ה - בני אמונים

‫בס"ד‬
‫פרשת בהעלותך‬
‫בנﬨיבות אמוניﬦ‬
‫ﬦ‬
‫בנ‬
‫מעומקה של פרשה בענייני אמן ותפילה‬
‫מע‬
‫מעלתה וסגולתה של 'תפילת הדרך'‬
‫שלא תפרוש השכינה ממנו‬
‫במשך ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר‪ ,‬בדרך לא זרועה‪ ,‬בארץ צייה‬
‫וצלמוות‪ .‬במהלך אותן שנים זכו הם לחוות נסים ונפלאות עד אין מספר‪ ,‬כאשר על סגולתה של תפילת הדרך נאמר בזוהר הקדוש )בראשית נח ב( שלפני שאדם יוצא‬
‫נעו ונדו מ"ב פעמים ממסע למסע על פי ה'‪ ,‬ובכל אותו הזמן הייתה עליהם יד לדרכו עליו להימלך בקדוש ברוך הוא ולהתפלל לפניו על דרכו‪ .‬כמו שכתוב‬
‫"צ ֶדק ְל ָפנָ יו יְ ַה ֵלּ‪ ‬וְ יָ ֵשׂם ְל ֶד ֶר‪ְ ‬פּ ָע ָמיו"‪ ,‬ובכך השכינה לא תפרוש ממנו‪.‬‬
‫ה' להגן עליהם ולשומרם מכל צרה ופגע‪ ,‬כאשר עמוד הענן היה מקיפם מכל )תהלים פה יד(‪ֶ :‬‬
‫צדדיהם כנשוא האומן את היונק‪ ,‬עד הגיעם בבטחה אל הארץ המובטחת‪.‬‬
‫והדברים תואמים עד מאוד למה שכתב המהר"ל )'נתיבות עולם' נתיב העבודה פי"ג( בביאור‬
‫בעודם‬
‫כאמור‪ ,‬חלק נכבד מאותן ארבעים שנה היטלטלו הללו במשעולי המדבר‪,‬‬
‫עניינה של תפילת הדרך‪ ,‬שכל עוד האדם בביתו‪ ,‬הרי הוא נמצא במקומו הקבוע‪,‬‬
‫נתונים תחת שמירה והגנה יתרה‪ .‬כיצד זכו לכך?‬
‫בסדריו הרגילים ובריחוק מקום מאנשים שאינם הגונים‪ ,‬ועל כן יכול הוא להיות‬
‫בעניין זה מצינו תגלית נפלאה בדברי בעלי התוספות על הפסוק בפרשתנו )י דבוק בבוראו‪ .‬אולם ביציאתו לדרך יוצא הוא מן השגרה המבורכת‪ ,‬ובכך‪ ,‬אף‬
‫קוּמה ה' וְ יָ ֻפצוּ אֹיְ ֶבי‪ ‬וְ יָ נֻ סוּ ְמ ַשׂנְ ֶאי‪ִ ‬מ ָפּנֶ י‪ "‬שאינו חוטא חלילה‪ ,‬מכל מקום עלולה דבקותו בקדוש ברוך הוא להתערער‪ .‬ועל‬
‫ֹאמר מ ֶֹשׁה ָ‬
‫לה(‪" :‬וַ יְ ִהי ִבּנְ ס ַֹע ָה ָארֹן וַ יּ ֶ‬
‫כן המליץ אליהו לרב יהודה "המלך בקונך וצא"‪ ,‬שבכך שיימלך בקונו באמירת‬
‫– אומרים בעלי התוספות שהייתה זו תפילת הדרך של דור דעה‪ ,‬הולכי המדבר‪.‬‬
‫תפילת הדרך‪ ,‬יתחזק האדם להידבק בבורא יתברך גם בהיותו בדרך )ראה ביאור‬
‫הימלך בקונך וצא‬
‫הדברים בעומק ב'שפתי חיים' ‪ -‬מדות ח"א‪' ,‬שויתי' ועד י'(‪.‬‬
‫כמה‬
‫נזכר‬
‫הדרך‬
‫תפילת‬
‫עניין‬
‫כי‬
‫כאשר נתבונן בקורות הימים נגלה עד מהרה‬
‫עוד כתב בעל ה'פלא יועץ' בספרו 'אורות אלים' )אות שכב(‬
