1 קריאה חופשית

‫קריאה חופשית ‪1‬‬
‫קטעי קריאה מתוך ‪ 10‬ספרים‬
‫כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר – מוציאים לאור בע"מ‬
‫‪www.kinnblog.com‬‬
‫‪www.kinbooks.co.il‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר‬
‫מועדון קריאה‬
‫‪www.read4free.co.il‬‬
‫אתם מוזמנים לשעות של קריאה והנאה‪ .‬מאז ‪ 2002‬אתר מועדון קריאה‬
‫שולח קטעי קריאה בדואר אלקטרוני למי שנרשם למועדוני הקריאה שבאתר‪.‬‬
‫במסמך זה אנו מביאים קטעי קריאה מתוך ‪ 10‬ספרים‪ ,‬חלקם נכתבו על ידי‬
‫סופרים ישראליים‪ .‬תקראו לזה "הצצה" או "טעימה" למי שלא מכיר את‬
‫הספר או הסופר ותקראו לזה "התאהבות מחדש" למי שכבר מכיר את הספר‬
‫או הסופר‪ .‬השירות ניתן חינם‪.‬‬
‫תודה להוצאת כנרת‪ ,‬זמורה ביתן‪ ,‬דביר שסיפקה את התכנים ואת האישור‬
‫להפצתם בחינם‪.‬‬
‫האם תתאהבו היום בסופר חדש?‬
‫האם תגלו מחדש סופר שמזמן זנחתם?‬
‫האם תחזרו לקרוא ספר שכבר קראתם?‬
‫* פרסום קטעי הקריאה ברשות בעלי הזכויות‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫חצאית‬
‫על‬
‫וכינור‪ ,‬טריסטן אגולף ‪3 ...........................................‬‬
‫היופי‪ ,‬זיידי סמית ‪20 ......................................................‬‬
‫הגביהו את קומת הגג‪,‬‬
‫נגרים‪ ,‬ג'יי‪ .‬די‪ .‬סלינג'ר ‪37 ............‬‬
‫בחזרה מטּואי ִצ'י‪ ,‬סיפור‬
‫שואה‬
‫שהיה‪ ,‬יוסי גינסברג ‪53 ..............‬‬
‫שלנו‪ ,‬אמיר גּוטפרוינד ‪72 ..........................................‬‬
‫שבועת‬
‫רחל‪ ,‬מיכל שלו ‪86 .................................................‬‬
‫אותה האהבה‪,‬‬
‫כמעט‪ ,‬מירי רוזובסקי ‪107 .........................‬‬
‫חמשת רבעי‬
‫התפוז‪ ,‬ג'ואן האריס ‪124 ..............................‬‬
‫הקייטנה של‬
‫קנלר‪ ,‬אתגר קרת ‪138 ..................................‬‬
‫המערבולת‪ ,‬אורלי קראוס‪-‬ויינר ‪148 .....................................‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫חצאית וכינור‪ ,‬טריסטן אגולף‬
‫‪KIRT AND THE FIDDLE, Tristan Egolf‬‬
‫רומן תרגום‬
‫זמורה ביתן‬
‫‪ 188‬עמודים‬
‫‪3-13464‬‬
‫כריכה אחורית‬
‫שיר מסחרר מהאשפתות מאת סופר‬
‫צעיר‪ ,‬מהנועזים והיצירתיים בשפה‬
‫האנגלית‪ .‬צ`רלי וטינסל הורגים עכברושים‬
‫למחייתם‪ .‬עבודתם המגעילה מכניסה‬
‫להם קצת מזומנים‪ ,‬אבל הם שותים את‬
‫כולם‪ .‬צ`רלי היה פעם כנר קלאסי מבריק‬
‫אבל הוא נפרד לשלום מהכינור אחרי‬
‫הופעה מחרידה כחימום ללהקת פאנק‬
‫פשיסטית‪ .‬עכשיו הוא תקוע במלון עלוב‬
‫בעיר טינופת עם טינסל‪ ,‬שותפו להדברת המכרסמים‪.‬‬
‫ואז פוסעת לחדרם לואיז המשגעת‪ .‬השניים הולכים ראש בראש במאבק על‬
‫חסדיה של החצאית‪ ,‬וצ`רלי מבין שהגיע הזמן לנער את האבק מהכינור‪...‬‬
‫טריסטן אגולף נולד ב‪ .1971 -‬הוא חי באמסטרדם‪ ,‬פריז‪ ,‬פילדלפיה‪ ,‬ניו‪-‬‬
‫יורק‪ ,‬ובמשך ארבעים ושמונה חודשים דוחים ומקהי‪-‬חושים הוא חי במיסיסיפי‬
‫)שם היה מבוקש על שימוש בחומרי נפץ(‪ .‬בדרך הוא עבד כמוליך כלבים‪,‬‬
‫מנקה משאיות‪ ,‬מקרין‪ ,‬שרת‪ ,‬וכשומר‪-‬פינה בקרבות אגרוף‪ .‬הרומן הראשון‬
‫שלו‪ ,‬אדון החצר‪ ,‬זכה להצלחה בינלאומית והכתיר אותו כאחד הכותבים‬
‫הצעירים המקוריים באמריקה; חצאית וכינור הוא הרומן השני שלו‪.‬‬
‫מראש‬
‫לא אמרו לי מראש שום דבר על ההופעה‪ .‬הסוכן שלי בכלל אל התקשר‪.‬‬
‫באיגוד לא הזהירו אותי‪ .‬המפיק כנראה בכלל לא ידע על קיומי‪ ...‬מההתחלה‬
‫ועד הסוף לא קיבלתי יותר מאשר הודעה קצרה מג'יין דו‪" :‬כן‪ ,‬מר אֶוונס ‪ -‬אנא‬
‫התייצב הערב בשעה שמונה במרכז הקהילתי בּבֵיילקרֹופט בחליפה‬
‫ועניבה‪"...‬‬
‫"חליפה ועניבה" היא כתבה‪ .‬המילים עוררו פאניקה‪ .‬ביליתי כל אחר הצהריים‬
‫בחיפוש טֹוקסידֹו והרגשתי לא מצויד יותר מאשר לא מעודכן‪...‬‬
‫יושב ברכבת הנוסעת דרומה בשבע ועשרים‪ .‬מעשן בשרשרת בין תחנות‪.‬‬
‫כינור בחיקי‪ .‬אף נוסע מלבדי‪ .‬קווי מתח גבוה מתוחים על הקירות בחוץ‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מתישהו התנודד קבצן לתוך הקרון‪ .‬בעט בפחית בירה‪ ,‬נפל והשתטח‪.‬‬
‫הדלתות הוגפו ברחישה‪ .‬הפחית טיפטפה‪ .‬בירה נקוותה בחריצי ציפוי‬
‫הרצפה‪ .‬הרכבת פתחה בנסיעה וצפיתי בבירה גולשת‪ ,‬מתייצבת בנתיב‬
‫האקספרס המשחיר ואז מחליקה לפנים עם האטת המהירות‪ ,‬אוספת‬
‫טינופת‪ ,‬פורצת למחוזות חדשים‪ ...‬התמסרתי להזדחלותה הלֵאה‪ ,‬בטֵל‬
‫ומבוטל בהפסקת האש‪ ,‬רגוע לרגע‪...‬‬
‫אט‪-‬אט התנגנו בראשי מאורעות השבוע‪ .‬שבוע איום ונורא‪ ,‬אם כבר מדברים‬
‫המשרה שלי‬
‫על זה‪ .‬החל באיבוד‪/‬נטישת‪/‬הפקרת )אני לא בטוח מה( ִ‬
‫והשפעת ועד לקבלת הודעת‬
‫בפילהרמונית‪ ,‬דרך ביקורת החשבונות השנתית ַ‬
‫פינוי אחרונה ּבַדואר באותו בוקר‪ .‬הדבר היחיד שלא הצלחתי לדפוק היה‬
‫ההופעה שלי עם האיגוד המוזיקלי‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬יש תקופות ויש תקופות‪...‬‬
‫זאת גרמה לחיים בבית נטוש להיראות בגדר אפשרות סבירה‪.‬‬
‫מטינֹופ ַטאּון אין ספק שתהיה לי הזכות‬
‫ֶ‬
‫ אם אי‪-‬פעם אצליח לצאת בחיים‬‫להתפאר – לרוחב החזה באותיות גדולות‪ :‬שרדתי בנמל הקצוות‪ .‬אפשר‬
‫לרוקן עם זה מאורות הימורים בליסבון‪ .‬או שלא‪ .‬למען האמת – אלוהים‬
‫שבשמים‪ ,‬איזה שבוע – שרדתי ברווקּות היא אולי הגדרה יותר טובה‪ .‬וזה‬
‫עדיין תלוי ועומד‪...‬‬
‫טימּברלֶנד מרופטת רקעה אל תוך שדה הראייה‪ .‬קפצתי‪.‬‬
‫ֶ‬
‫נעל‬
‫הפלג הקטן גווע מתחת לרגל‪...‬‬
‫הטימּברלנד זזה‪ ,‬עברה לפרופיל‪ .‬מרוב הלם ננעלתי על הסוליה הקרועה‬
‫מחצץ ומשם צידדתי מבט בתחינה ל ֵאל – גּורמט קרסול‪ ,‬שולי מכנס‬
‫ניקל של הארלי‪-‬דייווידסֹון‪ ,‬כתם‬
‫משופשפים‪ ,‬פיקת ברך צרובת רוח‪ ,‬אבזם ֶ‬
‫זיעה בבית השחי‪ ,‬גופיית מּכֶה‪-‬נשים קטנה מדי שעליה מותזות בצבע‬
‫המילים‪ַ :‬דּבֵר אנגלית או שתמות – וחרטום זיפני ְטרּוש חצ'קונים‪ ,‬חוורּורי‬
‫מּפחד ומג'ולג'ל רעמה‪ ,‬כולל תליון כוכב משושה‪ ,‬עגיל פגיוני וכובע מצחייה‬
‫ַ‬
‫של פועל בתחנת דלק‪ .‬ומשם זּום החוצה לתמונה בכללה‪ :‬גלויה מהֹונקי‪ַ -‬טאּון‪,‬‬
‫‪.1984‬‬
‫הוא גיחך בלגלוג ושירך את רגליו למושב וצנח בכבדות‪ ,‬ידיו על מותניו –‬
‫שליץ‪,‬‬
‫החבילה מוצגת לראווה‪ ...‬הוא הרביץ ארבע לגימות ארוכות של בירה ְ‬
‫הטיל את הפחית והסתובב במקומו – תקע גרפס דרך גידול שפמנוני קצוף‬
‫שמעל לשפתו‪ ,‬קילל לעצמו‪ ,‬לטש מבט במפת הרכבת‪ ,‬הדליק סיגריה במצית‬
‫הּבּוטן האימתני שלו‪ ,‬הזעיף פנים אל הקבצן‪ָ ,‬סתם נחיר‪ ,‬פיתל צוואר‪ ,‬פלט‬
‫פצפוץ חד‪ ,‬גנח‪ ,‬גרף ליחה‪ ,‬קילל עוד קצת‪...‬‬
‫בהיתי בכל זה בפליאה נרעשת‪.‬‬
‫קרָמיים?‬
‫מה יבוא עכשיו‪ ,‬חסידי קְרישנָה באפודים ֶ‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫התכוננתי להתייחס אליו בביטול‪ ,‬לראות בו סתם מזל מקרי‪ ,‬כשלפתע‬
‫החליקו הדלתות ונפתחו והופיעו עוד שלושה‪ .‬שני זכרים‪ ,‬אחת אחרת‪ .‬הם‬
‫ירדו על בקבוק של אֹולד קְרֹו‪ .‬שלושתם לא בעניינים כבר עשור – גסים‪,‬‬
‫אכזריים‪ ,‬קשוחים ומגעילים‪...‬‬
‫חושי קפצו ל"הקשב"‪ .‬עכשיו כבר הייתי מודאג‪.‬‬
‫בטינֹופ ַטאּון‪ .‬לא משהו חסר‬
‫ֶ‬
‫אוקיי‪ ,‬לאט‪-‬לאט – שום סיבה לבהלה‪ .‬ברברים‬
‫תקדים‪...‬‬
‫אבל התחנה הבאה הביאה עוד ארבעה כאלה‪ .‬ועד מהרה הצטרף אליהם זוג‬
‫זרוקים‪ .‬ואז המון שלם בהמשך‪ .‬לא מוסבר‪ :‬נסיגה כוללת לימי קדם‪ .‬הקרון‬
‫התחיל להסריח כמו בתחרות של טרקטורים עמוסים בגל חום‪ ...‬תהיתי איזה‬
‫מין חור בזמן פלט אותם בחשאי‪ .‬אבל חשוב עוד יותר – ובאימה גוברת – לאן‬
‫האנשים האלה נוסעים? אף אחד עדיין לא ירד מהרכבת ונותרו רק חמש‬
‫תחנות עד התחנה הסופית‪ .‬באמת שלא היה שום דבר לוהט בצד הזה של‬
‫העיר‪ .‬אחרי נקודה מסוימת בדרום העיר נגמרו אפילו שכונות המגורים – רק‬
‫הְנגַרים גדולים‪ .‬המקום הציבורי היחיד היה המרכז הקהילתי‪ ,‬ולשם‬
‫מחסנים ו ַ‬
‫אני נסעתי‪ .‬מה נשאר אם ככה לפריקים האלה? הסוכן שלי לא היה נותן לזה‬
‫לקרות‪ .‬הוא לא היה מעז‪ ,‬לא עם הניסיון שלי‪ .‬זה מוכרח להיות משהו אחר‪,‬‬
‫בטוח – משהו חריג‪ ,‬איזו כת מקומית בתנועה‪...‬‬
‫הרכבת כבר התקרבה לתחנה הסופית‪ ,‬אבל אני עוד המשכתי לחשוב ‪:‬לא‬
‫יכול להיות – אין מצב‪ ...‬אבל בתחנה נמוגה לה התקווה‪ .‬כשנהרנו למדרגות‬
‫הנעות התגנב פחד‪ ...‬בעוד המוני שיכורים חתרנים נדחסים סביבי ושאגת‬
‫האספסוף נשמעת מהיציאות שלמעלה השלמתי עם העובדה שבין אם זה‬
‫מוצא חן בעיני ובין אם לא‪ ,‬מחוזות החפץ שלנו אכן זהים לגמרי‪.‬‬
‫הרציף הגיע‪ .‬שומר עמד והשגיח‪ .‬חלפתי דרך שער היציאה המסתובב עם כל‬
‫השאר והצטרפתי לתשובה הזועמת של מערב וירג'יניה למזרח סנט לואיס‬
‫כפול אלף‪ ...‬ברברים מכל עבר‪ ...‬נדחסים אל רצועת החציצה‪ .‬מתנפלים על‬
‫הגדר‪ .‬ממלאים את הכביש‪ ...‬מנפצים בקבוקים‪ .‬נתלים על עמודי חשמל‪.‬‬
‫מטפסים על מכסי מנוע‪ ,‬מתקוטטים בפתח משתנות ציבוריות‪ ...‬מהומה‬
‫המונית של נֵיאנדרתלים בכל הכיוונים‪ ,‬לאורך קילומטרים‪ ...‬חולֵי רֹוק כבד‬
‫משוטטים על הכביש המהיר‪ִ ,‬מתגרים במכוניות שינסו לדרוס אותם‪...‬‬
‫שועלות בבגדי עור‪ ,‬שערן משוך אל השמים ממעל‪ ,‬מחפשות ֶאקשן‪ ...‬גדודים‬
‫נודדים של תסרוקות קוצניות ממאירות‪ ,‬הודפים את אדומי העור‪ ,‬מקללים‬
‫וצורחים‪ ...‬קרבות מרושעים מתלקחים ויוצאים משליטה‪ ...‬שוטרים על סוסים‪,‬‬
‫אבודים במערבולת‪...‬‬
‫לא ידעתי שעדיין יש מספיק ברברים למלא אורווה‪ ,‬שלא לדבר על אולם‬
‫הופעות‪ .‬ולשם הם פנו – נהרו לּביילקרֹופט כמו כרישים רעבים לעבר ספינת‬
‫משא הפוכה‪.‬‬
‫המעבר דרכם היה סיוט מוחלט‪.‬‬
‫תארו לעצמכם ליצן‪ַּ -‬כנָר קמבודי‪/‬כושי בחליפת טוקסידו מכווצת בתחרות אומץ‬
‫מיוזעת דרך קילומטר של ברק לבן‪ ...‬תוהה לְמה הוא נכנס‪ ...‬מפלל ומתפלל‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שנפלה טעות‪ ,‬שהוא לא באמת אמור להיות כאן – שהשומרים יעצרו אותו‬
‫בשער‪ ,‬יזרקו אותו למונית‪ ,‬או עדיף‪ ,‬ילוו אותו הביתה בכרכרה משוריינת‪...‬‬
‫וכמובן‪ ,‬הייתי צריך להגיע לשער הרחוק ביותר– בדיוק בצד השני של המגרש‪.‬‬
‫לקח נצח להגיע לשם‪ .‬ואפילו לא רמז אחד לְמה שציפה בהמשך‪ .‬שער ‪E‬‬
‫הופיע לנגד עיני‪ ,‬ואז שמתי לב לכרזה‪.‬‬
‫שובם של הוֹולְסטאג‬
‫וֹולסטאג?‬
‫זה הכה בי‪ :‬זיכרון חמוץ מהתיכון – מראות של חולצות‪-‬טי של מסעות‬
‫הופעות‪ ,‬גופיות‪ ,‬שרשרות זהב‪ ,‬שיער מנּוצה‪ ,‬סיגריות ומכות בתחנת‬
‫האוטובוס ‪ ...‬ושם‪ ,‬באמצע כל זה‪ ,‬וולסטאג‪ֶ :‬מטאל גבינתי תאגידי‪-‬שטני‪,‬‬
‫וִיקינגים חד‪-‬גַּבתיים בשחור של סרטי אימה‪ ,‬משוטטים בפתח הטירה‪,‬‬
‫חמושים בחרבות‪-‬פיפיות רחבות‪ ,‬שפלים יותר ממך‪ ...‬התגלמויות ארציות של‬
‫אסתטיקה מתה‪ ,‬אף שהיא‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬או הם‪ ,‬עדיין בחיים‪ .‬למעשה‪ ,‬נראה‬
‫שאפילו לא הסתפרו מאז‪...‬‬
‫וולסטאג‪.‬‬
‫ֶק" שלהם‪.‬‬
‫זה היה מסע ה"קַאמּב‬
‫וולסטאג חוזרים‪.‬‬
‫לא הצלחתי להיזכר בשום שיר שלהם‪ .‬עד כמה שידעתי היה להם רק להיט‬
‫אחד‪ ,‬אבל אני מניח שזה מספיק בשביל קאמּבק‪ .‬ולפי העדרים‪ ,‬באמת‬
‫התגעגעו אליהם‪.‬‬
‫לא האמנתי שהאיגוד המזוין יעשה לי דבר כזה‪ .‬מישהו )הסוכן שלי( ישלם על‬
‫זה‪ ,‬וביוקר‪...‬‬
‫ארבעה נפילי שלג שעירים מאיישים את שער ‪ E.‬קראתי לאחד‪ ,‬השמעתי לו‬
‫את שורת הפתיחה שלי‪ .‬הוא ביקש תעודה מזהה‪ .‬הנדתי בראשי‪ .‬הוא עצר‬
‫וחשב על זה‪ ,‬ואז נכנע – השתכנע בבירור מהחליפה ומצבע העור‪ .‬הוא פתח‬
‫את השער ודחף אותי לפינה‪ .‬עמדתי ליד הקיר בעוד השורות מתמלאות‪.‬‬
‫עד מהרה מישהו קרא לי כושי‪ .‬הסתובבתי וניסיתי לאתר אותו‪ .‬אבל כולם‬
‫נראו אותו דבר‪ .‬אבוד בפרימיטיבלֶנד‪ .‬עד מתי‪ ,‬הו אלוהים‪ ,‬עד מתי?‪...‬‬
‫שבתי לצפות בנפילי השלג השעירים מחרימים מקטרת אחרי שקיק אחרי‬
‫סכין מגף‪.‬‬
‫אז‪ ,‬באופן ישיר יותר‪ ,‬זה קרה שוב‪" :‬זוז כבר‪ ,‬כושון!" ‪ -‬מאיזה סמרטוט במדי‬
‫הסוואה‪.‬‬
‫ולחשוב שהיה דיבור על עיקור של כלבי ּפיט ‪ּ-‬בּול‪...‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הצצתי בשעוני וחשבתי‪ ,‬עוד דקה‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬נשמע קול‪" .‬אתה צ'רלס אוונס?"‬
‫הסתובבתי‪ .‬הוא היה קטן‪ ,‬מקריח‪ ,‬תאגידי‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרתי‪" .‬תוציא אותי מכאן‪".‬‬
‫"סליחה‪ ".‬הוא הפנה את מבטו‪" .‬בוא איתי‪".‬‬
‫זיגזגתי אחריו בהמון‪ .‬הוא הסיט חבל בראש כמה מדרגות ‪.‬ירדנו קומה אל‬
‫דלת חדר הלבשה‪ .‬טכנאי פתח לנו‪ .‬נכנסתי‪ .‬שלושה מפגרים אחרים מהאיגוד‬
‫הצטופפו בפינה‪ .‬לא מּוּכרים – לא לי ולא זה לזה‪ .‬הוצגנו בהנהון אדיש‪,‬‬
‫קיבלנו את התווים וצּווינו להתכונן‪.‬‬
‫הסיפור‪ ,‬בקיצור‪ ,‬היה כזה‪ :‬לא רק שציפו מארבעתנו‪ ,‬זרים מוחלטים‪ ,‬לנגן‬
‫בשליפה מהמותן לפני עשרים אלף מעוטי התפתחות‪ ,‬אלא שהיינו שם בעצם‬
‫כדי לנגן את המוזיקה של וולסטאג – בלי ליווי‪ ,‬בלי הלהקה‪ ,‬בתור מופע‬
‫פתיחה – א‪-‬לה יוהן סבסטיאן באך‪ :‬גרסאות ּבארֹוק לקטעי רוק אֶּפי‬
‫מחורבנים להחריד‪...‬‬
‫בקושי הספקתי למשוח את הקשת בׂשרף‪ .‬המעט שראיתי כשהצצתי בתווים‬
‫היה ביזיון – סימני סולמות ומשקלים שגויים‪ ,‬סיומות שלא במקומן‪ ,‬תיבות‬
‫חסרות לאורך חמשות שלמות‪ .‬לא קריא לחלוטין‪ .‬אלתור פה ושם הוא דבר‬
‫אחד‪ ,‬אבל התנהלות עיוורת לגמרי כל הזמן?‬
‫חרא‪ .‬קריאה מהדף מתוך מפת דרכים בלתי מעודכנת‪...‬‬
‫זה פשוט לא היה שווה כלום‪.‬‬
‫הם הובילו אותנו לבמה בחמישה לשמונה‪ .‬ישבנו בין שני מסכים‪ .‬טכנאי‬
‫הופיע וחיבר כבלים למיקרופונים‪ .‬הוא סימן למישהו מחוץ לבמה‪ .‬זרקור‬
‫נדלק‪ .‬מישהו צעק תזיזו את התחת!‬
‫לא הספקנו לעשות בדיקת סאּונד – או לכוון את הכלים‪.‬‬
‫המסך עלה ללא אזהרה נוספת‪.‬‬
‫התפרצות פתאומית של מחיאות כפיים‪ ,‬המומות יותר מאשר נלהבות‪ ,‬עברה‬
‫באולם החצי ריק‪ .‬היא גוועה במהירות כשעלו אורות הבמה‪ ...‬ארבעה ְחנּונים‬
‫בטוקסידו‪ .‬ממש לא מעניין‪ .‬לא וולסטאג ‪...‬כולם חזרו למשחק ההמתנה‬
‫שלהם – צעקות בוז‪ ,‬זריקת זבל ומעיכת פחיות מילֶר לַייט‪.‬‬
‫רעם פלוצים סחף את הבמה‪ .‬שערו של הצ'לן נכנס לאמוק כמצב קבע‪.‬‬
‫המפגרים האחרים נראו כמו לוחמי חירות רֹוק‪ .‬חרוט של אור לבן וזועף הקיף‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הסנוּור בידי והבטתי‬
‫משמים ‪:‬אתם הנבחרים‪ ...‬חסמתי את ִ‬
‫ַ‬
‫אותנו כאילו‬
‫סביבי‪ .‬אבל כל מה שיכולתי לראות היה ְטרֹול בתא התזמורת‪.‬‬
‫בקשתות מתוחות ובהנהונים הדדיים של כניעה משותפת יצאנו לדרך‪...‬‬
‫מאמץ הפתיחה קירטע וקורקע למוות בן עשר שניות‪ .‬זה לא היה רע‪ .‬הצ'לן‬
‫הגיב במשיכה ארוכה של הטון היסודי שלנו ואיפשר לנו להתארגן ולהתקדם‬
‫אל התיבה הבאה‪ .‬אבל כשחזרנו לעניינים זה קרה שוב‪ .‬ואז בשלישית‪ .‬ופעם‬
‫נוספת לקראת סוף הדף‪ ...‬באין ברֵרה אחרת דבקנו בצ'לן‪ ,‬התגלגלנו הלאה‬
‫עד שהצרות השיגו אותנו שוב‪ ,‬אחריהן התיישרנו אל הפוגה מונוטונית‪ .‬זה‬
‫נשמע כמו דו‪-‬קרב בין לווייתנים פצועים‪ .‬לא שלמישהו בקהל היה אכפת‪.‬‬
‫מהרגע הראשון התעלמו מאיתנו‪ .‬לכל אורך ההופעה‪ ,‬מול קהל של אלפים‪,‬‬
‫לא זכינו אפילו למחיאת כף אחת‪ .‬ככל שזה נגע אליהם יכולנו לנגן סטנדרטים‬
‫של ּבלּוגְראס‪ .‬לא חשוב‪ .‬ארבעתנו נשארנו בעולמנו הפרטי‪ ,‬הּפתטי‪ ,‬העלוב‪,‬‬
‫חסר המשמעות – קוצצים וחוטבים את דרכנו במעבה קטסטרופות שבאו בזו‬
‫אחר זו בלי להועיל לאף אחד‪...‬‬
‫המיגרנה הכתה כמעט מיד‪ .‬עד מהרה היינו ארבעתנו על הקרשים‪ ...‬שום‬
‫דבר לא פעל כשורה‪ .‬המֹוניטֹורים מושבתים‪ .‬אורות הבמה מסמאים –‬
‫הקרקפת שלי חצי מבושלת‪ .‬מישהו גם התעסק בסאונד‪ ,‬והתווים פשוט נראו‬
‫גרועים יותר ויותר‪...‬‬
‫בשלב מסוים נגן הקונטרבס האומלל תעה בדרכו ופשוט הפסיק לנגן לגמרי‪.‬‬
‫הוא דיפדף בחוברת התווים באובדן עשתונות לחוץ וגילה שקטע שלם חסר‪,‬‬
‫נקרע מהכריכה ‪.‬הוא ירד מהבמה בסערה ודרש חוברת אחרת ואז נהם‬
‫המנעד הנמוך‪...‬‬
‫והצליף בשולי המסך‪ .‬המשכנו בלעדיו‪ ,‬נטולי צלילים מן ִ‬
‫ובכל זאת‪ ,‬עדיין‪ ,‬הקהל התעלם‪ .‬גם כשהתחילו המושבים להתמלא‪ ,‬התגובה‬
‫היחידה שהצלחנו להפיק היתה צעקה קצרת רוח של איזה בריון ביציע‪.‬‬
‫הסכמנו איתו‪ .‬זה הספיק‪ .‬בינתיים חלפו לפחות ארבעים דקות‪ .‬לא יכולתי‬
‫לתאר לעצמי לְמה הלהקה מחכה‪ .‬פועלי הבמה היו ערוכים‪ .‬האספסוף כבר‬
‫היה מוכן‪ .‬ארבעתנו חסרי תועלת – עיכוב חסר טעם‪...‬‬
‫אקורד מפֹוצץ של גיטרה חשמלית רעם מעל לראשינו‪...‬‬
‫‪...‬ניזון מעצמו‪ ,‬הוא הרעים ברחבי הזירה‪ :‬גֹודְזילָה עולה ממפרץ טוקיו‪ .‬אורות‬
‫הבמה כבו‪ .‬לפידים להבו‪.‬‬
‫הקהל השתולל‪ ,‬געש בלי שליטה‪.‬‬
‫שטיח של אדים שטף את הרצפה‪.‬‬
‫ואז עוד אקורד מפֹוצץ‪ .‬מאחורינו עלה המסך‪ .‬הסתובבתי וכמעט עפתי‬
‫מהכיסא‪ ...‬גולגולת ענקית עם עיני אזמרגד בוהקות החליקה ברחישה קדימה‬
‫על מסילה‪ .‬דמות הופיעה מבין שיניה – קַאל המשמיד בבגד גוף סגלגל‪...‬‬
‫גיטרה אלחוטית רכבה על בטנו המדולדלת‪ .‬שרשרות כבדות השתלשלו‬
‫מחגורתו‪ .‬הוא הרביץ עוד אקורד מפֹוצץ וגיחך לעברנו‪ ...‬הקהל העביר הילוך‪.‬‬
‫מישהו זרק כיסא‪ .‬המשמיד בעט אל על מגף פלטפורמה‪ ,‬ירק כדי שכולם‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫יחשבו‪ :‬תעי פו את הזבל הקלאסי התחת‪ּ-‬כּוסי הזה מהפרצוף שלנו –‬
‫וולסטאג בשטח! ודי מהר האספסוף שאג לנו בוז – זרק אשפה‪ ,‬התקדם‬
‫לכיוון הבמה – דחק בשומרים להרוג את ההומואים האלה‪ ...‬פיצוץ נוסף היה‬
‫הסימן שלנו‪ .‬ארבעתנו נמלטנו בבושת פנים – מובסים‪ ,‬מרוסקים‪ ,‬מושפלים‪,‬‬
‫חללי רוק כבד‪...‬‬
‫קאל המשמיד שאג והעיף את הכיסאות ואת עמודי התווים אל תא התזמורת‪,‬‬
‫ואז פרש את זרועותיו אל מול הקהל והתווה את סימן החיה‪.‬‬
‫שלום שלום‪.‬‬
‫שישה רחובות צפונה משם מצאתי חנות משקאות‪ .‬נכנסתי‪ .‬לקחתי ליטר‬
‫בירה "מחוזקת" של מיקי'ז‪ .‬שילמתי במטבעות‪ .‬ישבתי על המדרכה בחוץ‬
‫ושתיתי‪ .‬פראייר ברגיעה‪.‬‬
‫דקות ספורות אחר כך הגיעה ניידת‪ .‬האטה עד שעצרה‪ .‬השוטר יצא‪ ...‬ערכו‬
‫עלי חיפוש‪ ,‬הורו לי לזרוק את הבקבוק‪ ,‬תיחקרו אותי בתור נווד ורשמו לי דוח‪.‬‬
‫הרגע הכי פחות סוער שהיה לי בכל היום הזה עדיין היה פשע חברתי‪,‬‬
‫איכשהו‪.‬‬
‫כשכל זה נגמר‪ ,‬הוא נסע‪ .‬הבטתי בדוח ‪ְ .‬מכל משקה פתוח ‪.‬השלכתי אותו לצד‬
‫הכביש ‪,‬יחד עם הכינור שלי‪ ,‬והלכתי‪.‬‬
‫לעזאזל הכול‪.‬‬
‫הדֶסמֹון‬
‫אם תראו אותו עכשיו‪ ,‬לא תחשבו שרחוב סֶמינֹול היה פעם לבה של שכונה‬
‫שוקקת חיים‪ .‬קשה לדמיין שהחלק הזה של העיר‪ ,‬מרחוב ֵמיין עד הנהר‪,‬‬
‫שיגשג אי‪-‬פעם‪ .‬המחשבה על "תור הזהב" של האזור תישמע כיום לרוב‬
‫רטלסֹון‬
‫המקומיים בלתי מתקבלת על הדעת‪ .‬שמות כמו ּפֹולַּפ'ס ַהייט או ַּב ֶ‬
‫ַמרקֶט נעלמו עם תפארת עברם – הצטמצמו להערות שוליים היסטוריות יחד‬
‫שב‪B‬תנס או בצפון ג'קסֹון נותר לפחות‬
‫ֶ‬
‫עם שבע שמיניות מהעיר‪ ...‬בעוד‬
‫שביב מהקטע‪ ,‬ברחוב גלֹוקלֶנד רֹו נשמר העבר רק עקב מחסור בהריסה‬
‫ראויה‪ .‬זבל‪ ,‬חביות ועגלות הפוכות ברחובות‪ ,‬מסוממים בכל פינה‪ ,‬מאות‬
‫חנויות ריקות‪ ,‬נעולות וחסומות בקרשים‪ ,‬רחובות חרבים לכל אורכם – כל‬
‫אלה מקנים לשכונה אווירה של מוות קליני שלאחר נפילה מגן עדן‪ .‬רק‬
‫אכסניית הדֶסמֹון‪ ,‬חור הזרבובית שלנו‪ ,‬מנסה לטעון אחרת‪.‬‬
‫כשהושלמה בנייתו של בית האחוזה הזה בן ארבעים החדרים ברחוב סמינול‪,‬‬
‫ב‪ ,1920 -‬הוא נשקף אל רובע מתפתח ומשגשג‪ .‬שדרת דַאּולֶר היתה רחוב‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מסעדות‪ ,‬רחוב עשרים ושש היה אזור האופנה‪ ,‬בית הזיקוק היה פארק ציבורי‬
‫– חצר בית הספר היתה גן בוטני‪ .‬אלפי מבקרים נהרו מדי יום‪ .‬הרחובות המו‬
‫מזריחה עד שקיעה‪ .‬דאולר מפוצצת כל הערב‪ .‬ואחרי חצות סאון של בתי‬
‫מרזח בלתי חוקיים‪.‬‬
‫הזמנים היו טובים‪ ,‬הכול מתועד‪ .‬יש אפילו ספר ‪:‬פולפס הייט! הלובי של‬
‫הדסמון מעוטר בתצלומים‪ .‬מבט מהיר בהם חושף את המיתוס – אם כי‬
‫כאשר משווים תצלום‪-‬לוחית של הצוות ביום הפתיחה‪ ,‬ב‪ ,1920 -‬לדיוקן‬
‫פולארויד של ג'ונס‪ ,‬פקיד הקבלה שלנו היום‪ ,‬ושל להקת החדרניות‬
‫הארגנטינאיות שלו‪ ,‬אף אחד לא יצליח לקשר‪ .‬לשני המוסדות יש רק בדוחק‬
‫הלבנים החומות המקורית של הבניין‪ ,‬עם המרפסות‬
‫ֵ‬
‫מן המשותף‪ .‬חזית‬
‫וחרכי הירי‪ ,‬לעולם לא תיראה כמו החזית הנוכחית‪ ,‬לוח מודעות של הזנחה‬
‫ציבורית‪ .‬הדבר נכון גם ביחס לפְנים המבנה‪ ,‬ושוב‪ ,‬ביחס לרובע כולו‪ .‬אשר‬
‫לדיירים‪ ,‬טוב‪-‬הבליינים של פעם‪ ,‬המחויטים ללא רבב‪ ,‬רחוקים לא בעשורים‬
‫מהמתעלקים שגרים שם עכשיו‪.‬‬
‫ִ‬
‫אלא בעולמות‬
‫נכנסתי לשם ב‪ 19 -‬בספטמבר‪ ,‬עשרה ימים אחרי פרשת וולסטאג‪ .‬ג'ונס נתן‬
‫לי את חדר עשרים וחמש‪ ,‬הדלת השלישית בקומה השנייה‪ .‬לכל קומה אפשר‬
‫להגיע במדרגות בלבד‪ .‬המעלית מקולקלת כבר שנים‪ ,‬נאמר לי‪ .‬חוץ מזה‪,‬‬
‫הגג לחלוטין מחוץ לתחום‪" .‬נזק מבני‪ ",‬ג'ונס הסביר‪.‬‬
‫החדר שלי היה שלושה‪-‬על‪-‬ארבעה מטרים עם קירות אפורים‪ ,‬מיטה בלי‬
‫מסגרת וקרעי שטיח צהוב‪ .‬שולחן ישן מעץ אורן הרקיב בפינה‪ .‬מראה היתה‬
‫תלויה סמוך לדלת הארון‪ .‬החלון השקיף על חצר חנוקה בעשבים שוטים‪,‬‬
‫מלאה זבל ומסגרות מיטה שבורות‪ .‬טלפון ציבורי ושירותים היו בסוף‬
‫המסדרון‪ ,‬מטבח‪ ,‬מקלחת וסלון למטה‪...‬‬
‫ירידה רצינית ברמה לעומת דירתי הקודמת‪ ,‬אני מודה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬לא יכולתי‬
‫להתלונן‪ .‬ב‪ 65 -‬דולר לשבוע זה הביס כל מחשבה על קמפינג בתא כספומט‪.‬‬
‫רוב שכנַי לא במצב יותר טוב‪ .‬המתעלקים‪ ,‬כך נראה‪ ,‬קוללו כבר ברחם‪.‬‬
‫במסדרון מולי גר רֹוּב‪-‬בלי‪-‬זרועות‪ ,‬הסטייה הגנטית הסמלית של הבית‪,‬‬
‫מתכנת מחשבים שבאמת לא היו לו זרועות ושנאסר לאחרונה על שוחד‬
‫תאגידי‪ .‬גולגולתו המוארכת‪ ,‬שפיצתה על גוף קטן ועקום‪ ,‬השלימה את‬
‫הרושם הכללי של דלעת נפוחה הנעוצה בכוח בעמוד גדר שבור‪.‬‬
‫דלת לידו – ֶאדווינָה )לשעבר ּברּוס( ֶסלזניק‪ ,‬מאמן כלבי תקיפה ובוגר חיל‬
‫האוויר שנטש את אשתו בערבות קנטקי‪ ,‬עבר העירה‪ִ ,‬השתיל חזה והתחיל‬
‫לכהן כשומר סף לילי ב"חור הרשע של פיטר הכובש"‪...‬‬
‫סּבק‪ ,‬כוהנת סאדו‪-‬מאזו יוצאת מגדר הרגיל‪ ,‬יחד‬
‫בהמשך היתה אמילי לּו ֶמט ֶר ֶ‬
‫עם ה"עוזרת" שלה‪ ,‬יֶנסי פישנֶט‪ ,‬חתולת גיהינום בעלת עיניים זוהרות מצפון‬
‫מרילנד‪.‬‬
‫אחרי זה‪ ,‬בחדר עשרים ותשע‪ ,‬היה מישהו בשם רֶנדי ּבֹומֹונט‪ ,‬פושע נמלט‬
‫לפי השמועות – שכיר חרב שירד למחתרת‪ ,‬אמרו – שצד המסדרון שלו‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫פינסטר‪ ,‬הרתיע ג'אנקים‪,‬‬
‫ֶ‬
‫הסריח מאוד מדגים‪ ,‬שכלב השמירה שלו‪,‬‬
‫ושח ֶברתו‪ ,‬לפי דיווחים‪ ,‬היתה יותר משני מטר‪.‬‬
‫אלה היו רק כמה מהמתעלקים‪ .‬בקרוב ייראה כאילו כולנו מכירים שני ם‪ .‬אבל‬
‫טינסל גְריץ‪ ,‬באגף ממול – טינסל‪ ,‬הבריון‬
‫ֶ‬
‫עכשיו הכרתי רק אחד מהם‪:‬‬
‫והמחבל האנרכיסטי בגרוש מספר אחת בשכונה‪ ,‬טינסל‪ ,‬שתפר לעצמו דמות‬
‫של זמר קאנטרי מודרני כולל הלכלוך‪ ,‬טינסל‪ ,‬שמתפרץ על כל בחור רגיל‬
‫בטענה שהוא עבד של המוסכמות רק מפני שיש לו עבודה‪ ,‬טינסל‪ ,‬שלא היה‬
‫יכול להיות מרוצה יותר כשמצא אותי מתגורר בחור הזרבובית שלנו‪.‬‬
‫"לקח לך זמן!" הוא אמר באותו אחר צהריים בעודו בוחן את הערֵמה שלי‪.‬‬
‫"עכשיו אני לא אצטרך לתפוס שום רכבת לעיר התאגידים כדי למצוא את‬
‫מעורב שלנו‪ .‬אף פעם לא היית אחד הפראים האלה‪ ,‬צ'רלי‪ .‬וסוכן הנדל"ן שלך‬
‫הוא נאצי מזדיין‪".‬‬
‫"סוכן הנדל"ן שלי?"‬
‫"כן‪ ".‬הוא הזעיף את פניו והינהן בראשו‪" .‬יש לו סטיקר של האפיפיור על‬
‫הפגוש‪ ,‬ג'יזֶס‪".‬‬
‫פתאום הרגשתי פחות אשמה על זה שהצתתי את המטבח שלי בחורף‪.‬‬
‫"שילך להזדיין‪ ",‬המשיך טינסל‪" .‬יום אחד נפציץ את הרולס‪-‬רויס שלו‬
‫במֹולסֹות‪".‬‬
‫"יש לו ַמֶזרַטי‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫למקסין‪".‬‬
‫"אותו זבל ‪.‬בוא נלך ַ‬
‫גריץ ואני נפגשנו לראשונה בחדר הקרנות מקומי לפני כמה שנים‪ .‬למראית‬
‫עין לא התחברנו‪ .‬מבחינה אסתטית לא השתייכנו לאותו צד של העיר‪ .‬מלבד‬
‫עניין דועך בקולנוע – ואולי לגימת שיכר לילית – לא היה לנו כמעט דבר‬
‫במשותף‪ .‬לעתים נדירות טען מישהו שקורצנו מחומר של אחים‪.‬‬
‫טינסל – האנרכיסט‪ ,‬נער הפלא‪ ,‬שכולם יקפצו לו – ּבְנה חסר הבית של אם‬
‫דנית מסֹוכן ביטוח אמריקאי נודד‪ ,‬עבר ילדּות ארעית וחצי מיוחסת‬
‫)התנשפות( – גם אם הוא לעולם לא יודה בזה – כחלק מקהילה "לבנה‬
‫וחילונית"‪ ,‬ספוגת הכחשה לא פחות מאשר חדורת ביטחון‪.‬‬
‫אני‪ ,‬לעומת זאת – בן התערובת העולה‪ ,‬האנֹוי ג'קסון‪ ,‬קים קְרֹו היקר –‬
‫נדדתי בין אינספור משפחות אומנות בשכונות מחורבנות במשך שש‪-‬עשרה‬
‫שנה‪ ,‬בנם היתום של חייל אמריקאי שחור וזונה )לפי דיווחים( קמבודית – מה‬
‫שהבטיח‪ ,‬בתקופה שלאחר המעורבות האמריקאית בוייטנאם‪ ,‬את מקומי‬
‫בשום קהילה – שחורה‪ ,‬צהובה‪ ,‬לבנה או מעלת גירה‪.‬‬
‫עכשיו גרנו שנינו בדסמון‪ ,‬גם אם מסיבות שונות וחסרות קשר – טינסל עם‬
‫חזונו להקים תנועה‪ ,‬אני עקב פינויִי האחרון‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫חלקנו תכונה מיוחדת‪ ,‬להיות בלתי נסבלים בתנאי שלום‪.‬‬
‫כתוצאה מכך‪ ,‬בכל פעם שהיינו יחד‪ ,‬משהו קרה‪.‬‬
‫העברנו את אחר הצהריים אצל מקסין במשחק קלפים עם מאני‪ ,‬הברמן‪.‬‬
‫מאחורינו‪ ,‬למעלה על הבמה‪ ,‬הּפַיין סטריט ּבלֵייקס הנחו ערב שירה‪ .‬החדר‬
‫היה מלא זבל גותי‪ ,‬וכולם עמדו בתור לעלות למזבח‪ .‬לאט אבל בטוח‪ ,‬ככל‬
‫שחלף היום‪ ,‬הקהל התדלדל‪ .‬דיממו והלכו‪...‬‬
‫אחרי כמה זמן הרצתי מבט אל קצה הקהל‪ ,‬מעבר לשולחן של ג'אנקים שטופי‬
‫הרואין‪ ,‬בין סוחר סמים מעלה קצף לבין מאני‪ ,‬לאורך הדלפק המתפורר‬
‫שממול ועד לנציגים שונים של המצב האנושי – מתעלק מעּוות בגמילה‬
‫נֹוספרַטֹו –‬
‫ֶ‬
‫שנושם ומצפצף; שוטר עריק במצב עילפון; ניסיון של מישהו להיות‬
‫ניבים מושחזים וקרניים מושתלות; זוג זונות פותחות בטארוט; עוד ג'אנקי עם‬
‫עור רע; קבצן בשם קֹולי‪ ,‬מחוק על דבק‪...‬‬
‫איך המקום הזה‪ ,‬הציבור הזה‪ ,‬בכלל קרה?‬
‫ּפיט נכנס‪ .‬כמו שטינסל כינה אותו‪ּ :‬פיט מקדרמֹוט‪ ,‬אשמדאי המסטולים –‬
‫כרגע ממתין למשפט על שוד דוכן לימונדה של בנות בצופים ברחוב ְס ְּפרּוס –‬
‫עם אשתו‪ ,‬אילַייזָה ֶּבת‪ ,‬נסיכה מאיובה שפנתה לסם; שניהם בני גיל מסוים‪,‬‬
‫ודהויים‪ ,‬שמימנו את חורבנם בכל דרך אפשרית‪ ,‬היא כחשפנית‪ ,‬הוא‬
‫בהחזרת סחורה גנובה לאתרי הרכישה או‪ ,‬כמו במקרה שלפנינו‪ ,‬בגלגולם‬
‫בעגלה בכל רחבי גלוקלנד רֹו‪.‬‬
‫"בשבוע שעבר הוא מכר לי את הרצון לעוצמה בחמישים סנט‪ ",‬אמר גריץ‪.‬‬
‫"היי! מקדרמוט!"‬
‫פיט הרים את מבטו‪.‬‬
‫טינסל אותת‪" .‬בוא הנה!"‬
‫פיט הגיע‪ ,‬גורר את המטען שלו‪" .‬היי‪ ,‬טינסל!"‬
‫"היי אתה בעצמך‪ .‬זה צ'רלי‪".‬‬
‫"שלום‪ ,‬צ'רלי‪".‬‬
‫מאני הופיע‪" .‬אתה רוצה משהו‪ ,‬פיט?"‬
‫"כן‪ ",‬הוא הראה שטר קרוע של דולר‪" .‬יש לך נייר דבק?"‬
‫"בטח‪ ".‬מאני הוציא סליל‪.‬‬
‫"תודה‪ ",‬אמר פיט‪ ,‬ואז תיקן את השטר – והסביר שאילייזה ֶּבת זורקת לו‬
‫עכשיו רק את הכסף הפגום שלה‪" .‬אהה‪ ,‬טינסל‪ ",‬הוא נאנח ממעמקי הוושט‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הסתום שלו‪" .‬הג'וקרים האלה בבר קורעים דולרים לשניים כדי להתרגש‬
‫פעמיים‪ .‬בחיי‪ ,‬אני אומר לך‪"...‬‬
‫"זה נורא‪ ",‬אמר גריץ‪" .‬מה יש בשק?"‬
‫"תקליטים וכאלה‪ .‬תסתכל‪".‬‬
‫טינסל עבר על החומר‪ ,‬בדק וניפה‪ .‬הוא עצר‪" .‬חגיגה‪ ",‬הוא הוציא מגאפון‪,‬‬
‫"תגיד לי שזה עובד‪".‬‬
‫"אני חושב שכן‪ ,",‬אמר פיט‪" ,‬נו‪ ,‬תנסה‪".‬‬
‫מאחורינו‪ ,‬אשה צעירה ועצבנית חיברה מלפפון חמוץ לקיר בבורג גדול‪" .‬אתה‬
‫לא אבא לי!" היא צרחה‪ ,‬ואז ירדה מהבמה בסערה והסתגרה בשירותים‪.‬‬
‫הקהל ישב בשקט‪ .‬גברים מבוגרים התייפחו‪ .‬הקרן לתמיכה בתרבות היתה‬
‫אשמה איכשהו‪.‬‬
‫טינסל הדליק את המגאפון‪ ,‬ייצב אותו‪" .‬תראי לנו ציצים!" בשאגה‪.‬‬
‫הם צעקו בוז‪.‬‬
‫מאני הגיע‪" :‬מספיק עם זה‪ ,‬גריץ !"‬
‫"טוב‪ ",‬אמר טינסל ופנה אל פיט‪" :‬כמה אתה רוצה על הדבר הזה?"‬
‫"חמישים?"‬
‫"נלך על עשרים?"‬
‫"אוי אלוהים‪"...‬‬
‫"שמעת נכון‪ .‬עשרים‪ .‬או שלושים מחר‪".‬‬
‫"עשרים עכשיו‪".‬‬
‫"סגרנו‪ .‬תן לי שתי דקות‪ ".‬הוא משך בזרועי‪" :‬נו‪ ,‬צ'אק!"‬
‫אחרי שעה דני גיל‪ ,‬אלוף השתייה האזורי‪ ,‬נפל‪ .‬בעקבות זאת‪ ,‬ובידַי בקושי‬
‫קמצוץ מהפרס שניתן למנצח ‪ -‬אבל עם כמויות של משקה בהבל פי ‪ -‬יצאתי‬
‫לחפש עבודה‪ .‬מצאתי‪ :‬סידור בירה במכולת הפינתית‪ .‬הבוס‪ ,‬הולנדי מחופף‪,‬‬
‫האנץ‪ ,‬התייחס בחשדנות לכל תנועה מתנועותי‪ .‬אבל בעשר הוא הציע לי‬
‫ללכת ‪ -‬ואפילו הקציב לי אשראי ראשוני‪ .‬הלכתי הביתה‪ ,‬בחזרה לדסמון‪,‬‬
‫גורר ארגז בירה ביתית ּבלֶק אֶנד ֶט ן‪ .‬הרדיו הרדים אותי משעמום מתישהו‬
‫אחרי ארבע‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בחודשים הבאים חיי כמוזיקאי ידעכו בבטחה לכדי זיכרון רחוק ‪ -‬זיכרון‬
‫המאופיין ככתם מטושטש של אפיזודות מטופלות ברישול ומצחינות ממשקה‪.‬‬
‫במקומן תופיע שרשרת עמומה של משמרות ב"בית הבירה" של האנץ‪ ,‬רבות‬
‫מהן מאופיינות באפיזודות מטופלות ברישול ומצחינות ממשקה‪ .‬קריאת‬
‫הגהות של תווים בפילהרמונית הוחלפה בקלות יחסית במילוי מקררי בירה‪,‬‬
‫למעט קיצוץ של עשרים אלף דולר בשכר השנתי‪ .‬כמו כן‪ ,‬המעבר מפינת‬
‫רחוב שתיים ורחוב ֶצ'רי לגלוקלנד רו גרר שינוי בנוף ובאורח החיים ‪ -‬זה מה‬
‫שאני זוכר‪ :‬יצאתי מענן מבודד ומרוצף בחלוקי אבן לעולם רחב של ריקבון‬
‫אורבני נטול מסיבות קוקטייל‪ ,‬ארוחות פאר ואירועים חגיגיים שאפשר ללכת‬
‫בהם לאיבוד בין לבין‪.‬‬
‫טינסל‬
‫ַרטר‪ .‬שיטת‬
‫באמצע דצמבר הכריז טינסל על המזימה החדשה שלו‪ :‬שיטת הּב ֶ‬
‫ייה ָפחת תקווה בסוציאליסט האורבני"‪ .‬חודשים‬
‫הברטר הזמנית של טינסל‪ֲ :‬‬
‫של עבודה הושקעו בכותרת‪ ,‬וגריץ לא חסך מאמצים בהמצאתה‪ .‬כבר‬
‫באוקטובר הוא עזב ל"חווה" שבאוקלהומה‪ ,‬קהילה הדוגלת בהדדיות ובה‬
‫"מתנדבים" החוקרים את עיקריה של "רפורמה חברתית אלטרנטיבית‬
‫מודרנית"‪ .‬נדרשו גם פגישות עם "גּורּואים" חשובים וחרישת ערמות של‬
‫רבעונים שמאלניים ‪ -‬הכול במטרה לתכנן תוכנית שתיבחן כשיחזור הביתה‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬האג'נדה לא היתה ברורה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לפי מה שהבנתי‪ ,‬המפתח‬
‫היה נעוץ במרקס‪" ...‬דַס קּפיטל"‪ ,‬ספר ה"גְנוב אותי" של שנות השמונים של‬
‫המאה התשע‪ -‬עשרה‪ ,‬היה כתב הקודש של טינסל ‪ -‬אף על פי שלעותק‬
‫שהיה ברשותו‪ ,‬ושהיה מנפנף בו כמו באיזו התגלות אבודה‪ ,‬לא מּוּכרת‬
‫כלשעצמה‪ ,‬היתה אוזן חמֹור בעמוד שבע ונראה כאילו לא חלפו יותר‬
‫משלושה ימים מאז עזב את המדף שממנו נגנב‪...‬‬
‫ְּבלּוז מהפכת השוחות‪ ,‬טייק שלושים‪.‬‬
‫שלא במפתיע‪ ,‬טינסל לא הרחיק מעבר לתיאוריה בסיסית‪ ,‬ואפילו לא נכנם‬
‫לתוכה‪ .‬הוא לא ידע כלום על כלכלה‪ .‬הוא לא ידע להבדיל בין חסיד תורת‬
‫ההדדיות לבין ַסנְדיניסט‪ .‬הוא לא היה יכול להגות חצי משמות הספרים‬
‫שציטט‪ .‬והקהילה האגדית שלו היתה ללא ספק בית נטוש באוקלהומה; מלא‬
‫שטויות אוטופיות מתודלקות בחשיש‪.‬‬
‫דמיינתי אותם שם‪ ,‬עשרה או שנים‪-‬עשר טיפוסים חולניים דחוסים בבקתת‬
‫יער; מבקיעים את השיטה‪...‬‬
‫ֶטאון והבטיח עולמות אמיצים חדשים בעונה הקרובה‪ .‬במשך‬
‫גריץ חזר לטינֹופ ַ‬
‫ימים אחדים הוא דיבר בטירוף על ייסוד רשת של בעלי מלאכה מקומיים‪,‬‬
‫מתנדבים כולם‪ ,‬שינהיגו בינם לבינם החלפת שירותים בחינם בשיטת זיכויים‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫ אשר כשלעצמה תימדד ותפוקח בעזרת חלוקה של תלושי זיכוי‪ .‬למשל‪ ,‬נגר‬‫יתבקש אולילתקן פריט עשוי עץ ששייך למשתתף אחר ‪ -‬מטלה הדורשת‬
‫תשע‪-‬עשרה שעות עבודה‪ ,‬ועל כן תזכה אותו בשני תלושים‪ .‬אותו נגר יוכל‬
‫להשתמש בתלושים כדי לשכור צוות גננים ליום עבודה‪ .‬טובה אחת תוביל‬
‫לאחרת‪ ,‬בתיאוריה‪...‬‬
‫או כך טען האנרכיסט‪.‬‬
‫כבר ברגע הראשון הוא ידע מה אני אחשוב‪ :‬התוכנית שלו גרועה‪ ,‬היא לא‬
‫תמריא ‪ -‬גם בגלל הדמיון המוחלט בין התלושים שלו לבין מזומנים‬
‫מרשרשים‪ ,‬אבל בעיקר לאור הציבור שבו מדובר‪ :‬הגנבים הנחותים האלה לא‬
‫יחזיקו מעמד יום‪ .‬הם ידפקו זה את זה ויאשימו את גריץ‪ .‬בטוח כמו גשם‪,‬‬
‫אמרתי לו‪...‬‬
‫מה שכמובן רק עודד אותו‪" .‬גם בנפוליון פיקפקו!" הוא הכריז‪" .‬ומי היה‬
‫האחרון שצחק שם?"‬
‫"בדיוק!" הגבתי‪" .‬ולינגטון!"‬
‫"לא‪ ,‬אני מתכוון – לפני זה!" מבט זועף‪" .‬חכמולוג‪ .‬דק חכה‪"...‬‬
‫בנקודה הזאת ויתרתי‪.‬‬
‫באופן כללי‪ ,‬ככל שדיברת עם גריץ בהיגיון‪ ,‬כן התלקחו אשליות הגדלּות שלו‪.‬‬
‫עולות בראש דוגמאות רבות ‪ -‬רבות מדי ‪ -‬מכל השנים‪ .‬כשהוזהר לא לרחוץ‬
‫את הפרה שלו בצינור במכלאות הבקר‪ ,‬הוא קיבל לבסוף קנס פדרלי גדול‪.‬‬
‫כשהוזהר בעניין הטמנת פצצת סרחון בדואר‪ ,‬היא התפוצצה בפרצופו בטרם‬
‫עת‪ .‬כשדחקו בו לא לרוץ בפארק לפני הזריחה‪ ,‬הוא בכל זאת חטף מכות‬
‫והיה עצור שלושה ימים‪ .‬וכשגילגל מריצה לתוך הנהר‪ ,‬בניגוד לעצתי‪ ,‬שינה‬
‫את דעתו כשכבר היה מאוחר מדי‪...‬‬
‫כך‪ ,‬כשהגיעה שיטת הברטר‪ ,‬פאר היצירה שלו‪ ,‬לא היה טעם להתווכח‪ .‬כל‬
‫מה שהיה אפשר לעשות הוא לשבת ולחכות‪ .‬זה‪ ,‬ויותר‪ ,‬בדיוק מה שעמד‬
‫להתרחש‪.‬‬
‫ינואר התחיל בחזית קרה שוברת שיאים‪ .‬כולם בעיר נאלצו להישאר בבתים‪.‬‬
‫טינסל ניצל את ההפוגה כדי לטייל במלון ולגייס תמיכה מקומית‪ .‬תוך זמן קצר‬
‫הוא שיכנע קהל לא קטן לתת הזדמנות לשיטת הברטר שלו‪ .‬הוא אפילו‬
‫שיכנע את ג'ונס שירשה לו להשתמש בטרקלין למטה למפגש הפתיחה שלו‪.‬‬
‫אני עצמי נשארתי מחוץ לתמונה‪ .‬ובכל זאת הצצתי לרגע במפגש הזה‪.‬‬
‫בשעה שחציתי את הלובי שמעתי‪ ,‬ואז ראיתי‪ :‬טינסל נגלה לעין בפתח‪ ,‬בגבו‪,‬‬
‫מרעים בקולו תכסיס קפיטליסטי עובר לסוחר ‪ -‬קהל של זרוקים כורע סביבו‪,‬‬
‫ְממרפקים ודוחפים זה את זה בהיסח הדעת ‪ -‬בור מלא עור ורָסטֹות עם ניחוח‬
‫ּפַצ'ּולי וריקבון כפות רגליים‪ ...‬בהתחלה חשבתי שתעיתי והגעתי לפגישת‬
‫ליהוק של "סאטיריקון"‪ .‬במבט קרוב יותר‪ ,‬אולי ל"התֹופת"‪ .‬לא יכולתי להאמין‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫רשל והמכוערים"‪,‬‬
‫למראה חלק ממאזיניו של טינסל‪ ...‬בראש ובראשונה " ֶה ֶ‬
‫ַסטפאדים הידועים לשמצה בפלישה למסיבות שלא‬
‫אותה חבורה של צַּבעים ר ַ‬
‫הוזמנו אליהן ובבזיזת כל דירה שהם נכנסים אליה‪ ...‬לצדם חבר מכשפות של‬
‫טבעונים מיליטנטים מצריף הגרעינים האורגניים בשדרת בולטימור‪ ,‬חונים על‬
‫הספה ומסובבים את הגבישים שלהם‪ ,‬מזועזעים בגלוי מכמות אוכלי הבשר‪...‬‬
‫לצדם אינספור ג'אנקים שטופי הרואין‪ ,‬וטרינרית‪ ,‬סבתא של מישהו ‪ -‬ובן כמה‬
‫מוזיקאים כושלים‪ ,‬רֹוקֶרים לא יוצלחים וגרופיות מזדקנות‪ ...‬ולבסוף‪ ,‬ללא ספק‬
‫היהלום שבכתר‪ ,‬מי שחירפן אותי לגמרי‪ :‬דֹוג'ֹו‪ ,‬נאצי הסומו ‪ -‬מבריח נשק‪,‬‬
‫מריץ ג'וינטים‪ ,‬סוחר שנהב שנראה כמו גיבור קומיקס ודאג לאספקת תרופות‬
‫לקהל הנוכחים‪ ,‬שלא לומר ליצירת תלות בהן ‪ -‬הכול‪ ,‬מכינין גנוב ונֹובֹוקאין‬
‫ועד נרות לעגלות חולות פודגרה‪ ...‬באופן רשמי‪ ,‬דוג'ו היה שרברב מוסמך‪,‬‬
‫אבל עובדה זו שימשה רק לחיזוק טענותיו התכופות מדי כי יש לו האמצעים‬
‫והיכולת לתבל את ֵמ י העיר במספיק סמי הזיה שיהפכו את הרחובות לקרנבל‬
‫חופשי של גנבות ואלימות‪...‬‬
‫למותר לציין‪ ,‬הפרויקט כשל‪ .‬היישר לגיהינום בזמן שיא‪ .‬למען האמת‪,‬‬
‫הכישלון היה כל כך שלם‪ ,‬שאפילו אני נתפסתי ישן‪...‬‬
‫מיד‪ ,‬דבר ראשון בבוקר ‪ -‬פחות משתיים‪-‬עשרה שעות אחרישנקבעה הפגישה‬
‫‪ -‬כל הנוכחים‪ ,‬כולל טינסל‪ ,‬נהרו לצריף הגרעינים האורגניים ובזזו אותו‪.‬‬
‫נערות הגרעינים בילו את כל אחר הצהריים בסעיף נפשי פומבי מוטרף ‪ -‬רצו‬
‫לשוק‪ ,‬רבו עם לקוחות‪ ,‬התנצחו בפראות הלוך ושוב‪ .‬עד הערב היה צוות‬
‫המטבח על סף התמוטטות עצבים קולקטיבית‪ .‬המגישים והקופאים באו‬
‫בעקבותיהם‪ ,‬מתנודדים בין ערמות שברים של כלי חרס ממוטטים ‪ -‬כולם‬
‫מכוסים שמן וכרוב וחתיכות טופו שהסתבכו בשערם‪ .‬לפי שמועות שנפוצו‬
‫אחר כך‪ ,‬היתה זו האנטי‪-‬משמרת האולטימטיבית‪.‬‬
‫כל שמונת המכוערים הגיעו לארוחות הבוקר‪ ,‬הצהריים והערב‪ .‬חלקם הביאו‬
‫את משפחותיהם והתעקשו שחשבון הזיכויים שלהם כולל קרובי משפחה‪.‬‬
‫סקל ומעשב ביתי ‪ -‬מעופפים לחלוטין‪ :‬דופקים‬
‫ממ ַ‬
‫בשבע כבר היו מסטולים ֶ‬
‫על שולחנות‪ ,‬תובעים שירות בצרחות‪ ,‬סוטרים על ישבני הנערות‪ ,‬מיידים‬
‫תפוחי אדמה‪...‬‬
‫לבסוף הורה הטבח לכולם לצאת‪ ,‬ובנקודה זו ביצע הרשל תפנית‪ .‬הקרב‬
‫המשיך ברחוב‪ ,‬ששם הוכה הטבח וננעל בפח אשפה גדול‪ .‬המכוערים‪ ,‬יחד‬
‫עם חבריהם ובני משפחותיהם‪ ,‬ברחו מהמקום בשני וַאנים נפדדים‪.‬‬
‫כשנסגר הצריף בסוף היום‪ ,‬חישבו הנערות התשושות את ההפסדים‪,‬‬
‫המדפים היו עירומים‪ .‬המטבח הרוס‪ .‬המקפיא ריק‪ .‬ריהוט נעלם‪ .‬חסרו נורות‪,‬‬
‫מאפרות‪ ,‬מנורות וכיסאות מנותצים היו מוטלים על הרצפה‪ .‬חיתול מטונף היה‬
‫תקוע ברדיאטור‪ ,‬טופו מרוח על התקרה‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הצוות השתולל‪.‬‬
‫כל התשעה עברו זה עתה התעללות פומבית‪ ,‬גנֵבת סחורה וגרימת נזק‬
‫לרכוש שלא היו כמותו בתולדות הצריף‪ ,‬וכמות הכסף שבקופה לא כיסתה‬
‫אפילו את הוצאות החשמל לאותו אחר צהריים‪.‬‬
‫ישבתי עם גריץ כשהטלפון שלו התחיל לצלצל כמו עשרת אלפים פצצות אטום‬
‫שמנסות לחדור לחדר‪ .‬הוא ענה‪ .‬קולות רעמו‪ .‬הוא עשה פרצוף והרחיק את‬
‫השפופרת‪ .‬הקולות נמשכו‪ ,‬ציפצפו וצירצרו‪ .‬מהמקום שישבתי בו נשמע‬
‫בבירור רק משפט אחר‪" :‬זאת לא היתה הכוונה!"‬
‫טינסל המבועת נשען על שולחן הכתיבה שלו וחיפש בטירוף הזדמנות להכניס‬
‫מילה‪" .‬רגע‪ ...‬רק שנייה‪ ...‬חכה רגע!" הוא התחנן‪ ,‬ומדי פעם הצמיד את‬
‫השפופרת לאוזנו וידה לעברי מבטים נואשים‪ ,‬מפצירים‪" .‬חכה רק רגע‪ ...‬אבל‬
‫רק‪) - "...‬שיט‪ ,‬צ'רלי!( ‪" -‬רק‪ ...‬בבקשה‪ ,‬רק‪) - "...‬הם יצאו מדעתם!( ‪" -‬רק‪...‬‬
‫חכה שנייה אחת!"‬
‫הם הרשו לו אפוא להשחיל מילה בנושא‪ .‬הוא שב לעשתונותיו ואז התחיל‬
‫להסביר איך ‪ -‬למרות שאוקיי‪ ,‬כן‪ ,‬זה באמת היה יום רע מהגיהינום‪ ,‬אין ויכוח‬
‫ אם אנשי צוות הצריף רק היו נרגעים קצת‪ ,‬הם היו מבינים במהרה‪ :‬זה לא‬‫היה כל כך גרוע‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬עכשיו היו ברשותם ארבעים תלושי זיכוי‪ ,‬נכון?‬
‫כלומר‪ :‬היתה להם זכות לגיטימית לשיפוצים נרחבים‪ ,‬חינם‪ .‬הם יוכלו לקבל‬
‫שכבת צבע באולם המסעדה‪ .‬הם יוכלו לרצף מחדש את רצפת המטבח‪ .‬הס‬
‫יוכלו לשדרג את כל הצנרת אם יהיה צורך‪ .‬מה שצריך‪...‬‬
‫לאט‪-‬לאט נחלשו הצפצופים‪ .‬התקבעו על גניחה עוינת‪ .‬ולבסוף גוועו‪.‬‬
‫גריץ נותק‪.‬‬
‫ֶסה‪-‬פֶר אמיתי‪...‬בכל‬
‫הוא פנה אלי‪ ,‬רועד‪ .‬הבטנו זה בזה‪ .‬הרמתי ידיים‪ ,‬ל ֶ‬
‫מקרה‪ ,‬הוא רטן וזקר אצבע‪" :‬אתה אל תגיד מילה‪".‬‬
‫צוות הצריף קיבל אפוא את עצתו והשיב מלחמה‪ .‬המכוערים‪ ,‬לא כולל הרשל‪,‬‬
‫הוזמנו לצבוע את האולם הראשי‪ .‬דוג'ו קיבל את החוזה לתיקונים כלליים‬
‫במטבח‪ ,‬וסם האנה‪ ,‬נגר עצמאי ונציג שיווק לשעבר של חברת אמוֵויי‪ ,‬נקרא‬
‫לתקן ארבע שידות ענתיקות במרתף‪ .‬נערות הגרעינים פיקחו על כולם ובחנו‬
‫מקרוב את התנהלותם‪.‬‬
‫אבל מהר מאוד גם זה התפרק‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬המכוערים לא יכלו לצבוע כראוי את אולם המסעדה בשעות‬
‫הפעילות‪ ,‬אבל נערות הגדעינים לא היו מוכנות אפילו לשקול להשאיר להם‬
‫מפתחות ללילה‪ .‬מלכתחילה היה המצב כולו טעון כעס‪ ,‬בוז וחשדנות‪.‬‬
‫המכוערים‪ ,‬כך הוחלט‪ ,‬ביצעו בכוונה עבודה גרועה‪ ,‬ולכל המעורבים היה חלק‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫באשמה‪ .‬דוג'ו חזר לילה אחד לדסמון והתלונן על "העריצות הטבעוניות‬
‫האלה"‪.‬‬
‫"בסך הכול רציתי למכור גראס!" הוא התלונן‪" .‬למה הן לא עוזבות אותי‬
‫במנוחה?"‬
‫אפילו סם האנה איבד את הסבלנות ‪" -‬אפליה גופנית" הוא קרא לזה‪ .‬אף‬
‫אחד לא היה יכול לסבול את זה יותר‪ .‬למעשה‪ ,‬הצוות נצטווה לעבוד שבוע‬
‫עבודה מפרך של ארבעים שעות בשל אכילת שתיים‪-‬שלוש קציצות‪-‬שעועית‬
‫בשבת אחר הצהריים‪ ...(?)...‬איכשהו‪ ,‬סחר החליפין לא התאזן‪.‬‬
‫המתח הגיע לשיאו ביום רביעי בבוקר‪ ,‬כששני קופאים הכריזו שהקופה‬
‫נשדדה ושכדאי מאוד שמישהו יודה‪ ,‬או ש‪ ...‬דוג'ו הרים את ידיו ויצא החוצה‪,‬‬
‫ומיד אחריו גם סם האנה‪ .‬אבל המכוערים נשארו‪ ,‬העמידו פנים שאין להם‬
‫שמץ מושג‪ ,‬אפילו לא הביעו אהדה‪ ...‬אחד מהם טען שקלט את האנה נועץ‬
‫מבטים בקופה כמה שעות לפני כן‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬כשהוא חושב על זה‪ ,‬הוא בטוח‬
‫שהאנה זמם משהו‪.‬‬
‫הנערות בלעו את הפתיון‪ .‬המכוערים מיצמצו‪ .‬שוטר הגיע ורשם תלונה‪.‬‬
‫אחר כך העניינים נרגעו קצת‪ .‬פיוס בעת צרה‪ .‬אחרי שהנוכלים והפושעים‬
‫הוצאו מהמשוואה‪ ,‬יכלו היחסים להימשך ללא הפרעה‪.‬‬
‫השעות הבאות עברו די חלק‪ .‬עד שעת הסגירה שוב שרתה במקום‬
‫ההרמוניה‪ .‬כך הסכים הצוות להשאיר למכוערים מפתחות להמשך הערב‬
‫בתקווה שאולם המסעדה יושלם במרתון של שבע שעות רצופות‪ .‬הטבחים‬
‫סגרו את המטבח במצב רוח טוב והציעו לערוך מסיבה בסוף השבוע‪ .‬הנערות‬
‫הסכימו‪ ,‬נעלו את הקופה‪ ,‬נופפו לשלום והלכו הביתה‪.‬‬
‫לשמחתי לא הייתי בסביבה כשהטלפון התחיל לצלצל בבוקר למחרת‪ .‬הספיק‬
‫לי לשמוע הכול אחר כך‪...‬‬
‫חזרתי הביתה מהעבודה ומצאתי את גריץ בחדר שלי )החדר שלו היה עכשיו‬
‫"לא בטוח"‪ ,‬התברר(‪ ,‬הולך במעגלים סביב המיטה‪ ,‬מקלל וצועק‪ ,‬התנהגות‬
‫שמזמינה אזיקים‪ .‬חמקתי פנימה‪ ,‬זרקתי את התיק על השולחן‪ ,‬פתחתי‬
‫בקבוק ּבלֶק אֶנד ֶטן‪ ,‬עשיתי ככל יכולתי לדחות את הבלתי נמנע ואז נשברתי‬
‫ושאלתי מה קרה‪.‬‬
‫זה הגיע בהתפרצויות‪ ,‬בהירּות חולפת חנוקה ברחשושי חשמל סטטי‪,‬‬
‫כדלהלן‪:‬‬
‫ראשית‪ ,‬הנערות חזרו לצריף באותו בוקר ומצאו אותו במצב של אחרי‬
‫הפגזה‪ ,‬ליטרים של צבע נשפכו על קירות‪ ,‬ריהוט רוסק‪ ,‬הקופה נמעכה‪ ,‬צואה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫היתה בכיור המטבח‪ ,‬שתי הדלתות היו פתוחות‪ ,‬והמכוערים‪ ,‬שילכו לעזאזל‪,‬‬
‫לא באזור‪ .‬הבניין כולו היה בלגן אחד גדול‪ .‬תוך שבוע בלבד הוא התדרדר‬
‫והפך למאורת סמים באוויר הפתוח ‪ -‬והכול‪ ,‬מאלף ועד תו‪ ,‬כאשמת טינסל‪...‬‬
‫שנית‪ ,‬כשניסה ליצור קשר עם המכוערים‪ ,‬גילה שרובם נתנו כתובות ומספר‬
‫טלפון שגויים‪ ,‬הוא הצליח ליצור קשר רק עם אחד מהם‪ ,‬שלאחר חילופי‬
‫דברים מתוחים אמר לו‪" :‬יֶה‪ ,‬בנ'דם ‪ -‬לך 'זדיין‪ ,‬אנ'מתפטר‪ "...‬אז עלה טינסל‬
‫לדבר עם הרשל וגילה שהרשל עזב את הדסמון יומיים קודם בלי להשאיר‬
‫מספר‪ .‬בחדרו היה עכשיו טרנס‪-‬סקסואל אירי עם מסכת בוץ‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬גם דוג'ו וסם האנה נטשו את הספינה ‪ -‬דוג'ו טען שאין לו זמן‬
‫לטירוף הזה ושבעצם לא הבין את כל זה מלכתחילה‪ ...‬אבל המצב עם האנה‬
‫לא היה כל כך פשוט‪ ,‬כי האנה בילה את הלילה בבית המעצר כחשוד בשוד‪.‬‬
‫הוא לא שוחרר עד השעה תשע באותו בוקר‪ ,‬ואז פנה היישר לדסמון‪ ,‬קרא‬
‫לטינסל ללובי ונתן לו בוקס בבטן‪.‬‬
‫ורביעית‪ ,‬סילביה‪ ,‬הווטרינרית הייצוגית של הקבוצה‪ ,‬שהצטרפה לקבוצה‪ ,‬כפי‬
‫שהתברר עכשיו‪ ,‬רק בתור מחווה סמלית‪ ,‬התקשרה להתלונן שהיא מוצפת‬
‫בבקשות לשמירה על חיות מחמד שונות‪ :‬שישה כלבים הושארו על מפתן‬
‫ביתה בבוקר הראשון‪ .‬זה לא בא בחשבון‪ ,‬היא אמרה‪ .‬היא אשת מקצוע‬
‫מוסמכת‪ ,‬לא שמרטפית לכלבי השכונה‪ .‬היא נתנה לטינסל בדיוק ארבעים‬
‫ושמונה שעות לפתור את העניין הזה לפני שהיא מניעה ומורידה את הלהקה‬
‫כולה בלובי‪...‬‬
‫היו פרטים נוספים‪ ,‬אבל מהר מאוד התדרדר גריץ להתקף קשקשת‪ ,‬ואני‬
‫איבדתי את הסבלנות‪ .‬מתישהו הצלחתי לזהות הערה חולפת על רֹוּב‪-‬בלי‪-‬‬
‫זרועות ועל רשימת דרישות ששוכפלה במכונת צילום‪ ,‬ועוד משהו על טבחים‬
‫ונערות גרעינים שאיימו בתביעה משפטית‪ ...‬אבל חוץ מזה לא היה לי מושג‪.‬‬
‫טינסל יצא מדעתו ‪ -‬רקע בפראות‪ ,‬הכה בידיו‪ ,‬צווח שעברו רק חמישה ימים‬
‫וכבר הוא איבד פרש‪ ,‬צריח ואת רוב החיילים שלו‪ ,‬ושכל המורדים‪-‬בעיני‪-‬‬
‫עצמם האלה‪ ,‬עם כל הדיבורים שלהם על פעולה ישירה וכל הקריאות שלהם‬
‫להיות כנים כדי לחיות מחוץ לחוק‪ ,‬הם בעצם עדה של נחשים גנבים‪,‬‬
‫בוגדניים וחסרי כבוד ושילכו לעזאזל כולם‪...‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫על היופי‪ ,‬זיידי סמית‬
‫‪ON BEAUTY, Zadie Smith‬‬
‫רומן תרגום‬
‫הוצאת זמורה ביתן‬
‫‪3-13602‬‬
‫‪1‬‬
‫בעצם אפשר לפתוח באי‪-‬מיילים שג'רום שלח לאביו‪:‬‬
‫אל‪HowardBelsey@fas.Wellington.edu :‬‬
‫מאת‪Jeromeabroad@easymail.com :‬‬
‫תאריך‪ 5 :‬בנובמבר‬
‫נושא‪:‬‬
‫הי‪ ,‬אבא ‪ -‬בעיקרון אני אמשיך להמשיך עם המיילים האלה ‪ -‬אני כבר לא‬
‫מצפה ממך לענות אבל אני עדיין מקווה לכך‪ ,‬אם זה נשמע הגיוני‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬האמת היא שאני נהנה מהכול‪ .‬אני עובד במשרד של מונטי קיפס )אתה‬
‫יודע שהוא סר מונטי??(‪ ,‬שנמצא באזור גרין פארק‪ .‬זה אני ובחורה מקורניש‬
‫בשם אמילי‪ .‬היא מגניבה‪ .‬בקומה למטה יש עוד שלושה מתמחים ינקים )אחד‬
‫מהם מבוסטון!(‪ ,‬אז אני מרגיש די בבית‪ .‬אני מתמחה מהסוג שיש לו חובות‬
‫של עוזר אישי ‪ -‬לארגן ארוחות צהריים‪ ,‬לתייק‪ ,‬לדבר עם אנשים בטלפון‪,‬‬
‫דברים כאלה‪ .‬העבודה של מונטי היא הרבה יותר מסתם דברים אקדמיים‪:‬‬
‫הוא משתתף ב"ועדת הגזע" ויש לו מוסדות צדקה של הכנסייה בברבדוס‪,‬‬
‫ג'מייקה‪ ,‬האיטי וכו' ‪ -‬לא חסרה לי עבודה‪ .‬בגלל הגודל של המשרד יוצא לי‬
‫לעבוד בצמוד אליו ‪ -‬ואני כמובן גר עם המשפחה עכשיו‪ ,‬שזה כמו להתמזג‬
‫לגמרי עם משהו חדש‪ .‬אה‪ ,‬המשפחה‪ .‬לא ענית‪ ,‬אז אני מתאר לעצמי את‬
‫התגובה שלך )לא כל כך קשה לדמיין‪ .(...‬האמת היא שזאת פשוט היתה‬
‫האפשרות הכי נוחה באותו זמן‪ .‬וזה היה נורא אדיב מצדם להציע אחרי שפינו‬
‫אותי מדירת החדר במרילבון‪ .‬משפחת קיפס לא מחויבת אלי‪ ,‬אבל הם הציעו‪,‬‬
‫ואני הסכמתי ‪ -‬והייתי אסיר תודה‪ .‬אני נמצא אצלם כבר שבוע ונושא שכר‬
‫הדירה עוד לא עלה ‪ -‬וזה אומר דרשני‪ .‬אני יודע שאתה רוצה לשמוע שזה‬
‫סיוט אבל זה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫לא ‪ -‬אני מת על החיים שם‪ .‬זה עולם אחר‪ .‬הבית הוא פשוט וואו ‪ -‬ויקטוריאני‬
‫מוקדם‪" ,‬טראסה" ‪ -‬לא מתבלט מבחוץ אבל מסיבי מבפנים ‪ -‬ובכל זאת יש בו‬
‫צניעות מסוימת שבהחלט מדברת אלי ‪ -‬כמעט הכול לבן והמון דברים‬
‫בעבודת יד‪ ,‬ושמיכות טלאים ומדפי עץ כהים וכרכובים וגרם מדרגות של‬
‫ארבע קומות ‪ -‬ובכל הבית יש רק טלוויזיה אחת‪ ,‬שנמצאת במרתף בכל‬
‫מקרה‪ ,‬רק כדי שמונטי יוכל להתעדכן בחדשות ובכמה מהדברים שהוא עושה‬
‫בטלוויזיה ‪ -‬אבל זה הכול‪ .‬לפעמים זה נראה לי כמו הנגטיב של הבית שלנו‪...‬‬
‫הוא נמצא בצפון לונדון‪ ,‬בחלק שנקרא "קילברן"‪ .‬זה נשמע פסטורלי אבל זה‬
‫לא פסטורלי בכלל‪ ,‬מלבד הרחוב שאנחנו גרים בו‪ ,‬מאחורי הרחוב הראשי‪,‬‬
‫כשפתאום אתה כאילו לא שומע כלום ויכול פשוט לשבת בחצר בצל של עץ‬
‫ענקי ‪ -‬שמתנשא לגובה עשרים וחמישה מטר וקיסוס שמטפס מלמטה עד‬
‫קצה הגזע‪ ...‬לקרוא רומן ולהרגיש שאתה חי בתוכו‪ ...‬הסתיו כאן שונה ‪-‬‬
‫הרבה פחות קשה ועלי העצים נושרים מוקדם יותר ‪ -‬הכול יותר מלנכולי‬
‫משום מה‪.‬‬
‫גם המשפחה היא סיפור בפני עצמו ‪ -‬מגיע להם יותר מקום וזמן משיש לי‬
‫כרגע )אני כותב בהפסקת הצהריים(‪ .‬אבל בקיצור‪ :‬בן אחד‪ ,‬מייקל‪ ,‬נחמד‪,‬‬
‫ספורטיבי‪ .‬קצת משעמם‪ ,‬אני חושב‪ .‬אתה לפחות היית חושב ככה‪ .‬הוא מין‬
‫איש עסקים ‪ -‬איזה עסקים בדיוק לא הצלחתי להבין‪ .‬והוא עצום! הוא גבוה‬
‫ממך בחמישה סנטימטרים לפחות‪ .‬הם כולם גדולים במובן האתלטי‪-‬קריבי‪.‬‬
‫הוא בטח ‪ 1.95‬מ'‪ .‬יש גם בת גבוהה ויפה מאוד‪ ,‬ויקטוריה‪ ,‬שאותה ראיתי רק‬
‫בתמונות )היא במסע רכבות באירופה(‪ ,‬אבל היא חוזרת לתקופה קצרה ביום‬
‫שישי‪ ,‬אני חושב‪ .‬אשתו של מונטי‪ ,‬קרלין ‪ -‬מושלמת‪ .‬אבל היא לא מטרינידד ‪-‬‬
‫מאיזה אי קטן‪ ,‬סנט משהו ‪ -‬אני לא בטוח‪ .‬לא שמעתי טוב בפעם הראשונה‬
‫שהיא אמרה את השם‪ ,‬ועכשיו זה כאילו מאוחר מדי לשאול‪ .‬היא תמיד מנסה‬
‫לפטם אותי ‪ -‬היא מאכילה אותי בלי הפסקה‪ .‬שאר המשפחה מדברת על‬
‫ספורט ואלוהים ופוליטיקה‪ ,‬וקרלין מרחפת מעל הכול כמו איזה מלאך ‪ -‬והיא‬
‫עוזרת לי להתפלל‪ .‬היא ממש יודעת איך להתפלל ‪ -‬וזה מגניב מאוד להצליח‬
‫להתפלל בלי שמישהו מהמשפחה שלך נכנס לחדר ו‪-‬א( מפליץ ב( צועק ג(‬
‫מנתח את "המטפיזיקה המזויפת" של התפילה ד( שר בקול רם ה( צוחק‪.‬‬
‫אז זאת קרלין קיפס‪ .‬תגיד לאמא שהיא אופה‪ .‬פשוט תגיד לה את זה‬
‫ותתרחק בצחקוק‪...‬‬
‫עכשיו‪ ,‬תקשיב טוב לקטע הבא‪ :‬בבוקר כל משפחת קיפס אוכלת ארוחת בוקר‬
‫יחד ומנהלת שיחה יחד ונכנסת למכונית יחד )אתה רושם?( ‪ -‬אני יודע‪ ,‬אני‬
‫יודע ‪ -‬לא קל לך לקלוט את זה‪ .‬בחיים לא פגשתי משפחה שרצתה לבלות כל‬
‫כך הרבה זמן יחד‪.‬‬
‫אני מקווה שאתה מבין מכל מה שכתבתי שהאיבה שלך‪ ,‬או מה שזה לא‬
‫יהיה‪ ,‬היא פשוט בזבוז זמן‪ .‬בכל מקרה הכול בצד שלך ‪ -‬מונטי לא מתעסק‬
‫עם איבות‪ .‬אפילו לא נפגשתם ‪ -‬רק המון דיונים פומביים ומכתבים מטופשים‪.‬‬
‫זה כזה בזבוז אנרגיה‪ .‬רוב האכזריות בעולם היא פשוט אנרגיה שמתועלת‬
‫למקום הלא נכון‪ .‬בכל אופן‪ :‬אני צריך ללכת ‪ -‬יש לי עבודה!‬
‫תמסור את אהבתי לאמא וללִיוִוי‪ ,‬אהבה חלקית לזורה‪,‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫ותזכור‪ :‬אני אוהב אותך‪ ,‬אבא )ואני גם מתפלל למענך(‬
‫יו! האי‪-‬מייל הכי ארוך שכתבתי בחיים!‬
‫ג'רום ‪XXOXXXX‬‬
‫אל‪HowardBelsey@fas.Wellington.edu :‬‬
‫מאת‪Jeromeabroad@easymail.com :‬‬
‫תאריך‪ 14 :‬בנובמבר‬
‫נושא‪ :‬שוב שלום‬
‫אבא‪,‬‬
‫תודה ששלחת לי את הפרטים על עבודת המחקר ‪ -‬אתה מוכן להתקשר‬
‫למחלקה בבראון ואולי להשיג לי הארכה? עכשיו אני מתחיל להבין למה זורה‬
‫נרשמה לוולינגטון‪ ...‬הרבה יותר קל לפספס את מועד ההגשה כשאבא הוא‬
‫המורה קראתי את השאלה שלך‪ ,‬באורך שורה‪ ,‬ואז כמו טיפש חיפשתי‬
‫קבצים מצורפים )כאילו מכתב‪ ,‬למשל???(‪ ,‬אבל אני מניח שאתה‬
‫עסוק‪/‬כועס‪/‬וכו' מכדי לכתוב‪ .‬טוב‪ ,‬אני לא‪ .‬איך מתקדם הספר? אמא אמרה‬
‫שנתקעת‪ .‬כבר מצאת דרך להוכיח שרמברנדט לא שווה כלום? ‪J‬‬
‫משפחת קיפס ממשיכה למצוא חן בעיני‪ .‬ביום שלישי הלכנו לתיאטרון )כל‬
‫השבט נמצא בבית עכשיו( וראינו להקת מחול דרום אפריקנית‪ ,‬ואז‪ ,‬כשחזרנו‬
‫בתחתית‪ ,‬התחלנו לזמזם את אחת המנגינות מההופעה‪ ,‬וזה הפך לשירה‬
‫אדירה בהנהגת קרלין )יש לה קול נהדר(‪ ,‬ואפילו מונטי הצטרף‪ ,‬כי הוא לא‬
‫באמת "פסיכופת חדור שנאה עצמית" כמו שאתה חושב‪ .‬זה היה ממש נחמד‬
‫ומקסים‪ ,‬השירה והרכבת שעלתה מעל פני האדמה ואז ההליכה בגשם חזרה‬
‫לבית המקסים וארוחה של עוף בקארי מתוצרת בית‪ .‬אבל אני רואה את‬
‫הפרצוף שלך בזמן שאני מקליד‪ ,‬אז אני אפסיק‪.‬‬
‫חדשות נוספות‪ :‬מונטי איתר את החיסרון הגדול של משפחת בֶלזי‪ :‬לוגיקה‪.‬‬
‫הוא מנסה ללמד אותי שח‪ ,‬והיום‪ ,‬בפעם הראשונה אחרי שבוע‪ ,‬הוא לא ניצח‬
‫אותי בפחות משישה מהלכים‪ ,‬אבל בכל זאת ניצח‪ ,‬כמובן‪ .‬כל בני המשפחה‬
‫חושבים שאני מפוזר ופיוטי ‪ -‬אני לא יודע מה הם היו אומרים אם הם היו‬
‫יודעים שיחסית לבני בלזי אני ממש ויטגנשטיין‪ .‬אבל אני חושב שאני משעשע‬
‫אותם ‪ -‬וקרלין אוהבת שאני נמצא במטבח‪ ,‬שבו אובססיית הניקיון שלי‬
‫נתפסת כדבר חיובי ולא כאיזושהי תסמונת אנאלית‪ ...‬אבל אני מוכרח להודות‬
‫שקצת מוזר לי להתעורר בבקרים לדממה השלווה הזאת )אנשים לוחשים‬
‫במסדרונות כדי לא להעיר את האחרים(‪ ,‬וחלק קטן מהישבן שלי מתגעגע‬
‫למגבת המגולגלת הרטובה של ליווי‪ ,‬כמו שחלק קטן מהאוזן שלי לא יודע מה‬
‫לעשות עם עצמו עכשיו‪ ,‬כשזורה כבר לא צורחת לתוכו‪ .‬אמא כתבה לי באי‪-‬‬
‫מייל שליווי העלה את מספר כיסויי הראש לארבעה )כיפה‪ ,‬כובע מצחייה‪,‬‬
‫קפושון‪ ,‬כובע צמר( פלוס אוזניות ‪ -‬אז עכשיו רואים רק חלק קטנטן מהפנים‬
‫שלו‪ ,‬סביב העיניים‪ .‬תן לו נשיקה ממני בבקשה‪ .‬ותנשק גם את אמא‪ ,‬ותזכור‬
‫שיום ההולדת שלה חל בעוד שבוע ממחר‪ .‬תן נשיקה לזורה ותגיד לה לקרוא‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫את מתיו‪ ,‬פרק כ"ד‪ .‬אני יודע שהיא פשוט מתה על מנה קטנה של כתבי קודש‬
‫בכל יום‪.‬‬
‫שפע אהבה ושלום‪,‬‬
‫ג'רום ‪XXXXX‬‬
‫נ"ב בתשובה ל"שאלה המנומסת" שלך‪ ,‬כן‪ ,‬אני עדיין לבד‪ ...‬למרות הבוז‬
‫הברור שלך אני מרגיש די בסדר עם זה‪ ,‬תודה‪ ...‬עשרים זה ממש לא מאוחר‬
‫אצל צעירים בימינו‪ ,‬במיוחד אם הם החליטו להתחבר עם ישו‪ .‬מוזר ששאלת‪,‬‬
‫כי אתמול חציתי את הייד פארק וחשבתי על זה שאתה איבדת את שלך עם‬
‫מישהי שמעולם לא פגשת קודם ולעולם לא תפגוש שוב‪ .‬ולא‪ ,‬לא התפתיתי‬
‫לשחזר את האירוע‪...‬‬
‫אל‪HowardBelsey@fas.Wellington.edu :‬‬
‫מאת‪Jeromeabroad@easymail.com :‬‬
‫תאריך‪ 19 :‬בנובמבר‬
‫נושא‪:‬‬
‫מר בלזי היקר!‬
‫אין לי מושג איך תקבל את זה! אבל אנחנו מאוהבים! הבת של קיפס ואני! אני‬
‫מתכוון להציע לה נישואים‪ ,‬אבא ! ואני חושב שהיא תגיד כן!!! אתה קולט את‬
‫סימני הקריאה האלה!!!! קוראים לה ויקטוריה אבל כולם קוראים לה וִי‪ .‬היא‬
‫מדהימה‪ ,‬מהממת‪ ,‬מבריקה‪ .‬אני אציע לה "רשמית" הערב‪ ,‬אבל רציתי לספר‬
‫לך קודם‪ .‬זה נפל עלינו כמו שירת שלמה‪ ,‬ואי אפשר להסביר את זה אלא‬
‫כסוג של גילוי הדדי‪ .‬היא הגיעה רק בשבוע שעבר ‪ -‬זה נשמע מטורף אבל זה‬
‫נכון! ברצינות‪ :‬אני מאושר‪ .‬בבקשה תיקח שני ואליום ותבקש מאמא לשלוח לי‬
‫אי‪-‬מייל בהקדם האפשרי‪ .‬נגמר לי כרטיס החיוב בטלפון ואני לא רוצה‬
‫להשתמש בשלהם‪.‬‬
‫ג' ‪XX‬‬
‫‪2‬‬
‫"מה‪ ,‬האוורד? על מה בדיוק אני אמורה להסתכל?"‬
‫האוורד בלזי כיוון את אשתו האמריקנית קיקי סימונדס אל החלק הרלוונטי‬
‫באי‪-‬מייל שהדפיס‪ .‬היא הניחה את מרפקיה משני צדי הנייר והרכינה את‬
‫ראשה‪ ,‬כדרכה כשהתרכזה באותיות קטנות‪ .‬האוורד ניגש לקצה השני של‬
‫הדלפק כדי לכבות קומקום שורק‪ .‬הצליל הגבוה הזה היה היחיד שנשמע ‪ -‬כל‬
‫השאר דמם‪ .‬בתם היחידה זורה ישבה על שרפרף‪ ,‬גבה אל החדר ועל ראשה‬
‫אוזניות‪ ,‬והביטה בטלוויזיה בהערצה‪ .‬ליווי‪ ,‬הבן הצעיר‪ ,‬עמד לצד אביו לפני‬
‫ארונות המטבח‪ .‬כעת‪ ,‬בהרמוניה אילמת‪ ,‬פצחו שניהם בכוריאוגרפיה של‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫ארוחת הבוקר‪ :‬מעבירים ביניהם את קופסת הדגנים‪ ,‬מחליפים כלים‪,‬‬
‫ממלאים קעריות ומוזגים חלב מקנקן חרסינה ורוד בעל שוליים צהובים‬
‫כשמש‪ .‬הבית פנה דרומה‪ .‬האור פגע בדלתות הזכוכית הכפולה שהובילו‬
‫לגינה והסתנן מבעד לקמרון שחצה את המטבח‪ .‬הוא נח ברכות על דמות‬
‫הטבע הדומם של קיקי‪ ,‬שקראה ללא ניע ליד שולחן האוכל‪ .‬קערת חרס‬
‫פורטוגלית בצבע אדום כהה ניצבה מולה‪ ,‬ובתוכה ערמת תפוחים‪ .‬בשעה זו‬
‫האור התפשט אפילו מעבר לשולחן האוכל‪ ,‬דרך המסדרון‪ ,‬אל הקטן מבין שני‬
‫הסלונים שלהם‪ .‬כאן ניצב מדף ספרים עמוס בספריהם הישנים ביותר‪ ,‬בעלי‬
‫הכריכות הרכות‪ ,‬בכפיפה אחת עם פוף זמש וכורסה שעליה שכב סרוח בתוך‬
‫קרן שמש מֶרדוק‪ ,‬כלב התחש שלהם‪.‬‬
‫"זה אמיתי?" שאלה קיקי אך לא זכתה לתשובה‪.‬‬
‫ליווי פרס תותים‪ ,‬שטף אותם והטיל אותם לתוך שתי קעריות דגנים‪ .‬תפקידו‬
‫של האוורד היה לשלוח את ראשי התותים המטונפים אל פח האשפה‪ .‬בדיוק‬
‫כשסיימו את המבצע‪ ,‬הפכה קיקי את הדפים על השולחן‪ ,‬הסירה את ידיה‬
‫מרקותיה וצחקה בשקט‪.‬‬
‫"משהו מצחיק אותך?" שאל האוורד‪ ,‬שניגש למזנון והשעין עליו את מרפקיו‪.‬‬
‫בתגובה האפילו פניה של קיקי באדישות‪ .‬זו היתה הבעת הספינקס שלעתים‬
‫גרמה לחבריהם האמריקנים לייחס לה מוצא אקזוטי יותר מכפי שהיה לה‪.‬‬
