהודים בשואה ולפניה‪ .‬בתשובה‬
‫קיבל הסבר על התהליך שאותו עברו יהודי‬
‫גרמניה בין עליית הנאצים לפוגרום ליל‬
‫הבדולח‪ ,‬והבין שהיהודים לא נעלמו פתאום‬
‫בערב אחד‪ .‬סטודנט אחר דיבר על אפשרות‬
‫של קיומה של השפעה יהודית בעולם‪,‬‬
‫וכששאלתי אותו כמה יהודים יש בעולם‬
‫"קונרד‪ ,‬מפרויקט האוהדים של‬
‫לייפציג‪ ,‬שונא כל ביטוי לאומי או‬
‫לאומני‪ ,‬ולראשונה אני מתוודע‬
‫לחשש מפני איזה “שד" שיכול לצוץ‬
‫מתוך העם הגרמני‪ ,‬כפי שקרה ‪80‬‬
‫שנה קודם לכן"‬
‫להנחיל את הזיכרון‬
‫לסטודנטים‬
‫למחרת בבוקר‪ ,‬נסיעה ארוכה ברכבת‬
‫בנוף מושלג לעבר לייפציג‪ .‬קונרד דונוביץ‪,‬‬
‫מפרויקט האוהדים המקומי‪ ,‬הוא מהפכן‬
‫שמאלני הנלחם בתופעות הניאו‪-‬נאציות‪,‬‬
‫שהחלו להתקרב לעירו‪ ,‬הממוקמת במזרח‬
‫גרמניה‪ .‬הוא לוקח אותנו‪ ,‬ביום הזיכרון‬
‫במוזיאון קבוצת דורטמונט‪ .‬נשיא הקבוצה‪ ,‬ראבל‬
‫המשך בעמ' ‪25 26‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫הוא העריך שכ‪ 100-‬מיליון‪ ,‬וקצת הופתע‬
‫לגלות שרק בשנה‪-‬שנתיים האחרונות חזרו‬
‫היהודים למספר בו היו לפני המלחמה‪,‬‬
‫ושאנו רק שביעית מהמספר בו נקב‪ .‬אני‬
‫מניח שמהר מאוד הלך לבדוק את מספר‬
‫המוסלמים באירופה‪ ,‬לצורך השוואה‪.‬‬
‫“סטודנטית אמריקאית שלומדת‬
‫במקום מספרת עד כמה בארה"ב‬
‫נושא לימוד השואה ‘פתוח’‪ ,‬לעומת‬
‫התחושה שלה שבגרמניה הנושא‬
‫‘סגור’ ולא מדברים עליו‪‘ .‬אם זה‬
‫המצב בגרמניה‪ ,‬שבה זיכרון השואה‬
‫קיים‪ ,‬מה המצב‪ ,‬אם כן‪ ,‬בארצות‬
‫אירופאיות אחרות’‪ ,‬היא תוהה"‬
‫סטודנטית אמריקאית שלומדת במקום‬
‫מספרת עד כמה בארה"ב נושא לימוד‬
‫השואה “פתוח"‪ ,‬לעומת התחושה שלה‬
‫שבגרמניה הנושא “סגור" ולא מדברים עליו‪.‬‬
‫“אם זה המצב בגרמניה‪ ,‬שבה זיכרון השואה‬
‫קיים‪ ,‬מה המצב‪ ,‬אם כן‪ ,‬בארצות אירונ‬
‫פאיות אחרות"‪ ,‬היא תוהה‪ .‬בשיחה פרטית‬
‫איתה הסתבר שיצא לה לשיר בארה"ב את‬
‫אופרת הילדים “ברונדיבר"‪ ,‬שהושרה בגטו‬
‫טרזיינשטאט‪ .‬סיימנו בלייפציג‪ ,‬הרכבת‬
‫לברלין מחכה‪.‬‬
‫המנהל המיתולוגי של ביירן‬
‫מינכן היה יהודי‬
‫‪ 2500‬כיסאות אדומים ריקים חיכו לנו בק�ו‬
‫לנוע ישן בשכונת נוי‪-‬קלן בברלין‪ ,‬עם פנים‬
‫מודאגות של המארגנים ‪ -‬אנשי קבוצת‬
‫הכדורגל בורוסיה ברלין‪ ,‬שתהו כמה יגיעו‬
‫לשכונה המרוחקת בערב של שלג (קל‪,‬‬
‫לדעתם)‪ .‬התשובה הייתה מוחצת‪ 340 :‬איש‬
‫רכשו כרטיסים‪ ,‬והמארגנים התרוצצו להביא‬
‫עוד ועוד כיסאות ולפתוח את היציע‪.‬‬
‫מנהלת המקום פותחת את האירוע ומספרת‬
‫לקהל שהקולנוע הזה שימש כמחסן לרכוש‬
‫של כ‪ 200-‬היהודים שגרו בשכונה וגורשו‬
‫למחנות במלחמה‪ .‬הפעם יש גם יהודים‬
‫בקהל‪ ,‬כמו קלאודיו אופנברג‪ ,‬מנהל “מכבי‬
‫ברלין"‪ ,‬ואורן אוסטרר‪ ,‬ממארגני המכבייה‬
‫האירופית בקי ץ ‪ 2015‬בברלין‪ .‬רשת הט�ל‬
‫וויזיה “סקיי ספורט" שולחת צוות צילום‬
‫למאורע יוצא הדופן‪ ,‬ואנו עסוקים בראיונות‬
‫גם לרדיו ולעיתונות‪ .‬לאחר ההקרנה‪ ,‬מתנהל‬
‫כרגיל פאנל ערני‪ ,‬כשרוני בלאשקה מנחה‪,‬‬
‫ומייק ואנוכי עסוקים במתן תשובות רבות‬
‫באו ללמוד‪ .‬אוהדי בורוסיה ברלין בהקרנת הסרט “ליגה טרזין"‬
‫‪26‬‬
‫ומגוונות לשאלות הקהל‪ ,‬שלא מיהר הביתה‪.‬‬
‫כרגיל‪ ,‬בלי הרבה מנוחה‪ ,‬נוסעים למחרת‬
‫לעיר ברמן‪ ,‬שם תומאס האפקה‪ ,‬מפרויקט‬
‫האוהדים של קבוצת וורדר ברמן‪ ,‬ממתין‬
‫לנו בתחנת הרכבת‪ .‬תומאס מפתיע אותנו‬
‫בפרוייקטים שהוא עשה עם אוהדי הפועל‬
‫קטמון ירושלים וקבוצת פלסטינים מג’אבל‬
‫מוקאבר‪ ,‬עד כדי נסיעה משותפת לאושוויץ‪.‬‬
‫גם כאן מופתע תומאס‪ ,‬שהכין כ‪ 60-‬מקומות‬
‫במועדון האוהדים‪ ,‬למצוא את עצמו עם‬
‫למעלה מ‪ 130-‬איש שצבאו על הקירות‪,‬‬
‫ביניהם מנכ"ל המועדון ומספר מכובדים‪,‬‬
‫כולל חברת הפרלמנט האירופי‪ ,‬שמזמינה‬
‫אותנו להקרנה בבריסל‪.‬‬
‫בנדיקט‪ ,‬צעיר גרמני ממוצא יפני‪ ,‬שהנחה‬
‫את הערב כשהוא לבוש בחולצה שחורה עם‬
‫סיסמאות נגד אנטישמיות‪ ,‬מפליא אותי בידע‬
‫שלו על הסכסוך הישראלי‪-‬ערבי‪ .‬הוא אומר‬
‫בפשטות שאינו מוכן “לאכול" את השקרים‬
‫של העיתונות והטלוויזיה הגרמנית‪ ,‬ושהוא‬
‫נוהג לבדוק את העובדות‪ ,‬ולכן מצא עצמו‬
‫מצדד בעמדות ישראל ונלחם באנטישמיות‪.‬‬
‫נפרדנו מהקבוצה הירוקה‪ ,‬וקדימה ברכבת‬
‫ לקבוצה הכי צהובה בגרמניה‪ ,‬בורוסיה‬‫דורטמונד‪.‬‬
‫דניאל לרכר עובד במועדון הכדורגל‬
‫באתר ההנצחה בדורטמונד‬
‫המפואר בורוסיה דורטמונד כמקשר עם‬
‫חבורות האוהדים‪ .‬הוא עצמו היה פעם‬
‫המעודד הראשי שעל המגפון ביציעי‬
‫האולטרה‪ ,‬כשגבו אל המגרש ואלפי אוהדים‬
‫שרים ונעים לפי הקצב שלו‪ .‬עתה הוא קצת‬
‫יותר ממוסד‪ .‬המועדון פעיל מאוד בתחום‬
‫המלחמה באנטישמיות‪ ,‬מארגן משלחות‬
‫אוהדים לסמינרים באושוויץ ומקיים ימי‬
‫זיכרון לשואה ולמאורעות אחרים שקרו‬
‫בעיר‪ .‬אנו נפגשים עם נשיא המועדון‪,‬‬
‫ריינהרד ראובל‪ ,‬ושואלים מדוע הפעילות‬
‫הרבה הזאת סביב המלחמה באנטישמיות‬
‫ללא שום לחץ יהודי או ישראלי‪ ,‬והוא עונה‬
‫בפשטות‪“ :‬יש לנו ‪ 10‬מיליון אוהדים בעולם‬
‫שמסתכלים עלינו‪ ,‬איך אפשר שלא?"‪.‬‬
‫ראובל הוא גם זה שפותח את ערב ההקרנה‬
‫במוזיאון הכדורגל המפואר של בורוסיה‬
‫דורטמונד (“בורוסיאום")‪ .‬כמה סמלי שצבע‬
‫המועדון הזה הוא צהוב‪ .‬דניאל לוקח אותנו‬
‫לסיור בעקבות משלוח היהודים מדורטמונד‬
‫לטרזיישטאט‪ ,‬ועובר דרך מטה הגסטאפו‬
‫המצמרר המשמש כמוזיאון בעיר‪ .‬לא נשאר‬
‫אלא להבין שוב את החשש של הצעירים‬
‫מה"שד הנאצי" במקום‪ ,‬שלמרות שמאמצע‬
‫‪ 1943‬כבר לא היו בו יהודים‪ ,‬המשיך לתפקד‬
‫ולרצוח (גרמנים) בכמויות מפחידות עד‬
‫לשנייה האחרונה של המלחמה‪ .‬שוב אנו על שבראשה בחור צעיר בשם סימון מילר‪.‬‬
‫האולטראס ארגנו “כוריאוגרפיה" של ‪7,000‬‬
‫הרכבת‪ 6 .‬שעות נסיעה למינכן‪.‬‬
‫“האם ביירן מינכן הוא מועדון כדורגל אוהדים ביציע‪ ,‬עם תמונתו של לנדאואר‬
‫יהודי?" ‪ -‬כתובת גדולה זו תלויה על וכרזות לזכרו‪ ,‬והם מנציחים את דמותו‬
‫קיר במוזיאון של אליאנץ ארנה‪ ,‬אצטנ וזהותו היהודית ברבים‪ .‬על פעילותם זכו‬
‫דיונה המפואר של ביירן מינכן‪ .‬התערוכה‪ ,‬בפרס היוקרתי למלחמה באנטישמיות ע"ש‬
‫שמספרת על עברם של כדורגלנים ואנשי יוליוס הירש (שחקן נבחרת גרמניה‪ ,‬יהודי‬
‫ספורט יהודים בגרמניה של לפני המלחמה שנרצח באושוויץ)‪ ,‬שניתן להם ע"י התאנ‬
‫ומופצת עתה ברחבי גרמניה‪ ,‬זוכה לתוספת חדות הכדורגל הגרמנית לשנת ‪ .2014‬סימון‬
‫מקומית בגלל הסיפור המיתולוגי של קורט גאה בכך מאוד‪ ,‬ואנו היינו אורחיהם בהקרנה‬
‫לנדאואר‪ ,‬מנהלה היהודי של הקבוצה עד האחרונה בסיור – במועדון הקבוצה‪ ,‬בין‬
‫לעליית הנאצים‪ .‬לנדאואר השכיל לברוח כרזות‪ ,‬דגלי קבוצה‪ ,‬צעיפים וחומרי עידוד‪.‬‬
‫מבעוד מועד לשוויץ‪ ,‬ואחרי המלחמה חזר האולטראס לא שכחו לקחת אותנו למשחק‬
‫לנהל את הקבוצה עוד שנים רבות‪ .‬את של ביירן מינכן‪ ,‬שם בוצעה הפעם‪ ,‬בהשנ‬
‫לנדאואר‪ ,‬שנשכח‪ ,‬העלתה לכותרות קבוצת תתפותנו הצנועה‪“ ,‬כוריאוגרפיה" קטנה ‪-‬‬
‫אוהדים (האולטראס) בשם “שיקריה מינכן"‪ ,‬רק של ‪ 500‬איש ‪ -‬לזכר אוהד שנפטר‪ ,‬עם‬
‫תמונתו שהונפה מאחורי השער‪ ,‬כשברקע‬
‫"כששואלים את ריינהרד ראובל‪ ,‬נשיא ריבועים שחורים ולבבות אדומים‪.‬‬
‫בדרך למטוס לישראל‪ ,‬אוספת אותנו‬
‫מועדון בורוסיה דורטמונד‪ ,‬מדוע‬
‫מכונית לאולפני “סקיי ספורט" גרמניה‪,‬‬
‫הפעילות הרבה הזאת סביב המלחמה לראיון שלי בשידור חי לתכנית ערב‪ ,‬המשודר‬
‫באנטישמיות ללא שום לחץ יהודי או‬
‫למיליון המנויים שלה‪ ,‬כדי לספר על ליגה‬
‫טרזין והסיור המדהים בגרמניה‪.‬‬
‫ישראלי‪ ,‬הוא עונה בפשטות‪‘ :‬יש לנו‬
‫הסיור בשנה הבאה ‪ -‬כבר בתכנון מתקדם‪.‬‬
‫‪ 10‬מיליון אוהדים בעולם שמסתכלים‬
‫עלינו‪ ,‬איך אפשר שלא?’"‬
‫הכותב הוא המנכ"ל היוצא של בית טרזין‬
‫‪27‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫בית הזכוכית – מבודפשט לניר גלים‬
‫על הכחשת השואה‬
‫ואיבוד הערכים –‬
‫גם אצלנו‬
‫סיפורו של בית הזכוכית הוא אחד מסיפורי ההצלה הגדולים ביותר בתקופת השואה‪ .‬ולמרות זאת‪,‬‬
‫מסיבות רבות ומורכבות‪ ,‬נעלם סיפור הצלה זה מן התודעה ולא זכה למקום הראוי לו בזיכרון‬
‫ן עדי פיינרמן ן‬
‫בעקבות אביו‪ ,‬חוקר השואה אברהם לנצמן‪,‬‬
‫מעלה בנו הרהורים על לקחי השואה‬
‫ן חנוך לנצמן ן‬
‫בעולם מציינים השנה ‪ 70‬שנים לתום‬
‫מלחמת העולם השנייה ו‪ 100-‬שנים לפרוץ‬
‫מלחמה הראשונה‪ .‬לפי פרסומים בתערוכות‬
‫בגרמניה מנסים‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לחלוק באחריות‪,‬‬
‫ולמעשה‪ ,‬להרחיק עובדות‪ ,‬כאשר מדגישים‬
‫שכבר במלחמה הראשונה החלה השמדת‬
‫האדם התעשייתית והשימוש בגז‪ .‬מה"אליבי"‬
‫מתברר גם מה לא למדו בין ולאחר המלנ‬
‫חמות‪ .‬מסתבר שברישום קורות הימים בידי‬
‫המנוצחים לוקה ההיסטוריה בדמנציה‪ .‬יש‬
‫הגורסים שבשונה מהיסטוריונים ‪ -‬האל‬
‫אינו נוהג לשנות את העבר‪ .‬אבי‪ ,‬אברהם‬
‫(אורי) לנצמן‪ ,‬סופר‪ ,‬מתעד וחוקר השואה‪,‬‬
‫הגבורה והתקומה‪ ,‬נאבק במכחישים ובמנ‬
‫סלפי העבר‪ .‬לטענתו‪ ,‬בניצחון על הפשיזם‬
‫לא הובסה האידיאולוגיה הנאצית‪.‬‬
‫הוא נולד ביוזפוב ליד נהר הוויסלה‪ ,‬לאביו‬
‫יוסף יהודה לנצמן ולאימו איטה ברינדל‬
‫לבית כץ‪ ,‬והיה צאצא של "היהודי הקדוש"‬
‫מפשיסחה‪ .‬מילדות חלם על ציון וירושלים‪,‬‬
‫ונסע כילד לבד לישיבת לובלין לראות דגם‬
‫של המקדש‪ .‬הוא שרד בודד מכל משפחתו‬
‫הענפה‪ .‬הדבר היחיד שנותר לו היה מאמר‬
‫ביידיש על חינוך‪ ,‬שכתב אביו בעיתון‪ ,‬אותו‬
‫מצא בזקנתו בארכיון היהודי‪ .‬באחד מפרנ‬
‫סומיו כתב‪" :‬מן ההכרח לקלף את הרוע‬
‫שכבה אחר שכבה‪ ,‬להציגו עירום ועריה‬
‫בפני הציוויליזציה האנושית ההומניסטית‪.‬‬
‫השכחה וההשכחה לא יסייעו להבטחת עתיד‬
‫טוב יותר לאנושות‪ .‬ואף אצלנו‪ ,‬מתרבים‬
‫האנשים הטוענים 'מה שהיה – היה'"‪.‬‬
‫בימים אלו מתגברים גילויי השנאה‬
‫לישראל וליהודים באירופה‪ ,‬ובעולם מתגנ‬
‫ברות הפגנות של אנטישמים ונכדיהם‬
‫‪28‬‬
‫"מן ההכרח לקלף את הרוע שכבה אחר שכבה"‪ .‬אברהם לנצמן‬
‫מהימין והשמאל הקיצוני‪ .‬הם מוצאים מכנה‬
‫משותף בשנאת ישראל וחוברים למסיתים‬
‫אסלאמיים‪ ,‬על ידי יצירת דה‪-‬הומניזציה‬
‫ודה‪-‬לגיטימציה שלנו‪ .‬הם פועלים כדי‬
‫להושיבנו כנאשמים במשפט העמים‬
‫ומייחלים לפתרון הרדיקלי עבורנו‪ ,‬וכך‬
‫ממחזרים את פח האשפה ההיסטרי‪ .‬היום‬
‫יהודים שוב נאלצים להגר מארצותיהם‪,‬‬
‫בזמן שאחרים מאתגרים את חופש הדיבור‬
‫והדמוקרטיה בפרובוקציות ובאלימות‪.‬‬
‫בשחמט הפוליטי החדש‪ ,‬המיעוט לוקח‬
‫את היהודים ואת ישראל כבני ערובה‪ ,‬ככלי‬
‫ניגוח וסחיטה‪ ,‬ליצירת תוהו והחלשת כוח‬
‫העמידה שלנו‪.‬‬
‫אבל לדאבון הלב‪ ,‬גם בתוכנו מתגלה פן‬
‫מכוער‪ :‬ברשתות החברתיות מופיעים חיילים‬
‫חמושים‪ ,‬חלקם מוסתרי פנים‪ ,‬שעל גופם‬
‫נכתבת המילה "נקמה"‪ .‬מה בין "יהודים‬
‫קחו נקמה" של השואה‪ ,‬לזה? מה הקשר‬
‫בין זה לפטריוטיזם? מה למדנו כפרטים‬
‫וכציבור מהשואה‪ ,‬מה למדו המנהיגים?‬
‫וככל שחולף הזמן‪ ,‬מתרבות השאלות וגובר‬
‫הצורך בחיפוש מענה למול האתגרים‪.‬‬
‫האם החינוך‪ ,‬ההשכלה‪ ,‬התרבות‪ ,‬המורשת‬
‫והקדמה הטכנולוגית הם ערובה כנגד קיצונ‬
‫ניות וגניבת דעת? מהו החיסון המבטיח‬
‫שהאדם לא יחזור על פשעי עבר? על מה‬
‫נבנה המוסר שלנו‪ ,‬למה אנחנו מחנכים?‬
‫היש מקום רק לאינטרסים‪ ,‬האם האינדוקטנ‬
‫רינציה היא המהות‪ ,‬היכן מיקומם של האמת‬
‫והצדק? מה צריכה להיות המסקנה שלנו‬
‫מדורות של סבל ופוגרומים וממסורת נביאי‬
‫ישראל‪ ,‬שדיברה בשבח הערבות הדדית‬
‫ודאגה ליתום‪ ,‬לאלמנה‪ ,‬לחלש ולעני‪ ,‬כמענה‬
‫המוחלט לחוסן ולביטחון? האם מדינת‬
‫ישראל מממשת משהו מכך בביטחון האישי‬
‫והסוציאלי‪ ,‬בביטוח הלאומי‪ ,‬בבתי המשפט?‬
‫אם נותיר ללא מענה טיפול בכל ילד או‬
‫חייל רעב‪ ,‬זקן עני‪ ,‬חולה חסר תרופות או‬
‫נצרך חסר סיעוד ‪ -‬מה למדנו? "בכל מקום‬
‫שבו שהיתי במשך כל שנות מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ ,‬החל מספטמבר ‪ 1939‬בווארשה ועד‬
‫למאי ‪ 1945‬ליד נהר האלבה‪ ,‬במחנה רטנוב‬
‫ לא נתקלתי אפילו במקרה אחד שבו נמנע‬‫אדם לסייע לזולתו בתנאים של מצוקה‬
‫קשה"‪ ,‬כתב אבי‪.‬‬
‫בשנה האחרונה נחנך בבית העדות מיצג‬
‫אינטראקטיבי על סיפורו של בית הזכוכית‪.‬‬
‫המיצג מעביר בדרך חזותית וחווייתית את‬
‫סיפורו המיוחד של בית הזכוכית‪ ,‬ומעורר‬
‫סוגיות מורכבות הקשורות לשאלת ההצלה‬
‫בתקופת השואה‪ .‬כחלק מהקמת המיצג‪,‬‬
‫בית העדות פועל לאיסוף שמות הניצולים‬
‫ולתיעוד הפעילות בבית הזכוכית‪ ,‬ואף‬
‫לתיעוד הסיפורים האישיים‪.‬‬
‫במלאת שבעים שנה לשחרור בודפשט‬
‫מהכיבוש הנאצי‪ ,‬התקיים בבית העדות‬
‫כנס ניצולים מיוחד‪ ,‬במעמד שגריר הונגריה‬
‫בישראל‪ ,‬ד"ר אנדור נאג'י‪ ,‬ובהשתתפות‬
‫מאות ניצולי בית הזכוכית ובני משפחותיהם‪.‬‬
‫בין היתר‪ ,‬השתתפו בכנס בני משפחתו של‬
‫המנהיג הציוני משה קראוס ז"ל‪ ,‬וכן בני‬
‫משפחתו של פנחס רוזנבאום ז"ל‪ ,‬צעיר‬
‫שהיה יוצא לרחובות מחופש במדי הנאצים‬
‫ההונגרים‪ ,‬ורבים חבים לו את חייהם‪ .‬צאצאי‬
‫הניצולים פגשו בהתרגשות את משפחותיהם‬
‫של המצילים‪ .‬שגריר הונגריה בישראל‪ ,‬נשא‬
‫דברים חמים ומרגשים בהונגרית ובאנגלית‪.‬‬
‫בין היתר‪ ,‬הכה השגריר על חטא מעשיהם‬
‫של ההונגרים בתקופת השואה‪ ,‬ואף התייחס‬
‫לאנטישמיות הנוכחית בארצו‪.‬‬
‫האירוע היווה נדבך נוסף בתהליך השבתו‬
‫של סיפור בית הזכוכית למקומו הראוי בזינ‬
‫כרון ההיסטורי‪ .‬במהלך הכנס התקיים פאנל‬
‫“ניצולים מספרים"‪ ,‬שבו נחשפו סיפורים‬
‫רבים‪ ,‬חלקם בפעם הראשונה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הושק‬
‫בכנס ספרה של ד"ר איילה נדיבי‪“ ,‬בין קראוס‬
‫לקסטנר"‪ ,‬אשר עוסק במפעל ההצלה‪.‬‬
‫בית הזכוכית הוא בניין אפרורי וישן בליבה‬
‫של בודפשט‪ ,‬שהיה שייך ליהודי ארתור וייס‪,‬‬
‫גדול סוחרי הזכוכית בהונגריה‪ .‬בשנת ‪1944‬‬
‫עמד בניין משרדים זה בליבו של מפעל‬
‫הצלה רחב מימדים‪ ,‬ייתכן שאף הגדול‬
‫ביותר בתקופת השואה – הצלתם של יהודי‬
‫בודפשט‪.‬‬
‫שחזור חזית בית הזכוכית‪ .‬בית העדות‬
‫במשך מרבית שנות מלחמת העולם‬
‫השנייה נמשכה שגרת חייהם של יהודי‬
‫הונגריה כמעט ללא הפרעה‪ .‬רק במרץ‬
‫‪ 1944‬פלשו הגרמנים להונגריה‪ ,‬ואז התהפך‬
‫הגלגל‪ .‬בשלב זה הייתה מפלתה של גרמניה‬
‫עניין של זמן בלבד‪ .‬היטלר היה נחוש‬
‫להספיק לרצוח גם את יהודי הונגריה‪ ,‬ולכן‬
‫אדולף אייכמן נשלח לבודפשט לנהל מקרוב‬
‫את האירועים‪ .‬השואה בהונגריה התרחשה‬
‫במהירות אדירה‪ .‬זוהי תקופת השיא של‬
‫השילוחים להשמדה באושוויץ‪-‬בירקנאו‪:‬‬
‫בתוך כחודשיים‪ ,‬בחודשים מאי‪-‬יוני ‪,1944‬‬
‫נשלחו כ‪ 430,000-‬יהודים מהונגריה אל‬
‫כבשני אושוויץ‪ .‬בתחילת יולי‪ ,‬בעקבות לחץ‬
‫בינלאומי אדיר על הונגריה‪ ,‬נעצרו השינ‬
‫לוחים‪ .‬בשלב זה נותרה בחיים רק קהילה‬
‫אחת‪ ,‬קהילת בודפשט‪ .‬היה זה חצי שנה לפני‬
‫שחרור העיר‪ ,‬וחייהם של כ‪ 200,000-‬יהודי‬
‫בודפשט היו תלויים על בלימה בעיצומו של‬
‫מרוץ נגד הזמן‪ ,‬שבו‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬אייכמן פועל‬
‫בכל דרך לסיים את מלאכת ההשמדה‪ ,‬ומצד‬
‫שני‪ ,‬מנהיגים יהודים ולא יהודים פועלים‬
‫בתושייה וללא ליאות במטרה למשוך זמן‬
‫עד בוא הצבא האדום‪.‬‬
‫זהו הרקע למפעל ההצלה הגדול‪ ,‬שהתרחש‬
‫בבודפשט‪ ,‬הודות לשיתוף פעולה שנוצר בין‬
‫המנהיג הציוני משה קראוס לבין הדיפלומט‬
‫השוויצרי קרל לוץ‪ ,‬ובזכות פועלם הנועז בין‬
‫צעירים מתנועות הנוער הציוניות‪ .‬קראוס‬
‫ולוץ יצרו מנגנון הצלה מתוחכם‪ ,‬שהתבסס‬
‫על תעודות חסות רשמיות‪ ,‬ובהמשך גם‬
‫מזויפות‪ .‬חברי תנועות הנוער סיכנו את‬
‫חייהם מדי יום כדי לחלק את התעודות‬
‫ולדאוג למחסה לבעליהן‪ .‬מוקד הפעילות‬
‫היה בבית הזכוכית‪ ,‬ששימש הן לעבודת‬
‫הניירת שבה היה תלוי מפעל ההצלה כולו‪,‬‬
‫הן כמקום מחסה מוגן עבור כ‪ 3,000-‬יהודים‬
‫והן כמרכז שממנו יצאו חברי תנועות הנוער‬
‫לפעילות‪ .‬באמצעות התושייה‪ ,‬היוזמה‬
‫והאומץ שהפגינו‪ ,‬ניצלו עשרות אלפים‬
‫מיהודי בודפשט‪.‬‬
‫בית העדות למורשת הציונות הדתית‬
‫והשואה שבמושב ניר גלים‪ ,‬הוקם על ידי‬
‫עמותת ותיקי בני עקיבא במרכז אירופה‪,‬‬
‫במטרה להגביר ולהרחיב כל פעילות‬
‫לימודית‪-‬חינוכית להנחלת מורשת השואה‪,‬‬
‫וכן לחקור ולהנציח את מורשתה של הציונות‬
‫הדתית מייסודה ועד היום‪ .‬בין מייסדיו‬
‫של בית העדות נמנים ניצולי שואה רבים‬
‫מהונגריה‪ ,‬בהם גם יהודים שלקחו חלק‬
‫במפעל ההצלה בבית הזכוכית‪ .‬בית העדות‬
‫לקח על עצמו את המשימה להעלות את‬
‫סיפורו של בית הזכוכית לתודעה ולזיכרון‪.‬‬
‫הכותבת היא המנהלת הפדגוגית בבית‬
‫העדות‬
‫‪29‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫הרהורים בעקבות ‪ 70‬שנה לתום‬
‫מלחמת העולם השנייה‬
‫המשטר הנאצי הוא לא הראשון‪ ,‬וגם לא האחרון‪ ,‬שעסק בהשמדת עם‪ .‬חלק גדול מבנות הברית‬
‫שלחמו בו ידעו תקופות אפלות בהיסטוריה האימפריאליסטית שלהן‪ .‬אך מלחמת העולם השנייה‬
‫והשואה היו קו פרשת המים שבעקבותיו נקבעו המושגים “פשעי מלחמה‪“ ,‬פשעים נגד האנושות"‪,‬‬
‫ואף הוסכם כי צריך ואפשר לתת עליהם את הדין‬
‫ן מרדכי ארגמן ן‬
‫במשפטי נירנברג נקבע תקדים‪ .‬בשורה הראשונה‪ ,‬מימין לשמאל‪ :‬וילהלם קייטל‪ ,‬יואכים פון ריבנטרופ‪ ,‬רודולף הס‪ ,‬הרמן‬
‫גרינג‪ .‬בשורה השנייה‪ ,‬מימין לשמאל‪ :‬פריץ זאוקל‪ ,‬באלדור פון שיראך‪ ,‬אריך רדר‪ ,‬קרל דניץ‬
‫ההיסטוריונים נוהגים בדרך כלל לחלק את‬
‫ההיסטוריה לשלוש תקופות עיקריות‪ :‬העת‬
‫העתיקה‪ ,‬ימי הביניים והעת החדשה‪ .‬לדעתי‪,‬‬
‫ניתן לחלק את ההיסטוריה לשתי תקופות‪:‬‬
‫לפני מלחמת העולם השנייה ‪ -‬ולאחריה‪.‬‬
‫הסיבה לכך אינה היסטוריוגרפית‪ ,‬למרות‬
‫שהחלוקה המקובלת מתאימה רק לאירופה‬
‫ולא לשום חלק אחר של העולם‪ .‬אני מציין‬
‫זאת כך‪ ,‬כי לדעתי מלחמת העולם השנייה‬
‫היא אירוע שחורג מכל מסגרת היסטורית‬
‫מובנת‪ ,‬מכל בחינה שהיא‪.‬‬
‫מבחינה צבאית‪ ,‬עד אותה עת לא התנהלה‬
‫מלחמה עולמית‪ .‬היו מלחמות באירופה‪,‬‬
‫‪30‬‬
‫באסיה‪ ,‬באפריקה ובאמריקה‪ .‬מלחמה זו‬
‫התנהלה במלוא עוזה באירופה‪ ,‬ברוסיה‪,‬‬
‫בצפון אפריקה ומערבה ובאסיה‪ .‬השתתפו‬
‫בה כוחות מדרום אפריקה‪ ,‬ארה"ב ואוסטנ‬
‫רליה‪ .‬מבחינה מוסרית‪ ,‬הייתה זו מלחמה‬
‫שבה נשברו כמעט כל הכללים‪ :‬טבח המוני‬
‫של אזרחים ושבויי מלחמה‪ ,‬יהודים וצוענים‪,‬‬
‫פולנים וסלאבים; הפצצות מן האוויר‪ ,‬שהשנ‬
‫מידו ערים שלמות; ולבסוף‪ ,‬שימוש באמצעי‬
‫השמדה המוני ‪ -‬פצצת האטום‪.‬‬
‫אך בדיעבד‪ ,‬היו כאן גם היבטים מוסנ‬
‫ריים חיוביים‪ ,‬המהווים קו פרשת מים בין‬
‫העולם שלפני המלחמה לזה שלאחריה‪.‬‬
‫שתי השקפות עולם נעקרו מן היסוד‪ ,‬לפחות‬
‫להלכה‪ :‬האחת ‪ -‬הגישה הגזענית‪-‬מרקנ‬
‫נטליסטית‪ ,‬שראתה בשטחים של עמים‬
‫אחרים‪ ,‬חלשים יותר‪ ,‬מקום להשתלטות‬
‫טריטוריאלית לשם ניצול כלכלי‪ ,‬והתייחסה‬
‫לתושבי המקום כאל אנשים נחותים מבחינה‬
‫אנושית‪ ,‬שאפשר לנצלם ולהשתלט על‬
‫שטחם‪ .‬והשנייה ‪ -‬הגישה שלפיה על פשעים‬
‫נגד האנושות ופשעי מלחמה לא מגיע עונש‪.‬‬
‫אני לא רואה במלחמה זו ניצחון של‬
‫הטובים על הרעים‪ ,‬אלא של הטוב על הרע‪.‬‬
‫בריטניה‪ ,‬שבאותה עת שלטה על אימפריה‬
‫אדירה ושיעבדה את תושביה‪ ,‬לעיתים בצורה‬
