מה`מלא מאי 2015

‫מהמלא‬
‫עיתון עמותת מ‪.‬ל‪.‬א‪ - .‬המרכז למודעות אישית ‪-‬מאי ‪2015‬‬
‫דבר העורכת‬
‫דדבר הי"ור‬
‫דבר מנחה‬
‫טור סטודנט‬
‫טור אישי‬
‫מתוך המגירה‬
‫הנוער איתנו‬
‫דרך העדשה‬
‫מפרגנים ל‪:‬‬
‫רוית וגל גוטמן‬
‫על פעילות מתמשכת ופוריה‪.‬‬
‫לא רק בעיתון המקסים אותו הם‬
‫עורכים יחדיו(וכל מילה מיותרת)‬
‫אלא גם בפעילויות רבות נוספות‬
‫בעמותה כגון ריכוז פעילות צוות‬
‫הנוער על ידי רוית‪.‬‬
‫(בתמיכה מאחורי הקלעים של גל‪,‬‬
‫שבלעדיה זה היה הופך לכמעט‬
‫בלתי אפשרי)‪,‬‬
‫התנדבות של גל ל‬
‫‪ ,d.j‬ריכוז סדנאות‪ ‬יחדיו‪ ‬ועוד‪.‬‬
‫את הכל הם עושים בשמחה‪,‬‬
‫באהבה ובכישרון רב‬
‫דוד‬
‫עורכים‪:‬‬
‫רוית גוטמן‪ ,‬גל גוטמן‬
‫קריאייטיב ועריכה גרפית‪:‬‬
‫איתן מור‬
‫משתתפים‪:‬‬
‫רוית גוטמן‪ ,‬דוד וליאנו‪,‬‬
‫ויקי אוגריידי‪ ,‬שגית אהרונוביץ‪,‬‬
‫עדנה הראל‪ ,‬לילך מרום‪ ,‬אתי אלפסי‬
‫ליטל גולדרברג‪ ,‬אור כהן‪ ,‬אריק וידר‪,‬‬
‫לילך שם טוב‪ ,‬גיל גורן‪,‬‬
‫דרור שמחוני‪ ,‬נתי אברהם‬
‫כתובת העמותה‪:‬‬
‫דוד וליאנו‬
‫האוכמניות ‪ 4‬הוד השרון‬
‫כתובת המייל של העמותה‬
‫‪admin@itsmychoice.org‬‬
‫נשמח לשמוע הצעותיכם וקולכם בעתון‬
‫מחכים לכם ב‪...‬‬
‫‪mamale.imc@gmail.com‬‬
‫דבר העורך‬
‫גל גוטמן‬
‫תשוקה בוערת‪.‬‬
‫תשוקה בוערת היא המילה‬
‫שמלווה אותי בעת העבודה‬
‫על עיתון מאי‪.‬‬
‫תשוקה בוערת של חברי‬
‫הקהילה – לכתוב‪ ,‬להעמיק‪,‬‬
‫לצלם‪ ,‬לשלוח‪.‬‬
‫זה כלל לא מובן מאליו‪.‬‬
‫תודה לכל אחד ואחת מכם‪.‬‬
‫תשוקה בוערת של רכזי הנוער‬
‫יעל ברב ועומר איילון‬
‫שעובדים ימים כלילות (בגילי‬
‫אחרי חצות נחשב לילות‪,‬‬
‫עבורם אולי לא?) כשמנגד‬
‫עיניהם עומדת מטרת על‬
‫אחת – להוציא סדנת נוער‬
‫בפרק זמן קצר ותחת מחויבות‬
‫לבחינות בגרות ומטלות‬
‫לימודיות‪.‬‬
‫תשוקה בוערת של ‪50‬‬
‫אסיסטנטים נוער‪ ,‬שמחכים‬
‫לאותו מייל האומר " אנו‬
‫שמחים לבשר כי הנך בין ה ‪30‬‬
‫אסיסטנטים הראשונים שנבחרו‬
‫ללוות את סדנת מאי‪ .‬אותם‬
‫אסיסטנטים שביום שלמחרת‬
‫הסדנה יישבו בכיתה וייבחנו‬
‫במתמטיקה‪ ,‬ספרות וביולוגיה‬
‫(אמיצים אתם! בהצלחה רבה!)‬
‫תשוקה בוערת של ‪ 12‬חיילים‪,‬‬
‫שמקום להגיע בשבת הביתה‬
‫למנוחה‪ ,‬אוכל חם (עם כל‬
‫הכבוד לבית ברל‪ ,‬ויש כבוד)‬
‫וחברים מהשכונה הם מגיעים‬
‫לסופ"ש אצלנו בסדנה‬
‫תשוקה בוערת של‬
‫האסיסטנטים הבוגרים של‬
‫הנוער‪ -‬שמזיזים משמרות‬
‫ומשנים תוכניות ומלווים אותנו‬
‫בכזו אהבה‪.‬‬
‫תשוקה בוערת של צוות מנחי‬
‫הנוער ‪ ,‬שמתגייס‪ ,‬נרתם‪,‬‬
‫מתגמש ומקבל את השונה‪.‬‬
‫תשוקה בוערת של חברי הועד‬
‫(ובתוכם המלווה הפרטית‬
‫שלנו‪ ,‬אורלי) לעשות כל‬
‫שביכולתם‪ ,‬בדיוק באחריות‬
‫ובשקיפות על מנת לאפשר את‬
‫קיומה של הסדנה‪.‬‬
‫תשוקה בוערת של האיש שלי‬
‫שרצה לרכז איתי את ‪219‬‬
‫ותשוקה בוערת של ארבעת‬
‫ילדינו שמאפשרים תומכים‬
‫ומחבקים את כל אלה‪.‬‬
‫למדתי על עצמי שעשייה‬
‫מרגשת אותי‪ ,‬מחדירה בי חיות‪.‬‬
‫מקווה שבטור הבא אכתוב לכם‬
‫שהצלחתי ליהנות גם מחופשה‬
‫(וגם עוד כמה שעות שינה)‬
‫ללא מטרה‪...‬‬
‫שלכם רוית‬
‫דבר היו"ר‬
‫דוד וליאנו‬
‫קהילה יקרה‪,‬‬
‫הימים שאחרי האסיפה הכללית‬
‫השנתית‪ .‬זמן "לנשום"‪.‬‬
‫זוכר היטב דברי חברה יקרה‬
‫שאמרה לי באחת הסדנאות "אתה‬
‫לא נושם"‪" .‬תנשום"‪.‬‬
‫אז החלטתי לעצור קצת ולנשום‪.‬‬
‫לעכל מה עבר עלי ועל חבריי‬
‫לוועד בשנה האחרונה‪.‬‬
‫שנה מאד אינטנסיבית ומלאה‬
‫באירועים‪ ,‬חלקם הגדול מעשירים‬
‫וממלאי סיפוק וחלקם האחר‬
‫מעוררי שאלות‪ .‬האם פעלנו נכון?‬
‫האם היינו רגישים מספיק לזולת?‬
‫האם היעדים שקבענו הם היעדים‬
‫הנכונים ?‪ ‬‬
‫קצרה היריעה‪ .‬אבל הרי אמרתי‬
‫לעצמי שאני רוצה " לנשום"‪ .‬‬
‫יש עוד שנה שלמה לתת תשובות‬
‫לשאלות‪ ,‬לשפר ולפתח‪ .‬נמשיך‬
‫בעשייה‪ ,‬נעשה את המיטב וגם‬
‫נשאיר רבות לבאים אחרינו‪.‬‬
‫פרוט העשייה נסקר בהרחבה‬
‫באסיפה הכללית השנתית‬
‫שהתקיימה ביום ‪ 30‬באפריל‬
‫‪ .2015‬לא אלאה אתכם‪ .‬מי‬
‫שמעוניין מוזמן לאסיפה הבאה‪.‬‬
‫אסתפק בכך שאומר שעשינו‬
‫ביחד רבות ואם נשתמש‬
‫בכלל ‪" ‬חצי הכוס המלאה" ‪ ,‬ניתן‬
‫לאמר שאני מאחל לעצמי שנצליח‬
‫לעשות ביחד לא פחות‪ ,‬בשנת‬
‫הכהונה האחרונה שלנו כוועד‪,‬‬
‫הבאה עלינו לטובה‪ ,‬אגב הפקת לקחים‬
‫וביצוע שיפורים כמתחייב‪.‬‬
‫ובאשר לנושאי המשך‪.‬‬
‫ראשית‪ ‬אשתף אתכם בסיפור‬
‫קצר ומקסים שקיבלתי בווטסאפ‬
‫בימים האחרונים ( קרדיט למחבר‬
‫שאינני מכיר)‪. ‬הסיפור מחדד מה‬
‫שהייתי רוצה שכולנו‪ ‬נגיע‪ ‬אליו‬
‫כבוגרי סדנאות "זו בחירתי"‪.‬‬
‫" ילדה קטנה אחזה בשתי ידיה שני‬
‫תפוחים עסיסיים‪ .‬אמה‪ ,‬ניגשה אליה‬
‫וביקשה ממנה בעדינות ובחיוך‪:‬‬
‫מתוקה שלי‪ ,‬בבקשה תוכלי לחלוק‬
‫איתי תפוח אחד? הילדה התבוננה‬
‫באימה כמה רגעים ולבסוף נגסה‪ ‬‬
‫מהתפוח הראשון‪ ,‬ומיד גם נגסה‬
‫מהתפוח השני‪ .‬האמא הרגישה איך‬
‫החיוך על הפנים שלה נמוג והיא‬
‫ניסתה להסתיר מהבת שלה את‬
‫אכזבתה‪ .‬ואז‪...‬הילדה הקטנה מגישה‬
‫לאימה אחד מהתפוחים הנגוסים‬
‫ואומרת‪ :‬אמא‪ ,‬הנה לך‪ ,‬התפוח הזה‬
‫יותר מתוק‪ ." ‬‬
‫מוסר ההשכל‪" ‬לא משנה מי אתה‪,‬‬
‫כמה ניסיון חיים יש לך וכמה‬
‫לומד אתה חושב שאתה‪ ,‬למד לדחות‬
‫ביקורת‪ .‬תן לאחר את הפריבילגיה‬
‫להסביר את עצמו‪ .‬ומה שאתה‬
‫רואה‪ ,‬זה לא בהכרח המציאות‪ " ‬‬
‫ואני מוסיף‪ :‬מאחורי כל אדם יש‬
‫סיפור‪ .‬אל תניחו מראש שאתם‬
‫יודעים את כוונותיו‪ .‬אל תניחו‬
‫שאתם מכירים את הסיפור שלו‪.‬‬
‫גלו‪ ‬סבלנות וסובלנות‪ .‬הגיבו‬
‫בהתאם רק אחרי שתבינו באמת את‬
‫כוונותיו‪ .‬‬
‫כך גם נימנע מלפגוע באחר‪ ,‬גם‬
‫אם כוונותינו טובות‪ .‬ואם נגיע‬
‫לכך‪ ,‬דיינו‪ .‬זו‪ ‬תובנה אחת ‪,‬מיני‬