‫למעשה היא נולדה למשפחה כפרית פשוטה מפלורידה‪.‬‬
‫"מותק ‪ -‬תנסה להיות פחות שנון‪ ",‬הציעה‪ .‬היא לקחה תפוח והחלה לפרוס‬
‫אותו לפרוסות לא אחידות באחד הסכינים הקטנים בעלי הידיות השקופות‪.‬‬
‫את אלה אכלה לאט‪ ,‬חתיכה אחר חתיכה‪.‬‬
‫האוורד הרחיק את שערו מפניו בשתי ידיו‪.‬‬
‫"סליחה ‪ -‬פשוט ‪ -‬צחקת‪ ,‬אז חשבתי שאולי משהו הצחיק אותך‪".‬‬
‫"איך אני אמורה להגיב?" שאלה קיקי באנחה‪ .‬היא הניחה את הסכין והושיטה‬
‫יד לליווי‪ ,‬שבדיוק חלף על פניה עם הקערית שלו‪ .‬היא תפסה את בנה החסון‬
‫בן החמש‪-‬עשרה בחגורת הג'ינס שלו‪ ,‬משכה אותו אליה בקלות ואילצה אותו‬
‫להתכופף כחמישה‪-‬עשר סנטימטר לגובה ישיבתה‪ ,‬כדי לתחוב את הפתק של‬
‫גופיית הכדורסל שלו לתוך הצווארון‪ .‬היא הניחה את אגודליה משני צדי‬
‫תחתוני הבוקסר שלו לצורך התאמה נוספת‪ ,‬אך הוא נסוג ממנה‪.‬‬
‫"אמא‪ ,‬באמת‪"...‬‬
‫"ליווי‪ ,‬מותק‪ ,‬בבקשה תרים אותם קצת‪ ...‬הם כל כך נמוכים‪ ...‬הם אפילו לא‬
‫מכסים לך את התחת‪".‬‬
‫"אז זה לא מצחיק‪ ",‬סיכם האוורד‪ .‬ההתעקשות הזאת לא גרמה לו עונג‪ .‬אך‬
‫הוא התכוון להיות עקבי עם קו החקירה הזה‪ ,‬אף שזאת לא היתה הטקטיקה‬
‫שהתכוון לנקוט‪ ,‬והוא הבין שעלה על המסלול הישיר לשום מקום מועיל‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"אלוהים‪ ,‬האוורד‪ ",‬אמרה קיקי‪ .‬היא פנתה אליו‪" .‬אנחנו יכולים לעשות את זה‬
‫ברבע שעה‪ ,‬נכון? כשהילדים ‪ "-‬קיקי הזדקפה מעט כששמעה את נקישת‬
‫המנעול של דלת הכניסה‪ ,‬ואחריה נקישה נוספת‪" .‬זור‪ ,‬מותק‪ ,‬תפתחי‬
‫בבקשה‪ ,‬הברכיים שלי לא בסדר היום‪ .‬היא לא יכולה להיכנס‪ ,‬קדימה‪ ,‬תעזרי‬
‫לה ‪"-‬‬
‫זורה‪ ,‬שאכלה מעין כיסון גבינה קלוי‪ ,‬הצביעה על הטלוויזיה‪.‬‬
‫"זורה ‪ -‬תפתחי עכשיו‪ ,‬בבקשה‪ ,‬זאת המנקה החדשה‪ ,‬מוניק ‪ -‬משום מה‬
‫המפתחות שלה לא עובדים כמו שצריך ‪ -‬אני חושבת שביקשתי ממך לשכפל‬
‫לה עוד מפתח ‪ -‬אני לא יכולה לחכות לה כאן כל הזמן ‪ -‬זור‪ ,‬את מוכנה‬
‫להרים את התחת ‪"-‬‬
‫"התחת השני הבוקר‪ ",‬ציין האוורד‪" .‬זה נחמד‪ .‬תרבותי‪".‬‬
‫זורה החליקה מהשרפרף ולאורך המסדרון אל הדלת הקדמית‪ .‬קיקי נעצה‬
‫בהאוורד מבט תמה נוסף‪ ,‬שעליו השיב בפרצוף התמים ביותר שלו‪ .‬היא‬
‫לקחה את תדפיס האי‪-‬מייל של בנה הלא נוכח‪ ,‬הרימה את משקפיה ממקום‬
‫מנוחתם על חזה המרשים והניחה אותם על קצה אפה‪.‬‬
‫"אני מוכרחה להוריד בפניו את הכובע‪ ",‬מילמלה תוך כדי קריאה‪" .‬הילד הזה‬
‫לא טיפש‪ ...‬כשהוא זקוק לתשומת הלב שלך‪ ,‬הוא בהחלט יודע איך להשיג‬
‫אותה‪ ",‬אמרה‪ ,‬הרימה בפתאומיות את מבטה אל האוורד והפרידה בין‬
‫ההברות כמו בבנק שסופר שטרות‪" .‬הבת של מונטי קיפס‪ָ .‬טדַם‪ .‬פתאום‬
‫אתה מתעניין‪".‬‬
‫האוורד קימט את מצחו‪" .‬זאת התרומה שלך‪".‬‬
‫"האוורד ‪ -‬יש ביצה על האש‪ ,‬אני לא יודעת מי שם אותה שם‪ ,‬אבל המים כבר‬
‫התאדו לגמרי ‪ -‬יש לזה ריח נוראי‪ .‬תכבה את האש‪ ,‬בבקשה‪".‬‬
‫"זאת התרומה שלך?"‬
‫האוורד צפה באשתו מוזגת לעצמה בשלווה כוס שלישית של מיץ עגבניות‪.‬‬
‫היא הרימה אותה וקירבה אותה אל שפתיה‪ ,‬אך נעצרה שם ושוב דיברה‪.‬‬
‫"באמת‪ ,‬האווי‪ .‬הוא בן עשרים‪ .‬הוא רוצה את תשומת הלב של אבא שלו ‪-‬‬
‫והוא פועל בדרך הנכונה‪ .‬עצם ההתמחות אצל קיפס ‪ -‬יש מיליון משרות‬
‫התמחות שהוא היה יכול לקבל‪ .‬ועכשיו הוא מתחתן עם הבת של קיפס? לא‬
‫צריך להיות פרוידיאני‪ .‬לדעתי‪ ,‬הדבר הכי גרוע שאנחנו יכולים לעשות זה‬
‫לקחת את זה ברצינות‪".‬‬
‫"משפחת קיפס?" שאלה זורה בקול כשעשתה את דרכה חזרה במסדרון‪.‬‬
‫"מה קורה ‪ -‬ג'רום עבר לגור אצלם? איזה קטע מוטרף‪ ...‬כאילו‪ :‬ג'רום ‪ -‬מונטי‬
‫קיפס‪ ",‬אמרה זורה בעודה מעצבת שני גברים מדומים מימינה ומשמאלה‪,‬‬
‫וחוזר חלילה‪" .‬ג'רום‪ ...‬מונטי קיפס‪ .‬חיים יחד‪ ".‬זורה נרעדה בלעג‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫קיקי לגמה את המיץ והניחה את הכוס הריקה בחבטה‪" .‬מספיק עם מונטי‬
‫קיפס ‪ -‬אני רצינית‪ .‬אני לא רוצה לשמוע את השם שלו יותר הבוקר‪ ,‬נשבעת‬
‫באלוהים‪ ".‬היא הציצה בשעונה‪" .‬באיזו שעה השיעור הראשון שלך? למה את‬
‫כאן בכלל‪ ,‬זור? את יודעת? למה ‪ -‬את ‪ -‬כאן? הו‪ ,‬בוקר טוב‪ ,‬מוניק‪ ",‬אמרה‬
‫קיקי בקול רשמי ושונה למדי‪ ,‬חף מהניגון הפלורידיאני‪ .‬מוניק סגרה את‬
‫הדלת מאחוריה ונכנסה‪.‬‬
‫קיקי שלחה חיוך יגע אל מוניק‪" .‬אנחנו משתגעים היום ‪ -‬כולם מאחרים או‬
‫עומדים לאחר‪ .‬מה שלומך‪ ,‬מוניק ‪ -‬את בסדר?"‬
‫המנקה החדשה‪ ,‬מוניק‪ ,‬היתה אישה שפופה מהאיטי‪ ,‬בת גילה של קיקי‬
‫בערך וכהה ממנה‪ .‬זו היתה הפעם השנייה שלה בבית‪ .‬היא לבשה מעיל של‬
‫הצי האמריקני עם צווארון פרווה הפוך‪ ,‬ועל פניה מבט של התנצלות דאוגה‪,‬‬
‫מצטערת על מה שישתבש אפילו עוד לפני שהשתבש‪ .‬כל זה הפך בוטה‬
‫וקשה יותר בעיני קיקי בשל תסרוקתה של מוניק‪ :‬פאה כתומה זולה וסינתטית‬
‫שדרשה חידוש‪ ,‬והיום נראתה רחוקה מתמיד ממצחה‪ ,‬מחוברת בחוטים‬
‫דקים לשערה הטבעי הדליל‪.‬‬
‫"אני להתחיל כאן?" שאלה מוניק בחשש‪ .‬ידה ריחפה בסמוך לרוכסן הגבוה‬
‫של מעילה‪ ,‬אך היא לא פתחה אותו‪.‬‬
‫"למען האמת‪ ,‬מוניק‪ ,‬את מוכנה להתחיל בחדר העבודה ‪ -‬חדר העבודה‬
‫שלי?" אמרה קיקי במהירות מאפילה על משהו שהאוורד החל לומר‪" .‬זה‬
‫בסדר? בבקשה אל תזיזי אף פיסת נייר ‪ -‬רק תניחי בערמה‪ ,‬אם את יכולה‪".‬‬
‫מוניק עמדה במקומה ואחזה ברוכסן‪ .‬קיקי נותרה בתוך הרגע המוזר‪ ,‬חרדה‬
‫מפני מחשבותיה של האישה השחורה על כך שאישה שחורה אחרת משלמת‬
‫לה כדי שתנקה‪.‬‬
‫"זורה תראה לך ‪ -‬זורה‪ ,‬תראי למוניק‪ ,‬בבקשה‪ ,‬קדימה‪ ,‬תראי לה איפה‪".‬‬
‫זורה החלה לשעוט במעלה המדרגות‪ ,‬שלוש מדרגות בכל פעם‪ ,‬ומוניק‬
‫השתרכה אחריה‪ .‬האוורד הגיח מאחורי הקלעים ונכנס אל נישואיו‪.‬‬
‫"אם זה יקרה‪ ",‬אמר האוורד ביובש בין לגימות של קפה‪" ,‬מונטי קיפס יהיה‬
‫קרוב משפחה‪ .‬שלנו‪ .‬לא קרוב משפחה של מישהו אחר‪ .‬שלנו‪".‬‬
‫"האוורד‪ ",‬אמרה קיקי באיפוק דומה‪" ,‬בבקשה‪ ,‬בלי דרמות‪ .‬אנחנו לא על‬
‫הבמה‪ .‬כרגע אמרתי שאני לא רוצה לדבר על זה עכשיו‪ .‬אני יודעת ששמעת‬
‫אותי‪".‬‬
‫האוורד החווה קידה קלה‪.‬‬
‫"ליווי צריך כסף למונית‪ .‬אם אתה רוצה לדאוג למשהו‪ ,‬תדאג לזה‪ .‬אל תדאג‬
‫למשפחת קיפס‪".‬‬
‫"קיפס?" קרא ליווי מאי‪-‬שם‪" .‬איזה קיפס? איפה הם?"‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫המבטא הברוקליני המזויף לא השתייך לא להאוורד ולא לקיקי‪ ,‬וחדר אל פיו‬
‫של ליווי רק שלוש שנים קודם לכן‪ ,‬כשהיה בן שתים‪-‬עשרה‪ .‬ג'רום וזורה נולדו‬
‫באנגליה‪ ,‬ליווי באמריקה‪ .‬אך כל המבטאים האמריקניים השונים שלהם נדמו‬
‫להאוורד מלאכותיים במידה מסוימת ‪ -‬לא בדיוק תוצרים של בית אשתו‪ .‬אך‬
‫אף אחד מהם לא היה בלתי מוסבר כשל ליווי‪ .‬ברוקלין? משפחת בלזי גרה‬
‫שלוש מאות ועשרים קילומטר מצפון לברוקלין‪ .‬האוורד היה קרוב מאוד‬
‫להעיר על כך הבוקר )אשתו הזהירה אותו שלא יעיר על כך(‪ ,‬אך כעת ליווי‬
‫הגיח מן המסדרון ופירק את אביו מנשקו בחיוך רחב לפני שנגס בקצה מאפין‬
‫שהחזיק בידו‪.‬‬
‫"ליווי‪ ",‬אמרה קיקי‪" ,‬מותק‪ ,‬רציתי לשאול אותך ‪ -‬אתה יודע מי אני? אתה שם‬
‫לב למשהו מכל מה שקורה כאן? זוכר את ג'רום? אחיך? ג'רום לא פה? ג'רום‬
‫חצה ים גדול למקום שנקרא אנגליה?"‬
‫ליווי החזיק זוג נעלי התעמלות בידיו‪ .‬הוא טילטל אותן לעבר הסרקזם של‬
‫אמו והתיישב לנעול אותן בהבעה זעופה‪.‬‬
‫"נו? אז מה? אני יודע משהו על קיפס? אני לא יודע כלום על קיפס‪".‬‬
‫"ג'רום ‪ -‬לך לבית הספר‪".‬‬
‫"עכשיו אני גם ג'רום?"‬
‫"ליווי ‪ -‬לך לבית הספר‪".‬‬
‫"יו‪ ,‬למה את כזאת‪ ...‬אני רק שואל שאלה‪ ,‬זה הכול‪ ,‬ואת נהיית כזאת‪ "...‬כעת‬
‫ביצע ליווי חיקוי לא ברור‪ ,‬שלא נתן שום רמז למילה החסרה‪.‬‬
‫"מונטי קיפס‪ .‬האיש שאח שלך עובד אצלו באנגליה‪ ",‬נכנעה קיקי בלאות‪.‬‬
‫האוורד ראה ְבעניין כיצד זכה ליווי בהתנצחות בתגובתו ההופכית לאירוניה‬
‫העוקצנית של קיקי‪.‬‬
‫"את רואה?" אמר ליווי‪ ,‬כאילו רק הודות למאמציו הצליחו להגיע להגינות‬
‫ולהיגיון‪" .‬זה היה קשה?"‬
‫"אז זה מכתב מקיפס?" שאלה זורה שירדה במדרגות ונעמדה מאחורי כתפה‬
‫של אמה‪ .‬בתנוחה זו‪ ,‬כשהבת רוכנת מעל האם‪ ,‬הן נראו להאוורד כמו שתי‬
‫נושאות מים שמנמנות של פיקאסו‪" .‬אבא‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אני חייבת לעזור עם‬
‫התגובה הפעם ‪ -‬אנחנו נהרוס אותו‪ .‬למי זה? ל'ריפבליק'?"‬
‫"לא‪ .‬לא‪ ,‬זה לא קשור לזה בכלל ‪ -‬זה דווקא מג'רום‪ .‬הוא מתחתן‪ ",‬אמר‬
‫האוורד‪ ,‬הניח לחלוקו להיפתח והסתובב‪ .‬הוא פסע לעבר דלתות הזכוכית‬
‫והביט החוצה אל הגינה‪" .‬עם הבת של קיפס‪ .‬מתברר שזה משעשע‪ .‬אמא‬
‫שלך חושבת שזה מצחיק‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬מותק‪ ",‬אמרה קיקי‪" .‬אני חושבת שכרגע הבהרנו שאני לא חושבת שזה‬
‫מצחיק ‪ -‬אני לא חושבת שאנחנו יודעים מה קורה ‪ -‬זה אי‪-‬מייל של שבע‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שורות‪ .‬אנחנו לא יודעים מה המשמעות של זה בכלל‪ ,‬ואני לא מתכוונת‬
‫להתרגש בגלל ‪"-‬‬
‫"זה רציני?" התפרצה זורה‪ .‬היא חטפה את הנייר מידה של אמה וקירבה‬
‫אותו לעיניה קצרות הרואי‪" .‬זאת בדיחה מזוינת‪ ,‬נכון?"‬
‫האוורד הצמיד את מצחו לשמשה העבה וחש בלחות המרטיבה את גבותיו‪.‬‬
‫בחוץ עדיין ירד השלג של החוף המזרחי הדמוקרטי והפך את כיסאות הגן‬
‫זהים לשולחנות הגן ולצמחים ולתיבות הדואר ולמוטות הגדר‪ .‬הוא נשף עננת‬
‫פטרייה וניגב אותה בשרוולו‪.‬‬
‫"זורה‪ ,‬את צריכה ללכת לשיעור‪ ,‬בסדר? ואת באמת לא צריכה להשתמש‬
‫במילה הזאת בבית שלי ‪ -‬אה‪-‬אה‪-‬לא‪-‬לא!" אמרה קיקי‪ ,‬ממסכת כל מילה‬
‫שזורה ניסתה לומר‪" .‬בסדר? קחי את ליווי לתחנת מוניות‪ .‬אני לא יכולה‬
‫להסיע אותו היום ‪ -‬את יכולה לבקש מהאוורד להסיע אותו‪ ,‬אבל לא נראה לי‬
‫שזה יקרה‪ .‬אני אתקשר לג'רום‪".‬‬
‫"אני לא צריך הסעה‪ ",‬אמר ליווי‪ ,‬וכעת הבחין האוורד באמת בליווי ובדבר‬
‫החדש אצל ליווי‪ :‬גרב ניילון נשי‪ ,‬דק ושחור‪ ,‬על ראשו‪ ,‬קשור בלולאה מאחור‪,‬‬
‫ובקצהו מעין פטמה קטנה ומרושלת‪.‬‬
‫"את לא יכולה להתקשר אליו‪ ",‬אמר האוורד בשקט‪ .‬הוא עשה צעד טקטי אל‬
‫מחוץ לטווח הראייה של בני משפחתו‪ ,‬אל צדו השמאלי של המקרר העצום‪.‬‬
‫"הוא לא יכול לטלפן‪".‬‬
‫"מה אמרת?" שאלה קיקי‪" .‬מה אתה אומר? אני לא שומעת‪".‬‬
‫לפתע היתה מאחוריו‪" .‬איפה המספר של קיפס?" תבעה לדעת‪ ,‬אם כי‬
‫שניהם ידעו את התשובה לשאלה הזאת‪.‬‬
‫האוורד לא אמר כלום‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ ,‬נכון‪ ",‬אמרה קיקי‪" ,‬הוא ביומן‪ ,‬ביומן שנשאר במישיגן‪ ,‬במהלך‬
‫הכינוס המפורסם שבו היו לך על הראש דברים חשובים יותר מאשר אשתך‬
‫והמשפחה שלך‪".‬‬
‫"אפשר לא לעשות את זה עכשיו?" שאל האוורד‪ .‬כשאתה אשם‪ ,‬כל שנותר‬
‫לך לבקש זה דחייה של גזר הדין‪.‬‬
‫"שיהיה‪ ,‬האוורד‪ .‬שיהיה ‪ -‬בכל מקרה אני אהיה זאת שתטפל בזה‪ ,‬בתוצאות‬
‫של המעשים שלך‪ ,‬כרגיל‪ ,‬אז ‪"-‬‬
‫האוורד איגרף את ידו וחבט בתא ההקפאה שלהם‪.‬‬
‫"האוורד‪ ,‬בבקשה אל תעשה את זה‪ .‬הדלת לא סגורה‪ ,‬היא‪ ...‬הכול יפשיר‪,‬‬
‫תדחף אותה כמו שצריך‪ ,‬כמו שצריך‪ ,‬עד שהיא‪ ...‬בסדר‪ :‬זה מצער‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫אם זה באמת קרה‪ ,‬ואת זה אנחנו לא יודעים‪ .‬פשוט נצטרך להתמודד עם זה‬
‫צעד צעד עד שנדע מה לעזאזל קורה‪ .‬אז בואו נשאיר את זה ככה‪ ,‬אני לא‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫יודעת‪ ...‬נדבר כש‪ ...‬טוב‪ ,‬קודם כול כשג'רום יגיע ויהיה באמת על מה לדבר‪,‬‬
‫בסדר? בסדר?"‬
‫"תפסיקו להתווכח‪ ",‬התלונן ליווי מקצה המטבח‪ ,‬ואז חזר על דבריו בקול רם‪.‬‬
‫"אנחנו לא מתווכחים‪ ,‬מותק‪ ",‬אמרה קיקי והתכופפה מעט‪ .‬היא הטילה את‬
‫ראשה לפנים ושיחררה את שערה מכיסוי הבד האדום‪-‬לוהט‪ .‬היא קשרה‬
‫אותו בשתי צמות קלועות עבות שהגיעו עד הישבן‪ ,‬כמו קרניים משוחררות‬
‫של אייל‪ .‬מבלי להרים את עיניה היא איזנה את שני צדי הכיסוי‪ ,‬הטילה את‬
‫ראשה לאחור פעם נוספת‪ ,‬סובבה את הבד פעמיים וקשרה אותו מחדש‬
‫בדיוק באותה הצורה‪ ,‬רק הדוק יותר‪ .‬הכול התרומם בכשלושה סנטימטרים‪,‬‬
‫ועם הפרצוף החדש והסמכותי הזה היא נשענה על השולחן ופנתה אל ילדיה‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬ההצגה נגמרה‪ .‬זור‪ ,‬יש אולי כמה דולרים בעציץ של הקקטוס‪ .‬תני‬
‫אותם לליווי‪ .‬אם לא‪ ,‬פשוט תלווי לו קצת כסף ואני אחזיר לך אחר כך‪ .‬אני‬
‫קצת לחוצה החודש‪ .‬בסדר‪ .‬קדימה‪ ,‬לכו ללמוד‪ .‬כל דבר‪ .‬כל דבר שבעולם‪".‬‬
‫כמה דקות לאחר מכן‪ ,‬כשהדלת נסגרה מאחורי ילדיה‪ ,‬פנתה קיקי אל בעלה‬
‫תזה‪ ,‬שרק האוורד הכיר כל שורה וכל אזכור בו‪ .‬האוורד חייך‪,‬‬
‫ופניה מביעים ֶ‬
‫סתם בשביל הכיף‪ .‬הוא לא זכה לתגובה‪ .‬האוורד הפסיק לחייך‪ .‬אם יש ריב‬
‫באופק‪ ,‬אף אידיוט לא יהמר עליו‪ .‬קיקי ‪ -‬שפעם‪ ,‬לפני עשרים ושמונה שנה‪,‬‬
‫האוורד נשא אותה על כתפיו כמו שטיח מגולגל כדי להניח אותה‪ ,‬ואת עצמו‬
‫מעליה‪ ,‬בביתם הראשון בפעם הראשונה ‪ -‬שקלה כעת מאה ושלושה‪-‬עשר‬
‫קילוגרמים טובים ונראתה צעירה ממנו בעשרים שנה‪ .‬עורה ניחן ביתרון‬
‫האתני הנודע ולא התקמט במיוחד‪ ,‬אך במקרה של קיקי העלייה במשקל‬
‫מתחה אותו בצורה מרשימה עוד יותר‪ .‬בגיל חמישים ושתיים פניה עדיין היו‬
‫כפני נערה‪ .‬פני נערה יפים וקשוחים‪.‬‬
‫כעת חצתה את החדר ופילסה לעצמה דרך בעוצמה כזאת שהוא נפל לתוך‬
‫כיסא נדנדה סמוך‪ .‬ליד שולחן המטבח היא החלה לארוז בתוקפנות חפצים‬
‫שלא היתה צריכה לקחת לעבודה‪ .‬היא דיברה בלי להסתכל עליו‪" .‬אתה יודע‬
‫מה מוזר? מה שמוזר זה מישהו שהוא פרופסור בתחום אחד ופשוט טיפש‬
‫מוחלט בכל תחום אחר‪ .‬תעיין באלפבית של הורות‪ ,‬האווי‪ .‬אתה תגלה שאם‬
‫תתנהג ככה‪ ,‬אז ההפך הגמור‪ ,‬אבל הגמור‪ ,‬ממה שאתה רוצה יקרה‪ .‬ההפך‬
‫הגמור‪".‬‬
‫"אבל ההפך הגמור ממה שאני רוצה‪ ",‬הירהר על כיסא הנדנדה‪" ,‬זה מה‬
‫שתמיד קורה‪".‬‬
‫קיקי פסקה ממלאכתה‪" .‬נכון‪ .‬כי אתה אף פעם לא מקבל מה שאתה רוצה‪.‬‬
‫החיים שלך הם פשוט אורגיה של מחסור‪".‬‬
‫זו היתה התייחסות לבעיה החדשה‪ .‬זו היתה הצעה לפתוח בבעיטה את דלת‬
‫האחוזה של נישואיהם‪ ,‬המובילה אל חדר הכניסה של האומללות‪ .‬ההצעה‬
‫נדחתה‪ .‬תחת זאת פתחה קיקי בתמרון המוכר שנועד למקם את תרמילה‬
‫הקטן באמצע גבה הענקי‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫האוורד נעמד והידק את חלוק האמבטיה שלו‪" .‬יש לנו לפחות הכתובת‬
‫שלהם?" שאל‪" .‬הכתובת בבית?"‬
‫קיקי הצמידה אצבע אל כל רקה כקוראת מחשבות ביריד‪ .‬היא דיברה לאט‪,‬‬
‫וחרף התנוחה הסרקסטית היו עיניה רטובות‪.‬‬
‫"אני רוצה להבין מה אתה חושב שעשינו לך‪ .‬המשפחה שלך‪ .‬מה עשינו?‬
‫האם מנענו ממך משהו?"‬
‫האוורד נאנח והסב את מבטו‪" .‬אני ממילא מעביר הרצאה בקיימברידג' ביום‬
‫שלישי ‪ -‬אני יכול לטוס ללונדון יום קודם‪ ,‬פשוט כדי ‪"-‬‬
‫קיקי חבטה בשולחן‪" .‬אלוהים‪ ,‬אנחנו לא ב‪ - 1910-‬ג'רום יכול להתחתן עם מי‬
‫שהוא רוצה ‪ -‬או שנתחיל להכין כרטיסי ביקור ונבקש ממנו להיפגש רק עם‬
‫בנות של אקדמאים שאתה במקרה מכיר כדי ‪"-‬‬
‫"יכול להיות שהכתובת נמצאת במעיל הפרווה הירוק?"‬
‫כעת מיצמצה כדי לבטל את האפשרות לדמעות‪" .‬אני לא יודעת איפה‬
‫הכתובת יכולה להיות‪ ",‬אמרה בחיקוי של מבטאו‪" .‬תמצא אותה בעצמך‪ .‬אולי‬
‫היא מסתתרת מתחת לכל הזבל בצריפון המחורבן שלך‪".‬‬
‫"באמת תודה רבה‪ ",‬אמר האוורד והחל במסע חזרה במעלה המדרגות‬
‫המובילות אל חדר העבודה שלו‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫מעונה של משפחת בלזי‪ ,‬בניין גבוה בצבע אדום עז בסגנון ניו אינגלנד‪,‬‬
‫משתרע על פני ארבע קומות חורקות‪ .‬שנת בנייתו )‪ (1856‬חרותה באריח‬
‫שמעל הדלת הקדמית‪ ,‬והחלונות מחזיקים את זגוגיותיהם הירוקות‬
‫המנומרות‪ ,‬שמטילות אחו חלומי על לוחות הרצפה בכל פעם שאור חזק חודר‬
‫דרכן‪ .‬הם אינם מקוריים‪ ,‬החלונות האלה‪ ,‬אלא משוחזרים‪ .‬המקוריים היו‬
‫יקרים מכדי לשמש חלונות‪ .‬מבוטחים בסיכון גבוה‪ ,‬הם שמורים בכספת‬
‫גדולה במרתף‪ .‬חלק ניכר מערכו של בית בלזי טמון בחלונות‪ ,‬שלאיש אסור‬
‫להסתכל בעדם או לפתוח אותם‪ .‬החלון המקורי היחיד הוא תקרת הזכוכית‬
‫הגבוהה בבית‪ ,‬זגוגית מנומרת שמטילה עיגול של אור ססגוני על נקודות‬
‫שונות במישורת המדרגות העליונה כשהשמש חולפת מעל אמריקה‪ ,‬שהופך‬
‫חולצה לבנה לוורודה או עניבה צהובה לכחולה כשמישהו חולף דרכו‪ .‬ברגע‬
‫שהכתם מגיע לרצפה באמצע הבוקר‪ ,‬האמונה התפלה המשפחתית מזהירה‬
‫שאין לדרוך עליו לעולם‪ .‬עשר שנים קודם היה אפשר למצוא כאן ילדים‬
‫נאבקים‪ ,‬מנסים לדחוף זה את זה אל מסלולו‪ .‬אפילו עכשיו‪ ,‬כבוגרים צעירים‪,‬‬
‫הם ממשיכים לעקוף אותן כשהם יורדים במדרגות‪.‬‬
‫גרם המדרגות עצמו הוא ספירלה תלולה‪ .‬כדי להעביר את הזמן בשעה‬
‫שיורדים בו‪ ,‬נתלתה על הקירות‪ ,‬בכל פנייה ופנייה‪ ,‬תערוכת תצלומים של‬
‫משפחת בלזי‪ .‬תחילה הילדים בשחור‪-‬לבן ‪ :‬גוצים ובעלי גומות חן‪ ,‬עטורי‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הילה של תלתלים‪ .‬תמיד נראה כאילו הם מועדים לעבר הצופה וזה על זה‪,‬‬
‫מתקפלים על רגלי הנקניקייה שלהם‪ .‬ג'רום הזועף מחזיק את זורה התינוקת‬
‫ותוהה מהי‪ .‬זורה מערסלת את ליווי הזעיר והמקומט במבט מוטרף ורכושני‬
‫של אישה שגונבת ילדים ממחלקות בתי חולים‪ .‬לאחר מכן מופיעים דיוקנאות‬
‫מבתי ספר‪ ,‬מסיבות סיום‪ ,‬ברֵכות‪ ,‬מסעדות‪ ,‬גנים וחופשות‪ ,‬עוקבים אחר‬
‫התפתחות גופנית ומאמתים אופי‪ .‬לאחר הילדים מגיעים ארבעה דורות‬
‫בשושלת של הצד האימהי במשפחת סימונדס‪ :‬סבת סבתה של קיקי‪ ,‬שפחה‬
‫; אם סבתה‪ ,‬משרתת; וסבתה‪ ,‬אחות‪ .‬האחות לילי היתה זו שירשה את הבית‬
‫מרופא לבן נדיב שאיתו עבדה בצמידות במשך עשרים שנה בפלורידה‪ .‬ירושה‬
‫בקנה מידה כזה משנה הכול אצל משפחה ענייה באמריקה‪ :‬היא מעבירה‬
‫אותה למעמד הבינוני‪ .‬והבית ברחוב לנגהם ‪ 83‬הוא בית נאה של המעמד‬
‫הבינוני‪ ,‬גדול עוד יותר מכפי שהוא נראה מבחוץ‪ ,‬עם ברֵכה קטנה מאחור‪ ,‬לא‬
‫מחוממת ונעדרת הרבה מאריחיה הלבנים‪ ,‬כמו חיוך בריטי‪ .‬ואמנם‪ ,‬חלק ניכר‬
‫מן הבית בלוי במקצת עכשיו ‪ -‬אך זהו חלק מתפארתו‪ .‬אין בו שום דבר‬
‫נובורישי‪ .‬הבית מתנאה בעבודה שעשה למען המשפחה‪ .‬דמי השכירות מימנו‬
‫את לימודי אמה של קיקי )מזכירה משפטית‪ ,‬נפטרה באביב שעבר( ושל קיקי‬
‫עצמה‪ .‬במשך שנים הוא היה תוכנית החיסכון ובית הנופש של משפחת‬
‫סימונדס; הם היו מגיעים מפלורידה בכל ספטמבר כדי לראות את ה"צבע"‪.‬‬
‫לאחר שילדיה גדלו ובעלה הכומר נפטר‪ ,‬עברה לגור בו חותנתו של האוורד‪,‬‬
‫קלודיה סימונדס‪ ,‬וחיה בו באושר כבעלת בית של מחזורי סטודנטים ששכרו‬
‫את החדרים המיותרים‪ .‬במהלך השנים האלה חמד האוורד את הבית‪.‬‬
‫קלודיה‪ ,‬שהיתה מודעת היטב לחמדנות זו‪ ,‬הקפידה להציב מכשולים בדרכה‪.‬‬
‫היא ידעה היטב שזהו מקום מושלם להאוורד‪ :‬גדול‪ ,‬מקסים ובמרחק יריקה‬
‫מאוניברסיטה אמריקנית מהוגנת למחצה שעשויה לשקול להעסיק אותו‪.‬‬
‫העובדה שהכריחה אותו לחכות כל השנים האלה הסבה אושר לגברת‬
‫סימונדס‪ ,‬או כך לפחות האמין האוורד‪ .‬היא פסעה בקלילות אל שנות‬
‫השבעים של חייה ללא בעיות רפואיות חמורות‪ .‬בינתיים שינע האוורר את‬
‫משפחתו הצעירה בין מוסדות חינוך שונים מדרגה שנייה‪ :‬שש שנים בצפון‬
‫מדינת ניו יורק‪ ,‬אחת‪-‬עשרה בלונדון‪ ,‬אתת בפרוורי פריז‪ .‬רק לפני עשר שנים‬
‫התרככה קלודיה סוף סוף ועזבה את הנכס לטובת קהילה מוגנת בפלורידה‪.‬‬
‫בערך בזמן הזה צולמה תמונת הגלריה של קיקי עצמה‪ ,‬מנהלנית בבית‬
‫חולים ויורשת סופית של לנגהם דרייב ‪ .83‬בתמונה היא כולה שיניים ושיער‪,‬‬
‫מקבלת פרס מטעם המדינה על שירות יוצא דופן למען הקהילה המקומית‪ .‬יד‬
‫לבנה שובבה לופתת את מה שהיה אז מותניים חטובים במיוחד במכנסי ג'ינס‬
‫צמודים; היד הזאת‪ ,‬החתוכה במרפק‪ ,‬שייכת להאוורד‪.‬‬
‫כשאנשים מתחתנים‪ ,‬לעתים קרובות מתנהל קרב כדי לראות איזו משפחה ‪-‬‬
‫של הבעל או של האישה ‪ -‬תנצח‪ .‬האוורד הפסיד בקרב‪ ,‬לשמחתו הרבה‪.‬‬
‫משפחת בלזי ‪ -‬קטנונית‪ ,‬קמצנית ואכזרית ‪ -‬היא לא משפחה שמישהו יילחם‬
‫כדי להחזיק בה‪ .‬ומכיוון שהאוורד נכנע ברצון‪ ,‬היה קל לקיקי לגלות אדיבות‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬במישורת הראשונה‪ ,‬זוכה לייצוג אחד הבלזים האנגלים‪ ,‬דיוקן פחם של‬
‫אביו של האוורד‪ ,‬הרולד‪ ,‬תלוי בגובה הרב ביותר שההגינות מאפשרת‪,‬‬
‫ולראשו כובע צמר‪ .‬עיניו מושפלות‪ ,‬כביכול בייאוש על שום האופן האקזוטי‬
‫שבו בחר האוורד להמשיך את שושלת בלזי‪ .‬האוורד עצמו הופתע לגלות את‬
‫התמונה ‪ -‬ללא ספק יצירת האמנות היחידה שהיתה אי‪-‬פעם ברשות משפחת‬
‫בלזי ‪ -‬בקרב החפצים חסרי הערך שהגיעו אליו עם מות אמו‪ .‬בשנים שלאחר‬
‫מכן התרוממה התמונה משורשיה הנמוכים‪ ,‬בדומה להאוורד עצמו‪ .‬הרבה‬
‫אמריקנים משכילים ועשירים ממכריהם של בני הזוג בלזי טוענים שהם‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מתפעלים ממנה‪ .‬היא נחשבת "קלאסית"‪" ,‬מסתורית"‪ ,‬ומשום מה אפופה‬
‫"אופי אנגלי"‪ .‬לדעתה של קיקי זהו פריט שהילדים יעריכו כשיגדלו‪ ,‬טיעון‬
‫שעוקף בתחכום את העובדה שהם כבר גדלו ואינם מעריכים את הציור‪.‬‬
‫האוורד עצמו שונא אותו‪ ,‬כפי שהוא שונא כל ציור ייצוגי ‪ -‬ואת אביו‪.‬‬
‫אחרי הרולד בלזי מגיע מצעד עליז של האוורד עצמו כפי שהתגלם בשנות‬
‫השבעים‪ ,‬השמונים והתשעים‪ .‬מלבד שינויים בלבוש‪ ,‬נותרו התווים העיקריים‬
‫פחות או יותר ללא שינוי במהלך השנים‪ .‬שיניו ישרות וזהות בגודלן ‪ -‬תופעה‬
‫ייחודית במשפחתו; המלאּות של שפתו התחתונה מפצה במשהו על היעדרה‬
‫של העליונה; ואוזניו בלתי נראות‪ ,‬המרב שניתן לבקש מאוזניים‪ .‬אין לו סנטר‪,‬‬
‫אך עיניו גדולות מאוד וירוקות מאוד‪ .‬יש לו אף רזה‪ ,‬נאה ואריסטוקרטי‪.‬‬
‫כשהוא ניצב בסמוך לגברים בני גילו ומעמדו‪ ,‬יש לו שני יתרונות גדולים‪ :‬שיער‬
‫ומשקל‪ .‬שניהם השתנו אך במעט‪ .‬השיער במיוחד סמיך ובריא מאוד‪ .‬כתם‬
‫אפור מסתלסל מרקתו הימנית‪ .‬רק בסתיו הזה החליט להטיל את רובו בגסות‬
‫קדימה‪ ,‬אל פניו‪ ,‬כפי שלא עשה מאז ‪ - 1967‬הצלחה מסחררת‪ .‬תמונה‬
‫גדולה של האוורד‪ ,‬מתנשא מעל סגל הפקולטה למדעי הרוח המתגודד סביב‬
‫נלסון מנדלה‪ ,‬מדגישה זאת במידה מסוימת‪ :‬אין ספק שיש לו יותר שיער‬
‫מלּכל גבר אחר בתמונה‪ .‬תמונותיו של האוורד מתרבות ככל שמתקדמים‬
‫מטה‪ :‬האוורד במכנסי ברמודה עם ברכיים לבנות כשעווה עד זעזוע; האוורד‬
‫בז'קט טוויד אקדמי תחת עץ מנומר באור של מסצ'וסטס; האוורד באולם‬
‫באמּפסון; בכובע מצחייה‪,‬‬
‫גדול‪ ,‬לאחר שמּונה זה עתה למרצה לאסתטיקה ֶ‬
‫מצביע על ביתה של אמילי דיקינסון; ב ֶּברֶט‪ ,‬בלי שום סיבה מוצדקת; בסרבל‬
‫של דֵיי גלֹואּו באטונוויל‪ ,‬פלורידה‪ ,‬עם קיקי לצדו‪ ,‬מגוננת על עיניה מפני‬
‫האוורד או השמש או המצלמה‪.‬‬
‫כעת עצר האוורד במישורת האמצעית כדי לטלפן‪ .‬הוא רצה לדבר עם ד"ר‬
‫ֶארסקין ֶג'גֶדי‪ ,‬פרופסור לספרות אפריקנית וסגן מנהל המחלקה ללימודי‬
‫אפריקה‪ .‬הוא הניח את מזוודתו על הרצפה ותחב את כרטיס הטיסה שלו‬
‫תחת זרועו‪ .‬הוא חייג והמתין זמן רב‪ ,‬מתכווץ למחשבה על חברו הטוב‬
‫המפשפש בילקוטו‪ ,‬מתנצל בפני חבריו הקוראים ועושה את דרכו אל הקור‬
‫שמחוץ לספרייה‪.‬‬
‫"הלו?"‬
‫"הלו‪ ,‬מי זה? אני בספרייה‪".‬‬
‫" ֶארסק ‪ -‬זה האוורד‪ .‬מצטער‪ ,‬מצטער ‪ -‬הייתי צריך להתקשר‬
‫קודם‪".‬‬
‫"האוורד? אתה לא למעלה?"‬
‫בדרך כלל כן‪ .‬קורא בחדר עיון ‪ 187‬האהוב עליו‪ ,‬בקומה העליונה של ספריית‬
‫גרינמן‪ ,‬ולינגטון קולג'‪ .‬בכל שבת במשך שנים‪ ,‬להוציא מחלות או סופות שלג‪.‬‬
‫הוא קורא כל הבוקר ואחר כך נפגש עם ארסקין בלובי‪ ,‬לפני המעליות‪,‬‬
‫להפסקת צהריים‪ .‬ארסקין אהב לאחוז באחווה בכתפיו של האוורד בשעה‬
‫שנכנסו יחד לבית הקפה של הספרייה‪ .‬הם נראו מוזר יחד‪ .‬ארסקין היה נמוך‬
‫מהאוורד בכשלושים סנטימטרים‪ ,‬קירח לחלוטין‪ ,‬ובעל פדחת שנהב‬
‫מצוחצחת וחזה גברי חסון של גברים נמוכים‪ ,‬מובלט לפנים כמתגאה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בנוצותיו‪ .‬ארסקין מעולם לא נראה בלי חליפה )האוורד לבש גרסאות שונות‬
‫של אותם מכנסי ג'ינס שחורים במשך עשר שנים(‪ ,‬ואת הרושם המיוחס שיצר‬
‫השלים להפליא זקנו המסודר בשחור ולבן‪ ,‬המחודד כזקנו של גבר ממוצא‬
‫ֶּבלָרּוסי‪ ,‬עם שפם תואם ונמשים תלת‪-‬ממדיים על לחייו ואפו‪ .‬במהלך ארוחות‬
‫הצהריים שלהם הוא תמיד הפליא לנבל אם פיו ולהתרתח על עמיתיו‪ ,‬לא‬
‫שעמיתיו יכלו לדעת זאת ‪ -‬נמשיו של ארסקין עשו בשבילו עבודה דיפלומטית‬
‫מצוינת‪ .‬לעתים קרובות הצטער האוורד שאין לו פנים נעימים כאלה להציג‬
‫בפני העולם‪ .‬לאחר ארוחת הצהריים היו ארסקין והאוורד נפרדים‪ ,‬תמיד באי‪-‬‬
‫רצון מסוים‪ .‬כל אחד מהם חזר לחדר העיון שלו עד ארוחת הערב‪ .‬שגרת‬
‫השבת הזאת הסבה להאוורד עונג רב‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬זה באמת מצער‪ ",‬אמר ארסקין כששמע את החדשות מהאוורד‪ ,‬והרגש‬
‫הוחל לא רק על מצבו של ג'רום‪ ,‬אלא גם על העובדה ששני הגברים יחסרו זה‬
‫את חברתו של זה‪ ,‬ואז‪" :‬ג'רום המסכן‪ .‬הנא ילד טוב‪ .‬הוא ודאי מנסה להוכיח‬
‫משהו‪ ".‬ארסקין השתתק‪" .‬מה‪ ,‬אני לא בטוח‪".‬‬
‫"אבל מונטי קיפס‪ ",‬חזר האוורד בייאוש‪ .‬הוא ידע שמארסקין יקבל את מה‬
‫שהוא צריך‪ .‬בגלל זה הם היו חברים‪.‬‬
‫ארסקין שרק את אהדתו‪" .‬אלוהים‪ ,‬האוורד‪ ,‬אתה לא מוכרח לספר לי‪ .‬אני‬
‫זוכר בזמן המהומות בבריקסטון ‪ -‬זה היה ב‪ - '81 -‬אני הייתי בבי‪-‬בי‪-‬סי‬
‫העולמי וניסיתי לדבר על ֶהקשר‪ ,‬מחסור וכן הלאה" ‪ -‬האוורד נהנה מן הניגון‬
‫הניגרי של ה"וכן הלאה" ‪" -‬והמטורף הזה מונטי ‪ -‬הוא ישב שם מולי עם‬
‫עניבה של נבחרת הקריקט של טרינידד ואמר‪' ,‬הבר הצבעוני צריך להביט אל‬
‫ביתו פנימה‪ ,‬הגבר הצבעוני צריך לקחת אחריות‪ '.‬הגבר הצבעוני ! והוא עדיין‬
‫אומר 'צבעוני' ! בכל פעם שעשינו צעד אחד קדימה‪ ,‬מונטי לקח אותנו שני‬
‫צעדים אחורה‪ .‬האיש עלוב‪ .‬אני מרחם עליו בעצם‪ .‬הוא חי באנגליה יותר מדי‬
‫זמן‪ .‬זה חולל בו דברים משונים‪".‬‬
‫האוורד השתתק בקצה השני של הטלפון‪ .‬הוא חיפש את הדרכון בתיק‬
‫המחשב שלו‪ .‬הוא הרגיש מותש לנוכח המחשבה על המסע והקרב שחיכה לו‬
‫בסופו‪.‬‬
‫"והעבודה שלו הולכת ונעשית גרועה משנה לשנה‪ .‬לדעתי‪ ,‬הספר על‬
‫רמברנדט היה וולגרי בהחלט‪ ",‬הוסיף ארסקין באדיבות‪.‬‬
‫האוורד חש בשפלות הכרוכה בדחיקתו של ארסקין למצבים לא הוגנים‬
‫שכאלה‪ .‬מונטי הוא חרא‪ ,‬זה ברור‪ ,‬אבל הוא לא טיפש‪ .‬הספר של מונטי על‬
‫רמברנדט היה‪ ,‬לדעתו של האוורד‪ ,‬רגרסיבי‪ ,‬סוטה‪ ,‬יסודי להרגיז‪ ,‬אך הוא לא‬
‫היה המוני ולא טיפשי‪ .‬הוא היה טוב‪ .‬מפורט ומעמיק‪ .‬הוא גם זכה ביתרון‬
‫הגדול של כריכה קשה והפצה ברחבי העולם הדובר אנגלית‪ ,‬בעוד ספרו של‬
‫האוורד באותו נושא נותר לא גמור וזרוק על הרצפה לפני המדפסת‪ ,‬כתוב על‬
‫דפים שלעתים נדמה לו כי המכונה הקיאה אותם בגועל‪.‬‬
‫"האוורד ?"‬
‫"כן‪ .‬אני כאן‪ .‬אני חייב ללכת‪ .‬הזמנתי מונית‪".‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"תשמור על עצמך‪ ,‬חבר‪ .‬ג'רום פשוט‪ ...‬טוב‪ ,‬עד שתגיע לשם אני בטוח שזה‬
‫יתגלה כסערה בכוס תה‪".‬‬
‫שש מדרגות לפני הקומה התחתונה הפתיע ליווי את האוורד‪ .‬שוב העניין הזה‬
‫עם הגרב על הראש‪ .‬הוא הביט בו מלמטה‪ ,‬פני האריה המרשימים עם‬
‫הסנטר הגברי שהחל להצמיח שערות לפני שנתיים‪ ,‬אך טרם התבסס‪ .‬הוא‬
‫היה עירום עד המותניים ויחף‪ .‬חזהו הצנום והמגולח למשעי הריח מחמאת‬
‫קקאו‪ .‬האוורד פרש את זרועותיו וחסם את דרכו‪.‬‬
‫"מה העניין ?" שאל בנו‪.‬‬
‫"כלום‪ .‬אני יוצא‪".‬‬
‫"עם מי דיברת ?"‬
‫"ארסקין‪".‬‬
‫ייאתה יוצא יוצא ?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"עכשיו ?"‬
‫"מה העניין הזה ?" שאל האוורד‪ ,‬הופך את כיוּון החקירה ונוגע בראשו של‬
‫ליווי‪" .‬זה עניין פוליטי ?"‬
‫ליווי שיפשף את עיניו‪ .‬הוא הניח את זרועותיו מאחורי גבו‪ ,‬שילב את‬
‫אצבעותיו‪ ,‬מתח אותן מטה והבליט את חזהו‪" .‬כלום‪ ,‬אבא‪ .‬זה פשוט זה‪",‬‬
‫אמר באופן סתום‪ .‬הוא נשך את אגודלו‪.‬‬
‫"אז‪ " ...‬אמר האוורד בניסיון לתרגם‪" ,‬זה עניין אסתטי‪ .‬בשביל המראה‬
‫בלבד‪".‬‬
‫"נראה לי‪ ",‬אמר ליווי ומשך בכתפיו‪" .‬כן‪ ,‬זה מה שזה‪ ,‬סתם משהו שאני‬
‫מעשי וכל החרא‬
‫ִ‬
‫לובש‪ .‬אתה יודע‪ .‬מחמם לי את הראש‪ ,‬בנאדם‪.‬‬
‫הזה‪".‬‬
‫"זה באמת גורם לגולגולת שלך להיראות די‪ ...‬מסודרת‪ .‬חלקה‪ .‬כמו שעועית‪".‬‬
‫הוא לחץ בחיבה את כתפי בנו וקירב אותו אליו‪" .‬אתה הולך לעבודה היום?‬
‫נותנים לך ללבוש אם זה במה‪-‬שמו‪ ,‬בתנות התקליטים ?"‬
‫"בטח‪ ,‬בטח‪ ...‬זאת לא חנות תקליטים ‪ -‬אני כל הזמן אומר לך ‪ -‬זה מגה‪-‬‬
‫סטור‪ .‬יש שם כאילו שבע קומות‪ ...‬אתה מצחיק אותי‪ ,‬בנאדם‪ ",‬אמר ליווי‬
‫בשקט ושפתיו צימררו את עורו של האוורד מתחת לחולצה‪ .‬ליווי נסוג כעת‬
‫מאביו וטפח על בגדיו קלות כשומר במועדון‪" .‬אז'תה יוצא עכשיו או מה?‬
‫מה'תה מתכוון להגיד לג'יי? עם מי'תה טס?"‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"לא יודע‪ ,‬לא בטוח‪ .‬צברתי מיילים ‪ -‬מישהן מהעבודה הזמין את הכרטיס‪,‬‬
‫תשמע‪ ...‬אני הולך רק לדבר איתו ‪ -‬לנהל שיחה הגיונית כמו אנשים‬
‫הגיוניים‪".‬‬
‫"בחיי‪ " ...‬אמר ליווי וציקצק בלשונו‪" .‬קיקי רוצה לבעות לך בתחת‪ ...‬ואני‬
‫איתה‪ .‬אני חושב שאתה צריך פשוט לתת לכל העסק הזה לעבור‪ ,‬פשוט‬
‫לעבור‪ .‬ג'רום לא יתחתן עם אף אחת‪ .‬הוא לא מסוגל למצוא את הזין שלו‬
‫בשתי ידיים‪".‬‬
‫האוורד‪ ,‬אף שהיה מחויב להסתייג מכך‪ ,‬לא חלק לחלוטין על ההבחנה‪.‬‬
‫בתוליו המתמשכים של ג'רום )שהאוורד הניח כי הגיעו כעת אל קצם( ייצגו‪,‬‬
‫לרעתו של האוורד‪ ,‬יחס דו‪-‬ערכי כלפי כדור הארץ ויושביו‪ ,‬שהאוורד התקשה‬
‫לשבח אותו או להבין אותו‪ .‬ג'רום לא היה בדיוק טיפוס גופני‪ ,‬והדבר תמיד‬
‫ריפה את ידי אביו‪ .‬אם בכלל‪ ,‬הבלגן בלונדון ללא ספק שם קץ לניחוח הקל‬
‫של עליונות מוסרית שדבק עד כה בג'רום בשנות העשרה שלו‪.‬‬
‫"אז מישהו עומד לעשות טעות‪ ",‬אמר האוורר בניסיון להרחיב את השיחה‪.‬‬
‫"טעות איומה ‪ -‬ואתה פשוט נותן לזה 'לעבור'?"‬
‫ליווי שקל את הרעיון לרגע‪" .‬טוב‪ ...‬גם אם הוא כן יתחתן‪ ,‬אנ'לא מבין למה‬
‫כאילו חתונה זה פתאום דבר רע‪ ...‬לפתות יש לו איזשהו סיכוי לתקוע מישהי‬
‫אם הוא באמת מתחתן‪ "...‬ליווי שיחרר צחוק עמוק ונמרץ‪ ,‬שכיווץ את בטנו‬
‫המופלאה וקיפל אותה כמו חולצה במקום כמו בשר‪" .‬אתה יודע שאין לו שום‬
‫סיכוי לעשות את זה אחרת‪".‬‬
‫"ליווי‪ ,‬זה‪ " ...‬פתח האוורד‪ ,‬אך במוחו עלתה תמונה של ג'רום עם תסרוקת‬
‫האפרו והפנים הרכים והפגיעים‪ ,‬הירכיים הנשיות והג'ינס שתמיד יושבים‬
‫גבוה מדי על המותניים‪ ,‬צלב הזהב הקטנטן התלוי על צווארו ‪ -‬התמימות‪,‬‬
‫באופן כללי‪.‬‬
‫"מה ? אני אומר משהו לא נכון ? אתה יודע שזה נכון‪ ,‬בנאדם ‪ -‬אתה מחייך‬
‫בעצמך ! "‬
‫"לא הנישואים כשלעצמם‪ ",‬אמר האוורד בכעס‪" .‬זה יותר מסובך‪ .‬האבא של‬
‫הבחורה הוא‪ ...‬לא מה שאנחנו צריכים במשפחה הזאת‪ ,‬אם אפשר לנסח את‬
‫זה ככה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬טוב‪ "...‬אמר ליווי וסידר את עניבתו של אביו כך שחלקה הקדמי יהיה‬
‫בחזית‪" .‬אני לא מבין מה זה קשור בכלל‪".‬‬
‫"אנחנו פשוט לא רוצים שג'רום יעשה טעות כזאת ‪" -‬‬
‫"אנחנו?" אמר ליווי והרים גבה במומחיות ‪ -‬מתנה ישירה מאמו מבחינה‬
‫גנטית‪.‬‬
‫"תשמע ‪ -‬אתה צריך כסף או משהו ?" שאל האוורד‪ .‬הוא נבר בכיסו ושלף‬
‫שני שטרות מקומטים של עשרים דולר‪ ,‬מעוכים כממחטות נייר‪ .‬אחרי כל‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫השנים האלה הוא עדיין לא הצליח להתייחס ברצינות לתחושה הירוקה‬
‫והמלוכלכת של הכסף האמריקני‪ .‬הוא תחב אותם לכיס מכנסיו הנמוכים של‬
‫ליווי‪.‬‬
‫"אני מעריך את זה‪ ,‬אחי‪ ",‬דיבר ליווי באטיות‪ ,‬בחיקוי למבטא הדרומי של‬
‫אבות אמו‪.‬‬
‫"אין לי מושג כמה הם משלמים לשעה במקום הזה‪ "...‬רטן האוורד‪.‬‬
‫ליווי נאנח בעצב‪" .‬זה כלום‪ ,‬בנאדם‪ ...‬פשוט כלום‪".‬‬
‫"אם רק היית מרשה לי לגשת לשם‪ ,‬לדבר עם מישהו ו ‪" -‬‬
‫"לא ! "‬
‫האוורד הניח שבנו מתבייש בו‪ .‬בושה היתה כמדומה הירושה הגברית‬
‫בשושלת בלזי‪ .‬כמה מעיק היה אביו של האוורד כשהאוורד היה בגילו של בנו‬
‫! הוא רצה מישהו שלא יהיה קצב‪ ,‬מישהו שישתמש בעבודתו במוח במקום‬
‫בסכינים ובמאזניים ‪ -‬מישהו דומה יותר לאיש שהאוורד היה היום‪ .‬אבל אתה‬
‫זז‪ ,‬וגם הילדים זזים‪ .‬האם ליווי היה מעדיף קצב ?‬
‫"כאילו‪ ",‬אמר ליווי ושינה בטבעיות את תגובתו הראשונית‪" ,‬אני יכול‬
‫להתמודד עם זה בעצמי‪ ,‬אל תדאג‪".‬‬
‫"אני מבין‪ .‬אמא השאירה הודעה או משהו ‪"? -‬‬
‫"הודעה ? אפילו לא ראיתי אותה‪ .‬אין לי מושג איפה היא ‪ -‬היא יצאה מוקדם‪".‬‬
‫"טוב‪ .‬ומה איתך ? אולי אתה רוצה להעביר איזה מסר לאחיך ?"‬
‫"כן‪ ...‬תגיד לו‪ ",‬אמר ליווי בחיוך‪ ,‬בעודו מפנה את גבו להאוורד‪ ,‬אוחז במעקות‬
‫שמשני צדדיו ומרים את רגליו אל חזהו כמתעמל‪" ,‬תגיד לו‪' ,‬אני סתם עוד‬
‫כושי שהסתבך בבלגן‪ ,‬מנסה להפוך חמישה‪ -‬עשר סנט לדולר מזוין !'"‬
‫"בסדר‪ .‬זה מספיק‪".‬‬
‫פעמון הדלת צילצל‪ .‬האוורד ירד מדרגה נוספת‪ ,‬נישק את אחורי ראשו של‬
‫בנו‪ ,‬התכופף תחת אתת מזרועותיו וניגש לדלת‪ .‬פנים מוכרים חייבו בפתח‪,‬‬
‫אפורים מהקור‪ .‬האוורד זקר אצבע לברכה‪ .‬זה היה בחור מהאיטי בשם ּפייר‪,‬‬
‫אחד מני רבים שהגיעו מהאי הקשה הזה‪ ,‬מצאו תעסוקה בניו אינגלנד ופיצו‬
‫בחשאי על חוסר החשק של האוורד לנהוג במכונית‪.‬‬
‫"הי‪ ,‬איפה זּור?" האוורד קרא לליווי מהדלת‪.‬‬
‫ליווי משך בכתפיו‪" .‬לא'דע‪ ",‬ענה בצירוף האותיות המוזר שהיה כעת תשובתו‬
‫הקבועה לכל שאלה‪" ,‬שוחה?"‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הגביהו את קומת הגג‪ ,‬נגרים‪ ,‬ג'יי‪ .‬די‪ .‬סלינג'ר‬
‫‪RAISE HIGH THE ROOF BEAM‬‬
‫‪CARPENTERS, J.D. Salinger‬‬
‫רומן תרגום‬
‫‪ 175‬עמודים‬
‫הוצאת מחברות לספרות‬
‫‪2-0070242‬‬
‫כריכה אחורית‬
‫"מובן מאליו‪ ,‬שיש הבדל בין הוצאת‬
‫בראשית‬
‫לספרות'‬
‫'מחברות‬
‫פעולותיה‪ ,‬לפני שנים רבות‪ ,‬לבין‬
‫ההוצאה היום; הדברים לא באו לפי‬
‫התוכנית מפורטת ומפורשת מראש‪,‬‬
‫אלא בהדרגה ובחינת פרק אחרי פרק‪.‬‬
‫תחילה היתה הכוונה לטפח דברי‬
‫ספרות שאין המו"ל הרגיל להוט‬
‫אחריהם‪ ,‬אם מחשש ל'חידושים'‬
‫בטרם זמן‪ ,‬ואם מחשש להפסדים‬
‫חומריים‪ .‬מכאן ואילך נשתנו פני‬
‫הדברים והתפתחה בהוצאה כוונה אחרת‪ ,‬לגשר על פני כל הדורות‪ ,‬לפרסם‬
‫את כל הספרים החשובים‪ .‬היום אין לנו עוד מטרה נעלה‪ ,‬מלבד להצביע על‬
‫ספרים שאנו מוציאים לאור‪ ,‬כמו כדי להורות – הנה הספרים שאנו מתכוונים‬
‫אליהם‪ .‬ולכן המעיין בספרינו יכול על נקלה להבחין מה כוחה של הוצאת‬
‫'מחברות לספרות' בשעה זו‪ ,‬וגם מה שאיפתה להבא‪".‬‬
‫ישראל זמורה‪" ,‬הספרים שאנו אוהבים" תשכ"ו‬
‫לילה אחד‪ ,‬לפני עשרים שנה בערך‪ ,‬בעיצומו של מצור ַחֶזרֶת על משפחתנו‬
‫הענקית‪ ,‬הועברה אחותי הקטנה ביותר‪ְ ,‬פראני‪ ,‬עם העריסה והכול‪ ,‬לחדר‬
‫הנקי מחיידקים לכאורה שחלקתי עם אחי הגדול‪ ,‬סימור‪ .‬אני הייתי בן חמש‪-‬‬
‫עשרה‪ ,‬סימור היה בן שבע‪-‬עשרה‪ .‬יותר מאוחר‪ ,‬בשתיים בלילה בערך‪ ,‬העיר‬
‫אותי בכיה של השותפה החדשה שלנו‪ .‬שכבתי כמה דקות בתנוחה ניטרלית‪,‬‬
‫בלי נוע‪ ,‬והקשבתי למהומה‪ ,‬עד ששמעתי‪ ,‬או הרגשתי‪ ,‬את סימור מתהפך‬
‫במיטה שלידי‪ .‬בימים ההם נהגנו להחזיק פנס כיס על השידה הקטנה בינינו‬
‫למקרי חירום אשר‪ ,‬ככל הזכור לי‪ ,‬לא התרחשו מעולם‪ .‬סימור הדליק אותו‬
‫ויצא מהמיטה‪" .‬הבקבוק על התנור‪ ,‬אמא אמרה‪ ",‬אמרתי לו‪" .‬נתתי לה אותו‬
‫לפני כמה דקות‪ ",‬אמר סימור‪" .‬היא לא רעבה‪ ".‬הוא ניגש בחשכה אל כוננית‬
‫הספרים והעביר את אלומת הפנס באטיות הלוך ושוב על פני המדפים‪.‬‬
‫התיישבתי במיטה‪" .‬מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי‪" .‬חשבתי אולי לקרוא‬
‫לה משהו‪ ",‬אמר סימור ושלף ספר‪" .‬אלוהים אדירים‪ ,‬היא בת עשרה‬
‫חודשים‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני יודע‪ ",‬אמר סימור‪" .‬יש להם אוזניים‪ .‬הם יכולים‬
‫לשמוע‪".‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הסיפור שקרא סימור לפראני באותו לילה‪ ,‬לאור פנס הכיס‪ ,‬היה אחד‬
‫החביבים עליו‪ ,‬מעשיית ָטאֹו‪ .‬עד היום פראני נשבעת שהיא זוכרת את סימור‬
‫קורא לה אותו‪:‬‬
‫האציל מּו מצ'ין אמר לּפֹו לֹו‪" :‬הנה אתה בא בימים‪ .‬האם יש בבני משפחתך‬
‫מישהו שיוכל למלא את מקומך ולמצוא לי סוסים?" ּפֹו לֹו השיב‪" :‬סוס טוב‬
‫ניכר במבנה גופו ובמראהו‪ .‬אבל סוס עילאי ‪ -‬כזה שאינו מעלה אבק ואינו‬
‫מותיר עקבות ‪ -‬הוא דבר‪-‬מה חטוף וחולף ביעף‪ ,‬חמקמק כמשב רוח‪ .‬בני‬
‫אינם מוכשרים עד כדי כך; הם מסוגלים לזהות סוס טוב‪ ,‬אבל לא יוכלו לזהות‬
‫סוס עילאי‪ .‬על כל פנים‪ ,‬יש לי חבר‪ ,‬צ'יּו‪-‬פַאנג קָאֹו‪ ,‬רוכל של חומרי הסקה‬
‫וירקות‪ ,‬ובכל הנוגע לסוסים אין הוא נופל ממני כלל וכלל‪ .‬אנא פגוש אותו‪".‬‬
‫האציל מו עשה כן‪ ,‬ואחר כך שלח אותו לחפש סוס אביר‪ .‬כחלוף שלושה‬
‫בשצ'יּו‪ ",‬הוסיף‪" .‬איזה מין סוס זה?"‬
‫חודשים חזר ובישר שמצא‪" .‬הוא נמצא ַ‬
‫שאל האציל‪" .‬הו‪ ,‬זאת סוסה חומה‪-‬אפרפרה‪ ",‬היתה התשובה‪ .‬בכל אופן‪,‬‬
‫מששלחו מישהו להביא את בעל החיים‪ ,‬התברר שזהו סוס זכר שחור כפחם!‬
‫האציל הנרגז קרא אליו את ּפֹו לֹו‪" .‬חברך‪ ",‬אמר‪" ,‬שאותו מיניתי למצוא לי‬
‫סוס‪ ,‬בילבל את הדברים כהוגן‪ .‬הוא אינו מסוגל להבחין אפילו בצבעו ובמינו‬
‫של בעל חיים! מה לעזאזל הוא יודע על סוסים?" ּפֹו לֹו נאנח בסיפוק‪.‬‬
‫"האומנם הוא הרחיק לכת עד כדי כך?" קרא‪" .‬אה‪ ,‬אם כך הוא שווה בערכו‬
‫לעשרת אלפים שכמותי‪ .‬אין להשוות בינינו‪ .‬מה שעומד לנגד עיניו של קָאֹו‬
‫הוא המנגנון הרוחני‪ .‬בדאגתו לעיקר הוא שוכח את הפרטים חסרי החן;‬
‫בהיותו שקוע בסגולות הפנימיות אין הוא מבחין באלה החיצוניות‪ .‬הוא רואה‬
‫מה שברצונו לראות‪ ,‬ולא מה שאין ברצונו לראות‪ .‬הוא מתבונן בדברים שראוי‬
‫להתבונן בהם ומתעלם מאלה שבהם אין צורך להתבונן‪ .‬קָאֹו הוא שופט כה‬
‫נבון בענייני סוסים‪ ,‬שהוא מסוגל להבחין בדבר‪-‬מה טוב מסוסים‪".‬‬
‫כשהגיע הסוס‪ ,‬אכן התברר שהוא בעל חיים עילאי‪.‬‬
‫העתקתי כאן את הסיפור לא רק משום שאני משתדל תמיד להמליץ על מוצץ‬
‫פרוזה לשימושם של הורים או אחים בוגרים לתינוקות בני עשרה חודשים‪,‬‬
‫אלא גם מסיבה שונה לחלוטין‪ .‬מה שמגיע מיד הוא תיאור של יום חתונה‬
‫במאי ‪ .1942‬זהו‪ ,‬לדעתי‪ ,‬תיאור העומד בפני עצמו‪ ,‬עם התחלה וסוף‪ ,‬וחיים‬
‫ומוות‪ ,‬שהם שלו בלבד‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬היות שהמידע ברשותי‪ ,‬אני חש חובה‬
‫לציין שעכשיו‪ ,‬ב‪ ,1955 -‬החתן כבר אינו בחיים‪ .‬הוא התאבד ב‪,1948 -‬‬
‫כשהיה עם אשתו בחופשה בפלורידה‪ ...‬עם זאת‪ ,‬אין ספק‪ ,‬מה שאני באמת‬
‫מנסה לומר הוא זה‪ :‬מאז יציאתו הסופית של החתן מהתמונה‪ ,‬איני מסוגל‬
‫לחשוב על מישהו שהייתי רוצה לשלוח לחפש סוסים במקומו‪.‬‬
‫וּבסי )גאלאגֶר(‬
‫בשלהי מאי ‪ 1942‬היו הצאצאים ‪ -‬שבעה במספר ‪ -‬של לֶז ֶ‬
‫גלאס‪ ,‬בדרני וֹודוויל לשעבר ב"תיאטראות ּפַנטֵיי ֶג'ס"‪ ,‬פזורים‪ ,‬אם לנקוט לשון‬
‫הגזמה‪ ,‬בכל רחבי ארצות הברית‪ .‬אני‪ ,‬למשל‪ ,‬הילד השני במשפחה‪ ,‬הייתי‬
‫בבית חולים צבאי בפורְט בֶנינְג‪ ,‬ג' ורג'יה‪ ,‬עם דלקת קרום החזה ‪ -‬מזכרת‬
‫קטנה משלושה‪-‬עשר שבועות של טירונות בחיל הרגלים‪ .‬התאומים‪ ,‬וֹולט‬
‫ּווֵייקֶר‪ ,‬הופרדו שנה תמימה קודם לכן‪ .‬וייקר היה במחנה של סרבני מצפון‬
‫במרילנד‪ ,‬ואילו וולט היה אי‪-‬שם באוקיינוס השקט ‪ -‬או בדרכו לשם ‪ -‬עם‬
‫יחידת תותחנים‪) .‬באותה עת לא ממש ידענו היכן נמצא וולט‪ .‬הוא מעולם לא‬
‫היה כותב מכתבים מצטיין‪ ,‬ומעט מאוד מידע אישי ‪ -‬כמעט כלום ‪ -‬הגיע אלינו‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫אחרי מותו‪ .‬הוא נהרג בתאונה מבצעית מגוחכת לחלוטין בשלהי סתיו ‪,1945‬‬
‫ביפן‪ (.‬הגדולה מבין אחיותי‪ּ ,‬בּו ּבּו‪ ,‬שמיקומה הכרונולוגי הוא בין התאומים‬
‫לביני‪ ,‬היתה סגן‪-‬משנה ביחידת הנשים של הצי והוצבה‪ ,‬לסירוגין‪ ,‬בבסיס חיל‬
‫הים בברוקלין‪ .‬באביב ובקיץ ההם היא התגוררה בדירה הקטנה בניו יורק‪,‬‬
‫שאחי סימור ואני בעצם ויתרנו עליה עם גיוסנו‪ .‬שני בני המשפחה הצעירים‬
‫ביותר‪ ,‬זּואי )זכר( ופראני )נקבה( היו עם הורינו בלוס אנג'לס‪ ,‬שם היה אבי‬
‫צייד כישרונות עבור אולפן סרטים‪ .‬זּואי היה בן שלוש‪-‬עשרה ופראני בת‬
‫שמונה‪ .‬שניהם השתתפו כל שבוע בחידון רדיופוני לילדים שנקרא‪ ,‬אולי‬
‫באירוניה העוקצנית האופיינית לשידורים מחוף לחוף‪" ,‬איזה ילד חכם"‪ .‬בזמן‬
‫זה או אחר‪ ,‬כדאי שאוסיף כאן ‪ -‬או ליתר דיוק‪ ,‬בשנה זו או אחרת ‪ -‬הועסקו‬
‫כל הילדים במשפחתנו‪ ,‬אחת לשבוע‪ ,‬כ"אורחים" ב"איזה ילד חכם"‪ .‬סימור‬
‫ואני היינו הראשונים שהופיעו בתוכנית‪ ,‬כבר ב‪ ,1927 -‬כשהיינו בני עשר‬
‫ושמונה‪ ,‬בהתאמה‪ ,‬בתקופה שבה "שודרה על גלי האתר" מאחד מחדרי‬
‫הוועידות במלון "מארֵיי היל" הישן‪ .‬כולנו‪ ,‬כל השבעה‪ ,‬מסימור עד פראני‪,‬‬
‫הופענו בתוכנית בשמות בדויים‪ .‬מה שעשוי להישמע חריג עד מאוד אם‬
‫מביאים בחשבון את היותנו ילדים לבדרנים‪ ,‬כת אשר בדרך כלל אינה סולדת‬
‫מפרסום‪ ,‬אבל אמי קראה פעם מאמר בכתב עת על מנות הייסורים הקטנות‬
‫של ילדי קריירה ‪ -‬התרחקותם מהחברה הנורמלית‪ ,‬הנחשקת‪ ,‬יש להניח ‪-‬‬
‫ונקטה יד ברזל בנושא‪ ,‬ומעולם‪ ,‬מעולם לא נסוגה‪) .‬זה ממש לא הזמן‬
‫להתעמק בשאלה אם יש להחרים את רוב או את כל ילדי ה"קריירה"‪ ,‬או אולי‬
‫כמפרי שלווה‪ .‬לעת עתה אציין‬
‫לרחם עליהם‪ ,‬או לחרוץ את דינם ללא רגשנות ֵ‬
‫רק שהכנסתנו המשותפת מ"איזה ילד חכם" שלחה שישה מאיתנו לקולג'‪,‬‬
‫וכעת היא שולחת את השביעי‪).‬אחינו הגדול‪ ,‬סימור ‪ -‬שאעסוק כאן כמעט אך‬
‫ורק בו ‪ -‬היה רב‪-‬טוראי במה שב‪ 1942 --‬עדיין נקרא "אווירייה"‪ .‬הוא הוצב‬
‫בבסיס של בי‪ 17 -‬בקליפורניה‪ ,‬ושם‪ ,‬כך אני חושב‪ ,‬שירת כפקיד פלוגתי‪.‬‬
‫הייתי מוסיף‪ ,‬לאו דווקא במאמר מוסגר‪ ,‬שהוא היה‪ ,‬ללא עוררין‪ ,‬כותב‬
‫המכתבים הפחות פורה במשפחה‪ .‬אני חושב שקיבלתי ממנו פחות מחמישה‬
‫מכתבים כל חיי‪.‬‬
‫בבוקר ה‪ 22 -‬או ה‪ 23 -‬במאי )איש במשפחתי מעולם לא ציין תאריך‬
‫במכתב( הונח מכתב מאחותי ּבּו ּבּו לרגלי מיטת השדה שלי בבית החולים‬
‫בפורט בנינג בשעה שהסרעפת שלי נחבשה ברצועות פלסטר )הליך רפואי‬
‫מקובל בטיפול בחולים בדלקת קרום החזה‪ ,‬שאמור‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬לשלול‬
‫מהם כל אפשרות לקרוע את גרונם בשיעול(‪ .‬בתום מסע הייסורים קראתי את‬
‫מכתבה של ּבּו ּבּו‪ .‬הוא עדיין אצלי‪ ,‬והוא מובא כאן כלשונו‪:‬‬
‫ּבַאדי היקר‪,‬‬
‫אני נורא ממהרת לארוז‪ ,‬אז זה יהיה קצר אבל נוקב‪ .‬האדמירל "צובט תחת"‬
‫החליט שהוא חייב לטוס לאזורים נידחים למען המאמץ המלחמתי והחליט גם‬
‫לקחת איתו את מזכירתו אם אתנהג יפה‪ .‬זה הורס אותי‪ .‬בלי קשר לסימור‪,‬‬
‫זה אומר להיות בצריפים טרומיים עם גגות פח גלי בבסיסי חיל אוויר‬
‫מקפיאים ולשמוע הערות ילדותיות מגברינו הלוחמים והניירות הנוראים‬
‫האלה שמקיאים בהם במטוסים‪ .‬העניין הוא שסימור מתחתן ‪ -‬כן‪ ,‬מתחתן‪ ,‬אז‬
‫שים לב בבקשה‪ .‬אני לא יכולה להגיע‪ .‬אני אהיה בנסיעה הזאת בין שישה‬
‫שבועות לחודשיים‪ .‬פגשתי את הבחורה‪ .‬לדעתי היא אפס אבל נראית שיגעון‪.‬‬
‫אני לא ממש יודעת שהיא אפס‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬היא בקושי אמרה שתי מילים‬
‫כל הערב‪ .‬רק ישבה וחייכה ועישנה‪ ,‬כך שלא הוגן להגיד את זה‪ .‬אני בכלל לא‬
‫יודעת שום דבר על הרומן עצמו‪ ,‬חוץ מזה שהם כנראה נפגשו כשסימור היה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫במֹונמאּות בחורף שעבר‪ .‬אמא שלה היא שיא השיאים ‪ -‬מעורבת בכל‬
‫ַ‬
‫מוצב‬
‫עניין‪ ,‬נפגשת עם יונגיאני טוב פעמיים בשבוע )היא שאלה אותי פעמיים‪,‬‬
‫בערב שנפגשנו‪ ,‬אם עברתי פעם אנליזה(‪ .‬היא אמרה לי שהיא נורא רוצה‬
‫שסימור ייצור קשר עם יותר אנשים‪ .‬באותה נשימה היא אמרה שהיא ממש‬
‫אוהבת אותו למרות‪ ,‬וכו' וכו'‪ ,‬ושהקשיבה לו באדיקות כל השנים שהוא היה‬
‫ברדיו‪ .‬זה כל מה שאני יודעת חוץ מהעובדה שאתה חייב להגיע לחתונה‪ .‬אם‬
‫לא‪ ,‬לעולם לא אסלח לך‪ .‬אני אומרת לך‪ .‬אמא ואבא לא יכולים להגיע לכאן‬
‫מהחוף המערבי‪ .‬קודם כול‪ ,‬לפראני יש חצבת‪ .‬דרך אגב‪ ,‬שמעת אותה לפני‬
‫שבוע? היא סיפרה באריכות נהדרת איך היתה מעופפת בכל הדירה כשהיתה‬
‫בת ארבע ולא היה אף אחד בבית‪ .‬המנחה החדש יותר גרוע מגרנט ‪ -‬אם זה‬
‫בכלל אפשרי‪ ,‬ואפילו יותר גרוע מסליבן בימים ההם‪ .‬הוא אמר שהיא בטח רק‬
‫חלמה שהיא יכולה לעוף‪ .‬התינוקת עמדה על שלה כמו מלאך‪ .‬היא אמרה‬
‫שהיא יודעת שהיא יכולה לעוף כי כשהיתה נוחתת תמיד היה לה על‬
‫האצבעות אבק מהנורות‪ .‬אני מתגעגעת אליה‪ .‬גם אליך‪ .‬בכל אופן‪ ,‬אתה‬
‫פשוט חייב להגיע לחתונה‪ .‬תדפוק נפקדות‪ ,‬אם צריך‪ ,‬אבל בבקשה תלך‪ .‬זה‬
‫בשעה שלוש‪ 4 ,‬ביוני‪ ,‬מאוד לא‪-‬דתי ומשוחרר‪ ,‬בבית של סבתא שלה ברחוב‬
‫‪ .63‬איזה שופט מחתן אותם‪ .‬אני לא יודעת את מספר הבית‪ ,‬אבל זה בדיוק‬
‫שתי דלתות אחרי המקום שקארל ואֵיימי גרו בו פעם ברוב פאר‪ .‬אני מתכוונת‬
‫לשלוח מברק לוולט‪ ,‬אבל אני חושבת שכבר שלחו אותו אל מעבר לים‪.‬‬
‫בבקשה תגיע לשם‪ ,‬באדי‪ .‬הוא שוקל בערך כמו חתול ועל הפנים שלו הבעת‬
‫האקסטזה הזאת שאי‪-‬אפשר לדבר אליה‪ .‬יכול להיות שהכול יהיה לגמרי‬
‫בסדר‪ ,‬אבל אני שונאת את ‪ .1942‬אני חושבת שאשנא את ‪ 1942‬עד‬
‫שאמות‪ ,‬רק בשביל העיקרון‪ .‬שולחת את אהבתי ונתראה כשאחזור‪.‬‬
‫בו בו‬
‫*‬
‫יומיים אחרי שהגיע המכתב שוחררתי מבית החולים במשמורת‪ ,‬אפשר לומר‪,‬‬
‫של בערך שלושה מטרים פלסטר סביב צלעותי‪ .‬אז החל שבוע של מסע‬
‫שכנועים מאומץ כדי לקבל אישור להשתתף בחתונה‪ .‬בסופו של דבר הצלחתי‬
‫בכך לאחר התחנפות מייגעת למפקד הפלוגה שלי‪ ,‬טיפוס של ספרים לפי‬
‫עדותו‪ ,‬אשר הסופר האהוב עליו‪ ,‬רצה המזל‪ ,‬היה במקרה גם הסופר האהוב‬
‫עלי ‪ -‬ל' ַמנינְג וַיינְס‪ .‬או הינדְס‪ .‬למרות הקשר הרוחני הזה בינינו לא יכולתי‬
‫להוציא ממנו יותר מאישור יציאה לשלושה ימים‪ ,‬מה שהיה אמור לתת לי‪,‬‬
‫במקרה הטוב‪ ,‬בדיוק מספיק זמן לנסוע ברכבת לניו יורק‪ ,‬לראות את‬
‫החתונה‪ ,‬לבלוע ארוחת ערב איפשהו ואז לחזור מדוכדך לג'ורג'יה‪.‬‬
‫ב‪ 1942 -‬היו כל קרונות הישיבה ברכבות‪ ,‬ככל הזכור לי‪ ,‬מאווררים רק‬
‫להלכה‪ ,‬משופעים בשוטרים צבאיים ומדיפים ריחות של מיץ תפוזים‪ ,‬חלב‬
‫ּוויסקי שיפון‪ .‬ביליתי את הלילה בשיעול ובקריאת חוברת "אֵייס קומיקס"‬
‫שמישהו הואיל בטובו להשאיל לי‪ .‬כשנכנסה הרכבת לניו יורק ‪ -‬בשתיים‬
‫ועשרה בצהריים ביום החתונה ‪ -‬הייתי אכּול שיעול‪ ,‬תשוש באופן כללי‪ ,‬מזיע‪,‬‬
‫לא מגוהץ‪ ,‬ותחבושת הפלסטר שלי עיקצצה נוראות‪ .‬ניו יורק עצמה היתה‬
‫חמה באופן שאין לתאר‪ .‬לא היה לי זמן לעבור בדירה שלי קודם‪ ,‬ולכן‬
‫השארתי את המטען שלי‪ ,‬שהיה מורכב מתיק ברזנט קטן עם רוכסן‪ ,‬בעל‬
‫מראה מדכא למדי‪ ,‬באחת מתיבות הפלדה האלה שבתחנת ּפֶן‪ .‬וכאילו אין די‬
‫בכך‪ ,‬בשעה ששוטטתי באזור חנויות הבגדים בניסיון למצוא מונית פנויה‪,‬‬
‫איזה סגן‪-‬משנה מחיל הקשר‪ ,‬אשר כנראה לא הקפדתי להצדיע לו כשחציתי‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫את השדרה השביעית‪ ,‬שלף פתאום עט נובע ורשם את שמי‪ ,‬את מספרי‬
‫האישי ואת כתובתי‪ ,‬בעוד כמה אזרחים צופים בעניין רב‪.‬‬
‫הייתי גמור כשנכנסתי סוף‪-‬סוף למונית‪ .‬כיוונתי את הנהג כך שיוכל להביא‬
‫אותי לפחות עד הבית הישן של "קארל ואיימי"‪ .‬אבל ברגע שהגענו לגוש‬
‫הבניינים ההוא הכול היה פשוט מאוד‪ .‬צריך היה רק ללכת בעקבות ההמון‪.‬‬
‫היה שם אפילו סוכך מברזנט‪ .‬כעבור רגע נכנסתי לבניין ענקי ישן מאבנים‬
‫חומות‪ ,‬והתקבלתי על ידי אשה נאה מאוד עם שיער סגלגל חיוור‪ ,‬ששאלה‬
‫אותי אם אני חבר של הכלה או של החתן‪" .‬של החתן‪ ",‬אמרתי‪" .‬הו‪ ",‬היא‬
‫אמרה‪" ,‬טוב‪ ,‬אנחנו פשוט אוספים את כולם‪ ".‬היא צחקה צחוק מוגזם למדי‬
‫והובילה אותי אל מה שנראה כמו הכיסא המתקפל הפנוי האחרון בחדר צפוף‬
‫מאוד וגדול במיוחד‪ .‬איפול בן שלוש‪-‬עשרה שנה מּוטל בזיכרוני באשר‬
‫לפרטים המוחשיים הכלליים של החדר‪ .‬מעֵבר לעובדה שהיה מלא עד אפס‬
‫מקום ומחניק מחום‪ ,‬אני זוכר רק שני דברים‪ :‬שהיה אורגן שניגן כמעט ממש‬
‫מאחורי‪ ,‬ושהאישה בכיסא הצמוד אלי מימין פנתה אלי בלחישת במה נלהבת‪,‬‬
‫סילס ֶּברן!" לפי מיקום הכיסאות שלנו הסקתי שהיא לא אמה של‬
‫ְ‬
‫"אני ֶהלן‬
‫הכלה‪ ,‬אבל ליתר ביטחון חייכתי והינהנתי בחברותיות ועמדתי להגיד מי אני‪,‬‬
‫אבל היא הניחה אצבע נימוסית על שפתיה ושנינו הפנינו את ראשינו קדימה‪.‬‬
‫השעה היתה בערך שלוש‪ .‬עצמתי את עיני וחיכיתי בחשש מה‪ ,‬שנגן האורגן‬
‫לֹוהנְגרין"‪.‬‬
‫יחדל לנגן את נעימות הליווי ויפצח ב" ֶ‬
‫אין לי מושג ברור במיוחד איך חלפו השעה ורבע הבאות‪ ,‬מלבד העובדה‬
‫בעלת החשיבות המכרעת שאיש לא פצח ב"לוהנגרין"‪ .‬אני זוכר להקה קטנה‬
‫ופזורה של פנים לא מוכרות שהופנו אלי בגנבה מדי פעם בפעם‪ ,‬לראות מי‬
‫משתעל‪ .‬ואני זוכר שהאישה מימיני פנתה אלי שוב באותה לחישה חגיגית‬
‫למדי‪" .‬בטח יש איזה עיכוב‪ ",‬אמרה‪" .‬ראית פעם את השופט רַנקֶר? יש לו‬
‫פנים של קדוש‪ ".‬ואני זוכר שנגינת האורגן‪ ,‬בנקודה מסוימת‪ ,‬עברה בצורה‬
‫משונה‪ ,‬כמעט בייאוש‪ ,‬מבאך לרוג'רס והארט המוקדמים‪ .‬אבל באופן כללי‪,‬‬
‫צר לי לומר‪ ,‬העברתי את הזמן בביקורֵי חולים חטופים ומלאי אהדה אצל‬
‫עצמי בשל היותי מחויב לדכא את התקפי השיעול שלי‪ .‬כל זמן שהותי בחדר‬
‫היתה לי תחושה מתמשכת‪ ,‬פחדנית‪ ,‬שאני עומד לדמם‪ ,‬או לכל הפחות‬
‫לשבור צלע‪ ,‬למרות מחוך הפלסטר שלבשתי‪.‬‬
‫עשרים דקות אחרי ארבע ‪ -‬או‪ ,‬אם לנסח זאת בצורה אחרת‪ ,‬בוטה יותר‪,‬‬
‫שעה ועשרים דקות מעֵבר לכל מה שנראה כתקווה הגיונית ‪ -‬הובלה הכלה‬
‫הלא נשואה‪ ,‬ראשה מושפל‪ ,‬הֹורֶה מוצב מכל צד‪ ,‬אל מחוץ לבניין‪ ,‬והורדה‬
‫כחפץ שביר בגרם ארוך של מדרגות אבן אל המדרכה‪ .‬אז הופקדה ‪ -‬כמעט‬
‫בבהילות‪ ,‬כך נראה ‪ -‬במכונית הראשונה בשורת המכוניות השכורות‬
‫השחורות הנוצצות שהמתינו בחנייה כפולה בצד הכביש‪ .‬זה היה רגע עשיר‬
‫בפרטים עד כדי הפרזה ‪ -‬רגע דחוס ‪ -‬וכדרכם של רגעים דחוסים‪ ,‬היו בו עדי‬
‫ראייה בתקן מלא‪ ,‬שכן אורחי החתונה )ואני ביניהם( כבר החלו לזרום אל‬
‫מחוץ לבניין‪ ,‬אמנם באופן מכובד‪ ,‬אך בעדרים דרוכים‪ ,‬שלא לומר פעורי‬
‫עיניים‪ .‬אם היה בחיזיון דבר מה מקל‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬מזג האוויר עצמו היה‬
‫אחראי לכך‪ .‬שמש יוני היתה לוהטת ובוהקת כל כך‪ ,‬עם איכות כה דומה‬
‫למבזק רב‪-‬נּורֹות‪ ,‬עד שדמותה של הכלה בשעה שעשתה את דרכה‪ ,‬כמעט‬
‫ַ‬
‫כבעלת מום‪ ,‬במורד מדרגות האבן‪ ,‬נטתה להיטשטש ַּבמקום שבו היה‬
‫הטשטוש חשוב מכול‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫ברגע שמכונית הכלה סולקה מהשטח‪ ,‬לפחות באופן פיזי‪,‬הידרדר המתח על‬
‫המדרכה‪ ,‬במיוחד סביב פתחו של סוכך הברזנט‪ ,‬בשפת המדרכה‪ ,‬שם‬
‫עמדתי גם אני‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בחוסר מעש‪ ,‬לכדי משהו שאפשר היה לפרשו‪,‬‬
‫אילו היה הבניין כנסייה ואילו היה זה יום ראשון‪ ,‬כערבוביה הרגילה של קהל‬
‫מתפללים המתפזר לדרכו‪ .‬ואז‪ ,‬לפתע פתאום‪ ,‬נפוצה השמועה העיקשת ‪-‬‬
‫מפי דודּה של הכלה‪E ,‬ל‪ ,‬כך נטען ‪ -‬שאורחי החתונה אמורים להשתמש‬
‫במכוניות הממתינות בצד הכביש; כלומר‪ ,‬בכל מקרה‪ ,‬קבלת פנים או לא‬
‫קבלת פנים‪ ,‬שינוי בתוכניות או לא שינוי בתוכניות‪ .‬אם התגובה בסביבתי‬
‫מהווה קנה מידה‪ ,‬ההצעה התקבלה באופן כללי כמחווה של ‪beau geste‬‬
‫)צרפתית‪ :‬רצון טוב(‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא היה זה מובן מאליו כי ניתן "להשתמש"‬
‫במכוניות אלא לאחר שמחלקה של אנשים בעלי חזות מאיימת ‪ -‬שכונו‬
‫"המשפחה הקרובה" של הכלה ‪ -‬תעשה שימוש בכל אמצעי תחבורה שנדרש‬
‫לה כדי לעזוב את השטח‪ .‬ולאחר עיכוב מסתורי במקצת ומפוקק )שבמהלכו‬
‫נשארתי מסומר למקומי באופן משונה(‪" ,‬המשפחה הקרובה" אכן החלה‬
‫ביציאה‪ ,‬עד שישה או שבעה אנשים במכונית‪ ,‬או לא יותר משלושה או‬
‫ארבעה‪ .‬המספר‪ ,‬להערכתי‪ ,‬היה תלוי בגיל‪ ,‬באורח ההתנהלות ובהיקף‬
‫הירכיים של הראשונים שתפסו את מקומם‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬בעקבות רמיזה אגבית ‪ -‬אך מחודדת מאוד ‪ -‬של מישהו‪ ,‬מצאתי את‬
‫עצמי מוצב בשפת המדרכה‪ ,‬ממש בפתחו של סוכך הברזנט‪ ,‬ועוזר לאנשים‬
‫להיכנס למכוניות‪.‬‬
‫כדי להבין כיצד נבחרתי דווקא אני למשימה זו‪ ,‬נדרשת עבודה מחשבתית‬
‫מסוימת‪ .‬ככל הידוע לי‪ ,‬לאיש המעשה הבלתי מזוהה‪ ,‬בן גיל העמידה‪ ,‬שבחר‬
‫בי לתפקיד‪ ,‬לא היה אפילו שמץ מושג שאני אחיו של החתן‪ .‬לפיכך הגיוני‬
‫להניח שנבחרתי מסיבות אחרות‪ ,‬פיוטיות הרבה פחות‪ .‬השנה היתה ‪.1942‬‬
‫הייתי בן עשרים ושלוש‪ ,‬ומגויס טרי לצבא‪ .‬עולה בדעתי שרק גילי‪ ,‬המדים‬
‫שלי ואותה הילת חאקי שימושית שאין לטעות בה‪ ,‬הם שלא הותירו ספק‬
‫בנוגע לכשירותי למלא את תפקיד השוער‪.‬‬
‫לא הייתי סתם בן עשרים ושלוש‪ ,‬אלא בן עשרים ושלוש מפגר באופן בולט‪.‬‬
‫אני זוכר שהעמסתי אנשים על מכוניות ללא שמץ מיומנות‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬עשיתי‬
‫זאת בחזות חניכית מעּושה של נחישות דעת‪ ,‬של דבקות במשימה‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫אחרי כמה דקות נעשיתי מודע לחלוטין לכך שאני מספק מענה לצרכיו של דור‬
‫וביצועי כנוטל‬
‫ַ‬
‫שהוא באופן ברור מבוגר יותר‪ ,‬נמוך יותר ועב בשר יותר‪,‬‬
‫זרועות וכסוגר דלתות עטו עוצמה שזיופה אפילו יותר יסודי‪ .‬התחלתי לנהוג‬
‫כמין ענק צעיר‪ ,‬כישרוני במיוחד ומקסים כליל‪ ,‬הסובל משיעול‪.‬‬
‫אבל חום אחר הצהריים היה מעיק‪ ,‬אם להתבטא בעדינות‪ ,‬ותגמולי ִמשרתי‬
‫בוודאי נראו לי חסרי ערך יותר ויותר‪ .‬בתנועה פתאומית‪ ,‬אף שהמון‬
‫"המשפחה הקרובה" בקושי החל להידלדל‪ ,‬כך נר‪E‬ה‪ ,‬אני עצמי זינקתי לתוך‬
‫אחת המכוניות שהועמסו זה עתה‪ ,‬בדיוק כשהחלה להתרחק משפת‬
‫המדרכה‪ .‬כשעשיתי זאת הוטח ראשי )אולי כעונש הולם( במהלומה קולנית‬
‫מאוד בגג‪ .‬אחת היושבות במכונית היתה לא אחרת מאשר מכרתי המלחשת‪,‬‬
‫הלן סילסּבֶרן‪ ,‬והיא החלה להביע את אהדתה הבלתי מסויגת כלפי‪.‬‬
‫המהלומה ללא ספק הידהדה בחלל המכונית‪ .‬אבל בגיל עשרים ושלוש הייתי‬
‫אחד מאותם גברים צעירים המגיבים לכל פגיעה פומבית בגופם‪ ,‬למעט שבר‬
‫בגולגולת‪ ,‬בפליטת צחוק חלול בעל צליל תת‪-‬נורמלי‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫המכונית פנתה מערבה‪ ,‬היישר כביכול לתוך הכבשן הפתוח של שמי הערב‪.‬‬
‫היא המשיכה מערבה עוד שני גושי בניינים עד שהגיעה לשדרת מדיסון‪ ,‬ואז‬
‫ביצעה פנייה חדה של תשעים מעלות בכיוון צפון‪ .‬הרגשתי כאילו ניצלנו כולנו‬
‫מהילכדות בצינור הארובה הנורא של השמש רק הודות לערנותו העצומה‬
‫וכישוריו האדירים של הנהג האלמוני‪.‬‬
‫בארבעת או חמשת גושי הבניינים הראשונים צפונה במדיסון הוגבלה השיחה‬
‫במכונית בעיקר להערות כמו "יש לך מספיק מקום?" ו"בחיים לא היה לי כל‬
‫כך חם‪ ".‬מי שבחיים לא היה לה כל כך חם היתה‪ ,‬כפי שנודע לי מתוך אי‪-‬אלו‬
‫ציתותים על שפת המדרכה‪ ,‬השושבינה הראשית של הכלה‪ .‬היא היתה‬
‫בחורה חסונה כבת עשרים וארבע או חמש בשמלת סאטן ורודה ועם נזר של‬
‫פרחי זכריני מלאכותיים בשערה‪ .‬היה לה צביון ספורטיבי בולט‪ ,‬כאילו שנה או‬
‫שנתיים קודם לכן סיימה‪ ,‬אולי‪ ,‬לימודי חינוך גופני בקולג'‪ .‬היא החזיקה‬
‫בחיקה זר גרדניות כאילו היה זה כדורעף מרוקן מאוויר‪ .‬היא ישבה במושב‬