‫אכזרית מאוד (למשל‪ :‬בהודו בעת מלחמת‬
‫העולם השנייה פרץ רעב שהמית אלפים‬
‫רבים‪ ,‬מבלי שהשלטונות הבריטיים ינקפו‬
‫אצבע)‪ ,‬יצאה למלחמה נגד משעבד אחר‪.‬‬
‫באותה עת עוד לא נודעו ואף לא בוצעו‬
‫הזוועות שאפיינו את המשטר הנאצי‬
‫באירופה‪ .‬על מה‪ ,‬אם כן‪ ,‬נלחמה ברינ‬
‫טניה? היטלר הציע מספר פעמים הצעות‬
‫שלום‪ ,‬בצורה שיכלה להשאיר את בריטניה‬
‫במעמדה כמעצמה אירופאית ועולמית‪.‬‬
‫מה דחף את צ’רצ’יל‪ ,‬בניגוד לעמדת חלק‬
‫מחברי הקבינט המלחמתי שלו‪ ,‬צ’מברליין‬
‫והליפקס‪ ,‬לדחות את הצעות השלום? האם‬
‫היה זה מעשה גבורה המבוסס על אנונ‬
‫שיות ומוסר נוצרי נגד הנאצים הפאגאנים‪,‬‬
‫כפי שהוא התיימר להציג זאת בספרו על‬
‫מלחמת העולם השנייה? האומנם אך יושר‬
‫ושנאת עריצות דחפוהו לכך? מסופקני‪ .‬אדם‬
‫שכה אכפת לו ממוסר ויושר‪ ,‬אינו חוסם‬
‫את שערי ארץ ישראל בפני פליטי שואה‪.‬‬
‫הוא אינו מאשר הפצצה “סיטונית" של ערי‬
‫גרמניה והשמדה של מאות אלפי תושבים‪,‬‬
‫כאקט מלחמתי צרוף שנועד להביא אל‬
‫גרמניה שתכרע על ברכיה‪.‬‬
‫הטענה שגם גרמניה עשתה זאת‪ ,‬אינה‬
‫עומדת במבחן המוסר‪ .‬זה שאויבך רוצח‬
‫אינו מקנה לך את הזכות המוסרית להתנהג‬
‫כמוהו‪ .‬גם ארה"ב‪ ,‬שהצטרפה למלחמה‬
‫נגד גרמניה‪ ,‬נקטה באותה מידת אכזריות‬
‫במתקפת ההפצצות על ערי גרמניה‪ .‬כנ"ל‬
‫נעשה ביפן‪ ,‬בה הושמדו מאות אלפי אזרחים‬
‫עוד לפני הטלת פצצת האטום‪.‬‬
‫מהפך התודעה של‬
‫משפטי נירנברג‬
‫וכאן נשאלת השאלה הקשה מכל – איך‬
‫כל זה התחיל דווקא בגרמניה? יפן הייתה‬
‫מדינה אסיאתית‪ ,‬שזה עתה הצטרפה‬
‫למשפחת העמים ה"נאורים" קרי‪ :‬אירופה‬
‫האימפריאליסטית‪ .‬היא חיפשה טרף קל‪,‬‬
‫ומצאה את סין‪ .‬שם החלה המלחמה ב‪,1937-‬‬
‫בעקבות התקרית בגשר מרקו פולו‪ .‬צבאות‬
‫יפן רצחו בשנחאי כרבע מיליון אזרחים‪,‬‬
‫ובננקינג‪ ,‬בירתה של סין באותה תקופה‪,‬‬
‫עוד כמאתיים אלף אזרחים‪ .‬אבל הם היו‬
‫ברברים‪ .‬אסיאתים‪.‬‬
‫גרמניה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הייתה ארצם של‬
‫צ'רצ'יל מסמן "וי" בידיו לפני המונים בבית הממשל בלונדון ב‪ 8-‬במאי ‪ ,1945‬היום שבו הודיע על סיום‬
‫המלחמה באירופה‪ .‬הוא גם זה שחסם את כניסת המעפילים לישראל‬
‫קאנט והגל‪ ,‬שילר וגיתה‪ ,‬שופנהאור ובטהובן‪.‬‬
‫אין זו ארץ אסיאתית “ברברית" של אנשים‬
‫צהובים מלוכסני עיניים‪ .‬זו ארץ נאורה‪.‬‬
‫ארץ שבה הונחלו זכויות סוציאליות לאזנ‬
‫רחיה הרבה לפני ארצות דמוקרטיות‪,‬‬
‫שבהן נאלצו ארגוני העובדים להילחם על‬
‫זכויותיהם בחירוף נפש‪ .‬איך בארץ כזאת‬
‫נוצר מצב שבו המושל שלה בפולין‪ ,‬שהיה‬
‫אחראי על הגרמניזציה שלה‪ ,‬קרי‪ :‬השמדת‬
‫האוכלוסייה ובעיקר היהודים‪ ,‬היה דוקטור‪,‬‬
‫האנס פראנק שמו‪ .‬וארנסט קאלטנברונר‪,‬‬
‫ראש משטרת הביטחון בתקופת ההשמדה‬
‫ההמונית במחנות ההשמדה‪ ,‬היה דוקטור‬
‫אף הוא‪ .‬פרופסור מרטין היידגר‪ ,‬תלמידו‬
‫של הפילוסוף הנודע אדמונד הוסרל (יהודי‬
‫שהתנצר)‪ ,‬שאף להיות הפילוסוף של‬
‫התנועה הנאצית‪ .‬הוא מעולם לא התחרט‬
‫בפומבי על מעשיו אלו‪.‬‬
‫לא אלאה את הקוראים בשמות ובמעשים‬
‫מזעזעים נוספים‪ ,‬אבל כן אספר שהפילוסוף‬
‫היהודי‪-‬צרפתי‪ ,‬ז’ורז’ מוסה‪ ,‬אמר שאם לא‬
‫היה יודע מי חולל את השואה‪ ,‬היה חושב‬
‫מייד על הצרפתים‪ .‬והלוא אלו הם המסנ‬
‫כנים שנכבשו על ידי הגרמנים האכזרים‪.‬‬
‫מי שרוצה לדעת מעט על התנהגותם של‬
‫הצרפתים‪ ,‬ולמה הם מסוגלים‪ ,‬שיקרא‬
‫את תולדות מלחמת האזרחים באלג’יריה‪.‬‬
‫אז מי הטובים ומי הרעים? אולי הרוסים?‬
‫איני חושב שיש צורך לתאר את מעשיו של‬
‫סטאלין בשנות שלטונו בברית המועצות‪.‬‬
‫ובכל זאת נפל דבר‪ .‬בנירנברג נשפטו‬
‫פושעי מלחמה‪ .‬נכון שלכאורה ניתן היה‬
‫גם לשפוט גם את צ’רצ’יל וארתור האריס‪,‬‬
‫מפקד כוח המפציצים הבריטי‪ ,‬וגם את‬
‫קארל ספץאץ‪ ,‬מפקד כוח המפציצים הא�מ‬
‫ריקאי‪ ,‬וגם את קרטיס לה מיי‪ ,‬מפקד הכוח‬
‫האמריקני שהפציץ את יפן‪ .‬אבל קם דבר‪.‬‬
‫פושעי מלחמה ורוצחי עמים נשפטו‪ ,‬אולי‬
‫בפעם הראשונה בהיסטוריה‪ .‬העולם הבין‬
‫שאימפריאליזם אינו חוקי‪ .‬שגזענות היא‬
‫פשע נגד האנושות‪ .‬שצבע עור אינו הופך‬
‫את בעליו לנחות‪ .‬שלעם יש את הזכות לנהל‬
‫את ארצו לבד‪ ,‬בלי שעמים זרים ישלטו עליו‬
‫ואף ישמידו אותו‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬בריטניה איבדה את האימפריה‬
‫שלה תוך מספר שנים‪ ,‬וכמוה צרפת‪.‬‬
‫באמריקה החל המאבק לשוויון זכויות‬
‫אמיתי לשחורים ולאינדיאנים‪ ,‬שהסתיים‬
‫בביטול כל האפליות החוקיות שהיו קיימות‬
‫נגדם‪ .‬המלחמות בעולם לא הסתיימו‪,‬‬
‫ולצערנו עדיין מתרחשים מעשי זוועה לא‬
‫מעטים‪ ,‬אבל זו כבר אינה שיטה עולמית‪,‬‬
‫שבה עם אחד שולט על עם שני כי הוא‬
‫עליון ממנו‪.‬‬
‫הכותב הוא היסטוריון עצמאי‪ ,‬המתמחה‬
‫בחקר תולדות מלחמת העולם השנייה‬
‫והשואה‬
‫‪31‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫השחרור ‪ -‬קטעי זיכרונות‬
‫לעיתים נדמה לאדם שכל מה שהתרחש‪ ,‬לא התרחש‪ ,‬ורק נדמה כאילו כל זה היה‪.‬‬
‫"יש הבדל אדיר בין ימים קשים לימים רעים"‪ ,‬כתב המשורר חיים גורי‬
‫ן ראול טייטלבאום ן‬
‫מרחוק הם נראו כנקודות זזות‪.‬‬
‫יחידה היו שייכים סיירים אלה שבאו‬
‫האנשים‪ ,‬תשושים ומורעבים‪ ,‬שכבו‬
‫מן המזרח‪ .‬הם נעו‪ ,‬באותם הימים‪,‬‬
‫על האדמה הלחה ליד המסילה‪.‬‬
‫אל לב לבו של הרייך הנאצי – ברלין‪.‬‬
‫בקושי הרימו את ראשם‪ .‬המבטים היו‬
‫ובדרך נתקלו הסיירים הממהרים‬
‫קפואים‪ .‬בוהים אל החלל‪ .‬איש לא‬
‫ברכבת שהובילה אסירי ברגן בלזן‪.‬‬
‫ידע מה פשר הנקודות האלה שהלכו‬
‫זה היה היום המיוחל‪ .‬הפעם על‬
‫והתקרבו‪ .‬הייתה דממה מעיקה‪.‬‬
‫אדמת גרמניה המובסת‪ .‬מרחוק‬
‫השמיים היו כבדים ואפורים‪ ,‬כמו‬
‫עדיין נשמעו רעמי התותחים ועל‬
‫באביב גרמני‪ .‬אך מסביב היה ירוק‬
‫העצים שמסביב נשמע ציוץ הצינ‬
‫והטבע פרח‪ .‬האנשים השוכבים היו‬
‫פורים‪ .‬בכל זאת אביב‪ .‬מעין "הפי‬
‫אדישים ואטומים לסביבתם‪ .‬כאילו‬
‫אנד" מן הסרטים‪.‬‬
‫כל זה לא נוגע להם‪ .‬מדי פעם מישהו‬
‫ייתכן שכל הפרטים המסופרים כאן‬
‫התרומם על ברכיו כדי לצנוח שוב‪.‬‬
‫לא התרחשו בדיוק כך במציאות‪.‬‬
‫הנקודות שהתקרבו הפכו לקבוצת‬
‫אולם כך הם נרשמו בדמדומי זיכרון‬
‫פרשים‪" .‬רוסים?" – שאל מישהו‬
‫מאוחר‪ .‬הרי המציאות תמיד אפורה‬
‫בקול רפה‪ .‬הרוכבים קרבו והתבוננו‬
‫יותר מן הדמיון‪ .‬במהלך מסע הרכבת‬
‫ברכבת שעמדה דומם על המסילה‪.‬‬
‫קדחתי מחום‪ .‬ראיתי הכל מבעד‬
‫ניכר היה שהם נדהמו מבני האדם‬
‫מסך של ערפל‪ .‬באותה תקופה לא‬
‫המוטלים מסביב‪ .‬בדרכם הארוכה‬
‫זכרתי אפילו את שמות המקומות‬
‫המעצר‬
‫‪ ‬במחנה‬
‫טייטלבאום‪,‬‬
‫יוסף‪ ‬‬
‫ד"ר‬
‫אבא‪,‬‬
‫עם‬
‫אחרונה‬
‫תמונה‬
‫באזור השחרור‪ .‬כעבור שנים הייתי‬
‫הם כבר ראו מראות קשים ‪ -‬הרס באלבניה‪ ,‬קיץ ‪1943‬‬
‫ושממה‪ ,‬גוויות וזוועות‪ .‬ואף על פי‬
‫צריך לחפש אותם בשוטטותי בחלק‬
‫כן‪ ,‬הם היו מופתעים‪ .‬הם חיפשו את האויב בייטיים‪ .‬הייתה זו יחידת הסיירים שהקנ זה של גרמניה‪ ,‬שהיה שייך אז ל"רפובליקה‬
‫ומצאו את קורבנותיו‪ .‬עד שאחד הפרשים דימה את הכוח העיקרי‪ .‬הם חיפשו את קווי הדמוקרטית הגרמנית" במזרחה‪.‬‬
‫ב‪ 25-‬באפריל ‪ 1945‬השלדים מן הרכבת‬
‫התאושש‪ ,‬ירד מסוסו וקרא ברוסית‪" :‬אתם החזית‪ .‬זו התפוררה במהירות לקראת הקרב‬
‫משוחררים!"‪ .‬השוכבים החלו לזוז‪ .‬הם לא המכריע על ברלין‪ .‬איש לא שאל ולא ידע הזאת נולדו מחדש‪ .‬והם אפילו לא ידעו זאת‪.‬‬
‫הבינו את המילים‪ ,‬אך תפסו את משמעותן‪ .‬אז‪ ,‬בשבוע האחרון של אפריל ‪ ,1945‬לאיזו לא מעט מביניהם גם ימותו בימים שיבואו‪.‬‬
‫מישהו זחל‪ .‬מישהו התרומם ומישש את‬
‫ביניהם היה גם אבי‪ .‬אני נולדתי אז בפעם‬
‫כאן‬
‫המסופרים‬
‫הפרטים‬
‫שכל‬
‫"ייתכן‬
‫הסוסים וליטף את מגפי הרוכבים עליהם‪.‬‬
‫השנייה‪ ,‬בא הקץ לסבל‪ .‬הימים הנוראים של‬
‫השואה הסתיימו‪ .‬שבוע אחרי ששוחררנו‪,‬‬
‫בודדים שעמדו על רגליהם‪ ,‬הצליחו להדביק לא התרחשו בדיוק כך במציאות‪,‬‬
‫נשיקה רפה לסוסים‪.‬‬
‫התאבד היטלר‪.‬‬
‫הרי המציאות תמיד אפורה יותר מן‬
‫היו אלה חיילי הצבא האדום‪ .‬לובשי‬
‫הרכבת שבה היינו זכתה אחר כך לכינוי‬
‫המקומות‬
‫שמות‬
‫את‬
‫אפילו‬
‫הדמיון‪.‬‬
‫אפודות צמר מרופטות למדי בגוון ירקרק‬
‫"הרכבת האבודה"‪ ,‬משום שלא היה ברור‬
‫לאן פניה נועדות‪ .‬הנאצים העמיסו אותנו‬
‫דהוי‪ ,‬התפורות ריבועים‪-‬ריבועים כמו באזור השחרור לא זכרתי‪ .‬כעבור‬
‫על רכבת משא‪ ,‬את כל מי שהיה מסוגל‬
‫שמיכות חורף‪ .‬לראשיהם חבשו כובעי חורף שנים הייתי צריך לחפש אותם‬
‫עם כוכב מחומש אדום במרכזם‪ .‬על חזונ‬
‫עדיין ללכת אחרי התלאות הקשות שעברנו‬
‫אז‬
‫שייך‬
‫שהיה‬
‫גרמניה‪,‬‬
‫של‬
‫זה‬
‫בחלק‬
‫תיהם היו תלויים רובי סער עם מחסנית‬
‫במחנה הריכוז‪ .‬במשך ‪ 13‬ימים הסתובבה‬
‫הרכבת בגרמניה‪ ,‬שהייתה כבר בלהבות‪.‬‬
‫עגולה‪" .‬פפטושות" בעגת החיילים הסונ ל'רפובליקה הדמוקרטית הגרמנית'"‬
‫‪32‬‬
‫כ‪ 2,500-‬איש היו דחוסים בקרונות משא‬
‫ללא אוכל ומים‪ .‬היו בה יהודים יוצאי הולנד‪,‬‬
‫יוגוסלביה‪ ,‬יוון וצרפת‪ .‬רבים מתו ברכבת‪.‬‬
‫כאשר נעצרה מדי פעם‪ ,‬המתים נקברו ליד‬
‫פסי הברזל‪ .‬מרחוק ראינו גם את ברלין‬
‫הבוערת‪ .‬בחוץ היה אוויר צח‪ .‬בפנים ריח כבד‬
‫של צחנת רקב‪ ,‬צואה ושתן‪.‬‬
‫"שמענו היטב את הרעש העמום‬
‫של מנועי 'המבצרים המעופפים'‬
‫האמריקאים והמפציצים הבריטים‬
‫שטסו מעלינו בגובה רב‪ .‬הדי‬
‫המנועים הרעידו את צריפי המחנה‬
‫למטה‪ .‬לעיתים הגיעו אלינו גם‬
‫הדי הפיצוצים שהדהדו ממרחקים‪.‬‬
‫היו אלה דרישות שלום ראשונות‪,‬‬
‫שעוררו תקוות בקרב מזי רעב‪ ,‬חולים‪,‬‬
‫מותשים ומיואשים בברגן בלזן"‬
‫האמת היא שבתוך חוסר הוודאות ואי‬
‫ידיעה מוחלטת‪ ,‬בהם היינו שרויים בברגן‬
‫בלזן תקופה ממושכת‪ ,‬הסימנים הראשונים‬
‫לישועתנו הגיעו אלינו עוד קודם לכן‪ .‬מן‬
‫השמיים‪ .‬ודווקא בתקופה הקשה ביותר‬
‫במחנה ‪ -‬לקראת סוף ‪ .1944‬בנות הברית‬
‫הגבירו את ההפצצות על ערי גרמניה‪.‬‬
‫אחד היעדים להפצצות היה העיר הנובר‬
‫(‪ )Hannover‬וסביבתה‪ ,‬במרחק של כ‪45-‬‬
‫ק"מ דרום‪-‬מערבית מברגן בלזן‪ .‬שמענו‬
‫היטב את הרעש העמום של מנועי "המבצרים‬
‫המעופפים" האמריקאים והמפציצים‬
‫הבריטים שטסו מעלינו בגובה רב‪ .‬הדי‬
‫המנועים הרעידו את צריפי המחנה למטה‪.‬‬
‫לעיתים הגיעו אלינו גם הדי הפיצוצים‬
‫שהדהדו ממרחקים‪ .‬היו אלה דרישות‬
‫שלום ראשונות‪ ,‬שעוררו תקוות בקרב מזי‬
‫רעב‪ ,‬חולים‪ ,‬מותשים ומיואשים בברגן‬
‫בלזן‪ .‬מדי פעם הגיעו מן השמיים ונפלו על‬
‫חולות המחנה רצועות אלומיניום מוכספות‪,‬‬
‫שנישאו ברוח החורפית והתערבבו בפתיתי‬
‫שלג‪ .‬לא ידענו את פשר רצועות הכסף‬
‫המבהיקות שנפלו עלינו מן השמיים‪.‬‬
‫הן נועדו לשבש את מערכות הרדאר‬
‫הגרמניות‪ .‬ואנו‪ ,‬הילדים ‪ -‬מי שעדיין היה‬
‫מסוגל להסתובב ‪ -‬מיהרנו לאסוף רצועות‬
‫אלומיניום אלה שנפלו בין‬
‫צריפי המחנה‪ .‬בכל זאת‪ ,‬לא‬
‫שכחו אותנו‪ .‬היה כפור אימים‬
‫במחנה בחורף ההוא‪ .‬רצועות‬
‫הכסף שנפלו מן השמיים‬
‫חיממו את לבבותינו‪ .‬אחר כך‬
‫באו סימני האביב‪ ,‬שבשנה‬
‫ההיא קצת איחר לבוא‪.‬‬
‫מסע המוות בו‬
‫נספה אבי‬
‫"הרכבת האבודה" שלנו‪,‬‬
‫שאורכה הגיע לכ‪700-‬‬
‫מטר‪ ,‬שוטטה במסילותיה‬
‫של גרמניה במשך שבונ‬
‫עיים‪ .‬נתקענו בגשרים וקטעי‬
‫מסילות הרוסים ונסענו הלוך‬
‫ושוב‪ .‬הנסיעה הייתה מיגעת‬
‫ואיטית‪ ,‬בעיקר בלילה‪ .‬שעות‬
‫רבות היא עמדה בלי לזוז‪.‬‬
‫הרכבת הייתה מלאה באנשים‪,‬‬
‫ספק בני אדם‪ ,‬ספק שלדים‪.‬‬
‫פה ושם נשמעו גניחות‪.‬‬
‫לדיבורים כבר לא היה כוח‪ .‬ציור של ראול טייטלבאום‬
‫המתים שכבו בקרונות יחד‬
‫עם החיים‪ .‬מדי כמה ימים היו‬
‫שומרי האס‪.‬אס פותחים את הקרונות‪ .‬בעיקר של נסיעת רפאים זו‪ .‬על קיבה ריקה שתינו‬
‫כדי להצטייד במים במיכלים מזוהמים‪ .‬וגם בשקיקה מן החלב הכבד הזה ונגסנו בגבינה‬
‫המסריחה‪ .‬התוצאות היו קטלניות‪ .‬הקרון‬
‫כדי להוציא החוצה את מתינו‪.‬‬
‫מאשנבי הקרון‪ ,‬מבעד לסורגי התיל‪ ,‬ראינו התמלא קיא‪ ,‬הפרשות‪ ,‬שלשולים‪ .‬גם מספר‬
‫את עמודי העשן ושמענו את קולות הנפץ‪ .‬המתים‪ ,‬שהיה צריך להשליך לצידי המסילה‪,‬‬
‫מרחוק נראו הריסות ברלין‪ ,‬שבערה תחת עלה‪ .‬עד הסוף לא התאוששנו מ"סעודה" זו‪.‬‬
‫מכות הצבא האדום‪ .‬מטוסי כוחות הברית‪ ,‬במהלך מסע הביעותים הזה חליתי בטיפוס‪,‬‬
‫שכמובן לא היה להם מושג מי ומה נמצא כשאני אחוז חום גבוה ומדמם‪ .‬הכל זכור לי‬
‫ברכבת‪ ,‬הפציצו גם אותנו‪ .‬באחת התחנות‪ ,‬כמבעד לערפל‪ .‬גם אותו יום גורלי‪ ,‬כאשר‬
‫כאשר התאפשר לנו להצטייד במים‪ ,‬תקפו שומרי האס‪.‬אס ברחו והשאירו את הרכבת‬
‫המטוסים של בנות הברית‪ .‬השומרים מיהרו שלנו‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬ב‪ 23-‬באפריל בלילה‪ ,‬הרכבת‬
‫להסתתר‪ ,‬ואנו‪ ,‬קבוצת ילדים‪ ,‬ניצלנו את‬
‫המצב והסתובבנו בתחנה בחיפוש אחר נעצרה בשדה פתוח‪ 30 .‬ק"מ מזרחית מהעיר‬
‫אוכל‪ .‬מהר גילינו שליד הרכבת שלנו ניצבת טורגאו (‪ )Torgau‬שעל נהר אלבה‪ ,‬מקום‬
‫רכבת משא אחרת‪ ,‬עם הכתובת "לחזית המפגש של החיילים הסובייטיים והאמנ‬
‫המזרח"‪ .‬הצלחנו לפרוץ לאחד הקרונות‪ .‬ריקאים‪ .‬בבוקר למחרת התברר שהשונ‬
‫הוא היה מלא בכדים עם חלב מפוסטר וארנ מרים הסתלקו‪ .‬דממה משונה שררה בחוץ‪.‬‬
‫גזים עם גבינת "קברגל"‪ ,‬שריח חריף נדף בקרונות עמדה צחנה כבדה של צואה‪ ,‬שתן‬
‫מהם‪ .‬מיהרנו לסחוב‪ ,‬במיטב כוחותינו‪ ,‬את ומוות‪ .‬מישהו הצליח לפתוח את דלת הקרון‪,‬‬
‫הכדים ואת ארגזי הגבינה אל קרונותינו‪ ,‬ואנו זחלנו החוצה‪ .‬גם אני ביניהם‪ .‬בגלל‬
‫עד שחזרו השומרים‪ .‬זה היה אחד הסיוטים המחלה "שכחתי" ללכת‪ .‬זחלתי על בטני‪.‬‬
‫המשך בעמ' ‪34‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫‪ 70‬שנה אחרי‬
‫ואז הגיעו "הפרשים האדומים"‪ .‬הם מיהרו‬
‫לביצוע משימתם‪ ,‬אבל הבינו שאי אפשר‬
‫להשאיר את הרכבת‪ ,‬על אסיריה המותשים‪,‬‬
‫סתם כך בשדה הפתוח‪ .‬הם הורו לנהג‬
‫הקטר שנמצא להוליך את הרכבת מספר‬
‫קילומטרים לכפר הסמוך טרביץ (‪.)Tröbitz‬‬
‫תושביו הגרמניים בחלקם נמלטו‪ ,‬ואלה‬
‫שנשארו גורשו מבתיהם‪ .‬במקומם שוכנו‬
‫נוסעי "הרכבת האבודה"‪ .‬משחררינו המשיכו‬
‫בהתקדמותם‪ .‬השתחררנו כשבועיים לפני‬
‫כניעתה של גרמניה הנאצית‪.‬‬
‫מחדש‪ ,‬והפכו למחנה הסגר ובידוד עבור‬
‫נגועי טיפוס מן "הרכבת האבודה"‪ .‬בצריפים‬
‫גדולים שכבנו זה ליד זה‪ .‬אני שכבתי במיטה‬
‫סמוכה להוריי‪ .‬ימים ספורים אחרי שהגענו‬
‫לבית החולים המאולתר הזה‪ ,‬נפטר אבי‪.‬‬
‫בבוקרו של ‪ 29‬באפריל ‪ ,1945‬כאשר הקצתי‬
‫משנתי‪ ,‬ראיתי שאבי שוכב לידי דומם‪ ,‬ללא‬
‫נוע‪ .‬הוא מת בשנתו ‪ 4 ,‬ימים אחרי שהש�ת‬
‫חררנו‪ .‬הגבתי בזעקה‪ ,‬שהדהדה בכל צריף‬
‫החולים‪" :‬אין אלוהים!"‪ .‬מאז האלוהים מת‬
‫בלבי‪.‬‬
‫"ואז הגיעו 'הפרשים האדומים'‪ .‬הם‬
‫מיהרו לביצוע משימתם‪ ,‬אבל הבינו‬
‫שאי אפשר להשאיר את הרכבת‪,‬‬
‫על אסיריה המותשים‪ ,‬סתם כך‬
‫בשדה הפתוח"‬
‫שחרור‪ ,‬פחד ותוהו ובוהו‬
‫זה היה רחוק מחגיגת שחרור‪ .‬האסירים‬
‫המורעבים והמותשים חיפשו מזון להשביע‬
‫את רעבונם הנורא‪ .‬בכל מקום אפשרי‪.‬‬
‫ובמרתפי הבתים בהם שוכנו‪ ,‬נמצאו‬
‫מקומות בהם אחסנו משפחות האיכרים‬
‫את מזונם ‪ -‬מה שנשאר ממלאי המזון‬
‫שהאיכרים הכינו לחורף‪ .‬היו שם צנצנות‬
‫עם ריבות ביתיות‪ ,‬שומן חזיר ומיני בשרים‬
‫מעושנים‪ .‬והם טרפו את מה שמצאו‪ .‬וזה היה‬
‫"אסון השחרור"‪ .‬במשך מספר ימים אחרי‬
‫השחרור נפטרו כ‪ 200-‬אסירים משוחררים‬
‫מן "הרכבת האבודה"‪ .‬מתשישות‪ ,‬מגפת‬
‫טיפוס ושלשולים ‪ -‬פרי המזון שלא תאם‬
‫את מצבם‪.‬‬
‫כעבור יום או יומיים הגיעו צוותי הרופאים‬
‫של הצבא הסובייטי‪ .‬האסירים המשוחררים‬
‫מוינו לפי מצבם הבריאותי והפיזי‪ .‬חולי‬
‫טיפוס ואלה שהיה חשד שהם עדיין נגועים‬
‫בחיידקיו‪ ,‬בודדו והועברו לבתי חולים‪-‬שדה‬
‫מאולתרים שבסביבה‪ .‬יחד עם עוד קבוצה‬
‫של אסירים משוחררים הובלנו ‪ -‬אבי‪ ,‬אמי‬
‫ואני ‪ 18 -‬ק"מ דרומה ממקום השחרור‪,‬‬
‫לעיירה מולברג (‪ ,)Mühlberg‬שבקרבתה‬
‫נמצא מחנה שבויי מלחמה‪ ,‬אחד הגדולים‬
‫בשטחה של גרמניה (‪ .)Stalag IVB‬במשך‬
‫כל שנות המלחמה הוחזקו בו כ‪ 30-‬אלף‬
‫שבויים סובייטיים‪ ,‬פולניים וצרפתיים‪.‬‬
‫מספר צריפי מחנה שבויים פונו וגודרו‬
‫‪34‬‬
‫שנים אחרי כן‪ ,‬קראתי אצל פרימו לוי‪,‬‬
‫בעצמו שריד אושוויץ‪ ,‬את המשפט הבא‪:‬‬
‫"בעולם שיש אושוויץ לא יכול להיות‬
‫אלוהים"‪ .‬לאנשים מאמינים יש הסבר אחר‬
‫לשואה‪ :‬עונש על כך שהיהודים לא הלכו‬
‫בדרכי השם‪ ...‬מסקנתי הייתה הפוכה‪ .‬אם‬
‫כזהו העונש הנוראי שמשית אלוהים‪ ,‬מן‬
‫הראוי לבטל את קיומו‪ .‬מאז מות אבי‪ ,‬אני‬
‫חילוני‪ .‬ולא סתם חילוני אלא אתיאיסט‬
‫בהכרה‪ .‬מבחינה זו אני יכול לומר על עצמי‪,‬‬
‫כפי שאמר פעם ברנרד שו על עצמו‪" :‬אני‬
‫מודה לאלוהים שהפך אותי לאתיאיסט"‪.‬‬
‫באותו יום קברנו את אבי בבית הקברות‬
‫הסמוך לשבויי מלחמה‪ ,‬שבחלקת יער‪ .‬את‬
‫הקבר חפרו שני שבויים גרמנים‪ ,‬מלווים‬
‫בשומר סובייטי רכוב על סוסו‪ .‬הנחנו בו את‬
‫הארון עם גופת אבי‪ .‬הייתי נורא נרגש‪ .‬שני‬
‫השבויים הגרמנים מלמלו משהו ביניהם‪.‬‬
‫נדמה היה לי שהם השמיעו קללה‪ ,‬משהו‬
‫מעין "‪"( "Der Verfluchte Jude‬היהודי‬
‫המקולל")‪ .‬עד היום אינני בטוח אם באמת‬
‫שמעתי אותם אומרים זאת או שרק נדמה‬
‫היה לי שכך שמעתי‪ .‬ניגשתי אל השומר‬
‫על הסוס והתלוננתי על הגרמנים שמגנ‬
‫דפים את אבי המת‪ .‬החייל הסובייטי הושיט‬
‫לי את השוט שאחז בידו‪ ,‬באומרו "הכה‬
‫אותם"‪ .‬ניסיתי‪ ,‬אבל לא היה לי כוח‪ .‬הוא‬
‫לקח את השוט והחל להריץ את הגרמנים‬
‫על פני אחד השבילים בתוך היער‪ ,‬כשהוא‬
‫מצליף בהם בשוט‪ .‬בעיפרון רגיל רשמתי‬
‫את שם אבי על שלט עץ קטן‪ ,‬והצבתי‬
‫אותו על הקבר הטרי‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬השם‬
‫נמחק‪ ,‬כמובן‪ .‬וגם הקרש החזיק מעמד זמן‬
‫קצר‪ .‬עם הזמן‪ ,‬גם הקבר נעלם‪ .‬זה יתברר‬
‫לי שנים רבות אחרי כן‪.‬‬
‫אחרי מות אבי‪ ,‬אני ושני חבריי בני גילי‪,‬‬
‫מוריץ אשר ומשה כהן‪ ,‬חמקנו מבית החולים‬
‫שדה‪ ,‬שהיה בהסגר בגלל החשש של התפנ‬
‫שטות מגפת הטיפוס‪ .‬ערכנו מעין מסע‬
‫שחרור בסביבה זו‪ .‬שלושתנו שוטטנו באזור‬
‫שנכבש על ידי הצבא הסובייטי‪ .‬נכנסנו‬
‫לכפרים ועיירות גרמניות‪ .‬האווירה הייתה‬
‫של תוהו ובוהו‪ .‬בדרך מצאנו אקדח‪ .‬הגרנ‬
‫מנים היו נפחדים‪ .‬אני זוכר כי לקראת ערב‬
‫נכנסנו לבית באחד הכפרים כדי ללון בו‪.‬‬
‫את הדיירים הגרמניים הכניסו לחדר אחד‪,‬‬
‫ואנחנו‪ ,‬צעירים חמושים באקדח שספק אם‬
‫היה תקין‪ ,‬לנו בבית הזה‪ .‬גם אנחנו חששנו‪.‬‬
‫בבית לא היה חשמל‪ ,‬והחלטנו לשמור בתונ‬
‫רנות‪ ,‬כאשר התורן היה מדליק מדי פעם‬
‫גפרור לשמע רעש‪ .‬בבוקר המשכנו בדרכנו‪,‬‬
‫עד שהגענו לעיר גדולה על נהר אלבה‪ ,‬ושם‪,‬‬
‫בכיכר‪ ,‬ראינו לראשונה סרט תיעודי סובייטי‬
‫על קרבות המלחמה‪ ,‬שהוקרן עבור התונ‬
‫שבים הגרמניים‪.‬‬
‫משם שבנו לבית החולים שבהסגר‪.‬‬
‫הכבישים היו מלאים אסירים שיצאו‬
‫ממחנותיהם‪ ,‬החרימו מן הגרמנים עגלות‬
‫וסוסים‪ ,‬מילאו אותן ברהיטים וחפצים‬
‫שלקחו מבתי הגרמנים ושבו עם השלל‬
‫למחנותיהם‪ .‬גם אנחנו לקחנו עגלת יד‬