‫רבות‪ ,‬שקיבלתי בזכות הפעילות‬
‫בעמותה‪ .‬בחרתי להתייחס דווקא‬
‫אליה‪.‬‬
‫בעיני היא מייצגת מטרה וערך‬
‫ראויים מעין כמוהם‪ .‬מאחל לכולנו‬
‫שנצליח ליישם תובנה זאת‪ ‬עבור‬
‫הסובבים אותנו ועבורנו‪.‬‬
‫אני מעמיד זאת כיעד לי ולחבריי‬
‫לוועד בשנה הקרובה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫ונושאים‪ ‬נוספים ‪ :‬‬
‫משאבים‪ .‬אנו בוועד מתכננים גידול‬
‫במספר הסדנאות‪.‬‬
‫תפעול הסדנאות לא יתאפשר ללא‬
‫התנדבות של חברי קהילה‬
‫לשמש בתפקידים השונים‪ .‬אנו‬
‫נתקלים בקשיים לא מועטים‬
‫בגיוס בעלי תפקידים(רכזים‪,‬‬
‫מתורגמנים ‪,‬אנשי מוסיקה‬
‫ואסיסטנטים)‪ .‬בלעדיכם לא נוכל‬
‫לעשות זאת‪ .‬פעילות העמותה‬
‫מתקיימת בזכות רוח ההתנדבות של‬
‫חברי הקהילה‪ .‬קיימות הגדרות‬
‫רבות למונח התנדבות‪ .‬לערך‬
‫התנדבות‪ ‬ארבעה מאפיינים‪:‬‬
‫פעילות‪ ‬מתוכננת‪ ‬ולא ס פונטנית;‪ ‬‬
‫התנהגות‪ ‬ארוכת טווח;‬
‫היעדר‪ ‬קשר חברתי‪ ‬בין מתנדב‬
‫למוטבים‪( ‬לא לגמרי מתאים אצלנו)‬
‫והקשר האירגוני‪( ‬פנר ‪.)2004‬‬
‫מוסדות העמותה המייצגים את‬
‫הפעילות האירגונית המתוכננת‪,‬‬
‫המתמשכת וארוכת הטווח‬
‫קיימים ופועלים‪.‬‬
‫אנו זקוקים לכם מתנדבים‪ ,‬כדי‬
‫לעמוד ביעדינו וגם כדי להקל‬
‫על נטל אותם בעלי תפקידים‪,‬‬
‫המתנדבים שוב ושוב‬
‫(ראו ערך פינת הפרגון)‪.‬‬
‫נא היענותכם המלאה לפניות‬
‫שלשרי‪ ,‬חברת הוועד האחראית‬
‫לנושא‪ .‬מחיר ההשתתפות‬
‫בסדנאות "זו בחירתי"‪ .‬החל‬
‫מסדנאות יוני ‪ 2015‬יעלה המחיר‬
‫לסכום של ‪ ,₪ 1,950‬עדכון‬
‫צנוע במחיר הסדנאות לאחר‬
‫תקופה של למעלה מעשור‪,‬‬
‫המתחייבת מעליית המחירים‬
‫שארעה בתקופה הנ"ל וכנדרש‬
‫כדי לאפשר לעמותה פעילות‬
‫מאוזנת לקיום מטרותיה‪.‬‬
‫ועתה לפינת הפרגון‪.‬‬
‫והפעם‪ ‬לעורכי העיתון‪ ‬שלנו‪.‬‬
‫רוית וגל גוטמן‪ .‬על פעילות‬
‫מתמשכת ופוריה‪ .‬לא רק‬
‫בעיתון המקסים אותו הם‬
‫עורכים יחדיו (וכל מילה‬
‫מיותרת) אלא גם בפעילויות‬
‫רבות נוספות בעמותה כגון‬
‫ריכוז פעילות צוות הנוער על‬
‫ידי רוית ( בתמיכה מאחורי‬
‫הקלעים של גל‪ ,‬שבלעדיה זה‬
‫היה הופך לכמעט בלתי אפשרי)‪,‬‬
‫התנדבות של גל ל ‪d.j‬ריכוז‬
‫סדנאות‪ ‬יחדיו‪ ‬ועוד‪.‬‬
‫את הכל הם עושים בשמחה‪,‬‬
‫באהבה ובכישרון רב‬
‫(את החלק הזה בדבר היו"ר‪ ‬לא‬
‫ארשה להם לערוך)‬
‫חיבוק גדול לכולכם‬
‫דוד‬
My dear IMC grads,
I have been coming there
for many years and want to
let all of you know that you
have been such a blessing
in my life. As some of you
know, the love and kindness
I received specifically from
Israelis healed me in a way
I had never known.
I have done some type of
personal growth my whole
adult life but there is no
replacement for having a
"family" like this to heal you. I have some signs that I
keep in my car that say
"thank you" on one side and
"sorry" on the other.
I hold them up to people
when they let me out or
when I don't drive very
well. There were several
classes over there that made
signs in Hebrew for people
to use in traffic. Later on, I started holding
a sign at intersections with
That really impacted me and I
thought about the words "You
matter" and how much people
need to hear that, especially if
they are feeling useless and not
important.
I have now had 70,000 of these
made and am giving them out
everywhere. I even sent some
anonymously to Oprah and
President Obama.
I hope that they will impact
people's lives and send YOU
the message that you have
always mattered to me and to
the thousands of people who
have taken the workshops.
You matter and you always will. ‫טור מנחה‬
‫ויקי אוגריידי‬
,‫ היקרים‬IMC ‫בוגרי סדנאות‬
‫ בישראל‬IMC ‫אני מגיעה לסדנאות‬
‫ כי‬,‫כבר הרבה שנים ורציתי לשתף‬
‫ כפי‬.‫כולכם מהווים ברכה עבורי‬
‫שחלקכם יודעים האהבה והאדיבות‬
‫שקיבלתי במיוחד מהישראלים‬
‫החזיקה אותי בצורה שלא חוויתי‬
‫ אני עשיתי סוג של צמיחה‬.‫מעולם‬
‫אישית במהלך חיי הבוגרים אבל אין‬
‫תחליף כשיש "משפחה" כמו זו כדי‬
.‫לרפא אותך‬
‫יש לי מספר שלטים אשר אני‬
"‫שומרת ברכבי אשר אומרים "תודה‬
.‫בצד אחד ו "סליחה" בצד השני‬
‫אני מחזיקה אותם גבוה לאנשים‬
‫אשר מאפשרים לי לצאת החוצה או‬
.‫כאשר אני לא נוהגת בצורה טובה‬
‫היו מספר סדנאות שעשו שלטים‬
‫בעברית לאנשים על מנת שיתמשו‬
.‫בתנועה‬
‫ התחלתי להחזיק‬,‫מאוחר יותר‬
‫שלטים בצמתות רק עם סימן לב‬
‫ דיברתי עם ידיד‬,‫ יום אחד‬.‫עליהם‬
‫ הוא מחזיק‬.‫ שהוא מטיף רחוב‬,‫שלי‬
‫שלט בפינות רחוב אשר אומר‬
‫ הוא סיפר לי שאדם בא‬."‫"תתעודד‬
‫אליו וסיפר לו שמראה השלט מנע‬
‫ זה באמת‬.‫ממנו לבצע התאבדות‬
‫השפיע עליי וחשבתי על המילים‬
‫"אתה משנה" וכמה אנשים צריכים‬
‫ במיוחד אם הם‬,‫לשמוע את זה‬
.‫מרגישים חסרי תועלת ולא חשובים‬
‫ כרטיסי ביקור‬70,000 ‫עכשיו יש לי‬
‫ אני‬.‫ואני נותנת אותם בכל מקום‬
‫אפילו שלחתי כמה בעילום שם‬
‫ אני מקווה‬.‫לאופרה והנשיא אובמה‬
‫שהם ישפיעו על חייהם של אנשים‬
‫ולשלוח לך את המסר שתמיד היית‬
‫חשוב עבורי ועבור האלפים שלקחו‬
.IMC ‫חלק בסדנת‬
.‫אתה חשוב ואתה תמיד יהיה‬
‫אל תיתן לאדם שבך להפריע לאדם שאתה יכול להיות‬
Vicki O’Grady
just a heart on it. One day, I
was talking to a friend of mine,
who is a street preacher. He
holds a sign on street corners
that says
"Be encouraged".
He told me that a guy came
up to him and told him that
seeing his sign kept him from
committing suicide.