‫פעמים בתנ"ך‪ .‬כבר בימיו של יעקב אבינו ע"ה מצינו‬
‫שמלבד עצם מעלתה של תפילת הדרך לשמירה‪ ,‬באשר‬
‫וּשׁ ָמ ַרנִ י‬
‫‪‬קים ִע ָמּ ִדי ְ‬
‫"אם יִ ְהיֶ ה ֱא ִ‬
‫שהתפלל בצאתו‪ִ :‬‬
‫אלוקינו בעל הרחמים שומע תפילת כל פה ומרחם על‬
‫פותחים לו שערי גן עדן‬
‫הוֹל‪) "...‬בראשית כח כ(; במדבר‬
‫ַבּ ֶדּ ֶר‪ַ ‬הזֶּ ה ֲא ֶשׁר ָאנֹכִ י ֵ‬
‫בריותיו‪ ,‬יש באמירתה מעלה נוספת והיא שמקיים בכך‬
‫התפללו ישראל כאמור‪ ,‬ואף עזרא הסופר התפלל‬
‫עוּאל ַה ִמּ ְדיָ נִ י ח ֵֹתן‬
‫ֹאמר מ ֶֹשׁה ְלח ָֹבב ֶבּן ְר ֵ‬
‫"וַ יּ ֶ‬
‫מצווה לשמוע לדברי חכמים‪ ,‬ומצווה זו ראויה היא‬
‫בעלותו מבבל לארץ‪ ,‬ככתוב )עזרא ח כא(‪" :‬וָ ֶא ְק ָרא ָשׁם‬
‫שתגן בעדו‪.‬‬
‫מ ֶֹשׁה נ ְֹס ִעים ֲאנַ ְחנוּ ֶאל ַה ָמּקוֹם ֲא ֶשׁר ָא ַמר ה'‬
‫‪‬קינוּ ְל ַב ֵקּשׁ ִמ ֶמּנּוּ ֶדּ ֶר‪ ‬יְ ָשׁ ָרה‬
‫צוֹם‪ְ ...‬ל ִה ְת ַענּוֹת ִל ְפנֵ י ֱא ֵ‬
‫סיפור נפלא סופר על הרה"ק רבי אהרן מבעלזא כי‬
‫אֹתוֹ ֶא ֵתּן ָלכֶ ם" )י כט(‬
‫נוסח‬
‫כוּשׁנוּ"‪ ,‬ובהמשך מובא )שם לא(‬
‫וּלכָ ל ְר ֵ‬
‫וּל ַט ֵפּנוּ ְ‬
‫ָלנוּ ְ‬
‫באחת מנסיעותיו‪ ,‬כשהגיע הרכב לפרשת דרכים ציווה‬
‫‪‬קינוּ ָהיְ ָתה ָע ֵלינוּ‬
‫דומה לתפילה הנהוגה בימינו‪" :‬וְ יַ ד ֱא ֵ‬
‫ראשי התבות 'מֹ ֶשׁה נֹ ְס ִעים ֲאנַ ְחנוּ' ֵהם 'אמן'‪,‬‬
‫על הנהג לסטות מהדרך שהיה אמור לנסוע בה ולעבור‬
‫אוֹרב ַעל ַה ָדּ ֶר‪."‬‬
‫וַ יַּ ִצּ ֵילנוּ ִמכַּ ף אוֹיֵ ב וְ ֵ‬
‫רמז למאמר חז"ל )שבת קיט ב( שכל העונה אמן‬
‫לנהוג בכביש אחר‪ .‬לאחר נסיעה קצרה‪ ,‬באחד מעיקולי‬
‫אכן מקורה הנודע של תפילת הדרך הנהוגה כיום‬
‫הדרך אמר לו הרבי לעצור‪ ,‬יצא מרכבו ואמר תפילת‬
‫בכל כוחו פותחים לו שערי גן עדן ‪ -‬שהוא‬
‫הוא בדבריו של אליהו הנביא לרב יהודה )ברכות כט ב(‪:‬‬
‫הדרך בכוונה גדולה‪ .‬משסיים הורה לנהג להמשיך‬
‫"ה ָמּקוֹם ֲא ֶשׁר ָא ַמר ה' אֹתוֹ ֶא ֵתּן ָלכֶ ם"‪.‬‬
‫ַ‬
‫"וכשאתה יוצא לדרך ‪ִ -‬ה ָמ ֵּל‪ ‬בקונך וצא" ומבארת‬
‫בדרכו הרגילה‪.‬‬
‫'אמונת יצחק'‬
‫הגמרא‪" :‬מאי המלך בקונך וצא? אמר רבי יעקב אמר‬
‫למחרת התפרסם הדבר כי בדיוק באותו עיקול שאליו‬
‫רב חסדא‪' :‬זו תפלת הדרך'‪ .‬ואמר רבי יעקב אמר רב‬
‫פנו כדי לומר את התפילה‪ ,‬נקלעה לפנות ערב קבוצת‬