‫האחורי‪ ,‬ירכיה דחוקות בין בעלה לבין קשיש זעיר בצילינדר ובמעיל כנפות‪,‬‬
‫שאחז סיגר הוואנה לא מוצת‪ .‬גברת סילסברן ואני ‪ -‬ברכינו הסמוכות נוגעות‬
‫זו בזו ללא שום כוונה גסה ‪ -‬איישנו את המושבים המתקפלים‪ .‬פעמיים‪ ,‬ללא‬
‫שום תירוץ‪ ,‬לשם עידוד בלבד‪ ,‬הצצתי אחורה אל הקשיש הזעיר‪ .‬כשהעמסתי‬
‫את המכונית בהתחלה והחזקתי את הדלת פתוחה עבורו‪ ,‬נתקפתי דחף רגעי‬
‫לתפוס בו בשלמותו ולהשחיל אותו בעדינות מבעד לחלון הפתוח‪ .‬הוא היה‬
‫התגלמות הזעירות‪ ,‬בוודאי לא יותר ממטר ארבעים או מטר ארבעים‬
‫וחמישה‪ ,‬מבלי שהיה גמד או ננס‪ .‬במכונית הוא ישב והביט היישר לפניו‬
‫בחומרה רבה‪ .‬כשהצצתי לעברו שנית הבחנתי במה שנראה במידה רבה של‬
‫ודאות ככתם ישן של רוטב על דש מעילו‪ .‬הבחנתי גם שבין מגבעת המשי שלו‬
‫לבין גג המכונית נותר מרווח של עשרה סנטימטרים לפחות‪ ...‬אבל בסך‬
‫הכול‪ ,‬באותן דקות ראשונות במכונית‪ ,‬הייתי טרוד בעיקר במצבי הבריאותי‪.‬‬
‫חוץ מדלקת קרום החזה וראש חבול‪ ,‬היתה לי תחושה היפוכונדרית שאני‬
‫מפתח דלקת גרון‪ .‬קיפלתי את לשוני לאחור בחשאי ותרתי את האזור החשוד‬
‫כנגוע‪ .‬נעצתי את מבטי‪ ,‬ככל הזכור לי‪ ,‬היישר קדימה‪ ,‬בעורפו של הנהג‪,‬‬
‫שהיה מעין מפת תבליט של חטטים‪ ,‬כשלפתע פנתה אלי שותפתי למושבים‬
‫המתקפלים ‪" :‬לא יצא לי לשאול אותך ִּבפנים‪ .‬מה שלום האמא הנהדרת‬
‫שלך? אתה דיקי ּברי ַגְנזָה‪ ,‬לא?"‬
‫החך הרך‪.‬‬
‫לשוני‪ ,‬בזמן השאלה‪ ,‬היתה מקופלת לאחור ותרה את אזור ֵ‬
‫שיחררתי אותה‪ ,‬בלעתי רוק ופניתי אליה‪ .‬היא היתה כבת חמישים פחות או‬
‫יותר‪ ,‬ולבושה בטוב טעם ולפי צו האופנה‪ .‬פניה היו מאופרות בכבדות‪ .‬עניתי‬
‫שלא ‪ -‬אני לא‪.‬‬
‫היא ֵהצרה מעט את עיניה ואמרה שאני נראה בדיוק כמו הבן של סיליה‬
‫בריגנזה‪ .‬סביב הפה‪ .‬ניסיתי להמחיש לה בהבעת פני שזוהי טעות שיכולה‬
‫לקרות לכל אחד‪ .‬ואז שבתי ונעצתי את מבטי בעורפו של הנהג‪ .‬במכונית‬
‫מראה‪.‬‬
‫היתה שתיקה‪ .‬הבטתי החוצה מהחלון‪ ,‬להחליף ֶ‬
‫"מה דעתך על הצבא?" שאלה גברת סילסברן‪ .‬בפתאומיות‪ ,‬בנימה של‬
‫שיחה‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫ממש ברגע זה היה לי התקף שיעול קצר‪ .‬כשחלף‪ ,‬פניתי אליה בכל הנכונות‬
‫שעמדה לרשותי ואמרתי שהכרתי המון חברים חדשים‪ .‬התקשיתי מעט לסוב‬
‫לעברה בגלל אריזת הפלסטר סביב הסרעפת שלי‪.‬‬
‫היא הינהנה‪" .‬אני חושבת שכולכם נפלאים‪ ",‬אמרה מעט במעורפל‪" .‬אתה‬
‫חבר של הכלה או של החתן?" שאלה אז‪ ,‬חותרת מעדנות אל לב העניין‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬בעצם אני לא בדיוק חבר של ‪" -‬‬
‫"עדיף שלא תגיד שאתה חבר של החתן‪ ",‬קטעה אותי השושבינה הראשית‬
‫של הכלה מהמושב האחורי‪" .‬הייתי רוצה לשים עליו את הידיים שלי לשתי‬
‫דקות‪ .‬רק שתי דקות‪ ,‬זה‬
‫הכול‪".‬‬
‫גברת סילסברן הסתובבה קצרות ‪ -‬אבל לגמרי ‪ -‬וחייכה אל הדוברת‪ .‬אז‬
‫פנתה שוב קדימה‪ .‬למעשה‪ ,‬עשינו את הדרך הלוך ושוב כמעט כאיש אחד‪.‬‬
‫בהתחשב בעובדה שגברת סילסברן הסתובבה רק לשבריר שנייה‪ ,‬החיוך‬
‫שהעניקה לשושבינה הראשית היה מין יצירת מופת של מושבים מתקפלים‪.‬‬
‫הוא היה תוסס דיו להביע תמיכה בלתי מסויגת באנשים צעירים בכלל‪ ,‬בכל‬
‫רחבי העולם‪ ,‬אבל בייחוד בנציגתם המקומית‪ ,‬הגלויה והנמרצת‪ ,‬שבפניה‬
‫הוצגה אולי רק מעט יותר מאשר כדי לצאת ידי חובה‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬
‫"חתיכה צמאת דם‪ ",‬אמר קול גברי מצחקק‪ .‬והגברת סילסברן ואני הסתובבנו‬
‫שוב‪ .‬בעלה של השושבינה הראשית הוא שדיבר‪ .‬הוא ישב ממש מאחורי‪,‬‬
‫לשמאלה של אשתו‪ .‬הוא ואני החלפנו בקצרה מבט אטום ובלתי חברי‪ ,‬אשר‬
‫באותה שנת ‪ 1942‬הלומת שכרות יכלו להחליף‪ ,‬כנראה‪ ,‬רק קצין וטוראי‪ .‬הוא‬
‫היה סגן בחיל הקשר‪ ,‬וחבש כובע מעניין מאוד של טייס באווירייה ‪ -‬כובע‬
‫מצחייה שמסגרת המתכת שלו הוסרה מצדו הפנימי העליון‪ ,‬מה שבדרך כלל‬
‫הקנה לחובשו מראה מסוים‪ ,‬נחשק‪ ,‬יש להניח‪ ,‬של לוחם עשוי ללא חת‪.‬‬
‫במקרה שלו‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬הכובע אפילו לא התחיל לפרוע את השטר‪ .‬נראה‬
‫שכל מטרתו היא לגרום לכיסוי הראש התקני שלי‪ ,‬הגדול ממידתי‪ ,‬להיראות‬
‫ככובע ליצן שמישהו שלף בעצבנות מתוך מתקן לשרפת אשפה‪ .‬פניו היו‬
‫צהבהבות‪ ,‬והבעתן היתה‪ ,‬בעיקר‪ ,‬מבוהלת‪ .‬הוא הזיע בכמויות בלתי‬
‫מתקבלות על הדעת ‪ -‬על המצח‪ ,‬על שפתו העליונה ואפילו על קצה אפו ‪ -‬עד‬
‫כדי כך שנראה שגלולת מלח היא הפתרון המתבקש‪" .‬אני נשוי לחתיכה הכי‬
‫צמאת דם בארץ‪ ",‬הוא אמר‪ ,‬מכוון את דבריו לגברת סילסברן‪ ,‬ופלט עוד‬
‫צחקוק רך‪ ,‬פומבי‪ .‬מתוך כבוד אוטומטי לדרגתו כמעט הצטרפתי אליו‬
‫בצחקוק ‪ -‬צחקוק קצר‪ ,‬אווילי‪ ,‬של זר ומגויס טרי‪ ,‬שיציין בבירור כי אני לצדו‬
‫ולצד כל נוסעי המכונית‪ ,‬נגד אף אחד‪.‬‬
‫"אני רצינית‪ ",‬אמרה השושבינה הראשית‪" ,‬רק שתי דקות ‪ -‬זה הכול‪ ,‬חבר‪.‬‬
‫הו‪ ,‬אילו רק יכולתי לשים את הידיים הקטנות שלי –‬
‫"בסדר‪ .‬תירגעי‪ ,‬תירגעי‪ ",‬אמר בעלה‪ .‬עדיין עם מה שנראה כמשאבים בלתי‬
‫נדלים של משובת כלולות‪" .‬פשוט תירגעי‪ .‬ככה תחיי יותר‪".‬‬
‫גברת סילסברן הפנתה שוב את פניה לאחורי המכונית‪ ,‬וברוב חסדה העניקה‬
‫לשושבינה הראשית חיוך כמעט מקודש‪" .‬מישהו מכם ראה מישהו‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מהמשפחה שלו בחתונה?" התעניינה ברּכּות‪ ,‬בהרגשה קלה ‪ -‬לא יותר‬
‫מאשר מנומסת באופן מושלם ‪ -‬של כינוי הגוף‪.‬‬
‫תשובתה של השושבינה הראשית באה בעוצמה ארסית‪" :‬לא‪ .‬כולם בחוף‬
‫המערבי או איפשהו‪ .‬הלוואי שהייתי רואה מישהו מהם‪".‬‬
‫שוב נשמע הצחקוק של בעלה‪" .‬ומה היית עושה אילו ראית אותם‪ ,‬מתוקה?"‬
‫שאל ‪ -‬וקרץ לי באופן חסר הבחנה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני לא יודעת‪ ,‬אבל הייתי עושה משהו‪ ",‬אמרה השושבינה הראשית‪.‬‬
‫הצחקוק משמאלה הגביר את עוצמתו‪" .‬כמו כלום הייתי עושה ! " התעקשה‪.‬‬
‫"הייתי אומרת להם משהו‪ .‬זאת אומרת‪ .‬אלוהים‪ ".‬היא דיברה בביטחון עצמי‬
‫שהלך וגדל‪ ,‬כאילו קלטה כי בעקבות האות מבעלה כולנו‪ ,‬כל המצויים בטווח‬
‫שמיעה‪ ,‬מצאנו משהו ישיר להפליא ‪ -‬יש לה דם ‪ -‬בחוש הצדק שלה‪ ,‬נערי או‬
‫בלתי מעשי ככל שיהיה‪" .‬אני לא יודעת מה הייתי אומרת להם‪ .‬בטח הייתי‬
‫סתם מברברת משהו אידיוטי‪ .‬אבל אלוהים‪ .‬ברצינות ! אני פשוט לא מסוגלת‬
‫לראות מישהו מתחמק מעונש על רצת ממש‪ .‬זה מרתיח לי את הדם‪ ".‬היא‬
‫השעתה כל סימן חיים בדיוק לפרק הזמן הדרוש כדי לשאוב עידוד ממבט‬
‫ההזדהות המדומה של גברת סילסברן‪ .‬גברת סילסברן ואני כבר הסתובבנו‬
‫לגמרי כעת‪ ,‬בחברותיות עילאית‪ ,‬במושבים המתקפלים שלנו‪" .‬ברצינות‪",‬‬
‫אמרה השושבינה הראשית‪" ,‬אי‪-‬אפשר להידחף ככה כל החיים ולפגוע‬
‫ברגשות של אנשים בכל פעם שמתחשק לך‪".‬‬
‫"אני חוששת שאני לא יודעת הרבה על הבחור‪ ",‬אמרה גברת סילסברן‬
‫ברּכּות‪" .‬למען האמת‪ ,‬אפילו לא פגשתי אותו‪ .‬בפעם הראשונה ששמעתי‬
‫שמיוריאֶל בכלל מאורסת ‪" -‬‬
‫"אף אחד לא פגש אותו‪ ",‬אמרה השושבינה הראשית‪ ,‬די בהתפרצות‪" .‬אפילו‬
‫אני לא פגשתי אותו‪ .‬היו לנו שתי חזרות‪ ,‬ובשתיהן האבא המסכן של מיוריאל‬
‫היה צריך להחליף אותו רק בגלל שהמטוס הדפוק שלו לא הצליח להמריא‪.‬‬
‫הוא היה אמור להגיע לכאן ביום שלישי שעבר‪ ,‬בלילה‪ ,‬באיזה מטוס צבאי‬
‫דפוק‪ ,‬אבל ירד שלג או משהו דפוק כזה בקולורדו‪ ,‬או אריזונה‪ ,‬או אחד‬
‫המקומות הדפוקים ההם‪ ,‬והוא הגיע רק אתמול‪ ,‬באחת בלילה‪ .‬ואז ‪ -‬בשעה‬
‫המטורפת הזאת ‪ -‬הוא מתקשר למיוריאל מאיזה חור בלונג איילנד או‬
‫איפשהו ומבקש ממנה שתפגוש אותו בלובי של איזה מלון זוועתי כדי שהם‬
‫יוכלו לדבר‪ " .‬השושבינה הראשית נרעדה במופגן‪" .‬ואתם מכירים את‬
‫מיוריאל‪ .‬היא פשוט כל כך מתוקה‪ ,‬שהיא נותנת לכל העולם ואשתו לנפנף‬
‫אותה‪ .‬זה מה שמשגע אותי‪ .‬אנשים כאלה הם תמיד אלה שנפגעים בסוף‪...‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬היא מתלבשת ותופסת מונית ויושבת שם באיזה לובי זוועתי‬
‫ומדברת איתו עד רבע לחמש בבוקר‪ ".‬השושבינה הראשית ריפתה את‬
‫אחיזתה בזר הגרדניות די זמן להניף שני אגרופים קמוצים מעל לחיקה‪" .‬אווו‪,‬‬
‫זה כל כך מרתיח אותי ‪ ":‬אמרה‪.‬‬
‫"איזה מלון?" שאלתי את השושבינה הראשית‪" .‬את יודעת?" ניסיתי להישמע‬
‫לבן‪,‬‬
‫אגבי‪ ,‬כאילו‪ ,‬נניח‪ ,‬אבי עוסק במלונאות‪ ,‬ואני מגלה עניין‪ ,‬מובן וטבעי ֵ‬
‫בשאלה היכן מתאכסנים אנשים המגיעים לניו יורק‪ .‬האמת‪ ,‬לשאלה לא היתה‬
‫שום משמעות‪ .‬פשוט חשבתי בקול‪ ,‬פחות או יותר‪ .‬עניינה אותי העובדה‬
‫שאחי ביקש מארוסתו לפגוש אותו בלובי של מלון ולא בדירה הריקה‪ ,‬הפנויה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שלו‪ .‬המוסריות שבהזמנה לא היתה בשום פנים בלתי אופיינית‪ ,‬אבל עוררה‬
‫את ענייני‪ ,‬באופן מתון‪ ,‬אף על פי כן‪.‬‬
‫"אני לא יודעת באיזה מלון‪ ",‬אמרה השושבינה הראשית ברוגז‪ .‬סתם מלון‪".‬‬
‫היא נעצה בי מבט‪" .‬למה ?" תבעה לדעת‪.‬‬
‫"אתה חבר שלו?"‬
‫במבטה היה משהו מאיים בבירור‪ .‬כאילו בא מאספסוף של אישה אחת‪ ,‬שרק‬
‫הזמן והמקרה הפרידו בינה לבין שקית הסריגה שלה והמראה הנהדר של‬
‫הגיליוטינה‪ .‬אספסוף‪ ,‬מכל סוג‪ ,‬הילך עלי אימים כל חיי‪" .‬גדלנו יחד‪ ",‬עניתי‬
‫באופן כמעט בלתי ניתן להבנה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬יופי לך !"‬
‫"רגע‪ ,‬רגע‪ ",‬אמר בעלה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני מצטערת‪ ",‬אמרה לו השושבינה הראשית‪ ,‬אבל דבריה כוונו לכולנו‪.‬‬
‫"אבל אתה לא היית בחדר ולא ראית את הילדה המסכנה בוכה ומייללת שעה‬
‫שלמה‪ .‬זה לא מצחיק ‪ -‬שלא תשכח את זה‪ .‬כבר שמעתי על חתנים שנבהלים‬
‫פתאום וכל זה‪ .‬אבל לא עושים את זה ברגע האחרון‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬לא עושים‬
‫את זה בצורה שמביכה באופן בלתי נסבל המון אנשים נחמדים וטובים וכמעט‬
‫שוברת את רוחה של הילדה והכול ! אם הוא שינה את דעתו‪ ,‬למה הוא לא‬
‫כתב לה ולפחות פירק את זה כמו ג'נטלמן‪ ,‬בשם אלוהים? לפני שנגרם כל‬
‫הנזק‪".‬‬
‫"בסדר‪ ,‬תירגעי‪ ,‬פשוט תירגעי‪ ",‬אמר בעלה‪ ,‬הצחקוק עדיין היה שם‪ ,‬אבל‬
‫נשמע מתוח מעט‪.‬‬
‫"בשיא הרצינות ! למה הוא לא היה יכול לכתוב לה ופשוט להגיד לה‪ ,‬כמו‬
‫גבר‪ ,‬ולמנוע את כל הטרגדיה הזאת והכול?" היא הביטה בי‪ ,‬בפתאומיות‪.‬‬
‫"יש לך מושג איפה הוא‪ ,‬במקרה?" היא דרשה לדעת‪ ,‬בקול מתכתי‪" .‬אם‬
‫אתם חברים מילדות בטח יש לך איזה ‪" -‬‬
‫"הגעתי לניו יורק לפני שעתיים בערך‪ ",‬אמרתי בעצבנות‪ .‬לא רק השושבינה‬
‫הראשית‪ ,‬אלא גם בעלה וגברת סילסברן נעצו בי עיניים כעת‪" .‬עד עכשיו לא‬
‫יצא לי אפילו להגיע לטלפון‪ ''.‬בשלב הזה‪ ,‬ככל הזכור לי‪ ,‬היה לי התקף שיעול‪.‬‬
‫הוא היה אמיתי דיו‪ ,‬אבל אני מוכרח לומר שעשיתי מעט מאוד כדי לדכא אותו‬
‫או לקצר את משכו‪.‬‬
‫"מישהו בדק את השיעול שלך‪ ,‬חייל?" שאל אותי הסגן כשיצאתי מזה‪.‬‬
‫באותו רגע היה לי התקף שיעול נוסף ‪ -‬אמיתי לגמרי‪ ,‬ככל שזה נשמע מוזר‪.‬‬
‫עדיין הסבתי בערך בחצי או ברבע סיבוב ימינה במושב המתקפל שלי‪ ,‬וגופי‬
‫היה מופנה דיו אל קדמת המכונית שאוכל להשתעל בכל הזהירות ההיגיינית‬
‫הנאותה‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫זה נראה מאוד לא מסודר‪ ,‬אבל נדמה לי שממש כאן חייבת להידחף פסקה‬
‫שתענה על עוד שתי תהיות‪ ,‬ראשית כול‪ ,‬למה המשכתי לשבת במכונית? אם‬
‫נניח לשיקולים המשניים‪ ,‬המכונית היתה אמורה להביא את נוסעיה לבית‬
‫הדירות של הורי הכלה‪ .‬שום כמות של מידע‪ ,‬מיד ראשונה או שנייה‪ ,‬שהיה‬
‫עולה בידי לחלץ מהכלה הלא נשואה‪ ,‬המותשת‪ ,‬או מהוריה המודאגים )וסביר‬
‫להניח‪ ,‬הכועסים(‪ ,‬לא היתה יכולה לפצות על המבוכה שבעצם נוכחותי‬
‫בדירתם‪ .‬מדוע אפוא המשכתי לשבת במכונית? למה לא ירדתי‪ ,‬נניח‪,‬‬
‫כשעצרנו ברמזור אדום? ועניין משמעותי עוד יותר‪ ,‬מדוע קפצתי לתוך‬
‫המכונית מלכתחילה?‪ ...‬נראה לי שיש לפחות תריסר תשובות לשאלות‬
‫האלה‪ ,‬וכולן‪ ,‬גם אם במעומעם‪ ,‬תקפות דיין‪ .‬עם זאת‪ ,‬נדמה לי שאוכל לוותר‬
‫עליהן ופשוט לחזור ולומר שהשנה היתה ‪ ,1942‬שהייתי בן עשרים ושלוש‪,‬‬
‫מגויס טרי עם הכרה טרייה ביעילותה של ההיצמדות לעדר ‪ -‬ומעל לכול‪,‬‬
‫הרגשתי בודד‪ .‬מישהו שפשוט מוקפץ לתוך מכוניות עמוסות‪ ,‬כך אני רואה‬
‫זאת‪ ,‬ונשאר לשבת בהן‪.‬‬
‫אם לחזור לעלילה‪ ,‬אני זוכר שבשעה שכל השלושה ‪ -‬השושבינה הראשית‪,‬‬
‫בעלה וגברת סילסברן ‪ -‬נעצו בי עיניים יחדיו וצפו בי משתעל‪ ,‬אני הצצתי אל‬
‫הקשיש הזעיר שמאחור‪ .‬הוא עדיין נעץ מבט ללא ניע היישר לפניו‪ .‬הבחנתי‪,‬‬
‫כמעט בהכרת טובה‪ ,‬שרגליו לא ממש נוגעות ברצפה‪ .‬הן נראו כמו חברים‬
‫ותיקים ויקרים שלי‪.‬‬
‫"מה האיש הזה עושה עם עצמו בכלל?" שאלה אותי השושבינה הראשית‬
‫כשנחלצתי מהתקף השיעול השני שלי‪.‬‬
‫"את מתכוונת לסימור?" שאלתי‪ .‬בתחילה‪ִ ,‬מנגינת קולה‪ ,‬היה ברור שהיא‬
‫חושבת על משהו מגונה במיוחד‪ .‬אז‪ ,‬לפתע‪ ,‬הכתה בי המחשבה ‪-‬‬
‫האינטואיטיבית לחלוטין ‪ -‬כי ייתכן שמצוי ברשותה הסודית מגוון של עובדות‬
‫ביוגרפיות על סימור; כלומר‪ ,‬של העובדות הזולות‪ ,‬הדרמטיות באופן מצער‬
‫והמטעות לחלוטין )לדעתי( לגביו‪ .‬שהוא היה בילי ּבלֶק‪" ,‬ידוען" רדיו ארצי‪,‬‬
‫במשך כשש משנות ילדותו‪ .‬או‪ ,‬דוגמה נוספת‪ ,‬שהיה תלמיד שנה א'‬
‫באוניברסיטת קולומביה כשרק מלאו לו חמש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬סימור‪ " ,‬אמרה השושבינה הראשית‪" .‬מה הוא עשה לפני שהוא היה‬
‫בצבא ?"‬
‫שוב‪ ,‬בהבזק מזהיר דומה של אינטואיציה‪ ,‬קלטתי שהיא יודעת עליו הרבה‬
‫יותר מכפי שהיא‪ ,‬מאיזושהי סיבה‪ ,‬מוכנה לרמוז‪ .‬נראה‪ ,‬למשל‪ ,‬שהיא יודעת‬
‫היטב שסימור לימד אנגלית לפני גיוסו ‪ -‬שהיה פרופסור‪ .‬פרופסור‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫לשבריר שנייה‪ ,‬כשהבטתי בה‪ ,‬חשבתי לעצמי באי‪-‬נוחות רבה שאולי היא‬
‫אפילו יודעת שאני אח של סימור‪ .‬זו לא היתה מחשבה להתעמק בה‪ .‬במקום‬
‫זה נעצתי בה מבט לא ישיר ואמרתי‪" ,‬הוא היה כִירֹוּפֹודיסט‪ ".‬ואז‪,‬‬
‫בפתאומיות‪ ,‬הסבתי את פני והבטתי החוצה מהחלון שלי‪ .‬המכונית עמדה בלי‬
‫נוע כמה דקות‪ ,‬וכעת שמתי לב לצלילי תופים צבאיים במרחק‪ ,‬מהכיוון הכללי‬
‫של לקסינגטון או של השדרה השלישית‪.‬‬
‫*‬
‫"זה מצעד! " אמרה גברת סילסברן ונפנתה גם היא‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫היינו באזור רחוב ‪ .90‬שוטר ניצב באמצע שדרת מדיסון ועצר את כל התנועה‬
‫לצפון ולדרום‪ .‬ככל שיכולתי להבחין‪ ,‬הוא רק עצר אותה ; כלומר‪ ,‬לא הפנה‬
‫אותה מזרחה או מערבה‪ .‬שלוש או ארבע מכוניות ואוטובוס אחד חיכו עד‬
‫שיוכלו לנוע דרומה‪ ,‬אבל המכונית שלנו היתה במקרה היחידה שמגמת פניה‬
‫צפונה‪ .‬בפינה הסמוכה‪ ,‬ובמה שיכולתי לראות מצדו הצפוני של הרחוב‬
‫המוביל לשדרה החמישית‪ ,‬עמדו אנשים בשתיים‪-‬שלוש שורות בצד הכביש‬
‫ולאורך המדרכה וחיכו‪ ,‬כנראה‪ ,‬לדבוקת חיילים או אחיות או צופים או מה‬
‫שלא יהיה‪ ,‬שיצאו מנקודת הכינוס שלהם בלקסינגטון או בשדרה השלישית‬
‫ויצעדו בסך‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬אלוהים‪ .‬בדיוק מה שחסר לנו‪ ",‬אמרה השושבינה הראשית‪.‬‬
‫הסתובבתי אליה‪ ,‬וראשינו כמעט התנגשו‪ .‬היא רכנה קדימה‪ ,‬לעֵבר וכמעט‬
‫לתוך הרווח שבין גברת סילסברן לביני‪ .‬גברת סילסברן הסתובבה לעברה גם‬
‫היא בהבעה נענית‪ ,‬כאובה למדי‪.‬‬
‫"אנחנו יכולים להיתקע כאן שבועות‪ ",‬אמרה השושבינה הראשית ושירבבה‬
‫מבט מבעד לשמשה הקדמית‪" .‬הייתי צריכה להיות שם עכשיו‪ .‬אמרתי‬
‫למיוריאל ולאמא שלה שאני אהיה באחת המכוניות הראשונות ושאגיע לבית‬
‫תוך חמש דקות‪ .‬הו‪ ,‬אלוהים ! אי‪-‬אפשר לעשות משהו ?"‬
‫"גם אני כבר הייתי צריכה להיות שם‪ ",‬אמרה גברת סילסברן בחיפזון מה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל אני ממש הבטחתי לה חגיגית‪ .‬הדירה תהיה מלאה כל מיני דודות‬
‫ודודים משוגעים ואנשים זרים לגמרי‪ ,‬ואמרתי לה שאני אעמוד על המשמר‬
‫עם איזה עשרה כידונים ואדאג שתהיה לה קצת פרטיות ו ‪ " -‬היא עצרה‪" .‬הו‪,‬‬
‫אלוהים‪ .‬זה נורא‪".‬‬
‫גברת סילסברן פלטה צחוק קצר‪ ,‬מאולץ‪" .‬נדמה לי שאני אחת הדודות‬
‫המשוגעות‪ ",‬אמרה‪ .‬היה ברור שנעלבה‪.‬‬
‫השושבינה הראשית הביטה בה‪" .‬הו‪ ,‬אני מצטערת‪ .‬לא התכוונתי אלייך‪",‬‬
‫אמרה‪ .‬היא נשענה לאחור במושב שלה‪" .‬התכוונתי רק שהדירה שלהם כל‬
‫כך קטנטנה‪ ,‬ואם כולם יתתילו לזרום לשם בחבורות ‪ -‬את יודעת לְמה אני‬
‫מתכוונת‪".‬‬
‫גברת סילסברן לא אמרה דבר‪ ,‬ואני לא הבטתי לעברה כדי לבדוק עד כמה‬
‫באמת נעלבה מהערתה של השושבינה הראשית‪ .‬אבל אני זוכר שהתרשמתי‬
‫מאוד‪ ,‬באופן מוזר‪ ,‬מנימת ההתנצלות של השושבינה הראשית על המעידה‬
‫הקטנה בעניין "הדודות והדודים המשוגעים"‪ .‬זאת היתה התנצלות כנה אבל‬
‫לא נבוכה‪ ,‬ויתרה מזו‪ ,‬לא מתרפסת‪ ,‬ולרגע היתה לי הרגשה שלמרות כל‬
‫התרעומת המבוימת והתעוזה הראוותנית שלה היה בה משהו כידוני‪ ,‬משהו‬
‫שאינו לחלוטין בלתי ראוי להתפעלות‪) .‬אודה מיד ובלא היסוס כי דעתי‬
‫במקרה זה היא בעלת ערך מוגבל מאוד‪ .‬לעתים קרובות אני חש משיכה‬
‫מופרזת למדי לאנשים שאינם מגזימים בהתנצלויותיהם‪ (.‬בכל אופן‪ ,‬העניין‬
‫הוא שבדיוק אז‪ ,‬בפעם הראשונה‪ ,‬חלף בי גל קטן של דעה קדומה כלפי‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫החתן הנעדר‪ ,‬אדווה מקציפה קטנה ובקושי נתפסת של גינוי היעדרותו‬
‫הבלתי מוסברת‪.‬‬
‫"בואו נראה אם אפשר להזיז כאן משהו‪ ",‬אמר בעלה של השושבינה‬
‫הראשית‪ .‬זה היה בהחלט קולו של אדם השומר על קור רוח תחת אש‪.‬‬
‫הרגשתי שהוא מתפרש מאחורי ואז‪ ,‬בפתאומיות‪ ,‬השתרבב ראשו ברווח‬
‫המוגבל שבין גברת סילסברן לביני‪" .‬נהג‪ ",‬הוא אמר במפגיע וחיכה לתגובה‪.‬‬
‫כשזו מיהרה להגיע‪ ,‬נעשה קולו גמיש קצת יותר‪ ,‬דמוקרטי‪" :‬כמה זמן אתה‬
‫חושב שנתעכב כאן?"‬
‫הנהג הסתובב לאחור‪" .‬אין לי מושג‪ ,‬חבר‪ ",‬אמר‪ .‬הוא שב ופנה קדימה‪ .‬הוא‬
‫היה שקוע במתרחש בצומת‪ .‬רגע קודם לכן התפרץ ילד קטן עם בלון אדום‪,‬‬
‫כמעט ריק מאוויר‪ ,‬לרחוב המפונה‪ ,‬האסור‪ .‬הוא נתפס זה עתה ונגרר בחזרה‬
‫לשולי הכביש על ידי אביו‪ ,‬שהחטיף לילד שתי מכות‪ ,‬באגרופים קמוצים רק‬
‫באופן חלקי‪ ,‬בין השכמות‪ .‬המעשה זכה לקריאות בוז צדקניות מצד הקהל‪.‬‬
‫"אתם ראיתם מה האיש הזה עשה לילד הזה?" שאלה גברת סילסברן‬
‫בתקיפות‪ ,‬את כולם באופן כללי‪ .‬אף אחד לא ענה לה‪.‬‬
‫"אולי כדאי לשאול את השוטר הזה כמה זמן אנחנו עלולים להיתקע כאן ?"‬
‫אמר בעלה של השושבינה הראשית לנהג‪ .‬הוא עדיין רכן קדימה‪ .‬ניכר בו‬
‫שלא היה מרוצה לגמרי מהתשובה הלקונית לשאלתו הראשונה‪" .‬כולנו קצת‬
‫ממהרים‪ ,‬אתה יודע‪ .‬אתה חושב שתוכל לשאול אותו כמה זמן אנחנו עלולים‬
‫להתעכב כאן?"‬
‫הנהג משך בכתפיו בגסות בלי להסתובב לאחור‪ .‬אבל אז כיבה את המנוע‪,‬‬
‫יצא מהמכונית וטרק את דלתה הכבדה של הלימוזינה מאחוריו‪ .‬הוא היה איש‬
‫מרושל‪ ,‬בריוני למראה‪ ,‬לבוש במדי נהג חלקיים ‪ -‬חליפת ֶסרג' שחורה‪ ,‬אבל‬
‫בלי כובע‪.‬‬
‫הוא עשה לאטו ובאופן משוחרר מאוד‪ ,‬שלא לומר בחוצפה‪ ,‬את הצעדים‬
‫הספורים עד הצומת‪ ,‬שם ניהל את העניינים השוטר הבכיר‪ .‬השניים עמדו‬
‫ודיברו זה עם זה פרק זמן אינסופי‪) .‬שמעתי את השושבינה הראשית נאנחת‬
‫מאחורי‪ (.‬אז‪ ,‬לפתע‪ ,‬פרצו שני הגברים בשאגות צחוק ‪ -‬כאילו בעצם לא‬
‫שוחחו כלל‪ ,‬אלא החליפו בדיחות גסות קצרצרות‪ .‬הנהג שלנו‪ ,‬עדיין צוחק‬
‫צחוק לא מידבק‪ ,‬נופף בידו לשוטר באחווה והחל לעשות ‪ -‬לאטו ‪ -‬את דרכו‬
‫חזרה למכונית‪ .‬הוא נכנס‪ ,‬סגר בטריקה את הדלת‪ ,‬שלף סיגריה מקופסה‬
‫שהיתה מונחת על מדף צר שעל לוח המכשירים‪ ,‬תחב את הסיגריה מאחורי‬
‫אוזנו ואז‪ ,‬ורק אז‪ ,‬הסתובב לאחור לדווח לנו‪" .‬הוא לא יודע‪ ",‬אמר‪" .‬אנחנו‬
‫צריכים לחכות עד שהמצעד יעבור פה‪ ".‬הוא סקר במבט מהיר ואדיש‪,‬‬
‫במקובץ‪ ,‬את כולנו‪" .‬אחרי זה נוכל להמשיך בלי בעיה‪ ".‬הוא פנה קדימה‪ ,‬חלץ‬
‫את הסיגריה מאחורי אוזנו והצית אותה‪.‬‬
‫במושב האחורי השמיעה השושבינה הראשית טרוניה כוללנית קטנה של‬
‫תסכול ועלבון‪ .‬ואז היה שקט‪ .‬לראשונה מזה כמה דקות הצצתי לאחור‪ ,‬אל‬
‫הקשיש הזעיר עם הסיגר שלא הוצת‪ .‬נר‪E‬ה שהעיכוב לא משפיע עליו‪ .‬כללי‬
‫ההתנהגות שלו בעת ישיבה במושבים אחוריים של מכוניות ‪ -‬מכוניות‬
‫בתנועה‪ ,‬מכוניות נייחות‪ ,‬ואפילו‪ ,‬אי‪-‬אפשר שלא לדמיין‪ ,‬מכוניות הצונחות‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מגשרים לתוך נהרות ‪ -‬היו ככל הנראה קבועים‪ .‬הם היו פשוטים להפליא‪.‬‬
‫אתה רק יושב זקוף מאוד‪ ,‬שומר על מרווח של עשרה או חמישה‪-‬עשר‬
‫סנטימטרים בין מגבעתך לבין הגג ונועץ מבט אכזרי בשמשה הקדמית‪ .‬אם‬
‫המוות ‪ -‬שהיה שם בחוץ כל הזמן‪ ,‬אולי יושב על מכסה המנוע ‪ -‬אם המוות‬
‫היה פוסע באורח פלא מבעד לזכוכית ובא לתפוס אותך‪ ,‬קרוב לוודאי שהיית‬
‫פשוט קם והולך עמו‪ ,‬באכזריות אך בשקט‪ .‬רבים הסיכויים שהיית יכול לקחת‬
‫עמך את הסיגר שלך‪ ,‬אם זה היה הוואנה‪.‬‬
‫"מה נעשה עכשיו? פשוט נשב פה?" שאלה השושבינה הראשית‪" .‬החום הזה‬
‫הורג אותי‪ ".‬גברת סילסברן ואני הסתובבנו בדיוק בזמן כדי לראות אותה‬
‫מביטה ישירות בבעלה בפעם הראשונה מאז נכנסנו למכונית‪" .‬אתה לא יכול‬
‫לזוז טיפ‪-‬טיפונת?" היא אמרה לו‪" .‬אני כל כך נמעכת פה‪ ,‬שאני בקושי‬
‫נושמת‪".‬‬
‫הסגן ציחקק ופרש את זרועותיו ברוב הבעה‪" .‬אני ממש יושב על הכנף‪,‬‬
‫שפנפנה‪ ",‬הוא אמר‪.‬‬
‫השושבינה הראשית הביטה אז‪ ,‬בתערובת של סקרנות ומורת רוח‪ ,‬בשותפה‬
‫האחר למושב‪ ,‬אשר כאילו מתוך כוונה לא מודעת לעודד את רוחי‪ ,‬תפס‬
‫הרבה יותר מקום מן הנחוץ לו‪ .‬היו לפחות חמישה סנטימטרים בין ירכו‬
‫הימנית לבין בסיס משענת הזרוע שבדלת‪ .‬גם השושבינה הראשית ללא ספק‬
‫הבחינה ככך‪ ,‬אבל למרות מתכתיותה לא ממש ניחנה במה שנדרש כדי‬
‫לפנות בדברים אל האישיות הזעירה‪ ,‬האימתנית למראה‪ .‬היא פנתה שוב אל‬
‫בעלה‪" .‬אתה מגיע לסיגריות שלך?" אמרה בעצבנות‪" .‬אני בחיים לא אצליח‬
‫להוציא את שלי‪ ,‬באופן שאנחנו דחוסים פה‪ ".‬במילים "דחוסים פה" היא שבה‬
‫והפנתה את ראשה וירתה מבט קצר‪ ,‬כולו רמיזה‪ ,‬בנאשם הזעיר שהשתלט‬
‫על השטח השייך לה כחוק לפי דעתה‪ .‬הוא נשאר מנותק באופן נשגב‪ .‬הוא‬
‫המשיך ללטוש מבט היישר לפנים‪ ,‬לעבר שמשת הנהג‪ .‬השושבינה הראשית‬
‫הביטה בגברת סילסברן וזקרה את גבותיה ברוב הבעה‪ .‬גברת סילסברן‬
‫הגיבה בארשת מלאה הכנה ואהדה‪ .‬בינתיים העביר הסגן את משקל גופו אל‬
‫צדם השמאלי‪ ,‬או צד החלון‪ ,‬של אחוריו‪ ,‬והוציא מהכיס הימני של מכנסי‬
‫הקצינים שלו קופסת סיגריות וחפיסת גפרורים מתקפלת‪ .‬אשתו חילצה‬
‫סיגריה וחיכתה לאש‪ ,‬שהגיעה מיד‪ .‬גברת סילסברן ואני צפינו בהצתת‬
‫הסיגריה כאילו זהו חידוש‪ ,‬מלבב במידה מתונה‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬סלחי לי‪ " ,‬אמר הסגן לפתע והושיט את חפיסת הסיגריות שלו לגברת‬
‫סילסברן‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬תודה‪ .‬אני לא מעשנת‪ ",‬אמרה גברת סילסברן בחיפזון ‪ -‬כמעט בצער‪.‬‬
‫"חייל ?" אמר הסגן והושיט את החפיסה לעברי אחרי היסוס קל שבקלים‪.‬‬
‫למען האמת‪ ,‬די חיבבתי אותו על שהעלה את ההצעה‪ ,‬בשל ניצחונו הקטן של‬
‫הנימוס המקובל על השיוך החברתי‪ ,‬אבל סירבתי באדיבות לסיגריה‪.‬‬
‫"אני יכולה לראות את הגפרורים שלך?" אמרה גברת סילסברן בקול חסר‬
‫ביטחון עד מאוד‪ ,‬כמעט כשל ילדה קטנה‪.‬‬
‫"אלה?" אמר הסגן‪ .‬הוא מסר ברצון את חפיסת הגפרורים לגברת סילסברן‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בעוד אני צופה בהבעת התעמקות‪ ,‬בחנה גברת סילסברן את חפיסת‬
‫הגפרורים‪ .‬בצדה החיצוני‪ ,‬באותיות מוזהבות על רקע ארגמן‪ ,‬היו מודפסות‬
‫המילים "גפרורים אלה נגנבו מביתם של בוב ו ֶאדי ּבֶרוויק"‪" .‬נחמד‪ ",‬אמרה‬
‫גברת סילסברן והנידה את ראשה‪" .‬ממש נחמד‪ ".‬ניסיתי להפגין בהבעת פני‬
‫שאולי איני יכול לקרוא את הכיתוב בלי משקפיים; צימצמתי את עיני בארשת‬
‫שוות נפש‪ .‬דומה היה שגברת סילסברן לא ששה להשיב את הגפרורים‬
‫לבעליהם‪ .‬כשעשתה כן‪ ,‬ולאחר שהסגן השיבם לכיס החזה של מעילו הצבאי‪,‬‬
‫אמרה‪" ,‬אני לא חושבת שאי‪-‬פעם ראיתי דבר כזה‪ ".‬היא פנתה כעת כמעט‬
‫לגמרי לאחור במושב המתקפל שלה והתבוננה בחיבה מסוימת בכיס החזה‬
‫של הסגן‪.‬‬
‫"הזמנו חבילה שלמה כזאת בשנה שעברה‪ ",‬אמר הסגן‪" .‬מדהים ממש איך‬
‫זה מונע ממך להישאר בלי גפרורים‪".‬‬
‫השושבינה הראשית פנתה אליו ‪ -‬או ליתר דיוק‪ ,‬התנפלה עליו‪" .‬לא עשינו את‬
‫זה בשביל זה‪ ",‬אמרה‪ .‬היא נתנה בגברת סילסברן מבט של את‪-‬מכירה‪-‬את‪-‬‬
‫הגברים‪-‬האלה ואמרה לה‪" ,‬אני לא יודעת‪ .‬פשוט חשבתי שזה חמוד‪ .‬נדוש‪,‬‬
‫אבל חמוד כזה‪ .‬את יודעת‪".‬‬
‫"זה נחמד‪ .‬אני לא חושבת שאי‪-‬פעם ‪" -‬‬
‫"האמת שזה לא מקורי או משהו‪ .‬לכולם יש כאלה עכשיו‪ ",‬אמרה השושבינה‬
‫הראשית‪" .‬במקור הרעיון בא לי בעצם מאמא ואבא של מיוריאל‪ .‬תמיד היו‬
‫להם כאלה בבית‪ ".‬היא שאפה עמוקות מהסיגריה שלה‪ ,‬וכשהמשיכה לדבר‬
‫פלטה את העשן במשבים הברתיים קטנים‪" .‬הו‪ ,‬אלוהים‪ ,‬הם אנשים נהדרים‪.‬‬
‫זה מה שהורג אותי בכל העניין הזה‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬למה משהו כזה לא קורה‬
‫לכל החלאות בעולם‪ ,‬במקום לנחמדים ? זה מה שאני לא יכולה להבין‪ ".‬היא‬
‫הביטה בגברת סילסברן בציפייה לתשובה‪.‬‬
‫גברת סילסברן חייכה חיוך שהיה בעת ובעונה אחת למוד ניסיון‪ ,‬תשוש‬
‫וחידתי ‪ -‬חיוך שהולם‪ ,‬ככל הזכור לי‪ ,‬מונה ליזה של משבים מתקפלים‪" .‬לא‬
‫פעם שאלתי את עצמי‪ ",‬אמרה במהורהר‪ ,‬ברכות‪ .‬אחר כך ציינה‪ ,‬די‬
‫במעורפל‪" ,‬אמא של מיוריאל היא האחות הקטנה של בעלי המנוח‪ ,‬את‬
‫יודעת‪".‬‬
‫"הו ! " אמרה השושבינה הראשית בעניין‪" .‬טוב‪ ,‬אם ככה את יודעת‪ " .‬היא‬
‫מתחה זרוע שמאלית ארוכה באופן בלתי רגיל וניערה קלות את אפר הסיגריה‬
‫שלה למאפרה שליד החלון של בעלה‪" .‬אני חושבת בכל הכנות שהיא אחד‬
‫האנשים הבאמת מבריקים המעטים שפגשתי בימי חיי‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬היא‬
‫קראה בערך כל דבר שהודפס אי‪-‬פעם‪ .‬אני נשבעת לכם‪ ,‬אם הייתי קוראת‬
‫אפילו עשירית ממה שהאישה הזאת קראה ושכחה‪ ,‬הייתי שמחה‪ .‬זאת‬
‫אומרת‪ ,‬היא לימדה‪ ,‬היא עבדה בעיתון‪ ,‬היא מעצבת את הבגדים שלה‬
‫בעצמה‪ ,‬היא עושה בעצמה את כל העבודות בבית‪ .‬הבישול שלה הוא משהו‬
‫מעולם אחר‪ ,‬בחיי ! אני חושבת בכל הכנות שהיא האישה הכי נהד ‪"-‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"היא הסכימה לנישואים?" קטעה אותה גברת סילסברן‪" .‬זאת אומרת‪ ,‬אני‬
‫שואלת כי הייתי בדטרויט שבועות על גבי שבועות‪ .‬גיסתי נפטרה באופן‬
‫פתאומי ואני ‪" -‬‬
‫"היא נחמדה מכדי לומר‪ ",‬אמרה השושבינה הראשית ביבושת‪ .‬היא הנידה‬
‫את ראשה‪" .‬זאת אומרת‪ ,‬היא יותר מדי ‪ -‬את יודעת ‪ -‬דיסקרטית וכל זה‪".‬‬
‫היא חשבה רגע‪" .‬למעשה‪ ,‬הבוקר היתה הפעם הראשונה ששמעתי אותה‬
‫אומרת מילה רעה בנושא‪ ,‬באמת‪ .‬וגם זה רק מפני שהיתה כל כך עצובה‬
‫ומאוכזבת בגלל מיוריאל המסכנה‪ ".‬היא מתחה את זרועה וניערה שוב את‬
‫אפר הסיגריה שלה‪.‬‬
‫"מה היא אמרה הבוקר?" שאלה גברת סילסברן בשקיקה‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בחזרה מטּואי ִצ'י‪ ,‬סיפור שהיה‪ ,‬יוסי גינסברג‬
‫רומן מקור‬
‫זמורה‪-‬ביתן‬
‫‪ 293‬עמודים‬
‫‪3-10332‬‬
‫‪965-030-0302-2‬‬
‫כריכה אחורית‬
‫"‪...‬משכתי בכל כוחי‪ ,‬אך לשווא‪.‬‬
‫כאילו הייתי יצוק במלט‪ ,‬לא‬
‫הצלחתי לנוע‪ .‬שוב רציתי לבכות‪,‬‬
‫אך חשתי רק גוש מוצק בגרוני‪.‬‬
‫זהו זה‪ ,‬זה המוות‪ .‬סופי יהיה‬
‫בביצה הזאת‪ .‬השלמתי‪ .‬ידעתי‬
‫שאין לי כח‪ ,‬וידעתי שאין כח‬
‫בעולם שיושיט לי יד וימשה אותי‬
‫מן הבוץ‪".‬‬
‫הם היו ארבעה שיצאו לג'ונגל‬
‫הבוליביאני‪ :‬קרל‪ ,‬עבריין אוסטרי‬
‫שהתחזה לגיאולוג‪ ,‬מרקוס השוויצרי‪ ,‬קווין האמריקני ויוסי‪ ,‬צעיר‬
‫ישראלי מרמת‪-‬גן‪ .‬שנה קודם לכן הוא היה באלסקה‪ ,‬מרחק חצי עולם‬
‫משם‪ ,‬אוסף כסף למסע הגדול‪ .‬מאלסקה‪ ,‬בדרכו למקסיקו‪ ,‬הוא הימר‬
‫והפסיד ‪ 1000‬דולר בלילה אחד של קלות דעת בלאס‪-‬ווגאס‪ ,‬אך נשאר‬
‫נחוש בדעתו להגשים את חלום הטיול לדרום‪-‬אמריקה‪ .‬בניו‪-‬יורק הוא‬
‫עבד בעבודות מזדמנות‪ ,‬אוסף שוב כסף להמשך מסעו‪ .‬בפוארטו‪-‬ריקו‬
‫התגנב לאניית שעשועים והגיע כנוסע סמוי לאיי הבתולה‪ .‬את ונצואלה‬
‫וקולומביה עבר בטרמפים ובג'ונגל של אקוודור התארח אצל שבט‬
‫אינדיאנים פראיים‪ .‬בפרו הוא פגש את מרקוס וביחד הם נסעו‬
‫לבוליביה‪ ,‬שם נפגשו עם קווין ועם קרל‪.‬‬
‫הימים שלאחר כניסתם לג'ונגל היו מסמרי שיער‪" :‬הרעב גבר‪ .‬באין‬
‫ברירה התחלנו לאכול קופים‪ .‬ההרגשה נוראה אבל הטעם סביר‪".‬‬
‫כעבור זמן‪-‬מה נפרדה החבילה‪ .‬יוסי וקווין המשיכו לבדם‪ ,‬ואז קרה‬
‫האסון‪'' :‬קווין זינק למים‪ ,‬נסחף הצידה והצליח להימלט מהמפל‬
‫הגועש‪ .‬אני נסחפתי עם הרפסודה לכיוון המפל‪ .‬אז התחיל מסע‬
‫המוות‪ .‬סלע ענק קרב במהירות מולי‪ .‬זה היה המעבר הרע של סן‪-‬‬
‫פדרו‪ "...‬שלושה שבועות שהה יוסי לבדו בג'ונגל‪ ,‬מיטלטל בין תקווה‬
‫ליאוש‪ ,‬נאבק ברעב‪ ,‬במחלות‪ ,‬בנחשים‪ ,‬בנמרים ובנמלים טורפות‪.‬‬
‫שניים מגיבורי בחזרה מטואיצ'י‪ ,‬מרקוס וקרל‪ ,‬עדיין נעדרים‪ .‬קווין נישא‬
‫לישראלית ומתגורר בארץ‪ .‬יוסי גינסברג‪ ,‬המחבר‪ ,‬לומד פילוסופיה‬
‫יהודית‪ ,‬עובד כפרסומאי‪ ,‬נשוי ואב לבת‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫חלק ראשון‬
‫הכנות‬
‫פרק א‬
‫הפגישה עם מרקוס‬
‫לולא פגשתי את קארל באותו בוקר בלה‪ַּ -‬פס‪ ,‬בירת בוליביה‪ ,‬יתכן‬
‫שקווין‪ ,‬ידידי ורעי‪ ,‬היה מבלה את חג המולד בחיק משפחתו באֹורִיגֹון‪,‬‬
‫ֶ‬
‫ומרקוס האומלל היה משוטט עדיין עם נערתו ברחבי אמריקה‬
‫הדרומית‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬אילמלא הכרתי את מרקוס‪ ,‬שם בּפּונֹו שב ֶּפרּו‪ ,‬יתכן שלא הייתי‬
‫נפגש מעולם עם קווין ולא הייתי מזדמן בדרכו של קארל האוסטרי‪,‬‬
‫שהוא עדיין חידה‪ .‬אלא שהדברים הרי לא כך אירעו‪.‬‬
‫הגעתי אל העיירה הפרואנית ּפּונֹו‪ ,‬השוכנת בגובה של ‪ 3,900‬מטר‬
‫מעל פני הים‪ .‬אני עדיין זוכר את הכאב החד שהרגשתי בברך כאשר‬
‫הגעתי לּפּונֹו‪ .‬ההליכה הכאיבה לי מאוד‪" .‬מוצ'ילרו" )טייל( צרפתי הציע‬
‫לי עלי קוקה ללעיסה‪ .‬מתברר שבגובה של ‪ 3,000‬מטר מעל פני הים‬
‫מותר ללעוס את עלה הקוקה המשכר‪" .‬קח קצת מזה‪ ,‬זה יעזור לך‪",‬‬
‫אמר לי הצרפתי ותחב לידי חופן עלים‪.‬‬
‫הכנסתי לפי קמצוץ של עלים ונגסתי באבן המשונה‪ ,‬גם היא מתנתו של‬
‫הצרפתי‪ .‬האבן‪ ,‬כפי שלמדתי ממנו‪ ,‬מתסיסה את עלי הקוקה בתוך‬
‫הפה‪ .‬בלי האבן אין תסיסה‪ ,‬אין ריאקציה משכרת ואין שום השפעה‪ .‬לי‬
‫סתם נרדמו החיך והלשון‪.‬‬
‫באותו ערב הלכנו‪ ,‬הצרפתי ואני‪ ,‬לאכול יחד‪ .‬הוא סיפר לי שחלה‬
‫בצהבת ועדיין שומר דיאטה‪ ,‬ונאלצתי להסתפק‪ ,‬למורת רוחי‪ ,‬בדג‬
‫מאודה‪ .‬למחרת קמתי מוקדם‪ .‬הרגשתי השתפרה‪ .‬בשעה שמונה‬
‫עמדה לצאת הסירה המובילה לאי טקילה‪ .‬שמעתי שנחמד מאוד לבקר‬
‫לקּוסקֹו‪ ,‬העיר שממנה יוצאים‬
‫ְ‬
‫בו‪ .‬למען האמת‪ ,‬יכולתי להגיע כבר‬
‫המטיילים לגיחות סיור בעיר האגדית מאצ'ּו‪ּ-‬פיצ'ּו‪ ,‬שהיתה לפנים בירת‬
‫האינקה‪ .‬אבל העדפתי לעשות עיקוף ועיכוב כדי לבקר באי‪.‬‬
‫מעגן הסירות היה במרחק הליכה של כחמש‪-‬עשרה דקות‪ .‬השארתי את‬
‫הציוד בבית המלון‪ ,‬ובדרך אל המעגן התעכבתי בשוק המזוהם של ּפּונֹו‬
‫וקניתי מצרכים אחדים‪ :‬לחמניות‪ ,‬מעט פירות וירקות וגבינה‪ .‬נזהרתי‬
‫מאוד‪ .‬ידעתי כבר שבפרו כל "גְרינְגו" הוא בחזקת קרבן למעשה שוד או‬
‫גניבה‪ .‬שעון‪ ,‬ארנק ומצלמה וכל אבזר מבהיק הם טרף מבוקש על ידי‬
‫הכייסים הזריזים‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫האי טקילה מתנשא מתוך אגם טיטי ָק ָקה‪ ,‬שהוא האגם הגבוה בעולם‬
‫המאפשר גם ניוּוט‪ .‬חופי האגם היו מזוהמים‪ ,‬אבל במבט אל האופק‬
‫נראו המים כסופים ובוהקים‪ .‬בין הערפילים‪ ,‬שנחו על האגם‪ ,‬צצו איים‬
‫הרריים‪.‬‬
‫המראה היה נהדר‪.‬‬
‫לא התקשיתי למצוא את הסירה‪ .‬למעשה היא מצאה אותי‪.‬‬
‫"האּורֹוס או טקילה?" שאל אותי נער קטן‪.‬‬
‫"טקילה‪ ",‬עניתי‪.‬‬
‫הוא הוביל אותי לסירה קטנה‪ ,‬שכבר ישבו בה אנשים אחדים‪ .‬תפסתי‬
‫מקום ישיבה קרוב לירכתיים וקראתי בספר‪ .‬היו שם צעירים גרמנים‬
‫אחדים וחבורה של צרפתים‪ ,‬שהתאכסנו כמדומני במלוני‪.‬‬
‫הגיע הזמן לצאת‪ .‬אינדיאני‪ ,‬איש טקילה )השונה במראהו מאינדיאני‬
‫ּפרואני( הניע את הסירה‪ .‬הוא תקע מוט גדול‪ ,‬ששימש לו מנוף ניוּוט‪,‬‬
‫וסימן לנער לנתק את חבל החרטום ולהדוף את הסירה מן המזח‪.‬‬
‫סּפרָה )חכה(‪ ,‬אספרה !" צעיר עם "מוצ'ילה" על גבו בא בריצה‪ ,‬נושם‬
‫" ֶא ֶ‬
‫ונושף‪ ,‬וירד לסירה‪" .‬כמעט ופספסתי‪ ",‬אמר בספרדית צחהלאינדיאני‪,‬‬
‫"תודה‪".‬‬
‫הוא התיישב לידי ואני פיניתי לו מקום‪ .‬הוא חייך אלי‪" .‬אתה‬
‫ישראלי‪",‬אמר לי באנגלית רהוטה‪.‬‬
‫הבטתי בספרי‪" :‬מוות מאושר" מאת אלבר קאמי‪ ,‬בתרגום אנגלי‪" .‬איך‬
‫ידעת?" תמהתי‪.‬‬
‫"לא היה לי ספק בכך‪ .‬אני כבר ותיק פה‪ ,‬ביבשת הזו‪ .‬למדתי לזהות‬
‫אתכם‪ .‬הישראלים הרי שולטים כאן בדרכים‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"שמי יוסי‪ ,‬או חֹוסֶה בספרדית‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"נעים מאוד‪ .‬אני מרקוס‪ .‬באתי לכאן ישר מתחנת הרכבת‪ .‬מזל‬
‫שהצלחתי לתפוס את הסירה ברגע האחרון‪ ,‬אחרת הייתי צריך לחכות‬
‫יום שלם להפלגה הבאה‪".‬‬
‫מרקוס המשיך לספר על ענייניו‪ ,‬כאילו היינו מכרים ותיקים‪" .‬הנסיעה‬
‫ברכבת היתה ממש איומה‪ .‬יצאתי הבוקר מוקדם מחּוליא ָקה‪ .‬אין‬
‫ברכבת‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הזאת שום מסעדה או מזנון‪ .‬לא אכלתי כלום‪ .‬אני מקווה שנגיע אל האי‬
‫מהר‪ .‬אני מת מרעב‪".‬‬
‫שלפתי מתוך תרמילי לחמניה‪ ,‬גבינה ותפוז והצעתי לו‪" .‬תודה‪ ",‬אמר‬
‫מרקוס‪ ,‬ייאתם הישראלים נוהגים תמיד להתחלק במה שיש לכם‪ ,‬אני‬
‫מעריך זאת‪ ".‬הוא הכין לעצמו כריך ואכל בתיאבון‪ ,‬ואף קינח בתפוז‪.‬‬
‫"אחזיר לך כשנגיע אל האי‪ ",‬אמר כששבע‪.‬‬
‫"שטויות‪ ",‬עניתי‪" ,‬שמעתי שבטקילה המחירים יקרים‪ .‬אם אתה מסכים‪,‬‬
‫נגור יחד ונתחלק במזון‪".‬‬
‫"יפה מצידך‪ .‬אני מסכים‪".‬‬
‫עכשיו פנה מרקוס אל כמה מיושבי הסירה‪ ,‬ששוחחו ביניהם גרמנית‪,‬‬
‫וניהל אתם שיחה ערה בשפתם‪ .‬אחר כך פנה אל חבורת הצרפתים‬
‫ושוחח אתם בצרפתית‪ .‬יש לו אישיות קורנת ובמהרה כולם חברים‪,‬‬
‫מדברים וצוחקים בהשראתו‪ ,‬פרט לגרמנים‪ ,‬שנשארים אדישים וצוננים‪.‬‬
‫"אתה גרמני?" אני שואל אותו‪.‬‬
‫"לא‪ .‬אני משווייץ‪ ",‬הוא משיב‪.‬‬
‫יופי‪.‬‬
‫כמעט הגענו אל האי ולפתע ‪ -‬תקלה‪ .‬המנוע דמם‪ .‬השייט האינדיאני‬
‫מנסה לאתר את התקלה‪ .‬ואמנם‪ ,‬לא חולף זמן רב והמנוע חוזר לפעול‪.‬‬
‫מרקוס מבחין שאצבעו של השייט האינדיאני זבה דם‪ .‬כנראה נפצע‬
‫בשעת תיקון המנוע‪ .‬מרקוס שולף מתרמילו ערכת עזרה ראשונה‪ .‬הוא‬
‫מחטא ומנקה את אצבעו השחורה של האינדיאני ומבקש ממני לחתוך‬
‫רצועה של אגד מדבק‪ .‬אבל לא‪ .‬הוא אינו מרוצה ממעשה ידי‪ .‬הוא לוקח‬
‫את הגליל וחותך פיסה נאה‪ .‬הכל בקפדנות וביסודיות‪ .‬ואז הוא נפנה‬
‫לחבוש את אצבעו של השייט‪ .‬האינדיאני מודה לו בחיוך רחב‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬אנחנו באי טקילה‪ .‬נכנסים לתוך מעגן קטן ויורדים אל החוף‪ .‬רק‬
‫עכשיו הבחנתי בזוג הפרואני שהיה אתנו בסירה‪ .‬הבעל היה גבר בגיל‬
‫העמידה‪ ,‬ואילו אשתו הלכה אחריו ושיחקה ללא הרף ביֹו‪-‬יֹו‪ .‬הייתי חייב‬
‫להודות שהיא הפגינה מיומנות מרשימה במשחק‪ .‬אחר כך נוכחנו לדעת‬
‫שכל פרו משחקת ביֹו‪-‬יֹו‪ .‬נשים‪ ,‬גברים‪ ,‬זקנים וצעירים‪ .‬לכולם יש יו‪-‬יו‬
‫וכולם משחקים‪ .‬מסתבר שחברת קוקה קולה ערכה מסע בפרו והפיצה‬
‫את משחק היו‪-‬יו יחד עם המשקה‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מן הרציף עלינו אל הכפר בדרך תלולה‪ ,‬שרובה היה עשוי מדרגות‬
‫החצובות בסלע‪ .‬ככל שטיפסנו במעלה הדרך חשתי שהאוויר ממש אוזל‬
‫מריאותי‪ .‬עליתי שתי מדרגות ונעצרתי‪ .‬עליתי‪ ,‬ושוב עצרתי למנוחה‪.‬‬
‫"לאט לאט‪ ,‬יש לנו זמן‪ ",‬אמר מרקוס בטון של עידוד‪.‬‬
‫"ומה אתך?" אני שואל‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אני תורגלתי באלפים השווייצרים‪ .‬שירתי שם בצבא‪ ",‬אומר‬
‫מרקוס בחיוך‪.‬‬
‫בשער הכפר‪ ,‬שהיה בנוי אבנים גדולות ומסותתות‪ ,‬חיכו לנו בעלי‬
‫בתים‪ ,‬וכל אחד הציע לנו חדר בביתו‪ ,‬תמורת תשלום קטן יחסית‪.‬‬
‫מרקוס ואני נפרדנו מחבורת הצרפתים‪ ,‬אך לא לפני שקבענו להיפגש‬
‫לארוחת ערב במרכז הכפר‪.‬‬
‫שנינו נלווינו אל אחד הכפריים‪ ,‬איש פשוט ונחמד‪ ,‬ששמו נשכח ממני‪.‬‬
‫הוא העמיד לרשותנו חדר בנוי מטיט‪ ,‬שהיה חשוך במקצת‪ ,‬לוח עץ‪,‬‬
‫שהיה מוגבה מעט מהריצפה‪ ,‬שימש לנו כמיטה‪ .‬פרשנו עליו את שקי‬
‫השינה ומיד התארגנו להכין לעצמנו ארוחה‪ .‬מרקוס היה מצויד‬
‫בפרימוס קטן וכעבור שעה קלה היה לנו קפה מהביל‪ .‬אני בצעתי את‬
‫הלחמניות והכנתי בהקפדה רבה כריכים נאים של גבינה‪ ,‬בצל ועגבניה‪.‬‬
‫רק עכשיו הכרנו וכבר חשנו קרובים כשני חברים ותיקים‪ .‬מרקוס החל‬
‫לדבר על תכנית מסע משותפת‪ .‬אבל לי היתה תכנית משלי‪.‬‬
‫"אני חוזר לקּוסקֹו‪ ",‬אמרתי‪" .‬עדיין לא ראיתי את מאצ'ו‪ּ-‬פיצ'ּו‪".‬‬
‫"בוא‪ ,‬הצטרף אלי וניסע ללה‪-‬פס‪ ",‬הציע מרקוס‪" .‬כבר היית שם?"‬
‫"לא‪ .‬לא הייתי ש ם‪ ,‬אבל כנראה בשלב הזה לא אגיע ללה‪-‬פס‪ .‬אני‬
‫מתכוון לחצות את ברזיל לרוחבה‪ ",‬הסברתי‪" .‬חשבתי לצאת מּפּו ֶארטֹו‬
‫ַמלדֹונאדֹו‪ ,‬שאינה רחוקה מקּוסקֹו‪ ,‬דרך הנהר ַמ ְדרֶה‪-‬דֶה‪ֶ -‬דאֹוס‪ ,‬החוצה‬
‫ל‪B‬מזֹונַס‪".‬‬
‫את פרו ובוליביה ומתחבר ַ‬
‫משם‪ ,‬כך תיכננתי‪ ,‬חשבתי להמשיך לאורך הנהר עד לשפך בחוף‬
‫האוקיינוס האטלנטי‪ ,‬ליד ֶּבלֶם שבברזיל‪ .‬הראיתי למרקוס את המסלול‬
‫על המפה‪" .‬שמעתי שהשיוט על נהר ַמ ְדרֶה‪-‬דֶה‪-‬דֶאֹוס מעניין מאוד‪",‬‬
‫המשכתי‪" .‬אם כי הניווט קצת קשה‪ .‬אבל בדרך יש כפרים קטנים‬
‫ומעניינים וחוץ מזה אני אוהב את הג'ונגל‪ .‬מדוע לא תצטרף אלי?"‬
‫"תודה על ההצעה‪ .‬התכנית שלך נשמעת מעניינת והרפתקנית‪ .‬אבל‬
‫מבחינתי אני כבר בסוף הטיול‪ .‬אשהה זמן מה בלה‪-‬פס‪ ,‬אולי אקנה‬
‫כמות של אפודות מסריגת יד ואשלח לשווייץ‪ .‬אולי גם אטייל שם‬
‫בסביבה‪ ,‬אבל לא לזמן רב‪ ",‬סיכם מרקוס‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫יצאנו אל הכפר‪ .‬זהו כפר מיוחד במינו‪ .‬האי טקילה שמר ובודד את‬
‫יושביו‪ .‬ניכר הבדל ברור בין האינדיאני הפרואני ובין איש טקילה‪ .‬אנשי‬
‫האי מצטיירים כאנשים יותר אדיבים‪ .‬גם סגנון הלבוש שלהם שונה‪ .‬הם‬
‫לובשים לבוש מסורתי אחיד‪ .‬אותו הכובע‪ ,‬אותה ה ַצ'לֶקו )חזייה רקומה(‬
‫ומכנסיים רחבים וחגורה רקומה‪ .‬החגורות ושאר דברי הריקמה של‬
‫אנשי טקילה מפורסמים באיכותם וביופיים בכל אמריקה הלטינית‪.‬‬
‫ההבדל הגדול בינם לבין עבודות אחרות‪ ,‬הוא שבטקילה נעשית עבודת‬
‫הריקמה על ידי גברים בלבד‪ .‬הנשים עוסקות רק בטוויית הצמר‬
‫ובצביעתו‪.‬‬
‫האי הוא כמעין מושב שיתופי‪ .‬העבודות הציבוריות נעשות על ידי כל‬
‫אנשי הקהילה‪ .‬האי מנוהל‪ ,‬למעשה‪ ,‬על ידי מועצה ציבורית והחלטותיה‬
‫מחייבות‪ .‬כל זאת באי שחיות בו כחמישים משפחות‪ .‬חיי הקהילה‬
‫זורמים על מי מנוחות‪ .‬הגברים יושבים ביחד ורוקמים במיומנות‪ ,‬אגב‬
‫פטפוט‪ ,‬ואילו הנשים יוצאות לעבודות השדה‪ .‬אדמת האי היא אדמת‬
‫טרשים קשה לעיבוד חקלאי ונראה שלמעט תפוחי‪-‬אדמה ויּו ָקה לא‬
‫עולה בידי אנשי הכפר להפיק ממנה דבר‪ .‬בכפר עצמו מצויה חנות‬
‫מכולת קטנה ועוד שתיים או שלוש מסעדות‪ .‬באחת מהן פגשנו‪ ,‬מרקוס‬
‫ואני‪ ,‬את חבורת הצרפתים‪.‬‬
‫הם היו חמישה‪ .‬שלוש בנות – ֶד ֶדה‪B ,‬נֶק וז'קלין‪ ,‬ושני בנים ‪ -‬ז'אק‬
‫ומישל‪ .‬השעה היתה עדיין מוקדמת‪ .‬שתינו ַמ ֶטה וניהלנו שיחה קלה‪.‬‬
‫ֶ‬
‫הם העדיפו לדבר צרפתית‪ ,‬ואילו אני לא הבנתי מלה אחת‪ .‬אט אט נוצר‬
‫קשר עין ביני ובין אחת הבנות‪ .‬היא חייכה אלי ואני החזרתי לה חיוך‪ .‬זו‬
‫היתה מראה שובב‪ֶ .‬דדֶה חייכה אלי שוב‪ .‬הזמנתי אותה לשבת לצידי‬
‫ופתחתי איתה בשיחה באנגלית‪ .‬אחר כך יצאנו אל רחבת הכפר‬
‫ושיחקנו בפרי ְס ִּבי שמרקוס הביא אתו‪ .‬המשחק משך אליו אינדיאנים‬
‫אחדים‪ ,‬ובהדרכתו של מרקוס הם למדו עד מהרה את עקרון המשחק‪.‬‬
‫אחר כך הציעו לנוהמקומיים להצטרף אליהם למשחק כדורגל‪.‬‬
‫הכדור היה קשה כאבן ולא הבנתי כיצד הצליחו המקומיים לבעוט בו‬
‫ברגליים יחפות‪ .‬גם האוויר הדליל לא היה לצידנו‪ .‬אנחנו התנשפנו‬
‫בכבדות‪ ,‬והמקומיים עלצו על ניצחונם‪.‬‬
‫חזרנו אל המסעדה לארוחת הערב המתוכננת‪ .‬הארוחה היתה צנועה‪,‬‬
‫אך טעימה מאוד‪ .‬לחם כפרי גס‪ ,‬שתי ביצים לכל אחד‪ ,‬תפוחי אדמה‬
‫מטוגנים ויוקה‪ .‬לקינוח עוד כוס ָמ ֶטה‪ ,‬שהוא מין תה עשוי מעלי קוקה או‬
‫אקליפטוס שגם לדעת המקומיים מקל מעט מתחושת הגובה‬
‫האטמוספירי‪ ,‬וחזרה הביתה‪ .‬מוזר‪ ,‬המטייל מחליף אכסנייה כמעט בכל‬
‫יום‪ ,‬אך כל מקום שהוא חונה בו ללילה הוא ביתו‪.‬‬
‫מרקוס ואני חוזרים לחדרנו‪ .‬הוא מוציא מתרמילו את הצ'ּו ַרנְגֹו ופורט על‬
‫מיתריו‪ .‬זהו כלי נגינה זעיר‪ ,‬דומה למנדולינה‪ ,‬העשוי משריון הארמא‪-‬‬
‫דיל ומעץ‪ .‬הצלילים נעימים וערבים לאוזן‪ .‬מרקוס הפליא לנגן בכלי‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫והקשבתי מוקסם‪ .‬הוא סיים מחרוזת שירים בוליביאניים ואמר לי‪:‬‬
‫"עכשיו הקשב לשיר הזה‪ ,‬יוסי‪ .‬זהו שיר שחיברתי לכבוד נערה‬
‫שאהבתי‪ .‬מוניקה שמה‪ .‬תשע שנים היא היתה שלי ועכשיו הלכה לה‪".‬‬
‫מרקוס החל לשיר "רחוק‪ ,‬רחוק מלבי‪ ",‬הוא שר בעצב‪ .‬מרקוס זה‬
‫נתחבב עלי מאוד ובאותו רגע חשתי גאווה על שלאחר היכרות כה‬
‫קצרה הוא משתף אותי בסודותיו האינטימיים‪ .‬השיר היה כל כך עצוב‪,‬‬
‫ונבע ישר מלב כואב‪ ,‬עד שנסך גם בי עצבות וכבר קינאתי שלא‬
‫התנסיתי בכאב כזה של אהבה נכזבת‪.‬‬
‫אחרי כן ניסה מרקוס ללמדני נגינה בחליל‪ ,‬שגם הוא היה באמתחתו‪.‬‬
‫מהר מאוד נואשנו מכשרוני המוסיקלי ושוב חזרה אלינו העליצות‪.‬‬
‫למחרת אנו מבלים עוד יום בטקילה עם חברינו הצרפתים‪ .‬ביני ובין‬
‫ֶדדֶה החייכנית מתהדקים הקשרים‪ ,‬וכך גם בין מרקוס ובין ‪B‬נֶק‪ .‬זו‬
‫תמירה ובהירת שיער‪ ,‬עיניה תכולות‪ ,‬חיוורות מעט‪ ,‬והיא רזה מאוד‪,‬‬
‫בניגוד גמור לחברתה הכהה ועגלגלה‪ .‬יחד אנו חוזרים בסירה לּפּונֹו‪.‬‬
‫אגם טיטי ָק ָקה סוער‪ ,‬ואנו נאלצים למצוא מחסה באיים הצפים‪ ,‬הקרויים‬
‫"אורוס"‪ .‬אנו מגיעים לּפּונֹו רטובים‪ ,‬אך עליזים‪.‬‬
‫מרקוס מצטרף אלי לחדרי במלון ולאחר רחצה קצרה אנו יורדים‬
‫העירה‪ .‬בינתיים מתברר שהצרפתים‪ ,‬כמו מרקוס‪ ,‬נוסעים כולם ללה‪-‬‬
‫פס‪ .‬הצרפתים ומרקוס מנסים לשכנע אותי להצטרף אליהם‪ ,‬אך אני‬
‫מסרב לוותר על אתר כמו מאצ'ּו‪ּ-‬פיצ'ּו‪ ,‬ויודע כי כספי לא יספיק לי גם‬
‫לנסיעה ללה‪-‬פס וחזרה‪ .‬אני נחוש בדעתי לדבוק בתכניתי המקורית‬
‫ודואג לוודא את שעת היציאה של רכבת הבוקר לקּוסקֹו‪.‬‬
‫בערב ישבנו כולנו בבית‪-‬קפה קטן מול המלון‪ ,‬חבורת פרואנים ניגנו‬
‫בסמפֹונִיָה‪ ,‬שהוא חליל רועים‪ ,‬ובגיטרה‪ .‬בעל המקום תופף לפי הקצב‬
‫ַ‬
‫על הדלפק‪ ,‬ולא דחק בנו להזמין עוד סיבוב‪ .‬אחר כך נטל מרקוס את‬
‫הגיטרה ובמיומנות וחינניות ביצע מחרוזת שירים נפלאה‪ ,‬וכולנו‬
‫נסחפים בקסמו ושרים בקול‪.‬‬
‫בלילה‪ ,‬בחדרנו‪ ,‬שופת מרקוס שוב תה על פרימוס‪.‬‬
‫"אז מה‪ ,‬יוסי‪ ,‬אתה נוסע בכל זאת לקּוסקֹו מחר?" הוא שואל‪.‬‬
‫" כן‪ ",‬אמרתי‪" .‬כבר ביררתי את שעת היציאה ברכבת הבוקר‪".‬‬
‫"אני לא מבין אותך‪ ",‬הוא מפציר‪" .‬מדוע לא תמשיך אתנו ללה‪-‬פס‪ ,‬רק‬
‫לשבוע ימים‪ ,‬ואחר כך תחזור לפרו?"‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"באמת אינך מבין‪ ,‬מרקוס‪ .‬אני רוצה מאוד להצטרף‪ ,‬אבל אני לא יכול‬
‫לוותר על התכנית שלי‪ .‬אני לא רוצה להחמיץ את מאצ'ו‪-‬פיצ'ו‪ ,‬ואין לי‬
‫מספיק כסף לעשות את שני הדברים‪".‬‬
‫מרקוס לא ויתר‪" .‬תראה‪ ,‬יוסי‪ .‬חברתך נעימה לי מאוד‪ ,‬יהיה נהדר‬
‫להמשיך את הטיול ביחד‪ .‬אתה הזמנת אותי להתחלק אתך במזונך‪,‬‬
‫עוד לפני שהכרת אותי‪ .‬עכשיו הרשה לי להזמין אותך לביקור בלה‪-‬פס‬
‫על חשבוני‪ ".‬הוא תחב שתי אצבעות לתוך מכפלת מכנסיו‪ ,‬שלף כמה‬
‫שטרי כסף והושיט לי שלושים דולר‪" .‬אנא‪ ,‬קח את הכסף‪ ,‬יוסי‪ .‬אין לו‬
‫שום חשיבות בעיני‪ .‬תהיה לו משמעות רק אם תשתמש בו כדי להצטרף‬
‫אלינו‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא אוכל לקחת‪ ,‬מרקוס‪ ",‬עניתי לו במבוכה‪" .‬אני מעריך זאת‬
‫מאוד‪ ,‬אבל אתה נושא על גבך תרמיל נוודים בדיוק כמוני ואין שום‬
‫סיבה בעולם שאקח ממך כסף‪".‬‬
‫כאן החל מרקוס לדקלם באוזני שיר‪ .‬איני זוכר את שם השיר ולא את‬
‫שם המשורר‪ .‬אבל תוכנו‪ ,‬והדרך שבה דיקלם אותו מרקוס באוזני‪,‬‬
‫זכורים לי יפה‪ .‬זה היה שיר על אדם שלא רצה לקבל דבר מאחרים‬
‫ומעולם לא ידע לתת‪.‬‬
‫למחרת בבוקר היינו כולנו על האוטובוס הנוסע ללה‪-‬פס‪.‬‬
‫יותר מכולם שמחה ֶד ֶדה לפגוש אותי באוטובוס‪ .‬היא ישבה לידי‬
‫ושוחחה אתי‪ .‬היא היתה היחידה מבין חברותיה הצרפתיות שידעה‬
‫אנגלית‪ ,‬כי עבדה במשרד נסיעות בצרפת‪ֶ .‬ד ֶדה ו‪B‬נֶק הן חברות‬
‫ותיקות‪ .‬הן החליטו לנצל את חופשתן כדי לטייל ביחד בפרו ובבוליביה‪.‬‬
‫ז'קלין הצטרפה אליהן באקראי‪ ,‬סיפרה לי ֶדדֶה‪ ,‬ועכשיו מצטערות היא‬
‫ו‪B‬נֶק על צירופה‪ .‬היחסים בין ֶדדֶה ו‪B‬נֶק לבין ז'קלין מתוחים‪ ,‬הן לא‬
‫מסתדרות ביחד‪ .‬במהלך הטיול פגשו שלושתן את שני הגברים‬
‫שבחבורה ‪ -‬מישל וז'אק‪ .‬נוכחותם של אלה עזרה להוריד את המתח‬
‫במקצת‪ .‬מישל עשה עלי רושם סימפטי למדי‪ .‬הוא היה בחור מוצק‪,‬‬
‫בהיר שיער ואדום‪-‬זקן‪ .‬גם הוא דיבר אנגלית טובה למדי‪ .‬לעומתו‪,‬‬
‫נראה ז'אק ציפור משונה‪ .‬הוא היה חיוור‪-‬פנים‪ ,‬צנום וארוך‪-‬שיער‪ .‬ז'אק‬
‫דיבר רק צרפתית‪ .‬הוא היה צּפר חובב‪ ,‬ועיין בספרים עבי‪-‬כרס על‬
‫ציפרים למיניהן‪ .‬לרוע מזלו‪ ,‬בשעה שהעמסנו את הציוד על האוטובוס‪,‬‬
‫ניצל מישהו את ההמולה וגנב את תיק המצלמות היקר שלו‪ ,‬על כל‬
‫ציודו‪ .‬אך ז'אק נראה אדיש ומשועמם כרגיל‪.‬‬
‫לאחר כחמש שעות נסיעה הגענו אל גבול בוליביה‪ .‬כאן נתברר שז'אק‬
‫המבולבל אינו מצויד באשרת כניסה לבוליביה‪ .‬הוא לא ידע שצריך היה‬
‫לדאוג לכך לפני שמגיעים למעבר הגבול‪ .‬איש משטרת הגבולות שלח‬
‫אותו חזרה לּפּונֹו‪ ,‬שממנה באנו‪ ,‬ובלית ברירה נאלץ ז'אק לקבל את‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הדין‪ .‬בלי שהיות הוא תפס טרמפ במכונית‪ ,‬שחצתה את הגבול לכיוון‬
‫ּפּונֹו‪ ,‬ונסע לדרכו‪.‬‬
‫בעוד אנו ממשיכים להמתין להחתמת הדרכונים‪ ,‬גילה מרקוס תושייה‬
‫ופתח בשיחה עם איש משטרת הגבולות‪ .‬זה גילה לו באקראי‪ ,‬שאפשר‬
‫לקבל אשרה גם בעיירת הגבול הפרואנית יונגס‪ ,‬השוכנת במרחק‬
‫שלושים דקות נסיעה ממעבר הגבול‪ .‬אבל בינתיים נסע ז'אק לּפּונֹו‪,‬‬
‫הרחוקה חמש שעות נסיעה‪.‬‬
‫מרקוס לא היסס‪" :‬אתם תמשיכו‪ ,‬אפגוש אתכם בקֹוּפאקּבאנה‪ .‬בינתיים‬
‫אנסה לתפוס את ז'אק‪".‬‬
‫מרקוס השאיר את תרמילו בידינו וחיכה בצד הדרך למכונית‪ ,‬שלא‬
‫איחרה להגיע‪.‬‬
‫נותרנו שלוש הבנות‪ ,‬מישל ואני‪ .‬יצאנו לדרך ולאחר כשעה הגענו‬
‫לקֹוּפאקּבאנה‪ .‬שוטטנו ברחובות‪ ,‬עד שמצאנו בית‪-‬מלון שהיה סביר‬
‫בעי‪ -‬נינו‪ .‬שכרנו שם שלושה חררים‪ .‬על פי הנחייתו של מרקוס היינו‬
‫צריכים להגיע למלון אחר‪ ,‬אולם המקום היה בשיפוץ‪ .‬השארתי שם‬
‫פתק למרקוס ובו רשמתי את כתובת המלון ששכרנו‪.‬‬
‫מרקוס וז'אק הגיעו לאחר שעתיים ומשהו‪ .‬שמחתי מאוד לראות את‬
‫מרקוס‪ .‬ז'אק נראה אדיש וחולמני‪.‬‬
‫"תפסתי אותו ממש ברגע האחרון !" סיפר מרקוס‪" .‬הוא כבר עלה על‬
‫האוטובוס לּפּונֹו‪ .‬ממש מזל !"‬
‫בבית‪-‬המלון חילקנו בינינו את החדרים‪ :‬מרקוס ואני בחדר אחד‪ ,‬הבנות‬
‫בחדר אחד‪ ,‬וז'אק ומישל בחדר אחד‪ .‬בין חדרי לחדר הבנות היה חדר‬
‫אחר ובו התאכסן זוג תיירים צרפתים‪ .‬הגבר היה נאה למראה ובנוי‬
‫היטב‪ .‬באוזנו האחת ענד עגיל‪ .‬הבחורה היתה נאה‪ ,‬תמירה ובעלת‬
‫שיער ערמוני‪ .‬הם היו זוג שמשך תשומת‪-‬לב‪.‬‬
‫מרקוס ואני יצאנו לשוק לקנות מצרכים‪ ,‬ועם שובנו נאספנו כולנו בחדר‬
‫הבנות לקראת ארוחת הערב‪ .‬כאן הצטרף אלינו בחור סיני חביב‪ ,‬שנסע‬
‫אתנו באוטובוס מּפּונֹו‪ .‬מרקוס הכין את הארוחה ואני הלכתי לחדרנו כדי‬
‫להביא משהו‪ .‬ואז ראיתי אותה עומדת‪ ,‬נשענת על משקוף דלת חדרה‪.‬‬
‫זו היתה שכנתי החדשה‪ .‬היא חייכה אלי ולמעשה הזמינה אותי‬
‫להתחיל בשיחה‪ .‬היא סיפרה שבאה עם החבר שלה מברזיל ועכשיו הם‬
‫מתכוונים להמשיך לפרו‪.‬‬
‫"איך ברזיל?" אני שואל‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"שיגעון אמיתי‪ ",‬היא עונה‪" .‬אנשים נהדרים‪ .‬ממש גן‪-‬עדן‪ .‬כל מה‬
‫שמעניין את הברזילאים זה סקס‪ ,‬סקס‪ ,‬סקס ו‪ ...‬סמים‪ .‬יש להם שם‬
‫מריחואנה פנטסטית‪ .‬חומר טוב‪ .‬עישנו המון‪ .‬אילו היה לי מזה קצת‪,‬‬
‫עכשיו‪ .‬אני מתה לעשן‪"...‬‬
‫בפלאשּבק קולנועי נזכרתי במקרה שקרה לי באחת מנסיעותי‬
‫ֶ‬
‫כמו‬
‫ביבשת‪ .‬גם הוא היה קשור איכשהו בסמים‪ .‬באחד הימים הגעתי לעיר‬
‫בצפון פרו‪ ,‬צ'יקלַיֹו שמה‪ ,‬כמדומני‪ .‬נהג המשאית שאסף אותי בדרך‬
‫עצר במקום כלשהו‪" .‬עד כאן‪ ,‬גרינגו‪ ",‬ואותת לי לרדת‪ .‬השעה היתה‬
‫שתיים לפנות בוקר‪ .‬הרחובות היו ריקים מאדם‪ .‬פנסי הרחוב היו כבויים‬
‫ורק הירח זרק אור חיוור על בתי העיר הרדומה‪ .‬פסעתי לאט‪ .‬התרמיל‬
‫הכביד עלי‪ .‬לא ידעתי לאן בדיוק אני הולך‪ ,‬אבל המשכתי ללכת‪ .‬לפתע‬
‫צץ מולי בחור‪ .‬אזרתי אומץ ושאלתי אותו איך יוצאים אל הכביש הראשי‬
‫ללימה‪ .‬הצעיר הסביר לי לאן ללכת ובאדיבות רבה גם ליווה אותי‬
‫כיברת‪-‬דרך מסוימת‪ .‬לפני שנפרדנו‪ ,‬הוא שאל אותי אם אני מעשן‬
‫מריחואנה‪ .‬לרגע חשבתי שהוא מתכוון לבקש ממני מנת סם‪ .‬לפעמים‪,‬‬
‫אמרתי‪ .‬אני מעשן רק כשמזדמן לי‪ .‬אם כך‪ ,‬השיב הצעיר‪ ,‬הנה‪ ,‬הזדמן‬
‫לך‪ .‬הוא תחב לידי מעטפה לבנה קטנה והסתלק‪ .‬תודה רבה‪ ,‬צעקתי‬
‫אחריו‪ ,‬ותמהתי על המתנה הזו מאדם אלמוני‪ ,‬באמצע הלילה‪,‬‬
‫בשומקום‪.‬‬
‫רק עכשיו‪ ,‬כשהבטתי בערמונית‪-‬השיער שחזרה מברזיל האקזוטית‪,‬‬
‫זכרתי שאותה פיסת מריחואנה נמצאת בכיסי‪ .‬היא היתה אתי כל הדרך‬
‫בפרו‪ ,‬ובבלי דעת עברתי את הגבול לבוליביה כשחבילת הסם ברשותי‪.‬‬
‫ערמונית‪-‬השיער עדיין עמדה נשענת על המשקוף והביטה בי בעיניים‬
‫מפצירות‪ .‬היא היתה יפה מאוד‪ .‬היה לה יופי זול במקצת‪ ,‬אבל היא‬
‫היתה מגרה מאוד‪.‬‬
‫"יש לי קצת מריחואנה‪ ",‬אמרתי לפתע‪.‬‬
‫"באמת?; אתה רציני?"‬
‫" כן‪ ,‬רציני לגמרי‪".‬‬
‫"נעשן?"‬
‫" כן‪ ,‬אבוא לחדרך אחרי ארוחת הערב‪ ",‬אמרתי לה‪.‬‬
‫"נהדר‪ .‬תודה‪".‬‬
‫עד שחזרתי לחדר הבנות סיים מרקוס את הכנת ארוחת הערב‪ .‬הוא‬
‫עירב‬
‫ביצים עם גבינה‪ ,‬בצל‪ ,‬שום‪ ,‬איטריות ולתוך כל התערובת הזאת שפך‬
‫טונה מקופסה‪ .‬עם הלחם השחור שנפרס לפרוסות היתה זו סעודת‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מלכים‪ .‬אורחנו הסיני הודה לנו על ההזמנה‪ ,‬אך סירב לטעום מן‬
‫המאכל‪ .‬לאחר הארוחה התפתחה שיחה‪ ,‬ובדיוק כשעבר הנושא‬
‫לפוליטיקה ביקשתי את סליחת החבורה והלכתי‪.‬‬
‫נכנסתי לחדרה של בעלת השיער הערמוני‪ .‬היא ישבה על המיטה‬
‫כשגבה נשען אל הקיר‪ .‬החבר שלה ישב על המיטה האחרת באותה‬
‫התנוחה ועישן סיגריה‪ .‬חייכתי אליהם ושניהם השיבו לי בחיוכים‬
‫רחבים‪ .‬בחדר עמדה אווירה של שותפות לחטא‪ .‬התרגשתי קצת‪.‬‬
‫הגבר‪ ,‬שהוצג בפני כז'אן‪-‬פול‪ ,‬לקח מידי את החומר והתחיל לגלגל‬
‫סיגריה‪ .‬את שמה לא ידעתי‪ .‬כיוון שלא הוצגנו‪ ,‬לא שאלתי‪ .‬גם היא לא‬
‫שאלה לשמי‪ .‬שניהם דיברו אנגלית עילגת‪ .‬קשה היה לנהל שיחה של‬
‫ממש‪ .‬אנחנו עושים סיבוב של עישון‪ ,‬אבל מכיוון שאיני רגיל לעשן‪ ,‬אני‬
‫חש גירוי בגרוני ומשתעל‪ .‬לא עברה דקה אחת וכבר הרגשתי מעין מסך‬
‫שירד על שדה הראייה שלי‪ .‬כשהמסך עלה‪ ,‬נראה לי לפתע הכל‬
‫מרוחק‪ ,‬איטי‪ ,‬כבד וזר‪.‬‬
‫ניסיתי לדבר והרגשתי כאילו אני רואה את המלים היוצאות מפי מתעופ‪-‬‬
‫פות לאט‪ ,‬הרחק הרחק‪ ,‬עד שהן מגיעות למחוז חפצן‪ .‬מרגע שהתחלנו‬
‫לעשן לא הצליח ז'אן‪-‬פול לומר משפט ברור אחד באנגלית‪ .‬הוא ניסה‬
‫לדבר אלי‪ ,‬אבל דבריו הגיעו אלי מבולבלים וחסרי מובן‪.‬‬
‫לפתע נכנס מרקוס לחדר‪ .‬הוא אינו מבחין ששלושתנו נתונים תחת‬
‫השפעת סם‪ .‬הוא מתיישב על מיטתה של הבחורה‪ .‬מרקוס‪ ,‬מוכן תמיד‬
‫לעזור‪ ,‬מציע את שירותיו כמתרגם מצרפתית לאנגלית ולהיפך‪ .‬כיוון‬
‫שישבתי על מיטתו של ז'אן‪-‬פול יכולתי להביט בבחורה ולהקיף אותה‬
‫בעיני‪ .‬היא לבשה חולצת טריקו‪ ,‬שהבליטה את שדיה החופשיים‪.‬‬
‫"איך הבחורות בברזיל?" שאלתי את ז'אן‪-‬פול‪ ,‬ובאותו הזמן חשבתי על‬
‫חברתו שהבליטה חושניות רבה‪.‬‬
‫"מנין לי לדעת?" צחק ז'אן‪-‬פול‪" .‬אני מתעניין רק בבחורים והם ממש‬
‫משגעים‪".‬‬
‫"ומה אתך? את מתעניינת רק בבחורות?"‬
‫"לא‪ .‬גם אני יכולה לספר לך על הגברים בברזיל‪ .‬הם ממש משגעים‪".‬‬
‫"אז מה? לא קרה לכם שהתאהבתם באותו בחור?"‬
‫"היה משהו כזה‪".‬‬
‫ַקיל שבאקוואדור‪".‬‬
‫"שמע‪ ,‬הכרתי קהילת עליזים עצומה ב ְגוַי ִ‬
‫"שיגעון‪".‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מרקוס מתרגם‪ ,‬הלוך ושוב‪ ,‬כמו במשחק פינג‪-‬פונג‪ .‬הוא עושה זאת‬
‫בטון מיכני‪ ,‬כאילו אינו שייך למקום ולאירוע‪ .‬אמנם כן‪ .‬הוא לא היה‬
‫שייך‪.‬‬
‫בעלת השיער הערמוני משפשפת את זרועותיה בידיה‪ .‬עיניה מרגשות‬
‫אותי‪ .‬אני מנסה לצוד את מבטה‪ .‬היא מאפשרת לי רק הצצה אחת‬
‫עמוקה וקצרה ומיד משפילה את המבט‪ .‬קר לה והיא שוב משפשפת‬
‫את כפות ידיה בזרועותיה‪ .‬מרקוס מסמן לה בתנועות ידיים רחבות‬
‫להתקרב אליו‪ .‬ז'אן‪ -‬פול מביט בו באדישות‪ ,‬שיש בה שמץ של בוז‪.‬‬
‫השניים מספרים משהו‪ .‬מרקוס מתנדב שוב לתרגם לי את דבריהם‬
‫לאנגלית‪ .‬אבל משום מה ז'אן‪-‬פול אינו מרוצה מהתרגום‪" .‬די‪ ,‬תפסיק‬
‫לשקר ! תפסיק ! למה אתה לא אומר לו את האמת? ספר לו הכל !"‬
‫מתפרץ ז'אן‪-‬פול בכעס‪ .‬הוא היה סמוק מרוגז והיכה בכוח על המיטה‪.‬‬
‫לא הבנתי מה קורה‪ .‬בהשפעת הסם באו הדברים באיטיות‪ .‬הבחנתי‬
‫במבוכתו של מרקוס‪ ,‬שהשתתק פתאום‪ .‬אני מנסה שוב לתפוס את‬
‫מבטה של הצרפתיה החושנית‪ ,‬אבל עיניה מתחמקות ממני‪ ,‬בתוך‬
‫השקט המעיק‪ ,‬שהשתרר בחדר‪ ,‬הרגשתי צריבה בלחיי‪ .‬יכולתי‬
‫להרגיש שז'אן‪-‬פול מביט בי‪ .‬נוצר מתח עצום‪ .‬פחדתי להביט אליו‪.‬‬
‫ז'אן‪-‬פול שבר את השתיקה ואמר משהו בצרפתית‪ .‬הפעם דיבר בשקט‪.‬‬
‫נדמה לי שהבנתי את כוונתו‪ ,‬אבל רציתי לשמוע את הדברים במפורש‪.‬‬
‫ביקשתי ממרקוס לתרגם לי את דבריו‪.‬‬
‫"הוא אומר ש‪ ...‬אם אתה מעונין‪ ...‬אז‪ "...‬וכאן הפסיק‪.‬‬
‫"ספר לי הכל‪ ,‬מרקוס‪ ",‬אני מפציר בו‪" .‬ספר לי מה הוא אומר?"‬
‫מרקוס קם ממקומו בכעס‪" .‬אני חושש שאני מפריע כאן‪ ",‬הפליט‬
‫ברוגזה‪ ,‬ויצא מן החדר בטריקת דלת‪.‬‬
‫השקט שהשתרר שוב היה כבד ומעיק‪ .‬התחלתי לרעוד מהתרגשות‪.‬‬
‫לחיי השמאלית בערה ממש ממבטיו של ז'אן‪-‬פול‪ .‬שוב אני מנסה‬
‫להביט בעיניה והיא מתחמקת ממני‪ .‬התחלתי לחשוש מהתפתחות‬
‫שאין לי שליטה עליה‪ .‬ניגשתי אל מיטתה להצית סיגריה ונשארתי יושב‬
‫לידה‪ .‬עכשיו הוא מביט בי מרחוק ואינו אומר דבר‪ .‬השתיקה נמשכת‪,‬‬
‫עד שהיא אומרת לו משהו בשקט‪ .‬לבסוף‪ ,‬פנתה אלי ואמרה שהם‬
‫רוצים לישון‪.‬‬
‫יצאתי מחדרם ולפתע ראיתי סביבי רק חשיכה‪ .‬השחור התחלף בסגול‬
‫לסירוגין‪ .‬הרגשה של פחד ובדידות השתלטה עלי‪ .‬החזקתי בחוזקה את‬
‫המעקה וגיששתי את דרכי אל החדר‪ .‬הגעתי אל מיטתי ומיד החלקתי‬