‫באחד הכפרים ומילאנו אותה בדברי מזון‬
‫שלקחנו מביתם של הגרמנים‪ ,‬ואפילו‬
‫לקחנו עז‪ .‬מאחר שלא יכולנו להיכנס לבית‬
‫החולים שלנו דרך השער הראשי‪ ,‬דחפנו את‬
‫העז דרך השער‪ ,‬והיא נתפסה בידי השומרים‬
‫הסובייטיים‪ ,‬שכנראה עשו ממנה סעודה‬
‫חגיגית‪ .‬את דברי המזון זרקנו מעבר לגדר‪,‬‬
‫ובעצמנו התפלחנו דרך חור שנמצא בגדר‪,‬‬
‫רחוק מעיני השומרים‪ ,‬ואספנו את דברי‬
‫המזון שזרקנו‪.‬‬
‫במשך כשבועיים אחרי השחרור‪ ,‬בשטחה‬
‫של גרמניה המזרחית שבשליטת הסונ‬
‫בייטים‪ ,‬שרר מצב של אנרכיה מוחלטת‪ ,‬עד‬
‫ששלטונות הצבא הסובייטים שמו קץ למצב‬
‫הזה וקבעו כללים קפדניים של התנהגות‬
‫כלפי האוכלוסייה הגרמנית‪ ,‬הן עבור חיילים‬
‫סובייטיים שחגגו את ניצחונם והן עבור‬
‫אסירי המחנות המשוחררים‪ .‬בעינינו‪ ,‬הצבא‬
‫האדום היה הצבא המשחרר שהציל אותנו‬
‫ממוות בטוח‪.‬‬
‫על תודעה וזיכרון‬
‫על הלך הרוח‪ ,‬ששרר באותם הימים של‬
‫סוף אפריל ומאי ‪ ,1945‬יעיד הסיפור הבא‪:‬‬
‫כעבור מספר חודשים אחרי השחרור‪,‬‬
‫החלה ה"רפטריאציה" ‪ -‬תהליך שובם של‬
‫ניצולי "הרכבת האבודה" לארצות המוצא‬
‫שלהם ‪ -‬הולנד‪ ,‬יוון‪ ,‬צרפת‪ ,‬יוגוסלביה‪.‬‬
‫בטרם יתפזרו לארצותיהם‪ ,‬התאספו כולם‬
‫למפגש פרידה בטרביץ‪ .‬מפגש הפרידה‬
‫החגיגי נערך ע"י ועד האסירים שהוקם‬
‫אחרי השחרור‪ .‬במפגש היו נוכחים גם‬
‫המפקדים הסובייטיים של המקום‪ .‬האווירה‬
‫הייתה נלהבת‪ .‬מי שמת‪ ,‬מת‪ ,‬ואלה ששרדו‬
‫ התאוששו קצת מן הרעב והתלאות‪ .‬ראשי‬‫ועד הניצולים‪ ,‬שהיה מורכב בעיקר מיוצאי‬
‫הולנד‪ ,‬קראו במפגש פרידה זה של ניצולי‬
‫ברגן בלזן ששוחררו בטרביץ‪ ,‬מכתב תודה‬
‫למנהיגה של בריה"מ‪ ,‬הגנראליסמו יוסף‬
‫סטלין‪ .‬אינני יודע אם היוזמה של כתיבת‬
‫המכתב לסטלין באה מוועד המשוחררים או‬
‫אם מן המפקדים הסובייטיים במקום‪ ,‬אבל‬
‫נוסח המכתב היה אופייני לרוח ההתלהבות‬
‫של העת ההיא‪" :‬כל אחד מאיתנו יספר‬
‫לילדיו ולנכדיו‪ ,‬מדור לדור‪ ,‬בהכרת תודה‬
‫עמוקה‪ ,‬על ימי השחרור המאושרים הללו‪,‬‬
‫שבאו עלינו הודות לצבא האדום המנצח‪.‬‬
‫לאחר סבל שלא יתואר‪ ,‬אנו חוזרים אל‬
‫החיים כבני אדם חופשיים‪."...‬‬
‫כחודש וחצי אחרי השחרור ומות אבי‪ ,‬ביוני‬
‫‪ ,1945‬אימי ואני התחלנו את מסלול שובנו‬
‫הארוך מגרמניה לעיר הולדתי בקוסובו שליד‬
‫הגבול האלבני‪ .‬את המסלול הזה‪ ,‬בן למעלה‬
‫מ‪ 1,500-‬קילומטרים‪ ,‬עשינו כמבצע עצמאי‪,‬‬
‫מבלי לחכות למה שכונה אז רפטריאציה‬
‫מאורגנת רשמית של האסירים המשוחנ‬
‫ררים לארצות מוצאם‪ .‬נסענו בטרמפים‪,‬‬
‫על התותחים הסובייטיים ועל משאיות‬
‫צבאיות ועל הרכבת בקטעים שפעלה‪ .‬קטעי‬
‫למענם כתב את הזיכרונות‪ .‬טייטלבאום עם אשתו והנכדים‬
‫מסילה שנהרסו עשינו בהליכה‪ .‬על גבינו‬
‫נשאנו תרמיל עם חפצים שאספנו בגרמניה‬
‫אחרי השחרור‪ .‬המסע היה מפרך‪ ,‬והתרמיל‬
‫שנשאנו על גבנו הכביד‪ .‬אמרתי לאימי‪" :‬בואי‬
‫נזרוק את התרמילים המכבידים האלה‪ .‬בלאו‬
‫הכי נקבל הכל חדש כאשר נגיע הביתה‪."...‬‬
‫זרקנו‪ .‬אחר כך הצטערנו‪ .‬יוגוסלביה אחרי‬
‫המלחמה הייתה שרויה במצוקה קשה‬
‫ביותר‪ .‬הכל היה בקיצוב חמור ‪ -‬מזון‪ ,‬לבוש‪.‬‬
‫פעם קראתי אצל קלוד לנצמן‪ ,‬יוצר הסרט‬
‫התיעודי "שואה"‪ ,‬שההוכחה להשמדה‬
‫בשואה היא לא הגופות‪ ,‬אלא דווקא היעדר‬
‫הגופות‪ ,‬כי ההשמדה לא השאירה דבר‪.‬‬
‫הנאצים לא רק הרגו יהודים‪ ,‬אלא גם העלימו‬
‫את עקבות הפשע‪ .‬הם שרפו הכל‪ .‬אבי היה‬
‫לאפר שלא הצלחתי למצוא את עקבותיו‪ .‬כך‬
‫התחיל הפרק החדש של אימי ושלי אחרי‬
‫המלחמה‪ .‬אז‪ ,‬באפריל ‪ ,1945‬נולדתי מחדש‪.‬‬
‫כמו אלה ששרדו אז‪ .‬כן‪ ,‬השואה ומלחמת‬
‫העולם השנייה היו הפרק המעצב של חיי‪.‬‬
‫אני שייך לדור ההוא‪ .‬כל מה שהתרחש אז‬
‫"כחודש וחצי אחרי השחרור ומות‬
‫השפיע על תודעתי ועל דמותי אחר כך‪ .‬זהו‬
‫אבי‪ ,‬ביוני ‪ ,1945‬אימי ואני התחלנו את המסד עליו נבנה סיפור חיי‪.‬‬
‫מסלול שובנו הארוך מגרמניה לעיר‬
‫כתבתי את זיכרונותיי ואת הרהוריי‪ ,‬בעיקר‬
‫הולדתי בקוסובו שליד הגבול האלבני‪ .‬לנכדיי – אליה‪ ,‬ענבר‪ ,‬זהר ויואב‪ .‬אם וכאשר‬
‫יתעניינו בשורשים‪ ,‬שיידעו מנין אני בא‪ .‬לנו‪,‬‬
‫את המסלול הזה‪ ,‬בן למעלה מ‪ 1,500-‬שרידי השואה‪ ,‬לא הייתה פריבילגיה כזאת‪.‬‬
‫קילומטרים‪ ,‬עשינו כמבצע עצמאי"‬
‫זהו היתרון של חיים נורמאליים‪ ,‬שאחד‬
‫"כתבתי את זיכרונותיי ואת הרהוריי‪,‬‬
‫בעיקר לנכדיי – אליה‪ ,‬ענבר‪ ,‬זהר‬
‫ויואב‪ .‬אם וכאשר יתעניינו בשורשים‪,‬‬
‫שיידעו מנין אני בא‪ .‬לנו‪ ,‬שרידי‬
‫השואה‪ ,‬לא הייתה פריבילגיה כזאת‪.‬‬
‫זהו היתרון של חיים נורמאליים‪,‬‬
‫שאחד ממרכיביהם הוא רצף‬
‫משפחתי רב‪-‬דורי"‬
‫ממרכיביהם הוא רצף משפחתי רב‪-‬דורי‪.‬‬
‫בקורות אבותינו ואבות אבותינו שנקטעו‬
‫בשואה נותרו הרבה חללים ריקים‪ ,‬חורים‬
‫שחורים‪ ,‬שלא הספקנו לברר לעצמנו‪.‬‬
‫כתבתי‪ ,‬אפוא‪ ,‬כדי שצאצאיי ידעו את‬
‫חידות חיי‪ .‬הם בוודאי לא יקבלו תשובות‬
‫על כל השאלות האפשריות‪ .‬הרי הם בני‬
‫דור אחר החי בזמנים אחרים‪ .‬קשה מאוד‬
‫להעביר מה שמכונה "רוח הזמן"‪ ,‬בה‬
‫גדלתי‪ ,‬פעלתי וחייתי‪ .‬בכל אופן‪ ,‬בשורות‬
‫הקודמות ניסיתי‪ .‬חשתי חובה לעשות זאת‪.‬‬
‫חיי התארכו‪ ,‬אני נכנס לעשור התשיעי‪,‬‬
‫ויש על מה לספר‪ .‬מישהו כתב פעם‪" :‬מה‬
‫שיפה בזיכרונות הוא שאתה יכול לבחור‬
‫אותם‪."...‬‬
‫הכותב הוא עיתונאי וסופר וממיסדי עמותת‬
‫"עופות החול"‬
‫‪35‬‬
‫השד העדתי‬
‫השד העדתי‬
‫אימפריית הבורות של זגורי‬
‫הסירוב של אב המשפחה בסדרה "זגורי אימפריה" לעמוד בצפירה לזכר השואה‪ ,‬מעיד על כך שהקורבנוּת‬
‫המזרחית עברה את הגבול‪ .‬מעבר להשוואה הבלתי הגיונית‪ ,‬סבל של אחד אינו על חשבון המילה של האחר‬
‫ן קולט אביטל ן‬
‫אודה על האמת‪ :‬אינני נמנית על ציבור‬
‫צופי "זגורי אימפריה"‪ .‬אומנם מסע הפרסום‬
‫לעונה השנייה סקרן אותי‪ ,‬אך לאור התבנ‬
‫טאותו האומללה של משה איבגי‪ ,‬לא אבזבז‬
‫עוד זמן עליה‪ .‬לא רק בגלל זילות השימוש‬
‫בשואה – ואולי זוהי פרובוקציה שנועדה‬
‫לעורר ולעודד פרסום ‪ -‬אלא בגלל שהקונ‬
‫רבנוּת ה"מזרחית" עברה כאן כל גבול סביר‪.‬‬
‫למי שאינו מכיר את הרקע שלי‪ :‬אני ילידת‬
‫רומניה‪ ,‬וכילדה שרדתי את הרדיפות ואת‬
‫השואה‪ .‬עליתי לישראל כילדה ב‪ 1950-‬על‬
‫גבי אוניה צפופה‪ .‬וכן‪ ,‬גם אנו‪ ,‬כל נוסעי‬
‫האוניה ה"אשכנזים"‪ ,‬רוססנו ב‪-‬די‪.‬די‪.‬טי‬
‫כשהגענו לנמל חיפה‪ ,‬אך גם קידמו את פנינו‬
‫בתפוז‪ .‬וראה זה פלא – איש מאיתנו לא חשב‬
‫שיש בכך אפליה בגלל מוצאנו‪ ,‬אלא לקחנו‬
‫זאת כאמצעי חיטוי לאחר מסע בספינה בה‬
‫לא היו תמיד אמצעי היגיינה מספיקים‪ .‬אך‬
‫את טעם התפוז אני זוכרת עד היום‪ .‬וגם‬
‫אנחנו‪ ,‬האשכנזים‪ ,‬עברנו את המעברות‪.‬‬
‫ההבדל בין אבי משפחת זגורי‪ ,‬אותו מגלם‬
‫משה איבגי‪ ,‬לביני הוא שאני אסירת תודה‬
‫למדינת ישראל‪ ,‬אפילו על האוהלים ועל‬
‫סבורים שיכולה להיות השוואה כלשהי‬
‫בין מה שהיה במעברות לבין הרשע‪ ,‬הרעב‪,‬‬
‫ההשפלות‪ ,‬העינויים והרצח שעברו היהודים‬
‫במחנות‪.‬‬
‫הפחונים במעברות‪ .‬ממרום גילי‪ ,‬אני מביטה‬
‫על כברת הדרך שעברתי מאז אותם ימים של‬
‫מחסור וצנע‪ ,‬דרך שהייתה שרויה בקשיים‬
‫בכל שלב ושלב‪ ,‬ואני יודעת שבשום מקום‬
‫בעולם לא הייתי מגיעה לקריירה‬
‫ולהישגים אליהם הגעתי‪ .‬אני אסירת‬
‫תודה על ה"בית" ועל ההזדמנות‬
‫שניתנו לי‪ .‬דומני שגם איבגי לא היה‬
‫מגיע להישגיו אילו נשארה משפחתו‬
‫במרוקו (גם אם הוריו נאלצו לעבור‬
‫את המעברות)‪.‬‬
‫ועתה למשפט המחץ בפיו של‬
‫איבגי‪ :‬הוא לא יעמוד בצפירה‬
‫לזכר המתים‪ ,‬ולהקבלה הפשטנית‬
‫והאומללה בין מעברה לבין רצח‬
‫מיליוני יהודים במחנות ההשמדה‪.‬‬
‫אינני מבינה אם איבגי‪ ,‬או כותבי‬
‫הטקסט של הסדרה‪ ,‬הבינו את עומק‬
‫בורותם ואת צרות אופקיהם‪ .‬מן‬
‫הידוע הוא כי כל אדם סבור שהסבל‬
‫שהוא או משפחתו עברו הוא הגדול‬
‫ביותר בעולם‪ .‬אבל למותר לשאול‬
‫את כותבי הסדרה‪ ,‬אם הם באמת “גם אנחנו‪ ,‬האשכנזים‪ ,‬עברנו את המעברות"‪ .‬קולט אביטל‬
‫של מי השואה הזאת בכלל‬
‫ן עמרי מריאן ן‬
‫למי שלא יודע‪" ,‬זגורי אימפריה" היא סדרת‬
‫טלוויזיה ישראלית של חברת התקשורת‬
‫‪ ,HOT‬זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה‪ .‬יוצר‬
‫הסדרה הוא מאור זגורי‪ ,‬שכתב את התסריט‬
‫ומביים אותה‪ .‬הסדרה מגוללת את סיפורה‬
‫של משפחת זגורי‪ ,‬משפחה רוויית מתחים‬
‫מבאר שבע‪ ,‬הנאבקת להסיר קללה הרובצת‬
‫על ראשה מאז מות הסב‪ .‬המשפט מעורר‬
‫המחלוקת הזה נאמר על ידי השחקן משה‬
‫איבגי‪ ,‬המגלם את דמותו של אלברט‪ ,‬אבי‬
‫המשפחה‪ ,‬באחד מפרקי הסדרה האחרונים‪.‬‬
‫כצפוי‪ ,‬עוררו הדברים זעם רב אצל רבים‬
‫בישראל – לא רק ניצולים ולא רק אשכנזים‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫אמצעי התקשורת ואתרי האינטרנט הוצפו‬
‫בתגובות‪ ,‬ראיונות ופרשנויות‪ .‬נראה היה‬
‫כי השד העדתי שוב יצא מן הבקבוק‪ .‬חלק‬
‫מהתגובות היו‪ ,‬כרגיל‪ ,‬מתלהמות ופופולינ‬
‫סטיות‪ ,‬אך לצידן נשמעו גם דעות שקולות‪.‬‬
‫אלה עסקו בעיקרן בשאלה עד כמה לגיטימי‪,‬‬
‫אם בכלל‪ ,‬להשתמש בשואה כקרדום לחפור‬
‫בו לצורך ניהול מאבק חברתי או פוליטי‪.‬‬
‫"הצפירה הפכה לפרמטר הבסיסי ביותר שבאנ‬
‫מצעותו בוחן הציבור‪ ,‬ליתר דיוק התקשורת‪,‬‬
‫מי מזדהה עם האתוסים הלאומיים המכונ‬
‫ננים"‪ ,‬אומר פרופ' אודי לבל‪ ,‬ראש המחלקה‬
‫לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת‬
‫אריאל‪ .‬לדבריו‪ ,‬שפורסמו באתר ‪" ,NRG‬אין‬
‫יום זיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה‬
‫שבו ערוצי הטלוויזיה לא מצלמים רחוב‬
‫בשכונת מאה שערים או בבני ברק על מנת‬
‫להראות את אי כיבוד הצפירה שם‪ ,‬כמו שאין‬
‫יום שואה שבו לא מצולם רחוב בעיר ערבית‬
‫על מנת להראות שגם שם רבים מהאזרחים‬
‫אינם עומדים דום"‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬בשנים האחרונות החברה עוברת‬
‫תהליכי ויקטימיזציה‪ .‬לא הגיבור‪ ,‬אלא‬
‫הקורבן‪ ,‬הוא זה שזוכה בכרטיס כניסה לסדר‬
‫היום הציבורי‪" .‬לא מי שקידם את ערכי‬
‫המדינה‪ ,‬אלא מי שנפגע מהם‪ .‬כל קהילה‬
‫צריך לשים דברים בפרופורציה‬
‫הסופר יליד עיראק‪ ,‬אלי עמיר‪ ,‬לא באמת מתרגש ממה שנאמר בסדרה “זגורי אימפריה"‪ .‬הוא כן מתרגש‬
‫ביום השואה‪ ,‬כל שנה מחדש‪ ,‬וכן יש לו ביקורת על הצנעת ההיסטוריה של קהילת יהודי מדינות ערב‬
‫“על השואה שמעתי כבר בילדותי בבגדד‬
‫בשנת ‪ .1945‬השמועה שרצחו מיליוני יהודים‬
‫באירופה עברה מפה לאוזן‪ ,‬וראש הקהילה‪,‬‬
‫החכם באשי ‪ -‬יחד עם חכמי התורה ‪ -‬הכריזו‬
‫על יום תענית‪ ,‬ואף גייסו כספים כדי לשלוח‬
‫לעזרת יהודי אירופה‪ .‬מאז הוטבע האסון‬
‫הזה של השואה כמכוות אש בבשרי‪ .‬שמעתי‬
‫את המשפט של איבגי וזה דחה אותי‪ ,‬אבל‬
‫אני ציני מספיק כדי להאמין שזה נעשה כדי‬
‫למשוך צופים לסדרה ולעורר ויכוח ומחנ‬
‫לוקת‪ ,‬שהם סם חיים למדיה‪ .‬אני לא שמעתי‬
‫מפי אף יהודי מהמזרח משפט מזעזע כזה‬
‫כמו שנאמר בסדרה‪ .‬לא רק שלוחמים‬
‫מיהודי המזרח נהרגו על האדמה הזאת ‪ -‬כל‬
‫יהודי העולם נרדפו‪ .‬קשה להעלות על הדעת‬
‫שיהודי יכול להגיד שהשמדת ‪ 6‬מיליון של‬
‫בני עמו‪ ,‬שגדעה יהדות מפוארת באירופה‪,‬‬
‫אינה נוגעת לו‪ .‬קשה למצוא יהודי שנשאר‬
‫אדיש לזה בארץ‪ .‬אני לא מצאתי‪ .‬אני ובני‬
‫ביתי יושבים כל ערב יום השואה מרותקים‬
‫ועם דמעות בעיניים לשמוע את הסיפורים‪,‬‬
‫ואף פעם לא שבענו מזה‪ .‬השואה מופיעה‬
‫בכל הרומנים שלי‪ .‬השואה מטריפה את‬
‫דעתי‪ .‬אני לא מצליח להבין איך בני אדם‬
‫רוצחים כך‪.‬‬
‫“הסדרה ‘זגורי אימפריה’ היא לא דבר שירד‬
‫מהר סיני‪ .‬זו בסך הכל סדרת טלוויזיה‪ .‬מי‬
‫שכתב אותה רצה למשוך תשומת לב‪ ,‬והוא‬
‫הצליח‪ ,‬כמובן‪ ,‬לעורר דיון ציבורי‪ .‬כשאני‬
‫והטראומה שלה‪ ,‬ועד שלא תקבל הכרה‬
‫לא תכיר בטראומה של האחר‪ .‬במסגרת‬
‫זאת‪ ,‬שואת העם היהודי נתפסת יותר ויותר‬
‫כעניין של קהילות שהולכות ומצטמצמות"‪.‬‬
‫לדברי לבל‪ ,‬בשל כשלים של מערכת החינוך‬
‫בישראל‪" ,‬הנרטיב שמכיר זגורי אינו רק‬
‫חסר ובעייתי בהקשרים העדתיים‪ ,‬אלא‬
‫גם מפספס את המשמעויות העמוקות של‬
‫השואה בכלל ושל הצפירה בפרט‪ .‬דקת‬
‫הדומייה הזו לא נועדה רק לזכור את הקורנ‬
‫בנות היהודיים‪ ,‬שרובם אשכנזים‪ .‬היא נועדה‬
‫להזכיר לנו מה קורה כאשר נכנעים לשנאה‬
‫עיוורת ולגזענות‪ ,‬ולכן חשיבותה עצומה"‪.‬‬
‫לעומתו‪ ,‬טוען פרופ’ טל שביט כי "אסור‬
‫לנו כישראלים‪ ,‬לאפשר את התופעות של‬
‫שימוש בזיכרון השואה כדי לקדם רעיון‬
‫כזה או אחר ולא משנה כמה הוא חשוב‪ .‬את‬
‫השואה צריך להשאיר בצד‪ ,‬מחוץ לדיון על‬
‫אפליה בישראל ‪ -‬כי הרי אם היו משתמשים‬
‫בשואה לקדם רעיון על אפליה בחו"ל‪ ,‬כולנו‬
‫כישראלים וכיהודים היינו טוענים לאנטינ‬
‫שמיות‪ .‬החברה הישראלית תשתנה ונושא‬
‫העדתיות ירד מסדר היום‪ .‬מה שלא עושה‬
‫השכל‪ ,‬יעשה הזמן"‪ .‬עוד כתב שביט‪ ,‬במאמר‬
‫דעה שהתפרסם באתר ‪ Ynet‬תחת הכותרת‪:‬‬
‫"זגורי‪ ,‬אל תיגע לי בשואה"‪“ :‬למען הסר‬
‫ספק‪ ,‬אני בעצמי נכד לשרידי שואה ונשוי‬
‫לישראלית שהוריה יוצאי מרוקו (שגם שם‬
‫משפחתם במקרה הוא זגורי)‪ .‬ילדיי הם חצי‬
‫פולנים וחצי מרוקאים‪ ,‬והם מייצגים יותר‬
‫מכל את הישראלי החדש‪ ,‬זה שמתרכז גם‬
‫בעתידו ולא רק בעברו"‪.‬‬
‫מעברה ליד נהריה‪1952 ,‬‬
‫צילום‪ :‬ויקיפדיה‬
‫כותב פרוזה אני מחפש איפה הדרמה‪,‬‬
‫ולצורך זה גם מקצין לעיתים‪ .‬כמובן שאי‬
‫אפשר לדבר על כלל יהודי המזרח‪ .‬זה‬
‫קשקוש מקושקש‪ .‬יש עיראקים ויש סורים‬
‫ויש תוניסאים ומרוקאים‪ .‬כמו שאי אפשר‬
‫לדבר על רומנים‪ ,‬פולנים ויקים ואוקראינים‬
‫בהיגד אחד‪ ,‬כך גם אי אפשר לדבר על עדות‬
‫המזרח כעל מיקשה אחת‪ .‬זה חלק מהסימנ‬
‫פטום הישראלי של הכללה ודעות קדומות‪.‬‬
‫יכול להיות שמישהו יאמר במר ליבו‪ ,‬ומתוך‬
‫הקושי שיש לו בחיים‪‘ :‬עזוב אותי מזה‪,‬‬
‫זה לא שלי’‪ .‬גם בזה לא קל לי להאמין‪.‬‬
‫היהודים מצפון אפריקה‪ ,‬ובעיקר ממרוקו‪,‬‬
‫ואני לא מטיל את זה עליהם‪ ,‬נקלטו על ידי‬
‫החברה הישראלית ‪ -‬שהייתה כולה אשכנ‬
‫נזית ויידישיסטית ‪ -‬בצורה הנוראה ביותר‪,‬‬
‫המעליבה ביותר והקשה ביותר‪ .‬ליבם מר‪.‬‬
‫ואתה רואה שגם בדור שלישי ורביעי הכאב‬
‫נמשך אצלם והם מחפשים לו ביטוי‪ .‬אבל‬
‫מכאן ועד לביטויים שיש בהם ריח של‬
‫שנאה וסוג של הכחשת שואה ‪ -‬המרחק‬
‫הוא ענק‪.‬‬
‫“צריך לקבל את הדברים בפרופורציה‪.‬‬
‫אי אפשר ואסור להשית דברים שנאמרו‬
‫בסדרת טלוויזיה על כל יהודי המזרח‪.‬‬
‫הנאצים רצחו יהודים מזרחיים גם בתונ‬
‫ניסיה ולוב‪ ,‬כך שהיא לא הייתה רחוקה‬
‫מיהודי מרוקו‪ .‬הפחד והטראומה גם הם‬
‫היו מנת חלקם‪ .‬אבל נכון גם שעל מה‬
‫שקרה ליהדות מדינות ערב לא מלמדים‬
‫מספיק בבתי הספר‪ .‬בכרך עב כרס של ספר‬
‫לימודי ההיסטוריה תמצא ‪ 7-8‬עמודים‬
‫בעניין זה‪ .‬זה מעליב וכואב ומשפיל‪.‬‬
‫כאילו חצי עם ישראל לא קיים‪ ,‬ואנחנו‬
‫חצי מהעם שחי פה‪ .‬זה עדיין לא השתנה‪.‬‬
‫איך אפשר להתעלם מההיסטוריה של חצי‬
‫מהעם שחי פה‪ ,‬מהתרבות שלהם ומסיפור‬
‫קליטתם בארץ‪ .‬גם אם הדברים קשים‬
‫וכואבים‪ ,‬זה חלק מההיסטוריה האישית‬
‫שלנו ומזו הקולקטיבית של המדינה‪ .‬זה‬
‫כל הסיפור"‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫השד העדתי‬
‫השד העדתי‬
‫הזיכרון החדש של השואה‬
‫את ההתבטאות האומללה של בבר בסדרה “זגורי אימפריה"‬
‫מציעה ד"ר ליאת שטייר‪-‬לבני לבחון בהקשר רחב יותר של דרכי ההתמודדות של‬
‫יוצרים מזרחיים עם השואה‬
‫כבר היו דברים מעולם‪" .‬מדינת ישראל היא האושוויץ הרוחני של עדות המזרח"‪,‬‬
‫כתובת שרוססה ביד ושם‪ 11 ,‬ביוני ‪2012‬‬
‫מתוך הסרט "הפליטים הנשכחים" של מיכאל גרינשפן‬
‫אחת השאלות המעניינות היא הדרך‬
‫שבה יוצרים מזרחיים בעשורים האחנ‬
‫רונים מעבדים את תודעת השואה‪ .‬הקשר‬
‫בין השואה למזרחיים בישראל היה מורכב‬
‫מראשיתו‪ .‬במשך עשורים רבים נתפסה‬
‫השואה בישראל כשואת יהודי אירופה‬
‫בלבד‪ .‬רק משנות השמונים ואילך החל דיון‬
‫ברדיפות היהודים בצפון אפריקה‪ .‬דיון זה‬
‫הולך ומתפתח‪ ,‬ובעקבותיו השתנה מקומם‬
‫של יהודי צפון אפריקה בהנצחת השואה‪.‬‬
‫קֹומי‪ ,‬אני מציגה‬
‫בספרי‪ַ ,‬הר ַה ִּז ָּכרֹון יִ זְ ּכֹר ִּב ְמ ִ‬
‫מספר דרכי התמודדות של יוצרים מזרחיים‬
‫עם השואה‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬ניתן למצוא יצירות‪,‬‬
‫בעיקר בתחום הקולנוע הדוקומנטרי‪ ,‬שבהן‬
‫בני הדור השני לטראומה חוזרים אל השואה‬
‫‪38‬‬
‫בצפון אפריקה‪ ,‬כדי להנציח‪ ,‬לתעד ולספר‬
‫מחדש היסטוריה שהושתקה‪ .‬מאידך גיסא‪,‬‬
‫לצד יצירות אלה ניתן למצוא יוצרים אחרים‪,‬‬
‫בעיקר בתחום הסאטירה‪ ,‬תכניות הטלוויזיה‪,‬‬
‫הספרות והשירה‪ ,‬שמפרקים ומגחיכים את‬
‫“ניתן למצוא יוצרים שמפרקים‬
‫ומגחיכים את סמלי השואה‪ ,‬יוצרים‬
‫היפוך של הזיכרון על ידי השלכת‬
‫דימויים נאציים על האשכנזים‬
‫בישראל ומפקיעים את המונח ‘שואה’‬
‫ממשמעותו המקובלת כדי לתת לו‬
‫פרשנות אתנית"‬
‫סמלי השואה‪ ,‬יוצרים היפוך של הזיכרון על‬
‫ידי השלכת דימויים נאציים על האשכנזים‬
‫בישראל ומפקיעים את המונח “שואה"‬
‫ממשמעותו המקובלת כדי לתת לו פרשנות‬
‫אתנית‪ .‬לטעמי‪ ,‬זיכרון חדש זה אינו נובע‬
‫מריחוק של היוצרים המזרחיים מהטראומה‬
‫אלא להיפך – היצירות משקפות מנגנוני‬
‫הגנה מורכבים של אלו שגדלו בחברה שבה‬
‫זיכרון השואה מוחדר באופן אינטנסיבי‪,‬‬
‫ואולם הם סומנו כמי שאין להם חלק בזיכרון‬
‫זה (דבר שסימל את דחיקתם מהמיינסטרים‬
‫הישראלי במובן הרחב יותר)‪.‬‬
‫אני דור שלישי לשואה‪ .‬סבי ז"ל מלודז’‪,‬‬
‫סבתי ז"ל מוורשה‪ .‬שניהם איבדו את משפנ‬
‫חותיהם‪ ,‬עברו גיהינום‪ ,‬וכנגד כל הסינ‬
‫כויים ‪ -‬הצליחו לפתוח בישראל דף חדש‪,‬‬
‫להקים משפחה‪ ,‬לעבוד ולתרום לקהילה‪.‬‬
‫סבתי נפטרה כאשר הייתי קטנה‪ ,‬ובשנות‬
‫ההתבגרות שלי אינני זוכרת את סבי מדבר‬
‫על העבר‪ .‬זיכרון השואה שלי עוצב בעיקר‬
‫דרך המרחב הציבורי‪ ,‬בשנים שבהן שלטה‬
‫במערכת החינוך ובשיח הציבורי התפיסה כי‬
‫יש רק דרך אחת ראויה לזכור בה את השואה‬
‫– זו הספוגה באבל ופאתוס‪ .‬אסור לצחוק‪,‬‬
‫אסור להשוות‪ .‬אך בעשורים האחרונים‪,‬‬
‫השיח הציבורי השתנה‪ :‬השואה הפכה‬
‫לחלק אינטגראלי מהיומיום‪ ,‬ואסוציאציות‬
‫מן השואה החלו להופיע חדשות לבקרים‬
‫במסגרת ויכוחים חברתיים ופוליטיים כאלה‬
‫ואחרים (למשל‪ ,‬בסוגיית העובדים הזרים‪,‬‬
‫הפליטים ומהגרי העבודה מאפריקה) וביחס‬
‫למאבקים בין קבוצות ומגזרים שונים‬
‫בחברה (ימין ושמאל‪ ,‬חילונים וחרדים‪,‬‬
‫יהודים וערבים ועוד)‪ .‬השיח הזה ערער‬
‫עבורי את התפיסות המקובעות שלי בנוגע‬
‫לזיכרון השואה ויצר אצלי סימני שאלה‬
‫רבים‪ :‬האם אכן צריך להשאיר את השואה‬
‫בתוך קפסולת זיכרון נפרדת ומבודדת?‬
‫או שיש חובה להתמודד עם הנושא באופן‬
‫יומיומי‪ ,‬שכן אחרת הוא עלול לאבד את‬
‫חשיבותו ההיסטורית והחינוכית? האם כל‬
‫דיון בשואה החורג מהגבולות המוכרים‬
‫שהתקבעו על ידי הממסד באמת מהווה‬
‫זלזול בזכר הקורבנות ובטראומה של הנינ‬
‫צולים?‬
‫סימני השאלה שלי התגברו ככל שנחנ‬
‫שפתי לסדרת סרטונים הומוריסטים עם‬
‫היטלר ביוטיוב (“היטלר מתרגז") ולאחר‬
‫שהשתתפתי בטקסים אלטרנטיביים ב"בית‬
‫להיות" בחולון‪ ,‬שהיו מלאים בהומור לצד‬
‫סיפורים כואבים על אודות ההורים והזלת‬
‫דמעות משותפת‪ .‬כשהתבוננתי מן הצד בנונ‬