‫עוצמה פנימית לא נמדדת‬
‫במעמד‪ ,‬כח או כסף‪.‬‬
‫היא מזערית ונמצאת‬
‫בציפור הנפש הקטנה‪...‬‬
‫הגעתי לסדנא ‪ 212‬אחרי‬
‫הרבה שנים בהן ציפור‬
‫הנפש שלי שכנה בכלוב‬
‫מזהב‪...‬‬
‫טיפחתי את הכלוב‪,‬‬
‫גוננתי על הציפור מכל‬
‫אדם וכל פגע‪...‬‬
‫עם הזמן היא החלה‬
‫מתנגדת‪...‬‬
‫רוצה לנסות‪...‬‬
‫לבדוק‪...‬‬
‫לטעום‪.....‬‬
‫הסדנא הייתה ההזדמנות‬
‫להפריח את הציפור‪....‬‬
‫לתת לה לחוג את ריקוד‬
‫חייה‪....‬‬
‫היה כבר ברור שהיא‬
‫יכולה יותר‪:‬‬
‫לשיר יותר יפה‪...‬‬
‫לעוף יותר גבוה‪...‬‬
‫להיחשף אל העולם‪,‬‬
‫ולאפשר לעצמה לחוות‬
‫אהבה‪ ,‬עצמאות ואתגר‬
‫ללא מחסומים וכלובים‪...‬‬
‫בתחילה היה מפחיד‪,‬‬
‫מעייף‪ ,‬מאיים‪...‬‬
‫לא היה אוויר‪...‬‬
‫ולאט לאט‪ ,‬עם כל חיבוק‪,‬‬
‫מילה‪ ,‬חיזוק והתנסות‪,‬‬
‫העוצמות נחשפו‪...‬‬
‫סדנא ‪ 212‬הייתה‪ ,‬ועודנה‬
‫טור סטודנטית‬
‫עדנה הראל‬
‫סיר הלחץ התפרץ‬
‫החיים זורמים במסלולים‬
‫מתפתלים‪ ,‬מגיעים לצמתים‬
‫שבהם בוחרים דרכים‬
‫וממשיכים הלאה‪ .‬לפעמים‬
‫הכל זורם מעצמו ולפעמים‬
‫נתקעים‪,‬‬
‫במקרה הטוב נופל האסימון‬
‫(מושג שבעוד כמה שנים ימחק‬
‫מהלקסיקון)‬
‫ואז סיר הלחץ מתחיל‬
‫לשרוק‪....‬‬
‫הוא שורק ויש צפצופים דומים‬
‫ליללות של כינור‪ ,‬יש רעשים‬
‫עמוקים מהבטן יש רקיעות‬
‫כמו תופי טם‪-‬טם מהדהדים‪,‬‬
‫את הקולות האלה ועוד אחרים‬
‫שמעתי בסדנה ועם חלוף‬
‫השעות התחלתי להבין אותם‪,‬‬
‫גיליתי את צלילי העלבון‬
‫ואת קולות הכעס‪ ,‬את לחישות‬
‫התיסכול ואת האנרגיה החנוקה‬
‫שרוצה לפרוץ‪.‬‬
‫היו רגעים שרציתי לנטוש‪,‬‬
‫להסתלק אבל מבט אחד מסביב‬
‫נתן לי את הכוח להמשיך‬
‫עד הסוף‪ .‬הימים הארוכים‬
‫והאינטנסיביים היו מעייפים‬
‫ולמרבה הפלא ככל שהצטברה‬
‫העייפות כך פרצה ועלתה‬
‫האנרגיה מתוכי נהניתי לרקוד‬
‫ולהתנועע והחיבור הלך‬
‫והתהדק‪,‬‬
‫האנשים שמסביבי ריגשו אותי‪,‬‬
‫ההיכרויות נעשו משמעותיות‬
‫יותר והחיבוקים חמים ואמתיים‬
‫עדנה הראל‬
‫סדנה ‪212‬‬
‫היום יכול להיות היום הראשון בחייך החדשים‪ .‬רק תחליט!‬
‫טור סטודנטית‬
‫שגית אהרונוביץ‬
‫עבורי‪ ,‬המתנה הגדולה‬
‫שנתתי לעצמי‪......‬‬
‫הזדמנות לתת לעצמי להיות‬
‫ב‪ %100-‬ולאהוב את מה‬
‫שיש‪.....‬‬
‫מסביבי היו עוד כ‪ 80-‬איש‬
‫שחוו עצמם איתי‪ ,‬נתנו את‬
‫עצמם‪ ,‬נתנו את אהבתם‬
‫ותמיכתם וקיבלו מכל הטוב‬
‫הזה גם לעצמם‪.....‬‬
‫חוויה נטולת אגו‪ ,‬של הסרת‬
‫מסכות ושריון‪ ,‬ללא חשש‬
‫מביקורת או סימני שאלה‪...‬‬
‫מדובר בלידה מחדש‪......‬‬
‫ברור שיהיו עוד סדנאות‬
‫כאלה עבורי‪...‬‬
‫הזדמנות טובה להגיד תודה‬
‫לכל מי שנכח‪...‬‬
‫למדריכים שהוו השראה‬
‫לחיים‪...‬‬
‫לאסיסטנטים המקסימים‬
‫של כולם והאסיסטנטים‬
‫המדהימים והמיוחדים שלי‪...‬‬
‫הסטודנטים שהיו שם איתי‪,‬‬
‫חלקו ונתנו עצמם למען‬
‫החוויה המדהימה הזו‪.....‬‬
‫תודה גדולה לכולכם וחיבוק‬
‫חם‪...‬‬
‫יותר‪ ,‬איזו קבוצה מדהימה‬
‫התגבשה ‪ ,‬הפנים הלכו והוארו‪.‬‬
‫השעה שעת לילה ‪ ,‬עברו‬
‫שלושה ימים סיר הלחץ עוד‬
‫לא נרגע ‪,‬‬
‫אני בדרך‪......‬‬
‫תודה לכל אלה שהביאו אותי‬
‫והולכים בה אתי ואולי אפילו‬
‫אינם יודעים שהם אתי‬
‫טור אישי‬
‫לילך מרום‬
‫אחד הדברים הכי חשובים‬
‫לטעמי בתהליך הלמידה שלנו‬
‫הוא גבולות‪.‬‬
‫בתור ילדים הגבולות שאנו‬
‫פורצים‪ ,‬בתור בוגרים יותר‬
‫הגבולות שאנו שמים לאנשים‬
‫שאוהבים אותנו ואנו אותם ומן‬
‫הסתם לאנשים זרים או בכלל‪.‬‬
‫בזמן האחרון אני מוצאת את‬
‫עצמי נפגשת עם המילה הזאת‬
‫לא מעט‪.‬‬
‫והרי הסיפור‪ ,‬השכן שלי זרק‬
‫את החתולה מפני שנכנסו לו‬
‫חתולים זכרים הביתה‪ ,‬היא סוג‬
‫של חצי חתולת בית חצי רחוב‪,‬‬
‫ופופי (כן זהו שמה) ביקשה‬
‫ללון אצלי‪ ,‬לאחר שקיבלתי‬
‫ממנו אישור‪ ,‬פופי החלה לישון‬
‫אצלי‪ .‬בלילה נכנסת בבקר‬
‫יוצאת‪ .‬ההסדר עבד לנו טוב‪,‬‬
‫מה שכן היא תמיד היתה רעבה‪,‬‬
‫והשכן שלי טען שהוא מאכיל‬
‫אותה‪ ,‬מפה לשם נוצר קצת‬
‫מתח ביננו אבל אני התעלמתי‬
‫עד ה‪.28.03 -‬‬
‫שבת בבקר יום חמסין פופי‬
‫שבה אחרי שכבר יצאה‬
‫מתנשפת‪ ,‬מכיון שהבנתי‬
‫בחתולים שואפת לאפס ‪ ,‬אני‬
‫בכל זאת אדם של כלבים‬
‫התקשרתי למומחית ‪ ,‬בת‬
‫דודתי האילתית‪ ,‬שאמרה שזה‬
‫בטח החמסין ולתת לה מים‬
‫ולהשאיר אותה בבית‪ .‬פייר‬
‫חששתי‪ ,‬אף פעם היא לא‬
‫נשארה בלעדי‪ ,‬ואם פתאום‬
‫יתעורר לה הצורך בשחרור‪ ...‬שיום יבוא ואדע להציב‬
‫גבולות לילדי‪ ,‬מתי נכון לתת‬
‫עופרה הבת דודה אמרה‬
‫תשאירי חלון פתוח ויהיה בסדר‪ .‬לילד לישון במיטה ומתי לא‪.‬‬
‫אז עבר כבר חודש וחצי ופופי‬
‫לאחר כמה שעות עם חבריי‬
‫שבתי הביתה יותר מוקדם כי למדה את הגבול‪ ,‬עכשיו אני‬
‫מלמדת את הקטנות‪ ,‬מתי‬
‫דאגתי‪ ,‬בשובי פופי יושבת‬
‫אסור ומתי מותר להכנס‬
‫על מיטתי מזיעה ומתנשפת‬
‫לחדר שלי‪ ...‬ואני גאה‪ ,‬צעד‬
‫כמו שלא ראיתי חתול בימי‪.‬‬
‫קטן ללילך‪....‬צעד גדול‬
‫ושוב שיחה אל הבת דודה‬
‫לחיים‪.‬‬
‫המדהימה שאמרה הכל בסדר‬
‫ואם אתם רוצים לאמץ גורה ‪...‬‬
‫אל תרוצי לוטרינר‪ ,‬אני כבר‬
‫אתם יודעים איך להשיג אותי‪.‬‬
‫הייתי מוכנה לגהץ משכורת‬
‫מרוב לחץ‪ .‬על מנת לקצר‬
‫את הסיפור ‪ ,‬מסתבר שהשכן‬
‫נעקץ וכשעיקר את פופי הדבר‬
‫היחידי שלא חזר הביתה איתו‬
‫זה הכסף ופופי היתה בהריון‬
‫ואכן המליטה שלוש גורות‪,‬‬
‫אצלי בבית‪.‬‬
‫איך כל זה מתקשר לגבולות?‬
‫השכן מאד כעס עלי שלא נתתי‬
‫לה להמליט בחוץ ‪ ,‬הסברתי לו‬