‫לתוכה והתכסיתי בבהילות‪ .‬הווילון שהוסט על החלון הטיל צללים‪,‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שנראו בעיני כמו דמויות זדוניות ורעות‪ .‬אחר כך נפלה עלי תרדמה‬
‫עמוקה‪.‬‬
‫למחרת בבוקר החלפתי עם מרקוס דברים על מאורעות הלילה‪ .‬מרקוס‬
‫ניסה להסביר את עזיבתו הפתאומית בהתנגדותו לעישון סמים‪" .‬עליך‬
‫להבין‪ ,‬יוסי‪ ,‬אסור לי לעשן‪ .‬בהזדמנות אסביר לך מדוע‪ .‬אני יודע‬
‫שלסמים יש השפעה מסוכנת עלי‪".‬‬
‫אני מסביר לו בנימה של התנצלות‪ ,‬כי למעשה אינני מעשן כרוני‪ .‬רק‬
‫במקרים מיוחדים אני מרשה לעצמי להתנסות בזה‪ .‬ליל אמש היה אחד‬
‫המקרים הללו‪.‬‬
‫אבל מרקוס לא נשאר מפויס זמן רב‪ .‬כאשר קינטרתי אותו‪ ,‬מתוך לצון‪,‬‬
‫על נסיונות הפיתוי שלו כלפי בעלת השיער הערמוני‪ ,‬התפרץ בכעס רב‪.‬‬
‫"לא נכון‪ ",‬הוא רתח‪" ,‬לא חשקתי בה‪ .‬היה לה קר ואני ניסיתי לעזור‬
‫לה‪ .‬הצעתי לה להתכסות בשמיכה‪ .‬הרי אינך מעלה על דעתך שהייתי‬
‫נוגע בה על יד החבר שלה‪".‬‬
‫"אבל‪ ,‬מרקוס‪ ,‬הרי הוא אמר בפירוש שהוא הומו‪".‬‬
‫מרקוס העדיף להכחיש‪ .‬הוא אמר שז'אן‪-‬פול לא התכוון ברצינות לדב‪-‬‬
‫רים‪ .‬רק התלוצץ‪ .‬לא יכולתי להסביר לעצמי את התנהגותו של מרקוס‪.‬‬
‫היה משהו מוזר בשיחה הזאת‪ .‬נדמה היה לי שמרקוס אינו גלוי‪-‬לב‬
‫אתי‪ .‬באותו בוקר לא התחשק לי לצאת לסיור באתר הריסות האינקה‬
‫שבאיי השמש באגם הסמוך‪ .‬נפרדתי מעל החבורה וקבעתי עם מרקוס‬
‫מישל החליט להצטרף אלי‪.‬‬
‫שניפגש למחרת היום בלה‪-‬פס‪ֶ .‬‬
‫בשעה שארזתי את תרמילי באה ֶדדֶה לומר לי שלום‪" .‬אפגוש אותך‬
‫בלה‪-‬פס‪ ",‬אמרתי לה‪ .‬אינני יודע איזה שד נכנס בי‪ .‬לפתע חיבקתי‬
‫אותה ונשקתי לה בכוח על פיה‪" .‬אתה פשוט משוגע‪ ",‬אמרה לי במבטא‬
‫המצחיק שלה וסגרה את הדלת‪.‬‬
‫פרק ב‬
‫המוצ'ילרוס‬
‫לה‪-‬פס שוכנת בעמק ובכל זאת היא עיר הבירה הגבוהה ביותר בעולם‪.‬‬
‫‪ 3,600‬מטר מעל פני הים‪ .‬זוהי עיר קסומה‪ ,‬מיסטית ואקזוטית‪ .‬על אף‬
‫המודרניזציה‪ ,‬עדיין שולטים בה תווי אופי של עיר קולוניאלית משגשגת‪.‬‬
‫הגעתי לכאן באוטובוס‪ ,‬שהיה עמוס נוסעים מבני המקום‪ .‬הם נראים‬
‫חיצונית כמו אנשי פרו‪ ,‬אך באופיים הם אנשים חביבים‪ ,‬שליווים‪,‬‬
‫מסבירי פנים וישרים‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שוטטתי להנאתי בככר מּורִיֹו ההיסטורית ובכיכר סן‪-‬פרנסיסקו רחבת‬
‫הידיים‪ .‬מן הכיכרות התפצלו סימטאות צרות‪ ,‬שבהן נמכרים דברי‬
‫ה‪B‬ר ֶט‪ -‬סניה המשובחים ביותר ביבשת‪ .‬בחנות קטנה במעלה רחוב‬
‫סאקארנאגה פגשתי את ‪B‬מּפארֹו היפה‪ .‬היא נולדה בהונדורס‬
‫והתחנכה בארצות‪-‬הברית‪ ,‬ושם פגשה בחור בוליביאני והתחתנה אתו‪.‬‬
‫בבואם לבוליביה עזב אותה בעלה‪ ,‬אך ‪B‬מּפארֹו נשארה לגור בלה‪-‬פס‬
‫אצל משפחתו‪B .‬מּפארֹו טובת הלב עוד תיזכר במהלך הדברים‪.‬‬
‫מול החנות של ‪B‬מּפארֹו‪ ,‬על דוכני עץ‪ ,‬רוחש שוק הכשפים של‬
‫הּפ ַצ' ָמ ָמה‪ ,‬היא ֵאלת האדמה של האינקה‪ .‬בעלות דוכנים מציעות‬
‫ַ‬
‫קמיעות‪ ,‬עשבי מרפא וכישוף ועוברים מיובשים של למה‪ .‬המוכרות‬
‫המכשפות אינן מתלהבות להסביר מה טיבם ושימושיהם של הדברים‬
‫שהן מציעות‪.‬‬
‫המדרכות מלאות רוכלות המוכרות דברי מאפה ופירות‪ .‬והנה מוצ'ילרו‪.‬‬
‫ִ‬
‫בחולצת כותנה גסה ו ַצ'לֶקו רקום מעשה ריקמה עתיק‪ .‬הוא מתווכח‬
‫בקולי קולות עם רוכלת אינדיאנית על מחיר אשכול בננות ומנגו‪.‬‬
‫מחנויות המוסיקה נשמעים שירים בוליביאניים‪ .‬צלילי צ'ּו ַרנגֹו‪ .‬חליל‬
‫וסמפוניה ומילים שקצתן ֶקצ'ּואה‪ .‬שהיא שפת האינדיאנים‬
‫ַ‬
‫האינקאים‪,‬וקצתן ספרדית‪.‬‬
‫בבוקר‪ ,‬בשוק המבהיק בניקיונו‪ ,‬הרוכלות מציעות בקול "‪ִּ B‬פי וטֹוחֹו ִרי"‪,‬‬
‫שהם משקאות עשויים מתירס וטעמם נהדר‪ .‬כולן לבושות בחלוק כחול‬
‫ובכובע כחול‪ .‬הן מגישות את המשקה המהביל עם שתי לחמניות‬
‫טריות‪,‬או עם האּו ֶצ'ה‪ ,‬שהוא מין בורקס‪.‬‬
‫בּפראדֹו‪ ,‬היא הטיילת‪ ,‬יוצאות אל המדרכות תלמידות התיכון‪ ,‬בעת‬
‫ְ‬
‫ההפסקה‪ ,‬כולן בחלוק צחור אחיד‪ .‬הן מציקות לכל גרינגו עובר‬
‫בשריקות ובקריאות‪B" :‬י לאב יּו"‪ .‬החצופות שבהן אף אינן מהססות‬
‫לדחוף או לצבוט בעכוז‪.‬‬
‫בצהריים‪ ,‬גבם שעון אל קיר הכנסייה‪ ,‬כובעים סרוגים לראשם‪ ,‬יורקים‬
‫הזקנים את עיסת הקוקה מפיהם‪ ,‬לפנות מקום לארוחת הצהריים‪.‬‬
‫לאחר שישברו את רעבונם‪ ,‬תישלף שוב השקית‪ ,‬קומץ עלים יוכנס לפה‬
‫ואז תינגס האבן המתסיסה‪.‬‬
‫ובערב הטיילת מלאה מפה לפה‪ .‬צעירים ומבוגרים מטיילים בנחת‪,‬‬
‫גודשים את בתי‪-‬הקולנוע‪ ,‬את אולמות המופעים והמסעדות‪ .‬חיי הלילה‬
‫של לה‪-‬פס תוססים‪ .‬אך בחצות‪ ,‬כמו לסימן מוסכם‪ ,‬הרחובות מתרוקנים‬
‫מאדם‪ .‬באחת אחר חצות נכנס לתוקפו העוצר הצבאי‪ ,‬ושקט יורד על‬
‫העיר‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫אני מתגורר בבית הזקנים היהודי‪ .‬זהו הקן הישראלי המקומי‪ ,‬מוסד‬
‫בפני עצמו שעוד ייזכר לטובה‪ .‬אני נהנה מאוד משהייתי בעיר‪ .‬מרקוס‪,‬‬
‫ֶדדֶה ו‪B‬נֶק מתאכסנים במלון "רוסאריו" ואני מרבה להיפגש אתם‪ .‬ז'אק‬
‫וז'קלין חזרו יחד לפרו ואילו מישל המשיך לברזיל‪ ,‬וכך נותרו רק‬
‫השלושה‪ .‬חברות אמיצה מתפתחת בין מרקוס ו‪B‬נֶק ואני רואה איך אט‬
‫אט מתאהבים השניים‪ .‬גם ֶדדֶה ואני איננו טומנים ידינו בצלחת‪ .‬אך‬
‫היחסים בינינו שונים‪ֶ .‬דדֶה נחמדה‪ ,‬היא מוצאת חן בעיני‪ ,‬אבל אהבה ‪-‬‬
‫זה סיפור אחר‪.‬‬
‫בבית הזקנים מתגוררים ישראלים רבים ואני מתוודע לחברים חדשים‪.‬‬
‫אני מחלק את לילותי בין בית הזקנים לחדרה של ֶד ֶדה‪ ,‬אוכל בשוק‬
‫בפרוטות ונהנה מהחיים‪.‬‬
‫בבוליביה חג מגיע‪ ,‬חגה של אלת האדמה האגדית של האינקה‪,‬‬
‫הּפַצ'ממה‪ .‬קרנבל גדול נערך בעיר ִטיאּונָקֹו ואני נוסע לשם עם ֶדדֶה‬
‫ואיתן‪ ,‬ישראלי נווד כמוני‪ ,‬שפגשתי בלה‪-‬פס‪.‬‬
‫לטיאּונָקֹו באוטובוס דחוק ועמוס‪ ,‬שהדיף ריח כבד‪ .‬נראה‬
‫הגענו ִ‬
‫שהנוסע במושב שלפני לקה במחושי קיבה וגרם לכולנו להשתתף‬
‫בצערו‪ .‬בחוץ קר למדי‪ .‬מסביב אנו רואים את אתר העתיקות הנהדר של‬
‫האינקה‪ ,‬ובמרכזו עומד שער השמש המפורסם‪ .‬איתן בולט בשטח‪,‬‬
‫וקשה להתאפק מצחוק למראהו‪ .‬הוא מתנשא בגובהו מעל לכל‬
‫הראשים‪ ,‬עטוף בפונצ'ו חּום‪ ,‬מלאכת יד‪ ,‬בדומה למקומיים‪" .‬זוהי‬
‫החגיגה הגדולה בדרום אמריקה אחרי הקרנבל בברזיל‪ ",‬אומר לי איתן‪.‬‬
‫הטקס אמור להיות מרשים ורב משתתפים‪ .‬אנו רואים צעירים רבים‬
‫בבגדים עשויים קרטון נוצץ וכובע תואם‪ .‬הקרטון אינו נחשב בעיני‬
‫מבודד טוב‪ ,‬ועור הברווז מעיד כי קר למשתתפים והם מחכים בקוצר‬
‫רוח לפתיחת הטקס‪ .‬בינתיים מצטרפים אלינו גם מרקוס ו‪B‬נֶק‪ .‬אני מציג‬
‫את איתן בפני ‪B‬נֶק ומרקוס והם מחליפים חיוכים לבביים‪ .‬מרקוס ממהר‬
‫לתפוס לו עמדת צילום נוחה‪ .‬עד לתחילת הטקס אנו מטיילים בין‬
‫העתיקות‪B ,‬נֶק עם ֶד ֶדה‪ ,‬ומעט מאחור איתן ואני‪.‬‬
‫" חמודה‪ ",‬אומר לי איתן‪.‬‬
‫" כן‪ ,‬היא בסדר‪".‬‬
‫"נראית עליזה‪ ,‬מצחיקה‪ ,‬עם ראש טוב‪ ,‬לא?"‬
‫"היא בסדר‪".‬‬
‫"והשנייה בחורה ממש יפה‪".‬‬
‫" כן‪ ,‬והיא ומרקוס זוג נחמד‪".‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"איך הוא?"‬
‫"תשמע‪ ,‬זה אחד הבחורים הנדירים שפגשתי בחיי‪ .‬טוב לב אמיתי‪,‬‬
‫אתה יודע‪ ,‬לא בשביל להראות או שיגידו עליו‪ ,‬אלא ממש מבפנים‪".‬‬
‫"נתקלתי בו פעם בהּוארז‪ .‬הוא היה שם עם בחורה יפהפייה‪ ,‬שיער‬
‫שחור‪ ,‬עיניים כחולות‪ ,‬שיגעה את כולם‪".‬‬
‫"זוהי מוניקה‪ .‬הם היו חברים במשך תשע שנים‪ .‬עכשיו זה נגמר והוא‬
‫די סובל‪ .‬אני שמח שהוא מצא את ‪B‬נֶק‪".‬‬
‫בינתיים הגיעו למקום הנכבדים בכלי‪-‬רכב מיוחדים‪ .‬צוות הטלוויזיה‬
‫התמקם מול זירת האירוע‪ .‬שר נאם נאום פתיחה ארוך‪ .‬סבלנותו של‬
‫‪B‬פּוארָה !" )החוצה‪ ,‬החוצה(‪ ,‬שאג הקהל‪ .‬איתן‬
‫ֵ‬
‫הקהל פקעה‪B" .‬פּו ֵארָה !‬
‫ואני הצטרפנו אל השואגים‪.‬‬
‫"שילך לכל הרוחות‪ ,‬המנוול הזה‪ ,‬החוצה !" אני צועק‪.‬‬
‫"החוצה ! תסתלק מפה ! תתבייש לך‪ ,‬גנב‪ ,‬שקרן‪ ,‬נבזה !" עונה איתן‪.‬‬
‫"הוא הורס לנו את הפייֶסטה‪ ,‬העושק הזה ! החוצה!!!"‬
‫"החוצה ! החוצה!!! מי זה האידיוט הזה בכלל‪ ,‬יוסי?"‬
‫"לא יודע‪ ,‬אבל הוא ממש שנוא‪ .‬החוצה ! בן‪-‬זונה !"‬
‫השר סיים את נאומו ונתן את אות הפתיחה לחגיגה‪ .‬תחילה רקדו‬
‫במעגלים ושפכו כַדי צ'י ָצ'ה‪ ,‬אותו משקה מסורתי עשוי מתירס ואלכוהול‪,‬‬
‫על האדמה‪ ,‬כאילו כדי להפרות אותה‪ .‬עכשיו הופסקה השמחה לרגע‪.‬‬
‫שדרנית הטלוויזיה ניצבה מול המצלמה ודיברה למיקרופון‪ ,‬כנראה‬
‫הציגה את האירוע‪ .‬אחר כך התחילו להגיע שורות ארוכות של לוחמים‬
‫אינקאים עתיקים‪ ,‬לבושים בקרטונים נוצצים‪ .‬הם ניצבו על חומות העיר‬
‫העתיקה ויצרו מראה רב רושם‪ .‬ואז הופיע‪ ,‬כולו אומר הוד‪ ,‬המלך‪ ,‬בן‬
‫השמש‪ ,‬בלוויית שתי נשותיו היפהפיות‪ .‬הוא ניצב במרכז החומה ועשה‬
‫תנועות שפתיים וידיים‪ .‬ברמקול נשמע נאום בשפת קצ'ואה וכל הזמן‬
‫הניצבים עושים תנועות של לוחמים אינדיאנים‪.‬‬
‫"הפיסטה הכי גדולה בדרום אמריקה‪ ,‬אה איתן?" הקנטתי אותו‪.‬‬
‫החלטנו ללכת לשתות בירה בכפר‪B .‬נֶק מעדיפה להישאר ולצפות‪.‬‬
‫מרקוס מצלם‪ .‬איתן‪ֶ ,‬דדֶה ואני פוסעים אל מחוץ לאתר‪ ,‬נדחקים בהמון‬
‫המצטופף בפתחים‪ .‬במסעדה הקרובה אנו קונים שתי בירות גדולות‪,‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫ֶדדֶה שותה קולה‪ .‬אין מקום ישיבה במסעדה ואנחנו יוצאים ויושבים על‬
‫הגדר שבחצר‪ .‬מעבר לגדר יש שלולית מים ובה מקפצות קרפדות‪.‬‬
‫"תיזהר‪ ",‬אומר לי איתן‪" .‬שמעתי שיש קרפדות ארסיות שנושכות ואתה‬
‫מת תוך כמה דקות‪".‬‬
‫"אתה חושב שאלה ארסיות?" אני שואל‪.‬‬
‫"אין שום הוכחות שלא‪ ",‬הוא עונה‪.‬‬
‫בדיוק ברגע זה נכנסים לחצר המסעדה "מלך" האינקא ושתי נשותיו‬
‫היפות‪ .‬הם נמלטו ראשונים מהמופע‪ ,‬כנראה‪ .‬למראה המבטים שאנו‬
‫שול‪ -‬חים בהם הוא מחייך חיוך מצניע גאווה‪ ,‬אך כשהוא חולף על פנינו‬
‫הוא מבחין במבטים החמדניים שאנו נותנים בנשותיו‪ ,‬אומד שכל אחד‬
‫מאיתנו גבוה ממנו לפחות בשני ראשים‪ ,‬וחיוכו נמחק‪ .‬בליבו הוא אמר‬
‫ודאי‪" :‬גרינגוס דה מייֶרדה !" )זרים מחרא(‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬בכפר‪ ,‬מתחילה השמחה‪ .‬המקומיים רוקדים עם נשותיהם‬
‫השמנות‪ .‬כולם עליזים ואנו מסתובבים ביניהם‪ .‬המקום מוצף רוכלים‪,‬‬
‫המוכרים בעיקר דברי מאפה ובשר על האש‪ .‬הם מטגנים את הבשר‬
‫בשומן חזיר במחבת ושמים עם בצל על לחמניה‪ .‬המוני ילדים מנסים‬
‫לדחוק לתיירים מזכרות מקרמיקה‪ .‬אני נושא ונותן עם אחד הילדים‬
‫וקונה ממנו שבעים מזכרות בשני דולרים וחצי‪ .‬אנחנו עייפים ומתחילים‬
‫לנוע לעבר מגרש האוטובוסים‪ .‬בין זרם הרוקדים אנו פוגשים חבורת‬
‫גרינגוס לא מוכרת‪.‬‬
‫"מנה אל‪.‬אס‪.‬די‪ .‬תמורת בקבוק בירה‪ ",‬מציע לנו אחד מהם‪" .‬לא‬
‫תודה‪ ",‬פוטר אותם איתן מעלינו‪.‬‬
‫ירדנו בשביל המרכזי של הכפר ומולנו נוהרים החוגגים‪ ,‬מי בחליל ומי‬
‫בתוף‪ ,‬וכולם כבר מבוסמים‪ .‬ניסינו לעצור טרמפ‪ ,‬אבל רוב המכוניות היו‬
‫עמוסות‪ .‬לבסוף מצאנו מקום עמידה באוטובוס עתיק‪-‬ימים‪ .‬היה חם‬
‫ודחוס בפנים‪ ,‬וכך‪ ,‬בחוסר נוחות‪ ,‬בחום ובאבק חזרנו ללה‪-‬פס‪ .‬יום אחד‬
‫אחר הצהריים‪ ,‬עדיין בלה‪-‬פס‪ ,‬ישבנו מרקוס ואני בבית‪-‬תה קטן‬
‫שגיליתי בסימטה ליד הכנסייה‪ .‬מרקוס סיפר לי בשמחה על הימים‬
‫המאוש‪ -‬רים האחרונים‪ ,‬ואף ניסה לשכנע אותי לוותר על חזרה לפרו‬
‫ולהמשיך אתו אל פנים בוליביה‪.‬‬
‫"בוליביה פשוט מביאה לי אושר‪ ",‬אמר‪" .‬אפילו מגיד העתידות היה‬
‫מופתע לו ידע זאת‪" "...‬למה אתה מתכוון‪ ,‬מרקוס‪ ,‬מגיד עתידות? אתה‬
‫לא רוצה לומר שאתה מאמין בשטויות האלה‪".‬‬
‫מרקוס חייך‪" .‬לא רק שאני מאמין בזה‪ ,‬אני עצמי קצת כזה‪".‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"איני מבין‪ ",‬תמהתי‪.‬‬
‫"זה יישמע לך מוזר‪ ,‬יוסי‪ ,‬אבל זאת האמת‪ .‬אני לא בחור רגיל‪ ,‬יש לי‬
‫מין כוח‪ .‬אני לא יודע בדיוק איך להסביר‪ ,‬אבל לפעמים אני מרגיש‬
‫דברים באוויר‪ .‬לפעמים דברים קורים לי‪ ,‬דברים מוזרים‪ .‬כשהייתי צעיר‬
‫יותר‪ ,‬הייתי מנבא עתידות לכל חברי‪ .‬ניבאתי להם מי יתחתן ומתי‪ ,‬כמה‬
‫ילדים יהיו לכל אחד מהם‪ .‬עברו שנים‪ ,‬וכולם נוכחו לדעת כי ניחשתי‬
‫בדיוק את אשר יקרה‪ .‬נשים הרות פנו אלי תמיד בבקשה לדעת את מין‬
‫הילוד‪ .‬הייתי מחזיק מחט קשורה לחוט ומתרכז היטב; אם המחט נעה‬
‫ימינה ‪ -‬בן זכר‪ ,‬אם שמאלה ‪ -‬בת‪ .‬כמעט תמיד צדקתי‪ .‬למורה בבית‪-‬‬
‫הספר ניבאתי‪ ,‬כי יהיו לו שלוש בנות‪ .‬הוא צחק ואמר כי שתיים כבר יש‬
‫לו ואינו מתכונן להביא ילד נוסף לעולם‪ .‬כעבור שנים מספר‪ ,‬אני עצמי‬
‫כבר הייתי אז מורה בבית‪-‬ספר שווייצרי בספרד‪ ,‬קיבלתי מברק‪ ,‬לבוא‬
‫ולשמש שושבין בטקס הטבלתה של בתו השלישית של אותו מורה‬
‫ספקן‪ .‬אתה מבין‪ "...‬הוא עושה אתנחתה‪ ,‬לוגם מן התה המהביל‪,‬‬
‫מדיּום‪ .‬גם ל ִאמי יש אותו כוח‪ ,‬על‬
‫וממשיך‪" .‬יש לי מין כוח‪ .‬אני מין ֶ‬
‫הנסיעה לדרום‪-‬אמריקה‪ ,‬גם כן החלטתי כך‪ .‬משעלה הרעיון‪ ,‬בחנתי‬
‫אותו בשיטת החוט והמחט‪ .‬התשובה היתה כן לנסוע‪ .‬לא רציתי בכך‪.‬‬
‫שוב ושוב ניסיתי להניע את המחט שמאלה‪ ,‬אך היא הקפידה לזוז‬
‫ימינה וציוותה עלי‪ :‬סע !‬
‫"אני מאמין בדברים האלה‪ .‬אתה יודע‪ ,‬אני נוצרי מאמין‪ ,‬אני מתפלל כל‬
‫ערב‪ ,‬וכשיש לי מעט פנאי‪ ,‬אני קורא בברית החדשה‪ .‬כך עושות גם אמי‬
‫ואחותי‪ .‬אבי ואחי הם שונים‪ .‬הם חמרניים יותר‪ ,‬אנשי עסקים‪ .‬מוניקה‬
‫היתה כמוני‪ ,‬היא היתה אידיאליסטית‪ .‬אחרי תשע שנות חברות היה לי‬
‫קשה‪ ,‬כשהיא הודיעה לי שהיא עוזבת אותי‪ .‬חשבתי למות‪ .‬התחננתי‬
‫לפניה בעשרות מכתבים‪ ,‬שתבוא ונעשה ניסיון נוסף‪ ,‬היא חייבת לי‬
‫לפחות ניסיון נוסף‪ .‬היא באה לפרו‪ .‬זה היה רע‪ ,‬רע מאוד‪ .‬הרגשתי‬
‫שאני מפסיד אותה‪ .‬פחדתי‪ ...‬שמעתי על ה' ְברּוחֹו'‪ ,‬מכשף יודע‪-‬כל‪,‬‬
‫שגר בלימה‪ .‬נסעתי לראות אותו‪ .‬סיפרתי לו עליה והוא ביקש לראותה‪.‬‬
‫מוניקה הסכימה לבוא‪ .‬אחרי כן הוא אמר לי‪ ,‬כי זה הסוף‪ .‬אין לנו עתיד‪,‬‬
‫ועלינו להיפרד‪ .‬האפשרות היחידה שנותרה הם מעשי כשפים‪ ,‬ואם‬
‫ארצה‪ ,‬יעשה זאת בתשלום‪ .‬סירבתי בתוקף‪ .‬לפני שעזבתי‪ ,‬הוא הזהיר‬
‫אותי‪ .‬הוא אמר לי‪ ,‬כי הוא חש סכנה מרחפת מעל ראשי‪ .‬הוא יעץ לי‬
‫להסתלק מדרום‪-‬אמריקה‪' .‬אתה תמות כאן‪ ,‬או שתהרוג מישהו‪.‬‬
‫הישמר !' כך הוא הזהיר אותי‪ .‬אבל לא יכולתי לחזור‪ .‬לא עכשיו‪ ,‬אחרי‬
‫שמוניקה עזבה אותי‪.‬‬
‫"המשכתי לבדי‪ .‬התפללתי לאלוהים פעמים כה רבות‪ .‬רציתי להיות‬
‫קרוב אליו‪ ,‬ואני יודע כי יש שלוש דרכים להתקרב אל האלוהים‪ ,‬אל‬
‫העולם העליון‪ ,‬אל המציאות האחרת‪ .‬האחת היא הדרך הדתית‪ ,‬כמו‬
‫הקבלה אצלכם והמיסטיקה שלנו‪ .‬להתעמק בסודות הכתובים בספרי‬
‫הקודש ולנסות‪ ,‬על ידי דבקּות‪ ,‬להגיע לחוויה מיסטית‪ .‬זו דרך קשה‬
‫מאוד ואני התאמצתי‪ ,‬אך לשווא‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"הדרך השנייה היא דרך המחשבה‪ ,‬המדיטציה‪ ,‬הירידה אל נבכי הנפש‪,‬‬
‫מציאת האני והעוצמה הטמונה בו‪ ,‬היא העוצמה האלוהית‪ .‬זוהי דרכם‬
‫של חכמי המזרח הרחוק‪.‬‬
‫"והדרך השלישית‪ ,‬יוסי‪ ,‬היא הדרך הקצרה‪ .‬אלה הם הסמים‪ .‬הם‬
‫מעבירים אותך במהירות אל אותה מציאות אחרת‪ .‬אבל זו דרך רעה‪ ,‬כי‬
‫הכוחות הרעים שולטים בה ולא האל הטוב‪ .‬אבל אני התפתיתי להם‪.‬‬
‫"זה היה בצ'ילה‪ .‬הגעתי בטרמפים לכפר קטן‪ ,‬וכשפתחתי בשיחה עם‬
‫מ‪-‬‬
‫אחד התושבים הוא סיפר לי שבכפר מתגורר אמן שווייצרי‪ ,‬הנשוי ל ַק ְ‬
‫ֶּפ ִסינָה‪ ,‬כלומר לבת כפר‪ .‬חשבתי להתעכב ולבקרו‪ ,‬אך הזדמן לי רכב‬
‫שנסע לעבר מחוז חפצי‪ .‬התרחקתי מהכפר‪ ,‬אולם תחושה מוזרה‬
‫החלה אופפת אותי‪ .‬חשתי כי אני חייב לחזור‪ ,‬אני חייב להיות שם!‬
‫הרגש היה כה עז‪ ,‬עד כי הוריתי לנהג לעצור‪ ,‬ירדתי והתחלתי הולך‬
‫בכיוון הכפר‪ ,‬עד שעצרה משאית ואספה אותי‪ .‬כשהגעתי חזרה לכפר‪,‬‬
‫ביררתי את מקום מגוריו של השווייצרי‪ .‬אשתו היתה בבית לבדה‪ ,‬פרט‬
‫לבתה הקטנה שעמדה לידה‪ .‬היא היתה אשה נאה‪ ,‬ואילו תווי פני‬
‫הילדה הסגירו את מוצאו האירופי של אביה‪.‬‬
‫"האשה קיבלה אותי כמובן מאליו‪ ,‬כאילו קיבלו הודעה על בואי וציפו לי‪.‬‬
‫גם אני‪ ,‬משום מה‪ ,‬לא הסברתי דבר‪ .‬פשוט התיישבתי וחיכיתי‪.‬‬
‫"השווייצרי הגיע‪ ,‬לחצנו ידיים‪ .‬הוא לא שאל כלום‪ ,‬רק הורה לאשתו‬
‫להגיש ארוחת ערב‪ .‬הוא נראה מודאג‪ ,‬עיניו היו שקועות עמוק בחוריהן‪.‬‬
‫"מיד עם תום הארוחה‪ ,‬הוא הוציא‪...‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שואה שלנו‪ ,‬אמיר גּוטפרוינד‬
‫רומן מקור‬
‫זמורה ביתן‬
‫‪ 431‬עמודים‬
‫‪3-13125‬‬
‫כריכה אחורית‬
‫מאז שראה אור לראשונה‪ ,‬בשנת‬
‫‪ ,2000‬תואר שואה שלנו על ידי‬
‫המבקרים כהישג ספרותי נדיר‬
‫וכחוויית קריאה מפעימה בעוצמתה‪.‬‬
‫שואה שלנו מסופר מבעד לעיניהם‬
‫של צמד ילדים ישראלים‪ .‬זהו ספר‬
‫שבורא עולם‪ ,‬ובה בעת מתעד אותו;‬
‫זהו ספר שגיבוריו – ניצולי שואה‬
‫טראגיים‪ ,‬מופלאים‪ ,‬ססגוניים –‬
‫מצטלבים בו למסע היזכרות חושפני‬
‫ועוצר נשימה‪ .‬זהו ספר רציני ומלא‬
‫דימיון – והכול עד דמעות‪ .‬וזהו גם‬
‫הספר – ובזה כישרונו העצום של‬
‫גוטפרוינד – שמצליח לא רק להכניס את הקורא אל תוך הבלתי‪-‬נתפס‪ ,‬אלא‬
‫גם לכבול אותו שם‪ ,‬ולו לרגע‪ ,‬ואז לחלצו חזרה‪.‬‬
‫"מאז עיין ערך אהבה של דוד גרוסמן‪ ...‬לא ראינו ספר המטפל ב'חוויית‬
‫השואה' במידה כזאת של העזה‪".‬‬
‫מנימוקי חבר השופטים להענקת פרס בוכמן‬
‫"גוטפרוינד כתב ספר יוצא מן הכלל על החווייה הזאת – על דור ההורים ועל‬
‫דור הבנים והבנות‪ ...‬הישג מרשים‪"...‬‬
‫אביעד קליינברג‪ ,‬הארץ‬
‫"ספר חכם‪ ,‬מעורר מחשבה ומצחיק‪"...‬‬
‫אברהם בלבן‪ ,‬מאזניִם‬
‫"הדמויות שלו נראות לפעמים כאילו נלקחו מסרטים של פליני‪ ...‬נדיר להיתקל‬
‫בספר ביכורים שעשוי במיומנות כזו‪ ,‬ברגישות מופלאה כל כך‪ ...‬נדיר למצוא‬
‫מגע כזה‪ ,‬כל כך אוהב וכל כך מסור‪ ,‬שמצליח לרדת במעלית הלב אל עומק‬
‫החשיכה ולהגביה עוף משם כשהוא מזוכך וצלול כל כך‪".‬‬
‫שירי ארצי‪ ,‬העיר‬
‫"‪ ...‬אחד ]הספרים[ החשובים והיפים שראו אור בתקופה האחרונה‪".‬‬
‫בתיה גור‪ ,‬הארץ‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"ספרו של גוטפרוינד הוא בעל עוצמה שכמותה לא הכרנו בסיפורת מאז זכרון‬
‫דברים מאת יעקב שבתאי ועיין ערך אהבה מאת דוד גרוסמן‪".‬‬
‫אלכס זהבי‪ ,‬ארץ אחרת‬
‫אמיר גוטפרוינד‪ ,‬יליד חיפה‪ ,1963 ,‬משרת כסגן אלוף בחיל האוויר‪ .‬שואה‬
‫שלנו זיכה אותו בפרס בוכמן לשנת ‪ .2001‬הספר עתיד לראות אור בקרוב‬
‫בהוצאת הספרים הגרמנית ‪ ,Berlin Verlag‬ואף נבחר להיות כותר מוביל‬
‫שלה‪.‬‬
‫"‪...‬‬
‫נצלת‪ ,‬כי היית ראשון‬
‫נצלת‪ ,‬כי היית אחרון‪,‬‬
‫כי לבד‪ .‬כי אנשים‪.‬‬
‫כי לשמאל‪ ,‬כי לימין‪.‬‬
‫כי ירד גשם‪ .‬כי נפל צל‪.‬‬
‫כי שרר מזג אויר שמשי‪.‬‬
‫מזל שהיה שם יער‪.‬‬
‫מזל שלא היו עצים‪.‬‬
‫מזל שמסילה‪ ,‬וו‪ ,‬קורה‪ ,‬בלם‪.‬‬
‫מסגרת‪ ,‬סיבוב‪ ,‬מילימטר‪ ,‬שנייה‪.‬‬
‫מזל שתער צף על המים‪.‬‬
‫בגלל‪ ,‬מאחר ש‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬אף על פי‪.‬‬
‫מה היה אילו יד‪ ,‬רגל‪,‬‬
‫בפסע‪ ,‬כחוט השערה‬
‫מצרוף המקרים‪.‬‬
‫‪"...‬‬
‫)'כל מקרה'‪ ,‬ויסלבה שימבורסקה‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬רפי וייכרט‪(.‬‬
‫‪1993‬‬
‫החוקים שלנו‬
‫סבא היה אומר‪' ,‬אנשים צריכים למות ממשהו‪ ',‬וסירב לתרוםלמלחמה‬
‫בסרטן‪ ,‬למלחמה בתאונות הדרכים‪ ,‬למלחמות אחרות‪ .‬כדי לבטל אפשרות‬
‫שייחשב לקמצן‪ ,‬נהג להתפרץ במפגני נדבנות‪ ,‬כבירים ומופתיים‪ .‬כה יפה ידע‬
‫לערוך את מופעיו‪ ,‬עד שאלמלא אנו‪ ,‬הקרובים אליו‪ ,‬לא היתה נודעת האמת‬
‫הפשוטה ‪ -‬הוא היה קמצן‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בתוך ביתו היתה הקמצנות חוק עולם‪ .‬הוא אסף בקנאות בקבוקים ריקים‬
‫ראויים לדמי פיקדון‪ ,‬וכשנשבר אחד מהם‪ ,‬זייפו והדביקו ביד אמן‪ .‬את‬
‫חולצותיו הטיל כקוקייה לסלי כביסה זרים‪ ,‬מביים כתמים אם צריך‪ .‬באורח‬
‫פלא ידע להצטנן בתיאום עמנו‪ .‬שתה מן הסירופים שלנו‪ ,‬את שלו החביא‪ .‬את‬
‫החלמותינו הקדים‪ .‬יכריז‪' ,‬כבר בריאים‪ ',‬וצבר לעצמו את האנטיביוטיקה‬
‫במכָל‪ .‬בכל פעם שירד מפלס‬
‫הנחסכת‪ .‬באמבטיה בביתו החזיק סבון נוזלי ְ‬
‫הסבון מתחת למידה של זרת‪ ,‬מהל אותו במים‪ ,‬בתהליך חוזרונשנה שסופו‬
‫מים המשוכנעים שהם סבון‪.‬‬
‫אבל תחבולתו המופלאה ביותר היתה כוחו המאגי על שקיות התה‪ .‬כל שקית‬
‫כזו‪ ,‬גם בצלילתה העשירית למים הרותחים‪ ,‬הפיקה מעצמה דבר מה‪ ,‬הבל‬
‫תה‪ ,‬על סף המוחשיות הפיזית של רעיון החומר‪ .‬העלאת השקית מן המים‬
‫לוותה במבט חשדן‪ ,‬בקיא‪ ,‬כלפי השקיק התלוי בקצה חּוטֹו מן הכפית‪ .‬לפי‬
‫סימנים הידועים רק לו היה מעריך את אונו של השקיק‪ ,‬גוזר גורלו‪' .‬סלקציה'‬
‫היה קורא לטקס הזה‪ ,‬כשרצה להתאכזר אל סבא יוסף‪.‬‬
‫חשדנו בו שגם בכלות כוחן של השקיות לא השליכן‪ ,‬אלא אגר אותן במקום‬
‫סתר‪ ,‬כדי לעשות לעצמו יום אחד מכולן מזרן חדש‪ .‬חיפשנו אותן במשך כל‬
‫ילדותנו‪ ,‬אך מעולם‪ ,‬גם בחיפושינו החטטניים ביותר‪ ,‬גם כשחשפנו את‬
‫מכתביו לרקדנית ג'ויס‪ ,‬את חובו ליהודי המנוח פינקלשטיין ואת גיזת‬
‫הקונדומים הפלאית‪ ,‬לא מצאנו אצלו ולו שקית תה אחת‪.‬‬
‫שמחנו‪ ,‬לעתים‪ ,‬להזכיר לעצמנו שהוא בכלל לא סבא אמיתי שלנו‪.‬‬
‫קראנו לו סבא‪ ,‬סבא לֹולֶק‪ ,‬בזכות חוק הדחיסה של משפחתנו‪ ,‬פרי המצאתו‬
‫המופלאה של דור השואה הראשון‪ ,‬הורינו‪ .‬העדר אחים‪ ,‬דודים‪ ,‬אבות‬
‫ואמהות‪ ,‬הסיר את הצורך לדקדק‪ .‬לכל מי שהיה מבוגר‪ ,‬בן דורם של ההורים‪,‬‬
‫קראנו 'דוד'‪ .‬צאצאיהם היו בני דודינו‪.‬‬
‫לא שהכול היה פרוץ‪ .‬היו חוקים‪ ,‬כן‪ ,‬נדרשה התאמה בתחושות הקִרבה בין‬
‫כל הדורות‪ ,‬על מנת שיתאחה התפר הזה‪ ,‬וכל פרט בו יוכל למצוא את‬
‫קרוביו‪ .‬נזקקנו ליחס רעות בדור ההורים על מנת לרכוש את בניהם‪ ,‬בני‬
‫הדודים‪' .‬דוד' מסתגר‪ ,‬שאינו נוטה להתעניין באירועי משפחה‪ ,‬מנע מאיתנו‬
‫אשכול שלם של בני דוד מעוניינים‪ .‬מנע ‪ -‬וחסל‪ .‬לא היו פשרות כאן‪ ,‬בחוק‬
‫הדחיסה‪ .‬בעיקר היינו זקוקים לסבים וסבתות‪ ,‬לכן פרצנו דרך בין הסייגים‬
‫ואספנו מהם ככל יכולתנו‪.‬‬
‫לא הכרתי מעולם את אביו של אבי‪ ,‬זאב‪-‬וולף )באלבומו של אבא משכה את‬
‫עיני תמונה קטנה של קברו(‪ .‬בחרנו את בני דודיו‪ ,‬סבא לולק וסבא חיינק‪,‬‬
‫להיות לנו סבים‪ .‬בצד של אמא‪ ,‬תחבולה דומה ‪ -‬אל אביה‪ ,‬סבא שלום‬
‫החולה‪ ,‬אחרון אנשי השואה‪ ,‬הנעול במעמקיה של מחלה סופנית‪ ,‬פרי עינויי‬
‫הגסטפו‪ ,‬צירפנו קרוב רחוק שלו להיות סבא רשמי‪ ,‬סבא מנשה‪ .‬בהזדמנויות‬
‫אחרות רכשנו את סבא ארנסט‪ ,‬סבתא אווה‪ ,‬סבא ויל‪.‬‬
‫כמה קטנה‪ ,‬עלובת ממדים‪ ,‬היתה משפחתי האמיתית‪ ,‬זו שכיסינו בקרובי‬
‫הסוואה‪.‬‬
‫סבא שלום‪ .1980-1912 ,‬דודה אחת‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בנה‪ ,‬בן דוד אמיתי אחד‪.‬‬
‫כן‪ ,‬דוד נוסף‪ ,‬בעצם‪ ,‬אחיה למחצה של אִמי‪.‬‬
‫ לא צריך פסיכולוג בשביל להבין‪ ,‬היתה אומרת לי אפי‪ ,‬כשסיפרתי לה איזו‬‫תשוקה תוקפת אותי לשכב עם ענת כשאנו חוזרים מאחת החתונות‬
‫במשפחתה‪ .‬בקושי היא חולצת את נעליה‪ .‬עוד במכונית‪ ,‬עייפים‪ ,‬אני שולח יד‬
‫לכפתורי שמלתה‪ .‬במושב האחורי רוטן יריב‪ ,‬נסיך בן חמש‪.‬‬
‫סבא לולק‪ ,‬אמן התה‪ ,‬לא היה ראשון הסבאים‪ .‬השגנו אותו די מאוחר‪ .‬אבל‬
‫שלְדה‬
‫דמותו היתה ציר חזק של חיינו‪ ,‬הרעיפה ניצוצות על שנת ‪ '70‬שלו‪ִ ,‬‬
‫גוועת‪ ,‬רבת טענות‪ ,‬שרק הוא הצליח לכפות עליה חיים‪ .‬מעונב תמיד‪ ,‬מעשן‬
‫תמיד‪ ,‬לבוש בגרנדיוזיות צבעונית‪ ,‬נהג לצאת מפתח הווקסהול כאילו היה‬
‫הקיסר פרנץ יוזף‪ ,‬יוצא לנופף להמונים ממרפסתו‪ .‬עניין של דקות אחדות‪,‬‬
‫וכבר נמצא יושב‪ ,‬שותה תה‪ ,‬אוכל עוגה שהוגשה לו‪ ,‬מעשן סיגריה‪.‬‬
‫סבא לולק‪ ,‬יוצא דופן מובהק בסביבה שלנו‪ ,‬כלל לא היה ניצול שואה‪ .‬מלחמת‬
‫העולם השנייה תפסה אותו משרת בגדודי הפרשים הפולנים‪ ,‬אלה האומללים‬
‫המטורפים שהסתערו בזעקות 'הּורה' ונפנופי חרב על הטנקים הגרמניים‪.‬‬
‫כשהתפוררה יחידתו נמלט סבא לולק לרוסיה‪ ,‬ושם הצטרף לצבא המתנדבים‬
‫של הגנרל הפולני אנדרס‪ .‬עם צבא אנדרס יצא במסע דרך פרס וארץ ישראל‪,‬‬
‫עד אנגליה‪ ,‬על מנת להשתלב מחדש במלחמת העולם‪ .‬חיילי צבא אנדרס‪,‬‬
‫וסבא לולק בתוכם‪ ,‬הושלכו אל הקרבות הקשים ביותר‪ ,‬סבלו את האבדות‬
‫הנוראות ביותר‪ .‬חיילים בפרוטה אלה ‪ -‬שהוטלו למערכה בכל פעם שגנרל‬
‫כלשהו הימהם לעצמו בחדרי המבצעים‪' ,‬ננסה אותם‪ ,‬למה לא?' ‪ -‬ספגו‬
‫אבדות‪ ,‬סוננו וזוקקו‪ ,‬עד שנשארו ביניהם רק דמויי‪-‬סבא‪-‬לולק‪ ,‬אנשים מצופים‬
‫מזל טהור‪ ,‬חסרי מורא כלפי שכנם הוותיק – המוות‪ .‬מדי יום ראו אותו מולם‪,‬‬
‫יוצא לענייניו‪ ,‬והתרגלו לחוות כלפיו ניע ראש‪ ,‬תנועת יד אל הכובע ‪ -‬נימוס‬
‫שכנים‪ ,‬זה הכול‪ .‬הם אינם מתערבים בעסקיו‪ ,‬והוא אינו מתערב בעסקיהם‪.‬‬
‫מלחמת העולם נגמרה‪ .‬חיילי צבא אנדרס‪ ,‬שארית השארית‪ ,‬זכו לפיצוי על‬
‫שירותם ‪ -‬אזרחות בריטית‪ .‬אך סבא לולק‪ ,‬מאוהב ברקדנית אמריקנית‬
‫מקנטקי בשם ג'ויס‪ ,‬שב לפולין‪ ,‬למצוא מי נותר מהמשפחה‪ .‬ג'ויס אבדה לו‬
‫בדרך‪ ,‬ויתרה על סיכוייה להיות סבתא ג'ויס )מבחינת העובדות היבשות‪,‬‬
‫המירה את סבא לולק בפסנתרן וינאי(‪ .‬משפחתו אבדה בתאי הגזים‪ .‬נשאר‬
‫רק אחיו הצעיר חיינק‪ ,‬ואיתו עלה לארץ ישראל‪ .‬כאן התחדשה מלחמתו כנגד‬
‫העלובים הבוכים על גורלם‪ ,‬המספרים בלחש על אושוויץ ובוכנוואלד‪ .‬סבא‬
‫לולק היה מוכיח את הניצולים‪:‬‬
‫ לכם סלקציה נורא? אצלכם לקחו אחד משלוש? עשר שעות ערומים להיות‬‫בשלג באפפלפלאץ? נו‪ ,‬פינוק‪ .‬אצלנו‪ ,‬נגד גרמנים במונטה‪-‬קאסינו‪ ,‬הלוואי‬
‫אחד משלוש‪ ,‬ושתי לילות ושתי ימים‪ ,‬מי נח קצת מת‪ ,‬קדימה‪ ,‬לזוז‪ ,‬אין‬
‫הפסקה‪ .‬נו‪ .‬צרות היו לכם‪...‬‬
‫העברית שלו‪ .‬אלף שגיאה ושגיאה‪ ,‬כמעט בכל משפט מתגלגל מתּומן של‬
‫טעויות‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מרים כוס לחיים‪ - :‬החיים טובים‪ ,‬יהודים!‬
‫אנטישמי מעט‪.‬‬
‫שותה הרבה‪ .‬מעשן‪ .‬תמיד בגו זקוף‪ ,‬תמיר‪ ,‬למרות כאבי הגב‪.‬‬
‫היו לו אדמות באזור גדרה‪ ,‬שעליהן רמזו לו פקידים‪-‬מסוימים‪ -‬במקומות‪-‬‬
‫הנכונים שיופשרו בקרוב לבנייה‪ .‬מעת לעת‪ ,‬במשך שלושים שנה‪ ,‬יצא לבחון‬
‫את אוצרו‪ ,‬החקלאי בינתיים‪ ,‬המכוסה ראשי חסה או תות‪ ,‬כמין שיני חלב‬
‫שבקרוב ינשרו‪ ,‬יפנו את הזירה לעיקר העיקרים‪ .‬הפקידים‪ ,‬במשך שלושים‬
‫שנה‪ ,‬התחלפו‪ ,‬אבל סבא לולק לא איבד אמון‪ ,‬הוא בטח ביטחון מלא‬
‫באמינותה של השחיתות וסירב למכור את אדמותיו לאיזה חקלאי טרדן‬
‫ממושב קדרון‪ .‬שוב ושוב הציע החקלאי הצעות‪ ,‬שוב ושוב דחה אותן סבא‬
‫לולק‪.‬‬
‫ על אדמה שלי לא יִגְדל ירקות! הצהיר‪ ,‬לוהט‪ ,‬כבוש כולו באידיאולוגיה‪ .‬אצלו‬‫לא תתבזה האדמה במשהו מגוחך כמו ראשי קולרבי‪ .‬אדמתו תהיה לחלקה‬
‫טהורה של נדל"ן‪.‬‬
‫סבא לולק היה נוסע לגדרה וחוזר‪ .‬לא הביתה‪ ,‬אלא מיד למוסכניק‪-‬הטוב‪-‬גרין‪,‬‬
‫כי את כל הקילומטרים האלה לא יכלה הווקסהול לעבור בלי טיפול החייאה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬יושב בין הפועלים הערבים ער גמר הטיפול‪ ,‬התכבד מיד בכיסא וכוס‬
‫קפה מר‪ .‬את תמורתם שילם בסיפורים על המלחמה‪ .‬הפועלים אהבו אותו ‪-‬‬
‫יהודי שיכול לספר על ניצחונות‪ ,‬אבל לא נגד ערבים‪ .‬אפשר להתרווח לידו‪,‬‬
‫להקשיב בלי נקיפות מצפון לקרבות ולתחבולות‪ .‬תמורת ואקס‪-‬פוליש אפשר‬
‫לקבל אצלו חוות דעת טובה על צלאח‪-‬א‪-‬דין‪.‬‬
‫הווקסהול שנת ‪ '70‬היתה בית גידול נדיר לחלקי חילוף אחרונים מסוגם‪.‬‬
‫המכונית‪ ,‬שכבר מזמן סטתה מן המסלול התקין של רשיונות‪-‬ביטוח‪-‬טסט‪,‬‬
‫הוטלאה בכל חלק חילוף שהוצע לו בזול‪' .‬הזול ייבחר‪ ,‬החזק ישרוד' היה כלל‬
‫הקיום בווקסהול‪ ,‬עד שכל בעלי המוסכים ניערו את חוצנם ממנה‪ ,‬ורק‬
‫המוסכניק‪-‬הטוב‪-‬גרין‪ ,‬איש טהור‪ ,‬הסכים לגעת בווקסהול‪ ,‬בלי אחריות‪ ,‬בלי‬
‫דיווחים‪ ,‬בלי עניינים‪ .‬סבא לולק והמוסכניק‪-‬הטוב‪-‬גרין הבינו זה ללבו של זה‪.‬‬
‫בברכתו של סבא לולק לא בחל המוסכניק‪-‬הטוב‪-‬גרין בשום פתרון‪ .‬חיבר‬
‫לווקסהול רדיאטור ממכונית וולוו ישנה ומשאבה מדגם סאאב‪ .‬ברגים‬
‫שדוגמתם לא נחרטה עוד במפעלי העולם השתבצו בווקסהול‪ ,‬וחלונות של‬
‫פיאט‪ ,‬רנו ודאאף‪ .‬כיהלום שבכתר‪ ,‬חשאי ומעורר כבוד‪ ,‬הצניע עצמו בסבך‬
‫הצינורות קרבורטור שברולט אחרון מסוגו‪.‬‬
‫את הטובות האלה עשה המוסכניק‪-‬הטוב‪-‬גרין רק לסבא לולק‪ .‬כשפניתי אליו‬
‫פעם בעניין הסובארו שלי הופתע קצת‪ ,‬הזכיר לי שהוא מוסך של פולקסוואגן‪,‬‬
‫ואיך לדעתי יוכל לתקן לי את הסובארו? גם שאל‪ ,‬מתי אעבור לפולקסוואגן‪,‬‬
‫ואז הסברתי לו שבאופן עקרוני אני נגד מכוניות גרמניות‪.‬‬
‫ בגלל המחיר?‬‫‪ -‬בגלל השואה‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫והמוסכניק‪-‬הטוב‪-‬גרין הבין‪ ,‬לא פסל‪ .‬יש אנשים שלא קונים יפניות בגלל הפח‬
‫שלהן‪ ,‬משהו עקרוני‪ .‬גם השואה זה עיקרון‪ ,‬אבל שילך למוסך סובארו‪ .‬סבא‬
‫לולק והווקסהול שלו זה מקרה מיוחד‪.‬‬
‫סבא לולק אהב מאוד את הווקסהול‪ ,‬ולמוסכניק‪-‬הטוב‪-‬גרין שילם תמיד‪ ,‬בלי‬
‫בעיות‪ .‬במקרים אחרים קפץ את ידו‪ ,‬מיאן להניח לה לבצע את הפעולה‬
‫הקרויה תשלום‪ .‬הוא שיכלל בהתמדה את החובאנּות‪ ,‬עד כדי אמנות צבירת‬
‫החובות‪ .‬חובותיו היו מעיין הנעורים שלו‪ ,‬נטעו בו כוח‪ ,‬המריצו רוחו‪ .‬התקשינו‬
‫לדמיין דבר מה הדור יותר מסבא לולק יוצא להתדיין על אודות חוב‪ .‬יצא אל‬
‫נושיו ברוח גאה‪ ,‬להציג את דרישותיו‪ ,‬אולי להקשיב מעט‪ .‬ככל שהיה בעל‬
‫החוב רם מעלה יותר‪ ,‬קשוח יותר‪ ,‬בעל אמצעי תביעה ברורים יותר‪ ,‬כך שפע‬
‫הידורו של סבא לולק‪.‬‬
‫לפעמים היה מתמרן נוכחות שלנו בעת ההתדיינות‪ .‬שנשב‪ .‬נוכחותו המתוקה‬
‫של ילד נוטלת את העוקץ מכוונות רבות‪ .‬ישבנו בדומייה‪ ,‬ערים במידה כלשהי‬
‫לתפקידנו‪ .‬ראינו את סבא לולק מוציא לפני הנושה קלסרים עבים‪ ,‬מלאי‬
‫ניירות ושטרי טפסים‪ .‬מעלעל‪ ,‬בודק‪ ,‬לפתע ‪ -‬עיניו זורחות‪ .‬מביט בבעל החוב‪,‬‬
‫הנה! מצאנו אותך! מראה את הניירות הנכונים‪ ,‬קורן מנחת רוח‪ ,‬כאילו‬
‫נפתרה מחצית הבעיה‪ .‬באצבעות זריזות‪ ,‬זרועות מעט כתמי זקנה חומים על‬
‫שורשיהן‪ ,‬מבתק שניים‪-‬שלושה ניירות מתוך הערמה העבה‪ .‬פורש אותם על‬
‫השולחן‪ .‬דופק עליהם בכף יד שטוחה ‪ -‬הנה! ועתה תורו של בר הפלוגתא‬
‫לסגת קצת בדרישות‪.‬‬
‫לא כל הנושים פתאים‪ .‬יש הנוטים לאלימות‪ .‬אבל גיבור צבא אנדרס נועץ‬
‫עיניים כחולות קפואות באיש ריבו‪ ,‬דוחף את האיש לתוך נהר של הסכמים‪,‬‬
‫מלים‪ ,‬ברירות‪ ,‬חובות‪ ,‬הסדרים‪ ,‬מגבלות‪ ,‬ערבויות‪ .‬סבא לולק מלהטט‪.‬‬
‫טּויט ֹות‪ ,‬לעתים אף מסתמנים ימי תשלום‪.‬‬
‫תאריכים נקבעים‪ ,‬שיטות ְמ ָ‬
‫מעוצמת ההסכם יש ומתרחשת מאליה הלוואה נוספת‪.‬‬
‫בין הנושים גם כאלה הקוראים את סבא לולק לבתי המשפט‪ .‬שם‪ ,‬תוקף את‬
‫מיצוי הדין פלא סחרחר‪ .‬תיקיו של סבא לולק נגררים‪ ,‬עיכובים ותקלות עושים‬
‫בהם שמות‪ .‬בית המשפט נמלך שוב ושוב בדעתו‪ .‬מכריז תאריך ומבטלו‪,‬‬
‫קובע ישיבה ונסוג‪ .‬אין לדעת מה אירע לו‪ ,‬לבית המשפט‪ .‬כאילו בלב‬
‫המשרדים התיישב ספק‪ ,‬והוא המתרגם נקיפות מצפון לביטול דיונים‪.‬‬
‫או שמא מצא לו סבא לולק במשרדי בית המשפט פקיד ותיק‪ ,‬המוקיר את‬
‫שירותו בצבא אנדרס‪ .‬לא מכיוון שהיה בעצמו חייל‪ ,‬אלא בשל הערצה לאיש‬
‫אחר מצבא אנדרס‪ ,‬ראש הממשלה המנוח‪ ,‬מנחם בגין‪ .‬אמנם עוד טרם‬
‫הקרבות‪ ,‬כשחלף צבא אנדרס בארץ ישראל‪ ,‬בדרכו מרוסיה לאנגליה‪ ,‬ערק‬
‫מנחם בגין‪ ,‬כמו יהודים רבים‪ ,‬להצטרף למאבק הציוני כאן‪ ,‬אך ימי שהותו‬
‫בצבא אנדרס השפיעו עליו לא מעט‪ .‬תמורת זיכרונותיו המשותפים עם מנחם‬
‫בגין עושה הפקיד את המיטב בתאריכי המשפטים‪ .‬דוחה ומעכב ומפלפל‬
‫ומשהה‪ .‬סבא לולק‪ ,‬לדאבון הלב‪ ,‬לא הכיר כלל את מנחם בגין בימים ההם‪,‬‬
‫אך מבחינתו חייל הוא חייל ‪ -‬מספר ומספר‪ ,‬ולעתים לא נזהר‪ ,‬סוחף את‬
‫מנחם בגין להמשיך עם צבא אנדרס לאירופה‪ ,‬אינו מניחו כאן‪ ,‬להנהיג את‬
‫האצ"ל‪ ,‬מביא אותו לקרבות מונטה‪-‬קאסינו‪ ,‬לורטו‪ ,‬אנקונה‪ ,‬לצליחת הנהרות‬
‫באיטליה‪ .‬מאזינו אינו מוחה‪ .‬להפך‪ ,‬מתלהב‪' ,‬וכל זה בעצם ימי המאבק כאן!'‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בצד חובאנותו שיכלל סבא לולק גם את אמנות ההזדמנות‪ .‬כאשר הזמן‪,‬‬
‫הדוהר בדרך כלל‪ ,‬נכנע לבניין 'התפעל' )האט לרגע‪ ,‬ה ז ד מ ן(‪ ,‬חבט בו סבא‬
‫לולק במחבט זבובים‪ .‬עיתוניו היו פרושים‪ ,‬פתוחים תמיד בדפי לוחות‬
‫המודעות‪ ,‬בדפי מודעות האבל‪ .‬בזריזות קשר בין מודעה פלונית להודעה‬
‫אלמונית‪ ,‬ענב לצווארו את המתאימה שבעניבותיו‪ ,‬ויצא בווקסהול לצוד‬
‫הזדמנות‪ .‬סבא לולק‪ ,‬חייל מן הפשוטים‪ ,‬לא בחל ברווחים זעירים‪ .‬בכל סניף‬
‫בנק טיפח חשבון קטן‪ ,‬לעתים קטנטן‪ .‬גרר אגורות מחשבון לחשבון‪ ,‬כאב את‬
‫כורח העמלות‪ ,‬והמתין לאיזה מאורע מפתיע‪ ,‬יקּומי‪ ,‬שיהלום באגורות בעודן‬
‫בדרכן‪ ,‬יהפוך אותן למיליארד של מטבעות‪ .‬מבצעי הנחות כיוונו את מהלכי‬
‫חייו‪ .‬היה קונה בלי מורא שישים חבילות ספגטי בהנחה‪ ,‬ואורב בסבלנות‬
‫להוזלת הקטשופ‪ .‬הוא עישן ללא חרטה‪ ,‬בהנאתם של אלה היודעים ‪ -‬מסרטן‬
‫לא נמות‪ .‬בעניין זה לא חסך מעולם‪ .‬קנה סיגריות מעודנות‪ ,‬תוצרת חוץ‪ ,‬גם‬
‫בימים כלכליים קשים‪ .‬עישן אותן באהבה‪ ,‬בלי חשש‪ .‬עישן את של עצמו‪ ,‬לא‬
‫הסכים לקבל מתת סיגריה מאיש‪ .‬גם העניק בנדיבות לזולת‪ .‬סיגריה אחת‪,‬‬
‫שתיים‪ .‬ופעם אחת‪ ,‬מול עיני‪ ,‬חפיסה שלמה לקבצן ברחוב‪.‬‬
‫חובאנותו‪ ,‬קמצנותו וחסכנותו‪ ,‬בצירוף תאוותו לעסקים‪ ,‬הולידו לו רכוש רב‪.‬‬
‫הזכרנו לו את האפשרות שיום אחד יירש מישהו את כל הסכום הנאה‪ .‬סבא‬
‫לולק נזהר מיורשים כמו מאש‪ .‬טירפד כל ניסיון לצאצאים‪ ,‬שאינם אלא יורשים‬
‫בתחפושת זמנית‪ .‬לא סבר ש'אחרי מותו' יהיה מועד מתאים להניח למישהו‬
‫ליהנות מכספו‪ .‬כשעלה הנושא נתקף עצבנות‪ ,‬נופף אגרוף מתריע כנגד בנים‬
‫שלא היו‪ ,‬מזהירם לבל יקרבו‪ .‬כל ערב הלך לישון חי‪ ,‬ובבוקר ירש את רכושו‪.‬‬
‫לא היה פגם בשלמות זו‪ .‬לכאורה‪.‬‬
‫במקביל לערוץ חייו התגלגל לו ערוץ נוסף‪ ,‬נחש של צאצאים‪ ,‬נוטף ומתרבה‪,‬‬
‫חבורת בנים הרשאים כולם לקרוא לו 'דוד'‪ .‬הוליד אותם‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬אחיו‬
‫היחיד של סבא לולק ‪ -‬סבא חיינק‪ .‬את סבא חיינק הכתרנו לסב אך ורק‬
‫בזכות סבא לולק‪ .‬בו עצמו לא היתה תועלת רבה‪ .‬אבל כשאימצנו את סבא‬
‫לולק‪ ,‬פשוט הושטנו יד‪ ,‬תנועה קלה‪ ,‬והוספנו את סבא חיינק‪ ,‬שיהיה‪ .‬הוא‬
‫הצטיין בעיניו הכחולות‪ ,‬בשערו הבלונדי‪ ,‬שהפך לבן בשנות שלג ארוכות‬
‫ואטיות‪ .‬גופו היה כבד‪ ,‬מוצק‪ ,‬כמעט גוצי‪ ,‬ופניו יפות‪ .‬בתחילת המלחמה‪ ,‬בן‬
‫אחת‪-‬עשרה‪ ,‬נמסר לידיה של משפחה פולנית‪ .‬לא היה קושי לשלבו בין ילדי‬
‫האיכר‪ ,‬בזכות מראהו הארי וגילו הצעיר‪ .‬חמש שנים התרוצץ יחף עם ילדי‬
‫האיכרים‪ ,‬עבד בעבור לחמו‪ ,‬למד את החיים‪ .‬כשבא סבא לולק בסוף‬
‫המלחמה לאסוף את אחיו‪ ,‬לא ידע סבא חיינק מי זה האיש הרוצה להפריד‬
‫בינו לבין הוריו‪ .‬גם המשפחה הפולנית רצתה לאמצו‪ .‬ממילא אינו נראה ז'יד‪,‬‬
‫ועוד מעט יצטרכו ידיים לקציר‪ .‬אבל סבא לולק‪ ,‬גיבור צבא אנדרס‪ ,‬דבק‬
‫במשימתו‪ ,‬הוליך את סבא חיינק עד מיטת הדרגש בצריף הצעירים בקיבוץ‪,‬‬
‫בהרי נפתלי‪.‬‬
‫בקיבוץ בחנו את מראהו ‪ -‬קסקט עגלונים שחור ומגפיים בעיצומו של אוגוסט‪,‬‬
‫ושלחו אותו לעבודה בשחת‪.‬‬
‫סבא חיינק התרגל אט אט לז'ידים סביבו‪ ,‬את שפתם קלט בקושי וגם‬
‫רעיונותיהם נשארו לו חסרי מובן‪ .‬מדוע רע בקיבוץ לאגור רכוש? גנב ביצים‪,‬‬
‫גנב לחם‪ ,‬גנב סכינים מן המטבח וטמן אותן מי‪-‬יודע‪-‬היכן‪ ,‬השד‪-‬יודע‪-‬לשם‪-‬‬
‫מה‪ .‬מצא שפה משותפת דווקא עם הערבים באזור‪ ,‬אלה שהיו מסתובבים‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בשולי השדות‪ ,‬מתעניינים ביצולי עגלות‪ ,‬בחלקי טרקטורים‪ ,‬בכל מה שהביא‬
‫להם סבא חיינק בתמורה לפרוות כבש וקִלשונים טובים‪.‬‬
‫עם הערבים הגיע לטבריה‪ .‬מצא לעצמו זוג סוסים חזקים והחל לעבוד כסבל‬
‫ומוליך מטענים‪ .‬במגפיו הכבדים‪ ,‬בפרוות הכבש החמצמצה שעל כתפיו‪ ,‬קיץ‬
‫וחורף‪ ,‬ובמעט העברית המרוסקת בפיו‪ ,‬המשיך סבא חיינק את חייו בארץ‬
‫הז'ידים‪ .‬אכל הרבה סלק‪ ,‬הרבה כרוב‪ .‬וודקה זיקק לעצמו מתפוחי אדמה‪ ,‬ומן‬
‫הנוצרים בגליל קנה נתחי ענק של חזיר‪ .‬תלה אותם בחדרו‪ ,‬לצד מעיל‬
‫העגלונים‪ ,‬הפרגול ופרוות הכבש‪.‬‬
‫באחד מכפרי הז'ידים מצא לו אשה‪ ,‬תמר‪ ,‬ויחד הולידו שלושה בנים‪ ,‬עד‬
‫שמתה זוגתו במחלה שחורה‪ ,‬כנראה טיפוס הבטן‪ .‬חוץ מבניו השאירה לו את‬
‫פמוטי השבת שלה‪ ,‬את חפצי הנידה שלה‪ ,‬שנצררו בשק‪ ,‬וספר תהילים‬
‫שאהבה מאוד‪ ,‬שסבא חיינק דפק במסמר אל הקיר מעל מיטתו‪ ,‬סגולה נגד‬
‫מכשפות‪.‬‬
‫את נעמי הכיר סבא חיינק בקיבוץ‪ ,‬שחזר אליו לזמן מה‪ ,‬על מנת להכניס שם‬
‫את בניו‪ ,‬ולבדוק האם אוצרותיו עדיין חבויים היטב‪ .‬הוא הופנה אליה‪ ,‬מרכזת‬
‫החינוך בקיבוץ‪ ,‬על מנת לקלוט את ילדיו במשק‪ ,‬ולאחר שביצעה יפה את‬
‫מלאכתה‪ ,‬הלכה אחריו‪ ,‬לחיות עמו היכן שיחליט‪ .‬יחד קנו חלקה במושב זקן‬
‫וחיו מיגיע כפיהם‪ .‬חיו ללא קשר של ממש עם מדינת ישראל‪ ,‬מנותקים‬
‫ממוסדותיה‪ .‬נעמי היתה משוחחת מעט עם השכנים‪ ,‬סבא חיינק לא‪ .‬על צה"ל‬
‫שמע )התפעל ‪ -‬צבא של ז'ידים( אבל על 'קופת חולים' לא‪ .‬סחר בתבן‪ .‬זרע‬
‫שיבולת שועל‪ ,‬סלק‪ ,‬תפוחי אדמה‪ .‬פיטם עגלים וחזירים‪ .‬רצה ילדים מנעמי‪,‬‬
‫ולא הצליח‪ .‬לקח אותה למכשפים ערבים‪ ,‬לרב מטבריה‪ ,‬לכל מי שהציע‬
‫תרופה‪ ,‬אך מרפא לא נמצא‪ .‬עם משפחתנו לא שמר על קשר‪ .‬ז'ידים‪ .‬סבא‬
‫לולק ידע תמיד היכן הוא‪ ,‬כמה ילדים יש לו ‪ -‬והסתפק בזה‪ .‬כל עוד לא באו‬
‫דרישות כספיות‪ ,‬לא התעניין במעשיו של סבא חיינק‪ ,‬אפילו לא כשעזב את‬
‫המושב והתיישב בשולי הכפרים הנטושים של איקרית ובירעם‪.‬‬
‫בשיטוטיו בגליל מצא סבא חיינק את הכפרים‪ ,‬עזובים וחופשיים לכול‪ .‬נמשך‬
‫מיד אל הכנסייה‪ ,‬שמגדל פעמונים חרב עומד בראשה‪ ,‬ואל מרחבי השממה‪,‬‬
‫העטופים עשב נמוך‪ ,‬שרק עורבים צורחים בו‪ .‬העביר ימים ארוכים בגבעות‬
‫הריקות‪ ,‬בשלוחות הוואדי‪ ,‬היכן שבימי החורף נאנקו נהרות אפורים‪ .‬בלילות‬
‫לחך הנהרות‪ ,‬אהב סבא‬
‫מושלגים‪ ,‬כשגשמים שחורים איימו לסחוף הכול ֵ‬
‫חיינק לשוטט‪ ,‬נאבק ברוח‪ ,‬בפתיתים הכבדים‪ ,‬המתערמים‪ ,‬בפחד שהטילה‬
‫עליו החשכה היורדת מיערות המירון‪ .‬סקר כל חורבה וחורבה בכפרים‪ ,‬בחן‬
‫אפשרויות בגן עדן זה‪.‬‬
‫יום אחד לקח את נעמי‪ ,‬שיכן אותה באחת החורבות‪ .‬ליקט לביתה לֵבנים‬
‫חדשות ובנה לה כתלים‪ ,‬קמין וארובות‪ .‬בשתי ידיו התקין לה מטבח וארונות‪,‬‬
‫אגן רחצה וכלי בית‪ .‬הביא לה נוצות לכסתות‪ .‬הביא לה חלונות שגנב מן‬
‫הכפרים הערביים‪ ,‬ואפילו תפר וילונות לחלונות‪ .‬בסמוך לבית הפך כמה מן‬
‫החורבות לאסמים מקורים‪ .‬גידר כמה חצרות וכלא שם עזים‪ .‬עם תושביהם‬
‫העקורים של איקרית ובירעם‪ ,‬השבים מעת לעת לבחון את כפריהם‪ ,‬לא‬
‫התעסק הרבה‪ .‬כיבד אותם‪ ,‬והכריח אותם לכבד אותו‪ .‬בדרך כלל הרחיקם‬
‫מעליו‪ .‬לפעמים קנה מהם תכשיטים בשביל נעמי‪ ,‬ובתמורה מכר להם כדורי‬
‫אופטלגין שגנב בקיבוצים‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בדרך לא דרך מצאה נעמי את הדת‪ ,‬החלה לפתע לשמור מצוות‪ ,‬להתפלל‪,‬‬
‫להדליק נרות שבת‪ .‬סבא חיינק נאלץ לנסוע עמה לצפת‪ ,‬לקנות בשר כשר‪,‬‬
‫להמתין לה שתטבול‪ ,‬לשבת איתה אצל רבנים‪ ,‬בבתי קהילה‪ ,‬בבית הכנסת‪.‬‬
‫הוא נשא את עקרותה בשתיקה‪ .‬לא התרעם על הפועלים שנאלץ לשכור‬
‫לאיסוף תפוחי האדמה‪ ,‬במקום להיעזר בבנים משלו‪ .‬בנה לה חיי מלכות‪ ,‬ולא‬
‫נטר לה שהיא נוטה לבקר אצל בני משפחתה‪ ,‬הז'ידים‪ ,‬לברוח מדי פעם‪ ,‬מי‬
‫יודע לאן‪.‬‬
‫נעמי וסבא חיינק חיו בקצה הכפרים הנטושים‪ ,‬חשוכי ילדים‪ ,‬רחוקים מן‬
‫המשפחה‪ .‬גם כששיכנעה אותו לאסוף אל ביתם את שלושת ילדיה של תמר‬
‫המנוחה‪ ,‬כדי שתוכל לגדלם כראוי‪ ,‬ליד אביהם‪ ,‬וגם כאשר גררה אותו לפגוש‬
‫מעט בני אדם ‪ -‬בני משפחתה‪ ,‬ידידים יהודים מצפת רעים מן הקיבוץ ‪ -‬מעולם‬
‫לא עלה בדעתו של סבא חיינק להקים קשר עמנו‪.‬‬
‫מספרים שהופעתו הראשונה במשפחתנו היתה בברית המילה שלי‪ ,‬ביום ט'‬
‫באב‪ ,‬תשכ"ג‪ .‬משום מה הופיע‪ ,‬חגיגי בחולצה לבנה‪ ,‬בשיער צהבהב מסורק‬
‫יפה וכובע מצחייה שצוחצחו ממנו כתמי השומן‪ .‬לא הרבו להביט בו‪ ,‬גם‬
‫העלימו עין מתהייתו המילעלית המפורשת‪' ,‬איפה אויכֶל? איפה משקֶה?'‬
‫ביום צום תשעה באב‪ .‬נאלמו כולם‪ ,‬נפעמים‪ ,‬מול דמותה של נעמי‪ ,‬עיניה‬
‫התכולות ושערה האפור‪ ,‬חוטם העיט‪ ,‬צלעות הלחיים‪ֶ .‬גפֶן מלאכים‪ ,‬איקון‬
‫יפהפה‪ ,‬אציל‪ ,‬בשמלת איכרות לבנה ומבט נבוך‪ .‬רצינו מיד שתלד לנו‪ .‬שתיתן‬
‫השלֵו‪ ,‬התמיר‪ ,‬נועד לצאצאינו‪ .‬רצינו למצות את מעיין‬
‫חיים במשפחתנו‪ .‬הגוף ָ‬
‫החיים‪ ,‬גם במחיר העירוב עם סבא חיינק‪.‬‬
‫באדיבות בירכו אותה‪ ,‬התחברו עמה‪ ,‬ביררו ‪ -‬היכן השאירה את הילדים?‬
‫הלחישה חלפה באולם ‪ -‬עקרה‪ .‬מתוקף תחושה סתומה הביאו אותה‬
‫לעריסתי‪ ,‬סגולה לפריון שנהגתה בו במקום‪.‬‬
‫עוד הרבה תפילות נאמרו בלחש למענה‪ ,‬הרבה ברכות הועתרו עליה‪ ,‬ובקץ‬
‫הקצים גם נזכרו לשאול ‪ -‬והתברר‪ :‬פנקס קופת חולים אין‪ ,‬רופאים לא ניסתה‪.‬‬
‫רק מכשפים וידעונית וחובש אחד‪ .‬נעמי נשלחה אל הרופאים‪ ,‬וכעבור שנה‬
‫החלו לידותיה‪ .‬אני‪ ,‬שורש הסגולות‪ ,‬מעט נשכחתי‪ ,‬וילדיה שילדה בגיל‬
‫שלושים וחמש ושלושים ושש ושלושים ושבע‪ ,‬עד שכשלה המיילדת לעצור‬
‫את שטף הדם בלידתה את עוז‪ ,‬בנה הרביעי‪ ,‬אינם מיוחסים לי‪.‬‬
‫אהבנו את נעמי‪ .‬האבל היה כבד‪ .‬המשפחה לא השלימה עם המוות הזה ‪-‬‬
‫הנה‪ ,‬נגענו בחיים‪ ,‬במעיין עצמו‪ .‬ואיך‪ ,‬במקום דודה אקה או דודה פרידה‪,‬‬
‫פתאום נלקחה נעמי‪.‬‬
‫גם סבא חיינק לא השלים עם מותה‪ .‬אפשר שהאשים את עצמו‪ .‬בלילה‬
‫שכרעה ללדת את עוז‪ ,‬מוקדם מן הצפוי‪ ,‬רץ בשלג עשרים קילומטר ‪ -‬הסוסים‬
‫תעו בדרך‪ ,‬נבהלו‪ ,‬התעוורו בסנוורים‪ .‬אבל עד שהצליח להביא אל מיטתה‬
‫את המיילדת‪ ,‬זקנה מאחד הכפרים‪ ,‬מתה נעמי‪ .‬הוא שב עם בניו אל הקיבוץ‪.‬‬
‫בסוף אותה שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים‪ .‬לאחריה‪ ,‬עזב זאב‪ ,‬הבכור‪,‬‬
‫‪ ,1975-1953‬את הקיבוץ‪ .‬נסע לעבוד בשדות הנפט בקנדה ונספה שם‬
‫בהתבקעות קרח‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫סבא חיינק התאבל מאוד על בכורו‪ ,‬אך יש אומרים‪ ,‬דק מן הדק‪ ,‬עלתה על‬
‫פניו נימה של שביעות רצון‪ .‬בכל זאת‪ ,‬טביעה בנהר קפוא‪.‬‬
‫שנה אחר‪-‬כך נהרג דב‪ ,1976-1954 ,‬בנו השני‪ ,‬שיש אומרים שהיה סוכן‬
‫'מוסד'‪ ,‬ויש אומרים משהו סודי יותר‪ .‬באירופה‪ ,‬בשליחות‪ ,‬בשני כדורים‪.‬‬
‫שלושה אנשים‪ ,‬ואחד מהם בלבוש כומר‪.‬‬
‫ב‪ 1978 -‬דרסה עגלת חציר את שגיא‪ ,‬בנה השני של נעמי‪.‬‬
‫סבא חיינק לקח את בניו הנותרים‪ ,‬והחל עורך מסע אינסופי בארץ ישראל‬
‫הקטנה‪ ,‬לחמוק מדמותו הפולנית‪ ,‬מגורל העגלון האיכרי‪ .‬עבר מעיר לעיר‪,‬‬
‫ממשלח יד למשלח יד‪ .‬היה פועל חקלאי בשרון‪ ,‬סבל בפתח תקווה‪ ,‬פועל‬
‫דפוס בחיפה‪ .‬עד באר שבע הגיע‪ ,‬הרחק מהשלגים‪ ,‬ומצא לו עיסוק כנהג‬
‫מונית‪ .‬החליף את בגדיו‪ ,‬למד עברית‪ ,‬אפילו הצביע בבחירות ‪ -‬פעם אחת‬
‫)גנב תעודת זהות והצביע כארנסט רבינוביץ'(‪ .‬אבל כל הדמויות שגילם‪ ,‬כל‬
‫המקצועות‪ ,‬הניסיונות‪ ,‬הריחוק מהשלג ‪ -‬אלה לא חילצו אותו מציפורני דמותו‬
‫האמיתית‪ ,‬האחת האפשרית‪ ,‬עגלון פולני בעיר קילצה‪ ,‬במגפי ַרּכָבים וכובע‬
‫מצחייה שחור‪.‬‬
‫ובכל זאת ‪ -‬על אף שנות השלג הארוכות תחת החמסינים היוקדים‪ ,‬על אף‬
‫הכרוב החמוץ והוודקה שהרסה את שיניו‪ ,‬על אף נשותיו המתות‪ ,‬בניו‬
‫הנספים ‪ -‬בגיל חמישים ושתיים‪ ,‬בגלל ויכוח על עודף במכולת‪ ,‬הכיר את‬
‫אשתו השלישית‪.‬‬
‫עתליה‪.‬‬
‫היא ילדה לו במהירות שלושה ילדים מגופה הצעיר‪.‬‬
‫כדי להגן עליה ועל ילדיה לקח אותה ואת הבנים רחוק יותר‪ ,‬דרומה יותר‪ ,‬עד‬
‫מצפה רמון‪ .‬שב צפונה רק כשתקפו שלגים את הרמה הגבוהה‪ .‬שב מבוהל‬
‫לבאר שבע‪ ,‬לחום שאין בו שלג ואין בו יערות ואין בו חשכה אטית נופלת‪ .‬חזר‬
‫להתפרנס מהמונית‪ ,‬בחלונות סגורים בחמסין הכבד ביותר‪ ,‬מתעלם מתחינות‬
‫הנוסעים‪ ,‬מזיע‪ ,‬עורו מאדים‪ .‬בבאר שבע הוליד עם עתליה ילד נוסף‪.‬‬
‫סבא חיינק היה ההיפוך הפורה של משפחתנו ‪ -‬איכר פולני‪ּ ,‬בּור וחסר‬
‫תסביכים‪ .‬לא מצאנו בו מעולם שום תועלת ועניין‪ ,‬חוץ מאוסף הפרפרים שלו‪,‬‬
‫שכלל פרפר בלתי אפשרי‪ ,‬לבנין כרוב בצבע ארגמן‪ ,‬וחוץ מבנו השלישי‪ ,‬איתן‪,‬‬
‫שהראה לי לראשונה תמונות של נשים עירומות‪ ,‬בשלות יותר מאפי ביום שבו‬
‫הראתה לי את גופה‪.‬‬
‫עתליה‪ ,‬עניין אחר‪.‬‬
‫אצילה נוגה ורכה‪ ,‬ככל נשותיו הידועות של סבא חיינק‪ .‬תימנייה גבוהה‪ ,‬דקה‪,‬‬
‫יחפה תמיד‪ ,‬אצבעותיה מכושפות בשתי טבעות נחושת לבנה‪ .‬בגיל עשרים‬
‫ושלוש התחתנה עם סבא חיינק‪ ,‬מבוגרת מאיתנו בשנים מעטות‪ ,‬מאוהבת‬
‫ללא גבול בבן זוגה לבן השיער‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בניה של עתליה )'התימנים הלובלינאים'‪ ,‬קראה להם אפי( הצטרפו למראה‬
‫שהעניק סבא חיינק לכל בניו‪ ,‬ללא קשר למוצאה של זוגתו‪ .‬דמות זהה וקשה‬
‫לכל אחד מאחד‪-‬עשר הבנים‪ .‬בחבורה אחת מלאה אי אפשר היה למוצאם‬
‫)בכוריו של סבא חיינק נהרגו בטרם נולדו ילדיה של עתליה(‪ ,‬אבל קיבוצים‬
‫חלקיים שלהם כונסו לעתים במצלמתו החגיגית של סבא לולק‪ .‬נכדיו של ראש‬
‫הגימנסיה העברית בעיר קילצה‪ ,‬הפדגוג ואיש הרוח דוקטור פוייר‪ ,‬מופיעים‬
‫בתמונות סביב אביהם מולידם‪ ,‬רגליהם כרוכות בחותלות‪ ,‬בגדיהם חמצמצים‪,‬‬
‫אפלה‪ ,‬בּורה‪ ,‬של גבריות‬
‫כבדים‪ .‬בני כל הגילים‪ ,‬ולכולם ארשת זהה‪ .‬חבורה ֵ‬
‫אילמת‪ ,‬כנופיה שאיחרה בחמישים שנה את ימי אלכסנדר זייד‪.‬‬
‫מגיל צעיר מאוד פילסו לעצמם דרכים לחיי מושב או לפנימיות צבאיות‪ .‬הם‬
‫היו גדולים ובודדים‪ .‬שערם האפיר לפני שהגיעו לגיל שמונה‪-‬עשרה‪ .‬בצבא‬
‫שירתו ביחידות שתקניות‪ .‬היו להם חברות‪ ,‬תמיד בנות מושבים‪ ,‬תמיד‬
‫בהירות שיער‪ .‬כל אחד בעתו מצא לו מקצוע מן הסוג המושך את הלבבות‪.‬‬
‫אבל גם מקצועותיהם המופלאים ‪ -‬ציד‪ ,‬ריגול‪ ,‬קומנדו‪ ,‬כריית פחם ‪ -‬לא עטפו‬
‫אותם מעולם בהילת עניין‪ .‬טיפוסים סגפנים‪ ,‬קשים‪ ,‬שהתחברו אל העולם‬
‫לעתים רחוקות‪ ,‬על מנת לשכב עם בנותיו או לקנות ממנו חלף לטרקטור‪.‬‬
‫סבא לולק צילם אותם הרבה‪ .‬נהנה לקבץ אותם מול מצלמת הלייקה‪ ,‬להנציח‬
‫את אחיו הצעיר עם בניו‪.‬‬
‫במשפחה‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬היה סבא לולק מצלם‪ .‬בנדיבות רבה הציב בכל מקום‬
‫את מצלמת הלייקה שלו‪ ,‬מפלצת מתכת שחורה‪ ,‬סבוכת אישיות‪ .‬לא היה‬
‫פשוט להפיק תמונה מוצלחת בלייקה‪ .‬מנגנוניה הפנימיים הסתכמו בכפתור‬
‫הפעלה ‪ -‬כפתור פשוט לכאורה‪ ,‬המזמין לחיצה‪ .‬אבל תחתיו רחשה דת של‬
‫סייגים ותקלות‪.‬‬
‫הלייקה הזמינה ניסיונות‪ ,‬כישלונות‪ ,‬כִוונונים חוזרים ונשנים‪ .‬ממול‪ ,‬הקהל‬
‫מאבד סבלנותו‪ .‬אך לבסוף‪ ,‬הכפתור‪ .‬לחיצה עליו הפיקה צליל רב רושם‪,‬‬
‫ולעתים ‪ -‬תמונה אחת‪.‬‬
‫)'שתי לחיצות נותן גם רנטגן'‪ :‬אפי‪(.‬‬
‫סבא חיינק ובניו הסכימו לעמוד‪ ,‬בדרך כלל‪ .‬התמונות לכדו אותם תמיד‬
‫בוחנים בעין חשדנית את העדשה‪ ,‬מבטם מזהיר ‪ -‬בלי חוכמות‪ .‬אף פעם לא‬
‫טרחו לבקש אחר‪-‬כך את התמונות‪ ,‬לא התעניינו ‪ -‬מה עלה בגורל הרגע‬
‫שהקפיאה הלייקה? סבא לולק‪ ,‬מצדו‪ ,‬נהנה לצלמם‪ ,‬באופן נדיר התגבר על‬
‫צער אי התשלום‪ .‬אסף את תמונות אחייניו‪ ,‬הנכפים עליו‪ ,‬פורענות של יורשים‬
‫בפוטנציה‪ ,‬ואת התשלום גבה בעקיפין ממצטלמים אחרים‪.‬‬
‫במשפחה‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬אהבו להצטלם‪ .‬להנציח עצמם‪ .‬גם הקרובים‪ ,‬הידידים‪,‬‬
‫המכרים ‪ -‬כל הניצולים משם‪ .‬אחרי השואה‪ ,‬הנצח היה נחוץ להם‪ .‬כאוויר‬
‫לנשימה‪ ,‬כמזון‪ ,‬כחלק מן הבריאות התקינה‪ .‬צילמו עצמם‪ ,‬במצלמות שחורות‬
‫כבדות‪ ,‬באירועים מכל סוג‪ .‬מוכיחים ‪ -‬הנה הם קיימים‪ ,‬ממשיים‪ ,‬כאמת‬
‫מתמטית‪ ,‬כרעיון שהמדע תומך בו‪ .‬קיימים‪ .‬מצולמים במקומות רבים‪,‬‬
‫בנופשים‪ ,‬בחופשות‪ ,‬באחרי צהריים של בטלה עולצת; ברגעים נשכחים‪ ,‬שגם‬
‫אותם ביקשו להנציח‪ ,‬לבל יוכלו הדורות הבאים לטעון ‪ -‬אלה לא התבטלו‪.‬‬
‫ִש ְקקּו בעשרותיהם‪ ,‬ללא‬
‫התמונות התקבצו בקושי באלבומים‪ .‬בדרך כלל נ ְ‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫סדר‪ ,‬בערבוביה שדלינו ערבים שלמים‪ ,‬מגלים לפתע את גברת צאנז בבגד‬
‫ים‪ ,‬את דוד אנטק מחבק שתי בחורות‪ .‬מחייך‪ .‬גם גברת צאנז‪ .‬והנה היא ‪-‬‬
‫מרכזה של קבוצה מרוצה‪ ,‬על ספסל לחוף אגם‪ ,‬רקע שלגים ותמרור דרך‬
‫מרמזים עונה‪ ,‬מרמזים מקום‪ .‬גן אלמוני‪ ,‬אולי בקראקוב‪ ,‬עצי ערמון נטויים‬
‫מלמעלה‪ ,‬והמצטלמים מחייכים‪ .‬חיוך נבוך של נערה‪ ,‬סבא יוסף שלנו מחבק‬
‫את מותניה‪ ,‬כאילו אין אסור ואין חטא בעולם‪ .‬בובת שלג‪ ,‬חוטמה גזר‪,‬‬
‫ולמראשותיה כורעים שלושה אלמונים ודוד מנדל ‪ -‬מחייכים‪ .‬אביב כלשהו‬
‫בשדה ששביל מטיילים חוצה אותו‪ ,‬חבורה מתעכבת לרגע לכבוד המצלמה‪,‬‬
‫אנשיה מחייכים‪.‬בגדיהם כבדים גם בקיץ‪ ,‬פניהם רציניות ‪ -‬הנה אנו ממצים‬
‫את החיים הטובים‪ .‬אנו מתאוששים‪ .‬שבעים‪ .‬מרוצים‪ .‬כבר מתלוננים על הא‬
‫ודא‪ .‬וספסלי הגנים ושולי המדרכות ופתחי הבניינים מלאים אותם‪ ,‬מתקבצים‪,‬‬
‫מחייכים‪ ,‬המצלמה יוצקת את דמותם על התשליל ‪ -‬קליק‪ֵ ,‬נצח‪.‬‬
‫סבא לולק אהב לצלם‪ .‬לפתח תמונות‪ ,‬חינם ‪ -‬זה כבר לא‪.‬‬
‫דרש כסף‪ ,‬ללא נימוסים מיותרים‪.‬‬
‫הציב תשלום רגיל לתצלום 'רגיל'‪ ,‬ותשלום מיוחד לתצלום 'מיוחד'‪ .‬מה‬
‫'מיוחד'? לא ברור‪ .‬אבל סבא לולק קבע‪' ,‬מיוחד'‪ ,‬ומיד דרש תעריף מיוחד‪.‬‬
‫מריבות פרצו‪ .‬הקרובים היו אחוזי ֵחמה‪ .‬בתוך הלייקה מוטבע רגע יקר של‬
‫חייהם החדשים‪ ,‬וכדי להוציאו לאור‪ ,‬שודדים את עורם‪ .‬חוצפה‪ .‬ישלמו‪ ,‬למה‬
‫לא? אבל כל כך הרבה? גולדברג מרחוב החלוץ‪ ,‬הכי טוב של חיפה‪ ,‬לוקח‬
‫פחות‪ .‬למה כל כך הרבה?‬
‫הסכסוכים התעבו‪ .‬סבא לולק לא הניח לקרבות לשכוך סתם כך‪ .‬ממרומי‬
‫הפסגה במונטה‪-‬קאסינו התגרה בבני ריבו‪.‬‬
‫היחיד שהצליח לפשר‪ ,‬להתיר סבכים‪ ,‬לעתים בכוח אישיותו‪ ,‬לעתים בעזרת‬
‫משהו מהארנק‪ ,‬היה סבא יוסף‪ .‬העיקר לא לריב‪ ,‬יהודים‪.‬‬
‫בקליידוסקופ הזיכרונות שלנו‪ ,‬שהכול בו הפוך‪ ,‬תמיד סבא לולק מתווכח עם‬
‫כולם‪ ,‬אלף גירסאות צבעוניות‪ ,‬מפוררות‪ .‬תלונות מהקהל‪ ,‬ומלים לא יפות של‬
‫סבא לולק )אחר‪-‬כך מתחלפים(‪ .‬כולם מחכים‪ .‬מתי כבר יתערב סבא יוסף?‬
‫בקליידוסקופ הזיכרונות‪ .‬אלף גירסאות של מריבה אחת‪ .‬וסבא יוסף מגיע‪,‬‬
‫היה עסוק‪ ,‬מישהו נזקק לעזרתו‪ ,‬עכשיו הוא כאן‪ ,‬למה רבים?‬
‫סבא יוסף‪.‬‬
‫היפוכו המושלם של סבא לולק‪ .‬דור ההורים מצא אותו‪ ,‬וללא היסוסים הוכרז ‪-‬‬
‫סבא‪ .‬איש נמוך‪ ,‬חובש כיפה‪ .‬פניו תמיד נעולות בצער‪ ,‬צעדיו תמיד קטנים‪.‬‬
‫איש של נזקקים‪ ,‬תמיד עוזר‪ ,‬מציל‪ ,‬תומך‪ .‬מבוקר עד ערב עסוק במצוות‪.‬‬
‫רוכב על אופניו לכל מקום‪ .‬תמיד בצניעות‪ ,‬תמיד בצללים‪ .‬נזקקים ידעו למצוא‬
‫דרכם אליו‪.‬‬
‫לא רק נזקקים אמיתיים‪ ,‬גם המשפחה‪ .‬בכל פעם שנאלצה לחלוף זמנית‬
‫במיצרי הדת הוזעק סבא יוסף‪ ,‬איש המעבורת טוב הלב‪ .‬בלוויות‪ ,‬באזכרות‪,‬‬
‫בימי 'שבעה'‪ ,‬בקידושין‪ ,‬בלימוד לבר מצווה‪ .‬בכל אחד מאלה גילם סבא יוסף‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫את הדמות שנזקק לה הלב החילוני ‪ -‬אדם המכיר את הטקס לפרטיו‪ ,‬ומשווק‬
‫גירסאות טובות לב למי שאינו מוצא בו את ידיו ורגליו‪ .‬מתחת לפניו הרכות‬
‫בערה להבת אמונה שהיתה חורכת את העולם כולו‪ ,‬אלמלא גזז אותה סבא‬
‫יוסף לפי מידותיו של איש שקט‪ ,‬נחבא אל הכלים‪ .‬סבא יוסף ידע על‪-‬פה חצי‬
‫'שולחן ערוך'‪ ,‬וגם את אורכו של נהר האורינוקו‪ .‬אפשר היה לשמוע ממנו איך‬
‫התקדם מחיר החלב‪ ,‬חודש חודש‪ ,‬החל בכל שנה שביקשנו‪ .‬סבא יוסף ידע‬
‫לדקלם את מגילת אסתר‪ ,‬את שמות איי שטלנד‪ ,‬את מקום הולדתם של רבני‬
‫גליציה הנספים בשואה‪ .‬הוא היה גאון גועש‪ ,‬שקט מאוד‪ ,‬תמיד בקול רך‪,‬‬
‫במבט עייף‪ ,‬פניו חרוצות תלמי חוכמה וזיפים קטנטנים‪ ,‬לבנים‪ ,‬בלתי גליחים‪,‬‬
‫על לחיים צהבהבות‪ .‬היה לסבא יוסף מבטא צרפתי רך – מנַיין‪ ,‬השד יודע‪.‬‬
‫אבל קולו החומל נשמע נהדר בהגייה צרפתית‪ .‬בגלל המבטא סברו אנשים‬
‫שיש לו גישה אנינה לאוכל‪ ,‬שהוא מבין ביין‪ .‬האמת היא שרק לעתים רחוקות‬
‫נפגש עם יין‪ ,‬מכורח המצוות‪ .‬בארוחות משפחתיות גירגר 'פנטזיה' בטעם‬
‫אפרסק‪ ,‬העיר משהו על 'טעם מעודן'‪ ,‬סבר שהוא עונה לדרישת הקהל‪.‬‬
‫בענייני אוכל היה בררן אף פחות‪ .‬בשעת אכילה צימח בית הבליעה שלו זפק‬
‫של שקנאי‪ .‬לשם היו מתגלגלים כל סוגי המזונות‪ ,‬ללא בירור מיותר‪ .‬אכל כל‬
‫סעודה עד כדי פקיעה‪ ,‬ולא התנגד לקפה‪ ,‬לקינוח‪ .‬כרס לא היתה לו‪ ,‬בזכות‬
‫ֶטּבֹולית‪ ,‬שהניחה למזון לחלוף בגופו‬
‫האופניים והמצוות‪ ,‬ובזכות בעיה מ ָ‬
‫כברכבת שדים‪ .‬מעט מאוד מארוחותיו נשאר‪ ,‬לבנות ולהיבנות בו‪.‬‬
‫הוא גר בשכונה קטנה‪ ,‬בקצה קריית חיים‪ ,‬במקום שכמעט כל דייריו ניצולי‬
‫שואה‪ .‬בתים קטנים‪ ,‬גינות קטנות‪ .‬כמעט כל שבת נסענו אליו‪ ,‬מחללים את‬
‫השבת אבל לא נורא‪ .‬בקיץ היינו מבלים אצלו שבועות שלמים‪ .‬נטפלנו אליו‬
‫כשרכים טרופיים אל ליבתו העסיסית של גזע ענקים‪.‬‬
‫אצלו בבית‪ ,‬בחדר הקטן שהם קוראים לו 'הול'‪ ,‬ומוסיפים במחיר הדירה אם‬
‫יש חדרון כזה‪ ,‬היה לסבא יוסף שולחן עץ חום‪ ,‬ישן‪ ,‬כבד‪ ,‬הרהיט היחיד‬
‫המעורר תשומת לב בכל ביתו הצנוע‪ .‬מאחור‪ ,‬על הקיר‪ ,‬שכנו מדפי ספרים‪.‬‬
‫תחילה ‪ -‬כריכות מוזהבות של כתבי קודש‪ ,‬שישה סדרי משנה‪ ,‬תלמוד בבלי‪,‬‬
‫רש"י ורמב"ם‪ .‬אחר‪-‬כך גם ספרים 'חופשיים'‪ ,‬שסבא יוסף ידע על‪-‬פה ‪ -‬שלום‬
‫עליכם וברדיצ'בסקי‪ ,‬בורלא ופרישמן‪ ,‬חיים נחמן ביאליק וטשרניחובסקי‪ .‬חוץ‬
‫מזה היתה האנציקלופדיה העברית‪ ,‬שסבא יוסף לא ידע על‪-‬פה )חצי התנצל‪,‬‬
‫הסביר שחטא לדעת הכול על‪-‬פה‪ ,‬סתם תופס מקום בראש(‪ ,‬ומילון אבן שושן‬
‫ אפשר היה לתפוס אותו לא יודע מה זה ' ָחוָק' או ' ֶעדֶק'‪.‬‬‫על השולחן עצמו בדרך כלל פזורים ספרי קודש‪ ,‬ספרי לימוד‪ ,‬ספרות יפה‪.‬‬
‫מציצה גם צלוחית דג מלוח‪ ,‬שסבא יוסף מתקין בעצמו‪ ,‬וגדם פרי‪ .‬סבא יוסף‬
‫יושב‪ ,‬רכּון‪ ,‬לומד‪ .‬מנורה קטנה מאירה את פניו‪.‬‬
‫למרות הלחיים הצהבהבות‪ ,‬למרות הזיפים‪ ,‬למרות קפלי העור ‪ -‬מאז‬
‫ומתמיד‪ ,‬התמונה הזאת‪ ,‬סבא יוסף הלמדן הצדיק והטוב‪ ,‬היא אבן המקדש‬
‫של חיינו‪ .‬בגן העדן של ילדותנו הוא היה עץ הדעת‪ ,‬כפי שסבא לולק היה עץ‬
‫החיים‪ .‬גם כשבגרנו‪ ,‬עד היום ‪ -‬סבא יוסף עץ הדעת‪ .‬תמיד עם מכנסיו‬
‫הנשמטים‪ ,‬עם החולצות הלבנות‪ ,‬החגיגיות‪ ,‬התחובות רחוק בתוך מכנסיו‪.‬‬
‫אפודות גדולות‪ ,‬מסובכות‪ ,‬כובשות את גופו‪ ,‬מעל חולצות החג‪ .‬סבא יוסף‬
‫מנסה להקפיד בלבושו‪ ,‬אבל תמיד מציצה כנף של משהו מתוך משהו‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הוא היה בן העיירה של אבא‪ּ ,‬בֹו ְכנִיָה‪ ,‬ולמרות שלא היתה קִרבה בינו לבין‬
‫משפחתו של אבי‪ ,‬הכיר אותו היטב‪ .‬ממנו יכולתי לשמוע‪' ,‬היה שובב‪ ,‬אבא‬
‫שלך‪ ,‬אבל ילד טוב‪ .‬השיג לי הרבה בולים‪) '.‬מחמאה סתומה במקצת‪,‬‬
‫שקידשתיה ללא הרהור נוסף‪(.‬‬
‫בדרכו המרוחקת היה מחסידי האדמו"ר מבעלז‪ .‬התרעם חלושות כשאפי‬
‫סיננה ‪' -‬האדמו"ר מבעלזץ'‪ .‬אצלנו במשפחה‪ ,‬בתא המחתרתי של בוגרי גטו‬
‫בוכניה‪ ,‬ידעו כל השנים שבטרם עלה האדמו"ר מבעלז על הרכבת מהונגריה‬
‫לשווייץ‪ ,‬מותיר את חסידיו להיספות באושוויץ‪ ,‬שהה תקופה מסוימת בגטו‬
‫בוכניה‪ ,‬עד שהצליח משתף הפעולה לנדאו להעבירו להונגריה‪ ,‬מקום‬
‫המבטחים של אז‪ ,‬משאיר למאמיניו את הטרחה של תאי הגזים במחנה‬
‫בלזץ‪.‬‬