‫כחים שצחקו ובכו יחד‪ ,‬תהיתי‪ ,‬האם זו זילות‬
‫השואה? האם הצחוק הזה הוא בהכרח ביזוי‬
‫הטראומה? כי דווקא שם‪ ,‬בתוך ההמולה‪,‬‬
‫הבדיחות והצחוק המשותף של הנוכחים‪,‬‬
‫ראיתי את הכאב האמיתי‪ ,‬המזוקק‪ ,‬של בני‬
‫הדור השני והשלישי‪.‬‬
‫שימוש בהומור וביקורת‬
‫חברתית‬
‫סימני השאלה הללו ניפצו את התובנות‬
‫החד‪-‬משמעיות שמערכת הזיכרון הממסדית‬
‫בנתה עבורי‪ .‬מנקודת השבר הזו התחלתי‬
‫את כתיבת הספר‪ ,‬בו ביקשתי להציף סוגיות‬
‫המטרידות ישראלים רבים‪ :‬מהם הגבולות‬
‫החדשים של זיכרון השואה? האם בישראל‪,‬‬
‫שבה תודעת השואה עמוקה ואינטנסיבית‬
‫כל כך‪ ,‬אין מקום לזיכרונות נוספים לצד‬
‫הזיכרון הממסדי? והאם כל שימוש יומיומי‪,‬‬
‫הומוריסטי‪ ,‬פוליטי או עדתי בנושא הוא אכן‬
‫“זילות"‪ ,‬או שלמעשה‪ ,‬שימוש כזה מהווה‬
‫שיקוף של תהליכים חברתיים‪-‬תרבותיים‬
‫עמוקים ומחויבי המציאות?‬
‫בספרי התמקדתי בשינויים שחלו בזיכרון‬
‫השואה בישראל בעשורים האחרונים ‪-‬‬
‫שינויים אשר להם אחראים במידה רבה‬
‫בני הדור השני והשלישי לשואה‪ .‬הראיתי‬
‫כיצד בעוד סוכני הזיכרון הרשמיים‪,‬‬
‫הממלכתיים‪ ,‬שומרים על אותו מתווה של‬
‫זיכרון אפוף אבל ויגון‪ ,‬המתמקד באירועי‬
‫השואה עצמם ובהשלכותיהם הציוניות‬
‫והפוליטיות על העבר וההווה של מדינת‬
‫ישראל‪ ,‬בתרבות הפופולארית מופיע זיכרון‬
‫חדש של השואה‪ ,‬שנועד לא רק “לזכור‬
‫ולא לשכוח"‪ ,‬אלא לזכור אחרת‪ ,‬לאתגר את‬
‫גבולות התפיסה של ייצוג השואה ולחתור‬
‫תחת מוסכמות חברתיות ומסרים הגמוניים‬
‫בנושא‪ .‬יוצרים בני הדור השני והשלישי‬
‫לשואה מתאימים את זיכרון השואה‬
‫לעולם שנשען על טכנולוגיה‪ ,‬בוחנים את‬
‫הנושא דרך פרספקטיבות הומוריסטיות‪,‬‬
‫שהיו בגדר טאבו‪ ,‬משתמשים בשואה ככלי‬
‫למתיחת ביקורת על תופעות חברתיות‪-‬‬
‫פוליטיות וכלכליות שונות‪ ,‬מרחיבים את‬
‫גבולות הזיכרון של הטראומה אל מעבר‬
‫ללקח היהודי‪-‬הציוני ומצביעים על השלכות‬
‫רחבות יותר‪ ,‬אוניברסליות‪ ,‬חברתיות‬
‫ופוליטיות‪ ,‬של לקחי השואה‪.‬‬
‫בשני העשורים האחרונים נשמעת יותר‬
‫ויותר ביקורת של חוקרים ואישי ציבור כנגד‬
‫מגמות אלה‪ .‬הם טוענים שמדובר ב"זילות‬
‫השואה"‪ ,‬נוזפים ביוצרים העוסקים בכך‬
‫או נעלבים מהדיון החדש בשואה ויוצאים‬
‫נגדו‪ .‬טענתי היא שהתייחסות כזו מתעלמת‬
‫מהמשמעויות הבסיסיות של זיכרון קולקנ‬
‫טיבי‪ ,‬שהוא תמיד נזיל‪ ,‬דינמי ותלוי בשינ‬
‫נויים החלים בחברה ובצרכיה בהווה‪ .‬במקום‬
‫לשלול תהליכים טבעיים‪ ,‬ספרי בודק מדוע‬
‫הם מתחוללים דווקא בעשורים האחרונים‪,‬‬
‫כיצד הם באים לידי ביטוי וכיצד הם מעידים‬
‫על הצרכים המשתנים של בני הדור השני‬
‫והשלישי בנוגע לזיכרון השואה‪.‬‬
‫במהלך המחקר ניתחתי עשרות ייצוגים‬
‫מתחומים שונים (קולנוע‪ ,‬טלוויזיה‪ ,‬עיתונות‪,‬‬
‫ספרות‪ ,‬שירה צעירה‪ ,‬פייסבוק‪ ,‬בלוגים‪,‬‬
‫המשך בעמ' ‪39 40‬‬
‫השד העדתי‬
‫מורשתם של הניצולים וצאצאיהם‪ ,‬ואילו‬
‫תיאטרון פרינג’ ועוד)‪ ,‬והגעתי למסקנה כי זיכרון השואה הולך ומתגבר‬
‫הזיכרון החדש‪ ,‬המתרחק מהשואה כאירוע‬
‫כמה טענות מרכזיות עומדות בבסיס בישראל זיכרון השואה לא נקשר רק באלו‬
‫היסטורי וממיר את הדיון בה בסדרה של הספר‪ :‬ראשית‪ ,‬נסמכתי על מחקרים שהרנ שחוו את הטראומה ישירות ובבני משפחונ‬
‫דימויים‪ ,‬מטאפורות וייצוגים הומוריסטים‪ ,‬חיבו את ההגדרה של “דור שני" ו"דור תיהם‪ .‬כתוצאה מלימוד השואה בבתי הספר‬
‫פוליטיים ועדתיים של השואה‪ ,‬משקף סדרה שלישי" אל מעבר להגדרה הביולוגית‪ .‬בישראל מהגיל הרך ועד לסיום התיכון‪,‬‬
‫של מנגנוני הגנה נפשיים של בני הדור השני הראיתי כיצד לצד המחקרים הרבים והסונ מטקסי הזיכרון הפומביים השנתיים ומהנ‬
‫והשלישי‪ .‬אלו שגדלו במרחב שבו השואה תרים העוסקים בהעברה הבין‪-‬דורית של עיסוק האינטנסיבי בשואה בשיח הציבורי‪,‬‬
‫אינה רק זיכרון עבר אלא היא מוצגת כחלק הטראומה לילדי הניצולים ולנכדיהם‪ ,‬יש הפוליטי והביטחוני‪ ,‬השואה בישראל היא‬
‫מההווה‪ ,‬כורעים תחת נטל הזיכרון ומבנ הטוענים שבמובנו הרחב‪ ,‬המושג “דור מורשת הכלל‪ .‬מחקרים הראו כי בניגוד‬
‫קשים להרחיק מעליהם את הטראומה‪ ,‬לא שני" כולל את כל מי שחי אחרי השואה לזיכרונות קולקטיביים אחרים‪ ,‬לא ניכרת‬
‫מכיוון שהם מזלזלים בה או מפני שהתרחקו (“היורשים" של הטראומה)‪ .‬לצד תפיסות בזיכרון השואה השפעה דורית‪ .‬זיכרון זה‬
‫ממנה‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬מכיוון שהם שקועים בה אלה‪ ,‬יש המתמקדים בהרחבת המושג מהווה מאפיין כלל‪-‬דורי של האוכלוסייה‬
‫עד צוואר ומבקשים למצוא מנוח לנפשם‪ .‬בעיקר בתוך העם היהודי‪ :‬יש הרואים בבני היהודית בישראל‪.‬‬
‫ייצוגים חדשים אלה אינם מעידים‬
‫שנית‪ ,‬התמקדתי רק בישראל‪.‬‬
‫על זלזול‪ ,‬אלא על ההיפך המוחלט ‪-‬‬
‫טענתי הבסיסית היא כי מכיוון‬
‫קֹומי‪,‬‬
‫ֶ ׁש ַהר ַה ִּז ָּכרֹון יִ זְ ּכֹר ִּב ְמ ִ‬
‫המידה שבה השואה היא חלק איננ‬
‫שישראל היא מרחב ייחודי מבחינת‬
‫טגראלי מעולמם התרבותי ומזהותם‬
‫האינטנסיביות של זיכרון השואה‪,‬‬
‫זֶ ה ַּת ְפ ִקידֹו‪ׁ ֶ .‬ש ַה ַּגן ְלזֵ ֶכר יִ זְ ּכֹר‪,‬‬
‫של היוצרים “מקועקעת על הזרוע‬
‫במרחב כזה כינונו של זיכרון חדש‪:‬‬
‫ֶ ׁש ָהרְ חֹוב ַעל ֵ ׁשם יִ זְ ּכֹר‪,‬‬
‫הקולקטיבית של כולנו"‪ ,‬כפי שכתב‬
‫הומוריסטי‪ ,‬פוליטי‪ ,‬עדתי או אחר‪,‬‬
‫דּוע יִ זְ ּכֹר‪,‬‬
‫ֶ ׁש ַה ִּבנְ יָ ן ַה ָּי ַ‬
‫רוני סומק‪.‬‬
‫איננו מסכן את הזיכרון ההיסטורי‬
‫שם הספר לקוח מתוך שיר של‬
‫של האירוע‪ ,‬ואין חשש שהוא יחליף‬
‫ֹלהים יִ זְ ּכֹר‪,‬‬
‫ֶ ׁש ֵּבית ַה ְּת ִפ ָּלה ַעל ֵ ׁשם ֱא ִ‬
‫“ש ַהר ַה ִּז ָּכרֹון‬
‫יהודה עמיחי‪ .‬בשירו‪ׁ ֶ ,‬‬
‫את הידע‪ ,‬אלא יופיע רק כנדבך נוסף‪.‬‬
‫ר‪,‬‬
‫כ‬
‫ֹ‬
‫ּ‬
‫זְ‬
‫יִ‬
‫ל‬
‫ג‬
‫ֵ‬
‫ּ‬
‫ל‬
‫ְ‬
‫ג‬
‫ַ‬
‫ּ‬
‫ת‬
‫ְ‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ּ‬
‫ה‬
‫ַ‬
‫ה‬
‫ּתֹורָ‬
‫ה‬
‫ַ‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ֶ‬
‫ס‬
‫ֵ‬
‫ּ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ֶ‬
‫קֹומי"‪ ,‬הוא מתאר את‬
‫יִ זְ ּכֹר ִּב ְמ ִ‬
‫שלישית‪ ,‬התבססתי על מושגי‬
‫ֶ ׁש ַה ִּיזְ ּכֹר יִ זְ ּכֹר‪ׁ ֶ .‬ש ַה ְּדגָ ִלים יִ זְ ְּכרּו‪,‬‬
‫הישראלי הכורע תחת נטל הזיכרון‬
‫הטראומה והפוסט‪-‬טראומה ש ל זי�ג‬
‫הלאומי המשתלט על הווייתו‪ .‬עמיחי‬
‫מונד פרויד וממשיכיו ועל הדרך בה‬
‫ַה ַּת ְכרִ ִיכים ַה ִּצ ְבעֹונִ ִּיים ֶ ׁשל ַה ִה ְיסטֹורְ יָ ה‪ֲ ,‬א ֶ ׁשר‬
‫מבקש להגביל את הזיכרון הלאומי‬
‫חוקרים בעשורים האחרונים השליכו‬
‫ר‪.‬‬
‫כ‬
‫ֹ‬
‫ּ‬
‫זְ‬
‫יִ‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ָ‬
‫א‬
‫ָ‬
‫ה‬
‫ָ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ֶ‬
‫ק‪.‬‬
‫ב‬
‫ָ‬
‫א‬
‫ָ‬
‫כּו‬
‫פ‬
‫ְ‬
‫ה‬
‫ָ‬
‫פּו‬
‫ט‬
‫ְ‬
‫ע‬
‫ָ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ֶ‬
‫ים‬
‫ּגּופ‬
‫ִ‬
‫ה‬
‫ַ‬
‫למוסדות ולאובייקטים שונים שאינם‬
‫מושגים אלו על קבוצות ולאומים‪.‬‬
‫ֶ ׁש ָה ַא ְ ׁש ָּפה ִּתזְ ּכֹר ַּב ַּ ׁש ַער‪ׁ ֶ .‬ש ַה ִּ ׁש ְליָ ה ִּתזְ ּכֹר‪.‬‬
‫נפש האדם‪ ,‬כדי שיוכל לחיות בהווה‬
‫טענתם היא שמושגי הטראומה של‬
‫כשהוא משוחרר מהעול הנפשי‬
‫פרויד רלוונטיים ביחס לקבוצות לא‬
‫ֹאכלּו וְ יִ זְ ְּכרּו‪,‬‬
‫ֶ ׁש ַח ַּית ַה ָּש ֶׂדה וְ עֹוף ַה ָּ ׁש ַמיִ ם י ְ‬
‫הכבד (ראה מסגרת)‪.‬‬
‫פחות מאשר ביחס לאינדיבידואל‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫נּוח‬
‫ַ‬
‫ל‬
‫ָ‬
‫ל‬
‫אּוכ‬
‫ַ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ֶ‬
‫י‬
‫ד‬
‫ֵ‬
‫כ‬
‫ְ‬
‫ּ‬
‫רּו‪.‬‬
‫כ‬
‫ְ‬
‫ּ‬
‫זְ‬
‫יִ‬
‫ם‬
‫ל‬
‫ָ‬
‫ּ‬
‫כ‬
‫ֻ‬
‫ּ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ֶ‬
‫עמיחי‪ ,‬מלח הארץ‪ ,‬מי שלחם‬
‫לפיהם‪ ,‬הסכנה של קריסת ההבחנות‬
‫בבריגאדה היהודית ולאחר מכן‬
‫בין זמנים שונים והערבול בין העבר‬
‫יהודה עמיחי‬
‫‬
‫במלחמות ישראל‪ ,‬ודאי איננו בז‬
‫הטראומטי להווה‪ ,‬בה דן פרויד בנוגע‬
‫לקורבנות ולאירועים הטראומטיים‬
‫לאינדיבידואל‪ ,‬רלוונטית לא רק‬
‫כורחם"‪,‬‬
‫“בעל‬
‫ניצולים‬
‫בני‬
‫כולו‬
‫היהודי‬
‫העם‬
‫שעיצבו את חייו‪ .‬הוא מבקש ש"כולם יזכרו"‬
‫לאלו שחוו את הטראומה על בשרם‪ ,‬אלא‬
‫במקומו ובשבילו‪ ,‬לא מתוך זילות או חוסר ואחרים מצביעים על כך שפעמים רבות גם גם לקבוצות שהטראומות הללו קשורות‬
‫כבוד לטראומות הלאומיות‪ ,‬אלא דווקא יהודים שאינם צאצאים ביולוגיים של ניצולי אליהן‪ .‬קבוצות יכולות לחיות במצב שבו‬
‫מכיוון שהוא שקוע בהן‪ .‬הן משתלטות שואה מבטאים הזדהות קוגניטיבית ורגשית העבר הטראומטי אינו נתפס כזיכרון‬
‫עליו‪ ,‬והוא מבקש להרחיקן כדי לתת מנוח עם הניצולים ועם חוויותיהם מתוך תחושה מרוחק‪ ,‬אלא הוא נחווה מחדש‪ ,‬כאילו הוא‬
‫לנפשו‪ .‬כפרפראזה על בקשה זו‪ ,‬ספרי עוסק של שותפות גורל‪ ,‬משום שגזרות ההשמדה מהווה חלק מהחיים הפוליטיים‪ ,‬החברתיים‬
‫בדרך שבה בני הדור השני והשלישי לשואה כוונו לעם היהודי כולו‪.‬‬
‫והתרבותיים בהווה ולא מאירועים רחוקים‬
‫בישראל‪.‬‬
‫תוקף‬
‫משנה‬
‫נושא זה מקבל‬
‫מרחיקים את הטראומה מהנפש כדי לתת‬
‫שחלפו ועברו‪ .‬חוקרים טוענים כי ישראל‬
‫לאורך‬
‫התמוסס‬
‫לא‬
‫בישראל‬
‫השואה‬
‫זיכרון‬
‫קצת מנוח לנפשם‪ .‬כך‪ ,‬מה שנדמה כהתנ‬
‫היא חברה פוסט‪-‬טראומטית כזו‪ ,‬שאיננה‬
‫רחקות מהנושא הוא דווקא הוכחה לכך השנים‪ ,‬ויתרה מזאת‪ ,‬נראה כי בזיכרון הקונ מפרידה בין עבר לבין הווה‪ .‬הטראומה של‬
‫שגם שבעים שנה לאחר השואה‪ ,‬בני הדור לקטיבי של השואה חל תהליך הפוך – ככל השואה משולבת בהווה הישראלי ומשונ‬
‫השני והשלישי לטראומה אינם מסוגלים שמתרחקים כרונולוגית מהשואה‪ ,‬הדיון כפלת בו‪ ,‬לא רק דרך הזיכרון האינטנסיבי‬
‫להתנתק ממנה‪.‬‬
‫בנושא גובר‪ .‬במרבית העולם השואה היא במערכת החינוך‪ ,‬אלא גם דרך הסכסוך‬
‫‪40‬‬
‫השד העדתי‬
‫השימוש בהומור כסוג של הדחקה‬
‫היהודי‪-‬ערבי המתמשך‪ ,‬באמצעות מושגים‬
‫מתקופת השואה המושלכים עליו‪ .‬כך נוצר‬
‫מצב תודעתי קולקטיבי של פחד‪ ,‬חוסר‬
‫ביטחון וחרדה תמידית‪ ,‬הנובעים מתחושה‬
‫של סכנה קיומית‪ .‬פרויד טען שעל מנת‬
‫להפחית את עוצמת החרדה‪ ,‬ה"אני" מפתח‬
‫מנגנוני הגנה‪ .‬מנגנוני הגנה הם תהליכים‬
‫פסיכולוגיים אוטומטיים‪ ,‬אמצעי התגוננות‬
‫תת‪-‬הכרתיים שהאדם לרוב אינו מודע‬
‫לשימוש שהוא עושה בהם‪ ,‬ואשר אינם‬
‫משנים את המצב אלא את תפיסתו‪ ,‬וכך‬
‫מאפשרים להפחית חרדה‪.‬‬
‫בספרי השלכתי את תפיסותיו של פרויד‬
‫בנוגע למנגנוני ההגנה של האינדיבידואל על‬
‫החברה הישראלית‪ ,‬ובמרכזו עומדת הטענה‬
‫כי מה שנתפס כייצוגים אינטנסיביים של‬
‫השואה בתרבות הפופולרית בעשורים‬
‫האחרונים הוא‪ ,‬למעשה‪ ,‬סדרת מנגנוני‬
‫הגנה של חלק מבני הדור השני והשלישי‪.‬‬
‫“אלו שגדלו בחברה שחווה באופן‬
‫בלתי פוסק סכסוך לאומי אלים‬
‫ושמייצרת קישורים בלתי פוסקים‬
‫בינו לבין השואה ‪ -‬הם שמנסים‬
‫לייצר מנגנוני הגנה שיעזרו להפחית‬
‫את רמת החרדה ולהתרחק מעט‬
‫מהפחד‪ ,‬ולו לזמן קצר"‬
‫אלו שהתבגרו במערכת חינוך שהנחילה‬
‫להם את תודעת השואה באופן עוצמתי‬
‫ומרוכז‪ ,‬אלו שגדלו בחברה שחווה באופן‬
‫בלתי פוסק סכסוך לאומי אלים ושמייצרת‬
‫קישורים בלתי פוסקים בינו לבין השואה‬
‫ הם שמנסים לייצר מנגנוני הגנה שיעזרו‬‫להפחית את רמת החרדה ולהתרחק מעט‬
‫מהפחד ולו לזמן קצר‪ .‬בספרי אני מנתחת‬
‫שלושה תחומי זיכרון מרכזיים בסוגיה זו‪:‬‬
‫הומור‪ ,‬פוליטיקה ועדתיות‪.‬‬
‫היבטים סאטיריים‬
‫והומוריסטיים של השואה‬
‫המחקר הענף בנוגע לתפקידו החשוב‬
‫של ההומור כמנגנון הגנה‪ ,‬מלמד כי בעזרת‬
‫הומור האדם מתמודד עם מצבים קשים‬
‫וחוסך מעצמו או מצמצם את האפשרות‬
‫הרגשית של הצער והסבל‪ .‬הומור מסייע‬
‫בהפחתת עקה (‪ ,)stress‬בהתמודדות עם‬
‫תחושות שליליות ומצבים קשים‪ ,‬בהפחתת‬
‫הסבל‪ ,‬בהעלמת תחושות של חרדה‪,‬‬
‫לפחות לזמן מה‪ ,‬ובהענקת תחושה של כוח‬
‫ושליטה מסוימים במצבים של חוסר אונים‪.‬‬
‫הומור מקל על התמודדות עם זיכרונות‬
‫קשים ומסייע לנפגעי טראומה להפחית את‬
‫תגובות המתח והחרדה‪ .‬ההומור מאפשר‬
‫גם לשמור על מרחק רגשי מהטראומה‪,‬‬
‫והרחקה זו מייצרת “מרחב נוחות" אצל‬
‫האדם הטראומטי‪ .‬להומור כמנגנון הגנה‬
‫יש שתי פנים עיקריות‪ :‬הומור שחור והומור‬
‫עצמי‪ .‬חשיבותם התרפויטית של ההומור‬
‫השחור והעצמי עבור האדם הטראומטי‬
‫נידונה במחקר פעמים רבות בהקשרים‬
‫רחבים (בעבודה עם נפגעי התעללות‪,‬‬
‫פשיעה‪ ,‬אסונות ומלחמות)‪ ,‬תוך התייחסות‬
‫להומור יהודי בפרט‪ .‬המחקרים על אודות‬
‫הומור שחור עצמי הורחבו גם לקבוצות‪,‬‬
‫והוא הוצג ככלי יעיל של מיעוט מדוכא כנגד‬
‫התקפותיהם של המדכאים‪ ,‬ובהקשר היהודי‬
‫– כמנגנון הגנה של עם‪.‬‬
‫משלהי מלחמת העולם השנייה ועד לשנות‬
‫השמונים של המאה ‪-‬ה‪ ,20-‬ייצוגים הומור�י‬
‫סטיים של נאציזם ושואה היו נדירים מאוד‬
‫בתרבות העולמית והישראלית‪ .‬במערכת‬
‫החינוך הישראלית ובשיח התרבותי‪-‬ישראלי‬
‫נמנעו מלחשוף את ההומור היהודי שהתנ‬
‫קיים תחת השלטון הנאצי‪ ,‬ועל אחת כמה‬
‫וכמה נרתעו מלעסוק בשואה בדרך סאטירית‬
‫או הומוריסטית‪ .‬התפיסה הייתה כי חיבור‬
‫כזה מאיים על קדושת הזיכרון‪ ,‬ועלול לעורר‬
‫תחושה של זלזול בטרגדיה ולפגוע ברגשות‬
‫הניצולים שעברו סבל רב ולגמד את השואה‪.‬‬
‫אך משנות השמונים ואילך חלה התפתחות‬
‫בנושא בתרבות העולמית וכן בתרבות הישנ‬
‫ראלית‪ .‬בפרק זה אני מנתחת סרטים‪ ,‬מערנ‬
‫כונים‪ ,‬הצגות‪ ,‬סדרות‪ ,‬יצירות קומיקס ומינ‬
‫צגים באינטרנט‪ ,‬המציגים מבט הומוריסטי‬
‫וסאטירי על הנושא‪.‬‬
‫אני טוענת כי שילוב זה לא הופיע יש מאין‪,‬‬
‫אלא למעשה‪ ,‬נשען על שימוש בהומור‬
‫כמנגנון הגנה על ידי הקורבנות היהודים עוד‬
‫בתקופת השואה ‪ -‬נושא ששנים רבות נדחק‬
‫לשוליים במחקר ובשיח הציבורי‪ ,‬למרות‬
‫שהיה חלק חשוב מחייהם של הקורבנות‬
‫היהודים‪ .‬רק בעשורים האחרונים החלו‬
‫לחקור לעומק את הנושא שנשלל מאיתנו‪.‬‬
‫הספרים והמאמרים המתפרסמים בעניין‬
‫מגלים את תפקידו המרכזי של ההומור עבור‬
‫היהודים תחת הנאציזם‪ .‬מהמחקרים עולה‬
‫כי ההומור בגטאות ובמחנות היה נשקם‬
‫של אלו שהיו חסרי אונים ולא יכלו למרוד‬
‫או להתנגד‪ .‬היה זה מנגנון הגנה שחידד‬
‫חשיבה ביקורתית‪ ,‬שימש ככלי מאחד ועזר‬
‫לשרוד מצבים טרגיים‪ .‬המחקרים מתארים‬
‫את ההומור ככוח חתרני (תחת משטר שאסר‬
‫בדיחות על השלטון) וכמנגנון מלכד של‬
‫המשך בעמ' ‪42‬‬
‫‪41‬‬
‫השד העדתי‬
‫השד העדתי‬
‫מה שטראומטי באירוע הזה – זו הדחקה‪.‬‬
‫לפיכך לטענתי‪ ,‬מה שנראה כהצפה של‬
‫ייצוגי שואה במסגרת טקסטים העוסקים‬
‫בסכסוך היהודי‪-‬ערבי‪ ,‬הוא למעשה‪ ,‬הדחקה‬
‫קולקטיבית‪ ,‬שנועדה להרחיק את הזוועות‬
‫מהנפש‪.‬‬
‫בהשלכת השואה על הקונפליקט העדתי‬
‫דנתי בתחילת המאמר‪ .‬אחת הדוגמאות‬
‫המעניינות בנושא הופיעה‪ ,‬לאחר שספרי‬
‫ראה אור‪ ,‬בפרק הראשון בעונה השנייה של‬
‫הסדרה "זגורי אימפריה"‪ .‬בפרק‪ ,‬המתנהל‬
‫ביום הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬מסרב אב‬
‫המשפחה‪ ,‬בבר‪ ,‬לעמוד בצפירה‪ .‬הוא טוען‬
‫כי מהטראומות הקשורות ליהודי צפון‬
‫אפריקה מתעלמים בחברה הישראלית‪.‬‬
‫אין עיסוק בטביעה של הספינה "אגוז"‪ ,‬אין‬
‫דיון בסבל במעברות‪ .‬בבר‪ ,‬שמרגיש כי נזרק‬
‫לשוליים על ידי הממסד האשכנזי‪ ,‬מצהיר‬
‫כי ברגע שיתחילו להתייחס למצוקות של‬
‫יהודי צפון‪-‬אפריקה בישראל‪ ,‬הוא יכבד‬
‫את הטראומה של יהודי אירופה‪ .‬אמירותיו‬
‫מעוררות תגובות סוערות בביתו‪ ,‬ותגובות‬
‫בגלל ההדרה של האליטה האשכנזית‪ .‬הפגנה של הפנתרים השחורים בתל אביב‪ ,‬מאי ‪1971‬‬
‫קורבנות נגד תוקפיהם‪ ,‬שיצר סולידריות בין‬
‫המדוכאים ואפשר לקורבנות לנסות לעבור‬
‫את הגיהינום מבלי לאבד את שפיות הדעת‪.‬‬
‫טענה נוספת היא כי חשיבותו של ההומור‬
‫כמנגנון הגנה בהתמודדות עם השואה‬
‫המשיכה גם לאחר מלחמת העולם השנייה‪,‬‬
‫וכי גם ניצולי שואה וגם צאצאיהם משתנ‬
‫משים בהומור כדי לנסות ולייצר חיץ בין‬
‫נפשם לבין הטראומה‪ ,‬דווקא משום שהם‬
‫שקועים בה‪ .‬דרך ניתוח עשרות מערכונים‪,‬‬
‫ספרים‪ ,‬סרטים‪ ,‬הצגות‪ ,‬סדרות טלוויזיה‪,‬‬
‫יצירות קומיקס ומיצגים באינטרנט‪ ,‬אני‬
‫מראה כיצד משתמשים בהומור כדי להקטין‬
‫ולהגחיך את דמותו מעוררת האימה של‬
‫היטרלר‪ ,‬כיצד משלבים ייצוגי שואה בט�ק‬
‫סטים המבקשים למתוח ביקורת על עוולות‬
‫חברתיות ועדתיות וכיצד עוסקים סאטינ‬
‫ריקנים בדרך שבה הפכה השואה אמצעי‬
‫למנף הישגים אישיים‪ ,‬פוליטיים וכלכליים‪.‬‬
‫ההומור שלהם מפנה את חיצי הלעג לא‬
‫כלפי מה שקרה בעבר בזמן השואה‪ ,‬אלא‬
‫נגד המסחור שלה בהווה‪ .‬הם יוצאים נגד מה‬
‫‪42‬‬
‫שהם רואים כמניפולציה של זיכרון השואה‬
‫ושימוש ציני בה לצרכים כלכליים‪-‬מדיניים‪-‬‬
‫פוליטיים‪ .‬הם אינם “מוזילים" את השואה‪,‬‬
‫אלא להיפך – יוצרים נגד אלו שמשתמשים‬
‫בה והופכים אותה קרדום לחפור בו‪ .‬מה‬
‫שמאחד את כולם הוא הביקורת על הזינ‬
‫כרון העכשווי וגימודם והקטנתם של מושאי‬
‫הפחד‪.‬‬
‫השואה והסכסוך היהודי‪-‬ערבי‬
‫וישנה גם הדרך שבה השתלבה השואה‬
‫בטקסטים תרבותיים העוסקים בסכסוך‬
‫היהודי‪-‬ערבי מראשית ימי המדינה‪ .‬בעשורים‬
‫הראשונים לאחר קום המדינה נעשו לא‬
‫פעם השוואות בין ערבים לנאצים‪ .‬עולם‬
‫המושגים של השואה הושלך על הסכסוך‬
‫בסדרה של השוואות פשוטות בין ערבים‬
‫לנאצים‪ .‬כך הוחדרה טראומת השואה אל‬
‫המציאות הפוליטית והשפיעה ומשפיעה‬
‫עמוקות על השקפת העולם של הישראלים‬
‫בעניין‪ ,‬על תחושת הפחד שלהם ועל דימּויָ ם‬
‫העצמי כקורבן‪ .‬מסתבר כי בני הדור השני‬
‫צילום‪ :‬ארכיון המדינה‬
‫והשלישי‪ ,‬הן מימין והן משמאל‪ ,‬מחזקים‬
‫בעשורים האחרונים את הפוליטיזציה של‬
‫השואה ומעמיקים אותה‪ .‬לצד המשך הזינ‬
‫כרון “הישן"‪ ,‬המשווה בין ערבים לנאצים‬
‫ושייך לצד הימני יותר של המפה הפוליטית‪,‬‬
‫בעשורים האחרונים חלקים גדולים מהתנ‬
‫רבות הפופולארית מוקדשים לפוליטיזציה‬
‫של השואה מהצד השמאלי של המפה הפונ‬
‫ליטית ועוסקים ביצירת השוואה בין הישנ‬
‫ראלים לנאצים‪ ,‬בין השואה ובין הנַ ְּכ ָּבה‪ .‬אלה‬
‫רואים בישראלים‪-‬יהודים בכלל‪ ,‬ובחיילי‬
‫צה"ל בפרט‪ ,‬את הנאצים החדשים‪ ,‬ומשנ‬
‫תמשים בשואה כדי לתאר את הפלסטינים‬
‫כ"קורבן של הקורבן"‪.‬‬
‫ההחדרה האינטנסיבית הזו של השואה‬
‫למרחב הפוליטי‪ ,‬למעשה‪ ,‬מהווה גם היא‬
‫מנגנון הגנה בלתי מודע שנועד להדחיק את‬
‫הטראומה‪ .‬בדיון על התמודדות קבוצות עם‬
‫טראומות קולקטיביות‪ ,‬המושג “הדחקה"‬
‫מקבל פנים שונות‪ .‬גם כאשר קבוצה מדברת‬
‫על אירוע טראומטי באופן שאינו מכיר‬
‫במלוא החומרה שלו‪ ,‬שאינו מבטא את‬
‫"השאלה האם יוצרי 'זגורי אימפריה'‬
‫טעו או לא טעו כשחיברו בין‬
‫השואה לקונפליקט העדתי איננה‬
‫רלבנטית‪ .‬הדיון שעלה בפרק הוא‬
‫שיח שקיים ומתנהל בישראל ולכן‬
‫צריך לעלות לדיון"‬
‫סוערות עוד יותר עלו בשיח הציבורי סביב‬
‫הפרק הזה‪ .‬רבים מהכותבים והמגיבים דנו‬
‫בסוגיה האם צריך היה לחבר את השואה‬
‫לקונפליקט העדתי‪ ,‬האם המונולוגים של‬
‫בבר אינם זילות השואה‪ ,‬האם ראוי היה‬
‫לעשות כך‪ .‬אך לטעמי‪ ,‬השאלה האם יוצרי‬
‫"זגורי אימפריה" טעו או לא טעו כשחיברו‬
‫בין השואה לקונפליקט העדתי איננה רלבנ‬
‫נטית‪ .‬הדיון שעלה בפרק הוא שיח שקיים‬