‫שזאת היתה בחירה שלי להכניס‬
‫אותה לבית ‪ ,‬היא לא עוברת‬
‫גבול‪ ,‬מה שכן הוא כן עבר‬
‫גבול מכיון שצעק אלי ומצא‬
‫בי פורקן לכל תסכוליו‪ ,‬וזה לא‬
‫מתאים‪.‬‬
‫אבל הסיפור האמיתי של‬
‫הגבולות מתחיל עם ההמלטה‪,‬‬
‫פופי בהיותה חתולה חכמה‬
‫חשה שהמקום הבטוח לגורות‬
‫הוא במיטה שלי ‪ ,‬ואני למרות‬
‫המתיקות הבלתי נדלית של‬
‫החתולות ידעתי שזה לא מקום‪,‬‬
‫וכך כל יום אם הדלת פתוחה‬
‫אני מקבלת שלוש גורות אלי‬
‫למיטה כל יום פעמיים ביום ‪,‬‬
‫וכשאני סוגרת את הדלת לחדר‬
‫שינה‪ ,‬הפרצופים והתלונות‬
‫שאני מקבלת ממנה ‪ ,‬מכניסים‬
‫בכיס הקטן כל אזרח מתוסכל‬
‫בביטוח לאומי‪.‬‬
‫והיה לי מאתגר‪ ,‬באמת שהיה‪,‬‬
‫אבל ידעתי זה המקום ללמוד‬
‫להציב גבולות‪ ,‬לא לתת‬
‫לסחיטה ריגשית (אתם לא‬
‫מבינים איזו סחיטה ריגשית)‪,‬‬
‫לדעת מה נכון ומה לא כדי‬
‫טור אישי‬
‫אתי אלפסי‬
‫‪ -Reset‬אתחול מחדש‬
‫כשהגעתי לסדנה לא שיערתי‬
‫שאני הולכת לטיפול אוברול‬
‫מלא‪ ,‬חשבתי שמקסימום‬
‫איזה פנס קדמי אחד מקולקל‬
‫ואחורי אולי צולע‪ ,‬מקסימום‬
‫תיקון פחחות קטן‪ ,‬אבל הגעתי‬
‫ממוקדת‪ ,‬אני לא חוזרת עם‬
‫חליפת השומן‪ ,‬בסך הכל הייתי‬
‫מאוד מרוצה ממי שאני רק‬
‫במקום אחד אני נכשלתי שוב‬
‫ושוב ‪,‬המקום הזה היה "חליפת‬
‫השומן"‪ ,‬כשהגעתי ציינתי‬
‫שהמטרה שלי להשיל את‬
‫חליפת השומן‪ ,‬המנחים גרמו‬
‫לי לקלף את המטרה כקילוף‬
‫בצל שכבה אחר שכבה עד‬
‫שהגעתי למתיקות של הבצל‬
‫וממטרה הנקראת להסיר את‬
‫חליפת השומן הניסוח השתנה‬
‫ל"להפסיק לאכול ברגש"‪ ,‬כמה‬
‫גאונות הייתה למנחים להוליך‬
‫אותי צעד אחר צעד‪ ,‬קילוף‬
‫שכבה אחר שכבה‪ ,‬עם הרבה‬
‫דמעות ובעיקר הבנה אחת‬
‫עמוקה‪ ,‬שאני פשוט לא באמת‬
‫רציתי להיפרד ממנה‪ ,‬הבנתי‬
‫שזה לא הטיפים השגויים‬
‫של אודטה‪ ,‬ולא התפריט של‬
‫הדיאטנית ולא שומרי משקל‬
‫אשמים‪ ,‬וזה לא הומלס וגם‬
‫לא הפלייס‪ ,‬זו לא הבלוטה‬
‫במוח שאחראית על הרעב‪,‬‬
‫גם לא שאר הבלוטות‪ ,‬גם לא‬
‫הטיפים‪ ,‬לא הספרים‪ ,‬לא אלפי‬
‫השקלים שהוצאתי‪ ,‬לא זה לא‬
‫הם‪ ,‬אני פשוט בחרתי בחליפה‬
‫הזו‪ ,‬בתוך החדר חיברתי את‬
‫חלקי הפאזל של חיי‪ ,‬חלק אחר‬
‫חלק‪ ,‬תחילה סדרתי את החלקים‬
‫של מדוע אני בוחרת במתוקים‬
‫כסוג של נחמה‪ ,‬מדוע השוקולד‬
‫היה אצלי כמו חבר מביא חבר‪,‬‬
‫כמו מבצע בסופר לוקחים אחד‬
‫ועוד ‪ 2‬מתנה‪ ,‬כך מעגל בלתי‬
‫נגמר אך מתיש‪ ,‬היום אני יודעת‬
‫שגם לבחור רק במתוקים זו‬
‫הייתה בחירתי‪ ,‬זה די מצחיק ‪,‬‬
‫כשהגעתי לסדנה כוווולם נראו‬
‫לי באיזה טריפ והיי שרוצים‬
‫רק לחבק‪ ,‬וכוווולם בשלווה‪,‬‬
‫נראו לי די מנוווותקים‪ ,‬הזויים‪,‬‬
‫נכנסתי כמו סורק לחדר‪ ,‬על‬
‫כל גבר הייתה לי דעה ומחשבה‪,‬‬
‫כווולם נראו לי לא בסדר בעיקר‬
‫נראו לי חשודים סדרתיים‪ ,‬אבל‬
‫כל תרגיל בחדר‪ ,‬עוד משפט‪,‬‬
‫עוד אמירה‪ ,‬גרמו לי לקלף‬
‫שכבה אחר שכבה (ניהלתי קרב‬
‫כנגד כל הפחדים)‪ ,‬וכמו סורק‬
‫שבדף הראשון עובד לאט ואחר‬
‫כך הוא רץ עברתי מהליכה‬
‫איטית לאוטוסטרדה‪ ,‬היו רגעים‬
‫שלמים שלא הרגשתי שבכלל‬
‫יש עוד אנשים‪ ,‬הרגשתי לבד‪,‬‬
‫אבל תחת השגחת כנפי השכינה‪,‬‬
‫הרגשתי מלאכים עוטפים‬
‫בכנפיים לבנות‪ ,‬עברתי לצלילי‬
‫זעקות‪ ,‬בכי‪ ,‬קולות של האשמה‪,‬‬
‫נחמה‪ ,‬ובעיקר סליחה‪ ,‬שחררתי‬
‫את נשמתי‪ ,‬שחררתי את כל מה‬
‫שישב לי בתת מודע‪ ,‬במרדף‬
‫החיים המטורף הזה‪ ,‬כשהיו לי‬
‫ניסיונות להתבונן מהצד באני‬
‫שלי‪ ,‬תמיד התגנבה לה מחשבה‬
‫על משימה שאני חייבת לבצע‪,‬‬
‫ממשימה למשימה והמון פעולות‪,‬‬
‫מצאתי מקום להכיל הכל רק לא‬
‫מצאתי מקום לעצמי‪ ,‬לאני שלי‪,‬‬
‫אני אותה אתי עם אותם חלקים‬
‫של פאזל חיי‪ ,‬רק שעכשיו‬
‫החלקים מסודרים במקום‪ ,‬אני‬
‫אותה אתי עם שמחת החיים‪,‬‬
‫החיוך‪ ,‬שאוהבת את החיים והם‬
‫אוהבים אותי‪ ,‬אבל אני גם אתי‬
‫שמקבלת ואוהבת את עצמה‬
‫וסולחת לעצמה‪ ,‬אני אתי‬
‫משודרגת‪ ,‬אני אתי שלומדת‬
‫לקבל‪ ,‬אני אחרי ‪.Reset‬‬
‫מלאכתם של צדיקים נעשית‬
‫בידי אחרים‪ ,‬תודה לכל‬
‫המלאכים בעלי הכנפיים‬
‫הלבנות ‪,‬לכל לוחמי גדוד‬
‫‪ ,215‬ולמלאך שבלעדיו לא‬
‫הייתי מגלה שקיימת הסדנה‪,‬‬
‫למלאכית שהייתה איתי בחדר‬
‫כולכם בעלי החוש השביעי‬
‫חוש‪-‬בוחני הלב‪ ,‬תודה מכל‬
‫הלב‪.‬‬
‫ביקשנו‬
‫כתבתםושיתפתם‬
‫לי ‪ /‬ליטל גולדברג‬
‫הבחירה ש‬
‫גל את הזמן בחזרה‬
‫אי אפשר לגל שלי על הנייר ההוא‬
‫מה‬
‫וזו לא החתי אבל אני הגיבורה‬
‫סיפור‬
‫אני לא ה לא יוחזק עוד כלוא‬
‫החופש שלי‬
‫ם לקרות‪ ,‬ואני‬
‫דברים מתחילי ם שמחכה לי כסא‬
‫לחדרי‬
‫נכנסת רק תיי נשארים נאמנים‬
‫פי ומחשבו אין לי צורך במחסה‬
‫אין בי גשם ו‬
‫את כל ההתחלות‬
‫יר‬
‫לו יכולתי להחז הייתי בוחרת אחרת‬
‫סביר להניח שלא‬
‫ם ומנהרת הרגשות‬
‫די‬
‫בתוך רכבת הש ב‪ ,‬אפילו מאושרת‬
‫היום אני במקום טו‬
‫לא הייתי צועקת‬
‫אם הייתי מגלה את קולי‬
‫לא הרעש ובתוך השקט‬
‫בין‬
‫ת שלא הכול בגללי‬
‫ע‬
‫וד‬
‫י‬
‫ני‬
‫א‬
‫ה זו הבחירה שלי‪.‬‬
‫אבל החיים שאחי‬
‫המסע שלי ‪ /‬אור כהן‬
‫המגמיתוך‬
‫רה‬
‫המסע שלי התחיל לפני כשלוש שנים‪ .‬מסע שהתחיל בעקבות משפט של מנהלת‬
‫"אם לא תשני דברים אצלך לא נקדם אותך"‪.‬‬
‫עשיתי לא מעט כדי לשנות ולהשתנות‪ .‬סדנא ועוד סדנא ו ‪ 2‬סדנאות המשך והייתי בטוחה‬
‫שעליתי על דרך המלך ושאני נמצאת בכיוון הנכון להשיג את המטרות שהצבתי לעצמי בחיים‪.‬‬