‫הדרך'‪.‬‬
‫חסדא‪' :‬כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת‬
‫יהודים לסכנת חיים וניצלה באורח נס‪ .‬כך‪ ,‬שוב התגלו לעיני כל קדושתו וראייתו‬
‫מאי תפילת הדרך? 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שתוליכני לשלום' וכו'"‪.‬‬
‫למרחוק של הרבי הקדוש‪ ,‬אשר הציל באמירת 'תפילת הדרך' כמה וכמה נפשות‬
‫על עצם דבריו של אליהו הנביא תמה ה'צל"ח'‪ ,‬כי מלשון הוראתו 'המלך בקונך' מישראל )'אדמור"י בעלז' ח"ב עמ' עב(‪.‬‬
‫משמע שעניין תפילת הדרך הוא נטילת רשות‪ ,‬וכפי שפירש רש"י שם‪ .‬ולכאורה‬
‫אמן אחר תפילת הדרך‬
‫תמוה‪ ,‬כיצד יידע המתפלל אם הרשות ניתנה לו אם לאו?‬
‫בשולי היריעה נציין את דברי הרה"ק בעל 'אמרי יוסף' מספינקא זצ"ל )מועדים ב' דף‬
‫"ה ָמ ֵּל‪ ‬בקונך וצא"‪ ,‬כי בכך רמז אליהו על סגולה גדולה‬
‫וביאר זאת ה'צל"ח' בשם השל"ה הקדוש‪ ,‬על פי מה שהובא במשנה )ברכות פ"ה מ"ה( כח( על לשונו של אליהו‪ִ :‬‬
‫אודות רבי חנינא בן דוסא‪ ,‬שאחר שהתפלל על החולים היה מכריע מיד‪" :‬זה חי עד מאוד שתועיל ליוצא לדרך‪ ,‬והיא לייחד בברכתו את שם הוי"ה ואדנות כאחד‬
‫וזה מת"‪ .‬וכששאלוהו מניין לו זאת‪ ,‬אמר להם‪" :‬אם שגורה תפלתי בפי יודע אני ]‪-‬הוי"ה אדנ‪-‬י[ שזהו הייחוד הנפלא הנעשה בעניית אמן שבכוחו להגן ולשמור‬
‫שהוא מקובל‪ ,‬ואם לאו יודע אני שהוא מטורף"‪.‬‬
‫עליו מכל רע‪.‬‬
‫מסכים‬
‫הוא‬
‫ברוך‬
‫הקדוש‬
‫אם‬
‫לבדוק‬
‫לפי זה מבאר השל"ה אף בנידון זה‪ ,‬שהדרך‬
‫"הנֵּ ה ָאנֹכִ י‬
‫כעין זה הביא בעל 'התעוררות הדרך' בפתיחת ספרו את לשון הכתוב‪ִ :‬‬
‫ליציאתו של האדם לדרך אם לאו‪ ,‬היא בבדיקה אם שגורה התפילה בפיו אם שׁ ֵֹל ַח ַמ ְל ָא‪ְ ‬ל ָפנֶ י‪ִ ‬ל ְשׁ ָמ ְר‪ַ ‬בּ ָדּ ֶר‪) "‬שמות כג כ(‪ ,‬שמלאך בגימטרייה צ"א‪ ,‬וייחוד זה‬
‫לאו‪ .‬אמנם נראה מדברי ה'צל"ח' שם שאין הדברים אמורים אלא באדם גדול כרב הוא סגולה גדולה לשמירה ולהצלחה בדרך‪.‬‬
‫יהודה‪ ,‬ולמעשה חובת התפילה מוטלת אף על אלו שאינם בדרגה המאפשרת ומכאן נראה שיש להקפיד ביותר על עניית אמן אחר תפילת הדרך‪ ,‬שכן מבואר‬
‫להם לדעת האם שגורה תפילתם בפיהם‪ .‬ולכן אף אם אין התפילה שגורה בפיהם‪ ,‬בזוהר שעניית אמן פועלת את הייחוד הנ"ל‪ ,‬ואם כן יועיל ביותר הדבר לשמירה‬