‫ומתנהל בישראל ולכן צריך לעלות לדיון‪.‬‬
‫העלבון ממנו הוא תגובה שטחית שלא‬
‫תניב דבר מעבר להעמקת הקונפליקט‬
‫האשכנזי‪-‬מזרחי‪ .‬הרבה יותר חשוב ומעניין‬
‫לנסות להבין את התופעה‪ ,‬את שורשיה ואת‬
‫הדרך בה היא משתלבת בזיכרון השואה‬
‫העכשווי‪.‬‬
‫"אימפריה זגורי" לא לבד‬
‫לטעמי‪ ,‬בהמשך לטענות שהעליתי בספרי‪,‬‬
‫כאשר במסגרת הלימודים אין כל דיון‬
‫בשואה בצפון אפריקה‪ ,‬כאשר במסעות‬
‫הנוער לפולין מתעלמים לחלוטין מבני נוער‬
‫שאינם אשכנזים ואף תוהים בקול "מה להם‬
‫ולשואה"‪ ,‬כאשר כל דיון במפגש הבעייתי‬
‫ורווי האוריינטליזם בין אשכנזים למזרחים‬
‫אינו מוצא את מקומו בתהליך הלימודי –‬
‫זגורי‪ ,‬המסרב לעמוד דום בצפירה או לכאוב‬
‫את כאבה של יהדות אירופה‪ ,‬איננו מייצר‬
‫נרטיב חדש‪ ,‬אלא מהווה תלמיד מצטיין של‬
‫מערכת החינוך והשיח הציבורי על אודות‬
‫השואה בישראל‪ ,‬שלאורך השנים הבהירו‬
‫לו – זה לא שלך ומה ששלך איננו רלבנטי‪.‬‬
‫מאור זגורי ממשיך את הדרך בה צועדים‬
‫יוצרים מזרחיים בני הדור השני והשלישי‬
‫בעשורים האחרונים בתחום הפרוזה‪ ,‬השירה‬
‫והקולנוע‪ .‬כפי שאני מראה בספרי‪ ,‬יוצרים‬
‫כמו קלריס חרבון (בשירה "הצעקה")‪,‬‬
‫דוד בלחסן ואשר נחמיאס (בסרטם "ילדי‬
‫הגזזת")‪ ,‬דודו בוסי‪ ,‬קובי אוז ויוסי סוכרי‬
‫בספריהם ועוד‪ ,‬התמודדו ביצירותיהם עם‬
‫הטראומה הכפולה של השואה ושל הדרתם‬
‫מזיכרון השואה‪ .‬היצירות הללו מעידות על‬
‫המידה שבה יוצרים בני הדור השני והשלישי‬
‫להגירה מאסיה ומצפון אפריקה שקועים‬
‫בנושא‪ ,‬לא פחות מיוצרים אשכנזים‪ .‬הן‬
‫חושפות את כאבם של בני הדור השני והשנ‬
‫לישי להגירה מצפון אפריקה ואסיה‪ ,‬שהתנ‬
‫עצבו בתוך חברה שבה השואה היא טראומת‬
‫יסוד‪ ,‬הושפעו מהשואה והפנימו את הזיכרון‪,‬‬
‫אך מעולם לא התקבלו לתוכו‪ .‬לכן במקום‬
‫להיעלב מהייצוגים הללו‪ ,‬כדאי להבין כי‬
‫הם משקפים בעיה קשה‪ ,‬ולחשוב כיצד‬
‫פועלים במסגרת מערכת החינוך והתרבות‬
‫הישראלית כדי להרחיב את גבולות זיכרון‬
‫השואה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬טענתי היא כי מניתוח הטקסטים‬
‫הרבים והשונים עולה כי הזיכרון החדש הוא‬
‫עניין מורכב‪ .‬בעשורים האחרונים אזכורי‬
‫שואה אכן נשמעים ללא הרף‪ ,‬ולעיתים נדמה‬
‫כי השואה הפכה לאסוציאציה המיידית לכל‬
‫קונפליקט ולכלי המחדד את השסעים בין‬
‫קבוצות ומגזרים שונים בחברה הישראלית‪.‬‬
‫יש כאלה המשתמשים בשואה ככלי להבעת‬
‫עמדות פוליטיות‪-‬חברתיות‪-‬כלכליות‪.‬‬
‫אחרים מנצלים את “חילונה" של השואה‬
‫והפיכתה לנושא יומיומי לשם שימוש נלוז‬
‫ופוגעני בזיכרונה‪ .‬ואולם תפיסות הפוסלות‬
‫א‪-‬פריורי כל היבט חדש כזה של זיכרון‪,‬‬
‫ורואות בו “פיחות" או “זילות" של מנגנוני‬
‫השואה‪ ,‬מתעלמות לחלוטין מהיבטים בסינ‬
‫סיים וטבעיים של שינויים בזיכרון קולקטיבי‬
‫“רבים מהטקסטים בנושא השואה‪,‬‬
‫שמייצרים בני הדור השני והשלישי‪,‬‬
‫מתרחקים מהעיסוק בזוועות‪ ,‬לא‬
‫בשל חוסר עניין או זילות‪ ,‬אלא בגלל‬
‫הסיבה ההפוכה – זו דרכם לעסוק‬
‫בנושא שהוחדר עמוק לנפשם עד‬
‫שאינם יכולים להתמודד איתו‪ ,‬אך גם‬
‫אינם יכולים לחדול מלעסוק בו"‬
‫ומהצרכים הנפשיים של בני הדור השני‬
‫והשלישי‪ ,‬שאחראים‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬לשינויים‬
‫אלה ויוצרים אותם‪ .‬נראה כי דיון בשואה דרך‬
‫הומור‪ ,‬פוליטיקה ושיח עדתי‪ ,‬מהווה עבור‬
‫רבים מבני הדור השני והשלישי דרך להתנ‬
‫מודדות עם הטראומה‪ .‬רבים מהטקסטים‬
‫בנושא השואה‪ ,‬שמייצרים בני הדור השני‬
‫והשלישי‪ ,‬מתרחקים מהעיסוק בזוועות‪,‬‬
‫לא בשל חוסר עניין או זילות‪ ,‬אלא בגלל‬
‫הסיבה ההפוכה – זו דרכם לעסוק בנושא‬
‫שמהווה חלק אינטגרלי מזהותם‪ ,‬שהוחדר‬
‫עמוק לנפשם עד שאינם יכולים להתמודד‬
‫איתו‪ ,‬אך גם אינם יכולים לחדול מלעסוק בו‪.‬‬
‫הזיכרון החדש של השואה אינו מחליף את‬
‫הזיכרון הממסדי‪ ,‬אלא מתקיים לצדו‪ ,‬ופותח‬
‫אפשרויות חדשות לדיון‪ ,‬עבור אלו שרוצים‬
‫וצריכים לשמר את הטראומה‪ ,‬אבל מבקשים‬
‫נתיבי זיכרון נוספים כדי לזכור ולא לשכוח‪.‬‬
‫הכותבת היא מרצה בכירה במחלקה‬
‫לתרבות במכללה האקדמית ספיר ומנחה‬
‫ומרכזת קורסים במחלקה לאמנויות ובתכנית‬
‫לתואר שני בלימודי תרבות באוניברסיטה‬
‫הפתוחה‪ .‬מחקריה עוסקים בזיכרון קולנ‬
‫קטיבי‪ ,‬מיתוסים ישראליים וזיכרון השואה‬
‫בתרבות הישראלית‬
‫‪43‬‬
‫השד העדתי‬
‫עדות מתוניסיה‬
‫מזרחיים והשואה‪:‬‬
‫“עם אחד‪ ,‬כל כך הרבה צפירות"‬
‫השואה איננה "שלהם"‪ ,‬של יהודים אשכנזים‪ ,‬אלא "שלנו"‪ .‬כל הטוען אחרת הוא בור וערל לב‬
‫ן יוסי אבני לוי ן‬
‫“כל כך הרבה צפירות בשביל עם אחד"‪,‬‬
‫מפטירה סבתא אלגריה באחד המשפטים‬
‫הקולעים בסדרה המקסימה “משפחת‬
‫זגורי"‪ .‬אבי המשפחה‪ ,‬בבר‪ ,‬מסרב בתוקף‬
‫לקום בצפירה ליום השואה‪ ,‬אבל ממתין‬
‫בחרדת קודש לצפירה לזכר חיילי צה"ל‪“ .‬אם‬
‫הם יזכרו את המתים שלנו שנספו בספינת‬
‫אגוז‪ ,‬אנחנו נעמוד למתים שלהם"‪ ,‬אומר‬
‫בבר (מתוך הזכרון)‪ ,‬ומצליח להרגיז מדינה‬
‫שלמה‪ .‬הבן המוצלח‪ ,‬אביאל (“משתכנז"‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬קצין מבריק בצה"ל)‪ ,‬מזועזע מדברי‬
‫הבלע של המשפחה‪ ,‬ומייצג את העמדה‬
‫החינוכית הישראלית‪ ,‬אבל הטעם המר‬
‫נוצק מייד‪ :‬משפחה מרוקאית באר שבעית‬
‫מסרבת לעמוד דום לזכר נספי השואה‪.‬‬
‫בבר זגורי ומשפחתו לא היו ולא נבראו‪,‬‬
‫אלא רק משל היו‪ .‬את מעפילי אגוז עם‬
‫ישראל ממילא לא שכח‪ .‬הם מונצחים בזכרון‬
‫הקולקטיבי הגדוש שלנו ‪ -‬אולי לא כמו‬
‫מעפילי סטרומה‪ ,‬שהוטבעו בים השחור בידי‬
‫טורפדו‪ ,‬אבל טוב יותר מאשר אלפי היהודים‬
‫שנספו במדבריות אתיופיה וסודאן‪ ,‬שמתו‬
‫ונטרפו בצעידתם ארצה רק לפני שלושים‬
‫שנה‪ .‬נספו‪ ,‬אבל נדחקו עד קצה פרוכת‪ .‬חבל‬
‫שגם עליהם בבר אינו מקונן‪“ .‬עם קטן אחד‪,‬‬
‫כל כך הרבה צפירות"‪.‬‬
‫ההשוואה בין אופן הזכרון הרצוי לנספי‬
‫תאונה טראגית בים בשנת ‪ ,1961‬בה נספו ‪44‬‬
‫עולים‪ ,‬לבין הרכנת הראש הקולקטיבית מול‬
‫קורבנות הרצח השיטתי והמכוון של שישה‬
‫וחצי מיליון יהודיות ויהודים‪ ,‬בהם מיליון‬
‫וחצי ילדים‪ ,‬בידי הגרמנים ועוזריהם – היא‬
‫ללא ספק השוואה מופרכת וחסרת בסיס‪.‬‬
‫מבחינת הגרמנים‪ ,‬כל היהודים בעולם נועדו‬
‫להשמדה‪ .‬גם ‪ 415‬אלף יהודי צפון אפריקה‬
‫תחת משטר וישי‪ .‬בועידת ואנזה הם נספרו‬
‫באוכלוסיית יהודי צרפת‪ .‬נצחון בעלות‬
‫הברית הוא זה שהציל את יהודי המגרב‬
‫מגאיות הריגה בנוסח באבי יאר‪ .‬השואה לא‬
‫פסחה על יהודי סלוניקי או בלגרד‪ ,‬ספרדים‬
‫דוברי לדינו‪ .‬השואה איננה “שלהם"‪ ,‬של‬
‫‪44‬‬
‫יהודי תוניסיה תחת כיבוש הצבא הגרמני‬
‫לנאצים הייתה תוכנית מסודרת להשמדת הקהילה‬
‫היהודית בתוניסיה‪ .‬שחרורה על ידי בעלות הברית‬
‫ב‪-‬מאי ‪ ,1943‬מנעה טרגדיה נוראה‬
‫ן אנדרי שלמה הטל ן‬
‫הם מונצחים בזכרון הקולקטיבי שלנו‪ .‬האנדרטה באשדוד לנספים בספינה "אגוז"‬
‫יהודים אשכנזים‪ ,‬אלא “שלנו"‪ .‬כל הטוען‬
‫אחרת הוא בור וערל לב‪.‬‬
‫“בעצם‪ ,‬השואה היא הדת החדשה שלכם‪,‬‬
‫היהודים"‪ ,‬אמר לי לא מזמן סופר בלקני‬
‫צעיר‪ .‬אינני יודע אם צדק‪ .‬אבל אם יש דת‬
‫כזו‪ ,‬דת השואה‪ ,‬אזי אני אחד הכוהנים‬
‫הנאמנים שלה‪ .‬אני‪ ,‬בנם הבכור של אברהם‬
‫ז"ל‪ ,‬שעלה ארצה מאפגאניסטאן‪ ,‬ושל‬
‫שרה תבדל"א‪ ,‬שעלתה ארצה מאיראן‪ .‬לא‬
‫איבדתי קרובי משפחה בשואה‪ ,‬אבל השואה‬
‫היא בכל זאת האירוע ההיסטורי שהשפיע‬
‫עליהם יותר מכל אירוע היסטורי אחר‪ .‬מאז‬
‫שגיבשתי את זהותי כאדם‪ ,‬כיהודי וכישנ‬
‫ראלי‪ ,‬נשבעתי לזכור את הזוועות האיומות‬
‫שאירעו לבני עמי‪ ,‬נשים וילדות‪ ,‬בנים‬
‫ואבות‪ .‬נולדתי ברעננה‪ ,‬אבל מרגע שעמדתי‬
‫על דעתי‪ ,‬חשתי כמו ניצול שואה‪ .‬בספנ‬
‫רייה של המושבה הקטנה שלנו חיפשתי‬
‫את הספרים על מדף השואה‪ .‬כשהצטנ‬
‫רפתי למשרד החוץ‪ ,‬שירתתי בברלין‪ ,‬בבון‪,‬‬
‫בוורשה ובבלגרד ‪ -‬מקומות שזכר השואה‬
‫הוא מרכיב חיוני בהם‪ .‬אין בכך מקריות‪ .‬אלו‬
‫המקומות שרציתי להישלח אליהם‪ .‬אלו‬
‫האתרים בהם רציתי להניח זרים‪ ,‬להקים‬
‫אנדרטאות ולשאת נאומי הספד‪.‬‬
‫הרומן האחרון שפירסמתי‪“ ,‬שירת‬
‫החטאים"‪ ,‬מספר את סיפורו של חוקר צעיר‬
‫בשם בועז שעשוע‪ ,‬בן להורים עיראקים‬
‫כורדים ובעל אובססיית שואה מרהיבה‬
‫וציורית‪ ,‬שנוסע ללודז’ כדי לחפש את היומן‬
‫העלום של רומקובסקי‪ ,‬ראש הגטו האגדי‬
‫של לודז’‪ .‬רומקובסקי‪ ,‬עגלון נבער‪ ,‬ספק‬
‫פושע‪ ,‬ספק גיבור‪ ,‬לא כתב יומן‪ .‬הוא לא היה‬
‫משכיל כמו אדם צ’רניאקוב‪ ,‬ראש היודנראט‬
‫בגטו ורשה‪ ,‬שבחר להתאבד ולא הציל ולו‬
‫יהודי אחד‪ .‬ידידיו של בועז שעשוע מכנים‬
‫אותו מאחורי גבו בלעג‪ ,‬אולי גם בחיבה‪,‬‬
‫“שישה מליון"‪ .‬בפולין המודרנית הוא פוגש‬
‫את אגניישקה‪ ,‬מלצרית זהובה‪ ,‬שמלמדת‬
‫אותו מושג או שניים על בינה ועל אהבה‪.‬‬
‫הוא פוגש תימהונים אכולי עש כמותו‪ ,‬עש‬
‫הזכרון‪ ,‬שאחד מהם‪ ,‬יעקב קפלושניק שמו‪,‬‬
‫חולם על שיבת ציון החדשה ‪ -‬מין תכנית‬
‫האווקואציה של ‪ 1938‬אבל במהופך‪ :‬להקים‬
‫מדינה יהודית בפולין‪ .‬כי בפולין העם היהודי‬
‫מת‪ ,‬ובפולין העם היהודי יקום לתחיה‪.‬‬
‫כשאני שומע יהודי או ישראלי מתבטא‬
‫בלזות לשון על השואה‪ ,‬עמוק בלבי אני‬
‫בז לו‪ .‬למזלי לא נתקלתי בהרבה טיפוסים‬
‫כאלו‪ .‬פגשתי מתי מעט ישראלים ‪ -‬אשכנזים‬
‫וספרדים כאחד ‪ -‬שאינם חשים חיל ורעדה‬
‫לנוכח הגורל האיום שפקד אותנו‪ .‬פתק רב‬
‫עוצמה ומרגש שהשאירה יהודיה אלמונית‬
‫אחת מגטו ורשה על הרציף באומשלאג‬
‫פלאץ‪ ,‬רגע אחד לפני שהועמסה על הקרונות‬
‫לטרבלינקה‪ ,‬הותיר אותי הלום נפש‪“ :‬הייה‬
‫שלום‪ ,‬עם יהודי‪ .‬אל תניח שאסון כזה יחזור‬
‫על עצמו"‪ .‬היא כתבה את זה לאשכנזים‬
‫ולספרדים‪ .‬היא השאירה את הצוואה הזו‬
‫לכל מי שהגרמנים תכננו להרגהו‪ ,‬תינוק‬
‫וקשיש‪ ,‬רק משום שנולד יהודי‪.‬‬
‫גם לך היא כתבה את זה‪ ,‬בבר זגורי‪.‬‬
‫הכותב הוא סופר ושגריר ישראל בבלגרד‬
‫בעיצומה של מלחמת העולם השנייה‪ ,‬בליל‬
‫ה‪ 8-‬בנובמבר ‪ ,1942‬נחתו כוחות בנות הברית‬
‫במפתיע באלג'יר ומרוקו‪ .‬הפלישה במסגרת‬
‫"מבצע לפיד" הביאה להתלהבות ותקוות‬
‫שווא בלב האוכלוסייה היהודית‪ ,‬שחששה‬
‫מהתפשטות המלחמה בצפון אפריקה‪ .‬זו‬
‫הייתה המערכה האסטרטגית הראשונה‬
‫של האומות הדמוקרטיות‪ ,‬ששמו למטרה‬
‫להרוס את הצבא הגרמני שהתפשט והטיל‬
‫אימתו על כל אירופה‪ .‬תקוות שווא שנתנ‬
‫בדתה‪ .‬כעבור ‪ 24‬שעות‪ ,‬ב‪ 9-‬בנובמבר ‪,1942‬‬
‫הענק הגרמני מכה שוב ופולש לתוניסיה‪.‬‬
‫בזכרון ההיסטורי של קהילת יהודי תוניסיה‪,‬‬
‫חרוט היום הנורא שבו חיילים גרמנים‬
‫חמושים נעו בחופשיות ברחובות תוניס‬
‫הבירה‪ .‬כלי רכב משויינים שעטו בכבישים‬
‫באין מפריע‪ .‬בשמיים חגו מטוסים עם הצלב‬
‫השחור ‪ -‬סמל חיל האוויר הגרמני ‪ -‬בגובה‬
‫נמוך מעל לגגות הבתים‪ .‬הכיבוש הגרמני‬
‫הפך לעובדה‪ ,‬ומאותו יום חדל הפרוטקנ‬
‫טורט הצרפתי להתקיים וקם תחתיו שלטון‬
‫ישיר של הצבא הגרמני‪ .‬אומנם לא היה זה‬
‫באותו ההיקף‪ ,‬אך השואה שפקדה את יהודי‬
‫אירופה הטביעה את חותמה גם על קהילת‬
‫יהודי תוניסיה‪.‬‬
‫בתחילת הכיבוש הוקם ועד גיוס יהודי‬
‫(‪ ,)Judenrat‬עפ"י שיטת היידריך‪ ,‬שהונהגה‬
‫בפולין בעת הפלישה של הצבא הגרמני‬
‫בשנת ‪ .1939‬כעבור שבועיים הגיעו לתוניסיה‬
‫‪ 200‬חיילי אס‪-‬אס‪ ,‬ובראשם הקולונל ולטר‬
‫ראוף‪ .‬ראוף הטיל אימה על נכבדי הקהילה‬
‫היהודית‪ ,‬שנדרשו לגייס תוך ‪ 24‬שעות ‪3,000‬‬
‫גברים יהודים בני ‪ .20-50‬זו הייתה משימה‬
‫בלתי אפשרית‪ ,‬וכאשר למחרת התייצבו רק‬
‫‪ ,120‬הקולונל ראוף נכנס להיסטריה ועצר‬
‫‪ 100‬בני ערובה מבין פרנסי הקהילה‪.‬‬
‫המוני יהודים בעיר הבירה תוניס נחטפו‬
‫ברחובות‪ ,‬או הוצאו בכוח מבתיהם‪ ,‬תוך‬
‫גזילת רכוש באין מפריע‪ .‬הקבוצה הראשונה‬
‫נשלחה למחנות עבודות‬
‫כפייה‪ 43 .‬מחנות הוקמו‬
‫בחזית הקרבות‪ ,‬ונכלאו‬
‫בהם ‪ 7,200‬גברים בני ‪.30-50‬‬
‫הם הוחזקו בתנאים בלתי‬
‫אנושיים; הזוהמה ששררה‬
‫במחנות הביאה להתפשטות‬
‫הכין את תוכנית ההשמדה של יהודי תוניסיה‪ .‬ולטר ראוף‬
‫מחלות זיהומיות‪ ,‬ובעיקר‬
‫ האלימות הפיזית והנפשית מצד השונ‬‫והעברת היהודים במטוס או באוניה‬
‫מרים של האס‪-‬אס הלכה וגברה והגיעה עד‬
‫מהווה אמצעי יקר ולא בטוח‪.‬‬
‫למקרי רצח‪ .‬ובנוסף לכך‪ ,‬עובדי הכפייה היו ‪2.2‬תוניסיה היא מדינה קטנה יחסית‪ ,‬ולא‬
‫חשופים להפצצות כבדות של חיל האוויר‬
‫נמצא שטח ראוי‪ ,‬הרחק מהאוכלוסייה‬
‫של בעלות הברית‪.‬‬
‫העירונית‪ ,‬לבנות משרפות כמו באושוויץ‪.‬‬
‫‪3.3‬חוסר זמן – חיילי בעלות הברית התקרבו‬
‫המסמך הסודי שנשלח‬
‫לגבול תוניסיה‪.‬‬
‫לקולונל ראוף‬
‫‪4.4‬סודיות רבה‪.‬‬
‫בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר תוניס‬
‫מסמך סודי ביותר‪ ,‬החתום על ידי ד"ר‬
‫ובערי השדה שררה אווירה של פחד וחרדה‪ ,‬בקר‪ ,‬אס‪.‬אס‪ .‬אונטרשטורמפיהרר‪ ,‬שנשלח‬
‫ולא ידעו מה יילד יום‪ .‬אב המשפחה (לרוב אל ראוף בחודש מאי בשנת ‪ ,1942‬מציין‬
‫ברוכת ילדים) גויס לעבודות כפייה‪ ,‬וכך בהצלחה את השמדת היהודים במשאיות גז‪.‬‬
‫נותרו משפחות רבות במצב כלכלי ירוד‪ .‬באותה שנה פקד ראוף על השמדה ראשונה‬
‫חיילים גרמנים שהסתובבו ברובע היהודי של יהודים בגז באמצעות צינור פליטה של‬
‫בגטו הטילו פחדם על האוכלוסייה היהודית‪ .‬משאיות לחדרים שאליהם נשלחו אסירים‬
‫זה בא לידי ביטוי בביזת רכוש‪ ,‬מעשי יהודים‪ ,‬ובדרך זו נרצחו ‪ 200,000‬איש עוד‬
‫אלימות קשים ומקרי אונס‪ ,‬ולא ידעו מה לפני שנבנו המשרפות‪ .‬משהגיע ראוף לתונ‬
‫יהיו ההשלכות‪.‬‬
‫ניסיה‪ ,‬הוא פעל ביסודיות ובחשאיות רבה‪:‬‬
‫דא עקא‪ ,‬לאחר המלחמה נטו חוגים אחדים ריכוזם של יהודים במחנות – גברים תחילה‪,‬‬
‫למתוח ביקורת על הנהגת הקהילה היהודית‪ ,‬היה אמצעי כדי להחזיק היהודים תחת‬
‫על כך שלא ארגנה התנגדות בדומה למרד שמירה עירנית של השומרים‪ ,‬חיילי האס‪-‬‬
‫גטו ורשה‪ .‬עם זאת‪ ,‬מסיבות אובייקטיביות אס‪ ,‬ובשעה ש"התנאים" יאפשרו זאת‪ ,‬ראוף‬
‫נלקחו בחשבון שתי עובדות‪ :‬האחת ‪ -‬כוחות יוציא אל הפועל את תכניות "הפתרון הסופי"‬
‫בנות הברית היו כ‪ 10-‬ק"מ מהבירה תוניס‪ ,‬לקהילה התוניסאית בשיטה של משאיות גז‪.‬‬
‫ואכן השחרור נראה קרוב‪ ,‬והשנייה ‪ -‬בהיותם‬
‫אולם השבח לאל‪ ,‬תוניסיה שוחררה על ידי‬
‫נתינים תוניסאים‪ ,‬היהודים לא גויסו לצבא כוחות בעלות הברית ב‪-‬מאי ‪ ,1943‬ונמנעה‬
‫הצרפתי ולא נשאו נשק מעולם‪ .‬המשימה טרגדיה נוראה של השמדת קהילה שלמה‪.‬‬
‫שהוטלה על הקולונל ראוף הייתה הפתרון‬
‫הסופי של יהודי תוניסיה‪ .‬משימה שהייתה‬
‫הכותב הוא ניצול שואת תוניסיה ומחבר‬
‫כמעט בלתי אפשרית‪ ,‬מכמה סיבות‪:‬‬
‫הספר "רדיפת הנאצים את יהודי תוניסיה‬
‫‪1.1‬הים התיכון ניתק את תוניסיה מאירופה ‪"1942-1943‬‬
‫‪45‬‬
‫התחלה חדשה‬
‫התחלה חדשה‬
‫קליטת שארית‬
‫הפליטה בארץ‬
‫יחסו של היישוב לשארית הפליטה החל‬
‫להתגבש עוד בעצם ימי המלחמה‪ .‬בשנים‬
‫‪ 1942-1943‬הגיעו לארץ פדויי עסקת‬
‫חליפין עם הגרמנים‪ .‬את הרושם העז ביותר‬
‫השאירה עליית “ילדי טהרן"‪ ,‬שהגיעו לארץ‬
‫בפברואר ‪ .1943‬על אף זאת‪ ,‬הדיון בשארית‬
‫הפליטה עד ‪ 1944‬היה שולי ותיאורטי‪ ,‬היות‬
‫שהמלחמה הייתה עדיין בעיצומה ולא היה‬
‫מידע כמה מהניצולים ירצו להגיע לארץ‬
‫ישראל‪ .‬הבסיס ליחס לשארית הפליטה‬
‫היה עמדת היישוב כלפי הגלות מראשית‬
‫המפעל הציוני‪ .‬במהותה של הציונות עמדו‬
‫המרד בגולה והתפיסה שאין ליהודים מקום‬
‫באירופה‪ .‬הציונות הסוציאליסטית‪ ,‬שמתוכה‬
‫באה מנהיגות היישוב‪ ,‬שאפה ליצור אדם‬
‫חדש וחברה חדשה‪.‬‬
‫ניתן להבחין בארבע תקופות מבחינת‬
‫יחס היישוב העברי לשארית הפליטה‪:‬‬
‫תקופה ראשונה ‪ -‬מאמצע ‪ 1944‬ועד‬
‫לסיום המלחמה ‪ -‬תקופה שעומדת בסימן‬
‫המפגש בארץ עם רוז’קה קורצ’ק והגעתה‬
‫של הבריגאדה לאירופה‪ .‬בסוף מאי ‪1944‬‬
‫עלתה לארץ קבוצת פליטים‪ ,‬שמנתה ‪571‬‬
‫עולים מצ’כוסלובקיה‪ ,‬יוגוסלביה ופולין‪.‬‬
‫מרשמיה עולה אכזבה מהתנהגות תושבי‬
‫הארץ‪ .‬הפליטים ציפו בארץ ישראל לבית‬
‫ולחום‪ ,‬ולא כך היה‪ .‬חשיבות מכרעת הייתה‬
‫“יחסו של היישוב לשארית הפליטה‬
‫החל להתגבש עוד בעצם ימי‬
‫המלחמה‪ .‬בשנים ‪ 1942-1943‬הגיעו‬
‫לארץ פדויי עסקת חליפין עם‬
‫הגרמנים‪ .‬את הרושם העז ביותר‬
‫השאירה עליית ‘ילדי טהרן’‪ ,‬שהגיעו‬
‫לארץ בפברואר ‪"1943‬‬
‫למפגש של קורצ’ק‪ ,‬מהלוחמות בגטו וילנה‪,‬‬
‫עם האליטה של היישוב‪ .‬שבועות ספורים‬
‫לאחר הגעתה היא הופיעה בפורומים מרכנ‬
‫זיים ביישוב‪ ,‬והופעתה השאירה רושם חזק‬
‫ביותר‪ .‬באמצעות הופעותיה נקלטו בתודעת‬
‫הציבור אנשים כמו‪ :‬אבא קובנר‪ ,‬חייקה‬
‫גרוסמן‪ ,‬פרומקה פלוטניצקה וטוסיה אלטמן‪.‬‬
‫על הופעתה של קורצ’ק‪ ,‬כותב מרדכי‬
‫שנהבי‪“ :‬באותם ימים הגיעה אלינו רוז’קה‪.‬‬
‫אל אוזן מי לא הגיע שמע סיפוריה ‘משם’?‬
‫רטט עבר במחננו בעקבות הופעותיה בקינ‬
‫בוצינו או באסיפות העם‪ ,‬בהן מסרה את‬
‫העדות הנאמנה הראשונה על טבח האמהות‪,‬‬
‫הילדים‪ ,‬הזקנים והצעירים‪ ...‬כיבוש בזק‪,‬‬
‫כבשה את כל שומעיה‪ .‬שיר המרד של‬
‫לוחמי הגטאות‪ ...‬אפף בכוחו את כולנו"‪.‬‬
‫ראשוני העדים בארץ היו אנשים שהשתייכו‬
‫לקבוצת הלוחמים בגטו‪ .‬הם העבירו ליישוב‬
‫את אמונתם בצדקת דרכם‪ ,‬וזו תאמה‬
‫את הערכים שהיו מקובלים אז ביישוב‪.‬‬
‫תקופה שנייה ‪ -‬מסיום המלחמה ועד לסוף‬
‫‪ - 1945‬מפגש בין לוחמי הבריגאדה לשארית‬
‫הפליטה‪ .‬חיילי הבריגאדה שהיו על אדמת‬
‫איטליה היו הראשונים שנפגשו עם שארית‬
‫הפליטה‪ .‬רבים מבני משפחות החיילים היו‬
‫בין הנרצחים‪ .‬חיילים רבים ערקו מיחינ‬
‫דותיהם והחלו נודדים באירופה‪ ,‬בתקווה‬
‫למצוא שרידים מבני משפחותיהם‪ .‬חוויית‬
‫המפגש של חיילי הבריגאדה עם שארית‬
‫הפליטה הייתה חזקה‪ .‬אחד מחיילי הברינ‬
‫גאדה מתאר אותה במילים הבאות‪“ :‬טרגדיה‬
‫של עם שלם אין לראות אותה דרך הרדיו‬
‫והעיתונות‪ .‬רק אם רואים בעין ממש‪ ,‬רק אם‬
‫שומעים ממש מפי פליטי חרב על הכל ‪ -‬רק‬
‫אז חיים זאת בכאב‪ ...‬וזהו שראינו והרגשנו"‪.‬‬
‫הבחנה בין ניצולים לפרטיזנים‬
‫ולוחמים‬
‫עם סיום המלחמה הייתה שארית הפליטה‬
‫בראש מעייניה של הבריגאדה‪ .‬כמו במגנט‬
‫נמשכו חיילי הבריגאדה והניצולים אלה‬
‫אל אלה‪ .‬ערב כניסת הבריגאדה לגרמניה‪,‬‬
‫פורסמו בה י"ג עיקרי התנהגות מחייבים‪.‬‬
‫הסעיף ה‪ 11-‬היה "זכור‪ :‬שליחותך ‪ -‬הצלת‬
‫עליית הניצולים במספרים‬
‫צילום‪ :‬המוזיאון הימי חיפה‬
‫מגיעים לחוף מבטחים על ספינת המעפילים אליהו גולומב‬
‫ן אמיר השכל ן‬
‫המושג שארית הפליטה מכיל בתוכו‬
‫את ניצולי השואה של יהדות אירופה‬
‫במלחמת העולם השנייה‪ ,‬שהתרכזו‬
‫בשנים ‪ 1945-1950‬במחנות העקורים‬
‫באירופה‪ :‬בגרמניה‪ ,‬אוסטריה ואיטליה‬
‫ובמחנות הגירוש של המעפילים בקפנ‬
‫ריסין‪ .‬שארית הפליטה לא הייתה מקשה‬
‫אחת‪ ,‬הם היו מורכבים מארבע תת קבוצות‪:‬‬
‫משוחררי מחנות הריכוז ‪ -‬רובם הגדול‬
‫צעירים‪ ,‬שני שליש מהם גברים‪ ,‬ולא נמצאו‬
‫‪46‬‬
‫בהם ילדים וזקנים‪ .‬מאפייני ההתנהגות של‬
‫קבוצה זאת היו‪ :‬חרדות אישיות‪ ,‬חוסר מנוחה‬
‫נפשית‪ ,‬קושי בריכוז‪ ,‬שקיעה בטראומות‬
‫וחוויות מתקופת המחנות‪ ,‬אפאטיה חברתית‬
‫ועיסוק כמעט בלעדי בבעיות אישיות‪ .‬יחסם‬
‫לעבודה‪ ,‬ובמיוחד לעבודה פיזית‪ ,‬היה מסויג‪.‬‬