‫לפני כשנה התבדיתי‪.‬‬
‫כל מה שעשיתי לא היה מספיק ונפלתי חזק‪.‬‬
‫היכרתי גבר דרך האינטרנט ויצאתי איתו תקופה קצרה‪ .‬הגבר הזה בחר לנצל את האמון‬
‫הכי בסיסי שיש בבני אדם והוא גנב ממני כרטיס אשראי ופנקס שיקים‪ .‬בהתחלה הייתי‬
‫שבורה‪ ,‬אך בזכות הסדנאות ידעתי שיש גם דרך אחרת‪ .‬באותה עת ראיתי שתי אפשרויות‬
‫‪ :‬האחת‪ ,‬לשקוע בכאב הזה; והשנייה‪ ,‬לחפש כל דרך אפשרית כדי לצאת משם ולא ליפול‬
‫שוב באותו המקום‪ .‬בחרתי באפשרות השנייה‪.‬‬
‫פניתי למשטרה והגשתי תלונה‪ .‬במקביל הישגתי עוד ועוד פיסות אינפורמציה על אותו‬
‫נוכל ועל קורבנות נוספים שנעקצו אף הם על ידו‪ .‬תוך פחות מחמישה חודשים השגתי‬
‫תוצאה שבדרך כלל לא קורית כשמדובר בפגיעה שכזו‪ .‬הוא נעצר והתעמתי איתו על‬
‫מעשיו‪ .‬התיק כעת נמצא בפרקליטות והם איחדו את כלל התיקים שיש נגדו‪ .‬כעת‪ ,‬זה רק‬
‫עניין של זמן עד שהוא יקבל את עונשו‪.‬‬
‫כשזה קרה כל שחשבתי בהתחלה היה 'זה לא מגיע לי'‪ .‬אבל אתם יודעים מה?! זה כן הגיע לי‪.‬‬
‫זה הגיע לי כדי שאגלה את נקודות החוזק שלי‪ ,‬זה הגיע לי כדי שאוכל לעשות משהו שטרם‬
‫נעשה ע"י נשים אחרות לאותו הגבר‪ ,‬זה הגיע לי כדי שאוכל להוות השראה לנשים אחרות‬
‫שנעקצו אף הן על ידו‪ ,‬וזה הגיע לי כדי שאוכל לבחור בדרך חדשה ושונה שבה לא הלכתי‬
‫קודם לכן‪ .‬ואם הדברים שכתבתי כאן ייגעו במי מכם שנפגע בצורה זו או אחרת תזכרו שיש‬
‫תקווה‪ .‬אפשר לצאת ממעגל הקורבנות הזה ואפשר לשנות את ההווה ואת העתיד שלנו כל‬
‫עוד נאמין בכך‪.‬‬
‫כל חיי ניסיתי לשנות דברים רבים אך הטריגר הזה היה היחיד שהצליח להביא אותי למקום‬
‫הנכון שבו קיבלתי את העזרה שהייתי זקוקה לה‪ .‬אני לא יודעת אם הצורך לשנות היה‬
‫מתעורר בעוצמה שכזו אילולא זה‪.‬‬
‫יצאתי למסע מדהים של גילוי עצמי‪ .‬את המסע הזה מלווה אותי 'מורה דרך' שלימד אותי‬
‫המון ועזר לי לשנות רבות את צורת החשיבה שלי‪ .‬לאט לאט גיליתי עוד ועוד אמונות שהיוו‬
‫כחסם עבורי ומנעו ממני להגשים את המטרות שלי‪ .‬המסע עדיין לא תם אך אני יכולה‬
‫להגיד שאני במקום טוב יותר‪ ,‬בריא יותר ומספק יותר ממה שהייתי אי פעם‪.‬‬
‫ולגבי זוגיות?! אני עדיין עובדת על זה‪ ,‬עם זאת‪ ,‬אני מאמינה שאני קרובה עכשיו יותר מאי‬
‫פעם ליצור קשר כפי שייחלתי לעצמי‪.‬‬
‫אני מאחלת לכולם המשך מסע מופלא ועוצמתי‪.‬‬
‫ביקשנו‬
‫כתבתםושיתפתם‬
‫מסע כזה‪ / ...‬אריק‬
‫בליל טקס הסיום אי שם במרכז‬
‫בין שדות מוריקים חבוי בית של מלאכים‬
‫והם באים מכל המינים ורוב הצבעים‬
‫קצתם גדולים וקצתם קטנים‬
‫חלקם רועשים וחלקם שקטים‬
‫לומדים ומתלמדים‬
‫אך כולם כולם מחבקים ואוהבים‬
‫החום המוקרן מהבית מתפשט‬
‫אותי הוא כבר עוטף שירת המלאכים‬
‫נישאת ואותי היא מרוממת‬
‫והמגע המלטף ממכר ומנחם‬
‫אחרי שבוע‬
‫הלב בו נפ‬
‫ער‬
‫ח‬
‫אל הראש המלאלל התמלא אהבה‬
‫שליחות והנשמה סקפטיות נכנסה‬
‫המיו‬
‫הנוצה שיבשה מכתיבתסרשית מצאה לה מרגוע‬
‫רי אהבה‬
‫מצאה קסת‬
‫חדםש הדממה בראשי‬
‫ה‬
‫ת‬
‫חל‬
‫פה‬
‫בשירת מ‬
‫לא‬
‫כי‬
‫ו‬
‫היאוש הת‬
‫ח‬
‫לף‬
‫ב‬
‫ת‬
‫קו‬
‫וה‬
‫חד‬
‫שה‬
‫טיול חרי המשוב‬
‫גיגי אסדנה בטיול יום שבת בדרכי אל‬
‫ה קום הנמוך בעולם בתחתיתו ים שקט‪,‬‬
‫המ מטעה חסר חיים הוא‪ ,‬מימיו מלוחים‬
‫רגוע ו‬
‫ות‪.‬‬
‫מע‬
‫ד‬
‫של‬
‫נים‬
‫מש‬
‫לת בין בולדורים אימתניים מאיימים‬
‫פת‬
‫מת‬
‫דרך‬
‫ה‬
‫בין בולענים נפערים הרוצים לכודני‬
‫למעכני מנווט‬
‫קים הנישאים והמאיימים חבוי לו מעיין‬
‫ובינות לצו כים ‪,‬הטהורים מפיחים חיים בשממה‬
‫מימיו הז‬
‫קטןעים בירוק את אפרוריות המדבר‬
‫צוב‬
‫רירותם את צמאונם של אחרים מעלים‬
‫מרווים בקעל שפתי ילדים קטנים המשתעשעים‬
‫בת שחוק‬
‫תו‪.‬‬
‫ביע‬
‫נ‬
‫בבריכות עה הקסומה משתקפת דמות ‪ ,‬דמותו‬
‫ובתוך הנבי‬
‫של ה"אני"‪.‬‬
‫אחרי המשוב‬
‫היתה הסדנה‬
‫אליה לא ניתן להתכונן‬
‫רק פרפרים בבטן המלווים נפש שסועה‬
‫והיתה התמסרות מלווה בהתרגשות‬
‫התערטלות מוחלטת מתובלת בשחוק‬
‫ובכי והיה חיבוק עוטף מלטף וממכר‬
‫מטרות הוגדרו וחלקם אף יושמו ושוב‬
‫בחזרה למשוב למפגש המלאכים‬
‫האהובים החשש מתגנב ללב ‪ ,‬פחד‬
‫מריקנות שתשתלט והכל נגמר או שמה‬
‫רק מתחיל זו בחירתי‬
‫נתראה בסדנה הבאה‬
‫לפני אסיסט ראשון‬
‫אסיסט ראשון עומד בפתח‬
‫וטיפ טיפה אני במתח‬
‫אל הסדנה אני שב‬
‫הפעם בדעתי‬
‫קצת‬
‫י‬
‫ותר‬
‫מי‬
‫ושב‬
‫בגוף מפעמת אותה ההתרגשות‬
‫שמים בצד את האנוכיות‬
‫את כנפי המלאך זמן לפרוש‬
‫וחברים חדשים לרכוש‬
‫בראש כבר מתנגן השיר המיוחד‬
‫זה שהופך אותנו לאחד‬
‫ואולי בסדנה הזו אקבל את האמצעים‬
‫להפסיק לחשוב בחרוזים ‪):‬‬
‫אחרי אסיסט ראשון‬
‫עם סטודנטית קסומה‬
‫ואסיסטנטית מחבקת‬
‫עם אח ואחות זוג מנחים‬
‫כל כך רגישים ומכילים‬
‫וותרים ואת כולם משתפים‬
‫לרגע אינם מ‬
‫עם הוריהם האצילים‬
‫שאת חוכמת חייהם חולקים‬
‫ובמיוחד עם ‪ 22‬קסומים‬
‫שעל כו סומכים‬
‫לנו חושפים ונשמתם מערטלים‬
‫את נפשם רך שה ‪ ,‬דרכם של מלאכים‬
‫צועדים בד‬
‫חדהם שעל פניהם כבר נראים‬
‫אל שינויים בחיי‬
‫הבאים אל משפחת המלאכים‬
‫ברוכיםהעמותה הם מתקראים אנשי‬
‫אנשי‬
‫עמותה חדורי אמונה ואהבה‬
‫ה‬
‫דול להם להפיץ שלום ואחווה‬
‫חלום ג‬
‫ובדרך להגשמת המטרה‬
‫את האנשים במנגינה עליזה‬
‫ממלאים‬
‫חיבוקם עוטף ומנחם‬
‫גע כנפיהם משחרר כל מועקה‬
‫ומ‬
‫קום המופלא המלאכים שבים‬
‫אל המ‬
‫קיט נחשולים למלא מצברים‬