‫אין זה בעבורם סימן לרעה‪.‬‬
‫בדרך‪.‬‬
‫"וּמ ְק ָדּ ִשׁי ִתּ ָיראוּ"‬
‫ִ‬
‫יהודים יקרים!‬
‫"מי שברך‪ ...‬הוא יברך כל מי ששומר פיו ולשונו‬
‫שלא לדבר בעת התפילה‪":...‬‬
‫יום כ' בסיון הבעל"ט הינו היום שבו הגיעו לשיא‬
‫פרעות האימים שפרעו הקוזקים ימ"ש באחינו‬
‫בני ישראל הי"ד‪ ,‬בשנות הזעם ת"ח‪-‬ת"ט‪.‬‬
‫באותם ימים שאל רבנו התוספות יו"ט בחלום‬
‫לסיבת הצרה‪ ,‬ונתגלה לו כי כל זאת אירע‬
‫לישראל משום שזלזלו בקדושת בית הכנסת בכך‬
‫שלא נזהרו מדיבור בו בשעת התפילה וקריאת‬
‫התורה‪.‬‬
‫בעת הזאת אף אנו נקבל על עצמנו להימנע מכל‬
‫דיבור בשעת חזרת הש"ץ וקריאת התורה‪ ,‬וכך‬
‫יהיה בידינו לשבח לבוראנו בעניית 'אמן' בכוונה‬
‫כראוי אחר ברכות החזן והעולים לתורה‪.‬‬
‫כר‬
‫'רב ייבי' ‪ -‬קונטרס 'מורא מקדש'‬
‫ויהי רצון שבכך תתקיים בנו ברכתו של‬
‫וה‬
‫יה‬
‫ההת‬
‫התוספות יו"ט ‪ -‬נתברך בכל הברכות הכתובות‬
‫בת‬
‫בתורת משה ובספרי הנביאים‪ ,‬ונזכה לשני‬
‫ש‬
‫שולחנות ‪ -‬בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬
‫ונאמר אמן!‬
‫פניני אמוניﬦ‬
‫ﬦ‬
‫פני‬
‫פניני אמן ותפילה בפרשת השבועע‬
‫פנינ‬
‫אמוניﬦ‬
‫ﬦ‬
‫מעשה‬
‫מע‬
‫סיפור שבועי על אמן ותפילה‬
‫סיפ‬
‫"על ִפּי ה' יִ ְסעוּ ְבּנֵ י יִ ְשׂ ָר ֵאל וְ ַעל ִפּי ה' יַ ֲחנוּ" )ט יח(‬
‫ַ‬
‫מוסר נפלא לדורות למד השל"ה הקדוש מפסוק זה‪" :‬על כל פעולה ותנועה שאדם‬
‫מבקש לעשות‪ ,‬יקדים ויאמר 'אם ירצה ה'' או 'בעזרת ה''‪ .‬ודרך משל‪ ,‬בלכתו בדרך‬
‫יאמר‪' :‬הנני נוסע בעזרת השם יתברך‪ ,‬ובדעתי לחנות במקום פלוני אם ירצה ה''‪.‬‬
‫וכשבא למקום החנייה אז יחזור וייתן שבח ויאמר‪' :‬הנה בעזרת השם יתברך באתי‬
‫הנה‪ '...‬ונמצא שם שמים שגור בפיו בשעה שעולה במחשבתו ובשעת מעשה‪ ,‬וכך‬
‫בכל פעולותיו"‪.‬‬
‫שחה הרבנית מלצר‪ ,‬אשת חבר לגאון רבי איסר זלמן זצ"ל‪" :‬הכול יודעים כי‬
‫מרן ה'חפץ חיים' התעתד לעלות לארץ ישראל‪ ,‬אולם מעטים יודעים את הסיבה‬
‫שלבסוף נמנע ממנו לעשות זאת‪:‬‬
‫היה זה בשבת שקדמה למועד הנסיעה המתוכנן‪ ,‬ה'חפץ חיים' דרש כדרכו בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬ובתוך דבריו הזכיר שעומד לאחר השבת לעלות לארץ ישראל‪ .‬כשסיים‬