‫פרטיזנים ולוחמי גטאות ‪ -‬בקבוצה זו‬
‫היו גם ילדים שנולדו ביערות‪ .‬זו הייתה‬
‫קבוצה בריאה יותר במובן הנפשי‪,‬‬
‫גאה בעברה ובעלת תודעה ציבורית‪.‬‬
‫חוזרים מבריה"מ ‪ -‬קבוצה בעלת התפרסות‬
‫גילאים רחבה‪ ,‬ובתוכה משפחות שלמות‪.‬‬
‫יחסם לעבודה פיזית היה בריא יותר‪.‬‬
‫ילדים יתומים ‪ -‬ילדים ששרדו אצל משפחות‬
‫מאמצות ומנזרים‪ .‬ילדים אלו רוכזו לאחר‬
‫המלחמה בבתי ילדים‪ .‬בתי ילדים אלו נדדו‬
‫כעבור זמן קצר למחנות העקורים‪ .‬חלק‬
‫מילדים אלו החל לעבור תהליך שיקום עוד‬
‫במחנות העקורים‪ ,‬בהדרכת שליחי תנועות‬
‫הנוער‪.‬‬
‫בקיץ ‪ 1947‬הגיע מספר העקורים באירופה‬
‫לשיא של ‪ 263,000‬נפש‪ 73% .‬מהעקורים‬
‫היו יוצאי פולין‪ 71.2% ,‬היו בגילאים ‪,18-45‬‬
‫‪ 57%‬גברים ו‪ 43%-‬נשים‪ .‬אחוז הלידה‬
‫במחנות העקורים עמד על מעל ל‪.3.5%-‬‬
‫מבין השוהים במחנות העקורים הגיעו‬
‫לארץ בהעפלה כ‪ 25,000-‬איש‪ ,‬ועוד ‪130,000‬‬
‫הגיעו לאחר הכרזת המדינה‪ .‬בסך הכל‪,‬‬
‫הגיעו ממחנות העקורים ומחנות הגירוש‬
‫בקפריסין ‪ 155,000‬נפש‪ ,‬כ‪ 59%-‬משארית‬
‫הפליטה‪ .‬שאר העקורים יצאו לארה"ב‪ ,‬כ‪62-‬‬
‫אלף‪ ,‬לארצות אחרות כ‪ 20-‬אלף‪ ,‬וכ‪ 30-‬אלף‬
‫נשארו באירופה‪.‬‬
‫בשנתיים הראשונות לקום המדינה היו‬
‫שארית הפליטה כ‪ 70%-‬מכלל העולים‬
‫החדשים‪ .‬כ‪ 62%-‬מכלל העולים היו בני‬
‫‪ ,15-29‬צעירים אלה היוו פוטנציאל אנושי‬
‫להתיישבות‪ ,‬לפיתוח הכלכלי של המדינה‬
‫ולכוח הלוחם שלה‪ .‬מיעוט העולים היו‬
‫רווקים ורווקות‪ ,‬שכן רבים מהניצולים‬
‫התחתנו במחנות העקורים‪ ,‬מתוך רצון‬
‫לפתוח בחיים חדשים‪ .‬אחוז גבוה מהעולים‬
‫היו ילדים בני ‪ 0-4‬שנולדו במחנות העקורים‪.‬‬
‫נתוני הירידה מהארץ בין השנים ‪1948-‬‬
‫‪ ,1951‬מראים ש‪ 56%-‬מכלל היורדים היו‬
‫עולי אירופה משארית הפליטה‪ .‬הסיבות‬
‫העיקריות לירידה היו‪ :‬חוסר עבודה ‪-‬‬
‫‪ 90%‬מדורשי העבודה היו עולים חדשים‬
‫ ובדידות חברתית‪ .‬עבור חלק מהעולים‬‫הייתה ארץ ישראל תחנת מעבר בדרך ליעד‬
‫אחר‪ .‬בין השנים ‪ 1946-1956‬הגיעו לארץ‬
‫‪ 383,056‬משארית הפליטה‪ ,‬שהיו כרבע‬
‫מהאוכלוסייה‪.‬‬
‫עצורי קפריסין ‪ -‬החל מ‪ 13-‬באוגוסט ‪,1946‬‬
‫כל מי שהגיע באופן בלתי לגלי לארץ ונתפס‬
‫על ידי הבריטים נשלח לקפריסין‪ .‬בשיא‬
‫היו במחנות המעצר בקפריסין ‪ 51,530‬נפש‪.‬‬
‫בעוד שחלק מהשוהים במחנות העקורים‬
‫לא ראו בארץ ישראל יעד מועדף‪ ,‬עצורי‬
‫קפריסין היו חדורי שאיפה להגיע לארץ‪.‬‬
‫המבנה הדמוגרפי של עצורי קפריסין היה‬
‫דומה למבנה הדמוגרפי במחנות העקורים ‪-‬‬
‫כ‪ 80%-‬מעצורי קפריסין היו בגילאים ‪,13-35‬‬
‫היו מעט קשישים וילדים‪ ,‬וכ‪ 2,200-‬תינוקות‬
‫נולדו על אדמת קפריסין‪.‬‬
‫המשך בעמ' ‪48‬‬
‫‪47‬‬
‫התחלה חדשה‬
‫התחלה חדשה‬
‫בניינים חדשים שהוקמו לאחר מלחמת העצמאות‪ ,‬יד מרדכי ‪1948‬‬
‫יהודים‪ ,‬עלייה ומולדת חופשית!" ואכן‪,‬‬
‫מטרתם של חייל הבריגאדה הייתה הצלת‬
‫שארית הפליטה והכוונתם לארץ ישראל‪.‬‬
‫במפגש הזה על אדמת הניכר היו נכונות‬
‫וצמא של בני הארץ להקשיב ולשמוע את‬
‫אשר עבר על ניצולי השואה בשנות הסבל‪,‬‬
‫יחד עם רצונם של שארית הפליטה לספר‪.‬‬
‫מפגש זה היה חשוב‪ ,‬אולם כמעט שלא‬
‫הייתה לו תהודה בארץ ישראל‪ .‬קולם של‬
‫אנשי הבריגאדה‪ ,‬כאשר הם חזרו לארץ‪,‬‬
‫לא נשמע‪ ,‬והם לא השפיעו על עיצובה של‬
‫האווירה הציבורית‪ ,‬שהייתה עתידה לקלוט‬
‫עשרות אלפי ניצולי שואה מאוחר יותר‪.‬‬
‫תקופה שלישית ‪ -‬מ‪ 1946-‬ועד לשלהי‬
‫‪ - 1947‬תקופת מחנות העקורים וההעפלה‪.‬‬
‫בראשית ‪ 1946‬התחילה שליחות מאורגנת‬
‫ורשמית מטעם מוסדות וגופים ארץ ישראנ‬
‫ליים‪ ,‬ובהם‪ :‬נציגי “הבריחה"‪“ ,‬המוסד‬
‫לעלייה ב’"‪“ ,‬מחלקת הנוער והחלוץ" ועוד‪.‬‬
‫בשלב זה החלה מלחמה של נציגי המפלגות‬
‫השונות על נפשות שארית הפליטה‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫השתנתה הגישה לשארית הפליטה ‪ -‬בעוד‬
‫שחיילי הבריגאדה ראו בשארית הפליטה‬
‫שותף שווה ערך‪ ,‬התייחסו הנציגים הרשנ‬
‫מיים מארץ ישראל במידה מסוימת של התננ‬
‫שאות מבחינה ערכית אנושית‪- .‬ב‪ 1946-‬וב�ת‬
‫חילת ‪ 1947‬התנהל דיון בכל מיני פורומים‬
‫באירופה על מהותה של שארית הפליטה‪.‬‬
‫במוקד עמדה השאלה‪ :‬מיהם האנשים‬
‫ששרדו? ההנחה הייתה שהשואה גרמה‬
‫‪48‬‬
‫צילום‪ :‬זולטן קלוגר‪ ,‬לע"מ‬
‫לסלקציה בעם היהודי‪ ,‬והוויכוח היה האם‬
‫נותרו הטובים יותר‪ ,‬או שמא אלו ששרדו‬
‫הם הטובים פחות‪ .‬דיון זה נמשך גם בפונ‬
‫רומים שונים בארץ‪ ,‬בד בבד עם הדיווחים‬
‫שהגיעו מאירופה על התרשמות השליחים‬
‫מניצולי השואה‪ .‬בואם של כמה מראשי‬
‫לוחמי הגטאות ‪ -‬אבא קובנר באוגוסט‬
‫‪ ,1945‬צביה לובטקין באפריל ‪ 1946‬ואנטק‬
‫צוקרמן ב‪ 1947-‬ונאומיהם במועצות הקיבוץ‬
‫השונות‪ ,‬עוררו סערת רגשות‪ .‬קולם של‬
‫לוחמי הגטאות רק העמיק את ההבחנה בין‬
‫הפרטיזנים ולוחמי הגטאות ושאר ניצולי‬
‫השואה‪ ,‬שנתפסו כהולכים פאסיביים למוות‪.‬‬
‫“במוקד עמדה השאלה‪ :‬מיהם‬
‫האנשים ששרדו? ההנחה הייתה‬
‫שהשואה גרמה לסלקציה בעם‬
‫היהודי‪ ,‬והוויכוח היה האם נותרו‬
‫הטובים יותר‪ ,‬או שמא אלו ששרדו‬
‫הם הטובים פחות"‬
‫תקופה רביעית ‪ -‬מהחלטת החלוקה‬
‫ב‪ 29.11.1947-‬ועד לשלהי ‪ - 1949‬כשהגיע‬
‫לארץ הגל הגדול של שארית הפליטה‬
‫במהלך מלחמת העצמאות‪.‬‬
‫ההבחנה בין פרטיזנים ולוחמים ויתר‬
‫שארית הפליטה קיבלה משנה תוקף עם‬
‫פרוץ מלחמת העצמאות‪ .‬החלטת האו"ם‬
‫על החלוקה עוררה התלהבות בקרב שארית‬
‫הפליטה‪ ,‬ורבו גילויי ההתנדבות‪ .‬עקב‬
‫המלחמה רבים מהשליחים ביקשו לחזור‬
‫לארץ ולא היה מי שימשיך את עבודתם‪.‬‬
‫המלחמה הייתה עתה בעדיפות עליונה‪,‬‬
‫והייתה עייפות לשמוע עוד את ניצולי‬
‫השואה‪ .‬הניצולים עצמם סירבו לדבר‪,‬‬
‫היות שסיפורם היה שונה ממיתוס הגבורה‬
‫שטופח סביב הפרטיזנים וסביב הנוער הישנ‬
‫ראלי שנלחם על עצמאות המדינה‪ .‬תהום‬
‫נפערה בנושא תפיסת הגבורה בין שארית‬
‫הפליטה ליישוב בארץ ישראל‪.‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬הגבורה היחידה שהעריכו הייתה‬
‫העמידה מול האויב עם נשק ביד‪ .‬שארית‬
‫הפליטה עצמה חשה כי עצם הישארותם‬
‫בחיים הייתה גבורה ראויה‪ .‬אחת השאלות‪,‬‬
‫שחזרה על עצמה במפגש בין תושבי הארץ‬
‫ובין שארית הפליטה‪ ,‬והעידה על עומק‬
‫הפער‪ ,‬הייתה‪“ :‬איך נשארת בחיים?" גישת‬
‫היישוב כלפי שארית הפליטה גרמה לניתוק‬
‫בין שתי האוכלוסיות‪ ,‬ונטייתם של שארית‬
‫הפליטה הייתה להימצא בסביבת ניצולים‬
‫שמצאו פורקן אחד אצל השני‪.‬‬
‫אנטק צוקרמן הטיב לתאר את הפער‪:‬‬
‫“הסתבר שבינינו (ובין אנשי א"י) מפרידים‬
‫לא רק ימים‪ ,‬כי אם אוקיינוסים של מחשבה‬
‫ושל חוויות‪ .‬דברים שנראו בעינינו‪ ,‬בעיני‬
‫אנשים שבאו מבריה"מ ומפולין‪ ,‬אנשים‬
‫שחצו גבולות ‪ -‬הם לא יכלו להבינם‪ ,‬ואילו‬
‫אנו לא יכולנו להבין מה הם מדברים אלינו‪,‬‬
‫מה הקשיים העומדים בפניהם מבחינה‬
‫ארגונית ומבצעית‪ ,‬מבחינת השליחות ומבנ‬
‫חינת הכסף הדרוש כדי להגיע אלינו‪ .‬אני‬
‫אומר זאת לא רק על המוסדות הלאומיים‪,‬‬
‫אני מתכוון גם למוסדות התנועתיים‪ ,‬כל‬
‫אלה כמעט שלא הבינו‪ ...‬לא דיברו בשפה‬
‫שלנו‪ ,‬בשפת שארית הפליטה‪ .‬לנו הייתה‬
‫שפה לגמרי אחרת‪ ,‬שפה שרכשנו בימי‬
‫המלחמה"‪.‬‬
‫אכלוס‪ ,‬דיור והתיישבות‬
‫תחנתם הראשונה של אנשי שארית‬
‫הפליטה הייתה בתי העולים או מחנות‬
‫עולים‪ .‬בינואר ‪ 1949‬היו רבע מכלל העולים‬
‫במחנות עולים‪ ,‬הרוב הצליחו למצוא לעצמם‬
‫פתרונות דיור‪ ,‬רובם בבתי ערבים שנטשו את‬
‫הערים והכפרים בעקבות מלחמת העצמאות‪.‬‬
‫תחילת ההתיישבות הייתה בערים הנטושות‬
‫תחילתה של דרך ארוכה לקליטה‬
‫שהיו בעבר ערים מעורבות‪ ,‬כמו‪ :‬חיפה‪,‬‬
‫טבריה וצפת‪ .‬מעבר לניצול הבתים הפנויים‪,‬‬
‫הייתה מטרה לחזק את האזורים הכבושים‬
‫באוכלוסייה יהודית‪ .‬בעדיפות שנייה יושבו‬
‫העולים בערים שהיו בעבר ערביות לחלוטין‪,‬‬
‫כמו‪ :‬יפו‪ ,‬עכו‪ ,‬לוד ורמלה‪ .‬הבעיה בערים אלו‬
‫הייתה תשתית השירותים שנהרסה לחלוטין‬
‫ בחלק מהערים לא היה חשמל‪ ,‬רשת המים‬‫תוכננה בצורה גרועה‪ ,‬בארות המים נתנו‬
‫כמויות מים קטנות ולא הייתה תשתית ביוב‪.‬‬
‫ערים אלו היו תחת ממשל צבאי‪ ,‬והיה צורך‬
‫לתאם את ההתיישבות בין גורמים רבים‪:‬‬
‫המושל הצבאי‪ ,‬האפוטרופוס של הרכוש‬
‫הנטוש‪ ,‬הממשלה‪ ,‬הסוכנות היהודית וההסנ‬
‫תדרות‪ .‬רבים מהבתים היו רעועים‪ ,‬והבעיה‬
‫הגדולה הייתה הניתוק של מקומות יישוב‬
‫אלו ממקומות יישוב יהודיים‪ .‬לא הייתה‬
‫תעסוקה‪ ,‬ולחוסר התעסוקה הייתה השפעה‬
‫מוראלית קשה ביותר‪ ,‬חוסר יכולת לטפל‬
‫בנוער והיעדר פעילות תרבותית בין העולים‪.‬‬
‫ניתן לומר שהיעדר תכנון מראש‪ ,‬היעדר‬
‫חלוקת אחריות מוסדית לתפקידים השונים‬
‫הכרוכים בבניית התיישבות מתחדשת‪ ,‬תנאי‬
‫חיים קשים וירודים‪ ,‬ניתוק רוחני ופיזי מלבו‬
‫של היישוב הוותיק ‪ -‬כל אלה גרמו לבעיות‬
‫צילום‪ :‬זולטן קלוגר‪ ,‬לע"מ‬
‫קשות‪ ,‬בעיות קיומיות ומוראליות‪ ,‬בערים‬
‫הנטושות‪.‬‬
‫בניגוד לבעייתיות ההתיישבות בערים‬
‫הנטושות‪ ,‬את ההתיישבות בכפרים הנטושים‬
‫ליוותה עמדה אוהדת מלכתחילה‪ ,‬היות‬
‫שהיא נתפסה כמהלך אסטרטגי‪ ,‬שנועד‬
‫לחזק אזורים דלי אוכלוסייה‪ ,‬והוא היה‬
‫בחסות תנועת המושבים‪ .‬בחירת כוח האדם‬
‫שהופנה לכפרים הנטושים הייתה נוקשה‬
‫יותר‪ ,‬והיא התבססה על אמות מידה של גיל‪,‬‬
‫בריאות והתאמה חברתית‪ .‬עד תום מלחמת‬
‫העצמאות הוקמו כ‪ 37-‬יישובים חקלאיים‬
‫בכפרים הנטושים‪ .‬רוב היישובים נבנו על‬
‫ידי קבוצות עולים בעלות מוצא משותף‪ .‬את‬
‫ההתיישבות בכפרים הנטושים מאפיינים‬
‫ארגון עצמי מהיר‪ ,‬יוזמה עצמית לשיפור‬
‫איכות החיים‪ ,‬חריצות רבה‪ ,‬עזרה הדדית‬
‫וקשר חזק למקום ההתיישבות‪ .‬קשה יותר‬
‫היה במקומות שהתרכזה בהם אוכלוסייה‬
‫ממוצא מעורב‪ .‬גם בכפרים הנטושים הייתה‬
‫בעיה של ניתוק מהיישוב הוותיק‪ .‬מה שגישר‬
‫בשלבים הראשונים הייתה ההתלהבות‬
‫של שארית הפליטה מצורת ההתיישבות‬
‫הכפרית‪ ,‬הנכונות לעבודה‪ ,‬הדבקות באדמה‬
‫והמרחב ליוזמה עצמית‪.‬‬
‫שאלה של דימוי‬
‫לגבי רוב תושבי הארץ עוצבה דמות שארית‬
‫הפליטה מתוך הדיווחים שהעבירו השליחים‬
‫בעל פה ובכתב בין השנים ‪,1947-1948‬‬
‫ולא מתוך מפגש והתרשמות ישירה‪ .‬רוב‬
‫הדיווחים עשו הבחנה בין השפעת השואה‬
‫על האנשים לבין השפעת החיים במחנות‬
‫העקורים‪ ,‬ובכל מקרה מדובר בהשפעות‬
‫שליליות‪ ,‬פיזיות בעיקר‪ ,‬נפשיות ומוסריות‪.‬‬
‫החיים במחנות נתפסו כמחריפים סימפנ‬
‫טומים שמקורם במלחמה ומונעים נורמלינ‬
‫זציה בחיי העקורים‪ .‬הדיווח החיובי שנוגע‬
‫לפליטים במחנות הוא רצונם לחזור לחיים‬
‫נורמאליים‪ ,‬שבא לידי ביטוי בשיעור גבוה‬
‫של נישואים וילודה‪ .‬רוב הדיווחים חוזרים‬
‫ומדגישים את יסוד החשדנות והאמונה‬
‫הקטנה באדם‪ .‬תופעה אחרת שמודגשת היא‬
‫יכולתם של הניצולים “להסתדר"‪ .‬התרשנ‬
‫מויות אחרות מציינות את הרמה התרבותית‬
‫הירודה של שארית הפליטה ורגשי הנחיתות‪.‬‬
‫על המפגש עם שארית הפליטה במחנות‬
‫העקורים‪ ,‬כותב השליח מנחם זערוני‪“ :‬כל‬
‫יהודי המחנות‪ ,‬מאיש המחנה הפשוט ועד‬
‫לאיש הוועד המרכזי‪ ,‬לקויים ברגש נחיתות‬
‫עמוק ונעלבים על נקלה‪ ,‬בדרך כלל הם נוטים‬
‫המשך בעמ' ‪50‬‬
‫‪49‬‬
‫התחלה חדשה‬
‫התחלה חדשה‬
‫להגזמות‪ .‬הם מגזימים בביטוי ובפאתוס‪.‬‬
‫דעתם אינה יציבה בדרך כלל ואינה שקולה‪,‬‬
‫הם נתונים להשפעתם של אפקטים רגעיים‪.‬‬
‫בנקל אפשר להלהיבם ומהר מאוד עלולה‬
‫התלהבותם לפוג‪ ...‬יהודי המחנות חומר‬
‫אנושי קשה‪ ,‬חסר חינוך‪ ...‬האנשים האלה‬
‫עברו גיהינום כזה אשר שום דבר לא יזעזע‬
‫אותם‪ .‬קהו רגשותיהם"‪.‬‬
‫מנחם זערוני‪“ :‬כל יהודי המחנות‪,‬‬
‫מאיש המחנה הפשוט ועד לאיש‬
‫הוועד המרכזי‪ ,‬לקויים ברגש נחיתות‬
‫עמוק ונעלבים על נקלה‪ ,‬בדרך כלל‬
‫הם נוטים להגזמות‪ .‬הם מגזימים‬
‫בביטוי ובפאתוס"‬
‫דיווחי השליחים העלו מגוון של היבטים‬
‫שליליים בחייה של שארית הפליטה עקב‬
‫הישיבה במחנות‪ .‬הראשון שבהם הוא היבט‬
‫כלכלי פרודוקטיבי ‪ -‬השליחים טענו כי אנשי‬
‫המחנות חיים בבטלה מנוונת‪ ,‬שכרוכים בה‬
‫חיים מקצבה וחוסר רצון לעבוד‪ .‬תופעה‬
‫שלילית אחרת שהם מציינים היא עשיית‬
‫רווחים קלים בשוק השחור‪ .‬יש תיאור‬
‫שמאפיין את שארית הפליטה כציבור שחי‬
‫בהרגשה שסבלו בעבר מזכה אותו בחיים‬
‫טובים יותר בעזרת סביבתו‪ .‬שארית הפליטה‬
‫תוארה גם כציבור שרווחת בו הפלגנות‬
‫המפלגתית‪ ,‬ציבור שנעדר מסורת פוליטית‪-‬‬
‫ציבורית דמוקרטית‪ .‬דאגה רבה הובעה‬
‫בנוגע לילדים שגדלו במשטר המחנות‪.‬‬
‫הללו או שלא קיבלו חינוך כלל או שלמדו‬
‫במסגרות חינוכיות שרוחה של ארץ ישראל‬
‫הייתה זרה להן‪ .‬חסרה להם הבנה לתנועות‬
‫הנוער‪ ,‬לחלוציות‪ ,‬לחינוך לעבודה ולערכים‬
‫החשובים לחינוך הילד בארץ‪ .‬התפיסה‬
‫הייתה שיושבי המחנות עברו במשך הזמן‬
‫סלקציה שלילית‪ ,‬כשהיסוד האנושי החלוצי‬
‫כבר עזב והנשארים טיפחו אורח חיים של‬
‫השלמה עם חיי המחנה‪ .‬המסרים שהועברו‬
‫לארץ מציינים‪ ,‬כמעט בקול אחד‪ ,‬את בורות‬
‫שארית הפליטה בכל הקשור לארץ ישראל‬
‫ולציונות‪.‬‬
‫התיאורים שהגיעו מאירופה היו הבסיס‬
‫שעליו נבנה היחס לשארית הפליטה בבואם‬
‫ארצה‪ .‬בנוסף‪ ,‬התנועה הציונית שאפה ליצור‬
‫‪50‬‬
‫אבא קובנר (מימין) מתדרך חברי הגנה בקיבוץ‪ ,‬יד מרדכי ‪1948‬‬
‫בארץ ישראל אדם חדש וחברה מתוקנת‪.‬‬
‫התנועה הציונית העלתה על נס ערכים‬
‫כמו עבודת האדמה‪ ,‬חלוציות‪ ,‬סוציאליזם‪,‬‬
‫טובת הקולקטיב ‪ -‬כל אלה כניגוד ליסודות‬
‫שנתפסו כגלותיים‪ :‬עיסוק ב"פרנסות אוויר"‪,‬‬
‫גילויי חולשה פיזית ורגשנות‪ .‬פער זה‬
‫הבטיח כי המפגש בין היישוב לבין שארית‬
‫הפליטה יהיה טעון‪ .‬לכך יש לצרף את רגשי‬
‫האשמה של היישוב על שקצרה ידו מלסייע‬
‫ליהדות אירופה שעה שזו הושמדה‪ .‬ומנגד‪,‬‬
‫רגשי בושה והשפלה על מה שנתפס ביישוב‬
‫כהתנהגות מחפירה של יהדות אירופה בפני‬
‫הנוגש הנאצי‪.‬‬
‫כאשר הגיעו פליטי השואה לארץ‪ ,‬הם‬
‫התקבלו בברכה כאזרחים מן המניין בזכות‬
‫יהדותם‪ .‬לא היה ספק לגבי נאמנותם‬
‫לישראל‪ .‬בפועל הייתה התעניינות מועטה‬
‫בלבד בעלייה‪ ,‬במצוקות וברגישויות העולים‪.‬‬
‫רוב הציבור לא היה מעורב בקליטת העולים‪.‬‬
‫מי שעסקו בקליטת העלייה היו הפקידים‪,‬‬
‫שהיו שכבה מבוססת בחברה היהודית‪,‬‬
‫ועובדה זו הגבירה את רגשי הנחיתות של‬
‫העולים‪ .‬התוצאות היו ששארית הפליטה‬
‫הפכה בארץ לפאסיבית‪ ,‬והאינטגרציה עם‬
‫היישוב הוותיק הייתה קטנה‪ .‬רוב הציבור‬
‫הוותיק התנכר לשארית הפליטה‪ ,‬והתוצאה‬
‫הייתה ששארית הפליטה התכנסה בתוך‬
‫עצמה‪ .‬מרבית המרכיבים של אינטגנ‬
‫רציה חברתית ‪ -‬מגורים משותפים‪ ,‬שפה‬
‫צילום‪ :‬שרשל פרנק ‪ ,‬לע"מ‬
‫משותפת‪ ,‬קרבה רוחנית ‪ -‬כל אלה לא היו‬
‫קיימים במפגש של היישוב הוותיק עם‬
‫שארית הפליטה‪.‬‬
‫אם במפגש בין אנשי הבריגאדה ושארית‬
‫הפליטה היו מושגים כמו “משפחה"‪,‬‬
‫“אחים"‪“ ,‬שפה משותפת"‪ ,‬הרי שהבינ‬
‫טויים השכיחים ביותר לתיאור עולי שארית‬
‫הפליטה‪ ,‬לאחר הגעתם לארץ‪ ,‬היו‪“ :‬אבק‬
‫אדם"‪“ ,‬פליטים"‪“ ,‬אלמנט"‪“ ,‬חומר אנושי"‬
‫וכדומה‪ .‬ביטויים אלו מבטאים יותר מכל‬
‫את יחס החברה הוותיקה לעולים החדשים‪.‬‬
‫ניצולי השואה באו מעולם אחר‪ ,‬ועד אחרית‬
‫חייהם הם היו אחוזים בו ואוחזים בו ללא‬
‫הרף‪ .‬רבים מהם ניסו לתאר את הקורות‬
‫אותם במחנות ונכשלו‪ .‬השהות במחנות‬
‫העקורים קודם העלייה לארץ‪ ,‬סייעה לרבים‬
‫להתאושש מבחינה גופנית‪ ,‬אך הם סבלו‬
‫מחרדות והתקפי דיכאון‪ ,‬רגזנות‪ ,‬קשיי ריכוז‬
‫וסיוטי לילה‪ ,‬קשיים ביצירת קשר עם הזולת‪,‬‬
‫“אם במפגש בין אנשי הבריגאדה‬
‫ושארית הפליטה היו מושגים כמו‬
‫משפחה‪ ,‬אחים ושפה משותפת‪ ,‬הרי‬
‫שהביטויים השכיחים ביותר לתיאור‬
‫עולי שארית הפליטה‪ ,‬לאחר הגעתם‬
‫לארץ‪ ,‬היו‪ :‬אבק אדם‪ ,‬פליטים‪,‬‬
‫אלמנט או חומר אנושי"‬
‫חשדנות כלפי זרים‪ ,‬סגירות‪ ,‬דאגנות גדולה‬
‫בכל מה שקשור בביטחונם האישי‪ ,‬הכלכלי‬
‫והמקצועי וחשש גדול בכל הקשור לילדיהם‪.‬‬
‫רבים מניצולי השואה נשאו בושה על ההשנ‬
‫פלות שעברו בתקופת המלחמה ועל חוסר‬
‫האונים שלהם להתנגד למה שעשו להם‪.‬‬
‫למעטים שהיו מעורבים בניסיונות התננ‬
‫גדות היה קל יותר‪ ,‬ורבים מהם נטו להתבדל‬
‫מהיתר ואף להתנשא עליהם‪ .‬באוגוסט ‪1949‬‬
‫הפנה פרקליט המדינה את תשומת ליבו‬
‫של שר המשפטים לעלייה מדאיגה במספר‬
‫העולים החדשים‪ ,‬בהם ניצולי שואה‪ ,‬השונ‬
‫לחים יד בנפשם‪ .‬דין וחשבון שהוגש לראש‬
‫הממשלה קבע כי במהלך השנה הראשונה‬
‫לעצמאות המדינה עלה מספר המתאבדים‬
‫וניסיונות האובדנות על ‪ ,150‬כאשר רבים‬
‫מהם הינם עולים חדשים‪.‬‬
‫גיוס שארית הפליטה לצה"ל‬
‫בשלהי ‪ 1948‬מנה צה"ל ‪ 88,033‬חיילים‪,‬‬
‫מתוכם מנו שארית הפליטה קרוב ל‪.22,300-‬‬
‫מתוך כלל החיילים שירתו כ‪ 60-‬אלף‬
‫בחילות קרביים‪ ,‬שליש מהם היו אנשי‬
‫שארית הפליטה‪ .‬אחד מכל שלושה נופלים‬
‫במלחמה היה עולה חדש ניצול שואה‪.‬‬
‫החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל‬
‫ב‪ - 29.11.1947-‬גרמה להתעוררות ולה�ת‬‫להבות בקרב שארית הפליטה‪ ,‬שהיו במורל‬
‫ירוד ובאותה עת כבר איבדו את אמונם‬
‫בארץ ישראל‪ .‬את האווירה במחנות מתאר‬
‫אחד השליחים באיטליה‪“ :‬יכול אני לציין‬
‫את ההתלהבות העצומה שהקיפה את כל‬
‫הפליטים אחרי ההכרזה‪ ...‬בבואי לשם פנתה‬
‫אליי משלחת בשאלה אם אפשר להתגייס‬
‫לשורות ההגנה ולצאת להלחם בכנופיות‪.‬‬
‫באופן ספונטני פרץ רצון הפליטים במחנות‬
‫ובקיבוצים‪ ,‬להיות שותפים למאבק היישוב‪,‬‬
‫ומבלי ולפני שהוכרז על איזשהו מפעל‬
‫התחילו באיסוף כספים"‪.‬‬
‫עוד לפני פרוץ קרבות מלחמת העצנ‬
‫מאות‪ ,‬החל גיוס ניצולי השואה לצה"ל‬
‫במחנות העקורים‪ .‬הקריטריון היה אנשים‬
‫בגילאים ‪ ,18-35‬המוכשרים לשאת נשק‪.‬‬
‫עדיפות עליונה לעלייה ניתנה לאלו שנמצאו‬
‫מתאימים לשרת בצה"ל‪ .‬הכוונה הייתה‬
‫להכשיר את המתאימים עוד במחנות‬
‫להפעיל נשק‪ .‬הגיוס לצה"ל התבצע בנוסף‬
‫גם במזרח אירופה ובקפריסין‪ .‬תהליכי הגיוס‬
‫נתקלו בקשיים רבים עקב ריבוי שפות ורמות‬
‫השכלה שונות‪.‬‬
‫קליטת ניצולי השואה בצה"ל הייתה‬
‫קשה‪ .‬יש עדויות רבות על יחס קשה של‬
‫החיילים הארץ ישראלים לניצולי השואה‬
‫שזה מקרוב התגייסו‪ .‬האלוף אברהם אדן‬
‫מתאר את פגישתו עם חיילים מקרב שארית‬
‫הפליטה‪“ :‬הייתה זו פגישתי הראשונה עם‬
‫חיילי הגח"ל‪ .‬הם דיברו אידיש‪ ...‬הצגתי‬
‫להם את התכנית לשבוע הקרוב והצעתי‬
‫שיציגו שאלות‪ .‬תגובתם הייתה מפתיעה‪:‬‬
‫תחילה שיבחו אותי ‪ -‬מזה שבועיים בארץ‪,‬‬
‫ואני הראשון שאסף אותם לשיחה‪ ,‬הסביר‬
‫להם בהרחבה את המתרחש ואת התכנית‬
‫לגביהם‪ .‬עד היום לא ניתן להם להתבטא‬
‫ואיש לא שאל להרגשתם‪ ,‬לדעתם על‬
‫האימונים ועל היחס כלפיהם‪ .‬אח"כ עברו‬
‫לטענות‪ ,‬והן היו רבות‪ :‬לדבריהם זכו ליחס‬
‫משפיל מהמפקדים הזוטרים שאימנו אותם‪.‬‬
‫המ"כים הצעירים מרימים עליהם קול ואף‬
‫זורקים בהם אבנים‪ .‬היו שציינו בחריפות‬
‫שיחס המפקדים מזכיר להם את יחס הגרנ‬
‫מנים כלפיהם"‪.‬‬
‫ממסקנות סקרים שבוצעו בצה"ל בין‬
‫מארס ‪ 1948‬לאפריל ‪ ,1949‬עולה תמונה של‬
‫כשל בקליטת ניצולי השואה‪ ,‬כשל במימד‬
‫המוסדי של הקליטה וכשל בממד האינטנ‬
‫ראקציה הבין‪-‬אישית‪ ,‬שהיה עוד חריף יותר‪.‬‬
‫“ממסקנות סקרים שבוצעו בצה"ל‬
‫בין מארס ‪ 1948‬לאפריל ‪ ,1949‬עולה‬