‫לבלזץ לא הגיע סבא יוסף‪ ,‬גם לא לאושוויץ‪ .‬אבל מסלול השואה שלו היה‬
‫הארוך והמורכב מכל ניצולי השואה שהכרנו‪ .‬לא פחות משנים‪-‬עשר מחנות‬
‫ריכוז‪ ,‬גטאות ומחנות השמדה עבר במהלך המלחמה‪ .‬אף פעם לא הבהיר‬
‫מדוע‪ .‬לא הרבה לתאר את הזמנים הללו‪ ,‬אבל פעמים רבות קישר את ההווה‬
‫והעבר‪ - .‬את עורך‪-‬הדין פרל הכרתי בגטו בוכניה‪ ,‬ואחר‪-‬כך נפגשנו בחיפה‪-...‬‬
‫מר הירש עזר לי מאוד בגטו לודז'‪ .‬אלמלא הוא‪ ,‬מי יודע‪ -...‬הייתי במחנה‬
‫הגברים בראוונסבריק‪ ,‬ואחר‪-‬כך הועברתי לשטוטהוף‪ ,‬אבל ממילא מבחינה‬
‫רשמית מחנה ראוונסבריק היה מסונף לשטוטהוף‪ .‬מבחינה פורמלית נשארתי‬
‫במקום‪ .‬על הקרונות זה היה שלושה ימים‪...‬‬
‫ צעדת מוות? לא‪ ,‬לא הייתי‪ .‬למזלי הועברתי מגרוסרוזן לוואלדנבורג‪ ,‬וכך‬‫ניצלתי‪...‬‬
‫ מרד בבוכנוואלד? לא שמעתי‪ .‬אולי זה היה אחרי שהועברתי מבוכנוואלד‬‫לגרוסרוזן‪...‬‬
‫שואה בעולם‪ ,‬וסבא יוסף נע ונד על רכבות‪.‬‬
‫ניסינו לשאול לפעמים – למה?‬
‫ הוא לא נקלט חברתית בבוכנוואלד‪ ,‬אז העבירו אותו לגרוסרוזן‪ ,‬הציעה אפי‪.‬‬‫כעבור חמישים שנה עלה ההסבר מגרונו של סבא יוסף‪ - :‬לא הנאצים הסיעו‬
‫אותי מפה לשם‪ ,‬זה הלב שלי שהזיז עולמות‪ ,‬עד שאמצא אותה‪ ,‬את פייגה‪...‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שבועת רחל‪ ,‬מיכל שלו‬
‫רומן מקור‬
‫זמורה ביתן‬
‫‪ 370‬עמודים‬
‫‪3-12889‬‬
‫כריכה אחורית‬
‫בבית‪-‬המשפט‬
‫מתמחה‬
‫הדס‪,‬‬
‫המחוזי בתל‪-‬אביב‪ ,‬מבקשת כבדרך‬
‫אגב מסבתה רחל לספר לה על‬
‫אהבה נושנה מימי עלומיה‪ .‬סיפור‬
‫שמתחיל באורח תמים לכאורה‬
‫הופך במהרה למסע מדהים לתוך‬
‫חייה המרתקים של אשה צעירה‪,‬‬
‫גאה וסוערת‪ .‬סודות אפלים‪,‬‬
‫תשוקות‪ ,‬תהפוכות גורל‪ ,‬אהבות‪,‬‬
‫אכזבות והחמצות על רקע מאורעות‬
‫היסטוריים ששינו את פני המאה‬
‫ועיצבו את דמות היישוב היהודי‬
‫בארץ ישראל‪.‬‬
‫בשבועות שבהם מאזינה הדס לרחל היא שוקדת על כתיבת טיוטת‬
‫פסק‪-‬דין בתיק פלילי מתוקשר‪ ,‬ובמפתיע מוצאת עצמה מחוזרת על‪-‬ידי‬
‫עורך דין נאה ומבוקש‪ .‬ערב לא צפוי מזעזע את עולמה של הדס‪,‬‬
‫והארועים הבאים בעקבותיו מכריחים אותה להתעמת עם יצרים‪,‬‬
‫דחפים ורגשות רבי עוצמה‪.‬‬
‫עבר והווה זורמים בשצף זה בצד זה‪ ,‬לעיתים מתמזגים‪ ,‬לעיתים‬
‫מתפצלים‪ ,‬ובאופן מופלא ומרגש מתהווה עתידה של הדס תוך חשיפת‬
‫עברה של רחל‪.‬‬
‫שבועת רחל הינו ספרה השני של מיכל שלו‪ ,‬ספרה הקודם מלאכי‬
‫עליון‪ ,‬שראה אף הוא אור בהוצאת זב"מ‪ ,‬הפך לרב מכר וזכה להצלחה‬
‫רבה בקרב המבקרים וקהל הקוראים‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫החשיכה ירדה כבר מזמן‪ ,‬ורחל עוד לא זזה מכיסאה בחדר הגדול ‪-‬‬
‫חדר שתקרתו גבוהה‪ ,‬אריחי רצפתו מצויירים‪ ,‬וקירותיו מסויידים לבן‪.‬‬
‫זה כמה שעות שהיא יושבת שם כך‪ ,‬בלי תנועה‪ .‬תחילה ראתה את‬
‫קרני השמש של שעות אחר הצהריים חודרות מבעד לתריסים‬
‫ומשתעשעות בפרורי האבק המרקדים על משטח הלכה הבוהק של‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫השידה הישנה‪ ,‬אחר כך נסוגו הקרניים וצללים ארוכים וכהים פלשו‬
‫לתוך החדר‪ ,‬ולבסוף התחלפו גם אלה באפלה‪ .‬מהדירה הסמוכה בקעו‬
‫קולות רמים של מוסיקה‪ ,‬אך היא לא שמעה דבר‪ .‬בשנים האחרונות‬
‫הלכו אוזניה ונחלשו‪ ,‬ושמיעתה רפתה מאוד‪ .‬ידה השברירית‪ ,‬בעלת‬
‫אצבעות ארוכות וצנומות עם עור קמוט וציפורניים שבורות‪ ,‬נשלחה אל‬
‫מתג מנורת השולחן לידה‪ ,‬ואור צהוב קלוש נדלק‪ .‬עכשיו תרתיח מים‪,‬‬
‫תתקין לעצמה כוס תה‪ ,‬ואחר כך תצפה בטלוויזיה‪ .‬היא החלה לנענע‬
‫את גופה לפנים ולאחור כדי לתפוס תנופה‪ .‬כבר זמן רב אין היא יכולה‬
‫לקום בתנועה אחת‪ .‬היא הצליחה להתרומם‪ ,‬וזרועותיה נשלחו מיד‬
‫קדימה להתמך בהליכון שעמד לידה‪ .‬אט אט‪ ,‬בצעדים קטנטנים‪ ,‬עשתה‬
‫דרכה למטבח‪ .‬בחדר הכניסה נעמדה מול הראי הסגלגל‪ .‬מי היה מאמין‬
‫שבצעירותה הבחורים הכי טובים בתל‪-‬אביב חיזרו אחריה‪ .‬היא קרבה‬
‫את פניה למראה‪ ,‬לקחה בידה מסרק קטן והעבירה אותו בפיזור דעת‬
‫בשיער הלבן הקצר‪ .‬צורתן הנאה של גבותיה הקמורות עדיין נשתמרה‪,‬‬
‫אך העיניים תחתן היו עששות‪ ,‬והצבע האפור‪-‬ירוק שזהר בהן בעבר‬
‫קיבל גוון אפרורי דהוי‪ .‬גם השפתיים שהיו מלאות וורודות הפכו לקו‬
‫חסר צורה בתוך פנים ארוכים ומקומטים‪ ,‬שזכר לא נותר בהם לעצמות‬
‫הלחיים הגבוהות ולעור הלבן החלק‪ .‬בעשור האחרון הלכו להן גם‬
‫השיניים בזו אחר זו והתחלפו בתותבות‪ .‬אמנם יש להודות שאף פעם‬
‫לא היתה ממש יפה‪ ,‬לא כמו בתיה או שרה‪-‬ביילה‪ ,‬וגם בלאה‪-‬לובה‪,‬‬
‫שהשוו אותה תמיד לבובת חרסינה עדינה‪ ,‬לא היתה יכולה להתחרות‪,‬‬
‫אבל‪ ,‬מצד שני‪ ,‬אין גם מה להתלונן‪ .‬היא ניחנה בקומה תמירה‪ ,‬גוף בנוי‬
‫היטב‪ ,‬שיער ערמוני‪ ,‬ארוך ועבה ופנים מעניינים ומושכי‪-‬לב‪.‬‬
‫רחל הניחה את המסרק‪ ,‬הסתובבה ונכנסה אל המטבח‪ ,‬הוא היה נקי‬
‫ופשוט‪ .‬על קיר אחד נתלו ארונות עץ צבועים לבן ותכלת‪ .‬מתחת נח‬
‫משטח שיש‪ ,‬במרכזו כיור‪ ,‬לשמאלו מתקן ליבוש כלים ולימינו כיריים גז‬
‫עם שלוש להבות‪ .‬באמצע החדר ניצב שולחן וסביבו ארבעה כיסאות‪.‬‬
‫סמוך לכניסה עמד מקרר גדול וחדש ומולו תנור אפייה מיושן‪ .‬פעם‬
‫היתה מבשלת מטעמים טובים לאורי והדס‪ ,‬אבל לפני שנים רבות תש‬
‫כוחה‪ .‬הידיים רועדות‪ ,‬הראייה לא מזהירה והפעולות הפשוטות ביותר‬
‫סוחטות את כוחה‪ .‬היא מילאה מים בקומקום‪ ,‬הדליקה את מתג הגז‪,‬‬
‫הציתה גפרור וקירבה את הלהבה אל צלוחית הבעירה השחורה‪ .‬לאחר‬
‫מכן התיישבה ליד שולחן הפורמייקה‪ ,‬הסתכלה בקיר ממול וחיכתה‬
‫למים שירתחו‪ .‬היא נאנחה‪ .‬בת שמונים ושמונה‪ ,‬והתמונות מן העבר‬
‫בהירות כמו אך אתמול קרו הדברים‪ .‬היא תמהה על עצמה‪ :‬המאה‬
‫תכף נגמרת‪ ,‬והזיכרונות‪ ,‬חלקם מתוקים וחלקם מרים‪ ,‬עוד מגיחים‬
‫מפעם לפעם ממחבואם ושוטפים אותה‪ .‬בזמן האחרון במיוחד‪ .‬לקרוא‬
‫קשה לה‪ ,‬אחרי רבע שעה היא מתעייפת‪ ,‬ובטלוויזיה‪ ,‬למרות שדווקא‬
‫בפוליטיקה היא עדיין מאוד מתעניינת‪ ,‬אין הרבה מה לראות‪ .‬במשך‬
‫שעות היא שוכבת במיטה וחושבת על מה שהיה‪ ,‬מהרהרת איך תעתע‬
‫הגורל ושיטה בה ואיך העתיד שרקמה בחלומות עלומיה יצא שונה כל‬
‫כך ממה שציפתה‪ .‬רק לפני רגע היתה נערה בת שש‪-‬עשרה‪ ,‬יושבת‪,‬‬
‫שעונה כנגד גזע עץ‪ ,‬על אי קטן באמצע הנהר שזרם מול בית הוריה‪.‬‬
‫האי‪ ,‬המקום האהוב עליה ביותר בכל פינסק‪ ,‬היה מקום המסתור שלה‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שם הרשתה לעצמה להתגעגע אל אחותה‪ ,‬לאה‪-‬לובה‪ ,‬לשם היתה‬
‫בורחת לחלום על יעקב‪ ,‬לשם נמלטה כששמעה על ארוסיו לביילה‪ ,‬ושם‬
‫ביכתה את מותו‪.‬‬
‫יעקב היה בנו הבכור של לייב‪ ,‬שהיה לפני המלחמה סוחר פרוות עשיר‪,‬‬
‫ואחריה פתח בית מסחר לכלי אוכל‪ .‬בחור גבוה ונעים‪-‬מראה‪ .‬לראשונה‬
‫ראתה אותו רחל ברחוב בלכתה עם ביילה לקנות נרות להבדלה‪ .‬בדיוק‬
‫כשחלפו על פני בית המסחר של אביו הוא יצא מפתח הדלת‪ ,‬נעמד על‬
‫המפתן ונתן בהן מבט ארוך‪ ,‬שגרם לביילה להשפיל את עיניה ולהאיץ‬
‫את צעדיה ולרחל‪ ,‬הצעירה והנועזת יותר‪ ,‬לחייך ולהסב ראשה לאחור‬
‫מספר פעמים עד שהגיעו לעיקול הדרך והוא נעלם מעיניהן‪ .‬בשבועות‬
‫הבאים עשתה כל שבידה לראותו שוב‪ .‬היא נהגה לחלוף על פני בית‬
‫המסחר כמה פעמים ביום‪ ,‬היא שמעה מאחיה הגדולים‪ ,‬נחום ושמואל‪,‬‬
‫שיעקב פעיל נלהב בתנועת 'החלוץ' ודיברה על לבם להרשות לה‬
‫להצטרף אליהם למפגשי הקבוצה‪ .‬היא החלה משקיעה בלימודי השפה‬
‫העברית‪ ,‬וכשגילתה שליעקב יש אחות בת גילה מצאה דרך להתיידד‬
‫עמה ולקבל הזמנה לבקר בביתם‪ .‬במהלך החודשים הבאים ראתה‬
‫אותו מדי פעם‪ ,‬ולעתים‪ ,‬כשנפרדה מאחותו או בסיום מפגשי 'החלוץ'‪,‬‬
‫כשאחיה היו שקועים בוויכוח ער‪ ,‬מצאה דרך לפתוח איתו בשיחה‪.‬‬
‫יעקב שמח לדבר איתה ונראה נלהב מנוכחותה‪ .‬תמיד דרש בשלום‬
‫אחיותיה והוריה‪ ,‬ופעם או פעמיים‪ ,‬כשביקרה את אחותו‪ ,‬אף הציע‬
‫ללוותה לביתה‪ .‬למרות רצונה העז לבלות איתו ביחידות סירבה מחשש‬
‫שאביה יתרגז על שהיא מתרועעת עם בחורים‪ ,‬יגביל את החופש ממנו‬
‫נהנתה ויאסור עליה לצאת לבדה‪ .‬אביה היה אדם פתוח ומשכיל‪ ,‬אבל‬
‫צלה הכבד של לאה‪-‬לובה ריחף עדיין על כולם‪.‬‬
‫היא פיתחה אהבה לוהטת ליעקב והיתה משוכנעת שגם הוא‪ ,‬בלבו‪,‬‬
‫מחזיר לה אהבה‪ .‬הדרך בה חייך אליה‪ ,‬דיבר עמה והסתכל בה‬
‫כשנפגשו העידה כאלף עדים על רגשותיו‪ ,‬והיא חיכתה להצהרת אהבה‬
‫ואמונים מפיו‪ .‬יום אחד‪ ,‬יום שישי לפני כניסת השבת‪ ,‬זימן אביה את כל‬
‫המשפחה לחדר האורחים והודיע באופן חגיגי ששרה‪-‬ביילה התארסה‪,‬‬
‫בשעה טובה‪ ,‬ליעקב זליכובסקי‪ .‬גוש גדול‪ ,‬מר וסמיך לפת את גרונה‬
‫של רחל וחנק אותה‪ .‬עיניה מלאו דמעות‪ ,‬והכול הפך מטושטש‪ .‬ביילה‬
‫מאורסת ליעקב? ! ליעקב שלה? ביילה? בוודאי יש כאן טעות‪ .‬אבל שום‬
‫טעות לא היתה‪ .‬רחל נדחפה קדימה על ידי בתיה‪ ,‬שהיתה‪ ,‬אחרי‬
‫לכתה של לאה‪-‬לובה‪ ,‬הבכירה בבנות המשפחה‪ ,‬לברך את הכלה‬
‫לעתיד‪ ,‬בעוד השאר הרעיפו עליה קריאות מזל טוב ובשעה טובה‪ .‬רחל‬
‫נישקה את ביילה‪ ,‬ודמעות חמות זלגו בשטף על לחייה‪.‬‬
‫ביילה טובת הלב חיבקה את רחל‪" .‬בקרוב אצלך‪ ,‬אחות קטנה‪ ",‬לחשה‬
‫באוזנה‪ .‬כשרחל פרצה שוב בבכי אמרה ברוך‪" ,‬אל תבכי‪ ,‬רוחל‪ .‬אינך‬
‫מאבדת אותי‪ .‬אנו נגור מרחק קצר מכאן‪ ,‬ואת ואני נתראה כל יום‪".‬‬
‫"מה את בוכה‪ ,‬טפשה !" אמרה לה בתיה‪" .‬עוד תביאי להם עין רעה‪".‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"מה את מתערבת בכלל‪ ",‬החזירה לה רחל‪.‬‬
‫"אל תדברי אלי כך‪ ",‬קצפה בתיה‪" .‬כולם יודעים למה את מיללת‪ .‬לא‬
‫מרוב אושר על ביילה‪ ,‬אלא מרוב צער על יעקב‪ ,‬שלא את ידך ביקש‪".‬‬
‫"את לא יודעת מה שאת מדברת‪ ",‬צעקה עליה רחל‪" .‬את סתם‬
‫מרשעת‪".‬‬
‫כולם בחדר הסתובבו והסתכלו בה בתימהון‪" .‬רוחל !" נזפה בה אמה‪.‬‬
‫"השתלטי על עצמך תכף ומיד‪ .‬לא אסבול התנהגות כזאת בביתי‪".‬‬
‫"אינה יכולה לשלוט על עצמה‪ ",‬אמרה בתיה בבוז‪" .‬תינוקת מפונקת‬
‫היא‪ .‬חשבה שכבשה את לבו‪ ,‬אך מסתבר שעיניו לא לה נועדו אלא‬
‫לביילה‪ .‬חשבה שהיא טובה ממנה‪ .‬מאום לא ראתה חוץ מעצמה‪".‬‬
‫רגשותיה של רחל גברו עליה‪ .‬היא ברחה לחדר השינה‪ ,‬שם הטילה‬
‫עצמה על המיטה והתמכרה לכאב שקרע אותה‪ .‬לעולם לא תאהב שוב‪.‬‬
‫"די‪ ,‬רוחלק'ה‪ ,‬די‪ ",‬ידה הרכה של ביילה ליטפה את שיערה‪" ,‬אני יודעת‬
‫שאת שמחה בשמחתי ומברכת אותי בלב שלם‪ .‬אין בעולם אחות טובה‬
‫ממך‪".‬‬
‫"עזבי אותי‪ .‬איני רוצה לראות פניכם‪ ".‬היא פנתה בחטף לביילה‪" .‬לא‬
‫פנייך ולא פני יעקב‪".‬‬
‫"ששש‪ ...‬רוחל‪ ,‬די‪ .‬צעירה את ונפשך סוערת‪ .‬אינך בשלה לנישואים‪.‬‬
‫עם יעקב היית במהרה משתעממת‪ .‬האמיני לי‪ ,‬יום אחד תאהבי איש‬
‫והוא יאהב אותך‪ ,‬ואהבתכם תהיה גדולה ונפלאה‪ .‬רק בת שש‪-‬עשרה‬
‫את‪ ,‬ודרכך פתוחה‪".‬‬
‫לעולם לא אתאהב שוב‪ ,‬חשבה רחל במרי‪ ,‬אך היא הניחה לביילה‬
‫לחבקה ולנשקה‪ ,‬ואחרי שעה קלה נאותה לחזור עמה לחדר האורחים‪.‬‬
‫כשנכנסה נתנה בה בתיה מבט מלגלג‪ ,‬אך היא שתקה ולא חזרה‬
‫להציק לה‪ .‬ביילה ויעקב נישאו והשתכנו בביתם החדש‪ ,‬ורחל התאמצה‬
‫להתגבר על אכזבתה‪ .‬החודשים חלפו וחג הפסח עמד בפתח‪ .‬שלושה‬
‫ימים לפני החג באה ביילה‪ ,‬שהיתה כבר בחודש השביעי להריונה‪,‬‬
‫לבית הוריה לעזור לאמה ואחיותיה בהכנות‪ .‬פניה זרחו‪ ,‬החיוך לא סר‬
‫משפתיה‪ ,‬וניכר בה כי היא מאושרת בנישואיה‪.‬‬
‫"היכן יעקב?" שאלה אמה‪" .‬אבא רוצה לדבר איתו על סידורי הישיבה‬
‫בבית הכנסת‪".‬‬
‫"הוא יבוא לקחת אותי מאוחר יותר‪ ",‬ענתה ביילה‪" .‬הוא נפגש עם‬
‫עסקני הקהילה בבית הוועד לדון בחלוקת מצרכי מזון לנזקקים‪ .‬המצב‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫לא טוב‪ ",‬נאנחה‪" .‬הצבאות הלבנים נלחמים באדומים‪ ,‬הפולנים‬
‫ברוסים‪ ,‬ליהודים לא נותנים לסחור ולעבוד‪ ,‬והכנופיות של פטליורה‬
‫עושות בהם פוגרומים‪ ,‬הרעב גדול ולמשפחות יהודיות רבות אין מה‬
‫לאכול בסעודת החג‪".‬‬
‫השעות חלפו‪ ,‬הערב ירד‪ ,‬ויעקב לא בא‪ .‬אביה של רחל יצא מחדרו‪.‬‬
‫"ביילה‪ ,‬היכן בעלך? האם יתכן שחזר לביתכם?"‬
‫"לא‪ ,‬אבא‪ .‬הוא הבטיח לבוא הנה אחרי הפגישה‪".‬‬
‫"נחום‪ ",‬אמר האב לבכור האחים‪" ,‬גש לבית הוועד ותגיד ליעקב‬
‫שביילה מחכה לו אצלנו‪".‬‬
‫נחום לבש את מעילו‪ ,‬חבש את כובעו ופנה אל הדלת‪ .‬רחל הזדרזה‬
‫ללכת בעקבותיו‪.‬‬
‫"ולאן את חושבת שאת הולכת‪ ,‬רוחל?" קראה אמה‪" .‬שובי מיד הנה‪".‬‬
‫"אני הולכת עם נחום‪".‬‬
‫"ומה עם הכלים שנותרו לך לצחצח?"‬
‫" כשאחזור‪".‬‬
‫"תני לה ללכת‪ ",‬הפטיר האב‪" .‬רוחל הרי לא יכולה לשבת רגע אחד‬
‫בשקט‪ ,‬וכל היום היתה סגורה בבית‪".‬‬
‫"רוחל המסכנה‪ ",‬הפטירה בתיה‪" .‬רחמנות עליה‪".‬‬
‫רחל חרצה לשון לעברה ומיהרה לצאת בעקבות נחום‪ .‬הם חלפו‬
‫ברחובות השקטים והחשוכים‪ .‬השלג שכיסה את העיר עד לפני זמן‬
‫קצר החל להפשיר‪ ,‬והדרכים הצרות‪ ,‬שחלקן לא סלולות וחלקן מרוצפות‬
‫אבנים קטנות עגולות‪ ,‬היו בוציות‪ ,‬זרועות שלוליות‪ ,‬רפש וצואת סוסים‪.‬‬
‫ביד אחת הרימה רחל את שולי שמלתה‪ ,‬ובשנייה אחזה בזרועו של‬
‫נחום‪ .‬משני צדי הרחוב עמדו צפופים בתי עץ בני קומותיים‪ ,‬מוארים‬
‫קלושות במנורות גז ונפט‪ .‬החשמל‪ ,‬אותו הביאו הגרמנים לעיר בשנות‬
‫המלחמה‪ ,‬היה עדיין נדיר‪ .‬כשהתקרבו אל בית הוועד‪ ,‬שעמד במגרש‬
‫ריק בקצה העיר‪ ,‬שמעו מתוכו צעקות רמות ברוסית‪ .‬זה היה מוזר כי‬
‫היהודים בינם לבין עצמם דיברו רק יידיש‪ .‬ליד הפתח עמדו כמה סוסים‬
‫גדולים‪ ,‬ואחיזתה של רחל על זרועו של נחום התהדקה‪ .‬לפתע נשמעו‬
‫יריות מתוך הבניין‪ .‬רחל ונחום עצרו בהיסוס‪.‬‬
‫"חכי פה‪ ",‬אמר נחום בקול נרגש‪" .‬אל תזוזי‪".‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"אל תלך‪ ,‬נחום‪ ",‬התחננה רחל‪" .‬אתה מכניס עצמך לסכנה‪".‬‬
‫נחום כבר השתחרר מידה והחל הולך במהירות לכיוון בית הוועד‪ .‬דלת‬
‫הבניין נפתחה‪ ,‬ושלושה אנשים יצאו בריצה החוצה‪ ,‬קפצו על הסוסים‪,‬‬
‫סבו לאחור והחלו לדהור‪ .‬אחד מהם הבחין לפתע בנחום מגיח‬
‫מהחשיכה‪ ,‬האט את סוסו והניף את מגלבו‪ .‬רחל שמעה אותו צועק‪,‬‬
‫"יחי רוסיה הלבנה ! מוות לבולשביקים היהודים! מוות לתומכי הצבא‬
‫האדום !" השוט נחת בחוזקה על פניו‪ ,‬ונחום התמוטט על הקרקע‪ .‬היא‬
‫פלטה צעקה חלושה ומיד כיסתה את פיה בידה‪ .‬האיש על הסוס זקף‬
‫את ראשו והתבונן סביב‪ .‬רחל נסוגה אל בין הצללים‪ .‬האיש תקע את‬
‫עקביו בצלעות הסוס וחש להדביק את חבריו‪ .‬רחל מיהרה אל נחום‬
‫וכרעה לידו‪ .‬פניו היו מכוסי דם‪.‬‬
‫"יעקב‪ ",‬לחש אחיה‪" .‬ראי מה עם יעקב‪".‬‬
‫רחל פשטה במהירות את מעילה והניחה אותו תחת ראשו של נחום‪.‬‬
‫דמויות החלו להגיח מכיוון הבתים הקרובים‪.‬‬
‫"יעקב‪ ",‬דחק בה נחום‪" .‬אל תתמהמהי‪ .‬אולי מישהו בפנים זקוק‬
‫לעזרה‪ .‬לי אל תדאגי‪ .‬אשאר בחיים‪".‬‬
‫רחל ניתקה מנחום והלכה אל הפתח‪ .‬היא דחפה את הדלת ונכנסה‬
‫פנימה‪ .‬היא רצתה לצרוח‪ ,‬אך מגרונה לא יצא שום קול‪ .‬גופות ההרוגים‬
‫היו מוטלות זו לצד זו במרכז החדר‪ .‬הרוצחים לא הותירו נפש חיה‪ .‬ריח‬
‫של דם ומוות מילא את נחיריה‪ .‬היא כשלה צעד אחד לפנים‪ ,‬ומבטה‬
‫נפל על פני יעקב‪ .‬עיניו היו פקוחות‪ ,‬וקצף לבן נזל מזווית פיו אל זקנו‪.‬‬
‫רחל חשה צורך להקיא‪ .‬היא התנודדה על מקומה‪ ,‬וידה שנשלחה‬
‫לתמוך במשהו נאחזה באוויר‪ .‬היא נפלה אל הרצפה‪ ,‬בעודה שומעת‬
‫כמו ממרחק רב את הקולות והזעקות שמילאו את חלל החדר‪.‬‬
‫רחל התרוממה וניגשה להוריד את המים מהאש‪ .‬אחרי שחלטה לעצמה‬
‫תה ושתתה אותו הניחה את הכוס בכיור‪ ,‬וידאה שברז הגז סגור‪ ,‬חזרה‬
‫לסלון והתיישבה שוב על הכיסא‪ .‬היא הניחה על ראשה את האוזניות‬
‫הגדולות שהיו מחוברות לטלוויזיה‪ ,‬הדליקה את המקלט וכיבתה את‬
‫המנורה‪ .‬את האוזניות סידר לה אורי אחרי שהשכנים באו בתלונות‪.‬‬
‫הווליום בו היא שומעת טלוויזיה חזק מדי‪ ,‬אמרו‪ ,‬ולא יתכן שכל הרחוב‬
‫יסבול בגלל שהיא חירשת‪ .‬אם היא לא יכולה להקשיב בשקט אז‪,‬‬
‫מצדם‪ ,‬שלא תצפה בטלוויזיה‪ .‬כשאורי אמר לה את זה היה לה מאוד‬
‫לא נעים‪ .‬הרי היא גרה בבניין ברחוב רש"י כבר ארבעים שנה‪ ,‬ואף פעם‬
‫לא היה לה שום עניין עם השכנים‪ .‬אורי הרגיע אותה ואמר שהכול‬
‫בסדר‪ .‬היא לא צריכה להתרגש‪ .‬הוא יסדר משהו‪ .‬טוב שיש לו ידי זהב‪,‬‬
‫חשבה רחל‪ ,‬וגם שבחשמל הוא מבין‪ .‬לכל בעיה הוא מוצא פיתרון‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬יש לה מזל גדול שיש לה בן כמותו‪ .‬כל השכנים והמכרים שלה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מודים שבן מסור ואוהב כזה‪ ,‬אין‪ .‬כמה יפה הוא מטפל בה‪ .‬באיזו‬
‫התחשבות‪ .‬והיא הלוא ראתה מספיק אנשים שהזיקנה בקושי הספיקה‬
‫לקפוץ עליהם‪ ,‬ומיד השליכו אותם הילדים לבית אבות‪ .‬שירקבו‪ .‬אבל‬
‫לא אורי‪ .‬אפילו באחותה בתיה‪ ,‬שנפטרה רווקה וחשוכת ילדים בגיל‬
‫תשעים ושלוש בנובמבר האחרון‪ ,‬טיפל כמו בן עד יומה האחרון‪ .‬לא‬
‫כפה עליה מעולם לעבור למוסד זקנים‪ ,‬ובשנים האחרונות לחייה‪,‬‬
‫כשכבר בקושי יכלה לצאת מהמיטה והמטפלות מהביטוח הלאומי לא‬
‫סיפקו את צרכיה‪ ,‬סידר לה באופן פרטי את סבטלנה שסעדה אותה‬
‫במסירות‪.‬‬
‫שוב ספורט‪ .‬נכון שאורי והדס הסבירו לה פעמים רבות איך ללחוץ על‬
‫הכפתורים בשלט‪-‬רחוק כדי להעביר ערוצים‪ ,‬אבל היא כבר זקנה וקשה‬
‫לה ללמוד דברים חדשים‪ .‬בשל כך היא ביקשה מאורי לכוון לה על ערוץ‬
‫אחד‪ ,‬אליו היא רגילה‪ ,‬ובזה היא מסתפקת‪ .‬היא הורידה את האוזניות‬
‫וכיבתה את המכשיר‪ .‬אולי תלך למיטה‪ .‬היא עדיין לא עייפה‪ ,‬אך מה יש‬
‫לה לעשות?!‬
‫"סבתא'לה !" קול צלול ורם הבקיע לאוזניה‪" .‬מה את יושבת בחושך?"‬
‫אור חזק הציף את החדר‪.‬‬
‫שמחה שטפה ברחל‪" .‬הדס !"‬
‫הדס רכנה ונשקה על לחיה‪" .‬מה המצב‪ ,‬סבתא? את מרגישה בסדר?"‬
‫" כן‪ .‬הכול בסדר‪ .‬שבי‪ ,‬דסי'לה‪ .‬קחי כיסא ושבי‪ .‬טוב שבאת‪ .‬אני קצת‬
‫השתעממתי לבד‪".‬‬
‫הדס התיישבה על כיסא מרופד‪" .‬אז אם משעמם לך‪ ,‬למה את לא‬
‫מצלצלת אלי? את יודעת שאני גרה חמש דקות הליכה מכאן‪".‬‬
‫"אני לא רוצה להפריע‪ ,‬דסינקה‪ .‬את צעירה ויש לך עיסוקים‪ ".‬היא‬
‫התביישה לספר לנכדתה שהיא מתקשה להתרגל לטלפון החדש שאורי‬
‫הביא לה‪ .‬כשהיה לטלפון חוגה היה יותר קל‪ .‬עכשיו הלחצנים נמצאים‬
‫על השפופרת‪ ,‬והטלפון מחליק מידה כשהיא מנסה לחייג‪ .‬אורי אמר לה‬
‫שזה טלפון אלחוטי‪ ,‬הכי משוכלל שיש‪ ,‬ושעכשיו היא תוכל לשים אותו‬
‫בכיס החלוק ולקחת אותו איתה לכל מקום‪ .‬אבל מה היא צריכה טלפון‬
‫לכל מקום? הרבה יותר טוב היה לה עם שני הטלפונים הישנים ‪ -‬אחד‬
‫בסלון ואחר ליד המיטה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬היא גם מפחדת קצת מהמזכירה‬
‫האלקטרונית של הדס‪ .‬היא לא בדיוק מבינה מה היא צריכה לומר לה‪.‬‬
‫היא מתחילה להסביר לה מה היא רוצה‪ ,‬שהיא מחפשת את הדס‬
‫מאיר‪ ...‬ופתאום היא שומעת צליל חד וארוך‪ ,‬ואז הלב שלה מתחיל‬
‫לדפוק מהר‪ ,‬והיא מתבלבלת וסוגרת מהר‪.‬‬
‫"שטויות‪ .‬בשבילך יש לי כל הזמן שבעולם‪ .‬את לא יודעת שאני מתה על‬
‫סבתא שלי?" חייכה הדס‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫חיוכה חימם את לבה של רחל‪ .‬היא הסתכלה בנכדתה באהבה‪" .‬ומה‬
‫חדש אצלך?"‬
‫"כלום‪ .‬שלשום יצאתי עם איזה רואה חשבון שהכירו לי‪ .‬היה מאוד‬
‫מייגע‪ .‬הוא לא בשבילי‪".‬‬
‫"אל תדאגי‪ ,‬דסי‪ .‬בסוף תמצאי בחור טוב‪".‬‬
‫"אני לא דואגת‪".‬‬
‫"לכל אחד יש בעולם מישהו שנועד עבורו‪ .‬צריך רק לחכות בסבלנות‪,‬‬
‫וכשזה בא‪ ,‬יש ללכת אחר הלב‪".‬‬
‫"אני בטוחה שאיפה שהוא בעולם יש את האחד והיחיד שנולד במיוחד‬
‫בשבילי‪ ",‬צחקה הדס‪" ,‬אבל לכי תדעי‪ ,‬מה נעשה אם הוא קוטף עכשיו‬
‫אורז בשדות של סין?"‬
‫"אם הוא בשבילך‪ ,‬את תפגשי אותו‪ .‬זו הרי כל החוכמה‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬נו‪ .‬שכנעת אותי‪ .‬ואת? מי היה האחד והיחיד בשבילך? סבא‬
‫אליהו או סבא יהודה?"‬
‫"עם סבא אליהו התחתנתי כשהייתי בת שלושים ושמונה‪ .‬זאת היתה‬
‫כבר אהבה אחרת‪ ".‬היא החרישה‪.‬‬
‫דקת שתיקה חלפה עד שהדס שאלה‪" ,‬אז‪ ,‬יהודה‪ ,‬הוא היה האהבה‬
‫הגדולה שלך?"‬
‫"נו‪ ,‬באמת‪ ,‬דסינקה‪ ".‬רחל הצטחקה‪" .‬את מי זה מעניין‪ ,‬הבובעמייסס‬
‫האלה?"‬
‫"אף פעם לא סיפרת לי על החיים שלך‪ .‬על האהבות שלך‪ .‬זה דווקא‬
‫מעניין אותי מאוד‪".‬‬
‫החיים שלה‪ .‬האהבות שלה‪ .‬לו הדס היתה יודעת‪ .‬היא הרגישה חשק‬
‫עז לדבר‪ ,‬אך נלחמה בצורך הזה‪ .‬מה לה לשעמם את הדס עם‬
‫הסיפורים האלה‪ .‬הסיפורים על עולם שכבר נעלם‪ ,‬על אנשים שמתו‬
‫מזמן ועל אהבות שמקומן עם הנפטלין בעמקי הארון‪ .‬ויש דברים‬
‫מסויימים שהס לה מלהזכיר‪ .‬שלא תפלוט בטעות משהו שאסור‪ .‬היא‬
‫הרי נשבעה שאיש לא ידע‪ .‬ואולי היא טועה‪ ,‬התגנבה פתאום מחשבה‬
‫לראשה‪ ,‬אולי בא הזמן לספר את כל מה שהיה‪ .‬להתיר את הנדר‪ .‬שגם‬
‫אורי והדס ידעו‪ .‬היא יודעת שהסוף קרוב‪ .‬אין לה אשליות‪ .‬אף אחד לא‬
‫חי חיי נצח‪ ,‬והדס נראית כאילו היא באמת רוצה לשמוע‪ .‬אבל לא‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫החיפזון מהשטן‪ .‬היא צריכה עוד זמן‪ .‬שלא תתחרט אחר כך‪ .‬הלוא‬
‫האמת יכולה לפגוע‪ .‬להרוס‪" .‬יש ענבים במקרר‪ ,‬דסי‪ ,‬וגם מלון‪ .‬קחי לך‪.‬‬
‫רק אל תשכחי לשטוף את הענבים במים‪".‬‬
‫"אני לא רעבה עכשיו‪ ,‬אבל מחר השופטת לא תהיה ויש לי יום חופש‪.‬‬
‫בא לך שאני אביא לשתינו פלאפל בצהריים ונאכל ביחד?"‬
‫"אני מאוד אשמח‪ .‬את יודעת שבדרך כלל אסור לי לאכול דברים‬
‫מטוגנים‪ ,‬בגלל האולקוס‪ ,‬אבל פעם בכמה חודשים מותר לי לחרוג‬
‫קצת‪ ,‬ופלאפל אני הכי אוהבת‪".‬‬
‫למחרת באה הדס עם שתי מנות פלאפל‪ ,‬והן התיישבו לאכול‪ .‬רחל‬
‫ניסתה לקחת את הפיתה ולנגוס ממנה‪ ,‬אך הדבר לא צלח בידה‪.‬‬
‫הפיתה התפרקה‪ ,‬והצ'יפס‪ ,‬הסלט והכדורים נפלו והתפזרו על הצלחת‪.‬‬
‫בידה הרועדת נשארו רק קרעי הפיתה עם הטחינה המטפטפת‪" .‬אוי‪",‬‬
‫אמרה רחל‪.‬‬
‫"לא נורא‪ ",‬מיהרה הדס לומר‪" .‬תאכלי ככה‪ ,‬מהצלחת‪ .‬לאט לאט‪".‬‬
‫"אני יודעת שזה לא המחזה הכי נאה לראות את סבתא שלך אוכלת‪.‬‬
‫הזיקנה‪ ,‬דסי‪ ,‬יכולה להיות מאוד כעורה ועלובה‪".‬‬
‫"את אף פעם לא תהיי כעורה בעיני‪ ,‬סבתא‪ ,‬ולא עלובה‪ .‬גם אם אצטרך‬
‫להאכיל אותך בעצמי‪".‬‬
‫כשסיימו לאכול התכוונה הדס לפנות את הצלחות המלוכלכות מהשולחן‬
‫אך קולה של רחל עצר בעדה‪" .‬את מכירה את הציורים של ראובן רובין‬
‫ושל נחום גוטמן? התמונות של יפו ותל‪-‬אביב הקטנה? ככה בדיוק ראו‬
‫אז העיניים שלי את הארץ בפעם הראשונה‪ .‬מצד שמאל חופים לבנים‬
‫שוממים‪ ,‬מעבר להם בניינים נמוכים‪ ,‬וממולנו עיר עתיקה בנויה אבן‪.‬‬
‫הגעתי לנמל יפו על גבי אונייה בחודש מאי‪ ,‬שנת ‪ .1925‬בדיוק כשמלאו‬
‫לי עשרים ואחת‪ .‬השמים היו כחולים‪ ,‬השמש זרחה‪ ,‬ומסביבנו‪ ,‬בים‬
‫הפתוח‪ ,‬התנדנדו להן סירות של דייגים ערבים שפרשו רשתות‪".‬‬
‫היא לא התקשתה להזכר בארועי אותו יום‪ .‬מהאונייה העבירו אותם אל‬
‫החוף בדוגית קטנה‪ ,‬ואת החפצים השליכו אחריהם‪ .‬היא עמדה על‬
‫הרציף וניסתה לקלוט את המראות‪ ,‬הרעשים והריחות החדשים‪ .‬אנשים‬
‫רבים היו בנמל‪ ,‬והקולות היו שונים ורמים‪ .‬ערב רב של קלסתרים‬
‫ושפות‪ .‬היו שבאו לקבל את פני קרוביהם‪ ,‬רוכלים שהציגו מרכולתם‪,‬‬
‫סוחרים שבאו לבדוק את הסחורות שהגיעו על גבי אוניות‪ ,‬אנשי צבא‬
‫בריטים‪ ,‬עסקנים יהודים‪ ,‬פושטי יד‪ ,‬ילדים‪ ,‬דייגים‪ .‬מעט הרחק ממנה‬
‫ראתה שורה של גמלים‪ ,‬ועל דבשתם ארגזים עם תפוחי זהב‪ ,‬ערימות‬
‫של תפוחים‪ ,‬כאלה גדולים‪ ,‬יפים‪ ,‬וקצת הלאה מהם יושב ערבי עם‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שמלה ארוכה ותרבוש‪ ,‬ובשני סלים יש לו תמרים‪ .‬אז עוד לא ידעה מה‬
‫זה תמר‪ ,‬ועברית הבינה מעט מאוד‪ ,‬אבל הוא ראה שהיא מסתכלת‬
‫ואמר‪" ,‬תמר‪ ,‬תמר‪ ,‬חצי גרוש לקילו‪".‬‬
‫היה לה קצת כסף שקיבלה מנציגי ההסתדרות הציונית בנמל חיפה‪,‬‬
‫תחנתה הראשונה בארץ‪ ,‬והיא הושיטה לו חצי גרוש‪ .‬היא באה לבד‪ ,‬לא‬
‫הכירה אף אחד‪ ,‬ועכשיו עמדה עם התיבה שלה וחיכתה שמישהו יגש‪.‬‬
‫בינתיים אכלה מן התמרים‪ .‬הם היו מתוקים ועסיסיים‪ .‬כשסיימה מה‬
‫שבשקית קנתה מהערבי עוד קילו‪ .‬בוורשה‪ ,‬לפני שעלתה על האונייה‪,‬‬
‫האנשים מהג'וינט אמרו שכשתגיע מישהו כבר יחפש אותה ויסדר לה‬
‫מקום לישון‪ ,‬אבל עברו כבר שעתיים‪ ,‬ואף אחד לא בא בשבילה‪ .‬היא‬
‫התחילה לחשוב מה לעשות‪ ,‬לאן ללכת‪ ,‬ופתאום ראתה בחור מגודל‪,‬‬
‫לבוש בגדי חאקי וחבוש כובע מרופט‪ ,‬מסתכל סביב‪ .‬כשנפל עליה מבטו‬
‫ניגש ושאל‪" ,‬העלמה מאירסון?"‬
‫היא נענעה בראשה לאות הן‪.‬‬
‫"הרשי לי להציג עצמי‪ .‬נתנאל שיק‪".‬‬
‫הבחור הושיט לה את ידו‪ ,‬והיא היססה לרגע‪ .‬ידיה היו דביקות‬
‫מהתמרים‪ ,‬והיא חששה להעליבו‪ .‬היא הרימה את ידה והפנתה את כף‬
‫היד כלפי מעלה‪" .‬הידיים מלוכלכות‪ ",‬גמגמה‪.‬‬
‫נתנאל‪ ,‬כמו לא שמע מה שאמרה‪ ,‬תפס את היד וטלטל אותה בכפו‬
‫הגדולה‪" .‬אבקש סליחתך על האיחור‪ .‬חברי ואני בונים עתה שכונה‬
‫חדשה בתל‪-‬אביב ולא רציתי להפסיק את העבודה באמצע כדי שלא‬
‫להקשות על האחרים‪".‬‬
‫"ומי ביקש ממך לפגוש אותי?" שאלה‪" .‬האם נשלחת מההסתדרות?"‬
‫"אני? מההסתדרות?" צחק נתנאל‪" .‬לא ולא‪ .‬אינני עסקן כי אם פועל‬
‫בזיעת אפי‪ .‬דודתי היא זו שהטילה עלי לקבל פנייך‪ .‬היא מכרה של‬
‫הורייך וקיבלה מהם מכתב המבשר על בואך הצפוי‪ .‬הדודה כבר לא‬
‫צעירה‪ ,‬ומלבד מגוריה הרחוקים גם אינה בקו הבריאות‪ .‬לכן ביקשה‬
‫ממני למלא את מקומה‪".‬‬
‫נתנאל העמיס את התיבה על עגלה רתומה לחמור שהביא עמו‪ ,‬אחז‬
‫במושכות וסימן לרחל להתיישב לידו‪ .‬כך‪ ,‬לפנות ערב‪ ,‬בעת השקיעה‪,‬‬
‫התחילו להתגלגל לכיוון תל‪-‬אביב‪ .‬אחרי כברת דרך‪ .‬כשכבר נכנסו לעיר‬
‫וחלפו ברחובותיה‪ ,‬הצביע נתנאל על בניין גדול ונאה והסביר לה שזו‬
‫גמנסיה הרצליה‪ .‬אחרי כן המשיכו ברחוב אלנבי‪ .‬פנו שמאלה ברחוב‬
‫יונה הנביא וכשהגיעו לסופו כבר כיסתה החשיכה כליל את הישוב‪ ,‬והיא‬
‫לא יכלה לראות ברור‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"אז היו לרחובות שמות אחרים כמובן‪ ",‬אמרה רחל להדס בהתנצלות‪,‬‬
‫"אבל אני לא זוכרת את כולם‪ ,‬בגלל זה אני משתמשת בשמות של‬
‫היום‪".‬‬
‫הם המשיכו עוד קצת לאורך שפת הים עד שעצרו ליד קבוצת צריפים‪,‬‬
‫ונתנאל הוביל אותה לתוך אחד מהם‪ ,‬שם היו עוד שני בחורים‪ .‬אחד‬
‫נמוך‪ ,‬דק גו וצנום‪ ,‬בעל תווי פנים חדים ועיניים חומות רציניות מאחורי‬
‫זגוגיות עגולות‪ ,‬יהודה שמו‪ ,‬והשני‪ ,‬רחב כתפיים ויפה‪-‬תואר‪ .‬זה היה‬
‫יוליוס‪.‬‬
‫"כל כך התרשמתי מהיופי שלו‪ ,‬דסינקה‪ ",‬אמרה רחל לנכדתה‪" ,‬עד‬
‫שלא הייתי מסוגלת להוציא מלה מהפה‪ .‬הרגשתי איך הבטן שלי‬
‫מתהפכת‪ ,‬ואף על פי שפתאום רציתי מאוד ללכת‪ ,‬תסלחי לי‪ ,‬לבית‪-‬‬
‫הכיסא‪ ,‬לא יכולתי לזוז ממקומי‪".‬‬
‫יוליוס ! כמה חי וממשי היה הזיכרון‪ .‬שיערו היה כהה‪ ,‬חלק ושופע‪ ,‬ועיניו‬
‫מבריקות‪ ,‬כחולות עזות‪ .‬על פלג גופו העליון עטה גופייה‪ ,‬ועליה‪ ,‬פתוח‪,‬‬
‫מין סגין צבאי בלוי‪ .‬כשעמדה על הסף וראתה אותו לראשונה הוא ישב‬
‫על כיסא‪ ,‬שעון לאחור‪ ,‬רגליו‪ ,‬במכנסי חאקי ארוכים‪ ,‬פשוטות גבוה‬
‫לפנים על מה ששימש כשולחן‪ ,‬וידיו משולבות מאחורי העורף‪ .‬אז עוד‬
‫לא הכירה אותו‪ ,‬אבל בקסמו נישבתה מיד‪.‬‬
‫נתנאל הציג אותה בפני חבריו והזמין אותה להצטרף אליהם לארוחת‬
‫הערב‪" .‬היום בלילה‪ ",‬אמר‪" ,‬את תשני במיטתי‪ ,‬ולי אסדר מזרן בפינת‬
‫החדר‪ .‬מחר בערב‪ ,‬כשאחותי חנה תחזור מהביקור אצל הדודה בפתח‪-‬‬
‫תקוה‪ ,‬אפגיש ביניכן‪ .‬היא בת עשרים וארבע ומתגוררת עם עוד שתי‬
‫בנות בחדר ברחוב לילינבלום‪ .‬הן תעזורנה לך למצוא מגורים ועבודה‪".‬‬
‫מיד עלה בראשה שזה לא יאה להשאר לישון בבית עם שלושה בחורים‪,‬‬
‫ועוד זרים‪ .‬אם תסכים אולי יחשבו אותה לטרף קל‪ ,‬מצד שני‪ ,‬מה כבר‬
‫יכלה לומר‪ .‬היא היתה צעירה מאוד ובלי ניסיון‪ ,‬לא ידעה מה מקובל‬
‫ומה לא‪ ,‬ונתנאל היה חביב אליה מאוד‪ .‬נתנאל פנה אל הפרימוס להכין‬
‫משהו לאכול‪ ,‬ויהודה ויוליוס‪ ,‬לאחר שברכו אותה לשלום וסידרו לה‬
‫מקום לשבת‪ ,‬המשיכו לשוחח ביניהם‪.‬‬
‫"כל הדיבורים האלה על חיים בשיתוף עם הערבים הינם הבל הבלים‪",‬‬
‫אמר יהודה ליוליוס בתקיפות‪" .‬אתה יודע היטב כמה הם שונאים אותנו‪.‬‬
‫ככל שאנו נקים יותר ישובים ונפריח את הארץ‪ ,‬כך הם יהפכו עויינים‬
‫ומסוכנים יותר‪ .‬שכחת כבר את המהומות? איזו שנאה היתה? וגם לא‬
‫צריך להתרפס לפני הבריטים‪ .‬לא צריך לשכוח שגם הם אויבינו‪".‬‬
‫"ומה אתה מציע?" ענה לו יוליוס בנחת‪" .‬שנפתח בסכסוך? ומה אתה‬
‫כה מתלונן על המנדט? הרבה דברים השתפרו מאז כבשו את הארץ‬
‫מידי התורכים‪ .‬עבודה יש‪ .‬ישובים עולים על הקרקע בזה אחר זה‪,‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הארץ נבנית ומתפתחת‪ ,‬אוניברסיטה בירושלים קמה והצהרת‬
‫בלפור‪"...‬‬
‫"אתה ושכמותך‪ ",‬קפץ עליו יהודה‪" ,‬אסון לעמנו ! דרך קלה היא‬
‫להתפשר ולוותר‪ .‬אני אומר שאנחנו צריכים לעמוד בתוקף על‬
‫תביעותינו‪ ,‬גם אם כרוך בהן עימות עם הממשלה הבריטית‪ .‬מדוע נכנע‬
‫ללחציהם? מדוע שתקנו כשפורסם הספר הלבן ושם סייג להצהרת‬
‫בלפור? מדוע לא פצינו פה כשקרעו מאיתנו את עבר הירדן המזרחי‬
‫ונתנוהו לעבדאללה? לא חלק מארץ ישראל הוא?"‬
‫יוליוס חייך‪ ,‬וחיוך נאה מזה לא ראתה רחל מעודה‪" .‬זאב ז'בוטינסקי‬
‫מדבר מגרונך‪ .‬יותר מדי אתה מושפע מנאומיו‪ .‬אתה גם צעיר ממני‪,‬‬
‫ידידי‪ ,‬ועוד תראה שלא הכול אפשר לפתור בכוח‪ .‬יש דברים שרק‬
‫בעזרת מתינות והבלגה נעשים‪ .‬עוד יהיה לנו בית בארץ ישראל‪ ,‬אך גם‬
‫מאבק יש לנהל בשכל ישר‪".‬‬
‫נתנאל הניח צלחת פח ובה פרוסות לחם לבן על השולחן ודחף את‬
‫רגליו של יוליוס לרצפה‪" .‬לא רבתם די להערב‪ ,‬ידידי?" צחק במאור‬
‫פנים ופנה אל רחל‪" .‬בכל הנוגע לאידאולוגיה‪ ,‬השניים הללו כמו חתול‬
‫ועכבר‪ ,‬אך אני מבטיח לך שחברים טובים הם זה לזה‪".‬‬
‫אלא שהיא‪ ,‬למרות שניסתה להסתיר זאת‪ ,‬היתה במצוקה איומה‪ .‬שני‬
‫קילוגרם התמרים שאכלה החלו גובים את המחיר‪ ,‬והמעיים עשו בה‬
‫שמות‪ .‬היא היתה חייבת לצאת באופן דחוף ביותר‪ .‬החרפה היתה‬
‫נוראה וקשה‪ ,‬אך מה היה בידה לעשות‪" .‬נתנאל‪ ",‬אמרה בלחש‪" ,‬סלח‬
‫לי‪ ,‬אך אני צריכה ל‪ ...‬להסתדר‪ ".‬היא לא יכלה אפילו לומר את המלה‬
‫המפורשת‪ .‬יהודה ויוליוס‪ ,‬שניהם נעצו בה עיניהם‪ ,‬והיא‪ ...‬אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬אוי‪,‬‬
‫דמעות מילאו את עיניה‪ .‬נתנאל הושיט לה נייר עיתון ועששית ואמר‬
‫שעליה לגשת למבנה הקטן בצד ימין של הצריף‪ .‬היא קמה ממקומה‪,‬‬
‫ובלי לחכות רגע נוסף רצה במהירות החוצה‪ .‬עשתה מה שעשתה‪ ,‬רק‬
‫מה‪ ,‬זה לא פסק‪ .‬היא חזרה לצריף‪ ,‬ואחרי כמה דקות שוב היתה צריכה‬
‫ללכת‪ .‬מה שהיה לה אותו לילה‪ ...‬אולי עשרים פעם רצה מהצריף‬
‫לשירותים‪ .‬והשירותים לא כמו היום‪ .‬מין חור בקרקע ועליו כמה קרשים‪.‬‬
‫וכל פעם ששבה לחדר הרימו הבחורים את ראשם‪ ,‬הפסיקו את‬
‫השיחה‪ ,‬שאלו אם היא בסדר‪ ,‬והיא רק יכלה להניד בראש ולרוץ שוב‬
‫החוצה‪ .‬לא היתה אומללה ממנה בתבל‪ .‬לא רק הבטן שכאבה נורא‬
‫והישבן ששרף‪ ,‬מעל לכול‪ ,‬הבושה ! כל הזמן דמיינה איך שלושתם‬
‫יושבים סביב השולחן‪ ,‬מוצצים את העצמות מהמרק שנתנאל הכין‬
‫ומתלוצצים על חשבונה‪ .‬בלילה‪ ,‬מאוחר‪ ,‬כשכולם הלכו לישון וקיבתה‬
‫נרגעה מעט‪ ,‬שכבה על מיטת השדה הצרה ליד הקיר ובכתה בשקט‪.‬‬
‫היא התעוררה לפנות בוקר‪ ,‬ושוב לשירותים‪ .‬כשיצאה החל כבר השחר‬
‫לעלות‪ ,‬והיא שאפה עמוק את אוויר הבוקר הצלול‪ .‬היא הקיפה את‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הצריף‪ ,‬ירדה לשפת הים והתיישבה על החול‪ .‬היה קריר‪ ,‬ואף על פי‬
‫שלבשה שמלה עם שרוול ארוך חיבקה את עצמה על מנת להתחמם‪.‬‬
‫"הוקל לך?" שאל מישהו מעליה‪.‬‬
‫הקול הפחיד אותה‪ ,‬ומיד קפצה על רגליה‪ .‬יוליוס עמד לידה‪ ,‬ידיו בכיסי‬
‫מכנסיו‪ .‬היא‪ ,‬באופן רגיל‪ ,‬לא היתה ביישנית‪ .‬היו לה שני אחים גדולים‪,‬‬
‫ובפינסק היתה רגילה לבוא בחברת בחורים ולשוחח עמם בחופשיות‪,‬‬
‫אולם אותו רגע הציף סומק את פניה‪ ,‬ושיתוק אחז בלשונה‪ .‬הוא עמד‬
‫בסבר פנים רציני וחיכה לתשובתה‪ ,‬והיא התבוננה בו ללא אומר‬
‫והרימה שתי כפות ידיים לכסות את לחייה הבוערות‪.‬‬
‫אחרי דקה ארוכה הוא שאל בנועם‪" ,‬האם איבדת את הלשון?" וכשעדיין‬
‫לא פצתה פה הוסיף במין נימה מרומזת של היתול‪" ,‬אני‪ ,‬כבר מזמן‬
‫הפסקתי את הנוהג שהיה מושרש אצלי לאכול עלמות צעירות כמוך‬
‫לארוחת הבוקר‪".‬‬
‫סוף כל סוף שב אליה כושר הדיבור‪" .‬אני חשה הרבה יותר טוב‪ .‬היו‬
‫אלה התמרים‪ ...‬אני לא ידעתי‪"...‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ ,‬התמרים‪ ".‬הוא עיווה את פיו‪" .‬גם אני נפלתי בפח כשהגעתי‬
‫לפני חמש שנים‪ .‬לא ידעתי שעל אף טעמם הטוב‪ ,‬אין להרבות‬
‫באכילתם‪".‬‬
‫רחל חשה צורך להתנצל בפניו‪" .‬אני מצטערת על הטירחה שגרמתי‪"...‬‬
‫"אין בכך ולא כלום‪ ",‬הפסיק אותה‪" .‬זה אנושי‪ .‬לכל אחד יש זכות לחוש‬
‫ברע מדי פעם‪".‬‬
‫היא החלה להרגיש יותר בנוח בחברתו ושאלה‪" ,‬מדוע אתה ער בשעה‬
‫כה מוקדמת של הבוקר?"‬
‫"בחודשים האחרונים‪ ",‬הסביר לה‪" ,‬התגברה מאוד העלייה מפולניה‪,‬‬
‫והישוב גדל‪ .‬מכאן גם התעורר ענף הבנייה‪ ,‬ואנו קמים עם הנץ החמה‬
‫כדי להספיק ולעבוד כמה שיותר‪".‬‬
‫"ומאין אתה יודע את מלאכת הבנייה?" שאלה‪" .‬האם גם בגרמניה‬
‫עסקת בזה?"‬
‫הוא גיחך‪" .‬אני רואה שהמאמצים שאני עושה להפטר מן המבטא לא‬
‫עולים כה יפה כפי שנתתי לעצמי להאמין‪".‬‬
‫"לא התכוונתי‪"...‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"אינך צריכה להתנצל‪ ",‬קטע אותה‪" .‬אני‪ ,‬בגרמניה‪ ,‬לא בנאי הייתי אלא‬
‫כותב מחזות וסיפורים‪ .‬שנה אחרי פרוץ המלחמה‪ ,‬לפני שגייסו אותי‬
‫לצבא‪ ,‬סיימתי לימודי תיאטרון ופילוסופיה באוניברסיטה של ברלין‪".‬‬
‫הוא הסתכל ישר לתוך עיניה וחייך את חיוכו הכובש‪" .‬אבל פה אין עתה‬
‫צורך באינטלקטואלים‪ .‬צריך לעשות מעשים ממשיים ותכליתיים‪ .‬לעבד‬
‫את האדמה‪ ,‬לעדור ולזרוע‪ ,‬לחרוש ולנטוע‪ .‬צריך להקים ישובים‪ ,‬לבנות‬
‫בתים ולסלול כבישים‪".‬‬
‫"תמיד התגוררת בתל‪-‬אביב?"‬
‫"לא‪ .‬כשהגעתי ארצה הצטרפתי לגדוד העבודה שלחוף הכנרת ועבדתי‬
‫כמה חודשים בסלילת כביש טבריה‪-‬טבחה‪ ,‬ואז הצטרפתי לקבוצה‬
‫שהקימה את קיבוץ עין חרוד‪ .‬כשרבו שם הסכסוכים‪ ,‬החלטתי לחזור‬
‫לתל‪-‬אביב‪ .‬מעדיף אני את חיי העיר‪".‬‬
‫רחל שלחה בו מבט מעריץ‪ .‬במפגשי תנועת 'החלוץ' בהם השתתפה‬
‫בפינסק דיברו כולם בחרדת קודש על גדודי העבודה‪ ,‬על אותם בחורים‬
‫ובחורות אמיצי לב שהפריחו את השממה ובנו את הארץ‪ .‬היא רצתה‬
‫להוסיף ולשאול אותו שאלות‪ ,‬אך הוא אמר‪" ,‬בואי‪ .‬נשוב‪ .‬נתנאל ויהודה‬
‫בוודאי מתפלאים לאן נעלמנו‪ ,‬ואני לא רוצה לגרום לא לדאגה‪ ,‬ולא‬
‫לרכילות‪".‬‬
‫שוב הסמיקה‪ .‬השיחה עמו נעמה לה מאוד‪ ,‬אולם היא הבינה ממנו‬
‫שיתכן והאחרים לא יראו זאת בעין יפה‪ .‬לכן התחילה הולכת לכיוון‬
‫הצריף‪ ,‬ויוליוס פסע בשתיקה בעקבותיה‪.‬‬
‫"ואז‪ "...‬שאלה הדס כשרחל השתתקה‪.‬‬
‫"דסינקה‪ ",‬אמרה רחל‪" ,‬לכי הביתה‪ .‬את צריכה להיות מוקדם בבוקר‬
‫בבית‪-‬משפט‪ ,‬ואני כבר שכחתי מה היה‪ ".‬היא חייכה להדס‪" .‬אולי עד‬
‫שתבואי שוב יתרענן אצלי הזיכרון‪".‬‬
‫השופטת סולטנה חזן נשענה לאחור בכיסאה השחור‪ ,‬הגביהה את‬
‫סנטרה המחודד‪ ,‬קפצה שפתיה‪ ,‬צמצמה את עיניה והסתכלה בריכוז‬
‫רב בציפורני אצבעותיה המכונסות פנימה לתוך כף היד‪ .‬עורך‪-‬דין יבנה‪,‬‬
‫שהיה אותה עת בעיצומה של החקירה הנגדית‪ ,‬שלח בה מבט ולבו‬
‫צנח‪ ,‬קולו איבד בהדרגה את הצליל האגרסיבי ששלט בו קודם‪ .‬כל‬
‫פליליסט בבית‪-‬המשפט המחוזי הכיר וירא את התנוחה הזו של‬
‫השופטת חזן‪ .‬הדס‪ ,‬שישבה ליד השופטת‪ ,‬הסתכלה בו וניסתה לשדר‬
‫לו את אהדתה בלי להזיז שריר בפניה‪ .‬התובעת‪ ,‬עורכת‪-‬דין שומרוני‪,‬‬
‫מפרקליטות מיסוי וכלכלה‪ ,‬חייכה לעצמה בסיפוק‪ .‬השופטת לצדה‪ ,‬אין‬
‫ספק בכך‪ .‬המבט המדוכא והמיואש של הנאשם שיקף את תחושתו‬
‫הכבדה‪ .‬בעיני רוחו כבר ראה איך השופטת שולחת אותו היישר לבית‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הסוהר‪ .‬צווארון לבן או לא צווארון לבן‪ ,‬השופטת חזן לא עושה חשבון‬
‫לאף אחד‪ .‬רק לפני כמה חודשים גזרה עשרים שנות מאסר על בן‬
‫עשירים‪ ,‬לאחר שזה ביצע סדרה של שודים מזוינים‪.‬‬
‫"ספר לבית‪-‬המשפט מה בדיוק ידעת על מצבו הכספי וחובותיו של‬
‫הנאשם כששכנעת אותו לקחת אשראי בגובה שני מיליון ש" ח‪ ",‬פנה‬
‫יבנה למנהל הבנק שעמד על דוכן העדים‪.‬‬
‫"העד לא יענה‪ ",‬סיננה השופטת מבין שיניה‪ ,‬מדגישה בקולה העמוק‬
‫והגרוני את הע'‪ ,‬עיניה עדיין תקועות בציפורניה‪ .‬הס הושלך באולם‪.‬‬
‫השופטת סימנה לבחורה שהפעילה את רשם הקול לעצור את ההקלטה‬
‫המתעדת את מהלך הדיון‪.‬‬
‫"אבל גבירתי‪ "...‬ניסה יבנה לדבר‪" .‬ברשותך‪ .‬אני יכול להסביר את‬
‫חשיבות‪"...‬‬
‫בתנועה חדה נרכנה השופטת קדימה‪ ,‬מרפק אחד ננעץ על הקתדרה‬
‫המוגבהת לפניה‪ .‬כתפיה‪ ,‬מתחת הגלימה השחורה‪ ,‬הזדקרו מעלה‪,‬‬
‫ועיניה השחורות‪ ,‬נטולות כל חמלה‪ ,‬ננעצו בעורך‪-‬הדין‪" .‬מה שמעניין‬
‫את בית‪-‬המשפט הנכבד‪ ,‬מר יבנה‪ ",‬הצליפה השופטת‪" ,‬זה עוד כמה‬
‫זמן בדיוק אדוני מתכוון לבזבז את זמנו היקר? !"‬
‫"גבירתי‪"...‬‬
‫" כמה זמן‪ ",‬רעם קולה של השופטת‪" ,‬מתכוון עורך‪-‬דין יבנה לבלבל‬
‫לבית‪-‬המשפט את המוח ולהתעקש לטחון חזור וטחון נושא שכבר מוצה‬
‫עד תום? רק את זה‪ ,‬במטותא‪ ,‬יסביר לי אדוני‪".‬‬
‫"גבירתי‪"...‬‬
‫"ואולי אדוני סבור שפה זה שיקגו?"‬
‫"לא גבירתי‪ "...‬ניסה יבנה האומלל להשחיל מלה‪.‬‬
‫"שאין פה חוק וסדר? שאין כללים? אני מתפלאת על אדוני שהוא עורך‪-‬‬
‫דין לא מאתמול ומופיע לפני כבר מספר שנים‪ ,‬והוא לא יודע את האלף‬
‫בית של חקירה נגדית‪".‬‬
‫" כבודה‪ ,‬אני מבקש‪ "...‬עשה יבנה מאמץ נואש אחרון‪.‬‬
‫"בגלל שלבית‪-‬המשפט יש מצב רוח טוב היום‪ ",‬חתכה אותו השופטת‪,‬‬
‫"ולמרות שאדוני מתעקש למתוח את סבלנותו ועצביו עד קצה גבול‬
‫יכולתם‪ ,‬יתן בית‪-‬המשפט לעורך‪-‬דין יבנה עצה קטנה מנסיונו העשיר‪.‬‬
‫אם עורך‪-‬דין יבנה ימשיך לשאול את העד שאלות כמו שהוא שואל‪ ,‬הוא‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫יקח בחשבון שהן עלולות לחזור אליו כבומרנג‪ .‬שהוא עלול להכניס את‬
‫הקליינט שלו לבוץ עמוק מאוד‪ .‬דהיינו‪ ,‬מר יבנה‪ ,‬שאם בית‪-‬המשפט‬
‫ימצא את הנאשם אשם‪ ,‬ואני לא אומרת חס וחלילה שבית‪-‬המשפט‬
‫כבר החליט אם הוא אשם‪ ,‬אלא רק שאם ימצא אותו אשם‪ ,‬הרי שבית‪-‬‬
‫המשפט יכול‪ ,‬בהכרעת‪-‬הדין‪ ,‬להתחשב גם בדברים שלכאורה‬
‫מצטיירים מהחקירה התמוהה שמנהל אדוני בשעתיים האחרונות כאילו‬
‫הנאשם‪ ,‬כשלקח את האשראי מהבנק כבר היה שקוע בחובות‪ .‬אדוני‬
‫תופס מה אני אומרת? אדוני מבין שזה מחזק את טענת התביעה כאילו‬
‫הנאשם לקח אשראי מהבנק בכוונה תחילה לעשות מניפולציות על‬
‫שערי המניות בבורסה‪ ,‬או אולי אדוני עדיין לא מודע לנזק שהוא עלול‬
‫לגרום למרשו?"‬
‫יבנה הסמיק‪ .‬טיפות זיעה החלו לבצבץ על מצחו‪ ,‬וניכרה בו המצוקה‬
‫הגדולה בה היה שרוי‪ .‬הדס‪ ,‬שבחודשי התמחותה אצל השופטת‬
‫הספיקה לראות לא מעט עורכי‪-‬דין במצב דומה‪ ,‬לא יכלה שלא לחוש‬
‫אליו סימפטיה‪ .‬הוא עמד מושפל ומבוזה באמצע האולם‪ ,‬מעליו‪ ,‬רוכנת‬
‫אליו כמו נשר אכזרי ומטיל מורא‪ ,‬היתה השופטת‪ ,‬לימינו‪ ,‬לא יכולה‬
‫להסתיר את קורת רוחה ושמחתה לאיד ישבה לה בנחת הפרקליטה‪,‬‬
‫ומשמאלו‪ ,‬הנאשם‪ ,‬שולח בו מבטים רצחניים‪ .‬לא היה לו ידיד אחד בכל‬
‫האולם‪ .‬אפילו שלושת הצופים המקריים שישבו בספסלים האחוריים‬
‫התעוררו מהנמנום הקל בו היו שרויים‪ ,‬שבעי רצון מהתחממות הדיון‬
‫ומהעלבונות שהטיחה השופטת בעורך‪-‬הדין‪.‬‬
‫"אם לסנגור יש שאלות נוספות לעד בעניין אחר‪ ,‬אז בבקשה‪ .‬אם אין‪,‬‬
‫נוכל אולי‪ ,‬ברשות אדוני הנכבד כמובן‪ ,‬לשחרר את העד לעיסוקיו‪",‬‬
‫חתמה השופטת בטון לעגני את דבריה‪.‬‬
‫"אם גבירתי לא מאפשרת לי להשלים את החקירה‪"...‬‬
‫"אדוני יחשוב טוב מה הוא אומר‪ ",‬התרתחה השופטת‪" .‬אדוני יכול‬
‫להשלים את החקירה‪ ,‬רק לא לשאול את העד שאלות שאסור לו‬
‫לשאול‪ .‬זה הכול‪ .‬אדוני לא יגיד שבית‪-‬המשפט לא מאפשר לו להשלים‬
‫את החקירה‪ .‬רק לשאול שאלות שיקדמו את העניין‪ .‬לא להסתובב כמו‬
‫כלב סביב זנבו‪ .‬אדוני יורד לסוף דעתי?"‬
‫"כן גבירתי‪ ".‬עורך‪-‬דין יבנה נכנע סופית‪" .‬אין לי שאלות נוספות‪".‬‬
‫הדיון הסתיים‪ ,‬והדס נכנסה בעקבות השופטת ללשכתה‪ .‬השופטת‬
‫פשטה את הגלימה והתיישבה ליד השולחן‪" .‬את יודעת‪ ",‬פנתה‬
‫מהורהרת להדס‪" ,‬הוא בחור נחמד מאוד‪ ,‬יבנה‪ .‬לפעמים הוא מעורר בי‬
‫רגש אימהי כזה‪".‬‬
‫הדס לא בדיוק ידעה איך להגיב ומלמלה ש"אם עורך‪-‬דין יבנה היה יודע‬
‫את זה‪ ,‬הוא בטח היה הרבה יותר מאושר ממה שהוא עכשיו‪ ".‬היא כבר‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫התרגלה לניגודים הקיצוניים באישיותה של השופטת‪ .‬באולם בית‪-‬‬
‫המשפט היתה אימת עורכי‪-‬הדין‪ ,‬תוקפנית וחמומת מוח‪ ,‬חסרת‬
‫סבלנות ופוגענית‪ ,‬והדס ידעה כי אין עורך‪-‬דין בתחום הפלילי שלא‬
‫מחכה בקוצר רוח למועד בו תפרוש השופטת לגמלאות‪ .‬אולם‪ ,‬תוך זמן‬
‫קצר לעבודתם המשותפת גילתה הדס שלמרות הזלזול אותו הפגינה‬
‫לעתים קרובות בנאשמים ועורכי‪-‬דינם‪ ,‬למרות הערותיה הבוטות‪ ,‬וחרף‬
‫הדעה הרווחת לפיה אצלה כל נאשם אשם עד שלא הוכחה חפותו‪,‬‬
‫השקיעה סולטנה בהכרעותיה הרבה מחשבה‪ ,‬כושר ניתוח ושכל ישר‪.‬‬
‫מהשתלחויותיה חסרות הרסן בנאשמים וסנגוריהם במהלך הדיונים‪,‬‬
‫מההערות הסרקסטיות שהיתה מפטירה לחלל האוויר ומנימת‬
‫ההתנשאות בישיבות לא נותר שום זכר בגליונות המודפסים של‬
‫הכרעות‪-‬הדין‪ ,‬וגאוותה של סולטנה היתה על כך שהחלטותיה אך‬
‫לעתים נדירות נהפכו בבית‪-‬המשפט העליון‪.‬‬
‫"הוא לא מוצא חן בעינייך?" התעניינה השופטת בנימה שופעת חום‬
‫וחיבה‪.‬‬
‫"מי?" נבהלה הדס‪.‬‬
‫"עורך‪-‬דין יבנה‪".‬‬
‫"ממש לא‪".‬‬
‫"אני במקומך‪ ,‬חביבתי‪ ",‬אמרה סולטנה‪" ,‬הייתי פותחת את העיניים‬
‫ומחפשת בחור טוב להתחתן איתו‪ .‬את עוד מעט בת שלושים‪ ,‬והשנים‬
‫עוברות מהר מהר‪ .‬חבל שתשארי לבד‪ .‬מאז שבעלי‪ ,‬גבריאל‪ ,‬זיכרונו‬
‫לברכה‪ ,‬נפטר מהתקף‪-‬לב לפני חמש שנים‪ ,‬אני מאוד בודדה‪ .‬מאוד‬
‫עצבנית‪ .‬לא קל בכלל‪ ",‬נאנחה‪" .‬ישנם‪ ,‬כמובן‪ ,‬הבן ושני הנכדים ויש‬
‫כמה חברות טובות‪ ,‬אבל בערב השעות זוחלות‪ .‬כמה אפשר לראות‬
‫טלוויזיה או לקרוא ספר‪ .‬כשגבריאל‪ ,‬ינוח על משכבו בשלום‪ ,‬היה‬
‫בחיים‪ ,‬היינו יוצאים לבלות‪ ,‬הולכים לתיאטרון‪ ,‬לקונצרט‪ ,‬למסעדה‪.‬‬
‫עכשיו הדברים השתנו‪ .‬לא נעים לצאת לבד‪".‬‬
‫מחשבותיה של הדס נדדו חזרה לסבתא רחל‪ .‬בטח גם לה השעות לא‬
‫עוברות מי יודע מה מהר‪ .‬טוב שהציעה לה לאכול יחד אתמול‪ .‬טוב‬
‫שדחקה בה לספר על עצמה‪ .‬קוצר רוח חלף בה‪ .‬היא קבעה לבוא אליה‬
‫שוב היום‪ ,‬אחרי מבט‪-‬לחדשות‪ ,‬כדי לארח לה לחברה ולשמוע את‬
‫ההמשך‪ .‬באופן רגיל נהגה לבקר את סבתא רחל בכל שבת‪ ,‬אבל אחרי‬
‫אתמול היא ידעה שלא תוכל להתאפק עד סוף השבוע‪.‬‬
‫הדס הציצה בשעונה‪ .‬השעה אחת וחצי‪ .‬היא קבעה עם מעיין‪ ,‬חברתה‬
‫הטובה והמתמחה של השופט פורן‪ ,‬להפגש בקפיטריה‪ .‬המקום היה‬
‫מלא מפה לפה‪ ,‬ושניות ארוכות תרה בעיניה אחרי מעיין‪ .‬בדיוק‬
‫כשאיתרה אותה יושבת בקצה החדר ראתה גם את יריב‪ .‬הוא ישב‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בחברת כמה אנשים‪ ,‬ביניהם‪ ,‬עם גבו אליה‪ ,‬עורך‪-‬דין אלטמן‪ ,‬שאת‬
‫קרחתו הנוצצת זיהתה הדס מרחוק‪ ,‬הם ישבו לא רחוק מהשולחן‬
‫שמעיין תפסה עבורן‪ ,‬והדס ידעה כי יריב לא יוכל שלא להבחין בה‬
‫כשתעבור לידו‪ .‬היא הרגישה קצת לא טבעית ומסורבלת כשצעדה בין‬
‫טורי שולחנות הפלסטיק הלבנים‪ .‬כשהתקרבה‪ ,‬ראתה את השערות‬
‫הלבנות הרבות שנשזרו בשיער החום הכהה‪ ,‬את הצוואר העבה ואת‬
‫הכתפיים הרחבות חנוטות בחליפה אפורה‪ .‬היא כמעט חלפה על פניו‬
‫כשסובב את ראשו ועיניו נתקלו בה‪ .‬היא חייכה אליו ואמרה "הי" חלוש‪,‬‬
‫והוא שלח לעברה חיוך זחוח והניד ראשו לשלום בתנועה קלה של‬
‫היכרות‪ .‬מזווית עינה ראתה את אלטמן מרים את ראשו ואת עיניו‬
‫עוקבות אחריה כשהמשיכה בדרכה‪.‬‬
‫היא התיישבה על הכיסא מול מעיין‪" .‬תתחדשי‪ ",‬פלטה‪ .‬מעיין שוב‬
‫החליפה את צבע שיערה הקצר‪ ,‬כפי שעשתה חדשות לבקרים‪ .‬רק‬
‫אתמול היתה ברונטית‪ ,‬ועתה היה שיערה בהיר‪ ,‬כמעט לבן‪" .‬אני רואה‬
‫שהחלטת שבלונד מזעזע זה מה שהולך‪".‬‬
‫"אמרו לי שגברים מעדיפים בלונדיות‪".‬‬
‫"אהה‪".‬‬
‫"מאיפה את ויריב לפידות מכירים?" התעניינה מעיין‪" .‬ראיתי שאמרת‬
‫לו שלום‪".‬‬
‫"אנחנו לא‪ ",‬ענתה הדס‪" .‬למרות שלא היה אכפת לי להכיר‪ ",‬הודתה‪.‬‬
‫"לפני כמה ימים הוא הופיע אצל סולטנה בערעור על צו מעצר‪ .‬עצרו‬
‫לקוח שלו לשבעה ימים‪ ,‬והוא רצה להמיר את המעצר במעצר‪-‬בית‪.‬‬
‫מובן שסולטנה שילחה אותו מעליה בבושת פנים‪ .‬את יודעת עליו‬
‫משהו?" חקרה את מעיין‪.‬‬
‫"משהו‪ .‬רונית מרקו‪ ,‬שלמדה איתנו במחזור ועכשיו עובדת בהורוביץ‪,‬‬
‫יצאה איתו כמה פעמים‪ .‬הוא צריך להיות בן שלושים וחמש‪ .‬נדמה לי‬
‫שאפילו היה נשוי פעם‪ ,‬אבל אני לא בטוחה‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הוא ממשפחה‬
‫עשירה מאוד מסביון‪ ,‬יש לו משרד משלו‪ ,‬ועד כמה שידוע לי הוא לא‬
‫ממש סובל ממחסור בחברה נשית‪ ",‬הוסיפה‪ ,‬זוקפת שתי גבות‪.‬‬
‫"ויש לו מישהי עכשיו?"‬
‫"אין לי מושג‪ ".‬מעיין העיפה מבט מעבר לכתפה של הדס‪" .‬הוא תיכף‬
‫הולך‪ ",‬דיווחה להדס‪" .‬שנייה‪ .‬לא‪ .‬האנשים שישבו איתו מתחפפים והוא‬
‫נשאר‪ .‬אם באמת בא לך עליו‪ ,‬לכי דברי איתו‪ ",‬דחקה בהדס‪" .‬הוא‬
‫יושב לבד‪ .‬זאת ההזדמנות שלך‪".‬‬
‫"השתגעת?" נלחצה הדס‪" .‬שאני אגש אליו? ככה סתם?"‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"למה לא? מה כבר יכול להיות? את רוצה שאני אלך ואזמין אותו לשבת‬
‫איתנו?"‬
‫"שלא תעיזי‪ ",‬התרתה בה הדס‪" .‬אל תעשי לי בושות‪ .‬אני לא אדע‬
‫איפה לקבור את עצמי‪".‬‬
‫"את יודעת מה הבעיה שלך?" אמרה מעיין בטון ידידותי והמשיכה בלי‬
‫לחכות לתשובה‪" ,‬את כבדה מדי‪".‬‬
‫"זה לא נכון‪ ",‬מחתה הדס‪" .‬אני לא כבדה‪".‬‬
‫"אז לא כבדה‪ ",‬התפשרה מעיין‪" .‬רצינית מדי‪ .‬היום אין שום בעיה‬
‫שאשה תתחיל עם גבר‪ .‬להפך‪ ,‬זה מחמיא להם‪ .‬הנה‪ ",‬עברה לדיווח‬
‫ענייני‪" ,‬פספסת‪ .‬עכשיו הוא באמת הולך‪".‬‬
‫הדס לא העזה להסתובב אחורנית‪" .‬הוא מסתכל הנה?" חקרה בקול‬
‫נמוך את מעיין‪.‬‬
‫"אה‪ ...‬לא‪ .‬לא ממש‪ .‬מצטערת‪ ".‬היא החזירה פניה להדס‪" .‬אל תראי‬
‫כזאת עצובה‪ .‬זה בטח לא היה הולך בכל מקרה‪ .‬לא נראה לי שאתם‬
‫מתאימים במיוחד‪".‬‬
‫"למה לא?" התגוננה הדס‪" .‬את חושבת שאני לא מספיק טובה‬
‫בשבילו?"‬
‫"נהפוך הוא‪ .‬אני חושבת שהוא זה שלא מספיק טוב בשבילך‪ ,‬אבל יש‬
‫לי ספק רב אם אחד כמוהו יהיה מסוגל לראות את האיכויות שלך‬
‫מתחת ל‪"...‬‬
‫"מתחת למה? אל תדאגי‪ ,‬אני לא אעלב‪".‬‬
‫"מתחת למוזרויות שלך‪".‬‬
‫"מוזרויות? את חושבת שאני מוזרה?"‬
‫מעיין ניסתה לרכך את רישומם של דבריה‪" .‬זה פשוט שתמיד ראיתי‬
‫אותו עם בנות זוהרות כאלה‪ .‬מטופחות‪ .‬את יודעת איך רונית מרקו‬
‫נראית עם חליפות הדונה קארן שלה‪ ,‬התכשיטים‪ ,‬האיפור וכל זה‪".‬‬
‫"אז תחליטי‪ ,‬או שאני מוזרה או שאני לא מספיק זוהרת בשבילו‪",‬‬
‫התעצבנה הדס‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"אל תכעסי‪ .‬אני רק מנסה להיות כנה איתך‪ ,‬אני יודעת טוב מאוד מי‬
‫את ומה את שווה‪ ,‬אבל מי שלא קרוב אלייך ולא יודע איזה ראש פתוח‬
‫ומיוחד יש לך יכול בקלות לחשוב שאת סתם בוקית‪ .‬קחי לדוגמה איך‬
‫שאת נראית‪ .‬הלוואי עלי גוף כמו שלך‪ ,‬אבל את לא מנצלת אותו‪ .‬לבית‪-‬‬
‫משפט את‪ ,‬באה בבגדים הכי משעממים שיש‪ ,‬ואחרי העבודה את‬
‫תמיד בג'ינס ישן וטי‪-‬שירט‪ .‬יש לך שיער יפה‪ ,‬אבל הוא תמיד אסוף‬
‫מאחורי האוזניים כמו ילדה בת שתים‪-‬עשרה‪ .‬כל העולם הולך כבר‬
‫מזמן עם עדשות מגע‪ ,‬ורק את‪ ,‬שבכלל אין לך מספר גדול‪ ,‬מרכיבה‬
‫משקפיים עם מסגרת פלסטיק מגוחכת שקנית לפני עשר שנים‬
‫כשהשתחררת מהצבא‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬את זאב בודד‪ .‬לאיפה שמזמינים‬
‫אותך‪ ,‬את לא באה‪ .‬כבר יותר משנה שאת במחוזי‪ ,‬וחוץ ממני אין לך‬
‫פה אף חבר או חברה‪ .‬יריב לפידות זה אחד שאוהב לבלות‪ ,‬ללכת‬
‫למסעדות‪ ,‬למועדונים‪ .‬אחד שאוהב שהחברה שלו תהיה 'אין'‪".‬‬
‫"אז לדעתך אין לי סיכוי איתו‪ ",‬הרהרה הדס בקול רם‪.‬‬
‫"אני יודעת‪ "...‬משכה מעיין בכתפיה‪" .‬אולי כן‪ .‬בגלל זה אמרתי לך‬
‫לגשת לדבר איתו‪ .‬ככה היית יודעת‪ ,‬כן‪ ,‬כן ! לא‪ ,‬לא ! ושלום על ישראל‪.‬‬
‫אני אישית שונאת חוסר ודאות בדברים האלה‪".‬‬
‫הדס נאנחה‪" .‬אוקיי‪ .‬הבנתי אותך‪".‬‬
‫בשתיים ורבע חזרה ללשכה‪ .‬סולטנה בדיוק עמדה לעזוב‪" .‬יום חמישי‬
‫היום‪ ",‬הכריזה‪" ,‬ואין לי יותר כוח‪ .‬טוב שעוד שבוע מתחילה הפגרה‪".‬‬
‫היא הניחה את התיק שלה על השולחן וחיטטה בו בניסיון למצוא את‬
‫משקפי השמש שלה ומפתחות מכוניתה‪" .‬ביום ראשון יש לנו דיון קצר‬
‫בבוקר ואחרי זה תתחילי לרכז את החומר לפסק‪-‬הדין בתיק של‬
‫הטיפוס הזה מהבנק‪ ...‬מה שמו‪ ...‬נו‪ ,‬מה קורה לי? ! מרוב שאני רואה‬
‫אותו כל יום באולם פרח לי השם שלו מהראש‪ ...‬זה שעמד בראש‬
‫הכנופיה שהפכה את הבורסה לקזינו‪" ...‬בר‪-‬דליות !" נזכרה‪" .‬זהו ! איזה‬
‫מין שם זה בכלל‪ ",‬הפטירה לעצמה בזעף כששלתה את צרור‬
‫המפתחות‪.‬‬
‫הדס מיהרה לסגור את הדלת מאחוריה‪ .‬רק חסר שעורך‪-‬דין אלטמן‪,‬‬
‫סנגורו של בר‪-‬דליות‪ ,‬ישמע את דבריה‪ .‬אם ה'מרגליות' האלה שפיה‬
‫של סולטנה הפיק יגיעו אליו הוא מיד ירוץ לעיתונאים‪ ,‬הם יעשו מזה‬
‫מטעמים‪ ,‬ואז יהיה שמח‪ .‬אלטמן היה ידוע כעורך‪-‬דין חסר מעצורים‪.‬‬
‫ערמומי‪ ,‬עם קשרים טובים באמצעי התקשורת‪ ,‬אשף בסדר‪-‬הדין‬
‫הפלילי ובהשגת זיכויים בשל עניינים טכניים‪ .‬עוד לפני פתיחת המשפט‪,‬‬
‫כשאלטמן שמע שהתיק ידון בפני סולטנה‪ ,‬הוא הפך עולמות בניסיון‬
‫להעבירו לשופט אחר‪ .‬התיקים בבית‪-‬המשפט חולקו לשופטים לפי‬
‫האות הראשונה בשם משפחתו של הנאשם‪ ,‬ואלטמן ניסה לטעון ששמו‬
‫של יהורם בר‪-‬דליות אינו בר‪-‬דליות כי אם דליות‪ .‬בקשתו נפסלה‪ ,‬והתיק‬
‫התנהל אצל סולטנה שלושה וחצי חודשים‪ ,‬שלושה ימים בכל שבוע‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫במהלך הדיון עצמו הביא אלטמן את סולטנה לא פעם לידי רתחה‪,‬‬
‫ולהדס היה תחושה שהוא מעצבן אותה במתכוון‪ ,‬כדי לגרום לה לאבד‬
‫את העשתונות ולפלוט נגד הנאשם ביטויים ארסיים‪ ,‬שיאפשרו לו לבקש‬
‫ממנה לפסול את עצמה‪ ,‬ואם בקשתו תדחה‪ ,‬להגיש בקשת פסילה‬
‫לבית‪-‬המשפט העליון‪ .‬סולטנה איכזבה אותו‪ .‬אף שכמה פעמים יצאה‬
‫מכליה וצעקה עליו ש'ההתנהגות שלו נמאסה עליה' ו'שישב וישתוק'‪,‬‬
‫ואף שכמה פעמים קמה בזעם ויצאה מהאולם‪ ,‬היא לא נגררה למלכודת‬
‫שהציב לה ולא כשלה בלשונה‪ .‬בשבוע שעבר הגישו אלטמן והתביעה‬
‫את סיכומיהם‪ ,‬ועתה חיכו הצדדים להכרעת‪-‬הדין‪.‬‬
‫בערב‪ ,‬בשעה שהתקלחה‪ ,‬חשבה הדס על סולטנה‪ .‬מעניין אם‬
‫תשארנה בקשר אחרי סיום ההתמחות‪ .‬היא ידעה שהרבה עורכי‪-‬דין‬
‫יחשבו שיצאה מדעתה‪ ,‬אבל במשך הזמן היא ממש למדה לאהוב את‬
‫השופטת‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫אותה האהבה‪ ,‬כמעט‪ ,‬מירי רוזובסקי‬
‫רומן מקור‬
‫זמורה ביתן‬
‫‪ 379‬עמודים‬
‫‪3-13563‬‬
‫כריכה אחורית‬
‫אותה האהבה‪ ,‬כמעט מגולל את‬
‫סיפורה של חברות מרה ועצומה‪,‬‬
‫אוהבת ונבגדת‪ ,‬שנפסקת פעמים‬
‫רבות לאורך השנים אך אף פעם לא‬
‫נגמרת‪.‬‬
‫במרכז הספר היפהפה הזה ניצבות‬
‫שלוש חברות טובות‪ּ :‬בָלי‪ ,‬שלומקיצ‬
‫ונעמה‪ ,‬שהקשרים ביניהן נפרשים‬
‫משנות ה‪ 70 -‬ועד ימינו‪ .‬כמו בדֶז'ה וּו‬
‫מכושף יוצרת מירי רוזובסקי זיכרון חי‬
‫וכובש‪ ,‬וגברים ונשים שיעוררו בכם‬
‫את התחושה שאתם מכירים אותם‬
‫בצורה קרובה ואינטימית‪ ,‬עד סוף‬
‫העלילה הדרמטי והמטלטל‪.‬‬
‫בשפה מאופקת אך מרגשת מביאה מירי רוזובסקי סיפור ישראלי מאוד‬
‫ועכשווי מאוד‪ ,‬וכתיבתה נושאת עמה איכות של חוט תיל‪ .‬היא עדינה‪ ,‬כמעט‬
‫דקיקה‪ ,‬אך עם זאת חזקה וחותכת‪ .‬החוט המשולש‪ ,‬שאתו היא טווה בכישרון‬
‫רב‪ ,‬לא במהרה יינתק או יישכח מזיכרונכם‪.‬‬
‫אותה האהבה‪ ,‬כמעט הוא הזמנה לפגוש את מי שהיינו ומי שהפכנו להיות‪,‬‬
‫בספר נוגע ללב ונוקב בו זמנית‪ ,‬שבמרכזו שלוש גיבורות בלתי‪-‬נשכחות‪.‬‬
‫משבחי הביקורת על כל הדרך הביתה‪ ,‬ספרה הראשון של מירי רוזובסקי‪:‬‬
‫בלשון בהירה‪ ,‬מפוכחת ורגישה מתארת רוזובסקי את החיים הבנאליים‪,‬‬
‫ולעתים אף מצליחה לחדור אל לבו האפל והמאיים של הקיום האנושי‪ .‬ראובן‬
‫מירן‪ ,‬ידיעות אחרונות‬
‫רוזובסקי היא טרובדורית מפתיעה של אהבות לא שמחות‪ ,‬חתונות לא לבנות‬
‫ונפשות לא שלמות‪ .‬בלי ספק‪ ,‬תגלית משמחת והרבה נחת‪ .‬ירון פריד‪ ,‬העיר‬
‫טוב שקמה לנו סופרת צעירה שיודעת לתאר בצורה מפוכחת ועם הרבה‬
‫הומור‪ ,‬שגורם לקורא לחשוב שלמעשה היא כותבת עליו‪ .‬ירון אביטוב‪ ,‬כל‬
‫הזמן‬
‫מירי רוזובסקי היא סופרת ותסריטאית‪ ,‬כלת פרס ירושלים לספרות יפה‬
‫לשנת ‪.1999‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫פרולוג‬
‫ָּבלי‬
‫קר‪ .‬קר לה‪ .‬היא רועדת‪ .‬היא חושבת על הרגע האחרון‪ ,‬השרוול של אורי עם‬
‫הריח של המדורה‪ ,‬והפחד‪ .‬והרעש של העטלפים שצרחו מבוהלים בכל פעם‬
‫שהקולות מבחוץ חדרו פנימה והקול של אורי מבפנים‪ ,‬ניחר ודק‪ ,‬כשהוא ענה‬
‫להם‪ ,‬והקול שלו‪ ,‬מרוסק ונמוך‪ ,‬כשהוא דיבר איתה‪ ,‬והמילים שלו‪ ,‬ששרטו‬
‫את האוויר‪ :‬מה את יודעת על התחמקות‪ּ ,‬בָלי?‬
‫היא חושבת על נעמה‪ .‬על הרגע ההוא שבו היא קמה והתינוקת שלהם‬
‫הקיאה‪ .‬מה היה קודם? היא בטוחה‪ ,‬היא כמעט בטוחה שקודם היא קמה ורק‬
‫אחר כך התינוקת הקיאה‪ּ .‬בָלי הסתכלה על אורי‪ ,‬שלא הזיז את המבט‬
‫מהאצבעות שלו‪ ,‬שליטפו את הגיטרה‪ ,‬והקול שלו שר‪ ,‬אני נושם‪ ,‬אני חבוק‬
‫בזרועותייך‪ ,‬אני רואה בך בית חם ומשפחה ‪-‬‬
‫ָּבלי קמה והלכה אחרי נעמה בלי לחשוב‪ .‬בלי לחשוב מה יהיה אם נעמה תגיד‬
‫לה‪ ,‬אני לא צריכה את העזרה שלך‪ ,‬לא את שלך‪ ,‬מה יהיה אם היא תגיד לה‪,‬‬
‫הכי טוב שתלכי מפה עכשיו‪.‬‬
‫אבל נעמה רק חייכה חיוך עייף ואמרה‪ּ ,‬בָלי‪ .‬בדיוק חשבתי עלייך‪ ,‬ואז היא‬
‫עטפה את התינוקת בשמיכה והצמידה אותה אליה ואמרה‪ ,‬יש משהו שאני‬
‫רוצה לספר לך ‪-‬‬
‫נעמה‬
‫קר‪ .‬קר לה‪ .‬היא רועדת‪ .‬היא חושבת על הילדים‪.‬‬
‫היא חושבת על העיניים של איתמר‪ .‬על הבכי של רות‪ .‬היא רועדת‪ .‬מי לקח‬
‫את רות על הידיים? תיקחו אותם לאמא שלי‪ ,‬לאמא שלי‪ ,‬בקיבוץ‪ ,‬בסדר?‬
‫היא התחננה לשוטרת שהכניסה אותה לניידת בעיניים אטומות ואמרה לה‪,‬‬
‫יהיה בסדר‪ ,‬גברת‪ ,‬ואז אמרה לשוטר מקדימה‪ ,‬סע‪.‬‬
‫היא אמרה לּבָלי‪ ,‬אני רוצה לספר לך משהו‪ .‬ואז היא סיפרה לה‪ ,‬שכבר כמה‬
‫שבועות‪ ,‬שמאז שהודיעו שמפרקים את "הבית" היא מפחדת שהוא מתפרק‪.‬‬
‫שלפני יומיים היא שמעה אותו אומר דברים משונים לילדים‪.‬‬
‫וּבָלי ישבה שם‪ ,‬שקופה עוד יותר ממה שהיא תמיד‪ ,‬ורעדה‪ .‬רעדה באמת‪.‬‬
‫ואז היא הסתכלה על נעמה ואמרה‪ ,‬נעמה‪ .‬אוי נעמה‪.‬‬
‫היתה שתיקה‪ .‬הצער העמוק והמפתיע ב"נעמה" של ּבָלי היה באמת מפתיע‪.‬‬
‫נעמה ציפתה שהיא תרגיע אותה‪ .‬בגלל זה היא סיפרה לה‪ .‬שּבָלי תגיד‪ ,‬אוי‬
‫נעמה‪ ,‬באמת‪ .‬את יודעת איך אורי‪ ,‬הוא לוקח נורא ללב את זה שסוגרים‪ ,‬את‬
‫"הבית"‪ .‬זה הכול‪ .‬את יודעת איך אורי‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫אבל ּבָלי לא אמרה‪ .‬היא שתקה בחיוורון שקוף ורעדה טיפה‪ ,‬ואז היא אמרה‬
‫בשקט‪ ,‬האמת שפחדתי שמשהו כזה יכול לקרות ‪-‬‬
‫שמה יכול לקרות? נעמה התחילה להתחרט על כל השיחה הזאת‪ .‬מה‬
‫פתאום לדבר על זה עם ּבָלי‪.‬‬
‫נעמה‪ ,‬אני יודעת הכול‪ּ ,‬בָלי אמרה וחיוך משונה הזדהר על פניה השקופים‪.‬‬