‫דבריו התפלאו רבים מהשומעים על כך שבניגוד להרגלו לא הזכיר ה'חפץ חיים'‬
‫שעומד לנסוע 'בעזרת השם'‪ .‬ואכן‪ ,‬במוצאי שבת קודש‪ ,‬ממש לפני הנסיעה חלתה‬
‫הרבנית באופן פתאומי והתגלגל הדבר עד שנשארו בחו"ל"‪.‬‬
‫מן החדר השני שמע הגאון ר' איסר זלמן את הדברים והעיר‪" :‬שכחת להוסיף פרט‬
‫בסיפור‪ ,‬שאף על הליכה מחדר לחדר בתוך ביתו היה מקפיד ה'חפץ חיים' לומר‬
‫'בעזרת השם'‪"...‬‬
‫'אוצרות התורה' פרשת וישב‬
‫האם שבת היא יום שמחה?‬
‫מוֹע ֵדיכֶ ם‪) "...‬במדבר י י(‬
‫"וּביוֹם ִשׂ ְמ ַח ְתכֶ ם ְוּב ֲ‬
‫ְ‬
‫כמקור לתקנת אמירת "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג‪ "...‬בתפילת‬
‫מוסף של שבת‪ ,‬הביא בעל 'שבלי הלקט' )עניין שבת סי' פב( בשם רבי אביגדור כ"ץ‪,‬‬
‫"'וּביוֹם ִשׂ ְמ ַח ְתכֶ ם' ‪ -‬אלו שבתות"‪ ,‬שמהם‬
‫את דברי הספרי )בהעלותך עז( על פסוק זה‪ְ :‬‬
‫משמע שאף השבת מוגדרת כיום שמחה‪.‬‬
‫נפשנו יבשה בהיעדר הברכות‬
‫"וְ ַע ָתּה נַ ְפ ֵשׁנוּ יְ ֵב ָשׁה ֵאין כֹּל ִבּ ְל ִתּי ֶאל ַה ָמּן ֵעינֵ ינוּ" )יא ו(‬
‫לכאורה‪ ,‬מפני מה השתמשו ישראל בלשון‪' :‬נַ ְפ ֵשׁנוּ יְ ֵב ָשׁה' הלא מתאים היה יותר‬
‫לומר 'גופנו יבש'?‬
‫ביאר הגאון מטשיבין זצ"ל‪ :‬באמרם זאת לא התאוננו בני ישראל על שאינם נהנים‬
‫מהמן‪ .‬אדרבה‪ ,‬במן היו טועמים הם מכל מעדני עולם בלא מאמץ‪ .‬אלא תלונתם‬
‫הייתה על שנפשם הרוחנית מתענה מתוך שחסרה היא את הברכות המיוחדות לכל‬
‫מאכל ומאכל‪ ,‬כיוון שתמיד בירכו על המן ברכה אחת‪.‬‬
‫קובץ 'קול התורה' גליון מז עמ' כג‬
‫בלי מחשבה אין טעם‬
‫"וְ ָהיָ ה ַט ְעמוֹ כְּ ַט ַעם ְל ַשׁד ַה ָשּׁ ֶמן" )יא ח(‬
‫סיפר הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל‪" :‬באחת הפעמים שנכנסתי לחדרו של הסבא‬
‫קדישא‪ ,‬מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל‪ ,‬שאלני ה'חפץ חיים' לדעתי על המבואר בחז"ל שבני‬
‫ישראל היו טועמים במן כל טעם שחשבו; 'ומה היה אם לא חשבו כלל?'‪ ,‬תמה‪.‬‬
‫"הוא לא המתין לתשובה ומיד השיב חדות‪' :‬פשוט אצלי שמי שלא חשב על שום‬
‫דבר לא היה לו שום טעם‪ ,‬שכן המן היה מזון רוחני‪ .‬וכמו בכל עניין רוחני ‪ -‬אם אין‬
‫עושים אותו במחשבה‪ ,‬טעמו נותר טפל'‪.‬‬
‫והוסיף בשפת האידיש‪' :‬א מ'לערנט און מ'טראכט ניט ‪ -‬האט דאס קיין טעם ניט‪ ,‬אז‬