‫תמונה של כשל בקליטת ניצולי‬
‫השואה‪ ,‬כשל במימד המוסדי של‬
‫הקליטה וכשל בממד האינטראקציה‬
‫הבין‪-‬אישית‪ ,‬שהיה עוד חריף יותר"‬
‫מעבר להתמודדות עם הקושי שבשירות‬
‫הצבאי‪ ,‬התקשו ניצולי השואה עם העובדה‬
‫שלא היה להם בעורף בית ופינה שקטה‪.‬‬
‫רובם‪ ,‬שלא נשאר איש ממשפחותיהם‪ ,‬ציפו‬
‫לבית חם בישראל‪ ,‬וכזה הם לא מצאו‪ .‬מקור‬
‫נוסף לכישלון באינטראקציה הבין‪-‬אישית‬
‫בין ניצולי השואה והנוער הארץ ישראלי היה‬
‫הפער בגילאים ובניסיון החיים‪ .‬כל זה בלט‬
‫על רקע העובדה שהפיקוד היה בדרך כלל‬
‫בידי הארץ ישראלים‪ ,‬והדרך לקידום הייתה‬
‫חסומה בפני ניצולי השואה‪ ,‬שרבים מהם‬
‫היו בעלי ניסיון צבאי וניסיון פיקודי בצבאות‬
‫בעלות הברית טרם עלותם ארצה‪ .‬בארץ הם‬
‫שירתו כטוראים‪.‬‬
‫בשני נושאים ניתן לראות את כישלונו של‬
‫הממסד הצה"לי בקליטת ניצולי השואה‬
‫לשורותיו‪ ,‬האחד ‪ -‬באי הכללתם של ניצולי‬
‫השואה ב"חוק בנים יחידים" ובהנחיה‬
‫לשינוי שמות משפחה‪ .‬הרציונל של “חוק‬
‫בנים יחידים" היה צורך לאומי להבטיח‬
‫את המשכן של מאות ואלפי משפחות‪.‬‬
‫קבוצת ניצולים במחנה העקורים רוזנהיים מחכים לעלייה ארצה‬
‫צילום‪ :‬בית לוחמי הגטאות‬
‫המשך בעמ' ‪51 52‬‬
‫התחלה חדשה‬
‫התחלה חדשה‬
‫על פי החוק הוגדר כבן יחיד מי שנולד‬
‫להורים החיים בארץ ואין לו אחות‪ .‬שארית‬
‫הפליטה לא נכללה ב"חוק בנים יחידים"‪.‬‬
‫רבים מניצולי השואה לא היו סתם בנים‬
‫יחידים‪ ,‬כפי שהגדיר החוק‪ ,‬אלא “נצר‬
‫אחרון"‪ ,‬שריד יחיד לכל משפחתם‪ .‬רובם של‬
‫אלו נשלחו ליחידות קרביות‪.‬‬
‫חוסר הבנה לגבי מהות השואה במישור‬
‫הפרט עלה גם מההוראה לשינוי שמות‬
‫משפחה במקרה שהם גרמניים‪ ,‬אנגלו‪-‬‬
‫סקסיים‪ ,‬סלביים‪ ,‬צרפתיים‪ ,‬ולועזיים בכלל‪.‬‬
‫ההנמקה להוראה הייתה שצה"ל צריך להיות‬
‫“עברי ברוחו וחזונו ובכל גילוייו הפנימיים‬
‫והחיצוניים"‪ .‬רבים מניצולי השואה נענו‬
‫לדרישה‪ ,‬היות שהם העריכו כי זה יאיץ את‬
‫השתלבותם בחברה הישראלית‪ .‬מנגד‪ ,‬היו‬
‫רבים ששם המשפחה היה הדבר היחיד‬
‫שנותר ממשפחתם‪ ,‬והם ביקשו לשמר אותו‪.‬‬
‫מלחמת העצמאות נתפסה קודם כמלנ‬
‫חמתו של הנוער הארץ ישראלי שלתוכו‬
‫השתלב ניצול השואה‪ .‬העולים‪ ,‬שברובם היו‬
‫ניצולי שואה‪ ,‬דורגו בארץ כנחותים מבחינה‬
‫צבאית‪ ,‬הן ביכולת הלחימה שלהם והן במונ‬
‫טיבציית הלחימה שלהם‪ .‬רבים מהעולים‬
‫קיבלו הכשרה בסיסית ביותר ונשלחו‬
‫לאחריה מייד לשדה הקרב‪ .‬במיתוס הגבורה‬
‫של מלחמת העצמאות היה מקום לשואה‬
‫רק בכל הנוגע למרד הגטאות ולוחמת הפרנ‬
‫טיזנים‪ .‬אנשי שארית הפליטה שעלו לארץ‬
‫במהלך מלחמת השחרור ‪ -‬רובם לא היו‬
‫בשורות הפרטיזנים ולא בין מורדי הגטאות‪.‬‬
‫מפגשם עם הצבא בארץ העמיד בפניהם‬
‫מיתוס גבורה שלעומתו ניסיון חייהם נחשב‬
‫לנחות ואינו הולם‪.‬‬
‫הקליטה בקיבוצים‬
‫עניין מיוחד יש במפגש בין שארית הפליטה‬
‫והתנועה הקיבוצית‪ ,‬היות שהתנועה הקינ‬
‫בוצית ניצבה במרכז ההגשמה הציונית‪.‬‬
‫במפגש בין ניצולי השואה והקיבוצים יש‬
‫לעשות הפרדה בין ילדים ונוער שהיו קשורים‬
‫למפעל “עליית הנוער"‪ ,‬לבין הבוגרים שהגיעו‬
‫בדרכים שונות לקיבוצים‪ .‬הנתונים מראים כי‬
‫מרבית ניצולי השואה לא נמשכו בהמוניהם‬
‫אל הקיבוצים‪ .‬בתנועה הקיבוצית‪ ,‬יחסית‬
‫לגודל האוכלוסייה‪ ,‬נקלט האחוז הנמוך‬
‫ביותר מבין העולים‪ .‬עד סוף ‪ 1949‬נקלטו‬
‫‪52‬‬
‫כ‪ 10,000-‬עולים בקיבוצים‪ .‬מנגד‪ ,‬בק�י‬‫בוצים נקלטו ‪ 59.8%‬מחניכי עליית הנוער‪.‬‬
‫התנועה הקיבוצית הייתה‪ ,‬למעשה‪,‬‬
‫היחידה שבנתה‪ ,‬עוד ב‪ ,1947-‬מערך קליטה‬
‫למבוגרים שבקבוצת שארית הפליטה‪ ,‬תוך‬
‫התחשבות בייחודה של עלייה זו‪ .‬אולם‬
‫משעמדה התנועה הקיבוצית ליישם את‬
‫מדיניות הקליטה‪ ,‬פרצה מלחמת העצמאות‪,‬‬
‫ומשטר הקליטה הקיבוצי התמוטט עקב‬
‫מחסור חריף של אמצעים‪ ,‬שבא לידי ביטוי‪,‬‬
‫בין השאר‪ ,‬בקושי לפתור את בעיית הדיור‪.‬‬
‫רוב שארית הפליטה העדיפו לשבת בערים‪,‬‬
‫כי ראו בישיבה בערים זיקה לעברם‪ .‬לניצולי‬
‫השואה הייתה רתיעה מהליכה לקיבוצים‪,‬‬
‫היות שרובם לא עברו הכשרה ולא היה‬
‫להם חינוך ציוני חלוצי‪ .‬רובם נרתעו מחיי‬
‫צוותא‪ ,‬והם ראו בקיבוץ מושג זהה לקונ‬
‫לחוז‪ .‬אנשי ההתיישבות העובדת נתפסו‬
‫כאליטה היישובית‪ ,‬ומולם הרגישו ניצולי‬
‫השואה רגשי נחיתות‪ .‬אין זה פלא ש‪50%-‬‬
‫מאלו שהגיעו לקיבוצים עזבו אותם‪ ,‬רובם‬
‫בשנה הראשונה לשהייתם בקיבוץ‪ .‬הגורמים‬
‫העיקריים לעזיבה היו גורמים חומריים ‪-‬‬
‫בראש ובראשונה‪ ,‬מצוקת השיכון והשאיפה‬
‫לרכוש מקצוע‪ ,‬שאיפה שהקיבוץ לא מילא‬
‫במרבית המקרים‪ .‬קריטיים יותר מהגונ‬
‫רמים החומריים היו הגורמים החברתיים ‪-‬‬
‫ניצולי השואה חשו בודדים בקיבוצים‪ .‬ברוב‬
‫הקיבוצים לא הייתה שכבת גיל מקומית‬
‫מקבילה‪ ,‬היה מחסור גדול בחברות עולות‬
‫בקבוצה וריבוי גברים והתפתחו קוצר רוח‬
‫ורגישות גדולה במפגש עם המקומיים ובשל‬
‫הדינאמיקה שיצרו העזיבות‪.‬‬
‫רוב הילדים והנוער נקלטו בקיבוצים‪.‬‬
‫כ‪ 80%-‬מהילדים שהתקבלו לעליית הנוער‬
‫ב‪ 1945-1949-‬היו ילדי שארית הפליטה‪.‬‬
‫כ‪ 60%-‬מהם נקלטו בקיבוצים (כ‪9,000-‬‬
‫ילדים)‪ .‬כ‪ 63%-‬מהילדים שנקלטו בעליית‬
‫הנוער בשנים ‪ ,1946-1947‬היו ניצולי שואה‬
‫יתומים מאב ואם‪ .‬לקליטתם של הילדים‬
‫בקיבוצים קדמה שהייתם במקומות מעבר‪,‬‬
‫שם נערך להם מיון‪ .‬הילדים הנקלטים חולקו‬
‫לשלוש קבוצות גיל‪ ,‬כאשר תכנית הקליטה‬
‫כללה בכל יום מספר שעות לימוד ומספר‬
‫שעות עבודה‪ ,‬בהתאם לגיל הילדים‪ .‬ילדי‬
‫שארית הפליטה היו בעלי רצון עז ללמוד‪,‬‬
‫ולתאוות לימודים זו יש מספר הסברים‪,‬‬
‫למשל‪ :‬הרצון לסגור את הפער בין מיעוט‬
‫ההשכלה לעומת ניסיון החיים‪ .‬הלימודים‬
‫היו אמצעי פיצוי על הקיפוח שקופחו‬
‫במהלך חייהם‪ .‬בנוסף‪ ,‬הלימודים‪ ,‬ובמיוחד‬
‫לימוד השפה‪ ,‬עזרו להם להשתלב בחברת‬
‫הילדים המקומית‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬קשיים רבים עמדו בפני הילדים‬
‫בהשתלבותם במסגרת העבודה בקיבוץ‪.‬‬
‫הקושי הראשון היה קושי אסוציאטיבי של‬
‫עבודת פרך‪ .‬קשיים אחרים‪ :‬חולשה פיזית‪,‬‬
‫האקלים‪ ,‬בעיית השפה ותחושה שהם‬
‫“פקק" בעבודה עקב אי הכנסתם לענפים‬
‫קבועים‪ .‬מקור נוסף למרירות הילדים היה‬
‫רגשי נחיתות מול הילדים המקומיים ורצון‬
‫עז ללמוד מקצוע‪ ,‬שהיה קשור גם לאי‬
‫הוודאות לגבי העתיד‪ .‬לא כל בני הנוער‬
‫ראו עצמם ממשיכים בקיבוץ‪ ,‬ולכן רכישת‬
‫מקצוע הייתה כל כך חשובה עבורם‪.‬‬
‫“אנשי הקיבוצים נטו ליחס לנוער זה‬
‫שתי השפעות קשות‪ .‬האחת נוגעת‬
‫לעברם בתקופת הכיבוש הנאצית‪,‬‬
‫והשנייה קשורה לחיים במחנות‬
‫העקורים‪ .‬בכל מה שקשור לרכוש‬
‫פרטי‪ ,‬ראו אותם כמי שהורגלו‬
‫‘להסתדר’ ועל כן מודדים כל דבר‬
‫לפי תועלתו הנוכחית"‬
‫אנשי הקיבוצים נטו ליחס לנוער זה שתי‬
‫השפעות קשות‪ .‬האחת נוגעת לעברם‬
‫בתקופת הכיבוש הנאצית‪ ,‬והשנייה קשורה‬
‫לחיים במחנות העקורים‪ .‬בכל מה שקשור‬
‫לרכוש פרטי‪ ,‬ראו אותם כמי שהורגלו‬
‫“להסתדר" ועל כן מודדים כל דבר לפי‬
‫תועלתו הנוכחית‪ .‬לגבי יחסם לבני אדם‪,‬‬
‫יחסם מתאפיין בחשדנות ואי אמון‪ .‬האמון‬
‫אבד להם במחנות‪“ :‬ניסיון חייהם במחנות‬
‫פעל נגדנו‪ .‬לעיניהם חיפשו יחידים הצלה‬
‫ולא נרתעו מלדרוך בדרך זו על גופות חברים‬
‫וקרובים‪ .‬הם היו מוקפים סביב אך זדון‬
‫וקשיחות לב‪ .‬על מוקד המלחמה ליום חיים‬
‫הועלו לעיניהם רגשות אנוש‪ ,‬כבוד אדם‪,‬‬
‫קשרי דם‪ ,‬חברות וידידות‪ .‬כל קדוש נרמס‪.‬‬
‫כל אלה טפחו חשדנות וחוסר אמון‪ .‬נסגר‬
‫הלב‪ .‬כל החושים גויסו לעמידה על המשמר‬
‫בפני כל זולת‪ .‬הכול יישקל במאזני התועלת‬
‫הקרובה והמוחשית‪ .‬תבונת חיים מפותחת‬
‫וניסיון חיים עשיר וכולו זועק‪ :‬אל תאמין‪,‬‬
‫אין דורש טובתך‪ ,‬אין אוהבך"‪( .‬מתוך ספרה‬
‫של חנה יבלונקה‪ ,‬זרים)‪.‬‬
‫אנשי הקיבוצים מתארים את התנהגותם‬
‫של הילדים בהיבטים שונים של ערעור‬
‫היציבות הנפשית‪ :‬עצבנות‪ ,‬פראות‪ ,‬נטייה‬
‫לקללות‪ ,‬חוסר משמעת חברתית‪ ,‬היסטריות‬
‫של בכי‪ ,‬התנהגות שהפריעה לגיבוש הנערים‬
‫לכלל חברה‪ .‬גם מבין חניכי עליית הנוער‬
‫הייתה עזיבה‪ .‬המניעים העיקריים לעזיבה‬
‫היו רצון בהכשרה מקצועית וחשש מחיי‬
‫שיתוף‪ .‬לגבי עליית הנוער‪ ,‬גם אם עזבו בני‬
‫הנוער את הקיבוץ לאחר שחונכו בו תקופה‬
‫מסוימת‪ ,‬הרי שהושגו בכך לפחות מקצת‬
‫ממטרותיה החינוכיות‪.‬‬
‫עיקרי הדברים‬
‫‪1.1‬כשעוסקים בקליטת שארית הפליטה‬
‫בארץ‪ ,‬יש להבדיל בין קליטת ילדים‬
‫ונוער לבין קליטת המבוגרים‪ .‬יש להבדיל‬
‫בין דרכי הקליטה בקיבוצים לבין אלו‬
‫שנקלטו בערים וביישובים הנטושים‪.‬‬
‫‪2.2‬הילדים והנערים מקרב שארית הפליטה‬
‫נקלטו במסגרת “עליית הנוער"‪ ,‬ובמסגרת‬
‫זו ננקטו דרכי פעולה ייחודיות לחינוכם‬
‫וקליטתם‪ .‬החל עם הגעתם של “ילדי‬
‫טהרן" נערכה עליית הנוער‪ ,‬מתוך מחשבה‬
‫תחילה לקליטת רבבות ילדי שארית‬
‫הפליטה‪ .‬נקבעו מטרות חינוכיות והוקצו‬
‫אמצעים כספיים‪ ,‬נערך מעקב והתקיים‬
‫תהליך בלתי פוסק של תחקור ולמידה‪.‬‬
‫היו טעויות וכישלונות‪ ,‬אבל נבנתה‬
‫מערכת קליטה‪ ,‬שלקחה בחשבון את‬
‫האיכויות הספציפיות של הילדים‪ .‬שונה‬
‫המצב כאשר מדברים על המבוגרים‪ .‬עד‬
‫‪ 29‬בנובמבר ‪ 1947‬לא הוקדשה לשארית‬
‫הפליטה הבוגרת תשומת לב נפרדת‪ ,‬ולא‬
‫הוקמו כלים מקצועיים להדרכה‪ ,‬קליטה‬
‫ושיקום אלא בתנועה הקיבוצית בלבד‪.‬‬
‫‪3.3‬הדימוי של שארית הפליטה‪ ,‬כפי שנתפס‬
‫על ידי רוב תושבי היישוב‪ ,‬עוצב מתוך‬
‫הדיווחים שהעבירו שליחי היישוב‬
‫ממחנות העקורים‪ .‬דימוי זה היה שלילי‬
‫בעיקרו‪ .‬התנועה הציונית שאפה לעצב‬
‫בארץ ישראל יהודי חדש שהיה אנטיתזה‬
‫ליהודי הגלותי ולדמותם של ניצולי‬
‫זוג ניצולים במושב עין איילה‪1949 ,‬‬
‫השואה‪ ,‬שנתפסו כמי ש"הלכו כצאן‬
‫לטבח"‪.‬‬
‫‪4.4‬במש ך ‪ ,1948‬למרות המודעות למר�כ‬
‫זיותה של העלייה ולחשיבותה‪ ,‬עמדה‬
‫מלחמת העצמאות בראש סדר העדינ‬
‫פויות‪ .‬בשלהי ‪ 1948‬ובתחילת ‪,1949‬‬
‫כשהשתפר המצב בחזית‪ ,‬החלה‬
‫העלייה לתפוס מקום מרכזי יותר‪.‬‬
‫‪5.5‬המערכת הצבאית החלה לעבד תכניות‬
‫קליטה רק בתחילת ‪ ,1949‬על אף שעד‬
‫אז גויסו למעלה מ‪ 20-‬אלף חיילים מקרב‬
‫שארית הפליטה‪.‬‬
‫‪6.6‬התנועה הקיבוצית הייתה היחידה‬
‫שבנתה ב‪ 1947-‬מערך קליטה למבוגרי‬
‫שארית הפליטה‪ ,‬אולם משעמדה ליישם‬
‫אותו פרצה מלחמת העצמאות ומשטר‬
‫הקליטה הקיבוצי התמוטט‪.‬‬
‫‪7.7‬לשארית הפליטה ברובה היה מושג‬
‫מעורפל בלבד על ארץ ישראל‪ ,‬ובדרך כלל‬
‫היא הצטיירה בדמיונם כציור אידיאלי‪.‬‬
‫בפועל הייתה תהום בין המצב הנפשי‬
‫שבו הם הגיעו לארץ וחוסר מוכנותו‬
‫של היישוב‪ .‬תהום זאת הולידה תגובות‬
‫קשות בקרב שארית הפליטה‪ .‬על הפער‬
‫הזה מעיד מכתב שנשלח ב‪11.7.1949-‬‬
‫ממנהל הסוכנות בפראג ליצחק רפאל‪,‬‬
‫ראש מחלקת העלייה בסוכנות בירונ‬
‫שלים‪“ :‬לצ’כוסלובקיה מגיעים יום‪-‬יום‬
‫צילום‪ :‬זולטן קלוגר‪ ,‬לע"מ‬
‫מאות מכתבים מעולים שעלו במשך חצי‬
‫השנה האחרונה‪ .‬כמעט כל המכתבים‬
‫מתארים את המצב כקשה עד בלתי נשוא‬
‫או כקריטי‪ .‬דעות אלה מציינות‪ ,‬שלא זו‬
‫בלבד שגרים באוהלים‪ ,‬אלא נוסף לזה‬
‫באים עכברים ונחשים וכיו"ב ומקשים‬
‫עוד יותר את התנאים‪ ,‬נוסף לזה‪ ,‬מציינים‬
‫את הכלכלה הרעה גם כן‪ .‬אנשים החיים‬
‫כאן היום‪ ...‬מסתכלים על א"י כעל מחנה‬
‫ריכוז חדש‪ .‬בין אלה ישנם ציונים רבים‪,‬‬
‫אשר אין בדעתם לעלות ארצה בגלל‬
‫הסיבות הנ"ל‪ .‬ידוע לנו שהקליטה היא‬
‫אחת הבעיות הקשות והמסובכות ביותר‬
‫העומדות בפני הסוכנות והממשלה‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬מאשימה היהדות המקומית‬
‫כאן את הממשלה במצב שנוצר‪ .‬מציינים‬
‫שהממשלה תומכת בעלייה מבלי שתדאג‬
‫לקליטה‪ .‬העולים טוענים שקיימים מנגנ‬
‫נונים טובים לארגון העלייה‪ ,‬ואילו לארגון‬
‫הקליטה אין"‪.‬‬
‫‪8.8‬למרות כל הקשיים‪ ,‬נקלטו מרבית עולי‬
‫שארית הפליטה במדינת ישראל‪ ,‬הקימו‬
‫משפחות‪ ,‬נקלטו במגזרי החיים הכלכנ‬
‫ליים והתרבותיים‪ ,‬בהתאם להשכלתם‬
‫והכשרתם‪ ,‬ותרמו רבות להקמת המדינה‬
‫וביסוסה‪.‬‬
‫הכותב הוא חוקר שואה‪ ,‬תת אלוף (מיל‪).‬‬
‫בחיל האויר ומיוזמי התוכנית "עדים במדים"‬
‫‪53‬‬
‫רשימת קריאה‬
‫חדש על מדף הספרים‬
‫׀ עו"ד אודי מוזס‪ ,‬ועידת התביעות ׀‬
‫תיקון חדש בחוק מגביל‬
‫שכ"ט עורכי הדין‬
‫שני תיקונים חדשים לחוקים הנוגעים‬
‫לזכויות הניצולים התקבלו בכנסת‪ .‬האחד‬
‫לחוק התביעות של קורבנות השואה והשני‬
‫לחוק נכי רדיפות הנאצים‪ .‬בית המשפט‬
‫אישר השתתפות במימון תרופת אזילקט‬
‫על ידי האוצר למי שהוכרה לו דמנציה בגין‬
‫רדיפות הנאצים‪.‬‬
‫התיקון עוסק בהגבלה חדשה על שכר טרחה‬
‫שניתן לגבות עבור טיפול בקבלת הסכום‬
‫הרטרואקטיבי החדש מגרמניה על עבודה‬
‫בגטאות‪ .‬ב‪ 29.12.2014-‬התקבל בכנסת תיקון‬
‫לחוק התביעות של קורבנות השואה‪ ,‬אשר‬
‫קובע תעריפי שכר טרחה מרביים שניתן‬
‫לגבות עבור טיפול בקבלת הסכום הרטנ‬
‫רואקטיבי החדש שהוצע לאחרונה על ידי‬
‫הביטוח הסוציאלי בגרמניה לניצולים רבים‬
‫המקבלים משם קצבה סוציאלית על עבודה‬
‫בגטאות‪.‬‬
‫פנייה זו נעשתה עקב תיקון חוק שהתקבל‬
‫לפני מספר חודשים בפרלמנט הגרמני‬
‫לגבי חוק הקצבאות לעובדי גטו (‪.)ZRBG‬‬
‫לפי תיקון זה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מקבלי הקצבה‬
‫על עבודה בגטאות יוכלו לקבל תשלומים‬
‫רטרואקטיבית‪ ,‬ככל שטרם שולמו‪ ,‬בעבור‬
‫התקופה החל מיום ‪ 1‬ביולי ‪ ,1997‬וזאת‬
‫בתנאים הקבועים בחוק ובכלל זה הפחתה‬
‫בסכום הקצבה החודשית לפי החוק האמור‪.‬‬
‫הרשויות בגרמניה החלו לפנות בנושא‬
‫למקבלי קצבה רבים‪ ,‬כאשר ניתנה בידיהם‬
‫של האחרונים הברירה לבחור בין חישוב‬
‫מחדש של סכום הקצבה וקבלת תשלום‬
‫רטרואקטיבי כאמור‪ ,‬ובין המשך תשלום‬
‫הקצבה ללא חישוב מחדש כאמור‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬התיקון החדש לחוק שהתקבל‬
‫בכנסת ישראל קובע את התעריפים המרנ‬
‫ביים שלהלן לשם טיפול בקבלת אותו סכום‬
‫רטרואקטיבי (בהנחה שהתובע נתן הוראה‬
‫מפורשת לטפל בבחירה האמורה)‪:‬‬
‫ •אם הוגשו תביעה או ערעור לפני יום‬
‫‪ 6.6.14‬בנושא התשלום הרטרואקטיבי‬
‫וביום ‪ 6.6.2014‬היו התביעה או הערעור‬
‫תלויים ועומדים – יתקבל הנמוך מבין‬
‫שני הסכומים הבאים‪ 7.5% :‬מהתשלום‬
‫‪54‬‬
‫הרטרואקטיבי או ‪ 25,000‬שקלים חדשים‪.‬‬
‫לסכום כאמור יש להוסיף מס ערך מוסף‪.‬‬
‫ •אם הוגשו תביעה או ערעור בנושא‬
‫התשלום הרטראוקטיבי וביום ‪ 6.6.14‬הם‬
‫לא היו תלויים ועומדים או כלל לא הוגשו‬
‫ שכר הטרחה המירבי יעמוד על ‪₪ 473‬‬‫בתוספת מע"מ‪.‬‬
‫ •אם הוגדל התשלום הרטרואקטיבי מעבר‬
‫לסכום שהוצע על ידי גרמניה‪ ,‬לרבות‬
‫ריבית‪ ,‬שהתובע היה זכאי לו לפי החישוב‬
‫מחדש בעקבות הטיפול‪ ,‬שכר הטרחה‬
‫המירבי ביחס להפרש שבין הסכום‪ ,‬לרבות‬
‫ריבית‪ ,‬שהתובע היה זכאי לו לפי החישוב‬
‫מחדש ובין סכום התשלום שהוגדל‬
‫כאמור‪ ,‬יעמוד על ‪ 15%‬מההפרש‪.‬‬
‫התיקון החדש לחוק קובע גם כי הגבלת שכר‬
‫הטרחה המפורטת לעיל תחול גם על הסכמי‬
‫שכר טרחה שנכרתו לפני יום ‪,31.12.2014‬‬
‫אלא אם כן ניתן פסק דין חלוט בעניין שכר‬
‫הטרחה‪ .‬לגבי מי שכבר שילם את שכר‬
‫הטרחה עבור אותו תשלום ‪ -‬התיקון החדש‬
‫לחוק קובע כי יש לפנות למי ששולם לו‬
‫שכר הטרחה (עורך הדין או המטפל שאינו‬
‫עורך דין) בכתב עד ליום ‪ 31.12.2015‬בבקשה‬
‫להחזרת סכום ההפרש שבין שכר הטרחה‬
‫ששולם בפועל לבין השיעורים המפורטים‬
‫לעיל‪.‬‬
‫התיקון החדש לחוק קובע כי עורך הדין‬
‫או המטפל רשאי לבחור להחזיר סכום‬
‫המהווה ‪ 25%‬מההפרש הנ"ל בתוך ‪ 60‬ימים‬
‫מתום החודש שהתקבלה אצלו הבקשה‬
‫להחזרת ההפרש‪ .‬אם לא שילם את הסכום‬
‫בתוך התקופה האמורה‪ ,‬ניתן יהיה להגיש‬
‫נגדו תביעה להשבת מלוא סכום ההפרש‪.‬‬
‫לעניין הגשת תביעה זו‪ ,‬התיקון החדש לחוק‬
‫קבע כי ניתן לפנות לבחינת קבלת סיוע‬
‫משפטי של האגף לסיוע משפטי במשרד‬
‫המשפטים‪ ,‬בחינם וללא מבחן הכנסה‪ ,‬ככל‬
‫שקיים סיכוי משפטי‪.‬‬
‫לשם כך יש לפנות לאגף לסיוע משפטי של‬
‫משרד המשפטים בטלפון‪1-700-70-60-44 :‬‬
‫שלוחה ‪.4‬‬
‫לגבי מי שנפטר ‪ -‬התיקון החדש לחוק קובע‬
‫גם כי יורש רשאי לנקוט הליכים ובלבד‬
‫שהמוריש הגיש בקשה כאמור לעיל להחזרת‬
‫ההפרש טרם פטירתו‪ .‬לגבי מי שנפתח נגדו‬
‫תיק הוצאה לפועל בקשר עם חוב שכר‬
‫טרחה בנושאים הנ"ל ‪ -‬התיקון החדש לחוק‬
‫קובע כי קרן החוב תוקטן בהתאם לתענ‬
‫ריפים הנ"ל‪.‬‬
‫אושר המימון לשימוש‬
‫בתרופת האזילקט‬
‫בית משפט השלום בבאר שבע אישר‬
‫השתתפות במימון תרופת אזילקט על ידי‬
‫האוצר למי שהוכרה לו דמנציה בגין רדיפות‬
‫הנאצים‪ .‬פסק הדין ניתן ב‪8.11.2014-‬‬
‫בעניינו של ניצול שואה שביקש החזר כספי‬
‫עבור התרופה אזילקט בטענה שהיא קשורה‬
‫לדמנציה שהוכרה לו לפי חוק נכי רדיפות‬
‫הנאצים (ו"ע ‪ 45670-04-14‬לסנר נ’ הרשות)‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬ניצולי שואה מהמעגל הראשון שעלו‬
‫עד ה‪ 1.10.1953-‬והמקבלים קצבה ממשרד‬
‫האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים‪ ,‬עשויים‬
‫להיות מוכרים במחלת הדמנציה בשיעור של‬
‫רבע על חשבון הרדיפות‪.‬‬
‫בקשתו הראשונית נדחתה בטענה כי התרופה‬
‫הזו איננה מיועדת כלל לחולי דמנציה אלא‬
‫לחולי פרקינסון‪ .‬אולם בית המשפט קבע כי‬
‫המדובר בתרופה הניתנת גם לחולי דמנציה‬
‫ואף ציין מאמרים שקבעו זאת‪ .‬בית המשפט‬
‫קבע גם כי עצם העובדה כי קופת החולים‬
‫לא פטרה אותו מתשלום על אותה התרופה‬
‫איננה קובעת האם הוא זכאי להשתפות לפי‬
‫חוק נכי רדיפות הנאצים‪ .‬לאור זאת פסק‬
‫בית המשפט כי בשל העובדה כי אותו ניצול‬
‫שואה הוכר בשיעור של ‪ 25%‬על חשבון‬
‫הרדיפות במחלת הדמנציה‪ ,‬יש להכיר‬
‫בהתאמה בתשלום החלקי באותו שיעור של‬
‫התרופה‪ .‬אותו ניצול שואה היה מיוצג לגבי‬
‫פסק דין זה על ידי הסיוע המשפטי של משרד‬
‫המשפטים (שפרטיו מפורטים למעלה)‪.‬‬
‫אזהרה‪ :‬הסקירה לעיל נועדה למטרות‬
‫מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים‬
‫בישראל‪ ,‬ואין בה כדי להוות ייעוץ ו‪/‬או‬
‫חוות דעת משפטית ו‪/‬או תחליף להם ו‪/‬או‬
‫המלצה לנקיטת אמצעים ו‪/‬או הימנעות‬
‫מהם‪.‬‬
‫המלאך הטוב מאושוויץ ׀ סיפורו המופלא של יעקב ג’קיטו מאסטרו ׀ פרופ’ גדעון גרייף‬
‫סיפורו של הנער יעקב ג’קיטו מאסטרו‪ ,‬יליד סלוניקי וניצול מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ ,‬אינו דומה‬
‫לשום סיפור שואה אחר‪ .‬סיפורו של ג’קיטו שייך לאותן פרשיות מופלאות של תקופת השואה‪ ,‬בהן עולה המציאות‬
‫על כל דמיון‪ .‬סיפור על הצלה בתוך התופת‪ ,‬על אומץ לבו של נער שגורלו הציבו בתפקיד משמעותי במחנה אושוויץ‪,‬‬
‫שהקנה לו מעמד ויכולת השפעה על חייו שלו – ועל חיי יהודים אחרים‪.‬‬
‫הר הזכרון יזכר במקומי ׀ הזיכרון החדש של השואה בתרבות הפופולרית בישראל ׀ ליאת שטייר‪-‬לבני ׀‬
‫הוצאת רסלינג ׀ ‪₪ 69‬‬
‫הספר מנתח את ייצוגי השואה בתרבות הפופולרית הישראלית משנות ה‪ 80-‬ואילך‪ .‬בעזרת סקירה של קולנוע‪,‬‬
‫טלוויזיה‪ ,‬עיתונות‪ ,‬ספרות‪ ,‬שירה צעירה‪ ,‬פייסבוק‪ ,‬בלוגים ותיאטרון פרינג’‪ ,‬הוא פורש ייצוגים חדשים‪ ,‬אשר מעוררים‬
‫מחלוקת‪ ,‬ועם זאת ‪ -‬מהווים כיום חלק אינטגראלי מהנצחת השואה וזיכרונה‪ .‬שטייר‪-‬לבני טוענת שבני הדור השני‬