‫להש‬
‫רוק בבטחה רגשות חבויים‬
‫לפ‬
‫מקבלים במחיאת כף‬
‫את האנשים החדשים‬
‫שגחה עליונה עם שדי העבר‬
‫ועם ה‬
‫מתמודדים‬
‫אחרי אסיסט שני‬
‫הגשם שוטף בחוץ‬
‫יורד ברכות אל האדמה הצמאה‬
‫מנקה מהאויר את אבק המדבר המחניק‬
‫וחודר לרגבי אדמה חבויים‬
‫מזינות זרעי פרחים‬
‫שעם בוא השמש יחלליפו צבעים‬
‫ובפנים הדמעות שוטפות‬
‫את מחסומי העבר‬
‫מזככות את הנשמה‬
‫אנשים מתקלפים כבצל ‪,‬‬
‫שכבה אחר שכבה של הגנה‬
‫הנפש נחשפת ‪ ,‬מטופחת‬
‫בהרבה חום ואהבה‬
‫ובחוץ השמש יוצאת והאויר שוב נקי‬
‫האדמה רוויה ממתינה לצמיחה‬
‫ובפנים החגיגה מתחילה‬
‫תהליך שהחל לבוגרים חדשים‬
‫מסע שממשיך עבור כל האנשים‬
‫ובחוץ ציוץ ציפורים‬
‫הנשמע כשירת מלאכים‬
‫ביקשנו‬
‫כתבתםושיתפתם‬
‫שלוש חברות ‪ /‬לילך שם טוב‬
‫בילביל החליטה שנמאס לה בעבודה‬
‫בה היא בחרה לעבוד בשנים האחרו־‬
‫נות‪.‬‬
‫בילביל אוהבת לרצות את כולם‪.‬‬
‫בילביל היא האישה שכולם אוהבים‬
‫לאהוב‪ ,‬אבל היא סובלת‪.‬‬
‫בילביל הבינה שיותר מהכל היא צרי־‬
‫כה כסף כדי להתקיים‪ ,‬אולם הנשמה‬
‫הדואבת שלה כבר מסרבת להאמין‬
‫שככה היא חייבת לחיות‪.‬‬
‫דבי‪ ,‬החברה הכי טובה שלה ישבה‬
‫איתה בבית קפה וניסתה להבין דרכה‬
‫מדוע הכל כל כך מעיק וסוגר עליה‪.‬‬
‫דבי הראתה לה את היופי ביצירתיות‬
‫שלה‪ ,‬את הכח שזה נותן לה‪ ,‬הביטחון‬
‫שהיא משרה על סביבתה כי אפשר‬
‫להאמין ולבטוח בה‪ ,‬אך כל אלה ועוד‬
‫לא גרמו לבילביל להיות מוערכת כלפי‬
‫עצמה‪.‬‬
‫תוך כדי שיחה הנייד צלצל ואתי –‬
‫"הצלע השלישית" שאלה היכן היא‪.‬‬
‫אתי הייתה הנועזת של המשולש הזה‬
‫וכולן העריצו אותה על כך‪ .‬הערצה‬
‫שהייתה בה גם בת קול של קנאה‪.‬‬
‫אתי הגיעה עם דמעות בעיניים‪ ,‬דמ־‬
‫עות שהוסתרו בקפידה על ידי משקפי‬
‫השמש הכהות והגדולות שהרכיבה על‬
‫פניה הקטנות‪ ,‬אלה עוררו גיחוך בקרב‬
‫העוברים והשבים‪.‬‬
‫למרות הופעתה המצודדת הפעם‬
‫היא לא התייחסה לדעת הקהל וברחה‬
‫מעצמה‪ ,‬רק ביקשה להסתתר מהלא‬
‫נודע המאיים לתפוס אותה כציפורני‬
‫הנשר המסמנים את הטרף הבא‪.‬‬
‫מה קרה? שאלו הבנות בבהלה‪ .‬שוב‬
‫פעם אימא של רובי ואחותו ממלאות‬
‫את הראש של צבי‪ ,‬צקצקה אתי‪ .‬היה‬
‫לנו ויכוח‪ ,‬באותן שיחות סלון שכביכול‬
‫מנסים לקיים במפגשי ערבי השבת‬
‫ובמקום לכבד אותי בדעותיי הן צעקו‬
‫שאני לא מתחשבת בדעות של אחרים‪.‬‬
‫איך אני יכולה להתמודד איתן‪ .‬והוא? הוא‬
‫מאמין להן ולא לי‪ .‬מהכעס של השיחה‬
‫כבר שבוע שהוא לא נוגע בי כלל‪ .‬ועוד אני‬
‫צריכה לטפל בכלבה הזקנה שלו‪ .‬אימא‬
‫שלו אצלך? אתי צחקה‪ ..‬לא‪ ,‬הכלבה שלו‪,‬‬
‫לא אימא שלו‪ .‬לא שאימא שלו לא כלבה‪..‬‬
‫צחקה אתי‪.‬‬
‫תקשיבי אמרה בילביל‪ ,‬אמנם חשבתי‬
‫שבאת לתמוך בי על ההתעללויות של‬
‫הבוס שלי‪ ,‬אבל אשמח לתת לך עצה‪ .‬את‬
‫חייבת לשנות גישה‪ .‬את נכנסת למשפחה‬
‫שלהם ופתאום את אתי אחרת‪ .‬כל הנועזות‬
‫שלך‪ ,‬כל שמחת החיים הקיימת בתוכך‪ ,‬כל‬
‫האושר הגדול אשר נשפך ממך‪ ,‬כל אלה‬
‫נעלמים כאשר את נכנסת למשפחה שלו‬
‫ונותנת לחוץ להשפיע עלייך‪ .‬נו‪ ,‬ברומא‬
‫תיהי רומאית אין ברירה אמרה בילביל‬
‫ולגמה מהקפה שכבר הספיק להתקרר‪.‬‬
‫דבי התכנסה בעצמה ולא דיברה בדיאלוג‬
‫בין בילביל לאתי‪ .‬בילביל שמה לב שדבי‬
‫שקטה מידיי‪ .‬מה קרה דבי? אני בדילמה‬
‫אמרה דבי‪ .‬זה גרי‪ ..‬אני יודעת שהוא בחור‬
‫מדהים‪ ,‬כל מי שרואה אותנו יחד נדהם‬
‫מהנס הזה‪ .‬הוא עושה רושם על כולם‬
‫שהוא מכיל ואוהב‪ ,‬שמח ומאפשר‪ .‬איש‬
‫של שיחה ועומק‪ .‬והוא גם נותן לי לחפור‬
‫כמה שבא לי‪ ,‬לא נמאס לו מהחפירות שלי‬
‫ואפילו מעודד‪ ,‬למרות שגברים לא אוהבים‬
‫חפירות‪ .‬לעיתים בכלל נדמה לי שהוא לא‬
‫באמת מקשיב‪ ,‬שיש לו איזו בועה שאוטמת‬
‫לו את הנשמה אז הוא נראה מאושר גם‬
‫שהוא מיוסר‪ .‬וכשהוא כועס הוא לא צועק‬
‫אבל מעיר הערות מעליבות‪ ,‬יש לו מסוגלות‬
‫לצבוט לי את הפינה של הלב עם המילים‬
‫שלו‪ ,‬וכל מילה משאירה את המקום כואב‬
‫למשך זמן לא מבוטל‪ ,‬עוד צביטה ועוד‬
‫צביטה ולא מעט פעמים השתיקה שלו‬
‫כשאני כועסת‪ ,‬פשוט מוציאה אותי‬
‫מאיזון‪ .‬אני כועסת והוא שותק‪ ,‬לפ־‬
‫עמים אני מרימה את הקול שלי רק‬
‫בשביל שהוא יצרח עליי‪ ,‬אבל זה‬
‫לא קורה‪ .‬הוא מסתכל עליי ושותק‪,‬‬
‫כאילו הוא איננו‪ .‬הוא הופך לשקוף‬
‫אך נותן לי את ההרגשה שאני שקו־‬
‫פה‪ .‬ואני אוהבת אותו כל כך אבל‬
‫כבר לא מאושרת‪ .‬לא זוכרת מתי‬
‫בפעם האחרונה צחקנו‪ .‬כל פגישה‬
‫בזמן האחרון מכילה בתוכה טונות‬
‫של קנטרנות‪ ,‬כבר לא כיף לי‪.‬‬
‫בילביל שתקה‪ .‬היא הבינה שגם‬
‫דבי כבר יצאה מהאזור הבטוח‬
‫של עצמה והיא מושפעת מהחוץ‬
‫ולא מהפנים‪ .‬בילביל הפטירה‪ :‬את‬
‫בעמדת הקורבנות מתוקה שלי‪.‬‬
‫דבי‪ ,‬שהייתה אחת הנשים החז־‬
‫קות‪ ,‬הסירה את משקפי השמש‪,‬‬
‫תוך כדי שהיא יונקת את בדל‬
‫הסיגריה לתוך גופה עד כי נדמה‬
‫היה שבאחת כולה נכנסת פנימה‪.‬‬
‫עשן הסיגריה אשר יצא ממנה‬
‫דמה לאש הנושפת מפיו של דרקון‬
‫שכבר מזמן נכחד‪ ,‬עיניה הכחולות‬
‫נפערו‪" :‬אני קורבן???? "‬
‫בילביל התבלבלה‪ .‬אה‪ ..‬כן‪ .‬את‬
‫מתנהגת ככה‪ .‬יכול מאוד להיות‬
‫שהוא באמת אוהב אותך אהובה‬
‫שלי‪ ,‬אבל עצם העובדה שהוא‬
‫גורם לך לתחושות כאלה גורמות‬
‫לי לתהות אם הוא בכלל מתאים‬
‫לך‪ .‬נכון‪ ,‬גרי בחור מקסים‪ ,‬אבל‬
‫אם זה רק לכאורה אז צריך לבדוק‬
‫היכן בדיוק נמצאת הבעיה‪ .‬ואם‬