‫אין לי מושג על מה את מדברת‪ ,‬אמרה נעמה‪.‬‬
‫ואז ּבָלי סיפרה לה את מה שאורי אמר לה כשהוא בא לשבעה של אמא שלה‪.‬‬
‫היא סיפרה לה את מה שאורי אמר ונעמה עצמה עיניים‪ ,‬וחיבקה את רות‪,‬‬
‫וחושך גדול ירד על הכול‪.‬‬
‫שלומקיצ‬
‫היתה לה הרגשה רעה בקשר לטיול הזה‪ .‬כל הזמן היתה לה הרגשה רעה‪.‬‬
‫היא אמרה ליורם‪ ,‬יש לי הרגשה רעה בקשר לטיול הזה‪ ,‬אבל יורם רק אמר‪,‬‬
‫שלומית‪ ,‬תירגעי‪ ,‬ואין דבר יותר לא מרגיע מהקול המתכתי של יורם כשהוא‬
‫אומר‪ ,‬שלומית תירגעי‪ ,‬ושלומקיצ ידעה שהוויכוח הזה אבוד‪.‬‬
‫כשּבָלי התקשרה היא ישנה‪ .‬היא חלמה איזה חלום מוזר‪ ,‬והטלפון בחלום‬
‫צילצל וצילצל‪ ,‬ואז היא התעוררה‪ ,‬מבוהלת‪ ,‬והשקט הזה בבית כשדניאל איננו‬
‫ ואז הטלפון שוב‪ ,‬ובשנייה אחת שלומקיצ הבינה שזה לא היה בחלום‪ ,‬שזה‬‫פה‪ ,‬ושזה קשור לדניאל ‪-‬‬
‫היא ענתה‪.‬‬
‫שלומקיצ? זאת ָּבלי‪.‬‬
‫ָּבלי? את בטיול? קרה משהו? דניאל בסדר? הבהלה הפכה להיות מוחשית‪,‬‬
‫וּבָלי אמרה בשקט‪ ,‬אני בטיול‪ ,‬כן‪ ,‬הכול בסדר‪ ,‬כלומר דניאל בסדר‪ ,‬ושלומקיצ‬
‫רצתה לשאול אם הוא שתה מספיק‪ ,‬ואם הוא חבש כובע‪ ,‬אבל ּבָלי המשיכה‪,‬‬
‫בקול לחשני ודחוף‪ ,‬שלומקיצ‪ ,‬את חייבת לבוא‪ ,‬את חייבת לבוא לכאן עכשיו‪,‬‬
‫פשוט תיכנסי לאוטו ותבואי לכאן עכשיו ‪-‬‬
‫חלק א‬
‫ָּבלי ושלומקיצ נהיו חברות ביומולדת שש‪-‬עשרה של ָּבלי‪ .‬החברות בין נעמה‬
‫וּבָלי התחילה בגיל שבע‪-‬עשרה‪ .‬החברות בין שלומקיצ ונעמה )והתהוותה‬
‫הרשמית של השלישייה( התחילה באמת רק בלילה ההוא‪ ,‬שבו שלומקיצ‬
‫ברחה ממחנה שמונים‪ ,‬וזה היה בגיל תשע‪-‬עשרה‪ .‬אבל אורי וּבָלי נהיו חברים‬
‫כבר ביום הראשון של גן אורה‪ ,‬כשאורה‪ ,‬הגננת‪ ,‬הושיבה אותם זה ליד זה‬
‫במפגש הראשון‪ ,‬שאז עוד קראו לו ריכוז‪.‬‬
‫למחרת ּבָלי חזרה הביתה ואמרה לאמא שלה‪ ,‬יש ילד אחד בגן‪ ,‬אני רוצה‬
‫להיות חברה שלו‪ ,‬אני רוצה שהוא יפסיק לשחק עם החבר הסטופידי שלו‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫את יכולה להיות חברה של אמא שלו? ברנדה רפאלי‪ ,‬למרות עברה הזרוק‬
‫משהו באוניברסיטת קולומביה ודעותיה הסוציאל‪-‬דמוקרטיות הנחרצות‪,‬‬
‫היתה די סנובית‪ ,‬ולא העלתה על דעתה להתחבר עם נשים מוזנחות שלא‬
‫יודעות אנגלית‪ .‬אבל הילדה שלה ביקשה‪ ,‬ולכן כעבור שבוע היא הושיבה את‬
‫ישבנה הרזה על הקצה של הכיסא הכתום והשמנוני במטבח של גאולה קפלן‪.‬‬
‫בחדר השני אורי וּבָלי שיחקו‪ .‬למחרת אמרה גאולה לשכנה שלה‪ ,‬שרה נחום‪,‬‬
‫תשמעי‪ ,‬הברנדה הזאת‪ ,‬שלא תדעי איזה טיפוס‪ .‬ישבה אצלי שעה וחצי ולא‬
‫נגעה בכוס מים‪ .‬ושרה נחום אמרה‪ ,‬אוהדי אומר שהבת שלה סנובית‪ .‬אבל‬
‫אחרי שבועיים‪ ,‬באותו מקום‪ ,‬גאולה כבר היתה יותר מפויסת‪ .‬אורי היה אצל‬
‫הבת של הברנדה הזאת‪ ,‬היא סיפרה לשרה שעמדה וקישקשה ביצים‬
‫במחבת‪ .‬בית מאוד יפה יש להם‪ ,‬כל הרהיטים תוצרת חוץ‪ ,‬ושרה לא אמרה‬
‫כלום ויצאה למרפסת וקראה‪ ,‬אורי! אוהדי! תעלו הביתה‪ ,‬הביצה‪-‬מקושקשת‪-‬‬
‫עם‪-‬קוטג' מוכנה‪.‬‬
‫וּבלי ישבו ביחד‪ ,‬ואפילו אוהד‬
‫ביום הראשון של כיתה א' כבר היה ברור שאורי ָ‬
‫כבר ידע שככה זה‪ ,‬וגם אמא שלו‪ .‬אבל כשעמרם‪ ,‬אבא של אוהד‪ ,‬נפצע קשה‬
‫בחווה הסינית‪ ,‬ושכב שלושה שבועות מחוסר הכרה בבית חולים‪ ,‬ועוד‬
‫שלושה חודשים חבוש כולו‪ ,‬וחזר הביתה עם פנים שרופים ובלי יד‪ ,‬היה‬
‫נדמה שאולי ההגמוניה הזוהרת של משפחת רפאלי טיפה מתערערת‪ .‬גאולה‬
‫חזרה לשבת אצל שרה במטבח כל יום‪ ,‬מביאה לה סירים ותבניות מלאים‪,‬‬
‫ולוקחת אותם ריקים מאוכל ומשופעים בתודה ובמחמאות‪ .‬הוא אומר שאין‬
‫כמו האוכל של גאולה‪ ,‬שרה דיווחה לה על מה שעמרם אמר‪ ,‬וגאולה חייכה‪,‬‬
‫בחור חכם עמרם שלך‪ ,‬שיהיה בריא‪ .‬שנה אחר כך‪ ,‬כשברנדה ומיקי‪ ,‬אבא‬
‫של ּבָלי‪ ,‬הצטרפו להפגנות נגד הממשלה‪ ,‬העמיק הקרע‪ .‬אמא שלי אומרת‬
‫לּבלי במקלט של הבית שלו‪ ,‬היכן‬
‫שההורים שלך טיפשים‪ ,‬אורי הסביר ָ‬
‫שנתלה הפתק שּבָלי כתבה‪" ,‬חבורט אבניים"‪ .‬באותו יום חבורת הבנאים‬
‫כשּבלי ענתה‪ ,‬ואמא שלי אומרת שאתם פרימיטיבים‪ ,‬והיה‬
‫ָ‬
‫כמעט התפרקה‬
‫משהו מעליב ואפילו מעליב מאוד במילה הזאת‪" ,‬פרימיטיבים"‪ ,‬ובאופן‬
‫החמוץ שהיא נהגתה בפי ּבָלי‪ ,‬ולמרות שגם ּבָלי וגם אורי לא ידעו כלל מה זה‬
‫אומר להיות פרימיטיבים‪ ,‬הם החליטו באופן הדדי על ברוגז חד‪-‬צדדי‬
‫ואינסופי‪ .‬כעבור שבועיים הם השלימו‪ ,‬וכעבור חודשיים‪ ,‬כשהתגלה שעמרם‬
‫מנהל כבר חצי שנה רומן עם הפיזיותרפיסטית שלו‪ ,‬כל המחלוקות‬
‫האידיאולוגיות נדחקו הצידה ויחד איתן גם שרה נחום‪ ,‬שנשארה לבד עם‬
‫שלושה ילדים קטנים‪ ,‬כשעמרם והפיזיותרפיסטית עברו לימית להקים שם את‬
‫ביתם החדש‪.‬‬
‫ָּבלי ואורי גדלו כמו בשירים‪ .‬בחורף הם היו יושבים בסלון של משפחת רפאלי‬
‫ורואים טלוויזיה‪ .‬סטיב אוסטין‪ֶ ,‬א מן ברלי אלייב‪ .‬בקיץ הם היו יושבים בסלון‬
‫של משפחת רפאלי ורואים טלוויזיה‪ .‬זהו זה ולא אחרת‪ .‬מים סוף עד ים‬
‫כנרת‪ .‬ביחד הם הלכו לצופים ולחוג סיירות‪ ,‬וביחד הם עשו את עבודת הגמר‬
‫של כיתה ח' שנושאה היה "השכונה שלנו"‪.‬‬
‫ָּבלי נשארה כמו שהיא היתה בגיל שש‪ :‬יפה ודקה‪ ,‬עם עיניים ירוקות וחסרות‬
‫מנוחה וידיים שקופות שיש להן הרבה מה להגיד‪.‬‬
‫אורי‪ ,‬שהיה ילד שמנמן וחייכן הפך להיות נער גבוה ומהורהר‪ ,‬אבל גם‬
‫בחייכנות הילדותית הישנה שלו וגם במהורהרות הנערית החדשה שלו היה‬
‫הכוח הזה‪ ,‬השקט‪ ,‬למשוך אליו אנשים‪ .‬פעם ּבָלי אמרה לו שאנשים חושבים‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שהוא כזה חכם רק בגלל שלרוב הוא פשוט שותק‪ ,‬אבל במסגרת היחסים בין‬
‫ָּבלי לאורי אמירות מהסוג הזה נאמרו בלי חשבון‪ ,‬כחלק מאיזו הבנה שקטה‬
‫ועמוקה של שניים שגדלו ביחד מהגן‪ ,‬של שניים שגם דברים אכזריים‬
‫מוחלפים ביניהם בתמימות ובשקט ידוע מראש‪ .‬כמו משחק המחניים ההוא‪,‬‬
‫שבו אורי שבר את היד כשהוא קפץ קפיצה לא הגיונית כדי לתפוס את הכדור‬
‫שּבלי זרקה לו מהצד השני של המגרש‪.‬‬
‫ָ‬
‫מאז ּבָלי )שירשה את החיבה לשמות חיבה מאמא שלה( התחילה לקרא לו‬
‫"כדורי"‪ ,‬והוא‪ ,‬בתגובה‪ ,‬קרא לה "ענבלי‪-‬לא‪ -‬בא‪-‬לי"‪ .‬ולאט‪-‬לאט כל מי שהכיר‬
‫אותם התחיל לקרא להם כדורי וּבָלי‪ּ ,‬בָלי וכדורי‪ ,‬טווידל‪-‬די וטווידל‪-‬דם‪ ,‬כמו‬
‫שקרא להם מיקי כשהיו קטנים‪ ,‬שניים שהולכים ביחד לכל מקום‪ ,‬הוא כבד‬
‫ומתגלגל‪ ,‬היא גבוהה וקופצנית‪.‬‬
‫אבל אם השילוב הזה היה מוזר והרים גבה או שתיים‪ ,‬הן הורדו מיד‬
‫כשהשניים התחילו לשיר‪ .‬אורי‪ ,‬עם הקול העמוק שלו והידיים שמלטפות את‬
‫המיתרים של הגיטרה‪ ,‬וּבָלי עם הקול הדק שלה‪ ,‬והעיניים שנעצמות כשהיא‬
‫מ י(‪ ,‬כבר קרוב אולי )כבר קרוב אולי(‪ ,‬כבר קרוב‬
‫ימי )אחרון י ַ‬
‫שרה‪ ,‬אחרון ַ‬
‫היום )כבר קרוב היום( של דמעות פרידה ‪-‬‬
‫מדי פעם הם היו רבים‪ .‬ריבים גדולים כאלה‪ ,‬מהדהדים‪ ,‬שמפרקים חבורות‬
‫של בנאים וחוצים חבורות של ילדים לשניים‪ .‬כמו הפעם ההיא‪ ,‬בסוף כיתה‬
‫ח'‪ ,‬כשלפני מסיבת הסיום ּבָלי הציעה שהם יבואו למסיבה מחופשים ואורי‬
‫אמר‪ ,‬ראשית כול זה רעיון לא רע‪ ,‬ושנית כול‪ ,‬לא נראה לי שזה ילך‪ָּ .‬בלי‪,‬‬
‫שאף פעם לא אהבה שמגיבים בחוסר התלהבות לרעיונות שלה‪ ,‬אמרה לאורי‬
‫שראשית כול זה רעיון מצוין‪ .‬ושנית ‪ -‬לא אומרים שנית כול‪ .‬אורי אמר שכן‬
‫אומרים‪ .‬מה שיצא מזה זאת התערבות‪ ,‬ומסיבת סיום נטולת תחפושות‪,‬‬
‫וברוגז קטן שנגמר בהודעת כניעה של אורי ובזה שהוא סחב לּבָלי את הילקוט‬
‫הביתה מהיום שאחרי חופש שבועות ועד שהתחיל החופש הגדול‪.‬‬
‫כשהם הגיעו לתיכון‪ ,‬בסוף אותו חופש גדול‪ ,‬קרו שני דברים‪ :‬ראשית‪ ,‬אורי‬
‫לּבלי ולאוהד ולכולם‪ ,‬שאוי למי שיקרא לו מעכשיו כדורי‪ ,‬ושנית )בלי‬
‫הודיע ָ‬
‫"כול"(‪ ,‬על היום הראשון המורה החדשה הפרידה בניהם‪ .‬אתם שם‪ ,‬היא‬
‫אמרה‪ ,‬אתם לא מפסיקים לדבר‪ ,‬מה? ואחר כבוד העבירה את אורי אחורה‪,‬‬
‫שם היא הורתה לו לשבת ליד נער גבוה ודק‪ ,‬עם משקפיים ומבט חצי רציני‬
‫וחצי מזלזל‪ .‬יורם הלוי‪ .‬הבן של חמוטל הלוי‪.‬‬
‫יורם גר בשכונה אחרת‪ ,‬לא רחוקה מהם‪ ,‬אבל מעט אריסטוקרטית יותר‪,‬‬
‫ובעקבות ההתחלקות עם אורי באותו שולחן אחורי‪ ,‬הוא התחיל לבוא יחד‬
‫איתם ל"צופים"‪ .‬הוא ניגן בפסנתר‪ ,‬ובתחרות הזמר השנתית של השבט הוא‬
‫ואורי וּבָלי ייצגו את הגדוד שלהם‪ ,‬גדוד הקסם‪ ,‬בשיר שּבָלי כתבה ושלימים‬
‫יהפוך להיות ההימנון הרשמי של הגדוד‪ :‬הקסם צ'ה‪ ,‬הקסם צ'ה‪-‬צ'ה‪-‬צ'ה‪.‬‬
‫השיר זכה בתשואות רבות ובמקום הראשון של הפסטיבל‪ ,‬ואורי ויורם וּבָלי‬
‫כבר תיכננו את ההופעה שלהם בפסטיבל הארצי‪ ,‬שאמור היה להתקיים‬
‫ברפסודיאדה הבאה‪ ,‬שתהיה בקיץ‪ .‬אלא שאז נכנסה לתמונה חמוטל‪ ,‬אמא‬
‫של יורם‪ ,‬שלא יכלה לשאת את המחשבה שהבן שלה מבזבז את הכישרון‬
‫הגדול שלו ואת אצבעותיו הארוכות והמדויקות על שיר צופים מטופש‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫לחמוטל‪ ,‬שיורם היה בנה היחיד‪ ,‬היו תוכניות רבות ומפורטות עבורו‪ ,‬ונגינה‬
‫באורגן ישן על במה מאולתרת על חוף הכנרת לא היתה אחת מהן‪ .‬כיוון שכך‬
‫היא מיהרה ועשתה לו הפתעה וקנתה כרטיסים לשבועיים בקלאב מד‬
‫בשווייץ‪ ,‬שבועיים שנפלו בדיוק על התאריך של האירוע הזה‪ ,‬מה שמו‪,‬‬
‫השטותיאדה הזאת‪ ,‬נו‪ ,‬מה לעשות שבדיוק בשבועיים האלה יש לחמוטל‬
‫אפשרות לקבל חופש מהעבודה? מה לעשות? אורי וּבָלי משכו בכתפיים‪ּ .‬בָלי‬
‫אמרה שהיא בחיים לא היתה מסכימה להורים שלה בכזאת קלות‪ ,‬ואורי אמר‬
‫וּבלי אמרה‪,‬‬
‫שההורים שלו בחיים לא היו מחליטים בחורף על נסיעה בקיץ‪ָ ,‬‬
‫אתה חושב שזה בגלל שהיא חושבת שהשיר שלנו מטופש? ואורי אמר‪ ,‬מה‬
‫פתאום‪ ,‬ואחר כך אמר בשקט‪ ,‬לפחות היא הקשיבה לו‪ .‬ההורים שלי אפילו‬
‫לא באו לפסטיבל בשבט‪.‬‬
‫כמה מילים על אמא של יורם‪ ,‬חמוטל הלוי‪ ,‬ועל הקשר שלה עם בנה היחיד‪.‬‬
‫חמוטל הלוי גדלה בנהלל ונחשבה לבחורה הכי יפה בעמק‪ ,‬כשהיא היתה‬
‫צעירה והעמק עוד היה ה‪-‬עמק‪ .‬התקדמותה במפלגת השלטון‪ ,‬כשהשלטון‬
‫עוד היה בידה‪ ,‬היתה מהירה ומסחררת‪ .‬בגיל שלושים ושמונה היא כבר‬
‫היתה סגנית שרת העבודה‪ ,‬ומי יודע לאן היא עוד היתה מתקדמת במהירות‬
‫הזאת שלה ומה המדינה הפסידה‪ ,‬כשבגיל שלושים ותשע היא נכנסה‬
‫להיריון‪ ,‬ממישהו שאת שמו סירבה לגלות כל ימי חייה‪ ,‬והחליטה לעצור את‬
‫הכול )או לפחות את הרוב( ולגדל את הילד הקטן‪ ,‬שאכן הלך וגדל לתפארת‪,‬‬
‫ואמנם לא היה יפה כמו אמא שלו‪ ,‬אבל היה חכם כמוה‪ ,‬ומוכשר כמוה‪ ,‬וידע‬
‫תמיד‪ ,‬בדיוק כמוה‪ ,‬מה הוא רוצה‪.‬‬
‫הביטחון העצמי שלו‪ ,‬ייחוסו המסוים והבית הגדול והכמעט‪-‬תמיד ריק שלו‪,‬‬
‫הפכו אותו לאבן שואבת לא רק לחבורה‪ ,‬אלא גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬לבנות החבורה‬
‫מּבלי‪ּ .‬בָלי אף פעם לא התרשמה בקלות‪ .‬בטח לא‬
‫ולבנות באופן כללי‪ .‬חוץ ָ‬
‫מייחוסים ומבתים יפים‪ .‬ההורים שלה אמנם היו סתם בורגנים )עם עבר היפי‬
‫מסוים‪ ,‬לפחות במקרה של ברנדה(‪ ,‬אבל הבית שלה היה לא פחות יפה‬
‫ומרשים ונכסף מהבית של יורם‪ .‬היה משהו דומה בקרירות של שניהם‪,‬‬
‫ובחוכמה ובעובדה שכולם רצו להיות חברים שלהם‪ ,‬ואולי דווקא בגלל הדמיון‬
‫הזה ּבָלי תמיד הסתכלה על יורם קצת בלעג‪ ,‬ויורם תמיד הסתכל עליה קצת‬
‫בזלזול‪.‬‬
‫אבל הבנות האחרות השתגעו עליו וממנו ובגללו‪ .‬בטיול השנתי לסיני‪ ,‬בכיתה‬
‫ט'‪ ,‬שירלי ראתה אותו מתנשק בנואיבה )שאז קראו לה נביעות( עם מישהי‬
‫מכיתה י'‪ ,‬ולמרות שהם כבר לא היו חברים‪ ,‬הוא ושירלי‪ ,‬היא לקחה את‬
‫הנשיקה הזאת כל כך קשה‪ ,‬שלמחרת‪ ,‬בדהב )שאז קראו לה די‪-‬זהב( היא‬
‫הלכה לילדה הזאת מכיתה י' ושפכה עליה את כל המימייה שהיא הביאה‬
‫מהבית לפני שלושה ימים‪ ,‬ומיץ פטל עכור וחמצמץ התפשט על פניה של‬
‫ההיא‪ ,‬שרצה ליורם‪ ,‬ככה‪ ,‬כמו שהיא‪ ,‬דביקה וחמוצה ומושפלת‪ .‬היא בוודאי‬
‫ציפתה ממנו לאיזו מחווה אבירית שתמחק את ההשפלה מפניה ומשערה‪,‬‬
‫אבל יורם רק הסתכל עליה במבט החצי‪-‬משועשע חצי‪ -‬משועמם שלו ואמר‪,‬‬
‫נו באמת‪ ,‬בנות‪ ,‬אולי תירגעו‪.‬‬
‫מזל שאוהד היה שם‪ .‬אוהד ויורם דווקא לא דיברו באותה תקופה‪ ,‬כי אבא של‬
‫אוהד היה ממפוני ימית והתנגד לנסיגה בכל מאודו‪ ,‬וכך גם הבן שלו ששיגע‬
‫אותו לראות את יורם מדבר במילים יפות על שלום וויתורים‪ .‬מה אתה יודע?‬
‫אתה לא יודע כלום‪ ,‬הוא אמר לו במהלך אחד הוויכוחים האלה‪ ,‬זה הכול‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מילים מה שאתה אומר‪ ,‬אם זה היה הבית של אבא שלך אז היית מבין שזה‬
‫הכול רק מילים ‪-‬‬
‫יורם שנא שמפריעים לו באמצע נאום‪ ,‬גם אם זה היה הבית של אבא שלי ושל‬
‫המסז'יסטית של אבא שלי‪ ,‬הייתי חושב את אותו דבר הוא אמר‪ ,‬ואוהד‬
‫השתתק לרגע‪ ,‬והאדים‪ .‬ואז אמר בשקט‪ ,‬בתור אחד שככלל לא יודע מי זה‬
‫אבא שלו‪ ,‬אני הייתי שותק במקומך ‪-‬‬
‫ומאז ועד הטיול השנתי‪ ,‬שהיה כמעט חודשיים אחר כך‪ ,‬הם לא דיברו‪ .‬אבל‬
‫בטיול‪ ,‬כשקרה מה שקרה עם שירלי והמיץ פטל‪ ,‬אוהד קם ולקח בעדינות‬
‫ג'נטלמנית את היד של ההיא מכיתה י'‪ ,‬והוביל אותה אל הים‪ ,‬ושם‪ ,‬בסבלנות‬
‫ובשקט הוא שטף לה את כל השיער מהריח החמוץ ומההשפלה‪ ,‬וכתוצאה‬
‫מכך ההיא מכיתה י' והוא נהיו חברים למשך כמעט שנה‪ ,‬ויורם והוא השלימו‬
‫לתמיד‪.‬‬
‫לא צריך לערבב חברים ודעות פוליטיות‪ ,‬יורם הסביר לאמא שלו שניסתה‬
‫להסביר לו כחזרה )ללא הצלחה יתרה(‪ ,‬שדווקא כן צריך‪ .‬לגמרי‪ .‬ועוד הוא‬
‫הסביר לה‪ ,‬שאין לו כוח לבנות‪ .‬שהן משעממות אותו‪ .‬שאין לו כוח לדרמות‬
‫שהן עושות‪ .‬חמוטל ניסתה להסביר לו בחזרה )ללא הצלחה יתרה(‪ ,‬שלא כל‬
‫הבנות כאלה‪.‬‬
‫חמוטל כבר כמעט התחילה לדאוג‪.‬‬
‫אבל אז יורם פגש את שלומקיצ‪.‬‬
‫הם נפגשו במוצאי שבת אחד של חורף‪ ,‬ברחוב ירושלמי קפוא ומלא גשם‪.‬‬
‫היתה הפגנה‪ .‬יורם צעד בראש‪ .‬תמיד הוא היה צועד בראש‪ ,‬עם השלטים‪.‬‬
‫ילד רציני וחכם שאפשר לסמוך עליו‪ ,‬קרצו פעילי השמאל זה לזה בתערובת‬
‫של יראה ושמחה טבעית מפיסת רכילות שלא מתיישנת לעולם‪ .‬בחורף ההוא‬
‫ההפגנות נעשו סוערות יותר ויותר‪ ,‬ולא רק בגלל מזג האוויר‪ ,‬שהתעלל הן‬
‫באנשי השמאל‪ ,‬מתנגדי המלחמה ההיא‪ ,‬ששום גשם לא ימנע מהם לומר את‬
‫דעתם‪ ,‬והן באנשי הימין‪ ,‬תומכי המלחמה ההיא‪ ,‬ששום רוח לא תמנע מהם‬
‫לומר את דעתם‪ .‬בינתיים‪ ,‬במלחמה‪ ,‬נהרגו עוד ועוד חיילים‪ ,‬ובירושלים הלכו‬
‫אנשים עם מעילים וכובעים וצעקו‪ .‬לצדם עמדו‪ ,‬דואגים ומתוחים‪ ,‬אנשי‬
‫המשטרה ומד"א‪ ,‬ואפילו מכבי האש‪ ,‬למרות שרק אלוהים יודע איזו אש יכולה‬
‫היתה להתלקח בכלל בגשמים הסוחפים ההם‪.‬‬
‫יורם נפצע בהפגנה הזאת‪ ,‬ההפגנה שבה הוא ושלומקיצ נפגשו‪ ,‬זה היה כבר‬
‫בסוף‪ ,‬והוא‪ ,‬כרגיל‪ ,‬עזר לאסוף את השלטים של "החזירו את הבנים הביתה"‬
‫ו"לא למלחמת יש בררה"‪ ,‬כשהרוח העזה התנפלה על ערמת השלטים‬
‫והתיזה אותה לכל הכיוונים‪ .‬באחד הכיוונים עמד יורם‪ ,‬שנחבט בראשו משלט‬
‫שבור שעליו נשארו רק המילים "ארבעים קילומטרים אינם" –‬
‫ואף פעם לא נדע את סופו של המשפט השבור הזה‪ ,‬ומה זה חשוב בעצם‪,‬‬
‫כשהילד היפה והאחראי של חמוטל הלוי שוכב על הכביש הרטוב‪ ,‬חסר‬
‫הכרה‪ .‬פעילי השמאל הסתכלו זה בזה בבעתה‪ .‬שמישהו יקרא לאמבולנס!‬
‫ושלומקיצ‪ ,‬שזו היתה לה השנה הראשונה של ההתנדבות במד"א‪ ,‬ירדה‬
‫מהאמבולנס וחבשה את ראשו ועוררה אותו מעלפונו‪ .‬אחרי שהוא התעורר‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שלומקיצ אמרה בשקט‪ ,‬אני מכירה אותך‪ ,‬ויורם הופתע לגלות שהיא לומדת‬
‫בבית הספר שלו‪ ,‬בכיתה המקבילה‪ ,‬ושהיא יודעת בדיוק מי הוא‪ .‬תמיד אתה‬
‫מסתובב עם הג'ינג'י ההוא‪ ,‬שלומקיצ אמרה‪ ,‬בדיוק של אלה שרואים ואינם‬
‫נראים‪ ,‬איתו ועם היפה ההיא עם המעיל הסגול הקצר והשיער הבלונדיני‬
‫הארוך‪.‬‬
‫אחר כך חמוטל הגיעה‪ ,‬חסרת נשימה ומבוהלת‪ .‬היא הודתה בפה מלא‬
‫לפעילי השמאל‪ ,‬ולשלומקיצ בחיוך רפה‪ ,‬ולקחה משם את הבן שלה‪ ,‬שהספיק‬
‫ברגע האחרון לשאול את שלומקיצ איך קוראים לה ומה מספר הטלפון שלה‪.‬‬
‫שלושה שבועות חמוטל לא נתנה לו לצאת מהבית מרוב בהלה ודאגה ופחד‪,‬‬
‫וככה יצא שההפגנה היחידה שיורם לא הלך אליה בשנה ההיא‪ ,‬היתה אותה‬
‫הפגנה אומללה שבה איזה משוגע אחד זרק רימון על ההולכים‪ .‬ככה אולי‬
‫נקבע גורלו של יורם כמי שלעולם לא יחמיץ הפגנה‪ ,‬תהיה הסיבה אשר‬
‫תהיה‪ ,‬ולדבר עוד תהיה משמעות גורלית בחייו בעתיד‪ .‬כך או כך‪ ,‬מיד אחרי‬
‫השלג הגדול חמוטל נרגעה מהתקף החרדה האימהי שהציף אותה‪ ,‬ויורם בא‬
‫לעזור לשלומקיצ לייבש את הבית של ההורים שלה‪ ,‬שהשלג הגדול חדר אליו‬
‫מהגג והרטיב את כולו‪ ,‬כולל את הקירות‪ ,‬כולל את הארונות‪ ,‬כולל את‬
‫התמונה הממוסגרת שעל המזנון‪ ,‬תמונת חתונה של אישה עם פנים חיוורים‬
‫ושפתיים אדומות מאוד‪ ,‬וגבר שעומד לידה ומחייך‪.‬‬
‫ואז התחילו הצעקות אצל השכנים‪ .‬בהתחלה שלומקיצ אמרה ליורם לא לשים‬
‫לב‪ ,‬כי כל הזמן יש שם צעקות‪ ,‬אבל האמת היא שאפילו היא‪ ,‬שהיתה‬
‫מאומנת בהתעלמות מצעקות‪ ,‬לא יכלה להכחיש שהיה משהו מוגזם ומסקרן‬
‫בהמולה שהלכה והתגברה‪ .‬ואז היה הבום הגדול‪ .‬בום שאחריו היתה שנייה‬
‫של שקט‪ .‬שקט המום וקפוא וזועק‪ .‬ומיד אחר כך התחילו הצעקות שוב‪,‬‬
‫והתגברו‪ ,‬והתגברו והתגברו ‪-‬‬
‫שלומקיצ ויורם יצאו וראו‪.‬‬
‫למחרת כתבו בעיתון שעד אחת בלילה התגודדו מאות בני אדם סביב ביתו‬
‫של הצעיר מירושלים ששלף אקדח וירה‪ ,‬בנסותו למנוע הרס של מבנה בלתי‬
‫חוקי‪ ,‬ונהרג מידי המשטרה‪ .‬אבל שום דיווח עיתונאי לא יוכל לתאר את‬
‫הלילה הזה כפי שיורם חווה אותו‪ .‬יורם‪ ,‬שחונך מינקות לקבל את כל הזר‬
‫והשונה והאחר כפי שהוא‪ .‬יורם ששום זר ושונה ואחר לא היה זר לו‪ .‬יורם‬
‫שעמד שם‪ ,‬חיוור והמום והסתכל‪.‬‬
‫המון האדם זז ימינה ושמאלה‪ ,‬קדימה ואחורה‪ ,‬כמו בתפילה‪ ,‬כמו בריקוד‪.‬‬
‫ריח חריף של זיעה למרות הקור הגדול‪ ,‬ריח משתק של כעס ושנאה ופחד‪.‬‬
‫הצעיר שנהרג היה הבן של השכנים הצעקנים של שלומקיצ‪ ,‬שבסך הכול סגר‬
‫את המרפסת בבית של ההורים שלו‪ ,‬וככה ‪ -‬בשביל מרפסת אחת סגורה‪,‬‬
‫בנאדם מת‪.‬‬
‫זה נכון שהמרפסת‪ ,‬שנסגרה באופן בלתי חוקי ובעיקר בלתי מחושב‪ ,‬היתה זו‬
‫שיחד עם הגשמים הרבים והשלג הכבד‪ ,‬הציפה את כל הקומות הראשונות‬
‫של כניסות א'‪ ,‬ב' ו‪-‬ג'‪ .‬נו אז מה? גם בשביל הצפה קטנה ולא מתוכננת לא‬
‫שווה שבנאדם ימות ככה‪ .‬אנשים זזו קדימה ואחורה וימינה ושמאלה ומילמלו‬
‫מילים של שנאה וכעס ונקמה‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫ויורם החליט לעשות מעשה‪ .‬הוא עבר אחד‪-‬אחד וניסה להסביר להם‪ .‬הוא‬
‫ניסה להסביר להם שזה נורא‪ ,‬בטח שזה נורא‪ .‬הוא‪ ,‬כשלעצמו‪ ,‬מתנגד לכל‬
‫שפיכות דמים באשר היא‪ ,‬אבל נקמה? אוי ואבוי‪ ,‬אסור לחשוב על זה אפילו‪.‬‬
‫הוא ניסה להסביר להם שהצעיר שנהרג )ששלומקיצ אמרה שהיא חושבת‬
‫שקראו לו יצחק אבל היא לא בטוחה( לא היה רוצה שעוד ועוד אנשים ייהרגו‬
‫בגלל מרפסת‪ .‬הוא הציע להם שהוא יבוא גם מחר וגם מחרתיים וביחד הם‬
‫ינסחו מכתב מנומק לעירייה שיסביר מדוע חייבים לסגור את כל המרפסות‬
‫של השיכון‪ .‬היו כמה כאלה שחשבו להתעצבן‪ ,‬כי למה מי זה האשכנזי‬
‫הממושקף הזה‪ ,‬אבל היו גם אחרים‪ ,‬שהטון הבוגר‪ ,‬האחראי ובעיקר היודע‬
‫של יורם‪ ,‬שיכנע אותם‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬כמו שהבטיח‪ ,‬הוא בא למחרת ועבר שכן‪-‬שכן‪ ,‬ודירה‪ -‬דירה‪ ,‬וגם ביום‬
‫שאחרי למחרת וגם ביום שאחרי‪ .‬ואין ספק שהשכונה כולה חייבת ליורם את‬
‫שיפוץ המרפסות של כניסות א'‪ ,‬ב' ו‪-‬ג'‪ ,‬ואת ההתחלה של מה ששנים אחר‬
‫כך יכונה בשם המעליב "שיקום שכונות"‪.‬‬
‫וככה יצא שיורם בא באותו שבוע יום‪-‬יום לשכונה של שלומקיצ‪ ,‬וגם אליה‪.‬‬
‫וככה יצא שיורם ושלומקיצ התקרבו מאוד‪ ,‬וככה יצא שאף פעם לא היו לו זמן‬
‫או אפשרות לשאול מי זאת האישה שבתצלום‪ ,‬ולמה היא נושכת את שפתיה‪,‬‬
‫ובעיקר ‪ -‬איפה לעזאזל נמצאת אמא של שלומקיצ ולמה אף פעם לא רואים‬
‫אותה‪ ,‬בעצם‪.‬‬
‫בסוף אותו חודש יורם בא לשבט והודיע שהוא עוזב‪ .‬הוא הולך להדריך‬
‫במקום אחר‪ ,‬איפה שממש צריכים אותנו‪ ,‬לא כמו כאן‪ .‬אוהד אמר‪ ,‬זה‬
‫בשכונה של ההיא עם הקוקו‪ ,‬ויורם אמר לו‪ ,‬תסתום וּבָלי אמרה‪ ,‬זה לא קוקו‬
‫זה צמה‪.‬‬
‫ככה יורם ושלומקיצ נהיו חברים‪ ,‬חברות מהירה ותכליתית‪ ,‬כמו עמי ותמי‬
‫שהולכים במהירות‪ ,‬יד ביד‪ ,‬בשביל שסומן בפירורים‪ .‬אבל להתחבר זה דבר‬
‫אחד ולהתאהב זה משהו אחר‪ .‬לגמרי אחר‪ .‬וההתאהבות שלהם התרחשה‬
‫ש‪-‬בּועות כמו שקראו לזה‬
‫רק חודשים מאוחר יותר‪ ,‬בערב שבועות‪ ,‬או ַ‬
‫בשכונה של שלומקיצ‪.‬‬
‫שנים אחר כך שלומקיצ תשאל את עצמה אם אכן היתה זו התאהבות‪ .‬כי‬
‫מאותו ערב קיץ חמים היא תזכור בעיקר ריח של בצל ולימון‪ ,‬ולא יהיה בזיכרון‬
‫הזה שום דבר מהנצנוץ השורט‪ ,‬הממכר‪ ,‬המסחרר‪ ,‬של שני חלקים של מגנט‬
‫שלא יכולים אלא להיפגש‪.‬‬
‫באותו ערב קיץ מסוים כולם נסעו לכנרת להופעה של האיחוד של "כוורת"‪,‬‬
‫אבל ברגע האחרון שלומקיצ הודיעה שהיא לא תבוא‪ .‬יש לה אנגינה‪ .‬היא‬
‫שכבה במיטה ושמעה את אבא שלה שותק במרפסת‪ ,‬והגרון שלה כאב והיא‬
‫לא הצליחה לבלוע אפילו את האוויר‪ .‬היא זכרה שפעם במד"א מישהו אמר‬
‫שהתרופה הכי טובה לכאב גרון זה לאכול בצל ולימון‪ ,‬וזה מה שהיא עשתה‪,‬‬
‫מה שלא עזר לכאב בכלום‪ ,‬רק הציף אותה בריחות ישנים של בישול‪ .‬היא‬
‫עצמה עיניים ופתאום היא ראתה אותו‪ ,‬עומד בפתח החדר שלה‪ ,‬בהיר וגבוה‬
‫ומחייך‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מה אתה עושה פה? שלומקיצ הזדקפה במיטה‪ ,‬מנסה להסתיר במבטה את‬
‫הריח של הבצל ואת השתיקות במרפסת‪.‬‬
‫באתי לבקר אותך‪.‬‬
‫לא נסעת לכנרת?‬
‫נסעתי וחזרתי‪.‬‬
‫למה?‬
‫יורם משך בכתפיים‪ .‬לא יודע‪ .‬הוא אמר‪ .‬לא היה לי שם כיף‪.‬‬
‫אחר כך הוא סיפר שהוא הגיע הביתה והבית היה סגור וריק‪ .‬הוא שכח‬
‫שחמוטל נסעה למפגש חשאי עם אנשי אש"ף ברומא‪ .‬הוא לא ידע מה‬
‫לעשות‪ .‬חצי יום הוא נסע מהכנרת לירושלים בטרמפים‪ .‬הוא מצטער שהוא‬
‫בא ככה בלי להודיע‪ ,‬אבל הוא השאיר את כל האסימונים שלו לאוהד ‪-‬‬
‫שלומקיצ אמרה שזה בסדר‪ .‬ויורם ידע שזה לא‪ .‬הוא ראה את זה בעיניים‬
‫שלה‪ .‬היא שאלה אם הוא רוצה להתקלח‪ ,‬והוא אמר שמאוד‪ .‬היא נתנה לו‬
‫מגבת ויורם נכנס למקלחת הקטנה‪ ,‬שהיה בה ריח של אפטר שייב חריף‬
‫במיוחד ותקרה שמתקלפת‪.‬‬
‫כשהוא יצא מהמקלחת‪ ,‬ערום ורטוב וסומא‪ ,‬הוא נבהל לגלות את שלומקיצ‬
‫יושבת שם‪ ,‬על האסלה הסגורה‪ ,‬הרגליים שלה מקופלות אליה והידיים שלה‬
‫כרוכות סביבן והיא מסתכלת עליו‪ .‬יורם מיהר לכסות את גופו במגבת הקטנה‬
‫מדי ששלומקיצ נתנה לו‪ ,‬ושניהם צחקו‪ .‬ואז היא קמה אליו והם התנשקו‪.‬‬
‫נשיקה ארוכה‪ ,‬עמוקה‪ ,‬אמיתית יותר מכל הנשיקות שעד עכשיו‪ .‬ואז הוא‬
‫הפשיט אותה‪ ,‬לאט‪-‬לאט‪ ,‬ושלומקיצ עמדה שם‪ ,‬יפה בעיניו ורועדת‪ ,‬מקור או‬
‫מהאנגינה או מההתרגשות‪ ,‬והוא חפן את פניה בידיים ואמר‪ ,‬אני אוהב אותך‪,‬‬
‫את יודעת‪ ,‬והרצפה של המקלחת היתה קרה ורטובה‪ ,‬ולשלומקיצ היה ריח‬
‫של בצל ולימון מעורבב עם משחת שיניים ומבחוץ עלו קולות הילדים של‬
‫השכונה שזרקו שקיות מים אחד על השני‪.‬‬
‫אחר כך שלומקיצ יצאה מהמקלחת הקטנה ונתנה ליורם להתלבש בשקט‪.‬‬
‫כשהוא חזר אליה‪ ,‬לחדר שלה‪ ,‬הפנים שלו היו סמוקים קצת והוא אמר‪ ,‬אני‬
‫מקווה שההורים שלך כבר ישנים ושלומקיצ ענתה‪ ,‬אבא שלי כבר ישן‪ .‬כן‪ .‬ואז‬
‫שתקה רגע ואמרה‪ ,‬אמא שלי לא כאן‪ ,‬ואז שתקה עוד רגע ואמרה‪ ,‬אתה לא‬
‫שואל איפה היא‪.‬‬
‫יורם הסתכל עליה ופתאום היא נראתה לו קטנה כזאת והוא ליטף לה את‬
‫השיער ושאל‪ ,‬איפה היא?‬
‫לא בנסיעה סודית לרומא‪ ,‬זה בטוח –‬
‫שניהם צחקו‪ .‬צחקו זה אולי קצת מוגזם‪ .‬הם חייכו‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫היא סיפרה לו‪ .‬קצת‪ .‬ממש קצת‪ .‬לילדה ששנים משקרת את הסיפור של אמא‬
‫שלה כל יום מחדש קשה לספר את הכול בבת אחת‪ .‬היא סיפרה לו שהם‬
‫עברו דירה כבר חמש פעמים‪ .‬בכל פעם שהמצב של אמא שלה מידרדר והיא‬
‫מתחילה לעשות בושות הם עוברים דירה‪ .‬פעם‪ ,‬מזמן‪-‬מזמן‪ ,‬כששלומקיצ‬
‫היתה קטנה‪ ,‬הם גרו במושב של אבא שלה‪ ,‬עם כל האחים שלו וההורים שלו‪.‬‬
‫אבל אמא שלה אמרה שהיא לא סובלת את הרעש שהם עושים‪ .‬שזה הכול‬
‫בגלל הרעש שהם עושים‪ ,‬אז הם עברו ומאז הם לא הפסיקו‪ .‬תמיד יש את‬
‫האנשים האלה שעושים את הרעש הזה שעושה לה את המיגרנות ואת‬
‫העצבים‪ ,‬ואחר כך יש את הרעשים שהיא בעצמה עושה‪ ,‬שהם תמיד הרבה‬
‫יותר חזקים ומרעישים מכל השכנים ביחד‪ .‬ואז השכנים שומעים ומתחילים‬
‫לדבר ומתחילות הבושות הכבושות והלגלוגים הגלויים‪ ,‬עד שכבר אי‪-‬אפשר‬
‫יותר ‪ -‬והם עוברים שוב‪ .‬אבל בבית הזה הם גרים כבר ארבע שנים‪ ,‬ואבא‬
‫שלה אומר שהפעם הוא לא עוזב‪ .‬זהו‪ .‬נמאס לו‪ .‬הוא התעייף‪.‬‬
‫היא סיפרה לו על אמא שלה‪ .‬שפעם‪ ,‬כשהיתה קטנה‪ ,‬היא היתה שכנה של‬
‫אבא שלה ושל כל האחים שלו‪ ,‬אבל אז אמא של אמא שלה חלתה ומתה‪,‬‬
‫ואבא של אמא שלה‪ ,‬מרוב צער הוא חלה ומת‪ .‬היא נשארה ילדה יחידה‬
‫בעולם‪ ,‬והתגלגלה בקיבוצים ובפנימיות‪ ,‬עד שיום אחד‪ ,‬בטרמפיאדה‪ ,‬היא‬
‫פגשה את חזי‪ ,‬השכן שלה מפעם‪.‬‬
‫הם התחתנו ואחרי הרבה שנים נולדה להם שלומקיצ‪ ,‬ומיד אחרי שהיא‬
‫נולדה התחילו הצעקות והרעשים‪ ,‬והנדודים‪.‬‬
‫שלומקיצ גמרה לספר את הסיפור הזה‪ ,‬שהיה ילדותי‪ ,‬היא ידעה‪ ,‬ולא מדויק‪,‬‬
‫זה היה לה ברור‪ ,‬ובכל זאת היה כל מה שיש לה כדי לנסות ולהסביר את‬
‫העובדה שאמא שלה אף פעם לא מחייכת‪ ,‬ואף פעם לא שמחה‪ ,‬וכשהיא‬
‫הולכת לאן‪-‬שהיא‪-‬הולכת העיניים שלה מתרוצצות‪ ,‬והתנועות שלה חדות‪,‬‬
‫וכשהיא חוזרת ‪ -‬העיניים שלה אטיות ואטומות‪ ,‬וגם התנועות‪.‬‬
‫אבל היא אף פעם לא סיפרה את זה‪ .‬לאף אחד‪ .‬לשאלות המזלזלות של‬
‫הילדים מהשכונה ומבית ספר היא פשוט לא ענתה‪ .‬כשכל הילדים בשכונה‬
‫הלכו לבני עקיבא היא הלכה להתנדב במד"א‪ ,‬כשכולם למדו בבית ספר‬
‫בשכונה‪ ,‬היא החליטה שהיא רוצה להירשם דווקא לתיכון ההוא‪ ,‬הרחוק‪ .‬שני‬
‫אוטובוסים כל יום‪ .‬אבל מי יכול להגיד לא לילדה כל כך נחושה ומוכשרת‪,‬‬
‫שיודעת מה היא רוצה וגם משיגה את זה‪.‬‬
‫זה פחות או יותר כל מה שהיא אמרה ואז יורם התקרב אליה וחיבק אותה‪.‬‬
‫בשקט‪-‬בשקט‪ ,‬ושלומקיצ עצמה עיניים וחשבה שזה לא כל כך נורא לספר‪ ,‬זה‬
‫אפילו כמעט נעים‪ .‬ואז הוא סיפר לה משהו משלו‪ .‬זה היה הסיפור המפורסם‬
‫שחמוטל מספרת תמיד במסיבות ואירועים‪ ,‬איך יורם‪ ,‬כשהיה קטן‪ ,‬אולי בן‬
‫חמש‪ ,‬ניגש יום אחד לבחור הערבי‪ ,‬האילם‪ ,‬שניקה להם את המדרגות ושאל‬
‫אותו אם הוא רוצה להיות אבא שלו‪.‬‬
‫כשחמוטל מספרת את זה במסיבות ואירועים‪ ,‬כולל חיקויים של הבחור‬
‫האילם‪ ,‬אפשר למות מצחוק‪ ,‬אבל הסיפור של יורם‪ ,‬מנקודת מבטו‪ ,‬לא היה‬
‫מצחיק כל כך‪ .‬למעשה הוא לא היה מצחיק בכלל‪ .‬שלומקיצ ליטפה את‬
‫העורף שלו ושאלה את עצמה אם הוא בכה‪ .‬הקול שלו רעד בסוף הסיפור‪ ,‬זה‬
‫בטוח‪ .‬אבל היא לא יודעת אם הוא בכה‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫כבר היה מאוחר‪ .‬הם נכנסו מתחת לשמיכה הדקה של המיטה של שלומקיצ‬
‫והתנשקו שוב‪ .‬היה משהו קצת מאכזב בנשיקה הזאת‪ ,‬שלא היתה עמוקה‬
‫וארוכה כמו ההיא שבמקלחת‪ .‬יורם חיבק את שלומקיצ ונרדם מיד‪ ,‬ושלומקיצ‬
‫ליטפה קלות את הגבות הבהירות שלו‪ ,‬ואמרה בשקט‪ ,‬אני אף פעם לא‬
‫אפסיק לאהוב אותך‪.‬‬
‫***‬
‫אהבה‪ .‬שנאה‪ .‬קנאה‪ .‬ידידות‪ .‬חברות קרובה‪ .‬חברות רחוקה‪ .‬חברות של‬
‫חבורה‪ .‬שלומקיצ נהייתה החברה של יורם והצטרפה באופן טבעי לחבורה‬
‫בתור "החברה של יורם"‪ ,‬אבל בזכות עצמה היא הצטרפה רק שנתיים אחר‬
‫כך‪ ,‬ביומולדת שש‪-‬עשרה של ּבָלי‪ ,‬בדיוק אחרי שּבָלי נפרדה מהחבר שהיה‬
‫לה אז‪ ,‬צביקה‪ ,‬שהיה הבן של חבר ושותף של אבא שלה לעסקים שונים‪ ,‬וגר‬
‫בסביון בבית עם ברכה ומשרתת‪ ,‬ולימים נודע כ"צביקי‪-‬שיקי"‪ ,‬הדי‪-‬ג'יי הכי‬
‫לוהט בתל אביב‪.‬‬
‫עד אותו יום ָּבלי התייחסה לשלומקיצ בתערובת של חביבות וריחוק‪ ,‬כמו‬
‫שאמא שלה התייחסה לאמא של אוהד‪ .‬אבל ביומולדת של ּבָלי‪ ,‬כשכולם באו‪,‬‬
‫רגע לפני שברנדה התחילה להוציא מגשים של עוגות ופיצות ופנקייקס‬
‫קטנים‪-‬קטנים שעליהם קצפת ושוקולד וסוכריות‪ ,‬האחים הקטנים של ּבָלי‪,‬‬
‫עומר ותומר‪ ,‬עמדו והקריאו את הברכה שלהם לאחותם הגדולה‪:‬‬
‫לּבָלי המקסימה והיפה‪.‬‬
‫שתמשיכי להיות כזאת מקסימה ויפה‬
‫מאיתנו עומר ותומר שאוהבים אותך נורא‪.‬‬
‫מיקי לחץ על הטייפ והמוזיקה התחילה להתנגן‪ .‬יו קנט הרי לאב‪ ,‬נו‪ ,‬יו ג'סט‬
‫הב טו וייט‪ ,‬שי סד לאב דונט קם איזי‪ ,‬איט'ס א גיים אוף גיב אנד טייק ‪-‬‬
‫ברנדה הגישה את האוכל‪ ,‬אוהד ושירלי רקדו‪ ,‬יורם ואורי עמדו בצד ודיברו על‬
‫ההשבעה של כיתות ח'‪ ,‬וּבָלי נעמדה מול המראה במקלחת‪ ,‬חיוורת ויפה‬
‫ועצובה‪ .‬שלומקיצ דפקה בדלת בעדינות‪ ,‬ושאלה‪ ,‬הכול בסדר?‬
‫את מחפשת את השירותים? זה בדלת ליד ‪-‬‬
‫אני לא‪ .‬באתי לשאול אם את בסדר‪.‬‬
‫למה שאני לא אהיה בסדר?‬
‫לא יודעת‪ ,‬ראיתי את הפנים שלך קודם‪ ,‬כשהאחים שלך‪ ...‬כשהם הקריאו את‬
‫הברכה‪ ,‬היה נראה לי שאת הולכת לבכות או משהו –‬
‫וּבָלי באמת פרצה בבכי‪ ,‬מסתבר שצביקה הבטיח שהוא יבוא‪ ,‬הוא הבטיח‬
‫שהוא יבוא אפילו שּבָלי הודיעה לו רק בשבת קודם לכן שהיא רוצה להיפרד‪,‬‬
‫אבל הוא הבטיח שהוא יבוא‪ ,‬והוא לא‪ ,‬וזה לא שכל כך אכפת לה‪ ,‬כלומר‬
‫ממש לא אכפת לה כי הרי היא זאת שרצתה להיפרד‪ ,‬אבל הוא הבטיח‪ ,‬בכל‬
‫זאת הוא הבטיח‪ ,‬והיא אפילו חשבה שאם הוא יבוא אז ‪-‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫זאת היתה הפעם הראשונה ששלומקיצ פגשה ביכולת המסחררת של ּבָלי‬
‫להגיד דבר והיפוכו‪ ,‬ולהיות משוכנעת גם בדבר וגם בהיפוכו ולפיכך גם‬
‫לשכנע בשניהם‪ .‬זאת היתה הפעם הראשונה ששלומקיצ פגשה מקרוב את‬
‫היכולת של ּבָלי לאהוב ולא‪-‬לאהוב בעת ובעונה אחת‪ ,‬ובעיקר את הצורך שלה‬
‫להיות נאהבת‪ ,‬למרות‪ ,‬ואולי בגלל‪ ,‬שהיא לא משיבה אהבה בחזרה‪.‬‬
‫וזאת היתה הפעם הראשונה שּבָלי פגשה ביכולת של שלומקיצ לראות את‬
‫האדם השני‪ ,‬שעומד מול הראי ולא רואה את עצמו אפילו‪ .‬זאת היתה הפעם‬
‫שּבלי פגשה ביכולת של שלומקיצ לחבק חיבוק אינסופי ולהקשיב‬
‫הראשונה ָ‬
‫הקשבה אינסופית‪ ,‬ולהיות הכי קרובה בעולם‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬תמיד לשמור על‬
‫ריחוק מסוים‪ ,‬ריחוק שלא פוצע את חומת הסודיות והארגון שבה היא עטפה‬
‫את חייה ואת סיפורם‪.‬‬
‫וזאת היתה חברות נהדרת‪ ,‬מושלמת‪ ,‬ואפילו אמיתית‪ ,‬כלומר אמיתית ביותר‪,‬‬
‫עד כמה שהשתיים הללו איפשרו לאמת להיכנס אליהן‪ ,‬כלומר לאמת‬
‫האמיתית‪ ,‬המרה‪ ,‬הצובטת‪ ,‬כלומר לאמת הזאת שנעמה‪ ,‬ימים רבים אחר‬
‫כך‪ ,‬תביא עמה כמו מין נדוניה ענייה ומטולאת של מי שזה כל מה שיש לו‪.‬‬
‫חברות נהדרת‪ .‬שלומקיצ היתה מבלה שעות בבית של ָּבלי‪ ,‬משחקת כדורגל‬
‫עם תומר ועומר‪ ,‬יושבת במטבח עם ברנדה‪ ,‬מסתגרת במקלחת עם ּבָלי‪ .‬שם‪,‬‬
‫בבית של ּבָלי‪ ,‬שלומקיצ למדה לראשונה איך אוכלים עם מקלות סינים ואיזה‬
‫טעם יש לגבינת פרמזן מגוררת‪ ,‬וכמה זה כיף לשחק בסיימון‪ ,‬וכמה זה ממכר‬
‫לשכב על מיטת מים )מיקי היה הראשון בארץ שהביא את הדברים האלה(‪.‬‬
‫בגיל שש‪-‬עשרה‪ ,‬לראשונה בחייה‪ ,‬שלומקיצ מצאה חברה ואהבה וחיים‬
‫מערסלים ומאירים כמו ההבהוב השמח של הסיימון כשאתה מנצח אותו‪.‬‬
‫ובחורף ההוא‪ ,‬כשאמא של שלומקיצ חזרה הביתה‪ ,‬החברות בין שלומקיצ‬
‫וּבָלי כבר היתה עובדה קיימת‪ ,‬מוחלטת‪ ,‬ידועה לכול‪ ,‬מורכבת ממה שבאמת‬
‫קרה‪ ,‬ממה שאולי קרה וממה שלא יקרה עוד לעולם‪.‬‬
‫כשאמא של שלומקיצ חזרה מבית החולים‪.‬‬
‫לּבלי שאמא שלה חזרה מבית‬
‫כשברנדה שמעה את שלומקיצ מספרת ָ‬
‫חולים‪.‬‬
‫כשברנדה עשתה לּבָלי את שיחת ה ‪ -‬דיד יו נואו אבאוט הר ָמדר?‬
‫כשּבָלי אמרה שכן‪ .‬היא ידעה‪ .‬משהו‪.‬‬
‫כשברנדה לא ישנה שבוע ואפילו התקשרה לחמוטל כי יו דונט פליי וית‬
‫דיז קיינד אוף תינגס‪.‬‬
‫כשּבָלי המציאה לשלומקיצ )שעד אז עוד היתה שלומית( את השם‬
‫שלומקיצ‪.‬‬
‫כשלאה וברנדה נפגשו באספת הורים‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫כשלאה אמרה לברנדה‪ ,‬אז את הבלונדינית הזאת? שרוצה לגנוב לי את‬
‫הילדה?‬
‫כששלומקיצ אמרה ללאה‪ ,‬אני שונאת אותך‪ -‬אני שונאת אותך ‪ -‬אני‬
‫שונאת אותך ‪-‬‬
‫כשבאותו לילה לאה בלעה את כל שלושים כדורי ההרגעה שהיו לה‪.‬‬
‫כשלמחרת לאה חזרה לבית החולים‪.‬‬
‫רגעים‪ ,‬רגעים‪ ,‬רגעים‪ .‬נפרדים‪ .‬קרעי זיכרונות מתנופפים ברוח‪.‬‬
‫בחנוכה שלומקיצ ושירלי נבחרו להיות הנציגות של הקבוצה בקיבוץ‪ ,‬והן נסעו‬
‫לשם ליומיים ופגשו את גדי קידר‪ ,‬המדריך‪ .‬כשהן חזרו‪ ,‬שלומקיצ אמרה שאוי‬
‫ואבוי אם הקיבוץ הזה הוא כמו המדריך הזה‪ ,‬שהוא טיפוס מגעיל לגמרי‬
‫ושירלי אמרה‪ .‬אל תשאלו‪ .‬הוא ושלומקיצ לא הפסיקו להתווכח‪ ,‬ויורם שאל‪,‬‬
‫על מה היה לך להתווכח איתו? ושלומקיצ אמרה‪ ,‬על כל מיני דברים‪ ,‬ושירלי‬
‫אמרה‪ ,‬אבל אשתו ממש חמודה וגם הילדות שלו‪ ,‬ושלומקיצ אמרה‪ ,‬כן‪ ,‬זה‬
‫נכון‪ ,‬אשתו באמת נחמדה וגם הבת שלו‪ ,‬שהיא בגילנו וקוראים לה נעמה‪.‬‬
‫ָּבלי לא היתה שם איתם‪ ,‬באותו יום שישי אצל יורם בגינה‪ ,‬כששלומקיצ‬
‫ושירלי פירטו את הדיווח שלהן על הקיבוץ והמדריך ואשתו ובנותיו‪ .‬היא‬
‫היתה בקומזיץ עם גילי והחברים שלו‪ .‬גילי היה האח הגדול של אורי והוא‬
‫היה בן תשע‪-‬עשרה באותו יום שישי‪ ,‬והוא הזמין את ּבָלי שכבר מזמן הוא‬
‫וּבלי‪ ,‬שידעה שכבר מזמן‪ ,‬כי ּבָלי תמיד ידעה‪,‬‬
‫רצה אבל לא היה לו אומץ‪ָ ,‬‬
‫הלכה לשם בשלווה של זאת שאוהבים אותה כבר ממזמן‪.‬‬
‫כשהמדורה התחילה לדעוך‪ ,‬התחיל הוויכוח‪ּ .‬בָלי אמרה שהיא חושבת שהיא‬
‫לא תתגייס‪ .‬מה פתאום היא אמרה את זה‪ ,‬אלוהים יודע‪ ,‬כי זאת מחשבה‬
‫שמעולם לא עלתה בראשה עד אותו רגע‪ ,‬ובוודאי לא בכזאת נחרצות‪ .‬אבל‬
‫היא אמרה‪ ,‬אולי רק כדי לראות את כל הבנים שהיו שם עוצרים את‬
‫לסתותיהם‪ ,‬עם הסטייק‪ ,‬ככה‪ ,‬חצי לעוס בתוך הפה‪ ,‬ומסתכלים עליה‬
‫וּבלי אמרה‪,‬‬
‫בתדהמה מעורבת בגועל‪ ,‬לא להתגייס? גילי אמר‪ ,‬זה שטויות‪ָ ,‬‬
‫אולי בשבילך וגילי אמר‪ ,‬אל תהיי ילדה‪ ,‬ואני מתערב איתך שאם תקשיבי לי‬
‫וּבלי אמרה‪ ,‬בסדר‪ ,‬וגילי שאל‪ ,‬מבוהל קצת‪ ,‬מה בסדר? וּבָלי‬
‫תודי בעצמך‪ָ ,‬‬
‫אמרה‪ ,‬אני אקשיב לך‪ .‬אז כשכולם הלכו הביתה‪ ,‬הם נשארו וגילי דיבר ודיבר‪,‬‬
‫ובדיוק כשהוא היה ב ‪ -‬ושלא תחשבי שאני לא מסכים איתך אבל תדעי לך‬
‫שדווקא בגלל זה אני חושב ש ‪ּ -‬בָלי קמה ובאור הכתום של המדורה שדעכה‪,‬‬
‫גילי ראה אותה מורידה את החולצה ואחר כך את המכנסיים‪ .‬היא היתה‬
‫אפילו עוד יותר יפה באור הזה‪ ,‬עם התחתונים והחזייה‪ ,‬והיא ניגשה אליו‬
‫וחייכה‪ ,‬ושלחה יד להפשיט אותו גם‪ ,‬וניסתה בכל הכוח לא להסתכל על‬
‫שניהם מבחוץ‪ ,‬ולזרום עם האור הכתום של המדורה הדועכת‪ ,‬שוודאי יש בו‬
‫קסם‪.‬‬
‫למחרת גילי חזר לצבא‪ .‬אחרי שבוע קרה‪-‬מה‪-‬שקרה‪ .‬בשעה שמונה וחצי‬
‫בערב גילי הלך לחרבן בגבעות שצופות לקריית שמונה‪ .‬לא ברור למה הוא‬
‫לא הלך לשירותים כמו כולם‪ ,‬אבל גילי אף פעם לא אהב להיות כמו כולם‪ .‬כך‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫או כך‪ ,‬הוא פשוט הלך‪ ,‬ובלי לשים לב נפל לתוך איזה בור שחפרו שם ליד‬
‫המוצב‪ .‬מי יודע מה פתאום בור ומה פתאום שם‪ ,‬אבל מה שברור זה‬
‫שהבחור שנהג בטרקטור שחפר את הבור נהג בחוסר אחריות משווע כשהוא‬
‫לא שם את הגדרות כמו שהפקודות אומרות‪ ,‬ומה שברור זה שאותו בחור‬
‫עמד למשפט אחר כך ונמצא אשם והרישיון שלו נשלל‪ ,‬ומה שיותר ברור זה ‪-‬‬
‫שגילי‪ ,‬שלנשיקות שלו יש טעם קל של מתכת‪ ,‬שגילי‪ ,‬האח הגדול של אורי‪,‬‬
‫שסמל גיל קפלן‪ ,‬שיועד לקצונה ולגדולות‪ ,‬הלך ערב אחד לחרבן במורדות‬
‫הלבנון ונפל לתוך בור ונהרג‪.‬‬
‫בימים של השבעה ּבָלי ואוהד ושלומקיצ ויורם באו לבית של אורי כל יום‪ .‬אבל‬
‫ָּבלי באה יותר‪ ,‬אולי ליותר זמן‪ ,‬ואולי פשוט הנוכחות שלה היתה בולטת יותר‪.‬‬
‫היא לבשה בפני המשפחה והחברים של גילי את הפנים של זאת‪-‬שאפשר‪-‬‬
‫לסמוך‪-‬עליה‪ ,‬והיא עזרה עם כל האירוח ועשתה את הקניות ורחצה כלים‪,‬‬
‫וקראה לאמא של אורי גאולי‪ ,‬ולאבא שלו גידון‪ ,‬וחיבקה את אורי הכי חזק‬
‫שאפשר‪ ,‬וניסתה לא להיזכר בהקלה הגדולה ששטפה אותה כשאורי התקשר‬
‫וּבלי עצמם התנשקו‪ ,‬כמעט בטעות‪,‬‬
‫ובקול חנוק אמר‪ ,‬גילי מת‪ .‬וכשאורי ָ‬
‫בלילה שלפני סוף השבעה‪ ,‬זאת היתה נשיקה אטית ואפלה‪ ,‬נטולת גחלים‬
‫ונעדרת שמחה‪.‬‬
‫הם התנשקו במרפסת של המטבח כשסידרו ביחד את כל בקבוקי הקולה‬
‫הריקים שאבא של אורי התעקש להחזיר למכולת‪ .‬המון בקבוקים היו שם‪.‬‬
‫אנשים שתו המון בשבעה‪ ,‬אולי זה בגלל הבורקסים שנורא מצמיאים ואולי זה‬
‫בגלל שהשבוע הזה נפל על השבוע הכי חם בשנה‪ .‬הם ישבו על הרצפה‬
‫וסידרו את הבקבוקים וכשאורי קם‪ּ ,‬בָלי הושיטה לו את היד והוא עזר לה‬
‫לקום ומהתנופה היא כמעט נפלה עליו‪ ,‬וככה‪ ,‬במרפסת של המטבח‪ ,‬בין כל‬
‫הבקבוקים הריקים‪ ,‬הם נצמדו אחד לשני בלי שום כוונה ‪ -‬והתנשקו‪.‬‬
‫ָּבלי התרחקה ראשונה‪ .‬היא שלחה יד נמהרת ומעליבה למחוק את הנשיקה‬
‫מהפה‪ ,‬ואורי חייך את החיוך החדש שהוא קיבל בשבוע הזה‪ ,‬חיוך עוויתי‬
‫ועייף‪ ,‬ולא אמר שום דבר‪.‬‬
‫אהבה‪-‬שנאה‪-‬קנאה‪-‬ידידות‪ ,‬אהבה‪-‬שנאה‪-‬קנאה‪-‬ידידות‪ ,‬אהבה ‪ -‬למה רק‬
‫אהבה‪-‬שנאה‪-‬קנאה‪-‬ידידות? ומה עם חיבה?‬
‫וזלזול?‬
‫והזדקקות?‬
‫ותשוקה? מה עם תשוקה?‬
‫והשתוקקות?‬
‫שנים מאוחר יותר‪ ,‬כשאבא של נעמה ישכב בבית חולים ונעמה תמצא את‬
‫וּבלי תצטרך לעמוד מול נעמה ולהסביר את מה שלא ניתן‪ ,‬כל‬
‫היומנים שלו ָ‬
‫אחת מהמילים הללו תנצנץ בראשה ותתפוגג מיד‪ ,‬והיא תדע שהן חסרות‬
‫אונים‪ ,‬המילים‪ ,‬ומוגבלות ומגבילות‪ ,‬ונעמה תגיד‪ ,‬זיונים‪ ,‬זה כל מה שזה‬
‫היה? וּבָלי לא תענה‪ ,‬ואור בהיר ואילם יציף את החדר‪.‬‬
‫זה התחיל חודש אחרי שגילי נהרג‪ .‬אורי החליט שהוא רוצה ללכת לקורס‬
‫טיס‪ ,‬ולא עזר שכולם אמרו לו שזה בכלל לא מתאים לו‪ ,‬ולא עזר שהיו גם‬
‫כאלה שהגדילו לעשות ופשוט פרצו בצחוק לשמע הרצון הזה‪ ,‬ולא עזר שאלה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שפרצו בצחוק באמת חשבו שאורי מתבדח כי אורי הרי ידוע בהומור היבש‬
‫שלו‪ ,‬מה שבמיוחד לא עזר היה העובדה שגאולה וגדעון‪ ,‬ההורים שלו‪ ,‬ממש‬
‫לא חשבו שזאת בדיחה ובטח לא בדיחה מוצלחת‪ ,‬והם‪ ,‬שלא חסרו להם‬
‫לילות בלי שינה ודאגות‪ ,‬התמגנטו עכשיו על הרצון הטיפה מגוחך הזה של‬
‫אורי ‪ -‬ונלחמו בו בכאלה עוצמה ולהט‪ ,‬שהיה נדמה שאורי מתעקש רק כדי‬
‫להחזיק אותם במאבק הזה‪ ,‬שהיה טוב בהרבה מהיגון המיואש וחסר‬
‫התוחלת של קודם‪.‬‬
‫גאולה וגדעון לא חסכו מאמצים‪ .‬הם דיברו עם המורה של אורי‪ ,‬עם מיקי‪ ,‬עם‬
‫קצינת הנפגעים ביחידה של גילי‪ ,‬עם יורם ועם ּבָלי‪ ,‬ולבסוף הגיעו גם אל‬
‫מזכיר הקיבוץ‪ ,‬שהפנה אותם לגדי קידר‪ ,‬שהיה המדריך מטעם הקיבוץ וגר‬
‫בירושלים‪ ,‬ויכולת השכנוע שלו היתה מן המפורסמות‪ .‬גדי קידר הזמין את‬
‫אורי לשיחה‪ .‬מה היה בשיחה הזאת‪ ,‬מה בדיוק היה בשיחה הזאת‪ ,‬לעולם לא‬
‫נדע‪ ,‬אבל במובנים רבים היא התחילה את הכול‪ ,‬כי כשאורי יצא ממנה הוא‬
‫אמר שני דברים‪ :‬הוא אמר‪ ,‬ויתרתי על ללכת לטיס‪ ,‬והוא אמר‪ :‬אם אני אבוא‬
‫לקיבוץ אני רוצה שהגדי קידר הזה יהיה האבא המאמץ שלי‪.‬‬
‫שלומקיצ היתה בטוחה שהם לא מדברים על אותו בנאדם‪ ,‬לא יכול להיות‬
‫שאורי כל כך מתלהב מהגדי קידר ההוא‪ ,‬עם הריח של הסיגריות והבדיחות‬
‫הגסות‪ ,‬שהיא פגשה בקיבוץ‪ .‬כולם הלכו לפגוש אותו‪ .‬הוא גר בסמטה קטנה‬
‫ליד השוק‪ .‬אורי הלך קדימה בצעד בטוח של מי שכבר היה שם ויודע איך‬
‫מגיעים‪ .‬אבל אחרי חצי שעה שלומקיצ אמרה פתאום‪ ,‬לדעתי עברנו ליד‬
‫החנות הזאת כבר קודם‪ ,‬וּבָלי אמרה שגם לה היה נדמה אבל היא לא היתה‬
‫בטוחה‪ ,‬ואורי אמר שמה פתאום ושכל החנויות לבגדים משומשים נראות‬
‫אותו דבר‪ .‬אולי‪.‬‬
‫אבל אז יורם אמר‪ ,‬בטח שעברנו פה‪ .‬אני זוכר את הלוח מודעות הזה עם כל‬
‫הפרסומות של הגמ"חים‪ ,‬וּבָלי שאלה מה זה גמ"חים‪ ,‬ושלומקיצ חשבה על‬
‫הבת‪-‬מצווה שלה‪ ,‬שנעשתה רק הודות לתרומה הנדיבה של גמ"ח אחד‪,‬‬
‫איפה שהם גרו אז‪ ,‬ולא אמרה כלום‪.‬‬
‫ואורי התעצבן‪ .‬תמיד כשהוא יודע שהוא לא צודק הוא מתעצבן‪ .‬תמיד כשהוא‬
‫מתעצבן הוא נהיה אדום‪ .‬הוא נהיה אדום והתעצבן ואמר שהוא יודע טוב‬
‫מאוד לאן הוא הולך ואם הם רק ישתקו רגע וייתנו לו להיזכר איפה הוא‪ ,‬ואז‪,‬‬
‫מהחלון שבקומה השנייה הציץ ראש שאמר בקול צרוד‪ ,‬ילדים‪ ,‬לא אמרו לכם‬
‫שאסור להרעיש בין שתיים לארבע‪ ,‬וכולם צחקו‪ ,‬והתחילו לעלות במדרגות‬
‫לּבלי‪ ,‬אני לא מאמינה‪ ,‬זה הוא‪ ,‬אני לא מאמינה שזה הוא ש‬
‫ושלומקיצ לחשה ָ‬
‫ ולא הספיקה להשלים את המשפט כי הדלת כבר נפתחה והם נכנסו לדירה‬‫ֶלקם טו מיי ליטל פאלאס‪ ,‬וטפח על ידו‬
‫קטנה‪ ,‬אפורה ומבולגנת‪ ,‬וגדי אמר‪ ,‬ו ָ‬
‫של אורי ואמר‪ ,‬מ'נשמע ילד‪ ,‬ושלומקיצ נאנחה בייאוש‪.‬‬
‫הם התיישבו במעגל בחדר הגדול‪ ,‬על שטיח אדום ומהוה‪ ,‬וגדי אמר שהוא‬
‫ינסה להסביר להם למה קיבוץ באופן כללי‪ ,‬ולמה המקום הכי גבוה במדינה‬
‫באופן ספציפי‪ ,‬ולא הפסיק להסתכל על ּבָלי‪ .‬אפילו לרגע‪ .‬זה הביך אותה‪.‬‬
‫אפילו אותה‪ .‬היא הסתכלה על השטיח המלוכלך שהיא ישבה עליו‪ ,‬והתקרבה‬
‫עוד קצת לתנור כי פתאום נהיה לה קר‪ ,‬וגם אז העיניים שלו לא עזבו אותה‪,‬‬
‫וגם לא כששני הפסים הכתומים של התנור התקרבו אליה עוד יותר‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫ופתאום הידיים הגדולות והלוהטות שלו אחזו בכתפיים שלה‪ ,‬בכוח‪ ,‬והזיזו‬
‫אותה משם‪ ,‬והכול התרחש במהירות דייקנית ומסחררת‪ ,‬וּבָלי עמדה ליד‬
‫החלון‪ ,‬סמוקה ומבולבלת‪ ,‬והסתכלה על שני העיגולים החומים שעשו בסוודר‬
‫שלה שתי עיניים קשות‪ ,‬מתפצפצות‪ ,‬ואורי אמר‪ ,‬מה‪ ,‬לא שמת לב? כל‬
‫הסוודר שלך תכף נהיה מדורה אחת גדולה‪ ,‬וכולם צחקו והסבירו לגדי שהיא‬
‫בכלל באה מכוכב החלומות ושהיא בטח עוד לא נחתה‪ ,‬והוא אמר‪ ,‬אז את‬
‫חנה'לה חלמנ'לה? נעים מאד‪ ,‬אני קרשינדו הגמד‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫חמשת רבעי התפוז‪ ,‬ג'ואן האריס‬
‫‪FIVE QUARTERS OF THE‬‬
‫‪ORANGE, Joanne Harris‬‬
‫רומן תרגום‬
‫כנרת‪ ,‬זמורה ביתן‬
‫‪ 336‬עמודים‬
‫‪3-13430‬‬
‫‪965-517-172-8‬‬
‫כריכה אחורית‬
‫כשפרמבואז סימון בת השישים‬
‫וחמש מגיעה לעיירה קטנה על גדות‬
‫הלואר‪ ,‬התושבים אינם מזהים‬
‫אותה‪ .‬וכי מי היה מעלה על דעתו‬
‫שהמסעדנית הזאת‪ ,‬המחזיקה‬
‫במתכון סודי נחשק‪ ,‬היא בתה של‬
‫האישה האחראית לטרגדיה הגדולה‬
‫של העיירה? אבל העבר וההווה‬
‫שזורים זה בזה באלבום המתכונים‬
‫ירשה‬
‫שפרמבואז‬
‫והזיכרונות‬
‫מאמה‪ .‬עד מהרה היא תבין‬
‫שבאלבום טמון גם המפתח לתעלומה ההיא‪.‬‬
‫חמשת רבעי התפוז הוא סיפור בלתי נשכח על אימהות ובנות‪ ,‬על עבר‬
‫והווה‪ ,‬על התמרדות וכניעה‪.‬‬
‫"האריס בוחנת במבט חד את הכפר הצרפתי השופע‪ ,‬ותיאוריה הם עונג‬
‫צרוף‪ ...‬חגיגה לחושים‪ ".‬ליטררי ריוויו‬
‫"זהו ספרה הטוב ביותר‪ .‬מריר יותר מ'שוקולד'‪ ,‬אבל גם מזין בהתאם‪".‬‬
‫אינדיפנדט‬
‫"ספר מהנה ביותר‪ .‬מרתק מהעמוד הראשון‪ ".‬טיימס‬
‫ג'ואן האריס כתבה ארבעה ספרים‪ ,‬ובהם "שוקולד" שהיה רב‪-‬מכר עולמי‬
‫והפך לסרט מצליח‪ .‬כיום היא מתגוררת ביורקשר‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫כאשר מתה אמי‪ ,‬היא הורישה את החווה לאחי‪ ,‬קסיס‪ ,‬את האוצר הטמון‬
‫במרתף היינות לאחותי רֶן‪-‬קלוד‪ ,‬ולי‪ ,‬הצעירה‪ ,‬את האלבום שלה וצנצנת של‬
‫שני ליטרים ובה פטריית כמהין ּפֶריגֹור שחורה אחת‪ ,‬גדולה ככדור טניס‬
‫ומושרית בשמן חמניות‪ .‬עדיין היה אפשר להריח את בושם הטחב העשיר של‬
‫אדמת היער כאשר הוסר הפקק מעל הצנצנת‪ .‬חלוקת נכסים לא ממש‬
‫שוויונית‪ ,‬אבל הרי אמא היתה מאיתני הטבע‪ ,‬מעניקה את חסדיה על פי‬
‫גחמותיה שלה ואינה מותירה כל תובנה באשר למנגנוני ההיגיון המיוחד לה‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫וכפי שקסיס אמר תמיד‪ ,‬אני הייתי המועדפת‪ .‬לא שהיא הראתה זאת אי‪-‬פעם‬
‫כאשר היתה בחיים‪ .‬לאמי מעולם לא היה זמן לתענוגות‪ ,‬גם אם היתה‬
‫הטיפוס המתאים לכך‪ .‬לא היא‪ ,‬שבעלה נהרג במלחמה והיה עליה לנהל את‬
‫החווה לבדה‪ .‬אנחנו‪ ,‬שהיינו רחוקים מלנחם אותה באלמנותה‪ ,‬היינו משום‬
‫מכשול בדרכה‪ ,‬עם משחקינו הרעשניים‪ ,‬הקרבות שניהלנו‪ ,‬המריבות שלנו‪.‬‬
‫אם נפלנו למשכב‪ ,‬היא היתה מטפלת בנו בעדינות אם כי בחוסר רצון‪ ,‬כאילו‬
‫חישבה את מחיר הישרדותנו‪ ,‬והאהבה המועטת שגילתה לבשה את הצורות‬
‫הבסיסיות ביותר‪ :‬רשות ללקק סירי בישול ולקרצף ִאלּפסי ריבה‪ ,‬חופן תותי‬
‫בר שנאספו מן הגדר החיה המשתרגת מאחורי חלקת הירקות והוגשו ללא‬
‫חיוך בתוך מטפחת מקופלת‪ .‬קסיס היה אמור להיות הגבר במשפחה‪ .‬היא‬
‫גילתה כלפיו אפילו פחות רכות מאשר כלפי שאר בני המשפחה‪ֶ .‬רנֶט כבר‬
‫גרמה לאנשים לסובב את ראשם עוד לפני שהגיעה לגיל העשרה‪ ,‬ואמי היתה‬
‫יהירה דיה להתגאות בתשומת הלב שזכתה לה‪ .‬אבל אני הייתי הפה הנוסף‪,‬‬
‫לא בן שני שירחיב את החחוה‪ ,‬וודאי לא יפהפייה‪.‬‬
‫מאז ומעולם הייתי הבעייתית‪ ,‬הצליל הצורם‪ ,‬ואחרי שמת אבי נעשיתי קודרת‬
‫ומרדנית‪ .‬הייתי רזה וכהת עור‪ ,‬כמו אמי בעלת הזרועות הארוכות והחינניות‪,‬‬
‫הרגליים השטוחות והפה הרחב‪ .‬כנראה הזכרתי לה את עצמה יותר מדי‪,‬‬
‫מאחר שלעתים קרובות היה פיה מתהדק בשעה שהביטה בי במעין הערכה‬
‫סטואית או פטליזם‪ .‬כאילו חזתה שאני‪ ,‬לא קסיס או רן‪-‬קלוד‪ ,‬אמשיך לשאת‬
‫את זכרה הלאה‪ .‬כאילו היתה מעדיפה כלי קיבול הולם יותר‪.‬‬
‫אולי משום כך היא נתנה לי את האלבום‪ ,‬שהיה נטול ערך באותם ימים‪ ,‬פרט‬
‫למחשבות ולתובנות ששורבטו בשוליו לצד מתכונים וגזירי עיתונים וצמחי‬
‫מרפא‪ .‬לא בדיוק יומן; אין כל תאריכים באלבום‪ ,‬שום סדר מדויק‪ .‬דפים תויקו‬
‫בו באקראי‪ ,‬עמודים תלושים שכעבור זמן נכרכו יחד בתפרים קטנים‬
‫ואובססיביים‪ ,‬כמה מן הדפים דקים כקליפת בצל‪ ,‬אחרים גזורים מפיסות‬
‫בריסטול שאינן חורגות מכריכת העור המהוהה‪ .‬אמי ציינה את מאורעות חייה‬
‫במתכונים‪ ,‬במנות פרי המצאתה שלה או בפרשנות לקלאסיקות מועדפות‪.‬‬
‫אוכל היה הנוסטלגיה שלה‪ ,‬החגיגה שלה‪ .‬טיפוחו והכנתו היו הדרך היחידה‬
‫לביטוי היצירתיות שלה‪ .‬הדף הראשון מוקדש למותו של אבי ‪ -‬סרט לגיון‬
‫הכבוד שלו מוצמד בשכבת דבק עבה לנייר מתחת לתצלום מטושטש ולמתכון‬
‫מסודר לפנקייק כוסמת ‪ -‬והוא מדיף מעין הומור דוחה‪ .‬מתחת לתמונה כתבה‬
‫אמי בעיפרון אדום‪" ,‬זכרי ‪ -‬חפשי ארטישוק ירושלמי‪ .‬חה! חה! חה!"‬
‫במקומות אחרים היא פטפטנית יותר‪ ,‬אבל נעזרת בקיצורים רבים ובאזכורים‬
‫מסתוריים‪ .‬אני מזהה כמה מהאירועים שהיא מתייחסת אליהם‪ .‬כמה מהם‬
‫מעוותים כך שיתאימו לצורכי הרגע‪ .‬אחרים נראים כמו המצאות גמורות‪,‬‬
‫שקרים‪ ,‬דברים שלא ייתכנו‪ .‬במקומות רבים יש קטעים של כתב זערורי‬
‫ִיה ִס ינִי‪ .‬נִיאִי אולני בולניליסי תני נהזני‬
‫בשפה שאינני מבינה ‪" -‬נִיאִי ָצרִינִי ּבִי ְר ֵלנ ַ‬
‫נירתיוני‪ ".‬לעתים מילה אחת המשורבטת לרוחב חלקו העליון או צדו של‬
‫הדף‪ ,‬במה שנראה כאילו נכתב באקראי‪ .‬על דף אחד‪" ,‬נד‪-‬נד" בדיו כחולה‪,‬‬
‫על אחר‪" ,‬ירוק עד‪ ,‬פרחח‪ ,‬קישוט" בצבע כתום‪ .‬בדף אחר‪ ,‬מה שעשוי להיות‬
‫שיר‪ ,‬אף על פי שמעולם לא ראיתי אותה פותחת ספר פרט לספר בישול‪:‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫המתיקות הזאת‬
‫נגרפת‬
‫כמו איזה פרי מבהיק‬
‫שזיף אגס משמש‬
‫אבטיח אולי‬
‫מעצמי‬
‫המתיקות הזאת‬
‫הסגנון הגחמני מפתיע אותי ומערער את שלוותי‪ .‬שהאישה הקשה‬
‫והאפרורית הזאת יכלה ברגעיה הסודיים לטפח מחשבות כאלה‪ .‬שהרי היתה‬
‫מופנמת כל פך ביחסה אלינו ‪ -‬ביחסה אל כולם ‪ -‬עד שחשבתי שאיננה‬
‫מסוגלת להפיק דבר מעצמה‪.‬‬
‫מעולם לא ראיתי אותה בוכה‪ ,‬היא חייכה לעתים רחוקות‪ ,‬ורק במטבח‪,‬‬
‫ֶטת הטעמים שלה בקצות אצבעותיה‪ ,‬דיברה אל עצמה ‪ -‬כך חשבתי ‪-‬‬
‫כש ָּפל ַ‬
‫באותו מלמול חדגוני וביטאה את שמות הצמחים והתבלינים ‪" -‬קינמון‪,‬‬
‫קורנית‪ ,‬מנטה‪ ,‬כוסברה‪ ,‬זעפרן‪ ,‬בזיליקום‪ ,‬עירית" ‪ -‬אגב הערות חדגוניות‪.‬‬
‫"לבדוק את האריח‪ .‬צריך להקות בחום המתאים‪ .‬חום נמוך מדי‪ ,‬הפנקייק‬
‫יוצא רטוב‪ .‬חום גבוה מדי‪ ,‬החמאה נשרפת‪ ,‬מעלה עשן‪ ,‬והפנקייק מתקשה‪".‬‬
‫כעבור זמן הבנתי שהיא ניסתה ללמד אותי‪ .‬הקשבתי‪ ,‬מפני ששיעורי הבישול‬
‫שלנו נראו לי הדרך היחידה שבה אני עשויה לזכות במעט הערכה מצדה‪,‬‬
‫ומפני שכל מלחמה טובה זקוקה לחנינה מדי פעם‪ .‬מתכוני כפר ממחוז‬
‫ילדותה‪ ,‬בריטני‪ ,‬היו המועדפים עליה; פנקייק הכוסמת שאכלנו עם כל דבר‪,‬‬
‫‪E‬מן ו ַגלֶט ְּברֶטֹון שמכרנו ב‪ְB‬נֶז'ה שבמורד הנהר לצד‬
‫הפָאר ְּברֶטֹון וקווין ָ‬
‫גבינות מחלב העז שלנו‪ ,‬נקניקיות ופירות‪.‬‬
‫היא תמיד רצתה שקסיס יקבל את החווה‪ .‬אבל קסיס היה הראשון שעזב‪,‬‬
‫מתוך מרדנות אקראית‪ ,‬נסע לפריז‪ ,‬ניתק כל קשר פרט לחתימה על כרטיס‬
‫ברכה בכל חג מולד‪ ,‬וכשמתה‪ ,‬שלושים ושש שנה אחר כך‪ ,‬לא היה מה‬
‫שימשוך אותו לבית חווה נטוש למחצה בעמק הלואר‪ .‬קניתי אותו ממנו‬
‫בחסכונותי‪ ,‬כספי אלמנותי‪ ,‬ובמחיר טוב‪ ,‬אבל זו היתה עסקה הוגנת‪ ,‬ובאותם‬
‫הימים הוא שמח למדי לעשות אותה‪ .‬הוא הבין את הצורך להשאיר את‬
‫המקום במשפחה‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬כמובן‪ ,‬השתנה כל זה‪ .‬לקסיס יש בן משלו‪ .‬הנער התחתן עם לֹור‬
‫ֶסאנְז'‪ ,‬הכתבת לענייני מזון‪ ,‬ויש להם מסעדה באנז'ה ‪ -‬אֹו דֶליס דסאנז'‪,‬‬
‫דָ‬
‫פגשתי אותו כמה פעמים לפני שקסיס מת‪ .‬לא חיבבתי אותו‪ ,‬הוא היה זועף‬
‫וצעקני‪ ,‬נוטה להשמנה‪ ,‬כמו אביו‪ ,‬אם כי עדיין היה נאה וידע זאת‪ .‬היה נראה‬
‫שהוא נמצא בכל מקום בעת ובעונה אחת מרוב מאמציו להשביע רצון; הוא‬
‫אמי‪ ,‬כאילו הייתי סבתו‪ ,‬מצא כיסא‪ ,‬התעקש שאשב במקום הנוח‬
‫קרא לי ָמ ִ‬
‫ביותר‪ ,‬הכין קפה‪ ,‬הוסיף סוכר‪ ,‬חלב‪ ,‬שאל לבריאותי‪ ,‬החמיא לי על דבר זה‬
‫או אחר עד שכמעט הסתחררתי‪ .‬קסיס‪ ,‬שהיה אז בן שישים ומשהו‪ ,‬נפוח‬
‫מזרעי מחלת העורקים שתהרוג אותו בעתיד‪ ,‬הביט בו בגאווה מוסתרת‬
‫בקושי‪ .‬בני‪ .‬ראי איזה גבר מוצלח הוא‪ .‬איזה אחיין מוצלח ואדיב יש לך‪.‬‬
‫קסיס קרא לו יאניק‪ ,‬על שם אבינו‪ ,‬אבל חיבתי אל אחייני לא גברה בזכות זה‪.‬‬
‫זה החלק של אמי בתוכי‪ ,‬תיעוב מוסכמות‪ ,‬גילויי קרבה מזויפים‪ .‬אני לא‬
‫אוהבת שנוגעים בי ושמחייכים אלי באווילות‪ .‬אני לא מבינה למה הדם‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫המשותף לנו צריך לקשור אותנו בעבותות של חיבה‪ .‬או סוד הדם השפוך‬
‫שהסתרנו בינינו זמן רב כל כך‪.‬‬
‫אה‪ ,‬כן‪ .‬שלא תחשבו ששכחתי מהעניין הזה‪ .‬לרגע לא שכחתי‪ ,‬אפילו‬
‫שהאחרים התאמצו מאוד‪ .‬קסיס קירצף משתנה מחוץ לבר הפריזאי שלו‪ .‬רנט‬
‫עבדה כסדרנית בקולנוע שהציג סרטי פורנו בכיכר ּפיגאל וריחרחה גבר אחר‬
‫גבר כמו כלב אבוד‪ .‬השפתון וגרבוני המשי שלה לא הועילו לה במיוחד‪ .‬בבית‬
‫היא היתה מלכת הקציר‪ ,‬המותק‪ ,‬יפהפיית הכפר שמעמדה אינו מוטל בספק‪.‬‬
‫במונמרטר כל הנשים דומות זו לזו‪ .‬רנט המסכנה‪.‬‬
‫אני יודעת מה אתם חושבים‪ .‬הייתם רוצים שאני אמשיך בסיפור‪ .‬זה הסיפור‬
‫היחיד על ימי העבר שמעניין אתכם כרגע; החוט היחיד בדגלִי המרוט שעדיין‬
‫מושך אליו אור‪ .‬אתם רוצים לשמוע על תומס לייבניץ‪ .‬אתם רוצים סיפור‬
‫ברור‪ ,‬מחולק לפרקים‪ ,‬בעל התחלה וסוף‪ .‬ובכן‪ ,‬זה לא פשוט כל כך‪ .‬כמו‬
‫האלבום של אמי‪ ,‬אין בו מספרי עמודים‪ .‬אין בו התחלה‪ ,‬והסוף גולמי כמו‬
‫שולי חצאית נטולת מכפלת‪ .‬אבל אני אישה זקנה ‪ -‬נראה שכאן הכול מזדקן‬
‫מהר כל כך; בטח יש משהו באוויר ‪ -‬ויש לי דרך משלי לספר דברים‪ .‬נוסף על‬
‫כך יש דברים רבים כל כך שאתם צריכים להבין‪ .‬למה עשתה אמי את מה‬
‫שעשתה‪ .‬למה הסתרנו את האמת זמן רב כל כך‪ .‬ולמה אני בוחרת לספר את‬
‫סיפורי כעת‪ ,‬לזרים‪ ,‬לאנשים המאמינים שאפשר לצמצם סיפור חיים לכפולת‬
‫עמודים במוסף של יום ראשון‪ ,‬כמה תצלומים‪ ,‬פסקה אחת‪ ,‬ציטוט של‬
‫דוסטויבסקי‪ִ .‬הפכו את הדף והסיפור נגמר‪ .‬לא‪ .‬לא הפעם‪ .‬הם יקשיבו לכל‬
‫מילה‪ .‬אני לא יכולה להכריח אותם להדפיס אותו‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל בי נשבעתי‪ ,‬הם‬
‫יקשיבו‪ .‬אני אאלץ אותם להקשיב‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ַמּבּואז דַרטיגֶן‪ .‬נולדתי כאן ממש‪ ,‬בכפר לֶה לאוֶוז‪ ,‬פחות‬
‫שמי הוא ְפר ְ‬
‫מחמישה‪-‬עשר קילומטר מאנז'ה‪ ,‬בעמק הלואר‪ .‬ביולי אהיה בת שישים וחמש‪,‬‬
‫פיסטש‪,‬‬
‫ָ‬
‫אפויה ומוצהבת מהשמש כמו משמש מיובש‪ .‬יש לי שתי בנות‪,‬‬
‫הנשואה לבנקאי בעיר רֶן‪ ,‬ונּו‪E‬זֶט‪ ,‬שעברה לקנדה ב‪ '89 -‬וכותבת לי מדי‬
‫שישה חודשים‪ ,‬ושני נכדים‪ ,‬הבאים לשהות בחווה מדי קיץ‪ .‬אני לובשת‬
‫שחורים לזכר בעל שמת לפני עשרים שנה‪ ,‬שתחת שמו חזרתי בחשאי לכפר‬
‫הולדתי כדי לקנות את החווה של אמי‪ ,‬שננטשה לפני זמן רב ונהרסה למחצה‬
‫בשרפה ומחמת איתני הטבע‪ .‬כאן אני פרנסואז סימון‪ ,‬האלמנה סימון‪ ,‬ואיש‬
‫אינו מעלה על דעתו לקשר אותי עם משפחת דרטיגן‪ ,‬שעזבה את המקום‬
‫בעקבות העסק הנורא ההוא‪ .‬אינני יודעת למה הייתי חייבת לחזור אל החווה‬
‫הזאת‪ ,‬אל הכפר הזה‪ .‬אולי אני סתם עקשנית‪ .‬ככה זה היה‪ .‬לכאן אני שייכת‪.‬‬
‫השנים עם ֶארוֶוה נראות כמעט ריקות עכשיו‪ ,‬כמו הכתמים המוזרים‪,‬‬
‫החלקים‪ ,‬שנתקלים בהם לעתים בים סוער; רגע של ציפייה‪ ,‬של שכחה‪ .‬אבל‬
‫אני מעולם לא ממש שכחתי את לה לאווז‪ .‬אפילו לא לרגע‪ .‬משהו בי תמיד‬
‫היה כאן‪.‬‬
‫חלפה כמעט שנה עד שהצלחתי להפוך את בית החווה למשהו שאפשר לגור‬
‫בו‪ ,‬ובמשך אותו הזמן חייתי באגף הפונה דרומה‪ ,‬שם לפחות נשאר הגג‬
‫שלם‪ .‬בזמן שהפועלים החליפו את הגג רעף אחר רעף‪ ,‬טיפלתי אני בבוסתן ‪-‬‬
‫במה שנשאר ממנו ‪ -‬גוזמת ומעצבת ומושכת מטה זרים עצומים של דבקון‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫לבן טורפני מהעצים‪ .‬אמי היתה להוטה אחרי כל הפירות פרט לתפוזים‪,‬‬
‫שאותם סירבה להכניס הביתה‪ .‬היא קראה לכל אחד מאיתנו‪ ,‬במה שנראה‬
‫כגחמה‪ ,‬בשם של פרי ומתכון ‪ -‬קסיס‪ ,‬על שם עוגת הדומדמניות השחורות‬
‫העשירה שלה‪ ,‬פרמבואז‪ ,‬על שם ליקר הפטל האדום שלה‪ ,‬ורנט על שם‬
‫טארט השזיפים הירוקים שלה‪ ,‬שזיפי רן‪-‬קלוד‪ ,‬שצמחו על הקיר הדרומי של‬
‫הבית‪ ,‬גדולים כענבים‪ ,‬מתוקים ומושכי צרעות באמצע הקיץ‪ .‬בתקופה‬
‫מסוימת היו לנו יותר ממאה עצים ‪ -‬תפוחים‪ ,‬אגסים‪ ,‬אפרסקים‪ ,‬שזיפים‪,‬‬
‫דובדבנים‪ ,‬חבושים‪ ,‬שלא לדבר על שיחי הפטל‪ ,‬שדות התות והדומדמניות‪,‬‬
‫שפירותיהם יובשו‪ ,‬אוחסנו‪ ,‬שימשו להכנת ריבות וליקרים וטורטים עגולים על‬
‫תחתיות בצק אפויות וקרם פטיסייר ובצק שקדים‪ .‬הזיכרונות שלי אפופים‬
‫בניחוחותיהם‪ ,‬בצבעיהם‪ ,‬בשמותיהם‪ .‬אמי טיפלה בהם כאילו היו ילדיה‬
‫האהובים‪ .‬תנורי עישון כנגד הכפור‪ ,‬שהזנו בדלק החורף שאגרנו לעצמנו‪,‬‬
‫מריצות מלאות זבל שפוזר מסביב לבסיס מדי אביב‪ .‬ובקיץ‪ ,‬כדי להרחיק את‬
‫הציפורים‪ ,‬היינו קושרים אל קצות הענפים צורות שגזרנו מנייר כסף שהיו‬
‫רועדות ומתהפכות ברוח‪ ,‬פחיות ריקות ששרוך נכרך בחוזקה סביבן‬
‫המשמיעות קולות מוזרים שמפחידים ציפורים‪ ,‬טחנות רוח מנייר צבעוני שהיו‬
‫מסתובבות בפראות‪ ,‬כך שהבוסתן הפך לקרנבל של תכשיטים זולים‪ ,‬סרטים‬
‫מבהיקים וחוטי תיל חורקים‪ ,‬כמו מסיבת חג מולד באמצע הקיץ‪.‬‬
‫לכל העצים היו שמות‪" .‬בל איבון‪ ",‬היתה אמי אומרת כשחלפה על פני עץ‬
‫ִיטן‪ּ .‬בֶר דּו רּו‪E‬ה אנרי‪ ".‬קולה בשעות אלה היה רך‪,‬‬
‫אגסים מסוקס‪" .‬רוז ָד'אק ֶ‬
‫חדגוני כמעט‪ .‬לא יכולתי להחליט אם היא מדברת אלי או אל עצמה‪.‬‬
‫ֵנט י ֶאוְור‪".‬‬
‫"קֹונ ֶפרֶנס‪ .‬ויליאמס‪ .‬גִילֶן דֶה ּפ ִ‬
‫המתיקות הזאת‪.‬‬
‫כיום נותרו פחות מעשרים עצים בבוסתן‪ ,‬אף שיש די והותר לצרכי‪ .‬ליקר‬