‫מ'דאווענט און מ'טראכט ניט ‪ -‬האט דאס קיין טעם ניט!" לאמור‪ :‬כשלומדים בלי‬
‫לחשוב ‪ -‬אין טעם בלימוד‪ ,‬וכשמתפללים בלי מחשבה ‪ -‬אין שום טעם לתפילה"‪.‬‬
‫'לתתך עליון' בהעלותך עמ' קעו‬
‫היאך נענה משה?‬
‫"א‪-‬ל נָ א ְר ָפא נָ א ָלהּ" )במדבר יב יג(‬
‫ֵ‬
‫בספרו 'נחל קדומים' מביא החיד"א בשם קדמונים‪ ,‬כי בלשון זו התפלל משה על‬
‫מרים‪ ,‬כי גילו לו מן השמיים שאם יזכיר בתפילתו ב' פעמים 'נא' מיד תתקבל‬
‫תפילתו‪ .‬על כן‪ ,‬מוסיף החיד"א‪ ,‬בפרשת ואתחנן‪ ,‬מיד אחר שאמר פעם אחת )דברים‬
‫תּוֹסף ַדּ ֵבּר ֵא ַלי עוֹד ַבּ ָדּ ָבר ַהזֶּ ה"‪ ,‬כי אם‬
‫"אל ֶ‬
‫ג כה( ֶ'א ְע ְבּ ָרה נָּ א' אמר לו הקב"ה )שם כו( ַ‬
‫היה מזכיר שוב 'נא' היה נענה מיד‪.‬‬
‫רמז לשמה של מרים ִואמה‬
‫הרה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצא היה כל ימיו חלוש ומלא מכאובים‪ .‬פעם‬
‫נפגש עם מרן ה'אמרי אמת' והזכיר עצמו לפניו בשמו ובשם אמו‪ .‬העיר לו ה'אמרי‬
‫"א‪-‬ל נָ א ְר ָפא נָ א ָלהּ" דורשת הגמרא )ברכות לד א(‪ :‬שהמתפלל על‬
‫אמת' שמהכתוב‪ֵ :‬‬
‫החולה אינו צריך להזכיר את שמו‪) ,‬וראה ב'מגן אברהם' )קיט א( שפוסק שדין זה‬
‫נאמר רק כשמתפלל בפני חבירו( ואם כן מדוע מקפיד הוא להזכיר גם את שם‬
‫אמו?‬
‫נענה ואמר הרבי מאוסטרובצא בחריפותו‪" :‬אמת כי אין כתוב במפורש את שמן של‬
‫מרים ושל יוכבד ִאמה‪ ,‬אך רמז לכך יש כאן‪ ,‬שכן 'רפא נא' הן בגימטרייה של"ב‪ ,‬וזו‬
‫היא גם הגימטרייה של 'מרים יוכבד'‪"...‬‬
‫'יגדיל תורה'‬
‫לא המדרש עיקר אלא המעשה‬
‫"בני אמונים" ת‪.‬ד‪ 102 .‬בני ברק | פקס‪ | 08-9746102 .‬מייל‪ | 9139191@gmail.com .‬ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע‬
‫‪ shay‬עיצובים‬
‫שמיים שגור על פיך‬
‫הא שם ש‬
‫שיהא‬
‫השגחה פרטית על אם הדרך‬
‫היה זה בימי בראשית של אשדוד החרדית‪ ,‬כיום עיר ואם בישראל‪ ,‬אולם אז‬
‫הייתה היא מדבר שממה רוחני‪ .‬לא היו לה‪ ,‬לאשדוד של אז‪ ,‬אפשרות להציע‬
‫שירותים יעילים במיוחד לקומץ המשפחות החרדיות שהתנחלו בה‪ ,‬ואפילו קו‬
‫תחבורה מסודר לבני ברק טרם הופעל‪ .‬לשירותן של אותן משפחות עמד רק‬
‫קו אוטובוס פרטי בודד שחיבר בינם לבין בני ברק‪.‬‬