‫יש בעיה ולא מדברים אותה אז‬
‫תתחילי לבדוק בינך ובין עצמך‬
‫מה כל כך כואב בפנים‪ ,‬כי אם אין‬
‫תמיכה וחוזק אלא רק כעס וסירוס‬
‫האחר‪ ,‬היכן נמצאת בעצם האהבה‬
‫הטהורה?‬
‫דבי המשיכה לעשן את הסגריה‬
‫הבלתי נגמרת‪ ,‬ומיד הדליקה נוס־‬
‫פת‪ .‬בילביל הבינה שהכאב הרבה‬
‫יותר עמוק‪.‬‬
‫אתי חזרה לשולחן אחרי שיחת הטלפון‬
‫עם רובי‪ .‬מה את דופקת לו חשבון‪,‬‬
‫תגידי? אמרה לדבי‪ .‬דבי כבר לא יכלה‬
‫לשאת זאת והחלה לבכות‪ .‬שנים של‬
‫כאב ושל עלבון נפרצו דרך עיניה‬
‫הגדולות והכחולות‪ ,‬ופתאום דבי הפכה‬
‫לילדה קטנה המבקשת יד ותמיכה‪ .‬לא‬
‫רצתה לשמוע עצות‪ ,‬לא ביקשה דעות‬
‫נוספות‪ ,‬רצתה רק להתנחם בשמש‬
‫החורפית ולהרגיש אהובה ונאהבת‪.‬‬
‫פתאום היא הבינה שכל כך הרבה זמן‬
‫שזה חסר לה‪ ,‬שיהיה מישהו שיחזיק לה‬
‫את הלב ביד ויבטיח שהכל יהיה בסדר‪,‬‬
‫היא הבינה שגרי הוא לא האחד שיכול‬
‫להבטיח לה את זה‪ .‬השמש נעלמה‬
‫ובמקומה החלו הטיפות ליפול‪ .‬לרגע‬
‫לא היה ברור אם זה הגשם שהרטיב או‬
‫הדמעות או הדמעות של הלב שכל כך‬
‫ביקשו להתמזג עם הרעד של השמים‪.‬‬
‫באביב הכל התחדש בשנית‪.‬‬
‫דבי הגיעה למפגש החברתי של השלוש‬
‫אחרי כמה חודשים בהם בחרה להתנ־‬
‫תק‪ .‬היה מתח מסוים באויר אבל הבנות‬
‫ניסו להעצים את ההתרגשות‪.‬‬
‫דבי שיתפה על מה שעבר עליה מאז‬
‫שהחליטה להיפרד ממי שחשבה לאיש‬
‫של חייה‪ ,‬היא פגשה בחור מקסים‬
‫ולמדה איך להיות בקשר זוגי לא ממקום‬
‫קורבני‪.‬‬
‫אתי חייכה במפגשים עם המשפחה בלי‬
‫לומר יותר מידיי מילים‪ ,‬בינתיים הכלבה‬
‫הזקנה מתה ובמקומה הביאו פינצ'רית‬
‫קופצנית שעושה את הצרכים וגונבת‬
‫גרביים‪ ..‬אוף‪“ ,‬הייתי מעדיפה את הזקנה‬
‫שבקושי זזה‪ ,‬אבל זו מתוקה משהו”‪,‬‬
‫גיחכה ולגמה מהתה המהביל‪.‬‬
‫ובילביל? בילביל קצרה את השם שלה‬
‫לבילי‪ ,‬החליפה מקום עבודה עם בוס‬
‫צחקן ומקסים שלפעמים היא צוחקת‬
‫רק כי לא נעים‪ ..‬כן‪ ,‬היא זו המרצה אך‬
‫עם הזמן למדה לרצות גם את עצמה‪.‬‬
‫הנועראיתנו‬
‫תודהליפעת‬
‫לחלום יחד‪.‬‬
‫לחשוב יחד‪.‬‬
‫לעשות‪.‬‬
‫לגרום לדברים שיקרו‪.‬‬
‫להצעיד את הנוער קדימה‪.‬‬
‫ללמד מנהיגות‪ .‬לאמן בעשייה‪ .‬לצפות‪ ,‬לבקש‪,‬‬
‫ולהוקיר‪ .‬לתמוך ולעזור‪ .‬לקחת חלק משמעותי‪.‬‬
‫לתת דוגמא אישית‪ .‬‬
‫בשבת אחת בבוקר‪ .‬בחלופת מסרונים קצרה‪ .‬שאל־‬
‫תי‪ :‬האם תצטרפי? ענית לי‪ :‬כל מה שתבקש!‬
‫לא ידעתי עד כמה השלם יהיה גדול מסך חלקיו‪ .‬לא‬
‫ידעתי עד כמה נצליח להגיע רחוק‪ .‬עד כמה הנוער‬
‫יהיה מאושר משילובך בצוות‪ .‬לא שיערתי עד כמה‬
‫התוצאה תהיה מושלמת‪ .‬מסדנת האסיסטנטים במ־‬
‫דבר‪ ,‬דרך סדנאות מלאות חיים ומודעות‪ .‬תור ארוך‬
‫של רכזים שמשתוקקים לעשות‪ .‬ללמוד‪ .‬לקחת חלק‬
‫במפעל הזה‪.‬‬
‫תודה על תקופה נפלאה‪ .‬תודה על שהצטרפת לחלום‬
‫הזה‪ .‬על המקצועיות שלך‪ .‬על התרומה ללא גבול‪.‬‬
‫ללא שעות‪ .‬ללא חיסכון בשום מאמץ‪ .‬על הצניעות‪.‬‬
‫על הרוגע והתמיכה‪.‬‬
‫תודה על מה שהיית‪ ,‬ועל מי שהיית עבור הנוער‪.‬‬
‫עבור העמותה והצוות‪ .‬עבורי‪.‬‬
‫גיל גורן‬
‫חווית רכז (נוער)‬
‫דרור שמחוני‬
‫שמי דרור שמחוני‪,‬‬
‫אני בן ‪,18‬‬
‫גר בכפר סבא ואני הייתי‬
‫שותף לריכוז סדנת הנוער של‬
‫חודש נובמבר ‪.2014‬‬
‫את סדנת הנוער של נובמבר‬
‫‪ 2014‬ריכזתי יחד עם גיל‬
‫גורן שהיה בזמנו נציג הנוער‬
‫בוועד עמותת מ‪.‬ל‪.‬א‪ ,‬יפעת‬
‫דננברג שהייתה רכזת סדנאות‬
‫הנוער בזמנו ועם מאיה דיוואן‬
‫שהייתה רכזת כמוני שבאה‬
‫מהנוער‪.‬‬
‫כול תהליך הריכוז למעשה‬
‫התחיל ישר עם סיום סדנת‬
‫אוגוסט לנוער באותו הקיץ‪ ,‬זה‬
‫היה הזמן בו התחלנו בגיוסים‬
‫לסדנה שזהו השלב החשוב‬
‫ביותר ולאחר המון טלפונים‬
‫ושני ערבי מבוא הסדנה יצאה לדרך‪.‬‬
‫אני חושב שריכוז הסדנה היווה‬
‫לי מעיין סגירת מעגל לכול‬
‫התהליך שעברתי בסדנאות‬
‫הנוער במשך השנתיים וחצי‬
‫שקדמו לריכוז מאז היותי סטודנט‪.‬‬
‫לסדנה הראשונה שלי הגעתי‬
‫סגור וביישן מאוד והסדנאות‬
‫עזרו לי להתגבר על התנהגות‬
‫זו וכך בתהליך הריכוז נאלצתי‬
‫לתפוס מקום‪ ,‬להפגין נוכחות‬
‫ולפעול עם כול הכלים‬
‫שקיבלתי ולמדתי‪ ,‬על מנת‬
‫שהסדנה תצא לפועל אם זה‬
‫בגיוס הסטודנטים‪ ,‬או אם זה‬
‫בכול הצד הארגוני שמאחורי‬
‫הסדנה‪.‬‬
‫הסדנה הזו למעשה העמידה‬
‫אותי במבחן עצמי שבדק‬
‫האם באמת למדתי משהו‬
‫בכול הסדנאות‪ ,‬האם היום אני‬
‫מסוגל לעשות משהו שלא‬
‫הייתי מסוגל עד לפני שנתיים‪,‬‬
‫ובאמת בהסתכלות לאחור‬
‫היום בתחושה האישית שלי‬
‫וממה ששמעתי מחבריי לסדנה‬
‫עמדתי במשימה ובגדול בכך‬
‫שאני והצוות שהיה איתי הרמנו‬
‫סדנה בלתי נשכחת‪ .‬סיבה‬
‫נוספת לכך שהסדנה היוותה‬
‫לי סגירת מעגל היא העובדה‬
‫שלא תפקדתי כאסיסטנט‬
‫לסדטודנט בסדנה זו‪ ,‬מצב‬
‫זה איפשר לי במהלך הסדנה‬
‫להסתכל על הסדנה בפן אחר‬
‫שכלל גם הסתכלות אחורה‬
‫אישית שלי על כול השנתיים‬
‫וחצי האחרונות מאז הצטרפותי‬
‫למשפחת נוער מ‪.‬ל‪.‬א ועל כול‬
‫מה שעברתי‪.‬‬
‫לסיכום כול תהליך הריכוז‬
‫היווה בשבילי חוויה מלמדת‬
‫ומהנה ומעיין סגירת מעגל יפה‬
‫לתהליך שלי בסדנאות הנוער‬
‫ואין ספק שזה היה שווה כול‬
‫רגע ורגע‪.‬‬
‫דרך‬
‫העדשה‬
‫דו‬
‫דו‬
‫ליאנו‬
‫נתי אברהם‬
‫קהילת מ‪.‬ל‪.‬א‬
‫מברכת את‬
‫ילידי‬
‫מאי‪ ,‬יוני ויולי‬
‫בברכת מזל טוב‬
‫מ‪.‬ל‪.‬א‬
‫כללי התנהלות‪/‬התנהגות בעמותת מ‪.‬ל‪.‬א‬
‫כללי אתיקה‬
‫‪ .1‬סודיות‬