‫הדובדבנים החמוצים שלי פופולרי במיוחד‪ ,‬אף שאני חשה קצת אשמה על‬
‫שאיני יכולה לזכור את שמו של הדובדבן‪ .‬הסוד הוא להשאיר את הגלעינים‬
‫בפנים‪ .‬שימו שכבות של דובדבנים וסוכר זו על זו בצנצנת זכוכית בעלת פתח‬
‫רחב‪ ,‬כסו כל שכבה בהדרגתיות באלכוהול טהור – קירְש הוא הטוב ביותר‪,‬‬
‫אבל אפשר להשתמש בוודקה או אפילו בארמניאק ‪ -‬עד למחצית הצנצנת‪.‬‬
‫כסו בשכבה אחרונה של אלכוהול וחכו‪ .‬פעם בחודש הפכו את הצנצנת‬
‫בזהירות כדי לשחרר את הסוכר שהצטבר‪ .‬כעבור שלוש שנים האלכוהול‬
‫מלבין את הדובדבנים‪ ,‬מכתים את עצמו באדום עמוק‪ ,‬חודר אפילו אל הגלעין‬
‫והשקד הזעיר שבתוכו‪ ,‬וטעמו הופך חריף‪ ,‬נושא זיכרונות‪ ,‬מעלה ניחוח סתיו‬
‫שחלף‪ַ .‬הגישו בכוסיות ליקר זעירות‪ ,‬עם כפית כדי לדוג את הדובדבן‬
‫מהליקר‪ ,‬והשאירו אותו בפיכם עד שהפרי הרך יתמוסס תחת הלשון‪ .‬נשכו‬
‫את הגלעין בחוד השן כדי לשחרר את הליקר הכלוא בתוכו והשהו אותו‬
‫בפיכם‪ ,‬שחקו בו בקצה לשונכם בעודכם מגלגלים אותו מתחת וסביב כמו‬
‫חרוז תפילה יחיד‪ .‬נסו לזכור את מועד הבשלתו‪ ,‬את הקיץ ההוא‪ ,‬אותו סתיו‬
‫חם‪ ,‬את הזמן שבו התייבשה הבאר‪ ,‬הזמן שבו היו לנו קני צרעות‪ ,‬הזמן‬
‫שחלף‪ ,‬אבד ונמצא שוב במקום הקשה שבלב הפרי‪.‬‬
‫אני יודעת‪ ,‬אני יודעת‪ .‬אתם רוצים שאגש לעניין‪ ,‬אבל זה חשוב לפחות‬
‫באותה מידה כמו השאר‪ ,‬אופן הסיפור והזמן שנדרש כדי לספר‪ .‬עברו‬
‫חמישים וחמש שנה עד שהתחלתי‪ ,‬לפחות תנו לי לעשות זאת בדרכי שלי‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫כשחזרתי אל לה לאווז הייתי כמעט בטוחה שאיש לא יזהה אותי‪ .‬בכל זאת‬
‫הראיתי את פני בבירור‪ ,‬כמעט בחוצפה‪ ,‬ברחבי הכפר‪ .‬אם יהיו כאלה שיכירו‬
‫אותי‪ ,‬אם יצליחו למצוא דמיון בין תווי פניה של אמי לתווי פני‪ ,‬רציתי לדעת‬
‫זאת מיד‪ ,‬רציתי לדעת איפה אני עומדת‪.‬‬
‫הלכתי ללואר מדי יום וישבתי על האבנים השטוחות שעליהן דגנו קסיס ואני‬
‫דגי טינקה‪ .‬עמדתי על גדם עמוד התצפית‪ .‬כמה מהאבנים הניצבות חסרות‬
‫עכשיו‪ .‬אבל עדיין אפשר לראות את היתדות שעליהן תלינו את הפרסים שלנו‪.‬‬
‫את הזרים ואת הסרטים ואת ראשה של אמא‪-‬זקנה‪ .‬כשלכדנו אותה בסופו‬
‫של דבר‪.‬‬
‫הלכתי אל חנות הטבק של ְּברָאסו ‪ -‬בנו מנהל אותה עכשיו‪ ,‬אבל הזקן עדיין‬
‫חי‪ ,‬עיניו שחורות ומלאות שנאה וערניות ‪ -‬אל בית הקפה של רפאל‪ ,‬אל‬
‫משרד הדואר של ז'ינט אורי‪B‬ס‪ .‬הלכתי אפילו אל אנדרטת המלחמה‪ .‬בצד‬
‫אחד שמותיהם של שמונה‪-‬עשר חיילינו שנהרגו במלחמה‪ ,‬תחת האמרה‬
‫המגולפת‪" ,‬מתו למען המולדת"‪ .‬הבחנתי שמישהו דפק באזמל על שמו של‬
‫ֵנּואי‪ ,‬בצד האחר לוח פליז שעליו עשרה‬
‫אבי ויצר שקע גס בין דריוס גי לג"פ פ ִ‬
‫שמות באותיות גדולות יותר‪ .‬לא היה לי צורך לקרוא אותם; ידעתי אותם בעל‬
‫פה‪ .‬אבל הפגנתי עניין מזויף‪ ,‬ביודעי שאין מנוס מכך שמישהו יספר לי את‬
‫הסיפור‪ ,‬אולי יראה לי את המקום למול הקיר המערבי של סן בנדיקט‪ ,‬יספר‬
‫לי שבכל שנה נערך טקס דתי מיוחד לזכרם‪ ,‬ששמותיהם הוקראו מעל‬
‫מדרגות האנדרטה‪ ,‬ופרחים הונחו למרגלותיה‪ .‬תהיתי אם אוכל לשאת את‬
‫זה‪ .‬תהיתי אם פני יסגירו אותי‪.‬‬
‫מ ְטר‪ ,‬ז'וליין‬
‫מרטן דּוּפרֶה‪ ,‬ז'אן‪-‬מארי דופרה‪ ,‬קולט גודן‪ ,‬פיליפ אוריאס‪ ,‬אנרי ֶל ֶ‬
‫ֶטי‪ ,‬פרנסואה רמונדן‪ ,‬אוגוסט טרּוריאן‪ .‬אנשים‬
‫ִיסן‪ ,‬ארתור לֶקֹוז‪B ,‬נְיֶיס ּפ ִ‬
‫ָלנ ֶ‬
‫רבים כל כך עדיין זוכרים‪ .‬אנשים רבים כל כך בעלי אותם שמות‪ ,‬אותן פנים‪.‬‬
‫המשפחות נשארו כאן‪ ,‬משפחת אוריאס‪ ,‬משפחת לניסן‪ ,‬משפחת רמונדן‪,‬‬
‫משפחת דופרה‪ .‬שישים שנה אחר כך הם עדיין זוכרים‪ ,‬הזקנים הדריכו את‬
‫הצעירים בשנאה שטחית‪.‬‬
‫במשך זמן מה גילו בי עניין מסוים‪ ,‬סקרנות מסוימת‪ ,‬אותו בית‪ ,‬שהיה נטוש‬
‫מיום שהיא עזבה אותו‪ ,‬אותה אישה ממשפחת דרטיגן ‪" -‬אני לא יכול לזכור‬
‫בדיוק את הפרטים‪ ,‬מדאם‪ ,‬אבל אבי‪ ...‬הדוד שלי" ‪ -‬למה קניתי את המקום‪,‬‬
‫בעצם? שאלו‪ .‬זה היה הכיעור בהתגלמותו‪ ,‬נקודה שחורה‪ .‬העצים שעדיין‬
‫עומדים רקובים למחצה מדבקון וממחלה‪ .‬הבאר מולאה חצץ ואבנים‪ .‬אבל‬
‫אני זכרתי חווה מטופחת ומשגשגת ושוקקת חיים; סוסים‪ ,‬עזים‪ ,‬תרנגולות‪,‬‬
‫ארנבים‪ .‬אהבתי לחשוב שאולי ארנבי הבר שחצו בריצה את השדה הצפוני‬
‫היו צאצאיהם‪ ,‬ומדי פעם הבחנתי בהבזקים לבנים על הפרוות החומות‪ .‬כדי‬
‫לענות על שאלות הסקרנים המצאתי ילדות בחווה ְּברֶטונית‪ .‬האדמה היתה‬
‫זולה‪ ,‬הסברתי‪ .‬העמדתי פני כניעה‪ ,‬מתנצלת‪ .‬כמה מן הזקנים הביטו בי‬
‫בחשדנות‪ ,‬בחושבם‪ ,‬אולי‪ ,‬שהחווה היתה צריכה להישאר אנדרטה לנצח‪.‬‬
‫לבשתי שחורים והסתרתי את שערי תחת שלל צעיפים‪ .‬אתם מבינים‪ ,‬הייתי‬
‫זקנה למן ההתחלה‪.‬‬
‫בכל זאת עבר זמן מה עד שקיבלו אותי אל תוכם‪ .‬האנשים היו מנומסים‪ ,‬אך‬
‫לא מכניסי אורחים‪ ,‬ומאחר שאינני חברותית מטבעי ‪ -‬זעפנית‪ ,‬נהגה אמי‬
‫לומר ‪ -‬הם נשארו כאלה‪ .‬לא הלכתי לכנסייה‪ .‬אני יודעת איך זה התפרש‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בוודאי‪ ,‬אבל לא יכולתי להכריח את עצמי ללכת‪ .‬יהירות‪ ,‬אולי‪ ,‬או ההתרסה‬
‫שבשלה קראה לנו אמי על שם פירות‪ ,‬ולא על שם קדושי הכנסייה‪ .‬היה צורך‬
‫בחנות כדי להפוך אותי לחלק מן הקהילה‪.‬‬
‫היא החלה כחנות‪ ,‬אף על פי שמלכתחילה תיכננתי להרחיב אותה כעבור זמן‪.‬‬
‫שנתיים אחרי שהגעתי אזל כמעט לחלוטין כספו של ארווה‪ .‬הבית היה ראוי‬
‫למגורים כעת‪ ,‬אף שהאדמה עדיין היתה כמעט חסרת תועלת ‪ -‬תריסר עצים‪,‬‬
‫חלקת ירקות‪ ,‬שתי עזים ננסיות וכמה תרנגולות וברווזים‪ .‬היה ברור שיעבור‬
‫זמן לפני שאוכל להתפרנס מן האדמה‪ .‬התחלתי לאפות ולמכור עוגות ‪-‬‬
‫הבריוש והּפַאן דפיס של האזור כמו גם כמה מהספציאליטה הברטוני של‬
‫ְטל‪ ,‬טארטים של פירות וחפיסות ַס ְּבלֶה‪ ,‬ביסקוויטים‪,‬‬
‫אמי‪ ,‬חבילות של קרפ ַדנ ֶ‬
‫לחם אגוזים‪ ,‬רקיקי קינמון‪ .‬בהתחלה מכרתי אותם במאפייה המקומית ואחר‬
‫כך בחווה עצמה‪ ,‬ומדי פעם הוספתי פריטים נוספים‪ :‬ביצים‪ ,‬גבינות עזים‪,‬‬
‫ליקרים ויינות‪ .‬ברווחים קניתי חזירים‪ ,‬ארנבים‪ ,‬עזים נוספות‪ .‬השתמשתי‬
‫במתכונים הישנים של אמי ובדרך כלל הסתמכתי על הזיכרון‪ ,‬אבל מדי פעם‬
‫נעזרתי באלבום‪.‬‬
‫הזיכרון מהתל בנו בדרכים מוזרות‪ .‬נראה שאיש בלה לאווז לא זכר את‬
‫מאכליה של אמי‪ .‬כמה מן הזקנים אמרו אפילו שנוכחותי חוללה שינוי גדול‪,‬‬
‫שהאישה שגרה כאן קודם היתה נוקשה ומרושלת‪ .‬סירחון נדף מביתה‪,‬‬
‫וילדיה התרוצצו יחפים‪ .‬ברוך שפטרנו ממנה‪ .‬התכווצתי בתוך תוכי‪ ,‬אך לא‬
‫אמרתי דבר‪ .‬מה יכולתי לומר? שהיא מירקה את הרצפות בשעווה מדי יום‪,‬‬
‫הכריחה אותנו ללבוש כיסויי נעליים מבד בבית כדי שנעלינו לא ישחקו את‬
‫הרצפה? שאדני החלונות שלה היו תמיד עטורי פרחים? שקירצפה אותנו‬
‫באותו חוסר עניין שבו קירצפה את המדרגות‪ ,‬צורבת את פנינו בפלנל עד‬
‫שלפעמים פחדנו שנתחיל לדמם?‬
‫היא אגדה מרושעת כאן‪ .‬אפילו היה פעם ספר‪ .‬למעשה‪ ,‬לא יותר מחוברת;‬
‫חמישים עמודים וכמה תצלומים ‪ -‬אחד של האנדרטה‪ ,‬אחד של סן בנדיקט‪,‬‬
‫תצלום תקריב של הקיר המערבי הרה הגורל‪ .‬היה רק אזכור הצר של‬
‫שלושתנו‪ ,‬אפילו ללא ציון שמותינו‪ .‬הייתי אסירת תודה על כך‪ .‬הגדלה‬
‫מטושטשת של תצלום של אמי‪ ,‬שיער מתוח לאחור כל כך‪ ,‬עד שעיניה נראו‬
‫סיניות‪ ,‬פה מכווץ לפס קטן וצר של מורת רוח‪ .‬התצלום הרשמי של אבי‪ ,‬זה‬
‫מן האלבום‪ ,‬במדים‪ ,‬שהוא נראה בו צעיר עד כדי אבסורד‪ ,‬רובה תלוי ברישול‬
‫על זרוע אחת‪ ,‬מחייך‪ .‬אחר כך‪ ,‬כמעט בסוף הספר‪ ,‬התצלום שבגללו נעצרה‬
‫נשימתי כמו דג שוו ננעץ בגרונו‪ .‬ארבעה גברים צעירים במדים גרמניים‪,‬‬
‫בזרועות שלובות‪ ,‬פרט לרביעי‪ ,‬שעמד מעט הצידה מהם‪ ,‬מתוח‪ ,‬סקסופון ביד‬
‫אחת‪ ,‬גם האחרים נושאים כלי נגינה ‪ -‬חצוצרה ‪ ,‬תוף‪ ,‬קלרנית ‪ -‬ואף‬
‫ששמותיהם אינם כתובים‪ ,‬הכרתי את כולם‪ ,‬האנסמבל הצבאי של לה לאווז‪,‬‬
‫בסביבות שנת ‪ .1942‬קיצוני מימין‪ ,‬תומס לייבניץ‪.‬‬
‫עבר זמן מה עד שהבנתי איך הם יכלו לגלות פרטים רבים כל כך‪ .‬איפה מצאו‬
‫את תמונתה של אמי? ככל הידוע לי‪ ,‬לא היו כל תצלומים שלה‪ .‬אפילו אני‬
‫ראיתי בעבר רק אחד‪ ,‬תמונת חתונה ישנה בתחתית אחת המגירות בחדר‬
‫השינה‪ ,‬שני אנשים במעילים חורפיים על מדרגות כנסיית סן בנדיקט‪ ,‬הוא‬
‫בכובע רחב שוליים והיא בשיער פזור‪ ,‬פרח מאחורי אוזן אחת‪ .‬אישה אחרת‪,‬‬
‫אז‪ ,‬מחייכת בנוקשות‪ ,‬בביישנות‪ ,‬אל המצלמה; הגבר שלצדה עומד וזרועו‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫סוככת על כתפיה‪ .‬הבנתי שאם אמי תדע שראיתי את התמונה‪ ,‬היא תכעס‪,‬‬
‫והחזרתי אותה למקומה‪ ,‬רועדת מעט‪ ,‬כמעט מוטרדת‪ ,‬מבלי לדעת מדוע‪.‬‬
‫התמונה בספר דומה לה יותר‪ ,‬דומה לאישה שחשבתי שהכרתי‪ ,‬אך לא‬
‫הכרתי כלל‪ ,‬פניה קשות‪ ,‬תמיד על סף זעם‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשהבטתי בתמונתו של‬
‫המחבר על כריכת הספר‪ ,‬הבנתי סוף סוף מאין הגיע המידע‪ .‬לור דסאנז'‪,‬‬
‫עיתונאית וכתבת אוכל‪ ,‬שיער אדום קצר וחיוך מיומן‪ ,‬אשתו של יאניק; כלתו‬
‫של קסיס‪ ,‬קסיס המסכן‪ ,‬הטיפש‪ .‬קסיס המסכן‪ ,‬העיוור‪ ,‬שגאוותו בבנו‬
‫המוצלח עיוורה את עיניו‪ ,‬מסתכן בהרס חיינו לטובת‪ ...‬מה? או שאולי הוא‬
‫התחיל להאמין באמת בסיפור שבדה?‬
‫‪3‬‬
‫עליכם להבין שבשבילנו הכיבוש היה עניין אחר לגמרי מאשר בשביל אלה‬
‫שבעיירות ובערים‪ .‬לה לאווז בקושי השתנה מאז המלחמה‪ַ .‬הביטו בו כעת‪:‬‬
‫קומץ רחובות‪ ,‬שכמה מהם עדיין אינם אלא דרך עפר רחבה‪ ,‬המתפצלים‬
‫ְטיר עם‬
‫מצומת מרכזי‪ .‬ישנם הכנסייה מאחור‪ ,‬מצבת הזיכרון ב ְּפלָאס דֶה ַמר ִ‬
‫חלקת הגן שלה והמזרקה הישנה שמאחוריה‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬ברחוב מרטן וז'אן‪-‬‬
‫מארי דופרה‪ ,‬משרד הדואר‪ ,‬חנות הבשר של פטי‪ ,‬בית הקפה "דה לה מֹובֶז‬
‫רֶּפּוטאסיון"‪ ,‬הבר‪-‬טבק עם מדף הגלויות של אנדרטת המלחמה ובראסו הזקן‬
‫היושב על כיסא הנדנדה שלו ליד המדרגה‪ ,‬מנהל בית הלוויות וחנות הפרחים‬
‫שממול ‪ -‬מזון ומוות‪ ,‬תמיד עסק טוב בלה לאווז ‪ -‬חנות הכולבו ‪ -‬שעדיין‬
‫נוהלה בידי משפחת טרוריאן‪ ,‬אף על פי שלמרבה המזל ייצג אותה נכד צעיר‬
‫שחזר לגור בכפר לא מכבר ‪ -‬תיבת הדואר הישנה הצבועה צהוב‪.‬‬
‫מעבר לרחוב הראשי זורם הלואר‪ ,‬חלק וחום כנחש הרובץ בשמש ורחב‬
‫כשדה חיטה‪ ,‬איים ושרטונים חורצים את פניו בטלאים לא סדירים; התיירים‬
‫החולפים על פניו במכונית בדרך לאנז'ה עשויים לחשוב שהם מוצקים כמו‬
‫הכביש שתחתיהם‪ .‬אנחנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬יודעים שאין זה כך‪ .‬האיים נעים ללא הרף‪,‬‬
‫חסרי שורשים‪ .‬הם מונעים בערמומיות על ידי המים החומים שלמטה‪,‬‬
‫שוקעים ועולים חזרה כמו לווייתנים צהובים אטיים ומותירים בעקבותיהם‬
‫מערבולות קטנות שנראות תמימות למדי לשטים בסירה‪ ,‬אך הן קטלניות‬
‫לשחיין‪ .‬הזרם התת‪-‬מימי מושך ללא רחמים מתחת לפני השטח החלקים‬
‫וגורר את חסרי הזהירות לעבר חנק שלו‪ ,‬בלתי נראה לעין‪ .‬עדיין יש דגים‬
‫בלואר הזקן‪ ,‬דגי טינקה וזאב מים וצלופחים שגדלו לממדים מפלצתיים ממזון‬
‫שהפיקו מהביוב ומהריקבון שבמעלה הנהר‪ .‬בדרך כלל תראו סירות דיג‬
‫במימיו‪ ,‬אף על פי שבמחצית מהמקרים הדייגים משליכים את שלכדו חזרה‬
‫למים‪.‬‬
‫ליד המזח הישן בנה פול אוריאס צריף שבו הוא מוכר פיתיונות וציוד דיג‪,‬‬
‫מרחק יריקה מן המקום שבו נהגנו לדוג‪ ,‬הוא וקסיס ואני‪ ,‬ושבו הכיש נחש‬
‫מים את ז'נט גודן‪ .‬הכלב הזקן של פול שוכב לרגליו‪ ,‬מפחיד כמו בן הכלאיים‬
‫החום שהיה בן לווייתו הקבוע לפני שנים‪ ,‬והוא צופה בנהר‪ ,‬מנדנד פיסת חוט‬
‫במים כאילו מקווה לתפוס דבר מה‪.‬‬
‫אני תוהה אם הוא זוכר‪ .‬לפעמים אני רואה שהוא מביט בי ‪ -‬הוא אחד מן‬
‫הלקוחות הקבועים שלי ‪ -‬ואני כמעט יכולה לחשוב שהוא אכן מביט בי‪ .‬הוא‬
‫הזדקן‪ ,‬כמובן‪ .‬כמו כולנו‪ .‬פני הירח העגולות שלו כהו ונעשו נפוחות ועגומות‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שפם רפה בצבע של טבק לעוס‪ .‬בדל סיגריה בין שיניו‪ .‬הוא מדבר לעתים‬
‫נדירות ‪ -‬הוא מעולם לא היה פטפטן ‪ -‬אבל הוא מביט בהבעה של כלב עצוב‪,‬‬
‫כומתה של חיל הים דחוסה על גולגולתו‪ .‬הוא אוהב את הפנקייק שלי ואת‬
‫הסיידר שלי‪ .‬אולי משום כך הוא לא אמר דבר מעולם‪ .‬הוא מעולם לא היה‬
‫הטיפוס שעושה סצנות‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫כעבור ארבע שנים כמעט מיום שחזרתי לגור בכפר פתחתי את ה ְק ֶרּפֶרי‪ .‬כבר‬
‫היו לי חסכונות‪ ,‬הרגלים‪ ,‬נעשיתי מקובלת‪ .‬היה לי נער שעבד בשבילי בחווה ‪-‬‬
‫נער מקּו ְרלֶה‪ ,‬לא מאחת המשפחות ‪ -‬והעסקתי נערה‪ ,‬ליז‪ ,‬שתעזור במתן‬
‫שירות‪ .‬התחלתי עם חמישה שולחנות בלבד ‪ -‬מאז ומעולם היה הטריק‬
‫לחשוב בקטן בהתחלה‪ ,‬להימנע מלהבהיל אנשים ‪ -‬אבל בסופו של דבר‬
‫הוכפל מספרם‪ ,‬נוסף על כל האנשים שיכולתי להושיב על המרפסת הקדמית‬
‫בימים יפים‪ .‬שמרתי על פשטות‪ .‬התפריט שלי הוגבל לפנקייק כוסמת עם‬
‫מבחר מילויים‪ ,‬מנה עיקרית אחת ליום ומגוון קינוחים‪ .‬כך יכולתי לטפל‬
‫בבישול בעצמי ולהותיר לליז את רישום ההזמנות‪ .‬קראתי למקום "קרפ‬
‫פרמבואז"‪ ,‬על שם ספציאליטה הבית‪ ,‬פנקייק מתוק עם רוטב פטל ועם‬
‫הליקר הביתי שלי‪ ,‬וחייכתי קצת לעצמי כשחשבתי מה היתה תגובתם לו‬
‫שה‬
‫ידעו‪ .‬כמה מן הלקוחות הקבועים שלי אפילו התחילו לקרוא למקום " ֶ‬
‫פרמבואז"‪ ,‬מה שגרם לי לחייך עוד יותר‪.‬‬
‫באותה תקופה התחילו גברים לשים לב אלי שוב‪ .‬אתם מבינים‪ ,‬הפכתי‬
‫לאישה אמידה למדי על פי קנה המידה של לה לאווז‪ .‬הייתי בקושי בת‬
‫חמישים‪ ,‬ככלות הכול‪ .‬וגם ידעתי לבשל ולהחזיק בית‪ .‬כמה מן הגברים חיזרו‬
‫אחרי בעדינות‪ ,‬גברים הגונים וטובים כמו ז'ילבר דופרה וז'אן‪-‬לואי לֶלאסיֵין‪,‬‬
‫ַמּבר לֶקֹוז שרצה לזכות בארוחות חינם לכל החיים‪ .‬אפילו‬
‫גברים עצלים כמו ר ֶ‬
‫פול‪ ,‬פול אוריאס המתוק והשתקן בעל השפם הנפול המוכתם בניקוטין‪ .‬מובן‬
‫שדבר כזה לא בא בחשבון‪ .‬זו היתה טיפשות שמעולם לא הייתי מסוגלת‬
‫להיכנע לה‪ .‬לא שזה גרם לי יותר מאשר צביטת חרטה קלה מדי פעם‪ .‬היה לי‬
‫העסק‪ ,‬היתה לי החווה של אמי; היו לי הזיכרונות שלי‪ .‬בעל היה גורם‬
‫לאובדנם של כל אלה‪ .‬בשום אופן לא יכולתי להסתיר ממנו לנצח את הזהות‬
‫הבדויה שלי‪ ,‬ואף שבני הכפר יכלו אולי לסלוח לי על מוצאי בתחילה‪ ,‬הם לא‬
‫היו שוכחים חמש שנים של הונאה‪ .‬כך שסירבתי לכל ההצעות‪ ,‬ההססניות‬
‫והנועזות‪ ,‬עד שכולם פחות או יותר חשבו אותי תחילה לבלתי ניתנת‬
‫לניחומים‪ ,‬אחר כך לבלתי חדירה ולבסוף‪ ,‬שנים אחר כך‪ ,‬לזקנה מדי‪.‬‬
‫חייתי בלה לאווז במשך קרוב לעשר שנים‪ .‬בחמש האחרונות התחלתי להזמין‬
‫את פיסטש ואת משפחתה לשהות במקום בחופשת הקיץ‪ .‬צפיתי בילדים‬
‫גדלים מצרורות סקרנים וגדולי עיניים לציפורים צבעוניות קטנות שעפו מעל‬
‫האחו ובבוסתן שלי בעזרת כנפיים בלתי נראות‪ .‬פיסטש היא בת טובה‪.‬‬
‫נואזט‪ ,‬המועדפת עלי בחשאי‪ ,‬דומה לי יותר‪ :‬ערמומית ומרדנית‪ ,‬עיניים‬
‫שחורות כשלי ולב מלא פראות ותרעומת‪ .‬יכולתי למנוע את עזיבתה ‪ -‬די היה‬
‫במילה אחת‪ ,‬בחיוך אחד ‪ -‬אבל לא עשיתי זאת‪ .‬פחדתי‪ ,‬אולי‪ ,‬שהיא תהפוך‬
‫אותי לאמי שלי‪ .‬מכתביה תפלים וכתובים מתוך חובה‪ .‬נישואיה הסתיימו רע‪.‬‬
‫היא עובדת כמלצרית בבית קפה במונטריאול הפתוח כל הלילה‪ .‬היא מסרבת‬
‫להצעותי לשלוח לה כסף‪ .‬פיסטש היא האישה שרנט היתה עשויה להיות‪,‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שמנמונת ומלאת אמון‪ ,‬עדינה עם ילדיה ומגינה עליהם בחירוף נפש‪ ,‬בעלת‬
‫שיער חום רך ועיניים ירוקות כמו הפיסטוק שעל שמו היא קרויה‪ .‬דרכה‪ ,‬ודרך‬
‫ילדיה‪ ,‬למדתי לחיות מחדש את החלקים הטובים של ילדותי‪.‬‬
‫למענם למדתי שוב להיות אם‪ ,‬להכין פנקייק ונקניקיות שמנות מעשבי תיבול‬
‫ותפוחים‪ .‬הכנתי להם ריבה מתאנים ומעגבניות ירוקות ומדובדבנים חמוצים‬
‫ומחבושים‪ .‬הנחתי להם לשחק עם העזים החומות הקטנות והשובבות‬
‫ולהאכיל אותן קרומי לחם ופיסות גזר‪ .‬האכלנו את התרנגולות‪ ,‬ליטפנו את‬
‫חּומעָה לארנבים‪ .‬הראיתי להם את‬
‫חוטמיהם הרכים של סוסי הפוני‪ ,‬אספנו ְ‬
‫הנהר ואיך להגיע אל השרטונים שטופי השמש‪ .‬הזהרתי אותם‪ ,‬בלב נחמץ‪,‬‬
‫מפני הסכנות ‪ -‬הנחשים‪ ,‬השורשים‪ ,‬המערבולות‪ ,‬החול הטובעני ‪ -‬הכרחתי‬
‫אותם להבטיח שלעולם‪ ,‬לעולם לא ישחו שם‪ .‬הראיתי להם את היערות‬
‫שמאחור‪ ,‬את המקומות הטובים ביותר למצוא בהם פטריות‪ ,‬את הדרכים‬
‫להבחין בין שנטרל אמיתית למזויפת‪ ,‬את האוכמניות השחורות הגדלות פרא‬
‫לבנותי‪ .‬במקומה היו החוף הפראי‬
‫ַ‬
‫בסבך‪ .‬ילדות כזאת היתה צריכה להיות‬
‫של קֹוט ד'‪B‬רמור‪ ,‬שבו חיינו ארווה ואני במשך זמן מה‪ ,‬החופים סחופי הרוח‪,‬‬
‫יערות אורנים ובתי אבן בעלי גגות רעפים‪ .‬ניסיתי להיות להן אם טובה‪,‬‬
‫באמת שניסיתי‪ ,‬אבל הרגשתי שתמיד היה חסר משהו‪ .‬עכשיו אני מבינה‬
‫שזה היה הבית הזה‪ ,‬החווה הזאת‪ ,‬השדות האלה‪ ,‬הלואר הישנוני‪ ,‬המסריח‪,‬‬
‫של לה לאווז‪ .‬זה מה שרציתי בשבילן‪ ,‬והתחלתי שוב עם נכדי‪ .‬כשפינקתי‬
‫אותם‪ ,‬פינקתי את עצמי‪.‬‬
‫אני רוצה לחשוב שאמי היתה עושה אולי אותו הדבר לו היתה לה ההזדמנות‪.‬‬
‫אני מדמיינת אותה כסבתא שלווה הסופגת את נזיפותי ‪" -‬באמת‪ ,‬אמא‪ ,‬את‬
‫תקלקלי אותן לגמרי" ‪ -‬בקריצה‪ ,‬בלי לשנות את הליכותיה‪ ,‬וזה לא נראה לי‬
‫בלתי אפשרי כפי שהיה בעבר‪ .‬ואולי אני ממציאה אותה מחדש‪ .‬אולי היא‬
‫באמת היתה כפי שאני זוכרת אותה‪ :‬אישה קשה שלא חייכה מעולם‪,‬‬
‫שהביטה בי באותו מבט סתום ושטוח‪.‬‬
‫היא לא ראתה מעולם את נכדותיה‪ ,‬מעולם לא ידעה אפילו על קיומן‪ .‬לארווה‬
‫סיפרתי שהורי מתו‪ ,‬והוא מעולם לא הטיל ספק בשקר‪ .‬אביו היה דייג‪ ,‬אמו‬
‫היתה אישה דמוית חוגלה‪ ,‬קטנה ועגולה‪ ,‬שמכרה את הדגים בשווקים‪.‬‬
‫התעטפתי בהם כמו בשמיכה שאולה‪ ,‬וידעתי שביום מן הימים אצטרך לחזור‬
‫אל הקור בלעדיהם‪ .‬ארווה היה גבר טוב‪ ,‬גבר רגוע שלא היו לו קצוות חדים‬
‫שיכלו לפצוע אותי‪ .‬אהבתי אותו‪ ,‬לא אהבה צורבת ונואשת כמו שאהבתי את‬
‫תומס‪ ,‬אבל אהבתי אותו מספיק‪.‬‬
‫כשמת בשנת ‪ - 1975‬ברק פגע בו בזמן דיג צלופחים שאליו יצא עם אביו –‬
‫תוּבל יגוני בתחושה שמותו היה בלתי נמנע‪ .‬התחושה דמתה כמעט להקלה‪.‬‬
‫זה היה טוב במשך זמן מה‪ ,‬כן‪ .‬אבל העסק ‪ -‬החיים ‪ -‬היה צריך להתקדם‬
‫הלאה‪ .‬חזרתי אל לה לאווז שמונה‪-‬עשר חודשים אחר כך בהרגשה‬
‫שהתעוררתי אחרי שינה ארוכה ואפלה‪.‬‬
‫אולי נראה לכם מוזר שחיכיתי זמן רב כל כך לפני שקראתי את האלבום של‬
‫אמי‪ .‬זו היתה ירושתי היחידה ‪ -‬פרט לפטריית הכמהין פריגור ‪ -‬ובמשך חמש‬
‫שנים בקושי הצצתי בו‪ .‬מובן שידעתי מתכונים רבים כל כך בעל פה‪ ,‬עד‬
‫שבקושי היה לי צורך לקרוא אותם‪ ,‬ובכל זאת‪ .‬לא הייתי נוכחת אפילו בזמן‬
‫קריאת הצוואה‪ .‬אינני יכולה לומר לכם באיזה תאריך היא מתה ‪ -‬אף שאני‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫יכולה לומר לכם היכן מתה ‪ -‬בבית אבות בוויטרֶה‪ ,‬שנקרא לה גֹוט ֵריי ‪ -‬מסרטן‬
‫הקיבה‪ .‬היא גם קבורה שם‪ ,‬בבית הקברות המקומי‪ ,‬אם כי אני ביקרתי שם‬
‫רק פעם אחת‪ .‬קברה קרוב אל החומה המרוחקת‪ ,‬ליד מכלי האשפה‪.‬‬
‫"מיראבל דרטיגן" כתוב שם‪ ,‬ואחר כך אי‪-‬אילו תאריכים‪ .‬אני מבחינה‪,‬‬
‫בהפתעה מועטה‪ ,‬שאמי שיקרה לנו בנוגע לגילה‪.‬‬
‫אינני יודעת באמת מה הניע אותי להתחיל לבדוק את האלבום שלה‪ .‬זה היה‬
‫הקיץ הראשון שלי בלה לאווז אחרי מותו של ארווה‪ .‬שררה בצורת‪ ,‬והלואר‬
‫היה אולי רדוד בכמה מטרים מהרגיל וחשף גדות מכוערות ומצומקות הדומות‬
‫לגדמים של שיניים חולות‪ .‬שורשים השתרגו מטה אל המים‪ ,‬השמש הפכה‬
‫את צבעם ללבן‪ -‬צהבהב‪ ,‬וילדים שיחקו על השרטונים‪ ,‬משכשכים רגליים‬
‫יחפות בשלוליות חומות מטונפות‪ ,‬נועצים מקלות בפסולת הצפה ממעלה‬
‫הזרם‪ .‬עד אז נמנעתי מלהביט באלבום מתוך תחושת אשמה אבסורדית של‬
‫מציצנות‪ ,‬כאילו אמי עלולה להגיע בכל רגע ולראות אותי קוראת את סודותיה‬
‫המוזרים‪ .‬האמת היא שלא רציתי לדעת את סודותיה‪ .‬בתחושה הדומה לזו‬
‫שחשים כשנכנסים לחדר בלילה ושומעים את ההורים מתנים אהבים‪ ,‬קול‬
‫פנימי אמר לי שזה לא בסדר‪ ,‬ועברו יותר מעשר שנים עד שהבנתי שהקול‬
‫ששמעתי לא היה של אמי‪ ,‬כי אם שלי‪.‬‬
‫כפי שאמרתי‪ ,‬הרבה ממה שכתבה לא היה מובן‪ .‬השפה ‪ -‬בעלת צליל איטלקי‬
‫ובלתי ניתנת לביטוי ‪ -‬שרוב האלבום היה כתוב בה‪ ,‬היתה זרה לי‪ ,‬ואחרי‬
‫כמה ניסיונות נֵפֶל לפענח אותה נטשתי את הרעיון‪ ,‬המתכונים היו ברורים‬
‫למדי‪ ,‬נכתבו באותיות דפוס כחולות או סגולות‪ ,‬אבל השרבוטים המטורפים‪,‬‬
‫השירים‪ ,‬הציורים והסיפורים שביניהם נכתבו ללא כל היגיון נראה לעין‪ ,‬ללא‬
‫כל סדר שיכולתי לגלות‪.‬‬
‫ראיתי היום את גילֶרם רמונדן‪ .‬עם רגל העץ החדשה שלו‪ .‬הוא צחק כשראה‬
‫את ר"ק נועצת בו מבט‪ .‬כששאלה‪ ,‬זה לא כאב? הוא אמר שהיה לו מזל‪ .‬אביו‬
‫מכין קבקבי עין‪ .‬חצי מהעבודה שנדרשת לזוג‪ ,‬חה חה‪ ,‬וחצי מההזדמנויות‬
‫לעמוד על קצות האצבעות בזמן ואלס‪ ,‬יפה שלי‪ .‬אני חושבת שוב ושוב איך‬
‫זה נראה בתוך המכנס המקופל‪ .‬כמו פודינג לבן לא מבושל‪ ,‬קשור בפיסת‬
‫חוט‪ ,‬הייתי צריכה לנשוך את שפתי כדי לא לצחוק‪.‬‬
‫המילים כתובות‪ ,‬בכתב קטן מאוד‪ ,‬מעל מתכון לפודינג לבן‪ .‬האנקדוטות‬
‫הקצרות האלה‪ ,‬עם ההומור נטול השמחה שבהן‪ ,‬הטרידו אותי‪.‬‬
‫במקומות אחרים אמי מדברת על העצים שלה כאילו הם אנשים חיים‪:‬‬
‫"נשארתי ערה כל הלילה עם בל איבון; היא היתה מצוננת כל כך‪ ".‬ואף על פי‬
‫שהיא תמיד מתייחסת אל ילדיה בקיצורים ‪ -‬ר"ק‪ ,‬קס ו ְפרָה ‪ -‬אבי אינו מוזכר‬
‫כלל‪ .‬אף לא פעם אחת‪ .‬במשך שנים רבות תהיתי מדוע‪ .‬כמובן‪ ,‬לא היתה לי‬
‫כל דרך לדעת מה נכתב בחלקים האחרים‪ ,‬בחלקים הסודיים‪ .‬ייתכן שאבי ‪-‬‬
‫המעט שידעתי עליו ‪ -‬לא היה ולא נברא‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫אחר כך הגיע העסק הזה של המאמר‪ .‬לא קראתי אותו בעצמי‪ ,‬אתם מבינים;‬
‫הוא יצא במין כתב עת שכנראה ראה באוכל רק אביזר עיצובי ‪" -‬השנה כולנו‬
‫אוכלים קוסקוס‪ ,‬יקירי‪ ,‬זה ממש דֶה רִיגֶר" ‪ -‬ואילו בשבילי אוכל הוא פשוט‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫אוכל‪ ,‬תענוג לחושים‪ ,‬יצירה בת חלוף מתוכננת בקפידה‪ ,‬כמו זיקוקין די‪-‬נור‪,‬‬
‫לעתים עבודה קשה‪ ,‬אבל אין להתייחס אליו ברצינות‪ .‬לא אמנות‪ ,‬למען השם;‬
‫נכנס מקצה אחד ויוצא מהאחר‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הוא הופיע שם יום אחד‪ ,‬באחד‬
‫מאותם כתבי עת בענייני אופנה‪" .‬מסעות לאורך הלואר"‪ ,‬או משהו כזה‪ ,‬שף‬
‫מפורסם הבודק מסעדות בדרכו אל החוף‪ .‬אני גם זוכרת אותו; איש קטן ורזה‬
‫עם מלחייה ופלפלייה משלו עטופות במפית ועם מחברת בחיקו‪ .‬הוא אכל את‬
‫הּפ ֶאיָה ‪B‬נטִייֶז ואת סלט הארטישוק החם שלי‪ ,‬ואחר כך פיסה ממאפי‬
‫ָ‬
‫ּבּושה שהכנתי בעצמי וכוסית ליקר‬
‫החמאה והסוכר של אמי‪ ,‬לצד הסִידְר ֶ‬
‫פרמבואז לסיום‪ .‬הוא שאל אותי שאלות רבות על המתכונים שלי‪ ,‬רצה לראות‬
‫את המטבח והגינה שלי‪ ,‬נדהם כשהראיתי לו את המרתף שלי עם מדפי‬
‫הטרינים שלי‪ ,‬השימורים והשמנים הארומטיים ‪ -‬שמן אגוזים‪ ,‬רוזמרין‪ ,‬כמהין‬
‫ֶ‬
‫ וסוגי חומץ ‪ -‬פטל‪ ,‬לבנדר‪ ,‬תפוח חמוץ ‪ -‬שאל אותי מהיכן ההכשרה שלי‬‫ונראה כמעט כועס כשהשאלה הצחיקה אותי‪.‬‬
‫אולי אמרתי יותר מדי‪ .‬זה החמיא לי‪ ,‬אתם מבינים‪ .‬הזמנתי אותו לטעום מזה‬
‫מהסֹוסיסֹון ֵסק שלי‪ .‬לגימה מליקר האגסים שלי‪,‬‬
‫ִ‬
‫ומזה‪ .‬פרוסת רייֶט‪ ,‬פרוסה‬
‫הּפּו‪B‬רֶה שאמי נהגה להכין באוקטובר מאגסים שנשרו וכבר תססו בהיותם‬
‫מונחים על האדמה החמה‪ ,‬והיו מכוסים בצרעות חומות כך שהיה עלינו‬
‫להשתמש במלקחי עץ כדי להסיר אותן‪ .‬הראיתי לו את פטריית הכמהין שאמי‬
‫הורישה לי‪ ,‬משומרת בקפידה ּבַשמן כמו זבוב בענבר‪ ,‬וחייכתי כשעיניו‬
‫התרחבו בתדהמה‪.‬‬
‫"יש לך מושג כמה דבר כזה שווה?" שאל‪.‬‬
‫כן‪ ,‬הוא החמיא לצד היהיר שבי‪ .‬אולי הייתי גם קצת בודדה; שמחתי לדבר‬
‫עם האיש הזה‪ ,‬שידע לדבר בשפתי‪ ,‬שידע לקרוא בשמותיהם של עשבי‬
‫התיבול בטרין בשעה שטעם אותו‪ ,‬ושאמר לי שאני טובה מדי למקום הזה‪,‬‬
‫שזה פשע‪ .‬אולי חלמתי קצת‪ .‬הייתי צריכה לדעת‪.‬‬
‫המאמר פורסם כמה חודשים אחר כך‪ .‬מישהו הביא לי אותו‪ ,‬תלוש מכתב‬
‫העת‪ .‬תמונה של הקרפרי‪ ,‬כמה פסקאות‪.‬‬
‫"המבקרים באנז'ה בחיפוש אחר בישול גורמה יכולים לגשת אל ה'אֹו דֶליס‬
‫דֶסאנְז' היוקרתי‪ .‬בעשותם כן הם עלולים להחמיץ את אחת התגליות‬
‫המרגשות ביותר במסעותי לאורך הלואר‪ "...‬בקדחתנות ניסיתי להיזכר אם‬
‫סיפרתי לו על יאניק‪" .‬מאחורי החזות נטולת היומרה של בית חווה כפרי‪,‬‬
‫מתרחש נס קולינרי‪ "...‬אחר כך הופיעו לא מעט שטויות על "מסורת כפרית‬
‫הלובשת חיים חדשים בעזרת גאוניותה היצירתית של הגברת הזאת"‪ .‬בחוסר‬
‫סבלנות‪ ,‬ובתחושת פניקה הולכת וגוברת‪ ,‬סרקתי את הדף בחיפוש אחר‬
‫סימנים של הבלתי נמנע‪ .‬אזכור יחיד של השם דרטיגן‪ ,‬וכל עבודת הבנייה‬
‫הזהירה שלי עלולה להתחיל לקרוס‪.‬‬
‫אולי נראה שאני מגזימה‪ .‬אני לא‪ .‬המלחמה זכורה היטב בלה לאווז‪ .‬יש כאן‬
‫אנשים שעדיין אינם מדברים זה עם זה‪ .‬דניז מֹוריאק ולוסיל דופרה‪ ,‬ז'אן‪-‬‬
‫מארי ּבֹונֶה וקולן ְּבראסו‪ .‬האם לא היה העסק הזה באנז'ה לפני שנים ספורות‪,‬‬
‫כשאישה זקנה נמצאה נעולה בחדר מעל דירה בקומת הגג? הוריה נעלו‬
‫אותה שם ב‪ ,1945 -‬כשגילו שהיא שיתפה פעולה עם הגרמנים‪ .‬היא היתה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בת שש‪-‬עשרה‪ .‬חמישים שנה אחר כך הם הוציאו אותה‪ ,‬זקנה ומטורפת‪,‬‬
‫כשאביה מת לבסוף‪.‬‬
‫ומה בדבר הזקנים האלה ‪ -‬כמה מהם בני שמונים‪ .‬תשעים ‪ -‬הכלואים בשל‬
‫פשעי מלחמה? גברים זקנים ועיוורים‪ ,‬גברים זקנים וחולים‪ ,‬שהשיטיון‬
‫המתיק אותם‪ ,‬ופניהם רפויות ונטולות הבנה‪ .‬אי‪-‬אפשר להאמין שאי‪-‬פעם היו‬
‫צעירים‪ .‬אי‪-‬אפשר להאמין בקיומם של חלומות עקובים מדם בתוך הגולגולות‬
‫השבריריות והשכחניות האלה‪ .‬נפצו את הקנקן‪ ,‬והתמצית חומקת מכם‪.‬‬
‫הפשע לובש חיים משלו‪ ,‬הצדקה משלו‪.‬‬
‫"בצירוף מקרים מוזר‪ ,‬הבעלים של 'קרפ פרמבואז'‪ ,‬מדאם פרנסואז סימון‪,‬‬
‫היא קרובת משפחה של בעלי ה'או דליס דסאנז'‪ "...‬נשימתי נעתקה‪ .‬הרגשתי‬
‫כאילו פתית אש חסם את קנה הנשימה שלי‪ ,‬ולפתע הייתי מתחת למים‪ ,‬נהר‬
‫חּום אוחז בי ומושך אותי מטה‪ ,‬אצבעות להבה נדחפות אל גרוני‪ ,‬אל ריאותי‪,‬‬
‫"‪...‬לור דסאנז' שלנו! מוזר שהיא עדיין לא הצליחה לגלות כמה מסודותיה של‬
‫הדודה‪-‬רבא שלה‪ .‬אני‪ ,‬למשל‪ ,‬העדפתי בהרבה את הקסם נטול היומרה של‬
‫'קרפ פרמבואז' על כל מה שיש ללור האלגנטית ‪ -‬אך הכחושה מדי! ‪ -‬להציע‪".‬‬
‫נשמתי שוב‪ .‬לא האחיין‪ ,‬כי אם האחיינית‪ .‬ניצלתי מחשיפה‪.‬‬
‫הבטחתי לעצמי באותו רגע שלעולם לא יהיו עוד השתטויות‪ ,‬לא עוד שיחות‬
‫עם כתבי אוכל אדיבים‪ .‬צלם מכתב עת פריזאי אחר בא לראיין אותי שבוע‬
‫אחר כך‪ ,‬אבל סירבתי להיפגש עמו‪ .‬בקשות לראיונות הגיעו בדואר‪ ,‬אך לא‬
‫עניתי עליהן‪ .‬מוציא לאור פנה אלי בבקשה לכתוב ספר מתכונים‪ .‬בפעם‬
‫הראשונה הוצף "קרפ פרמבואז" באנשים מאנזיה‪ ,‬בתיירים‪ ,‬באנשים‬
‫אלגנטיים שבאו במכוניות חדשות ונוצצות‪ .‬גירשתי עשרות מהם‪ .‬היו לי‬
‫הלקוחות הקבועים שלי ועשרה עד חמישה‪-‬עשר השולחנות שלי; לא יכולתי‬
‫לשרת אנשים רבים כל כך‪.‬‬
‫ניסיתי להתנהג כרגיל ככל האפשר‪ .‬סירבתי לקבל הזמנות מראש‪ .‬אנשים‬
‫עמדו בתור על המדרכה‪ .‬היה עלי להעסיק מלצרית נוספת‪ ,‬אבל פרט לכך‬
‫התעלמתי מתשומת הלב הבלתי רצויה‪ .‬אפילו כאשר חזר כתב האוכל הקטן‬
‫להתווכח ‪ -‬לשדל אותי ‪ -‬לא הסכמתי להקשיב לו‪ .‬לא‪ ,‬אני לא ארשה לו‬
‫להשתמש במתכונים שלי בטור שלו‪ .‬לא‪ ,‬לא יֵצא שום ספר‪ .‬לא תצלומים‪.‬‬
‫"קרפ פרמבואז" יישאר מה שהוא‪ ,‬קרפרי כפרי‪.‬‬
‫ידעתי שאם אעמוד כחומה בצורה די זמן‪ ,‬הם יעזבו אותי לנפשי‪ .‬אבל‬
‫בינתיים הנזק כבר נעשה‪ .‬עכשיו ידעו לור ויאניק איפה למצוא אותי‪.‬‬
‫קסיס סיפר להם בוודאי‪ .‬הוא התמקם בדירה ליד מרכז העיר‪ ,‬ואף על פי‬
‫שמעולם לא היה חבר לעט מוצלח‪ ,‬הוא כתב לי מדי פעם‪ .‬מכתביו היו מלאים‬
‫בדיווחים על כלתו המפורסמת ועל בנו המצוין‪ .‬ובכן‪ ,‬אחרי המאמר והסערה‬
‫שעורר הם התחילו להתאמץ למצוא אותי‪ .‬הם הביאו את קסיס איתם‪ ,‬כמו‬
‫מתנה‪ .‬נראה שהם חשבו שאיכשהו נתרגש לראות זה את זה אחרי שנים‬
‫רבות כל כך‪ ,‬אבל אף שעיניו היו לחות‪ ,‬מהצטננות או מרגשנות‪ ,‬נשארו עיני‬
‫שלי יבשות לחלוטין‪ .‬בקושי נשאר בו שמץ מן האח הבכור שאיתו חלקתי‬
‫הרבה כל כך; הוא היה שמן כעת‪ ,‬תווי פניו אבודים בבצק נטול צורה‪ ,‬אפו‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫האדים‪ ,‬לחייו חרוצות סדקים של נימי דם שבורים‪ ,‬חיוכו מהוסס‪ .‬מה‬
‫שהרגשתי פעם כלפיו‪ ,‬הערצת הגיבורים כלפי האח הגדול שחשבתי שיכול‬
‫לעשות הכול ‪ -‬לטפס על העץ הגבוה ביותר‪ ,‬לגנוב דבש מדבורי בר‪ ,‬לחצות‬
‫בשחייה את הלואר בקטע הרחב ביותר שלו ‪ -‬התפוגג לכדי נוסטלגיה קלה‬
‫אפופה בוז‪ .‬כל זה קרה‪ ,‬ככלות הכול‪ ,‬לפני זמן רב כל כך‪ .‬האיש השמן שעמד‬
‫בדלת היה זר לי‪.‬‬
‫בהתחלה הם נהגו בתבונה‪ .‬הם לא ביקשו דבר‪ .‬הם היו מודאגים מכך‬
‫שחייתי לבד‪ ,‬נתנו לי מתנות ‪ -‬מעבד מזון‪ ,‬מזועזעים מכך שעדיין לא היה לי‬
‫אחד כזה; מעיל חורף; רדיו ‪ -‬הציעו לצאת איתי‪ .‬הם אפילו הזמינו אותי פעם‬
‫אחת למסעדה שלהם‪ ,‬שדמתה לאסם גדול‪ ,‬עם שולחנות משיש מזויף‬
‫מכוסים במפות משובצות‪ ,‬ושלטי ניאון וכוכבי ים מיובשים וסרטני פלסטיק‬
‫צבעוניים ומבהיקים שנלכדו ברשתות דיג שנתלו על הקירות‪ .‬הערתי‪,‬‬
‫בביישנות מסוימת‪ ,‬על העיצוב‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬מאמי‪ ,‬אפשר לקרוא לזה קיטש‪ ",‬הסבירה לור באדיבות‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הקייטנה של קנלר‪ ,‬אתגר קרת‬
‫רומן מקור‬
‫זמורה‪-‬ביתן‬
‫‪ 107‬עמודים‬
‫‪3-13021‬‬
‫‪965-07-0786-7‬‬
‫כריכה אחורית‬
‫"יומיים אחרי שהתאבדתי מצאתי פה‬
‫עבודה באיזה פיצריה‪ ,‬קוראים לה‬
‫'קמיקזה' והיא חלק מרשת‪ .‬האחראי‬
‫משמרת היה ממש בסדר איתי ועזר לי‬
‫גם להסתדר על דירה עם שותף‪ .‬בלילה‬
‫גיליתי איזה פאב‪ ,‬דווקא די נחמד‪.‬‬
‫המוזיקה שם בכלל לא רעה‪ ,‬אולי לא‬
‫הכי מעודכנת אבל עם זוית‪ ,‬והרבה‬
‫בחורות מגיעות לבד‪ .‬האמת שעל הלילה‬
‫הראשון מישהי עשתה לי עיניים‪ ,‬דווקא‬
‫שווה‪ ,‬העור שלה היה קצת רפוי כזה‪,‬‬
‫מידלדל‪ ,‬של אחת שגמרה בטביעה‪ ,‬אבל‬
‫הגוף ממש עשר‪ ,‬וגם העיניים‪ .‬אבל לא‬
‫התחלתי כלום‪ .‬בלב אמרתי לעצמי שזה בגלל ערגה‪ .‬שכל המוות הזה רק‬
‫עשה לי לאהוב אותה יותר‪ ,‬אבל לך תדע אולי אני סתם מודחק"‪.‬‬
‫'הקייטנה של קנלר' נובלה וארבעה סיפורים קצרים‪.‬‬
‫סיפור על נהג אוטובוס שרצה להיות אלוהים‬
‫זה סיפור על נהג אוטובוס אחד שאף‪-‬פעם לא היה מוכן לפתוח את הדלת של‬
‫האוטובוס לאנשים שאיחרו‪ .‬הנהג הזה לא היה מוכן לפתוח את הדלת לאף‪-‬‬
‫אחד‪ .‬לא לתיכוניסטים עצורים שהיו רצים במקביל אליו ותוקעים בו מבטים‬
‫עצובים‪ ,‬ובטח שלא לאנשים עצבנים עם דובונים שהיו דופקים על הדלת בכוח‬
‫כאילו שבכלל הגיעו בזמן וזה הוא שלא בסדר‪ ,‬אפילו לא לזקנות עם שקיות‬
‫נייר חומות עמוסות מצרכים שניפנפו אחריו ביד רועדת‪ .‬וזה לא מרשעות‬
‫שהוא לא היה פותח את הדלת‪ ,‬כי בנהג הזה לא היתה אפילו טיפה אחת של‬
‫רשע‪ ,‬זה היה מאידיאולוגיה‪ .‬האידיאולוגיה של הנהג אמרה שאם‪ ,‬נניח‪,‬‬
‫העיכוב בהעלאת מישהו שאיחר הוא בקושי חצי דקה‪ ,‬והבנאדם שנישאר‬
‫מחוץ לאוטובוס מפסיד בגלל זה רבע שעה מחייו‪ ,‬זה עדיין יותר הוגן כלפי‬
‫החברה לא לפתוח לו את הדלת‪ ,‬בגלל שאת החצי דקה הזאת מפסיד כל‬
‫נוסע ונוסע באוטובוס‪ .‬ואם‪ ,‬נניח‪ ,‬יש באוטובוס שישים אנשים שלא עשו כלום‬
‫לאף‪-‬אחד והגיעו לתחנה שלהם בזמן‪ ,‬אז הם ביחד מפסידים חצי שעה‪ ,‬שזה‬
‫כפול מרבע‪ .‬זאת היתה הסיבה היחידה שבגללה לא היה פותח את הדלת‬
‫אף‪-‬פעם‪ .‬הוא ידע שלנוסעים בכלל אין מושג על הסיבה הזאת‪ ,‬וגם לא לאלה‬
‫שרצים אחריו ומסמנים לו שיפתח‪ .‬הוא גם ידע שרובם חושבים שהוא סתם‬
‫מניאק‪ ,‬ושאישית היה לו הרבה‪-‬הרבה יותר קל לתת להם לעלות ולקבל מהם‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫תודות וחיוכים‪ .‬רק שבבחירה שבין תודה וחיוך‪ ,‬לטובת החברה‪ ,‬לא היה‬
‫לנהג ספק בכלל שהוא מעדיף את טובת החברה‪.‬‬
‫לבנאדם שהכי היה אמור לסבול מהאידאולוגיה הזאת של הנהג קראו אדי‪,‬‬
‫רק שהוא‪ ,‬בניגוד לאנשים אחרים בסיפור‪ ,‬אפילו לא היה מנסה לרוץ אחרי‬
‫האוטובוס מרוב שהיה עצלן ומיואש‪ .‬אדי הזה היה עוזר טבח בפאב‪ -‬מסעדה‬
‫שקראו לו 'ביס‪-‬טרו'‪ ,‬על שם המשחק מילים הכי מוצלח שהבעלים הטיפש‬
‫שלו הצליח להמציא‪ .‬האוכל במקום הזה לא היה משהו‪ ,‬אבל אדי עצמו היה‬
‫בנאדם נחמד‪ ,‬כל‪-‬כך נחמד‪ ,‬שלפעמים‪ ,‬כשהיתה יוצאת לו מנה לא מוצלחת‬
‫במיוחד‪ ,‬הוא היה מגיש אותה בעצמו לשולחן ומתנצל‪ .‬זה היה באחת‬
‫ההתנצלויות האלה שהוא פגש את האושר‪ ,‬או לפחות את הסיכוי לאושר‪,‬‬
‫בצורה של בחורה שהיתה כל‪-‬כך חמודה שניסתה לגמור את הרוסט‪-‬ביף‬
‫שהכין לה עד הסוף‪ ,‬בשביל שלא ירגיש רע‪ .‬והבחורה הזאת‪ ,‬היא לא רצתה‬
‫להגיד לו את השם שלה או לתת לו טלפון‪ ,‬אבל היתה מספיק מתוקה בשביל‬
‫להסכים להיפגש אתו למחרת בחמש באיזשהו מקום שיקבעו מראש‪,‬‬
‫בדולפינריום‪ ,‬אם להיות יותר מדויק‪.‬‬
‫לאדי היתה מחלה‪ ,‬מחלה שבגללה החמיץ כבר די הרבה דברים בחיים‪ .‬היא‬
‫לא היתה מסוג המחלות שמתנפחים לך הפוליפים או משהו‪ ,‬אבל היא בכל‬
‫זאת עשתה לאדי כבר הרבה מאוד נזק‪ .‬המחלה הזאת גרמה לו תמיד לישון‬
‫עשר דקות יותר מדי‪ ,‬ושום שעון מעורר לא יכול היה עליה‪ .‬בגללה גם היה‬
‫מאחר תמיד לעבודה ב'ביס‪-‬טרו'‪ ,‬בגללה ובגלל הנהג שלנו‪ ,‬זה שהיה מעדיף‬
‫תמיד את טובת החברה על פני חיזוקים חיוביים ברמת הפרט‪ .‬רק שהפעם‪,‬‬
‫מכיוון שהיה מדובר באושר‪ ,‬החליט אדי לנצח את המחלה ובמקום לישון‬
‫בצהריים‪ ,‬להישאר ער ולראות טלוויזיה‪ .‬ליתר ביטחון הוא אפילו שם לעצמו‬
‫ברתק‪ ,‬לא שעון אחד‪ ,‬שלושה‪ ,‬ועוד הזמין בטלפון השכמה‪ .‬אבל המחלה‬
‫הזאת היתה חשוכת מרפא ואדי נרדם כמו תינוק מול ערוץ הילדים‪ ,‬והתעורר‬
‫מזיע כולו לתוך צווחה מחרישת אוזניים של טריליון‪-‬מיליון שעונים‪ ,‬עשר דקות‬
‫יותר מדי מאוחר‪ .‬אדי יצא לרחוב בבגדים שאִתם ישן והתחיל לרוץ לכיוון‬
‫תחנת האוטובוס‪ .‬הוא כבר לא זכר איך רצים‪ ,‬והרגליים שלו התבלבלו קצת‬
‫בכל פעם שעזבו את המדרכה‪ .‬הפעם האחרונה בחיים שלו שרץ היתה לפני‬
‫שגילה שאפשר לברוח משיעורי התעמלות‪ ,‬שזה בערך כיתה ו'‪ ,‬רק שבניגוד‬
‫לשיעורי ההתעמלות ההם‪ ,‬הפעם הוא רץ בכל הכוח‪ ,‬כי הפעם היה לו גם מה‬
‫להפסיד‪ ,‬וכל הכאבים בחזה והציפצופים של ה'נובלס' היו קטנים עליו במרדף‬
‫אחרי האושר‪ .‬הכל‪ ,‬בעצם‪ ,‬היה קטן עליו חוץ מהנהג שלנו שבדיוק סגר את‬
‫הדלת והתחיל להישלף מהתחנה‪ .‬הנהג ראה את אדי במראה‪ ,‬אבל כמו‬
‫שכבר אמרנו היתה לו אידאולוגיה‪ ,‬אידאולוגיה הגיונית שיותר מהכל‬
‫הסתמכה על רדיפת צדק וחשבון פשוט‪ .‬רק שלאדי לא היה איכפת מהחשבון‬
‫הזה‪ ,‬פעם ראשונה בחיים שלו שהוא באמת רצה להגיע בזמן‪ ,‬ובגלל זה‬
‫המשיך לרדוף אחרי האוטובוס‪ ,‬אפילו שלא היה לו סיכוי‪ .‬באופן פתאומי‬
‫המזל של אדי החליט לעזור לו‪ ,‬אבל רק חצי‪ ,‬כי מאה מטר אחרי התחנה‪,‬‬
‫היה רמזור‪ ,‬והרמזור‪ ,‬שנייה לפני שהאוטובוס הגיע‪ ,‬התחלף לאדום‪ .‬אדי‬
‫הצליח להדביק את האוטובוס ולגרור את עצמו עד הדלת של הנהג‪ .‬הוא‬
‫אפילו לא דפק על הזכוכית‪ ,‬מרוב שלא היה לו כוח‪ ,‬רק הסתכל בנהג בעיניים‬
‫רטובות ונפל על הברכיים‪ ,‬מתנשם וחנוק‪ .‬זה הזכיר לנהג משהו‪ ,‬משהו‬
‫מפעם‪ ,‬עוד מהתקופה שלפני שרצה להיות נהג אוטובוס‪ ,‬כשעוד רצה להיות‬
‫אלוהים‪ .‬הזיכרון הזה היה קצת עצוב‪ ,‬כי הנהג לא נהיה בסוף אלוהים‪ ,‬אבל‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫גם שמח‪ ,‬כי הוא נהיה נהג אוטובוס‪ ,‬שזה הדבר השני שהכי רצה‪ .‬ופתאום‬
‫הנהג‪...‬‬
‫ופתאום הנהג ניזכר איך פעם הבטיח לעצמו שאם בסוף יהיה אלוהים הוא‬
‫יהיה רחום וחנון ויקשיב לכל ברואיו‪ ,‬וכשראה את אדי ממרומי כיסא הנהג‬
‫שלו כורע ברך על האספלט‪ ,‬הוא פשוט לא יכול היה יותר‪ ,‬ולמרות כל‬
‫האידאולוגיות והחשבון הפשוט‪ ,‬פתח לו את הדלת‪ .‬ואדי עלה ואפילו לא אמר‬
‫תודה מרוב שלא היה לו אוויר‪.‬‬
‫את הסיפור הזה הכי כדאי להפסיק לקרוא כאן‪ ,‬כי למרות שאדי הגיע‬
‫לדולפינריום בזמן‪ ,‬האושר בסוף לא יכול היה להגיע‪ ,‬בגלל שבכלל היה לה‬
‫חבר‪ .‬רק שמרוב שהיא היתה חמודה לא היה לה נעים להגיד את זה לאדי‪,‬‬
‫אז היא העדיפה להבריז‪ .‬אדי חיכה לה על הספסל שקבעו כמעט שעתיים‪.‬‬
‫בזמן שישב הוא חשב לעצמו מחשבות מבאסות על החיים ואחר‪-‬כך גם‬
‫הסתכל על השקיעה‪ ,‬שהיתה יחסית מוצלחת‪ ,‬וניזכר בהתכווצויות‪-‬שרירים‬
‫שהוא הולך לקבל עוד מעט‪ .‬בדרך חזרה‪ ,‬כשכבר ממש התחשק לו להגיע‬
‫הביתה‪ ,‬הוא ראה מרחוק את האוטובוס שלו עוצר בתחנה ומוריד נוסעים‪,‬‬
‫וידע שגם אם היה לו כוח וחשק לרוץ‪ ,‬הוא בחיים לא היה משיג אותו‪ .‬אז הוא‬
‫המשיך ללכת לאט‪ ,‬מרגיש איזה מיליון שרירים עייפים בכל צעד‪ ,‬וכשהגיע‬
‫בסוף לתחנה‪ ,‬ראה שהאוטובוס עוד שם‪ ,‬מחכה לו‪ .‬והנהג‪ ,‬למרות כל‬
‫המילמולים הכועסים וההפצרות הקולניות של הנוסעים‪ ,‬חיכה שאדי יעלה ולא‬
‫נגע בדוושה של הגז עד שמצא מקום לשבת‪ .‬וכשהתחילו לנסוע‪ ,‬שלח לאדי‬
‫איזה קריצה עצובה במראה‪ ,‬שהצליחה להפוך את כל העניין הזה לכמעט‬
‫נסבל‪.‬‬
‫הג'ננה של נמרוד‬
‫מירון מתחרפן‬
‫בכל מה שנוגע לבעיה של מירון‪ ,‬הדעות‪ ,‬כמו שאומרים‪ ,‬חלוקות‪ .‬הרופאים‬
‫חושבים שזה איזה טראומה מתקופת הצבא שעלתה לו פתאום מחדש למוח‪,‬‬
‫כמו גוש שצף לך פתאום באסלה הרבה אחרי שהורדת את המים‪ .‬ההורים‬
‫שלו מתעקשים שזה הכל מהפטריות שבלע במיזרח‪ ,‬ושהפכו לו את המוח‬
‫לקיש‪ .‬הבחור שמצא אותו שם והביא אותו חזרה לארץ אומר שזה בגלל איזה‬
‫הולנדית אחת שפגש בדראמסלה ושברה לו את הלב‪ .‬ומירון עצמו טוען שזה‬
‫בכלל אלוהים שעושה את כל הבלגן‪ .‬יושב לו על המוח כמו עטלף‪ ,‬אומר לו‬
‫ככה‪ ,‬אומר לו ההיפך‪ ,‬לא חשוב מה‪ ,‬העיקר לריב‪ .‬לפי מירון‪ ,‬אחרי הבריאה‬
‫אלוהים היה כמה מיליונים טובים של שנים מאוד שאנן‪ .‬עד שפתאום הופיע‬
‫מירון והתחיל לשאול שאלות‪ ,‬ואלוהים התחיל להילחץ‪ .‬כי אלוהים ישר קלט‬
‫שבניגוד לשאר האנושות‪ ,‬מירון הוא לא פראייר‪ .‬ומספיק רק שישאירו לו חצי‬
‫חריץ וכבר הוא יביא לך את החאזוק‪ ,‬ואלוהים‪ ,‬וזה ידוע‪ ,‬מאוד אוהב להביא ‪-‬‬
‫אבל לא לקבל‪ ,‬והדבר האחרון שהוא יכול להרשות לעצמו זה קונטרה‪ ,‬ועוד‬
‫מאחד כמו מירון‪ ,‬ומהשנייה שקלט את זה הוא כל הזמן מג'נן את מירון‪ ,‬שולח‬
‫עליו גדודים של צרות‪ ,‬מחלומות רעים ועד בחורות שלא נותנות‪ ,‬הכל‪ ,‬רק‬
‫שיתמוטט‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הרופאים ביקשו מעוזי וממני שנעזור להם קצת עם ההיסטוריה של מירון‪ ,‬כי‬
‫שלושתנו מכירים מגיל אפס‪ .‬שאלו אותנו כל מיני שאלות על הצבא‪ ,‬על מה‬
‫שקרה עם נמרוד‪ .‬אבל את הרוב לא זכרנו‪ ,‬וגם את הקצת שכן לא אמרנו‪ ,‬כי‬
‫האמת היא שהם לא נראו יותר מדי נחמדים ושמענו עליהם כמה סיפורים‬
‫ממירון שממש גובלים באילנה דיין‪ .‬אחרי זה‪ ,‬בביקור‪ ,‬מירון התחנן שנביא לו‬
‫חומוס מהרשע בכרם‪ ,‬כי האוכל כאן זה הדבר שהכי הורס אותו‪' .‬כבר שלושה‬
‫שבועות שאני פה‪ ',‬חישב 'ועם הארבעה חודשים במיזרח‪ .‬זה כמעט חצי שנה‬
‫בלי חומוס‪ .‬נישבע לכם‪ ,‬לא מאחל דבר כזה לשונאים שלי‪ '.‬אז נסענו להביא‬
‫לו‪ .‬הרשע לא הסכים להכין לנו מנה בפיתה לקחת‪' ,‬רק בצלחת‪ ',‬סינן בזדון‬
‫השטני והחצי משועמם שלו ‪' -‬כאן זה לא קיוסק‪ '.‬אז הזמנו בצלחת והכנו את‬
‫הפיתה לבד‪ .‬כשחזרנו‪ ,‬אמא של מירון היתה שם‪ .‬לעוזי היא אמרה שלום‪,‬‬
‫אבל לי לא‪ .‬היא לא מדברת אתי כבר שנים‪ ,‬על סעיף זה שלדעתה דירדרתי‬
‫את הבן שלה לסמים‪ .‬את החומוס לא נתנו לו לידה‪ ,‬כי פחדנו שתלשין‬
‫לרופאים או משהו‪ .‬אז חיכינו עד שהלכה‪ .‬בינתיים הפול התקרר‪ ,‬אבל זה לא‬
‫הזיז למירון שפשוט הסתער על הפיתה‪ .‬שלושה ימים אחרי זה שיחררו אותו‪.‬‬
‫הרופאים אמרו שהתגובה שלו לטיפול התרופתי היתה מדהימה‪ .‬מירון‬
‫ממשיך להתעקש שזה בגלל החומוס‪.‬‬
‫עוזי מאבד את זה‬
‫ביוני ירדנו אני ומירון לסיני‪ .‬גם עוזי היה אמור לבוא‪ ,‬אבל בשנייה האחרונה‬
‫הבריז לנו בשביל איזה פגישה עם גרמני אחד מחברת היי‪-‬טק בדיסלדורף‬
‫שיכול היה להוציא לחברה של עוזי פרוייקט במיליונים‪ .‬זה אמור היה להיות‬
‫אירוע חגיגי כזה‪ ,‬לכבוד זה שמירון כבר לא נחשב ממש משוגע‪ ,‬ועוזי הרגיש‬
‫קצת לא נעים עם תאוות הבצע הילדותית הזאת שלו‪ ,‬אז הוא הבטיח שאחרי‬
‫הפגישה כבר יצטרף אלינו שם‪' .‬מתערב אתך על מה שאתה רוצה שהוא לא‬
‫יבוא‪ ',‬אמר לי מירון‪' ,‬התערבות כפולה אני אעשה אתך‪ :‬אחד ‪ -‬שהוא לא יבוא‬
‫ושתיים ‪ -‬שתוך שלושה חודשים הוא מתחתן עם הבטטה‪ '.‬לא רציתי‬
‫להתערב עם מירון על כלום‪ ,‬כי כל מה שאמר נשמע מצער אבל די נכון‪.‬‬
‫'הבטטה' היה כינוי הקוד לחברה הנודניקית של עוזי‪ ,‬שהיתה גם חזק בכל‬
‫עסקי ההיי‪-‬טק הפיקטיביים האלה שעוזי אהב לנהל‪ .‬אני זוכר שפעם הוא‬
‫שאל אותנו למה אנחנו קוראים לה 'הבטטה' ומירון אמר לו משהו על זה שיש‬
‫לה קליפה‪ ,‬אבל בפנים היא מתוקה‪ .‬עוזי לא ממש קנה את זה‪ ,‬אבל מאז הוא‬
‫לא שאל יותר‪.‬‬
‫אם החיים הם מסיבה‪ ,‬סיני זה‪ ,‬בלי ספק‪ ,‬הצ'יל‪-‬אאוט‪ .‬ואפילו אני ומירון שגם‬
‫ביומיום כמעט ולא עשינו כלום‪ ,‬יכולנו להעריך את השלווה הרבע‪-‬זומבית של‬
‫המקום‪ .‬בחוף שלנו היו המון פריקיות‪ ,‬ומירון ניסה לבוא אליהם כל הזמן‬
‫בפוזה הזאת של אחד שהיה הרבה במיזרח‪ ,‬וזה אפילו קצת עבד‪ .‬לי לא היה‬
‫את הכוח לזה‪ ,‬וגם לא את הקורדינציה‪ ,‬אז סתם עישנתי שקים של גראס‪,‬‬
‫בהיתי בים‪ ,‬והתלבטתי אם להזמין בצהריים פנקייק או להסתכן באיזה דג‪.‬‬
‫הייתי גם עוקב קצת אחרי מירון מרחוק‪ ,‬בודק אם הוא באמת נהיה בסדר‪.‬‬
‫עוד נשארו לו יציאות משונות‪ ,‬כמו למשל זה שהיה מתעקש לחרבן לנו ליד‬
‫החושה‪ ,‬כי התעצל ללכת עד המסעדה‪ .‬אבל האמת היא שאת הדברים האלה‬
‫הוא גם היה עושה לפני שהשתגע‪' .‬נראה לי שהולך לצאת לי איזה קטע עם‬
‫הנמוכה ההיא עם הפירסינג‪ ',‬אמר לי בלילה‪ ,‬אחרי שחזרנו מהמסעדה של‬
‫החוף‪' .‬פייר‪ ,‬איזה חמודה היא?' שנינו ישבנו עכשיו מסטולים לגמרי ובהינו‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫בים‪' .‬תדע לך‪ ',‬אמרתי לו 'שבכל הקטע הזה עם האישפוז שלך‪ ,‬אני יודע‬
‫שאני ועוזי שיחקנו אותה קול‪ ,‬אבל מה‪-‬זה הלחצת אותנו‪ '.‬מירון משך‬
‫בכתפיים‪' ,‬זה היה מוזר כזה‪ ,‬פתאום התחלתי לשמוע קולות ‪ -‬דיבורים‪,‬‬
‫שירים‪ .‬כמו איזה רדיו מקולקל שאתה לא יודע איך סוגרים אותו‪ .‬זה מטריף‬
‫אותך‪ ,‬אתה לא מסוגל להיות לשנייה צלול‪ .‬אני אומר לך‪ ,‬הרגשתי כאילו‬
‫מישהו מנסה לג'נן אותי‪ .‬עד שפתאום זה הפסיק‪ '.‬מירון לקח את מה שנשאר‬
‫מהשאכטה וכיבה אותה בחול‪' .‬אני אגיד לך עוד משהו‪ ',‬אמר‪' ,‬אני יודע שזה‬
‫נשמע קצת מופרע‪ ,‬אבל אני חושב שזה היה נמרוד‪'.‬‬
‫למחרת‪ ,‬בניגוד לכל התחזיות‪ ,‬עוזי הגיע‪ .‬חבל שלא התערבתי עם מירון‪ .‬איך‬
‫שעוזי שם את התיק בחושה הוא ישר סחב אותנו למסעדה‪ ,‬לעס איזה‬
‫קלמרי‪ ,‬וסיפר לנו על איך הגרמני היה‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬הרבה יותר פראייר‬
‫ממה שציפה‪ ,‬ועל איך הוא מאושר להיות כאן אתנו‪ ,‬חבריו הטובים‪ ,‬בסיני‪,‬‬
‫המקום הכי אהוב עליו בעולם‪ .‬אחרי זה הוא הסתובב על החוף נימרץ‪ ,‬קרא‬
‫'אחי!' לכל מה שזז והתחבק עם כל בדואי או מצרי שלא היה מהיר מספיק‬
‫לברוח‪ .‬כשהתעייף גם מזה‪ ,‬התעקש עוזי לשחק אתנו שש‪-‬בש‪ ,‬ואחרי שניצח‬
‫את שנינו‪ ,‬הביס גם בדואי אחד‪ ,‬שבעקבות ההפסד הצורב נאלץ להשתרך‬
‫אחרי יריבו הקירח בחוף ולצעוק 'תזהרו בנות‪ ,‬אבו‪-‬גארה חזק‪ '.‬מירון ניסה‬
‫להרגיע אותו עם איזה שאכטה‪ ,‬אבל זה רק עשה את עוזי עוד יותר מוטרף‪.‬‬
‫הוא ניסה להתחיל באגרסיביות עם תיירת אמריקאית בת ארבעים‪ ,‬התייאש‬
‫אחרי שנייה‪ ,‬אכל שלושה פנקייקים‪ ,‬אמר למירון ולי שהוא מת על השלווה‬
‫כאן‪ ,‬הזמין קבב‪ ,‬והציע שאולי ניסע שלושתנו עם החבר הבדואי החדש שלו‪,‬‬
‫שהתגלה כנהג מונית‪ ,‬להמר בקזינו בטאבה‪ .‬מירון ממש היה נגד כי האמין‬
‫שיש לו זווית על ההיא עם הפירסינג‪ ,‬אבל מול הנמרצות האטומה הזאת של‬
‫עוזי לא היתה לחרמנות של מירון שום סיכוי‪' .‬צחוק‪ ,‬צחוק‪ ',‬אמר לי כשנכנסנו‬
‫למונית 'הבנאדם ניטרף לגמרי‪'.‬‬
‫בטאבה היכו אבו‪-‬גארה והבדואי בקזינו ללא רחם‪ .‬הם עברו משולחן לשולחן‪,‬‬
‫משאירים אחריהם קרופיאים שבורים ואדמה חרוכה‪ .‬בין לבין‪ ,‬דחף לעצמו‬
‫עוזי לגרון גושי ענק של פאי תפוחים ועוגת מרקיז עשירה‪ .‬אני ומירון ישבנו‬
‫בצד סבלניים‪ ,‬מחכים שיתעייף‪ .‬אבל האמת היא שהוא רק התחזק מרגע‬
‫לרגע‪ .‬אחרי שעוזי והבדואי גמרו להשפיל את הקזינו ולהתחלק ברווחים‪,‬‬
‫נסענו במונית לתחנת הגבול‪ .‬אני ומירון הזכרנו לעוזי שאנחנו אמורים לחזור‬
‫לחושות‪ ,‬אבל הוא לא היה מוכן לשמוע על זה‪ .‬מבחינתו‪ ,‬היה עוד ממש‬
‫מוקדם‪ ,‬ולא היתה שום בעיה שנלך לאיזה מועדון או שניים באילת ואחר‪-‬כך‬
‫נחזור‪ .‬לפני שנפרדו הוא נתן לבדואי את כרטיס הביקור שלו והם התנשקו‬
‫איזה שמונים פעם‪ .‬מירון עוד ניסה להדיח את הבדואי שייקח אותנו חזרה‬
‫לחוף ושעוזי ימשיך בהרפתקאות שלו לבד‪ .‬אבל הבדואי נזף בנו ואמר‬
‫שלנטוש חבר מצוין כמו אבו‪-‬גארה באמצע בילוי זה בושה גדולה‪ ,‬ושגם הוא‬
‫בעצמו היה מת להמשיך אתנו רק שאסור לו לעבור את הגבול‪ .‬ואחרי זה‬
‫נישק גם אותנו‪ ,‬נכנס למונית ונעלם‪ .‬כשלעוזי נימאס מהספיראל הלכנו לפאב‬
‫היאכטה ומשם לאיזה מלון שקראו לו בלו משהו‪ ,‬ורק אז‪ ,‬אחרי שאני ומירון‬
‫סירבנו פעמיים בנחישות להצעה שלו להזמין נערות ליווי לחדר‪ ,‬התהפך עוזי‬
‫על הבטן והתחיל לנחור‪.‬‬
‫מאז הבילוי הזה שלנו בסיני החברה של עוזי התחילה לנסוק בטירוף‪ .‬חוץ‬
‫מהפראייר הגרמני‪ ,‬מצא עוזי עוד שני פראיירים ‪ -‬אחד אמריקאי‪ ,‬ואחד הודי‪,‬‬
‫וזה נראה כאילו הוא הולך לפוצץ את העולם‪ .‬מירון אמר שזה רק מוכיח כמה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫כל האנשי עסקים האלה משוגעים‪ .‬כי עובדה שמאז שעוזי נידפק בשכל הוא‬
‫רק נהיה יותר ויותר כלי‪ .‬לפעמים אנחנו עוד מנסים לסחוב אותו אתנו לחוף‬
‫או לסנוקר‪ ,‬אבל גם כשהוא בא הוא כל‪-‬כך עסוק כל הזמן בלהגיד כמה הוא‬
‫נהנה וכמה שכיף לנו ביחד‪ ,‬ובלשלוף הודעות מהפלאפון‪ ,‬שאחרי שעה אתו‬
‫אתה פשוט מאבד את החשק לחיות‪' .‬אל תדאג‪ ,‬זה יעבור לו‪ ',‬אני מנסה‬
‫להרגיע את מירון‪ ,‬בזמן שעוזי שקוע באיזה שיחת ועידה טרנס‪-‬אטלנטית‬
‫בדיוק כשתורו להכות‪' .‬בטוח‪ ',‬אומר מירון בטון של מבין עניין ואקס‪-‬משוגע‬
‫'ואם זה באמת סבב‪ ,‬אז אחריו תורך‪'.‬‬
‫בעל הבית משתגע‬
‫בבוקר התעוררתי מבוהל לגמרי‪ .‬אפילו לא ידעתי ממה‪ ,‬הצמדתי את הגב‬
‫למזרון וניסיתי לזוז כמה שפחות עד שאבין ממה אני כל‪-‬כך מפחד‪ .‬אבל כמה‬
‫שהזמן עבר ולא הצלחתי לדעת ממה‪ ,‬החרדה רק הלכה וגדלה‪ .‬ואני‪ ,‬עדיין‬
‫שוכב קפוא במיטה‪ ,‬אומר לעצמי‪ ,‬בגוף שני‪ ,‬בטון הכי שליו שאני יכול‪' ,‬תירגע‪,‬‬
‫בנאדם‪ ,‬תירגע‪ .‬זה לא באמת‪ ,‬זה רק בראש שלך‪ '.‬אבל המחשבה שהדבר‬
‫הזה‪ ,‬מה שזה לא יהיה‪ ,‬אצלי בתוך הראש מבעיתה אפילו פי אלף‪ .‬אני‬
‫מחליט להגיד לעצמי את השם שלי‪ ,‬כמה פעמים רצוף‪ .‬זה בטוח ירגיע אותי‪.‬‬
‫רק שגם השם שלי פתאום איננו‪ .‬זה דווקא מקים אותי‪ .‬אני זוחל בבית‪,‬‬
‫מחפש חשבונות‪ ,‬דואר‪ ,‬משהו שהשם שלי רשום עליו‪ .‬אני פותח את דלת‬
‫הכניסה ומסתכל על הצד השני‪ ,‬יש שם מדבקה כתומה ועליה כתוב ‪' -‬שיהיה‬
‫לך חיים מגניבים לאללה!' בחדר המדרגות יש קולות של צחוק של ילדים ושל‬
‫צעדים מתקרבים‪ ,‬אני סוגר את הדלת ונישען עליה‪ .‬בלי לחץ‪ ,‬עוד דקה אני‬
‫אזכר‪ ,‬או שלא‪ ,‬אולי אף‪-‬פעם לא היה לי שם‪ .‬מה שזה לא יהיה‪ ,‬זה לא‬
‫הסיבה שאני מזיע כל‪-‬כך‪ ,‬שהדופק הולך לרסק לי את הראש‪ ,‬זה לא זה‪ ,‬זה‬
‫משהו אחר‪' .‬תירגע‪ ',‬אני לוחש לעצמי שוב 'תירגע‪ ,‬איך שלא קוראים לך‪ .‬זה‬
‫לא יכול לה ימשך ככה עוד הרבה זמן‪ ,‬עוד מעט זה ייגמר‪'.‬‬
‫כשזה נירגע קצת אני מתקשר לעוזי ומירון‪ ,‬וקובע עם שניהם בים‪ .‬זה כולה‬
‫ארבע מאות מטר מהבית שלי‪ ,‬ואני זוכר את הדרך בלי בעיות‪ ,‬רק שכל‬
‫הרחובות נראים פתאום אחרת‪ ,‬ואני חייב להיעצר לבדוק בשלטים אם זה‬
‫באמת הם‪ .‬לא רק הרחובות‪ ,‬הכל נראה אחרת‪ ,‬אפילו השמים מעוכים כאלה‪,‬‬
‫ונמוכים‪.‬‬
‫'אמרתי לך שהתור שלך יגיע‪ ',‬אומר מירון ומוצץ את האדום של הארטיק גלי‪-‬‬
‫גל שלו‪' ,‬בהתחלה אני השתגעתי אחר‪-‬כך עוזי‪' ,.‬אני לא השתגעתי‪ ',‬מחה‬
‫עוזי 'סתם‪ ,‬הייתי קצת בהיפר‪' '.‬איך שלא תקרא לזה‪ ',‬ממשיך מירון‪' ,‬עכשיו‬
‫תורך‪' '.‬גם רן לא משוגע‪ ',‬מתחיל עוזי להתחמם‪' ,‬למה אתה סתם מכניס לו‬
‫דברים לראש?' 'רן?' אני שואל 'ככה קוראים לי?' 'אתה יודע מה‪ ',‬מתרצה‬
‫עוזי‪' ,‬אולי קצת משוגע‪ .‬תביא ביס‪ '.‬מירון נותן לו את הארטיק‪ ,‬בידיעה ברורה‬
‫שלא יראה אותו שוב לעולם‪' .‬תגיד‪ ',‬הוא שואל‪' ,‬שזה התחיל לך‪ ,‬לא הרגשת‬
‫שם בראש עוד מישהו?' 'לא יודע‪ ',‬הססתי‪' ,‬אולי‪' '.‬אני אומר לך‪ ',‬לוחש מירון‪,‬‬
‫כאילו זה סוד‪' ,‬אני הרגשתי אותו‪ ,‬הוא אמר לי דברים שרק הוא ידע‪ .‬אני‬
‫בטוח שזה נמרוד‪'.‬‬
‫הג'ננה של נמרוד‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫עד גיל שתים‪-‬עשרה נמרוד היה חרא של בנאדם‪ .‬מין ילד קוטר כזה‪ ,‬שאם‬
‫הוא לא היה החבר הכי טוב שלך אז כבר מזמן היית מפוצץ במכות‪ .‬ואז יום‬
‫אחד‪ ,‬קצת לפני הבר‪-‬מצווה‪ ,‬עשו לו מדרסים בנעליים ופתאום הבנאדם פשוט‬
‫התחלף‪ .‬האמת היא שמירון‪ ,‬עוזי ואני היינו חברים של נמרוד עוד ממקודם‪,‬‬
‫אבל עכשיו‪ ,‬כשהוא נהיה גם נחמד‪ ,‬זה אפילו התחיל להיות נעים‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך‪ ,‬בתיכון‪ ,‬אני ועוזי הלכנו לעיוני‪ ,‬ומירון ונמרוד לאקסטרני והרבה לים‪.‬‬
‫אחרי זה בא הצבא‪ .‬מירון התגייס חצי שנה לפנינו‪ ,‬ועד שהגענו הוא כבר היה‬
‫מספיק מקומבן בשביל לדאוג שכולנו נשרת באותה יחידה בקריה‪ .‬נמרוד היה‬
‫קורא לזה קלאא"ב ‪ -‬קרוב לאמ‪-‬אמא של הבית‪.‬‬
‫רוב הזמן לא היינו עושים כלום‪ ,‬חוץ מלשרוץ בשק"ם‪ ,‬לאיים בקבילות על‬
‫המפקדים שלנו‪ ,‬וללכת הביתה בחמש‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬עוזי היה גולש בשרתון‪ ,‬אני‬
‫הייתי מאונן כפייתית‪ ,‬מירון למד קורסים באוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬ולנמרוד‬
‫היתה חברה‪ .‬החברה של נמרוד היתה שווה ברמה‪ ,‬ובגלל שחוץ ממנו היינו‬
‫כל השאר בתולים‪ ,‬היא היתה בשבילנו אפילו שווה בריבוע‪ .‬אני זוכר שפעם‬
‫שאלתי את מירון‪ ,‬היפותטית‪ ,‬מה הוא היה עושה‪ ,‬אם היא היתה באה אליו‬
‫נניח‪ ,‬הביתה‪ ,‬ומבקשת שיביא לה‪ .‬ומירון אמר שהוא לא יודע‪ ,‬אבל מה שזה‬
‫לא יהיה‪ ,‬הוא היה מצטער על זה אחר‪-‬כך כל החיים‪ ,‬שזה תשובה יפה‪ ,‬אבל‬
‫כמו שאני מכיר אותו‪ ,‬הוא בטח היה הולך על האופציה של לתקוע אותה‬
‫ולהצטער במקום על השנייה‪.‬‬
‫אבל אצל נמרוד זה אפילו לא היתה חרמנות‪ ,‬הוא פשוט היה מאוהב בה‪.‬‬
‫קראו לה נטע‪ ,‬שזה שם שעד היום אני אוהב‪ ,‬והיא היתה חובשת במרפאה‪.‬‬
‫נמרוד אמר לי פעם‪ ,‬שהוא יכול לשכב לידה שעות במיטה בלי להשתעמם‪,‬‬
‫ושהמקום שהוא הכי אוהב שהיא נוגעת בו זה במקום הזה בכף הרגל איפה‬
‫שאצל כולם קשות אבל אצלו שטוח‪.‬‬
‫בקריה היינו שומרים פעמיים בחודש ופעם בחודשיים עושים שבת‪ ,‬ונמרוד‬
‫תמיד תיחמן את זה שזה ייפול על התורנויות מרפאה של נטע‪ ,‬ככה שאפילו‬
‫בשמירות הם היו יחד‪ .‬אחרי שנה וחצי היא עזבה אותו‪ .‬זה היתה פרידה‬
‫תמוהה כזאת‪ ,‬אפילו היא לא ממש יכלה להסביר למה‪ ,‬ולנמרוד כבר הפסיק‬
‫להיות איכפת איך נופלות לו השמירות‪ .‬שבת אחת נשארנו מירון‪ ,‬נמרוד ואני‬
‫ביחד‪ .‬עוזי בדיוק הצליח לזייף לעצמו איזה פטור‪ .‬שמרנו באותו פטרול ‪ -‬מירון‬
‫ראשונה‪ ,‬נמרוד שנייה‪ ,‬ואני שלישית‪ .‬ועוד לפני שיצא לי להחליף אותו‪ ,‬נכנס‬
‫איזה קצין אחד מבוהל לחדר משמר‪ ,‬ואמר שהזה בפטרול דפק לעצמו כדור‬
‫בראש‪.‬‬
‫סבב שני‬
‫בפעם השנייה שמירון התחרפן‪ ,‬זה כבר היה הרבה יותר נעים‪ .‬לא אמרנו על‬
‫זה מילה להורים שלו‪ ,‬ופשוט עברתי לגור אצלו עד שעבר לו‪ .‬רוב הזמן הוא‬
‫היה שקט‪ ,‬יושב בפינה וכותב לעצמו מין ספר‪ ,‬שאמור היה‪ ,‬בטווח הארוך‪,‬‬
‫להחליף את התנ"ך‪ .‬לפעמים‪ ,‬כשהיו נגמרות הבירות במקרר או הסיגריות‪,‬‬
‫הוא היה מקלל אותי קצת‪ ,‬בלהט‪ ,‬וטוען שאני בכלל שד שנישלח אליו ברמות‬
‫של חבר כדי להתעמר בו‪ ,‬אבל חוץ מזה הוא היה ממש נסבל‪ .‬עוזי‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬לקח את התקופה של השפיות המתמשכת שלו מאוד קשה‪ .‬למרות‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שהוא לא הודה‪ ,‬זה נראה כאילו החברה הבינלאומית המשגשגת הזאת שלו‬
‫פשוט יוצאת לו מכל החורים‪ .‬איכשהו‪ ,‬כשהיה בג'ננות‪ ,‬היה לו הרבה יותר‬
‫כוח לכתוב כל מיני מסמכים מייבשים וללכת לפגישות משעממות‪ .‬ועכשיו‪,‬‬
‫כשהוא היה טיפה יותר שפוי‪ ,‬כל הקטע הזה של הביזנסמן פחות סחב‪.‬‬
‫למרות שגם ככה זה נראה כאילו עוד מעט החברה שלו תונפק בבורסה‪ ,‬והוא‬
‫הולך לגרד מזה כמה מיליונים בלי למצמץ‪ .‬אותי פיטרו מעוד עבודה‪ ,‬ומירון‪,‬‬
‫ברגע מזוכך של חסך בבירות ו'נובלס' טען שהוא זה שדאג שיפטרו אותי‬
‫בעזרת כוחותיו הרוחניים הנישגבים‪ .‬לא יודע‪ ,‬אולי כל העבודות האלה בכלל‬
‫לא בשבילי‪ ,‬ואני פשוט צריך לחכות בסבלנות לזה שעוזי יתעשר ויביא לי‬
‫קצת‪.‬‬
‫הפעם השנייה שעוזי התחיל להיגנב הוכיחה סופית שמדובר כאן באיזה מין‬
‫סבב‪ ,‬ואני כבר התחלתי להילחץ‪ ,‬כי ידעתי שאני הבא בתור‪ .‬מירון‪ ,‬ששוב‬
‫נירגע‪ ,‬המשיך להתעקש שזה קשור לנמרוד‪' .‬לא יודע מה הוא בדיוק רוצה‪,‬‬
‫אולי שננקום אותו או משהו‪ .‬אבל בכל מקרה‪ ,‬עד שלא נעשה את מה שזה לא‬
‫יהיה‪ ,‬לא נראה לי שזה ייפסק‪' '.‬ננקום מה?' הקשיתי על מירון‪' ,‬נמרוד‬
‫התאבד‪' '.‬מאיפה לך‪ ',‬התעקש מירון‪' ,‬אולי רצחו אותו?' חוץ מזה‪ ,‬יכול להיות‬
‫שזה לא ממש לנקום‪ .‬שזה סתם משהו שהוא רוצה שנעשה בשביל שימצא‬
‫מנוחה‪ .‬אתה יודע‪ ,‬כמו בסרטי האימה האלה‪ ,‬שפותחים פיצוצייה לאיזה‬
‫מישהו על הקבר ועד שלא מזיזים אותה משם הרוח שלו לא יכולה להירגע‪'.‬‬
‫בסוף זה ניגמר בזה שאני ומירון נסענו לקריית‪-‬שאול לבדוק שאף גזלן לא‬
‫מוכר בטעות מים מינרליים וקולה לנמרוד על הקבר‪ .‬הסיבה היחידה שבכלל‬
‫הסכמתי ללכת לשם עם מירון היתה בגלל שהייתי לחוץ מזה שעוד מעט‬
‫תורי‪ .‬האמת היא שמשלושתנו אני אכלתי אותה עם הג'ננה הכי פחות נעימה‪.‬‬
‫הקבר של נמרוד נישאר בדיוק כמו שהיה‪ .‬כבר שש שנים שלא היינו שם‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬בימי זיכרון‪ ,‬אמא שלו עוד היתה מתקשרת אלינו‪ .‬אבל עם כל הרבנים‬
‫הצבאיים האלה‪ ,‬ודודות שמתמוטטות כל שנה מחדש‪ ,‬לא יותר מדי רצינו‬
‫לבוא‪ .‬תמיד אמרנו לעצמנו שנבוא ביום אחר‪ ,‬מין יום הזיכרון של החבר'ה‪ ,‬רק‬
‫שכל הזמן היינו דוחים אותו‪ .‬פעם אחרונה שדיברנו על זה‪ ,‬עוזי אמר שבעצם‬
‫כל פעם שאנחנו הולכים ביחד לסנוקר‪ ,‬או לסרט או סתם לאיזה פאב‪ ,‬זה גם‬
‫יום זיכרון לנמרוד‪ ,‬כי כשאנחנו שלושתנו ביחד‪ ,‬אז גם אם אנחנו לא בדיוק‬
‫חושבים עליו‪ ,‬הוא שם‪.‬‬
‫לקח למירון ולי אולי שעה למצוא את הקבר‪ .‬הוא דווקא נראה מטופח כזה‪,‬‬
‫נקי‪ ,‬עם כמה אבנים קטנות מפוזרות בתור הוכחה שמישהו כבר ביקר שם לא‬
‫מזמן‪ .‬הסתכלתי על התאריכים במצבה וחשבתי על זה שאני כבר או‪-‬טו‪-‬טו‬
‫סוגר שלושים ונמרוד אפילו עוד לא בן תשע‪-‬עשרה‪ .‬זה נראה לי מוזר‪ ,‬כי‬