‫"אני"‪ ,‬כך מספר בעל המעשה‪" ,‬הייתי הנהג של קו זה במשך שנים‪ ,‬עד‬
‫שהתפתחה התחבורה וחברה ראויה לשמה החלה לפעול בעיר‪.‬‬
‫הקו שפעל משעת בוקר מוקדמת‪ ,‬אסף מלמדים‪ ,‬מורות ותלמידים שלימדו‬
‫ושלמדו בבני ברק‪ ,‬ומשם המשיך לחיפה כשבדרך עצר גם בנתניה‪.‬‬
‫בשעת אחר צהריים מאוחרת עשה הקו את דרכו לכיוון הנגדי כשהוא עמוס‬
‫בנוסעים שעלו בבני ברק במטרה להגיע לביתם באשדוד‪ ,‬כך שכמעט כל נוסעי‬
‫הקו היו קבועים‪ ,‬ואף תחנותיו היו קבועות למדי‪.‬‬
‫באותו יום שבו התרחש סיפורנו‪ ,‬באחת התחנות עלה במפתיע בחור צעיר‬
‫והתעניין אצלי האם אני עוצר במושב 'ניר גלים'‪.‬‬
‫השבתי ב'כן' מהוסס; אני אכן עובר שם‪ ,‬אך לא רגיל לעצור במושב זה הממוקם‬
‫סמוך מאוד לאשדוד‪ ,‬מעט אחרי אזור התעשייה שלה‪.‬‬
‫'תוכל לעצור לי שם?' שאל‪.‬‬
‫לרגע חשבתי להשיב כי אין לי תחנה שם‪ ,‬אך לאחר מכן אמרתי לעצמי‪ :‬למה‬
‫לא לעשות טובה ליהודי‪ ,‬והשבתי‪' :‬בשמחה!'‬
‫כאשר הגעתי למושב והורדתי את הבחור בתחנה המבוקשת‪ ,‬הבחנתי באשה‬
‫זקנה היושבת וממתינה בתחנה‪ .‬ברגע שעצרתי התרוממה זו ממושבה ושאלה‬
‫אותי‪' :‬אתה מגיע לחיפה?'‬
‫'כן'‪ ,‬השבתי מופתע‪.‬‬
‫'יופי'‪ ,‬היא אמרה‪' ,‬אני כבר מביאה את הסלים שלי'‪ .‬בטרם הספקתי להגיב‬
‫חזרה הישישה לתחנה וגררה משם כמה סלים גדולים‪ .‬כמה אברכים ירדו‬
‫ועזרו לה להעלות את הסלים לאוטובוס‪ ,‬ואף פינו לה את המקום שליד הנהג‪.‬‬
‫ארך לה מעט זמן להתארגן עם הסלים הרבים‪ ,‬וכשסיימה והתיישבה לבטח‪,‬‬
‫התנעתי את האוטובוס ופניתי לכיוון הכביש הראשי‪.‬‬
‫'סבתא'‪ ,‬מצאתי עצמי שואל פתאום‪' ,‬למה חיכית בתחנה הזו?'‬
‫'מה הפירוש למה? יש כאן תחנה‪ ,‬לא?'‪ ,‬השיבה תמהה‪.‬‬
‫'נכון‪ ,‬יש כאן תחנה‪ ,‬אבל מי גילה לך שעוצר בה אוטובוס שנוסע לחיפה?'‬
‫'אף אחד'‪ ,‬היא ענתה‪ ,‬ואני לא הבנתי‪.‬‬
‫'אז למה עמדת שם אם לא ידעת שצריך לעבור בה אוטובוס לחיפה?'‬
‫'כי זו התחנה היחידה שיש פה'‪ ,‬אמרה בסבלנות משל הייתי קשה הבנה‪' ,‬לאן‬
‫הייתי צריכה ללכת אם לא לתחנה?'‬
‫'נכון'‪ ,‬אמרתי שוב וניסיתי להסביר את עצמי‪' ,‬אבל בתחנה שעמדת לא צריך‬
‫לעצור אוטובוס לחיפה‪ .‬יכולת לעמוד שם עד הלילה ואף אוטובוס לא היה‬
‫מגיע'‪.‬‬
‫'אבל הנה אתה באת'‪ ,‬השיבה האשה בחיוך‪.‬‬