‫”כל מה שנאמר בזמן הסדנה נשאר בסדנה“‪.‬‬
‫אין להזכיר חוויה‪ ,‬תרגיל‪ ,‬ארוע או כל פרט‬
‫אחר הקשורים למהלך האירועים בסדנה עצמה‪,‬‬
‫לסטודנט או אסיסטנט או כל אדם אחר‪,‬‬
‫למעט תאור חוויות אישיות (שאין בהן כדי לגלות פרטים בקשר לצד שלישי)‪.‬‬
‫‪ 45 .2‬יום‬
‫חל איסור ליצור קשר רומנטי או מיני למשך ‪ 45‬ימים מרגע סיום הסדנה‪,‬‬
‫עם אחד‪/‬ת ממשתתפי הסדנה‪ ,‬אלא אם קשר שכזה היה קיים בטרם תחילת הסדנה‪.‬‬
‫הכלל מתייחס ליחסי אסיסטנטים‪-‬סטודנטים וסטודנטים‪-‬סטודנטים‪,‬‬
‫אך מומלץ לאמצו גם ליחסים בין אסיסטנטים אשר לא הכירו לפני הסדנה‪.‬‬
‫‪ .3‬סמים ואלכוהול‬
‫סוף שבוע נקי מאלכוהול וסמים ‪-‬במהלך סוף השבוע‪,‬‬
‫מתחילת הסדנה ועד לסיומה‪ ,‬חל איסור מוחלט לצרוך אלכוהול‬
‫ולהשתמש בסמים (למעט תרופות במרשם רופא)‪.‬‬
‫‪ .4‬החדר‬
‫הכניסה לחדר הסדנה מרגע תחילתה ועד תחילת מסיבת‬
‫הסיום מותרת למשתתפי הסדנה בלבד‪.‬‬
‫‪ .5‬ביקורים במהלך הסדנה‬
‫יש לכבד את פרטיות המשתתפים בסדנה ולפיכך אין להגיע לביקורים במהלך הסדנה‪.‬‬
‫כולם כללי התנהלות‪/‬התנהגות בעמותת מ‪.‬ל‪.‬א מוזמנים למסיבת הסיום‪.‬‬
‫‪ .6‬תכנים ומיידע‬
‫חל איסור על כתיבה‪ ,‬צילום או העתקה של תכנים‬
‫ומידע הנחשפים במהלך הסדנה‪ ,‬הן של ובקשר למנחים והן‬
‫של ובקשר למשתתפי הסדנה האחרים ‪ -‬סטודנטים ואסיסטנטים‪.‬‬
‫כלל זה אוסר באופן מוחלט צילום בחדר הסדנה עד לטקס הסיום בשבת בערב‪.‬‬
‫כתיבה במהלך הסדנה מותרת רק כחלק מתרגיל או במסגרת של כתיבה‬
‫על הלוח לפי בקשת המנחים או המלווה מטעם הוועד‪.‬‬
‫‪ .7‬שימוש במאגרי המידע‬
‫חל איסור מוחלט להשתמש ו‪/‬או ‪ -‬להעביר לגורם אחר את מאגרי המידע‬
‫של העמותה לצרכים מסחריים ו‪/‬או פרסומיים וכן לעשות בהם שימוש הנוגד‬
‫את ערכי ונהלי העמותה‪.‬‬
‫מאגרי המידע כוללים את שמות חברי הקהילה‪ ,‬טלפונים‪ ,‬כתובות מגורים‪,‬‬
‫כתובות דואר אלקטרוני וכל מידע אישי אחר‪.‬‬
‫‪ .8‬חיבוקים‬
‫חיבוקים יעשו רק בהסכמה הדדית ובאופן המכבד את המחבק ואת המחובק‪.‬‬
‫‪ .9‬כלי נשק‬
‫חל איסור מוחלט להכניס כלי נשק מסוג כלשהוא לחדר הסדנה‪.‬‬
‫‪ .10‬חובת השתתפות‬
‫חובת השתתפות האסיסטנטים בסדנה מתחילה בערב ההכנה לאסיסטנטים‬
‫ביום רביעי ונמשכת עד לסיום הסדנה ביום שבת בערב‪ ,‬לאחר טקס הסיום‪.‬‬
‫כמו‪-‬כן חלה חובת השתתפות בפגישת המשוב‪ ,‬כחלק בלתי‪ -‬נפרד מהסדנה‪.‬‬
‫היעדרות מחלק כלשהו בפעילות תיעשה אך ורק בתיאום מראש‪,‬‬
‫לפני ערב ההכנה ביום רביעי‪ ,‬ותאושר על‪-‬ידי מלווה הסדנאות מטעם הוועד בלבד‪.‬‬
‫היעדרות ללא אישור מלווה‪ ,‬תיחשב כהיעדרות שלא תואמה ולא אושרה‪.‬‬
‫כבוד הדדי‪,‬פתיחות‪,‬סודיות ואמון‬
‫הם מאבני היסוד של עמותת מ‪.‬ל‪.‬א‬
‫סדנאות ואירועים‬
‫תאריך‬
‫פעילות‬
‫‪29/05/2015‬‬
‫סדנת נוער‬
‫‪26/6/2015‬‬
‫לתרגל ולגרום‬
‫לדברים שיקרו‬
‫מנחים‬
‫אורית אור‬
‫יוהלי רמח גינצבורג‬
‫רוית גוטמן ‪0546-640792 -‬‬
‫בית ברל כפר סבא‬
‫בניטה‬
‫בניטה ‪054-6494491‬‬
‫בית ברל כפר סבא‬
‫לאנה זילברמן סולוביי ‪050-3684439‬‬
‫ומרינה זילברמן ‪050-3512740‬‬
‫בית ברל‪-‬כפר סבא‬
‫גל גוטמן ‪0547-850135 -‬‬
‫רוית גוטמן ‪0546-640792 -‬‬
‫בית ברל‪-‬כפר סבא‬
‫שרון רווה ‪8424746-250‬‬
‫גבי ברזילי ‪5823565-050‬‬
‫בית ברל‪-‬כפר סבא‬
‫אורית אור‬
‫‪ 25-27/06/2015‬סדנת ‪ 218 imc‬דאג ברייטבארט‬
‫‪2-4/07/2015‬‬
‫רכזים‬
‫מיקום‪ /‬הערות‬
‫יהלי גינצבורג‬
‫סדנת ‪ 219 imc‬דאג ברייטבארט‬
‫אורית אור‬
‫‪ 16-18/07/2015‬סדנת ‪220 imc‬‬
‫בועז אור‬
‫אימייל‬
hlaw.fax@gmail.com
noga.rozen@gmail.com
sandihp@gmail.com
‫טלפון נייד‬
‫שם ותפקיד‬
Bikoret.imc@gmail.com - ‫ועדת ביקורת‬
054-9231723
‫חנן חדד‬
054-3199934
‫נגה רוזן‬
054-5625134
‫סנדי הולנדר פאר‬
moran1532@gmail.com
Site.imc@gmail.com ‫ העמותה‬- ‫צוות ניהול אתר‬
052-8587774
‫מורן מרגלית‬
orlysiak6@gmail.com
ravitgu@gmail.com
ami.rozen@gmail.com
ilana.heller@gmail.com
052-3783273
054-6640792
‫צוות נוער‬
‫אורלי סיאק מלווה מטעם הוועד‬
‫רוית גוטמן רכזת‬
Crm.imc@gmail.com - )CRM( ‫צוות מנל‬
050-7775620
‫עמי רוזן – ראש צוות‬
054-4820191
‫אילנה הלר‬
Mamale.imc@gmail.com - ‫צוות עיתון העמותה מהמלא‬
054-6640792
ravitgu@gmail.com
‫ עורכת‬ ‫רוית גוטמן‬
054-7850135
galmaster@gmail.com
‫גל גוטמן עורך‬
054-9797901
mor.eitan@gmail.com
‫ועריכה גרפית‬ ‫איתן מור עיצוב‬
‫אומץ הוא כוח‬
‫להרפות מן המוכר‬
‫א‬.‫ל‬.‫מ‬
‫בעלי תפקידים‬
‫אימייל‬
dvaliano@deloitte.co.il
mor.eitan@gmail.com
gil@gulliverrr.co.il
orlysiak6@gmail.com
anati31@gmail.com
ruhamai@walla.co.il
sarilevy@gmail.com
‫טלפון נייד‬
‫שם ותפקיד‬
Vaad2014.imc@gmail.com - ‫ועד העמותה‬
052-5475555
‫– יו"ר‬ ‫דוד וליאנו‬
054-9797901
‫איתן מור‬
050-4933440
‫גיל גורן‬
052-3783273
‫אורלי סיאק‬
050-3366350
‫ענת לוי‬
052-6008146
‫רוחמה אילוז‬
054-7790008
‫שרי לוי‬
etic.imc@gmail.com - ‫ועדת אתיקה‬
nafa2@hotmail.com
adva45@gmail.com
gidi10@gmail.com
ayalon91@gmail.com
bdeyal@gmail.com
nadavia@gmail.com
054-6195575
053-2710981
052-3583224
‫נתי אברהם‬
‫אדווה שביט‬
‫גדעון שטוסל‬
Elections.imc@gmail.com - ‫ועדת בחירות‬
054-9984430
‫אודי איילון‬
054-7624428
‫אייל בן דוד‬
054-6997750
‫אלמוג‬- ‫נדב קולמן‬