‫איכשהו‪ ,‬תמיד שאני חושב עליו הוא כאילו בגילי‪ ,‬כשבעצם לי כבר יש כמעט‬
‫קרחת והוא עוד כמעט ילד‪ .‬בדרך החוצה‪ ,‬החזרנו את הכיפות מהקרטון‬
‫לקופסה שלהן שליד השער‪ ,‬ומירון אמר שאין לו עוד הרבה רעיונות‪ ,‬אבל‬
‫שתמיד אפשר לעשות סיאנס‪ .‬מחוץ לבית קברות‪ ,‬בצד השני של הגדר‪ ,‬עמד‬
‫חתול שמן ושעיר‪ ,‬ולעס חתיכת בשר‪ .‬הסתכלתי אליו‪ ,‬והוא כאילו הרגיש בזה‪,‬‬
‫והרים את המבט שלו מהבשר והסתכל אלי וחייך‪ .‬החיוך שלו היה מרושע‬
‫ושופע זדון‪ ,‬הוא חזר ללעוס את הבשר בלי להוריד את המבט שלו ממני‪.‬‬
‫הרגשתי איך הפחד מתחיל לנזול לי בגוף‪ ,‬מהקשה של המוח ועד הרך של‬
‫העצמות‪ .‬מירון בכלל לא שם לב שמשהו אתי לא בסדר‪ ,‬והמשיך לדבר‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫'תירגע רן‪ ',‬אמרתי לעצמי‪ ,‬העובדה שזכרתי את השם שלי שימחה אותי עד‬
‫דמעות‪' ,‬תנשום עמוק‪ ,‬אל תיתפרק לי‪ .‬מה שזה לא יהיה‪ ,‬זה עוד מעט‬
‫יעבור‪ '.‬באותה דקה בדיוק באיזה משרד עורכי‪-‬דין מצחין בפתח‪-‬תקוה‪,‬‬
‫השתפן עוזי מלחתום על עיסקה שהיתה מעבירה לקבוצת משקיעים פולנית‬
‫עלומה‪ ,‬שלושים אחוז ממניות החברה שלו תמורת מיליון וחצי דולר‪ ,‬תחשבו‬
‫על זה‪ ,‬אם רק היה נשאר מג'ונן עוד רבע שעה‪ ,‬הוא יכול היה לקחת אותנו‬
‫ואת הבטטה לאיזה שייט בקריביים‪ ,‬ובמקום זה הוא חזר עכשיו הביתה‬
‫בשירות ‪ 54‬מפתח‪-‬תקוה עם נהג מניאק שלא מוכן להפעיל מזגן‪.‬‬
‫טרי‪-‬לי‪-‬לי‪-‬לי‪-‬לה‬
‫כשעוזי הודיע לנו שהוא הולך להתחתן עם הבטטה‪ ,‬אפילו כמעט לא ניסינו‬
‫להתווכח‪ .‬איכשהו ידענו שזה יבוא‪ .‬עוזי שיקר ואמר שזה היה רעיון שלו ושזה‬
‫בעיקר בשביל שיוכל להוציא משכנתא מהבנק לדירה שתיכנן לקנות ממילא‬
‫באיזה מושב ליד נתניה‪' .‬איך אתה מתחתן ִאתה?' ניסה מירון לערער‪ ,‬אבל‬
‫בלי הרבה להט‪' ,‬אתה אפילו לא אוהב אותה‪' '.‬איך אתה אומר שאני לא אוהב‬
‫אותה?' מחה עוזי‪' ,‬אנחנו כבר שלוש שנים ביחד‪ ,‬אתה יודע שאף‪-‬פעם לא‬
‫בגדתי בה?' 'זה לא בגלל שאתה אוהב אותה‪ ',‬אמר מירון‪' ,‬זה סתם בגלל‬
‫שאין לך קורדינציה‪ '.‬שיחקנו בדיוק סנוקר‪ ,‬ועוזי טחן את שנינו במכות‬
‫פוקסיונריות של מישהו שהחליט להפיק את המקסימום ממעט המזל שנישאר‬
‫לו‪ ,‬מהר‪ ,‬לפני שיספיק לאזול‪ .‬על הלוח נישאר רק הכדור השחור‪ ,‬והתור היה‬
‫של עוזי‪' .‬בוא נעשה התערבות‪ '.‬הצעתי לעוזי באקט של יאוש‪' ,‬אם אתה‬
‫מכניס את השחור עכשיו‪ ,‬אז אני ומירון מפסיקים‪ ,‬לנצח‪ ,‬לקרוא לה "בטטה"‪.‬‬
‫ואם אתה מפספס אז אתה יורד מכל הסיפור הזה של החתונה לשנה‪' ''.‬אני‬
‫לא מוכן להתערב על דברים שקשורים ברגש‪ ',‬אמר עוזי וגילגל את השחור‬
‫לכיס הקרוב במכה נינוחה‪' .‬חוץ מזה‪ ',‬חייך‪' ,‬כבר אי‪-‬אפשר‪ ,‬הדפסנו‬
‫הזמנות‪' '.‬איך בכלל הצעת לו התערבות כזאת‪ ',‬נזף בי מירון אחרי זה‪' ,‬זאת‬
‫היתה מכה מה‪-‬זה קלה‪'.‬‬
‫עד התאריך‪ ,‬עוזי הספיק כבר להשתגע עוד פעמיים‪ ,‬ובשתיהן אמר שהוא‬
‫הולך לבטל את הכל‪ ,‬אבל מיד אחרי זה התחרט‪ .‬אני בינתיים‪ ,‬נשארתי לגור‬
‫בדירה של מירון‪ .‬עכשיו‪ ,‬שרוב הזמן היינו בג'ננות‪ ,‬זה היה הרבה יותר נעים‬
‫לגור ביחד‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬גם לא היה לי ממש כסף להחזיק דירה‪ .‬מירון גנב‬
‫מעוזי חבילה ענקית של הזמנות לחתונה‪ ,‬והיינו עושים מהם פילטרים‬
‫לג'ויינטים‪' .‬איך אתה יכול להתחתן עם מישהי שלאמא שלה קוראים תירצה?'‬
‫היה אומר לעוזי כל פעם שהיינו מעיפים ביחד שאכטה‪ ,‬ועוזי רק היה בוהה‬
‫בתיקרה וצוחק את הצחוק המסטול שלו‪ .‬האמת היא שאפילו אני‪ ,‬שהייתי‬
‫בעניין הזה בצד של מירון‪ ,‬הרגשתי שזה לא ממש טיעון‪.‬‬
‫שלושה ימים לפני החתונה עשינו סיאנס‪ .‬קנינו בריסטול תכלת כזה‪ ,‬אני‬
‫כתבתי עליו את כל האותיות בלורד שחור‪ ,‬ומירון הביא מהמיטבח איזה כוס‬
‫קפה מזכוכית כזאת‪ ,‬מההכי פושטיות‪ ,‬ואמר שזה כוס שנמצאת אצלו כבר‬
‫הרבה זמן‪ ,‬עוד מהבית של ההורים שלו‪ ,‬ושנמרוד בטוח שתה ממנה‪ .‬כיבינו‬
‫את כל האורות בבית ושמנו את הכוס באמצע הלוח‪ .‬כל אחד שם עליה אצבע‬
‫וחיכינו‪ .‬אחרי חמש דקות לעוזי נימאס והוא אמר שהוא צריך לחרבן‪ ,‬הוא‬
‫הדליק את האורות בסלון‪ ,‬מצא איזה עיתון ספורט מלפני שבוע‪ ,‬ונינעל אתו‬
‫בשירותים‪ .‬אני ומירון עישנו בינתיים סיגריה‪ .‬שאלתי את מירון‪ ,‬אם נניח זה כן‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫היה מצליח‪ ,‬והכוס היתה זזה מה הוא היה מצפה שיקרה‪ .‬ומירון התעצבן‬
‫ואמר שזה עוד לא‪ ,‬לא הצליח‪ ,‬ושזה שעוזי משתעמם מהר מכל דבר‪ ,‬זה עוד‬
‫לא אומר שזה לא יעבוד‪ .‬אחרי שעוזי יצא סוף‪-‬סוף מהשירותים מירון כיבה‬
‫עוד פעם את האורות‪ ,‬וביקש מכולנו להתרכז‪ .‬שמנו עוד פעם את האצבע‬
‫וחיכינו‪ .‬כלום לא קרה‪ .‬מירון התעקש שנמשיך לנסות‪ ,‬ולאף‪-‬אחד לא היה‬
‫ממש כוח לריב אתו‪ .‬אחרי עוד כמה דקות הכוס התחילה לזוז‪ .‬בהתחלה‬
‫לאט‪ ,‬אבל תוך שניות היא כבר האיצה והשתוללה על כל הלוח‪ .‬מירון השאיר‬
‫את האצבע עליה בזמן שהוא רושם‪ ,‬ביד השנייה‪ ,‬את כל האותיות שעליהן‬
‫התעכבה‪ .‬ט‪-‬ר‪-‬י‪-‬ל‪-‬י‪-‬ל‪-‬י‪-‬ל‪-‬י‪-‬ל‪-‬ה המהמה לה הכוס ונעצרה נינוחה על סימן‬
‫הקריאה שבפינה הימנית של הדף‪ .‬חיכינו עוד קצת‪ ,‬וכלום לא קרה‪ .‬עוזי‬
‫הדליק את האור‪' .‬טרי‪-‬לי‪-‬לי‪-‬לי‪-‬לה‪ ,‬הא?' אמר בעצבים‪' ,‬מה אנחנו?'‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫המערבולת‪ ,‬אורלי קראוס‪-‬ויינר‬
‫רומן מקור‬
‫כנרת זמורה ביתן‬
‫‪ 364‬עמודים‬
‫‪625-1200108‬‬
‫כריכה אחורית‬
‫המערבולת הוא מותחן מרתק על‬
‫אהבה אבודה הקמה לתחייה‪ ,‬חברות‬
‫אמיצה המסתיימת בבגידה וסודות‬
‫השבים לפתע ל‪B‬יים‪.‬‬
‫אם חד הורית ובעלת חברת סטארט‪-‬‬
‫אפ מצליחה נעלמת יום אחד‬
‫מהמרכול השכונתי בהוד השרון; שתי‬
‫נשים נרצחות באי הפסטורלי‬
‫קלימנוס שביוון; גנב תכשיטים זעיר‬
‫מחוסל בניו‪-‬יורק; ילד נחטף בלבו של‬
‫קיבוץ שליו; ויהלום אבוד מופיע‬
‫במנהטן לאחר שנעלם בברלין‪ ,‬ב‪-‬‬
‫‪.1944‬‬
‫מערבולת אירועים דרמטית מטלטלת אל חייהם של גיבורי הספר – אנשים‬
‫פשוטים‪ ,‬החיים על מי מנוחות ‪ -‬וסוחפת אותם למצולות‪ .‬שם‪ ,‬בקרקעית הים‪,‬‬
‫טמון הסוד האפל המניע את העלילה כולה‪ ,‬סוד שיזעזע את חייהם‪.‬‬
‫במיומנות ובשטף שוזרת אורלי קראוס‪-‬ויינר את חייהם של גיבוריה לכדי‬
‫סיפור מתח קצבי ומסחרר‪ ,‬שיעיר ממעמקים שנאות ישנות‪ ,‬חברויות ותיקות‪,‬‬
‫אהבות אבודות ונקמה בוערת אחת‪.‬‬
‫המערבולת הוא ספרה החמישי של אורלי קראוס‪-‬ויינר‪ .‬קדמו לו רבי‪-‬המכר‬
‫התרוממות‪ ,‬מלכת הלבבות‪ ,‬אהבה לפי הספר ומחול הפלמינגו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫הגבר הצעיר החנה את הקטנוע ליד הגדר הלבנה והסתכל בעצבנות לצדדים‪.‬‬
‫הרחוב היה נטוש‪ .‬הווילה‪ ,‬בשולי שכונת הפרוורים האמידה‪ ,‬נראתה שלווה‪.‬‬
‫אף מכונית לא חנתה בחזיתה‪ .‬הוא הציץ בשעונו‪ .‬השעה היתה ארבע בדיוק‪.‬‬
‫היה לו מספיק זמן‪ .‬הוא ידע שקורבנו יימצא שם לבד עוד כשלוש שעות‪.‬‬
‫בזהירות מישש את כיסיו‪ ,‬לוודא שבאחד מהם נמצאת הסכין‪ .‬בשני היה כובע‬
‫גרב‪ .‬למרות שכבר ביצע פשעים כאלה‪ ,‬תמיד חשש שישכח משהו‪ .‬הוא נכנס‬
‫לכניסה המוגנת של הווילה וחבש במהירות את כובע הגרב שכיסה את פניו‪.‬‬
‫אחר כך צילצל בפעמון‪ .‬קול של ילדה שאל מעבר לדלת‪" ,‬מי זה?" הוא‬
‫התכופף ומיהר לענות בקול חביב ומלא ביטחון‪" ,‬אורי מהדואר‪ .‬יש לי חבילה‬
‫בשביל אבא‪ ".‬תמיד אמר אבא‪ ,‬זה נתן להן הרגשה שהוא מישהו שאבא בטח‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫מכיר‪" .‬רגע‪ ",‬היא אמרה וצלילו של מפתח נשמע‪ ,‬סובב במנעול‪ .‬הדלת‬
‫נפתחה לרווחה והיא עמדה מולו‪ ,‬עיניה נפערו בבהלה ופיה נפתח‪ .‬הוא מיהר‬
‫ושלח יד אחת לחסום אותו בכוח‪ .‬בידו השנייה שלף את הסכין הקפיצית‪.‬‬
‫עיניה של הילדה הביעו עתה אימה‪ .‬הוא דחף אותה אל הקיר‪ ,‬הניח את‬
‫הסכין על צווארה ובעט ברגלו בדלת שנסגרה בטריקה‪" .‬אף מילה‪ ",‬סינן‬
‫בשקט את אחד ממשפטיו השגורים‪" ,‬תהיי ילדה טובה ו‪ "...‬שום דבר לא‬
‫יקרה לך‪ ,‬רצה להגיד‪ ,‬אלא שאז קרה משהו מאוד לא מתוכנן‪ .‬ידיים שריריות‬
‫לפתו אותו מאחור וקול בס הלם באוזניו‪" ,‬זרוק את הסכין‪ ,‬יא מניאק!"‬
‫הסכין נשרה מידו‪ .‬הילדה מיהרה לברוח‪ .‬מרחוק עלה באוזניו קול בכיה‪ .‬גם‬
‫הוא רצה לבכות‪ ,‬אבל כל מה שהצליח למלמל בקול ניחר היה‪" ,‬אני רוצה את‬
‫אבא שלי‪ "...‬ואז נגרר החוצה והוכנס לניידת‪ .‬פקד רוני שטרום חיבקה את‬
‫כתפיה של דנה ואמרה לה שהתנהגה כמו גיבורה‪ .‬הילדה ניסתה לחייך‪ .‬שתי‬
‫דקות מאוחר יותר פרצו לדירה הוריה המודאגים‪ ,‬שנאלצו לבלות את היום‬
‫הנורא הזה אצל השכנים‪ .‬האם זינקה אל בתה ואימצה אותה אל לבה‪ .‬האב‬
‫חיבק את כתפי שתיהן‪.‬‬
‫"הכול בסדר עכשיו‪ ",‬אמרה להם רוני‪" ,‬הילדה שלכם מדהימה‪ .‬היא התנהגה‬
‫באומץ לב בלתי יתואר‪ .‬תודה רבה לכם‪ .‬בלי שיתוף הפעולה שלה ושלכם לא‬
‫היינו מצליחים לשים עליו יד כל כך מהר‪".‬‬
‫"מי יודע לכמה ילדות זה עוד היה קורה‪ "...‬מילמלה האם‪ .‬רוני התקדמה‬
‫לכיוון היציאה והודתה שוב להורים ולילדה‪" .‬אם תצטרכו אותי‪ ,‬אני תמיד‬
‫לרשותכם‪ ",‬היא שלחה שוב מבט בוחן בפניה שטופות הדמע של דנה‪ .‬היא‬
‫נראתה לה במצב רגשי טוב יותר‪ ,‬אחרי שהרשתה לעצמה לפרוק את המתח‪.‬‬
‫רוני בילתה איתה שבוע ארוך ומתיש‪ ,‬עמוס שיחות והסברים‪ .‬זה היה לאחר‬
‫שהוריה דיווחו למשטרה כי גבר על אופנוע עקב אחריה יום אחד‪ .‬דנה היתה‬
‫חכמה מספיק כדי להקפיד ולזכור את מספר האופנוע‪.‬‬
‫רוני וחבריה ביחפ"ק מרכז נדרכו‪ .‬הם חיפשו גבר על אופנוע במשך חודשים‬
‫רבים‪ .‬בדיקת מספר הרישוי העלתה שהאופנוע שייך לבנם של זוג עורכי דין‬
‫פליליים‪ ,‬מהמפורסמים במדינה‪ .‬לא נדרש מאמץ אינטלקטואלי מיוחד כדי‬
‫להבין שיהיה קשה לחקור אותו כמו שצריך על הקשר שלו למעשי האונס‬
‫שפשטו כמו מגפה בסביבה‪ .‬האנס גם לא הקל עליהם‪ .‬הוא השתמש בכפפות‬
‫ובכובע גרב בכל המקרים‪ .‬לא היה מנוס מפעולה לא שגרתית — להניח לו‬
‫להיכנס לבית של דנה ולשלוף את הסכין‪.‬‬
‫רוני קיוותה בכל לבה שהוריו המפורסמים לא יצליחו למלט אותו בקלות‬
‫מהעונש הכבד שהגיע לו‪ .‬גוש ענק של זעם עלה בגרונה‪ .‬מבחינתה היה‬
‫אפשר להוציא אותו להורג‪ ,‬או לפחות להניח לו להינמק בכלא עד יום מותו‪.‬‬
‫עינב‪ ,‬בתה‪ ,‬היתה בדיוק בגילה של דנה‪ .‬רוני הרגישה מחנק כשחשבה שדבר‬
‫כזה היה יכול לקרות גם לה‪ .‬בתנועה אוטומטית שלפה את הנייד וצילצלה‬
‫הביתה‪ .‬עינב ענתה בקול מנומנם‪ ,‬דיווחה שהכול בסדר‪ .‬היא אכלה ועוד מעט‬
‫תכין שיעורים‪ .‬רוני שאלה אם נועם גם אכל‪ ,‬רק כדי להיות בטוחה שהוא שם‬
‫איתה‪ .‬עינב סיפרה שהוא נשאר בבית ספר אחרי הלימודים לשחק כדורסל‪,‬‬
‫והוסיפה שזה רעיון מעולה כי הוא התחיל כבר לגדל כרס‪ .‬רוני השתדלה‬
‫להשמיע גיחוך‪ ,‬רק כדי להסתיר את העצבנות הפתאומית שקפצה עליה‪ .‬היא‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫נפרדה מהילדה לשלום‪ .‬לבה היה עדיין לא שקט‪ ,‬לכן התקשרה לנייד של‬
‫אלכס‪ ,‬השותפה שלה לדירה‪.‬‬
‫"היי‪ ",‬אמרה לה‪ ,‬מנסה להישמע טבעית ככל האפשר‪" ,‬איפה את?"‬
‫"בדרך הביתה‪ ",‬אלכס נשמעה עליזה מתמיד‪" ,‬יש חדשות טובות‪ ,‬תוך שבוע‬
‫קונים אותנו! מקסימום שבועיים‪".‬‬
‫"מזל טוב‪ ".‬לאלכס היתה חברת סטרט‪-‬אפ שפיתחה תרגום סימולטני של‬
‫דואר אלקטרוני בשבע שפות‪ .‬לפני כמה חודשים נכנסה למשא ומתן עם‬
‫חברה אמריקאית על רכישת החברה‪ .‬אלכס היתה בעננים‪ ,‬וגם העיתונים‪,‬‬
‫שערכו ביניהם הימורים על גובה סכומי הרכישה‪ ,‬בשבע ספרות ובדולרים‪,‬‬
‫חגגו‪ .‬אבל החברה האמריקאית לא התרשמה מהכותרות‪ .‬שליחיה התישו את‬
‫אלכס ושותפיה בפגישות וישיבות לאורך חודשים רבים‪ .‬אבל רוני הקפידה‬
‫להגיד "מזל טוב" בכל פעם שאלכס אמרה שתוך שבוע‪ ,‬מקסימום שבועיים‪,‬‬
‫זה קורה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬גם אני אגיע עוד מעט‪ ,‬תני לעינבי חיבוק בשבילי‪ ",‬אמרה רוני כשראתה‬
‫את אלון שיטרית ושי‪ ,‬שחיכו לה במכונית‪ .‬מבטיהם הביעו קוצר רוח‪ .‬היא‬
‫נאנחה‪ .‬לשניהם לא היו ילדים‪ .‬איך יוכלו להבין ללבה של אמא מודאגת‪,‬‬
‫שבתה יכולה להיות קורבן אונס כל רגע‪.‬‬
‫"היית יכול לוותר על המניאק‪ ",‬נזפה בשי כשנכנסה למכונית‪.‬‬
‫"מצטער‪ ",‬הוא ענה‪" ,‬לא הצלחתי לשלוט בעצמי‪ .‬אני שונא אנסים ! בעיקר של‬
‫ילדות‪".‬‬
‫"ואני שונאת להטיף מוסר‪ ,‬אבל סיכמנו שהילדה לא צריכה לשמוע ביטויי‬
‫אלימות יותר ממה שמחייבת המציאות‪ .‬גם ככה זו היתה עבורה טראומה לא‬
‫קטנה‪".‬‬
‫שי הרכין את ראשו ונראה נזוף‪ .‬שיטרית הזדרז לצאת להגנתו‪" .‬רוני‪ ,‬די‪,‬‬
‫באמת‪ ,‬הילדה היתה גדולה מהחיים‪ .‬הלוואי עלי כזה קור רוח‪ .‬קטן עליה‬
‫לשמוע כמה קללות‪".‬‬
‫רוני נאנחה בקוצר רוח‪ .‬היא באמת לא אהבה להטיף מוסר‪ .‬אבל חיבבה עוד‬
‫פחות את המקרים שבהם חלקו על דעתה בתחומים שרק היא הבינה בהם‪,‬‬
‫לפחות ביחידה‪ .‬היא היתה הפסיכולוגית הבכירה ביחידה לחקירות פליליות‬
‫של קטינים‪ .‬תפקידה היה רחב טווח‪ ,‬החל בטיפול בפושעים צעירים ועד‬
‫לטיפול בקורבנות שלהם‪ .‬בהסתמך על ניסיונה‪ ,‬האמינה שאין דבר כזה —‬
‫ילדים קרי רוח‪ .‬לתפיסתה‪ ,‬הם תמיד עשו הצגה‪ ,‬בעיקר כלפי חוץ‪ .‬לעתים גם‬
‫כלפי פנים‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬היה להתנהגות הזאת מחיר‪.‬‬
‫"אתה חושב שההורים שלו יוציאו אותו מזה בזול?" שאלה את שיטרית בקול‬
‫תובעני‪.‬‬
‫"אם זה יהיה תלוי רק בי‪ ,‬אז לא‪".‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫היא הרגישה מרוצה יותר‪ .‬תשובתו של שיטרית הבהירה לה‪ ,‬במשפט לקוני‬
‫אחד‪ ,‬שימליץ על כתב אישום כזה‪ ,‬שאפילו הפרקליט של או‪-‬ג´יי סימפסון לא‬
‫יצליח להציל את האנס הנאלח הזה מהעונש המרבי הקבוע בחוק‪.‬‬
‫אחרי שנתיים של עבודה משותפת‪ ,‬הבינו שיטרית והיא זה את זה בלי‬
‫דיבורים מיותרים‪ .‬רק דבר אחד הוא לא הבין — למה היא לא רוצה לצאת‬
‫איתו‪ .‬רוני חיבבה מאוד את שיטרית‪ .‬בינה לבין עצמה גם הודתה שהוא גבר‬
‫מושך‪ .‬אבל היה לה הסכם עם אלכס‪ .‬הסכם שאסר התקשרויות רציניות עם‬
‫גברים‪ ,‬עד שהילדים‪ ,‬עינב שלה ונועם של אלכס‪ ,‬יגיעו לגיל שמונה‪-‬עשרה‪.‬‬
‫כשסיפרה לו על כך‪ ,‬הוא הבטיח להשתדל לא להיות רציני‪ .‬רוני צחקה אז‪.‬‬
‫אבל בסתר לבה הצטערה שלא הכירה אותו קצת קודם‪ .‬עשר שנים קודם‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬כשרק התגרשה ולפני שהספיקה לעבור כמה חוויות מצלקות עם‬
‫גברים‪ .‬שיטרית באמת מצא חן בעיניה‪ .‬זאת היתה הבעיה‪ ,‬בעצם —‬
‫המלכוד‪ .‬למעשה‪ ,‬התיר ההסכם בינה לבין אלכס פגישות עם גברים‪ .‬אפילו‬
‫יותר מזה‪ .‬הן הסכימו שמותר להביא גבר הביתה‪ ,‬אפילו לכל הלילה‪ .‬אלכס‬
‫גם עשתה את זה לפעמים‪ .‬אבל לא ליותר מלילה אחד רצוף‪ ,‬כך סיכמו‬
‫ביניהן‪ .‬שיצא מוקדם בבוקר‪ ,‬כדי שלא ייתקל בטעות בילדים‪ .‬ורצוי שיביא‬
‫איתו רק מברשת שיניים‪ ,‬בתיק קטן‪ ,‬אם הוא ממש חולה ניקיון‪.‬‬
‫רוני הרגישה צריבה בלבה כשנזכרה בתגובותיה של עינב בכל פעם‬
‫שהסתיים אחד הרומנים ארוכי הטווח של אמה‪ .‬היא היתה מכרכרת סביבה‬
‫כל היום ומנסה לגרום לה לחייך‪ ,‬עד שרוני‪ ,‬במאמץ לצחוק‪ ,‬היתה בדרך כלל‬
‫פורצת בבכי‪ .‬הילדה גם היתה מסרבת ללכת לאבא שלה כשהיה מגיע סוף‬
‫השבוע שלו‪ ,‬כי לא רצתה שאמא תישאר לבד ותהיה עצובה‪ .‬רוני חשבה שזה‬
‫לא טוב בשבילה‪ .‬ממש רע אפילו‪ .‬היא לא נדרשה לתואר בפסיכולוגיה כדי‬
‫להבין שהילדה מפתחת כלפיה סינדרום אימהי מאוד לא בריא‪ .‬כשפגשה את‬
‫אלכס זה היה הנושא הראשון שעלה בשיחה ביניהן‪ .‬גם אלכס חוותה עם‬
‫נועם חוויות מהסוג הזה‪ ,‬ואפילו קשות יותר‪ .‬היא היתה אלמנה‪ ,‬ונועם לא‬
‫ממש הכיר את אבא שלו‪ .‬אלכס טענה שהוא מפתח תלות ונקשר בן רגע לכל‬
‫גבר שמופיע בסביבה‪ .‬רוני הסכימה שזה לא בריא‪ .‬הדרך מהשיחה הזאת‬
‫ועד להסכם ביניהן היתה קצרה להפליא‪ .‬לאלכס היה יותר קל לעמוד בהסכם‪.‬‬
‫לא היתה לה בעיה עם סטוצים‪ .‬אבל רוני לא היתה בנויה לזה‪ .‬ממש לא‪ .‬היא‬
‫היתה מסוג הנשים שמתאהבות עוד לפני שהגיעו למיטה‪ .‬כל ההכשרה‬
‫הפסיכולוגית שלה לא הועילה כדי לשנות את הדפוס הזה‪.‬‬
‫למגורים המשותפים עם אלכס היו הרבה יתרונות‪ .‬היא אהבה את התחושה‬
‫שהיא לא לבד עם עינב‪ ,‬שהם ממש משפחה‪ .‬זה העניק לה תחושת ביטחון‬
‫שלא הרגישה קודם‪ .‬כשהיתה מגיעה הביתה ורואה שכל האורות דולקים‪,‬‬
‫היה מציף אותה אושר גדול‪ .‬כשהילדים רבו ביניהם‪ ,‬חשה סוג מוזר של נחת‪.‬‬
‫ככה זה במשפחות‪ ,‬ילדים רבים‪ .‬וכשאלכס היתה מגיעה‪ ,‬מניחה במערכת‬
‫דיסק של ג´ניס ג´ופלין וצורחת ביחד איתה‪ ,‬הכול נשמע ממש מושלם‪ .‬בית‬
‫משוגעים משפחתי למהדרין‪.‬‬
‫הם הגיעו לתחנה‪ .‬רוני מיהרה להיכנס למשרדה כדי לסיים לעבוד על‬
‫הטפסים‪ .‬היא מילאה אותם כמעט בלי לקרוא את הכתוב‪ .‬לתפיסתה‪,‬‬
‫התפקיד שלה הסתיים כשיצאו מהבית של דנה‪ .‬אבל תפיסתה לא שינתה‬
‫הרבה‪ .‬התפקיד הזה חייב גם עבודת ניירת מתישה‪ .‬רוני אהבה את עבודתה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫למרות המועקה שהיתה כרוכה בה לפעמים‪ ,‬ולמרות שבימים כמו היום‪ ,‬כל‬
‫מה שרצתה היה לחזור מהר הביתה ולחבק חזק את עינב‪.‬‬
‫הבית היה חשוך כמעט לגמרי‪ .‬רק בחדר של נועם דלק אור‪ .‬רוני החלה לחוש‬
‫שוב את המועקה שליוותה אותה כל היום‪ .‬אבל אז ראתה את המכונית של‬
‫אלכס חונה מאחורי הבית ותחושת הקלה פשטה בה‪.‬‬
‫"בטח תפסה איזה נמנום‪ ",‬חשבה לעצמה‪" ,‬והילדים משחקים ביחד‬
‫בפלייסטיישן של נועם‪".‬‬
‫הרעשים שעלו מחדרו של נועם הוכיחו לה שצדקה‪ .‬היא מיהרה לעלות‬
‫במדרגות כשלבה עולה על גדותיו מגעגועים לעינב‪ .‬עוד מעט תחבק אותה‬
‫ושאריות המועקה שלה יתפוגגו‪ ,‬קיוותה‪ .‬היא דפקה קלות על הדלת ונכנסה‬
‫מיד‪ .‬לבה קפא‪ .‬נועם היה שם לבד‪ ,‬שקוע כל כך במסך שלפניו‪ ,‬עד שלא‬
‫הרגיש בכניסתה‪ .‬אבל איפה עינב? גוש כבד של חרדה התעצב בגרונה‪ .‬דקה‬
‫ארוכה חלפה עד שבקעה ממנו השאלה‪" ,‬נועם‪ ,‬איפה עינב?"‬
‫‪2‬‬
‫נועם מילמל משהו‪ .‬הוא אפילו לא הסתובב‪ .‬רוני הרגישה שעוד רגע תתנפל‬
‫על המשחק הארור ותשבור אותו לחתיכות‪ .‬אלא שאז שמעה את התשובה‬
‫לשאלתה עולה מכיוון השירותים‪ .‬מישהו הוריד שם את המים ושנייה אחר כך‬
‫הופיעה בחדר בתה‪ ,‬בגודל טבעי‪.‬‬
‫"היי אמא‪ ,‬מה קורה?" היא חייכה אליה‪ ,‬ומיד התיישבה ליד נועם ואמרה‪,‬‬
‫"חסר לך שהזזת משהו!"‬
‫רוני מיהרה אל עינב וחיבקה אותה מגבה‪ .‬הילדה אמרה בטון נוזף‪" ,‬נו‪ ,‬אמא‪,‬‬
‫מה את מתנפלת?"‬
‫תגובתה היתה נשיקה שהעניקה לשערה הבהיר של הילדה‪ ,‬כשהיא שואפת‬
‫לריאותיה את ריח השמפו הנעים והמוכר‪ .‬יותר מדי מוכר‪ ,‬חשבה לפתע ולפני‬
‫שהצליחה לעצור בעצמה‪ ,‬פלטה נאום פולני‪" ,‬עינבי‪ ,‬שוב את משתמשת‬
‫בשמפו שלי? אמרתי לך שהוא לא מתאים לך‪ ,‬זה לשיער צבוע וזה הורס את‬
‫השיער הבריא שלך‪".‬‬
‫"לא נורא‪ ",‬ענתה עינב בפיזור נפש‪" ,‬במילא גם אני רוצה לצבוע בעוד שנה‪".‬‬
‫"בשום אופן לא!" מחתה רוני‪ ,‬היא ידעה מה יבוא אחר כך‪ .‬קעקועים‬
‫ופירסינגים בכל נקודה עלומה בגוף‪ .‬היא ראתה מספיק כדי לדעת שהדברים‬
‫האלה לא נגמרים טוב‪.‬‬
‫"יש!" צרח פתאום נועם‪" ,‬הורדתי לך שלוש חלליות!"‬
‫"את רואה‪ ,‬אמא? את מפריעה!" הודיעה לה עינב וחזרה להתרכז במסך‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬סיימת שיעורים?" רוני עמדה לסגת מהחדר‪ ,‬אבל בכל זאת‬
‫התעקשה על שאלות השגרה‪ .‬סדר צריך להיות‪.‬‬
‫"הכול חוץ ממתמטיקה‪ ,‬לא הבנתי כלום ואלכס אמרה שהיא תעזור לי‪".‬‬
‫"איפה היא? ישנה?"‬
‫"מי?"‬
‫"אלכס‪ ,‬מה זה מי? נועם‪ ,‬איפה אמא?"‬
‫"לא יודע‪ ...‬את מחוסלת! עוד שתי חלליות!"‬
‫רוני התייאשה מהניסיון להוציא מידע מהילדים ופשוט ניגשה לחדרה של‬
‫אלכס‪ ,‬תוהה מדוע היא ישנה בשעה כזאת‪ .‬אלכס לא החמיצה מעולם את‬
‫מהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה‪ ,‬למעט במקרים שבהם היתה‬
‫בפגישות עסקיות‪.‬‬
‫בחדר שרר שקט גמור ומתחת לדלת נראה פס אור קלוש‪ .‬רוני נקשה על‬
‫הדלת בזהירות ומשלא נשמעה תשובה‪ ,‬לחצה על הידית והציצה לתוכו‪.‬‬
‫החדר היה ריק‪ .‬היא מיהרה לחדר העבודה כדי לבדוק אם אלכס יושבת שם‬
‫מול המחשב‪ ,‬אבל הוא היה ריק וחשוך‪ .‬שתי נקודות זהרו אליה בחשכה‪.‬‬
‫"אמא'לה!" היא צרחה והדליקה את האור‪ ,‬ופלפי החתול נמלט משם ביללו‬
‫מחאה‪.‬‬
‫אני יורדת מהפסים‪ ,‬חשבה לעצמה כשטיפסה חזרה במדרגות‪ ,‬העבודה‬
‫הזאת פשוט שוחקת לי את העצבים‪.‬‬
‫היא התקשרה לנייד של אלכס‪ .‬המענה הקולי ענה מיד‪ ,‬באופן שהבהיר‬
‫שהטלפון סגור‪ .‬רוני נלחצה‪ .‬אלכס מעולם לא סגרה את הטלפון‪ ,‬גם כשהיתה‬
‫בפגישות עסקים‪.‬‬
‫"נועם‪ ,‬איפה אמא?" רוני חזרה ונכנסה לחדר‪ ,‬בהחלטה נחושה לגלות לאן‬
‫נעלמה חברתה‪ .‬הילדים‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא הסתובבו אליה‪ .‬היא ניגשה למכשיר‬
‫וכיבתה אותו‪ .‬שניהם בהו בה במבט נדהם‪" .‬אמא‪ ,‬מה קרה לך?" שאלה‬
‫עינב‪ ,‬ונועם מילמל‪" ,‬בדיוק כשכמעט ניצחתי‪"...‬‬
‫"איפה אלכס? אני רוצה לדעת!" חיקתה רוני את הטון של חוקרי היחידה‪.‬‬
‫"היא‪ "...‬נועם הביט בעינב‪ ,‬שמשכה בכתפיה‪" ,‬אני חושב שהיא יצאה ל‪...‬‬
‫קניות‪".‬‬
‫"אבל הג'יפ שלה בחוץ‪".‬‬
‫"אז‪ ...‬לא יודע‪ ...‬רוני‪ ,‬נו‪ ,‬אפשר לחזור למשחק בבקשה?"‬
‫"לא !" תחושת המועקה שליוותה את רוני לאורך כל היום חזרה והציפה אותה‪.‬‬
‫משהו היה מאוד לא בסדר‪ .‬אלכס נעלמה‪ .‬הג'יפ שלה בחוץ‪ .‬והבן שלה‪ ,‬שחוץ‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫ממנה לא היה לו כמעט אף אחד בעולם‪ ,‬לא דואג לה בכלל‪ .‬או הרבה פחות‬
‫ממה שהוא דואג לניצחון שלו באיזה משחק מחשב מטופש‪.‬‬
‫"אמא‪ ,‬מה הסיפור שלך?" מיהרה עינב להגן על נועם‪" ,‬אלכס הלכה לקניות‬
‫עם דורי‪ ,‬זה הכול‪ .‬לא כל דבר שקורה פה זה תעלומה משטרתית‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬אז למה אתם לא אומרים?" רוני נרגעה באחת‪ ,‬ושלחה מבט דרך‬
‫החלון‪ ,‬לעבר בית השכנים‪ .‬דורי היה אחד מהם‪ .‬לשני קראו יואב‪ .‬מאז שעברו‬
‫לגור מולם‪ ,‬לפני חודשים ספורים‪ ,‬נהיה אפילו יותר נחמד בבית‪ ,‬אם זה בכלל‬
‫היה אפשרי‪ .‬השניים היו באמצע שנות השלושים שלהם‪ ,‬כמו אלכס וכמוה‪.‬‬
‫רווקים‪ ,‬בלי ילדים‪ .‬בהתחלה הן חשבו שהם זוג גייז‪ ,‬כי שניהם היו‬
‫ארכיטקטים ונראו מעוצבים למשעי‪ .‬אבל לאחר שהזמינו אותן לארוחת ערב‪,‬‬
‫שבמהלכה שתה דורי קצת יותר מדי והתחיל לעגוב על אלכס‪ ,‬הבינו שהם‬
‫לא‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אתם יכולים לחזור למשחק‪ ",‬נאנחה רוני‪" ,‬אבל רק לחצי שעה‪ ,‬אני‬
‫יורדת להכין לכם אוכל‪".‬‬
‫היא טיגנה חביתות‪ ,‬הכינה סלט והציצה כל שתי דקות החוצה‪ ,‬לראות אם‬
‫אלכס מגיעה‪ .‬הבית של השכנים היה חשוך‪ .‬אין אפילו את מי לשאול לאן‬
‫אלכס ודורי נעלמו‪ .‬הדאגה שלה התמקדה הפעם במה שקורה ביניהם‪ .‬יכול‬
‫להיות שמתפתח שם כזה רומן שהם הלכו לקניות ושכחו לחזור? תהתה בינה‬
‫לבין עצמה‪ .‬היא ואלכס דיברו על האפשרות הזאת אחרי אותה ארוחת ערב‪.‬‬
‫אלכס היתה משועשעת ואמרה שמצד אחד מאוד נוח לנהל רומן עם השכן‬
‫ממול‪ ,‬כי בבוקר הוא לא צריך ללכת רחוק כדי להגיע למברשת השיניים‪ .‬אבל‬
‫מצד שני‪ ,‬המחשבה שאחר כך הוא יתצפת על הגברים האחרים שיהיו לה‪,‬‬
‫קצת מקלקלת את האידיליה‪.‬‬
‫רוני נרגעה מעט אחרי השיחה ההיא‪ .‬למרות שאלכס סיכמה אותה באמירה‬
‫שהכול ייראה אחרת אם גם רוני תהיה מוכנה לנהל רומן עם יואב‪ ,‬במקביל‪.‬‬
‫רוני ענתה‪ ,‬ברצינות‪ ,‬שזה מסוכן מדי וחשבה על שיטרית ועל העניינים הלא‪-‬‬
‫פתורים איתו‪.‬‬
‫"זה בגלל שהוא קירח?" תבעה אלכס לדעת בלגלוג‪" ,‬כי אם כן‪ ,‬אז תדעי לך‬
‫שלגברים קירחים יש הכי הרבה טסטוסטרון‪".‬‬
‫"די‪ ,‬אלכס !" רוני לא ראתה שום סיבה להתבדח על הנושא‪ .‬היא ידעה שסטוץ‬
‫עם השכן ממול לא יכול להיגמר טוב‪ .‬רוב האנשים לא לקחו את החיים‬
‫בכזאת קלות כמו אלכס‪ .‬דווקא בגלל שהחיים לא חייכו אליה‪ ,‬היא חייכה‬
‫אליהם בהתרסה‪.‬‬
‫השעה היתה כבר תשע וחצי בערב‪ ,‬הילדים סיימו לאכול ועלו להתקלח‪ .‬רוני‬
‫הסתובבה בבית בחוסר מנוחה‪ ,‬ושאלה את עצמה אם היא המשוגעת היחידה‬
‫בבית הזה שמרגישה שמשהו לא בסדר‪ .‬הילדים אפילו לא טרחו לזכור באיזו‬
‫שעה אלכס יצאה‪ .‬עד כדי כך לא הוטרדו מהיעלמותה המסתורית‪ .‬בעשר‬
‫החליטה רוני שיש גבול לכל דבר והתקשרה אליה שוב לנייד‪ ,‬משננת בלבה‬
‫איזה תירוץ שתוכל לספק לה כשאלכס תתהה על פשר דאגנותה‪ .‬רוני הרי‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫ידעה שהיא אוהבת להסתובב בסופרמרקט‪ ,‬זאת הסיבה שאלכס היתה‬
‫האחראית על הקניות‪ .‬אבל הטלפון עדיין היה סגור‪ .‬רוני השאירה הודעה‬
‫קצרה וניתקה‪ .‬רק שנייה מאוחר יותר הלמה בה התובנה שהסבירה מדוע יש‬
‫מקום לדאגה‪ .‬דאגה רצינית מאוד אפילו‪ .‬רוני נזכרה שאלכס ערכה קניות רק‬
‫יומיים קודם‪ ,‬והזעיקה אותה לעזור לה לסחוב את המצרכים מהמכונית‪ .‬רק‬
‫לפי כמות השקיות שהיא סחבה‪ ,‬הבית היה ערוך למצור של לפחות חצי שנה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫אלכס התעוררה וניסתה לפקוח את עיניה‪ .‬בראשה הלמו אלפי תופים‪ .‬גופה‬
‫היה כאוב ומכווץ‪ .‬האפלה סביבה היתה מוחלטת ומאיימת‪ .‬היא לא הבינה‬
‫כיצר נרדמה בלי להשאיר את מנורת הלילה דולקת‪ .‬דקירות חדות חלפו ללא‬
‫הרף בחזה‪ .‬פיה היה יבש‪ ,‬ושפתיה סדוקות וכואבות‪ ,‬כואבות מאוד‪ .‬היא‬
‫ניסתה לגעת בהן וידיה לא נענו לה‪ .‬הן נרדמו מאחורי גבה‪ .‬אלכס התקשתה‬
‫להבין איך דבר כזה יכול להתרחש‪ ,‬עד שלפתע הלמה בה ההכרה‪ :‬היא‬
‫קשורה‪ ,‬בידיה וברגליה‪.‬‬
‫אימה קרה לפתה את חזה‪ .‬לידה הרגישה במישהו שהתנשף כאילו התקשה‬
‫לנשום‪ .‬אלכס היתה מבועתת‪ .‬החשכה סביבה נדמתה לא טבעית‪ ,‬מוצקה‪.‬‬
‫היא לא הצליחה לזהות אם המתנשף שלידה הוא אדם או חיה‪ .‬אלכס חששה‬
‫שזאת חולדה שבוחנת אותה‪ ,‬מתנשמת בהתרגשות‪ ,‬לפני שתתנפל ותנגוס‬
‫בה‪.‬‬
‫"מי זה?" היא ניסתה לצעוק‪ ,‬אבל מה שנפלט מפיה היה לחישה חורקנית‪.‬‬
‫"אלכס‪ ,‬זה דורי‪ ",‬היא שמעה אותו לוחש בקול צרוד ומאנפף‪" ,‬תודה לאל‬
‫שהתעוררת‪ ,‬אני מה זה דאגתי לך‪".‬‬
‫דורי‪ .‬לאט לאט היא נזכרה באחר הצהריים‪ .‬הוא צילצל וביקש שתבוא איתו‬
‫לקניות‪ .‬אמר שהוא רוצה להכין סושי ולא יודע מה לקנות‪ .‬אלכס הסכימה‬
‫מיד‪ .‬חשבה שתוכל להפתיע את רוני והילדים בארוחת סושי חגיגית‪.‬‬
‫הם נסעו לסופרמרקט מחוץ לשכונה‪ .‬אולם תעשייתי ענק ששכן באזור‬
‫התעשייה של סגולה‪ ,‬שם החזיקו מצרכים רבים ומגוונים מהמזרח הרחוק‪.‬‬
‫אלכס תמיד נהנתה להסתובב שם‪ .‬אבל מה שקרה אחר כך פשוט נמחק‬
‫מזיכרונה‪ ,‬וככל שהתאמצה לדלות ממנו פרטים‪ ,‬הלכו והתעצמו הדפיקות‬
‫בתוך ראשה‪.‬‬
‫"אלכס‪ ,‬את חייבת להגיד להם איפה הכסף‪ ",‬היא שמעה את דורי פורץ‬
‫ביבבה‪" ,‬הם אמרו שישחררו אותנו מיד אחר כך‪ ...‬את חייבת‪ ...‬אני פוחד‬
‫שאחרת הם‪ ...‬הם‪ "...‬כאן נבלעו דבריו בבכי‪ .‬אלכס התכווצה בעצבנות‪ .‬היא‬
‫תיעבה התבכיינויות‪ .‬במיוחד שנאה גברים בוכים‪ .‬זה הזכיר לה דברים‬
‫שרצתה לשכוח‪ .‬ועל איזה כסף הוא מדבר? האימה חזרה להשתלט עליה‪.‬‬
‫איך היא יכולה להגיד להם איפה הכסף‪ ,‬כשאין לה מושג על מה הם‬
‫מדברים? ומי זה הם בכלל? לבה התכווץ באימה‪ .‬היא קיוותה שלא חטפו‬
‫אותה אנשים שטעו לחשוב שהיא כבר מכרה את החברה שלה לאמריקאים‪,‬‬
‫בסכומים שננקבו בעיתונים‪ .‬אלכס תיעבה את הפרסומים האלה‪ ,‬למרות‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫שאשת השיווק של החברה אמרה שהם תורמים‪ ,‬ויביאו בעקבותיהם עוד‬
‫קונים פוטנציאליים‪ .‬היא לא ניסתה להתווכח‪ ,‬אבל הרגישה התנגדות לכל‬
‫החגיגה התקשורתית‪ .‬היא לא העלתה אז בדעתה שמישהו ירצה לחטוף‬
‫אותה בגלל זה‪ .‬היא לא חשבה על כך בכלל‪ .‬אלכס היתה אישה אופטימית‪,‬‬
‫למרות שחייה היו רצופים באירועים קשים‪ .‬האמת‪ ,‬שהתביישה להודות בה‪,‬‬
‫היתה שהיא שנאה את התצלומים שלה בעיתונים וחשבה שהיא לא פוטוגנית‪,‬‬
‫למרות שכולם אמרו שהיא נראית נפלא בתמונות‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬היו גם כל מיני‬
‫מטרידים‪ ,‬שהתקשרו אחר כך והציעו לה הצעות משונות‪ .‬בגלל זה היא‬
‫החליפה את מספר הטלפון הנייד שלה‪ ,‬והמספר החדש היה חסוי‪.‬‬
‫"דורי‪ ,‬תשתוק!" היא התפרצה עליו בלחישה צרודה‪ .‬יבבותיו מרטו את‬
‫עצביה‪ .‬הוא הזכיר לה את אבא שלה‪ ,‬ברוסיה‪ ,‬כשהיה מגיע שיכור ומכה את‬
‫אמה‪ .‬אחר כך היה מייבב בדמעות שליש‪ ,‬עד שהיתה מסכימה לסלוח לו‪.‬‬
‫"אבל הם יחסלו אותנו‪ ,‬את לא מבינה?" הוא התפרץ‪ .‬אלכס רתחה‪.‬‬
‫"קודם כול‪ ",‬היא ניסתה לדבר בענייניות ובקור רוח‪ .‬למרות מצבם החמור‪.‬‬
‫"אנחנו עוד לא יודעים מי זה הם ומה הם בכלל רוצים‪ .‬כשנדע‪ ,‬אני מבטיחה‬
‫שאעשה הכול כדי לשחרר אותנו מפה‪ ,‬בסדר?"‬
‫"בסדר‪ ",‬הוא ייבב בקול חנוק‪ ,‬אבל לאט לאט השתתק‪.‬‬
‫"ועכשיו‪ ",‬אמרה אלכס וניסתה לבדוק עד כמה החבלים הדוקים סביב מפרקי‬
‫ידיה‪" ,‬ננסה קודם לצאת מפה בכוחות עצמנו‪ ,‬בלי הטובות שלהם‪ ,‬או‪-‬קיי?"‬
‫"השתגעת?" קולו חרק בהיסטריה‪" ,‬הם פסיכופתים! הם יהרגו אותנו‪ ,‬מזל‬
‫שהתעלפת‪ ,‬אחרת היית מתה כשהיית רואה אותם‪ .‬שני מטורפים עם רצח‬
‫בעיניים! משהו לא מהעולם הזה!"‬
‫"שניים?" אלכס עיבדה את הנתונים במוחה‪ .‬המצב היה קשה‪ ,‬אין ספק‪ ,‬אבל‬
‫לא חסר סיכוי‪ .‬אם היו רק שני חוטפים‪ ,‬אז יחסי הכוחות ביניהם כמעט‬
‫שקולים‪ .‬למרות ששניהם היו קשורים‪ ,‬ודורי בהחלט לא עורר רושם של מי‬
‫שאפשר לבנות עליו בהתמודדויות מהסוג הזה‪.‬‬
‫"דורי‪ ,‬תתאפס‪ ",‬היא המשיכה בקול מצווה‪" ,‬תתגלגל הצידה ותחפש איזה‬
‫משהו חד‪".‬‬
‫הקולות מכיוונו המשוער הבהירו שהוא עושה כדבריה‪ .‬גם היא ניסתה‬
‫להתגלגל ולחפש משהו חד‪ .‬החבלים חתכו בבשרה‪ .‬היא החניקה אנקה כדי‬
‫שדורי לא ישמע אותה ויחשוב שזהו אישור לבכות שוב‪ .‬כאב חד בברכה‬
‫הקפיץ אותה‪ ,‬עד כמה שהיה אפשר לקפוץ כשכפותים בצורה כזאת‪ .‬יש שם‬
‫משהו חד! היא הרגישה בשמחה מתפשטת בה‪ .‬משהו כל כך חד שאפילו‬
‫חתך את ברכה‪ .‬אלכס שיחררה צחוק צרוד‪ .‬מי היה מאמין שתשמח פעם‬
‫להיחתך? אבל איך מגיעים לשם עם הידיים? זה היה תרגיל אקרובטי קשה‬
‫מאוד לביצוע‪ .‬אלכס קיוותה שנשאר בגופה שמץ מהגמישות שבורכה בה‬
‫בילדותה‪ ,‬כשהיתה מתעמלת ברוסיה‪ .‬היא זכרה שרוני אמרה לה שבעתות‬
‫מצוקה הגוף ממקסם את כל היכולות שלו‪ ,‬ואפילו מעבר לכך‪ ,‬אבל מי שיכול‬
‫לחסום אותו זאת דווקא המערכת הרגשית‪ .‬אלכס קיוותה שזה נכון‪ ,‬וציוותה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫על הרגשות שלה להישאר בצד‪ .‬היא קישתה את גבה עד שהרגישה שהוא‬
‫כמעט מתפרק‪ .‬עוד קצת מאמץ‪ ,‬שיננה לעצמה בלב הולם‪ ,‬וניסתה להתקשת‬
‫עוד יותר‪ .‬זרועותיה כאבו‪ ,‬היא שמעה את קולות ההתפוקקות בגבה‪ .‬שרק לא‬
‫אחטוף עכשיו איזו פריצת דיסק‪ ,‬התפללה באלם‪ .‬היא קיפלה את ברכיה כדי‬
‫ללכוד את חתיכת הזכוכית הזו‪ ,‬או מה שזה לא היה‪ .‬עוד קצת‪ ,‬עוד כמה‬
‫סנטימטרים וייפתח להם פתח לתקווה‪ .‬אבל גבה שלח לה אותות מצוקה‪ .‬היא‬
‫הרפתה את שריריה לרגע‪ ,‬תיכננה לנוח שנייה ולהמשיך‪.‬‬
‫"הם באים‪ ",‬שמעה לפתע את לחישתו המבוהלת של דורי‪" ,‬אני שומע אותם‬
‫במדרגות‪".‬‬
‫אלכס לא שמעה שום דבר‪ .‬כל הווייתה היתה מרוכזת בגופה ובמאמץ‬
‫להפעיל אותו שוב‪" .‬תכף‪ ,‬תכף‪ ",‬היא מילמלה לעבר דורי בעידוד‪" ,‬תכף אני‬
‫אצליח ויהיה בסדר‪"...‬‬
‫חריקה כבדה של דלת קטעה את דבריה‪ .‬ואחר כך סימא אותה אור גדול‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫מתיוס מוסטקי חיבק את כתפי אשתו‪ .‬ההלוויה הסתיימה‪ ,‬והם פנו ללכת‬
‫מבית הקברות‪ ,‬שם השאירו את אביה‪ ,‬טמא באדמה שמעולם לא דרך עליה‪.‬‬
‫ימים ספורים לאחר מותו עברו מתיוס ומשפחתו להתגורר באי היווני קלימנוס‪,‬‬
‫והחליטו לקבור אותו לידם‪ ,‬כיוון שבכפר הקטן בגיזי שבקפריסין‪ ,‬שם חיו‬
‫קודם לכן‪ ,‬לא נשאר איש מהמשפחה‪.‬‬
‫הם הלכו לאטם‪ ,‬שקועים במחשבות‪ ,‬מוקפים בקרובים מעטים‪ .‬מן הבתים‬
‫הקטנים והלבנים סביבם עלו קולות של משפחות שהתכוננו לארוחת הערב‪.‬‬
‫מתיוס קיווה שהם ישתלבו שם במהרה‪ ,‬באי הציורי והיפה הזה בלב הים‬
‫האגאי‪.‬‬
‫הם נכנסו בשערי כפר הנופש המרהיב שלהם‪ .‬מתיוס שלח מבט אוהב לעבר‬
‫צדודיתה של אדריאנה‪ ,‬אשתו‪ .‬הוא עדיין התקשה להאמין למזלו הטוב‪ .‬נשוי‬
‫לאישה נפלאה כזאת‪ ,‬ובעליו של מקום יפה כל כך‪ .‬ילדיהם פרצו‪ ,‬צוהלים‪,‬‬
‫מתוך המבנה המרכזי שהיה ביתם‪ .‬הם רצו אליהם‪ ,‬קפצו וחיבקו את‬
‫אדריאנה‪ ,‬כאילו רצו להתנצל בפניה על כך שהם שופעים עליצות ביום‬
‫הלווייתו של אביה‪.‬‬
‫אדריאנה התכופפה אליהם וקלטה את שניהם בזרועותיה‪ .‬חזותה השברירית‬
‫לא העידה על כוחה הרב‪ .‬מתיוס חשב לעצמו שהיא יכולה להרים עוד שלושה‬
‫ילדים כאלה בקלות‪ ,‬על כתפיה וגבה‪ .‬כבתו הצעירה של דייג קפריסאי אלמן‬
‫ומזדקן‪ ,‬היא עשתה כמעט הכול לבד‪ .‬בכל לילה היתה ממתינה לו כשהיה‬
‫חוזר מהפלגות‪ ,‬ועוזרת לו לסחוב את השלל הרב שהעלה ברשתות‪.‬‬
‫מתיוס הודה לאלוהים על כך ששלח לו את אדריאנה‪ .‬או בעצם‪ ,‬ששלח אותו‬
‫אליה‪ ,‬הוא לא היה יכול לדמיין אישה שאפשר יהיה לאהוב יותר‪ .‬הוא הביט‬
‫בה‪ ,‬ולבו עלה על גדותיו‪ ,‬היא היתה כל כך יפה‪ .‬שערה השחור הגלי התבדר‬
‫ברוח הקלה שהגיעה מהים‪ ,‬צווארה הארוך היה מתוח קדימה ושפתיה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הרכות מילמלו דברי חיבה באוזני כריסטיאנה‪ ,‬בתם הקטנה‪ .‬אדריאנה היתה‬
‫גם חכמה מאוד‪ .‬היא לימדה אותו כל מה שהוא יודע ‪ -‬לקרוא ולכתוב‪,‬‬
‫להשתמש במחשב‪ .‬לבשל‪ .‬מתיוס היה תלמיד טוב‪ .‬היא תמיד ציינה זאת‬
‫באוזניו‪ .‬עובדה שלמד אנגלית רק משימוש במחשב ומצפייה בטלוויזיה‪ ,‬ותוך‬
‫זמן קצר עלה עליה בידיעותיו‪ .‬אבל מתיוס האמין שהיא רק מעמידה פנים‬
‫שאינה יודעת אנגלית כמוהו‪ ,‬כדי לתת לו להרגיש שהוא עולה עליה במשהו‪.‬‬
‫היא היתה אישה נפלאה‪ .‬גם לאהוב לימדה אותו‪ ,‬זה היה הכי חשוב בעיניו‪,‬‬
‫אבל תמיד אמרה שהיה לו כישרון טבעי לזה‪.‬‬
‫הוא כל כך שמח שהצליח לגמול לה‪ .‬להעניק לה את החלום היחידי שחשבה‬
‫שאינו בר השגה‪ .‬אדריאנה אמרה תמיד שיש לה כל מה שאישה יכולה לחלום‬
‫עליו‪ .‬בעל נפלא‪ ,‬ילדים מקסימים ואבא נהדר‪ .‬אבל היא חלמה על מלון קטן‪,‬‬
‫כפר נופש שיהיה רק שלה‪ ,‬שאותו תוכל לנהל ולהיות בו בעלת הבית‪ .‬בכפר‬
‫הקטן גיזי‪ ,‬בקפריסין‪ ,‬היו תבשיליה והכנסת האורחים שלה לשם דבר‪ .‬אבל‬
‫למרות זאת‪ ,‬לא העלה מתיוס בדעתו שאי פעם יצליחו להגשים את החלום‬
‫הזה‪.‬‬
‫"לא נורא‪ ",‬היא אמרה לו‪" ,‬אדם צריך תמיד להשאיר חלום אחד לא ממומש‪,‬‬
‫שיהיה למה לשאוף‪".‬‬
‫רק כשחלה אביה‪ ,‬והחיוך נעלם מפניה למשך חודשים רבים‪ ,‬החל מתיוס‬
‫לחוש בצער אמיתי‪ .‬צערו של גבר שאינו מצליח להעלות חיוך על פני אשתו‪.‬‬
‫הוא לא חשב לרגע שיצליח למצוא איזו דרך לקנות כפר נופש כדי לשמח את‬
‫לבה‪ .‬אבל זו היתה הפעם הראשונה שבה מצא את עצמו מצטער על כך‪ .‬ואז‬
‫קרא לו אביה הזקן‪ ,‬על ערש דווי‪ ,‬לאותה שיחה גורלית‪.‬‬
‫הם נכנסו הביתה‪ ,‬וריח טוב של אוכל עלה מהמטבח‪ .‬אדריאנה מיהרה לשם‬
‫לעזור לסטלה‪ ,‬המבשלת ששכרו עבור התיירים שיגיעו בקרוב‪.‬‬
‫מתיוס התיישב ליד השולחן הרחב‪ .‬שני אחיה של אדריאנה התיישבו מולו‪,‬‬
‫כשנשותיהם לצדם‪ .‬הנשים שלחו מבטים חומדים בחדר האוכל המרווח‪.‬‬
‫מתיוס היה חייב להודות שהבית באמת מעורר קנאה‪ .‬ציורי כמו כל בתי האי‪,‬‬
‫אך מעוצב כאילו נלקח מתוך מגזין אמריקאי‪ .‬הוא חש במבטיהם העוינים של‬
‫גיסיו ואי‪-‬נוחות עלתה בו כשניחש את המחשבות שחלפו במוחם‪ .‬הם ודאי‬
‫שאלו את עצמם כיצד הצליח הוא‪ ,‬האסופי‪ ,‬לקנות מקום יקר ויפה כל כך‪ .‬אבל‬
‫אין להם בעצם כל סיבה לכעוס‪ ,‬ניסה להרגיע את עצמו‪ .‬הם עזבו את הכפר‬
‫הקפריסאי הקטן לפני שנים רבות‪ .‬עוד לפני שהוא עצמו הגיע אליו‪ .‬הקימו‬
‫להם מסעדת דגים משגשגת באתונה וחיו יפה מאוד‪ .‬רק אדריאנה לבדה‬
‫נשארה לטפל באב הזקן‪ .‬אדריאנה הטובה‪ .‬הבת הנאמנה‪ .‬הוא הביט בה‬
‫כשערכה על השולחן את קדרות המאכלים‪ .‬היא לא הרגישה כלל בעוינות של‬
‫אחיה‪ .‬מתיוס קיווה שקנאתם תחלוף עוד בטרם תרגיש בה‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬קשה‬
‫היה לכעוס על אדריאנה‪ .‬ואחיה‪ ,‬שידעו כמה היו חייבים לה‪ ,‬ודאי לא יאריכו‬
‫בכך‪.‬‬
‫אדריאנה התיישבה‪ ,‬הושיבה את בתה על ברכיה‪ ,‬והזמינה את הנוכחים‬
‫לאכול‪ .‬הם התנפלו על האוכל‪ ,‬וסטלה מזגה יין לכוסות‪ .‬הרוחות החלו‬
‫להירגע‪ ,‬כך נראה למתיוס‪ .‬כולם שקעו בשיחה על האב המנוח‪ .‬על חוכמתו‪,‬‬
‫נדיבותו‪ ,‬טוב לבו ובעיקר על צניעותו‪ .‬מתיוס הצטרף בטבעיות לשיחה‪ .‬הוא‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫אהב את הזקן אהבת נפש‪ .‬הרי גיאורג היה זה שהחזיר אותו מן המתים‪.‬‬
‫במשך כל חודשי מחלתו התפלל מתיוס לאלוהים ולכל הקדושים‪ ,‬התחנן‬
‫שיבריא‪ .‬אבל כנראה הם רצו אותו לידם‪ ,‬חשב‪.‬‬
‫בסוף הארוחה קם דימיטרי‪ ,‬אחיה הגדול של אדריאנה‪ ,‬וביקש לערוך עם‬
‫מתיוס שיחת גברים‪ .‬האח השני‪ ,‬ניקוס‪ ,‬הצטרף גם הוא‪ .‬מתיוס חש שלא‬
‫בנוח‪ ,‬הוא קלט את העוינות שחזרה לשכון בעיני האחים‪ ,‬אבל אדריאנה‬
‫חייכה אליו בעידוד‪ .‬היא חשבה כנראה שאחיה מעוניינים להכיר אותו מקרוב‪.‬‬
‫אחרי הכול הם נפגשו רק פעמיים‪ ,‬בחתונה שלהם ובהלוויה של האב‪ .‬הוא‬
‫קיווה שהיא צודקת וזוהי תחילתה של אחווה משפחתית חדשה‪ .‬לא שזו‬
‫חסרה לו במיוחד‪ ,‬אבל אם היא תשמח את אדריאנה שלו‪ ,‬הוא כמובן יברך‬
‫עליה‪.‬‬
‫מתיוס הוביל את דימיטרי וניקוס לחדר ההסבה הגדול והציע לשניהם סיגרים‬
‫וקוניאק‪ ,‬מאלה שנשארו מהתקופה שבה היה כפר הנופש שייך לבעלים‬
‫אמריקאים‪ .‬אחר כך החריש וחיכה למוצא פיהם‪.‬‬
‫"מתיוס‪ ",‬פתח דימיטרי ושפמו העבות רטט‪" ,‬ניקוס ואני חושבים שזה לא‬
‫הוגן‪ ,‬שאתה ואדריאנה לקחתם לעצמכם את כל כספי הירושה‪".‬‬
‫מתיוס שתק‪ .‬הוא לא ידע מה לענות‪ .‬העובדה שאחיה של אדריאנה האמינו‬
‫שהזקן השאיר אחריו ירושה לא הפתיעה אותו‪ .‬הוא תיאר לעצמו שכך הם‬
‫חושבים כשסקרו בחמדנות את כפר הנופש‪ .‬למרות זאת‪ ,‬לא ידע מה יאמר‬
‫להם‪ .‬גיאורג הרי השביע אותו שלא לספר לאף אחד את שסיפר לו על ערש‬
‫דווי‪.‬‬
‫"אביכם לא השאיר כל ירושה‪ ",‬אמר לבסוף את מה שהיה בעצם אמת‬
‫צרופה‪" ,‬חוץ מהבית הקטן בכפר בקפריסין‪ ,‬שהוא כמובן כולו שלכם‪".‬‬
‫חמה עלתה בעיני האחים ופניהם האדימו‪ .‬דימיטרי הלם באגרופו על מסעד‬
‫הכורסה‪" .‬למה אתה חושב אותנו? בן בלי בית קטן שכמוך!" נהם‪" ,‬נראה לך‬
‫שאנחנו מטומטמים? איך לכל הרוחות קניתם ארמון כזה?" הוא החווה תנועה‬
‫רחבה סביבו‪" .‬עוד מעט תספר לנו שהעלית ברשתך את דג הזהב שהבטיח‬
‫למלא את כל משאלותיך!"‬
‫ניקוס פרץ בצחוק מתכתי‪ ,‬שהפחיד את מתיוס יותר מנהמותיו של דימיטרי‪.‬‬
‫תמים ככל שהיה‪ ,‬הוא ידע שמריבות ירושה כאלה עלולות להסתיים בתוצאות‬
‫נוראיות‪ .‬פעם אחת אף ראה במו עיניו כיצד קם אח על אחיו והורג אותו‬
‫בדקירות סכין‪ .‬כל הכפר ראה את הרוצח כשהחל לדלוק אחרי קורבנו‪ .‬בעיניו‬
‫עמד אותו טירוף שדימה מתיוס לראות עכשיו בעיניהם של הגברים שישבו‬
‫מולו‪.‬‬
‫"בואו נהיה הגיוניים‪ ",‬הוא ניסה להפיס את דעתם‪" ,‬הרי אתם חיים טוב‪ ,‬יש‬
‫לכם מסעדה מצליחה‪ .‬מדוע שתלטשו עיניים לרכוש שהוא לא שלכם? ולמה‬
‫עיניכם צרה באושרה של אחותכם?"‬
‫"תשאיר את אדריאנה מחוץ לזה‪ ",‬המשיך דימיטרי לנהום‪" ,‬זאת שיחת‬
‫גברים‪ .‬אנחנו מבקשים‪ ,‬בטוב‪ ,‬את מה שמגיע לנו בזכות‪".‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"אני נשבע לכם בכל היקר לי‪ ,‬אביכם לא השאיר אחריו כל ירושה‪ .‬נראה לכם‬
‫הגיוני שהיה ממשיך להתגורר באותו בית קטן וצפוף‪ ,‬ביחד איתנו ועם‬
‫הילדים‪ ,‬אם היה ברשותו כסף רב?" מתיוס ניסה ככל יכולתו להישמע רגוע‬
‫וענייני‪.‬‬
‫שניהם לטשו בו עיניים בחוסר אמון ובבלבול‪ .‬נראה שמוחם מנסה לעבד את‬
‫שאלתו ולמצוא לה תשובה מניחה את הדעת‪ .‬מתיוס כבר החל לנשום‬
‫לרווחה‪ ,‬כשלפתע דיבר ניקוס‪ ,‬ששתק עד עכשיו‪" ,‬תשמע‪ ,‬מתיוס‪ ,‬אנחנו‬
‫בחובות! רצינו להגדיל את העסק והסתבכנו בהלוואות מאנשים שלא מבינים‬
‫חוכמות‪ .‬ברגע שישמעו שיש מאיפה לקחת את הכסף שאנחנו חייבים להם‪,‬‬
‫הם לא ישבו איתך על כוסית קוניאק ויבקשו יפה‪ ,‬כמונו! אז לא אכפת לנו‬
‫מאיפה השגת את הכסף‪ ,‬ירושה או לא ירושה‪ .‬כדאי לך שהעסקים שלך‬
‫יישארו איתנו‪ ,‬אתה מבין?"‬
‫מתיוס חש את האימה מטפסת בגרונו‪ .‬הוא הבין היטב את האיום של ניקוס‪.‬‬
‫הוא הבין גם שהזקן צדק כשלא חשף בפניו את הסוד שצפן עד יום מותו‪.‬‬
‫עכשיו החל להצטער על שגילה לו אותו בכלל‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫רוני עמדה ליד החלון בחדרה והביטה בפעם האלף לעבר בית השכנים‪ .‬הבית‬
‫נותר חשוך ודומם‪.‬‬
‫שוב התקשרה לנייד של אלכס ושוב לא היתה תשובה‪ .‬היא כבר היתה מעבר‬
‫לבהלה‪ ,‬אך כל מה שנותר לה לעשות היה לחכות לאות חיים מאלכס‪ ,‬או‬
‫לפחות מהבית הסמוך‪ .‬היא כבר התייעצה עם שיטרית פעם אחת בטלפון‪,‬‬
‫לפני שעה בערך‪ .‬הוא אמר שבטח יש לזה הסבר הגיוני‪ ,‬אחרי הכול‪ ,‬אלכס‬
‫אישה אחראית‪.‬‬
‫"אולי היא אמרה עוד משהו לילדים‪ ,‬והם שכחו?" שאל‪.‬‬
‫רוני נאחזה בזה כבקרש הצלה‪ .‬הילדים אכן היו מועדים לשכחה‪ ,‬עם כל‬
‫משחקי המחשב המסממים שלהם‪" .‬טוב‪ ",‬היא נאנחה‪" ,‬ניתן לה עוד קצת‬
‫זמן‪ ...‬אבל‪ ...‬אם היא לא תחזור עד חצות‪"...‬‬
‫"תתקשרי אלי ונראה מה לעשות‪ ",‬אמר שיטרית‪.‬‬
‫הרגשתה הוטבה במקצת אחרי השיחה איתו‪ .‬לפחות יהיה לה עם מי לחלוק‬
‫את דאגותיה‪ .‬במקרה הכי גרוע‪ ,‬חשבה‪ ,‬שיטרית אולי יצליח לארגן איזו‬
‫הקפצה לכמה שוטרים‪ ,‬כדי שיחפשו את אלכס‪ .‬אלא שרוני לא ידעה איפה‬
‫בדיוק להתחיל‪.‬‬
‫כדי להעביר את הזמן עד חצות‪ ,‬החלה לנסות כל מיני תסרוקות מול המראה‬
‫בחדרה‪ ,‬כשהיא שולחת מבטים מתחננים החוצה‪ .‬בחמישה לשתים‪-‬עשרה‬
‫אספה את שערה מתחת לכובע בייסבול שחור‪ ,‬לבדוק אם מתאים לה שיער‬
‫קצר‪ .‬המראה שנשקף אליה מהמראה היה חמוד להפליא‪ .‬המסגרת השחורה‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫הבליטה את מבנה העצמות שלה‪ ,‬את סנטרה המחודד ואת עיניה הירוקות‪.‬‬
‫רוני חייכה אל דמותה במראה וליכסנה מבט חטוף החוצה‪ ,‬כשלפתע ניתר‬
‫לבה‪ .‬בסלון של השכנים נראה אור‪ .‬רוני לא הבינה איך מישהו הצליח להיכנס‬
‫לשם בלי שתראה אותו‪ .‬היא מיהרה להתקשר לשם‪ ,‬אבל לא היתה תשובה‪.‬‬
‫המתח אחז בה עד קצות האצבעות‪ .‬יכול להיות שדווקא ביום שבו אלכס‬
‫נעלמה עם דורי החליט מישהו לפרוץ לבית שלו ושל יואב?‬
‫היא התקשרה שוב לשיטרית ודיווחה לו על המתרחש‪ .‬הוא הציע שפשוט‬
‫תיגש לשם‪ ,‬תדפוק על הדלת ותברר מה קורה‪ .‬היא דימתה לשמוע נימה‬
‫עוקצנית בקולו‪ ,‬וכמעט התרגזה עליו‪ ,‬אבל אז הוא הציע שתיקח איתה את‬
‫הנייד ותתקשר אליו מיד‪ ,‬אם תראה או תשמע משהו חשוד‪ ,‬וכעסה התפוגג‬
‫עוד לפני שעלה בה‪.‬‬
‫"יש עוד אפשרות‪ ",‬הוא הוסיף‪" ,‬שתלכי לישון ותראי שבבוקר היא כבר תהיה‬
‫בבית‪".‬‬
‫רוני הרגישה כמו ילדונת נזופה‪ .‬במיוחד כיוון שלרגע‪ ,‬בטרם שמעה את‬
‫משפטו האחרון‪ ,‬קיוותה שיציע לבוא לשם‪.‬‬
‫"שיטרית‪ ,‬אני הולכת לדפוק להם בדלת‪ ,‬להתראות!" אמרה בעצבנות ויצאה‬
‫מהחדר לפני שיאבד לה אומץ הלב‪.‬‬
‫שום תנועה חשודה לא נראתה בתוך הבית כשרוני חצתה את המדשאה‬
‫שבחזיתו‪ .‬הכול היה שקט‪ ,‬שקט מדי לטעמה‪ .‬היא התייצבה ליד הדלת‬
‫וצילצלה ארוכות בפעמון‪ .‬אף קול לא נשמע מבפנים‪ .‬אחר כך דפקה על הדלת‬
‫בכל הכוח‪ .‬פעם‪ ,‬פעמיים ושלוש‪ .‬בשלב זה‪ ,‬כשאף אחד לא הגיב‪ ,‬החלה רוני‬
‫לאבד את סבלנותה‪ .‬היא התרחקה קצת מהדלת‪ ,‬הרימה את ראשה לחלון‬
‫הקומה העליונה וקראה בשמו של יואב‪ ,‬ואחר כך בשמו של דורי‪ .‬דבר לא‬
‫קרה‪ .‬רק השקט הידהד מסביב‪ .‬בצר לה קיוותה אפילו שמישהו מהשכנים‬
‫מסביב יתעצבן על הרעש שהיא מקימה ויזעיק משטרה‪ .‬אבל גם הנס הזה לא‬
‫התרחש‪ .‬שוב התקשרה לשיטרית‪ .‬הוא אמר שאולי נרדמה ולא הבחינה‬
‫שמישהו נכנס‪ ,‬הדליק אור ויצא‪" .‬שיטרית‪ ,‬אני לא מטורפת ולא ישנתי דקה‪",‬‬
‫היא אמרה לו בקול רגוז‪.‬‬
‫"אז אולי תלכי כבר לישון‪ ,‬באמת‪ ",‬הוא הציע בעדינות של פיל בחנות‬
‫חרסינה‪" ,‬היום הזה היה מורט עצבים לכולנו‪ .‬תראי שמחר הכול יסתדר‪".‬‬
‫"בסדר‪ ,‬בסדר‪ ",‬היא נאנחה בייאוש‪ .‬בלאו הכי לא היה לה משהו יותר טוב‬
‫לעשות‪ .‬היא רק קיוותה שתצליח להירדם‪ .‬כמוסות הרגיעון‪ ,‬שהחזיקה‬
‫במיוחד ללילות כאלה‪ ,‬לא נראו לה חזקות מספיק‪.‬‬
‫כשניתקה את השיחה‪ ,‬התיישבה על הדשא ונשענה על הקיר בייאוש‪ .‬אחר‬
‫כך הרימה את ראשה לחלון שממנו נראה האור‪ ,‬והחליטה‪ ,‬בטירוף של רגע‪,‬‬
‫לטפס ולהציץ לתוכו‪ .‬אולי הפורץ נרדם על השטיח בסלון? היא שמעה כבר‬
‫כמה סיפורים כאלה במסגרת עבודתה‪.‬‬
‫היא ניגשה למחסן הבית והביאה סולם‪ ,‬גררה אותו בין השיחים והחלה לטפס‬
‫עליו‪ ,‬כשלפתע חשה זוג ידיים תופסות בכתפיה ומטיחות אותה בכוח לקרקע‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫‪6‬‬
‫אלכס בהתה במבט מטושטש בגבר הרחב שניצב בפתח‪ .‬היא לא הצליחה‬
‫לראות את פניו כיוון שהאור הגיע מאחורי גבו‪ .‬חוסר אונים פשט באיבריה‪.‬‬
‫הכול נראה אבוד‪ .‬היא לא הצליחה למלט את עצמה משם‪ .‬עכשיו הם ירצו‬
‫ממנה כסף‪ ,‬המטורפים האלה‪ .‬מי יודע מה יעשו כשתגיד להם שאין לה‪ .‬רעד‬
‫עבר בגופה‪ .‬רק שלא יהרגו אותה‪ .‬לנועם לא תהיה אמא‪ .‬היא כל מה שיש לו‬
‫בעולם‪.‬‬
‫היא חשה שדמעות חונקות את גרונה וכעסה על עצמה‪ .‬היא לא רצתה‬
‫לבכות‪ .‬במקום זה עדיף היה לתכנן איך היא יוצאת משם‪ .‬לו רק תצליח‬
‫לשכנע את שוביה לגשת איתה לבנק‪.‬‬
‫בינתיים לא ראתה שניים בפתח‪ ,‬אלא רק פסיכי אחד‪ .‬הוא היה אמנם בעל‬
‫מבנה גוף של ארון בינוני‪ ,‬אבל בכל זאת אחד‪ .‬לה ולדורי היתה עדיפות‬
‫מספרית עליו‪ ,‬לו רק לא היו קשורים‪ .‬הגבר התקדם למרכז החדר‪ ,‬תווי פניו‬
‫החלו להסתמן‪" .‬מה נשמע‪ ,‬אלכס‪ ,‬התעוררת?" הוא גחן אליה וטילטל אותה‬
‫קלות‪ .‬אבל לא זה היה הדבר שגרם לה כמעט לאירוע מוחי‪ .‬היה זה הקול‬
‫שלו‪ .‬בקול הזה‪ ,‬עם השין השורקת‪ ,‬אי אפשר לטעות‪ ,‬קולו של נדב ‪ -‬חברו‬
‫הטוב ביותר של נמרוד‪ ,‬בעלה המנוח‪ .‬זה לא יכול להיות‪ ,‬חשבה‪ ,‬זאת בטח‬
‫טעות‪ .‬אבל אז הוא עמד מעליה והיא ראתה אותו בבירור‪ .‬למרות שהקריח‬
‫לגמרי מאז‪ ,‬וזיק של טירוף ריצד בעיניו‪ ,‬זה היה נדב‪ .‬הוא ולא אחר‪.‬‬
‫"תגיד‪ ,‬התחרפנת?" היא התנפלה עליו‪" ,‬מה זה ההצגה הזאת‪ ,‬יא מופרע?‬
‫אתה יודע איך הבהלת אותנו? תשחרר אותנו מיד!"‬
‫"מיד‪ ,‬אה?" חיוך רע התפשט על פניו‪" ,‬התרגלת לתת פקודות‪ ,‬אה‪ ,‬אלכס?‬
‫נהיית מנהלת גדולה?" הוא משך בשערותיה בכוח ושמט אותן‪ ,‬מוחה חישב‬
‫לבקוע מראשה מרוב כאב‪ ,‬אבל היא נשכה את שפתיה והעדיפה לתת לו‬
‫להגיע לעיקר‪ ,‬לשמוע מה הוא רוצה ממנה בדיוק‪.‬‬
‫"איפה נמרוד?" הוא צרח פתאום‪ ,‬ועיניו כמעט יצאו מחוריהן‪" ,‬איפה האוצר?‬
‫איפה אתם מחביאים אותו‪ ,‬זוג מנוולים?"‬
‫אלכס נבעתה‪ ,‬קור משתק הציף כל תא בגופה‪ .‬עתה היתה משוכנעת שנדב‬
‫באמת יצא מדעתו‪ .‬הוא לא היה שואל אותה שאלות כאלה אם היה שפוי‪ .‬מי‬
‫כמוהו ידע עד כמה כאבה את היעלמו של נמרוד‪ ,‬בעלה‪ .‬הרי הוא היה לצדה‬
‫במשך כל תקופת החיפושים‪ .‬תמך בה‪ ,‬דיבר אליה‪ ,‬ניסה לעודד אותה‪ .‬אמר‬
‫לה שהמחפשים עושים הכול כדי למצוא אותו‪ .‬הוא היה גם זה שראה אותו‬
‫אחרון‪ ,‬סיפר שנמרוד הלך לרוץ לאורך החוף ואפילו לא לקח איתו ציוד צלילה‪.‬‬
‫אף פעם לא הזכיר‪ ,‬אפילו ברמז‪ ,‬שיש לו מושג מה באמת קרה לו‪ .‬השערתו‬
‫היתה שנמרוד נכנס לשחות בים‪ ,‬אחרי הריצה‪ ,‬וכנראה איבד שם את הכרתו‬
‫מסיבה כלשהי וטבע‪ .‬הגרסה שלו הפכה לבסוף לגרסה הרשמית של צה"ל‪,‬‬
‫למרות שגופתו של נמרוד מעולם לא נמצאה‪ .‬אז למה הוא מתקיף אותה‬
‫עכשיו‪ ,‬כאילו שהיא יודעת מה קרה לנמרוד? ועל איזה אוצר הוא מדבר?‬
‫ומדוע הכול נשמע כאילו היא ונמרוד עשו לו משהו רע?‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"נדב‪ ,‬תהיה הגיוני‪ ",‬קולה רעד כשדיברה‪" ,‬נמרוד מת לפני עשר שנים‪ .‬אתה‬
‫יודע את זה בדיוק כמוני‪ .‬היית שם בכל החיפושים אחריו‪ ,‬נכון?"‬
‫"הוא לא מת‪ ,‬יא שקרנית! את יודעת את זה! חברת סטרט‪ -‬אפ !" הוא ירק את‬
‫המילים‪" ,‬בתחת שלי ! יא נמושה! מה היית בסך הכול? מתכנתת מחשבים‬
‫מזוינת? איך נהיית בעלת חברה? מאיפה הכסף‪ ,‬אה?"‬
‫"מהמדען הראשי‪ ",‬אלכס ניסתה לגבש קור רוח‪ .‬נדב רק צרח בינתיים‪ .‬אולי‬
‫בסוף תיגמר לו הסוללה והוא יירגע‪ .‬היא עדיין לא הבינה איך הוא הגיע למצב‬
‫כזה‪ ,‬מאיפה קפץ הטירוף הזה לעיניו‪ ,‬ומדוע הוא מאשים אותה במשהו שהיא‬
‫אינה מצליחה אפילו להתחיל להבין? אבל את זה יהיה זמן לברר אחרי‬
‫שתצא מפה‪.‬‬
‫"בת זונה שקרנית !" הוא צרח לתוך אוזנה‪ ,‬מטיח שוב את ראשה ברצפה‪ .‬דם‬
‫נזל מרקתה‪ ,‬היא הרגישה אותו זורם על לחייה‪ ,‬אבל ניסתה להתעלם‬
‫מהכאב ולהתרכז במה שהוא צרח‪ .‬היא היתה חייבת להבין מה קורה‪.‬‬
‫"אני חולה‪ ,‬אלכס‪ .‬יש לי סרטן‪ ,‬את מבינה? אין לי זמן למשחקים שלך! זה‬
‫מהצבא! מהצלילות! ויש לזה תרופות‪ .‬מסתבר‪ .‬חוץ מהפאקינג כימותרפיות!‬
‫אבל הן יקרות כמו זהב‪ .‬והבני זונות האלה ממשרד הביטחון לא רוצים להכיר‬
‫בנו‪ .‬את מבינה?" הוא שוב משך בכוח בשערה‪ .‬אבל היא כמעט לא הרגישה‬
‫בזה‪" .‬ונמאס לי‪ .‬אלכס‪ .‬נמאס! גמרתי להיות הפראייר של כולם!"‬
‫"אני מבינה אותך‪ ,‬נדב‪ ",‬היא לחשה‪ .‬למרות שלא הבינה עדיין כלום‪ ,‬הצליחה‬
‫לחוש מעט אהדה כלפיו‪" ,‬באמת‪ ,‬ואני רוצה לעזור לך במה שאוכל‪ ,‬אבל אין‬
‫לי הרבה כסף‪ .‬תאמין לי‪ ...‬אולי יהיה לי‪ ,‬אבל עוד כמה זמן‪ ,‬ו‪"...‬‬
‫"תגידי‪ ,‬את חושבת שיש לי זמן למשחקים שלך?" נדב עבר לבעוט עכשיו‬
‫בדורי‪ ,‬שפלט יללה נוקבת‪" ,‬בזמן שאת מזדיינת פה עם החברים שלך‪ ,‬אני‬
‫גוסס! את מבינה? גוסס‪ ,‬אלכס! אז אין לי זמן לחכות עד שתיזכרי שיש לך‬
‫כסף‪ ,‬אני רוצה את האוצר ההוא! את התכשיטים! עכשיו!"‬
‫"אבל‪ ...‬נדב‪"..‬‬
‫"שום אבל! את שומעת? עכשיו‪ ,‬אמרתי!" נמרוד שלף מכיסו סכין קפיצית‬
‫והחל לזרוק אותה מיד ליד‪ ,‬כמו שעושים רוצחים סדיסטים בסרטים‪ .‬אלכס‬
‫התכווצה‪ .‬היא ניסתה לחשוב שכל זה היה יכול להיות מצחיק‪ ,‬לו רק היה‬
‫מתרחש לעיניה בקולנוע כשהיא אינה אחת מהשחקניות‪.‬‬
‫"ואם כבר ביזבזתם הכול על הפאקינג חברת סטרט‪-‬אפ שלך‪ ",‬הוא הנמיך‬
‫את קולו‪ ,‬אבל נשמע הרבה יותר מאיים‪" ,‬אז חבל מאוד‪ ,‬כי אני אהרוג אותך!‬
‫הבנת?"‬
‫לא לאבד את העשתונות‪ ,‬שיננה אלכס לעצמה‪ ,‬לא להפגין פחד‪ ,‬אחרת הוא‬
‫עלול לחשוד שאני מבינה על מה הוא מדבר‪ .‬לנסות לדבר אל ההיגיון שלו‪,‬‬
‫שבטח מתחבא איפשהו במוחו הקודח‪.‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫"נדב‪ ,‬אמרתי לך‪ ,‬משרד המדען הראשי מימן לי את החברה‪ ".‬היא דיברה‬
‫לאט ובהטעמה‪" ,‬לא היה לי שום מקור הכנסה אחר‪ ,‬אין לי מושג על איזה‬
‫אוצר דיברת‪ ,‬ואני גם לא מבינה למה נדמה לך שנמרוד חי ויש לי קשר איתו‪,‬‬
‫אולי תהיה הגיוני ותסביר לי קודם כול למה אתה חושד בי בכל הדברים‬
‫האלה?"‬
‫"אני לא רוצה להיות הגיוני‪ ,‬אלכס! אני רוצה להיות חי! חי! את מבינה את‬
‫זה? כמו שהבעל הבן זונה שלך חי וצוחק עלינו‪ ,‬מאיפה שהוא לא נמצא! יש‬
‫לך זמן עד הבוקר אלכס‪ ,‬הבנת?" הוא רכן שוב לידה והעביר את להב הסכין‬
‫בסמוך לגרונה‪ ,‬עורה סמר למגעו הקר‪" ,‬אם בבוקר את לא מספרת לי איפה‬
‫הכסף והתכשיטים‪ ,‬את יכולה להגיד שלום לעולם‪ ,‬וגם לנועם‪ ,‬שיגדל בלי‬
‫אמא‪ ,‬וגם בלי אבא‪ ,‬כי גם אליו נגיע‪ ,‬אל תדאגי‪ .‬וגם החלאה הזה שלידך‬
‫ימות‪ ,‬סתם בשביל שארגיש שאני לא מת לבד! את כולכם אני אקח איתי!"‬
‫נדב התרומם תוך כדי נאום ועט על הדלת בפראות‪ .‬הם שמעו את שיעוליו‬
‫מתגלגלים במדרגות‪ .‬אחר כך השתררה דומייה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫מקס לוין‪ ,‬סוחר התכשיטים הקשיש‪ ,‬בחן בחשדנות את האיש כבד הגוף‬
‫שנכנס לחנותו‪ .‬הוא הכיר אותו מספיק כדי לדעת שהופעתו היא מטרד‪ .‬מיקי‬
‫פפדופולוס היה דג רקק‪ .‬סוחר תכשיטים מדרגה ז'‪ ,‬שפעמים רבות‪ ,‬רבות‬
‫מדי לטעמו של לוין‪ ,‬סחר בסחורה גנובה‪ .‬לא שהיה גנב בעצמו‪ .‬ברחוב ‪46‬‬
‫במנהטן לא הסתובבו כאלה לאור היום‪ .‬אבל היה אפשר לומר שלא תמיד‬
‫טרח לבדוק את מקור הסחורה שקנה‪ .‬לוין היה עייף‪ .‬העסקים בשנים‬
‫האחרונות היו די יגעים‪ .‬אנשים כמו פפדופולוס היו לעתים המקור היחיד‬
‫לפרנסה טובה‪ .‬כזו שיכולת להשיג עליה עשרות אחוזי רווח‪ .‬הוא נאנח‪.‬‬
‫פעמים רבות כבר שקל את האפשרות לסגור את החנות ולצאת לפנסיה‪ .‬לולא‬
‫דאג לנכדים שלו ולאפשרות שלא יצליחו להגיע לאוניברסיטאות היוקרה‪ ,‬היה‬
‫עושה זאת מזמן‪ .‬אבל הוא היה היחיד שדאג לכך‪ .‬בתו ובנו דאגו בעיקר‬
‫לעצמם‪.‬‬
‫"שלום‪ ,‬לוין‪ ".‬ברכתו של פפדופולוס העירה אותו משרעפיו‪.‬‬
‫"שלום‪ ",‬אמר הזקן וקם בעצלתיים‪.‬‬
‫"יש לי משהו טוב בשבילך‪ ",‬הוא נראה נרגש‪.‬‬
‫"נקווה‪".‬‬
‫פפדופולוס הוציא מכיסו שקיק קטיפה כחול ושפך את תכולתו על השולחן‪.‬‬
‫"זה יהלום מאיכות משובחת‪ ",‬הוא הרים אותו בכפו הכבדה וקירב אותה‬
‫לפניו של הזקן‪" ,‬אני רוצה עליו חמש מאות אלף במזומן‪".‬‬
‫לוין חש עצבנות‪ .‬למרות שהיהלום היה גדול ונראה כמסותת ביד אמן‪ ,‬נשמע‬
‫לו הסכום גבוה מדי‪ .‬במיוחד בהתחשב בטרחה שתיגרם לו כשיצטרך למכור‬
‫אותו‪ .‬הוא היה משוכנע שהאבן היקרה לא הושגה בדרך ישרה‪ .‬הוא כבר עמד‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫לדחות את ההצעה‪ ,‬כשקול פנימי אמר לו שכדאי לבדוק אותה קודם‪ .‬לוין‬
‫האמין לתחושות הבטן שלו‪ ,‬הן לא איכזבו אותו בדרך כלל‪.‬‬
‫"זה הרבה כסף‪ ",‬אמר לפפדופולוס‪" ,‬אני צריך לבדוק את האבן בסטודיו‪".‬‬
‫הסטודיו היה החדר האחורי של החנות‪ ,‬היה שם הרבה אור‪ ,‬פפדופולוס‬
‫הינהן‪ .‬לוין לקח את האבן מידו והלך לירכתי החנות‪ .‬מה שלא יהיה‪ ,‬לא ניתן‬
‫לו יותר ממאתיים חמישים‪ ,‬חשב בלבו‪ ,‬גם ככה הביזנס הזה מזמין צרות‪.‬‬
‫הוא הניח את האבן בזהירות מתחת לזכוכית המגדלת‪ ,‬הרכיב את משקפיו‬
‫ורכן להביט בה‪ .‬באותה תנועה שגרתית ומוכנית שבה הביט באלפי אבנים‬
‫לפניה‪ .‬פתאום חש בצמרמורת רוחשת לאורך כל גופו‪ .‬זיעה קרה כיסתה את‬
‫מצחו‪ .‬הוא ניגב אותה‪ .‬הביט שוב באבן וניסה להפסיק לרעוד‪ .‬זאת היתה‬
‫היא‪ .‬לא היה לו ספק בכך‪ .‬לא היה אפשר לטעות בחיתוכים המדויקים‪ ,‬בברק‬
‫התכלכל שסימא את עיניו‪ .‬הפירמידה הכחולה‪ .‬היהלום שלא היה לו מחיר‪,‬‬
‫שנעלם לפני יותר משישים שנה‪ ,‬ואף אחד לא שמע עליו מאז‪.‬‬
‫לוין ניסה להפסיק לרעוד‪ .‬האיש בחנות חיכה לתשובה‪ .‬הוא מיהר לכיור‬
‫הסמוך‪ ,‬מזג לו כוס מים והשתדל להירגע‪ .‬מבחוץ שמע את פפדופולוס‬
‫משתעל‪ .‬עוד דקה או שתיים הוא יאבד את סבלנותו‪.‬‬
‫"ארבע מאות‪ ",‬אמר לוין כשיצא אל האיש‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬התעקש פפדופולוס‪" ,‬זאת אבן משובחת‪ .‬בבורסה יכולתי להשיג עליה‬
‫אפילו יותר ממה שביקשתי ממך‪".‬‬
‫לוין ניסה לשמור על ארשת פני פוקר‪" ,‬אם כך‪ ,‬זה ייקח לי זמן‪ ",‬ענה‪" ,‬אין לי‬
‫יותר מכך בהישג יד‪".‬‬
‫"כמה זמן?"‬
‫"כמה ימים‪ ,‬אולי אפילו שבוע‪".‬‬
‫פפדופולוס היסס‪ ,‬להיטותו להיפטר מהיהלום ולשלשל את הכסף לכיסו ניכרה‬
‫היטב על פניו‪.‬‬
‫"או‪-‬קיי‪ ",‬הפטיר לבסוף‪" ,‬ארבע מאות אלף במזומן‪".‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬
‫קריאה חופשית ‪1‬‬
‫קטעי קריאה מתוך ‪ 10‬ספרים‬
‫כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר – מוציאים לאור בע"מ‬
‫‪www.kinnblog.com‬‬
‫‪www.kinbooks.co.il‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר‬
‫מועדון קריאה‬
‫‪www.read4free.co.il‬‬
‫הספרים ראו אור בהוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר ‪www.kinbooks.co.il -‬‬
‫נאסף‪ ,‬נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה ‪www.read4free.co.il -‬‬