‫'את צודקת'‪ ,‬אישרתי‪' ,‬אך כעיקרון אני לא עוצר בתחנה הזו בדרך כלל‪ ,‬ואם לא‬
‫הייתי עוצר כאן‪ ,‬מה היית עושה?'‬
‫'מחכה לאוטובוס אחר'‪ ,‬ענתה בביטחון‪.‬‬
‫'אבל גם הוא לא היה עוצר לך‪ ,‬כי בתחנה הזו אין עצירה לאוטובוס לחיפה!'‬
‫התעקשתי‪ ,‬כי משהו בדבריה לא היה מובן לי דיו‪.‬‬
‫'ובסוף עצרת‪ .‬נכון?'‬
‫'נכון'‪ ,‬אישרתי שוב‪ ,‬מופתע מהשיחה המעניינת ומביטחונה הרב של האשה‪,‬‬
‫'ובכל זאת‪ ,‬מדוע פנית לתחנה שאין בה עצירה לאוטובוס לחיפה?'‬
‫'הייתי צריכה להגיע לחיפה'‪ ,‬היא הסבירה לי סוף סוף‪' ,‬אמרו לי ללכת לתחנה‬
‫ממול ולעלות על אוטובוס לאשדוד‪ ,‬ובאשדוד לחכות בתחנת אוטובוס לחיפה‪.‬‬
‫אמרתי לבורא עולם‪' :‬אבא שבשמיים‪ ,‬אני אשה זקנה ועייפה‪ ,‬אין לי כוח לעבור‬
‫לצד השני של הכביש עם כל הסלים‪ ,‬וגם אין לי כוח להעלות את כל הסלים‬
‫לאוטובוס לאשדוד ואחר כך לרדת ממנו‪ ,‬לחכות בתחנה ושוב לעלות עם כל‬
‫הסלים הללו לאוטובוס לחיפה'‪ .‬ואז ביקשתי מהבורא יתברך שיביא לי את‬
‫האוטובוס לחיפה עכשיו‪ ,‬לפה‪ ,‬לתחנה הקרובה'‪.‬‬
‫'נו‪ ,'?...‬המהמתי בציפייה דרוכה להמשך‪.‬‬
‫'מה נו? אתה רואה! ביקשתי והוא הביא לי את האוטובוס לחיפה לכאן‪ ,‬לתחנה'‪.‬‬
‫'סבתא'‪ ,‬שאלתי שוב בהתרגשות‪ ,‬כשהבנתי שנס כביר התרחש כאן לנגד עיניי‬
‫ואני הייתי חלק לא מבוטל ממנו‪' ,‬אולי תספרי לי איך בדיוק ביקשת זאת?'‬
‫'ככה‪ ,‬כמו שאנחנו מדברים עכשיו‪ ,‬בצורה הכי ברורה והכי פשוטה שיש‪:‬‬
‫'בבקשה תעשה עימי חסד ותביא לי את האוטו לחיפה לכאן‪ '.‬זה הכל'‪ .‬נראה‬
‫היה שהזקנה לא הבינה את התעקשותי לרדת לפרטים הקטנים‪ ,‬אך שיתפה‬
‫אתי פעולה‪ ,‬כשכל הנוסעים מאחור מאזינים בדממה ובתדהמה להשגחה‬
‫הפרטית הנסית שראו זה עתה בעיניהם‪.‬‬
‫המשך הנסיעה עברה עליי בסערת רגשות‪ .‬לא יכולתי להירגע מההשגחה‬
‫הפרטית שנגלתה מול עיניי‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬דווקא במקום שבו ברור כי אין מי‬
‫שיוכל לעמוד לעזרת האדם‪ ,‬הוא יתברך נמצא אתו‪ .‬דווקא שם יכול אתה‬
‫לבקש ממנו בתמימות‪ ,‬מעומק הלב‪ ,‬כבן המתחטא כלפי אביו‪ ,‬והוא ברחמיו‬
‫ישנה בשבילך את מערכות הטבע ויביא את האוטובוס‪ ,‬או את כל מה שלא‬
‫תצטרך‪ ,‬עד אליך ממש"‪.‬‬
‫'ניצוצות' במדבר – הקדמה‬