‫והשלישי‪ ,‬הכורעים תחת נטל הזיכרון הלאומי‪ ,‬מבקשים להרחיק מעליהם את הטראומה‪ ,‬לא מכיוון שהם מזלזלים‬
‫בה או מפני שהתרחקו ממנה‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬מכיוון שהם שקועים בה עד צוואר ומבקשים למצוא מנוח לנפשם‪.‬‬
‫חיבוק של אהבה ׀ גילה מצליח‪-‬ליברמן‪ ,‬איורים‪ :‬דני קרמן ׀‬
‫‪ ₪ 69‬או ‪ ₪ 129‬לערכה (ספר‪ ,‬מדריך למספר וערכת תמונות)‬
‫“חיבוק של אהבה"‪ ,‬אותו הגתה‪ ,‬חקרה וחיברה הפסיכולוגית ד"ר גילה מצליח‪-‬ליברמן‪ ,‬הוא ייחודי במתכונתו על‬
‫מדף הספרים‪ .‬זהו סיפור לילדים‪ ,‬המיועד לגילאי חמש עד שמונה‪ ,‬המאפשר חשיפה ראשונית לנושא השואה ‪ -‬על‬
‫מורכבותו הרבה ‪ -‬באופן תהליכי‪ ,‬המותאם הן לרמתו התבונית‪-‬קוגניטיבית של הילד והן להתפתחותו הרגשית‪.‬‬
‫החשיפה לתכנים מדורגת ומבוקרת באופן מושכל ורגיש‪ ,‬המונע חרדה‪ ,‬בלבול‪ ,‬תחושת איום והצפה רגשית‪ .‬סיום‬
‫הסיפור מהווה מקור לתמיכה וביטחון ועוזר לבניית תחושת החוסן והמסוגלות של הילד‪ .‬אירועי השואה מסופרים‬
‫בהאנשה מפיו של סוס עץ‪ ,‬אשר ניתן כמתנה לילדה ברוניה ביום הולדתה החמישי – וכמוה‪ ,‬שרד את תלאות השואה‪,‬‬
‫ועלה עימה לארץ ישראל‪ .‬זהו סיפור של שואה לצד תקומה‪ ,‬והוא מזמן דיאלוג מותאם לילדים סביב ערכים הומאניים‬
‫ואוניברסאליים‪ .‬הספר מלווה באיוריו המרגשים של המאייר והסופר דני קרמן‪ ,‬היוצרים הבחנה ברורה בין הנרטיב של‬
‫הסוס‪ ,‬המסופר בזמן הווה ומלווה באיורים צבעוניים‪ ,‬לבין סיפור השואה‪ ,‬המלווה בציורים בגוונים של שחור ולבן‪.‬‬
‫ישראל בעיני שורדי השואה וניצוליה ׀ עורכת‪ :‬דליה עופר ׀ הוצאת יד ושם ׀ ‪₪ 88‬‬
‫עלייתם של שורדי השואה ושל ניצוליה ודרכי קליטתם בחברה הישראלית כבר נידונו במחקרים רבים‪ .‬אסופת‬
‫מאמרים זו מציבה את השאלה על ראשה‪ ,‬ושואלת כיצד נגלתה ישראל לעיני עולי שארית הפליטה‪ :‬האם מצאו בה‬
‫את הבית המדומיין לאחר הטרגדיות של השואה ואובדן הקהילה‪ ,‬הבית והמשפחה? מה עשו כל אחד ואחת בתחומם‬
‫כדי להפוך את ישראל לבית של ממש? כיצד עיצבו את חייהם לפי טעמם‪ ,‬ואלו ערכים ותכנים שאפו להטמיע בחברה‬
‫הישראלית המתעצבת? לפני הקורא נפרש פסיפס מרתק מעולמם של העולים מקרב שארית הפליטה‪ ,‬הניצבים‬
‫נוכח המציאות בישראל‪.‬‬
‫בערפל הנדודים ׀ אסופת עדויות של פליטים יהודים מארכיון עונג שבת‪ 1942-1939 ,‬׀ עורכת‪ :‬לאה פרייס ׀‬
‫הוצאת יד ושם ׀ ‪₪ 98‬‬
‫"בערפל הנדודים" הוא אסופה של ‪ 46‬עדויות‪ ,‬שנגבו בזמן אמת בין השנים ‪ ,1942-1941‬מפי נשים וגברים יהודים‬
‫שנמלטו עם גלי המנוסה הראשונים מפולין הכבושה – מן הגנרלגוברנמן ומן השטחים שסופחו לרייך השלישי – אל‬
‫שטחי ברית המועצות‪ ,‬ולימים חזרו לגטו ורשה‪ ,‬מקצתם אחרי מבצע ברברוסה‪ ,‬עם תחילת הרדיפות האנטי‪-‬יהודיות‬
‫ובעיצומן של הרציחות ההמוניות‪ .‬התמונה המצטיירת מן העדויות האלה‪ ,‬שנמסרו לראשונה ביידיש ובפולנית‪ ,‬היא‬
‫רבת פנים‪ ,‬מורכבת ומרתקת‪ .‬העדויות מתעדות הן את קורות היהודים והן את המצב הכללי בשטחי פולין‪ ,‬שהיו‬
‫נתונים בין ספטמבר ‪ 1939‬ליוני ‪ 1941‬לכיבוש סובייטי ובקיץ ‪ 1941‬עברו לשלטון הגרמנים‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫רשימת הארגונים‬
‫רשימת הארגונים‬
‫רשימת ארגונים החברים במרכז הארגונים‬
‫ארגון ניצולי מחנות ההשמדה‬
‫יוצאי יוון בישראל‬
‫‪03-6884928‬‬
‫‪03-6881930‬‬
‫רחוב לוינסקי ‪68‬‬
‫ת"א ‪6685512‬‬
‫משה העליון ‪ -‬יו"ר‬
‫משה מצא ‪ -‬סגן‬
‫‪nitsoleyavan@gmail.com‬‬
‫‪03-6183784‬‬
‫‪03-5795101‬‬
‫רחוב נועם אלימלך ‪9‬‬
‫בני ברק ‪5154621‬‬
‫הרב שמואל הלפרט ‪ -‬יו"ר‬
‫‪02-6231810‬‬
‫ת‪.‬ד‪71197 .‬‬
‫ירושלים ‪9171102‬‬
‫משה מושקוביץ ‪-‬יו"ר‪ ‬‬
‫שמאי קינן‪ -‬סגן‬
‫‪hechaloffice@bezeqint.net‬‬
‫רחוב ארנון ‪12‬‬
‫ת"א ‪6345514‬‬
‫יוחנן רון ‪ -‬יו"ר‬
‫‪bukovina@elibuko.co.il‬‬
‫יאיר אפל ‪ -‬יו"ר‪ ‬‬
‫ציפי קרליץ – סגן‬
‫‪wolyn@wolyn.org.il‬‬
‫שם הארגון‬
‫טלפון‬
‫פקס‬
‫כתובת‬
‫שם הנציג‬
‫א‪.‬י‪.‬ל‪.‬ה ‪ -‬ישראל‬
‫‪09-7469606 ‬‬
‫‪09-7469606‬‬
‫ת‪.‬ד‪ 715 .‬‬
‫רעננה ‪4310602‬‬
‫מרטי הרשלר ‪ -‬יו"ר‬
‫‪bestuuraj1@ajalah.com‬‬
‫ארגון ניצולי שואה חרדים‬
‫איגוד יוצאי וילנה והסביבה‬
‫‪03-5616706 ‬‬
‫‪03-5408662‬‬
‫ת‪.‬ד‪65220 .‬‬
‫ת"א ‪1615102‬‬
‫מיכאל סמיביץ ‪ -‬יו"ר‬
‫מיקי קנטור‪ -‬מנכ"ל‬
‫‪mickey@kantorland.com‬‬
‫ארגון ניצולים דתיים ‪ -‬אות ועד‬
‫‪02-6241724‬‬
‫איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה‬
‫‪03-6093476 ‬‬
‫‪03-6951310 ‬‬
‫ת‪.‬ד‪23574 .‬‬
‫ת"א ‪6123402‬‬
‫אלי וולק ‪ -‬יו"ר‬
‫מרק ריבק‪ -‬סגן‬
‫‪valk@012.net.il‬‬
‫ארגון עולמי של יהודי בוקובינה‬
‫‪03-5226619‬‬
‫‪03-5270965‬‬
‫‪03-5226619‬‬
‫איגוד יוצאי ליטא‬
‫‪03-6964812 ‬‬
‫‪03-6954821‬‬
‫שד’ דוד המלך ‪ 1‬‬
‫ת"א ‪6495301‬‬
‫משה בן ארי ‪ -‬יו"ר‬
‫‪litjews@bezeqint.net‬‬
‫ארגון עולמי של יוצאי ווהלין‬
‫‪03-5717621 ‬‬
‫‪03-7321605‬‬
‫היכל יהדות ווהלין‪ ,‬‬
‫רחוב כורזין ‪10‬‬
‫גבעתיים ‪5358314‬‬
‫איגוד יוצאי מרכז קהילות אירופה‬
‫(צנטרה)‬
‫‪02-6233225 ‬‬
‫‪02-6233226‬‬
‫רחוב המלך ג’ורג’ ‪58‬‬
‫ת‪.‬ד‪7440 .‬‬
‫ירושלים ‪9107302‬‬
‫פרופ' מאיר שוורץ ‪ -‬יו"ר ‪ ‬‬
‫אורי קלרמן‪ -‬סגן‬
‫‪synagog@netvision.net.il‬‬
‫בית לוחמי הגטאות למורשת‬
‫השואה והמרד ע"ש יצחק כצנלסון‬
‫‪ 04-9958020‬‬
‫‪ 04-9958021‬‬
‫‪04-9958007‬‬
‫ד‪.‬נ‪ .‬גליל מערבי‬
‫‪25220‬‬
‫אופיר פינס ‪ -‬יו"ר‪ ‬‬
‫ד"ר ענת ליבנה ‪ -‬מנכ"ל‬
‫‪ttalias@gfn.org.il‬‬
‫איחוד עולי בולגריה‬
‫‪03-6810113‬‬
‫‪03-6833738‬‬
‫‪03-6810024‬‬
‫רחוב הנשיא ‪26‬‬
‫קריית אונו ‪5557026‬‬
‫ג'קי ארואטי‪ -‬יו"ר‬
‫‪oleibulgaria2@gmail.com‬‬
‫דור ההמשך של יוצאי מקדוניה‬
‫‪02-6523863‬‬
‫‪02-6523863‬‬
‫אלה ‪ -‬מרכז לסיוע נפשי חברתי‬
‫ליוצאי הולנד וקרוביהם‬
‫‪03-6910921 ‬‬
‫‪03-6951574‬‬
‫רחוב יגאל אלון ‪ 157‬‬
‫ת"א ‪6744365‬‬
‫יהל שחר ‪ -‬יו"ר‬
‫בני לייזר ‪ -‬מנכ"ל משותף‬
‫יעלה כהן ‪ -‬מנכ"ל משותף‬
‫‪elah@elah.org.il‬‬
‫רחוב הברון הירש ‪7‬‬
‫קריית משה‬
‫ירושלים ‪961487‬‬
‫אור ציון ישי ‪ -‬יו"ר‪ ‬‬
‫משה טסטה – סגן‬
‫‪moshetesta@walla.co.il‬‬
‫דורות ההמשך ‪ -‬נושאי מורשת‬
‫השואה והגבורה‬
‫‪ 02-6443822‬‬
‫‪ 077-5313493‬‬
‫‪02-6443822‬‬
‫ת‪.‬ד‪3477 .‬‬
‫ירושלים‪9103401‬‬
‫בילי לניאדו ‪ -‬יו"ר‬
‫‪dorot_hemshech@walla.co.il‬‬
‫ארגון‪ ‬נפגעי הנאצים‬
‫‪03-6134971‬‬
‫‪03-6134969‬‬
‫רחוב ז’בוטינסקי ‪138‬‬
‫ר"ג ‪5260208‬‬
‫צחי מלמד‬
‫‪tsahi@inpo.org.il‬‬
‫הארגון הארצי של אסירי הנאצים‬
‫לשעבר (ירושלים)‬
‫‪ 02-6255131‬‬
‫‪ 02-5660340‬‬
‫‪02-6255131‬‬
‫רחוב ש"ץ ‪5‬‬
‫ירושלים ‪9426705‬‬
‫מוטקה ויזל ‪ -‬יו"ר‬
‫‪wieselmordechai@walla.com‬‬
‫רחוב המסגר ‪55‬‬
‫ת"א ‪6721707‬‬
‫ברוך שוב ‪ -‬יו"ר‬
‫‪partizani@bezeqint.net‬‬
‫רחוב הדדי ‪4‬‬
‫אור יהודה ‪6020272‬‬
‫מאיר כחלון ‪ -‬יו"ר‬
‫‪luv@bezeqint.net‬‬
‫‪kahaolon@bezeqint.net ‬‬
‫‪03-5613187‬‬
‫רחוב הארבעה ‪ 8‬ת‪.‬ד‪.‬‬
‫‪20288‬‬
‫ת"א ‪6120201‬‬
‫רומן יגל ‪ -‬יו"ר‬
‫‪angelina_h@bezeqint.net‬‬
‫יעקב זילברשטיין‪ -‬יו"ר‬
‫‪msafed1@safed.org.il‬‬
‫רחוב הארבעה ‪ 8‬ת‪.‬ד‪.‬‬
‫‪20288‬‬
‫ת"א ‪6120201‬‬
‫רומן יגל ‪ -‬יו"ר‬
‫‪angelina_h@bezeqint.net‬‬
‫חנה אברוצקי – יו"ר‬
‫‪avruzkyn@walla.com‬‬
‫ארגון הפרטיזנים‪ ,‬לוחמי‬
‫המחתרות והגטאות‬
‫‪56‬‬
‫שם הארגון‬
‫טלפון‬
‫פקס‬
‫כתובת‬
‫שם הנציג‬
‫‪ 03-5270231‬‬
‫‪ 03-5279568‬‬
‫‪03-5273564 ‬‬
‫הארגון העולמי של יהודים יוצאי‬
‫לוב‬
‫‪03-5336268 ‬‬
‫‪03-5333456 ‬‬
‫הארגון של אסירי הנאצים לשעבר‬
‫(ת"א)‬
‫‪03-5609296‬‬
‫‪03-9504464‬‬
‫ת‪.‬ד‪8425 .‬‬
‫ראשל"צ ‪7518301‬‬
‫הוועד המרכזי ליוצאי אוסטריה‬
‫בישראל‬
‫‪03-5235853‬‬
‫‪03-5243815 ‬‬
‫רחוב לוי יצחק ‪6‬‬
‫ת‪.‬ד‪16457 .‬‬
‫ת"א ‪6116302‬‬
‫גדעון אקהאוז ‪ -‬יו"ר‬
‫‪cp@bezeqint.net‬‬
‫העמותה להצבת יד לזכר קורבנות‬
‫לנדסברג ‪ -‬קאופרינג דאכאו‬
‫‪ 09-9584037‬‬
‫‪054-4683331‬‬
‫‪09-9580171‬‬
‫הזורע ‪77‬‬
‫כפר שמריהו ‪4691000‬‬
‫אורי חנוך ‪ -‬יו"ר‪ ‬‬
‫אבא נאור‪ -‬סגן‬
‫‪uchanoch@zahav.net.il‬‬
‫הפדרציה העולמית של הקהילות‬
‫הספרדיות‬
‫‪02-6523971 ‬‬
‫‪02-6523971 ‬‬
‫המשוררת רחל ‪10‬‬
‫ירושלים ‪9634812‬‬
‫משה טסטה ‪ -‬יו"ר‬
‫‪moshetesta@walla.co.il‬‬
‫‪03-6090866‬‬
‫‪ 03-6968294‬‬
‫רחוב תובל ‪5‬‬
‫ת‪.‬ד‪7197 .‬‬
‫ת"א ‪6107121‬‬
‫אבי דיכטר ‪ -‬יו"ר‪ ‬‬
‫רוני קלינסקי ‪ -‬מנכ"ל‬
‫‪info@k-shoa.org‬‬
‫‪03-5172792 ‬‬
‫‪03-5162172 ‬‬
‫רחוב ביאליק ‪45‬‬
‫ר"ג ‪5246108‬‬
‫נתן שטיינר ‪ -‬יו"ר‬
‫מנחם רוזנברג ‪ -‬סגן‬
‫‪cjews@zahav.net.il‬‬
‫‪03-6917121‬‬
‫‪ 03-6916115‬‬
‫‪03-6095937‬‬
‫רחוב תובל ‪5‬‬
‫ת"א ‪6107212‬‬
‫מאיר גל ‪ -‬יו"ר‬
‫יוסף בר יואל ‪ -‬סגן יו"ר‬
‫‪olehungaria@gmail.com‬‬
‫רחוב המסגר ‪55‬‬
‫ת‪.‬ד‪57106 .‬‬
‫ת"א ‪6157002‬‬
‫מירי דרמן ‪ -‬יו"ר‬
‫מרים אביעזר – סגן‬
‫‪hitahdut@gmail.com‬‬
‫ארגון ותיקי מלחמת עולם ‪2‬‬
‫יהודים בצבאות פולין‬
‫‪03-5614411‬‬
‫ארגון חיילים ופרטיזנים נכי‬
‫המלחמה בנאצים‬
‫‪ 03-5614411‬‬
‫‪03-5625983‬‬
‫‪03-5613187 ‬‬
‫ארגון יוצאי ורשה‬
‫‪ 09-7673297‬‬
‫‪09-7673297 ‬‬
‫רח"הרצל ‪44‬‬
‫כפר סבא ‪444454‬‬
‫ארגון יוצאי ז'ולקיב מוסטי וילקי‬
‫‪050-5231091 ‬‬
‫‪08-9407114‬‬
‫רחוב תל אביב ‪23‬‬
‫נס ציונה ‪7408523‬‬
‫אלכסנדר אורלי ‪ -‬יו"ר‬
‫‪av-al@zahav.net.il‬‬
‫ארגון יוצאי לודז’‬
‫‪03-5241833 ‬‬
‫‪03-5248137‬‬
‫רחוב קפלן ‪17‬‬
‫ת"א ‪6773418‬‬
‫צבי ברגמן ‪ -‬יו"ר‬
‫עו"ד אורי ויזנברג ‪ -‬יו"ר דור ההמשך‬
‫‪lodz_isr@zahav.net.il‬‬
‫הקרן לרווחת נפגעי השואה‬
‫בישראל‬
‫ארגון עולמי של יוצאי זגלמביה‬
‫‪054-6820828‬‬
‫‪03-6429533‬‬
‫רחוב פרישמן ‪23‬‬
‫ת"א ‪6356109‬‬
‫מנחם ליאור – יו"ר‬
‫‪lior888@012.net.il‬‬
‫התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה‬
‫בישראל‬
‫ארגון יוצאי קרקוב בישראל‬
‫‪09-9579520‬‬
‫‪09-9579540‬‬
‫ת‪.‬ד‪17209 .‬‬
‫ת"א ‪6117102‬‬
‫לילי הבר ‪ -‬יו"ר‬
‫‪lili@lyhaber.com‬‬
‫ארגון לעובדי כפייה תחת שלטון‬
‫הנאצים‬
‫‪03-6390070 ‬‬
‫‪03-5375598‬‬
‫רחוב המסגר ‪55‬‬
‫ת"א ‪3721707‬‬
‫מרדכי הראלי ‪ -‬יו"ר‬
‫יחיאל פרנקל – סגן‬
‫‪ioktn@013.net‬‬
‫ארגון מאוחד של יוצאי רומניה‬
‫(א‪.‬מ‪.‬י‪.‬ר)‬
‫‪03-6121533 ‬‬
‫‪03-7513352‬‬
‫רחוב ביאליק ‪125‬‬
‫ר"ג ‪5252317‬‬
‫מיכה חריש ‪ -‬יו"ר‬
‫‪yakil@bezeqint.net‬‬
‫התאחדות עולי הונגריה‬
‫התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר‬
‫‪050-7284032‬‬
‫‪050-3556841‬‬
‫‪077-5347434‬‬
‫‪57‬‬
‫רשימת הארגונים‬
‫רשימת הארגונים‬
‫שם הארגון‬
‫טלפון‬
‫פקס‬
‫כתובת‬
‫שם הנציג‬
‫התאחדות עולי רומניה בישראל‬
‫‪03-5466502 ‬‬
‫‪03-5468444‬‬
‫רחוב אלכסנדר ינאי ‪3‬‬
‫ת"א‪6238203 ‬‬
‫חזית הכבוד‬
‫‪ 054-5260036‬‬
‫‪054-7503449‬‬
‫‪02-6254649‬‬
‫רחוב עולי הגרדום ‪221/4‬‬
‫ת‪.‬ד‪12223 .‬‬
‫ירושלים ‪9112101‬‬
‫יד לעד "בית" העדות למורשת‬
‫הציונות הדתית והשואה‬
‫‪08-8532332‬‬
‫‪08-8535687‬‬
‫ניר גלים‬
‫‪7924500‬‬
‫ילדות אבודה‬
‫‪054-2233354‬‬
‫‪03-5494759‬‬
‫עלומים ‪ -‬אגודה ישראלית של‬
‫ילדים שאותרו בצרפת בימי‬
‫השואה‬
‫‪02-5612207‬‬
‫‪02-5662021‬‬
‫מוריה ‪36‬‬
‫רמת השרון ‪4722852‬‬
‫ת‪.‬ד‪728 .‬‬
‫עמק רפאים ‪43‬‬
‫ירושלים ‪9100701‬‬
‫זאב שוורץ ‪ -‬יו"ר‬
‫שלמה אברמוביץ – סגן‬
‫‪olerom11@bezeqint.net‬‬
‫אלכסנדר ברמן ‪ -‬יו"ר‬
‫אברהם שרנפולסקי – סגן‬
‫‪avrom31@012.net.il‬‬
‫יהודה פרנקל ‪ -‬יו"ר‬
‫אריאל בריח ‪ -‬סגן‬
‫‪ariel@beit-haedut.org.il‬‬
‫אשר בלומברגר ‪ -‬מנכ"ל‬
‫‪blumi@inter.net.il‬‬
‫עמותה לשימור ולטיפוח מורשת‬
‫יהדות רודוס ‪ -‬דור ההמשך‬
‫‪02-6417589 ‬‬
‫‪02-6417589‬‬
‫רחוב משה קול ‪20‬‬
‫ירושלים ‪9371526‬‬
‫‪ ‬‬
‫ת‪.‬ד ‪ 51246‬‬
‫ת"א ‪6527622‬‬
‫עמותת יוצאי בלגיה בישראל‬
‫‪02-6222223‬‬
‫‪02-6223022‬‬
‫ת‪.‬ד‪2947 .‬‬
‫ירושלים ‪9102802‬‬
‫עמותת ניצולי היהודים ממחנות‬
‫ריכוז ראוונסבריק וזקסנהאוזן‬
‫בישראל‬
‫‪09-9541141‬‬
‫‪072-2766208‬‬
‫רחוב החלוץ ‪28‬‬
‫הרצליה ‪4679530‬‬
‫עמותת ניצולי מחנות הריכוז‬
‫והגטאות בישראל‬
‫‪04-8705367 ‬‬
‫‪04-8705367‬‬
‫ת‪.‬ד‪866 .‬‬
‫קריית מוצקין ‪2610801‬‬
‫מריו סוריאנו ‪ -‬יו"ר‪ ‬‬
‫עזרא טל – סגן‬
‫‪leomar@netvision.net.il‬‬
‫מרים גרייבר‪ -‬יו"ר‬
‫‪yeshcons@smile.net.il‬‬
‫סלי זייפמן ‪ -‬יו"ר‬
‫מירי אופן – סגן‬
‫‪obi@obi-il.org‬‬
‫מנחם טאוב‪ -‬יו"ר‬
‫אמי ארבל – סגן‬
‫‪emmie@netvision.net.il‬‬
‫גיטה קויפמן ‪ -‬יו"ר‬
‫דויד טורבקין – סגן‬
‫‪ gitako@walla.com ‬‬
‫עמותת עופות החול‬
‫‪09-9579520‬‬
‫‪09-9579540‬‬
‫רחוב הנוריות ‪31‬‬
‫הרצליה ‪4673630‬‬
‫לילי הבר – יו"ר‬
‫‪ofothachol1@gmail.com‬‬
‫עמותת רננה‬
‫‪03-6816431 ‬‬
‫‪03-6836457‬‬
‫רחוב העלייה ‪ 46‬א’‬
‫ת"א ‪6606226‬‬
‫ברוניה רפינסקי ‪ -‬יו"ר‬
‫עמית ‪ -‬העמותה למורשת יהדות‬
‫טוניסיה‬
‫‪09-8622808 ‬‬
‫‪09-86222808‬‬
‫רחוב מקדונלד ‪26‬‬
‫ת‪.‬ד‪1738 .‬‬
‫נתניה ‪4211602‬‬
‫‪ 02-6250634‬‬
‫‪ 03-5665701‬‬
‫‪02-6250669‬‬
‫רחוב הלל ‪23‬‬
‫ירושלים ‪9458123‬‬
‫שמעון הררי ‪ -‬יו"ר‪ ‬‬
‫אנדריי הטל – סגן‬
‫‪merkazamit@netvision.net.il‬‬
‫אריה ברנע ‪ -‬יו"ר‬
‫דן וולדמן ‪ -‬מנכ"ל‬
‫‪amcha@amcha.org‬‬
‫פלטפורם ישראל יוצאי הולנד‬
‫‪03-6240919‬‬
‫‪03-5617586‬‬
‫‪03-5613068‬‬
‫שד’ יהודית ‪10‬‬
‫ת‪.‬ד‪ 57271 .‬‬
‫ת"א ‪6157102‬‬
‫קרן להנצחת זכר חללי גטו טרזיין‬
‫‪04-6369515‬‬
‫‪04-6369793‬‬
‫גבעת חיים איחוד‬
‫ד‪.‬נ‪ .‬עמק חפר ‪3893500‬‬
‫תאומי מנגלה‬
‫‪03-6421662 ‬‬
‫‪03-5372865‬‬
‫התאחדות עולי רומניה חיפה‬
‫‪04-8640502‬‬
‫‪04-8645084‬‬
‫עמותת יוצאי הונגריה המורחבת‬
‫ירושלים‬
‫‪02-6237544‬‬
‫‪02-6235064‬‬
‫רחוב הקוממיות ‪38‬‬
‫ת"א ‪6901107‬‬
‫רחוב נורדאו ‪10‬‬
‫ת‪.‬ד‪4721 .‬‬
‫חיפה ‪3104701‬‬
‫רחוב המלך ג'ורג ‪16‬‬
‫ירושלים ‪9422915‬‬
‫אסתר מירון ‪ -‬יו"ר‬
‫‪esther7@netvision.net.il‬‬
‫ארגון ניצולי טרנסניסטריה‬
‫‪03-6131383‬‬
‫‪03-6131383‬‬
‫רחוב הלפיד ‪3‬‬
‫רמת גן ‪5257303‬‬
‫שפי מאיר ‪ -‬יו"ר‬
‫‪dmaian@walla.co.il‬‬
‫עמותת "יש" ‪ -‬ילדים ויתומים‬
‫ניצולי שואה‬
‫עמך‬
‫‪58‬‬
‫שלמה בלזם ‪ -‬יו"ר‬
‫‪aloumim@gmail.com‬‬
‫חנוך וייסברג ‪ -‬יו"ר‬
‫אלי לוונטל ‪ -‬יו"ר‬
‫תמי קינברג ‪ -‬מנכ"ל‬
‫‪tami@bterezin.org.il‬‬
‫יונה לקס ‪ -‬יו"ר‬
‫‪yonalax@gmail.com‬‬
‫ארנה קרצר ‪ -‬יו"ר‬
‫‪vekretzer@gmail.com‬‬
‫ארגונים וגופים שפועלים למען ניצולי שואה‬
‫מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬
‫ארגון הגג של ניצולי השואה בישראל‪ .‬פועל למען מתן ייצוג הולם‬
‫והענקת סיוע לכל ניצולי השואה וכן השגת פיצוי‪ ,‬לרבות קצבאות‬
‫חודשיות לנרדפים יהודים שלא פוצו עד כה‪ .‬בנוסף עוסק בהנצחת‬
‫זיכרון השואה ולקחיה‪.‬‬
‫תל אביב‪ :‬רח' המסגר ‪55‬‬
‫מען למכתבים‪ :‬ת‪.‬ד‪ ,57403 .‬ת"א ‪61573‬‬
‫טל‪03-6243343 :‬‬
‫פקס‪03-5613884 :‬‬
‫מייל‪Merkaz1116@gmail.com :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪www.holocaust-s.org :‬‬
‫‬
‫הקרן לרווחת נפגעי השואה בישראל‬
‫מסייעת לניצולי השואה שניצלו מן התופת הנוראית אך לא הצליחו‬
‫להשתקם‪ .‬מדובר בניצולים המתקשים לנהל אורח חיים תקין‬
‫בכוחות עצמם‪ .‬לחלקם אין האמצעים הדרושים לרכישת מוצרים‬
‫בסיסים החיוניים למחייתם‪ .‬‬
‫תל אביב ‪ -‬המשרד הראשי‪ :‬רחוב תובל ‪( 5‬בית צרפת‪ ,‬קומה ‪.)1‬‬
‫טלפון‪ 03-6090866 :‬פקס‪03-6968294 :‬‬
‫מען למכתבים‪ :‬ת‪.‬ד‪ ,7197 .‬ת"א ‪67897‬‬
‫חיפה‪ :‬רחוב חסן שוקרי ‪2‬‬
‫טלפון‪ 04-8221250 :‬פקס‪04-8221832 :‬‬
‫באר שבע‪ :‬רחוב יצחק רגר ‪( 28‬בניין רסקו הישן)‪ ,‬קומה ‪ 2‬חדר (‪)333‬‬
‫טלפון‪ 08-6283363 :‬פקס‪08-6283364 :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪www.k-shoa.org :‬‬
‫עמך‬
‫המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה והדור‬
‫השני‪ ,‬מתמודד באופן ייחודי עם צרכים נפשיים וחברתיים של‬
‫ניצולי השואה ובני משפחותיהם באמצעות רשת מרכזים הפזורים‬
‫בכל רחבי הארץ‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬רח' הלל ‪ ,23‬ירושלים ‪ ,94581‬ת‪.‬ד‪ ,2930 .‬ירושלים‬
‫‪ 91029‬טלפון‪ 02-6250745 :‬פקס‪02-6250669 :‬‬
‫תל אביב‪ :‬רח' מזא"ה ‪ ,58‬תל‪-‬אביב ‪65789‬‬
‫טלפון‪ 03-5665701-4 :‬פקס‪03-5660817 :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪www.amcha.org :‬‬
‫הרשות לזכויות ניצולי השואה ‪ -‬משרד האוצר‬
‫ממונה על ביצוע חוק נכי רדיפות הנאצים וחוק נכי המלחמה‬
‫בנאצים ועל מתן מענקים והלוואות לכלל הזכאים בתנאים שונים‪.‬‬
‫תל אביב‪ :‬רח' יצחק שדה ‪ ,17‬ת‪.‬ד‪ ,57380 .‬מיקוד ‪.61572‬‬
‫טלפון‪ 03-5682651 :‬מענה בעברית‬
‫‪ 03-5682675‬פקס‪03-5682621 03-5682691 :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪ozar.mof.gov.il/lishka :‬‬
‫ועידת התביעות‬
‫מנהלת משא ומתן לקבלת תשלומים מגרמניה‪ ,‬מאוסטריה‪,‬‬
‫מממשלות נוספות וממספר תעשיות והשיגה רכוש יהודי שלא‬
‫נתבע מגרמניה‪ ‬תוך מימון‪ ‬תוכניות לשם עזרה לקורבנות השואה‬
‫הנזקקים‪ .‬מפעילה קרן הסיוע הפועלת במסגרת ועידת התביעות‬
‫ מאפשרת פיצוי ליהודים נזקקים שסבלו מנזק בריאותי ניכר‬‫כתוצאה מרדיפות הנאצים והם נזקקים ולא הגישו בקשה לפיצוי‬
‫בגין סבלם‪ ,‬במסגרת חוק הפיצוי הגרמני‪.‬‬
‫תל אביב‪ :‬רחוב קרליבך ‪ ,25‬ת‪.‬ד ‪ 29254‬ת"א ‪6129201‬‬
‫טל‪ ,03-5194400 :‬פקס‪03-6241056 :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪www.claimscon.org :‬‬
‫הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל‪:‬‬
‫הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל שייכת למשרד האוצר של‬
‫מדינת ישראל ומספקת שירותים לרשויות הפיצויים של מדינת‬
‫גרמניה ולמוסדות הגרמניים לביטוח סוציאלי‪ .‬השירותים קשורים‬
‫בתביעות לפיצויים אישיים או לביטוח סוציאלי וניתנים לפי פניה‬
‫ישירה של רשויות גרמניה‪ ,‬לפי בקשת הזכאים מישראל‪.‬‬
‫תל‪-‬אביב‪ :‬מגדל שלום‪ ,‬רחוב אחד העם ‪ ,9‬ת‪.‬ד‪29064 .‬‬
‫מיקוד‪ ,61290 :‬טל'‪ 03-6234100 :‬פקס‪03-6234111 :‬‬
‫החברה להשבת רכוש נספי השואה‬
‫החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה‪ ,‬המצויים‬
‫בישראל‪ ,‬לגביהם יש יסוד סביר להניח שבעליהם נספו בשואה‪.‬‬
‫החברה קוראת ליורשי הנספים לשוב ולעיין ברשימה המעודכנת‬
‫באתר האינטרנט כדי לנסות לאתר רכוש השייך ליקיריהם‪ .‬אדם‬
‫הטוען לזכאות בנכס הנמצא בישראל אשר לגביו יש יסוד סביר‬
‫להניח שהיה בבעלות נספה שואה ‪ -‬והנכס אינו מופיע ברשימה‪,‬‬
‫מתבקש להגיש לחברה בקשה‪ ‬לאיתור הנכס‪ ‬באמצעות הטופס‬
‫הנ"ל‪.‬‬
‫פרטים נוספים‪ ,‬מידע כללי‪ ,‬וסיוע במילוי טופס הבקשה ניתן לקבל‬
‫במוקד השרות הטלפוני‪03-5164117 :‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט‪www.hashava.org.il :‬‬
‫‪59‬‬
‫התמונה באדיבות קרן גילרמן‪-‬הראל‬